פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת חוקת

 תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', הרב אליקים שמשוביץ, ידידיה ונגרובר, ואיתי קולין

 

 

בארה של מרים

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה... (במדבר כ, א‑ב).

על פסוק זה מוסרת הגמרא במסכת תענית (ט, א):

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן ומרים. ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן ומן. באר – בזכות מרים, עמוד ענן – בזכות אהרן, מן – בזכות משה. מתה מרים – נסתלק הבאר, שנאמר: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם", וכתיב בתריה (=וכתוב אחריו) "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה"...

'התורה תמימה' מפרש את המאמר הזה באופן מקורי ביותר. הוא מזכיר כי בארה של מרים הוא אחד משלושת גילויי ההשגחה שליוו את דור יוצאי מצרים במסעם במדבר. המן ירד בזכות משה, וענני כבוד שהגנו על העם מאיומים מצד האויבים המקיפים אותם, בזכות אהרן. שלוש מתנות אלה מאת ה' נועדו להבטיח לישראל את התנאים הבסיסיים שכל חברה זקוקה להם על מנת להתקיים: כלכלה (לחם ומים) וביטחון (ענני כבוד).

המקרה המיוחד של ישראל

יש לשים לב למקרה המיוחד של ההיסטוריה של עם ישראל בעת יציאת מצרים. זו החברה היחידה שקיבלה את חוקתה – התורה – עוד לפני שהתפתחו התהליכים המביאים בדרך כלל כל חברה אנושית להקמת מוסדות לאומיים ולמערכת חוקים. עם ישראל מקבל את התורה עוד לפני שעשה את צעדיו הראשונים בהיסטוריה, ולכן הוא זקוק לפסק זמן 'מחוץ להיסטוריה', משוחרר מאילוצי הפרנסה והביטחון, על מנת שיוכל להיפגש עם התורה וללמוד אותה, בטרם יפסע אל תוך ההיסטוריה. תקופה זו של ארבעים שנה שבין העולם הישן של מצרים הפרעונית ובין ראשית תולדות עם ישראל על אדמתו – הייתה תקופה של הכשרה, עוד לפני ההתמודדות עם ניסיונות החיים.

לא ידוע על מקרה דומה בהיסטוריה. הגמרא מלמדת אותנו שמצב ייחודי זה התאפשר בזכותם של "שלושה פרנסים" – משה, אהרן ומרים – שהנהיגו את העם באותה תקופה. עוד במצרים הם פעלו, בדרכים שונות, להבטיח את עצם קיומה של האומה הישראלית. לכן הגמרא, תוך פרשנות מדייקת של הפסוקים המתארים את מהלכיהם ואת דרך פעולתם, מייחסת להם את הזכות המיוחדת לקיומה של מציאות יוצאת דופן זו: חברה המשוחררת מאילוצי החיים.

מפאת עומק מעורבותם בתקופה ניסית זו, הם לא יהיו חלק ממהלכי הכניסה לארץ כנען.[1] הם יעבירו את השרביט לדור נשיאי ישראל, תחת הנהגתו של יהושע.

 

 

זכות אברהם

ה'תורה תמימה'[2] מביא בעניין זה גמרא אחרת, המייחסת זכות זו לאברהם אבינו בשל מידת הכנסת האורחים שלו, כפי שהדבר משתקף ביחסו לשלושת המלאכים שחשב אותם להולכי דרכים:

וַיֹּאמַר [אברהם]... יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ... וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח, ג‑ח).

תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלושה זכו לשלושה. בשכר "חֶמְאָה וְחָלָב" – זכו למן, בשכר "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם" – זכו לעמוד הענן, בשכר "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" – זכו לבארה של מרים (בבא מציעא פו, ב).

בזכות מעשי חסד אלה אברהם מבטיח לצאצאיו במדבר את בארהּ של מרים, את המן של משה ואת עמוד הענן של אהרן. המהרש"א[3] (המובא בפירוש ה'תורה תמימה') שואל: אם כן, למה הבאר נקראת על שם מרים ולא על שם אברהם? תשובתו היא שעצם האפשרות של גילוי השגחה כזה – הוא בזכות אברהם, אולם הופעתם בפועל של ניסים אלה, והמשך קיומם בכל תקופת המדבר – הם בזכות שלושת הפרנסים: משה, אהרן ומרים.[4] לעומתו, בעל ה'תורה תמימה' מסביר את העניין כך: בזכותו של אברהם הופיעו בדור המדבר שלושת הפרנסים.[5]

 

 

צאצאיו של אברהם

פירוש הדבר: משה, אהרן ומרים הם אלה שאפשרו את גילוי ההשגחה לעמם בדור ההוא, מפני שזכו להבטיח באמת את נוכחותו של אברהם.

מכאן נוכל להבין מדוע התורה מקפידה לפרט את השתלשלות התולדות של אברהם. מתוך כל המשפחות שיצאו מיעקב בן יצחק בן אברהם, רק זו של לוי, דרך קהת ועמרם, מובילה למשה, לאחיו אהרן ולאחותו מרים. הגמרא כאן מעלה על נס את זכותו המיוחדת של ה"אִישׁ מִבֵּית לֵוִי",[6] עמרם, איש הנאמנות העילאית, מי שבניו הפכו את בני בניו של אברהם לעם, וגם נטלו על עצמם את האחריות לקיום ההבטחות שניתנו לאבות.

שמו של אברהם היה לפני כן אברם, כלומר: אב רם, ושמו של עמרם פירושו עם רם. שמות אלה מדברים בעד עצמם ומספרים את כל גבורותיה של משפחה אחת משבט לוי, אשר הפכה את צאצאיו של מי שהיה אב, לעם – עם בני ישראל.

 

 

 

[1] המהלך הכללי של כיבוש הארץ צריך להתבצע בדרך הטבע (ירידת המן נפסקה עם הכניסה לארץ. ראה שמות טז, לה), ו'שלושת הפרנסים' שייכים לתקופה המתאפיינת בריבוי נסים ונפלאות (ה"ע).

[2] תורה תמימה לפרשת וירא, על בראשית יח, ד.

[3] הרב שמואל אליעזר הלוי אידלס (1555–1631), מפרש הלכות ואגדות התלמוד.

[4] מניטו מפרש את דברי המהרש"א: "וי"ל דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה" (מהרש"א, חידושי אגדות, בבא מציעא פו, ב).

[5] תורה תמימה לבראשית יח, ד, הערה טו: "דהכוונה 'זכו לבארה של מרים' – שזכו למרים, שבשבילה זכו לבאר. וקיצור לשון הוא... שבשכר מה שעשה אברהם זכו בניו למשה ולאהרן, שבזכותם ירד להם המן וליוום ענני כבוד".

[6] שמות ב, א.