ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

תמלול השיעור

תמלול, כתוביות, מקורות: איתי קולין

קובץ 3

 

ארבעת המלכויות ומלכות המשיח

נר מצווה של המהר"ל, איזה דף? יב.

טוב, בפרק הזה של נר מצווה של המהר"ל, המהר"ל מסביר את העניין של המלכויות, ומביא כמה מקורות, גם מהגמרא גם מהמדרש. ואני רוצה להגדיר את הפרק הזה במה שאומר המדרש על הסדר מלכויות. אז זה נמצא ב"בראשית רבה"[1], יש גם מקור כן בגמרא במסכת מגילה אם אני זוכר, על  הפסוק "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"[2]. אז העניין של המדרש זה להסביר - עם ישראל שהוא שלב הכנה כבר מאדם הראשון. מכיוון שסופסוף נקרא "בן אדם", אז זה מתחיל כבר מאדם הראשון, עם ישראל צריך לעבור שלבים, "הליך" אם אפשר לומר, של 4 מלכויות, ורק בסוף מלכות המשיח.

אז לפי המדרש זה פשט הפסוק: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" - זה רק בסוף, באחרית הימים, זה מלכות המשיח.

יש עוד מדרש שאומר: "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים - זה רוחו של המשיח" זה נמצא במדרש רבה על אותו פסוק. אז אני מתחיל במקור על הפסוק עצמו

ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות,

יש פה ביטוי רגיל למדרש, זה או - "פתח קריא" - נתן פתיחה למקרא, או פתר – נתן הסבר, פיתרון, עיקרון. אז פה זה "פתח קריא" – הסביר את סדר הפסוק לפי הגלויות.

והארץ היתה תהו זה גלות בבל

פה הפיתרון של המדרש: שכל מה שהמקרא מסביר לנו מששת ימי המעשה, זה כמין דגם למה שמתפתח דרך כל ההיסטוריה של העולם עד ימות המשיח. אז פה יש לנו איזה דגם של המצב של העולם עד שלב התיקון שנקרא "מלכות המשיח". זה מובן? אז אני חוזר:

והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו

טוב, כשאנחנו לומדים את הנושא, לפי אותם המקראות, אנחנו רואים שזה שייך לשלב הראשון של המלכויות שזה מלכות בבל. אם אתם זוכרים יש כבר מקור (אני מצטער יש לי בעיות עם ה... זה יסתדר) יש כבר מקור בספר בראשית: ותהי ראשית מלכותו בבל[3] – על מי זה נאמר?

קהל: נמרוד

מניטו: יפה, על נמרוד. עניין המלכויות, אני מיד חוזר להסביר את זה, זה מתחיל בנמרוד. ואתם זוכרים – נמרוד זה אותה תקופה של מי?

קהל: אברהם

מניטו: אברהם אבינו. אז יש כבר סיפור שלם של התפתחות ההיסטוריה של מין האנושי אחרי המבול שזה מתחיל במלכויות. ושורש המלכויות זה מלכות נמרוד שמרד נגד הקב"ה, לפי המשמעות של השם שלו. במקביל מתחיל (מתחילה נאמר) היסטוריה שלמה של הכנת מלכות המשיח שזה מתחיל באברהם.

למדנו כבר את הנושא הזה: מאותה חוויה, מאותו ניסיון של העולם, מצב של תהו ובהו, יש 2 אפשרויות: או נמרוד שמרד על הבורא עולם מכיוון שעולמו נמצא במצב של תהו ובהו, זה שורש המלכויות, והתגובה של אברהם אבינו ש"הכיר בבוראו"[4] ורצה להיות עבד הבורא, כדי לתקן עולם במלכות שד"י. זה תכנית שלם שזה יתוקן, יתקן, עד מלכות המשיח.

אז יש 2 סיפורים מקבילים, 2 היסטוריות מקבילות: ההיסטוריה של המלכויות ויש לה את ההיגיון שלה (תחזרו על הספר של המהר"ל ב"נר מצווה" בפרק הוא מסביר את הכל בפרטים) יש צורך של 4 שהם 5, יש היגיון שלם. אז כל ההיסטוריה של העולם זה היסטוריה של מלכויות, אחת אחרי השניה, עד גמר התיקון – ואז מתחיל את השלב החמישי שהוא מלכות המשיח. אבל באותה תקופה יש התחלה של המלכויות בנמרוד והתחלה של הכנת מלכות המשיח מאברהם אבינו עד אחרית הימים. זה מובן?

אז זה המקור במדרש אומר:

והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו, ובהו זה גלות מדי

אחרי בבל יש מלכות פרס, אבל זה התחיל עם מדי. ולכן יש לנו פה נושא, שצריך לראות במקורות, יש ברייתא במסכת ברכות על משמרות הלילה[5]. לילה זה גלות[6]. לילה זה התחום של המלכויות. יש שאלה אם יש 4 או 3 משניות בלילה. זוכרים את הברייתא ההיא, כן?

קהל: דף ג עמוד א

מניטו: עד אשמורת... עד... איך אומרת המשנה? רבי אליעזר...

קהל: הוא חלק אם זה 3 משמרות...

מניטו: משמרות בלילה, או 4 משמרות

מניטו: זה דעת מי? עד אש...? תחזור על המשנה הראשונה שלנו

קהל: המשנה הראשונה של ברכות? "מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם[7]

מניטו: עד?

קהל: עד סוף האשמורה הראשונה...

מניטו: "האשמורה הראשונה" מי אומר?

קהל: ר' אליעזר

מניטו: ר' אליעזר. אז שמה הגמרא שואלת אם יש 3 או 4 משמרות בלילה. וזה עניין של המלכויות.

ולכן יש לנו 2 אפשרויות: או לומר שזה בבל, מדי, פרס... "מלכות הרשעה" זה?

קהל: רומי

מניטו: רומי, רומא. ויש גם כן גרסה אחרת: זה בבל, פרס, יוון ורומי. אבל סופסוף זה הולך לאותה משמעות. אז פה במקור של בראשית רבה:

"ראיתי את הארץ והנה תהו". "ובהו" (בראשית שם), זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ו, יד) "ויבהילו להביא את המן"

"ויבהילו" זה בהו, זה ברור שזה מדי. זה מלכות שהיתה לפני ש-"ויהי בימי אחשוורוש המולך מהדו ועד כוש" תראו המקור ברש"י הפסוק אומר "המולך" ולא "המלך" – מה ההבדל? מה? למה לא אמר "המלך"?

קהל: ארעי? זה מיעוט [?] הוא מולך עכשיו ולא ימלוך.

מניטו: זה דרש יפה. זה מספיק. שמלכות פרס לקח את המלוכה ממלכות מדי. "המולך" ולא "המלך", הבנתם את ההבדל כן? תראו ברש"י שם.[8]

אז קודם כל בבל, אח"כ מדי, ואח"כ:

וחשך

על פני תהום

"וחשך" (בראשית שם), זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. "על פני תהום" (שם), זו מלכות הרשעה, שאין לה חקר כמו התהום. מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. "ורוח אלקים מרחפת" (שם), זה רוחו של מלך המשיח

זה מובן? לכן יש שלבים: קודם כל שלב של מלכות בבל, אח"כ מדי, פרס, יוון, ורומא, רומי. ואח"כ בסוף מלכות המשיח. זה המקור של הפרק של המהר"ל. זה מובן? אז ניקח את הספר עכשיו.

והמהר"ל מסביר בפרקים הקודמים מה מאפיין את כל מלכות ומלכות שמטרותיהן להתנגד לכל השלבים של ההכנה של מלכות ישראל. כל המלכויות האלו לוקחים את המלוכה מישראל, ורק באחרית הימים מחזירים את המלוכה לישראל. והוא נותן לנו הסבר כזה: כמו שבנשמת הנפש האדם יש כמה כוחות, גם כן בבחינת כלל המין האנושי, הכוחות האלו פועלות במלכויות. ולכן כוח הנפש זה במלכות בבל, ואח"כ כוח הרוח זה במלכות יוון, אח"כ כוח השכל זה במלכות יוון.

קהל: [...]

מניטו: מה אמרתי? לא, אמרתי מדי - רוח לא? טוב יש בעיות, יש לי בעיות עם הביטוי...

אני חוזר על זה: הכוח המאפיין את מלכות בבל זה כוח הנפש, "גסות רוח", נפש. אח"כ מדי זה הרוח, אח"כ יוון זה השכל. ואח"כ באה המלכות הרשעה (זה רומא) שכוללת את כל הצורות של נפש האדם: נפש, רוח, נשמה (שכל), והיא שמתנגדת לישראל בכל הכוחות בבת אחת. תראו בקטעים שכותבים בפרק שלנו את ההסבר של המהר"ל שהוא מביא לפי המקורות בפסוקים, נלמד. ופה מתחיל:

ודע כי החומר הוא מתפעל

החומר הוא בגדר, בהגדרה של כוח הנפש - הוא מושפע מכל ההשפעות, הוא מתפעל. הוא לא פועל, הוא מתפעל. תראו, אני רוצה לקרוא את כל הפרק כי זה... צריך להתחיל את כל הנושא כדי להבין את ה...

ולכך בני אדם שהם בעלי חומר אינם עזים וקשים

- אין להם היוזמה של העזות. ויש הבדל, אני מציין מיד, בין "עזות" ל"עזות פנים". "עזות פנים" זה שלילי, מבחינה מוסרית, כן? "עז פנים לגהנום"[9]. אבל עזות, (והמהר"ל חוזר על המקורות האלו) "עזות" זה מידה חיובית. למשל, במשנה בפרקי אבות: "היה...

קהל: עז כנמר

מניטו: עזר כנמר[10]. יש הבדל בין "היה עז כנמר" "לעשות...

קהל: רצון אביך שבשמים".

מניטו: זה חיובי, וזה מידה חיובית. זה היוזמה של הרצון, אבל "עז פנים" זה המכשול, זה הכישלון של העזות. בהגדרה השלילית. לכן יש הבדל.

אינם עזים וקשים

בני אדם ששייכים לחומריות - הם בבחינת "מתפעל", מקבלים השפעה, והם מגיבים על ההשפעה. אבל אין להם היוזמה בבחינה השלישית שהיא בחינת השכל-הנשמה בהגדרה של המהר"ל.

אבל ישראל שנתנה להם התורה, הם עזים וקשים לגמרי

פה יש הגדרה מעניינת, ואנחנו יודעים שזה אמת: ישראל, הם "עזים וקשים לגמרי", לכן זכו למדרגת מתן תורה. צריך להיות "עז כנמר" כדי להיות מסוגל לעבודת התורה. ועוד נמשיך:

ודבר זה בארנו בכמה מקומות. ולכך ראה דניאל

בנבואה שלו

אומה זאת, שהיא מוכנת אל החכמה ביותר

במקביל למקור שראינו במדרש רבה, יש גם הפרק של נבואת דניאל, שהוא רואה את ההתפשטות של המלכויות האלו בבחינת חיות, והחיה השלישית בחלום דניאל זה נמר. מיד המשמעות היא מדויקת: זה הכוח השלישי, כוח השכל שנקרא: "עזות רוח", לא "עזות פנים" אלא "עזות רוח". ולכן הוא רואה איזה חיה שנקראת "נמר"

שהיא מוכנת אל החכמה ביותר משאר אומות, ראה אותה נמר, שהוא היותר עז. ולפיכך האומה הזאת בקשו שיכתבו להם חכמים התורה (בלשון) יונית,

אתם זוכרים במה מדובר: כי דווקא תרבות יוון ביקשה שחכמי ישראל יכתבו את התורה. כי הם היו מסוגלים ל... איך אפשר לומר? לגזול את התורה מישראל, מכיוון שהתרבות שלהם היתה מסוגלת לאותה מדרגה של חכמה.

תרבות בבל ראתה את הכוח של ישראל בבחינת הנפש, והתנגדה לזה; תרבות מדי בבחינת הרוח – והתנגדה לזה; ופה אנחנו מגיעים לשלב השלישי, של יוון, של העימות בין יוון וישראל, ודווקא בנבואת דניאל זה בצורת נמר, שזה מסמל לסגולת הכוח השכלי השייך לתורה. יוון זה לא ישראל, ולכן אינם מסוגלים לתורה בקדושתה, אלא מסוגלים למדרגת חכמת התורה ולכן דווקא ביקשו לגזול מישראל את התורה כחכמה. לא כקדושה כי אין להם שום שייכות לקדושה, אבל הם מסוגלים להבין את חכמה התורה כחכמה, ורצו לקחת מישראל את התורה כחכמה, כדי לתרגם אותה ליוונית. אתם מבינים את חומרת המאורע, כן?

כמו שמפורש במסכת מגילה (מגילה ט א). אף כי בודאי אין לאומה הזאת חלק בתורה

ואני מוסיף, מסביר: בבחינת הקדושה,

כמו שאמרנו

מקודם

ומכל מקום בקשו לכתוב להם התורה בלשון שלהם. וזה מורה שהחכמה שייך להם ביותר מן שאר האומות.

יש קצת הומור בזה: אנחנו יודעים שהיו מייסדי הפילוסופיה. לכן היו מסוגלים להִקַשר לעניין של חכמה. מצאו ספר שעם ישראל אמר שזה נבואה. שהספר, אפשר להגדיר, התורה - אפשר להגדיר אותה בפסוק מיוחד: קדושים תהיו כי קדוש אני. טוב, זה לא מעניין אותנו הקדושה, אבל הבינו למשל את הפסוק: "וראו כל העמים" (פחות או יותר זה ככה) כי "עם חכם ונבון..." אתם זוכרים את הפסוק בספר דברים? [11] תפסו את עניין החכמה שיש בתורה, ורצו לגזול מישראל את אותה חכמה ולתרגם אותה ביוונית. זה מובן? אז אני חוזר על זה:

וזה מורה שהחכמה שייך להם ביותר

כן, רציתי לציין, אולי דיברנו על זה כמה פעמים: שְכּרש"י נתן פירוש למילה "פילוסוף" פעמיים במשל, במסכת שבת בפרק "כל כתבי הקודש" מפרש "פילוסוף" המילה "מין". מה זה מין?

קהל: מינות

מניטו: מי שמראה את עצמו כאילו מאמין, אבל אינו מאמין, אז נקרא "מין. ובמסכת עבודה זרה רש"י מסביר את המילה פילוסוף כ"חכמי אומות העולם".

דיברנו פעם על זה, אני רוצה להסביר את זה בהקשר לנושא. ולכן יש לנו 2 פירושים של רש"י במסכת שבת פרק "כל כתבי הקודש", הפרק מתייחס לשאלה הבסיסית מה זה ספר של כתבי הקודש, מה זה ספר של חכמה. יש הבדל מהותי בין שתי ההגדרות האלו. אז במסכת שבת, רש"י מסביר "פילוסוף" זה "מין"[12]. במסכת עבודה זרה הוא מסביר המילה "פילוסופים" בלשון רבים – "חכמי אומות העולם", (שהיו פילוסופים, הם חכמי הדרום, זה מסכת עבודה זרה). לאמתו של דבר אין סתירה. מכיוון שבהקשר לנבואת ישראל – מי שלא מאמין בנבואה הוא "מין". בהקשר לעבודה זרה – מי שלא מאמין בעבודה זרה הוא חכם, ולכן אין סתירה. הבנתם את זה כן? ולכן יש נושא מעניין מאד, ושוב חוזר כל העניין הזה בימינו אנו, מה עדיף? פילוסוף של אומות העולם, או פילוסוף של ישראל?

קהל: אומות העולם

מניטו: למה?

מכיוון ש... מה זה פילוסוף? מי ששולל כל עניין נבואה. זה מובן כן. אין דבר כזה בפילוסופיה נבואה. לא מובן, שוללים את זה. אז מי ששולל את הנבואה, יש 2 אפשרויות: או מדובר בנבואה של עובדי עבודה זרה – אז הוא חכם, מכיוון שהוא שולל את מה שצריך... אם מדובר בנבואת ישראל – ברור שהוא "מין". זה מובן?

יש איזה מין פרדוקס – מצד אחד הוא חכם, מכיוון שהוא שולל את העבודה זרה. מצד שני הוא מין – מכיוון ששולל נבואת ישראל. ולכן אם הוא גוי – הוא נקי מכל חטא, דווקא הוא חכם. אם הוא יהודי נאמר, אז פה יש בעיה. אם הוא תלמיד חכם – אז נקרא "מין", אם הוא עם הארץ, אפילו אפיקורוס אי אפשר לקרוא לו. צריך להיות תלמיד חכם כדי להיות אפיקורוס. הבנתם את ה...? זה מובן? טוב, אז אני חוזר לנושא.

פה המהר"ל מציין כאילו דרך אגב, שתרבות יוון היתה מסוגלת למה שאנחנו מגדירים "חכמה". ולכן כשראו את ספר התורה, אז ראו בו חכמה, ורצו לקחת את זה בבחינת חכמה, ורצו לתרגם את החכמה ליוונית. את החכמה של התורה ליוונית.

בבחינת עם ישראל, שקיבל את הנבואה מנביאי ישראל מהתקופה הקודמת, זה ברור שזה לא רק חכמה. שזה קדושה. אבל היוונים לא היו מסוגלים לתפוס את הצד הקדושה שהיתה באותה חכמה, ורצו לקחת את זה כחכמה. טוב אז נמשיך.

אה... עוד הוספה: תוספות, דווקא באותו מקור של מסכת שבת מביא את פירושו של רש"י – "מין", ואח"כ מביא את... לא הוא לא מביא את זה, זה ממקור אחר, של עבודה זרה, מביא מה ש... תוספות אומר: "ושמעתי מיהודי שבא מיוון שפילוסוף, המשמעות זה 'אוהב החכמה'"[13]. ויש עוד גרסא, חבל לא הבאתי את הספר: "ואית דגרסי פילא סבא"[14] בארמית, והוא מביא מקור בתרגום – ש"פילא סבא" זה זקן ליצן. "פילא" זה ליצן בארמית. מי שאומר שהוא רוצה לדבר על החכמה אבל לא היתה נבואה. לפי התוספות זה הגדרה של ליצן. תפסתם את ההסבר. אולי בצורה אחרת, מי שאומר: "אתם רוצים לדעת? יסוד החכמה זה שאי אפשר להגיע לחכמה". זה כל הפילוסופיה. ולכן הוא מסביר את זה: "פילו" – "סוף": "פילא" – "סבא" בארמית. זה מובן...

חשיבות ההפרדה בין המוץ לתבן של תרבות יוון

אז אני חוזר לעניין:

ולכך דרשו ז"ל "יפת אלקים ליפת

אתם זוכרים שזה הברכה של נוח ליפת: "יפת אלוקים ליפת"

וישכן באהלי שם" (בראשית ט, כז), ופרשו ז"ל (מגילה ט ב) אמר רב חייא בר אבא, היינו טעמא דכתיב "יפת אלקים ליפת"? מיפיותו

איך קוראים את זה?

יפיפותו של יוסף, היופי... סליחה, אמרתי "יוסף"? זה גם כן נכון...

היופי של יפת -

יהא באהלי שם

"יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם". איזה מין ברכה כזו. החלק של יפת זה היופי. ודווקא מכיוון שהיופי זה החלק של יפת, עתיד לשכון באהלי שם. ההסבר של הגמרא זה: הִרשו לתרגם את התורה, את ספרי הקודש, נאמר, רק בלשון יוון. מכיוון שהוא שפה יפה. כי היופי של יפת זה יוון, אומרת הגמרא. ואנחנו יודעים שזה הסגולה של יוון: כל היופי של ה... נאמר, הגאוניות, הגניוס של יפת – סופסוף אנחנו מוצאים אותה ביוון.

ולכן כשנתנו רשות לתרגם (אני מתכוון לסנהדרין כן?) לתרגם את ספרי הקודש – קודם כל נתנו רשות לתרגם רק בלשון יוון. וזה דווקא בפרק "כתבי הקודש". אני לא רוצה להפליג בסוגיות שמה, כי אין לנו מספיק זמן כדי לראות את כל הפרק. אבל תראו את פרק "כל כתבי הקודש" במסכת שבת: כשחולקים כבוד לתרגום ביוונית כמעט באותה מדרגה שחולקים כבוד לכתבי הקודש בעברית עצמה.

אז ההסבר הוא ככה: איך יפת ישכון ב"אהלי שם"? כשיתרגמו את כתבי הקודש בלשון יוון.

אתם מרגישים שיש משהו דומה לסתירה פה: מצד אחד המהר"ל מסביר לפי המקורות להגדיר את יוון בתחרות עִם ישראל שגנבו ממנו את החכמה שבתורה כשתרגמו את התורה. וזה המקור של ה"בראשית רבה"[15] – שהחשיכה את עיני ישראל ואמרו להם: כתבו על קרן השור "אין לכם חלק ונחלה באלקי ישראל".

מצד שני יש איזה שבח ללשון יוון. אם כבר יש צורך לתרגם את כתבי הקודש בשפה אחרת – אז הרשות ניתנה קודם כל [ליוון]. אח"כ הרשות ניתנה לכל השפות. ודווקא לפי דעתי, מכיוון שהיהודים לא היו מבינים עברית אז היו צריכים לקרוא בכל לשון שאתה שומע. ודווקא בלשון יוון.

פה יש נושא חשוב מאד: יש הבדל בין לשון יוון, תרבות יוון - מצד אחד, והפילוסופיה היוונית, החכמה היוונית. זה שני דברים שונים לגבי החכמים. הם נתנו כבוד ליופי של... הלשון והתרבות של יוון, והיו בעימות, במלחמה עם הדעות של החכמה היוונית. זה לא קל כבעיה כן? כי יש צד חיובי ביופי של לשון יוון, ויש צד שלילי לגמרי (ונראה למה) בצורה שהיוונים, בעיקר הפילוסופים רצו לסלף את חכמת התורה.

אז המהר"ל ממשיך בהסבר:

כלומר מן היופי של בני יפת, וזהו לשון יוני, שהוא היפה יותר, יהיה התורה באהלי שם

זה מובן או צריך לדייק עוד? זאת אומרת: איך מתקיים הפסוק: "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם"? אם היופי של יפת יהיה אמיתי (וסופסוף זה מתגלה ביוון) אז יפת יכול לשכון באהלי שם. איך? בתרגום של התורה בלשון יוונית.

ולכן רציתי מיד לדייק: יש הבדל בתפיסת החכמים בעניין של היופי השייך לסגולת יוון, שהיא יופיו של יפת, וחכמת היוונית שתרגמה את קדושת התורה לצורה תרבותית שונה לגמרי, שייכת לחכמה החילונית של יוון. אתם מבינים את חשיבות הבעיה.

כי מותר להיות התורה בלשון שלהם, וכל זה מפני שיש להם החכמה יותר משאר אומות.

אפשר אולי להגדיר את זה ככה: יותר מכל שפות יש סיכוי שהתרגום של כתבי הקודש בלשון יוונית יהיה יותר קרוב לאמת של חכמת התורה מִשְׁאַר לשונות. זה מובן? אבל מה קרה? קרה שתרבות יוון רצתה לחלל את קדושת אותה החכמה של התורה, ולכן התחיל העניין.

אצלכם יש פירוש על מסכת אבות שנקרא "מגן אבות" מחכם גדול ששמו היה... דווקא באלג'יר...

קהל: הרשב"ץ?

מניטו: הרשב"ץ, כן. אז הוא מסביר את זה באופן ברור מאד: ההבדל בין לשון יוון וחכמת יוון[16].

הפיתוי לתרגום היווני

זה מסביר לנו למה היה כל כך פיתוי לעם ישראל שבאותה תקופה לתרבות היוונית. מי שלמד את הלשון הזה, יוונית, יכול להבין שהיה פיתוי כזה. אם כבר צריך לתרגם אז כדאי ביוונית ולא בלשון אחרת. נמשיך:

והקירוב הזה עצמו, זאת אומרת הקירוב של סגולת החכמה השכלית ביוון, וסגולת החכמה הקדושה בישראל

והקירוב הזה עצמו

זאת אומרת: הקירוב שסגולת החכמה השכלית ביוון, וסגולת החכמה הקדושה בישראל

והקירוב הזה עצמו היה גורם שרצו לאבד מהם התורה

להאביד מישראל את התורה.

ולכן כשהיו שולטים בארץ יהודה אמרו: תביאו את הקרבנות שלכם, אבל על קרן השור של הקרבן כתבו: "אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל", ועוד זה יתבאר.

כי אין גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו, ולפיכך רצו לאבד מהם התורה

זה ביטוי יפה. ולכן, מהו הפסוק שנקרא בין לבין[17]? אני חוזר על מה שאומר המהר"ל אומר פה: "אין גיבור מתקנא אלא בגבור שכמותו". חכמי בבל לא היו יכולים להתחרות עם חכמת התורה, מכיוון שלא היו מסוגלים להיות חכמים באותה מדרגה. גם כן חכמי מדי. אבל חכמי יוון כן - תפסו דווקא את הנקודה של אותה חכמה שיש בתורה – אנחנו צריכים אותה. נאמר את זה ככה: לגבי האוניברסאליות של התרבות האנושית כולה, הספרייה של אלכסנדריה, כן? בתנאי: שלא יהיה קשר... איך אומרים את זה? מיוחד, ייחודי, של העם היהודי. תפסיקו לומר: "זה החכמה שלנו, זה הכתובת שלנו", תנו את זה לכל העולם כולו ("אור לגוים") בלשון יווני. מכיוון שזו היתה המלכות של אותה תקופה.

מה הפסוק בתורה שהוא מתנגד למה שאמר פה הרב? "כי אין גיבור מתקנא אלא בגיבור שכמותו". "לכן נאמר..."? כדי לתקן את זה? זה דבר פשוט ויפה: "ואהבת לרעך כמוך". כי פה יש סכנה של קנאה. הבנתם את ה...?

ולפיכך רצו לאבד מהם התורה. ולכך אמר כי מלכות שלישית מתיחס אל חיה

בחזונו של דניאל

שהיא נמר שיש לה ד' כנפים (דניאל ז, ו), כי החכמה הוא מתפשט בכל צדדין לרוחב ולאורך

טוב אני מדלג על ההסבר הזה

ואין לה גבול כלל, רק מתפשט בכל מקום. ולכך היה מדמה זה לנמר שיש לו ד' כנפים, שהכנפים מורים על התפשטות בכל ד' רוחות, וכבר בארנו זה במקום אחר, וזה מבואר[18] בכל מקום. ולכך אמר על אומה זאת

זה בארמית, בספר דניאל: שהיא תתפשט בכל הארץ. ובלי שום ספק: הכוח, הסגולה של תרבות יוון התפשטה (כך אומרים?) התפשטה בכל העולם כולו. וזה בחינה... בכל הארץ כולה

קהל: מניטו, חכמה ב[...]?

מניטו: לא [...]. מצד האומנות זה מסוגל לאיזה אופי תרבותי. אבל יש איזה בחינה של חכמת יוון שהתפשטה על כל העולם כולו. בבחינה ממש כלל עולמית.

קהל: מדעית

מניטו: המדע. כי הלשון של המדע זה סופסוף המתמטיקה היוונית. וזה הגיע למדרגה של "ויהי כל הארץ שפה אחת"[19]. זאת אומרת - זה בא מיוון, כן? וזה דווקא המדע של החיצוניות של העולם. יש צד של אסתטיקה - יופי, ויש צד של מדע - זה המתמטיקה. אני לא אומר שלא היו גם לפני היוונים תרבויות ועמים שידעו מתמטיקה, אבל הסגנון המתמטיקאי של היוונים הוא הוא שהגיע לאותה מדרגה של "ויהי הארץ שפה אחת". זה מובן? זה שייך לשטחיות של המציאות, לחיצוניות של המציאות, כפי שראינו כבר בשיעור הקודם כשלמדנו את הפרק ב"אורות". זוכרים את זה?

אבל הלשון השייך, השפה השייכת לפנימיות של המציאות, לרוחניות, לנשמה, לערכים של הקדושה – זה הסגולה של עם ישראל. אז כל עוד שיוון הסתפקה בחלק, בסגולה שלה: היופי, (אני חוזר בהגדרות: היופי, האמת של המציאות החיצונית, דהיינו – המדע) זה היה בסדר, זה היה הסגולה של יוון. הסגולה של ישראל זה הנבואה: הידיעה, המדע של פנימיות המציאות של הקדושה של עולם הפנימי של הנשמה. אבל כשיוון רצתה לקחת גם את הסגולה של עָם ישראל – אז המלחמה התחילה. תפסתם את העניין?

הבחירה השגויה בין תרבות פרס לתרבות יוון

יתכן שהיתה פה איזה מין... איך אומרים את זה? חכמי ישראל לקחו סיכוי גדול, הפיתוי היה גדול גם כן: לתת, לתרגם את התורה בלשון יוון. אבל לפי דעתי לא היתה ברירה, זה נעשה בעל כורחם. ואנחנו רואים לפי המציאות התרבותית של עם ישראל בכל תקופה: דווקא (ויש לנו הרבה הרבה עדויות מאותה תקופה) היהודים ובכללם הרבה מחכמי ישראל, בחרו את התרבות היוונית על התרבות הקודמת של פרס, מדי ובבל, וזו היה הכישלון של התרבות היהודית דאז. מכיוון שכל עוד היהודים היו נאמנים לתרבות הפרסית המדאית[20] (כך אומרים? מדאית? באל"ף כן?) הבבלית – שזה הכלי של החכמה של התלמוד. זה תרבות בבלית, זה לא תרבות יוונית כן? אז הכל היה עוד קשור לתקופת הנבואה. לכלים התרבותיים של תקופת הנבואה. מיד כשהתחילו להעדיף, לבחור, את התרבות היוונית ככלי של תרגום[21] התורה, ואח"כ הלטינית – זה היה הרס של המסורת, והתחלת הצדוקיות.

אתם מבינים שפה יש נקודה חשובה מאד: סופסוף, אם אני הולך לסוף הנושא הזה – מהו ההבדל בין עולם היהדות לעולם הנצרות? עולם היהדות נשאר נאמן לכלים התרבותיים של התקופה של הנבואה, דהיינו – התרבות הבבלית והפרסית. הנצרות בחרה בכלים של יוון ורומי. וכל פעם שיהודי (תלמיד חכם, משכיל, נבון) עושה אותו דבר, זאת אומרת: זורק את הָדְרכי החשיבה של התלמוד שהם בבלים ופרסים (מי שבקיא קצת בתרבות מבין את זה, [בקיא] בתלמוד, מבין את זה) ומעדיפים את הכלים התרבותיים של המערב - האוניברסיטאיים האקדמאיים, דהיינו: יוון ורומי – זה כבר הרס המסורת. זה ההבדל בין הישיבה והאוניברסיטה.

זה עניין של [...] תפסתם את זה?

הסיכוי, הסיכון, והכישלון של חכמי ישראל

קהל: למה לפי זה דרשו: "יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם" – שמותר לתרגם את התורה ליוונית?

מניטו: נכון, לכן אני אמרתי, התחלתי קצת: זה היה פיתוי, ולקחו סיכון חמור. זה נכשל.

זה היה יכול להיות אפשרי אם לא היתה אותה מלחמה תרבותית שהיוונים לא הסתפקו בסגולה שלהם. דהיינו – החכמה של החיצוניות של המציאות, עולם האסתטיקה ועולם המתמטיקה – רצו לטפל (והמושג במקומו) בנושאים של הנבואה - פילוסופיה. ואז הכניסו חושך במקום האור, הכניסו את הטומאה במקום הטהרה, כפי שלמדנו בשיעור של הרב, כן? זוכרים את זה[22]. כל עוד שאיש מדע עושה מדע – זה כשר למהדרין. אבל כשהוא מתחיל לפלסף – הוא מתחיל לסלף. כי הוא מטפל בתחום שמחוץ לסגולה שלו. וזה התחום של הנביאים, של הנבואה.

אתם מבינים את ה...? סופסוף זה פשוט להבין את זה, אבל זה היתה מלחמה שלא נגמרה, כן?

ולפי דעתי ההסבר ההיסטורי תרבותי אפשר למצוא במה שאומר המהר"ל: כל עוד (אני חוזר על זה) שאנחנו נשארים בתחום החכמה התלמודית (אם זה בבלי, אם זה ירושלמי) דרכי החשיבה הם בבליים ופרסים, וכשעוזבים את זה ומתחילים ל... איך אני יכול לומר... לפלסף עם דרכי החשיבה של יוון ורומי – זה כבר התחלה של הנצרות. וזה מתחיל בצדוקיות, וזה המצב עכשיו. כבר מתקופת הרנסאנס כבר עד ימינו אנו – זה ההבדל המהותי בין העולם הרוחני של הישיבה והעולם הרוחני של האוניברסיטה. ואין שום פשרה אפשרית – זה או זה או זה. אתם מבינים את זה כן? אז אני לא אומר שבלתי אפשרי להיות איש ישיבה עם מידע (לא מדע - מידע) אוניברסיטאי - זה אפשרי, התרבות היא אוניברסאלית. אני לא אומר שאי אפשר להיות איש אוניברסיטה עם מידע תלמודי, אבל איך מתחילים הפסוק הראשון של ספר תהלים? "אשרי האיש אשר לא הלך" הבנתם מה שאני אמרתי...

ואני חוזר לעניין. זה מובן?

טוב, אז אתם רואים שהבעיה מתחילה עם ההתמודדות עם יוון. כל עוד שהיינו עם בבל – זה כוחות הנפש, תרבות של כוחות הנפש. והיתה מלחמה ביניהם. אבל זה לא הגיע עד השכל. מדי – זה עניין הרוח, הרגישות שבחיים, האומנות של "כוח המרגיש" כמו שאומר הרמב"ם[23]. זה היה מדי. טעויות עצומות, אבל בלי שום שכל.

מיד כשמתחילים עם יוון אז זה כבר חומרת העניין.

לכן אני אומר: היה פיתוי לאותה אפשרות שאולי זה אפשרי לתרגם, וזה יהיה הקשר, הגשר, עם העולם הכללי דרך לשון יוון, מכיוון שכבר נאמר "יפת אלוקים ליפת". וזה נכשל!

קהל: למה לא אסרו את זה?

מניטו: מה? לא, התאבלו בזה. התאבלו. היה אבל כשרצו את זה. מכיוון שבאופן היסטורי מדויק זה לא הסנהדרין שהחליטו לתת [נשמע גם - "לתרגם"], אלא מלכי יוון, זה ה...

קהל: [...]

מניטו: נכון. הכריחו את חכמי ישראל לתרגם

קהל: אבל יש בתלמוד הלכות שלמות על זה ש... זה גם הלכה, ברמת ההלכה שמותר לתרגם ביוונית דווקא...

מניטו: לכן אני הבאתי את המקור של ה"מגן אבות". שאומר: "יש הבדל מהותי בין…"

[סוף קלטת]

 

הכישלון של חכמי ישראל בעקבות סגנון הלימוד היווני

פייטנות יוונית, ספרות יוונית, כן? זה העולם שמתאר הרב, של היופי, של האמיתות שיש במציאות החיצונית של העולם. ומי שלומדים מתמטיקה גם כן רואים שזה רצון הבורא, לגבי הכלים של העולם.

מיד כשמגיעים לתקופה של הפילוסופיה - זה עניין אחר לגמרי. זה חכמי יוון שרוצים לדבר על הנושאים של הנביאים. אז זה מה שאומר המדרש: מביאים חושך במקום האור. יש איזה מין מימד טרגי במה שהם אומרים כשהם מדברים על הנושאים של הנשמה - מוות במקום חיים, למה? מכיוון שהחשיבה שלהם התרגלה לסדר של החיצוניות, וכשמדברים על הפנימיות - מכניסים בפנימיות את הסדר של החיצוניות: זה המוות בנשמה. תפסתם את זה?

והדוגמא המאפיינת זה הנצרות: זה איש של יוון שנשאר יווני, עם הטרגדיה שלו, ושמאמין באמונה של ישראל. אז הוא הופך את האמונה של ישראל מחיים למוות. זה מובן כן? זה ברור! זה המצב התרבותי של ה...

ואם אני חוזר לנקודה ההיא של ההבדל בין האווירה של עולם הישיבה, שלומדים את התורה עם כוח סגולי של החכמה השייך לישראל, אבל דרך דרכי החשיבה של בבל ופרס. מיד כשמתחילים ללמוד את זה דרך דרכי החשיבה של יוון ורומי - זה כבר נוצרי. זה קצת סכמטי מה שאני אומר, אבל לא כל כך, מכיוון שלאמתו של דבר זה חמור יותר.

קהל: יש גם... משתמשים חכמי ישראל ב...

מניטו: כל חכמי ישראל שהשתמשו בדרכי החשיבה של יוון ורומי - נכשלו. נקודה. אין יוצא מן הכלל. אין יוצא מן הכלל! והדוגמא זה לאו דווקא שפינוזה, שהיה כבר בוגד. אלא פשוט: מנדלסון. הוא התחיל בדרך ההיא - נכשל, מייד. ומידה כנגד מידה – בניו התנצרו. והוא היה יהודי אדוק כן? בניו כבר. מכיוון שהוא הורה להם את הדרך הלא נכונה. ואין יוצא מן הכלל!

קהל: אבל גם הרמב"ם השתמש בחכמה ההיא

מניטו: מה?

קהל: הרמב"ם

מניטו: אני לא דיברתי על הרמב"ם, אתה מדבר על הרמב"ם.

קהל: הוא לא השתמש באריסטו?

מניטו: נכון. מה אתה רוצה שאני אומר...? כבודו מונח במקומו. אבל אני חוזר על מה שאני אמרתי: בלי יוצא מן הכלל. כל חכמי ישראל שהשתמשו בזה נכשלו, נקודה. אל תביא את הרמב"ם פה. "והמשכיל ישכיל"... זה לא הנושא, אנחנו עם המהר"ל. אם אתה אומר כבר הרמב"ם, אז תאמר אולי "מיימונידס"[24], זה משהו אחר. הרמב"ם זה הרמב"ם. אתה מבין את ההבדל אולי, כן?

אז נחזור לנושא: איפה הגעתי?

וכל זה מפני שיש לה החכמה יותר משאר אומות. והקירוב הזה עצמו היה גורם שרצו לאבד מהם התורה,

"מהם" זה ישראל

כי אין גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו, ולפיכך רצו לאבד מהם התורה.

זה מה שאנחנו אומרים ב"על הניסים", אתם זוכרים?

קהל: לשכחם מתורתך

מניטו: "לשכחם מתורתך", ויש גרסאות "להשכיחם מתורתך". לא רק לנתק את התורה מישראל, אלא גם ישראל מהתורה. זה מובן. טוב, פה המהר"ל מסביר באופן חריף מאד, מה שקרה באמת: היוונים היו מסוגלים להבין את עומק החכמה שבתורה ולכן רצו לקחת אותה, ולנתק אותה מהישראליות שלה, מהקדושה שלה. וזו היתה חומרת המצב. ולכן המדרש, וגם במסכת מגילה, גם כן מביא את זה: "החשיכו עיניהם של ישראל ואמרו כתבו על קרן השור"... קרבנות תביאו, אבל מבחינה דתית, בבחינת עבודה זרה של אומה זו או אחרת. "אין לכם חלק ונחלה באלוקי ישראל". הקשר הזה נותק לפי דעתם.

ורק רציתי להוסיף, המצב שאנחנו חיים עכשיו, מאז תקופת האמנסיפציה בחברה היהודית, ובפרט בחברה הישראלית, העימות הזה זה בין שני הגישות האלו: אלו שבאים ואומרים "התורה זה חכמה גדולה, יותר גדולה מכל חכמות אחרות" - אבל מאותו סוג. וזה שונה לגמרי מהמסורת שלנו שהתורה היא החכמה של הקודש, זה משהו אחר לגמרי. תפסתם את זה? והקודש שייך דווקא לעם ישראל. עם קדוש, תורה קדושה, לשון הקודש. ולכן לתרגם את התורה בלשון יוון – זה כבר משהו. כי זה לשון יפה, אמיתי, כשר, למהדרין. לתרגם את התורה בדרכי החשיבה של יוון – זה כבר משהו אחר. צריך לתפוס את זה שתקופות שונות... היתה תקופה של תרבות יוון מבחינת היופי, וכשהגענו לתקופה השניה של תרבות יוון מבחינת הפילוסופיה – זה כבר משהו אחר. הבנתם את זה?

 

הסתרת קדושת התורה ע"י חכמי ישראל והשכלותיה

קהל: בעניין של רצון של שינוי, זה "עשרה מקומות" בתרגום, כדי לשמור על הייחודיות הזאת של התורה?[25]

מניטו: לפי הדוגמאות שמביאה הגמרא הם פחדו מהתגובה של היוונים מכיוון שדווקא בכל המקורות האלו היתה איזה נימה... אנטי-גויית נאמר, זהו. אז פחדו מזה.

לא, לפי דעתי זה היה יותר חמור: החליטו בכוונה לתרגם את זה ברובד הכי הכי תחתון של החכמה. הבנתם מה שאני רוצה לומר? זאת אומרת ניסו... הצליחו אני חושב. כי כשאנחנו קוראים את כל התרגומים שבאו אחריהם, ודווקא התרגומים הכי... האחרונים כן? אנחנו רואים שהמתרגמים לא מסוגלים [אלא] רק לתרגם לפי המשמעות הכי פחותה של הפסוק. ובזה הצליחו. כדי לא לטמא את הרוחניות הגבוהה של דברי הקודש. אבל מה? זה הביא איתו אסונות בעם היהודי! כי גם היהודים עצמם קוראים את הפסוקים רק בשכבה הכי תחתונה של המשמעות. תפסתם מה שאני רוצה לומר?

קהל: מיסיונרים

מניטו: לא לא, אני מתכוון למשהו קצת יותר אחר. אין לי דוגמאות עכשיו כי הנושא הוא רחב מאד, רק באופן מופשט: בכל פסוק ופסוק יש משמעות לפי הפרד"ס, כן? ויש פרד"ס דפרד"ס, ופרד"ס דפרד"ס עד אין סוף, כן? אז המתרגמים, זאת אומרת הסנהדרין שתרגם, ה"שבעים" האלו, החליט לתרגם במילה היוונית היותר גסה, היותר חיצונית, היותר... גרועה, נאמר. כדי לא ללכלך את הרוחניות שבתורה. אבל מה... כל זה הביא איתו אסון גם כן ליהודים! הם קוראים את כתבי הקודש, אפילו בעברית, דווקא בשכבה היוונית של התרגום. תפסתם את זה? נמשיך.

ולכך אמר כי מלכות שלישית מתיחס אל חיה שהיא נמר

אה, זה קראנו כבר. איפה הגעתי? יותר למטה.

מאחר כי האומה הזאת יש בה החכמה, הרי השכל מתפשט

רגע, עוד למטה... לא זה זה:

כי כך ענין השכל. ולכך כפי מדת השכל, היא ממשלתם בכל העולם, והכל היה כפי המדה. ולכך המלכות הזאת לא היו מתנגדים לישראל רק מצד התורה השכלית ומצות התורה האלקית. וכך היה כל ענין מלכות שלישית, לבטל מישראל מעלת התורה האלקית, וכל דבר אלקי בפרט. היתה רוצה אומה זאת שלא יהיה חס ושלום לישראל מעלה אלקית. וזהו אומרם במדרש: "ושם הנהר השלישי חידקל – זו יוון"

זה עוד מדרש אחר בויקרא רבה[26]: "חידקל" זה שם של הנהר, כן? וההסבר של המדרש הוא שהיא "חדה וקלה (חידקל) בגזרותיה", זאת אומרת: מתוחכמת, "הבה נתחכמה לו"[27], על ישראל

ואומר להם: כתבו על קרן השור שאין לישראל חלק באלוקי ישראל, כי מלכות שלישית אומרת לישראל כתבו על קרן השור דוקא.

טוב, ופה יש מיד רמז שאני רוצה להסביר כהקדמה, ונראה את המקור שמביא המהר"ל עכשיו במסכת ברכות. ואותה טענה אנחנו מוצאים אותה אח"כ בעיקר אצל האסלאם וגם אצל הנצרות, אבל בעיקר אצל האסלאם: פעם הייתם עם סגולה של אותה חכמה אלוקית של הקודש. אבל נכשלתם. איזה חטא? חטא העגל. בחטא העגל יש לנו (אומרים אומות העולם) עדות – שאין לכם שום סגולה אלוקית של קודש יותר מאומות העולם, כי דווקא חזרתם לאותה תפיסת העולם של העבודה זרה. זה מובן לכולם? מכיוון שקרה דבר כזה, נכשלתם, בחטא העגל, אז דווקא (אומר המהר"ל בהסבר שלו של המקור של המדרש): כתבו על קרן השור - רמז לעגל - זה נגמר. אין לכם חלק ונחלה באלוקי ישראל. תפסתם את זה?

 

המתיוונים בימינו

זאת אומרת השאיפה של אומות העולם בבחינת יוון זה לאבד (כלשון המהר"ל) את סגולת ישראל בקודש שזה כבר נאבד. אז כך בצורות שונות זאת טענת הנצרות: "עבר זמנכם" זאת טענת האסלאם. וזאת היתה כבר טענת יוון: "כתבו על קרן השור" – זה עדות של הכישלון שלכם, אין לכם חלק ונחלה. הבנתם את זה?

ואני חושב שאפשר להוסיף את זה: ואם המהר"ל היה חי בדורנו, היה אולי מסביר יותר. מכיוון שהוא ראה מראש את חומרת המצב. כבר בזמנו המצב התחיל להיות חמור. וש... גם המתיוונים בתוך עם ישראל אומרים אותו דבר: אין שום הבדל בין סגולת החכמה של עם ישראל וסגולת החכמה של אומות העולם. אין לנו, אומרים כביכול, חלק ונחלה במה שאתם קוראים עניין הקדושה, אלוקי ישראל, לפי הנביאים.

אני שמעתי מחבר אחד שהיה בקונסוליה בניו יורק לפני 20 שנה כבר, שחזר מאמריקה (הוא לא קשור לעניין הריגול של...) שאמר לי ששמע מהרב ממונקאטש, אולי שמעתם על החסידות של מונקאטש[28]? בולגרי, כן. משהו מיוחד. יש מהרבי שלהם - "אמרי יוסף" - יש הסבר, פירוש על רש"י לפי הקבלה. משהו לא רגיל. אז שאמר להם (הרבי ממונקאטש מניו יורק, הנוכחי, הוא אמר לקונסול הזה): בימי הביניים היו לנו בעיות קטנות. כל השאלות ותשובות של אותה תקופה זה שאלות קטנות, והיו לנו חכמים גדולים עצומים ענקיים כן? עכשיו יש לנו בעיות ענקיות וחכמים קטנים... זה יפה.

טוב זה נושא בפני עצמו. אילו היו לנו מורים כ-המהר"ל עכשיו – אולי אף אחד לא היה מבין אותם והוא היה כותב לדורות הבאים... אז אני חוזר על זה. אז אולי נתחיל במקור במסכת ברכות, וזה ההמשך אני אקרא את זה מהר מאד מכיוון שהעיקר זה ההסבר שלו. אתם זוכרים מה שכתוב בפרק חמישי במסכת ברכות על "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. אז תראו במהר"ל אני קורא את זה... פה:

שכחה סלקטיבית

ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני

הגמרא אומרת (וזה הצעקה של עם ישראל בכמה וכמה דורות): שמענו שמועה, הנביאים אמרו, יש השגחה בין הבורא עולם ועם ישראל. אבל מאז תקופת סיום הנבואה, וזה רחוק מאד בזמן, לא תופסים את זה. ולכן כאילו עם ישראל אומר: "ותאמר ציון (דווקא ציון) עזבני ה'". ולא רק ש"עזבני", ו"ה' שכחני". אתם זוכרים את כל הסוגיות.

הגמרא שואלת:

היינו עזובה היינו שכוחה!

זאת אומרת יש כפל לשון. והיא מסבירה:

אמר ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל

כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה:

לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה - זוכר מעשה הראשונה, אתה עזבתני ושכחתני

זאת אומרת יש צרה כפולה – לא רק שעזבתני, ואולי יש לך איזה קשר עם אומה אחרת, כנסת אחרת (לא רציתי לומר "כנסייה", אבל אתם מבינים...) עם דת אחרת... אז לא רק עזבתני אלא שכחתני!

וצריך לראות את זה ברצינות, זה החכמה של הגמרא שראתה את המצב של הייסורים בעם ישראל במשך דורות והרבה הרבה זמן. 2000 שנה וחצי כן? מאז ניתוק קשר הנבואה, ורואים בעולם הגדול כאילו אין שום זכר של עַם ישראל, ולאו דווקא, להיפך – יש איזה מין השגחה משונה לזרמים של תרבויות אחרות! זה הכוח של האמונה של אבות אבותינו במשך 2000 שנה. אז הנה:

אתה עזבתני ושכחתני - אמר לה הקדוש ברוך הוא:

וזה המשך הפסוק בנביא:

וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי:

אז התשובה של הנביא היא, מפי הקב"ה:

הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ:

זה ההפטרה שאנחנו קוראים, הפטרות של תנחומים אחרי תשעה באב.

אז הנה ההסבר של הגמרא. ופה יש איזה מין מדע של אסטרונומיה... משהו יוצא מן הכלל. תראו את זה במקור:

בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל

זה "צבא השמים" כן?

ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון

זה כבר רומאי

ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון

אני באמת לא יודע מה זה "רהטון", אם זה... איך אומרים את זה בצבא? אם זה אוגדה? גדוד או משהו כזה. טוב. צריך להיות מומחה בצבא הרומאי כדי להבין את ה... אבל כדאי לקרוא את זה:

ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון

קרטון זה אני יודע מה... חחח...

ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא

זה גיסטרא או גסטרא? זה גסטרא

תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה

טוב, זה אסטרונומיה של ה.. מה הכוונה? אני בורא עולם, בורא עולמות. כל העולם כולו, "הקוסמוס" כמו שאומרים היוונים האלו, כן? כל זה – בראתי רק בשביל אותה בריאה שתכיר בבורא עולם. אתם זוכרים את המדרשים הראשונים בהתחלת התורה: "בראשית ברא אלוקים", מיד רש"י מכניס בזה: בשביל ישראל שנקרא ראשית, בשביל התורה שנקרא ראשית. זאת אומרת, צריך את כל העולם כולו כדי להגיע לאיזה מין בריאה קטנה שתכיר בבורא עולם. "כל זה בשבילך". זה מובן? זה לא קשה להבין את זה. זה המון חכמות בזה, אבל סופסוף זה הכלל.

וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני?

איזה בדיחה זה? תפסתם את התשובה של הקב"ה? זה מובן? אם זה לא מובן תגידו לי שאני אנסה להבין... למה זה לא מובן. כי אם כבר יש בכל העולמות איזה מין בריאה בעלת רצון, בעלת מודעות, בעלת... כל הערכים שיש בנפש של האדם, וסופסוף מתוך כל המין האנושי איזה מין בריאה חדשה שנקראת "ישראל" שמכירה בבורא עולם. לכן אם יש משמעות בכל העולמות כולם זה בשבילך, ואת יכולה לחשוב דבר כזה? "עזבתיך ושכחתיך"? אז זה ההמשך של הפסוקים:

התשכח אשה עולה

מבינים את פשט הפסוק? מה זה "התשכח אשה עולה"? מה? "עולה" זה כן, הבנים. הבנים כשהם עוד...

קהל: תינוקות?

מניטו: לא. מיד אחרי עובר. כשלוקחים על ה... טוב

אמר לה הקדוש ברוך הוא, כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?

אז פה הקב"ה מזכיר לישראל מה קרה במדבר. איזה מין מסיבת חתונה. האם אני יכול שבפעם הראשונה בכל ההיסטוריה של העולם, הבאת לי עולות ופטרי רחמים לי, בורא עולם, והיו היו קרבנות... מקין והבל ואדם הראשון והלאה... לעבודה זרה. זה הפעם הראשונה שעולת התמיד בסיני, עולה כשרה. האם אני יכול לשכוח את זה?

קהל: אבל במדבר היה גם העגל כאילו...

מניטו: נכון נכון, זו הבעיה. זו הטענה של הגוים - העגל. אבל הקב"ה מסביר לעם ישראל מָה... כל המתח בין 2 הדברים האלו: הזכות והחובה

אמרה לפניו, רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל.

(אולי יש לך איזה... אבי אבות... חכם מהתלמוד[29])

שמא לא תשכח לי מעשה העגל

וזה הפחד של הנפש. כשחושבים על העניין של המשקל, המאזניים בין הזכויות והחובות. מכיוון שאנחנו יודעים: שאולי יש לנו זכויות, אבל אולי יש לנו חובות. אז יש איזה מין פחד: אם אין שכחה – אוי ואבוי הוא לא ישכח את החובות. אבל אם אין שכחה – הוא ישכח גם כן את הזכויות – אין משמעות בחיים. אתם מבינים איך יכולים להגיע לאפיקורסיות מפחד של יום הדין.

ופה יש דבר מעניין מאד. משוא פנים:

שמא לא תשכח לי מעשה העגל. אמר, "גם אלה תשכחנה"

מה זה "אלה"? כשאמרו "אלה אלוהיך ישראל". ה"אלה" הזה – תִשָכּחנה.

אז -

אמרה לפניו, רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני. אמר לה - "ואנכי לא אשכחך"

זה יפה מאד. מה זה "אנכי"? כששמעת "אנכי ה' אלוקיך" - זה אנכי לא אשכח. כשאמרת "אלה אלוהיך ישראל (זה לשון חול - אלוהיך) זה אני אשכח. אז שמא יש משוא פנים?

אני רוצה להסביר לכם בקצרה מה כתוב בירמיה[30]:

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר

זה אותו נושא כמעט. מה זאת אומרת "זכרתי לך חסד נעורייך"? כיוון שיש שלבים בחיים של הנפש של הבריאה. הבן אדם כבריאה, בזיכרון שלו - יש שכבות (כך אומרים? או שכבות?)

קהל: שכבות

מניטו: שכבות, כן. אז בתקופת הנעורים - הכל טהור, הכל זכאי, הכל נקי, הכל יפה – "חסד נעורייך". אחר כך באים ימי הבגרות - אז חטאים. אז הזיכרון של החטאים בא על הזיכרון של החסדים ומלכלך אותו. ולכן למפרע, בזיכרון של האדם יש עניין של דעת טוב ורע מעורב. רק הקב"ה יכול לומר "זכרתי לך חסד נעורייך" – השלב שלפני החטא. הבנתם את זה? ולכן יש הרבה הסברים אפשריים לפי הדרש על "זכרתי לך" – אני יכול לזכור, זכרתי אני, לַך, במקומֶך, כי את לא יכולה. אז הפחד של האדם – שמא זה מעורבב. אז אין תקווה, אין תיקון. זה הסוד של טוב ורע מעולם. כן? בערבוביא. אז רק הקב"ה יכול לזכור בזיכרון המוחלט את השלב של "חסד נעורייך" בלי שום לכלוך של חטא. זה מובן? אז זה הולך לפי אותו נושא.

חטא העגל

והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: מאי דכתיב גם אלה תשכחנה - זה מעשה העגל, ואנכי לא אשכחך - זה מעשה סיני.

ולכן כשבאים שונאי ישראל (פה בנושא שלנו – היוונים) שאומרים: קראנו את התורה, וראינו שיש מעשה עגל[31] ולכן נכשלתם, זה נגמר. אתם כמו כל הגויים תחת השפעה של המזלות. ומי שלמד את העניין של מעשה העגל עם כל המקורות דרך רש"י וכל המקורות, רואים את זה: החידוש של מעמד הר סיני זה – יש רצון למעלה מהמזלות, ומשה רבנו הביא משמה את "תורת המצוות". אבל עלה למרום ולא ירד. אז חזרו להרגל שלהם, לדת של העבודה זרה שלהם, של אותה תקופה עם סמל מיוחד של אותה תקופה וכן הלאה. זה בקצרה כן?

ולכן באים חכמי יוון ואומרים: מה ההבדל בינינו וביניכם? "כתבו על קרן השור ו..." זה מובן?

ואני חושב שזה בא מחמת הזמן הארוך בין התקופה התרבותית שכל דור ודור היה חי מזמן הגלות, ותקופת הנבואה. זה היה כ"כ רחוק שגם חלק מעם ישראל שוכח את זה, שכבר היה דור המדבר, שכבר היה מעמד הר סיני, שכבר היתה התגלות מלמעלה מהמזלות (זה החידוש של משה רבנו). ולכן נוטים אוזן למה שאומרים היוונים. ולכן אמרנו[32], צריך להבין את זה עמוק עמוק: כל חכמי ישראל שנגעו בזה – נכשלו. זה מובן?

אז אני חוזר על ה... ותראו איך דווקא זה הנושא המרכזי של הכוזרי. כל הויכוח בין המלך של ה... איך קוראים לו כבר, שכחתי... של הכוזר כן? והמחבר – זה על עניין מעשה העגל. אתם זוכרים את זה? זה, חשיבות מרכזית יש לכל הנושא כאן. ולכן דווקא ריה"ל מסביר לגוי הזה[33] (שסופסוף התגייר, משמע שאפילו גר לא היה, מכיוון שהתגייר כן?) שצריך להבין את חומרת החטא לפי המעלה של החוטא.

וזה נושא חשוב מאד, וכדאי אולי שנחזור על העניין הזה: איך הריה"ל, רבי יהודה הלוי, מסביר את עניין של חטא העגל

קהל: הוא ממעיט את החטא מאד.

מניטו: ולא מספיק! מכיוון שלאמתו של דבר לא היה שום חטא מהסוג הזה של... אלא מה? שבחרו איזה סמל אפשרי שהתורה לא רצתה. זו הטעות שלהם כן? זה מובן? וסופסוף, לפי ההסבר של הכוזרי, יש רק סמל אחד כשר כדי לסמל את מעמד הר סיני – זה אותיות האלפא-ביתא. כי דרך אותיות האלפא-ביתא יש רמז ל"מי שאמר והיה העולם". זה למעלה מעבודת האדם[34]. זה למעלה מהמזלות. כל סמל אחר, אפילו אפשרי, אפילו עם המשמעות שלו, ורש"י מביא איזה מקור שהיה איזה אות של קדושה שמה, כן? [35] תפסתם את כל זה? זה מכיוון שהתורה לא רצתה את זה. אז זה היה החטא שלהם. זה דומה יותר לשיתוף, איזה סמלי, מחטא עבודה זרה ממש.

ולכן זה היופי של הנשמה היהודית – סופסוף בלי שאף אחד לא אמר להם: היהודים בחרו בזה: בבית הכנסת מה אתם רואים בלוחות הברית? רק האותיות. זה הסמל האמיתי. מכיוון שזה רמז ל"במאמרו ברא שחקים"[36]. הבנתם את זה? מאחורי הדיבור יש "מי שאמר והיה העולם", זה - חוץ מהאותיות האלו כסמל לבורא – אין שום סמל לפי התורה. לפי התורה, לפי המדרגה של התורה – שום סמל אחר – זה עבודה זרה, אע"פ שיש מדרגות בקדושה גם כן שמה. אבל הקדושה של התורה, של חידוש התורה, של קידוש מעמד הר סיני, בבחינת הסמל אם יש צורך של סמל – זה רק אותיות התורה. ולכן אנחנו אומרים – "כביכול" - כ"ב יכול. כ"ב זה כ"ב אותיות.

קהל: בעניין ה... שאנחנו תולים ביוון

מניטו:

 

[1] בראשית רבה פרשת בראשית פרשה ב סימן ד

[2] בראשית פרק א פסוק ב

[3] בראשית י' י'

[4] בראשית רבה סד ד: רבי יוחנן ורבי חנינא תרויהון אמרי בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו

[5] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד א

[6] זוהר חדש - תיקונים כרך ב דף עט עמוד ב: ולית לילה אלא גלות

[7] ברכות א א

[8] המלך - שמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה:

[9] מסכת אבות ה כ

[10] שם

[11] דברים דו ו

[12] רש"י מסכת שבת דף קטז עמוד א:

פילוסופא – מין.

[13] תוספות מסכת שבת דף קטז ע"א:

פילוסופא - מין כדפי' בקונטרס ורבינו שמע [מיהודי אחד שבא מארץ יון ואמר] דבלשון יון פלוספוס הוא דוד החכמה ואית דגרסי פילא סבא והוא לשון לצון שחוק כדאמר באיכה רבתי דפלי ביהודאי פירוש ששחק ונתלוצץ.

[14]

[15] בראשית רבה פרשת בראשית פרשה ב סימן ד

[16] פירושו של הרשב"ץ בספרו "מגן אבות", לא מצאתי עדיין את המקור המדויק

[17] לא מובן. נשמע גם כמו "בגלל זה".

[18] למרות שזה לא נשמע במקור, אבל נשמע כאילו מניטו אומר במקום המילה "וזה מבואר" – "וזה נבואה".

[19] בראשית יא א

[20] הכוונה כנראה לתרבות של מדי, ולא מדעית.

[21] נשמע גם כמו "לימוד" אבל נשמע יותר כמו "תרגום"

[22] הכוונה כנראה לשיעור על "מאמרי הראי"ה, חנוכה" של הרב קוק, בתחילת מאמר זה

[23] שמונה קבצים לרמב"ם, פרק ראשון

[24] כך נכתב הרמב"ם בשפה היוונית וזה כנראה המקור לשם זה. עם הזמן התפשט כינוי זה, וכך החלו לכנות את הרמב"ם בשפות האירופיות ובתרבות הכללית. משיחות עם תלמידי הרב הבנתי שמניטו היה עושה הבחנה בין הרמב"ם כפי שהוא מוצג בצורה חלקית בשיח האקדמאי כאיש השכלה וכיוצר משנה פילוסופית – הוא "מיימונידס", לבין הרמב"ם על מכלול אישיותו שהיה בעיקר רב יהודי ופוסק הלכה – הוא הרמב"ם

[25] תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ט עמוד א:

דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו "בראשית א'" אלהים ברא בראשית, "בראשית א'" אעשה אדם בצלם ובדמות, "בראשית ב'" ויכל ביום הששי, וישבות ביום השביעי, "בראשית ה'" זכר ונקבה בראו, ולא כתבו בראם, "בראשית י"א" הבה ארדה ואבלה שם שפתם, "בראשית י"ח" ותצחק שרה בקרוביה, "בראשית מ"ט" כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס, "שמות ד'" ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם, "שמות י"ב" ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה, "שמות כ"ד" וישלח את זאטוטי בני ישראל, "שמות כ"ד" ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו, "במדבר ט"ז" לא חמד אחד מהם נשאתי, "דברים ד'" אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים, "דברים י"ז" וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם, וכתבו לו את צעירת הרגלים, ולא כתבו לו "ויקרא י"א" ואת הארנבת, מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר: שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה.

[26] ויקרא רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יג

[27] שמות א י

[28] יש חסידות מונקאטש –

(מתוך ויקיפדיה): חסידות מונקאטש היא חצר חסידית שנוסדה בעיר מונקאץ' (בעבר בהונגריה, כיום באוקראינה) בסוף המאה ה-19, על ידי הרב שלמה שפירא, נכדו של הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב (ה"בני יששכר"). כיום נמצא מרכז החסידות בבורו פארק בברוקלין ובראשו עומד האדמו"ר רבי משה יהודה לייב רבינוביץ.

אבל כנראה הכוונה לחסידות ספינקא שבספנצה במחוז מרמורש ברומניה. לא יודע אם יש קשר בין החסידויות. לא מבין בזה כ"כ. מייסד החסידות, ר' יוסף מאיר וייס מספינקא, כנראה נקרא כך בגלל שנולד בעיירה מונקאטש. והוא זה שחיבר את הספר עליו הרב דיבר – ה"אמרי יוסף" (מתוך ויקיפדיה: חי מ- י"ח באדר תקצ"ח – ספינקא, ו' באייר תרס"ט היה אדמו"ר, רב, מקובל ומחבר ספרים תורניים, מייסד חסידות בספנצה. היה תלמידם של האדמו"ר מוויזניץ, רבי שלום רוקח מבעלז, והמהרם א"ש).

[29] הכוונה לתלמידה, בעקבות השאלה שלה שהקדימה את הגמרא

[30] ירמיה ב ב

[31] נשמע גם כמו "רגל".

[32] נשמע גם כמו "למדנו"

[33] הכוזרי מאמר א צז

[34] נשמע אולי גם כמו "עבודת האדמה"

[35] לא מצאתי מקור

[36] מתוך ברכת הלבנה

 

הוספת תגובה