ארכיון שיעורים

archionup1

logo arc

 מר שושני

 

מאת: הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

המאמר שלפניכם הוא חלק מפרוייקט תרגום הספר: "הדיבור והכתב". המאמר המקורי בצרפתית נמצא בסוף הקובץ PDF המצורף.

תרגום: אברהם כליפא

הגהה: שדמה קדר ואיתי קולין

 

זו עמדה להיות הפעם הראשונה שסטודנטים יעסקו בלימודי יהדות, ורציתי להעסיק את טובי המרצים שבפריז. שמעתי על שושני מרוברט גמזון המכונה "קאסטור", שבעצמו שמע עליו דרך עמנואל לוינס. הלכתי להקשיב לאחד משיעוריו, והוא מיד מצא חן בעיניי. הוא היה גם חכם ועמוק וגם מלא חוש הומור. "בשום אופן אל תעשה את זה," הזהיר אותי מרק ברואר, דמות יהודית מהמחתרת הצרפתית, "הוא שטני". התעלמתי מאזהרתו, ופתחתי בפניו את שערי אורסיי. זה היה ביתו.

היו אומרים עליו בשטרסבורג שהוא 50% גאון ו-50% משוגע. אני הייתי אומר שהוא 100% גאון ו-100% משוגע. הוא היה קובע איתי פגישות בכניסות לתחנות הרכבת התחתית בקצה השני של פריז, בשעה שש בבוקר, כדי למסור לי נעליים לתיקון... היו לו מרתפים מלאים בחפצים ממקור מפוקפק, כולל ספרי תורה. אך הוא היחיד שהצליח לעניין את הסטודנטים. ההסבר שלי לכך היה ששושני היה "עילוי ישיבתי", וכיוון שלא היה לו עם מי לדבר, עם הזמן הוא נהיה משוגע.

שמתי לב שהוא היה "משחק" עם האינטליגנציה של האנשים. אמרתי לו זאת. הוא נעלב - גיליתי פן של אישיותו. אבל אלה שאהבו אותו - ואני בעצמי ממשיך לאהוב אותו - היו מעבירים על הכל. אהבנו אותו ולא ידענו מדוע. הוא היה מכוער, דוחה, אבל היה בו משהו נוגע ללב, היה משהו נדיב במשנתו. הוא לא שמר את ידיעותיו כדי לכתוב ספרים שעליהם יופיע שמו. הוא היה פזרן, הוא היה נותן. וגם, איזו השכלה! איזו יכולת זיכרון ואיזו חכמה! הוא היה משתמש בכל מוחו – כאשר אנחנו, בני אדם מסכנים! – משתמשים בו בחלקים זעירים בלבד.

מיוחד במינו היה השילוב הזה של השכלה כללית יחד עם השכלה יהודית עמוקה. מסיבה זו חשוב לדעת מניין כל זה נובע. ייתכן שהוא היה גלגול של איש אחר, או של מלאך.

להימצא במחיצתו היתה פריבילגיה, וידענו שזו היתה פריבילגיה. היום ישנו מיתוס, אך גם בחייו זה היה כך, בפריז, בשטרסבורג, באוראן, בכל מקום שבו עבר. אם היתה לו הופעה חיצונית אחרת, הוא היה הופך לגורו, אך הוא לא היה גורו. הוא היה הוגה דעות ומורה. שיטתו היתה ליטאית: לשייך את הכול לאינטלקט, למחוק את האמונה התמימה ואת הפתטי. הקשר לקב"ה, זה קודם כול הידיעה. האמת אינה קשורה לאדיקות הדתית.

עבורנו, התלמוד גילם מחשבה אנליטית. שושני היה מציע סינתזה, רעיונות כלליים. וזה דיבר אל הצרפתים. צרפת, זה הכוח של הרעיונות הכלליים. בקריאתו את התלמוד, הוא גם השתדל תמיד לברר את השקפתה של החכמה היהודית על שאר החכמות. זה מה שהיה מרתק. מצאתי מאפיינים זהים בגאונותו של המהר"ל מפראג: "התורה כוללת את כל חכמות העולם".

בזמנו, היה לגישה זו צליל חדש. אבי למד עם סבי בערבית-יהודית ולימד אותי בצרפתית. אני זוכר את עצמי מהרהר בשיעור של המורה לצרפתית בתיכון: "אם 'הגוי' הזה צודק, הסבא שלי פרימיטיבי". בעצם, שושני לימדנו שחכמי התלמוד הם אנשים 'פרימיטיבים' שיש להם עוד הרבה מה לומר לנו.

רק יצאנו מהשואה. היה זה נס כל כך גדול לשמוע את תהילתה ואת גדולתה של החכמה היהודית. אני סבור שיש לקב"ה הרבה חוש הומור. הוא שלח לנו סוג של ליצן, מין "קווזימודו" (הגיבן מנוטרדאם) בכדי לבשר בשורה טובה זו. ***

 

* יש לציין שהתרגום הישיר של הספר הוא "הדיבור והכתוב" (הרב אורי שרקי)

** מאמר שפורסם ע"י שלמה מלכה בספרו "Monsieur Chouchani", הוצאת J-C Lattès , פריז, 1994, ומשם עבור פרסום הספר בעיתון "Information juive", מרץ 1994.

*** הערת המתרגם: להתייחסות שונה של מניטו על מר שושני, ע' סוד מדרש התולדות, חלק ה, עמ' 14, הערה 19.

 

 
הוספת תגובה