ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

דבר תורה שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגם מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה והגהה לשונית: אלישבע שרקי, בלה בל אנג' ואיתי קולין

 

הפרשה הראשונה בספר ויקרא פותחת בתיאור המפורט של עבודת הקרבנות, היא "העבודה" בתורת משה. עבודה זו עניינה הכפרה על החטאים, והיא מתבצעת בעיקר באמצעות אכילת דברי מאכל הייחודים לאדם,[1] הן ב"אכילה" על ידי האש המכלה את הקרבן והן באכילה כפשוטה על ידי השותפים בקרבן שלמים.

הסיבה לכך היא שכל חטא, מכל סוג שהוא, שורשו בטבע הקדמוני שלנו שהוא תאוות ההנאות ("יצר הרע") המבטיחה את תפקוד חיי הגוף והמאפשרת את קיומה של ההכרה העצמית באדם.

כתוצאה מכך, האדם מוצא את עצמו בתוך "שדה הקרב הכלכלי",[2] שהוא זירת האתגרים המוסריים, שבה הוא חשוף לסכנות החטא, מעצם היותו חי בעולם הזה.

לכן התורה, תורת הטוב והישר המכוונת את האדם אל הקדושה, מאפשרת לו לכפר על החטאים שנעשו בשוגג. כפרה זו באה על ידי ההשתתפות בעבודת המקדש, המבוססת בעיקרה על סעודה נקייה מכל חטא.

ואכן, "הקודשים", המאכל המקודש, הם מאכלים אשר הוצאו ממעגל הכלכלה, משרשרת מנגנוני השוק.[3] לפי זה, אפשר להגדיר את עבודת כהן גדול בבית המקדש בירושלים כך: "האדם המושלם, לבוש בגדים מושלמים, בבית המושלם, אוכל סעודה מושלמת". השותפים בעבודה זו כאילו אומרים: "לו יכולנו לחיות חיי קדושה כדוגמת הכהן, חיים חסוכים מן החטאים האורבים לאדם במהלך המאבקים הכלכליים, גם סעודתנו היתה סעודה נקייה מכל חטא!"[4]

 

 

תורת כוהנים

ספר ויקרא, המכונה במדרש "תורת כוהנים", הוא ספר החוקים של "תוכנית הקדושה" המוגשת לישראל. עיקרה מסוכם בפסוק:

...קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם) ויקרא יט, ב).

התוכנית היא אידיאל המוצע לכָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , ויש להבינה הן כהבטחה: "קדושים תהיו" –"הנה מה שתהיו", והן כציווי: "עליכם להיות קדושים".

מורנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה מסביר את הפסוק כך: ההבטחה היא עבור כלל ישראל, והיא ללא תנאי: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, ואילו הציווי שמופנה לכל פרט ופרט הוא: התאם את מדרגתך האישית למדרגת כלל ישראל.

לפי הרמב"ם, קריאה זו אל הקדושה אינה מצווה בפני עצמה, אלא פנייה לקיים את התורה כולה כמכלול:[5] איחוד כל המידות כולן הוא המביא אל הקדושה. גישה זו של הרמב"ם מוצאת לה חיזוק בנוסח שקבעו חז"ל לברכות על המצוות: "אשר קידשנו במצוותיו וציונו ל....".

אחרים, כגון רש"י ורמב"ן, רואים בפסוק זה מצווה בפני עצמה, מצוות קדושה, שעניינה תוספת הקפדה, במיוחד בתחום טהרת הזיווג.[6] הסיבה לכך היא שתוספת קדושה גוררת תוספת חשיפה אל הטומאה. ככל שאדם עולה במדרגות הקדושה, כך הוא עלול יותר להיות פגיע לטומאה. הבנה זו, המיוחדת לתורה, הפוכה היא מן האווירה הכללית של תרבות המערב, שלפיה, לדוגמה, "הכל טהור לטהורים",[7] והיא מסבירה למה רבות כל כך המצוות הבאות להבדיל בין הטהור לטמא בספר ויקרא דווקא, ספר "תורת הכהנים".

 

[1]בשר צלוי או מבושל, ודגן קלוי, מטוגן או אפוי, בתוספת מלח ועשב תיבול (לבונה) (ה.ע).

[2] ה"מערכה הכלכלית" היא הצורה המפותחת שלובשת מלחמת הקיום הבסיסית (מניטו: "מלחמה מלשון לחם"). (ה.ע.)

[3]חלק מהקרבנות (כגון בכורות) מופרשים מראש מרגע לידתם. התרומה, המעשר והביכורים גם הם מופרשים מראש. קרבנות ציבור נקנו מכספי מחצית השקל. לגבי שאר הקרבנות, כולם טעונים "הקדשה", המפקיעה אותם מן הבעלים ומונעת את חזרתם לשוק.

[4] להרחבה והעמקה בנושא הקודשים ועבודת המקדש, ראו הקלטה של מניטו בעברית ביוטיוב: "סוד בית המקדש לפי הקבלה".

[5] "הנה יבואו בתורה ציווין ואזהרות...יכללו המצוות כולן. כאילו יאמר : עשה כל מה שצויתיך לעשות...ואומרו "קדושים תהיו" כאילו יאמר: היה קדוש בעשותך כל מה שצויתיך...ואין הפרש בין אומרו "קדושים תהיו" או אילו אמר : עשו מצוות..." (רמב"ם, ספר המצוות, השורש הרביעי).

[6] עיין ברש"י ובפירוש הרמב"ן על התורה על ויקרא, יט,ב.

[7] מקורה של אמירה זו באחת מאגרות פאולוס ב"ברית החדשה", אך הביטוי הזה הפך לשגור במרחב התרבותי המערבי ומשמעותו: "העיקר זה לב טהור, המעשים אינם חשובים. האדם איננו צריך לתקן את מעשיו ולהיזהר מהחטא, כי המעשים, אפילו המקולקלים ביותר, אינם משפיעים על טהרת הלב". תפיסה זו הולידה בספרות ובקולנוע את הדמויות הנפוצות של הזונה עם לב זהב, השודד הטוב, וכאלה רבות. (ה.ע.)

 

הוספת תגובה