ארכיון שיעורים

archionup1

quality
logo arc

פרק כד (#2): מטרת התורה, וההבדלים בין אומות העולם וישראל, ובין מלאכים ובני אדם[1]

(שיעור 2 הישן)

 

 

תמלול ומקורות: איתי קולין

הגהה והשלמת מקורות: צוות מכון מניטו

 

 

 

תוכן:

המטרה במסירת התורה: תיקון עולם המציאות, דרך מצוות מעשיות

למה אומות העולם לא קיבלו את התורה?

סוגיות יסוד בנושא הגיור

בני בית אצל הקב"ה: על ההבדל בין בני האדם למלאכים

 

 

 

המטרה במסירת התורה: תיקון עולם המציאות, דרך מצוות מעשיות

מניטו: נחזור על מה שקדם בפרק, המהר"ל מביא מדרש במסכת שבת, והמדרש מצטט, כשעלה משה בהר סיני כדי לקבל את התורה... [הפסקה בהקלטה] ...מופשט מכל דבר שבמציאות, מכל דבר שבטבע. ומכיוון שהתורה היא סדר העולם, באותה בחינה שהיא סדר של העולם, אז היא שייכת לעולם של הסדר. אפשר להבין את זה ככה.

עולם המציאות זה עולם שהטבע שלו הוא להיות תהו ובהו, ודווקא היעד של התורה - זה מה שמגלה אחר כך הקב"ה דרך דברי משה למלאכים עצמם – היעד של התורה זה לסדר את התהו ובהו של העולם, של עולם המציאות. וזה נקרא 'היצירה'. זה החלק של הבורא: היצירה. זה סדר, התחלה של הסדר של התהו ובהו של העולם, ונשאר חלק לבריאה שנקרא 'עשייה'.[2] ובכל מקום במקרא, כשאתם מוצאים את המילה 'עשייה', המשמעות היא תיקון, לתקן. הדוגמה היא במפרשים,[3] זה בא מהמדרש, על דווקא הפרשה בעוד שבועיים: "כי תצא למלחמה... וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ" (דברים, כא). ורש"י מביא את המדרש שמסביר: מה זה "וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ"? זה לשון תיקון. אבל זה כלל אצל המפרשים: "לעשות" זה "לתקן". [...] השלבים של מעשה בראשית: קודם כל הבריאה, זה הרגע הראשון: "בראשית ברא אלוקים", ואחר כך, החלק של הבורא בתיקון העולם, בתיקון המצב של תהו ובהו - זה נקרא 'יצירה'. ודרך האדם, המשך של התיקון, של הסידור נאמר, של הסדר של התהו ובהו - זה נקרא 'עשייה': "אשר ברא אלוקים, לעשות" – מיהו העושה? בששת ימי בראשית זה הבורא. מאז, מכאן ואילך, זה האדם. ולכן המצוות נקראות "מצוות מעשיות". כי היעד של המצוות זה לגמור – להמשיך, אבל לגמור – את התיקון שהתחיל ב'יצירה'. זה מובן?

אז למה הבאתי את כל זה? מאיפה יצאנו? מה הייתה השאלה?

קהל: לא הייתה שאלה.

מניטו: לא הייתה שאלה (צחוק).

קהל: [...]

מניטו: אה, זהו זה. זה ההגדרה של התורה לפי המלאכים. מכיוון שהתורה היא שכל פשוט, מכיוון שהיא סדר העולם, אז היא שייכת לעולם הסדר. זאת אומרת למעלה, למרום. והתשובה של הקב"ה למלאכים, וכפי שמסביר המהר"ל, דווקא דרך דברי משה בויכוח שלו עם המלאכים, היא שהתורה היא היעד של בריאת העולם. זאת אומרת, להשלים את הסדר של מעשה בראשית. ולכן זה מה שאנחנו לומדים בבחינת מקבלי התורה, אבל זה התחיל עם משה רבנו, לפני זה - זה לא היה ידוע: זה התפקיד של האדם לקבל התורה, כדי להשלים את התיקון של התהו ובהו. זה מובן?

ופה יש לנו הבדל, זה נושא בפני עצמו, אבל כדאי לציין את זה במקום הזה של הלימוד: יש לנו הבדל בין היהדות וכל שאר הדתות. כי היעד של התורה זה תיקון העולם. וזה מלכתחילה של כל חטא.[4] כשיש חטא, אז החטא, התוצאה של החטא - זה קלקול של התהו, אבל מכל מקום, מלכתחילה היה צריך לתקן את התהו ובהו. וזה נקרא בלשון המקרא: עשייה, לעשות. ולכן עיקר התורה זה מצוות מעשיות. בכל שאר הדתות, היעד של הדתיות נאמר, הוא יעד אחר לגמרי. הם אינם מכירים במצוות מעשיות. זה ההבדל. בפרט עם הנצרות, אבל [גם] עם שאר הדתות. יש להם פולחנים, יש להם כפרות, ויש להם כל מיני סידורים דתיים, אבל היעד של תיקון התהו ובהו – מה שנקרא 'מצוות מעשיות' במובן היהודי, העברי של המושג – לא מכירים בזה. טוב, זה נושא בני עצמו, אבל כדאי לציין את זה. אז הפסוק הראשון לפי המלאכים היה: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" ה' "תנה הודך בשמיים". המקום של התורה הוא השמים. ואנחנו יודעים את המושג של "תורה מן השמים". זה נכון כי המקור של התורה הוא מן השמים, אבל היעד שלה זה: "וירד אלוקים על הר סיני" (שמות יט, כ) - על הארץ. כדי לתקן את עולם המציאות, שכל טבעו הוא – וזהו ההגדרה של 'הטבע' – להיות במצב של תהו ובהו. זה מובן, כן? כי בסיפור של מעשה בראשית, החלק של הבורא זה: ששת ימי המעשה. הוא היה הבורא, היוצר, והעושה. מכאן ואילך, אז יש איזה תפקיד של האדם להשלים, לגמור את התיקון הזה. תזכרו רק את הפסוק הזה: "אשר ברא אלוקים לעשות". אבל מי הנושא של 'לעשות'? ברור שזה הקב"ה, אלא דרך מצוות מעשיות של בני אדם. זה בקצרה את כל הנושא. אחר כך, כשסוף סוף המלאכים הבינו את זה, אז אמרו: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ", ומוסיף המדרש: "ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב" זאת אומרת, לא אומרים עוד את הפסוק של "תנה הודך על השמים".[5]

זה בתמצית מה שלמדנו כבר באריכות בשיעורים הקודמים. אז נמשיך עם הפירוש כל המדרש הזה:

"שכל הדברים הטבעיים נבראים בששת ימי בראשית, והתורה שהיא שכל גמור"

מכיוון שהיא הסדר המוחלט של כל עולם אפשרי במציאות. ולכן, טבעה של התורה, אם אפשר להגדיר את זה ככה, היא למעלה מהמציאות שלנו. והרבה פעמים המהר"ל חוזר על אותו כלל: כי הבריאה בעולם שלנו, בעולם הטבע - היא לא מקבלת את התורה בירושה. זה כלל ידוע: התורה לא מתקבלת בירושה, צריך לקנות אותה, מכיוון שהיא באה מחוץ למציאות שלנו. יש אנשים שמחפשים תורה שלהם, תורתם, דרך המציאות. אתם מבינים את ההבדל שיש בין זה לבין היהדות. מי שמחפש את התורה – תורת האמת – דרך המציאות, אז הוא מחזיק רק דעה... איך אפשר להגדיר את זה? דעה, אפילו מדעית, אבל דעה חלקית. לא רק חלקית, דעה... איך אומרים את זה, שכחתי את המילה בעברית - [צרפתית] (עזרה מהקהל) - ארעית, חולפת. כן, חולפת. וכל התורות של בני אדם הם מתחלפות, לפי רוח הזמן ולפי מצב של המציאות. היעד היא התורה האמיתית. אבל אי אפשר למצוא את זה דרך הניסיון של הטבע. זה מובן?

קהל: זה הכוונה שהוא [...] 'שכל גמור'?

מניטו: זהו, 'שכל גמור', מופשט. זאת אומרת נבדל מדוגמה זו או אחרת של מציאות. ושייכת לכל המציאות האפשרית. אבל לא קשורה לתקופה זו, לתרבות זו, זאת אומרת. זה דווקא ההגדרה של התרבות: זה משהו חולף. זה כמין... גם הביטוי הזה שכחתי, אבל אני רוצה למצוא אותו לבד. זה אופנה. זה אופנתי. זה מובן?

קהל: זאת אומרת הנצרות היא שייכת ל...

מניטו: לתקופה מסוימת. והיא מתחלפת מדור לדור. כל פעם הם מודים שטועים, אבל האמת בידם. [צחוק קהל]. יש המון דוגמאות בהיסטוריה של הנצרות.[6] הם יודעים שבמה שהם היו מאמינים במאה הקודמת זה שקר גמור, אבל מתחילים[1] להחזיק באמונה: "אנחנו צודקים, אנחנו..." - טעו! למשל מה שאמרו על היהודים. לא, למשל מה שקרה עם גלילאו, זוכרים את זה? [...] וגם בעם היהודי יש גם כן תכונה כזו, זה נקרא 'הרפורמים' (צחוק) זה משהו דומה (צחוק).

קהל: אז אם ככה, זה גם אצל המוסלמים!

מניטו: זה משהו אחר. אצל המוסלמים זה משהו אחר.

קהל: הם גם [...]

מניטו: לא, יש להם אחיזה אחרת לתורה. זה סגנון אחר לגמרי. אפשר לומר שמלכתחילה הם טעו, אבל זה... לא, זה ממש עולם אחר לגמרי. אז אני ממשיך בעניין. יש עוד שאלה? איזה שאלה?

קהל: אני חוזרת אחורה. בנושא העשייה. בנושא העשייה שדיברת בקשר... כשה' עשה את תחילת העולם, מבראשית...

מניטו: בבראשית עד...?

קהל: ברא, הבריאה, בריאת העולם. אז אתה אמרת שהעשייה זה סדר של תיקון. לסדר את ה...

מניטו: זה תיקון של התהו, כן.

קהל: עכשיו, אז אם הוא בורא את העולם, אם הוא בורא את הבריאה, את המאדים, אם הוא בורא את העולם עצמו – ממה הוא מתקן? הרי שום דבר לא היה קיים. איך? מה הוא מתקן?

מניטו: לא, זה שאלה אחרת לגמרי. ההנחה היא שהעולם נברא. אבל התוצאה של הרגע של הבריאה, לפי סיפור התורה, לפי המקרא זה: "והארץ הייתה תהו ובהו" (בראשית א, ב) - נבראת בבחינת תהו ובהו. התהו ובהו הזה בא לתיקונו במשך ששת ימי המעשה, שזה נקרא "היצירה": "ויצר ה' אלוקים", "ויצר ה' אלוקים" (בראשית ב, ז/יט). והתיקון הזה בא עד – ולא עד בכלל – גמר התיקון. עד סוף היום השישי של ששת ימי המעשה. מכאן ואילך זה התפקיד של האדם לגמור את התיקון. זה מובן?

ולכן, גם המלאכים צודקים וגם משה רבנו צודק. זאת אומרת המדרגה של התורה היא שייכת לעולם העליון, היא סדר מלמעלה מכל טבע אפשרי. אבל היעד של התורה – מכיוון שיש בריאת העולם – זה סוף סוף להתמסר או להתגלות לבני אדם, כדי שעל ידי אותה התורה שהיא מן השמיים - יגמרו את תיקון התהו ובהו. זה מובן? כל הסיפור של החטאים זה בא אחר כך. אם יש חטאים, זה מסבך את התפקיד של האדם. אבל זה – אני לא רוצה לומר "זה משני", מכיוון שאנחנו מלאים חטאים, זה לא משני – אבל מלכתחילה זה היה נושא משני. הנושא העיקרי זה תיקון התהו ובהו. זה מובן?

 

 

למה אומות העולם לא קיבלו את התורה?

אז אני חוזר על המשפט של המהר"ל:

"פירוש שכל הדברים הטבעיים נבראים בששת ימי בראשית. והתורה שהיא שכל גמור, ומעלתה ומדרגתה על הטבע, ולפיכך היא מסודרת מן ה' יתברך בסדר קודם העולם הטבעי".

וזה הולך לפי דעת המלאכים.

"ומה שאמרו תשע מאות ושבעים וארבע דורות דוקא קודם שנברא העולם, דבר זה מבואר" - במקום אחר. דיברנו קצת בשיעור הקודם, אבל לא צריך להרחיב את העניין פה - "סוף סוף כמו שהתורה שכל גמור רחוקה היא מן הטבע, עד שהיא בסדר קודם העולם" – בלשון המהר"ל, אבל זה מובן, כן? – "אין ראוי לתת אותה לבשר ודם שהוא טבעי"

זה טענת המלאכים. וזה גם כן אנחנו למדנו את זה – טענת הגויים. כי התורה האמיתית לא שייכת לאדם. ולכן באים בטענות נגד ישראל: מה אתם מחזיקים איזה גאווה, מקיימים את התורה? זה בלתי אפשרי. התורה היא למעלה מהטבע. וכששואלים את הנוצרים למשל: "גם אתם מאמינים שהקב"ה גילה אותה לבני אדם. אתם מאמינים במעמד הר סיני!" כי זה כתוב בספר שלנו, כן? אבל הם לא מאמינים – אז התשובה שלהם היא ערמומית לגמרי. הם טוענים ככה: "כדי שהאדם ידע: עד כדי כך [הוא] לא יכול לקיים את התורה, אז הקב"ה מסר להם את התורה דרך משה רבנו, כדי שידעו שאי אפשר לקיים אותה[7]". מה חסר להם? איזה ממד חסר להם בנפש שלהם? אמונה של מה?

קהל: בעולם הבא.

מניטו: לא לא, נחזור, אחר כך נדבר על זה. אמונה של מה?

קהל: [...]

מניטו: שאפשר לקיים, כן? אבל הטענה שלהם: "מהפסוק הראשון אנחנו נופלים לפח של חטא". מהרגע הראשון של החיים – מה קרה? חטא של אדם הראשון. ובמציאות...

קהל: התשובה.

זהו, אז נגיע לזה. מה אנחנו שרים, זה פיוט של אבן עזרא, שאנחנו שרים אותו כל ערב שבת, בזמירות של שבת: "ומי לפניך יצדק נפש כל חי"[8] זוכרים את זה? מי יכול להצטדק לפני התורה ולומר: "לא עשיתי חטאים"? מהרגע הראשון שאנחנו קמים, יש הזדמנות של חטאים בסיטונאות (צחוק). מספיק לפתוח את השולחן ערוך, וכולם מגיעים...

אז מה חסר להם? מה שהיא אמרה: התשובה. דרך התשובה אפשר לקיים את התורה. אפילו עם אותה בחירה אומללה של האדם שדרכה אנחנו מגיעים לחטא. תפסתם את העניין. וזה נושא בפני עצמו, אבל שמסביר את כל העניין. מי שאינו מאמין – כדי להשתמש באותו מושג – שהתשובה היא אפשרית, הוא לא יכול לקבל את התורה. וזה נקרא "עם קשה עורף" - מי שלא מבין שהתשובה היא אפשרית. זאת אומרת מתעקש לא לקבל את התורה מפחד של חטא.[9]

אתם זוכרים, יש מדרש מפורש (ויקרא רבה, ל, ג)[10], זה קשור לנושא חשוב מאוד: כי עם ישראל נקרא "עם נברא" (תהלים קב, יט), זאת אומרת הוא לא שייך להיסטוריה של אומות העולם. אחרי גמר כל התפתחות ההיסטוריה של כל אומות העולם, אז עם ישראל נברא בסוף.[11] ויש מדרש בגמרא (ספרי דברים, שמג)[12] שמסביר: מכיוון שהקב"ה שאל כל אומה ואומה: אתם רוצים לקבל את התורה? וכל עם שאל מה כתוב בתורה. ומצא מצווה אחת שלפי טבעו הוא לא יכול לקיים. אז הטענה שלהם: אנחנו לא יכולים לקבל את התורה, זה סותר את הטבע שלנו. אז אנחנו אבודים! אם אנחנו מקבלים את התורה שנכתב בה "לא תרצח", וכתוב לגבי עשו, למשל: "על חרבך תחיה". איך אפשר לקבל תורה שנכתב בה "לא תרצח", אם הזהות שלהם זה רק "על חרבך תחיה"? וכן הלאה, כל אומה ואומה עם הפגם שלה. אז כל המדרש לא מובן! מכיוון שזה לא מרצון רע שלא קיבלו את התורה. היו אולי רוצים לקבל אותה. אבל היו במצב שבלתי אפשרי - לפי הזהות שלהם - אי אפשר לקבל את התורה, ולהיות נדון דרך אותה תורה. זה אבדון מייד, גיהנום. מה חסר להם? לא שמעו על התשובה? אפשר לחזור בתשובה! זה מה שחסר להם.

אולי אני אסביר את זה קצת בדרך פילוסופית, אבל זה הולך לאותו כיוון: שמכיוון שהם שייכים לטבע. ודרך הטבע אין תשובה. דרך המציאות של הטבע, התהליך של התשובה - זה בלתי אפשרי. מכיוון שהתהליך של התשובה זה לחזור בעבר, כדי לתקן מה שנעשה בעבר. אבל מכיוון שלפי הטבע הזמן הולך בלי חזרה, אז אי אפשר לחזור בזמן כדי לתקן מה ש... רק בעברית אפשר לחזור: זה נקרא וי"ו ההיפוך: אפשר להפוך את העתיד לעבר ואת העבר לעתיד. והם לא מדברים עברית (צחוק קל). אתם מבינים את הנושא הזה.

ופה יש הגדרה ברורה מאוד: כל בן אדם שמתפקד כחיה טבעית אינו שייך לתורה. מכיוון שחסר לו את האפשרות של התשובה. וההגדרה של אומות העולם זה הגדרה טבעית.[13] זה לשון המקרא: "אומות העולם" – זה הטבע. "משפחות האדמה" (בראשית יב,ג, עמוס ג, ב) – זה הטבע.[14] אבל גבי ישראל נאמר: "על האדמה" (דברים יא, כא). תפסתם את ההבדל. זה הבדל מהותי. אז עם ישראל נקרא "עם נברא". אבל בבחינת הפרט, כל יחיד מאומות העולם יכול להתגייר לאותו זהות שנקראת ישראל. אבל בבחינת כלל האומה, של כל אומה ואומה, הם שייכים להיסטוריה של הטבע. תפסתם את ההבדל? ולכן לפי המדרש אומות העולם מונים לפי השמש, החמה, וישראל לפי הירח (מכילתא, פרשת בא, א) [15]. מה ההבדל? זה עניין החידוש. כי הירח מתחדשת. וזה הנס של חידוש הלבנה. אומות העולם יש להם קצב של ההיסטוריה שלהם - זה כמו השנה שנמנית עם החמה, עם השמש: יש התחלה, התפתחות, שיא של התפתחות, ואחר כך ירידה, ואחר כך זה נגמר. ויש שנה שנייה – זה אותו לשון: שנה שנית – שבאה במקום השנה הראשונה. אבל בישראל יש ממד של נצחיות, של 'נצח ישראל'. זה סוד חידוש הלבנה.

אז מי שמתפקד... והשכל של הגויים מתפקד לפי הטבע. ולכן המושג של 'תשובה' אין לו מקום בשכל של הגויים, של אומות העולם. ומכיוון שלא תופסים את האפשרות של התשובה, שהיא על טבעית - אז לא יכולים לקבל את התורה, מכיוון שברגע הראשון של החיים – יש חטא. ואם יש חטא ודין לפי התורה – אז הם מפחדים מהגיהנום. לכן אומרים: "הדתיות זה לא תורה, תורה זה בלתי אפשרי". כמו המלאכים! מה שייכוּת תורה לאדם? - עם טענות קצת אחרות. ויש איזה רמז בלשון גם כן: המילה 'חיים' מתחילה ב[אות] חי"ת. זה נכון. (צחוק). זה גם כן בסיפור של אדם הראשון. אבל איזה מזמור אמר אדם הראשון? מזמור על התשובה, נכון? "מזמור שיר ליום השבת" זה מזמור על התשובה.[16] ולכן אדם הראשון היה ספק יהודי (צחוק). היה יהודי-של-שבת (צחוק). לכל הפחות זה ערב שבת... יהודי של מזמור שיר ליום השבת.

קהל: [...] באמונה [...]

מניטו: הוא ידע את האפשרות של התשובה. ואנחנו יודעים לפי המסורת שהוא חזר בתשובה, הוא חזר בתשובה (שם). וכל הגויים שלחו אותו לגיהנום, רק עם ישראל יודע שאדם הראשון הוא בגן עדן, מכיוון שחזר בתשובה.

טוב, אז אני ממשיך, זה הטענה של המלאכים:

כי "אין ראוי לתת אותה לבשר ודם שהוא טבעי". ובא הפסוק: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. רצה לומר כי יש באדם שני דברים: הגוף והנפש".

וההסבר הוא: גם מבחינת הנפש שלו הוא לא שייך לתורה, כל שכן מבחינת הגוף שלו.

"ואמר מה אנוש נגד הנפש, ובן אדם נגד הגוף שהוא אדמה."

פה הגענו בשיעור הקודם. ההבדל בין אנוש ובין אדם. ונתתי כדוגמה את שימוש הלשון בברכה ב'שמונה עשרה': "אתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה". המושגים השייכים לאנוש הם יותר ייחודיים. 'אנוש' - זה הייחוד של כל אחד ואחד. 'אדם' – זה הטבע הכללי של כל מין האנושי[17]. אז פה בהסבר של המהר"ל: הגוף שייך לאדמה - כי "ממנו לוקח", והנפש זה כבר האישיות הנבדלת של כל אחד ואחד. איך להסביר את זה בעברית אני לא יודע... כלומר הגֶּנְיוּס[2] הייחודי של כל אחד ואחד - זה הנפש שלו. אז גם בבחינת הנפש וגם בבחינת הגוף – הם רחוקים ממעלת התורה. איך? זה ההסבר של המהר"ל עכשיו:

"ולשון זכירה אמר אצל הנפש, כי סתם זכירה היא לטובה" - למשל, כמו שאומר הפסוק - "ויזכור אלוקים את רחל. כלומר אף אם יש בו נפש" – כמו שהגדרנו...

[הפסקה בהקלטה]

מניטו: ...נקראים 'האדם', וישראל נקרא 'אדם' (יבמות סא ע״א)[18] מה ההבדל?

קהל: 'האדם' זה שם כללי.

מניטו: זה שם כללי, כן.

קהל: [...]

מניטו: לא לא, זה כבר דרש, אבל זה הפוך. אומות העולם נקראים "האדם" בבחינת כלל. ישראל נקרא 'אדם'. מהו ההבדל?

קהל: עם אחד, שהם אחד.

מניטו: אולי אני אסביר ב... מה?

קהל: [...]

מניטו: לא, קודם כל ההסבר של המילים: מה ההבדל בין 'האדם' ו'אדם'? נו? שמענו כבר את ההתחלה של ההסבר: 'האדם'...

קהל: [עם אחד].

מניטו: לא לא, זה כבר... אתם חושבים בצרפתית, בלועזית.

קהל: 'אדם' זה, בן אדם מישהו...

מניטו: 'אדם', כן.

קהל: ו'האדם' זה כללי.

מניטו: כללי, זהו. שמעתי את ההפך. נכון. זאת אומרת, יש במחשבת הבורא המחשבה של 'האדם'. ויש מדרגות. זאת אומרת בתהליך של תולדות האנושות, בתהליך הזה – יש מדרגות. אפשר לומר אולי ככה: כל בן אדם נולד 'אדם' בכוח. אבל יש משפחה אחת בין משפחות האדמה, שכבר הם מיועדים לאותו יעד. אז לכן – "אתם קרויים אדם" כבר, "ולא אומות העולם". הם בבחינת האדם. זה בבחינת כלל! אבל שוב, כמו שאמרתי מקודם, בבחינת פרט, כל אחד מחסידי אומות העולם יכול לקחת אותו דרך. ולכן המשנה אומרת: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" כבר, יש, יש זה לשון הווה. יש כבר. חסידי אומות העולם יש להם [...][19] הבנתם את ההבדל? טוב. זה לא הנושא המרכזי, אבל היה צריך להסביר קצת.[20]

אולי אני אסביר עוד בצורה אחרת. יש פירוש בבעל הטורים (על בראשית, א, א), שאומר את זה ככה - למדנו את זה פעם, אולי לפני הרבה הרבה זמן. אתם שמעתם על הפירוש של 'בעל הטורים'? אז הוא רגיל להסביר בנוטריקון - זאת אומרת בתמצית - מדרש שלם בכמה מילים. אז הוא מסביר מה שאומר רש"י: "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" - בשביל מה שנקרא ראשית.[21] זאת אומרת, מהי המטרה של הבריאה? זה אנחנו לומדים מהמילה "ראשית". ורש"י מביא שני מדרשים: "בשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר ראשית תבואתו, ובשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו". אז ההסבר של רש"י הוא ברור: "בראשית ברא אלוקים" - אם יש התחלה, זאת אומרת שיש יעד. אז מהו היעד? היעד הוא דווקא הבריאה בשלמותה, שבשבילה נברא העולם. ואנחנו בתהליך של התולדות של אותה בריאה בשלמותה. אבל יש תקופות שכבר זה נולד! אברהם, יצחק, יעקב – שהוא ישראל. ומישראל ואילך – יש ממד אחר! אז בעל הטורים מסביר את זה ככה, במילה 'בראשית': בראשונה ראה אלוקים שיקבלו ישראל תורה - ופה מופיעה המילה 'בראשית'. ומה זה 'בראשית'? זאת אומרת: בראשונה, מלכתחילה, ראה הקב"ה שיקבלו ישראל את התורה. זה ברור? אז עכשיו השאלה היא: יש אי צדק! הקב"ה ברא שני סוגים של בני אדם: האדם ואדם, גויים שלא יקבלו תורה, וישראל שיקבל את התורה – מלכתחילה זה אי צדק! זה סותר את מה שאמרנו מקודם! תפסתם, זה לא מהר מדי? אז מה אומר בעל הטורים פה? "בראשונה ראה הקב"ה" – וכתוב אלוקים, מכיוון זה א', אז אני אומר הקב"ה – בראשונה ראה הקב"ה שיהיה איזה ישראל שיקבל תורה, ולכן ברא את העולם. מי יהיה אותו ישראל? אז ההיסטוריה אמרה לנו: מאברהם – יצחק ולא ישמעאל, מיצחק – יעקב ולא עשו, והוא ישראל. מי זה 'ישראל'? זה אותו בן אדם שעשה מעצמו ישראל, ולכן הוא נקרא ישראל. תפסתם? זה לא כתוב: "בראשונה ראה אלוקים שיעקב יקבל את התורה", אלא שיהיה איזה ישראל שיקבל את התורה. אבל צריך להגיע למדרגה 'ישראל'. מי הגיע? יעקב. אז זהו זה ישראל. זה מובן? ולכן אין סתירה. אדרבא.

 

 

סוגיות יסוד בנושא הגיור

קהל: "מעשה אבות סימן לבנים".

מניטו: תסבירי, במה מדובר? על?

קהל: [...] להתקדם [...] הכוונה שלי היא: אמרתי שמעשה אבות...

מניטו: סימן לבנים, אז?

קהל: זאת אומרת, ש[...] להתקדם, להגיע למצב של ישראל.

מניטו: נכון, נכון מאוד. אבל יש לנו - איך אומרים את זה בעברית, שכחתי. יש לנו איזה... איך אומרים בספורט? איך אומרים את זה בעברית?

קהל: מאבק.

מניטו: מאבק – לא. אני מבין מה את אומרת. איך אומרים את זה בעברית?

קהל: [...]

מניטו: [...] כמו באנגלית. זאת אומרת, לכאורה זה יותר קל למי שנולד יעקב כבר, זאת אומרת למי שנולד יהודי, להגיע להיות ישראל. זה ברור. ליהודים יש יותר הזדמנות להגיע לבית המדרש מהגויים.

קהל: זה פוטנציאל?

מניטו: ברור. זאת אומרת יש איזה מין 'תורה טבעית', אם אפשר לומר את זה, הכנה לתורה שבאה מהאבות. ולגויים אין להם אבות כאלו, אין להם זכות אבות כאלו. ולכן גר הוא גדול מישראל. [22]

קהל: אז איך [...] לצאת לפועל?

מניטו: זהו! אבל יש איזה עזרה נוספת ליהודים. איך אני אסביר את זה? זה מובן, לא?

קהל: מה זאת אומרת [...] עלייה לתורה?

מניטו: אם הם רוצים להיות גוי טוב – כן.

קהל: גוי ששומר שבת הוא חייב מיתה.

מניטו: כן, אבל צריך להתגייר, זאת אומרת להגיע לתורה.

קהל: המטרה [...]

מניטו: לא אמרתי את זה, אבל הגויים שמתגיירים – הם ישראל. וזה התחיל בתהליך שהתחיל באברהם אבינו (בראשית רבה, פד, ד). הוא היה גוי הכי טוב שבעולם, אז הוא יסד את האומה הישראלית. ולכן כל גוי שמתגייר, נקרא 'בן אברהם' זה ידוע.[23] זאת אומרת לא צריך שהגויים יגיעו לכלל ישראל. אבל אם הם רוצים להיות בן אדם אמיתי – אין ברירה.

אז אני אתן דוגמאות. זאת אומרת מלכתחילה לא צריך, הם יכולים להיות בן נח אמיתי וזה מספיק, חסיד אומות העולם. אבל ההיסטוריה – הייתי אומר ההיסטריה (צחוק) – אבל ההיסטוריה מסבירה לנו, היסטוריה ארוכה מאוד, שלאמיתו של דבר אין מנוס. מכיוון ש... הדוגמה הכי מאפיינת לפי דעתי זה מה שקרה לגרמנים. אלף שנים של חינוך נוצרי. איפה זה הגיע? לנאציזם. אז אם גם הנצרות לא הצליחה להפוך את הגויים האלה לבן אדם, לבני אדם – אז מה נשאר להם? להתגייר. ואל תאמרו שזה בלתי אפשרי: 'גרמני-יהודי'. זה נקרא אשכנזי. שמי 'אשכנזי'... (צחוק) זה אפשרי... (צחוק). זה פשוט. גם ספרדי זה אפשרי. תתארו לכם איזה מין חיות היו בימי האינקוויזיציה. יהודי ספרדי מה זה? זה ספרדי-יהודי.

קהל: להתגייר זה לא כל כך פשוט. יש... מבחן. [מי שייך לנשמה שלה...]

מניטו: אבל כשגוי מתגייר - מקבל נשמה יהודית. ברור?

קהל: מקבל נשמה חדשה?

מניטו: ברור. ברגע של הטבילה.

קהל: [...]

מניטו: זה מה שאומרים היהודים הגזענים. הגזמתי קצת, אבל לא כל כך.

קהל: אבל למה [...] שונה?

מניטו: לא, לאמיתו של דבר יש דעה כזו. אבל איזה דעה? שכל הנשמות האלו היו במעמד הר סיני[24], אז כאילו לא היו בגוף, בגופות, היו נשמות פורחות. כאילו הם היו נשמות יהודיות. אבל לאמיתו של דבר, המקור הזה אומר, מה ששוכחים לומר, שהיו גלגולים של נשמות של תלמידי אברהם אבינו – "ואת הנפש אשר עשו בחרן" – והם היו גויים. שורשם – הם היו גויים שהתגיירו אצל אברהם אבינו[25]. והנשמות חזרו במעמד הר סיני, וחוזרים – לפי אותה שיטה – חוזרים דרך הגרים. אבל השורש היה נשמות של גויים.[26] שוכחים לומר את זה. תפסתם את ה...

טוב, מכל מקום אני למדתי בשיטה אחרת. שכל בן אדם יכול להתגייר[27], ויש עיכובים דרך ההיסטוריה, יש מקרים שזה בלתי אפשרי, 'בלתי-רוורס'. אבל בכוח – כל בן אדם יכול להיות בן אדם, זאת אומרת יהודי (צחוק). אבל צריך לעשות את זה: להתגייר כדין וכדת, כהלכה. אז מקבל נשמה טהורה, קדושה ממקורות העליונים, שזה נקרא... טוב (צחוק). הבנת את ההבדל בין שתי השיטות האלה? וצריך לזכור שהגמרא אינה גזענית.

קהל: מה הכוונה, יש נשמות שהם [טמאות]? יש נשמה שהיא טהורה? [...]

מניטו: מי אמר את זה? יש נשמות יהודיות, ויש נשמות של גויים. מי אמר 'טהור' ו'טמא'? (צחוק).

קהל: (צחוק) נראה לי שהבנתי את זה.

מניטו: אפילו אצל יהודים יש נשמות... לא, הנשמה לא מקבלת טומאה, היא מסתלקת[28] אבל יש נפשות טמאות, אפילו אצל יהודים. לכל יש תקנה. אבל סוף סוף, ומכל מקום, מה הייתה השאלה? כדי להיות בן אדם אמיתי - אי אפשר להסתפק בשבעה מצוות בני נח. יש לנו כמעט ששת אלפים שנה של היסטוריה של מין האנושי לפי לוח התורה, לפי לוח שלנו – מה יצא מכל התרבויות של הגויים? מה יצא? סוף סוף אנחנו התרבות הכי נאורה – נוראה כן? - של התרבות הרומית הזו, המערבית – איך [לאן] זה הגיע? לאושוויץ והירושימה.

[הפסק בהקלטה]

זה לא הגזמה. אם... אף על פי כל הערכים שיש באסלאם האמיתי, וכל הערכים שיש בנצרות האמיתית, הגרמנים הגיעו למצב שהגיעו. כבר הספרדים, כן? אבל הגרמנים. ומצד השני - השכנים האלו, הגיעו למה שהגיעו: רשעות גמורה. לכן צריך להסיק מסקנות! אז זה מה שמסביר המדרש: "אתם קרויים אדם". זה לא אומר שאין חסידי אומות העולם. אבל זה אחד, פלוס אחד, פלוס אחד, פלוס אחד. המון. "אב המון גויים", כן? (צחוק קל) אבל זה לא משנה כלום! אומות העולם זה רשעות גמורה. אולי חוץ מקוסטה ריקה (צחוק משותף).

קהל: חסידי אומות העולם [...] אז אם ככה [...] התפקיד שלהם, מדוע [...] בכלל. הקב"ה ברא את כל העמים, כשהוא רצה עמים. [...] יהודים. אז הם לא הצליחו במה שהם.

מניטו: זהו.

קהל: [...]

מניטו: טוב, יש הבדל בין כמו שאומרים בין הרצוי והמצוי. הרצוי היה שיהיו כולם חסידי אומות העולם, כולם בני נח. המצוי, במציאות - מה נתנה ההיסטוריה? שרוב רובם רשעים גמורים, ויש חסידי אומות העולם. אז כששואלים, אותם חסידי אומות העולם, כמעט... לפי הניסיון שלי, ואני מכיר הרבה מהם, יש, יש עניין כזה. הם אומרים: "אם היינו יכולים, אם היה לנו החסד, הזכות להיות כמוכם, היינו. אנחנו צריכים להסתפק להיות דווקא באותה מדרגה של 'אוהבי ישראל'". אוהבי ישראל קשורים לישועה של ישראל – והם משנים קצת, אבל זה אותו עניין. ואומה שלמה - היה פעם בהיסטוריה העניין של הכוזרים, [...]. ומעצמם הבינו, שכדי להגיע לאמת האמיתית, אז צריך להתגייר. השאלה היא לא: למה הם צריכים להתגייר? השאלה היא: למה לא מתגיירים? ויש לי תשובה: מכיוון שהם אנטישמיים, ואני אסביר: הם היו מוכנים לקבל את תורת ישראל, אבל להיות יהודי? זה יותר מדי. הבנתם מה שאני אומר? חוץ מאלו שסוף סוף מגלים את האמת, ודווקא רוצים להיות יהודים.

קהל: אבל זה דואליות. זה הרגשת דואליות. [...] להיות יהודי [...]

מניטו: סליחה, בכל הדורות היו מקרים כאלו. יש לנו לא מעט תלמידי חכמים גדולים שבאו מהגויים. לא מעט. וזה ידוע.

קהל: [...]

מניטו: לא, יש לנו. ר' עקיבא הוא מצאצאי גרים. הוא עצמו לא היה גר. יש מחלוקת, אבל...

קהל: אבא שלו

מניטו: אולי סבא שלו.

קהל: נשמה של גר, זה לא יכול להיות שזה נשמה שהתגלגלה מחוץ לנשמות ישראל ונכנסה למקום שלה?

מניטו: התחלנו בזה. זה אפשרות אחת, זה אפשרות אחת. אבל השיטה הזו לומר כי כל הגרים הם דווקא נשמות של יהודים שחוזרים הביתה – היא גזענית. מכיוון שזה משמע שגוי לא יכול להתגייר! סלקא דעתך? הוא בן אדם! תפסתם את חומרת העניין?[29] יש גמרא בסנהדרין, שאפילו נבוכדנצר – הקב"ה ציפה שיתגייר. והוא לא הצליח, אבל מצאצאי נבוכדנצר ישבו בסנהדרין[30]. עד כדי כך. זה כתוב בגמרא סנהדרין, דף ק', אולי קצת לפני זה, קצת אחרי זה (צחוק). ויודעים מי זה נבוכדנצר, כן? ואצל הספרדים זה היה טורקמדה. ואצל הגרמנים אתם יודעים מי זה. אבל זה כתוב בגמרא. ואני משוכנע - והיו קצת מקרים כאלו – ואני משוכנע שהרשע הכי גדול שבעולם, אם בא להתגייר לשמה - מקבלים אותו. מכיוון שהוא בן אדם. אם כבר תפס את העניין של התשובה – אז מקבלים אותו.

קהל: טורקמדה היה יהודי?

מניטו: ייתכן. זה לא בטוח. זה לא ידוע. היו הרבה הרבה כומרים שמה באינקוויזיציה שהיו יהודים, אבל זה לא בטוח. אבל אני לא חושב שההסבר הזה מספיק. שוב, זה נושא בפני עצמו, זה ויכוח בין החכמים. אבל יש איזה נטייה של גזענות שאני לא אוהב אותה.

קהל: הרב [...], הוא גר.

מניטו: הוא גר, ולא רק גר, מני. היה גרמני, כן? (צחוק)

קהל: [...] אם הוא גר [...] אמרו לו: איך נשמה של גוי יכולה להיות נשמה של יהודי? והוא ענה [...] נשמה שמתגלגלת מחוץ...

מניטו: טוב, זה דרש. אין לו הוכחות. יש לו ספר יוחסין? אין לו. (צחוק קל) טוב, זה הסבר... טוב, נאמר יש מחלוקת. אבל יש שתי דעות: הדעה הזו – אמיתית, אבל זה לא מספיק. זה לא מספיק. תזכרו את זה. אז אפשר להמשיך. איפה הגענו? "אתם קרויים אדם". אז נמשיך:

 

 

בני בית אצל הקב"ה: על ההבדל בין בני האדם למלאכים

"וישראל בפרט שנקראו אדם, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (שם ל"ד). אתם קרוים אדם וכו'. ומפני כך מדרגת האדם תחת הכסא, ומדרגה הזאת היא למעלה מן המלאכים."

זה מה שצריך להבין. יש איזה מין שייכות יותר אינטימית בין האדם והקב"ה, יותר מהמלאכים. מי יכול להסביר את זה? זה מה שאומר המהר"ל, כן? פשוטו כמשמעו. ולכן בא הפסוק: "בני בכורי ישראל". אם ישראל הוא בן הבכור, כולם בנים. מבינים את זה? כולם בנים, אבל יש בכור. והוא צריך לפדות את עצמו (צחוק) צריך לתת פדיון על זה. משלמים את המחיר, להיות בכור. אבל פה יש כלל חשוב מאוד, עמוק: המלאכים שהם קדושים, עליונים - הם זרים... לא זרים, איך אומרים את זה?

קהל: אינם בני משפחה.

מניטו: זהו, אינם בני משפחה. אבל בני אדם – כן, הם בני משפחה, עם הקב"ה.

קהל: ...פרשת [...] שבוע שעבר. "בנים אתם..."

מניטו: כן, זה שייך לישראל. מה הסביר המהר"ל? ישראל כל שכן, אבל כל בני אדם. ואתם זוכרים את הפסוק בסוף המדרש, על משה רבנו: "עלית למרום שבית שבי" – זאת אומרת התורה ששייכת למלאכים – "שבית שבי" – זה שביה - "לקחת מתנות באדם". ממה שאתה אדם, אז כל הנגידים של החצר של המלך, של מלך מלכי המלכים – נתנו מתנות לאדם, לבן בית. אז זה מה שאנחנו צריכים להבין עכשיו: מה ההבדל בין המלאכים, והקדושה שלהם, שהם שייכים למרום של העולם, ודווקא ה... הזה, השפל, הפחות, האנוש, האדם – הוא בן בית.

קהל: [...]

מניטו: על [...] של האדם. ומכיוון שהקב"ה ברא אותו עם תכונה של ענווה. היה יכול לברוא מלאכים עם תכונות של ענווה. וייתכן מאוד שיש מלאך ממונה, יש 'מלאכי ענווה' (צחוק קל). אולי אני אתן לכם קצת עזרה. זה המשמעות שהאדם נברא ב'צלם אלוקים'. מי יכול להבין את זה? זאת אומרת המלאכים לא נבראו בצלם אלוקים, האדם נברא...

קהל: הוא ידע שאין להם [דמות]

מניטו: יש להם [דמות]

קהל: אלוהים ברא את העולם בשישה ימים, ו[...] את היום השביעי לטבע של האדם, ונתן לאדם להשלים את המלאכה, זה התיקון, זה החזרה בתשובה. שזה לא מבחינתם של המלאכים.

מניטו: טוב, זה מגלה מה שאנו אומרים. זה מגלה שלאדם יש מעמד מיוחד. אבל זה לא מסביר לנו במה זכה בזה?

קהל: כי הוא זכה [לחזור בתשובה].

מניטו: לא, לא, למפרע. זאת אומרת למפרע זה מגלה לנו שכן – האדם יש לו מעמד של בן בית, 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. אבל זה תוצאה של ההבדל בינו ובין המלאכים. מהו ההבדל? טוב, אתה חוזר על השאלה, אתה לא נותן תשובה.

טוב, אני מסביר לכם את ההסבר של ה'נפש חיים' של הרב חיים מוולוז'ין, שהוא היה תלמיד-חבר של הגאון מוילנה. וזה צורה אחת, שיטה אחת של הסבר, אבל זה העיקר:[31] כל מלאך הוא רצון של הבורא, לגבי חלק זה מן העולם. יש מלאך ממונה על תופעה זו בעולם, על עניין זה בעולם. למשל יש מלאך ממונה על הרפואה ונקרא 'רפאל', וכן הלאה - אסור להזכיר את שמות המלאכים, אבל רק דוגמה אחת. אבל האדם נקרא 'בצלם אלוקים' - זאת אומרת כל הכוחות כולם, איחוד הכוחות. כל מלאך זה כוח אחד. אבל האדם נברא בצלם של יחוד כל הכוחות בבת אחת. תפסתם? אתם מבינים?

ולכן לא נאמר שהאדם נברא 'בצלם יקוק', אלא 'בצלם אלוקים', זאת אומרת יחוד כל המידות כולם. לכל מלאך יש דמות, דמות רוחנית, דמות עליונה, של כוח אחד. ולאדם יש הדמות של 'מתחת כיסא הכבוד' - זאת אומרת בן בית. וזה נקרא בלשון המקרא 'בצלם אלוקים' ביחוד כוחות האלקות.

[הפסקת הקלטה].

 

 

 

הערות

 

[1] אולי גם 'ממשיכים'. לא נשמע היטב.

[2] כישָרוֹן נעלה של אדם או של עַם (לפי מילון ההווה, של האקדמיה ללשון עברית).

 

 

 

[1] מתוך 'תפארת ישראל' פרק כד – מקור של הקטע שנלמד במהלך השיעור:

"במאמר הזה בא לבאר תשובה לשאלה הראשונה, כי אי אפשר שלא היה למשה הכנה ובחינה שהיה מתעלה בין העליונים ועל ידי זה היה מקבל התורה. ודבר זה נתבאר כבר כי היה משה כמו אמצעי בין העליונים והתחתונים, והיה משה מתעלה על העליונים עד שהיה ראוי לקבל התורה שהיא מתיחסת אל העליונים. ומפני כי משה היה ילוד אשה, ואין לילוד אשה שתוף עם העליונים ומדרגתם שאין שייך בהם ילוד אשה, רצה לומר בעל חומר שזה נקרא ילוד אשה והמה נבדלים, ולכך אמרו מה לילוד אשה בינינו, והשיב להם לקבל תורה. וראוי מצד קבלת התורה שיהיה נכנס במדרגת עליונים. ואז אמרו חמדה גנוזה קודם ששת ימי בראשית כו', פירוש שכל הדברים הטבעיים נבראים בששת ימי בראשית, והתורה שהיא שכל גמור ומעלתה ומדרגתה על הטבע, ולפיכך היא מסודרת מן השם יתברך בסדר קודם העולם הטבעי, ומה שאמרו תתקע"ד דורות דוקא קודם שנברא העולם, דבר זה מבואר בחבור באר הגולה ואין כאן מקומו, סוף סוף כמו שהתורה שכל גמור רחוקה היא מן הטבע עד שהיא בסדר קודם העולם, אין ראוי לתת אותה לבשר ודם שהוא טבעי. מה אנוש כי תזכרנו וגו'.

רצה לומר כי יש באדם שני דברים הגוף והנפש, ואמר מה אנוש נגד הנפש, ובן אדם נגד הגוף שהוא אדמה, ולשון זכירה אמר אצל הנפש, כי סתם זכירה היא לטובה, ויזכור אלקים את רחל (בראשית ל'). כלומר אף אם יש בו נפש אין חשיבות הנפש שיהיה נזכר לפני השם יתברך לטובה להטיב לו, והפקידה היא שאין האדם מצד גופו שהוא שפל ופחות ראוי שיהיה נפקד לרעה כמו שאר בעל חי. תנה הודך על השמים וגו'.

פירוש כי העליונים משיגים שיש סדר מסודר מן ה', ומפני מדרגת ומעלת המלאכים ראוי שיהיה כל חשיבות וכל מעלה בעליונים כמו שהם חשובים במדרגתם. ואמר הקדוש ברוך הוא למשה החזר להם תשובה, כל הדברים אשר נאמרו כאן מה שאמר הקדוש ברוך הוא, ושאלת המלאכים ותשובת משה אינו ויכוח דברים, רק מה שמתחייב מן השם יתברך נקרא שכך אמר השם יתברך, ומה שמתחייב מן המלאכים נקרא שכך אמרו המלאכים, ומה שמתחייב מצד משה נקרא שכך אמר משה. ומפני כי מן הסדר אשר השם יתברך סדר הכל באמת יסולק כל שאלה אשר יש לשאול עליו, לפיכך אמר שהקדוש ברוך הוא שהוא מסדר הכל ונותן סדר לנמצאים, וסדר את משה שיקבל את התורה והוא מן התחתונים, בסדר הזה עצמו מסלק השם יתברך מאתו כל דבר שאלה, ולכך אמר כי הקדוש ברוך הוא אמר למשה שיסלק מאתו מה שיתחייב מן מדרגת המלאכים לומר תנה הודך על השמים, שהוא מן הסדר שסדר השם יתברך שעל ידו תנתן התורה. ואמר משה מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, כי הבל פיהם הוא הדבר המתחייב מן הנבדל, כי ההבל יוצא מן הפה, ולכך אמר משה מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, ורצה לומר כי אחר שמצד הנבדל מתחייב שתהיה התורה בעליונים שאליהם ראוי כל מעלה, ואף כי מצד משה מתחייב הפך זה שתהיה התורה בתחתונים, הלא הנבדל מבטל הדבר הגשמי. וזהו מה שאמר שמא ישרפוני בהבל פיהם, שהאדם אינו נחשב לכלום נגד העליונים, שאם היה לו מדרגה מיוחדת אל משה בין העליונים לא שייך לומר שמא ישרפוני בהבל פיהם, כי אחר שיש לאדם מקום מיוחד לעצמו מורה זה על חשיבות מיוחד שיש לו, ולמה ישרפו אותו בהבל פיהם כאלו היה משה בטל אצלם. אבל כאשר יש לו מקום מיוחד מורה על מעלה מיוחדת, כי נזכר שם מקום על המעלה בכל מקום, ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, רצה לומר כי יש לאדם מדרגה בין העליונים מיוחדת לעצמו, ובפרט בכסא הכבוד, שכשם שהמלאכים הם סובבים כסא כבודו יתברך לשרת לפני השם יתברך אשר הוא יושב על הכסא, כך יש לאדם מקום תחת כסא הכבוד בעצמו. ודבר זה מבואר מאד ממה שכתוב ועל הכסא דמות כמראה אדם וגו' (יחזקאל א').

ולכך שייך אל הכסא עצמו דמות אדם וישראל בפרט שנקראו אדם, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (שם ל"ד). אתם קרוים אדם וכו'. ומפני כך מדרגת האדם תחת הכסא, ומדרגה הזאת היא למעלה מן המלאכים, כי המלאכים הם סובבים את כסא כבודו ובזה הם נבדלים מן השם יתברך, אבל האדם מצד אשר נברא בצלם אלקים מה שאין למלאכים, הוא תחת כסא הכבוד שנאמר עליו ועל הכסא דמות כמראה אדם וגו'.

ואלו דברים ברורים מאד. וכאשר האדם בעל חומר אז החומר מפסיק בינו ובין הכסא, אבל מדרגת משה כאשר בא לקבל התורה והיה מסולק מאתו הגשמות היה מגיע עד שאוחז בכסא, לכך היה למשה מעלה מיוחדת ולא שייך לומר שמא ישרפוני בהבל פיהם." 

[2] השוו עם דברי המדרש בבראשית רבה פרשה א, סימן ה, על בריאת העולם מתהו ובהו.

[3] רש"י על בראשית א, ז; רמב"ן דברים כא, יב. וראו בראשית רבה יא ג: "אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה כגון החרדל צריך למתוק התורמוסים צריך למתוק החטין צריכין להטחן אפלו אדם צריך תקון".

[4] להרחבה, ראו בקטעי הקלטות ביוטיוב בערוץ של מכון מניטו, תחת השם: "תורת משה ותורת אהרן", ו"נא לסלק לפני הלימוד רגשות אשמה". וכן מומלץ לעיין בספרו של ד"ר יוסף שרביט על מניטו – "עבריות ומעבר לה", עמ' 102-105, על העיסוק של מניטו בתרבות "אשמתי" (Mea culpa) בצרפת. וכן הסבר נרחב ב'סוד מדרש התולדות', כרך 4 בפרק 'תיקון העולמות'.

וראו על המושג שבו משתמש מניטו - 'התיקון מלכתחילה מכל חטא' – בספר 'חסד לאברהם', לר' אברהם אזולאי, המעין הראשון, נהר ח, על ההבדל בין הנהגת העולם קודם חטא אדם הראשון להנהגתו בזמן העתיד לבוא (הדברים לקוחים מספר אילמה רבתי לרמ"ק). ובפירוט יתר בספר 'אדיר במרום' לרמח"ל, שם תולה רמח"ל את תיקון האדם במיתת המלכים קמאין (שבירת הכלים) ובמיעוט הירח, שהתרחשו קודם לחטא אדם הראשון: "הנה כתיב אשר ברא אלהים לעשות בראשית ב ג וסוד הענין הזה כי הקב"ה התחיל הבריאה והעמידה על מצב שיוכל אחר כך האדם להשלימה עד שיהיה לו השכר על מעשיו וזה כי האדם נברא כבר בצלם אלהים ודיוקנו בדמות דיוקן של מעלה ועם כל זה איננה שלימה להדמות לעליון לגמרי עד שישלימנה במעשיו הטובים והוא ענין המצות שהם תרי"ג כתרי"ג אברי האדם [...] הנה רצה המאציל ית"ש להתחיל הבריאה ולהניח השלימות אל האדם כמ"ש ואומר לך מהו השלימות הזה כי הוא תלוי בב' דברים הא' ענין הרע אשר נתן לו הכנה בענין שבירת המ"ק ואחר כך התחיל התיקון במ"ה החדש שהספירות שלו ברורים מן הקליפות אך התיקון הזה לא נשלם כי לא כלה הבירור ועוד צריך להגיע הב"ן למדרגת הס"ג כבראשונה וכל אלה הדברים אפרש לך לקמן יותר בס"ד ונמצא שהרע נמצא עדיין בבריאה והגוף הוא עדיין בעל יצה"ר ואלמלא השלים הקב"ה את בריאתו הנה לא היה רע נמצא כלל ולא היה יצה"ר בגוף ורצה הקב"ה שהגוף בעל יצה"ר יתקן את עצמו בזכותו בתורה ובמצות ואז ישאר טהור ונקי וזהו ענין הא' שבו תלוי השלימות הזה והשני הוא ענין המשבת השפע כי מלכות היא אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמא כלום והמאציל רצה בזה כי הניח עבודתה אל התחתונים שבכח הזכותם הנה ממשיכין אליה השפע וכשגמרו להמשיך לה שפע כל כך כמו שצריך לכל חלקיה או נשלמה עבודת האדם והבן היטב כי הנה שני הדברים האלה נקשרים זה בזה הרבה כי כל זה הוא סוד והיה אור הלבנה כאור החמה ישעיה ל כו שזהו ממש ענין מיעוט הירח כי לא נבראת מתחילה הירח קטנה שאין טבעה כן אלא ירידה היה לה כמו השבירה במ"ק וביד בני אדם להחזירה למקומה הראשון וכאשר תחזור בשלימות עוד לא תרד כאשר יחזור הב"ן למקומו הראשון דהיינו ס"ג ואז והיה אור הלבנה כאור החמה כי כבר נמשך לה השפע הצריך לה והוא אינו פוסק והבן היטב בל אלו הדברים איך רק למלכות מגיעים כי כל זה הוא להיות מלכות הקשר שאמרנו ונמצאו התחתונים כחלקיה ממש ולכן היא אינה שלימה אם חלקיה אינם שלימים וחלקיה לא רצה המאציל ית"ש להשלים כי הניח להם להשלים את עצמם" וראו עוד בפתחי שערים נתיב פנימיות וחיצונית פתח ד: "כמה מדרגות ירידה היה לעולמות הא' מצד השבירה הב' מצד חטא אדה"ר הג' מצד פגם קטרוג הלבנה שכל אלו המדרגות ותיקונים המה ע"י העבודה".

[5] הכוונה למדרש בתפארת ישראל, כד.

[6] למשל: ועידת ניקיאה הראשונה והשנייה, ועידת אפסוס, ועידת כלקדון, ועוד.

[7] ראו 'באיגרתו של פאולוס 'אל הגלטיים', פרק ג : "הַנִּשְׁעָנִים עַל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה נְתוּנִים תַּחַת קְלָלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, "אָרוּר כָּל מִי שֶׁלֹּא יָקִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁאִישׁ לֹא יֻצְדַּק לִפְנֵי אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁכֵּן צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".

[8] מתוך הפיוט: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקים" של ר' אברהם אבן עזרא.

[9] להרחבה נוספת בסוגיה, האזינו לשיעור 'להתחיל מבראשית' שיעור 1. באתר המכון. מניטו מוסיף שם על הנאמר כאן ומסביר ש'התשובה' היא מושג נבואי שחידשה התורה, שלא ניתן להשיג אותו באופן טבעי ושכלי: "לא לבלבל את המושגים שבאים לנו דרך התגלות התורה, דרך האמונה, והמושגים שבאים לנו דרך תפקוד השכל. דרך תפקוד השכל - אין לנו מושג כמו "בריאה", זה שמענו מהתורה. ואנחנו יכולים ללמוד שנים על המושגים הבסיסיים של החשיבה היהודית, ולגלות שזה מושגים שלא נמצאים במצפון השכלי-הטבעי. או הנפש השכלית-הטבעית. למשל - המושג של 'התשובה': יש הבדל עצום בין עם ישראל וכל שאר התרבויות על המושג של 'התשובה'. ואולי אני אקח את הדוגמא ההיא ואח"כ נחזור לנושא שלנו ולשאלות שלכם. למשל עניין של חטא העגל. אתם זוכרים את הסיפור של חטא העגל: מיד כשהיה חטא העגל, הקב"ה אמר למשה: אני אכלה את העם הזה (שמות לב י). איזו פאניקה יש! ומיד משה אומר, מתפלל... אין אפשרות של תשובה? אנחנו יודעים כי לפי התורה - יש חטא? אפשר תשובה. והתשובה מתקנת [את] החטא. העם חטא? אם יחזור בתשובה - יקבל מחילה, כפרה. אז מה קורה פה? שאין אפילו רמז של אפשרות לקחת בחשבון שהעם יכול לחזור בתשובה על החטא שלו? אז - מה שצריך לגלות: כי היוזמה של חטא העגל לא באה מעם ישראל. היוזמה של חטא העגל באה מ"הערב רב" [...] אז הנה הפסוק: "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף" - לפי הפשט זה שייך לערב רב. זה לא עם ישראל שהוא קשה-עורף, זה הערב רב. ומה המשמעות של "קשה-עורף"? אין לו אפשרות לחזור בתשובה.

בהמשך השיעור, נוסף על הסיבה השכלית שאינה משלימה עם החזרה לאחור בזמן, מתאר מניטו סיבה נוספת המסבירה את חוסר יכולתה של המחשבה הטבעית לתפוס את מושג התשובה - סיבה מוסרית: "אני חוזר להסבר של חטא העגל. הנה: קודם כל, יש סיבה מוסרית: השכל הטבעי, לא יכול לקבל מושג כזה. היה חטא, ואפשר למחול על החטא?! מי שחטא - צריך לשלם את החטא שעשה. יש אי-צדק מוסרי במושג של "התשובה". זה משוא-פנים. זה מובן מה שאני אומר? מי ששכלו מתפקד באופן טבעי, הוא לא יכול לתפוס את המשמעות המוסרית של "התשובה". הוא מתנגד לזה. ויש הרבה שיטות בפילוסופיה שלא מקבלים את זה!".

וראו עוד התיחסותו של מניטו ל'עם קשה עורף' כמאפיין את ה'ערב רב' בשיעורים על 'שערי אורה' שיעור 26: "התורה. זה מה שחסר להם, זה מתגלה בפרשת 'כי תשא', זה סוד החטא של העגל. אני רק רוצה לצטט פסוק אחד, כשהקב"ה אמר למשה " ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא [...] רגע אחד ואכלם". מה כל הצעקה ההיא? עשו חטא, אפשר לחזור בתשובה?! למה הקב"ה מעניש אותם מיד בלי לתת להם את הארכה של התשובה, מיד! הספורנו מסביר כי המשמעות של עם קשה עורף, זה שאינו מסוגל לחזור בתשובה. כבר רש"י רומז על זה. אבל ספורנו מסביר את זה בפירוש. מה זה עם קשה ערף? "מחזרין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם ". אין להם שום תפיסה טבעית שאפשר לחזור בתשובה, למה? מכיוון שהמושג של התשובה אינו טבעי, לפי הטבע אין תשובה." וראו ספורנו, שמות, לב, ט: "והנה עם קשה ערף הוא גיד ברזל ערפם ולא יפנו לשמוע דברי שום מורה צדק באפן שאין תקוה שישובו בתשובה".

[10] ויקרא רבה, אמור, פרשה ל, סימן ג: "תכתב זאת לדור אחרון מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים, ועם נברא יהלל יה שהקדוש ברוך הוא בורא אותן בריה חדשה". וראו עוד פירוש אבן עזרא על תהילים קכ יט :"וטעם עם נברא כי יהיה נברא בשוב ה' שיבת ציון".

[11] וראו בספר 'סוד מדרש התולדות' חלק 4, בפרק: התפתחות או אבולוציה אקראית: "ישראל אינו מופיע מלכתחילה ברשימת השבעים אומות הנמנות באותם פרקים. אם הכול היה מתרחש בהתאם למחשבת הבריאה, לא היה צורך באומה מיוחדת בשם ״ישראל״. זה מה שעולה בבירור מלימוד הנאמר בתורה, פסוק אחר פסוק, מילה אחר מילה, מלכתחילה, בלי לדעת מה קורה בפסוק הבא, בלי לדעת מה נאמר בו. ישראל מתחיל להופיע, דרך אַבְרָם מאור כשדים, המתעלה למדרגת של ״אברהם העברי״, בתגובה לכישלון האנושות לשמור על אחדותה, בתגובה לכישלונה להמשיך לממש את מחשבת הבריאה. אז צריך הקב״ה להתערב. מבחינה זו נקרא עם ישראל ״עם נברא״, לפי לשון הפסוק ׳תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ׳. עם נברא כדי להחזיר את פרויקט הבורא למסלולו הנכון. וגם אז ממשיכה עבודת הבירור אצל צאצאי אַבְרָם מאור כשדים: יצחק ולא ישמעאל, יעקב ולא עֵשָׂו. כך פועלת ההשגחה בעולמנו." ולגבי דיון בבריאת עם ישראל לאחר הופעת שאר האומות ראו 'תפארת ישראל פרק יז'

[12] וכן פיסקתא רבתי כא. וראו בזהר חלק ד, פרשת בלק, דף קצ"ב עמוד א.

[13] ראו למשל בגבורות ה' למהר"ל, סט, ה: "וּבִלְעָם אָמַר: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי, כִּי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הַנְהָגָתָם עַל פִּי הַטֶּבַע".

[14] ראו למשל פירוש המלבי"ם על ספר עמוס ג, ב: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה: לא נמצא משפחה אחרת מן האדמה שתהיה ידיעתי והשגחתי דבוקה בם כמוכם, כי כולם נתונים תחת סדרי הטבע והנהגת צבא השמים".

[15] וכן בפסיקתא רבתי, פרשה טו.

[16] ילקוט שמעוני בראשית ד, טז, ותהילים צב: "אמר רבי לוי: המזמור הזה אדם הראשון אמרו. פגע אדם הראשון בקין, אמר ליה: מה נעשה בדינך? אמר ליה: עשיתי תשובה ונפטרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך הוא גדול כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר: מזמור."

[17] להרחבה ראו שיעורי הרב על שערי אורה, שיעור 34 : "והרש"י הזה הוא עמוק מאד: "אז הוחל - (לשון חולין) לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודה זרה ולקרותן אלהות", לפי הפשט ממש רק כשאדם היה אנוש, והכוזרי מסביר את זה באופן עמוק מאד, מה הבדל בין אדם ואנוש? אדם זה השם הכללי של הבן אדם, אנוש זה השם הפרטי, הייחודי. רק כשהאדם תפס את הזהות הייחודית שלו, היה יכול לקרא בשם ה'. עד כאן היה קורא בשם אלוהים. רק כשהאדם היה אנוש, "אז הוחל לקרא בשם יהו"ה", אבל טעו. מה הייתה העבירה של אותה טעות? הגאווה!". וכן שם שיעור 38 : "לאדם דעת" זה חנינה לאדם. זה מסביר לנו את ההבדל בין אדם ואנוש. "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. דעת זה חנינה לאדם, במה שאנחנו בני אדם יש לנו את החן הזה של דעת. במה שאנחנו, כל אחד מאתנו הוא אנוש, מיוחד - אז צריך ללמד אותו בינה. וכל אחד יש לו מדרגה של בינה. מבינים את ההבדל? כי האנוש הוא אדם הפרטי, האדם זה אדם הכללי. "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". וכן בשיעוריו על התפילה, ברכת הדעת, לקראת סוף ההקלטה.

[18] וראו עוד בפירוש התוספות שם.

[19] הרמב"ם בפירושו על המשנה, סהנדרין, י, ב: "לפי שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא".

[20] וראו עוד ״תפארת ישראל״ למהר״ל, פרק א, בסוגייה: "אתם קרויים אדם ואין עכו״ם קרויים אדם". להשלמת ההסבר, ראו בספר 'סוד מדרש התולדות' חלק 7, בפרק: יציאה לקראת העתיד: "הזהות העברית היא זהות אוניברסלית במובן הבא: היא שמרה על כל הפוטנציאל שבזהות האנושית. היא עדיין בגדר של ״אדם״, כלשון רבי שמעון בר יוחאי בגמרא: ״אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם״. מדוע אומות העולם אינן עוד בגדר של ״אדם״? כי הן איבדו תכונה זו של האוניברסליות בעקבות הפיצול שחל בזהות האדמית בדור הפלגה. זהותן אינה אוניברסלית עוד. היא הפכה להיות פרטיקולרית - כל גוי לקח אחד חלקי שבעים מהזהות האנושית הקמאית, אחד חלקי שבעים ותו לא. אין כאן שום אמירה גזענית מצד רבי שמעון בר יוחאי, ח״ו. יש כאן תיאור של המצב של כל גוי אחרי האסון של הפלגה. מאז הגויים בגדר של ״האדם״, כלומר כל גוי שייך למין הנקרא ״אדם״, אבל זהותו חסרה - חסרה אותם ששים ותשעה חלקים הנמצאים אצל שאר הגויים. אין זה מוריד מאום מכבודם או מחשיבותם. יש לכל גוי גניוס משלו, ייחודיות משלו שרק לו יש. יש לכל גוי חלק בכלכלה האלוקית. יש לכל גוי תרומה ייחודית בכלכלה האלוקית. התרומה הייחודית שלנו, ״הפרטיקולריות״ של עם ישראל היא האוניברסליות האמתית המבוססת על ההבנה המדויקת של מושג האחדות."

[21] רש"י על בראשית א, א: "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" (ירמיה ב, ג)."

[22] ראו במדבר רבה פרשה ח על מעלת הגרים לעומת ישראל, וכן מדרש תנחומא, פרשת לך לך, סימן ו, ובספר 'דרך חיים' למהר"ל על אבות ה, כב: "יש לך לדעת כי ראוי שיקרא בן גר בן הא הא' מפני שהה"א היא כח גירות כי אין אות רוחני יותר מן הה"א והוא שנאמר בהבראם בהא בראם, רצה לומר באות שהוא אות נשימה בלבד מה שאין בשאר אותיות והגר שהוא בא לקבל עליו גירות וכח הקדושה שהוא כח ישראל שיש להם כח רוחני ביותר מכל האומות לכך נתוסף עליו הה"א על הגר וכן כאשר כרת הקב"ה עם אברהם ואז נתוסף על אברהם ועל שרה כח קדוש רוחני נתוסף בשמם הה"א בכל אחד ואחד, ופירוש זה מבואר לחכמים ולנבונים [...] כי מדריגת התורה באמת הוא כח הגרים ביותר וביארנו זה בספר גבורות השם פרק מג אצל יתרו מה שמועה שמע מתן תורה שמע ובא להתגייר' כי כל כך מדריגת התורה עליונה כוללת הכל עד שהכל משותפים בה כי כוללת הכל אף האומות שלכך נתנה התורה במדבר במקום הפקר עד שאפילו האומות שייכים אל התורה וכל זה מפני מדריגת ומעלת התורה העליונה שהיא על הכל והיא אל הכל אם היו רוצים האומות לקבל התורה רק הם לא רצו בתורה אבל מצד נותן התורה היא שייכת אל הכל כמו שהתבאר שם ומזה תראה כי הגירות בפרט מורה על מעלת התורה העליונה ודבר זה ידוע בחכמה".

ולהסבר של מניטו על מעלת הגרים לעומת ישראל ראו שיעורים על שערי אורה שיעור 38 : "יש כמה מדרגות של טומאה, וכמה מדרגות מקבילות של טהרה. כשיוצאים ממדרגה של טומאה למדרגה של טהרה, קונים מדרגה של דעת, של בינה. ולכן לא יכלו לצאת מהמדרגה הארבעים ותשע, אם היו נכנסים במדרגה הארבעים ותשע, לא היו יכולים לצאת. לכן אנחנו צריכים מי שיוציא את ישראל מאותה מדרגה של ארבעים ותשע, וזו סגולת הגרים. כי הם יצאו מהמדרגה החמישית, למדרגה החמישית של טהרה, זו סגולה של רבי עקיבא, קנו המדרגה החמישית של בינה אז הם יכולים לצאת את... הכול נרמז בקבלה אבל זה ברור מאוד. מי שנכנס במדרגה מסוימת של טומאה ויצא מזה, אז הוא קנה את המדרגה המקבילה של דעת".

וראו הסבר נוסף ברוח דברי המהר"ל בשערי אורה, שיעור 45 : "אני מחפש תשובה שמגלה את המכנה משותף בין 'אהבה את הגר' ואהבת השכינה. יש לי רק הצעה של פירוש, לא מצאתי מקור, כי כל אחד מישראל, הוא בבחינת יחיד אבל הגר הוא בבחינת כלל. זה מובן? זו התשובה. כי יש בזהות של הגר, כל אחד לפי מדרגתו, יש התייחסות לאיזה עניין כללי, לנשמה כללית. מה זו השכינה? זה הנשמה של עם ישראל: זה דווקא "ושכנתי בתוכם", הנשמה של כלל ישראל ונקראת, לפי כמה מקובלים, נקראת המשנה. מי שרוצה להשתייך לנשמה של עם ישראל, צריך ללמוד משנה, זה השל"ה. משנה אותיות נשמה. אז הגר מתייחס במשהו לכלל ישראל. הוא עצמו כיחיד יש לו נשמה כללית. אז אנחנו מתקרבים להגדרה של 'לאהוב את' [...] , הוא בבחינת יתרו, הוא בבחינת היתרון שיש לנשמת ישראל. לפי הנפש, זה הגרים. לפי הארץ, זה גד וראובן. ירדן. ולפי התורה, זה יתרו שהוסיף פרשה יתרה בתורה. הם מביאים איזה יתרון [...] ההסבר שהצעתי: מכיון שבגר יש איזו צורה של השתייכות לכלל, למשהו כללי, זה קשור לספירות יותר מהיחידים. כי כל יחיד ויחיד בישראל, הוא משתייך לכלל ישראל, אבל בבחינת יחיד. הגר מגלה את הבחינה של הכלל".

וראו ברוח זו ב'ליקוטי הלכות' חושן משפט, הלכות פריקה וטעינה סעיף ד בד"ה "וזהו גודל מעלת הגר".

וכן ראו זוהר בראשית יג א ושל"ה מסכת שבועות אות רטז (הוצאת יד רמ"ה) בהגהה, שמשמע משם שמעלת הגרים פחותה ממעלת ישראל, וייתכן שיש להבדיל בין 'נפש הגר' שמגיעה עד "תחת כנפי השכינה", לבין 'נשמת הגר' שמקבל הגוי כשמתגייר, כפי שמניטו מסביר בהמשך דבריו "אבל כשגוי מתגייר מקבל נשמה יהודית [...] ברגע של הטבילה", על פי הזוהר שמובא בהערה 51. והשוו דברים ברוח דומה אך עם אבחנה בין שתי נפשות ולא בין נפש לנשמה ב'שער הגלגולים' הקדמה ל"ו: "כי האיש ההוא שהיה בתחלתו גוי כאשר בא להתגייר נכנס בו נפש אחת מתולדות הנפשות של הצדיקים בהיותם בג"ע הארץ כנזכר בפרשת שלח לך ואחר אשר נתגייר זוכה ונכנסה בו נפש אחרת קדושה ממש כשאר נפשות בני ישראל ואז נקרא גר צדק כי יש לו ממש נפש קדושה מן המלכות הנקראת צדק כנודע והנה אותה הנפש הנשארת עתה בו והיא אותה שהיתה בו בהיותו גוי הנקראת נפש הגר והיא אשר החזירתו למוטב בהכרח הוא שתהיה לה איזו אחיזה אל הקליפה ולכן בהיותה עתה בגוף הגר הזה אחר שנתגייר בהכרח היא מחטיאה קצת אל הנפש הקדושה האחרת אשר בגר הזה וז"ס קשים גרים לישראל כספחת כ כי נפש הגר הראשונה מחטיאה את נפש השניה הנקראת ישראל".

[23] שולחן ערוך, אבן העזר, הלכות גיטין, סימן קכט, סעיף כ: "בגט גר כותב: פלוני בן אברהם אבינו." וראו גם אצל הרב גרשום בן יעקב הגוזר (המוהל), שחי באשכנז במחצית הראשונה של המאה ה-13 (ברלין, תרנ"ב, עמ' 136-135): "ולמה נקרא הגר בן אברהם ולא בן יצחק ולא בן יעקב? לפי שהיה אברהם תחילה לגרים [כלומר, הגר הראשון], לפיכך כל הגרים נקראים על שמו."

[24] שבת, קמו, א: "שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבי' שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים מאי א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו דכתיב "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

וכן בשבועות, לט, א: "מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה אין אלא אותן העומדין על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין ת"ל ואת אשר איננו". והשוו תנחומא יתרו פרשה יא, וזוהר בראשית צא, א, שמשמע משם שכל הנשמות של כל בני האנושות לדורותיה עמדו על הר סיני.

[25] ראו זוהר, חלק ג (במדבר פרשת וישלח על פי 'זוהר לה"ק') קסח א: "וכשמתגיר גר אחד פורחת מאותו היכל נשמה ונכנסת תחת כנפי השכינה ונושקת אותה משום שהיא פרי הצדיקים ושולחת אותה לתוך אותו גר ושורה בו ומאותו זמן נקרא גר צדק וזהו סוד הכתוב פרי צדיק עץ חיים מה עץ החיים מוציא נשמות גם צדיק פריו עושה נשמות ראש הישיבה אמר כתוב ותהי שרי עקרה אין לה ולד ממה שאמר ותהי שרי עקרה איני ידע שאין לה ולד מה זה אין לה ולד אלא כך אמר ראש הישיבה ולד לא היתה מולידה אבל נשמות היתה מולידה בהתדבקות ערגה שאותם שני צדיקים היו מולידים נשמות לגרים כל אותו זמן שהיו בחרן כמו שעשו צדיקים בגן עדן כמו שכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן נפש עשו בודאי" וראו עוד זהר שמות צה ב "ובת כהן כי תהיה לאיש זר עלובתא איהי נשמתא קדישא כי תהיה לאיש זר דקא אתמשכת על גיורא דאתגייר ופרחת עליה מג"ע בארח סחים על בניינא דאתבני מערלה מסאבא דא הות לאיש זר תו ודא הוא רזא עלאה יתירא מכולא" ושם בדף צח ב:" כל אינון נשמתין קדישין עלאין דקא זמין לון קב"ה לתתא כדקאמרן כלהו נפקין לזימנין ידיען בגין לאשתעשעא בג"ע ופגען באינון נשמתין דגיורין מאן דאחיד בהו מאלין נשמתין אחיד בהו וזכי בהו ומתלבשן בהו וסלקין וכלהו קיימי בהאי לבושא ונחתו גו גנתא בלבושא דא בגין דבגנתא דעדן לא קיימאן תמן אלא בלבושא כל אינון דקיימי תמן אי תימא דבגין האי לבושא גרען אינון נשמתין מכל ענוגא דהוה לון בקדמיתא הא כתיב אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע".

[26] ראו דברי החיד"א בספרו 'פתח עיניים' על הגמרא ביבמות, מח, ע"ב. יתכן והדברים להלן יכולים להאיר את דברי מניטו כאן, ובמקומות אחרים, בנוגע לליקוט ניצוצות הקודש שנעשה על ידי הגרים שמצטרפים לעם ישראל: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הא דנקט גר שנתגייר אפשר דרמז משז"ל כי נשמות הגרים היו במעמד הר סיני ואח"ך בזמן ביאתו לעולם בזמנו נולך בגיות ואח"ך נתגייר וזה רמז גר שכבר ממעמך ה"ס היה גר ועתה נתגייר בזמנו. וזה טעם מ"ד בסמוך דמעונים מפני ששהו לבא דכיון דכבר נפשו עמדה ונשא"ת במעמד ה"ס ודאי כמה זמני נתעורר להתגייר ואשתהויי אשתהי. והענין כי נשמות ישראל הם באוצר הטוב דקדושה וע' אומות נפשם באוצר אחר כמ"ש כמה פעמים וידוע שכל אומה יש בה ניצוצי הקדושה ואם לאו א"א להתקיים כדכתיב ואתה מחיה את כלם. וניצוצי הקדושה שהם קרובים להתקן הם הגרים ואלו הנפשות עמדו במעמד הר סיני שהם עתידות להתגייר ובאו בגיות כי הם מסט"א והאומות ואח"ך אותו הניצוץ קדוש מתעורר להתגייר ואם יזכה לכך באה לו נפש מצד השכינה וזהו גר צד"ק וז"ש בסמוך ששהו לבא להכנס תחת כנפי השכינה כי זהו בחינתם כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. וז"ש רז"ל יראי ה' אלו הגרים כי הם מצד השכינה הנק' יראת ה' וכמ"ש במקומו בס"ד". וראו עוד ב'מדבר קדמות', אות ג :" "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי בחון לשון הזהב שאמרו גר שנתגייר ולא אמרו גוי שנתגייר להורות כי זאת לפנים ממעמד הר סיני שקבלנו התורה שם נמצא נפש הגר הזה הבא אחר זמן רב מאד להתגייר וכמשז"ל דנפשות הגרים עמדו במעמד ה"ס [...].כתבו רבני אשכנז דישראל קדושים וכל דבר קדושה צריך תוספת ולכן נתוספו עליהם גרים [...].והכונה שהם תוספת אמנם אח"כ נעשו עיקר הא למה זה דומה למקבל שבה מבעוד יום ואותו התוספת לגבי דידיה משוי ליה עיקר וכן הגרים נעשו עיקר".

[27] דברי מניטו מוצאים חיזוק בדברי הזהר, בראשית צא, א, ותנחומא יתרו, פרשה יא, על כך שנשמות כל בני האדם היו בסיני. וראו אבחנה דומה בין גרים שמקור נשמתם מהקדושה, וגרים שמקור נשמתם מקליפת נגה, בשער הגלגולים הקדמה לו: "ואמנם ר' עקיבא עצמו שרש נפשו היתה מן פנימיות הקדושה אלא שע"י חטא קדמון יצאת אל הקליפות ואח"כ חזרה בקדושה ואע"פ שנקרא גר אינו גר ממש אבל שאר נפשות הגרים אינם כך כי עיקר מציאותם והוייתם היא מן אותה הקליפה הנקראת קליפת נוגה שפעמים היא מסאבא ופעמים חוזרת אל הקדושה כנזכר בפרשת ויקהל בספר הזוהר".

ונראה שהמחלוקת שאליה התייחס מניטו באם הגר הוא גוי בשורשו שבחר להיות יהודי או שנברא כגר (קליפת נגה, או מנשמות זיווג הצדיקים בגן עדן, או מניצוצות קדושה) עומדת בבסיס המחלוקת על ברכת השחר של הגר בין הרמ"א לבין הב"ח: ראו טור או"ח סימן מו דרכי משה: "נראה דגר יכול לברך שעשני גר דזה נמי מיקרי עשייה עמו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן" ולעומתו הב""ח שכתב: "ולפי זה הגר אינו מברך שלא עשני גוי וכן כתכ ב"י על שם אבודרהם שכתב כך על שם הרמ"ה ונראה דאינו יכול לברך ג"כ שעשני יהודי דמה שנכנס לדת יהודית הוא ע"י בחירתו שמסר הקב"ה ביד האדם ולא שייך לומר שהוא יתברך עשאו גר שקבל דת משה וישראל ולכן אין הגר מברך מאלו שלש ברכות אלא שתים שלא עשני עבד שלא עשני אשה ודלא כהגהת שולחן ערוך סעיף ד שכתב שהגר יכול לברך שעשני יהודי דליתא".

[28] ראו זהר חלק ג ויקרא טז א :"ואמרי נפש כי תחטא וגו' וכתיב נפש כי תמעול מעל וגו' או נפש כי תשבע וגו' א"ר יצחק נפש כתיב ולא רוח ולא נשמה " 'פרדס רימונים' שער הנשמה פרק י וכן חסד לאברהם מעין הרביעי :נהר לה והנה לבאר הענין יותר דע כי כאשר יחטא האדם ויטבע בבור זוהמת מעשיו אז תכרת ותאבד הנפש שלו אמנם רוחו ונשמתו לעולם לא יאבדו ולא יכרתו מכל וכל אמנם גם הנשמה נפגמת ונטמאת".

להרחבה ראו דברי מניטו בספר שערי דמעה, חלק 2, בפרק: אלוהי נשמה שנתת בי: "משמעות המילה נפש בתורה היא בפשטות הצירוף, החיבור של גוף חי מבחינה ביולוגית, של גוף שמתנועע, שחושב עם נשמה. הנפש היא הפועלת בהיסטוריה, במציאות. היא המתהלכת בעולם הזה. היא העומדת למשפט. היא הנותנת דין וחשבון, כלשון הפסוק ׳נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא׳. לא נשמה כי תחטא אלא נפש כי תחטא. הנשמה היא טהורה והיא נשארת טהורה."

[29] ראו במקורות שצירפנו בהערות הקודמות על כך שנשמות כל האנושות עמדו על הר סיני – נשמות כל האנושות ולא נשמות היהודים בלבד. משמע שיש להם פונטנציאל של גיור.

[30] בסנהדרין, צו, ב, מוזכרים בני בניו של סנחריב - שמעיה ואבטליון, שהיו נשיא ואב בית דין ובסנהדרין בתקופת הזוגות, ובהמשך הגמרא אומרת: "ואף מבני בניו של אותו רשע (רש"י שם: נבוכדנצאר) ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שהחריב ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה היינו דכתיב רפינו את בבל ולא נרפתה עולא אמר נבוכדנצר". וראו פירוש יד רמ"ה שם: "זה נבוכדנצר שלא רצה שיכנס מזרעו תחת כנפי השכינה".

[31] נפש החיים, שער א, פרק י: "ועפ"ז יבואר פשר דבר בענין שינוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל. אם האדם מישראל גדול מהמלאך. או מלאך גדול ממנו והלא א' משני הדעות מביא ראיות מפורשות ממקראות מפורשים. ועל פי דברינו הנ"ל יתבאר אשר באמת אלו ואלו דא"ח. רק בבחי' חלוקים. כי מלאך גדול מהאדם [...] אמנם בדבר א'. יתרון גדול לאדם מהמלאכים. והוא העלאת והתקשרות העולמות והכחות והאורות א' בחבירו. אשר זה אין בכח כלל לשום מלאך. והוא מטעם הנ"ל. כי המלאך הוא בעצם כח א' פרטי לבד שאין בו כלולות כל העולמות יחד. (וכ"כ בע"ח שער פנימיות וחיצוניות ריש דרוש יו"ד שהמלאך אינו רק בחי' פרטית של אותו העולם שעומד בו. אבל נשמת האדם בכל ג' החלקי נר"ן שלה היא כלולה מכל העולמות ע"ש). לכן אין בכח ויכולת המלאך כלל להעלות ולקשר ולייחד כל עולם בהעולם הנטוי על ראשיהם כיון שאינו כלול ומשותף מהם..."

הוספת תגובה
  • לא נמצאו תגובות