ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

פרשת קדושים

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)[1]

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', ואיתי קולין

               * ה"ע – הערת העורכים

 


אחד הפסוקים המפורסמים ביותר בתורת משה, אולי גם המצוטט ביותר, אם כי בצורה מקוטעת, מופיע בפרשתנו:

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'. (ויקרא יט, יח)

הרבה נטען נגד התורה כי "אהבת הרֵעַ" שהיא מצווה עליה מתייחסת לבני עמנו בלבד. עיון בהקשר של הפסוק מבהיר את העניין. אכן הרֵעַ המוזכר בפסוק הוא "מבני עמך". אבל שוכחים שבאותו פרק קיים פסוק אחר, המציין מפורשות את חובת אהבת הנוכרי:

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (שם יט, לג-לד)

דבר משונה הוא שלרוב מתעלמים מן הסמיכות שבין שתי המצוות המשלימות זו את זו. עקב כך, יהודים רבים החוששים שמא יטילו ספק ברצינות דאגתם לערכים הומניסטיים ואוניברסליים, משתדלים להטות את משמעותה של המילה רֵעֲךָ על ידי פרשנויות "מותאמות" ומטעות. אך אין אמת אחרת מאשר האמת עצמה. התורה מתייחסת כאן לשני סוגים שונים של "האחר", לשני מצבים שונים של "אַחֵרוּת": "הרֵעַ מבני עמך" מצד אחד, ומצד שני הנוכרי, הזר, שהוא "הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם", אשר קרבתו מחייבת יחס מיוחד. לכן מובן למה התורה ראתה צורך לצוות מפורשות על אהבת הנוכרי. מה שלא מובן הוא למה התורה ראתה צורך לצוות על אהבת הקרוב, הרֵעַ פשוטו כמשמעו?

אהבת הזר

האם "זכינו" למצב מסוכן זה כתוצאה מהמשך דבקותנו במנטליות הגלותית? כנראה שכן. כאמור, אין אמת אחרת מאשר האמת עצמה, והתורה אינה סובלת רמאות. היא מצווה על אהבת "הגר", הזר בהיותו זר.

קיימת קטגוריה מיוחדת הכלולה במילה גר, והיא: "גר צדק". ההגדרה המקובלת של גר צדק היא "מי שהתגייר". הגדרה זו נכונה אם מבינים שמדובר בהצטרפות לאומה הישראלית, בקבלה של הזהות היהודית, הכוללת גם את הפן הדתי.[2] במקרה זה "אהבת הגר" מקבלת מימד נוסף, כדברי הגמרא : "תניא, כוללים בתפילה גרי צדק עם הצדיקים, שנאמר "והדרת פני זקן" וסמיך ליה (=וסמוך לו) "וכי יגור אתך גר" (מגילה י"ז, ב).

אהבת הרֵעַ

ואכן, מה שדרוש הסבר הוא: מדוע התורה ראתה לצוות על "אהבת הרֵעַ", דבר שלכאורה הוא מובן מאליו. כאן התורה מכריחה אותנו להכיר ביסודות הטבע האנושי שעליהם נבנה מוסר אמיתי. בעולם הטבע, דווקא הקרובים ביותר נמצאים במצב של יריבות מתמדת. כל עוד קרבה זו איננה מבוססת על הדדיות אמיתית, היא מצמיחה תוקפנות ועימותים: אין חריפות יותר מהמחלוקות בין פלגים שונים באותה תנועה הטוענים כל אחד לנאמנות גדולה יותר לאידיאל המשותף. לכן הסדר הבריא שהתורה דורשת מאיתנו בתחום המוסר מתחיל בתיקון היחסים בין אדם לחברו הקרוב, וממשיך עם תיקון היחסים עם הרחוק יותר, עם הזר.

 

[1] המאמר נכתב בשנת 1994

[2] בעניין הבנת הגיור כהצטרפות לאומה הישראלית, ראה כי מציון פרשת יתרו.

 

הוספת תגובה