סדרת שיעורים שהחלה בתאריך 11.4.83
תמלול השיעור: תירזה מבורך
לעילוי נשמת אחי האהוב יצחק (ז'קי) בן אשר ומזל
ת.נ.צ.ב.ה
מקורות והגהה: גיל אנונו וצוות מכון מניטו
תוכן השיעור
תוכן התורה- 3 מימדים, וגילוי המצוות לפי 3 המימדים
עשרה מאמרות, מידת החסד ומידת הגבורה, ההבדל בין דיבור לאמירה
כוח המסירה והקבלה, שכחה וחידוש הלכות
מסירה לפי כוח המקבל, ירידת התורה והתפתחות התורה
תורה מאנשי כנסת הגדולה ותורתו של משיח
מסירת התורה בשני צינורות- יהושע ואהרן
מה נמסר בסיני, עיקר סמכותו של משה, מקורה של המחלוקת
מסירת הקבלה, האר"י, נסיון של משיח בן יוסף, רוח הקודש
כוח הנבואה בעם ישראל, נבואה לדורות, הגדרה של נביא, ערב שבת בין השמשות
מניטו: פירושו של המהר"ל מתחיל בשורה ארוכה של שאלות. אז כדאי להבין את השאלות שלו, ונתחיל ללמוד כשהוא מתחיל לתת תשובות. כן.
מסירת התורה וקבלת התורה
אז "משה קיבל תורה מסיני - קודם כל צריך לקרוא את המשנה - משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה".
טוב.. החלק הראשון והכי ארוך זה על הרישא של המשנה עד ומסרוה. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. אז המהר"ל מתחיל עם כמה שאלות על הסגנון של המשנה עצמה, השימוש במושג קיבל או קבלה, הוא מושג... "מסר", הוא אפשר לומר – מסורת. ולפי הדורות מי מסר למי? ולמה המשנה משתמשת במילה "ומסרה" ממשה ליהושוע. ואחר כך רק ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. זה פחות או יותר תמצית הנושא של השאלות שלו. אז נתחיל לאט, לאט. אם יש משהו לברר, אפשר ל... מכל מקום אני חושב שבשיעור הבא נחזור קצת.
משה קיבל תורה מסיני, יש לשאול מה עניין הקבלה הזאת. זאת אומרת... מה... מה קיבל? איך באה התורה מזה לזה במסכתא הזאת. לא... הוא רצה להסביר למה דווקא המשנה הזו שמזכירה לנו את שושלת הקבלה ממשה רבנו עד אנשי כנסת הגדולה, נמצאת בהתחלת מסכת אבות. מה עניין הקבלה הזאת? איך באה התורה מזה לזה במסכתא הזאת? מה שלא נמצא בשום מסכתא. אפשר להסביר את זה באופן פשוט, שהיינו צריכים למצוא אותה משנה של שלשלת הקבלה – דווקא במשנה הראשונה של כל התלמוד. בהתחלה של מסכת ברכות, למשל. מכיוון שאנחנו מתחילים ללמוד את התורה שבעל פה, איך שאנשי כנסת הגדולה, ביתר דיוק – התנאים שהם תלמידים של אנשי כנסת הגדולה, העלו אותה בכתב. אז היה צריך להזכיר את הקשר שבין התורה שבעל פה לבין התורה מסיני, דווקא בהתחלת כל המשניות. ולמה דווקא בהתחלת מסכת אבות בפרט? זאת השאלה הראשונה לשאול.
מטרת המסכת
"ולפי הנראה כי דברי המסכתא הזאת דברי מוסר"
זוהי ההגדרה הרגילה, שזה דברים של דרך ארץ, של מוסר. אף על פי שיש מסכת אחרת שנקראת "מסכת דרך ארץ", ושהיא שייכת לכמה מצוות. אבל פה הכוונה של המהר"ל, שבמסכת אבות אין מצוות במובן הרגיל של המילה. זה מוסר, זה לא מצוות.
"ואינה מכלל תורה אשר קיבלו מסיני"
אם ההגדרה שתורה שקיבלנו מסיני זה תורת המצוות, אז זה עוד יותר פרדוקסלי למצוא את ה'שַלְשֶלֶת מסירת התורה ממשה עד אנשי כנסת הגדולה', דווקא כהקדמה למסכת שכנראה אין מקומה בתלמוד בכלל. (הבנתם את השאלה?)
תלמיד ותיק וחידושי תורה
"ואינה מכלל תורה אשר קיבלו מסיני. אפילו אם נאמר שהכול קיבל משה מסיני, אפילו מה שיחדש תלמיד ותיק".
אה.. יש גרסה אחרת: מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש[1]. "אפילו מה שחידש תלמיד ותיק". ופה צריך לדייק: זה לא מה שכל תלמיד מחדש שהיא בכלל תורה, אלא תלמיד ותיק!
מהי המשמעות של "ותיק" ו"תלמיד ותיק"? פה יש דיוק. כן... זה לא כל תלמיד, אלא תלמיד ותיק. זה לא מי שלמד בוותיקן... כן. (צחוק)
מה זה ותיק? המשמעות של ותיק...[קהל:.ישן.] כן...אפשר.כן. זקן.
קהל: [.....דקה: 5:20 ]
מניטו: מה? אה... זאת אומרת זקן במובן המסורתי -"זה שקנה חוכמה". אבל פה יש איזה רמז שצריך שימוש רבנים ארוך מאוד כדי להגיע לאותה מדרגה, זה עניין של,...אפילו זמן גם כן. זה עניין של שימוש תלמידי חכמים. זה נקרא תלמיד ותיק. כן. אפילו אם הוא צעיר. אבל זה עניין של גודל שימושה של תורה שהיא גדולה מלימודה[2]. זה נושא שיחזור אחר כך.
קשר תורה שבכתב- תורה שבע"פ
"אפילו אם נאמר שהכול קיבל משה מסיני אפילו מה שיחדש תלמיד ותיק וכך נראה".
פה אני רוצה לצטט שוב מה שלמדנו פעם מפי הגאון מוילנא[3]. יש לו הסבר פשוט, הגיוני מאוד ועמוק מאוד. שכל תורה שבעל פה אפשרית, אמיתית, היא כבר נרמזת בתורה שבכתב. ושהיא... זה בלתי אפשרי אחרת, אי אפשר אחרת. הוא מסביר את זה ככה: כל התורה שבעל פה היא נרמזת בגמרא. כל הגמרא נרמזת במשנה. כל המשנה נרמזת בתנ"ך. כל התנ"ך בחומש, כל החומש בספר בראשית. (זוכרים את זה?) כל ספר בראשית בפרשת בראשית, כל פרשת בראשית בפסוק הראשון של בראשית, וכל הפסוק הראשון במילה בראשית. וכל המילה בראשית באות ב'. הכול נרמז כבר. מי שמבין באופן מוחלט, איך אומרים... באופן אבסולוטי (אני מעדיף מוחלט), מה המשמעות של האות ב' הוא מבין את כל התורה כולה. למה? זה עד כאן מהגאון. (מי יכול להסביר... מי יכול לזכור... למדנו את זה כבר.)
תוכן התורה- 3 מימדים, וגילוי המצוות לפי 3 המימדים
מהי ההגדרה הרגילה למהר"ל עצמו של תוכן התורה? יש שלושה ממדים:
- בין אדם למקום.
- בין אדם לחברו.
- בין אדם לעצמו.
זה מובן כן? אז כל זה בא כתוצאה מהבריאה עצמה. כתוצאה... התוצאה של הבריאה היא מה שמסומן באות ב'. עכשיו יש בורא ובריאה. מכיוון שיש בריאה, יש בריות. אז יש שלושה ממדים האלה. של: בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו. כל הנושא של התורה זה היחס בין אחד לשני. אם האחד הוא הקדוש ברוך הוא והשני הוא הבריאה, אם האחד הוא הבריאה – השני הוא הבריאה האחרת. אם האחד הוא עצמו והשני הוא עצמו. זה מובן? זאת אומרת, כל חוכמת התורה היא החוכמה של היחס בין אחד לשני. אנחנו נבחנים דרך אותו מבחן. כן. שורש התורה זה האות ב'. מכיוון שיש ב' אז זהו הנושא של התורה, הבנתם? זה...זה ברור, זה לא עניין של דואליות... מה? מה?
קהל – [... דקה: 9:10]
מניטו: כל עוד שהקדוש ברוך הוא היה קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד[4]. כן. כל עוד שהיה אחד אין מקום לנושא שהתורה מתגלית בשבילו. זאת אומרת: איך אני מתייחס לזולתי? אם זולתי הוא הקדוש ברוך הוא, אם זולתי הוא הבריאה האחרת, אם זולתי זה עצם האדם בתוכי. צריך אולי לברר את הממד השלישי הזה. בין אדם לעצמו – זה הממד המשיחי של התורה, עצם האדם בתוכי. צריך להבין את המילה "עצמו" פשוטו כמשמעו – באופן יסודי, עצמות של האדם
[5]. בין אדם לעצמו. זה... זה... זה לא רק, איך אומרים את זה בדקדוק בעברית? [.... דקה: 10:11] להתפעל זה המילה, זה לא רק היחס ביני... אי אפשר לומר בעברית. בעברית אומרים: ביני לבין עצמי. אז העצמי הזה זה לא אני. זה הניצוץ המשיחי שיש בכל בריאה. ולכן יש מצוות ששייכות לממד המשיחי הזה. יש מצוות ששייכות לממד המוסרי – בין אדם לחברו. במשמעות של המילים בתרבות הנוכחית. כי בתרבות... לפי התורה – כל התורה זה מוסר, כל התורה זה משיחיות, כל התורה זה דתיות, כן. אבל אנחנו רגילים בתרבות הנוכחית לחלק את הרבדים האלה.
אומרים דת, עבודה – בין אדם למקום. אומרים מוסר – בין אדם לחברו, ואומרים רוחניות – בין אדם לעצמו. כן. אבל ההגדרות של המצוות הם בשלושת הממדים האלה בבת אחת. ואני לא מצאתי שום ספר, שום לימוד, שנותן הדיוק של החלוקה של המצוות לפי הממדים האלה. כי זה נושא רחב וקשה מאוד. מכיוון שחוץ מזה בכל מצווה יש גם כן את כל ממדים האלה. ובכל ממד של ממד של מצווה יש גם כן מחשבה, דיבור ומעשה. הכול אחד. כן?
אבל יש גם כן חלוקה לפי העולמות האלה. כן. למשל מצווה כמו הכשרות. למה רוב העם לא מבין את החשיבות של זה? מכיוון שאין לו מקום להגדיר הגדרה פשוטה, באיזה חלק מן התורה זה צריך להימצא. אז רגילים לומר שזה דת – כשרות. אבל לפי החוכמה ההגיונית, לא מבינים מה שייך כשרות ודת. דת זה תפילה, דת זה עבודה בבית הכנסת, עד... דת זה אפילו קורבנות. כשרות? אבל זה דוגמא שאני למדתי שזה מצווה בין אדם לעצמו. איך אני מוליד את עצמי? תפסתם את ההסבר[6]. כן? וכן הלאה.
למשל: אני חושב שהמצווה שהיא יכולה לשמש כדוגמא ראשונית אולי לעבודה, למחקר כזה היא מצוות שבת. במצוות שבת יש את כל המישורים באופן גלוי, בפשט של התורה. יש ממד של בין אדם למקום, יש ממד של בין אדם לחברו, ויש ממד של בין אדם לעצמו. במחשבה, בדיבור, ובמעשה. ל
קהל – [......עשרת הדיברות?]
מניטו: מה? ברור... ברור. בעשרת הדיברות יש קודם כל מצווה ראשונה או ראשונית כוללת את הכול: "אנוכי ה". ואחר כך יש שלושה חלקים של שלוש: מצוות שבין אדם למקום, אחר כך מצוות שבין אדם לעצמו, אחר כך מצוות שבין אדם לחברו. ובכל חלק של שלוש, יש במחשבה, בדיבור ובמעשה, אבל לא באותו סדר. אולי פעם נעשה את התרגיל הזה כדי ל... לכן שלוש כפול שלוש זה תשע. וכל התשע האלו זה רק ההתפתחות של המימרה הראשונה של הדיברה הראשונה שהיא התפתחות של המילה הראשונה: "אנוכי". ללמוד איך להיות "אנוכי". אולי פעם רמזתי דרך פסוק אחר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" "ואהבת את ה' אלוקיך... והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום". אנוכי מצווה אותך, מצווה לך את הדברים האלה. ה-"אנוכי". זה תורת אנוכי. תפסתם את זה? (אני יכול לקבל רק... קצת נייר..) כן.
קהל – [ישראל פיבקו.....לא היה העולם יכול להיבראות. אז הוא מסביר....היא חסומה בצד אחד...]
מניטו: כן. אני זוכר את זה. הרמז שמה הוא לפי אותיות דרבי עקיבא. ולפי אותיות דרבי עקיבא שהאות ב' אה... רומזת לעולם כבית של האדם. אני חושב שזהו זה. השורש זה האותיות דרבי עקיבא. אבל יש מאמר אחד קשור לאותו נושא בהקדמה של הזוהר. שכל האותיות בקשו שהקדוש ברוך הוא יברא את העולם דרכם. וזה מתחיל למפרע, קודם כל באה האות ת' ואחר כך עד האות א'. ודרך כל אות התשובה הייתה זה בלתי אפשרי כי יש צד שלילי במשמעות של האות. ואפילו א' שזה התחלה של המילה ארור. אלא כשהאות ב' באה, אז הקדוש ברוך הוא הסכים מכיוון שזה התחלה של ברכה. והמהר"ל על המדרש הזה, מסביר שזה אותה משמעות של האות ב'. האות ב' היא היא סימן הברכה. מכיוון שמהאות ב' מתחיל הממד של הריבוי, של הברכה. האות ב' היא היא הברכה. ואז אחר כך האות א' שאל: ומה... מה איתי? אז הקדוש ברוך הוא משיב: אני אתחיל את הדברות ב-א' "אנוכי ה' אלוקיך".
עשרה מאמרות, מידת החסד ומידת הגבורה, ההבדל בין דיבור לאמירה
ופה אולי אני אשלים קצת על הנושא הזה כי זה נושא מעניין מאוד. ש... העולם נברא בעשרה מאמרים[7] וזה לפי מידת החסד, "אמור" זה חסד. ויש פסוק שמסביר את זה באופן פשוט מאוד: "עולם חסד יבנה". כל עוד שהעולם לא היה עדיין מספיק מבוגר נאמר, כדי לקבל על עצמו עול תורה, זאת אומרת האחריות המוסרית, אז כל העולם היה נבנה על מידת החסד. ויש רמז בזה בפרק של תהילים שנקרא "הלל הגדול", שיש 26 פסוקים של "כי לעולם חסדו", כי לעולם חסדו, כי לעולם חסדו. עד שמגיעים לדור יציאת מצריים, שהוא דור של משה רבנו, שהוא דור ה-26 מאדם הראשון. אז נתקבלה התורה. אז כל הדורות האלו הם מבחינת "עולם חסד יבנה", "כי לעולם חסדו"[8]. ואז העולם התבגר דרך עם ישראל וקיבל את התורה. זאת אומרת, אז ההתגלות היא דרך עשרת הדיברות, ולא עשרה מאמרים ואז... [קהל כה תאמר לבני ישראל... ] כן. ותדבר... "כה תאמר לבית יעקב ותדבר [ותגיד] לבית ישראל". זה שתי המדרגות. ואז אפשר להתחיל בממד השני, שהוא מפי הגבורה. כן. עד תקופת מתן תורה זה עולם חסד יבנה. זה תקופה של מידתו של אברהם אבינו. ומסיני ואילך "מימינו אש דת למו" זה מפי הגבורה שמענו. זה ההבדל בין "אמור" ול"דבר". "אמור" זו אמירה רכה. "דבר" זו אמירה קשה. מידת הדין, מידת החסד. זה מובן? על כן הנושא שדיברנו מקודם שזה חלוקת המצוות , יש גם כן חלוקה אחרת. כי הפסוקים שמתחילים את המצוות הם או: ,ויאמר ה' אל משה", או: "וידבר ה' אל משה". או: "ויאמר אלוקים אל משה", או: "וידבר אלוקים אל משה" ...לאמור. כן? זה או דרך אמור אלוקים או דרך דבר אלוקים, או דרך אמור ה' או דרך דבר ה'. זה ארבעה סוגים של מצוות, ואם הייתי צעיר הייתי לוקח את הנושא הזה כדוקטורט, חקר המקרא( מצחקק). אבל זה עבודה שאני לא מצאתי ספרים על זה. כן. וכדאי ללמוד את הנושא. טוב. אז מכיוון שאנחנו באותו נושא, אז אני רוצה להקדים קצת הקדמה. זה חידוש שהתחדש לי לא לפני הרבה זמן. ההגדרה פה של 'תורה מסיני', ויש עוד ביטוי: שתורה שהיא מפי הגבורה. כן. כמו שהזכרתי מקודם. למשל: "אנוכי" ו-"לא יהיה" מפי הגבורה שמענום. אני רוצה לנסות להסביר את זה. למה התורה נקראת "מפי הגבורה"? זה מקביל להגדרות של "תורה מן השמים" וכן הלאה. אבל מה המשמעות של ההגדרה המיוחדת, המדויקת הזו – "מפי הגבורה"? בלי להיכנס במושגים של הנסתר. אבל צריך להבין בהקשר למה שאמרנו מקודם, שהמעשה של הבריאה היא לתת מקום לבריאה להתקיים. לתת מקום לזולת להתקיים. ולכן לפי המקובלים, הבריאה יש מאין היא באה אחרי הצמצום של הבורא, ותוצאה של הצמצום זה לתת מקום לבריאה כדי להתקיים. זה מובן, כן? ואפשר להגדיר את זה ככה, שהמעשה של הבריאה, וזה הדגם של תורת ה', רצון ה'. זה המעשה המוסרי היסודי. זה לא... איך אומרים? תהליך מְכָּנִיסְטִי כזה. שמהבורא יוצא בריאה. כאילו יש איזה מן חוק של הכרח, שמהמציאות הקודמת יוצאת מציאות אחרת, כמו שמסבירים הפילוסופים. כן. אלא יש פה איזה רצון מוסרי. מישהו רוצה לברוא מישהו אחר שהוא ביחס של בן לאב. כי... יש גם בקבלה איזה רמז יפה מאוד שהמילה הראשונה של הלשון העברית זה המילה "אב". כיוון שזה א'-ב'. זו המילה הראשונה – אב. והרמז הראשון של היחס בין הבריאה לבורא, זה בן לאביו. וזה הסגנון של המקרא. וזה לא רק דמיון, זה לא רק סגנוני. כן. זה מהותי! כן. מישהו רצה לברוא אותנו, והבריאה עצמה, היא הבריאה, המעשה הזה זה לתת מציאות, להמציא מישהו אחר. ולכן מעשה הבריאה זה האקט המוסרי היסודי. זה מובן?
אז המעשה הזה של הבריאה נקרא בלשון חז"ל "גבורה". ואני רוצה להסביר את זה לפי הפשט. לפי ההגדרה של מה זה גיבור. לפי המשנה בפרקי אבות: "איזהו גיבור- הכובש את יצרו". כשאנחנו מתפללים אנחנו אומרים "אתה גיבור"! אז מה המשמעות של "כובש את יצרו"? זה הנושא. זה הנושא. כביכול הקדוש ברוך הוא כובש את יצרו, של התפשטות ההוויה המוחלטת שלו כדי לתת מקום לזולת. וזוהי ההגדרה של "תורה מפי הגבורה". כי זוהי התורה של היחס לזולת. והערך הזה, המידה הזו שהיא הבסיס של התורה, היא מפי הגבורה. זהו הרצון של הגיבור הזה שברא את העולם. לא שיש מעשה גבורה לפי הפשט. כי הקדוש ברוך הוא כל יכול, וזה לא גבורה לברוא עולם אם הוא כל יכול. ויש הרבה מקורות בזה שמסבירים את זה ככה. ב-ה' בראם. בלי שום... מה הביטוי? לא עייפות, בלי שום טורח.[9] ב-ה' בראם - במוצאות הפה. זה הפירוש על "ברוך שאמר והיה העולם". ולכן אין מקום להסבר של גבורה במובן הפילוסופי של המילה. אלא זו גבורה לפי לשון הקודש. זאת אומרת הצמצום הזה של כובש את יצרו כדי לתת מקום לזולת – זו היא התורה. ולכן זוהי ההגדרה של התורה מפי הגבורה. ויתכן מאוד, עד כאן זה ברור לי. מכאן ואילך לא מצאתי מקורות.
ש"פי הגבורה" זה מידת החסד. כי מידת החסד מביאה למידת הגבורה. אז "פי הגבורה" זה מדת החסד. ויתכן מאוד להסביר בשיטה אחרת. שדווקא "פי הגבורה" – זה מידת התפארת. מכיוון שבכל מקום "פי", זה "פה" – זה מלכות. על פי הגבורה זה מלכות החסד. או פי הגבורה זה מלכות דגבורה, זה מביא לתפארת, אבל בין כך ובין כך ההגדרה היא אותה הגדרה של התורה שלנו. וזה גודלו של המאמר של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", זוהי ההגדרה של הגבורה .כן. התורה שלנו באה מפי הגבורה. זה מובן? טוב. ויש מקום אם כן, להכניס את דברי המוסר בתורה עצמה. אבל פה זה לא במהר"ל עצמו. (זה רק אני שהוספתי ככה) כן.
קהל: ( ישראל פיבקו )[אפשר להסביר את זה בכיוון אחר... ב' לשון בריאה ובורא...לכן את עשרת הדיברות כותבים ב-א'. שזה בא...]
מניטו: כן. החלק השני זה ברור. אבל בחלק הראשון איך אתה מסביר ש.. [קהל:..] לא. לא. החלק הראשון... זה החלק השני, זה ברור. אבל בחלק הראשון, איך הכלל המוסרי בא מהאחד מ-א'?
קהל: [אה... לא. הכלל המוסרי מבחינת מוסר אתיאיסטי בא דווקא מהאות ב' לא מהאות א'...ואילו התורה אומרת לא. המוסר האלוקי הוא הקובע ה-א' הוא הקובע, לא ה-ב']
מניטו: זה מה שאני רוצה להבין, איך ה-א' קובע את המוסר?
קהל: [כיוון .....שאנחנו לומדים מוסר מפי ה']
מניטו: לא... אבל צריך לקבל מקודם את עניין הנבואה עצמה, התגלות הנבואה מהקדוש ברוך הוא. יש הנחה, יש הנחה קודמת.
קהל: [כן. אבל זה כבר עניין אחר. זה לא קשור.... כי לפני כן יש את העניין של בראשית ברא אלוקים...]
מניטו: כן. אבל אני לא רואה סתירה. מכיוון שאפשר להוסיף ככה... שהמצב הטבעי, המצב של המציאות – זה עניין של ב'. יש שני "זולת". באה התורה והיא נותנת לנו את הדגם שלה. צריך לאחד את זה. כן. זה לא סותר.
קהל: [...ויאמר אלוקים אל משה...]
מניטו: כן. מכיוון שכשהתגלות המצווה באה דרך לשון "ויאמר", זה לא אותו תוכן, אותה תכלית. כשבאה דרך לשון "וידבר" ! כשהמצווה באה דרך לשון "אלוקים", זה לא אותו יעד כשבאה מלשון "הוויה". ולכן יש "ויאמר אלוקים", "וידבר א-להים", "ויאמר ה'", "וידבר ה'", זה ארבע עולמות. אבל, השאלה.. השאלה... הבנתי את השאלה כשאלה כבר בתלמוד תורה, אבל לא הספקתי למצוא תשובה ל... באותו ניתוח. יתכן שזו שאלה שאינה שאלה, אבל זו שאלה כל כך גדולה שאני מסופק אם אינה שאלה( צחקוק ). ואם יש לכם הזדמנות לשאול, ללמוד את העניין. זה מעניין מאוד לראות אם יש איזה ספר שמדבר, אולי זה נושא שלא ניתן לסֶפר.
טוב. אז כל זה התחלנו להסביר מה זה "תלמיד ותיק". כן. אני זוכר דיוק אחד על אותו נושא של הרב זצ"ל שאומר: תלמיד שאפשר לומר ממנו שהוא קשור למעמד הר סיני. הוותיקות הזו הכי גדולה. "ותיק" זאת אומרת שזה בא מסיני עצמו. הוא הסביר את זה ככה: כוח הפלפול, כדי להבין את ההלכה למעשה של המצוות, הוא נותן לגלות מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. ולכן יש אפשרות לתלמיד חכם אם אינו ותיק להסביר, לגלות פנים בתורה שאינם כהלכה. אבל תלמיד חכם שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה – זה סימן שאינו תלמיד ותיק, אינו קשור לחוט הזה שמביא אותנו עד הקדושה של הר סיני. כי יש בכוחו של השכל של התלמיד חכם להוכיח שהנחש הוא טהור[10]. זו דוגמא שנותנים המקורות. אבל אם הוא מסתפק בזה, זה סימן שאינו תלמיד ותיק. תפסתם את ההסבר.
טוב. זה ההסבר הראשון.
"מכל מקום, למה ביאר עניין הקבלה וכאן יותר ממסכת אחרת. ועוד קשה שאמר משה קיבל תורה מסיני, היה לו לומר – משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא. ולמה זכר בזה מסיני? ועוד קשה שאמר משה קיבל תורה מסיני, הזכיר לשון קבלה ואחר כך לשון – ומסרה ליהושוע. וכך היה לו לומר: משה קיבל תורה מסיני, יהושוע קיבל תורה ממשה וכן הכול, כי יש בכוחו של משה לקבל מסיני, אבל אין בכוחו של יהושוע לקבל ממשה, אלא משה מסר לו. וקיבל מה שקיבל" (תפסתם? את הקושיה...כן?) "ולא עוד אלא שחזר לשון קבלה, כי אמר לשון מסירה עד אנשי כנסת הגדולה".
כוח המסירה והקבלה, שכחה וחידוש הלכות
ואחר כך במשניות הסמוכות אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק.
ופה אני רוצה להסביר: יש בכוחו של אנטיגנוס לקבל משמעון הצדיק. ולא רק ששמעון הצדיק מסר לו, והוא לא ידע אם הוא קיבל או לא קיבל. אבל אי אפשר לומר שיש בכוחו של יהושוע לקבל ממשה, כמו שמשה הוא קיבל. [קהל...] למשל. יש עוד מאמר אחר כשמשה רבנו מסתלק מן העולם. אני לא זוכר את המספר, נשכחו המון הלכות, ובאו תלמידי חכמים והחזירו אותן בכוח פלפולם. תלמידי חכמים אחרונים, והחזירו אותם, ונותנים שמות שמה אבל לא זוכר, בני בתירא[11] אולי. אולי בני בתירא, אולי בני חכמים אחרים. והחזירו אותם מכוח פלפולם[12]. וכשיהושוע נפטר גם כן, יש אותו מדרש, השתכחו כמה וכמה הלכות. ונותן עוד דוגמאות: יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו ממנו. וכן, פה צריך לומר: וכן קיבלו מהם, אבל זה... וכן בכל הזוגות הזכירו לשון קבלה תמיד. ועוד קשה, למה הוצרך להזכיר אצל נביאים לאנשי הכנסת הגדולה מסירה בפני עצמו?
פה, כדי לברר את זה חוזרים למשנה. המשנה אומרת: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע" - זה מסירה אחת.
ואחר כך יהושוע לזקנים וזקנים לנביאים – מאותה מסירה. אחר כך המשנה אומרת: ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. ולכן יש לנו פה שתי מסירות. מסירה של משה רבנו ליהושוע, ואחר כך אותה מסירה, זה ממשיך עד לנביאים. ואחר כך הנביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. (זה מובן או אני אצייר את זה בלוח?) זה מובן. כן. ואנחנו עוד שייכים לאותה מסירה של הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. אנחנו עוד באותה תורה שאנשי כנסת הגדולה קיבלו מהנביאים. שנביאים מסרוה, עד תורת המשיח[13]. כן. זה. זה ידוע לכל. לכן כאילו יש פה שני מעברים. התחדשות ממשה רבנו ליהושוע. זה המשיך עד הנביאים, ואחר כך מנביאים לאנשי כנסת הגדולה, התחדשות גמורה. ואנחנו קיבלנו, יש בידינו, את התורה שמסרו הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. צריך לזכור כדי להבין את ההסבר שלו אחר כך. ומזה מתחיל עניין המוסר. עד כאן אין שום רמז בתורה בעניין המוסר. המוסר במובן של אותה מסכת. כן. הוא מביא אחר כך את ההסבר הזה כדי להסביר למה אותה מסכת נקראת מסכת אבות. (מי יודע אם כבר הערב נגיע לזה). אבל רק רציתי להסביר את השאלה שלו. כן, אני חוזר על זה בקצרה. משה קיבל תורה מסיני. אותה תורה משה מסרהּ ליהושוע. ומאותה מסירה זה עבר לזקנים ומזקנים לנביאים. אחר כך יש התחדשות. ונביאים מסרוה...אני רק מוסיף ו... אני מגזים קצת בלשוןשלהם לאנשי כנסת הגדולה. ואנחנו שואבים עוד מאותה מסירה של הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. זה מובן? מובן?
קהל:ישראל פיבקו [.... מבחינת הקבלה לא מבחינת הנתינה. זאת אומרת מה שיהושוע קיבל ממשה]
מניטו: זה לא נרמז שקיבל. מה... מה קיבל?
קהל: [מה שמשה נתן ליהושוע... זה מידתו של יהושוע לא מידתו של משה. ואותו דבר בנביאים, מידתם....על פי מידתם של אנשי כנסת הגדולה שהיא מידה אחרת יומא סט ב...]
מניטו: אפשר.. אפשר [קהל....] ס"ט זה מסוכן (צחוק קל)
קהל: [אז הוא אומר אה... אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה....לא אמר גיבור, ודניאל לא אמר נורא... ואת זה מידה אחרת...ז"א אצלינו זה לא של הנביאים אלא מידה של אנשי כנסת הגדולה..]
מניטו: כן. זה אותו תוכן של ההסבר. אבל הלשון של השאלה של המהר"ל הוא הלשון ההפוך. הוא מדבר על המסירה לא על הקבלה [קהל: מבחינת המקבל, לא מבחינת הנותן] אפשר. כן. אחר כך הוא יגיד את זה. אבל השאלה היא בסגנון של המשנה. כן?
או במילים אחרות:
"למה לא אמר ומסרה ליהושוע, ויהושוע מסרה לזקנים, וזקנים מסרוה לנביאים, ונביאים מסרוה".
מסירה לפי כוח המקבל, ירידת התורה והתפתחות התורה
כאילו יש שתי... שתי התחדשויות. ופעם אני הסברתי את השאלה בצד קצת אחר, ככה: משה קיבל תורה מסיני ומסרה. זאת אומרת כל מה שקיבל מסר. משה קיבל תורה ומסרה. כן. אבל זה לא אומר ש...הוא מסר, אבל זה לא אומר שהמקבל קיבל. זה העניין. לכן ההסבר הוא לפי כוח המקבל. אבל נראה שההסבר של המהר"ל הוא במישור אחר. הוא מדבר, (אולי נגיע עוד הערב) על יחס צירוף מיוחד בין המקבל והמוסר. כן. סליחה, כן, בין המקבל ומי שהוא מקבל ממנו. לכן יש צירוף מיוחד בין משה ליהושוע, אבל אין אותו צירוף אחר כך. רק במקרים בודדים של פרטים, יחידים, וזה השורה של המשניות. למשל אנטיגנוס ושמעון הצדיק. אבל בין הזקנים ליהושוע לא היה אותו יחס. בין הנביאים והזקנים גם כן. ופה אנחנו רואים אולי עוד דוגמא למה שלמדנו פעם בספר אחר. של העניין של חכם עדיף מנביא[14]. כי פה אנחנו רואים מדרגות שיורדות. כן. מדרגה של "מסיני", מדרגה של משה, מדרגה של יהושוע, מדרגה של זקנים, מדרגה של נביאים. וברור שמדרגה של נביאים היא למטה ממדרגה של זקנים. אחר כך באה מדרגה של אנשי כנסת הגדולה שהיא למטה ממדרגת הנביאים. ולכן פה יש איזה רמז של איזה מדרגה, של תלמידי חכמים שהם למעלה מנביאים עצמם, וזה נקרא זקנים. אבל אין לנו תפיסה באותה מסורת מסירה. כי המסורת שלנו מתחילה ממה שמסרו הנביאים לאנשי כנסת הגדולה. מה יש למעלה מזה? – זה נעלם.לא! אני אומר – 'זה נעלם'. זה לא נמצא, תפסתם את העניין? (רק דקה. אני רוצה להוסיף עוד משהו, לפני שאני אשכח). זה.. ש..
למשל, אם ניקח את הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור". אנחנו יודעים לפי פשט הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור" – מה שמשה אמר ב"לאמור" הזה, מה שאמר ה' למשה - נשכח. תפסתם את ההבדל? ברור שזה אותו תוכן. אבל איפה זה נכתב? מה אמר ה' למשה, ה' אמר למשה משהו כדי שהוא יאמר. מה שאמר משה יש בידינו. מה שה' אמר למשה זה לא בידינו. הבנתם את הפשט[15]?
קהל: יהודית פלאי [...למה נאמר שחכמים במדרגה יותר גדולה מנביאים... אולי יותר טוב אם נגיד שלכל אחד היה תפקיד בצורה אחרת בכלל]
מניטו: כן. מכיוון שיש התפשטות, התפתחות בתקופות של ההיסטוריה של מסירת התורה. וצריך להתרגל לזה שאולי אני אשתמש במימרה שהיא לא קשורה ישר לעניין שלנו. כל הקודם זוכה[16], אם אפשר לומר את זה. אלא ש... אנחנו מוצאים בגמרא[17] שהתנאים אמרו, סליחה, שהאמוראים אמרו מהתנאים. הם אמרו את זה ככה מאבותיהם התנאים: אם הם היו מלאכים, אז אנחנו כבני אדם. ואם הם היו כבני אדם, אנחנו כחמורים. טוב. ועכשיו אנחנו רחוקים מאוד מהאמוראים. ואני נזכר שזה נכתב ברמב"ם, שהוא אמר – מהאמוראים, ואם הם כמלאכים, אנחנו כבני אדם וכן הלאה. הרמב"ם! אז מהרמב"ם ו... לכן יש התפתחות. אבל מה... זה אומר. ירידה, ירידה, ירידה, עד איפה? כן. אני נזכר ששמעתי פעם שיש שני מוקדים: סיני, תורה מסיני ותורת המשיח. כל עוד שמתרחקים מתורה מסיני, אז יורדים מאותה מעלה של תורה מסיני. אבל בבת אחת מתקרבים קצת יותר ויותר לתורה של משיח, ולכן בכל תקופה יש פחות או יותר תורה מסיני – יותר או פחות תורת המשיח. ופחות או יותר... הבנתם? זאת אומרת, איזה... לא אני רוצה להוסיף להסבר.
שצריך לזכור כל פעם שהקשר ביננו לבין המשמעות של התורה, אני לא מדבר על הספרים, כן? זה כוח של זיכרון. וזה פסוק מלא: "זכרו תורת משה עבדי" – זה עובר דרך זיכרון. מי ששוכח – שכח. אי אפשר להחזיר את זה בכוח השכל. זה לא סותר מה שאמרתי מקודם, שההלכות שנשכחו אז באו תלמידי חכמים והחזירו אותם בכוח פלפולם, כי זה עניין של הלכה. אבל תוכן התורה - זה עובר דרך הזיכרון. ולכן הריחוק של הזמן מקטין את כוח הזיכרון. אלא ש... אלא ש... וזה עניין של חסדי הבורא. יש מאמר שאומר: הקדוש ברוך הוא ראה, מביט מראשית אחרית. ראה את התפתחות כל הדורות, קורות הדורות מראש. וראה שיהיו... מעט, צדיקים יהיו מועטים[18]. אז חזר ו...[קהל...] זהו. זאת אומרת הצדיקים הגדולים, הקדוש ברוך הוא שולח אותם בכל דור ודור כדי שהירידה הזו לא תבוא לשכחה גמורה מחמת הריחוק. אבל יש צד אחר... (רק דקה!) שדרך הריחוק מסיני יש קירוב לתורת המשיח[19]. כן? ופה יש איזה מאזן עדין מאוד. זה מובן?
(הפסקה בהקלטה: דקה 45:40)
נכון. אבל מה שרציתי להסביר זה צד אחר של העניין. (רק דקה). זו השאלה של ה... התורה של... שהתגלתה בעולם ביציאת מצרים. ושהיא התורה שאנחנו צריכים לקיים עד הגאולה האחרונה של ביאת המשיח. אחר כך העולם נכנס בעידן אחר לגמרי. ויש בסגולתו של המשיח לחדש את הלבוש של התורה. ואנחנו לא יודעים איך יחליט לחדש אותו. החידוש הזה. מה?..
קהל: [הרמב"ם כותב בהלכות מלכים......]
מניטו: זה אותה תורה, אבל למשל... [קהל:.. מנהגו של עולם] לא. זה לא עניינו של מנהגו של עולם. זה עוד עניין אחר. זה אותה תורה. למשל, אולי ניקח איזה דוגמא קטנה מאוד. זה נושא חשוב מאוד וגם כן פה יש מקום ללמוד הרבה, כל עניין של המחלוקת של בית הלל ובית שמאי. כן. זה אותה תורה. אבל הלבוש שמביא למסקנה, להלכה למעשה, הוא אחר ושייך לתקופה אחרת של התפתחות ההיסטוריה. זה לא אומר שמנהגו של עולם השתנה. אלא באותו עולם הזה, באותה התפתחות של העולם, יש תקופות שונות. ודבר הלכה שהיא הלכה למעשה באותה תקופה, אחר כך בתקופה אחרת היא כבר לא הלכה למעשה. הלכה למעשה היא אחרת. זה לא אומר שהתורה השתנתה, אלא הלבוש של מסירת התורה משתנה. וזה הכלל של אלו ואלו דברי אלוקים חיים[20]. זו אותה תורה. אבל – והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם" זה הלכה למעשה.
קהל: ישראל פיבקו[...תיקוני הזוהר...ויקהל משה... ויצאו ממנו מים חיים, אז הוא אומר ...לעתיד לבוא...מההלכה יצאו מים חיים..]
מניטו: זה דוגמא... ואני... אני נזכר, אולי פעם סיפרתי לכם את זה. כשהיינו קטנים בתלמוד תורה, אז היינו קוראים: בית הלל אומר, בית שמאי אומר, זה היה בראשי תיבות "בית הלל-בית שמאי" היינו קוראים את זה כקטנים כן. ברוך הוא אומר, ברוך שמו. ורק אחר כך הבנתי שזה לא טעות, אלא סוד של תורת הנסתר. כי יש כלל: שהלכה כבית הלל בעולם הזה, הלכה כבית שמאי לעולם הבא[21]. וההבדל בין ברוך הוא וברוך שמו, הולך לאותו כיוון.
קהל: בתיה לנצט[והלבוש של המסירה השתנה. ולכן אני רואה שמשה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע מכוח אותה מסירה זה נמשך עד ימינו. מכוח אותה מסירה שיהושוע מסר לזקנים, והזקנים לנביאים... ממשה הלבוש השני הוא הנביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.]
תורה מאנשי כנסת הגדולה ותורתו של משיח
מניטו: זה בדיוק מה שרציתי להסביר. בדיוק! ולכן אני הוספתי שאנחנו מתייחסים לאותה מסירה של כן. החכמים שהסבירו את זה ככה, אמרו גם כן, ואף אחד לא יודע מראש מה יהיה המצב בימות המשיח.
קהל: [...דקה: 50:14]
מניטו: זה מהרמב"ם. כן. אבל לפי מה שאני זוכר, כל עוד שאנחנו לא מגיעים לאותה תקופה כדי לראות את זה. זהו. עד שזה יתגלה. ולכן זה חשוב מאוד לזכור כל פעם את זה. כל מה שאמרו הנביאים, כל מה שאמרו החכמים גבי לעתיד לבוא, זה בבחינה כללית, בצורה פורמלית. כשנתנו פרטים, זו דוגמא שצריך לפענח אותה. רק כשהמאורעות מתגלים מבינים איך זה מתגלה. חוץ אולי.... והרב זצ"ל היה רגיל לצטט את זה, איזה רמז שיש בפרק חלק, עד שיתנו הרי יהודה את... מה אומר הפסוק? מה? [קהל: תנובתם] תנובתם, כן? מכיוון שהגמרא אומרת: "אין לך קץ מגולה מזה"[22] ופה יש איזה סימן ברור שאי אפשר לטעות. כן. אבל כל שאר הסימנים, אני לא זוכר את הפרטים, אבל למשל: עד שיחסר פרוטה מן הכיס, וכן הלאה, עד שיחסר דג לחולה. זה לא מובן עד שהדבר מגיע אז זה מתגלה למה התכוונו. וזה לא רק על דברי חכמים, אלא גם על דברי הנביאים עצמם. אז במשך הדורות - אני חושב, לפי דעתי, זה כוח של השיטה של המהר"ל. זה מתחיל עם הכוזרי - במשך הדורות התחלנו להסביר, ולפענח את כל הדוגמאות האלו מבחינת מוסר גרידא. מבחינת דתיות גרידא. ורק באותה שיטה אני מצאתי את הכוח הזה של להסביר את העניינים לפי התפשטות ההיסטוריה שזה ממד אחר לגמרי. הבנתם את ההבדל. ולכן אני... אני רואה בניסיון וההידברות עם השיטות שהתחלנו להסביר את כל המאמרים לפי הדתיות הפרטית, לפי המוסר הפרטי. ההידברות איתם היא קשה מאוד. כי שכחו לגמרי את הממד של הפשט של המאמרים. הבנתם את ה... אז הוא אומר זה מיסטיקה. אבל זה ההפך[23], כן. הבנתם? אז אולי אפשר להמשיך קצת... איפה הגעתי? כן.
"וכן בכל הזוגות הזכיר לשון קבלה תמיד. ועוד קשה, למה הוצרך להזכיר אצל נביאים לאנשי כנסת הגדולה מסירה בפני עצמו? (זה הנושא שלנו) מה שלא הזכיר אצל יהושוע לזקנים, ולא אצל זקנים לנביאים. ועוד קשה, למה מסר משה התורה ליהושוע ולא מסר התורה לאלעזר בן אהרון הכהן? כי כהן גדול היה. וכתיב: "שפתי כהן ישמעו דעת ותורה יבקשו מפיהו".
מסירת התורה בשני צינורות- יהושע ואהרן
לפני שנמשיך, פה המהר"ל רומז מיד כבר שהעניין של המסירה, מסירה של התורה ליהושוע, והעניין של מסירה התורה לכל עם ישראל ובראשם הכהן הגדול, זה שני עניינים שונים לגמרי. הבנתם? מה שקרה בין משה ליהושוע ומה שקרה בין משה ועם ישראל בכלל, שהיו כולם תלמידיו. ובפרט יש לנו מאמרים שמסבירים איך משה היה מוסר את התורה[24]. קודם כל היה מסביר לאהרון הכהן. ואחר כך היה מכניס את אלעזר. ואלעזר שומע בפעם הראשונה, אבל כבר אהרון שתי פעמים. אחד איך משה מדבר לאהרון, ואחד איך משה מדבר אל אלעזר. ואז אהרון לומד איך לדבר אל אלעזר וכן הלאה עד פשוטי העם. משה רבנו היה פדגוג גדול. כן. אבל מה שקורה בין משה ליהושוע, פה זה עניין אחר לגמרי. הבנתם את זה? טוב. אז לפני שנגיע להסבר של המהר"ל עצמו, מכיוון שהערב אני לא חושב שנגיע, רוצה להקדים רק הסבר קטן מאוד משלי בעניין הזה. שיש עוד ממד של הנושא. מה שמסר לכל עם ישראל על כל הדרגות שלהם זה תוכן התורה. אבל הסגולה להיות מוסר התורה – זה מה שמסר ליהושוע. הבנתם את ההסבר? הסמכות להיות מי שמוסר את התורה, זה מסר ליהושוע, וזה העניין של הסמיכה.
מה נמסר בסיני, עיקר סמכותו של משה, מקורה של המחלוקת
קהל: [.....]
מניטו: לא. לא. זה עוד עניין אחר. התוכן של התורה, אם בכתב או בעל פה, זה מסירה של דברי תורה. חוכמת התורה, תוכן התורה, לימוד. אבל יש ממד אחר לגמרי: אחרי משה. מי יגיד במקום משה? זה משה שהיה צריך להעיד: אחרי - זה הוא! אז למה דווקא הוא ולא אחרים? משמע שמשה יודע מיהושוע דברים שאי אפשר להסביר לאחרים. אבל מכיוון שאחרים ראו, שהוא – משה, קיבל מהקדוש ברוך הוא בסיני, אז הם יכולים לסמוך על ההחלטה של משה שבחר ביהושוע. אולי יש פה איזה משמעות מדויקת קצת של המושג "קבלת התורה". משה קיבל תורה מסיני. מה קיבל מסיני? את הסמכות למסור את התורה - לעיני כל ישראל.
קהל: בתיה לנצט[.... תלמיד ותיק שבהתחלה.... תלמיד ותיק, זה שבעצם לומד את כל העניין... דרך כל הדורות]
מניטו: אפשר, מכיוון שזה עניין של שימוש, שימוש הרב. כן? ויהושוע מוגדר כמשרת משה. זאת אומרת – הוא היה השמש של משה אז זה עניין אחר לגמרי מ'הלומד ממשה.'
כל עם ישראל יכול ללמוד ממשה. מה שמשה... סליחה. מה שיהושוע קיבל במידה שקיבל, מה שקיבל ממשה רבנו זה עוד עניין אחר של תוכן הדברים, תוכן החוכמה, אלא הסגולה להיות אחרי משה מי שפוסק הלכה למעשה שזה אסור. אבל התגברו הרומאים על היהודים והפסיקו את שרשרת הסמיכות וזה היה אסון למסורת. כן. כי עכשיו איך למשל מחליטים שמישהו יהיה רב ראשי של ישראל? בוחרים מכמה מפלגות, קמים ומצביעים. כן. ועד התקופה של הרומאים, מי שהיה הפוסק של הדור, לפני מותו היה אומר בפומבי: "אחרי: זה הוא!" למה? "אני יודע, אתם לא יכולים להבין. מכיוון שאם אתם הייתם יכולים להבין הייתם אתם..."(... דקה: 58:05)
קהל: [....]
מניטו: ניסו. לא הצליחו. לא הצליחו. כן. זה כל המחלוקת בין דבי רב[25] ו... מזה בא את החילוק גם כן של ההילולא דרבי שמעון בר יוחאי וההילולה דרבי מאיר. אחד החזיקו להילולה דרבי מאיר ואחד... אבל לפי דעתי זה כמו תפילין של רש"י ורבנו תם. שניהם (צחוק) בסדר.
קהל: [....]בתיה לנצט: האר"י לפני מותו לא אמר על ר חיים ויטאל?
מסירת הקבלה, האר"י, נסיון של משיח בן יוסף, רוח הקודש
מניטו: זה... זה יותר חמור מזה. הוא אמר לרבי חיים ויטל, למהרח"ו – שהוא בא לעולם רק כדי ללמד אותו. והוא קרא לו "חסיד שוטה"[26]. והמהרח"ו מספר את זה, כן?
המולכו, כשהיה לומד את הקבלה של האר"י, הוא היה כל כך חסיד, שעשה, שרצה שכל היהודים ישמעו את זה. והאר"י אמר לו: לא.. זה רק אתה שצריך ללמוד. ואם אתה ממשיך להביא לי תלמידים, אני מסתלק מן העולם. וזה קרה ככה, כן. הוא הסתלק מן העולם מכיוון שהמהרח"ו הביא לו תלמידים. המהרח"ו כתב את כל זה!
טוב. זה אחר כך נתייחס כשהמהר"ל יסביר את הצירוף המיוחד בין רב מיוחד לתלמיד מיוחד. כן. מה שקרה שאלו ששמעו את תורת האר"י מחוץ, מהמהרח"ו עצמו, מסרו את זה בצורה מקולקלת. מקולקלת (אני יודע?) הם היו גדולים.. כן. לא מה שרציתי לומר. אולי לא נכונה. ולכן המהרח"ומסביר שהארי... – פה זה מיסטיקה גמורה - הארי היה יכול להיות המשיח בן יוסף, ומחמת העניין הזה זה נכשל. כן. מכיוון שהתחדשות תורת הקבלה בזמן האר"י לא הצליחה, מכיוון שהיו צינורות מקולקלים, אם אפשר לומר את זה.
קהל: יהודית פלאי[האם אפשר לומר שהנבואה...זה באופן אחר מהאופן שמסרו את התורה..]
מניטו: לא. נושא של הקבלה הוא לא נושא של א... תורת המצוות. כן.
קהל: [כן. זה מה שאני אומרת...]
מניטו: אפשר להגדיר את זה ככה: [קהל:..] נכון... יפה... יפה... יפה... אפשר להסביר את זה נכון... נכון...נכון. אבל לא לטעות על הלשון קיבל פה וקבלה. זה עניין אחר. כן.
אבל הקבלה, חוכמת הקבלה, היא המשך של הנבואה בממדים אחרים. ב...נאמר, בסגנון אחר אולי. אבל זה המשכיות של הקבלה, של הנבואה, סליחה.
קהל:ישראל פיבקו [אולי....רוח הקודש]
מניטו: זה אותו עניין. כשאנחנו אומרים שספר זה או אחר נכתב ברוח הקודש, זה אותו עניין. הסימן הוא: כשמישהו בתלמוד רוצה לומר "הנביאים", הוא אומר "בקבלה".[27]
קהל: יהודית פלאי[מה זאת אומרת שהנביאים קיבלו את התורה מהזקנים?]
מניטו: מזקנים. טוב, אולי אני אסביר את זה קצת, אבל זה ייקח לי קצת זמן. זהו.
כוח הנבואה בעם ישראל, נבואה לדורות, הגדרה של נביא, ערב שבת בין השמשות
בשורש הדברים, כל עם ישראל היה מסוגל להיות נביאים[28]. ולא רק עם ישראל. במטרה של הבורא – כל בן אדם. אבל איבדו את הכוח הזה. ונכתבו לדורות רק את הנבואות שהיו צריכים לדורות. כן. ויש מקור בגמרא למשל, שהיו המון המון המון נביאים. כן. אני לא זוכר את המספר בדיוק, אבל זה מספר עצום. גם אנשים ונשים. ולא היה צריך לכתוב הנבואה, אלא רק החומש וספר יהושוע. כן. מכיוון שאחרי איזושהי תקופה מסוימת, אז המדרגה של הזקנים, של אותם תלמידי חכמים שנקראים זקנים, הייתה צריכה להתחיל. וזה לא אומר שכוח הנבואה היה צריך להסתלק מעם ישראל. זה תוצאה של עונש, של ירידה בערך. אלא נבואה שעתידין להיכתב. ורק מכיוון שהעם ירד מאוד במדרגה, אז התחדשה אותה סוג הנבואה שעתידה להיכתב עם הושע[29] וכל הנביאים הגדולים אחר כך.
אני רוצה להסביר את זה ככה, ש...רק אני אתן איזה רמז. סוף סוף כוח הנבואה עצמו הסתלק מישראל בימי מרדכי ואסתר. זה ידוע. כן. אבל לאמיתו של דבר היה צריך להיפסק, אני רוצה לדייק: לא הסגולה להיות נביא לפי ההגדרה של הרמב"ם או הכוזרי. אלא להיות נביא ככלי, אמצעי לנבואה שצריכה ועתידה להיכתב לדורות. מכיוון שיש צורך של תוכחות, תוכחה. כן. וזה היה צריך להיפסק בימי יהושוע. ולכן התחלנו במדרגה יותר גבוהה של הזקנים, שברור שבאופן אישי פרטי היו גם כן נביאים, אבל לא מאותו סוג של הנבואה של התוכחות שהיו צריכים להיכתב לדורות. זה מובן? אלא, מכיוון שכמו שאמרתי המצב נצרך את זה, אז אותה נבואה של התוכחות התחדשה אחרי זמן הזקנים. ויש איזה רמז במסכת מגילה על פורים דשושן. שהגמרא אומרת שהערים המוקפות בימי יהושוע, והיה צריך לומר ערים המוקפות בימי אחשוורוש. אז ההסבר של הגמרא הוא ההסבר שכדי לתת כבוד לארץ ישראל. אבל מכל מקום זה העניין. שאותה תקופה שהתחילה למעשה בימי אחשוורוש, מרדכי ואסתר, הייתה צריכה להתחיל למעשה בימי יהושוע, אלא שלא זכינו. הבנתם את v
קהל: [....]
מניטו: בגמרא. ברור!
קהל: [זה לא מקרה?]
מניטו: זה לא מקרה. אולי אני אוסיף עוד הסבר. אבל ההסבר אולי קצת סתום, כן. יש איזה רמז לזה במשנה בפרק חמישי במסכת אבות, דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות, (ופעם למדנו את זה) מה זה ערב שבת בין השמשות. ו...השבת זה העידן של התערבות של הבורא כן. ו...יש לזה רמז בסיפורים בתורה שהיו שתי תקופות שהשמש היה חשוך. שמש של מתושלח ושמש של יהושוע. אם כן, ערב שבת בין השמשות, זה כל התקופה שבין מתושלח ליהושוע. וכל הדברים שנכתבו באותה משנה שנבראו בערב שבת בין השמשות, הופיעו באותה תקופה. טוב. אני גומר את ההסבר. כדי להבין ש... בהקשר לשאלה שלך שהתחדשות הנבואה הניתנה להיכתב זה בא אחר כך. אחרי תקופת הזקנים. מכיוון שכוח תקופת הזקנים פסק. אז היה צריך לחדש עוד את הממד הזה של הנבואה שניתנה להיכתב. זה מובן.
קהל: [....]
מניטו: זהו. פחות או יותר זה אותו הסבר. אלא הוא מוסיף את ההסבר ההיסטורי (דקה: 1:08) טוב. מה השעה? אז אולי נסתפק הערב. בשבוע הבא אם ירצה ה', רק אני רוצה להזכיר לכם שליל יום העצמאות תהיה תפילה חגיגית במכון מעיינות בשש וחצי. זה יום ראשון בערב. כן.
הערות
[1] ירושלמי פאה ב ד, שמו"ר וארא י סימן א
[2] ברכות ז ב, וראו מסכת דרך ארץ פ"ז הלכה י
[3] פירוש הגר"א לספרא דצניעותא פ"ה ד"ה והכלל
[4] פרקי דרבי אליעזר פרק ג "הוא ושמו לבד" וראה ציטוטו בשל"ה תולדות אדם בית ה' "הוא ושמו אחד"
[5] "הממד השלישי - בין אדם לעצמו. אי אפשר לומר הבעיה הרוחנית משום שגם צמד מילים אלו קיבל משמעות נוצרית. הכוונה למידת ההתאמה בין האדם כפי שהוא במציאות ובין הדגם הקיים במחשבת הבורא - מי אמור להיות אותו בן אדם. כלומר, עד כמה קיים פער בין התכנון לביצוע. ברמת כלל האנושות, הפער הוא בין האדם ל״בן אדם״, שהוא הוא האדם התואם את מחשבת הבריאה והתואם את צלם האדם הקיים במחשבת הבורא כאשר ברא הבורא אותו. כלומר, הפער הקיים הוא בין האדם ההיסטורי בכל רגע נתון במהלך ההיסטוריה ובין ה״בן אדם״ האמִתי התואם את דגם האדם במחשבת הבריאה.
לתחום זה שייכות מצוות רבות שאנשים מחשיבים אותן בטעות כמצוות דתיות, כאשר הן למעשה מצוות השייכות לתחום שבן האדם לעצמו, מצוות ״זהותיות״ אם אפשר להתבטא כך: המצוות הקשורות לאוכל - הכשרות, המצוות הקשורות ליחסים בינו לבינה - פריה ורביה, כל אלו שייכות לקטגוריה זו: בן האדם לעצם שלו, למהות שלו. במילים אחרות, כאשר הפער בין התכנון למציאות יעלם, ייסגר, אנחנו נהיה בימות המשיח. כאשר מצליחה האנושות כולה, אחרי מאמץ של אלפי שנים, להוליד את ה״בן אדם״ האמִתי, תמה היסטוריית היום השביעי ונפתחת האפשרות לעבור ליומה השמיני של הבריאה." סוד מדרש התולדות כרך ג פרק בעשרה מאמרות הטקסט בין הערה 66 ן 67
[6] סוד לשון הקודש 1 פרק ה הטקסט לאחר הערה 11 "החיות שבמזון היא אוכל הנפש, היא המחייה את הנשמה. על משמעות הדבר אפשר להקיש מהתפקוד הביולוגי של מזון: כפי שהחומר שבמזון נעשה לחלק מגוף האדם האוכל, החיות שבמזון נעשית לחלק מנשמתו של האוכל. וזהו סוד כל דיני הכשרות. אפשר לומר שהאדם הוא תוצאה של מזונו, ולכן יש צורות אכילה כשרות וצורות אכילה בהמיות. אכילה מן הטומאה מביאה לטומאה, ואכילה מן הקדושה מביאה לקדושה. במובן מסוים, אפשר להגדיר כל אומה ולשון על פי אוכלה, על פי מזונה. למשל בישראל נרמז בעניין קרבן פסח (שמות יב, ד): "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" ופירושו, האוכל את קרבן הפסח, נעשה בבחינת שה, כמו שנאמר (ירמיה נ, יז): "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל". וראו עוד שערי דמעה פרק "על קן צפור" הטקסט לאחר הערה 44
[7] משנה אבות ה א
[8] ילקוט שמעוני תהילים קל"ו פסחים קי"ח א וראו שפת אמת שבועות תרנ"א והתייחסות בהקשר זה להבדל בין מאמרות לדברות בליקוטי מוהר"ן תנינא ע"ח
[9] בראשית רבה פרשה יב סימן י
[10] סנהדרין יז א
[11] פסחים סו א
[12] תמורה טז א
[13] מדרש אותיות דר עקיבא דף לז "והקב"ה דורש לפניהם טעמי תורה חדשה שעתיד הקב"ה ליתן להם על ידי משיח"
[14] בבא בתרא יב א
[15] ראו מקבילה לרעיון זה בספר עשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק רביעי פרק ו
[16] משנה יומא פרק ב א
[17] שבת קיב ב
[18] יומא לח ב
[19] שיחות הרצי"ה על ישראל ותחיתו פרק קן ציפור
[20] עשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק שני פרק שבעה עשר
[21] מקדש מלך השלם הוצאת בני יששכר ירושלים תשנ"ה עמ צב בשם האר"י
[22] סנהדרין צח א
[23] קול התור פרק ג אות יב: "וכלל גדול הוא על פי רבינו שכל לימוד הפשט שאינו מתאים לסוד הפשט אינו נכון" וראו עוד הקדמת ר מנחם מנדל משקלוב לפירוש הגר"א על ספר משלי
[24] עירובין נד ב
[25] ר יעקב בי רב שפעל לחידוש הסמיכה
[26] שער הגלגולים הקדמה ל"ח
[27] בבא קמא ב ב"דברי תורה מדברי קבלה.."
[28] "מי יתן כל עם ה' נביאים" במדבר יא פסוק כט. וראו מגילה יד א : "כפלים כיוצאי מצרים ....אלא נבואה שהוצרכה לדורות" נראה שמניטו מבין את הגמרא כך שכל נשמה בישראל - איש ואישה כפלים כיוצאי מצרים -, יש לה את הסגולה לנבואה .
[29] בראשית רבה פרשה פב יא "שהיה בכור לנבואה"
השאירו את תגובותיכם
Post comment as a guest