ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

תמלול השיעור

תמלול, מקורות, וכותרות: איתי קולין

 

 

שיעור 1

טוב, אז אמרתי כבר שנגמור את הפרק על חנוכה, כן? אז משבוע הבא נתחיל בקטע אחר בכתבי הרב, מי שיש לו את "מאמרי הראי"ה" חלק ראשון שיביא אותו. "מאמרי הראי"ה" חלק ראשון. אז התחלנו ב ...זה בנר מצווה דף יב. טוב, יש לי עוד דפים. אין מספיק דפים? טוב, תסתדרו ביניכם.

ו...התחלנו בעניין של ארבעה המלכויות, אתם זוכרים את זה? אני לא זוכר בדיוק איפה הגענו, ולא זוכר אם דיברנו על העניין של מלכות ישמעאל. דיברנו על זה? מלכות ישמעאל - טוב, אולי אני אתחיל בזה, אז רק דקה.

אז זה נמצא בדף יח. אז אם אני זוכר ראינו מקור אחד ב"מדרש רבה", ויש עוד מקור ב"ויקרא רבה" על החלוקה של כל המלכויות[1]. אני רק רוצה להתחיל מההתחלה ותזכירו לי איפה הגענו. כל העניין של המלכויות זה מתחיל אחרי דור המבול. אם אני זוכר היטב זה בספר בראשית בפרק ט או פרק י. אז מדובר בצאצאי נוח דרך שם חם ויפת ולא כרגיל התורה מספרת דרך כמה פסוקים על נמרוד. אתם זוכרים את זה? אם יש פה ספר בראשית אפשר… אין? טוב לא צריך. אתה יכול למצוא את זה… פסוק?

קהל: ח'

מניטו: אבל אין לי ה… שכחתי את… אולי פעם...

קהל: אולי כדאי שאני אקרא את זה בקול רם? בראשית י' פסוק ח' כן?

(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:

(ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה':

מניטו: ויש עוד פסוק: "וראשית ממלכתו…"

קהל:    (י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל

מניטו: בבל. זה זה מה ש…

קהל: וְאֶרֶךְ...

מניטו: "וארך" זה משהו אחר. אז ראשית המלכויות זה בְּבָּבל, והראש של הראשית הזה, אם אפשר לומר, זה נמרוד. ולפי המדרש נמרוד הוא היה הרודן הראשון שהשליך את אברהם לאור כשדים בכבשן, כן? זוכרים את המדרש הזה[2]. אז פה יש דבר חשוב ומעניין שאני רוצה להתחיל בו: מיד אחרי המבול - מה קורה? זה דור הפלגה. אחרי הכישלון של בבל, דור הפלגה זה כבר הפיצול, הפילוג של מין האנושות שהיתה אחת, לפי הפסוק הראשון של פרק יא:

ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים

זה נושא בפני עצמו אבל זה נושא חשוב מאד מכיוון שההגדרה של האדם זה: "חי המדבר"[3] ואנחנו רואים את זה כבר בפסוק שביעי של פרק ב:

ויהי האדם לנפש חיה

תראו איך אונקלוס מתרגם: "ורוח ממללא", ותראו את הפירוש של רש"י שמה שמאפיין את האדם זה רוח הדיבור, כוח הדיבור, זה נושא בפני עצמו[4]. אז כשהתורה אומרת: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" - זה סימן, זה רמז, זה יותר מ… אצלנו זה נאמר, זה רמז, אבל לפי המקרא זה יותר מרמז - זה ההוכחה שכל המין האנושי היה אחד. וההסבר הוא פשוט מאד: אם ההגדרה של האדם זה להיות "חי המדבר", כשהתורה אומרת שכל הארץ היתה מדברת "שפה אחת" - זה הסימן, זה ההוכחה שהיתה איחוד (עם אל"ף) בכל העולם, בכל המין האנושות. זה מובן? זה מה שאנחנו קוראים בתרבות המודרנית - "האיחוד של האוניברסאליות" אם אפשר לומר את זה[5]

טוב, אז מכאן יש הרבה כללים שאפשר ללמוד, אבל רק… זאת אומרת: מאז דור הפלגה, אחרי פילוג המין האנושי שהיה אחד (אח"כ אולי אני אחזור קצת על הפסוק עצמו כדי להסביר את פשט הפסוק) אבל מכל מקום הכלל הבסיסי הוא חשוב מאד: כשהתורה אומרת שכל העולם היה מדבר בשפה אחת - זה, אני מדייק: גם רמז, סימן, והוכחה שפעם היה בעולם מה שאנחנו קוראים מבחינה אידאלית: "אוניברסאליות". אבל זה נאבד. וזה נשאר רק בתור רושם, בתור... מי שמכיר את המושג "רשימו" בקבלה זה ממש אותו עניין - איזה מין רשימו, אחדות העולם, שנשאר כחלום. החלום של האוניברסאליות.

ולכן, וזה כל תרבות תרבות - החלום הזה מתעורר שוב. מה קרה כתוצאה מהפילוג של המין האנושי? אנחנו נמצאים [ב]המושג: "הגויים", "ללְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם "[6]. מה זה "הגוים"? זה התוצאה של הפילוג של המין האנושי.

 

גלות המין האנושי והניסיון לגאולה כללית

ופה יש כלל חשוב - זה גם נושא בפני עצמו. יש אשליה בעולם היהודי, בעולם ההשכלה של היהודים שהמצב של גלות, של "דיאספורה" בלועזית - זה שייך לעם ישראל. אבל זה טעות. זה, המצב של הגלות - זה המצב הטבעי של אומות העולם, שהם "הגויים", שהם התוצאה של הפילוג של האיחוד של כל המין האנושי מאז בבל. זה מובן?

וזה הטעות של המשכילים היהודים שחושבים ש… (שוב אני מגדיר באותה הגדרה) שהמצב הטבעי של היהודי זה להיות ב"דיאספורה", בפילוג, בפלגה, כן? אבל לפי התורה, אתם רואים, זה פשוט מאד - זה ההיפך: זה המצב הטבעי של הגויים. להיות ה"דיאספורה" של בני נוח. זה מובן? ופה מתחילה התחרות בין המלכויות ובין ישראל שמתחיל מגזע אברהם. (ואח"כ אני אחזור על זה) זה התחרות בין "המלכויות" פשוטם כמשמעם (אין להם לא פשט ולא משמעות אבל…) ומלכות המשיח שמתחיל להתעורר מאברהם אבינו.

ופה יש 2 אסטרטגיות שונות לגמרי של ההשגחה כדי להחזיר את האיחוד של העולם: האסטרטגיה הראשונה זה האסטרטגיה דרך הגויים, דרך כישלון מתמיד. אין… יש כמין פטאליות נאמר, איזה מין גורל שאי אפשר לצאת ממנו, זה כישלון אחרי כישלון. כל מלכות מביא, מגיעה למשבר, להרץ[7], להרג, ואחר כך באה מלכות אחרת. אתם מבינים? זה הקו הראשון של המלכויות. הפסוק שלנו אומר בדיוק:

 

ראשית ממלכתו בבל

וזה מתחיל בנמרוד ובְּבָּבֶל. אחרי בבל זה מדי-פרס, יוון, רומי ורק אח"כ, בשלב החמישי - זה מלכות המשיח שמתעורר. אבל מאז התחלת ההיסטוריה של המלכויות כבר מופיע את ה..זרע של המשיח עם אברהם אבינו. תפסתם את זה? ולכן כל ההיסטוריה, עד סוף הגלגולים של המלכויות, זה תחרות בין המלכויות ועָם ישראל שהוא ה… נאמר, לפי מה שנלמד עם המהר"ל - "הרחם" של המשיח זה "כנסת ישראל"[8]. ולכן מיד מתחילות, מתחילים נאמר, שני קווים - לא רק מקבילים, אלא - "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ"[9] כמו שנאמר בין עשו ליעקב. אי אפשר שאחד יהיה מנצח וגם השני. זה או זה או זה. זה 2 אפשרויות והאפשרות הראשונה זה מה שנקרא המלכויות, ונראה מיד למה יש כשלון מתמיד - איזה מין גורל שאי אפשר לצאת מזה, ורק בסוף התהליך של המלכויות - ולפי מה שאני למדתי - רק המהר"ל הצליח להסביר את הנושא הזה באופן ברור: שיש איזה מין הכרח לעבור את 4 השלבים האלו: הצד של מלכות בבל הקדומה, אח"כ מלכות מדי, אח"כ יוון, אח"כ רומי - זוכרים את כל זה כן? למדנו את זה כבר? שיש איזה מין הכרח של כל הכוחות של זהות האדם, התגלו, והתפשטו: כוח הטבעי, הנפש – (זוכרים את זה?) זה בבל, אח"כ הכוח הרגשי - זה מדי, אח"כ הכוח השכלי - זה יוון, ואח"כ באה המלכות הרביעית, רומי - שכולל את כל הכוחות האלו, ושמתחרה לישראל ולוקח ממנו את השם של ישראל - זה עשו ויעקב. זוכרים את זה כן? זה מובן? טוב. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, רק אני רוצה להסביר איך זה התחיל ואיך זה יהיה הסוף. וכשהמהר"ל היה מסביר את כל העניין הזה הוא שואל שאלה חשובה מאד. אח"כ אני אחזור על התהליך של המלכויות, עד שאנחנו מגיעים לעם ישראל בפרט.

התחרות בין ישמעאל וישראל

הוא שואל את זה ככה, זה בדף יח:

יש בני אדם שואלים, והיכן רמז מלכות ישמעאל, שהיא מלכות רבתא ותקיפא. ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל

כי אנחנו מוצאים בהיסטוריה תחרות תקיפה כמו שאומרים, עִם ישראל. בין ישמעאל וישראל. ולכן יש שאלה - למה אין רמז לכאורה במקורות למלכות ישמעאל ורק המלכויות… זה הגויים. זאת אומרת, שוב אני חוזר על זה: בבל - ויצאנו מבבל עם אברהם וסופסוף עם משה רבנו ממצרים - זה סוף בבל הקדומה. ואח"כ פרס ומדי - ויצאנו עם עזרא ונחמיה. ואח"כ זה היוונים - יצאנו עם החשמונאים (זה הנושא של חנוכה כן?) ואח"כ רומי - ויצאנו עם הציונות. ולכן מוכרח ללמוד תורת הציונות לפי התורה. גם כן… ללמוד התורה לפי הציונות. זה אותו נושא. זה הנושא שלנו.

אז בכל זאת אנחנו רואים שיש גם, דרך כל התהליך הזה, בעיה עם מלכות ישמעאל, שהיא "מלכות רבתא ותקיפא".

ואנחנו עכשיו מגלים איזה כוח יש למלכות ישמעאל. חוץ מהנפט, זה נושא בפני עצמו, אלא - התקיפות. שאולי לא היתה שנאה כל כך גדולה נגד ישראל אלא עכשיו, כשהכוח של ישמעאל כְּמלכות מתגלה. וזה לא רק קדאפי, זה לא רק חומייני, זה כולם בבת אחת. כולל – (לא אמרתי ראש ממשלת ישראל) אבל כולל כולם. ואז המהר"ל שואל את השאלה שלו:

ויש בני אדם שואלים, והיכן רמז מלכות ישמעאל, שהיא מלכות רבתא ותקיפא. ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל, כי לא יחשב הכתוב רק המלכות שקבלו מלכות קדישין עליונים, שירשו מלכות ישראל וכוחם

זאת אומרת: הכתוב… מה?

קהל: סליחה. [משהו טכני על חנייה שלא קשור לשיעור]

מניטו: זה הרכב של 4 מלכויות כבר?

אז מכל מקום נחכה לו… כי עד שנגיע למלכות המשיח אפשר לחכות.

אברהם העברי וקליפת ארם

אבל אני אסביר את זה: מה שרצה לומר המהר"ל ש-כשהכתוב (דהיינו- המקרא, הפסוקים שלנו) רומזים על המלכויות עד סוף תהליך המלכויות, בסוף האלף השישי (ואנחנו נמצאים בסוף האלף השישי), אז הכתוב מונה רק המלכויות שגזלו את המלכות מישראל. זה מובן? לכן אמרתי יש בזה עניין של גזל. שהשרים שלהם ("קדישין עליונים") לקחו את המלכות מהקב"ה. זאת אומרת: בהיסטוריה המלכויות האלו לקחו את המלכות מישראל. התחרות מתחילה בין נמרוד ואברהם. מיד אני אחזור לזה. "ותהי ראשית ממלכתו בבל" ובאותו זמן, אברהם, שהיה "אברהם העברי" היה "אב לארם"[10]. זאת אומרת - מכל הגוים האלו יש גוי אחד שלא נמנה עם 70 הגוים האלו ושנקרא "ארם". זה נושא בפני עצמו, כי יש מקורות שארם כלול ב-70 האומות, יש מקורות שארם הוא מחוץ ל70 האומות, אבל זה נושא לחוד.

וגוי בין הגוים שהיה הגזע האמיתי של אדם הראשון דרך נוח, דרך שם, דרך…(גם שם כולל יפת וחם, אבל דרך נוח נאמר, דרך שם. אע"פ שארם לא נמנה עם השֶמִים במקור אחד, אבל במקור שני כן, זה לא קל ללמוד את הנושא, זה נושא בפני עצמו, אולי פעם נגיע לזה). וששמר על האפשרות הכי קרובה לזהות האמיתית של אדם הראשון, זה נקרא "ארם" כן? והתחרות מתחילה בין בבל כמלכות וארם כמלכות. וזה מתחיל בנמרוד ואברהם. צריך תהליך קשה מאד עד שהעבריות של העברים תתגלה מתוך הקליפה הארמית, אבל זה דווקא מתוך האומה הארמית שהיא אומה ואינה אומה, כבר מאז, כבר באותה תקופה שזה היה יכול להיות לצאת. לכן אברהם יוצא מארם. זה מספיק מובן? כן? ארם זה משפחה מיוחדת בין הגוים שאינה דומה לכל גוי שהוא כבר איזה מין מיוחד מנותק מהאיחוד של הזהות האנושית. אלא - סופסוף, נשאר בעולם, וזה נקרא "ארם" - משהו דומה לגזע המרכזי שבא מאדם הראשון.

זאת אומרת: היחוד (עם יו"ד) של המין האנושי. זה נשאר בתוך הקליפה של ארם וזה נקרא "אברהם העברי". זה מובן? ולכן אתם יודעים את התהליך - אחרי אברם צריך להגיע למדרגה של אברהם, ואח"כ בירור - לא כל אברהם, אלא רק "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"[11], ועוד בירור - לא כל יצחק אלא ביצחק עד יעקב, ואז כשיעקב מגיע למדרגת ישראל אז זה מתחיל ההיסטוריה של עם ישראל כישראל. אבל זה מתחיל כבר מאברהם, דהיינו מאדם הראשון[12].

קהל: ומהאמהות

מניטו: טוב, זה נושא לא צדדי, אבל זה נושא אחר. פה מדובר לא "בכנסת ישראל", אלא בזהות של ישראל, זה דרך האבות. לכן דיברתי רק מאברהם. איך נעשה הבירור הזה? זה הודות לאימהות, אבל זה נושא אחר. זה מובן? כן? אז התחרות מתחילה בין נמרוד ואברהם.

המרידה של המלכויות נגד הבורא

אז אני מתחיל בזה: כל המלכויות האלו זה מלכות שגנבו את השררה נאמר, את המלוכה, את האדנות, מהגזע המשיחי שמתחיל מאדם הראשון. יש לנו הרבה מדרשים שאומרים שבפעם הראשונה, (בעיקר זה פעמיים) זה במגילת רות, במדרש על מגילת רות, ועל ספר בראשית על הפסוק של שת הוא נקרא שת כי אמרה "שָׁת לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן". המדרש אומר: כבר באותו דור היו מחכים למשיח. כל פעם שנאמר "זרע" זה רמז לזרע של המשיח[13]. ולכן שוב אנחנו מוצאים את הפסוק במגילת רות, בסוף מגילת רות, מי רוצה למצוא? בברכות של נעמי לרות. אני רוצה למצוא את הפסוק הזה מיד בסוף מגילת רות.

קהל: [...]שם: "זרע אחר"?

מניטו: אתה בטוח שיש גם "אחר"? אה, זה יפה...

קהל: כבר

מניטו: כן זה שמה. הלאה…

קהל: וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְקֹוָק לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן:

מניטו: הנה זהו. זה הזרעת והמדרש השני זה על הפסוק הזה, שזה זרע, זה זרעו של המשיח. זה מובן?

ולכן התחרות מתחילה בין נמרוד ואברהם ופה זה המקום של השאלה של המהר"ל - איפה נמצא ישמעאל? כי אנחנו יודעים שיש תחרות לא רק בין עשו ליעקב אלא גם בין ישמעאל ויצחק. ואנחנו חיים את ה…

אז אני אתחיל בין נמרוד לאברהם: השם של נמרוד מורה כבר על זהות, כמו שאומרים: "כשמו כן הוא". זה לשון "מרידה", מרד. וזה מי שמרד נגד, כלפי, על ריבונו של עולם. זה מובן? ולכן נקרא נמרוד. גיבור ציד לפני ה'.

ואברהם ונמרוד היו מתמודדים עם אותו מצב של העולם. מצב של קלקול. ולכן גם נמרוד וגם אברהם מתחילים מאותה הפריה. המרידה שלהם היא שווה בהתחלה. זה המרידה נגד המצב של העולם.

והתוצאה של, המסקנה של אברהם... נמרוד מגיע למרידה נגד ריבונו של עולם ודווקא אברהם מתחיל תהליך של תיקון העולם לפי רצון הבורא. המרידה שלהם, האי נוחות שלהם נאמר היא כלפי מצב העולם. העולם הגיע למצב של קלקול מכן? ולכן אברהם מחליט להיות עבד הבורא כדי לתקן עולם במלכות שד"י ונמרוד דווקא הוא מורד נגד בורא עולם. זה מובן? ולכן פה יש השורש של 2 גישות לתרבות האנושית: שזה כל אדם נולד או כמו נמרוד… לא, לא נולד: מהלידה בוחר או כמו נמרוד או כמו אברהם. זה מובן? זאת אומרת, מכל מקום: היהודי הוא לא… איך אומרים את זה… איך אפשר לומר… הוא לא יכול להיות מבסוט ממצב העולם. יש אולי מילה יותר יפה מזה? מה?

קהל: מרוצה

מניטו: מרוצה. הוא לא יכול להיות מרוצה ממצב העולם. כל עוד שהבורא אינו מרוצה - זה חוצפה כלפי שמיא להיות מרוצה. זה מובן? ולכן הגמרא אומרת: "צדיקים אין להם מנוחה"[14]. זה מאותה ברייתא כן? מכיוון שכל עוד לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, להיות מרוצה ממצב העולם זה סימן של רשעות. זה מובן? רק רשע יכול להיות מרוצה מ…

ולכן אברהם יכול להבין את נמרוד. ונמרוד יכול להבין את אברהם. אבל המסקנה של כל אחד הם הפוכות. ולכן כל אחד מהם שונאים אחד את השני, בעיקר נמרוד שונא את אברהם ומשליך אותו לכבשן.

וזה כל התהליך דרך כל המלכויות כולל המלכות הלפני האחרונה - זה היה המלכות של הנאצים ועכשיו המלכות האחרונה של הגלגולים האחרונים של מלכות רומי זה רוסיה, כן? ולכן זה או זה או זה. ומיד מי שלוקח את המקום של נמרוד יש לו רק שונא אחד: זה גזע אברהם. הבנתם את זה?

ולכן, אני אסכם את הנקודה הראשונה ההיא: או להיות במרידה נגד הבורא, או להיות במרידה נגד מצב העולם, איך להגדיר את זה? הגלגולים של העולם מחטא אדם הראשון והלאה, ולהחליט לתקן את העולם לפי מחשבת הבריאה של הבורא ולהיות עבד הבורא. זה אברהם.

ולכן אין שום אפשרות אחרת: כל בן אדם כפי שאמרתי, או בוחר כמו נמרוד או בוחר כמו אברהם. ברור שי כמה מדרגות ביניהם, אבל אני מתכוון לעמדות הבסיסיות שיש קוטביות פה: יש רק 2 אפשרויות פה - או נמרוד או אברהם. זה מובן?

ולכן מובן לנו למה התחרות כל כך נוראה בין המלכויות וזרע המשיח שמתחיל להתעורר, להתגלות, דרך אברהם ושרה, דהיינו - "ואלה תולדות אברהם, יצחק" - התולדות שוב מתחילות עם יצחק. זה מובן? טוב

 

האומות הנוצריות

קהל: רציתי לשאול: מה עם שאר האומות הנוצריות?

מניטו: הנוצריות - כל העולם הנוצרי זה אדום. ואדום - יש לו כמה משפחות, כמה אפשרויות, כמה פנים. לפי תהליך הזמן אנחנו רואים שפעם זה היה צרפת, פעם זה היה ספרד, פעם זה היתה איטליה, פעם זה היתה אנגליה, פעם זה היה גרמניה אולי. עכשיו הגיע התור של… אבל זה אותה מלחמה נגד ישראל: שהתחילה ברומי, ושממשיכה דרך גרמניה, עם הרוסים. זה אותם דברים. מה אמר היטלר, ימח שמו: זה אלף שנים - או היהודים או אנחנו[15]. מה עושים הרוסים? או הם או אנחנו. זה הסימן שישראל הוא באמת ישראל. כשהנמרוד של הדור הוא נגד ישראל - זה הסימן שישראל הוא ישראל האמיתי. והבנתם מה שאני.... ודווקא, ולא במקרה, הבן ברית שלו זה ישמעאל! לא במקרה! ונראה מיד את העניין.

 

סוד הגיור

אז אני רוצה להסביר בקצרה למה התהליך של המלכויות זה כישלון מתמיד כפי שאמרתי. יש רק אפשרות קיומית אחד: זה להצליח מלכות המשיח דרך ישראל, דרך גזע ישראל. וההבדל: שאי אפשר להצטרף למלכות זו או אחרת אלא כעבד, אבל כל בן אדם יכול להצטרף לישראל כישראלי לכל דבר. דברי הגמרא, זה הלכה כן? "טבל ועלה - הרי הוא ישראל לכל דבר"[16] - וזה הגיור לישראל. הבנתם את זה?

למשל… אני אסביר את זה, רק דקה:

צרפתי לא יכול להיות גרמני. יהודי לא יכול להיות לא צרפתי ולא גרמני, אבל אני חוזר, אצל הגוים כן? צרפתי לא יכול להיות גרמני, גרמני לא יכול להיות צרפתי. יש אפשרות שצרפתי אחד יקבל את הנתינות של גרמניה אבל זה לא הופך אותו לגרמני. רק צאצאיו אחרי כמה דורות זה - גרמני ממוצא צרפתי. אבל הוא עצמו נולד ונפטר צרפתי. או גרמני בצרפת - נולד ונפטר גרמני. קיבל את האזרחות אבל זה לא הזהות. הבנתם את ההבדל? יש רק זהות ישראל שאפשר לקבל. להצטרף לישראל זה אפשר. "להתייהד" אומרת מגילת אסתר[17].

וזה סוד הגיור. אולי אני ארחיק קצת בדיבור על זה:

כי לא פעם ציינתי את זה: יש איזה מין פרדוקס במילה "להתגייר". כי בעברית "גר" זה "זר". מה זה להתגייר? דווקא אנחנו רוצים לומר את ההיפך. תפסתם את הפרדוקס שיש בזה? אבל דווקא מכיוון שישראל הוא הגר של העולם, להיות ישראל זה להתגייר. זה בין הפשט ובין הדרש, זה קצת יותר הדרש כן? אבל זה גם פשט.

יש הסבר חסידי על זה, אני לא זוכר איזה רב אבל סופסוף זה יוצא מבעש"ט[18]. יש פסוק שאומר: "כי גרים ותושבים אתם עמדי"[19]. זה הפסוק. "כי גרים ותושבים אתם עמדי". הקב"ה שומר עם ישראל. וההסבר החסידי ששמעתי, זה לפני אולי, 50 שנה. אומר ככה: אם אתם רואים את עצמכם כתושבים בעולם אני גר בעולם. ואם אתם רואים את עצמכם כגרים בעולם אני תושב העולם. תפסתם את ה…?

וזה הרגישות של היהודי כבן אברהם. הוא אמר, הראשון שהוא אמר: "גר ותושב אנכי עימכם" כשהיה מדבר עם בני חת כן? וזה הזהות של היהודים: אנחנו התושבים האמיתיים של הארץ, אבל אנחנו דווקא מרגישים את עצמנו כגרים. כל עוד שהוא לא תושב. זה יקרא: הישוב האמיתי זה הישוב שלו. זה מובן מה שאני מסביר פה?

ולכן להצטרף לישראל, זה כפשוטו כמשמעו - "להתגייר". להפוך לגר בעולם. זה מובן? טוב. אז מה היתה השאלה שלך?

קהל: יש משהו שאני לא מבין ש… איך זה יכול להיות שמלכויות הם שונאים את בני אברהם, שהם היו מבני אברהם?

מניטו: ש..? ש…?

קהל: שהם בנים, אברהם פה, או בני בנים של אברהם

מניטו: כן כן. אני אסביר את זה. תפסתם את השאלה? הבנתם את השאלה.

הבירור בגזע אברהם

אז מה קורה? יש 70 גוים, ויש גזע אברהם. והמשפחה של אברהם אינה נמנית בין הגוים. זה בריאה חדשה לפי לשון המקרא. בריאה חדשה. "עם נברא" אומר המקרא[20]. ואיזה בריאה? זה ההתגלות של העבריות של אברהם מתוך הקליפה של ארם.

לכן יש כמה שלבים של בירורים. ולכן צריך להוציא מאברהם קודם כל את הקליפה של ארם דרך ישמעאל ואח"כ דרך עשו. הקליפה של ישמעאל היא הקליפה החיצונית. ולכן יוצאת מאברהם דרך הָגר. מאברהם כן? עד שנקרא: אברהם. אח"כ הקליפה הפנימית זה עשו, ויוצאת מאברהם דרך עשו. ולכן נשאר יעקב, שהוא הוא אברהם.

אולי אני אסביר את זה בבחינת חידוש: אלוקי יעקב אשר פדה את אברהם. לא, איך אומר הפסוק? זה גמרא על פסוק בישעיהו[21] - "אלוקי אברהם אשר פדה את יעקב", לא? "אלוקי יעקב אשר פדה את אברהם"?  לא זוכרים את הפסוק הזה? טוב, תזכרו לי שאני אחפש את המקור. יש מדרש מפורסם על זה, אז המדרש קורא: יעקב אשר פדה את אברהם. זהו. אז זה אלוקי יעקב אשר פדה את אברהם. המדרש קורא: "יעקב אשר פדה את אברהם"[22]. זאת אומרת בזכות יעקב, אברהם נפדה. כמו... מקודם כבר למדנו - בזכות אברהם נח ניצל, כן? בזכות מואב אדם הראשון… בזכות אברהם…

אז סופסוף זה בזכות יעקב: "אלוקי יעקב אשר פדה את אברהם". והמדרש קורא: "יעקב אשר פדה את אברהם". הגמרא אומרת: "ברא מזכה אבא"[23] - אנחנו לא יודעים את הזכות של הדורות עד סוף הדורות. והבן מזכה את האב.

ולכן - מכיוון שיצחק יצא מאברהם - אברהם הוא אברהם. אם רק ישמעאל היה יוצא מאברם - אז אברהם היה איברהים לא היה אברהם. הבנתם את ההבדל? יש הבדל עצום! זה לא אותו בנאדם כן… אבל זה - אנחנו יודעים את זה למפרע…

וכן הלאה: אם רק עשו היה יוצא מיצחק, יצחק לא היה יצחק בן אברהם, הי יצחק אביו של עשו. איזה מין אליל רומאי… תפסתם את ההבדל? טוב. ורק למפרע מיעקב - יצחק הוא יצחק ואברהם הוא אברהם. ולכן "יעקב אשר פדה את אברהם". זה מובן?

 

האח הקרוב והמסוכן

טוב. אז אני חוזר. לא גמרתי עם השאלה ההיא: ולכן דווקא התחרות היא יותר חריפה אצל צאצאי משפחת אברהם שהם הקליפה של ישראל. ולכן יש לנו בעיקר 2 טיפוסים אם אפשר לומר: ישמעאל ש… (ונפתור את הבעיה שלו מיד עם המהר"ל...), ודווקא עשו שהוא רומי - שמלכות רומי התיימרה לומר: "אני ישראל", מאיפה זה בא? מעשו. ולכן רומי זה אדום. תפסתם את זה? טוב.

אז יש לנו 70 אומות, יש לנו ישראל, ובין 70 האומות וישראל יש הקליפה של ארם שהיא - מצד ימין ישמעאל, מצד שמאל עשו. כי זה הקליפה של חסד זה ישמעאל והקליפה של דין זה עשו. צריך לזכור את זה - זה חסד של הסיטרא אחרא, ודין של הסיטרא אחרא, ובשורשו זה הקליפה של המידה. ולכן היה צריך לנקות את אברהם הארמי כן? אז מה שנשאר זה לבן הארמי, הוא כולו ארמי. המדרש אומר: אל תקרי ארמי אלא רמאי[24]. ו... אתם יודעים, מבינים, עכשיו את כל התהליך כן? שורש - זה אברהם. מה נשאר? כולו קליפה זה לבן, אז נקרא לבן הארמי. והעבריות של אברהם זה יעקב. ולכן השנאה היא בין לבן ליעקב.

תפסתם איך זה מתפקד? מי שיותר קרוב לאמת - הוא יותר שונא את האמת. יש פסוק בתהילים:

ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי:

זה… המשמעות היא דומה מאד: מי שיותר קרוב הוא יותר רחוק. דווקא מכיוון שהוא יותר קרוב ורק קרוב - אז הוא… יותר רחוק, יותר מסוכן. יותר… תפסתם?

לכן אתם מוצאים את זה, אצל בני ישמעאל: יש בבחינת שמיים - יש אהדה רבה לישראל, הוא אברהם אבינו, כן? אבל על הארץ זה שנאה תהומית. אותו דבר לגבי עשו - בבחינת השמיים - הוא אלוקי ישראל. על הארץ - יהוד. זה למדו מישמעאל כן? הבנתם את זה?

ולכן צריך שהיהודים יבינו את זה: אין יותר שונא מהאח הלא אמיתי. כשיעקב פגש את בני לבן - אז הוא אמר להם: "אַחַי"[25]. זוכרים את זה? פתאום - אחיי. מהו הוא אחיי? אחיי בערבית. זה בצפון אפריקאית.

אז אני חוזר לעניין. יש לזה גם רמז במדרש: "באנו אל אחיך אל עשו"[26]. אתה אמרת אחיך - מצאנו רק עשו. זוכרים את זה?

מדוע אומות העולם נכשלו בתפקידן המשיחי?

אז אני חוזר לעניין של… ההסבר הוא ככה: למה יש רק כישלון דרך הגויים? בחיפוש של האיחוד של המין האנושי שנאבד בבבל? מכיוון שכל גוי הוא רק חלק מהזהות האנושית. והוא לא יכול להיות, במציאות, הוא לא יכול להיות אדם אוניברסאלי. כל גוי יש לו תעודת זהות מיוחדת: "מין". ואתם יודעים את העמקות שיש במילה "מין" בעברית: זה מין בן אדם. אז מיד זה מין פשוטו כמשמעו. זה לא "בן אדם", זה "מין בן אדם". למשל - צרפתי - זה צרפתי! גרמני - זה גרמני. גרמני לא יכול להיות צרפתי, צרפתי לא יכול להיות גרמני.

בא יהודי ואותו בן אדם שנקרא יהודי יכול להיות גם צרפתי גם גרמני גם בריטי גם - כל מה שאתם רוצים. ולכן זה בן אדם מסוג אחר לגמרי! הוא נשאר יהודי והוא יכול באותם החיים, "בחיים אחד", כך אומרים? להיות גם צרפתי, גם בריטי, גם קוסמופוליטי… זה יהודי.

ולכן צריך לתפוס את זה: "זרע ישראל" זה אנושות מתוך האנושות. זה לא אחד מהגוים. וההוכחה, וזה נראה קצת פרדוקסאלי, ההוכחה זה דווקא הגלות. בגלות הוכחנו שעם ישראל יכול להיות כל "מין בן אדם" ולהישאר ישראל. זה קשה, להישאר ישראל זה בעיה, אבל זה בעיה של הסוכנות… זה בעיה של מחלקת ההסברה…

אבל אנחנו יודעים סופסוף שישראל זה ישראל, והגויים מרגישים בזה, ברוך ה' לא מבינים מה קורה פה. אם היו מבינים - אוי ואבוי. היו ממש… כשמתחילים להבין – אז זה שנאה חריפה כפולה. פחד. איזה מין בן אדם זה? בן אדם שיכול להיות בן אדם? מאיפה זה נובע? זה האסטרטגיה השנייה של ההשגחה: כי דרך הגויים זה כישלון.

ואני חוזר על ההסבר: כי החלום של איחוד העולם - הם יכולים לתפוס דרך השכל, דרך אפילו הנפש שלהם. חסידי אומות העולם חולמים ברצינות אותו חלום להחזיר את איחוד העולם אחרי כשלון של בבל. זה נקרא אצלם "אוניברסאליות" כן?

אבל במציאות, מבחינה קיומית, "אקסיסטנציאלית" בלועזית, הם טיפוס מיוחד של אנוש זה ולא אחר. ולכן מיד החלום שלהם נהפך, למה שהם קוראים - "אימפריאליזם". מה ההבדל בין "אוניברסאליות" ו"אימפריאליות" נאמר? מה ההבדל? "אוניברסאליות" זה החזרת ה - מה שאומר הפסוק: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים[27]" - כל אחד יש לו הדיבור שלו "דברים אחדים", אבל שפה אחת לכולם. איחוד עם אל"ף לכולם וייחוד עם יו"ד לכל אחד. זה המשיחיות.

אבל דרך הגויים זה בלתי אפשרי. למה? מכיוון שכל אומה ואומה - יש לה הזהות המיוחדת שלה והיא לא יכולה אחרת! מנסה לכפות את זה על שאר האומות, וזה הנקרא "אימפריום" ("אימפריאל" בלטינית). זה מובן? ולכן זה כישלון מתמיד. אע"פ שהחלום הוא אמיתי.

למשל תקחו את המהפיכה הצרפתית: החלום של המהפיכה הצרפתית היה אמיתי! וכשיש ליהודים פיתוי בזה - אפשר להבין, אפשר לזהות: "נו, זה המשיחיות". אבל זה טעות, זה כישלון. מיד כמה שנים אח"כ זה האימפריה הצרפתית, נפוליאון. וזה לא במקרה. ואם ניקח את המהפיכה הרוסית - זה אותו דבר! כן? החלום היה חלום, וגזל כמה יהודים בחלומם כן? היהודים הרגישו - "זה מה שאנחנו מחכים". אולי הפעם זה יצליח. ומכיוון שאין לנו זיכרון שאין הצלחה - כל פעם זה כישלון. כל פעם,  אנחנו - "הפעם זה יצליח" כן? ולכן היהודים קמו ועזרו למהפיכה. לא, אני לא רוצה לומר שהם עשו את זה. יתכן שהם עשו את זה, ולאו דווקא הרוסים כן[28]? אבל הרוסים עזרו להם… אבל נאמר שהם עזרו לגוים, יתכן, אפשר לומר את זה ככה, לא צריך להגזים.

אבל מיד - זה כישלון. והסימן של הכישלון זה – כי הקרבן הראשון זה היהודי עצמו! אין מקום במלכויות ליהודים. במלכויות יש מקום לכל זהות אנושית חוץ מהזהות היהודית. יש תחרות מתמדת. תפסתם את זה? סופסוף זה פשוט להבין את זה.

זה מה שמספרת התורה. זה מתחיל בנמרוד ואברהם - ואין אפשרות אחרת. או נמרוד - "ותהי ראשית ממלכתו בבל" "וסוף ממלכתו רומי" - או גזע אברהם. זה מובן עכשיו? טוב.

לכן ניסיתי להסביר את זה, למה הכישלון הפטאלי הזה, הגורלי הזה. מכיוון שבקיום, מבחינה קיומית, גוי זה גוי מיוחד במינו. יש רק עם אחד, איך אמר המן? "מפוזר ומפורד" כן? שהוא יכול להיות כל המין האנושי. זה עם ישראל. וצריך להבין  את זה.

אבל הכישלון של הגולה של עם ישראל זה שהשאיפה לאוניברסאליות נהפכת לקוסמופוליטיות. כשהיהודי רואה את עצמו כגוי זה או אחר - זה הכישלון. זה נקרא "קוסומופוליטיזם". הבנתם את ההבדל?

וזה הבעיה שיש לנו עם הג'ספורה של היהודים, עם הגולה של היהודים. הם קוסמופוליטיים בשם האוניברסאליות, אבל לאמתו של דבר הם קוסמופוליטיים - אין להם אוניברסאליות אלא של כסף, לא של ערכים. זה עובדה[29], צריך להגיד את האמת. זה מסוכן, אבל אנחנו בירושלים, זה לא מסוכן. אני לא מעיז אף פעם לומר את זה בפריס, או ברוסיה, או במונטריאול, או בז'נבה או ב… או ב… או ב... אבל פה בירושלים - צריך לומר את זה. כי הכישלון של הגולה, זה מגלה את הכישלון של הגולה - זה מדינת ישראל. כשקמה מדינת ישראל זה מגלה שהיהודי אינו אוניברסאלי אלא קוסמופוליטי. חוץ מהציונים. זה מובן? טוב. זה לא מובן?

קהל: למה "חוץ מהציונים"?

מניטו: מכיוון שכאומה "ישראל" הוא אוניברסאלי. אבל כקהילה של גולה זו או אחרת - הוא קוסמופליטי. צריך לחשוב על זה. אני אומר דברים בוטים, חריפים, כן? מכיוון שזה דווקא מה שאומרים האנטישמים. אבל אולי הם גויים ולא אנטישמים? וכגויים מרגישים את המציאות: מה אתם אומרים לנו? אתם אוניברסאלים? בשם המשיח? הנה יש לכם ירושלים. מה אתם ממשיכים להיות היהודי של הגויים? זה קוסומופוליטיות… זה לא... זה מובן?

שאני מקבל עולים חדשים, אפילו עולים ותיקים, ואומרים לי, בכנות! "זה חלום של היהודי - אני צרפתי!" אז אני מצליח אחרי כמה שבועות להסביר לו שהוא קוסמופוליטי, הוא לא צרפתי. [סוף קלטת]

...באלג'יריה. אולי יודעים את זה. איך אני נקרא "אשכנזי"? זה מסתורין… אולי אלג'יריה זה גרמניה… טוב. אז אני מכיר הרבה אלג'יראים יהודים, נאמר: יהודי שנולדו באלג'יריה, כמה דורות, אבל הרבה דורות. לפני הערבים היו. ופתאום כשאלג'יריה היתה… איך אומרים? אוטונומית

קהל: [...]

מניטו: כשאלג'יריה היתה…

קהל: תחת שלטון...

מניטו: לא

קהל: עצמאית

מניטו: עצמאית, כן. אני מנסה לדבר לשון אוניברסאלית עברית, לא קוסמופוליטית… אז רוב, כמעט כולם עברו לצרפת, כן? מכיוון ש-"חס ושלום, להיות נתין ערבי"? - אלג'יריה זה אומה ערבית כן? "חס ושלום, אנחנו צרפתים". אבל זה גזענות. מה זה? צרפתי כן, ערבי לא? זה גזענות. תפסתם את זה? ואני מכיר הרבה אלג'יראים בצרפת - הם אוהדי הערבים. בצרפת. ומה זה "אוהדי הערבים"? פרו-פלשתינאים, זאת אומרת: אנטי-ציונים. אבל הם גזענים; ההוכחה היא - )ואני מספר את החיים שלי... כן… את החיים של הבני דודים שלי( הם לא רצו להיות הנתינים של אלג'יריה, מכיוון ש"ערבים - אוי ואבוי"; אבל צרפת כן? זה גזענות. תפסתם את זה? זה קוסמופוליטיות.

ודווקא, מה מגלה את הצד הקוסמופוליטי של העניין? דווקא זה מדינת ישראל. הפחד להיות אוניברסאלי, דהיינו - ישראלי, אז בשם האוניברסאליות. זה… איזה מין סתירה יש בזה! וזה מגוחך. אבל רק יהודים מאמינים בעצמם. הגויים מבינים את האמת. מבינים את המציאות האמיתית. הגויים מבינים את זה: שיהודי הוא קוסמופוליטי. מאז קום המדינה זה ברור: יהודי של הגולה הוא לא אוניברסאלי, הוא לא שייך לישראל. הוא שייך לאיזה מין עָם קוסמופוליטי, שוב - נקודה. זה מובן? לא כל היהודים מודעים מזה, אבל כל הגויים מודעים מזה.

ואסור לומר, אני חושב שזה לא הגון לומר שהם אנטישמים. הם סתם גויים. לא אמרתי שזה אותו דבר. תפסתם את ההבדל?  טוב. אז זה מתחיל בנמרוד ואברהם. שמעתם. אז עכשיו השאלה שלנו עכשיו, אם אין עוד שאלות - זה ישמעאל.

מלכות ישמעאל

אז מה אמר המהר"ל? כשאנחנו אומרים: "המלכויות" זה אלו שגזלו מלכות המשיח, כן? ואנחנו יודעים שזה כישלון אחרי כישלון. טוב:

אבל מלכות ישמעאל לא ירש כחו מן מלכות ישראל, כי כחו ותוקפו נתן לו השם יתברך בפני עצמו, בשביל שהיה מזרע אברהם, והשם יתברך אמר (בראשית יז, כ) "ולישמעאל שמעתיך"

זאת אומרת: לישמעאל יש ברכות משלו. יש בעיה משלו עם יצחק - כל עוד שהוא לא מכיר בבכורתו של יצחק יש לנו בעיה עם ישמעאל. אבל ישמעאל לא נמנה עם שאר מלכויות! "כי לא גזל את הברכות של ישראל" יש לו ברכות משלו. תפסתם את זה? טוב.

והנה נתן השם יתברך כח ותוקף לישמעאל בפני עצמו. ומזה אין מדבר כאשר מזכיר אלו ד' מלכיות, רק אשר ירשו כח ותוקפם של ישראל, ובסוף יחזרו הם המלכות לישראל.

ופה, מוסיף המהר"ל משפט, ממש... זה ממש נבואה. חיפשתי את המקור של זה, לא מצאתי, אלא רק רמז אחד קטן מאד בילקוט שמעוני, אני אקרא את זה מיד, ומה שמוסיף המהר"ל פה זה מפתיע:

ויותר נראה לומר כי ישמעאל הוא בכלל מלכות פרס

זה מה שאומר המהר"ל. רק עכשיו אנחנו יודעים למה הוא מתכוון. כי דווקא דרך פרס מתגלה כוחו של ישמעאל. איפה המהר"ל ידע את זה? אתם מבינים את השאלה שלי? טוב, אם אתם מוצאים איזה מקור לזה, תשלחו לי מברק. ועם טלפון קודם כי... אבל, זה ממש מסתורין. איזה נביא כן? רק היה צריך להגיע לזמן שלנו כדי להבין שבאמת היה צודק! כוחו של ישמעאל כְּמָלכות - זה פרס. זה נקרא "איראן" היום, אבל זה אותו… זה אותו גיהנום. תפסתם את זה?

קהל: זה פרס עכשיו, אבל אולי זה רק זמני? כאילו היה קודם

מניטו: לא. תשמעו. זה מתחיל בפרס עם המן, כן? (שמעתי, אני לא בטוח מזה, אבל זה יפה. זה שייך לפורים. כי "חומייני" ו"המן" זה אותו שם. אולי, אני לא יודע) אבל זה מתחיל שמה במגילת אסתר וחוזר היום. ועכשיו פרס מתגלה כישמעאל - וזה הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו. זה מזמן שהתאסלמו, כן? אבל ש-פרס זה ישמעאל - זה בפעם הראשונה זה עכשיו, אחרי השאה, אחר גְמר השושלת של מלכות פרס. מלכות פרס נגמר - מה מופיע? מלכות ישמעאל. זה מה שאומר המהר"ל! אבל מאיפה היה יודע? המהר"ל היה אשכנזי, מפראג, כן? ולא ראה אף פרסי ואף ישמעאלי מימיו. מאיפה יודע את זה? אתם רואים את כוחה של התורה? אני לא יודע מה הוא המקור, אלא יש איזה רמז ב"ילקוט שמעוני" אני אראה לכם. תפסתם את זה? טוב. אז רק דקה, אם אני אצליח... יש הטבה במצב…

הנה ב"ילקוט שמעוני" זה על ישעיהו פרק 60. רק דקה. זהו. אני אתן לכם את המספר… זה "רמז תצט" על ספר ישעיהו. אז יש פסוק כזה: "קומי אורי כי בא אורך". ופה המדרש אומר:

אמר "רבי יצחק" אם אני זוכר, רק דקה.

א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערב[30]

ערבי נאמר

והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה

ואתם רואים מה קורה פה - שפתאום מלך פרס מתגרה במלך ערבי, זה עיראק כן? כשזה התחיל כל העולם כולו פחד, גם ישראל פחד. ועכשיו זה התמשך הרבה… עכשיו אנחנו יותר שקטים. אבל הפחד נשאר בעולם, אבל פחות ממה שהיה כשזה התחיל. כל העולם כולו פחד את זה, אתם זוכרים את זה? וגם עם ישראל פחד בישראל, מכיוון שזה היה סכנה עמוקה מאד. מה אמר חומייני מיד? "אני מגיע לירושלים". מה אמרו העיראקים? "אני מגיע לירושלים". איזה מין... אני זוכר קריקטורה במעריב, זה היה דוֹש, אם אני זוכר. הוא צייר את זה ככה: זה כבר לפני 6 שנים? זה לפני 7 שנים?

קהל: 5 שנים

מניטו: 5 שנים? טוב. אז הוא צייר ככה: איזה מין חייל עיראקי ואיזה מין חייל איראני, כל אחד היה עם הרובה שלו, וישראלי קטן שאומר להם: "ריבונו של עולם תהיו..."  הבנתם מה שאני רוצה…

קהל: כן

מניטו: זה מה שאומר המדרש כבר: שזה לטובת ישראל, שהמלחמה היא ביניהם. אז דווקא כוח ישמעאל מתגלה לא בערב, אלא בפרס. כי דווקא העיראקים אע"פ שהם מוסלמים - הם בשלטון אתאיסטי, של הבעת', והאיראנים - יש להם את הדגל של האיסלאם נגד ישראל. מאיפה זה בא לו? אני לא יודע. אבל זה כתוב כאן.

 

חטא העגל

טוב. אז אני ממשיך בנושא שלנו. מה השעה?

קהל: 9

מניטו: 9? יש קצת זמן כן? אז מה הוא הנושא שלנו? כשמגיעים למלכות יוון אז רואים שהטענה של יוון: "שאין לכם חלק ונחלה באלוקי ישראל". אתם זוכרים? הגענו לאותה נקודה: "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק ונחלה באלוקי ישראל" כי כבר ביוון התעוררה אותה טענה לגזול מעם ישראל את המקרא. תרגמו את המקרא ביוונית ואתם זוכרים כל מה שלמדנו או למדתם על העניין הזה, כן?

אחר כך בא רומי, ונטל את כל הטענות - גם של בבל, גם של מדי, גם של יוון וגם של עשו… וזה הרמז, לפי הסבר המהר"ל ולפי הרבה מקורות, זה הרמז לחטא העגל: "כתבו על קרן השור" - זאת אומרת: אתם יכולים להביא קרבנות, אבל קרבנות של עבודה זרה. כי יש לנו הוכחה שאתם אומה של עובדי עבודה זרה - חטא העגל! נניח שעד יציאת מצרים אתם הייתם גזע אברהם, "בני בכורי ישראל", עם ישראל, אבל מאז חטא העגל אתם כמו שאר האומות עובדי עבודה זרה; אין, בטל ומבוטל, אין שם ישראל עליכם, "כתבו על קרן השור" - זה רמז לחטא העגל, "אין לכם חלק ונחלה באלוקי ישראל"[31]. לא, כתוב שם: "חלק באלוקי ישראל" לא "נחלה".

קהל: מי אומר את זה?

מניטו: היוונים! אמרו ליהודים בימי יוון - אמרו: אתם רשאים להביא קרבנות, אבל קרבנות של עבודה זרה בבית המקדש שלכם, כי אתם שייכים לאותו עם של חטא העגל. מה מסמל חטא העגל? ומיד נקרא את ההסבר של המהר"ל - חזרו לעבוד לעבודה זרה של מצרים! ל-עבודה זרה פשוטו כמשמעו; זה עכומ"ז - עובדי כוכבים ומזלות.

ידוע את זה שהעגל מרמז למזלות של אותה תקופה. זאת אומרת מה ההבדל בין "דת ישראל" - זה: מתן תורה, גילוי תורת המוסר כדת. ומה היתה העבודה זרה? זה שיעבוד לכוחות המזלות. אז כשמשה רבנו עלה לסיני כדי לקבל את הלוחות - שכחו מזה. "כי זה האיש משה לא ידענו מה היה לו"[32]. וחזרו להרגל שלהם: הדת - זה עכומ"ז! ו...זה מובן? כן?

מכיוון שהיה באותה תקופה שינוי במזלות, אז אחרי מזל טלה, זה היה מיד מזל שור. ולכן לקחו העגל כסמל שלהם. זה מובן? אני לא רוצה להיכנס בנושא עצמו, להיכנס ההסבר של הכוזרי באותו נושא - זה נושא בפני עצמו, אבל מה הטענה של הגויים? ואתם זוכרים זה הטענה של הכוזרי, הטענה העיקרית, כן? בספר הכוזרי. זה טענה של הגויים: מה אתם אומרים יש ברית מיוחדת עם ישראל? כבר אבדתם את הזכות הזה. אתם כמו כל העכומ"ז, ולכן - שוב אני חוזר על ביטוי המדרש: "כתבו על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל". גמרנו. זו הטענה של יוון.

לכן אמרה הגמרא במסכת ברכות שהתחלנו ללמוד אותו אבל נקרא אותו בטקסט של המהר"ל. איפה זה? באיזה דף? יב כן? אז תקראו ב-יב' בסוף הדף, ולכן:

כי מלכות שלישית אומרת לישראל כתבו על קרן השור דוקא

רמז לחטא העגל, כן? אז נמשיך.

ופירוש זה, בפרק אין עומדין (ברכות לב ב)

קראנו את זה כבר? טוב אני חוזר על זה:

אמרו, "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני"

זה בירמיהו כן? בירמיה?

קהל: ישעיהו

מניטו: ישעיהו. ישעיה?

קהל: ישעיהו[33]

מניטו: ישעיהו

וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וה' שְׁכֵחָנִי

זה בגמרא. רק דקה אני אקח את הגמרא… זה קצת יותר גדול, בסדר. יותר נוח. אז הגמרא אומרת:

היינו עזובה היינו שכוחה!

דהיינו, כנראה יש כפל לשון כן?

אמר ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה - זוכר מעשה הראשונה, אתה עזבתני ושכחתני

זה האנחה, לא אנחה עם ה"א כן? אנחה עם אל"ף, כן? של עם ישראל: נראה לכאורה, אחרי החטא הזה, הקדום, שהביא את חורבן המקדש סופסוף, אחרי החטא הזה - אז נראה שה' לא רק שעזב אותנו, אלא שכח אותנו! כאילו לקח אישה… נוכרייה. תתארו לעצמכם מה היו החיים של היהודים מאז חורבן הבית הראשון, לפני הרבה הרבה זמן, אנחנו עוברים את ההיסטוריה של העולם, ופתאום יש אומה זרה, נכרייה שאומרת: 'אני יהיה ישראל האמיתי, אתם...' זכורים את זה? זה הכוח של האמונה של היהודים, שהמשיכו בזהות שלהם. אלו שהמשיכו… טוב.

מי ברא אלה

אז:

אתה עזבתני ושכחתני

זה מה שאומר הנביא

אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע

שוב זה העניין של המזלות, ונראה את זה אח"כ אצל המהר"ל

ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון

טוב, נדלג קצת. כל… אסטרונומיה שלמה יש פה. זאת אומרת: כל העולמות שבעולם.

וכולן לא בראתי אלא בשבילך

מצאתם איפה זה במהר"ל? וכולם...

ואת אמרת עזבתני ושכחתני?

זה מדרש עמוק מאד. אתם צריכים הסבר או שזה מספיק ברור? כן? כל מה שברא הקב"ה זה בשביל הארץ. "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". ומה זה "את השמים ואת הארץ"? "סוף מעשה במחשבה תחילה" - היה צריך לברוא השמים - בגלל הארץ. השמים אינם - רק השמים של הארץ, כן?

זאת אומרת: הנפש של כל העולם כולו - זה הנפש של הארץ. והנפש של הנפש, זה סופסוף עם ישראל, שהוא מודע מזה. אז: "כל זה לא בראתי אלא בשבילך - ואת אמרת שכחתני ועזבתני?" שכחתני... צריך לחשוב הרבה על זה. זה מוציא לנו מהיאוש. כבני אדם כן? סופסוף ייתכן שיש חיים בעולמות האחרים, אבל אנחנו אותם הבע"ח שיודעים את זה שאולי שמה יש חיים. הרמב"ם אומר ב"מורה" שכל מה שברא הקב"ה הוא חי, ולכן לגבי השאלה האם יש חיים בעולמות אחרים - ברור שהכל חי אבל באיזה צורה? לא יודעים. זה מה שאומר הרמב"ם[34]. אבל, דווקא אנחנו בע"ח עלי אדמות - מודעים מהעולם כולו. ולכן לפי הכלל הזה: "סוף מעשה במחשבה תחילה" – (אע"פ שזה קשה לתפוס בתרבות המערבית כן?) כל זה נברא רק לסוף המעשה. אני חוזר על הפסוק: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". ולכן הכל ברא לגבי הארץ. ומיד רש"י אומר: ואין ארץ אלא ארץ ישראל. אתם זוכרים את זה? "לא היה צריך להתחיל את התורה" - מדובר על בארץ ישראל. זה מובן?

התשכח אשה עולה

זה המשך הנביא

אמר הקדוש ברוך הוא: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר? אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? - אמר לה: +ישעיהו מ"ט+ גם אלה תשכחנה

אתם זוכרים שבמעשה העגל כתוב: "אלה אלהיך ישראל", גם ה"אלה" הזה שאמרת "אלה אלוהיך ישראל" - זה תשכחנה. זה יפה כמדרש, אבל זה עמוק מאד כ… מה אומר הפסוק של הנביא? "גם אלה תשכחנה". לפי הפשט - גם אם הנשים האלו תשכחנה את בניהם – "אנכי לא אשכחך".

אבל זה הקטע הראשון, "גם אלה תשכחנה"; מה זה "אלה"? זה המזלות, כן? תזכרו את זה, ואח"כ נלמד את זה במהר"ל. יש פסוק בישעיהו - "שאו מקום עיניכם וראו מי ברא אלה"[35]. "מי ברא אלה" - ו"אלה" זה המזלות. "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".

פה זה גם נושא בפני עצמו. אם זוכרים, זה בהתחלת התלמוד, שאלה; "מתי אומרים ק"ש של ערבית" - שצריך לראות את הכוכבים[36]. יש איזה רמז בקבלה, בזהר - זה ראשי תיבות: שאו מרום עיניכם זה שמ"ע. בשעת קריאת שמע צריך לשאת עיניים למרום ולשאול 'מי ברא אלה'? צריך לראות את הכוכבים כרמז. זה יפה, כרמז כן?

זאת אומרת: מי שמסכים לשאול את השאלה: "מי ברא אלה" יש לו תשובה. הזהר מסביר: "מי" ו"אלה" זה אלוקים. "מי אלה". אז לרשעים יש רק השאלה – "מי?" ואין להם את התשובה. "מי ברא אלה"? זה מובן? "מי ה' אשר אשמע בקולו"[37] זה פרעה כן?

וצריך… אם אתה מסכים לשאול את השאלה – "מי ברא אלה?" התשובה היא בצידה: הוא, אלוקים, ברא אלה. אלוקים הוא ה" 'מי' שברא אלה". זה מובן? זה זהר. אז "אלה" זה, איך אני יכול להגדיר את זה, זה המציאות הקיומית של העולם; זה "אלה"; העניינים האלו; הדברים האלו; אלה. ה-"מי" - זה מי שברא. אם אני שואל: האם יש סיבה ל"אלה"? יש רק תשובה אחת: זה מי שברא אלה. ולכן לא מסכימים לשאול את השאלה מכיוון שמפחדים מהתשובה. לכן מי ששואל: "מי ברא את העולם"? יש לו תשובה: דווקא "מי" ברא את העולם[38]. כן? ולכן לא שואלים. תפסתם את זה? טוב. זה הכוח של קריאת שמע. מה?

הערב רב

קהל: "אלה" זה לא קשור עם ה…

מניטו: גם כן. כי יש.. בשבטים אתה רוצה לומר כן?

קהל: כן

מניטו: גם כן, כי יש 12 שבטים, זה מקביל ל- 12 מזלות כן? סיבות[39] ישראל שיצאו ממצרים.

קהל: אז - "אם תשכח אלה" זה… אני לא מבין

מניטו: מה?

קהל: יש משהו שאני לא מבין, זה נותן לי… "אם תשכח אלה"

מניטו: לא לא. תאמר את הפסוק

קהל: "גם אלה תשכחנה"

מניטו: "גם אלה תשכחנה" - איזה "אלה"? אלה שאמרו: "אלה אלוהיך ישראל" - זה המזלות. אלה אלוהיך ישראל, המזלות. ותראו שהמילה "אלה" זה אל"ף למ"ד ה"א - זה אותם אותיות של "אֶלוֹקַ". אחר כך המהר"ל חוזר ברמיזה על העניינים האלו, נראה בטקסט שלו: כשעשו את העגל - מה אמרו עובדי ע"ז לישראל? וזה הסימן שזה הערב-רב, זה לא ישראל שעשה את זה. כי מי אומר למי "אלה אלוהיך ישראל"? מי שאינו ישראל… אז הערב-רב אמר לישראל: "אלה אלהיך ישראל". החטא של ישראל שהוא לא גבר על הערב-רב. הוא היה חלש יותר מדי. אבל הוא לא יזם את העבודה זרה, אלא הסכים.

ומאז (אני מסביר, הרבה פעמים ככה, ושמעתי מהרב ז"ל: ) מאז - העם מחולק ל2 מחנות. תראו מה קורה שוב בכנסת על "מיהו יהודי" - אי אפשר למצוא כל אחד… יותר מהשני כן? וכשמשה שמע, לפי הסיפור בספר שמות, ("כי תשא") משה שמע את המהומה במחנה, אז הוא שאל את יהושע: "מה אני שומע"?[40] אז יהושע אמר: "קול ענות אנכי שומע" לא "קול ענות גבורה קול ענות חלושה". "אנכי"! - מה אמר יהושע? אני שומע מהומה. אי אפשר לומר אם יש איזה מחנה שמתגבר על השני כן? ולכן אנחנו, (זה למדנו בשיעור בצרפתית לפני שבוע), "ועתה הייתי ל-2 מחנות הצילני נא" כי 2 מחנות שווים, אז - הצילני נא.

וזה מה שקורה עוד הכנסת ההיא: ליכוד ומערך זה כמעט שווה, אי אפשר להכריע. זה לעניין של ארץ ישראל. אבל דתיים-חילוניים עם הקואליציות שלהם - זה כמעט שווה. אי אפשר להכריע. אז אנחנו ממשיכים עִם שווה שווה[41] כזה, זה שווה סווה[42], זה לא שווה... עד ביאת המשיח - שהוא יכריע. כל אחד. זה מה שאמרת הגמרא בקידושין כן? מצווה אחת מכריעה את כל העולם כולו[43]

ושוב: "המחדל" זה אותיות מפד"ל. כן? שמעתם ברדיו? שוב פעם… תפסתם מה שאני אומר? וזה מה שאנחנו אומרים בהבדלה: "המפדיל בין קודש לחול"... אז נמשיך. והם קוראים למפקד...

גם אלה תשכחנה

אז מה אומר הקב"ה פה? החטא הכי חמור - ואני שוכח. אז יש שכחה! אם אתה שוכח את החטא - זה סימן שיש שכחה. שמא תשכח את הזכות גם כן!

האתאיסט

ואני חושב שפה יש הסבר עמוק מאד לפחד של האתאיסטי שהוא לא… הוא מפחד להאמין: מכיוון שהוא מכיר את עצמו: טוב ורע. ולכן - אם יש דיין - אז הוא יודע את הרע. אז מוטב שלא יהיה דיין ולא [יהיה] יודע את הטוב, משידע את הרע. תפסתם את זה? זה הפחד של ישראל. אם אתה לא שוכח - אני אבוד. אבל אם אתה שוכח אני גם כן אבוד. תפסתם את זה? אני חוזר על הדיוק במדרש כדי להבין את זה קצת יותר:

גם אלה תשכחנה. אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני?

אז הפסוק אומר:

ואנכי לא אשכחך

ומה זה "אנכי"? זה מתן תורה. "אנכי ה' אלוקיך".

אז ההסבר הוא עכשיו ככה: "אלה אלוקיך ישראל" ("אלוהיך ישראל" סליחה, זה לשון חול) - זה אני אשכח. אבל אם תשכח - תשכח גם את ה"אנכי ה' אלוקיך" ו"אנכי לא אשכחך" - הזכות ל…

אז זה מה שקשה קצת להבין. יש איזה מין משוא פנים, כן? הקב"ה מחליט לשכוח את החטאים, (חטא העגל בעיקר), ולא לשכוח את הזכויות - זה מעשה סיני.

זאת אומרת: מעשה סיני לא זז ממקומו, אע"פ שהיה איזה כישלון אח"כ שנקרא "מעשה העגל". הטענה של הגויים זה: 'היה מעשה סיני? נכון. אבל אח"כ היה מעשה עגל - אפס'. כן? המדרש בא ומתקן את זה: הטענה של הגויים זה "מעשה העגל"? מעשה העגל נשכח את זה: "גם אלה תשכחנה". אז הכל נשכח לו; ו"אנכי  לא אשכחך".

זה נקרא "משוא פנים" מבחינה ציורית[44]. מה זה "משוא פנים"? הקב"ה גזר: אני אוהב את ישראל. החטאים של ישראל - אני מוחה, הזכויות לא. מי יכול לתפוס את זה? רק מי שמכיר בבורא עולם. מי שחושב שיש רק איזה מין חוק מוסרי בלתי פרסונאלי, כמו שהגויים חושבים (הם קוראים לזה "לוגוס" כן?), אז הוא לא מבין שהקב"ה זה מישהו. זה "אבינו שבשמיים". רק היחס בין אב לבן - יכול להסביר את זה; האב שוכח סופסוף את חטא הבן ולא שוכח את זכויות הבן. החוק שוכח את הכל. אם שוכח - שוכח. אם לא שוכח - לא שוכח. אם זה חוק - אבודים. אם יש אב - זה משהו אחר. זה ההבדל. צריך להיות מאמין כדי להבין מה זה היחס בין ישראל לאביהם שבשמיים. תפסתם את זה?

ולדאבוני, אני יודע שיש הרבה משכילים שלא מסכימים עם המדרשים מכיוון שלא מכירים בריבונו של עולם. מכירים ב"חוק", בתורה כְּ"חוק", אבל לא בתורה כרצון הבורא. כי רצון הבורא - לא יודעים מה זה. אם אתה אומר "רצון הבורא" - אז יש בורא, יש מישהו שברא, מישהו [...]. "משהו" - כן, מכירים. זה נקרא "תורה" אצלם. תפסתם את זה? אבל זה תורה כדת של עובדי עבודה זרה. ההבדל - שזה הדת האמיתית. אבל, מכיוון שהתורה איננה דת, אלא תורה, סופסוף הם עוזבים גם את הדת שלהם. זה מה שקורה דרך ההיסטוריה. הבירור – זה מי שמאמין בקב"ה. מי שמאמין בתורה - זה לא מספיק חזק. מי שלא מאמין בקב"ה - אף תורה שלו אינה תורה. תפסתם את זה? כן?

והמצב, נאמר בחינוך העברי עכשיו, הוא חמור מאד! כי הרוב חוזרים לדת ולא לאביהם שבשמיים. תפסתם את זה? כן? הסדר של קריאת שמע: קודם כל מלכותו, אח"כ תורתו. מי שמתחיל בתורתו בלי מלכותו - אף תורה אין לו. תפסתם את זה? יש לו דת, אבל יש הרבה דתיים בעולם: יש כמרים, יש... המופתי הוא דתי כן? אני צריך עוד שחור אחד? אני לא צריך. אני צריך יהודי. תפסתם את הנקודה? וזה פלא איך הכהנים לא היו לובשים שחורים בבית המקדש, זה רק הגויים. והשחורים שלנו… טוב. זה לא כל כך שחור… כן מה רצית?

קהל: כן. רציתי לשאול אם החשש הזה, הפחד הזה, אינו קרוב לפחדו של קין שהוא אמר "גדול עווני מנשוא"[45]?

מניטו: יפה. יפה.

קהל: והתשובה...

מניטו: יפה. יפה. זאת אומרת, זה מגלה שקין היה צדוקי, כן? מכיוון שהוא לא מכיר בקב"ה כ-הקב"ה; אב יכול לרחם על בן, החוק - לא מרחם. זהו. זה צדוקיות.

החסידים והמתנגדים

אני זוכר כשפגשתי את העולם האשכנזי, הייתי צעיר. אחרי מלחמת העולם, וכשפגשתי את המחלוקת בין המתנגדים לחסידים. זה משהו מוזר בעולם הספרדי אותה מחלוקת. כי כשהייתי צעיר הייתי רגיל לומר: הספרדי מקיים מצוות כמו המתנגד ומאמין כמו החסיד. אז כשהתבגרתי כבר, קצת, וראיתי שזה ההיפך: החסיד מאמין כספרדי, והמתנגד מקיים מצוות כספרדי. זה קצת ההיפך. אבל… כי הראשונים היו ספרדים, האחרונים זה האשכנזים. "והאומר ראשון ראשון אחרון אחרון"[46]. טוב. אז אתם יודעים ששמי "אשכנזי" אני יכול להרשות לעצמי…

אז, כשגיליתי את המחלוקת בין המתנגדים והחסידים - וניסיתי להבין: מה קורה ביניהם? אז אני אסכם קצת, זה קצת סכמטי אבל כדי שנתפוס את זה:

החסיד מפחד שהמתנגד הוא אתאיסט. והמתנגד מפחד שהחסיד הוא עובד עבודה זרה. למה? מכיוון שהעיקר אצל המתנגד זה החוק של התורה. יש בתורה איזה מצווה ברמיזה, אמרו לנו חכמים: צריך להתפלל. אבל מתנגד - מבין את כל המצוות חוץ מהתפילה. התפילה אצלו זה מצווה, זה לא תפילה. תפסתם את זה? הוא מפחד מזה! מה, יש מישהו? אתה נוצרי? זה הפחד של המתנגד. אני לא אומר שהמתנגדים אינם יהודים. הם יהודים מכיוון שהאמא שלהם היתה יהודייה, כן. זה החוק אצלם…

ולמשל כשאתה שואל איזה מתנגד משכיל (תלמיד חכם / רב - זה משהו אחר, הוא מאמין כן? אבל פילוסוף - זה כבר משהו אחר. אע"פ [שמקיים] מצוות. זה נקרא צדוקי. מה אכלתי היום? אני לא נזהרתי... טוב, כדאי לשמוע את כל זה). וכשאתה שואל: "במי אתה מאמין"? אז אין לו תשובה! אין לו תשובה. אז הוא אומר: היה לי איזה רב שאמר לי שאולי... אבל הוא? בשכלו, לא תופס את זה. מכיוון שכתוב בשולחן ערוך שמצווה להתפלל - הוא מתפלל. "דע לפני מי אתה עומד"[47] - זה מסתורין אצלו. וצריך לפקוח עיניים.

קהל: השאלה היא אם זה ככה, או שזה בגלל שהוא שולל את כל אמונה טפילה, או לא נכונה

מניטו: זהו. יש פסוק שאומר...

קהל: זה שלילה על גבי שלילה. זה…

מניטו: יש פסוק שאומר: "אל תעשו כן לה' אלוקיכם"[48]. תהרסו את כל האלילים, אבל אל תעשו כן לה' אלוקיכם. אני רוצה להסביר, לכן אני אמרתי מיד - אני אגזים קצת, אסכם קצת, כדי להבין את ההבדלים שיש בזה. היו לי מורים (רבנים) גם אצל המתנגדים וגם אצל החסידים עד שהבנתי מה קורה ביניהם:

בכנות! החסיד מפחד שהמתנגד - האמונה שלו זה האמונה של חוק ולא של "מי שנתן את החוקה". ולכן אני אמרתי "מפחד", יש סכנה.

והמתנגד - בכנות! מפחד שהחסיד הוא עובד עבודה זרה. הוא מאמין באליל! כן? ואיך לצאת מזה?

אז פעם, אולי אני אסביר לכם את זה, פעם רב אחד, זה היה לפני 40 שנה, שהיה רב בשתי הקהילות אמר לי: אני אספר לך מה היהודים שלי. בקהילה מתנגדית, פעם נתן הרצאה בערב פסח על הניסים של פסח, משהו נפלא (אתם זוכרים את זה? סיפרתי כבר). והפרנס בא ואמר לרב: 'איך דיברת יפה! איזה דרשה! אבל עניינים כאלו תגיד לבת שלי... ניסים של פסח...". וזה פרנס ששומר מצוות, צדקה זה צדקה, תפילה זה תפילה. אתם מכירים יהודים כאלו, כן?

אח"כ הוא היה רב בקהילה אחרת, נאמר חסידים כן? אז היה לו איזה יהודי בקהילה שאף מצווה לא קיים! הוא היה יהודי חם, אבל בלי שום מצווה. כל עבירה שהיה אפשר לעשות היה עושה, כן? ופעם הביא לו שמן בבית הכנסת ואמר לו: 'תשמע, חלמתי על אליהו הנביא, אני צריך לשים שמן ב...'. אז הרב אמר לו: 'אתה לא מקיים שום מצווה, ואתה חולם על אליהו הנביא?'. אז היהודי אמר לו: 'מה? כבוד הרב, אתה לא מאמין באליהו הנביא?'. אז הרב אמר לי: 'מיהו יהודי סופסוף? זה שמקיים מצוות ואינו מאמין בניסים של פסח, או מי שמאמין באליהו הנביא, עד שחולם עליו ולא מקיים שום מצווה?'. נתתי לו עצה. אני אמרתי לו: 'תיקח את הבן של זה, והבת של זה, תזווג...'.

טוב, אני רק רציתי להסביר בקצרה את הפחד של שני המחנות.

אני למדתי פעם עם רב גדול מ[ה]אשכנזים בצרפת והוא סיפר לי: כי בדורות האחרונים, בישיבות של ליטא, הליטאיות, באו כמה חסידים מהפולנים כדי ללמוד. והרב היה צריך לחכןת עד שיגמרו להתפלל כדי להתחיל בשיעור גמרא. ופעם הרב היה ברוגז ואמר: 'אז הוא גמר להתפלל לאליל שלו, שנתחיל ללמוד תורה, כן?'. אתם מבינים?! זה אמיתי מה שאני אומר לכם. זה היה רב גדול שסיפר לי את זה. ומי שנולד, מי שחונך כספרדי, הוא ממש זר לעניינים האלו. לא, אני לא תופס... עכשיו אני מבין בשכל, אבל אי אפשר לתפוס את זה: מי שמפחד מהשולחן ערוך, ולא מכיר בקב"ה; מי שמכיר בקב"ה (באליהו הנביא...) ולא מפחד מהשולחן ערוך. זה פיצול, זה מוזר, זה קרה. טוב. אני לא אומר שכל המתנגדים הם צדוקים, ושכל החסידים הם בסכנה של שבתאות, אבל בכל זאת יש ביניהם איזה בעיה מוזרה ששייכת לגלות, וצריך לזרוק את זה! עכשיו אנחנו ישראלים. זה מובן? זה מה שרציתי להסביר, אז זה אותו עניין של קין.

ושמעתי פעם פילוסוף גדול שאמר לי: 'תשמע, אם אתה מאמין שהקב"ה דיבר – אז אתה יכול להאמין בהגשמה!'. אתם יודעים מה זה הגשמה אצל הנוצרים, כן? והוא ליטאי! ליטאי מפחד מזה – 'מה? פשוטו כמשמעו? "וידבר ה' אל משה" – זה פשוטו כמשמעו? אז זה מגיע לאוונגליון'. ריבונו של עולם! ממה אתה מפחד? מהנוצרים? מדבר אקזוטי כזה? יש לך תורה!

תפסתם את הפחד הזה?

 

"לעקום את המקראות"

קהל: רש"י מבטא את זה שם...

מניטו: איך?

קהל: דווקא לפני עשרת הדיברות הוא מסביר איזה עניין דומה: "כדי לסבר את האוזן"

מניטו: על איזה עניין?

קהל: ש...

מניטו: אה! אה! לא לא. הוא לא אומר. יש פה איזה ספר שמות עם רש"י? טוב, אולי תזכיר לי בפעם הבאה נראה את זה. הוא אומר: מה שהאוזן לא יכול לסבול. כי כל המימרות היו בבת אחת.

קהל: לא, זה לפני כן

מניטו: גם לפני זה?

קהל: כן

מניטו: על מה? על איזה פסוק?

קהל: "וה' ירד על סיני"[49] דברים כאלה

מניטו: אה, כן. כן. יש גמרא כבר על זה שרש"י מביא אותה. טוב, אם אתה רוצה בפעם הבאה נלמד את הקטע הזה ברש"י. ולמה אתה צריך לעקום את המקרא? אם המקרא אמר: "וה' ירד על הר סיני" הוא יודע מה שהוא רוצה לומר! סופסוף אם תחפש את כל הפחדים האלו, את כל השאלות האלו – זה שאלות של אפיקורוס! הוא לא מאמין שהקב"ה יכול לרדת על הר סיני – מה זאת אומרת? הוא לא מאמין שיש הקב"ה! אתה מבין? זה יותר קשה להאמין במישהו, מלהאמין שיכול לרדת. תפסתם את זה?

איפה, איפה הקושי?! אם כבר הוא קיים, הוא לא יכול לרדת? זה שאלות של פילוסוף!

קהל: צריך לגשת ל... אני לא מסכים

מניטו: על מה אתה לא מסכים?

קהל: ה"נפש החיים" לימד אותנו שצריך קרבה, כדי להתקרב יותר ויותר ויותר ויותר אליו, ולא אל שמו וגילוייו אז צריך יותר ויותר ויותר לשלול ולשלול ולשלול...

מניטו: כן

קהל: כך לימד אותנו נפש החיים!

מניטו: כן, אבל זה פשוטו של מקרא! "נפש החיים" זה "נפש החיים" ואפשר לקרוא אותו. אבל זה "פשוטו של מקרא". ואני מסביר משהו אחר: מי ששואל שאלות על פשט המקרא – זה סימן שהוא מתקשה להאמין במה שכתוב! אז למה הוא מתקשה להאמין במה שכתוב? מכיוון שכתוב מכיוון שכתוב. אז הוא מכחיש תורה מן השמים. במה הוא מאמין? שהמקרא מדבר על "אין אלוקים חיים"? אז הוא צריך להפשיט את זה? זה, זה לעקום את המקראות! צריך להבין: לפי תורת "נפש החיים" – מה המשמעות בקודש של "ירד על הר סיני"? צריך להפשיט את זה מההתגשמות! זה מה שאני מסביר. מי שמפחד מההתגשמות, כשקורא מקרא – זה סימן רע! זה סימן שיש משהו לא בסדר! וכמובן אני מתכוון לא ל”נפש החיים" אלא לאישיויות אחרות.

וזה הניסיון שלי בחינוך, זה יותר מ-40 שנה: צריך להיזהר מזה! מי שאומר שהוא תלמיד ומתקשה לקרוא במקרא איך שזה כתוב – זה סימן שלא מאמין! כי סופסוף זה תורה מן השמים. זה הבעיה. הבנתם...

ואז אתם רואים את הפיצול[50] הזה שנקרא "צדוקיות" – מקיים מצוות ולא מאמין לא באלוקי ישראל ולא בעם ישראל! וסופסוף אם אתם לומדים את המצב באוניברסיטאות עכשיו, אתם תראו שמי שמתקשה להאמין בתורה מן השמיים – גם מתקשה להאמין בצדק של ההיסטוריה של עם ישראל. זה הולך באותו כיוון. זה... זה מצב חמור, לכן אני מדגיש את זה. זה, יש משהו לא בסדר. אם המקרא רצה לומר מה שרצה לומר, הוא יודע למה הוא אומר את זה. מי שמתקשה לקרוא את זה – זה סימן שיש פגם באמונה שלו. מה? צריך לחשוב כנוצרי כדי להאמין במקרא? אתה לא יהודי? אם אתה מפחד מהצלב – זה סימן שיש לך צלב כבר בלב שלך. תפסתם מה שאני אומר? כן?

טוב, מה?

קהל: אני מכירה שיעור שניתן על המהר"ל שכל הכיוון שלו שזה להוציא את הדברים מפשוטים

מניטו: לא. הגמרא אומרת "זה אסור". לא. להבין את משמעות של קריאת הדברים לפי המשמעות השכלית. זה לא להוציא מפשוטם. לא, זה לא המהר"ל. הגמרא אומרת: עברנו על כל הש"ס ולא מצאנו מקרא יוצא ידי פשוטו. ולמה הגמרא מתכוונת? לדרש. עברנו את כל הש"ס – וכל הש"ס זה רק דרש, כן? ולא מצאנו בדרש מקרא יוצא ידי פשוטו[51].

כשהמקרא אומר: "וידבר ה' אל משה" – הוא יודע למה הוא אומר את זה ככה. שזה היה גילוי דרך הדיבור. מי שלא מאמין בזה – יש פגם באמונה שלו. הוא מתקשה להאמין "באלוקים חיים"! הוא מאמין באידאה פילוסופית של האל. והוא שומר מצוות. האם זה יהדות? לא לא, אני שואל: האם זה יהדות? אע"פ שהוא שומר מצוות. מכיר מה זה – צדוקיות.

קהל: למשל שמעתי שהוא "כפה עליהם הר כגיגית", שבמפורש נאמר שזה לא ממש

מניטו: זהו, זה מה ששאל החבר פה. ולכן נקרא את זה בגמרא אם אתם רוצים. אני זוכר את המקור. וצריך להבין מה...

אבל זה התלמוד של הפרושים, זה לא התלמוד של הצדוקים!

זאת אומרת: מה... (אולי נסיים עכשיו על המשפט הזה: ) שכחו שהיה גילוי. מכיוון ששכחו שהגילוי הסתיים. והם חושבים שהם חיים בעולם, אותו עולם שהיה בזמן הנבואה, והנבואה לא היתה נבואה. זה גאווה. המקרא מסביר לנו: הנבואה הסתיימה, ואנחנו חיים בעולם שהנבואה הסתיימה. ולכן הם חושבים כאילו העולם שלהם זה אותו עולם שמדבר על המקרא. זה סימן... ולכן הם חושבים כאילו העולם שלהם זה אותו עולם שמדבר עליו המקרא. זה סימן שלא מאמינים בעולם המקרא. שכחו שהנבואה היתה פעם, מכיוון ששכחו שזה הסתיים. תפסתם מה שאני רוצה להסביר? למדנו את זה בשיעור הקודם בצורה אחרת, זה היה על איזה נושא? כן. מי שאומר (יש לי הרבה ניסיונות בזה בחינוך): "אני לא מאמין" – מה הוא רוצה לומר לאמתו של דבר? הוא רוצה לומר: "אני לא נביא". אני יודע שאתה לא נביא! זה משהו אחר! תפסתם? הוא מתקשה להבין את זה: "וידבר ה' אל משה" – רק נביא יכול לתפוס את זה. אז הוא לא מאמין בזה. מה זאת אומרת? אין לי ניסיון בזה. ברור שאתה לא נביא. תודה לאל שאתה לא נביא... ואם לא כן, נביא אותך לארץ. זה גאווה! זה לעניין של הספרים החיצוניים, זוכרים את זה? למדנו בשיעור הקודם. [סוף קלטת]

 

 

[1] ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כג

[2] בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לח יג ד"ה 'וימת הרן על פני תרח אביו'.

וגם תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א: "אמר רב חנן בר רבא אמר רב: עשר שנים נחבש אברהם אבינו, שלש בכותא ושבע בקרדו". וראה מפרשים על העניין הזה בגמרא, בעיקר רשב"ם.

[3] ספר הכוזרי, מאמר א לה

[4] רש"י בראשית פרק ב

לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור:

[5] ובלשון הדור שלנו אני חושב שזה יותר מתקרב ל"גלובליזציה".

[6] בראשית פרק י כ

[7] כנראה הכוונה ל"הרס".

[8] מקור. לא מצאתי

[9] בראשית פרק כה פסוק כג

[10] רש"י על בראשית יז ה

[11] בראשית כא יב

[12] ראה גם ספר הכוזרי, מאמר ראשון מז

אָמַר הֶחָבֵר: אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאות. וּפְרָטָם מְבאָר מִימות אָדָם וְשֵׁת וֶאֱנוש עַד נחַ, עַד שֵׁם וְעֵבֶר אֶל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב עַד משֶׁה. וְאֵלֶּה מִפְּנֵי הִתְחַבְּרוּתָם הָיוּ לֵב אָדָם וּסְגֻלָּתו, וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיוּ בָנִים כַּקְּלִיּפות, אֵינָם דּומִים לָאָבות וְלא הִתְחַבֵּר בָּהֶם הָעִנְיָן הָאֱלהִי, וְנִמְנָה הַמִּנְיָן לְאֵלֶּה הָאֱלהִיִּים וְהָיוּ יְחִידִים וְלא רַבִּים, עַד שֶׁהולִיד יַעֲקב אָבִינוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כֻּלָּם רְאוּיִים לָעִנְיָן הָאֱלהִי, וְשָׁבָה הָאֱלהוּת בְּקָהָל רַב וּבָהֶם הָיָה הַמִּנְין. וַאֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מִנְיַן שְׁנֵי הַקַּדְמונִים מִמּשֶׁה, וְנֵדַע מַה שֶּׁיֵשׁ מִמּשֶׁה וְעַד עָתָּה.

[13] בראשית רבה פרשה כג: רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר: נסתכלה אותו זרע, שהוא בא ממקום אחר. ואי זה? זה מלך המשיח.

מדרש רבה מגילה רות, א: ר' הונא אומר: כתיב (בראשית ד') כי שת לי אלהים זרע אחר, זרע הבא ממקום אחר. ואיזה? זה זה מלך המשיח.

[14] פנים יפות בראשית פרק לב

[15] ביטוייו של היטלר ימח שמו לבשו צורות שונות, אך את המילים המדויקות הללו לא היה לי עדיין זמן למצוא. עם זאת, עיון בדבריו מגלה שראה עצמו במוחו המעוות כמשיח הגואל את האנושות ואת גרמניה – מתכתב ממש עם דברי הרב כאן על הניסיון הכושל של המלכויות. לא העמקתי בנושא, ואת דבריו אלו ראיתי בעיקר בספריו של ההיסטוריון הבריטי ריצ'ארד אובארי - על מלחמת העולם השנייה, וספר הביוגרפיה שלו על סטאלין והיטלר – "הדיקטטורים".

[16] תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד ב

[17] אסתר פרק ח יז

[18] לא מצאתי מקור

[19] ויקרא פרק כה כג

[20] תהלים פרק קב יט

[21] ישעיהו פרק כט כב

[22] בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג: "...אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב הה"ד (ישעיה כט) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, יעקב פדה את אברהם"

[23] תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד א: ומפני מה לא מנו את אחז? אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שמוטל בין שני צדיקים, בין יותם לחזקיהו. רב יוסף אמר: מפני שהיה לו בשת פנים מישעיהו, שנאמר "ישעיהו ז'" ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס. מאי כובס? איכא דאמרי: דכבשינהו לאפיה וחלף, ואיכא דאמרי: אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף. מפני מה לא מנו את אמון - מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו! - ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא, דכתיב "דברים ל"ב" ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו. השתא דאתית להכי - אחז נמי לא אימני - משום כבודו של חזקיהו.

[24] ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כג

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב

[25] בראשית פרק כט ד

[26] בראשית פרק לב ז

[27] בראשית פרק יא א

[28] ראה טרוצקי ומרקס

[29] נשמע גם כמו "זה הובן"

[30] ילקוט שמעוני ישעיהו פרק ס [רמז תצט כפי שאמר הרב]

התקופה המדוברת היא שלהי שנות ה-80 אני חושב, לקראת סוף מלחמת איראן-עיראק.

[31] הקטע מהמהר"ל אומר: "חלק באלוקי ישראל". הביטוי שהרב מציין כאן בא ממקור אחר. אמנם זה בהקשר מעט שונה, אך כאן המקור לביטוי:

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חנוכה עמוד 192

[32] שמות לב א

[33] על פי הטון נשמע כאילו הוא יודע היכן זה. אולי זה צורה פדגוגית להעיר את הקהל ע"י שאלות? לא יודע

[34] נראה לי שהכוונה למורה נבוכים חלק ג פרק יג

[35] ישעיהו מ כו

[36] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ב עמוד א

[37] שמות פרק ה פסוק ב

[38] זוהר - הקדמה דף א עמוד ב

בראשית ר' אלעזר פתח (ישעיה מ') שאו (ד' ל' א) מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שאו מרום עיניכם לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליאן ליה, ומאן איהו פתח עינים, ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה, ברא אלה, ומאן איהו, מ"י, ההוא (שמות ק"מ א) דאקרי מקצה השמים לעילא, דכלא קיימא ברשותיה, ועל דקיימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא אקרי מ"י דהא לעילא לית תמן שאלה, והאי קצה השמים אקרי מ"י

[פירוש: בְּרֵאשִׁית, רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (ישעיה מ) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, לְאֵיזֶה מָקוֹם לַמָּקוֹם שֶׁכָּל הָעֵינַיִם תְּלוּיִים בּוֹ, וּמִי הוּא פֶּתַח עֵינַיִם, וְשָׁם תֵּדְעוּ שֶׁהַסָּתוּם הָעַתִּיק הַזֶּה שֶׁעוֹמֵד לַשְּׁאֵלָה בָּרָא אֵלֶּה. וּמִי הוּא ''מִי'', הַהוּא שֶׁנִּקְרָא מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם לְמַעְלָה, שֶׁהַכֹּל עוֹמֵד בִּרְשׁוּתוֹ. וְעַל שֶׁהוּא עוֹמֵד לַשְּׁאֵלָה וְהוּא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר וְלֹא גָלוּי נִקְרָא ''מִי'', שֶׁהֲרֵי לְמַעְלָה אֵין שָׁם שְׁאֵלָה. וּקְצֵה הַשָּׁמַיִם הַזֶּה נִקְרָא ''מִי''.]

[39] [סיבלות?]

[40] בראשית לב

[41] [הסטטוס קוו הדתי-חילוני]

[42] [?]

[43] תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

[44] [לא נשמע כ"כ ברור]

[45] בראשית ד יג

[46] מסכת אבות ה ז

[47] אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אליעזר עמוד 29

[48] דברים פרק יב פסוק ד

[49] שמות יט כ

[50] נשמע גם "פיסול"

[51] תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד א

 

הוספת תגובה