ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

תמלול ומקורות: רות ספז

נשמח להערות/הארות במייל:

 

שיעור 6

סיכום השיעור הקודם בקצרה

הרב: זה היה לפני שבועיים, כן. הגענו לסוף המאמר של נר מצווה ותורה אור, כן. והגענו לכל השלבים של חשיבות התורה שמביאה לחיי עולם הבא. זוכרים את הנושא? והשלב האחרון היה נקרא בגמרא, פרשת דרכים. כדי לצאת מה...איך אומרים, הניגודים של הדרכים או מימין או משמאל. צריך פרשת דרכים. וסוף סוף הגענו לפי הגמרא להגדרה של הלכה פסוקה. זה ההגדרה הסופית של חשיבות התורה זה הלכה פסוקה. זוכרים את זה? אז אולי ניקח.

הערה מהקהל: לנקודה האחרונה של הלכה פסוקה לא הגענו ממש.

הרב: מה?

הערה מהקהל : לנקודה האחרונה של הלכה פסוקה לא הגענו ממש. כלומר, לא התחלנו.

הרב: כן, בשיעור האחרון? טוב אז ניקח את סוף המאמר, זה בדף ז'. לא, בדף ז' של הספר הזה, כן. פה, "ולמר זוטרא זה תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכה", כן? מצאתם? אולי ניקח בהתחלת העמוד, שורה שניה:

המשך קריאה: "ולפיכך אמר, הגיע לפרשת דרכים, אז יודע שהוא מהלך בדרך הישר"

מצאתם?

המשך קריאה: "ולפיכך אמר, הגיע לפרשת דרכים, אז יודע שהוא מהלך בדרך הישר נכחו, מבלי נטייה ימין ושמאל."

ולמדנו כמה פסוקים בהקשר. אתם זוכרים את זה? טוב

המשך קריאה: "ובגמרא, מאי פרשת דרכים? ומפרש לרב חסדא, זה תלמיד חכם ויום המיתה. כי בעודו בגוף אין האדם בדרך הישר אשר הוא נוכח ה', כי יש לגוף מצד עצמו נטייה והסרה מן היושר"

כל זה – ברור. למדנו כבר.

המשך קריאה: "ולפיכך יום המיתה נקרא פרשת דרכים, שאז הוא מסולק מן הגוף ואז האדם הולך נכחו אל עולם הבא"

אז זה ההסבר הראשון של הגמרא, זה תלמיד חכם ביום המיתה. אז דווקא ביום המיתה, תלמיד חכם הוא מסולק מהנטייה הגופנית הגשמית של עולם הזה שמביאה או לימין או לשמאל, ואחר כך נראה עוד מהי הסכנה של אותה הנטייה.

המשך קריאה: " ולמר נחמן בר יצחק, זה תלמיד חכם ויראת חטא. כי יראת חטא מעמידו על דרך נוכח ה' בלי נטייה לימין או שמאל עד שדרכו נוכח ה' יתברך".

גם זה למדנו בשיעור הקודם.

זה המידה של יראת חטא, עוזרת לו, נאמר, להישאר בדרך הנכונה.

המשך קריאה: " וזה נקרא פרשת דרכים, אשר כל פרשת דרכים הדרך ההוא מביאו אל תכלית הליכתו שאין לו הסרה כלל, ואין להקב"ה בעולמו, רק יראת שמיים..."

וכל זה אני זוכר שלמדנו.

המשך קריאה: "כי אף שאינו בעל עבירה, רק שאין לו יראת שמיים - לא נקרא פרשת דרכים, שאין הדרך מביאו לגמרי להיות עם ה' יתברך - רק כאשר יש לו יראת שמיים."

כן, ולמדנו, אני זוכר זה לפני שבועיים אז עבר זמן, הרבה פסוקים שאומרים שצריך עידוד כדי להישאר בדרך הישר. אז פה נתחיל:

המשך קריאה: ולמר זוטרא, זה תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. פירוש - ההלכה שהוא האמת והישר".

זה הלכה פסוקה, כן. ההלכה שהיא האמת והיושר.

המשך קריאה: "ואף ששאר התורה גם כן נקראת תורה ויש עליה שכר גם כן, מכל מקום יש לו קצת נטייה מדרך האמת."

וזה למדנו את העניין של תורה לשמה. כי יש פסוק שאומר: מימינו עושר וכבוד" אתם זוכרים את הפסוק הזה? לא, אורך ימים מימינו ומשמאלו, לא. אורך ימים מימינו – מימינה או משמאלה? מימינה, כן. ולכן זה תורה אבל יש גם כן קצת הנאה. ומכיוון שיש קצת הנאה זה לא תורה לשמה לגמרי. ופה למדנו את כל העניין של הכוונה של המצווה. מה זה תורה לשמה? מה זה צדיק? עברנו דרך ארבעה בנים של ההגדה של פסח. זוכרים את כל העניין? "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות". אם יש הנאה אז זה כבר נטייה או לימין או שמאל. ואפילו שהנטייה היא... יש סוגיה בבבא בתרא: "הנותן סלע לצדקה ואומר על מנת שבנו יבריא, הרי הוא צדיק גמור."[1] זאת אומרת המעשה הוא מעשה של צדיק, אבל בכל זאת, זה לא הכוונה הרצויה מכיוון שיש על מנת לקבל שכר. אפילו ששכר – יש. אבל המעלה הנכונה של התורה לשמה זה על מנת שלא לקבל שכר, או שלא על מנת לקבל שכר. הגירסה הראשונה היא גרסה של המהר"ל: על מנת שלא לקבל שכר. זה לא נושא קל, כן, כי שני (ה)דברים הם אמת. יש שכר, וצריך לעבוד לא על מנת לקבל שכר. ולמדנו את זה כבר. ולכן, באה ההגדה של פסח ואומרת בשאלת החכם: אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, או אפיקומן, לפי הגרסה. והבאתי פירוש ישן שנקרא, ואני לא יודע מי כתב את הפירוש הזה, הפירוש הזה נקרא "דברי תורה" על ההגדה של פסח. הוא מסביר את זה באופן פשוט לגמרי: מכיוון שקרבן פסח היה נאכל על השובע, זה סימן שזה למעלה מכל הנאה. אין שום הנאה. והשאלה של החכם, לכאורה היא על עניינים של פסח: מה העדות והחוקים והמשפטים האלה, כן, מצוות פסח. אבל בכל זאת השאלה שלו היא שייכת לתורה כולה. שמתחילה במצוות של פסח, כן. ופה יש הנושא של מהי הכוונה של העבודה. אז צריך להסביר את הפרט האחרון של הלכות פסח, שממנו אנחנו לומדים שהכוונה האמיתי של העבודה האמיתית היא שלא לקבל שכר – שום הנאה – על השובע. זוכרים את זה? ומזה גלשנו קצת לשאלה של הרשע, אתם זוכרים? "רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? והמשנה ,ההגדה, מפרשת בעצמה את הכוונה של מה שאומר הרשע. "לכם ולא לו" – זאת אומרת עם הנאה. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, טוב, זה סוף, זה המשך המשנה. כמובן, יש הבדל בין מצוות שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ולכן צדיק גמור, כשאוכל פירותיהן בעולם הזה, יש כלל כזה, כן. אבל בכל זאת הנטייה לימין או לשמאל זה מורה כבר לחיפוש אחרי ההנאה. ולפי דעתי, אפשר כבר להסתמך על הפסוק הזה: "אורך ימים מימינה משמאלה עושר וכבוד" כל זה שייך להנאות של העולם הזה, כן. אף על פי שזה מותר, אם אפשר לומר, בכל זאת, הכוונה הרצויה זה למעלה מזה – הדרך הישרה – זה הלכה פסוקה. מובן? טוב. אז אפשר להמשיך.

המשך קריאה: " הלכה שהוא האמת והישר. ואף ששאר התורה גם כן נקראת תורה ויש עליה שכר גם כן, מכל מקום יש לו קצת נטייה מן דרך האמת.

אף על פי שזו תורה, תורה גמורה, צדיק גמור, יש קצת נטייה מדרך האמת. אחר כך נראה דברים יותר חמורים, כן.

המשך קריאה: "אבל, תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, זה הדרך נקרא פרשת דרכים"

הוא פורש מהדרכים, הסבך של הדרכים,

המשך קריאה: "שהוא נבדל ומיוחד משאר דרכים."

זה דומה מאד למה שאומרת המשנה בפרקי אבות: "עשה לך רב והסתלק מן הספק".[2] מה זה הספק? זה הספק דווקא בא בצומת הדרכים. להסתלק מן הספק זה הלכה פסוקה.

בת קול והלכה למעשה

הרב: סתם דבר תורה, במשמעות של "ודבר ה' מירושלים".[3] ודבר ה' מירושלים - זה הלכה פסוקה. טוב, ודווקא פה יש לנו,

שאלה מהקהל: כאן היסוד של "אחרי רבים".[4] של אחרי רבים, שזה ההלכה מכיוון שזה לא סוטה,

הרב: זהו, אם זה אחרי רבים, אפשר להטות. אז אפשר להטות. ואם לא, אסור להטות. זאת אומרת, כי הרבים באים, אני לא רוצה לומר כתחליף או במקום, ההלכה פסוקה. כשלא מגיעים להלכה פסוקה, נאמר מבת קול, אפילו, כן, מרוח הקודש, יש: "אחרי רבים להטות".

שאלה מהקהל: אפילו כשיש בת קול. רבים (זה) יותר מבת קול.[5]

הרב: לכן אמרתי את זה כפי שאמרתי, כן. לא, היו תקופות שזה היה לפי הבת קול.[6] אבל באה תקופה שהיה אסור להשתמש גם בבת קול, כן, זה תקופות תקופות. למשל, אולי שמעתם, זה קצת שייך לתורת הנסתר, מה שקוראים: "מגידים", כן. כשדיין מתקשה למצוא את הפסק, פסק ההלכה, לפי אותו כיוון של המשנה: "עשה לך רב והסתלק מן הספק".[7] ויש הזדמנויות כאלו, יש מצבים כאלו שדיין לא יכול לשאול את הרב שלו. לא צריך להסביר, יש הרבה מצבים כאלו. שעת הדחק וכן הלאה. אז הוא נמצא, הוא נשאר בספק. אפילו אם זה רב גדול, הוא צריך "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ולכן המקובלים סיפרו שלפעמים בחלום בא איזה מגיד ומגיד להם מראשית אחרית.[8] מגיד דבריו ליעקב.[9] היו תקופות שהיו משתמשים במגידים. ובתקופה האחרונה, הגדולים אסרו להשתמש במגידים. זה אי אפשר לדעת באיזה צינורות זה בא, כן. כי אנחנו בדורות האחרונים. ובפרט הגאון מווילנא אסר לגמרי את זה.[10]

שאלה מהקהל: שאלו את רבי יוסף קארו...[לא ברור בקלטת] [11]

הרב: ובכל זאת אני זוכר שראיתי במה שאמר הגאון שבתקופה שלנו אסור להשתמש בכלל. צריך לדייק, לבדוק. זה היה הבית יוסף וגם הבית יוסף אמר זה לא להשתמש הלכה למעשה. ואני זוכר שלמדתי כמה ספרים של חכמי מרוקו האחרונים על עניין של דין מן השמיים, ואמרו בפירוש: הנה הדין מן השמיים אבל אסור להשתמש בזה הלכה למעשה.[12] והיה להם איזה ביטוי יפה. זה היה מתחיל כל פעם: "ואם יראה בעיני מורי". היו מתחילים ככה. טוב, נחזור לעניין שלנו.

שאלה מהקהל: מה עם היסוד של: "לא בשמיים היא"?[13]

הרב: זה לא סותר. "לא בשמיים היא" – עכשיו. אבל היא מן השמיים. זאת אומרת, פה, פה יש נקודה לפי דעתי,

שאלה מהקהל: במקום של הדחק, אני מבין. במקום שאין רוב חכמים, במקום שאין רב לשאול, במקום של הדחק של פסק הלכה.

הרב: לפי דעתי, היו תקופות שכל מה שאנחנו לומדים, זה היה מציאותי. למשל: "ויהי מורא רבך כמורא שמיים".[14] בתקופה שלנו, יש מקום לטעות. זה מן סכנה של עבודה זרה. אם מבינים מה זה מורא שמיים, כן, יש סכנה של עבודה זרה. אני לא רוצה לתת דוגמאות. ולכן אנחנו לא מבינים באמת במה המדובר, כן. אבל היו תקופות שזה היה גלוי.[15] ולכן, החכמים היו מן השמיים. באותה מדרגה. זה מובן מה שאני אומר, כן. ולכן כשעברנו את התקופה של הבת קול עצמה, היה אסור להשתמש בבת קול. ולכן, זה חידוש. מכאן ואילך, תדעו: לא משתמשים בזה.[16] והבאתי רק את הדוגמה של המגידים, כן. כי צריך להבין את זה, מאז סיום תקופת הנבואה. או נאמר ביתר דיוק: תקופת סיום הנבואה, כי -וזה לקח קצת זמן של מעבר אז עברנו מעולם לעולם. ולכן החידוש של התורה שבעל פה בא כדי, וזה מתחיל ב: "ועשו סייג לתורה"[17]. מכאן ואילך זה ניתן ללימוד, לפלפול, להחלטה של הדיינים. אבל היו תקופות שהדיינים היו אלוקיים. ורק בתקופות האחרונות, אנחנו לכאורה רואים כאילו הם בן אדם כמונו. אני הגזמתי קצת אבל לא, לא כל כך, כן. הבנתם את זה? למשל, כשלומדים אצל פוסק כמו הרי"ף למשל, זה בוודאי לא היה סתם רב מסתם בית דין מסתם קהילה, כן. זה ברור? ולכן לפי דעתי היה צורך של (ה)חידוש הזה, מכאן ואילך לא משתמשים בבת קול. זה לא אומר שהאמת לא באה מהבת קול.

החשש מנטיה לימין או לשמאל

אבל אולי נראה מיד פסוק. אני רשמתי כמה דברים שקשורים לנושא שלנו. שיש לנו שני הפסוקים על העניין של הביטוי של המהר"ל עצמו. הוא הדגיש את זה. לא לימין ולא לשמאל. ואתם יודעים איך זה קשה מאד להיות בדרך, בדרך האמצעי, נאמר, לפי ההגדרה של הרמב"ם. לא, האמצעי זה המהר"ל. מה הוא המושג של הרמב"ם?[18]

תשובה מהקהל: שביל הזהב.

הרב: לא. שביל הזהב זה תרגום. טוב, המהר"ל אומר "דרך האמצעי", כן. והרמב"ם?

תשובה מהקהל: ממוצע

הרב: ממוצע? גם זה תרגום. שכחתי, אבל זה אותו רעיון, כן. שביל הזהב זה קצת פילוסופי יווני, כן.[19] ויש נטיה מתמדת לימין ושמאל. אבל אתם זוכרים על הפסוק שאני אומר מיד, יש שני פסוקים.

הערה מהקהל: לא תסור

הרב: לא תסור, יפה. הנה הפסוק: "על פי התורה אשר יורוך והמשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל."[20] אני זוכר פירושו של רש"י, לא צריך להביא את הספרים אפילו אם יאמרו לך ימין זה שמאל ושמאל זה ימין.[21] יש פירוש לפי הקבלה על זה. כי יש הבדל בין אור ישר של התפשטות העולמות ואור חוזר של תיקון העולמות. אז מה שזה בימין באור הישר הוא בשמאל באור החוזר. וזה פשוט מאד, כן, לכן לא נפרש.[22]

הערה מהקהל:...[הקלטת לא ברורה]

הרב: גם כן, זה קשור גם כן. אבל פה זה העניין של עולם הפוך.

זאת אומרת, אנחנו חיים במדרגות התחתונות של העולם במדרגה של עולם שנקרא, עולם הפוך. המידות של נה"י – נצח, הוד , יסוד, הן בעולם הפוך. למדתם את זה פעם אולי? זה אומר לכם משהו. לכן בהתפתחות של ההיסטוריה של החסידות, אחרי החב"ד[23] יש חסידות נה"י.[24] אולי שמעתם כבר על זה, כן? הם מועטים עכשיו הם לא רבים. זה רק התחלה של שלב יותר מאוחר. ובאותה מדרגה, זה עולם הפוך. זאת אומרת, מה שלכאורה נראה כימין זה באמת שמאל, ומה שלכאורה נראה כשמאל זה באמת ימין. לא התייחסתי לדברים פוליטיים, כמובן. אבל זה ברור לא? ובפרט, המידה של משה רבינו זה נצח, כן. ומשה היה לוי – זה הוד. והמידה של אהרון הכהן זה הוד, ואהרון הכהן היה רודף שלום, זה נצח. זה קו החסד. זה עולם הפוך. זה מובן? טוב. אז נמשיך קצת. הפסוק הראשון אומר, הלכה פסוקה, זה לא לימין ולא לשמאל. זה הפסוק שלנו. אבל יש עוד פסוק אחר, יותר חריף וזה מביא אותנו עד גבול הסכנה של עבודה זרה. אם ההלכה איננה הלכה פסוקה, יש סכנה של עבודה זרה. והנה הפסוק. צריך להיזהר מההגדרה אבל לפי דעתי זה ברור. זה בפרק כח' של דברים פסוק 14 (יד'): "ולא תסור מכל הדברים אשר אנוכי מצווה אתכם היום, ימין ושמאל, ללכת אחרי אלוקים אחרים לעבדם".[25] זה ברור? אף על פי שזה לא הפשט הישיר, נאמר, של הפסוק. מי שנוטה בחיפוש שלו של התורה, ובכוונה - תורה אמיתית, אבל בנטייה שלו הוא נטה או לימין או לשמאל, זה כבר התחלה של סכנה של עבודה זרה.[26] זה מובן, כן? ואז, כל הקטע הזה של המהר"ל מגיע לחשיבות של ההלכה פסוקה, שזה נקרא: פרשת דרכים. ולפי דעתי, אפשר, זה השיטה שלנו בלימוד הזה, לקשור עם המשניות של הפרקי אבות. זה המשנה של : "עשה לך רב, והסתלק מן הספק".[27] כי הדרכים זה הספק, ימין ושמאל וכל הסכנות של הספק, עמלק וכו'. זה רחב כנושא.[28] זה מובן.

איך עומדין להתפלל?

ואני נזכר שיש ברייתא במסכת ברכות: "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה".[29] אתם זוכרים את הברייתא? הברייתא היא קצת יותר רחבה. "אין עומדים להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה". ולהתפלל, זה להיות נוכח, כפי ההסבר של המהר"ל. אז זה קשור מאד, כן. טוב, רק הסבר קצר כי זה לא הנושא. לא מתוך דין – זה כשיוצאים מהבית דין. אם יש מחלוקת בין צדיקים, הולכים לבית דין. ואי אפשר להתפלל מתוך האווירה של הבית דין. כי האווירה של הבית דין, זה האווירה של המחלוקת בין הצדיקים. ואם יש מחלוקת בין הצדיקים, שמא, אי אפשר לקיים את התורה, ולכן אי אפשר להתפלל בזכות התורה, כי מתפללים בזכות התורה, זה מובן, כן. ולכן אין עומדין להתפלל מתוך דין, זה הגרסה, כן? "לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה". דבר הלכה – זה הלימוד של המחלוקת על איזה נושא של הלכה. "אלא מתוך הלכה פסוקה" - צריך לעבור דרך איזה הלכה פסוקה, כדי להתפלל. זה מדובר, הברייתא שייכת לדיינים או לתלמידי חכמים. ההלכה, נאמר של המשנה, זה: "אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש".[30] זה המשנה הכללית, נאמר. אז הברייתא ההיא מכוונת נגד התלמידי חכמים. כי האווירה הפנימית שלהם, זה האווירה של המחלוקת. לשמה, אבל גם במחלוקת לשמה, נעוצה מחלוקת. ואי אפשר להתפלל, להיות נוכח, מתוך הסבך של הספקות. צריך פסק. זה מובן? ויש באותה הסוגיה בגמרא, רבנן, לא, "רב אשי עביד כברייתא, רבנן כמתניתין".[31] וזה אימרה לא קלה בגמרא, כן. מה התלמוד רוצה להסביר לנו? שרב אשי לא היה מקיים את ההלכה כמו רבנן, כן? ההסבר הוא פשוט מאד לפי דעתי, רב אשי הוא היה הכותב של כל התלמוד.[32] ולכן האווירה הפנימית שלו הייתה אווירה של כל המחלוקתות שבעולם. ולכן דווקא לרב אשי היה צורך לקרוא הלכה פסוקה לפני התפילה. הבנתם? רבנן, עבדין כמתניתין - מתוך כובד ראש. זה מובן? וזה נושא חשוב. לפי הרגש הדתי הרגיל, נאמר, היינו אומרים, אדרבא, אווירה של בית דין זה אווירה נוחה להגיע לקדושה. מי שיודע מה קורה במדרגות (מילים לא ברורות)...יוצאים מלימוד בישיבה, מיד פתאום להתחיל "אשרי יושבי ביתך",[33] זה בלתי אפשרי. זה לא רציני. כי האווירה היא של מה? (של תחושה ש) קשה לקיים את התורה.[34] אתם יודעים גם כן, הסוגיה במסכת חגיגה, על הפסוק: כולם ניתנו מרועה אחד. איך מתחיל הסוגיה שמה?[35]

תשובה מהקהל: רועה אחד נתנן

הרב: כן,

תשובה מהקהל: דברי חכמים כדרבנות

הרב: נכון נכון. אלו מתירין, אלו חכמי התורה, גדולי התורה. ומהיכן אני מקיים תורה? ולכן כל האווירה היא אווירה של המחלוקת, או ימין או שמאל, וקשה מאד למצוא את הדרך להיות נוכח. והדרך להיות נוכח זה עניין של התפילה. לכן: "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה." זה מובן? טוב, אז נמשיך. וקשור לזה מיד, ואני רואה את מהלך הדברים במחשבה של המהר"ל, זה ממש נפלא. זה ישיר. נמשיך:

המשך קריאה: "ובמסכת נידה, בסופה,"

(כלומר,) בסוף מסכת נידה.

המשך קריאה: "תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות"

בכל יום. לא כתוב פה בכל היום אבל הגרסה: "כל השונה הלכות בכל יום"[36]

המשך קריאה: "מובטח לו שהוא בן עולם הבא, בן העולם הבא. שנאמר: הליכות עולם לו. הליכות עולם לו. אל תקרי הליכות אלא הלכות"

לפני שנראה את ההסבר של המהר"ל על המימרה ההיא, אז אתם זוכרים שאחרי סיום התפילה, אנחנו קוראים את פרשת הקטורת. בעיקר בנוסח הספרדי. ואני חושב גם כן אצל החסידים, כן. מכל מקום, קוראים את פרשת הקטורת לפני התפילה בבוקר ובמנחה. ויתכן מאד שזה קשור לאותה ברייתא: "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה." מכיון שאין שום מחלוקת על העניין של הקטורת. אף על פי שאנחנו מוצאים כמה, איך אומרים, פרטים, בכמה פרטים יש (מחלוקת). כי לפי שמסבירים מפרשי התלמוד, בעניין של הקטורת לא היה שום שכחה.[37] והמחלוקת באה מחמת השכחה, כמובן, כן. זה מובן? והשורש זה שבירת הלוחות. שבירת הלוחות הביאה את השכחה.[38] זה עוד עניין קשור לשבירת הכלים וזה עניין אחר. ולכן, הקטורת זה מתחיל ככה: "ויאמר ה' אל משה".[39] מה ההמשך?

תשובה מהקהל: קח לך

הרב: קח לך, סמים. ואין "לאמר" . כל מצווה זה: "וידבר ה'" או "ויאמר ה'", או "וידבר א-לוקים" או "ויאמר א-לוקים אל משה לאמר". פה, אין לאמר. אלא – קח לך סמים. כאילו אין מקום של התורה שבעל פה. תורה שבכתב ותורה שבעל פה – היינו הך בעניין הקטורת. הבנתם? אני זוכר כשלמדתי את זה היו אומרים כי על, למשל הגרסה של רש"י בפירוש שלו: כלומר. כלומר - זה היה - כולו מר. כשרש"י אומר "כלומר", אז אי אפשר להבין. כולו מר. אבל משהו דומה. מה זה לאמר? אז באה המחלוקת: "לא מר". מר אומר. המחלוקת באה מחמת המימד הזה של התורה שבעל פה שמסבירה מהי ההלכה פסוקה: הכוונה של הכתב של התורה שבכתב. אבל בקטורת, אין דבר כזה. ולכן, לא רק יתכן מאד, אני זוכר שקראתי את זה בספרים, שקבעו את קריאת הקטורת כהקדמה לתפילה, ודווקא בשחרית ובמנחה שהם בבחינת חובה, ולא בערבית, אף על פי שעכשיו זה חובה. בשורש, זה היה מחלוקת דווקא אם זה חובה או זה רשות, זוכרים את זה?[40] ואחרי הלכה פסוקה, חוץ מכל הטעמים של הקטורת, כן, חורבן בית המקדש וכן הלאה. אבל בכל זאת, אחרי קריאה של הלכה פסוקה אז אפשר להגיע לכובד ראש הרצוי לתפילה. לפי ההסבר הזה של המהר"ל, זה העניין של נכח – בלי נטייה לימין ולשמאל. זה מובן? אז מיד כשלמדתי את המהר"ל פה אני ראיתי את מהלך הדברים. מיד ההגדרה של הלכה פסוקה מביא אותו לברייתא של תנא דבי אליהו[41] שאנחנו קוראים דווקא אחרי לימוד כדי להתחיל קדיש דרבנן. אתם יודעים את זה? אחרי לימוד או אחרי קריאת הקטורת אומרים קדיש דרבנן. או אחרי לימוד של משניות, תורה שבעל פה, בדרך כלל, אז מה קוראים:

"תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. שנאמר: הליכות עולם לו" – וזה פסוק במשלי. רק דקה, אני אתן לכם את הפסוק, לא זוכר איפה שמתי את זה. לא. סליחה, זה פסוק בחבקוק. בחבקוק פרק ג', וזה פסוק שישי, כן. מיד אני אסביר למה הבאתי את הספר. בפסוק יש קרי כתיב. הכתיב הוא הליכות בלי י'. זה לא קרי כתיב ממש. אלא בגמרא, אל תקרי הליכות אלא הלכות, כמו שכתוב, בלי י'. ההסבר, הפירוש של הגמרא מבוסס על הקרי-כתיב עצמו. הליכות עולם לו, אבל לא כתוב בי'.[42] אל תקרי הליכות אלא הלכות. זה בחבקוק, כן, פרק ג' פסוק ו'. כתוב ככה – הליכות עולם לו, בלי י' (דהיינו הלכות). אבל בתפילה כשאנחנו קוראים אותה ברייתא, יש מיד אחר כך, ואחר כך נחזור למהר"ל, מיד אחר כך: "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר: וכל בנייך לימודי ה'."[43] אז רציתי להסביר, לחדש משהו בזה, למה סמכו (בתפילה) שתי הברייתות האלה? 1. אל תקרי הליכות אלא הלכות – כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אתם רואים שזה ממש מדויק במהלך הסברות של המהר"ל. ומיד אחר כך: 2. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. למה הסמיכות ההיא? פשוט לפי כל מה שאמרנו, נראה לי פשוט. כל השונה הלכות בכל יום – נראה מיד כי החידוש זה בכל יום. כי בכל יום צריך לחדש את ההלכה פסוקה. והברייתא מסבירה כי זה הליכות עולם. מה זה הליכות עולם? אז זה לפי הנושא שלנו, כל העולם מביא לעולם הבא. כל העולם הזה מביא לעולם הבא. הליכות עולם זה הדרך שמביא אותנו מעולם הזה לעולם הבא. הליכות עולם. זה מובן? ולכן כל השונה הלכות בכל יום – כי בכל יום מתחדש הספק. וצריך, ונראה את זה במהר"ל עצמו אחר כך, וצריך ללמוד את העניין של הלכה פסוקה. זה נקרא: "שונה הלכות". זה לא רק עניין של זכרון, כדי לחדד את הזיכרון, לרענן את הזכרון, אלא העבודה של התורה שבעל פה זה להיות שונה הלכות בכל יום, שונה. זה מובן מה שרציתי לרמוז בזה? זה לא עניין אוטומטי, מכאני ככה, כן. אם אני קורא הלכה פסוקה כל יום אז אני בטוח שיהיה לי עולם הבא. זה בלתי... זה מובן? אלא כל השונה הלכות בכל יום, זה קשור להסבר של המהר"ל. כי בכל המהלך של העולם הזה, צריך להיות כל פעם איזה מן צופן שנקרא: הלכה פסוקה נכח דרך הישר. אז צריך להיות שונה הלכות בכל יום. זה יותר עמוק מסתם להיות קורא הלכות.

שאלה מהקהל: יש עניין של שינוי?

הרב: נראה את זה אחר כך, כי יש הסכנה של השינוי. אבל לא אמר לשנות אלא לשנן, להיות שונה. אז, מה ראו? שמיד אחר כך אומרים אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. טוב, הקשר הוא פשוט מאד.

הסכנה במחלוקת לשם שמיים – היא מתקיימת כמחלוקת

הערה מהקהל: יתכן שזה מחלוקת?

הרב: יפה. כי החיפוש של ההלכה פסוקה בכל יום מביא(ה) את המחלוקת של הלימוד. לכן מיד צריך להתקשר לעניין של השלום. יש הסכנה. כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. כל אחד יש לו (את) הדרך שלו לעולם הבא. אז יש סכנה של המחלוקת – אז תזהרו. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. זה יפה הקשר בין שני הכללים האלו. ונזכרתי, כשהכנתי את השיעור, נזכרתי מה שאנחנו אומרים בתפילה: "עושה חדשות בעל מלחמות." זה פשוט. לכן צריך: "זורע צדקות, מצמיח ישועות"[44]

הערה מהקהל: "בורא רפואות"

הרב: נכון

הערה מהקהל: כלומר זה יותר מתקווה תמימה. שנכון, הם מביאים מחלוקת אבל בסופו של דבר הם מביא שלום לעולם. לעניות דעתי, זה שאי אפשר להגיע לשלום, זאת אומרת להלכה פסוקה, אלא מתוך המחלוקת. המחלוקת היא הדרך להגיע אל השלום. המחלוקת לשם שמיים כמובן. כי אחרת מה הקשר בכלל? אנחנו מקווים שיהיה בסדר.

הרב: אני לא משוכנע. זה תקווה, זה לא מובן מאליו. אני לא כל כך משוכנע. דווקא ממה שלמדנו בדרך חיים אצל המהר"ל לפי פשט הגמרא, המשנה גם כן.[45] כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים כמחלוקת, ולכן היא מסוכנת, אולי יותר מהמחלוקת שלא לשם שמיים..

הערה מהקהל: אפשר ללמוד את זה אחרת. שזה מתקיים בוולד שלה - בהלכה פסוקה. כדי להגיע להלכה פסוקה צריך שיהיו שתי הדעות. ושיוכרע בין שתי הדעות.

הרב: ולכן הבאתי את הפירוש של המהר"ל שמסביר את זה ככה. אף על פי שזה מחלוקת לשם שמיים, ואחר כך נחזור להסבר של המקובלים על זה, אף על פי שהיא מחלוקת לשם שמיים, שנואה היא המחלוקת, אומר המהר"ל. ולכן, פה יש נושא, יש חידוש. מה זאת אומרת? מחלוקת כפי שציינת. מחלוקת לשם שמיים – שנואה? כן. מכיוון שזה מחלוקת. זה לצורך קיום העולם, אותה המחלוקת. אבל לפי ההסבר של המהר"ל, לא הבאתי את הדרך חיים, אבל כדאי ללמוד אצלו. הפשט ברור. מה אומרת המשנה? "מחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים."[46] זה ברור. כי מכיוון שאחד (צד אחד) אינו לשמה אז זה ייפסק פעם, המחלוקת תיפסק. אבל לא. זה ההיפך. החידוש של המשנה היא: מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים כמחלוקת וזה חיובי. (להתקיים) כמחלוקת וזה חיובי, מכיוון שזה לצורך קיום העולם. ולכן המסקנה שצריך להסיק מזה, שזה מסוכן מאד וצריך להיזהר. מי יכול לומר: "אני לשם שמיים"? המחלוקת היא לשם שמיים, אבל מי שמשתייך לאותה מחלוקת, האם הוא לשמה ממש? זה תיק מסוכן מאד. זה תיק... (לא ברור בהקלטה) מסוכן מאד. הבנתם מה שאני אומר? וניסיון החיים נותן את זה. הרבה הרבה באים לעזרת הצדק, כן, לשם התורה. לשמה. שמעתי פעם דיוק על מה שאנחנו מתפללים בערב שבת, בחזרה, מעין חזרה בערב שבת: "וטהר ליבנו לעבדך באמת".[47] זה דיוק יפה. אני לא יודע אם אני אצליח להסביר את החידוש פה. באים, אומר: "זה עשה דבר חמור" העבודת ה', העבודת א-לוקים, זה להביא אותו למשפט, כן. אבל אנחנו מתפללים: "וטהר ליבנו לעבדך באמת" האם זה אמת שזה לשמה או האם יש לו איזו בעיה עם אותו צדיק? הבנתם מה שרציתי להסביר? "לעבדך באמת". וזה אותו עניין. המחלוקת לשם שמיים דווקא מכיוון שהיא לצורך קיום העולם,[48] ואחר כך נדייק למה אמר "לשם שמיים", אז היא מחלוקת שמתקיימת כמחלוקת. זה ההסבר של המהר"ל. הפשט הרגיל – מתקיימת (במשמעות של) יש סוף, יש פסק. לא. מתקיימת כמחלוקת. ויתכן מאד שזה מסביר לנו למה התורה שבעל פה נתנה לנו את כל המחלוקתות אביי ורבא, הלל ושמאי, כדי שנדע את שני הצדדים של המחלוקת שהיא צריכה להתקיים כמחלוקת, אף על פי שכבר פסקנו הלכה.[49] למה אנחנו צריכים גמרא ולאו דווקא יד החזקה? כן. מספיק שולחן ערוך. למה צריך לעבור דרך הגמרא כדי לדעת איך לפסוק? אם יש הזדמנות של מצב חדש שמביא אותנו לפסוק כהדעה ההפוכה.[50] הבנתם את העניין? המחלוקת כמחלוקת צריכה להתקיים. לכן אני הוספתי, לפי רוח דברי המהר"ל, לכן מחלוקת לשם שמיים צריך להיזהר. זה מסוכן מאד. הבנתם סוף סוף את העניין? ויש פסוק בתהילים שדומה קצת לאותו נושא: "ה' לי בעוזריי ואני אראה בשונאיי"[51] כן. הבנתם את הקשר, כן? ואז, נגיע להסבר לשם שמיים. אני לא זוכר את המקור, אבל זה בטוח שאני למדתי בספרים גם זה, שהמחלוקת נבראת ביום שני, ולכן לא נאמר כי טוב.[52] מה קרה ביום שני? זה ההבדל, ההבדלה בין מים שלמעלה ומים שלמטה. ולכן, זה בריאת השמיים – רקיע, שמיים. אז שמיים, זה זוגי. זאת אומרת, זה כבר מחלוקת. אבל הייחוד של השמיים זה השם היחיד שיש בשמיים – לשם שמיים.[53] כדי לאחד את המחלוקת שיש בשמיים, בין למעלה למטה. זה מובן? ולכן, זה פשט, לפי הסוד, אבל זה פשט של "לשם שמיים". כדי לקיום העולם צריך את המחלוקת. ובכל זאת שנואה המחלוקת ולא כתוב כי טוב – מכיוון שזה מחלוקת, כן. זה ברור?

הערה מהקהל: התכוונת למצוא את השם שבמילה שמיים

הרב: נכון. זה יפה, כן.

שאלה מהקהל: אפשר גם להגיד שתלמידי חכמים מביאים שלום זה אותן מילים "משלו." משלו, משל ה'. מהשלום שלו.

הרב: מהשלום שלו. כן, אבל זה קשור לאותו עניין. וזה השלום. שם שמיים – זה השלום, כן. אז הגענו לאמת – השם האחד שבשמיים. אולי יש פשט, זה ממש, זה לא פשט פשוט אבל ייראת שמיים – הייראה של שמיים - לשון מחלוקת. ליירא מזה. יפה, זה מובן? טוב, מה רצית לומר?

תפקיד התפילה – כתחליף לקורבן או כשאילת צרכים?

הערה מהקהל: כן, בבקשה. אמרת שקריאת הקטורת כהלכה פסוקה באה לפני התפילה. איך ייתכן שהקרבת הקטורת באה לאחר התפילה?

הרב: אז זה נוסף הקרבת הקטורת?

הערה מהקהל: באה לאחר הקרבן. כאילו ה

הרב: כן, תמשיך

הערה מהקהל: כן, כאילו הכובד ראש של הקרבן קדם להלכה פסוקה שלפני התפילה

הרב: לא בדיוק. תפילה וקרבן זה שתי מצוות – עבודה נפרדת לגמרי, כן.[54] רק אחרי חורבן בית המקדש אז אנחנו מביאים תפילות במקום קורבנות, כן.

הערה מהקהל: לזה אני מתכוון.

הרב: כדי שתהיה אפשרות להתפלל צריך קודם כל קרבן. כי הקרבן בא לכפר על מה שקרה ורק כשהקרבן מכפר, אז אתה חוזר למצב של צדיק, אז אתה רשאי להתפלל.

הערה מהקהל: אבל התפילה שבימינו היא בתור קרבן.

הרב: לא. התפילה שבימינו היא במקום הקרבן. איזה תפילה? זה התפילה של הסידור. התפילה של שמונה עשרה. תקנו את הצורה של העבודה של התפילה כנגד התמידים, כן. "תפילות כנגד קרבנות תיקנון", יפה. אבל התפילה שהיא תפילה, התפילה שהיא לא עבודה – מצווה. יש שני כללים, שתי הגדרות:

(1) תפילה – תפילה. יש לי איזה צורך ואני שואל, מבקש מהבורא שימלא את צרכיי. זה תפילה, כן. כל עוד בית המקדש היה קיים, היה אפשר להתפלל אותה תפילה - תפילה, מכיוון שהיו קרבנות. כשנחרב בית המקדש לא היה אפשרות להתפלל, כן. זה פשוט. אז חיפשו איך לסדר את העבודה של הקרבנות במקום הקרבנות שאי אפשר להקריב אותם מכיוון שבית המקדש נחרב. אז החליטו סוף סוף אחרי לימוד של העניין שאפשר דרך התפילה עצמה. מכיוון שהתפילה, וזה לימוד של התורה שבעל פה, נקראת עבודה. עבודה שבלב.[55] ולכן הצורה של התפילה בציבור היא במקום העבודה. אבל התפילה תפילה, היא הכוונה של השאלות של הבקשות של הצרכים מתוך אותה תפילה. זה מובן? ולכן הסדר הוא סדר נורמלי. קודם כל קרבן ואז תפילה.

שאלה מהקהל: למה אי אפשר להתפלל בלי הקרבנות? הרי כפרה לא מעכבא?[56]

הרב: אני לא זוכר את המקורות בדיוק עכשיו, אבל אפשר לחפש את זה. כי רק צדיק יכול להתפלל, כן. יש הבדל בין "שומע תפילה", כל תפילה נשמעת, אבל נשארת באיזה מקום שנקרא "אוצר התפילות",[57] כן, עד שהזכות לקבל יבוא. כשהזכות בא אז כל מה שנמצא בתפילות הקודמות, בא מיד. וזה גם כן ניסיון בחיים. פתאום, כל השאיפות של הרבה הרבה שנים מתחילים להסתדר. למה? מכיוון שמבחינת שומע תפילה זה היה נשאר באיזה שהוא מקום. כשהפתח למטה נפתח אז זה יורד, הכל. הבנתם את העניין.

מה הייתה השאלה?

שאלה מהקהל: כפרה לא מעכבא?

הרב: זה קריאת שמע, לא אמרנו את זה על התפילה. ולפי דעתי, לא מצאתי מקור, לכן צריך להיזהר על העניין, אבל לפי דעתי, זה הכוונה של רבי יוחנן שתיקן "ה' שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך"[58] לפני התפילה.[59] כתפילה אריכתא.[60] אתם זוכרים את הסוגיה ההיא? והפסוק הזה מי אמר? זה דוד המלך, כשהיה בבחינת חוטא לכאורה. כשאיבד את הרשות להתפלל.[61] אז הוא אומר: "אד-ני" אלף-דלת-נון-יוד, לכן אמרתי א-דני, "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". אני מחפש פה איזה פסוק. "שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו."[62] אבל יש אולי פסוק אחר, רק תפילת הצדיקים היא לא מטורפת.[63] לא זוכר את המקור, כן. אבל זה באותו פרק של תהלים. כשאומר דוד המלך, הוא במצב שהוא לא יכול להביא קרבן מכיוון שהיה במזיד. אז הקרבן לא מועיל, כן. אז הוא אומר: "אד-ני שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך." נאבדה לו רוח הקודש, אתם זוכרים את זה, כן. ורוח הקודש, זה הנוסח של התפילה. בלי רוח הקודש אי אפשר להתפלל. התפילה זה הנביאים האחרונים שקבעו את הנוסח של התפילה.[64] רק נביא יכול להתפלל.[65] זה ידוע גם כן. אז רש"י מפרש את הפסוק של דוד המלך ככה: הוא אומר: "מחול לי, ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך."[66] ולכן, לפי פירושו של רש"י, א-דני - זה: מחול לי; שפתיי תפתח – תן לי פתחון פה; ופי יגיד תהילתך - להגיד תהילתך. אתם רואים את ההקבלה בין הפירוש והפסוק? וצריך להבין את הכוונה של הפירוש של רש"י, כי א-דני – זה: מחול לי. אז יש הבדל בין "א-לוקי" ו"א-דני". "א-לוקי" - אם אני צדיק או רשע, חלילה, אם אני רוצה, לא רוצה, הוא "א-לוקי". אבל "א-לוקי" זה מידת הפורענות, זה מידת הדין, כן.[67] אבל,

"א-דני" זה כשאני מכיר באדנות שלו. אז אני אומר "א-דני". אז בשעת החטא השם "א-דני" מסתלק ובא במקומו השם: "א-לוקי". אז כששוב אני אומר "א-דוני "בכוונה, זה אומר "מחול לי", אני חוזר בתשובה. ואז: "מחול לי, ופי יגיד תהילתך". מכיוון שכל עוד שהוא היה בבחינת רשע הוא לא יכול להגיד תהילתו, זאת אומרת, תפילתו. כי התפילה, כשאילת צרכים, באה מתוך התהילה, זה מובן, כן.

שאלה מהקהל: קילוסו של הקב"ה עולה גם[68]

הרב: יפה

שאלה מהקהל: אז אם כן גם וגם (קשה לשמוע בהקלטה)

הרב: לא. לא בקשר לעניין של התפילה. אני מתכוון למושג רשעים. כי יש מקור בזה. אני זוכר פסוק אחר, אבל לא אותו פסוק. שלום שלום , שלום שלום ואין שלום לרשעים[69], כן. יש רק למי שיש לו הרהורים של תשובה, אפילו בגהינם. זה המקור. אפילו בגהינם אם יש הרהור של תשובה אז שומעים אותו. אם אין הרהור של תשובה - לא. אז זה הפסוק: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו."[70] אפילו מישהו רחוק, אבל יש לו, זה ההסבר של הגמרא, של בעל תשובה , נקרא רחוק.[71] הבנתם? זוכרים את זה? לכן זה פשוט. זה ברור שכל עוד שהוא בבחינת רשע, אין לו שום אפשרות להתפלל, אף על פי שהוא שומע תפילה. ולכן באה העבודה של הציבור. והכוונה להיכנס לתפילה של הציבור. והציבור כציבור הוא צדיק. זה ידוע, אין ציבור רשע, זה ידוע.[72] ולכן, הפרט נכנס בכלל של הקהל, של הציבור, דרך אותה תפילה אריכתא של "א-דני שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך" ואז נכנס כצדיק עם תפילת הציבור.[73] וזה קשור לחשיבות של תפילת הציבור ואין שום יחס לתפילה של יחיד. חוץ מאם הוא צדיק, הוא צדיק יחיד[74] אבל יחיד פשוטו כמשמעו. זה מובן. ולכן, עיקר התפילה-תפילה, זה שאילת צרכים. וזה בא מתוך התפילה-עבודה, שהיא במקום הקרבנות. אבל אין לי הסבר, אני לא יודע, למה הוסיפו את הקרבנות בסוף תפילת שחרית. יש קהילות שלא אומרים.

הערה מהקהל: יש מקום שיש מגיפה.

הרב: יש מה?

הערה מהקהל: יש מגיפה

הרב: בגלות זה כולו מגיפה.

הערה מהקהל: ראיתי בכמה סידורים שבאמירת הקרבנות מוסיפים יהי רצון... כאילו הקרבתי עולה.

הרב: זה אותו דבר.

הערה מהקהל: זה לא בכל הסידורים.

הרב: לא, לא זה כבר בגמרא. כשאברהם אבינו אמר: "במה אדע כי אירשנה?"[75] אז הקב"ה הראה לו בברית בין הבתרים את הקרבנות. אז שאל: זה בזמן שבית המקדש קיים. ובזמן שאין המקדש קיים? אז הקב"ה אמר לו שקריאת הקטורת במקום. ולא רק הקטורת, הקרבנות עצמם.[76] זוכר את המדרש הזה? אז מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב ולכן ה-יהי רצון. בואו עוד קצת נמשיך. נתחיל בפירושו של המהר"ל. יש עוד שיעור בשבוע הבא עד סוף החודש ואני מקווה שנגמור את הדף לכל הפחות. אז:

המשך קריאה: "ויראו בזה"

שורה רביעית

המשך קריאה: "המעלה העליונה שיש לתורה ובפרט מי ששונה הלכות."

זה התמצית של כל מה שלמדנו דרך חודש של לימוד. מה זה מי שיש לו תורה? זה מי ששונה הלכות. עכשיו זה ברור. עד שהוא הגיע, לא רק שהוא הגיע להלכה פסוקה, אלא כל יום, כל יום, שונה הלכות. ולכן לפי דעתי, צריך לתקן פה את הספר של המהר"ל ולהוסיף: כל השונה הלכות בכל יום, כמו שזה מובא בגמרא.

המשך קריאה: "כי מי שחשב כי עיקר הלימוד לאדם בחכמה"

בחכמה מופשטת בלי הלכה למעשה, כן.

המשך קריאה: "שישיג בנמצאים ובגלגלים והמלאכים"

ופה בלי שום ספק יש איזו כוונה השייכת לרמב"ם. מי שלמד מורה נבוכים והמהר"ל והמחלוקת שלו עם כמה עניינים של הרמב"ם, רואה שפה יש איזה קשר, כן. שמה זה תורה? זה חוכמת הנמצאים, הגלגלים, המלאכים. חוכמה מנותקת מההלכות. ולכן אין סתירה (נגד הרמב"ם), נגד המהר"ל. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. אפשר לחשוב שיש פה התקפה כבדה על הרמב"ם. אני הייתי אומר על הרמבימיסטים לא על הרמב"ם עצמו, כן. אבל אצל הרמב"ם עצמו אין סתירה, מכיוון שאצל הרמב"ם החוכמה של הנמצאים והגלגלים והמלאכים אינה מנותקת מההלכות. וההוכחה: הוא כתב את היד החזקה. הוא היה שקוע כל יום דווקא בהלכות כדי לחפש הלכה פסוקה. לכן זה לא שייך לרמב"ם עצמו, אלא לאוניברסיטאים הרמבמיסטים, הבנתם את זה, את הרמז? אז מי שחשב שהעיקר זה בחוכמה שישיג בנמצאים וכו'

המשך קריאה: "ולא ניתנה המדרגה הזאת"

מדרגה של ההשכלה, של התורה.

המשך קריאה: "לתורה לנזיקין לטומאה ולטהרה. דבר זה הוא מכשלה גדולה מאד, גם בארנו זה אצל קינין ופתחי נידה"

במסכת אבות

המשך קריאה: "והבאנו המאמר הזה שם"

וכדאי ללמוד את זה גם כן במשנה באבות על המשנה: תקופות וגימטריות זה פרפראות לתורה, קינים ופתחי נידה זה גופי הלכות.[77] זוכרים את המשנה.

המשך קריאה: "ולכן במאמר הזה בא לומר כי עיקר הצלחת האדם כאשר לימודו בהלכה."

כלומר, כל עוד שלימודו של התורה לא מביא להלכה בכל המדרגות שראינו.

לבירור חשיבות ההלכה

(קטע חסר בקלטת) 56:35 נכון, שיוסף, נכון, איש מצליח. יש איש מצליח ואני מצאתי (ל)גבי דוד המלך שנקרא משיח בן יוסף על הפסוק: "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עימו"[78], זה הלכה פסוקה. "ה' עימו" זה הלכה פסוקה. וגם כן אצל דוד המלך יש פסוק, יש פסוק, באותו פרק כנראה, "מצליח" כן, משהו כזה. ב"כל דרכיו משכיל", זה הפסוק שלנו, כן.

הערה מהקהל: "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"[79]

הרב: יפה, זה הלכה כמותו. ובלי שום ספק הכוונה של המהר"ל הייתה פה להלכה כמותו.

הרב קורא מהספר עמוד ז' למטה: "וביאור זה, כי ההלכה הוא אמיתת התורה עד שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל"

זה שוב אנחנו חוזרים לאותה הגדרה, כי מי שנוטה לימין או לשמאל יש כל הסכנות שראינו, עד הסכנה של התחלה של מחשבה זרה. לא נגיע לעבודה זרה אבל למחשבה זרה.

המשך קריאה: "וזה לשון הלכה, אשר שמשו בו חכמים, לומר הלכה כך וכך".

הליכה במובן של איך ללכת. כלומר, הליכה (טעם במלעיל).

המשך קריאה: "היא יושר הדרך שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, הוא כך. ולכך, דבר זה מביא אל חיי העולם הבא, כי הדרך אל העולם הבא צריך שלא יהיה נוטה לא לימין ולא לשמאל."

וזה לא חזרה על מה שאמר אלא דיוק נוסף על כל מה, על כל מה שלמדנו.

המשך קריאה: "וכמו שבארנו לפני זה"

יתכן, דרך אגב, שזה מסביר את כל המאמרים שאומרים כי הרשעים שייכים לעולם הזה והצדיקים שייכים לחיי העולם הבא. זה מובן. כי מי ששייך לעולם הזה, הוא דווקא מי ששייך או לימין או לשמאל. הוא לא נוכח הדרך הישר שמביא לדרך האמצעי וכל מה שאמרנו, שמביא לדבר ה'. שמביא ל: "את הדברים אשר אנוכי מצווך היום"[80] "ולא יהיה בך אל זר"[81]. אז, כל הרשעים האלו שייכים לחיי העולם הזה, שהוא עולם הזה, זה עולם הפירוד בין כל הקצוות, המימדים ונטיות וכן הלאה.

המשך קריאה: "וכמו שבארנו לפני זה, מאי פרשת דרכים? זה תלמיד חכם, שמסיק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, והרי כי פרשת דרכים הוא הדרך הפורש מן הדרכים, שהם נוטים מן היושר והוא הולך ביושר. וזה שאמר: כל מי ששונה הלכות"[82]

אני מוסיף, בכל יום,

המשך קריאה: "מובטח (לו) שהוא בן, העולם הבא, דכתיב: הליכות עולם לו."

לפי הפסוק "הליכות עולם לו"[83] – זה להקב"ה, כן. ולפי הדרש של הגמרא פה, זה לשונה הלכות. כלומר, שיש לו ההליכה והדרך לעולם הבא על ידי הלכות של תורה.

המשך קריאה: "ולכך אמר גם כן התנא: "קינין ופתחי נידה הן הן גופי הלכות",[84] וכמו שהתבאר שם, לא שאר חוכמות."

זאת אומרת גופי הלכות במובן שהסביר פה, גופי הלכות שהן ההליכות שמביאין לעולם הבא. זה נקרא "גופי הלכות".

המשך קריאה: "הוא יתברך יתן חלקנו עם השונין הלכות ועם השונים לשנות טעמים בדברים אחרים, לא להתערב."

אתה רואה את ה...כן. זאת אומרת, מכיון, זה, זה יפה מאד. מכיון שמי ששונה הלכות יש בזה אותה סכנה לא רק של המחלוקת, זה כבר עניין אחר. שלשנות משהו, להביא שינוי. מה שהוא צריך זה לחדש לא לשָנות. אבל עוד לא הגעתי לסוף העניין פה. למה הוא משתמש במונח כזה? "כל השונה" זה דומה יותר מידי לשינוי, כן "ואין למו מכשול".[85] פה צריך, צריך עוד עיון בזה. רק מה שמצאתי, צריך להבין את זה, בדרך של לשון הפסוק "ושננתם". לשנן זה לא לשָנוֺת. לִשנוֺת זה לא לשָנוֺת. טוב.

אז אני מציע שנמשיך בשיעור הבא, כן. תחזיקו את הדף ותכינו את השיעור. לכן לא יהיה דפים בשיעור הבא, רק הדפים שלכם. יופי. (שיעור 8 הישן 6 דקות בערך)

 

 

 

[1] תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י' עמוד ב': "והתניא: האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני, ובשביל שאזכה לעולם הבא - הרי זה צדיק גמור!"

[2] משנה מסכת אבות פרק א ' משנה טז': "רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות"

[3] ישעיהו פרק ב' פסוק ג' וכן:  אשר דבר ה' זו הלכה ( כריתות יג) ישוטטו למצוא את דבר ה ולא ימצאו זו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד ( שבת דף קל"ח עמוד ב')

[4] מתבסס על ספר שמות, פרק כג' פסוק ב': "לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות, אחרי רבים להטות"

[5] למשל המקרה הידוע של תנורו של עכנאי, תלמוד בבלי, בבא מציעא דף נט' עמוד ב': "וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני."

[6] תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מח' עמוד ב': "דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול, שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת, הספידוהו: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא; ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה ביבנה, נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן: יש בכם אדם א' שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת, הספידוהו: הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הלל; ואף הוא אמר בשעת מיתתו: שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא; ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר הי חסיד, הי עניו, אלא שנטרפה שעה, שאין מספידין על הרוגי מלכות.

[7] מסכת אבות פרק א' משנה טז'

[8] ישעיהו פרק מו' פסוק י': "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה"

[9] תהלים "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל"

[10] הקדמת ר' חיים מוולוזי'ן לפירוש הגרא על ספרא דצניעותא.

[11] יתכן והכוונה לספר "מגיד ישרים"

[12] לא מצאתי מקור

[13] דברים ל' פסוקים יא-יב

[14] מסכת אבות פרק ד' משנה יב': "רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים".

[15] למשל שו"ת מן השמיים לר' יעקב ממרויש שחי בצרפת בתקופת בעלי התוספות.

[16] גם בימינו יש התייחסות לנושא, למשל ראה בשו"ת יביע אומר לרב עובדיה יוסף, חלק א' סימנים מא'-מב'.

[17] מסכת אבות פרק א' משנה א': "הוא היה אומר: והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה"

[18] שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד', בהוצאת מוסד הרב קוק: "המעשים הטובים הם המעשים השווים, הממוצעים בין שתי קצוות ששתיהן רע: האחת מהן תוספת והשנית חסרון. והמעלות הן תכונות נפשיות וקנינים ממוצעים בין שתי תכונות רעות"

[19] למשל, "אתיקה" לאריסטו.

[20] ספר דברים פרק יז' פסוק יא': " על פי התורה אשר יורוך והמשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין ושמאל."

[21] כנ"ל, פירוש רש"י במקום, ד"ה "ימין ושמאל": "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל"

[22] זוהר אור יקר בראשית דף מא בעיקר בקטע אחרון המתחיל"ועוד אומר לך"

[23] כידוע, ראשי התיבות של חב"ד הן : חוכמה בינה ודעת.

[24] לאחר שלושת ספירות חוכמה בינה ודעת מגיעות שלושת הספירות שלהן ראשי תיבות נה"י: נצח, הוד, יסוד. כאשר משה הוא בעל המידה של נצח, ואהרון הכהן בעל המידה של הוד. יתכן שזה הומור של מניטו על החסידות ועל חבד..... (מבוסס על העובדה שספירות נה"י של פרצוף אחד הן בעצם חב"ד של הפרצוף הנמוך ממנו)

[25] דברים פרק כח' פסוק יד'

[26] למשל, ספר משלי פרק ד' פסוק כז': "אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע." וכן גם בתוספתא חגיגה ב', ב': "ועוד משלו משל למה הדבר דומה? לאיסתרא העוברת בין שני דרכים, אחד של אוּר ואחד של שלג, הטה לכאן ונכוה (באש) הטה לכאן נכווה בשלג. מה עליו? על האדם להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכאן ולא לכאן.

[27] מסכת אבות פרק א' משנה טז'.

[28] עמלק בגימטריא ספק (מקור). כמו כן, עמלק תוקף כאשר נמצאים בדרך. למשל, דברים, סוף פרשת כי תצא, פרק כה' פסוק יז': "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתך ממצרים."

[29] בבלי ברכות דף לא' עמוד א': "ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה... רבנן עבדי כמתניתין רב אשי עביד כברייתא. ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים" 

[30] משנה ברכות פרק ה' משנה א': "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום .אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק".

[31] ראה במקור 26 לעיל

[32] רב אשי 352-427, מגדולי אמוראי בבל. ראש ישיבת סורא ועורך התלמוד הבבלי. בבא מציעא פו עמוד ב,

[33] התחלה של תפילת מנחה

[34] פירוש רשי במקום על הלכה פסוקה: "שאינה צריכה עיון שלא יהא מהרהר בה בתפלתו". וכן מה שנפסק להלכה בשו"ע סימן צג' סעיף ג', נאמר שם שאין צורך לעמוד בתפילה מתוך דבר הלכה, אך אם עסק לפני כן בדין ובעניין הלכה, יש לעמוד מתוך הלכה פסוקה. הדברים מסתדרים עם מה שאמר מניטו זצ"ל על כך שרב אשי שהיה שקוע כל הזמן בבירור מחלוקתות, נהג כברייתא ורבנן כמתניתין.

[35] תלמוד בבלי חגיגה דף ג' עמוד ב': " ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואף הוא פתח ודרש :דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין. ת"ל מסמרות. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר - אף דברי תורה חסירין ולא יתירין. ת"ל נטועים: מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה? מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב:" וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", (שמות פרק כ' פסוק א', מתן תורה)

[36] תלמוד בבלי, נידה דף עג' עמוד א': " תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר: "הליכות עולם לו" (חבקוק פרק ג' פסוק ו'). אל תקרי הליכות אלא הלכות:

[37] ספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו פירוש יואל משה הוצאת ישמח לב תורת משה ירושלים תש"ס : "והאריך במדרש נגד י"א שבטים שבירך משה לפני מותו להכניע א קליפות הידועים לחכמי האמת בסוד עשתי עשר מזמורים שאמר משה שכחום וחזרו ויסדן דוד אלו יא מזמורים הם כוחות הקליפות שהם י"א בסוד אחד עשר יום יא יריעות ויא' סמני הקטורת ויא פסוקים הסתחילים כנו"ן ומסיימים בנו"ן נגד י"א קליפות שמצדן השכחה בסוד החש"ך אותיות שכחה ומזה נשתכחו ג"כ י"א מזמורים הנ"ל ורמז לדבר מש"ה בנימטריא פעו"ר וי"א יתירים היינו י"א קליפות ולכן בימי משה נשתכחו"

[38] בבלי מסכת עירובין דף נד' עמוד א': "אלמלי לא נשתברו לוחות ראשונות לא נשתכחה תורה מישראל."

[39] שמות פרק ל' פסוק לד': "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה"

[40] בבלי מסכת ברכות דף כז' עמוד ב': "תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא - ליתני תפלת הערב כל הלילה! אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפלת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.

תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת - יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי? היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד."

טעם המחלוקת העיקרי הוא שאין קרבן המוקרב בלילה, בניגוד לתמידים שהם כנגד שחרית ומנחה.

[41] בבלי מגילה דף כח' וגם סוף מסכת נידה דף עג' עמוד א'.

[42] הניקוד הוא הלכות בחיריק וזהו ה"קרי" ו"הכתיב" הוא הלכות ללא י' כלומר בקמץ. ולכן מניטו מתייחס לכך בקרי וכתיב.

[43] בבלי ברכות דף סד' עמוד א': " אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר:" וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך." אל תקרי בניך אלא בוניך." שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול"" יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך"" למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך", "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"

[44] ברכת יוצר אור בתפילת שחרית

[45] פרקי אבות פרק ה' משנה יז', פירוש דרך החיים למהר"ל: ...ורצה לומר אף כי המחלוקת היא שנואה לפני הקב"ה מאד, ומפני שהמחלוקת שנואה לפני הקב"ה אין קיום למחלוקת, מכל מקום, המחלוקת שהיא לשם שמיים אפשר שיהיה למחלוקת זה הקיום ואין ה' יתברך מסבב ומבטל המחלקות הזאת כמו שהוא במחלוקת שאינה לשם שמיים.

[46] מסכת אבות פרק ה' משנה יז': "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו"

[47] ברכה מעין שבע שאומר שליח הציבור לאחר תפילת העמידה בערבית בליל שבת, המהווה מעין חזרת הש"ץ בתפילה זו.

[48] זוהר בראשית עם ירוש הסולם, דף ס אות נ': "ועל מחלוקת דא אתקיים עלמא"

[49] דרך החיים למהר"ל על מסכת אבות פרק ה' משנה יז': "ואמר איזהו מחלוקת שהוא לש"ש זה מחלוקת שמאי והלל שהמחלוקת שלהם היה לש"ש לגמרי, שלא תוכל לומר עליהם שום צד שלא לש"ש, שא"א לומר שאם היו מטריחים עצמם בהלכה לעמוד על הדבר או ילכו לשאול לא היה צריך להם המחלוקת ואם כן אין כאן לשם שמים לגמרי, שדבר זה אינו שהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים ומאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים איך אפשר לומר שהיה אפשר להם לעמוד על האמת ולבטל דברי אלהים חיים, ומחלוקת כזה היא לשם שמים בודאי. אבל שאר מחלוקת אף על גב שהיה לשם שמים בודאי ימצא צד מה ובחינה מה שאינו לגמרי לשם שמים, שאפשר שהיה להם לבטל המחלוקת על ידי עיון רב ולשאול להרבה חכמים וכיוצא בזה אף על גב שודאי הכונה היא לשם שמים אמר בעצם המחלוקת אינו לשם שמים לגמרי דבר שאפשר זולתו. ולא דמי למחלוקת הלל ושמאי שהיא בודאי לשם שמים, כי אדרבה הש"י רצה באותו מחלוקת שכל אחד ואחד מן הכתות היו מגלין דברי אלקים חיים, לפיכך מחלוקת זה בפרט היא לשם שמים מכל המחלוקות שהיו בעולם."

[50] עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו חלק ב פרק יז: כולי עלמא ידעין ומשתבשין במאמר המפורסם לחכמים שהללו אוסרים והללו מתירים וכולם דברי אלהים חיים בוהאמת הברור הוא כי כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים ולאמת דבריה בכל חלקיה.... ומעולם לא נחלק אדם מחכמי התורה להתיר את העורב ולאסור את היונה על מה נחלקו בדבר שיש לו ב' פנים אמתיים וצודקים לכאן ולכאן הללו מסבירים פנים להיתר והללו לאיסור לפי מקומו ושעתו נמצא ההיתר והאיסור שניהם אמת

[51] תהלים פרק קיח' פסוק ז'

[52] פירוש רבינו בחיי במקום וכן בראשית רבה פרשה ד' סימן ו': "ויעש אלהים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש אתמהא, והלא במאמר הן הוי (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, למה אין כתיב בשני כי טוב? רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא שבו נבראת גיהנם, שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר "ויהי מבדיל בין מים למים" , א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה," זוהר בראשית פירוש הסולם נט-סב אות מח-נד

[53] שיעורים על שערי אורה קלטת 43 ב : יש קודש תחתון, יש קודש עליון ויש קודש הקודשים שהוא לא תחתון ולא עליון, אבל כולל גם תחתון וגם עליון. זה קודש קודשים. וזה סוד לשם שמים. יש שמים, זה ביטוי זוגי: שמים. זה לא השם רבים, זה כמעט לשון רבים. אבל יש שם אחד יחיד בתוך השמים, לשם שמים, לשם הכולל של השמים. זה אותה כוונה: לשם שמים.

[54] ברכות דף כו' עמוד ב': "תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד ב

איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא, ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית - שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמד פינחס ויפלל; יצחק תקן תפלת מנחה - שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי - יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, יעקב תקן תפלת ערבית - שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" וראה בהרחבה בספר "שערי דמעה" בעריכת חיים רוטנברג.

[55] בבלי מסכת תענית דף ב' עמוד א': "אזוהי עבודה שבלב? הווי אומר, זו תפילה."

[56] חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף ב' עמוד א': "דכל כהני אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים דאפי' מחוסר כפרה, כפרה לא מעכבא להו" בבלי ברכות ב א ( בסוף העמוד )

 

[57] השוו עולת ראיה כרך א הקדמה עמ כה: "אר חמא בר חנינא אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל ( ברכות לב) ....ולפעמים תתאחר התקבלות התפילה..."

[58] תהלים פרק נא' פסוק יז'.

[59] הפסוק נאמר בתחילת כל תפילת עמידה.

[60] בעיית סמיכת גאולה לתפילה נידונה בבבלי ברכות דף ד' עמוד ב' בנוגע להוספת הפסוק הזה ובשאלה אם הוא מהווה הפסקה. וכך לשון הגמרא: "מתיב מר בריה דרבינא: בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה; ואי אמרת בעי לסמוך, הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר השכיבנו! אמרי: כיון דתקינו רבנן השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא. דאי לא תימא הכי - שחרית היכי מצי סמיך? והא אמר רבי יוחנן, בתחלה אומר: ה' שפתי תפתח, ולבסוף הוא אומר: יהיו לרצון אמרי פי! אלא: התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח - כתפלה אריכתא דמיא, הכא נמי, כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו - כגאולה אריכתא דמיא."

[61] תהלים פרק נא: "לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: (ב) בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֝֗א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע: (ג) חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי: (ד) הרבה הֶ֭רֶב כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֹנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי: (ה) כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד:

(ו) לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨׀ חָטָאתִי֘ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ:" ...(יב) לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי:... (יז) אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ: (יח) כִּ֤י׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה: (יט) זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה: (כ) הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם: (כא) אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים:

[62] תהלים סה' פסוק ג'

[63] אולי הכוונה למשנה במסכת ברכות. משנה מסכת ברכות פרק ה' משנה ה': "המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף"

[64] תלמוד בבלי מגילה דף יז' עמוד ב':" אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא בבמאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר" 

[65] בראשית פרק כ' פסוק ז', לאחר לקיחת שרה אל אבימלך: "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה..."

[66] רש"י תהלים פרק נא' פסוק יז': "אדני שפתי תפתח - מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך"

[67] רש"י בראשית פרק א' פסוק א', ד"ה: ברא אלהים: "ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים"

[68] משלי פרק טז' פסוק ד': "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה" פירוש קש"י במקום: כל פעל ה' למענהו - הכל עשה בשביל קילוסו כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז) ד"א להעיד עליו כלומר פעלו מעיד עליו על גבורותיו ...

וגם רשע - עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו:

[69] ישעיהו פרק מח' פסוק כב': "אין שלום אמר ה' לרשעים"

[70] ישעיהו פרק נז' פסוק יט': "בורא ניב שפתיים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". מעניין שהפסוק מתחיל דווקא עם היכולת שנתן לנו הבורא לדבר.

[71] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד' עמוד ב': "ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק ברישא והדר לקרוב ורבי יוחנן אמר לך: מאי רחוק - שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא, ומאי קרוב - שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא."

[72] ציבור - ראשי תיבות: צדיקים, בינוניים ורשעים. בבלי ברכות ח א ( בראש העמוד ) שיחות הרצי"ה לספר אורות עמ 232 מניטו על שערי אורה קלטת 39א ולכן, מכיוון שמדובר בעם, עם בני יעקב, עם שלם, אז זה בלתי נמנע, זה כלל שלם. זה לא כלל של צדיקים מעיקרא, נאמר, אע"פ שכתוב "ועמך כלם צדיקים" אבל זה כשהם בבחינת כלל, דהיינו כשהם שייכים לכלל, קשורים לכלל. "ועמך כולם צדיקים" כשהם 'כולם', הם צדיקים. אבל בבחינת יחיד, בבחינת בני יעקב, יחידים, זה בלתי נמנע, כי לא כולם הם מעיקרא, מאותה בחינה שראה הקב"ה שצדיקים יהיו מועטים ופיזרם בכל הדורות. זה מדובר בצדיקים הגדולים, בצדיקים הגמורים: זוהר בראשית רלד א וראו לעיל עמ 86 רק הכלל הוא בריא

[73] משנה תורה לרמב"ם הלכות תפילה, פרק ח' הלכה א': תפילת הציבור, נשמעת תמיד; ואפילו היו בהן חטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס תפילתן של רבים.  לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל יחידי, כל זמן שיכול להתפלל בציבור.  ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו של אדם נשמעת בכל עת, אלא בבית הכנסת.  וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו, ואינו נכנס לתוכה להתפלל--נקרא שכן רע.

[74] ר' בחיי פירוש למס אבות בשם הרשב"א, על משנת אל תפרוש מן הציבור ובהגהות הרב שעוול שם

[75] בראשית פרק טו' פסוק ח'

[76] תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא' עמוד ב': "אמר רבי אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וכתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? - אמר לו: לאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, במה אדע? - אמר לו: קחה לי עגלה משלשת וגו'. - אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? - אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם."

[77] מסכת אבות פרק ג' משנה יח': "רבי אליעזר בן חסמא אומר: קנין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות"

[78] שמואל א', פרק יח' פסוק טו' סנהדרין לג ב "שהלכה כמותו בכל מקום"

[79] ככל הנראה הכוונה לבראשית פרק לט' פסוק ג', לגבי יוסף:"וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" וכן פסוק ג':"ואשר הוא עושה ה' מצליח"

[80] דברים, פרק ו' פסוק ו'

[81] תהלים, פרק פא', פסוק י'

[82] תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף עג' עמוד א': "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: הליכות עולם לו" אל תקרי הליכות אלא הלכות"

[83] חבקוק פרק ג' פסוק ו'

[84] מסכת אבות פרק ג' משנה יח'

[85] תהלים, פרק קיט' פסוק קסה'

 

הוספת תגובה