ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

clip_image002.png

"כי מציון" - פרשת וישלח

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגום מצרפתית: איש צוות מכון מניטו

בשיבה מהגלות

יעקב מקבל את שם 'ישראל' כששב מגלותו אצל לבן. זהו קו מנחה מרכזי בפרשה.

בהקבלה הפוכה לכך, לאחר שיעקב נקרא על ידי יוסף ויורד שוב לגלות במצרים, ה' פונה אליו שוב בשם 'יעקב' .

בנוסף, הצדקת האיחור שלו לשוב ארצה,שמהווה את המסר המרכזי שיעקב מעביר לעשיו בניסיון ההתפייסות עימו - נראה במבט ראשון כפרובוקציה:

"עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך".

לכאורה, העיכוב אצל לבן נועד להרוויח זמן כדי להגשים את ברכת הטוב החומרי, שהיא הברכה שעשיו היה אמור לזכות בה בעצמו!! קל להבחין בניגוד הקיים בין הטיעונים של יעקב בתחילת הפסוק, לעומת הכוונה המוצהרת שלו כלפי אחיו בהמשך הפסוק:

"ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך".

כמו במקרים נוספים, אנו נזקקים לפירושו של רש"י כדי ליישב את הסוגייה:

" 'עם לבן גרתי' – לא הייתי שר וחשוב, אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני 'היה גביר לאחיך' שהרי לא נתקיימה בי...אבא אמר לי 'מטל השמים ומשמני הארץ' זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" ( אלא מעבודתי)

בהסברו הראשון רש"י מבאר את משמעות המילה העברית: 'גרתי'. ביאור המילה לפי השורש הלשוני שלה הוא: התגוררתי כגר.

רש"י מוסיף ממד נוסף להסבר: הגימטריה של 'גרתי' עולה 613 (תרי"ג) , מספר שבא לומר:

"עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"

במילים אחרות: התגוררתי כגר אצל לבן, אך שמרתי על זהותי בתומתה. ולכן צאצאיי יזכו לקבל את התורה. זו משמעותו של הפסוק: "תורה צוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב".

בפירושו על הפרשה, מרחיב ה 'בן איש חי' את הסברו של רש"י לסוגייה של שינוי שם 'יעקב' ל'ישראל'. כאשר יעקב חוזר מהגלות, הוא מבליט את הקשר שלו לארץ: בגלות הוא נשאר גר ולא התבולל בזהויות זרות, יוקרתיות ככל שתהיינה. יתר על כן, הוא שמר על האותנטיות של זהותו. התורה היא זו שמבדילה בינו לבין האומות שבתוכן גלה. לכן הוא זכאי לשם 'ישראל'.

במילים אחרות , הפירוש הזה מספק מענה לשאלה הבאה:

באילו תנאים ישיג יעקב, השב מהגלות, את הזכות על הארץ שנקראת 'ארץ ישראל'?

הנה , כך הציג זאת ה 'בן איש חי' : על מנת להעביר ליעקב את השם 'ישראל', נדרשים שני ממדים נוספים:

הממד של דוד, שמכיל את הבעלות הפוליטית על הארץ. והממד של משה, שיגלה את התורה לישראל. בהתאם לכך, הגימטריא של יעקב עולה 182, של דוד 14 ושל משה 345 , שיחד הן מצטרפות לסכום הכולל 541 – שהיא הגימטריה של השם 'ישראל'. קל להבין את ההשלכות של הלימוד הזה לשאלת הזהות שמאפיינת את הדור שלנו, הדור ששבמהגלות.

 


 

הסכנה באיחור מועד השיבה

השליחים שנשאו את המסר לעשיו, חוזרים עם תגובה מדאיגה:

"באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו"

יעקב הולך לפגוש את אחיו אבל הנה עשיו מגיע בראש צבא של ארבע מאות איש. מכאן הפחד של יעקב:

"וירא יעקב מאד וייצר לו "

התלמוד מעמת בין פסוק זה לבין ההבטחה שיעקב קיבל בצאתו מארץ כנען:

"דר' יעקב בר אידי רמי כתיב 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך' וכתיב 'ויירא יעקב מאד' "[1]

ראוי לדייק בתשובה של התלמוד:

" אמר, שמא יגרום החטא" ( שההבטחה הזו לא תמומש )

על איזה חטא מדובר?

התשובה המקובלת, מייחסת זאת לכלל הסוגים של החטאים או הפגמים המוסריים. נוהגים להסביר שיעקב לא קיים את חובת כיבוד אב ואם כיוון שאין שום רמז לכך ששלח הודעה להוריו במשך כל שנות גלותו.

התלמוד, מכל מקום, עורך הקבלה בין שיבת יעקב מגלות לבן לבין שיבת ציון מגלות בבל בזמן עזרא ונחמיה[2]:

"כדתניא 'עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית'. 'עד יעבור עמך ה' '- זו ביאה ראשונה. 'עד יעבור עם זו קנית' - זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא"

רש"י מפרש שבעת השיבה מגלות בבל, היהודים לא "עלו בחומה"[3], כלומר בתקיפות מספקת. רובם נשארו בגלות. יתר על כן , הם אינם שמעו את הצהרת כורש, ששמה אותם תחת ריבונותה של פרס , המעצמה הדומיננטית בתקופה ההיא. האיחור ההוא בשיבה לארץ גרם לחולשתה של מלכות יהודה שקמה מחדש בתקופה ההיא.[4]

לכן, ברור שעל פי התלמוד ה 'חטא' , שהדאיג את יעקב, הוא האיחור של מועד השיבה. האנלוגיה להצהרת בלפור, היא יותר מברורה.

פירושו של רש"י על הצער של יעקב דרמטי מאד ושופך אור חזק על שיח הדעות האופייני לחברה הישראלית:

" 'ויירא' – שמא ייהרג "

" 'וייצר לו' – שמא יהרוג את האחרים "

איננו יכולים להימנע מלצטט את גולדה מאיר לאחר מלחמת יום הכיפורים: " יום יבא ונסלח לערבים על הרג ילדינו. אך לא נסלח להם לעולם על הרג ילדיהם"

מאמר זה תורגם ונערך בהתנדבות לטובת ציבור הלומדים.

 

הוספת תגובה