אהבת הזולת

תמלול: איתי קולין

[מניטו קורא בספר דרך חיים של המהר"ל] "וצריך שיהיה האדם שלם וטוב לבוראו" וכנגד השלישי - גמילות חסדים המישור שבין אדם לחברו‎ שיהיה האדם שלם וטוב עם זולתו. וזהו על ידי גמילות חסדים. כאשר עושה לזולתו חסד חינם. הנה, אין ספק שבזה הוא טוב לזולתו ואין דבר יותר טוב מזה כאשר הוא עושה טוב לזולתו בחינם ואז הוא טוב לגמרי. אני רוצה רק קצת לנסות להסביר את כפל הלשון שיש בזה: "ואין דבר יותר טוב מזה, כאשר עושה טוב לזולתו" והוא מוסיף פה איזה דיוק חשוב: תורה - זה טוב לעצמו. זה כבר טוב. עבודה - זה טוב לבורא. וזה גם כן טוב. אבל יותר טוב מהכל זה "טוב לזולתו". למה? יש איזה יתרון במימד השלישי הזה. שמעתם מהמהר"ל עצמו, כן? "ואין דבר יותר טוב מזה, כאשר עושה טוב לזולתו." אני זוכר מימרא בגמרא שקשורה לנושא הזה. הגמרא אומרת: מי שאומר: 'יש לי רק תורה' אף תורה אין לו. אני חוזר על המימרא: מי שאומר: יש לי רק תורה, אני לא רוצה לעסוק, רק בתורה. אז הגמרא אומרת: אף תורה אין לו. ולפי הקונטסט בגמרא אנחנו מבינים: מי שעוסק בתורה ואין לו גמילות חסדים אף תורה אין לו. הבנתם את זה? ולכן פה יש איזה מימד נוסף במימד הזה של גמילות חסדים שהוא יותר טוב, כביכול, גם מהתורה וגם מהעבודה. התורה במשמעות "תלמוד תורה" והעבודה במשמעות של עבודת הקורבנות, שכל המצוות שבעולם הן רק דוגמה של קורבן. ואולי נסביר את זה ככה: יש רק דבר אחד שזה מחוץ לשלטון אם אפשר לומר את זה, לשליטה של הקב"ה: האהבה בין הבריות. זה מה שמבקש דווקא מהבריות. וזה - אני רוצה להסביר את זה כאילו זה הכרחי. אז ההסבר הוא כזה: הקב"ה בורא ברייה אחת. והוא נותן לה את כל קיומה. את הכל. זה נקרא בריאה. והוא בורא ברייה אחרת. יש סיבות שצריך ריבוי בריות. זה נושא אחר. אבל נניח שאנחנו כבר הבנו למה צריכים הרבה בריות. למה למשל ההיסטוריה של המין האנושי זה לא רק של הדור הראשון של אדם הראשון? למה היה צריך התחלת הריבוי של 'פרו ורבו', חברה שלמה עם כל הבעיות שלה. למה הבריאה לא היתה רק זוג אחד, אדם וחווה. למה צריך ריבוי בריות? זה נושא לגופו. זה נושא אחר. אפשר ללמוד אותו, אבל נניח שזה כבר ברור שיש סיבה לזה. אבל מה המצב שהקב"ה נותן את הכל לכל ברייה וברייה, פיש רק דבר אחד שהוא לא יכול לתת, כביכול: האהבה בין הבריות. כי מטבע הדברים הבריות נבראו בתחרות זה לזה. ולכן הקב"ה נותן הכל לכל, חוץ מדבר אחד שזה צריך לבוא מצד הבריות: זה אהבת הזולת. ולכן במישור של ההגדרה של שלמות בטוב של המציאות, יש בגמילות חסדים מימד נוסף לתורה ועבודה. אני לא חושב שאני הגזמתי בפירוש של המהר"ל, אני חוזר על המשפט: "ואין דבר יותר טוב מזה, כאשר עושה טוב לזולתו בחינם" "ואז הוא טוב לגמרי" כל עוד שלא עשה את זה, לא היה טוב לגמרי. היה לו תורה, היה לו עבודה, אבל כל עוד שלא מגיע בגמילות חסדים האמיתית, לעשות טוב חינם לזולת, וזה נקרא 'אהבה', אהבה אמיתית, אז הוא לא "טוב לגמרי" למה? מכיוון שתורה - אני צריך ללמוד. אבל בלי "אתה חונן לאדם דעת" אני לא יכול ללמוד. עבודה - אני צריך לעבוד. אבל יש לי רצון הבורא שמגלה לי איך לעבוד. אבל "ואהבת לרעך כמוך" - אם אני לא אוהב, זה לא בא מאף מקור. הבנתם את זה? קהל: הוא ברא חיים הוא נותן אבל הדגש פה זה באהבה לזולת. גמילות חסדים לזולת. זאת אומרת, זה ממש - ויש הרבה מדרשים שאומרים את זה - וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' אלוקיך כמו שאתה מתנהג לזולת, אז אני מתנהג איתך. אני ה' אלוקיך, זה - הפירוש הוא ככה: ואהבת לרעך. כמוך - אני ה' אלוקיך כמוך - אני ה' אלוקיך. מה שאתה עושה לזולת אני עושה לך. אז תעשה לו מיד. למה אתה צריך אותי? זו השאלה. זה מובן? ויש עוד מאמר, אני זוכר שלמדתי את זה בתלמוד תורה, זאת אומרת התחלת ה... ראשית תלמוד תורה... יש מימרא בגמרא: הקב"ה גוזר והצדיק מבטל. איך? כשאתה גומל חסדים. הקב"ה גזר שהוא יהיה עני, אתה תבטל! הקב"ה גוזר - הצדיק מבטל. יש סיבות למה הוא צריך להיות עני. אבל הוא מחכה ממך שאתה תבטל את הגזירה. דרך גמילות חסדים זה מובן? זה בא מספר שנקרא "מנורת המאור" כן? קהל: אבל למדנו במקום אחר שבעצם לה' - יש לו שליטה על הכל, חוץ מיראת ה.'

מניטו: "יראת שמיים" קהל: יראת שמיים. נכון. אז כאן מדובר על גמילות חסדים, למה...

מניטו: כן, זה ברור ש[זה] קשור. כל פעם שיש בתורה "ויראת מאלוקיך" זה העניין. ויראת מאלוקיך. גמילות חסדים - יש הרבה מצוות בתורה ששייכות לגמילות חסידים. למשל: וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ וזה נקרא גמילות חסדים. זה קשור. זה יותר מקשור, זה ממש