ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

 

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', ואיתי קולין

* ה"ע – הערת העורכים

 

 

 

לאחר האסון, המִּפְקָד

זכותן של בנות צלופחד

 

בסוף הפרשה הקודמת, פרשת בלק, מתוארים אירועי "בעל פעור", בהם בנות מואב ניסו לפתות את העם ולדרדרו לזנות. המהלך – שתכליתו פגיעה בחוסן המוסרי של ישראל – נרקם על ידי המדיינים כאסטרטגיה חלופית לניסיונו הכושל של בלק להביא קללה על עם ישראל על ידי בלעם. ואכן, התורה מספרת לנו שבעקבות האירועים האלה, פרצה מגפה בישראל שכילתה עשרים וארבע אלף איש. רק התערבותו של פנחס הצליחה לעצור את המגפה, ועל כן הפרשה נקראת על שמו.

והנה, מיד לאחר מכן הקב"ה מבקש ממשה לבצע מִּפְקָד אוכלוסין מפורט של כלל השבטים:

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל [...] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (במדבר כו, ב, ד)

אילו הכוונה הייתה לדעת כמה אנשים שרדו את האסון, די היה לנכות את מספר המתים מן המגפה מתוצאות המִּפְקָד הקודם. קיים אם כן נימוק נוסף למִּפְקָד, וכך מסביר רש"י:

"ויהי אחרי המגפה וגו'. משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותן, לידע מנין הנותרות.

דבר אחר: כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסרו לו במניין.[1] עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במניין".(שם כו, א)

ואכן יש משהו מיוחד במִּפְקָד זה: כשהתורה מציינת את שמות המשפחות של כל שבט ושבט, היא גם מציינת במפורש את השמות של אלה שנעלמו. מדובר בששה שמות:

  • דתן ואבירם (שם,פסוק ט-י)
  • קורח (פסוק ט, יא)
  • צלופחד, שמת ללא בנים זכרים (פסוק לג)
  • נדב ואביהו (פסוק סא)

את ששת השמות שנעלמו ניתן לשייך לארבעה סוגי עבירות, שאפשר להגדירם כך:

  • דתן ואבירם – חטאם של מנהיגים הקוראים תגר על ההנהגה הפוליטית של משה.
  • קורח – חטאו של התלמיד חכם החולק על סמכותו של משה.
  • צלופחד – חטאו של האיש הפשוט בחילול שבת.
  • נדב ואביהו – חטאם של הכהנים המפתחים פולחן זר.

כזכור, מספר השמות של משפחת יעקב-ישראל הוא שבעים:

...כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים. (בראשית מו, כז)

ברור שמספר זה של שבעים אינו מקרי. הוא מייצג את ריבוי האומות ("שבעים גויים") שהופיעו כתוצאה מהתפצלות האחדות האנושית אחרי פרשת "מגדל בבל".[2]

ישראל אינו חלק משבעים אומות אלה. התורה מלמדת אותנו שישראל הוא תוצר של בירור זהות הדרגתי המתחיל באברם העברי, שהוא בעצמו צאצא של עֵבֶר, המייצג בשושלת שֵׁם את הזהות האנושית המקורית מאז אדם הראשון, כפי שהיא התפתחה לפני התפצלות משפחות העמים והתפזרותם בעקבות מגדל בבל.[3]

לפיכך, הקשר בין ישראל לעמים - המתגלה כבר ביציאת מצרים[4] בחזון של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" - מכתיב את ההתפרטות של ישראל לשבעים פנים. באופן אידיאלי, כל אחת מ"הדרכים השונות להיות ישראל" שבמשפחת יעקב מקבילה במשפחת העמים לכל אחת מהדרכים השונות להיות אדם, לשבעים הפנים של שבעים האומות באוניברסל האנושי.

רמז לקשר הזה נמצא בדברי יוסף אל אביו יעקב, במסר "המוצפן" שהוא שולח אליו כמשנה למלך, על מנת להודיע לו שהגיעה העת להצטרף אליו במצרים עם בנימין ושאר המשפחה:

... וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. (בראשית מה, כז)

המילה עגלות שבפסוק איננה רגילה בתורה. במקום המילה רכב, הכתוב נוקט במילה עגלות. אותיות אלה הן הצופן של המסר: ע - השבעים[5] - צריכים לרדת ל-גלות.

והנה, הַמִּפְקָד שנערך בפרשת פנחס מגלה שהמגפה גרמה לאסון: חסרים עכשיו ששה שמות לאותם שבעים. המילה א ד ו נ י (בגימטריא 71) נכתבת כעת בכתיב חסר: א ד נ י, ללא האות ו, והיא עולה בגימטריא 65 . רש"י בדרכו מציין זאת בפירושו (שם, לו, מו):

"... ותמצא בפרשה זו חמשים ושבע משפחות ,ומבני לוי שמונה, הרי ששים וחמש. וזהו שנאמר כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים (דברים ז, ז) כי אתם "ה"א מעט". חמשה אתם חסרים ממשפחות כל העמים שהן שבעים . אף זה הבנתי מיסודו של ר' משה הדרשן".[6]

כעת מתבררת הזכות המיוחדת של בנות צלופחד בפנייתן אל משה, כמסופר בתורה מיד אחר כך. כבר בתחילתו של פרק כז הן דורשות את חלקן בירושת אביהן, שמת ללא בנים זכרים,[7] ובדרישה זו הן מחזירות חמישה שמות למספר בני ישראל. ויש לשים לב לטיעון שלהן:

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ .(במדבר כז, ג-ד)

יש בתשובתו של ה' למשה רבנו משום אישור לדברי רבי משה הדרשן המובאים ברש"י: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" (במדבר כז, ז). כֵּן, כלומר: הן צודקות. אך "כן" בגימטריא עולה 70, לרמוז לנו שבקשתן של בנות צלופחד קשורה לשבעים השמות. זה מסביר מדוע התורה קשרה את סיפורן לסיפור הַמִּפְקָד הנוכחי. ההלכה הקובעת שבהיעדר בנים הבנות יורשות את אביהן נאמרה למשה בהקשר מפורש של חמשת שמותיהן: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה (במדבר כז, א).

הטיעון של נשים אלה, הנזכרות אצל חכמינו כדגם של "הנשים הצדקניות", מצביע על כך שהשם הששי, החסר, הוא זה של קורח,[8] בעל "המחלוקת שאינה לשם שמיים". חטאו, עד סוף כל הדורות, פוגע באחדות ישראל ומהווה את המכשול העיקרי לכל אורך תולדותיה של האומה.[9]

כל העיוותים ניתנים לתיקון בזכות עומק קדושתה של כנסת ישראל, הנאמנה לעולם לזהותה, גם אם יחידים נוטשים את הדרך, אפילו יהיו אלה "גדולי ישראל". הנשים הצדקניות הן הערבות לקדושה זו, והן מתגלות מחדש בכל שעת משבר בדרכנו אל הגאולה, משרה אמנו ועד לאסתר המלכה.

 

[1] הכוונה למנין שמות.(ה. ע.)

[2] ראה בראשית י-יא.

[3] ראה בראשית י, כה, ופירוש רש"י על פסוק זה.

[4] שמות יט, ו.

[5] ע=70 בגימטריא.

[6] רבי משה הדרשן: רב, דרשן, מפרש ומחבר צרפתי מהראשונים בן המחצית הראשונה של המאה ה-11, הידוע גם בשם רבי משה מנרבונה (נרבונה היא עיר בדרום צרפת).

[7] במדבר כו, לג.

[8] אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה [...] בַּעֲדַת קֹרַח ...

[9] חמש בנות צלופחד יכלו להשלים את חמשת השמות החסרים, כי חטאיהם של אלה היו ברי תיקון. לעומתם, חטאו של קורח עדיין קיים ומשפיע לרעה עד היום.(ה. ע.)

 

הוספת תגובה