כתבי הרב קוק: ספר אורות - שעור 15 | ההשלמה בין הנסתר לנגלה: "סתרי תורה מביאים את הגאולה" | אורות התחיה ס

 

תמלול: הילה פלדות
הגהות והוספת מקורות: צוות מכון מניטו

 

 

"הסתירה שבין הנסתר והנגלה באה תמיד מחסרון השלמה של שני היסודות. הנגלה המצומצם בגבוליו, שאינו הומה אחרי מקורו ושרשו, יחוש איזה שנאה אל הנסתר, שאינו חפץ לדעת צמצום וגבול. מעוט ההכשר אל הנסתר, בקפיצה לתוכו רק משום חולשה של תאבון פנימי המצורפת עם רשלנות ובטלנות, הוא גורם שתטושטש הצורה של הנסתר, שרק שלילת הממשיות, רק רפיון החיים וחוסר הכשרון לתפוס את העולם החי, את מעשיו, תנועותיו, עלילותיו וזרמיו המקסימים, מלאי ההוד והגבורה, הוא הגורם לשיקוע בעומק הנסתר למרות חסרון ההכנה. אבל לא זה וזה יתכן, לא בצד אחד של המטבע העולמית והתורנית יבוססו החיים. הנסתר גרעינו מוכן, אבל אל הפועל יצא בהצלחה רק אחרי ההכשר המלא של הנגלה. מילוי הכרס ב"לחם בשר ויין" מוכרח להיות קודם ל"טיול בפרדס", ומילוי כרס זה במובנו המלא כולל בקרבו ג"כ את מדע העולם והחיים ואת ההסתגלות המוסרית המדתית, את גבורת הרצון ואת הכרת ערך האדם, ואת כל הטוב הנאה והמסודר שבמציאות הבא מתוך חנוך טוב והגון לכל צדדיו, המצטרף אל כל המתעורר לחיים ולרעננות מכל צד ופנים, באדם ובאומה בספרות ובחיים, בחול ובקודש ובקודש הקדשים. תביעת הנסתר, שהיא מתמלאת בבא עתה, היא תביעה איתנה, שהיא מביאה את המלה הגואלת, שהיא משחררת את האמרה הישראלית הגדולה ממאסר אלמותה, היא מחדשת את החיים האיתנים, היא מעוררת את רוח הגבורה שבקודש המוחלט, שהוא הרבה יותר פשוט ויותר טבעי מכל חול ורגיל, ועם זה עומד הוא בשגובו ובתפארתו".

(הרב קוק "אורות התחיה", ס')

 

 

מניטו: זה קטע שנמצא ב'אורות התחיה', זה בדף צ"ג אני חושב...

דיברנו הרבה בשיעורים האחרונים, על הגורמים של הגאולה וכל הבעיות שמתעוררות כשעם ישראל חוזר מהגלות. ויש המון בעיות ושנגענו כבר בשני נושאים- את שילוב השבטים, עם כל הבעיות הקשורות לזה, כי גם הזרמים באידאולוגיות, בשורשם, כל השבטים הם בני ישראל, אבל כשחוזרים, חוזרים עם איזה גורם של פירוד. וגם כן בשורשם, בשורש נשמתם, כל הדוגלים לכיוון זה או אחר לאידאה הישראלית, אתם זוכרים? הנפש, הרוח, הנשמה, כוחות האנושיות, כוחות האומה, כוחות הקודש[1], זה מובן כן.

וכל פעם, הרב הדגיש או רׇמז, רׇמז בדגש חזק, שיש גורם אחד שצריך להתעורר באחרית הימים, בתקופת הגאולה. וזה מה שאנחנו קוראים בדרך כלל - 'גילוי חוכמות הנסתרות'. אתם זוכרים את זה, כן? אז אני אקרא קטע אחד שקשור לנושא הזה בפרט, ומתוך זה ודרך השאלות שלי ושלכם, נראה להרחיב את הנושא. אז זה מתחיל כך:

"הסתירה שבין הנסתר והנגלה באה תמיד מחסרון השלמה של שני, (של שני) היסודות". אני חוזר על המשפט - "הסתירה שבין הנסתר והנגלה באה תמיד מחסרון השלמה של שני היסודות".

פה יש מושג קצת קשה - "הסתירה שבין הנסתר והנגלה". כי לפי פשט הדברים "הנגלה" זה הנגלה של הנסתר, אבל "הנסתר" זה הנסתר של הנגלה. וגם חכמי הנגלה נאמר, או אנשי הנגלה יודעים ש"הנסתר" הוא הנסתר של הנגלה וכל שכן חכמי הנסתר יודעים ש"הנגלה" הוא הנגלה של נסתר, זה מובן?

רק דרך אגב אני רוצה לציין מקור מיוחד של המהר"ל לכל ההשתלשלות ה'גילוי', 'גילוי התורה', בכל הרבדים, שאפשר להגדיר את הסגנוןשל המהר"ל, וכל שכן התוכן, או שהוא מגלה את הנגלה של הנסתר או שהוא רומז לנסתר של הנגלה. הבנתם את ההבדל כן? ואני חוזר לדבר שאני רגיל, רגיל לומר מה שנקרא 'חוכמות הנסתר' לעולם נשארת בבחינת נסתר. מיד כשמגלים משהו, ממה שנקרא 'נסתר' זה כבר לא 'נסתר' אלא 'נגלה'.

אני שמעתי פעם הסבר, לפי דעתי ברור מאוד על העניין. אתם זוכרים את העניין של 'תורה לשמה' ו'תורה שלא לשמה'. והגמרא נותנת הרבה דוגמאות מה זה 'תורה שלא לשמה'[2]. וההגדרה של 'תורה לשמה', אני זוכר שפעם, אולי לפני כמה שנים דיברנו על זה, דווקא בהקשר של לימוד המהר"ל[3]. אם אני לומד כדי ללמד, יש בעיה, זה לשמה או לא לשמה? מה אתם חושבים? מי שלומד על מנת ללמד, האם זה לשמה או לא לשמה?. מי שלומד על מנת ללמד זה המשרה שלו, זה הפרנסה שלו, זה הכבוד שלו, זו הזכות שלו. אז יש מקום לדון על זה אם זה לשמה הטהור או אם יש צד שלא לשמה. זה מובן? אין תגובה...? (צחוק בקהל).

קהל ( בתיה לנצט)- יש שתי אפשרויות כמו שאמרת שזה הוא מלמד כי זו המשרה שלו, או ללמוד וללמד כמו בתפילה...

מניטו: נכון, איך אנחנו אומרים בתפילה? "ללמוד ללמד..."

קהל+ מניטו: "לשמור ,לעשות ולקיים"

מניטו: כל עוד שלא הגענו לקיים, זה עוד מדרגות... כל זה, זה לשמה, אבל באיזשהו צד השאלה נשאלת - יש דברים שלומדים ולא מלמדים אותם זה נקרא - 'נסתר'[4]. למשל, מה שאנחנו רגילים לאמר, להגדיר כהחידושים של שבת. כן, כשחידוש בשבת מתעורר, אי אפשר לכתוב אותו. אז סוף, סוף הוא נשאר באיזשהו צד, בבחינת נסתר, זה מובן? לא.אבל אני חוזר לכלל עצמו - כל גילוי, איך אומרים? מסתיר מה שהוא מגלה[5] ולכן יש איזה צד לומר שהנסתר נשאר נסתר. זה מובן? טוב.

ובעיקר, צריך להבין את זה, גבי התורה שבעל פה בכללה. מי שלומד גמרא יודע שצריך ללמוד הרבה, הרבה שעות כדי לחדור לעומקה של הסוגיה. איך לכתוב את זה. פעם שמעתי אי אפשר אחרת אלא כמו שכתוב בגמרא , כמה שורות, כמה שעות של תורה בעל פה. אחר כך איך לכתוב את זה, אי אפשר אחרת כמו שהרוח הקודש הייתה בחכמים לכתוב משהו כזה, זה מובן? ואתם זוכרים גם כן את הכלל - דברים שבכתב אסור לאמרם בע"פ[6] ודברים שבע"פ אסור לאמרם בכתב.זה הדוגמה , זה מובן? עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ מכיוון שהיה צורך. אני לא יודע אם היה צריך, אבל היה צורך להעלותה בכתב. מה היה הצורך? מה הם הסיבות שהחליטו להעלות בכת את המשנה?

קהל: שהיו חילוקי דעות

מניטו: זה הסבר אחד

קהל ב'- שלא ירבו מחלוקות

מניטו:  מה?

קהל ב'- שלא ירבו מחלוקות

מניטו: שלא ירבו מחלוקות. אבל בהקשר לנושא הכללי שלנו הסיבה הכי-הכי יסודית זו הגלות. מכיוון שעם ישראל התפלג לכל ... איך אומרים, קצוות הארץ? במובן הכדורי של המילה, והריחוק מהמקור גרם לשינוי, לשכחה, ולכן היה צורך להעלות את זה בכתב. ויש עוד סיבה אחרת, שהיו רדיפות גם מצד היוונים, גם מצד הרומאים. כשהיו מוצאים רב אחד ושני תלמידים, או רב אחד ושני יהודים היו הורגים אותם[7], בגלל שהיה חשש שמא ילמדו תורה. זוכרים את זה? ולכן, לא לשכוח את זה אף על פי שזה לא נראה לעין במשנה עצמה, אבל בגמרא כבר זה בולט, במדרשים כל שכן. אי אפשר להבין מן הכתוב של התורה שבעל פה שהעלו אותה בכתב, אי אפשר להבין את תוכן הדברים. ז"א בכוונה כתבו את התורה שבעל פה מכיוון שהיה צורך לכתוב את התורה שבעל פה, בצורה בלתי מובנת, רק למי שיש לו את העזרה של התורה שבעל פה[8], זה מובן?

יש בגמרא, נדמה לי בבא קמא – מי שלומד הלכה מהמשנה נקרא...

קהל: מבלי עולם

מניטו: מבלי עולם[9]. יש גם גרסה אחרת- מחרבי עולם[10]. כי אחרונים אמרו דבר...

קהל: גם בשולחן ערוך אפשר למצוא...

מניטו: לא. כי האחרונים אמרו את זה, גם בשולחן ערוך כן, שמעת את זה? כן. כיון שיש אותה סכנה שאני מגדיר אותה כל פעם - הצדוקיות. מה זה צדוקיות?, אולי אני אחזור להגדרה שאנחנו רגילים אליה: מה ההבדל בין השיטה של הפרושים לשיטה של הצדוקים בלימוד התורה? אחרי תקופת הפסק הנבואה, הייתה תנועה-עובדה תרבותית בעם ישראל בתקופת בית שני, הספרים הגדולים שלנו. וכולם ידעו שאלו ספרים גדולים, תרבות עצומה. לא רק היהודים, גם הגויים ידעו כבר מזה ורצו לתרגם את זה. עובדה תרבותית. אז, השיטה הפרושית היא שונה לחלוטין מהשיטה הצדוקית. הפרושים יודעים באמונה שמה שנכתב בספרים שלנו, בספרי הקודש, נאמר בכתבי הקודש, ז"א הנבואה בכל מדרגותיה זה אמת. ויש, יש לנו סיבות להאמין בזה: סיבות היסטוריות, את הזיכרון המשפחתי, ואת הלימוד: תלמיד מפי רב, תלמיד מפי רב – עד הנביאים. כי סוף- סוף אנשי הכנסת הגדולה היו מאחרוני הנביאים[11], מתלמידי אחרוני הנביאים. התנאים בדרך כלל, היו מתלמידי הנביאים, בלי הפסק. ולכן, אתם זוכרים את הפסוק, מאחרוני הנביאים: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי[12], זה עניין שעובר דרך הזיכרון. ולכן ידעו, וזו אמונה קודם שזה אמת. וכשלומדים, לומדים כדי להבין במה מאמינים, זו שיטת הפרושים. זה ברור, כן? ולכן הגמרא אומרת: ברכה תחילה[13]. מברכים לעסוק בדברי תורה כל בוקר, כדי להעיד בזה. יש ברכה לפני הלימוד, זה מובן? יש מחלוקת, לא מחלוקת...יש סוגיה שלמה בגמרא איזה נוסח של ברכה צריך לומר לפני לימוד התורה, סוף, סוף קצת ענווה! אנחנו יכולים לומר: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו ללמוד", שמא מה שאנחנו לומדים, זה לא לימוד באמת, אלא "לעסוק" בזה, זה ידוע, כן.

ושיטת הצדוקים, היא לא רק אחרת, אלא הפוכה לגמרי. יש בידיהם הספרים הגדולים האלה, לומדים כדי להבין אותם ומאמינים במה שהם מבינים. אתם רואים את ההבדל? את צורת ה.... טוב, זה ההבדל בין...בדר"כ השיטה של הישיבה והשיטה של האוניברסיטה, זה מובן כן. זה רק בדרך כלל, מכיוון שכל יוצא מן הכלל אפשר למצוא בכללים, עם ק', בקללות האלה (צחוק בקהל).

ואף על פי שהצדוקים עברו מההיסטוריה, עם היוונים, עם התקופה של המתייוונים, נאמר. הנטייה לצדוקיות לא עברה מההיסטוריה, הנטייה של הצדוקיות קיימת עוד בהיסטוריה. ייתכן מאוד שגם כל הנטיות של כל ה'מינים' למיניהם שהיו בתקופת בית שני, אנחנו מוצאים אותם בתקופה שלנו גם כן ואולי ביתר תוקף, ביתר עז.

זה הנושא של הרב, גם כן. ואנחנו יודעים את זה, כל עוד שזה נשאר בדעת יחיד - זה נשאר בדעת יחיד, אפשר להציל את זה. אבל מכיוון שזה כבר נהפך לשיטה של כיתה, אומרים "כת" - אז זה כבר מינות. אתם מבינים את זה? כל מינות שורשה באיזשהו קשר למה שהיה אמת. ייתכן מאוד, אני לא חיפשתי את זה בסמנטיקה הזו, אולי יש איזה משמעות לזה, הקרבה בין שני מילים האלה ז"א- 'מאמין' ו'מין', ניחשתם כבר את זה?

אז, מכיוון שיש אותה סכנה של נטייה לצדוקיות, עם התורה שבעל פה, עכשיו שהיא בכתב, אז העלו בכתב את התורה שבעל פה בצורה נסתרת. כי כמו שכבר אמרנו: להתייחס למשנה כאילו זה תורה שבכתב. להתייחס סוף-סוף לשולחן ערוך כאילו זה תורה שבכתב. טוב, יש איזה צורך היסטורי, שוב להעלות בכתב את כל הדברים האלה, כדי שלא תהיה שכחה בכל ההסברים שזכרנו, אבל צריך להיות ער ל..., ער לעניין.

עיקר-עיקר התורה היא שתדע: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר ומה שבין או "ויאמר ה'" או "אלוקים" אל "משה לאמר". מה שבין הרישא של הפסוק, התחלה של הפסוק, לבין "וידבר ה' אל משה", ואח"כ- "לאמר", יש הבדל[14]!. זה המקום של התורה שבעל פה. זה השורש של התורה שבעל פה. התורה שבעל פה מחזירה לנו, לאו דווקא מה שמשה אמר לנו אלא מה שה' אמר למשה. לכן בפסוק- עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית[15], זה נוסח הפסוק. ואולי זה רק בסוגריים, אני רוצה להזכיר לכם מה שלמדנו אולי...במסכת ברכות על העניין של 'הלכה פסוקה'. יש ברייתא ש "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה"[16]

קהל: מביאים את הגמרא בנידה...

מניטו: סליחה?

קהל:  מביאים את הגמרא בנידה, כדוגמת יסוד[17]

מניטו: כן, מביאים כמה דוגמאות, זו רק דוגמה אחת. זה לחומרה וזה אחת לקולא, כן נכון. והגמרא שואלת שאלה יפה מאוד: "והיכי דמי הלכה פסוקה?", אני חוזר: "והיכי הלכה פסוקה", למה זה דומה הלכה פסוקה? שואלת הגמרא. כי הלכה פסוקה, זו הלכה שכבר אין שום פקפוק של מחלוקת - כבר פסקו והנה ההלכה פסוקה, זה מובן? מה שנדיר.

אז אני למדתי בקבלה, שדווקא אין, יש רק מצווה אחת שלא נפלה בה לא שכחה, ולא מחלוקת, זה קטורת. יודעים את זה?, הקטורת כן, אין מחלוקת על זה. מכיוון שאף על פי שיש שאלות במשנה עצמה על עניינים ש...טוב, ובכל זאת הכול אפשר ללמוד ולהסביר[18]. זה קצת בדיחה- מכיוון שאף אחד לא מבין במה מדובר, אז לא היה מי שיחלוק...(צחוק בקהל). וזו המצווה היחידה שלא נאמר- לֵאמֹר. איך זה מתחיל הפרשה של הקטורת?

קהל: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים

מניטו: בדיוק, קַח לְךָ סַמִּים בלי לֵאמֹר, הבנתם את הדוגמה?, זה מספיק ברור, כן?. ז"א לֵאמֹר, זה המקור של ה... השורש של התורה שבעל פה.

קהל: ופה: וַיְדַבֵּר יְהוָה...

מניטו: נכון, המחלוקת באה על ה לֵאמֹר הזה. בישיבות היו אומרים..., ואל תשאלו אותי מי השיב להם כך (צוחק), לֵאמֹר זה כתוב: למד, אלף, מם, ריש אז "לא- מׇר", "לא כמו מה שאמרתׇ, מׇר..." (צחוק בקהל). טוב, אני חוזר על העניין שלנו. זה לפי דעתי צריך לזכור ולכן הביטוי פה, אני חוזר על המשפט:

" הסתירה שבין הנסתר והנגלה באה תמיד מחסר..."

נראה את זה אחר כך. זה ביטוי קצת קשה, כי אין סתירה בנסתר ובנגלה. והרב מסביר מיד, אם הנסתר הוא אמיתי, והנגלה הוא אמיתי, אלא יש אולי עימות בין אנשי הנגלה ואנשי הנסתר. זה יותר מובן. זה מובן, כן?

לא הבאתי את כל ההקדמות שצריך לקרוא בהגדלה..., כמעט בכל ספר "הזוהר" יש הקדמה של ההוצאה שמסבירה את התנאים כדי ללמוד את חוכמת הקבלה, חוכמת הנסתר. לא מוסרים את זה רק ל... וגם יש הרבה, הרבה תנאים, וגם מתייחסים לסיבות: למה יש כל כך תלמידי חכמים שמתרחקים מלימוד הנסתר וגם מפחדים מזה. ואפשר ללמוד את זה, אם זה מעניין אתכם, פעם נחזור על..., על העניינים האלה.

אבל, ו..אני רוצה לתאר קצת את המצב, לפי הנושא שלנו. אני חוזר על ההגדרה ההיא: יש איזו מין מלחמה בין 'מחנה הנגלה' ל'מחנה הנסתר' ובעיקר בתקופה שלנו שמתעוררת איזו שאיפה לחוכמות הנסתר. אני רגיל לאמר אולי גם ביטוי קבלי, יש סיבות לזה ונלמד על זה, אבל אנחנו רואים שאולי זה לא בדרך הנכונה, אז אומרים- "קליפה קודמת לפרי", ונקווה שיהיה פרי אחרי הקליפה מכל מקום אנחנו מקבלים הרבה קליפות במישור של השאיפה ללימוד הנסתר. אז הרב אמר:

"הסתירה...באה תמיד מחסרון השלמה של שני היסודות" והוא מסביר מיד. "הנגלה המצומצם בגבוליו"

צריך כבר להסביר את ההבדל שיש בין הנושאים של הנגלה והנושאים של הנסתר. בלשון הקבלה, הנושאים של הנגלה זה הכלים של החוכמה, והנושאים של הנסתר זה האורות של החוכמה. יש ביטוי בגמרא: 'סתרי תורה' זה דבר קטן, דבר קטן אבל הוויות דאביי ורבא - זה דבר גדול[19]. ז"א...אני שמעתי את ההבדל ככה- מכיוון שהגמרא, חוכמת הנגלה, מדברת על הנושאים שבעולם העשייה, מצוות מעשיות אז הכלים הם גדולים והאור הוא קטן וצריך ללמוד הרבה על הכלים כדי להוסיף קצת אור.

להפך, העניינים של חוכמת הנסתר- האורות הם גדולים והכלים קטנים[20]. לכן, דבר קטן בנסתר זה הכלי, דבר גדול בנגלה זה...זה מובן?, כן? לפי הנושא שלו:

"הנגלה המצומצם בגבוליו, שאינו הומה אחרי מקורו ושורשו"

מי שמסתפק רק בצד החיצוני, של העניינים, אז כבר מתרחק משורש דברי תורה של האידאה עצמה. "יחוש איזו שנאה אל הנסתר"

פה הביטוי הוא חריף, כן. לא רק פחד אלא שנאה. אולי זה כבר קרה לכם לראות דברים כאלה...יש היסטוריה ארוכה של הנושא אבל גם בימינו אנו, בתקופה שלנו, מרגישים בזה. מאיפה באה השנאה? לפי דעתי יש מקום להסביר את המילה ההיא במשמעות המקראית שלה, למשל אנחנו לומדים את זה גבי לאה ורחל. כשהמקרא אומר שר...סליחה, לאה הייתה שנואה בעיני יעקב, איך זה בפסוק? וַיַּרְא...

קהל: וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה

מניטו: זהו, וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה. אינני זוכר אם זה רש"י, ייתכן שזה רש"י שמביא את המדרש שמסביר שרשעים מעשיהם שנואים, לא הנפש שלהם, אלא המעשים שלהם.[21] הרי ההסבר הוא ככה: כשמבינים מַשהו אוהבים אותו, כשלא מבינים משהו שונאים אותו, זה מובן? כן? מכיוון שהנפש של לאה לא הייתה מובנת ליעקב, אז הכתוב אומר שהייתה שנואה[22], זה מובן? אני לא רוצה לשנות את משמעות הפשט, כן. אבל כמו שהתורה רוצה לומר 'אהבה' היא אומרת: 'ידיעה', 'יודע' – וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ- וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, כן. גם כן להפך, כשדבר הוא לא ידוע, הוא לא מובן אז זה כבר ההתחלה של השנאה. ולפי הקבלה, רחל רומזת לגלות ולאה לארץ ישראל[23]. זה ידוע לכם? טוב, זה נושא בפני עצמו.

כל עוד שיעקב נקרא 'יעקב' הוא שייך לגלות, וצריך להתעלות עד המדרגה של שם "ישראל" כדי לגלות את לאה. זה מובן? טוב. אז כל עוד זה אותו מצב, והמקובלים רמזו גם כן, שתלמוד בבל נרמז ברחל, סליחה... תלמוד בבלי זה רחל, ותלמוד ירושלמי זה נרמז ללאה[24]. וfph atbjbu husgho יעקב אהב את רחל, ז"א עם ישראל שבגלות אהב את בבל. טוב, כל זה, זה אותו נושא. יכול להיות...אני חוזר על זה, יכול להיות שזה שנאה אל הנסתר.

אני זוכר, כשהתחלתי ללמוד עם הרב אשלג, זכרונו לברכה, בבני ברק, אני מגלה סודות, מהפעם הראשונה הוא אמר לי- אף פעם אסור לך לומר שזה קבלה, תגיד להם שזה מוסר (צחוק בקהל). והוא היה גם קורא אותם: שלוחי הסטרא אחרא, כששומעים את המילה- 'קבלה' - רוגז, שנאה. תגיד להם שזה מוסר ותראה - הם אוהבים אותך (צחוק בקהל). ואני רוצה לחשוב, שהוא ידע מה שהוא אמר, שהמוסר האמתי זה קבלה. טוב, אז אני חוזר ל:

"שאינו חפץ לדעת צמצום וגבול"

ז"א הנסתר אינו חפץ לדעת צמצום או גבול, מכיוון שאיזה סוג, נאמר, של אנשי הנגלה מסתפקים בצמצום בגבולות, כפי שאמר מקודם, אז הם שונאים את העולם של...אבל זה לא הסוף. לאט -לאט - זה רק הצד האחד של...הראשון של...

"מעוט ההכשר אל הנסתר"

זה הצד השני. "מעוט ההכשר אל הנסתר", ואחר כך יסביר את עצמו. צריך הכשר רב כדי להגיע לנסתר, חוץ מהמקורות העבריים והוא מצטט אותם גם כן. אפשר לומר את זה ולפי דעתי זה הכי חשוב: צריך הרבה ייסורים עד שאפשר להגיע לגבול בין הנגלה לבין הנסתר[25]. ממש כמו הכשרת בשר – ואומרים בגמרא שיסוריםממרקים... את הבשר. יש מקור כזה[26] מלח מקביל לייסורים אז:

"מעוט ההכשר אל הנסתר, בקפיצה לתוכו רק משום חולשה של תאבון פנימי המצורפת עם רשלנות ובטלנות".

ז"א מי שמגיע לנסתר, רק מחמת שהוא רשלן, כמו שהוא אומר, הוא לא רוצה ללמוד כמו שצריך, בכל השלבים. אז זו חולשה, קפיצה לתוכו לא לשמה:

"הוא גורם שתטושטש הצורה של הנסתר"

ואז מדברים על מיסטיקה, זה מובן כן. טוב, אני יודע שצריך לברר את זה. הקבלה זו חוכמה, זו חוכמת התורה ויש לה...אני אספק עוד כמה הגדרות, למדנו פעם בשיעורים אחרים - זו החוכמה של התפילה, ברור שזו החכמה של התורה, זו החוכמה של לשון הקודש, קודם כל. זו החוכמה של התורה כמו שהנביאים ידעו אותה, ולכן זו החוכמה של התפילה מכיוון שרק נביא יכול להתפלל. אתם זוכרים, כי בתורה, פעם הראשונה, שיש איזה רמז גם לנבואה וגם לתפילה באותו פסוק , זה בבת אחת... במי?

קהל: אברהם

מניטו: אברהם, איך אומר הפסוק?- כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.

"שרק שלילת הממשיות, רק רפיון החיים וחוסר הכישרון לתפוס את העולם החי, את מעשיו, תנועותיו, עלילותיו וזרמיו המקסימים", זו מילה יפה, "מלאי ההוד והגבורה, הוא הגורם לשיקוע בעומק הנסתר למרות חסרון ההכנה".

ז"א רק מי שלא מבין מזה החיים הוא נוטה לנסתר וקורא לזה מיסטיקה ביחד. מי שיודע את הרצינות שיש בחיים, במציאות של העולם שהקב"ה ברא, שהבורא ברא, אז הוא יודע שצריך להכין את עצמו בטרקלין[27] עוד לפני שייכנס ל...זה מובן?.

כיוון ש...יש אומרים שהדברים שבנסתר, הם רק רמז. ז"א שהמקרא מדבר על העניינים התחתונים והחכמים מצאו בזה רמזים לעניינים העליונים. לאמיתו של דבר זה אחרת לגמרי - המקרא מדבר על המציאות עם המשמעות העליונה שלה, ומזה אפשר להסיק מסקנות ברמז לעניינים התחתונים, שלהם אותה משמעות, זה ההפך[28]. זה מובן מה שאמרתי?. כשתלמיד חכם לומד מקרא, הוא לומד את המקרא או בעולם, אותו מקרא, או בעולם העשייה או בעולם היצירה או בעולם הבריאה או בעולם האצילות. ולפי העולם שהוא קורא את המקרא, וזה אותו מקרא, עם אותן אותיות, אז הרמז הוא מסוג אחר. יש אומרים שיש הקבלה בין פשט, דרש, רמז וסוד וארבעת העולמות העליונים. אני חוזר עליהם

0-עשייה, אז אומרים פשט, יצירה אומרים רמז, בריאה אומרים דרש ואצילות אומרים סוד. לאמיתו של דבר זה ההפך[29] וזה בא מהגורמים ה... כן.

הסוד האמתי זה הפשט, דהיינו הפשט זה הסוד האמתי,[30] זה מובן?. ולכן, כשבעלי התלמוד מתייחסים ברצינות כה רבה לדברים, לכאורה התחתונים, הם מתייחסים אליהם במשמעות הכי עליונה ומזה בא הפוסק ומסיק מסקנות לדברים היומיומיים. כי אנחנו יודעים שחוץ מאנשי סגולה, אי אפשר לחיות, כל רגע, בכוונה הרצויה, כן. זה מובן מה שאני אומר?. יש לנו רגעים של סגולה שאנחנו חיים עם כוונה, למשל - תפילה בכוונה, ברכה בכוונה וכן הלאה...

אנחנו צריכים שולחן ערוך כדי לחיות בעולם התחתון, בעולם המעשי, כן. ולכן חכמי התלמוד לומדים לפי המשמעות הכי עמוקה ומזה מסיקים מסקנות, בדברים של בשר וחלב, כשהבשר- הוא הבשר והחלב הוא החלב...אבל הליך הסברות שלהם, ההיגיון של הנסתר, הוא נסתר מכיוון שההיגיון של מהלך הסברות נאמר בסוגיה של הגמרא עצמה, הוא שייך למשמעות הכי עליונה של הדברים, זה מובן?. זו אותה תורה עם גילויים שונים לפי העניין שאנחנו דנים בו. אולי צריך איזו דוגמה, לא?

קהל: כן...

מניטו: כן? אז מיד אחר כך, נפתח איזו גמרא ונקרא את זה ביחד. אם זה אפשרי, אם לא - אז בהזדמנות אחרת. מה אמר הרב קוק? אני חוזר על המשפט:

"שרק שלילת הממשיות, רק רפיון החיים וחוסר הכישרון לתפוס את העולם החי, את מעשיו, תנועותיו, עלילותיו וזרמיו המקסימים, מלאי ההוד והגבורה, הוא הגורם לשיקוע בעומק הנסתר למרות חסרון ההכנה. אבל לא זה וזה יתכן".

ז"א אי אפשר שני הדברים האלה בבת אחת, כן זה מובן?. שוב...כדי שיהיה יותר ברור: רק מי שכבר הבין שהעולם שהקב"ה רצה לברוא לפי הכלל- "סוף מעשה במחשבה תחילה"[31].

(הפיכת צד בקלטת)

מניטו: ולפי דעתי, יש סכנה בעניין כשמשליכים את ה'משמעות המיסטיקה' של הגויים ללימוד של התורה. הם כבר עשו את זה, הפשיטו את המציאות מכל משמעות ורק מנקים את עצמם לאיזו מין הסתכלות עליונה...לדברים מופשטים, בלי שום קשר למציאות האמיתית והם קוראים לזה 'מיסטיקה'. יש מילה ביוונית, שאי אפשר למצוא אותה בלשון, למה שקוראים 'לשון יהודית'[32], בלשון הלימוד התורה האמתי, זו המילה- 'מסתורין'. זו לא מילה עברית, אז כשמשליכים את המשמעות של ה'מסתורין' ב'סתרי תורה'[33], אז זו אותה סכנה שהרב מתייחס לזה, זה מובן?

אז אני לא צריך לחזור על המשפט, נמשיך קצת:

"אבל לא זה וזה יתכן, לא בצד אחד של המטבע העולמית", אם אנחנו רואים את העולם כמטבע עולמית בשני צדדים- זה הנגלה וזה הנסתר, אז לא מצד אחד של המטבע העולמית והתורנית "יבוססו החיים. הנסתר גרעינו מוכן, אבל אל הפועל יָצא בהצלחה..."

קהל: "יֵצא..."

מניטו: "יֵצא בהצלחה רק אחרי ההכשר המלא של הנגלה".

טוב זה כמעט אותו רעיון אבל קצת אחרת, זה מובן?. אני זוכר, למדתי פעם אצל רב אחד[34] שאמר לי פעם: "מי שלא יודע קבלה אינו בן אדם", הוא חי בעולם בלי משמעות פנימית. אני מתכוון לפנימיות של העולם, כן, "אבל מי שלא יודע גמרא אינו יהודי". (צחוק בקהל) זה...(צוחק) מה יותר חמור?. וממש, אני חושב עכשיו, זה ההפך ממה שאומרים באוניברסיטה. באוניברסיטה- "תהיה בן אדם אחר כך תהיה יהודי". אז פה זה להפך, צריך להיות יהודי כדי להיות בן אדם בצורה יהודית (צוחק עם הקהל).

טוב, אולי קצת הפסקה, אתנחתא, כדי שנבין את העניין. ז"א זה ידוע שיש איזה עימות בין שתי המחנות - המחנה של הנגלה ששונא את הנסתר, ואיזה מין מחנה עראי של הנסתר ששונא את הנגלה. אבל במה מדובר? באנשי הנגלה שלא יודעים את המשמעות של הנגלה, ואנשי הנסתר שלא יודעים את המשמעות של הנגלה, מכיוון שצריך להתחיל בנגלה כדי ש... כדי להגיע לנסתר, זה מובן עד כאן?

אבל בכל זאת, אני רוצה לדייק משהו. שזה... אולי זה כבר ברור לכם אבל כדאי לומר את זה בקול רם: הסדר הזה של קודם כל הנגלה ואחר כך הנסתר, זה הסדר של התלמיד. אבל הסדר של הרב זה קודם כל הנגלה ואחר כך הנסתר ואחר כך הנגלה לפי הנסתר[35]. ולכן, כדי שהתלמיד ילמד הנגלה לפי הנסתר הוא צריך ללמוד אצל הרב. לכן אצל הרב המשמעות של הנגלה לא באה אחרי הנסתר, סליחה...המשמעות של הנסתר לא באה אחרי הנגלה, אלא המשמעות של הנגלה היא כבר קשורה למשמעות של הנסתר. ולכן, מי שלמד נגלה רק עם רב של נגלה, אף פעם לא יוכל להגיע לאותה שאיפה של הנסתר, אלא אם כן הוא צריך להרוס את הנגלה שלו כדי להגיע ל..., לאותה שאיפה. זה מובן מה שאני..?

אולי בצורה קצת אחרת, אולי זה קשור ל...אנחנו רגילים לאותו דרש, שנמצא במסכת שבת, על הסדר של "נעשה ונשמע" כן, אבל זה הסדר של התלמיד. מכיוון שמכל מקום צריך לשמוע מה שיש לעשות כדי לעשות, כן? אבל ממי לשמוע, זה מובן? ולכן הסדר בשביל הרב זה - 'נשמע ונעשה'. הסדר של התלמיד זה - 'נעשה ונשמע', תפסתם את ההקבלה? כן? קודם כל שמענו ואחר כך אנחנו עושים לפי מה שאנחנו שומעים, מפי ששמעו. כן, זה מובן.

אולי בהזדמנות, תראו בפירוש של ספורנו על הפסוק: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. הוא מביא את הפירוש הרגיל אצלם, באותה תקופה בישיבות של ספרד, ואומר שקיבלו את הפשט הזה - כל מה שכבר שמענו במרה, את המצוות שקיבלו במרה לפני מתן תורה, כן, "כל מה שכבר שמענו – נעשה. ואם יש עוד מה לשמוע- נשמע", זה מובן?

טוב, אז זה מקביל לנושא שלנו ועל זה פעם שמעתי במרכז הרב, אני לא זוכר אם זה היה ישיר מהרב[36] או מאחד מתלמידיו, שציטט חידוש של הרב שאמר את זה ככה: עד כאן קיבלנו את התורה, שמענו את התורה בלי שום מאמץ מצידנו,זה ניתן לנו מגבוה, כן? עכשיו נעשה מעצמינו ואחר כך נשמע עם הזכות של העשיה. זה חידוש יפה, כן, שכולל את כל ההסברים - גם הפשט וגם הדרש בבת אחת. אז אני חוזר על זה עכשיו:  

"רק אחרי ההכשר המלא של הנגלה. מילוי הכרס ב'לחם בשר ויין' מוכרח להיות קודם ל'טיול בפרדס'"

ולכן קודם כול ללמוד את הנגלה, כמובן, מה שאני לומד זה בנביא, ומה שאני רוצה להוסיף וכדאי אולי, ללמוד את הנגלה לפי רוח הנסתר, כדי להגיע פעם לנסתר. ויש...זה אולי אני עובר לענין החינוכי של העניין, יש כמה יוצאים מן הכלל- מי שמנסה למצוא את משמעות החיים, משמעות העולם, בנגלה, ולא מצליח, אז יש גמרא שאומרת שינסה חמש שנים. ואם לא רואה סימן ברכה בלימודו - ישנה את המקום, כי אתם יודעים גם כן את הפתגם הזה - דברי תורה עשירים במקום אחד ועניים במקום אחר.[37] בגמרא עצמה איזה דף עשירה ובאיזה דף ענייה. לפי דעתי זה לא הפשט, זה מקום, פשוטו כמשמעו – במקום אחד זה עני, אבל במקום אחר, אותו דף, זה עשיר[38]. יש שם מחלוקת? (פונה למישהו מהקהל) טוב כפי שאני רגיל לומר אולי זה הפשט? ברור שזה הפשט... (צוחקים).

אם כן, אם לא ראה סימן ברכה הוא מנסה עוד חמש שנים, במקום אחר. ואם לא רואה סימן ברכה אז מוטב שעה לימוד קבלה משנים, בלי ברכה, בנגלה.[39] אבל בתנאי שניסה כבר, זה מובן?, שהשתדל כבר מכיוון ש...אני חוזר למה שאמרתי ולמה שאמרתי קודם- להתייחס לחוכמת הנסתר, זה חוכמת האדם. ואנחנו יודעים שהיא נמסרה בקבלה מאדם הראשון דרך אברהם אבינו, עד "משה קיבל תורה" וכן הלאה, טוב. אבל אותה חוכמה בלי היהדות, כפי שאנחנו אומרים, נאמר פשוט- בלי התורה, אי אפשר ללמוד תורה בלי גמרא, זה מובן מאליו. אז יש לנו מסורת שאותה קבלה נמסרה לכל אומות העולם ונשתכחה מהם, חוץ מפירורים של...דברים קטנים. ונשארה רק הקבלה של עם ישראל. זה מובן מה שאני אומר? ואי אפשר להתייחס לאותו תוכן של חוכמת הנסתר, כפי שאנו אומרים - בלי העצם התורני שלו - בלי כל המקרא, בלי המשנה, בלי הגמרא, בלי המדרשים וכן הלאה – בלא כן לא מבינים כלום ממה שנאמר, כן?

קהל: אז איך אומות העולם קיבלו קבלה מבלי שקיבלו את התורה?

מניטו: הם קיבלו חוכמת הקבלה השייכת להם. אולי אני אסביר עוד את זה בקצרה, אני רגיל לומר את זה ככה באופן פשוט - אנחנו, את זה אני אומר בלועזית, אנחנו מונותאיסטים, ז"א אנחנו מאמינים באל אחד שברא את כל העולם, כן. באל אחד שברא בריאה אחת - אדם הראשון, ומסר לאדם הראשון את כל מה שהיה צריך למסור לאדם הראשון. מאדם הראשון והלאה, ואחר כך מנוח והלאה, נמצאו בכל אומות העולם את החוכמה השייכת להיסטוריה שלהם, זה מובן? אף על פי שבדור הפלגה, הריבוי של אומות העולם נעשה באופן שלילי כתוצאה מחטא. מכל מקום יש מצווה וחובה לעולם כולו של ריבוי הצלם[40], והיה צריך הריבוי הזה של כל אומות העולם, זה נעשה באופן קטסטרופלי, כן? אבל יש משהו חיובי בכל הריבוי הזה. דבר אחר, כשאנחנו אומרים - 'שבעים פנים לתורה', יש- יש להבין את זה בהקבלה לשבעים לשון ושבעים אומות העולם, כל זה נשתכח מאומות העולם.

ראיתי בעיתון שרב אחד מאמריקה, ייתכן שזה מהלשכה של הרבי מלובביץ', החליט לכתוב ספר כדי למסור לגויים את ה"שולחן ערוך" של שבע מצוות בני נח. וזו הפעם הראשונה מלפני אולי נח, בכבודו ובעצמו, שחושבים על דבר כזה. יש פה ושם כמה רמזים בגמרא איך להתנהג, לבני נוח, לפי המצוות השייכות להם. אבל אף פעם לא היה דבר כזה. מי זוכר שהוא ראה “קיצור שולחן ערוך” מיוחד לעניינם, אולי זה סימן של התקופה שלנו, כן. וזה מעניין מאוד לראות שדווקא זה בגולה שחשבו על זה, "כי מציון תצא תורה", ברור (צוחקים). גם אני יש לי ציון הרים (צחוק בקהל). אז כל זה נשתכח מהם ומה שנשאר מבחינת חוכמת הנסתר, מה שנשאר זו הקבלה של עם ישראל. קבלה השייכת לתורה, קבלה שאי אפשר ללמוד אותה בלי החוכמה של לשון הקודש, זה מובן מה שאני אומר? זה פשוט מאוד.

מה אנחנו כן מוצאים מאומות העולם? משהו קוראים מיסטיקה עם אותו הבדל ש"הכוזרי" מסביר על ההבדל בין הדתות, של אומות העולם לדת ישראל. אתם זוכרים, אם למדתם את "הכוזרי", שאומר את זה ככה - שיש רק דת אחת בעולם, במובן האטימולוגי של המילה נאמר, ז"א הדת שהקב"ה גילה לאדם זו רק התורה. אני שמעתי פעם איזה ראשי תיבות כאלה – ד"ת זה דברי תורה. אין דת אחרת, כן. דלת תו - דברי תורה, אין דת אחרת. ו'הכוזרי' מגדיר את הדתות השונות ובעיקר האסלאם והנצרות שמתיימרים לומר שהם שייכים לתנ"ך, כביכול - או דרך גניבה ישירה זה הנצרות או דרך גניבה לא ישירה , זה הקוראן - עם פילוסופיה דתית, זה לא דת. זה אדם שחושב על עניינים דתיים ומייסד בשבילו דת.

קהל: תאולוגיה.

מניטו: תאולוגיה, תאולוגיה זה כבר הרבה יותר מתוחכם. אבל נאמר...לא כל דתי הוא תאולוגי אבל פילוסופיה דתית. לכן אפשר לומר גם זה למה שמקביל לקבלה שלנו אצל אומות העולם זו פילוסופיה מיסטית אבל זה לא קבלה, מה שנשאר זה כלום. אז אני חוזר ל...לעניין:

"ומילוי כרס זה במובנו המלא כולל בקרבו"

ופה זה החידוש של הרב - לא רק את הלימוד הלא לשמה הזה של גמרא, שנקרא, כדי לצאת ידי חובה, "דף יומי", כן? ואני חוזר על הנושא הראשון אם אני לומד כדי לקיים - שום אינטרס, אפילו אינטרס אמיתי אינטרס, דתי - אבל זה כבר בגדר שיש ספק אם זה לשמה או לא לשמה. תפסתם את זה? אני לא רוצה לומר דברים אפיקורסים באוזניכם, לא בפשיטא (צחוק), אלא כדי ללמוד גמרא לשמה, עם המשמעות שלה. אני זוכר לא פעם, הרבנים שלי היו אומרים לי כשהיינו צריכים ללמוד "יורה דעה", מכיוון שיהודי צריך להתנהג באחריות, כן. אז אמרו לנו - "אז תמהר, אנחנו צריכים זמן כדי ללמוד תורה". אתם מבינים את ההבדל? טוב. אז הוא אומר:

"במובנו המלא כולל בקרבו גם כן את מדע העולם והחיים ואת ההסתגלות המוסרית ה...

קהל: "מִדתית"

מניטו: "מִדתית", זה לשון מידה, מידות כן.

"את גבורת הרצון ואת הכרת ערך האדם ואת כל הטוב הנאה והמסודר שבמציאות הבא מתוך חנוך טוב והגון לכל צדדיו, המצטרף אל כל המתעורר לחיים ולרעננות מכל צד ופנים, באדם ובאומה בספרות ובחיים, בחול ובקודש (ובקודש) הקודשים".

ז"א כל זה נקרא "למלא את הכרס", כפי שאמר, אף על פי שמרבית המפרשים ציינו את זה ש"הכרס" זה לשון גס כן? כמי שאוכל באבוס, 'אני וחמורי באבוס אחד',[41] זוכרים את כל הביטויים האלה? כן. ז"א צריך קודם כל למלא צרכי הגוף[42] ולכן ללמוד כל מה ששייך לחיים, בעולם העשייה, ורק אז מתחילים לטעום מה זה טעם תורה. ואני שוב חוזר למה שאמרנו מקודם, גם זה, גם האוכל הזה, צריך שיהיה לו טעם, הנגלה לפי רוח המצווה.

אולי אני אוסיף עוד כלל, לפי דעתי הוא חשוב: כשאנחנו אומרים למשל שהגמרא נכתבה ברוח הקודש. כשהמקובלים אומרים שמשמעות הגמרא והקבלה זה היינו אך, זה אותו דבר. אלו שלא תופסים חוכמת הקבלה בגמרא אומרים- "זה נכתב ברוח הקודש וזה נשאר מסתורי", זה מובן?מי שכבר תפש את משמעות העולם כמו שהקב"ה ברא אותו, עם המשמעות הנבואית שלו, אז אח"כ הוא יכול להתחיל להיכנס לטייל בפרדס ו...אגב זוכרים מה יש בגמרא[43] על הפרדס? ארבעה שנכנסו לפרדס... ר' עקיבא שנכנס בשלום יצא בשלום, 'פרדס'- צריך לצאת ממנו, כן. אני לא מתכוון לאיזה מוסד שנקרא 'פרדס', כן (צוחק)...אתם מבינים את זה?. אולי מישהו זוכר בעקדת יצחק יש פסוק דומה לזה שלמדנו פעם עם המהר"ל...

קהל: נִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם

מניטו: יפה, מההתחלה...

קהל+ מניטו: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר

מניטו: עם החומריות...

קהל+ מניטו: וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם

מניטו: יש פרק שלם במהר"ל[44]. ז"א זה, הביטוי של הגמרא ברור מאוד - ר' עקיבא שנכנס בשלום יצא בשלום. משמע שצריך לצאת, מי שלא יוצא, לא יוצא בשלום. מה זה צריך לצאת? צריך לחזור לעולם. זה מובן? שמעתי עוד פעם שהמדרש זה מקביל...תזכירו לי מי היו הארבעה...

קהל+ מניטו: בן עזאי, ובן זומא, אחר ורבי עקיבא.

מניטו: אז מי שנכנס רק עם הפשט - נפגע, ומי שנכנס גם ברמז וכן הלאה...מי שנכנס עד הסוף- יצא בשלום. או בצורה אחרת - כל עוד נשאר בספק, לא יצא בשלום. היה צריך להיכנס עד הסוף כדי לצאת בשלום, אבל בכל זאת צריך לצאת בשלום. פעם עוד שמעתי על כוונות התפילה דווקא, על הפסוק: וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ[45] שהמשמעות של הפסוק ידועה - "אל תקרי בנייך אלא בונייך יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך", וגם: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם...",[46] הוא מביא את הפסוק- וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. זה הרב שיש לו שלום הבנאים ה...

קהל: התלמידים

מניטו: התלמידים, כן. ולא רק שאפשר וצריך להסביר את זה, מכיוון שרבי עקיבא היה לו רב - אז יצא בשלום, זה מובן?

קהל: זה כאילו שניים

מניטו: טוב, אבל כל שכן...(צחוק בקהל). יצא בשלומיים זה לא...זה נכון, אנחנו יודעים שבמקרא כתוב 'ירושלם' בלי יוד, אבל קוראים עם י' זה לא ירושלֵם זה ירושלׇ(י)ם. טוב, נדמה לי שזה במשנה הראשונה שבפרק חמישי, אה...סליחה במשנה הראשונה של פרק שני במסכת ברכות: בין "ה' אלוקיכם" ל "אמת" לא יפסיק, על המשנה הזו אמרו את זה – "ורב שלום בנייך". כי העניין שמי שצריך 'כבוד' ו'יראה' כן, לא יעשה כן[47]. אז הגענו למשפט החשוב הזה...יש שאלות עד כאן? הנושא של זה מספיק מובן? אז נמשיך:

"תביעת הנסתר, שהיא מתמלאת בבא עתה", וייתכן מאוד שאנחנו כבר באותו עת שהוא מסביר כן..."היא תביעה איתנה, שהיא מביאה את המילה הגואלת, שהיא משחררת את האמרה הישראלית הגדולה ממאסר אלמותה"

ז"א היינו כאילמים, כי צריך לשחרר את זה, זה ממש מה שמגדיר המדרש, זה נמצא ב"זוהר" על 'גאולת מצריים'- שצריך לשחרר את הדיבור[48], לפני גאולת מצריים משה רבינו לא יכול לדבר, ורק אחרי יציאת מצריים, דרך פִּי הַחִירֹת- פי החֵרוּת[49], אז הוא התחיל לדבר...וזה הרמז שנתנו בין פרעה, באותיות פה - רע, לפסח - פה סח[50], זוכרים את כל הדברים האלה...

אני הסברתי פעם אולי אני אסביר את זה, זה במקומו, לפי הסגנון של הרב. כתוב בהגדה מלמד שירד יעקב אבינו...לא,: וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר ואני זוכר, אני מזכיר משהו, חוזר על הפסקה: וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה- אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר, ולפי הפשט זה הדיבור שנאמר לאברהם אבינו: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, מכירים?

אבל מכל מקום, בהקשר למה שאמרנו מקודם, יש מאמר מהמדרש שמסביר ש"במאמרו ברא שחקים[51]", שהקב"ה ברא את העולם בדיבורו: לְעוֹלָם (ה') דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם[52], כל זה פשוט. ומאז בריאת העולם, דיבור ה' הוא בגלות בעולם, וצריך לגלות אותו. ומכיוון שהדיבור ההוא, הדיבור הזה, היה בגלות דווקא במצריים, אצל פרעה, נאמר שוב - "פה –רע", היה צריך לגלות אותו. לכן, עם ישראל היה צריך לרדת למצריים כדי לגלות הדיבור ולגאול אותו ממצריים. לכן יעקב ירד מצרימה אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר שהיה בגלות[53], זה מובן? לכן הגמרא אמרה גם כן שיעקב אבינו ראוי היה שיורידו אותו ב...

קהל: שלשלאות ברזל...

מניטו: נכון. ומפני כבודו, יוסף ירד קודם כדי להכין לו את הדרך...זוכרים את הנושא הזהכן.

קהל: מה ההבדל בין לְגַלּוֹת לבין לִגְאוֹל?

מניטו: כן, איפה היה הדיבור הזה? היה צריך ללכת דווקא איפה היה הרכוש, איפה היה דיבור לפני, יש ערכים...זה קשור לעניין הקבלי מתורת האר"י של העלאת הניצוצות, כן. מאז שבירת הכלים יש דיבור ה' מפוזר בקליפות וצריך לדעת ללכת איפה יש דיבור, לגלות ולגאול. המהר"ל רמז גם כן הרבה פעמים על זה. אני חוזר על זה:

"תביעת הנסתר, שהיא מתמלאת בבא עתה, היא תביעה איתנה, שהיא מביאה את המילה הגואלת", כפי שאמרנו, "שהיא משחררת את האמרה הישראלית הגדולה ממאסר אלמותה, היא מחדשת החיים האיתנים, היא מעוררת את רוח הגבורה שבקודש המוחלט, שהוא הרבה יותר פשוט ויותר טבעי מכל חול ורגיל, ועם זה עומד הוא בשגובו ובתפארתו".

החידוש פה, אם אתם כבר אפילו מעט שבמעט למדתם תורה, לפי רוח הקבלה אתם יודעים את זה. כשהמקובלים מסבירים למקבלים כן, זה פשוט מאוד. ומכיוון שזה כל כך פשוט, לא צריך להוסיף שום דבר, זה ממש פשוט. זה מובן? טוב. מה אפשר להסיק מהפרק הזה? קודם כל לא להתרגש משאיפה שאנחנו שומעים/ רואים מכל הצדדים, חידוש לימודחוכמת הנסתר, אף על פי שקליפה קודמת לפרי. זו אולי בשורה טובה שהגיע העת לפעול לגלות ולגאול משהו חשוב בעת הזאת.

אני רוצה רק לקשור את זה לשיעורים הקודמים. מה אנחנו מחפשים בנושא הזה, מפני כבר כמה שיעורים? את המילה הגואלת של האיחוד של כל הפירוד הזה. וכבר התקדמנו בנושא, אי אפשר למצוא את העיקרון של האיחוד הזה, בכל מה שאנחנו רגילים, מכיוון שבכל מה שאנחנו רגילים אנחנו רואים, ששוב ושוב, זה מוסיף פירוד. לכן צריך לחזור לדברים הפשוטים ולחזור לסדר התורה לפי סדרה, לפי סדרה. זה מובן? יש שאלות?

(המשך השיעור עם מקור נוסף מ"אורות התחייה" )

 

 

אורות "אורות התחיה" פרק ס"ד

"סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה, והאומה מתחילה על ידה להרגיש את הכאב של הגלות, ואיך שאי אפשר כלל שצביונה יצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר. אבל כל זמן שאור התורה העליונה הוא חתום ועזוק, אין התביעה הפנימית של שיבת ציון מתעוררת בעומק אמונה. ההתעוררות שבאה מצד הצרות והרדיפות של האומות אינה כ"א התעוררות מקרית, של צרוף. היא ראויה להלהיב על ידה כחות נחשלים, אבל יסוד החיים מוכרח לבא מצד עצמיותה של התביעה הצורתית של האומה, וזה יתגדל ויתאמץ כל מה שאור תורתה הפנימית, עומק דעותיה וחביוני חביוניה, ילכו ויחיו בקרבה בגאון גדלם. לזאת סובב סובב הולך הרוח, עוקר הוא הרים, פורץ הוא פרצות, מסבב הוא חבלים וצירים, אבל מגמתם היא פרצת דרך בפני האורה העליונה הנובעת מנשמתה העזיזה של כנסת ישראל, סתרי תורתה, קבלתה, מורשת אבות, ואדירות נשמה..."  

(הרב קוק, אורות התחיה, ס"ד)

 

מניטו: טוב, אז אני אמשיך בעוד קטע שנמצא בדף צ, פרק ס"ד ופה הרב מעמיק קצת את אותו הכיוון:

"סתרי תורה מביאים את הגאולה"

יש ביטוי כזה בצורה שונה הרבה פעמים בזוהר, למשל- לימוד הזוהר יביא את הגאולה[54]. בנגלה..ז"א חכמי ישראל ידעו את זה מאז ומקדם, כאילו היה איזה חוש. גלות גורמת פילוג, בשעת הגאולה צריך איזה גורם של איחוד. אי אפשר למצוא אותו במה שגורם את פילוג, צריך למצוא אותו במה שמאחד את כולם, זה מובן?

קהל: בתיה לנצט - עד כדי כך ההלכה היא שורש הפלוגתא והקבלה היא גלות הדיבור?

מניטו: זה מה שהרב אומר, זה מה שהרב אומר. הוא לא אמר "קבלה", "הלכה" אמר- "הנגלה והנסתר".

קהל: אבל אפשר להבין כך?

מניטו: אני הייתי אומר כך- בהלכה, ואנחנו רגילים בזה, זה המקום של המחלוקת. צריך פְּסַק, והיו דורות שהיו מכבדים את הפוסקים, היה דברן אחד בדור ולא שני דברנים. היה פוסק אחד אין שום רמז לרבנות הראשית, כן. תודה לאל הגענו לתקופה שהזוג הזה זה אחד[55], אבל היו תקופות קשות...

מניטו: לא, אבל אני מתכוון לריבוי הפוסקים. ובכל שאלה שמתעוררת בחיים, כולם יודעים שאפשר לנחש מראש לאיזה פוסק צריך לשאול כדי לקבל את התשובה הרצויה (צוחק עם הקהל), בלי שום רמז מיותר...(צחוק בקהל). והיו דורות שכשהפוסק קם ואמר- "הלכה כמאן..." כולם קמו ואמרו- "הלכה כמאן". מי שלא רצה נקרא כבר- שמותי[56], צדוקי...גמרנו, אתם זוכרים את זה? אלא בקבלה, בחוכמת הקבלה, אין הרבה מחלוקות, יש! אבל אין הרבה...

קהל: שמותי זה צדוקי?

מניטו: לא! כשלא רצו להגיע לאותו נידוי, חרם, צדוקי, אמרו הוא שמותי אבל היה קצת חרם כי שמותי זו נטייה...אולי אני אסביר קצת יותר, ...מכיון שאני חשבתי ,לכן לא התעכבתי , שזה מובן מאליו. בית שמאי התייחסו למקרא בהמשך של התקופה של הנבואה עצמה, במילים אחרות- בית שמאי התנהגו כאילו היו עוד חיים בתקופת הנבואה[57] ולכן היו מיעוט. היו ממש מיעוט של קהילה, אני לא רוצה לומר כת, אבל קהילה של גדולים כן, ממש גדולים...

בית הילל התייחסו למקרא, בתקופה שהיו חיים. ז"א תקופה של אחרי סיום הנבואה, ורצו לקבוע הלכה לכל העם, לאו דווקא לתלמידי חכמים, זה מובן? ולכן יש סכנה בשיטה של השׇמוּתים לשתול, ליפול נאמר, בשיטה של הצדוקים. ז"א לקרא את התורה שבכתב כפשוטה, שאינה פשוטה, בלי התורה שבע"פ, ויש סכנה של הסברים דומים לפי סגנון הצדוקי - דומים יותר מידיי - לסגנון של השמותים, זה מובן מה שאני אומר, כן?

אתם זוכרים את המימרא...שרגילים לומר- הלכה כבית הלל בעולם הזה, הלכה בית שמאי בעולם הבא? כן. אני לא זוכר את המקור אני לא חושב שזה בגמרא...

קהל: זה מכתבי האר"י[58], מגורי האר"י[59]

מניטו: אה נכון וזה קרוב מאוד למה שהסברתי עכשיו, עולם הזה זה עולם בלי נבואה ולכן השמותים היו יותר קרובים לצד המקרא, זה הביטוי הרגיל. ואני זוכר, אולי פעם הזכרתי את זה, הייתי ילד בתלמוד תורה עשינו טעות ורק אחר כך כשלמדתי יותר התברר לי שזה לא היה כל כך טעות. היה כתוב בראשי תיבות: בית שמאי- ב'"ש אומר, בית הילל: ב"ה אומר. והיינו קוראים- "ברוך הוא אומר, ברוך שמו אומר" (צוחק עם הקהל). ומי שמעמיק קצת בזה רואה שזה לא סתם טעות של תלמוד תורה, זה "הוא ושמו" זה דומה מאוד ל"הלל ושמאי". טוב אז אני חוזר ל...לטקסט אז:

"סתרי תורה מביאים את הגאולה. משיבים את ישראל לארצו".

ואני חושב שצריך לחשוב על מה שקראנו - מה מביא את ישראל לארצו? זה הציונות? אז מה הקשר בין הציונות לסתרי תורה? סוף, סוף מה קרה? טוב זה נושא חשוב, כן. עד כאן אפשר כבר להסתמך על כל מה שלמדנו מהרב - רק לפי סתרי תורה אפשר להבין את הציונות. אני לא אומר שהציונות מבינה את הסתרי התורה. ייתכן שהם לא צריכים הבנה, כן. אבל רק לפי סתרי תורה אפשר להבין את המציאות, שהיא תנועה שמשיבה את עם ישראל לארצו. זה מובן מה שאני אומר? טוב.

אני רגיל לומר את זה, מה ההבדל בין הציוניים והאנטי-ציוניים? נאמר בין הדתיים והחילוניים? ההבדל ביניהם זה הצד השווה שלהם: שניהם חסרים חוכמת הנסתר, ולכן הם מנוגדים כאן. אם היה להם, גם לאלה וגם לאלה, חוכמת הנסתר הם היו פנים בפנים. אתם זוכרים כשהתחלנו אולי, זה היה שיעור אחר, ואם אתם רוצים נמשיך דווקא בדיון הזה, מישהו מכם ביקש את זה, אני לא זוכר מי... ב'מספד בירושלים', במספד הגדול של הרב על הרצל, למדנו את זה? מי שאל אותי על זה? טוב. אולי ניקח את זה בהמשך, אחר כך. כדי לראות את זה, רק עם ההסברים של תורת הנסתר אפשר להבין מה בין 'אורו של משיח בן יוסף', 'אורו של משיח בן-דוד', מה קורה פה עם הציונות, עם הדת, עם התורה...זה מובן? כן, מה הייתה השאלה?

קהל: ....(אין שאלה)

מניטו: טוב, אולי זה בגלל...(צחוק בקהל). כן?

קהל: לא הייתה שאלה...כן, אין שאלות...

מניטו: אה...כן! חשבתי ש...(צחוק בקהל).

"סתרי תורה מביאים את הגאולה"

וכשאומרים דווקא לציונים, שרק סתרי תורה מסבירים את הציונות, הם מרוגזים נורא, מה זה משיחיות שקר...שמעתם את זה, כן? זה ממש מה שהסביר הרב אשלג : אסור לומר להם שזה סתרי תורה, תאמר להם שזה מוסר. טוב:

"משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בְּעֺז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה".

פה הוא מתחיל בהסבר קצת שונה, ז"א כדי להבין את הסתרי תורה צריך להיות בארץ ישראל. סוף-סוף אם עם ישראל, שהוא רוצה להתייחס לתורה, רוצה להבין את התורה שלו, הוא סוף-סוף יגיע לישראל. אבל זה קצת אופטימי, נאמר.

אבל שמעתי, לא מזמן, דעה קרובה לזו מאחד מתלמידיו שאומר - "אנחנו הגענו לאיזה מצב...מי שנמצא בגלות, אפילו עם התורה שלו סוף-סוף יתרחק מהתורה מכיוון שהוא רחוק מארץ ישראל". כבר אנחנו מגיעים למצב של בבל וארץ ישראל, כן. אבל זה מצב מסוכן לאנשי בבל. זה קצת בכיוון שלי - אני זוכר שהיה אסור להתפלל עם כוונות הקבלה בחוץ לארץ, חוץ מיום כיפור. אני זוכר כשהייתי קטן, בבית הכנסת שהייתי מתפלל בגולה, היה חכם אחד זקן מאוד, שהיה מותר לו להתפלל עם כוונות ביום כיפור. והיה מתחיל את העמידה של שחרית בבוקר, מוקדם. והיה מסיים אותה עם הכוונות רק לפני הנעילה, בכמה רגעים היה מסיים (צוחק) את כל הסידור של יום כיפור כדי להגיע לנעילה...כשהגעתי לארץ שוב אמרו לי אותו דבר - שמסוכן להתפלל עם כוונות מחוץ לירושלים, זה כבר הגיעה לאותה מדרגה. הסיבה היא מובנת לכם?. מפני כשמתפללים בכוונה יש סיכוי שהתפילה נשמעת ולכן הברכה יורדת עם הצינור שהתפילה מייצרת - 'רצון' ו'צנור'[60], מכירים את זה...כשאומרים- "יהי רצון", אז בא ה'צינור', כן. ולכן, אם הצינור מגיע לבית כנסת שבגולה אז כל שפע הברכה הולך לגויים והם לא משלמים לנו[61]...(צחוק בקהל).

שמעתי מרב אחד שאמר לי פעם - "האם אתה חושב שכדאי, מותר, להתפלל בבית ה...?" זה אותו סגנון, כן. קצת מסוכן.

קהל: במה להתפלל?

מניטו: שאסור להתפלל בבית ה...

קהל: בבית השימוש...(צחוק בקהל)

מניטו:

"מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה, והאומה מתחילה על ידה להרגיש את הכאב של הגלות", זה כבר מה שאמרנו. "ואיך שאי אפשר כלל שצביונה יצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר".

ולכן הפלא שאנחנו חיים, מה שקורה בגלות עכשיו, שההתעוררות והשאיפה לחוכמת הקבלה אנחנו מוצאים את זה גם כן בפסקי ההלכה. ויש אפילו תלמידי חכמים שמתחילים להתייחס לזה ואין תוצאה, לא זזים, לא מחליפים במה שהרב אומר, כן, אז זה סימן שזו לא הכוונה האמיתית שהם למדו. זה מובן מה ש...לומדים 'מיסטיקה', אבל כשמגיעים...כמו גם כן בגמרא, כשמגיעים לאיזו סוגיה שמגלה את החובה של ארץ ישראל - אז מדלגים, כן. וכשמגיעים גם כן ברמ"ק, באר"י, ברמב"ן וזה פירוש שייך לגאולה אז מדלגים ואומרים - "זה דעת יחיד" (צחוק בקהל).

אתם זוכרים מה אומרת הגמרא - 'יחיד ורבים'- הלכה כרבים. הרמב"ם הוסיף - ואם האמת אתו הוא היחיד[62], לא שמעתם...

קהל: הוא הרבים...

מניטו: אה...סליחה, הוא הרבים, אבל נשאר יחיד, זה מלשון 'יחידי סגולה' (צוחק). וזה, זה לא סתם להיות יחיד, כן. אז , זה שמעתי, מפרש של הרמב"ם שאמר – ומי אומר שהאמת אתו? זה הרבים, אז התשובה היא כן, בעוונות הרבים...(צחוק בקהל).

אני חוזר על מה שאמר הרב אשלג - אתם רואים איך זה מתפקד. הוא אמר לי פעם - "הסטרא אחרא ויש אומרים 'השטן', זה לא כל כך אותו הדבר אבל כמעט אותה מחלה, אותו אסון" (צחוק בקהל). השטן לא מעוניין שעם ישראל יחזור לישראל ולכן הוא מתנגד לשני דברים בבת אחת - לציונות ולקבלה. זה פשוטו כמשמעו. והוא שולח שליחים שלובשים טלית ותפילין כדי למנוע את עם ישראל מן הדיון. כי הוא לא מעוניין בזה, לכן הוא מתרגז כששומע כשמדברים על זה. אז תהיו בשקט יש לנו פה ברכה מסוימת... הכול בסדר...(צחוק בקהל). אז אני ממשיך:

"שאי אפשר כלל שצביונה של נשמת ישראל יצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר. אבל כל זמן שאור התורה העליונה הוא חתום ועזוק, אין התביעה הפנימית של שיבת ציון מתעוררת בעומק אמונה. ההתעוררות שבאה מצד הצרות והרדיפות של האומות אינה כ"א התעוררות...".

(הפסקה בהקלטה)      

מניטו: "...חביוני חביוניה, ילכו ויחיו בקרבה בגאון גדלם. לזאת סובב סובב הולך הרוח, עוקר הוא הרים, פורץ הוא פרצות, מסבב הוא חבלים וצירים, אבל מגמתם היא פרצת דרך בפני האורה העליונה הנובעת מנשמתה העזיזה של כנסת ישראל, סתרי תורתה, קבלתה, מורשת אבות, ואדירות נשמה, באופי המיוחד לה, בהשקפת עולמה ורוממות מוסרה, ההולך ומתרחב עד אין קץ, ההולך ומתעטר בכל תרבות עליונה והולך ומתעלה לגבהי שמים, מציין את סגולת עם סגולה, עם יודעי אלהיו, ונותן שלטון לקדישי עליונין".

              

טוב, זה משהו. זה מבשר אופטימיות לטווח ארוך, נאמר, אבל זה מבשר גם רעות. כלומר כל עוד שאנחנו לא מגיעים, למשל שמרגישים בלימוד התורה את השאיפה העמוקה שדיבר עליה, אז מגיעים צרות כדי להכריח אותנו לגלות ולדלות את האמת הפנימית של התורה. טוב, זה מה שראינו. אז בפעם הבאה אולי נמשיך קצת בפרקים דומים לזה או אני חושב שזה מספיק כדי להבין את הרעיון המרכזי שהיו בכל אותם פרקים.

אנחנו, אני מסכם במשפט אחד, אנחנו במצב הכרחי של פילוג בכל הרבדים של החברה הישראלית, בכל המישורים, בכל המובנים וזה הכרחי כפי שהוא הסביר קודם, בפרקים הקודמים. כי יש רק אפשרות אחת להיגאל - לשוב לאחדות התורה, ולאחדות התורה זה בפנימיות שלה. זה מובן, כן.

טוב, אז נתראה בעוד שבוע, בעזרת ה'.

 

 

 

[1] אורות התחיה י"ח.

[2] ראו ברכות דף יז עמוד א , ומסכת סוכה דף מט עמוד ב בסוף העמוד

[3] "אז זה השאלה המפורסמת האם התלמוד, זאת אומרת, לימוד התורה כתורה, לא רק כחוכמה כי נראה אחר כך, אלא תורה לשמה, כדי להבין, לדעת, מה התורה רוצה כתורה. ברור שתורה בלי קיום המצוות זה לא תורה אמיתית. זה נראה גם כן אחר כך. אבל יש ההתנהגות של הלימוד כדי שהנשמה של האדם מקבלת, תקבל את ידיעת התורה. ומה זה ידיעת התורה? זה גילוי רצון הבורא לבריאה שלו. אבל כבר למדנו, ואנחנו כבר יודעים שמחשבת הבורא, מטרת הבורא, תכלית הבריאה זה לא העולם הזה. אלא עולם השלם, שהוא עולם האמיתי. לא אמרתי עולם האמת, זה עניין אחר, העולם האמיתי – שהוא העולם הבא" "המושג תורתך: תורת ה' תמימה, יש לנו רק תורתנו – התורה כפי שאנחנו מסוגלים לקבל אותה. אבל תורת ה' ומחשבת הבורא זה במה מדובר. התלמוד שבו מדובר. הבנתם את זה? זאת אומרת, התורה כפי שהקב"ה מסר אותה, לא כפי שאנחנו קבלנו אותה. זה נקרא: תורה לשמה, וזה נקרא לימוד אמיתי וזה נקרא תורתו אומנותו. עד שמגיעים לזה, יש שאלה מעשה? לימוד? אז כל מי ש לא גמר את המעשה לא מגיע לזה." ( מתוך תמלול שיעורי מניטו על נתיב התורה למהר"ל( רות ספז) שיעור מס 8 )

"יש הבדל בין, ללמוד תורה כדי לדעת איך לקיים מצוה וללמוד תורה לשמה. "לשמה" באופן העליון לגמרי, זה יותר למעלה מלדעת איך לקיים מצוה. לשם התורה עצמה. זאת אומרת: כדי להביא לעולם, בעולם, את דעת התורה. זה מעלה יותר גבוהה. האם זה מספיק ברור, מה שרציתי להסביר פה? זאת אומרת, מי שנקרא "תורתו-אומנותו", וודאי שהוא עבר כבר את השלב הזה (של) ללמוד את התורה כדי לדעת איך לקיים מצוות. במילים אחרות, ללמוד את התורה כמו שלומדים שולחן ערוך, מכיון שיש צורך לדעת איך לקיים את המצוה. אלא ללמוד את התורה "לשמה", (מפיק באות ה) לשמה של התורה, כן, זה מעלה עליונה לגמרי "( שם שיעור מס 16 ) " למוד תורה לשמה זה לשם מי שרצה שהתורה היא ככה, מי שרצה; מה שרצה מי שרצה, לשמה, לשם התורה. זה לא למוד מופשט, בלי שום אינטרס, אלא לשמה: כדי לקיים מה שהיא רוצה. אני זוכר את הדיוק של הרב שהיה חוזר על הגרסה בתפילה - תזכרו את זה - אנחנו אומרים את זה לפני ק"ש: "להבין, להשכיל לשמור לעשות ולקיים". כל עוד שהוא לא מגיע לקיים לא קיים כלום. אז זה הסוד של 'לשמה': לקיים מה שהיא רוצה. לקיים זה יותר עמוק מלעשות, לקיים, אז זה 'לשמה'. זה מובן. הרבה פעמים אנחנו שומעים שתורה לשמה זה בלי לקיים; דווקא זה ההפך"( מתוך תמלול שיעורים על שערי אורה שיעור 19 )

[4] השוו 'ספר הזכרונות' לר' צדוק דף ז : ולא לחינם קראום חכמים נסתרות וסוד שהוא דבר שאי אפשר לגלותו כי עיקר החכמה הוא השגת הלב וזה אי אפשר לאדם לגלות לחבירו כלל רק המשיג לבדו יודע וזה אחר שקדם לו השלימות בתורה כולה ובמצותי' וכמו שהתנה הרמב"מ על הטיול בפרדס אחר שמילא כריסו בשר ויין מפשט התורה ומצוות""

[5] ראו הקדמת רמ"ק ל 'פרדס':"כי כוונתם בכל ענינם לגלות אצבע ולכסות אלף אמה סביב" וכן בשער 'פרטי השמות' ( פרק ו ) על מאמר הזהר: "מגלה טפח ומכסה ארבע אמות" וכן בהקדמת מהרח"ו ל'שער ההקדמות': "וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו ואף זה בראשי פרקים מפה אל פה מגלה טפח ומכסה אלף טפחים והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור לדור עד הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים האמתיים" והשוו זהר חלק ב דף צט עמוד א "דהא אורייתא מלה נפקא מנרתקה ואתחזיאת זעיר ומיד אתטמרת" ( וראו שם כל הדף בהרחבה על גילוי והסתר בתורה )

[6] מסכת גיטין דף ס עמוד ב

[7] סנהדרין דף יד עמוד א

[8] השוו תנחומא כי תשא ( מהד' אור החיים ירושלים תש"ע ) עמוד 338 :" "בקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב וצפה הקדוש ברוך הוא שאמות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין אותה יונית והן אומרין אנו ישראל, ועד עכשיו המאזניים מעויין, אמר להם הקדוש ברוך הוא לאמות אתם אומדים שאתם בני איני יודע אלא מי שמסטורין שלי אצלו הם בני ואיזו היא, זו המשנה שנתנה על פה והכל ממך לדרוש אמר רבי יהודה בר שלום אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מה את מבקש שתהא המשנה בכתב ומה בין ישראל לאמות שנאמר 'אכתב לו רבי תורתי' (הושע ח') ואם כן 'כמו זר נחשבו' (שם) אלא תן להם מקרא בכתב ומשנה על פה"

[9] מסכת סוטה דף כב עמוד א :"מבלי עולם...שמורין הלכה מתוך משנתן"

[10] בפירוש המשניות לרמב"ם שם יש גרסא : "מכלי עולם"

[11] מגילה דף טו עמוד א:"מלאכי זה עזרא" ושם דף יז עמוד ב : מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות"

[12] מלאכי פרק ג פסוק כב.

[13] נדרים דף פא עמוד א

[14] ראו 'עשרה מאמרות' לרמ"ע מפאנו מאמר 'חיקור דין' חלק ד פרק ו:" הא למדת כי חמדה לחוד וכלי חמדה לחוד ועליהן תנן "משה קבל תורה מסיני" לא אמר 'את התורה' שלא על עצם התורה ונסתרה הדברים אמורים דלא שייך בה לשון קבלה או מסירה אלא השגה שכלית אמנם בסיני היה עוסק בחמדה עצמה ולא הורשה למסור אותה לאחרים כדאיתא בספרי (ירוש' ע"ז פרק ב הלכה ז )ואותי צוה ה' בעת ההיא (דברים ד יד) דברים צוה אותי לאמרם ביני לבין עצמי והוא טעם וידבר ה' אל משה מה שיאות לו לבדו עמיקתא ומסתרתא לאמר מה שישנו בלך אמור"

[15] שמות פרק לד פסוק כז. וראו גיטין דף ס עמוד ב:" " א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה שנאמר "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל"

[16] מסכת ברכות דף לא עמוד א.

[17] נידה דף סו עמוד א. במסכת ברכות דף לא עמוד א מובאת הלכה זו כ"הלכה פסוקה",

 

[19] סוכה דף כח עמוד א . ושם דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא וכן בחגיגה דף ט"ו עמוד ב : "לא קשיא הא בגדול הא בקטן"

[20] השוו למי מרום ( הרב חרל"פ ) חלק שביעי 'אורי וישעי' עמוד 397 ( ירושלים תשכ"ט) "וכדוגמא אמרינן שריב"ז לא הניח דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות אביי ורבא שמתוך גדלות האורות שנצטמצמו בקושיות ופירוקים נקראו הויות אביי ורבא דבר קטן לעומת מעשה מרכבה שנשארו בבחינת ההפשטה שלהם בלי התלבשות בהתקטנות"

[21] ראו בהרחבה ב'סוד מדרש' כרך ז בפרק "בנין בית ישראל" בפסקה:"שנואה לאה" ובהערותיו המחכימות של המהדיר ר' חיים רוטנברג שם.

[22] השוו זהר חלק א דף קנד עמוד ב :" ורזא דמלה דלאה...הוא עלמא עלאה דאתכסיא תדיר ויעקב במה דאתכסייא לא אתדבק ברעותיה אלא במה דאתגליא ורזא דא דכתיב ודבק באשתו " ובשל"ה פרשת ויצא:" ויצא: בהדהוד לדברי הזוהר "לאה עלמא דאתכסיא" :"דבר שאינו מושג לחוש השכל בעצמיותו ורחוק ממנו נקרא שנוי הפך האהבה והאהבה היא סוד הגילוי והשמחה בו"

[23] ראו לדוגמה זהר חלק ג דף קסד עמוד א_( על פי תרגום הסולם): אלעזר בני יפה אתה אומר, כפי מה שלמדת, אבל חס ושלום אף על גב דרחל היתה עקרה באותו הזמן, יעקב היה חכם, ואם לא היה יודע יעקב שלאה היא אשתו לא היה קובר אותה במערת המכפלה, להתחבר עמו בחבור אחד, והיה קובר אותה מחוץ למערה, אבל את לאה הכניס לארץ ואת רחל שם לחוץ, מת יעקב נקבר בתוכה בחבור אחד (עם לאה)."

[24] ראו 'מאורי אור' ( ר מאיר פאפיראש )מערכת אות התיו סימן סא ובהרחבה בפירוש יאיר נתיב שם

[25] ראו הסבר נרחב על תפקיד הייסורים במאמרו של הרב אשלג ( בספר קול התור , אסופת מאמרי הרב אשלג שהיה בספרייתו של מניטו) במאמר מהות הדת ומטרתה בפסקה :'ב' דרכים דרך הייסורין ודרך התורה'

[26] ברכות דף ה עמוד א:" אמר רשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר ברית במלח דכתיב 'ולא תשבית מלח ברית' ונאמר ברית ביסורין דכתיב 'אלה דברי הברית' מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם "

[27] משנה אבות פרק ב משנה טז

[28] ראו על כך בהרחבה של"ה מסכת פסחים אותיות שמא - שנא וראו עוד במאמרו של הרב אשלג ( שם דף יג-טו ) ' מהותה של חכמת הקבלה'

[29] ראו שם אות שנ:" שנ ובזה יתאר ענין נגלה ונסתר של כל התורה כולה הנה העולם סוברים שהנסתר הוא ענין אחר מהנגלה וזה אינו רק הוא שהנסתר התעבה ונתגשם וזהו גילויו"

[30] השוו זוהר שמות דף צט עמודים א ו ב( בתרגום הסולם) :" בא וראה דרך התורה כך היא בתחילה כשמתחילה להתגלות לאדם רומזת אליו ברמז אם יודע טוב ואם אינו יודע שולחת אצלו וקוראת לו פתי והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו אמרו לפתי ההוא שיקרב כאן ואדבר עמו ז"ש מי פתי יסור הנה וחסר לב וגו' האדם קרב אצלה מתחילה לדבר עמו מאחרי הפרכת שפורשת אליו דברים לפי דרכיו עד שיסתכל מעט מעט וזהו דרוש אחר כך היא מדברת עמו מאחורי סדין דק דברי חידה וזהן הגדה ואחר שנעשה רגיל אצלה היא מתגלית אליו פנים בפנים ומדברת עמו כל סודות הסתומים וכל דרכים הסתומים שהיו חבוים בלבה מימים ראשונים אז הוא אדם מושל בעל תורה ודאי שהוא אדון הבית שהרי גילתה לו כל הסודות שלה ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום. אמרה לו התורה ראית דבר רמז שרמזתי לך בתחילה כך וכך סודות היו בו כך וכך הוא אז רואה שעל אלו מלים שבתורה אין להוסיף ואין לגרוע מהם ואז פשט המקרא הוא כמות שהוא שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת וע"כ בני אדם צריכים להזהר ולרדוף אחר התורה להיות מן האוהבים שלה כמו שלמדנו

וראו עוד אבן שלמה ( מאלצאן בשם הגר"א) פרק ח סימן כא ובהערות שם ( במיוחד בהוצאת זלושינסקי ירושלים תשעג )

[31] ראו הערה 12

[32] על פי ישעיהו פרק לו פסוק יא

[33] על פי חגיגה דף יד עמוד א וראו עוד ב'סוד לשון' כרך א בפרק ה :" רק בפרק ד' של ספר בראשית התורה מתחילה לעסוק בעולם העשייה. פרקים א-ג של ספר בראשית עוסקים בעולמות יצירה, בריאה ואצילות, שכולם סתרי תורה" וכן בשיעורים על שערי אורה שיעור 44 :" כשהוא אומר 'מסודות התורה' לפי הנושא פה, זה סודות המקרא. זה שייך למה שקוראים סתרי תורה, שאנחנו לומדים את זה מצורת הפסוק, מהפשט של התורה, מהמקרא כמקרא" וב'שערי דמעה' כרך א פרק "על קן ציפור": " לכן זה נקרא סתרי תורה. לא מסתורין אלא סתרים. סתרים אפשר ללמוד."

[34] מניטו נהג לצטט זאת מפי הרב יצחק שניאורסון , קרוב משפחה של שושלת האדמו"רים בחב"ד. ייסד את   Le Centre de Documentation Juive Contemporaine . ראו עליו ערך בוויקיפדיה האנגלית

[35] מתוך שיעורים על שערי אורה שיעור 54 :" צריך להסביר קצת יותר: מי שלומד, ילד שלומד, מאיזה סוג הוא הרב שלו? האם הרב שלו למד באותו סדר. דהיינו עץ החיים קודם ואחר כך עץ הדעת? אם הוא למד כמו שלומדים ברוב התלמודי תורה: עץ הדעת קודם כל ואחר כך עץ החיים, זה אבוד. כי בהקדמה של פירוש הזהר, וגם המהרח"ו מביא את זה מצד השני בפירושו על העץ חיים, בהקדמתו על עץ חיים, זה ברור מאוד. לפי המקובלים: עץ הדעת טוב ורע זה המשנה, ועץ החיים זה הקבלה.

אז כל העניין זה הסדר. אנחנו יודעים כי לפי ההלכה, הסדר של התלמיד צריך להיות קודם כל משנה, דהיינו: תלמוד, ואחר כך קבלה. אבל זה הסדר אצל התלמיד. אבל הרב, כבר הגיע לעץ החיים, ולכן הרב, מלמד את עץ הדעת מתוך עץ החיים.

ולכן הסדר אצל הרב, זה הסדר שאמרתי והסדר אצל התלמיד זה הסדר של עץ הדעת קודם כל

[36] הכוונה לרב צבי יהודה קוק.

[37] מסכת ראש השנה דף יז עמוד א.

[38] השוו תמלול שיעורים על 'דרך חיים' למהר"ל שיעור מס 3 הערה 33

[39] השוו הקדמת מהרח"ו ל'שער ההקדמות':"ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת וז"ש (חולין כ"ד) כל ת"ח שאינו רואה סימן יפה בתלמוד בחמשה שנים שוב אינו רואה"

[40] ראו הערות 13-15 והערה 66

[41] מסכת פסחים קי"ח, א'.

[42] ראו הקדמת מהרח"ו ל'שער ההקדמות':" "כי כבר אמרו רבותינו ז"ל אל יכנס אדם לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות וכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים אשר זהו ענין אומרו במ"א וז"ל דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וכו' באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו לעשות לו שם צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת וכמו שציוה דהע"ה את שלמה בנו' דע את אלהי אביך ועבדהו' "

[43] חגיגה דף יד עמוד ב

[44] 'גבורות ה' ' פרק כט. וב'דרך החיים' על מסכת אבות פרק ה משנה יט

[45] ישעיהו פרק נד פסוק יג

[46] "אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא: 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר " וכל בניך למודי ה' ורב  

   שלום בניך ", אל תקרא 'בנייך' אלא 'בונייך'". מדרש זה נמצא בתלמוד בבלי, בסיומן של 4 מסכתות (ברכות,

   נזיר, יבמות וכריתות).

[47] מתוך כתב יד מהגנזך של מניטו :" תנינא במסכת ברכות ריש פרק ב': "בין אלקיכם לאמת לא יפסיק".^[47] והפירוש לא יפסיק עינין הדביקות בין האמת לאלקות, אפילו [גרסה א': האלוקים לאמת, ואפילו] לתת שלום לאלו שחייבין עליהם [גרסה א': שחייב אליהן] מורא וכבוד מדאוריתא ומדרבנן."

[48] זהר חלק ב דף כה עמוד ב

[49] השוו 'שפת אמת' על המועדים ( הוצאת אור עציון ) עמוד 263 ד"ה 'איתא'

[50] ראו 'מגלה עמוקות' פרשת ניצבים על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר" וכן בספרי חסידות רבים ראו לדוגמה ב'מגיד דבריו ליעקב' פרשת בהר סימן א'

[51] סנהדרין מב ע"א

[52] תהילים קיט.

[53] השוו 'ליקוטי מוהר"ן' מאמר ס"ו "ויהי נא פי שנים" : "וזה בחי' וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור שכשהדיבור יורד במיצר הגרון שזה בחי' גלות מצרים אזי הוא אנוס על פי הדיבור היינו שיש לו אונס ומניעה ע"י שאין נקודות להאותיות ואינו יכול להוציאו ממיצר הגרון שמזה באין כל המניעות ואונסין כנ"ל וזהו בחי' אנוס על פי הדיבור שע"י שאין הדיבור בשלימות עי"ז הוא אנוס כנ"ל"

[54] ראו הערה 364

[55] הכוונה לרב הראשי הספרדי והאשכנזי, ראשי הרבנות הראשית.

[56] ראו שבת דף קל עמוד א :"חדא דרבי אליעזר שמותי הוא" ובפירוש רש"י: "שברכוהו כדאמרינן בהזהב ובתלמוד ירושלמי מפ' מתלמידי שמאי היה"

[57] השוו 'דובר צדק' לר' צדוק הכהן מלובלין אותיות קכט-ל

[58] "'שער הגלגולים' להארי ז"ל הקדמה לד. שם מבואר שהלל הזקן היה שורשו ממידת החסד, ושמאי הזקן היה שורשו ממידת הדין.

[59] ראו 'ויקהל משה' להמקובל האלקי רבי משה מפראג זצ"ל מגורי האריז"ל (בדפוס ישן דף נד טור א ובהנדפס מחדש דף קפו טור א): "בזמן הזה הוא הלכה כבית הלל, מפני שהעולם מתנהג על פי החסד עולם חסד יבנה, אבל לעתיד יהיה הלכה כבית שמאי". וכן ב 'מקדש מלך' על זהר בראשית דף יז בשם האר"י

[60] ראו בהערה 188

[61] ראו זהר עם פירוש 'אור יקר' פרשת ויצא שער ו סימן יג:" וא"ת כיצד תתלבש אור השכינה בשר החצוני זה אינה קושיא דהיינו דכתיב שמוני נוטרה את הכרמים בזמן הגלות שהיא משפעת לשרים שהם עומדים מזה ומזה למשעול הכרמים שהוא צנור האור הנמשך לא"י ובהיותה בגלות כתיב דרשו את שלום העיר דהיינו להשפיע לשר והיינו ישראל עומדים בח"ל עובדי ע"ז בטהרה הם כדכתיב כי גרשוני היום וכו' וכדפי' רז"ל "

[62] הקדמת הרמב"ם לסדר זרעים: "אבל הטעם שהצריכם לכתוב דברי יחיד ורבים הוא מפני שאפשר להיות הלכה כיחיד וע"כ בא ללמדך כשתהיה סברא פשוטה ואפילו ליחיד שומעין לו ואע"פ שחולקין עליו רבים " וראו עוד יד מלאכי סמן רלא שהלכה כר יוסי מחבריו כי נימוקו עימו וכן שם סימן רצו:," "אע"ג דאמרינן דכי מסתבר טעמיה דיחיד פסקינן כוותיה למדנו הרא"ש ז"ל בסוף פ"ק דבתרא דאנו לית לן לאכרועי טעמא דיחיד מסברא דנפשין" וכן ב'שדי חמד' מערכת היוד כלל ה