שערי אורה 1 - הקדמה

יאללה בית"ר!

תמלול מאת gemini
------------
למעוניינים - https://www.sefaria.org.il/Sha'arei_Orah?tab=contents ,
מומלץ לחפש את המהדורות המסורתיות הכוללות פירוש מקובלים, ולא רק את המהדורה האקדמית ( ובמהדורה הנ״ל לסמוך בערבות מוגבל! ).

-------------


# שערי אורה: תפילה, פנימיות לשון הקודש וסוד ייחוד השם

### הודעות פתיחה: מיקום השיעור והתארגנות

שבו לכם ותזכירו לי שאחרי השיעור אני אחזור על ההודעות. כן?
קודם כל, משבוע הבא והלאה השיעור הזה לא מתקיים פה אלא במכון מאיר. אבל יש כתובת מדויקת שאני רוצה להסביר לכם: זה בשדרות המאירי. איך אומרים? שׂדרות או שְדרות? שְדרות... אבל כל פעם שאני שואל את הנהג הוא אומר לי "סְדרות", אז אולי הוא מרוקאי כנראה... אז ה"סְדרות" זה לא שדרות בדרום. זה נקרא רחוב בן דור, עכשיו זה רחוב קריית משה, זה מכון מאיר המפורסם. יש פה שני קיוסקים אחד על יד השני, אי אפשר לטעות. הבית הזה זה רחוב שיפרה, זה שדרות המאירי, אזור המלאכים שם, אנג'ל.

חוץ מזה, בשבוע של חנוכה יהיה רק שיעור אחד בעברית – ביום שני בערב, פה, על המדרשים. הנושא יהיה אולי איזה אגדה או הלכה, עוד לא הוחלט.
אני רוצה גם להודיע שאנחנו מכינים בעברית חוברת על השיעורים בנושא ה"תולדות". כמה פרקים כבר נכתבו, וחשבנו לסדר איזה חוג של עיון על אותו טקסט, לפי השיעורים שנתתי הרבה שנים. זה מיועד בעיקר (אבל לא רק) למלמדים שישתמשו בזה בבתי ספר. זה יהיה ביום רביעי פה ב-17:00. ישראל פישקו חזר על המקורות וההערות, ואיתו אי אפשר להתחיל חוג כזה בלי להירשם אצל גדי. רק אם יהיו מספיק הרשמות נתחיל, אני לא רוצה שישראל יבוא סתם.

חוץ מזה, כל יום חמישי נתפלל ערבית במניין. נתפלל לפני השיעור (משמונה והלאה), ומיד אחרי התפילה, בשמונה ורבע, נתחיל את השיעור.

---

### הקדמה: הקשר בין התפילה לחכמת הקבלה

הנושא שלנו הוא לימוד בספר **"שערי אורה"**. מחבר הספר, רבי יוסף ג'יקטיליה, הוא אחד מגדולי הגדולים של חכמי הקבלה. נושא הספר הוא לא "כוונות התפילה" הרגילות, אלא גילוי והבנת השמות שיש בנוסח התפילה.
כדאי שתכינו את הספר המקורי. יש לכם דפים של הוצאת האקדמיה, אבל בספר הרגיל יש פירוש מסורתי, יהודי וקבלי יותר.

ההקדמה הראשונה שצריך לעשות היא על הקשר בין נושא התפילה לנושא הקבלה. חכמת הנסתר (ראשי תיבות ח"ן) נקראת אצל חכמי ספרד בעיקר "חכמת האמת". יש אמנם הרבה תחומים של "קבלה מעשית", אבל זה אסור לפי ההלכה, אלא לחכמים נדירים שקיבלו איש מפי איש. ולכן, אם יש שאלות בתחומים של קבלה מעשית – לא תהיה תשובה, זה ברור.

**עיקר חכמת הקבלה העיונית הוא לדעת להתפלל. זה היעד.**
התחום של הספר הזה הוא ענייני **מעשה מרכבה**, הנהגת העולם על ידי השכינה. לא העניינים של בריאת העולם (מעשה בראשית), אלא הנהגת העולמות (בלשון רבים).

### "לעשות כן" – על אמת וכנות

נקדים פסוק אחד בספר דברים ([דברים ד', ה'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Deuteronomy.4.5%3Flang%3Dhe)):

> *"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ..."*

משה אומר "לעשות כן". לא לעשות "בערך", אלא בדיוק. זה מביא אותנו להגדרה של אמת לאמיתה. המילה "כן" מבטאת אמת (בשונה מ"חן" בכ"ף, שזה עולם האשליות). כשהתורה אומרת *"וַיַּעַשׂ כֵּן"* זה שבח – אין פער בין הפה ללב, בין היד ללב. (כמו שהמרגלים אמרו *"וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"* - [במדבר י"ג, ל"ג](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Numbers.13.33%3Flang%3Dhe), שמעתי פעם דיוק מלשון "כינים"... אבל זה בפשט).

הפסוק אומר: *"בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"*. חכמי הקבלה אסרו להתפלל בכוונות בחוץ לארץ. ללמוד קבלה בחו"ל מותר לפי כמה שיטות (למרות שזה מסוכן), אבל להתפלל בכוונות – זה רק ליחידי סגולה. אני זוכר בקהילה שנולדתי בה, רק ביום כיפור היו זקנים שהיו מתפללים בכוונות. ויש גם מקובלים בדורנו שאוסרים להתפלל בכוונות מחוץ לירושלים!

הפסוק ממשיך: *"כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים"*. למה "לעיני העמים"? מה אכפת לנו מה יאמרו הגויים?
התשובה בפסוק הבא ([דברים ד', ז'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Deuteronomy.4.7%3Flang%3Dhe)):

> *"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו."*

ההגדרה של עם ישראל היא "גוי גדול", וגדולתנו היא הקרבה לה' בתפילה. לפי הפשט, כל תפילה נשמעת. הקב"ה שומע תפילה. אבל לקבל את מה שביקשנו? לזה צריך זכות ועת רצון ("דבר בעיתו טוב").
איך נגיע למצב שבו כל תפילה מתקבלת? לשם כך מגיע הפסוק מתהילים ([תהלים קמ"ה, י"ח](https://www.sefaria.org.il/Psalms.145.18?lang=he)):

> *"קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו – לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת."*

כאן נכנסת חכמת האמת. עוד לפני כוונות פרטיות של כל אות ואות, הידיעה הבסיסית היא לדעת לפני מי אנחנו מתפללים. בלי הקריאה באמת, התפילה היא מעשה שווא. ולכן תיקנו לומר לפני מצוות "לשם ייחוד קודשא בריך הוא", כדי לצרף את תפילתנו לתפילת הכלל, לכלל ישראל שנקרא צדיק (*"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"*). תפילת יחיד היא פחות חזקה ויותר מסוכנת מתפילת מניין, שהיא בסוד *"בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה"* ([תהלים קי"א, א'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Psalms.111.1%3Flang%3Dhe)).

### מקובלים או מטורפים?

לפי הפשט הרגיל, אולי מי שלא בקיא שואל "מה זה מקובל? מי שקיבל מסורת". אבל מבחינה דקדוקית היה צריך לומר "מקבלים" ולא "מקובלים".
אז מיהו באמת ה"מקובל"? **מי שתפילתו מתקבלת!**

תראו מה אומרת המשנה במסכת ברכות ([משנה ברכות ה', ה'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Mishnah_Berakhot.5.5%3Flang%3Dhe)):
*"המתפלל וטעה – סימן רע לו"*. אם הוא לא יודע לפני מי הוא עומד, זה סימן שיש בלבול בנפשו. מי שמדבר לפני המלך וטועה, צריך טיפול יסודי.
ואז המשנה מספרת על רבי חנינא בן דוסא: *"שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת... אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא **מקובל**, ואם לאו, יודע אני שהוא **מטורף**."*

רש"י שם מסביר: "מקובל - תפילתו מקובלת. מטורף - תפילתו מטורפת".
יש רק שתי קטגוריות בבני אדם: המקובלים והמטורפים. זה מעניין, כי העולם אומר בדיוק ההפך – שהמקובלים הם המטורפים! אני זוכר שבערבית יהודית בצפון אפריקה היו אומרים (מישהו מכם עוד שומע ערבית עכשיו?): "תחַלף = קבלה, תחפַסלה = השתגע" (מי שמתעסק בקבלה, מאבד את דעתו). אבל לפי המשנה, דווקא מי שיודע לכוון – תפילתו מקובלת.

### חכמת הקבלה היא לימוד לשון הקודש

אנחנו אומרים בתפילה *"וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת"*. כשאדם אומר שהוא עובד את ה' באמת, השאלה היא את מי הוא עובד? אולי הוא עובד את עצמו, כשהוא חושב שהוא עובד באמת? לכן צריך טהרת הלב לפני העבודה, כמו החסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת לפני התפילה ([משנה ברכות ה', א'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Mishnah_Berakhot.5.1%3Flang%3Dhe)).

לימוד הקבלה כחכמה, הוא למעשה **לימוד לשון הקודש האמיתית של הנביאים**. כשהגמרא אומרת על קריאת שמע *"ככתבה"* ([ברכות י"ג ע"א](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Berakhot.13a%3Flang%3Dhe)), רש"י מפרש: "בלשון הקודש". בלשון הקודש – זה לא "עברית של המכולת", אלא שפת הנביאים.

רק נביא יש בכוחו להתפלל באמת (כמו שנאמר על אברהם אבינו *"כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ"* - [בראשית כ', ז'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Genesis.20.7%3Flang%3Dhe)). אנחנו בני נביאים, ולכן אנשי כנסת הגדולה, שהיו בהם נביאים, תיקנו לנו את התפילות. אי אפשר להבין מה כתוב בנוסח התפילה בלי ללמוד את שפת לשון הקודש. כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה (*"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא"* - [דברים ל"ב, ג'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Deuteronomy.32.3%3Flang%3Dhe)).

*(הערת ביניים על תרבות וביקורת המקרא: תראו מה קורה כשקוראים את התורה בלי "ברכת התורה תחילה". זה ההבדל בין הפרושים והצדוקים. בשורשם הם היו דומים, הרי מי שהיה רואה את אברהם היה רואה את לוט. אבל לאחר תקופת הנבואה, הפרושים למדו את התורה מתוך אמונה ויראה כדי לדעת במה הם מאמינים. לעומת זאת, אלו שבנו אוניברסיטאות כדי ללמוד את "ספר הספרים" כפסל תרבותי ענקי, מנסים להבין מה כתוב ומאמינים רק במה שהם "מגלים" – זה עבודה זרה גמורה! אף על פי שיש בידם תורה ומצוות, אין להם חלק לעולם הבא כי הם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה. ולמה? כי אין ברכת התורה תחילה! עכשיו אתם יודעים איפה הכתובת של הצדוקים...)*

### עשרת השמות ו"גוף האילן"

היעד שלנו בספר הוא חכמת השמות. הכוונה היא לאל אחד יחיד ומיוחד, אבל המקרא משתמש ב-10 שמות עיקריים המשקפים מידות (ספירות) מלמעלה למטה:

1. **כתר** – אהי"ה
2. **חכמה** – יָ"ה
3. **בינה** – הויה בניקוד אלהי"ם
4. **חסד** – אֵל
5. **גבורה** – אלהי"ם
6. **תפארת** – הויה (י-ה-ו-ה)
7. **נצח** – צבאו"ת
8. **הוד** – אלהי"ם צבאו"ת
9. **יסוד** – אֵל שד"י / אֵל חַי
10. **מלכות** – אדנ"י

*(תלמיד שואל על 7 שמות שאינם נמחקים. תשובה: לפי הרמב"ם והגמרא, יש 7 שמות, ויש בנוסף הרבה כינויים המשויכים אליהם, אך בסדר הספירות בקבלה יש 10 מדרגות).*

הרב המחבר מתחיל את הספר בשער הראשון, מלמטה למעלה – מלכות, ששמה **אדנ"י**. לכן אנו פותחים את התפילה ב*"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"*.

אבל כאן עולה שאלה: הרי שורש כל העולמות הוא בכתר, בשם אהי"ה. איך אפשר לומר שעיקר השם בתורה הוא הוי"ה (תפארת)?
המחבר מסביר: שם הוי"ה הוא **כדמיון גוף האילן**, ושם אהי"ה הוא העיקר והשורש שממנו מתפשטים הענפים.

*(הערת ביניים בשיעור: סליחה, מאיזה גיל הוא הבחור הזה? לא, לא הקטן... אז מי היא? לא, אני לא רואה מרחוק, פחדתי... טוב.)*

כל שמות הקודש הם כמו ענפים המסתעפים מגוף האילן. ולכל שם יש כינויים במקרא:

* "נושא עון", "עובר על פשע", "נורא" – שייכים לשם הויה (תפארת / רחמים).
* "גדול", "רחום וחנון" – שייכים לאל (חסד).
* "אדיר", "שופט", "דיין" – שייכים לאלהי"ם (גבורה / דין).
כשאנו לומדים קבלה, אנו פשוט לומדים את הדיוק האמיתי של עברית. אין פה סתם "מילים נרדפות" (איך אומרים בעברית... סינונים? חופש? לא. לשון הקודש מדויקת).

### אחדות השם מול עולם הפירוד

האדם הטבעי (הנחש) חי בעולם של פירוד, "עולם הרעש". הפילוסופיה היוונית מחלקת את העולם לחומר וצורה, טכנאי ואומן. בתפיסה כזו, האדם מפוצל ואינו יכול לאחד את הכוחות. (וזה פלא היסטורי שדקארט פתאום דיבר על התאמה בין פיזיקה למתמטיקה, הוא לא קיבל את זה מהנצרות, זה חידוש עצום של התגלות תנ"כית!).

ביהדות, אנו מצווים לאחד את השם. שם הוי"ה מחולק לאותיות הרומזות לכל העולמות:

* קוצו של **י'** – כתר ואק"ק.
* **י'** – חכמה (אצילות).
* **ה'** – בינה (בריאה).
* **ו'** – תפארת (יצירה).
* **ה'** – מלכות (עשייה).

מי שהוגה את השם באותיותיו – מפריד בין העולמות! הוא פוגם במלכותו של האל ומפריד בין המאציל, הבורא, היוצר והעושה. זו תחילת עבודה זרה. ה' הוא אחד בכל העולמות. לכן אנו מבטאים את שם הוי"ה דווקא כ**אדנ"י**, כדי להכיר באדנותו. גימטריה של "אדנ"י" (65) שווה ל"היכל" (65) ול"הס" (65), כמו שכתוב *"וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ"* ([חבקוק ב', כ'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Habakkuk.2.20%3Flang%3Dhe)).

כשאנחנו קוראים קריאת שמע, אנחנו לא רק מצהירים שה' אחד. זו **פעולה**. אנחנו פועלים לאחד אותו בעולמנו המפוצל (בו שמו מפוצל ל-70 לשונות מאז דור הפלגה). *"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד"* ([זכריה י"ד, ט'](https://www.sefaria.org.il/Zechariah.14.9?lang=he)) – אנחנו עושים את זה פה, ביום הזה.

*(תלמיד מעיר על עבודה שבלב וקריאת שמע. תשובה: קריאת שמע היא מצווה, עבודה, אבל לא תפילה. עבודה שבלב זו תפילה, ובשניהם יש עניין של דיבור והשמעת הקול, חוץ מצדיקים שיודעים לכוון בלי דיבור. ואנחנו חיים בעולם מוזר, כל תלמיד בית מדרש נקרא 'גאון'... הגאון, הגאון, האדיר, הפטיש... כשהייתי ילד גאון זה היה הגאון מווילנה או רבי סעדיה גאון! עכשיו כולם גאונים...)*

### האבות הם המרכבה - וסוד הקדושה

כלל גדול לדעת: עצמות הבורא יתברך איננה מושגת כלל. המלאכים שואלים *"בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ"* ([יחזקאל ג', י"ב](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Ezekiel.3.12%3Flang%3Dhe)) – אפילו הם לא יודעים את מקומו!

לכן, כשהמקרא מדבר על "יד", "רגל" או "עין", אל תחשבו על צורת איברים גשמיים. אלה עניינים פנימיים המעידים על השפע היורד מאיתו. כדמיון תמונה של "ראובן בן יעקב" לעומת העצם החי של "ראובן בן יעקב" בעולם הנפשות.
כשאדם מטהר את איבריו, למשל נזהר מלראות דבר ערווה או גנאי, העין שלו הופכת ל**כיסא ולמרכבה** לאותו דבר עליון הנקרא עין. זוהי קדושה.

*(הערה לגבי המילה "חדר": חדר זה תלמוד תורה. בסדר הספירות זה חסד, דין, רחמים - ראשי תיבות חדר. אסור לבלבל את הסדר, כי אז זה יוצא "חרד" - פחד).*

על זה אמרו חז"ל: *"האבות הן הן המרכבה"* ([בראשית רבה מ"ז, ו'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Bereishit_Rabbah.47.6%3Flang%3Dhe)).
לא רק כל אחד לחוד, אלא יחד בסוד הייחוד:

* **אברהם** לקח בטהרה את צד ימין (חסד), *"וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה"* ([בראשית י"ב, ט'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Genesis.12.9%3Flang%3Dhe)) - ונגב זה ימין.
* **יצחק** לקח את צד שמאל (פחד/גבורה), *"וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק"* ([בראשית ל"א, נ"ג](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Genesis.31.53%3Flang%3Dhe)).
* **יעקב** לקח את הקו האמצעי (תפארת/אמת), *"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"* ([בראשית כ"ה, כ"ז](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Genesis.25.27%3Flang%3Dhe)) – בין אוהל אברהם ליצחק.

מי שמתפלל רק לאלוקי אברהם הוא מבחינת ישמעאל. מי שרק לאלוקי יצחק - מבחינת עשו. אנחנו מתפללים ל"אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" – סוד הייחוד! (רק מפלגה אחת לישראל באותו מובן, המפלגה הישראלית...).

**לסיום:** אנחנו קוראים מתוך הספר, וסימן שאנחנו מתבגרים הוא שאנחנו צריכים ספרים, כוח הזיכרון נאבד ("כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר").
האם יש עוד שאלה אחרונה?
לי יש שאלה אחרונה אליכם: למה אין לכם עוד שאלות? זאת השאלה שלי... יפה.

תמלול מאת gemini
--------

# שערי אורה: המעבר מהוויה למציאות, סוד ה"שם" ופירוש שם אדנ"י

> ? **המלצה ללומדים:**
> כדי לחוות את השיעור בצורה המיטבית וללמוד "מבפנים", מומלץ מאוד להצטייד בספר **"שערי אורה" לרבי יוסף ג'יקטיליה** ולהחזיק אותו פתוח לפניכם במהלך הצפייה. ניתן לעקוב אחרי הטקסט במלואו גם כאן: **[ספר שערי אורה בספריא](https://www.sefaria.org.il/Sha'arei_Orah)**.

### הקדמה: מהו ה"שם" של השם?

כולם היו בשיעור הקודם? לא... טוב, אני רוצה רק להקדים כמה משפטים את ההגדרה של המילה "שֵׁם". רמזתי כבר כמה פעמים על הקושי שיש בשימוש של המילה שם (שֶׁם). תגידו לי אם זה מספיק ברור, כי זה עניין לא כל כך פשוט. אנחנו רגילים להגדיר את "שם השם" במילה "שם". ו"שם השם" – זה הֲוָיָה.

הרב ג'יקטיליה מסביר פה שבעולם ה"שם" יש 10 מדרגות. חכמי הקבלה קוראים ל-10 המדרגות האלו "ספירות" (נגיע פעם להבין מה זה ספירה). מכל מקום, צריך להבין שהביטוי **"ה' אלוקי ישראל"** שייך בעולמות הקבלה לעולם שנקרא **עולם האצילות**. ובעולם האצילות, המדרגה הזו היא ספירת **החכמה**. תזכרו את זה: בכל המקורות, עולם האצילות זה עולם הייחוד הגמור.

אז אני חוזר לנושא. כשאנחנו קוראים פסוק כמו ([זכריה י"ד, ט'](https://www.sefaria.org.il/Zechariah.14.9?lang=he)): *"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד"*, מה בעצם כתוב פה?
בחלק הראשון כתוב "יהיה ה' (י-ה-ו-ה) אחד". בחלק השני כתוב "וּשְׁמוֹ אחד" (המילה שֵׁם). לכאורה אפשר להגדיר פה שתי בחינות: ההוויה עצמה, והשם של ההוויה. ויש עניין חשוב מאוד בכוונות התפילה של **הייחוד בין הוא ושמו**. זה ברור? ולכן אנחנו צריכים להבין מה זה "שמו", מה זה השם של ה'?

אני חוזר על הפשט של הפסוק הזה. לעתיד לבוא, ביום ההוא: יהיה ה' הוויה אחד ושמו אחד. נשאלת שאלה פשוטה: האם שם הוויה הוא לא אחד היום? הרי יש לנו את הפסוק המפורסם, האזהרה של קריאת שמע: *"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד"* ([דברים ו', ד'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Deuteronomy.6.4%3Flang%3Dhe)). אם כן, הוא אחד! אז מה הכוונה של הפסוק בזכריה? "יהיה ה' אחד" – זה שאלה קצת קשה.

לפי המקובלים, צריך להבין את הפסוק פשוטו כמשמעו: "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד (כמו שהוא כבר אחד) **ושמו אחד**". כלומר, הבשורה לעתיד היא על "שמו", שהוא עדיין לא אחד. זה מובן? ויש גם דיוק על כך שהמילה "אֶחָד" תהיה שמו ושמו יהיה המילה "אֶחָד".

### ההבדל בין "הוא" לבין "שמו" (פירוד העולמות)

קודם כל, "הוויה אחד" זה מוחלט. חוץ מזה, יש צורך של איחוד ה"שם" (שֶׁם), שהוא כרגע מפוצל ל-70 שמות, שהם 70 שרים. כל עוד אנחנו בתהליך של "העולם הזה" – עולם השרים שייך לעולם הזה. ה"שם" הוא למעשה היחס בין **הוא** ל**עולמו**. ומצד עולמו – לשם יש 70 פנים. ולכן הייחוד של השם בעולם הזה זו הכוונה לייחד את השם.

*(הערת ביניים בשיעור: כדי להבהיר את העניין אפשר לסגור אולי את הדלת? תודה.)*

נחזור לפסוק של קריאת שמע. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל... ה' אֶחָד". כאילו אפשר לשאול: האם יש שם שאינו אחד? לכן אנו מקבלים אזהרה.
רמז מתמטי קטן כדי שתבינו את העניין: הגימטריה של י-ה-ו-ה היא 26. הגימטריה של המילה "אֶחָד" היא 13. יש פה כבר ממד של הוויה שהוא האחד המוחלט, ויש ממד שני שכרגע הוא בבחינת 70, וצריך לייחד אותו.

איך הפסוק "שְׁמַע" כתוב בספר תורה? עם ע' גדולה וד' גדולה. כי השם הוא בבחינת 70 (ע'), וצריך להגיע לשם של ארבע אותיות (ד'). לכן המצווה של קריאת שמע נקראת מצוות "עֵד" – אנחנו מעידים שהשם שאנחנו מכירים כאלוקינו, הוא ה' אחד, ולא אותו חלק שהוא בבחינת 70 פנים (70 שרים, 70 אומות שחלק להם).

### שורש ההתגלות: הוא, אתה, אנוכי ואני

עולם האצילות, כפי שאמרנו, הוא עולם הייחוד הגמור. ההתגלות בתוכו נעשית דרך מדרגות מלמעלה למטה, מכתר ועד מלכות.
אני רוצה לציין פסוק מספר דברים ([דברים כ"ח, י'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Deuteronomy.28.10%3Flang%3Dhe)):

> *"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ"*.
> כאן אנחנו רואים שהמילה "שם" היא מציאות בפני עצמה הקשורה בייחוד מוחלט עם ההוויה ("כשלהבת לגחלת" בלשון המקובלים). השם הוא התגלות של ההוויה. המקובלים נתנו לזה רמז במשפט: *"הוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד"*.

אני רוצה להסביר משהו חשוב שקשור לספירות. המילה **הוּא** רומזת לספירת **כתר**.
כתר זה המדרגה שנקראת **הוא**.
תפארת נקראת **אַתָּה**.
יסוד נקראת **אָנֹכִי**.
ומלכות נקראת **אֲנִי**.

כל פעם שאתם מוצאים בתורה, בפשט המקרא, את המילים "הוא", "אתה", "אנוכי", "אני" – הכוונה לאותן מדרגות. למשל: *"אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר"* (רמז להושענא רבה - *"אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא"* - [משנה סוכה ד', ה'](https://www.sefaria.org.il/Mishnah_Sukkah.4.5?lang=he)) – זה ייחוד בין מלכות לכתר.
כשהקב"ה אומר למשה: *"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם"* ([דברים ו', ו'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Deuteronomy.6.6%3Flang%3Dhe)) – מי מצווה? אָנֹכִי מצווה!
ובעשרת הדיברות: *"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"* ([שמות כ', ב'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Exodus.20.2%3Flang%3Dhe)) – התגלות ה' דרך המדרגה שנקראת "אנוכי".

### קריאת שמע "ככתבה" – חשיבות לשון הקודש

מיד אנחנו מגלים שלשון הקבלה היא בעצם החכמה המדויקת של לשון הקודש של הנביאים. אי אפשר לקרוא את התורה בשום תרגום. צריך לקרוא "ככתבה".

מה זה "ככתבה"? הגמרא במסכת ברכות ([י"ג ע"א](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Berakhot.13a%3Flang%3Dhe)) אומרת: *"קריאת שמע ככתבה"*. רש"י מפרש שם מיד: "בלשון הקודש". כי כדי לצאת ידי חובה באמת (אף על פי שההלכה הקלה ואמרה שמותר לקרוא בכל לשון בגלל פיזור עם ישראל ב-70 אומות ולשונות) צריך לכוון במשמעות המדויקת של לשון הקודש. המילה "אֶחָד" למשל – א' (אחד), ח' (שבעה רקיעים והארץ), ד' (ארבע רוחות העולם). דברים שמופיעים בכל סידור תפילה.
לפי שיטת רבי יהודה הנשיא, מי שקרא קריאת שמע שלא בלשון הקודש – לא יצא ידי חובה! ההלכה נפסקה כחכמים שאפשר בכל לשון, רק כי הרוב המוחלט של העם בגלות לא היה יכול לעמוד בכך.

ולכן נאמר ([דברים כ"ח, נ"ח](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Deuteronomy.28.58%3Flang%3Dhe)): *"לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה (הכוונה לספר התורה)... לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ."*
ו"השם" מתגלה קודם כל במדרגה הכי קרובה לעולם שלנו – ספירת מלכות, שם אדנ"י.

### שער ראשון: שם אדנ"י וההבדל בין הוויה למציאות

נקרא יחד מתוך ה"שערי אורה".

> *"דע כי השם הראשון שהוא קרוב לכל הנבראים, ובו נכנסים לפני המלך הוויה יתברך, ואין דרך בעולם לראות פני המלך יתברך אלא על ידי שם זה – הוא השם הנקרא אדנ"י."*

יש מושג שצריך להעמיק בו: מה המשמעות ברוחניות של קרוב ורחוק? הגמרא אומרת שהקב"ה בבת אחת קרוב ורחוק (זה תלוי בזכות הבריאה). המושג של להיות קרוב ורחוק בו-זמנית נקרא אצל המקובלים **"עומק"**. עמוק זה משהו שהוא בבת אחת קרוב מאוד אבל רחוק מאוד.

במה אנחנו מרגישים כשאנחנו מתייחסים לבורא? במלכותו. באדנותו. זה מה שהוא אומר: אין דרך בעולם לראות פני המלך אלא על ידי שם אדנ"י.
(אפשר לחזור על המשפט הזה 100 פעמים, וכל פעם להבין קצת יותר. לכן כפי שאמרתי – אני צריך הרבה סבלנות מכם).

הוא ממשיך:

> *"דע כי השם המיוחד (י-ה-ו-ה) הוא המורה על מציאות בוראנו..."*

כאן צריך לעמוד על ההבדל בין **הֲוָיָה** ל**מְצִיאוּת**. זה לא אותו דבר.
הוא לא רק הווה, הוא גם "נמצא" – כלומר מתגלה. בלועזית יש שתי מילים שונות לזה: בצרפתית Être זה הוויה, ו-Exister זה מציאות. מי שלא מאמין שהוא מתגלה כ"נמצא", כאילו לא מאמין בהשגחתו, ולא מאמין בהווייתו. הוויה שלא מתגלה ולא משגיחה זה אליל (זה כמו אלוהי הפילוסופים בספר הכוזרי – שכל מופשט שלא מתגלה לעולם).
הקב"ה הוא הווה ונמצא.

בהוויה – בעצמותו (האינסוף) אין לנו שום תפיסה והשגה. הוא שייך למדרגת ה"אַיִן".
המציאות – היא ההתגלות של ההוויה אלינו.
זה מרומז בפסוק ([איוב כ"ח, י"ב](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Job.28.12%3Flang%3Dhe)): *"וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא"*.
אַיִן – זה ספירת כתר, העלם מוחלט (אינסוף).
חָכְמָה – זו ההתחלה של הישות, של ה"מציאות". זה עולם האצילות.
ואיפה עולם הפירוד מתחיל? מסוף הפסוק: *"וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?"*. בינה זה עולם הבריאה, שם מתחיל עולם הפירוד (עד לעולם האצילות זה ייחוד גמור ואלקות גמורה).

למה אנחנו אומרים שהמושג הבסיסי שאנחנו קולטים זה "אֵל"? כי מה הניסיון הראשוני שהאדם מרגיש כלפי אלוקים? שהוא מרגיש **כוח שהוא עַל רצוני**. זה אל. כמו במילה עַל. (יש חברה שנקראת "אל על", זה לא מה שרציתי לומר, אבל זה מדויק...). ולכן, כל ספירה שהיא מעל ספירה אחרת, נקראת ה"אלוהים" שלה.

### סוד המילה "יֵשׁ" ושכר הצדיקים (ש"י עולמות)

בשורש העליון (אצילות) זה ייחוד גמור. אולי כדי להבין את זה נסתכל על המשנה בסוף עוקצין ([עוקצין ג', י"ב](https://www.sefaria.org.il/Mishnah_Oktzin.3.12?lang=he)): *"עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר: לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ"* ([משלי ח', כ"א](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Proverbs.8.21%3Flang%3Dhe)).

לפי הפשט: ש"י זו מתנה, וזה 310 עולמות שכר.
אבל לפי הקבלה המילה "יֵשׁ" (י' + ש') רומזת לסדר העולמות:
**י'** – רומזת לעולם האצילות (שיש בו 10 ספירות), והוא עולם בייחוד גמור (לכן נרמז באות אחת).
**ש'** – רומזת ל-300 עולמות של עולם הפירוד (עולמות בריאה, יצירה, עשייה, כפול 10 ספירות, כפול 10 כדי לסמל ריבוי ופירוד).

*(הערת התלמיד: אם סדר ההתפשטות מלמעלה למטה הוא יֵשׁ (י' קודם לש'), למה המשנה אומרת ש"י (ש' ואז י')? תגובת הרב: יפה! הבנתם מה שהוא אמר? הוא נתן את התשובה בשאלה. כי סדר ההתפשטות מלמעלה למטה הוא "יש", וסדר התיקון מלמטה למעלה של הצדיק – הוא "שי"!).*

במדרגה מתחת לאצילות מתחיל הפירוד והריבוי. בסוד הפסוק: *"וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד"* ([בראשית ב', י'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Genesis.2.10%3Flang%3Dhe)).
נהר = עולם הבינה (עולם הבריאה/עולם הבא).
עדן = עולם האצילות (חכמה).
גן = עולם היצירה והעשייה (כל נברא הוא בבחינת גן, בעל רוח וגוף).

מתי שולטת הסכנה של שתי רשויות? מאות ב'. כי הריבוי (שניים) מתחיל ב-ב' של "בראשית". האות א' למעלה מזה, נעלמת. וכשה-א' מתגלה – זה נקרא פֶּלֶא! (א' עם ל' ו-פ'). ולכן כל יום שיש התגלות של פלא, אומרים הלל (למשל ביום העצמאות, כשה-א' התגלתה, זו ההלכה של אמירת הלל).

### הנביאים וידיעת עולם האצילות

הגמרא במסכת ברכות ([ל"ד ע"ב](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Berakhot.34b%3Flang%3Dhe)) אומרת: *"כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא – עין לא ראתה אלהים זולתך"*.

הגמרא שואלת: מה זה ה"עין לא ראתה" הזה? עונה רבי שמואל בר נחמני: "זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה". (רק אלוקים עצמו).
אם תגיד "הרי אדם הראשון היה בעדן?" לא – הוא היה ב"גן" שבעדן. שנאמר "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" – עדן לחוד וגן לחוד. עדן זה עולם האצילות, ולשם עין אנושית של נביא (חוץ ממשה רבנו שהיה נאמן בכל ביתו) לא מגיעה להשגה. אבל אנו, בזכות הלימוד בלשון הקודש, יודעים שזה שם! יש לנו ידיעה, אף על פי שאין לנו השגה.

הבורא ברא את ה"עולם הבא" וצמצם אותו לממדים של ה"עולם הזה" (הגן התחתון), ואנחנו צריכים להתעלות מהגן התחתון עד העולם הבא. כשאבותינו הנביאים דיברו בלשון הקודש, העם הבין אותם מיד כי זו הייתה השפה שלהם. אנחנו, לאחר כל כך הרבה תקופות וגלויות, צריכים ללמוד את השפה מחדש כדי להבין את הפשט שלהם – שהוא בעצם הסוד שלנו.

### תפילה לשם אדנ"י והרמז ל-54 (נ"ד) צירופים

לסיום, כותב ה"שערי אורה": אנו פונים בתפילה וקובעים בראש כל התפילות: *"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ"* ([תהלים נ"א, י"ז](https://www.sefaria.org.il/Psalms.51.17?lang=he)). למה? כי אדנ"י זו המדרגה הראשונה (מלכות), ה"בריכה" שאליה נשפכים כל המים של ה"נהר". ומשם הבריכה מספקת מים להשקות את הגן ואת כל הנבראים. וזה הכינוי "ברכה".

לשם הוויה יתברך יש **נ"ד (54) שמות מרובעים** בצירוף י-ה-ו-ה. מה זה צירוף? זה סידור האותיות.
*(תלמיד שואל: יש 54 צירופים בארבע אותיות? הרב מסביר: מכיוון שיש במילה ה' פעמיים, ויש כמה צורות של ה' וכמה צורות של ו', כל זה נלמד. מכל מקום זה בדוק, הרב ג'יקטיליה יודע מה הוא אומר).*
אותיות **אדנ"י** רומזות לזה:
**א'** – סוד אהיה (כתר).
**י'** – סוד הוויה (י-ה-ו-ה, השוכן בו).
**ד"ן** – סוד נ"ד (54) הצירופים שמורידים את השפע לנבראים.

בשיעור הבא נלמד שאדנ"י מספק את הברכה, וזה מתחיל מהברית עם אברהם אבינו שעוברת בירושה ליצחק, ליעקב ולשבטים.

צריך לקחת את הלימוד הזה ברצינות. נדרש המון זמן של התרגלות כדי שכל פרט יסתדר במבנה שלם. לכן צריך המון המון סבלנות. וישָּׂשכָר רומז לתלמיד חכם (יש-שכר), שכתוב עליו *"וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל"* ([בראשית מ"ט, ט"ו](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Genesis.49.15%3Flang%3Dhe)). צריך לדעת לסבול.

ערב טוב!