שערי אורה 2

תמלול gemini - שערי אורה 2
-----------------------------
# שערי אורה: הכנות לתפילה, כובד ראש וסוד השם אדנ"י כשער הראשון

> ? **המלצה ללומדים:**
> כדי לחוות את השיעור בצורה המיטבית וללמוד "מבפנים", מומלץ מאוד להצטייד בספר **"שערי אורה" לרבי יוסף ג'יקטיליה** ולהחזיק אותו פתוח לפניכם במהלך הצפייה. ניתן לעקוב אחרי הטקסט במלואו גם כאן: **[ספר שערי אורה בספריא](https://www.sefaria.org.il/Sha'arei_Orah)**.

### הקדמה: איך לומדים קבלה?

יש עוד דפים? כן... אולי תמסרו את הדפים לשם כדי שלא יהיה חסר... ויש שם בעיה של מקום... טוב.

אז אני מזכיר לכם שהיה לנו כבר שיעור אחד של הקדמות (אמנם לפני הרבה זמן). אני רוצה רק להזכיר בקצרה ששיטת הלימוד שלנו לא תהיה לדבר על כל הנושאים בבת אחת ששייכים לחכמת הקבלה. למדנו בשיעור הקודם כמה הגדרות כדי להגיע לנושא של הספר.
הנושא של "שערי אורה" הוא לתת לנו עזרה כדי להבין את השימוש בכמה שמות שהמקרא משתמש בהם כשהוא מדבר על בורא עולם. היעד של הלימוד הוא להבין קצת יותר מה אנחנו אומרים בתפילה, כשאנחנו מכוונים את התפילה **לפני מי שאמר והיה העולם**.

ברור שדרך הלימוד מילה במילה יצוצו המון שאלות בכמה כיוונים וממדים. אני מודע לזה, אבל אני מבקש לחלק את הלימוד לשני חלקים:
החלק הראשון – והוא העיקר – יהיה קריאת הטקסט של המחבר.
אחר כך, אם יש שאלות כדי להאיר משהו שלא היה ברור בטקסט – נדון בהן.
ברוך השם אתם כבר בבחינת "רשות הרבים" (אני מקווה שיהיה לנו אולם יותר גדול בעתיד), וקשה מאוד לערבב עולם של כל אחד ואחד. בנושאים כאלה כל אחד חי בעולם מיוחד שאי אפשר לערב אותו עם עולמו של השני. זה מובן? ולכן, שאלות – כן, אבל רק על הנושא הנלמד.

אני מתחיל מיד בלי הקדמה נוספת את הקריאה של השער הראשון.
רק אגדיר שכל שער ושער ב"שערי אורה" מיועד ללימוד **שם אחד מעשרה שמות** שהמקרא משתמש בהם.

### דע לפני מי אתה עומד: השער למלכות

יש רמז לכך שבשעת התפילה אנחנו נמצאים פנים אל פנים. אתם זוכרים את הביטוי *"דע לפני מי אתה עומד"* ([ברכות כ"ח ע"ב](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Berakhot.28b%3Flang%3Dhe)). צריך לקחת ברצינות את מה שרבן יוחנן בן זכאי אומר שם: לא רק שאנחנו יודעים שיש בורא, אלא בשעת התפילה – **לא אנחנו אלה שנוכחים לפניו, אלא הוא נוכח לפנינו!** יש מישהו שהמתפלל עומד לפניו. זה לא לימוד של פילוסופיה, זה לימוד של תורה! וזה העיקר.

חכמי הקבלה מסבירים שיש סדר במדרגות (הנקראות ספירות), שהן המידות שדרכן הקב"ה מתגלה לבריות. הסדר יורד מלמעלה למטה, מכתר ועד מלכות.
כשאנחנו מתפללים, השער הראשון שאנו עומדים לפניו הוא **ספירת מלכות**. השם של מי שברא את העולם, כשהוא מתגלה בספירת מלכות, הוא **שם אדנות**, הנכתב באותיות **א-ד-נ-י**.

(הערה: מכיוון שאלו שמות קדושים, כשאנחנו לומדים אנחנו לא אומרים את השם המפורש, אלא "שם אדנות" – בדיוק כמו שאומרים "הויה" במקום י-ה-ו-ה. אל תגידו "אדו-שם", אין דבר כזה בשום בית מדרש מסורתי! אומרים "שם אדנות").

### הסכנה והאחריות שבתפילה (סילוק המקטרגים)

הרב ג'יקטיליה פותח:

> *"יסוד החכמה ועיקר הקבלה... אמונת ה' יתברך, האמן ואם דרך נכוחה ידרכו מחשבותיך (זה כתוב בצורה פייטנית), אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תיגוף."*

המחבר רוצה לומר שהיוזמה להתפלל היא **יוזמה מסוכנת מאוד** – אם אנחנו מבינים ברצינות שיש מישהו ואנחנו מדברים לפניו ומבקשים ממנו משהו.
עיקר התפילה הוא בקשה (אף על פי שיש בה גם הודיה וקדושה). ואם מבקשים משהו, צריך להכין את הקרקע. צריך לסלק את המכשולים כדי להתאים את עצמנו לפסוק: *"קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת"* ([תהלים קמ"ה, י"ח](https://www.sefaria.org.il/Psalms.145.18?lang=he)).

המושג "תפילה" בא מהשורש פ-ל-ל, שפירושו משפט (*"וְנָתַן בִּפְלִלִים"* - [שמות כ"א, כ"ב](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Exodus.21.22%3Flang%3Dhe)).
מי שמתפלל צריך לדעת שהוא **עומד לפני בית דין**, וזו הסיבה שהתפילה נקראת "עמידה". הוא מבקש מבית הדין של מעלה לשפוט אותו, כדי לבדוק אם יש לו מספיק זכויות לקבל את מבוקשו. כלומר, "להתפלל" משמעותו – לדון את עצמו.

לכן המשנה אומרת: *"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש"* ([ברכות ה', א'](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Mishnah_Berakhot.5.1%3Flang%3Dhe)). הרמב"ם מסביר זאת במדויק: כיוון שמדובר במשפט ואדם עומד לפני מלך, עליו לעמוד בכובד ראש. כל סדר התפילה מתחילת הבוקר ("אלוהי נשמה") ועד לשמונה עשרה (שזה בעצם 19 ברכות), נועד רק כדי להכין אותנו להגיע לאותו כובד ראש! ורק אז אפשר להעיז ולומר: *"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ"* ([תהלים נ"א, י"ז](https://www.sefaria.org.il/Psalms.51.17?lang=he">https://www.sefaria.org.il/Psalms.51.17?lang=he)).

לפי חכמת הקבלה, ההכנה הזו נועדה כדי לסלק את המקטרגים. כשאדם מבקש בקשה מבית הדין, הוא עצמו מעורר את הקטרוגים שבאים מתוך מעשיו. לכן הוא צריך לפנות את הדרך. ועל זה אומר שלמה המלך: *"שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים"* ([קהלת ד', י"ז](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Ecclesiastes.4.17%3Flang%3Dhe)).
*(הערת ביניים בשיעור - הרב פונה למישהו שחוסם את הכניסה: מישהו שם חוסם את הכניסה... איזה מספר מונית? סובארו 653...)*

### קודם לתפילה: שלום עם ישראל והכנת ה"בגדים"

ממשיך הרב ג'יקטיליה:

> *"יש לו לאדם... להתבונן כמה שערים יש בבית המלך... ולהכיר אותם השוערים הממונים לשמור השערים, ולהיותו אהוב אצל כולם, ולדעת אם יש בהם איש שישלים עמו."*

אני רוצה להאיר פרט אחד. יש מנהג שלפני תפילת העמידה מתכוונים לקיים מצוות **"ואהבת לרעך כמוך"**. למה? כי לפני שאדם מתחיל לומר "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", אם יש לו בעיה או איבה עם יהודי אחר, הוא חייב להשלים איתו. אי אפשר לומר תפילה בשם "כל ישראל" אם יש לך טינה או שנאה בלב נגד אחד מישראל (ובוודאי לא במניין שבו אתה נמצא).
על פי האמת, צריך להיות אסור להתפלל במניין אם יש מישהו שם שיש לך סכסוך פתוח איתו. זה המנהג הישן של ספרד, שמתפללים היו פונים אחד לשני ואומרים "שלום לישראל" לפני התפילה!

עוד ממשיך הרב:

> *"ומלבד זה ראוי לו לדעת ולהתבונן בבגדים שהוא לבוש, אם הוא ראוי ליכנס בהם בחצר המלך."*

הבגדים כאן אינם רק חיצוניים. מידות הנפש נקראות "לבוש הנפש". צריך נקיות במלבוש החיצוני ובנקיות הנפש הפנימית.

היינו צריכים לשאול: מי מסוגל בכלל להתפלל עם תנאים כאלה? מילא כובד ראש (שזה לפי רש"י "הכנעה"), אבל פה דורשים נקיות מוחלטת! ההלכה הרי מודעת לכך שאנחנו לא מלאכים, ולמרות זאת חייבה אותנו בשלוש תפילות. איך זה ייתכן?

התשובה היא, שבאמת **רק צדיק יכול להתפלל**. הקב"ה "מתאווה לתפילתם של צדיקים" ([יבמות ס"ד ע"א](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Yevamot.64a%3Flang%3Dhe)) כי אפשר לסמוך על בקשותיו של הצדיק שיתאימו לרצון ה'. ומי יכול להעיז להגיד על עצמו שהוא צדיק? זו גאווה! במקום שיש גאווה השכינה לא שורה.

לכן הפתרון הוא **להסתמך על כלל ישראל**. כלל ישראל הוא צדיק (*"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"* - [ישעיהו ס', כ"א](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Isaiah.60.21%3Flang%3Dhe)). כאשר אדם מתפלל במניין, הוא נכנס לזהות של הכלל, ויש לו הגנה. גם כשהיחיד מתפלל בבית, הוא חייב לכוון שהוא מתפלל כחלק מכלל ישראל.

*(הערה אגבית: הרב מזכיר ששק (לבוש שק) אותיותיו ש-ק, הרומזות ל'שנאה' ו'קינה', שהן המעכבות את התפילה. הפתרון הוא "הדרת קודש" - להתלבש נאה ולנקות את הלב).*

### ההבדל המוחלט בין ה"עולם" למעלה ולמטה (אין מקום פנוי)

יש חוקיות ברורה מאוד שחייבים להבין בקבלה. בין האינסוף (עצמות הבורא) לבינינו, יש אינסוף מדרגות. המדרגות האלו נקראות "עולם השמות" או הספירות.
**מלמעלה למטה:** הקב"ה מתגלה דרך המדרגות. כל מדרגה, כל ספירה, כל מלאך (מיכאל, רפאל) - זה **הוא** שמתגלה בבחינה מסוימת.
**אבל מלמטה למעלה:** אין שום אמצעי! היחס הוא ישיר בין הבריאה לבורא.

מי שמתכוון בתפילתו לאיזשהו אמצעי (למשל מתפלל למלאך או לספירה) – **הוא עובד עבודה זרה!** זו ההגדרה הכי פשוטה לעבודה זרה, והחומרה שלה נובעת מזה שה"מלאך" הוא אכן אמיתי, אבל התפילה צריכה להיות מופנית רק לבורא עולם.

אנחנו לא חיים בתקופת ההתגלות (תקופת הנבואה הסתיימה בחורבן בית ראשון). כשהתנ"ך אומר "וירא אליו ה'", זה פשוטו כמשמעו. אבל לנו זה "נסתר". כשבא מישהו לרב ואומר לו "הייתה לי התגלות", הרב בדרך כלל מאוד מודאג... בדורות מוזרים כמו שלנו, כולם "גאונים". בעבר, היה גאון אחד בדור (סעדיה גאון, הגאון מווילנה). היום, כל אחד שחולם משהו חושב שהוא רואה מלאכים. אם בא איזה צדיק אמיתי בעל רוח הקודש פעם בכמה דורות זה סביר, אבל בדרך כלל זה פשוט חלומות של חולים.

אם העין הייתה יכולה לראות מה יש בינינו לבין הבורא – היינו בפחד תמידי! כמו שהגמרא אומרת ([ברכות ו' ע"א](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Berakhot.6a%3Flang%3Dhe)): אילו ניתנה רשות לעין לראות, לא היה כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין. האוויר מלא ברוחות ובמלאכים.
בדיוק בגלל זה תיקן דוד המלך את ה**זמירות** (פסוקי דזמרא). מלשון לזמר ולחתוך (*"כִּי עָתָה הַזָּמִיר הִגִּיעַ"* - [שיר השירים ב', י"ב](https://www.google.com/search?q=https://www.sefaria.org.il/Song_of_Songs.2.12%3Flang%3Dhe)). הזמירות קורעות את העננים והמסכים (המקטרגים) ומפנות דרך לתפילת העמידה לעלות למעלה!

### סוד אֲדֹנָי: אדנות וסליחה מחטא

לסיום השיעור, אנו חוזרים לשם אדנ"י ולפסוק שפותח את העמידה:

> *"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ"* ([תהלים נ"א, י"ז](https://www.sefaria.org.il/Psalms.51.17?lang=he">https://www.sefaria.org.il/Psalms.51.17?lang=he)).

רש"י מפרש על הפסוק הזה בתהילים באופן מדהים: "אֲדֹנָי – מחול לי, ותן לי פתחון פה...".
מה הקשר בין "אדנ"י" ל"מחול לי"?
דוד המלך אמר את הפסוק הזה אחרי חטא בת שבע. כשאדם חוטא, הוא למעשה דוחה את אדנותו של הבורא, ואומר "אני מתנהג לפי רצוני ולא לפי רצונך". באותו רגע השם אדנ"י מסתלק, ומופיע שם אלוהי"ם (מידת הדין).
כשאדם בא לעשות תשובה ולבקש רשות להתפלל, הוא קורא "אֲדֹנָי!". כלומר: "הכרתי בחטאי, ואני מקבל בחזרה את אדנותך עלי!". לכן רש"י מפרש שהמילה "אדנ"י" שקולה לבקשת "מחול לי", כדי שאוכל שוב להתפלל!

כאשר בית המקדש היה קיים, הקורבנות היו מכפרים ומנקים את האדם כדי שיוכל להתפלל. כיום, כשאין לנו קורבנות, חכמים הבינו שמצבנו הוא כמצבו של דוד המלך, שהקורבנות לא הועילו לחטאו (כי היה מזיד), והוא נזקק לבקשת מחילה ישירה. לכן פותחים את התפילה בהכרזת האדנות: "אֲדֹנָי".

זה השער הראשון: מלכות.
כל מה שמתחת לשם אדנ"י – זה עולם הפירוד (עולמנו אנו).
וכל מה שמעל אדנ"י – זה עולם האצילות והייחוד, "אלהות".

בפעם הבאה נמשיך לקרוא באותו פרק. אסור לזרוק את הדפים כמובן... תשמרו עליהם.
למי שלא התפלל, נתפלל ערבית עכשיו.