ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

תמלול השיעור:

 

תמלול ומקורות: רות ספז
נשמח להערות/הארות במייל:

 

 

שיעור 4

על המשמעות של פרשת דרכים – דרך מפורשת

אז אנחנו צריכים עוד כמה שורות של הדף הקודם ואני רואה שלא הודפס כראוי אבל אני אקרא את זה. מכל מקום תקחו בדף הזה, זה ו', כן. התחלנו את הפירוש של המהר"ל על הגמרא בסוטה[1] והגענו לסוף הגמרא בפירוש של המהר"ל. אז תקחו פה בשורה ההיא: "ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך" מצאתם, כן? טוב, הגמרא מתארת כל השלבים של הדרך של דרך האדם בחיים. קודם כל השלבים של עולם הבא, סליחה, של העולם הזה, ועד שמגיעים לסוף הדרך. ובשלבים הראשונים צריכים את המצוות, "כי נר מצווה ותורה אור",[2] זוכרים את הפסוק. ובשלבים האחרונים צריכים כבר את האור של התורה, עמוד השחר, כדי למצוא את הדרך הנכונה. אבל בשלב האחרון שמגיע לעולם הבא, צריך קצת עוד יותר יותר אור מהאור הזה של התורה. אז אני חוזר על סוף המאמר בגמרא, זה

המשך קריאה: "ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך. כיוון שהגיע לפרשת דרכים, ניצול מכולם"

אז פה צריך להבין מה זה "פרשת דרכים" בדיוק של לשון הקודש. ופה המהר"ל, בהסבר הראשון של המהר"ל, פרשת דרכים זה הנקודה שהדרך של העולם הזה שמביאה לעולם הבא. אתם זוכרים את זה, כן? כי התורה מלווה אותנו עד לחיי העולם הבא. עד לעולם הבא ממש. אבל סוף הדרך בעולם הזה נקרא פרשת דרכים. ולפי פירושו של המהר"ל, אפשר לפרש, זה לשון נופל על לשון: פרשת דרכים זו דרך מפורשת. זה לא צומת. פרשת דרכים כשמגיעים לאיזו נקודה של הדרך יש כמה אפשרויות, אבל דרך מפורשת, פרשת דרכים, זה הכיוון הנכון, הדרך הישרה. הישר או הישרה. מבינים את זה, כן? אז ההסבר של המהר"ל נמצא פה בסוף העמוד האחרון של הדף, בשורות האחרונים. והוא מסביר את זה ככה, זה איפה שהגענו, כן. שורה שלישית לפני הסוף.

המשך קריאה: "ואמר שעדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך. כי אף שיש לו התורה אין זה מעמידו על הדרך אשר הוא נוכח ה' יתברך"

המילה "יתברך" זה כבר בדף השני, כן. אז פה יש, אני יכול לקבל תנ"ך? תודה. רק דקה. כן. יש פה הבדל בין סתם דברי תורה סתם חוכמת התורה, והתורה שמביאה נוכח ה' יתברך לגמרי. מבלי נטיה ימין ושמאל. וזה נקרא פרשת דרכים. כי כשמגיעים לאיזה שלב שיש הרבה דרכים, חלק מדרך ימין חלק דרך שמאל, לא יודעים באיזה דרך צריך ללכת כדי להגיע נוכח התכלית, נוכח הציפיה שהתחילה מהתחלת הדרך. ונראה אחר כך בדיוק איך המהר"ל מסביר את ההגדרה של "סתם תורה" – זה הביטוי שלי, תורה בדרך כלל. ויש שכר לכל לימוד תורה. והתורה שמביאה נוכח ה' יתברך. וחיפשתי מקור במקרא על המילה נוכח, נכחו, כן. ומצאתי, אולי יש עוד פסוקים, אבל מצאתי במשלי בפרק ח', דברים מכוונים על התורה. ואתם זוכרים שגם הסוגיא במסכת סוטה, מבוססת על פסוקים ממשלי. זוכרים את זה? אז אתם רוצים שנחזור על הסוגיה או לא צריך? טוב, זה יתבאר. "בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועיקש. כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת".[3] אני חושב שאפשר לקשור את ההסבר של המהר"ל. יש דרך שעל ידה אנחנו נמצאים נוכח התכלית האמיתי(ת). אף על פי שיש הרבה דרכים שמכוונות לאותו תכלית, אבל יש דרך ישרה. אתם זוכרים את הביטוי במשנה בפרקי אבות "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם"[4] ויש תשובה במשנה. אבל מכל מקום יש שאלה בשאלה של המשנה עצמה: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? הדרך הישרה. ומכאן אנחנו לומדים שיש הרבה דרכים ישרות. אלא יש רק דרך ישרה (אחת) מכוונת נוכח. ונראה מיד שלפי הגמרא, זה ההלכה. זאת אומרת, יש הרבה סברות בתורה וכולם זה דברי אלוקים חיים. אבל יש דבר תורה שהיא הלכה. אז ההלכה היא "הדרך הישרה שיבור לו האדם". אז זה השלב הסופי של כל ההארה של התורה. הארה של התורה נותנת אור בחושך של החיים, אבל בכל זאת, יש איזשהי תכלית ולא כל אור מביא לאותו תכלית. יש אור אמיתי של התורה, של תורת אמת, נאמר, וזה נקרא בלשון המהר"ל: "הדרך אשר הוא נוכח ה' יתברך לגמרי מבלי נטיה ימין ושמאל."

הדרך הישרה ללא נטיות, המוליכה נוכח – היא ההלכה

הערה מהקהל : לרוב בתנ"ך המילה "נוכח" היא כנגד בית המקדש, ובמיוחד כנגד קודש הקודשים, "נוכח פני ה'".[5] ואני חושב שזה באמת קשור. זה הגילוי הסופי, הארצי, התכליתי.

הרב: יפה. בוא נאמר שהתכלית הזה זו הקדושה האמיתית. יפה. ופה אנחנו חוזרים לכלל שעובר בכל שיטת המהר"ל: איחוד (ייחוד?) המידות.

זאת אומרת יש גם מידה בימין שהיא מידה נכונה, ויש גם מידה בשמאל שהיא מידה נכונה. נאמר בלשון המדרש, מידת החסד שהיא בימין מידת הדין שהיא בשמאל, זה גם כן תורה, זה מובן. אבל איחוד הערכים, איחוד המידות זו התורה האמיתית. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"[6], כן. "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"[7], אבל בכל זאת צריך להיות "נוכח", כפי שאמר. ו"נוכח" זה בלי נטיה ימין ושמאל. ואני חושב שגם המילה נטייה יש לה משמעות פה בהסבר הזה. כי כל הטבע השייך לעולם הזה, זה כולו נטיות, כן. אבל הנטיות זה הנטיות של היצר הרע. עולם הזה זה עולם הפירוד. ולכן יש נטיות לכל עבר, לכל צד, כן. ובעיקר נטיה מצד ימין, זה צד החומרה, בלשון ההלכה, לא זה ההיפך, סליחה. נטיה מצד ימין זה הקולא, נטיה מצד שמאל זה החומרא, אבל התורה, תורת אמת, נקראת סתם הלכה. במובן של הליכה, כמו שנראה אחר כך במאמר אחר שהמהר"ל מסביר. ולכן אנחנו חוזרים לעניין של פרשת דרכים. זה מובן? אתם זוכרים אולי מה שלמדנו פעם, זה לא היה בחוג הזה, שכל המחלוקות שיש בתלמוד, זה המחלוקת של בית הלל ובית שמאי, כן. לפי פשט הדברים, תורת בית הלל נוטה לקולא, תורת בית שמאי נוטה לחומרא. זה לפי הפשט הרגיל, כן. לאמיתו של דבר, כשלומדים ביתר דיוק אנחנו רואים שבהרבה מקרים דווקא בית הלל מחמיר ובית שמאי מקל. הקריטריון האמיתי הוא אולי יותר עמוק מזה. אני זוכר עכשיו מה שפעם הבאתי מהזכרון שלי מהתלמוד תורה. שכשהיינו ילדים בתלמוד תורה, היה לנו ספרים בראשי תיבות. בית הלל זה ב"ה, ובית שמאי זה ב"ש. אז היינו קוראים ככה, ורק אחר כך ראיתי שזה לא סתם עם ארצות של ילד: "(ב"ה) ברוך הוא אומר (ב"ש) ברוך שמו אומר". וסוף סוף, יש משהו בזה, כן. ולפי השמות של בית הלל ובית שמאי זה גם כן קשור. הלל זה "הוא", ושמאי זה "שמו", כן. זאת אומרת איחוד המידות.

אלדד ומידד כמייצגי נטיות לימין ולשמאל

יש בקבלה, זה בעיקר ב"עץ חיים"[8] יש הסבר על המחלוקת של אלדד ומידד נגד משה רבינו.[9] אתם זוכרים את זה? למדנו את זה פעם. והאר"י מסביר את זה ככה. כי היו צריכים להיות שבעים תלמידי חכמים כדי להקים את הסנהדרין הראשונה, כן. אבל לקחו שש שמות מכל שבט, לכן סך הכל זה שבעים ושתיים. היה יתרון של שתיים, של שניים, סליחה. אף על פי שזה קשור לשם המפורש של שבעים ושתיים אותיות, כן – שם ע"ב –של שבעים ושתיים אותיות. זה עוד משהו אחר משם ע"ב, אבל קוראים לזה שם ע"ב גם כן. "הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם"[10] התלמוד מסביר, "וגם בך" גם בסנהדרין אחר כך, אחריך.[11] גם בתלמידי חכמים אחריך. ולכן, כל עוד לא זוכים לגילוי של אחרית הימים – " ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[12] זאת אומרת לא צריך שאחד ישאל את השני תלמדני,[13] "ומלאה הארץ דעה את ה'." אז, עד שנגיע את זה, אי אפשר לסבול את ההארה המיידית. למשל מה שקרה במעמד הר סיני. ולכן: "הנני בא אליך בעב הענן" צריך מכסה, צריך מגן, כן. לפי הפסוק שאם אני זוכר ראינו בשיעור הקודם. "כי שמש ומגן ה' אלוקים."[14] אלוקים צריך להיות מגן על ה'. "ומשה עלה אל האלוקים, ויקרא אליו ה' מראש (מן) ההר."[15] ולכן דרך חוכמת חכמים, דרך חוכמת הסופרים, זה רמוז בעב הענן. זה מובן הרמז פה. אבל בכל זאת, "כי טובים דודיך מיין,"[16] יין זה חוכמת סופרים, דודיך זה גילוי שכינה בלי אמצעי, כן. זוכרים את כל הרמזים האלה. למה הבאתי את זה? כן. ולכן, גם הנבואה שייכת לאותם השניים שהיו מחוץ למחנה "והם בכתובים", אומר הפסוק על אלדד ומידד. גם הנבואה שלהם הייתה כשרה בבחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", כן. אבל היו בגבולות של התורה, בגבול של התורה, אחד מימין ואחד משמאל. והעץ חיים מסביר את זה ככה. אם אנחנו לוקחים את המילה "א-ל-הים" - , יש בצד ימין: א-ל, בצד שמאל: (האותיות) יוד, מם – זה המילה "מי". "אל" זה השם של מידת החסד, השם של מידת החסד זה "א-ל" זה ידוע, כן. "מי" זה מידת הדין, "מי יתן והיה..."[17] כן, ולכן נשאר חמישה חומשי תורה באמצע, זה (אות) הא של "א-ל-ה-ים". אם כן יש אל, (אות) הא, מי (אל-ה-מי). אז "אל – דד" מצד אחד, "מי – דד" מצד אחד. זה הדדים של התורה. אז זה ההסבר של העץ חיים. חוץ מזה זה יפה מאד, כן. אז, היו מחוץ למחנה. זאת אומרת, מידת החומרה שהיא מחוץ למחנה – זה מסוכן, "אדוני משה כלאם"[18] אמר יהושע, כן. ומידת הקולא שמחוץ למחנה, זה מסוכן. פה זה החרדים פה זה הרפורמים, אתם מבינים את העניינים. ואז כל הלימוד של התלמוד זה כדי להכניס בתוך המחנה את המידות האלו. וזה כל המחלוקתות של בית הלל ובית שמאי, שהם אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כדי להגיע להלכה. אחר כך נוסיף, "הלכה פסוקה", ונראה מה זה מיד אחר כך, מבינים את העניין? אז הדרך הנוכח: בלי נטייה לימין ולשמאל. ואני חושב שהצרה של העולם הזה, זה הנטייה ההיא או לימין או לשמאל. ולא צריך להסביר את המושגים האלו במשמעות פוליטית, "ימין ושמאל תפרוצי"[19] או במשמעות אחרת, כן, אבל זה מורגש, כן. אחר כך המהר"ל מסביר את זה ככה. מבחינת שאנחנו קשורים לעולם הזה דרך הגוף, הגוף מלא נטיות. והנטיות, סוף סוף זה או לימין או לשמאל. בלשונו של הרמב"ם, זה נקרא דרך האמצע.[20] בלשונו של המהר"ל, במושגים של המהר"ל זה "ייחוד המידות", ייחוד ה', כן. אבל זה אותו מושג, זה דרך האמצע. ולכן איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? סוף סוף התשובה היא: ההלכה הפסוקה, בלי ימין או שמאל. ואף על פי ששורש הימין הוא בקודש ושורש השמאל הוא בקודש, אבל לחיצונים יש אחיזה דרך הימין או דרך השמאל. וזה מובן, כן. אנחנו נמצאים במצב בעם שלנו, בעם היהודי בכלל ובעם הישראלי ובחברה הישראלית בפרט, שאנחנו מרגישים בזה. יש ערך לנטייה לימין או לנטייה לשמאל. אבל כשזה מחוץ לגבול של ייחוד המידות אז זה כבר מבחינת הס"א. אחיזה של החיצונים, כן. זה מובן, כן. מכל מקום יש איזו נטייה לתורה לבחור קצת יותר ימין משמאל. זה "מטה כלפי חסד"[21], כן. אני לא יודע אם יש גם לזה משמעות, אבל יש משהו בזה, כן. "מטה כלפי חסד", זה מובן? כן. סוף סוף "הלכה כבית הלל." אז נחזור לטקסט שלנו.

מהי הדרך הישרה?

המשך קריאה: "ולפיכך אמר, הגיע לפרשת דרכים"

זאת אומרת לצורך לפרש איזוהי, איזהו דרך ישרה, ולפי דעתי צריך לומר איזהי דרך ישרה? כי דרך לשון נקבה זה תורה, כן.[22] איזהי דרך ישרה ולא איזהו. מה כתוב במשנה? איזוהי. לכן זה נכון.

המשך קריאה: "אז יודע שהוא מהלך בדרך הישר נכחו, מבלי נטייה ימין או ושמאל."

ובגמרא, אותה גמרא במסכת סוטה, בהמשך, אז הגמרא שואלת: ומה זה פרשת דרכים? מהי ההגדרה של פרשת דרכים. זאת אומרת, כפי שאמרנו לא הצומת שיש הרבה דרכים לכאן ולכאן, אלא הדרך המפורשת, שזה ברור שזה הדרך שצריך לקחת. כך אומרים בעברית? לקחת דרך? לא, לעבור בה.    

תשובה מהקהל: לבחור.

הרב: לבחור. ללכת בה.

המשך קריאה: "ובגמרא: מאי פרשת דרכים? ומפרש לרב חסדא:"

זאת אומרת, לפי רב חסדא,

המשך קריאה: "זה תלמיד חכם ויום המיתה."

זאת אומרת, זה דווקא ביום המיתה שצריך למצוא את הדרך הישרה. לפתור את הבעיה של פרשת דרכים. אז אם הוא תלמיד חכם, יש לו פרשת דרכים ביום המיתה. זה ההסבר של הפשט של הגמרא. הבנתם? אז הדעה של רב חסדא, העניין של פרשת דרכים, זאת אומרת לימוד תורה, אור התורה שיכולה להאיר באותה בעיה של פרשת דרכים בסוף החיים, נוכח עולם הבא, זה המצב של תלמיד חכם ביום המיתה. אחר כך נלמד את זה דרך רש"י. שהוא נותן את פשט הדברים. אבל יש שתי אפשרויות: או לקרוא קודם כל רש"י על הגמרא, או לקרוא קודם כל את דברי המהר"ל. אני נוטה להעדיף לקרוא את המהר"ל בכיוון שלו ואחר כך לחזור לפשט של רש"י על אותה סוגיה.

המשך קריאה: "ומאי פרשת דרכים,"

הוא מפרש לפי רב חסדא, זה תלמיד חכם ביום המיתה. תלמיד חכם – זאת אומרת מי שיש לו תורה. זוכרים את ההבדל בין מצווה ותורה. ותורה זה יותר כולל מחוכמת המצוות שהיא ההלכה, בשלב הראשון. אבל כשמגיעים לפרשת דרכים אז מתברר שתורה זה עדיף בתנאי שזה התורה של דרך ישרה. התורה של פרשת דרכים דהיינו, ההלכה פסוקה. זה מובן? טוב.

המשך קריאה: "כי בעודו בגוף"

כל עוד שלא הגיע ליום המיתה, כל עוד שהחיים שלו זה דרך הגוף.

המשך קריאה: "אין האדם דרך הישר אשר הוא נוכח ה'"

הוא נמצא בדרך הישר אבל לא בדרך הישר אשר הוא נוכח. הבנתם את ההבדל? מכיוון שפשוט, כל הנטיות לצד זה או לצד זה, זה בא מנטיות של הגוף. וכל עוד אנחנו בחיים, זה לשון רבים, אז "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". אבל זה התחלה של סכנה של פירוד, סכנה של פילוג של אותו ייחוד המידות שדברנו עליו. "חיים" זה לשון רבים, ולכן המחלוקת שייכת לחיים במה שהחיים הם חיים. חיים בלי מחלוקת זה לא חיים. זה העם היהודי הוא חכם בזה. זה מובן?

שאלה מהקהל: אבל אפשר לקרוא לזה גם חלוקה, לא רק מחלוקת. כלומר במקום פירוד ופילוג.

הרב: כשמדובר בפילוג בין החכמים, אומרים מחלוקת, כן. אצל תלמיד חכם זה עניין המחלוקת. אצל עם הארץ, זה ממש הפילוג. הייתי אומר פיצול בנטיות.

שאלה מהקהל: מה זה ישר בלשון המהר"ל? כי מצאנו מקומות שבהם הוא מפרש, למשל בתחילת גבורות (ה'), אני חושב, שהוא מפרש למה הוא טוב בגלל שהוא ישר או ישר בגלל שהוא טוב.[23] אז שם ישר במשמעות של צדיק? (הקלטה לא ברורה)

הרב: לפי דעתי,

שאלה מהקהל: אבל מצד שני הרבה פעמים הוא משתמש בישר כאמצע.

הרב: לא, לפי דעתי, צריך לקשור את זה, לא זוכר אם למדנו את זה באותו שיעור, על אותו מדרש בפרשת יתרו. כשמשה רבינו עלה למרום כדי לקבל את התורה, המלאכים לא רצו לתת לו. אז הקב"ה הציע לו להתדמות לאברהם אבינו, כן.[24] זאת אומרת, תורה זה דין. "מימינו אש דת למו"[25], אבל ישרות זה המוסר. זה הדרך ארץ שקדמה לתורה.[26] זה הערכים של האבות.

הערה מהקהל: זה אנחנו רואים מספר הישר. ספר בראשית נקרא ספר הישר.[27] זה מה שרצה בלעם להידמות אליהם כי האבות נקראים ישרים. "תמות נפשי מות ישרים".[28]

הרב: מוסר במובן של התורה.

הערה מהקהל: מוסר זה גם כן שלושת הצדדים. מוסר זה באמת האמצע.

ייחוד המידות לעומת המחלוקת, כלל ופרטים

הרב: כן. אבל המטרה של ספר בראשית זה לגלות לנו שאף על פי שמידת החסד זה מוסר אמיתי, שמידת הדין זה מוסר אמיתי, זה עוד לא ייחוד המידות לפי התורה. זאת אומרת, דרכה של תורה זה ייחוד המידות. זה לא מידת הדין לחוד, זה לא מידת החסד לחוד, אלא מידת האמת, שהיא האיחוד של שתי המידות. ולכן חסד זה ישרות, דין זה ישרות, אבל ישר זה האמת של ייחוד המידות. ולכן זה אותה משמעות של המילים שאנחנו מוצאים פה בפירושו של המהר"ל.

שאלה מהקהל: אני לא שקטה עם המילה "מחלוקת". בכל אופן יש: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא."[29] יש פה חלוקה.

הרב: כן, זה במשמעות אחרת לגמרי. המשמעות של חלוקה פה, זה חלוקה לפי מדרגות, לפי סדר – אז זה חיובי. ואם יש חילוק במובן של מחלוקת - אז זה שלילי, כן. חלוקה זה כל אחד החלק ששייך לו אבל בכיוון האיחוד. מדרגות, כן.

שאלה מהקהל: אז למה זה אותו שורש? זאת השאלה שלי.

הרב: כי כל חלק שייך לכלל אבל מביא איתו פירוד מן הכלל.

הערה מהקהל: זה קורח

הרב: זה קורח. זה מה שלמדנו קודם בשיעור בצרפתית, אולי אני אזכיר את זה בעברית. שהפסוק אומר: "ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, ודתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן".[30] והפסוק לא מפרש מה לקח. אז רש"י בא ואומר – לקח את עצמו. וזה אפשר לראות בפשט בפסוק. כי לקח את "בן יצהר בן קהת בן לוי" העצם שלו, כן. וזה (מה) שנתן לו עילה לגאווה שלו. מכיוון שהוא "בן יצהר בן קהת בן לוי" אז יש לו עצם – זה מה שלקח. ומכיוון שזה לקח את החלק הטוב שלו בנפרד, אז רש"י ממשיך: לקח את עצמו מצד אחר. אני קראתי את זה בחוכמת האנתרופולוגיה, אבל אני לא זוכר איזה חכם מאומות העולם, אני חושב שהיה חכם מבלגיה, יתכן שזה De-vriese, או משהו כזה. זה אומר לכם משהו, כן? שמסביר את זה: כל פרט בכלל הוא פרט של מחלה מסוימת. זאת אומרת, הפרטיות שלו זה צד של מחלה – כי רק הכלל הוא בריא. ואפשר להסביר את זה.

שאלה מהקהל : היה יהודי?

הרב: לא, לא היה יהודי. היה אנתרופולוג. היה בלגי. וזה ידוע שאין בלגים אלא המלך של בלגיה והיהודים, כן. כי כל שאר הגויים שמה זה או פלמים או וולונים. אבל בלגי זה רק יהודי – דהיינו – פולני, כן (נאמר כבדיחה, כמובן). נחזור לזה. כל הדגשה של נטייה מיוחדת לכל פרט ופרט, זה התחלה של מחלה, של אי בריאות. רק הכלל הוא בריא מכיוון שכולל את הכל. אז הייחודיות של הפרט זה שלילי. חוץ מהנשמות הגדולות. ולכן נקראים יחידים.[31] כי הם יחידים שמבחינת יחיד יש להם נשמה כוללת. אז נקראים יחידי סגולה, כן. אבל יחיד במובן הדמוקרטי הרגיל, זה מחלה, כן. זה מובן, זה כלל אנתרופולוגי רגיל אצל חכמי האנתרופולוגיה, כן. זה מובן? וזה בא מהגוף.

המשך קריאה: "כי בעודו בגוף אין האדם בדרך הישר"

זאת אומרת, אף על פי שכל הציפיה שלו זה דרך הישר, הוא לא יכול להתמיד בזה. כי החיים, כל רגע בחיים, מביא איתו את הסכנה של הפילוג של הנטיות. ויש בגמרא, היצר הרע מתגבר על האדם כל יום, ואלמלא סייעתא דשמיא... אתם זוכרים אותה גמרא.[32] זה גם כן למדנו בנושא אחר, זה קשור לנושא אחר אבל זה אותו עניין. שמניין מצוות לא תעשה, זאת אומרת, הרע שהתורה מזהירה אותנו שלא לעשות, בא עם עניין הזמן של השנה. הזמן של השינוי. כל שינוי בהמשך הזמן מביא איתו התגברות של יצר הרע. ולכן מניין מצוות לא תעשה זה שייך לימות השנה. מניין מצוות עשה זה דווקא איחוד הנפש, לאיברים של הנפש – מניין האיברים.[33]

המשך קריאה: "כי יש לגוף מצד עצמו נטיה והסרה מן היושר"

זה צריך להבין וזה קל להבין, עכשיו. יש לגוף מצד עצמו נטיה להסרה מהיושר. מזג, איך אומרים חכמי הרפואה, המזג של האופי של הטבע. יש ביטוי יותר מדויק: "המזג".[34]

שאלה מהקהל: טמפרמנט?

הרב: כן אבל בימי הביניים היו אומרים את זה. מזג של הלחות או של ... לא מזג האוויר אלא מזג הגוף, כן. אז כל אחד יש לו איזו מין תעודת זהות מיוחדת שלו ושזה שוב, התחלה של התחלה של מחלה אפשרית. כי שורש המחלות זה בגוף, כן. בסדר, מבחינת הכלי בנפש.

הערה מהקהל: אחר כך זה נהיה גם חולי

הרב: מה זאת אומרת?

הערה מהקהל: מחלה. יש חלל של הקודש. יש התרוקנות מהקודש.

הרב: התרוקנות, יפה. זה נושא בפני עצמו וזה נושא חשוב. הערך של הקדושה של היחידים. כל יחיד ויחיד יש לו קדושה משלו. שמעתי את זה אני לא זוכר ממי, מאיזה תלמיד. אולי של החוג הזה. שמה זה לשון הקודש? זה הלשון שנשתבש בו הקודש לכל אחד ואחד. הקודש של כל אחד ואחד, יש לו לשון. אז כל אחד ואחד יש לו ערך מסוים שרק הוא מסוגל לגלות אותו. בלשון אחר, הגמרא אומרת, לכל אחד יש אות בתורה.[35] יש לו חידוש משלו. אבל דווקא הערך החיובי הזה יכול להיות שלילי אם יש הסרה כפי שאמר המהר"ל, נטייה מהדרך הישרה.

צדיק וטוב לו – צדיק שהלכה כמותו

אתם זוכרים את מה שלמדנו לפני הרבה זמן, כשלמדנו את תורת הרב נחמן מברסלב, כן. שהוא היה מסביר ונגיע לאותו נושא אחר כך, שהוא היה מסביר מה זה "צדיק ורע לו צדיק וטוב לו, רשע ורע לו רשע וטוב לו", היה מסביר מחוץ לפשט הרגיל. ש"צדיק וטוב לו", זה צדיק שההלכה כמותו.[36] זאת אומרת הוא, מתנהג לפי דעתו ודעתו מתאימה להלכה. הלכה כמותו. אז הוא "צדיק וטוב לו" מכיוון שהלכה קבעה כמו החידוש שלו. "צדיק ורע לו", זה צדיק ולכן הוא מקיים את ההלכה של הכלל, אבל יש לו רע מכיוון שזה לא ההלכה שלו, הבנתם? אז החידוש של הרב נחמן על "רשע וטוב לו" זה יותר עמוק. "רשע וטוב לו" זה הרשע של הסביבה של "הצדיק וטוב לו". וזה מתוחכם, כן. ו"רשע ורע לו" - אוי ואבוי זה הרשע של הסביבה של הצדיק שלא הלכה כמותו. וזה אמת. זה מציאותי. לפי המציאות זה אמת, כן. טוב אז נמשיך:

המשך קריאה: "(כי יש לגוף) מצד עצמו נטיה והסרה מן היושר"

זה ההבדל לפי הקבלה בין שאול ודוד, כן.[37] אז אומרים, שאול לא היה לו מזל. מכיוון שהיה צדיק אבל ההלכה לא הייתה כמותו. דוד היה לו מזל, היה "איש מצליח". לא, זה יוסף.[38] איך אומר הפסוק? מה שאנחנו אומרים בהבדלה כל מוצאי שבת?

תשובה מהקהל : "לכל דרכיו משכיל"[39]

הרב: לכל דרכיו משכיל. זה הלכה כמותו, כן. זה ידוע – הלכה כמותו.[40]

המשך קריאה: "ולפיכך, יום המיתה נקרא פרשת דרכים שאז הוא מסולק מן הגוף ואז האדם הולך נכחו אל העולם הבא."

פנים אל פנים - נבואת משה רבינו

זאת אומרת, אי אפשר להיות, אולי זה המושג של המקרא, אי אפשר להיות פנים בפנים מחמת הנטיה של הגוף. ורק משה רבינו, שהיה צורה נפרדת, נבדלת לפי לשון המהר"ל, היה יכול להיות פנים בפנים, פנים אל פנים.[41] זוכרים את הביטויים האלו במקרא. אז כל אחד יש לו איזה מן כיוון (ל)גבי הקדושה של בית המקדש של הקב"ה. אבל כל אחד מצד זה או אחר. אבל רק מי שהוא הולך בדרך הישרה של ההלכה האמיתית, הוא "פנים אל פנים". לכן סתם תורה זה תורת משה, כן.[42]

שאלה מהקהל: זה קשור לחיפוש אחרי המקום. "לשכנו תדרשו ובאתם שמה."[43]

הרב: יפה. כל זה קשור. זאת אומרת הבית דין של באר שבע זה תורת אמת, הבית דין של הגליל זה תורת אמת, אבל רק הבית דין של ירושלים זה המקום, זהו. יפה, אבל אתם רואים איך אנחנו נמצאים במצב של קלקול, כן. אף בית דין לא מקבל את התורה ההיא, "כי מציון תצא תורה."[44] וזה מצב חמור. כי שמעתי, כמה פגישות שהיה לנו עם רבנים מחוץ לארץ שהכלל עכשיו זה לא מקבלים את המרות של תורה מציון, כן. כל בית דין הוא עצמאי לעצמו, כן. אתם מבינים למה אני מתכוון. וזה מצב חמור מאד. טוב, נמשיך. "יש תקווה לאחרית"[45] אמר הפסוק, יש תקווה, אבל לאחרית.

חשיבות ייראת החטא

המשך קריאה: "ולרב נחמן,"

אז זה כבר פירוש אחר. בגמרא, רב חסדא אמר, זה החוכמה של התלמיד חכם ביום המיתה, כן.

המשך קריאה: "ולרב נחמן בר יצחק, זה תלמיד חכם ויראת חטא."

זאת אומרת, מה מביא תלמיד חכם, להיות תלמיד חכם אמיתי? ההסבר הראשון, זה מי שמתכוון להלכה, כן. וזה, אחר כך נראה שזה המסקנה של הגמרא. התורה שהיא תורת דברים נכוחים, כפי שאמרנו, בלי נטיה לימין ושמאל. הלכה של הדרך האמצעי. וההסבר השני זה מה מביא את התלמיד חכם עם התורה שלו לאותה פרשת דרכים? זה יראת חטא. וצריך להבין את זה. יכול להיות תורה בלי יראת חטא. אז תורה בלי יראת חטא, אין סיכוי להגיע להלכה האמיתית. אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כן. אבל מה הקריטריון שאנחנו יודעים, שדעה זו אליבא דמאן או אליבא אחרת זה ההלכה אמיתית, זה אם יש יראת חטא. זה מובן? אחר כך נראה אם יהיה לנו זמן, יש איזה רמז באיזה פסקה בפרקי אבות שוב, שאני רוצה לקשור לעניין: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ויהא מורא שמיים עליכם."[46] לא צריך, לא מספיק , צריך אבל לא מספיק, להיות לשמה. אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא - ויהא מורא שמיים עליכם. צריך יראת שמיים. כי מי שיש לו חוכמה ואין לו יראת חטא, חוכמתו איננה מתקיימת.[47] יתכן שיש בזה חידוש. מה זה שאיננה מתקיימת? לא מגיעה להלכה פסוקה. להלכה אמיתית, לדרך ישרה. לדרך של קיום. היא עומדת, אבל לא מתקיימת. הבנתם את ההבדל של ההגדרות האלו, זה מובן? אז ההסבר הראשון הוא זה, הלכה אמיתית בלי נטיה לימין או שמאל, ובלי המחלוקת של בית הלל ובית שמאי, אף על פי שזה מחלוקת לשמה, כן. ההסבר השני זה יראת חטא.

הגאווה מביאה לידי עבירה

לפי שיטת המהר"ל בדרך כלל, בכל תורתו, מה זה יראת חטא, מה זה הסימן? אז הוא מסביר בהרבה מקומות שמה מביא לחטא? מה זה (ל)ידי עבירה? ידי עבירה זה מה שמביא לעבירה. זה הגאווה. זה השיטה של המהר"ל. ואפשר למצוא גם הגדרות אחרות אצל תלמידי חכמים אחרים. אבל צריך לחשוב על זה. אבל לפי דעתי, זה המסקנה של הפרקי אבות. בפרקי אבות שמים את הדגש בזה, כן. יש הרבה מקורות. מי שמגיע לתורה בלי ענווה, לא מגיע להלכה האמיתית. יש לו תורה, כן. יש לו שכר של תורה, בלי שום ספק, כפי שנראה אחר כך. אבל מכיוון שאין ענווה, שיש גאווה – אז זה לא הלכה, זה לא נוכח ה'. יש מאמר אם אתה זוכר, שהקב"ה אומר למי שיש לו גאווה: איננו יכולים להיות במחיצה אחת. בכפיפה אחת, כן.[48]

שאלה מהקהל: יש לי שאלה לגבי דוד המלך. לפי מה שאני הבנתי הוא נענש קשה כשהוא שלח את אוריה החיתי להיהרג במלחמה. [49]

הרב: שהיה איש דמים?[50]

שאלה מקהל: כן, אתה אמרת שדוד המלך הלכה איתו. יש מצב שלא היה לו יראת החטא.

הרב: אני מבין את השאלה. ובכל זאת לא היה מסוגל, היה לו זכות לבנות את בית המקדש מכיון שהיה איש מלחמה. טוב, אין לי תשובה מספקת אבל אני חושב שיש הבדל בין הלכה למעשה, דווקא בעניין שלנו, בכל תקופה, צריך לפסוק לפי הנתונים של אותה תקופה. "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם."[51] אבל בתקופה שלו הוא היה הפוסק האמיתי. ויתכן מאד שבתקופה של שלמה המלך לא היה צריך לפסוק כמו דוד המלך בעניינים של המלחמה. ודווקא מכיוון שהתקופה של שלמה המלך הייתה תקופה של שלום, ושלום עדיף ממלחמה. ולכן דוד לא בנה את בית המקדש. אבל בתקופה שלו, דווקא היה צריך, הוא היה הפוסק האמיתי, איש ההלכה האמיתי. זה מובן? אני לא חושב שזה תשובה סופית, אבל... .

נראה אחר כך בסוגיה: "כל השונה הלכות בכל יום"[52] כלומר, כל יום צריך לשנות את ההלכה מחדש. "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא". ה"בכל יום" הוא חשוב בביטוי הזה, כן.

שאלה מהקהל: הלימוד שאנחנו לומדים עכשיו נשמע מאד קרוב ללימודו של ריש לקיש: לעולם ירגיז אדם[53]

הרב: זאת אומרת?

שאלה מהקהל: אנחנו ראינו עכשיו רק שתי דרגות: נוכח פני ה' ויראת חטא. יתכן אולי שיש עוד שניים, כי שמה יש ארבע דרגות: יזכור לו יום המיתה,

הרב: יפה, יפה. אתה עושה הקבלה יפה מאד. זה מכוון. אז נגמור את הסוגיה, ובינתיים תחשוב איך תסביר את ההקבלה ההיא. אז זה ההסבר השני, יראת חטא. זה מובן? ואני חושב שזה קשור למשנה מפורשת כל מי שיראת חטאו קודמת לחוכמתו חוכמתו מתקיימת וכל מי שאין יראת חטאו קודמת לחוכמתו, אין תורתו מתקיימת. חוכמה זה חוכמה. אבל לא בקיום. זה מובן? אנחנו צריכים להבין עוד למה המשנה אמרה כל מי שייראת חטאו? חוכמתו – אפשר להבין. כל אחד יש לו את החוכמה משלו, דרגה משלו. למה זה נקרא חטאו? אז לפי דעתי, זה התפארת ישראל, יש פירוש על הפרקי אבות שנקרא תפארת ישראל.[54] זה לא המהר"ל זה חכם אחר. טוב זה יחזור לנו. אולי זה העוללות אפריים, אותו חכם, כלי יקר. טוב זה חכם אחר. הוא הסביר את זה ככה: כל אחד יש לו נטייה מיוחדת לחטא מיוחד. וצריך שידע את זה. יראת חטאו שלו, של חטאו הרגיל, כן. אחד ש... טוב זה לא צריך.

שאלה מהקהל: אבל למה אתה אומר שזה, מה עניין הגאווה? שזה החטא.

הרב: מכיוון שהביטוי פה, יראת חטא.

הרב: השאלה היא רחבה מאד. אני רוצה להסביר את זה ככה. כשאנחנו לומדים את החטא הראשון, אני לא אומר חטא אדם הראשון אבל החטא הראשון, שהוא חטאו של אדם הראשון, אנחנו רואים שזה הגאווה. זה ברור. אם נגדיר את המינימום של חטא בכל חטא, המינימום של חטא בכל חטא, אפשר לתאר את זה ככה: התורה האמיתית זה לא התורה שלך, זה התורה שלי, זה הרצון שלי, זה לא הרצון שלך. זה ההגדרה של הגאווה.

שאלה מהקהל: אז בשאלה שלה, אם מיכל בת שאול, שהתנהגה בגאווה כלפי דוד, נכון? היא בזה לו כשהוא רקד ופיזז סביב הארון,[55] נכון? אילו מיכל בת שאול לא הייתה נוהגת בגאווה בנושא הזה אז אולי דוד...

גאווה וכפיות טובה כגורמי העבירה

שאלה מהקהל: ...במקום שזה אחר כך ילך דרך יונתן שם

הרב: לא, לא. יש כמה מידות להשלים. יש כמה מידות להשלים. מכל מקום האשה המיוחדת לדוד המלך זה הייתה בת שבע. "כי אני לצלע נכון"[56] אומר הפסוק, כן. צריך להסתכל קצת בסוד של בת שבע, כן.

שאלה מהקהל: אז למה מיכל הייתה בסיפור הזה? למה צריך אותה?

הרב: הכתוב אומר "וייקח אחת מצלעותיו."[57] יש הרבה צלעות. אחת מצלעותיו, כן. אבל יש מידת החסד, עד מידת המלכות – זה בת שבע. קשור לבת השבע מידות. טוב.

שאלה מהקהל: אולי באמת לפי זה חטא אדם הראשון קצת יותר קשה להבין, עכשיו. משום שאם באמת מבחינת חטאו של הפנייה האישית היא בעצם החטא. אז מה אצל אדם הראשון, שהוא הכלל. אדם הראשון הוא הכלל.

הרב: הגאווה, הגאווה.

שאלה מהקהל: פה יש לנו רק כלל אז אין פה פנייה אישית.

הרב: מבחינת... אני יכול להסביר את זה דווקא דרך החטא של אדם השני – קין, כן. שאני עדיף ממך – האחר, האח. כלפי מעלה זה אותו דבר. רצוני אני כבריאה זה העיקר. וזוהי ההגדרה של נמרוד, כן. יש רק שתי אפשרויות: או אברהם אבינו או נמרוד. זה מובן. מי שמרד כלפי מעלה. זאת אומרת, והמשנה אומרת: "עשה רצונך כרצונו"[58] – פשוט מאד.

הערה מהקהל : עשה רצונו כרצונך.

הרב: מה? זה ההיפך. ולא ההיפך. זאת אומרת, לפי דעתי, כשהנפש של כל בן אדם, ולפי המקורות זה בגיל שלוש שנים, כך אומרים? שלוש שנים. כי אברהם אבינו היה בן שלוש כשהכיר את בוראו.[59] כשהנפש מכירה בזה: "אני נמצא" - יש איזה גאווה ענקית שמתחילה פה. אני היש, אני ההוויה, כן. אז זה המכשול של הגאווה. אז התוצאה זה: או אברהם – אז יש לי בורא, ואז הכל בסדר. או נמרוד – אני הוא, כן. זה מובן? אז לפי שיטת המהר"ל זה הגאווה. הוא אומר את זה בפירוש. ואל תיפול, לא זה לא הביטוי, "בידי עבירה". ואי אתה מביא לידי עבירה, כן – "ואי אתה בא", סליחה, "לידי עבירה." "ואי אתה בא לידי עבירה"[60] והוא מסביר,"ידי עבירה" בכל מקום זה מתחיל בגאווה.[61] ואפשר להבין את החוכמה של זה. אני מצאתי בשיטה של הרב נחמן מברסלב שזה כפיות טובה.[62] זה גם קשור קצת באיזשהו מקום. אבל זה החוויה, זה תורת החסידות, כן. להיות כפוי טובה. זה כאילו מידה אחרת אבל זה קשור מאד. רק מי שיש בו גאווה הוא יכול להיות כפוי טובה, כן. ויתכן מאד שכל ההיסטוריה של העולם זה סיפור של כפיות טובה, טוב. כל מה שקורה בין הדורות – ניתוק הדורות, כל מה שקורה בין תלמיד - מורה ורבו, מחלוקת, מחלוקות, כל זה, זה להיות כפוי טובה, כן. אבל הגורם של אותה כפיית טוב, זה הגאווה, ברור. זה, זה כל המקורות האלו זה דבר חשוב מאד. מי שיש בו גאווה, סוף סוף, הוא לא מאמין בבורא עולם, לא מאמין בעם ישראל, לא מאמין בתורה. הוא מראה את עצמו כאילו (מאמין). אבל הוא מגזע נמרוד ולא מגזע אברהם. הבנתם את זה? זה עניין הגאווה. הרב (הרצי"ה כנראה?) היה רגיל לפרש על הפסוק שיש בתפילה בבוקר: "להיות מודה על האמת בסתר כבגלוי". איך זה מתחיל?

תשובה מהקהל: לעולם יהיה אדם

הרב: "לעולם יהיה אדם ירא שמיים ומודה על האמת בסתר כבגלוי."[63] והוא היה מסביר את זה ככה: מי שאומר בסתר, לא, סליחה. מי שאומר בגלוי שאינו מאמין בנסתר, יש לחוש עליו שבסתר, אינו מאמין בנגלה. הבנתם את זה? זה חמור מאד. זה קשור לאותה מידה של הגאווה. אז הגענו לשלב השני, איך כתוב פה: "יראת חטא".

המשך קריאה: "וזה נקרא פרשת דרכים, אשר כל פרשת דרכים, הדרך ההוא מביאו אל תכלית הליכתו"

יראת שמיים: המתנה היחידה שבאה מהאדם

והמשמעות היא רחבה מאד. כל ההליכות של העולם הזה, כל הדרך שלו בעולם הזה, תכלית הליכתו זה העולם הבא.

המשך קריאה: "שאין לו הסרה כלל. ואין להקב"ה בעולמו רק יראת שמיים."

פה, המידה של יראת שמיים זה מדרגה אחרת מיראת חטא. יש יראת חטא, יראת אלוקים. יש קודם כל יראת העונש אחר כך יראת חטא, יראת אלוקים, יראת שמיים, יראת שמיים קודם כל, יראת אלוקים, יראת ה'. כן, זה מדרגות. אבל פה הוא מקשר את המימרא בגמרא, ש"אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמיים".[64] יש מקומות בגמרא, אתם למדתם את זה אולי, "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותו."[65] זוכרים את השאלה של הגמרא, איך משה רבינו יכול לומר "כי אם", האם זה דבר קטן? "והא אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמיים" - זה דבר גדול. איך משה רבינו היה אומר דבר קטן? התשובה של הגמרא ידועה, לגבי משה זה דבר קטן. זה נושא אחר. אבל ההסבר של "אין לו בעולמו אלא אוצר של יראת שמיים." לא זוכר איפה למדתי את זה, אבל זה ברור, כי התשובה היא שכל מה שיש בעולמו של הקב"ה - הוא ברא אותו. זה בא משלו. ולכן מכיוון שזה - תן לו משלו, כן, זה משלו. רק מה שהאדם יכול לתת לבורא - זה יראת שמיים. זה מובן? כן. הכל אנחנו מקבלים מהגבוה חוץ ממה שאני מכיר בו – זה יכול לבוא רק ממני. אין מלך בלי עם, זה קשור קצת הרעיון, כן. ויש משנה מפורשת במסכת חגיגה: "אסור לקרוא בשם חוץ מהיכלו".[66] איך אומרת הגמרא בדיוק? תן לי מסכת חגיגה. טוב, לא אומרים את שם המפורש חוץ מההיכל, זה מובן. אז ההיכל של ה' זה מידת מלכות, זה שם אדנות. אסור לקרוא שם הוויה אלא אומרים:

א-דוני. זאת אומרת: האדון שלי. זאת אומרת, אסור לשאת שם ה' בלי להכיר במלכותו. זה אותו רעיון. זה מובן? זאת אומרת, האוצר של הקב"ה בעולמו זה יראת שמיים מכיוון שזה בא מהאדם. ולכן הפסוק אומר "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך, כי אם ליראה אותו." כי כל אשר הוא נותן לך, רק זה (יראת שמיים), אתה לא יכול לצפות ממנו. זה צריך לבוא ממך, כן. אז קראתי פעם בהקדמה של הפירוש של הרב מוולוז'ין בנפש החיים, בהקדמה שלו הוא מביא פירוש על "תומר דבורה" של הרמ"ק,[67] שהוא מסביר, אולי למדנו את זה פעם, אבל אני לא זוכר מתי. שמסביר שזה ההסבר של הפסוק בעקידת יצחק: "עתה ידעתי כי ירא א-לוקים אתה"[68] והוא מסביר שכל המידות הטובות אנחנו לומדים מהקב"ה, חוץ מיראת שמיים. כי אין בו יראת שמיים, ממי (הוא) יכול...(להתיירא). ולכן, אז יש פה הסבר יפה על: " עתה ידעתי כי ירא א-לוקים אתה" – זאת אומרת, עתה ידעתי מה זה יראת שמיים – כי "ירא א-לוקים אתה". כאילו היה צריך לחכות עד שאברהם יהיה ירא א-לוקים כדי שהקב"ה ידע מה זה להיות ירא א-לוקים. זה פירוש יפה.

הערה מהקהל: חשבתי, בפסוק הזה: "מה ה' שואל מעימך"[69] . שואל (דווקא). לא כתוב: "מבקש ממך". שואל, מלשון ששואלין כלי.

הרב: זה קשור. זה קצת קשור.

הערה מהקהל: עתה ידעתי.

הרב: עתה ידעתי – מה (ידעתי)? – כי ירא א-לוקים אתה. אתם מבינים את הקושיה? מה, הקב"ה היה צריך הניסיון של עקידת יצחק כדי לדעת אם אברהם הוא צדיק או לא? אבל אותה מידה של יראת שמיים, הקב"ה לא יכול לדעת את זה, מכיוון שיש לו כל המידות חוץ מיראת ה'. הרב חיים מוולוז'ין מסביר שזה פירוש מטעה. שזה לא נכון, כן. אף על פי שהפירוש הוא יפה מאד. עתה ידעתי –למה? כי ירא א-לוקים אתה. לא, הוא (הרב חיים מוולוז'ין) אומר שיש בהקב"ה כל המידות בלי שום יוצא מן הכלל.[70] וזה נקרא אצלו "א-ל שדי", שאמר לא-לקותו: "די" ,ולעולמו: "די". אבל שאמר לא-לקותו: "די"[71] – שיש לו יראה מן הבריאה. הבנתם את זה? לכן שם גבול לא-לקותו. המידת יראת שמיים אצל הקב"ה אפשר לקרוא לזה "יראת הארץ" - אסור לי לנגוע בך, כן. אני ירא מזה, כביכול. זה מובן? אז זה נקרא מידת "א-ל שדי". ולכן, הרב חיים מסביר (ש) גם אותה מידה (של יראת שמיים) יש בהקב"ה, בצורה אחרת.

המשך קריאה: "כי אף שאינו בעל עבירה"

זאת אומרת, התלמיד חכם הזה שכביכול אין בו יראת שמיים. אם אתם זוכרים את הפשט, הדרש, הפשט של רבי עקיבא: "את ה' א-לוקיך תירא" – "את" לרבות תלמידי חכמים.[72] ולכן פשוט –את – לרבות תלמידי חכמים – צריך "מורא רבך כמורא שמיים". [73]צריך לייחס יראה לתלמיד חכם. זה הפשט, כן. אבל אולי יש פשט יותר עמוק. "את" - לרבות תלמידי חכמים – לגבי אותה מצווה של יראת א-לוקים. גם תלמידי חכמים, שייכים לאותה מצווה. ולכן, זה הנחה, שיש תלמידי חכמים שאין להם יראת חטא. הבנתם?

חכם, תלמיד ותלמיד חכם

אז לכן הגמרא מסבירה - זה במסכת יומא. במסכת ברכות גם כן אנחנו מוצאים את הביטוי הזה: "תלמיד שאין תוכו כברו אל ייכנס לבית המדרש."[74] אבל במסכת יומא יש מקור שאומר תלמיד שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם.[75] תלמיד, אבל לא תלמיד חכם. חכם, אבל לא תלמיד חכם, כן. הבנתם את ההבדל? טוב, אז צריך לא להיבהל, יש חכמים, אני לא רוצה לומר תלמידי חכמים ואני אחר כך אסביר למה, יש חכמים שאין בהם יראת שמיים. חוכמה יש. יש גם כן דיוק במדרש: "חוכמה בגויים - תאמין, תורה בגויים – אל תאמין."[76] אז אפשר לפרש על זה, "חוכמה בגויים – תאמין" אפילו חוכמה בחכמים - תאמין. אבל תורה – צריך יראת שמיים. צריך יראת חטא. הבנתם את ההבדל? טוב. ודווקא מה זה תלמיד שאין תוכו כברו? זה תלמיד שאין בו יראת רבו. אחד בפה ואחד בלב.[77] אין תוכו כברו. בפה הוא אומר הלכה כרבי, בלב הוא לא חושב ככה. הלכה "כאני". הבנתם? "אין תוכו כברו" – זה: אין לו יראת רבו. לכן אינו תלמיד חכם. ולפי הפשט, (הגדרת) תלמיד חכם: מי שמכיר בחכם אחר כרבו. אז נקרא "תלמיד של חכם" ולא נקרא "חכם". חכם זה גאווה. אף על פי שמבחינה פולקלורית, בעיקר אצל הספרדים, התלמיד חכם היו קוראים לו "החכם". עד שזה הגיע להיות איזה תואר: "חכם באשי"[78], למשל. היה חכם גדול. עכשיו יש גוזמה על זה. כל מלמד או מלומד נקרא: הגאון, אתם ראיתם בפרסומים. הגאון הגדול... זה בושה. אז:

המשך קריאה: "אף (על פי) שאינו בעל עבירה."

זאת אומרת, יש לו חוכמה ואין לו עבירה, רק שאין לו יראת שמיים. וצריך להבין את ההומור של המהר"ל. אין לו עבירה אבל אין לו יראת שמיים, כן. הוא יכול גם להיות חשוב, אבל אין לו יראת שמיים.

המשך קריאה: "לא נקרא פרשת דרכים"

זאת אומרת, אין לו הדרך המפורשת. מה שכבר קראנו לפי ההסבר על המהר"ל, "הלכה פסוקה", כן.

המשך קריאה: "שאין הדרך מביאו לגמרי להיות עם ה' יתברך, רק כאשר יש לו יראת שמיים."

אפשר לקשור את שני ההסברים: הוא מגיע להלכה אמיתית רק אם יש בו יראת שמיים. חוזרים למה שאמרנו: תורה בלי הערכים של האבות, זה תורה, אבל זה לא ההלכה האמיתית. זה מובן? אז נמשיך:

המשך קריאה: "ולמר זוטרא"

זה ההסבר השלישי

המשך קריאה: "זה תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא"

זאת אומרת, מי שמתכוון להלכה האמיתית.

המשך קריאה: "פירוש: ההלכה שהוא האמת והישר"

שוב.

המשך קריאה: "ואף ששאר התורה גם כן נקראת תורה ויש עליה שכר גם כן"

אבל יש עליה שכר, כן. תזכרו את זה.

המשך קריאה: "מכל מקום יש לו קצת נטייה מן דרך האמת. אבל תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, זה הדרך נקרא פרשת דרכים, שהוא נבדל ומיוחד משאר דרכים. וכל זה מורה כי התורה היא שמביאה האדם אל ה' יתברך ולהיות זוכה לעולם הבא וביותר כאשר מכוון הלכה"

שכר המצוות אינו התכלית

זה מובן? אז פה יש איזה קושי אפילו למהר"ל להסביר את דעתו. כי אם יש ניגוד, אז מי שיש לו תורה ואין לו יראת שמיים, אין לו שכר, אבל העיקר זה התורה, כן. הוא אומר: יש לו שכר אבל זה לא התכלית האמיתית של התורה עצמה. ולכן גם לזה מצאתי באותו פרק במשלי, זה פסוק ידוע. אם זה באותו פרק? לא. זה לא באותו פרק, זה בפרק ג'. לא זוכר, אבל הפסוק אני זוכר, אולי אתם תזכרו את הפרק. זה: "אורך ימים בימינה משמאלה עושר וכבוד",[79] איזה פרק זה? טוב, מכל מקום הפרק ידוע. לא רשמתי את מספר הפרק. "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" לכן יש שכר גם בימין וגם בשמאל. אבל זה לא התורה האמיתית שמה שאמרנו כבר במשנה בפרקי אבות: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל שכר"[80] – אם זה בימין ואם זה בשמאל. אם זה אורך ימים, אם זה...אורך ימים ועושר וכבוד זה שכר של התורה, זה מורה שלתורה יש ערך. אבל זה הנאה, כן, מכל מקום. זה לא הכיוון האמיתי של התורה לזכות בחיי העולם הבא. אף על פי שזוכה בשכרו בעולם הבא, זה לא הכיוון של דרך הישר. ופה אני רציתי לקשור, כן, יש לנו קצת זמן, מה שלמדתי בפירושים על הגדה של פסח. יש פירוש אחד שלא נודע שם של מי שכתב את זה, זה נקרא "דברי תורה".[81] זה פירוש ישן בהגדה של פסח. ושמסביר את הפסקה על הבן החכם. אני אסביר את זה בקצרה כדי לקשור לעניין שלנו. "חכם – מה הוא אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם? אף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן."[82]

והפשט הרגיל והידוע וזה אמת שלפי הגמרא בפסחים זה מכיוון שהוא שואל מה צריך לקיים כדי לקיים את מצוות ה' א-לוקינו שציווה לכם שאתם יצאתם ממצריים, כן. אז צריך להסביר לו את כל ההלכות פסח עד האחרונה, שהיא: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן."[83] אתם יודעים מה זה הפשט של: אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן –אין אוכלים מנה אחרונה אחרי הפסח. זה מובן? כן. חוץ מכל הרמזים והסודות שיש במשנה ההיא. אבל לפי הפשט זה מובן, צריך ללמד אותו, למסור לו את כל ההלכות עד האחרונה, כן. מכיוון שהוא אומר שהוא צריך את זה. מה יש לעשות כדי לקיים. זה מובן, טוב. אבל החכם הזה שאני מביא אותו, הוא הסביר את זה ככה. כי הפסח נאכל על השובע וזה סימן שאין הנאה במצוות. זאת אומרת, הוא רוצה לקיים המצווה - וזה הפרט העיקרי שצריך ללמד לבן חכם. מכיוון שהשאלה שלו זה לא רק על המצוות של פסח אלא כל התורה כולה. מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' א-לוקינו אתכם. אף על פי שהתחיל במצוות הפסח, השאלה של החכם היא על כל התורה כולה. אז צריך להסביר לו, ללמד לו, איך אומרים? ללמד אותו, את הכוונה הרצויה של קיום התורה – שזה צריך להיות לשמה. ואת זה אנחנו לומדים את זה מהפרט הזה. כי הפסח היה נאכל על השובע ולכן אין מפטירין אחרי הפסח אפיקומן. זה מובן? וזה פירוש יפה מאד, כן. והוא מביא את הפסוק השייך למצוות של פסח: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות"[84] זאת אומרת, הכוונה זה להיות צדיק, אף על פי שיש שכר. אבל הכוונה זה לא לקבל שכר. "וצדקה תהיה לנו" זה כדי להגיע לאותה מידה של להיות צדיק. מה זה להיות צדיק? לקיים את המצוות לא על מנת לקבל שכר. אף על פי שזה עניין אחר, ברור שיש שכר, דאם לא כן זה הכפירה של הצדוקים ואתם זוכרים את כל הפרשה.[85] זה מובן.

הדרך להיות צדיק - אמונה או מצוות?

וייתכן מאד, שזה קשור גם כן למחלוקת בין הרמב"ן ורש"י על הפסוק: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".[86] אתם זוכרים את פירושו של רש"י היה ש "והאמין בה'", וה' חשב את האמונה צדקה לאברהם. והרמב"ן חולק על זה ואומר, וטעמו עימו, ואומר שאברהם האמין בה' ומכיוון, וזה הענווה שלו, היה יודע שאין לו זכות לאותה בשורה, אז חשב שהקב"ה מבשר לו את הבשורה ההיא כצדקה – מתנת חינם, בלי זכות, כן. טוב למדנו את זה פעם, שיש טעמים לרמב"ן שהפירוש של רש"י הוא מסוכן בסביבה הנוצרית. מכיוון שהטענה שלהם זה כי העיקר זה האמונה. ופירושו של רש"י מחזיק, מחזק נאמר, את הדעה שהצדקה מתחילה באמונה. ולפי הפסוק שלנו: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות" הצדקה, ההצדקה, להצדיק – להיות צדיק, כן, זה קיום המצוות. ומה עתה רש"י בא ואומר: הצדקה זה האמונה, כן? אז לפי דעתי, הפשט של המקרא שייך לאברהם ואף על פי שיש סכנה לחשוב כמו התיאולוגיה שלהם, אצל אברהם זה נכון – כי זה התחלה של הדרך של המידות. אבל עכשיו שקבלנו תורת משה אחרי שלב של החסד, שלב של הדין, שלב של האמת, ההצדקה זה דרך המצוות. אבל הפשט לגבי אברהם היה האמונה. ולכן כל מי שמתחיל להאמין כמו אברהם, נקרא "בן אברהם" מכל מקום, "וצדיק באמונתו יחיה"[87] – אמונתו לא כפי שאומרים הגויים: "צדיק באמונה יחיה."[88] הם סילפו את הפסוק , אתם יודעים את זה? כתוב: "צדיק באמונתו", שמה. אבל מכל זה, אנחנו לומדים "ויחשבה לו צדקה", זאת אומרת, וזה מצדיק גם הרמב"ן וגם רש"י. מכיוון שאברהם לא החזיק בזכות שלו, כן. והקב"ה חשב את האמונה כצדקה. הוא (אברהם) רצה להיות צדיק ולכן האמין בבשורה. לא כדי להנות מהבן שהוא מבשר לו, כן. הוא לא מחכה את השכר, אלא האמין. מבינים את הדיוק פה, כן? הקב"ה אומר לאברהם, לפני חוקות הטבע אין לך בן, אז אני נותן לך בן, כן.[89] אז אברהם חשב את זה, סליחה, הקב"ה, אז הקב"ה חשב את אותה אמונה כצדקה. כשאברהם האמין באותה בשורה זה לא על מנת לקבל אותו שכר – הבן (יצחק), אלא (כדי) להיות צדיק, דרך האמונה. הבנתם? אבל זה מה שאומר הרמב"ן, כן. הוא (אברהם אבינו) חשב שאין בו זכות והוא חשב שהקב"ה נותן לו את זה כמתנת חינם. ולכן כתוב: "מתן שכרן של צדיקים."[90] ואפשר, זאת אומרת, ליישב את המחלוקת כאילו בין הרמב"ן ורש"י, אבל בכל זאת זה חוזר לעניין שלנו. שאף על פי שיש שכר למצוות, אבל שכר זה הצדדים של המצוות. עיקר המצווה זה להיות צדיק – "וצדקה תהיה לנו, כי נשמור" – וזו ההלכה הפסוקה. הבנתם? זה קשור אם כן למשנה של פרקי אבות: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ויהיה מורא שמיים עליכם," זה קשור לכל ההסבר של המהר"ל פה. עכשיו יש לך עבודה בהקבלה שלך. תסביר לנו את ההקבלה.

שלבי ההתקדמות לדרך הישר

תשובה מהקהל: אז הוא נמצא בפרשת דרכים.

הפרשת דרכים של ריש לקיש אז רואים שהראשון יתלה בביטול תורה.

הרב: אולי כדי שכולם ישמעו את הסוגיה. תזכיר את הסוגיה של ריש לקיש. זה לא ארוך. אני יכול לעזור לך קצת, כן. אז: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב"[91]

תשובה מהקהל: זה מבוסס על פסוק של תהלים: "רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבם ודומו סלה"[92]

הרב: יפה.

תשובה מהקהל: אז אחר כך, שמה אומר ריש לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע והוא ביסס את זה על ארבע דרגות. הראשון, אם כן, זה ביטול תורה,

הרב: לא, לא. הדרגה הראשונה זה ירגיז אדם יצר טוב כנגד יצר הרע. לפי הנושא שלנו – זה פרשת דרכים, כן, טוב. צריך למצוא את הדרך הישרה בין היצר טוב ליצר הרע. ייחוד המידות. אחר כך אומר, אם הוא מצליח, מוטב: "אם נצחו – מוטב ואם לאו – יעסוק בתורה".

תשובה מהקהל: יעסוק בתורה, כן. אז "יעסוק בתורה", ראינו בתורה אור, של המהר"ל –זה נוכח פני ה', והשני זה היה יראת חטא – אמרו בלבבכם.

הרב: כן. והשלישי?

תשובה מהקהל: והשלישי זה יתלה בקריאת שמע..

הרב: לא, לא. אני חוזר על ריש לקיש. "ירגיז אדם יצר טוב כנגד יצר הרע", כן. אז זה הפרשת דרכים שהמהר"ל רוצה להסביר, כן. אחר כך, יעסוק בתורה – זה תלמיד חכם. זה אליבא דרב חסדא. כן, דרב חסדא. אחר כך זה: "אם נצחו מוטב ואם לא יקרא קריאת שמע" – זהו, זה היראת חטא. ואחר כך: ודומו סלה" –"יזכור לו יום המיתה" בריש לקיש. פה הסדר הוא קצת הפוך. צריך לומר, קודם כל יזכור לו יום המיתה – זה יראת חטא. ואחר כך הלכה – אתה זוכר את ההסבר השלישי של הסוגיה של המהר"ל? "חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכה" – ייחוד המידות – זה קריאת שמע. אבל יש הקבלה יפה. אתה צריך לכתוב את זה, כן או להכתיב, זה אותו דבר. מה השעה? יש לנו קצת זמן. אתם רוצים שנמשיך? יש לנו עוד עשר דקות. או, אם יש לכם שאלות, ככה אני אנוח קצת.

שאלה מהקהל: רש"י בגמרא...

הרב: אה, רש"י בגמרא, יפה. אפשר לפתוח אולי? אני לא יודע אם זה לחץ דם. אז השאלה של הגמרא[93] הייתה: "מאי פרשת דרכים?", כן. "מאי פרשת דרכים? "מה הוא מדמה להגיע לפרשת דרכים דהא, אבוקה" – טוב זה כבר שייך למה שהיה למעלה, לא צריך. זה בשיעור הקודם. זה הסברא של רב חסדא זה תלמיד חכם ביום המיתה. "והוא תלמיד חכם ביום מותו. וידע שלא פירש לפרוק מעליו עול תורה". תלמיד חכם שהגיע ליום מותו והוא יודע כתלמיד חכם, שלא פרק את עול תורה. הוא נשאר בחוכמתו ביום מותו. הוא נשאר תלמיד חכם ביום מותו. ופה יש נושא בפני עצמו. כי רק עד היום האחרון יודעים אם אדם הוא צדיק או רשע.[94] זוכרים את כל הפסוקים על זה? אתם זוכרים את העניין. "והן בקדושיו לא יאמין".[95] עד יום האחרון אפשר לעשות תשובה או אפשר לפרוק עול. ההסבר השני זה יראת חטא: "זכה ליראת חטא אחר שזכה לתורה – ניצל מכולן."

מכל הסכנות שראינו בשיעור הקודם.

"שהתורה מלמדתו דברי מצווה ודברי איסור וממה שהוא צריך לפרוש. ויראת חטא מונעו מלרדוף אחרי יצרו."

ולכן לא מספיק חוכמת התורה. צריך גם כן יראת חטא כדי להגיע לאותה פרשת דרכים ולהצליח להגיע לעולם הבא.

וההסבר השלישי: "דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא והכי קאמר עלה עמוד השחר, ניצול מן החיה וכו'. זכה לתורה, ניצול מיצר הרע ומן החטא. ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך. אם יזכה שיסייעוהו מן השמיים להתקבל דבריו בין חבריו להורות כהלכה וכמשפט - הגיע לפרשת דרכים, כלומר, זכה לכך - ניצול מכולן" (עד כאן קריאה והסבר על רש"י בגמרא)[96]

זה מובן, כן. זה צדיק והלכה כמותו זה המדרגה הכי בטוחה להיות בן העולם הבא.

שאלה מהקהל: יכול להיות שיש איזה מצב שיש בו הרבה חוכמה, בלי תורה?

הרב: בלי יראת חטא

שאלה מהקהל: בלי יראת חטא. יש מצב שיש יראת חטא וחוכמה.

הרב: כן, ברור.

שאלה מהקהל: איך אתה מסביר את זה?

הרב: כן. יש. זה אולי קשור לכל השלבים של הצדיק, כן. זה קשור למה שהביא יהודה, כן. לעולם ירגיז אדם יצר טוב כנגד יצר הרע. זה רצון טוב - הוא רוצה את הטוב ולא הרע. אבל ההנחה של הגמרא שיכול להיכשל. למה? מכיוון שאין לו מספיק חוכמת התורה. אז יעסוק בתורה. זה מובן? זאת אומרת, מי שבוחר בדרך הישרה אבל הוא לא יודע היכן היא. ולכן הוא צריך תורה. אז זה מתחיל בנטייה של הרצון: אני רוצה להיות צדיק אבל סוף סוף, מה זה להיות צדיק? צריך חוכמה. אבל חוכמה בלי אותה יראת חטא – זה כלום. ויראת חטא בלי תורה – זה גם כן לא מצליח. ולכן כתוב, אין עם הארץ חסיד. "אין בור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד".[97] זה מובן? כן. זאת אומרת, סליחה, אפשר להבין את זה בשלבים בחיים. יש גיל מסוים שהנפש, הלב – מלא יראת חטא. ונכשל, כן. למה? מכיוון שבמשך הזמן הוא רוצה, אבל הוא לא יודע לאן לפנות, כן. אז הוא מתייאש מהאמת. ויש גם שלב יותר מתקדם - למד אבל נכשל גם כן. למה? מכיוון שלמד כל כך רק דרך החיצונית, שהוא יודע שיש טוב מצד אחד, יש רע מצד אחד, אבל יצרו לא נותן לו לחיות מכיוון כשבוחר בטוב, הוא בוחר רק בחלק שלו, בחלק שלו. כי הוא בנוי מיצר טוב ויצר רע. וכשהוא בוחר רק ביצר הרע, הוא מתחלק גם כן מכיוון שיש בו גם כן יצר טוב. אז הוא מתייאש. מה חסר לו? ייחוד. לכן יקרא קריאת שמע. זאת אומרת, תורה בלי ייחוד המידות מביא אותו לכשלון. היה חסר לו לקרוא קריאת שמע, כן. והשלב האחרון – קרא קריאת שמע. הוא יודע שאפשר להצליח, שאפשר לדעת איך להצליח אבל הוא מתייאש. כן. זאת אומרת, אם הקב"ה לא יעשה - מה אני אעשה? כן. זה שלב הכי רגיש, כן. אולי אני לא יכול. אז אומרים לו שיזכור לו יום המיתה. זה שייך לך. יש לך יום הדין בשבילך. זה שייך לך. אתה צריך לפתור, לא (אל) תחכה להקב"ה. אתם מבינים? זה רק בקצרה גם כן. אבל זה כל הכוחות האלו צריך לפעול ולתפעל אותם בבת אחת. כשיש כשלון אז לפי הסדר הלוגי, נאמר, או הכרונולוגי גם כן – היה חסר משהו. קודם כל אולי חסר חוכמה. יש חוכמה, אולי חסר קריאת שמע? יש קריאת שמע – אולי חסר האכפתיות – זה שייך לך. יום הדין. אתה לא יודע מה זה יום הדין – אז שיזכור לו יום המיתה – שידונו אותך, אותך ולא אחר. אז זה שייך לך. הבנתם את זה? אז "ודומו סלה". זה ההסבר של רש"י, יום שכולם יהיו דוממים.[98] יום הדומיה. זה יום הדין. רק הדיין מדבר. אם אתם עברתם פעם לפני בית הדין? הוא לא נותן לדבר.

הערה מהקהל: להיפך, כמה שאתה מדבר זה יותר גרוע.

הרב: כן. לכן צריך להיות מתון. זה כתוב: הוו מתונים בבית דין. טוב. יש עוד שאלה? אז בסדר. אז נתראה בהמשך בשבוע הבא אי"ה.

 

 

[1] תלמוד בבלי סוטה דף כא' עמוד א'

[2] משלי, פרק ו' פסוק כג'

[3] משלי פרק ח' פסוק ח'

[4] מסכת אבות פרק ב' משנה א'

[5] איכה פרק ב' פסוק יט'

[6] דברים פרק ו' פסוק ד'

[7] תלמוד בבלי עירובין דף יג' עמוד ב': "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים - מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן"

[8] עץ חיים שער הפסוקים במדבר יא' כז'

[9] במדבר פרק יא' פסוקים כג'-ל'

[10] שמות פרק יח' פסוק ט' תיקוני זוהר מהדורת מרגליות תיקון כב סז א ובניצוצי זוהר שם הערה ג ו ד

[11] פירוש רשי במקום, ד"ה וגם בך: "גם בנביאים הבאים אחריך"

[12] ישעיהו פרק יא' פסוק ט'

[13] ירמיהו פרק לא' פסוק לג': "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו" וכן שני הפסוקים מופיעים בפרק ט' הלכה ב' בהלכות תשובה לרמב"ם: "ומפני זה נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה כהוגן....לפי שבאותם ימים תרבה הדעת והחוכמה והאמת שנאמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה'" ונאמר: "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו"

[14] תלמוד בבלי עירובין דף יג' עמוד ב'

[15] שמות פרק יט' פסוק ג'

[16] שיר השירים פרק א' פסוק ב'

[17] בהקשר של אלדד ומידד, משה אומר ליהושע: "מי יתן כל עם ה' נביאים". ובספר דברים פרק ה' פסוק כה': "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים"

[18] במדבר פרק יא' פסוק כח'

[19] פיוט לכה דודי לרבי שלמה אלקבץ, ישעיהו פרק נד' פסוק ג'

[20] שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד'

[21] תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז' עמוד א'

[22] תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ב' עמוד ב': בשלש דרכים האשה נקנית...

ומאי איריא דתני שלש? ליתני שלשה! משום דקא בעי למיתני דרך, ודרך לשון נקבה הוא, דכתיב: והודעת להם את הדרך ילכו בה...ואשכחן דרך דאיקרי לשון זכר, דכתיב: בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך... ותורה איקרי לשון נקבה, דכתיב: תורת ה' תמימה משיבת נפש, כתב לה בלשון נקבה; התם דבמלחמה קאי, דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה, כתב לה בלשון זכר.

[23] גבורות ה' למהר"ל

[24] שמות רבא פרשה כח': "משה עלה אל האלוקים הה"ד עלית למרום שבית שבי (לקחת את התורה). באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה רבינו. עשה לו הקב"ה קלסתרון פניו של משה כקלסתרון פניו של אברהם אבינו", ואמר הקב"ה למלאכים "אי אתם מתביישים הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו".

[25] דברים פרק לג' פסוק ג'. מעניין לציין שדווקא מימין יש את האש שהיא מידת הדין. כפי שנאמר בספרי במקום: "הוה כולה אש ואלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה"

[26] מופיע בצורות שונות במקורות רבים. למשל, מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, " דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב

"לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה." 

[27] תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כה' עמוד א' :"יידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, הלא היא כתובה על ספר הישר" (יהושע י, יג), מאי ספר הישר? אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב (היינו: ספר בראשית, שמעשי אבות כתובים בו - רש"י), שנקראו ישרים. שנאמר: "תמת נפשי מות ישרים" (במדבר כג, י)" הרצי"ה, רבו של מניטו, הרבה לצטט את הקדמת הנצי"ב לפירוש העמק דבר על התורה בנושא זה.

[28] במדבר פרק כג' פסוק י'

[29] משנה מסכת סנהדרין פרק י' משנה ב'

[30] במדבר פרק טז' פסוק א'. רש"י במקום: "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה"  

[31] ר' צדוק הכהן מלובלין תקנת השבין סימן ז אותיות א' ו ב'

[32] תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב' עמוד א': " יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו – אינו יכול לו"

[33] תלמוד בבלי מכות דף כג' עמוד א': "דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמשה לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם". וכן ראה תפארת ישראל למהר"ל מפראג, פרק ד', הרחבה בנושא. כמו כן,. ספר אבן שלמה להגר"א ( היה בספרייתו של מניטו ) פרק א סימן ח בהערות ד"ה אמר המו"ל

[34] המזג, או המרה – temperament or humor. היפוקרטס היה הראשון שהציע את הבסיס לרפואה העתיקה בהנחה שישנן ארבע מרות (או מזגים) באדם, שכל יציאה משיווי משקל ביניהן החא הגורם למחלה. המרות (או הליחות) הינן: מרה צהובה, מרה אדומה, מרה לבנה ומרה שחורה.

[35] מסכת סופרים פרק שני וכן זהר חדש שיר השירים צא' עב', עץ חיים שער רוה"ק שער ז' נפש החיים שער ד יג

[36] ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה נו' אות ט': "הודיעני נא את דרכיך" - כי "צדיק וטוב לו", זה בחינת הצדיק שהלכה כמותו "צדיק ורע לו", זה בחינת הצדיק שאין הלכה כמותו "רשע וטוב לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שהלכה כמותו "רשע ורע לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שאין הלכה כמותו ואפלו משה לא השיג זאת, כי הם בחינת דרכי ה', בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג ועל כן כשמקבלים דבורים מן השמים, מבחינת ידים, בחינת רעמים כנ"ל, אין לגנות אותו, אף אם אין הלכה כמותו כי זה בחינת מחלקת לשם שמים, שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שאי אפשר להשיג זאת כי הוא נפלאות תמים דעים,

[37] לחפש

[38] בראשית פרק לט' פסוק ב': "ויהי ה' את יוסף ויהיה איש מצליח"

[39] שמואל א' פרק יח' פסוק יא': "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עימו"

[40] סנהדרין צג ב

[41] שמות פרק לג' פסוק יא': "וידבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו" וכן בדברים פרק לד' פסוק י': "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים".

[42] נחמיה ח יג, עזרא ג ב ועוד. תפארת ישראל פרק נ'

[43] דברים פרק יב' פסוק ה': " כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה" 

[44] ישעיהו פרק ב' פסוק ג'

[45] ירמיהו פרק לא' פסוק טז': " ויש תקוה לאחריתך נאם יהוה ושבו בנים לגבולם" 

[46] פרקי אבות פרק א' משנה ג': "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדיםהמשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמיים עליכם"

[47] פרקי אבות פרק ג' משנה ט': "רבי חנינא בן דוסא אומר: כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו – חוכמתו מתקיימת וכל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו - אין חוכמתו מתקיימת"

[48] מקור דומה יש תלמוד בבלי סוטה דף ה' עמוד א': "אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות רוח, אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם." וכן מקור דומה בבא בתרא צח: כל המתגאה בטליתו של ת"ח אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה

[49] שמואל ב' פרק יא'.

[50] דברי הימים א' פרק כב' פסוק ח': "ויהי עלי דבר ה' לאמר, דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית. לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת לפני"

[51] דברים פרק יז' פסוק ט': "באת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" 

[52] תלמוד בבלי מסכת נידה דף עג' עמוד א' : "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר "הליכות עולם לו" (חבקוק ג' ו') אל תקרי הליכות אלא הלכות:

[53] תלמוד בבלי ברכות דף ה' עמוד א': "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שנעון בן לקישלעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו בלבבכם על משכבכם" 

[54] פירוש תפארת ישראל על המשנה שנכתב על ידי ר' ישראל ליפשיץ, 1782-1860.

[55] שמואל ב' פרק ו' פסוק כ'

[56] תהלים פרק יח' פסוק ח'

[57] בראשית פרק ב'

[58] מסכת אבות פרק ב' משנה ד': "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"

[59] תלמוד בבלי נדרים דף לב' עמוד א': "בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו"

[60] מסכת אבות פרק ב' משנה א':"רבי אומר... הסתכל השלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין"

מסכת אבות פרק ג' משנה א': "עקביה בן מההלאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון..."

[61] פירוש על פרקי אבות, דרך חיים למהר"ל על פרק ג' משנה א': והנה עקביה בן מהללאל בא ללמוד האדם שיסיר ממנו סיבת החטא...והסיבה שבא האדם לידי חטא הוא יצר הרע שנתן ה' יתברך באדם...ויצר הרע מתגבר באדם מכח גבהות הלב. וכל תאוה וכל קנאה וכיוצא בו מן הדברים אשר הם גורמים שיבא לידי חטא מתחדשים מכח גבהות הלב. וזה מפני שיצר הרע מסית האדם עד שהוא מביא את האדם לידי אבוד, לכן אין גרוי והסתה רק כאשר יחשוב האדם עצמו במדרגהעליונה מאד ואז יצר הרע מסית אותו עד שהוא מפיל ומאבד אותו לגמרי.

[62] לא מצאתי.בליקוטי מוהר"ן מצאתי דווקא על גאווה אבל לא על כפיות טובה. אשמח לעזרה. מכל מקום, בפירוש רש"י בחטא אדם הראשון: רש"י בראשית פרק ג' פסוק יב' ד"ה:אשר נתת עמדי – "כאן כפר בטובה"

[63] תחילת תפילת שחרית: "לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו"

[64] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג' עמוד ב': "ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: יראת ה' היא אוצרו! - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

[65] דברים פרק י' פסוק יב': "וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יה' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:"

[66] לא מצאתי במשנה חגיגה. להלן מקור נוסף: תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט' עמוד ב': "ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול, מאי גדול? אמר רב יוסף אמר רב: שגדלו בשם המפורש. רב גידל אמר: ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. אמר ליה אביי לרב דימי: ודילמא שגידלו בשם המפורש? - אמר ליה: אין אומרים שם המפורש בגבולים." וכן ראו בתיקוני זוהר תיקון ג פרדס רימונים לרמ"ק שער יט ( השמות) פרק א .

ראה גם חבקוק פרק ב' פסוק כ', כבסיס לנושא: "וה' בהיכל קודשו הס מפניו כל הארץ". וכן, בשערי אורה שיעור 4 בשיעוריו של הרב אשכנזי זצ"ל.

[67] נפש החיים שער ד פרק ה שם מובאים דברים דומים מבלי להזכיר את "תומר דבורה" וראו דיון מורחב בספר שערי דמעה כרך א פרק הכל בידי שמים ( בעריכת ר חחיים רוטנברג ) דיון מפורט של מניטו עם מקורות מדוייקים יותר.

[68] בראשית פרק כב' פסוק יב': " ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"  

[69] דברים פרק י' פסוק יב': "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך"    

[70] צריך להוסיף מקור

[71] הרחבה בנושא הגבול בין הבריאה לבורא ניתן למצוא בשיעור מספר 14 בשערי אורה. ומקורות בסוד לשון הקודש חלק ב.

[72] תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כב' עמוד ב': "עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים."

[73] מסכת אבות פרק ד' משנה יב'.

[74] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח' עמוד א': "תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן, חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי; וחד אמר: שבע מאה ספסלי. הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר: דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל. אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא. ולא היא, ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.

[75] תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב' עמוד : "אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם, שנאמר (על ארון העדות): מבית ומחוץ תצפנו"

[76] איכה רבה (וילנא) פרשה ב': "מלכה ושריה בגוים אין תורה, אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמן, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה, נביאיה אלו נביאי שקר, גם נביאיה אלו נביאי אמת, אלו ואלו לא מצאו חזון מה'."

[77] תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג' עמוד ב': "שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן: מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו. שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן, המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי."

[78] ראש החכמים בקהילות היהודיות באימפריה העות'מנית.

[79] משלי פרק ג' פסוק טז'

[80] משנה מסכת אבות פרק א' משנה ג': "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם "

[81].ספר דברי תורה לחיים אלעזר שפירא ממונקטש ירושלים תש"מ עמוד תקסג.

[82] הגדה של פסח. מתוך מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יח': "נמצאת אומר ארבעה בנים הם אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו אף אתה פתח לו בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן."

[83] משנה מסכת פסחים פרק י' משנה ח': "ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו ר' יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו"

[84] דברים פרק ו' פסוק כה': "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני  ה' אלוקינו כאשר ציוונו"

[85] מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב' פרק י': "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם ואתם (מי שקבלתם עליכם) [תקבלו עליהם] שכר כאלו עשיתם בעולם הזה ובעולם הבא:

ב' תלמידים היו לו צדוק וביתוס וכיון ששמעו את הדבר הזה שנו לתלמידיהם. ותלמידיהן אמרו דבר מפי רבן ולא אמרו פירושו. אמרו להן אילו הייתם יודעים שתחיית המתים מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא היו אומרין כן. הלכו ופירשו להן ויצאו מהם שתי משפחות צדוקים וביתוסים [וצדוקים לשם צדוק ובייתוסים] לשם בייתוס:

אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס בדין הוא שאמרו מקצת שכר הצדיקים בעולם הזה אלא בשביל מחוסרי אמנה שנאמר הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני (שיר השירים ו' ה') הם גרמו לי שיאמר מקצתן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא"

[86] רמב"ן בראשית פרק טו' פסוק ו': "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה - פירש רש"י הקדוש ברוך הוא חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו. ואיני מבין מה הזכות הזאת, למה לא יאמין באלהי אמן, והוא הנביא בעצמו, ולא איש אל ויכזב. ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה:

והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקדוש ברוך הוא יתן לו זרע על כל פנים, לא בצדקת אברם ובשכרו, אף על פי שאמר לו "שכרך הרבה מאד". ומעתה לא יירא פן יגרום החטא. ואף על פי שבנבואה הראשונה חשב שתהיה על תנאי כפי שכר מעשיו, עתה כיון שהבטיחו שלא יירא מן החטא ויתן לו זרע, האמין כי נכון הדבר מעם האלהים, אמת לא ישוב ממנה, כי צדקת ה' היא ואין לה הפסק, כענין שכתוב (ישעיה מה כג) בי נשבעתי (נאם ה') יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב:"

[87] חבקוק פרק ב' פסוק ד'

[88] אגרת אל הגלטיים פרק ג ועוד מצוטט הפסוק נכון אך בהקשר של "בני האמונה"

[89] תלמוד בבלי שבת דף קנו' עמוד א': " שאמר אברהם להקב"ה ראיתי באיצטגננות שלי שאיני יולד בן ואמר לו הקדוש ברוך הוא צא מאצטגננות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד." וכן רש"י מביא בפירושו במקום.

[90] משנה מסכת אבות פרק ב' משנה טז': "הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא"

[91] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה' עמוד א': "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה.

[92] תהלים פרק ד' פסוק ה': "רִגְז֗וּ וְֽאַל־תֶּ֫חֱטָ֥אוּ אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה"

[93] בכל הפסקה הבאה, הרב קורא מתוך פירוש רש"י בתלמוד בבלי, מסכת סוטה דף כא' עמוד א'.

[94] משנה מסכת אבות פרק ב' משנה ד': "הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:

וכן, תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט' עמוד א': " והא תנן: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי!"

[95] איוב פרק טו' פסוק טו'

[96] ניתן לראות עוד הרחבה בנושא בספר תפארת ישראל למהר"ל, פרק יד'.

[97] משנה מסכת אבות פרק ב' משנה ה': "הוא (הלל הזקן) היה אומר: אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש"

[98] רד"ק תהלים פרק ד' פסוק ה': "ודמו סלה, רצונו לומר: שִׁתקו וחִדלו למרוד בי. כי הדממה ענין שתיקת הדיבור והקול, כמו וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי (איוב כט, כא),

[99] תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י' עמוד ב': "והתניא: האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני, ובשביל שאזכה לעולם הבא - הרי זה צדיק גמור!"

[100] משנה מסכת אבות פרק א ' משנה טז': "רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות"

[101] ישעיהו פרק ב' פסוק ג' וכן:  אשר דבר ה' זו הלכה ( כריתות יג) ישוטטו למצוא את דבר ה ולא ימצאו זו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד ( שבת דף קל"ח עמוד ב')

[102] מתבסס על ספר שמות, פרק כג' פסוק ב': "לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות, אחרי רבים להטות"

[103] למשל המקרה הידוע של תנורו של עכנאי, תלמוד בבלי, בבא מציעא דף נט' עמוד ב': "וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני."

[104] תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מח' עמוד ב': "דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול, שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת, הספידוהו: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא; ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה ביבנה, נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן: יש בכם אדם א' שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת, הספידוהו: הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הלל; ואף הוא אמר בשעת מיתתו: שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא; ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר הי חסיד, הי עניו, אלא שנטרפה שעה, שאין מספידין על הרוגי מלכות.

[105] מסכת אבות פרק א' משנה טז'

[106] ישעיהו פרק מו' פסוק י': "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה"

[107] תהלים "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל"

[108] הקדמת ר' חיים מוולוזי'ן לפירוש הגרא על ספרא דצניעותא.

[109] יתכן והכוונה לספר "מגיד ישרים"

[110] לא מצאתי מקור

[111] דברים ל' פסוקים יא-יב

[112] מסכת אבות פרק ד' משנה יב': "רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים".

[113] למשל שו"ת מן השמיים לר' יעקב ממרויש שחי בצרפת בתקופת בעלי התוספות.

[114] גם בימינו יש התייחסות לנושא, למשל ראה בשו"ת יביע אומר לרב עובדיה יוסף, חלק א' סימנים מא'-מב'.

[115] מסכת אבות פרק א' משנה א': "הוא היה אומר: והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה"

[116] שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד', בהוצאת מוסד הרב קוק: "המעשים הטובים הם המעשים השווים, הממוצעים בין שתי קצוות ששתיהן רע: האחת מהן תוספת והשנית חסרון. והמעלות הן תכונות נפשיות וקנינים ממוצעים בין שתי תכונות רעות"

[117] למשל, "אתיקה" לאריסטו.

[118] ספר דברים פרק יז' פסוק יא': " על פי התורה אשר יורוך והמשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין ושמאל."

[119] כנ"ל, פירוש רש"י במקום, ד"ה "ימין ושמאל": "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל"

[120] זוהר אור יקר בראשית דף מא בעיקר בקטע אחרון המתחיל"ועוד אומר לך"

[121] כידוע, ראשי התיבות של חב"ד הן : חוכמה בינה ודעת.

[122] לאחר שלושת ספירות חוכמה בינה ודעת מגיעות שלושת הספירות שלהן ראשי תיבות נה"י: נצח, הוד, יסוד. כאשר משה הוא בעל המידה של נצח, ואהרון הכהן בעל המידה של הוד. יתכן שזה הומור של מניטו על החסידות ועל חבד..... (מבוסס על העובדה שספירות נה"י של פרצוף אחד הן בעצם חב"ד של הפרצוף הנמוך ממנו)

[123] דברים פרק כח' פסוק יד'

[124] למשל, ספר משלי פרק ד' פסוק כז': "אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע." וכן גם בתוספתא חגיגה ב', ב': "ועוד משלו משל למה הדבר דומה? לאיסתרא העוברת בין שני דרכים, אחד של אוּר ואחד של שלג, הטה לכאן ונכוה (באש) הטה לכאן נכווה בשלג. מה עליו? על האדם להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכאן ולא לכאן.

[125] מסכת אבות פרק א' משנה טז'.

[126] עמלק בגימטריא ספק (מקור). כמו כן, עמלק תוקף כאשר נמצאים בדרך. למשל, דברים, סוף פרשת כי תצא, פרק כה' פסוק יז': "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתך ממצרים."

[127] בבלי ברכות דף לא' עמוד א': "ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה... רבנן עבדי כמתניתין רב אשי עביד כברייתא. ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים" 

[128] משנה ברכות פרק ה' משנה א': "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום .אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק".

[129] ראה במקור 26 לעיל

[130] רב אשי 352-427, מגדולי אמוראי בבל. ראש ישיבת סורא ועורך התלמוד הבבלי. בבא מציעא פו עמוד ב,

[131] התחלה של תפילת מנחה

[132] פירוש רשי במקום על הלכה פסוקה: "שאינה צריכה עיון שלא יהא מהרהר בה בתפלתו". וכן מה שנפסק להלכה בשו"ע סימן צג' סעיף ג', נאמר שם שאין צורך לעמוד בתפילה מתוך דבר הלכה, אך אם עסק לפני כן בדין ובעניין הלכה, יש לעמוד מתוך הלכה פסוקה. הדברים מסתדרים עם מה שאמר מניטו זצ"ל על כך שרב אשי שהיה שקוע כל הזמן בבירור מחלוקתות, נהג כברייתא ורבנן כמתניתין.

[133] תלמוד בבלי חגיגה דף ג' עמוד ב': " ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואף הוא פתח ודרש :דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין. ת"ל מסמרות. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר - אף דברי תורה חסירין ולא יתירין. ת"ל נטועים: מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה? מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב:" וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", (שמות פרק כ' פסוק א', מתן תורה)

[134] תלמוד בבלי, נידה דף עג' עמוד א': " תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר: "הליכות עולם לו" (חבקוק פרק ג' פסוק ו'). אל תקרי הליכות אלא הלכות:

[135] ספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו פירוש יואל משה הוצאת ישמח לב תורת משה ירושלים תש"ס : "והאריך במדרש נגד י"א שבטים שבירך משה לפני מותו להכניע א קליפות הידועים לחכמי האמת בסוד עשתי עשר מזמורים שאמר משה שכחום וחזרו ויסדן דוד אלו יא מזמורים הם כוחות הקליפות שהם י"א בסוד אחד עשר יום יא יריעות ויא' סמני הקטורת ויא פסוקים הסתחילים כנו"ן ומסיימים בנו"ן נגד י"א קליפות שמצדן השכחה בסוד החש"ך אותיות שכחה ומזה נשתכחו ג"כ י"א מזמורים הנ"ל ורמז לדבר מש"ה בנימטריא פעו"ר וי"א יתירים היינו י"א קליפות ולכן בימי משה נשתכחו"

[136] בבלי מסכת עירובין דף נד' עמוד א': "אלמלי לא נשתברו לוחות ראשונות לא נשתכחה תורה מישראל."

[137] שמות פרק ל' פסוק לד': "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה"

[138] בבלי מסכת ברכות דף כז' עמוד ב': "תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא - ליתני תפלת הערב כל הלילה! אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפלת ערבית רשות. דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.

תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת - יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי? היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד."

טעם המחלוקת העיקרי הוא שאין קרבן המוקרב בלילה, בניגוד לתמידים שהם כנגד שחרית ומנחה.

[139] בבלי מגילה דף כח' וגם סוף מסכת נידה דף עג' עמוד א'.

[140] הניקוד הוא הלכות בחיריק וזהו ה"קרי" ו"הכתיב" הוא הלכות ללא י' כלומר בקמץ. ולכן מניטו מתייחס לכך בקרי וכתיב.

[141] בבלי ברכות דף סד' עמוד א': " אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר:" וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך." אל תקרי בניך אלא בוניך." שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול"" יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך"" למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך", "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"

[142] ברכת יוצר אור בתפילת שחרית

[143] פרקי אבות פרק ה' משנה יז', פירוש דרך החיים למהר"ל: ...ורצה לומר אף כי המחלוקת היא שנואה לפני הקב"ה מאד, ומפני שהמחלוקת שנואה לפני הקב"ה אין קיום למחלוקת, מכל מקום, המחלוקת שהיא לשם שמיים אפשר שיהיה למחלוקת זה הקיום ואין ה' יתברך מסבב ומבטל המחלקות הזאת כמו שהוא במחלוקת שאינה לשם שמיים.

[144] מסכת אבות פרק ה' משנה יז': "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו"

[145] ברכה מעין שבע שאומר שליח הציבור לאחר תפילת העמידה בערבית בליל שבת, המהווה מעין חזרת הש"ץ בתפילה זו.

[146] זוהר בראשית עם ירוש הסולם, דף ס אות נ': "ועל מחלוקת דא אתקיים עלמא"

[147] דרך החיים למהר"ל על מסכת אבות פרק ה' משנה יז': "ואמר איזהו מחלוקת שהוא לש"ש זה מחלוקת שמאי והלל שהמחלוקת שלהם היה לש"ש לגמרי, שלא תוכל לומר עליהם שום צד שלא לש"ש, שא"א לומר שאם היו מטריחים עצמם בהלכה לעמוד על הדבר או ילכו לשאול לא היה צריך להם המחלוקת ואם כן אין כאן לשם שמים לגמרי, שדבר זה אינו שהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים ומאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים איך אפשר לומר שהיה אפשר להם לעמוד על האמת ולבטל דברי אלהים חיים, ומחלוקת כזה היא לשם שמים בודאי. אבל שאר מחלוקת אף על גב שהיה לשם שמים בודאי ימצא צד מה ובחינה מה שאינו לגמרי לשם שמים, שאפשר שהיה להם לבטל המחלוקת על ידי עיון רב ולשאול להרבה חכמים וכיוצא בזה אף על גב שודאי הכונה היא לשם שמים אמר בעצם המחלוקת אינו לשם שמים לגמרי דבר שאפשר זולתו. ולא דמי למחלוקת הלל ושמאי שהיא בודאי לשם שמים, כי אדרבה הש"י רצה באותו מחלוקת שכל אחד ואחד מן הכתות היו מגלין דברי אלקים חיים, לפיכך מחלוקת זה בפרט היא לשם שמים מכל המחלוקות שהיו בעולם."

[148] עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו חלק ב פרק יז: כולי עלמא ידעין ומשתבשין במאמר המפורסם לחכמים שהללו אוסרים והללו מתירים וכולם דברי אלהים חיים בוהאמת הברור הוא כי כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים ולאמת דבריה בכל חלקיה.... ומעולם לא נחלק אדם מחכמי התורה להתיר את העורב ולאסור את היונה על מה נחלקו בדבר שיש לו ב' פנים אמתיים וצודקים לכאן ולכאן הללו מסבירים פנים להיתר והללו לאיסור לפי מקומו ושעתו נמצא ההיתר והאיסור שניהם אמת

[149] תהלים פרק קיח' פסוק ז'

[150] פירוש רבינו בחיי במקום וכן בראשית רבה פרשה ד' סימן ו': "ויעש אלהים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש אתמהא, והלא במאמר הן הוי (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, למה אין כתיב בשני כי טוב? רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא שבו נבראת גיהנם, שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר "ויהי מבדיל בין מים למים" , א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה," זוהר בראשית פירוש הסולם נט-סב אות מח-נד

[151] שיעורים על שערי אורה קלטת 43 ב : יש קודש תחתון, יש קודש עליון ויש קודש הקודשים שהוא לא תחתון ולא עליון, אבל כולל גם תחתון וגם עליון. זה קודש קודשים. וזה סוד לשם שמים. יש שמים, זה ביטוי זוגי: שמים. זה לא השם רבים, זה כמעט לשון רבים. אבל יש שם אחד יחיד בתוך השמים, לשם שמים, לשם הכולל של השמים. זה אותה כוונה: לשם שמים.

[152] ברכות דף כו' עמוד ב': "תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד ב

איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא, ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית - שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמד פינחס ויפלל; יצחק תקן תפלת מנחה - שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי - יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, יעקב תקן תפלת ערבית - שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" וראה בהרחבה בספר "שערי דמעה" בעריכת חיים רוטנברג.

[153] בבלי מסכת תענית דף ב' עמוד א': "אזוהי עבודה שבלב? הווי אומר, זו תפילה."

[154] חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף ב' עמוד א': "דכל כהני אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים דאפי' מחוסר כפרה, כפרה לא מעכבא להו" בבלי ברכות ב א ( בסוף העמוד )

 

[155] השוו עולת ראיה כרך א הקדמה עמ כה: "אר חמא בר חנינא אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל ( ברכות לב) ....ולפעמים תתאחר התקבלות התפילה..."

[156] תהלים פרק נא' פסוק יז'.

[157] הפסוק נאמר בתחילת כל תפילת עמידה.

[158] בעיית סמיכת גאולה לתפילה נידונה בבבלי ברכות דף ד' עמוד ב' בנוגע להוספת הפסוק הזה ובשאלה אם הוא מהווה הפסקה. וכך לשון הגמרא: "מתיב מר בריה דרבינא: בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה; ואי אמרת בעי לסמוך, הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר השכיבנו! אמרי: כיון דתקינו רבנן השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא. דאי לא תימא הכי - שחרית היכי מצי סמיך? והא אמר רבי יוחנן, בתחלה אומר: ה' שפתי תפתח, ולבסוף הוא אומר: יהיו לרצון אמרי פי! אלא: התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח - כתפלה אריכתא דמיא, הכא נמי, כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו - כגאולה אריכתא דמיא."

[159] תהלים פרק נא: "לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: (ב) בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֝֗א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע: (ג) חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי: (ד) הרבה הֶ֭רֶב כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֹנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי: (ה) כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד:

(ו) לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨׀ חָטָאתִי֘ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ:" ...(יב) לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי:... (יז) אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ: (יח) כִּ֤י׀ לֹא־תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה: (יט) זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב־נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה: (כ) הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם: (כא) אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים:

[160] תהלים סה' פסוק ג'

[161] אולי הכוונה למשנה במסכת ברכות. משנה מסכת ברכות פרק ה' משנה ה': "המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף"

[162] תלמוד בבלי מגילה דף יז' עמוד ב':" אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא בבמאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר" 

[163] בראשית פרק כ' פסוק ז', לאחר לקיחת שרה אל אבימלך: "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה..."

[164] רש"י תהלים פרק נא' פסוק יז': "אדני שפתי תפתח - מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך"

[165] רש"י בראשית פרק א' פסוק א', ד"ה: ברא אלהים: "ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים"

[166] משלי פרק טז' פסוק ד': "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה" פירוש קש"י במקום: כל פעל ה' למענהו - הכל עשה בשביל קילוסו כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז) ד"א להעיד עליו כלומר פעלו מעיד עליו על גבורותיו ...

וגם רשע - עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו:

[167] ישעיהו פרק מח' פסוק כב': "אין שלום אמר ה' לרשעים"

[168] ישעיהו פרק נז' פסוק יט': "בורא ניב שפתיים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". מעניין שהפסוק מתחיל דווקא עם היכולת שנתן לנו הבורא לדבר.

[169] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד' עמוד ב': "ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק ברישא והדר לקרוב ורבי יוחנן אמר לך: מאי רחוק - שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא, ומאי קרוב - שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא."

[170] ציבור - ראשי תיבות: צדיקים, בינוניים ורשעים. בבלי ברכות ח א ( בראש העמוד ) שיחות הרצי"ה לספר אורות עמ 232 מניטו על שערי אורה קלטת 39א ולכן, מכיוון שמדובר בעם, עם בני יעקב, עם שלם, אז זה בלתי נמנע, זה כלל שלם. זה לא כלל של צדיקים מעיקרא, נאמר, אע"פ שכתוב "ועמך כלם צדיקים" אבל זה כשהם בבחינת כלל, דהיינו כשהם שייכים לכלל, קשורים לכלל. "ועמך כולם צדיקים" כשהם 'כולם', הם צדיקים. אבל בבחינת יחיד, בבחינת בני יעקב, יחידים, זה בלתי נמנע, כי לא כולם הם מעיקרא, מאותה בחינה שראה הקב"ה שצדיקים יהיו מועטים ופיזרם בכל הדורות. זה מדובר בצדיקים הגדולים, בצדיקים הגמורים: זוהר בראשית רלד א וראו לעיל עמ 86 רק הכלל הוא בריא

[171] משנה תורה לרמב"ם הלכות תפילה, פרק ח' הלכה א': תפילת הציבור, נשמעת תמיד; ואפילו היו בהן חטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס תפילתן של רבים.  לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל יחידי, כל זמן שיכול להתפלל בציבור.  ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו של אדם נשמעת בכל עת, אלא בבית הכנסת.  וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו, ואינו נכנס לתוכה להתפלל--נקרא שכן רע.

[172] ר' בחיי פירוש למס אבות בשם הרשב"א, על משנת אל תפרוש מן הציבור ובהגהות הרב שעוול שם

[173] בראשית פרק טו' פסוק ח'

[174] תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא' עמוד ב': "אמר רבי אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וכתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? - אמר לו: לאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, במה אדע? - אמר לו: קחה לי עגלה משלשת וגו'. - אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? - אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם."

[175] מסכת אבות פרק ג' משנה יח': "רבי אליעזר בן חסמא אומר: קנין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות"

[176] שמואל א', פרק יח' פסוק טו' סנהדרין לג ב "שהלכה כמותו בכל מקום"

[177] ככל הנראה הכוונה לבראשית פרק לט' פסוק ג', לגבי יוסף:"וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" וכן פסוק ג':"ואשר הוא עושה ה' מצליח"

[178] דברים, פרק ו' פסוק ו'

[179] תהלים, פרק פא', פסוק י'

[180] תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף עג' עמוד א': "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: הליכות עולם לו" אל תקרי הליכות אלא הלכות"

[181] חבקוק פרק ג' פסוק ו'

[182] מסכת אבות פרק ג' משנה יח'

[183] תהלים, פרק קיט' פסוק קסה'

 

הוספת תגובה