ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

תמלול השיעור

תמלול, מקורות, וכותרות: איתי קולין

 

 

ובנוסח הספרדי זה מתחיל ב"שמע קולנו", ובנוסח האשכנזי יש סדר קצת אחר: "אב הרחמן שמע קולנו". אבל הנוסח כמעט זהה". גם בנוסח אשכנזי וגם בנוסח הספרדי. אז נראה כמה מקורות על זה:

אז

"שמע קולנו ה' אלוקינו"

העיקר של מה שצריך להבין בביטוי הזה: "שמע קולנו" זה לא מה שאנחנו מבקשים, מה שאנחנו אומרים. זה לא הדברים. אלא - הקול. הקול של מי שמבקש וצועק כדי ש- גם אם אין לו זכות לקבל, מכל מקום, מכיוון שהוא מאותה דאגה, צעקה, של הקול של מי שחסר לו, ואין לו שום אפשרות אחרת אלא לצעוק לפני מי שיכול לתת לו, גם אם אין שום זכות – אז, שקולו יישמע. זה מובן? זה העיקר על הביטוי הזה.

וצריך להדגיש את זה, מכיוון שמהתחלת הלימוד ראינו שדווקא אותה תפילה מתבססת על הזכות לקבל.

אני חוזר על ההגדרה כדי להבין את הנושא: דווקא בסוף של הצרכים, בסוף כל הבקשות, אנחנו מתפללים בביטוי הזה של "שמע קולנו" אע"פ שאין מספיק זכות ולכאורה יש סתירה.

אז אני מזכיר בקצרה את ההגדרה של המושג של אותה תפילה של "עבודת שמונה עשרה", אנחנו למדנו בהתחלת הלימוד הזה שיש עשרה לשונות של תפילה. ואחת מהם נקראת "תפילה", והשורש של המילה זה, להתפלל - זה לשון פ.ל.ל, זה - משפט. זאת אומרת, אנחנו מבקשים משפט כדי לדעת אם אפשר לקבל, דהיינו – אם יש מספיק זכות כדי לקבל את מה שאנחנו שואלים, מבקשים.

יש למשל תְחינה- להתחנן, זה לשאול מחוץ לכל עניין של זכות. בלי להתבסס על הזכות האפשרית.

השאלה הגדולה על התפילה – ה' משנה את רצונו?

ולכן השאלה [השאלה הגדולה... ☺], ולמדנו את זה כבר, אם אני זוכר, למה אנו צריכים להתפלל אם יש זכות? אתם זוכרים את השאלה? מי יכול לתת את התשובה? הבנתם את השאלה?

אם יש לי זכות, כדי לקבל את מה שאני שואל, מה שאני מבקש, למה אני צריך לשאול?

למדנו את זה בגמרא, כן? על הכוונות של התפילה. וראינו שלפי הגמרא, בפרק חמישי של מסכת ברכות אתם זוכרים את הקטע? זוכרים או לא זוכרים? לא. אז מישהו יכול להביא מסכת ברכות. אפילו ספר קטן כזה...

ש-מי שמרגיש בחיסרון אמיתי, מי שיש לו חיסרון אמיתי, אז יש לו רשות, יש לו אפשרות, הוא זכאי לבקש, מכיוון שהחיסרון שלו הוא אמיתי. אתם זוכרים את זה? זה המוטיבציה הבסיסית לפי ההלכה של הכוונה של התפילה. אני יודע שיש לך לתת, ושרצונך זה לתת את הטּוּב הזה, את הברכה ההיא. ואני יודע את זה מכיוון שהנביאים גילו את השם של הקב"ה, ואנחנו מבטאים[1] את השם הזה במשך התפילה למשל למדנו את זה על "חונן הדעת". אני יודע שאתה חונן הדעת, חסר לי דעת, "חוננו מְאיתך".

ולכן מכיוון שיש לנו אותו מידע, שיש ברצון הבורא לתת, להשפיע, את כל הברכות האלו, והברכות האלו אנחנו צריכים אותם כדי להתקיים כצאצאי אברהם, יצחק ויעקב. זה תפילת עם ישראל. מכיוון שיש לנו את אותו צורך של אותה ברכה וזה חסר לנו, זה נותן לנו זכות לבקש אותה.

ולכן השאלה היא - למה צריך לשאול כדי לקבל מה שמכל מקום מגיע לנו, ולא רק מגיע לנו, הקב"ה רוצה להשפיע לנו. מה מעכב? למה צריך כל העבודה של התפילה כדי לבקש? לא למדנו את השאלה הזאת? אני בטוח שכן, דווקא. אז נחזור על העניין.

ולכן יש ברשות המתפלל היוזמה לבקש משפט כדי לדעת אם יש מספיק זכות. זוכרים את זה? כן? כי להתפלל זה לשון משפט. פלילי, כן? ואנחנו מבקשים מה שאנחנו צריכים כדי לחיות כבני ישראל, דהיינו: צאצאי אברהם יצחק ויעקב.

והקב"ה כבורא, שם בעולם כל מה שצריך לבריאה, אם הבריאה מסכימה לחיות כבריאה טבעית. במדרגה של בע"ח. בע"ח לא צריכים להתפלל כדי להתקיים. יש בעולם כל מה שצריך כדי להתקיים בבחינת הבריאה. הבורא שם בעולם כל מה שריך לבריאה.

בא בן-אדם, ומרגיש בעצמו חיסרון של ברכה מסוימת שהוא צריך כדי לתפקד, כבן-אדם. אז מי שרוצה להיות בן-אדם - הוא צריך לחיות חיים על-טבעיים. כי החיים של הטבע זה חיים של בע"ח. כל זה למדנו בהתחלה. זוכרים עכשיו?

ולכן, מה נותן לי רשות לבקש את אותם הברכות בתפילה של שמונה-עשרה? זה אותם הברכות הצריכות לעם-ישראל כצאצאי האבות כדי לתפקד כעם ישראל.

ולכן יש לנו צורך בזה. אנחנו בריאה מסוג מיוחדת שיש לה צרכים מיוחדים. ואם אני מרגיש שחסר לי אותם הברכות אז זה נותן לי רשות לבקש. אם החיסרון הוא אמיתי. מספיק שאני מרגיש בחיסרון הזה כדי שיהיה לי פתחון פה להתחיל בתפילה. "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". אתם זוכרים פירושו של רש"י, זה: "תן לי פתחון פה להגיד תהילתך". ומה אנחנו אומרים באותה תהילה? אנחנו אומרים כל ההגדרות האלו שאנחנו מוצאים בחתימה של כל ברכה וברכה בתפילה: "חונן הדעת", "המרבה לסלוח". זה ידיעת ה' לפי המידות שלו שגילו לנו הנביאים. ואח"כ נראה מקור אחר ואיך זה משתייך, איך זה מתקשר - כל מה שקרה כבר בהיסטוריה של עם ישראל, וזה נותן לנו לדעת: ש-כן, יש ברצון הבורא להשפיע אותן הברכות דווקא באופן מיוחד לישראל.

וזה מה שאנחנו אומרים בכוונה הפשוטה: "יהי רצון מלפניך". יהי רצון שרצונך תתקיים. זה לאו דווקא הרצון שלנו לקבל אותה ברכה. אנחנו יודעים שזה רצון הבורא להשפיע אותה ברכה. כי "דרך הטוב להיטיב"[2]. ומכיוון שאנחנו יודעים את הטּוּב הזה, שזה מבחינת מידותיו של הקב"ה, מכיוון שאנחנו יודעים את זה - נותן לנו את הזכות לבקש אם החיסרון הוא אמיתי. עכשיו זה מובן כן?

אז השאלה היא: ולמה צריך לבקש?

אם יש ברצון הבורא להשפיע אותם ברכות, ואותה בריאה מיוחדת שיש לה צרכים מיוחדים מכיוון שיש לנו את המשימה להיות ישראל - צאצאי אברהם יצחק ויעקב, להצליח בהיסטוריה של צאצאי האבות. אז מכיוון שכך – למה צריך לבקש?

קהל: להכיר טובה

מניטו: מה?

קהל: להכיר טובה

מניטו: להכיר טובה?! זה עבודה אחרת לגמרי. זה, כשאני מקבל את הברכה - אז אני צריך לברך, כדי להודות על מה שקיבלתי. פה זה ברכה מסוג אחר. זה ברכה של בקשה. ולמה הנוסח הוא נוסח של ברכה? מכיוון שאני מבקש ממקור הברכות. ולכן אני אומר: "ברוך אתה ה'". אני מכיר, מודה בזה, שאתה מקור הברכות. ולכן מכיוון שאתה מקור הברכות, אני מבקש ממך ברכה זו או אחרת שאני צריך אותה. שחסרה לי. אתה מבין את ההבדל?

קהל: אבל רש"י בבראשית אומר ראה אלה עלים ירדו... הגשם ירד...[3]

מניטו: יפה. רק שאחרי אדם מתפלל. אבל מה שמפרש רש"י זה משהו אחר לגמרי. זה לא להודות ש-מה שקיבלתי זה בא מהקב"ה. זה רעיון אחר. מה שאומר רש"י - שרק אם אני מתפלל אני מקבל.

וזה השאלה שלנו – למה צריך לבקש כדי לקבל?

אתה רוצה לחזור על פירושו של רש"י? תפתח ספר בראשיתותראה מה אומר רש"י בדיוק. בראשית עם רש"י. ואח"כ נחזור על ההגדרה של הכוונה במסכת ברכות.

זה על: "ואדם אין לעבוד את האדמה". זה בהקשר לביטוי ש: "אדם אין לעבוד את האדמה". רש"י מביא מדרש. בבקשה?

קהל[4]::

(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:

(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

רש"י אומר:

"כי לא המטיר - ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:"

מניטו: יפה. כשהאדם הרגיש בחיסרון של אותה ברכה, אז התפלל כדי לבקש את הברכה שהיא המטר, כן? ואז הקב"ה השפיע, המטיר את המטר. אתה רואה שזה לא בדיוק מה שאמרת מקודם. זה לא להודות. זה פשט הכתוב. מכיוון שלא היה אדם כדי להרגיש בחיסרון שיש בעולם מאותה ברכה (שהוא הגשמים), אז לא המטיר.

אבל אולי נחזור לפשט. לפשט של הפסוקים. תחזור על הפסוקים, מההתחלה. על המקרא:

קהל: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:

מניטו: ה' אלוקים, כן...

קהל

(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:

(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

מניטו: אם כן היו גשמים על הארץ, מהאד הזה. "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". אתה יכול להגדיר את המילה אד? מה זה אד?

קהל: ...

מניטו: אם זה ענן, זה גשם. אתה לא מרגיש בזה איזה מין סתירה לכאורה בפשט של הפסוקים? אני אסביר את זה רק בקצרה, זה שאלה מעניינת, כן.

אני חוזר על הפשט:

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה"

דהיינו – ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים – וכל שיח השדה.

ביום עשות אותו - שיח השדה, טרם יהיה בארץ. וכל עשב השדה טרם יצמח. עוד לא היה בארץ. עוד לא צמח. כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ", ואדם אין לעבוד את האדמה.

אז יש לנו מצב שאדם אַיִן. אֵין אדם. אז במקום אדם מה היה? "אד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". אתה רואה שהאותיות של "אד" זה האותיות הראשונות של "אדם".

ובפסוק ה': "ואדם אין". פסוק ו': "ואד יעלה". פסוק ז': "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה". אז כל עוד שלא היה אדם, ורש"י מוסיף כדי להתפלל[5]. אז - אד עלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, אבל בכל זאת: שיח השדה טרם היה בארץ ועשב השדה טרם יצמח. תפסת?

אז מה התרגום של "אד"? - זה ענן. זה לא בדיוק ענן. זה הד בה"א, שעולה מן הארץ, ושאח"כ הופך להיות ענן, ואח"כ הגשם יורד. וזה לא ממש מטר. כדי שהצמיחה תצמיח. אבל המילה "אד" מובנה - כוח. איזה מין כוח שעלה מן האדמה, ועוד לא התגבש להיות אדם.

כל מילה בעברית שמתחיל באל"ף דל"ת יש במשמעות שלה - המשמעות של כוח. למשל "אדיר", "אדרת", "אדן". זה מובן? "אד", המשמעות הכללית זה - עניין שבכוח, המשמעות של כוח. והתגשמות של אד בצלם אלוקים נקרא "אדם". למעלה מזה נקרא "אדון". זה עברית פשוטה, זה לא עברית של אולפן... ולכן אד היה בעולם כל עוד שלא היה אדם ממש. מה זה "אדם"? לפי פירושו של רש"י: מי שיכול להיות הנפש של הבריאה. המצפון של הבריאה כולה. וכל עוד לא היה אדם בעולם לא היה שום דבר בעולם. טרם יצמח. טרם יהיה. וכל עוד לא היה אדם, היה האד, שהוא ה-בכוח של האדם בעולם. זה קצת יותר מובן?

מה הייתה הכוונה של הבורא? לברוא עולם או לברוא אדם? זה נושא בפני עצמו אבל כדאי לחשוב על זה. מי שאומר שהכוונה של הבורא היה לברוא עולם, אח"כ מתקשה להסביר איך יש אדם בעולם. כי אין שום, איך אומרים... בתפיסה.. בחשיבה הכללית, אין שום אפשרות לקבל מה שהתורה רוצה ללמד אותנו: שהכוונה של הבורא, "סוף מעשה במחשבה תחילה" - זה האדם, זה לא העולם.

אז מי שמקבל את הדעה הפילוסופית הכללית, אפילו שהוא מאמין שבורא ברא את העולם, אבל העולם, הקוסמוס (כמו שאומרים הפילוסופים ביוון) מאיפה נוצר האדם? זה כל העניין של תיאוריית ההתפתחות, כן? החשיבה האנושית לא מסוגלת להסביר - אם העיקר בעולם - זה העולם, הטבע, - מאיפה יצא האדם? תפסתם את חשיבות הנושא?

לא? אני חוזר על ה... השאלה היא פשוטה: מהי הכוונה של הבורא עולם? לברוא עולם? ואח"כ... אה... איך אפשר להסביר שבעולם נמצא האדם? כן? אז באים האפיקורסים ומסבירים ש: האדם, לא רק גופו, אלא גם נפשו, נשמתו, נוצר מהחומר של העולם. אבל אינם מסוגלים להסביר איך מהחומר יצא רוח של נפש האדם? כן? זה מובן? זה הקושי שיש בתורת האבולוציה. ומכיוון שאנחנו כל כך מושפעים מהתרבות הכללית, לא רואים את הסתירה הלוגית שיש באותה השקפה. מהפחות – מוציאים את היותר. זה סתירה להיגיון הפשוט. מהפחות לא יוצא היותר. אז מכיוון שאנחנו רואים שבפחות בעולם - יש יותר, אז בא ההסבר של התורה שהיותר בא – בפחות, ולא מהפחות.

אז אני חוזר על השאלה הבסיסית, וזה מה שהגדיר הרב נחמן מברסלב באחד מהפרקים שלו, אני לא רוצה לצטט את המקור המדויק, זה נושא בפני עצמו. הכוונה של הבורא זה היה לברוא אדם. וכדי שהאדם יכול להתקיים - אז ברא הבית של האדם דהיינו - העולם. זה מובן?

אי אפשר למצוא הסבר אחר. או - העולם קדם, והוא אפשר להוציא את האדם מזה. מאיפה נפל האדם? מהקירות של העולם? איזה מין פטרייה שנפלה... או שהכוונה של הבורא הייתה לברוא אדם. וכדי לתת מקום לאדם - אז ברא עולם ושם [את] האדם בעולם.

ולכן כל עוד האדם אינו בעולם - העולם אינו עולם. ואי אפשר לתאר באופן הגיוני עולם בלי אדם. מכיוון שאנחנו המתארים את המצב. זה הנפש של האדם שתופסת את העולם. אז בלי אדם שתופס את העולם - אין עולם! זה הפשט של הפסוק. "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו'" – מכיוון ש"אדם אין לעבוד את האדמה". זאת אומרת: כל עוד אין אדם בעולם הכל נמצא רק מבחינת "בכוח". רק כשאדם תופס, לשון תפיסה, את הנמצא בעולם - אז הנמצא הוא במציאות. אם אין אדם לתפוס את הנמצא - הנמצא אינו במציאות. כי אנחנו תופסים כל מה שנמצא דרך הכוחות של הנפש שלנו. ולכן כל עוד אין אדם בעולם - אין זמן אין מקום אין צבע אין...[6] זה מובן? טוב. זה מה שאומר הפסוק. ולכן כוונתו של רש"י, זה לא לומר שהכוונה של התפילה זה להודות שאנחנו מקבלים מהבורא מה שאנחנו מקבלים, - זה תפילה אחרת, זה ברכות אחרות. זה הודאה. יש ברכה לפני האוכל ויש ברכה אחרי האוכל. זה סוגיה אחרת בגמרא[7].

אז פה הברכה לפני הנאה. לא הברכה אחרי ההנאה. אתה תופס את ההבדל, כן?

ולכן אני חוזר לשאלה שלנו: אם הרשות להתפלל, דהיינו - לבקש ברכה מיוחדת מכיוון שחסר לי, ואני יודע שזה רצון הבורא לתת לי, כן? "יהי רצון מלפניך". למה צריך לשאול? למה צריך לבקש?

שוב אני חוזר, כי: "דרך הטוב להיטיב".

ולכן אותו הסבר - זה שכיח אצל הרבה הרבה שיטות ביהדות: כי לאמתו של דבר אנחנו לא מבקשים. רק אנחנו מודעים שמה שאנחנו מקבלים זה מהבורא.

אבל אם זה האמת, ואני לא רוצה לנקוב ב... זה.. זה מינות, כן? אבל אם זה האמת, למה חכמי ישראל נתנו לנו נוסח של תפילה, להטעות אותנו? אנחנו שואלים, מבקשים, "וחננו" וכן הלאה, כן. תפסתם את מה שאני רוצה להגיד? כי יש כלל: "אין לנו מכשול[8]". אז כאילו אנחנו צריכים לדעת שלאמתו של דבר אנחנו לא מבקשים?

והחכמים שמסבירים את זה ככה, מתפללים אותו נוסח, כן? אבל לא מאמינים שאנחנו באמת שואלים ושהקב"ה משיב. ונותן. מכיוון שקשה להם לקבל את אותו רעיון ש- לפני התפילה היה מצב מיוחד בעולם, היה מצב מוגדר של הרצון של הקב"ה לעולמו, ואחרי התפילה שינה את רצונו. והם לא מסוגלים לקבל את הרעיון של שינוי ברצון ה'. ולכן שוללים את עצם התפילה כתפילה. ולכן הם נוטים להגדיר ככה: "לאמתו של דבר כשאנחנו מתפללים - זה לא לבקש. אלא להיות מודע כי מה שאנחנו מקבלים זה מהבורא שאנחנו מקבלים. אבל לא שהוא מציית לבקשה שלנו. כי זה מכניס שינוי ברצון הבורא". כן? כל אותם התיאולוגים הרציונאליסטיים ששוללים את כל...

קהל: פעולת התפילה.

מניטו: זהו.

אבל שוב, התשובה היא פשוטה מאד: אם זה דעת היהדות - אז לא מובן למה חכמי ישראל נתנו לנו נוסח של תפילה שהוא ההיפך הגמור? שאנחנו שואלים, מבקשים. זה הסבר פילוסופי לומר: כשאתה מבקש זה רק אחיזת עיניים... כדי ש... רק.. שתהיה מודע... וכשתקבל אתה מקבל ממי שלא ביקשת...[9]

תפסתם מה שאני רוצה לומר? זה חוסר אמונה. זה לא רק חוסר אמונה! אינם מסוגלים להאמין באמת במה שאומרים שהם מאמינים. אבל, מכיוון שיש להם קושי בחשיבה שלהם. זה קושי אינטלקטואלי: אינם מסוגלים לקבל את זה שיכול להופיע שינוי ברצון הבורא.

והמקרא הוא מלא עם כל הבעיות האלה. למשל: יש פסוק: "ארדה נא ואראה הכצעקתה..."[10]

- סדום ועמורה. אז באים משכילים, למיניהם, ומסבירים שזה רק לסבר את האוזן, הקב"ה לא יורד, לא מחליט לרדת, מכיוון שאי אפשר לחשוב על דבר כזה, זה מביא אותנו אולי לחשוב שהקב"ה נמצא – זה יותר מדי.. תפסתם את הקושי? זה מובן? טוב.

קהל: לפי התפיסה הזאת, של: השינוי הוא בלתי אפשרי - לא גורע באפשרות שהקב"ה הוא כל יכול?

מניטו: לא. הם חושבים ככה: ברור שהקב"ה כל יכול. אבל הוא לא רוצה. מכיוון שאם היה רוצה, זה היה מביא שינוי ברצונו. השינוי ברצונו - זה בניגוד להגדרה הפילוסופית של ההוויה. מכיוון שזה הוויה פשוטה. ולחשוב על שינוי בהוויה פשוטה... אבל זה מחלוקת גדולה מאד בין המהר"ל והרמב"ם. אני לא רוצה לומר יותר, כן? אם אתם רוצים ללמוד את אותה בעיה זה בהקדמה של המהר"ל על ספר גבורות ה'[11].

וזה קשור במשנה בפרקי אבות על העניינים בערב שבת בין השמשות. תקשרו את זה לנושאים. זה הקושי לקבל את המושג של "נס", שינוי בטבע. ואת זה למדנו כבר: כל תפילה זה בקשת נס. אנחנו מבקשים שהקב"ה ישנה משהו בעולם שלנו.

לפני התפילה, למשל, שאלתי דעת. לפני התפילה, בעולמי לא היה מספיק דעת בשבילי. אחרי התפילה, אם אני מקבל, יש קצת יותר דעת בשבילי. זה שינוי! עכשיו זה ברור?

אז טוב ששאלת מה ששאלת. צריך לדייק בזה.

אז אני רוצה לחזור בקצרה על מה שאומרת הגמרא. למדנו את זה בהתחלת פרק ה' במסכת ברכות. "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש."[12]

הכובד ראש הוא הכוונה של התפילה. אז הגמרא מסבירה: מה זה כובד ראש? דהיינו - מאין באה המוטיבציה של התפילה? מה נותן לי רשות להתפלל. וההסבר הראשון שהגמרא אומרת זה: "מנהני מילי. שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש? אמר ר' אלעזר דאמר קרא: והיא מרת נפש" - זה חנה. שהיא מרגישה בחיסרון אמיתי, אין לה בן, אֵם בלי בן - אז היא מרת נפש. מרת נפש, והגמרא דוחה את זה (אתם זוכרים, למדנו את זה ביתר אריכות), מכיוון שהמרירות נפש זה לא בא מהתפילה, אלא מהחיסרון.

ולכן אם אנחנו צריכים להיות בחיסרון כל כך עמוק של החיסרון של חנה - התפילה לא הייתה אפשרית. צריך שְמֶה שחסר יהיה חיסרון כל כך אמיתי שדומה לתפילת חנה. וזה ההיפך: נתנו לחנה להתפלל במרירות נפש, מכיוון שהחיסרון שלה היה אמיתי, באמת, ולכן היא..זה מקרה יוצא מן הכלל. זה מה שאומרת הגמרא: "חנה שאני". זה מקרה מיוחד. מכיוון שהמרירות נפש שלה הייתה אמיתית, מכיוון שהחיסרון היה אמיתי, אע"פ שלהתפלל במרירות נפש זה אסור - נתנו לה להתפלל במרירות נפש.

אז זה מתקשר לשאלה שלנו: אם הרשות להתפלל זה החיסרון, מִברכה, שאלמלא אותה ברכה אני לא יכול לחיות, ושאני יודע שלאמתו של דבר זה רצון הבורא לתת לי את זה ולכן ברא אותי - למה אני צריך לבקש כדי לקבל? שוב אני חזרתי על השאלה. כן?

עד שנגיע לנושא של היום, ולמרות כל זה, למרות כי, הבסיס של התפילה כתפילה - זה הזכות לקבל, זה הזכות כדי לקבל, בכל זאת אנחנו מוסיפים ברכה, וגם אם אין מספיק זכות - שמע קולנו. האנחה שיש בקול. תפסתם את ה...?

אז - עכשיו אני רוצה לשמוע תשובה לשאלה שלי[13].

____________________

קהל: אבל אם כדי לממש... ולהוציא מהכוח אל הפועל, אז הבנאדם צריך...

מניטו: הבנאדם...?

קהל: צריך להוציא לפועל את רצונותיו... אם... כאילו... אם לא הוא לא מודיע דעתו שהוא צריך, אז הבורא לא ידע שהוא צריך...

מניטו: טוב. זה, זה מה שרציתי שנשמע. ברור שהבורא יודע שזה חסר לי. ולכן למה אני צריך לבקש?

קהל: ...

מניטו: מה? הוא חוקר כליות ולב!

קהל: אני צריכה לבק... אם יש לי חיסרון אמיתי אני צריכה לבטא את זה. אם אני לא מבקשת?

מניטו: זה השאלה שלי. זה לא התשובה.

קהל: לא!

מניטו: לא. השאלה שלי היא למה זה ככה. את מסבירה את השאלה. אבל השאלה שלי זה למה זה ככה...

קהל: עניינו של הקב"ה לא לשבור את רצונו, וגם מתקשים להבין איך הקב"ה ישנה את רצונו.

מניטו: אתה חוזר לשאלה הראשונה. כן?

קהל: לא הבנתי.

מניטו: מכיוון שאתה מתקשה לחשוב - כי הקב"ה מתקשה לשנות את רצונו, יש לך קושיה.

קהל: בשביל להאמין...

מניטו: לא. יש... יש... יש דעה מוקדמת שאתה יוצא מהנחה שהקב"ה לא משנה את רצונו.

קהל: אני שואל... וכי רצונו... אני אומר אולי רצונו, שאני אשנה את רצוני...?

מניטו: יפה. אם אתה זוכר למדנו קצת את העניין הזה. ייתכן שלא היית פה אז אני רוצה להסביר בקצרה: למדנו את זה דרך מקור ב"צדקת הצדיק" של הפרי צדיק[14]

אם אתם זוכרים. שצדקת הצדיק מסביר שהצדיקים הגדולים מפחדים להתפלל. מכיוון שהם יודעים שרצונו של מקום הוא טוב. ולכן הם מפחדים להתפלל. ואז בא המאמר בגמרא שהצדיקים הגדולים הם חסרי כל כדי להכריח אותם להתפלל כדי שהברכה תרד לכל העולם כולו[15]. זה מה שאומרת הגמרא: "הקב"ה מתאווה לתפילתם של הצדיקים."[16]

מכיוון שהצדיקים מפחדים להתפלל אז הוא מביא אותם לידי חיסרון מוחלט, אנחנו חסרי כל, כן? עד ש... הוא מכריח אותם להתפלל. זה מובן?

קהל: ...

מניטו: מה? הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. ואנחנו מתקרבים לשאלה שלנו!

מכיוון שהקב"ה מתאווה לרצונו, כי תפילתם של הצדיקים זה רצונו של ה... צדיק לא יכול לבקש, רק - על הרצון האמיתי של הבורא. אז השאלה...

קהל: ...

מניטו: לאט לאט. השאלה היא למה הרצון של הקב"ה לא מתקיים בעולם? זוהי השאלה! ובהקשר לנושא שלנו: למה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש כדי שרצונו של הקב"ה יתקיים בעולם?!

קהל: הרי אדם... אם העולם שייך לאדם, ואם האדם יצא לפועל, גם אם [נצא מהנחה ש]הקב"ה ברא מכוח בעולם - אז אין האדם, אז אין האדם בלי [פעולת] הדיבור...

מניטו: זו השאלה...!

קהל: והדיבור! זה התשובה, אני לא מבינה למה...?! אלא הדיבור הוא הפועל ל...ל...

מניטו: לא לא. לא. אני לא מקבל, בְמה... זה לא מה שאני מבקש שימלא את החיסרון שלי. כשאני מבקש, אני מבקש שהקב"ה ימלא את החיסרון וישפיע לי אותה ברכה שאני שואל.

השאלה היא, אולי נחדד את השאלה.

השאלה היא למה צריך לתבוע בפה כדי לקבל. אם כבר הגעתי למצב שאני זוכה באותה ברכה, למה היא לא באה מאליה? למה צריך לבקש אותה?

קהל: אותו ה' שברא את העולם, הוא לא ברא אותו... הוא לא ברא רובוטים. הוא לא רצה שזה יתנהל מעצמו הכל. רצונו היה שיתקדש שמו בעולם דרך מעשינו.

מניטו: זהו. ומה הוא מעשינו?

קהל: תפילה.

מניטו: לא! זה לא מעשים. זה לא הודאה. שאני מודה. זה בקשה. אז, אתה לא תופס, שפה טמונה השאלה: למה אותה עבודה צריכה להיות שאלה?!

קהל: זה מה ש[...] אמר. זה השאלה. הוא ברא שהכל ייעשה מעצמו, הוא יכל גם, שאנחנו נהיה רובוטים בלי בחירה, בלי...

מניטו: וכך...

קהל: מה...

מניטו: ששש! וכך המצב לכל הבריות מחוץ לאדם ואתם קרויים אדם. מדובר בקריאת ישראל. זה מובן?

טוב. פה יש יוצא מן הכלל: איזה מין בריאה שיש לה צרכים משלה למעלה מהטבע. כל מה שאנחנו מבקשים זה למעלה מהטבע. אנחנו שואלים בכל הברכות של הצרכים - אנחנו שואלים נס.

קהל: אה... אז אם האדם לא יתפלל אז לא יקרה נס והכל יתנהג...

מניטו: לא. אם האדם לא יתפלל - הוא לא מקבל. זו השאלה שלי: למה צריך לבקש כדי לקבל?

אני חוזר, על פשט של השאלה. הנה, המצב הוא ככה: יש לי צרכים מיוחדים, ואני מרגיש בחיסרון של אותם צרכים. ואני צריך לבקש אותם אע"פ שאני לא אקבל אם אין לי זכות בזה. אבל הנה יש לי זכות בזה - ואני צריך לבקש? אתם לא תופסים את ה...?

כבר יצאנו מאותה הגדרה שצריך להודות כשאני מקבל. וזה נקרא עבודה אבל זו לא אותה עבודה של התפילה.

קהל: ההופעה היותר גדולה כשהיא באה דרך מעשה האדם.

מניטו: מה?

קהל: ההופעה

מניטו: איזה הופעה?

קהל: ההופעה של דבר שבא לעולם. גשם, כל דבר. כשזה בא לעולם זה יותר גדול כשזה בא דרך מעשה האדם

מניטו: אבל אותו מעשה זה שאלה. והשאלה שלי היא זה למה צריך לשאול?

תשמע: אם המעשה היה מצוות ומעשים טובים, הייתי ילד טוב, אז, אני רוצה לקבל את הסוכרייה. אבל לא רק שהייתי ילד טוב אני צריך לב... [סוף קלטת]

קובץ 26 (802)

להורדת קובץ השמע של השיעור - MP3

 

...לבקש את הסוכרייה? זה השאלה שלי. תפסת עכשיו?

קהל: ...

מניטו: כן. זה קשור. זה - אני צריך לבקש את [...] התיקון. טוב, אני רוצה להסביר איך זה מתקשר: הקב"ה ברא עולם חסר. זה באמת מה שהוא עשה ב... [...] וצריך למלאות את החסר, לתקן את העולם. במלכות שד"י. זה גמרא [...]. אבל הנושא שלנו, למה צריך לשאול מה שממלא את החסר, אם כבר הגענו לרמה שכבר זוכים? וזה ממש חיסרון אמיתי. ואם לא כן - לא היה לנו רשות לבקש.

ואני אתן סיפור קטן, שאולי הדגשתי את זה כמה שיעורים בהתחלה. יש בגמרא כל הדוגמאות של תפילות עצובות[17]. למשל מישהו בדרך, חוזר לכפר שלו, ורואה שיש איזה בית שנפרץ. להתפלל במובן: "קום תעשה שזה לא יהיה הבית שלי" - זה אסור. מכיוון שמה שקרה זה כבר קרה. הקב"ה הוא לא קוסם. כם?

למשל: אישה הרה אחרי כמה זמן - אסור להתפלל שיהיה זכר או נקבה וההיפך. מה שיש יש. לכן אנחנו מתפללים ש"יילד בת ימא". ואסור לבקש זכר או נקבה מכיוון שזה כבר הוחלט אם זה זכר או נקבה. צריך להתרגל לזה.

אני רוצה לספר סיפור אישי. כשהייתי ילד קטן בבי"ס. פעם הייתה לי בחינה. ואני ביקשתי מהאמא שלי שתתפלל שאני אצליח בבחינה. והיא נתנה לי קצת סוכר ואמרה לי: אם יש לך איזה חולשה - תאכל את זה. מכיוון ש... [? 02:20]. מכיוון ש... רופא, רפואה. אז אם הוא מקבל את התואר של "רופא", וזה תואר של תפילה, זה לא... חח...אוי ואבוי לחולה...

אז אנחנו מתפללים כדי להיות... לקבל בריאות בשעת הבחינה. ולא לקבל את הבחינה שלנו. תפסתם את זה? להצליח בבחינה. ולא לקבל את התואר בלי להכין אותו. אז זה נקרא "פיגול" לא ירצה. זו תפילה שאסור להתפלל. טוב זה מובן? אז אנחנו חוזרים ברצינות לנושא.

התשובה היא פשוטה מאד וצריך להבין אותה: כל השכר של המצוות עולות לעולם הבא. "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא". כל הזכויות שאנחנו מדברים עליהם - זה "הקרן קיימת לעולם הבא". אם אני מרגיש שאני צריך את זה בעולם הזה, אז היוזמה צריכה לבוא ממני.

ולכן ההחלטה היא בידי. אני יודע שיש לי זכות של אותה ברכה, אבל זה לעולם הבא! אני רוצה אותה בעולם הזה. ולכן מכיוון שזה מסוכן מאד - מי יודע מה טוב לו לעולם הזה? כן... אז התפילה שלנו צריכה להיות בתוך הציבור. אנחנו מבקשים את אותו צורך לקהילת ישראל. מתוך זה, אנחנו מבקשים מה ששייך לנו בכוונות התפילה.

למשל: אם יש חולה במשפחה, (הייתי כמעט אומר "רופא" במשפחה...) אם יש חולה במשפחה, אז אני יכול כשאני אומר "רופא חולים" – לחשוב, בכוונה, על החולה שלי. תפסתם את זה?

אבל מכל מקום זה מגיע לאותה שאלה: יש לי רשות לבקש בעולם הזה מה שכבר מובטח לי לעולם הבא. אבל מכיוון שאני חושב שאני צריך את זה בעולם הזה, היוזמה צריכה להיות בידי. ואני לא מבקש מה שלא מגיע לי. אבל מי אמר שזה מגיע לי בעולם הזה? אם אני רוצה את זה בעולם הזה - אני צריך לבקש. זה מובן?

ואח"כ באותו דיון, לבקש אותו, ופה אני מתקשר למה שאמר, לבקש אותו בדיבור. כל עוד שאני סתם חושב בנפש שלי - זה לא פעולה מספקת. זה לא ברור שזה מה שאני רוצה באמת. כי בקול הפנימי - מספיק הרהור. לא צריך להוסיף מהפה. מכיוון שצדיקים גדולים זה הכל ברור אצלם, כן? אז בהרהור זה מספיק.

זה מתקשר גם לעניין של הוידוי בתשובה. וידוי בתשובה צריך להוציא מהפה. חוץ מצדיקים גדולים – הרהור תשובה זה מספיק. אבל מי יכול להגדיר את עצמו כצדיק גדול ובאותה מדרגה?

לכן זה בקצרה. עכשיו זה יותר מובן?

השכר... רק דקה. השכר המצוות זה בעולם הבא. זה הביטוי של הגמרא: "הקרן קיימת לעולם הבא". "אוכל פירותיהם בעולם הזה."[18]

אבל אם אני רוצה לאכול פירותיהם בעולם הזה - אני צריך לבקש אתם. הכל מוכן. הכל מזומן. שומע תפילה - התפילה נשמעת. אם אני זוכה - אני אקבל את זה, אבל בעולם הבא. צריך לקשור את זה עם האמונה הבסיסית של התורה.

ולכן, לא בכדי, ולא לחינם, אמרו חכמי הגמרא: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא". אבל [אם] אנו צריכים את הפירות של הקרן - אתה צריך לבקש.

 

העלאת הרצון בתפילה

עכשיו, לפני שאני אמשיך. החסידים הסבירו בשם הבעש"ט דבר יפה על אותו עניין[19]: ייתכן מאד שלפני התפילה לא זכיתי. וייתכן מאד שמעשה התפילה גרם שעכשיו אני זוכה. מכיוון שעשיתי משהו על נפשי. להתפלל[20] - זה מעשה שאני עושה בנפשי. אז לפני התפילה - לא הייתי זוכה, אחרי התפילה ייתכן שאני זוכה. תפסתם את הדיוק של החסידות?

וכן, היו 2 שאלות. אתה?

קהל: אם יש קשר למה שהמתפלל ברשות עצמו... לא אומר... אחרים... שבעצם הוא לא יכול...

מניטו: מה?

קהל: הוא לא יכול להתפלל...

מניטו: ולכן?

קהל: ...

מניטו: לא לא. תשמע. אני לא יודע אם יש לי זכות, לכן אני מתפלל. מה זה "אני מתפלל"? אני מבקש משפט כדי להוציא לאור אם אני זוכה או לא. זה מובן?

החוקיות הטבעית והתפילה

קהל: ... אם אנחנו רוצים... המחלה של האדם. אז...

מניטו: לא.

קהל: ...

מניטו: לא לא. אני... אני תופס את השאלה. כן. וזה דווקא אופייני לבקשה על המחלה. טוב. יש תפקוד העולם. תפקוד העולם מבחינת החוקים שהבורא שם בעולמו. וזה קשור סופסוף לפרשת איוב. ותפקוד העולם לפי החוקים שהבורא שם בעולמו - אני הולך למות ממחלה זו או אחרת. זה תפקוד העולם. ולכן אני מבקש את הנס של הרפואה בעולם הזה, מכיוון שבעולם הזה אני צריך את זה. מכל מקום כל הזכויות שלי בעולם הבא, אני לא מגיע שמה חולה - אלא בריא.

צריך להבין את זה - שמטרת התפילה זה: לחיות בעולם הזה מעין העולם הבא. זה פשוט.. מי שמסתפק בחיים הטבעיים של בעלי חיים בעולם - הוא לא צריך להתפלל. ולכן זה לא מטבע האדם להתפלל. הוא מתפלל [את] אותה התפילה של הצרכים. כן...[21] וזה חידוש של אברהם אבינו - התפילה. אתם יודעים את המאמר. הוא היה הראשון שהתפלל. ומה הייתה תפילתו? לקבל מה? אתם יודעים את זה... מה הייתה התפילה הראשונה של אברהם אבינו?

קהל: הודאה?

מניטו: מה?

קהל: ההודאה.

מניטו: איזה הודאה?

קהל: ההודאה על הארץ.

מניטו: לא, לא, לא שמעתי. לא הבנתי.

קהל: הוא עשה מזבח, להודאה על ה..תורת הארץ

מניטו: זה לא תפילה! זה עניין אחר. זה טקס אחר. להזדקן. הוא ביקש זיקנה, כדי שיבחינו בינו ובין יצחק. אתם זוכרים את זה, כן.[22]

אני רוצה להוסיף משהו. זה לא אומר שלפני אברהם לא הייתה אף תפילה. אבל מהמקורות שלמדנו, אברהם אבינו קבע, תיקן תפילת שחרית. זאת אומרת: היו מאדם הראשון עד אברהם תפילות. אין שום רמז [על זה] במקרא מכיוון שזה היה מקרה של יחיד. אבל מאברהם ואילך - יש לכל העולם כולו אפשרות להתפלל תפילת שחרית. מיצחק - תפילת מנחה, מיעקב - תפילת ערבית. כל זה למדנו בשיעורים הקודמים אבל זה קשור לעניין שלנו.

תפילת הנחש

אבל אני רוצה להזכיר מה שאומר המדרש על הפסוק על הנחש.[23]

שהעונש של הנחש זה לאכול מן העפר. אתם זוכרים את זה כן? ואני לא זוכר באיזה מדרש, איזה רב שאל אותה שאלה, [את] השאלה אני זוכר. איזה מין עונש זה? אין לו בעיה כלכלית. הוא יכול לאכול מהעפר ולחיות מזה. והתשובה היא קשורה לנושא שלנו. ולמה שאמרת מרש"י?[24] הקב"ה אמר לנחש: אני לא רוצה שום קשר איתך. לא יהיה לך צורך להתפלל. תאכל מהעפר וזה מספיק. העונש - זה שלא יתפלל. שלא יהיה לו קשר עם הקב"ה.

מי זה הנחש? זה סיפור אחר. אנחנו מדברים על הנחש של מעשה בראשית בלי לדעת מי זה הנחש. רק מה שאנחנו יודעים, שהיה דומה מאד לאדם. הוא היה מדבר, הוא היה נביא, הוא היה מזדווג עם אשתו. ואחר כך קרה לו מה שקרה. אבל הנחש של הסיפור הזה במקרא אנחנו לא יודעים מה זה. רק בחכמת הנסתר לומדים את זה. אבל אפשר בביטויים של תורת הנגלה להבין במה מדובר. זה..כמין אדם שמסתפק בחיים הטבעיים, כמו שאר בע"ח. ורק ההבדל - שיש לו שכל. זה נקרא "גולם". תפסתם את העניין?

ויש איזה רמז במדרשים על עשו. שהיה צורת נחש על הירך שלו.[25]

[הוא] בן אדם, אבל, הוא מסתפק בחיים של טבע. הוא יצור טבעי. בצורת אדם. והוא אחיו, תאום של יעקב. הוא היה יכול להיות יהודי, אבל הוא נוצרי. טוב זה עשו. תפסתם את העניין? זה אדם, יש לו צלם אדם, אבל מסתפק בחיים הטבעיים כמו שאר בע"ח. אז אין לו צורך להתפלל! כשמתחיל לחזור בתשובה - אז, וזה לא לחינם, הוא מתחיל כביכול להתפלל לאלוקי ישראל. תפסתם את השוני? את ההבדל, בין: אדם שיש לו צרכים של ברכות על טבעיים, ואדם שמסתפק בחיים הטבעיים. אז זה עניין התפילה. בעניין התפילה - אנחנו מתפללים כדי לקבל את הברכות העל-טבעיים שאנחנו צריכים אותם כדי להתקיים כאדם. "אתה חונן לאדם דעת", אז – "חוננו מאיתך דעה ו..". תפסתם?

קהל: אם צרכים, אז אותה שאלה הרי חוזרת. אם הצרכים חשובים לעם ישראל כבני אברהם, יצחק ויעקב, בעולם הזה, אז למה צריך להתפלל עליהם? הצרכים הטבעיים...

מניטו: מכיוון.. מכיוון שזה שייך רק למי שהוא באמת ישראל! ולכן צריך לזכות להיות באמת ישראל. ולכן אנחנו מתפללים לאלוקי אברהם יצחק ויעקב. דהיינו – אם אנחנו באמת בני אברהם יצחק ויעקב - מגיע לנו. ואם אנחנו לא באמת בני אברהם יצחק ויעקב - לא מגיע לנו.

קהל: והתפילה עושה אותי כבן[26] של אברהם יצחק ויעקב?

מניטו: התפילה? אני צריך לזהות את עצמי כבן יעקב יצחק ואברהם. ולכן אני מתפלל: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". שוב, ההגדרה היא מדויקת. בתור אלוקי אברהם אני יודע שאתה רוצה להשפיע את מידת החסד. בתור אלוקי יצחק וכן הלאה... אבל אני אתן לך - אלא אם כן אתה זוכה. מה זאת אומרת אתה זוכה? אם אתה באמת בן אברהם יצחק ויעקב.

במילים אחרות: כל יהודי נולד מבחינת יעקב. הוא צריך להגיע למדרגה של שם ישראל, כדי לזכות בברכות שהקב"ה אמר ליעקב שייתן לישראל. ולכן יעקב צריך להיות ישראל כדי לקבל את מה שמובטח ליעקב כישראל. צריך לזכות בזה.

זה קשור קצת עם הכוונה של הבעש"ט: לפני התפילה, לא הייתי זוכה בשם ישראל. אחרי התפילה הזהות שלי השתנתה, "התפללתי", עשיתי תיקון על עצמי, ואני עכשיו זוכה יותר, אז אני מקבל.

מכל מקום, השאלה הבסיסית שלנו, עכשיו זה ברור: אם אני רוצה בעולם הזה, אני צריך לבקש. אני לא מקבל מה שלא מגיע לי, אבל זה מגיע לי לעולם הבא. אני המחליט שאני צריך אותו בעולם הזה. וזה חוזר על מה שאמרת קצת. מכיוון שזה כ"כ מסוכן - צדיקים גדולים מפחדים להתפלל. הם... טוב זה... צריך להתאמץ על זה.

קהל: אמרנו שאפילו כש...

מניטו: זהו. אפילו, ונראה את זה ביתר דיוק עכשיו: אפילו אם אין לי מספיק זכות - רק הצליל של התפילה זה הזכות שלי. אם הצליל הוא אמיתי - אז נראה את זה מיד, אולי, בטקסט שלנו:

אז יצאנו מ? מאיפה יצאנו? מ-"שמע קולנו", אתם זוכרים את ההגדרה כן? זאת אומרת: מחוץ למילים האמיתיים.

אני רוצה לתת דוגמא בפסוק של יצחק אבינו כשמסר את הברכה ליעקב והוא חשב למסור אותה לעשו. ואח"כ כש... לא, לא אח"כ. וכששמע מה שאמר יעקב אבינו, אז אמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". זה לא שייך ל... לקול עצמו, מכיוון שהיו תאומים, כן? אלא - לצליל של הקול. לצורת הדברים. לא לדברים ממש אלא לצורת הדברים.

אני רוצה לצטט את הפסוקים בדיוק. זה פרשת תולדות... רק דקה... הנה. וזה מה שאומר יעקב:

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ"

וצריך לקרוא לפי הטעמים: אנוכי, עשו בכורך.

"עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:"

כשהגיע עשו אמר בצורה אחרת לגמרי. אהה.. רק דקה...:

"וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים"

זה עשו

"וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:"

אז המפרש הוא מפרש את זה ככה[27]:

יצחק אמר: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. כששמע את יעקב - שמע בקול שלו שוני מהדברים של עשו. זה גם דוגמא אחת.

אז אני חוזר על זה. "שמע קולנו" – יש פסוק בתהילים[28]: שְׁמַע יְקֹוָק קוֹלִי אֶקְרָא

וההסבר עכשיו הוא פשוט: מדובר בקול, לא בדברים... בדברים של ה... של השאלה.

קהל: אע"פ שהוא אומר שמתפללים...

מניטו: מה?

קהל: מתפללים...

מניטו: לא. מתפללים בקול. לא בקול רם, אבל מתפללים בקול. צריך להוציא... צריך להוציא מהשפתיים. ו...זה - מדובר במנגינה של הקול, כן?

ו-

"אב הרחמן, חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו"

וזה עיקר ההסבר. ש:

"וקבל ברחמים"

אם אין מספיק זכות. ואם יש מספיק זכות –

"ברצון".

זה לפי פשט הפסוקים.

"כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה"

"תפילות" – כשיש זכות. "תחנונים" – כשאין זכות.

"ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו"

ופה יש דיוק חשוב מאד: מכל מקום,

"אל תשיבנו ריקם"

אע"פ שאנחנו לא זוכים. כל ימי השנה אנחנו מבקשים מקצת שנקבל. לא "ריקם".

"חננו ועננו ושמע תפילתנו כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה' שומע תפילה"

אז זה העיקר בברכה ההיא.

אז, לפי המפרשים יש חלק מהנוסחאות שזה התפילה שמוסיפים אחרי אותה תפילה, ותראו את זה בסידורים הישנים של כל הקהילות: אחרי שמע קולנו, יש דוגמאות של תפילות אישיות שאפשר להוסיף פה.

אבל בנוסח הספרדי בדר"כ מחכים עד "יהיו לרצון אמרי פי". ואני רוצה להסביר, יש פה עניין של הלכה: שאם הוא מתפלל בציבור, שאם הציבור כבר הגיע לחזרה הוא יוכל לענות ב"קדושה" וב"מודים". ולכן הוא מחכה עד "יהיו לרצון" הסופי.

טוב, חוץ מזה רציתי שנלמד את המדרש שמסביר, כפי שאמרתי מקודם: שאותה ידיעה שאנחנו יודעים את המידות של הקב"ה, שיש לו אותן ברכות שאנחנו מבקשים, אנחנו יודעים את זה מההיסטוריה של עם ישראל. אז זה הבסיס לשאלה. אולי נקרא את זה מהר, או אם אתם רוצים תלמדו את זה בבית, דקה אני אתן דוגמא אחת:

"כיוון שראו אנשי כנה"ג הם קבעו את כל הברכות ותיקנו כסדרן"

. והנה כמה דוגמאות:

"כשניצל אברהם אבינו מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו: בא"י אלוקינו מלך העולם מגן אברהם.

כשירד יצחק מהר המוריה, אמרו מלאכי השרת: מחיה המתים.

כשבא יעקב אבינו ופגע בשערי שמים והקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא פתחו מלאכי השרת ואמרו: האל הקדוש.

וכל השורה של הדוגמאות. אתם יכולים ללמוד את זה לבד[29].

יש כמה מקורות בזה, אבל זה המקור הכי בולט. תחלקו את זה. אז רק אני רציתי לציין שהערב זה השיעור האחרון... [חזק חזק ונתחזק].


מתוך סדרת השיעורים על ספר "שערי אורה"

קובץ 501 דקה 08:00

 

זכות הכלי לקבל

קהל: אבל בכיוון הזה, מה מאפשר את זה, מה מאפשר... אם רצון הבורא הוא להשפיע, ורצון הבריאה הוא לקבל. אז בטח שהקב"ה הוא כל יכול, אבל ב...

מניטו: יש 2 תשובות בדבר...

קהל: מה מייצר..? לא לא סליחה. אין לי מילה מדוייקת. מה מאפשר רצון לקבל תפילתו?

מניטו: לא הבנתי את הגרסא השנייה של השאלה שלך... תסביר יותר: מה מאפשר..?

קהל: הרצון של הבורא הוא רצון להשפיע. להשפיע ו... כל ההשפעה שאפשר. עכשיו: הרצון ה...

מניטו: "מטבע הטוב להיטיב" כך...

קהל: מטבע הטוב להיטיב. רצון להשפיע ורצון לקבל

מניטו: כן

קהל: עכשיו, אם רצון הבורא הוא להשפיע, מה מאפשר...

מניטו: רצון ה...

קהל: ...קיבול לתפילה

מניטו: אה.. עוד לא הבנתי עד הסוף, אבל לא הסוף. אבל אני מתחיל לתת תשובה ותגיד לי מה כוונתך:

רצון הבורא זה - שנזכה לקבל. רצון הבורא זה להשפיע! אבל הוא משפיע רק למי שזוכה! מכיוון ש-מי שלא זוכה זה סכנה בשבילו!

אני רוצה להסביר את זה מכמה גוונים, כן. וזה סוד הזְכות: אם הכלי – אין בו כוח לקבל את השפע - הוא מתפוצץ! כן? זה שבירת הכלים. ולכן כל עוד הכלי הוא לא זך, לשון "זְכות", "זַכות" - הוא לא יכול לקבל. ולכן צריך לזַכות, לזַכֵך את הכלי, כדי שרצון הבורא, שהוא רצון להשפיע – יתקיים. זה רצון הבורא להשפיע! לכן, מתחילים כל התפילות ב: "יהי רצון מלפניך". זה לא אנחנו ששואלים מה מעכב! זה הוא ששואל! למה אתם מעכבים?!

2 ההסברים על התפילה: העלאת הרצון והמשכת השפע מהעולם הבא

ולכן, יש הסבר חסידי על התפילה: התפילה עצמה מזככת את המתפלל. לפני ה,פילה הוא לא זוכה. אחרי התפילה זכה – מכיוון שהתפלל. כי זה לשון "התפללות". הוא עושה משהו על עצמו. מספרים על הבעל שם טוב שלפני כל תפילה היה מתפלל להישאר בחיים[30]. מכיוון שעיקר התפילה, זה לחזור ל... ל-לא "חלילה", כן? זה לחזור למקור, כן? עם זכות להתקיים "פנים אל פנים". ולכן הוא היה מתפלל להישאר למטה. מכיוון שכל תפילה שלו זה לעלות למעלה, כן?

זה קשור למה שאמרתי מקודם: כי אחרי התפילה - דווקא יש זְכות התפילה, שנותן לי לקבל. זה תשובה ראשונה.

אבל תשובה השנייה היא יותר עמוקה, הרבה יותר חזקה: כי "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא"[31] - אין שכר מצוות באותו עולם. ובתפילה שלנו, "שמונה עשרה", אנחנו מתפללים, זה לשון "משפט", להתפלל, לפני בית דין, ולכן זה נקרא "עמידה", עומדים להתפלל, כדי לדעת - אם זוכים במה שמבקשים, כן?

ולכן פה יש סוד של התפילה, ש: הרשות בידי המתפלל לבקש, לקבל בעולם הזה, מה ששייך לו לעולם הבא. כל תפילה – זה שאלת ברכה, זה שאלה, שברכה שמיועדת לו לעולם הבא - תהיה נתונה לו בעולם הזה. מכיוון שהוא צריך... הוא מרגיש בחיסרון. והוא מחליט! היוזמה של התפילה באה מהמתפלל, כן? הוא מחליט: אני צריך בעולם הזה.

מספרים בגמרא, שהיה חכם אחד, שהיה עני. סופסוף אשתו – אה...הצליחה לשכנע אותו שיתפלל כדי לקבל פרנסה. אז כשהתעורר בבוקר – מצא רגל של שולחן בזהב בחדר. אז אשתו היתה שמחה: אני יכולה לקנות חלות, נרות, שבת, טוב. אז הוא היה מודאג: מה זה נס כזה.. רגל של..שולחן, של זהב, בחדר. אז אמר לאשתו: נחכה, נראה מחר מה יקרה. אז בלילה חלם, שהיה בגן עדן, עם החברים שלו. כל החברים שלו - היה להם שולחן עם ארבעה רְגָלים, והשולחן שלו היה רק 3 רְגָלים בשָנה, כן. אז הוא פחד! מה שהיה שייך לו לעולם הבא – הוא ביקש לעולם הזה. אז התפלל שנית שהרגל יעלה, והגמרא אומרת: שהנס השני היה גדול יותר מהנס הראשון. טוב.

תפילת חנה

אז, ולכן: יש רשות לכל אחד ואחד, אם יש באמת הרגשה של חיסרון של העיקר בחיים – לבקש. זה תפילה של חנה, כן? וכל...כל ההלכות שבתפילה מבוססות על תפילתה של חנה. חסר לה העיקר: "ותתפלל על ה'"[32]. כן? ולא כתוב שמה: "ותתפלל אל ה'", אלא: "על ה'". ותתפלל על ה'- במידה גבוהה מאד, כן? ומכיוון ש, זה מה שמסבירה הגמרא, בכוונות התפילות: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" – מה זה "כובד ראש"? אנחנו לומדים מחנה, "והיא מרת נפש, ותתפלל על ה'". מי שמגיע באותו מצב של חנה – חסר העיקר, במקרה של חנה חסר הבן, כן? ואֵם בלי בן – זה עולם בלי משמעות, אז חסר העיקר – אז יש לה רשות לבקש. וזה היה קשה לקבל את אותו בן. ולכן היתה צריכה להתפלל כדי להביא את הנס הזה: בן שלא היה צריך להיוולד – שיוולד כבֵן.. והקב"ה נתן... מי נולד? שמואל. מי יצא משמואל? קורח..

קהל: לא לא...

מניטו: אה.. זהו. זה... אבל.. טוב, כן. שמואל הוא מגזע של קורח. טוב ההסבר הוא ככה: לפי האמתה טבעית, היא לא יכולה להוליד. אבל היא ביקשה וקיבלה. אבל..ושמואל היה צדיק גמור. אבל.. מכיוון שבדורו הוא צדק. אבל אותו גזע - קרח, בדורו – לא צדק. כי הכהן של הדור של שמואל לא צדק לגבי שמואל. אבל הכהן של הדור של קרח צדק. בדורו של קרח זה היה משה רבנו ואהרן הכהן. מה היה החטא של קרח? היה "מורה הלכה לפני רבו", כן? ושמואל היה "מורה הלכה לפני רבו" אבל צדק. לפני עלי הכהן ב-עי"ן. טוב זה הסיפור. טעיתי ב... טוב.

זה ההפטרה שאנחנו קוראים בראש השנה דווקא. ומהי הפרשה בראש השנה? זה לידת יצחק. זה בן שקשה מאד להיוולד. מתפללים – מקבלים. כן? וזה.. זה ה... זה הנושא.

 

מתוך סדרת השיעורים על ספר "שערי אורה"

קובץ 481 דקה 40:35

"...אבל הוא עניינים פנימיים, ופנימיים דפנימיים באמיתת מציאות ה' יתברך אשר מהם המקור והשפע יוצא מכל הנמצאים בגזרת ה' יתברך."

פה יש ביטוי מרכזי בכל חכמת הקבלה: למעלה מכל ידיעה, שאפשר לדעת איך זה מתפקד – יש גזירה. שלו. רצונו. תפסתם את זה? הוא מישהו! זה לא... איך אומרים אה... איזה מין... מכונה... עולמית. יש מישהו. ולכן למעלה מהכל – יש רצונו. וזה נקרא גזירה...[33]

 

[1] [?4:43]

[2] הרבה מקורות, אני חושב שהידוע ביניהם זה ברמח"ל. גם ר' צדוק, החסידים, "תורת המגיד", "מאור עיניים" משתמשים בביטוי זה שכנראה מבוסס על העץ חיים

[3] [? לא מובן 11:12]

[4] בראשית פרק ב

[5] רש"י בראשית פרק ב

וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:

[6] [מקביל לתורת הקוואנטים]

[7] מקור – לא מצאתי

[8] [אולי הכוונה היא "אין למו מכשול"?]

[9] [מקור אחד מיני רבים (מצאתי גם בספר העיקרים על התפילה ועוד). לקחתי מתוך ספרו של הרב צייטלין:]

ר' יהודה אריה ממודינא; ארי נוהם פרק ט:

קרוב ה' לכל קוראיו מי כד' אלהינו - בכל קראנו אליו - לאלפי רבבות בקשות שונות מבין ומאזין, מביט ומקשיב לכל תחינתם כולם, ולכל אחד עושה כטוב בעיניו, וכן דוד המלך עליו השלום בכל ספר תפילותיו-תהילותיו צוח בכל פסוק: מלכי ואלהי כי אליך אתפלל, אליך ד' אקרא, בשם אלהינו נזכיר, המלך יעננו ביום קראנו, ולא מצאתי שאמר: אתפלל אל חכמתך, אקרא אל בינתך או אל גדולתך ותפארתך.

ואם המקובלים טוענים: האומר שאין לו עסק בקבלה, ואינו רוצה לכוון בתפילתו אלא לבעל האורות, כאשר חשבו רבים, ודאי שייקרא טועה, שאם יבוא אדם לדבר באחד הפשוט בערך בחינתו אל מציאותו, בזולת מציאותו ובחינתו בערך הספירות, נמצא מסלק פעולותיו מכל וכל, כי האין סוף בערך בחינת עצמותו הוא פשוט, ואינו בעל שינויים שישתנה מדין אל רחמים, ושיתפעל אל רצון, וישתנה מרצון אל רצון על ידי התפילה, אם לא בערך בחינתו אל ספירותיו, שהן הן השגחותיו, ועל ידן יהיה שינוי הדין והרחמים

הנה יש להשיב על זה במשל: הרי זה דומה למי שהוא בספינה ביאור, משליך חבל לעמוד או עץ אשר בארץ ומושך בחוזק אל הספינה וכן מתקרב לארץ. ואין הדבר כן, כי הספינה היא המתקרבת במשיכה זו לארץ, והארץ לעולם עומדת. כן התפילה היא החבל הנאחז למעלה ברצונו יתברך, והוא אינו משתנה מרצון אל רצון, אלא המתפלל, שהיה רחוק קודם, הוא המתקרב בתפילתו לאלהיו".

אין צורך איפוא באמצעים ומתווכים, בין שתהיינה ספירות, בין שיהיו מלאכים, כדי להבין ולהשיג על ידי זה דרך הפעולה...

[10] בראשית יח כא

[11] הקדמה שניה לספר גבורות ה' של המרה"ל. וגם בפירושו על המשנה בפרקי אבות "בין השמשות", בספרו דרך חיים עמ' רלג בהוצאת לונדון אם אני זוכר במדויק

[12] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב וראה הפרק על סוגיית הכובד ראש בתחילת השכתוב

/משנה/. אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.

גמרא. מנא הני מילי? אמר רבי אלעזר; דאמר קרא: (שמואל א' א') והיא מרת נפש. - ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא! אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מהכא: (תהלים ה') ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. - ממאי, דילמא דוד שאני, דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא! - אלא אמר רבי יהושע בן לוי, מהכא: (תהלים כ"ט) השתחוו לה' בהדרת קדש, אל תקרי בהדרת אלא בחרדת. - ממאי? דילמא לעולם אימא לך, הדרת ממש, כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי! - אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא: (תהלים ב') עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה.

[13] אין ספק שזהו אחד השיעורים העוצמתיים ששמעתי אי פעם. אווירה של חשמל באוויר. את הדברים הבאים הבאתי לראשונה ללא צנזורה כלל השיעור כהווייתם, כדי להיכנס לראש ולאווירה שהייתה באותו שיעור. אני חושב שזהו הגרעין של תפיסת מניטו את התפילה, והוא מתמודד עם הטענות של התלמידים באומץ רב ובעיקר ביושרה פנימית שהדהימה אותי והיתה נורא חסרה לי. למעשה, כל השכתוב התחיל כעבודת סיכום פרטית שלי, תוך כדי השמטת המון מלל כדי שיהיה נחמד ונעים לקריאה. הקטע הבא כ"כ השפיע עלי, שלאחר שהבנתי את איזה גודל נפל לי לידיים, נכנסה בי קצת ענווה, ועברתי על כל השכתוב מחדש, מילה במילה.

[14] [מקור. לא מצאתי. אולי זה ב"רסיסי לילה". (אמנם לא מדובר על צדיקים אבל זה הכי קרוב)]:

רסיסי לילה אות יא עמ' 12

...וידוע דעיקר התפילה הוא ע"י הרגשת הצער והחסרון, וכמו שאמרו (זח"ג קצה, א) תפלה לעני דמעטפא כל צלותין ובקעי רקיעין, לפי שהוא מתפלל מעומקא דלבא בהרגשת החסרון וזה עצמו מהש"י. דכן מצינו בר' חנינא בן דוסא כאשר היתה תפלתו שגורה, היינו דהיה מיצר לו מאוד חליו של פלוני וצערו, ואז היה פיו נפתח לבקש עבורו עומקא דלבא, וכן כל צער שהש"י שולח ח"ו לאדם בעולם הזה הוא על זה לעררו לתפלה, וכמו שאמרו ז"ל (שמו"ר כא, ה) ועל פרעה הקריב, משל למטרונית שביקש המלך לשמוע קולה. ואמרו (יבמות סד, א) מפני מה היו האבות עקורים, שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים, ועל זה אמרו לעולם יקדים (אדם תפילה לצרה, סנהדרין מד, ב) שנאמר היערוך שועך לא בצר, שיתעורר לתפלה קודם ולא יצטרך לצרה שתעוררנו ח"ו. וכל הגליות והיסורין הוא רק על זה להעלות כל ענייני עולם הזה לרומו של עולם ע"י התפלה, להיות לילה כיום יאיר, כשיהיה זה בשלימות יגלה אור היום דהיינו עולם הבא שדומה ליום [מקביל ללימוד של הרב על הקדמת העולם הזה לעולם הבא]

[15] מצאתי גם מקור אצל ר' אלימלך מליז'נסק:

נועם אלימלך הוספות ליקוטי שושנה

רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם (תהלים קמה, יט) נראה לתרץ על שמתחיל בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, וגם כפל הלשון. לפי שהצדיק אינו מתאווה לשום דבר ברצונו, כי הוא כל כך במדרגתו הקדושה שאין לו תאוה לשום דבר, אך מהיכן בא זה שהצדיק צריך לפעמים לאיזה דבר למזון או למלבוש או לכסף וזהב והדומה להם, זה הוא הכל לצרכי העולם, שהעולם צריכים לכל זה תמיד ומתאוים להם תמיד ומתפללים עליהם, רק שאין כח בידם להיותם נענים בתפלתם מפני שאין כח בתפלתם לעלות למעלה, וכשהצדיק צריך גם כן לאותו דבר ומתפלל עבורו ותפלתו הזכה עולה בלי שום פגע אזי נאחזין כל תפלות ישראל באותה התפלה ונענין כל ישראל בזכותו וזו היא פירוש רצון יריאיו יעשה, פירוש השם יתברך ברוך הוא עושה רצון להצדיק שיהיה צריך לאיזה דבר ויתאוה לה כדי ואת שועתם ישמע כו', שישמע תפלת הציבור ויושיעם

[16] תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א

אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו. א"ה, ויעתר לו - ויעתר להם מיבעי ליה! לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א"ר יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקדוש ברוך הוא ממדת רגזנות למדת רחמנות.

[17] [? 01:09]

[18] תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.

[19] עדיין לא מצאתי מקור ברור. מתחבא איפשהו בפירוש הבעש"ט על ספר בראשית בדף התפילה, לפני פרשת נח. וזה אגב הבסיס לדעה של רוב חכמי הדור הזה כפי שמתבטא בספר "תפילת ישרים" של הרב אדלר, ע"פ הבנתי כמובן. אבל לעניות דעתי זה רק תוצר לוואי של תפילה בכוונה, לא מהותה ועיקרה. א"ק.

בכל מקרה, מספר מקורות הקשורים לנושא:

מאור עינים פרשת נשא

הצטרכות האדם נק' אברי השכינה כב"י כגון רפואה פרנסה ושארי דברים כל דבר הוא אבר מהשכינה ומה שחסר למטה חסר גם כן למעלה כב"י וצריך לבקש רק שיתוקן למעלה ולא יכוין להנאת עצמו כלל ואם יעשה כן ממילא יתוקן למטה גם כן ורפואות הבעל שם טוב נבג"מ היה רק על ידי יחודים שהיה מייחד ומעלה השכינה אל מדת אי"ן וממילא ניתקן למטה גם כן

[20] [ההדגשה היא במילעיל]

[21] [בסאונד הרב דופק על השולחן. כנראה הכוונה לצרכים הטבעיים היומיומיים]

[22] מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ו

וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק.

[23] בראשית פרק ג יד

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

[24] מקור. לא מצאתי

[25] בראשית פרק כה פסוק כז

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:

תרגום יונתן בראשית פרק כה

(כז) וְרָבִיאוּ טַלְיָא וַהֲוָה עֵשָׂו גְבַר נַחְשִׁירְכָן לְמִצוֹד עוֹפַן וְחֵיוַון גְבַר נְפִיק חֲקַל קְטֵיל נַפְשִׁין דְהוּא קָטַל יַת נִמְרוֹד וְיַת חֲנוֹךְ בְּרֵיהּ וְיַעֲקֹב גְבַר שְׁלִים בְּעוֹבָדוֹי וּמְשַׁמֵשׁ בְּבֵית מֶדְרָשָׁא דְעֵבֶר תְּבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ:

תרגום אונקלוס בראשית פרק כה פסוק כז:

(כז) ורביאו עולימיא והוה עשו גבר נחש ירכן (נחשידכון) גבר נפיק חקל ויעקב גבר שלים משמיש בית אולפנא:

של"ה מסכת מגילה פרק תורה אור:

וזה לשון הציוני פרשת תולדות: 'ויצא הראשון אדמוני' (שם שם, כה) סודו מובן, כי היה סיגו דיצחק, וזהו סוד 'ראשית גוים עמלק' (במדבר כד, כ), ועמלק שורש הנחש הקדמוני. רמז לזה כתבו המקובלים כי היה לו דמות נחש על ירכו. ואונקלוס הגר כיוון הסוד 'ידע ציד' (בראשית כה, כז) - 'נחשירכן'. וביעקב כתיב (שם לב, כה) 'ויגע בכף ירכו', רצה הנחש לכנס לפנים כשראה פרצוף אדם הראשון, 'וירא כי לא יכל לו' (שם), ועל[ה] נחש העמוני בתחלת מלכות שאול, והנה הנחש שוכן בירך, כי משם תולדות המלכים, ועל ידו חטא שאול [ו]נטרד. עכ"ל.

של"ה פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור:

וברכים אשר כרעו, גרמו 'ויגע בכף ירך יעקב', סמאל הרשע נגע שם מדה כנגד מדה, ירך מול ירך. כי בירך עשו היה חותם הנחש, כדמתרגמינן (שם כה, כז) נחשירכן, ופירש הציוני (פרשת תולדות, ד"ה ויצא הראשון) נחש ירכן, שהיה חקוק בירך עשו צורת נחש, והארכתי בדרוש הזה פרשת תולדות יצחק (אות כב) עיין שם

מאור ושמש בראשית פרשת תולדות:

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד וגו'. ותרגם אונקלוס על 'איש ציד' - גְּבַר נַחְשִׁירְכָן, וראיתי בציונים על התרגום הזה, שהיה דמות נחש חקוק על ירכו.

שו"ת מנחת יצחק חלק ד קונטרס דברי חפץ :

ופירש דתרגום איש ציד, גבר נחשירכן, שהי' דמות נחש חקוק על ירכו, (עי' פי' יונתן (תולדות כ"ז) שגורס שני מלות, נתש ירכן והיינו כנ"ל לרמז כי הוא מסטרא דנחש כמ"ש הזוהר דפ"ד ע"ג),

[26] [? 15:53]

[27] לא מצאתי מפרש

[28] תהלים פרק כז ז

[29] אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תפלת שמונה עשרה עמוד 584

תניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אגדה, מאי על הסדר זה סדר עולם, לכך מצינו י"ח ברכות של תפלה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו, כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן. כשניצל אברהם אבינו מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מגן אברהם, כשנעקד יצחק על גבי המזבח ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה מיד הביא עליו הקדוש ברוך הוא טל והחיה אותו, לפיכך אמר דוד ע"ה כטל חרמון שיורד על הררי ציון כטל שהחיה הקדוש ברוך הוא בו את יצחק אבינו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה המתים. כשבא יעקב אבינו ופגע בשערי שמים והקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא מיד פתחו מלאכי השרת את פיהם ואמרו בא"י האל הקדוש. כשבא פרעה להמליך את יוסף במצרים בדקו אם יודע בשבעים לשונות בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י חונן הדעת. כשעשה ראובן מעשה בלהה פילגש אביו נקנסה עליו מיתה מיד חזר בתשובה דכתיב וישב ראובן אל הבור אמר רבי יוחנן שחזר בתשובה וחיה,

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תפלת שמונה עשרה עמוד 585

דכתיב יחי ראובן ואל ימות וגו', מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י הרוצה בתשובה. כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר הוציאוה ותשרף ושלחה לו ואמרה הכר נא, מיד הודה ואמר צדקה ממני ונסלח לו על אותו עון, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י חנון המרבה לסלוח. כשמררו המצריים את חיי אבותינו אמר הקדוש ברוך הוא וגאלתי אתכם, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י גואל ישראל. כשנצטער אברהם אבינו בצער המילה בא רפאל ורפאו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י רופא חולים. כשזרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים מיד פתחו מלאכי השרת בא"י מברך השנים. כשבא יעקב אבינו למצרים וראה יוסף ושמעון ונתקבצו הוא ובניו ביחד, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל. כשנתנה תורה לישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצריים בים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י שובר אויבים ומכניע זדים. כשאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב ויוסף ישית ידו על עיניך :שמח ובטח על דבריו של מקום ובשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה לו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י משען ומבטח לצדיקים. כשבנה שלמה את ביהמ"ק מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י בונה ירושלם. כשנושעו ישראל ועברו את הים סוף ואמרו שירת ויושע פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מצמיח קרן ישועה. כשנאנחו ישראל וצעקו לאל ושמע צעקתם כמה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י שומע תפלה. כשעשו ישראל את המשכן וירדה שכינה ושכן בו בין שני הכרובים, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י המחזיר ברחמיו שכינתו לציון. כשהכניס שלמה הארון לפנים ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך וגו' ונתן הודאה ושבח למקום ואמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה וגו', מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים עליהם המקרא ונתתי שלום בארץ, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י עושה השלום. לפיכך כשבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנום בסדר הזה בחכמתם מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך חכם הרזים שנתן חכמה ליראיו שהם בני גוי גדול כמו שאמר להם משה ע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קראנו אליו.

יש גם את מקור דומה בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב

[30] הבעש"ט על התורה, פרשת נח:

מב. זה חסד גדול מה' יתברך שאדם חי אחר התפילה, שלפי דרך הטבע היה לו למות מחמת שמפסיד כוחו, כי נתן כוחו בהתפילה, כל כך, מכח הכוונה הגדולה שהוא

מכוון: (בריש ליקוטים יקרים, צוואת הריב"ש דף ד' ע"ב)

מג. בשם הבעל שם טוב ז"ל, שאמר שנס גדול הוא כשאדם חי אחר התפילה, שלא יצאה נשמתו מגודל הדביקות: (שפתי צדיקים פרשת בשלח)

[31] תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לט עמוד ב

גמ'. ורמינהי: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם! אמר רב יהודה, הכי קאמר: כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו - מטיבים לו, ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה. מכלל, דהנך אפילו בחדא נמי? אמר רב שמעיה: לומר, שאם היתה שקולה - מכרעת. וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו - מטיבין לו? ורמינהו: כל שזכיותיו מרובין מעונותיו - מריעין לו, ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו - מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה! אמר אביי: מתניתין, דעבדין ליה יום טב ויום ביש. רבא אמר: הא מני? רבי יעקב היא, דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא

[32] שמואל א פרק א

(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְקֹוָק וּבָכֹה תִבְכֶּה:

[33] [סוף דבר:

עם כל רצוננו ותפילותינו. חשוב לזכור. כדברי הרב אשכנזי זצ"ל, בתחילת השיעורים כשפירש את דברי ר' צדוק: "רק הקב"ה יודע כיצד מנהיג עולמו". והגאולה, הכללית והפרטית של כל אחד ואחד - כרצונו. דבר שאומרים בקדיש בכל יום, אך נוטים לשכוח:

"יתגדל ויתקדש שמיה רבה. בעלמא די ברא, כרעותיה".

והבן זה היטב. א"ק.]

 

הוספת תגובה