תמלול השיעור

תמלול, כותרות, ומקורות: דוד כהן
‏

שיעור 5

אברהם נפרד מלוט

[..המשך משיעור קודם ]   היה יכול להיות צדיק, אלא מה? הוא בחר את הכוון, את הדרך ה..הכי, יותר מסוכן לכאורה, אלא, אלא אפשר להוסיף גם-כן ה-הכי מתאים לו. ואי אפשר לדעת מה באמת רצה. להיות שוב איש חזק של האמת האמתית בסדום, ורק איש עז יכול להחזיק מעמד וסוף-סוף מתברר שלאמיתו של דבר היה מתנהג כמו במידת סדום כן.

מכל מקום הניצוץ של הקדושה שהיה בנפשו, נשאר בקדושה שלו עד לאחרית הימים, עם רות המואבייה, וכן הלאה. זה מובן. כן.

אז אנחנו חוזרים ליעקב ועשיו, כן... רצית להגיד משהו?

קהל: הייתי רוצה לומר בבקשה שיש ללוט ..זהות יוסף לפני הזמן.

הרב: תראה, אפשר להגדיר את זה ככה, אבל מכל מקום, לא לשכוח שמדובר בבני משפחת אברהם שמאותו שורש של הזהות העברית שהתורה מספרת את ההתגלות שלה באותם הסיפורים.

מה שרציתי להסביר שמה שמתגלה שזה, רק בדיעבד זה מתגלה, שבשורשו, אעפ"י ששורשו היה דומה מאוד משורש אברהם, שורשו היה רשע. זה לא הֶכְרֵחַ מלכתחילה. זה ההתנהגות שלו שמגלה את זה, זה מה שלמדנו בפסוקים הקודמים. כי ההחלטה באה, שצריך להיפרד ואחר-כך אברהם מסביר, מכיוון שצריך להיפרד, אז זה מובן שהגורל שלו יהיה, להיות בשמאל והגורל של אברהם בימין. זה מובן? אני רק רוצה לחזור לדוגמא של יעקב ועשיו. זה מה שמסביר רש"י .

אני חוזר על רש"י. "מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" ^[1]   –"מן המעיים הם נפרדים, זה לרשעו, וזה לתומו" ה"וו" שרש"י מוסיף זה לרשעות שלו וזה לתמימות שלו. כל אחד מלכתחילה, גם עשיו כשלעצמו, גם יעקב כשלעצמו, היה יכול להיות או צדיק או רשע, מה שבחר עשיו בכוון שלו, זה סוף-סוף להיות רשע בכוון שלו ומה שבחר יעקב זה להיות צדיק בכוון שלו. אלא ההבדל הוא, שיעקב מטבעו היה מיועד לרוחניות ועשיו מטבעו היה מיוחד.. מיועד, דווקא לגשמיות, כפי שאנחנו אומרים בלשון החסידים. זה מובן כן. לו שיצחק היה צריך לפתור את הבעיה של האדם כצדיק, אבל לאדם יש שתי משימות, לפתור את הבעיות של הרוח ואת הבעיות של החומר. כן. אז מכיוון שעשיו בחר בחומריות אז יש גם כן כוון להיות עבד ה' בחומריות, דהיינו השופט בעיר, דהיינו כפי שאתה אמרת מה שעשה יוסף במצרים. כן, אבל בלהיות צדיק. הוא בחר בצד של רשעו שלו ובמקביל, יעקב בחר בתמימות שלו.

להיות איש רוח זה לא אומר שזה זהה להיות צדיק. איש רוח יכול להיות אט צדיק או רשע. להיות איש חומר זה לא אומר להיות רשע , איש חומר יכול להיות או רשע א צדיק. אבל זה בחר ברשעו שלו, וזה בחר בתומו שלו. זה מובן? אז אנחנו רואים מצב דומה מאוד בין יעקב ועשיו.. סליחה, יעקב ועשיו מצד אחד, ואברהם ולוט מצד שני.

מישהו רצה לשאול? טוב, אז עכשיו אנחנו מגיעים למדרש שאני רוצה ללמוד אתכם, זה פסוק י"ד " וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם." ^[2] החידוש של אותם הפסוקים זה " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" תזכרו את זה, וזה יעזור לנו להבין את כוונת המדרש. בפסוק הקודם, תראו בפרק י"ב, פסוק ז', הפסוק אומר "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו." פה באותו פסוק ז' בפרק י"ב לא נרמז, לא נאמר " לְךָ אֶתְּנֶנָּה " אלא רק " לְזַרְעֲךָ " זה מובן? זה מה שנתן ללוט ולרועי לוט לחשוב שמכיוון שההבטחה הייתה לזרע אברהם, ולאברהם אין זרע, אז הארץ שייכת לצאצאי לוט. אתם זוכרים את העניין של הריב בין רועי לוט ורועי אברהם, את הטענה של רועי לוט, מכיוון שהארץ ניתנה לזרע של אברהם בהבטחה, ולאברהם אין זרע, אז זה שייך לזרעו של לוט. זה מובן? ולכן הם אומרים שהארץ שלהם ואין גזל ללכת לקחת את השדות של הכנענים ושל הפריזים, אתם זוכרים את זה כן? אז פה יש הבדל בין שני הפסוקים האלה, אני חוזר על זה. קודם כל יש הבטחה לאברהם "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" אבל רק אז אחרי היפרד לוט מעמו, מה אומר הקב"ה לאברהם? " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" ולכן יש הבדל כשאברהם הוא עם לוט או ההיפך.

כשלוט הוא עודנו עם אברהם ההבטחה לא יכולה להיות כה ברורה, אחרי שנפרדו אחד מהשני, אז ההבטחה ניתנה לאברהם באופן יותר ברור. " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" זה מובן?

טוב, קודם כול נקרא את מה אומר רש"י על אותו פסוק "כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו" ופה יש לנו שאלה על רש"י, מכיוון שלמעלה כבר כשלוט היה עם אברהם היה גם כן הדיבור לאברהם , תראו את זה דווקא בפסוק ז' שבפרק י"ב " וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר" ופה באותו מצב לוט היה אתו, ולכן רש"י מוסיף "ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם באותה שעה כשר היה וק"ל " כן, זה עוד לא התגלה, הרשעות שלו עוד לא התגלתה, אבל בינתיים זה מתגלה שהוא אכן מאותו שורש של זהות, אבל מצד הטומאה. וכל עוד שהיה קשור עם אברהם, הדיבור של הקב"ה אל אברהם לא היה כל כך ברור, לא היה כל כך מדויק, זה רק זה לעתיד לבוא רחוק מאוד, "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". אני רוצה להוסיף קצת הסבר, כאילו הפסוק רוצה לרמוז, צריך עוד בירור, עד שההבטחה יכולה להתקיים. זה דומה מאוד להבטחה של היהודים כלפי ירושלים "לשנה הבא בירושלים", זה לא ברור מתי, מכיוון שזה לא כבר התברר אם הגיע הזמן או לא, אז שוב, ההבטחה היא לעתיד לבוא. אז זה דומה מאוד. צריך בירור וכשהבירור מגיע, אברהם הוא באמת אברהם, ולא אברם עם לוט, אז הבירור הוא ברור. " לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם"

אתם רואים את החידוש בפסוק? כבר כן? אז ניקח את המדרש.

בראשית רבה- פרשה מ"א–ח'

" וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ" יש לכם את הדפים פה אני חושב, כן? "ר' יודה אומר: כעס היה לאבינו אברהם, בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו.." מה רוצה לומר המדרש? בשעה שפירש בן אחיו מעמו, מאברהם, אברהם היה בכעס, כן? או הקב"ה כעס על אברהם ? מה הפשט של המדרש? מה שאמרנו מקודם או בפעם השנייה " כעס היה לאבינו אברהם, בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו." הוא ביקש את זה, למה הוא כועס?

קהל: בגלל שהוא הסכים?

הרב: לא, לא הבנתי מה שאמרת

קהל: בגלל שלוט הסכים להיפרד?

הרב: לא, אעפ"י שהיה צורך שלוט ייפרד ממנו, כאב לאברהם , את הפירוד הזה. יש מצב דומה, דווקא כששרה החליטה שצריך לגרש את ישמעאל "וַיֵּרַע [הַדָּבָר מְאֹד] בְּעֵינֵי אַבְרָהָם"^[3] אעפ"י שהיה צריך, היה הכרחי לעשות את זה, אברהם היה לו .. אנחנו רואים מצבים דומים מאוד, שמידתו של אברהם זה החסד הגמור, זה החסד המוחלט, אעפ"י שצריך לזרוק מעמו את לוט, הוא בכעס, גורם לו כאב, כן. אז " אמר הקב"ה: לכל הוא מדביק וללוט אחיו אינו מדביק?! " מה המשמעות?

קהל: משפיע?

הרב: משפיע, כן , אז הקב"ה מסביר לאברהם, שהוא מסוגל להשפיע על הכול, שהם חניכיו, והם "את הנפש אשר עשו בחרן" למשל, ולוט שהוא בן אחיו, אינו יכול להשפיע עליו, לכן צריך שייפרדו. כאילו יש איזה קושי מסוים בלוט שאברהם לא יכול להתגבר עליו, לכן כדאי שייפרדו אעפ"י שיש באברהם נטייה אצל לוט שהוא בן אחיו. זה מובן כן.

קהל: ??

הרב: אני , אני מבין את השאלה

קהל: ??

הרב: לא, כאילו.... אינני יודע, מכיוון שאני למדתי בספר אחר, ..שאין לו נקודות.. אבל מכל מקום , אפשר להסביר את זה ככה אם אני הבנתי , כאילו, למי ששואל ,ולמה כעס, לאברהם, זה לא יפה, לוט היה רשע , אז הקב"ה מסביר: אברהם מסוגל להתייחס לכל באי עולם וללוט הקרוב שלו, בן אחים, לא יהיה לו אהבה לו? ולכן כאילו המדרש רוצה להסביר לנו, למה יש באמת כעס לאברהם מן הפרידה ההיא, וזה מובן כן, אפשר להסביר את זה ככה אבל מכל מקום ,לפי הפשט, נראה לי שזה הקריאה הראשונה שקראנו, דהיינו ההסבר, הקב"ה משיב לאברהם שהכעס שלו, אעפ"י שהוא מובן, אינו במקומו. טוב זה נראה לי. אבל מכל מקום ההסבר השני גם כן נראה לפי, לפי הפשט.

מכל מקום, אנחנו רואים בהמשך "רבי נחמיה אמר: כעס היה לו להקדוש ברוך הוא, בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו. אמר הקב"ה: אני אמרתי לו [לאברהם]: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו, כדי לירשו?!  " זה מובן, כן. מה רוצה המדרש? זה להסביר את הצורך על מה שאמר הפסוק " אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ" כל עוד שלא נפרד לוט מעמו , הדיבור לא היה יכול להתגלות לאברהם באופן כה ברור, וזה מסביר לנו הרבה דברים, כן , קשה לאברהם להיפרד מלוט, אבל זה צריך, זה מוכרח, ואחר-כך מה מתגלה? כי כל עוד שאברהם מתנהג, לפי הביטוי של הגמרא, במידה מופרזת, אז זה אסון להיסטוריה של עם ישראל, כן, זה אסון לצאצאיו, מכיוון שנטבע כבר בשורש הזהות של עם ישראל את הנטייה של המידה מופרזת. אצל אברהם זה לא חטא, אצל אברהם זה רק מידה טובה דווקא. כי אברהם הוא הצדיק של אותה מידה טובה של החסד המופרזת, חסד שאינו חסד מוחלט, זה לא חסד. זה מובן? אבל אצל צאצאי בני ישראל שאינם סתם בני אברהם, אלא בני ישראל, בני ישראל שהוא הצדיק של מידת האמת שהוא בנו של יצחק, בנו של אברהם. כשאותה נטייה מתגלית אצל בני ישראל, אז זה חטא והעונש זה הגלות. זה ההסבר של הגמרא, זה מובן? כן, מה השאלה?

קהל: האם יש משהו דומה לזה שמשה רוצה להוציא את היהודים ממצרים, בטענה שגאולה שאינה גאולה ....

הרב: לא, לאו דווקא , אני חשבתי קצת על השאלה, זה עניין אחר לגמרי. כי בתקופה של משה רבינו, הזהות של עם ישראל כישראל כבר התגלתה, יש כבר כתובת, בני ישראל - זה קיים , עם בני ישראל זה קיים. ולכן יש צורך דווקא להוציא את הערב רב ממצרים, כדי להשלים את תיקון, את תיקון הגלויות כן, אבל פה זה עניין אחר לגמרי, צריך לגלות, להוליד את הזהות של ישראל, אנחנו כל כך רגילים לפי הפשט הפשוט, הייתי אומר האינפרה-פשט כן, שאברהם זה ישראל, יצחק זה ישראל, אז אנחנו לא רואים את השלבים במהלך ההתגלות של הסיפור עצמו, כן? למפרע מיעקב , יצחק הוא ישראל, למפרע מיעקב ויצחק, אברהם הוא ישראל. ושוב ההתפשטות ההתגלות של אותה זהות שנקראת ישראל מתחילה מאברהם, צריך להיות קודם כל אברהם, אבל אם מסתפקים בשלב של אברהם, לא מגיעים אל הזהות של ישראל. מה שרציתי לדייק, שאברהם כאברהם צודק, כשמידת החסד שלו היא מופרזת, לא רק שאין לו חטא, הוא צודק. זה זהותו של אברהם, להיות אוהב של לוט, להיות אוהב של ישמעאל וכן הלאה, כן, ואני לא יכול לתאר לעצמי אדם שיהיה כאברהם, זה אדם, לפי ההגדרה של המקרא, ענק, איך אומר הפסוק? "גדול בענקים" כן בריאה חדשה לגמרי. אברהם אוהבי, יוצא מן הכלל, כן. ולכן כשבני ישראל לוקחים את הדמות של אברהם כתורת משה, אז מתגלה את החולשה שהמדרש רוצה להסביר לנו. ברור שאברהם היה צדיק גמור והוא היה יודע שלוט היה רשע גמור. זה הוא עצמו אומר " הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי " [...] " כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" אבל מכל מקום צריך להבין שחובה על אברהם להיות על יד לוט כדי להציל אותו בשעת סכנה מכיוון שלאמיתו של דבר הוא מציל את רות, הוא מציל את דוד ולא את לוט רק.

אני מצאתי בספר נפש חיים של הרב חיים מוואלוז'ין, פרק שלם על זה, כן , אסור לבני ישראל לקחת כמודל, אם אפשר לומר, את סיפורי האבות , כי אנחנו צריכים להתנהג לפי השולחן ערוך של תורת משה, כי אנחנו בני-ישראל , מי שמתיימר לומר מכיוון שאברהם עשה ככה, גם אני אעשה ככה וכן-הלאה אז הוא טועה. זה מובן כן. אבל חוץ מזה , צריך להבין את הזהות של ישראל, של עם ישראל, ואי-אפשר להבין אותו אלא בלימוד, את הסיפורים של המקרא. מזה נובע החשיבות של לימוד המדרש שהיא דרך חכמת חכמי ישראל שגילו לנו את כל המצבים שאנחנו חיים, בדומה למה שחיו האבות. "מעשה אבות, סימן לבנים" זה מובן. אבל שמה זה עניין אחר לגמרי. אולי אני אסביר את זה בקצרה, מה היה הוויכוח בין הקב"ה למשה על אותו פסוק , כש.. זה בפרשת כי תישא כשמשה רבנו שומע את זה " לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" ^[4] ורש"י מסביר "[שחת] העם לא נאמר אלא עמך" מה זה העם של משה? זה הערב-רב שאתה הוצאת ממצרים "וערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה " טוב . בתפילה של משה הוא מתפלל לא על הערב-רב, אלא על עם ישראל, כן, וההסבר הוא ככה , וזה נותן לנו להבין את זה, אם הערב-רב לא יוצא ממצרים בשעת יציאת ישראל ממצרים, צריך בתקופה אחרת לחזור עוד לגלות כדי להוציא את הקדושה של הערב-רב כן. אבל מה ההבדל מה היה חסר? שמכיוון שמבחינת ההגדרה של האמונה, זה אותה אמונה, האמונה של עם ישראל זה אמונה בה', דהיינו האמונה של הגאולה, למדנו את זה פעם, כן. ואותו ערב-רב, האמין באותה אמונה, הם סבלו את הסבל של הגלות והם רצו להשתתף בגאולה של עם ישראל, וזה הדגם שמה שהיה אחר-כך בכל ההיסטוריה שלנו . מכל אומות העולם באים מבחינת ערב-רב אלו שרואים באמונת ישראל את האמונה של הגאולה כולה , זה מובן כן? אבל מה היה חסר , מה היה ההבדל? שעם ישראל ידעו, וזה החינוך של האבות, את הדרך-ארץ של האבות השייך לתורה ואותו ערב רב רצה לקבל את התורה בלי הדרך-ארץ של כל הדורות, מאברהם עד משה רבנו. היה חסר להם את הדרך-ארץ העברי ששייך לתורת משה. בביטוים שלנו זה גיור שלא כהלכה, זה מובן כן? אז ברור שהיה צורך, והכרח להוציא את הערב-רב ממצרים, אבל זה היה בחיפזון , זה שמגלה את ה... ולכן מה קרה? אחר-כך זה מתגלה בחטא העגל ואחר-כך בחטא דור המדבר, אבל בקצרה זה דבר חשוב מאוד להבין, כן. שסוף-סוף חטא העגל, זה בהשפעת הערב-רב ואם חטא כזה, חטא העגל, זה היה בהשפעה של הערב-רב כפי שאנחנו רואים לפי הפשט , כי מה אמרו. אמרו " אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ^[5] כל פעם שמדובר על הערב רב זה הביטוי עליה מארץ מצרים כל פעם שמדובר על ישראל זה יציאה ממצרים. זה מובן? כן. זה ברור לפי המקרא. ולכן מי אומר למי " אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" זה הערב-רב שאומר לישראל, אז מיד אחר-כך משה מתפלל גם על בני ישראל צריך להציל את עם ישראל, וכדי להציל את עם ישראל צריך לסלוח על הערב-רב זה מובן? אחר-כך יש תפילה שניה כשהקב"ה סלח, מחל על הערב-רב אז הם עכשיו הם ישראל, ולכן עכשיו יש חטא לאותו ערב-רב מכיוון שהם נידונים לפי תורת ישראל. ולכן יש תפילה שנייה על הערב-רב. אתם תלמדו את זה בפרשת כי תישא. אבל זה רק באחרית הימים שהגיור של אותו ערב-רב יהיה מושלם. לכן, למה שאני אומר עכשיו אין לי מקור, אבל כדאי לחשוב על זה, מה היה חטא של דור המדבר, חטא המרגלים? שלא רצו להיכנס לארץ ישראל ולכן אני ממשיך את אותו הסבר, כמו שחטא העגל זה היה בהשפעת הערב-רב , זה היה התנהגות שלהם בעבודת הבורא , ההתנהלות שלהם בעבודת הבורא הייתה עבודה אבל זרה. לא עבודה של העם העברי, לא עבודת ה' אלא דרך המזלות. זה לא אומר שזה היה עבודת אלילים, אלא עבודה אשר לא ביקשה התורה גבי ישראל, הם המשיכו להתנהג כמו הדתיים הגויים והם היו מוכנים לקבל תורת משה אבל את החינוך של האבות לא קיבלו. זה מובן . לא צריך להסביר עוד, כן? תראו בכוזרי, כי לאמיתו של דבר לא רצו להחליף את הקב"ה בעגל אלא משה רבנו כן? זה זוכרים את זה כן.

ובלשון הקבלה זה, חטא העגל, זה שייך להגדרה של הספירות כעיגולים , הם בחרו בעיגולים, דהיינו בצד הטבעי של הכוחות האלוקות בעולם. חטא העגל זה העיגולים, טוב אני סוגר את העניין ולכן אני ממשיך: כשהדור, דור המדבר, לא רצה להיכנס לארץ ישראל, זה שוב השפעה של הערב-רב ומה שאני רוצה לומר עכשיו זה קצת דבר חמור מאוד, קצת מאוד כן? חח..זהו זה מכיוון שארץ ישראל זה ההבטחה לעם ישראל, לבני ישראל ,לשבטים של צאצאי האבות, זה הארץ שלהם , זה שייך לעם העברי , ארץ ישראל זה לא שייך לערב-רב ולכן אין ציונות בתורת הערב-רב. יש תורת משה שלמה חוץ מציון. מכיוון שציון    זה שייך לעם העברי ולא לערב-רב , זה מובן? ולכן לא אמרתי שאלו שקיבלו תורת משה בלי הציונות הם צאצאי הערב-רב , אני לא יודע , יתכן שזה יותר חמור מזה, מכיוון שערב-רב אפשר להבין , אבל אם הם יהודים ממוצא יהודי זה חמור, זה, זה מובן? אבל זה דומה מאוד ופה יש לנו הסבר ברור כן. כי כשמדובר בארץ ישראל זה לא אומר להם כלום! תורת משה? זה תורת משה! ארץ ישראל ... ואני מרגיש בתגובה של אלו שמקבלים תורת משה וארץ ישראל של מטה זה לא אומר להם שום דבר כן, "ארץ הקודש, ירושלים של מעלה , ארץ ישראל של מעלה , מיסטיקה כזו עמוקה מאוד" , כל זה מובן כן? ומקפידים במצוות תורת משה בחוץ לארץ אבל ארץ ישראל ? לא שייך ליהודים , טוב זה .. חח... זה מובן ? זה מפתיע אבל אי אפשר להסביר אחרת כן. טוב זה הזוהמה של אותו נחש כן שממשיך לתפקד . ואז אני חוזר לנושא.

ולכן ברור שמשה רבנו צדק, כשרצה להוציא את הקדושה הנסתרת שהיה בערב-רב אבל צריך זמן ויש צורך של בירור , מי שחטא, טוב, מי שלא חטא זה יתברר אחר-כך, מאיפה לומדים את זה ? על חטא העגל כן , ודווקא העונש של חטא העגל הוא התגלה בהזדמנות של חטא המרגלים , זה מובן ? זה אותו חטא, אולי אני אזכיר בקצרה מה שלמדנו פעם, זה מסיים את הנושא פחות או יותר, שיש בגמרא שבת, יש אגדה שמסבירה על פסוק של פרשת יתרו " וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר." : שהקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם: "אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם"  ^[6]   אתם זוכרים את הפסוק . אבל סוף-סוף אנחנו רואים שסוף-סוף קיבלו את התורה אבל למה נקברו במדבר והסיבה,לפי הפשט של המקרא, שהם נקברו במדבר זה מכיוון שלא רצו להיכנס לארץ ישראל, זה מובן? ולכן קבלת התורה והכניסה לארץ זה אותו דבר לפי אותו מדרש, כן .

אני חוזר על הפשט של המדרש. " אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם" אחר-כך שם היה קבורתם, כל הדור הזה, חוץ מכלב בן יפונה ויהושע בן-נון. אתם זוכרים את הדיוקים, כן? ולכן , זה מגלה כי, אעפ"י שקיבלו את התורה, נקברו במדבר מכיוון שלא רצו להיכנס לארץ ישראל. טוב זה נושא בפני עצמו פה זה אותו עניין. מי שמקבל את המשימה להיות עבד ה' אבל בצד הטומאה. אעפ"י שמלכתחילה היה בכוחו להיות הצדיק בגיהינום , בגלל שלאמיתו של דבר, הוא היה שייך לרשות של הגיהינם. זה אותו דבר אז ממשיכים?

קהל: ??.... ניתן להבין שהקב"ה רצה להתחיל מחדש, אלא עם משה, זה סכנה גדולה!

הרב: לא ... כן ,כן, אני מבין את הנושא. אתם זוכרים מה אמר המדרש, כשמשה שבר את הלוחות.

המדרש אומר על הפסוק "את הלוחות אשר שיברת" : יישר כוחך ששיברת.

זה לשון המדרש, כן. דהיינו הקב"ה היה מחכה שמשה ישבור את הלוחות ולכן הוא שמח כשמשה שבר את הלוחות, מכיוון שהציל את העם. היה צריך או להשמיד את העם או לשבור את הלוחות, כי גבי הלוחות, העם היה רשע, כן. ולכן אם הלוחות נשברו כאילו התורה לא נתגלתה מעולם ולכן יש ארך אפיים לעם, זה מובן כן?

אז אנחנו רואים שהשאיפה של הקב"ה היה לשבור את הלוחות , אבל הוא חיכה שמשה רבנו ישבור את הלוחות , למה? מכיוון שברמה המוחלטת של האמת , אי אפשר לשבור את הלוחות. כי הלוחות הן לוחות האמת. ולכן בלשון קצת שונה, לפי מידת הדין היה צריך להשמיד את העם , אבל לפי מידת הרחמים היה צריך לשבור את הלוחות. אבל הקב"ה לא יכול לשבור את הלוחות, כי הלוחות זה האמת. ולכן זה זכותו של משה שהוא הבין את רצון הקב"ה שהיה צריך לשבור את הלוחות ולכן הוא אומר לו : יישר כוחך ששיברת, זה העומק של המדרש.

אז זה אותו עניין. לפי מידת הדין , הניסיון לגלות זהות ישראל כעם, כצאצאי האבות, נכשל לכאורה, אז ניסיון אחר, אולי נוציא ממשה רבנו עם אחר לגמרי, שיהיה כמין כנסייה של ישראל.

מכיון שהשאלה על אותו עניין, שעם שיוצא ממשה, זה עם שיוצא גם כן מאברהם, יצחק ויעקב מכיוון שמשה הוא צאצאי אברהם, יצחק ויעקב . מבינים את השאלה?

לאמיתו של דבר, התפקיד של משה והתפקיד של האבות הוא שונה לגמרי, הם שונים לגמרי, התפקיד של האבות זה להוליד אומה. התפקיד של משה זה להיות רב של בית-מדרש.

זה "משה רבנו" , והאבות זה אברהם, יצחק ויעקב "אבינו" זה תפקיד אחר לגמרי, לאבות יש בנים, אין תלמידים. למשה יש תלמידים, אין בנים. בנים של משה לא יודעים מיהם, תלמידים של אברהם לא יודעים מיהם, רק באחרית הימים ,חוזרים את הנפש אשר עשו בחרן.

זה מובן? זה קצת סכמתי כן, אבל זה מובן? ולכן להקים עם ישראל ממשה, זה להקים כנסייה, ולא אומה, ולכן משה בעצמו יודע שזה לא רצון הבורא.

אבל לפי מידת הדין זה מתגלה, שאם האסטרטגיה הראשונה עם ישראל נכשל אז אולי יש אסטרטגיה שניה, הנצרות. אבל כמייסד, משה רבנו. תפסתם את העניין? משה רבנו יודע את זה, לכן הוא אומר זכור לאברהם, ליצחק וליעקב עבדך , מובן?

מדרש בראשית רבה – פרשה מ"א –ח'

טוב, אז אנחנו חוזרים למדרש " [אמר הקב"ה:] אני אמרתי לו: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו, כדי לירשו?! " אז מה שרציתי להסביר לפי פשט של המדרש לכאורה המצב של אברהם זה לא כל-כך טוב, כן, הקב"ה כאילו, איך אומרים את זה? מוכיח אותו, אומר לו, אתה לא מתנהג יפה, אתה חבר של טמא כזה. כן, אז לכן רציתי להסביר כי מידתו של אברהם , היא מידתו של אברהם, כשאחר-כך במרוצת הזמן אותו מצב מתגלה אצל צאצאי אברהם אז זה חטא.

"אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ." ^[7]   "וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע," ^[8] לוט - צריך להיפרד ממנו, אבל אברהם, מתפרד מלוט, אבל זה כואב לו. כמין כעס, זה אותו דבר עם ישמעאל , זה מובן כן? טוב נמשיך.

"א"כ ילך ויביא לו שני פרסתקין " פרסתיקים לפי הפרוש זה טפילים , פרזיטים , כן

" מן השוק, ויורישם את שלו, כמו שהוא רוצה בן אחיו?! הה"ד: (משלי כב) גרש לץ ויצא מדון. גרש לץ, זה לוט. ויצא מדון, ויהי ריב בין רועי אברם וגו'. וישבות דין וקלון."   זה המדון זה הריב ויש בו דין וכבוד, אתה מגרש לץ, אז ישבות דין וכבוד זה ההמשך של הפסוק במשלי.

" ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה וגו'   (שם) אהב טהר לב וחן שפתיו רעהו מלך.

הקדוש ברוך הוא אוהב כל מי שהוא טהר לב, ומי שיש לו חן בשפתיו.מלך הוא. רעהו, זה אברהם, שהיה תמים וטהר לבב, ונעשה אוהבו של מקום, שנאמר: זרע אברהם אוהביו," שנאמר זרע אברהם אוהבי, צריך להבין הפשט, לא כתוב זרע אברהם , לא כתוב פה זרע אברהם אהובי, אלא אוהבי .

" ולפי שהיה לו חן בשפתיו, שנאמר: (איוב מא)' נעשה לו הקב"ה כרע, שמתוך אהבה שאהבו המקום

אמר לו: לזרעך נתתי את הארץ הזאת. "

אז בלי שום ספק הכוונה של החלק השני של המדרש, זה להודיע לנו ששיעור קומה של אברהם הוא מיוחד לגמרי, יוצא מן הכלל, כפי שניסיתי להסביר מקודם שהוא הצדיק האמתי, יוצא מן הכלל בכל ההיסטוריה של העם האנושי, ושהוא ההתחלה של התגלות המידות של הזהות העברית . והמידה הראשונה לפי הסדר זה מידת החסד , וחסד מוחלט , אבל שוב, צאצאי ישראל וישראל מבחינת הנושא של מעשה האבות סימן לבנים, הם שייכים לאותם בעיות, לאותם המצבים אבל הם צריכים ל.. איך אומרים, אני רוצה לומ, להתנהג כן, שוב אני חוזר , והדברים הם מדויקים , לפי השולחן ערוך של תורת משה, ולא לפי מידה זו או מידה אחרת נפרדת. זה מובן כן?

כי הפירוד באיחוד המידות זה מגלה טעות בתורה. ולכן המדרש מסביר המצב של אברהם אבינו הוא יוצא מן הכלל לגמרי, הוא אוהבו של הבורא.

טוב אנחנו נסיים פה הערב וכבר כשנגיע ל לפרקים הבאים נראה כי היעד התכלית של סוף התולדות זה התכלית המשיחי של התולדות, זה כשאנחנו מוצאים את התשובה לפסוק הראשון של פרשת תולדות " וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק." ^[9]   אתם זוכרים את כל הדיוקים של המפרשים, כל זה אנחנו יודעים כבר שיצחק הוא בן אברהם ושאברהם הוליד את יצחק, יש שם הרבה דיוקים של המפרשים וכדאי לזכור אותם, אבל צריכים לזכור שאנחנו מגיעים להבנה של הפסוק, מה אנחנו מחכים? עד כאן זה אחרית הימים, אברהם הוליד את יצחק, הצדיק של מידת החסד הוליד את הצדיק של מידת הדין. כל עוד שאנחנו לא שומעים יצחק הוליד את אברהם לא יעברו לספר תולדות, התולדות. דהיינו כשהצדיק של מידת הדין יוליד את הצדיק של מידת החסד, אז זה האמת של מידת הרחמים, לכן אנחנו מחכים את הביטוי "יצחק הוליד את אברהם" וזהו הוא ישראל, מה שהיה בהתחלה, אברהם , אנחנו מוצאים את זה בסוף ישראל, טוב אז אני חושב שאי אפשר להמשיך.

^[1] בראשית כה כג

^[2] בראשית יג יד

^[3] בראשית כא יא

^[4] שמות פרק ל"ב, פסוק ז'.

^[5] שמות פרק ל"ב, פסוק ד'.

^[6] תלמוד בבלי, מסכת שבת – דף פח, עמוד א

^[7] משנה , מסכת נגעים, פרק י"ב משנה ו'

^[8] משנה , מסכת אבות, פרק א' משנה ז'

^[9] בראשית, פרק כ"ה ,י"ט