מהפכת הזהות העברית - מפגש רביעי

תמלול של שיחה שנערכה בין הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו) לבין הרב דב ברקוביץ', דניאל שליט ומנחם לבני בשנת 1991

תמלול, כותרות, ומקורות: איתי קולין

0585421421

תודה לדניאל שליט על ההקלטה, ולצוות מכון מניטו על הסיוע במקורות

הסבר טכני: כשתראו סוגריים מרובעים הכוונה לתוספות שלי, כדי לעזור ברצף הקריאה וסיוע להבנה של הקורא, או בגלל שלא שמעתי טוב (במקרה כזה ציינתי זאת כך: [...]) ההדגשה של המילים וסימני הפיסוק נעשו בהתאם לאינטונציה של הדובר. מפאת חשיבותה ההיסטורית והתורנית של ההקלטה, השתדלתי להיות מדויק וצמוד לנאמר, גם אם לפעמים הדבר נראה מוגזם.

בקשה אישית: מניטו היה איש של תורה שבע"פ. אם הטקסט שלפניך הוא המפגש הראשון שלך עם התוכן של הרב, נסה קודם (או במקביל) לשמוע את השיעור בקובץ קול הנמצא באתר. דרך השמע, הבנת דבריו וכוונתו של מניטו תהיה מדויקת יותר.

תוכן עניינים:

מה המשמעות הרוחנית של התפתחות הטכנולוגיה?

הקדושה הטבעית וההשפעה שלה על עבודת ה' הפרטית

תיקון ונזיקין בעולם הטבע

מה המשמעות הרוחנית של התפתחות הטכנולוגיה?

מנחם לבני: במבנה שהרב תיאר פה, יש שני נושאים שמעניין אותי לשמוע את דעת הרב. נושא אחד: [הפסקת הקלטה] מה המשמעות ההיסטורית של כל התפתחות המדעים והטכנולוגיה בתוך המכלול של הבית השלישי? בשביל מה כל הזרם הזה? למה הקב"ה...

מניטו: אם אני זוכר, שאלת כבר אותה שאלה לפני כן.

מנחם לבני: שאלתי את זה פעם קודמת.

מניטו: תשמע,

מנחם לבני: בשביל מה צריך את זה?

מניטו: לא. אני לא רואה מיד את הקשר עם הבית השלישי. אתה מתכוון בית המקדש, או מה?

מנחם לבני: לשיבת ציון, גאולת ישראל, הבית השלישי במובן הרחב של [המושג].

מניטו: לא, תשמע, זה התחלה של תיקון העולם בבחינת גן עדן. דהיינו: יש יכולת טכנולוגית בבריאה לתקן את העולם, כדי שהחיים של האדם יהיו חיים של אושר,‎ בבחינת גן עדן. זה מתקרב. זה מתקרב, אבל מה חסר? דווקא המוסר, הערך המוסרי, לתקן עולם במלכות שד"י.[1] אבל הציביליזציה בדרך כלל התקרבה לאותו עידן של יכולת לתקן את העולם, לתָרבּת את העולם הטבעי.[2] ולכן זה במחשבת הבורא, הבורא רצה לברוא עולם כתיקונו. צמצם אותו, זה התחלת ההיסטוריה, זה יצירת העולם בששת ימי המעשה, ואחר כך האדם ממשיך ביצירה: "אשר ברא אלוקים לעשות", כדי להביא את העולם הזה לבחינת, אני לא רוצה לומר: "עולם הבא" כבר, בבחינת: עולם מתוקן. דהיינו: סוף תיקון העולם. התיקון נעשה לרוב בששת ימי המעשה על ידי הבורא, כיוצר. אחר כך האדם צריך להשלים את התיקון.[3] אז זה הכוח הטכנולוגי של האדם. לכן צריך מדע. וזה לא התפקיד של עם ישראל כְּעם ישראל. עם ישראל צריך לקדש את זה. ולכן הוא מסוגל לעזור את הגויים במשימה התרבותית ההיא, אבל זה לא התפקיד שלו. זה התפקיד של יפת.[4]

מנחם לבני: יש איזה בעיה, שהתרבות במשך אלפיים שנה או יותר, הייתה תרבות טבעית פחות או יותר. ובשלוש מאות שנה האחרונים התרבות עצמה חרגה מהמסלול ה...

מניטו: למה אתה מתכוון כשאתה אמרת "טבעית?"

מנחם לבני: זאת אומרת שעדיין נסעו עם סוסים ועדיין הביאו מים מהמעיין. אבל עכשיו - פתאום היו שתי פריצות: הפריצה המכאנית, לפני שלוש מאות שנה, ועכשיו הפריצה האלקטרונית...

מניטו: תשמע לפי הקבלה זה התחיל בחלק השני של האלף השישי. מובן מה שאני אומר? כן? זה בערב שבת מחצות, עד ערב שבת עצמו. ואנחנו נמצאים באותו עידן של... יש משנה שקשורה לזה: "היום קצר, והמלאכה מרובה, ובעל הבית דוחק" (אבות ב ט), כן? זה מטבח יהודי בערב שבת, ביום שישי. וזה מצב העולם בחלק השני של האלף השישי, יש מאמר בזוהר.[5] וזה העידן של גילוי החכמה בעולם, כדי להגיע לכוח טכנולוגי, טכני נאמר, שיתקן את העולם במישור של הרפואה, במישור של... כל, כל המישורים. אבל מה מעכב? זה המצב המוסרי.

מנחם לבני: לא רק מעכב, אלא – משחית.

מניטו: משחית - זה המצב המוסרי. ולכן העולם צריך לכללים של מוסר אמיתי. וזה מה שהוא מחפש מישראל.

מנחם לבני: פה באה הנקודה, השאלה השנייה שלי. אולי זה לא רק עניין מוסרי. האדם מחפש את המקום שלו בעולם - כאדם. מפני שהאדם, גם בתהליך של הטכנולוגיה והמדעים, בתהליך ההתפתחות, האדם איבד את המשמעות שלו כאדם.

מניטו: כן! זה גם כן קשור...

מנחם לבני: עכשיו, המשמעות שלו כאדם, בכתבי הרב, הרב מדבר הרבה על גילוי מעלת ערך הרצון של האדם. יש הרבה מאוד בכתבי הרב, עקבי הצאן, [...] גם ב'ערפילי טהר' וגם ב'אורות הקודש' שהרב אומר שגילוי ערך רצון האדם ככוח פועל במציאות, זה יהיה הכתר של ה[מאווים] כולם.

דניאל שליט: "ויבוקש מישראל".

מנחם לבני: "ויבוקש מישראל".[6]

מניטו: אני זוכר את זה. דהיינו שצריך לקדש את ההרגשה שיש בתרבות הנוכחית של הערך של האדם. כי רצון האדם מגלה רצון הבורא, שרצון האדם הוא קדוש. באיזה תנאים? התנאים - הגויים מבקשים מישראל.

הקדושה הטבעית וההשפעה שלה על עבודת ה' הפרטית

מנחם לבני: אבל יש עוד פן, חוץ מקידוש המוסר והחיים, יש פן של גילוי הערך של רצון האדם ככוח פועל במציאות. זאת אומרת, שהאדם למעשה הוא מרכז...

מניטו: מרכז העולם. כן. מכיוון שנברא להיות מרכז העולם. אצל ההומניזם הקלאסי האדם רואה את עצמו כמרכז העולם במקום הבורא. אבל אתה צודק. כן. זה הבורא שברא את האדם כמרכז העולם. לכן האדם צריך לגלות את מחשבת הבורא, רצון הבורא. דהיינו, לפי השאלה שלך, כשהאדם הוא בתיקונו - הוא קדוש.

מנחם לבני: למה הרב משתמש במושג "קדוש"? אולי...

מניטו: זה מושג של...

מנחם לבני: אולי יש כאן צד אחר. לא של מוסר, לא במובן של מוסר כמו שאנחנו רגילים, לא במובן של "קדוש", אלא במובן של קשר בין האדם לבין הסביבה.

מניטו: לבין הטבע אתה מתכוון? "הסביבה" - מה זה "הסביבה"?

מנחם לבני: בין האדם למציאות מסביב. החל מיתושים, וכלה בכוכבים. יש קשר, הקשר הוא קשר...

מניטו: זהו! זה מושג של אחרית הימים, שהאדם יהיה בעל הבית של העולם.[7]

מנחם לבני: השאלה שלי היא לא בצד המוסרי של העניין, אלא בצד הממשי של העניין.

דניאל שליט: מה? "בורא עולמות"? (בראשית רבה ג ז)

מניטו: כן, ולא מחריבן. [צחוק משותף]

מנחם לבני: זאת אומרת, שזה לא דבר מיסטי.

מניטו: תשמע,

מנחם לבני: זה ערך ממשי.

מניטו: הבנתי. זה שייך לאותו מושג של 'קדושה טבעית', שאני אמרתי.[8] צריך להגיע למצב כזה, לְגָלוֹת: כשאדם חי את התכנים של החיים עצמם, זה המטרה של הבריאה. כשאתה אוכל, כשאתה שר, כשאתה אוהב, כשאתה נושם. אבל כשזה יהיה בתיקונו - זה האושר שאתה מגיע לזה. אז צריך התנהגות מוסרית כדי להגיע לאותו מצב. יש רק שני דרכים, ויש הרבה מקורות בזה: הדרך של תורה ומצוות, שמביא לתיקונו של העולם, או הדרך של המציאות, דרך ייסורין. זהו. אז אנחנו נמצאים באיזה שהוא עידן של התפתחות התרבות שיש יכולת מדעית טכנולוגית כדי לתקן את העולם כְּגן שכדאי לחיות בו. והמטרה זה לחיות! אין מטרה אחרת! זה מובן שאני אומר? זה הקדושה הטבעית האמיתית שהיא יותר עמוקה מהקדושה המיסטית. כשאני נושם - אני עובד הבורא, ולכן אני צריך רפואה שתעזור לי לנשום בתיקונה. וכן הלאה, לכל התכנים של החיים. זה המטרה – לחיות!

דניאל שליט: וואי, זה הסוף של הפסיכיאטריה, מה יעשו כל הפסיכיאטרים? [צחוק]

מניטו: נכון. [צחוק]. למשל, מה קורה ביום שבת? אתה חי! אתה חי בלי שום... ולכן השינה היא תענוג. זה המטרה. אני מחפש איפה למדתי את זה, בעיקר זה כנראה אצל ה"פרי צדיק" יתכן מאד שיש אצלו הרבה פרקים על זה.[9] כשאתה חי בשבת תפקוד החיים בשבת - ויש 'שבת שבתון' זה יום הכיפורים - זה החיים האמיתיים, זה האושר האמיתי, זה הקדושה האמיתית. אז היהודי לא היה יכול להיות חי ככה באושר, בגלות. כשחזר לארץ ישראל, אז זה חוזר, אותה הקדושה הטבעית חוזרת. וסוף סוף, מה החכמים של אומות העולם מחכים מישראל? שישראל יגלה להם שזה דווקא הקדושה הטבעית שנביאי ישראל דיברו עליה.

תיקון ונזיקין בעולם הטבע

דניאל שליט: אז מה כל התקופה הארוכה הזאת של התלמוד, והפוסקים, ותנועת המוסר, והסגפנים, והחסידים - זה הועיל משהו? יש בזה איזה ערך קונסטרוקטיבי [תועלת]?

מניטו: ברור, זה עוזר לנו לחיות כמו שהגדרתי. תשמע, אפשר להבין, אולי נושא קצת אחר, אבל קרוב מאד: גילוי התורה בתקופת הנבואה - זה הייתה הנבואה עצמה. אחר כך, יש גילוי התורה - אחרי תקופת הנבואה - דרך הפילוסופיה.[10] ויש לך במקביל הקבלה, שהסגנון של הקבלה אחרי תקופת הזהר - שהוא עוד שייך קצת לנבואה - זה סגנון פילוסופי. אחר כך יש לך החסידות, זה גילוי התורה במישור של הפסיכולוגיה. עכשיו אנחנו נמצאים בעידן של הסוציולוגיה. ומה שמאפיין את תורת הרב קוק - הוא שייך לזה - זה גילוי התורה בעידן של הסוציולוגיה.

דניאל שליט: סוציולוגיה, ועכשיו תורת המדינה גם כן.

מניטו: זהו זה.

מנחם לבני: ויש קשר, יש [...] של תורה בטבע?

מניטו: נכון. ברור, ברור.

מנחם לבני: זה עוד לא התגלה.

מניטו: לא. יתכן מאד שהיו סממנים. למשל, שכחתי איך קוראים לו, איזה הוגה דעות מהציונות. זה בורוכוב אולי? שחיפש את זה.

מנחם לבני: גורדון. גורדון.

מניטו: גורדון.[11] גם בורוכוב. חיפשו משהו כזה. צריך לחשוב על זה: יתכן מאד שזה שייך יותר לחכמי אומות העולם, אבל צריך לעזור להם.

דניאל שליט: רגע, מה, הטבע הוא מתוקן, מה אתה רוצה? הטבע הוא כבר מתוקן. לא צריך.

מנחם לבני: לא, לא.

מניטו: לא, לא, לא. הטבע הוא עוד במצב של "נזיקין".

מנחם לבני: שאוכלים אחד את השני? שכל הטבע מלא נזק?

מניטו: כן. שיש נזק. זה מה שנשאר מהתהו-ובהו הקדום.‎

דניאל שליט: אה, זאת אומרת: בטבע יש צד מתוקן,

מניטו: יש צד מתוקן.

דניאל שליט: יש צד מתוקן באופן טבעי, ויש כנראה עוד צד של תוהו, אולי...

מניטו: ברור, ברור. לכן... כן, כן, יש בהרבה מקורות אתה יכול לראות את הצד של ההרמוניה שיש בטבע, ואתה [יכול] לראות הצד של התהו-ובהו. הצד של ההרמוניה מביא לאהבה, והצד של התהו-ובהו מביא ליראה. אבל זה אותו רגש של האמונה. מצד אחד - האהבה, מצד שני - יראה. מכיוון שהעולם הוא במצב, ככה, בירור אמביוולנטי כזה.‎‎ ולכן כשהגמרא מחפשת מהו הרגש של התפילה, היא סופסוף מגיעה למסקנה ש"עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (ברכות ל ב)[12] - יש בבת אחת שמחה ויראה. שמחה ויראה - זה הרגש הדתי. והיא מביאה הרבה פסוקים, מהתהלים בעיקר, שמגלה את זה: יש בטבע צד של תהו-ובהו, אז - יראה. אבל יש גם כן צד של תיקון, אז - אהבה. צריך שמחה ויראה בבת אחת. אני זוכר מה שלימד הרב על זה: זה חכמת האמונה.

ובמישור הזה - לפי דעתי אין הבדל בין אומות העולם וישראל. ודווקא הרב אשלג הסביר את זה יפה: המשימה של אומות העולם זה לבנות את הכלים, והמשימה של ישראל זה להביא את האור בכלים.[13]

מנחם לבני: כן. זה פשיטא. יש מין מאמר כזה, חסידי: שהתהו זה הרבה אורות ומעט כלים, והתיקון זה הרבה כלים ומעט אורות.

מניטו: יפה.

מנחם לבני: כן? בשביל להכניס את האור.

מניטו: כן, זהו. זה נכון. ודווקא לימוד הגמרא – לא כל התלמוד, אבל חלק ניכר – זה חכמת הכלים.

דניאל שליט: כן, כן. עד כדי כך שלפעמים כבר לא רואים איפה האור שם.

מניטו: ברור.

דניאל שליט: בייחוד 'שמירת שבת כהלכתה' – אז כבר אי אפשר להבין איפה היה שם אור אי פעם.

מניטו: כן. אז כדאי לשים את הדגש בלימוד שלנו באותה שאלה: איך רואים את האור בהוויות אביי ורבא. ודווקא מאמר כזה: אביי ורבא זה כלים... (בבא בתרא קלד א)[14] שכחתי...

מנחם לבני: יש ההתייחסות של האר"י.

דניאל שליט: לא! דבר קטן זה הוויות...

מניטו: זהו. "דבר קטן" – דהיינו אור קטן.

דניאל שליט: כן, נכון.

מניטו: ודבר גדול זה...

דניאל שליט: זה שיחת, אני יודע...

מניטו: ר' אליעזר?

דניאל שליט: לא לא, זה רבי יוחנן בן זכאי, שהיה בקיא בדבר קטן ודבר גדול. מה זה זאת אומרת 'דבר גדול'?

מניטו: זה אור [...] 'שבילי הכוכבים' [צחוק]

דניאל שליט: לא לא, כתוב שם "סתרי תורה", כתוב שם בפירוש.

מניטו: אה, כן. יש הרבה אור ב...

מנחם לבני: "מעשה בראשית ומעשה מרכבה".

מניטו: אה, זה ברור. זהו. יש הרבה אור ופחות כלים... טוב, דווקא, זה הנושא שלנו: איך להחזיר עטרה ליושנה דווקא בתלמוד. לגלות את האור שיש בתלמוד. טוב, אני חושב שהעיכוב בא מהדתיים, דווקא. לא מהחילונים.

דניאל שליט: מהדתיים! ואני מוכרח להגיד לך, לא רק מהחרדים. יש, עם היהודים הלאומיים שלנו, יש בעיה.

מניטו: תשמע, יש הרבה מהם שהם דווקא חרדים במסווה של ציונים. יש ציפה[1] של חרדיות אפילו...

מנחם לבני: יש ביטוי חדש: חרד"לי.

מניטו: חרד"לי, כן.

[סוף הקלטה]

[1] לא ברור. נשמע גם כמו טיפה, או קליפה. דקה 15:48

[1] להרחבה בנושא, ראו בשיעור בוידאו: סיפורה של הזהות העברית, שנמצא באתר: "מנחם לבני:  אולי עוד איזה שאלה קטנטונת, איך הרב מסביר בעצם שאנחנו עדים שבעצם בתקופה שלנו, וזה התחיל לפני בערך איזה עשרים שנה, שלושים שנה, היה איזה בום מבחינה טכנולוגית, התקדמות טכנולוגית מאוד מאוד גדולה, וזה הביא במקום פריחה בעולם, זה הביא שהתרבות ירדה למדרגה... של שפל המדרגה. איך הרב מסביר בעצם את ה... זאת אומרת - לאור ההיסטוריה של התנ"ך, התנ"ך בעצם... מניטו: טוב, תשמע. זה נושא אחר. זה נושא אחר. זה נושא יותר רחב. זה הכנה להתגלות אורות של המשיח. הגויים מכינים את הכלים. וצריך כלי כדי שהאור יתגלה. הקליפה קודמת לפרי. זה אותו תהליך. אבל כל ההצלחה של הטכנולוגיה כשמשתמשים בזה לפי ההלכה, זה מביא אותנו לגן עדן עלי אדמות. אתה יכול בשבת לפתוח את הפריג'ידר [מקרר] שלך ולשתות קר. אני זוכר כשהייתי צעיר, בתקופה שלא היו מקררים, שבת - לא היינו יכולים לשתות קר. עכשיו - משתמשים בזה. הודות הגויים. זה... המקובלים מסבירים את זה: הגויים מכינים את הכלים, וישראל צריך לגלות את האור בתוך הכלים. ולכן מקבלים מהגויים את הטכנולוגיה, ומוסרים להם את התורה".

[2] השוו עם דברי הרב בשיעורו קריאות תלמודיות במסכת בבא קמא, הנמצא באתר: "אם כן, צריכים להגדיר איזה מלאכות נצרכות לעבודת האדם בעולמו, כי אלה הם המלאכות שיהיו אסורות ביום השבת. ניתן להגיד שהם העבודות שעל ידם האדם עושה את הטרנספורמציה של הטבע לתרבות, הם המלאכות המתקנות את הבית, את האוכל ואת הלבוש". וכן ראו הערה בהמשך בנושא בית המקדש, הקשור לנושא זה.

[3] ראו בסדרת ההקלטות 'להתחיל מבראשית', שיעור 1, בתת הפרק 'שבת הבורא', באתר המכון.

[4] להרחבה על חלוקת התפקידים בין צאצאי שם – ובראשם ישראל, לצאצאי יפת – ובראשם יוון, ראו בשיעורי מניטו על חנוכה, בנר מצווה למהר"ל, שיעורים 1-3.

[5] זוהר, חלק א, קטז ב: "ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה".

[6] ראו בכתבי הרב קוק, בספר ערפילי טוהר, פ': "עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכח של רצון האדם, ומדרגתו במציאות כמה היא מכרעת, על ידי רזי תורה. וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו, ויבוקש מכל העולם בישראל." וכן באורות הקודש, חלק ב, גאולת הרצון וההויה: "הכח היותר חדש שיתגלה בעולם, לחדש את החיים בגאולה שלמה הוא הערך הגדול שיש לרצון האדם בהויה כולה, כשהוא משתלם בשלמותו הגמורה. ולזה אנחנו עורגים, כל מעשינו לשם כך מכוונים הם, לגלות את האלהות שברצון האדם. וזה אנו הולכים ומגלים על ידי התכנית של התעלות האדם והתקדשות רצונו, שהוא מבוא לבא על ידו לגבורת הרצון, להתגלות אלהות בעצם הרצון עצמו, העולה למעלה מכל עמל ומכל כשרון המעשה, שהוא אך הבל ורעות רוח, לגבי המעלה העליונה של עליית הרצון למקורו, והתגלותו בפעולה."

[7] להרחבה, ראו בשיעוריו של מניטו על נושא בית המקדש, בסדרת מפגשים זו, מפגש ראשון, או חפשו ביוטיוב את המילים 'בית המקדש' ו'מניטו': "אני שמעתי הסבר לפי הקבלה: כי כל ההיסטוריה של העולם, זה בניין העולם כבית-המקדש. בית-המקדש שלנו, זה הדגם שכבר קרה בנקודה אחת של הזמן, נקודה אחת של העולם, נקודה אחת של האדם: עם ישראל, ירושלים, אותה תקופה - זה כבר נבנה כבית-המקדש. אבל העולם כולו - זה:" אשרי יושבי ביתך"- ביתו של הקב"ה וצריך להפוך את כל העולם כולו לבית המקדש. [...] אולי אני אסביר את זה בקצרה: מה עניין בית המקדש? ולפי ההסבר הזה, כל העולם כולו עתיד להיות בית-מקדש. וזה סוד של: "אשרי יושבי ביתך" כי כל העולם כולו נקרא "בית" והבעל הבית - זה האדם. אני רוצה לדייק בזה: מי שברא את הבית ה"בעל הבית" במובן של... העליון. כן? הבעל האמיתי של הבית, זה הקב"ה. העולם נקרא "עולמו." אבל הוא הזמין בבית הזה אורח: האדם, כדי שהאורח הזה - יהיה בעל הבית". ? אז אפשר להסביר את זה ככה: קודם כל, כשאנחנו קוראים את המילה "בראשית" אז המילה "בראשית" זה המילה "ראש",עם ההסבר ל"שית" בסוף, כן? סמיכות. ועם ההסבר של בי"ת בהתחלה:"בראשית" ואני לא רוצה לכתוב בלוח, זה - לא צריך. אבל, תראו את זה בעצמכם, אבל אפשר לקרוא את אותה מילה -"בראשית" ויש בתיקוני זהר תיקון שלם על ההסבר הזה, "ראש"- "בית" מבינים? והמשמעות של "בראשית" ו-"ראש"- "בית" זה אותה משמעות! ראשית של הבית, הוא ראש של הבית, מהבית בראש, וזה אותו עניין. העולם כולו - נרמז לבית אחד. וזה מתחיל ב-"בית" האחד. "והאחד איננו"[פרשת ויגש] "איננו עוד" זה רמז לביאת המשיח, כן? אז הקב"ה ברא את העולם יצר אותו, בנה אותו, כדי שיהיה בית לאדם. [הפסקה בהקלטה] אז אומרים זה פלא. כן? ולכן אומרים את ה"הלל"כן? טוב. אז אני חוזר לעניין. בששת ימי המעשה, הקב"ה יצר ובנה את העולם כדי שהעולם יהיה ביתו של האדם, כן? ואז מתחילה ההיסטוריה של העולם. עד ביאת המשיח. מהי המטרה של ההיסטוריה של העולם? שעכשיו האדם צריך לבנות את העולם, כדי שהעולם יהיה שוב, גם כן, הבית של הבורא. הבית של הקב"ה. שהבורא יכול להתגלות באותו בית. ואנחנו חיים בשלב שנקרא "עולם הזה": הקב"ה מסתתר דרך הטבע. והאדם - יש לו יעד לבנות את העולם, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה. כל מקום שמגיעים לקדושה - זה בית המקדש. מה זה בית המקדש? זה בית זה בית שגם האדם וגם הקב"ה יכולים להיות יחד במחיצה אחת.

[8] הכוונה לדברים שנאמרו במפגש הראשון בסדרת מפגשים זו: "ולמשל - כשאני גיליתי... זה הלימוד הראשון אצל הרב צבי-יהודה ז"ל, לפני עשרות בשנים: כשאני גיליתי את המשמעות של המושג "קדושה טבעית", אני הגעתי אצלו כיהודי גלותי. והשיעור הראשון היה - מה זה "קדושה טבעית". סופסוף זה לקח לי את כל הלילה כדי לתפוס את זה. כשגיליתי את זה – אז גיליתי את הכל בבת אחת!

דניאל שליט: רגע, קדושה טבעית זה שייך רק לאבות? או שזה סיפור גם בשבילנו.

מניטו: זהו! "קדושה טבעית" זה הקדושה של עם ישראל בארצו. זהו. זה... נקודה. יש מושג כזה - "קדושה טבעית" שלא היה ידוע לי! בכל הלימודים שלי בתורת הגלות - קדושה זה דווקא נגד הטבע! ומה זה "קדושה טבעית"? אז שוב, צריך לחזור ללמוד את הכל מההתחלה!"

[9] פרי צדיק, בראשית, בנספח 'קדושת שבת' לפרשת בראשית מאמר ד:"ושבת שהוא יום הניחא ומעין עולם הבא הוא גם כן רק מעין דגמא ומכל מקום סעודת ליל שבת נקרא סעודת חקל תפוחין קדישין שגם הוא בא לתקן אכילת עץ הדעת שהוא בקדשה וכידוע מהאריז"ל שאכילת שבת אף שהוא לתאות נפשו ומלוי כרס אין בו פסלת ורע כלל כי הכל בקדושה גם אכילה דתאוה כאכילת עץ הדעת דאדם הראשון" ובהמשך בקונטרס שביתת שבת מאמר ד דיון מקיף על עונג שבת ובמיוחד ביחס לשינה בקטע הבא :" ובחידושי המאירי שבת קיח ב ד"ה מצות מביא ירושלמי במה מענגו חד אמר בשינה וחד אמר בתלמוד תורה ולא פליגי כאן תלמיד כאן בבעל הבית ופרשו רבותי תלמיד מענגו בתלמוד תורה ובעל הבית שינה ואני אומר הפך וכו'"

[10] על רקע שיעורים אחרים, ככל הנראה כוונתו של מניטו אינה לפילוסופיה עצמה כהשקפה ודרך חיים, שהרי לפי מניטו כל פילוסוף בהגדרה שולל את ההתגלות (ראו שיעוריו על שערי אורה, מספר 54, ובכתבי הראי"ה שיעור 1), כי אם לכלי החשיבה הפילוסופית, או לשפה הפילוסופית. ראו למשל בשיעוריו על נתיב התורה למהר"ל, שיעור 16, הנמצא באתר, שבו הוא מרחיב על נושא ההקבלה של ההתפתחות הרוחנית בין ישראל והאומות: "אם זה עד כאן מספיק ברור אז אני אמשיך קצת להתחיל את העניין. בתקופה הראשונה, של התגלות התורה, מה היה במקביל בעולם הגדול? וזה קשור למה שאמרנו – הזכות של הדור. אצלנו, היה המקרא, אצל הגויים, היה המיתולוגיה, כן. זו הייתה תקופה של התגלות, אם יש נבואה, יש נבואה לכל. אז כל עם קיבל איך שקיבל. הם קיבלו דרך הטומאה, קיבלו מה שקיבלו. זה חוכמה טמאה. חוכמה, אבל טמאה. זה תקופת המקרא, מי היה המורה של התורה? זה משה רבינו, כן. אחר כך אנחנו מגיעים לתקופה של אחרי סיום הנבואה. זה תקופה, בקבלה זה תקופת הזוהר, או ספר יצירה. לאו דווקא ספר יצירה, ספר הבהיר ועוד כמה ספרים פחות ידועים. ופה מתחיל העידן של הפילוסופיה אצל הגויים. מיד אחרי סיום תקופת הנבואה. הפילוסופים הראשונים מתחילים לדבר כשהנבואה מסתיימת בישראל, כן. אז התקופה של אחרי הנבואה בישראל זה המשנה. בחוכמת התורה, התנאים הגדולים שהיו חכמי קבלה. אחר כך, ושמה המורה של התורה היה רבי שמעון בר יוחאי וחבריו. וחבריו, אבל רבי שמעון בר יוחאי. זה ברור? ומהר מאד אנחנו מגיעים לתקופה אחרת. זה התקופה של הקבלה הספרדית, שהיא מקבילה לתקופה של סיום הפילוסופיה המטאפיסית אצל הגויים. והמורה בסוף התקופה ההיא, האר"י דווקא, שמסיים את כל התקופה ההיא.^[10] אחר כך אצל הגויים, זה גילוי הפסיכולוגיה. וזה תקופת החסידות בישראל, בעם ישראל. וה"משה רבינו" היה הבעל שם טוב.^[10] ואחר כך אנחנו מגיעים לתקופה שבתרבות הכללית מגלים את הסוציולוגיה ולאו דווקא הפסיכולוגיה. במקביל בעם ישראל, אנחנו צריכים תורה לעם כעם, כחברה, כמדינה. זה גאולה. אז פה, באה תורת הרב קוק.^[10] לכן אני הסברתי את זה ככה. זה מובן? אז זה ההגדרה של מה זה תורה לכלל. ושוב, זה לא אומר שכל שאר חכמי ישראל אינם חכמי ישראל. ברור שהם חכמי ישראל. "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים." אבל בריבוי המדרגות של קו היושר, בריבוי הפינות, בריבוי השיטות, בריבוי הפׇּלׇגה, כן, סוף סוף. ויש, וכל אחד בונה במה לעצמו. אבל הגענו לאיזשהי תקופה שהיה חסר דווקא תורת הכלל. זה מה שרציתי להגיד."

[11]ראו למשל ביצירתו של אהרן דוד גורדון, "האדם והטבע", בפרק: עקירת שרשי הנשמה מהטבע: "והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך–כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים, כי בשבתך בביתך, בשכבך ובקומך–בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא, בתוך החיים ההם [...] ולא יהיה עוד ביום ההוא בנינך, בן אדם, חורבן להוד בנינו של עולם, ולא תפארת בניתך–פגימה בספירת התפארת העולמית; ולא תהיה עוד העזובה הטבעית עם חרבותיך הנשכחות היופי האמיתי, האין-סופי היחידי. ולקחת תורה מפי הטבע, תורת הבנייה והיצירה, ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור. וכן בכל דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית".

[12] תהלים ב יא. להרחבה, ראו בספר 'שערי דמעה', חלק 1, בפרק: אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש.

[13] ראו שיעור של מניטו בוידאו: "סיפורה של הזהות העברית: המפתח להבנת ההיסטוריה", הנמצא באתר המכון, הערה 33: "שורש הכלים בעיגולים, וכך גם הגויים. מניטו לימד זאת במספר שיעורים. וכן ראו פתחי שערים נתיב הצמצום שערים ב ו ג."

[14] שם: "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וקלין וחמורין וגזרות שוות ותקופות וגמטריאות ומשלות כובסים ומשלות שועלים שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ודבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא".