פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת בראשית

דבר תורה שכתב הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו)

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', ואיתי קולין (ה"ע – הערת העורכים)

בְּרֵאשִׁית - אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, ב) שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּה יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשּׁוּם: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהלים קיא, ו) שאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל: לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם! הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו. בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ (רש"י על בראשית א, א).

דברי רש"י אלה, הפותחים את פירושו על התורה, זכו לפרשנויות רבות מפי הגדולים שבחכמי ישראל. עם זאת, רק בתקופתנו נחשפה הרוח הנבואית העמוקה המנשבת במדרשי חז"ל, שמהם דלה רש"י את פירושיו.

נראה מדברי חז"ל שהם ידעו שבקץ כל גלות, עם ישראל יצטרך לעמוד מול אותה טענה. בימי יהושע, בעת יציאת מצרים, הייתה זו "הבעיה הכנענית". בימינו, בעת היציאה מגלות אירופה, זו "הבעיה הפלסטינית". הטענה חוזרת כל פעם באותם המונחים ובאותה החריפות. האם הייתה לחכמינו "ידיעת הנולד", או חכמה מיוחדת? מורי ורבי יעקב גורדין ז"ל[1] היה קורא לזה "החכמה של משמעות ההיסטוריה", או כלשונו: "היסטוריוסופיה".[2]

קשה לראות את הקשר הלוגי בין השאלה "לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", הדנה במעמדם של כלל הפסוקים מ"בראשית ברא" עד "החודש הזה לכם", ובין התשובה המבוססת על המלים המרכזיות של הפסוק הראשון: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים...".

למעשה, התורה כספר מצוות אכן מתחילה בפסוק הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שבספר שמות. אך מצווה ראשונה זו שנצטווה בה ישראל דורשת הקדמה היסטורית - "פתיחה" - והיא אכן מופיעה בפסוק הקודם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (שמות יב, א).

אולם פסוק זה זקוק אף הוא להסברים: מיהם משה ואהרון? מה הם עושים בארץ מצרים? מי הוא "אלוהי העברים"[3] הפונה אליהם כדי למסור לבני ישראל את תורת המצוות? והעיקר: מיהם בני ישראל ומדוע הם נמצאים בארץ מצרים, בעוד שארצם היא "ארץ העברים"[4] שהייתה אז כבושה בידי שבעת העמים הכנענים?

יש אם כן צורך במבוא היסטורי. אך די היה להתחיל את המבוא הזה מסיפור תולדותיו של אדם הראשון החל מהפסוק: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם... (בראשית ב, ד) ואם כן, השאלה של רש"י "מַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית?" היא: למה התורה מתחילה בסיפור בריאת העולם? (לעומת הרמב"ן אשר דן בשאלת הצורך במבוא ההיסטורי לספר המצוות).

הכיבוש הישראלי

אך קיימת עוד שאלה: אם אנחנו משיבים לטענת אומות העולם על ידי אותו פסוק ראשון של התורה, סימן שאומות אלה מכירות בסמכותו של התנ"ך! אם כך, מדוע שלא נצטט להם ישירות את הפסוקים הרבים מסיפורי האבות שבהם ה' קובע כי הארץ הזאת היא ארץ ישראל? מדוע להשיב על טענה היסטורית-פוליטית באמצעות טיעון 'תיאולוגי': "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים..."?

התשובה היא שאומות העולם אינן מטילות ספק בעובדה ש"ארץ ישראל" היא "הארץ של ישראל". את זה כל העולם יודעים בוודאות, במיוחד מאז שהחלו לקרוא בתנ"ך.

הטענה של האומות מתייחסת לדרך שבה עם ישראל שב לארצו בקץ הגלות: "לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם".[5]

אויבי ישראל, בפרט קוראי התנ"ך שביניהם, היו איכשהו מסכימים שעם ישראל יקבל בחזרה את ארצו אם היה זה לא דרך כיבוש אלא באמצעות פעולת קסם של ההשגחה העליונה. דבר כזה גם היה הולם את גישתם התיאולוגית, שעל פיה כל מה שהאל נותן מגיע לאדם כירושה הבאה כ"חסד".[6]

(באופן פרדוקסלי, תפיסה כזאת עומדת גם בבסיס האידיאולוגיה האנטי-ציונית של חלקים מה"אורתודוקסיה" היהודית, זאת שלא במהרה תצליח לצאת ממצרים האהובה עליה...).

לכן היה הכרח להקדים את סיפור הבריאה, ובכלל זה המבוא ההיסטורי, לספר המצוות. הרי מיד עם יציאת מצרים, ישראל מקבל את התורה על מנת לקיימה ולחיות על פיה על אדמת ארץ ישראל. היה צפוי כבר אז שהגויים יתנגדו לכל המהלך הזה, הכולל את ישראל, תורתו וארצו. מול התנגדות זו מעשה בראשית מסביר - למי שאמור להכיר בסמכות הטקסט הזה - באיזו דרך הקב"ה נותן את הארץ למי שהוא נותן אותה:

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א, כח).

אותה מילה "כיבוש" שהמדרש שם בפי האומות – "לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם" - מופיעה כאן במפורש כצווי אלוהי. ואותה מילה משמשת היום את התעמולה הפרו-פלסטינית, ולעיתים - למרבה האירוניה - גם את היהודים עצמם!

כפי שאנו רואים, דברי המדרש הזה אינם רק דברים "עתיקים מבראשית". הם ביטוי של אמת ממשית, החופפים להפליא את המציאות ההיסטורית.

ראוי להביא כאן את דברי אנדרה נהר ז"ל[7] על המדרש הנ"ל המובא ברש"י:

"...מכאן שהתורה איננה רק "חקיקה אלוהית", אלא מערכת של חוקים ומצוות הנובעת מחזון היסטורי העומד בבסיסה."

נראה שאותו "חזון היסטורי" של התורה על עם ישראל הוא שחסר לרבים 'מהדוברים הרשמיים של היהדות' כיום. הם מרבים להציג את השקפת עולמם הפרטית, הספוגה במנטליות זרה שמקורה בגלות, כאילו מדובר בדברי התורה, אך סגנונם הדתי המוגזם אין בו כדי לחפות על הזיוף שבדבריהם. לעומתם, היהודים החיים כיום במדינת ישראל יש בכוחם לשוב לנשמתם העברית. לכן התורה ניתנה דווקא לעברים, מבראשית. והיא ניתנה, החל מהמילה הראשונה, דווקא בעברית. ורש"י הוא המורה הגדול לשיבה זו אל המקור העברי שלנו.

אלוהי הטבע או אלוהי ההיסטוריה?

השאלה שרש"י מעלה כאן קשורה לנושא המרכזי שדנו בו חכמי ישראל לאורך כל הדורות, מאז הפסקת הנבואה בזמן חורבן הבית הראשון לפני כאלפיים ושש מאות שנה. השאלה היא: האם הקשר בין האלוהים לאדם עובר דרך חוקי הטבע האנונימים - ואז האלוהים יוגדר כ"אלוהי הפילוסופים", או שמא קשר זה עובר, כדברי התורה, דרך ההיסטוריה האנושית, אשר תולדות ישראל הן הציר המרכזי שלה? במקרה זה, האלוהים הוא אלוהי אברהם, יצחק ויעקב!

"לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּה יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית?"

שאלתו של רש"י מעלה בדיוק את הנושא הזה: מי הוא האלוהים אשר הפסוק מדבר עליו כבר "מבראשית"? האם, כלשון הפסוק, מדובר באלוהים, כלומר בבורא עולם המוכר לנו דרך הדטרמיניזם העיוור של חוקי הטבע,[8] או במי שמתגלה בהשגחה אישית דרך ההיסטוריה האנושית: ה'?[9] אמנם אנו יודעים שה' הוא האלוהים, אך רק בסדר הזה, ולא בסדר ההפוך! יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין לגבי האלהות, העולם ומשמעות גורלו של האדם. עבור רש"י ועבור כלל חכמי ישראל במהלך הדורות - ובראשם לעניין זה, רבי יהודה הלוי - התשובה ברורה: האל שמדובר עליו בתורה הוא אלוהי ההיסטוריה, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. אם כך - "מַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית?" - למה התורה מתחילה בכל זאת ב"בראשית", כלומר בבריאת עולם הטבע?

תשובתו של רש"י עמוקה ביותר: "כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הִיא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו", כלומר שבראי התורה, עולם הטבע הוא בראש וראשונה משכנהּ של ההיסטוריה האנושית. הגיאוגרפיה היא זו שמקשרת בין ההיסטוריה לטבע. חזון "גיאו-פוליטי" חקוק מראשית בריאת האדם: מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ.[10]

זה המסר שישראל יצטרך להתמודד איתו בסופו של דבר, בסיומה של כל גלות. משום שיש תכלית הטבועה בהיסטוריה האנושית.

הערות

[1] יעקב גורדין, מי שהרב אשכנזי הגדיר אותו כ"רבו האשכנזי הראשון", נולד ב- 1896 בדווינסק שבלטביה, אז רוסיה הצארית, ולמד שם. אחרי המהפכה הבולשביקית, הוא למד פילוסופיה באוניברסיטה בברלין, ועם עליית הנאצים לשלטון עבר לצרפת ולימד בסמינר לרבנים בפאריס. בזמן השואה פעל במחתרת היהודית להצלת ילדים. הרב אשכנזי נפגש אתו מיד אחרי המלחמה ולמד אתו פנים אל פנים ("במפגשים מדהימים בעושרם" כלשון מניטו) עד לפטירתו של יעקב גורדין ב-1947.

[2] מילולית: "חכמת ההיסטוריה".

[3] "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי..." (שמות ז', טז)

[4] ראה דברי יוסף אל שר המשקים: "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים..." (בראשית, מ, טו)

[5] כלומר: אם באמת האל נתן לכם את הארץ, מה ראיתם לכבוש אותה בכוח?

רש"י מביא בדבריו את הפסוק שבתהילים כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, וכך פירושו: "כח מעשיו" זה מעשה בראשית. המילה "כח" רומזת לפסוק כח בפרק הראשון של בראשית: מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (כלומר: פסוק זה הוא המפתח לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם כי הוא היסוד לקבלת הארץ דרך כיבוש).

[6] כל הקטע הזה רומז לנצרות הטוענת כי ישועת הנפש של האדם באה לו מתוך "חסד עליון" ולא כתוצאה ממאמץ מוסרי.

וכאן הוסיף הרב אשכנזי הערה עוקצנית לגבי ענייני ירושה :"ירושה המגיעה כנראה עם פטירתו של מי שיורשים אותו..." כי הנצרות ראתה את עצמה כיורשת של עם ישראל אחרי היעלמותו...

[7] פרופסור אנדרה (אשר דוב) נהר (Neher) (1913 -1988) היה מרצה לתנ"ך ולמחשבת ישראל בצרפת ואחרי עלייתו הרצה באוניברסיטת תל-אביב. הוא היה מקורב מאוד לרב אשכנזי והיה ממובילי ההתחדשות הרוחנית היהודית בצרפת אחרי השואה.

[8] אלהים בגימטריה 86, כמו הגימטריה של "הטבע" (86).

[9] מניטו: ההנהגה האלוהית דרך החוקתיות האנונימית נקראת "מה". ההנהגה האלוהית דרך ההשגחה האישית נקראת "מי".

[10] המילה אלוהים מופיעה שלושים ושתיים פעמים בסיפור מעשה בראשית. הפעם העשרים ושש מופיעה עם בריאת האדם (בראשית א, כו). ידוע שעשרים ושש הוא הגימטריה של שם ה'.