תמלול: הילה פלדות
הגהות והוספת מקורות: צוות מכון מניטו
"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבא. השלווה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבא סער ויהפך מהפכה, ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כוחותיהם. הצורך למרידה זו, היא הנטייה לצד החומריות, שמוכרחת להיוולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית, וזאת הנטייה כשתיוולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם".
(הרב קוק, אורות התחיה, מ"ד)
מניטו: טוב, אולי עד שיגיעו (תחילת השיעור, אנשים נכנסים) חשבתי לשנה הבאה, אם ירצה ה', לחזור למהר"ל. איזה נושא אתם מעדיפים?
קהל: נושא כללי או ש...
מניטו: כן, איזה נושא? חשבתי בסיכום השנה, למדנו שנה שלימה על כתבי הרב ושנה הבאה נחזור ללימוד המהר"ל. איזה ספר, איזה נושא?
קהל: אפשר נביאים?
מניטו: נביאים עם המהר"ל? (צחוק עם הקהל) לא, אי אפשר, מדובר פה בשיעור של המהר"ל. טוב, תחשבו על זה, נדבר על זה...
אז, יש עוד דפים שמה, יש לי עוד ספר, אם חסר. טוב תודה..
אני מציע להמשיך בפרק ... טוב למדנו את הפרק מ"ג בשבוע שעבר. היו עוד שאלות? נדמה לי שכן. טוב, הנושא היה ברור, לא צריך לחזור לזה, כן? ההבדל בין 'נפש' ל'רוח' זה מובן? כן? כן? טוב בסדר, אז נמשיך:
"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ –ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבא".
"פרק" - זה פרק זמן, כמובן. אז פה יש איזו מבוכה בין פרשני הרב, איך להבין "מרידה רוחנית"? אני חוזר על המשפט:
"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ–ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבא".
אפשר להבין "מרידה" נגד הרוח, הרוחניות, מרידה נגד הרוח, או ההפך - מרידה של הרוח נגד המצב. מה אתם מעדיפים?
קהל א'- את השני...
קהל ב'- לפי ההמשך נראה...
מניטו: לפי ההמשך, כבר גמרת את הפרק...? טוב, אז נראה לפי ההמשך. טוב, אני חוזר - "מקובלים אנו", זה ביטוי לא כל כך קל להבין. אבל בכל זאת נראה שהמשמעות היא- 'זה בלתי נמנע', זה כאילו, אם אפשר לומר - זה הכרחי. זה סוג של נבואה, אבל זה בטוח. אף על פי שזה שלילי נראה אם זה שלילי, כן. טוב:
"השלווה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה".
ז"א בהתחלת תחיית האומה תהיה תקופה, פסק זמן נאמר, כנראה שיצאנו מזה כבר (צחוק בקהל), שבו תהיה שלווה שתבוא לחלק מהאומה. "שידמו" או "ידמו"?
קהל: "ידמו"
מניטו: "ידמו", כן, "שכבר באו למטרתם כולה". אז אתם, זה קל להבין לאיזה חלק מהחברה, מהאומה, הרב מתכוון. ברור , הוא ראה את זה כבר בזמן היישוב, כבר לפני הקמת המדינה.
קהל: מדובר הרב בארץ ישראל?
מניטו: כן. לפי הרב, תחיית האומה היא בארץ ישראל, זה ברור כן, למדנו את זה כמה פעמים - בגולה יש קהילות. יש ידיעה ואמונה שאנחנו שייכים לאומה, האומה הישראלית. זה מעניין מאוד שהביטוי הזה - 'האומה הישראלית' מוצאים את זה כבר אצל המהר"ל[1]. הרבה פעמים הוא מדבר ככה – 'האומה הישראלית'. כנראה שאצל רבנים זה היה ביטוי, הביטוי הכי נחוץ. לא אמרו - 'האומה היהודית', רגילים לומר- 'העם היהודי', אבל לא 'האומה היהודית'.
אגב, אומרים הרבה פעמים שהמילה - 'יהודי', מופיעה רק ב... מתחילה להופיע רק בנביאים האחרונים, בעיקר במגילת אסתר, כן, "איש יהודי היה" .אתם מוצאים אצל ירמיה הנביא הרבה-הרבה פעמים, אבל שמה אם לומדים בדייקנות - זה שלילי, הביטוי 'יהודי' - הוא שלילי. זוכרים את זה, זוכרים את זה? טוב אולי תהיה הזדמנות ללמוד את ירמיה. טוב:
"השלווה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה"
ז"א להקים, להקים מדינה ככל המדינות. אתם זוכרים את הביטוי של האוטופיה של המדינה היהודית, זה ברור, יש עוד חלק ניכר מהאידאולוגי - פוליטיקאי, מדינאים שממשיכים עכשיו, כשהם רוצים לתאר את התכלית, את היעד של מדינת ישראל, רק בביטויים של מדע, טכנולוגיה, "גשמי", כמו שהרב אומר פה. אז "השלווה הגשמית" ההיא "תקטין את הנשמה". אז אפשר כבר להבין את הביטוי של "מרידה רוחנית"? ז"א זו הייתה המשמעות הראשונה, או השנייה?
קהל א'- השניה..., הרוח נגד החומר. הרוח מתקוממת.
קהל ב'- מורדים ברוח
מניטו: עד כאן, עד כאן
קהל ב'- מורדים ברוח. אכפת רק שהכלכלה בריאה, ולא שהאומה בריאה...
מניטו: עד כאן - מורדים ברוח, אח"כ בסוף נראה שהמצב יתדרדר כל כך שסוף-סוף הרוח מתקומם נגד המצב.
"ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ"
הוא ראה כבר את המצב של דיכאון, התמרמרות, ירידה...אין בהם חפץ.
"השאיפה לאידיאלים נִשְׂאים"
מניטו: כן, "נִישׇׂאים וקדושים תחדל וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבא סער ויהפך מהפכה". פה אנחנו מגיעים למרידה רוחנית במשמעות העמוקה.
"ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כוחותיהם. הצורך למרידה זו, היא הנטייה לצד החומריות"
ושוב, אותה מבוכה במשמעות, כן. "הצורך למרידה זו" - איך אפשר להבין את זה?
אם אנחנו נבין שזה מרידה נגד הרוח אז יש איזה מין הכרחיות/ צורך למרידה זו, שהוא מסביר את זה מיד, ואם אנחנו מבינים במשמעות השנייה זה אודות המצב, אז יש מרידה רוחנית נגד המצב. טוב:
"הצורך למרידה זו, היא הנטייה לצד החומריות שמוכרחת להיוולד בכללות האומה בצורה תקיפה אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית".
לאמיתו של דבר, משך זמן של כל הגלות הייתה התעסקות חומרית, אבל לא בבחינת אומה. היו בעיות כלכליות של תעסוקה, של עסקים, אבל זה היה צמוד לחברה של הגויים, זה לא היה לשם האומה הישראלית, זה מובן? אז מכיוון שלא...עם ישראל לא עסק בחומריות שלו עצמו, אז יש איזה מין התגלות של הנטיות, הנטיות החומריות של האומה בבחינת אומה ולכן רוב הכוחות הם שייכים רק לאותה בעיה. ההסבר הוא פשוט, סוף-סוף: מכיוון שבמשך אלפיים שנה לא הייתה לנו אפשרות לבנות את החומריות של החברה הישראלית, כחברה ישראלית, אז מתחילים בזה ושוכחים את כל האידיאלים, כמו שאומר הרב.
"...וזאת הנטייה כשתיוולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם".
לכן זה מעניין מאוד.
קהל: [בתיה לנצט]ממש נבואה
מניטו: זה מענין מאד. לא רק זה יש לזה טעם נבואי אבל ,... ז"א אתם זוכרים, אולי, גמרא סנהדרין? נראה קטע קטן בגמרא סנהדרין אתם זוכרים שישנה סוגיה שלימה בגמרא, גדולי ישראל פחדו מהזמן של אחרית הימים ואחד, אחד ההסברים שם זה שפחדו מחבלו של משיח. אז אולי נקשור את זה מיד - פה יש משהו... אולי פחד הפחדים, מה זה "חבלי משיח"? זה דווקא הקלקול של החומרנות, שצריך לעבור דרכו, כדי להגיע לשלב ולעידן של הרוחניות עצמה. זה מובן?
שאלה א'- בגלל שהוא בוחר, נגיד מ"בוסמו" , כאילו להתבסם...
שאלה ב'- מוזר, כמו שהיא אומרת, "להתבסם ע"י מכאוביהם"
שאלה א'- המילה "התבסמות" זו כל כך בחירה...
מניטו: ז"א "חבלי משיח" ייבסמו את העולם על ידי מכאוביהם טוב, זה, זה קל להבין.
(הפסקת השיעור בקלטת)
(המשך הקלטה משיעור אחר )
מניטו: ...כשלמדתי את זה, אני למדתי את זה בכיוון מסוים, שצריך בֵּרוּר. אז החבלים של הבירור הזה – מי ששייך לחומר נשאר בחומר ומי ששייך, שנשאר נאמר, בשלב של התחייה החומרית, כן. מי ששייך ליותר, אז שייך ליותר וממשיך... יש מאמר ב'זוהר'[2] וזה כלל גדול בקבלה גם כן - זכה לנפש נותנים לו רוח, זכה לרוח - נותנים לו נשמה, זכה יותר - נותנים לו יותר. אבל קודם כול זכה לנפש - זכה לנפש, לפי דעתי זה הנושא ו יוצא מהנושא הקודם, כן. טוב, לא מצא מנוח[3]...
קהל: יש מי שאמר - בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא[4], אז יש קשר?
מניטו: זה קשור לאותה תקופה. זה קשור לאותה תקופה. באותה תקופה היו כמה סימנים, כן. אבל פה יש חידוש. שהרב מסביר לנו שיש איזה מין הכרח, שתהיה בהתחלה, תקופה של חומרניות גדולה מאוד. להתגאות מההישגים החומריים של האומה הישראלית. אם אתם פותחים עיתון, אתם רואים שזה ככה. מתגאים ...והבעיות האמתיות, כאילו הבעיות האמתיות זה רק אותם הבעיות, כן וזה מובן. ייתכן מאוד שאנחנו עדים להתחלה של התגובה נגד זה. מכיוון שיש איזו נטייה לתורה שאי אפשר להכחיש את זה. איפה זה מוביל? זו עוד, זו...עוד פרשה בפני עצמה.
שאלה( גבריאלה בן שמואל ) - מה זאת אומרת??
מניטו: אני לא חושב שלרוב, זה הולך בכיוון הנכון. כי...אבל זה נושא אחר, אולי נדבר על זה מחר. אתם רוצים שנדבר על זה עכשיו?
קהל: כן...
מניטו: לפי הניסיון שלנו מאז כמה שנים, נאמר זה התחיל אחרי מלחמת יום הכיפורים. כי מה שהתחיל לפני זה, זה הלך אולי בכיוון הנכון. אז אנחנו רואים הרבה, הרבה בני ישראל, מהאומה הישראלית, שנמצאת בתחילת תחייתה החומרית, שמחפשים את התורה. אבל כאילו שמים איזה תנאי. התנאי שמחפשים את התורה, זה לעזוב את האומה. לכן אני אומר שזה לא הולך בדרך הנכונה, זה מובן, זה ברור. איך זה קרה? אפשר לנתח את זה אבל המצב הוא ככה. אני חושב שזה לא הכול אבל לרוב זה הולך באותו כיוון.
קהל: איך זה קרה?
מניטו: או זה, או זה...
קהל: ( גבריאלה בן שמואל ) - למה זה קורה ככה?
מניטו: אני חושב שאפשר להסביר את זה ככה: זה הם, זה מה שקרה מקודם: או זה או זה? אז התגובה היא - או זה או זה, הבנתם? טוב. זה מספיק ברור מה ש...?. ואני חושב שזה, אתה דיברת על זה כבר בשיעור שעבר?
קהל: לא
מניטו: טוב. נדמה לי שזה דף צ"ח ייתכן מאוד שזה המקור של הפרק הזה. זה מתחיל ככה:[5]
"אמר עולא ייתי ולא איחמיניה", שיבוא ושאני לא אראה אותו, "וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה".
עולא ורבה אומרים "ייתי", מכיוון שזה מוכרח, הוא צריך לבוא - מדובר במשיח, אבל שאני לא אהיה באותה תקופה כי פחדו ממשהו, כן. עולא אומר את זה וגם רבה אומר את זה, לכן מפרשים מסבירים - "מאי טעמא דעולא? מאי טעמא דרבה?", מכיוון שיש איזה כמין כפל לשון בסוגיה. אז זה אומר שכל אחד היה חושב למשהו אחר, כן. אבל מכל מקום, יש פה איזה פחד מהצער שיהיה באותם הימים. אולי לא יכולים ל...איך אומרים את זה? לסבול, להתגבר על זה, כן. וזה גדולי ישראל שאמרו את זה, ולכן ראו שהמצב יהיה חמור. ופה הרב מסביר לנו למה - מכיוון שיש איזה מין חוק טבעי, חוקיות טבעית, שבהתחלת תחיית האומה הפרק הראשון יהיה התחייה החומרית. ובתחייה החומרית, המצב יהיה חמור מבחינת חמור פשוטו כמשמעו...(צחוק בקהל) אבל מבחינת הרוח ואז יהיו ימים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ[6].
יש גמרא אני לא זוכר בדיוק את המקור עכשיו...זה פסוק מספר קהלת או משלי? מי זוכר את זה?, איפה אורי[7]? (צחוק בקהל). טוב זה או קהלת או משלי... זה קהלת. והגמרא מסבירה את הפשט של הפסוק והיא אומרת: זה 'אחרית הימים'. אז 'אחרית הימים' מתחיל בתקופה שאתה תאמר - אין חפץ בחיים, זה מובן. אז אחד אומר -
"ייתי ולא איחמיניה", פחד מהצער הזה, ורב יוסף אומר- "ייתי ואזכי דאיתיב", ייתיב לשבת, "בטולא דכופיתא דחמריה", בצל של הדבר הכי חומר מהחמור.
קהל: בגללים...
מניטו: לא רציתי לתרגם, אתם מבינים את זה. ז"א בחומריות הכי חומרית שתהיה באותה תקופה, אם אני יכול לזכות להיות, לשבת בצל של החומריות ההיא, שאזכה בזה. לכן זה פלוגתא של...איך אומרים? של הגישה, הרמה...טוב הערב אני עייף...ה...איך אומרים?
קהל( בתיה לנצט ) - הגבוהה?
מניטו: הערך של אותה תקופה והסתירה הפנימית של אותו ערך, זה יהיה חומריות ולכן אולי אני לא אסבול את זה, והשני אומר - זה יהיה חומריות אבל אותה חומריות תהיה כל כך חשובה, קדושה וכן הלאה שאזכה להיות באיזושהי פינה באותה..., זה מובן ה...? טוב.
לכן זה מאוד קשור לניתוח של הרב פה. אז מיד, הגמרא ממשיכה:
"אמר ליה אביי [לרבה] מאי טעמא אלימא משום חבלו של משיח"
מזה "אילימא משום חבלו של משיח"? זה הפחד שהרב מביא פה. אני חושב שיש פה חידוש גדול:
"והם, הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו על ידי מכאוביהם".
מדבר שנראה שלילי, לכאורה, הרב מוציא את ההסבר החיובי...זה מובן? אבל, איך להבין את זה? איך ממשבר, הייתי אומר חומרי, לאו דווקא כלכלי, ממשבר כזה ייצא... הדבר ייצא טוב לעולם. מי יכול להסביר את זה?
קהל: אפשר להסביר את זה, כמו לדוגמה עם בניית בית המקדש בונים בחומר אבל מרגישים. אנשים מחוסרים בעניין החומר אלפיים שנה בגלות, אז קודם כל האומה צריכה לבנות את עצמה בחומריות, ואחר כך נחזיר את העניין של בניית בית המקדש...
מניטו: לא, הרב אומר משהו יותר מדויק:
"וזאת הנטייה", הנטייה לחומריות כן , "כשתולד תדרך בזעם ותחולל סופות, והם הם", הזעם והסופות "הם, הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם"
ז"א לא שתהיה תקופה של רע ואחר כך תקופה של טוב, אלא מהרע הזה ייצא הטוב כתנאי של הטוב הזה שייצא ממנו. הבנתם את זה? זה קצת קשה להבין, כן מה?
קהל: זו "המרידה הרוחנית"...
מניטו: לא, "המרידה הרוחנית" זה שהמצב החומרי יחולל סופות-סופות, כלומר מהפכה נגד החומריות.
קהל: זה הטוב...
מניטו: אבל הנטייה לחומריות, כן, זאת הנטייה כשתיולד כן. הנטייה לחומריות כנראה היא הסיבה של חבלי משיח, היא הסיבה של ההתבסמות של העולם אחר כך. הוא אומר בפירוש - "ע"י מכאוביהם". יש לי הסבר קטן אבל...ממש קטן, כמו שאומרים – אין חכם אלא כבעל ניסיון. מי שהאמין בערכים של החומריות, ואחר כך תפש את זה שזה מביא אותו למשבר ולהתדרדרות אז הוא מחוסן מזה. ולכן כתגובה למצב אה...אבל זה הסבר פשטני כן. מה אמרת?
קהל: אני לא מבינה למה זה התבסמות? התבסמות זה שיכרון...
מניטו: לא, בושם-ריח טוב, כן. זה רמז לגן עדן[8], כן. כשמתייחסים לגן עדן אז מתחילים להתייחס בביטוי הזה 'בסם', ריח טוב. כן...מה?
קהל: "הנטיה" כלומר היא לא, היא לא טבעית לבדה...לאדם יש לו רצון
מניטו: טוב, מכיוון שהיינו חסרים מזה אלפיים שנה, אז אותה נטייה כשתתעורר היא תהיה בתוקף, כן. ב...ב...
קהל: [...]
מניטו: נכון, אבל...
קהל: [...]
מניטו: אני חוזר רק למשפט אחד, קצת ארבע- חמש שורות לפני הסוף:
"הצורך למרידה זו", ולכן הרמז הוא שזו מרידה של החומר נגד הרוח כן - "הצורך למרידה זו, היא הנטיה לצד החמריות"
אפשר לפרש גם כן בצורה ההפוכה אבל...גם זה וגם זה, טוב, כן ...?
קהל: חשבתי שאולי הוא מתחיל במילה "מכאובים", מכאובים הם הגעגועים של הרוח, שכיסו את זה על ידי החומר. וכשהחומר לא יהיה מספיק, ולא יבוא סיפוק מזה אז המכאובים ילחצו כל כך חזק שיבסמו את כל העולם, בגלל שכל העולם בעצם...
מניטו: כן נכון, יפה, זה מה שאומר הרב. אבל איך זה מתפקד? איך זה פועל?
קהל: המילה עצמה "חבלי משיח" שהיא קשורה גם בשימוש אחר: "חבלי לידה". רואים שיותר טוב לנו, נשים מבינות יותר טוב, גם בלידה...
מניטו: גם בעלי עסק... (צחוק בקהל)
קהל: הכאבים עצמם קשורים ללידה, גם בלידה
מניטו: נכון, נכון, זה גם כן קשור לנושא. אולי נראה את ההבדל: בגמרא כתוב "חבלו של משיח",[9] ז"א החבלים של המשיח עצמו. פה "חבלי משיח" אם זה "חבלי לידה" זה החבלים של האם, אולי גם האם וגם הבן, וגם הילד, הוולד איך לומר, כן. לא רציתי לומר בן[10]...(צחוק בקהל) יש קצת הבדל...טוב. פה זה ברור בגמרא: עם ישראל כולו הוא בבחינת משיח ולכן הוא עובר את החבלים האלו, של הלידה של האומה, כן. טוב אז אולי נמשיך קצת בגמרא ונראה מה הלאה.
קהל: זה לא הכול קשור למקל, לחבלה?
מניטו: כן, כן.
קהל: למכות?
מניטו: טוב, הנושא הוא ככה, כשמתעורר הזמן של לידת המשיח אז אֶדום מתחיל במלחמות נגדו[11] וזה נקרא - "חבלי משיח", לפי המקורות שבמדרש. זה מובן כן, כל הצרות וכל הרדיפות מתחילות מאדום נגד עם ישראל מכיוון שהם רוצים ל, איך אומרים, הבנתם?...למנוע את זה. כאילו זה בלתי נמנע, כן. אם זה בא בבחינת "לא זכה- בעתה"[12], אז זה מקביל למה שקוראים בהרבה מקורות 'מלחמות המשיח' [13]זה, זה הולך ביחד. אבל פה זה מעניין מאוד:
"אמר ליה אביי [לרבה] מאי טעמא אילימא משום חבלו של משיח והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח", והתשובה היא "יעסוק בתורה ובגמילות חסדים".
לפי דעתי, ההסבר הוא ככה - כשחבלו של משיח מתחיל, או חבלי משיח מתחילים, אז העולם נהפך למן גיהנם לגמרי, כן. ולכן כדי להינצל מזה, והם פה לא מפחדים ממכות, מרדיפות, פשוטו כמשמעו, מצער גופני ואפילו ממיתה, כן. הם, גדולי ישראל, מאמינים בחיי עולם הבא - זה לא הרמה שלהם, כן.
ממה הם מפחדים?- מ...מה...איך אני יכול להגדיר את זה? מפחדים מחוסר אמונה. מי שעבר את התקופה של השואה, יכול להבין את זה. העולם נהפך למצב שסותר את כל האמונה של עם ישראל, כן. איך להמשיך באותה בריאות של האמונה, זה מובן? טוב, אז התשובה היא "יעסוק בתורה ובגמילות חסדים". זה גם כן חשוב, לא רק תורה אלא גם גמילות חסדים. יש עוד מקור בגמרא - האומר יש לי רק תורה, אף תורה אין לו,[14] זוכרים את זה?
אז אביי אומר לרבה, מכיוון שלמדנו את זה, את ההסבר של ר' אלעזר: מי שיש לו תורה יש לו הדעת של האמת, הוא יודע את האמת. אף על פי שבעולם החיצוני הכול התהפך, הוא יכול להישאר באמונתו מכיוון שהוא יודע את האמת של אמונתו. וזה שייך לעולם שלו, יש גם גמילות חסדים, היחס לשאר הבריות, לא רק הוא עצמו בבחינה...בבחינת יחיד, כן.
אז מי שיש לו גם תורה וגם גמילות חסדים יכול לעבור את התקופה של 'חבלי משיח' ולהישאר באמונתו, זה הסבר אפשרי אבל הכיוון זה העיקר, כן.
קהל: מרגישים שעניין האמונה תלוי בגמילות חסדים, כי צריך אולי להגיד- יעסוק בתורה ומצוות, לאו דווקא בגמילות חסדים.
מניטו: כי ההגדרה של גמילות חסדים זה היחס לזולת. מה זה זולת? זו בריאה אחרת באותו עולם. זה שייך גם למישהו אחר באותו עולם. ולכן, אף על פי שעובר תקופה שהניסיון שלו סותר לגמרי את כל מה שמאמינים בו, אז הוא יכול להמשיך באמונתו. אני לא חושב שזה ההסבר היחיד, אבל זה ההסבר הבסיסי, כן.
ואחר כך אביי ממשיך: ואם ככה אתה לא יכול לומר, אתה רבה, שאין לך תורה ואין לך גמילות חסדים, אז רבה אומר: "שמא יגרום החטא". יש איזה מצב של חטא שיכול לגרום שגם תורה, גם גמילות חסדים לא יכולים להגן על...על האדם. זה מובן? וצריך להבין איזה חטא. זה כבר עניין אחר, ואם אנחנו חוזרים לנושא שלנו, כן אז זו המחלוקת, זה מובן, כן?
קהל: איזה חטא?
מניטו: טוב, לפי הגמרא, לפי הסוגיה, החטא זה הקושי, הקשיים נאמר, שיהיו באותו פרק של אחרית הימים. ו'אחרית הימים' זו אחרית ימי הגלות, זה הפשט של הנביאים "והיה באחרית הימים"- זה ימי הגלות, זה ידוע מכל המקומות[15]. אם יהיה איזה חטא באותה תקופה, שייך לנושא שלנו, מה הנושא שלנו? סוף הגלות והתחלת הגאולה. אם יש איזה חטא שייך לזה, אז הכול יהיה כל כך קשה שגם התורה וגם הגמילות חסדים, ז"א גם הטוב וגם המידות, פה לא מדובר במצוות אלא במידות, לא יוכלו להגן על הנפש של עם ישראל באותה תקופה. זה מה שפחדו, כן. ולכן אמרו: "ייתי ולא איחמיניה" - שיבוא ושאני לא אהיה שמה, אולי אני לא יכול לסבול את המצב, ומה הפחד שלהם? הפחד הוא בגדר האמונה, לא בגדר...טוב. ופה הגמרא מביאה שתי דוגמאות:
- הדוגמה של יעקב אבינו
- והדוגמה של שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה
כן, גם בתקופה של חזרת יעקב אבינו מהגלות שלו היה חטא, איזה חטא? זה מה שאומר הפסוק: עִם־ לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־ עָֽתָּה. היה איחור ומכיוון שהיה איחור היו קשיים, הרבה קשיים כשיעקב חזר. כי הפסוק אומר כששמע שעשיו בא לקראתו עם ארבע מאות איש ז"א צבא שלם, אז הוא פחד, הפסוק אומר: וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ, זוכרים את זה, כן. ולכן כל ההבטחות ששמע כשיצא את הארץ כאילו אין להם תוקף מכיוון שהיה חטא, היה החטא של האיחור, זה מובן?
והדוגמה השנייה, זה שאומר הפסוק, הגמרא מביאה ברייתא: עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, זה פסוק בשירת הים. והברייתא מסבירה: עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' - זו ביאה ראשונה, יציאת מצריים וכניסה לארץ הראשונה בימי יהושע.
עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ- זו הכניסה השנייה של שיבת ציון בימי עזרא, זה מובן. והגמרא אומרת: "מלמד...", איך אומרת את זה, :
"אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא".[16]
אז פה יש לנו שתי דוגמאות של אותו חטא. כשהיה צריך לחזור, גאולה מהגלות, זו התחלה של 'אחרית הימים' זו התחלה של ימות המשיח - "עקבתא דמשיחא", כל מה שאנחנו אומרים. כשהיה צריך לחזור, יאז ש איזה מין חטא מיוחד, שייך לנושא שלנו שגורם שאף על פי שיש תורה ומצוות זה לא מועיל, זה מה שאומרת הסוגיה.
אנשי המוסר רגילים להסביר את זה אחרת לגמרי - "שמא יגרום החטא", איזה חטא? כל חטא. חטא של תורה, חטא של גמילות חסדים, החטאים ששייכים לחיים היומיומיים כן - בשר וחלב, חילול שבת, כל העניינים האלו.
טוב, זה נכון גם כן, אבל פה הגמרא מדברת, על רבד אחר לגמרי. חטא שייך לשיבת ציון זה מובן כן. אי אפשר להכחיש את זה, זה פשט הגמרא. ולכן, מכיוון שהיה איחור כל כך גדול אז מתעוררים קשיים באותה תקופה ופחדו מאותם קשיים. ואחר כך הגמרא ממשיכה, ומחפשת איזה קושי מסוים שצריך לפחד ממנו והיא מתארת, ממש זה גם כן מבהיל מתארת את המצב הנוכחי שאנו חיים בו, כשעם ישראל חוזר לארצו הוא מוצא עם אחר על ארצו, והקב"ה מתקשה להחליט מי מהם מעדיף, "הללו מעשי ידי והללו מעשי ידי".[17]
קהל: איזה חטא עשו בני ישראל ביציאה ממצריים ששייך ל...?
מניטו: מה?, איזה?
קהל: איזה חטא עשו ביציאת מצריים ששייך...?
מניטו: לא, לא שמעתי
קהל: יציאת מצריים, איזה חטא עשו בני ישראל?
מניטו: לא, דווקא זה ההפך. כשיצאו ממצריים אז קרה להם נס, כשיצאו מבבל עשו חטא לא "עלו כחומה" ולכן לא נעשה להם נס. והיו ראויים להיעשות להם נס אלא שגרם החטא, איזה חטא? לא עלו עם עזרא ונחמיה, עלו רק מעטים[18]. זה ידוע מכל הנושא, זה החטא. אז אתם רואים אצל יעקב אבינו זה החטא של איחור, אצל שיבת ציון, של עזרא ונחמיה, זה החטא של מיעוט, כן. וייתכן מאוד שבתקופה שלנו זה גם זה וגם זה, גם איחור וגם מיעוט.
ולכן זה גרם שאיזה קושי מתעורר ופחדו מזה. ממה פחדו? מהמלחמה נגד הערבים? לא, לא מזה. פחדו מהבעיה המוסרית שתתעורר באותו זמן. מכיוון שהקב"ה אומר - זה הקב"ה שלנו, זה לא הקב"ה של האו"ם, כן? שאומר: "הללו מעשי ידי והללו מעשי ידי היאך אאבד את אלו מפני אלו". זו הבעיה שלנו עכשיו, אם לא היה הצד המוסרי של הנפש הישראלי לא הייתה שום בעיה. זה מובן, כן.
יש איזה מין אסימטריה-מוסרית בין התגובה של הנפש היהודי והנפש של סתם בן אדם באותה בעיה. זה מובן הכול, כן. כאילו אין פתרון, אין פתרון. ואם אתם רוצים אני אקרא את ה...מגיעים ככה:
"וכן אמר רבי יוחנן, וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה".
זה עוד פרשה אחרת. ז"א ההסבר הראשון כבר מובן, זה לא פחד, זה לא כל כך פחד מ'חבלי משיח' אלא אם כן "שמא יגרום החטא", אבל איזה חטא? אז עכשיו יש לנו סוגיה שנייה:
"אמר ר' יוחנן ייתי ולא איחמיניה", שיבוא ושאני לא אראה אותו, "א"ל ריש לקיש מאי טעמא"- למה אתה אומר את זה? "אילימא משום דכתיב" והוא מביא פסוק מהנביא, זה הנביא עמוס (עמוס ה, יט) אם אני זוכר כן, שאומר ככה: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא לבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש".
ז"א ילכו, לא מחיל אל חיל אלא ( קהל: מדחי לדחי) נכון, מאסונות לאסונות. ואנחנו חיים גם כן את זה, משבוע לשבוע, מיום ליום יש ארי, דב, נחש וחוזר חלילה, כן...
אז המפרשים, בפרט המהרש"א, על אותו פסוק אומר: צריך לעבור את כל התלאות של הארבע מלכויות וזה מתחיל בארי, ממשיך בדוב, ממשיך בנחש עד שמגיעים למלכות האחרונה שהיא המלכות של המשיח. ולכן, צריך לעבור את זה עד הסוף, כן זה ההסבר הרגיל של המפרשים. אבל מה אומר ריש לקיש:
"בא ואראך דוגמתו בעולם הזה", איך אנחנו חיים את זה, מזה אתה מפחד? מהפסוק הזה אתה מפחד? אני אסביר לך איך אנחנו חיים את זה, אומר ריש לקיש לר' יוחנן- "בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סׇנטׇר".
"סנטר" - זה שומר של הגבולות, הממונה על הטאבו, ככה אומרים עכשיו. טאבו איך אומרים את זה בעברית? Cadastre בצרפתית, זה ה "טאבו". טוב, עד כאן השדה שלך מכאן והילך זה השדה של האחר כן... אז הוא יוצא לשדה יש לו בעיות של גבולות. טוב, ריש לקיש חי בימינו אנו, אם אתם מבינים את ההקבלה (צוחק עם הקהל). זה "הארי", זה פירוש משלי, אז זו בדיחה של פורים, לא כל כך...שאת זה קיבלנו מהבריטים, מהאנגלים וזה הסמל שלהם, הארי. כשעזבו את הארץ אז נשאר לנו הבעיות של גבולות, זה ה"סנטר" כן, זו הנקודה הראשונה. אחר כך: "נכנס לעיר פגע בו גבאי".
זה פשוט, זה מס הכנסה, כן (צחוק בקהל) זו הבעיה השנייה של ריש לקיש. ו"דומה כמי שפגעו דוב". ולמה יש לנו בעיות של מס הכנסה? כל הסיבות של המצב הכלכלי ידועות ומאחורי כל זה יש איזה דב[19] שצריך ללחום נגדו ולכן יש...זה מובן, כן.
קהל: המנהל של מס הכנסה קוראים לו דב
מניטו: גבאי... גבאי....
קהל: דב נייגר עכשיו אתה מבין שמס ההכנסה כמו דב...(צחוק בקהל)
מניטו: זה השם האמתי שלו? אבל באיזו תקופה, של ריש לקיש? ( צחוק)
קהל: כן, דב נייגר
מניטו: טוב- "נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב".
וזה המצב הכלכלי עצמו כן, זה הבעיות של החברה, כן. בעיות של גבולות, בעיות ביטחון ולכן יש הרבה מס הכנסה, בעיות כלכליות הנובעות ממה שאומר הרב אומר פה, לכן המרגרינה...זה מה שאומר ריש לקיש לר' יוחנן...ז"א...
קהל: אז מה הנחש, מה הוא אומר, מלבד הנחש?
מניטו: 'הנחש' זה- "נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב", ז"א המחיר של החיים, כן. אז ריש לקיש אומר לר' יוחנן - אתה מפחד מאותו פסוק, תראה איך אנו חיים את זה וחיים. אז אם אתה מפחד זה לא מאותו פסוק. אלא אתה מפחד ממשהו אחר, יותר חמור, זה מובן? טוב.
"אלא משום דכתיב", וזה פסוק בירמיה (ירמיהו ל, ו) "שאלו נא וראו אם יֻלד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון"
זה פסוק שאי אפשר להבין אותו בלי ההסבר של החכמים פה. פה אנחנו מתקרבים שוב, למושג של 'חבלי משיח', 'חבלי לידה':
"מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק אמר רב מי שכל גבורה שלו", זה הקדוש ברוך הוא. "ומאי ונהפכו כל פנים לירקון אמר רבי יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה".
"פמליה של מעלה" - זה השרים הממונים על אומות העולם, "פמלייה של מטה" - זה ישראל[20] שהם ממונים לכל אומות העולם. ז"א תהיה בעיה באותה תקופה שגם הקדוש ברוך הוא, גם השרים וגם ישראל אין לה פתרון. זה מובן? ולכן הם וכל העולם כולו והבורא בראש, הם במצב של 'חבלי לידה'. זה מובן, כן. 'חבלי לידה' של מי? של המשיח, דהיינו - עם ישראל.
"בשעה שאמר הקב"ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי...".
ולכן ראו מראש, את הקושי של אותה תקופה, התקופה שלנו סוף-סוף. שכשעם ישראל חוזר באיחור ובמיעוט על ארצו, הוא מוצא 'עם אחר' ואין פתרון. אין פתרון מכיוון אנחנו שייכים לתורה של הקדוש ברוך הוא. אם היינו שייכים סתם, לתרבות האנושית, היו, היו כל פתרונות כן. ולכן, לכן פחדו ממש, ז"א אין להם שום פתרון. אז נראה קצת הלאה:
"...היאך אאבד אלו מפני אלו".
פעם אני חידשתי איזה מדרש - זה אסור לעשות ככה אבל כשיש צורך עושים - אולי הסברתי את ההסבר הזה לפני כמה שיעורים. שמאז שאברהם אבינו שמע את ההבטחה על הארץ, הבשורה על הארץ, אז הוא מתפלל: "תקיים את ההבטחה, אתה הבטחת לתת את הארץ ההיא לצאצאיי". אז הקב"ה שואל: אלו היהודים השוכנים בחוץ לארץ? או בני ישמעאל היושבים בארץ? ז"א אין פתרון, שזה עוד פן אחר של אותה בעיה וזה חמור מאוד, אי אפשר לצאת מזה. טוב:
"אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא", ז"א השור רץ ונפל "ואזיל", ובעל הבית בא "ושדי ליה סוסיא באורייה", והביא סוס באבוס שלו.
זהו, נקודה. אחר כך יש לנו ההסבר של רש"י: היה איזה בעל שדה, בעל בית, שהיה לו שור והוא היה עובד את האדמה עם השור. השור הלך לבור ומכיוון שנפל...
(סוף הקלטת)
[1] ראו לדוגמא 'נצח ישראל' פרק א :"ומאשר האומה הישראלית אומה אחת בלתי מחולקת ומופרדת"
[2] זוהר שמות דף צד עמוד ב
[3] על פי מסכת ברכות סד עמוד א "צדיקים אין להם מנוחה"
[4] סוטה דף מט עמוד ב.
[5] מסכת סנהדרין דף צח עמוד ב.
[6] קהלת פרק יב פסוק א.
[7] הכוונה לרב אורי שרקי שמניטו נהג להיעזר בו באיתור המקורות. בהזדמנות נוספת כשחיפש את הרב שרקי לאיתור מקור אמר מניטו בבדיחות :"מאין יבא אורי"
[8] ראו שיר השירים רבה פרשה ד סימן כג:" "ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו" אמר ר' יוחנן אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים והוא אומר וירח את ריח בגדיו אלא כיון שנכנס יעקב אבינו נכנס עמו גן עדן הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' "
ובזהר ויקהל דף רח עמוד ב:" "לבתר עבד ליה לאדם לבושין אחרנין מטרפי אילנין דגנתא דעדן דארעא דהא בקדמיתא הוו אינון לבושין מאינון אחוריים דגנתא דלעילא והשתא מגנתא דארעא ונפקי מגנתא ואינון לבושין הוו סלקין ריחין ובוסמין דגנתא דנפשא מתיישבא בהו וחדי בהו"
[9] מסכת פסחים דף קיח עמוד א.
[10] רמז למושגי 'אם והבן' בנצרות
[11] זהר בראשית דף קיט עמוד א:"ההוא זמנא דיתפקדון ואיהו באלף שתיתאה....כל מלכי עלמא יתכנשון לגו קרתא רבה דרומי" וראו עוד בזהר בלק דף ריב עמוד ב בד"ה 'אראנו ולא עתה'
[12] על פי סנהדרין דף צח עמוד א :"זכו אחישנה לא זכו בעתה"
[13] ראו לדוגמה 'אבקת רוכל' ( הוצאת עקערמאן ירושלים תרצ"א) ספר ראשון סוף חלק ראשון (' אותות המשיח')
[14] יבמות דף קט עמוד ב:" כל האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו"
[15] ראו לדוגמה בראשית פרק מט פסוק א ומדרש רבה שם
[16] תלמוד בבלי, סוטה לו'
[17] מסכת סנהדרין דף צח עמוד ב.
[18] ראו 'שיר השירים רבה' פרשה ח סימן י :"אלו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בהמ"ק בההוא שעתא פעם שנית" וב'עץ יוסף' שם: "חומה כלומר בבת אחת"
וראו עוד בתרגום ל'כי מציון' על פרשת וישלח:" "וירא יעקב מאד וייצר לו "
התלמוד מעמת בין פסוק זה לבין ההבטחה שיעקב קיבל בצאתו מארץ כנען:
"דר' יעקב בר אידי רמי כתיב 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' וכתיב 'ויירא יעקב מאד' "
יש גם לדייק בתשובה של התלמוד: " אמר, שמא יגרום החטא" ( שההבטחה הזו לא תמומש )
על איזה חטא מדובר?
התשובה המקובלת, מיחסת זאת לכל סוג של חטא או פגם מוסרי. נוהגים לבאר, שיעקב לא קיים את חובת כיבוד אב ואם כיון שאין שום רמז לכך ששלח הודעה להוריו, משך כל שנות גלותו.
מכל מקום, התלמוד, עורך הקבלה בין שיבת יעקב מגלות לבן לבין שיבת ציון מגלות בבל בזמן עזרא ונחמיה.
"כדתניא 'עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית'. 'עד יעבור עמך ה' '- זו ביאה ראשונה. 'עד יעבור עם זו קנית' - זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא"
רש"י מפרש שבעת השיבה מגלות בבל, היהודים לא "עלו בחומה", כלומר בתקיפות מספקת. רובם נשארו בגלות. יתר על כן , הם שמעו את הצהרת כורש ששמה אותם תחת ריבונות פרס , המעצמה הדומיננטית בתקופה ההיא. האיחור ההוא, גרם לחולשתה של מלכות יהודה שקמה מחדש בתקופה ההיא.
לכן, ברור שעל פי התלמוד ה 'חטא' , שהדאיג את יעקב, הוא האיחור של מועד השיבה. האנלוגיה להצהרת בלפור, היא יותר מברורה."
[19] רומז כנראה לביטוי השגור אז :"הדב הרוסי". הדב היה סמלה הלא רשמי של מדינת מוסקבה לפני מאות שנים
[20] על פי פירוש רש"י כאן:"פמליא של מעלה ושל מטה :מלאכים וישראל"
השאירו את תגובותיכם
Post comment as a guest