ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

 כי מציון - פרשת יתרו

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

עריכה לשונית והגהה: אלישבע שרקי, שדמה קדר, בלה בל אנג', בת שבע גז' ואיתי קולין

 

התורה ומִדרג התפקידים באומה

מספר נושאים חשובים בפרשה דורשים התבוננות מיוחדת:

 

א. שאלת המניעים לגיור

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים (שמות יח, א)

אנו רואים שיתרו מתגייר בפועל רק לאחר שהוא שומע ממשה" את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל...ויצילם ה'. ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל... ויאמר יתרו: ברוך ה' אשר הציל אתכם...(שם, יח, ח-י).[1]

בשאלה זו כבר דנו חז"ל: "מה שמועה שמע ובא ונתגייר?" (בבלי, מסכת זבחים, קטז, א).[2]

הרי במשך ארבעים שנה יתרו ומשה דנו בענייני אלוהות! אלא שעם אירועי יציאת מצרים הבין יתרו שהאל איננו רק בורא העולם ("אלוהים"), הוא גם המשגיח על ישראל בהיסטוריה ("ה'"), ומתגייר:[3] עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים... (שמות, יא).

הבנה זו היא עד היום אבן בוחן לבית הדין על מנת לברר מה הכוונה של המבקש להתגייר, לעבור ל"דת ישראל". האמונה בקיומו של האל, גם אם היא נקייה מעבודה זרה, אינה מספיקה. אמונה כזו יכולה להתקיים גם באווירה הדתית המיוחדת לעם שממנו בא המבקש להתגייר, בעוד הגיור הוא למעשה הצטרפות לאומה, "קבלת אזרחות" לעם ישראל.

את זאת אנו למדים מיתרו, וביתר שאת מדבריה של רות: "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי" (רות א, טז), בסדר הזה דווקא. קודם "עמך" ואחר כך "אלוהייך".

משום כך הדבר הראשון שבית הדין מברר הוא: האם המועמד מבקש להיות שותף לעם ישראל ולהיסטוריה שלו? רק לאחר מכן יש מקום לשאלה: מי הוא אלוהי ישראל?

 

ב. אישיותו של יתרו

לקרוא על שם "יתרו" הפרשה של מעמד הר סיני ועשרת הדברות זה איננו עניין שולי.

חשיבותו של יתרו מתגלה כבר בזמן בריחתו של משה מפני זעמו של פרעה, כששמע שהוא עבר לצד אחיו העברים. משה בורח ממצרים ומגיע ישירות למדין, שם יתרו הוא הכוהן הגדול. מה ידע עליו משה שגרם לו ללכת לארץ מדין דווקא?

בנותיו של יתרו רעו את צאן אביהן לבדן, וחז"ל מסיקים מכך שהמדיינים נידו את יתרו והורידו אותו מגדולתו, לאחר שנטש את עבודת האלילים של עמו. יתר על כן, כפי שעשה אברהם (אבי אבות מדיין[4]), יתרו נטש, בזו אחר זו, את כל העבודות הזרות של תקופתו. לכן, כמו אברהם, יתרו היה נכון להתגלות אמת.

אך הקשר של משה למי שעתיד להיות חותנו הרבה יותר עמוק.

על הפסוק "וישב על יד הבאר" (שמות ב, טו) רש"י אומר: "למד מיעקב שנזדווג לו זווגו (רחל) על הבאר".

לפי זה, משה, מאוכזב מעם ישראל כפי שהפך להיות במצרים, חשב להקים עם ישראל חלופי עם בתו של יתרו, מבני בניו של אברהם.

ארבעים שנה לאחר מכן, במראה הסנה, משה יקבל את הפקודה להציל את ישראל כמות שהוא במצרים. התגלות זו בסנה מתרחשת רק אחרי שמשה הכיר שהוא זר גם במצרים וגם במדיין: "גר הייתי בארץ נוכריה...." (שם, ב, כב).[5]

יש לשים לב גם לקשר בין השמות יתרו, רות ותורה שיש בהם כמה אותיות משותפות. כשם שמתן תורה מופיע בפרשת יתרו, כך בשבועות, חג מתן תורה, קוראים את מגילת רות.

 

ג. מערכת המשפט

ואולם, הדבר המפתיע ביותר בפרשה זו הוא סיפור העצה של יתרו למשה: הקמת מערכת משפט מדורגת.

עד אז, משה טיפל לבדו בשאלות המשפטיות שהתעוררו בעם.

פרשה זו (שמות יח, יג-כו) נקראת בתלמוד פרשת "ואתה תחזה" על שם תחילת פסוק כא:

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות.

כאן עולה שאלה המתבקשת מאליה: האם משה היה בכלל זקוק לעצה כזאת, אפילו מפיו של יתרו?

וכי משה לא היה מסוגל להבין מעצמו שכל חברה, על מנת לתפקד, חייבת להיות מסודרת ובנויה בצורה הירארכית בכל התחומים: משפט, צבא, פוליטיקה, כהונה וכו'? האם היה צורך בחכמתו ובסמכותו של יתרו כדי ללמד את משה מה שכל מדריך בתנועת נוער יודע: חשיבות ה"שבטים"?

האמת היא שדווקא כאן מתגלית גדולתו של משה. הוא כבר יודע שישראל נועדו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שם, יט, ו). על כן הוא מתכונן לעמוד בראש חברה "אנארכית" לפי המשמעות המקורית של המילה, דהיינו "ללא-הירארכיה". האם אומה בה כולם מלכים וכוהנים[6] זקוקה להירארכיה? הלא זאת היתה התוכנית האלוהית לישראל, עוד לפני מתן תורה: "ממלכת כוהנים" עבור אומות העולם, ו"גוי קדוש" לעצמו.

משה פועל על פי אידיאל עליון זה, לא מתוך תמימות מדינית.

בדיעבד, מתברר שהעם אכן היה זקוק לכוהנים ולשופטים, וזאת בעקבות שתי מכשלות: האחת, סירובן של האומות להכיר בתפקיד שייעד ה' לישראל, והשנייה, אי־היכולת של ישראל, עקב מצבו מאז יציאת מצרים, לעמוד במדרגה זו.[7]

שתי מכשלות אלו גרמו לכך שתוכנית זו נדחתה עד אחרית הימים. עד אז, ישראל ממלא תפקידו זה בצורה סמויה, מחתרתית.

לזה ניתן להוסיף שתי הערות:

א. במדרגה זו, רק משה מסוגל להיות, לבד וללא תיווך, "רבם של כל ישראל". עד ימות המשיח, כשיתגלה התפקיד המשיחי של ישראל ואומות העולם יכירו בכך, חכמי ישראל, כל אחד בדרגתו, שואבים את הלגיטימיות שלהם מתוך הרשאה מסמכותו וחכמתו של משה רבנו. זו משמעות הביטוי: "הלכה למשה מסיני".

ב. יש חשיבות מכרעת לתכונות שקבע יתרו כקנה מידה להנהגת העם, במיוחד לאור המהלכים האחרונים של הפוליטיקה הישראלית. מדובר בראש וראשונה בתכונות מוסריות, ובפרט: "אנשי אמת שונאי בצע". כדאי לאלו המערערים, כביכול בשם התורה, על הלגיטימיות של ההנהגה המדינית הישראלית, להתבונן בפרשה זו.[8]

 

 

[1] "מכאן שחייבים לברך על הנס" (ברכות נד, א).

[2] "וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא ונתגייר? רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע... רבי אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא... רבי אליעזר בן יעקב אומר: קריעת ים סוף שמע ובא...".

שלושת אירועים אלה הם מחוץ לטבע ומעידים על התערבותו של ה' בהיסטוריה של העולם.

[3] הגיור איננו פועל יוצא מבירור תיאולוגי מופשט על האלוהות, אלא ביטוי לרצון להשתייך לקשר המיוחד שבין הבורא לעמו ישראל, קשר המתגלה במציאות במהלך ההיסטוריה. (הערת המתרגם).

[4] ויוסף אברהם ויקח אישה ושמה קטורה. ותלד לו את זמרן... ואת מדין (בראשית כה, א-ב).

[5] להרחבה בנושא של היחסים בין משה ליתרו ניתן להקשיב לשיעוריו של הרב אשכנזי ב"דרך חיים" למהר"ל, שיעור מספר 3, ושיעור מספר 4, באתר של מכון מניטו.

[6] עיין רש"י שם: ממלכת כהנים– שרים, כד"א "ובני דוד כהנים היו".

[7] הדבר יתגלה בחטא העגל (שמות לב).

[8] הדברים נכתבו בתקופת "הסכמי אוסלו", כאשר החוגים הדתיים המערערים על הלגיטימיות של ההנהגה המדינית החילונית של המדינה, הסכימו לתמוך בהסכמים אלה, הכוללים מסירת חלקי ארץ ישראל לגויים תמורת קבלת "כספים ייחודיים" למוסדות ולמפלגות שלהם. (הערת המתרגם).

 

הוספת תגובה