תמלול השיעור

תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
‏

שיעור 8

בשיעור הקודם לפני שבועיים, הגענו לנושא של המפגש בין מלכי-צדק לאברהם, אתם זוכרים את זה? וכל השיעור אולי, היה רק הקדמות לנושא ובעיקר את העניין של אדם הראשון והנחש, ואיך זה מגיע לאותו מפגש של מלכי צדק ואברהם. מכיוון שזה נושא לא קל, אני רוצה להיות בטוח שהעניינים שם ברורים, אז אני לא זוכר אם זה היה מספיק ברור מכיוון ששמעתי עוד שאלות אחרי השיעור. לכן אם יש לכם שאלות על אותו נושא…

כל ההקדמה שמגיע על בירור הזהות של אברהם, זה הנושא שלנו בפרשת לך- לך, מתוך הזהות הארמית, הזהות העברית שמופיע עם אברהם באיזשהו שלב חשוב מאוד, יש איזה מפגש בין כהן צדיק שנקרא מלכי צדק לכאורה ואח"כ נראה שזה לא השם של המלך הזה, אלא, זה השם של הקב"ה, אבל נראה את זה לפי המדרש. אני חוזר להגדרה: כהן לאל עליון מלך שלם והוא מוסר את הכהונה לאברהם. לכן מתוך אותה הערה, הערות של המדרש, שלא ראינו אותה עוד, על הפסוק, חזרנו להתחלת העניין על זה, מה קרה בין אדם הראשון והנחש. כדי להבין את ההבדל או במילים אחרות למה התורה מספרת לנו על המלכי-צדק הזה ושהיה צריך למסור את סימני הכהונה והתורה דווקא לאברהם. ואח"כ מיד נעלם מהמקרא, חוץ מכמה הערות של הנביאים שיש איזה מין דמות משיחית שנקראת מלכי צדק ולפי המדרש זהו שם בן נח. אתם זוכרים את כל הערות האלו, טוב, אז עדיף לפני שנגיע לדיוקים של המדרש, נלמד לפי שיטת המדרש, כפי שהתחלנו השנה. עדיף שהעניין יהיה ברור. מה שרציתי להסביר זה לפי יסודות של תורת הרב קוק ובעיקר אתם יכולים למצוא את זה באורות, אורות הקדוש, אבל זה בעצם זה היה הסברים בעל פה , שעברו מתורת הרב, שצריך להבין את ההבדל של אני לא רוצה לומר את?. ?? את הזהות כי זה אותה זהות אותו... איך אומרים בעברית אותה כן, אותה זהות, אדם זה אדם. וזה נושא עדין מאוד, אדם זה אדם, אבל מהתחלת המקרא ובעיקר בגמרא ובקבלה כמובן, אנחנו רואים שיש חלוקה כמעט מהותית בין ישראל ואומות העולם. אעפ"י, אני חוזר להגדרה, שאדם זה אדם לפי ??? יש יחוד ה' גמור, מי שברא את הכול ברא את הכול, מי שברא את ישראל ברא את אומות העולם מי שברא את האדם ברא את הבהמות מי שברא את הבהמות ברא את החיות מי שברא את החיות ברא את המזלות, זה יחוד גמור אבל יש מדרגות, זה ברור?

אז יש הבדל, זה כבר למדנו לפי דעתי זה מספיק ברור, בין המושג האדם שכולל את כל אומות העולם כולל ישראל באיזושהי מדרגה, מושג האדם ומושג אדם, מה אומרת הגמרא^[1] על הפסוק ביחזקאל "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם", זה לא אומר שאומות העולם אינם אדם, אלא הם אדם מבחינת האדם. זה מובן? מה הבדל? האדם, לפי דעתי הדיוק הכי מדויק, זה עניין של ההשגחה, האדם יש לו השגחה כללית, אדם יש השגחה פרטית. יש דעות אצל החכמים, חכמי ישראל שגם אצל האדם יש השגחה פרטית, דהיינו אצל אומות העולם, אצל הגויים, יש השגחה פרטית אבל בהעלם, ורק אצל ישראל ההשגחה פרטית. ורק אצל ישראל היא בגילוי, בנגלה, אבל בכל זאת מכל מקום, צריך לתפוס את העיקרון הזה: בבחינת מדרגות, מדרגות, יש מדרגות מבחינת אינסוף לכול, אפילו בקודש יש מדרגות יש קודש ויש קודש-קודשים, גם בחול יש מדרגות אבל מכל מקום זה קטגוריה ברורה, זה עניין של ההשגחה הכללית לכל מין האנושי השגחה כללית לכל אומה ואומה, השגחה כללית לכל עיר ועיר, משפחה ומשפחה. אבל העניין של השגחה פרטית זה שייך למי שזכה בשם ישראל, לפי פשט המשנה^[2], "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא". ואנחנו מוצאים אצל אומות העולם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. אעפ"י שזה לא אותה מדרגה של הנשמה יש משהו דומה מדרגות-מדרגות, זה לא אותו חלק, אבל יש חלק, זה מובן?טוב!

זה הביא אותנו, אם אני זוכר היטב, כי שוב, הנושא הוא רחב מאוד, לעניין של ההבדל בין, מכיוון שאנחנו בלימוד המדרש, צריך להשתמש במושגים של המדרש, של אותם מושגים של המקרא, "נחש" לפי הפשט של המקרא, זה חיה.אז זה בהמה, אבל זה בהמה מוזרה לגמרי. מכיוון, שזו בהמה שמדברת כן, שנמצאת בגן עדן, שמסוגלת לנבואה, כן, הקב"ה מדבר עם הנחש, כן, ולכן ברור שאנחנו לא מבינים לפי הפשט מה זה נחש, זה מובן?

אז לפי ההסבר של המדרשים, נחש זה האדם הטבעי. זה הדוגמא ה-הכי בולטת, אולי הדגם של "האדם". ולכן אני חוזר לאותה נקודה, כדי שנבין את זה לפי המקרא. אבל ההגדרות ברורות? אתם זוכרים את ההערה של המדרש, שעשיו שנולד מאותה אם של יעקב, רבקה אמנו, זה רבקה כן? חה חה עשיו, נקרא לפי המושגים של ההלכה, נקרא ישראל מומר, ישראל מומר, renegat בלועזית, אבל הוא נקרא ישראל מומר, הנוצרים שהם צאצאי תרבות של עשיו, הם לא נקראים ישראל, וההלכה מגדירה את הסטטוס שלהם, נאמר, זה חטא אבותיהם בידיהם. כשמתיימרים להגדיר את עצמם כישראל אז נידונים כישראל מומר, אבל אינם ישראל, זה מובן? זה ברור, כן.

ואם עשיו היה חוזר בתשובה, היו מקבלים אותו, והוא ישראל לכל דבר, מכיוון שנולד ישראל. אעפ"י שהגדרות של הזהות של ישראל לפי ההלכה, ממתן תורה ואילך, זה תקופה אחרת, אבל מכל מקום, ההגדרה של ההלכה היא ברורה מאוד גבי עשיו עצמו, הוא ישראל מומר. אותו ישראל מומר, קיבל את הזהות של הנחש. לפי ההערה של המדרש, היה לו נחש קעקוע בירך שלו. זה במדרש בפסוק "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב"^[3] כי אותה זוהמת הנחש הלכה לעשיו, זה מובן כן? ולכן אני חוזר רק לשורש הדברים כדי שזה יהיה ברור.

תקחו את הפרק ראשון של מעשה בראשית, נראה בקצרה את המקורות, כדי שנבין מה ההסבר של אותו העניין שאצל אומות העולם, את ההתעוררות של זהות האדם, אבל במקביל באותה מדרגה שהתעוררה אצל הנחש וכשנולד אדם הראשון, כשנברא אדם הראשון, לקח את הבכורה, לקח את כההונה. אבל זה מדובר, אני רוצה להיות בטוח שזה ברור, כן. בלשון המקרא הפשט של המקרא "נחש" זה חיה, כן, איזה מין קרוקודיל כזה, אליגטור, כן, אבל היו לו ידיים ורגליים , כל המדרשים האלו, היה מדבר בקומה זקופה, טוב… דמות אדם להפליא, אבל אדם טבעי. מה קרה לו? אבד את הסגולה של אפילו דמות האדם החיצוני ונפל במדרגה של חיה, "והנחש היה ערום מכל חית השדה" כן?

[ קטע קלטת מחוק]

עד כאן זה ברור?

אז אפשר לעבור זה פסוק 26, אם אני זוכר,

פרק ג' פסוק 25

לא לא לא, תחזרו למעשה בראשית, סליחה, פרק ראשון כ"ד, ואח"כ נגיע לפסוק הזה

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן. " אז באותו פסוק התורה מגדירה את מחשבת הבורא לבריאה ביום השישי, יום השישי, הפרויקט נאמר, מחשבת הבורא של הבורא, זה נפש חיה. ובכלל הזה, בהגדרה הכוללת של נפש חיה, יש גם הבהמה וגם האדם. שניהם נקראים נפש חיה. אלא ההבדל בשימוש של נפש חיה גבי האדם שהיא החיה שבכולם. תראו את זה אח"כ בפסוק ז' שבפרק שני, ההסבר של רש"י על סוף הפסוק "... וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. " אז אולי ניקח את זה מיד, פסוק ז' בפרק שני, "... וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. " אני קורא את הפסוק במלואו : "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה."   מה אומר רש"י על נפש חיה ? מי רוצה לקרוא?

קהל: אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודיבור .

הרב: דעה ודיבור, אז ההבדל זה, דעה ודיבור. בפסוק אנחנו רואים שההבדל זה נשמת חיים, כן, אז נשמת חיים מתבטאת באדם במה שמגדיר רש"י כ- דעה ודיבור, דיבור זה קל להגדיר את זה. מיד, פירוד עמוק. ההפרדה המוחלטת בין אדם לבהמה, שאדם נקרא חי המדבר, דעה, זה עניין התגלות המידות דרך הנשמה. גולם אין לו דעה. וצריך לקחת ברצינות את ההגדרות האלה. למשל כשאנחנו אומרים שכל אדם, בהגדרה של האדם, הוא חי המדבר, אבל יש המון בני אדם שאין להם כוח הדיבר אלא רק מפטפטים זה לא דיבור, זה מובן מה שאני אומר?

עושים רעש עם הפה חח.., אבל אף דיבור, אף דיבור לא יוצא מהפה שלהם ולא נכנס לאוזן של אף אחד, כן.

זה מובן? אז ככל שכן לעניין הדעת, טוב, לפי דעתי כדי להבין את זה, צריך לחזור על כלל שאמרתי מקודם, יש מדרגה בכל, יש דיבור שאינו דיבור, הוא במדרגה הכי תחתונה של העניין, לכאורה זה דיבור. אני זוכר שאני הייתי תלמיד סטודנט בפקולטה בפריס, הייתי משתתף, בשיעורים בספרות , ספרות צרפתית. משהו מבריק, משהו מעניין, זה היה יותר מעניין מקולנוע. חח… אני לא יודע בדיוק את ההבדל, אבל יש כזה.

בסוף השיעור היינו שואלים "איך דיבר יפה", [אבל] מה אמר? שום דבר! כשאנחנו לומדים תורה, כל מילה זה ספר שלם! כשאנחנו שומעים את כל הדיבורים האלה, מבריקים, כן, זה ריק, זה יפה זה מבריק אבל זה ריק.

קהל: משמעות?

יש משמעות נפלאה במדרגה של ספרות, יכול להיות, במה מדובר? שום יחס לשום מציאות אמתית, זה אכן חי המדבר שדיבר בסורבון, אבל לאמיתו של דבר זו חיה מפטפטת, זה פטפוט, זה המשמעות של המילה פטפוט, זה מובן?

קהל: לא רוח ממללא?

הרב : לא זה לא רוח ממללא אבל זה רוח ממללא מבחינת חיה, טוב זה מובן? ותראו את ההבדל בין תרגום אונקלוס והפשט, מי יכול להגדיר את ההבדל? אני קורא את תרגום אונקולוס, פסוק ז' של פרק 2 .תראו את ההבדל, ככה אומר אונקולוס, אולי אני חוזר על המקרא קודם כל: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

מה אומר אונקולוס: וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַרְעָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְּחַיֵי וַהֲוָת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא"׃ מי היה ברוח ממלא? הנשמה. בפשט זה האדם הוא הנפש חיה, אתם מבינים את ההבדל ? זה כבר בכיוון אחר, זה כבר לא האדם, "וַהֲוָת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא" מי היה באדם לנפש-חיה? הנשמה!

קהל: וַהֲוָת מלשון להתהוות?

הרב: לא לשון להתהוות, אלא להיות! אין שינוי, זה לא השתנה אצל אונקולוס, אלא הנשמה באדם, היא הייתה מדברת. ולפי הפשט זה קצת אחרת [שם] זה האדם היה מדבר, מזה אנו לומדים שלפי דעת המקרא האדם זה הנשמה שלו, ואדם בלי נשמה, יש לו לכאורה כל הסגולות של אדם אמתי אבל נקרא גולם מכיוון שהנשמה נעלמת. מבינים? טוב.

אז פה יש לכם הגדרה של השימוש של המדרש במילה גולם. זה חי, זה חי מדבר, זה אדם וכל התכונות שלו, חסר משהו, מה חסר? הנשמה! מה זה הנשמה? דעת, בלשון רש"י, כן. יש מושג בהלכה, להיות בר-דעה, להיות בר דעה אז הוא מצווה מהמצוות, מי שלא בר דעה לא מצווה במצוות, זה כמו טיפש קטן וגולם, זה מובן? לכן אפילו האדם שיש לו לכאורה חכמה אבל אין בו דעת, אז החכמה נקראת ערמה ולא חכמה. מבינים, שכל חריף, אבל להרע, שכל טבעי, חסר את הערך המוסרי של הנשמה. זה מה שרציתי להסביר. בנושא הזה מה זה נשמה? זה המידות המוסריות מחסד עד מלכות. זה נקרא המידות. להתגלות הנשמה. אז מי שאין לו את אותן מידות המוסריות אין לו דעת, זה מובן מה שאמרתי?

קהל: למה אצל אוה"ע אין מידות?

אצל אומות העולם דווקא יש דרך-ארץ אבל בשימוש של המושגים פה, מה שאנחנו קוראים מוסר, ערכים של המוסר, זה המידות של הנשמה מצד הקדושה.

אולי רק הקדמה קצרה, צריך להבין שאנחנו משתמשים במושג מוסר, כדי להגדיר את הנימוסים של הדרך-ארץ, אבל המשמעות האמתית של המילה מוסר לפי התורה זה הקדושה שיש בערכים האלו. זה המוסר האמיתי, זה מסביר כמובן מה שאתה אמרת, יש שם חופף, למשל כשאנחנו אומרים כי ה' הוא האלוהים, ומשתמשים במילה אלוקים גם אצל האלילים, אז זה לא אומר שאלילים הם אלוקות אמיתית אלא זה   משהו דומה בסטרא של לא הצד של הקדושה. אז דרך ארץ, אצלנו דרך-ארץ ומוסר זה הַיְנוּ הָךְ אבל זה לא אותו דבר, המושג של נימוסים כדרך-ארץ יש לו איזה יעד מסוים, חיי החברה, דרכא דאַרְעָא, זה התרגום התלמודי של דרך-ארץ: דרכא דאַרְעָא, איך מתנהגים על הארץ כדי להיות, אני לא רוצה להגיד ילד טוב, אלא חיה טובה, התנהגות הטבעית של האדם הטבעי ש"תהיה בסדר כדי שנוכל לחיות על הארץ" וזה נקרא דרך-ארץ, כשאנחנו אומרים מוסר זה כבר דרך ארץ של תורה, אז זה לא אומר שאין ערכים של מוסר אצל אומות העולם, אבל זה בצד של חסידי אומות העולם שתפסו את העניין של המוסר, תפסו את העניין של הערכים שהם הקדמה לקדושה, יש להם שאיפה לזה, מכיוון שהיעד של הבורא בשבילם זה היה להיות אדם אמיתי ולאו דווקא אדם טבעי, ולכן יש להם אותה שאיפה. יש לי נסיון רחב על זה, וזה לא מקרה שדרך ההתפתחות של כל ההיסטוריה של המין האנושי מצאו דווקא שבישראל נמצא את מקור הקדושה, מקור המוסר האמתי, צריך לא לשכוח את זה. רק יהודים שוכחים את זה שכל העולם כולו יודע ששורש המוסר האמיתי זה תורת משה, רק היהודים שוכחים את זה, ואצל אומות העולם יש דברים דומים אבל זה מקרים דומים אפילו דומה אינו דומה, אז זה נקרא דרך ארץ של נימוסים, השמות דומות, יש להם גם כן תפיסה של מוסר כללי, אבל זה לא עובר את המוסר הטבעי, בלשון הקודש זה נקרא דרך-ארץ, נימוסים.

קהל: כאשר זה לא המוסר עצמו אלא המוסר האמיתי ?

הרב: כן, אלא אם כן, אם אינם עובדי ע"ז, אבל אצל עובדי ע"ז זה לא מגיע .

אז ולכן אנחנו צריכים להגיע לאותו פסוק ז' של פרק ב', כדי שהאדם יתעורר כנפש חיה, כן, דהיינו חוזרים בפרק א', בפסוק כ"ד: במחשבת הבורא הארץ הייתה צריכה להוציא ממנה את נפש חיה, בכל מדרגה ... מדרגות של נפש חיה, כמו בהמות, חיות והאדם, יש הבדל בין סתם בהמה וחיה, אבל גבי האדם זה אותו עולם, בהמה וחיה והאדם, כן, תפסתם את זה ?

מה הצליחה הארץ להוציא ממנה? השיא של ההצלחה של אותה אבולוציה טבעית, ולכן השתמשתי בשם אבולוציה, כן? כי אפשר להסביר את הוצאה לפועל של הנפש חיה מן האדמה, נפש חיה טבעית, דרך התיאוריה של האבולוציה. צריך לדייק אם זה לאמארק^[4] אם זה דרווין אם זה דה-וריאס^[5] או אם זה תורות אחרות, כל אחד לפי ההלכה שלו, לפי השיטה שלו חח… אבל מכל מקום זה אותו עולם,כן? דהיינו מעפר להגיע ליצור הכי מפותח שיכול להיקרא נפש חיה, אבל השיא של ההצלחה זה אותו הנחש. הארץ לא הצליח להוציא ממנה יותר מזה.

לכן פסוק כ"ה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים ואח"כ יש שאלה רק זה שאלה של קבלה, הנה המקרא אומר וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, מה אתה אומר שזה הארץ שהוציאה? תפסתם את השאלה? אני חוזר לפסוק הקודם וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ, אז כשהארץ מוציאה ממנה זה פעולת אלוקים, דרך הכולי שהוא הארץ, באוטנומיה שלה, למדנו בשיעור אחר, שעד הופעת האדם הבחירה הייתה בכל העולם כולו, הייתה אוטונומיה, בחירה בעולם, וכשנולד האדם, רק האדם יש לו את העניין של הבחירה. זה נושא אחר אבל ראינו את זה כבר. תחזרו על עץ עושה פרי, חטא האדמה, זוכרים את זה ? טוב, נראה את זה אח"כ אם יהיה עוד זמן.

אז מה הצליחה הארץ להצליח נאמר? באיזה פעולת אלוקים, פה לא נאמרה ה' אלוקים, אלא אלוקים, כן.תזכרו את הדיוק הזה,כן? את חיית הארץ זה חיתו ארץ של פסוק כד, למינה, את הבהמה זה הבהמה ואת כל רמש האדמה, זה בהמה ורמש של [פסוק] כד', למינהו, איפה נפש חיה? נאדה , הפסוק אומר וירא אלוהים כי טוב, ו"וירא אלהים כי טוב,, מסביר את סוף הפסוק כד', ויהי כן . מה שהצליחה זה רק "כן" של מחשבת הבורא, משהו "כמו", אז ההבדל הוא שהיה חסר נפש חיה אמתית. נכון? זה מובן? אז, אז פסוק כו' ויאמר אלוהים נעשה אדם, וההסבר הוא פשוט, מכיוון שהאדמה לא הצליחה, הארץ לא הצליחה לציית, במלוא המובן, את פקודת הבורא, תוצא הארץ, אז הבורא אמר : אם ככה אני אעשה את זה… כי העולם לא הצליח, זה מובן? לכן זה בריאה חדשה, כן?

קהל: לא הבנתי, הארץ הייתה צריכה עזרה ?

הרב: כן, נחזור לפסוק, חשבתי שלמדנו את זה, נחזור לפסוק... אתה שואל את זה, נחזור לפסוק, אתה שואל את זה בצורת שאלה, היית צריך לומר, מכאן אנחנו לומדים שאין לאדמה את הבחירה.

אז תקחו את הפסוק י … י"א יפה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן". מה ויהי כן ? "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". אז בפקודת הבורא היה עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי, מה עשתה הארץ? עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי … לא הצליחה לעשות עץ פרי, נכון? אז תקחו רש"י על "עֵץ פְּרִי" - באמצע רש"י : שיהא טעם העץ כטעם הפרי(זה ט"ו בשבט) והיא לא עשתה כן אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה". מכאן אנחנו לומדים   שעד הופעת אדם הראשון, בכל העולם כולו, הייתה סגולה, אפשרות של גמישות, אוטונומיה, הכול היה נתון לשינויים, מיד כשנולד אדה"ר הכול נסגר. בעולם החיצוני שלו ורק דרכו ממשיכה העניין של הבחירה, ואיפה אנחנו לומדים את זה? מחוץ לאדם הכול נעשה טבע כן, אין שום אפשרות של בחירה בטבע, אעפ"י שצריך לדייק קצת כן, יש מכל מקום זה התחום של חוקות הטבע," חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר"^[6] אין יוצא מן הכולל בחוקות הטבע, אבל זה העולם החיצוני של האדם . וזה מתחיל כשנולד האדם, מאיפה אנחנו לומדים את זה ? ש-הבריאה נעשתה טבע? אתם יודעים את זה, אז תקחו בסוף פרק ראשון, לא, זה בהתחלת פרק שני דווקא, כי יש לנו כאן את החלוקה הנוצרית של הפרקים … אז :" וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת". המדרש מסביר, אני לא חושב שזה ברש"י רק דקה… לא, אולי מישהו יכול להביא לי מדרש רבה על בראשית... לא זה במשרד שלי.. נראה מיד מדרש רבה על הדיוק של כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. אז המדרש מסביר ממלאכת שמים וארץ שבת, ולא ממלאכת צדיקים ורשעים, רק דקה נמצא את זה ותוכל לשאול את השאלה שלך… רק דקה כן… זהו : ר' פנחס בשם ר' הושעיא אע"פ שכתוב בו שבת מכל מלאכתו (בראשית ב' ג') הוי אומר ממלאכת עולמו שבת אבל לא שבת לא ממעשיהם של צדיקים ולא ממעשיהם של רשעים אלא פועל עם אילו ואילו . זה מובן? כן. שבת מכל מלאכת העולם כטבע, הבית של האדם, ולא שבת מההשגחה על האדם, זה נקרא במדרש מלאכת הרשעים ומלאכת הצדיקים, זה מקום הבחירה, כן. זהו. לכן כשנברא האדם, כל הבריאה כולה שהייתה בבחינת בחירה אז נהפכה להיות טבע, במושג, במשמעות של חוקות הטבע -אין בחירה, כן, חוץ מהאדם, זה מובן? טוב אז זה התשובה לשאלה שלך.

זה שכחנו כן, אבל אנשי המדע, כשלומדים מה שנקרא אצלם האֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה, אתם יודעים מה זה אפיסטמולוגיה? זה חכמה מיוחדת של חכמת החכמות, זה מדע על המדע כן … אז יש שאלה באותה חכמה שנקראת אפיסטמולוגיה, למה חוקות הטבע הן כמות שהן, למה זה לא אחרת? תפסתם את השאלה ? שאלה עמוקה מאוד, זה שטויות אבל … שאלה פילוסופית... אנחנו רואים שחוקות הטבע הן כפי שהן, למה זה לא אחרת? האם יש הֶכְרֵחַ, הֶכְרֵחַ מוחלט במובן הפילוסופי של המילה, למשל אצל קאנט, כשהוא אומר הדבר הוא ככה ולא יכול להיות בשום אופן אחר, זה מוחלט, הכרח החלטי, כן? למה זה ככה? למשל אני זוכר כשהייתי ילד, כתבתי הרבה שירים על זה, כשהייתי צעיר, את התפוזים...למה הצבע של התפוזים זה דווקא צבע של תפוזים? ולא אחרת ? כן? וזה יפה, הצבע של התפוזים, אז למה זה ככה?

קהל: ??

הרב: יפה יפה, אבל התוצאה של זה, למה זה ככה? זה הצבע שמה שחסר לו, יפה.

אבל וזה שאלה של ילד תמים כן, אבל השאלות זה שאלות אמתיות, כשאנחנו רואים את הצינורות, הברז של המים, למה המים עוברים דרך הצינור ולא מאחורי הצינור חח.. למה זה מתפקד ככה, למה זה פועל ככה ? למה זה למעלה שיש הדברים של מעלה ולא למטה ולא ההיפך, למה דווקא בחורף זה קר? ובקיץ זה חם? למה לא ההיפך, זה היה עולם נפלא אם בקיץ היה קצת קריר חח… אם כן יש חוקות הטבע למה הן ככה?

התשובה של הקבלה היא פשוטה מאוד. זה ההתנהגות של העולם שנהיה למצב של חוקות הטבע, הדבר התהווה ככה, ומכיוון שככה היה המצב ביום השישי, כשהאדם נולד היה צריך לקבוע חוקות הטבע, זה נחקק ככה, נחקק ב-קוף, במצב שזה היה לפי הרגל הטבע. איך החכמים הגדירו את חוקות הטבע? המושג חוקות הטבע של הפילוסופים, איך החכמים הגדירו את זה? מנהגו של עולם. זה מנהג של העולם, העולם מתנהג ככה, ומכיוון שהוא מתנהג ככה, אז זה ככה שזה, אבל זה לא, זה בדיעבד, זה לא מלכתחילה, זה לא הכרחי מלכתחילה, ולכן יש מקום לנס. לעניין של הנס. אם זה היה הכרחי מלכתחילה לא היה מקום לשום נס, כן, ולכן התיאולוגים, המאמינים, שמאמינים לפי דרכי הפילוסופיה הרציונליסטית כן, מתקשים לקבל את העניין של הנס. אני לא רוצה לתת דוגמאות אבל יש אנשים גדולים כן, מתקשים לזה, ולמה? מכיוון שאם החוק של הטבע נחקק מלכתחילה, אין מקום לנס. זה פוגע בכבודו של הבורא, לכן דוחים את זה. מכיוון שהם יהודים, לדאבונם, בספרים שלהם כתובים כמה ניסים, אז מאמינים בזה, אבל מאמינים - ואינם מאמינים. זה מובן? והיה לנו רבנים גדולים שמתקשים בזה, וויכוחים בין זה לזה, בין זה לזה, אבל לפי דעתי זה שורש הדברים כן, כי הם רואים את חוקות הטבע כהכרח מלכתחילה. תיאורטי מלכתחילה אבל לפי סיפור המקרא לפי ההסבר של המקובלים, בעיקר זה השל"ה שמסביר את זה ככה, על סוד האותיות, האותיות זה מלשון אתא, אלף-תו-אלף בארמית, זה מה שבא אח"כ, הפרטים של מתכונת הטבע בא אח"כ, כתוצאה מההרגל של הטבע, זה המושג של מנהגו של עולם, אז מנהג אפשר לשבור. חוק אי אפשר לשבור. לכן כשהזוהר מסביר ש"חקק" זה חקק את המנהג במצב שהיה, חקק. זה לא מלכתחילה, אעפ"י שיש מדרגות שרואים שהמתכונת של אותם חוקים הם, וזה סוד הגימטריה, זה מתמטיקה מורחבת, ויש ...אין אפשרות שיהיה אחרת, אבל למטה-למטה, כל האפשרויות היו פתוחות, והכול נסגר במצב שהעולם היה בשעה שהקב"ה שבת מכל מלאכתו, דהיינו מלאכת העולמות, לא מלאכת האדם. זה מובן ? פחות או יותר? טוב.

זה היה הנושא של הבחירה לפני האדם, כן.

קהל: ??

הרב: מה?

קהל: למה צריך לחקוק? אם זה חוק.

הרב: יפה, כדי שהבחירה של האדם תהיה רצינית, צריך בסיס לזה, לכן אין בחירה לאדם אם אין חוקות בעולם החיצוני שלו . אם הכול משתנה בעולם החיצוני שלי, ואני לא יכול לראות מוקדם, מה יהיה המצב, אז הבחירה, אין לה בסיס. ומה שההוגי דעות מגדירים כ-הנפש המגי, הנפש המגי, הוא חי בעולם שאין חוקות טבע מבוססות, ולכן הוא בפחד מתמדת, מכיוון שהוא לא יכול להתבסס על עולם יציב. לכן כדי שהבחירה תהיה רצינית לאדם, אז צריך לחקוק את מצב חוקות האדם בעולם החיצוני, תפסת את זה? וזה רצף הסיפורים במקרא, מיד אחרי שבת הבורא, אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם… .. אדם .

כדי שהאדם יכול להתחיל בהיסטוריה שלו צריך שכל הטבע יהיה טבע, חוץ מהאדם עצמו ובאדם עצמו יש מדרגות מדרגות, החלק החיצוני של האדם שייך לטבע, הגוף, שייך לטבע, אבל רק בפנימיות הרצון יש בחירה. הרצון, הנשמה, מתגלית ברצון. אז הרצון הוא בעל בחירה, לא הגוף. כן? זה מובן? רק דקה, לפי הסדר, יש פה שאלה וגם פה שאלה … אח"כ רצית לשאול?

קהל : ?.המציאות של חוקות הטבע היא מוכרחת?

הרב: המציאות המה?

קהל: ??

הרב: בדיעבד היא מוכרחת, אבל מלכתחילה זה היה יכול להיות אחרת, ולכן זה מה שאנחנו מגדירים כהבלי העולם הזה, הבלים. מי שיש בו דעת, ולפי ההגדרה של התלמוד, יש בו דעת קונו, זוכרים את הביטויים האלו? יש בו דעת קונו, רואה מאחורי האשליות האלו, העולם האמתי, אבל זה כבר נבואה.

תפסתם? ואנחנו חיים לכאורה באותו עולם חיצוני של כל אחד ואחד אבל ת"ח רואה מאחורי אותה אשליה את העולם של מחשבת הבורא ואז הוא רואה עולם הבא, בתוך עולם הזה וזה נקרא מעין עולם הבא, זה מובן כן? זה קשור לעניין של הנשמה יתרה, זה בכוחה של הנשמה היתרה לראות את העולם הזה מעין עולם הבא. אבל ברור שהכול זה חולף, אבל זה המציאות במזרח אירופה... במזרח הרחוק, כן, למה רציתי לומר מזרח אירופה ?... יתכן שמזרח אירופה ומזרח הרחוק זו אותה צרה חח… זה אותו גיהינום, כי גיהינום זה אותיות מנהג … במזרח הרחוק, רואים את האשליה רק כאשליה, אותה אשליה, זה המציאות, אבל כמציאות היא אשליה, אני לא יודע אם הצלחתי להסביר מה שאני רוצה להסביר, כי אתם יודעים שבשפה העברית אין הווה. אין מציאות בהווה, זה בבת אחת עתיד שעבר, זה נקרא הווה אצל המערבים, כן, אין הווה. ולכן המציאות של העולם הזה מבחינת עולם הזה לא קיימת . זה מובן מה שאני אומר? לא . אז תשכחו את זה חח…

כי היא קיימת, אבל כאילו היא לא קיימת, זה, אין נקודה של מציאות בהווה. זה עולם שהולך ובא, זה נקרא עולם הבא, אבל הוא הולך ובא מתוך, בתוך, מה שאנחנו מגדירים כעולם הזה, דהיינו העולם החיצוני, בכל רגע ורגע, כן, טוב, מה הייתה השאלה תזכיר לי? כי גלשנו …

קהל: ??

הרב: אהה, וצריך לדייק כן, בדיעבד ולכתחילה,

קהל: ??

הרב: לא שמעתי

קהל: ??

הרב: ברור ברור, אבל מכל מקום מה שרציתי להסביר זה אולי החוש הפייטני של אותן השאלות כן, אצל הפייטנים, יש אותו חוש, שלפי השאלה שלך, שהמצב של העולם החיצוני הוא מקרי, חולף כן? זה היה יכול להיות אחרת, ויש שאיפה של עולם אמתי אבל כשאני אומר עולם אמתי זה לא המושג של העולם האמת של בית הקברות, זה משהו אחר, כן, עולם אמתי, עולם שיהיה כבוד מוחלט לבורא, המצב של העולם כמות שהוא, עד אחרית הימים זה לא כ"כ, אם אפשר לומר את זה, זה לא כ"כ כבוד לבורא. לכן כל ימי השנה אנחנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו.." בקול לחש, רק ביום הכיפורים מעיזים לומר בקול רם, כן. מכירים את הנושא הזה כן, טוב, אז ...

קהל: האם אפשר להגיד … ??

הרב: יש משהו מקביל, יש משהו מקביל, החכם שנקרא בן אמוזג למד את זה, כן, ובמדויק, כן, הוא מסביר את זה ככה: אז צריך להגדיר כמה מושגים, בלשון השימושית הפילוסופית, כשאנו אומרים עולם הבריאה, הבריאה, חושבים העולם העשייה, כן, אבל בקבלה עולם הבריאה זה עולם של מחשבת הבורא, ועולם העשייה זה העולם ההגשמה של אותה מחשבה, כן, ולכן ה-"ויהי כן" של המקרא זה בבחינת "ויעש", ויעש זה עולם העשייה הוא ה-כן של עולם המחשבה של הבריאה והאידאות של אפלטון הן מעולם הבריאה, תפסתם? ודווקא בן אמוזג הסביר שהטעות של שפינוזה היא שהוא לא ראה את ההבדל בין העולם הבריאה והעולם העשייה, כן, טוב, יש עוד שאלות?

קהל: האם יש חוק, ??, האם זה היה נוצר בשום מקרה, האם יש חוקיות ?

הרב: כן, זה החוקים של ההרגל, צריך לנתח את המושג של ההרגל, בהתחלה נקרא בחירה גמורה, לקחת סיגריה או לא, יש לך בחירה אחר כך הישנות העניין, מאבד לך את הבחירה, וההרגל זה טבע שני, זה מורה שהטבע היה בהרגל ראשון, טבע זה תוצאה של הרגל, אז הרגל אפשר לשבור, אבל זה נס! אבל אפשר, זה קשה כנס, אבל אפשר, אם החוקיות של הטבע הייתה מלכתחילה לא היה אפשר לשבור את החוק. תפסתם את ההסבר? כן, ולכן החוקים, החוקים של הטבע זה באמת חוקיות אבל מטיב ההרגל, זה מספיק ברור? ולכן אין מקום למושג של נס אלא באותה תפיסה של חוקות הטבע, בתפיסה אמפירית אצל האנגלים סאקסיים למשל מוצאים את זה, ויש הרבה שיטות של מוסר שלמדו באנגליה, אני לא רוצה לנקות בשמות אבל ספרים גדולים כן, אבל קיבלו את זה מהאנגלים שאומרים הכול נס, אין טבע, זה אשליה כן, אבל אם הכול נס, אם אין טבע, אין נס! כי נס זה שבירת הטבע… כן. אם הכול נס זה לא נקרא נס, אין סדר אם הכול נס, נס זה כשהסדר הרגיל נשבר, אז יש נס. אתם תלמדו את זה במהר"ל בהקדמה של גבורות ה', ספר גבורות ה', כל הוויכוח שלו עם הרמב"ם זה הענין שלניסים יש סדר אבל זה סדר גבוה, זה סדר אחר מסדר הטבע. לא כל דבר הוא נס, ולכן שוב אני רוצה לדייק את זה ואני מקווה שזה כבר ברור, אין מקום למושג נס אלא אם יש חוקיות של טבע. בגלל אם החוקיות של הטבע זה מלכתחילה, חכמים מתקשים לקבל את המושג נס, ולכן אומרים, וזה גאווה, כפי שראינו כשלמדנו את עבודה זרה כדור אנוש, זוכרים את זה? כן, אז אומרים זה לפרימיטיבים למאמינים, פרימיטיבים שמאמינים שיש שינוי ברצון הבורא, נכון, זוכרים את כל הסיפורים האלו כן? אז כל זה יש עוד שאלה?

קהל: אני צריך להיזכר

הרב:   זה נעלם, אז זה לא שאלה

קהל: יש בהלכות יסודי תורה אם אני זוכר טוב, ואומרים ש...

הרב : אצל הרמב"ם,זה לא הכוככבים, לא זה הגלגלים זה משהו אחר.

אם אני מבין למה אתה מתכוון באותה מדרגה אין בחירה. דעת אבל אין בחירה. זה הגלגלים כן, לא לא הכוכבים..

קהל: ??

הרב : זה הנפש החיה של היום החמישי, של הים, של המים, לא של האדם, זה בריות אחרות . זה בריות אחרות אנחנו דנים על יום השישי, תקחו את הפסוק, זה פסוק כ"א כן.

כן זה יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם זה לא תּוֹצֵא הָאָרֶץ .

קהל: אז מה זה אומר ? שהיה נפש חיה במים?

הרב: במים! כן . נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת במים. זה סוג אחר של בריה ואם אתה פעם נתקל בסוד הלוויתן,כן? זה סוד, יש גם כן באותו עולם של היום החמישי חיות כאלו שהיה להם כבר עניינים אחרים מהחיות שלנו, זה סוג אחר של בריות.

קהל: והנפש חיה של היום הזה זה גם עם דיבור ודעה?

הרב: כן

קהל: אז מה ההבדל?

הרב: אתם זוכרים שדיברנו על האתון, מבחינת בכוח, כל נפש חיה יש לה בכוח את הסגולה של הדיבור אבל אבדו את זה. בחכמת שלמה, שלמה המלך, היה מסוגל להבין את הלחש של כל הבריות, מדברים שיח, שיח מלשון דיבור. כל הכוחות האלו נאבדו, אבל יש אצל הרבה תרבויות של אומות העולם, זכר לזה בזיכרון שלהם. כן, זוכרים, שהיו תקופות שהיו מבינים את כל העניינים האלה, וזה נאבד. תקופות מלפני המבול. כן, עוד שאלה ונחזור לנושא.

קהל: שאנחנו יוצאים עכשיו מבית המדרש, מה מצפים מאתנו חכמים שאומרים "אין סומכין על נס" ?

הרב: אני לא מבין את השאלה, דווקא זה מובן, מכיוון שככה, אין סומכין על הנס…

קהל: סליחה, זה לשבור את החוקיות.

הרב: טוב, יתכן שיש פה שאלה אחרת, שימוש המילים אחר. כשהגמרא אומרת   "אין סומכין על הנס" זה נס של הבורא על חוקות הטבע. כשצריך לשבור את ההרגל זה ההרגל שלך, בטבע שלך, את הבחירה שנאבדה דרך ההרגל, אז צריך לשבור אותו הרגל. ודווקא זה חשוב, צריך לדעת ואני יודע מהסיגריות, שלשבור הרגל זה נס, אז לא כל אחד זוכה לנס.

דווקא בלועזית : רק בלעם הרשע היה סומך-על-האנס [אתון בצרפתית anesse] חח…

אז יש עוד שאלה? אז זה ההבדל בין.. ותגידו לי אם זה מספיק ברור, כי לי יש לי היסוסים אם היה צריך להתחיל באותו נושא, מה ההבדל בין אדם ונחש, כן כי נחש הוא בבחינת האדם, לכן כל הופעה של, אולי אני ארחיב קצת באותה נקודה, כל הופעה של מוטציה נאמר בהיסטוריה של הזהות של אדם האמתי, היא נתקלת בתגובה של האדם הטבעי, פה יש מפגש של דווקא מלכי צדק המודה בכוחו של אברהם ומוסר לו את הבכורה, מוסר לו את המשיחיות. זה מובן?

קהל:

הרב: אדם!יש פסוק מלא, תזכרו לי את הפסוק, על אברהם, אדם הגדול בענקים כן? ואברהם נקרא בריה חדשה, וצאצאיו נקראים עם נברא, כן זה אותו נושא, אז מלכי צדק מוסר את המשיחיות של האדם הטבעי לאברהם שהוא התחלת התעוררות האדם החדש, זה מובן? טוב, ולכן מכל אומות העולם עם תנאים מסוימים למואב לעמון, ואנחנו יודעים למה מי שנולד באומות העולם יכול להגיע לאותה זהות הנקרא בן אברהם. זה מובן? למה את היוצא מן הכלל על המואבי, עמוני, מצרי וכן הלאה? מכיוון שהם היו בתחרות מתוך הקליפה הארמית של אותה זהות העברית, לכן זה יוצא מן הכולל, אבל יש לאמר מן העולם .

ולכן עכשיו דנים בענייני גיור לא לפי הגזע, מאיזה אומה אתה בא או את באה, אם זה ממואב מעמון מעמלק לא יודעים, כן, אלא דרך טיב הנשמה, אם זה כלי לנשמת ישראל, מקבלים, אם זה לא, לא. אני רוצה להיות ברור מאוד, וזה נתון לשיקול דעת של חכמי ישראל, הן יודעים אם זה כלי מסוגל לנשמת ישראל או לא, מכיוון שבשעת הטבילה יורדת נשמת ישראל, אם זה לא הכלי שלה, זה אסון! יש הרבה מקרים של בעיות נוראות שזה לא הלך מכיוון שהכלי לא היה מסוגל, ולבן אדם הזה הוא, זכר או נקבה, יש בעיות נפשיות מכיוון שזה לא היה שייך, זה מובן מה שאני אומר, כן? ויש לי הרבה ניסיון בזה, כפי שאתם יודעים. זהו.

אז אני עוד רוצה להוסיף משהו שכבר ראינו באותה….

הפסקת קלטת [58:00]

יתכן שלמדנו את זה כבר בשיעור הקודם לא כן?

טוב נגענו קצת, לא פה לפי הפשט, כאילו שלם, זה שמה של ירושלים כן, כאילו מלכי צדק זה שם של האיש ולא מלך של מקום שנקרא שלם, ואנחנו רגילים להבין את זה ששלם זה היה השם המקורי של ירושלים כן? מה אומר המדרש, ההיפך! חוזרים על המדרש.

[בראשית רבה מג ו]

ומלכי צדק מלך שלם -- המקום הזה, שנקרא שלם, מצדיק את יושביו. מלכי צדק, אדוני צדק, צדק נקראת ירושלים, שנאמר (ישעיה א) צדק ילין בה מלך שלם. המקום הזה שנקרא שלם מצדיק את יושביו, מלכי צדק, אדוני צדק, אח"כ מה נלמד למה הוא…. שלפעמים השם הוא מלכי צדק ולפעמים השם הוא אדוני צדק, צדק נקראת ירושלים ולא ההיפך, זה לא שירושלים נקראת צדק, אלא צדק נקראת ירושלים, כן, ולכן מלכי צדק והשם צדק פה זה שם של העיר, מלכי צדק המלך של המקום שנקרא צדק וצדק נקרא ירושלים, ולכן מלך שלם המלך הזה הוא שלם, זה לא שם של המקום אלא תואר של המלך, מה זה שלם? מהול. תראו את זה במדרש, מלך שלם   רבי יצחק הבבלי אומר: שנולד מהול.

מאיפה אנו יודעים שהוא שם בן נח, מכיוון שאנחנו לומדים ששם בן נוח נולד מהול וכל מי ששמו נקרא פעמיים נולד מהול, טוב זה צד אחר של המדרש. אני חוזר קודם כל להגדרה, מה השם של המקום, ומה השם של האיש, ולכן מלכי צדק זה שם של הקב"ה, ומלך שלם זה אותו מלכי צדק לפי השימוש הרגיל של האמירה שהיה מלך איזה מקום שנקרא שלם, אבל לפי המדרש זה המלך הוא היה שלם, ורק רציתי ללמוד את, שנלמד את הסדר הזה צדק נקראת ירושלים, שנאמר (ישעיה א) צדק ילין בה . מה שרשמתי פה יתכן שיש לכם,גם בביאור שלכם. אני... כן, אז נראה את זה מיד, הדיוק שלכם, המקום הזה מצדיק וכו' אז נקרא מיד, ולמה זה יש שתי שיטות, אחת, השמות מלכי צדק ואדוני צדק ששניהם היו מלכי ירושלים, באשר ירושלים עושה את יושביה לצדיקים המקום מצדיק את האדם, מצדיק, זה לכאורה סותר מה שאנחנו מוצאים בגמרא, אין המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את מקומו, לכן צריך להסביר את העיקר פה שהמקום מצדיק את יושביו זה לא סתירה, זה רק לכאורה זה נראה כסתירה תפסתם את השאלה? הבנתם את השאלה? יש ביטוי בגמרא אין המקום מכבד את האדם, אלא האדם מכבד את מקומו. ופה אנחנו רואים שירושלים עושה את יושביה לצדיקים המקום מצדיק את היושבים בה. איך מסבירים את זה? אה.. זה לא פה. קודם כל נראה את הפסוקים שהוא מביא: הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן. זה בישעיהו^[7] , טוב זה מחזיק את אותה דעה אבל זה לא מסביר אותה עוד, ובירושלים העניין שאומר חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלַ‍ִם^[8] ,לא זוכר את הפסוק אבל זה אותו רעיון שמה של ירושלים הוא צדק ולפי זה הוא מלכי צדק מלך שלם, מלכה של העיר צדק, היינו מלך ירושלים, וכך אדוני צדק מלך ירושלים שלם הוא ירושלים אם אין כאן משהו, אבל אני מצאתי את הפירוש במפרשים של המדרש, שמסבירים את זה ככה לעניין הקרבנות , מכיוון שלא נכתב בצדק מלך שלם אלא מלכי צדק מלך שלם, אז יש בגמרא "מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון" אתם מכירים את העניין? זה, יש קדושה מיוחדת בירושלים עד כדי כך שהגמרא אומרת "לעולם לט לן אדם בירושלים ובידו עוון, וכאן מסבירים כי תמיד של בוקר, תמיד של שחר, מכפר על העוונות של הלילה ותלמיד...תמיד, תלמיד חח.., תמיד של בין הערביים מכפר על העוונות של היום ולכן מעולם לא קם או לא לן אדם בירושלים ו-העוון בידו, כל זמן שבית המקדש היה קיים, אבל פה במדרש אנחנו לומדים אותו עניין אבל באופן יותר עמוק: אפילו המקום עצמו מצדיק את יושביו, אם יש קרבנות אם אין קרבנות. הקדושה של המקום מצדיק את היושבים בו, ולכן המדרש אומר, צדק נקראת ירושלים, השם של ירושלים זה צדק, ולא ההיפך כן? לכן בפשט שלנו מלכי צדק זה המלך של העיר שנקראת צדק והיא ירושלים כפי שראינו.

קהל: לא הבנתי למה כתוב פה ??

הרב: הוא מתבסס על הפסוק שנאמר "צדק ילין בה" ובביטוי של הגמרא "מעולם נולד אדם בירושלים ובידו עוון" זה הקשר בין שתי המשמעויות של המדרש, הפסוק אומר "ומלכי צדק מלך שלם" ולפי הפשט הרגיל אנחנו קוראים כאילו מלכי צדק זה שם של האיש, שמו הוא צדק, כן? והוא מלך של מקום שנקרא שלם, המדרש בא ומסביר מלכי צדק זה שם של הקב"ה ולכן נותנים את אותו שם למי שהיה מלך על העיר כן, אבל העיר נקראת צדק, מלכי צדק. צדק נקראת ירושלים ולא ההיפך, לפי דעתי … כן ומלך שלם זה נולד מהול כן, תראה מה כתוב בהתחלת המדרש: המקום הזה מצדיק את יושביו וזה השם שלו צדק, ולכן צדק החלק השני של המדרש, צדק נקראת ירושלים שנאמר "צדק ילין בה" אז יוצא כי שם של המקום לפי הפשט של המדרש זה השם צדק, וירושלים זה שם אחר שנתנו לאותו עיר, אבל צדק נקראת ירושלים ולכן השם שלה זה צדק, אתה משתמש בשם ירושלים כדי להגדיר את המקום שנקרא ירושלים אבל תדע, אומר המדרש, שהשם של המקום זה צדק, למה? מכיוון שהמקום הזה מצדיק את יושביו, זה ההסבר של המדרש, ואח"כ אנחנו מבינים את הכוונה שלו מה זה מלך שלם? מלך, אעפ"י שזה רגיל הפשט של שלם זה שמה מקורי של ירושלים כן, המלך הוא שלם מה זה שלם? מהול! טוב בפעם הבאה נראה את החלק השני של הפסוק.

קהל: ??

הרב: והוא מביא פסוק אחר ב-יהושע מלכי צדק אדוני צדק זה האנשים שהיו חיים באותו עיר, היו מכירים כי המלך שלהם בעל הצדק, כי אדון שלהם בעל הצדק, מלכי צדק זה שם של הקב"ה, ושם נרדף של אותו מלך בשר ודם זה היה מלכי צדק, יש במגילת אסתר, ראינו פעם אבל בשיעור אחר לגמרי, כי הצדיקים נקראים בשם בוראם זה נלמד גבי מרדכי כן. אז זה לא אותו פשט פה כן/כי אין המילה שם פה, אבל זה ברור לפי המדרש כי מדובר בסגולה שהייתה באותה תקופה אם, קשה להסביר למפרע ככה, אם לא אברהם אבינו לא התעורר וזה כל התורה כולה, זה הסיפור של ההיסטוריה של אברהם אבינו, אז מי היה הישראל כביכול בעולם? זה היה מלכי צדק. ושלם היה צריך להיות ירושלים, בא אברהם אבינו ולקח את הסגולה מהשלב שהגיעה עד כאן . במילים אחרות: עד כאן זה הפרהיסטוריה של ישראל מכאן ואילך מתחילה ההיסטוריה של ישראל. עד כאן זה דומה לשיטות של הנחש בעולם עד שבא אדם הראשון. מאדם הראשון ואילך זה האדם. אתם רואים איך זה מקביל, ראינו כמה מדרשים בשיעור הקודם שבכל שלב יש איזה מעמד של ההצלחה במחשבת הבורא גבי הבריאה אז, לפני בריאת האדם זה היו המלאכים, כשבא העת של בריאת האדם, מי מתנגד? המלאכים, לפני בריאת ישראל, זה אומות העולם. מי מתנגד? ביציאת ישראל ממצרים? אומות העולם, במעמד הר סיני זה אותו דבר, ירדה שנאה לאוה"ע אז פה קורה משהו מיוחד, מתוך כל ההתנגדות שהתחילה עם נמרוד ואח"כ התחרות של לוט, וכל מה שלמדנו מקודם באותו נושא, המפגש בין הכהן דאז שהיה אותו מלכי צדק ואברהם, והוא מוסר לו את סגולת הבכורה וסגולת הכהונה סגולת התורה, נראה גם כן במדרש וכולל מבחינת כלל, זה המשיחיות, המצב של המשיחיות הטבעית זה אותו מלכי צדק, כשבא אברהם אבינו זה עובר לזהות אחרת. זה המטרה של המדרש תראו מיד, הקבלה בין שני פסוקים ואני אסביר לכם אולי כדאי אם נספיק את הנושא. תראו בפסוק י"ט " וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. "   וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. זה אברהם שנתן למלכי צדק מעשר מכל, טוב, אח"כ פסוק כ"ב : וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. " אתם רואים את ההבדל : אל עליון הוא כהן, סליחה מלכי צדק הוא כהן לאל עליון קונה שמים וארץ, אברהם מדבר על ה' אל עליון קונה שמים וארץ .זה המהפכה כן עד כאן זה אלקות הטבעית, הקדושה הטבעית, המשיחיות הטבעית, מכאן ואילך זה התגלות של ה', הוויה. רואים את ההבדל טוב, אז אפשר לראות את הדיוק של המדרש פה, זה ממש מעבר מתקופה לתקופה אז מתוך כל המלחמות נגד אברהם סוף-סוף מופיעה את הדמות של שם בן נח שמוסר את ה"אתם קרויין אדם" אם אפשר לומר, לאברהם, טוב אז בפעם הבאה, נמשיך דווקא במדרשים עצמם.

^[1] [בבלי יבמות דף סא]

^[2] [סנהדרין י,א' ]

^[3] [במדבר כג, כג]

^[4] ז'אן-בטיסט פייר אנטואן דה מונֶה, האביר דה לאמארק (1744-1829)

^[5] הוגו מארי דה וריאס (1848-1935)

^[6] [תהילים קמח ו ]

^[7] [ישעיהו, ל"ג כ"ד]

^[8] [ישעיהו ל"ג כ]