ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

מאמר על עניין צורך הצימצום

[1]

 

עניין הצימצום כביכול ידוע , והוא מיעוט רב ועצום באורות בהתגברות נוראה על העצם , אם בכלים בשורשם , ואם לאור המחייה אותם[2]. בכוונה שיוכלו הנבראים להתקיים , במציאותם , ובהויתם יהו בעת הקיצוב לקיומם. [3]

ולא יהיו בטלים לגמרי מחמת יתרון האור האורות הללו [4]– ובגלל הסכנה להבטל כבלע[5].

בישרנו שלמה המלך[6] עליו השלום , דאין יתרון לאדם בעודו תחת השמש[7] ואף בכל עמלו שיעמול [8] - כי היתרון הזה , אין בכוח שום ברייה לסובלו[9]. וכל שכן אצל האדם עצמו, אשר בו כפרט מתגברת התשוקה לגבוהה בלי מידה[10].

וננסה לברר בזה כוונת הפסוק " ויט שכמו לסבול "[11] מאי ויט? אלא , ללמד שצריך להרחיב מקום קבלת   השפע כדי לסובלו[12] , ובזה בא מחמת גודל המשא [13], וכלישנא דקרא: "משא דבר ה' על ישראל. נאום ה' נטה שמים ויסד ארץ ייצר רוח אדם בקרבו"…[14] ולכן אמר "ויט[15]" כעין "ויט אוהלו[16] " ועוד.

ורש"י פירש במקומו " יתרון" לשון שכר ומותר[17]. ורצה בזה כי שפע השכר הוא מקיים יתרון בעצמות [18], כלומר תוספת בהירות וחיות באורות הנפש [19] העושות – ומותר כזו בהאי עלמע ליכה, הדא הוא דכתיב "תחת השמש[20]". וזה פשוטו , ונרמז גם כן כי דווקא במי שיש זכות הנזכר למעלה[21], ניתן לו היתר להתקיים לעולמי עד [22], לאו דווקא בעולם הצימצום הלז[23].

לפיכך נקט לשון מותר . כלומר שמתירין לו להימצא בצורתו הקנויה[24] לו מעכשיו , דאים לא כן חוזר להיות חומר בלי צורה[i][25].

כדאייתנו – וזו המידה נתקיימה כבשורה[26]לכל ישראל כיששכר כנודע [27], כבאשר היה בעל עצמות [28] . לפיכך כתיב בגללו "ויט שכמו לסבול". שהיה לו מה לסבול [29]. ופירשו רבותינו בזה שהיה סובל עול תורה . אשר לעמל זו נברא האדם[30]: "לימוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה וכו"[31] . ושמא משום זה שמו נכתב כצורתו[32] יש"שכר באשר יש - שכר לפעולתו[33].

אך, ברור מאוד כי הצורך[34] הזה של הצמצום כביכול , עלה ברצון לכתחילה מכל רצון , כלומר לפני הבריאה עצמה , ולכך נשתלשלו הדברים בחינת מאמרות דחסדים.

לאט לאט לרגל המלאכה אשר ברא אלוקים לעשות , ולאו דוקא דרך פתאום יחד כתוקף הרצון ברוך הוא.

וזה היה עד ערב שבת דיצירה , ובתנאי שהיום השישי יתקיים לדברות מפי הגבורה גם בעשיה , והצליח משום הנעשה ונשמע של ישראל. (שורש הדברות בתפארת הבינה, בחודש השלישי בש"ש בו )

 

          

                                           פירוש "עברי אנוכי"

  1. מאמר זה עוסק בסוד הצמצום, כדי להבין את תוכן המאמר יש ללמוד יסודות קבליים ובמיוחד בספר "עץ חיים" . "…דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים , היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פשוט בבחינת אויר רקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן האור הא"ס פשוט ההוא … וכאשר עלה ברצונו הפשוט , לברא העולמות ולאציל הנאצלים. להוציא לאור שלימות פעולות ושמותיו וכינוייו, אשר זאת היה סיבת בראית העולמות … (עץ חיים היכל א' א"ק שער א' ענף ב')

     בנשא זה הסביר מורינו הרב: ציור זה של מהלך השתלשלות הדברים מסביר די        

     הצורך שהיווצרות החלל הקדמון לא באה ב"הכרח" מכאני שרירותי כל שהוא ,    

     אלא משורש הגבורות שברצון כדתנן : "איזה הוא גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד,

     א') ונאמר "אתה גיבור" . לכאורה , מה טיב גבורה זו המיוחסת לבורא! אלא יש

     להבין זאת דווקא ביחס לעניין הצימצום וכמו שפירשנו : כיבוש ייצר ההתפשטות
     אשר בהוויה הקדומה הוא הגורם להיווצרות מקום לקיום הזולת. והוא האקט

     המוסרי המוחלט. (מתוך מאמרו של הרב יהודה אשכנזי זצ"ל שימוש מושגים

     קבליים במשנתו של הרב קוק בספר "יובל לאורו" הוצאת ספרית אלינור ההסתדרות  

     הציונית).

     החקירה הראשונה הוא מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים לדעת סיבת בראית

     העולמות לאיזה סיבה הייתה ונמנו וגזרו אומר כי סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא    

     יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו וכל שמותיו של גדולה ומעלה  

     וכבוד ואם הלא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה לא היה כביכול  

     נקרא שלם . לא בפעולותיו ולא כשמותיו וכינויי… ועיין בהמשך ( ראה עץ חיים

     שם, שם ,ענף א)

  1. "לאור המחיה אותם" הכוונה לאחר הצימצום . …" להאציל הנאצלים ולברא הברואים…" (עץ חיים שער א' ענף ב') נוצר חלל בתוכיות ההוויה הקדומה כמעשה מוסרי מוחלט, שהוא מתן מקום לקיום הזולת. דרך הצימצום המביאה הווית ספירות דעיגולים , האור הקדום מתרוקן ממימד ה"אני" שבהוויה , ומתגלה בזה הצד ה"בלתי פרסונלי" הטמון בו באחוריים של הרצון , והוא שורש התהוות חוקיות העולמות דרך אין סוף מדרגות של התרוקנות עד עולמנו אנו. לפי הכלל "סוף מעשה במחשבה תחילה" חוזרת ההתפשטות אור דקו יושר הבוקע דרך עולם העגולים , ומהווה שורש מציאות נשמת האדם. אומנם צמצום זה הוא בחינת התמעטות האור , גם הוא באין סוף מדרגות ולא בחינת התרוקנות בדין צמצום אור דעיגולים הנקרא הצימצום הקדמון…" ( מתוך שימוש במושגים קבליים במשנתו של הרב קוק מאת הרב יהודה אשכנזי זצ"ל ) ודברים במאמרו כוונתם לסוד עגולים וקו יושר, ולעניין מאמרינו הנ"ל יש לקשר סוד אור פנמי ואור מקיף ואין כאן המקום להרחיב.
  2. הנבראים המתקיימים במציאות . קיומם בקיצוב שנתן להם הבורא להתקיים בעולם כבריאה כל אחד כפי מידתו   .." והוא עניין הצימצום בבחינת מלכותו יתברך להיות ההנהגה כמלך המושל בעמו. כמו שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעליו . וגם להיות ההשגחה והאור מתפשט ממדרגה למדרגה על פי ירדת העולמות    

     וסדר פרקי מרכבה זה אחר זה כמו המלך שמנהיג את עצמו על ידי שרים שאחד

     מקבל מחברו זה מזה כפי מדרגתם זה למעלה מזה"… (מתוך ספר פתחי שערים מאת

     הרב אייזיק חבר זצ"ל פרק "נתיב הצימצום").

  1. יש שני סכנות בהתבטלות. חשש להתבטלות העולם באור האין סוף. …" דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אור אין סוף ברוך הוא. לא היה שום חלל ושום אויר פנוי אלא הכל היה אור אין סוף . וכשעלה ברצונו להאציל הנאצלים ולברא הנבראים לסיבה נודעת והוא ליקרה רחום וחנון וכיוצא ואם אין בעולם מי שיקבל רחמיו ממנו איך יקרא רחום וחנון על דרך זה שאר הכינויים הנה צמצם את עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי אל המאציל העליון הזה חלל עגול בשווה מכל צדדין עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים בתוך העיגול זה ואור אין סוף מקיפו בשווה … אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך החלל ובין האור האין סוף המקיף את החלל שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ותחזור ותתחבר האור הזה בתוך החלל עם האין סוף כבראשונה יחד"… ( היכל א' מהדורא תנינא הקדמה ענף ב') . לעניין זה היה מוסיף זה כשלון המוניזים המוחלט כפי שמאמנים בעלי דתות המזרח הרחוק ששואפים להתבטל באין סוף . ולא מבינים את משמעות האל כבורא עולם.
  1. חשש השני בהתבטלות הוא. לנפילת בז' המלכים בחינת " להתבטל כבלע" בחינת המלכים ההם . רצה המאציל העליון לברא אותם מתחילה באופן ההוא , שיהיו כוללים בחינת קדושה , אלא שהיא דינים וגבורות ובהם מעורב יין השמרים והקליפות. ובכוונה גמורה בראם כך כדי שיהיה בעולם שכר ועונש, להיפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים ואין זה מקום להאריך בו, אומנם בכוונה ברורה בראם כך. כדי לבטלם ולהמיתם כדי שיתבררו מהם ניצוצות קדושות ויעלו למעלה והקליפות המעורבות בהם יישארו למטה… (שער מאמרי רשב"י פרשת פקודי) . והיה מוסיף באותו נשא שעניין זה כנגד הנצרות באשר טוענים ש"הוא" בחינת "אני" . כנגד זה לימדנו משה רבנו סוד הענווה ש"הוא" לא "אני". שראה משה את הבורא פנים אל פנים בסנה לימדנו את סוד מידת הגבול בין האדם והאל מבלי חשש להתבטל כבלע.
  1. ומדוע מיוחס עניין זה לשלמה המלך? לעניין מעמדו המיוחד של שלמה המלך כותב רבינו: "..התורה מציגה בפנינו חזון תפיסת עולם משיחית… ועיקרה : שכל ההיסטוריה של האנושות , מתחילתה ועד סופה , היא ההיסטוריה של הולדת אותה הבריאה שעבורה נברא העולם… כאילו שכל ההיסטוריה האנושית איננה אלא הכנה , "אימון" של בני האדם כדי להגיע לאותה זהות אנושית … במונחי המסורת היהודית האנושות מחכה אם כן , לימות המשיח , אשר הוא זהות האדם המכונה בן אדם בלשון הנביאים, כלומר האדם השלם הנקרא "בן דוד" . מי היה בן דוד הראשון בהיסטוריה ? שלמה כלומר הבן אדם המסוגל לשלום " (מתוך זה ספר תולדות אדם מתוך שיעורים בע"פ על ספר בראשית מאת הרב יהודא אשכנזי)
  2. ראה קהלת פרק ב' פסוק כב. ועוד ..
  1. ויש להבין הגדרת השמש כאן בחינת אור אין סוף. כפי שמוסבר "..ודע שיש הפרש באור שירד בו למעלה כי הפסוק אמר שמש ומגן ה' אלוהים והשמש בתוקפו אינו מושג אלא בג' דרכים ואחד מהן צריך שיהיה רחוק הרבה ובזה ישיגינו ויהנה מאורו , השני על ידי חלון רחב הג' על ידי חלון רחוק צר ולא רחב עוד לפנים צריך שיהיה נוסף על כל זה שיהיה מסך ובזה יכול ליהנות מאור , וכל זה הוא למעלה שאור אין סוף ג"כ אין מי שיוכל לקבלו וכשמאיר בכתר להיות זך הכלי שלו בא לו האור ברחוק לבד ושל חוכמה מן הכתר צריך חלון אבל הוא רחב במין חכמה לבינה בסוד אחור לבד שאין בה כח לקבל האור פב"פ כמו שקבלה חכמה פב"פ . ונמצא שחלון כתר לחכמה יותר רחב משל חכמה לבינה ובינה לו"ק הוא חילוק אחר שאין הפרש בין דעת לחסד ובין חסד לגבורה וכן כולם אלא בריחוק לבד אבל החילוק שווה לכולם עד היסוד ומיסוד למל' הוא יותר צר וכ"ז באצילות אבל מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה כולם על ידי מסך שהאור מכה במסך ספיר ועובר ומאיר לבריאה וכן כולם וכ"ז באור פנימי אבל באור מקיף אין מסך כלל. (מתוך ספר שמחת כהן דרוש חפצי בה ממהרח"ו ז"ל [ למרות שספר זה מיוחס למהרח"ו כתב זאת אבן טובול תלמיד האר"י . שרבינו היה מצעצעיו] עמוד ג.ב.). לעניין זה , עמל האדם כבעל חיים אינו שונה משום בריאה בעולם , מצד גופו הוא כשאר בעלי חיים, אבל מצד נפשו יש יתרון לאדם בעצמות.

 

  1. יתרונו של האדם הוא מצד נפשו ולא גופו . מצד היותו ברייה בעולם אין שום בריאה יכולה לסבול את העצמות כפי שמתפרש "ואחר הצימצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור אין סוף ממש כנ"ל , הנה כבר היה מקום שיוכלו שלהיות שם הנאצלים והיצורים והנעשים…" מפרש הרב אשלג . פירושה של תמונת העגול… משמעינו בזה, שאפילו לאחר הצימצום נשאר אור העליון בתמונת העגול

     שפירושו בלי הבחן מדרגות וכל ד' בחינות שוות אצלו למעלה (מתוך תלמוד עשר    

     ספירות חלק א' עמוד י' ) ומשום כך שכל ד' בחינות שוות אצלו למעלה אין שום

     בריאה יכולה לסובלה ולעמוד מול עצמות. העמידה מול העצמות מלמדת את האדם  

     שתי בחינות . בחינת גבורת גבורתו שצמצם את עצמותו על מנת לברא עולם. וחסדו על

     ידי גבורתו שרצה לברא וצמצם את עצמותו על מנת להיטיב לברואיו.

  1. התשוקה שבאדם לגבהה בלי מידה נובעת מהיותו כפרט שונה בבראה ודבר זה נובע. קודם שבירת הכלים. ולעניין זה כותב הרבינו במקום אחר ." .והדברים נובעים וקשורים מראשית הבריאה: סוד הצימצום [הראשון] הוא שיש ברשימו את כל מה שיש באור אין סוף בבחינת רשימו: כלומר עצם האור שלפני הצימצום הוא שורש נשמת ישראל [בבחינת "האדם"] ולעומתו שורש העיגולים הוא אחרי הצמצום. ולכן ברשימו , שהוא שורש הנשמות , יש עצמיות שאין בעיגולים , למרות שיש אין סוף צמצומים ואין זה מוסף או גורע באור דרשימו. מהעיגולים נברא העולם , שהוא ההעלם לכן צריך להביא גאולה לעולם… (מתוך מאי חנוכה? רשום שנכתב על ידי מאיר אלפסי מדברי הרב על מיטת חוליו נתפסם בספר שנה בשנה הוצאת הרבנות הראשית תשנ"ח) ולכן ".. וכל שכן אצל האדם עצמו , אשר בו כפרט מתגברת התשוקה לגבהה בלי מידה"..מכוון ששורש נשמתו טמון ברשימו קודם לצימצום דאור ישר וק'ל.
  1. ספר בראשית פרק מט' פסוק טו.
  1. פסוק המיוחס ליששכר .. " דע כי ביששכר נרמז שכר השני עולמות , אחד בעולם נסתר עולם הבא , ואחד בזה העולם נגלה. כי יש בו שנים י"ש , א' נגלה וא' נסתר . כי לכל ישראל יש חלק לעולם הבא מיש נגלה, אמנם לצדיקים שנים י"ש , מב' עולמות וב"פ י"ש עולים בגי' כת"ר , מקום הנקרא אוצר וזהו אוצרותיהם אלמא. וזה כשנגמר הלבוש של רמ"ח מ"ע על רמ"ח איבריו . ורמוז הכל בפסוק יששכר, ב"פ י"ש , כשרמ"ח גמ"ר , שהוא סוד חמ"ר גר"ם ואז יהיה רובץ בין המשפתי"ם בין ב' ממין מ"ם פתוחה , שכר זה העולם הנגלה ומ"ם סתומה שכר לעולם הבאה. (מתוך ספר הליקוטים לאר"י פרשת ויחי) וזהו שצריך להרחיב מקום קבלת השפע שהרחבת השפע נעשה על ידי תורה ומצוות שנא': " ולסבול עול של תורה " (בראשית רבא פצ'ח). שונה תורת ישראל מתרבויות זרות שמשא העולם "ויט שכמו לסבול" הוא בבחינת סבל ועונש (לדוגמא מעשה אטלס בתרבות היוונית ) שמוטל על הנושא . אלו מעשיו של יששכר הוא בבחינת "ויט שכמו לסבול" על מנת להרחיב השפע לאדם כחו וברכתו מאת ה' יתברך.
  1. מדוע נאמר על יששכר "שכמו לסבול" …" וז"ש וירא מנוחה כי טוב בזה, העולם. ואת הארץ כי נעמה בעולם הבא הנקרא עמי, כי משם הנועם . כל זה בשביל שסבל יסורין בזה העולם, ולא בעט בהם וז"ש ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. היה יונק שפע שני ימים ים עליון וים תחתון שהם ב' עולמות הנגלה והנסתר… וזהו הרובץ בין המשפתים , שני ימים ומשם השיג וידע בינה לעיתים. וזה סוד (שופטים ה' טז) מה שאמר הכתוב למה ישבת בין המשפתים , ואחר כך באת לשמוע שריקות עדרים , שהם המסרקות של ברזל שסרקו את בשרו בעונות ( רומז לרבי עקיבא ,והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל , והיה מקבל על עצמו עול מלכות שמים " מסכת ברכות סא:) וזו תורה וזו שכרה ואין להרהר אחרי מדותיו , וזהו גדולים חקרי לב , כי כך עלה במחשבה… הי"ש י"ש שני פעמים , כי הם שני העמ"ר , מן העולם כתר כי ראשה כתלג חוור ועמר נקי וקווצותיו תלתלים , והיה דורש משם תלי תלין כי שם כתרי אותיות ( רומז למסכת מנחות דף כט: " אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין של הלכות"..) כי ראה מנוחה כי טוב , ולכן נטה שכמו לסבול יסורין ויהי למ"ס עובד לסמא"ל ולקח ממנו חלקו בחומר, והעלה כל ניצוצות הקדושה למקומן במחשבה וזה סוד כך עלה במחשבה והבן… וזה סוד יששכר חמור גרם , לו כל זה , כי היה בן גרים (רומז לרבי עקיבא שהיה בן לגרים. כמו שנכתב בשער הגילגולים הקדמה ל"ד : "ואמנם ר' עקיבא היה משורש קין כמבואר אצלינו והוא מצד עיטרא דגבורה כנודע והמתיק את הגבורה והפכה לחסד והיה בורא נפשות לגרים… אומנם   ר' עקיבא עצמו שורש נפשו היתה מן פנימיות הקדושה אלא שעל ידי חטא קדמון יצאת אל הקליפות ואחר חזר אל הקדושה) וזהו גם כן חומ"ר מג"ר. ומשם בא שהיה רועה מ' שנה ושראה אור התורה (ראה אבות דרבי נתן פרק א סעיף יב') כי היה   המנוחה הטובה היא . וצד החומר מצד הארץ נזדכך , ונעמה מצד נועם עליון , ולמד התורה וסודותיה , אז נתעכל כל צד החומר. ובהיות שגברו יד הקליפות והחזיקו בניצוצות הקדושה , לכן הוכרח להטות שכמו לסבול יסוריין , הוא וחבריו (רומז

     עשרת הרוגי המלכות כנגד ז' המלכים) כדי להעלותם לקדושה במסירת נשמתם להיות מ"ן להעלותם למעלה למחשבה… (ספר הליקוטים לא"רי פרשת ויחי) רומז רבינו שקבלת השפע כדי לסובלו שני עניינים בו אחד עצם היכולת לקבלת השפע . והשני קבלת השפע בסוד יששכר הוא קבלת מידת הדין בחינת מעשה רביע עקיבא . "וזה בא ודאי מיחמת גודל המשא".

  1. 15. ספר זכריה פרק יב' פסוק ח'.
  1. ספר בראשית פרק יב' פסוק ח'.
  2. על פי שיטת "תורת התלדות" היה מסביר רבינו את הפסוק הזה . "ויעתק משם    

     ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם

     מזבח לה' ויקרא בשם ה'" ( ראה שם . שם.) וכך היה מסביר רבינו את הפסוק    

     הזה." יש להקביל פסוק זה בפסוק " ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'"

     (בראשית פרק ד פסוק כו ) מפרש רש"י "אז הוחל . לשון חולין . לקרא את שמות  

   האדם ואת שמות העצמים בשמו של הקב"ה לעשותו עבודה זרה ולקראתן

     אלוקות" כלומר , בני האדם הפכו את הקודש לחול. ויש קשר בין הפשט ובין

     המדרש . על פי הפשט "הוחל" משמעו החלו. על פי הדרש "הוחל " משמעו

     "חולין". כלומר התחילו לתת לעצמים שמות של הקב"ה [וזה תחילת הפנתאיזים] זאת  

     אומרת, התחילו להמציא את העבודה זרה, נתנו את שם ה' לאנשים ולעצמים. וכאשר

     אברם מגיע       לארץ כנען הוא בונה מזבח לה' בבית אל "ויקרא בשם ה'´ מה ההבדל?  

     בפסוק הראשון התיאור הוא כללי בלתי אישי ולשלילה זאת אומרת לקרא לאדם לתת

     לו כח, עוצמה ששייכת רק לקב"ה להפך את האדם לאליל. בזמן דור אנוש התחילו ,

     לקחת חלק מהאמת ולהפוך אותה לאמת כולה , זו מקורה של עבודה זרה להאמין

     רק חלק מה' זו אלילות (שהרי שם ה' בנוי מ י. ק . ו . ק. ואין להפריד בין המידות

     האלוקיות שאם עושים זאת נוצר בהכרח עבודה זרה ופילוג באחדות ה' יתברך) .

     ואילו על אברם נאמר "ויקרא בשם ה'" שקרא בשם מפורש כולו באחדות שלמה .

     איחוד המדות יחדיו מאפשר להמליך את ה' יתברך על העולם. (מתוך שעורים בעל

     פה של רבינו) ובזה מתקשר הסבר זה לענינו , שדווקא הפועל ויט מרמז על קבלת

     השפעה האלוהי בעולם והבן

  1. ראה קהלת פרק א פסוק ג. מה יתרון שכר ומותר . תחת השמש תמורת הבורא שהיא    

     קרויה אור שנאמר ותורה אור .(רש"י)

  1. משמעות מקיים יתרון האדם בעצמות במשמעות המוזכרת למעלה מוסבר על ידי        

     השל"ה .   רבינו היה נוהג לומר ספר זה שורש תורת התולדות שלימד ושם נאמר:    

     .."ודעו   בני יצ"ו, כי הדבר הזה שדברתי שהמפתחות מסורים ביד אדם , יש בו סוד  

     כמוס מסור לחכמי האמת. הבאים בסוד ה' . המקובל איש מפי איש עד משה מסיני.

     כי ממש ביד האדם נתונים הם, המפתחות החיצנות והמפתחות הפנמיות , ולא

     לפתוח על עצמו לבד יצא בעבודת הקודש אשר עובד , כי אם עיקר העבודה צורך

     גבוהה , ליחד השם הגדול , בכוחותיו עד "אין סוף". וזהו על ידי התורה וקיום

     מצותיה , אשר שורשם הם סוד האצילות , הנאצל עבור האדם שהוא בצלם ודמות

     ליון, שעל ידי קיום התורה והמצוות מעורר כח עליון וכביכול מחזיקו. … (מתוך

     השל"ה השער הגדול פרק שג.). ועיין בכל הפרק

 

  1. היתרון בתוספת בהירות באורות הנפש משמעותם שונה מהיתרון בעצמות ומחייב    

     עיון , בקשר בין הנפש בחינת מלכות והעצמות בחינת אין סוף . לעניין זה רמז רבינו

     בשעור "אורות הקודש "… והתקדשתי בתוכם, כול עוד אתם יותר קדושים אני יותר

     קדוש. "קדושים תיהיו כי קדוש אני – וקדושתי למעלה מקדושתכם" אומר המדרש.

   מכוון שקדושתו למעלה מקדושתנו. כל עוד הקדושה שלנו מתגברת ומגבהה כך

     הקדושה שלו היא מתגברת ומגביהה יותר . לא שהבריאה נותנת קדושה לבורא

     אלא במשמעות זהה [בין הבורא והבריאה]. הקדושה של הבורא כבורא מקבלת

     תוספת קדושה ממנו עצמו כשיש   מברך למטה,… זה לא "ברוך תיהיה " [שכח    

     הקדושה ניתנת מכוח המברך] שהרי מי יכול לברך אותו במשמעות הפשוטה של

     המושג? . על פי תורת האמת יש ליזכור את הכלל "מי שמשפיע מקבל במה שהוא

     משפיע" [ ראה הקדמה לספר הזהר עם פירוש הסולם מאת הרב אשלג]

     המקובלים הסבירו זאת אך המשפיע יודע מה המשמעות של ל"היות מקבל" הרי

     משמעות ל"היות מקבל" הוא הגדרת הבריאה …. זה סוד "מלכות דאין סוף"

     שנקראת כנסת ישראל בפרק שלפנינו [הכוונה בעיון בכתבי הרב קוק באורות

     הקודש]. "מלכות דאין סוף" זה ממהות האין סוף אף על פי ש"ממלכות" זה שם

     המקבל. [יוצא איפא ש ] "מלכות דאין סוף" זה מלכות שמשפיעה . לכן כמשפיעה

     הוא יודע מה זה להיות מקבל מכוון שהוא יודע מה המשמעות להיות משפיעה ….

     כדי להבין זאת [בדרך הפשט] כאשר אנו לומדים את המדרשים על אמונת אברהם

   אבינו. שהיא תחילת האמונה בבורא עולם. יש צורך ללמוד את המדרשים בלשונם

   [כפשטם] . יש ללמוד את הביטוי "הכיר את בוראו" לא כתוב שיש לעולם בורא.

   אלא מתוך שהכיר את בוראו, הכיר שיש בורא. מתוך שאברהם הכיר את עצמו

   כבריאה הוא מכיר שיש בורא . הוא לא מכיר מה זה בורא אלא מכיר מה זה בריאה

   [זאת אומרת את עצמו ועל ידי כך ..]. הוא מכיר מה זה בורא , מבחינת ההכרה של

   הבריאה כבריאה. וזה מקביל לנשא הנלמד למעלה אבל במשמעות הפוכה . זה לא

   עניין שכלי זה לא עניין פלוסופי מטפיסי תיאולוגי זה עניין מוסרי זה קרוב  

   למשמעות הענווה…. (מתוך שעורים בעל פה בספר "אורות" של הרב קוק זצ"ל מפי

   רבינו)

   ולעניין זה יש להוסיף דברי השל"ה: " והנה כל המקיים מיצוה ידוע, כביכול ,    

   משפיע עליה כח למלה בצורה העליונה דרך כצינורות המחשבה אל אותו חלק , ואז    

   יתברכו העליונים בסיבת התחתונים , והשם הגדול מתברך ומתרבה ,בשפע ורבוי מעמקי

   הארץ..

     עד שמתעטר ומתעלה בסבת העובדים מאהבה . עליהם נאמר ".ויאמר לי

   עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר " (ישעיה מט, ג) כלומר , בסבתך אקבל רבוי

   ותוספת השפעה מהמקור . ובמדרש ילמינו רבינו (תנחומא קדושים א') אמרו רבותינו

   אמר הקדוש ברוך הוא אני מתקדש בכם שנאמר ( ישעיה כט , כג) "כי בראותו ילדיו

   וכן הוא אומר ( שם. מט. ג. ) "ישראל אשר בך יתפאר" ואתם מתקדשים בי שנאמר (    

   ויקרא יא . מד; "והייתם קדושים" עד כן לשון הרקנאטי י . ( חלק א - בית החוכמה

   סעיף קעד)

  1. מה משמעות " שיעמול תחת השמש . בעמל שתחת השמש הוא שאין לו יתרון, אבל בעמל שקודם השמש יש לו , ואיזו היא זו העמל בתורה. (מסכ' שבת ל' ב'). ומוסיף בעל תורה תמימה : …" לכן קרוב לומר דהכונה לרמז למה שנאמר במסכ' פסחים נד' עמו' א' ובכ"מ דהתורה היתה כתובה לפני הקב"ה עוד טרם נברא העולם וזהו מה שקודם לשמש".. . לנשא זה היה מוסיף רבינו. תחת השמש אין חדש אבל מתחת הירח יש חדש.     שגילו השמש הוא בחינת גילוי הבורא בנגלה במציאות זו אין מקום ליצירה ושינוי מכוון שכבודו מלא עולם . אך סוד תחת הירח יש חדש , מכוון שאור הירח מקבל בהשתקפותו את אור השמש . ומסך זה נותן את מקור ההתחדשות והחידוש. ובזה דומה לעניין ירדתו של יעקב מצרימה "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו והגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט . א) "בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל לומר דברים אחרים"(רש"י) סוד השכחה של יעקב יצרה את הברכה שנתן לבניו . יצירת הברכה של הצדיק שורשה בשכחה ועולה בקדושתה מכוח הצדקות .  

22 במי שיש בו זכות . הזכות המיוחסת מוסברת , "…ובני המעלה הזאת הנם מעטים, לא זכו לאליה זולת הנביאים ואנשי רוח קודש . וכשעמד שלמה המלך ע'ה על הסוד המופלא הזה , אמר (קהלת ט, יג.) "גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדול היא אלי". "גם זה" אמר גם לרבות ולהגדיל הענין כי נפלאה הוא וחוכמה גדולה. והוא מה שיאמר אחר "זה" , כי יהיה ויעזוב זה הכח לנבראה "תחת השמש " כי בא החפץ העליון לתת בידו תיקון העליונים ויחוד השם הגדול בכבודו "וגדולה היא אלי" זאת החוכמה , אשר התחכמתי בזה יותר מכל ממה שהשגתי עד עתה מחכמה ומלכות לפי שהכל היה לתכלית זה התיקון ולזה היה זה התכלית גדול מכל הקודם לו . ועוד הכוונה לו באמרו "וגדולה היא אלי" , שבח והיילול על שעמד על הסוד ותיקן הכבוד שהוא סוד הייחוד , והוא חוכמה גדולה"… (השל"ה מאמר בעשרה מאמרות סעיף ז)

 

  1. הכוונה לספירת בינה.

 

  1. הכוונה לספירת מלכות.

 

  1. משמעות "צורתו הקנויה" מוסברת בתורתו של הרב אשלג זצ"ל ..." כבר הורונו חז"ל שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בכדי להנות לנבראיו …שברא בנשמות מדת רצון גדולה עד מאד , לקבל את אשר חשב ליתן להן…. יש להבין קודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא . ותדע , שזה הרצון לקבל הגדול , שאמרנו שהוא

     עצם מהותן של הנשמות מבחינה עצם בראיתן. כי ע"כ הן מוכנות לקבל כל המלוי    

     שבמחשבת הבריאה… ושנשתלשלו העולמות עד למציאות עולם זה הגשמי, דהיינו

     למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה וכן זמן קלקול ותיקון , כי הגוף שהוא הרצון

     לקבל עצמו , נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה … ועל ידי עסק המצוות מי"ג שנים

     ואילך , שעוסק על מנת להשפיעה נחת רוח ליוצרו , הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל

     לעצמו המוטבע בו , ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש

     קדושה משורשה במחשבת הבריאה , והיא מתלבשת בגוף , והוא הזמן של תיקון.  

     וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבא"ס ב"ה ,

     עד שהן מסייעות לו להאדם , להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו

     בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו , ולא כלל לתועלת עצמו , שבזה

     קונה האדם השואת הצורה ליוצרו כי קבלה על מנת להשפיעה נחשבת לצורת

     השפעה טהורה , ואז קונה דבקות גמורה ית' כי הדבקות הרוחני אינה אלא השוואת

     הצורה. … והנה נתבאר היטב דבר התיקון של הרצון לקבל המוטבע בנפשות מצד

     מחשבת הבריאה כי הכין הבורא ית' בשבילן ב' מערכות הנ"ל זה לעומת זה שעל

     ידיהן עוברות הנשמות ומתחלקות לב' בחינות , גוף ונפש , המתלבשים זה בזה , ועל

     ידי תורה ומצוות נמצאים בסופן שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון

   להשפיעה ואז יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה , ויחד עם זה זוכים

   לדבקות חזקה בו יתברך .מפאת שזכו על ידי העבודה בתורה ומצות להשוואת

   הצורה   ליוצרם . שזה נבחן לגמר התיקון, ואז כיון שלא יהיה עוד שום צורך לס"א

   הטמאה , והיא תתבער מן הארץ ויבולע המות לנצח. ( מתוך הקדמה לספר הזהר  

     מאת הרב אשלג זצ"ל) יובן "שצורתו הקנויה לו מעכשיו" היא על ידי שנוי צורת

     האדם מרצון לקבל לרצון והשפיעהו זה נקנה על ידי תורה ומצוות בעולם הזה.    

     " דאם לא כן חוזר להיות חומר בלי צורה " זאת הרצון לקבל זאת אומרת חומר

     בלבד כפי שיש בעולם הדומם.

  1. הכוונה היא אם קבלת השכר רק בעולם הבא הרוחני ולא לקבלת תחילת השכר    

     בזה העולם החומרי . יש בכך הפרדה בין הצורה לתוכן . בין בחינת החומר ובחינת הרוח ויש בכך סכנה של דואליזם כפי שיתברר בהמשך , ובסגנונו של הרב אשלג ."ובהיות עצם ומהות הגוף רק רצון לקבל לעצמו , וכל מקריו וקנייניו הם מילואים של רצון לקבל הזה המקולקל , שלא נברא למלכתחילה , אלא כדי לבערו ולכלותו מהעולם כדי לבא למצב השלם … גמר התיקון של הנפשות אחר תחיית המתים שאז יגיע התיקון השלם גם אל הגופים כי אז יהפכו גם את הקבלה עצמה , שהיא צורת הגוף ,שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה, ונעשים ראויים לקבל לעצמם כל הטוב והעונג והנועם שבמחשבת הבריאה…   שפירושו רק להגדלת רצון להשפיע הנמשך עם הנפש , ומטעם זה סוף הגוף למות ולהיקבר ולהירקב, כי לא קבל לעצמו שום תיקון ,אכן אי אפשר שיישאר כך כי סוף סוף אם יאבד הרצון לקבל המופרז מהעולם , לא תתקיים ח"ו מחשבת הבריאה , דהיינו שיתקבלו כל התענוגים הגדולים אשר חשב ליהנות לנבראיו שהרי הרצון לקבל הגדול והתענוג הגדול עולים בקנה אחד… (מתוך הקדמה לספר הזוהר מת הרב אשלג זצ"ל) וזה בלשון רבינו "וחוזר להיות חומר בלי צורה"

  1. דייק "וזו המידה נתקיימה כבשורה " ולא כחובה . שמידת חסד קדמה למידת הדין , ולכן  

       נתקיימה כבשורה לעניין זה " וזה התחלת כניסת איש היהודי לעבודת השם יתברך על ידי התורה שהוא בקניין מורשה בלבו והוא התרעא ועל ידי זה נכנס לדרתא שהוא היראה דזה כל אדם כמו שנאמר בסוף קהלת את אלוהים ירא וגו' " ( "ישראל קדושים " מאת הרב צדוק הכהן מלובלין עמוד כב . ב.)

 

  1. שבט יששכר מסמל את לימוד התורה בישראל ומנהגותו בסנהדרין, לכן האפשרות של שכר המצוות בעולם הזה ובעצמות מתקיים בו . "יששכר חמור גרם כשם שהחמור שובר את העצם ואת הגרם , כך שבטו של יששכר שוברין את ישראל בהלכה שנא' ומבני יודעי בינה לעיתים וגו' ראשיהם מאתים סננדריות" (שיטה חדשה ב"ר פצ"ז בנח"י) ומוסיף על עניין זה הרב שלמה כשר זצ"ל בל"ק יששכר חמור גרם כמו עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ. יח) , כשם שהחמור שובר את העצם , כך שבטו של יששכר שובר כל ישראל בהלכה , שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה מה יעשו ישראל ראשיהם מאתים (דברי הימים יג, לג) אלו מאתים ראשי סנהדראות של שבטו של יששכר. ובשכל טוב מוסיף כדאמרינן בר' מאיר (סנהדרין כד). שהיה כעוקר הרים וטוחנן זה בזה . ובפי' ב"ר מאתיים ראשי סנהדראות שכל המופלאים שבהם משבט יששכר. ובמדרש הגדול ,

     מור גרם עצם תקיף וחזק כמה דאת אמר עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל(איוב מ יח) שהיה בו כח לפלפל בתורה יתר מכל אחיו. (מתוך תורה שלמה מאת הרב שלמה כשר ספר בראשית פרשת ויחי עמוד תתתתרכב).

 

  1. מדתו של יששכר הוא ביכולתו לקבל ולהרחיב את העצמות ולכן הוא בעל עצמות.

     לעניין זה ראה הערה 13 ו 14 בזה המאמר. כמו כן "וזה יששכר חמור גרם הכח

     באדם מיוחס אל העצמות והמעשה צריך כח וזהו ויט שכמו לסבול כחמור למשוי

     במעשה המצות "… (מאת הרב צדוק הכהן מלובלין דובר צדק כט . ב. )

  1. סבלו של יששכר כפול הוא. בעולם הזה שהוא מרחיב את העצמות מבחינת קניית זכותו על ידי לימוד התורה, ולא כמקבל זכות במתנה כמו שאר שבטי ישראל הקניה   היא ביסוריין . בדומה למעשה רבי עקיבא אשר מת ביסוריין על אחוד שמו של ה' שהיה מקבל על עצמו עול מלכות שמים.   שהיה מאחד את את מידת החסד ומידת הדין בלימוד תורה דווקא. ולכן "זכו ישראל שנתקיימה כבשורה לכל ישראל ביששכר כנודע". כמו כן היות שבט יששכר בעל עצמות סובל הוא את התיקון בעצמות שמביא את "תוספת בהירות וחיות באורות הנפש " הנקנים בזה העולם ויש להם זכות בעצמות . ראה הערה 13 – 14 במאמר זה. לעניין זה היה מסביר רבינו שעניין קיום תורה הוא איחוד המידות, ולא כמעשה העולם המפרידים בין החיים עצמם ותורתם לדוגמא הנזירות באשר מפרדים בין החומר ורוח.
  1. מעשה יששכר שהיה בעל עצמות ופתח פתח   "אשר לעמל זו נברא האדם" . על ידי כך יינתן שכר הרבה . ומהו השכר? כותב "המאור ושמש" : " ויט שכמו לסבול " פירוש שממשיך הכתפיים אל כנסת ישראל וזה ויט שנוטה שכמו דהיינו מהכתפיים של מעלה לסבול דהיינו אל מלכות שמים שהמידה הזאת היא הסובלת ונושא הכל כידוע ומפרש הפסוק עוד ואחר שפועל כן אז ויהי למס עובד פי' למ"ס גימ' ק"ל דהיינו ה' חסדים דהוא ה' הויות גימטר' ק"ל עובד דהיינו שממשיך הה' הויות על כנסת ישראל ופועל רחמים וחסדים . ("מאור ושמש" מאת הרב קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין פרשת ויחי) ועניין זה התברר בהמשך המאמר .
  2. ראה …
  1. לעניין השמות בתורה כותב רבינו: " הפעולה הראשונה שהקב"ה מורה לאדם לעשות היא לתת שם לבעלי החיים "… ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (בראשית ב' יט' ) השם בתורה איננו רק שם קונבנציונלי , אלא השם בתורה מורה על המהות. אם אומרים על משהו שהוא "שולחן" , קוראים לשולחן "שולחן" אבל זו גם המהות שלו . יש בו "שולחניות" שהיא בלתי נפרדת משמו . אם הדבר נכון ברמת הטבע , על אחת כמה וכמה ברמת האדם . שמו של האדם מורה על מהותו כל שם בתורה מציין גם את הזהות , המהות המיוחדת של אותו בן אדם באופן מיוחד. "… (מתוך ספר תולדות האדם מאת הרב יהודא אשכנזי זצ”ל). וזו הסיבה שנקרא יש שכר . לעניין סמלו כחמור גרם כותב הזהר: " יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים . אמר רבי אלעזר : וכי יששכר חמור אקרי . אי בגין דאשתדל באורייתא , נקרייה ליה סוס או אריה או נמר , אמאי חמור?

     אלא אמרו , בגין דחמור נטיל מטולא , ולא בעיט במאריה כשאר בעירי , ולא אית ביה גסות הרוח , ולא חייש למשכב באתר מתתקן . אף יששכר , דאשתדלותיה באורייתא , נטיל מטולה דאורייתא, ולא בעיט ביה בקב"ה , ולא אית ביה גסות הרוח , כחמור דלא חייש ליקרא דיליה אלא ליקרא דמריה . רובץ בין המשפתיים כדאמרינן ועל הארץ תישן , וחיי צער תחייה , ובתורה אתה עמל",.. (זהר חלק א עמוד קמ'ב דף א')

     [תרגום – אמר רבי אלעזר וכי יששכר חמור נקרא. ואם נקרא כן מפני שעסק בתורה, יקרא לו סוס או אריה או נמר למה חמור ? ומשיב אלא אמרו משום שחמור מקבל עליו משא ואינו בועט באדונו כשאר בהמות , ואין בו גבהות הרוח , ואינו דואג לשכב במקום מתוקן . אף כאן יששכר שעסקו בתורה , מקבל עליו המשא של התורה, ואינו בועט בהקב"ה ואין בו גבהות הרוח כחמור שאינו דואג לכבודו. אלא לכבוד אדונו. ]

 

  1. בזה העולם ובעצמות .
  2. הצורך בצמצום מצריך עיון. " בעניין תכלית כוונת בריאת העולמות …. החקירה הראשונה הוא מה שחקרו החכמים הראשונים וגם האחרונים , לדעת סיבת בריאת העולמות לאיזה צורך הייתה , ונמנו וגמרו וגזרו אומר , כי סיבת הדבר היה לפי שהנה מוכרח שהשם יתברך יהיה שלם בכל פעולותיו ובכל השמות של גדולה וכבוד , ואם לא היה ממציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה לא היה כביכול נקרא שלם , לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינוייו , כי הנה השם הגדול שם בן ד' אותיות הוי"ה, הנה נקרא כן על הוצאת הויתו הנצחית וקיימת לעד, היה הוה יהיה טרם בריאה בזמן קיום הבריאה , ואחר התפשטותה למה שהיה טרם הבריאה בזמן הקיום הבריאה ולאחר התפשטותה למה שהיה. ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם , לא תוכל להראות אמתת הוראת הוייתו יתברך הנצחית בעבר בהווה ובעתיד, ולא יהיה נקרא בשם הנזכר . (מתוך ספר אדם ישר מאת הרב חיים ויטל ז"ל ספר זה הוא המהדורא בתרא שלו שנמצאו בגניזה נוסח קדום זה של "עץ חיים מחזק את דברי הרב " כי הצורך הזה של הצימצום ") וק"ל .

 

 

 

הוספת תגובה