ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

כי מציון - פרשת מקץ

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי, שדמה קדר וצוות מכון מניטו

יעקב אבינו הוא האדם הראשון שזכה להיקרא בשם "ישראל". בנו יוסף הוא האבטיפוס של "היהודי בגלות": הוא העברי הלובש לבוש מצרי במטרה לשרת את הציביליזציה של זמנו. את החיטה הצומחת שם, הוא חולם לקשור לאלומות על מנת להאכיל את האנושות כולה לעת רעב. לעיתים קרובות, אף מכירים בו כמומחה לכלכלה של אותה תקופה.

את אחיו, הוא חולם להפוך לכוכבי אור שיאירו לעולם בתקופות של חושך. הוא האידיאליסט המתגייס בכל לבו למען ההומניזם הנאור התורן, בכל תקופה ותקופה.

המהלך שהוא יוזם גוזר עליו מצבי פיתוי מצד הנשים הנוכריות, ובניו כבר אינם דומים לאבותיו.

עם זאת, מהלך זה מוליך אותו לפסגת התהילה: הוא היועץ האישי של פרעונים, מלכים ונשיאים, שאת חלומותיהם הוא יודע לפרש... [1]

אחיו של יוסף הנאמנים עם יהודה, למהותה של "היהדות", גוזרים עליו להגשים את חלומו, למרות חששם שחלום זה יהפוך לנורא שבסיוטים. ואכן, ללא יוצא מן הכלל, "חזון יוסף" תמיד נגמר בכישלון מוחלט, באסונות מחרידים המלווים קצן של גלויות.

ספרד הנוצרית וגרמניה הנאצית (אם נתייחס רק לאירופה של העת החדשה), כולם משחזרים את "הסיום" של המהלך ההיסטורי שיזם יוסף. ממצרים יצאו עם משה חמישית בלבד מהעם, בעוד ארבע החמישיות הנוספות נעלמו ב"מכת חושך" המדגימה ומבשרת את השואות העתידות לבוא[2].

והנה, את פרשת מקץ, המתארת את "הניצחון המזהיר" של יוסף, אנו קוראים בשבת חנוכה, אשר גיבורה הוא... יהודה המכבי.

יהודה נשאר הסמל והדגם של הנאמנות לזהות העברית,על כל תהפוכותיה, ושל התחיה הלאומית של ישראל[3].

ההקבלה המדויקת להפליא בין מה שהתרחש במצרים לבין מה שקרה בגלויותינו השונות, מכריחה אותנו להתבונן במציאות העכשווית: האם אנו בעידן של יוסף או בעידן של יהודה? עתידו ההיסטורי של עמנו תלוי בתשובה לשאלה זו.

יוסף ומשה

אך האמת היא שהשאלה חמורה יותר: האם אנו בעידן יוסף או בעידן משה? כי משה הוא זה ששם קץ ל"חזון יוסף" ומעביר את הנהגת עם ישראל ליהודה:

"בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לעז, הייתה יהודה לקדשו..." (תהלים קי"ד)[4]

משה, אף הוא, היה איש עברי מחופש למצרי העובד בשירות הפרעה של זמנו[5]. אך מול הכישלון של חזון זה, הוא מסיר את המסכה מעל פניו וחוזר להיות עברי. הוא שם קץ ל"הרפתקתו של יוסף", אך בעת היציאה ממצרים הוא מקפיד לקחת אתו את "עצמות יוסף"[6], כאילו בא לומר: "גם זה חלק מהמורשת שלנו".

אלמלא היה עושה זאת, המומיה של יוסף הייתה הופכת לסוג של פסל, נושא לפולחן אלילי מצד אומות העולם (כפי שעשו עם "הקבר הקדוש" ועוד).

יוצא שהדילמה הניצבת מול העם היהודי היום איננה "מדינת ישראל" או "יהדות התפוצות", אלא עניין של אבחון: האם אנו בעידן יוסף או בעידן משה?

מול שאלה זאת, ישנם יהודים המתלבטים ושקועים במבוכה אין סופית. הם טוענים שהם נאמנים לתורת משה רבנו, אך הם בעצם חוזרים ומשחקים את הסיפור של יוסף.

* להרחבה נוספת בנושא, מומלץ מאוד להקשיב להקלטות קצרות של מניטו בעברית עם כתוביות, בערוץ היוטיוב של מכון מניטו, תחת הכותרות: "כישלון המשיחיות של יוסף", "הביבליוגרפיה היהודית המסתורית של מייסדי הנצרות", ו"למה רצו האחים להרוג את יוסף".

מאמר זה תורגם ונערך בהתנדבות לטובת ציבור הלומדים. למאמרים נוספים והקלטות של מניטו בעברית ניתן להיכנס לאתר של מכון מניטו (חיפוש "מכון מניטו" בגוגל). לסיוע במפעל השימור וההפצה הגדול של מניטו, בתוספת קבלת גישה לכל התכנים וההקלטות של מניטו בעברית – ניתן להירשם כשותפים של מכון מניטו.

 

[1] ואף הנוצרים קראו בשם "יוסף" ל"אב המפרנס" של המשיח שלהם בקרב הגויים (מתוך כתב היד). להלן תמלול הקלטה מניטו מתוך שיעוריו: "מבחינת הנוצרים, הברית המיוחסת ליהודה, שהיא דרך של תורה ומצוות, דרך ישראל – נכשלה. זו הברית הישנה, ההיסטוריה הישנה. הנצרות פותחת דף משיחי חדש בהיסטוריה עם 'בן יוסף', שהוא ה'בן דוד' האמיתי שכולם מחכים לו ושאמור להציל את העולם כולו; היא משתבחת ביוחסין שלו. המתנגד למהלך הזה נקרא "יהודה" ואין פשרה בין שתי הגישות הללו. לפי התורה, לפני המשיחיות של יהודה יש שלב של משיח בן יוסף הכשר, הצדיק האמיתי, אשר מתגלה בימינו אנו בדמות הציונות. היה צורך לעבור את התרבות של הגויים כדי לחזור לייסד מין 'מלכות יוסף' לפני הופעת מלכות דוד".

[2] רש"י על הפסוק על שמות יג, יח: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים": [...] ד"א חמושים מחומשים אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה: וכן ראו בשמות רבה פרשה יד ג.

[3] האם מקרה הוא שהנוצרים בחרו לקרוא בשם "יהודה" למתנגד הראשי ל"בנו של יוסף" בסיפור ה"פסיון" שלהם? (מתוך כתב היד).

[4] ראו בהרחבה על נושא זה בספר מספד למשיח? בהוצאת מכון מניטו.

[5] שמות רבה פרשה א סימן לב: "'ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים' - וכי מצרי היה משה? אלא לבושו מצרי והוא עברי".

[6] שמות יג ,יט: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו"

 

הוספת תגובה