תורת האב ותורת הרב

תמלול החלקים בשיעור העוסקים בנושא תורת האב ותורת הרב.

תמלול: איתי קולין

מניטו: שכחתי לומר 'הגומל'. זה שישה חודשים שלא הייתי עם מניין. אז אני אגיד את 'הגומל': "אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. 

קהל: אמן. מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה. 

מניטו: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. תודה. 

לפני שאני אסביר את הנושא, אני רוצה לחזור לנקודה הבסיסית של השיעור הקודם, תגידו לי אם אתם שומעים. אז כל בן אדם ועכשיו, אחרי כל כך זמן, אנחנו רואים באמת אותה ברכה אותה הבטחה התקיימה נשאר חלק מהנושא: מה מסביר לנו את הקושי של עם ישראל להאמין בקול ה'? והמוזר בעניין, שרוב המתעכבים רוב השלילים השוללים את קדושת הציונות, עושים את זה לפי התורה! בשם התורה! זה מוזר זה מה שראינו בשיעור הקודם. הנחמה היא שאנחנו רואים שזה אותו עם. מה שקרה ביציאת מצרים קורה עכשיו. זה חצי נחמה. וביקשתי מאליעזר [שרקי] להכין את מקור במדרש רבה על הפסוק דבר אל העם ויסעו.

מה שאני רוצה להסביר זה, אם אנחנו שומעים את עצמנו: מה מאחד אותנו? אפילו בחדר הזה, מה מאחד אותנו? הכל שונה. הכל, על הכל שונה: נוסח התפילה, הגויים שהיינו אצלם, התרבות החיצונית, הקונספציה, ההשקפה, של מיהו יהודי, מהו יהודי, מה זה 'ציוני', מה הקשר עם ארץ ישראל. הכל שונה. כל אחד ואחד יש לו את האופק שלו. לכן אני רוצה להגיע לנושא חשוב מאוד. אנחנו צריכים להכין את עצמנו לדרך המלך של איחוד העם. יש רק דבר אחד שמאחד אותנו: זה האבות - אברהם, יצחק, ויעקב. לכן, מבחינה פדגוגית, צריך לחזור, להתקשר, לזהות העברית של האבות! כי כל הקהילות שלנו זה שבטים, שבטים, שבטים. שיירי שבטים. ואני רוצה למסור כמה דברים. באיזה שהוא סדר לא לחינם אמרו כי המורה של הדור זה המהר"ל. הוא החזיר אותנו למקרא! הרבה מורים, הרבה שיטות, אבל בעיקר המהר"ל. מאחורי כל מה ש... מבדיל בינינו, ותדעו שזה עמוק: אין בית המדרש שדומה לשני. אין בית דין שדומה לשני. הכל מפולג. חוץ מהקשר לאבות. ואין אבות אלא שלושה: אברהם, יצחק, ויעקב. ולכן נחוץ ללמוד תורת המהר"ל. לא רק תורת המהר"ל, אבל כל מה שקשור לנושא: מי אנחנו - עם ישראל? חוץ מהרבה פסוקים שאומרים את זה באופן פשוט, אבותינו - זה אברהם, יצחק, ויעקב. אז נתחיל במקור אחד. 

ביציאת מצרים היתה בעיה: היה צריך לאחד את העם, ובאופן פרדוקסלי, אנחנו רואים שהתורה מספרת שהעם התפלג לשבטים! ובאופן עמוק - כל שבט והזהות שלו. לכן אני רוצה לדבר על זה. אנחנו צריכים להגיע לשלב של איחוד העם! ועד כאן זה לא הצליח. כי זה המצב בחזרה מהגלות אחרי אלפיים שנה. חזרנו דרך שבטים. ואנחנו, לפי מושגי הקבלה, בסוף תקופת משיח בן יוסף. קיבוץ גלויות. סוף הגלות. '‎הציונות הראשונה', נאמר. ומה שמחכים זה דווקא השלב השני. של איחוד העם. ואני רוצה לדבר על זה. דווקא במקביל, ש-מה שקרה ביציאת מצרים. זה תקופת דוד המלך. דוד המלך הוא המאחד את העם. חוץ מהחלוקה הפשוטה של בני לאה - בני רחל, זה נושא מוכר, אחרי החזרה לציון המצב הוא ככה: חזרנו לרסיסים. והבחירות האחרונות גילו את זה: שמה שצריך לעם, זה מי שהוא - מה שמאחד אותו. אני לא רוצה להיכנס להגדרות, הכל ידוע: יש בני-תורה שהם אנטי-ציונים. יש ציונים שהם אנטי תורה. זה יותר מסובך, אבל מה שקרה בשנים האחרונות, זה - חלק מהעם גילה רצון להינתק מעם ישראל כעם. לא מהעבר התרבותי, לא מהלשון העברית, אלא מישראל כעם. 

תן לי את ה... מסכת ברכות. אז איפה זה? פה? בברכות ... טוב, יש לכם מקור פה, בסוף. 

קהל: זה המקור השני, בחלק התחתון של הדף. 

מניטו: אז נראה איזה דיון בגמרא. הנושא הוא: מה כוונת התפילה. מלכתחילה, היה צריך לכוון בעבודה בתפילה לכל הברכות של השמונה-עשרה. אבל הנה, מה קורה? אז תקראו את זה. לא, אני לא מסוגל לקרוא. תקראו אתם. בקול רם. 

קהל (אליעזר שרקי): כן. משנה - מתניתין. "המתפלל וטעה - סימן רע לו. ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו   מפני ששלוחו של אדם כמותו" 

מניטו: טוב. זה [קולה] של המשנה זה נושא חשוב. אבל קצת צדדי: מי שמתפלל וטועה זה סימן שהמצב שלו הוא לא יציב. הוא לא... המצב הרוחני. ולכן הגמרא אומרת מה צריך לתקן. תמשיך. 

קהל: "מפני ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת" 

מניטו: תמשיך, תמשיך. 

קהל: "אמרו לו מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף" גמרא...

מניטו: תמשיך. 

קהל: "אהייא" זאת אומרת - על איזה מקור

מניטו: באיזה ברכה צריך לכוון? וצריך לומר 'אם טעה זה סימן רע לו'? תמשיך. 

קהל: "א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי" זאת אומרת - בשם אחד החכמים של רבי, "באבות"! 

מניטו: אבות זה הברכה הראשונה. אברהם יצחק ויעקב. זוכרים את הברכה, כן? טוב. 

קהל: וזה נוסח הברייתא: "המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן" 

מניטו: בכל הברכות. 

קהל: "ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוון את ליבו באחת" 

מניטו: מה זה "לכוון?" 

קהל: ... 

מניטו: זה השאלה. 

קהל: לאחד? 

מניטו: לאחד מה? 

קהל: מחשבות? 

מניטו: איזה מחשבות? כשאני אומר: "אלוקינו ואלוקי אבותינו אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב" במה מדובר? מי זה אברהם? מי זה יצחק? מי זה יעקב? 'לכוון' - קודם כל, יש הרבה משמעויות. לדעת במה אני מדבר! כשאני אומר: "אבותינו - אברהם יצחק ויעקב" מה אני אומר? זה מובן? תמשיך. 

קהל: "אמר ר' חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי - באבות" 

מניטו: אני רוצה להסביר. קודם כל המשנה אמרה: "המתפלל צריך לכוון" איפה? בעיקר ב'אבות'. והגמרא חוזרת על זה, ואומרת: 'יש איזה חכם שאמר, שזה - לאבות, 'והלכה כמותו.' אני רוצה להעביר איזה דיוק. ששמעתי מהרב אפשטיין. הרב אברהם אפשטיין, זוכרים אותו? ז"ל, הוא אומר את זה: איך אני יכול לכוון עד אברהם יצחק ויעקב? אז הוא אמר: זה דיוק של הגמרא, באבותיך שלך. עד כאן צריך לכוון על המושג, על הקטגוריה, "אלוקי האבות" איזה אבות? אבותיך! ופה יש נושא חשוב מאוד. אנחנו רואים שהקהילות עכשיו ויש הרבה הרבה מהנושאים, יש הרבה מימדים, יש הרבה שוני, פה ושם, הולכים לפי הרב! לא לפי האב! ואני רוצה להסביר, נושא חשוב מאוד. אז תיקח את מסכת שבת. 

קהל: זה המקור, החלק העליון של הדף, בעניין של ברכות של נר חנוכה. 

מניטו: תקרא, תקרא. 

[...]

מניטו: פה צריך להבין את זה ככה ואני מסתמך על 'פחד יצחק'. שהוא הפירוש של החכם הרב הוטנר על המהר"ל. שאף על פי שההיסטוריה של החשמונאים נכשלה צריך לברך. מכיוון שבאותה שעה זה היה חיובי. זה מובן? אז מכל מקום צריך לברך. וצריך להבין שהיחס לחשמונאות והיחס לציונות עכשיו בעיקר אצל החוגים החרדים, זה אותו יחס. יש אמביוולנטיות: האם זה כישלון? או האם זה, למרות הכל, האם זה חיובי? פה יש לנו דגם בדוגמה בגמרא. אף על פי שזה נכשל, ובאו אסונות אחר כך מהחשמונאים, באותה שעה כשרים היו. וצריך לברך. כי המאורע היה נס! אני חושש שאתם מבינים את חשיבות העניין. ותמשיך - הגמרא שואלת... 

קהל: "והיכן ציוונו? מברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של חנוכה. והיכן ציוונו?" 

מניטו: זה מעניין מאוד לראות, כי השאלה של הגמרא על שורש מצוות דרבנן, היא שואלת דווקא בהקשר של חנוכה. יש הרבה מצוות מדרבנן, אבל השאלה: 'היכן ציוונו' זה דווקא פה. תמשיך. 

קהל: "רב אויא אמר: מ'לא תסור'" 

מניטו: אז תביא את הפסוק. 

הרב אורי שרקי: "כל אשר יגידו לך" 

קהל: "מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל" 

מניטו: במי מדובר? 

קהל: בסנהדרין. 

מניטו: הדיינים! אנחנו רואים מיד: המקור, הסמכות של המשך גילוי התורה זה הדיינים. ופה זה מתקשר לנושא שלנו. תורת האב - תורת הרב. תמשיך. 

קהל: "רב נחמיה אמר: 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"' 

מניטו: אתם רואים את ההבדל? יש מקור אחד - הסמכות זה הדיין. ויש מקור שני - הסמכות זה הזיכרון של האומה! זה האומה דרך האבות. ופה הפחד יצחק, וזה החידוש שהוא מסביר: כי בכל המצוות מספיק המקור הראשון לא תסור. צריך לשאול את התלמיד חכם. אבל פה בעניין של חנוכה אנחנו צריכים הפסוק השני. ולמה? מכיוון שהיוונים רצו לנתק את עם ישראל מהתורה. אבל לא מהתורה כדת. אלא מהתורה‎ כייחוד עם ישראל בעולם. יש ביטוי שצריך להבין אותו: "ותן חלקנו בתורתך" הם רצו לנתק את ישראל מהתורה לא התורה מישראל. אתם רוצים דת? הנה לכם דת כמו כל העמים. אבל אותה תורה שהיא סגולת עם ישראל החלק של עם ישראל בתורה. זה מה שרצו לנתק. 

וההסבר של הרב הוטנר הוא עמוק מאוד. הוא מסביר את זה ככה: התורה של הרב זה התורה שבפועל. זה תורה של שולחן ערוך. הכל מוכן. זה התוכן של התורה. 'מה אומר משה רבנו על שאלה זו'? תשאל את הרב. אבל 'מי הוא ישראל'? תשאל את האב! הגענו למצב ש... שהיחס לתורה - הוא בעיקר היחס לתורה של הרב! וכל אחד יש לו שבטים, שבטים, שבטים, שבטים. איפה האיחוד של עם ישראל? "שאל אביך". אתם מבינים את הנושא. ולכן הרב הוטנר אומר: התורה של האב היא התורה שבכוח! מה שמכין את האדם לקבל את התורה של הרב. אם גוי לומד תורה, אפילו אצל הרב הכי גדול, זה לא תורה. מכיוון שלא למד דרך "שאל אביך." זה העניין. 

ואנחנו הגענו לאותו מצב! רק מהמועטים מאוד, קשורים לישראל דרך האב. אז זה החומרה של המצב. לכן, צריך להתחיל באיזה עידן של משיח בן דוד שמאחד את ה... צריך להחזיר לעם את התודעה של האבות. 

דווקא המהר"ל הוא שהחזיר אותנו ללימוד המקרא. אבל ללימוד המקרא לא סתם כחכמה. אלא כתעודת זהות. וברור שזה נעשה על ידי. הקבלה. אני רוצה להסביר בקצרה. אלו שלומדים 'שערי אורה' מבחינים בזה. שגילוי של השם, "כי שמי נקרא עליך," הספירות, זה שם ה'. הוא ושמו אחד. גילוי שם ה' זה גילוי תורת המידות של האבות. כדי להבין לעומק במה מדובר. יש שבטים. וכל שבט זה ישראל. כל שבט מקביל ל ספירה אחת. והאובייקט של התקופה זה  לאחד את כל המימדים האלו. כל ישראל הוא ישראל. אבל מה שחסר זה האיחוד. ושוב אני חוזר על זה. אי אפשר בלי לימוד הזהות של האבות. דהיינו אברהם יצחק ויעקב. חסד, דין, רחמים. כל הגילוי הזה. וכל אחד יש לו אחיזה במקום אחד. במקום מסוים. כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו כשרים. אבל מה שחסר זה: ה' אלוקינו, ה' אחד. [הרחבה - בראשית רבה צח ג] ולכן צו השעה זה ללמוד קבלה. אבל ללמוד קבלה. לא מיסטיקה. והפתח זה המהר"ל. 

אני רוצה להסביר את העניין של הרב הוטנר. מה שאני אומר עכשיו זה לא כתוב מפורש. אבל זה ברור. כל פעם שהיה איזה פילוג בעם ישראל זה בא - לא מהשבטים דרך האבות, אלא מהשבטים דרך הרבנים. ולכן הוא שם את הדגש על זה. [דפיקה על השולחן] יש תחרות בין שני המימדים האלו. וזה מעניין מאוד לגלות את זה שזה בעולם החרדי כי הפילוג הוא יותר מסוכן. אתה רואה [יהודי] מבית המדרש אחד מבית המדרש השני, זה כמעט עולם אחר. לגמרי. זה לא בא מהאבות. כי מה ההבדל יש בין יהודי של מרקש, או יהודי של שטרסבורג? או יהודי של של ירושלים? אין הבדל! כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. ההבדל בא מהרבנים. 

ואני חושב שזו הצרה שהיתה ביציאת מצרים. מפילוג השבטים יצא קרח! גם כן היו ראשי בתי אבות אבל מי נתן להם את הכוח? לקרח? ולכן צריך להיזהר. כל רב הוא רב. אבל למה 'גאון שליט"א?' קרח. אני זוכר, כשהייתי קטן, כשהיינו מדברים על הגאונים, היה גאון בדור. עכשיו בכל פינה יש גאון. 

אני חושב שזה הבעיה. שזו הבעיה. הבעיה רצינית מאוד. כי סופסוף סוף הגלות בתקופה שלנו, זה בשורה טובה גם לכל העולם כולו. כי כל מה שהתפללנו בראש השנה, מי הוא בורא עולם? מלך על כל הארץ. זה כל העולם ומלואו. והוא השולט על זה. אבל למי אנחנו מתפללים? לאלוקי אברהם יצחק ויעקב. אז זה התהליך שהתחיל בלידת יצחק. ומתגלה ביציאת מצרים כפי שציטטתי עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים אנחנו צריכים להבין כי כל מה שאמר המקרא, צריך ללמוד אותו כדי להבין מי אנחנו. מה צריכים להפיץ בעולם כבשורה טובה. אף על פי כן, אני רוצה להגיע בחלק השני של הנושא. אבל עד כאן אני מקווה שזה ברור. 

[...]

ואני זוכר את הרצי"ה ז"ל, שהוא היה מצטט הרבה הרבה מקורות אבל דרך המלך זה הכוזרי, הנה בקצרה מה שרציתי להסביר. 

הבעיה של יציאת מצרים היא הבעיה של השבטים. הבאנו את הבעיה של השבטים לממשלה. ואי אפשר למצוא מכנה משותף - רק דרך תורת האבות. טוב. יש לי הרבה דברים, אבל העיקר זה תורת הרב הוטנר על עניין של האב ושל ה... יש לנו אבות! זה אברהם יצחק ויעקב. 

ואתם מבינים, זה שנים שפה לכל הפחות, חזרנו לאותה תורה. תורת האבות. וזה דווקא דרך המקרא. לאו דווקא כחכמה, יש חכמה עצומה של המפרשים, אבל כתעודת זהות. ואני יודע שיש הרבה חוגים בעם, פה ושם שמתעסקים באותו דבר. אבל צריך הרבה מסירות נפש כדי לעזור את הייחודיות של כל שבט ושבט. [ ] 

הגלות נגמרה! אבא שלי היה רב ראשי בעיר שלו. אבל אבא שלי זה אברהם! צריך לחזור לאו דווקא למקרא כתרבות עברית נגד התורה של הישיבה, לאו דווקא. אלא ללמוד ולגלות את הזהות של עם ישראל וייחודו. שוב, זה הודות המהר"ל והרב קוק. וכל אלו שדיברו על העיקר הזה. 

טוב, אם יש לכם שאלות

קהל: איזה ספר מיוחד של המהר"ל צריך ללמוד? 

מניטו: 'דרך החיים'.‎ הכל, אבל בעיקר דרך חיים. ולא רק ללמוד! להפיץ. זה ספר קצת קשה יש חכמה עצומה, אבל בחברותא אפשר ללמוד את זה בנקל. [...] לגלות את הזהות של עם ישראל. זה ברבד של האבות. 

אתן לכם דוגמה. לא רציתי להיכנס, כי זה קצת... כשהכוזרי אמר: לא אלוקי הפילוסופים אלא אלוקי אברהם יצחק ויעקב, באו הנוצרים והוסיפו: אלוקי יצחק ויעקב, אלוקי אברהם ואלוקי יעקב ואלוקי אותו האיש. מי הוא אותו האיש? הוא היה רב, כביכול. מפסיקים עם האבות, ממשיכים עם הרב. אתם רואים את זה יותר. אז צריך להיזהר. זה דרש שאומר: שמי שמלמד את בן חברו כאילו זה בנו עצמו. אבל זה דרש! "ושננתם לבניך" הפשט הוא לבניך! 

לכן אני מפחד מאותו מצב של קשר לרב, בלי הקשר לאב. ולרוע מזלנו, קרה מה שקרה, ויש ניתוק [...] ולכן יש לי באמת תקווה שדרך התחדשות הלימוד הזה התודעה תחזור: יש זהות עברית! שצריך לגלות אותה. ואז כל ישראל חברים. זהו. 

[...]

קהל: רציתי לשאול, כבוד הרב. בפשט המילים, מה בן אדם צריך להתפלל, לכוון את לבו, לכולם. לכולם, 

מניטו: זה הברכות. 

קהל: זה אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב... 

מניטו: לכולם זה כל הברכות. אבל אין אנחנו מסוגלים, ולכן אמרו - בעיקר באבות. והשאלה היא - הנושא שלנו. אנחנו מתפללים לאלוקי האבות! אין לנו המעלה להתפלל לבורא עולם, פשוטו כמשמעו. כי אנחנו חוטאים. וזה מסוכן לבקש בלי בלי זכות האבות. זה מסוכן מאוד. טוב, זה ידוע. 

ולכן שוב, הדברים פשוטים מאוד: צריך לכוון לאבות, אבל זה כל כך רחוק, אבות - זה האבות שלך. ולאט לאט, דרך הלימוד, מבינים את מה שקורה לבנים שאינם מסוגלים להבין את האבות. סופסוף זה הפסוק: "והשיב לב אבות על בנים" אבל האבות מבינים את הבנים, אם הם באמת אבות. ואם הם באמת בנים. כל מה שאני אמרתי הערב, נראה לי כל כך פשוט אבל זה דרך הלימוד. שצריך להבין. כל עוד לא למדו מהפסוקים. זהו. טוב. אז אני לא מתי נחזור. אם כן, נתראה ב... באחרית. אם ירצה ה'.