פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת פקודי

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו) - פרשת פקודי

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, שדמה קדר, בלה בל אנג', בת שבע גז', ידידיה ונגרובר, ואיתי קולין

בספר שמות ישנן אחת־עשרה פרשות, שמתקבצות לשתי יחידות: בחלק הראשון – מתחילת הספר עד סוף פרשת משפטים – פרשות המספרות על אודות יציאת מצרים, על שלביה השונים. בחלק השני – מפרשת תרומה עד סוף ספר שמות – פרשות העוסקות, בעיקרן, בבניית המשכן.

ואולם, שני החלקים הללו קשורים קשר הדוק.

• הכניסה לארץ ישראל

תכלית היציאה ממצרים, כקץ הגלות, היא ללא ספק הכניסה לארץ ישראל, ארץ העברים (בזמן האבות הארץ נקראה "ארץ כנען", מפני שבתקופה זו הכנענים החלו לכבוש אותה).^[1] תכלית זו מוזכרת מפורשות, הן בהבטחות לאברהם אבינו בעניין קץ הגלות – "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה"^[2] – והן ב'תוכנית הגאולה ממצרים' שנמסרה למשה: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (שמות ו, ח).

יש לדייק בלשון הכתוב: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ" – התורה אינה מדברת על 'הארץ המובטחת', אלא על הארץ אשר נתן ה' לישראל. יש הבדל גדול בין שני הביטויים הללו ביחס לארץ ישראל. הביטוי 'הארץ המובטחת' כאילו רומז שקיימים תנאים לקיום ההבטחה, והוא משמש תירוץ ליהודים שאינם רוצים לשוב לארץ אבותם. ואולם יש לזכור שמקורו של ביטוי זה בפרשנות זרה על התנ"ך.^[3] לאברהם, יצחק ויעקב הארץ לא 'הובטחה', אלא הם קיבלו אישור על כך שמכל 'הָעִבְרִים', צאצאי עֵבֶר האחרים (שמהם הסתעפו עמים השונים מישראל), רק הם, האבות, יזכו בה.

• בית המקדש – בית המפגש בין אלוהים לאדם

בנוסף לכך, סדר הפרשות בספר שמות מראה שתכלית השיבה אל ארץ ישראל היא בניית המקדש, שהרי המשכן שְבַּמִדְבָּר הוא 'דגם מבשר' לבית המקדש שייבנה בירושלים. ואם כך עלינו לשאול: מהי התכלית של בניית בית המקדש?

התורה מתחילה בסיפור מעשה בראשית. בששת ימי בראשית ה' מעצב את העולם כמקום ראוי למגורי האדם. עם כניסת האדם לעולם,^[4] ה' מפסיק את פעולתו כבורא – הוא 'שובת ממלאכתו' – והעולם נכנס אל תוך היום השביעי, יום הַשַּׁבָּת לה': "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג).

שביתה זו ממלאכת מעשה בראשית נחוצה מפני שההיסטוריה של האדם עומדת להתחיל. כדי שהאדם יוכל להיות בעל בחירה חופשית, הכרחי הוא שהעולם יהיה משועבד לסדר יציב.^[5] ללא חוקי טבע קבועים, המסדירים את התנהלותו של העולם הנברא, חירות האדם תהיה נטולת בסיס איתן.

אם כך, מעשה בראשית מתגלה כ'חלקו של ה'' בבריאת העולם: לבנות עולם ראוי למגורי האדם. האדם מצדו מקבל על עצמו אחריות על אותו עולם של היום השביעי, שבו הבורא שובת ממלאכה, ועליו להתקין^[6] אותו כך שגם ה' יוכל לשכון בו. זהו בבירור פשט הפסוק: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח).

בסיפור מעשה בראשית לא נאמר ביום השביעי: "ויהי ערב ויהי בוקר יום שביעי".^[7] כך שעלינו להבין שההיסטוריה של העולם – אותו עולם נברא שהפך לטבע כדי לאפשר את פועלו של האדם – מתרחשת בתוך 'היום השביעי', יום שיסתיים רק עם ימות המשיח, בערב של היום השמיני, שאליהו הנביא הוא מְבַשְּׂרוֹ. וכידוע, במוצאי שבתות^[8] אנחנו מקבלים בהבדלה את פני אליהו הנביא, מבשר הגאולה.

אם כן, התכלית היא להפוך את העולם למשכן משותף לה' ולאדם. הבית המשותף הזה הוא בית המקדש, ואכן, יום חנוכת המשכן נקרא בתורה היום השמיני.^[9]

הערות

[1] "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית יב, ו). וברש"י שם: "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם".

" [2]וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (בראשית טו, יג‑טז).

[3] הביטוי 'הארץ המובטחת' אינו מופיע בתנ"ך, ומקורו בכתבי פאולוס בברית החדשה (ה"ע).

[4] בסופו של היום השישי (ה"ע).

[5] אם עולם הטבע הוא חופשי, ללא חוקים מחייבים, האדם אינו יכול לממש את חירותו (ה"ע).

[6] 'תיקון עולם': השלמתו והתאמתו של העולם לכוונת הבורא.

[7] בסיפור מעשה בראשית ישנה תבנית קבועה: כל יום מסתיים בפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר, יום...", המציין סיומו של שלב אחד ומעבר לשלב הבא. ביום השביעי אין פסוק כזה, ומכאן שאנו עדיין ביום השביעי, שבו מתרחשת ההיסטוריה האנושית (ה"ע, מפיו של הרב אשכנזי).

[8] כלומר, בערב היום השמיני.

[9] "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (ויקרא ט, א). וברש"י שם: "שמיני למילואים, הוא ראש חודש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום". [ראה גם את תיאור חנוכת המקדש השלישי ביחזקאל מג, כז: "וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת שַׁלְמֵיכֶם וְרָצִאתִי אֶתְכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה'"].