ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', ואיתי קולין

 * ה"ע – הערת העורכים

 

 

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת... (במדבר א, ב)

ספר במדבר מתחיל במפקד אוכלוסין מפורט מאד של שבטי ישראל. על מנת להיות כשירה וראויה לשמש כלי להתגלות ה' ושכינתו, על העדה למנות סך מינימלי של אנשים, בכמות ובאיכות. זאת המשמעות של הביטוי "במספר שמות".

מצד המספר, כל אחד שותף במידה שווה לכלל, בהיבט האנונימי שבו. אבל מצד השם, כל אחד מהווה זהות ייחודית, ללא תחליף, שבה מתגלה הסוד - עמוק עד אין חקר - של כל נשמה ונשמה בישראל. את הגוף, סופרים; לנשמות קוראים בשם.

לכאורה יש כאן סתירה, שלא ניתן ליישב אותה, בין המספר (הכמות האלמונית) ובין השם (הזהות הייחודית של כל אדם). אך יש מונח המתעלה מעל סתירה זו, והוא ה"פקודים", כלומר התפקידים המיועדים לכל יחיד בחברה.

ניתן אפילו לומר שעבור התורה, כל יחיד מגדיר את עצמו על פי החלק שהוא ממלא במשימה הכוללת שהוטלה על האדם מראשיתו, ביחס לבריאה: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית, ב, טו).

 

הלויים כִּמְלַוִּים

במכלול התפקידים האלה מקום מיוחד שמור, מראש, לשבט לוי. שבט זה אינו נפקד יחד עם כלל שבטי ישראל האחרים – אלא בנפרד.[1] הפרדה זו מבליטה את העובדה שמאז חטא העגל שבט לוי נבדל מיתר שבטי ישראל, והוא הוקדש לתפקידי קדושה. עבודת המקדש הוטלה עליו כבר בעת הנדודים במדבר:

וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם (במדבר ג, יב).

פסוק זה אינו מבאר לאיזה תפקיד נלקחו הלויים. על מנת לברר זאת עלינו לחזור ללידתו של לוי, אביהם של שבט לוי, הבן השלישי שילדה לאה ליעקב :

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי    .     (בראשית כט, לד).

לוי הוא המלווה, בזכותו איש אינו בודד. על פי התורה, תפקידו של שבט לוי בחברה הוא לעמוד לשירותם של השבטים האחרים, והוא הערב לאחדות העם. לוי הוא השבט השלושה־עשר, אותו שבט אשר בדרך עלומה יתר השבטים יודעים שהם אינם לבד. אנו רגילים למניין של שנים־עשר שבטים, אך אנו גם יודעים שהשבט השלושה־עשר , שבט לוי, אם הובדל מכלל ישראל, זה דווקא כדי להבטיח את אחדותו של הכלל.

הסכנה האורבת לאלה אשר אמורים היו למלא את התפקיד של מלווים, הכישלון שלהם, הוא ליפול לסוג של שיכרון חושים מעצם מעמדם כנבדלים, ולהתנהל כשבט נפרד.

חשוב להזכיר עובדות אלה דווקא בימינו, ימי תחייתו של עם ישראל כאומה. שבטי ישראל הם מאוחדים – "אחד" בגמטריה: שלוש־עשרה – אך ורק כאשר שבט לוי מחובר לכלל העם, ועומד לשירותו. העבודה למען האחדות, היא עבודת ה', האל האחד.

 

[1]   "וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם(במדבר א, מז).

 

הוספת תגובה