ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

שיעור 3

 

תמלול ומקורות: רות ספז
נשמח להערות/הארות במייל:

 

תוכן השיעור

 

תורה ומצווה – אור ונר

נביא לעומת חכם – עולם הזה ועולם הבא

סוגי קדושות: כהן ונביא, בית הלל ובית שמאי

תורת ארץ ישראל

תורה מגינה לנצח, מצווה מגינה לשעתה

הקושי להתנתק מהעולם הזה

מנוחה לעומת קורת רוח ונחת רוח

בעל תשובה לעומת צדיק גמור

 

 

תורה ומצווה – אור ונר

מהשיעורים הקודמים, אם אתם זוכרים. באותו זמן, באותה עת, באותה תקופה, באותו מקום, באותו מישור שהאדם עושה אותה, כן. זאת אומרת בגבולות של העולם, של עולם הגבול, של עולם החומר. לכן מי שעוסק במצווה אינו, איך אומרים את זה בעברית? שכחתי, זה גמרא.[1] ניזוק, כן. מי שעוסק במצווה אינו ניזוק, כן. אף על פי שלא כל פעם אנחנו רואים את זה. אני רוצה לומר, יש לפעמים שאנו רואים את ההיפך. טוב, זה לא בידינו. זה משנה בפרקי אבות שוב,[2] בסוף פרקי אבות: לא משלוות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים, זוכרים את המשנה. זה לא בידינו מכיוון שיש הרבה גורמים שפועלים בבת אחת. ויתכן מאד, זה קצת רכילות, אבל זה יתכן מאד, אולי זה לא מצווה? אולי זה לא לשמה, נאמר, כן.

המשך קריאה: "ומה אור מגן לעולם"

"לעולם"- המשמעות פה זה לא לעולם בבחינת העולם הזה, של קוסמוס, אלא לעולם בלי הפסק, עניין נצחי.

המשך קריאה: "אף תורה מגינה לעולם."

מה שצריך להבין פה זה שהאור מגן. זה מגן. כי האור זה הסדר. זה מובן. כי האור זה נצחי, שכלי, זה מובן. אבל הגמרא מכניסה פה מושג הגנה, של המצווה לחוד ושל האור לחוד. אבל המושג של מגן. אני לא מצאתי תשובה לזה. מי יכול להסביר את זה? אתם מבינים את השאלה. יש פה חידוש של הגמרא.

יש הבדל בין מצווה שהיא נקראת נר, ותורה שנקראת אור. מהו ההבדל? אחד זה גשמי תחת הזמן והמקום, והשני הוא שכלי, נצחי, לעולם. אבל הגמרא מכניסה מושג פה שהוא חידוש. "לומר לך מה נר אינו מגן אלא לפי שעה, אף מצווה אינה מגינה אלא לפי שעה. ומה אור מגן לעולם אף תורה מגינה לעולם."[3] הפסוק לא אמר עניין של מגן. הבנתם את השאלה עכשיו? אפשר להסביר את זה לפי הפרק הקודם, כן. מי שלא נמצא בסדר של עולם נמצא בסכנה. אפשר אולי להבין דרך המהר"ל, דרך המחשבה שלו שיש קשר בין שני העניינים. אבל זה לא מופיע בפשט בגמרא עצמה, כן. כי זה קצת יותר מחשבתי. כי עיקר ההגנה זה הקשר לאיזשהו סדר. למה? מכיוון שכשאין סדר יש סכנה. אבל זה קצת מסובך.

הערה מהקהל: האור דוחה את המזיקים.

הרב: יפה, נכון, אפשר. אבל זה הסבר משני. זה כבר כשאנחנו מבינים שהאור מגן – אז זה הסבר. מגן, נגד מה? אני אמרתי סדר.

הערה מהקהל: אולי בתוך ההקשר של מה שנאמר, כי שמש ומגן.

הרב: אני אמרתי סדר, כן. "כי שמש ומגן ה' אלוקים."

הערה מהקהל: המגן העולם הזה איננו אור. אבל לעולם במובן של נצחיות, האור הוא המגן. כלומר, לפי שעה בעולם הזה, המצווה מבחינת עולם הטבע. מגינה. אבל לעולם

הרב: כן, אני מבין. והכח שלה היא לוקחת אותו מהאור. אולי יש פה משהו. צריךלהתגונן נגד האור עצמו.

הערה מהקהל: כן, לעולם אז האור הוא המגן. לפי שעה המצווה מגינה אבל לעולם, אז האור הוא המגן.

הרב: כן, זה מה שאומרת הגמרא אבל המושג "מגן" זה חידוש. מאיפה זה בא, כן? "כי נר מצווה" אז צריך להסביר: המצווה היא נר והנר זה מגן. אבל מאיפה לקח את זה שהנר הוא מגן? מה שאמר יוסף זה יותר לעניין. זאת אומרת אור דוחה את המזיקין. אולי זה קשור למה שאמרתי. שהאי סדר זה עניין המזיק ואור זה הסדר. זה בא מהפרק הקודם אבל זה לא מופיע פה. טוב, נמשיך:

המשך קריאה: "ומה אור מגן לעולם אף תורה מגינה לעולם. ואומר: בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך זה מיתה. והקיצות היא תשיחך לעולם הבא."

טוב זה פסוק באותו פרק, אם אתם רוצים, זה פרק שש במשלי פסוק 22. זה ההמשך של מה שלמדנו מקודם, בפרק הקודם. זה מתחיל ככה: "נצור בני מצוות אביך ואל תיטוש תורת אמך קשרם על ליבך תמיד ענדם על גרגרותיך. אתם זוכרים את הפסוקים הקודמים: "כי לוויית חן הן לראשך" וכן הלאה.

אז זאת אומרת, בכל השלבים של המהלך בעולם הזה ומהעולם הזה לעולם הבא, יש אותה הגנה של התורה. בעולם הזה מה שאפשר למצוא באופן מידי זה המצוות וגם כן האור של התורה, אבל זה ממשיך גם במעבר בין העולם הזה לעולם הבא. זה מובן, כן. אני חוזר על זה:

המשך קריאה: "בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה בשכבך תשמור עליך – זה מיתה"

זה כל השלבים של המעבר

המשך קריאה "והקיצות היא תשיחך"

פה אפשר למצוא רמז לתחיית המתים מן המשלי, מן התורה. אתם מבינים? והקיצות.

נביא לעומת חכם – עולם הזה ועולם הבא

המשך קריאה: "משל, לאדם שהיה מהלך בדרך "

"בדרך" – זה משל לעולם הזה. באישון לילה - העולם הזה כשלעצמו בלי סדר בלי תורה בלי אור. "והארץ הייתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום."[4] אז אנחנו הולכים באותו חושך של התוהו ובוהו.

המשך קריאה: "והמהלך בדרך באישון לילה באפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הליסטים."

כל הסכנות של העולם הזה, שמגיעות מהתוהו ובוהו של העולם הזה.

המשך קריאה: "ואינו יודע באיזה דרך מהלך. נזדמנה לו אבוקה של אור, ניצול מן הקוצים ומן הברקנים מן הפחתים. עדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטים. ואינו יודע באיזה דרך מהלך. כיין שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה ומן הליסטים. ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך. כיון שהגיע לפרשת דרכים, ניצול מכולם."

טוב, זה הגמרא.[5]

אז הפשט הוא מובן. אם אנחנו נמצאים במצב של תוהו ובוהו, של אי סדר, זאת אומרת, בדרך אשר לא עבר עליה אדם, כמו שאומר הפסוק. כל בריה ובריה בחיים שלה, בזמן של החיים שלה היא דומה למי שהולך בדרך לא..איך אומרים את זה בעברית?

תשובה מהקהל: לא כבושה

הרב: לא כבושה. אף על פי שעברו כבר בני אדם, אבל לכל אחד זה כאילו שאין לו מורה דרך, כן. והקב"ה נתן לבריות איזה מן צופן שאפשר להשתמש בו כדי להינצל מן הסכנות האלו. זה ההסבר הפשוט של הגמרא, זה מובן. וזה נקרא "אור". פעם אני הסברתי את ההבדל בין נביא ומי שאינו נביא. למה הנביא יכול להיות מורה דרך? להנהיג את אלו שאינם נביאים. ולמדנו דווקא דרך המהר"ל[6] שכח החוכמה של הנביא זה בעולם הזה. עולם הבא, "עין לא ראתה."[7] יש חכמה אחרת שהיא חוכמת החכמים שהיא חוכמה של העולם הבא. זוכרים את זה? כוחו של הנביא זה בעולם הזה. "וחכם עדיף מנביא",[8] מכיון שחכם רואה גם בעולם הבא. וההסבר של המהר"ל שהנביא רואה לא רק בבחינה שכלית אלא בבחינה מהותית. רואה בעולם הזה בבחינת עולם הזה. רואה את ההיסטוריה של העולם הזה. החכם – רואה מה שעין לא ראתה אבל השכל רואה, הבנתם? ואפשר, לא מצאתי סמך על זה למה שאני עתיד לומר, אפשר לקשור את זה לעניין ששכר של המצוות - לעולם הבא.[9] כי המצוות שייך לחכמה לא לנבואה, זה מובן? ההתנהגות בעולם הזה צריך נבואה אבל כדי להגיע לעולם הבא צריך מצוות, צריך חכמה. הבנתם את ההבדל, כן?

שאלה מהקהל: עין זה בדרך כלל עיני השכל.

הרב: זהו. עין לא ראתה זה עין של הגוף לא ראתה. ולכן הגמרא אומרת: "כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לעולם הזה."[10] ימות המשיח, עולם הזה. אבל עולם הבא: עין לא ראתה. מכיון שזה לא שייך לכח של הנביא. למדנו את זה פעם דרך המהר"ל, אני חושב שזה בגבורות ה'.

הערה מהקהל: הקדמה לגבורות ה'[11]

הרב: נכון. וזה חשוב להבין את זה. כשהגמרא אומרת: "חכם עדיף מנביא", תלוי במה המדובר. קודם כל אין נביא שאינו חכם,[12] כן. אבל בעולם הזה, להתנהג בעולם הזה צריך נביאים. להגיע לעולם הבא צריך חכמים. ולכן חכם עדיף מנביא מאותה נקודת ראות שעולם הבא עדיף מעולם הזה.[13] אבל כשאנחנו נמצאים בבעיות של העולם הזה, צריך נביא. חוכמה לא מועילה. החוכמה של העולם הבא לא מועילה בעולם הזה. ואנו עדים לזה, כן. מי שחכם בבחינת עולם הבא כשעוסק בעיניינים של עולם הזה, מוסיף בלגן על בלגן. אתם יודעים את זה, כן. זה מה שקורה כל יום בישראל. ואז למה דברנו על זה? שהכוח של הנביא, שבדרך שלכולם יש אפילה, מכיוון שזה הזמן של הלילה, כן, לא רואים איך להתנהג. הוא (הנביא) היה פעם באותו דרך, באור, וראה את כל המכשולים. ולכן אף על פי שגם הוא נמצא בלילה עם שאר בני האדם, הוא יודע: פה יש חור, פה יש... והוא יודע לתמרן עם הסכנות האלו, כן. הנביא הוא שידע את העבר כשהיה אור, אז כששוב נמצא בחושך, הוא רואה מה שכל בן אדם, שום בן אדם לא רואה, מכיוון שכבר ראה. ראה בעבר ולכן הוא יכול להגיד מה יהיה בעתיד. תפסתם את זה, כן? אולי פעם הסברתי את זה דרך הגמרא, תזכירו לי, אני לא זוכר. יש גמרא בהתחלת מסכת ברכות. אני אסביר לכם את הבעיה בקצרה, כן. שיש סדר מוזר במשניות.[14] זה מתחיל בעניין של קריאת שמע של ערבית. ואחר כך המשנה הסמוכה זה קריאת שמע של שחרית ומיד אחר כך המשנה שואלת על הברכות של שחרית ואחר כך על הברכות של ערבית. אז הגמרא, בהתחלת הסוגיה, יש לה קושי, כן: "מאי שנא דפתח בערבית ואחר כך בשחרית"[15], זה לגבי קריאת שמע. ואחר כך, אם הסדר הוא נכון – "ויהי ערב ויהי בוקר"[16] ערבית קודם ואחר כך שחרית: "סיפא דקתני בשחר מברך שתיים ובערב מברך שתיים" - הסדר הוא שחרית ערבית, "וערבית ברישא." שיגיד ערבית קודם. זוכרים את הסוגיה? טוב. ואיך הגמרא משיבה? "תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית." התנא התחיל בערבית ומיד אחר כך דיבר על שחרית. "עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית" כל עוד שהיה בשחרית הסביר את הפרטים של שחרית – הברכות ואחר כך חזר לערבית. אבל זו סוגיה קשה מאד. כי התשובה של בגמרא אינה תשובה, זה השאלה עצמה. אנחנו שואלים למה עשה ככה? אז הגמרא אומרת: מכיוון שככה עשה. הבנתם את העניין? ולכן ראיתי מפרשים שמסבירים את זה קצת בבדיחה: "משנה עיתים ומחליף את הזמנים."[17] זה קודם כל משנה עיתים – פתח בערבית ואחר כך מחליף את הזמנים –ממשיך בשחרית. הבנתם? ולכן, התשובה היא במישור אחר לגמרי. כשבתרבות שלנו, בתרבות המודרנית, עושים איזה ניתוח של איזה בעיה. איך עושים את זה? איזה תבנית של ניתוח, תוכנית של ניתוח? קודם כל א', אחר כך ב', כן? ואחר כך חוזרים לא' ואומרים א' זעירא, ב' זעירא. ואחר כך לב'. הבנתם איך עושים את זה. הגמרא אומרת לנו - זה לא סדר בסדר. צריך ככה: (מתחיל ב) א', מיד אחר כך ב', כל עוד אתה ב - ב', אתה מסביר את הפרטים של ב' ואחר כך אתה מחזיר לא' כדי להסביר את הפרטים של א'. למה? מכיוון שמי שלא היה כבר בעולם של ב' לא יודע את הפרטים של א'. מכיוון שבא' יש חושך, בב' יש אור. אז הוא רואה את הפרטים בעולם של אור ואחר כך חוזר לעולם של חושך כדי להסביר את הפרטים. הבנתם את ההבדל? וזה ההבדל בין תורה וה"לא תורה". אז זה העניין שלנו, כן. הנביא היה בעולם שהאור קדם לחושך. אז ראה את העולם באור. ואנחנו נמצאים בעולם שהחושך קודם לאור. אז הוא מסביר לנו את החושך שלנו שהוא דווקא הלילה שאחרי היום שלו. ואצלנו, זה הלילה לפני היום הבא. הבנתם את זה? זה פשוט, כן.

סוגי קדושות: כהן ונביא, בית הלל ובית שמאי

וזה מסביר את ההבדל בין שני סוגים של קדושה. יש מצוות שהיום הולך אחרי הלילה ויש מצוות שהלילה הולך אחרי היום.[18] אתם יודעים את זה. והקדושה של הכהנים שייכת לקדושה שהלילה הולך אחרי היום ולא ההיפך. זה מובן, כן? יתכן מאד שזה קשור למחלוקת של בית שמאי ובית הלל.

שאלה מהקהל: הכהן הוא לא נביא.

הרב: הכהן לא נביא.[19] נכון, פה יש שאלה. אבל אני הוספתי את זה לעניין של הקדושה.

שאלה מהקהל: יתכן מאד שזה הפשט של הפסוק של מה שאמרת עכשיו "כי לנביא היום ייקרא לפנים הרואה"[20]

הרב: יפה. איפה זה?

תשובה מהקהל: בשמואל

הרב: בשמואל, כן. נכון, יפה. ומה שרציתי להסביר, זה ההסבר נמצא בפרי צדיק, בספר "פרי צדיק", בהתחלה, בפרק הראשון. הוא מדבר על העניין אם אפשר לומר קריאת שמע כשיש עננים ולא רואים את הכוכבים.[21] אבל העניין הוא ככה, שהמחלוקת בין בית הלל ובית שמאי דומה מאד לזה. אצל בית שמאי העיקר זה למעלה. וצריך להוריד מה שיש למעלה, למטה. זאת אומרת, היום קדם. אצל בית הלל, צריך להגיע למעלה, ומתחילים מלמטה למעלה. זאת אומרת, העיקר זה גם כן למעלה אבל בסדר הפוך. אבל זה לא אומר שזה קולא, זה חומרא. זה טפשי לומר את זה ככה, בית הלל זה קולא, בית שמאי זה חומרא - זה לא נכון. זה לא מן החוכמה לומר את זה ככה באופן סכמטי. אלא זה תפיסה אחרת של העולם, נאמר, של ההתנהגות הדתית בעולם - "ואלו ואלו דברי אלוקים חיים."[22] אבל סוף סוף, "הלכה כבית הלל", מכיוון שאנחנו נמצאים לא בעולם של הכהנים של ה...לא ברור 18:40 אלא בעולם של עם ישראל. והעולם של עם ישראל זה: לילה קודם והיום בא אחר כך. זה מובן? זה מסביר לנו למה לפי בית שמאי מתחילים את האור של החנוכה משמונה לאחד-הולכים ויורדים, כן. ואצל בית הלל זה ההיפך.[23] מתחילים מאור אחד ועולים. והרבה דוגמאות כאלו. אז זה מסביר לנו מה זה הכח של הנביא.[24] אז גם הנביא וגם החכם קשורים לתורה אור. אבל מבחינת עולם הבא, חכם עדיף מנביא. אבל מבחינת עולם הזה, ויש לנו סמך בגמרא שלנו, נביא עדיף מחכם. ומה שחסר לעם ישראל זה לא חכמים, ב"ה יש הרבה, הרבה צורבא מרבנן, אלא נביאים. טוב וזה הבשורה של הרב קוק שיחזרו הימים, כן.[25] אבל נביא צריך, הוא יכול להיוולד רק בארץ ישראל. כל עוד יש לנו רק מדינת ישראל, זאת אומרת זה לא ארץ ישראל ממש, אז זה מתמהמה. אבל מיד כשנגיע לגבולות האמיתיים זה יהיה ארץ ישראל ואז הנבואה תופיע.[26] זה מובן? יש שאלות על זה?

שאלה מהקהל: מה אמרת? כשנגיע לגבולות?

הרב: לגבולות האמיתיים. "ושבו בנים לגבולם."[27] עד עכשיו יש לנו רק אי גבולות. אני חושב, לא מצאתי מקור לזה, שהיה כדאי לקרוא את המדינה: "מדינת ישראל" ולא "ארץ ישראל", כי זה השם המקראי. המדינה הייתה צריכה להיקרא "ארץ ישראל". ולא מדינת ישראל, כן.

הערה מהקהל: כך היה בימי המנדט ושינו את זה אחר כך.

הרב: מה?

הערה מהקהל: בימי המנדט זה היה נקרא אלף יוד – א"י.

הרב: מכיוון שלא היו גבולות. זה היה נקרא פלשתינה א"י. וכל הפלשתינה. והם ידעו את הגבולות הבריטים האלו. זה היה עד ערב הסעודית. עד שמה. ויחזרו הימים, כמו שאומרים. עכשיו אנחנו קצת בבחינת אבות. מכיוון שכתוב "ושבו בנים לגבולם."לא, זה הרב קוק הסביר את זה,[28] גם הרב חרל"פ,[29] אגב. שהנבואה היא תוצרת הארץ. אז כל עוד...

הערה מהקהל: גם מאברהם ראינו שאין השכינה שורה אלא בארץ ישראל.[30]

הרב: טוב וגם אצל הריה"ל.[31] וכל עוד שאין לנו את הכוחות של הקדושה של ארץ ישראל - אז זה קשה. יש משהו דומה לזה יש חכמים שהם מבחינת נביא. אבל נביא ממש - זה כלל ישראל, צריך כלליות של הקדושה. טוב. ואני חושב שכל העניין...

שאלה מהקהל: סליחה, בנגלה בכל אופן, הדברים תלויים בחזרתו של עם ישראל כולו או רובו ולאו דווקא בגבולות.

תורת ארץ ישראל

הרב: זה מה שרציתי להתייחס לזה. אני קצת מסופק. זה שייך למצוות, אבל ארץ ישראל זה שייך לתורה. כי: "אין תורה כתורת ארץ ישראל."[32] יש איזה מן קשר עצמי בין התורה וארץ ישראל. והמצוות הן רק תלויות בארץ. אבל התורה היא גופא ארצית, אם אפשר לומר את זה ככה. אני זוכר כשהייתי ילד בתלמוד תורה בחוץ לארץ, היינו לומדים פסוק בישעיהו והפסוק היה אומר: "ולא ידח ממנו נידח".[33] אני זוכר שהמלמד היה מסביר את זה – כולם יחזרו. היה בטוח, כן. אני שאלתי, הייתי ילד קטן, "כולם ממש???" לא ידעתי את כל הבעיות של מחלקת העלייה. כבר ניחשתי. אז הוא הסביר את זה ואני אף פעם לא שכחתי את זה: כל מי שיחזור יחזור. זה כולם. ולכן זה פשוט: כולם יחזרו עד האחרון שיחזור. ואחר כך נסגור את האור. ואני חושב שפה יש איזה התחלה של הסבר. "כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה"[34] נוציא את הכאילו, כן. הוא לא שייך לעם ישראל. כאילו לא שייך לעם ישראל. ולכן זה לא סמך. היהודים הנוכרים - הדור הזה, אלא הארץ לעולם עומדת. טוב, זה פסוק יפה: "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת."[35] יתכן שיש פה...

הערה מהקהל: זה מה שאמרת שהארץ היא גופא תורה אז אני מבין יותר גמרא בחגיגה[36] על הפסוק: "שריה בגויים אין תורה",[37] אז אומרת הגמרא, כיוון שגלו, אין לך ביטול תורה גדול מזה.

הרב: יפה. זה ידוע. ואני חושב שכל מה שאנחנו מוצאים אצל חכמי ישראל שהיו בחו"ל, מבחינת תורה אור – זה שייך לארץ ישראל. מבחינת מצוות – זה תלמוד בבלי, זה לשעתה. הבנתם את ההבדל?

הערה מהקהל: יש אצל רבי צדוק הכהן שאצל יעקב יש מדרגה יותר גדולה של תורה מפני ש: "ופרצת ימה וקדמה"[38] שנתפשט לעולם כולו.

הרב: יפה, איפה מסביר את זה? בפרי צדיק?

תשובה מהקהל: בפרי צדיק וגם ב (לא ברור, 25:10) "נחלה בלי מיצרים".[39]

הרב: נחלה בלי מיצרים, יפה.

הערה מהקהל: אני שואל את זה כסתירה.

הרב: למה? כיוון שהיה בגלות. כן? זה השאלה?

הערה מהקהל: לא, אני אומר שלכאורה מזה נראה שהמימד שעתידה ארץ ישראל להתפשט בעולם כולו (זה סותר מה שנאמר לגבי יעקב)

הרב: כן, תשמע, אני מכיר את הסוגיה ההיא. הקדושה של ארץ ישראל עתידה להתפשט לעולם כולו.[40] אגב אני זוכר את הרב צבי יהודה ז"ל הוא היה מסביר: ולכן יש הרבה יהודים שמחכים שמה... אבל הקדושה של ירושלים תתפשט בארץ ישראל ורק בארץ ישראל.[41] "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים."[42] זאת אומרת הסגולה של התורה היא רק בארץ ישראל. הקדושה של ארץ ישראל יכולה להתפשט בכל העולם כולו, אבל יש מדרגות מדרגות בקודש. לפי דעתי, פעם הסברתי את זה ככה. כשרוצים לומר: "מי שנתן את התורה" אומרים "ברוך המקום". "ברוך המקום ברוך שנתן תורה לעמו ישראל."[43] ואתם זוכרים שאנחנו לומדים הרבה פעמים עם המהר"ל: מצוות בין אדם לחברו, מצוות בין אדם לעצמו ומצוות בין אדם למקום. ומגדירים את זה – בין אדם לבורא. אבל אומרים בין אדם למקום – ואין מקום אלא ירושלים, כן. בכל המקרא, תראו את הקונטקסט[44] של המילה "מקום". "ובירושלים תנוחמו"[45] – "המקום ינחם אתכם", "ובירושלים תנוחמו"[46]. מקום זה ירושלים.[47] "וירא את המקום מרחוק."[48] ולכן מה שאנחנו מגדירים מצוות בין אדם למקום זה מצוות בין אדם וארץ ישראל. כי "קודשא בריך הוא, תורה וישראל – חד הוא",[49] זה מובן. ולכן אלו שאומרים בחוץ לארץ, מצוות בין אדם למקום כאילו זה מצוות בין אדם להקב"ה – זה נכון באיזשהו רבד, כן, אבל שוכחים. וזה ההסבר של הרמב"ן, שאין טעם לאותן מצוות חוץ מארץ ישראל, כי זה שייך למקום. אלוקי המקום. זה הרמב"ן שמסביר את זה.[50] אלוקי הארץ. וזה לא לחינם שהסבירו את זה באופן כל כך פשוט, ישיר, בלי חוכמות. אני מקווה שאנחנו רק בתקופת מעבר. מכיוון שיש סגולה מיוחדת למי שגר בארץ ישראל אפילו אם הוא גוי. הגמרא אומרת, אפילו אם הוא עובד עבודה זרה.[51] ולכן יש עדיפות לזרים שדרים בארץ ישראל על ישראל שגר בחוץ לארץ. יתכן מאד, לא הספקתי להגיע לסוף הסוגיה.

שאלה מהקהל: גם המרונים?

הרב: גם המרונים. גם הדתיים, כן. גם האנטי ציוניים. אבל יתכן מאד שההסבר יהיה שאנחנו בתקופת מעבר. אבל יבוא זמן והמצב יהיה שונה לגמרי. אם הקדושה של הארץ תתגלה אז תתגלה על יושבי הארץ, פשוטו כמשמעו. זה כל העניין של צער מחילות[52] וכל העניין הזה. אז מה יהיה ההבדל בין זרים ובני ישראל? זה בעיה חמורה מאד. ולכן אולי מוטב שחכמי ישראל לא החליטו מדינה לפי ההלכה, בשעתה. מכיוון שאם היו מחליטים מדינה לפי ההלכה בהקמת המדינה, היה לנו בעיה בלי פתרון: מה נעשה עם הגויים של ארץ ישראל ועם היהודים שבחו"ל. לכן, אולי כדאי לחכות קצת עד ש... טוב, זה מובן? טוב.

תורה מגינה לנצח, מצווה מגינה לשעתה

המשך קריאה: "ביאור דבר זה, כי התורה היא שכלית."

פה אנחנו מגיעים לעיקר הסבר המהר"ל. ומכיוון שהתורה היא שכלית אז היא למעלה מהזמן ויכולה להיות המגן שדברנו, מבחינת "לעולם". אז נמשיך.

המשך קריאה: "וכל דבר שהוא שכלי אינו נופל תחת הזמן. ולפיכך אמרו שהתורה מגינה לעולם כמו שראוי אל דבר שאינו תחת הזמן אשר אין לו שינוי, אבל המצווה מגינה לזמן מפני שהיא על ידי מעשה הגוף כמו שהתבאר. והגוף יש לו התלות ושייכות בזמן. ולפיכך אין המצווה מגינה כמו כל דבר שהוא גשמי."

פה יתכן שהיה שיבוש בדפוס וצריך לקרוא:

המשך קריאה: "ולפיכך אין המצווה מגינה אלא כמו כל דבר שהוא גשמי שהוא נופל תחת הזמן ויש לו הפסק."

אתם מבינים? דאם לא כן, יש סתירה. אני אציין את זה.

ואפשר להסביר קצת יותר באותו כיוון ככה: שבמילים אחרות הוא אומר שהמצווה מגינה רק בעולם הזה, בנתונים של העולם הזה, תחת הזמן. והתורה מגינה גם עד לחיי עולם הבא מכיוון שהיא שכלית והיא למעלה מהזמן. אבל פה יש שאלה: האם אין זכרון נצחי לרוח? ואם כן, יש גם כן הזכרון של זכות המצווה. אתם מבינים את השאלה? והזכרון הזה של זכות המצווה ילווה אותנו על העולם הבא. אוכל פירותיהן לעולם הבא.

הקושי להתנתק מהעולם הזה

הערה מהקהל: "והקרן קיימת לו לעולם הבא."[53]

הרב: הקרן קיימת. לא, בשאלה שלי היינו אומרים: "אוכל פירותיהם בעולם הבא." אז לפי דעתי, צריך להכניס פה עוד הגדרה: שהעולם הבא הוא רק שכלי. ולא שייך לו כל מה ששייך אפילו לזכרון של דברים גשמיים. ולכן יש משהו שאנחנו משאירים פה אחרי החיים של העולם הזה. כל מה ששייך להנאה של הגשמי. זה מובן? יתכן שזה קשור למה שחכמי הקבלה, או חכמי הנסתר נאמר, מכנים כ"חבוט הקבר", רחמנא ליצלן. מה זה חבוט הקבר? צריך איזה מעבר שמנתקים את הרוח מכל האחיזה של ההנאה הגשמית, אפילו של המצוות.

הערה מהקהל: יש קדושה למצווה.

הרב: לא נגעתי לקדושה שהיא נצחית, אלא לצד ההנאתי שהיה בבחינת עולם הזה. כמין דה-זנטוקסיקציה[54] אפילו מהדברים החשובים האלו, טעמי המצוות.

הערה מהקהל: גמילה

הרב: גמילה. טעמי המצוות השייכים לעולם הזה. זה מובן? וזה נקרא, כדי להגיע לגן עדן של מטה צריך לשכוח את תענוגי עולם זה. וכדי להגיע לגן עדן של מעלה, ויש אינסוף מדרגות, צריך לשכוח גם מהרוחניות השייכת לעולם הזה. טוב זה קצת...

שאלה מהקהל: אז מה נשאר מהעולם הזה?

הרב: "ותמונה לא ראיתם."[55] מה נשאר? לא שמעתי.

שאלה מהקהל: מה נשאר מהעולם הזה?

הרב: כלום, כלום. אם נשאר משהו אז אנחנו קשורים לעולם הזה. וזה חיבוט הקבר.

שאלה מהקהל: אז למה עברנו בו?

הרב: כדי להגיע ל"תורה אור." אבל הסולם כדי להגיע לשם צריך להישאר למטה.

שאלה מהקהל: יש תחיית המתים גם. לכאורה זה שוב חזרה.

הרב: ואחרי תחיית המתים יש עוד הסתלקות. מדובר באותו רגע של ההסתלקות של העולם הזה לגמרי. זה אני למדתי בעניין שמה שאומרים המפרשים המקובלים על המשנה:[56] "צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: ילכו מחיל את חיל, ייראה אל אלוקים בציון".[57] אבל על ילכו מחיל אל חיל ממש, מחיל אל חיל בלי סוף. בלי סוף - מה זאת אומרת בלי סוף? יש מדרגות בגן עדן. יש גן עדן של מטה ויש גן עדן של מעלה שהוא למטה מלמעלה, ועוד גן עדן מלמעלה וצריך לעבור בלי סוף. ואי אפשר לעבור ממדרגה למדרגה כל עוד שאנחנו קשורים לאותן הנאות שהיו בשלב הקודם. זה מובן?

שאלה מהקהל: אתה מדבר על העולם הבא שלאחר המיתה או העולם הבא הכללי שלאחר תחיית המתים?

הרב: לא, הכוונה זה לעולם הבא שלאחר תחיית המתים. זה מה שהוא אומר בהסבר שלו על פשט הגמרא. השאלה היא לדעת אם כבר אין איזה מין שלב של מעין עולם הבא. מעין עולם הבא הזה, שנקרא עולם הנשמות אחרי המיתה, זה עוד שאלה.

שאלה מהקהל: לרמח"ל כשהוא מדבר על תחיית המתים הוא מדבר על התקדמות אינסופית אבל על הזיכוך של הגוף כל הזמן.[58]

הרב: מה זה זיכוך? עד שאתה שוכח (את) מה שהיה צריך לזכך. כל עוד שאתה לא שוכח אז אין זיכוך ממש.

שאלה מהקהל: קשור למה שאמרת עכשיו , אני נזכר ברב קוק בעולת ראיה, על ברכת יוצר המאורות.[59] ושם הוא אומר שלעתיד לבוא המאורות עצמם, סליחה שהכלים עצמם יאירו. מי שלא ראה את האורות מבחינת אורות יראה אותם מתוך הכלים. זאת אומרת, עם הכלים.

הרב: כן, זה קשור. ואפילו אצל החסידות הכי הכי חסידית, יש הבדל בין ביטול היש ושכחתי את הביטויים האלו, רק דקה. ביטול... ביטול העצם וביטול היש.

הערה מהקהל: ביטול העצמיות. וביטול העצמיות

הרב: ביטול היש וביטול העצמיות. מה שרציתי להסביר הוא ככה. למשל בתורת הנגלה, מי נחשב כמת? חופשי מן המצוות.[60] מי שאין לו יצר הרע. ולכן, כל העניין של הקשר לעולם הזה הוא דרך היצר הרע. זה ברור? אתם מבינים איך זה מסתדר עם הנושא שלנו. ולכן, מי שכבר נמצא ככה, הרג את היצר הרע שלו הוא פטור מן המצוות, הוא משוחרר מן המצוות. זאת אומרת אפילו עם הזיכוך הזה של החומר דרך המצוות. אין לו שום קשר לזה. פטור מן המצוות, זאת אומרת אין מקום בשבילו לקיים שום מצווה בעולם הזה. הוא כבר נמצא בעולם אחר. מת. מת – מה זה מת? אין לו יצר הרע.

שאלה מהקהל: כן אבל תמיד יש משהו שנשאר. אם נאמר שיש ביטול גמור של הגוף...

הרב: תשמע, מאז שהתחלנו בנושא הזה, יש לי קושיא על מה שאמרתי: "אין לפניו שכחה."[61] אם אין לפניו שכחה, איפה כל מה שאמרנו, כן? אבל אני חושב שזהו ההסבר: יש כפרה. כל מה ששייך לצד הגופני דרך הזיכוך הזה, כן, זה נשכח והיה כאילו לא היה. במשמעות של לכפור על הנעשה. אני חושב שזה הביטוי והיה כאילו לא היה. המצוות שייכות לעולם הזה ולימוד התורה שייך לעולם הבא. ולכן כל מה ששייך למצוות הוא קשור לעולם הזה שצריך לשכוח אותו, להסתלק ממנו, כדי לטעום טעם זיו השכינה. אז יש בני אדם, צדיקים גדולים שחיים בעולם הזה מעין עולם הבא. כבר בעולם הזה הם טועמים חיים של עולם הבא. למשל, בבחינת שבת, כן. "טועמיה חיים זכו."[62]

שאלה מהקהל: כשהכלים נקיים?

הרב: כן אבל זה לא כלי בבחינת כלים של העולם הזה.

הערה מהקהל: זה קצת פסימי

מנוחה לעומת קורת רוח ונחת רוח

הרב: לא לא, דווקא. אני חוזר על אותה המשנה: צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אז מה - זה קללה? זה ברכה? מי יכול להסביר את זה "צדיקים אין להם מנוחה"? בעולם הזה, אני מבין. בעולם הזה אין מקום למנוחה לצדיק, כן. והרשעים, "ינוחו על משכבותם." אבל בעולם הבא למה? "כי לא הגעתם אל המנוחה ואל הנחלה."[63] הנה, יש מנוחה ויש נחלה.

שאלה מהקהל: אני חושב שדווקא מן הפסוק הזה ודווקא מהלימוד הזה אנחנו יכולים להבין, לעניות דעתי, ממש בכיוון הפוך. משום שאם היינו רוצים להגיד שאנחנו מבטלים. לבטל זוהי פעולה חד פעמית. דווקא בגלל ש"מחיל אל חיל" בזיכוך אחר זיכוך, אז זה תשעים ותשע אחוז פסיק תשע פסיק תשע אז תמיד נשאר משהו.

הרב: יפה. אז יש פה סיפא של מקרא: "ייראה אל אלוקים בציון". אבל שמה אין כלים, שמה זה נגמר. אז זה לא הסבר מספיק. ודרך אגב, אני הסברתי למה בהלכה הספרדית אין מונוגמיה מכיוון שכתוב על אשה: "אשת חיל". "ילכו מחיל אל חיל." טוב, אנחנו חוזרים לעניין. שבעולם הזה, אנחנו לא חיים חיי רוח ממש, אלא אנחנו חיים חיי רוח אבל קשורים בחיי חומר, כן. אבל בעולם הבא שאנחנו מנותקים מחיי החומר שאנחנו רק בבחינת הרוח, מנוחה ברוח זה מיתה. מנוחה ברוח זה קללה. מנוחה ברוחניות - זה שעמום. ולכן השכר של הצדיקים שלא היה להם מנוחה בעולם הזה – שלא יהיה להם מנוחה בעולם הבא. זה השכר שלהם. אבל זה דרש, כן. לפי הדרש אפשר להבין. זה מובן? כי מי שמבין את העניין שהקללה בעולם הזה זה המנוחה ברוח. בעברית, בלשון הקודש, לא אומרים מנוחה ברוח, אומרים "קורת רוח" ולא מנוחה ברוח. כי המנוחה ברוח זה המיתה, של הרוח. הרוח לא מפסיק לחיות.

הערה מהקהל: יש נחת רוח.

הרב: יש נחת רוח, יפה, אבל זה לא מנוחה. יש מנוחה רק כשיש נחלה. אז נחלה ונחת אולי...

הערה מהקהל: הרוח לא נחה?

הרב: כן, אין לו מנוחה, כן. אין תחנה סופית, נאמר. ילכו מחיל אל חיל. טוב, יש עוד קצת זמן. ולכן אפשר להכניס את המימד הזה של הגשמיות ששייך לעולם הזה ולכן כל עוד אנחנו קשורים לגשמיות,

המשך קריאה: "זה נופל תחת הזמן ויש לו הפסק."

הוא אומר "הפסק" בלי שום עניין.

המשך קריאה: "ואמר בהתהלכך וכו' כבר אמרנו כי התורה שהיא סדר העולם. ודבר שהוא סדר ושמירה הוא שומר אותו מן הפסד. ולכך אמר שאם יהיה עוסק בתורה ידע שיהיה נשמר מן ההפסד, כמו שהתורה היא סדר וקיום הכל"

וזה שייך עוד להסבר של הפרק הקודם, אם אתם זוכרים.

המשך קריאה: "ולכך אמר בהתהלכך תנחה אותך, רצה לומר כי בעולם הזה נקרא האדם הולך שאין האדם בעל הנחה כלל."

זאת אומרת, אין האדם בעל, נאמר, זה דומה למנוחה, זה לא בדיוק מנוחה, הנחה. זה כל ההסבר של המהר"ל בהרבה מקומות שהרוח הוא לא יכול להפסיק בתנועה שלו. הוא בתנועה מתמדת. ולכן אין מנוחה לאדם מצד הרוח שלו. כי מצד הגוף שלו הוא רוצה מנוחה. אבל מצד הרוח זה בלתי אפשרי. למשל, אני זוכר, שמעתי מפי הרב אשלג, הבן כן, שהיה מסביר בשם אביו, שהוא היה אומר: יש לנו רצון לקבל וזה הרצון לקבל שמוציא אותנו מן הנטייה למנוחה. כי הנטייה הטבעית שלנו זה לישון, כן. אני זוכר איזה פתגם סיני שהיה אומר: עדיף להיות יושב ממעומד, עדיף להיות שוכב מיושב ועדיף להיות מת מחי. זה הנטייה של הגוף. הגוף רוצה מנוחה. אבל הרוח לא נותן לו מנוחה. מכיוון שהרוח מחדש בכל יום את הרצון לקבל. וכדי לקבל עוד יותר, צריך לקום מהמיטה. זה מובן? דאם לא כן, היינו שוכבים במיטה. וזה הסוד של האהבה. שאהבה אמיתית מונעת את החיים. כשאיש ואשה אוהבים זה את זה לא יכולים לזוז לאפילו תנועה קטנה בחיים. הבנתם את זה? זה היה דום. ולכן יש לנו רק אהבה מבחינת עולם הזה. צריך לקום כדי לחיות. מה זה לחיות? לקבל עוד, הרב אשלג היה מסביר הנאות. צריך לזכך את ההנאות ולקבל על מנת להשפיע, זה התיקון. אתם זוכרים את כל התורה שלו. וזהו זה.

הערה מהקהל: אולי צריך לתרגם בצרפתית [64]ame לרוח ולא לנשמה

הרב: ame, כן, מי שמדבר בצרפתית צריך לומר רוח. ברור כי הנפש דווקא רוצה לישון. "יודע אדם נפש בהמתו."[65] נפש זה בהמה. מצד הנפש יש לנו נטייה למיתה ולאו דווקא למיטה בטית כמו למיתה בתיו, כמו שאומרים הסינים.

בעל תשובה לעומת צדיק גמור

...קורת רוח. נחת רוח – זה משהו אחר.

המשך קריאה: "האדם הולך. שאין האדם בעל הנחה כלל. ואפשר שיעשה דבר עד שיבוא לידי איבוד. ולכך התורה שהיא סדר המציאות שומרת אותו ומוליכת אותו שלא יבוא לידי היעדר."

זאת אומרת, וזה סוד הבחירה. למה האדם מוגדר כהולכים והמלאכים עומדים? זוכרים את הפסוק? קראנו את זה בהפטרה.

הערה מהקהל: "ונתתי לך מהלכים ביו העומדים האלה."[66]

הרב: נכון. ופעם אני שמעתי מרב חסיד אחד, הרב רוטנברג, שייבדל לחיים, שהיה מסביר את זה. כי היינו לומדים את הסוגיה של "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד."[67] מהי הגרסה האמיתית? "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד." צריך לדייק. אז אני הסברתי את זה ככה. כי יש גם כן הווא אמינה הפוך באותה גמרא. זה המשמעות של המימרא ההיא זה שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור. כי במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להגיע. אבל יש ההנחה הפוכה, שצדיק גמור הוא יותר גדול מבעל תשובה. אז אני פעם הסברתי את זה לפי הפשט של הגמרא. כי הבעלי תשובה עומדים במדרגה שלהם, הם לא יכולים להתמשך, להמשיך. למה? מכיוון שהגיעו לאיזה מידה והם חזקים במידה ההיא. וצדיקים גמורים שלא עברו אותה הבחנה (יתכן שהכוונה לבחינה) אינם יכולים להחזיק מעמד. זאת אומרת, לעמוד במבחן. במקום שבעלי תשובה עומדים מכיוון שעברו את המבחן, אפילו צדיקים גמורים, זה לא ידוע אם הם יכולים להחזיק מעמד. אבל בעלי תשובה עומדים. וצדיקים גמורים בכלל לא עומדים, (הם) הולכים, כן. ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים להסתפק, הם ממשיכים. זה ההיפך, כן.[68]

הערה מהקהל: זה הפלוס?

הרב: זה הפלוס, ברור. וזה אותו כיוון. אז הרב אמר לי, אני לא זוכר את הדיוק אבל אני צריך לזכור את זה. כן, אמר לי דבר של חסידות משהו יפה מאד. איך מגדירים...ההקלטה נקטעה לצערי הרב. אם מישהו זוכר, בבקשה לעדכן אותנו.

 

 

 

[1] תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לט' עמוד ב': "שלוחי מצווה אינן ניזוקין"

[2] מסכת אבות פרק ד' משנה טו': "אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים"

[3] תלמוד בבלי מסכת סוטה, דף כא' עמוד א'

[4] בראשית פרק א' פסוק ב'

[5] תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא 'עמוד א '

[6] גבורות ה' הקדמה ראשונה

[7] ישעיהו פרק סד' פסוק ג'

[8] תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב' עמוד א': "אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: ונביא לבב חכמה,"

[9] רמב"ם הלכות תשובה פרק ט' הלכה א': "מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים"

[10] תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט' עמוד א': "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - - עין לא ראתה אלהים זולתך (אלהים) יעשה למחכה לו. ופליגא דשמואל. דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד."

[11] גבורות ה' למהר"ל, הקדמה ראשונה

[12] תלמוד בבלי מסכת שבת דף צב' עמוד א': "דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה."

[13] משנה מסכת אבות פרק ד' משנה יז': "הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"

[14] משנה ברכות פרק א' משנה א-ב

[15] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ב' עמוד א'

[16] בראשית פרק א' פסוק ה' למשל.

[17] ברכות לפני קריאת שמע, תפילת שחרית.

[18] תלמוד בבלי, מסכת חולין דף פג' עמוד א'

[19] מקור שיכול להיות רלוונטי פה: ספר הכוזרי מאמר ב': "אמר החבר: אמת הוא, ששורש החכמה מופקד בארון אשר הוא במדרגת הלב, והם עשרת הדברים ותולדותיהם והיא התורה מצדו, כמה שאמר: "ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'", ומשם תצאנה שתי החכמות חכמת התורה ונושאיה הכהנים, וחכמת הנבואה ונושאיה הנביאים, והם היו כמו היועצים המכירים המזהירים האומה והמזכירים והכותבים והם ראש האומה."

[20] שמואל א' פרק ט' פסוק ט'

[21] פרי צדיק לא מצאתי. אולי הכוונה לצדקת הצדיק. ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות יא', יג'-יד': "ילפינן מברייתו של עולם דבכל דבר הלילה קודם ליום כדאיתא ריש ברכות (ב' א). כי בכל דבר ההעדר קודם להויה וכי אשב בחושך אדע כי אחר כך ה' אור לי (מיכה ז' ח'). כי כל חיי האדם כך מורכבים מהזמן חושך ואור יום ולילה כך חוזר חלילה רק שהחושך קודם דקליפה קודמת לפרי. חוץ בקדשים קיימא לן הלילה אחר היום כי מי שכבר בא אל הקודש היום קודם כמו מי שעומד תוך הפרי אצלו הפרי קודם לקליפה [ולכך סלקא דעתך גם לקריאת שמע וכמו שנתבאר במקום אחר]. ועיין בתלמידי רבינו יונה ברכות (ח' ע"א ד"ה ואומר), דגם בתורה כן:

אות יג: הזמן מורכב מיום ולילה וכן חיי האדם אור וחושך עולה ויורד כידוע מאמר הבעל שם על פסוק (משלי כ"ד ט"ז) שבע יפול צדיק וקם. כי שבעה ימים הוא שבוע אחד ואחר כך חוזרים אותן שבעה ימים חלילה. ואמנם גם בעת החושך צריך אור הלבנה או אור כוכבים דנמי אור הוא כדאיתא ריש פסחים (ב' א) ולא שיהא חשוך לגמרי. ובביתו צריך אור הנר [מצוה, ואור תורה, שמש ומגן ה', זהו תורה לשם שמים בבהירות הכרת שם שמים. וזהו ואוהביו כצאת השמש, ומצדיקי הרבים ככוכבים (שופטים ה' ל"א) שלומדים תורה נגלה לרבים]:

אות יג': ופירוש בביתו, בחדרי לבבו, אור הנר יפה לבדיקה, שאור שבעיסה הטמון בחורין ובסדקין זה טוב יותר בלילה בעת החושך שאז אור הנר מאיר [מה שאין כן ביום אין מאיר דשרגא בטיהרא ועיין בירושלמי (פסחים א', א') דביום אף במקום חשוך אין מאיר כל כך. בזמן שהשם שמים נגלה על כל פני העולם קטן אין נר מצוה חשוב לכלום] ועל ידו יכול לבדוק כל המיני חימוץ מסדקי לבבו עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. והנה אור השמש מטהר זמן היום והשלמת הטהרה כאשר איערב שימשא כדאיתא בברכות (ב' ב) דלולי נטהר לא איערב עדיין וכל כמה דלא איערב עדיין צריך אותו זמן טהרה על ידי אור השמש שהוא משתדל בטהרתו:

אות יד': וגם ביום יש פעמים עננים המונעים האור אבל לא מחשיכים. והם לטובה כי המסתכל בשמש עיניו כהות וגם למנוע תוקף החום המזיק פעמים לאדם כמו שמצינו בנדב ואביהוא. וגם עיקר טובה כמו ששמעתי בענין זה על פסוק (תהלים קמ"ז ח') המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר, שעל ידי זה מוריד טיפה חדשה לגוף המצמחת אבל המטר עצמו אינו טובה אלא בזמנו. ופעמים שהענן רעה שצריך תוקף החום והוא בעת גמר הקצירה שהוא גמר המעשה דמכונה קצירה כמו שאמרו בסוף פרק קמא דבבא קמא (י"ז א) כמו שנתבאר במקום אחר:צריך להחליט אם להשאיר ואם כן לקצר.

[22] תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג' עמוד ב': "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל."

[23] תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא' עמוד ב'.

[24] ילקוט שמעוני ישעיהו רמז' תקח': "וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה וגו',

[25] אורות, זרעונים ב' מאמר "חכם עדיף מנביא"

[26] מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה א': "היה ר' אלעזר בן צדוק אומר הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה (יחזקאל ג כב) מגיד שהבקעה כשרה. תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א ג) ... והלא כבר נאמר אנה אלך מרוחך וגו'. אלא אמר יונה אלך לי בחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית..."

[27] ירמיהו, פרק לא' פסוק טז'

[28] אורות, ארץ ישראל אות ו'

[29]

[30]

[31] ספר הכוזרי מאמר ב אות יג'-יד': "אמר הכוזרי: ואיך הוא זה, וכבר נבאו מאדם הראשון ועד משה בארץ אחרת: אברהם באור כשדים, ואחר כן יחזקאל ודניאל בבבל, וירמיה במצרים.

יד. אמר החבר: כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה. הנה נתנבא אברהם כדי שיעבור בה, ויחזקאל ודניאל בעבורה, וכבר היו נמצאים בבית ראשון וראו בו השכינה אשר בהמצאה היה מגיע לנבואה כל המוכן לה מהסגולה.

[32] בראשית רבה, טז' ד': "זהב הארץ ההיא טוב – מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חוכמה כחוכמת ארץ ישראל". בהקשר זה מעניין לציין שארץ ישראל קשורה גם לחוכמה, למשל, במסכת בבא בתרא דף קנח' עמוד ב': "אוירא דארץ ישראל מחכים"

[33] ככל הנראה הכוונה לשמואל ב' פרק יד' פסוק יד'.

[34] תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי' עמוד ב'

[35] קהלת פרק א' פסוק ד'

[36] תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ה' עמוד ב': "כיוון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה"

[37] איכה, פרק ב' פסוק ט'.

[38] בראשית פרק כח' פסוק יד'

[39] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא שבת הגדול : "אך כבר אמרנו דשבת בזמן כמו מקדש במקום ובשבת פריסת סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, שזוכין בשבת לקדושת ירושלים וקדושת המקדש הנקרא סוכת שלום, והוא על פי מה שאמרו במדרש (בראשית רבה י"א, ז') יעקב שכתוב בו שמירת שבת ניתן לו העולם שלא במדה כמו שאמרו בגמרא (שבת קי"ח א) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו' נחלת יעקב אביך, דאברהם אבינו נתבשר רק לזרעך אתן הארצות האל ארץ ישראל, וכן ביצחק נאמר גור בארץ הזאת, ויעקב זכה שבכל מקום שיבוא יזכה לקדושת ארץ ישראל וזה שנאמר לו ופרצת ימה וגו',"

[40] משנה שכיר - מועדים פסח האבות מצטערים בגלות בני ישראל: "

וגם אמרו חז"ל [ספרי דברים פי' א] כי עתידה ארץ ישראל להתפשט בכל העולם כולו"

[41] מקור מעניין מאד צריך להחליט אם להשאיר: שו"ת באר משה סימן סה'

תשובה 2 להרה"ח וסופר נודע ביהודה, ובשיר השירים יהלל שמו בענין קדושת הארץ. ע"ד אשר דרש ממני כבודו להודיעו היכן המאמר חז"ל דרגיל בפי כל עתידה א"י שתתפשט בכל ארצות דחפש ולא מצא מזה דבר בש"ס

  1. (א) הנה גם הגאון מלבי"ם בספרו ארץ חמדה (פ' במדבר) בחי' הפטורה הביא המאמר עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם ולא הראה מקור, ובס' עוללות הבציר (פ' תולדות) כתב ע"ד שאמרו בגמרא עתיד הבהמ"ק שיהיה כמו ירושלים וירושלים כמו א"י וא"י ככל העולם, ולא כתב ג"כ מקור4. ובאמת בש"ס לא נמצא מזה דבר רק בירושלים מצינו בש"ס ב"ב (עה ב) אר"ל עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים אלף טפף וכו', (יעו' ג"כ למעלה מזה דאמר רבה אר"י עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה), ובמדרש תהלים (מזמור מח) על פסוק סבו ציון, ובילקוט שמעוני שם (סי' תשנו) ובפסחים (נ א) אמר ריב"ל עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל יעו"ש, ובאמת לשון המורגל בפי כל אפשר יוצא מלשון הכתוב (זכריה יד י) יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלים כו' וכפי שפירשו שם המפרשים היינו שכל מקום ההרים יתחילו להיות נהפכין לערבה ולמישור ויהיו דומין לנגב ירושלים שהוא מישור, (יעו"ש ברש"י ורד"ק ויעו' בילקוט שמעוני שם (סי' תקפה), שהביא המדרש מה גבע ורימון עתידין ליעשות מישור כנגב ירושלים, כך כל הארצות עתידין ליעשות מישור כנגב ירושלים, וכן הוא לשון התוספתא להדיא סוטה (פי"א סוף ה"ז) יעו"ש, א"כ אפשר כונת המאמר המורגל עתידה א"י שתתפשט היינו שכל הארצות יתפשטו לארץ מישור כנגב ירושלים, (בכדי שתראה ירושלים גבוה על הכל), וזה התפשטות א"י היינו דהתפשטות המישור מא"י יהי' ג"כ בכל הארצות ליעשות מישור כבא"י בנגב ירושלים, אכן רש"י שם בסוף הפסוק יקבי המלך מביא מדרש אגדה שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם, וברש"י (זכריה ט א) הביא ג"כ ברייתא דספרי ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק כו', ובילקוט שמעוני שם (סי' תקעה) הביא סוף דברי הספרי הנ"ל מה אני מקיים ורחבה ונסבה למעלה (יחזקאל מא ז) שעתידה א"י להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו כו' ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק5 כו' וגליות באות וחנות בתוכה יעו"ש. וכן בילקוט שמעוני (סי' תעב) הביא מדרש חז"ל על פסוק בעת ההיא כו' ונקוו אליה כל הגוים (ירמיה ג יז), א"ל ר' אלעזר לר"א המודעי מחזקת היא ירושלים א"ל עתיד הקדוש ברוך הוא לומר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך הרחיבי מקום אהלך (ישעי' נד ב) וכו', מרחבת ועולה מכל צדדיה והגליות באות ומנוחות תחתיה לקיים מה שנאמר כי ימין ושמאל תפרצי (ישעי' שם נד ג) וכו'.

[42] ישעיהו פרק ב' פסוק ג'

[43] הגדה של פסח, מסכת פסחים

[44] הקשר

[45] ישעיהו פרק סו' פסוק יג': "כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ"

[46] נאמר בבית האבל: המקום ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון וירושלים, או הספרדים אומרים: בירושלים תנוחמו. ההקבלה בין "מקום" ו"ירושלים"

[47] מעניין לציין גם את המקור הבא: מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלון בירושלים.

[48] בראשית פרק כב' פסוק ד'

[49] זוהר חלק ג עא' א': "דאורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד"

[50] רמב"ן על ויקרא פרק יח' פסוק כה' על קדושת ארץ ישראל.

[51] לא מצאתי

[52]

[53] משנה מסכת פאה ,פרק א' משנה א'

[54] Desintoxication- גמילה

[55] דברים פרק ד' פסוק יב': "ותמונה לא ראיתם זולתי קול"

[56] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד' עמוד א'

[57] תהלים פרק פד' פסוק ח'

[58] דרך ה' לרמח"ל חלק א' פרק שלישי

[59] עולת ראיה חלק א' על ברכת יוצר המאורות: "מאורות הם אורות שהם מופיעים בתוך הכלים וכאשר תאיר האור החדש על ציון ויגלה בכל מלואו גם בתוך העולמות והכלים אז נזכה כולנו לאורו...כי מכל מקום גם האור מצד הכלים יאיר באור בהיר"

[60] תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל' עמוד א': "הא דקאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת - בטל מן התורה ומן המצות, ואין להקדוש ברוך הוא שבח בו, והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב במתים חפשי - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות.

[61] למשל, תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א' הלכה א': "ואמר רבי הונא אמר ר' אבהו הקדוש ברוך הוא אין לפניו שכחה הא בשל ישראל נעשה שוכחן. מה טעם נושא עון נשא כתיב וכן דוד הוא אומר [תהילים פה ג] נשאת עון עמיך כסתי כל חטאתם סלה"

[62] תפילת מוסף לשבת

[63] דברים פרק יב' פסוק ט': "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלוקיך נותן לך"

[64] Ame בצרפתית נשמה, רוח.

[65] משלי פרק יב' פסוק י'

[66] זכריה פרק ג' פסוק ז'

[67] תלמוד בבלי ברכות דף לד' עמוד ב': "אמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין"

[68] להרחבה, ניתן לעיין במאמר "צדיק גמור ובעל תשובה" של הרב אורי שרקי בספר "בעוד מועד".

הוספת תגובה