ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 

פרשת בהר

דבר תורה לפרשת שבוע שכתב הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)[1]

תרגום ועריכה מצרפתית: אליעזר שרקי

צוות עריכה לשונית והגהה לפרשות: אלישבע שרקי, בלה בל אנג', ואיתי קולין

* ה"ע – הערת העורכים

 


אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים (ויקרא כה, לח)

הגמרא במסכת כתובות מביאה את הברייתא הבאה, הדנה בפסוק זה:

תנו רבנן: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. [ומקשים:] וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה ?! אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. וכן בדוד הוא אומר: כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים (שמואל א, כו, יט).[2] וכי מי אמר לו לדוד "לך עבוד אלהים אחרים"?! אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. (מסכת כתובות, קי, א)

לפי רוב המפרשים, ברייתא זו אינה מחייבת להלכה. אך רבי ישעיה די טראני[3] קובע בפירושו על מסכת כתובות, ש"בזמן שישראל על אדמתן" - כלומר במצב של ריבונות מדינית עברית בארץ ישראל - כך היא ההלכה.

הפסוק עליו מבוססת הברייתא - אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים - מופיע לקראת סוף הפרשה, אחרי פסוקים רבים הדנים בבעלות על הקרקע בארץ ישראל, בעלות שאינה ניתנת להעברה לצמיתות: וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ ... (ויקרא כה, כג).

הפסוק הפותח את הפרשה מציין שכל המצוות האלה ניתנו למשה "בהר סיני", וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי... (שם, כה, א) ומכאן שאלתו של רש"י: "מָה עִנְיַן שְׁמִטָּה אֵצֶל הַר סִינַי, וַהֲלֹא כָּל הַמִּצְוֹת נֶאֶמְרוּ מִסִּינַי?". ותשובתו (שמקורה במדרש תורת כהנים[4]) היא שמצוות ארץ ישראל, המפורטות בפרטי פרטים בפרשה, משמשות דגם לכלל המצוות: "מַה שְּׁמִטָּה נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי, אַף כֻּלָּן נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן מִסִּינַי".

 

מָה עִנְיַן שְׁמִטָּה אֵצֶל הַר סִינַי?

שאלה זו מקבלת משנה תוקף בימינו לאור העובדה שחלק מעם ישראל המגדיר את עצמו כנאמן לתורה מסיני סבור שהתורה איננה מחייבת בהכרח לחיות בארץ ישראל. מותר להניח שהברייתא שבמסכת כתובות נקטה בלשון חריפה במיוחד ("כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה") על מנת לגנות את התפיסה, שלפיה ה"תורה מסיני" עומדת בפני עצמה כ"דת" המנותקת עקרונית מ"ציון". אנו יודעים היטב עד להיכן עלולות להגיע "דתות" אלו אשר יצאו מעם ישראל והתנתקו מארץ ישראל, הנחשבת אצלן רק כ"הארץ הקדושה".[5]

עם זאת, צריך להדגיש כי גינוי זה כלפי היהודים החיים בחוץ לארץ אינו מתייחס בהכרח לכל יהודי התפוצות. ואכן הברייתא משתמשת במונח "לדור" ("כל הדר בחוץ לארץ...") שפירושו להתגורר באופן קבוע, בשונה מהמונח "לגור", שפירושו להתגורר באופן ארעי.[6] לכן היהודים המודעים לעובדה שהם מצויים בגלות מארץ ישראל, אך נאלצים להישאר שם מפאת כוח עליון, אינם כלולים בקטגוריה של "כאילו עובד עבודה זרה".

כל זה מעלה את שאלת ההגדרה של מושג הגלות: האם יהודי התפוצות הם כיום בגלות ממדינת ישראל, או שהם עדיין בגלות של "הבית השני" - שנחרב לפני אלפיים שנה על ידי הרומאים - גם אם הם חיים היום "במקרה", בתקופה שבה מדינת ישראל קיימת?

שאלה זו מופנית למצפונם ולכנותם האישית של כל אחד מהם. אך עבור חלק מיהודי התפוצות, קביעת הברייתא אמורה להיות נוקבת ומטרידה מאוד, והכוונה לאלה המחפשים ב"דת" תירוץ כדי לא לדור בציון.

 

 

[1] המאמר נכתב בשנת 1994

[2] כלומר: רדיפות שאול ואנשיו אילצו אותי (דוד) למצוא מקלט בארץ פלישתים. ועיין רש"י שם: "היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית, כאילו עובד עבודה זרה".

[3] פרשן המקרא והתלמוד מאיטליה (1165 – 1240).

[4] ספרא, בהר, א, א.

[5] הכוונה, כמובן, לנצרות. (ה.ע.)

[6] ראה הגדה של פסח: "ויגר שם: מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם".

 

הוספת תגובה