ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', ואיתי קולין

* ה"ע – הערת העורכים

 

 

 

חטא המרגלים

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ  (במדבר יג, לא)

"אנשים" אלה הם עשרת המרגלים שנשלחו בידי משה לתור את הארץ, יחד עם כלב ויהושע.  בפסוק זה, הם משיבים לכלב שטען נגדם: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ (=את הארץ) כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ (שם, יג, ל).  התורה מכנה אותם בשם אנשים ובכך מציינת את חשיבותם, כדברי רש"י על הפסוק: כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (שם, יג, ג). רש"י: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות; ואותה שעה כשרים היו".

וכן להיפך:  מה שקרה אז מאיר באור אכזר את אשר קורה היום (1994),[3] את השערורייה המתרחשת לנגד עינינו.  אותם האנשים אשר היו ממשחררי הארץ הם אלו אשר מתכוננים ביודעין למסור אותה לאויבינו. "באותה שעה (בעת השחרור), כשרים היו..."

לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ  

רש"י: כביכול כלפי מעלה אמרו.

לפי הפשט, פירוש המילה ממנו, כאן, הוא "מאיתנו" - העם הכנעני חזק יותר מאיתנו. אך ניתן להבין את המילה גם כגוף שלישי יחיד -"ממנוֹ", כלומר העם הכנעני חזק הוא ממנוֹ, מן הקב"ה. מקור דברי רש"י בגמרא במסכת סוטה (לה, א):

"כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".  אמר רבי חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה: "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ", אל תִּקְרֵי ממנוּ אלא "ממנוֹ".  כביכול אפילו בעל הבית (רש"י: אדון העולם) אינו יכול להוציא כליו משם (רש"י: אם הפקידם שם).

כלומר: הטענה איננה שהערבים שכבשו את ארץ ישראל חזקים  מאיתנו, אלא שזכותם המוסרית עולה על זכותנו על הארץ. [4] ולפי זה, מה יועילו האותות והמופתים שנעשו עד כה אם כובש הארץ עדיין נמצא כאן?

 

הארץ המובטחת

יהודים רבים התרגלו במהלך הגלות לכנות את מולדת העברים בשם הארץ המובטחת, ככל הנראה כתוצאה מספיגה מתמשכת של מנטליות גלותית. אולם התורה מדברת על "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כז, יב).[5] הארץ נתונה לנו, היא מולדתנו. היחס הנפשי והמדיני לארץ "מובטחת" שונה במהותו מהיחס אל ארץ אבות - אבודה, אך בלתי נשכחת.

נראה שהגיע הזמן לבירור נוקב. מה מושך את היהודים לארץ ישראל: התיירות? הארכיאולוגיה? העלייה לרגל לארץ הקודש? 

נראה כי עַמנו - לפעמים בתמימות, לפעמים בציניות - חוזר על אותם כשלים דרמתיים שהתורה מספרת עליהם.  וכאשר אנחנו קוראים במקורותינו על הזלזול שמפגינים כלפי ארץ חמדה[6] אלה אשר מעלים אותה על נס כ"אידיאל", יש מקום לתהות:  אולי מה שקורה לנו הוא פשוט תוצאה של 'מידה כנגד מידה'?

איך הגענו למצב בו אנו רואים את עצמנו כזרים בביתנו? ואולי מפני שזמן ארוך כל כך הרגשנו "בבית" כשהיינו רק גולים בארץ לא לנו...

הגיע הזמן לחזור ולקרוא את התנ"ך!

 

[1] שם, יג, ב.

[2] וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא... (שם, יג, כז)

[3] תקופת הסכמי אוסלו.

 [4]טיעון זה הוא ביסוד התעמולה של אמצעי התקשורת הישראלים כדי להצדיק את הדמורליזציה ואת התבוסתנות המתלוות ל"מהלכי אוסלו" .

[5] עיין גם ויקרא כה, ב; דברים כו, א, טו; ועוד.

[6] "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים קו, כד).

 

 

הוספת תגובה