דרך חיים למהר"ל 4

 

 

דרך חיים למהר"ל שעור מספר 4

 

תמלול השיעור נעשה על ידי תירזה מבורך

                                                                                                      

 לעלוי נשמת סבי כליפא בן מזל ת.נ.צ.ב.ה

 

 

 

מניטו: נתחיל בקטע שמתחיל ב"אמנם הנראה ברור". כן. אבל זה נמצא בדפים האלו. טוב. אני, אני אדחה את זה ונמשיך איפה שהגענו בשיעור הקודם. רק כדי שתזכרו מה... מה (שהיה?)

"אמנם הנראה ברור מה שאמר משה קיבל תורה מסיני כי אין לומר רק כך".

והשאלה שלו למה לא אמר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא? כן.

"כי באלו המקבלים שזכר אחריו דהיינו ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים. הנה יהושוע תלמיד למשה. וכמו שיהושוע הוא מיוחד שהיה תלמיד למשה, וכך הוא שמיוחד להיות רב של יהושוע, כי לא מכל אדם זוכה אדם ללמוד. ולפיכך יש לכל תלמיד רב מיוחד. וכן הזקנים היו מוכנים שהיו תלמידי יהושוע, ויהושוע הוא מיוחד להיות רבם של הזקנים. והנביאים מיוחדים להיות תלמידים אל הזקנים, והזקנים מיוחדים להיות רבם. וכן משך הקבלה המיוחד המקבל אל המוסר והמוסר מיוחד אל המקבל. כי לא מכל אדם זוכה ללמוד. ואם היה אומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, היה משמע כי משה בפרט מיוחד לקבל מן השם יתברך. וזה אינו, כי הוא יתברך אלוקי הכול. משפיע חכמה אל הכול. ולכך לא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, ואמר משה קיבל תורה מסיני. הכניס בזה סיני כי בוודאי סיני מיוחד לקבלת התורה של משה".

כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים. כן.

"ולא היה ראוי שתינתן תורה כי אם מסיני למשה המקבל. וזה היה מיוחד בוודאי למשה שתבוא התורה אליו מסיני. כמו שהיה מיוחד משה שתבוא התורה ממנו אל יהושוע. ויתבאר השאלה, שלא שייך לומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כי לא היה מיוחד הקדוש ברוך הוא שהוא נותן התורה למשה דווקא כמו שהיו מיוחדים שאר המוסרים למקבלים והמקבלים אל המוסרים".

אפשר להבין את זה בקצרה, כשיש הבדל בין התהליך ההיסטורי, איך זה קרה במציאות, וברור שבמציאות אם לא היה משה כאמצעי לקבל התורה, אז לא היה המאורע הזה של גילוי התורה לישראל. גילוי התורה בעולם דרך ישראל על ידי משה, לא היה אפשרי מבחינה היסטורית . אבל זה לא קובע שמלכתחילה רק משה היה יכול לקבל את התורה מהקדוש ברוך הוא. כי כשמדובר בתורה, זה לא מדובר במה ש... במיוחד הקדוש ברוך הוא היה לומר למשה. אלא גילוי רצון הבורא בעולם שלו. ויתכן שאפשר לקשור את זה למה שלמדנו בנושא אחר, אבל אני חושב שזה מאיר קצת את הבעיה. הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור" – מה שהיה מיוחד בין משה לקדוש ברוך הוא, זה מה שאנחנו א... שומעים מ... א... "וידבר ה' אל משה". כלומר, התורה מתחילה בלאמור. הבנתם את הענין? לא?

אז אני חוזר על הפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמור". אז פה יש שני דברים[1]. מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: וידבר ה' אל משה. והתורה, הפשט, המקרא, לא מסביר לנו מה הקדוש ברוך הוא אמר למשה, אלא מה משה מסר מבחינת תורה. ובביטוי הזה: וידבר ה' אל משה, יש גם התורה שאחר כך משה מוסר לכל ישראל וגם מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה.

קהל: [אז מה רצונו של ה'? של הקדוש ברוך הוא, זה וידבר ה' אל משה? או לאמור?]

מניטו: לאמור. ברור. ברור. וזה המקרא של התורה. כן. זאת אומרת "וידבר ה' אל משה" זה שייך למאורע ההיסטורי שבו משה מיוחד לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא למשה. אבל דרך הייחוד הזה שיש בין משה לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא למשה, נתגלתה התורה. כן. ולכן אי אפשר, רק שניה... אי אפשר לומר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא כאילו זה היה רק מיוחד לו, והוא בחסדו מסר את זה לשאר בני ישראל[2]. אף על פי שיש שיטות כאלו בחסידות[3]. כן. ש...זה שיטה אחרת לגמרי. שלאמיתו של דבר התורה שייכת רק למשה, ומשה בחסדו נתן מתנה לעולם. כן. אבל זה שיטה חסידית מיוחדת מאוד. יש כמה רמזים בליקוטי אמרים[4] של הרב נחמן מברסלב על זה. למשל, אפשר לפרש הרבה מקורות בכיוון הזה. למשל, א... כשיש מדרש כזה בחטא העגל, כשמשה שבר את הלוחות, אמר לקדוש ברוך הוא... אני לא זוכר את הביטויים המדויקים של המדרש, אבל התוכן הוא כזה: סוף סוף אתה אמרת לי "אנוכי ה' אלוקיך". היית מדבר איתי. כן. ולכן הם עוד לא קיבלו אותה התורה שדרכה אתה רוצה לשפוט אותם. כן. אז אם אני שובר את הלוחות, אז עוד לא קיבלו את זה. ולכן אינם תחת עול החובה[5] (?דקה: 06:47) טוב. אבל מכל מקום ההסבר של המהר"ל הוא ככה: התורה היא גילוי רצון הבורא לנבראיו. יש מאורע היסטורי שהודות משה רבנו כאמצעי, הייתה אפשרות של אותה התגלות. אבל זה לא אומר ש... יש... א... זה לא אומר שזה אותו דבר, הייחוד של הקשר בין הקדוש ברוך הוא למשה במאורע ההיסטורי, והייחוד של הקדוש ברוך הוא כרב ומשה כתלמיד במה שמדובר ב... גילוי התורה. הבנתם את ההבדל? כן. לכן "וידבר ה' אל משה – זה סוד. מה אמר כאן? התורה שבעל פה מסביר לנו, מסביר לנו הרבה דברים בזה. אני אתן רק דוגמא: "ויאמר אלוקים אל משה" – בהתחלת פרשת "וארא". כן. סליחה! "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אני ה'". אז המדרש מסביר: ב- "וידבר אלוקים אל משה" דיבר איתו קשות על מה שהרהר ואמר: "למה הרעות לעם הזה" הפסוקים הקודמים. כן. לכן יש איזה תוכן של המאמר המיוחד של הקדוש ברוך הוא למשה. בזה משה הוא תלמיד מיוחד של הקדוש ברוך הוא. אבל בכל מה שנוגע לתורה כתורה – אין ייחוד למשה. זה ההסבר שלנו. הבנו? ולכן המשנה לא יכולה לומר משה קיבל תורה מהקדוש ברוך הוא. כן.

קהל: [.... הקדוש ברוך הוא, לא כל מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה, משה מסר]

מניטו: משה מסר מה ששייך לתורה.

קהל: [לתורה בלבד. והקדוש ברוך הוא אמר למשה ... דברים... ]

מניטו: למשל יש פסוקים כאלו: "וידבר ה' אל משה ויאמר אליו דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" זה.. זה שני... זה דרגות שונות של הגילוים[6]. כן. אז אפשר להמשיך?

קהל: [בתיה לנצט : כי בלוחות הראשונים היה פחות הבדל בין מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה לבין...]

מניטו: לא. הנושא הוא אחר. מה שצריך להבין, ש... א... יש שפע של חכמת התורה שהקדוש ברוך הוא מסר למשה בפני עצמו. וכל תלמיד חכם יש לו א... קצת אותה בחינה שיש לו... א... נשמת התורה משלו, ופה רק הוא, הוא התלמיד המיוחד לקדוש ברוך הוא מבחינת התורה. אבל סתם תורה, כלל התורה, זה לא שייך אם זה היה משה או מישהו אחר. לכן צריך להבדיל בין המאורע ההיסטורי והתהליך המהותי של גילוי התורה. בתהליך המהותי של גילוי התורה, לא שייך בזה הסגנון המיוחד למשה. כן. אף על פי שמכל מקום התורה התגלתה נאמר דרך המאורעות ההיסטוריים הודות למשה רבנו. אבל פה, המיוחד למשה זה סיני. זה לא תורה. מה שקיבלנו תורה מסיני זה הודות משה רבנו. אבל מה שקיבלנו תורה, זה לא בא ממשה רבנו. אני הגזמתי קצת. כן. יש בגמרא סנהדרין( צט א ), יש איזה רמז לעניין שלנו. מי שאומר כל התורה כולה היא מן השמיים חוץ מפסוק זה שמשה אמר אותו – הוא כופר בעיקר. מי שאומר, כל התורה כולה היא מן השמים חוץ מקל-וחומר זה – כופר בעיקר ואין לו חלק לעולם הבא. הוא בכלל האומר אין תורה מן השמיים. כן.

קהל: [זה רק בשביל לחדד... רק בשביל להבין יותר טוב שהתורה יכולה הייתה להינתן גם על ידי עזרא. זו הייתה אותה תורה לפי ה...מה שאתה אומר...]

מניטו: אותה... אותו תוכן של חוכמת התורה.

קהל: [הלאמור היה אותו לאמור. מה הקדוש ברוך הוא היה אומר לעזרא זה...] זהו! [אבל הלאמור היה אותו לאמור]

מניטו: זהו! או ליעקב אבינו לפי אותה (ה-? דקה: 11:41) או לכל מי שהיה באותה תקופה המתאימה לגילוי התורה ושהיה זוכה להיות האמצעי. טוב. א... אולי במילים אחרות, אם יעקב אבינו היה אמצעי לגילוי התורה, הוא היה גם כן משה רבנו. ואם עזרא... וכן הלאה. לפי הקבלה זה ברור. כי משה רבנו ויעקב אבינו זה אותה מעלה, יעקב מלבר ומשה מלגאו[7] (?דקה 12:22). משה זה הפנימיות של יעקב. יעקב זה החיצוניות של משה. עם ישראל, תורת ישראל, כנשמת עם ישראל. חוץ מזה בשורש הדברים יש א... התאמה מלכתחילה בין התורה וישראל. ובעניין שלנו – משה הוא ישראל באופן מוחלט. הישראל האמיתי. וייקח איש א... מבית לוי את בת לוי, זה הישראל בתמצית. אם אפשר לומר בתמצית התמצית. כן. יש התאמה בין ישראל והתורה. ולכן משה לא היה א.. איך אומרים את זה בעברית? לא היה מאן דהו. משה היה משה. כן. אבל באותה מדרגה שמשה היה משה, ולכן דרכו ניתנה התורה. אין קשר מיוחד בין משה האיש והקדוש ברוך הוא כמגלה התורה. לכן צריך... צריך להבין את הכלל הזה. התורה לא יכולה להתגלות אלא אם יש המקבל המתאים שלה. כן. אבל המקבל המתאים שלה, במחשבת הבורא – זה הנברא. זה לא הנברא המיוחד הזה, אלא הנברא. מכיוון שהאיש משה היה היותר מתאים למהות הנברא האמיתי. אז הוא היה המקבל האמיתי. אתם קרויים אדם, זה אותו כלל. כן. הקדוש ברוך הוא ברא עולם בשביל האדם. אבל אתם קרויים אדם - בשבילך נברא העולם. הקדוש ברוך הוא מגלה רצונו לעולם, אתה, הנברא האמיתי אז אתה מקבל הרצון. כן. וזה הכוח של הקשר המיוחד בין עם ישראל לתורה. אולי אני ארחיב קצת בזה. אתם זוכרים איך מתחיל רש"י את פירושו על התורה... על החומש... א... בראשית ברא אלוקים, אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראת ראשית. ורש"י בחר פה בין כמה מקורות של ההגדרה מה זה ראשית. הוא רוצה לפרש את הפשט של "בראשית ברא אלוקים". כן. ואומר: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. זאת אומרת, אין פשט לכאורה לאותו פסוק. מכיוון שאם אנו לא מבינים את הפסוק הזה לפי פשוטו הפשוט. אז "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", זאת אומרת הכול! ואחר כך מה ברא? לכן אין משמעות לבראשית מבחינת זמן. כי אם בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, אז "את השמיים ואת הארץ" כולל הכול! כן. ולכן בראשית ברא את העולם, אז אין מקום למושג ראשית, אם באותו רגע ברא את הכול, זה לא ראשית, זה כל הזמן, בבת אחת. הבנתם? זה השאלה של רש"י. אם אנחנו קוראים את זה ככה. "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, אז מה ברא אחר כך? כן. וכל הסיפור של ששת ימי המעשה. כן.

קהל: [...בראשונה]

מניטו: נכון. מובן שבראשונה. ולכן אומר אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. זאת אומרת צריך להבין מה זה ראשית. אם אנחנו מבינים מה יש בעולם שהוא בבחינת ראשית, אז אנחנו מבינים שזוהי המטרה של הבריאה. בשביל זה נברא העולם. יש דברים שהם כולם ראשית. המשמעות של ראשית בלשון הקבלה זה אין סוף[8]. זאת אומרת זה דבר שהוא כולו ראשית, אין לו סוף. אז יש דברים שהם במהותם המציאות המוחלטת הזאת שהיא להיות ראשית. יש שני דברים: התורה וישראל. זה צריך לקשור לכוח החידוש. התורה היא הראשית במה שהיא מתחדשת באינסופיות . ישראל הוא ראשית במה שהוא מתחדש באינסופיות. זה מובן. זה הפשט של רשי. כן. שני הסברים, שני דברים שאפשר להגדיר אותם כראשית: התורה וישראל. אז עם החומר הזה שנקרא ראשית, ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. איזה חומר זה? מצד החוכמה זה התורה. מצד המציאות זה ישראל. ולכן יש התאמה בין התורה וישראל. הזוהר אומר: זה חד[9]. זה אותו דבר התורה וישראל. מאיזה בחינה? התורה היא נשמת ישראל[10]. זה מובן? כן. אבל מה שצריך להבין שהכוונה היא רק כשישראל מקבל את התורה. זה התורה האמיתית. ועובדה כי בהיסטוריה אם אומה אחת קוראת את אותו מקרא יוצא תורה אחרת. רק אם ישראל מקבל את אותו, את אותו מקרא, אז זה התורה. התורה היא התורה של ישראל. וישראל הוא ישראל של התורה. כי גם כן ישראל בלי התורה – נאבד. זה לא ישראל. זה אומה אחרת. הבנתם? מבחינת כלל. כן. הבנתם את העניין? ולכן יש כוונה ברש"י שהמפרשים הדגישו את זה, לפי רוח החסידות שצריך לקרוא את הרש"י ככה: לא אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. נקודה. בשביל ישראל בשביל התורה. א... רשי אמר, סליחה, אין המקרא הזה אומר אלא דרשני. נקודה. כמו שדרשו רז"ל: בשביל ישראל – בשביל התורה. כן. אלא לקרוא ככה: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רז"ל. נקודה. ולמה? מכיוון שראשית זה ישראל וראשית זה התורה. אין תורה אלא תורת ישראל אין ישראל ישראל... (?) הבנתם?

אני חוזר על ההסבר. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רז"ל. אם אתה דורש את המקרא בצורה אחרת, זה לא התורה. הבנתם? והכוונה היא לא רק בפסוק הראשון. כל המקרא! אין המקרא הזה שאנו מתחילים בבראשית ברא, כל המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רז"ל. הבנתם את ה... את ההסבר. כן. זה מובן?

אז מי הוא הישראל במתן תורה? קודם כל משה! שהוא שקול כנגד כל ישראל. בזהות שלו יש כבר הכלי הזה של קבלה אמיתית של התורה. ולכן יש שייכות ל...א... הקדוש ברוך הוא כמגלה התורה, מוסר התורה, ומשה כמקבל. אבל פה משה מקבל במה שהוא הנברא האמיתי, ולכן כל זה שייך לכל נברא.

קהל: [... משה שקול כנגד כל עם ישראל] כן. [קהל...]

מניטו: שקול כנגד כל ישראל. השאלה היא למה אנחנו צריכים את ישראל? [כן] אז זה... העניין חוזר אחרי חטא העגל כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה: רגע ואני אכלה אותם. אני לא צריך אותם, הם נכשלו. ואעשה אותך לגוי קדוש. ומשה משיב: זכור לאברהם ליצחק וליעקב עבדיך. יש הבטחות שמהאבות ייצא זרע שהוא יהיה ישראל. ו... א.... אז הקושי בתשובה של משה היא: וגם אם הקדוש ברוך הוא מכלה את הישראל הזה שיצא ממצריים, עם המעלות הטובות והפחות טובות שלו, זה מוציא ממשה עם אחר שיקיים את ההבטחות. זה היה גם כן מצאצאי אברהם יצחק ויעקב. כי משה הוא בנם, נכדם, כן? ולכן אין פשר לתשובה של משה. העניין הוא ככה: שההבטחות ניתנו לעם. לא לתלמידים של רב, לא לבית מדרש, לא לאסכולה, לא למשכילים שיהיו משה ותלמידיו, אלא לעם. מידתו של משה זה להיות רבן של ישראל. אבל הוא רבן של בני ישראל שהם בני האבות. ההבטחות ניתנו לאבות בבחינת אבות. משה הוא לא נמנה עם האבות. הבנתם? כן? זאת אומרת, הבנים של משה לא שייך לעניין, הם שניים מבני ישראל. אלא הבנים של האבות – זהו – זה ישראל. ולכן זה התשובה של משה. הוא הבין את זה כבר, שהכוונה של הבורא זה לא למסור דת לאיזושהי כנסיה, אלא לגלות את התורה לעם. ולמה? מכיוון שהמטרה זה להציל את המין האנושי כולו. אז כנסייה לא יכולה להציג את האנושיות. העם יכול... לה...לה.. איך אומרים, להציג? [קהל: לייצג] לייצג, סליחה! עם יכול לייצג את האנושיות, כי האנושיות היא מבחינת עם ולא מבחינת כנסייה. תפסתם את זה? כן? (?דקה22:47) ולכן למצוא איזה בית כנסת ישראל מלאכותי עם משה ותלמידיו, זה מלאכותי. כן. גבי ה... כנסת ישראל שהיא המשפחה, העם, האנושות. כי הקדוש ברוך הוא הוא בורא עולם ולא מייסד דת. זה ההבדל. כן.

קהל: [...]

מניטו: כן. ברור. הוא שקול מצד, מצד היכולת של קבלת התורה. לא מצד הזהות. כן. כי יש עוד רמז במדרש, א... כשהיה עליו סימן. בו ביום שהיה חטא העגל, הקדוש ברוך הוא אומר לו "לך רד כי שיחת עמך" אז רש"י מביא את המדרש ומסביר את זה ככה: לך רד מגדולתך! לא נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. עכשיו, כי שיחת עמך – אין לך גדולה. כן. מכיוון שלפי הפשט היה בהר, לך, זה רד. אז מה זה רד? רד מגדולתך! (אפשר לסגור את הדלת) ויש לו למהר"ל עוד הוכחות על הרעיון הזה. אבל מה שאני חושב שצריך להבדיל בין המאורע ההיסטורי שדרכו קרה המעמד הר סיני, ובאופן מהותי את ה... ה... מעשה עצמו. גילוי רצון הבורא כלפי העולם.

קהל: [....] שזה גם כן? [קהל ...]

מניטו: זהו ההגדרה של הראשית. דבר שהוא כולו.. כולו ראשית. כל מהותו להיות ראשית מתמיד. זה החידוש. להתחדש.

קהל: [...]

מניטו: טוב. אני... אני אסביר את זה. המצווה הראשונה שישראל קיבל ביציאת מצריים זה: החודש הזה לכם ראש חודשים, וכן הלאה... זאת אומרת ה... עם ישראל זהותו מהותו, זה שהוא יכול להתחדש כאור הלבנה. ואומות העולם יש להם תהליך של התפתחות שמביא מהתחלה עד סוף. ואחר כך... א... איך אומרים? נאבדים מן העולם. זה לפי ימות החמה. השנה של החמה, יש לה התחלה,שיא ירידה וסוף. ואחר כך יש שנה שנייה. ויש קשר משמעותי בין "שנה" ו"שני" כן. אבל האור של הלבנה מתחדש באופן נצחי. אז זה האות הראשון שניתן לישראל. עד יציאת מצריים, היו צמודים לזמן של הגויים. מיציאת מצריים מופיע דבר חדש לגמרי, פשוטו כמשמעו, כוח של זהות אדם שיש לו ממד של נצחיות. מכיוון שהוא יכול להתחדש באופן, בלי הפסק, ולעבור את כל ההיסטוריה של אומות העולם. אז זה הסימן של המצווה הראשונה שנצטוו בה. כן. אותו דבר התורה. התורה מתחדשת. זה.. זה נקרא חידושי תורה. כן. כל יום דרך הלימוד. זה לא דבר שניתן אחת ולתמיד. כן. אלא זה חוכמה שבכוחה להתחדש באינסופיות.

קהל: [אם אני לוקח את המילה ראשית והופך אותה...]

מניטו: שארית, שארית. כן.

קהל: [העניין שלה..]

מניטו: נכון. נכון. מגיד מראשית אחרית ( ישעיה מו י ) . באותו כיוון. זאת אומרת זה ה... אני רוצה להסביר אולי קצת יותר. יש משמעות של המילה ראשית לפי הדקדוק שזה – בהתחלה, בראשונה. כן? מה שבא בראש, ואחר כך יש המשך וסוף סוף יש זנב. אבל דבר שהוא כולו ראשית, לא רק שאין לו סוף, זה ההגדרה שלו. אלא, מה זה להיות כולו ראשית? בכל רגע זה ראשית. זה כוח החידוש. לכן זה נקרא בלשון חכמים גם כן - הבריאה נקראת – חידוש העולם.

קהל: [....] מה? [...]

מניטו: זהו. אם אנחנו לא מבינים את המקרא לפי חז"ל, זאת אומרת לפי דת, דעת ישראל, אז יוצא מזה ספר אחר לגמרי. זה תלוי מי קורא את המקרא הזה. [קהל: ...] לא. אבל יש פנים בתורה שלא כהלכה. כן. זה לא נקרא חידוש, זה תרגום. זה משהו אחר לגמרי, זה ספר אחר, זה לא חידוש תורה, זה רק טעות בתורה. קוראים אותיות עבריות ומבינים אותיות יווניות. או... קוראים עברית ומבינים צרפתית. כן. זה לא תורה, זה תרגום, זה ספר אחר. הבנתם את ה...עניין? אני אתן דוגמא לפי ההיסטוריה. כשהאיטלקים קוראים את התנ"ך, יוצא מזה סוג מיוחד של נוצרים ששמם הקתולים. מכיוון שהם לטינים, אז קוראים אותו ספר זה יוצא הקתוליות. כן. כשהאנגלוסקסים קוראים את הספר הזה, זה יוצא סוג אחר לגמרי של נצרות – הפרוטסטנטיות. וכן הלאה. אם זה ערבי, זה יוצא להם את הקוראן. כן. אם זה עם ישראל, אולי... זה התורה. מה זה אולי? אם הוא תלמיד חכם, רז"ל. כן. הבנתם את העניין. טוב.

קהל: [...אז..]

מניטו: אז מה השאלה?

קהל: [זה לא סותר...]

לא. אבל בתנאי שמי שנותן את התורה בלשון אחרת, של שבעים לשון, יש לו כבר לשון הקודש. זה מה שקרה בהר סיני. הקדוש ברוך הוא אמר את התורה בבת אחת – בלשון הקודש לישראל, ובשבעים לשון לאומות העולם[11]. מי שיש לו הידיעה של התורה בלשון הקודש יכול לתרגם בלשון אחרת . אם זה הגוי שיש לו רק הלשון שלו, הוא שם את הלשון שלו בתורה. אם זה יהודי שמתרגם, יהודי... נאמר תלמיד חכם שמתרגם את התורה ללשון אחרת, אז הוא מתרגם פשוטו כמשמעו מה שאומרת התורה גבי האומה הזו. אם זה הגוי של אותה אומה שרוצה לתרגם את התורה בלשון שלו, זה יוצא ספר אחר מהמשמעות שלו[12]. הבנתם את ההבדל? יש רמז בזה בתחילת ספר דברים: באר... א... הואיל משה באר את התורה הזו. רש"י אומר בשבעים לשון. כשמשה מבאר בלשון אחרת – זה התורה! אם בא איזה יווני או רומאי או... זה משהו אחר. הוא קורא מה שיש בלב שלו. ולכן זה יצא מה שיצא. כשהגויים התחילו לתרגם את החומש. זה מובן. כן? טוב. יש עוד שאלה בזה?

קהל: [..לא הבנתי את הענין הזה של חידוש ושינוי...על ידי זה שהשמש זה מקור אור והירח זה מחזיר אור? אין לו אור משלו?]

מניטו: טוב. בישראל יש שתי הכוחות. יש שתי הכוחות. יש מדרש שמסביר: פני משה כפני חמה ופני יהושוע כפני לבנה( בבא בתרא עה א ) . זה ידוע. זאת אומרת, יש תהליך של התפתחות בהיסטוריה שמביא לסוף איזושהי תקופה, איזושהי זהות. ויש הכוח לחדש בלי סוף מה שמקבלים מכל תרבויות. כן? זה במישור אחר. טוב. אבל זה לא אומר שהזהות של עם ישראל זה זהות של לבנה[13]. אלא יש לו אותו כוח של חידוש הלבנה. כן. זה.. סוף סוף זה משל. אף על פי שיש רמזים בשורש יותר עמוק ב... כבר דיברנו על זה. לפי הסמליות של השמות אברהם יצא מאור כשדים ושם אביו זה תרח. יעקב יצא מהגלות שלו, וזה נקרא לבן. תרח זה כמו הירח, לבן זה כמו הלבנה[14]. יש איזה שייכות. כן. אבל כל זאת זה, העיקר זה כוח החידוש. טוב. אז נמשיך אולי? קהל: [שאלה קטנה: האם אפשר... על ידי ארץ ישראל ... עם היהודי שנשאר...?]

מניטו: אה... כן. כן. זאת אומרת אם זה בעניין של ההתאמה. כן.

קהל: [כן ... ארץ ישראל של היהודים ששייכים לתורה... הולדתו...]

מניטו: וגם כן שהיהודים ששייכים לארץ ישראל, המה ששייכים לתורה, בכל הכיוונים, בכל הכיוונים. כי הזוהר אומר: קדוש ברוך הוא, תורה וישראל – חד הוא. זה אותו דבר. ו... מבחינת א... עולם, שנה, נפש[15]. מבחינת העולם, הראשית הזה זה ארץ ישראל. כן. מבחינת הנפש, הראשית הזה זה ישראל. מבחינת הזמן, הראשית הזה זה התורה. זה אותה הוויה, זו אותה המציאות, זה אותו יש. [קהל...] כן. [קהל...] הזמן? כן. כי ההוויה היא כולו זמן [קהל ....] מבחינת ההוויה. זאת אומרת, הבחינה של הנפש של הנשמה, כל היש שלה היא הזמן שהיא נמצאת במציאות. כן. א... נשמה היא כל כולה זמן[16]. ארץ היא כל כולה מקום, וכן הלאה. טוב, איפה הגענו? מה? בשורה הראשונה כן? כן.

"אבל כאשר יכנס בזה האמצעי של סיני, בוודאי היה הר סיני מיוחד שתבוא ממנו התורה למשה בפרט. ועל זה אמר: משה קיבל תורה מסיני"

וזה למדנו יותר בשיעור הקודם. אז רק בקצרה, מה שאני מזכיר פה כי הר סיני היה באותה תקופה ההר של ה... נאמר ה... התרבות של אותה תקופה של הצלחה של הדרך ארץ, זה קשור ליתרו. כן. ולכן התורה שקיבלנו היא התורה שמגלה את רצון הבורא בשלב שבא אחרי השלב של הדרך ארץ. תורה מסיני. זאת אומרת, תורה שמגלה לנו את היעד של הקדושה כשלב שני אחרי היעד של הדרך ארץ. ויש עוד מדרגות. יש מדרגה מיוחדת שנקראת "תורה מסיני" מהדרך ארץ והלאה בדרך הקדושה. לכן זה הפשט של התורה שלנו. אותה תורה מתגלית בכל המדרגות של העולמות. אז היא מתגלית מבחינת קדושה, מסיני. זאת אומרת מהנקודה שהתהליך של הדרך ארץ הצליח. אז מכאן ואילך זה נקרא תורה מסיני. יש עוד רמז במקורות של עוד מדרגה – תורת המשיח[17]. זה אותה תורה אבל בגילוי של השלב של עוד יותר מהשלב של תורה מסיני, תורת המשיח. אגב, כי בתורה שלנו יש כמה מדרגות: תורה מסיני, תורת אוהל מועד, תורת ערבות מואב וכדומה[18]. אבל התורה שמדובר פה זה מסיני עד אנשי כנסת הגדולה. כן. וכל המדרגות של ההתפתחות של תורה מסיני עד אנשי כנסת הגדולה. כן. [קהל...] אז אני אחזור בקצרה על זה. כן. [קהל...] אבל... אבל... למדנו את זה בשיעור הקודם דווקא. נימוסים מיוחדים בהתנהגות בחיים של האבות. דרך ארץ של האבות. כן. כי כל אומה יש לה נימוסים משלה, אבל דווקא באותה משפחה, כן, אז הייתה היה השלב הראשון שמגיע לקדושה. ולכן אם (נקדים?) קצרה, הנקודה שבה כל המאמץ להגיע לדרך ארץ אמיתי הצליח. אז מתחיל תקופת התורה. צריך לזכור תמיד, היעד של התורה, זה לא הדרך ארץ. זה הקדושה. כן. אבל הקדושה לא יכולה להופיע אלא ברקע של דרך ארץ אמיתי. זה היה זכות האבות. כן. זה מובן? כן. ואולי אני אזכיר בקצרה הביטוי הזה. קדמה דרך ארץ לתורה[19]. ומדובר בדרך ארץ ישראל. כי גילוי רצון הבורא לאבות מתחיל ב"לך לך מארצך". קדמה דרך ארץ לתורה. מי שמתחיל בדרך ארץ ישראל, אז הוא יכול לקבל את התורה. זה קשור למה שאמרנו מקודם. כן. טוב, אז נמשיך.

"שלא יוחד הקדוש ברוך הוא לנותן אל משה בפרט. שהוא יתברך משפיע חוכמה אל כל הנמצאים. ובכל יום ויום אנו אומרים: "והאר עינינו בתורתך". ואם כן אין ה' יתברך מיוחד למשה בלבד והשפעת התורה הוא מיוחד למשה וכל מה שמיוחד למשה".

הבנתם את ההבדל?

"ואין לתלות המסירה רק שהיה למשה אמצעי מיוחד, הוא הר סיני שממנו ראוי שתבוא התורה אליו, כמו שיתבאר בסמוך. וסיני היה מיוחד לקבלת התורה כמו שיתבאר".

זה כבר מה שלמדנו קצת על זה.

"אבל בוודאי לעניין הקבלה מן ה' יתברך, לא היה משה מיוחד ואם לא היה משה מקבל התורה, היה מקבל אחר התורה. וכמו שאמרו ז"ל: ראוי היה עזרא שתינתן התורה על ידו אלמלא שהקדימו משה".

זה... זה מובן? כן. אז נמשיך קצת.

"ועוד יותר בזה, כי הרב שלומד תורה לתלמיד, יש לרב צירוף אל התלמיד והתלמיד אל הרב, כי נקרא רב אליו וזה נקרא תלמידו".

זאת אומרת: אין דבר כזה רב סתם. רב יש לו תלמיד מיוחד, מכיוון שרב מוסר את מה שקיבל. ולכן הוא נקרא רב. ומה שהיה לו רב והוא מוסר לתלמיד מיוחד. זה מובן? כן?

וגם כן, אין מושג כזה תלמיד סתם. זה תלמיד של מישהו. על כל פנים הרב והתלמיד יש להם צירוף במה שזה מלמד וזה מקבל.

"ולכך לא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, כי זה היה משמע שיש כאן צירוף הרב והתלמיד ביחד, ואין זה כבוד כלפי מעלה".

מבינים את זה? אני חושב שבדעתו של מהר"ל פה, כוונתו זה להתנגד לכל הדעות שיש בדתות אחרות, שסוף סוף האמצעי שדרכו מתגלית האלוקות, הוא בא במקום האלוקות עצמה. כן. מכיוון שמדברים מיד בצירוף מאגי בין האמצעי והמקור האלוקות. בפרט לפי דעתי, זה כנגד הנצרות. כי המהר"ל היה בתוך תוכי הגיהינום הזה של הטעות הזאת.

ופה אולי צריך לדייק משהו. זה כי זה מאפיין זה.. זה... איך אומרים? זה... טוב זה דבר א... א... חשוב להבין, אין שום רמז בכל הספרות הרבנית בעולם האשכנזים שהיו אצל הנוצרים על העניין של הנצרות. אין שום רמז לזה. רק בעקיפין יש רמזים של הסבר של נושא זה או אחר והאשכנזים מדגישים צד זה של הבעיה כדי שמתוך דבריהם נבין את דעתם. כיוון שהיה מסוכן בכל ההיסטוריה של העם היהודי אצל הנצרות. וזה ההיסטוריה של הקהילות של האשכנזים, היה מסוכן מאוד להתמודד עם ה... הדעות של הנוצרים, שהיו הדעות הדומיננטיות עבורנו, השולטות כן. הבנתם את העניין? ולכן... א...הסבר כזה, כל כך מדויק, על העניין של צירוף לרב, מרב לתלמיד, ושזה בלתי אפשרי אצלנו, לכן אל תחשוב שמשה היה באיזה צירוף דומה. זה מכוון נגד הנצרות בלי שום ספק. הבנתם את זה? אם זה היה חכם ספרדי שהיה כותב אותו... אותו מאמר או אותה, אותה תורה, היה אומר בפירוש: זה אליליות כמו שאנחנו מוצאים אצל עובדי האלילים האלו. הבנתם את זה?

למשל באוונגליון – אצל הרבנים אומרים "אוון– גיליון". זה אותם אותיות. אז הצורה היא אחרת לגמרי. מוסר הדברים אומר: א... הוא אמר לי, לי, לי אמר. אני אומר לכם מה שאמר לי. זה עניין אחר, זה אליליות. הבנתם? מי שרואה אותי, רואה אותו. כן. זה ממש אליליות. מה? [קהל...] נכון. [צחוק] ואיך לאכול את זה אנחנו ...

"כי זה משמע שיש כאן צירוף רב והתלמיד ביחד. ואין זה כבוד כלפי מעלה. ולכך לא אמרו משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא. אף על גב שבתורה כתיב: "וייתן אל משה ככלותו לדבר אותו בהר סיני שתי לוחות העדות". "וידבר ה' אל משה לאמור". דבר זה בא על עניין מיוחד שדיבר אליו דבר מיוחד, ואין זה צירוף תלמיד אל הרב. אבל אם היה אומר משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא, שזה רצה לומר כל התורה. ולפיכך אמר: משה קיבל תורה מסיני, כי לקבלת תורה מסיני בוודאי יש למשה צירוף מיוחד".

ושוב חוזר על זה וחוזר על זה. כן. בבית מדרשו של יתרו, זה היה בית המדרש של הדרך ארץ האמיתי[20]. כן. אז דווקא שמה השלב השני יכול להתחיל. הבנתם את העניין. [קהל...] נכון. הוא היה בעל הסיני. זה היה בתחום שלו. בית מדרשו היה על הר סיני. הבנתם את ה... הבנתם את ה... ולא לחינם שיתרו סוף סוף קבע את אוהלו שמה. מכיוון שבתקופות הקודמות כבר, זה שמה... זה היה שמה...

קהל: [כמו הר המוריה]

מניטו: כמו הר המוריה למשל. כן. אל המקום, המקום הידוע כבר.

קהל: [לפני שהתגייר או אחרי שהתגייר?]

מניטו: לפני שהתגייר! היה עוד בתהליך של התקופה של דרך ארץ. כן. והוא מומחה בזה אם יכול להתעלות על המדרגה השנייה של הקדושה שיתגייר. אם לא, הוא מחסידי אומות העולם. למה לו להתגייר? הבנתם? אם מסוגל לקדושה – שיתגייר. ואם לא – יש לו חלק לעולם הבא, מכיוון שהוא אמיתי בשלב של הדרך ארץ. הבנתם את ה...? אבל דווקא מהרקע הזה מתוך זה נובע את האפשרות של גילוי התורה של הקדושה. כמו שישראל א... א... מופיע מתוך כל העולם כולו, כל האנושות כולה[21]. אבל לא מ... מכל משפחה שהיא. אלא מאותה משפחה שבה הדרך ארץ של האדם הצליח. הבנתם את זה? ולכן התורה מתחילה באדם הראשון ולא באברהם אבינו. כן. זה נובע מאין מוחלט. יש תהליך של דרך ארץ דרך התולדות שמגיע לאברהם אבינו. אז פה מתחיל את העניין של תולדות ישראל. וכן גבי התורה, זה... זה מתפתח... איך אומרים את זה? עד בית מדרשו של יתרו[22], שהוא ידוע לפי המקורות, בית מדרשו של שם ועבר[23]. ולא לשכוח שמדיין היה אחד מצאצאי אברהם. ויתרו באופן אישי עבר את כל התהליך של אברהם, עזב את כל העבודה זרה שבעולם[24]. הוא באותו מצב. כן. [קהל...] לא. הוא נולד מהול.

קהל: [...נולד מהול... ובאיזשהו מקום ארבעים שנה הוא היה... גדל ב...]

מניטו: בבית מלון. כן.

קהל: [...אם באיזשהו מקום יש... שהוא בחר ביעד הזה... ממש בחר ביעד הזה..]

מניטו: לא. לא. א... לא. זה שייך לכל ישראל ביציאת מצריים. ולפי המדרש זה כמו הבר-מצווה של... של ישראל. ויש עוד מדרש שאומר ש... היו בתהליך של גיור[25]. כן. אבל לפי דעתי זה מכיוון ש... באמת היו שקועים בהתבוללות של מצריים[26]. אבל הפעם משה לא עזב את הזהות העברית שלו. אלא, זה היה תחת מסווה של הזהות המצרית שלו.

קהל: [... והמדרש שהוא מביא]

מניטו: ברור. היה... היה מכיר את ה... איך אומרים את זה... את האמא שלו.

קהל: [אז איך זה...]

מניטו: טוב. צריך להבין שזה מדובר בהתחלת התהליך של הופעת עם ישראל מתוך תרבויות העולם. אנחנו מודעים בזהות שלנו אחרי תהליך ממושך, שלבים אחרים לגמרי. צריך להבין איך זה התחיל. כן. א... מגיד מראשית אחרית ( ישעיהו מו י ) , יש גם כן ביטוי הפוך. סופו מורה על תחילתו[27], מכיוון שסופו מורה שהיה עברי, מהתחלתו היה עברי. כן. הבנתם את העניין? יש הרבה יהודים שנמצאים בגולה, בגלות, במצב של משה. לא יודעים מי הם א... מצרי או עברי. אבל סופם מורה על תחילתם. כשמתבוללים לגמרי זה מגלה שמהתחלה היו כבר שייכים. הבנתם את זה?

קהל: [...יש בחירה..]

מניטו: ברור שיש בחירה. והבחירה מגלה את הזהות. כן. הבחירה מגלה את הזהות. אחר כך אפשר לתקן. אבל בגלגול אחר. כן. זאת אומרת מה שמשה רבנו בחר בבני ישראל ולא במצריים, זה מגלה שבבחירתו היה עברי יותר ממצרי. [קהל] מה? [קהל] אבל סוף סוף התהליך אצל יתרו נכשל. מכיוון שאחר כך עזב וחזר לעמו. כן. אז זה מורה שמהתחלתו לא היה שייך לעם ישראל, אלא הוא שייך לחסידי אומות העולם. [קהל] כן. זאת אומרת, יש מאמר בגמרא שאומר שבזכות כל מה שעשה יתרו, אז צאצאיו יהיו בסנהדרין. אבל הוא, הוא עצמו נשאר ב... בשלב הראשון. כן. ו... יש איזה מדרש שאולי קשור לשאלה הזו. על "ויואל משה"... "ויואל משה לשבת את האיש"[28]. כן. תבדקו ברש"י הוא מביא את המדרש המרכזי, שמכיוון שמשה מגיע לאיזה מקום גלות בשבילו. כן. אז יש תנאי שלא לעזוב את המקום של הגלות בלי לקבל רשות מבעל הבית[29]. כן. זה היה במצריים אצל פרעה, אחר כך כורש, זה... זה מובן לכם. כן. אז המדרש מסביר (דקה 52:47?) אז המדרש מסביר את זה גבי "ויואל משה לשבת את האיש". ויואל זה הוא הסכים. כן. מה זה הסכים? הוא החליט לשבת את האיש. מה זה הסכים? הסכים התנאים שלו, של יתרו. יתרו נתן לו תנאים. רהמדרש (דקה 53:06?) מסביר: אני זוכר את יעקב הסבא שלך הגיע ללבן, לקח את הבנות של לבן, ואחר כך רצה לברוח בלי לקבל רשות. כן. אז אתה צריך ל... ל... לשבועה. כן. לא תעזוב אלא ברשותי. זה המדרש המרכזי – זוכרים את זה?

יש עוד מדרש שהיה תנאי אחר. שמשה הבטיח שאחד מבני בניו יהיה מיועד לעבודה זרה. זה כתוב במדרש גם. כן. אז אני לא הבנתי את המדרש הזה עד שקראתי את הספר של הרבי מסטמר שנקרא: ו"ויואל משה". מכיוון ש... א... א... יש מנהג אצל הרבנים א... בוחרים איזה ביטוי של פסוקים שבו יש אותו שם. כן. אז השם הפרטי שלו זה יואל, ואז בחר ב – "ויואל משה". וזה מסביר את העניין. יש גמרא בכתובות( קי ב ) שאומר שכל הדר בחוץ לארץ, כאילו עובד עבודה זרה. אז א... התנאי של יתרו היה, וזה לא בדיחה, זה ככה. כן. התנאי של יתרו היה שאחד מבני משה יהיה א... סאטמר. (צחוק) [קהל: מה?] סאטמר! אז מה זה עבודה זרה? זה עבודה של אל זר. הביטוי זה לא עבודת אלילים, שזה גרוע[30]. אלא עבודה זרה זה עבודת הבורא אבל דרך פספורט אחר. כן. דרכון אחר. זה עבודה זרה! [קהל]

זה מכיוון שזה מגלה שיש נטיות בזהות של עם ישראל, וגם מימי האבות יש שני אהבות: רחל ולאה[31]. כן. יש איזה נטייה ל.. לאוניברסליות של התפוצות כביכול. כן. אז זה מגלה. אבל פה יש משהו נורא ואיום גבי ה'ויואל משה' (? דקה 55:23) הוא מתנבא ואינו יודע במה מתנבא. כן.

קהל: [אם אני זוכרת טוב יש לנו מדרשים סותרים לגבי יתרו. הוא דמות סתומה ולא במקרה... יש לו כמה שמות...]

מניטו: למשל? כן זה ידוע... חובב, רעואל וכן הלאה. כן.

קהל: [הוא דמות סתומה בגלל זה שמצד אחד הוא...חזר לסורו בסופו של דבר... חלק נולדו שם]

מניטו: אז אני רוצה רק לדייק, לדייק במשהו. אי אפשר לומר שחזר לסורו - חזר לעמו. ויתכן מאוד שנשאר בשליחות. ועם מיוחד שהוא היה אחראי עליו וזה היה התפקיד שלו בהיסטוריה. כן. להיות הצדיק של אותו עם. ייתכן מאוד ש... יתרו עצמו היה במצב של, האמיתי, של יהודי בגולה. להיות היתרו של עם אחר, אבל זה... זה לא סתם עם אחר. זה מדין.[32] זה משהו מיוחד בהיסטוריה של התורה. ו... לפי דעתי ב.. ב... בקשר לנושא שלנו... זה מגלה ש... שיש חסידים, במובן של חסידי אומות העולם, צדיקים נאמר במובן של חסידי אומות העולם שהם שייכים לשלב הזה של הדרך ארץ. וזה לא המקום שלהם, השלב השני של הקדושה. כן. ולכן הוא ניסה. סוף סוף זה קרה לו, אבל הוא אחר כך ירד ממדרגה גבי מדרגת ישראל, אבל זה לא הוריד מהערך שלו כלום. ולכן התורה עצמה נתנה לו כבוד. כבוד גדול מאוד! כי עשרת הדברות זה פרשת יתרו. כן. אבל א... בשבועות, הדמות של רות היא יותר מרכזית. מכיוון שהיא באמת נכנסה לישראל, בישראל[33].

קהל: [משה רבנו... ביחד בבית פרעה...]

מניטו: ארבעים שנה [קהל...] יש מדרש שמסביר את זה אחרת. מצריים... מצריים של אותה תקופה היה המרכז של תרבות כל האנושות. כן. וכל החוכמות שבעולם היו מרוכזות, מרוכזות שמה. יש מדרש שאומר ( סוטה יא א ) : כשנולד משה היו שמה בבית פרעה בלעם איוב ויתרו. כן. ואם, אם אפשר לתת דוגמא בתקופה שלנו, כן. יש כמה זרמים, נטיות של החוכמה. ובתרבות הנוכחית יש דמויות דומות לזה. מי שדומה לבלעם, מי שדומה ליתרו, מי שדומה לאיוב. אבל הייחוד של משה, שהיה בכוחו כל הנטיות האלו בבת אחת. לכן הוא קיבל את התורה. כן. וברור שיש רקע של דרך ארץ לקבלת התורה. זה חוזר. כן. אבל זה לא אומר שהוא קיבל את התורה מסודות החרטומים של פרעה. זה עניין אחר. יש גמרא בבבא בתרא ( יד ב ) שאומרת ככה: משה כתב ספרו, וספר איוב, ופרשת בלעם. אז ספרו של משה זה סיפור חייו לפי הפשט הרגיל. סיפור חייו. ובסיפור חייו יש פרשה מיוחדת בתורה שרק משה אמר. זה בפרשת בהעלותך. זה שני הפסוקים האלו ש"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" כן. "קומה...שובה". וכשהגמרא אומרת כתב פרשת בלעם, פרשת בלעם היא בתורה. אלא ההסבר הוא ככה: שהוא היה מסוגל גם מהתגובה של בלעם עצמו, ומה עניין של יתרו פה? שיתרו היה צריך להיות ה... איך אומרים? המורה דרך במדבר. כשיתרו עזב, אז היה בכוחו של משה להיות מסוגל להיות המורה דרך במדבר "קומה... שובה" זה פרשת "ויהי בנסוע". כן. זה כוחו של יתרו, זה כוחו של בלעם, וגם ספר איוב היה מסוגל גם כן לקבל את החוכמה המיוחדת לאיוב. ההסבר לפי שיטת המהר"ל[34] הוא ככה: איוב – זה החוכמה של כל העניין שבין אדם לעצמו. יתרו – זה החוכמה של כל העניין של בין אדם לחברו. א... ובלעם – זה כל החוכמה של בין אדם למקום כשזה לחוד(?דקה 60:47) כן. אז יש איוב, אבל איוב זה רק איוב. יתרו זה רק יתרו. בלעם זה רק בלעם. זה לא התורה. מי שיש בכוחו את כל הכוחות האלו בבת אחת אז הוא מסוגל לקבל את התורה. זה מובן? כן. [קהל: משה רבנו...] נכון. נכון. [קהל] לא. לא. זאת אומרת לא. זאת אומרת זה הנברא האמיתי. זה הנברא האמיתי. כי הנברא הוא ההפך של הבורא. אז הנברא האמיתי זה השם למפרע[35]. כן. טוב. אז אפשר... אפשר אולי ל... [קהל] כל בן אדם מה? [קהל] כן. [קהל] זה... זה חסידות. כן. אצל החסידים הדבר הוא כך. (צחוק) [קהל] אבל רק אצל החסידים. [קהל] לא... במישור של הפילוסופיה, זה תורת שפינוזה. כן. שאומר שהרצון רוצה רק הטוב, והבחירה מביאה את הרע. זה שפינוזה. כן. אבל ל.. ל... לפי התורה העניין הוא קצת אחר. יש בחירה ברצון. ומי שבוחר ברע מגלה שרצונו הוא ברע. אבל במישור התורה, א... אנשי תורה, אז וודאי שאתה צודק. מי שמלכתחילה הוא רוצה בטוב, הרצון שלו הוא בטוב. אבל יש גם כן אפשרות שמי שמלכתחילה רוצה ברע. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם עם שני יצרים. יצר זה דומה קצת לרצון. כן. יצר זה התגלות הרצון במישור של ה... הנטיות א... של הגוף. אז א... יצר טוב ויצר רע, יש מי שסוף סוף בחר במה שאומר לו יצר הטוב. אז הרצון שלו הוא מלכתחילה רוצה את הטוב. זה נקרא צדיק. אבל יש גם כן מי שמלכתחילה א... שסוף סוף בוחר במה שיצר הרע אומר לו, אז זה מגלה שמלכתחילה הרצון שלו היה ברע. אבל יודעים את זה.

קהל: [גורליות] מה? [גורליות]

מניטו: לאו דווקא, לאו דווקא. זה ההפך.. זה ההפך, לאו דווקא... זה דווקא ההפך. ו... אבל לא יודעים עד הרגע האחרון של החיים במה סוף סוף הרצון רצה. כן. כי יש אנשים שהם צדיקים עד היום האחרון של החיים שלהם וביום האחרון זה מתגלה שהם רשעים. וההפך – אנשים שהיו רשעים כל החיים שלהם, ביום האחרון חוזרים בתשובה וזה מגלה שהיו צדיקים.

למה דיברנו על העניין של הרצון? למה דיברנו על זה? זה בהקשר למה?

קהל: [... אחריתו מראשיתו...]

מניטו: אהה... כן... כן, ברור. זאת אומרת א... אם האיש משה היה בוחר במצריים, זה לא היה נכתב בתורה, לא היינו יודעים מזה, לא היה משה שלנו. ויתכן מאוד שהיו הרבה הרבה הרבה אנשים אולי ששמם משה שבחרו במצרים ונאבדו מן ה ( ?דקה 54:52?)

המשה שלנו, זה המשה שדווקא אחריתו מורה על תחילתו. שהוא היה. כולו כולו.. טהור תחת המסווה של המצרים. זה מובן? כן. כי אני חושב שהוא ממש הדגם והדוגמא של א... יהודי... היהודים של הגלות. הם פחות או יותר באותו מצב, על פרשת דרכים. מי הם אחיו האמיתיים[36]? הגויים שהם גרים בהם? בתוכם? או ארץ ישראל ועם ישראל? אז זה סיפור מאפיין מאוד. כן. זה מלמד אותנו איך לצאת מהגלות. אז יתכן מאוד שהרבה הרבה גדולי ישראל של הדור נשארו במצרים. טוב. אז זהו שאומר המהר"ל פה:

"ולפיכך אמר משה קיבל תורה מסיני, כי לקבלת תורה מסיני, בוודאי יש למשה צירוף מיוחד. דהיינו, לקבל התורה מסיני הר האלוקים. ומשה נקרא גם כן איש האלוקים. לכך ראוי שתבוא התורה מהר סיני אל משה".

מה זה הר האלוקים? ההר שמופיע בו כבר , מאז, את רצון האלוקים. רצון האלוקים זה מידת הדין. זה שייך לעניין של הדרך ארץ. אז השלב השני זה התגלות ה' באותו הר האלוקים. מה זה? תורת ה' מתגלית בהר האלוקים. צריך קודם כל השלב הזה של האלוקים, כדי שרצון ה' יתגלה.

"לכן ראוי שתבוא התורה מהר סיני אל משה כמו שבארנו בספר "גבורות ה' אצל "משה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדיין, וינהג את הצאן אחר המדבר". ולכך אמרו משה קיבל תורה מסיני"

אז זה ההסבר המרכזי של כל העניין. עכשיו תפסתם כן? את החשיבות של המקום הזה המיוחד.

"ולא אמרו משה קיבל תורה בסיני, כי לא בא לומר באיזה מקום קיבל משה התורה, אלא בא לומר כי סיני הוא מיוחד למשה. ויש צירוף אל משה שעל ידי הר סיני בא למשה התורה מן הנותן. ואם אמר קיבל תורה בסיני, לא היה מורה רק על המקום ששם היה מקבל התורה ולא היה מורה על שהיה הר סיני סיבה שתינתן ממנו התורה למשה, (הר סיני סיבה שתינתן התורה למשה) כמו כל רב שהוא סיבה שמקבל התלמיד ממנו התורה".

עכשיו, אז פה הרמז הוא ברור. היה לו בהר סיני רב שממנו קיבל את המדרגה של סיני, אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו.

"עכשיו שאמרנו מסיני, היה הר סיני סיבה לנתינת התורה. כי ההר הזה הר האלוקים כמו משה איש האלוקים, והיה מתייחס ההר למשה, שתבוא ממנו התורה כמו שראוי שתבוא התורה ממשה ליהושוע. וכמו יהושוע ראוי שתבוא ממנו התורה לזקנים, שעל ידי יהושוע דווקא התורה באה לזקנים. וכך הר סיני מיוחד היה וראוי שתבוא ממנו התורה למשה. (למשה נקודה.) ולא אמר משה קיבל תורה מהר סיני, שלא היה מתדמה הר סיני לשום הר. (זה לא הבחינה של הר שחשוב פה) ואם אמר הר סיני היה משמע שיש לו דמיון אל הר אחר, שהרי נקרא בשם הר, ונכנס תחת סוג אחד של שאר ההרים. ולכך לא אמר "הר סיני" שלא היה שיתוף כלל בינו ובין הר אחר"

זאת אומרת בין הר סיני ובין הר אחר.

זה לא מכיוון שזה היה הר ושהיה נהוג שהתגלות האל היה בהר, אלא באותו הר שנקרא הר סיני היה משהו אחר, אותה מדרגה שממנה בא (? דקה: 69:26 ) "ובזה יש לתרץ שלא אמר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא מפני שבא לומר כי סיני היה אמצעי מיוחד שעל ידו תבוא התורה למשה. ולכך יש לומר משה קיבל תורה מסיני כמו שאמרנו למעלה".

אז אולי אפשר להוסיף עוד משהו. כן. נגמור את הדף מכיוון ש...

"אבל כבר אמרנו כי אין ראוי לומר משה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא, מן הטעם מה שמתבאר למעלה. כי לא היה מיוחד משה לקבל מן ה' יתברך. ועוד, כי לא היה זה כבוד כלפי מעלה לומר כך"

"בפרק בית שמאי... זה בית שמאי, במסכת יבמות( קה ב ) . כן. גבי רבי ישמעאל ורבי יוסי שאמר ליה אבדן: וכי אתה הגון ללמוד תורה מפי רבי? אמר ליה רבי ישמעאל ורבי יוסי: וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה?" עד כאן.

ופה יש מקור שלכאורה סותר את ההסבר הקודם. כן. כי פה יש איזה ממימרא בגמרה שמורה איזה מן הקבלה בין תלמיד לרב, למשה מפי הגבורה. כן.

"הרי כאבדן היה סובר כי יש ערך וייחוס בין הרב ובין התלמיד, לפיכך אמר: וכי אתה הגון ללמוד תורה מפי רבי? והשיב לו רבי ישמעאל לרבי יוסי: וכי הגון היה משה ללמוד תורה מפי הגבורה? ועל כל זה למד מן ה' יתברך . לכך לא אמרו משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא. ושלא א... ועם כל זה למד מן ה' יתברך. לכן לא אמרו משה קיבל תורה מן הקדוש ברוך הוא שלא היה זה כבוד כלפי מעלה".

כאילו הגמרא רצתה לומר: משה לא היה הגון ללמוד מפי הקדוש ברוך הוא, ועם כל זה למד מן ה' יתברך. רק משה קיבל תורה מסיני ולא רצו לזכור אצל זה הקדוש ברוך הוא. ויותר מזה אמרו רז"ל על הכתוב שאמר: "וישמע את הקול מדבר אליו". אתם זוכרים את הפסוק בחומש, כשהיה משה שומע את קול ה', הפסוק אומר: "וישמע את הקול מדבר אליו". היה צריך להיות את הקול מדבר אליו. אז זה ההסבר של המהר"ל: כמו מתדבר אומר רש"י, הקול היה מתדבר לעצמו, ומשה היה שומע.[37] לא שהקול היה מדבר אל משה, אלא הקול היה מדבר לעצמו ומשה היה נוכח והיה שומע מה הקדוש ברוך הוא אומר לעצמו. מה שהקדוש ברוך הוא אומר לעצמו, כל נברא יכול להיות שומע אם יש לו זכות להגיע לאותה מדרגה. הבנתם? וזה ההגדרה של החוכמה האמיתית. אז "הקול מידבר כמו מיתדבר. ופירש רש"י ז"ל: שהיה הקול מדבר עם עצמו ומשה היה שומע. וזהו דרך כבוד למעלה כאילו לא היה מדבר עם הדיוט. כך פירש רש"י ז"ל". מכיוון שרש"י אמר, וגם זה דעת המהר"ל, כאילו לא היה מדבר עם הדיוט. לאמיתו של דבר דיבר עם משה, אבל צריך להבין שזה כאילו לא מדבר איתו. ולכן יש משהו מיוחד במשה, שסוף סוף מכיוון שמשה היה מסוגל להיות האמצעי למסירת התורה לעולם כולו, יש קשר של נאמר... של קירבה בין השם למשה. ולכן משה אמר הרבה דברים, סליחה... הקדוש ברוך הוא אמר הרבה דברים למשה באופן ייחודי[38], אבל התורה שמסר לו דרך כל הדברים שאמר לו, התורה זה כאילו הוא מדבר רק לעצמו. הבנתם את זה? סליחה... כן. [קהל...] לא... זה חכם אחד ושמו אבדן. כן. אבדן... אבדן.

קהל: [זה לא מקרה שהמהר"ל חוזר על זה... הוא חוזר על זה ... אני חושבת...]

מניטו: זה לא מקרה, בכל פעם יש חידוש. התדירות של אותו הסבר זה כדי שלא נזכור שיש דברים בגו. כן. ו... אבל בכל פעם שהוא חוזר על העניין, יש גוון אחר ,יש חידוש אחר. ולמדנו הרבה הרבה דברים דרך ההגדרה הזו. כן. שהר סיני היה הר האלוקים, היו הופעות של הקדוש ברוך הוא מבחינת אלוקים באותו הר סיני. וזה היה ידוע, זה היה מיוחד לאותה התגלות, וכן הלאה. כן. [קהל] זה אותו דבר... זה אותו דבר. [קהל] נכון. במקום המוחשי הזה רק שמה היה התגלות של סוג של חוכמת התורה שנקראת 'מסיני'. ולכן בלשון הקבלה יש איזה מדרגה א... בעולמות שזה נקרא סיני[39]. כן. זאת אומרת איזה סוג מדרגה בחוכמה. לאמיתו של דבר זה מדרגה בספירת הבינה. אבל כדי להבין את העניין. זאת אומרת מהערך הזה, מהמידה הזו בא לנו אותה תורה שמסר לנו משה. אז יש למטה ויש למעלה. כן. אבל זה קרה באותו מקום מוחשי שזה נקרא סיני. ולכן המשנה שלנו אומרת את זה בבת אחת. משה קיבל תורה מסיני – תרתי משמע.

מכיוון שאמר הכתוב מדבר... (מידבר סליחה) שהוא כמו מיתדבר, כאילו היה מדבר עם עצמו. אז הכאילו הזה אומר דורשני... כאילו, כאילו. לאמיתו של דבר דיבר עם משה, אבל צריך להבין שזה כאילו. רק משה היה נוכח ושומע. כן. איזה... איזה דאגה שלא ניפול בשום סכנה של עבודה זרה גבי משה. כי מי שמבין מי היה משה, זה היה קל לעשות ממנו אליל. וזה הגדלות של עם ישראל שלא עשה ממנו אליל. הבנתם את העניין. כן. כן. שכחתי.(כנראה נותן רשות דיבור לשואלת )

קהל: [...תורה זאת אומרת שזה דבר מיוחד... באופן אחר...]

מניטו: כן. בכל שנה, א... כל הזמנים לפי המבנה של לוח הזמנים. אנחנו חיים אותו מאורע אבל לפי המדרגה שלו. כל אחד לפי המדרגה שלו, בו ביום הוא חי אותו מאורע. כן. א...אף על פי שבעניין של התורה וגם של כל... כל המצוות, בעניין של התורה בפרט באיזשהו יום בשנה, מי שמבין דבר תורה אז זה מעמד הר סיני שלו. מי שמבין, אז זה אותה חוויה של מעמד הר סיני. משהו מתגלה לו. "אתה הראית לדעת" כן. למשל, יש ימים מיוחדים לתשובה, אבל בכל השנה רגע של תשובה זה יום כיפור. אז אני גומר פה:

"כאילו היה מדבר עם עצמו וההדיוט שומע, אף על גב שבכמה מקומות כתיב וידבר, היינו הדיבור שהיה פעם אחת בלבד ועל זה (אינו? דקה 78:03) מקפיד לומר וידבר. אבל הדיבור הקבוע תמיד, כמו "וישמע את הקול מידבר אליו" שהוא נאמר על הדיבור התמידי, אין זה דרך כבוד למעלה לומר כך".

טוב, זה מובן?

אבל פה יש נושא עדין מאוד, פה יש נושא עדין מאוד. צריך להבין שני דברים בבת אחת. מה? שהקדוש ברוך הוא מדבר אל משה כאילו מדבר עם עצמו. ושהקדוש ברוך הוא כשמדבר לעצמו, מדבר למשה. מי ששוכח אחד משני הדברים הוא כופר בעיקר. הבנתם את זה? כן? [קהל] למשל יש ביטוי: "פנים אל פנים דיבר ה' אליכם". פנים אל פנים. פנים של הקדוש ברוך הוא מדברים לפנים של הקדוש ברוך הוא", ואנחנו שומעים. אולי אני אסביר לכם א... את העניין הזה, מכיוון שיש פה סכנה. כן. מי שאומר המהר"ל אמר שהקדוש ברוך הוא לא דיבר עם משה, זה חוכמה שמשה הבין מעצמו, כן. אז יש סכנה. הוא אמר כאילו. מבינים את העניין. כי זה לא דרך כבוד, אבל דיבר איתו. אני פעם הסברתי את ה... את ה... פסוק הזה: "ודיבר ה' אל משה... כאשר ידבר איש אל רעהו". כן. אתם זוכרים את ההסבר? ודיבר ה' אל משה כאשר מדבר איש אל רעהו. כן. אז הפשט שכמו מדבר איש אל רעהו, יש... הייתה קירבה. זה לא תופעה מגית, מיסטית לגמרי של האל שמדבר עם הדיוט. ויש מצב של... איך אומרים את זה? קולות וברקים וכן הלאה. כן. אלא: כאשר מדבר איש אל רעהו, וזה הפשט של הפסוק. וזאת אומרת שמי שמסוגל להגיע לאותה מדרגה שנקראת סיני, אז הקדוש ברוך הוא מדבר איתו כאשר מדבר איש אל רעהו. אבל יש קריאה אחרת של אותו פסוק. עכשיו שנפסקה הנבואה, מתי ה' מדבר עם משה, שזה שורש החידוש – כאשר מדבר איש אל רעהו. כשאיש מדבר עם רעהו, כשיש אהבה בין הבריות, אז ה' מדבר עם משה, ויש התחדשות של התורה. הבנתם את ה...?

טוב אז אני רק רוצה להזכיר לכם שביום חמישי הזה יהיה ליל לימוד בעברית על נושא הגאולה משמונה וחצי עד חצות. פה.. פה... פה. זה ערב ראש חודש. וליל שבועות הליל לימוד יהיה בצרפתית. מכיוון שקיבלנו הרבה הרבה פניות של הצרפתים שאינם עוד מדברים לשון הקודש, אז הליל לימוד יהיה בצרפתית. בשבועות. כן. פה. פה.. פה לא במעיינות. במעיינות יש ליל לימוד אחר, אבל זה מיועד למחזור של המתחילים.

 

 

 

הערות

[1] ראו שיעור מספר 1 והערה 15 שם

[2] השוו נדרים לח א : "אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו'" וראו התייחסות ה המהר"ל ב'תפארת ישראל' פרק נ לסוגיא זו :"כי התורה מתייחסת למשה עד שנקראת תורת משה אמנם אל תטעה לומר כי התורה הזאת היא לגמרי תורת משה שאם כן יש לחשוב כאשר מת משה נתבטלה חס ושלום התורה ולכך אמר שם אמר רבי יוחנן מתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו ביארו בזה מפני מדרגת התורה שאין לה צירוף וחבור אל האדם היה משכח משה התורה כשלמדה ולא היה חבור התורה אל משה רק מצד מה שנותן השי"ת ומשפיע לאדם התורה ובזה הצד היה חבור התורה למשה ולא שהיה החבור מצד משה כעצמו כמו שכל אדם שהוא מקבל מושכלות ודבר זה בודאי מצד האדם עצמו"

[3] ראו 'פרי צדיק' קונטרס 'קדשת שבת' :" ושמעתי פרוש כתב לך היינו שתכתוב את עצמך שתכתיב אותך דהתורה נקראת על שמו תורת משה כי היא כלה שרש נפש משה רבנו ע"ה"

[4] מספר פעמים מניטו כינה את הספר ליקוטי מוהר"ן ליקוטי אמרים

[5] השוו שמות רבה פרשה מג סוף סימן א וסימן ה :" שומע לו אמר לו אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדבור אמר משה רבון העולם כך אמרת סיני אנכי ה' אלהיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדבור אתמהא לי הוי ויחל משה וגו'".

ועל היחס בין משה לתורה והחסד שבנתינת התורה על ידו ראו בהרחבה ב'ליקוטי הלכות' יורה דעה הלכות מילה פרק ג סימנים ז-ט

[6] מכילתא דרשב"י בשלח פרשה א :" "וידבר יי אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישובו ר שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה"

וראו פירוש אברבנאל על התורה:" ואמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם שיגיד להם המצוה ההיא כמו שיזכור ויאמר להם הפי' המקובל כאשר ניתן בסיני"

[7] תיקוני זהר תיקון יג דף כט א

[8] השוו תיקוני זהר תיקון תשעה עשר דף מ עמוד ב :" כשברא העולם במדת ראשית ירד עליו ולא היה חסר מלמעלה וכן בכל ספירה כמדליק נר מנר ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה עד אין סוף ואין תכלית"

[9] הנוסח הכי קרוב למקובל לצטט"קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא" הוא בזהר ויקרא דףע"ג עמוד א : "תלת דרגין אינון מתקשרין דא בדא קב"ה אורייתא וישראל"

[10] של"ה מסכת שבועות אות ריג

[11] ראו שמות רבה פרשה כח סימן ה :"קול גדול ולא יסף ר' יוחנן אמר קול אחד נחלק לז' קולות והם נחלקים לע' לשון"

[12] להרחבה על האוניברסליות של העברי והעברית ראו בשיעור הוידאו סיפורה של הזהות העברית באתר המכון:" המייסד של אותה זהות, הזהות העברית, היה עבר[12]. והנה, בספר בראשית, אנחנו לומדים שעבר, שהיה מצאצאי שם, חי מיד לפני דור הפלגה. עד תקופת עבר, לפי לשון הפסוק, כל הארץ היתה "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא א). לפי הגמרא, היתה שפה אחת לכל המין האנושי, וכל עם ועם היה לו השפה משלו. כך מסביר התלמוד, "שפה אחת" - זו שפה של ייחודו של עולם, לשון הקודש, ו"דברים אחדים" - שבעים לשון[13]. הייתה אחדות בכל המין האנושי. זה הזהות של "אדם". אחרי דור הפלגה, אחרי בבל, הראשונה. בבל - של סיפור המגדל, עם בבל אחרי המרידה של המין האנושי נגד ייחודו של עולם. אז קרה הפלגה של הגויים. ועבר היה מצאצאי שם בדור שקדם לפלגה.

אם כן, אחרי עבר, מתחיל העידן, מתחילה התקופה של הגויים. עד עבר - "ויהי כל הארץ שפה אחת" - האדם היה כלל-עולמי. אף על פי שהיו כמה וכמה אומות, כל אחת לפי לשונה, מכל מקום בכל העולם כולו היה איחוד. בלשון התרבות הנוכחית: היתה אוניברסליות אמיתית. ומיד אחרי הדור של עבר אנחנו מוצאים מצב שונה לגמרי: האחדות של המין האנושי נעלמת"

[13] ניתן להסביר את דברי מניטו על פי דבריו במספר הקשרים:בשיעורים על נתיב התורה למהר"ל ועל שערי אורה:" כי בכל הדתות אחרות , המושג, אפילו אם יש מושג דומה, הם מכירים רק באלקי שמים, ולא באלקי העולם הגאון מווילנא פירש את זה יפה, זה החידוש של אברהם אבינו שהמליך אותו על הארץ, וזה כוחו של דוד המלך, זו הסגולה של קהלת ישראל, סוד ספירת מלכות. ולכן היא נקראת כנסת ישראל, הספירה מלכות עצמה. זה מה שהרב, כל תורת הרב קוק זכרונו לברכה, מבוססת על זה. כנסת ישראל היא ממש ספירת מלכות, כי כנסת ישראל בונה את ספירת מלכות." ויש לקשר לכך את דברי הגר"א שהזכיר:" פירוש הגר"א על שיר השירים פרק א' פסוק ג', ד"ה "על כן עלמות אהבוך": "עלמות הם האומות...הרוח הוא מן השמיים והנפש הוא מן הארץ כמו שכתוב: תוצא הארץ נפש חיה. ושמיים הוא כולל כל הבריות...בין ישראל ובין האומות...וישראל לבדן נוטלים גם ביחוד מן הארץ. ולכן האומות מונין לחמה וישראל ללבנה וגו'." כלומר הלבנה והארץ הם מושגים שמבטאים את ייחודה של כנסת ישראל." וב'סוד מדרש התולדות' כרך ז בפרק ' בית בישראל' : "מדוע לא מייחסים את בית ישראל לאברהם, ליצחק וליעקב? כי המושג בית קשור לצד הנקבי, לצד של כנסת ישראל ולא לצד הזכרי, לצד של עם ישראל. יש כאן שני פרצופים שונים. אפשר להסביר את ההבדל בין שני פרצופים אלו בעזרת מושגים הלקוחים מתורתו של הרב אשלג: היש הנותן את היש לאחר והיש המקבל יש זה. בבריאה היש הראשון הוא הזכר. תפקידו לתת את היש. היש השני הוא הנקבה. היא המקבלת את היש והיא המשנה אותו כדי להקנות לו קיום. קיום זה הוא בצורה של ״יש־בן״. יש יש שהוא ״יש־אב״ ויש יש שהוא ״יש־בן״. תפקיד האם הוא להפוך ״יש־אב״ ל״יש־בן״. כך היא בונה את ביתה. מבחינה זהותית יש הבדל בין שני ישים אלה. אנחנו למשל בני ישראל, כלומר הבנים של יש האבות. אנחנו חיים בתקופת הבנים, ולא בתקופת האבות" בנוסף ראו במאמרו "ארץ ישראל במחשבת המקובלים":" ישנה כאן קדושה טבעית של פרצוף מלכות בארץ ישראל וישנה כאן קדושה טבעית של פרצוף תפארת בעם ישראל."

[14] השוו 'סוד מדרש התולדות' כרך ב עמ' 249 :" המדרש מספר איך חיפש אברהם קודם כול את האלקות בחמה ואחר כך בירח זה מקב יל להימצאותו באור כשדים ובמצרים בבלובאשור עבדו לירח חלק מן השמות במשפחת תרח רומזים לכך תרח ירח לבן לבנה האלקות של מצרים היא החמה אברהם חיפש בצד זה ובצד זה ואינו מצא אז הוא הבין שעליו לייסד בארץ ישראל בארצו את האומה שתאחד את ההפכים ותגלה לעולם את ה'"

[15] על פי ספר יצירה פרק ג משנה ב

[16] השוו לדוגמה תיקוני זהר חדש ( הוצאת מוה"ק הרב מרגליות ) דף קיד א :" זכאה מאן דאערא בשעתא דאתברי מששת ימי בראשית דכל נשמתא אית לה עת וזמן בגלגולא כמא דאמר קהלת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים ודא שכינתא תתאה דאיהי זמן ועדן לכל ספירה וספירא ולכל גלגולא וגלגולא"

[17] קהלת רבה פרשה יא :"תורה שאדם למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורתו של משיח" וראו עוד בשל"ה פרשת ואתחנן אות יד ודברי מניטו בקטעי היוטיוב באתר:" עד שיתגלה בימות המשיח, שהאמת האמיתית - היא לא האמת המופשטת. אלא האמת של המציאות התחתונה. אבל זה... זה תורת המשיח." ובשיעורים על דרך חיים ( שיעור 1 ) :" אני נזכר ששמעתי פעם שיש שני מוקדים: סיני, תורה מסיני ותורת המשיח. כל עוד שמתרחקים מתורה מסיני, אז יורדים מאותה מעלה של תורה מסיני. אבל בבת אחת מתקרבים קצת יותר ויותר לתורה של משיח, ולכן בכל תקופה יש פחות או יותר תורה מסיני – יותר או פחות תורת המשיח" וראו בדברי רבו של מניטו הרצי"ה ( שיחות על אורות ישראל ותחיתו פרק יד שיחה א ):" גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קדש זה סוד עמוק מאוד גדולי עולם קדושי הם בתמתם העליונה היותר גדולים היותר קדושים היותר תמימים היותר חכמים יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם תמימות תורה כזאת היא תורה שלמה תורת ד' תמימה בדברי חז"ל כתוב שלתורה שתתגלה בדורו של משיח יהיה ערך לעילא ולעילא לגבי כל הדורות כולם"

[18] ראו 'פרי צדיק' פרשת בהר אות א

[19] ויקרא רבה פרשה ט:" ר' ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה הדא הוא דכתיב לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ ואחר כך עץ החיים זו תורה"

[20] שפת אמת פרשת יתרו תר"מ ותרמ"א:" הקדמת פרשת יתרו לקבלת התורה כענין אמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה והוא ענין עבודת האדם להשי"ת מתוך השכל והכרת האמת שמכירין טובת הבורא שם"

[21] על מוצאו של ישראל מתוך האנושות ולא כזהות אחרת מהאנושות ראו 'סוד מדרש התולדות' 2 בפרק 'ירידה לצורך עליה' : פשט הברכה שאנו מברכים בכל יום בתחילת תפילת שחרית ״אשר בחר בנו מכל העמים״. הפשט הרגיל הוא שה׳ בחר בנו כעם מכל העמים, אולם אפשר גם להסביר שהקב״ה לקח מעט מכל עם מבין אומות העולם ויצר מכך את עם ישראל. הגמרא בתחילת מסכת חגיגה[25] דורשת פסוק מספר תהילים מז-י ׳נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם׳:

[22] ראו תנא דבי אליהו רבה פרק ה :" "אני חותנך יתרו בא אליך הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק אל יהו בתי מדרשות בטלין מזרעך לעולם" וכן במכילתא על הפסוק ויבואו האוהלה: "ויצא משה לקראת חותנו אמרו יצא משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ואחריהם כל ישראל ויש אומרים אף שכינה יצאה עמהן ..... ויבואו האוהלה זה בית המדרש"

[23] להסבר נרחב יותר של מניטו על בית המדרש של שם ועבר ראו בשיעורים על שערי אורה שיעור 59 :" [מה אברהם מקבל משם?] מה הכוונה של השאלה? [אברהם ושם נפגשים.. מלכיצדק] מלכיצדק. צריך להבין את זה ככה. מדברים על ישיבת, או ישיבות שם ועבר.שם תיקן את החטא של בין אדם למקום ועבר, את החטא של בין אדם לחברו. כי המלה 'אח' חוזרת במקרא רק גבי עבר: "אחי יפת הגדול", [27]אחי, זו פעם הראשונה, אחרי הריגת הבל, שהמילה 'אח' חוזרת בשושלת של האדם, ולכן הוא למד מ-'שם' את ה'. ואצל 'עבר' ,את האחריות לאח. זה שני הממדים של הדרך ארץ שקדמה לתורה. [למה אומרים שדוד תיקן את החטא של אדם הראשון?] שגמר את התיקון, אבל שם התחיל, כי מה היה החטא של אותו דור? "ונעשה לנו שם" [28]אבל הוא הכיר בה' "כי (שמ"י) שם יהו"ה נקרא עליך". ובסוד מדרש התולדות כרך 5 :" צריך להיזהר כאשר אנחנו פוגשים מושגים, כמו המושג של ישיבות שם ועבר. אסור לדמיין ישיבה כפי שאנחנו מכירים אותה היום. כוונת חז״ל פשוטה: ישיבה ולא עם, כלומר קהילה של מאמינים. שם ועבר היו צדיקים גדולים וסביבם היו תלמידים."

[24] מכילתא יתרו:" עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים עד עכשיו לא הודה בדבר אמרו לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה שנאמר מכל האלהים"

[25] יבמות מו א "ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אמור הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. רש"י שם : "בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה" וראו פירוש רמב"ן שם.

[26] המקור ביחזקאל כ פסוק ז-ט:"ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה אלהיכם וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים"

[27] גיטין סו א :"הוכיח סופו על תחילתו"

[28] מכילתא פרשת יתרו:" "ויואל משה לשבת את האיש בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה אמר לו משה מה הוא אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו אמר לו השבע לי וישבע לו שנאמר ויואל משה לשבת אין אלה אלא לשון שבועה"

[29] שמות רבה פרשה א סימן לט:" "רבי יהושע אומר שנשבע לו ואין ויואל אלא לשון שבועה ולמה השביעו אמר לו יודע אני שיעקב אביבם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו שמא אם אתן לך את בתי אתה עושה לי כך מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה" והרחבה נוספת בשיעורים על שערי אורה ( שיעור 51 ) :" אז פעם הסברתי את זה ככה, על הפסוק "ויואל משה לשבת את האיש", [20]יש שני מדרשים. מדרש אחד אומר שמשה השביע, כמו שבועה בכתובות, שלא יוצא מיתרו, בלי רשות של יתרו, שלא ייפרדו מאומות העולם, כי כל פעם שיש גלות יש זמן קצוב, ואם אתה צריך לצאת מן הגלות, לחזור לארצך ושמה המצב הוא לחזור למצרים, אבל כדי להוציא את ישראל ולהביא אותם לארץ כנען, זה סוף הגלות, אז צריך לקבל רשות מהרודן דאז. הרודן דאז, היה יתרו: "ויואל משה לשבת את האיש" עם התנאי הזה: אל תברח בלי רשות, זה המדרש הראשון. המדרש השני, שיתרו ביקש ממשה, שבן אחד של משה, יהיה מסור לעבודה זרה. זה מדרש מלא, מפורש, טוב, מדרש נדיר אבל קיים. כל ימי הייתי טרוד מהמדרש הזה: בנו של משה רבנו מסור לעבודה זרה? עד שהבנתי, דרך מסכת כתובות: "כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים". [21]מה ביקש יתרו? מה שהוא רצה, הוא רצה לגייר, להציל את עמו, אז הוא מבקש ממשה, שאחד מבניו יטפל בגויים, גלות, 'diaspora' שיהיה גלותי. תראו איך ההשגחה פה מתפקדת? הרב מסאטמר שמו יואל ובחר, איזה הרגל של הרבנים, בחר איזה פסוק. איזה פסוק הוא בחר? "ויואל משה לשבת את האיש". הוא התלמיד חכם של אלו שדומים לאלו שאין להם אלוה, של עובדי עבודה זרה.

[30] להסבר על ההבחנה בין עבודת אלילים , גילולים , ועבודה זרה ראו שערי אורה שיעור 31 :" על פני', זה הפשט. יש, על פניו יש אלוהים אחרים, אבל לא בשבילך: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. כי האלוהים אחרים אשר על פניו, כביכול, זה דבר אמתי. צריך להבין את זה, יש הבדל במשמעות של שני מושגים האלו, 'עובדי ע"ז' ו'עובדי עבודת אלילים', או עבודת גלולים, זה ענין אחר לגמרי. ע"ז זו עבודה, אבל היא זרה, זה לא אומר, אני מחפש מילה, שזה לא קיים, זה קיים , אבל זה זר לישראל, נכר..... עבודת אלילים, זה משהו אחר, זה מגונה. ויש עוד צד יותר מגונה עבודה גלולים, קליפות, טומאה ממש..... [אפשר לקבל דוגמא של ע"ז ושל עבודת אלילים?] עבודת השרים זה ע"ז, עכשיו חוץ מיוצאים מן הכלל, אני חושב שזה עבר מן הארץ, מן ההיסטוריה, עכשיו לא מוצאים דתות אחרות שיודעים לכוון לשרים. אבל זה היה קיים בזמן הנבואה, בזמן הנביאים, אבל זה אסור לישראל. או בעניין של הכוונות, מי שמכון לספירה זו או אחרת זה אסור, זה ע"ז. זה מובן? כן? תחזרו על פתיחת אליהו, שמה זה פשט, זה מנתק כוח מאיחוד הכוחות, זה ממציא אליל. [עבודת כוכבים זה סוג נוסף?] זה נכנס תחת ע"ז, זה הסוג הראשון, זה נקרא "ע"ז כדור אנוש".[דוגמא עבודת אלילים?]כן, הנצרות. מי שמבין את הטומאה שיש במיתוס הזה, אז הוא מבין שזה עבודת אלילים מהסוג הכי גרוע. זה העברות שאסור לעבור, כולם נמצאים באותו מיתוס: גילוי עריות המקסימלי, שפיכות דמים המקסימלית וע"ז המקסימלית, זו טומאה מוחלטת, לא צריך פירוש."

[31] על ההבדל בין זהות רחל לזהות לאה בעם ישראל הרחיב מניטו בשיעורים על שערי אורה:" לאה הייתה מיועדת לעשיו, ורחל הייתה מיועדת ליעקב, ....פה יש נושא חשוב מאוד, כי בגורל של עשו, היה ארץ ישראל, בגורל של יעקב זה הגלות. לכן בני לאה שייכים לא"י ובני רחל שייכים לגלות, זה נושא בפני עצמו. נוסף לתחרות ,נאמר, של שתי הכוחות, הרוח והחומר, יש את התחרות, נאמר, של החוץ והפנים, כי יש קדושת חוץ ויש קדושת פנים"

"כי השכינה בזמן אברהם אבינו עליו השלום נקראת שרה, ובזמן יצחק אבינו עליו השלום נקראת רבקה, ובזמן יעקב אבינו עליו השלום נקראת רחל," [בגלות. בישראל נקראת לאה] כי לאה היא סוד היובל. ושתי השפחות הן סוד שתי נערות של שכינה"

[32] להרחבת ההסבר אודות המשמעות של מדין ראו בשיעורים על דרך חיים למהר"ל ( שיעור 3 ) :

לפי הפסוק שקראתי במילים קצרים, ידע שיש איזה אפשרות, סיכוי להמשיך בערכים של האבות דווקא במדיין. אז "וישב בארץ מדין" "וישב על הבאר". .... כאילו התאכזב לגמרי ממצריים וברח ממצריים. אבל במקום להישאר עם אחיו, בני ישראל, התאכזב גם כן מבני ישראל וחיפש איזושהי אומה כתחליף לישראל כדי לייסד אומה אחרת... עד כאן לא קיבל שום נבואה. הוא עשה את זה מעצמו, כאילו נטייה טבעית. הוא חיפש האברהם שבדור. והוא רצה לייסד אומה אחרת כתחליף לבני ישראל. אז מה הייתה הסגולה של אותה אומה? עד שפגש את ציפורה וכן הלאה...זה מה שמסביר המדרש –שיתרו היה הדמות של אברהם של אותו דור. זה מובן? ולכן טבעי זה שדווקא אחרי יציאת מצריים, שמתן תורה יהיה דווקא באותו מקום. כי באותו מקום זה משפחת אברהם שממשיכה. וזה הפסוק כשמשה אחרי ארבעים שנה, כשמשה הרגיש שמדיין זה לא עמו, אז ורק אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו בסנה ואומר לו – תחזור למצריים ותציל את עמי אשר במצריים. זה לא מדיין עמי, זה ישראל. וזה המשך הסיפור, זה לגופו של עניין. אבל זה רק אחרי ארבעים שנה אחרי שברח מפרעה. ולפי הפסוק נולד לו בן וקרא שמו גרשום "כי גר הייתי בארץ נכריה" (שמות יח ג) אז הקדוש ברוך הוא מתגלה לו. מכיוון שמשה הכיר בזה שהוא גר גם במצריים וגם במדיין, שהוא יהודי כפי שנאמר בלשון של הזמן. אז קיבל את הנבואה. והנבואה מתחילה ב- "עמי אשר במצריים" (שמות ג ז). כן. כאילו הייתה פה איזה נטייה, איזה ניסיון למצוא איזה אומה כתחליף לעם ישראל אשר היה במצריים"

[33] מניטו הסביר את ההבדל בין רות ליתרו במספר הזדמנויות:בשיעורים על אורות:"

קהל: אתה רוצה לומר שיתרו דבק בצד הדתי ולא בצד הלאומי?

מניטו: כן, טוב זה ברור- לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. ופה יש שתי דעות במדרשים[23]: אחת שאומרת שהוא רצה ללכת לארצו ולמולדתו כדי לגייר את בני עמו, כן מילה חיובית. אבל מכל מקום זה נכנס בתורת הנסתר להבין מה...באיזה ממד[24]. ייתכן פה, אני לא זוכר, ייתכן פה ש'הזוהר' יסביר- ייתכן אני אבדוק...ואחת שאומרת, פירוש רש"י שמביא את המדרש השני, שאומר- "כל הטוֹב וכל הטוּב[25] שאתה רוצה שאני יירש מהארץ שלכם, יש לי בארצי ויש לי בנכסיי... "

קהל: גם את דושנה של יריחו נתנו לו על תנאי את המקום[26]...

מניטו: נכון וזה ההבדל, אני חושב שזה בדיוק ההבדל בין רות ליתרו[27]. אבל בכל זאת, לפי המסורת, גם היא וגם הוא שייכים לחג השבועות, כן. עשרת הדברות זה בפרשה- וְאַתָּה תֶחֱזֶה זה בפרשת "יתרו", בעשרת הדברות, וספר רות זה חדש הכול.

ופן נוסף של ההבדל ביניהם בשיעורים על בראשית רבה ( שיעור 7 ): קהל: האם זה אומר שאדם לא האדם הטבעי, הוא גם זכר ונקבה?

הרב: תן לי לחשוב על ה... כי אדם זה גם זכר וגם נקבה, מכיוון שלפי מה שאתה אומר הדוגמאות זה רק נקבות? אבל יש עוד דוגמאות, בבחינת זכר. למשל אותו חג שבועות, יש שתי דמויות, אחת זה רות ואחד זה ...? איזה פרשה אנחנו קוראים בשבועות? פרשת?

קהל: יתרו

הרב: יתרו, יפה, ויש איזה רמז במדרשים של הקבלה, התורה, יתרו, רות, זה אותה משמעות. בתורה, ביתרו וברות זה אותן אותיות, פה יש "י" פה יש "ה" אבל זה אותה תורה. זה זכר וזה נקבה אבל יש משהו במה שאתה אומר.

בסופו יתרו חזר לעמו, רות הולידה את דוד, זה מה שלא יהיה, אבל מכל מקום זה עוד לא התשובה כי זה קשור לסוד הגלגולים, בין הגלגולים בנקבות ובין הגלגולים בבנים. "

[34] דרך חיים, משנה ב', ד"ה בגמרא: ...והנה התבאר לך כי ראויים אלו שלשה שיהיו עמודי העולם, כאשר אלו ג' דברים משלימים האדם עד שהוא טוב בכל ג' בחינות אשר אמרנו, כי אין במציאות רק השם יתב' שהוא מחויב המציאות, והנמצאים שנמצאו מאתו, ובודאי יש לאדם יחס אל בוראו במה שבראו הש"י והאדם נברא ממנו, וראוי שיהיה שומר היחס הזה ואם אין שומר היחס הזה הרי אין בריאתו לכלום, ועוד האדם נברא לעצמו, ואם האדם מקולקל בעצמו ואינו נחשב הרי הוא בריאה של תוהו ואין בו ממש, והשלישי כי האדם הזה אינו יחידי בעולם אבל הש"י בראו עם בני אדם אחרים, ולפיכך צריך שיהיה שומר היחס הזה שיש לו אל שאר בני אדם..."

[35] על פי 'תיקוני זהר' דף י עמוד א :"דהפך משה שמיה וקטל למצרי" ( ופירוש אור יקר שם – היה בספריית מניטו) .

ראו שיעורים על נתיב התורה ( שיעור 20 ) :" ופה יש איזה רמז, שמשה רבינו זה דווקא שמו של הקב"ה. כי "משה" זה אותיות "השם" למפרע, כן. זאת אומרת הכלי של גילוי שם ה' זה משה. תפסתם? אני לא רוצה להוסיף עוד"

ולהסבר על היחס בין "השם" ל"משה" ראו 'גינת אגוז' לבעל 'שערי אורה' חלק ראשון שער השם( מהדורת "החיים והשלום" ירושלים תשמ"ט ספר שהיה בספריית מניטו ) עמודים קי קיא

[36] מניטו רומז כנראה לפסוק "ויגדל משה ויצא אל אחיו" וראו סוד מדרש התולדות כרך 2 'ברית בין הבתרים' :" כאשר יוצא משה רבנו אל אחיו, הוא טרם החליט מי הם אחיו: העברים או המצרים, כפי שכבר למדנו מן הפסוק: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.[16] רק בסוף הפסוק התברר שמשה החליט שאחיו הם העברים. אז הורג משה את המצרי: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. כך מתחיל תהליך הגאולה"

[37] במדבר פרק ז פסוק פט ורש"י שם :" מדבר - כמו מתדבר כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו"

[38] שיר השירים רבה פרק א :"אמר ר' יצחק כתיב ואתי צוה ה יש דברים שאמר לי ביני לבין עצמי ויש דברים שאמר לי לומר לבניו"

[39] ראו אדיר במרום לרמח"ל ( מהדורת ספינר ירושלים תשנ"ה דף ע ) :" הנה רז"ל אמרו שבשעה שנתן הקב"ה את התורה על הר סיני עוף לא עף ושור לא געה אלא כלם שתקו והוא סוד גדול דע כי סיני סודו הפה שמשם יצאו כל הדברות וכל התורה אפילו שבע"פ והיינו משה קבל תורה מסיני כי סיני הוא יסוד אימא ומשם יוצאת כל התורה בסוד הקולות ובאמת שרק נשמת משה היא היתה המוכנת לתת התורה על ידו וזה סוד גדול כי לבד מה שכל המאורות נתחברו בנתינת התורה גם הא"ס ית"ש נגלה בה"ס ומשם בת"ת דז"א מה שאפשר להגלות ולכן התורה אין לה שינוי כלל כי הכלים נראו בהם שינוי מהנהגה להנהגה אך הא"ס ית"ש הוא אחד בלא שינוי כלל וכבר פירשתי זה במקום אחר והנה לגילוי גדול כזה צריך נשמה מוכנת ורק נשמת משה היא זאת והוא ענין המ"ה שזכרנו למעלה שאמרו למשה ובגין דמחשבה דילך הוית לעילת העילות שויא בך מחשבתיה דאיהי יו"ד ה"א וא"ו ה"א ולכן נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול כי כך צריך להתחבר סיני במשה ומשם יוצאת כל התורה לכל ישראל מה שהוא אמת בתורה צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה"