פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת שלח לך

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', הרב אליקים שמשוביץ, ידידיה ונגרובר, ואיתי קולין

חטא המרגלים

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (במדבר יג, לא).

"אנשים" אלה הם עשרת המרגלים שנשלחו בידי משה לתור את הארץ, יחד עם כלב ויהושע. בפסוק זה הם משיבים לכלב שטען נגדם: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ (=את הארץ) כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (שם, ל). התורה מכנה אותם בשם אנשים ובכך מציינת את חשיבותם, כדברי רש"י על הפסוק "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (שם, ג): "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות. ואותה שעה כשרים היו".

וכן להיפך: מה שקרה אז, מאיר בצורה חריפה את אשר קורה היום,[3] את השערורייה המתרחשת לנגד עינינו. אותם האנשים אשר היו ממשחררי הארץ – הם אלו אשר מתכוננים ביודעין למסור אותה לאויבינו. "באותה שעה (בעת השחרור), כשרים היו...".

כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ

לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (במדבר יג, לא).

כביכול כלפי מעלה אמרו (רש"י שם).

לפי הפשט, פירוש המילה "מִמֶּנּוּ" בפסוק שלפנינו הוא: "מאיתנו" – העם הכנעני חזק יותר מאיתנו. אך ניתן להבין את המילה גם כגוף שלישי יחיד, כלומר: העם הכנעני חָזָק הוּא 'מִמֶּנּוֹ' – מן הקב"ה. מקור דברי רש"י בגמרא במסכת סוטה (לה, א):

אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דיברו מרגלים באותה שעה: "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ", אל תִּקְרֵי ממנוּ אלא ממנו. כביכול אפילו בעל הבית (רש"י: אדון העולם) אינו יכול להוציא כליו משם (רש"י: אם הפקידם שם).

כלומר, הטענה איננה שהערבים שכבשו את ארץ ישראל חזקים מאיתנו, אלא שזכותם המוסרית עולה על זכותנו על הארץ.[4] ולפי טענה זו, מה יועילו האותות והמופתים שנעשו עד כה אם הפולש לארץ עדיין נמצא כאן?

הארץ המובטחת

יהודים רבים התרגלו במהלך הגלות לכנות את מולדת העברים בשם הארץ המובטחת, ככל הנראה כתוצאה מספיגה מתמשכת של מנטליות גלותית. אולם התורה מדברת על "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כז, יב).[5] הארץ נתונה לנו; היא מולדתנו. היחס הנפשי והמדיני לארץ 'מובטחת' שונה במהותו מהיחס אל ארץ אבות – אבודה, אך בלתי נשכחת.

נראה שהגיע הזמן לבירור נוקב. מה מושך את היהודים לארץ ישראל: התיירות? הארכיאולוגיה? העלייה לרגל לארץ הקודש?

נראה כי עַמֵּנוּ – לפעמים בתמימות, לפעמים בציניות – חוזר על אותם כשלים דרמטיים שהתורה מספרת עליהם, וכאשר אנחנו קוראים במקורותינו על הזלזול שמפגינים כלפי ארץ חמדה[6] אלה אשר מעלים אותה על נס כ'אידיאל', יש מקום לתהות: אולי מה שקורה לנו הוא פשוט תוצאה של 'מידה כנגד מידה'?

איך הגענו למצב בו אנו רואים את עצמנו כזרים בביתנו? אולי הדבר אירע לנו מפני שזמן ארוך כל כך הרגשנו 'בבית', כשהיינו רק גולים בארץ לא לנו...

הגיע הזמן לחזור ולקרוא את התנ"ך!

[1] במדבר יג, ב.

[2] "וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא..." (שם, כז).

[3] הדברים נכתבו בשנת תשנ"ד, בתקופת הסכמי אוסלו.

[4]טיעון זה עמד ביסוד התעמולה של אמצעי התקשורת הישראליים כדי להצדיק את הדמורליזציה ואת התבוסתנות שהתלוו ל'תהליך אוסלו' (הערה של מניטו).

[5] עיין גם ויקרא כה, ב; דברים כו, א; שם, טו; ועוד.

[6] מלשון הפסוק: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהלים קו, כד).