דרך חיים למהר"ל 3

תמלול: תירזה מבורך

לרפואה שלימה לינון ישראל בן שרה זוהרה ולנחת יהודית מכל הצאצאים

הגהה ותוספת מקורות: צוות מכון מניטו

 

 

 

 

מניטו: הגענו לדף פ"ז... פ"ז... פז. א... בקטע שמתחיל "אומנם מה שאמרנו שקיבל תורה מסיני". כן? זה נכון או לא? כן. אז אני מציע להמשיך בטקסט של המהר"ל בלי לחזור חזרה.

טוב אם יש צורך דרך אגב, אולי אפשר לחזור ללימוד הקודם, אבל אני מציע שנמשיך מכיוון שהפרק הוא קצת ארוך, כן? אז השאלה שנדון בה עכשיו זה, לא על ההגדרה של מסכת אבות: מהי ההגדרה של התורה שבאה לנו דרך האבות... זה היה הלימוד הקודם. עכשיו הוא מנסה לתת תשובה לשאלה אחרת. ש... א... נמצאת בהרבה הרבה מפרשים: למה המשנה אמרה: "משה קיבל תורה מסיני" ולא אמרה "משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא"? אפילו אם יש צורך להוסיף 'בסיני'. כן? אז נתחיל בזה:

"אמנם מה שאמר משה קיבל תורה מסיני ולא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, יש לפרש: כי לכך אמר משה קיבל תורה מסיני. זה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה, שהיה הקדוש ברוך הוא מייחד לו מקום, והוא הר סיני, לתת לו שם תורה".

כן. פה יש כבר שתי שאלות: היה צורך במקום כדי להודיע מעלתו של משה רבנו בקבלת התורה. בניגוד לנביאי אומות העולם. זה מה שלמדנו לפני כמה שיעורים בנושא של גבורות השם. ואחר כך יש שאלה שניה: אם כבר צריך מקום אז למה דווקא הר סיני ולא מקום אחר? אתם מבינים את השאלה. מכיוון שאנחנו שומעים – 'משה קיבל תורה מסיני', לפני שאנחנו שומעים הר סיני במיוחד, אנחנו שומעים מקום מיוחד. הבנתם. טוב.

"וזה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה. שהיה הקדוש ברוך הוא מייחד לו מקום והוא הר סיני, לתת לו שם תורה. ולא היה הדבר בקרי (זאת אומרת במקרה), כדכתיב אצל נביאי האומות למשל : "ויקר אלוקים אל בלעם".

בלי תנאי של מקום או זמן מסוים. כן. הדבר קורה במקרה. הקדוש ברוך הוא כנותן התורה, הוא נותן התורה בנצחיות. זאת אומרת, יש השפעת התורה, שפע תורה שבא מהקדוש ברוך הוא. מהתחלת בריאת העולם ועד סוף העולם. כן. מכיוון מי שנותן – נותן. אלא קורה שבמקרה מישהו מסוגל לקלוט, כך אומרים, לקלוט דבר. אבל זה במקרה. זה למדנו בשיעורים הקודמים. פה יש משהו אחר לגמרי. יש איזה מפגש בין הקדוש ברוך הוא כנותן התורה, ומי שמסוגל לקבל את התורה. לא לקבל תורה זו או אחרת. אני רוצה לדייק. לא לקבל חלק זה או אחר מהתורה, אלא לקבל תורה במובן הכללי. וזו היא המעלה של משה. זה ההסבר הראשון. נמשיך?

"כי זה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה. שהיה הקדוש ברוך הוא מייחד לו מקום והוא הר סיני לתת לו שם תורה"

מבחינה של הזמן, יש מקור בגמרא ש... א... הזמן של העולם זה 6,000 שנה. זוכרים את המקור הזה? (מסכת עבודה זרה ט א) א... אלפיים שנה תוהו, אלפיים שנה בוהו... סליחה, אלפיים שנה (צחוק) אולי זה רמז לפי הסוד[1]: "בואו – לתורה"! (צחוק) ... תורה. ואלפיים שנה ימות המשיח. כן. אז אלפיים שנה תורה זה מתחיל מאברהם אבינו עד חורבן הבית בימי עזרא ונחמיה. כן. זה הזמן המסוגל, המתאים, הזמן האמצעי המסוגל והמתאים לקבלת התורה בעולם. ולכן זכינו שבהתחלת הזמן הזה של האלפיים שנה האמצעיים, כבר בדור הזה של משה רבנו זכינו לקבל את התורה. המקור הזה מסביר קצת בהרחבה, שיעקב כבר היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שהדור לא זכה. אחר כך אני אחזור על הדיוק הזה. ועזרא גם כן היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שקדם לו משה[2]. וזה הזמן בין האבות עד חורבן הבית, זה פחות או יותר אפשר להגדיר את זה לפי ההגדרה האוניברסיטאית נאמר זמן התנ"ך. l'époque biblique- בלועזית.

למה אברהם לא זכה? מכיוון שהיה צריך להגיע עד הזהות של ישראל. "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים פרק לג פסוק ד). אברהם זה המידה הראשונה, מידת החסד. ויצחק המידה השנייה – מידת הדין. זה עוד לא התורה של תורת אמת. מבחינת תורת אמת צריך להגיע עד שלב שיעקב שהוא בן יצחק בן אברהם, איחוד המידות. אז תורה מן השמיים יכולה להתגלות לקהילת יעקב בפרט, במיוחד. זה מובן. מה שאמרה הגמרא: יעקב אבינו היה מסוגל לקבל את התורה. זה מסביר לנו למה לא יצחק ולא אברהם. כן. אף על פי שהתורה שייכת להם. אבל אין עוד כלי מוכן דיו כדי לקבל את התורה האחת. תורת אמת של איחוד המידות. כי אברהם קיבל את התורה מצד החסד, ויצחק קיבל את התורה מצד הדין. אבל מצד איחוד המידות היה צריך יעקב ששמו ישראל. מובן? טוב. אבל הגמרא מוסיפה: אלא שהדור לא זכה. מה זאת אומרת הדור לא זכה? אני מציע שני הסברים: אם אנחנו מבינים את הביטוי "הדור", דור של בני ישראל, היו רק בני יעקב – השבטים. כן. מה זאת אומרת 'הדור לא זכה'? כי המצב של משפחת בני יעקב לא היה עוד מספיק מתוקן אם אפשר לומר את זה, מבחינת התנאי של התורה. התנאי הכי יסודי כללי של התורה "ואהבת לרעך כמוך". כן. זה המצב של א... שנאת חינם בין האחים עוד לא תוקן. ולכן היה צריך כל המעבר דרך הגלות כדי לתקן את זה. ורק ביציאת גלות מצריים בני יעקב, קרי ישראל, היו מוכנים לקבל את התורה. אבל זה מתחיל ביעקב עצמו. זה מובן? זה במשמעות המצומצמת של הביטוי "הדור". לפי האמת, אני לא אומר שזה לא אמת, זה אמת אבל זה לא מספיק. אפשר לומר דבר אחר. הביטוי "דור" - זה הדור של כל העולם כולו. מבינים? ו... א... אני רוצה קצת להסביר את זה. דור יציאת מצרים זכה. אבל זה גם כן מלמד זכות על הדור של הגויים של אותו דור. בה... במידה שעם ישראל הוא קשור למין האנושי כולו. ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אפשר להרחיב הדיבור על זה, אבל אני חושב שזה מספיק מובן. כן? זה זכותו של אותו דור שהגיע לאיזושהי התפתחות של תרבות האנושית שזכה שהדור המקביל של עם ישראל קיבל את התורה. וזה מסביר לנו למה התורה מספרת כל כך באריכות מה טיבה של אותה תרבות של מצריים שיצאו ממנה כדי לקבל את התורה.

קהל: [אבל....קשה להאמין איך מדור רשע כזה, כפי שהיו המצרים. אז איך אפשר להסביר את זה?]

מניטו: זהו...זהו.. זוהי השאלה. כי "זה לעומת זה עשה אלוקים" (קהלת ז יד) ואפשר לתת הרבה הרבה דוגמאות. כן. פרעה הרשע הזה זכה להיות חלק ניכר מסיפורי התורה. גוף התורה. אנחנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך", במה זכה פרעה הזה? הבנתם?

לפי הקבלה[3] השם פרעה זה שם קדוש של ניצוצות הקודש שהיו בתוך הקליפות, וצריך לגלות את זה, להציל את זה. כן. טוב, זה סודות של התורה. אבל גם לפי תורת הנגלה אפשר להבין את זה. למשל, עוד דוגמא אחרת: אנחנו, אבותינו יצאו ממצריים. כן. אחר כך יש דור שיצא מהגלות – דור עזרא ונחמיה. מה זכותו של העולם שדווקא בדור הזה עזרא ונחמיה יצאו עם חלק מעם ישראל? זה זכותו של כורש. זה זכות מסוימת של איזושהי תרבות מסוימת שמלאה רשעות. אבל מתוך הרשעות הזה התגלה את הצדקות שלה, הצד הטוב שלה. וזה הרכוש שלקחנו ממצריים. זה היה הרכוש[4] שדרכו בנו את המשכן במדבר. כן. יש עוד הסבר אחר, כן. ו... [קהל...אפשר להגיד את זה על... ] גם כן. אחר כך אני אסביר קצת יותר. מכיוון שאני חושב שהשאלה היא חשובה. וגם כן בדור עזרא ונחמיה, זה היה זכותו של כורש – אותיות "רכוש". טוב זה רק.. איך אומרים coincidence..? צירוף מקרים? אבל זה... זה אומר דרשני. כן. הגוי הזה נקרא אותיות "רכוש". ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. (צחוק)

קהל: [גם שיכור היא אומרת...]

מניטו: גם שיכור. אבל זה רכוש. ואין יין אלא חוכמה וכן הלאה. (צחוק) ו.... "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו יד). יש הסבר של הפרי צדיק, שבזכות גלות מצריים שזה הייתה הכנה למתן תורה קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל קיבלנו את התורה שבעל פה. ובזכות יציאת אדום נקבל את המדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה. זה... זה מתפתח ככה.

[קהל: מי אומר את זה?]

מניטו: הפרי צדיק. הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות[5]. כן. יש שלוש מדרגות לפי הזוהר[6]: מארי מקרא, מארי משנה, מארי קבלה. אז ביציאת מצריים, תלמידי חכמים היה להם גם מקרא, גם משנה וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל זכה להיות "מארי קבלה". א... סליחה "מארי מקרא". ואחר כך ביציאת א... גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם מארי מקרא, גם מארי משנה גם מארי קבלה, אבל העם כולו זכה במדרגה של מארי משנה. וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן. העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים יזכו להיות מארי קבלה. וזה מתחיל בפרופסור שולם וכן הלאה. אבל לפי הסוד של קליפה קודמת לפרי. אבל זה הקליפה של אותו פרי. כן. הבנתם את זה? (צחוק) טוב. זה ההסבר של הפרי צדיק. זה הנושא הוא ששלוש מתנות ניתנו לישראל : תורה, העולם הבא, תורה וארץ ישראל. וכולן על ידי ייסורים. תורה זה ייסורים של הגלות. ביציאת הגלות יוצאים עם הרכוש הזה של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר – ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום, לא לפני זה ולא אחר כך. וזה מלמד זכות על הערכים של אותה תרבות שהיה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה הגלות. [קהל...אתה מתכוון לימינו?] ברור...ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של ה'שיבת ציון' של ימינו בלי להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי. זה מובן? כן. מאיפה יצאנו? ממצריים יצאנו, אבל מאיפה? [קהל: על המקריות הזאת ויקר...בלעם ויקר]

מניטו: כן. לא. לא. לא... זאת אומרת, השאלה של המהר"ל היא: צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן, רק רציתי להוסיף שגם מבחינת הזמן. זה ממש הזמן המתאים בהתחלתו. כן. אני רוצה רק להזכיר א... פירוש אחד של השל"ה על פסוק בספר שמות בפרשת "וארא". "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' – מגלה תורה, לא נודעתי להם". והשל"ה מסביר, המקור שלו הוא בזוהר, שלגלות את ה' היה צריך לחכות עד הדור 26 – בגימטריה ה-וויה – 26. "ושמי ה' לא נודעתי להם" עכשיו הגיע הזמן. הבנתם את ה... זה עוד יותר מדויק לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נח. עשרה דורות מנח עד אברהם. ויש שישה דורות מאברהם עד משה. אז זה 26 אז "ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו ג), היה צריך לחכות עד הזמן המתאים. זה מובן? כן. מה זה עניין של הזמן? – הייתה שאלה אני חושב, לא? אה כן.

קהל: [יהודית פלאי]:...זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה בציבור...]

מניטו: זה לא מה שאמרתי. .. [קהל:...] כן. אבל אני משיב. זה לא מה שאני אמרתי. אני אמרתי דבר קצת ,קצת שונה. אנחנו עדים על זה שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים, עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה פתאום, זה קרה פתאום. אני זוכר כשהייתי ילד בת"ת היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות ולקנות כל הספרים. אז זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה, לפרסם את זה. כן. אז, ועוד יש מקור בזוהר – שבזכות לימוד הזוהר תבוא הגאולה[7]. זה ידוע – כן. זה קשור.

קהל: [זאת אומרת שאנחנו יכולים ללמוד את זה...] כן. אבל ללמוד ברצינות, מה זה ללמוד ברצינות? זה לא לקנות ספר ולומר: "אני קבליסט". כן. (צחוק) [קהל:....] לא. לא שמעתי. [קהל: יש משהו גם לתת ולא רק, רק לקחת...] תסבירי עוד מה אמרת [קהל: לא רק לקבל. להיות מוכן גם לתת...] לתת למי? לא. לא. לא.. לא הבנתי. מה זה לקבל? לקבל מה? קבלה? [קהל: ...קבלה. אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת לא רק בשביל כוונה... שנבין, שנדע יותר... גם צריך להיות מוכן לתת]

מניטו: כן. אה.. הבנתי, הבנתי... אבל כדי לתת צריך קודם כל לקבל. [קהל:...] כן. ברור, ברור.. לא .. אני אומר א... תשמעו, זה עניין רציני מאוד וצריך להיזהר. מי שקונה ספר של קבלה אם לא שהוא מבין מה שכתוב, כן. א.. פתאום פוגש איזה מקובל והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה... הכלים כבר מוכנים. וזה חידוש גמור דרך 2,000 שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר שלא מוצאים את הכלים. כן. זה התחלה של התחלה. טוב. ורק דקה... אני עוד מוסיף. כשהיו זמנים דרך 2,000 שנה של גלות אדום, שהגאולה הייתה אפשרית אם היינו זוכים בזה. וכל פעם שהיה זמן של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים לאותו... אותו מצב של גילוי של דברי קבלה. ובפרט לפני, מיד לפני האינקוויזיציה. זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב. עם ישראל לא זכה, אז זה נסתם. כן. אבל עכשיו אנחנו עדים לכמה תופעות, שאיפה של העם ללמוד קבלה, שלא אנחנו... לא ידענו את זה מעולם. שאיפה כזו ודווקא... לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור שהתחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס לזה ברצינות.

קהל: [ואולי גם מפני שנושא מדעי הטבע הגיעו... זה קשור?]

מניטו: זה קשור לכמה גורמים. יש.. וגם כן לגורמים שליליים. יש א... איזה מן שאיפה למיסטיקה בכל העולם כולו. כן. אבל טמון בזה סכנה גדולה. ולכן מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי, זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן. כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. כן. להשליך את החוויות של המיסטיקה בקבלה... זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן ...

קהל: [אבל מה היא המוכנות של... באותו נושא, מהי המוכנות, הרי הדור בין הגויים צריך גם כן לזכות.. כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם כשזה קורה.גם בעם ישראל...]

מניטו: יש איזה...זאת אומרת, העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז שואלים אותו: מה יש לכם לומר לנו? אולי זה קשור לשאלה הראשונה. כן. ו... אתם לא יכולים לתאר מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה. איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל. אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים משהו... בממדים... כן. אז כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא. שעשרה מן הגויים... איך אומר הפסוק[8]? החזיקו בטלית, בכנף, אבל זה הטלית של יהודי! ו... ושואלים מה יש לך להגיד לנו? אז עוד לפני כמה ימים באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ואחד מהם אמר לי: אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי הנושא היהודי, מוכרים את זה... טוב. (צחוק) ושמו זה (נתת לו?) מאמר? עד כאן לשון המאמר. (צחוק)

אז א... למשל... לא. אני לא רוצה להיכנס ב.... טוב. אבל אני חוזר על זה. א... מי שקשור לחוכמת הקבלה, לא נקרא "מקבל" אלא "מקובל". הבנתם את ההבדל. כן. זה לא סתם שהוא מקבל משהו, איזה מידע, איזה חוכמה. הוא עצמו צריך להיות מקובל על ידי החוכמה הזו.

קהל: [..השנים האלה...]

מניטו: אבל הגלות לא היה חייב להיות ארוך. לא היה חייב להיות קשה[9]. ברור שלא! הכול תלוי לפי הזכות. "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת. זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. כן. שהוא היה המשביר. ואיך אומר הפסוק? וכולם היו א... "על פיו יישק דבר". כן. "על פיו יישק דבר" – זה היה בכבוד. כשלא זוכים, אז צריך להיות פותר חלומות. לא התייחסתי (ל-?) אבל (צחוק). כן. צריך לחשוב על השאלה הזאת. מי אומר שבתוכנית הראשונית של הקדוש ברוך הוא בורא עולם, אוהב את עמו ישראל, היה מלכתחילה צורך של גלות ארוך מר וקשה. זה לא נכון. זה לפי הסוד. אז לא זכינו. יותר? אבל פחות או יותר זכינו את זה. כן. אתם צריכים לזכור כל פעם מה שאומרת הגמרא בסנהדרין על הפסוק בישעיהו הנביא: "בעיתה-אחישנה" זכו – אחישנה,[10] בכבוד ובתפארת ובניסים גלויים. לא זכו – בעיתה. אז בעיתה זה דרך הקושי של הטבע[11]. [קהל: הקושי של?] הקושי של חוקות הטבע, של תפקוד הטבע. [קהל: כן אבל גם למדנו שזה ניסים נסתרים הניסים הנסתרים הם יותר גבוהים מהניסים הגלויים---] ברור. אבל זה הנחמה שלנו. כן. (צחוק) אבל מכל מקום... ו... אני אתן כמה דוגמאות. בשלשלת, איך אומרים? בשרשרת של מגלי הנסתר, אמרו על האר"י שהוא היה יכול להיות משיח בן יוסף והדור לא זכה. יש הרבה סיפורים על זה. אבל תלמידי האר"י אמרו את זה[12] ובמסורת של תלמידי האר"י אומרים את זה מה זאת אומרת? הגיע הזמן לגלות. אז היה לנו איזה מין פרצוף של משיח בן יוסף שהיה יכול לגלות. כן. ותדעו שזה גם כן סגולה של יוסף הצדיק. זה נקרא "צפנת פענח". מה זה "צפנת פענח"? מגלה סתרים. כן. טוב. אחרי דור של רבי שמעון בר יוחאי, אם הדור היה זוכה, רבי שמעון בר יוחאי היה מביא את ימות המשיח, מבחינת משיח בן יוסף שמגלה סתרים שזה הכנה לגאולה. והתורה של רבי שמעון בר יוחאי השתכחה, עד שבא האר"י שחידשה, אותה, וכמה דורות אחרי האר"י, לא הבינו גם את האר"י. אז היה צריך הבעל שם טוב שיבוא לגלות במה מדובר בתורת האר"י... וכן הלאה. כן. אז זה... היו תקופות של אפשרות של סיום הגלות ולא זכינו[13], עד הבעיתה הזו. ופעם הסברתי, לא פעם, שצריך לקרוא לא בעיתה עם ת', אלא בעיטה עם ט'. וזה מה שקרא לנו באירופה. זה מובן, כן? ולכן מה צריך לגלות, מה שגילה כבר רבי שמעון בר יוחאי? זה כבר היה זמן אפשרי של ימות המשיח. לא זכינו וכן הלאה... וכן הלאה... וכן הלאה..

קהל: [שאלה מקודם: האם צריך לעבור כמה זמן ממקבל למקובל?]

מניטו: סליחה לא הבנתי האם? [קהל: האם יש כמה זמן ממקבל למקובל?] לא הבנתי מה זה ממקבל למקובל ..כמה זמן? אולי תסבירי? [קהל: ...הבן יכול להיות. מקבלים.. ] מקובלים, [קהל:..] נכון. אה.. כמה זמן צריך [קהל:] כמה זמן צריך כדי להיות מקובל? ללמוד קבלה? [קהל:] לא... החכמים אמרו 40 שנה. ו-40 שנה של לימוד תורה. ואחר כך מתחילים להבין על אלפא ביתא של הקבלה. כן. אז זה... איך אומרים את זה בעברית? זה לא גיל ביולוגי, זה גיל פסיכולוגי של ההתבגרות. [קהל:] אז לא הבנתי את השאלה. [קהל: ...בין מצב של להיות מקבל למצב של להיות מקובל] אז זאת אומרת משפיע? [קהל: משהו כזה. אתה קודם אמרת....] אולי, אם הבנתי, יש בגמרא א... מקור כזה[14]: מקבלים א... לוקחים 1000 תלמידים, כדי ש... ל... ל... מקרא. כדי ש-100 יגיעו למשנה, כדי שעשרה יגיעו לגמרא, כדי שאחד אולי יהיה המשפיע של הדור. "אחד מיני אלף לא מצאתי[15]" זה פסוק. אז א... לא כל אחד מסוגל להיות משפיע. כולם מסוגלים להיות מקבלים, אבל להיות משפיע לא כל אחד מסוגל. וזה המשנה שלנו: משה קיבל תורה מסיני – כל בני ישראל קיבלו ממנו, אבל הוא מסר למי? ליהושוע – אחד! זה מה שצריך להבין. תפסתם את ה...? אז זה לא עניין של זמן, זה עניין של כוח, של כוח של סגולה. כן. הרבה פעמים הסברתי את זה, ההגדרה של מה זה רב? ונגיע לזה אולי עוד הערב עם המהר"ל. זה לא מי שיש לו תלמידים, אלא מי שהיה לו רב. מי שיש לו תלמידים, אפשר לקרוא את זה מורה או פרופסור (צחוק) או דוקטור. רופא חולים בתנאי שלא יהיה מתיר איסורים (צחוק). אבל רב זה משהו אחר. אז זה לא עניין של זמן לפי דעתי, זה עניין של סגולה. כן. [קהל: אפשר לשאול?] ברור. (צחוק) [קהל: יש משהו... היו נביאים לפני שהיה גם משנה... היו נביאים...] ברור ברור.

מי אמר את זה? היו בתי ספר של נביאים. אז היו לומדים, הכנות.. הכנות.. הכנות במוזיקה, בכלל, עד שהיו מגיעים להיות במדרגה של "בן נביא"[16]. זאת אומרת, בני נביאים. תלמידים של הנביאים. [קהל:] יש סגולה, ברור. יש הרבה ללמוד כדי להיות נביא. מכיוון שיש תנאים כדי להיות נביא. צריך להיות חכם, גיבור, עשיר ועניו. אז א... צריך לא לשכוח שצריך להיות חכם.[17] זאת אומרת מי שיש לו סגולה להיות נביא, הוא גיבור, הוא עניו, הוא עשיר, אבל אם הוא לא חכם - הנבואה לא עוברת דרכו[18]. היה מסוגל, אבל זה לא עובר דרכו. "איזהו עשיר – השמח בחלקו". עשיר – בשמחה. עצבות זה מונע את הנבואה[19]. ויש הרבה סיפורים בתנ"ך שמסבירים את זה. כן. ויש בגמרא: נביא שמעכב את נבואתו – חייב מיתה[20]! זה הולך לפי השאלה שלך. מי שמסוגל להשפיע, לומר דבר השם ואולי הוא יותר מידי עניו, מעכב את נבואתו. הגמרא אומרת: זה הלכה. חייב מיתה. מכיוון שכל הדור צריכים את זה[21], והוא מעכב את זה, אז הוא ... אז הוא לא בסדר.

קהל: [....מחבלים כרמים...]

מניטו: נכון. מחבלים, מחבלים כרמים. שועלים קטנים מחבלים כרמים. ויש עוד הלכה דומה. מי שמונע דבר הלכה מחברו, כאילו גזל ממנו. הבנתם את זה? כי התורה שייכת לכל הדור. ויש אומרים, יש מוסיפים: אפילו בדרכא דארעא. זאת אומרת בדברי דרך ארץ. זה לא הלכה אלא סתם חוכמה אנושית. מי שמונע את זה מחברו, מעלה עליו הכתוב כאילו גזל ממנו[22]. הבנתם את הקטע הזה? אבל צריך להיות מסוגל לזה. כן. כי הדור לא צריך דברי שטויות. א... איך אומרים שרלטניזם?

[קהל:...רעיון זה לעומת זה. צדיק הדור...אחד בדור...]

מניטו: לפי דעתי התרבות המצרית לא הייתה כל כך מוגדרת ככה, עמי ארצות ובורות. לא. זה עניין של רשעות וצדקות. זאת אומרת דווקא בדור שיש גדלות, אז הצדיקים הם גדולים והרשעים הם גדולים. זה מובן? כן? זה דור של גדלות. ובמישור של התרבות הכללית, זה מעניין מאוד ללמוד את הגדלות של אותו דור שקדם לדור שלנו. זה היה דור של גדולים בכל המישורים. עכשיו יש הרבה כללים, הרבה קטנים שכמו ננסים על כתפי הגדולים[23]. כן. למשל במישור של אנשים א... איך אומרים את זה בעברית? המדינאים. כן. שהם אחראים למדינות, איך אומרים את זה? המדינאים. יש רק בכל העולם כולו, יש רק אנשים קטנים מאוד. כן. אם זה ברוסיה, באמריקה... זה בובות. כן. במקביל לגדולי המדינאים שהיו בדור הקודם, אנחנו ממש דור יתום. תפסתם למה שאני רומז? ולפי דעתי זה בכל המישורים. אז דווקא מאותה תרבות של אדום הרשעה, יצא הזכות הזה של הכנה לשלב השלישי, של קבלת התורה בדורנו. אבל הכול מתחיל מאותה בחינה – קליפה הקודמת לפרי[24]. אבל יש תקווה לאחרית. אם זה כבר התחיל, יש תקווה לאחרית. כי יש כלל במסורת. המקור לפי דעתי זה בגמרא (שבת קלח עמוד ב) אבל אולי במדרש, לא זוכר בדיוק. יש פסוק שאומר: "כי לא תישכח מפי זרעו". חכמים אמרו: כל הספרים המסולפים השתכחו מפי זרע ישראל. וכל הספרים שהאפיקורסים כתבו על היהדות במשך כל הדורות – כל זה נשכח. נשארים רק הספרים האמתיים. מרגישים בזה? כן? זה, זה מובן? כן. ועל הפסוק הזה של לא תישכח, "כי לא תישכח מפי זרעו." הרב נחמן מברסלב גילה סוד עמוק מאוד. כי סופי תיבות של "כי לא תישכח מפי זרעו" זה יוחאי[25]. זה צריך לקרוא: כי לא תישכח מפי זרעו של יוחאי. כן. זה הקבלה.

טוב, נחזור למשנה. אין עוד שאלות? אז זה היה העניין של 'צריך מקום מיוחד'. כדי לגלות מעלת קבלת התורה של משה רבנו, שלא קיבל א... חלק זה מהתורה, התגלות זו מ... מ... א... הקדוש ברוך הוא - במקרה. אלא קיבל תורה במשמעות שלמדנו בשיעור הקודם. לא רק הפסוקים של המצוות שזה משנה כבר, אלא הכלליות של הסיפור של המשמעות של ההיסטוריה של העולם כולו לפי התורה. ולכן אלו שקיבלו תורה במובן הזה, מוסרים את הדרך ארץ ולאו דווקא את המצוות. זה ההגדרה של 'אבות'. זה מובן? טוב. ואפשר אולי להגדיר את זה ככה בהקשר לפסוק שהבאתי א... "וארא אל אברהם במצריים ואל יעקב באל ש-די[26] ושמי ה' לא נודעתי להם". המעבר בין תקופת האבות לתקופת הבנים, זה דווקא משה רבנו. מצד אחד הוא שייך לתקופת האבות, מצד שני הוא שייך לתקופת הבנים. הוא המדבר לבני ישראל. כן. ואותה הגדרה כבר ליוסף – זה קשור לעניין שלנו, שיוסף היה "צפנת פענח"[27] ושהוא השלב הראשון של גילוי סתרי תורה. זה נקרא משיח בן יוסף. כן. מכיוון שגבי יוסף אמרו על ההגדרה "אברך" שהיה אב בתורה ורך בשנים[28]. כאילו יש בו שתי הבחינות – אב ובן. לכן אין לנו שבט יוסף. מכיוון ש... ויש עוד מקור שאומר שהיה מסוגל היה עתיד להוליד ממנו 12 שבטים[29] כמו האבות. אלא שהפסיד עשרה מהם עם אשת פוטיפרע, זה עניין ידוע. "ויפוזו זרועי ידיו". עשרה טיפין נפלו ולכן נשאר רק שניים מנשה ואפרים, והם ראשי השבטים. לכן יוסף הוא גם כן: מצד אחד מבחינת אב ומצד שני מבחינת בן[30]. "ואלה תולדות יעקב יוסף" סגולה זו הייתה ליעקב כבר, רועה אבן ישראל. השם של אלוקי יעקב זה: רועה אבן ישראל. אבן זה אב ובן[31]. זה סוד האבנים[32].

אבן זה אב ובן. רועה אבן ישראל. טוב אז נמשיך קצת. אם כן זו הייתה השאלה הראשונה: מקום. מה זה מקום? ולא... אחר כך נראה שאלה שנייה – ולמה בין כל המקומות האפשריים, דווקא הר סיני? זה נלמד אחר כך.

"ולא היה הדבר הזה בקרי (במקרה) כדכתיב אצל נביאי האומות. למשל ויקר (במקרה) אלוקים אל בלעם, שלא היה מייחד אליו מקום קבוע לדבר".

וההלכה למדה הרבה, הרבה כללים מהעניין הזה. למשל: אסור לשנות את המקום של הלימוד בבית המדרש[33]. אם רגילים ללמוד בפינה הזו, ממשיכים ללמוד בפינה הזו. זה המקום שלו. ואסור לשנות. ולא פעם אני אומר את המילים אל תשנו את המקומות כי זה בלבול מוח. כן. כי בשיעור אחד השאלה באה מפינה זו ואחר כך מפינה זו ואי אפשר...וגם כן בתפילה, אסור לשנות את המקום של התפילה בבית הכנסת. כל אחד יש מקום מיוחד לו. זה... זה מובן? טוב. נמשיך.

"ולא נקרא זה שקיבל התורה ממנו יתברך, אם היה הדבר במקרה".

זאת אומרת לא קיבל. במקרה שמע, במקרה תפס, אבל קיבל – זה משהו אחר. תפסתם את זה? קיבלתם?.

" במקרה אליו כי הקבלה שהוא במקרה, לא נקרא קבלה"

כיוון שבמקרה היה. כן. זה מדויק מאוד. חושבים שזה קבלה, אבל זה לא קבלה זה הלוואה.

"כי המקבל מקבל מן הנותן אשר (קיווה) מכוון למסור לו, ואז קובע לו מקום לזה"

זה פשוט, כן? אין, אין שאלות? עוד שאלה, למה אותו מקום הר סיני? נראה את זה אחר כך. כן.

קהל: [....אולי זה מתנת חינם?]

מניטו: לא. מתנה יש לנותן כוונה לתת. אלא הוא... יש מילה ביידיש אבל שכחתי אותה, צריך לשאול את אשתי. (צחוק). איך אומרים [קהל:... חאפט] זהו זה. לחטוף, זה לא הכוונה. (צחוק) [קהל: ...לחטוף זה לא כמו חאפט חאפט זה חאפט...] (צחוק) אבל אפשר להבין את זה אפילו בערבית (צחוק)

"ולכך אמר משה קיבל תורה מסיני שהיה מייחד מקום לקבלה זאת ולא היה כאן קבלה במקרה כלל"

והסימנים לזה שזה היה כמין מפגש לעיני כל ישראל. צריך עדים, כן. זה גילוי. אם זה גילוי, צריך עדים. הבנתם את זה? למדנו בשנים הקודמות הדברים האלה. ואחר כך זה היה אוהל מועד, וכולם ידעו שרק דווקא באוהל הזה יש מועד. מועד במובן של וועידה, כן. מתוועד... לא... לא להיוועד. כן. בצרפתית יש מילה יפה: זה Rendez-vous אז צריך מקום. אם כבר הזמן הגיע. "יהי ביתך בית וועד לחכמים", באותה משמעות. "ואף כי אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא בסיני" (הפסקה בהקלטה דקה 45:31) זה הסימן שהסיני היה מיועד לזה ולא שכך קרה. שמשה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא בסיני, זה מאורע היסטורי. איך אומרים contingent מקרי, במקרה. אלא זה מקום מיוחד. אז נשאלת לנו למה דווקא אותו הר?

"אבל כאשר אמר משה קיבל תורה מסיני, רצה לומר כי היה סיני מיוחד לזה, כאילו היה סיני אמצעי על ידי שהכין אותו לכך, שתבוא התורה ממנו למשה".

ופה זה סתום מה שאומר המהר"ל. כן. זה סתום לגמרי. הוא עושה לנו איזה מן... טוב אני לא יודע בעברית מה זה clin clin d'œil. [קהל: קריצה] כן. בשבילי זה אולפן (צחוק). כאילו ו... וזה, זה השיטה של המהר"ל כשהוא רוצה לרמוז לאיזה סוד שצריך להישאר בסוד, אז הוא מסביר הרבה הרבה, כדי שלא נבין (צחוק). אחר כך אני אחזור על זה.

"ומורה דבר זה שלא היה קבלה הזאת במקרה" (כאילו הוא אומר: הבנת? הבנת? כן.) "ובסמוך עוד יתבאר, איך היה סיני מיוחד שתבוא ממנו התורה כמו שבאה התורה ממשה ליהושוע. ובשביל זה יש לומר: משה קיבל תורה מסיני שהיה סיני אמצעי לגמרי שעל ידו באה התורה למשה ואין כאן קבלה במקרה".

הוא לא חוזר על עצמו (צחוק). בכל פעם יש חידוש. כן.

"שהייתה אצל נביאי האומות כמו שהייתה אצל נביאי האומות, דכתיב: ויקר אלוקים אל בלעם, כך יש לפרש מה שאמר: משה קיבל תורה מסיני".

ואותו דבר על: 'כי מציון תצא תורה'[34], שזה נושא מקביל. ציון זה מקום מיוחד. אי אפשר לומר: כי מבבל תצא תורה, או מ... כי לא בשמים היא ולא מחוץ לים היא, מעבר לים היא וכן הלאה. יש לה מקום של Rendez-vous (מפגש) מיוחד. אני רוצה רק להקדים קצת כי זה ייקח זמן עד שירמוז למה דווקא בהר סיני? ונלמד אחר כך מה שהוא אומר בלשון שלו המדויק ל... ש... אתם זוכרים ש... הר סיני נמצא במדבר סיני. ומדבר סיני תופס חלק ניכר מהסיפור של יציאת מצריים ומתן תורה. מדבר סיני זה היה מקום של יתרו. כן. וארבעים שנה משה היה רועה צאן יתרו. ודווקא הר סיני נקרא הר האלוקים. כאילו יש כבר משהו מוכן. א... כמו שאומר המהר"ל. דווקא קרה כבר משהו שמה. ואני חושב שאפשר להבין את זה בנקל לפי מה שלמדנו כבר באותה משנה ש... היה צריך להיות תקופה של דרך ארץ. וכשהתקופה של הדרך ארץ מצליחה, אז מתחיל העידן של התורה. זוכרים את זה? כי התקופה של דרך ארץ היא תקופת האבות, שמוסרים את הדרך ארץ כהכנה לשלב של התורה, שהיא הקדושה ולא המוסר. זוכרים? אשר קידשנו במצוותיו. הקדושה יכולה להופיע רק במקום שכבר הדרך ארץ הצליח. זה למדנו בשיעור הקודם. כן. ולכן זה נקרא כבר "הר האלוקים". מה זה השם אלוקים בנושא שלנו? זה מדת הדין. אבל אפשר להאיר את זה. ש... בקשר נאמר לתרומה של יתרו בתורה, זה דווקא המישור של הדרך ארץ. זוכרים את זה? זאת אומרת, יתרו היה מסוגל למסור מעצמו את חכמת הדרך ארץ בהגדרה של צאצאי אברהם, כי הוא היה ממדיין. מדיין זה כבר צאצאי אברהם. והמדרש מסביר שיתרו היה יודע את כל העבודה זרה שבעולם, וזרק את כל העבודה הזרה שבעולם[35]. והיה מוכן להתגלות האמת ממש כמו אברהם. זאת אומרת, הדמות של יתרו בנושא שלנו, היא דמותו של אברהם עצמו. אני חוזר קצת אחורה בסיפור, אבל אני רוצה להיות בטוח שזה מובן. ו... בנוסח הספרדי במיוחד יש לנו בכל המועדים מזמור מסוים, מזמור מיוחד, פרק של תהילים שנקרא מזמור של החג. ובמזמור של שבועות, שדווקא הוא – יום של מתן תורה - זה המזמור ס"ח. אם אני זוכר, כן. שמתחיל "למנצח לדוד מזמור שיר, יקום אלוקים, יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו." ואחר כך מספר את כל העניין של מעמד הר סיני. יש פה פסוק כזה, זה פסוק י"ז של פרק ס"ח, כן. אם אתם רוצים לרשום. "הר אלוקים הר בשן , הר גבנונים. הר בשן. למה תרצדון הרים גבנונים". ופה מתחיל החלק שקשור לנושא שלנו. דרך אגב, זוכרים שיש איזה מנהג שאוכלים גבינות ב... זה בא מ'הר גבנונים'. זה רציני כן. זה מנהג שממנו בא הביטוי הזה.

קהל: [מה זה גבנונים?]

מניטו: גבנונים זה לשון גבינה. כן. שנותן א... כמו ארץ זבת חלב ודבש. שנותן את החלב.

כן. אבל המנהג בא המדרש על זה. זה לשון גבינה וצריך להבין את ה... איך אומרים? את הנאמנות של עם ישראל למנהגים שלהם. מכיוון שכתוב הר גבנונים, אוכלים גבינה בחג השבועות. לא יודע אם לומדים תורה, אבל גבינה אוכלים. (צחוק). טוב. אז הנה החלק הזה של הפסוק: "ההר חמד אלוקים לשבתו". ההר שכבר רצה אלוקים לשבת עליו "אף ה' ישכון לנצח" – אתם... אתם רוצים שאני אכתוב את הפסוק? כן? "ההר חמד אלוקים לשבתו, אף ה' ישכון לנצח".

"ההר חמד" – לשון חמדה, כן. שהוא רוצה לשבת עליו: "ההר חמד אלוקים לשבתו – אף ה' ישכון לנצח". אז אלוקים הוא ה', 'ה' הוא האלוקים' (מלכים א יח לט). כן. אבל זה שתי מדרגות. שתי מידות. ההר שכבר הקב"ה מבחינת אלוקים, מידת הדין, דרך ארץ[36], רואה פה הבית שלו. אז שמה יכולה להתגלות מידת ה' על זולתו. הבנתם? זה צריך לקשור לנושא שלנו. זאת אומרת בכל העולם כולו, זה דווקא באומה זו, במקום הזה שכבר הדרך ארץ התחיל להצליח, אז שמה צריך להיות Rendez-vous הזה, המפגש הזה של מתן תורה. כי התורה לא יכולה להתגלות רק... ואך ורק על רקע של דרך ארץ אמיתי[37] שנקרא תורת אלוקים. אז זה מובן. כן. וזה שוב סגולה של יתרו. זה מה קרה שמה, ואני רק חוזר אחורה קצת א.. לסיפור של יציאת מצריים של משה. כשמשה ברח ממצרים ה... אין פה ספר שמות? יש למישהו? אהה... זה תנ"ך. טוב. אני רוצה רק לקרוא פסוק אחד. זה בהתחלת ספר שמות, כן. זהו. כן. כן. כשמשה היה צריך לברוח ממצרים אז התורה אומרת את זה בפסוק אחד: "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדיין וישב על הבאר" (שמות ב טו). זה כמה מילים כדי לספר לנו מה קרה. משה התאכזב מתרבות מצריים אז הוא חזר אל אחיו העברים. צריך לזכור שבאותו זמן משה היה בנו של פרעה[38], יורש של פרעה. כן. והוא היה גם כן בנו של ראש שבט לוי[39]. אבל היה במצב שהיה יכול להחליט להיות או מצרי ולהמשיך בתרבות המצרית, או עברי ולהמשיך בתרבות ישראל. זה מובן. אז כשראה איש מצרי מכה איש עברי, אז בחר בעברים כאחיו. איש עברי מאחיו[40]. בסוף הפסוק הזה אנחנו יודעים שהחליט להיות מצד בני ישראל ולא מצד... וזה המצב של כל יהודי בגולה. כמו משה רבנו באותו מצב. צריך להחליט – או זה או זה. ואז למחרת כשהיה אצל ה.... זה מובן. כן? כשהיה אצל... אצל בני ישראל, ראה איש עברי מכה איש... [קהל] לא. לא... [קהל: ניצים, ניצים] אה... שני אנשים עברים ניצים. אז הוא התאכזב גם כן מבני ישראל. הוא אומר: אלו עובדי עבודה זרה... אלו עובדי עבודה זרה[41]... אתם זוכרים את המדרש? כן. אלו ככה, אלו ככה, אין הבדל. אז זה לא זה ולא זה – ברח. איפה ברח? לפי הפסוק שקראתי במילים קצרים, ידע שיש איזה אפשרות, סיכוי להמשיך בערכים של האבות דווקא במדיין. אז "וישב בארץ מדין" "וישב על הבאר". ורש"י מביא מדרש: "הוא עשה כמו יעקב אביו, שכשהגיע אצל לבן, ישב על הבאר, הזדווג לו, הזדווגה לו בת זוגו , ויסד את עם ישראל. כאילו זה לא הפשט של המקרא. במקרא זה סתום. רק אני אסביר את זה ככה כדי להבין מה קרה. כאילו התאכזב לגמרי ממצריים וברח ממצריים. אבל במקום להישאר עם אחיו, בני ישראל, התאכזב גם כן מבני ישראל וחיפש איזושהי אומה כתחליף לישראל כדי לייסד אומה אחרת. מבינים? כן. עד כאן לא קיבל שום נבואה. הוא עשה את זה מעצמו, כאילו נטייה טבעית. הוא חיפש האברהם שבדור. והוא רצה לייסד אומה אחרת כתחליף לבני ישראל. אז מה הייתה הסגולה של אותה אומה? עד שפגש את ציפורה וכן הלאה... כן. אה... זה מה שמסביר המדרש –שיתרו היה הדמות של אברהם של אותו דור. זה מובן? ולכן טבעי זה שדווקא אחרי יציאת מצריים, שמתן תורה יהיה דווקא באותו מקום. כי באותו מקום זה משפחת אברהם שממשיכה. וזה הפסוק כשמשה אחרי ארבעים שנה, כשמשה הרגיש שמדיין זה לא עמו, אז ורק אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו בסנה ואומר לו – תחזור למצריים ותציל את עמי אשר במצריים. זה לא מדיין עמי, זה ישראל. וזה המשך הסיפור, זה לגופו של עניין. אבל זה רק אחרי ארבעים שנה אחרי שברח מפרעה. ולפי הפסוק נולד לו בן וקרא שמו גרשום "כי גר הייתי בארץ נכריה" (שמות יח ג) אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו. מכיוון שמשה הכיר בזה שהוא גר גם במצריים וגם במדיין, שהוא יהודי כפי שנאמר בלשון של הזמן. אז קיבל את הנבואה. והנבואה מתחילה ב- "עמי אשר במצריים" (שמות ג ז). כן. כאילו הייתה פה איזה נטייה, איזה ניסיון למצוא איזה אומה כתחליף לעם ישראל אשר היה במצריים. כדי להמשיך ב... חלום, בחזון של האבות. זה מובן? טוב. אפשר עוד להוסיף כמה מקורות ורק להגדיר את הייחוד שיש בסיני הזה. לכן.. רק אני אגמור, כשמשה ביקש אות כדי לאמת את השליחות שלו אצל בני ישראל, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו: "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך, בהוציאך העם ממצריים תעבדון את האלוקים בהר הזה". זה המפגש. כן. זה מובן? מה הייתה השאלה?

קהל: [לא הבנתי מה הקשר בין הר סיני ליתרו?]

מניטו: כי זה היה ההר סיני שהיה במדבר סיני. ומדבר סיני זה היה מקום שהיה בית מדרשו של יתרו. " ומשה היה רועה את צאן יתרו אחר המדבר" (שמות ג א). המדבר הזה. ושמה הקדוש ברוך הוא התגלה לו.

קהל: [זה היה בית המדרש?]

מניטו: ברור. בית מדרשו של יתרו. ומשה היה תלמיד שלו 40 שנה. תלמיד למה? מה?

קהל: [סנטה קטרינה?]

מניטו: כך אומרים הגויים. לא יודע בדיוק איפה. התורה לקחנו מזה כבר, אבל...

קהל: [....]

גם כן, גם כן, נכון. ו...טוב זה כבר עניין של נסתר. [קהל....]

מניטו: מה? [קהל: ...]

מה? [קהל: ...הוא ידע שהיה הר... במקום הזה?] שהוא היה הר האלוקים? [קהל: במקום הזה]

מניטו: נכון. כן. ברור. איפה הלך משה? הוא ידע כי יש בית מדרש של בני אברהם שמה. מה ההבדל? ופה, בסיפור הזה ממש הקדוש ברוך הוא, הוא... הוא ציוני. הוא רוצה היהודים, לא עם אחר. כן. ואחר כך.. [קהל:] אולי אני אמשיך לפני השאלה. והקשר הזה בין משה למדיין היה אסון לעם ישראל עד סוף ימיו. אתם זוכרים את העניין של נשי מדיין וכן הלאה. כן. ומואב. [קהל: הציווי האחרון שהוא קיבל] נכון. זה, זה מה שרציתי להסביר. ולכן לא היה יכול להסתלק מן העולם עד שהוא עצמו ינתק את הקשר עם מדיין. הפסוק אומר: "נקום נקמת בני ישראל מן המדיינים אחר תאסף אל עמך" (במדבר לא ב). כן. לכן הוא עצמו היה צריך לעשות את המלחמה נגד מדיין. כי כל מלחמות יהושוע עשה. אבל מדיין, משה היה צריך לנתק. [קהל:] מה? מכיוון שמשה היה כמין דוגמא של נישואי תערובת עם עם אחר. כן. ואני רוצה לתאר אולי את העניין במצב שלנו היום. עד ימינו אנו, עד הדור הזה, ידענו את הנטייה להתבוללות. אבל מה הייתה ההגדרה של הנטייה להתבוללות בעם היהודי בגולה? להתבולל כדי לנתק מהערכים של היהדות כדי לעזוב את היהדות. להיות אחר. כן. אבל עכשיו אנחנו עדים שתופעה מוזרה מאוד, אבל לא חדשה. זה העניין של משה. יש כמה וכמה משכילים יהודים שהתאכזבו מהתרבות המערבית ולא רוצים ל... ל... איך אומרים? ... להתבולל כדי לנתק את עצמם מהיהדות, אלא מעם ישראל. בשם הערכים של היהדות הם שונאי ישראל. גם הקהילה בגולה וגם מישראל. וזה רוב, אולי הרוב המכריע של המשכילים היהודיים בימינו אנו. מחפשים את ה"מדיין" שלהם. התאכזבו מהתרבות של הגויים, התאכזבו מהקהילה שלהם. ואפשר להבין אותם, מכיוון שזה קרה כבר למשה רבנו. כן. אז אם כן, אם זה קרה למשה רבנו, יש תקווה לאחרית. ו... א... למשל, היו בקתדראות של החברה הגויית, כן. עם הערכים שלה והתאכזבו מזה. מה קרה במערב, בקשר לערכים של המוסר, של האמת, זה א... לא רק אכזבה, זה ייאוש. מי שבעל שכל, הוא לא יכול לא להתאכזב מהתרבות הנאורה כביכול. אבל מחפשים את החברה היהודית, אז מגיעים בישיבה של ה consistoireאז התוצאה היא ברורה. (צחוק). אז מגיעה תגובה של הממסד... הממסד ה... (צחוק) אז התגובה היא לא זה ולא זה. מחפשים בעולם איזושהי חברה שהם יכולים להיות הנביא שלה. תהיו המדיין שלי, אני אהיה המשה שלכם. כן. זה המצב של המשכילים היהודים בדור שלנו. הבנתם את העניין? כן. ועד שנולד להם בן. ואומרים גר-שם, גרשום. עד שמבחינים בזה שגם במצריים וגם במדיין הם זרים. כן. אז מתחילים לחשוב, אולי נחזור לעם ישראל. זה המצב עכשיו. זה מובן. כן.

קהל: [כל זה קשור לנושא של קן ציפור... של ציפורה. לשלח את האם ולקחת את הבנים]

יתכן. יתכן. אני לא יודע. כי ציפור זה ציפורה[42] [קהל: לא. אבל בגלל הבנים של משה ש... לא] לא. לא. זה כבר נושא אחר. בנים של משה זה נושא אחר. מה שאני רציתי להדגיש, שכשברח ממצריים, מכיוון שהיה מאוכזב גם ממצריים וגם מבני ישראל שבמצריים, חיפש מקום של תרבות אמיתית. אז הלך אצל יתרו. זה ברור. כן. כבר שמה היה התשתית של מה שנקרא "הר האלוקים". אז המידה העליונה של הר ה' יכולה לבוא גם כן לפי הפסוק שמה. תפסתם את ה... כן. אני חושב שזה מספיק ברור. קדמה דרך ארץ לתורה. איפה הדרך ארץ מצליח, זה נקרא הר האלוקים. וזה סוף ציון של השלב הראשון. מתחילים מאותו מקום. כן. אי אפשר מקום אחר אלא הר סיני. אם הבנו מה זה מדבר. [קהל: ....]

זה נקרא הר האלוקים בתורה. הר האלוקים [קהל: ...] אחר כך, אחרי מתן תורה זה נקרא הר ה'. זהו. טוב. זה מובן? [קהל: ...] ברור. הדרך ארץ האמיתית... ברור. זה הפילוסופיה הדתית שמחפשת את המוסר האמיתי, זה התשתית של התורה. התורה אומרת את זה. כן. צריך להגיע עד ה... נאמר התיאולוגיה האמיתית כדי להתחיל בכוזרי אחרי המורה נבוכים. הבנתם את השלבים?

קהל: [....כושית זו ציפורה]

מניטו: מה? זה ציפורה, זה לשון יופי. אבל יש גם כן לפי הסוד שהייתה ממש כושית. מכיוון שבית מדרש של יתרו היה רק הישיבה המרכזית. נאמר שקמה רשת של בתי מדרש של שם ועבר, ושהעיקר היו בכוש, באתיופיה. טוב. זה סתרי תורה של העבר. וגם בהודו... מהודו ועד כוש. [קהל: ...יתרו...]

מניטו: נכון. נכון. זה היה לפי התפקיד, התפקידים שלו. כן. [קהל:..] תראו, גם כן המהר"ל... רק דקה, אני אגמור על זה. יש במהר"ל, זה ב'גבורות ה'[43], כשהייתה התחרות, תחרות בין מרים ואהרון גבי משה לגבי האישה הכושית, אז המהר"ל מסביר לפי הנסתר שחשדו אותו ב"נבואה זרה". זוכרים את זה? ו... מה? [קהל: ..] נכון. זה קשור לזה. כי אין אישה אלא תורה[44]. שנאמר: "וזאת התורה" "ולזאת יקרא אישה". ולכן כשחשדו את משה רבנו באישה כושית, זאת אומרת בתורה חיצונית, תורה זרה. ולכן הקדוש ברוך הוא מתגלה להם והוא מסביר להם שדווקא זה התורה האמיתית. [קהל...]

דת משה זה תורה שבכתב. דת ישראל זה תורה שבעל פה[45]. למשל בקידושין כדת משה וישראל: לפי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, יש איזה דרש יפה על זה. כדת משה לישראל (?) וכולי. כדת משה לישראל זאת אומרת עם אותה האהבה. ולכן אנו אומרים: "בטבעת זו". הכיסוף של זהב, לא הכיסוף של נחושת. טוב. אפשר להמשיך? אז עכשיו זה מובן.

"אמנם הנראה ברור מה שאמר, משה קיבל תורה מסיני".

עכשיו צריך להבין, להסביר את הצד השני של השאלה. למה לא אמר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא בסיני? כן. אז הוא הסביר, למה מסיני, ועכשיו מגיע אם אני זוכר את זה השאלה השנייה.

"אמנם הנראה ברור מה שאמר משה קיבל תורה מסיני כלומר רק כך. כי באלו המקבלים האחרים שזכר אחריו במשנה דהיינו מסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים. הנה יהושוע תלמיד למשה, וכמו שיהושוע היה מיוחד, שהיה תלמיד למשה, וכך משה מיוחד להיות רבי של יהושוע. כי לא מכל אדם זוכה אדם ללמוד".

זה מובן? יש איזה יחס ייחודי, צירוף בין תלמיד לרב כמו שיש בין אב לבן. אפשר למצוא חריגים לזה, אבל בדרך ישרה לא כל אחד זוכה ללמוד מכל אחד, ולא כל אחד יכול ללמד כל אחד. זה מובן. פה אנחנו רואים בשרשרת הקבלה, שיהושוע היה תלמיד למשה, ומשה היה רבי ליהושוע. אבל ולפיכך יש לכל תלמיד רב מיוחד.

"וכן הזקנים היו מיוחדים, שהיו תלמידי יהושוע. ויהושוע מיוחד להיות רבם של הזקנים. והנביאים מיוחדים להיות תלמידים של הזקנים, והזקנים מיוחדים להיות רבם. וכן משך הקבלה מיוחד המקבל אל המוסר. והמוסר מיוחד אל המקבל. כי לא מכל אדם זוכה ללמוד. ואם היה אומר: משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, היה משמע כי משה בפרט מיוחד לקבל מן ה' יתברך. וזה אינו". הבנתם?

קהל: [לא!]

מניטו: לא אם היה אומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, אז היה המצב כמו ביהושוע מפי משה, וזקנים מפי יהושוע, שרק הוא היה מסוגל לזה. אבל תורה זה תורת ה'. זה לכול. כן. ולכן אי אפשר לומר משה קיבל...

קהל: [.....]

מניטו: ברור. ברור. אבל זה קרה ככה שאותו האיש משה, אותו האיש שקיבל היה משה. כן. אבל אסור לומר שרק משה היה יכול לקבל. זה מיסטיקה כן? זה עבודה זרה, זה אלילות. כן. דווקא יש לנו מן גיבור כזה שהוא אלוקי כן? מה זאת אומרת? האל של ... אלוקי... אלוקי ישראל הוא בורא העולמות, הוא בורא העולם, הוא לא האל המיוחד של המאמין הזה, זה מיתוס. הבנתם? מדובר בתורה, לא מדובר באיזה דת... תפסתם את זה? כן? לכן... פעם הזכרתי את זה, אולי זה המקום להזכיר את זה. כי לא מוצאים בכל התלמוד איזה רב ששמו אהרון או משה. כי בדורות האלו היה כבוד לשם הזה משה ואהרון. לא כל אחד יכול להיות ככה משה ואהרון. כן. עכשיו נותנים שמות בלי... הפקר. כן. ו... לקרוא בשם זה... לתת את הגורל של הילד. אם אני קורא מישהו משה, זאת אומרת – יהיה משה! ואם הוא לא יכול – זה מסוכן. כן. ו...אבל כשתלמיד חכם מחדש דבר, חידוש אמיתי – אומרים לו: "משה שפיר קאמרת"[46]. קוראים לו משה. זאת אומרת: כל תלמיד חכם אמיתי הוא מסגולתו של משה רבנו. כן. זה מובן? לכן אי אפשר לומר שרק משה היה יכול להיות תלמיד של הקדוש ברוך הוא. כל תלמיד חכם הוא: "מפי הגבורה שמענום". זה מובן? כן. יש הרבה, הרבה ספרים על זה. אבל ההסבר של המהר"ל הוא מדויק מאוד.

"וזה אינו כי הוא יתברך אלוקי הכול, משפיע חוכמה אל הכול"

משה היה אמצעי לכולם, אבל לא היה התלמיד של... המיוחד. כן. זה מובן. בזכותו של משה התורה ירדה לעולם. אבל אי אפשר לומר שאילו לא היה משה, לא הייתה תורה בעולם. כן. אתם זוכרים מה שהבאתי מקודם... יעקב היה מסוגל להיות האמצעי הזה. א... א... א... איך לומר? עזרא גם כן. מבינים?

"ולכך לא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, ואמר משה קיבל תורה".

מובן שזה ממי שהתגלה לו בסיני. המפרשים הגדולים מפרשים ככה. משה קיבל תורה מסיני – הפירוש זה: ממי שנתגלה לו בסיני. זה תמצית ההסבר של המהר"ל. ברור שמשה קיבל. לא המציא את זה מעצמו. וזה הטעות של הצדוקים. כן. שמדברים על התורה כאילו זה חוכמת ישראל. בגאווה, זאת החוכמה האמיתית. כן. אבל זה משה שהמציא את התורה. א... א... זה אפיקורסות. כן. משה קיבל, וודאי ממי שנתגלה לו. אבל אי אפשר לומר בצורה כזו – משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא, שזה היה משמע שדווקא משה היה מסוגל לזה. הבנתם? טוב.

"ואמר משה קיבל תורה מסיני – הכניס בזה סיני, כי בוודאי סיני מיוחד לקבלת התורה של משה". זה ממש מתוק. "ולא היה ראוי שתינתן תורה כי אם מסיני למשה, למקבל. וזה המיוחד בוודאי למשה שתבוא התורה אליו מסיני, כמו שהיה מיוחד משה שתבוא התורה ממנו ליהושוע. ויתבאר השאלה שלא שייך לומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כי לא היה מיוחד לקדוש ברוך הוא שהוא נותן התורה למשה דווקא, כמו שהיו מיוחדים שהמוסרים למקבלים והמקבלים אל המוסרים". זה מובן? [קהל...] מה?

קהל: [קוראים למשה איש האלוקים...]

מניטו: נכון. נכון. אבל יש אפשרות של כל בריאה, כל בן אדם שזוכה לזה להיות איש אלוקים.

קהל: [... הרמב"ם הרמב"ן...][47]

מניטו: כן. יתכן. ממשה עד משה וכן הלאה? כן. לא אני חושב שאחרי... אחרי, איך אומרים, תקופת הגאונים, אז ירדנו ממדרגה לגמרי. ולכן הרבה כללים כאלו לא תופסים. הרבה, הרבה דברים לא תופסים מכיוון שירדנו ממדרגה. ולכן אין שום חטא לקרוא לאיזה בן בשם משה. כן. זה רק רציתי לציין שאנחנו לא יודעים מה עושים כשנותנים שם. טוב.

אז נמשיך בשבוע הבא בשמונה.

 

 

 

 

[1] להרחבה של מניטו בנושא סוד הבוהו ראו סוד מדרש התולדות כרך 3 בפרק נאצלים ונבראים בפסקה 'תהום ובהום'

[2] מסכת סנהדרין דף כא' עמוד ב': "תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה. במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים, בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה - אף עלייה האמור להלן תורה." וראו 'מספד למשיח?' פרק ג בפסקה 'אלפיים שנות תורה': אלפיים שנות התורה מתחילות באברהם אבינו ומסתיימות בעזרא הסופר, שחי בשלהי התקופה השניה. מייד לאחר מכן מתחילה התקופה השלישית[17], שהיא "ימות המשיח". פירוש המונח "ימות המשיח" הוא: כל נקודת זמן שהמשיח יכול לבוא ולהתגלות בה. עבר מה שעבר, קרה מה שקרה, ולא זכינו; אבל מאז חורבן הבית הוא יכול היה לבוא. מכיוון שלא זכינו, תקופה זו הפכה להיות תקופה של גלות, הנקראת במקורותינו "החל הזה"[18]. הגלות הארוכה הזו שהחלה בחורבן בית שני ומסתיימת בימינו אנו. אנו כעת בסוף אותה תקופה שלישית של אלפיים שנות התגלות המשיח; ולכן, כשהתלמוד אומר "אלפיים שנה ימות משיח", צריך לזכור שלפי המסורת היהודית, אלפיים שנה אלו יכולות היו להיות עדן של משיחיות[19]." וכן

[3] שער הפסוקים פרשת בא סימן יוד

[4] זהר מקץ וראו פירוש אור יקר לרמ"ק שם:" שלא ירקב והיינו אומרו בכל אתר בגין וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הנה הענין הזה פשטו ברור אמנם נסתרו היא כי אין ישראל נכנסים לגלות במצרים אלא להוציא משם אוצר נחמד שהם נצוצות השכינה המתפזרות בכל האומות ונשמות שנתפזרו בדורות כולם ונשקעו בכל שר ושר תחת השרים וצריך שיתגלגלו ויבואו כולם למצרים כדי שיהיו כולם נכללות בישזראל וכשבא יוסף למצרים לא היו שם כי אם שתי נשמות שהוליד שם אפרים ומשנה שתי משפחות קדושות מתתקנות שם אמנם שאר הנשמות מתפזרות תחת יד השרים לכך גלגל הב"ה רעב בעולם בענין שכל השרים נזונו מתחת יד שר מצרים ונשתעבדו לו והביאו כסף וזהב דהיינו זהב מצד הבינה נשמה וזהב גשמי גורם לרוחני וכסף מחסד רוח וע"י שהשרים נתרוקנו מכסף וזהב גשמי למצרים נתרוקנו כסף וזהב לרוחני ונתקבצו הנשמות ונצוצות שכינה שכשרים במצרים ונאסף הרכוש הגדול ואח"כ גלה ליעקב במצרים עם עיקר שכינה ועיקר נשמות כדי שיתוספו עליהם אותם הנשמות ויולידו שם ששים רבוא נשמות טהורות נקיות מכל סיג בסוד הגלגול "

וראו עוד בשער הפסוקים

להרחבת ההסבר על הרכוש במצרים ראו סוד מדרש התולדות בפרק 'המתלווים' בפסקה 'הרכוש'

[5] פרי צדיק פרשת שמות אות י'

[6] תיקוני זוהר הקדמה דף א' עמוד ב': "...כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב ואלין דנשמעין דברי תורה בהון אתקריאו ביצים, אפרוחים, בנים. ביצים - מארי מקרא, אפרוחים - מארי משנה, בנים - מארי קבלה" ועל מארי קבלה בדור הגאולה ראו זוהר במדבר מהד מרגליות עמ' קנג עמוד ב מראש העמוד וראו עוד תיקונים חדשים לרמח"ל ירושלים תשי"ח הקדמה דף ח ( היה בספרית מניטו) :"בגין מארי קבלה דאינון משזבין ליה למשיח בן יוסף דלא ימות"

[7] למקורות ראו שערי דמעה בפרק תפילות אבות תקנום בהערה 97 . בנוסף ראו זהר במדבר דף קכ"ח עמוד ב ברעיא מהימנא:" "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע כהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זוהרא דאימא עלאה תשובה באלין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון יי' בדר ינחנו ואין עמו אל נכר ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה לא שלטא על ישראל יתיר"

[8] זכריה פרק ח פסוק כג:" אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם "  

[9] ראו סוד מדרש התולדות 8 הערה 166 ( כעת - תשרי תשפ"א - לקראת הוצאה לאור ) וראו עוד בתוספות על מסכת שבת דף י עמוד ב:" 'שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' ואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל שנים "

" כדי לחדד נקודה זו, אזכיר שממד מרכזי בזהות שלנו הוא הממד של ממלכת כהנים. משימה זו יכולה להתבצע בשני דרכים: אם זוכים, בכבוד ובתפארת ואם לא זוכים בשעבוד ובעינוי. הצורה בה משימה זו מתקיימת תלויה בזכות שלנו. לא עצם המשימה. ואם אני מזכיר את הנושא הזה, אסביר גם את דברי התפילה ״ומפני חטאינו גלינו מארצנו״. רבים חושבים שהמשמעות היא בגלל חטאינו וזה לא מדויק. צריך להבין את המילה מפני כלפני, כלומר עוד לפני חטאינו גלינו מארצנו. מדוע? כי היה צורך במימוש המשימה של ממלכת כהנים. בשלב מסוים בהיסטוריה שלנו, יש צורך להימצא בחוץ. זה מה שהיה וזה נגמר (מתוך שיעורי הרב על הומניזם ומסורת)."

והשוו פתחי שערים נתיב פרצוף ז"א: יותר והם ג זמנים של חגלות בתחלה עד שמתו השבטים שלא היה להם שום שיעבוד רק שחיו בארץ לא להם והזמן הב' אחר שמת כל הדור ההוא והוא זמן העבדות והוא עלייתם למדור האמצעי ואח"ב בסוף ימי הגלות אז היה זמן קושי השיעבוד ביותר כמ"ש ויהי בימים הרבים וגו וימת מלך מצרים וגו ייאנחו וגו' והוא נגד מדור העליון שעולה שם הולד שע"ז אמר השי"ת לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם בחי' ב ועבדום בחי ג וענו אותם וגו "

[10] ישעיהו ס כב: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְהוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. סנהדרין צח ע״א: אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב ׳בעתה׳ וכתיב ׳אחישנה׳, זכו ׳אחישנה׳, לא זכו ׳בעתה׳.

[11] וראו תיקוני הזהר עם פירוש אור יקר לרמ"ק ""אמנם אותו העת כשיתקרב אם ח"ו לא ישובון ישראל בתשובה יהיה בזעף ושטף אף ולא ישארו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה מפני שכבר כלו כל הקצים ולא זכו להקדים הגאולה אלא עד עת בא עת הקציר שלא יעבור בשום אופן לעולם ואז יתבררו ישראל ויתלבנו וימלט מישראל כל הכתוב וכו' אמנם קץ זה הוא סוד עתה" ( חלק א סימן יב )

[12]ראו ספר שבחי האר"י: " האר"י ז"ל בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עמו א"ל בני תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות עכ"ל וכתב מהרר"ח בספרו ומרוב טפשותנו לא היה בנו דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבינו מאור עינינו בישיבה של מעלה ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענותנותו לא רצה לגלות עצמו ע"כ"

[13] במקורות רבים : לדוגמה סנהדרין דף צא עמוד א :" ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג " והערתו של האר"י בספר ליקוטי הש"ס דף טז :" מה שארז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקיה זה הוא משיח בן יוסף " ראו לדוגמה אבן שלמה פרק יא סעיף ט:בכל דור ודור שולט מדה אחרת ממדותיו של הקב"ה שמנהיג בהן עולמו שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם הכל הוא לפי ענין המדה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע וכן הנהגת הקב"ה עמהם והכל כלול בתורה ( וז"ש שהראה הקב"ה לאדה"ר וכן לאברהם דור דור ודורשיו וכו' ר"ל שהבין הכל מהתורה ) וכן בכל דור יש קצים לפי ענין התשובה והזכיות המיוחדים לאותו דור אבל קץ האחרון לא תליא בתשובה אלא בחסד כמ"ש למעני למעני אעשה וגם בזכות אבות וז"ש וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו וזה הקץ לבד נתגלה לאבות וז"ש ללבי גליתי ר"ל לאבות ולמשה שנקראו לבי

[14] ויקרא רבה פרשה ב

[15] על פי קהלת פרק ז פסוק כח

[16] משנה תורה לרמב"ם הלכ' יסודי התורה פרק ז הלכה ה

[17] שמונה פרקים לרמב" פרק ז :" ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שתהיינה כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות והחזקות שבהן והוא אמרם (שבת ע"ב) אלא על חכם גבור ועשיר וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק" ובאגרת תימן:" וכל זמן שטען אדם שאינו מופלא בחכמה שהוא נביא לא נאמין לו"

[18] ראו רמב"ן על בבא בתרא דף יב עמוד א: "הא אמרי' מיום שחרב בית המקדש אע"פ שנטלה נבואה מן הנביאי' מן החכמים לא נטלה פרש"י ז"ל אע"פ שנטלה מן הנביאים שאינן חכמים. ויש להשיב בה דהא אמרי' במסכת נדרים אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר...אלא הכי קאמר אע"פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה אלא יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם שהוא לפי שעה משרה הוא שכינתו אף על החסידים שאינם חכמים דאמרינן התם מנא לן ממשה ואלו משה לא פסק ממנו נבואתו וזהו לשון משרה."

[19] שבת דף ל עמוד ב:" אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה" ובלשון הירושלמי מסכת סוכה פרק ה הלכה א :"אין הנבואה שורה אלא על לב שמח" וראו עוד במורה נבוכים חלק ב פרק ל"ו:" ולזה תמצא הנביאים, תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם. כבר ידעת אמרם: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות"; וש'יעקב אבינו' לא באתהו נבואה כל ימי אבלו, להתעסק כוחו המדמה בהיפקד יוסף."

[20] משנה סנהדרין פרק יא משנה ה

[21] השוו לדברי רש"י על תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורא ( עבודה זרה דף יט עמוד ב :" המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן "

[22] סנהדרין דף צא עמוד ב :"כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו...מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית"

[23] תשובות הרי"ד סב : "אלא אני דן בעצמי משל הפילוסופים שמעתי מחכמי הפילוסופים שאלו לגדול שבהם ואמרו לו הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו ואנו מדברים וסותרים דבריהם בהרבה מקומות והאמת אתנו היאך יכון הדבר הזה השיבם אמר להם מי צופה יותר למרחוק הננס או הענק הוי אומר הענק שעיניו עומדות במקום גבוה יותר מן הננס ואם תרכיב הננס על צוארי הענק מי צופה יותר למרחוק הוי אומר הננס שעיניו גבוהות עכשיו יותר מעיני הענק כך אנחנו ננסים רוכבים על צוארי הענקים מפני שראינו חכמתם ואנו מעניקים עליה ומכח חכמתם חכמנו לומר כל מה שאנו אומרים ולא שאנו גדולים מהם ואם זה באנו לומר שלא נדבר על דברי רבותינו הראשונים אם כן במקום שאנו רואים שזה חולק על זה וזה אוסר וזה מתיר אנו על מי נסמוך הנוכל לשקול בפלס הרים וגבעות במאזנים ולומר שזה גדול מזה שנבטל דברי זה מפני זה הא אין לנו אלא לחקור אחרי דבריהם שאילו ואילו דברי אלקים חיים הן ולפלפל ולהעמיק מכח דבריהם להיכן הדין נוטה שכך עשו חכמי המשנה והתלמוד לא נמנעו מעולם האחרונים לדבר על הראשונים ומלהכריע ביניהם ומלסתור דבריהם וכמה משניות סתרו האמוראים לומר שאין הלכה כמותם וגדולה החכמה מן החכם ואין חכם שינקה מן השגיאות שאין החכמה תמימה בלתי לה' לבדו"

[24] ראו ר מאיר אבן גבאי בספר עבודת הקודש :"נפלאתה החכמה העליונה מחשבת תמים דעים להמציא השלימות להשלים הנברא וזה השלימות יהיה בתת לו בחירה ורצון כדמותו בצלמו להדמות אליו וזה בשומו לפניו כל הדרכים והוא יבחר הטוב בעיניו וכענין ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ולהיות זה כן ואי אפשר להגיע השלימות בלתו ראה בחכמתו הנפלאה להמציא מצואים מהם השורש לטוב ולמוטב והאדם ימשיך עצמו וישלח ידו ויקח מאשר ירצה באין מכריח המציא מצואים מהם ימשכו החיים והטוב לנמשך אחריהם וכן כנגדם המציא מצואים מהם ימשכו המוות והרע לנמשך אחריהם ואלו כדמות קליפה לאלו והנה הקליפה קודמת להיות משמרת לפרי זה נעלם פנימי וזה נגלה חיצון והנעלם הפנימי יותר קרוב ויותר אהוב לסבה הראשונה ית' והאדם נבנה ונשתכלל משניהם ולזה היה בו נגלה ונסתר גשמי ורוחני והרוחני יותר קרוב ויותר אהוב ובו משני הצדדים יצר טוב ויצר רע להורות על שרשיהם ויצר הרע קדם בו קדימה זמנית כי כן המקור שממנו נאצל קדם ובמעשה בראשית נרמז יצר הרען בסוד התוהו שנבנו העולמות ההן בו והתוהו קדם לבוהו והחושך לאור וכמו שרמזנו למעלה ולפי שהעולמות ההן נבנו בתוהו לא נתקיימו כי כל עוד שלא נגלית צורת האדם למעלה ולא נתקן בזכר ונקיבה פנים אל פנים לא היה קיום לשום נמצא ולפיכך החריב העולמות ההן לפי שהיה בלא תיקון הבנין בהם והתיקון הוא גילוי הצורה אשר בגילויה השלימות והתיקון ובתחילת הוייתן היו פושעים ומקטרגים ומשחיתים המציאות הטוב ולזה ראה ית' שאי אפשר בהם הקיום וזה אמרם יתהון לא הניין לי' אין הנאה בהם לפי שאין הכוונה העליונה נשלמת בהם" ובספרו תולעת יעקב:" ורואי המלך ביפיו דרכם להסתכל במוח כי הוא חלקם והקליפה חלק בני אדום היושבים בשעיר ולזה ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך למי ישראל כי הקליפה קודמת לפרי ועתיד הקב"ה להקדים המוח בלי קליפה שנאמר קדש ישראל לה ראשית תבואתה ואע"פ שיקדם הפרי מי הוא אשר ישלח ילו לאכול ממנו כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם" וראו של"ה תורה שבכתב פרשת תולדות אות כג

וספר רסיסי לילה לר צדוק הכהן מלובלין אות לג סעיף י: "והתחלת סיפור המעשה הוא ממשתה אחשורןש כי אז הוא התחלת המצוה וקדושת משתה ושמחה דפורים רק לפי שעיקרו בלא דעת נגלה מקודם לפועל בעולם הזה בנפשות אומות העולם ככל קליפה הקודמת לפרי אבל עיקר המשתה הוא משתה מלכו של עולם וזה שאמרו ז"ל שאמר להם אם יהיה סעודה דלעתיד לבוא כך ואמרו לו עין לא ראתה וגו' כבר אכלנוה בימי אחשורוש"  

[25] ליקוטי מוהר"ן בסוף ההקדמה בקטע המתחיל "לכו חזו"

[26] ראו רש"י שם :"וארא אל האבות"

[27] "א"ב ר"ך אבא למלכא דהיינו על שר מצרים מלך אשר להם וזה אב עליו ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה פרעה אינו תופס אלא במדת אני ובלעדיך לא ירים איש אין הת"ת יכול להשפיע בין בי"ד חסד או גבורה ואת רגלו נצח או הוד על ארץ מצרים אין לו השפעה אלא מדרך היסוד להשפיע למלכות ומשם למושגחים למטה ויקרא פרעה שם יוסף שהיא בקדושה יוסף המוסיף בתוספת מלמעלה ששם זה אינו להם שהם מתמעטים והולכים כפרי החג צפנת פענח דמטמרן גליין ליה ירצה תעלומות חכמה העליונה יתפשטו אליו כדי שיוסיף תמיד וישפיע בחינה זו למטה דהיינו ידע מה בחשוכא אפילו מקום הצפון למטה בחשך גלוי לפניו להשפיע ונהורא עמיה שריא והיינו ויתן לו את אסנת אותה השושנה הגדלה בין החוחים לשון סנה והנה הסנה בוער באש בת פוטי פרע כהן און אותה הגולה בין החצונים מקום האון והעוול כדי שיהיה אליו יחוד עמה להשפיע בחוץ ולזה ויצא יוסף על ארץ מצרים"

[28] בראשית רבה מקץ פרשה צ

[29] בראשית רבתי פרשת ויחי :" "מה ראה יעקב לברך את יוסף בפריה ורביה מה שלא ברך כל בניו לפי שראה שעתידין היו י"ב בנים לצאת מיוסף אלא שאבדם ביד במתיחת הקשת ויצא זרעו בין צפרני ידיו ואבד העשרה לכך היה מברכו שיפרה וירבה הה"ד בן פורת יוסף במנשה בן פורת עלי עין באפרים ומהו עלי עין בשכר שלא נגע במעין אשת פוטיפר כמד"א גל נעול מעין חתום ומפני ברכת אביו עמדו מבניו י"ב משפחות כנגד י"ב בנים שהיה ראוי להוליד ח' משפחות ממנשה וד' מאפרים" וכן בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ט וראו אור החיים על שמות פרק א פסוק ה ד"ה 'ויהי'

[30] זהר פרשת ויחי דף רמ"ו עמוד ב : "דהא חמינן דיעקב בריך ליוסף בגוי אחוהי כיון דמני קב"ה ארבע דגלים בשכינתא בתריסר שבטין לאתתקנא בהו גרע מנייהו ליוסף ושוי לאפרים באתריה מ"ט אסתלק יוסף מנייהו יוסף רשימא דדכורא הוה דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וכתיב משם רועה אבן ישראל מתמן אתזן האי אבן ישראל אבן דא כנסת ישראל ועלה אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ובגין דיוסף איהו רשימו דדכורא אקרי יוסף הצדיק דהא איהו צדיק ודאי משם רועה אבן ישראל ובגין דכל תקוני שכינתא אינןן נוקבן אסתלק יוסף מתמן ואתמני תחותיה אפרים ואיהו נוקבא לתקונהא" וראו בשל"ה תורה שבכתב פרשת וישב ( צאן יוסף ) אותיות ב-ד

[31] ראו פירוש רש"י לבראשית פרק מ"ז פסוק כ"ח:"אבן נוטריקון אב בן" ובתרגום אונקולוס שם "דאתזן אב ובנין"

[32] ראו שיעורים על שערי אורה שיעור 48 :" זה העניין של המקום. "ויפגע במקום" כי שמה היה כבר שרידי מקודש קדום, זה ההסבר של הקבלה. לכן "ויקח מאבני המקום", זה היה כבר אבנים קדושים. והוא עשה אותן אבן אחת. [13]זה דומה מאוד להסבר של הרשימו, וזה העיקר של תורת האר"י, הוא גילה את זה, הוא הסביר את זה. מהמרכז של החלל, עד הצדדים, יש אינסוף מדרגות. כשהאור חוזר, בונה ספירה מכל רשימו. זה המפגש בין האין של החלל במדרגה של רשימו מיוחד, עם האור שחוזר והאור מתפשט בספירה: זה נקרא: יש באין. מה נתן ליש באין להימצא? זה הרשימו של אין ביש."

וראו עוד בסוד לשון הקודש כרך 2 בפרק 'שלום':" האבנים הן מידות, וכל מידה ומידה מתחרה בחברתה. במקרה זה, מכיוון שהקנאה והשנאה הן לשם שמים אז הן התאחדו. יש צורך בשלום גם בעליונים וגם בתחתונים, אך בעליונים הקב"ה הוא מי שעושה את השלום, "עושה שלום במרומיו", ואילו בתחתונים האדם הוא מי שצריך לעשות שלום ולאחד את ה'. בכל אופן, הכוונה של המדרש היא פשוטה מאוד: גם בעליונים צריך שלום. אבל, אם אפשר לומר, בעליונים המחלוקת היא לשם שמים ולכן הקב"ה מאחד אותם. כשהמחלוקת איננה לשם שמים, הסיבה היא שיש פגם בתחתונים."

[33] " "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים לו תחתיו" ושאילתות סימן י"ט:" "מיבעי ליה לצורבא מרבנן למיקבע דוכתא דיתיב בה וגריס" ופירוש תפארת ישראל למסכת אבות פרק א משנה טו:" "ואפילו בענין אחד לא ישנה מדפוס לדפוס ומחדר לחדר או אפילו ממקום למקום באותו החדר...כי כל סידור נאות יחזק כח הזיכרון וכל שנוי יחלישו"

[34] ישעיה פרק ב פסוק ג

[35] תנחומא שמות פרשת יתרו ד"ה 'ויחד'

[36] ראו בהרחבה בספר 'מספד למשיח?' : תוכן המדרש ברור מאוד אם פני משה אינם דומים לפני אברהם אין הוא יכול לק בל את התורה אך מהו הלקח שאנו לומדים מכך ? "קדמה דרך ארץ לתורה" מי שעוסק בתורה ואין לו קלסתר פנים של אברהם אבינו גילוי הפנים של גמילות חסדים הפנים של מידת החסד תורת חסד על לשונו אינו יכול לקבל את התורה המלאכים האמת המוחלטת של הקדושה אינם רוצים ל תת לו את התורה תורה בלי דרך ארץ היא מסוכנת משה בלי אברהם זה כביכול בלתי אפשרי אם מנתקים את תורת משה ממידותיו של אברהם אז המלאכים מסרבים לתת לו את התורה עניין זה חשוב מאוד מכיוון שלדאבוננו רוב תלמידיו של משה שלומדים תורה כתורה כהלכה שכחו שמשה היה בנו של אברהם שכחו את הקשר בין מידותיו של אברהם אבינו לתורת משה. נאמר ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר יש קושי בפסוק בתחילת הפסוק נאמר שם אלהים ובסופו שם ה' נבין זאת לפי מה למדנו למעלה משה עצמו עלה עד למדרגה הנקראת אלהים שהיא מידת הדין כלומר דרך ארץ מכיוון שמשה הצליח להגיע אל האלהים אז ויקרא אליו ה' מן ההר כדי למסור לו את התורה תורת ה'

וראו שפת אמת בשלח תרמ"ו על הפסוק "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלישתים"

[37] ויקרא רבה פרשה ט סימן ג

[38] שמות פרק ב פסוק י:" ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן"

[39] סוטה דף יב עמוד א :"עמרם גדול הדור היה"

[40] פעמים רבות הרחיב מניטו והסביר :"ויגדל משה ויצא אל אחיו" ועדין איננו יודעים מי הם אחיו – המצרים בני פרעה אביו המאמץ או העברים אחיו מצד אביו הביולוגי עמרם. ומיד לאחר מכן כשכתוב שוב איש עברי מאחיו אנו רואים שבחר בעברים כאחיו כשראה את העברי מוכה על ידי המצרי; ראו בהקלטה של מניטו בעברית, ביוטיוב, תחת הכותרת: 'הציונות השנייה'

[41] שמות רבה פרשה כ"א

[42] שמות רבה פרשה א סימן ל"ב

[43] גבורות ה' פרק יט

[44] מניטו משלים את הסברו של המהר"ל בגבורות ה' על פי הסברו של המהר"ל על ירמיהו בחידושי אגדות לבבא קמא טז עמוד ב:" הראשון שם הוא במה שחשדו את ירמיה מאשת איש שנבואת ירמיה אינה נבואת אמת :" כי הרשעים היו חושדים הנביא שאינו מתנבא האמת כי נבואה שלו ממקום שלא יתן האמת וחשדו את ירמיה הנביא שיש לו דביקות בכח חיצוני שנקרא זונה ונבואתו אינו אמת וכמו שיקראו רז"ל (יבמות ס) התורה אשה' לאדם כן הנבואה הוא אשה' לאדם שכל דבר אשר מתדבק אליו הן התורה הן הנבואה נקרא לאדם אשה ויותר מזה אפילו האומנות יקרא אשה' לאדם שכך דרשו סנהדרין פא ואת אשת רעהו לא טמא' יחזקאל יח ו שלא ירד לאומנות של חבירו שכל דבר שמתדבק בו האדם הוא אשה אליו"

[45] ראו 'בית יעקב' לחיים יעקב ספרין מקאמארנה מאמר שלושים: "וזה מקדשין האשה כדת משה וישראל משה תורה שבכתב וישראל תורה שבעל פה תורת רבי עקיבא" וראו כתובה לר ישראל נגארה :" הוא אמר להדא בתולתא כנסת ישראל בת גדולי יוחסין בתו של אברהם אבינו הוי לי לאנתו כדת משה וישראל שתקבלו עליכם תורת משה זו תורה שבכתב ותורה שבעל פה "

[46] ראו לדוגמה שבת דף קא עמוד ב וכעין זה בבבא בתרא דף יב עמוד ב:"תדע דאמר גברא רבה מלתה ומתאמרה הלכה למשה מסיני כוותיה"

[47] נראה ששאלת הקהל היתה כיצד קראו לרמב"ם ורמב"ן משה, בניגוד למה שמניטו אמר קודם לכן על העדרו של שם משה מן הש"ס.