ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

 

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. (שמות יב, א-ב)

התורה בתור "ספר מצוות ה'" מתחילה בפסוק הזה עם המצווה הראשונה הזאת: השנה מתחילה בחודש ניסן, והדבר מגדיר את המבנה של השנה העברית - יציאת מצרים היא נקודת ההתחלה של לוח השנה.

אנחנו כל כך רגילים לדבר על חמישה חומשי תורה כ"התורה", שאין אנו קשובים לשאלה המרכזית שהעסיקה את חכמינו ז"ל והיא: איך ולמה כלולים בספר אחד –"התורה" - שני נושאים שונים לחלוטין: סיפורי התורה ותיאור המצוות. למעשה, שני הנושאים האלה היו צריכים להיכתב בשני ספרים נבדלים. הספר הראשון: ספר היסטורי הכולל את סיפורי התורה מבריאת העולם ועד יציאת מצרים, ומקומו בראש יתר הספרים ההיסטוריים שבתנ"ך, לפני ספר יהושע, ספר שמואל וכו'. והספר השני: ספר המצוות והחוקים שנמסרו לבני ישראל מידי משה במדבר.

ואמנם, ספר היסטוריה וספר חוקים הם שני "ז'אנרים" שונים לגמרי, ונשאלת השאלה: למה התורה כרכה אותם יחד בספר אחד?

התשובה היא שהתורה רצתה שעוד לפני שנשמע מהם המצוות והחוקים עצמם, נדע למי הם מיועדים, מי הוא אותו עם ישראל שאמור לקבל את התורה ולקיימה. לכן, עלינו להפנים ש"הסיפורים ההיסטוריים" שבתורה, הנקראים בפי חז"ל "מקרא", הם בעצמם תורה. החוקים והמצוות הם רק ממד אחד של התורה. הנבואה העברית היא קודם כל גילוי משמעות ההיסטוריה בראִיַת הבורא, ולכן "המקרא" נקרא גם הוא "תורה".

הנושא נדון בסוגיה חשובה בתלמוד הבבלי (ברכות ה, א):

אמר רבי לוי בר חמא, אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם (שמות כד, יב)"? לוחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זו מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה גמרא. מלמד שכולם נתנו למשה בסיני.

היה ראוי ללמוד את הסוגיה כולה, אך כאן נבאר רק שתי נקודות:

א. "תורה - זו מקרא". המילה "מקרא" מתייחסת לתורה שבכתב כפי שצריכים לקרוא אותה בקול.[1] במקרא משולבים יחד תיאור המצוות והסיפור המקראי.

ב. "המצוה – זו משנה". אלו הן המצוות הנלמדות הלכה למעשה במשנה ובתלמוד.

"למה פתח בבראשית?"

רש"י פותח את פירושו על התורה בשאלה זו, שאלת הצירוף של החלק ההיסטורי לחלק ההלכתי בתורה:

לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ- הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית?

לכאורה רש"י מתייחס בשאלתו לכל מה שקדם בתורה לפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים..." אך בתשובתו הוא מסתמך רק על הפרק הראשון בבראשית, פרק הבריאה:

משום כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהלים קיא, ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה...[2]

הסיבה לכך היא שברור שאותה "מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל" - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וכו', דורשת הקדמה היסטורית, "פתיחה", המתחילה מאדם הראשון. הרי צריך להסביר מי הם משה ואהרון שאליהם פונה ה' ומגלה להם את סדרי הזמן המיוחד לישראל, איך ולמה הם הגיעו לארץ מצרים, וכן הלאה. אך היה מתאים יותר שפתיחה כזאת תתחיל בפסוק ד של פרק ב: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם... ששם אכן מתחיל סיפור תולדותיו של אדם הראשון.

ולכן שאלתו של רש"י היא "מה טעם פתח בבראשית?" דווקא. למה התורה פתחה בפרק א ולא בפסוק ד של פרק ב? תשובתו היא שהיה נחוץ לכתוב בהקדמה ההיסטורית של התורה את סיפור מעשה בראשית כדי שאומות העולם ילמדו באיזו דרך ה' מנחיל את הארץ למי שהוא הבטיח לתת לו אותה. ואת זאת אנחנו לומדים מפסוק כח בפרק א:[3]

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית, א, כח).

ואכן, אומות העולם, שקוראות את התנ"ך,[4] אינן מערערות על כך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אלא על כך שישראל כבש אותה בכוח: "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים". מדהים להיווכח שאותה טענה שנטענת נגד ישראל מאז שיהושע כבש את הארץ נטענת גם היום באותן המילים: "למה כבשתם?"[5]

 

אך התורה ניתנה לעם ישראל ביציאת מצרים כדי שהוא יקיים אותה בארץ ישראל.[6]

עד יציאת מצרים, הזמן של ישראל נכלל בזמן של מחזור השנה הכלל-אנושית, שראשיתה בחודש תשרי. החל מיציאת מצרים, לישראל זמן משלו, שראשית שנתו בראש חודש ניסן.

 

 

 

 

[1] הקריאה היא הד לתקופת הנבואה. השומעים את דבר ה' מפיו של הנביא הבינו מיד את מה ששמעו אוזניהם, באופן בלתי אמצעי וללא פרשנות. הנבואה, המגלה את תכניתו של הבורא עבור ההיסטוריה האנושית, מופיעה קודם כל כדיבור, כמילים בפי הנביא. רק לאחר מכן הדיבור הופך לכתוב, לדברים הנכתבים בספר. לכן הברית עם בני ישראל נכרתה על פי התורה, על הנאמר בה בדיבור, ולא על ספר התורה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב-לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל." (שמות לד,כז)

[2] כלומר, לכאורה, בריאת העולם היא התשובה לטענת הגויים על ארץ ישראל.

[3] הרב אשכנזי היה אומר שרש"י רמז לאותו פסוק כח כשהביא את הפסוק שבתהלים: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם." ראה סוגיה זו בהרחבה בפרשת בראשית ב"כי מציון". (ה. ע.)

 

[4] הרי רש"י עונה להן בפסוקים מהתורה.

[5] ולא חיכיתם שה' יביא לכם את ארץ ישראל בדרך נסית... אלא שפסוק כח מבהיר שכך היא דרכו של ה' בנתינתו. אמנם כתוב: "והָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קטו, טז), אך על האדם לכבוש אותה. מכאן הלקח לגבי ארץ ישראל. ה' נתן את הארץ לבני ישראל, וזה יסוד הזכות עליה, אך על עם ישראל לממש זכות זו על ידי קנין, דרך הכיבוש. כיבוש הארץ וישובה הם חלקו של עם ישראל בקיום הברית עם ה'. (ה. ע.)

[6] ראה פרשת בראשית ב"כי מציון": "מיד עם יציאת מצרים, ישראל מקבל את התורה על מנת לקיימה ולחיות על פיה על אדמת ארץ ישראל. היה צפוי כבר אז, שהגויים יתנגדו לכל המהלך הזה, הכולל את ישראל, תורתו וארצו."

 

הוספת תגובה