ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

כי מציון- פרשת תצוה

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, שדמה קדר, בלה בל אנג', בת שבע גז' ואיתי קולין

* ה"ע – הערת העורכים

 


דרכו של משה במסירת התורה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה... (שמות כז, כ)

מילים אלה הן פתיחה לרשימה ארוכה של מצוות העוסקות בעבודת המשכן.

"ואתה תצוה" אינה צורה רגילה, ועל כך יש להעיר שתי הערות:

א. שמו של משה אינו מופיע כלל בפרשה.

ב. למרות זאת, מצוות אלה שעל משה למסור לעם נראות בעצם מיוחסות אליו דווקא. הדבר בולט במיוחד במצווה הראשונה, העוסקת בהכנת שמן למנורה: " וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר..." .

"מחני נא מספרך"

 

יום פטירתו של משה רבנו, שהוא גם יום לידתו, הוא ז' באדר (בשנה מעוברת אנו מציינים את היום בז' באדר שני), ותאריך זה חל תמיד בשבוע שבו קוראים את פרשת תצוה. והנה, דווקא בפרשה זו שמו של משה אינו נזכר כלל.[1]

יש הסבר מקובל לכך: בפרשת חטא העגל משה התחנן לפני ה' למען עם ישראל שיסלח להם. והוא הוסיף וביקש במפורש שאם לאו, שמו משה יימחק מן התורה:

 

וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי (שם, לב, לב-לג)

קיימת אמרה של חכמינו, שלפיה "קללת חכם אפילו על תנאי היא באה" (מסכת מכות, יא, א).[2] (כלומר, גם אם התנאי של הקללה בסופו של דבר איננו מתקיים, בכל זאת הקללה "היא באה" - היא מתקיימת במשהו - ה.ע.). ולכן גם בקשתו/קללתו של משה התקיימה במשהו בכך שנמחק שמו בפרשה אחת של התורה, בפרשתנו.

צריך להבין שחכם איננו אומר דברים בטלים. לאמירתו של חכם לגבי מעשה או אירוע כלשהם יש תמיד יסוד נסתר, גם אם יסוד זה נמצא ברובד התת-מודע, המתלווה לכל מעשה. דיבורו של חכם הוא דיבור אמת, גם אם אין הדבר ניכר במציאות הגלויה.

מהדו-שיח שבין משה לה' בעניין חטא העגל, לא עולה כלל שמשה אשם בו, ולכן אין מקום לייחס למשה עונש כלשהו הקשור בחטא. מדוע, אם כן, משה מערב את עצמו בצורה כל כך בוטה: מחני נא מספרך אשר כתבת? רש"י מסביר, על פי הנאמר במסכת ברכות (לב, א), שספרך הוא "התורה כולה", ו"שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים". התורה שמסר משה לבני ישראל היא שמציבה אותם במצב של "חיוב" אם הם מפרים אותה. לכן במקרה של חטא שיסכן את עצם קיומם, מוטל על משה לבקש עליהם רחמים.

באופן עמוק יותר, באמירתו "מחני נא מספרך", משה מתוודע לאחריות מסוימת שיש לו בעוון העם, כאילו הוא מעורב בחטא, אף אם בעל כורחו וללא ידיעתו. מאיר את הנושא הזה האופן שבו רש''י מפרש את הפסוק:

 

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שם, לב, ז)

רש"י: "שיחת "העם" לא נאמר, אלא "עמך", ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי...".[3]

 

בצורה כל שהיא משה מעורב, בעל כורחו, בחטא הזה:

 

עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (שם, לב, א)

ואכן, בעיני "העם" (כלומר הערב רב - ה.ע.), העגל בא למלא את מקומו של משה, לא את מקומו של ה'.

קיים, אם כן, צורך אמיתי לדאוג לכך שלא יהפכו את משה, המתווך, למושא של פולחן, ומסיבה מהותית זו שמו של משה נמחק מפרשתנו, העוסקת בעבודת ה' במשכן.

מול התורה משה נעלם

 

חשוב להבין איך התורה עצמה מגדירה את תפקידו של משה כמתווך במסירת התורה. כישרונו הפדגוגי מתגלה ביכולתו לגרום לכך שמי שלומד ממנו יקיים את התורה מעצמו, באופן ספונטני ובלתי תלוי, ולא רק מתוך ציות לפקודה.[4]

משום כך הפסוק מדייק בלשונו: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ...

בני ישראל "יקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" וזה יהיה תוצאה מהתורה ששמעו ממך.

אכן יש הבדל בעברית בין "לצוות אל" ובין "לצוות את". "לצוות אל", פירושו לתת הוראה, פקודה. "לצוות את", פירושו ללמד, לחנך. אל לו למשה להסתפק במתן פקודות, שמא יחשבו בטעות שבעצם הם מצייתים לו כשהם מקיימים את התורה. לעומת זאת, משה מחנך, מכשיר, מלמד את בני ישראל כך שהשומע יחליט מעצמו ובצורה ספונטנית לקיים את התורה שהוא קיבל.[5]

לכן, הצלחתו של משה שלמה כאשר הוא מבטל את עצמו לחלוטין, מוחק את עצמו, מול התורה שהוא מוסר.

והיה חשוב להבין מדוע עניין זה נלמד בהקשר של עבודת המקדש. [6]

 

 

[1] הסבר נוסף על הסיבה להשמטת שמו של משה מפרשת תצוה ניתן למצוא בהקלטות של הרב אשכנזי ביוטיוב: "תורת משה ותורת אהרן", ו"נא לסלק לפני הלימוד: נצרות, פילוסופיה, ורגשות אשמה".

[2] ראה גם זהר חדש, מדרש הנעלם, עמ' ס, ב.

[3] ראה שמות יב, לג.

[4] מילים אלה מתארות להפליא את דרכו בהוראה של הרב אשכנזי עצמו. וכך היה רגיל לפרש את המשנה בפרקי אבות העמידו תלמידים הרבה: "הרבו להעמיד את התלמידים על רגליהם!" (ראו בהקלטות של השיעורים בדרך חיים למהר"ל, שיעורים 4-6, באתר מכון מניטו)

[5]ראו 'כי מציון', פרשת תרומה: עניין התרומה מגלה לנו מהי המעלה הייחודית של משה במסירת התורה. התורה היא חוק אלוהי חיצוני לאדם. ומכאן האתגר: באיזו דרך למסור תוכנית אלוהית, מערכת ערכים נבדלת, בלתי תלויה ברצון האנושי, כך שבסופו של דבר קיומה יצמח מ"נדבת הלב". איך להביא את האדם "לעשות את רצון ה' רצונו". דבר זה הוא תנאי הכרחי לקיום אמיתי של מצוות התורה.

[6] עבודת המקדש היא עבודה לה' לבדו. לכן עניין התבטלות המתווך, על מנת שלא יעשו אותו אלוה, היא חשובה כאן במיוחד.

 

הוספת תגובה