תמלול: הילה פלדות
הגהות והוספת מקורות: צוות מכון מניטו

 

שיעור 3 - אורות "שכחת השבטים"

"שכחת השבטים לייחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזיכרון של חלוק השבטים הייתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק וייפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים. אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט ושבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תקון אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו. אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי, אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה ע"י מחית הקוים הפרטיים, ואם הנעם והסדור נתמעט ומרירות ויסורין רוחנים וגשמיים מתחברים עם כל מעשינו, בכל זה "אע"פ שמיצר ומימר לי דודי לי ובין שדי ילין". ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סדור, יצא לאור תכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית, ועוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ומזבח ד' ההרוס יבנה עוד הפעם על ידי שנים עשר אבנים, "כשנים עשר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ד' אליו לאמר ישראל יהיה שמך", על ידי אליהו מלאך הברית, אשר מאז נקרא על ידי קנאתו "ד' הוא האלהים" הולך הוא ועובד עבודת השלום להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, על ידי אור רזי תורה העליונים ההולך ושוטף בכנסת ישראל ומתפלש בכל מעבדיה, עסקנותה, ספריותיה, תקוותיה ועבודותיה, המתראים בצורות שונות, מקדש ומחול, מבנין וגם מהירוס, אמנם כולם כאחד עסוקים בבנין הפנימי והחיצוני, הפרטי והכללי, למעלה למעלה מחוג הכרתם של כל הפועלים והעובדים עצמם וגבוה הרבה יותר מכל מטרותיהם המצומצמות, רק בעצת ד' אשר יעץ לתת לעמו אחרית ותקוה. "באחרית הימים תתבוננו בה בינה".

(אורות · אורות ישראל ותחייתו · פרק כ"ז)

 

 

מניטו: פעם הקודמת, כל מה שקרה בינתיים כבר שכחנו, דווקא זה התחיל ככה: "שכחת השבטים". יש לי עוד ספרים אם חסר כן, זהו...זה דף מ"ג ב"ישראל ותחייתו".

טוב, למדנו כבר את הקטע כ"ז בדף מ"ג בספר, אני רק מזכיר את הנושא שהיה, הנושא שהיה לנו, שבהתחלת הגאולה, וכבר תיארנו שבנושא הזה, 'התחלת הגאולה' זו, מתחילה בשיבת ציון, אם אפשר לומר את זה, ונחזור לכל הנושא הזה אחר כך.

איך הרב מלמד, רואה, את הקשר בין הגאולה המשיחית ומה שאנחנו קוראים עכשיו 'ציונות'. אני לא זוכר אם....דיברנו על זה כבר? טוב, אני אחזור על זה בקצרה.

מה הקשר בין הגאולה, שראו הנביאים, הגאולה המשיחית-כלל עולמית, ומה שאנחנו קוראים 'ציונות'? כמובן, אלו שלמדו כבר את ה'יד החזקה' על הנושא בסוף הלכות מלכים, השלב הראשון זה שיבת ציון - חזרה לציון, וכמה בעיות מתעוררות בשלב הראשון. הבעיה הראשונה שהתחלנו ללמוד בה, זו בעיית משבר השבטים. ולמדנו שהשבטים נולדו בגלות, בחוץ לארץ. יש יוצא מהכלל זה שבט בנימין. אולי בקצרה, אני אחזור על הנקודה ההיא של שבט בנימין, אני לא זוכר אם למדנו את זה לפני שבועיים. כי יש מקרה מיוחד עם שבט בנימין, נראה את זה עם רש"י. מכיוון שהשבטים נולדו בגלות, אף על פי שכל עצם של זהות ישראל, זה סוף סוף, בני ישראל, זה השבטים. יש איזה שלב ראשון שצריך לנתק, נאמר, מהזוהמה של הגלות. אף על פי שהשבטים מחזירים את כל הערכים של זהות ישראל מהגלות אל ארץ ישראל, מביאים איתם מה שאפשר, אולי המושג קצת קשה, כן.

אבל מכיוון שרק עוד אתמול הייתי שמה (צחוק בקהל), אני יכול לזכור איזו זוהמה יש שם. ולכן יש משבר, וזה התחלת הקטע:

              "שכחת השבטים לייחוסם היא הכנה לאחדות האומה".

כאילו בשלב הראשון, יש איזה מין עיכוב לאחדות האומה שדווקא בא מהייחוד שיש בכל שבט ושבט. פה, במשפט הזה, "שכחת השבטים", הרב מתייחס למה שקרה כבר לפני בית שני, שכשהיהודים של מלכות יהודה הראשונה חזרו מגלות בבל, גלות בבל השנייה - כי גלות בבל הראשונה זה היה גלות של אברם, משפ' אברם אבינו באור כשדים[1], זה היה גם כן בבבל - אבל נאמר שכשהשבטים חזרו מ...כדי לבנות את הבית השני, אז כבר שכחו את הייחוס שלהם לשבטים, זה מובן. אז אותה שכחה מביאה לאיזה משבר בין השבטים ואנחנו חיים את זה בבחינת העדות. עכשיו, פחות או יותר, רוב עם ישראל לא שכח לגמרי את הייחוס בבחינת השבטים, אבל יש לנו ייחוס בבחינת העדות, גם הצברים, אף על פי שזה קצת מסובך, אצל הצברים, יש ייחוס כזה ולכן הבעיה היא אקטואלית, אם אפשר לומר...זה השלב הראשון. שצריך לשכוח מזה, וזה מסוכן! אם שוכחים את הטומאה שהיה בשורש הגלותי של השבטים, יש סכנה לשכוח גם את הקדושה שיש בזה. ז"א זה שלב ראשון.

אחר כך בא השלב השני - זה המשבר עצמו, תחרות בין השורשים האלו. כשחוזרים לשורשים אז יש תחרות, ורק בשלב השלישי - זה סוף הקטע שלמדנו בשיעור הקודם - זה הופעת אליהו הנביא שהתפקיד שלו זה איחוד העם, זוכרים את זה? אז לא צריך לחזור לקטע... אתם יכולים להתייחס לזה לבד ואני מציע ככה - להתחיל מיד בקטע השני מספר כ"ח, ולפני זה רק בקצרה, נתייחס לעניין של שבט בנימין ואחר כך נמשיך. יש שאלות על כל מה שקראנו עד עכשיו? אולי גם שכחתם את הייחוס לשיעור של השבטים ( צוחק)... זה בסדר?

קהל: מה קורה אחרי ששוכחים? שוכחים שוכחים...מה קורה בבחינת הקדושה שמה?

מניטו: מאבדים את רוב הערכים וההתנהגות היהודית עצמה. זה ממש הגדרה ותאור של המצב של החברה הישראלית עכשיו. אבל מתוך אותה שכחה יש שאיפה לחזור לשורש הישראלי, נאמר, כבר בקטע הזה מופיעה המילה "ישראל", כן, במובן הישראלי של המילה.

קהל: הישראלי המגוון? או הישראלי....

מניטו: לא, הישראלי האומה, למעלה, מעבר לזהות היהודית הייחודית של כל עדה ועדה, שבט ושבט, קהילה וקהילה.

קהל: זה לא אותו דבר?

מניטו: זה מה שאמר, זה מה שאמר. צריך לחזור לקטע, אולי מישהו יקריא את הקטע הראשון, כדי שנזכור את התוכן ואני אחר כך אתייחס לשאלה, מי רוצה לקרא?

קהל: אני מוכנה לקרא...

מניטו: בסדר, אבל בקול רם כן, לא ב'קול אישה' ,בקול רם, כי "קול אישה...זה ?"^[2] (צחוק בקהל)

קהל: "שכחת השבטים לייחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזיכרון של חלוק השבטים הייתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק וייפרד לגמרי מכללות האומה"

מניטו: "מכללות האומה", כללות, זה מובן כן, אני חושב שלא צריך כל כך לחזור על ההגדרות האלו מכיוון שאנחנו חיים את המצב הזה, זה מובן, כן? אז נמשיך-

קהל– "וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים"

מניטו: ה"נכריות", אתם זוכרים את זה? כי 'היהודי הגלותי' זה המוצא שלנו, אנחנו ממוצא יהודי גלותי, כן. יש לו איזה צד תערובת. ה'עברי' היה 'עברי-נקודה'. ה'יהודי' - חוץ מגדולי ישראל יחידי סגולה, שהיו בבחינת 'עם העברי' בתוך העם היהודי. מבינים את זה? זה עוד נושא, אבל לפי דעתי זה קשור. לכן קצת כמה משפטים על זה, אפשר להגדיר את הנביאים בתוך העם העברי, של התקופה התנכית הראשונה, 'כיהודים אצל העבריים'. אבל חכמי ישראל , בתקופה השנייה, של העם היהודי, היו בבחינת 'עבריים בתוך היהודים'. זה מובן? זה נושא בפני עצמו. אבל זה חשוב להבין את זה.

טוב, נמשיך קצת... לא, לא גמרתי. יהודי אף פעם לא היה 'יהודי-נקודה'[3]. היה 'יהודי-מישהו אחר'...זאת אומרת היה איזה מין צד נוכריות, כמו שהוא אומר. והנוכריות ההיא תפקדה, וכל שבט ושבט ראה דווקא את הצד הנוכרי שהיה בשבט השני, בשבט האחר, זה מובן כן? אולי אם ניקח את הדוגמה הבסיסית, על פי שזה סכמתי לגמרי, הכללה עצומה: יש אשכנזים ויש ספרדים, אבל אשכנזי זה גרמני וספרדי זה ספניולי (צחוק בקהל), אז אתם מבינים את זה? זה עם מוזר, כן. ולכן כשספרדי רואה אשכנזי, הוא רואה קודם כול את הצד הגרמני שיש באשכנזי וכשהאשכנזי רואה ספרדי, הוא רואה קודם כול את הצד הערבי שיש באספניולי (צחוק בקהל). זה מסובך מאוד. היו לנו 12 שורשים שהם 13 שבטים, אבל לאמיתו של דבר זה ריבוי שבטים. כי האחדות באלף, של עם ישראל, היא צמודה לריבוי של דור הפלגה, של הגויים, לשון רבים וצריך לומר- בעוונות הרבים...(צחוק בקהל). ואז כל שבט - בתקופה שלנו כמובן - כל עדה, מתעוררת דווקא בגשר-קשר בין ישראל והעמים.

לכן כשחזרנו מהגלות, חזרנו עם הייחוד העשיר הזה של התרבות היהודית אבל זה בתוך הקליפה של הנוכריות, אמרתי זוהמה אבל זו זוהמה של הנוכריות, של כל שבט ושבט, זה מובן? ולכן היה, היה רצוי שכל זה יישכח. אף על פי אני חוזר על זה, שמבחינה אטימולוגית, נאמר, "השכחה" זה רק שכחנו מי היה מיהודה, מי היה מראובן. חוץ משבט לוי - יש ספק, כן. לרוב הלויים ייתכן שהם באים משבט לוי, אין תגובה? (צחוק בקהל)

וזה המצב חוץ מכמה משפחות שיש להן ספר יוחסין, זה ידוע אבל זה נדיר מאוד, זה מובן? כל יהודי רואה את עצמו כמשיח אפשרי[4] ולכן כל אחד אומר- אה ...כן, כן, אני זוכר אני בא מדוד המלך (צחוק בקהל)....זה כמעט בכל הקהילות....

קהל: "אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב"

מניטו: כן, "אמנם ע"י השכחה הזאת..."

קהל: "של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב "

מניטו: " הערבוב"... זה מה ששאלת? כן. היה אסון. הוא לא אמר 'ערב רב'. הרב לא אמר זה עניין של 'ערב רב' מכיוון ש'ערב רב' אף על פי שזה דומה, זה לא אותו נושא. 'ערב רב' זה עוד משהו אחר, כן, אולי פעם נדבר על זה, אולי עוד הערב, אם יהיה לנו הזדמנות. 'ערב רב' זה הערב רב שיצא ממצריים בדור המדבר. לפי הקבלה יש פרצוף של עם ישראל שנקרא 'ערב רב'.[5] יש גם פרצוף שנקרא 'דור המדבר'.[6] אבל אם אנחנו שואלים את עצמינו מי הוא ה'ערב רב' של החברה הישראלית?, יהיו הפתעות. הפתעות עמוקות, כן...(צחוק בקהל) אלו שאומרים על אלו שהם 'ערב רב', זה דווקא בהפך.

קהל: "כל הפוסל "

מניטו: "במומו פוסל"[7], כן טוב אולי נתייחס אל זה גם כן. זה מובן כן?

קהל: "לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט ושבט .."

מניטו: וזה נושא בפני עצמו, אבל זה שייך ללימודי הקבלה. כל שבט יש לו שער מסוים כדי להתפלל[8], זה מושג של 'שערי שמיים'. יש שער לכל שבט ושבט. ויש שער לכל אלו שאינם יודעים מה השבט שלהם. לפי פוסקי הקבלה, זה גם נושא בפני עצמו, זה הנוסח הספרדי. זו לא בדיחה, זה רציני. אבל זה הנוסח הספרדי המקורי, זה לא הנוסח שאתם פותחים כמה סידורים וזה נוסח ספרדי, וסוף- סוף זה לא נוסח ספרדי, זה נוסח בבלי או נוסח של מישהו אחר. אבל נוסח ספרדי מקורי, עם כוונות האר"י כן, שדווקא שמו היה 'אשכנזי' (צוחק), אבל איך אומרים בעברית - החוכמה של הקב"ה.

קהל: הבבלי הוא די מדויק

מניטו: כן, דיי מדויק, כמו שאתה אומר, אבל קבלה זה משהו אחר. זה רק מאוחר מאוד שהבבלים קיבלו את הקבלה. אולי בקצרה - זה נושא לדיון - חכמי הקבלה הם תלמידי התנאים, שהיו תלמידי הנביאים והם חזרו לבית שני ואח"כ - וזה גלות ספרד - הם הלכו לגולה וזה נקרא- 'גלות ירושלים' בעובדיה הנביא. 'גלות כנענים' זו הגלות בית ראשון באותו פסוק של עובדיה וגלות אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת ,^[9] זו גלות בית ראשון. ו וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד ^[10] זו גלות בית שני, זוכרים את הפסוק? זה בסוף עובדיה.

קהל: "בפני עצמו..."

מניטו: לאט, לאט... פה הרב מתייחס לעניין של סידור התפילה. עכשיו, ההלכה היא שכל אחד צריך להתפלל לפי הסדור של הקהילה שלו. אבל לפי הפוסקים, אפילו הבבליים, מי שאין לו סידור אז הוא מתפלל לפי הסידור של הרב שלו. ומי שאין לו רב - אז אין לו סידור...(צחוק בקהל), טוב אז מחפשים "סידור" בשבילו...

ויש, יש פרט מעניין מאוד, שבירושלים בפרט, מי שמתגייר ליהדות הוא צריך לקבל את הנוסח הספרדי. מכיוון שהנוסח של ירושלים המקורי הוא הנוסח הספרדי. יודעים את זה אולי? טוב. יש יוצאים מן הכלל, שואלים לבית דין, אם יש סיבות לזה - אני מעדיף נוסח אשכנזי או נוסח אחר. לרוב לא שואלים, כיוון שלא יודעים (צחוק בקהל)... טוב, אני חוזר לנושא - כל שבט יש לו שער מסוים לתפילה בעניין הכוונות, אולי פעם נלמד את זה. כי כל שבט יש לו איזה תפקיד באיחוד הספירות[11]. ולכן כל שבט יש לו תפקיד בתיקון התפילות למעלה. אז לא רק זה, עוד לא הגענו לעידן התחדשות הנבואה.

קהל: "כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצוניים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות"

מניטו: אתם רואים שהרב היה מודע לבעיה ההיא, זה מובן? כן...

קהל: "שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תיקון אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו"

מניטו: "הנפש השבטית" כן, "ובונה את עולמו"...

קהל: "והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו"

מניטו: "מענינו", זהו. ואני לא רוצה להגזים, אבל לעבור משבט לשבט זה מסוכן מאוד. יש הרבה סיבות לזה. השורשים הפנימיים של נפש, של כל אחד ואחד, זה דבר חמור. אף על פי שזה עמוק, אף על פי שיש שכחה, אי אפשר לשחק עם זה, והתוצאות הן חמורות אחר כך. זה משברים של זהות, לכן לא לשחק עם זה, זה מובן, כן? טוב נמשיך

קהל: "אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי"

מניטו: "ארעי", זו הנקודה, זה "שלב ארעי", זה השלב השני, זה מובן? "אבל..."

קהל: "אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה על ידי מחיית הקוים הפרטיים, ואם הנעם והסדור נתמעט ומרירות וייסורים רוחנים וגשמיים מתחברים עם כל מעשינו, בכל זאת אף על פי..."

מניטו: "אף על פי..."

קהל: "אף על פי שמיצר ומימר לי דודי לי בין שדי ילין"

מניטו: "בין שדי ילין", כן. טוב יש פה איזה רמז, להיות יהודי בדרך כלל זה לא קל, זה קשה, יש הרבה מרירות, הרבה צרות. אבל כל שכן בתקופה שלנו שהמצב הוא ככה - להיות יהודי ממוצא זה או אחר, זה כל כך קשה, אך בכל זאת "דודי לי בין שדי ילין". זה מובן? כן. נמשיך- "ומתוך"...

קהל: "ומתוך האחדות הבלולה , המלאה ערבוב וחסרון - סדור, יצא לאור..."

מניטו: "יצא לאור" - זה עתיד, כן...

קהל: "תכן-חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית ועוד תעבורנה הצאן על ידי מונה"

מניטו: וכשיוצאים מהמונית כן, שואלים אם יש קבלה מהמונה... (צחוק בקהל), את רוצה להמשיך? כן...

קהל: "ומזבח ה' ההרוס יבנה עוד הפעם על-ידי שנים עשר אבנים, כשנים עשר שבטי בני יעקב..."

מניטו: ראינו כבר את הפסוק הזה- "כשנים עשר שבטי בני יעקב..."

קהל: "אשר היה דבר ה' אליו לאמור ישראל יהיה שמך, על ידי אליהו מלאך הברית, אשר מאז נקרא על ידי קנאתו 'ה' הוא האלוהים' הולך הוא ועובד עבודת השלום להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, על ידי אור רזי תורה העליונים ההולך ושוטף בכנסת ישראל ומתפלש בכל מעבדיה, עסקנותה, ספריותיה, תקוותיה ועבודותיה, המתראים בצורות שונות, מקדש ומחול, מבניין וגם מהירוס, אמנם כולם כאחד עסוקים בבניין הפנימי והחיצוני, הפרטי והכללי למעלה- למעלה מחוג הכרתם של כל הפועלים והעובדים עצמם, וגבוה הרבה יותר מכל מטרותיהם המצומצמות, רק בעצת ה' אשר יעץ לתת לעמו אחרית ותקווה. באחרית הימים תתבוננו בה בינה'".

מניטו: ו"בינה", זה שורש האחדות של עם ישראל[12] נראה את זה אח"כ. אז לפני שנמשיך באותה, באותה דרך, שהאחדות של העם, ז"א פתרון המשבר הזה של עימות השבטים וכל הבעיות הכלולות בזה, זה על ידי, צמוד לאליהו הנביא. זהו, הגענו לזה, טוב יש עוד שאלות בזה?

קהל: כשאומרים שלום, ו'שלום' זה כל דבר במקומו מונח...

מניטו: בתוך האחדות. דווקא זו אותה הגדרה. המקום הנכון זה אם יש סדר לכול. אם אין סדר לכול אז אין מקום לכל אחד.

קהל: אז זהו, לא מובן לי איך המעבר מ'השכחה' אל השלום...

מניטו: כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ,^[13] אתם זוכרים את זה? אע"פ שיש שכחה, סוף סוף אין שכחה באמת, אתם רוצים שאני אפרט, או לא?

יש איזה ברית- כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. אם אני זוכר היטב, התחלנו לדבר על זה בשיעור הקודם, כן. זה לא הכוח של ההלכה וכל מה ששייך להלכה - דיברנו על זה פעם[14]- שיכול להחזיר את האחדות הזו, ההיא, כוללת את כל ייחוד וייחוד של כל שבט ושבט. אלא זה כוח מלימוד הקבלה, אתם זוכרים את זה? לכן זה צמוד לאליהו הנביא. כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ- סופי אותיות "יוחאי", מפי זרעו של יוחאי. למדנו את זה בשיעור הקודם, כן. יש תפילה ידועה של רבי נחמן מברסלב על זה - כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ[15]. החסידים יודעים את זה בע"פ אבל אפשר למצוא את זה בסידורים של הספרדים, או בספרים של הרב נחמן. אולי תזכירו לי, אני אביא אותה פעם נקרא אותה תפילה, כן.                

מכיוון שדווקא אני לא רוצה לחזור לנקודה ההיא, דווקא ההתחזקות של הכיוון ההלכתי מנותק מהכיוון האגדי, נאמר או הקבלי - זה לא בדיוק אותו דבר, אך סוף סוף זה אותו עולם - גורם לפילוג, ולכן כדי להחזיר את האיחוד, צריך כוח אחר לגמרי, זה מובן?

טוב, ואז בתוך ה...ומתוך...בתוך האיחוד הזה באלף, אז כל מנהג ומנהג, כל נהר ונהר[16] מוצא את מקומו הנכון. אבל עכשיו, מה המצב? יש לנו רק את ההבדלים ולא מה שמאחד. מכיוון... מה קרה במשך הזמן? והסיבה היא הגלות, בלי שום ספק. ש..אתם זוכרים את הפסוק - עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.^[17] לפי הפשט זה שלילי, במקום לעשות לה' - הפרו את התורה. כן. המדרש על זה אומר - זה נתן רשות להעלות בכתב את התורה שבע"פ . הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ - הפרו את הכלל של התורה, הכלל של התורה הוא - אסור לומר בע"פ את הדברים שבכתב ואסור לומר בכתב את הדברים שבע"פ[18].

כשהיו סיבות להעלות בכתב את התורה שבע"פ, כדי שלא תשכח, הפרו את כלל התורה, למדתם את זה? לא, אז אולי אני אסביר את הכלל הזה: תורה שבכתב, זו תורה מן השמיים, לא רק בתוכן אלא גם בצורה[19], כן, זה מובן. ולכן אסור לשנות את המשמעות של הדברים, הם נצחיים כמו שנכתבו. לכן כל פירוש, כל תרגום...וכל פירוש - הוא שייך לתורה שבע"פ כבר, ולכן "קוראים בתורה", לא אומרים "לומדים", אלא "קוראים בתורה". הדברים צריכים להיות כהווייתם. כהווייתם יהיו[20] "והיו הדברים האלה", כן, בלי לשנות. תורה שבע"פ, זה דווקא התורה שבעל פה,   ולכן אסור לכתוב תורה שבע"פ, מכיוון שאם אתה כותב דברי תורה שבע"פ, אתה כותב אותם לפי רוח הזמן והמקום, כאילו כתבת תורה שבכתב, "והמכתב לאלוקים הוא", זה לא לאדם...מבינים את זה. כל זה השתנה במרוצת הזמן, אבל בנסיבות גלותיות.

למשל, אני זוכר, אתה זוכר אולי (פונה למישהו מהקהל) כשהרב^[21] זכרונו לברכה אמר לנו, לא פעם, מה שאומרים בשם אחד העם, שאנחנו 'עם הספר', זה סילוף דברים. אנחנו לא 'עם הספר', אנחנו עם התורה שנכתבה בספר, זה מובן, כן? זה נושא חשוב מאוד. טוב, 'אחד העם' רצה לומר דבר נכון, דבר יפה, דבר...שבח לעם ישראל, אבל אנחנו לא עם של מוכרי ספרים. גם אלו שקוראים להם מנדלי (צחוק בקהל...). אתם רואים ,פתאום ברחוב יש עם מוכר ספרים. יש פסוק בסוף קהלת עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ,^[22] הפשט פשוט - לעשות ספרים, הרבה ספרים. כמו כל אחד כותב ספר, מדפיס וצריך, יש אומרים...אבל הפירוש הוא (צוחק)- "עשות ספרים"- "אין קץ", זה דוחה את הקץ, צריך זמן כדי לקרא אותם...(צחוק בקהל).

וכל ספר הוא לבוש על לבוש, טלאי על גבי טלאי על התורה. מכיוון שזה נכתב, אתה צריך להציל אותו. אי אפשר, רב כתב, אז זה תורה ולכן, אתם רואים, איך מקשים על התלמיד חכם? מכיוון שמוסיפים, מוסיפים, דיוקים ודיוקים... זה מובן? טוב. מכיוון שנאבד לנו כוח הזיכרון, צריך ספרים, צריך ספרים. אבל מה אמר הפסוק- עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית. ברית התורה הזה על פי הדברים, זו התורה שבע"פ. לא התורה שבכתב[23].

זו הצרה של הצדוקיות. מי זה צדוקי? מי שמתייחס לתורה שבכתב, סליחה לתורה שבע"פ שנכתבה כאילו היא תורה שבכתב. זה צדוקים[24]. תפסתם את חומרת העניין? טוב. לא רציתי להסביר למה אני לא כותב, מכיוון שאני כותב (צוחק), אבל טוב, נחזור לעניין....

קהל: אתה רוצה שאני אמשיך לקרא?

מניטו: סליחה?....לא, עכשיו אני רוצה להתייחס לעניין של בנימין, לפני שנמשיך. אז פה הנושא פשוט, זה דומה מאוד, אני לא חושב שהרב חשב על זה, אבל מכיוון שקרא כל הספרים, ייתכן מאוד, אפילו אם זה לא במודע, זה דומה מאוד לעניין של העלאת הניצוצות מתוך הקליפות, וכדי להעלות את ניצוצות הקודש מתוך הקליפות, צריך לשבור את הקליפות, זה השכחה, כן. אז זה שלב הכרחי של 'שכחה של הקליפה' ומתוך זה החזרת העבריות של היהודי, של כל יהודי.      

לכן, הרבה פעמים שואלים אותי מה זה ה'עבריות של היהדות'? זה הצד של כלל ישראל, של האומה כאומה. וכדי להתקשר לאותה העבריות של היהדות זה לא מספיק את המישור של ההלכתי של התורה, צריך הפנימיות, צריך את הקבלה. זה מובן? אע"פ שלומדים הלכה בעברית, כן, אבל המשמעות של הדברים היא לא נמצאת בפשט הדברים. כולם מאמינים שפסק של פוסק אמיתי זה לפי רוח הקודש. אבל התוכן של הרוח הקודש הזה לא תופסים אותו, רק דרך חוכמת הקבלה. זה מובן? טוב. אם אני אומר, למשל, ללמוד גמרא לפי הסוד, מי שמע את זה? גמרא לפי הסוד. אתם יודעים שיש פשט, רמז, דרש, סוד בתורה? עיקר התורה זה גמרא, אז מי חלם על זה? לימוד סוגיה לפי הסוד. זה מובן? זה שאלה כשאלה.

אמרו על האר"י, שכל השבוע היה לומד הגמרא לפי תורת הנגלה ובשבת היה לומד גמרא לפי הסוד[25]. ואמרו על רבינו תם, אם אני זוכר טוב, שהיה חוזר על הש"ס שבעה פעמים, והפעם השמינית לפי הסוד. טוב, כל זה נעלם, נשכח. יש כמה ספרים, בעיקר של החסידים, שאתם מוצאים בתוך דרש ארוך מאוד, איזה ניצוץ של גמרא לפי משמעות הזוהר. כן, טוב. לא חושב שהרב התכוון לזה, אבל זה לפי רוח הדברים שלו, זה מובן? טוב יש עוד קצת זמן עד שנגיע לאותו שלב של ההתגלות, אבל אנחנו בדרך. וזה פלא, זה הרשים אותי בנושא הזה, מיד הוא מדבר על אליהו הנביא, מה עושה אליהו הנביא פה, כן? זה מובן? טוב.

קהל: לגבי העניין הזה, של לימוד התורה לפי הסוד, יש דתיים שהמושג "זוהר" או תורת הסוד בכלל לא הגיע אליהם.

מניטו: נכון, יש זרמים

קהל: אומרים שהרמב"ם...

מניטו: זה נכון. לכן אפשר לומר שהרמב"ם הוא פוסק גדול, חריף, ענקי, כן. אבל למה שאנחנו מתכוונים פה, אי אפשר למצוא ברמב"ם. איך לפסוק הלכה- אנחנו צריכים את הרמב"ם, איך להאמין באלוקי ישראל? זה לא נמצא בהלכה, זה עניין אחר. יש בהלכה שיש מצווה להאמין אבל תוכן האמונה? אז מישהו אומר שאפשר למצוא את זה ב'מורה נבוכים', טוב אפשר לנסות, אפשר להשתדל, לנסות אבל התוצאה, כן. צריך להיות מומחה בפילוסופיה, מומחה אמיתי, לא סתם ככה, איך אומרים- "ד"ר אחד בפילוסופיה", באוניברסיטת הנגב (צחוק בקהל), או משהו כזה. זה לא דבר קל, זה לא דבר פשוט.

תראו איך זה, איך זה התפשט בהיסטוריה של הקהילות היהודיות בכלל? לפי ההלכה, הרמב"ם זה "ראש מדברים בכל מקום", זה ראשי תיבות של הרמב"ם, כן. כשמצטטים את הפוסקים הגדולים מתחילים ברמב"ם. זה חזר לי במבטא של התלמוד תורה - 'ראש מדברים בכל מקום', רמב"ם, כן.

אבל, לענייני אמונה, מי מתפלל לפי ה 'מורה נבוכים'? אתם מצאתם דבר כזה? מתפללים לפי 'הכוזרי', לא לפי ה'מורה נבוכים'. זה עולם אחר, כן. לכן אני אומר, אם הרמב"ם לא היה כותב 'מורה נבוכים, היה נשאר הרמב"ם הגדול, החכם ו...אם לא היה כותב 'יד החזקה', מי היה הרמב"ם בלי ה'יד החזקה' ? זה צריך להבין את זה, זה מובן? ואני לא אומר שהתוכן של 'מורה נבוכים' זו לא תורה. אבל זו תורה לכמה מומחים, יחידי סגולה שתופסים מה הכוונה לרמב"ם כרב, לא לרמב"ם כפילוסוף. זה מספיק פשוט? זו שאלה חשובה, לכן אני לא רוצה...

קהל: זה לא ברור איך הנושא הזה של 'תורת הסוד', של הזוהר, לא הגיע אל הרמב"ם?

מניטו: מכיוון, מכיוון ש...לפי, כהנחה, ברור שתורת הסוד עברה ממקובלים למקובלים, למקובלים...כל זה היה סודי, כל זה היה נסתר. אני זוכר תקופה, לפני מלחמת העולם, שהיו לומדים על כתבי יד, כתבי יד שעברו מרב לתלמידו, מאב לבן. פתאום, אתם נמצאים בתקופה שאתם הולכים לאיזו ספרייה, ופותחים כל הספרים, זה סימן של הגאולה, זה נושא אחר, כן, זה ממש סימן של ... אבל מי מבין מה כתוב בזה ?

ולכן צריך לזכור שההיסטוריה, זה דבר ממשי, כן. משך מאות בשנים רק המקובלים היו מקובלים. פשוטו כמשמעו. כמעט כל חכמי ישראל שמעו על זה " שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ"^[26] יש דבר כזה, כן. כבר בתקופת התנאים היו תנאים מקובלים ותנאים שלא היו מקובלים, ואומרים את זה בפה מלא- 'אני מפחד מזה...אולי שמעת על הפסוק הזה?[27]' והרב המקובל, התנא המקובל, מתחיל להסביר והשני בורח...."אני מפחד", כן. זה לא אומר שלא היה חכם בהלכה. ולכן, הרמב"ם זה הרמב"ם , 'מורה נבוכים' זה 'מורה נבוכים'. טוב, זה רק בקצרה, היה לנו סמינריון על זה... זה רק בקצרה. אני משוכנע שזה אותו יהודי, אותו חכם, אותו רב שמדבר פה ומדבר פה, אבל מי מסוגל לתפוש את זה?

יש מרצים בפילוסופיה, אומרים שהם 'רציניים', אני לא יודע, אני לא הייתי סטודנט באוניברסיטה שמה. שהם משוכנעים שהרמב"ם היה אתאיסטי. מאיפה בא השיגעון הזה? דווקא הם קוראים 'מורה נבוכים' הם מרצים באוניברסיטה, הם משוכנעים בזה...רק כדי להראות שהשאלה היא לא פשוטה, כן. ולכן, אם הבנתי את השאלה, את הכיוון של השאלה, הכוונה של השאלה - זה ברור שחוכמת הקבלה לא הגיעה לכל קהילות ישראל. אולי רק בקצרה, אני אקח את הדוגמה של החסידות, כן. ראשוני החסידים קיבלו את חוכמת הקבלה מכמה חכמי ספרד ולכן הנוסח שלהם נקרא - נוסח סְפׇרד. זה לא הנוסח הספרדי, זה נוסח חסידי, אשכנזי מובהק, כן? עם כמה דברים ששינו לפי הבנת התפילה, לפי הכוונה של הספרדים. ולכן רוב קהילות אשכנז לא ידעו מזה, זה לא אומר שלא הייתה מיסטיקה, כמו שאומרים ביוונית, כן. למשל החסידים של רבי יהודה החסיד, לפני החסידות של הבעש"ט בקהילות אשכנז, כן, היו קשורים לחוכמת האמונה לפי הנוסח שקיבלו מרבותיהם. זה לא היה קבלה ממש, כן. הקבלה היא הגיעה לתימן רק מאוחר מאוד וכמו אצל האשכנזים, התימנים הם מחולקים בין פׇּשטנים לבין מקובלים, והמלחמה ביניהם היא חריפה מאוד. עד ימינו אנו, בירושלים, בין הרב קאפח לבין הרב...שמעתם את זה? כן...וגם אצל הספרדים היו פשטנים ומקובלים.

קהל: אתה מתייחס למרקש...?

מניטו: אבל באותו עיר היו בתי כנסיות של המקובלים, זה נקרא ככה 'בתי כנסיות של המקובלים', ו'בתי כנסיות של הפשטנים'. כן. והייתה איזו הבטחה, לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ של יוחאי, שבאחרית הימים כל זה יתגלה. ואני מדגיש את זה, כי שמעתי את זה לא פעם מהרב, שזה סימן הגאולה, הפצת הקבלה. [28]

אז, כבכל גילוי אומרים, קליפה קודמת לפרי, יש המון קליפות בספריות, זה קודם לפרי... טוב תפסתם את זה? אז תזהרו מספרים של קבלה של מרצה בקבלה פלוני, או 'עם הארץ' אלמוני (צחוק בקהל) שכותב ספר. היזהרו מזה, זה חבל על הזמן כי, רק דקה...ברור שפה דווקא, תופסת ההגדרה: מה זה רב - לא מי שיש לו תלמיד. פשוט מאוד, פותחים בי"ס יש תלמידים (צחוק בקהל) מקבלים תקציב ממשרד החינוך, או לא מקבלים (צחוק בקהל). אבל רב, זה מי שהיה לו רב[29]. קבלה אי אפשר ללמוד לבד, זה ברור, כן. תורה בכלל אי אפשר ללמוד בלי רב. כי אני מתקשה, סוף-סוף, להבין מה ההבדל בין תורה לקבלה. הייתה עוד שאלה, כן? שנמשיך? שלא נשכח את בנימין...

קהל: אמרת 'פשטנים', כן? אז אמרת שהיו 'פשטנים' ו'חסידים'?

מניטו: לא, 'מקובלים'. 'חסידים', אצל אשכנזים זה 'מתנגדים' ו'חסידים'.

קהל: מה זאת אומרת?

מניטו: אז זו הייתה השאלה? כן...

קהל: אני לא הבנתי מה ההבדל ביניהם

אולי אחד מכם הוא מאלג'יר? עיר הבירה של אלג'יריה, לא? אין לנו, אין "לג'רה" פה? (צחוק בקהל). זה בערבית. אני זוכר עוד כשהייתי ילד, אני לא שייך לאותה קהילה, קהילה יהודית אלג'יראית אחרת. אבל אני זוכר את הסקנדל, איך אומרים את זה בעברית? 'סקנדל', כן. כשאחד מהפשטנים היה מתפלל כחזן אצל המקובלים או ההפך, הייתה מהומה, כן. ולפי ההלכה אפשר, אבל בתנאי שהנוסח...הייתה בדיחה בין ה'מתנגדים' ל'חסידים': פעם חסיד אחד הייתה לו אזכרה, היה צריך, היה לו "חובה" כמו שאומרים אצל האשכנזים, היה צריך להתפלל לפני התיבה, לעבור לפני התיבה. והוא נמצא בקהילה חסידית. מה יכול לעשות? אז קיבלו אותו מכיוון שהייתה לו מצווה להתפלל לפני הציבור. אחרי מוסף של שבת אמר להם- סידרתי אתכם, אני אמרתי "תיכנת שבת", בקו"ף (צחוק בקהל).^[30] תפסתם את ה'תיקון' הזה, כן?

טוב ואני, אנחנו, ממש חיים בתקופה שהרב מתאר אותה. יש משהו דומה: 'שבירת הכלים', 'שבירת הקליפות' ולאט לאט העלאת הניצוצות. מה שרציתי להוסיף, זה בלתי, אי אפשר לחשוב על זה, מחוץ לתחום של חכמת הקבלה. כי דווקא המישור של הקבלה, סליחה של ההלכה, מעמיק את הפירוד[31], אתם יודעים, כן? וחומרת הבעיה שזה לא רק מעמיק את הפרוד בין הקהילות של הדתיים, כמו שאומרים, אפילו החרדים. אלא בין החלקים של העם, אלו שקוראים לעצמם 'דתיים' ולא שקוראים עצמם 'דתיים' וכן הלאה. יש הרבה, הרבה, הרבה סוגים, כן, זה פרדוכסלי. אבל אפשר להבין, צריך להבין: ההלכה סוף סוף - זה לא מפרידה - מבדילה בין סוגי יהודים. רק הקבלה יכולה לאחד, זה אליהו הנביא. תפסתם את זה?

אבל הקבלה האמיתית, מה זה ה'קבלה האמיתית'? כל גמרא אומרת- "יגעת ולא מצאת- אל תאמין, יגעת ומצאת- תאמין"^[32]...תחפשו, הנה זה מִשְׁנָה – "כל ישראל יש להם, יש להם...יש".

טוב, אז אנחנו אולי אני חוזר רק בקצרה לאותה הגדרה- זה מוכרח כששבטי היהודים חוזרים מהגלות, חוזרים עם צד נוכרי ביניהם, אבל הנוכריות ההיא באה מן הגויים שלהם, זה מובן? ולכן מוכרח להיפרד, להינתק מאותה הקליפה, לעׇבְְרֵת את הזהות ולא רק את השם, כן. 'לעברת את הזהות', זה לאו דווקא על ידי העברית של האולפן, או של המכולת - זו עברית של התורה, ז"א דרך לשון הקודש. כשיהודי מדבר עברית וזה לא רק לשון הקודש, הוא עוד בשער, בדלת. כן. מה זה חוכמת לשון הקודש? זו חוכמת הקבלה[33], כן. זה מובן?

(החלפת צד בקלטת)

טוב, כל הזהות שלו, מבחינת עוּבׇּר זה כבר לשון עברי. אבל אני חוזר לנושא, בבחינת עובר הוא גם כן גלותי, הוא שייך לבני יוסף. בני יוסף מרחל, מרחל זה הגלות, מלאה זה ארץ ישראל,[34] אתם זוכרים את זה, למדתם את זה, כן? אולי נלמד את זה שוב פעם, ו...אבל, נולד על הגבול, בדרך. והוא קיבל את השם "בנימין". אז נראה מה אומר רש"י, הוא מצטט את המדרשים על השם "בנימין":

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ

וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:

יְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי" - תזכרו את זה שהשם הראשון היה בן- אוני - וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

פה יש לנו מקרה מיוחד הוא מקבל שני שמות: מצד האם- "בן אוני", ו"אוני", "און" בעברית בלשון הקודש, זה גם צער וגם כוח. זוכרים את זה? "בן-אוני". "ואביו קרא לו "בנימין". אז מה אומר רש"י? "בן אוני- בן צערי. בנימין, נראה בעיניי לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען שהיא בנגב". כשאדם בא מארם נהריים חזרו מהצפון, דרך הנגב, ולכן ארץ כנען נראית כ'ארץ דרומית', גבי הצפון ויש פסוק על זה[35]. לכן "בן -ימין", זה בן-הדרום , בן ארץ כנען, לפי רש"י. "צבר", ז"א בן הארץ. זה מובן?

מה רוצה רש"י פה? נראה אחר כך, למה הוא מגדיר את השמות האלו כאן...ככה...יש עוד מפרשים, יש עוד מקורות. למה בנימין לפעמים נכתב בלי יוד ולפעמים נכתב מלא. יש עוד ממדים בנושא אבל רק הנקודה ההיא. בנימין - "בן ימין", "לשון צפון וימין". ז"א ימין זה דרום כמו שראינו, לפיכך הוא מלא. ועוד פירוש שלישי - "דבר אחר, בנימין- בן ימים", עם מם במקום נון. "שנולד לעת זקנתו של יעקב. ונכתב בנון, כמו ספר דניאל: "מקץ הימין".

אז...יש לנו כמה נתונים פה:

• בן צערי
• בן כוחי
• בן ארץ ישראל
• באחרית הימים

טוב, זה מובן מאליו, זה פשוט מאוד. כן. זה אלו שחזרו מהגלות מתוך הצער הכי גדול, עם הכוח הכי גדול ונולדו בארץ ישראל. טוב, זה איך אומרים בעברית? מי זה הדור שבא מהצער הכי גדול בגלות, שהמציא את הכוח הכי גדול בארץ, נולד בארץ ובאחרית הימים. כן, זה בנימין[36], אבל...

קהל: הצברים?      

מניטו: זה לא כל כך...זה לא מספיק מדויק. לא כל 'צבר' הוא נמצא באותו מקום. לא, אלו שיסדו את ארץ ישראל, ויסדו את מדינת ישראל, סליחה. יסדו את צה"ל, יצאו מן השואה, יסדו את צה"ל, זה היה בארץ כנען ובאחרית הימים. טוב, אתם רואים שרש"י היה ציוני? (צחוק בקהל).

ואיך הוא מוכיח את דעתו? הוא מביא פסוק שרומז באופן ברור לחוכמת הסוד "בקץ הימין".[37] זה מובן? זה גילוי הקבלה באחרית הימים. מה זה עניין של...ולכן ייתכן שיש לנו הבעיות הכי גדולות, זה עם ה"בנימין" הזה, כן. זה מובן? אתם זוכרים מה קרה עם שבט בנימין? תלמדו את זה בשיעורים על הנ"ך, כן.

קהל: ( דן בארי ) דרך אגב, בנימין תמיד באמצע בין בני יוסף ובין בני לאה, גם מהבחינה הפיזית של ארץ ישראל.

מניטו: של ארץ ישראל, וזה ה...פה יש נושא חשוב מאוד: עתידו של עם ישראל עובר איפה נמצא בנימין. כל העימות בין יוסף ואחי יוסף ואם בנימין יישאר בארץ כנען או ירד במצריים עם יוסף. ואחר כך, בנימין עזב את בני יוסף והלך עם יהודה. יהודה ובנימין, כן. ואפשר להוסיף עוד כמה דברים על זה, אבל בקצרה אנחנו רואים שהתגלות כוחו של שבט בנימין, זה סימן של אחרית הימים. ואי אפשר לראות את ההגדרות המדויקות של רש"י, איך חלם על התקופה שלנו. זה מובן? כן. יש אומרים שזה גם שמו של הרצל, אבל זה רק מקרה, כן. שמו היה גם כן בנימין. לא אמרתי ז'בוטינסקי אז...אבל ייתכן מאוד שזה רק מקרה, טוב (צחוק בקהל).

קהל: מבחינת האותנטיות היום של שבט בנימין היום, יש בעיה. יש מלחמה בין שבט בנימין ובין כל השבטים.

מניטו: להפך, מלחמה של כל השבטים נגד שבט בנימין, כן

קהל: וכמעט בנימין נכחד. ומכיוון שהוא קיבל, כי הזרימו אנשים בתוך שבט בנימין אחרי שהוא כמעט נכחד, איך להסביר ....?

מניטו: כן יפה, זה כמו כל השבטים. כמו גם כן - להבדיל אלף אלפי הבדלות - עמלק. מי יודע איפה יוצא עמלק, מאיפה מופיע עמלק? זה פרצוף, זה זהות, זה כוח, זו נטייה להיות ככה ולא אחרת. לכן אלו שייסדו את המדינה ואת צה"ל אני משוכנע שלא היו משבט בנימין, כן. אי אפשר לדעת. אבל הם, הם כוחו של שבט בנימין, ככה צריך להבין את זה. זה מובן? למשל אנחנו משוכנעים שהגרמנים היו מפרצופו של עמלק, הרוסים אחר כך, ולא רק הם. אבל מי יודע אם באמת הם[38], אפשר לייחס אותם, לאותו עמלק, שאלה, מי יודע. רק נביא, אבל אם עמלק בא, ורוצה להיות עמלק ואומר - תדע אני לא מעמלק אבל אני הורג אותך בכל מקום, מה ההבדל? הוא עושה את תפקידו של עמלק. זה מספיק, זה מובן?

וצריך להיות ער לזה, מי זה עמלק, לא רק מתחרה לישראל כמו ישמעאל , כמו עשיו. אלא הוא רוצה גם להתחרות ולהיות במקומו של ישראל.[39] מה אמרו הגרמנים? לאלף שנה, כן - זה או אתם או אנחנו. מה אומרים אלו שאומרים "אתם או אנחנו, אנחנו או אתם", כן, אותו דבר. מי שלא רואה שזה עמלק הוא לא יודע מה זה ישראל.

עכשיו אנחנו מגיעים לקטע הבא- כ"ח. קטע כ"ח...כן

קהל: "הגאולה נמשכת היא והולכת"^[40]

מניטו: לא -לא, עכשיו אני אקריא. כי כמעט בכל מילה צריך להסביר אולי משהו:

             "הגאולה נמשכת היא והולכת"

צריך לזכור שהרב כתב את זה לפני יותר מ- 50 שנה, אולי 70 שנה, זה ממש נבואה. למי שמבין מה קורא בספר הזה ובכל שאר הספרים, זה ברור שזו נבואה.

              "הגאולה נמשכת היא והולכת"

לכן זה היה מצווה להדפיס את הספר הזה. נמשיך:

              "גאולת מצרים וגאולת העתיד השלמה היא פעולה אחת שאינה פוסקת".

ז"א כל העסק כפי שאמר הרב לא פעם, התחיל ביציאת מצריים. יציאת מצריים היה מגדיר את זה, 'האביב של העולם כולו'[41], ה'אביב' זה החירות, פסח, כן. של העולם כולו. זה מתחיל באותו פסוק: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, יהיו עוד חודשים, חידושים, אבל זה הראש. הבנתם את הרמז בנושא? כן.

              "פעולת היד החזקה והזרועה הנטויה"

ז"א סוף-סוף בחרנו, העולם בחר באפשרות של...לא של "זכה אחישנה", אלא "לא זכה בעיתה"[42], ואם זה "בעיתה" אז זה "ביד חזקה ובזרוע נטויה", ז"א דרך אסונות.[43]

              "אשר החלה במצרים והיא פועלת את פעולותיה בכל המסיבות"

ז"א מי שרואה רואה, מי שמבין מבין. כל מה שקורה - ואני רוצה לומר - בעולם כולו, יש ספר שלם של המהר"ל על הנושא הזה[44], הקב"ה מסובב סיבות כדי להביא גאולת ישראל, דהיינו לידת המשיח - כך אומר המדרש[45]. כל מה שקורה, איך נאמר, באפגניסטן, כן, לא רואים מה שקורה, אבל כל מה שקורה זה קשור ללידת המשיח. כל מה שקורה בעיראק כן, ואפילו בפריז...כן. זה קשור לזה - "בכל המסיבות"- זו חוכמה שלימה, כדי לתפוס את הקשר עם...יש סוגיות שלימות בגמרא כבר. כן א...ו...למשל מה שקרה בשנת, שכחתי איך קוראים לזה... הצהרת בלפור, באותה שנה קרו הרבה דברים חשובים מאוד, כן. קרה גם כן שאומות העולם נתנו את 'האור הירוק' לארץ ישראל אז ההיסטוריונים רואים את המאורעות האחרים חשובים מאוד, לא רואים את הקשר עם זה, מה קרה פה, מה התחיל פה? זו רק דוגמה...

מה שקרה לפני כמה שבועות, אולי נדבר על זה בהמשך הסמינר על "הסכסוך הערבי- ישראלי", כך אומרים העיתונאים, כבר מחר. מה שקרה זה, זה בלתי מובן. שנים המצב היה ככה - טרור מצד הפלסטינאים, כמו שאומרים, ישראל רוצה שלום והעולם כולו 'לא שמע', 'לא ראה', 'לא רצה'. פתאום, הכול השתנה, הבחנתם בזה? אין אף אחד יכול להסביר למה. הטרור היה פחות או יותר טרור ממה שהיה לפני חמישים שנה. זה חמישים שנה שעם ישראל וממשלת ישראל אומרת שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב^[46] כן, ו- אֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה.^[47] וחוסיין אומר וחוזר ואומר "אני רוצה את הכול", "אני רוצה את הכול"... "הקול קול יעקב" אני רוצה כן? (צחוק בקהל). ופתאום הכול השתנה, תפסתם את זה? מה, זה קשור למשהו אחר?

קהל: אולי זו שיחה בין ישמעאל לישראל?

מניטו: אני לא יודע, שיחות כאלה היו כבר, אבל בחשאי.

קהל: אבל בדור הקודם שיחה מפורשת כזו לא הייתה קיימת בכלל...

מניטו: נכון, כשלמדנו את זה, ראינו כי במשך כל ההיסטוריה אין. ישמעאל לא רוצה לדבר עם יצחק, כן. אבל אם ...לחשיבות העניין...אם מתחיל לדבר פנים אל פנים, זה סימן של התחלת משהו אחר. כל עוד אנחנו נמצאים בעולם הזה, אין, אין, אי אפשר, הוא רק שומע ישמעאל. אבל היו כבר בחשאי. אני זוכר איזה רמז שהיה בזמן גולדה זיכרונה לברכה. כי המשנה אומרת- וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, זה ישמעאל, אַתְּ פְּתַח לוֹ[48]. זה התחיל עם אישה, כן, היא התחילה ל...(צחוק בקהל).

ה "אַתְ"ּ הזה, זה "אתה" בארמית אבל... בכל זאת זה יפה, טוב. עכשיו אנחנו מגיעים למשפט חזק מאוד:

             "משה ואליהו גואלים הם לגאולה אחת".

"משה" הוא גואל, התחיל ביציאת מצריים, "אליהו" הוא גואל והוא יסיים את כל התהליך, וזו גאולה אחת.

              "המתחיל והגומר"

"המתחיל" זה משה רבינו , "הגומר" זה אליהו הנביא[49].

              "הפותח והחותם הם יחד ממלאים את החטיבה".

מה זה "חטיבה"? מיד נלמד את זה בגמרא. אבל אני רוצה לגמור את הקריאה:

              "ורוח ישראל מקשיב הוא את קול התנועות של פעולות הגאולה, ההולכות מכל     המסבות עד מלא צמיחת קרן הישועה במלואה וטובה."

טוב, אי אפשר להיות יותר ברור מְהׇ...מְהָ.. מהנסתר הזה. אז מה זה ה"חטיבה"?. אני חוזר על המילה:

              "משה ואליהו גואלים הם לגאולה אחת, המתחיל והגומר, הפותח והחותם הם יחד               ממלאים את החטיבה "

המשמעות הכי פשוטה זה ההבטחה, אבל זה לא סתם הבטחה. זה הבטחה, איך אומרים את זה בעברית? אני לא יודע, שאלת קידושין, שאלת נישואין? Demande de mariage, איך אומרים את זה?

קהל: בקשה...מבקשים את היד...

מניטו: זה לא יד... זה יָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה... (צחוק בקהל). אז פה יש לנו, פעם אחת במסכת ברכות, ופעם אחת במסכת חגיגה. זה בפרק שני במסכת חגיגה[50] ופה זה פרק ראשון במסכת ברכות[51]. אז זה מתחיל ככה:

"אמר רבי אבין בר רב אדא, אמר רב יצחק: "מנין שהקב"ה מניח תפילין?"

זה מתחיל בשאלה מוזרה - מניין שהקב"ה מניח תפילין? מיד נראה את זה, כן. אתה לא יכול למצוא את זה ב"מורה נבוכים", כן, הסבר על זה. טוב, הרמב"ם הוא לא רצה לשמוע ...

ושוב נאמר פסוק בישעיהו - נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ,^[52] בִּימִינוֹ - זו תורה, כי לובשים תפילין שנאמר "מימינו אש דת למו" ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר "ה' עוז לעמו ייתן" ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" זוכרים את זה, כן?

"ותניא ר' אליעזר אומר"...סליחה זה רבי אליעזר אומר, ר' אליעזר הגדול, איפה העיניים שלי?..."ר' אליעזר הגדול אומר", כן: "אלו תפילין שבראש, א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמארי עלמא", התפילין האלו של ריבון העולמים. "מה כתיב בהו"- כי אתם יודעים שבתפילין של ישראל כתוב- שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד וזה הנושא שלנו - האיחוד של כל השבטים. כי לפי המדרש, מדרש תנחומא[53], מי אמר בפעם הראשונה את הפסוק הזה - זה בני יעקב, שאמרו לאביהם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל (אבינו) ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד^[54]. יעקב אבינו, לפי המדרש, רצה להגיד להם מה שיקרה באחרית הימים, זוכרים את זה? זה בסוף פרשת "ויחי" והנבואה נעלמה ממנו. אז הוא שאל, לפי המדרש, "שמא יש בכם חטא". איזה חטא מאפיין את עם ישראל? זה חטא נגד האחדות[55]. מכיוון ששמו של אלוקי ישראל זה "אחד"- בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד. זה מובן? כן. פחד מהחטא נגד האחדות.

התפקיד, הסגולה של עם ישראל זה לאחד שמו של הקב"ה , כן. זה לתת את העדות ההיא כי שְׁמַע, אֶחָד זה עד, כן. אותה עדות של אחדות של עם ישראל. כמו שיש שלוש עשרה מידות לשמו של הקב"ה, יש שלוש עשרה שבטים בישראל. ולכן הפשט הזה לפי המדרש הוא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד. ז"א אנחנו עם אחד, זה מובן?

אע"פ שזה לא נראה לעין, זה מסתורי, גם הגויים לא מבינים וגם אנחנו לא מבינים. איך אפשר לומר שאנחנו עם אחד? עם שיש בו כל כך פילוגים, מחלוקות, ואתם יודעים את זה...כל נושא ונושא יש לכם כבר כמה...אני חושב שאין חוכמה בעולם שמיוסדת, כמו חוכמת ישראל, על המחלוקת, כן. כשחושבים על לימוד גמרא, אה...מיד - מחלוקת! (צחוק בקהל).

מוזר, התרגלנו לזה, אבל פה יש נושא שצריך להבין אותו, ודווקא היעד - שלאו דווקא של לימוד התורה - של ההיסטוריה של עם ישראל, זו הסגולה שלו, זה להעיד באחדות של כל האנושות, דרך השבטים של עם ישראל. זה פשוט להבין כן...אף...אומה יכולה להעיד בזה.

יש לנו איזה מין בית כנסת באמריקה שנקרא או"ם, אומות העולם. אומרים ה'אומות המאוחדות' אבל זה התחלה של אומות העולם, כן. אי אפשר למצוא אחדות - רק נגד ישראל (צחוק בקהל), דרך אגב כן. אבל אותה בעיה, זה עם ישראל שצריך לפתור אותה ולכן צריך לבנות את אותה אחדות שהרב היה מדבר. אז בתפילין של עם ישראל כתוב שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד. אז החכם פה שואל מה כתוב בתפילין של הקב"ה פה, אם כבר אתה אומר שהוא מניח תפילין - "אמר ליה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אתם רואים את ההקבלה? שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד ומה כתוב בתפילין של "מארי עלמא", של הקב"ה? וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.

אפשר להסביר את זה ככה: כמו שהקב"ה מאחד את כל המידות, "שמו אחד", למעלה, כך עם ישראל, למטה, מאחד את הבריאה, דרך כל הריבוי ורובי רבבות של ריבויים. אז כל זה סוף סוף זה השבטים , גם ריבוי וגם אחדות. ועם ישראל כאומה יש לו המשימה לאחד את הכול, זה מובן? זה רק לפי המושגים של תורת הנגלה, אבל זה עיקר של כל העניין.

אני ממשיך - ואז השאלה היא, לפי רב נחמן - "ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל", והייתכן שהקב"ה משבח את עצמו דרך השבחים של עם ישראל? הבנתם את השאלה? התשובה "אין", בארמית זה "כן". "דכתיב את ה' האמרת היום (וכתיב) וה' האמירך היום, אמר להם הקב"ה..." "להאמיר" זה לשבח, כן, יש מילה בערבית "אמִיר", זה אותו שורש. "אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם", כשאתם אומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", זו חטיבה, כלפי הקב"ה "ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם".

"אתם עשיתם אותי כחטיבה אחת בעולם שנאמר "שמע ישראל..." ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". טוב, אז מתוך הגמרא, אנחנו מבינים שיש עוד משמעות למילה "חטיבה". חטיבה זה חלק אחד, הכול אחד, כן. איך אומרים את זה, הבנתם? חטיבה אחת...

קהל: גוש.

מניטו: כן, יש רמז למה שקורה עם האמונה[56] ...אבל...(צחוק בקהל). בערבית זה "חְטָב" כן, זו אותה מילה - "חטיבה אחת".

" אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם", "בעולם" – זה ריבוי כן, רק עם ישראל מאחד את שם הייחוד ולכן גם הקב"ה עושה לנו חטיבה אחת בעולם, זה איחוד עָם ישראל. ולכן אפשר להבין את זה למה הרב מתייחס לאליהו הנביא. זה עניין על-טבעי 'אחדות ישראל', זה מובן? כמו ש'השלום' הוא עניין על-טבעי, בעין, על טבעי, גם האחדות זה עניין על-טבעי, וזה עניין משיחי. כל עוד אנחנו נמצאים בעולם, הוו של 'שלום' הוא 'וו קטיעא', יודעים את זה[57]? בתורה זה כתוב עם וו קטוע כן, כי זה לא שלם, אם אפשר לומר את זה. דווקא זה כתוב שלם, אבל מכיוון שזה לא שלם אז יש וו קטיעא. אני זוכר, טוב זה פוליטיקה....אבל זה, זה ממש קשור למה שאנו חיים היום...

טוב, אז זה הנושא שבחרנו לשיעור הראשון, ז"א הבעיה שמתעוררת בהתחלת הגאולה, וזו הבעיה של 'איחוד השבטים'. החידוש שלמדנו זה אליהו הנביא, ז"א לפי דעתי, טוב זה נתון לדיונים, אבל לפי דעתי אנחנו נמצאים במבוי סתום, כי כולם מחפשים את הפתרון – או דרך חזרה לדת, דהיינו ההלכה, או דרך איזה מין פילוסופיה יוונית, או לא יוונית, אבל דברים תלויים באוויר. שוכחים שיש רק אפשרות אחת - להחזיר את אחדות התורה זה אפשרי רק דרך לימוד חוכמת התורה שהיא חוכמת הקבלה.

ורק רציתי להוסיף - תזהרו מהסילופים! כן, יש כמה סיבות שאי אפשר להאמין בספרים האלו, שכותבים עכשיו על הקבלה. אני אומר את זה רק בקצרה. להיות מקובל - יש תנאים. להיות תלמיד של מקובל - יש תנאים. אחד מהתנאים זה לא לכתוב ספר. אז מי שכתב ספר, או שלא היה תלמידו של מקובל או שעבר על השבועה שלו. אז זה שתי סיבות שלא כדאי לקרא מה שכתב, תפסתם את זה? כן. ויש ספרים רציניים כן, על הקבלה. אבל כל הספר זה רק לומר מילה אחת: יש דבר כזה שנקרא 'קבלה', זה מובן? ואני מתכוון לספר, בפרט, לספרו של הרב שפרן מג'נבה, יש לו ספר על היהדות שכתוב 'לקבלה', 'בקבלה'[58], אבל כל הספר זה יהדות, אבל יש רק מילה אחת שהיא 'קבלה', 'תדעו יש קבלה', כן, לא יודע. לכן זה ספר חשוב כן. מכל מקום: קצת נחמה, זה קליפה קודמת לפרי ופרי בלי קליפה זה קשה למצוא בשוק, זה מתחיל ככה בקליפות...(צחוק בקהל). הודות הספרים האלו, אפשר למצוא ספרים, אני מתכוון לספרים האמיתיים, כן. לא ל.., כי שמעתי שיש "מכון לחקר הקבלה" פה ושם וחבל על הזמן ועל הכסף. טוב, טוב מה השאלה? ראיתי איזה שאלה, לא? אין שאלה?

קהל: לפי מה שאתה אומר, כל הקבליסטים היום למדו מספרים שנכתבו ב-1400- 1500?

מניטו: לא זה לא הקבליסטים, זה המקובלים. הקבליסטים דווקא אלו שלא יודעים קבלה, כן... (צחוק בקהל)

קהל: המקובלים לומדים רק בע"פ עם הרבנים שלהם ספרים שנכתבו לפני...

מניטו: כן, לומדים בע"פ עם הרבנים שלהם. ויש כמה ספרים של דרשות לפי הקבלה, זה ספרי קבלה, זה דרשות לפי הקבלה. למשל 'הזהר' זה מדרש, זה מדרש קבלי על התורה.[59] קבלה ממש, אפשר ללמוד זוהר אלפיים שנה בלי להבין מילה. קבלה זה בע"פ, נשאר בע"פ, תפסתם?

אולי רק פסוק אחד גבי יוסף, כי אליהו זה גילוי של יוסף, אתם יודעים את זה: יוסף הצדיק, פנחס אליהו[60]. רק אמצא את זה, מיד תבינו את זה...זה ב "ויגש". רק רגע אני אמצא את זה...יש פסוק שאומר כשאחיו של יוסף הכירו אותו, יוסף אומר את זה: וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם ^[61] אני חוזר על הפסוק: וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. היה צריך לומר - אוזניכם שומעות כי פי המדבר אליכם, מה זה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת ? אז רש"י מביא מדרש : "והנה עיניכם ראות. בכבודי ושאני אחיכם שאני מהול ככם" איך רואים שהוא מהול?, כי פי מדבר אליכם? כן? רואים את הפנים שלו, מה זה רואים שהוא מהול? מכאן אנחנו מבינים שזה נראה בפנים,[62] טוב.

"ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש, ועיני אחי בנימין, השווה את כולם יחד לומר שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי שהרי לא היה במכירתי, כך אין בליבי שנאה עליכם". אז ההסבר הוא קצת רחב, אני אח"כ, אני אגיע למה ששמעתי פעם מהרב אשלג ז"ל, הנה ככה: הם חשדו אותו בגילוי עריות, בשפיכות דמים ובעבודה זרה. זה היה החשד שלהם נגד יוסף כשהיה צעיר, כן. אז הוא היה צריך לעבור באותם המבחנים והצליח במצרים, נשאר יהודי וכן הלאה...,'עברי' דווקא היה צריך לומר 'עברי', כי הוא אומר: נַעַר עִבְרִי. ואחר כך הוא מצדיק את עצמו, 'יוסף הצדיק', והוא מגלה להם – אתם רוצים הוכחה שאני יוסף אחיכם? הנה תראו :

אני מהול - אין חשש לגילוי עריות,

אני מדבר בלשון הקודש - אין חשש לעבודה זרה,

ואין בי שנאה עליכם - אין חשש לשפיכות דמים.

זה מובן? כן. ופה יש רק הרמז של 'אני מדבר בלשון הקודש', זה רמז של גילוי הגאולה העתידה, מתחילה ב..זה גילוי, כן. אז הרב אשלג הסביר את זה ככה - יש הרבה פעמים לומדים, וכשלומדים בע"פ מבינים. אחר כך עוזבים את השיעור, פותחים את הספר, לא מבינים כלום. אתם מבינים למה אני מתכוון, כן? אז ככה הרב אשלג היה מסביר, מה אמר להם: עֵינֵיכֶם רֹאוֹת... כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, זה פשוט מאוד, זו תורה שבעל פה, פשוטו כמשמעו. וזה נכתב בתורה שבכתב. אז מי שלא שמע בעל פה, לא יכול לראות את זה, עכשיו מוכרח לראות את זה: כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אמרנו, עֵינֵיכֶם רֹאוֹת....

אז נחזור בשיעור הבא עם נושא אחר....

(סוף הקלטת)  

 

 

 

 

 

[1] ראו פירוש רש"י על סנהדרין דף מד עמוד ב :"אביך האמורי תרח ואבותיו מכנען באו" ומניטו הזכיר פעמים רבות שיוסף אומר לשר המשקים "גנוב גונבתי מארץ העברים", כלומר עמי התקופה הכירו בארץ כנען כארץ העברים. וראו עוד ברש"י על הפסוק ( בראשית פרק יב פסוק ו ) : "והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שהרי בחלקו של שם נפלה" על פי ספרא פרשת קדושים פרשה יא סימן יז:" שמא תאמרו אין לך ליתן לנו אלא משל אחר ? והלא משלכם היא והיא אינה אלא חלקו של שם ואתם בניו של שם והן אינן אלא בני חם ומה טיבן בתוכה אלא שהיו שומרי המקום עד שתבואו"

[2] "אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר "כי קולך ערב ומראך נאוה".

[3] " בפלגה התפצלה הזהות האנושית לשבעים זהויות. זהויות אלו נפגשות מחדש כאן בירושלים דרך היהודים החוזרים מהגלויות השונות. הפולני פוגש את המרוקאי. הקושי במפגש בין היהודים אינו נובע מעצם היותם יהודים, כלומר צאצאים של העברים אלא מהצד הגויי שבהם. הזהות היהודית מורכבת כי היא אינה אף פעם רק יהודית. היא תמיד יהודי־מישהו. המישהו הזה הוא הצד הגויי הבא מהזהות הגויית המארחת אותו. לכן המפגש מורכב (מתוך שיעורי הרב על התפוצות).

בזהות היהודית מעורבים מרכיבים הבאים מזהות הגוי המארח אותו. יש לערבוב זה שני פנים: אחד חיובי כי הוא מאפשר מה שהמקובלים מכנים ״ליקוט הניצוצות״, והשני שלילי כי היהודי עלול לשכוח שהוא למעשה עברי הנמצא זמנית בגלות. הוא עלול בשלב הראשון לאמץ את זהות הגוי המארח אותו כזהותו העיקרית ולהפוך את זהותו המקורית למשנית, ובשלב שני לשכוח אותה לגמרי. זו תופעת ההתבוללות. בחזרה לארץ עובר היהודי תהליך זהותי מורכב וארוך. הוא צריך לחזור להיות עברי ולשם כך עליו ״לעברת״ אותם ניצוצות שליקט ולהיפטר במקביל מן הקליפה שהוא מביא אתו - אותה קליפה גויית זהותית, תרבותית. זה מה שנקרא אצל המקובלים להסיר את קליפת ארם (מתוך שיעורי הרב על הגלות והגאולה)" ( 'סוד מדרש', כרך ז הערה 29 )

[4] ראו 'מספד למשיח?' עמ' 52

[5]"תפסתם את זה? איך להסביר שהוא אוהב את העם הזה שהוא נגדו? איך להסביר: "אהבתי אתכם נאום יהו"ה אם מלכתחילה הוא יודע שמלכתחילה ברא אותו כדי להיות דווקא ההפך? מה ההסבר? רק מילה אחת ותבינו את הכול: זה סוד ערב רב. זה מובן? ולפי דעתי, זה כוחו של משה רבנו, יש הכרח לזה, כי באמת עם ישראל צריך להיות הגורם של גאולת העולם כולו, לכן צריך לקבל את הערב רב, את הקשיות עורף. זה מובן? אבל מכיוון שקבלנו את זה, זה ישראל ממש, תחזור על פרשה כי תשא, הכול שמה הוא פשט.

"נגד כל עמך"

לא אמור אל בני ישראל, כשמשה התפלל כי לא רצה שמלאך יבוא לפני ישראל, הוא אומר אני לא יכול, עתה, עכשיו, אתה עם קשה עורף; מכיוון שקבלנו את הערב רב, אז קבלנו את המידה של קשיות עורף, כי המידה של קשיות עורף באה מהערב רב, "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא , "מדובר בערב רב לפי הפשט. אז כשהקב"ה הסכים לפי דעת משה לקבל את הערב רב, הסכים שעם ישראל יהיה בבחינת קשיות עורף, אבל זה לא ישראל העברי, זה ישראל הקשור לאומות העולם. זה מובן מה שאני אומר כן? מכיוון שזה ישראל, זה ישראל לכל דבר מכיוון שזה ישראל זה ישראל, אבל סופסוף הסיבה הראשונית באה לא מעם ישראל, לא מצאצאי האבות, לא מהעם העברי אלא מאומות העולם. ייתכן שזה מסביר למה דווקא משה רבנו היה צריך לצאת מארמונו של פרעה? כדי לייצג דווקא את אומות העולם. דאם לא כן לא היה יכול, אהרן הכהן לא היה יכול לייצג את אומות העולם" ( מתוך תמלול שערי אורה באתר המכון שיעור 24 )

וראו 'תיקוני זהר' תיקון שישים ותשעה דף קיב "ערב רב דאינון מעורבין בישראל", וראו 'שער הפסוקים' (הוצאת וידבסקי תשמ"ח ) פרשת שמות עמ' קיד, וראו עוד 'פתחי שערים' נתיב 'גדלות דז"א' :" שיוצא מגדר האמת והיושר בסוד חתן אמת ליעקב והוא סוד הארת ערב רב בצד ימין של פרצוף יעקב שהוא אינו ביושר רק יוצא בסט"א ונראה לעיני הבריות שהוא בצד ימין בסטרא דקדושה" וכן בספר 'אבן שלמה' לרב מאלצאן על פי הגר"א, דיון מקיף בנושא בפרק יא סימן ו ובמיוחד בהערה ה (סומן על ידי מניטו בספר זה בספרייתו) על פי רוח דברי מניטו ברבים משיעוריו

[6] ראו לדוגמא 'אוצרות חיים' למהרח"ו שער 'הארות זו"ן' פרק א

[7] קידושין דף ל עמוד ב בעניין פסילה ביוחסין

[8] 'שער הכונות' חלק א עמוד קכח. וראו 'מגן אברהם' שו"ע או"ח סימן סח סעיף קטן א

[9] עובדיה, פרק א פסוק כ. וראו פירוש רש"י שם על מקור גלות אשכנז מבית ראשון וגלות ספרד מבית שני

[10] שם, פסוק כא.

[11] ראו 'סוד לשון' כרך ב הטקסט לאחר הערה 54 : "מיעקב יצאו שנים עשר שבטים שהם "האלכסונים" כלומר הקוים המחברים בין כל מידות של ו' קצוות תפקידו של כל שבט הוא לאחד את המידות שהוא מחבר ביניהן..." וראו בניסוח מעט שונה בליקוטי מאמרים של ר' צדוק מלובלין ( הוצאת הר ברכה ) אות טז סעיף א:" "כפי קבלתי סדרן של ששה עמקין שבספר יצירה שבהם שנים עשר גבולי אלכסונים דהיינו בכל עומק יש שני קצוות אלכסונים שכל אחד הוא נגד חבירו וכן הם סדר שנים עשר שבטים שכל אחד יש לו שבט כנגדו שעומד בגבול אלכסונו שהוא ממש נגדו והיפך לו וכן הם סדרן של שתים עשרה"

[12] "כי הקב"ה, המילה 'הקב"ה' זה זעיר אנפין דאצילות, זה הקב"ה: יהו"ה אל אלקי ישראל. כל פעם שאומרים הקב"ה, זה התפארת דאצילות, ה-ו' של ההויה הכוללת דאצילות, אז הוא בצד זכר, כי זה חכמה. הבינה זה צד נוקבה. אז הבינה, היא שורש של כנסת ישראל ובינה זה כנסת ישראל העליונה, מלכות התחתונה, ויש שיר בין חכמה לבינה, שיר בין בינה לחכמה, אבל יש שיר שמופיע בשני השירים האלו והוא הכתר, הוא הקוצו של יוד" ( מתוך תמלול שערי אורה שיעור 48 )

"היכולת לאחד שמחה ויראה, לאחד רחמים ודין היא סוד הבינה.[64] היא סוד הקשר של תפילין. האות דל״ת - גילוי שם יהו״ה, בעל ד׳ אותיות. ״דלתיך דפקנו רחום וחנון אל תשיבנו ריקם״.[65] מי שמבין סוד זה יכול להיכנס לחדרי חדרים. ׳כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ׳.( מתוך שערי דמעה 2 פרק "וארשתיך לי לעולם" )" יש סדר מסוים של גילוי הספירות כתר, חכמה, בינה וכו׳. זהו הסדר מלמעלה למטה. אנחנו פוגשים את הגילוי הזה בכיוון ההפוך, מלמטה למעלה: בינה, חכמה, כתר. מה ההבדל בין בינה לחכמה? הבינה קשורה ליכולתי להבחין במה שני הדברים שונים. רק לאחר שאבין זאת, אוכל להבין במה הם למעשה אחד. למשל, איש ואישה. איש זה איש ואישה זו אישה. זה נכון במדרגת הבינה וכך צריך להבין קודם כול. איש זה לא אישה ולהפך. אבל במדרגת החכמה, שניהם בני אדם. הטעות היא להתחיל באמירה ששניהם בני אדם ולהמשיך ולומר שלפיכך אין הבדל ביניהם. אותו הדבר בנושא שלנו: דין זה דין ורחמים הם רחמים. זה לא אותו דבר. אחרי שאני יודע זאת, שאני מפנים זאת, אני יכול לומר כי לשניהם שורש משותף - בינה." ( שערי דמעה 1 פרק "על קן ציפור")

[13] דברים פרק לא פסוק כא.

[14] ראו תמלול שיעורי מניטו על 'נתיב התורה' למהר"ל ( אתר המכון ) שיעור מס' 5 להרחבת הנושא.

[15] 'ליקוטי תפילות' תפילה מז

[16] השוו לביטוי "נהרא נהרא ופשטיה" חולין דף יח עמוד ב

[17] תהילים מזמור קיט, פסוק קכו.

[18] תמורה דף יד עמוד ב

[19] ראו הקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה

[20] מגילה דף יז עמוד א

[21] הכוונה כאן לרב צבי יהודה קוק. בד"כ כשמניטו אמר "הרב" התכוון לרב קוק.

[22] קהלת, פרק יב פסוק יב .

[23] ראו גיטין דף ס עמוד ב:"לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל-פה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל"

[24] ראו מגילת תענית פרק ד ובסכוליון שם

[25] שער המצוות פרשת ואתחנן פרק לג פסוק ב וספר נגיד ומצוה ( פרמיסלא תר"מ) עמוד עב.

[26] על פי עובדיה, פרק א פסוק א

[27] לא מצאתי מקור מפורש ואולי הכוונה לזוהר חלק ב דף לח עמוד ב ד"ה אנוכי וזהר חלק ב דף יד עמוד א בד"ה "ר' חייא רבה הוה אזיל"

[28] ראו זוהר ח"א דף קיז עמוד א, והקדמת מהרח"ו לעץ חיים ( הוצאת וידבסקי ירושלים תשמ"ח ) עמוד טו, הקדמה לפירוש 'אור החמה' על הזהר לר' אברהם אזולאי ו'אורות הקודש' חלק א קכב "גילוי הרזים בדור האחרון" ובהקדמות הרב אשלג לספריו ( פירוש הסולם, פנים מאירות פנים מסבירות ועוד)

[29] " שוב אזכיר את מה שאני רגיל לומר: זה לא נכון כי זה כתוב, זה כתוב כי זה נכון. הקדימות היא למסורת החיה, לתורה שבעל פה. הרב פוסק, לא הספר. הרב פוסק, כי בידו מסורת חיה של פסיקה, מסורת שבעל פה שקיבל מרבותיו, לא מתוך קריאה או לימוד של ספר זה או אחר, חשוב ככל שיהיה. זה עצם המושג של שימוש תלמידי חכמים. לא בחינם אמרו ״גדול שימושה של תורה יותר מלימודה״.[8] " ( מתוך 'שערי דמעה' כרך א פרק "על קן ציפור")

[30] בנוסח תפילת מוסף של שבת, של האדמו"ר הזקן כתוב "תיקנת שבת", בקו"ף. בשאר הסידורים, אשכנזים    

   וספרדים כתוב "תכנת שבת". כנראה המקור לנוסח האדמו"ר הוא 'פרי עץ החיים' של האר"י ז"ל.

[31] בין המקורות לאבחנה בין ההלכה כמעמיקה פירוד לעומת תורת הסוד שיכולה לאחד ראו זהר חלק ג פרשת בהעלותך דף קנג עמוד א וב : "בעבודה קשה דא קושיא, בחמר דא ק"ו, בלבנים דא ליבון הלכה...הכי ימתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה....."

[32] ראו מגילה דף ו : "אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמן; 'לא יגעתי ומצאתי'; אל תאמן; 'יגעתי ומצאתי' - תאמן" .

[33] "ויש הגדרה של חכמת הקבלה, שהיא בעיקר חכמת לשון הקודש. מי שלמד לשון הקודש הוא מבין את המקרא לפי הקבלה. לכן, אפשר להגדיר את זה ככה: כל עיקר חכמת הקבלה זה לימוד לשון הקודש, דהיינו המקרא כפי שהנביאים מסרו לעם ישראל" מתוך תמלול שערי אורה באתר המכון שיעור 18 .

[34] " לאה הייתה מיועדת לעשיו, ורחל הייתה מיועדת ליעקב, ולכן יעקב אהב את רחל כי היא בת זוגו. הפסוק אומר שלאה הייתה שנואה, אבל הרב היה מסביר לפי המדרש, לא שהיא הייתה שנואה אלא המעשים שלה[10].(תקנת השבים פרק ו) הפסוק אומר: "וירא יהו"ה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה", פה יש נושא חשוב מאוד, כי בגורל של עשו, היה ארץ ישראל, בגורל של יעקב זה הגלות. לכן בני לאה שייכים לא"י ובני רחל שייכים לגלות, זה נושא בפני עצמו. נוסף לתחרות ,נאמר, של שתי הכוחות, הרוח והחומר, יש את התחרות, נאמר, של החוץ והפנים, כי יש קדושת חוץ ויש קדושת פנים." ( מתוך תמלול שערי אורה שיעור 32 )

[35] "וילך אברהם הלוך ונסוע הנגבה" – רש"י על הפסוק "ואביו קרא לו בנימין" מצטט פסוק זה

[36] להרחבה נוספת של נושא חשוב זה בתורתו של מניטו ראו 'סוד מדרש' כרך ז פרק "קהל עמים"

[37] ראו 'ליקוטי אמרים' תניא פרק לו

[38] ראו משנה ידיים פרק ד משנה ד :"בא סנחריב ובלבל את האומות"

[39] "בדור הגאולה, של יציאה מן הגלות, מופיעה דמות שביעית - עמלק, המבקש גם להשמיד את עם ישראל וגם להחליפו בתפקידו כנושא ההיסטוריה. בזמן יציאת מצרים היה זה עמלק עצמו שבא להילחם עם ישראל בִּרְפִידִים. בזמן שיבת ציון, בתום גלות בָּבֶל, היה זה הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי,[92] ובדורות שלנו, זה מאה שנה, אנחנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של השמדת העם, ובמקביל מושמעות טענות שונות על־ידי מספר עמים שהם הם נושאי ההיסטוריה ותקוות העולם". ( מתוך 'סוד מדרש' כרך ד פרק 'תיקון העולמות' )

וראו 'דברי סופרים' לר' צדוק מלובלין (הוצאת הר ברכה וכן בכל הציטוטים הבאים מספריו) עמוד 261 ".. ממנו שורש עמלק דכתיב בו תמחה שהוא שורש הקטרוג נגד הברית שכרת הש"י עם ישראל כמו שאמרו דהיה זורק את הברית ואמר טול מה שבחרת "

וראו 'ליקוטי מאמרים' לר' צדוק מלובלין אות טז סעיף יב:" דהם חושבים דבלבוש על כל פנים אפשר להתדמות וזה כל חפץ אומות בעקבתא דמשיחא להתדמות על כל פנים בלבושים ועניינים הנגלים להיות במראית עין לעמא חד"

[40] אורות, "ישראל ותחייתו", כ"ח.

[41] גבורות ה' פרק מו

[42] סנהדרין דף צח עמוד א

[43] להרחבת הנושא ראו 'מספד למשיח?' פרק 2 'ויהי באחרית הימים'

[44] כוונתו של מניטו כנראה לספר נצח ישראל של המהר"ל מפראג

[45] בראשית רבה פרשה פה סימן א

[46] ישעיהו פרק נז.

[47] מלכים א' פרק יח.

[48] המקור הוא כנראה בפירוש אברבנאל להגדה של פסח ( מהדורת בקאל ירושלים תשל"ג) שם מבואר הטעם שנקרא אינו יודע לשאול כיון שהוא "פרא אדם". וב'ליקוטי מוהר"ן' מהדורא קמא תורה ל סימן ו מובא גם כן טעם אחר שעל פי המדרש חזר בתשובה והוא בבחינת אינו יודע לשאול. ואולי ניתן להציע על פי פשט הפסוקים: יצחק שאל :"איה השה לעולה" וישמעאל לא שאל מדוע הוא מגורש מבית אביו. וראו בהרחבה 'סוד מדרש' כרך ב "ירידה לצורך עליה". וראו עוד ספר 'ויאמר אליהו' לרב עטיה - 'ברא כרעיה דאבוהון' - בנו של הרב מרדכי עטיה ידידו של מניטו: שנימק בהרחבה רבה מדוע ישמעאל הוא "שאינו יודע לשאול"

[49] " אמר ליה הקב"ה: משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה כך לעתיד לבא כשאביא להם את אליהו הנביא שניכם באים כאחת" ( דברים רבה פרשה ג יז ) וראו שער הגלגולים הקדמה לו דף מב ע"א :"ובאחרית הימים בדורו של משיח יבא משה בגלגול...והמתורגמן שלו אז יהיה אליהו" נמצא כי הרועה הראשון שהוא משה הוא עצמו הרועה האחרון....אלא שהמשיח הוא הנשמה לנשמה של משה"

[50] אולי כוונת מניטו לחגיגה דף ג עמוד א "אתם עשיתוני חטיבה אחת".

[51] ברכות דף ו עמוד א

[52] ישעיהו, פרק סב פסוק ח.

[53] תנחומא על פרשת ויחי ( הוצאת אור החיים תשע"ב ) דף קנה

[54] מסכת פסחים, דף נו עמוד א.

[55] "קמו ואמרו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד."דהיינו - כשם שאתה מאמין באל אחד אנחנו כולנו מאמינים באל אחד. וזה מגלה על איזה חטא היה מתכוון: כי אם האל של ישראל הוא ה' אחד - אז דווקא ההגדרה של חטא בישראל זה החטא נגד האחדות. זה מובן? טוב. וזה מה שאומר הפסוק: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל"^[29]. אם יש איזה רמז, איזה חשד, שיש חטא - זה מתגלה כששבטי ישראל נידונים על עניין האחדות שלהם. זה בא דרך דן, מאסף את כל המחנות. ודן זה השורש של "דין": "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". כש"דן ידין עמו" - אז יתגלה אם יש חטא של אחדות.

לכן זה הכוונה של המדרש: הם הבינו מיד למה הוא מתכוון – "שמה יש בכם חטא": שמה יש בכם עוד שנאת חינם, שנאת אחים, שזה מעכב את תיקון של חטא דרך... כפי שהסברנו מקודם.

ומכיוון שהגלות זה דווקא העונש של השנאת חינם, אז - נסתמה לו הנבואה של קץ הגלות. זה מובן? זה הפחד של יעקב בשעת פטירתו, דווקא הם, הבנים אמרו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". דהיינו - כפי שאומר המדרש: אין חטא כזה, זה רק אחיזת עיניים". מתוך תמלול שיעורים על התפילה ( באתר המכון ) שיעור 'ברכת מלכות בית דוד'

[56] כוונתו ל"גוש אמונים"

[57] "הגמרא מסבירה מדוע המילה שלום כתובה בפסוק בכתיב חסר : "דאמר קרא: (במדבר כה) והיתה לו ולזרעו אחריו, בין זרע כשר ובין זרע פסול. אבוה דשמואל אמר, מהכא: (דברים לג) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, אפילו חולין שבו תרצה. רבי ינאי אמר, מהכא: (דברים כו) ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו? אלא, זה כשר ונתחלל. בעל מום דעבודתו פסולה מנלן? אמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר קרא: (במדבר כה) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב, אמר רב נחמן: וי"ו דשלום קטיעה היא".

מעשיו של פינחס לא הביאו את השלום הסופי כיוון שאין שלום מושלם. הכול תלוי ועומד בבחינת "וי"ו דשלום קטיעה היא". זהו סוד הוי"ו של תפארת: יש וי"ו נגלית ווי"ו נסתרת. בכתיב המלא של האות וי"ו יש שני וי"וים: הראשון הוא יעקב והשני יוסף. אפשר גם להסביר שההתחלה של וי"ו היא יעקב והסוף הוא יוסף. כדי להבין מדוע מידת השלום קשורה ליוסף יש צורך להכיר את התולדות של יעקב, כלומר את יוסף ואחיו. נתחיל ללמוד את הקשר בין מידת השלום לאברהם ולשאר האבות, ואז נלמד על יוסף ואחיו." מתוך סוד לשון הקודש כרך ב פרק 'שלום'.

וראו בהרחבה 'סוד מדרש' כרך ה 'עקידת יצחק - לפשוטו של מקרא'

[58] La Cabale (The Kabbalah; Paris : Payot 1960 

[59] ראו לדוגמה בפירוש רבינו בחיי על פרשת משפטים פסוק "ואם אסון יהיה" ובעוד מקומות וכן בהקדמת 'אור החמה' לר' אברהם אזולאי: "מדרש ויהי אור", וכן בספר תולעת יעקב ד ע"ב ומאוחר יותר בספר מטה משה (וורשא תרל"ו) דף טו ( נמצא בספרייתו של מניטו ) וכך גם הציטוטים מספר הזהר בספר דעת תבונות לרמח"ל

[60] 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי עין רביעי נהר נו ( נמצא בספריתו של מניטו )וראו עוד 'מגלה עמוקות עם פרישת שלום' ( נמצא בספרייתו של מניטו ) פרשת וישב אופן שביעי. וכן 'פרי צדיק' פרשת ויחי אות א

[61] בראשית פרק מה פסוק יב

[62]]'צלם אלהים' של אדם זה רק הפנים שלו]

זה כל הגוף. אבל הנשמה: "ויפח באפיו" זה בפנים. אין ערווה בפנים, לכן לא מכסים את הפנים, חוץ מהפנים של התלמיד חכם, יש ערווה, זה נושא לפני עצמו. ולכן בדורות הקודמים תלמידי חכמים היו מכסים את פניהם כמו אישה. [9]

[למה אישה צריכה]

מכיוון שהפנים של האישה, השורש של הפנים של האישה, הוא יותר פנימי מהפנים של האיש. אני אסביר את זה ככה: עניין של הבריאה זה לשים בחוץ מה שהיה בפנים. מכיוון שהאישה נבראת אחרונה זה סימן שהיא נבראת ממקום יותר פנימי מהאיש, ולכן זה אור יותר עמוק שהוא בחוץ, מגולה, צריך לכסות אותו. לכן האישה מרגישה את הצניעות, יותר מהאיש, אע"פ שיש מדרגות].צניעות זה שייך גם לאישה, גם לאיש] גם, אבל אמרתי יותר. באופן טבעי, האישה מרגישה את הבושת, את הצניעות יותר מאיש, אע"פ שיש מדרגות. יש נשים גסות ויש אנשים קצת עדינים. הכלל הוא פשוט: מה שהיה בפנים יותר הוא בחוץ לכן הם בישנים. מה שהיה יותר בפנים, כשנמצא בחוץ, הוא יותר מגולה" מתוך תמלול שערי אורה באתר המכון שיעור 48