שיעור של מניטו על פרשת נשא שנמסר בשנת 1993

תרגום: אברהם כליפא

 

בשבת נקרא את פרשת נשא, שהיא הפרשה השנייה של ספר במדבר. הפרשה הראשונה הוקדשה לספירת בני ישראל...

[...][1]

 

 

יתרו כהן מדין

קהל: ... באותה התקופה, כאשר אומות העולם היו מסביב לעם ישראל, האם שבע מצוות בני נח היו בתוקף, והאם העובדה שבני ישראל קיבלו את התורה שינתה משהו עבור שאר אומות העולם?

מניטו: אתם זוכרים שלמדנו את העניין של יתרו. בנוגע לסיפורו של יתרו, בפרשת יתרו בפרק יט, התורה אומרת שבמשך כל זמן שהותו של משה אצל יתרו, ארבעים שנה במדיין, משה נחנך כל החכמות של העת העתיקה שלפני התגלות התורה. אומר על יתרו כמה משפטים קצרים: יתרו הינו צאצא של אחת השושלות שיצאו מאברהם, שחוה חוויה דומה לזו של אברהם – ראוי היה שנלמד לפרטים את הפסוקים המספרים זאת. הוא חיפש את האמת דרך כל "הדתות" של תקופתו, המדרש שאני מצטט לכם כאן אומר כל "העבודות זרות" של התקופה ההיא, הדתות הפגאניות.

סוגריים קצרות: יש לזכור שכל השושלות של צאצאי אברהם הלכו מהר מאוד לאיבוד בפגאניזם המקומי שלהם למעט השושלת שעוברת דרך יצחק. מפורסם שלאברהם היו שני בנים, ישמעאל מהגר ויצחק משרה, אך פחות מפורסם מה שהתורה אומרת על כך שבסוף ימיו הוא הוליד ילדים נוספים; בייחוד אחד מבניו שנקרא בשם 'מדין'[2]. העם של מדין, הקשור להיסטוריית עם ישראל מזמן התנ"ך בצורה מאוד ישירה, אגב גם הוא באמצעות יריבות של הזהות, הפך להיות עם פגאני. יתרו היה הכהן הגדול של מדין.

סיפור זה המובא במדרש, מאוד דומה – מעין אב טיפוס – למה שרבי יהודה הלוי כותב במבוא לספר הכוזרי. אני לא יודע אם אתם זוכרים במה מדובר: מלך כוזר מחפש אחר האמת; הוא מקבץ את כל הדעות, הדוקטרינות, של ימיו, על מנת לבחון איזו יותר קרובה לאמת. כפי שאתם יודעים, בסופו של דבר רוב הכוזרים התגיירו. היה עליהם לבחור בין הנצרות לבין האסלאם – יש לכל הסיפור הזה סיבות היסטוריות-חברתיות: ממלכת כוזר – שהייתה ממלכה טטרית, שבטים המשתייכים לזהות הטורקית – היו תקועים בין האימפריה הנוצרית בצפון והאימפריה המוסלמית בדרום. בשל סיבות פוליטיות חשובות מאוד, היה עליהם לבחור לכרות ברית או עם הנוצרים או עם המוסלמים. לבסוף הם החליטו להתגייר ליהדות, לא נוצרים ולא מוסלמים. זה החזיק כמה זמן, לאחר מכן ממלכת כוזר נכבשה על ידי הצד המוסלמי, ורוב הכוזרים המירו דתם לאסלאם, פעם נוספת, אבל הרבה מאוד נשארו יהודים. הכרתי כמה מהם, הם מאוד – איך אומרים? – שוביניסטים, יש להם מין גנדרנות של אליטיזם[3]: הם לא מתחתנים עם יהודים... הם יהודים! אני חושב שיש מהם הרבה מאוד בארץ, והם מתחילים להתחתן עם יהודים ולהתערבב... אבל במשך מאות בשנים הם שמרו על זהותם הטטרית המקורית. אבל הם יהודים במאה אחוז.

אני חוזר לשאלתך: המדרש אומר שיתרו התנסה בכל העבודות זרות של זמנו, ודחה אותן אחת אחרי השנייה; כולל העבודה זרה של מדין; לכן עמו החרים אותו, בודד אותו. איך אנו יודעים זאת? כאשר משה מגיע אל יתרו, התורה מספרת שאחת הבנות של יתרו הייתה רועה את הצאן. שואל המדרש: איך אין ליתרו כהן מדין רועים כדי לרעות את צאנו? מסביר המדרש שהוא הוחרם על ידי עמו כיון שהוא דחה את העבודה זרה שלהם. לכן מה שצריך להבין הוא שיתרו נמצא במצב זהה למצבו של אברהם, שדחה כל העבודות זרות, והיה אם כן פנוי להתגלות של האמת. עם כל זאת, יתרו עדיין היה בשלב של דחיית העבודות זרות, ומשה לא הצליח לשכנע אותו באמיתת ההתגלות לאברהם.

 

 

המונותאיזם הטבעי

אני פותח כאן סוגרים, ואתם תגידו לי אם זה מספיק ברור, כי צריך הרבה זמן כדי לחדד את מה שאני רוצה לומר: יש דת טבעית מאז אדם הראשון, שהיא הדת של ההכרה בא-ל יחיד בורא העולם, אלא הוא נודע רק באמצעות חוקי הטבע. כלומר היה הפגאניזם של הפוליתאיזם לסוגיו, אבל הייתה מסורת של מונותאיזם של באים בסוד הא-ל היחיד, הידוע כבורא עולם והמנהל את היסטוריית העולם באמצעות חוקי הטבע. זה המונותאיזם שנשמר עד מלכי-צדק, שפגש את אברהם. מי שמכיר את הפסוקים, זוכר שבדו-שיח שבין מלכי-צדק לבין אברהם מופיע הבדל זה: יש מונותאיזם טבעי[4], מונותאיזם של הטבע[5] – הקב"ה, בורא העולם, ומשגיח עליו אך ורק באמצעות חוקי הטבע. זה הדאיזם של הפילוסופים אגב, לפחות זו חוויה מאוד קרובה. לעומת זה, ההתגלות אל אברהם נמצאת מעבר להתגלות של 'א-להים' – הא-ל הבורא המנהל את העולם לפי חוקי הטבע – אלא זו התגלות של 'ה' (שם הויה)', המגלה את הערכים המוסריים, לקראת העולם הבא. יש אם כן הבדל מהותי בין שני סוגי מונותאיזם אלו. הבאתי לכם את הדו-שיח בין מלכי-צדק לאברהם: מלכי-צדק מכיר 'אֵל עֶלְיוֹן'[6], שרגילים לתרגם le Dieu suprême.

שימו לב שזה מאוד שונה מ-"האל העליון" של המהפכנים של המהפכה הצרפתית. הישות העליונה של המהפכנים הייתה התבונה שהועלתה לדרגה של אלוהות. זה מושג מאוחר.

אבל נחזור למלכי-צדק: התורה אומרת 'אֵל עֶלְיוֹן'; דהיינו במונותאיזם זה מכירים בכך שהבורא הציב היררכיה של מתווכים אלוהיים על מנת לנהל את העולם באמצעות חוקי הטבע. אבל יש 'אֵל עֶלְיוֹן', שהיה ידוע לבאים בסוד המונותאיזם. הפוליתאיסטים היו עובדים לכל האלילים המתווכים, ואילו הבאים בסוד המונותאיזם היו מכירים אך ורק בעבודת ה'אֵל עֶלְיוֹן', שמוגדר על ידי מלכי צדק כ-"קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"[7]. שוב, זו ההכרה בריבונות של האל הבורא, אך באמצעות חוקי הטבע. אתם מבינים מדוע זה נופל באופן מתמיד אל הפגאניזם; משום שזה נופל אל הנטוריזם[8] – הטבע מוצב כאלוהות. זו הסכנה של המונותאיזם הטבעי הזה, ה' הידוע כבורא העולם אבל שמנהל אותו דרך חוקי הטבע.

אני פותח סוגריים קצרות כדי להדגיש את חשיבות הבעיה, ולאחר מכן נחזור להגדרה של אברהם בדו שיח עם מלכי צדק: חוקי הטבע משליכים לדטרמיניזם – עבורנו המודרנים זה מובן מאליו, זה כבר התבסס בתודעה של התרבות הרומית. חוקי הטבע עיוורים, אימפרסונאליים. לכן הדאיזם הזה של האל המנהל את העולם באמצעות חוקי הטבע, עלול באופן מתמיד לזהות בין הטבע לבין האל – כבר מזהים באופק את הפילוסופיה של שפינוזה. דהיינו, איבוד התפיסה של הקשר האישי האינדיבידואלי: בין בורא העולם, לכל אדם ואדם בעל תודעה חופשית ופרטית. זה נמחק לגמרי. אתם מבינים איך סוג דאיזם מונותאיסטי נטוריסטי זה, נופל אל תוך הפגאניזם באופן סיסטמתי.

עם כל זאת, לאורך כל הדורות עד אברהם, היו באים בסוד המונותאיזם הזה, ששמרו על טוהר היחס אל הא-ל היחיד 'אֵל עֶלְיוֹן'; בלשון פגאנית 'א-להי הא-להים'. במפגש עם אברהם, נראה שהניסוח שאברהם מציב למלכי צדק הוא "י-הוה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"[9]. אם אפשר לומר כך – על מנת לפשט את העניין ואתם תגידו לי אם זה מספיק ברור – המונותאיזם שתיארתי, מכיר את הקב"ה רק בתור א-להי העולם הזה, הא-ל שברא את העולם הזה. לעומת זה, ההתגלות אל אברהם היא שבורא העולם הזה הוא זה שלאמיתו של דבר רצה בעולם הבא. כאשר השם 'י-הוה' מופיע בהתגלות, פירושו מתוך צפייה לעולם הבא. כאשר זה 'א-להים', זה מתוך צפייה לעולם הזה. ההבדל הגדול הוא תורת א-להים או תורת ה' – אתם רגילים למונחים אלו שמאפיינים את ההתגלות אל עם ישראל, זה הקב"ה שמתקשר לכל פרט ופרט מתוך צפייה לעולם הבא. ואילו המונותאיזם השורר מסביב לעם ישראל, הלא הוא המונותאיזם השמי, שמכיר באל יחיד בורא העולם ומשגיח על העולם באמצעות חוקי הטבע. אני מקווה שהצלחתי להראות לכם באופן סכמתי עד כמה אין שום קשר בין שני מונותאיזמים אלו: האחד הוא המונותאיזם של יחידות[10] הבורא – שאנו מוצאים גם באסלאם; אם יש אל, יש אחד בלבד, יחיד. לעומת המונותאיזם של ישראל – המתחיל עם אברהם ועובר דרך יצחק ויעקב, ולא דרך שום שושלת אחרת של אברהם – הוא המונותאיזם של האל האחד[11], "ה' אחד", ולא רק "ה' יחיד". אני סוגר סוגריים אלו.

במפגש הזה שבין משה ליתרו, ואני מזכיר לכם שיש ליתרו חוויה דומה לזו של אברהם: הוא שובר את הפסלים, דוחה את כל העבודות זרות, ואם כן, הוא פנוי להתגלות של י-הוה. אנחנו לומדים שבמשך ארבעים השנה שבהם משה היה במדין אצל יתרו, משה לא הצליח 'לגייר' – אם אפשר לומר כן – את יתרו למונותאיזם של י-הוה. ואילו במעמד הר סיני, יתרו הבין שיש משהו אחר מן המונותאיזם הטבעי, ואז יתרו בא להצטרף למשה על מנת 'להתגייר' לזהות ישראל.

 

 

תורת בני נח

כאן אני מתחבר לשאלה שלך גב' וסאל: אדבר בקצרה בעניין בני נח. למדתי רבות את הנושא, כמובן באמצעות משנתו של הרב אלי בן אמוזג, והייתי רוצה לבודד נקודה מסוימת, כדי לענות לשאלה. כאשר יתרו מגלה שקיימת אמת מעבר למונותאיזם הטבעי, הוא לא יכול להישאר מחוץ לה. כוונתו של הרב בן אמוזג כאשר הוא ייסד את התנועה של בני נח, הייתה לענות לצרכים הרוחניים של אלו שדחו את העבודה זרה, אך לא הצליחו להגיע להתגלות של ישראל. והנה, הדוגמה של יתרו, ואנחנו לומדים זאת מתחילת הפרשה, "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ", רש"י שואל "מה שמועה שמע ובא ונתגייר"?. זה לפי המקור בגמרא (זבחים קטז, א), אבל רש"י לא מציין 'ונתגייר' מסיבות פרשניות. תפתחו את הפסוק הראשון של פרשת יתרו (שמות יח, א):

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן [שהיה הכהן הגדול של] מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ

זה מה שהוא שמע, שהוא הבין מכל המאורעות של יציאת מצרים. מה שהשם בורא עולם באמצעות חוקי הטבע עשה עבור משה ועם ישראל. והתורה אומרת:

כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

אתם רואים את הפער בתוך הפסוק.

מיד נראה מה שאומרת התורה, כדי שנבין שלאחר כל המאורעות של יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק ומעמד הר סיני, ולכן התגלות התורה בהר סיני, יתרו הבין שיש משהו מעבר. המקור נמצא בגמרא. פסוק ח':

וַיְסַפֵּר [סיפר, הסביר] מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם

סוגריים קצרות: קיימת אצל מחברים מסוימים נטייה להסביר את מאורעות יציאת מצרים באמצעות המנגנונים של חוקי הטבע. זו ההתנהגות של יתרו, הוא תופס שמדובר באירוע חשוב, אבל עבורו אין זה מעבר להתרחשות יוצאת דופן של חוקי הטבע. למשל, ישנם הרבה מאוד יהודים שמקבלים שאכן הייתה התערבות של הקב"ה ביציאת מצרים, אבל באמצעות חוקי הטבע. הרבה פעמים שמעתי אנשים מאוד אדוקים שאומרים כך; זה משום שהם לא מצליחים להתרומם לאמונה ב-"י-הוה א-להי אברהם", אלא הם נעצרים ב-"א-להים, בורא העולם". לבוא ולומר שסך הכל, משה, שהיה חכם גדול, ידע בדיוק מתי יהיה ליקוי לבנה וגאות הים שאפשרו לו את מעבר ים סוף ביבשה. אתם רואים סוג חשיבה זו, ילדותי לגמרי. שליקוי לבנה ומעבר ביבשה יעמדו ביסוד של ההיסטוריה של מונותאיזם של התנ"ך באנושות כולה. אני לא יודע אם אתם תופסים את השטחיות של זה. זו המנטליות הנטוריסטית[12].

כך אומר הפסוק: משה הצליח לבסוף לספר לחותנו "כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם". הייתה התערבות מעבר לחוקי הטבע, שגרמה לחוויה הזו בהיסטוריית עם ישראל, שתישאר המודל של האמונה עבור כל מאמיני התנ"ך מחוץ לעם ישראל – הנוצרים או המוסלמים עם הקוראן – שניתן להיגאל מן השעבוד לחוקי הטבע. זה תחילת האמונה המונותאיסטית התנכ"ית העברית, כפי שהיא הופצה בקרב כל העמים האחרים.

עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְ-הוָה.

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ

ישנם שני פירושים למילה "וַיִּחַדְּ": רעד מרוב שמחה – מלשון חדווה. או רעד מרוב פחד, "חדודין חדודין"[13]. כלומר, יתרו נאחז ברעדה, זה הולך בכיוון הביטוי "חיל ורעדה" של הפילוסוף הפרוטסטנטי[14].

עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הוָה לְיִשְׂרָאֵל

אתם רואים: יתרו מגלה כאן מה המשמעות ש-'י-הוה' הוא עבור בני ישראל.

אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.

וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְ-הוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם

יתרו מכיר בזה שמעבר ל-'א-להים' יש 'י-הוה', שהוא הא-להים.

זה העניין: ניתן להיות מונותאיסטי באמצעות תורת בני נח, כפי שהיה יתרו עד פגישתו עם משה. אבל ברגע שיתרו נחשף למאורע ההתגלות של "י-הוה", הגמרא (זבחים קטז, א) מביאה שלוש דוגמאות של החוויה הזו של יתרו: קריעת ים סוף, מלחמת עמלק ומתן תורה. ברגע שיתרו חווה את המאורעות בתוך המציאות, שגורמים לו להבין שיש דבר מעבר לחוקי הטבע, הוא לא יכול להישאר בחוץ, לכן הוא מגיע כדי להצטרף אל משה. זה מה שקרה לתנועת בני נח שרצה הרב אלי בן אמוזג לייסד מחדש. הרב אלי בן אמוזג – אומר לכם כמה מילים עליו מפני שהוא היה אדם גדול מאוד של המאה הקודמת – היה רב באיטליה ממוצא מרוקאי. יום אחד, כומר צרפתי מהעיר ליאון בשם אימה פלייר – הוא עוד לא היה כומר אלא תלמיד בסמינר – שהיו לו שאלות על לימודי התיאולוגיה שלו והיה מוטרד ממה שהכנסייה הייתה מלמדת אותו על עם ישראל, החליט להתקרב לקהילה היהודית. הוא נכנס לבית הכנסת בליאון בזמן 'כל נדרי'. הוא ראה המחזה זה – יום כיפור בבית כנסת – ועשה עליו רושם עז. הוא התחיל לחפש, והגיע לרב בן אמוזג. הוא רצה להתגייר. הרב בן אמוזג שכנע אותו לייסד תנועה של בני נח עבור הלא יהודים, משום שישנם הרבה מאוד לא-יהודיים שכבר נמצאים בחוויה הזו של דחיית העבודה זרה של דתם הכאילו תנכ"ית. הידיעה שהאמת בישראל, אבל שהם עצמם לא מישראל ואינם יכולים להיות מישראל – מפני שהאופן שלהם להיות אדם אינו תואם את האופן היהודי להיות אדם; וזו דרמה. אנשים מאומות העולם שיודעים שהאמת בישראל, דוחים את העבודה זרה של אומתם, אבל אינם יכולים להיכנס לעם ישראל.

אספר לכם מעשה שקרה במעיינות, אולי כבר ספרתי לכם. הוותיקים של מעיינות זוכרים את הסיפור הזה: לפני הרבה מאוד זמן, הגיע אלי כומר שגילה שהאמת נמצאת ביהדות והוא החל ללמוד יהדות. לבסוף הוא לא התגייר, אבל רצה בכל זאת להיות ישראלי. הוא מורה דרך – כך הוא מתפרנס, והוא מאוד מיודד עם היהודים ומדינת ישראל, יש לו עכשיו תפקיד בכיר בהיררכיה של הכנסייה הקתולית, שהפקידה בידיו מוסד של לימודי יהדות לכמרים נוצרים. כומר זה – ולא אומר לכם מה שמו משום שהוא גר בירושלים – נכח בהרצאה שנתתי לנוצרים בשנת 1967, לפני המבול... בסוף ההרצאה הוא ניגש אלי וביקש את רשותי לקחת את הרצאה זו כנושא התזה של הדוקטורט שלו בתיאולוגיה, משום שהוא גילה שיש מה לחפש שם. אכן זה היה הנושא של התזה שלו, היא אגב תורגמה למספר שפות, ולבסוף הוא למד יהדות ונשאר כומר, אך החליט להיות ישראלי ולחיות בירושלים. הוא הגיע למשרדי בירושלים, ואמר לי: הנה אני ישראלי. אני מספר לכם את זה כדי שתבינו את ממדי הבעיה – והוא הסביר לי מדוע הוא לא יכול להיות יהודי למרות שהוא ידע שתורת ישראל היא האמת, אבל הוא יישאר נוצרי. כומר אחר אמר לי פעם: לא עוזבים את אימא, והאימא זו הכנסייה.

באחד המחזורים של מעיינות, ביקשתי ממנו לבוא להציג את מצבו, כדי להסביר להם את הבעיה הזו, שיש אנשים טובים שלא יכולים להפוך להיות ישראל. לפי הרב בן אמוזג מה שמתאים להם, זה תורת בני נח. הוא מספר להם את הסיפור שלו, ותלמיד אחד שואל אותו: אני לא מבין, מה באמת מונע ממך להיות יהודי? הכומר עונה – הוא היה אלזסי: אני אוהב לאכול 'שוקרות'[15]. התלמיד, שגם היה אלזסי, שואל אותו: אבל יש שוקרות כשרה! עונה הכומר: בני, אתה לא יודע מה זה שוקרות... מה אתה אוכל שוקרות כשרה...

סיפור זה מאיר היטב את העניין: הקב"ה ברא בני אדם שאוהבים לאכול שוקרות, ולכן הם אינם יכולים להיות יהודים. אז מה יעשו עם האמת? עבורם יש תורת בני נח.

אלא שיתרו הוא הבן נח יוצא דופן: אחרי שהוא מגלה שהאמת בישראל, הוא לא יכול להישאר מחוץ לו. אני מרגיש שזה מה שקרה לאימה פלייר עצמו; כפי שאמרתי לכם, למדתי לעומק מקרה זה. הרב בן אמוזג ביקש מפלייר לייסד את התנועה של בני נח עבור כל אותם נוצרים נטולי-נצרות שלא יכולים להיות יהודים, כי צריך להיות יהודי כדי להיות יהודי – תשאלו את 'החזית הלאומית'[16] הם יסבירו לכם... – בסוף חייו אימה פלייר היה אומלל. הוא היה כמעט המורה הרוחני של הקהילה הרפורמית של רחוב קופרניק בזמנו. הוא היה נותן את שיחות המוסר הטובות ביותר אצל לואי ג'רמאן לוי. והוא היה מחזק את היהודים להיות יהודים... אבל הוא עצמו, ביקש בסוף ימיו להיקבר לפי מסורת הנצרות ומסורת היהדות. הוא נשאר באמצע; אני חושב שזו דרמה.

וכך אני מסביר זאת לעצמי: יש אנשים שכאשר הם יודעים שהאמת במקום מסוים, הם לא יכולים להישאר מחוץ לו.

אני עובר נושא, אבל אני לא באמת עברתי נושא: ייסוד הפוליניזם[17]. במצב רגיל, צריך היה להיות תורת בני נח מסביב ליהדות, עבור האומות הלא יהודיות. והנה התגובה של הפולניזם הייתה להמציא פסדו-זהות 'ישראל' עבור הגויים. דיברתי הרבה מאוד על זה עם נוצרים, שאומרים לי: אנחנו ישראל. אני אומר להם: אבל אינכם יהודים! הם עונים: אנחנו היהודים האמתיים. זה סמלי עבורם, זה מיסטי, זה מיתי. זה מה שהסן-פול שלהם נתן להם: אתם נשארים גויים, אבל נטביל אתכם בתור 'ישראל'. משום שהם לא מסוגלים לומר לעצמם: אנחנו מחוץ לבית הכנסת האמתי; אז הם בכנסייה. הבנתם מה שרציתי לומר?

זה היה עבור שאלתך: באופן כללי, החלופות הינן או להיות יהודי של התורה, או בן נח או עובד עבודה זרה. נראה שיש בטבע האנושי, סירוב להישאר על סף הדלת. תורת בני נח אף פעם לא צלחה מבחינה סוציולוגית, לפחות עד זמננו – אוסיף בהמשך – בגלל נטיית הטבע האנושי, שהוא גובל בגאווה נרקיסיסטית, הרצון להיות בתוך הבית ולא על סף הדלת. זה ברור מה שאני אומר?

עם כל זאת, יש בארצות הברית קהילות חזקות של בני נח, נוצרים לשעבר. הם עשרות אלפים – הם קצת מופעלים על ידי חסידי חב"ד – ומקיימים את שבע מצוות בני נח, מבלי להיות יהודי באמת, אבל כבר לא נוצרי. זו אולי תופעה מיוחדת לאמריקה, אני לא יודע אם זה יפרוץ בעולם, יתפתח; היו ניסיונות למסד זאת בצרפת, זה לא תופס. צרפתי רוצה להיות או באמת ישראל או גוי. אבל בן נח, זה לא מדבר אליו. מעבר לכל זה, יש גם מוסדות פילוסופים של אינטלקטואלים זה משהו אחר.

 

 

מלחמת עמלק

האם ישנה שאלה נוספת?

קהל: קריעת ים סוף ומתן תורה היו ניסים, התערבות של הקב"ה, אבל מדוע מלחמת עמלק היא גם חלק מהם?

מניטו: משום שזה מתקשר להיסטוריה של עם ישראל. אציג את השאלה באופן כללי יותר: זה מתקשר לסוד של התמדת קיום עם ישראל. האנושות חסרת ריסון נגד הזהות ישראל מעת היוולדה, מזה 4000 שנה, דרך כל העמלקים שהופיעו לאורך ההיסטוריה, והנה עם ישראל הוא המנצח. זה לא יכול שלא לגרום להכות בתדהמה את האנשים הכנים. אלו שלוש חוויות השייכות לממד שונה: בן אדם למקום, בן אדם לחברו ובן אדם לעצמו.

יש אנשים רגישים לזה שניתן להיגאל משעבוד חוקי הטבע – קריעת ים סוף. אחרים סבורים שניתן להיגאל מן האנטישמיות – עמלק. שהקב"ה מגלה את תורת אמת לבני אדם, שהקב"ה מדבר עם בני אדם, וזה קורה בעם ישראל. ובזה מאמינים הנוצרים! הרי המנטליות הפגאנית גורמת לכך שהפירוש של "הקב"ה דיבר עם האדם" הוא: הקב"ה הפך להיות אדם. אני לא יודע אם זה ברור. עבור היהודים, מכיוון שאנחנו עברים, אנחנו יודעים שהקב"ה מדבר עם האדם, אבל זה הקב"ה שמדבר עם האדם, והאדם הוא אדם והקב"ה הוא הקב"ה. אבל עבור גוי, מה זה אל שמדבר עם האדם? אל-אדם.

זה מזכיר לי, אני לא יודע אם דיברתי אתכם על זה: אני זוכר שמיד לאחר המלחמה, הסטודנטים הנוצרים היו מזמינים אותנו – הסטודנטים היהודים – למפגשים של "לימודים תנכ"יים". פעם אחת, הגיע תורו של הרב ג'איס להרצות, שהיה רבה הראשי של פריז. אני לא יודע אם יש ביניכם אנשים שהכירו אותו, הוא היה אדם 'שלם'. במהלך ההרצאה שלו נגד הרעיון של אל-אדם, הוא אמר מתוך התלהבות – וכל האולם התלוצץ מצחוק, אבל הם הבינו היטב למה הוא התכוון: "איך הם יכולים לסגוד לאל שעושה קטנים??" ככה ממש! אל בלגי; מאנקן פיס[18]... לזה בסופו של דבר הנצרים סוגדים, לאל שמסגל לעצמו את הטבע האנושי עד כדי כך. אמנם הוא לא מתחתן.

קהל: הבתולה?

מניטו: נכון – דהיינו, הוא לא נושא אישה. אני לא יודע אם זה שייך לנוירוזה או פסיכוזה, אבל זו אובססיה. ישנה אובססיה רבתי ביחס למין במיתוס הנוצרי. בדרך כלל, אנשים שחושבים את עצמם לאל לא מתחתנים, ואין להם אם, וגם אין להם אב כמובן...

זו הבעיה: צריך להבין שהעברים הם עברים, והגויים הם גויים. האמונה של הגויים היא שאם הקב"ה דיבר בהר סיני, הוא נעשה אדם. לקח לי הרבה זמן להבין דבר זה: יהודי לא מסוגל להבין איך זה מתרחש בראש של הגוי, וגוי לא יכול להבין איך זה מתרחש בראש של יהודי, מלבד מקרים יצאי דופן. יש דו-שיח אפשרי, אבל אני רוצה להוסיף: אל ליהודים לזלזל באמונות הגויים; הם בנויים באופן שונה. אני לא יודע אם זה ברור מה שאני אומר. עד כאן בנושא הזה.

לפני שנמשיך נקרא את פסוק ג':

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְ-הוָה מִן הָהָר

פסוק זה מדגים בצורה מדויקת מה שלמדנו לעיל: משה היה מסוגל לעלות עד המדרגה "א-להים" ואז "י-הוה" קרא לו לעלות.

אגב, במזמור של שבועות לפי מסורת הספרדים, מופיע הפסוק הבא (תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱ-לֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְ-הוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח. כלומר צריך להצליח לעלות עד המדרגה 'א-להים' כדי להיקרא על ידי 'י-הוה'. תפסתם את ההבדל?

 

 

מה זכותם של ישראל במעמד הר סיני?

אנחנו נלמד גמרא – שכבר למדתם אבל נחזור עליה – על הנושא הבא: עם ישראל מגיע למרגלות הר סיני, והקב"ה יתגלה אל עם ישראל. זה מאורע מסוג אחר מאשר נבואה פשוטה משום שזה מאורע – התיאולוגים משתמשים במילה מעט ברברית: תיאופאניה – של התגלותו של הקב"ה, שעוברת את הנבואה הרגילה; הקב"ה מתגלה לכלל אנושי. יש כאן דבר הרבה יתר נעלה מנבואה, ואנסה להסביר מדוע: הקב"ה מתגלה באמצעות הנבואה רק אל בני האדם שמסוגלים להיות נביאים. ואילו כאן היה דבר נוסף: אם העם צריך את משה כנביא, זה אומר שהעם לא במדרגה להיות נביא כמשה. והנה הקב"ה מתגלה אל העם הזה למרות זאת. לכן ההתגלות של הקב"ה לכלל ישראל, למרות שהוא לא במדרגה של משה, זהו מאורע של תיאופניה שעובר את הנבואה הרגילה. בין היתר, בזמן המאורע הזה של התגלות הקב"ה בהר סיני, כל העברים נעשו נביאים, בעשרת הדיברות. אבל יש דבר נוסף: הקב"ה מתגלה לכלל העם ולא למשה בלבד. למדנו בפעם אחרת, ולא אחזור על זה, שהסיבה שבגללה הקב"ה התגלה על הר סיני, הייתה אישרור שליחותו של משה כנביא של התורה. זה למדנו בפרק יט.

השאלה שאני רוצה לשאול היא השאלה הבאה: במה יש זכות לעם ישראל על זה שהוא הסכים להתגלות של הר סיני? אם אנו מבינים היטב במה מדובר, לא הייתה להם ברירה אחרת: אם הקב"ה מתגלה, החירות נעלמת. אם כן, במה יש לישראל זכות בזה שהם הסכימו כאשר הקב"ה מציע להם את התורה? הרי כאשר הקב"ה מציע את התורה, הוא מתגלה לישראל, אבל ההתגלות של הקב"ה לישראל מסירה את החירות של האדם; לכן היכן הזכות? הבנתם את השאלה?

נקרא את פסוק יז':

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱ-לֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר

הגמרא מפרשת את המילה "בְּתַחְתִּית" עם משמעות עמוקה יותר מן המשמעות הפשוטה: "בְּתַחְתִּית הָהָר" משמעתו למרגלות ההר, אבל הגמרא מבקשת לקרוא את הפסוק כאילו כתוב "תחת ההר". כך אומרת הגמרא (שבת פח, א):

ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.

יש כאן לימוד חשוב מאוד: מדוע אנחנו צריכים לדעת שהם התאספו למרגלות ההר? משום שלאמיתו של דבר התרחש שם מאורע על-טבעי: ההר הורם מעל לראשם והם עמדו תחת ההר. זה מה שאומר רב אבדימי בר חמא. גיגית זה המיכל שבו עושים את הכביסה. הגמרא אומרת בצורה ברורה: לא הייתה להם ברירה אחרת מאשר להסכים!

יש על זה ביאור עמוק מאוד של המהר"ל: עבור עם ישראל, התורה אינה דבר שניתן להסכים או לסרב לקבל. זה התנאי העצמי של הזהות שלנו. כלומר, אם אנחנו תואמים את המהות שלנו שהיא התורה, מוטב; ואם לא, נעלמים. וההיסטוריה מורה שרק בני ישראל שנשארו נאמנים לתורה התקיימו לאורך המאות והציוויליזציות. כל החלקים של עם ישראל, אשר בצורה זו או אחרת נפרדו מן התורה, בסופו של דבר נעלמו. דבריי ברורים. צריך להבין זאת היטב: בכל דור ודור, ההלכה קובעת שכל היהודים הם יהודים, אפילו אלו שהם לא "יהודים של התורה". זה מבחינת ההיסטוריה של כל עידן ועידן. לאורך ההיסטוריה הכללית של עם ישראל, מתברר שכל היהודים שעזבו את התורה נעלמו כליל. אי אפשר להכחיש באופן סכמתי ארבעת אלפים שנה של ניסיון. זהו הסברו הראשון של המהר"ל.

אבל אני בעיקר רוצה להדגיש זאת: אי אפשר לומר 'לא'. זה מה שהתלמוד אומר: או שאתם מקבלים את התורה או שאתם נעלמים, תיקברו כאן. אם כן היכן הזכות? [...][19] הרי אם הקב"ה מתגלה, הבחירה נעלמת. גדולתם של הנביאים היא שהם נמצאים במדרגה שבה למרות שהקב"ה מתגלה אליהם, הם נשארים בעלי בחירה. אבל במעמד הר סיני, אציין את הביטוי של המדרש: בפני המלך, העבד אינו חופשי. אם המלך נוכח, כולם משותקים. לכן המלך מסתתר על מנת שנחשוב שאנחנו חופשיים. ולכן עצם ההתגלות מחייבת הכרח זה. לכן היכן הייתה זכותם של עם ישראל? הזכות של עם ישראל הייתה להגיע להר סיני, כאשר הם ידעו מה חיכה להם שם. יש מהלך שלם מיציאת מצרים ועד הר סיני, שבו עם ישראל הולך אחרי משה, עד – מה שהייתי מכנה – 'המארב'[20] של הר סיני. הם ידעו היטב מה שהולך להתרחש בהר סיני, שהקב"ה יתגלה. ולכן הם אמרו "כל אשר דיבר ה' נעשה" עוד לפני ההתגלות.

 

 

הסברו הראשון של המהר"ל

הנה ההסבר שמציע המהר"ל, לזה רציתי בעיקר להגיע: התורה אכן כפויה, אבל היא כפויה אך ורק על מי שמוכן לקבלה באופן חופשי. זה מה שצריך להבין. כלומר, לא כופים את התורה על מאן דהו, אלא היא כפויה רק על מי שהיה מוכן לקבלה מרצונו החופשי. החלק של עם ישראל שיצא ממצרים הגיע מרצונו החופשי עד הר סיני, על מנת שיכפו עליו את התורה.

שתי דוגמאות, אחת של המהר"ל ואחת שאני רוצה להקדים: בברית בין הקב"ה לאברהם, זה הקב"ה שכרת ברית עם אברהם, לא אברהם שכרת ברית עם הקב"ה. צריך לקרוא היטב את הסיפור של אברהם, והסיפור ברור מאוד: הקב"ה מתגלה לאברהם כדי לכרות אתו ברית. אבל הוא לא נגלה למאן דהו, הוא נגלה אל אברהם שהיה מוכן להיבחר על ידו. יש מהלך שלם של אברהם עד הנקודה שבה התורה מתחילה לספר על אברהם, ואומרת שהקב"ה נגלה אל אברהם על מנת לכרות אתו ברית. חשוב מאוד להבין: אם האדם הוא זה שבוחר לכרות ברית עם הקב"ה, זה אקראי, משום שזה תלוי במקריות של המוטיבציות של החירות האנושית; יום אחד אני בוחר, יום אחר אני לא בוחר. לעומת זה אם הקב"ה הוא זה שכורת את הברית, זה בלתי הפיך ונצחי. מוסיף המהר"ל, וזה חשוב מאוד: זה לא על מאן דהו שכופים את הברית, אלא על מי שהיה מוכן לבחור בה מעצמו. וכיון שעם ישראל היה מוכן לקבל את התורה מרצון, הקב"ה כפה אותה עליהם, כדי שזה יהיה בלתי הפיך.

 

 

הסברו שני של המהר"ל

מוסיף המהר"ל ביאור נוסף: לא תתכן אקראיות ביחס לתורה, התורה היא אֲמָנָת העולם[21]. והמהר"ל מנסח את דבריו כך: צריך היה שעם ישראל יבין שהוא מקבל את התורה לא בגלל שהוא רצה בה, ושאם לא היה רוצה בה הוא לא היה מקבלה. צריך שעם ישראל יבין שזה לא בגלל החלטתו שהוא קיבל את התורה, כאילו שזה תלוי בו. זה חשוב מדי כדי שזה יימסר בידי האקראיות של המוטיבציות של הבחירה האנושית.

אך שוב, החידוש של המהר"ל: זה לא כפוי על מאן דהו. זה ברור עד כאן? המהר"ל מביא כדוגמה, חתונה. החתונה היא ברית כפויה, אבל היא לא כפויה על מאן דהו, אלא על מאורסים. מחתנים רק מאורסים, אבל אלו מאורסים שאנו מחתנים. והחתונה היא כריתת החוזה. זו הסיבה שהתקופה הפגיעה ביותר, היא התקופה שבין האירוסין לבין הנישואין, בזמן הזה נותנים את האמון אחד בשני. מבחינה אטימולוגית, זה הפירוש של fiancer – לתת אמון אחד בשני. כאשר נותנים אמון אחד בשני, זה נחתם על ידי הנישואין; והנישואין בלתי הפיכים.

בסוגריים: קיימת אפשרות של גירושין. כלומר התורה היא תורת אמת והיא מכירה בזה שאם היינו בעלי החכמה הנדרשת על מנת להצליח בחיי הנישואין, הגירושין היו אסורים. מדוע הגירושין מותרים? משום שאיבדנו את החכמה הזאת. יש להתחשב במציאות, אם החתונה לא עולה יפה, התורה מאפשרת גירושין. אבל היא מחשיבה אותם לאסון; הגמרא אומרת (גיטין צ, ב) שכאשר זוג מתגרש, אם זה זיווג ראשון, "אפילו מזבח מוריד עליו דמעות". אם זוג מתגרש, זה אסון. אלא התורה מתירה את הגירושין במקרה של כישלון הנישואין. אם היינו יודעים איך לחתן את הילדים, הגירושין לא היו עולים על הדעת. אבל איבדנו חכמה זו, לדעת לזווג זיווגים. חכמה זו הייתה קיימת, הסבתות הזקנות ידעו איזו כלה מתאימה לנכד, ואיזה חתן לנכדה. הגננים מבינים את הזה: יש מדע גידול אפונה, אז שכחנו איך לגדל את הילדים[22]. לכן אם מתרחש האסון של כישלון הנישואין, עדיף להתגרש. אני לא זוכר מי אמר – את זה לא קראתי במדרש: נישואין עושים שני אנשים מאושרים, וגירושין ארבעה... לא הבנתם? כי גירושין יכולים להוביל לשתי חתונות.

לכן אני מדגיש: הנישואין בלתי הפיכים, לפחות כאשר אנו מדברים על הברית שבין הקב"ה לישראל. בפרקים שבתחילת ספר עמוס, כתוב שהתנהגות עם ישראל כל כך מרדנית, שהקב"ה אומר לעם ישראל על ידי הנביא עמוס: אם לא הייתי אוסר לעצמי להחליפכם על ידי אומה אחרת, הייתי מחליף אתכם מזמן... אבל אסרתי על עצמי. מספיק לקרוא 'מעריב' ואתם תבינו מדוע...

מסביר המהר"ל: יש מקרה אחד שבו הגירושין אסורים: כאשר הכלה נאנסה על ידי החתן. התורה מחייבת נישואין ואסור להתגרש. כמובן, אם היא לא רוצה, היא לא מתחתנת אתו. אבל אם היא כן רוצה, מחתנים אותם והם לא יכולים להתגרש. המהר"ל מסביר שזה מה שקרה בהר סיני: הקב"ה לקח את עם ישראל בכוח, כדי לאסור על עצמו לגרש אותו; כדי שזה יהיה בלתי הפיך.

אני מסכם הכל, יש שני דברים חשובים: התורה כפויה, משום שההתגלות מסירה את הבחירה, אבל זה לא על מאן דהו שכופים, אלא כופים את התורה בפגישה בהר סיני, למי שהגיע מרצונו החופשי להר סיני. זה ברור עד כאן?

שנית, יש תניה חשובה: עצם זה שהתורה ניתנה בכפיה, זה מבטיח שישראל כרת ברית נצחית עם הקב"ה; הוא לא יכול לגרש אותנו.

כלומר יש פגישה בהר סיני שנקבעה כבר בימי אדם הראשון. ומי הגיע להר סיני? עם ישראל. ברגע שהקב"ה משוכנע שעם ישראל בכללו מוכן לקבל תורה, הוא כופה אותה עליהם, וזה בלתי הפיך, זה כבר לא תלוי בפרטים. כלל ישראל נשוי לתורה, זה לא תלוי בפרטים. הברית הזו נצחית תהיה התנהגות הפרטים אשר תהיה, משום שזאת ברית עם כלל ישראל.

זה דבר שקשה מאוד לגויים לתפוס; הברית עם עם ישראל לא ניתנת להפרה, תהיה התנהגות הפרטים אשר תהיה. זה ברור? בכנסיה, שייכים לכנסיה רק הקדושים, המושלמים. לעומת זה ישראל, הוא ישראל אפילו... אני לא יודע איך לומר אבל אתם מבינים את הרעיון. כל ישראל הוא ישראל, אפילו האחרים... יחד עם זאת, זה ברמה המידית של כל דור ודור. אבל עם הזמן, כפי שראינו מקודם, מי שאינו עם ישראל של התורה, סופו להעלם, אפילו אם הן כתות דתיות, אבל הן לא כתות דתיות – כלומר קהילות דתיות – של התורה באמת. אני לא יודע אם זה ברור. הצדוקים למשל, שהיו יהודים אדוקים מאוד, אבל עזבו את הלאומיות של עם ישראל, הם היו אזרחים יוונים מדת יהודית, אדוקים מאוד. הם נעלמו.

יש פרשן של ההגדה של פסח שמבאר כך: עם הזמן, אם לא נשארים תחת עול התורה, נעלמים. על מדרש ארבעת הבנים של ההגדה של פסח. הראשון הוא חכם, השני רשע, השלישי תם, והרביעי זה שאינו יודע לשאול. בפירושו הוא מתאר את ההתפתחות של ההתבוללות: בדור הראשון זה יהודי צדיק – חכם. בדור השני, יש מרד – רשע. בשלישי, תם. ברביעי, אנחנו אפילו לא יודעים מה השאלות שהוא שואל את עצמו על הזהות היהודית. תוך ארבע דורות, ההתבוללות מוחלטת. זה מתקשר לפסוק בעשרת הדיברות, שהקב"ה לוקח בחשבון את עוון אבות על בנים כאשר הבנים חוזרים על עוונות האבות, עד הדור הרביעי "על שלשים ועל רבעים". כלומר, כל עוד ניתן להכיר באופן אישי את הקודמים בשושלת: כאשר הבן מכיר את אביו, הנכד את סבו, ויתכן שהנין את סבו, אבל אחר כך זה נגמר. הקב"ה לוקח בחשבון את עוון הבנים ומחשיב אותם כבנים של האבות רק עד ארבעה דורות. לאחר מכן יש דילול של הזהות ואיבודה.

הגמרא ממשיכה, ההמשך מאוד חשוב, אבל לא נספיק.

 

 

ההטרונומיה של החוק

אם כן, מה הבעיה שמופיעה כאן? אנסח לכם זאת במונחים של תרבות כללית: עד כה, בנוגע ללימוד הזה, רציתי לתת לכם תשובה על השאלה ששאלנו מקודם: מה הזכות של עם ישראל לקבל תורה בהר סיני? זה עצם ההגעה להר סיני; העיקר הוא להגיע לשם.

לכל אחד מאתנו יש חוויה דומה: כאשר לומדים תורה, לא יודעים מה מחכה לנו. פתאום שמים לב שאנחנו בפנים, ולא יכולים לעשות דבר בנידון. שמתם לב לזה? זה בדיוק החוויה של הר סיני. מה הייתה זכותם? להגיע היכן שזה התרחש. אני חושב שזה מספיק ברור. ברגע שיש וודאות שנתפסת כוודאות, אי אפשר לעשות אחרת מאשר להכיר בה. מה הזכות בהכרה בוודאות? היא נכפית עלינו! הזכות היא להסכים לשמוע אותה. תפסתם? ישנן הרבה מאוד השלכות לכל מה שאמרתי כעת.

אני רוצה לגשת לניסוח במונחים של תרבות כללית; אנסה להציג את הבעיה באוצר המילים המדויק של ההתנגדות של הנצרות ליהדות: היהדות, היא דת החוק הכפוי; ואילו האמת הדתית, צריכה להיות כפי שהיא בנצרות, הבחירה החופשית של הרצון הטוב.

אך על פי הגמרא כאן, נראה במה מדובר: שני המונחים שיש לעמוד עליהם, שבאים מאוצר המילים של הפילוסופים כאשר הם מדברים על השאלה המוסרית, ההטרונומיה של החוק[23], ואוטונומיה של התודעה[24]. אני מבאר: המשמעות של הטרונומיה של החוק היא שהחוק בא מן החוץ, הוא הטרונומי. נומוס – החוק. הטרו – ממקום אחר. לעומת אוטונומי – החוק נובע ממני.

בדרך כלל, הפילוסופים מחשיבים – וגישה זו מאוד חדורה בנצרות – שהאמת המוסרית היא הרצון הטוב שלי. זה מה שאני תופס כטוב. לעומת זה, לציית לחוק הכפוי עלי מן החוץ, זה נחות בהרבה. הבנתם איך השאלה הזאת נשאלת בעולם התרבות כללית? זו בדיוק הבעיה שלנו כאן. הגמרא אומרת: החוק הינו הטרונומי, הוא כפוי עלי מן החוץ. והנה הטעות: הוא כפוי מן החוץ אך ורק על מי שהיה מוכן מעצמו לבחור בו מרצונו הטוב. כלומר, החוק המוסרי כפוי מן החוץ רק על מי שקודם כל הבין מעצמו שהאמת נמצאת בהשתייכות לחוק המוסרי.

זו הסיבה שמופיע כל סיפור ששת הדורות של האבות, לפני התגלות התורה בהר סיני. יש זהות מוסרית שלמה של עם ישראל שקדמה להתגלות התורה. התורה נגלתה רק ל-'בני ישראל', וההיסטוריה של בני ישראל היא מאברהם ועד משה. יש 'רכישה' של התודעה המוסרית, ורק אחר כך החוק מתגלה, ולא להיפך. האם מה שאמרתי ברור?

אין מה להוסיף, אני לא רוצה לסבך את העניינים. החוק התגלה בגלל שהתודעה המוסרית הופיעה בתוך העם הזה. וזה בדיוק היפך מה שאנו רואים אצל הנוצרים. אצלם, יש קודם כל תקופת 'ילדות האנושות', שבה כופים את החוק כפי שכופים משמעת על ילדים; ואז מגיע 'הגיל המבוגר' שבו משתחררים מן החוק ויש לאדם רצון טוב מעצמו. זה ההיפך הגמור. אני זוכר את הוויכוחים הראשונים שהיו לי עם תיאולוגים נוצרים, על הנושא הזה, שהם מכנים "הפדגוגיה של החוק". החוק הוא 'פדגוגי', ותפקידו להכין פדגוגיה מוסרית, אך לאחר מכן התודעה המוסרית, היא האוטונומיה. אני זוכר היטב דבר זה, למדתי באתנולוגיה קיצורי פרוטוקולים של ויכוחים של כמרים נוצרים בלגיים מארץ קונגו עם הוותיקן. הם התעסקו עם שבטים שרצו להתנצר אך התעקשו להמשיך לעשות ברית מילה; מה שהפריע להם מאוד, משום שברית המילה, זה שייך לתורה. ולכן הבישופים הנוצרים היו אוסרים דווקא לקונגולזים לעשות ברית מילה, כי זה כתוב בתורה.

אני זוכר שלמדתי את זה ב'התנסות מעשית' עם זכוכית מגדלת, אמרתי להם: כאשר אתם מטבילים עובד עבודה זרה לנצרות, האם אתם קודם כל מעבירים אותו דרך שלב 'יהודי' ולאחר מכן נוצרי, או שאתם מטבילים אותו ישירות לנצרות? הם היו בהלם – הם גילו בעיה – והם אמרו: מה פתאום, לא מגיירים אותו ליהדות תחילה! -אז מה אתם מספרים, שאתם רוצים תחילה להיות יהודים ולאחר מכן נוצרים? אני לא יודע אם דבריי ברורים: קיים שלב הכרחי של החוק הכפוי – זו היהדות, ולאחר מכן האוונגליון – הרצון הטוב. אתם רואים שזה לא מחזיק מים! שהרי לאמיתו של דבר, מה קרה: השלב שלהם של החוק, זה החוק הרומי! שאין לו שום קשר עם התורה. ההופעה של 'החוק האיום', החוק ההורג, החוק שמביא לידי החטא, לידי העוון, זה החוק האימפרסונלי של החוק הרומי, וממש לא של התורה. אתם רואים, הכל הפוך בסיפור הזה... תחשבו היטב על הזה.

אתם רואים איך הגמרא, כאשר היא מבארת מילה אחת של הפסוק, מגלה לנו בעיה מאוד חשובה: מצד אחד, עבור ההיסטוריה שלנו, מה שהתרחש בהר סיני, ומאידך מהו העיקרון של האמת המוסרית; והוא שכופים את התורה רק על מי שהגיע לאוטונומיה של החוויה של התודעה המוסרית של החובה. לא כופים את התורה על מאן דהו.

נחזור למה שראינו בהתחלה: "דבר אל בני ישראל". מדוע "אל בני ישראל" ולא אל אחרים? רק בני ישראל יכולים לקבל את התורה, משום שהם כבר מוסריים. יש כאן בעיה חשובה מאוד: צריך קודם כל לפתור את בעיית המוסר על מנת להתקרב לתורה. זה יהיה נושא ללימוד אחר, אם תרצו. זו ההיסטוריה של עם ישראל: רכישת התודעה המוסרית, זה מאברהם ועד משה. החל ממשה, זו הקדושה של התורה. זה דבר שאני מדגיש לעתים קרובות, משום שהקהילה היהודית עלולה להיכבש על ידי מנטליות שונה לגמרי – שנרכשת בגלות – למרות שדבר זה מובן מאליו עבור מי שחונך במסורת היהודית; אם אין בסיס של דרך ארץ, המוסר, אי אפשר לקבל את התורה: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְ-הוָה מִן הָהָר". יש הרבה מאוד, יותר מדי, קהילות שבהן הדאגה המוסרית נפרדת מן הדאגה הדתית. את זה יש לרפא, כמובן.

קהל: האם אפשר היה בלי מתן תורה? שהרי אם הבנתי נכון את השיעורים שלך, המטרה ביציאת מצרים הייתה להגיע לארץ ישראל, ורק בדיעבד מתן תורה נעשה הכרחי.

מניטו: אין לשאול שאלה בנוגע לשיעור אחר. אתה שואל שאלה בפני קהל שלא בהכרח שמע את השיעור האחר. הם לא הבינו את השאלה שלך, אני הבנתי. לכן אל תעשו חיבורים כאלו. אין לי זמן לחזור מחדש על השיעור הקודם! אני אומר זאת מבחינה שיטתית: לעולם אל תשאלו אדם בנוגע לשיעור של מישהו אחר. הרבה פעמים אני מנחש דבר זה: למדו משהו אצל מישהו, ושואלים אותי למה הוא התכוון; כאילו שאני אמרתי. זה מקרה אחר, אבל זה קורה הרבה פעמים לתלמידים. משום שהם איבדו את הזיכרון, הם לא זוכרים איפה שמעו. יש לכל חידוש את הקוהרנטיות העצמית שלו; וזה גם נכון לכל שיעור. לא דיברתי על הנושא שהעלית. ביני ובינך, אין שום בעיה, אבל זה כלפי האחרים שזה לא הולך. אז אל תעשה את זה.

לך, אני עונה: זה לא שיכלנו להתקיים בלי מתן תורה, אלא היינו אמורים להתקיים בלעדיו. [מניטו פונה לקהל:] לא הבנתם כלום אבל זה לא נורא.

אומר לך איך זה נשאל בהגדה: "אילו קרבנו להר סיני, ולא נתן לנו את התורה, דיינו". מה הפירוש? איך אפשר לומר דבר כזה? מדוע הגענו להר סיני אם זה לא כדי לקבל את התורה?! בפרק יט, מטרת הפגישה בהר סיני הייתה לשמוע "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" (שמות, יט, ו). לאחר מכן, צריך היה בדיעבד לאמת את נבואת משה כנביא של התורה, ולכן יש עשרת הדיברות. זו המשמעות של השאלה שלך: אם עם ישראל נקרא להיות "ממלכת כהנים", אך הוא לא יודע איך לעשות זאת, פירוש שזה לא מכוון כלפיו!

אתן לכן דוגמא שאני רגיל להביא: אם אני צריך לומר לכבאי "דע לך: א. האש שורפת. ב. המים מכבים את האש". זה לא אל כבאי אני מדבר! אז מה הפירוש: אני מדבר אל כהן, ואני צריך לומר לו א, ב, ג. אז הוא לא כהן! האם זה ברור?

כלומר משה לבדו יכול היה להיות ישראל, אבל העם כולו נקרא אל תורת משה, ולכן צריך היה ללמד את תורת משה אל העם. משה עצמו לא צריך שילמדו אותו את התורה, אבל עם ישראל כן היה צריך.

הבאתי את זה בקשר להגדה, לומר לכם עד היכן זה מגיע. בסוף אותו הקטע, יש משפט שמשתמשים בו הרבה יהודים אנטי-ציונים: "אילו נתן לנו את התורה, ולא הכניסנו לארץ ישראל, דיינו". מה הפשט? הפשט הוא שלכתחילה היינו צריכים לזכות בכל זה בכוחות עצמנו. והנה, שמשלב לשלב, היינו צריכים לקבל במתנה. ולכן המתנה הראשונה הייתה צריכה להספיק לנו, והנה קיבלנו גם שניה, שלישית וכו'. "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת...". תקראו היטב את ההגדה.

אני חוזר לראש התשובה שלי: אל תעשו דברים מסוג זה.

קהל: אם כל הזכות של עם ישראל הייתה להגיע להר סיני, היום עבורנו, מה הזכות שלנו, הבנים שלהם?

מניטו: יפה מאוד: להכיר באבותינו.

קהל: ?

מניטו: עניתי לך אבל לא שמעת: הזכות היא להכיר באבותינו. זה מה שהמדרש אומר על ההתגלות אל משה. בפעם הראשונה שהקב"ה התגלה אל משה, הוא שמע את קול אביו. כלומר, כאשר משה התחבר אל אביו העברי, הקב"ה התגלה אליו. קיצרתי את תשובתי, אבל נראה לי שהבנת. הניסיון מראה, שברוב המקרים – יש יוצאים מן הכלל: יהודים שיש להם בעיות עם התורה, זה קודם כל בגלל שיש להם בעיות עם הוריהם. צריך לדעת זאת. זה ברור?

יש פסוק: "דַּע אֶת אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ" (דברי הימים א, כח, ט). ראיתי הרבה מאוד סטודנטים, שכתבו תזות של השוואות בין ההינדואיזם ליהדות, בודהיזם ויהדות, והם באו לשאול אותי שאלות כי בודהיזם הם ידעו, אבל יהדות לא... ואלו היו יהודים! לאחר שעה של דיבור, זה היה מתחיל להסתדר. יש אנשים שמחפשים את האמת, אבל מלכתחילה הולכים לבודהיזם. מדוע לא עלה בדעתך לשאול תחילה את התורה של אביך? אה, יש לך בעיות עם אביך? זה מה שמתגלה.

טוב, אני מאחל לכם שבת שלום וחג שבועות שמח.

 

 

הערות:

[1] ההקלטה נקטעה.

[2] בראשית כה, ב.

[3] Une coquetterie d'élitisme.

[4] Monothéisme naturel.

[5] Monothéisme de la nature.

[6] בראשית יד, יח.

[7] שם, יט.

[8] Naturisme.

[9] שם, כב.

[10] Unicité de Dieu.

[11] Le Dieu Un.

[12] Mentalité naturiste.

[13] ר' רש"י על אתר.

[14] הכוונה לפילוסוף הדני סרן קירקגור שחיבר ספר בשם "חיל ורעדה".

[15] תבשיל מסורתי של חבל ארץ 'אלזס', העשוי מכרוב מבושל בשומן חזיר ויין לבן, ומוגש עם נקניקיות חזיר ותפוחי אדמה.

[16] מפלגה הנתפסת כימנית קיצונית בצרפת.

[17] Paulinisme, הדוקטרינה של פאולוס.

[18] פסל של ילד שהפך להיות מסמליה של העיר בריסל, וד"ל.

[19] ההקלטה נקטעה.

[20] Guet-apens.

[21] La charte du monde.

[22] Petits pois, petits hommes.

[23] Hétéronomie de la loi.

[24] Autonomie de la conscience.

 

 

תמלול השיעור בצרפתית:

 

En italique : intervention du public

En rouge - Passage peu ou pas audible

En vert - Passages où une légère modification des paroles de Manitou,

apporterait une meilleure compréhension

 

}NdT = Note du transcripteur{

 

}Passouk en hébreu, non transcrit{

Rav Léon Ashkénazi - Manitou - Parachat Nasso 93

Transcription by textline26

Ce Chabat, nous avons la paracha Nasso qui est la deuxième paracha du livre de Bémidbar.

La première paracha était consacrée au dénombrement, et ce dénombrement se continue par le reste de la tribu…

NdT = coupure de l'enregistrement {

 

Pendant ce temps-là, à la même époque, pour les autres nations qui se trouvaient autour de am Israël, est-ce que les 7 lois noahides étaient encore valables…

… étaient déjà valables

… étaient déjà valables, étaient toujours valables, et est-ce que ça a changé quelque chose pour les autres peuples, le fait que les Hébreux aient reçu la Torah ?

Vous vous souvenez que nous avons étudié la question de Jétro ? Et, à propos de l'histoire de Jétro, lorsque la Torah enseigne - d'ailleurs, c'est dans la paracha de Yitro au chapitre 19 - que pendant tout le temps où Moïse était chez Jétro - 40 ans à Midian - Moïse, s'est initié à toutes les sagesses de l'Antiquité, avant la révélation de la Torah.

Et Jétro, j'en dirai vraiment rapidement quelques phrases.

Jétro était un descendant d'une des lignées d'Abraham qui a eu la même expérience qu'Abraham (ça mériterait qu'on étudie plus en détail dans le texte de la Torah qui le raconte). Il a recherché la vérité à travers toutes les ''religions'', entre guillemets, de l'époque. Le Midrach que je vous cite, dit ''toutes les idolâtries de l'époque'', les religions païennes.

Et, petite parenthèse rapide. Il faut avoir en mémoire que toutes les lignées de la descendance d'Abraham, très rapidement se sont perdues dans les paganismes ambiants, sauf la lignée qui passe par Isaac.

C'est-à-dire, on sait beaucoup plus qu'Abraham a eu deux fils, Ichmaël de Agar et Isaac de Sarah. Mais on sait moins ce que raconte la Torah, ce qu'enseigne la Torah, qu'à la fin de sa vie, il a eu encore d'autres enfants. Et en particulier un de ses fils s'appelait Midian, qui est une descendance d'Abraham. Et cette peuplade de Midian qui est reliée à l'histoire d'Israël du temps biblique de manière très très directe - en rivalité d'identité d'ailleurs, elle aussi - et qui est devenue une peuplade païenne.

Jéthro était le grand prêtre de Midian précisément.

C'est une histoire que raconte le Midrach et qui ressemble en préfiguration, qui ressemble beaucoup à ce que Judah Halévi raconte à propos du Kouzari, en préface à son livre du Kouzari.

Je ne sais pas si vous avez en mémoire de quoi il s'agit ? Du roi des Khazars qui cherche la vérité. Alors, il rassemble toutes les grandes thèses, toutes les grandes doctrines de son temps, pour essayer de comprendre laquelle est la plus vraie.

En fin de compte, comme vous le savez, la peuplade des Khazars s'est convertie au judaïsme. Elle avait à choisir entre le christianisme et l'islam.

Il y a des raisons historico-sociologiques d'ailleurs, à toute cette histoire. Puisque je parle des Khazars, c'est que la peuplade des Khazars était le royaume des Khazars, était un royaume tartare. Ce sont des tribus qui se rattachent à l'identité turque d'ailleurs.

Ils étaient coincés entre l'empire chrétien du nord et l'empire musulman du sud. Et pour des raisons politiques très importantes, ils avaient à choisir : soit alliance avec les chrétiens, soit alliance avec les musulmans. Et finalement, ils ont choisi de devenir juifs… ni chrétiens ni musulmans.

Ça a duré quelque temps, et ensuite ce royaume des Khazars a été conquis par le côté islam. La plupart des Khazars se sont convertis à l'islam - reconvertis à l'islam.

Mais enfin, énormément de Khazars sont restés juifs.

J'en ai connu quelques-uns. Ils sont très, très - comment dire ça en français ? - chauvinistes. Je ne sais pas comment on dit... Enfin, ils ont une coquetterie d'élitisme. Ils ne se marient pas avec les Juifs (rires). Ils sont juifs (rires).

Je crois qu'en Israël, il y en a énormément. Et ils commencent à se marier avec des Juifs, à se mélanger. Mais pendant des siècles, ils ont gardé leur identité tartare d'origine. C'est des Juifs 100 %, hein !

Je reviens en tout cas à votre question.

Le Midrach explique que Jétro a essayé toutes les idolâtries de son temps, et il les a rejetées l'une après l'autre. Y compris l'idolâtrie de Midian.

Donc, son peuple l'a mis en hérem, son peuple l'a mis en quarantaine.

Comment on l'apprend ? C'est lorsque Moïse arrive chez Jétro, la Torah raconte que c'est une des filles de Jétro qui faisait paître le troupeau. Alors, le Midrach pose la question : Jétro, grand prêtre de Midian n'a pas des bergers pour s'occuper de ses troupeaux ? Alors, c'est là que le Midrach explique que son peuple l'avait mis en quarantaine parce qu'il avait rejeté la religion du peuple de Midian.

Et donc, ce qu'il faut comprendre, c'est que Jétro se trouve dans la situation même d'Abraham qui a répudié toutes les idolâtries, et qui était donc disponible pour la révélation de vérité. Est-ce que c'est bien clair ?

Et cependant, Jétro était encore au stade d'avoir répudié toutes les idolâtries. Et Moïse n'était pas arrivé à le convaincre de la vérité de la révélation à Abraham.

Là, j'ouvre une parenthèse. Vous me direz si c'est suffisamment clair. Il faut beaucoup de temps pour mettre au point ce que je voudrais vous dire.

Il y a eu une religion naturelle depuis le temps du premier homme, qui est une religion de la reconnaissance d'un Dieu unique, Créateur du monde, mais connu à travers les lois de la nature.

C'est-à-dire, il y avait des paganismes du polythéisme. Mais il y avait une tradition monothéiste des initiés du monothéisme du Dieu unique mais reconnu comme Créateur du monde et gérant l'histoire du monde à travers les lois de la nature.

C'est en particulier le monothéisme qui sera gardé jusqu'au temps de Melkitsédek que rencontrera Abraham.

Donc, pour tous ceux qui sont un peu habitués au texte, vous verrez que dans le dialogue entre Melkitsédek et Abraham, apparaît cette différence.

Il y a un monothéisme naturel, un monothéisme de la nature : Dieu Créateur, mais providence du monde uniquement à travers les lois de la nature. C'est le déisme des philosophes d'ailleurs, en tout cas, c'est très proche comme expérience.

Alors que la révélation à Abraham est au-delà de la révélation de Elokim - le Dieu Créateur qui gère le monde d'après les lois de la nature - c'est la révélation de Hachem qui révèle les valeurs morales en vue du monde à venir.

Et il y a donc une différence de nature entre ces deux monothéismes.

Et en particulier, puisque je vous ai cité le dialogue entre Melkitsédek et Abraham… alors, Melkitsédek reconnait ''El Haélion''. On le traduit ''le Dieu suprême''.

Faites attention que c'est très différent comme sens que ''l'Etre suprême'' des révolutionnaires de la religion française. L'Etre suprême des révolutionnaires, c'était la raison érigée en divinité. Et c'était très tardif comme concept.

Mais pour revenir à Melkitsédek, la phrase de la Torah, c'est ''El Haélion''. Ça veut dire que dans ce monothéisme, on reconnaît que le Créateur a institué toute une hiérarchie de médiations divines pour gérer le monde à travers des lois de la nature, mais qu'il y a le El Haélion, le Dieu suprême supérieur, ?? 9.10 qui était reconnu par les grands initiés du monothéisme.

Les polythéistes avaient un culte de toutes les divinités médiatrices, alors que les initiés du monothéisme ne reconnaissaient que le culte du El Haélion.

Et c'est défini à propos de Melkitsédek ''Koné chamaïm vaarets'' ''Créateur du ciel et de la terre''.

Donc, encore une fois, c'est la reconnaissance de la souveraineté du Dieu Créateur, mais à travers les lois de la nature.

Et vous comprenez pourquoi ça bascule perpétuellement dans le paganisme ? Parce que ça bascule dans le naturisme, si j'ose dire. C'est la nature qui est érigée en divinité. C'est le danger, c'est le risque de ce monothéisme naturel : Dieu connu comme créant le monde, mais le gérant à travers les lois de la nature.

Petite parenthèse pour vous indiquer l'importance du problème. Après je reviens à la définition d'Abraham dans le dialogue avec Melkitsédek.

C'est que les lois de la nature renvoient - pour nous les modernes, c'est évident, ça a été un acquis de la conscience de la culture romaine - les lois de la nature renvoient au déterminisme. Les lois de la nature sont aveugles, sont impersonnelles. Et par conséquent, ce déisme de Dieu gérant le monde à travers les lois de la nature, risque perpétuellement - et à l'horizon se profile la philosophie de Spinoza à un certain moment - d'identifier la nature avec Dieu.

C'est-à-dire, il y a la perte de la perception du lien personnel individuel entre le Créateur du monde et chaque individu, de l'homme qui est une conscience libre et individuelle. Ça, ça s'évanouit complètement. Vous comprenez comment ce genre de déisme monothéiste naturiste bascule dans le paganisme de manière systématique ?

Cependant, à travers toutes les générations jusqu'à Abraham, il y a eu des grands initiés de ce monothéisme là, qui ont gardé la pureté de la relation au Dieu unique, du El Haélion, le Dieu supérieur, le Dieu des dieux, en langage païen, si vous voulez.

Et alors, dans la rencontre avec Abraham, on voit que la formule qu'Abraham oppose à Melkitsédek, c'est Hachem, ''El Hahélion koné chamaïm vaarets''.

Donc, la révélation de Dieu - si j'ose dire pour simplifier le problème, mais réagissez en me disant si c'est suffisamment clair - ce monothéisme que je viens de décrire, ne reconnaît que Dieu comme Dieu de ce monde-ci, Dieu qui a créé ce monde-ci. Alors que la révélation à Abraham, c'est que Celui qui a créé ce monde-ci, est en réalité Celui qui a voulu le monde à venir.

Et c'est lorsque le nom de Hachem se dévoile dans la révélation, c'est en vue du monde à venir. Donc, c'est Elohim, ?? 12.11.

La grande différence c'est Torat Elokim, Torat Hachem. Vous êtes familiers des ?? 12.18.

Ce qui caractérise la révélation à Israël, c'est Dieu se reliant à chaque personne individuelle en vue du monde à venir.

Alors, le monothéisme ambiant autour d'Israël, c'est le monothéisme sémite qui reconnaît un Dieu unique, Créateur du monde et gérant le monde à travers les lois de la nature.

J'espère vous avoir montré très schématiquement à quel point ça n'a rien à voir.

C'est deux monothéismes.

L'un, c'est le monothéisme de l'unicité de Dieu. On le retrouve dans l'islam : s'il y a Dieu, il y en a un seul, unique.

Alors que le monothéisme d'Israël - qui commence avec Abraham, passe par Isaac et Jacob et par aucune autre lignée d'Abraham - c'est le monothéisme du Dieu ''Un'' - ''Hachem Ehad'' - et pas seulement un ''Hachem yahid''.

Bien, je referme cette parenthèse.

Et alors, dans cette rencontre entre Moïse et Jétro… Je vous rappelle Jétro a cette même expérience d'Abraham qui brise les idoles, qui répudie toutes les idolâtries et qui est donc disponible à la révélation de Hachem. Est-ce que c'est clair jusque là ?

Eh bien, on apprend donc que, pendant les 40 ans où Moïse était à Midian chez Jétro, Moïse n'est pas arrivé à convertir, si j'ose dire, Jétro, au monothéisme de Hachem.

Alors que lorsqu'il y a eu la révélation du Sinaï, Jétro s'est rendu compte qu'il y avait autre chose que le monothéisme naturiste. Et c'est là que Jétro est venu rejoindre Moïse et se convertir à l'identité Israël.

C'est là que je raccroche à votre question, c'est-à-dire que je vais parler très rapidement du problème des Noahides.

J'ai beaucoup étudié la question dans l'œuvre d'Elie Benamozegh, bien entendu. Je voudrais simplement isoler un point particulier pour répondre à la question de Madame Vassal.

Eh bien, lorsque Jétro découvre qu'il y a une vérité au-delà du monothéisme naturel, il ne veut pas rester en dehors.

L'intention de Benamozegh lorsqu'il a fondé le mouvement Noahide, c'était précisément de pouvoir répondre aux besoins spirituels de ceux qui avaient répudié l'idolâtrie, mais qui n'arrivaient pas à la révélation à Israël. C'est clair ?

Or, l'exemple de Jétro, et en particulier vous l'apprenez au début de la paracha ''vayichma Yitro''. Et Rachi pose la question : ''qu'est-ce que Yitro a entendu et est venu léitguayer'' ? Ça, c'est la source de la Guémara. Rachi, lui, ne met pas ''léitguayer'' pour des raisons d'exégèse.

Au premier verset de la paracha de Yitro. Prenez le premier verset. Chapitre 18. Regardez dans Rachi.

}Passouk en hébreu, non transcrit 15.31{ ''et Jétro entendit tout ce que Dieu avait fait à Moïse et à Israël, lorsqu'Hachem avait fait sortir Israël d'Egypte''.

Reprenez ce verset. Vous avez, en clair, tout ce que je suis en train de vous expliquer.

''Qu'est-ce que Jétro a entendu ?''

}Passouk en hébreu, non transcrit 15.50{ ''qui était le grand prêtre de Midian''

}Passouk en hébreu, non transcrit 15.53{ ''le beau-père de Moïse''

}Passouk en hébreu, non transcrit 15.55{ voilà ce qu'il a entendu, ce qu'il a compris de tous les événements de la sortie d'Egypte : ''ce que Dieu, comme Créateur du monde, à travers les lois de la nature, a fait en agissant en faveur de Moïse et d'Israël''.

Et la Torah dit :

}Passouk en hébreu, non transcrit 16.12{ ''lorsque Hachem avait fait sortir Israël d'Egypte''.

Vous voyez ce décalage dans le verset ?

Et alors, nous allons voir tout de suite ce que dit le texte pour nous faire comprendre que, après ces événements de la sortie d'Egypte, du passage de la mer Rouge, la guerre contre Amalek et le maamad har Sinaï, et donc la révélation de la Torah au Sinaï (la source se trouve dans la Guémara), eh bien, là, Jétro s'est rendu compte qu'il y avait autre chose au-delà.

Vous allez prendre le verset… à partir du 8.

}Passouk en hébreu, non transcrit 17.02{ ''et Moïse raconta, expliqua, à son beau-père''

}Passouk en hébreu, non transcrit 17.08{

Petite parenthèse. Voyez, il y a chez certains auteurs une tendance à expliquer les événements de la sortie d'Egypte par le fonctionnement des mécanismes naturels des lois de la nature.

Ça, c'est l'attitude de Jétro. Il prend acte qu'il y a un événement important, mais ça ne dépasse pas pour lui une certaine péripétie du fonctionnement des lois naturelles.

Par exemple, vous avez beaucoup de Juifs qui admettent qu'il y a eu une intervention de Dieu à la sortie d'Egypte, mais c'est à travers les lois de la nature.

J'ai souvent entendu des gens très pieux - mais parce qu'ils n'arrivent pas à la foi en Hachem, Dieu d'Abraham, ils s'arrêtent à Elokim, Créateur - dire… ''ben… qu'est-ce qu'il s'est passé ? Il s'est passé que Moïse, qui était un grand savant, savait à quelle date exacte il y aurait une éclipse de lune et des marées, qui lui ont permis le passage à gué de la mer Rouge''.

Alors, c'est de là que ça vient la Gué-oula (rires), parce que quand il est arrivé au passage à gué, il a dit ''oulah'' (rires).

Voyez, c'est ce genre de raisonnement, ken ? C'est complètement infantile… qu'une éclipse de lune et un passage à gué soit à l'origine de l'histoire du monothéisme de la Bible dans l'humanité entière.

Je ne sais pas si vous vous rendez compte de la platitude du niveau. Mais ça, c'est la mentalité naturiste. C'est clair ce que je dis ?

Alors voilà ce que dit le verset. Le verset nous explique que Moïse a fini par réussir à raconter à son beau-père ce que Hachem a fait au Pharaon et à lui.

Il y a une intervention au-delà des lois de la nature qui fait qu'il y a eu cette expérience dans l'histoire d'Israël qui va rester le modèle de la foi pour tous les croyants de la Bible en dehors d'Israël, que ce soient les chrétiens ou à travers le Coran des musulmans : c'est qu'on peut être sauvé de l'aliénation aux lois de la nature.

C'est le commencement de la foi monothéiste biblique hébraïque telle qu'elle a diffusé ensuite chez les autres peuples.

}Passouk en hébreu, non transcrit 19.16{ ''au sujet d'Israël''

}Passouk en hébreu, non transcrit 19.18{ ''toutes les tribulations''

}Passouk en hébreu, non transcrit 19.20{ ''qu'Israël a rencontrées dans le chemin de la sortie d'Egypte et qu'Hachem les a délivrés''.

Verset 9.

}Passouk en hébreu, non transcrit 19.31{

Alors, il y a deux traductions du mot ''vayéhad''.

''Vayéhad'' c'est : ''il a tremblé de joie''… ''hedva''

''Vayéhad'' c'est : ''il a tremblé de crainte'' ''hidoudim, hidoudim''.

C'est-à-dire, Jétro a été saisi de tremblement, un peu dans le sens de l'expression ''crainte et tremblement'', c'est du philosophe protestant.

}Passouk en hébreu, non transcrit 19.53{

Voyez, là, Jétro découvre qu'est-ce que ça veut dire que Hachem ?? 19.58 Israël.

}Passouk en hébreu, non transcrit 20.01{ ''en ce qu'il l'a délivré de la main de l'Egypte''

}Passouk en hébreu, non transcrit 20.05{ ''alors Jétro dit''

}Passouk en hébreu, non transcrit 20.09{ ''barouh Hachem, béni est Hachem''

}Passouk en hébreu, non transcrit 20.12{ C'est là qu'il reconnaît qu'au-delà d'Elokim, il y a Hachem, chéou haElokim. C'est clair ? Tov.

Eh bien voilà, c'est ça la question. Le fait qu'on peut être monothéiste à travers les lois Noahides, à la manière de Jétro, jusqu'à la rencontre avec Moïse.

Mais à partir du moment où Jétro a rencontré l'événement de révélation de Hachem, la source de la Guémara donne trois illustrations de cette expérience de Jétro. C'est

          - Kriat yam souf, le passage la mer Rouge,

          - Milhémet Amalek, la guerre contre Amalek, et

          - Matan Torah, la révélation de la Torah.

A partir du moment où Jétro a l'expérience d'évènements dans la réalité qui lui font comprendre qu'il y a quelque chose au-delà des lois de la nature, il ne peut pas rester en dehors.

Alors, il vient rejoindre Moïse, c'est clair ?

Eh bien, c'est ce qui est arrivé au mouvement Noahide qu'a voulu refonder Elie Benamozegh.

Elie Benamozegh, je vais vous en parler, car c'est un très grand homme du siècle dernier. Il est d'origine du Maroc. Il était le grand rabbin d'Italie.

Un prêtre français - Aimé Pallière - il n'était pas encore prêtre, il était séminariste… Un jour, à Lyon, ce prêtre qui avait des problèmes dans ses études théologiques d'ailleurs… (il était un peu préoccupé de ce que l'Eglise lui enseignait concernant le peuple juif)… un jour, il avait décidé de fréquenter la communauté juive. Et il rentre à la synagogue de Lyon…

Il y a des lyonnais parmi vous ? Il n'y a plus de lyonnais en Israël (rires). Oui ? }NdT = s'adressant apparemment à une personne originaire de Lyon{

 

Le quai Tilsitt, ça vous dit quelque chose ?

Oui, oui, bien sûr

Alors il rentre dans cette… - je ne savais pas que vous étiez de Lyon - … Il rentre dans cette synagogue au moment du Kol Nidré. Il voit ce spectacle… Yom Kipour, dans une synagogue juive - toutes les synagogues sont juives, mais enfin pour lui… (rires). Il a eu un choc. Alors, il s'est mis à rechercher et il est arrivé jusque chez le Rav Benamozegh. Il voulait se convertir au judaïsme. Et le Rav Benamozegh l'a persuadé de fonder un mouvement Noahide pour les non- Juifs.

Parce qu'il y a énormément de non-Juifs qui sont déjà dans cette expérience d'avoir répudié l'idolâtrie, fusse de la religion soi-disant biblique. Et puis, de savoir que la vérité est en Israël, mais qu'ils ne sont pas d'Israël, qu'ils ne peuvent pas être d'Israël, parce que leur anthropos - comment vous dire ça en français ? - parce que leur manière d'être homme n'est pas compatible avec la manière juive d'être homme.

Et alors, c'est là le drame. Ces membres des nations, qui savent que la vérité est en Israël, qui rejettent les idolâtries de leur nation, mais qui ne peuvent pas entrer en Israël. Vous comprenez ce que je vous dis ?

Je vais vous raconter une anecdote que j'ai racontée peut-être déjà ? Ce qui m'est arrivé à Maayanot. Les anciens de Maayanot s'en souviennent.

J'ai reçu un jour, il y a très longtemps, un prêtre qui avait découvert cela, que la vérité, c'est le judaïsme, et qui s'est mis à étudier le judaïsme. Et puis en fin de compte, il ne s'est pas converti, mais il a tenu à devenir israélien. Il gagne sa vie en étant moré déreh - comment on dit ?

Guide

Guide, oui. Et il est très, très ami des Juifs et d'Israël. Il a maintenant une grande place dans la hiérarchie catholique. L'Eglise catholique lui a confié une institution d'enseignement du judaïsme pour prêtres catholiques. Et il vient me voir dans mon bureau, et puis il me dit ''voilà, je suis Israélien''.

Attendez, je vais vous raconter plus pour que vous compreniez la portée du problème.

Ce prêtre - dont je ne dirai pas le nom parce qu'il vit à Jérusalem - avait assisté à une conférence que j'ai faite chez les chrétiens. C'était en 67. Je ne sais pas si vous voyez… avant le déluge !

Et alors, à la fin de cette conférence, il est venu me voir en me demandant la permission de prendre cette conférence comme son sujet de thèse de doctorat de théologie, parce qu'il avait découvert qu'il y avait quelque chose à étudier là-dedans. Et effectivement, ça a été son sujet de thèse de docteur en théologie, qui a été traduite dans plusieurs langues d'ailleurs.

Et puis finalement, je vous ai raconté son histoire : il a étudié le judaïsme, mais il est resté prêtre. Et, en fin de compte, il a décidé d'être israélien et de vivre à Jérusalem.

Alors, je l'avais rencontré à Jérusalem. Et puis, il m'a expliqué pourquoi il ne pouvait pas être juif. Mais il savait que la vérité, c'est le judaïsme, enfin… la Torah d'Israël, mais qu'il serait chrétien.

Un autre prêtre m'avait dit une fois ''on n'abandonne pas sa mère, et sa mère, c'est l'église''.

Alors une année, à Maayanot, je lui ai demandé de venir expliquer son cas à la promotion des élèves, pour leur expliquer ce problème-là : qu'il y a des hommes de bonne foi qui ne peuvent pas devenir Israël.

Alors, ce qui leur faut pour eux, d'après Benamozegh, ce serait le Noahisme.

Je finis cette histoire d'abord. Alors, il explique son histoire à la promotion. Et puis, il y a un élève qui demande ''mais enfin, je ne comprends pas. Qu'est-ce qui vous empêche vraiment d'être juif ?''.

Alors il répond, pince sans-rire - c'est un Alsacien d'origine - ''c'est que j'aime la choucroute''.

Et alors, l'élève qui était alsacien comme par hasard (si vous voulez, je vous dirai son nom. Actuellement, il est le hazan de la Chaux de Fonds, Lausanne. Oui. Tu te rappelles de Chraga ?). Alors il lui dit ''mais quoi ? Il n'y a pas de choucroute cachère ?''.

Alors le curé qui lui répond ''mon fils, tu ne sais pas qu'est-ce que c'est une choucroute ! Qu'est-ce que 26.09 ? la choucroute cachère ?'' (rires).

Alors, voyez, cette anecdote éclaire très bien. Il y a des hommes que Dieu a créés, qui aiment la choucroute, ils ne peuvent pas être Juifs.

Alors, qu'est-ce qu'ils vont faire avec la vérité ? Alors pour eux, c'est le Noahisme. C'est clair ?

Seulement voilà, le cas de Jétro, c'est le cas particulier de ces Noahides, qui, découvrant vraiment que la vérité est en Israël, ne peuvent pas rester en dehors. Vous avez compris le problème ?

Et j'ai l'impression que c'est ce qui est arrivé à Aimé Pallière lui-même ?? 26.45 quand j'ai étudié ce cas.

Donc Benamozegh a demandé à Aimé Pallière de fonder un mouvement Noahide pour tous ces chrétiens déchristianisés qui ne peuvent pas être Juifs quand même. Parce qu'il faut être juif pour être juif. Demandez ça au Front National, on vous expliquera, ken.

Eh bien, à la fin de sa vie, Aimé Pallière était très, très malheureux. Il a été pratiquement l'inspirateur - en son temps - de la communauté de la rue Copernic, l'Union Libérale. C'est lui qui faisait les meilleurs sermons, chez le rabbin - j'ai oublié comment s'appelait le rabbin…

Il s'est fait enterrer comme chrétien ?

Non, non, j'y arrive. Quel rabbin c'était ?

Germain Lévy

Germain Lévy, c'est ça. Louis Germain Lévy.

Et alors, ?? 27.35 les Juifs à être juifs. Mais lui, à la fin de sa vie, a demandé à être enterré d'après le rite catholique et le rite juif. Il est resté au milieu. Je crois que c'est un drame.

Je m'explique cela de la manière suivante. Il y a certains hommes pour qui, savoir que la vérité est quelque part, on ne peut pas rester en dehors.

Je change de sujet mais je n'ai pas changé de sujet. C'est la fondation du ??polénisme 28.05.

Normalement autour du judaïsme, il y aurait dû avoir le Noahisme, pour les nations qui ne sont pas juives.

La réaction du polémisme 28.17 a été d'inventer une pseudo-identité Israël, pour les goyim. Je ne sais pas si c'est clair ?

J'aime beaucoup parler avec les chrétiens de cela. Ils me disent ''nous sommes Israël''. C'est les chrétiens qui parlent.

Je leur dis ''mais vous n'êtes pas Juifs''.

''Nous, nous sommes les vrais Juifs''.

Voyez, c'est symbolique pour eux, c'est mystique, c'est mythique. C'est ce que Saint-Paul, leur Saint-Paul leur a donné : ''vous restez goy mais on va vous baptiser Israël''. Parce qu'ils ne peuvent pas se dire ''on est en dehors de la vraie synagogue''. Alors, ils sont dans l'Eglise. Vous avez compris ce que je veux dire ?

Alors voilà, pour répondre à votre question.

D'une façon générale, l'alternative c'est, ou Juif de la Torah ; ou Noahide ; ou païen.

Et alors, il semble bien qu'il y a dans la nature humaine un refus de rester sur le seuil. Le Noahisme n'a jamais réussi sociologiquement. Pourquoi ? En tous cas jusqu'à notre temps. J'ajouterai autre chose après. À cause de ce ressort de la nature humaine qui est un peu de l'orgueil narcissique de vouloir être vraiment dans la maison et pas sur le seuil. C'est clair ce que je dis là ?

Mais ceci dit, il y a actuellement en Amérique, de très fortes communautés de Noahides, d'ex-chrétiens. Ça se compte par dizaines de milliers. Ils sont un peu animés par des hassidim Loubavitch. Ils s'en tiennent aux lois de Noé, sans être juifs vraiment, mais n'étant plus chrétiens, tout simplement.

C'est peut-être un phénomène propre à l'Amérique. Je ne sais pas si ça sera transitoire, si ça va se développer. Il y a eu des tentatives, vous le savez d'ailleurs, de fonder ça en France, ça ne mord pas. Un Français veut être ou vraiment Israël ou goy. Mais Noahide, ça ne lui va pas. Vous avez compris un peu ?

À part ça, il y a des phalanstères philosophiques d'intellectuels. Ça, c'est autre chose.

Alors là, voilà en tous cas pour Jétro.

Est-ce qu'il y a une autre question ? Oui.

Kiriat yam souf, ça peut être un miracle, 30.45 ?? l'intervention d'Hakadoch Barouh Hou, matan Torah aussi, mais ?? 30.49 ?

Ça se rattache à l'histoire d'Israël. Ça se rattache - je vais généraliser la question -à ce mystère de la permanence d'Israël.

Le monde entier se déchaîne contre Israël depuis l'origine, 4 000 ans à travers tous les Amalek de l'histoire. Et voilà que c'est quand même Israël qui est victorieux.

Ça ne peut pas ne pas frapper les gens de bonne foi. Vous avez compris ?

C'est trois expériences de dimensions différentes.

Ben adam laMakom, ben adam lahavéro, ben adam…

Les uns sont sensibles au fait qu'on peut être sauvé de l'aliénation de la nature : kiriat yam souf.

Les autres ont pu 31.36 être sauvés de l'antisémitisme : Amalek.

Et que Dieu se révèle, révèle la vraie Loi aux hommes. Que Dieu parle aux hommes, et ça se passe en Israël. Et c'est en ça que croient les Chrétiens.

Vous savez, la mentalité païenne est telle que, savoir que Dieu a parlé à l'homme, ça veut dire qu'il s'est fait homme. Je ne sais pas si c'est clair ce que je dis là ?

Pour un Juif, parce que nous sommes Hébreux, alors on sait que Dieu parle à l'homme, et c'est Dieu qui parle à l'homme, et c'est ?? 32.08.

Et pour un goy, qu'est-ce que c'est un Dieu qui parle à l'homme ? Eh bien, c'est un Dieu-homme.

Ça me rappelle, je ne sais pas si je vous en ai parlé la dernière fois ? J'ai ça dans ma mémoire proche. Je ne sais pas si c'est à vous ?

Je me rappelle, juste après la guerre, les étudiants catholiques nous invitaient, à nous les étudiants juifs, à des réunions d'études bibliques, ensemble.

Alors une fois, c'est le tour du grand rabbin Jaïs, qui était grand rabbin de Paris, à l'époque.

Alors, je me rappelle, le grand rabbin Jaïs… - je ne sais pas s'il y a dans la salle des gens qui l'ont connu ? - … il avait un caractère entier. Et alors, emporté dans son exposé contre l'idée du Dieu-homme, il avait dit - alors toute la salle a éclaté de rire, mais ils ont bien compris ce qu'il voulait dire - Et puis… (après il a regretté 33.00) : ''comment ils peuvent adorer un Dieu qui fait pipi ?'' (rires). Mamach. Un Dieu Belge. Voyez, Manneken Pis (rires).

Il me semble que c'est ça que les Chrétiens adorent : un Dieu qui assume la nature humaine jusque-là. Enfin jusque là… ils ne se marient pas. Ça, c'est des problèmes… Ma ?

Sauf la Vierge

Oui, ils ne se marient pas (rires). Mais ça c'est encore une… - comment on dit en français ? - c'est un…

Une névrose ?

Je ne sais pas si c'est de l'ordre de névrose ou de la psychose, mais en fait c'est de ''l'obsessionnite'', ken ? Il y a une obsession de la sexualité dans ce mythe chrétien qui est énorme.

Mais en tous cas, en général, les gens qui se prennent pour Dieu ne se marient pas. Je ne sais pas si vous savez ça (rires). Et ils n'ont pas de mère, bien sûr. En fait, je veux dire, ils n'ont pas de père.

Et alors là, voilà, c'est ça le problème : ce qu'il faut comprendre, c'est que les Hébreux sont hébreux et les goyim sont goyim. La foi des goyim, c'est que si Dieu a parlé au Sinaï, alors il s'est fait homme. Vous avez compris le problème.

J'ai mis longtemps à me rendre compte de ça. Un Juif ne peut pas comprendre comment ça se passe dans la tête d'un goy. Et un goy ne peut pas comprendre comment ça se passe dans la tête d'un Juif. C'est clair ? Sauf dans des cas exceptionnels. Et alors, ça existe des dialogues possibles.

Mais, ce que je voudrais rajouter c'est qu'il ne faut pas que les Juifs méprisent purement et simplement les croyances des goyim. Ils sont faits autrement. Je ne sais pas si c'est clair ce que je dis là ?

Et surtout, il faut savoir que les… Enfin, bon ça suffit sur ce sujet. Ça y est, c'est clair ?

Alors, si vous voulez, on va reprendre notre verset 17 du chapitre 19.

Est-ce que vous arrivez à m'entendre ? Bon, c'est grâce à Jétro (rires).

Alors, on va étudier une Guémara, que vous avez déjà étudiée une fois, mais je voudrais la reprendre, sur le problème suivant : Israël arrive au pied de la montagne du Sinaï et Dieu va se révéler à Israël.

C'est un événement d'un autre ordre que simplement la prophétie, parce que c'est un événement (les théologiens ont un mot un peu barbare pour désigner la nature de l'événement, de théophanie, de révélation de Dieu) qui transcende la prophétie à proprement parler. C'est Dieu qui se révèle à une collectivité humaine.

Or, il y a là quelque chose de beaucoup plus haut que la prophétie. J'essaierai d'expliquer pourquoi. Parce que Dieu se révèle dans la Parole prophétique aux hommes capables d'être prophètes. Mais là, il y a eu quelque chose de plus. Si le peuple avait besoin de Moïse comme prophète, c'est que ce peuple n'était pas à la hauteur des prophètes comme Moïse.

Et voilà que Dieu se révèle à lui quand même. Donc, cette révélation de Dieu, à la collectivité d'Israël, alors même qu'elle n'est pas au niveau de Moïse, c'est un événement de théophanie qui dépasse le fait de prophétie quand même.

Entre autres, pendant cet événement de la révélation de Dieu au Sinaï, tous les Hébreux ont été prophètes au moment des 10 commandements. Mais il y a quelque chose de plus. C'est le fait que Dieu se révèle au peuple tout entier, et pas seulement à Moïse.

On a appris d'autre part - je ne vais pas revenir là-dessus - que la raison pour laquelle Dieu s'est révélé sur le Sinaï, c'est pour habiliter la mission de Moïse comme prophète de la Torah. Ça vous l'apprenez dans le chapitre 19.

Mais la question que je vais vous poser, c'est la suivante : à quel niveau est le mérite d'Israël d'avoir accepté la révélation du Sinaï ?

Parce que si on comprend bien de quoi il s'agit, ils ne pouvaient pas faire autrement. Si Dieu se révèle, la liberté disparaît. Alors, où se trouve le mérite d'Israël d'avoir accepté quand Dieu propose la Torah ?

Parce que quand Dieu propose la Torah, Il se révèle à Israël. Mais la révélation de Dieu à Israël supprime la liberté de l'homme. Alors, où est le mérite ? Vous avez compris la question ? C'est clair ?

Alors, nous allons lire le verset 17.

}Passouk en hébreu, non transcrit 38.17{ ''et Moché fit sortir le peuple à la rencontre de Dieu''

}Passouk en hébreu, non transcrit 38.30{ ''à partir du camp''

}Passouk en hébreu, non transcrit 38.33{ ''et ils se tinrent au pied de la montagne''

Léhityatsev, ça veut dire se tenir.

Je voudrais, avant de continuer dans la Guémara, que vous lisiez un autre verset. Une minute. C'est le verset 3. Regardez bien. Ça va nous renvoyer à ce qu'on a appris tout à l'heure à propos de la question de Jétro.

Verset 3.

}Passouk en hébreu, non transcrit 39.03{ ''et Moïse monta vers Dieu''

}Passouk en hébreu, non transcrit 39.07{ alors ''Hachem l'a appelé du haut de la montagne''.

Ce verset définit très exactement tout ce qu'on a appris tout à l'heure.

Moïse a été capable de monter jusqu'au niveau Elokim, alors Hachem l'a appelé du haut de la montagne. C'est clair ?

? 39.23 Dans le rite séfaradi, nous avons le Psaume de Chavouot. Il y a le verset suivant :

}Passouk en hébreu, non transcrit 39.32{ ''la montagne que Dieu Elokim a choisie pour y résider, même Hachem y résidera''.

Ça veut dire, il faut arriver jusqu'au niveau Elokim pour être appelé par Hachem.

Vous avez compris la question ?

Eh bien, voilà donc notre verset 17.

A propos de l'expression de la fin du verset…

}Passouk en hébreu, non transcrit 40.07{ ''et ils se tinrent au pied de la montagne'', la Guémara va lire le mot ''bétahtit'' dans un sens plus profond que le sens habituel.

?? 40.20 la montagne, et ''bétahtit hahar'', ça veut dire ''au pied de la montagne''.

La Guémara va le lire comme s'il y avait écrit ''tahat hahar'' ''en dessous de la montagne''.

Alors, voilà ce que dit la Guémara :

}Passouk en hébreu, non transcrit 40.33{

Je traduis : un enseignement très important.

À la suite du verset ''ils s'assemblèrent au pied de la montagne''.

Pourquoi j'ai besoin de savoir qu'ils s'assemblèrent au pied de la montagne ? C'est parce qu'en réalité, il s'est passé un événement surnaturel : que la montagne a été levée au dessus d'eux. Qu'ils se sont rassemblés, qu'ils se sont tenus sous la montagne : voilà ce qu'enseigne Rabbi ?? 41.12 Bar Hama : ça nous apprend que Dieu a renversé sur eux la montagne comme un couvercle de marmite. C'est plus qu'une marmite… bassines, ken ? Là où on faisait la lessive avant ?

Lessiveuse

Lessiveuse. Voyez, c'est exactement ça d'ailleurs en hébreu… une chape que Dieu a renversé la montagne sur eux et leur a dit :

}Passouk en hébreu, non transcrit 41.39{ ''si vous acceptez la Torah, c'est bien''

}Passouk en hébreu, non transcrit 41.43{ ''sinon, là sera votre tombe''.

Alors oui, la Guémara nous dit très clairement : ils ne pouvaient pas faire autrement que d'accepter !

Il y a une explication du Maharal qui est très profonde et qui dit ceci : la Torah, ce n'est pas quelque chose qu'on peut accepter ou refuser, pour Israël. C'est la condition même de notre identité.

Ça veut dire que si on coïncide avec notre essence qui est la Torah, c'est bien, sinon on disparaît.

Et l'histoire a montré que ne sont restés à travers les siècles et les civilisations, que les ?? 42.17 d'Israël fidèles à la Torah.

Toutes les parties d'Israël, qui, d'une manière ou d'une autre, étaient séparées de la Torah, ont fini par disparaître. C'est clair ce que je dis là ?

Il faut bien le comprendre : au niveau d'une contemporanéité où la halaha décide, tous les Juifs sont juifs, même ceux qui ne sont pas juifs de par la Torah, mais ça c'est au niveau - èh omerim ? - historique, de chaque temps.

Mais à travers l'histoire générale d'Israël, il s'avère que tous les Juifs qui ont quitté la Torah ont disparu comme Juifs. Je ne sais pas si c'est clair ce que je dis là ?

4 000 ans d'expérience, ça ne peut pas se nier de manière schématique.

43.08 ? On peut rajouter énormément de parenthèses là-dessus, mais c'est l'explication du Maharal. La première explication du Maharal.

Mais surtout, ce que je veux mettre en évidence, c'est ceci : il y a une impossibilité de dire non. C'est exprimé par la formule du Talmud ; ou bien vous acceptez la Torah ou bien vous disparaissez. Vous serez enterrés là, ken ? Et dans quoi est le mérite ?

----------

Vous allez me dire si c'est suffisamment clair ce que je dis là.

Si Dieu se révèle, la liberté disparaît.

La grandeur des prophètes, c'est précisément qu'ils sont à ce niveau où Dieu peut se révéler à eux et ils restent libres. Mais au moment du maamad har Sinaï, c'est évident que… Je vais vous donner la formule du Midrach, elle est je crois très éclairante.

''Devant le Roi, le serviteur n'est pas libre, l'esclave n'est pas libre''.

Si le Roi est là, tout le monde est paralysé. C'est clair ?

Alors le Roi se cache pour nous laisser croire qu'on est libre. Réfléchissez bien à ça.

Et donc, c'est effectivement la révélation elle-même qui consiste… je veux dire, la contrainte en question consiste dans la révélation elle-même.

Alors, où était le mérite d'Israël ? Le mérite d'Israël était d'arriver au pied de la montagne en sachant très bien ce qui les attendait.

Si vous voulez, il y a tout un cheminement depuis la sortie d'Egypte jusqu'au Sinaï, où Israël suit Moïse jusqu'à ce que j'appellerai le guet-apens du Sinaï. Mais ils savent très bien ce qui allait se passer au Sinaï, que Dieu allait se révéler.

Et ils ont dit ''ce que Dieu dira, nous ferons'' avant même qu'Il ne se révèle.

Alors, voilà l'explication que nous propose le Maharal. Il est très important. C'est là que je voulais arriver essentiellement. C'est que la Torah est imposée, mais elle n'est imposée qu'à celui qui est prêt à l'accepter librement. C'est ça qu'il faut comprendre.

Et l'exemple que le Maharal donne - c'est clair pour tout le monde ? - il dit : ce n'est pas à n'importe qui que la Torah est imposée. Elle n'est imposée qu'à celui qui était prêt de l'accepter librement.

Israël, la partie d'Israël qui est sortie d'Egypte, est arrivée librement au Sinaï, se faire imposer la Torah. C'est clair ?

Je voudrais donner un exemple, un que donne le Maharal, mais un que je voudrais ajouter d'abord.

L'alliance entre Dieu et Abraham, c'est Dieu qui a contracté alliance avec Abraham. Ce n'est pas Abraham qui a contracté alliance avec Dieu.

Et je voudrais lire le récit de l'histoire d'Abraham. Le récit est très clair dans la Bible.

Dieu se révèle à Abraham pour contracter alliance avec lui. Mais Il ne s'est pas révélé à n'importe qui. Il s'est révélé à Abraham qui était prêt à être choisi par Dieu.

Il y a tout un cheminement d'Abraham jusqu'au moment où le récit de la Torah prend le récit en disant ''alors, Dieu se révèle à Abraham pour contracter alliance avec lui''.

Cela est important à comprendre. Si c'est l'homme qui choisit de contracter alliance avec Dieu, c'est aléatoire, parce que ça dépend de l'arbitraire des motivations de la liberté humaine. Un jour, je choisis, un autre jour, je ne choisis pas. Tandis que si c'est Dieu qui contracte l'alliance, c'est irréversible et éternel. Est-ce que c'est clair ?

Et ce que le Maharal ajoute - et c'est très important - c'est que ce n'est pas à n'importe qui qu'on impose le pacte de l'alliance. C'est à celui qui était prêt à le choisir. Et puisqu'Israël était prêt à accepter librement la Torah, alors Dieu la lui impose, pour que ce soit irréversible.

Et le Maharal ajoute encore une autre explication : parce qu'il ne peut pas y avoir d'aléatoire vis-à-vis de la Torah. La Torah, c'est la charte du monde.

Et le Maharal a la formule suivante : il ne fallait pas qu'Israël s'imagine qu'il a la Torah parce qu'il a bien voulu, et que s'il n'avait pas voulu, il ne l'aurait pas. Vous avez bien compris ?

Il ne faut pas qu'Israël croit que c'est par sa décision qu'il a reçu la Torah. Comme si ça dépend de lui. C'est trop important pour que ça soit conféré à cet aléatoire des motivations du choix humain. Est-ce que c'est clair ?

Mais encore une fois, c'est ça le hidouch du Maharal : ce n'est pas à n'importe qui que c'est imposé. Ça y est, c'est clair jusque-là ?

Il nous donne l'exemple du mariage.

Le mariage, c'est un pacte imposé. Mais ce n'est pas à n'importe qui qu'il est imposé. Il est imposé à des fiancés. Vous avez compris ? On ne marie que des fiancés. Mais c'est des fiancés qu'on marie… Et des mariés, c'est… le ?? 4.50 (rires). C'est clair ?

C'est pourquoi la période la plus vulnérable, si j'ose dire, c'est la période qui est entre les fiançailles et le mariage. C'est là qu'on se donne sa foi. Étymologiquement, c'est ça se fiancer, se donner sa foi. Mais alors, lorsqu'on s'est donné sa foi, eh bien ma foi, c'est scellé par le mariage.

Et donc, le mariage c'est irréversible.

Parenthèse. Il y a pourtant la clause du divorce. C'est-à-dire, la Torah est une loi de vérité. Elle sait que si nous possédions la sagesse nécessaire pour réussir le mariage, le divorce serait interdit.

Pourquoi le divorce est permis ? C'est parce qu'on a perdu cette sagesse. Est-ce que c'est clair pour tout le monde ?

Et alors, il faut tenir compte de la réalité. Si un mariage échoue, alors la Torah prévoit le divorce. Mais le prévoit comme un malheur. La Guémara nous dit, lorsqu'il y a un divorce, les pierres de l'Autel versent des larmes. Surtout un divorce pour un zivoug richon. Zivoug richon c'est le premier mariage. Le mariage ? 6.05.

S'il y a un divorce, c'est une catastrophe. Seulement, la Torah autorise le divorce, dans le cas de l'échec du mariage. Pourquoi ? A cause de cette clause.

Normalement, si nous savions comment il faut marier les enfants, eh bien le divorce serait… invraisemblable. Je cherchais un autre mot, mais vous avez compris l'idée.

On a perdu cette science de savoir apparier les couples, accoupler les couples. Cette science a existé. Les vieilles grand-mères savaient quelle fiancée il faut pour le petit-fils et quel fiancé il faut pour la petite fille.

Les jardiniers comprennent ça. Il y a une science pour savoir comment cultiver les petits pois (rires). Eh bien, on a oublié comment cultiver les petits hommes.

Alors, s'il y a la catastrophe du mariage échoué, il vaut mieux un divorce.

Je ne sais plus qui a dit (ça, je ne l'ai pas lu dans le Midrach) : ''Un mariage ça fait deux heureux, un divorce ça fait quatre heureux'' (rires). Vous n'avez pas compris ?

Un divorce, ça peut faire quatre heureux, parce qu'un divorce mène à deux mariages, alors ça fait quatre.

Il y a la clause, mais, je veux insister là-dessus : le mariage est irréversible. En tous cas en ce qui concerne le pacte d'alliance entre Dieu et Israël.

Nous avons en tous cas plusieurs chapitres au début du Prophète Amos où on apprend ceci : la conduite d'Israël est tellement rebelle, que Dieu dit à Israël par le prophète Amos ''si je ne m'étais pas interdit de vous changer par un autre peuple, il y a longtemps que je vous aurais changé. Mais voilà, je me le suis interdit''.

Alors, vous avez compris ça ? Il y a qu'à lire Maariv, et vous savez pourquoi (rires).

C'est le Maharal qui va expliquer. Il y a un cas de mariage où le divorce est interdit, où le divorce est impossible. C'est quand la fiancée avait été prise de force par le fiancé. Alors, la Torah impose le mariage et on ne peut plus divorcer dans ce cas-là. C'est prévu par la Torah comme ça. S'il y a eu viol d'une femme par un homme, on impose le mariage. Si elle ne veut pas, elle ne se marie pas. Mais si elle veut se marier, on impose le mariage, mais il ne peut plus divorcer.

Alors, c'est ça que le Maharal explique. Voilà, c'est ça qui s'est passé au Sinaï. Ce qui s'est passé au Sinaï, c'est que Dieu a pris Israël de force pour s'interdire de la divorcer. Ça y est, c'est clair ? C'est-à-dire pour que ce soit irréversible.

Alors, je résume tout cela. Il y a deux choses importantes.

          - La Torah est imposée parce que la révélation prive de liberté. Mais ce n'est pas à n'importe qui qu'on impose. On impose la Torah à un rendez-vous du Sinaï, à ceux qui sont allés librement au Sinaï. Ça y est, c'est clair jusque-là ?

          - Et puis deuxièmement, il y a une clause importante : c'est que, le fait que la Torah soit imposée, eh bien, ça nous assure qu'Israël est en alliance éternelle avec Dieu. Il ne peut pas nous divorcer.

J'ai une fois inventé un Midrach. Et je veux vous le rappeler…

Quand Dieu a créé le premier homme, Il lui a dit ''si tu es sage, tu auras une image''. C'est ce que les traducteurs appellent ''à l'image de Dieu''. Et puis rendez-vous au Sinaï. Alors, au Sinaï, c'est Israël qui s'amène. Et Dieu dit à Israël ''tu seras sage et tu ne te feras pas d'image''. Et puis, rendez-vous au monde à venir (rires).

Il y a un rendez-vous, rendez-vous du Sinaï. Depuis le temps du premier homme, qui est arrivé au Sinaï ? Israël.

Mais à partir du moment où Dieu est convaincu que vraiment Israël, dans sa collectivité, a accepté l'éventualité de la Torah, alors il l'impose.

C'est irréversible et ça ne dépend plus des individus. La collectivité d'Israël est mariée avec la Torah. Ça ne dépend plus des individus.

Cette alliance avec Israël sera éternelle, quelle que soit la conduite des individus. Parce que c'est un pacte avec la collectivité d'Israël. Est-ce que c'est clair ?

Alors voilà ce qui s'est passé. C'est une chose que les goyim arrivent difficilement à comprendre, que l'alliance avec Israël est irréversible, quelle que soit la conduite des individus. C'est bien clair ?

Dans une église, eh bien, on ne fait partie de l'Église que si on est un saint, un parfait. Alors qu'Israël, c'est Israël. Même les… je ne sais pas comment dire, mais vous comprenez l'idée, ken ? Tout Israël est Israël, même les autres (rires). Donc, ceci dit, à l'échelle instantanée de chaque génération.

A la longue, à la longue, comme nous avons vu tout à l'heure, ceux qui ne sont pas Israël dans la Torah finissent par disparaître, même si ce sont des sectes religieuses, mais elles ne sont pas les sectes religieuses, enfin, des communautés religieuses de la Torah vraiment. Je ne sais pas si c'est clair ?

Maintenant, les Saducéens qui étaient des juifs très pieux, mais qui n'étaient pas des nationalistes, qui ne faisaient pas partie de la nation d'Israël - ils étaient citoyens grecs de religion juive, mais très pieux - eh bien, ils ont disparu.

Et, je vais vous dire comment il y a un commentateur de la Hagada qui exprime cela… qu'à la longue, si on ne reste pas soumis à la Torah, eh bien, on disparaît.

C'est sur la Michna des quatre enfants, dans la Hagada de Pessah. Le premier c'est le haham ; le deuxième, c'est le racha ; le troisième, c'est le tam ; et le quatrième, c'est le chééno yodéa lichol.

Dans ce commentaire, il explique le développement de l'assimilation.

La première génération : un bon juif : haham. La deuxième : la révolte d'un racha. À la troisième, c'est le tam. À la quatrième, on ne sait même pas quelles sont les questions qui se posent sur l'identité juive.

En quatre générations, c'est l'assimilation absolue.

Eh bien, c'est là où il y a un verset, dans les 10 commandements d'ailleurs, que Dieu tient compte de la faute des pères sur les fils quand les fils refont la faute des pères, jusqu'à la quatrième génération.

}Passouk en hébreu, non transcrit 12.55{ ça veut dire, tant qu'on peut encore connaître personnellement la lignée. Quand le fils connaît son père, le petit-fils connait encore son grand-père. Il peut arriver que l'arrière petit-fils connaisse son arrière grand-père. Et après, c'est fini. Ça veut dire, Dieu tient compte de la faute des fils en ne les considérant comme les fils des pères que jusqu'à la quatrième génération. Après, il y a dilution d'identité ; il y a perte de cette identité.

Alors, voilà l'analyse de la Guémara que je voulais vous citer. La Guémara continue. La suite est très importante, mais je n'aurais jamais le temps…

Alors quel est le problème que cela pose ? Et je voudrais le formuler en termes de culture générale, maintenant.

En tous cas, jusqu'à présent sur cet enseignement, je pourrais vous donner la réponse à la question que j'ai posée tout à l'heure… c'est que, où était le mérite d'Israël d'avoir accepté la Torah au Sinaï ? 13.53 ?? d'être allé au Sinaï ? L'essentiel, c'est d'y être allé.

Vous avez - enfin, nous avons, chacun d'entre-nous - une expérience très analogue. Quand on va étudier la Torah, on ne sait pas ce qui nous attend. Et subitement, on s'aperçoit qu'on est dedans et qu'on n'y peut rien. Vous avez remarqué ça ?

C'est exactement leur expérience du Sinaï. Où était le mérite ? C'était d'arriver là où ça s'est passé. Je pense que c'est suffisamment clair.

À partir du moment où une évidence est perçue comme évidence, on ne peut plus faire autrement que de la reconnaître. Et alors, où est le mérite de reconnaitre une évidence ? Elle s'impose à nous. Le mérite, c'est d'accepter de l'entendre. Vous avez compris ?

Il y a énormément d'implication dans tout ce que je viens de dire là.

Alors je voulais aborder la formulation en vocabulaire de culture générale. Et puis, on s'arrêtera là.

Je vais essayer de poser le problème précisément dans le vocabulaire de l'opposition du christianisme au judaïsme, de dire que les Juifs, le judaïsme, c'est la religion de la Loi imposée, alors que la vérité religieuse serait, comme dans le christianisme, le choix volontaire de la bonne volonté.

Mais nous allons voir, d'après cet enseignement de la Guémara, de quoi il s'agit.

Les deux termes qu'il faut comprendre - ça vient du vocabulaire des philosophes lorsqu'ils parlent du problème moral - c'est l'hétéronomie de la loi et l'autonomie de la conscience.

J'explique.

Hétéronomie de la loi, ça veut dire la loi est imposée de l'extérieur. Elle est hétéronome. Nomos, ça veut dire la règle ; hétéro, d'ailleurs.

Alors que autonome, que la règle vient de moi.

Alors, en général, les philosophes… C'est très imprégné de christianisme cette attitude, aussi parce que la vérité morale, c'est ma bonne volonté, c'est ce que, moi, je perçois comme étant le bien. Alors qu'obéir à une loi qui m'est imposée de l'extérieur, ça, c'est très inférieur. Vous avez compris comment la question se pose de manière générale ? Et c'est exactement notre problème.

La Guémara nous dit que la loi est hétéronome : elle m'est imposée de l'extérieur. ?? 16.39 …l'erreur, c'est qu'elle n'est imposée de l'extérieur qu'à celui qui était prêt de par lui-même de la choisir dans sa bonne volonté. C'est-à-dire, ce n'est qu'à celui qui a d'abord compris par lui-même que la vérité était dans l'adhésion à la loi morale, que la loi morale est donnée de l'extérieur.

Ça veut dire… C'est la raison pour laquelle il y a toute l'histoire des six générations des Patriarches avant le temps de la révélation du Sinaï, et qu'il y a toute une identité morale du peuple d'Israël avant la révélation de la Torah.

La Torah n'a été révélée qu'aux enfants d'Israël. Et l'histoire des enfants d'Israël, c'est depuis Abraham jusqu'à Moïse.

Il y a acquisition de la conscience morale, alors la loi est révélée, et pas l'inverse. C'est bien clair ?

C'est clair ce que je dis là ? Bon, il n'y a rien à ajouter, je ne voudrais pas compliquer les choses.

C'est parce que dans ce peuple la conscience morale a émergé, que la loi a été révélée.

Alors, c'est exactement le contraire qu'on voit dans l'enseignement des Chrétiens.

Dans l'enseignement des Chrétiens, il y a d'abord l'enfance de l'humanité où on impose la loi comme on impose une discipline aux enfants, et ensuite l'âge adulte, où on se dégage de la loi et on est de bonne volonté par soi-même. C'est tout le contraire.

Je me rappelle des premières discussions que j'ai eues avec les théologiens chrétiens sur ce sujet là ; ce qu'ils appelaient la pédagogie de la loi. La loi qui est pédagogue et qui - comment dire ? - sert à préparer une pédagogie morale, et ensuite, la conscience morale, c'est l'autonomie.

Et je me rappelle très bien, parce que j'avais étudié en ethnologie, des comptes-rendus de discussions des évêques chrétiens belges du Congo avec le Vatican, lorsqu'ils avaient à faire avec des tribus qui tenaient - qui voulaient être chrétiens - mais qui tenaient à garder la circoncision.

Alors, ça les embêtait beaucoup, parce que la circoncision, c'est une pratique de la Torah. Et alors davka, les évêques chrétiens interdisaient aux Congolais la circoncision parce que c'était dans la Torah.

Alors, je me rappelle - j'ai étudié ça en travaux pratiques à la loupe - je me rappelle très bien de notre étude.

Je disais mais… ''Quand vous convertissez un païen au christianisme, est-ce que vous le faites d'abord passer par un stade juif et après chrétien ou bien vous le convertissez directement au christianisme ?''.

Ils étaient interloqués.

Ils ont découvert un problème 19.34 ?? au judaïsme d'abord. ''mais alors, qu'est-ce que vous racontez ? ?? 19.38 que d'abord être juif et ensuite chrétien ? (rires). Je ne sais pas si c'est clair ce que je dis là ?

Qu'il y a un stade nécessaire de la loi imposée, ça, c'est le judaïsme. Et après des évangiles, de la bonne volonté. Vous voyez bien que ça ne tient pas debout.

Parce qu'en réalité, qu'est-ce qui s'est passé ? C'est que leur stade de la loi, c'était la loi romaine. Ça n'avait rien à voir avec la Torah. Cette apparence de la loi terrible, de la loi qui tue, de la loi qui amène le péché, qui amène la faute, c'est la loi impersonnelle du droit romain. Ce n'est pas du tout la Torah.

Vous voyez, tout est à l'envers dans cette histoire. Réfléchissez bien à ça.

Alors, voyez comment la Guémara, en expliquant un mot du verset, dévoile un problème extrêmement important, qui est, d'une part pour notre histoire : que s'est-il passé au Sinaï : et d'autre part : quelle est la règle de la vérité morale ?

C'est que ce n'est qu'à celui qui a déjà accédé à l'autonomie de l'expérience de la conscience morale du devoir qu'on impose la Torah. On n'impose pas la Torah à n'importe qui.

Peut être qu'on retrouve un peu ce qu'on a appris au début : ''daber el béné Israël''. Pourquoi il faut parler aux enfants d'Israël et pas aux autres ? Parce que seuls les enfants d'Israël peuvent recevoir la Torah, parce qu'ils sont déjà moraux.

Mais alors là, c'est un problème très important. Il faut d'abord, avoir résolu le problème moral pour s'approcher de la Torah.

Ça, ça ferait l'objet d'une autre étude, si vous voulez. Eh bien, c'est l'histoire d'Israël. L'acquisition de la morale, c'est d'Abraham à Moïse, et à partir de Moïse, c'est la sainteté de la Torah.

Alors, c'est ça sur lequel j'insiste très souvent, parce que la communauté juive risque d'être envahie par une mentalité complètement différente qui a été acquise en exil. C'est que - alors que ça va de soi pour quelqu'un qui a été élevé dans la tradition juive - s'il n'y a pas d'abord la base du Déreh Erets - la moralité - la Torah ne peut pas être reçue.

}Passouk en hébreu, non transcrit 21.47{

Et nous avons malheureusement énormément - trop - de communautés, où le souci moral est indépendant du souci religieux. Et c'est ça qu'il faut guérir.

Bon, nous sommes arrivés à l'heure de arvit. Ken ?

J'aurais deux questions.

Oui

Est-ce qu'on aurait pu quand même se passer du matan Torah, puisque si j'avais bien compris dans le cours dans la sortie d'Egypte, le but c'est d'aller en Israël. Et ce n'est qu'a posteriori que le matan Torah est nécessaire…

Oui… il ne faut jamais poser une question sur un autre cours…

… parce que je n'avais pas compris…

Tu poses la question dans un public qui n'a pas forcément écouté l'autre cours… Ils n'ont rien compris à ta question. C'est moi qui ai compris. Tu as compris ? Il ne faut jamais faire 22.41 ?? des courts-circuits comme ça… Et je n'ai pas le temps de refaire l'autre cours.

C'est-à-dire, ce n'est pas qu'on aurait pu se passer du Matan Torah, on aurait dû, on aurait pu. Ça, je te réponds ça à toi. C'est-à-dire… vous vous rappelez ce qu'il y a…

Non, mais, ça je le dis du point de vue de la méthode…

Oui

Ne posez jamais à quelqu'un une question qui se pose sur le cours de quelqu'un d'autre. Ça m'arrive très souvent que je devine ça, ken ? On a appris quelque chose chez quelqu'un d'autre et on me pose la question ''qu'est-ce qu'il a voulu dire'' ? Comme si c'était moi qui l'avais dit.

Dans notre cas, et ça arrive très souvent aux élèves, parce qu'ils ont perdu la mémoire, ils ne se rappellent plus 23.21 ?? . Chaque enseignement a sa propre cohérence. Et c'est vrai aussi pour chaque cours. C'est clair ?

Je n'ai pas parlé du problème que tu as posé. Et alors… entre toi et moi, il n'y a pas de problème, mais c'est avec les autres que ça ne va pas, voyez ? Alors ne faites jamais ça.

Et alors, je vais vous dire comment ça se passe dans la… Vous n'avez rien compris, mais ce n'est pas grave (rires)… comment ça se passe dans la Hagada.

}Passouk en hébreu, non transcrit 23.49{

Qu'est-ce que ça veut dire de dire une chose pareille ? ''S'il nous avait approchés du Sinaï et qu'il ne nous avait pas donné la Torah, ça nous aurait suffi''. Comment on peut dire une chose pareille ? Et pourquoi on est allé au Sinaï si ce n'est pas pour recevoir la Torah ?

Alors, dans le chapitre 19 que tu relieras, la rencontre au Sinaï, c'était d'entendre ''vous serez pour moi un peuple de prêtres''. Et ensuite il a fallu a postériori habiliter Moïse comme prophète de la Torah, ?? 24.21.

Et voilà quel est le sens de ta question. Si Israël a été appelé à être un peuple de prêtres et qu'il ne sait pas comment il faut faire, ce n'est pas à lui qu'on parle.

Je vous donne un exemple dans l'histoire 24.35. Si je dois dire à un pompier, tu sais, premièrement le feu ça brûle ; deuxièmement, l'eau ça éteint le feu. Ce n'est pas à un pompier que je parle.

Alors, qu'est-ce que ça veut dire? Je parle à un prêtre, il faut que je lui dise premièrement, deuxièmement, troisièmement… alors il ne l'est pas. Est-ce que c'est clair ?

C'est-à-dire, normalement, Moïse seul pouvait être Israël. Mais c'est le peuple tout entier qui a été appelé à la Torah de Moïse. Alors, il fallait enseigner au peuple la Torah de Moïse. Mais Moïse n'a pas besoin qu'on lui enseigne la Torah. C'est pour Israël qu'il y avait besoin qu'on enseigne la Torah.

J'ai saisi ça à propos de la Hagada, pour vous dire jusqu'où ça va.

Et à la fin, il y a aussi la phrase dont se servent beaucoup les Juifs religieux anti-sionistes ''et s'Il nous avait donné la Torah et ne nous avait pas menés en Erets Israël, ça nous aurait suffi''.

Qu'est-ce que ça veut dire ? Ça veut dire que d'emblée, tout, nous aurions dû le mériter par nous-mêmes.

Et voilà, d'étape en étape, il a fallu qu'on reçoive en don 25.45. Alors, ça aurait dû nous suffire la première, non. Même la deuxième, même la troisième.

??25.49

Bon, je reviens en tous cas là-dessus.

Ne faites jamais ce genre de chose.

Bien, alors je vous souhaite un bon Chabat, une bonne fête de Chavouot, et ken ?

26.08 ??

Je t'ai répondu, mais tu n'as pas entendu. Le mérite, c'est de reconnaître ses parents. Et d'ailleurs, c'est ce que le Midrach enseigne pour la révélation de Moïse.

La première fois que Dieu s'est révélé à Moïse, Moïse a entendu la voix de son père. C'est quand Moïse s'est relié à son père hébreu que Dieu s'est révélé à lui.

J'ai court-circuité un peu peut-être la réponse que je t'ai donnée, mais je crois que tu as compris.

L'expérience nous montre, que dans la majorité des cas - toutes les exceptions sont possibles - dans la majorité des cas, les Juifs qui ont des problèmes avec la Torah, c'est que premièrement, ils ont des problèmes avec leurs parents. Il faut le savoir, ken ? C'est clair.

Il y a un verset qui dit ''da ète Eloké aviha'' ''connais le Dieu de ton père''.

J'ai eu à faire à énormément d'étudiants, qui faisaient des thèses sur la comparaison entre l'hindouisme et le judaïsme, le bouddhisme et le judaïsme… Et ils me demandaient des renseignements parce que, le bouddhisme, ils connaissaient, mais le judaïsme, ils ne connaissaient pas. Et c'étaient des juifs.

Alors, au bout d'une heure, ça commençait à s'arranger.

C'est des gens qui cherchent la vérité, mais d'emblée ils vont chez les bouddhistes et boudent le judaïsme (rires).

Et alors, pourquoi tu n'as pas eu l'idée d'abord d'interroger la Torah de ton père ? Ah ? Il y a des problèmes avec ton père ? C'est ça qui se dévoile. Je ne sais pas si c'est clair ? (rires).

Bien. S'il y a minian, alors nous allons faire arbit. Et alors… Hag Saméah !