ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', ואיתי קולין

* ה"ע – הערת העורכים

 

 

 

בארה של מרים

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה... (במדבר כ, א-ב)

על פסוק זה מוסרת הגמרא במסכת תענית (ט, א):

... ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל; אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים -  נסתלק הבאר, שנאמר וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וכתיב בתריה (=וכתוב אחריו) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה...

שלוש מתנות אלה מאת ה' נועדו להבטיח לישראל את המרכיבים הבסיסיים שכל חברה זקוקה להם על מנת להתקיים: כלכלה (לחם ומים) וביטחון (ענני כבוד, ששימשו מגן לישראל במדבר מפני אויבים).

יש כאן תופעה ייחודית  לעם ישראל בתקופה זו, לאחר יציאת מצרים. זו החברה היחידה בהיסטוריה שקיבלה את חוקתה - התורה -  עוד קודם שהתפתחו התהליכים המביאים בדרך כלל כל חברה אנושית להקמת מוסדות לאומיים ולמערכת חוקים. עם ישראל מקבל את התורה עוד לפני שעשה את צעדיו הראשונים בהיסטוריה, ולכן הוא זקוק לפסק זמן "מחוץ להיסטוריה", משוחרר מאילוצי הפרנסה והביטחון, על מנת שיוכל להיפגש עם התורה וללמוד אותה, בטרם יפסע אל תוך ההיסטוריה.  לכן תקופה זו של ארבעים שנה שבין העולם הישן של מצרים הפרעונית ובין ראשית תולדות עם ישראל על אדמתו, היתה תקופה של הכשרה, עוד לפני ההתמודדות עם ניסיונות החיים.

כאמור, לא ידוע על מקרה דומה בהיסטוריה. והגמרא מלמדת אותנו שמצב ייחודי זה התאפשר בזכותם של "שלושת הפרנסים" - משה, אהרון ומרים - שהנהיגו את העם באותה תקופה. עוד במצרים הם  פעלו, בדרכים שונות, להבטיח את עצם קיומה של האומה הישראלית.  לכן הגמרא, תוך פרשנות מְדַיֶּקֶת של הפסוקים המתארים את מהלכיהם ואת דרך פעולתם, מייחסת להם הזכות המיוחדת לקיומה של מציאות יוצאת דופן זו: חברה  המשוחררת מאילוצי החיים.

מפאת עומק מעורבותם בתקופה ניסית זו, הם לא יהיו חלק ממהלכי הכניסה לארץ כנען.[1]  הם יעבירו את השרביט לדור נשיאי ישראל, תחת הנהגתו של יהושע.

 

זכות אברהם

ה"תורה תמימה" מביא בעניין זה גמרא אחרת, המייחסת זכות זו לאברהם אבינו בשל מידת הכנסת האורחים שלו, כפי שהדבר משתקף ביחסו לשלושת המלאכים שחשב אותם להולכי דרכים:

וַיֹּאמַר [אברהם] ... יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ... וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח, ד, ח)

תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה. בשכר חֶמְאָה וְחָלָב זכו למן, בשכר וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם זכו לעמוד הענן, בשכר יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם זכו לבארה של מרים (בבא מציעא פו, ב).                                                                                                                  

בזכות מעשי חסד אלה אברהם מבטיח לצאצאיו במדבר את בארה של מרים, את המן של משה ואת עמוד הענן של אהרון. המהרש"א[2] (המובא בפירוש ה"תורה תמימה") שואל:  אם כן, למה הבאר נקראת על שם מרים ולא על שם אברהם?  תשובתו היא שעצם האפשרות של גילוי השגחה כזו, הוא בזכות אברהם, אולם הופעתם בפועל של ניסים אלה, והמשך קיומם בכל תקופת המדבר, הם בזכות שלושת הפרנסים: משה, אהרון ומרים. לעומתו בעל ה"תורה תמימה" מסביר את העניין כך: בזכותו של אברהם הופיעו בדור המדבר שלושת הפרנסים.[3]

 

צאצאיו של אברהם

פירוש הדבר: משה, אהרון ומרים הם אלה שאיפשרו את גילוי ההשגחה  לעמם בדור ההוא מפני שזכו להבטיח באמת את נוכחותו של אברהם.

ומכאן מובן לנו למה התורה מקפידה לפרט את השתלשלות התולדות של אברהם. מתוך כל המשפחות שיצאו מיעקב בן יצחק בן אברהם, רק זו של לוי, דרך קהת ועמרם, מובילה למשה, לאחיו אהרון ולאחותו מרים. הגמרא כאן מעלה על נס את זכותו המיוחדת של האיש מבית לוי, עמרם, איש הנאמנות העילאית, מי שבניו הפכו את בני בניו של אברהם לעם, וגם נטלו על עצמם את האחריות לקיום ההבטחות שניתנו לאבות.

שמו של אברהם היה לפני כן אברם, כלומר אב רם, ושמו של עמרם פירושו עם רם. שמות אלה מדברים בעד עצמם ומספרים את כל גבורותיה של משפחה אחת משבט לוי אשר הפכה את צאצאיו של מי שהיה אב, לעם -  עם בני ישראל.

 

 

[1] המהלך הכללי של כיבוש הארץ צריך להתבצע בדרך הטבע (המן נפסק עם הכניסה לארץ), ו"שלושת הפרנסים" שייכים לתקופה המתאפיינת בריבוי נסים ונפלאות. (ה.ע.)

[2] הרב שמואל אליעזר הלוי אידלס (1555 - 1631) מפרש הלכות ואגדות התלמוד.

[3]  (שם) "זכו לבארה של מרים", כלומר זכו שיצאה מהם מרים שבשבילה זכו לבאר, וקיצור לשון הוא. והכונה כמו שהיה אומר זכו למרים שבזכותה ניתן הבאר... וצריך גם כן לפרש שבשכר שעשה אברהם מה שעשה זכו בניו שיצאו מהם משה ואהרן שבזכותם ירד המן ולוום ענני כבוד..."

 

הוספת תגובה