בין אדם לעצמו (פרוסות שיעורים)

תמלול: איתי קולין

מהי ההגדרה הרגילה, למהר"ל עצמו, של תוכן התורה? יש שלושה מימדים: בין אז כל זה, בא כתוצאה מהבריאה עצמה. התוצאה של הבריאה היא מה שמסומן באות ב' עכשיו יש בורא ובריאה. ומכיוון שיש בריאה, יש בריות. אז יש שלושה המימדים האלו. של בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו. זאת אומרת כל הנושא של התורה זה היחס בין אחד לשני. אם האחד הוא הקב"ה, השני הוא הבריאה. אם אחד הוא הבריאה, השני הבריאה האחרת, ואם האחד הוא עצמו, והשני הוא עצמו. זה מובן. זאת אומרת: כל חכמת התורה היא החכמה של היחס בין אחד לשני. ואנחנו נבחנים דרך אותו מבחן. שורש התורה - זה האות ב' ומכיוון שיש ב' - אז זהו הנושא של התורה. הבנתם? זה ברור? זה לא עניין של דואליות, כן? כל עוד שהקב"ה היה - קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד, כל עוד שהיה אחד - אין מקום לנושא שהתורה מתגלית בשבילו. זאת אומרת: איך אני מתייחס לזולתי. אם זולתי הוא הקב"ה, אם זולתי הבריאה האחרת, אם זולתי זה עצם האדם בתוכי. צריך אולי לברר את המימד השלישי הזה. בין אדם לעצמו זה המימד המשיחי של התורה. עצם האדם בתוכי. צריך להבין את המילה 'עצמו' פשוטו כמשמעו באופן יסודי. העצמות של האדם. בין אדם לעצמו. זה לא רק זה לא רק היחס ביני... אי אפשר לומר בעברית. בעברית אומרים: "ביני לבין עצמי" אז ה'עצמי' הזה זה לא אני. זה הניצוץ המשיחי שיש בכל ברייה. ולכן יש מצוות ששייכות למימד המשיחי הזה. יש מצוות שהן שייכות למימד המוסרי - בין אדם לחברו, במשמעות של המילים בתרבות הנוכחית. לפי התורה, כל התורה זה מוסר, כל התורה זה משיחיות, כל התורה זה דתיות. אבל אנחנו רגילים בתרבות הנוכחית לחלק את הרבדים האלו. אומרים: "דת" "עבודה." "בין אדם למקום." אומרים: "מוסר." "בין אדם לחברו." ואומרים: "רוחניות." "בין אדם לעצמו." אבל ההגדרות של המצוות הן בשלושת הרבדים האלו בבת אחת. ואני לא מצאתי שום ספר, שום לימוד, שנותן הדיוק של החלוקה של המצוות לפי המימדים האלו. כי זה נושא רחב וקשה מאוד. מכיוון שחוץ מזה, בכל מצווה, יש גם כן כל המימדים האלו. ובכל מימד של מימד של מצווה, יש גם כן מחשבה דיבור ומעשה. הכל אחד. אבל יש חלוקה לפי העולמות האלו. למשל, מצווה כמו הכשרות. למה רוב העם לא מבין את החשיבות של זה? מכיוון שאין לו מקום להגדיר הגדרה פשוטה באיזה חלק מן התורה זה צריך להימצא. אז רגילים לומר שזה "דת", הכשרות. אבל לפי החכמה ההגיונית, לא מבינים מה שייך כשרות ודת. דת זה תפילה. דת זה עבודה בבית הכנסת. דת - אפילו קורבנות. כשרות!? אבל זה דוגמה שאני למדתי שזה מצווה בין אדם לעצמו. איך אני מוליד את עצמי. תפסתם את ההבדל למשל אני חושב שהמצווה שהיא יכולה לשמש כדוגמה ראשונית אולי, עבודה למחקר כזה

"וחי בהם ולא שימות בהם. כי באלו עבירות הוא עצם המיתה וההעדר" וזה ממש עמוק מאוד. "ואין בהם המציאות, שהוא החיות, כלל ודבר זה מבואר"... אז מה שאני מציע כדי להבין את הנושא שלנו, לא נשאר לנו הרבה זמן, אבל ננסה. ואם יש צורך נחזור על זה עוד בשיעור הבא. צריך להביא מה זה המילה 'עצם' בביטוי הזה 'בין אדם לעצמו' זה לא רק ה... בדקדוק. איך אומרים ... בין אדם לעצמו איך אומרים בעברית? קהל: [גילוי העצמי] מניטו: נכון. זה לא רק זה, אלא יש המצב [האופקי/ההופכי] של כל אחד ואחד. ומה זה 'עצם האדם'? העצמיות של זהות האדם. ובכל אחד יש בו קצת מהעצם הזה. אז בין אדם - לעצם האדם שבו. זה יחס של כבוד בין אני - כמו שאני חי, במימדים שלי, וכל בן אדם שונה אחד מחברו כל אחד הוא במדרגה מסוימת. ובכל בן אדם יש נקודה מרכזית, חלק שלו, שהוא כבר 'עצם האדם.' אז יש לו יחס בינו לבין עצמו. לבין עצם האדם שבו. וזה סוד התולדות. אז אני רוצה להגדיר את זה בקצרה. אתם שומעים? גילוי עריות זה ההיפך של התולדות. איזה תולדות? תולדות של הבן אדם האמיתי שנקרא סוף סוף 'משיח.' זה ההסבר: בין אדם למקום - זה מה שאנחנו קוראים, לפי המושגים של התרבות הנוכחית: 'דת.' אף על פי שצריך לדייק בזה. בין אדם לחברו' - מה שאנחנו קוראים מוסר. 'בין אדם לעצמו' שזה כל העולם שאנחנו קוראים 'העולם הרוחני' אבל במושגים של היהדות זה העולם המשיחי. זאת אומרת - הבן אדם האמיתי שיש בכל אדם ואדם, שהוא יכול להוליד אותו. ולכן זה סוד התולדות. והעריות - זה היפך התולדות. הבנתם? כל התורה כולה - זה איך להוליד הבן אדם האמיתי. אז פה יש מישור פנימי. רוחני-פנימי עמוק. בין אני ועצמי. אבל 'עצמי' זה לא אני. עצמי זה החלק הכבר-מתוקן שיש בכל אחד ואחד, למשל לפי - וזה לא דרש, זה הפשט - לפי המשנה שאומרת: "כל ישראל יש לו חלק לעולם הבא" יש לו רק חלק מהעצם שלו שהוא שייך לעולם הבא. כי זה לא נכתב "חלק בעולם הבא" אלא - "לעולם הבא" כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. החלק הזה, שאנחנו אומרים בשעת התפילה: שמע ישראל, ה' אלוקינו - גם שלך וגם שלי - אחד. כשמתפללים - מי אומר למי "שמע ישראל?" אלא - אני אומר לעצמי, וזה - לפי הקבלה זה נקרא 'ישראל סבא' הנקודה הזו של 'ישראל סבא' אני עומד [אל מול] לנקודה המרכזית הזו, "שמע ישראל" - כי הוא כבר נקרא 'ישראל' אני [איש] בן ככה, בן ככה, בן ככה. אבל הוא נקרא 'ישראל'. אני אומר לו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו" - גם שלך וגם שלי - "אחד." הבנתם? זה החלק הפנימי שנקרא: 'עצמו' לכן זה הזהות המשיחית. אז מצד אחד - תורה זה הצד החיובי, וברור שמצד השני - הצד השלילי - זה גילוי עריות. כי זה היפך התולדות. התולדות שמביאות לבן אדם האמיתי שהוא המשיח. קהל: ... בכך שהממזר ... הנואף. מניטו: זה התוצאה של הניאוף. קהל: ... מניטו: ככה הבנתי את השאלה שלך. לפי העיקר שהבן הוא הגורם של הזיווג הבן הוא הגורם של ה... קהל: לא. מניטו: לא [לזה] התכוונת? קהל: [כלומר שהנואף בעצמו, הוא בוגד לעצמו] מניטו: אה כן כן. היית צריך לומר אולי הנואף הוא הממזר. קהל: מניטו: נכון. הבנתי. ברור. זאת אומרת כי גילוי עריות פשוטו כמשמעו זה ה... איך אומרים את זה, שכחתי. טוב, אני לא רגיל לדבר על העניינים האלה. [משהו בצרפתית] קהל: ... מניטו: אבל יש מושג הלכתי קהל: איסורי ביאה. מניטו: איסורי ביאה! איסורי ביאה - זאת אומרת אח ואחות. זה גילוי עריות. זנות - זה כבר מימד אחר, ניאוף זה כבר יותר ספציפי, אבל כל זה במישור של ההיפך של מטרת התורה לאדם: שהאדם יגיע לזהות המשיחית של הבן אדם האמיתי. זה נקרא 'עצמו' בתורה. אז - בין אדם לעצמו. איזה מין יחס של כבוד הדדי בין האדם [ש]בי ואני שבקרבי יש כבר האדם הזה. הבנתם? קהל: ... מניטו: טוב תשמע, זה לא פיצול, זה דווקא שורש הזהות שלי. שהוא רוצה שאני [אהיה] אדם. אבל אני - זה רק דוגמה אפשרית של מה זה 'אדם.' האדם האמיתי - יש איזה מין שורש מרכזי בכל בן אדם. אז כשאני מדבר לעצמי אני מדבר לאדם טהור. הקול הפנימי הזה שמשיב, כשאני חושב, הוא כבר צדיק. הוא כבר קדוש. אני בתוך הבעיות של העולם הזה. הוא לא. הוא האדם הכשר. הוא האדם האמיתי. הבנתם את זה? קהל: ... מניטו: זהו, יפה. החלק הזה. וכך אומרים כל בעלי המוסר גם כן. באופן פשוט מאוד: לכל אחד ואחד יש חלק כזה. יש מקרים שזה כבר ירד בתת-הכרה. אבל נמצא. צריך לגלות אותו. כשאני מדבר לעצמי יש שתי קולות: הקול השואל - אני שואל אותו. והוא משיב. אבל אני יודע שכשהוא מדבר הוא כנה. אין בו שום עוולה ושום... הוא כבר קדוש. הוא האדם. אז זה העצם של כל אחד ואחד. זה מובן? קהל: המצפון, בניגוד ל... מניטו: לא לא. לפי היהדות המצפון זה אני. זה ה'אני' שמדבר. מי שמשיב - זה יותר עמוק. דווקא אצל הפילוסופים יש פיצול בין אני ומצפוני. וזה התחיל בסטואה. אפילו המושג conscience [synedia] ביוונית זה בא מ... איך אומרים בעברית קהל: ... מניטו: זהו. הם המציאו את זה. יש אצלם פיצול בין אני ומצפוני. אלא - החלק הזה זה השורש של ה'אני'. והמצפון זה המצפון שלי. הבנתם את זה? קהל: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. מניטו: כן. זהו. מניטו: החלק הזה. כל ישראל יש להם כבר חלק של הזהות שלהם מוכן לעולם הבא. צריך להביא את כל השאר איתה לכן יש תרי"ג מצוות, מכיוון שיש עוד תרי"ג איברים מסביב למרכז הזה. קהל: ... להביא למציאות קהל: מה שהוא אולי פוטנציאל פנימי. מניטו: זה לשון קצת יותר מדי פילוסופית אולי, אבל 'הכרטיס' הזה שייך רק לחלק קטן שלו קהל: מי שגדול בתורה, מניטו: זה נקרא 'קדושה' מניטו: ברור. טוב, זה מובן? אם יש שאלות נחזור על זה בשיעור הבא.

ואני רוצה רק להגדיר קצת יותר .מה שהסברתי ,אנחנו רגילים זה אנחנו לומדים דרך .לימוד המהר"ל, כל פעם אנחנו רגילים לחלוקת המצוות :מן התורה בשני חלקים ,המצוות בין אדם לחברו .ובין אדם למקום לאמיתו של דבר, וזה אנחנו ,לומדים בעיקר דרך המהר"ל :יש שלושה מימדים בין אדם למקום - זה ,עבודת הקודש בין אדם לחברו - זה כל המצוות ששייכות למה שאנחנו מגדירים ,חיי המוסר .ובין אדם לעצמו וכל הכוונות :של המימד הזה של התורה ,בין אדם לעצמו שייך לכל מה שאנחנו מגדירים .'כ'משיחיות ואני רוצה להגדיר את זה .בקצרה :צריך להבין את זה פשט המצוות בין אדם - לעצם .אדם אשר בו לעצם של האדם, עצמיות .אשר בו המצוות בין כל אחד .והאדם האמיתי אשר בו ?'מי זה 'האדם האמיתי בין אדם לעצמו. פשט .'זה מה שאנחנו קוראים 'המשיח .הבן אדם האמיתי ובאה המינות .ובלבלה את כל העניין ?מהי ההגדרה של התחלת המינות .לראות בבן אדם האמיתי - הקב"ה ,אני לא רוצה להוסיף ?אבל זה ברור, כן ,יצאנו מהגהינום הזה ,כשיצאנו ממצרים .בצורה אחת .כשיצאנו מפרס - בצורה אחרת ,וכשיצאנו מהתרבות המערבית .בצורה שלישית .וזה, אנחנו מתקרבים לחנוכה, כן .ואתם מבינים למה אני מתכוון אז בכל אותה התרבות שראו ,איזה מין איחוד בין האלקות ,פשוטו כמשמעו ,והמשיחיות פשוטו כמשמעו אז באה אותה המינות .'של 'ברכת המינים

שהתחילו - והכוונה פה זה לנצרות - כשהתחילו, לאו דווקא לנצרות, אלא כמה כתות שהיו, שראו את הקשר בין המשיח והקב"ה, זה שורש המינות. תפסתם את זה? למדנו את זה בצורה פשוטה מאוד. לפי המסורת שלנו, יש מצוות שבין אדם למקום. זה הדת. זה כל המצוות השייכות למימד הדתי של התורה. מצוות בין אדם למקום. מצוות בין אדם לחברו זה המוסר. מצוות בין אדם לעצמו זה כל מה ששייך למשיחיות. בין אדם לעצמו - הרוחניות של האדם, עצם האדם - זה האדם האמיתי, זה עצם האדם שבכל אחד ואחד, דרך התולדות - זה היחס למשיח. זה המבנה של התורה לפי היהדות. באו המינים ואמרו שהמשיח והאל זה אותו דבר. ולכן באווירה של אותה הגדרה, מבינים רק בין אדם למקום, בין אדם לחברו. ושוכחים בין אדם לעצמו. אני רוצה לחזור על ההגדרה של בין אדם לעצמו לפי הפשט: בין אדם לעצם אדם אשר בו. זה מובן? מהו "עצם אדם?" "זאת הפעם עצם מעצמיי" טוב, זה כל העניין של גילוי עריות. כל המצוות השייכות לעניין של גילוי עריות, זה במישור המשיחי. אתם רואים את הקשר בין מה שאומרים הגויים על הדמות שלהם. זה גילוי עריות מובהק. זה מובן? זה הטומאה הכי... טוב, זה אותו... זה אותו מישור.