תמלול: איתי קולין
מתוך שיעורי הרב דרך חיים למהר"ל, שיעור 6
ולכן אני חוזר: ]מניטו קורא במהר"ל[ "אבל אנשי כנסת הגדולה הגם שהיה להם מדרגה עליונה כיוון שלא היה להם מדרגת הנבואה לא היה מדרגה שלהם יוצאת מכלל שאר האדם. לא כמו משה ויהושע וזקנים ונביאים" ופה הוא שוב מזכיר את שלשלת המסורת. "שמדרגתם יוצאת מכלל סתם בני אדם" במה? בדווקא במה שהיו נביאים "שהרי יש להם שם מיוחד לקרותם זקנים ונביאים" ופה אתם רואים שהמהר"ל מייחס חשיבות יותר גדולה לזקנים מלנביאים עצמם. וזה למדנו בשיעורים הקודמים: שלזקנים היה גם כן סגולת הנבואה, אבל יותר מזה - היה להם אותה סגולה שנקראת: זקנה. זקנה במובן של חכמה. אני רוצה קצת להתייחס לזה. במושג הרבני של "זקן:" זה קנה חכמה, חכם, זה לא עניין סתם של זקן בגיל, שיבה. אלא - זה מה שמגדירים בקבלה במושג של "עתיק." אני לא רוצה להתייחס למושג המיוחד של לשון המקובלים מה זה "עתיק" בקבלה, אלא הביטוי עצמו. מה זה "עתיק" "עתיק" זה לא רק ישן. ישן - זה ישן. ואפילו "ישן מאוד" - זה ישן. מאוד. אבל עתיק זה מימד אחר לגמרי. מי יכול להסביר לנו את זה? מה ההבדל בין "עתיק" ו"ישן?" למדנו את זה פעם לפני כמה שנים עם הרב נחמן מברסלב. זוכרים? ]בהקלטות של שיעורי הרב על ליקוטי מוהר"ן שלצערנו אבדו[
קהל: ישן זה קשור בזמן ועתיק לא קשור בזמן.
מניטו: טוב, זו השאלה. איך להבין את זה. איך? כן? רק דקה, רק דקה.
קהל: כאשר אומרים על דבר שהוא ישן, אז הגבול בין [...] לידיעה זאת אומרת, הלא מהי הנקודה של האדם. כאשר הוא דבר עתיק הוא נמצא ברובד אחר לחלוטין שאין לנו בו אינפורמציה על המושג "עתיק" זאת אומרת - אם אנחנו אומרים ש"זה ישן" זה ישן מאוד, בהשערה שלנו הדבר הזה הוא נמצא...
מניטו: טוב, אבל זה יחסי לנו.
קהל: אבל עתיק זה דבר בהווה ונמצא ברובד אחר לחלוטין שאין לנו יכולת זיכרון ממנו.
מניטו: אבל זה לא מגדיר את המצב, הזהות, העצמיות, של ההבדל ביניהם.
קהל: לעתיק יש,
מניטו: זה ביחס ל...
קהל: לעתיק יש עצמיות. יש עצמיות פנימית שלו. וישן יש קשר עם המדבר?.
מניטו: לא, הבנתי מה שאתה אומר. זאת אומרת - אם אני יכול לזכור עוד, אפילו במקצת, במה מדובר אז אני אומר "ישן." אם זה כל כך רחוק ממני שאין לי איך...
קהל: לא רק רחוק, עניין שזה מנותק, זה ברובד אחר לחלוטין
מניטו: נאמר - מנותק מכיוון ש... מה? זמן?
קהל: לא. לא רק זמן.
מניטו: החולשה שלי שאני לא יודע.
קהל: לא, זה רובד אחר.
מניטו: למשל? קהל ב': זה גודל. מניטו
קהל:
מניטו: אבל מה קדם במשמעות על השאלה - 'עתיק' או 'אתה?'
קהל: אפשר להיות עתיק גם בגילאים... נכון, אבל זה... זה עוד לא נותן לנו את ההסבר.
מניטו: לא שמעתי.
קהל: אהא!
מניטו: יפה, יש משהו בזה. טוב, מה רצית לומר?
קהל: ...
מניטו: מממ... לא, כל זה נכון, אבל יש מימד אחר. ואולי נתחיל בהסבר הזה: כשאני מתייחס למשהו ישן זה ישן. זאת אומרת זה שייך לתקופה אחרת, זה שייך לרבד אחר, זה שייך לסוג של מציאות, זה שייך לצורה של מציאות שקדמה לי. זה 'ישן.' אבל 'עתיק' - אפילו שזה ישן מאוד - זה אקטואלי בכל תקופה. יש לי יחס של... איך אומרים זה לא בו-זמני. עכשוויות. מיידיות אולי. זאת אומרת: אני תופס בבת אחת את הריחוק, או הניתוק, וגם איזה מין קירבה שזה שייך לעולם שלי אף על פי שהעצמות שלו זה היה שייך לעולם אחר. אז יש לי הסבר שאני למדתי ב'ליקוטי הלכות' אצל הרב נחמן מברסלב, לא למדתי אצלו, אבל... מי שכבר עבר... אולי נתייחס לאדם שנקרא 'עתיק.' מי שכבר עבר את כל ההתפתחות שלו, ונשאר בעולם, אף על פי שגמר התיקון שלו, אף על פי שהוא כבר קשור לנצחיות, נשאר בעולם, אז מבחינים מה שנקרא 'עתיק.' זאת אומרת - הוא כבר נצחי, אבל הוא נשאר בעולם של הזמן. 'ישן' - זה מדרגות בזמן. אבל ב'עתיק' יש גם המימד של הזמן, הוא נמצא ב'עכשוויות' שלנו אם אפשר לומר, אבל הוא כבר למעלה מכל זמן. וגם דבר או ערך שכבר הגיע לאותה מדרגה של תיקון זה נקרא גם כן 'עתיק.' אחר כך יש שינוי של הלשון לכל מיני דברים - 'עתיקות' או משהו כזה, פעם ראיתי לא רחוק מפה איזה חנות: 'ענתיקות.' זאת אומרת כמו anticבלועזית אז זה ההגדרה גם כן של 'זקן.' ולכן אנחנו יודעים לפי ההסברים של המדרש שזה לא תלוי בעניין של גיל. למשל, אתם זוכרים מה המדרש אומר, רש"י מביא את זה, על יוסף הצדיק במצרים: שהיו קוראים לפניו "אברך" מה זה "אברך?" לפי המשמעות המקראית זה - היו מצהירים לפניו: צריך להשתחוות. אברך. אבל אחר כך זה לקח משמעות מדרשית: אב בחכמה ורך בשנים. זוכרים את זה? למדנו את זה פעם. אז זה דומה גם כן. זה כבר זיקנה, אף על פי שהגיל הוא היה גיל צעיר. כל מי, או מה, שנוגע בדבר נצחי, אפילו אם זה בזמן שלנו, זה החוויה או הניסיון של 'העתיק' זה מובן? זקנים - הם במימד שכאילו עברו כבר את ההיסטוריה. עברו כבר את העולם. נשארים אצלנו, בעולם שלנו, לאיזה צורך, לאיזו משימה, לאיזו שליחות. זקנים. אבל נביאים - הם עוד קשורים להיסטוריה. למדנו את זה פעם: כל הדברים של הנביאים הם שייכים להיסטוריה של העולם הזה. זקנים - החכמה שלהם היא כבר למעלה מזה. בכל זאת הם נשארים בדור, נשארים בקהילה, נשארים בעם, מכיוון שיש להם איזו משימה של מנהיגות. או דבר אחר, כן. אבל 'פני זקן,' "והדרת פני זקן" למשל, בפנים של הזקן יש העניין הזה של ה'עתיק.' נביא יכול להיות צעיר. זה מובן, כן? איך אומרים, ה... הדימוי אצל הגויים הוא הפוך. הוא אחר. רואים נביא מייד כזקן בבחינת הגיל. אז נמשיך. והמהר"ל מדגיש את זה: הדור של משה היה מיוחד. משה יש לו שם בפני עצמו. הדור של יהושע היה מיוחד. יהושע יש לו שם בפני עצמו. הדורות של הזקנים היו מיוחדים, יש לזקנים שם בפני עצמם, נביאים גם כן - יש לנביאים שם בפני עצמו. "וממילא גם הדור שלהם היה מדרגתם על סתם בני אדם ולכך לא הוצרכו להזהיר" זאת אומרת לא הוצרכו אותם האזהרות. כולם שומעים? וזה מה שהוא רוצה להסביר פה, את הסגנון של המשנה: הם אמרו שלושה דברים. ומסרוה, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלושה דברים. כאילו הוא רצה לומר: אז היה צורך לומר שלושה דברים האלו. "אבל אנשי כנסת הגדולה" "אשר דורם כמו סתם בני אדם" היו מזהירים בדברים אלו כי אלו דברים צריכים לאדם במה שהוא אדם זאת אז שוב - זה קושייה, זה קשה להבין את זה.
[...]
אז יהושע אמר לזקנים: הוו מתונים בדין. הזקנים אמרו לנביאים: והעמידו תלמידים הרבה. והנביאים אמרו לאנשי כנסת הגדולה ועשו סייג לתורה. כי זה בא מהניסיון של הדור שלהם. מכיוון שיהושע מסר את התורה - את תורת משה - לנביאים, זאת אומרת הסנהדרין של אותו דור, אז היה צריך לשים את הדגש על המימד הזה של כוח השכל במישור של המשפטים מכיוון שעיקר תפקיד של הזקנים היה להיות השופטים. הזקנים האלו היו השופטים, בתקופת השופטים. ולכן יהושע מסר להם את התורה עם הדגש השייך לתפקיד שלהם: הוו מתונים בדין. אחר כך אנו יודעים מכמה מקורות שהזקנים - לא היו להם כל כך תלמידים. ולכן תקופת הזקנים הסתיימה. מהניסיון שלהם מסרו לנביאים אחר כך את הכלל הזה: "והעמידו תלמידים הרבה." ואחר כך,
השאירו את תגובותיכם
Post comment as a guest