ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 תמלול ומקורות: רות ספז
נשמח להערות/הארות במייל: 

 

"עני, עשיר ורשע באו לדין"

זה בסוגיה של יומא, פרק ג' דיומא.[1] אז נתחיל מיד. אז זה סוגיה ידועה ונלמד אותה בהקשר לנושא שלנו בעיקר. אתם שומעים אותי? בסדר. אז:

המשך קריאה: "בפרק ג' דיומא, תנו רבנן עני ועשיר ורשע"

זה כנופיה מוזרה - עני ועשיר ורשע. זאת אומרת, זה המצבים החריגים בעולם. אז בעולם יש רק, יש יותר צדיקים.

המשך קריאה: "באו לדין"

באו לדין ,ביום הדין בעולם הבא, אחרי תחיית המתים, כן. או יש שתי אפשרויות להסביר את זה – או ביום הדין הכללי, שזה בזמן תחיית המתים, או יש יום הדין גם כן מיד אחרי המיתה, יום הדין פרטי. כשמגיעים להיכן שמגיעים. אבל בדרך כלל, מסבירים שמדובר ביום הדין הסופי. אז:

המשך קריאה: "עני ועשיר ורשע באו לדין"

לפני שנראה את ההמשך, האם אתם לא שומעים איזה שאלה? מה עושה רשע ביום הדין? אתם יכולים לקחת את התהלים. הנה ספר אחד, אפשר לחלק אותם. אתם מבינים את השאלה?

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): "כי לא יקומו רשעים במשפט"

הרב: אז אולי אתה תסביר. אתה זוכר את הפסוק?

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): כן

הרב: צריך להתחיל מהתחלת הפרק. אתה זוכר בעל פה?

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): אני אנסה.

הרב: יפה, תנסה.

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו וכל אשר יעשה יצליח. לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו הרוח על כן לא יקומו רשעים במשפט[2]...,

הרב: אז תסביר. שמעתם? תקראו את הפרק. אני לא רואה בכלל. זה פרק ראשון, כן. זה: "אשר פריו יתן בעיתו" בסדר. אז תסביר את הפסוק הזה: "על כן לא יקומו רשעים במשפט" אז זה סותר מה שהסוגיה אומרת. מה עושה רשע ביום הדין? אז תסביר הפשט של "על כן לא יקומו רשעים במשפט".

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): אז, מכיון שדרכו של רשע לדחות את התורה שעליה מבוסס המשפט, כנראה - על כן לא יקומו רשעים במשפט.

הרב: אבל הסוגיה שלנו אומרת: "תנו רבנן, עני ועשיר ורשע באו לדין". לכאורה, כמובן אין סתירה, אבל אני רוצה שתבינו איך אין סתירה. לכאורה, לפי הפשט של הפסוק יש סתירה.

תשובה מהקהל: אולי יש הבדל בין דין למשפט?

הרב: אצל החילונים יש הבדל.

תשובה מהקהל: הרשעים בספר תהלים זה הגויים?

הרב: מה?

תשובה מהקהל: הרשעים בספר תהלים זה גויים, לא?

הרב: מי אמר לך את זה? איפה מצאת את זה?

תשובה מהקהל: הרב שלי אמר לי.

הרב: שזה גויים? מי פירש את זה ככה?

תשובה מהקהל: כל רשעים שבספר תהלים זה גויים.

הרב: לא, לא, אבל מכל מקום, אפשר לקבל, לפי הפשט, יש גם כן רשעים יהודאים [צחוק].

 

רשע, חוטא ולץ – הליכה, עמידה וישיבה

אולי נתחיל לאט לאט. יש הבדל בין רשעים, חטאים, לצים. מי יכול להסביר את ההבדל? בקצרה, באופן פשוט, כן. מה זה רשע, מה זה חוטא, מה זה לץ? אתם רואים את המדרגות. "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". "ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב." אז הגמרא שואלת: אם לא הלך איך עמד ואיך ישב? כן.[3] אז מה ההבדל בין המדרגות האלה? ההגדרה הפשוטה של המובן "רשע". מה זה רשע?

תשובה מהקהל: הזדים. לשון זדון.

הרב: זה פושע.

תשובה מהקהל: עובר על התורה

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): רשע, דוחה את התורה שבכתב.

הרב: אולי אתה זוכר משהו שלמדת. אבל זה כבר אחר כך. רשע נקרא פורק עול. מי שלא מקבל את התורה נקרא רשע. מי שחוטא, זה מי שיכול להיות שקיבל את התורה, אבל יש לו חטא מסוים. גבי מצווה או עבירה מסוימת, יש לו איזה יצר מסוים, אז יש לו חטא. הוא לא נקרא רשע, נקרא חוטא. זה מובן? רשע זה מי שבדרך כלל הרצון שלו לא רוצה לקבל עול תורה ומצוות. זה נקרא רשע. בתנאי שהוא מכיר מה הוא דוחה. אם לא, נקרא: עם הארץ, בור – זה משהו אחר. אבל מי שמכיר מה שדוחה בזדון, כפי מה שאתה אמרת, אבל לאו דווקא במצווה או עבירה מסוימת. בדרך כלל, פורק עול תורה, נקרא רשע. זה מובן? עכשיו זה ההיפך של צדיק. הצדיק, הגדרה של צדיק זה הרצון שלו באופן מתמיד, הוא רוצה לבחור בטוב ולא ברע. הרשע זה ההיפך. זה ברצון שלו שהוא רוצה לבחור ברע, אף על פי, יותר מאף על פי, הרע שהוא מכיר כרע. זה נקרא רשע, כן. ויש הבדל בין "רע" ו"רשע". "רע" - זה היצר, זה טבעי. "רשע" - זה ברצון. מובן? אין בהמות רעות. למשל "חיה רעה". סליחה, זה ההיפך. אין רשעים בבהמות, יש יצר הרע של הבהמה. זה לא רשעות. אצל בני אדם יש רשעות ולכן, "חיה רעה"[4]. זה מובן, כן. אז רשע הוא דוחה את התורה. הוא פורק עול. חוטא, אף על פי שקיבל את התורה, מה הוא דוחה? כפי שאתה הסברת. אם "רשע" זה בגדר של תורה שבכתב, "חוטא" זה בגדר של תורה שבעל פה. זאת אומרת, הוא מקבל את התורה אבל הוא לא מקבל את ההלכה של התורה. מה זה לעשות חטא? מי שעושה חטא, אני מסביר את זה ככה, הוא מקבל את המצווה, אבל הוא אומר: אני מקיים את המצווה כפי רצוני, אני. זה מובן, כן? ולכן חוטא זה בגדר תורה שבעל פה. מה זה "לץ"? הפשט של המילה מה זה?

תשובה מהקהל: להתלוצץ

הרב: להתלוצץ. מה זה ליצן? זה קרוב מאד, "לץ". אז מי יכול להסביר את זה? תראו, יש כפי שראינו, שלוש מדרגות. רשע, חוטא ולץ. יש גמרא בכתובות[5] שרומזת על זה. היו לומדים את התורה שבכתב בהליכה. כדי ללמוד את המשנה, זה נקרא עמידה, וכדי ללמוד את הגמרא, זה נקרא ישיבה. לכן זה נקרא "ישיבה", כן. מכיוון, זה במסכת כתובות, דף קי"א בערך. בסוף הדף, אחרי הסוגיה של "כל הדר בחוץ לארץ". זה אותה סוגיה. יש שמה איזה הגדרה על הנושא של "עשה לך רב" ואם תאמר שאין לך רב, צריך: "הווי גולה למקום תורה."[6] זוכרים את זה? ה לא בסוגיה "הווי גולה למקום תורה". אומרים לך שיהיה לך רב. ואם מישהו לא מוצא רב, אז הגמרא אומרת צריך ללמוד שליש הליכה, שליש עמידה, שליש ישיבה. וה"עין יעקב" בפירוש על הגמרא, מסביר: שליש הליכה – זה תורה שבכתב, שליש עמידה - זה משנה, ושליש ישיבה - זה גמרא, כן. מכיון שמדרגות בקושי לקלוט את התורה, טוב. לכן, זה הרמז. אז אנחנו רואים שהתוצאה של הרשע, זה הפסוק שלנו: "על כן לא יקומו רשעים במשפט". והתוצאה, העונש על החטאים, זה בסוף הפסוק: "וחטאים בעדת צדיקים". אחרי יום הדין, לפי הפשט של הפסוקים, אין רשעים: "כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד," הם יאבדו מן העולם. נשארו חטאים וצדיקים. חטאים קבלו את הדין, ולכן הם בגדר, אף על פי שזה לא אותה קטגוריה, הם בגדר בעלי תשובה, אבל לא יושבים בעדת צדיקים. אתם מכירים את הסוגיה השנית "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".[7] יש להם תחום לעצמם. יש חטאים שחזרו בתשובה, ויש צדיקים. זה מדרגות. לכן נשארו חטאים ורשעים, סליחה, חטאים וצדיקים. ואיפה הלצים? מה קרה עם הלצים? רשעים נאבדו, בהקשר ליום הדין, במשפט, כן. חטאים – מגיעים לעולם הבא, לא בעדת צדיקים, יש מדרגות בעולם הבא, זה סיפור אחר, אבל זה עולם הבא.[8] מה עם הלצים? תפסתם את השאלה? ואין תשובה? פוחדים מעדת חטאים? [צחוק]. טוב, יש שני הסברים.

לץ – מי שמתנגד לגמרא, זאת אומרת הוא קיבל את התורה שבכתב, קיבל את המשנה אבל לא את הגמרא, אין לו אמונת חכמים. אף על פי שהוא מקבל את ההלכה, הוא לא מקבל את מרות הדיין שמוסר את ההלכה בעולם הזה. ולכן, מה יותר חמור – רשע, חוטא או לץ? בין רשע וחוטא מה יותר חמור?

תשובות מהקהל: הרשע.

הרב: אז לא תפסתם את ההסבר. זה נראה קצת פרדוקסלי, כן. ברור שחוטא זה יותר חמור. הוא נקרא: "זקן ממרא."[9] זאת אומרת, הוא מקבל את התורה אבל לא את התורה שבעל פה.[10] הוא אומר הלכה כפי רצוני. זה נקרא "זקן ממרא", כן. אז צריך להתרגל לזה, כן. טוב. "לץ" זה מי שאומר יש תורה, יש משנה ויש גמרא, אבל זה לא שייך לי. הוא מתנגד לאמונת חכמים. מי שאומר יש לי דעה במשנה, זה דעת יחיד, אם הוא מקבל את ההלכה כפי שהיא, הוא צדיק, אף על פי שיש לו דעה אחרת על המשנה. אם מקיים את הדעה שלו, נקרא "חוטא", כן. אבל מי שלא מקבל את מרות האמונת חכמים, אז נקרא "לץ". זה ההסבר הראשון. רק תזכרו את המדרגות: תורה שבכתב, תורה שבעל פה, משנה, גמרא. ויש הסבר אחר - מי שמתנגד לעם ישראל. וזה קשור. כי מה זה דעת חכמים? זה דעת כלל ישראל. כי חכמי ישראל נקראים עדי העדה, סליחה, "עיני העדה".[11] אמרתי עדי העדה [צחוק]. עיני העדה.

 

 

"אין ראשית אלא תורה", "אין ראשית אלא ישראל" – תורת ישראל

אתם זוכרים, למדנו את זה פעם. רש"י מסביר בהתחלה של הפירוש שלו, "בראשית ברא א-לוקים", - אין ראשית אלא תורה ואין ראשית אלא ישראל, כן. התורה האמיתית זה התורה של חכמי ישראל. ולמה? מכיוון שחכמי ישראל הם חכמי של עם ישראל. אבל התורה ניתנה לישראל[12]. ולכן, התורה האמיתית היא התורה של חכמי ישראל. התורה לא ניתנה לחכמי ישראל, אלא לישראל, ככלל. תפסתם את ההבדל? כן. ולכן, אם אני זוכר, אני לא זוכר אם למדנו את זה ככה, רש"י אומר על המדרשים שהביא: "אין ראשית אלא תורה ואין ראשית אלא ישראל",[13] הוא מתחיל ככה: "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשו רז"ל אין ראשית אלא תורה ואין ראשית אלא ישראל".[14] אז צריך לציין זה הקשר בין תורה וישראל. אין תורה אלא תורת ישראל, אין ישראל אלא ישראל של התורה. לכן, שוב, מי שמתמרד נגד החכמים, אמונת חכמים, אז הוא האויב של עם ישראל, כישראל. וזה ההסבר השני: לץ - זה מי שמתנגד לעם ישראל. זה מתבטא סוף סוף בהסבר הראשון, מתנגד לאמונת חכמי ישראל של הדור. חוטא, זה משהו אחר. נכון? טוב, רק דקה לא גמרתי, אז זה הפשט של רש"י: "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני" מכיוון שלפי הפשט, זה לא הנושא עכשיו, לפי הפשט הפסוק הוא קשה מאד. מה זאת אומרת: "בראשית ברא א-לוקים" יש לשון יתור, כמו שאומרים, המילה "בראשית" היא לגמרי לא מובנת מכיוון שאי אפשר להבין אחרת, זה לא יכול להיות לפני הראשית או אחרי הראשית, הבריאה זה הראשית. ולכן, המילה "בראשית" היא מיותרת, כן. חוץ מזה הטעם שיש על המילה "בראשית" זה טפחא, מורה שזה לא סמיכות. "בראשית" - של מה? זה כל הלימוד של הרש"י הראשון. ולכן רש"י אומר: "אין המקרא הזה" אין הפסוק הזה אומר אלא דרשני. צריך להסביר אותו, לפרש אותו, לפי הדרש. איזה דרש? "אין ראשית אלא תורה – בשביל התורה נברא העולם, אין ראשית אלא ישראל – בשביל ישראל נברא העולם. הלימוד ברש"י הזה הוא לא קל. למה רש"י ראה להביא שני מדרשים, ראשית - תורה וראשית - ישראל. חוץ מזה, זה השאלה של הרמב"ן,[15] יש במדרש עוד דברים שנקראים ראשית. למה דווקא השניים האלו? כן. או רק אחד ולמה ואם כבר יותר מאחד, למה לא כל מה שאמר המדרש. זה רש"י לא פשוט, כן. אבל הרעיון הוא פשוט. יש תכלית לבריאת העולם. התכלית של בריאת העולם נקרא ה"ראשית" של בריאת העולם. "סוף מעשה במחשבה תחילה." ולכן רש"י מסביר, בראשית – המובן זה: בשביל מה שנקרא ראשית. מה נקרא ראשית? זה תורה וישראל. זה הפשט של רש"י.

מדוע רש"י כתב "אין המקרא הזה" ולא "אין הפסוק הזה"? – הגדרת הלץ

אבל למדתי בחסידות שמסבירים את זה ככה: למה רש"י אמר: "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני"? היה צריך לומר: אין הפסוק הזה אומר אלא דרשני. ולכן הכוונה של רש"י לפי ההסבר השני, זה כל המקרא. מכיוון הוא מתחיל פירושו ככה: אנחנו מתחילים ללמוד את המקרא ומה אומר רש"י: "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כפי שדרשו רז"ל," נקודה.

שאלה מהקהל: הוא מדגיש "הזה"?

הרב: לא. למה הוא אומר "מקרא" ולא "פסוק"? אין המקרא הזה, המקרא שלנו, התנ"ך, כולו, המקרא. אין המקרא הזה אומר אלא מה שאומרים חכמי ישראל. לכן, צריך לקרוא את זה ככה: "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו שדרשו רז"ל" נקודה. ולמה? מכיוון ש"אין ראשית אלא תורה ואין ראשית אלא ישראל". זה לימוד אחר לגמרי. תפסתם את ההבדל, כן? זה מובן? טוב. ולכן, זו ההגדרה של, וזה אמת. מכיוון שכשלומדים את המקרא, אם לא לומדים את המקרא עם האצבע של התורה שבעל פה, לא תופסים כלום. רק חכמי ישראל נתנו את המשמעות של המקרא. אפשר לעשות דוקטורט באוניברסיטה, אבל זה לא הבנה, כן. זה דוקטורט. וזה מובן, כן? ולכן זוהי ההגדרה של הלץ. ושני ההסברים הם אותו הסבר סוף סוף. מי שמתנגד לחכמי ישראל והמשמעות של זה, מי שמתנגד לכלל ישראל, לעם ישראל, זהו? טוב. אז זה "לץ", משמעות קרובה למלשין. עכשיו השאלה שלנו: ראינו מה קרה לרשע. מה קרה לרשע? הפסוק אומר: “על כן לא יקומו רשעים במשפט.” וזה קשה, מכיוון שהסוגיה ביומא אמרה שרשעים מגיעים ליום הדין. אחר כך נראה את זה. מה קורה לחוטא? הוא יעמוד במשפט, לא כמו הרשע. יעמוד, אבל לא בעדת צדיקים. מה קרה ללץ? נאבד. כבר מהעולם הזה. אז זה מסביר לנו, זה מובן? זה קרוב למה שאנחנו אומרים ש: "רשעים אפילו בחייהם נקראים מתים."[16] איזה רשעים? אותם רשעים של אותה מדרגה.

פעם, אני הסברתי את זה ככה: רשע זה מי שאומר - יש דלת, אבל אין מפתח של המנעול. חוטא, זה מי שאומר - יש דלת אבל יש רק מפתח אחד, זה המפתח שלי. זה חוטא. ולץ זה שאומר - יש דלת, יש מפתח אבל זה לא מועיל. אין טעם בחיים אף על פי שפותחים את הדלת, אין משהו מאחורי הדלת. זה לץ. אז כבר מהעולם הזה נקרא נאבד. טוב, נגיע לרשע, צריך להבין את הפשט. מגיעים ליום הדין אבל אין להם קיום אחרי יום הדין. זה מה שאומר הפסוק האחרון: "ודרך רשעים תאבד". זה מביא לאבדון.

 

מדוע רשעים מגיעים ליום הדין? "לא יקומו רשעים למשפט"

נשאר לי שאלה אחת: ולמה צריך שרשעים יגיעו ליום הדין? אם ככה, שכבר בעולם הזה, מיתה זה מיתה וגמרנו. "מות ימותון". זוכרים את הדרש על הדיוק הזה.[17] מיתה של העולם הזה תהיה מיתה של העולם הבא גם כן. אז למה צריך שרשעים יגיעו ליום הדין?

תשובה מהקהל: יכולים לחזור בתשובה?

הרב: ביום הדין? חוזרים בתשובה לפני שמגיעים ליום הדין. לא, לא, אני צריך ללמוד את זה. יתכן. אני צריך ללמוד את זה. בגהינם הם יכולים לחזור בתשובה, יום הדין, אני מסופק, אבל צריך ללמוד את זה. נשאיר את השאלה.

תשובה מהקהל: יש להם איזה זכות.

הרב: אז זה לא נקרא רשע. לא. מה למדנו? "על כן לא יקומו רשעים במשפט". הם מגיעים למשפט אבל אין להם תקומה שמה. אחרי המשפט זה אבוד בשבילם. לכן, אני שואל: למה הם צריכים להגיע לזה? הם יכולים להיות כבר בעולם הזה, כמו הלץ, כן. הבנתם את השאלה? מי יכול לתת תשובה?

תשובה מהקהל: יש צורך מצד הבורא להכפיף את הרשע לדעתו. אז כשצריכים להגיע

הרב: מצד הבורא? לא הבנתי.

תשובה מהקהל: אם הם לא מגיעים לדין, אז אין בכלל אפשרות אחר כך להבחין ביניהם ובין הצדיקים.

הרב: אבל זה הדין. זה ההפרדה בין הצדיקים והרשעים. לכן, אנחנו לא מבינים למה הרשעים מגיעים שמה. אתה חושב שהקב"ה צריך לחכות עד יום הדין כדי לדעת אם מישהו רשע או לא.

הערה מהקהל: זה הליך דמוקרטי [צחוק].

הרב: סליחה, שמעתי משהו?

תשובה מהקהל: זה הליך דמוקרטי.

הרב: נכון, זה בכיוון התשובה, אבל לא באותה צורה בדיוק.

תשובה מהקהל: אולי הצדיקים לא יראו, שלא יהיו יכולים לקבל שהם צדיקים אם הם לא יראו את הרשעים?

הרב: מה, מה? זה נקרא עין רעה. צדיק אמיתי לא רוצה לראות במפלת רשעים. דווקא, ההיפך.

תשובה מהקהל: אבל הוא גם לא רוצה לראות שהוא צדיק.

הרב: מה?

תשובה מהקהל: הוא לא רוצה לראות שהוא צדיק.

הרב: ולכן הוא צריך לראות שהשני הוא רשע. אני לא תופס. בואו נגמור עם התשובה ההיא. לפי דעתי, זה התשובה. זאת אומרת, הצדק הגמור, המוחלט, מצד הבורא, צריך שלרשע יהיה לו הסבר של החידה שנקראת "חיים". גם לרשע מגיע את ההסבר הזה. תפסתם? ולכן, מגיעים ליום הדין, כדי להבין מה קרה או מה קורה. ואחר כך אין להם תקומה באותו יום הדין. הם צריכים לחזור מאחורה של תוהו ובוהו. זה מובן? כי כל מה שנברא בעולם, סוף סוף הוא מגיע לאיזה הוא שלב של הצלחה. אבל, יש שלבים. ואם הקב"ה ברא איזה נשמה, זה נשמה שהקב"ה ברא אותה. סוף סוף, נהפך לרשע. אין תקנה בעולם הזה ולעולם הבא של העולם הזה, הזה. אז צריך לחזור מהגלגול הראשון[18]. ולכן, זה הפשט של הפסוק – "על כן לא יקומו רשעים במשפט", אבל – מגיעים למשפט. זה מובן? טוב. אז אין סתירה בין הגמרא והפרק.

שאלה מהקהל: אני לא יודעת אם הבנתי, רשע הוא גם מגיע לדין אבל הוא לא קם אחרי הדין,

הרב: זהו.

המשך שאלה: וחוטא מגיע לדין. ולץ?

 

לץ אובד כבר בעולם הזה, למשל עשיו. לץ לעומת רשע

הרב: לץ, כבר מעולם הזה, הוא נאבד. מי שמבין מה זה לץ, פה, באותה הגדרה. מי שחי בעולם הזה, כאילו אפילו אין לו עולם הזה ממש. יש לנו דוגמה אחת בסיפורים של המקרא. מי זה? זה לא קורח. קורח היה חוטא, כן. אף על פי שבדרך כלל רגילים לומר – היה רשע. אבל ההגדרה המדויקת.

תשובה מהקהל: דתן ואבירם?

הרב: לא שמעתי.

תשובה מהקהל: דתן ואבירם.

הרב: דתן ואבירם? לא. מי? לא שמעתי.

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): עשיו.

הרב: עשיו. למה?

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): "הנה אנוכי הולך למות".[19]

הרב: הוא אומר מעצמו: למה לי בכורה? הנני הולך למות. זאת אומרת, "ויצעק צעקה גדולה ומרה"[20] , כל הסיפור הזה. זאת אומרת, כבר בעולם הזה, אין לו עולם הזה. למה לי בכורה? זה ליצנות. זה הגדרה של ליצנות. היה בכור, לפי הטבע. היה בנו של יצחק אבינו. ומה הוא אומר? הוא היה לץ. אתם זוכרים מה שמסבירה הגמרא: היה שואל שאלות של שולחן ערוך, בליצנות, כן. אם מעשרים את המלח?[21]

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): התבן.

הרב: הרבה דברים כאלו. זה לא שהיה איך אומרים, שכחתי את השם, יש אנשים כאלו שמדקדקים במצוות, כן. לא היה מדקדק, היה לץ, כן. טוב, זה מובן. ובפילוסופיה, מגדירים את המצב של הלץ. כן?

הערה מהקהל: זה מזכיר לי את הרב קוק, הנשמות של עולם התוהו.[22] הם נופלים לקטגוריות האלה.

הרב (קול מאד רציני ומודגש): זה עניין אחר. זה עניין של קבלה, וזה עניין אחר, כן.

תשובה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): הייתי רוצה דיוק בבקשה.

הרב (קול מאד רציני ומודגש): אני אמרתי חוזרים לתוהו ובוהו. הנשמות של עולם התוהו זה משהו אחר. לא לבלבל. כן?

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): בהגדרה של ההגדה של פסח, אולי מישהו הוציא את עצמו מן הכלל. ומדובר ברשע או בלץ ביחד? מפני שהוא שואל "מה העבודה הזאת לכם."[23]

הרב: תשמע, טוב, זו שאלה טובה. קצת עדינה, אבל שאלה טובה. זה יקח אולי קצת זמן כדי לברר את זה. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. ולכן, אנחנו מדברים עם הרשע. למה? כדי להסביר לו למה הוא רשע. ואם הוא מתעקש, אז הוא הופך להיות במדרגה של לץ. מה אמרה ההגדה? הבנת? תפסת? מה אמרה ההגדה: "ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר." לכן מסבירים לו את המצב שלו. "לי ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל". אם מבין, אז הוא חוזר בתשובה, ואם לא, אם מתעקש, אז זה המדרגה של הלץ. לכן, זה לא אותו דבר. זה מובן? לץ – אי אפשר להתווכח איתו. לפי דעתי, וזה חסדי הבורא, יש אפשרות לרפאות אותו דרך הייסורין, כן. אבל רשע, אפשר ההוכחה (דרך) ההגדה עצמה, אם הוא רואה את עצמו כבן. אם לא רואה את עצמו כבן, אין תקווה, כן. כנגד ארבעה בנים. אז יש בן רשע וצריך להסביר לו. ואולי פעם למדנו את זה. ואני זוכר את החידוש של הרב צבי יהודה דווקא, שהוא אומר: מה בין רע לרשע? זה השי"ן שיש ברשע. לכן, ההגדה אומרת: "אף אתה הקהה את שיניו" - צריך להוציא את השי"ן מרשע, נשאר היצר הרע. ואז אתה מסביר לו מה זה יצר הרע. ויש אפשרות של תשובה, של תקנה. הבנתם את שתי המדרגות?

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): החיד"א אמר פעם שהמילה רשע פחות הגימטריא של שניו נשאר צדיק.[24]

הרב: יפה. אם תוציא את השי"ן מהרשע, נשאר צדיק. כן. זה אותו הסבר, מכיוון שמה ההבדל בין, אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. מה הפעולה של היצר הרע? זה מתחיל במה שנקרא תאבון. אז כשיש תאבון לרע, אז שכחתי איך קוראים לזה, la salive, ריק (רוק). אז מאיפה יוצא הריק (רוק)? זה ריק (רוק) או ריר?

תשובה מהקהל: ריר.

הרב: ריר. זה בא דווקא מהשי"ן. ואצל הרשע, הריר שלו זה רעל. זה נחש[25]. לכן, צריך להוציא את השי"ן. טוב, אז נחזור. כי היצר הרע שלו הוא ממש של רשעות. לכן, זה מזיק. טוב, ונגיע לנושא של היצר הרע מיד. טוב, אז אפשר להתחיל עכשיו, כן?

המשך קריאה: " תנו רבנן עני ועשיר ורשע באו לדין. אומרים לו לעני: למה לא עסקת בתורה? אם אומר עני היה, וטרוד במזונותיו, היו אומרים לו: כלום אתה עני ביותר מהלל"

 

מה ביקש הלל הזקן בבית המדרש? דברי א-לוקים חיים

זה הלל הזקן

המשך קריאה: "ואמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר [בטרפעיק]"

איך אומרים את זה? שכחתי. זה "בטרפעיק." מה זה טרפעיק? זה מין מטבע שהיה באותו זמן. ולפי רש"י אם אני זוכר, שוויו היה חצי דינר.[26] אז זה עבודה של חלפן. יש הרבה יהודים שהיו עוסקים בזה. לוקחים מטבעות זרות ומחליפים אותם לשקלים.

הערה מהקהל: traffic

הרב: traffic , [צחוק]. אז כנראה שזה מילה ביידיש בגמרא אולי [צחוק]. לא, אני רשמתי את זה, זה "טרפעיק" [צחוק]. טוב.

המשך קריאה: "חציו נתן לשומר בית המדרש להיכנס לבית המדרש. עלה ונתלה וישב על פי ארובה"

חלון קטן בעליה,

המשך קריאה: "כדי שישמע דברי א-לוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון."

כל פרט של האגדה ההיא, זה לא אגדה, זה מעשה, כן, זה סוד. וצריך לימוד וצריך להבין. אולי ניקח כמה דוגמאות, דרך אגב.

המשך קריאה: "אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היה"

זה בחורף.

המשך קריאה: "ירד עליו השלג מן השמיים"

זה ברור שהשלג יורד מן השמיים, כן. זה פה יש שוק. [צחוק]

המשך קריאה: "ירד עליו השלג מן השמיים וכיסהו. וכיוון שעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אופל. ושמא יום מעונן הוא? הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה ועלה עליו רום שלוש אמות שלג. פרקוהו, הרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת"

טוב, זה סיפור של עני שרצה ללמוד תורה. והוא, כפי שנראה בהמשך של ההסבר של המהר"ל, הוא היה בגדר שהגמרא אומרת: "צריך שאדם ימית את עצמו באוהל התורה.[27] "אדם כי ימות באוהל."[28] זוכרים את הפסוק, כן. אז זה דוגמה. טוב, זה מלא שאלות פה. שאלה ראשונה, כללית – איזה חברה זה? יש לכם בית מדרש, ומי מלמד תורה, שמעיה ואבטליון. גאוני ישראל. אתם יודעים שהיו גרים, כן.[29] ויהודי רוצה ללמוד תורה והשומר של ה(בית) מדרש מבקש חצי המשכורת שלו וכדי לתת לו מה? לעלות לגג תחת השלג. אתם תופסים שזה מוזר, כן. טוב, צריך לזכור את זה. יש לכם הסבר?

תשובה מהקהל: לא נותנים להיכנס לכל אחד לבית המדרש.

הרב: מה?

תשובה מהקהל: לא נותנים לכל אחד להיכנס לבית המדרש.

הרב: לא, לא. היה תשלום כזה, שלא היה יכול להיכנס. אין שום רמז למשרד שמה.

תשובה מהקהל: אולי הם רצו שמי שיבוא, יראה את התשוקה ללמוד, והוא יראה את זה בזה שהוא ישלם.

הרב: כן, כן. זו השאלה.

תשובה מהקהל: אז אולי לכן הם רצו תשלום.

הרב: זו השאלה. עד כדי כך שיהיה מצב כזה, וסוף סוף הגמרא מספרת מי היה הלל הזקן בהתחלה. מי שהיה משתוקק לתורה ולא היה יכול אלא... יש לי רק תשובה קטנטנה לעניין.

תשובה מהקהל (הרב אורי שרקי): יתכן שמדובר בסתרי תורה. על זה נאמר: "אם תבקשנה ככסף כמטמונים תחפשנה"[30]

הרב: לא. דווקא אם היה מדובר בסתרי תורה התנאי זה לא כסף.

תשובה מהקהל (הרב אורי שרקי): אבל זה מידה שיוותר.

הרב: אני לא שומע בדיוק מה אתה אומר.

תשובה מהקהל (הרב אורי שרקי): זה מידה של מי שרוצה ללמוד סתרי תורה, שיוותר.

הרב: לא, השאלה שלי היא אחרת לגמרי. כשיש לך איזה יהודי, שבא לבית המדרש ושואל: אין לי לשלם אבל אני רוצה ללמוד תורה, אף על פי במדרגה של סתרי תורה, לא נתנו לכל אחד להגיע לסתרי תורה. צריך להוכיח, כן. אז כשהרב יקבל אותו, שישאל אותו - מי אתה? מה אתה רוצה? מה אתה עושה? ושיתן לו להיכנס. זה סיפור מוזר. יש לי רק התשובה שאני למדתי בתלמוד תורה. והיו נותנים להיכנס כדי לשמוע את התשובה. האחראי, זה השומר. זה לא הבית המדרש. זה השומר. צריך להיזהר מהשומרים. [צחוק]. כן, מה את רוצה?

שאלה מהקהל: יכול להיות שזה רמז למשהו אחר לגמרי?

הרב: ברור. ברור. את צודקת.

שאלה מהקהל: משהו לגן עדן, משהו כזה?

הרב: יש איזה שיר חסידי. אני זוכר גם את המילים, אני לא זוכר, שכחתי וגם את המנגינה. שמעתי לפני ארבעים שנה, אולי. זה שיר יפה מאד שאומר: אני רוצה לחזור לאבי שבשמיים. ומה אני אעשה? יש שומר בפתח שלא נותן לי להיכנס. שמעתם את השיר הזה אולי? טוב, ברור שיש רמזים. שזה הדוגמה של מי שעושה תורתו קבע. זה הלל. ופרנסתו ארעי. להיפך, כן. אז השאלה נשאלת. צריך, פה יש דיוק שאני רוצה רק לדייק, תחזרו:

המשך קריאה: "כדי שאשמע דברי א-לוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון"

כן. למה אנחנו צריכים לדעת שהיו שניהם, שמעיה ואבטליון? ומה זה דברי א-לוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון? (היה מספיק לכתוב) כדי שישמע דברי תורה. אז זה ברור שיש רמזים למשהו אחר לגמרי. זה בית מדרש מיוחד, כן. אז צריכים להבין למה באותה תקופה, באותו דור, היו מה שנקרא "זוגות".[31] היו דורות שהמנהיג של הדור היה יחיד. אתם זוכרים את המשנה הראשונה בפרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" בדורו של משה היה משה אחד. בדורו של יהושע יהושע אחד. "ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". אחרי התקופה של הכנסת הגדולה, ירידה גדולה מאד, שמעון הצדיק. היה יחיד. שמעון הצדיק מסר למי? מה?

תשובה מהקהל: יוסי בן יועזר

הרב: אחרי שמעון הצדיק זה כבר זוגות, כן. צריכים שניים כדי שיהיו "דברי א-לוקים חיים". אז אני רוצה להסביר בקצרה את המושג הזה של "דברי א-לוקים חיים" בהקשר למצב של הנושא בתרבות שלנו. יש נטייה לומר, מכיוון שיש מושג כזה, "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים"[32] שכל אחד רשאי לחשוב מה שהוא רוצה לחשוב על דברי תורה. אז אומרים: "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים" - זה טעות. הבנתם את השאלה שלי? את ההגדרה. מי שאומר: אף על פי שיודעים שהלכה היא כך וכך, יש לי דעה אחרת וזה לגיטימי, מכיוון שהגמרא נותנת את הכלל הזה. "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים". אתם תופסים את חומרת הטעות שיש בזה. אם מדובר בדברי א-לוקים חיים, אז זה דעת תורה אמיתית, אפילו אם זה דעת יחיד. טוב. זה הדיוק של הגמרא שלנו פה. ויש גם כן כמה מקורות באותו נושא. לא אמרו "דברי א-לוקים", אלא "דברי א-לוקים חיים." וחיים זה לשון רבים. ולכן, כשרוצים לומר שיש הרבה פנים אמיתיים לתורה אומרים: "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים". כי החיים הביאה(ו) את הריבוי של האמת עצמה. אבל אם זה מחוץ להגדרה של "דברי א-לוקים חיים", זה שקר. זה לא תורה. אף על פי שזה חכם גדול ויש לו איזה רעיון. הוא לא רשאי לומר "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים". במי מדובר? בדברי א-לוקים חיים אמיתיים. זה מובן? ולכן, המצב היה חמור בתקופה של הבית השני. התרבו המינים[33] ויש סיבות לזה. אבל אנחנו כאילו ממשיכים או חוזרים לאותה תקופה. כל אחד חושב מה שהוא רוצה לחשוב, מכיון שהוא, והוא באמת, תלמיד חכם, אז אומרים, טוב גם זה תורה, דברי א-לוקים חיים. לכן רציתי לדייק בזה. וזה המעלה של שמעיה ואבטליון. צריך נשיא ואב בית דין, בזוגות. וזה ההסבר של המהר"ל בפירוש שלו על פרקי אבות, בדרך חיים. אחד מסביר את הנושא לפי מידת החסד והשני מסביר את הנושא לפי מידת הדין, כדי שמתוך הוויכוח בין שתי המידות, תוציא את האמת.[34] הבנתם את העניין? טוב. ולכן ברור שמדובר במדרגה גדולה מאד של העניין. בכל זאת, הלל הוכיח שאף על פי שאין אפשרות להתפרנס, הוא היה משתוקק לתורה. אז מי שהוא עני, ובא ביום הדין ושואלים – למדת? והוא אומר אני הייתי עני, אז אומרים לו – הלל. טוב, נמשיך, מכיוון שזה, איפה הגענו? כן:

 

עושר כגורם ללמידת תורה בצורה ארעית

המשך קריאה: "לעשיר, אומרים: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר שעשיר היה וטרוד בממון היו אומרים לו כלום היה העשיר מרבי אלעזר בן חרסום"

שהיה כהן,

המשך קריאה: "אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות"

הוא היה שייך למערך, אולי [בבדיחות].

המשך קריאה: "כוונת המאמר הזה לבאר לך כי אין התנצלות לאדם לומר שלא למד תורה מפני שהיה טרוד בעוניו, כי התורה אין התנצלות בביטול שלה רק אם היה אומר שלא היה אפשר לו כלל, בשום אופן, ללמוד"

זה הדוגמה של הלל, כן. מכיון שהיתה אפשרות אפילו קטנה, אפילו עניה לגמרי, הוא רצה ללמוד. אחר כך נחזור לנושא הכללי.

המשך קריאה: "כי מאחר שהתבאר כי צריך האדם שימית עצמו על התורה לכך, אין לו שום התנצלות. ולפיכך, כשמכניסים אותו לדין, אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל? שהלל היה מקיים התורה מחמת עוני קשה כמו זה, כי צריך האדם שימית עצמו על התורה. וכן, אין העשירות תשובה, שהרי אפשר אל האדם להתגבר נגד העשירות"

זה יפה, כן. אפשר להתגבר [צחוק].

המשך קריאה: "כמו שתמצא אצל רבי אלעזר שהיה מתגבר נגד העשירות"

זאת אומרת, אף על פי שהיה עשיר הוא היה לומד תורה.

המשך קריאה: "שלא יבטל אותו מן תלמוד תורה. ואולי יאמר האדם כי דבר זה הוא מידת חסידות ולמה יתן הדין על זה אם לא עשה?"

הבנתם את השאלה? יש אולי מקום לומר, זו הנחה, שעני בכל זאת, הוא לומד - זה חסידות, זה לא חובה. עשיר מופלג, הוא לומד, אבל זה חסידות ולא תורה (חובה) אז המהר"ל אומר:

המשך קריאה: "דבר זה אינו שהאדם חייב בזה שיבטל עצמו בשביל השכלי היא התורה"

 

 

תנאי ראשון לתפיסה השכלית של התורה – שלימות המידות הנפשיות

ופה מתחיל ההסבר. וצריך לזכור כל מה שלמדנו בהגדרות של המהר"ל, כל עוד שלא מגיע לאותה מדרגה שהוא מתייחס לצד השכלי של התורה, הוא לא התחיל ללמוד תורה. ולכן צריך לעבור אותם היסורים של ממית את עצמו פשוטו כמשמעו, כדי להגיע לתפיסה השכלית של התורה. וזה מתחיל להיקרא "דברי א-לוקים חיים", שזה תורה אמיתית. זה בית המדרש של שמעיה ואבטליון, כן. ואני חושב שכדי להבין את זה על בוריו, צריך ללמוד בעמקות את שמונה פרקים מהרמב"ם. כי זוהי הדעה של הרמב"ם. כדי להגיע ללימוד תורה ברור, אמיתי, צריך לרפאות את כל מחלות הנפש. כדי להגיע לתורה השכלית, צריך לברר כל הבעיות של הנטיות הנפשיות. בלשון המהר"ל, זה נקרא "חומריות". בלשון הרמב"ם זה "מחלות הנפש". אז, אחר כך נגיע לעניין של הרשע. מי שיש לו יצר הרע שמונע אותו ללמוד תורה, כן. אבל פה מדובר במדרגה רצינית של העניין, של הנושא, כן, עם ההסבר של המהר"ל. היצר הרע זה הנטיות החומריות, אבל אותן הנטיות של החומריות, זה לא רק הנטיות של היצר הגופני, הביולוגי, הרגיל, כן. יש משהו יותר דק בנפש. זה הרגשות של הנפש. מי שמתקרב לנושא של תורה דרך הרגשות שלו, אז הוא לא יכול להגיע לשכלי האמיתי. לכן צריך רפואת הנפש שלימה כדי להגיע ללימוד תורה אמיתי, והרמב"ם קורא לזה נבואה.[35] כן, כל המדרגות. תחזרו על ההסבר של המהר"ל (הכוונה לרמב"ם) בשמונה פרקים, כבר בהקדמה, כל המדרגות של הערכים של החכם, אז חסידות מביאה לרוח הקודש, רוח הקודש מביא לנבואה, כן. ואתם זוכרים אולי את מה שאומרת הגמרא, והרמב"ם מביא אותה גמרא, בבבא קמא: "האי דמיבעי למהווי חסידא, יקיים מילי דאבות".[36] מי שרוצה להיות חסיד, מי שמסוגל להיות חסיד, צריך לקיים מילי דאבות. מה זה מילי דאבות? לפי הפשט זה כל מה שנאמר במסכת אבות. מי שמקיים כל מה שנאמר במסכת אבות, אז מגיע למידה של החסידות. ואני לא זוכר אם הרמב"ם מביא את המקור השני, אבל בגמרא, בתלמוד, סליחה, זה ברור. וחסידות מביאה, כן, כן, הוא מביא את זה, לרוח הקודש. ולכן, אי אפשר ללמוד תורה אמיתית בלי אותה רפואת הנפש שמוציאה את כל הרגשות שבאות מהיצר. אף על פי שהוא צדיק, עם רגשות – זה נקרא חומריות. ולכן הוא צריך להמית את עצמו כדי להגיע. אני לא בטוח שהצלחתי להסביר את מה שרציתי להסביר, כן. ביוונית זה נקרא "קתרזיס". צריך לעבור איזה מין פסיכואנליזה של העולם הפנימי כדי להגיע לשכל הפשוט, כן. וכל הטעיויות וכל הזדונות, אפילו שגיאות, כן, בתלמוד תורה, זה בא מהרגשות של הנפש. אז, יש לכם חכמים שהם בטוחים שהם צודקים, זה דברי א-לוקים חיים כביכול. לאמיתו של דבר זה הנפש שלהם שנכנסה בתוך הדבר תורה. לכן צריך לרפאות את זה לגמרי כדי להגיע לתורה האמיתית. המהר"ל מגדיר אותה כשכלית והרמב"ם מגדיר אותה כנבואית. זה אותו הסבר. זה מובן? טוב, אז נמשיך.

 

 

תפקיד השומר בכניסה לבי המדרש – מדד למסירות נפש

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): לא מובן מה מעכב אצל הלל

הרב: מה?

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): לא מובן מה מעכב אצל הלל

הרב: בסוגיה של הגמרא?

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): כן, כן. מה מעכב אצלו

הרב: אני לא מבין את השאלה שלך. מה מעכב

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): הרי אצל שמעיה ואבטליון היה צריך ללמוד דברי א-לוקים חיים.

הרב: כן

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): וראינו שהיו זוגות זוגות

הרב: דווקא זה ההיפך. הלל הגיע למדרגה שכזו שהוא המית את עצמו מכיוון שהיה משתוקק לדברי א-לוקים חיים.

שאלה מהקהל (ר' יהודה נקש ז"ל): כן, אבל

הרב: השאלה שלך היא אחרת לגמרי. למה השומר עיכב אותו, כן? טוב, זו הייתה השאלה שלי. [צחוק] טוב. אפשר לומר בנקל, שצריך מבחן שכזה. צריך מבחן שכזה. מי שהגיע לאותה מדרגה שהמית את עצמו, אחרי כל הפרטים זה רמזים. זה סודות. שהמית את עצמו עד כדי כך, אז זה סימן שהוא מסוגל לשמוע תורת דברי א-לוקים חיים.

שאלה לא ברורה

הרב: מה? תורה גם כן. יפה. ועליה זה ארץ ישראל, ועולם הבא זה יום הדין.

הערה מהקהל: אולי מפני ששמאי עדיין לא הגיע.

הרב: מי?

תשובה מהקהל: שמאי.

הרב: לא. שמאי זה סיפור אחר. ברור שהגיע שמאי. שמאי אולי הגיע דרך עשירות. הוא היה שמאי. אתם יודעים מה זה שמאי? [צחוק]. אז נמשיך:

המשך קריאה: "רק אם תאמר שאי אפשר לאדם לעשות ולעמוד בזה במה שהוא אדם. והרי תראה אצל אלו שניהם שהיה נמצא דבר זה. אחד עשיר ואחד עני. אם כן אפשר דבר זה, וכל דבר שהוא האפשרי ואינו עוסק בתורה יש דין על זה. ומכל שכן כאשר יתבונן בשכרו אשר יש לו, יאחוז בעושר השכלי ולא יקפיד בעניות הממון."

יפה. עושר השכלי ועניות הממון. אז נמשיך:

 

 

עוני, עושר, יצר הרע – הלל הזקן, רבי אליעזר ויוסף הצדיק

המשך קריאה: "ודע, כי שלושה דברים זכרו כאן שהם ההתנצלות"

זאת אומרת, הטענות של מי שאומר – לא יכולתי, הייתי עני, לא יכולת הייתי עשיר, לא יכולתי יש לי יצר הרע חזק יותר מידי, כן. מה שהמהר"ל קורא התנצלות.

המשך קריאה: "מה שלא עסק בתורה וכולם לא נחשבו טענה. האחד כי יש לפעמים חסרון במה שצריך להתפרנס ובשביל זה מבטל מן התורה ולפעמים יש לו תוספת שמסית אותו לבטל מן התורה כמו העושר, שבשביל תוספת שיש לו, מסית אדם לבטל מן התורה"

זה ברור.

המשך קריאה: "ולפעמים יש לו חסרון בעצמו שמסית אותו מן התורה, כמו היצר הרע שהוא בעצמו של האדם"

אז כפי שאמרתי מקודם, אבל זה כל המצב של כל אחד ואחד. כל אחד ואחד יכול להיות באותן הקטגוריות. או עני או עשיר או רשע, דהיינו, הדחף של היצר הרע. ולכן אני שוב חוזר להסבר של הרמב"ם. יש כלל וצריך להבין אותו וזה גם כן בפרק של התהלים שלנו. הכלל של "בכל דרכיך דעהו".[37] אפשר להגיע לתורה מתוך העניות. אפשר להגיע לתורה מתוך העשירות ואפשר להגיע לתורה מתוך היצר הרע. אתם זוכרים את הפשט של קריאת שמע. "ואהבת את ה' א-לוקיך בכל לבבך"[38] זה מובן, לא צריך להעמיק. זאת אומרת, כל אחד נמצא בגורל מסוים בחיים, זה סיפור אחר, למה כל אחד יש לו הגורל שלו. זה עניין אחר. זה עניין של הגלגולים. טוב, צריך ללמוד את זה בחוכמת הנסתר. אבל, כל אחד נולד ויש לו גורל משלו. זה או המונע לתורה השכלית, לתורה האמיתית, זה מתוך העניות, או מתוך העשירות או מתוך התוקף של היצר הרע. לכן, הגמרא מסבירה "בכל דרכיך" – בדרכיך שלך, "דעהו". כל אחד יכול להגיע לאותה מדרגה של התורה לפי ההגדרה של המהר"ל שהיא מעין עולם הבא אף על פי שהוא עני, אף על פי שהוא עשיר, אף על פי שיש לו יצר הרע. וברור שמי שאין לו יצר הרע, אינו בחיים. ולכן, זה הגורל של כל אחד ואחד. זה המצב של כל אחד ואחד. זה מובן, כן. לכן, אין התנצלות, כפי שאומר המהר"ל. נמשיך עד סוף הסוגיה.

אז הגענו,

המשך קריאה: " כמו יצר הרע שהוא בעצמו של האדם. ואלו שלושה הם ידועים שהם כל החלקים אשר מכריעים את האדם אל דבר"

זה ברור.

המשך קריאה: "וכולם אינם טענה. מאחר דאמרינן אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, כמו שהתבאר למעלה. כי התורה היא שכלית יש לבטל עצמו בשביל התורה. אם כן, כל אלו את האדם לבטל מן התורה, אינו טענה. כי אף עצמו צריך לבטל בשביל התורה השכלית ואלו שלושה דברים שייכים לעצמו. ואם האדם צריך לבטל עצמו, כל שכן שיש לבטל אותם השייכים לו"

זאת אומרת, הכלל הוא שיבטל את עצם עצמו כאדם של עולם הזה. החומריות שלו. אז מה זה עצם עצמו? זה או הקשר דרך העניות, הקשר לעולם הזה דרך העניות או דרך העשירות או דרך היצר הרע. ומכיוון שהכלל זה לבטל את עצמו, ברור שמי שאמר – לא יכולתי מכיוון שיש לי דחף של עניות או של עשירות זה לא טענה. תפסתם? זאת אומרת, זו לא תשובה. זו השאלה עצמה. כשאומרים לאדם ביום הדין, האם למדת תורה? זה ההסבר של השאלה – האם למדת תורה אף על פי שהיית עני? אף על פי שהיית עשיר? אף על פי שהיית בעל יצר הרע? מכיוון שזוהי המשמעות של השאלה. כי זה המצב בעולם הזה – להיות או עני או עשיר או מסוגל להיות רשע. זה מובן? טוב, אז נמשיך.

המשך קריאה: "ואלו שלושה דברים שייכים לעצמו, ואם האדם צריך לבטל עצמו כל שכן שיש לבטל אותם השייכים לו ואינם עצמו בשביל התורה. וכאשר אין מבטל תורתו בשביל עושרו ועושה תורתו קבע, דבר זה נותן קיום אל עושרו כי עושרו נסמך על התורה אשר התורה יש לה קיום נצחי ואינה בטלה"

תפסתם את זה, כן? מי שעושה את תורתו קבע אף על פי שהוא עשיר, אז לא יבוא למצב של חטא מחמת העושר שלו. אז העושר שלו מתקיים. הוא לא נכשל בעושר שלו. מכיוון שהתורה שלו היא קבע. היא עיקר. ולכן נשאר צדיק, אף על פי שהוא עשיר. מי שהוא עשיר ויש לו תורה אבל זה לא העיקר, אז נכשל. וסוף סוף, מוצאים אותו בבית כלא מכיוון שקיבל פיצויים מופרזים. [צחוק]. זה מובן?

המשך קריאה: "לכן (לכך) העושר שלו שנסמך על זה גם כן אינו בטל. אבל אם תורתו עראי ועוסק בתמידות בעסקיו הרי עושרו נסמך על דבר העראי שהוא דבר מקרה בלבד וכבר אמרנו כי הדבר שהוא במקרה אינו נחשב מציאות לכך עושרו ותורתו בטלים"

אתם רואים שהמהר"ל הסביר בעיקר את המקרה של העני ואת המקרה של העושר. אבל בגמרא, אולי שכחתי משהו במהר"ל? לא. בגמרא יש הסבר על הדוגמה של היצר הרע ואני רוצה לקרוא את הבגמרא. אחרי ההסבר של הלל ורבי אליעזר, זה הדוגמה של מי שיש לו יצר הרע, זה יוסף הצדיק.

(ציטוט מהמשך הגמרא, יומא דף לה עמוד ב'):

 

"אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפרע משדלתו בדברים"

 

זאת אומרת היא ניסתה לפתות אותו, כן. זאת אומרת, למונעו מלהיות צדיק ולחזק את היצר הרע שלו.

"בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית"

 

פה, יש תורת האופנה שלימה, כן [צחוק].

"בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית"

זה כבר שמענו, כן? מה הדיוק. כל יום זה היה משתנה, כן.

"אמרה לו: הישמע לי, אמר לה - לאו. אמרה לו – הרינו חובשתך בבית האסורים, אמר לה – ה' מתיר אסורים, הריני כופפת קומתך – ה' זוקף כפופים, הריני מסמאת עיניך – ה' פוקח עיוורים, נתנה לו אלף כיכרי כסף לשמוע אליה, לשכב אצלה, להיות עימה ולא רצה לשמוע אליה."

 

אז פה הגמרא אומרת:

"לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עימה לעולם הבא"

וזה השורש של כל ההסבר שנותן המהר"ל. זאת אומרת, כי עיקר התורה זה, אתם זוכרים מה שלמדנו בפרקים הקודמים, עיקר התורה זה בשביל עולם הבא. ולכן התורה היא עיקר אפילו בעולם הזה. זה קשור להסבר של המהר"ל.

"אז נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אליעזר מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים"

 

אלו שיש להם יצר הרע כל כך. טוב.

סוף קלטת.

 

 

הערות:

[1] בבלי מסכת יומא דף לה' עמוד ב'

[2] תהלים פרק א'

[3] תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח' עמוד ב' : "דרש ר' שמעון בן פזי, מאי דכתיב: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב? וכי מאחר שלא הלך, היכן עמד? ומאחר שלא עמד, היכן ישב? ומאחר שלא ישב, היכן לץ? [אלא] לומר לך, שאם הלך - סופו לעמוד, ואם עמד - סופו לישב, ואם ישב - סופו ללוץ, ואם לץ - עליו הכתוב אומר: אם חכמת חכמת לך, ואם לצת, לבדך תשא. א"ר אליעזר: כל המתלוצץ - יסורין באין עליו"

[4] בראשית פרק לז' פסוק לג': "וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:"

[5] מניטו רומז כנראה למאמר בכתובות דף קיא סוף עמוד ב:" שעמידה קשה ללב ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים אלא שליש בישיבה שליש בעמידה שליש בהילוך" וזאת בהקבלה לנאמר במסכת קידושין דף ל עמוד א : לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד"

[6] משנה מסכת אבות פרק ד' משנה יד': "רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען:"

[7] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד' עמוד ב': "...דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין"

[8] משנה מסכת סנהדרין פרק י' משנה ג': "דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית ו') לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (שם בראשית י"א) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויפץ ה' אותם בעולם הזה ומשם הפיצם ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (שם /בראשית/ י"ג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר (תהלים א') על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו אינם עומדים בעדת צדיקים אבל עומדין בעדת רשעים מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר י"ד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' וימותו בעולם הזה במגפה בעולם הבא דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנאמר (שם /במדבר י"ד/) במדבר הזה יתמו ושם ימותו דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ') אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר (במדבר ט"ז) ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (שמואל א' ב') ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הזה הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן:"

[9] משנה מסכת סנהדרין פרק יא' משנה ב': "זקן ממרא על פי בית דין שנאמר (דברים י"ז) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' שלשה בתי דינין היו שם אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת הגזית באים לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אומרים להם ואם לאו באין להם לאותן שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אומרים להם ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצאת תורה לכל ישראל שנאמר (דברים י"ז) מן המקום ההוא אשר יבחר ה' חזר לעיר ושנה ולימד כדרך שהיה למד פטור ואם הורה לעשות חייב שנאמר (שם /דברים י"ז/) והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות תלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו:" וראו עוד בנושא בשיעור 12.

[10] וראו הלכות ממרים לרמב"ם פרק ג' הלכה א' וד': הלכה א': "מי שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי זה בכלל האפיקורוסין [ומיתתו בכל אדם]." הלכה ד': " אבל זקן ממרא האמור בתורה הוא חכם אחד מחכמי ישראל שיש בידו קבלה ודן ומורה בדברי תורה כמו שידונו ויורו כל חכמי ישראל שבאת לו מחלוקת בדין מן הדינים עם בית דין הגדול, ולא חזר לדבריהם אלא חלק עליהם והורה לעשות שלא כהוראתן, גזרה עליו תורה מיתה ומתודה ויש לו חלק לעולם הבא, אף על פי שהוא דן והן דנים הוא קבל והם קבלו הרי התורה חלקה להם כבוד, ואם רצו בית דין למחול על כבודן ולהניחו אינן יכולין כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל."

[11] במדבר פרק טו' פסוק כד': "וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵעֵינֵ֣י הָעֵדָה֘ נֶעֶשְׂתָ֣ה לִשְׁגָגָה֒ וְעָשׂ֣וּ כָל־הָעֵדָ֡ה פַּ֣ר בֶּן־בָּקָר֩ אֶחָ֨ד לְעֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיקֹוָ֔ק וּמִנְחָת֥וֹ וְנִסְכּ֖וֹ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽת:"

[12] השוו ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט סימן ג :"מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהילת יעקב"

[13] רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א' פסוק א': "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני,ה כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו,ו ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו."

[14] וראו עוד בנושא בשיעור 11.

[15] רמב"ן בראשית פרק א' פסוק א': "בראשית ברא אלהים - כתב רש"י, אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. והמדרש הזה לרבותינו סתום וחתום מאד, כי דברים רבים מצאו שנקראו ראשית, ובכלם להם מדרשים, וקטני אמנה יספרו להם לרובם. אמרו (ב"ר א ד) בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה בזכות מעשרות ובזכות בכורים. בראשית ברא אלהים, אין ראשית אלא חלה שנאמר (במדבר טו כ) ראשית עריסותיכם, ואין ראשית אלא מעשרות שנאמר (דברים יח ד) ראשית דגנך, ואין ראשית אלא בכורים שנאמר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך. ועוד אמרו (ב"ר א ד) בזכות משה, שנאמר (דברים לג כא) וירא ראשית לו:"

[16] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יח' עמוד ב': "והמתים אינם יודעים מאומה - אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים, שנאמר: ואתה חלל רשע נשיא ישראל."

[17] כנראה על פי זהר ויקרא פרשת אמור דף ק"ז עמוד א:"מות בעלמא דין יומת בעלמא דאתי"

[18] השוו ספר הגלגולים למהרח"ו פרק ו :" עוד יש טעם אחר למה שאין הרשע מתגלגל רק ג' גלגולים והצדיק מתגלגל עד אלפים גלגולים ...שיתגלגלו גלגולים רבים וכפי מספר וערך עוונותיהם כן הוא מספר הגלגולים וזמנם וגם ע"י הגלגולים הם מרויחים שבכל גלגול מוסיפים מצות וזכיות נמצא שהגלגול הוא לתועלתם משא"כ הגיהנם אמנם הרשע אור של גיהנם שולט בו וממרק עוונותיו לכן גיהנם יותר טוב לו מלבוא בגלגולים רבים כי בכל גלגול יוסיף חטא על פשע ויאבד מן העולם ולא תהי' לו תקומה ח"ו לכן אחר ג' גלגולים אם לא התחיל לתקן נכנס לגיהנם למרק עוונותיו ודע כי העונש של כרת אינו אלא בבחי' הנפש שהיא מעולם העשי' אשר שם הוא תוקף הקליפות לכן אפשר שתהי' נכרתת אבל הרוח והנשמה שהם מיצירה ובריאה אין בהם כרת ובהכרח הוא שיתוקנו ויותר נוח לו לתקנם אפילו בגלגולים הראשונים לפי שאין שם קליפות תקיפים כ"כ אך ההפרש הוא שיש רוח ונשמה נתקנים במהרה ויש שמתגלגלים גלגולים רבים עד שיתוקנו"

[19] בראשית פרק כה' פסוק לב': "וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה:"

[20] בראשית פרק כז' פסוק לד': "כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי:"

[21] רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כה' פסוק כז'

"יודע ציד - לצוד ולרמות את אביוו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרי את המלח ואת התבן (בראשית רבה סג' י'), כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:"

[22] אורות, זרעונים פרק ג'.

[23] הגדה של פסח

[24] רשע בגימטריא – 570, שניו בגימטריא – 366, ההפרש – 204 – צדיק.

[25] השוו ספר מים אדירים לרמ"מ משקלוב ( היה בספרית מניטו ) : "וחר"ק עליו שיניו כי ארס נחש בין שיניו כידוע שהח"ט מונח בין שינים של הנח"ש והשט"ן " – כלומר בין אותיות שין נון של המילה 'נחש' ממוקמת האות חית ובין האותיות שין נון של המילה 'שטן' ממוקמת האות טית – בין שן הנחש לשן השטן יש ח"ט וראו עוד בספר בן יהוידע על מסכת סנהדרין דף נב:"גם אמר שיניו רמז לשין של נחש ושין של שטן שלוקח שר של גהינם ארס מהם וזורקו ברשעים"

[26] רש"י מסכת יומא דף לה' עמוד ב': "טרפעיק - סלע מדינה, שהוא חצי דינר, כך מפורש בכתובות (סד, א)."

[27] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג' עמוד ב': "דאמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה - שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל."

[28] במדבר פרק יט' פסוק יד': "זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:"

[29] תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז' עמוד ב': "מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון."

[30] משלי פרק ב' פסוק ד'

[31] דרך חיים על אבות פרק א' משנה ד': "יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכו'. כבר פירשנו למה לא הי' גם כן זוג עם אנטיגנוס איש סוכו כמו שהיה זוג מכאן ואילך, כי אצל כל המקבלים שזכר היו שנים יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכן הזוגות האחרים, ואין לומר כלל שהי' דבר זה במקרה. וזה כי כאשר היתה הקבלה באה מזה לזה מן משה ליהושע ומיהושע לזקנים, ותמיד לא היו מקבלים האחרונים במדריגה כמו הראשונים. אך אין ראוי לבא הקבלה מן אנשי כנסת הגדולה אל הזוגות מפני שהם רחוקים זה מזה, כי הזוגות בעבור שהם זוג לא היתה הקבלה ביד אחד מהם רק בשניהם יחד, ואינו דומה לזקנים ונביאים אף כי הם היו רבים היתה הקבלה אצל כל אחד ואחד מהם, שהרי לא נזכרו כמה היו הזקינים וכמה היו הנביאים, שתאמר שהיתה קבלה ביד כולם ביחד כמו שזכר הזוג בשמם, וזה מורה כי אצל שניהם ביחד היתה התורה. אבל הזקינים והנביאים ואנשי כנסת הגדולה לא הזכיר בשמם, ולכך פירושו שאצל כל אחד ואחד היתה הקבלה של תורה. ומפני זה היה מוסר שנתנו אנשי כנסת הגדולה בלשון רבים הוו מתונים, וכן מוסר אנטיגנוס אל תהיו כעבדים וכו', ואלו מוסר הזוגות בלשון יחיד יהי ביתך וכו'. מפני כי לא תמצא אחר אתו ולפיכך אמר בלשון רבים כמו שהוא נחשב כמו רבים. אבל הזוגות שלא היה אחד מהם לבד ולא היה הכל, לא אמר בלשון רבים רק בלשון יחיד כמו שהוא היה יחיד."

[32] תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג' עמוד ב': "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל."

[33] תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק י': "אמר רבי יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים"

[34] דרך חיים על אבות פרק א' משנה י': "והתבאר לך כי שמעיה ואבטליון שניהם למדו מוסר שיהיה שמו יתברך מקודש ע"י חכמים ולא יתחלל, שמעיה הוא שלמד מוסר שע"י החכמים יאהב שמו יתברך כאשר יראה אוהבים את המלאכה ואינם רודפים אחר הממון ואינם מבקשים השררה, וכל הנהגה הזאת קדוש שמו יתברך שאין לך הנהגה יותר הגונה כמו זאת, ובא אבטליון להזהיר שיהיו נזהרין שלא יהי' ח"ו שם שמים מתחלל על ידיהם וזה מורא שמים. ומה שאמר אבטליון חכמים הזהרו בדבריכם בא להשלים דברי שמעיה עד שיהיה מוסר אחד לגמרי, כי שמעיה אמר ושנא את הרבנות מפני שאשמת הצבור תלוי בם שיש בידם למחות, ואמרו (שבת נ"ד ע"ב) דהנהו דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא שיש בידם למחות, ובא אבטליון להשלים את מוסר זה כי אף אם אינם בעלי שררה רק שהיא רב וילמד לתלמידיו ובזה הוא דומה לבעל שררה, ראוי לו ג"כ שלא יהא אשמת רבים תלוי בו כאשר לא יהיו נזהרים בדבריהם יהי' שם שמים ח"ו מתחלל על ידיהם, ולפיכך אלו שנים ג"כ משלימים מוסר אחד שלא יבקש האדם להיות בעל שררה כי תלוי בו כמה תקלות ומכשולות הרבה רק יאהב את המלאכה. וכבר אמרנו כי הזוג הרביעי בא לתקן ההנהגה עם אותן שהם תחתיו, והנשיא הוא מלמד מה שיעשה כמו שאמר אהוב את המלאכה וכל מצות עשה הוא אהבת הש"י, והאב ב"ד מזהיר על לא תעשה הוא יראת שמים כמו שאמרנו ופי' זה נכון.

[35] שמונה פרקים לרמב"ם הקדמה: "...וכבר אמרו, עליהם השלום: "האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דאבות". ואין אצלנו מעלה למעלה מן החסידות אלא הנבואה, והיא המביאה אליה, כמו שאמרו: "חסידות מביאה לידי רוח הקודש". הנה התבאר מדבריהם, שהמעשה במוסרי זאת המסכתא מביא אל הנבואה, מפני שהיא כוללת חלק גדול ממעלות המידות, והננו עתידים לבאר אמיתת דבר זה."

[36] תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ל' עמוד א': "אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין; רבא אמר: מילי דאבות; ואמרי לה: מילי דברכות."

[37] משלי פרק ג' פסוק ו': "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך"

[38] דברים פרק ו' פסוק ה' וראו גם תלמוד בבלי ברכות דף נד' עמוד א' :"בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע"

 

הוספת תגובה