ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

תורת האב ותורת הרב

השיעור האחרון מפי הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל. ז' תשרי התשנ"ז.

 

לפני שאני אסביר את הנושא אני רוצה לחזור לנקודה הבסיסית של השיעור הקודם.

התחלתי בנושא: למה בראש השנה קוראים בתורה את פרשת יצחק ? דהיינו, בעיקר ביום ראשון להולדת יצחק וביום השני את ההפרדה בין יצחק וישמעאל ואנחנו בעיצומה של ההפרדה.

הנושא הוא ככה : התורה מספרת שאברהם אבינו שמע הבטחות, הוא לא שמע לימוד על ענין הבריאה, זה מעצמו שידע שיש לו בורא. אתם זוכרים את זה אני לא רוצה לחזור.

יש מדרש שאומר שלאברהם אבינו שתי הכליות שלו היו כמורים, דהיינו, מההכרה של עצמו הוא הכיר את הבורא אני לא רוצה לחזור על זה אך יש עדיין צורך לדייק.

הנושא הוא שההתגלות של ההויה, של הקב"ה, ה' (וצריך לדייק על השם), לאברהם היתה ב"לך לך" דהיינו התחלה, סוף תהליך הגלות. ראינו כי הבריאה שמה את הבריאה בגלות, רחוק מהבורא. וכל ההליך של החזרה בתשובה, עצומו של התהליך מתחיל ביצחק אבינו. ההגשמה של ההבטחה שלאברהם יהיה (... איך אני יכול לומר את זה), המשך. אברהם זה סוף תקופה והוא שומע "ונברכו בך כל משפחות האדמה". הוא שומע קודם כל שיהיה לו בן. אז אני רוצה בקצרה להסביר מה הזכות שבאמונה של אברהם. כשהקב"ה מבטיח איפה הזכות להאמין? ואברהם יודע שזה הקב"ה שמדבר איתו. אז הפסוק אומר ו"האמין בשם ויחשיבה לו לצדקה". יש מחלוקת עם הרמב"ן אני לא רוצה להיכנס זה נושא חשוב מאוד אבל הוא שואל את השאלה מה הזכות יש לו? צדקה! אני רוצה להסביר את זה בשני ממדים.

קודם כל כשהקב"ה מבטיח זה לא בטוח שזה מתקיים, יש תנאים אפילו אם ההבטחה של הקב"ה היא שבועה (לכאורה אין תנאים), אבל בכל זאת יש תנאים. אם אתה באמת אברהם, ההבטחה תתקיים. אם אתה לא באמת אברהם, זה לא לך שהתכונתי.

אז לנושא אחר, קשור לגאולה הגמרא מסבירה : "זכה אחישנה, לא זכה בעיתה". מכל מקום ההבטחות של הקב"ה מתקיימות, זה לא לחינם וזה נושא אחר: החלק של הבחירה שלנו, נראה אח"כ. אבל בכל זאת, אם אתה יעקב כל מה שנאמר לישראל יתקיים, אם אתה לא יעקב אז יש עיכוב, יש תנאים, שאנחנו לא יודעים איך זה מתפקד. זה רצונו, זה חשבונו של הקב"ה, אבל בכל זאת סוף סוף בא יבוא. כי כשהקב"ה ברא את העולם יש לו תוכנית, יש מחשבת הבורא, יש פרויקט, ויש ששת אלפים שנה. ולכן, מה שצריך להבין שקודם כל יש זכות לאברהם להאמין, אף על פי שהוא יודע שזה הבטחת הבורא. אני רוצה לומר רק דוגמה קטנה : אלפיים שנה היינו בטוחים בחזרה לציון, אבל באופן בלתי מובן ... אלפיים שנה, אי אפשר לתאר. עם ישראל האמין, סוף סוף זה הגיע, וכשזה הגיע התגובה היא שלילית (של חלק מהעם), אבל בכל זאת זה מקביל למה שקרה ביציאת מצרים.

אבל באופן יותר עמוק, זכותו של אברהם הוא בנושא קשה מאוד, שאנחנו למדנו אותו על פי הקבלה בשערי אורה. יש בורא עולם ששם חוק וגבול לעולמו, יש חוקתיות טבעית של העולם שהבורא ברא. הבורא הוא אל הנאמן שהוא הערב : "חוק נתן ולא יעבור", הוא גזר כבורא, כך מתפקד העולם לפי הטבע. וכדי ... זה ... זה תורת אלוקים, אלוקים ברא. כדי לשמוע תורת ה' צריך להתנגד לאמונה בתורת אלוקים. זה מה שרציתי להסביר. וזה זכות עצום, מאחורי קולו של אלוקים כבורא עולם, אברהם מתחיל לשמוע קול ה'. הפסוק אומר ו"האמין בה'", ברור שהיה מאמין באלוקים, אבל כדי לשמוע ה' צריך לזכור כביכול את חוקתיות הטבע. כך אמר לו הקב"ה לאברהם אתה זקן שלא היה לך בן, סוף עידן, אתה תהיה ברכה לכל משפחות האדמה. לשמוע את זה, זה היה קשה מאוד, לכן ו"האמין ה' ויחשיבה לו לצדקה" זה זכות עצום. כל בנאדם שמתחיל לשמוע קול ה' מאחורי הטבע, והטבע זה הקב"ה, אז אתם שומעים את הקושי של הענין ? אז כל בנאדם כזה נקרא בן אברהם. ועכשו אחרי כל כך זמן אנחנו רואים, כי באמת, אותה הברכה אותה הבטחה התקיימה. נשאר חלק מהנושא : מה מסביר לנו את העיכוב, את הקושי של עם ישראל להאמין בקול ה' ? והמוזר בענין שרוב המתעכבים, רוב השליליים השוללים את קדושת הציונות עושים את זה לפי התורה, בשם התורה. זה מוזר זה מה שראינו בשבוע הקודם. אז כפי שאני אמרתי הנחמה היא שאנחנו רואים שזה אותו עם. מה שקרה ביציאת מצרים קורה עכשו, זה חצי נחמה.

ובקשתי מאליעזר להכין את המקור במדרש רבה על הפסוק "דבר אל העם וישאו". טוב, המדרש מסביר שבקריעת ים סוף היו ארבע כיתות בישראל :

­אלו שרצו לחזור למצרים,

­אלו שרצו להטמע בים,

­אלו שרצו להתפלל,

­ואלו שרצו להלחם.

זה דומה מאוד למה שקרה במפגש בין יעקב ועשו. יעקב הכין את עצמו לדורון, למלחמה ולתפילה, אז הענין הוא ככה : כל האסטרטגיות האלו צריכים לנסות. אבל רק מי שמסוגל גם למלחמה גם לתפילה גם לדורון יצליח. אם זה חלק מהעם רק דורון, תהליך, אם זה חלק מהעם רק מלחמה, חלק מהעם רק תפילה, זה לא יצליח. יש לנו דגם של זה בתחרות על ארץ ישראל, זה הנושא, רק מי שמסוגל כמו שיעקב אבינו היה מסוגל לשלושת הדברים האלו בבד אחת, וזה מביא אותנו לנקודה הראשונה של הנושא.

אתם זוכרים כל הפרשיות בעיקר בספר במדבר שמדגישים את השוני של השבטים, יש ספר שלם שמורה את זה. ביציאת מצרים היתה בעיה, היה צריך לאחד את העם ובאופן פרדוקסלי אנו רואים שהתורה מספרת שהעם מתפלג לשבטים ובאופן עמוק כל שבט והזהות שלה לכן אני רוצה לדבר על זה.

אנו צריכים להגיע לשלב של איחוד העם, ועד כאן זה לא הצליח. זה המצב בחזרה מהגלות, אחרי אלפיים שנה, חזרנו דרך שבטים. ואנחנו לפי סודות הקבלה בסוף תקופת משיח בן יוסף, קיבוץ גלויות, סוף הגלות, הציונות הראשונה נאמר, ומה שמחכים זה דווקא השלב השני של איחוד העם, ואני רוצה לדבר על זה. דווקא במקביל למה שקרה ביציאת מצרים. זה תקופת דוד המלך, דוד המלך הוא המאחד את העם חוץ מהחלוקה הפשוטה של בני לאה ובני רחל, זה נושא מוכר. אחרי החזרה לציון המצב הוא ככה : חזרנו לרסיסים והבחירות האחרונות גילו את זה, שמה שצריך לעם זה מי ש­ או מה שמאחד אותו. אני לא רוצה להיכנס להגדרות הכל ידוע, יש בני תורה שהם אנטי ציונים יש ציונים שהם אנטי תורה, זה יותר מסובך, אבל מה שקרה בשנים האחרונות זה : חלק מהעם גילה רצון להינתק מעם ישראל כעם, לא מהעבר התרבותי, לא מהלשון העברית, אלא מישראל כעם. מה שאני רוצה להסביר זה ­ אם אנחנו שומעים את עצמנו, מה מאחד אותנו, אפילו בחדר הזה מה מאחד אותנו? הכל שונה, הכל, הכל שונה!­ נוסח התפילה, הגויים שהיינו אצלם, התרבות החיצונית, הקונצפציה, ההשקפה של מי הוא יהודי מה הוא יהודי, מה זה ציונות, מה הקשר עם ארץ ישראל, הכל שונה, כל אחד ואחד יש לו האופק שלו. לכן אני רוצה להגיע לנושא חשוב מאוד. אנחנו צריכים להכין את עצמנו לדרך המלך של איחוד העם. יש רק דבר אחד שמאחד אותנו, זה האבות: אברהם יצחק ויעקב. לכן מבחינה פדגוגית צריך לחזור, להתקשר לזהות העברית של האבות כי כל הקהילות שלנו זה שבטים, שבטים, שבטים... שיירי שבטים! ואני רוצה למסור כמה דברים באיזשהו סדר. לא לחינם אמרו כי המורה של הדור זה המהר"ל. הוא החזיר אותנו למקרא. הרבה מורים, הרבה שיטות אבל בעיקר המהר"ל. מאחורי כל מה שמבדיל ביננו ותדעו שזה עמוק, אין בית מדרש שדומה לשני אין בית דין שדומה לשני, הכל מפולג, חוץ מהקשר לאבות, ואין אבות אלא שלושה: אברהם יצחק ויעקב. לכן נחוץ ללמוד תורת המהר"ל. לא רק תורת המהר"ל אבל כל מה שקשור לנושא: מי אנחנו עם ישראל, חוץ מהרבה פסוקים שאומרים את זה באופן פשוט אבותינו זה אברהם יצחק ויעקב.

נראה דיון בגמרא. הנושא הוא מה כוונת התפילה? מלכתחילה היה צריך לכוון בעבודה, בתפילה בכל הברכות בתפילת שמונה עשרה אבל הנה מה קורה. משנה[1] :

"מת' : המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו".

זה נושא חשוב אבל קצת צדדי. מי שמתפלל וטועה זה סימן שהמצב שלו לא יציב, המצב הרוחני, ולכן הגמרא אומרת מה צריך לתקן.

"אמרו עליו על רבי חנינה בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר 'זה חי וזה מת' אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף. גמרא : אהייא באיזה ברכה צריך לכוון? וצריך לומר אם טעה זה סימן רע לו אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי (הערת הקורא: בשם אחד החכמים של בית רבי) באבות "אבות", זו הברכה הראשונה: אברהם יצחק ויעקב וזאת הברכה איכא דמתני לה אברייתא (הקורא מסביר: אפשר לבסס את זה על ברייתא אחת וזה נוסח הברייתא:) המתפלל צריך שיכוון את לבו בכולן בכל הברכות ואם אינו יכול לכוון בכולן, יכוון את לבו באחת מה זה יכוון? כשאני אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב", במה מדובר? מי זה אברהם, מי זה יצחק ומי זה יעקב? לכוון (יש הרבה משמעויות) זה קודם כל לדעת במה אני מדבר. כשאני אומר "אבותינו... אברהם, יצחק ויעקב" מה אני אומר? "אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות"

אני רוצה להסביר קודם כל המשנה אמרה המתפלל צריך לכוון. איפה? בעיקר באבות. הגמרא חוזרת על זה ואומרת (יש איזה חכם שאמר) שזה באבות, והלכה כמותו. אני רוצה להעביר איזה דיוק ששמעתי מהרב אברהם אפשטיין ז"ל; הוא אמר: איך אני יכול לכוון עד אברהם יצחק ויעקב? זה הדיוק של הגמרא: באבותיך שלך, עד כאן. צריך לכוון על המושג על הקטגוריה אלוקי האבות, איזה אבות? אבותיך. ופה יש נושא חשוב מאוד. אנחנו רואים שהקהילות עכשו ­ ויש הרבה, הרבה נואנסים, יש הרבה <לבטים (?)> יש הרבה שוני פה ושם, הולכים לפי הרב ולא לפי האב. ואני רוצה להסביר נושא חשוב מאוד, על סמך סוגיה במסכת שבת בענין ברכות של נר חנוכה[2].

"אמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך"

יש מחלוקת האם המדליק יש לו חובה לברך ? מן הסתם מי שרואה צריך לברך. זה הנושא בפני עצמו, זו המחלוקת. כל הענין הוא המילה צריך. למה צריך לברך ? מה המשמעות של המילה צריך ? זה סיפור רחב מאוד. כל הסיפור של החשמונאים התחיל מיום שהתחיל, אבל אחר כך זה נכשל. וכל הצורה של היהדות בבית שני זה מאותה תקופה, ופה צריך להבין את זה ככה : ואני מסתמך על פחד יצחק שהוא הפרוש של החכם הרב הוטנר על המהר"ל. שאע"פ שההיסטוריה של החשמונאים נכשלה צריך לברך, מכיוון שבאותה שעה זה היה חיובי, מכל מקום צריך לברך.

וצריך להבין שהיחס לחשמונאיות והיחס לציונות עכשו, בעיקר אצל החוגים החרדים זה אותו יחס יש אמביבלאנטיות: האם זה כישלון או האם למרות הכל זה חיובי? יש לנו דגם, דוגמה כתובה בגמרא: אע"פ שזה נכשל ובאו אסונות מהחשמונאים אחר כך, באותה שעה כשרים היו וצריכים לברך כי המאורע היה נס. אני חושב שאתם מבינים את חשיבות הענין.

"אמר רבי יהודה מאי מברך? מברך 'אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה'. והיכן צונו ?" מעניין מאוד לראות כי השאלה של הגמרא על שורש המצוות דרבנן היא שואלת דווקא בהקשר של חנוכה. יש הרבה מצוות דרבנן אבל השאלה היכן ציוונו זה דווקא פה. "רב אויא אמר: מ'לא תסור' (מהפסוק 'לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל') במי מדובר? בדיינים, אנחנו רואים מייד המקור או הסמכות של המשך לימוד התורה זה הדיינים ופה נפגשים בנושא שלנו תורת האב, תורת הרב. "רב נחמיה אמר : 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.'"

אתם רואים את ההבדל: במקור אחד הסמכות, זה הדיין. ובמקור השני הסמכות זה הזיכרון של האומה. זה האומה דרך האבות. הפחד יצחק - וזה החידוש שלו - מסביר כי בכל המצוות מספיק המקור הראשון. צריך לשאול את התלמיד חכם. אבל פה, בענין של חנוכה, אנו צריכים הפסוק השני ולמה? מכיוון שהיוונים רצו לנתק את עם ישראל מהתורה אבל לא מהתורה כדת אלא מהתורה כיחוד עם ישראל בעולם. יש ביטוי שצריך להבין אותו "ותן חלקנו בתורתך" הם רצו לנתק את ישראל מהתורה לא התורה מישראל. אתם רוצים דת? יהיה לכם דת, כמו כל העמים. אבל אותה תורה שהיא סגולת עם ישראל, החלק של עם ישראל בתורה, זה מה שרצו לנתק. ההסבר של הרב הוטנר הוא עמוק מאוד. הוא מסביר את זה ככה: התורה של הרב היא התורה שבפועל, התורה של השולחן ערוך; הכל מוכן, זה התוכן של התורה: מה אומר משה רבנו על שאלה זו? תשאל את הרב. אבל מי הוא ישראל? תשאל את האב. הגענו למצב שהיחס לתורה הוא בעיקר ביחס לתורה של הרב וכל אחד יש לו שבטים, שבטים, שבטים... איפה האיחוד של עם ישראל? שאל אביך. אתם מבינים את הנושא?! ולכן הרב הוטנר אומר התורה של האב היא התורה שבכוח, מה שמכין את האדם לקבל את התורה של הרב.

אם גוי לומד תורה אפילו אצל הרב הכי גדול זה לא תורה מכיוון שלא למד דרך של אביך. זה הענין ואנחנו הגענו לאותו מצב רק מועטים מאוד קשורים לישראל דרך האב זה החומרה של המצב לכן צריך להתחיל בעידן של משיח בן דוד שמאחד. להחזיר לעם את התודעה של האבות ודווקא המהר"ל הוא שהחזיר אותנו ללימוד המקרא אבל לימוד המקרא לא סתם כחוכמה אלא כתעודת זהות וברור שזה נעשה על ידי הקבלה. אני רוצה להסביר בקצרה : אלו שלומדים שערי אורה מאמינים בזה שגילוי של ה' "כי שמו נקרא עליך", הספירות, זה שם ה' "הוא ושמו אחד" גילוי שם ה' זה גילוי תורת המידות של האבות. כדי להבין לעומק במה מדובר יש שבטים, וכל שבט זה ישראל כל שבט מקבילה לספירה אחת והאובייקט של התקופה זה לאחד את כל הממדים האלו כל ישראל הוא ישראל אבל מה שחסר זה איחוד ושוב אני חוזר על זה אי אפשר בלי לימוד הזהות של האבות דהיינו אברהם יצחק ויעקב חסד דין ורחמים כל הגילוי הזה כל אחד יש לו אחיזה במקום אחד במקום מסויים. כולנו חכמים, כולנו נבונים כולנו כשרים אבל מה שחסר זה ה' אלוקינו ה' אחד ולכן צו השעה זה ללמוד קבלה אבל ללמוד קבלה לא מיסטיקה והפתח זה המהר"ל. אני רוצה להסביר את הענין של הרב הוטנר מה שאני אומר לא כתוב במפורש אבל זה ברור כל פעם שיש איזה פילוג בעם ישראל זה בא לא מהשבטים דרך האבות אלא מהשבטים דרך הרבנים ולכן מושם הדגש על זה, יש תחרות בין שתי הממדים האלו. זה מענין מאוד לגלות את זה שבעולם החרדי זה אפילו יותר מסוכן. אתה עובר מבית המדרש האחד לבית המדרש השני זה כמעט עולם אחר לגמרי זה לא בא מהאבות כי מה ההבדל יש בין יהודי של מרקש ויהודי של שטרסבורג ויהודי של ירושלים? אין הבדל! כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. ההבדל בא מהרבנים ואני חושב שזו הצרה שהייתה ביציאת מצרים. מפילוג השבטים יצא קורח גם כן היו ראשי בתי אבות אבל מי נתן להם את הכוח זה קורח ולכן צריך להיזהר כל רב הוא רב אבל למה הגאון שליט"א, קורח. אני זוכר כשהייתי קטן כשהיינו מדברים על הגאונים, היה גאון בדור, עכשו בכל פינה יש גאון. אני חושב שזה הבעיה. בעיה רצינית מאוד כי סוף סוף, סוף הגלות היא בתקופה שלנו, זו בשורה טובה כל העולם כולו אתם זוכרים כל מה שהתפללנו בראש השנה מי הוא בורא עולם מלך על כל הארץ זה כל העולם ומלואו והוא השולט על זה אבל למי אנו מתפללים לאלוקי אברהם יצחק ויעקב זהו התהליך שהתחיל בלידת יצחק ומתגלה ביציאת מצרים כפי שציטטתי בשיעור שעבר עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה מה זה? כל מה שיש בביטוי הזה כל המחזור של ר"ה ויום כיפור והמילה הכי חשובה זה אב הרחמן אב הרחמים אנחנו מודים שהעולם הוא גיהנם ומה אומרים בורא עולם שהוא ברא רחמים זה בזכות האבות שאנחנו יודעים יש שביל של רחמים בין העולם והבורא מי שלומד טבע יודע איזה גיהנם זה העולם. איזה קושי לחיות, להתקיים מה שקורה בעולם זה דבר נורא. איך אנו מעיזים לומר אב הרחמן ששם אותנו בעולם כל כך קשה. אומרים על רבי נחמן מברסלב שפעם אמר לתלמידיו[3] מדברים על עולם הבא ועולם הזה. עולם הבא אנחנו יודעים זה עולם נורמלי, אבל "עולם הזה" איפה זה? הוא אומר: פה זה גיהנם. לכן אנחנו צריכים להבין כי כל מה שאמר המקרא צריך עיון כדי להבין מי אנחנו וצריכים להפיץ בעולם כבשורה טובה. אף על פי כן אני רוצה להגיע לחלק השני של הנושא אבל עד כאן אני מקווה שזה ברור.

יש הקבלה בתרבות האנושית בתקופות של ההיסטוריה של עם ישראל ובתקופות של התרבות הכללית. כל זה שכחנו שישראל היא ישראל של העולם והעולם הוא העולם של ישראל. בתקופה הראשונה של ההיסטוריה עד יציאת מצרים בעם ישראל זה תקופה של הנבואה, זה מתחיל עם אברהם, כבר היו נביאים קודם. מכל מקום הנבואה שלנו מתחילה באברהם וכל ההבטחות התקיימו על דרך משה. זה החלק הראשון של הנושא. באותה תקופה בעולם הכללי היתה תקופה של המיתולוגיה והרבה צורות, הרבה תרבויות, עולם שלם מאדם הראשון עד אברהם, אבל העולם היה במיתולוגיה. ההסתר ממשיך ומגלה התורה באותה תקופה זה משה רבנו ואחריו כל נביאי ישראל אבל משה רבם של כל נביאי ישראל. אח"כ יש סיום הנבואה בעם ישראל ויש סיבות לזה אם אתם רוצים אפשר לחזור.

בעולם הכללי זה המשך המיתולוגיה, אבל בהבדל עצום. בתקופה המקבילה של הנבואה הגויים היו מבינים את המיתוס שלהם, מכיוון שהנבואה היתה עובדה קיימת, היו יכולים לזהות במה מדובר, אבל בתקופה השניה שכחו, זה היה מיתוס ממש, כל זה, זה סכמטי. באותה תקופה אצלנו זה תקופת הזוהר קודם כל ההיכלות זה תקופת, נאמר, הנסתר הזוהר ומגלה הזוהר מכל מקום זה משה רבנו, אבל זה היה שמעון בר יוחאי זה בתקופה השניה. זה לקח זמן ואח"כ העולם הכללי... (סוף צד אחד של הקלטת).

באותה תקופה זה אצלנו זה התקופה של הקבלה הספרדית שהיא מקבילה לעידן התרבותי של המושגים האלו חוץ מיוצא מהכלל שזה האר"י שזה המשך, גילוי נבואי. אני ממשיך קצת!

התקופה הבאה אח"כ בעולם הכללי זה גילוי העולם הפנימי .העולם של הפסיכולוגיה וביהדות זה החסידות. החסידות מגלה את התורה של עולם המידות וכמובן משה רבנו דאז זה הבעל שם טוב. אחרי התקופה של הפסיכולוגיה הגענו לתקופה של הסוציולוגיה גילוי התורה לעם כעם. אלפיים שנה היו לנו שיטות של העולם הפנימי, של משפחה זו או אחרת או שיטה זו או אחרת והגענו לעידן של גילוי עם ישראל כעם ומי שגילה את התורה לעם ישראל כעם זה הרב קוק ז"ל. אם כן, יש לנו זה סכמטי יש הרבה משה רבנו, רבי שמעון בר יוחאי, הבעל שם טוב, הרב קוק. זה אותה תורה ברבדים שונים של ההיסטוריה ולכן הגענו למפגש של קצה תורתנו המהר"ל והרב קוק. ואני זוכר את הרב [צבי] יהודה ז"ל מצטט הרבה, הרבה מקורות, אבל דרך המלך זה הכוזרי עד הרב קוק.

הנה בקצרה מה שרציתי להסביר הבעיה של יציאת מצרים היא הבעיה של השבטים הבאנו את הבעיה של השבטים לממשלה ואפשר למצוא מכנה משותף רק דרך תורת האב הרב קוק האר"י.

טוב! יש לי הרבה דברים אבל העיקר זה תורת הרב הוטנר על ענין של האב ושל... שיש לנו האבות זה אברהם יצחק ויעקב ואתם מבינים זה שנים שפֹה לכל הפחות חזרנו לאותה תורה: תורת האבות וזה דווקא דרך המקרא. לאו דווקא כחכמה, יש חכמה עצומה של המפרשים, אבל כתעודת זהות. ואני יודע שיש הרבה חוגים בעם פה ושם שמתחזקים באותו דבר, אבל צריך הרבה מסירות נפש כדי לעזוב את היחודיות של כל שבט ושבט ולהחליט פעם ולתמיד הגלות נגמרה. אבא שלי היה רב ראשי בעיר שלו, אבל אבא שלי זה אברהם. צריך לחזור למקרא לאו דווקא למקרא כתרבות עברית נגד התורה של הישיבה. לאו דווקא, אלא ללמוד ולגלות את הזהות של עם ישראל באיחודו. שוב, זה הודות למהר"ל והרב קוק וכל אלו שדיברו על העיקר הזה. טוב! אם יש לכם שאלות.

שאלה: ­איזה ספר במיוחד של המהר"ל צריך ללמוד?

תשובה : דרך חיים. הכל, אבל בעיקר דרך חיים ולא רק ללמוד, להפיץ. זה ספר קצת קשה, יש חכמה עצומה, אבל בחברותא אפשר ללמוד את זה בנקל, שוב לגלות את הזהות של עם ישראל זה ברבד של האבות. אני אתן לכם דוגמה: כשהכוזרי אמר לא אלוקי הפילוסופים אלא אלוקי אברהם יצחק ויעקב באו הנוצרים והוסיפו לא רק אלוקי אברהם יצחק ויעקב ואלוקי אותו איש מי הוא אותו איש הוא היה רב כביכול, מפסיקים עם האבות וממשיכים עם הרב. אז צריך להיזהר, זה דרש שאומר שמי שמלמד את בן חברו כאילו זה בנו עצמו אבל זה דרש ושיננת לבניך הפשט הוא לבניך, לכן אני מפחד מאותו מצב של קשר לעם בלי הקשר לאלוקה. קרה מה שקרה, יש ניתוק, לכן יש לי באמת תקוה שדרך התחדשות בלימוד הזה. התודעה תחזור יש זהות עברית, אפשר לגלות אותה ואז כל ישראל חברים ממרץ ועד מרץ.

זהו ענין ההקבלה מה שמתרחש עכשו. למדנו בזוהר שתהיה מלחמה על ירושלים וכנראה זה כבר התחיל. אני לא רוצה להיות נביא זעם אבל עם ישראל נתן לזמן לעבוד והזמן הגיע לאותה נקודה של מלחמה על ירושלים. ברור שלפי הנבואות נצא מזה בחיוב. המלחמה תהיה קשה, אבל ננצח והערבים יסתלקו. זה מה שכתוב בזוהר. אחרי אותה מלחמה שום כלום, אבל צריך להיות חזק הגענו ליציאת מצרים לשלב השני. כל מה שאני אומר זה כתוב. כל עיקר הענין מוזר מאוד. זה עם מוזר כל מה שאנחנו חיים בבחינת הגורל הכללי של עם ישראל זה כבר כתוב בתורה ולכן יש שאלה קשה מאוד איפה הבחירה? אני רוצה להסביר בקצרה, שרק המקובלים הסבירו את זה. אתה, יש לך בחירה לפני המעשה, אחרי המעשה אתה צריך לדעת שהקב"ה עשה ואתה אחראי. זו האמונה שעם ישראל הוא מיוחד מאוד. אני רוצה, אני יודע שהקב"ה מנהיג את עולמו אבל אני אחראי, כי לפני המעשה אני יכול לשנות את צורת המעשה. תוכן המעשה, זה לא בידי. זה ענין של מלכתחילה ובדיעבד. מלכתחילה יש לי בחירה חופשית גמורה. בדיעבד אני יודע שאני אחראי על מה שקרה בעולם. מה קרה בעולם? מה שכתוב בתורה. אם אני הצלחתי לגלות את זה כל מה שאנחנו חיים, כולל מה שקורה היום זה כבר כתוב בתורה, מכיון שזה ההיסטוריה של עם ישראל אבל הצורה של הענינים זה תלוי בנו וזה אחריות של כל אחד ואחד. זה אנחנו לומדים לאו דוקא מהפשט של המקרא בספרי הקבלה. כל מה שקורה בהנהגת העולם זה תלוי במעשים של האדם, אבל מה שצריך לקרות קורה. גילוי שם ה' צריך ללמוד איך הכל תלוי בזכות. מה זה הזכות? כל הפרשה הכתובה בתורה היא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. הזכות זה לעזור לקב"ה שהענינים יהיו קלים "כי בכל צרתם לו צר" זה העיקר! הכל בידנו, אבל נסתר. זה קשור לנושא, הקושי של עם קשה עורף. זה הסטטוס של בריאה. צריך צדק גמור ולכן הקב"ה נתן את הבחירה, אבל אין בחירה באופן הגורל הכללי של עם ישראל יש בחירה לכל אחד ואחד. גדולי ישראל אמרו שמה שעושה ישראל זה דווקא רצון הבורא. חוטא או לא חוטא, ככה או ככה, מכל מקום זה עם ישראל איך שהתורה דיברה עליו ולכן צריך להבין את הפשט. אין ברירה, או הפשט או הנסתר. מי שאין לו הפשט יש לו אותם אותיות, טיפש.

שאלה: אדם צריך לכוון את לבו לכולם, (המילה לכולם הכוונה היא) לאלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב או לכולם יחד?

תשובה: לא. בכולם זה בכל הברכות אבל אנחנו לא מסוגלים ולכן אמרו בעיקר באבות והשאלה היא הנושא שלנו. אנחנו מתפללים לאלוקי האבות. אין לנו המעלה להתפלל לבורא עולם פשוטו כמשמעו כי אנחנו חוטאים וזה מסוכן לבקש בלי זכות האבות. זה מסוכן מאוד. הכל ידוע ולכן שוב הדברים פשוטים מאוד. צריך לכוון באבות אבל זה כל כך רחוק. האבות זה האבות שלך ולאט לאט דרך הלימוד מבינים את מה שקורה לבנים שאינם מסוגלים להבין את האבות סוף סוף זה הפסוק "והשיב לב אבות על בנים".

אבל האבות מבינים את הבנים אם הם באמת אבות ואם הם באמת בנים.

שאלה: ­מה צריכה להיות המחשבה כשאנו אומרים את הברכה על האבות?

תשובה: הדברים פשוטים מאוד. אלוקי אברהם זה גילוי מידת החסד. אלוקי יצחק זה גילוי מידת הדין. אלוקי יעקב זה גילוי מידת הרחמים. צריך לאחד אותם ואת זה אנו לומדים בעמקות בקבלה. איך זה מקביל לספירות, איך זה מקביל לתפקוד העולם בטבע, אבל גילוי אלוקי ישראל זה גילוי איחוד המידות בעולם וזה נעשה ע"י עם ישראל וזה מתחיל באבות.

אתם לא יכולים לתאר לעצמכם מה השוני בין חכמת ישראל לתרבות הגויים ויש שוני (?)*****(?) של תורת ישראל הוא מיוחד מאוד. אני למדתי הרבה תרבויות של גויים. קודם, אני לא יודע איך אפשר לחיות במקומם, אבל אני מלא רחמים עליהם כי הם חיים בעולם בלי משמעות ומחפשים משמעות וכשמגלים את התנ"ך אז הם מתחילים להתבשם מזה, אבל צריך להסביר להם מזה עם ישראל? מה המידות שלו וזה בלתי אפשרי.

חוץ מתורת האבות ובעידן שלנו תורת האבות זה המהר"ל וזה תורת הכלל של הרב קוק.

מה שאני אומר אתם מבינים את זה אתם שומעים את זה אתם צריכים לדעת שזה אמת וזה ענין של תורת הכלל וחוץ מזה העיקר זה הפשט. לא לצאת מהפשט. אני רוצה לצטט איזה חידוש של הרשב"ם שאמר שרש"י אמר בסוף ימיו: " חזרתי על כל הש"ס ולא מצאתי מקרא יוצא מידי פשוטו. מה זה? הש"ס מלא מדרשים, פרשות, הכונה היא עמוקה.

בדרש הפסוק לא יצא מידי פשוטו. תפשתם את זה? עברתי על כל הש"ס והפסוק לא יצא "מידי פשוטו" בדרש. זה כוחו של רש"י שהבין את הפשט של הדרש.

טוב! אנחנו חיים בעולם שיש לנו מורה דרך. אני לא מפחד ממה שקורה היום. זה דווקא בלתי נמנע. הכל הגיע עד כאן וזה התחלה של התחלה כי הערבים מאז ישמעאל, הם רוצים את הארץ, הם רוצים את המדינה, הם רוצים לחסל את ישראל זה התחיל, צריך הרבה אומץ וכוח כשזה מתחיל זה מתחיל.

 

[1] ברכות לד:

[2] שבת כג.

[3] עיין ליקוטי מוהר"ן ב' קי"ט, וז"ל: ענה ואמר רבינו ז"ל. הנה הכל אומרים שיש עוה"ז ןעוה"ב. והנה עוה"ב אנו מאמינים שיש עוה"ב. אפשר יש גם עוה"ז גם כן באיזה עולם. כי בכאן נראה שהוא הגיהנם כי כולם מלאים יסורים גדולים תמיד. ואמר. שאין נמצא שום עוה"ז כלל. ע"כ

 

הוספת תגובה