ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

כי מציון- פרשת תזריע-מצורע

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג' ואיתי קולין

               * ה"ע – הערת העורכים

 

 


השבת אנו קוראים שתי פרשות, תזריע ומצורע. בפרשות אלה, התורה מפרטת את הדינים העוסקים בהבחנה בין מצבים של טהרה ובין מצבים של טומאה, כהמשך למה שכבר נאמר בנושא עד כה בספר ויקרא.

מפרשה לפרשה ניתן לזהות מהלך הדרגתי של הרחבת חוקי הטהרה:

  • בתחילה,[1] הרחקת הכהנים מכל מצב העלול להביאם לידי טומאה.
  • אחר כך, בפרשת שמיני, מכלול דיני המאכלים.
  • כאן, בפרשות תזריע ומצורע, דיני הטומאה הפוגעת בגוף עצמו, הן בעקבות לידה והן בעקבות מחלה, כגון צרעת, שטומאתה גם יכולה לפגוע בבגדים ואף בבתי המגורים.
  • לבסוף, בפרשיות הבאות, דיני הטומאה היסודית הבאה כתוצאה ממגע עם המוות.

מהתבוננות בתהליך זה עולה נושא חשוב, שדנו בו המפרשים: ככל שאדם עולה במדרגות הקדושה, כך הוא חשוף יותר לפגיעת הטומאה.

יש כאן מקום לתמיהה: למה הדינים העוסקים בטומאה, על כל דקדוקיהם ודיוקיהם, מובאים דווקא בספר ויקרא?

ספר ויקרא, המכונה בפי חכמינו "תורת כהנים", יכול להישמע כקריאה לכל אחד להחיל את הקדושה בכל רובדי ההוויה האנושית. ואם כך, ניתן היה להניח שקריאה זו מיועדת למי שבמדרגתו כבר אינו חשוף לפגעי הטומאה.

אך אנו רואים שהתורה מלמדת אותנו עיקרון הפוך: מי שעלה במעלות הקדושה חשוף יותר לפגיעות הטומאה. יתר על כן - דווקא אצלו מתגלה הטומאה, ובצורה ממשית יותר.

ככל שאדם מתאמץ לעלות במעלות הקדושה, כך הטומאה נחשפת יותר.[2] הסיבה לכך היא שמהותו של המאמץ הזה היא לברור ו"להוציא החוצה" את החלק המת הטמון בבסיס הקיום של כל חי עלי אדמות.

ולכן דיני הטומאה לא נאמרו לפני "הקריאה אל הקדושה" אלא דווקא יחד איתה.

עצם השם "מצורע" מצביע על כך: "המצורע - מוציא רע", הוא מוציא את הרע שבו, כפי שמסביר ה"גלילי זהב",[3] בהקשר לדברי רי"ש לקיש בגמרא.[4]

מה שנכון לפרט נכון גם לכלל: חברה החושפת את טומאותיה, מצביעה עליהן ומתייחסת אליהן בהתאם, היא חברה הצועדת אל ייעוד קדושתה.

 

[1] בפרשת צו החל מפרק ח'.

[2]בעניין זה, עיין כי מציון, פרשת ויקרא, סעיף אחרון. כמו כן, עיין בסוגיה: "כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו" במסכת סוכה, נב, א.

[3] הרב דוד מושקוביץ (1959-1869) עלה ארצה מרומניה והיה אב בית דין בתל אביב. ספרו "גלילי זהב" על התורה זכה להסכמות מהראי"ה קוק ומהרב זוננפלד. הרצ"יה קוק היה מזכיר אותו בהערצה רבה.

[4] "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'זאת תהיה תורת המצורע'? (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע" (ערכין טו, ב).

 

הוספת תגובה