ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

תמלול: הילה פלדות
הגהות והוספת מקורות: צוות מכון מניטו

 

איזהו אור הישר, במערכת השכל, הידיעות ההולכות ומסתעפות מן הקודם אל המאוחר, ואור החוזר, הוא התוכן המסתעף מן המאוחר אל הקודם. מובן הדבר, שהאצילות הראשונה היא יותר חופשית, רחבה וברורה, חסדיה שוטפים וזולפים בהרווחה והשניה, הצריכה לטפס ולעלות, מהתחת אל הרום מהסבות המאוחרות אל הקדומות, הולכת היא בכבדות, כמה וכמה דרכים לפניה. והיא בטורח קולעת אל הדרך המכוונת, וכשהיא עולה, עולה במשקל מצומצם, שוקלת את המעלות העליונות על פי המשקל הקצוב של התחתונות, ובעמל היא מגדילה את ההגדלה הראויה לאותן ההזרחות שממעל לה. באמונה, אור הישר הולך ישר, כחץ למטרה המכוונת בציור האמונה, האמת הגדולה, התוכן העזיז, מלא הקודש, משך החיים האמתיים, וכל שיגוב ואידור במילואו. ואור החוזר הוא מתחזק ועולה, מרחיב לאט את צעדיו, על כל הציור הנדרש לו, להגיע על ידם, בעומק ובבירור יותר מרובה, אל המגמה התכליתית. היסוד העליון מושוה הוא תמיד עם כל כחות החיים, עם כל המרחבים הרוחניים, ההולכים ועולים מעצמם, מהתגבורת הנשמתית. והענפים המתפשטים, שומרי הפירות, הנם מתאגדים גם כן, על פי התעמקות ולימוד, עם הנטיות היותר נלבבות וטובות, עם עומק הטוהר שבנשמה, אבל לא בעוצם החופש הראשון, כ"א על ידי הוראה מדוקדקת, על ידי ראיות ורמזים, על ידי נשיאת דעה למרחוק ולרום. וסוף כל סוף הכל מצטרף לאגודה אחת, והמים העליונים והמים התחתונים מתחברים, ותהום אל תהום קורא. וזיו הנפש ואצילות החיים מפכים על ידם, ושירת עולמים, אשר בחוסן האמונה, מתגברת, מתאמצת והולכת מדור לדור. דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו, הדר כבוד הודך ודברי נפלאתיך אשיחה, ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה, זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. ורננה בליואי, עבודת הלוים, המטהרים בטהרת דין וגבורה, רני פלט תסובבני סלה.      

         (אורות הקודש חלק א', שער חכמת הקודש, סדר ד, פרק נ"ה- "אור ישר ואור חוזר")

 

 

מניטו: החלק הראשון, אני מציע לכם אח"כ למי שיש לו את הספר, לקרא גם כן את הקטע הקודם בספר שנקרא - "מעלית לתחתית ומתחתית לעלית".

אז לא, לא התחלתי בפרק הקודם, פחדתי שזה ייקח לנו יותר מידי זמן. אז אולי תיקחו אתם כמה רגעים, כמה דקות, כדי לקרא את החלק שנקרא - "אור ישר ואור חוזר" פה, זה מתחיל פה, אם נשאר זמן, נלמד גם כן את 'חוכמה' ו'בינה', כדי להתקדם יותר מהר אחר כך. אז תתחילו לקרא את זה.

הקדמה קצרה, על המושגים עצמם - 'אור ישר' ו'אור חוזר', ואחר כך מיד נתחיל בנושא עצמו. פה הרב מגדיר את הנושא של - 'אור ישר' ו'אור חוזר' בחיי השכל, אם אפשר להגדיר את זה ככה, ב'מערכת השכל'. אז כל העניין של 'מערכת השכל' זה נמצא בספירה 'בינה', כלומר בעולם 'הבינה', נראה את זה אחר כך.

ופה יש שתי שיטות, בשכל, "במהלך הסברות":

  • לפי הגדרה של הרב זה עניין קודם אל המאוחר - ממקור החוכמה שבא בראשונה לידיעה השכלית, לידע השכלי, אם אפשר לומר. והנושא הזה זה הנבואה. כי התגלות החוכמה באה מלמעלה למטה, זה שפע שמתחיל מקודם, ולכן מקודם לאדם עצמו, מלמעלה מהאדם עצמו.
  • והשיטה השנייה, 'אור החוזר', זו השיטה של השכל, פשוטו כמשמעו, ונראה אחר כך שזה העימות בין הנבואה והפילוסופיה, לפי המושגים שלנו. הפילוסופיה, המחשבה של הפילוסופיה, עולה מההסתכלות בעולם לסיבות הראשונות. זה מלמטה למעלה.

וראיתם כבר בקטע האחרון, שסוף-סוף הרב מדבר על האיחוד של שתי השיטות, אף על פי שלפי ההגדרה שנתתי עכשיו - נבואה מצד אחד, פילוסופיה מצד שני - לפי השיטות, אני אומר, לא לפי התוכן כן - זה נראה כסתירה, לפי כל מה שאמרנו כבר על הנושאים האלו. אז זה, לפי הנסיבות, האיחוד הזה הוא רצוי וזה התוכן דווקא של הנושא הקודם. הפרק הקודם שתראו אח"כ, אם יש זמן, אני אתחיל את זה אחר כך.

ולכן, צריך לזכור כדי להתחיל בנושא הזה, שהייתה תקופה שהנבואה הייתה עובדתית בעולם. לכן בתקופה הראשונה, בתקופה העברית, התקופה של התנ"ך נאמר, אין לדבר על לא עימות בין שיטת הפילוסופיה לשיטת הנבואה ולא על איחוד של שתי השיטות. אבל אחר כך, בתקופה השנייה, של סיום הנבואה, אנחנו נמצאים בעולם שהשיטה, נאמר העובדתית, היא השיטה של הפילוסופיה, השכל האנושי, לפי דרכו, לפי השיטה שלו, לפי הדרכים שלו, לפי העקרונות שלו, מנסה להתעלות עד ההבנה, ההבנה של הסיבות הראשונות. זה מובן? כן?

ולכן, גם היהודי המאמין בנבואה, נמצא בעולם כשהנבואה, כעובדה, הסתיימה, זה לקח זמן, הסיום של הנבואה לא היה פתאומי, כן. ולכן הוא מוכרח לגשת אל עניין, אל ענייני החוכמה, קודם כל לפי שיטת הפילוסופיה, אף על פי שהוא קשור עוד לעולם הנבואה דרך האמונה. ולפי דעתי, זו הסיבה שהרב מתחיל בהגדרה של - 'אור ישר', 'אור חוזר' דווקא באמונה. כן? זה מה שראינו כבר. ולכן צריך להגדיר לפי אלו נסיבות, האיחוד הזה של שני הדרכים האלו, לאדם המאמין, הוא רצוי, כן? אני חושב שההקדמה היא מספיק מובנת, כן.

אין סתירה בבעיה שלנו, של העימות האמתי, בין עולם הנבואה והעולם הפילוסופי. כשהרב מתכוון לאיחוד של שתי השיטות האלו, זה בנסיבות מסוימות של האדם המאמין בנבואה, דרך לימוד התנ"ך, כמובן, דרך לימוד התורה שבכתב והתורה שבעל פה. אבל נמצא בתקופה, שהנסיבות הטבעיות העובדתיות, הן-הן דווקא הנסיבות השייכות לשיטה הפילוסופית. זה מובן? טוב.

אז אני אתחיל בקצרה בהגדרה, זה רק תזכורת, אבל אם יש צורך אפשר להעמיק קצת מה זה 'אור ישר' ומה זה 'אור חוזר'. אז ניקח כהנחה שייחודו של העולם כלפי הבורא, שהוא בורא עולם, זה בעיקר הכלים של העולם[1]. כשנשתמש במילה 'טבע', כי סוף-סוף מיד אחרי הבריאה, עולם הבריאה נהפך לטבע[2], אז הכוונה היא לכלים של העולם. והאור זה השפע שבא מהבורא מאור אינסוף עצמו ומחייה את העולמות. ולא רק את העולמות אלא את הנשמות שחיות בעולמות. כשהנשמה מגיעה באיזושהי מדרגה בעולמות שלנו, אז היא מתגלית כ'נפש חיה'[3]. ויש אינסוף מדרגות של 'נפש חיה'. ולפי פרושו של רש"י על המושג נֶפֶשׁ חַיָּה במקרא, אתם זוכרים את זה "והחיה שבכולם[4]", מדובר בנֶפֶשׁ חַיָּה, והחיה שבכולם זה נפש חיה של האדם, כן.

פעם למדנו בקיצור, בהקשר לשיעור הקודם, אתם זוכרים את הברכה 'בורא נפשות רבות' כן. לא זוכר אם הזכרתי את זה, אבל כדאי להזכיר שוב, שהמושג 'נפש חיה' מלמד שנפש כשלעצמו הוא נפש מת. נפש זה לשון נקבה.[5] אבל משתמשים בלשון זכר. אם יש צורך לומר נֶפֶשׁ חַיָּה, ז"א שיש נפש שאיננה חיה, כן. וזה בחינת הכלי כשהנשמה מ... איך אומרים?

קהל: מגיעה...

מניטו: מגיעה לעולמות, בבחינת כלים אז היא מתגלית כנפש. אבל מצד הכלי, היא בבחינת נפש מתה, אם אפשר לומר את זה, בבחינת מת. דיברנו קצת על זה בשיעור הקודם. אז השורש במקרא זה... פעם רמזתי על זה, כדאי לזכור גם את זה, זה בפסוק הראשון של הבריאה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. חוץ מכל הפירושים, בעיקר הפירוש של הרמב"ן על מילה "אֵת", באותו פסוק - "עצם הדבר" [6]זוכרים שלמדנו את זה...

יש פה איזה רמז במושגים של הקבלה, אֵת הַשָּׁמַיִם, ה "אֵת" הזה מורה לכלים של השמים. וְאֵת הָאָרֶץ ה "אֵת" הזה מורה לכלים של הארץ. מכיוון שעיקר הבריאה זה לגלות את מקום הכלים, לכן עיקר הבריאה זה ה "אֵת" הזה של השמיים וה"אֵת" הזה של הארץ. ואחר כך צריך להחיות את הכלים וזה נקרא 'יצירה', בלשון המקרא וגם בלשון המקובלים.

להחיות את הכלים דרך האור, פשוטו כמשמעו, וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר. כי התוצאה של הבריאה זה גילוי הכלים והכלים זה חושך ותהום ולכן יש איזו מין קריאה[7], צעקה, הייתי אומר, מתוך הכלים עצמם- וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר. והאור הזה מחייה את העולמות. זה מובן. מה...?

קהל: (הרב אורי שרקי)- יְהִי אוֹר זה הכלים?

מניטו: לא אמרתי, אמרתי מתוך הכלים. לא רציתי לדייק פה. אתם זוכרים שכל עיקר קיום הכלים, בא מאור גנוז שנקרא 'רשימו', אז זה מובן? טוב.

אני חוזר על הרמז הזה, כן : הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם זה עולם הכלים, כן. אז איזה קול שצועק פה "יהי אור טבעי, אור ישר", זה מובן כן. אז וַיְהִי אוֹר - זה אור שבא מלמעלה דרך צמצום עצום, כדי שהכלי יכול לסבול אותו ולכן כתוב וַיְהִי, וַיְהִי זה צמצום.

כך זה... נותן לנו להבין מה שאומר הזוהר בעיקר וגם המדרשים[8], ש יְהִי אוֹר , זה אור של עולם הבא, האור האמתי, יְהִי. וַיְהִי אוֹר - אור של עולם הזה. וכבר בין יְהִי אוֹר ל וַיְהִי אוֹר יש צמצום כדי שהמצב של הכלים יכול לסבול את האור שבא להחיות אותו. כי אם האור בא בכמות - זה לא עניין של כמות - בתוקף יותר מידי גדול, אז הכלי שוב נשבר. עד שהכלי יכול להכיל את האור הזה, והשאיפה היא השאיפה של יְהִי אוֹר לא של וַיְהִי אוֹר, זה מובן.

ויש כמה מדרשים שרומזים, מתקשרים לזה, לרמז הזה, שאור של העולם הזה הוא צמצום מאחד בשישים, אומרים בגמרא למשל, מן האור האמתי שהוא במחשבת הבורא. זה מובן. הצמצום הזה הוא בין בריאה ליצירה. בין 'מלכות דבינה' ו'חסד דחסד', כלומר בין חסד לתפארת. יש איזה מין צמצום עצום בין עולם הבריאה ועולם הזה[9], שמתחיל בתפארת-מלכות. אתם זוכרים את זה? טוב זה עוד נושא אחר, אני סוגר מיד את הסוגריים האלו.

אז, המצב הראשוני, נאמר של הטבע זה ה- אֵת הזה של בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת..., כי אני חושב שזה נושא חשוב לברר אותו, זה פשוט אי אפשר לתרגם בשפה אחרת, ה אֵת הזה של הפסוק, כן. אפילו בעברית של האולפן, נאמר...

ומה שצריך לומר, אולי לומר שהרמב"ן כבר רמז לזה[10]- שכל עיקר הבריאה, בתור בריאה, זה בריאת הכלים, כן. אז מיד יְהִי אוֹר והאור חוזר בעולמות, מלמעלה למטה, ונאמר יורד, פשוטו כמשמעו, כיוון שיורד בצמצום, בצמצום אינסופי עד שהוא מגיע למדרגה הרצויה, כדי שהעולם יתקיים, יתחיל להתקיים. זה המצב של תֹהוּ וָבֹהוּ, בהתחלת התהליך של היסטוריית העולם, ואז זה נקרא 'אור ישר', זה מובן?

'אור ישר'- זה האור שחוזר בתוך העולמות שהם בתוך החלל, כדי להחיות אותם, ועד שאנחנו מגיעים לבריאת האדם ממש, שהוא מטרת הבריאה, מחשבת הבריאה וסוף-סוף "סוף מעשה במחשבה תחילה[11]", זוכרים את זה? ואז זה נקרא - 'אור ישר'.

ו'אור ישר' זה כולו חסד, ז"א זה ניתן, זה שפע שהבורא נותן, בלי להתייחס, בשום פנים ואופן, למה שאנחנו קוראים מידת הדין. ולכן זה מובן שמהתחלת הדברים, יש איזו סתירה פנימית, סתירה...איך אומרים את זה? בעצם, מהותית כן, בין טבע האור וטבע הכלים. כי טבע הכלים זו מידת הדין גמורה, והאור שניתן בתוך העולמות כדי להחיות אותן בא מן החסד העליון. ולכן יש לנו מושגים מקבילים כאלה. כשהאור ניתן לכלים, זה מלכתחילה לכל עניין של זכות, מידת הדין, חשבון וכו', זה מובן, כן? זה חסד גמור.

יְהִי אוֹר, ככה אני אחזור אולי למדנו את זה פעם בצורה אחרת, אני אחזור על זה, זה נקרא בלשון המקובלים 'פנים אל פנים'. אז המצב הוא כזה: כשכבר מצב הכלי , הכלי המקבל, הוא יכול לקבל האור הזה אז הוא מקבל אותו 'פנים בפנים'. ואם הוא עוד עדיין, הוא לא יכול לקבל אותו, זה כבר מופיע העניין של הזְכוּת, במובן הקבלי של זׇכּוּת הכלי. אז הוא דוחה את האור הזה, מכיוון שהוא מסוכן בשבילו. תראו, יש הרבה השלכות בהרבה, הרבה תחומים של החוכמה האנושית ובעיקר בפדגוגיה. יש לכלי נטייה לדחות את האור הזה, מכיוון שהוא, אף על פי שהוא שואף לו - בלי אור הוא לא יכול לחיות - מכיוון שהאור הזה בתוקפו מסוכן בשבילו, זה מובן? אז הוא מקבל את ההארה של האור דרך אור חוזר, דרך החזרה של האור. האור, כשהוא חוזר, מאיר את הכלי שעדיין לא יכול לקבל את האור, להכיל את האור 'פנים אל פנים', וזה נקרא 'פנים באחור', זה מובן. אז כבר 'אור חוזר' הוא תחת השלטון, אפשר לומר את זה, של מידת הדין[12]. ו'אור ישר' זה כולו חסד, זה מובן?

קהל: אמרת בהתחלה שיש גם אור חוזר וגם אור ישר

מניטו: לא, אין 'אור חוזר' אלא 'אור חוזר' של 'אור ישר'. כן, אולי אני אסביר את זה ככה: אני אקח איזו דוגמה, כשאיזה קו של אור בא על איזה ראי,[13] אז מיד הוא חוזר. אז האור שבא ממקור האור, נקרא 'אור ישר' והאור שחוזר נקרא 'אור חוזר', זה מובן, כן? טוב.

אז פה יש איזה...איך אומרים את זה, משהו מסתורי[14], כן. שדווקא העובדה שהכלי לא קיבל את האור מביא ריבוי באור[15], כי עכשיו יש לנו שני קווים, אותו קו הוא גם הקו של 'אור ישר' וגם הקו של 'אור חוזר'. ודווקא הכלי, כשדחה את האור, נהפך למקור של אור שבא מלמטה למעלה, כן. אבל ה'אור החוזר' הזה, הוא מסוג אחר לגמרי, המהות שלו היא אחרת לגמרי. הוא דווקא תחת תורת מידת הדין, אבל ה'אור הישר' שהוא בבחינת נשמה ל'אור החוזר' הוא דווקא מתורת מידת החסד. זה מובן? טוב.

ואנחנו חיים מהסתירה הזו: מצד הגוף, האור שמחייה את הגוף, הוא בבחינת 'אור חוזר'. מצד הנשמה, האור שמחייה את הנשמה, כלומר האור שמחייה את הנפש דרך הנשמה, כן, הוא מבחינת 'אור ישר'.

השורש של ה'אור ישר' זה עולם החוכמה, והשורש של ה'אור חוזר' זה עולם הבינה[16], זה מה שצריך לזכור, אם יישאר לנו קצת זמן נראה קטע על זה, ואם לא, תקראו את זה בעצמכם, הסגנון של הרב הוא לא צריך פירוש.

ודווקא אמרתי הערב שגיליתי, זה לא היה מכוון, שדווקא השנה זו השנה הרשמית של חמישים שנה של הרב[17], כשתכננו את התוכנית לא חשבנו על זה. כאילו איזה מפגש בין 'אור ישר' ל'אור חוזר'. אז פעם הזכרתי, אולי בחוג אחר, אינני זוכר, אולי פה, ייתכן שגם הזיכרון זה מצד 'אור ישר', אבל 'זיכרונות', זה דווקא מצד 'אור חוזר'... [18]

זו התוכנית שיש בפסוק הזה[19]:

  • וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר - זו מידת החסד,
  • וַיְהִי אוֹר - זה מידת הדין
  • וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב - זו מידת התפארת
  • וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים בֵּין הָאוֹר - זו מידת הנצח
  • וּבֵין הַחֹשֶׁךְ -       זו מידת ההוד
  • וַיְהִי עֶרֶב - זו מידת היסוד
  • וַיְהִי בֹקֶר - זו מידת המלכות וכל זה - יוֹם אֶחָד, זה מובן, זה עולם ומלואו.

אז זה כדי להבין שזה מתחיל בחסד: יְהִי אוֹר - זו התגלות החסד, זה עובר דרך עולם החוכמה, עולם הבינה אבל זה בא מאור עליון למעלה מהכתר. רק להזכיר את זה בקצרה, זה נקרא "אור אין סוף"

אז... אם כן, אני חוזר על ההגדרה ההיא, כשמצב הכלי עוד לא מספיק מתוקן כדי להכיל את האור, אז הוא נמצא בבחינת מלכות. כשבשלב של, נאמר גמר התיקון, יש הרבה שלבים, גמר התיקון, אז הוא יכול להיות הכלי של אותו אור, שניתן לו לפי מחשבת, מחשבת הבורא. ואז אותה מדרגה נהפכה למלכות, בבחינת עולמות יותר תחתונים, זה קשור לסוד כתר-מלכות[20], והבחינה המקבלת - מלכות, נהפכה לה לבחינה המשפעת - כתר. וכל עוד שהמצב של הכלי, של המלכות, הוא לא מתוקן הוא לא מספיק, מספיק מתוקן, אז האור חוזר וחוזר מיד בבחינת 'אור ישר'. אבל מתלבש באור החוזר הזה עד ש...בשלב של גמר התיקון, אז אותה מדרגה שנבראת כבריאה, מגיעה למדרגת אלקות, לעולמות יותר תחתונים. זה מובן?

ולכן, אם אנחנו מבינים מספיק, אם זה מספיק ברור, סוד מחשבת הבורא הוא יותר בכלי שהוא המקור של האור החוזר, מבאור הישר. האור הישר, וזו הנקודה השנייה, הוא אור פשוט לגמרי, אור פשוט. לכן, אין הבדל בבחינת אור ישר, לא רק בכל המדרגות אלא בכל העולמות וגם בכל המדרגות של כל עולם. כל ה.. כל ריבוי הצורות, וסוף-סוף אנחנו מגיעים למושג של 'הפרצופים', בא דווקא מהכלי[21]. זה מובן?

השינוי בא מהכלי, השינוי במדרגות בא מסוד הכלי. וזה לא ההפתעה היחידה, זה לא ההפתעה היחידה של תורת הקבלה: שורש הכלי הוא יותר גבוה משורש האור[22], במחשבת הבורא. סוד העולם בתיקונו, הוא נמצא בכלי יותר מבאור. זה...כנראה זה סותר את המושגים הפילוסופיים, כן. אבל צריך קצת להעמיק את זה כן, אני רק גומר את המשפט, ה'אור הישר' הוא אור פשוט לגמרי ויש הרבה השלכות לזה, כי זו הנקודה שמאחדת את כל הבריות ולכן סוד ייחוד ה' נמצא בבחינה של ה'אור ישר', של 'אור הישר'. יש השלכה באמונה ובכל מדרגות החיים ובמציאות הכי פשוטה.

כל בריאה, בבחינת ריבוי הבריות, היא עולם בפני עצמו שאין לה שום קשר לבריאה השנייה. לכן, רק דרך האמונה ב'אור הישר' הזה, יש אפשרות של איזה מפגש של איחוד, איחוד הערכים, איחוד הנפשות...זה עולמו של 'אור ישר'. וזה שייך - ואחר כך נראה את זה יותר בפרטים - זה שייך למדרגה של שם הויה שנקרא: 'ההויה הפשוטה', השם שלא נכתב ולא נקרא[23]. יש שם שנכתב ולא נקרא, יש שם שנקרא ולא נכתב, אבל יש שם שנקרא: 'הוויה פשוטה', שלא נקרא ולא נכתב[24]. זה סוד, לפי ההגדרות של הרב אשלג, זה סוד של רצון להמציא רצון[25] - נראה את זה אח"כ, אם זה אומר לכם משהו...טוב, אז נראה.

אבל המקור הראשון של הניתוח הזה, ההסבר הזה, זה שער האותיות[26] בשל"ה הקדוש. הוא מביא קטע מ"הזוהר" שמסביר שכל עולם ועולם יש לו שם הויה משלו, יש שם הויה של עולם האצילות, יש שם הויה של עולם הבריאה וכן הלאה. ובכל ספירה וספירה מתגלה שם הויה שלם, כן. הגילוי הוא לא כל פעם שלם, זה תלוי באיזו מדרגה אנחנו מדברים. אבל כל השמות האלו, נאמר, מקבלים את החיות שלהם משם הויה הפשוטה, מהשם הפשוט שלא נכתב ולא נקרא. ושהוא השם הויה דאצילות, שמתגלה בתפארת דאצילות שנקרא: 'ה' אלוקי ישראל[27]', תזכרו את זה. זה יעזור להבין הרבה דברים,[28] כן.

כשהיא הוויה פשוטה לגמרי, ואני חוזר בקצרה על ההגדרה של הרב אשלג, אחר כך אני חוזר על השל"ה. ההגדרה של הרב אשלג היא פשוטה מאוד, זו הנחה ראשונית של כל פירושו על חוכמת הקבלה.

אנחנו לא יודעים למה, אפשר אחר כך אחרי הרבה-הרבה לימוד להרחיב קצת, למה( בסגול) ולמה הבורא רצה לברוא עולם... אבל איזה עולם רצה לברוא – זה מתגלה אחר כך, בסוד 'אור חוזר'. בסוד 'אור ישר' זה רק הרצון הפשוט להמציא רצון של הבריות. והרצון להשפיע, הפשוט לגמרי, שהוא רוצה להמציא 'זולת' של הבורא, שההגדרה שלו היא 'הרצון לקבל'.

ולכן, יש מדרגה, פשוטה מאוד, שנקראת: 'רצון להמציא רצון' בלי שום דיוק, איך זה יהיה, נראה אחר כך, "לראות מה יקרא לו"[29], כן. זה סוד המהלך של התולדות בהיסטוריה, כן. אבל אולי אתם זוכרים, קצת נרד בנושא, את המשנה שלמדנו לפי החסידות פעם: "דע מה למעלה ממך[30]", כן.

אז הפשט זה: "דע מה למעלה ממך עין רואה.." וכן הלאה. זה הפשט, חשוב... אז כבר ב"זוהר"[31] קוראים את זה ככה: "דע מה למעלה - ממך", ז"א ה"מה", הפירוט, מה יש למעלה, זה בא ממך. אבל מלכתחילה למעלה יש, היה ויש, במדרגה הכי עליונה שאפשר לתפוס בה, רק רצון פשוט להמציא עולם. מה הם החוקים של אותו עולם? זה בא אחר כך מלמטה למעלה. דע ה"מה" שיש למעלה, בא ממך. זה מפתח של הרבה-הרבה נושאים.  

קהל: הרב שרקי: האם בגלל זה שורש הכלים גבוה משורש האור?

מניטו: נכון, מבחינת שורש. ולכן אנחנו מגיעים פה לאיזו נקודה ואחר כך נחזור לנושא ש...איך אומרים בהלכה? 'ריבוי הצלם'[32], כן. התגלות הצלם בא מלמטה למעלה וזה מגלה את שורש רצון הבורא. אבל ה'רצון הבורא' כשלעצמו, הוא 'רצון פשוט'. פה אנחנו נלמד מיד אחר כך, את העניין של חוקות הטבע והנס, את העניין של ההכרח והבחירה, כן. אבל השורש של כל העניין זה ב'אור ישר פשוט'.

ז"א קודם כול להגדיר אותו בפשטות הגמורה, כן. יש ביטוי בקבלה שאנחנו מוצאים אותו הרבה-הרבה אצל המפרשים של הקבלה זה, יש השוואה גמורה גבי הבורא, בפני הבורא, בין כל הבריות בבחינת אור ישר.

ההגדרות, ויש אינסוף הגדרות, ההבדלים, נאמר, זה בא מ'אור החוזר'. מבחינת 'אור ישר', אין הבדל בין 'קרני ראמים' ו'ביצי כינים[33]'. הרצון להמציא בריות, הוא פשוט ושווה בין כולם. זה סוד השם הפשוט.

השל"ה מסביר את זה[34] בהסבר שהמקור שלו בא מהזוהר, ו'אותיות' זה מלשון 'אׇתוֹ', 'אתא' בארמית שבאו אחר כך. יש שם בלי אותיות, ואחר כך השם מתלבש באותיותיו, ממה שמקבל מהלבוש של ה'אור החוזר'. אבל ה'אור חוזר' בא מרצון הכלי, זה מובן, כן. ולכן פה יש לנו נקודה חשובה מאוד, שסוד ייחוד ה' נמצא בשם הפשוט של ההוויה הפשוטה של ה'אור הישר' ושם יש ישרות לזה. טוב, מה הייתה השאלה?

קהל: (ישראל פיבקו) לגבי השל"ה בשער האותיות. השל"ה בשער האותיות אומר שהתורה ניתנה לפני החטא במילה אחת. אחרי כן התפרדו האותיות למילים...

מניטו: נכון, רק דקה. אז כל מה שאמרנו לגבי השם כן, זה נכון גבי התורה עצמה. יש תורה שנכתבה 'שחור על גבי לבן', זה אחרי ה'אור החוזר' כן, זה סוד האותיות. יש תורה שנכתבה 'לבן על גבי שחור', התורה שהיא בבחינת 'לבן' היא התורה, זה סוד התורה שבעל פה, כן. זו התורה הפשוטה שמתלבשת, לפי הנסיבות, באותה צורה שהיא מתלבשת דרך עולם האצילות, עולם הברי... במילים אחרות: יש תורה של עולם האצילות, יש תורה של עולם הבריאה. ומעולם לעולם, מלמעלה למטה, אז הדיוק הוא יותר מדויק לפי האותיות, כן וזו אותה תורה.

( השיעור נקטע )

 

 

 

 

[1] ראו 'פתיחה לחכמת הקבלה' אות ד (בפירוש הסולם על הזהר כרך א)

[2] "התהום והבהום הם שני קטבים המופיעים בצד הנברא מיד בבריאת העולם: ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ״. שני קטבים אלו בעלי עתיד שונה. הראשון, הנתון לדטרמיניזם המוחלט של חוקי ההוויה - הטבע, נתון לכליה, והשני הולך לכיוון החופש המוחלט. לתוהו יש מהות הווייתית שונה מזו של הבוהו. התוהו הוא הצד שעתיד להפוך לטבע, בעל מערכת חוקים קבועה. זו ההיסטוריה שלו. התוהו הופך להיות הצד הבלתי פרסונלי של המציאות. לעומתו יש בבוהו מישהו, תודעה, חופש, מוסר, ערכים. הצד הבלתי פרסונלי לעומת הצד הפרסונלי, ויש אנטינומיה בין שני צדדים אלו, בין האובייקט הבלתי פרסונלי לסובייקט, בין המושא - עולם התוהו, לנושא - עולם הבוהו" ( מתוך סוד מדרש התולדות – להלן 'סוד מדרש' – כרך ג פרק 'נאצלים ונבראים' )

[3] "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית פרק ב פסוק ז)

[4] רש"י שם

[5] וראו פירושו של מניטו ל"וחיתה נפשי בגללך" ב'סוד מדרש'  כרך ו פרק 'נפש ועצם' וכן 'עץ חיים' היכל ו היכל 'נוקבא דז"א' שער ל"ט שער 'מ"ן ומ"ד' דרוש ז "כי זה ממש נפש של הנוקבא כנודע כי שם ב"ן הוא בנוקבא דאצילות וכן הוא בעולם עשייה הנקרא נפש של ב"ן לכן ע"י שם זה נוצר נפש של האדם תחלה וזהו הבא לאדם בעת צאתו ממעי אמה ששם זה הוא פנימית ורוחניות עולם הנוקבא "

[6] רמב"ן בראשית פרק א פסוק א

[7] אולי בהשראת תהילים פרק מב פסוק ח "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך" וראו זוהר בראשית דף נא עמוד ב " וכד ההוא קלא אשתמע כל תהומה קרי לחבריה" וכן ילקוט שמעוני תהילים מזמור מב סימן תשמג

[8] זהר בראשית ( הוצאת מוסד הרב קוק על ידי ראובן מרגליות וכן כל הציטוטים בהערות הבאות) דף לא עמוד ב

[9] ראו 'מבא שערים' למהרח"ו ( להלן 'מבא שערים') שער ב חלק א פרק ב וראו עוד בפתיחה לחכמת הקבלה ( זהר פירוש הסולם כרך א ) אותיות נו-סח

[10] פירוש לבראשית פרק א פסוק א :" אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן."

[11] ראו של"ה (הוצאת יד רמ"ה וכל ההפניות בהמשך לשל"ה הן על פי הוצאה זו ) הקדמת 'תולדות אדם' אות נ"ו ובהערה ע"ח שם ובהגהות הרב שמואל אשכנזי בסוף הכרך.

[12] השוו 'עץ חיים' היכל א היכל א"ק שער ו 'שער עקודים' פרק ח : "הנה צריך להבין מאוד אמיתות הענין פנים ואחור באורות יקראו התפשטות והסתלקות ונקרא יושר וחוזר ובכלים נקרא פנים ואחור דהיינו שבאור לא שייך פנים ואחור שהכל פנימיות אמנם ודאי שהוא כולל דין ורחמים ובהיותו מתפשט ויורד למטה ונכנס במקום הראוי לו נקרא אור יושר כי הוא מאיר בבחי' הרחמים שבו וכשהוא חוזר לעלות אז מאיר במקומו בהיותו שם למעלה בבחי' דינין שבו הנקרא אור חוזר ואז הכלי לא יקרא כלי דפנים כמו בהיותו מקבל אור יושר רק יקרא כלי דאחור "

[13] ראו פרדס רימונים לרמ"ק ( להלן 'פרדס' ) שער עשר ולא תשע פרק ב:" כי כל ספירה מקור לכל אשר תחתיה וכל ספירה היא מראה שבה מכה אור העליונה והאור חוזר עד שבדרך זה יעלו המאורות ישרים וחוזרים עד אין מספר"

וראו עוד בהקדמת מהרח"ו ל 'ארבע מאות שקל כסף' : "אור ישר מאיר מלמעלה למטה וזהו ונהרין וסוד אור החוזר בסוד המראה המלוטשה שכאשר יכה בה האור שמש יצאו ממנה הניצוצות ...וזהו 'וניצוצין'

[14] ראו ספר הבהיר קע"א ( לפי נוסחת פירוש אור הגנוז ) :"מלמטה למעלה לא ידעינן...ולא עוד אלא העולה אפשר לו לעלות בדרך שלא ירד"

[15] ראו 'פרדס' שם בהמשך הפרק: " אמנם סוד אור המתהפך אינו מאיר בסוד אור הישר. כדמיון נצוץ השמש שלא ידמה החוזר מכחו אל עצמותו, כי החוזר תולדה אחת מתולדותיו בסבת אחד מהמקבלים, וניצוץ הישר הוא עצם הנצוץ בעצמו, ועד"ז נקיש באצילות. וכמו שלא ידמה האור בחזרתו מתוך העששיות והמראה שאינה מאירה אל חזרתו מתוך מראה בהירה ספיר גזרתה, כן הענין בסוד חזרת האור מהמלכות או מהיסוד וכיוצא בו. וכן שנוי האור לפי שנוי הגוונים במראה המקבלת הניצוץ וחוזרת אורה אל מקורה הקדמון. ואלה הם חלוקים בבחינות האורות בזולת חילוק אחר שיש בין הישר והחוזר כאשר נבאר" וכן ב'עץ חיים' היכל א 'היכל א"ק' שער ו 'שער העקודים' פרק ה :" נמצא שיש כאן ג' מיני אורות א' האור הא' שבכולם והוא נקרא עקודים כנ"ל ב' הוא הרשימו שנשאר מזה האור שבא דרך יושר והוא רחמים ג' הוא האור הבא אליו דרך עליית הספי' שאז הוא דרך אחוריים שהוא דין והנה בבא אור הג' שהוא דין פוגע באור הרשימו הנשאר שהוא רחמים ואז מכים ומבטשים זה בזה משום שהם ב' הפכים זה אור ישר והוא רחמים וזה אור חוזר והוא דין וזה חפץ לעלות אל מקורו והוא אור הרשימו אע"פ שאינו עולה ממש עכ"ז חשקו וחפצו הוא להדבק ולקבל ממנו והאור חוזר הוא חפץ לירד נמצא ששניהם אינם שוים בטבעם לכן מכים זה בזה כנודע כי כל בחי' הכאות ובטישות אורות זב"ז הוא כאשר אינן שוין ואז נופלין ניצוצין מאור היורד שהוא דין והוא גרוע מאור הרשימו וזהו אור אחר רביעי"

וראו של"ה פסחים אות קפ"ב

והשוו לדברי מניטו בשיעור על קטרוג הלבנה:" מכיוון שהשכל שייך עוד לעולם האור, שהוא באחדות גמורה אבל הרגש הוא כבר קשור לריבוי שיש בכלים " וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים" ולכן, כל רגש הוא לעצמו. האיחוד בין הממדים שיש ברגש, הוא בלתי אפשרי בעולם הזה "

[16] ראו 'סוד מדרש' כרך ז פרק ויגע בכף ירכו:" כיסא הכבוד הוא מציאות השייכת לספירת הבינה, כלומר לעולם הבריאה. ידועה האמירה ״התשובה מגיעה עד כסא הכבוד״, דהיינו עד ״מלכות דבינה״. התשובה האמתית מתקנת את השבירה של כל הכלים עד הבינה משום שהיא קושרת את הדין הקשה הנמצא למטה לשורש הדין עצמו. זה נקרא לקשור מלכות לבינה, להעלות את הדינים לשורשם. אז נפתחים השערים, כלשון הפייטן בנוסח האשכנזי של הימים הנוראים: ״פתח לנו שער״ מה שנדרש כדי שזה יקרה הוא תיקון המעשים. תיקון זה פותח את המעבר לשפע בבחינת אור חוזר. שפע זה בא מהבינה. התנאי לכך הוא שהתשובה תגיע עד לכיסא הכבוד, עד הבינה." וראו עוד על בינה ואור חוזר בשל"ה פסחים אות תא.

[17] הכוונה לפטירתו של הרב קוק בשנת 1935.

[18] אולי כוונת מניטו היתה באופן הבא:"אִמרו לפני ( מלמטה למעלה ) בראש השנה מלכויות זיכרונות ( רבים ) ושופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות – כדי שיעלה זיכרונכם ( יחיד מלמעלה למטה) לפני , לטובה, ובמה – בשופר" מסכת ראש השנה דף ט"ז, או שמא כוונתו לכך שזיכרון יחיד – אור ישר יחיד, וזיכרונות – צורת הריבוי , שמאפיינת אור חוזר , כפי שהסביר קודם לכן.

[19] מניטו חזר על הסבר הפסוק הזה לפי סדר הספירות פעמים רבות ויתכן שהמקור הוא בתיקוני זהר תיקון שלשים דף עד עמוד א ד"ה 'קם סבא חד ואמר'

[20] ראו ספר יצירה פרק א משנה ז "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן" וראו דיון מקיף על כך בפרדס שער ט"ו, ובמיוחד בפרק חמישי:" ואמרו האור היורד למטה דרך המדרגות וחוזר ומתעלה ונמצא ...כל האצילות בשווה כי הכתר במלכות ומלכות בכתר אי"ן אנ"י "

וראו בספר מעלות הסולם תיקון 21 אות תתקט"ו: "נעוץ סופן בתחילתן: פירוש כי אין אור נמשך מא"ס ב"ה אלא ע"י זווג דהכאה מן אור העליון על המסך שבכלי המלכות המעכב על האור העליון שלא יתפשט ממנו למטה ומזווג זה נולדים עשר ספירות של אור החוזר ממטה למעלה אשר מלכות של אור הישר חוזרת ונעשה לבחינת כתר של אור החוזר וכתר של אור הישר שב להיות מלכות של האור החוזר ונמצא סופן של עשר הספירות דאות הישר נעוץ בתחלתן של עשר הספירות דאור החוזר ותחלתן של עשר הספירות דאור חוזר נעוץ בסופן של עשר הספירות דאור ישר"

[21] 'מבא השערים' למהרח"ו שער ה חלק א פרק א ב'צמח' אות ג

[22] "כשהקו חוזר ופוגש את הרשימו הוא בונה מהרשימו את הכלי. לכן צריך להבין כי שורש הכלי, הוא יותר גבוה משורש האור. כי האור שחוזר, הוא אור בצמצום. אבל הרושם הוא רושם של האור המוחלט. זה סוד מסתרי תורה" – מתוך תמלול שערי אורה שיעור 46

[23] 'פרדס' שער יט פרק א ושל"ה 'בית ה' אותיות עו-עט

[24] של"ה 'בית ה' אות פד

[25] "אבל רצון זה לא מידה. רצון זה רצון. והרצון מתגלה דרך מידות. הכוח של הרצון זה להמציא רצון, זה הגדרה של הרצון: רצון להמציא רצון. זה הגדרה של הרב אשלג. הבורא רצה לברוא רצון, רצון של הבריאה. זה קשור לסוד של המשמעות של המילה: 'ארץ'. עצם הארץ זה הרצון. למדנו דרך פעם דרך השל"ה על הגדרה של הזהר: "הוא ושמו אחד". מה זה שמו? זה רצונו. רצון בגימטריה שמו. אני מכיר מישהו בשמו, מה יש באותה ידיעה שיש בשמו, באותה אינפורמציה שיש בשמו, מה אני מכיר בזה? איך הוא רוצה כשהוא רוצה, את המידה, את המידות של רצונו, אז אני מכיר אותו. הרצון מגלה את עצם ההויה שהיא נסתרת, ההויה אין לנו תפיסה, אבל יש לנו תפיסה דרך הרצון." שערי אורה שיעור 61 .

וראו ביתר ביאור ב'סוד לשון הקודש' ( להלן 'סוד לשון' ) כרך 1 שיעור ט :" בגלל קושי העניין נסביר את עיקר שיעורנו בלשון קבלת הרב אשלג. רצון ה' כבורא, מתגלה בבחינת "כתר". שום בריאה אינה יכולה להחזיק מעמד לפני אותו רצון. הרב אשלג מסביר כי רצון הבורא כבורא מתגלה כ"רצון להמציא רצון", ופירושו רצון לתת מציאות לרצון של הנברא. רצון הבורא הוא להשפיע, אך כדי להשפיע צריך שיהיה מישהו שמקבל את השפע, ולכן צריך שיהיה בבריאה רצון לקבל. הרצון של הבורא במדרגה העליונה ביותר הוא רצון להמציא רצון למקבל. הרצון לקבל הקיים בבריאה הוא הופכו של רצון הבורא להשפיע ובזה הבריאה היא הפך הבורא. מתוך הריחוק המוחלט שבין רצון הבורא לרצון הנברא, אין הנברא יכול לעמוד בשעת הבריאה בפני רצון הבורא. עמידה של הנברא בפני רצון הבורא, פירושה יכולת להצדיק את עצמו, אך מי יכול להצדיק את עצמו כל עוד שלא קיבל את הזכות לאמת את קיומו? כדי להיות קרוב לבריות, הרצון העליון צריך להקטין את תוקפו וזה סוד כתר מלכות: צריך שהכתר יגיע למדרגה של מלכות."

המושג "רצון להמציא רצון" מובא ב'מעין החכמה', 'פרדס' ושל"ה, בכל המקורות הללו – ובמיוחד בספר האלימה לרמ"ק עין הבדולח תמר א פרק ד - נראה שמדובר במושג המגשר בין הפער של חוסר אפשרות ליחס רצון לאין סוף כיון שמצביע על חיסרון לבין הרצון כפי שמתבטא בעצם מציאות הבריאה כבריאה. אך דיוקו של מניטו על פי תורתו של הרב אשלג הוא רצון להשפיע שממציא רצון לקבל ( מושגי הרב אשלג) – כלומר רצון מחודש אחר משלו ( ביאורו של מניטו) .

[26] לא מצאתי בשער האותיות וראו הערה 16 וכן 'בית ה' ' אות מז

[27] " אף על פי שעיקר התגלות עולם מיוחד זה בהויה שלו, דהיינו הזעיר אנפין, והזעיר אנפין זה התגלות בעולם שלנו של הזעיר אנפין דחכמה שהוא אלהי ישראל. צריך לזכור את זה תמיד: השם 'אלהי ישראל' זה הזעיר אנפין דחכמה. זעיר אנפין דחכמה מתגלה דרך הבינה, בזעיר אנפין עצמו, והוא נקרא הויה" 'שערי אורה' שיעור 49

[28] " דהיינו, יש הבדל בין כתר וכל שאר הספירות. כתר זה התגלות, הרצון להמציא רצון. אבל מיד כשהרצון להמציא רצון מתגלה, יש שני הפכים שמתגלים, כי בכל מדרגה ומדרגה, יש פנים ואחור. ופנים ואחור, זה השורש של כל ההפכים. ומכיוון שיש הפכים, צריך לאחד אותם. לכן יש שלושה קוים. זה סוד מידת התפארת. מידת התפארת מגלה את האיחוד של הכרח ההפכים, שבא ממחשבת הבריאה. מיד כשהבורא רצה לברוא, יש הצורה ההיא של השתלשלות הדברים, וזה ממש הסבר ברור, פשוט, קב ונקי. ונראה אח"כ קצת מה שטמון בזה." 'שערי אורה' שיעור 47

[29] בראשית פרק ב פסוק יט

[30] שפת אמת וירא תרנ"ו , וראו פירוש נוסף באוהב ישראל לפרשת שקלים :" ועפ"ז י"ל ג"כ מה דאי' במס' אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים היינו כל התוארים והמדות והכוחות נשגבות עליונות הכל הוא ממך היינו ממעשה הצדיקים "

[31] אולי הכוונה לזוהר תרומה קנ"ה א ד"ה ר' אלעזר' או להקדמת ספר הזהר דף א ב מאמר מי ברא:   "מה ידעת" וראו בפירוש אור יקר שם ( היה בספרייתו של מניטו )

[32] על פי יבמות דף סג עמוד ב :"כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה ממעט את הדמות"

[33] מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

[34] בית ה אות לב

 

הוספת תגובה