תמלול כל קטעי היוטיוב

{bfaccordion-slider בין אדם לעצמו}

 

 

מהי ההגדרה הרגילה, למהר"ל עצמו, של תוכן התורה? יש שלושה מימדים: בין אז כל זה, בא כתוצאה מהבריאה עצמה. התוצאה של הבריאה היא מה שמסומן באות ב' עכשיו יש בורא ובריאה. ומכיוון שיש בריאה, יש בריות. אז יש שלושה המימדים האלו. של בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו. זאת אומרת כל הנושא של התורה זה היחס בין אחד לשני. אם האחד הוא הקב"ה, השני הוא הבריאה. אם אחד הוא הבריאה, השני הבריאה האחרת, ואם האחד הוא עצמו, והשני הוא עצמו. זה מובן. זאת אומרת: כל חכמת התורה היא החכמה של היחס בין אחד לשני. ואנחנו נבחנים דרך אותו מבחן. שורש התורה - זה האות ב' ומכיוון שיש ב' - אז זהו הנושא של התורה. הבנתם? זה ברור? זה לא עניין של דואליות, כן? כל עוד שהקב"ה היה - קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד, כל עוד שהיה אחד - אין מקום לנושא שהתורה מתגלית בשבילו. זאת אומרת: איך אני מתייחס לזולתי. אם זולתי הוא הקב"ה, אם זולתי הבריאה האחרת, אם זולתי זה עצם האדם בתוכי. צריך אולי לברר את המימד השלישי הזה. בין אדם לעצמו זה המימד המשיחי של התורה. עצם האדם בתוכי. צריך להבין את המילה 'עצמו' פשוטו כמשמעו באופן יסודי. העצמות של האדם. בין אדם לעצמו. זה לא רק זה לא רק היחס ביני... אי אפשר לומר בעברית. בעברית אומרים: "ביני לבין עצמי" אז ה'עצמי' הזה זה לא אני. זה הניצוץ המשיחי שיש בכל ברייה. ולכן יש מצוות ששייכות למימד המשיחי הזה. יש מצוות שהן שייכות למימד המוסרי - בין אדם לחברו, במשמעות של המילים בתרבות הנוכחית. לפי התורה, כל התורה זה מוסר, כל התורה זה משיחיות, כל התורה זה דתיות. אבל אנחנו רגילים בתרבות הנוכחית לחלק את הרבדים האלו. אומרים: "דת" "עבודה." "בין אדם למקום." אומרים: "מוסר." "בין אדם לחברו." ואומרים: "רוחניות." "בין אדם לעצמו." אבל ההגדרות של המצוות הן בשלושת הרבדים האלו בבת אחת. ואני לא מצאתי שום ספר, שום לימוד, שנותן הדיוק של החלוקה של המצוות לפי המימדים האלו. כי זה נושא רחב וקשה מאוד. מכיוון שחוץ מזה, בכל מצווה, יש גם כן כל המימדים האלו. ובכל מימד של מימד של מצווה, יש גם כן מחשבה דיבור ומעשה. הכל אחד. אבל יש חלוקה לפי העולמות האלו. למשל, מצווה כמו הכשרות. למה רוב העם לא מבין את החשיבות של זה? מכיוון שאין לו מקום להגדיר הגדרה פשוטה באיזה חלק מן התורה זה צריך להימצא. אז רגילים לומר שזה "דת", הכשרות. אבל לפי החכמה ההגיונית, לא מבינים מה שייך כשרות ודת. דת זה תפילה. דת זה עבודה בבית הכנסת. דת - אפילו קורבנות. כשרות!? אבל זה דוגמה שאני למדתי שזה מצווה בין אדם לעצמו. איך אני מוליד את עצמי. תפסתם את ההבדל למשל אני חושב שהמצווה שהיא יכולה לשמש כדוגמה ראשונית אולי, עבודה למחקר כזה.

 

"וחי בהם ולא שימות בהם. כי באלו עבירות הוא עצם המיתה וההעדר" וזה ממש עמוק מאוד. "ואין בהם המציאות, שהוא החיות, כלל ודבר זה מבואר"... אז מה שאני מציע כדי להבין את הנושא שלנו, לא נשאר לנו הרבה זמן, אבל ננסה. ואם יש צורך נחזור על זה עוד בשיעור הבא. צריך להביא מה זה המילה 'עצם' בביטוי הזה 'בין אדם לעצמו' זה לא רק ה... בדקדוק. איך אומרים ... בין אדם לעצמו איך אומרים בעברית? קהל: [גילוי העצמי] מניטו: נכון. זה לא רק זה, אלא יש המצב [האופקי/ההופכי] של כל אחד ואחד. ומה זה 'עצם האדם'? העצמיות של זהות האדם. ובכל אחד יש בו קצת מהעצם הזה. אז בין אדם - לעצם האדם שבו. זה יחס של כבוד בין אני - כמו שאני חי, במימדים שלי, וכל בן אדם שונה אחד מחברו כל אחד הוא במדרגה מסוימת. ובכל בן אדם יש נקודה מרכזית, חלק שלו, שהוא כבר 'עצם האדם.' אז יש לו יחס בינו לבין עצמו. לבין עצם האדם שבו. וזה סוד התולדות. אז אני רוצה להגדיר את זה בקצרה. אתם שומעים? גילוי עריות זה ההיפך של התולדות. איזה תולדות? תולדות של הבן אדם האמיתי שנקרא סוף סוף 'משיח.' זה ההסבר: בין אדם למקום - זה מה שאנחנו קוראים, לפי המושגים של התרבות הנוכחית: 'דת.' אף על פי שצריך לדייק בזה. בין אדם לחברו' - מה שאנחנו קוראים מוסר. 'בין אדם לעצמו' שזה כל העולם שאנחנו קוראים 'העולם הרוחני' אבל במושגים של היהדות זה העולם המשיחי. זאת אומרת - הבן אדם האמיתי שיש בכל אדם ואדם, שהוא יכול להוליד אותו. ולכן זה סוד התולדות. והעריות - זה היפך התולדות. הבנתם? כל התורה כולה - זה איך להוליד הבן אדם האמיתי. אז פה יש מישור פנימי. רוחני-פנימי עמוק. בין אני ועצמי. אבל 'עצמי' זה לא אני. עצמי זה החלק הכבר-מתוקן שיש בכל אחד ואחד, למשל לפי - וזה לא דרש, זה הפשט - לפי המשנה שאומרת: "כל ישראל יש לו חלק לעולם הבא" יש לו רק חלק מהעצם שלו שהוא שייך לעולם הבא. כי זה לא נכתב "חלק בעולם הבא" אלא - "לעולם הבא" כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. החלק הזה, שאנחנו אומרים בשעת התפילה: שמע ישראל, ה' אלוקינו - גם שלך וגם שלי - אחד. כשמתפללים - מי אומר למי "שמע ישראל?" אלא - אני אומר לעצמי, וזה - לפי הקבלה זה נקרא 'ישראל סבא' הנקודה הזו של 'ישראל סבא' אני עומד [אל מול] לנקודה המרכזית הזו, "שמע ישראל" - כי הוא כבר נקרא 'ישראל' אני [איש] בן ככה, בן ככה, בן ככה. אבל הוא נקרא 'ישראל'. אני אומר לו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו" - גם שלך וגם שלי - "אחד." הבנתם? זה החלק הפנימי שנקרא: 'עצמו' לכן זה הזהות המשיחית. אז מצד אחד - תורה זה הצד החיובי, וברור שמצד השני - הצד השלילי - זה גילוי עריות. כי זה היפך התולדות. התולדות שמביאות לבן אדם האמיתי שהוא המשיח. קהל: ... בכך שהממזר ... הנואף. מניטו: זה התוצאה של הניאוף. קהל: ... מניטו: ככה הבנתי את השאלה שלך. לפי העיקר שהבן הוא הגורם של הזיווג הבן הוא הגורם של ה... קהל: לא. מניטו: לא [לזה] התכוונת? קהל: [כלומר שהנואף בעצמו, הוא בוגד לעצמו] מניטו: אה כן כן. היית צריך לומר אולי הנואף הוא הממזר. קהל: מניטו: נכון. הבנתי. ברור. זאת אומרת כי גילוי עריות פשוטו כמשמעו זה ה... איך אומרים את זה, שכחתי. טוב, אני לא רגיל לדבר על העניינים האלה. [משהו בצרפתית] קהל: ... מניטו: אבל יש מושג הלכתי קהל: איסורי ביאה. מניטו: איסורי ביאה! איסורי ביאה - זאת אומרת אח ואחות. זה גילוי עריות. זנות - זה כבר מימד אחר, ניאוף זה כבר יותר ספציפי, אבל כל זה במישור של ההיפך של מטרת התורה לאדם: שהאדם יגיע לזהות המשיחית של הבן אדם האמיתי. זה נקרא 'עצמו' בתורה. אז - בין אדם לעצמו. איזה מין יחס של כבוד הדדי בין האדם [ש]בי ואני שבקרבי יש כבר האדם הזה. הבנתם? קהל: ... מניטו: טוב תשמע, זה לא פיצול, זה דווקא שורש הזהות שלי. שהוא רוצה שאני [אהיה] אדם. אבל אני - זה רק דוגמה אפשרית של מה זה 'אדם.' האדם האמיתי - יש איזה מין שורש מרכזי בכל בן אדם. אז כשאני מדבר לעצמי אני מדבר לאדם טהור. הקול הפנימי הזה שמשיב, כשאני חושב, הוא כבר צדיק. הוא כבר קדוש. אני בתוך הבעיות של העולם הזה. הוא לא. הוא האדם הכשר. הוא האדם האמיתי. הבנתם את זה? קהל: ... מניטו: זהו, יפה. החלק הזה. וכך אומרים כל בעלי המוסר גם כן. באופן פשוט מאוד: לכל אחד ואחד יש חלק כזה. יש מקרים שזה כבר ירד בתת-הכרה. אבל נמצא. צריך לגלות אותו. כשאני מדבר לעצמי יש שתי קולות: הקול השואל - אני שואל אותו. והוא משיב. אבל אני יודע שכשהוא מדבר הוא כנה. אין בו שום עוולה ושום... הוא כבר קדוש. הוא האדם. אז זה העצם של כל אחד ואחד. זה מובן? קהל: המצפון, בניגוד ל... מניטו: לא לא. לפי היהדות המצפון זה אני. זה ה'אני' שמדבר. מי שמשיב - זה יותר עמוק. דווקא אצל הפילוסופים יש פיצול בין אני ומצפוני. וזה התחיל בסטואה. אפילו המושג conscience [synedia] ביוונית זה בא מ... איך אומרים בעברית קהל: ... מניטו: זהו. הם המציאו את זה. יש אצלם פיצול בין אני ומצפוני. אלא - החלק הזה זה השורש של ה'אני'. והמצפון זה המצפון שלי. הבנתם את זה? קהל: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. מניטו: כן. זהו. מניטו: החלק הזה. כל ישראל יש להם כבר חלק של הזהות שלהם מוכן לעולם הבא. צריך להביא את כל השאר איתה לכן יש תרי"ג מצוות, מכיוון שיש עוד תרי"ג איברים מסביב למרכז הזה. קהל: ... להביא למציאות קהל: מה שהוא אולי פוטנציאל פנימי. מניטו: זה לשון קצת יותר מדי פילוסופית אולי, אבל 'הכרטיס' הזה שייך רק לחלק קטן שלו קהל: מי שגדול בתורה, מניטו: זה נקרא 'קדושה' מניטו: ברור. טוב, זה מובן? אם יש שאלות נחזור על זה בשיעור הבא.

 

ואני רוצה רק להגדיר קצת יותר .מה שהסברתי ,אנחנו רגילים זה אנחנו לומדים דרך .לימוד המהר"ל, כל פעם אנחנו רגילים לחלוקת המצוות :מן התורה בשני חלקים ,המצוות בין אדם לחברו .ובין אדם למקום לאמיתו של דבר, וזה אנחנו ,לומדים בעיקר דרך המהר"ל :יש שלושה מימדים בין אדם למקום - זה ,עבודת הקודש בין אדם לחברו - זה כל המצוות ששייכות למה שאנחנו מגדירים ,חיי המוסר .ובין אדם לעצמו וכל הכוונות :של המימד הזה של התורה ,בין אדם לעצמו שייך לכל מה שאנחנו מגדירים .'כ'משיחיות ואני רוצה להגדיר את זה .בקצרה :צריך להבין את זה פשט המצוות בין אדם - לעצם .אדם אשר בו לעצם של האדם, עצמיות .אשר בו המצוות בין כל אחד .והאדם האמיתי אשר בו ?'מי זה 'האדם האמיתי בין אדם לעצמו. פשט .'זה מה שאנחנו קוראים 'המשיח .הבן אדם האמיתי ובאה המינות .ובלבלה את כל העניין ?מהי ההגדרה של התחלת המינות .לראות בבן אדם האמיתי - הקב"ה ,אני לא רוצה להוסיף ?אבל זה ברור, כן ,יצאנו מהגהינום הזה ,כשיצאנו ממצרים .בצורה אחת .כשיצאנו מפרס - בצורה אחרת ,וכשיצאנו מהתרבות המערבית .בצורה שלישית .וזה, אנחנו מתקרבים לחנוכה, כן .ואתם מבינים למה אני מתכוון אז בכל אותה התרבות שראו ,איזה מין איחוד בין האלקות ,פשוטו כמשמעו ,והמשיחיות פשוטו כמשמעו אז באה אותה המינות .'של 'ברכת המינים', שהתחילו - והכוונה פה זה לנצרות - כשהתחילו, לאו דווקא לנצרות, אלא כמה כתות שהיו, שראו את הקשר בין המשיח והקב"ה, זה שורש המינות. תפסתם את זה? למדנו את זה בצורה פשוטה מאוד. לפי המסורת שלנו, יש מצוות שבין אדם למקום. זה הדת. זה כל המצוות השייכות למימד הדתי של התורה. מצוות בין אדם למקום. מצוות בין אדם לחברו זה המוסר. מצוות בין אדם לעצמו זה כל מה ששייך למשיחיות. בין אדם לעצמו - הרוחניות של האדם, עצם האדם - זה האדם האמיתי, זה עצם האדם שבכל אחד ואחד, דרך התולדות - זה היחס למשיח. זה המבנה של התורה לפי היהדות. באו המינים ואמרו שהמשיח והאל זה אותו דבר. ולכן באווירה של אותה הגדרה, מבינים רק בין אדם למקום, בין אדם לחברו. ושוכחים בין אדם לעצמו. אני רוצה לחזור על ההגדרה של בין אדם לעצמו לפי הפשט: בין אדם לעצם אדם אשר בו. זה מובן? מהו "עצם אדם?" "זאת הפעם עצם מעצמיי" טוב, זה כל העניין של גילוי עריות. כל המצוות השייכות לעניין של גילוי עריות, זה במישור המשיחי. אתם רואים את הקשר בין מה שאומרים הגויים על הדמות שלהם. זה גילוי עריות מובהק. זה מובן? זה הטומאה הכי... טוב, זה אותו... זה אותו מישור. 

 

{bfaccordion-slider ביקורת המקרא}

 

קישור: https://youtu.be/ZYBqzH-jeIA

מקור: שערי אורה

מניטו: זה שוב מסביר מה שאמרתי בהקדמה שעיקר חכמת הקבלה זה לימוד לשון הקודש. מי שנכנס בלשון הקודש נכנס בעולם הנבואה. [הוא] תופס את כוונת המקרא לפי התגלות הנבואה ולא לפי... ביקורת המקרה... במקרה מבינים... תפסתם את העניין...

קהל: האם...?

מניטו: מה?

קהל: האם אין משהו ביניים?

מניטו: בין נבואה לקבלה?

קהל: לא. בין ביקורת המקרא מצד אחד, לבין ההתגלות הנבואית?

מניטו: יש משהו ביניהם... איזה פער שאי אפשר לגשר אותו

קהל: יש הרבה...

מניטו: כן. אבל לפי דעתי זה עניין של כוונת הלומד. לפי דעתי - ביקורת המקרא, אפילו אם מדובר בבן-אדם שומר מצוות - יש משהו לא בסדר! מה הוא מחפש? את ההבנה של המקרא כאילו הוא כתב אותו? זה ביטול זמן. זה לא מעניין אותנו מה משמעות המקרא כאילו הוא כתב אותו. זה מובן? אם יש ביקורת ספרותית... איך אומרים? ספרותית? שזה חלק לא מבוטל מהתרבות האנושית, זה תרבות. למי שיש זמן להקדיש לזה - למה לא? אבל הביקורת המקרא במובן האוניברסיטאי זה כבר משהו אחר! זה כבר פריקת עול! זה כבר לימוד בלי ברכה תחילה! במדרגה הכי גרועה... זה כ"כ ברור. והתוצאות של אותה חכמה, כביכול, הם הרסניות! התוצאות!

אני הסברת את זה פעם, אולי בשיעור בנושאים אחרים, כדאי לחזור על זה אנחנו מתקרבים לחנוכה. מה בין הפרושים לצדוקים? אף על פי שזה דומה מאד בשורשם - הפרושים והצדוקים היו דומים. מי שהיה רואה אברהם היה רואה לוט, מי שהיה רואה לוט היה רואה אברהם. אבל מה אמר אברהם ללוט? "היפרד מעלי"' מכיוון שהיו גדולים. ועכשיו, לדאבוננו, יש נטיה לאותו פילוג בין פרושים לצדוקים בחברה שלנו. אני רוצה לדייק, "למפורסמות לא צריך ראיות"...

אז מה ההבדל בנושא שלנו, בין פרושים לצדוקים? פרושים וצדוקים זה בתקופה של אחרי הנבואה. בתקופה של הנבואה לא היה פילוג בין פרושים וצדוקים. אחרי הנבואה, אז - היה פילוג בין הפשטניים והמקובלים. פילוג... לא פילוג. היה פירוד, הבדל. בין הפשטנים ו...

אבל, אצל הפשטנים, היו סוגים: אלו שהיו מאמינים תחילה שזה האמת, ולומדים כדי לדעת במה הם מאמינים - זה הפרושים. והצדוקים, בגדר הפשטנים כן?, היה בידם פסל תרבותי ענקי: התנ"ך. זה גאווה לעיני כל העמים. "חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים". זה משהו לא מבוטל. יש הסכמה כלל-עולמית שהתנ"ך זה ספר הספרים. ומכיוון שנולדו מאמא יהודייה, או התגיירו כהלכה של הפרושים, אז הם גאים באותו נכס תרבותי. ולכן בונים אוניברסיטאות כדי ללמוד ספר הספרים. באיזה שיטה? אז לומדים כדי לנסות להבין מה כתוב בתנ"ך. ומאמינים במה שהם מגלים. במה שהם מגלים, הם מאמינים. זה כבר התחלה של עבודה זרה. גמורה.

אף על פי שהם שיש בידם - לפי הלשון התלמודי - שיש בידם תורה ומצוות, אין להם חלק לעולם הבא. למה? מכיוון שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה. ולמה מגלים פנים בתורה שלא כהלכה? מכיוון "שאין ברכה תחילה" כפי שלמדנו. וזה הצד של הצדוקיות. וצדוקיות - היו מדקדקים במצוות הצדוקים האלו... זה מובן? טוב. אז עכשיו אתם יודעים איפה הכתובת של הצדוקים. נחזור ל... אני רוצה להיות פשוט: אף על פי שיש בידם תורה ומצוות. זה לא אני שהמצאתי את זה. זה לשון התלמוד.

מקור: שיעוריו על תפילת שמונה עשרה, ברכת התשובה

מניטו: יש ביטוי כזה בקהלת "עשות ספרים אין קץ". לפי הפשט זה – עשות הרבה הרבה ספרים. אתם יודעים שעם ישראל הוא מומחה לזה, כן? אנחנו עם של... הוצאת ספרים. אני זוכר, הרב צבי-יהודה ז"ל היה מתרגז כל פעם שהיו מצטטים מה שאמר... מי זה? שכחתי מי זה היה? הוגה דעות של ה... מי אמר: "עם הספר?"

קהל: 'אחד העם'

מניטו: 'אחד העם'. כן. עם הספר והוא [הרצי"ה] היה אומר: "אנחנו לא עם הספר. אנחנו לא עם של... איך אומרים את זה בעברית? "מוכר ספרים", כן? אלא אנחנו עם של: מי שדיבר התורה וכתבנו את התורה בספר. עם של דבר ה'. כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית". וההבדל בין הפרושים והצדוקים - זו תורה שבע"פ, זו לא תורה שבכתב. תורה שבכתב - אי אפשר להכחיש מה שכתוב. אף על פי שכל אחד רואה מה שרואה בזה, תלוי בקורא, כן? אבל מכל מקום, זה כתוב ואי אפשר להכחיש שיש ספר כזה בעולם.

אפילו.. האנטישמיות הכי גדולה - זה נקרא: "ביקורת המקרא"- זה אנטישמי לגמרי, כן? כדי להוכיח שכל מה שאמר עם ישראל לעולם זה שקר. זה ממש אנטישמיות... הם לא יכולים להכחיש שזה קיים בעולם. אבל הזכות של האמונה זה לאו דווקא על התורה שבכתב, אלא זה - על תורה שבע"פ! זה נקרא: "אמונת חכמים". וזה הפשט של אמונת חכמים: זה האמונה שהחכמים הם באמת חכמים. זה נקרא אמונת חכמים.

בית כנסת או עולם?

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מניטו:

"היה מקרב את התורה לבריות".

רציתי להוסיף משהו, וזה... זה... נעלם.

הרב אורי שרקי: יש הרבה מאמינים...

מניטו: אה, כן. יש הרבה מאמינים שהקב"ה ברא הבית כנסת שלהם, ואחר כך שם עולם מסביב. [צחוק של הקהל ומניטו]. האמת זה ההיפך! שהקב"ה ברא עולם, ובעולם - צריך בתי כנסת. אבל זה עולם אחר לגמרי, זה השקפה אחרת לגמרי. אתם מבינים...

 

{bfaccordion-slider בית כנסת או עולם}

 

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

 

מניטו:
"היה מקרב את התורה לבריות".
רציתי להוסיף משהו, וזה... זה... נעלם.
הרב אורי שרקי: יש הרבה מאמינים...
מניטו: אה, כן. יש הרבה מאמינים שהקב"ה ברא הבית כנסת שלהם, ואחר כך שם עולם מסביב. [צחוק של הקהל ומניטו]. האמת זה ההיפך! שהקב"ה ברא עולם, ובעולם - צריך בתי כנסת. אבל זה עולם אחר לגמרי, זה השקפה אחרת לגמרי. אתם מבינים...

 

{bfaccordion-slider גלות השכינה של המאה ה-20: כשהכעס מתפרץ בעולם}

 

מקור: שערי אורה, קובץ 23 (נכון לשנת 2019)

מניטו:...הרב גץ בקיא קצת בזה. נכון? זהו. אבל זה חכמה נדירה מאד. רק יחידי-סגולה יכולים לתפוס, להתקשר...

קהל: תענוג לשמוע אותו.

מניטו: אף-על-פי שלא מבינים, הנשמה מבינה... אז זה מה שרציתי לדייק בעניין [מניטו קורא בספר "שערי אורה", שער חמישי, ספירת תפארת]:

"שלמות הייחוד, והיא אבן ישראל"

זה... לא התכוונתי בדיוק, אבל הוא אומר את זה בפירוש.

"והיא אבן ישראל, המושכת להם כל מיני מעדנים, וטובה, וגדולה, והצלה וגאולה, והיא הדרה עִם ישראל תמיד ואפילו בגלותם".

פה יש נושא. מה?

קהל: עַם ישראל

מניטו: עִם ישראל. לא עַם ישראל.

"והיא הדרה עִם ישראל תמיד ואפילו בגלותם".

פה יש נושא שצריך לעיין. נחזור מייד. לפי הפסוק: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", מה השייכות עם אותו פסוק ומה שאומר הרב "אפילו בגלותם"? דווקא -" ועשו לי מקדש" זה ברור שזה... בירושלים. כן. וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, מכאן שהמקדש איננו תלוי

קהל: כלומר...

מניטו: טוב. זה עניין של הסוד של "מקדש מעט". דהיינו – אפילו. אבל... צריך להבין את זה, אני אחזור אחר-כך. "ואפילו בגלותם". זה סוד ה"מקדש מעט". זה מובן?

אבל יש כמה מקורות במגילה, בתענית, כשישראל נגאלים השכינה איתם. מה ששוכחים תמיד, זה ה... ה... האסון, ששכינה בגלות. היא נמצאת עִם ישראל אפילו בגלותם - כדי להגן עליהם, אבל המחיר של זה - זה עולם שהשכינה היא בגלות! והזוהר אומר: זה הסיבה שהכעס נמצא בעולם. זה בתיקוני הזוהר. כן. "אוי למי שגורם שהשכינה בגלות". "ונתתי לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז"

קהל: [...]

מניטו: אפשר לקשור את זה. המילה... שכחתי את המילה בארמית בזוהר, אבל ההגדרה היא רותחת! יתכן שזה אותה מילה בארמית. צריך למצוא את המקור. העולם כועס כשישראל הוא בגלות, מכיוון שהשכינה היא בגלות. והתוצאות של הכעס שבעולם זה שואה לעם ישראל! זה נושא חמור מאוד!

אז כשלמדתי את זה, ניסיתי להבין איך זה יתכן?! מכיוון שהתורה עצמה היא מספרת על אפשרות של גלות. אפשרות שורשית! לא רק כתוצאה של חטא - אז יש עונש של גלות. למשל כל הסיפור של... שאנחנו קראנו בפרשת השבוע. הסיפור של ירידת יעקב אצל יוסף במצרים: "אָנֹכִי עִמָּךְ וְאָנֹכִי אַֽעַלְךָ גַם־עָלֹה" דהיינו... או את העניין של הגלות "החל הזה". בזמן של אלפיים שנה, זה משהו... אפשר להסביר את זה בצורה כזו: שיש עיתים טבעיים לאפשרות של גלות. אז - יש פחות כעס. מכיוון שזה אפשרות לפי לוח-הזמנים. אבל כשעוברים את העת, אז הכעס מתפרץ.

לפי דעתי זה מסביר קצת את עניין של השואה. שלא רק השואה של זמננו, מכיוון שהיו כמה פעמים אותו דבר, אולי לא באותם מימדים. ואולי נלמד סוגיה קטנה במסכת ברכות אחר-כך מה [שהתרשמתי] - כי כל הידע שיש לפי התורה על כל מה שקרה בכל תקופות של סוף גלות: היתה שואה. אבל התורה לא מספרת על זה. יש רק רמזים במדרשים. למשל מה שקרה בזמן אברהם אבינו. כן שואה ענקית! כל העם העברי - נאבד. חוץ ממשפחה אחת. מה שקרה ביציאת-מצרים: החמישית [יצא]. כן. זה שואה במימדים... ענקיים! התורה לא מספרת בזה! רק איזה רמז במדרשים. ויתכן מאד שזה מסביר למה המסורת בתקופה שלנו לא מתייחסת כל-כך לשואה ש... שהייתה. אף-על-פי שזה בזיכרון שלנו, זה לוקח מימדים עצומים! יותר ממה שקרה במצרים, יותר ממה שקרה בכל הדורות.

אתם מבינים למה אני מתכוון? הרבה הגיבו כדי לנסות להסביר מה קרה בשואה. אבל אף אחד, חוץ מחכם אחד שאני תכף אצטט אותו, אף-אחד לא התייחס לפי התורה. חוץ מהרב מרדכי עטייה ז"ל, שכתב - "סוד השבועה", חוץ ממנו אני לא מכיר אף רב אחד שהתייחס לעניין של השואה לפי המקורות של התורה. שיקול דעת כהוגה-דעות, אפילו אם הוא רב - יש. אבל לפי התורה? לפי המקורות? יש רק הספר הזה. תפסתם את חומרת הבעיה. ויתכן מאד שזה טבעי. כי התורה לא מספרת על זה. רק המדרש רומז.

קהל: מה הסיבה שהתורה לא מתייחסת לזה באותה...

מניטו: מה?

קהל: מה הסיבה...

מניטו: אין בתורה סיפור על מה שקרה לעם העברי עד תקופת אברהם אבינו, מעֵבֶר - עד אברהם. מה קרה באור-כשדים? יש רק רמז במדרש אחד על שנמרוד שלח את משפחת אברהם ב... טוב. כפי שאתם...

קהל: למה התורה לא מספרת על זה?

מניטו: לא, לא שמעתי?

הרב אורי שרקי: למה התורה לא מספרת על זה?

מניטו: כן, יש לי רעיון על זה. אולי תביא מסכת ברכות, יש איזה רמז שמה...

חוץ מזה אז - לפי הנושא שלנו, מכיוון ש... זה קשור לנושא שלנו. כי השכינה - היא דרה עם ישראל תמיד, ואפילו בגלותם. ויש תקופות של גלות שהם... אני מחפש איזה הגדרה מדויקת. שהם - לפי סדר העולם. אבל - תקופה של זמן מסוים, אם יש...

הרב אורי שרקי: לגיטימי עוד?

מניטו: סליחה?

הרב אורי שרקי: לגיטימי עוד.

מניטו: לגיטימי עוד.

מניטו: אם יש איחור - אז הכעס מתפרץ! אבל כשהכעס מתפרץ - יש האחריות של עם ישראל, אבל יש גם כן כבוד הבורא, את העניין של "הביאו עליי כפרה" של ראש-חודש. אתם מבינים? כי - סופסוף יש איזו רשות שניתנה לסטרא-אחרא, לרע המוחלט להתפרץ. אף-על-פי שיש סיבות! שיש... סיבות מצדיקות על העונש! בכל זאת, זה עובר כל מימד של... לשלוט לפי האמונה על הדבר הזה בדרך השכל. זה מה שרמזה הגמרא עם" מיעוט הלבנה". סופסוף אנחנו לומדים את זה, אנחנו מבינים את זה, שהקב"ה בכבודו ובעצמו לוקח על עצמו את האחריות של מיעוט הלבנה. אף-על-פי שזה הגיוני לפי תפקוד העולם! זה לא... זה לא אשמתו.

וזה הכוח של ההסבר של הרמב"ם על ספר איוב. ב"מורה נבוכים" הוא דוחה את כל ההסברים של חברי איוב והוא דוחה את כל האמונות על זה. "אולי זה עונש", "אולי זה"... והוא אומר: זה בא רק מתפקוד העולם. אז - תפקוד העולם, זה לא האחריות של הבורא! אבל בכל זאת. ולכן התורה לא מספרת על זה. תפסתם מה שרציתי להגיד? זה כבוד... איך אומר הפסוק?

קהל: אֱ-לֹקים הַסְתֵּר דָּבָר

מניטו: "הסתר דבר". כן. זה מובן? וזה מסביר לי למה הרבנים הרבנים האמיתיים לא מדברים על זה! אבל הסכנה שנותנים רשות לדבר לעם-ארצים גמורים. כן.

ולכן - זה כוחו של הרב עטייה. שסופסוף גילה את המקורות. גילה ברמיזה, אבל זה מספיק כדי לתפוס את העניין. כי סופסוף האחריות היא אולי לאו-דווקא לעם ישראל, אלא ל"עיני העדה". יש רמז ב"אור החיים" שגדולי ישראל יתנו את הדין. זוכרים את הרמז הזה, כן? אבל - מכיוון שזה ככה: אי-אפשר לומר את זה בין הגויים. זה מסוכן. לפי דעתי זה מצווה להפיץ את "סוד השבועה" בישיבות, אבל אפילו "אם הבנים שמחה" לא רוצים לקרוא.

קהל: [...] קדמה לעולם. אז אולי זה כתוב ברמזים שאי אפשר לתפוס אותם,

מניטו: כן, אבל... יפה. יפה. יפה. אבל זה לא אומר שכל מה שרומזת התורה שקדמה לעולם צריך להיות בבחינת שואה! אותו דבר - אם זכה: זה מתגלה בבחינת "שמחת הקודש" ולא בבחינת שואה. אם לא זכה! אז...

אתם זוכרים את השורש של המדרש על "וירדו": "זכה – רדו, לא זכה - ירוד" אותן אותיות! אותה תורה! זה תלוי בתחתונים - אומר ה"אור החיים". זה לא מלכתחילה! אין [חטאים], אבל בכל זאת: האפשרות - יש לה שורש. ולכן - הסתר דבר. זה מובן?

רק ה... זה האומץ של החכמים האלו, ואני מתכוון ל"אור החיים" שלא היסס לומר: "וגדולי ישראל יתנו את הדין".

אולי אני סיפרתי את זה, זה רק בינינו: שהתחלתי ללמוד עם הרב צבי-יהודה ז"ל, הוא היה שקוע בכל כתבי-היד של אביו, והראה לי כתב-יד שעד עכשיו לא התפרסם. הוא אמר לי: "יש לי בעיה. אני חייב לפרסם את כל מה שהרב כתב, אבל זה - אני לא יכול". איזה מין... תוכחה נגד ראשי-ישיבות של הזמן שלו. משהו... נורא ואיום! וקראתי שורה שאני זוכר, בין השורות, שהוא מגדיר אותם כ"שונאי ישראל"! עד כדי כך. אולי שמעתם? כן? איך תפס את זה מראש! כי זה לא היה נראה באותו זמן. מאיפה בא הסיבה של הכעס הזה?

גניבה ספרותית

מקור: גבורות ה' למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

אז זהו. כך אומר המהר"ל:

"ואין זה קשיא של כלום. כי מפני שאמר פרעה: 'מי ה' אשר אשמע בקולו'"

וההסבר שלו הוא מיד מובן:

"ברשעות"

כן? וזה ממש רשעות. הוא לא מקבל מה שמסבירים בני ישראל. כן? יש כבר... אבל זה אנכרוניזם, כן? אבל יש כבר איזה מין אנטישמיות. תן לעברים האלו להתבטא! תשמע אותם, מה יש להם לומר. אתה זוכר מי [זה] אברהם?‎‎ אתה זוכר את יעקב, כן? אבל - תן לבני אברהם ויעקב (יצחק לא היה בגלות) תן לבני אברהם ויעקב להסביר לך, במה הם מדברים. אתה לא רוצה לשמוע! זה רשעות!

בתרבות שלנו - המערבית, יש אותה רשעות. אני זוכר כשהייתי תלמיד באוניברסיטאות שמה, בגיהנום, כן? אז אף פעם לא היו אומרים: "כך אומרים היהודים"

קהל: אף פעם...

מניטו: אף פעם. "היוונים", "המצרים", "הרומאים", כן... ה... כולם מדברים! אבל - דבר ה', דרך ציטוט היהודים, או נביאי אמת של אבותינו העברים, כן? אף פעם! ואני זוכר כשהייתי צעיר, טירון ב... בלימודים בנאיביות, בנאיביות יהודית, כן? הייתי שואל: "אבל מה שאתה אומר, דרך פילוסוף זה או פילוסוף אחר, אנחנו למדנו בתלמוד תורה שזה בא מהחכם הזה, שהיה - קדם לו!". "כן? מה אתה סח? יהודי לא מצטטים בסורבון. ברור? נקודה".

קהל: ככה הוא-הם ענו לך?

מניטו: ברור! ברור.

קהל: דיברו? אמרו לך?!

מניטו: ברור! כן. זה... איך אומרים את זה בעברית? זה 'בלתי צנוע'! להביא מקור יהודי, בתרבות ה... עכשיו יש כמה... קצת שינויים. כן? לומדים עברית כבר, כמו בתקופה של הרנסאנס. שלהם. אבל כדי לגזול ממנו עוד מקורות...

אבל אחר כך אני שומע: מה שאמר רש"י? לא! "הכומר הזה אמר". ולא אומרים בשם רש"י. ראה במפרשים שכך כתוב, כן? אבל תגיד: "רש"י"? לא. "הכומר הזה אמר בדוקטורט שלו!" ככה זה מתפקד. כן? ויודעים את זה! כולנו יודעים את זה.

קהל: גם באוניברסיטה העברית בירושלים!

מניטו: כן. אני לא העזתי להגיע עד שם... אבל יש עוד חמור מזה! יש עוד חמור מזה. זה בבר-אילן, כן... עוד חמוּר...

קהל: אבל זה לא... אין מי שעושה, זה יכול להיות - לא מודעים, ובוודאי מישהו אמר להם, איזה מישהו שמע את זה.

מניטו: לכן אמרתי: שזה מין מיוחד של אנטישמיות עדינה מאד... כן. אבל מאסיבית! יש איזה מין... טאבו על זה. יתכן שעכשיו - שיש מדינת ישראל, אז הם יהיו מוכרחים לצטט איזה מדען ישראלי, כן? מכיוון שזה כבר "מדע" כן? נאמר. אבל...

קהל: יהודים שמצטטים את ה...

מניטו: סליחה?

קהל: עכשיו יש יהודים שמצטטים את הכמרים.

מניטו: כן כן. יתכן מאד. כן. לא, ראיתי את זה בכמה ירחונים יהודים: אז רש"י היה אדם גדול. למה? כי [...] אמר. כן, אמר את זה, כן...

אז... נחזור לעניין הזה. המכות באים, אז צריך נס, נס, כדי להציל את היהודים. אני לא רוצה להגזים קצת בדוגמאות האלו אבל כמה עיתונים אמרו: "קרה נס בפריז", כי הפצצה הזו היתה צריכה להרוג מאות! בית כנסת היה מלא. כן. מכאן אנחנו לומדים, זה חשוב מאד להבין: שגם רפורמים הם יהודים, כן? אבל - יהודים בסכנה. צריך נס, אבל... "אין סומכין על הנס".

אז הנה, פה: אז אנחנו מגלים דבר פשוט מאד. כן? שפרעה היה רשע. מאיזה רשעות? לא קיבל מזקני ישראל מי ה'. הוא לא רצה! כן? ואני משוכנע שיש צד של אנטישמיות פשוטה. אנטישמיות גרידא. ואנחנו ראינו את זה על בשרנו בתרבות המערבית, כמו שאני אמרתי. אני זוכר את ההפתעה שלי, כשהייתי בתמימות, כן? "מה פתאום? הרמב"ם - לא יודעים מי זה?! יהודה הלוי - לא יודעים מי זה?!". והם מביאים טמאים שלקחו מ... מהרמב"ם, או מ... כן? אומרים: "אסור", כן? "יהודי – אסור". ואני זוכר - דיברתי דווקא הבוקר למתחילים פה במחזור, שאחר כך המורה הזמין אותי ואמר לי, בדרך ארץ צרפתית, הוא אמר לי: "לא הבנתי את השאלה שלך. ייתכן... אולי אתה יהודי?".

 

{bfaccordion-slider גניבה ספרותית}

 

מקור: גבורות ה' למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

אז זהו. כך אומר המהר"ל:

"ואין זה קשיא של כלום. כי מפני שאמר פרעה: 'מי ה' אשר אשמע בקולו'"

וההסבר שלו הוא מיד מובן:

"ברשעות"

כן? וזה ממש רשעות. הוא לא מקבל מה שמסבירים בני ישראל. כן? יש כבר... אבל זה אנכרוניזם, כן? אבל יש כבר איזה מין אנטישמיות. תן לעברים האלו להתבטא! תשמע אותם, מה יש להם לומר. אתה זוכר מי [זה] אברהם?‎‎ אתה זוכר את יעקב, כן? אבל - תן לבני אברהם ויעקב (יצחק לא היה בגלות) תן לבני אברהם ויעקב להסביר לך, במה הם מדברים. אתה לא רוצה לשמוע! זה רשעות!

בתרבות שלנו - המערבית, יש אותה רשעות. אני זוכר כשהייתי תלמיד באוניברסיטאות שמה, בגיהנום, כן? אז אף פעם לא היו אומרים: "כך אומרים היהודים"

קהל: אף פעם...

מניטו: אף פעם. "היוונים", "המצרים", "הרומאים", כן... ה... כולם מדברים! אבל - דבר ה', דרך ציטוט היהודים, או נביאי אמת של אבותינו העברים, כן? אף פעם! ואני זוכר כשהייתי צעיר, טירון ב... בלימודים בנאיביות, בנאיביות יהודית, כן? הייתי שואל: "אבל מה שאתה אומר, דרך פילוסוף זה או פילוסוף אחר, אנחנו למדנו בתלמוד תורה שזה בא מהחכם הזה, שהיה - קדם לו!". "כן? מה אתה סח? יהודי לא מצטטים בסורבון. ברור? נקודה".

קהל: ככה הוא-הם ענו לך?

מניטו: ברור! ברור.

קהל: דיברו? אמרו לך?!

מניטו: ברור! כן. זה... איך אומרים את זה בעברית? זה 'בלתי צנוע'! להביא מקור יהודי, בתרבות ה... עכשיו יש כמה... קצת שינויים. כן? לומדים עברית כבר, כמו בתקופה של הרנסאנס. שלהם. אבל כדי לגזול ממנו עוד מקורות...

אבל אחר כך אני שומע: מה שאמר רש"י? לא! "הכומר הזה אמר". ולא אומרים בשם רש"י. ראה במפרשים שכך כתוב, כן? אבל תגיד: "רש"י"? לא. "הכומר הזה אמר בדוקטורט שלו!" ככה זה מתפקד. כן? ויודעים את זה! כולנו יודעים את זה.

קהל: גם באוניברסיטה העברית בירושלים!

מניטו: כן. אני לא העזתי להגיע עד שם... אבל יש עוד חמור מזה! יש עוד חמור מזה. זה בבר-אילן, כן... עוד חמוּר...

קהל: אבל זה לא... אין מי שעושה, זה יכול להיות - לא מודעים, ובוודאי מישהו אמר להם, איזה מישהו שמע את זה.

מניטו: לכן אמרתי: שזה מין מיוחד של אנטישמיות עדינה מאד... כן. אבל מאסיבית! יש איזה מין... טאבו על זה. יתכן שעכשיו - שיש מדינת ישראל, אז הם יהיו מוכרחים לצטט איזה מדען ישראלי, כן? מכיוון שזה כבר "מדע" כן? נאמר. אבל...

קהל: יהודים שמצטטים את ה...

מניטו: סליחה?

קהל: עכשיו יש יהודים שמצטטים את הכמרים.

מניטו: כן כן. יתכן מאד. כן. לא, ראיתי את זה בכמה ירחונים יהודים: אז רש"י היה אדם גדול. למה? כי [...] אמר. כן, אמר את זה, כן...

אז... נחזור לעניין הזה. המכות באים, אז צריך נס, נס, כדי להציל את היהודים. אני לא רוצה להגזים קצת בדוגמאות האלו אבל כמה עיתונים אמרו: "קרה נס בפריז", כי הפצצה הזו היתה צריכה להרוג מאות! בית כנסת היה מלא. כן. מכאן אנחנו לומדים, זה חשוב מאד להבין: שגם רפורמים הם יהודים, כן? אבל - יהודים בסכנה. צריך נס, אבל... "אין סומכין על הנס".

אז הנה, פה: אז אנחנו מגלים דבר פשוט מאד. כן? שפרעה היה רשע. מאיזה רשעות? לא קיבל מזקני ישראל מי ה'. הוא לא רצה! כן? ואני משוכנע שיש צד של אנטישמיות פשוטה. אנטישמיות גרידא. ואנחנו ראינו את זה על בשרנו בתרבות המערבית, כמו שאני אמרתי. אני זוכר את ההפתעה שלי, כשהייתי בתמימות, כן? "מה פתאום? הרמב"ם - לא יודעים מי זה?! יהודה הלוי - לא יודעים מי זה?!". והם מביאים טמאים שלקחו מ... מהרמב"ם, או מ... כן? אומרים: "אסור", כן? "יהודי – אסור". ואני זוכר - דיברתי דווקא הבוקר למתחילים פה במחזור, שאחר כך המורה הזמין אותי ואמר לי, בדרך ארץ צרפתית, הוא אמר לי: "לא הבנתי את השאלה שלך. ייתכן... אולי אתה יהודי?".

 

{bfaccordion-slider האם אפשר לשנוא את הרשע?}

 

מקור: שערי אורה

מניטו: ולכן כל פעם שאנחנו רואים התגלות של הגבורה אז - אם הגבורה היא קשורה לאיחוד המידות, אז אותה גבורה היא מ'הסטרא דקדושה'. זה 'קום' במובן החיובי. צריך גבורה לזה. ואם איננה קשורה לשורש ייחוד המידות, אז זה כבר התחלה של ה'סטרא אחרא'! זה אחיזה של הסטרא אחרא. וזה 'קום עשה לנו אלוהים'. זה מה שרציתי להזכיר.

אז נמשיך:

"קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ"

פה יש בעיה! האם התורה מבקשת ממנו רגשי רחמנות, נאמר - רגשי חסד, שורש של מידת החסד, לאויבי ה'? לפי אותו פסוק - לא! קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ - בלי שום רחמנות. זה מובן?

אני נזכר - הרב צבי-יהודה ז"ל היה מדבר הרבה על זה: שאסור לשנוא את נפש החוטא אבל חובה לשנוא את מעשיו. זה ברור. אבל יש יוצא מן הכלל! כשהחוטא מסכים להיות חוטא, כשהחוטא מחליט להיות חוטא, כשהרשע הוא גאה להיות רשע. אז - יש שנאה לרשע. זה יוצא מן הכלל! אבל... זה מובן מה שאני מנסה להסביר? כי צריך ללמוד את העניין הזה בין יעקב ועשו! כן? עשו - לא אהב את יעקב. והגמרא אומרת: "הלכה - עשו שונא את יעקב". אבל זה ברור שגם יעקב לא יכול לאהוב את עשו!

קהל: טוב, זה אויב חיצוני.

מניטו: מה?

קהל: זה אויב חיצוני! זה מה שמחליט בסופו של דבר מרדכי, שהוא אומר...

מניטו: ל...

קהל: ל-המן. זה... באויב יהודי נאמר: [בנפול אויביך אל תשמח[

מניטו: אה אה. אתה מתכוון באויב נוכרי?

קהל: [...]‎

מניטו: כן! נכון! אבל מכל מקום, לאמיתו של דבר, הבעיה היא לגבי לאה – כי שנואה היא. עשו זה עוד פרשה אחרת. וכל המקורות אומרים: שמעשיה היו שנואים, לא היא. וזה חידוש של המדרש על הפסוק. הפסוק אומר: כי שנואה היא צריך להבין את המשמע של המדרש. לא היא עצמה, אלא - החיצוניות שלה, נאמר. ה"היא" שלה. לא היא, אבל ה"היא" שלה... זה מובן.

אבל מכל מקום, "משנאיך" לפי דעתי זה לא רק אלו ששונאים אותו, אלא שממש הוא שונא אותם. כי יש פסוק מפורש על עשו: "אהבתי את יעקב ואת עשו שנאתי"! זה פשוטו כמשמעו!

הרב אורי שרקי: הרב [קוק] שמה, ב'מוסר אביך', מדבר על זה שגם עמלק אינו נמחה אלא מתחת השמיים.

מניטו: נכון. אבל העמלק שמתחת - כן! וצריך שנאה כדי להתגבר. לקום ממש.

אני זוכר, זה... זה מהניסיונות שלי, כשהייתי חייל בפגישה עם הגרמנים החיילים הגרמנים, הייתי צריך להחליט לשנוא אותם כדי ל... כדי לשנוא אותם! בלי החלטה לשנוא - לא היה אפשרי! בני אדם! זה מובן מה שאני אומר. זה הבעיה של שאול! עם אותו עמלק. כי... ומה, איך אומרת הגמרא? "המרחם עם ה...". "כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים". אז צריך להתאכזר, כן, עם הרשעים.

קהל: התופעה היא הפוכה: אם אנחנו לא שונאים אז... ההפך הוא, כמו שאומרת הגמרא. רואים את זה היום.

מניטו: לא, טוב, זה עניין של... איך אומרים את זה ?Self-defense איך אומרים בעברית? בעברית

קהל: הגנה עצמית.

מניטו: הגנה עצמית! כן? זה עוד עניין אחר. טוב, זה שולחן-ערוך פשוט פה. לא, זה עניין אחר. לא, למה אני מתכוון? שיש בטבע היהודי קושי

קהל: לשנוא

מניטו: לשנוא אפילו את האויב. אבל זה אותו נושא!

קהל: רחמנים...

מניטו: זה בלבול בין 'עמלק של מעלה' ו'עמלק של מטה'. עמלק של מעלה - לא לנגוע. זה החשבונות של הקב"ה, הוא ברא אותם. אבל עמלק של מטה... זהו! לפי דעתי כל ההומניזם הזה, המסולף, של היהודים, בעיקר פה בישראל. כי בחוץ-לארץ זה... מלאכותי. פה זה רציני. [ההומניזם הזה] בא מאותו בלבול! ואני חושב שכבר הגיע הזמן שחובה להסביר את זה: שיש בלבול, ושרשעים זה באמת רשעים, אף על פי ששורשם הוא שורש בן אדם. טוב.

הרב אורי שרקי: האם זה גם יכול לקרות עם [רבנים]?

מניטו: [...] כן! אני חושב ש... כשמשה רבנו ראה "אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים"- היו רבנים! היו תלמידי-חכמים! גדולים! של אותו דור.

קהל: לא הבנתי למה הדוגמה של "וינוסו אויביך", למה זה דרך מידת החסד?

מניטו: לא! אותו כוח, שהוא כוח של הנקמה, של "קום" זה מה שנותן כוח לחסד. החסד לא יכול להיות חסד של אמת במובן אחר. חסד אמיתי, עם כוח, גדלות, ולנצח בלי אותו כוח של "אחורי גבו". "אחוריים" שלו - שהיא הגבורה! של סטרא דקדושה.

חסד בלי גבורה זה רומנטיזם. זה לא חסד. זה רומנטיזם! "אני הייתי רוצה הטוב, אם אני הייתי רוצה". אבל תרצה! מאיפה בא כוח הרצון? מהגבורה, לא מהחסד. זה מובן? בלועזית יש בצרפתית יש מילה מדויקת: הרצון זה Volonte, ויש Velleite. זה Romantic ה- Velleite. זה: "אם הייתי רוצה, הייתי רוצה. אתה רואה שאני רוצה"? זה מובן. כן. כי ה... האהבה האמיתית זה לא נטייה רומנטית! "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה". כל עוד שהאהבה איננה עזה - זה לא אהבה! אבל מה נותן את ה'עוז' הזה? זה דווקא הגבורה שבאחוריים. זה מובן, כן?

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: זהו. יש אריה סימפטי.

קהל: זה בעניין של: "אתה תקום תרחם"?

מניטו: יפה. יפה. זה אותה בחינה. וכדי לרחם על היהודים צריך הרבה הרבה גבורה... זה הכוונה היהודים שבציון... כן, היו לי הרבה הרבה הזדמנויות להבין את זה: כמה בעלי תשובה שהיכרתי שהמצווה הכי קשה בשבילם - זה לאהוב את היהודים. אוהבים את התורה. אבל היהודים? [צקצוק בלשון] העם היהודי? [צקצוק בלשון] וזה הסיבה ש...

קהל:...לגרים, או ה...

מניטו: לא! אני מתכוון לבעלי תשובה. פשוטו כמשמעו.

 

{bfaccordion-slider האם ללמוד מסילת ישרים?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מניטו:...אבל להיות אדם מוסרי, זה היה כל השלב של התקופה שקדמה למתן תורה. היה צריך שנה כדי להגיע לאיזה מין שלב של המין האנושי, שכבר תפסו מה זה דרך ארץ. תפסו מה זה מוסר. זה קרה בעיקר במשפחה של אברהם אבינו, אז מתחיל מתחיל הסיפור של התורה כתורה. זאת אומרת - היעד של קדושה. טוב, ונראה כמה פרטים מהנושא הזה, וזה... לפי דעתי זה יותר חשוב. לא רק כדי להבין מה אמרו חכמי ישראל של דורי דורות, אלא גם להבין כמה בעיות של ה... הדור שלנו. איזה מין בלבול בין דרך ארץ ותורה.

ולפי דעתי, העיקר זה... יש משנה גם כן, שאומרת: "אם אין דרך ארץ אין תורה" אבל - מיד: "אם אין תורה אין דרך ארץ" צריך לזכור את זה: ש... מי שאין לו דרך ארץ, והוא משתמש בעניינים של התורה, אז זה - כל ה'חס ושלום' שאתם קוראים בעיתונים. הבנתם... למה אני מתכוון.... אז... וההוכחה, זה השיטה של הרמב"ם כבר, שזה הברכה שאנחנו אומרים לפני כל מצווה ומצווה. לפני כל מעשה, אנחנו אומרים: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". זה לא הנושא ללמוד את הברכה ההיא אבל רק - לפני העניין: "אשר קידשנו במצוותיו", הפשט - ברור! זה לא הפשט היחידי, אבל הפשט הכי הכי בסיסי זה: כי היעד של המצוות - זה הקדושה. זה מובן? כן?

קהל: אולי אתה יכול להגדיר לאיזה סוג של מוסר אתה מתכוון? למשל - אם ניקח [את] ספרי המוסר המפורסמים אצלנו.

מניטו: למשל?

קהל: מסילת ישרים?

מניטו: אה. זה... לכן אמרת "אצלנו"? מי... מי... ששש... רק דקה... מי למד את מסילת ישרים? "אצלנו"? מה זאת אומרת "אצלנו"?

קהל [...]:

מניטו: יפה. תמשיך.

קהל: המוסר היהודי...

מניטו: ה...?

קהל: המוסר המוכר אצל ה[יהודי].

מניטו: כן. רק דקה, רק דקה... אני ארשום כדי לתת לך תשובה... כן כן. תמשיך...

קהל: אז... כשאתה מבחין בין המוסר לקדושה, למה אתה מתכוון בדיוק?

מניטו: טוב. קודם כל - למשמעות הפשוטה של המילה "דרך ארץ"! להיות... איך אומרים עכשיו? להיות "תרבותי"- זה לא מספיק. יש גם סיכון של צביעות. זה לא מספיק. "מתורבת", כן? להיות מוסרי. הטוב זה הטוב, והרע זה הרע. הקדושה – זה, זה... כבר עולם אחר.

ויש פסוק, ידוע, מוכר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". טוב, העניין בפסוק ההוא, נאמר: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך", העניין הוא הנושא, נאמר, הנושא של הלימוד. למה צריך ל... לקשור את המוסר לאב, והתורה לאם. זה נושא בפני עצמו. אבל - הייתה תקופה של האבות, והמוסר שלנו הוא המוסר העברי של אבות העולם: תקופת אברהם, יצחק, יעקב, השבטים עד משה רבנו - יש מוסר מיוחד, התנהגות מיוחדת באותה המשפחה האנושית. זה המוסר שקשור לתורה. "דרכה של תורה". ולכן כשאני מתכוון: יש מדרגות. קודם כל יש מוסר כללי, קוראים לזה "מוסר כליות". למשל קוראים לזה... "מוסר אוניברסאלי", אני לא יודע... מדרגות, מדרגות. כל עם, כל תרבות, יש לו ה"דרך ארץ" שלו. יש איזה מין מינימום‎ של בני נוח. זה המישור הראשון.

אתם זוכרים את הפסוק בפרשת "בשלח" - "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים". הפשט זה: דרך של ארץ פלשתים. אבל אפשר לקרוא את זה אחרת גם כן: "ולא נחם אלוקים" דרך ה-"דרך ארץ של הפלשתים". תפסתם את ההבדל... "כי קרוב הוא"! לפי הפשט: הדרך הוא קרוב, כן? כן, הדרך הוא קרוב. אבל לפי אותו דרש - כי הקב"ה הוא קרוב לישראל. אז לא רצה בשבילם "דרך ארץ פלשתים". יש לנו דרך ארץ משלנו. זה המישור השני. הבנתם את ההבדל...

טוב, אז זה התשובה כבר ל... לשאלה הראשונה. צריך לדעת את זה: יש מדרגות בכל! והספר המוסר של "מסילת ישרים" זה ספר מוסר של גדולים, של ענקים בקדושה! ולכן צריך להיזהר! מי שמתחיל ללמוד את מסילת ישרים ולא יודע את הפרספקטיבה של כל המדרגות האלו, מיד - הוא מתחיל להיות ברעדה! "אם צריך להקים [לקיים] מוסר שכזה - אוי ואבוי! זה אבוד". הבנתם את ה... והצרה ב... כמה בתי ספר, או יותר מבתי ספר, שחושבים שדווקא הילדים צריכים להתחיל במוסר של "מסילת ישרים". זה טעות גמורה! זה לא רק טעות חינוכית, זה אכזריות! הבנתם את הנושא... טוב. זה נושא בפני עצמו. יש שאלות על זה? לא, אני מודע שאני מדבר... קשות, כן? אז צריך להיות... מי היה הרמח"ל... מי היה הרמח"ל! איזה מין מקובל גדול. הוא כתב ספר מוסר לתלמידים שלו.‎ טוב. וכן הלאה. הבנתם?

האמת של יונה הנביא

מקור: שיעורים על התפילה

קהל: בקשר לתשובה, הרב הסביר שתשובה היא מנוגדת ל... לתפיסה הלא-נבואית.

מניטו: הטבעית. כן.

קהל: הרב מסכים ש... שבתנ"ך... תשובה בזמן של אנשי נינווה.

מניטו: אנשי נינווה. יפה.

קהל:...להבחין בין הסימפטום, וכל ההתנהגות של החוזר בתשובה בעיקרון.

מניטו: כן. אז... נינווה תפסו, אנשי נינווה תפסו את עניין התשובה רק מכיוון שנביא אחד, מישראל, בא לגלות להם את זה! וזה מעניין מאד! שדווקא בספר יונה, יונה אומר להם: "עברי אנכי", "עברי אנכי". כן? זה דווקא מדויק, כן? יש איזה... זה נושא רחב מאד. החסידים הסבירו את זה יפה, ועיקר המקור שאני זוכר עכשיו זה ב"פחד יצחק" של הרב הוטנר. ש- הקשר בין כיפורים ופורים. אז - דווקא בפורים זה "איש יהודי היה" ודווקא בכיפורים זה -"עברי". טוב, זה רק רמז על זה.

ועכשיו, אחרי התפשטות הרוח של התנ"ך בעולם, יש הרבה... דתות שמכירים בזה: שיש אפשרות של התשובה. אבל בשורש הדברים זה חידוש של הנפש העברית, של הלשון העברי. זה חידוש של התורה!

עכשיו - אין בעולם שכל טבעי טהור. שכל טבעי פשוט. כי כל העולם כולו קיבל, מושפע מלימוד התנ"ך. אף-על-פי שזה בדרך שלהם. מכל מקום - ל"ריח שמניך טובים" יש איזה ריח של התנ"ך שאפשר... הם יכולים לתפוס. ומה שקרה, וזה חיובי לפי דעתי, שבעולם הפילוסופיה "השכל הטבעי" כפי שאני אומר, דהיינו - אין לו שום מושג של נבואה, שקיים דבר כזה - שהיה התגלות אלוקית. הם שוללים את זה לגמרי. ויש פילוסופים יהודים, שהם שומרי מצוות, וחושבים ככה. אני לא רוצה לתת דוגמאות, יש יותר מדי... אז - קיבלו כמה מושגים מעולם התנ"ך! והם משתמשים בזה. למשל: בכמה פילוסופיות, יש המושג "תשובה". זה השאלה שלך. אבל זה בא מחידוש התנ"ך.

ולכן - גם אנשי נינווה, וזה... מעניין מאד! להבין איך קיבלו את זה אנשי נינווה. בצורה כל-כך גדולה, כבירה, חזקה, שיונה בעצמו - פחד מזה וברח! יש הרבה הסברים למה יונה ברח. למדתם את ספר יונה? מה ההסבר הכי ידוע?

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: אפשר להסביר את זה ככה, גם כן. זה רע לישראל אם הגויים יחזרו בתשובה, ולא ישראל. כשעשו עולה, יעקב... כביכול. אבל, לפי הפשט, זה נרמז יותר חזק: יונה נקרא - "יונה בן אמִתַּי" ולפי האמת - התשובה לא קיימת. ויונה שולל, הוא לא רוצה מזה. כי זה אי-צדק. זה יותר עמוק, כן? זה לפי פשט הפרקים שמה. כשהוא אומר לקב"ה: "ידעתי שהם יחזרו בתשובה! ידעתי את זה! לכן לא הלכתי שמה"! כיון שאסור לקבל תשובה מרשעים. זה מידת הדין החזקה ביותר: אין תשובה. תפסתם את זה? מידת הדין שוללת את התשובה. "הנפש החוטאת היא תמות" גמרנו. כן? מה?

קהל: איך הוא ביקש תשובה על עצמו במעי הדגה?

מניטו: "איך הוא"? לא שמעתי.

קהל: איך הוא התפלל, ביקש תשובה על עצמו במעי הדגה?

מניטו: מה? אני לא זוכר הפסוק עצמו...

קהל: בתוך מעי הדג! תבדוק -במעי הדג, יונה... כתוב על עצמו...

מניטו: לא. יש מושג "תשובה" שמה?

קהל: נדמה לי... אני לא זוכר אם יש המילה "תשובה" שמה.

קהל: כתוב - עשה תפילה.

מניטו: אה! זה משהו אחר. איזה תפילה? הוא רצה למות! הוא התפלל כדי למות. "בעולם שיש תשובה אני לא רוצה לחיות". כי התשובה זה אי-צדק. יש זרם בחסידות ככה. אולי שמעתם על החכם הזה, חסיד גדול, שמו נעלם ממני...

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: לא, החכם מקוצק. כל הזרם הזה. כן. ועכשיו בספרות היהודית יש הרבה גנדרנות על זה. בבחינת... מדברים כאילו הם "קוצקים" כן? אבל זה... זה... ספרות. זה סתם ספרים. הם לא חיים ככה. החכם מקוצק - חי את זה! אני זוכר שקראתי את ההסברים של חכם גדול מאמריקה, אברהם השל, ז"ל. יש לו ספר שלם על זה. אבל רואים שזה פילוסופיה. רואים שזה בא מקירקגור, לא מהחכם של קוצק.

 

{bfaccordion-slider הביבליוגרפיה היהודית המסתורית של מייסדי הנצרות}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית קובץ 1, דרך חיים למהר"ל, תורת התולדות

דניאל שליט: עכשיו אני רוצה לשאול משהו על הגמרא: בית שני. בית שני, גמרא, זה - לפי זה... זה תורה קצת ירודה... יש שתי דרכים לתפוס את התורה הזאת: מצד אחד - אפשר להגיד "זה הכרחי", זה כמו היחס בין חכמה ובינה. מוכרח להיות ברק, איזשהו ברק נבואי, אחר-כך צריך להיות איזשהו תקופה של עיבוד, של בירור, של ירידה לעומק העניין. ואז שני…

מניטו: כן כן. תמשיך…

דניאל שליט: עכשיו - השאלה, השאלה היא אם זה נשאר בטהרתו, או שזה עבר שלבים נוספים של איזשהו התקשות?

מניטו: תשמע, אולי נחזור להגדרות הכלליות. מה שקרה בבית שני, והרב מסביר את זה אפילו ברמיזה, גם ב"אורות", גם ב"ערפילי טהר": שהיהדות הפכה להיות דת בבית שני. ועיקר החברה היהודית בבחינת...

דניאל שליט: הוא תולה את זה בבית שני, או ב…?

מניטו: בבית שני

דניאל שליט: או בגלות?

מניטו: לא לא. בבית שני. בבית שני עצמו

הרב דב ברקוביץ': זה גם בר' צדוק בבית שני, הוא כותב

מניטו: מה?

הרב דב ברקוביץ': גם בר' צדוק זה מופיע בבית שני.

מניטו: כן. נכון. ועיקר הממסד הדתי בבית-שני היה צדוקי!

דניאל שליט: אז לפי זה אותו הבנאדם מנצרת - אמר מה שאמר בצדק!

מניטו: מה? מי?

דניאל שליט: היה בנאדם אחד מנצרת

מניטו: אה! לא לא לא!

דניאל שליט: שהוא בא ואמר את זה: "חבר'ה - אתם שבויים באות" יש "האות" ויש "הרוח", נכון?

מניטו: תשמע. זה מה שהנוצרים אמרו שמישהו אמר, אבל ה"מישהו" הזה? כבר יש לדון על זה אם היה קיים או לא. אם אתה לומד את האוונגליון - עם החכמה היהודית, כן? - אם אתה מבין מה מחברי האוונגליון, כשהיו יהודים, אמרו במה שאמרו - אז אתה מבין שזה היה מיתוס. זה... זה מין פרצוף שמגלה את זהות ישראל - לגויים. צריך לתפוס את זה! כן. כי אנחנו מאמינים שיש השגחה בעולם! אז המשגיח העליון - לא עושה טעויות כזה! לייסד... נצרות. עולם ומלואו! זה משהו... נדי... זה משהו ענקי הנצרות! כן? בתפקוד העולם. אז זה בא מאיזה טעות?!

מה זה... מה קרה? הם רצו לייסד איזה מין דיאספורה [תפוצה] של עם ישראל בבחינת "משיח בן יוסף". דהיינו: ישראל כעבד לתרבות החיצונית. מה שעשה יוסף במצרים הם רצו לייסד לרומי. ולכן נתנו כ-אב לאותו משיח-שקר - את "יוסף". וזה ברור מאד! אין לי הספרים שלהם פה, אז אני רוצה להסביר רק בקצרה: כי זה חשוב להבין שמייסדי הנצרות ידעו את תורת ישראל! הם... זה במתתיה, איזה מין... פרק ראשון, כן? הם מסבירים את השושלת של המשיח שלהם. אז בהתחלה כתוב ככה: "אברהם הוליד את יצחק", "יצחק הוליד את יעקב", "יעקב הוליד את יהודה ואחיו" בסוף של השושלת יש מישהו בשם "מתן" שהוליד את "יעקב", שהוליד את "יוסף" - שאמרו עליו שהוא... בעל של... היא שהולידה את מי שיצא... טוב.

אז - המתתיהו הזה, מסביר מה הם רוצים: עד כאן - היה לנו היהדות, דהיינו - התורה לפי יהודה. עכשיו - אנחנו רוצים לייסד תורה לפי יוסף! מה ההבדל? יהודה זה דווקא המימד הפנימי, העברי, של עם ישראל. יוסף - זה הקשר לגויים! זה מובן? וכל התחרות המשיחית‎ בסיפורי התורה זה בין יהודה ויוסף! אז שוב כתבו מיתוס. הם מכירים במשיח-בן-יוסף, ומי השטן של יוסף? אחד בשם "יהודה"! זהו! וזה ברור, כן? שזה מיתוס.

ולכן... דווקא המייסדים של הנצרות, זה עובדה היסטורית, והם מאמינים במה שהם מאמינים, במה מאמינים? בישראל כאמצעי בין הבורא ואומות העולם. וזה טיפוס של ישראל ש... שמספרים ההיסטוריה שלו. צריך ללמוד את האוונגליון שלהם.

אני חוזר לנושא שלנו: דווקא, צריך להבין מה אומרים המקורות על המושג "עברי"! לא זוכר אם למדנו את זה, אז אם אתם רוצים - נלמד קצת, פסוק אחד, במדרש, אני מחפש את המקור… זהו, רק דקה…

וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃ וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ

כן, ולכן - בנו של עבר נקרא "פלג" כי בימיו נפלגה הארץ. זה אומר שהזהות של עבר היתה זהות כלל-אנושית לפני הפְּלגה של הגויים. זה מובן? כן?

ולכן יש, מכאן ואילך אומות העולם, וצאצאי עבר, העברים, שהם האדם האמיתי לפי ההגדרה שלנו: "כלל-אנושי". ולכן יש כוח כלל-עולמי בזהות היהודית שהיא קיבלה מהזהות העברית. וזה נותן אפשרות ליהודים להיות - "יהודי-כל-גוי-שאתה-רוצה". זה מגלה, באופן פרדוקסאלי, את הכוח הכלל-אנושי של העם העברי. היהודים מגלים את זה. ולכן כל עוד היינו בתקופה של ההיסטוריה היהודית, כל יהודי ויהודי יכול להיות רק - צמוד, קשור, לפן אחד של האנושות – הפנים של הגוי שהוא חי בתוכו. ישראלי, שחוזר ל"עבריות", הוא צמוד לאנושות כולה, בדרך כלל.

קהל: עכשיו המצב הוא... כשעברי מארץ ישראל, בא למצרים, לאומות העולם - יש שם מלא עברים! יש מלא יהודים! אז אפשר לתפוס ש... חס ושלום, הנוחיות הזאת, של ההליכה בתוך העמים, יקרה יותר ויותר... אני מדברת על הירידה [מהארץ] אפשר לבוא לניו יורק, ולהיות... הוא יהיה יהודי לגמרי, ו...

מניטו: טוב, אני מבין, אבל ניקח, ניקח את כל הפרשה ההיא, אחר כך, כשאחי יוסף סופסוף באו למצרים. אז מה הם אומרים לו? 'אנחנו כנענים'. במובן של סוחרים, כן? באנו ל'עסקאות'. והוא [יוסף] מגלה להם את ה... האמת לפי דעתו – 'באתם לראות את ערוות הארץ'. 'באתם לטהר את הטמא'. הוא מגלה להם את ה... את המטרה העמוקה, ה... המטאפיזית האמיתית, של הירידה של הגלות. בדו-שיח ביניהם יש סוד. יש נסתר. הם אומרים, כמו שאומרים כל היהודים: 'לנוחיות, לסחר', איך אומרים... 'לקנות דגן'... ודווקא הוא, שמבין את המשימה שלהם, אומר להם: 'לא. אתם טועים. אתם באתם לראות את ערוות הארץ'. יש 'לכסות' את ערוות הארץ. הבנתם את הרמז שיש פה? עד שהם מגלים לעצמם את האמת. ולכן - ניכר, כשזה... אני בטוח שלרוב זה לא במודע. חוץ מכמה דתיים שלפי מסורת... ככה... עתיקה... ו[מסונכרנת?] ככה: "יש לנו תפקיד, אור לגויים" וכן הלאה... לאמתו של דבר, הם לא אוהבים את הגויים האלו! אבל - יש להם אמונה כזו: שיש להם תכלית של קדושה בין הגויים. הם בעצמם - בתוך סתירה גמורה כשאתה שואל יהודי, אפילו היותר דתי בגולה, אם הוא אוהב את הגוים האלה שמביא להם את האמת? הוא שונא אותם. אבל הוא אוהב את ארצם, כן... הבנתם את ה... את התרבות שלהם הוא אוהב, אבל לא... וזה גורם, זה גורם רציני של אנטישמיות, ברור? כי הגויים אינם... טיפשים. הם מרגישים בזה. זה מובן, כן? לפי דעתי, צריך... יש סמך במסורת עצמה. כי כל עיקר הסיפור שבתורה, הוא כדי להסביר לנו, קודם כל - בדגם הזה של יעקב אצל לבן, ואחר כך - בכל ספר שמות שהניסיון הזה- היה כבר, וזה כישלון! זה העניין של מצרים אני חושב שלא לחינם, שהתורה בחרה לעצמה את ההקדמה ההיסטורית של מצרים, כדי לתת את ספר המצוות. יש איזה מקור, ולפי דעתי זה הנושא שלנו, כדי להסביר לנו ש- הדרך של יוסף מביא לכישלון ורק הדרך של יהודה הוא יכול להצליח. ולכן, בלי" אבל:"אין שום בסיס לחזור על אותה השקפה של יוסף. ובשורש של הדברים, כשיהודה תפס את זה - דן את יוסף דין מוות. זה מובן ולכן אין עכשיו שום אחיזה, אני חושב שאין מקום להתווכח עם היהדות שבגולה, על תוכן העניינים, צריך [...] את זה. זו דעת התורה! ספר שמות, כולו! כהקדמה. להר סיני זה העדות - שאותה אסטרטגיה זה כישלון! ודווקא - בספרים שלהם, הנוצרים מתחילים בזה: "זו היתה ההיסטוריה של היהודים". "אנחנו מתחילים בהיסטוריה אחרת של יוסף." הם יסדו את האמונה שלהם ככה! זה מובן? הגוים מתחילים ככה: "שפעם היתה איזה "ברית ישנה", שנכשלה. לפי יהודה, דרך תורה ומצוות, דרך ישראל. אנחנו מתחילים דף משיחי חדש לגמרי "בן יוסף" וזה לא לחינם," כן? והמתנגד שלו נקרא" יהודה" " שאנחנו רוצים להציל את כל העולם כולו" ו "אין שום ברית מיוחדת לעם ישראל". זה של העבר, וזה נכשל, כן? אז הם נגד המשיחיות של יהודה, ואומרים שהבן יוסף - הוא הוא הבן דוד האמיתי. ולכן משתבחים בעניין של התולדות שלהם, זה ידוע. כל היוחסין של המטיף הזה...!יש כמין סתירה,ואין סתירה הם יודעים מה הם רוצים. הם רוצים איזה מין משיח שנקרא "בן יוסף", והוא הוא הבן דוד שאנחנו מחכים לו. ולכן, זה ברור כי אין פשרה בין הגישות האלו. או זה לפי התורה: המשיחיות של יהודה, אבל צריך שלב ראשון שיהיה ה"בן יוסף" הכשר, הצדיק האמיתי, שדווקא שזה מתגלה בימינו אנו שהוא הציונות. וזה מסביר למה כל ה... למה היה צריך לעבור את התרבות של הגויים - כדי לחזור לייסד מין... "מלכות יוסף" לפני מלכות דוד.

קהל:...נתת לנו קטע פתח תקווה שאמרת: שרק משיח בן יוסף, רק משיח בן דוד, רק עם יהודה - הם נידונים לכישלון,

מניטו: לא אמרתי את זה.

קהל: רק עם...

מניטו: לא, שניהם - כששניהם הם "רק", זה כישלון. אבל יש סדר. אז אם אנחנו מביטים, כשאתה לוקח את זה בראיה קרובה מאד, ואתה אומר: הציונות היא משיח בן יוסף הכלי שמכין את משיח בן דוד הבעל"ט??? בארץ למה בהדחקה [?] אתה לא יכול לראות את אותו... את הפונקציה, את התפקיד של אלה שבגלות – הם "משיח בן יוסף"בתוך התמונה היותר רחבה! הם באמת ממשיכים את העבודה שמה, שאנחנו עושים פה את העבודה, כאן!

מניטו: לא. מכיוון... לא לא...

קהל: למה הם לא...?

מניטו: לא לא. אני אסביר את זה

קהל: למה ייקים [?] חילונים, לפי הניתוח שלך, כבר [...]. כבר עכשיו.

מניטו: כן.

קהל: תן להם צ'אנס!

מניטו: לא, מכיוון שלמדנו... לא לא, הבנתי את השאלה. למדנו שבחיי יוסף יש שלבים: השלב הראשון זה הניסיון, שאפשר להגדיר אותו... בעולם הנוכחי, כ"דיאספורה"(גלות). איך רצה לעשות את זה? כעברי ששולל אה.. לא, אני מגזים קצת, הוא... איך אומרים... השיל את זה לפני. שנאמר: ששולל את הייחוד העברי שלו, הלאומי שלו, לאום מיוחדת בפני עצמה, כן? "ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה לא לאום, כלאום... אבל זה לאום. וכדי להיות עבד לתרבות החיצונית. זה השלב הראשון. בשלב הזה: אם הכוונה היא, פשוטו כמשמעו, להיות מלך של המצרים - זה כישלון מתוך זה, בא לו הכישרון להכין את המשיח בן דוד. בשלב השני, זה הציונות ולכן מי שנשאר בשלב הראשון -נשאר בכיוון של הכישלון. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת - האחד נגמר באופן מלא, השני התחיל באופן מלא. זה לא שיש איזה חפיפה ערכית...

מניטו: לא, לא. רק, דווקא הישראלים יכולים להיות בחו"ל בבחינת " יוסף צדיק". יהודים - זה כישלון.

אולי אפשר להסביר, להגדיר, את ההבדל המהותי שיש בין היהדות לנצרות, דרך הנושא הזה: הם - לקחו את כל התנ"ך כספר של אבל וכפרה. וביהדות - זה תיקון העולם! הקב"ה בשביל היהודים זה לא מייסד דת! זה לא מייסד פולחן! זה בורא עולם! הבורא עולם הזה ביקש קרבנות כשיש חטאים. אבל העיקר – זה "לתקן עולם במלכות שדי"! שוב! שכחנו את המשמעות הבסיסית, היהודית, של המילים העבריות. מכיוון שתרגמו את זה בלטינית, ביוונית, ב... זה מובן? כשקוראים פרק של התנ"ך דרך איזה תרגום גוי אז - מיד מרגישים איזה ריח של כנסייה. אבל כשקוראים בעברית - זה... יש צליל אחר לגמרי! זה בורא עולם שמדבר! אני רגיל לצטט... גם לכמרים האלו, לצטט את ההבדל בין הפרק שמדבר על הבשורה לשרה אמנו. מה עשתה? צחקה. צחקה. אז זה בסדר - צחקה. זה רציני. אבל... אותו... אותו פרק, באים בצורת מלאך לומר לאישה זקנה כשרה אמנו אז תדע: "למועד..." איך אומר הפסוק? "כעת חיה ולשרה בן" אז היא צחקה. אז יש איזה מין ביטחון שזה רציני! צחקה. אבל - הסיפור שלהם, כשבא מלאך לומר לנערה הזו, כל מה שאמר, היא מאמינה. זה לא רציני. אפשר להאמין דבר כזה?! זה לא רציני. הבנתם את ההבדל?

 

{bfaccordion-slider הבעיה הפלסטינית: מדוע חכמי הגמרא פחדו לחיות בתקופה שלנו?}

 

מקור: תורת התולדות

ואנחנו רואים שדווקא התחרות היא על העניין של הירושה של אברהם אבינו. שנקראת: "ארץ העברים". זה לא לחינם! וזה... אני מודה בזה: זה נושא מסתורי. אנחנו מנחשים, פחות או יותר, מה השוני בין תורת ישראל ושאר התורות. אנחנו מנחשים, פחות או יותר, מה השוני בין עם ישראל ושאר העמים. זה כל כך בולט! שאפשר בלי להיות מומחה, אפשר לזהות שיש משהו בזה: ההיסטוריה, אחרי מאות בשנים, אחרי... כמה זמן, מוכיחה שיש משהו בזה. אבל - מה ההבדל בין אותה הארץ לשאר הארצות? אותה הארץ, שלפי המקרא זה: "ארץ הקודש" ושאר הארצות? מה? מה קורה - כי העולם כולו רוצה דווקא אותו ארץ?

אז, העמדה של העולם כולו - ואנחנו שמענו את זה בעיקר מהנוצרים - אבל מכל העולם כולו [העמדה] היא פחות או יותר ככה: 'האמונה שלך - אבל לא אתה'. 'הארץ שלך - אבל לא אתה'. 'הספר שלך - אבל לא אתה'. 'העיר שלך - אבל לא אתה'. מכיוון ש: "אני" הוא ה"אתה" שלך. זה מה ששמענו, כן?

זה משהו מדהים! כן? מה קורה בכל העולם כולו עם ירושלים?! זה משהו ממש פנטסטי. מספיק שהכנסת אומרת: "תדעו, ירושלים זה בירת ישראל", אז כל השגרירויות יורדים לתל אביב. צריך להיות משוגע. אנחנו יודעים את ההסברים הפוליטיים שנותנים אבל יש פה איזה מין מצב כל כך מאסיבי של "צחוק בהווה" - שלא רואים אותו. יתכן שקראו איזה פסוק שאני לא מכיר אותו, שצריך שירושלים תהיה מטוהרת, מהשגרירויות אני לא יודע, כן... יתכן, כן, וקיימו את אותו פסוק.

ולכן, כפי שאני אמרתי: מה בין ישמעאל ויצחק? זה ארץ ישראל! פשוט מאד. ואפשר להבין את זה להבין מה ההבדל בין עם ישראל ושאר העמים, אפילו הערבים. אפשר להבין - "עברי" זה ע. ב. ר "ערבי" זה ע. ר. ב. - יש הבדל, כן? אבל, גם כן בין תורת ישראל והקוראן זה דומה מאד אולי! אבל... אבל צריך להיות מומחה כדי לדעת איך זה דומה, אבל זה דומה מאד, ו... אבל - יש הבדל. אבל מה ההבדל בין ארץ ישראל ושאר הארצות? אפילו היהודים לא מבינים כלום בזה!

ו..."עם קדוש"? אפשר אולי לקבל. "תורה קדושה"? אפשר אולי לקבל. טוב - זה בדיחת פורים: לקבל תורה... אבל "ארץ קדושה"?! אפילו אם אנחנו לא היינו מאמינים בזה, העולם כולו מאמין בזה. מה קורה פה?! זה מיסתורי!

אבל זה האובייקט של התחרות בין ישמעאל וישראל. וזה הבעיה שאנחנו חיים בכל כך מישורים פוליטיים, צבאיים, וכן הלאה. אבל היה חסר לנו... חסר לנו! את ההסבר של התורה עצמה על זה. ולכן כדאי ללמוד את זה! זה הדוגמא שרציתי לתת.

אז כדי לגמור עכשיו עם התורה שבעל-פה, אנחנו מוצאים במסכת סנהדרין. זה פרק "חלק", פרק מפורסם, שמתחיל ב "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא", זה מקביל. טוב, זה פרק של אחרית הימים. יש סוגיה מאלפת. שזה מתחיל... (זה בדף צח ע"ב) שזה מתחיל:

"עולא אמר: יתיה ולא איחמיניה"

בארמית זה: "שיבוא ואני לא אראה אותו". ולפי הקונטקסט זה מובן: מדובר על המשיח. שיבוא - אבל שאני לא אראה אותו. שאני לא אהיה נוכח באותו דור. אתם מבינים איך האומץ שלנו? החכמים הגדולים של הגמרא פחדו מהזמן שלנו, כן? סוף הגלות. זה התחלת התכנית המשיחית. מה יש במומנטים האחרים? זה סיפור שלם. אבל ההתחלה זה סוף הגלות. אלפיים שנה ניסינו ולא הצלחנו, פתאום - הכל נפתח. סוף הגלות.

זה מלא קשיים, תשאלו את שליחי העלייה ויגידו לכם... זה מלא קשיים, כן? גם השליחים של העלייה - הם הם עצמם קשיים [צחוק]. מכל מקום קרה משהו! אלפיים שנה זה זה כבד מאד! שמעתי רב אחד שהיה מסביר את זה ככה: כאילו... דרך 2000 שנה היתה איזה חומה בין הקב"ה ועם ישראל לפני ארץ ישראל. הקב" ה כעס עלינו 2000 שנה. אז ניסינו כמה פעמים, להוריד את החומה! ולא הצלחנו. ואיך עושים כדי להוריד את ה... "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים", אתם מבינים את הרמז, כן? והתרגלנו לאותו... פתאום - החומה נפלה! ואנחנו ממשיכים. זה נקרא "תיירות" - אני בא, אני הולך, אני בא, אני הולך. ויש הרבה, הרבה יהודים קדושים, שבאים לתור את הארץ מכיוון שהתרגלו לזה.

אבל פתאום - קרה משהו. וכשהחכמים האלו - זה היה עולא, רבא, וכן הלאה - אומרים: אותו זמן (ראו את זה מרחוק) אותו זמן - שיבוא. זה בלתי אפשרי שלא יבוא. אבל שלא אהיה. זה יהיה מלא קשיים, כן. וחבל שאין לנו זמן כדי ללמוד, אולי נקבע עוד פגישה בעוד מועד ונלמד דווקא אותו נושא, אבל אני רוצה להסביר אותו בקצרה:

אז התלמידים שאלו את רבותיהם: "ממה אתם מפחדים? אולי זה מביאת המשיח?" אה סליחה: בביאת המשיח – יש מה שקוראים 'חבלי משיח'. "אולי אתם מפחדים מחבלי המשיח האלו"? אבל ידענו שיש פתרון לדבר:

"ר' אליעזר היה מלמד: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה וגמילות חסדים"

למשל, זה תשובה אחת. גם אם העולם החיצוני נהפך לגהינם: אם יש לי גישה לאמת - תורה, גישה לערכים המוסריים האמיתיים - גמילות חסדים, אם יש לי ידיעה ומידה? אז העולם החיצוני הוא עולם של שיגעון, אבל אני בריא. אע" פ שזה קשה, מי שמכיר את קושי החיים של היהודים בתקופה שלנו יודע את זה: העולם החיצוני הוא משוגע לגמרי, (אני זוכר את התקופה של השואה), משוגע לגמרי, אבל מי שבתוכו יש לו הכוח הזה של החכמה ושל הערכים המוסריים - נשאר בריא ושלם. אף על פי שזה קשה מאד - אבל נשאר בריא ושלם. כך אמרה הגמרא: "ואתה - עולא, רבא, אין לך תורה? איך לך גמילות חסדים?" אז הם משיבים:

"שמא יגרום החטא"

מה זה "שמא יגרום החטא"? שמא איזה חטא יעכב את הכוח של הערכים האלו. ולכן פחדו. איזה חטא?! אז, לפי הקונטקסט של אותה גמרא, אנחנו רואים נושא חשוב מאד: יש לנו - גם בתנ"ך, גם במשניות, גם בגמרות, גם במדרשים, במשך כל הזמן התרבותי שלנו עד עכשיו, עד האחרונים, שתי גישות לעניין העידן של סוף הגלות: או זה - אֶסְכָּטוֹלוֹגְיָה של ניסים: הכל חלק, הכל נפלא! הכל... כולו אור. או אֶסְכָּטוֹלוֹגְיָה קטסטרופלית: הכל חשוך, הכל שואה, הכל חורבן. במרוצת הזמן, אנחנו רואים: שהאספקלריא השנייה החשוכה לוקחת יותר ויותר מקום, יותר ויותר חשיבות. ומה אנחנו חיים? תקופה של סוף גלות מלאה קשיים! וזה לא הסוף. וכל יום מגלים עוד בעיה. טוב, לא צריך לפרט. כי צריך לישון אחר כך. כן... יותר מדי חלומות, זה יותר מדי... [צחוק] ולכן - מה קרה? שהחכמים, כבר הנביאים ראו, שעם ישראל התרגל לאיחור בגלות. ולכן - לפי הגמרא: או זכה - זה יהיה קל. או לא זכה - זה יהיה "בעיתה" עם ת' אבל גם "בעיטה" עם ט'. וראו שעם ישראל בחר ב "בעיתה". ולכן פחדו! ממש פחדו, ו... ואולי בפעם האחרונה נראה את הטקסט הזה בדיוק. את כל הבעיות של החברה הישראלית, אבל בעיקר הבעיה שנקראת: "הבעיה הפלסטינאית". ראו את זה בגמרא, כן. ואני אספר את הסיפור שלהם:

שבאותה תקופה תהיה בעיה שלאף אחד אין לו פתרון. זה גמרא שאומרת את זה. גם הקב"ה - אין לו פתרון. גם המלאכים למעלה - אין להם פתרון - זה נקרא: "פמליא של מעלה", זה השרים של כל אומה ואומה. ויש להם איזה מין סנהדרין כזה למעלה, יודעים את זה. כן? ו"פמליא של מטה" זה האומות המאוחדות, הפמליא של מטה, כן, גם אין להם פתרון. וגם לישראל אין פתרון, גם לתורה אין פתרון, גם לקב" ה אין פתרון.

מה מספרים? קרה דבר כזה: בעל שדה היה לו שור. והשור הזה, של בעל השדה, נפל. השור נפל חולה. אז - בעל השדה הביא סוס במקום השור. וביום מן הימים - השור נתרפא. ויש לבעל השדה בעיה שאין לה פתרון: להוציא את הסוס? אי אפשר! לא עשה כלום! לא לתת השדה לשור? אי אפשר! זה השדה של השור. אז איזה... יש סוף פסוק, בלי שום פתרון. אומרים הגמרא ככה: בעיה ענקית! אף אחד בעולם, אפילו הקב"ה אין לו פתרון. במה מדובר? לא מוצאים פתרון בגמרא?... במה מדובר? יש בעיה כזו: באבוס של השור שמו סוס. אין מספיק מקום לסוס ולשור. ולכן זו בעיה ענקית שאין לה פתרון, ולכן פחדו לחיות בימות המשיח. אתם רואים מה זה גמרא? כן?

שהייתי פעם... יש הרבה צרפתים אולי, אצלכם, פה. פעם בפריז הנציג של ה [...] נקרא: "איברהים סוס" - אבל זה מקרה שקרה! כן? - ובאותו סימפוזיון, הנציג של השגרירות הישראלית היה: "אברהם שור" [צחוק].

אז רש"י בא ומסביר מה קרה. זה המצב של עם ישראל - זה השור, שהלך לגלות. אז שמו סוס – 'איברהים', במקומו. אז כשסוף סוף הוא רוצה לחזור לביתו, לארצו, הקב" ה - לא יודע מה לעשות. ובגמרא יש ביטוי יפה מאד! "אלו מעשה ידי, ואלו מעשה ידי. איך אני אאבד אלו מפני אלו?"

ושוב - נחזור למונותאיזם שלנו: זה לא מונולטריה. זה לא שאנחנו מאמינים באל, שמשגיח רק על היהודים. זה נקרא "מונולטריה", כן? "מונותאיזם" - זה: יש בורא עולם שברא את הכול! כולל הערבים! ולכן לפי המוסר של התורה שלנו, אי אפשר להוציא את הסוס! לפי המוסר שלהם - אפשר להוציא את השור. אני רוצה שנבין את זה! כן? הקושי שבא מכיוון שאנחנו יהודים! ואם לא היינו יהודים - לא הייתה שום בעיה! זה ברור, כן? ולא צריך להיות ערבי כדי שלא תהיה בעיה. מספיק להיות גוי - ולא תהיה בעיה. בכל ההיסטוריה כולה, בכל העולם כולו. אבל לפי המוסר היהודי - לפי האל של היהודים, "האל היהודי" אם אפשר לומר - זה בלתי אפשרי! אין פתרון!

ו... אני לא רוצה להציע לכם פתרון, רק... כי הפתרון הוא פשוט מאד! שהסוס יסכים

קהל: [...]

מניטו: לא ללכת. לא ללכת. אנחנו יהודים. שהסוס יסכים לדעת שהוא נמצא באבוס של השור, ונעשה לו... ונעשה לו מקום.

אבל... זוהי הבעיה. זוהי הבעיה. למה הסוס לא מסכים?! מכיוון שהשור לא משוכנע שזה המקום שלו. פשוט מאד. ואנחנו חוזרים להתלבטויות האלו. אני זוכר זה לפני שנה, היה ראש עיר בנתניה. שהיה קונה את החולות של כל ה... לערבים. בן עמי. כן. והיה מספר לנו שפעם אמר לשייח אחד: "חביבי, אתה יודע שזה חול, ואתה יודע שזה שייך לעם ישראל, ואתה רוצה כל כך כסף?" אז השייח אמר לו: "אנחנו משוכנעים שאתם עם ישראל. אנחנו יודעים, לפי הקוראן, שזה ארץ ישראל. אבל אנחנו לא משוכנעים שאתם ישראל". אז בן עמי תהה? אז הוא אמר: "מה אתה אומר"? אז הוא אמר לו: "אתם לא משוכנעים. וההוכחה - שרוב עם ישראל נמצא במקום אחר. הוא לא משוכנע שהוא...".

אבל ההתלבטות ההיא, ההתלבטות ההיא, כבר אנחנו מוצאים אותה אצל אברהם אבינו. כשהקב"ה אומר לאברהם אבינו: "לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך אחריך" אברהם שואל: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". ספק. התלבטות. אז הקב"ה משיב לו:" אם ככה, אתה אמרת: 'במה אדע'? ''ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'" ... וכן הלאה. ומה קרה בהיסטוריה? רק צאצאי אברהם (דרך יצחק ויעקב) שמשוכנעים שהמקום שלהם אינו בעולם החיצוני, בחו"ל, חוזרים פה. ולכן היה צריך את ה... הנסיעה הארוכה ההיא, בכל הארצות, כדי להשתכנע שיש לנו מקום אמיתי, רק: במקום שלנו. אתם רואים? איזה עם מוזר אנחנו! יש ביטוי בצרפתית, אני לא יודע אם בעברית יש משהו דומה, אני אנסה להסביר את זה: "לנסות לפתוח דלת פתוחה עם טנק". אתם מבינים למה אני מתכוון... וזה מעייף מאד, כן? וזה היהודים!

אז - כל זה, אתם רואים, זה - דוגמאות, ש... הסיפור בתורה יודע מה שהוא רוצה לספר. הוא רוצה לגלות לנו את הזהות שלנו, ובעיקר הוא תורם לבעיות שלכאורה לפי הפרופסורים הכי פרופסורים אין להם משמעות. דווקא זה ההיפך! מי שלמד את התורה יכול להבין מה קורה בעולם שלנו. ולא אמרתי תלמידי חכמים שכאלו, ויש כאלו, שלא רואים מה קורה. לא למדו, אולי למדו משהו אחר. אבל לא... לא רואים. והרוב לא ראה. אז קרה כל מה שקרה. ולמפרע אנחנו מבינים את החכמים האלו שאמרו: 'שיבוא'. מכיוון שבלתי אפשרי... אין לו ברירה. הוא צריך לבוא, כדי לפתור את הבעיות. אבל - אין ברירה! אין שום פתרון אחר, אבל - שאני לא אראה אותו. פחדו להיות נתין ישראל כשמודעי הוא שר האוצר, למשל. כן? [צחוק] וזה רציני מאד! מה שאומרת הגמרא. טוב, בקצרה, לקחתי... גזלתי הרבה מזמנכם, אם יש לכם שאלות... על הנושא על העניין, אני מוכן לנסות להשיב לכם.

 

{bfaccordion-slider הגורל האומלל של האדם הטבעי: בן אדם עם תודעה של בעל חיים}

 

https://www.youtube.com/watch?v=8cJOi4kOWa4&t=3s

"ולפיכך הדבר שהוא מעלה את האדם מן הבהמיות עד שלא ייחשב בריאה פחותה היא התורה השכלית" אולי, פה אני רוצה להוסיף משהו שדיברתי בנושאים אחרים. מה שאומר המהר"ל פה זה עוד דוגמה שזה בלתי אפשרי, אי אפשר לסבול את זה בתרבות המערבית. אפילו אולי בצורה פייטנית. מה שהוא אומר, זה... זה אברהם, זה יצחק וזה יעקב [בדיחה] [צחוק] שמי שאין לו תורה... ויש כמה פסוקים בתהלים, אולי - למשל פרק מט' כבהמות נדמו נדמה לבהמה. זה קשה מאוד לשמוע את זה, לתפוס את זה. ובפרט אחרי תקופת הגזענות של הנאצים. מה אומרת התורה? והמהר"ל חוזר על זה הרבה פעמים: מי שאין לו תורה אז הוא דומה לבהמה. הוא לא אמר שהוא בהמה. אבל גם זה - זה לא קל לתפוס.

אתם זוכרים מה שאני אמרתי על זה: אני זוכר כשהייתי סטודנט באוניברסיטה אצל הגויים, [מניטו למד באוניברסיטת 'סורבון' בפריז] אז למדתי זואולוגיה אצלם. אנתרופולוגיה, זואולוגיה, אתנולוגיה, כל ה'לוגיות' האלו. ואני זוכר, מרצים, תלמידי חכמים, משכילים, נבונים חשובים מאירופה. שאמרו ברצינות! "אנחנו בני אדם, אנחנו סוג של בהמות". וזה מדע אצלם. אז אני אמרתי לעצמי: "ריבונו של עולם! אולי המהר"ל צודק" הם אומרים את זה מעצמם. בצורה מדעית. מה קורה, מה קרה להם? הבנתם מה שאני אמרתי? אז אני כיהודי הייתי יודע שלא צודקים. גם הם - הגויים - הם בריות של הקב"ה, והם בני אדם ולא בהמות! אבל מה קרה להם שחוזרים על זה ואומרים: "תורת האבולוציה - אנחנו הגויים, אנחנו בהמות"! "מדע" מדע [עצום].

אז אולי קרה להם איזה הכרה של עצמם. איזה רגש: שאפילו השכל, אפילו הרוח - הוא טבעי. מפותח, שונה לגמרי ממה שקורה אצל הבהמה אבל מאותו עולם. ולכן בצורה המדעית שלהם אומרים מעצמם שבני אדם זה רק בהמה קצת משונה. חולה, אבל קצת משונה. וזה מה שאומר המהר"ל. כל עוד שהאדם מסתפק בשכל הטבעי, אפילו מפותח לגמרי, נדמה לבהמה! אין לו צורת אדם ממש. וההשלכות של זה חמורות מאוד. כי ההשלכות של זה - זה במוסר, זה בחיי הרוח, זה ברוחניות, וכן הלאה. אז לכן זה לא כל כך מפתיע לראות, לשמוע שתלמידי חכמים של עם ישראל היו מודעים לזה כשאמרו: שצריך להיזהר - מי שאין לו תורה, נדמה לבהמה. וזה לא אומר שהוא בהמה. אלא זה אדם שלא מצליח להגיע למדרגת אדם, מכיוון שאדם אמיתי צריך שיהיה לו קשר עם השכל האלוקי, המופשט לגמרי, וכן הלאה כמו שאנחנו אמרנו, הנה - הוכחה: הגויים אומרים מעצמם אותו דבר מבחינת מדע. זה מובן? טוב, אז אפשר להמשיך.

מתוך שערי אורה

אדם בעל שכל בלי ידיעת האמת - השכל שלו הוא ריק. הוא לא אדם. לא רק שהוא - ששכלו ריק, אלא הוא - איך אומרים? הוא חולה מזה, ששכלו הוא ריק. אז הוא יורד למטה מזהות האדם. ואי אפשר לתאר איך רוב העולם מתפקדים כבהמות בצורת אדם ולא יודעים. אלו שיודעים כותבים ספרים: "אוי ואבוי לאדם, זה הגורל של האדם"... זה כל הספרות העולמית. ובפרט הספרות האקזיסטנציאליסטית. כי זה אמת שהם בעלי שכל. אבל עם שכל ריק! אני זוכר כשהייתי לפני גיל הבר-מצווה. כל ערב היינו הולכים לתלמוד תורה. לפני הבר-מצווה היה לנו ויכוח עם הרמב"ם. ולמחרת, בבית ספר הצרפתי של הגויים היינו לומדים שטויות, ממש ריקנות. "החתול על יד השולחן' - תחזור". [צחוק] שטויות כאלו. אז אני הבנתי מה זה... [צחוק] מה ה... איך אומרים? היה לנו רחמנות עליהם. איך הם יכולים לחיות? פשוטו כמשמעו. אז מכיוון שלא יכולים, כותבים ספרים. כדי להסביר איך לא יכולים. זה מובן... [צחוק]

קהל: אבל האם זה... אנחנו אומרים שאם גוי לומד תורה חייב מיתה. זה לא בשבילם. אז איך בעצם אנחנו מביאים אותם...

מניטו: תשמע, תשמע. התשובה היא פשוטה מאוד. מי שרוצה ללמוד תורה באמת - הוא כבר לא גוי. אז זה לא שייך לו. הבנת? מה זה - 'גוי שלומד תורה' - זה סתירה. אז אם הוא כבר רוצה ללמוד תורה - זה סימן שכבר אינו גוי. אז הוא לא יכול ללמד אותו. כמו שאומר אבימלך: "הגוי גם צדיק תהרוג" מה זה - גוי גם צדיק? זה פסוק מלא כן? "הגוי גם צדיק"? אתם שומעים דיבור כזה? גוי גם צדיק? אז אם הוא צדיק אז הוא כבר אינו גוי. זה ברור. יש חסידי אומות העולם. צדיק זה...

קהל: הרב דיבר מתוך...

מניטו: [משהו בצרפתית] [צחוק] כל ההתחלות קשות, אבל בכל זאת. תורה - זה ידיעת התורה. "אתה חונן לאדם דעת" אדם זה בעל דעת. בר דעה. אז מי שיש לו שכל, והשכל הוא ריק, אני נזכר איזה ביטוי יפה מאדמונד פלג. שמעתם על אדמונד פלג? לא? צריך. ויש לו ביטוי פייטני, אבל אני מנסה לתרגם: השכל - הוא אומר - הוא כמו תחנת רוח. אז - אם יש דגן - טוב, אז זה מתפקד כמו שצריך. אם אין דגן - זה ריק! אז [משהו בצרפתית] [צחוק] אז טוחנים מים. אז זה כל הפילוסופיה של הגויים! קהל [בתיה לנצט]: ... הוא עובד על ריק

מניטו: עובד על ריק. אז זה מביא לדיכאון! ואני זוכר באוניברסיטה בצרפת, למדתי פעם שיעור שלם, כמעט כל השנה, באנתרופולוגיה, ושמגיע למסקנה, בסוף השנה הוא אומר: "טוב, האמת היא שהאדם הוא בעל חי חולה". וסופסוף - אי אפשר לא לחשוב ריבונו של עולם, ייתכן שאצלם זה ככה! וכשקוראים את הספרות שלהם בסימפטיה, באהדה, אז רואים שהם ממש אומללים! טוב, יש הרבה אחריות לעם ישראל. ברור. "כי מציון תצא תורה." זה נושא בפני עצמו אבל הניסיון שלי אומר שפה אנחנו במבוי סתום. מכיוון שיש להם שאיפה לדעת את האמת, ואולי שמענו על... אולי זה "כי מציון" אבל יש אנטישמיות שמעכבת. מי מעכב? מה מעכב? אנטישמיות מעכבת. ללמוד תורה אצל רב? אתם משוגעים!? לומדים תורה אצל כומר! כן? ללמוד תנ"ך, bible כמו שאומרים. לשאול ליהודים מה כתוב בתורה שלכם? לא לא. הולכים אצל הכומר. מה כתוב ביוונית? מה כתוב בלטינית?

קהל: אלמלא ... אולי מעטים, אם לא היתה האנטישמיות המעכבת, הגזל הזה, היו מגיעים ואומרים: אוקי, מה יש ל... להגיד..., להגיד, אבל גוי...

מניטו: זהו, זה מה שאמרתי.

קהל: יתכן שאולי היה קורה משהו.

מניטו: אבל אני יודע סוד בדבר. גם אנטישמיות - למדו מהיהודים. גם היהודים לא הולכים אצל הרב כדי לדעת מה כתוב בתורה. [צחוק] אז חוזרים לעניינים...

 

{bfaccordion-slider הדיבור והכתב}

 

מקור: שערי אורה

קהל: אז אפשר להסביר שבעצם האותיות, זאת אומרת הכתב, קדם לדיבור.

מניטו: עוד לא תפסתי לגמרי את השאלה שלך. קודם כל - מי אמר שזה קדם?

קהל: מפני שאם אנחנו אומרים שכל חכמת הקבלה היא "סוד באותיות"

מניטו: כן.

קהל: ופירוש "סוד באותיות"- זאת אומרת שגם הדיבור, בעצם הוא...

מניטו: אה אה. אתה מתכוון... לא לא. אתה מתכוון לצורת האותיות?

קהל: גם לצורת האותיות, וגם את האותיות בכתב. זאת אומרת ש...

מניטו: תשמע...

קהל: אם כולם אומרים: "יקוק", ש[...] במחשבה...

מניטו: תשמע.

קהל: ...אנחנו מתכוונים ל"אצילות".

מניטו: תשמע: האותיות היו קודם כל בעל-פה רק אחר-כך, למפרע - בכתב. "ויאמר ה' אל משה" - לא כתב! אמר! ויש מצווה: "כתוב", כדי לא לשכוח. זה למפרע! מלכתחילה - זה דיבור. כי... אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרו בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. אז מי שלומד את האותיות דרך הכתב, זה כדי להגיע למשמעות של המאמר! של כל אות ואות. ברור. זה משני - הצורה. זה משני. תראו אחר-כך, זה רק כדי לעזור את המתחילים, כדי להגיע ל-"במה מדובר". אבל "במה מדובר"- זה למעלה מהאותיות! זה שם שלא נכתב ולא נקרא! זה מובן מה שאני אומר? הכתיבה - זה... זה למפרע! זה ממש מאוחר בתהליך הזה. ואני למדתי שזה סימן של ילדות של האנושות.

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: מה?

הרב אורי שרקי: לכן [אומרים שהכלי הוא כאילו ערום]?

מניטו: זה נושא אחר. כי בנושא שלנו - יש גם כן מדרגה: שגם הכלים של האותיות זה לא כתב! יש מדרגות שגם הכלי של האור זה אור לגבינו. וכשהיה צורך לכתוב כדי לזכור - זה סימן של ירידה.

אני זוכר את הרב צבי-יהודה ז"ל כשהיה כועס על מה שאומרים ה... על איך קוראים לו? שכחתי כבר. יהודי חשוב, אבל שכחתי את השם. מי זה? מי שאמר עם הספר - מי אמר 'עם הספר'?

קהל: אחד העם

מניטו: אחד העם. כן. זה לא סתם "אחד העם", כן... אבל הוא היה כועס על זה: "אבל אנחנו לא עם של מוכרי-ספרים... או כותבי ספרים. 'עם הספר'. אנחנו עם ש-מי שנתן את ה... דיבור שנכתב בספר!" העיקר של תורה שבעל-פה קודם לגמרי על התורה שבכתב. זה אסון שקרה! שהחליפו את הסדר. זה צדוקי. הקב"ה לא ברא ספר! הוא אמר! ומכיוון שהיה צריך לא לשכוח, אז - נתן פקודה: 'כתוב', כדי לא לשכוח. אבל הנביא אומר: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, נכון? זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי כן.

קהל: אבל הגדלות של... הרב [קוק], ב'אורות התורה', אומר שיש בחינה של תורה שבכתב שהיא עליונה לתורה שבעל-פה, בבחינת [הפוך בה דכולה בה]

מניטו: כן.

קהל: הגדלות של האינסוף שהוא מתגלה בסוף.

מניטו: לפי דעתי - זה למפרע! זה למפרע!

קהל: שהאינסוף יתגלה בסוף?!

מניטו: אני רוצה לומר - זה נושא אחר! יש בכתב יותר מ... במחשבה שלי. אבל מצד אחר יש במחשבה שלי יותר מבכתב. יש שתי הבחינות. אבל זה לא הנושא! הנושא ש... עיקר המהות של האותיות זה לא הכתב!

אני זוכר... למדנו את זה בשיעור אחר, יתכן בשבוע שעבר. מה שכתוב ב"בבא קמא": מי שמביא ראייה מהספר, ו[לעומת זאת] אפשר להביא ראייה מהקבלה איש מפי רבו, אז מוטב. אף-על-פי שזה אותה דעה! זה בסוף פרק ראשון של 'בבא קמא' על 'ארבעים חסר אחת' אחד אומר - שכחתי את הגרסה, אבל אפשר למצוא אחד אומר:" שמעתי מרבי שארבעים יכנו - זה רק ל"ט מכות". ואחד אומר: "אני רואה את זה ב..." - קיללו אותו! אחד שבוחר ספר תורה מת, על ספר תורה חי?! שכחנו את זה! כל המחלוקות שבעולם באות מהספרים! נכון?

קהל: מה שבספר [...]

קהל:...בספר, וספר וסיפור, מה?

מניטו: כי בכל ספר יש שלושה בחינות: יש - הספר כמו הסופר רצה לכתוב אותו. רק הוא יודע. והספר כמו שהקורא קורא אותו! רק הוא יודע. והספר כמות שהוא! ויש הרבה נושאים שיש לנו: 'דעת התורה' 'דעת משה רבנו' ו'דעת הקב"ה' באותו פסוק. זה מובן? ולכן זה נושא קצת אחר. ברור שאנחנו חיים בתקופה של ירידה. מאז יציאת מצרים נאמר מאז... סיום דור המדבר. ולכן אנחנו צריכים ספרים. בלי ספרים - אי אפשר ללמוד! אבל זה סימן של ירידה! אפלטון היה אומר כבר בתקופה שלו: זה סימן של ילדות של מין האנושי. [פדרוס] שצריך לכתוב כדי ללמוד.

ואני רגיל לומר ל... אני אספר לכם מתי זה התחיל בשבילי, לומר לתלמידים. אני זוכר כשהייתי מורה צעיר לפני הרבה הרבה זמן. ופעם בכיתה שאלתי מישהו: "לחזור על השיעור הקודם". אז הוא אמר לי בחוצפה שלמה, אבל הוא היה צודק, כן: "אתה המורה! כשאמרת את השיעור, היו לכם רשימות. ואתה רוצה שאני התלמיד אני יגיד? מה? מה זה פה?". אז, מאז - אין לי רשימות ב... [צחוק] טוב. עכשיו מוכרח שיהיו ספרים. יש לפי דעתי - ושמעתי את זה ממישהו, אני לא זוכר, אבל - זה שמעתי: יש בכתב משהו יותר יפה מבדיבור - זה הפיוט של הכתב. בכתיבה יש צד של פיוט שקשה מאד לבטא את זה ב... בדיבור סתם. זה מובן מה שאני אמרתי? לא?

קהל: קצת.

מניטו: לא כל כך ברור?

קהל: ...

מניטו: כן כן.

קהל: בדיוק, אני ניסיתי להמחיש לך: [...]

מניטו: יפה. יפה.

קהל: ...

מניטו: אז יפה. זה חידוש. אבל אתה רואה שהחידוש זה בעל-פה... [צחוק] כן?

קהל: לא, לא. לא הבנתי. יש עניין שהעולם העליון יתקיים גם בעולם התחתון! ואין לזלזל בעולם התחתון כי הוא הגילוי של העולם העליון.

מניטו: כן. אבל [נדמה לי] ש"המחשבה תחילה" של מגלה התורה זה לגלות בדיבור, ולא בכתב.

קהל: דיבור - הוא הגילוי של המחשבה, והכתב הוא הגילוי של ה...

מניטו: לא לא. עיקר התורה, "וידבר אלוקים, ויאמר אלוקים". ושוב - אני חוזר על זה! (צריך לבדוק במקורות) שיש מצווה אחת: לכתוב ספר-תורה. זה מצווה בין המצוות!

הרב אורי שרקי: יש פה מאמר סתום: 'בראשית' - זה מאמר [...] כלומר זה [...]

מניטו: כן. מה אמרו החכמים? "בראשית נמי מאמר הוי". למה אמרו את זה? תראה את מה שאומר המהר"ל על... על 'בעשרה מאמרות' הוא מסביר את זה: למה לא היה אפשר לומר - 'ויאמר אלוקים?', בראשית. אבל - הוא מסביר יפה שמה: זה מה שאומרת הגמרא! "בראשית נמי מאמר הוי". והמפרשים מפרשים את זה לפי המילה: 'ארשת שפתיי' טוב. ואם אנחנו אומרים שבראשית לא היה מאמר, אז אי אפשר להגיע להסבר של: 'ברוך שאמר והיה העולם'. וההבדל בין חכמת יוון וחכמת ישראל: שלפי חכמת יוון העולם נברא דרך הלוגוס! הכתב. וחכמת ישראל דרך: "במאמרו ברא שחקים". זה מובן? זה ההבדל! כי מאחורי הדיבור יש מישהו. מאחורי הכתב?

קהל: בגלל זה כותבים יוון: יו"ד, ו"ו, נו"ן?

מניטו: לא שמעתי

קהל: האם בגלל זה כותבים "יוון" - יו"ד, וי"ו, נו"ן?

קהל: היו"ד נכתב בו"ו, וה-ו"ו נכתב בנו"ן.

מניטו: תשמע, כשהפילוסופים היוונים הקדומים התחילו לייסד את הפילוסופיה, זה מתוך כפירה לאלילות. וכשמתייחסים לאלקות, הפילוסופים הקדומים‎, הם מתייחסים לאלקות. ולא לאלוק. למישהו. ולכן, הם נוטים לומר ש... העולם נברא דרך... אין מילה בעברית מקראית! איך, מה שהם מגדירים כ"לוגוס". אז ביוונית - "לוגוס" זה גם דיבור וגם היגיון. ובלטינית - כבר זה נפרד: Ratio או [Oratio]. אבל - אצל היוונים ההבדל מתורת ישראל זה הכתב ולא הדיבור. זה כבר... תפסת את זה? כן?

קהל: למה שלא [יהיה] ההבדל?

מניטו: מה?

קהל: אמרנו שהם לא יודעים להגדיר דברי אפלטון, מה שאתה...

קהל: [אולי הם לא היו מדברים על זה]

מניטו: לא לא לא! כשמתייחס לבורא עולם אצל אפלטון - זה לא מישהו. זה אלקות. אתה תופס את ההבדל? כן?

קהל: כן. אבל למה [ההבדל] זה צריך להיות בכתב?

מניטו: לא!

קהל: אם הוא נכנס ל...

מניטו: לא לא. כי - הכתב מורה על הבלתי-פרסונאלי של החכמה. הדיבור מורה על מי שאמר. יש מישהו. כי מאחורי הכתב המישהו הסתלק! מהדף. לא מאמינים בו! מאמינים בספר. וזה המכשול של הצדוקיות. כשמדובר ביהודי מאמין שיש לו ספרים - אז הוא מאמין שהספר נכתב על ידי מישהו! אבל זה אמונה! זה מובן?

תשמע! רוב המרצים באוניברסיטאות בישראל, במקצועות היהודיים, יש להם איזה מין סכיזופרניה... רוחנית. מצד אחד - הם מאמינים שמישהו נתן את התנ"ך. מצד שני - לא מאמינים שמישהו כתב את התנ"ך. "התנ"ך נמסר כחכמה של הגניוס של ישראל". "סופיה", נכון? וזה המחלה של הצדוקיות! סופיה. וכבר בימי בית-שני זה המחלוקת בין חכמי ישראל וחכמי יוון זה על אותו נושא! ולכן צריך להיזהר מזה! כי - מהפה ומבחוץ...

קהל: מהשפה...

מניטו: ...ולחוץ אז אומרים: "אנחנו מאמינים במי שהיה"... זה מהפה ולחוץ. הם מאמינים...

היתה בדיחה בין הליטאים והפולנים: שהפולנים אמרו לליטאים שיש להם "יראת השולחן-ערוך" והליטאים אמרו לפולנים: "שיש להם יראת ה', אבל זה עבודה זרה". עד כדי כך. זה בדיחה, אבל זה לא כל כך בדיחה. צריך להיזהר מזה! אז זה ההבדל.

אז כש... שוב - אני חוזר: כשאומרים כי "הרמב"ם היה פילוסוף", שוכחים שהרמב"ם היה יהודי! אז כשיהודי מדבר על עניינים של פילוסופיה, זה יהודי מאמין שמדבר בזה! אבל כשאריסטו מדבר, זה אריסטו שמדבר. וכן הלאה. כשיהודי מדבר - יהודי מאמין מדבר על הערך של הכתב, זה הכתב ש'מי שאמר וכתב!' אבל אני התייחסתי להבדל בין...

קהל: [...] הקב"ה ברא את העולם - הוא קרא בתורה.

מניטו: נכון. בתורה שמי כתב?

לא, זה שאלה יפה. היא במקומה. יש גם כן מדרש שאומרים: "שישכחו אותי. אבל שלא ישכחו תורתי". אבל שישכחו. זה שכחה. ומכיוון שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתר-פנים! אף אחד לא יכול לזהות. וזה הכוח של הליטאים! יש סכנה של עבודה-זרה אם אתה מתחיל לזהות, אולי... אתה מדבר על אליל. ולכן - מוטב להסתיר. אבל אם אנחנו לומדים את הנושא, צריך להגיע לסוף של העניין! או - יש מישהו שאמר, או - אין מישהו!

אני אתן לכם דוגמה אחרת על אותה שאלה שלפי דעתי זה חשוב מאד. יש שתי אפשרויות לתת את ההגדרה של האדם: או "חי המדבר" או "חי המשכיל". אז - בדרך כלל הפילוסופים בוחרים ב"חי המשכיל". הרבנים בוחרים ב"חי המדבר". מה ההבדל? זה אותו הבדל! כי דרך השכל כ-שכל - לא ברור שיש מישהו! אבל דרך הדיבור - ברור שיש מישהו. אז" חי המדבר"- זה הבסיס של המוסר. "חי המשכיל"- זה הבסיס של הפילוסופיה. אין בסיס למוסר, מכיוון שאין "מישהו" בנפש המשכלת. יש מישהו דרך הנפש המדברת. אתם רואים? זה הבדל תהומי!

מה?

קהל: אפשר קצת לברר‎ למה זה ככה? כלומר - מאיפה נובע ההבדל הזה?

מניטו: מכיוון שהבריאה, כבריאה בפני עצמה, אז יש לה כוח משלה! וזה הכוח של חוקות הטבע! חוקות הטבע - זה כבר עולם שלם שמתפקד מעצמו. וזה המסווה של הטבע שמכסה ומסתר, את מי שאמר וברא את ה... אז אתם רואים שזה דווקא הנושא שלנו: מיו"ד לוי"ו - זה המכשול. צריך להגיע לאותה כוונה, לנחש את גילוי היו"ד דרך... מאחורי הוי"ו, דרך הוי"ו. ויו"ד - זה רומז ל"הוא". וי"ו - זה רומז לשמו. ולא לחינם - שאנחנו חוזרים כל פעם: "הוא ושמו אחד".

אבל, המכשול הוא ככה: אני אסביר את זה בבחינה קצת פילוסופית, תגידו לי שזה מספיק ברור. אני רוצה... רגיל להסביר את זה ככה: מה שמגלה - הוא מסתר. כך אומרים?

קהל: מסתיר.

מניטו: מסתיר. כן. מה שמגלה - מסתיר. ולכן בגילוי - יש סכנה של עבודה זרה. אם אני לוקח את הלבוש שהוא גילוי, במקום מה שהלבוש מגלה, אז הטבע מגלה את הבורא. אבל בטבע כטבע - יש המכשול, ש... מה שאמרנו. ולכן - מדברים, כשאומרים: "הוא" - מתכוונים לאלקות בבחינה בלתי-פרסונאלית, ולא "האלוק". כאן נראה דווקא את ההבדל.

כבר הרב [ר' יוסף ג'יקטיליה] רמז בשיעור הקודם בין: אל, אלוק, אלוקים, האלוקים - זה בחינות שונות. אבל לפי אותו נושא, החלוקה בין חכמי ישראל והפילוסופים זה החלוקה בין: האלקות, והאל. אני יודע לפי ניסיוני שבעולם של התרבות הנוכחית, התרבות המערבית, יש איזה בושה לדבר על זה: לדבר שאנחנו מאמינים במישהו. אז - מתרגלים לדבר כאילו מדברים רק על "משהו"! "האלקות". "ואתה מבין אם אתה מבין". איזה...

הרב אורי שרקי: כבר הנוצרים יש להם כל הזמן את ה [...] שלהם את המילה [...]

מניטו: נכון. ואני משוכנע שהיהודים שהיו בתרבות הנוצרית בפרט. למזלי - אני נולדתי אצל המוסלמים, אבל אין לי כל-כך אותה רתיעה, אבל אני יודע את זה מהניסיון: שהוגי דעות יהודים שהיו בעולם התרבות הנוצרי מפחדים מזה! אבל... איזה בושה?! זה לא סיבה! מכיוון שהם [הנוצרים] מאמינים באליל שלהם, שאנחנו לא נאמין באל שלנו! ויש פסוק שאומר, אבל זה רק דרש: "לא תעשו כן לה' אלוקיכם"!

הרב אורי שרקי: יש נקודה מסוימת של בושה. למשל אצל [...] כי שם ה' נכתב [...] כשמשה הצליח [...]

מניטו: יפה. לכן אנחנו אומרים רק בלשון נסתר: "הוא". אסור לבטא את השם. זה יותר מבושה, זה... איך אומרים את זה בעברית? זה נעלם ממני.

קהל: צניעות.

מניטו: זה העניין של צניעות! אבל מה ההפך של הצניעות?

קהל: חוצפה.

מניטו: חוצפה. לא. זה עניין אחר. עזות. כן. עזות. זה אסור, כן? ברור! זה ברור.

אבל הכוונה היא ברורה! "מי שאמר והיה העולם". ולדבר על "מי שאמר והיה העולם" בבחינת אלקות בלתי-פרסונאלית?! זה המסווה של הפילוסופיה! זה המסווה של הכפירה! כי כל פילוסוף כפילוסוף - הוא כופר בעיקר! אצלי זה... בלי שום יוצא מן הכלל. אבל זה קורה - שמאמין הוא גם כן פילוסוף. אז - צריך להבחין, כן? אם מדבר כמאמין, או כפילוסוף. אבל לרוב הספרים שיוצאים מהאוניברסיטאות יש בלבול גמור בין שתי הבחינות! רק ב"מרכז הרב", בתורת הרב [קוק] היה אסור לערבב את שני העולמות האלו. או זה, או זה. וכדי שזה יהיה ברור.

זה מובן מה שאני אומר פה? אני לא מכיר בעולם הישיבות שיטה אחרת [חוץ] משיטת הרב שאסר לערבב... אם זה במוסר, אם זה בפרשנות, אם זה... לערבב בין שני העולמות האלו. או זה פילוסופיה, או זה תורה. אבל מה ההבדל? זה אותו הבדל. או - יש מישהו, או – יש "חכמה", "סופיה", כן? כפי שאמרנו.

טוב, אני לא יודע למה הגענו לזה, אבל זה היה צריך, כמובן. כנראה. כן. אני זוכר השיעורים של הרב [הרצי"ה] שאמר: "יש חכמה של האמונה. אבל מי שמתבייש מהאמונה שבחכמה... הוא כבר נמצא בעולם אחר לגמרי". מה? מה השעה עם כל זה?

קהל: [...]

מניטו: כבר הגענו... אבל אולי בקצרה אני מזכיר את העיקר פה: זה המעבר בין הנסתרות והנגלות. "הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיקוָ֖ק אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹת לנו ולבנינו". המעבר - זה אותו מסך שיש בין בריאה ויצירה. בין בינה לתפארת. אז - היו"ד מתפשט, דרך הוי"ו. ומתחיל עולם הטבע בבחינת השם. זה -"שם דאתגליא". אז פה - יש המקום של המו"ם - כל מה שאמרנו - והמקו"ם של הבחירה, ומקו"ם מוכן לתיקונים. טוב, אז בשבוע הבא, אם ירצה ה', נתקדם על כל העניינים.

 

{bfaccordion-slider ההבדל בין שבתאי צבי לציונות}

 

מקור: תורת התולדות, קובץ 8

מניטו: אז זה המבחן המוסרי שלו: אם יתן את הזכות – 'זכות הקיום'? כך אומרים? כן? ‎להבל. אז - הוא קונה עולמו (קין). זה מובן. זה פשוט מאד. ואנחנו רואים שזה סקנדל של ההיסטוריה! הקין הזה אף פעם לא נתן זכות קיום לזולת! זה נקרא" קסנופוביה", זה נקרא "אנטישמיות", זה נקרא "גזענות", זה נקרא... זה הבעיה של העולם, כן?

קהל:" וחי אחיך עמך".

מניטו: מה?

קהל:" וחי אחיך עימך"!

מניטו: זהו! צריך לגלות שהוא אחיך. הוא יודע שהוא אח שלך! הוא אומר את זה. למשל - נשוב לטעות של היהודים: היהודים בבחינת "הבל" אומרים "ואהבת לרעך כמוך - זה שייך לגוי". זה טעות! הפסוק הזה שייך ליהודי! אבל מכל מקום - הם אומרים את זה ככה... 'אהבת הזולת'... 'אהבת הזולת'... כשיש פילוסוף אחד, שמדבר בין הגויים, הוא מדבר רק על זה‎. אם זה בובר, אם זה לוינס, אם זה... "האחר". "האחר" הוא העיקר. "הזולת". מבינים את זה? הזולת תמיד בבחינה, בעצם... זה לא אני זה שעומד ב...

קהל: [...]

מניטו: נכון. נכון. נכון. ולכן קוראים למישהו שיטפל "בזה". מישהו אחר שיטפל "באחר"... אז, ו"הזולת" הזה לא נותן מקום לזולתו, כן.‎ ואז... התפקיד של הבל - איך הבל קונה עולמו. וחוץ... שוב אני מדגיש התפקיד שלנו זה לא התפקיד של הבל, אלא - שורש הוא ב-שת. שהוא - תחת הבל. כי הפרולבמטיקה של הבל לא יכולה להצליח, מכיוון שיש איזה כישלון מעיקרא. אין בו כוח לחנך את קין. וזוהי ההוכחה שלא חינך אותו. הוא נשאר רוצח. וזהו ההגדרה. איך הבל יכול לזכות בעולמו? מכיוון שכבר נולד עם כל הזכויות. הוא 'אח'. הוא כבר 'אח', כן? נולד ככה. אם הוא מחנך את אחיו. וזה כל הסיפור שאנחנו נקרא - דרך חנוך, דרך נוח, זה אותו סיפור. האח שנכשל להיות אח. הרועה שנכשל להיות רועה. המחנך שנכשל להיות מחנך. תפסתם את הבעיה?

מניטו: ולכן, אם היינו בתפקיד של הבל - אז האחריות היתה עלינו. של הכישלון של קין. מובן? אולי - הרבה פעמים אני הסברתי את זה ככה: יש רק כמה אפשרויות: או הבל מצליח לחנך את קין - וזה כבר ימות המשיח. קוראים את זה "דו קיום פאציפי". מה?

קהל: בשלום?

מניטו: בשלום. כן. זה כבר 'ימות המשיח', טוב. לא הצליח - אז יש אפשרויות: או שיברח מקין מכיוון שלא הצליח לחנך אותו, או שייהרג. אבל ההבל הזה בוחר להיות נהרג להציל את העולם. הבנתם? וזה מה שרבקה אמרה ליעקב "הפעם אתה תברח" - לא הצלחת לחנך את אחיך, אז תברח. אל תעשה לי כמו בפעם הראשונה... הבנתם את הקטע הזה...

קהל: בבחינת מחנך.

מניטו: כן. אז זה הטעות של יהודי הגלות - ‎הם רואים את עצמם בבחינת מחנך וזה אלפיים שנה לא הצליחו לחנך כלום! אז יש פה טעות. "אור הגויים" - זה מירושלים. לא בגלות. זה הטעות. אם יש כבר משהו למסור לגויים - זה מירושלים, ולא... ולא בבחינת "הבל אצל קין". "הבל אצל קין" - זה סכנה! שת - זה משהו אחר. מה?

קהל: [...]

מניטו: לא! יש סיבות לזה. אבל סופסוף התרגלו. וכשלא מצאו הסבר למה אנחנו נמצאים אצל הגויים, אז מצאו את ה 'הג'וק' הזה של: "יש לנו משימה אצל הגויים - לחנך אותם". במה? ולאמתו של דבר זה שקר מוחלט! מה עושים שמה?! הם מרוויחים כסף! הם לא מחנכים! מה?

קהל: זה גם משימה [צחוק].

מניטו: זה גם משימה. אבל זה משימה אחרת. ולא משלמים את המעשר [צחוק]. תפסתם את מה שאני... לכן אני - ובתיה יכולה להעיד על זה! -...אני, אני מבין באופן עמוק, את הנטייה ל"כנעניות" שיש בישראל. מבינים את זה? יש בישראל, אצל הישראלים, איזה נטייה ל"כנעניות". זאת אומרת - לשלול את זה שליהודים יש איזה משימה של "חינוך, של ערכים? זה שטויות". לאמתו של דבר - יש משהו בזה! אבל - ריבונו של עולם! אלפיים שנה ולא הצלחנו! זה כישלון! היה צריך לברוח לפני היטלר! היה צריך לברוח לפני טורקמדה! היה צריך לברוח לפני... איך קוראים ל.... הרוסי הזה. פטליורה. הם ה... הם הסימנים שנכשלנו -כמה זמן אצל הרוסים, ו‎נשארו קוזאקים כמו שהיו! אז - זה כישלון! מה, איזה משמעות יש בטענה שיש לנו משימה חינוכית?! איפה?! מכל מקום – אם זה היה - זה כישלון! הבנתם למה אני לא רוצה שנבין שעם ישראל נכנס בקטגוריה הזו של "הבל". יש לו קטגוריה אחרת, כן? אבל זה נכון: שהגויים רואים, רוצים שנהיה ככה. זה מובן?

קהל: אבל זה רטרואקטיבית זאת אומרת בדיעבד אפשר לראות שלא חינכנו. במשך כל הדורות, בכל זאת, כבר בשורש - ויעקב אצל לבן. כבר בשורש זה מתגלה - כל הסיפור הזה כבר, הוא בשורש?

מניטו: סליחה? מה

קהל: הדוגמא

מניטו: הדוגמא? זה השורש, יותר מהדוגמא. זה מה שקורה שמה. הנתונים היו הכי חיוביים: כולם היו אחים שמה. אחים. אחים ממש, כן. ויאמרו לרבקה – "אחותנו את". יותר מזה? זה ממש, אבל – בטומאה. ופתאום, הנשים הצדקניות האלו, רחל ולאה, אומרות ליעקב: 'תברח. כמו שאמרה אמא'. תברח. ואולי היה רוצה הוא היה רוצה להיות רועה צאן לבן. מה? אה, לא שמעתי אותך.

קהל: מחנך.

מניטו: מחנך. כן. כיוון ש... ברור, זה מעמד, כן? זה מעמד להיות "היהודי של הגויים". ויהודי... נותן הרצאות לנזירות...

קהל: אבל הם לא מבינים...

מניטו: יש הרבה רבנים כאלו שכל תורתם זה לנזירוֹת, נכון? כן, גם בירושלים. אני לא רוצה לומר לשון הרע. טוב, זה מובן?

יתכן, אני עוד לא... כל פעם שאני לומד את הסוגיה, אני לא מבין מאיפה זה יצא! שהיהודי בגלות, פתאום גילה לעצמו איזה משימה של מחנך הראשי של כל העולם כולו... כן. מאיפה זה יצא? כן?

קהל: אבל יש [...] אברהם -" הנפש אשר עשו בחרן"

מניטו: כן.

קהל: זה לא חינוך?

מניטו: כן. אבל זה ידוע שלא יצא מזה כלום! כי זה ידוע - רק הבנים שלו הצליחו. ולכן הגרים נקראו "בנים לאברהם", לא תלמידים של אברהם. כן. רק הבנים הצליחו. וזה ברור ש- אם נעשה חשבון - איך אומרים? 'סיכום', 'מאזן' – כן? אחרי אלפיים שנה: כמה נשמות מצאו את הישועה שלהם דרך הגלות של היהודים? ומה המצב של ההעם היהודי אחרי אלפיים שנה שבגלות?! זה - אין... אין שום משמעות לזה. הבנתם ממש למה אני מתכוון? יש כמה קדושים שיצאו דרך אלפיים שנה מהגויים. ובצד השני – השואה. כן? האינקוויזיציה, השואה. וכל זה. ההיסטוריה היהודית. זה... זה... אין שום משמעות לזה! אין שום משמעות! זה ברור שהבל, ההבל הזה, ידע שאי אפשר לחנך את הקין הזה. שקין הוא בלתי מחו... איך אומרים... הוא בלתי ניתן לחינוך.

קהל: אז לא נכשלנו?

מניטו: לא לא. לכן אני אמרתי: אנחנו לא צריכים להיכנס ב... זה לא ההגדרה שלנו. אלא - יש הרבה יהודים שחושבים ככה, אבל זה טעות! אם זה היה ככה - קודם כל אנו, אנחנו - היינו הנכשלים. וחוץ מזה - אין שום... אין שום פרופורציה עם מה שקורה. אני חושב שזהו העניין: קודם כל היהודים חשבו שהגלות זה עונש של החטאים כן? הגלות בא כעונש. אחר כך, כשיצאו מהגטאות, אז העונש נפסק?! אז המציאו לעצמם איזה סיבה להישאר אצל הגויים: "יש לנו משימה", כן? וראו בכל הפרקים של הנביאים -"אור לגויים" אבל בטעות! "אור לגויים" זה לא בתוך הגויים! אלא זה דווקא מ'ציון'. צריך לראות את זה בירמיהו, בישעיהו בעיקר, כן? זה "אור לגויים", כן? וזה -"הר הבית יהיה נכון". ולא... ולא ולא "הקפיטול"!

קהל: כבוד הרב, אפשר,להסיק מזה, זאת אומרת - אם הבל לא היה נהרג, אז עם ישראל היה יוצא ממנו. ואז היינו, כמו שאמרנו בשיעור שעבר, היינו "ממלכת כהנים וגוי קדוש"מההתחלה. ואז הייתה כבר גאולה?

מניטו: לא, לא. אבל ההתחלה היא לא בסדר. מה זאת אומרת "אם הבל לא היה נהרג"? אם הבל היה באמת "ממלכת כהנים וגוי קדוש"- לא היה נהרג. אז... היה לנו סיפור אחר. זה ההיפך. ברור. זה הפוך. למשל, כשאנחנו לומדים - יש הרבה מפרשים שמפרשים: מהי סיבה של הגלות? מכירת יוסף. אז המהר"ל מתקן את זה: הסיבה של מכירת יוסף זה הגלות. מכיוון שכבר היה ידוע שהיו צריכים לרדת לגלות, אז - הסיבה הייתה מכירת יוסף. אבל זה ההיפך! הבנתם? לא שמכירת יוסף הביאה את הגלות אלא - צורך הגלות הביא את מכירת יוסף. ולכן - במודע יעקב שלח את יוסף לגלות. אולי, אבל זה, פה - אל תיקחו את זה... מה?

קהל: אבל הסיפור הוא אחר!

מניטו: לא. האחים מכרו אותו מכיוון שכבר נגזר עליהם הגלות! זה ההיפך! ניקח את הפסוק...זה בהתחלת "וישב". ולכן - כל הזמן של משיח בן יוסף - עד אחרית הימים, מתמשך כל כך. מה שרציתי לומר שזה... ש... מה שקשה להבין ז ה המחיר שעם ישראל צריך לשלם על הכישלון הזה. כי אין שום יוצא מן הכלל: כל יוסף, בכל תרבות, בכל מלכות של המלכויות - זה היה כישלון. אבל - הוצאנו ניצוצות הקודש. אבל המחיר של אותם הניצוצות... זה... זה אולי קצת יותר מדי. כן. תפסתם את ה... לכן דנו אותו [את יוסף] שהוא חייב מיתה! כבוגד.

קהל: אבל זה לא איזה ירושה? מאברהם אבינו שיש לו?

מניטו: מה? סליחה ‎

קהל: זה לא ירושה מאברהם... הסבא שלו, שיש את...

מניטו: גם יעקב, כן. זה...

קהל: ונוח - "צדיק היה בדורותיו".

מניטו: כן...

קהל: אבל אברהם...

מניטו: אבל מה ש...

קהל: אם יש צדיק בסדום ועמורה...

מניטו: כן. אבל מה שצריך להבין שזה עלה מחיר כבד מאד. זה נקרא: "מידה מופרזת". כל מידה מופרזת זה גם כן...

קהל: גם אצל אברהם?

מניטו: גם אצל אברהם. יש ביטויים חריפים במדרש. למה נענש אברהם אבינו שצאצאיו ירדו [...]. רדו שמה [...] שנות גלות. ואיזה גלות? מה עשה? זה לשון עונש. שהפריז במידותיו של הקב"ה! דיברנו על זה בשיעור הקודם. עכשיו, זה ממש התופעה של "שלום עכשיו"? זה מידה מופרזת. זה אסון. זאת אומרת כל עוד שאינם בשלטון זה מידה, אבל אם היו בשלטון זה היה חטא גמור... הבנתם את ה...?

קהל: התהליך של יוסף באופן כללי.

מניטו: כן. זהו.זהו. אבל אתם רואים... את הצד ה... איך אומרים? קריקטור, קריקטורה. כן.

קהל: בעקבות הדברים האלה מעניין להבין שאמרו רבותינו שלא מקבלים גרים בימות המשיח.

מניטו: זה נושא אחר.זה נושא אחר לגמרי.זה נושא אחר לגמרי.לא...וההלכה היא לא!זה לא ההלכה.

קהל: זה לא הלכה.

מניטו: זה לא הלכה. כי הרב קוק כבר דן על זה שדווקא היה צריך לקבל גרים...

קהל: דווקא בזהר של ה של פרשת "ויצא" כתוב שכן מקבלים גרים.

מניטו: נכון. כך היא הלכה... אבל זה העניין של – המחיר של הגלות כדי להוציא גרים מאומות העולם. זה הניסיון של יוסף. ולכן - וזה לא בדיחה! הגויים - אוהבים את יוסף ‎כ-ממש המושיע שלהם. הנוצרים נתנו את השם שלו לאביו של המשיח שלהם כביכול, ואצל המוסלמים..."יוסוף הצדיק" זה משהו נורא, גדול מאד, כן? הם מבחינים בזה. שדווקא יוסף מציל אותם...אתם מבינים את ה...

קהל: אבל למה אין הקבלות? לבני ישמעאל ולבני עשו...יהודה...

מניטו: אבל

קהל: היה מתבולל על פי אותו...

מניטו: יש יש הבדל בין "אחריות" ו"חיוב". "חיוב" במובן של "חייב" אפשר להיות "אור לגויים" מ'ציון' שיקבלו את ציון. ומציון - וזה הכוונה של ישעיהו שמה - "אור לגויים". צריך להיות אור לגויים בגטאות?!במחנה ריכוז?! זה הכישלון של יוסף! זה יוסף בבור... תפסתם את ה...?

קהל: מניטו, מה זה משיח בבנימין...

מניטו: טוב, זה כמעט אותו כמעט אותו

קהל: ובכל אופן בית המקדש הוא בנחלת בנימין

מניטו: אבל כשיוסף הופך להיות בנימין - זה בני רחל אז - זה כבר סוף הגלות. בנימין זה הדור של סוף הגלות. אז תפסתם את העניין?

[הפסק הקלטה]

קהל: שהוא הגיע לדרגה של "רועה"...

מניטו: אז הוא אוהב את...

קהל:...בדרגת ישראל

מניטו: הוא אוהב את הצאן... אבל הוא לא, עוד לא אוהב את אחיו. כדי לחנך מישהו - צריך לאהוב אותו, כן? אבל רק הדבר שנכשל... כי קין נשאר גס רוח. איך אומרים? נשאר... כמו שהיה... כן. אז - זה סימן. אבל - צריך להיות מציאותי! במציאות זה קשה מאד לאהוב את קין. זה קשה מאד. למשל - אני הסברתי הרבה פעמים לתלמידים, וזה מסביר לנו מה קרה בגלות שלנו. עם ישראל בגלות ראה את עצמו כ-הבל שיש לו תפקיד של מחנך אצל קין. והוא לא הרגיש שאולי אי אפשר לחנך את קין ושזה מסוכן, כן? עד תהליך מסוים – מנסים. סופסוף רואים שהגויים הם גויים: גרמני - זה גרמני, ספרדי - זה ספרדי, סורי - זה סורי ואנחנו יודעים מי הם!

קהל: איך... אם יש... מול העם.

מניטו: כי נולדו אחרת. נולדו ב"צלם אלוקים". זה ההסבר של הכוזרי.

קהל:...

מניטו: לא. ההיסטוריה זה ההיסטוריה של קין! מי שנולד בבחינת הבל, הוא לא שייך להיסטוריה. הוא שייך למשימה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ונראה את זה בתולדות של שת. יש להם יעד, לגמרי, ולחלוטין שונה. מהאנושות שהיא האנושות של קין" זה מה שנקרא: "בני האדם" ופה יש: "בני האלוקים" הבנתם? מיד תופסים את ההסבר של ההיסטוריה שלנו. זה מתחיל בשורש...

קהל: אבל אין להם!

מניטו: ברור שיש להם. מי? למי? לקין?

קהל: כן.

מניטו: זו שאלה?

קהל: אין להם צלם אלוקים... מניטו.???

מניטו: לא! יש להם צלם אדם... פה אנחנו רואים ש לא נכתב בתורה "שאדם הוליד בדמותו כצלמו" לגבי קין והבל. זה מוצאים בשת. קראנו את הפסוק, כן. זהו אבל - יש להם. הכוזרי אומר - שהבל היה לו... אולי, קצת מ צלם אלוקים.לא - אני מוסיף "קצת"... יתכן ש הכוזרי לא... הוא אמר שהבל. טוב - זה למדנו בקבלה. ששורש קין - זה הבריאה אז הוא ה "בן – אדם". אבל שורש הבל - זה החסדים ולכן יש לו - מדעת קונו. כמו שאומר המדרש. להשפיע זה נקרא "צלם אלוקים" אבל מכל מקום - זה לא הפשט של התורה. הפשט של התורה הוא יותר חותך. הוא חותך יותר. אדם והבל, סליחה - קין והבל, היו בבחינת "בני – האדם". מה שהאדם נעשה, שת - היה בדמות אדם שהיה בדמות אלוקים. זה מדרגה של תיקון כבר, הבנתם? אז מתוך בני האדם נולדים אדם "אתם קרויין אדם" - ההבדל בין "האדם" ו "אדם" וזה ברור שזה. טבע אחר. עם נברא??? ֱעם טבע אחר, אני זוכר... כשהייתי ב בצבא הצרפתי, במלחמה [ מלחמת עולם השנייה ] אז - ידעתי באופן מופשט, כן. שגוי זה גוי, אבל - בצבא במלחמה - אתה רואה את זה. איך הם מתפקדים? כן ויש גם כן יחידי סגולה ביניהם... הכומר שלהם היה. קצת שונה מהם, אבל - איך מתפקדים במלחמה. רואים איך מתפקדים בחיים. רואים את זה. ממש חיות. טוב, אז - יהודי בתוך הגויים הוא מתפקד אחרת, זה מלידה. זה הטבע שלו. לא יכול, אני לא יכולתי להיות כמוהם.

הבנתם? לא. זה לא עניין של השקפת עולם זה לא עניין של "אמונות ודעות" . זה עניין של מוסר כליות... זאת אומרת זה כאילו הגוף לא נותן לך?... הבנתם את ה... את ההבדל?

קהל: זה לא... החינוך של התורה...

מניטו: לא! זה לא עניין של, זה עניין יותר עמוק... זה בא. עם ה... החלב של האם? כן.

קהל: עם הלידה... עם ה.

מניטו: כן. זהו. אז - אפשר להתחנך בזה. זאת אומרת - גוי יכול להיות ככה: זה יחידי סגולה שנקראים "חסידי אומות העולם" . כן? זה דומה מאד, חסיד של אומות העולם. יש לו חלק לעולם הבא, כן?... אבל... זה לא עניין של, למשל - הגויים האלו כשהיו בכנסייה שלהם. כל יום ראשון היו מתפללים עם דמעות. כן? מיד אחר כך - היו בבית קפה... או ב. בריות אחרות לגמרי, לגמרי אחרות, זה מובן. טוב. זה כמין בריאה אחרת, כן.

 

{bfaccordion-slider ההשפעה של המוזיקה על נפש האדם}

 

מקור: הקלטת של רחל הדס

קהל (שלמה בר): אני מרגיש שלמשל... לקחת נניח, כלי מזרחי. נניח, חליל. ניקח חליל. אז נניח - בתוך חליל מזרחי יש לך 6 חורים. ובתוך חליל מערבי יש לך את כל האפשרויות. זאת אומרת: בנוי, קשרים, הכל. יש לך...

עכשיו, בחליל המערבי אתה לומד את ידיעת האפשרויות. בחליל המזרחי - אין לך אפשרויות!

מניטו: אהא.

קהל (שלמה בר): זאת אומרת שהאפשרויות צריכות לבוא מתוכך, ולא מתוך לימוד הכלי. אז זאת אומרת שזה - צמצום האפשרויות [מביאים] כך את העניין הזה, קורה.

מניטו: עכשיו הבנתי. נכון. ולכן המנגינה המזרחית היא דרך החליל המזרחי, היא... איך אפשר להגדיר את זה, כמו שאמרנו מקודם, היא טבעית. מכיוון שהיא באה מהנפש. לפעמים המנגינה המערבית היא מלאכותית, מכיוון שזה תפקוד הכלי. יש כל [האפשרויות].

יתכן מאוד שפה יש התחלה של כלל חשוב: מה זה "מלאכותי" ומה זה "טבעי" בשירה? כל המושגים: "כשר"–"לא כשר"? אנחנו רגילים רק לעניינים של הדת ושל המוסר. מה זה "כשר"-"לא כשר" בשירה? רק אתם יכולים להגדיר את הקריטריונים. לעתים, אולי...

קהל (שלמה בר): התרבות המערבית והתפיסות המוסיקליות הן... לפי דעתי, בהרבה מובנים הם מוקלטים, כי למשל - נקודת המוצא המזרחית היא נקודת מוצא כמו של חוט שני: של... עוד פעם - של צמצום האפשרויות. זאת אומרת - זה כמו עבודות פסיפס: זה עבודה של - קטן, שדורש לא [לחטוא], שדורש... עבודה מאוד הפוכה מאשר תפיסה מרחבית. זאת אומרת - במערב, אם אינני טועה, שכך אני מבין - במערב למשל, אם נקודת המוצא שלך היא הכל, אז יש לך נניח ארבעה צלילים שונים שמהם אתה יכול לפתח. אתה יכול לקפוץ מפה לשם, ומפה לשם. זאת אומרת: יש לך ארבעה דרכים שאתה בונה בדרך כלל קוביות, זה קונסטרוקציה של קוביות. עכשיו, בתפיסה המזרחית יש חוט. זה לא קוביה. זה חוט שמתפתל, ש...

מניטו: כן. אולי אני אסביר מה שהבנתי ממה שאתה אמרת, לפי הקבלה. יש אפשרות לגלות מה שקוראים בקבלה: את העולמות העגולים, זאת אומרת: כל האפשרויות של המתמטיקה של העולם. ויש אפשרות לגלות את קו היושר.

קהל: את...?

מניטו וקהל: "קו היושר".

מניטו: אז יתכן מאוד - אני לא בטוח - יתכן מאוד, שהתפיסה המערבית יותר שייכת לעולם העגולים והתפיסה המזרחית לקו היושר. מהו ההבדל? ההבדל ש... קו היושר זה הקו של איחוד כל המידות. והעגולים זה פיזור כל המידות. אז בקשר לאיזה עולם, איזה מבנה של עולם מסוים, אז אפשר לגלות את כל האפשרויות. אבל לא כולן הן נותנות חיים.

ויתכן מאוד שיש פה איזה הבדל דומה למה שמסבירים ככה. יש כלל... אני למדתי פעם כשהייתי בתלמוד תורה באלג'יר, הרבי שלנו היה מזהיר אותנו לא ללכת לשמוע איזה סוג מסוים של מוסיקה ערבית. והוא הגדיר את זה במוסיקה המערבית במה שקוראים [...]

קהל: [...]

מניטו: זאת אומרת - שני מנגינות מקבילות, אבל שאי אפשר לאחד אותן. וזה שייך לעולם העבודה זרה. זאת אומרת - זה שולל איחוד המידות. ולכן ההשפעה על הנפש היא טמאה. אבל הוא הסביר לנו שזוהי ההלכה. אבל עכשיו, מכיוון שלא מבינים מה קורה, מותר לשמוע. אבל יש... אנשים שרגישים לזה, וסובלים מזה. וכשהיו שומעים גדולות של מוסיקה ערבית - זה אפשרי, כן? - ואחר כך הם הוציאו [יצאו] מזה‎ ממש עם השפעה של נטייה לדברים נוראים מבחינה פסיכית. כי ההשפעה מההריסות של הנפש [ישנה השפעה שהורסת את הנפש] שבאה מסוג זה של מוסיקה [כזו] או אחרת. אבל כל זה - יש הרבה תחומים, שמכיוון שהחכמה נאבדה, אז לפעמים זה מותר. אבל לאמיתו של דבר, אם היינו יכלים להבין אותה חכמה, הרבה דברים היו אסורים בתחום של האמנות. כי ההשפעה לנפש - היא חזקה מאוד!

למשל, בתחום אחר לגמרי: תפילה עם כוונות, תפילה בלי כוונות. עכשיו, מכיוון שאנחנו איננו מסוגלים להתפלל בכוונות, אז מותר להתפלל בלי כוונות. אני לא מתכוון לכוונה הפשוטה שאתה צריך לדעת מה אתה עושה, להיות מתכוון למה אתה עושה, לא רק כוונות של המתפלל. זה [מוגדר]. אבל גם השירה של התפילה, היא מסוג של כוונה! יש כוונות אמיתיות ויש כוונות שאינן אמיתיות. אז עכשיו נותנים להתפלל על כל שיר שאתה רוצה מכיוון שאתה לא מסוגל להבין החכמה המדויקת. אם היינו בתקופה שהיה צריך להבין את הכוונות האלו, לא היה מותר להתפלל בכל שיר! זה מובן.

קהל: אז גם טעמי המקרא זה פירוש של ה...

מניטו: ברור.

קהל: [...]

מניטו: ברור. גם בתפילה. אני זוכר שהיינו לומדים המשנה - עם טעמים. רש"י - עם טעמים מסויימים. בעל פה, כן? כדי להבין את המשמעות של הדברים - צריך הטעם! ובמובן המוסיקלי של ה...

אבל יותר מזה - התפילה, שאתה מדבר לקב"ה, הטון של התפילה צריך להיות מדויק לפי הכוונה של המשמעות של המילה. עכשיו חזנים עושים... [הפסקת ההקלטה] וזה ממש [הפסקת הקלטה] גם זה נאבד.

קהל: [איך זה בדיוק?] [...]

מניטו: לא. לא השימוש של המילים בשפה המדוברת. אלא הטעם של המילה לפי לשון הקודש. למשל, אם אני אומר" שמע ישראל". אז כשאני אומר "שמע", אני אגיד איזה מילה שבמילון צרפתי יש לו גם משמעות, במילון... אני לומד בצרפתית: ecoute - "שמע". אבל המובן של המילה לפי לשון הקודש הוא אחר לגמרי! מה זה שי"ן? מה זה מ"ם? מה זה עי"ן? [והאותיות הללו] באותו סדר?

קהל (שלמה בר): האם ל"שמע" אין מרחב מסוים של זמן? מדויק?

מניטו: תסביר מה שאתה אומר.

קהל (שלמה בר): מבחינת... למשל - אם כל אות היא מהות, אז גם יש לה זמן. היא מוגדרת גם בזמן.

מניטו: אה. כן. בשירה? כששרים אותה?

קהל (שלמה בר): כן. האם בקבלה אפשר להגיע לזה? זאת אומרת, להבין...

מניטו: יש למשל בתלמוד הסברים לזה. למשל על המילה "אחד". צריך להדגיש על הדל"ת, ולא לחטוף על החי"ת. אבל... ויש הסברים מדויקים בכוונות של הקבלה. למה [דווקא] ככה?

קהל: תקיעות השופר...

מניטו: גם כן.

קהל: טעם גדול [...] ששמה, הזה, המוסיקה מופשטת. זאת אומרת שיש שם... כל היסוד, השורש המוסיקה בעצם, בתקיעת השופר, שהיא הקול בלי מוסיקה, אבל זה השורש של המוסיקה. שמה יש אותם הדברים שאתם אמרתם. אם היו יודעים מה זה שופר, אז היו יודעים...

מניטו: זהו. כל זה נאבד. כל זה נאבד. חוץ מ...

קהל: חוץ מ... [...]

מניטו: כן, כל זה כתוב. אבל מי מבין את זה? צריך לעבוד על זה כדי להבין, עם המשמעות המוסיקלית.

קהל (שלמה בר): שלכל אות בקשר לאות שלה אחריה, יש משמעות של זמן שאתה מוציא אותה.

מניטו: אה. אולי אני אסביר... מה שאני אמרתי - "משמעות". זאת אומרת: האות שי"ן, יש לה איזה משמעות רוחנית. האות מ"ם גם כן. האות עי"ן גם כן. [כל אלו] מוציא בבת אחת, באותו סדר: ש'-מ'-ע', זה המילה "שמע". אבל מה שמענו במילה "שמע"? שמעתי רק [בלילה של מילות]? לא, לא התכוונתי למשמעות של המילה לפי לשון הקודש. וגם הטעם ששרים: "שמע ישראל" עם הטעמים, יש לו גם כן משמעות רוחנית שאנחנו לא יודעים! זאת אומרת - ברור שהנשמה מבינה. אבל לא אנחנו. זה עמוק, עמוק, עמוק.

אז כל החכמה הזו הייתה... היו יודעים אותה חכמה. למשל כשהחליטו לכתוב את הטעמים, [טעם], מכיוון שפחדו שזה ייאב... איך הגדירו - כך צריך לכתוב, וכך צריך לכתוב?

קהל: אז זה מתקשר לקבלה מעשית. זאת אומרת - אדם שכבר שולט בידע הזה, הוא כבר מסוגל ל... [לברוא ולפגוע]...

מניטו: אני חושב ש... אני חושב שאיזה שיר יפה - זה כבר עניין של קבלה מעשית. למה השיר הוא יפה או לא יפה? אני לא אמרתי מה זה "כישוף", אבל זה משהו קרוב קצת.

קהל: [...]

מניטו: ברור. לא, רק אני רציתי לומר שיודעים שזה נמצא. אבל זה נאבד. ומה שנשאר, זה רק בתחום שאני הגדרתי: שולחן ערוך של שבט לוי.‎ אז אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל בעיון הזה.

קהל:...[משהו שהרב] מנסה להבהיר לנו אתה מביא איזה כיוון, אבל מה... מה המקצוע... כשאדם אומר... הכוונה, שהוא לא ישמע מנגינות... והוא מניסיונו... להרגיש את זה בזמן, מפני שזה הכל תהליך... מתי...

מניטו: ברור ש...

קהל: אז אם נתרגם את זה, מניטו, זה מה שהצעת!

מניטו: כן. ברור, ברור. יש זמן...

קהל: זה לשון מוסיקלי.

מניטו: מתאם של הנקודות ושל הטעמים. למה זה כל כך זמן? וזה פחות, וזה יותר?

קהל: זה, זה מה שחסר...

מניטו: זהו.

קהל: זה מה שבונה את נקודות המוצא.

מניטו: אז - זה אפשר, זה אפשר לדעת. מכיוון שזה נשאר. אפילו בלי הלשון, [...] זה נשאר. ויודעים, כששרים איזה פסוק - למה צריך לשיר ככה, קמץ או פתח? ולא אחרת? אבל זה רק התחלה של חיפוש ארוך מאוד.

תראו, הבעיה היא: להחזיר לאמנות את המקום שהיה לה בחיי הרוח. ולאו דווקא בחיי ההנאה, התרבות. זהו, זה כלל מסוים. עכשיו אני באמת מצטער כי אני צריך ל... אני פה, אני מאחר. אבל יש לכם מומחים.

 

{bfaccordion-slider הזקנים העתיקים}

 

מתוך שיעורי הרב דרך חיים למהר"ל, שיעור 6

ולכן אני חוזר: ]מניטו קורא במהר"ל[ "אבל אנשי כנסת הגדולה הגם שהיה להם מדרגה עליונה כיוון שלא היה להם מדרגת הנבואה לא היה מדרגה שלהם יוצאת מכלל שאר האדם. לא כמו משה ויהושע וזקנים ונביאים" ופה הוא שוב מזכיר את שלשלת המסורת. "שמדרגתם יוצאת מכלל סתם בני אדם" במה? בדווקא במה שהיו נביאים "שהרי יש להם שם מיוחד לקרותם זקנים ונביאים" ופה אתם רואים שהמהר"ל מייחס חשיבות יותר גדולה לזקנים מלנביאים עצמם. וזה למדנו בשיעורים הקודמים: שלזקנים היה גם כן סגולת הנבואה, אבל יותר מזה - היה להם אותה סגולה שנקראת: זקנה. זקנה במובן של חכמה. אני רוצה קצת להתייחס לזה. במושג הרבני של "זקן:" זה קנה חכמה, חכם, זה לא עניין סתם של זקן בגיל, שיבה. אלא - זה מה שמגדירים בקבלה במושג של "עתיק." אני לא רוצה להתייחס למושג המיוחד של לשון המקובלים מה זה "עתיק" בקבלה, אלא הביטוי עצמו. מה זה "עתיק" "עתיק" זה לא רק ישן. ישן - זה ישן. ואפילו "ישן מאוד" - זה ישן. מאוד. אבל עתיק זה מימד אחר לגמרי. מי יכול להסביר לנו את זה? מה ההבדל בין "עתיק" ו"ישן?" למדנו את זה פעם לפני כמה שנים עם הרב נחמן מברסלב. זוכרים? ]בהקלטות של שיעורי הרב על ליקוטי מוהר"ן שלצערנו אבדו[

קהל: ישן זה קשור בזמן ועתיק לא קשור בזמן.

מניטו: טוב, זו השאלה. איך להבין את זה. איך? כן? רק דקה, רק דקה.

קהל: כאשר אומרים על דבר שהוא ישן, אז הגבול בין [...] לידיעה זאת אומרת, הלא מהי הנקודה של האדם. כאשר הוא דבר עתיק הוא נמצא ברובד אחר לחלוטין שאין לנו בו אינפורמציה על המושג "עתיק" זאת אומרת - אם אנחנו אומרים ש"זה ישן" זה ישן מאוד, בהשערה שלנו הדבר הזה הוא נמצא...

מניטו: טוב, אבל זה יחסי לנו.

קהל: אבל עתיק זה דבר בהווה ונמצא ברובד אחר לחלוטין שאין לנו יכולת זיכרון ממנו.

מניטו: אבל זה לא מגדיר את המצב, הזהות, העצמיות, של ההבדל ביניהם.

קהל: לעתיק יש,

מניטו: זה ביחס ל...

קהל: לעתיק יש עצמיות. יש עצמיות פנימית שלו. וישן יש קשר עם המדבר?.

מניטו: לא, הבנתי מה שאתה אומר. זאת אומרת - אם אני יכול לזכור עוד, אפילו במקצת, במה מדובר אז אני אומר "ישן." אם זה כל כך רחוק ממני שאין לי איך...

קהל: לא רק רחוק, עניין שזה מנותק, זה ברובד אחר לחלוטין

מניטו: נאמר - מנותק מכיוון ש... מה? זמן?

קהל: לא. לא רק זמן.

מניטו: החולשה שלי שאני לא יודע.

קהל: לא, זה רובד אחר.

מניטו: למשל? קהל ב': זה גודל. מניטו

קהל:

מניטו: אבל מה קדם במשמעות על השאלה - 'עתיק' או 'אתה?'

קהל: אפשר להיות עתיק גם בגילאים... נכון, אבל זה... זה עוד לא נותן לנו את ההסבר.

מניטו: לא שמעתי.

קהל: אהא!

מניטו: יפה, יש משהו בזה. טוב, מה רצית לומר?

קהל: ...

מניטו: מממ... לא, כל זה נכון, אבל יש מימד אחר. ואולי נתחיל בהסבר הזה: כשאני מתייחס למשהו ישן זה ישן. זאת אומרת זה שייך לתקופה אחרת, זה שייך לרבד אחר, זה שייך לסוג של מציאות, זה שייך לצורה של מציאות שקדמה לי. זה 'ישן.' אבל 'עתיק' - אפילו שזה ישן מאוד - זה אקטואלי בכל תקופה. יש לי יחס של... איך אומרים זה לא בו-זמני. עכשוויות. מיידיות אולי. זאת אומרת: אני תופס בבת אחת את הריחוק, או הניתוק, וגם איזה מין קירבה שזה שייך לעולם שלי אף על פי שהעצמות שלו זה היה שייך לעולם אחר. אז יש לי הסבר שאני למדתי ב'ליקוטי הלכות' אצל הרב נחמן מברסלב, לא למדתי אצלו, אבל... מי שכבר עבר... אולי נתייחס לאדם שנקרא 'עתיק.' מי שכבר עבר את כל ההתפתחות שלו, ונשאר בעולם, אף על פי שגמר התיקון שלו, אף על פי שהוא כבר קשור לנצחיות, נשאר בעולם, אז מבחינים מה שנקרא 'עתיק.' זאת אומרת - הוא כבר נצחי, אבל הוא נשאר בעולם של הזמן. 'ישן' - זה מדרגות בזמן. אבל ב'עתיק' יש גם המימד של הזמן, הוא נמצא ב'עכשוויות' שלנו אם אפשר לומר, אבל הוא כבר למעלה מכל זמן. וגם דבר או ערך שכבר הגיע לאותה מדרגה של תיקון זה נקרא גם כן 'עתיק.' אחר כך יש שינוי של הלשון לכל מיני דברים - 'עתיקות' או משהו כזה, פעם ראיתי לא רחוק מפה איזה חנות: 'ענתיקות.' זאת אומרת כמו anticבלועזית אז זה ההגדרה גם כן של 'זקן.' ולכן אנחנו יודעים לפי ההסברים של המדרש שזה לא תלוי בעניין של גיל. למשל, אתם זוכרים מה המדרש אומר, רש"י מביא את זה, על יוסף הצדיק במצרים: שהיו קוראים לפניו "אברך" מה זה "אברך?" לפי המשמעות המקראית זה - היו מצהירים לפניו: צריך להשתחוות. אברך. אבל אחר כך זה לקח משמעות מדרשית: אב בחכמה ורך בשנים. זוכרים את זה? למדנו את זה פעם. אז זה דומה גם כן. זה כבר זיקנה, אף על פי שהגיל הוא היה גיל צעיר. כל מי, או מה, שנוגע בדבר נצחי, אפילו אם זה בזמן שלנו, זה החוויה או הניסיון של 'העתיק' זה מובן? זקנים - הם במימד שכאילו עברו כבר את ההיסטוריה. עברו כבר את העולם. נשארים אצלנו, בעולם שלנו, לאיזה צורך, לאיזו משימה, לאיזו שליחות. זקנים. אבל נביאים - הם עוד קשורים להיסטוריה. למדנו את זה פעם: כל הדברים של הנביאים הם שייכים להיסטוריה של העולם הזה. זקנים - החכמה שלהם היא כבר למעלה מזה. בכל זאת הם נשארים בדור, נשארים בקהילה, נשארים בעם, מכיוון שיש להם איזו משימה של מנהיגות. או דבר אחר, כן. אבל 'פני זקן,' "והדרת פני זקן" למשל, בפנים של הזקן יש העניין הזה של ה'עתיק.' נביא יכול להיות צעיר. זה מובן, כן? איך אומרים, ה... הדימוי אצל הגויים הוא הפוך. הוא אחר. רואים נביא מייד כזקן בבחינת הגיל. אז נמשיך. והמהר"ל מדגיש את זה: הדור של משה היה מיוחד. משה יש לו שם בפני עצמו. הדור של יהושע היה מיוחד. יהושע יש לו שם בפני עצמו. הדורות של הזקנים היו מיוחדים, יש לזקנים שם בפני עצמם, נביאים גם כן - יש לנביאים שם בפני עצמו. "וממילא גם הדור שלהם היה מדרגתם על סתם בני אדם ולכך לא הוצרכו להזהיר" זאת אומרת לא הוצרכו אותם האזהרות. כולם שומעים? וזה מה שהוא רוצה להסביר פה, את הסגנון של המשנה: הם אמרו שלושה דברים. ומסרוה, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלושה דברים. כאילו הוא רצה לומר: אז היה צורך לומר שלושה דברים האלו. "אבל אנשי כנסת הגדולה" "אשר דורם כמו סתם בני אדם" היו מזהירים בדברים אלו כי אלו דברים צריכים לאדם במה שהוא אדם זאת אז שוב - זה קושייה, זה קשה להבין את זה.

[...]

אז יהושע אמר לזקנים: הוו מתונים בדין. הזקנים אמרו לנביאים: והעמידו תלמידים הרבה. והנביאים אמרו לאנשי כנסת הגדולה ועשו סייג לתורה. כי זה בא מהניסיון של הדור שלהם. מכיוון שיהושע מסר את התורה - את תורת משה - לנביאים, זאת אומרת הסנהדרין של אותו דור, אז היה צריך לשים את הדגש על המימד הזה של כוח השכל במישור של המשפטים מכיוון שעיקר תפקיד של הזקנים היה להיות השופטים. הזקנים האלו היו השופטים, בתקופת השופטים. ולכן יהושע מסר להם את התורה עם הדגש השייך לתפקיד שלהם: הוו מתונים בדין. אחר כך אנו יודעים מכמה מקורות שהזקנים - לא היו להם כל כך תלמידים. ולכן תקופת הזקנים הסתיימה. מהניסיון שלהם מסרו לנביאים אחר כך את הכלל הזה: "והעמידו תלמידים הרבה." ואחר כך,

 

{bfaccordion-slider החברה הישראלית - מעבדה של חיים משותפים}

 

מתוך שיעורי מניטו על שערי אורה, שיעור 62

קהל: האם בעצם, היות והיהודים נשארו שם [בגלות] האם צריך לעשות את העבודה של הוצאת הניצוצות מחדש? כי שוב, יש... קדושת ישראל נבלעה בין הגויים.

מניטו: תשמע, אתם מדברים כאילו מדינת ישראל לא קמה. אפשר לישראלי, אם יש לו צורך, ללכת, לנסוע, כדי ללמוד מה שהוא רוצה ללמוד באיזה עיר שאפשר ללמוד. צריך להיות בגלות בשביל זה?! צריך להיות גאה כישראלי באוניברסיטה של גוי. נקודה. להמשיך בגלות? להמשיך קהילות צמודות לטומאה של הגויים? לרשעות של הגויים? לברבריות שלהם? כשהרב הראשי לצרפת בא פה, הוא מייצג מי? את צרפת. הוא יודע שהוא לא מייצג צרפת [צחוק] הוא יודע שמדינת ישראל שייכת לו. אבל הוא מייצג את צרפת. טוב, הוא מחכה, כשיגיע לגיל של פנסיה, הוא יחזור כעולה חדש. בערי פיתוח, רחביה. זה פסוק: מן המצר קראתי יה ענני... ברחביה... [צחוק] זה עם משוגע! אנחנו צריכים יהודים פה, ו[מנגד] יהודים שמה מדברים על משימה חינוכית אצל אחרי אלפיים שנה של כישלון?! באיזה עולם נמצאים?

קהל: טוב, יש התקדמות, הם גילו שהעולם הוא עגול, ומסתובב סביב ה...

מניטו: כן כן, לשנה הבאה ,בירושלים מהצד השני... [צחוק] טוב

מניטו: יש עוד...? כן, יש עוד.

קהל: מה הפיתרון של הרב? איך באמת יבוא התיקון לעולם החיצוני? בעולם של הגויים? בעולם של הכלים?

מניטו: תשמע, העולם הגויי, העולם החיצוני, הוא מחכה לישראלים כישראלים את הגאולה. יש להם בעיות, והם מנחשים שהפתרונות של הבעיות האלו זה בידי הישראלים כישראלים, לא כיהודים. אתם לא מרגישים בזה? שלישראל כישראל-ישראלי יש שם ותהילה בכל העולם, פי כמה מהשם והכבוד של היהדות. אתם לא מרגישים בזה? כי אני הייתי בגיל שלכם לפני המלחמה, מלחמת העולם. [באותו הזמן] שם 'יהודי' היה בזוי. לא כלום. פתאום הכל השתנה. הודות מה הכל השתנה? הודות מדינת ישראל פשוטו כמשמעו.

קהל: המושג 'ישראלי' בארץ הוא יותר....

מניטו: וזה הכוונה שלי! [צחוק] יש גם כן אנשי... אנשי תורה שהם ישראלים. ולאו דווקא חרדים נגד המדינה. הגויים האלו אינם טיפשים. יש להם עיניים, יש להם אוזניים, הם מבינים, הם תופסים במה מדובר. הם מתייחסים לאפשרויות של פתרונות של בעיות האנושות במעבדה הקטנה שהיא מדינת ישראל, כמדינה. זה לא יצא מן הגטאות! זה לא יצא מהקהילות, כקהילות! הצרה שהיהודים עצמם לא תופסים. לא חילונים ולא דתיים לא תופסים במה... מה קורה. גם אלו וגם אלו. ומה שקורה בממשלה עכשיו, זה סימן שהעם השתגע! זה ממש עניין של שעטנז במדרגה ראשונה. והיו אומרים... אצל החסידים אומרים שזה ממשלה משיחית ממש. מ: מערך מ: מרץ ש: ש"ס ממש. [צחוק] מה שקורה זה ממש בלתי יאומן. וכולם עושים את עצמם כאילו הגויים הם טיפשים. הם צוחקים! אני רוצה רק לתת דוגמה אחת שאני רגיל להסביר אותה ואני מדבר על זה הרבה. זה: הבעיה של האנושות עכשיו, מתוך מכלול של בעיות, אבל לפי דעתי אחת מהבעיות העיקריות היא: איך בני אדם מצורה שונה לגמרי אחד מהשני, יכולים לחיות יחדיו. זה הבעיה של האומות המאוחדות. איך לאחד את האנושות? אז מגלים מדינה שאנשים באים מכמה מאות נופיים תרבותיים שונים וחיים יחד. עם בעיות, אבל חיים. וזה מדינת ישראל. כל יהודי במדינת ישראל שורשו בנוף תרבותי אחר לגמרי. וזה קיים. אז הם, הסוציולוגים אצלם, מגלים את זה. ברור שיש הרבה, איך אומרים, אנטישמיות בהגדרות שלהם. אבל מכל מקום הם לא יכולים לא לראות את זה. ההוכחה שזה אפשרי זה מה שקורה בישראל. ולא רק זה. המדינה יש לה ארבעים שנה פלוס משהו, ויש כמה המצאות בכל מיני תחומים ששייכות כבר לאנושות כולה. ואתם לא יכולים לתאר יחסית כמה כנסים מכל העולם באים דווקא לירושלים, או לחיפה, או לתל אביב ולא במדינה אחרת. אם זה בספרות, אם זה ברפואה, אם זה בכל מקצוע. פתאום, בין לילה, כל זה צמח. והגויים מרגישים בזה. לכן הם נגד, אבל מרגישים בזה. אם יש תקווה לאחרית הימים זה עובד דרך מדינת ישראל. כמדינה, לא כמכלול של גטאות. אם זה בני ברק, אם זה הר נוף, אם זה בית וגן. מכאן עד כאן וזה מה שצריך לגלות. אולי הסיבה שיש אי הבנה שלא מבינים בדיוק מה זה "להוציא את ניצוצות הקדושה" חושבים שזה חינוך חינוך של הבנים - זה להוציא את ניצוצות הקדושה של ה...

מניטו: נכון. מה זה חינוך? לא, להוציא את ניצוצות הקדושה שיש במציאות. וזה נמצא בתרבויות, ברור. זה לא עניין של חינוך, זה עניין של תרבות אנחנו לא צריכים את החינוך שלהם. אלא התרבויות שלהם, תשמע, יש איזה מין שקר מוחלט: מקבלים אותה תרבות, ואומרים שלא מקבלים. מקבלים אותה! ובצדק. תשמע, יש רק שלוש תאוריות להסבר של הגלות. התאוריה הראשונה אומר: זה עונש ורק עונש. התאוריה השנייה אומרת: זה שליחות ורק שליחות. אבל לפי הקבלה זה לא זה ולא זה. זה משימה של עבד הבורא כדי לאחד את הערכים המפוזרים שבעולם. אנחנו מקבלים חכמת הכלים מהגויים, ושמים אור הקדושה ומאחדים את הערכים. כל זה צריך ללמוד, נושא אחרי נושא. ואני מציע לכם ללמוד את תורת הרב אשלג כל ההקדמות של הרב אשלג, הקדמות לפירוש הזוהר בעיקר. כדי להבין מה הכוונה של התורה כשאומרת שיקוק אלוקי ישראל הוא בורא עולם ולישראל כעבד הבורא יש משימה עולמית. אבל כישראל. ולאותה משימה יש הסכנה של ההתבוללות, זה מה שאמרנו הרבה, דיברנו הרבה על זה. אבל התקופה השתנתה לגמרי. לא צריך להיות אסירים של הגויים כפי שהיינו בגלות כדי לקיים אותה משימה! מה שאני אמרתי, והחידוש של הדור שלנו זה לא צריך, אלא חובה לקיים את זה, כישראלים. אז מכיוון שיש פילוג בעם בין החילוניים והדתיים שלא אלו ולא אלו, לא רוצים להבין ולקבל את המשמעות האמיתית של מה שקרה לנו בהיסטוריה, חוץ מקומץ תלמידי חכמים שהם גם שייכים למדינה וגם שייכים לתורה הרוב הוא בבחינת צדוקים. אם הם חילונים, אם הם דתיים. הם רואים היהדות כדת דומה לכל הדתות, אבל שייכת לנו, אז חלק מהם לא רוצים אותה - זה החילונים, וחלק מהם מקיימים אותה - זה הדתיים. תורה איפה? תפסתם את זה? ולפי דעתי מה שחסר לאלו ואלו זה דווקא חכמת הקבלה. הם כמו שני הידיים, שהם ככה. חסר להם את התוכן. אז זה היד של הדתיים, זה היד של החילונים, או ההיפך. ולכן אינם יכולים להתחבק והם ככה... כי לאמיתו של דבר זה לא בדיחה: כל מה שחילונים אומרים על הדתיים: טוענים שחסר להם את העיקר. כל מה שהדתיים אומרים על החילונים: שחסר להם את העיקר. שניהם צודקים.

מניטו: לא, הפנימיות של הדברים! תשמע, אתם לא מרגישים בזה? כי חילוני רגיל בישראל מעדיף להיות התורה אצל האנטי ציונים? הוא לא רוצה לשמוע שיש תורה אצל הציונים הוא מפחד מזה, כן? וגם ההיפך: החרדים רואים את הישראליות דווקא אצל החילונים. ויש איזה מין גשר, שהוא המפדי"ל בין קודש לחול, ולא רואים אותו... [צחוק] יש שנאה מקבילה מצד זה ומצד זה. אבל דווקא זה לא מקרה שהרב קוק היה באותו מישור של הגשר בין שני העולמות. לפי דעתי זה עוד לא התקופה שהעם יכול לגלות את עומק תורת הרב קוק.

מורה הנבוכים לתאולוג המתחיל

 

{bfaccordion-slider היהדות היא גזענית?}

 

שיעורים על תפארת ישראל, פרק כו 2

אני רוצה להסביר עוד נקודה בנושא הזה: מכיוון שסוף סוף רק השכל של אלו שלמדו תורה תופס את זה, אז יש הבדל מהותי בין השכל של היהודי ובין השכל של הגוי? לפי דעתי אין הבדל בשכל. בנשמות – כן, לא בשכל. גוי יכול להיות פרס נובל. הוא לא יכול להיות דיין. הבנתם את ההבדל? כי דיין, זאת אומרת בעל תורה, צריך נשמה מיוחדת. הוא יכול לקבל את זה, אבל הוא צריך להתגייר, וללמוד בישיבות – של יהודים, כן? לא ישיבות של גויים [צחוק קל], וכן הלאה. אז זה תהליך שבא דרך הנשמה. אז ברור שצריך שכל כדי ללמוד תורה. אבל מי לומד כשאני לומד? השכל שלי, או הנשמה שלי? זוהי ההגדרה של ה... ולכן, שוב אני חוזר על הדוגמה של המהר"ל, וזה המשך של ההגדרה שלו, הקודמת: דברים של תורה הם טוב מעצמם. ואיך אנחנו יודעים את זה? הטוב הזה של דברי תורה? לא דרך השכל, אלא דרך הנשמה.

הנשמה היא שתופסת את הערכים. השכל תופס רק את המתמטיקה. המידע, זאת אומרת המתמטיקה, זה התחום של השכל. הנשמה מבינה - דרך השכל - את הערכים, את המידות. אז הנשמה רואה שזה באמת אמת. ולכן היא מוסרת את המידע הזה לשכל. והטעות זה לחשוב שהשכל הבין את זה. זה לא השכל שהבין את זה.

טוב, אז אתם מבינים עכשיו למה יש איזה נושא של התאמה בין התורה וישראל, נאמר: נשמת ישראל. התורה שייכת לישראל, ישראל שייך לתורה. זה לא לחינם. אם זה היה עניין של שכל – התורה הייתה שייכת לכל אומות העולם. וזה אינו. לפי המהר"ל – ברור. לפי כל הרבנים גם כן. איך התורה יכולה להיות שייכת לאומות העולם? דרך נשמה שנקראת 'נפש הגר'. איזה נשמה של גוי שנולד מחוץ לישראל, אבל שהיא שייכת סוף סוף לעם ישראל. דרך נשמתו, לא דרך שכלו. לא מגיירים פילוסופים, מגיירים מאמינים. זה ההבדל. תפסתם את העניין? יש שאלות על הנקודה הזו?

אני אמרתי פעם: דאם לא כן, היינו ממש גזענים. אם אני מגדיר שהקשר לתורה הוא דרך השכל, אז הייתי אומר שרק היהודים יש להם זיקה לתורה? זאת אומרת שכל בריא? לא! יש טעות בהגדרה של השכל. השכל הוא סגולה של כל המין האנושי. וההוכחה זה המדע: כל בן אדם יכול להיות פיזיקאי, כימאי, מתמטיקאי סוף סוף בעיקר. אבל לא כל בן אדם יכול להיות יהודי. זה לא הבדל של שכל, זה הבדל של נשמות. אפשר להכין את עצמו כדי לקבל נשמת הגר. טוב, זה אפשר. אבל זה תהליך אחר לגמרי, זה לא דרך השכל. זה מובן? היו שאלות על זה? מי רצה לשאול משהו?

אני חושב שהנושא פה הוא אם היחס לתורה הוא דרך השכל, או היחס לתורה הוא דך הנשמה. אז אם אנחנו מחזיקים בשיטה שהיחס לתורה הוא דרך השכל, אז זאת אומרת שמי שלא מבין את אמיתות התורה – אין לו שכל בריא. אי אפשר להגדיר ככה את כל אומות העולם. ולכן בשיטה של המהר"ל יש .. אחרות. היחס לתורה קודם כל הוא יחס של הנשמה דרך השכל.

שיעורים על שערי אורה, ספירת גבורה

ואני רוצה לחזור על העניין: כי מי שחושב שזה "הגיוני לפי השכל האנושי הבריא - להאמין באחדות הבורא" - הוא ממש גזעני. דהיינו: רק חכמי ישראל הם אנשים בריאים, וכל שאר אומות העולם? זה גזענות נוראה. אתם המעט מכל העולם כולו[מקור. זה לא בא דרך השכל זה ענין של אמונה, והאמונה זה בשורש הנשמה. אנחנו שונים לפי הנשמה, לא לפי השכל. ולכן השכל שלנו הוא שונה, אבל זו תוצאה משינוי הנפש, מהבדל הנפש. זה מובן?

קהל: זה לא גזענות? וזה לא גזעני?

מניטו: לא. נשמה, לא. תשמע, בעולם הפרחים: יש לך הנפש של החבצלת, ויש לך הנפש של ה... - זה גזענות? כל אחד והעולם שלו. ולכן רק ישראל הוא ישראל, זה לא גזענות. רק רומי זה רומי, רק יוון זה יוון. ישראל שמתיימר להיות יווני - זה התבוללות. ויווני שמתיימר להיות ישראל - זה אנטישמיות. זה מובן? [צחוק] והם מסכימים בזה שנשמת ישראל היא שונה, אבל הם מתיימרים להיות הם ישראל, עם הנפש הגוי שלהם. זו התקלה. תחשבו מה אני מדבר. זה הבעיה הכי קשה אצל הרמב"ם. הרמב"ם מדבר כאילו, כן, זה טבעי לפי השכל להיות יהודי. אז אם ככה, כמה אנשים בריאים לפי שכלם יש בעולם? רק היהודים? עם [רושם] הרמב"ם? זה גזענות נוראה. הריה"ל מסביר את העניין אחרת לגמרי: הנשמה של עם ישראל היא אחרת, לא השכל.

זה מה שאני מוסיף: מכיוון שהנשמה היא אחרת, אז האמונות שיש בשכל הן אחרות, הדעות שיש בשכל הן אחרות. אבל זה לא אומר כי השכל הוא אחר. גוי יכול להיות פיזיקאי, מתמטיקאי, כל מה שאתם רוצים. מכיוון שמתחיל להתיימר להיות דתי - זה שגעון. מאיפה זה בא? פתאום השכל שלו השתנה? אני מכיר הרבה גויים, ואני מעריך אותם שהם אנשים גדולים בכל מקצועות העולם. חוץ מהדת. [צחוק] כשמתחילים לדבר על התנ"ך זה ממש שיגעון. והם תופסים את זה! זה אמונה שלהם. מאיפה באה האמונה? לא מהשכל, זה בא מהנפש, זה מהנשמה. מוסלמי יש לו נפש מוסלמית, ונוצרי יש לו נפש נוצרית, יהודי יש לו נפש יהודית. זה לא גזענות: כל אחד והעולם שלו. אבל לומר שהשכל היהודי הוא הכי בריא זה גזענות. זה מובן מה שאני אומר? דברים פשוטים צריך להבין אותם, אין משיבים על הפשט. [צחוק]

סימן שכל בן אדם הוא בן אדם!

אז תלמדו את ספר הכוזרי. תלמדו את הפשט של המקרא: העניין האלוקי נקרא במקרא 'צלם אלוקים'. מה ההבדל בין נשמתו של הבל ונשמתו של קין? נשמתו של הבל ונשמתו של קין - שונות לגמרי, מה ההבדל? זה בן אדם וזה בן אדם. בכל זאת יש הבדל. אז תלמדו את זה בפסוקים שמגדירים את הייחוס של שת: (בראשית ד', כה) "כי שת לי אלהי"ם זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין". אז לגבי שת נאמר כי נברא בצלם. לגבי קין והבל לא נאמר כי נברא בצלם. כל זה צריך ללמוד מההתחלה. ולכן בא הכוזרי ומסביר את כל זה: איך העניין האלוקי עובר דרך שלשלת זו ולא אחרת. אבל זה לא אומר כי שאר בני אדם אינם בני אדם! וההוכחה שהגיור אפשרי.

 

{bfaccordion-slider הישראלי – אוניברסאליות, חומר ורוח}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית

מניטו:..וזה טיפוס של ישראל שמספרים ההיסטוריה שלנו. צריך ללמוד את האוונגליון שלהם. אני חוזר על הנושא שלנו. דווקא צריך להבין מה אומרים המקורות על המושג "עברי". לא זוכר אם למדנו את זה. אז אם אתם רוצים, נלמד קצת, פסוק אחד במדרש. אני מחפש את המקור... זהו:‎

וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ

ולכן - בנו של עבר נקרא 'פלג' – "כי בימיו נפלגה הארץ". זה אומר: שהזהות של עבר הייתה זהות כלל-אנושית לפני הפלגה של הגויים. זה מובן? ולכן יש מכאן ואילך - אומות העולם וצאצאי עבר העברים שהם האדם האמיתי, לפי ההגדרה שלנו: כלל-אנושי. ולכן יש כוח כלל-עולמי בזהות היהודית שהיא קיבלה מהזהות העברית. וזה נותן אפשרות ליהודים להיות 'יהודי-כל-גוי-שאתה-רוצה'. זה מגלה באופן פרדוקסלי את הכוח הכלל-אנושי של העם העברי. היהודים מגלים את זה. ולכן כל עוד היינו בתקופה של ההיסטוריה היהודית, כל יהודי ויהודי יכול להיות רק צמוד, קשור, לפן אחד של האנושות: הפנים של הגוי שהוא חי בתוכו. ישראלי שחוזר לעבריות הוא צמוד לאנושות כולה! בדרך [של] כלל.

קהל: מבחינה זו, החילונים צודקים?

מניטו: שהם אומרים...?

קהל: שהם אומרים שהתרבות הישראלית היא צריכה להיות פלורליסטית, היא צריכה להיות קשורה לקוסמופוליטים כזה.

מניטו: לא. יש הבדל...

קהל: ...היא צריכה להיות קשורה לכל העמים.

מניטו: יפה. יפה.

קהל: לשמוע את כל התרבויות.

מניטו: יש הבדל בין קוסמופליטיסט לאוניברסליסט. העברי הוא אוניברסאלי, היהודי היה קוסמופוליטי. וזה היהודים שמביאים את התרבות החיצונית. העברי - הוא צריך לאחד את זה, לקדש את זה. אומות העולם מרגישים בזה, הגויים מרגישים בזה: ישראלי - זה כבר מימד, רמה אחרת מהזהות היהודית! הם מגלים את זה. ממש - מה שקרה ביציאת מצרים קורה בימינו-אנו. יש איזה מין הרגשה שנולד אנוש מיוחד שנקרא "ישראלי" שהוא מסוגל גם לרוחניות וגם לגשמיות, בגדול. והם מפחדים מזה! כי...

קהל: מי מפחד?

מניטו: הגויים. כי בדרך כלל...

קהל: הם רוצים וגם מפחדים.

מניטו: זהו. אתה צודק. כן. ומצד אחד – הם משתחווים לזה, ומצד שני - מפחדים מזה. זה מה שקרה ביציאת מצרים, דווקא. יש לי צורה של הסבר: דרך זמן ההיסטוריה, סופסוף האדם המערבי הוא מסוגל לגדולות במדע וטכנולוגיה, והוא ממש עיוור בכל העניין של רוחניות. חוץ מאלו שלוקחים איזה מורה-דרך, דווקא במזרח. אין שום מסורת רוחנית מערבית. לוקחים את זה מהמזרח. המזרחיים - זה ההיפך: סופסוף הם מסוגלים לגדולות ברוחניות, ועיוורים לכל מה שקשור למדע וטכנולוגיה - וזה לא היה ככה בהתחלה - אלא אם כן הם לומדים אצל המערב! בישראל יש גם זה וגם זה, והעולם כולו מרגיש בזה. ומפחד מזה.

 

{bfaccordion-slider המוות הרוחני – חנוכה לדורות}

 

מקור: מאמרי הראי"ה על חנוכה, נר מצווה למהר"ל

מניטו [הרב קורא מתוך הספר "מאמרי הראי"ה"]:

"מעקת הרוח היווני"

אז פה יש כבר רמז על כל העניין של הטומאה שנכנסו [הכניסו] במקדש לא רק במקדש, אלא גם בזהות של החברה היהודית דאז, דרך התרבות שלהם, שנקרא פה:

"הרוח היווני, המתהדר ביפיפותו החיצונה".

אתם זוכרים את המקור, כן? הגמרא אומרת על הפסוק: "יפת אלוקים ליפת" שזה רמז ליוון. יוון זה: "יפיפותו של יפת". טוב, זה נושא ידוע, כן? זאת אומרת: הסגולה של יפת, מתגלה סופסוף בעיקר בתרבות יוון. ומה שמגדיר את תרבות יוון, זה החיצוניות של היופי הזה –

"שתחתיה שוכנת כיעור וטומאה"

בחיצוניות - זה יפה, אבל בפנים - זה טמא. ואתם זוכרים שההגדרה של התורה על הטומאה, ההגדרה הבסיסית - מה זה טמא לפי התורה?

קהל: מת

מניטו: מת. אבי אבות הטומאה זה מת. ואיך אפשר לקשור את אותה הגדרה לנושא שלנו?

טוב - מצד אחד אנחנו יודעים, זה פשוט: התורה נקראת "תורת חיים". ולכן כל הרוח הטמא הזה שמתנגד ליעד של התורה, לכיוון התורה - אבל זה נשאר עוד פורמאלי, אבל זה כבר מובן - אז [זה] בא מצד המיתה. טוב. ואפשר לדרוש על זה הרבה... כשאנחנו אומרים: "טימאו את השמנים" - הכניסו טומאה ב"שמן המאור". אבל אולי, באופן קצת יותר פנימי: אנחנו יודעים (שוב, אני מתייחס להסבר של ה"פחד יצחק") שמיוון יצא - לאו דווקא את "תורת היופי", אם אפשר להגדיר את זה ככה: "אסתטיקה". פה הרב קוק מדגיש את הצד, את האספקט נאמר - החיצוני. זה החיצוניות של העולם. הם מומחים בחכמת העולם החיצוני - הטבע. אבל - לאו דווקא, יצא מזה מה שאנחנו קוראים עכשיו "מדע". לא רק המדע, זה... היסטוריה לא פשוטה... ארוכה... ומסובכת... אבל סופסוף השורש של... הכיוון של התרבות הנוכחית מתחיל באופי של הנפש היוונית דאז, של אותה תקופה, שהיה יכול להיות אחר! יש באותה תקופה, במקורות שלהם, אפשרויות אחרות של תרבות אחרת, כן? מהגאוניות של אותו יוון מצאצאי יפת. אבל סופסוף בחרו איזה מין... איזה כיוון? איזה כיוון? וסופסוף הגיעו להיות מומחים לזה: החיצוניות של העולם. החיצוניות של המציאות.

אז - מצד אחד זה היופי. מהצד השני - שזה המדע, ש... ש... מה יש מאחורי היופי [של] הטבע כ-טבע. וזה לא רק המתמטיקה כלשון של כל מדע. סופסוף זה מתגלה אחר כך בהיסטוריה של התרבות האירופאית או המערבית בכלל, אבל זה מתחיל אצל היוונים בלי שום ספק. אלא - דווקא דרך אותה מומחיות, אז לא הצליחו לראות את הצד השני של המציאות: החיים. ולכן - הכניסו בנפש האדם, את הייאוש של העולם החיצוני. את הטומאה של המוות שיש בטבע כטבע. זה מובן?

אתם יודעים שהפילוסופיה היוונית בחרה, בנושאים שלה, נושאים דומים של מה שאנחנו מגדירים: "מחשבת ישראל": האדם, הגורל של האדם בעולם, היחס של האדם לעולם, בעיות נפש האדם. אבל השיטה שלהם סופסוף, זה אותה שיטה שמתייחסים לדומם לחיצוני. ומאחורי הצורה של היופי החיצוני אנחנו מוצאים את הטומאה של המוות.

כשהאדם החומרי, במומחיות שלו - והחומרי זה בריאה של אותו בורא, כן? אבל - מכניס את הסטטוס של החומר, הלוגוס של החומר, בתוך נפש האדם - הוא ממית אותו. במקום "תורת חיים" מכניסים את הרוח, רוח הטומאה הזה שבא מהחיצוניות של הדברים של העולמות כולם, ויש להם מומחיות גדולה, וזה מכניס את רוח הטומאה, דהיינו רוח ה... ולכן, הדת שיוצאת מהספר שלהם זה דווקא דת שהכיוון שלה זה המוות. בניגוד לתורה, שהיא: "תורת חיים". תפסתם את זה? טוב. אתם רואים שוב, כי בסגנון של הרב, ולאו דווקא ברמזים מגולים אלא בסגנון עצמו, יש המון רמזים למקורות של הנושא. אז אני חוזר על המשפט.

מניטו: יפה זה מה שרמזתי, אבל במהירות אנחנו קיבלנו, בין שאר הרבה דברים מהחכמה היוונית (החכמה היוונית זה עולם ומלואו, כן)? קיבלנו דברים: קודם כל: איזה תפיסה של העולם החיצוני, במימדים האלו: ההרמוניה שיש בעולם החיצוני, החוקים של האסתטיקה. כל עם יש לו גישה, יש לו... הוא רגיש... יש לו יחס לאסתטיקה. אבל התפיסה של היוונים היא במימד כלל-אוניברסאלי. בדורות הראשונים לא ראו את זה, אבל עכשיו, אחרי כל כך זמן, רואים: שכל העולם כולו, כשהוא רוצה להתקשר לתפיסה של העולם החיצוני, מבחינה אסתטיקה, הוא מתחיל בדרך של היוונים. מזה יצא את התפיסה של המדע המודרני, שזה התחיל דווקא ביוון: שהחוקה של העולם החיצוני -זה ההרמוניה שיש במתמטיקה. זה לקח הרבה הרבה זמן, עד שהחכמים, חכמי אומות העולם - גילו את זה. אבל מי התחיל בזה? זה יוון שהתחילה בזה שהלשון של המתמטיקה של המציאות החיצונית. של העולם החיצוני. עכשיו, אנחנו בעידן מודרני, שאנחנו רגילים בזה זה מובן מאליו. אבל זה לא היה מובן מאליו. זה דווקא ה"גניוס" היווני שגילה את זה. זה מובן? כן? עוד לא?

יש מעבר בין: התפיסה של החוקה של היופי, והחוקה של המציאות. במישור של מדעי העולם. וצריך ללמוד את זה ב... בספרות היוונית עצמה, כן? הם שנתנו לעולם כולו את המתמטיקה כלשון המדע. מאיפה לקחו את זה? מהתפיסה של העולם החיצוני ששייכת לאסתטיקה שלהם. זה מה שצריך לגלות.

ודווקא ה"פחד יצחק", הרב יצחק הוטנר, מסביר את זה ככה: כיוון ש... הנשמה של יוון רגישה לעשרה מאמרות, והנשמה של ישראל היא רגישה לעשרת הדיברות, אז - הבורא מתגלה דרך עשרה מאמרות, זה חוקות הטבע. ומי שלומד חוקות הטבע, ורק חוקות הטבע - אז הוא מגלה טבע שהוא במישור הדטרמניסטי. הוא רק המתמטיקה שיש בעולם. ואין נשמה, ואין גילוי של... מה שנביאי ישראל קראו, אחר כך אנחנו קוראים לזה: "מוסר", "תורה". אלא - הם רגישים רק לחוקות הטבע. ולכן - זה הסכנה של המחשבה שלהם: כמשליכים את התפיסה של העולם החיצוני בעולם הפנימי. אז פה מתחילה התחרות בין יוון לישראל. אז - הנשמה של עם ישראל היא קשורה לעשרת הדיברות. יש מישהו שמדבר: "אנכי ה' אלוקיך". זה סוד הנבואה, כן? אז כל מה שמדובר בעניין של העולם החיצוני - יוון זה המומחה. כל מה שמדובר בעולם הנשמה, בעולם הנפש - נביאי ישראל הם המומחים. אבל מכיוון שהם תחת ההשפעה של חכמתם הם, הם לא מסוגלים לקבל שיש חכמה אחרת! החכמה של הנפש, של הנשמה, של המוסר, של הערכים. כפי שזה התגלה דרך התורה.

טוב - יש דרך ארץ, ויש תורה. והם המומחים של הדרך ארץ. ועם ישראל הוא מומחה של התורה. אבל אמרה המשנה: "אם אין דרך ארץ - אין תורה", "ואם אין תורה - אין דרך ארץ". אבל הניסיון שלנו הוא ככה, ואנחנו חיים את זה: תורה בלי דרך ארץ זה אסון. ודרך ארץ בלי תורה - זה יותר חמור. זה מה שאנחנו רואים. כשבא מישהו ומדבר בשם התורה ואין לו דרך ארץ - זה הריסת [הרס] התורה. כשבא מישהו ומדבר בשם דרך ארץ - ויש לו דרך ארץ אבל אין לו תורה - והוא אומר: ש'זהו התורה, דרך ארץ זה התורה' - זה גם כן אסון. זה מה שקורה.

 

{bfaccordion-slider המעבדה של הקב"ה}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

וזה נוגע לנושא חשוב מאד לפי דעתי, ויתכן מאד שהוא מיוחד למהר"ל. זה מה שאמר, המהר"ל חוזר הרבה מהרבה פעמים ופעם נגענו בזה. שהתורה - שהיא שכלית לגמרי, אינה טבעית לאדם. היו לנו הרבה דיוקים על זה. יש לנו נטייה לומר ש"התורה היא טבעית לישראל". אבל צריך להוסיף משהו: זה הטבע האמיתי של ישראל. גם לישראל. אבל מ... מכיוון ש מדובר בבני אדם, והתורה היא "שכלית" לגמרי.

ולכן צריך להבין! התורה אינה... אי אפשר לחדש את התורה מהטבע של האדם. התורה - לא מקבלים את התורה בירושה! צריך לקנות אותה. אבל - יש עוד כלל של התרגלות בתורה. למשל - אנחנו מתפללים בזה: "ותרגילנו במצוותיך", "כי תורתך שיחה לי" - התרגלות בתורה. והתוצאה של ההתרגלות שהיא אומץ, שהיא עבודה, כדי לקנות אותה. אז - הופכת התורה כאילו טבעית. אבל טבעית למי?! למי שקנה אותה! ואף על פי שקנה אותה, ושזה - איך אומרים... ושזה... בלתי-חוזר, כן? זה קניין-עולם - אפילו אם שוכחים דברי תורה, [אז] את הרשימו של התורה, את העומק של התורה, לא שוכחים את זה!

אז... (רק דקה) מכל מקום המושג "טבעי" בעניין הזה יש לו משמעויות שונות לגמרי. נחזור על זה: יש כמה מדרשים שאומרים למשל שאדם הראשון או אברהם אבינו כאילו התורה הייתה טבעית לו. מליבם. אבל - צריך להבין שקיבלו את זה במתנה! זה טבע שני. זה לא הטבע הראשון. במושגים של הקבלה אומרים, זה השוואה: הגוף והנפש - זה כמו הכלי והאור. אבל יש "כלי ראשון" ו"כלי שני". והכלי ראשון נשבר, וצריך לתקן. אז - מדובר בכלי השני. אז הכלי השני - הוא לא הכלי הטבעי של הכלי הראשון. אדם הראשון נברא כ-אדם, קיבל במתנה את המימד של התורה, וזה היה שייך לו. קיבל את זה, כן? אברהם אבינו גם כן. אבל - לא כל אחד יכול להיות‎ באותה מדרגה. לא הסברתי יפה את המשפט האחרון, אבל את מבינים את ה... את הכוונה. מי שלא מקבל דברי תורה אי אפשר לו לחדש אותם כמות שהם. זה משהו דומה. כאילו. אבל זה - תורה שבודה מליבו, ולא ה-"תורת ה' תמימה".

ויש אצל... קאנט, קאנט נדמה לי. איך אומרים בעברית? קאנט. כן. הסבר כזה ש... יש לו ספר שהנושא שלו זה: הדת בגבולות, במימדים, של השכל הטהור. וזה - לפי דעתי – אשליה: השכל שלא קיבל מידע - הוא לא יכול לחדש מעצמו דווקא אותה תורה שלא נתגלתה [לו] דרך הנבואה. אחר כך, כשכבר קיבלו את המידע הזה, אז עושים כאילו זה יוצא מליבם. זה יוצא משכלם. אבל כבר, כבר קיבלו את המידע הזה! דרך הנבואה. הבנתם את ההבדל.

פה יש נקודה חשובה בפני עצמה. כל הפילוסופיה של "הכאילו". וצריך להיזהר. צריך לדייק. כשאנחנו אומרים: "הכל הולך כאילו זה ככה". אבל זה לא ככה! חכם גדול - הוא כל כך קיבל, ואכל, ולמד (זה המושג של "לאכול את החכמה" כן?) אז כאילו זה טבעי לו. אבל זה הכלים השניים. זה לא הכלי הראשון. זה כאילו. הבנתם את ה...

זה המושג של המהר"ל: 'התורה אינה טבעית לאדם'. אם זה נשכח - זה נשכח. אז מה שמוצאים אחר כך, מה שמחזירים אחר כך, אחרי השכחה, זה לא אותו דבר. אלא אם כן זה בא מהזיכרון. אם נשכח מהזיכרון... אבל [במקרה ש] נשכח מהזיכרון שהוא במודעות, אבל זה נשאר בעומק של הזיכרון. אבל זה לא השכל. זה הזיכרון! הבנתם את ההסבר?

קהל [בתיה לנצט]: אם אפשר עוד לדייק, [...] הוא מכשיר, מפשיט אותו.

מניטו: יתכן מאד שבאותו נושא זה אותו דבר.

קהל [בתיה לנצט]: כי, כי מה הוא 'שכלי'? זה לא...?

מניטו: בשכלי יש גם כן כלי. כן 'שייק כלים', כן? השכל עצמו הוא כלי.

מבחינה טבעית... לא. אני רוצה להסביר את זה ככה. אם היינו בריות של שכל טהור...כולו "שכלי", כמו שאומר, אז יכול – מאותו "שכל הפשוט" כמו שאומר המהר"ל - לחדש את התורה מעצמו. אבל דווקא האדם - אפילו הגדול, הענק שבגדולים! הוא לא כולו "שכלי". ולכן, התורה שהיא כולה "שכלית" אינה טבעית לאדם שהוא איננו כולו" שכלי!" במושגים של המהר"ל, כי יש מקום לטעות, עם מושגים דומים ב... תלמיד חכם אחר. ישראל, רצית...?

קהל: כמה נקודות. נקודה ראשונה: הרב, הרב קוק, גם ב"אורות", גם ב"אורות הקודש", [גם] ב"אדר היקר", הוא אומר: שהתורה היא טבעית במה...

מניטו: נכון. טוב. אז אותה... עד... עד הנקודה הזו. ו... זה יפה. מכיוון ש... הרבה ויכוחים היו לי, עם תלמידי הרב בזה, כן? לכן, אני רציתי להקדים. ואתם יודעים - שכל התורה שלי, אם יש קצת, זה בא מהרב, כן? אבל ש... ואני למדתי איתו אישית, כן? אני מתכוון הרב צבי-יהודה ז"ל ואתה מתכוון לכתבים של הרב, אבל זה אותה תורה.

ודיברנו הרבה על זה - זה משמעות של המילה. ולכן הקדמתי לומר: יש משמעויות - מלכתחילה ובדיעבד. מלכתחילה - במה שהאדם הוא אדם... ואפילו האדם הסגולי הזה, עם סגולה, שנקרא "ישראל", כן? אדם הראשון לפני החטא, עד אברהם אבינו וכן הלאה. יש מדרש שאומר: שאברהם אבינו היו לו רבנים. שהיו [מטיפים] לו תורה. וזה שתי הכליות שלו, כן? הרבנים שלו. אין יותר טבע מזה! כן? אבל - צריך להבין, שזה לא במשמעות של "טבעי" כמו "הטבע", למשל במושג "חוקות הטבע".

מי ש... רוצה, יש לו... הדעה שלו זה ‎לחדש את התורה, למצוא את התורה מחוקות הטבע, מגיע לפילוסופיה הכי חכמה, אבל לא לתורה. כי - מחוקות הטבע, (ואני מדבר פה כפילוסוף, כן?) מחוקות הטבע - מה שיוצא מבחינת המוסר, מבחינת קדושה, מבחינת כל המושגים האלו - זה משהו אחר לגמרי! וההיסטוריה של הפילוסופיה מוכיחה! רק פילוסוף אחד ש... שמצד אחר - קיבל דברי תורה, וקיבל!!! זה לא בא מהשכל שלו מלכתחילה!! קיבל את זה, אז - סופסוף התרגל לזה, הוא, איך אומרים? 'קלט', כן? כל כך, שזה כאילו זה הטבע האנושי שלו. אבל זה כאילו. הבנתם את העניין.

לכן, כשאנחנו אומרים - והכוונה לדברי הרב - שהתורה היא "הטבע האמיתי של ישראל", צריך להוסיף "אמיתי". ולא במשמעות של הטבע של חוקות הטבע, הטבע של הפילוסופים. זהו. זה מה שרציתי להגיד.

קהל: והשאלה השנייה, [...] ב"מורה" שלו, אם נמשיך את הרמב"ם פה, אז הוא אומר שמה מספר דברים על הגאווה. אח"כ הוא אומר דבר מאד מעניין: "כל מי שלא מוסיף"[לא יציץ בתוך]

מניטו: נכון.

קהל: איך זה מסתדר עם מה שאמרת?

מניטו: נכון. אולי אני אביא עוד מקור דומה. אני זוכר כשהייתי לומד אצל אבא שלי ז"ל, בתלמוד תורה, היינו לומדים ככה: מה זה" עם הארץ"? והוא נתן לנו הרבה הגדרות. והגדרה אחת מעניינת: "מי שיודע כל הש"ס - ולא יותר" - זה עם הארץ. מי שאינו מוסיף, אז - הוא מאבד את הכל, כן? זאת אומרת - מי שאינו מסוגל לחדש משהו. זה ברור. אבל לחדש משהו, זה לחדש על משהו!

קהל: [...] אם היית אומר...

מניטו: לפי דעתי, לפי דעתי, המשמעות של "מוסיף" זה העניין של החידוש. ‎צריך לחשוב על זה ולראות מה אומרים המפרשים על זה. כי כל פעם... שוב! העניין החמור בזה! זה ההבדל בין הפרושים והצדוקים, כן? כי הצדוקים מראים את עצמם כאילו - עם ישראל בגאונות שלו, הטבעית - כתב את התורה. וכשאומרים "תורה מן השמיים" [אמנם] אומרים את זה, עם הפה שלהם! [אבל] לא עם הדעה שלהם. מכיוון שהם שוללים את העניין של תורה שבעל פה! אז - זה הסימן שלא מאמינים בתורה שבכתב, במושגים של 'תורה מן השמיים'! אלא, זה "חכמה נפלאה, הכי גדולה, הכי אמיתית, ואנחנו עם ישראל עדים לזה שהגניוס של עם ישראל" וזה איך אומרים? גאווה גזענית, כן? - "הגניוס של עם ישראל". יש גניוס של עם ישראל! אבל זה גניוס שמחדש משהו בתורה שניתנה! שקיבלו אותה! אנחנו היהודים, קיבלנו את התורה, מהעם העברי‎. העם העברי מסר לנו את זה! ואנחנו יכולים דרך כוח השכל היהודי - שזה לא כלום - לחדש. וחידשנו, וחידשנו, וחידשנו. אבל מה זה "חידוש"?! חידוש על משהו! אבל ה"משהו הזה"- מי המציא את זה?! קיבלו! הבנתם?

מה ההבדל בין התקופות האלו: העם העברי והעם היהודי? כמו שאנחנו לומדים הרבה פעמים, העם העברי היה לו המימד של הנבואה! התגלות מן השמיים. זה נפסק פעם! לא לגמרי, יש רוח הקודש, וכן הלאה, אבל - מסרו לנו: "ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". ‎ואנשי כנסת הגדולה מסרו ליהודים. זה התקופה של התחלת היהדות, כן? אחרי ה"עבריות", אם אפשר לומר את זה ככה.

ולכן צריך ל... ‎להיזהר מאד, להיזהר מאד בזה. לפי ההגדרה הזו. שחוץ מזה, חוץ מהנקודה המיוחדת הזו - שיש הרבה פילוסופים שחיפשו האמת דרך חוקות הטבע. חוקות הטבע - אפשר ללמוד אותם מבחינת "מדע", והלימוד של חוקות הטבע מביא לאמת של המדע! המדע השייך לחומר של העולם, ל"כלי" של העולם. אבל - הם חיפשו את האמת של האדם, של הנפש - באותה שיטה ומאותה שיטה של הלימוד שלהם במדע. זאת אומרת: להבין דבר מתוך דבר - מהאמת של הטבע להבין האמת של הרוחניות. של "מדעי הרוח" כמו שלומדים. אז - לא מגיעים לתורה. לא מגיעים לתורה! מגיעים לפילוסופיות ידועות שאפשר ללמוד אותן - יש קאנט, יש... הרבה מהם - אבל זה לא אפילו דומה, לא דומה, למה שאנחנו אומרים - "תורה". אלא אם כן יש - אפילו לא יהודים, אפילו גויים - שלמדו את התנ"ך, קיבלו מה שקיבלו, ואחר כך מדברים על אותם נושאים כאילו זה יצא מליבם. זה - צריך להיזהר. זה מובן? כן.

קהל: היוונית - במילה שכל... התורה היא... טהורה

מניטו: כן.

קהל: הפילוסופים היו [...] שלהם, זה השכל. הם אומרים: אנחנו חצי... הפילוסופיה היא... עכשיו - התורה היא מידות. היא מקנה מידות. הפילוסופים, החבר'ה הפילוסופים, מנותק מאותו...

מניטו: זאת אומרת - זה לא מוכרח שזה יביא ל...

קהל: לא מחייב

מניטו: לא מחייב. כן. "חכמה בגויים - תאמין תורה בגויים - אל תאמין"

קהל: אבל כשאומרים: התורה היא "שכלית" מדברים על שכל אחר מאשר השכל של הפילוסופים. ופה – המילה "שכל" היא מצמצמת את ה...

מניטו: טוב. אז - אפשר... צריך לחזור קצת אחורנית, ולדייק במושגים. יש קודם כל משמעות של השכל מבחינת "כלי", כמו שאמרת. אז - בצרפתית אומרים... איך אומרים את זה בעברית? Ratio בלטינית.

קהל: היגיון

מניטו: לא. לא. ההיגיון נו... אולי היגיון. חכמת ההיגיון. אבל זה לוגיקה, ולא... אני רוצה להסביר את דעתי. כן? לאט לאט.

זאת אומרת, ה... הקריטריונים, קנה מידה, שצריך להשתמש בהם כדי שכל מחשבה, כל דעה, אפילו כל הנחה - יהיה להם סיכוי להיות אמיתית. לפי החוקיות של ההיגיון, לפי החוקים של השכל. אבל - מהשכל עצמו לא יוצא שום דבר חכמה. כי כל העיקר של השכל זה היחס בין דבר חכמה זה ודבר חכמה זה. אם היחס הוא אמיתי-הגיוני, אפשרי, לגיטימי. אבל התוכן של המושגים, התוכן של הידיעות - זה לא בא מהשכל. השכל זה הכלי שמארגן אותם כדי להגיע לאפשרות של חכמה אמיתית, ולא בלבול-מוח. הבנתם את הנקודה.

כשהמהר"ל אומר "שהתורה היא שכלית לגמרי" - היא אומרת שהאמת של הדברי תורה לא שייכת מלכתחילה לשום דוגמא חומרית קונקרטית מציאותית זו או אחרת. זה הכוח של התורה שבע"פ, להתאים את "השכל הפשוט" של התורה בתור תורה למציאות שלנו. למשל כשהתורה אומרת:"צדק צדק תרדוף" -המושג האמיתי של "צדק" הוא מופשט לגמרי, "שכלי לגמרי". אין לנו בידינו, בידיעה שלנו - אלא דוגמא זו של צדק, או דוגמא אחרת של צדק, הקשורה למציאות זו או אחר,. שזה כבר – במושג - זה מכניס תמונה! תמונה, עם מ"ם. תמונה. זאת אומרת במשמעות של "ותמונה לא ראיתם". זה כבר תמונה. זה כבר לא שכלי-טהור. זאת אומרת - האמת הזו היא מוחלטת: שייכת - לאינסוף דוגמאות, דגמים, של מציאות זו או אחרת. זה הכוונה של המהר"ל כשהוא אומר: "שכלי טהור".

קהל:...שכל... במושג של הרמב"ם...

מניטו: יתכן. צריך לבדוק. יתכן שכבר, אז... לא - יש עוד מדרגות אצל הרמב"ם. שהשכל הנבדל זה כבר תחתון. זה רק מדרגה תחתונה. אבל - אפשר להכליל. הוא אומר:" השכלים המובדלים" אבל - אין, אין חפ... איך אומרים?

קהל:...

מניטו: זה לא חופף... רק דקה. זה לא חופף לגמרי את המושגים של המהר"ל. מה?

קהל: הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה, הוא כותב כך: "והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו"

מניטו: אה... רק... כן כן. אני שומע.

קהל: "שעה שיתבונן בחוקות הטבע אז הוא מגיע לידי יראה. ואחר כך הוא מגיע לאהבה ומגיע ליראה".

מניטו: כן...

קהל: דרך חוקות הטבע!

מניטו: זה מדובר במידות של יראה ואהבה. ולא מדובר במה שאנחנו אומרים - "תורה". זה - מדובר במידות של יראת האל. ולהגיע מתוך זה - לתורה! כל ה... כל הנושא הזה... יש... למשל - תראו זה במחלוקת שיש בין מפרשי רש"י, ו"המזרחי" מביא את דעת הרמב"ם, על הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך" ומתוך זה... אתה רואה את הקשר, כן?

אבל אני רק רוצה להוסיף משפט: הרמב"ם יכול לומר את זה, מכיוון שזה הרמב"ם שאומר את זה. שהשכל של הרמב"ם יכול לראות דרך העולם, חוקות הטבע, את ההגדרה האמיתית של האהבה והיראה השייכת לתורה, מכיוון שבתוך-תוכי השכל של הרמב"ם יש נבואה! יש כבר התורה! הוא קיבל כבר את אותה אינפורמציה במה מדובר. ולכן הוא אומר - רק דקה - יש דרכים: או דרך לימוד התורה - וצריך להגדיר: מה, דרך לימוד התורה. דרך הגילוי של חכמה אמיתית שאנחנו לומדים בתורה, אז אנחנו מבינים - אם כבר היה גילוי כזה של חכמה, יש מי שגילה את החכמה הזה, וכדאי לאהוב וליראה אותו. זה - במימד אחד, יש המימד השני שלא הרמב"ם אמר את זה.

אבל אפשר דרך הכוזרי והמהר"ל להוסיף את זה: הסיפורים שמסבירים את החכמה שיש בהיסטוריה! לא רק בתפקוד ה... לא רק ב... החכמה של המצוות. זה אני מוסיף. ויש - דרך אחרת. דרך אחרת שהיא ההסתכלות דרך העולם עצמו אבל - זה לא מדע! כי יש הרבה הרבה הרבה אנשי מדע שלא הגיעו - לא לאהבה, ולא ליראה. זה נאמר - המטאפיזיקה של המדע. מה שאחורי המדע. זה - איזה זיקה של השכל האנושי מבחינת פילוסוף לגלות מאחורי הטבע את גדלות של הבורא. אם הסברתי מספיק...

אבל - שוב אני מוסיף: תלוי מי מסתכל בעולם. אם מי שמסתכל בעולם יש לו כבר בפנימיות שלו את הדעה - מי הוא הבורא עולם - זה בסדר גמור. אז - הוא יכול לגלות יותר ויותר את הגדלות של הבורא עולם דרך עולמו. זה ברור. אבל מי שאין לו כבר את הזיקה הזו (ושזה עניין של זיכרון ללא שום שכל - אני מוסיף) אז הוא מגיע לפילוסופיה אחרת! ההסתכלות של אותו עולם לפי שפינוזה - לפנתאיזם. לפי הרמב"ם - לריבונו של עולם. מאיפה בא ההבדל? מהשכל שלהם?! השכל של שפינוזה - זה שכל! השכל של הרמב"ם - זה שכל! אז יש עוד מימד אחר. ולאו דווקא - השכל. זה מובן?

למשל כשקאנט... אני חוזר על קאנט. כשקאנט אומר מי ש... אני לא יודע... כבר שגיתי על זה... איך אומרים?DE FUNCTIONEL

קהל: להפעיל

מניטו: להפעיל, בעי"ן כן? כן - להפעיל את השכל הטהור שלו אז מגיע למוסר האמיתי. אז - הביקורת של זה היא פשוטה מאד: תלוי מי מפעיל את השכל שלו, כדי להגיע למוסר. מי שיש כבר בו את המידות האלו, מוציא אותן דרך השכל ומוציא את היסוד השכלי של אותן המידות. מי שהוא כבר מוסרי - אז הוא יכול להסביר באופן שכלי והגיוני מה זה המוסר שלו. אותו שכל הגרמני - אם מדובר באיש שאין לו את המידות המוסריות האלו, מגיע - לא למוסר של קאנט, אלא למוסר של היטלר! אתם מבינים את העניין. תלוי מי עושה את זה! יש דברים בגו. זה מה שרציתי להסביר. כן?

אבל - עוד משפט. על מה שאמרת - דרך הרמב"ם ליראה ולאהבה, זה ברור. אבל לא לדעת "מי שאמר והיה העולם", לפי לשון המדרש. כן?

קהל:...

מניטו: לא שמעתי

קהל:...

מניטו: זה קשור לאמונה. אבל אני מתכוון למה ש... למה שאומרים - או החסידים, המקובלים, סתם יהדות פשוטה: "המידות" זה בא מהנשמה.

קהל: ...

מניטו: מה? אמרתי - זה בא מהנשמה, כן?

קהל: זה לא נקנה?

מניטו: מה?

קהל: זה לא נקנה?

מניטו: אפשר לקנות את זה. אז - זה לא טבעי. צריך לקנות... אפשר ללמוד! אפשר ללמוד. זה סוד הגיור. אפשר ללמוד את זה. אז זה מגלה בנשמה של הגר, בנפש הגר, את הנקודה המרכזית העמוקה מאד שמתגלית. אפשר לחנך את זה. אבל - לפי דעתי זה לא בא מתפקוד השכל. זה בא מהנשמה דרך תפקוד השכל. לכן אמרתי: תלוי מי מפעיל את זה.

קהל: יש לי שאלה

מניטו: כן?

קהל: אפשר להבין מתוך דבריך, הקב"ה כביכול ברא מי ש... זאת אומרת, בצורה כזאת, באופן טבעי הוא פועל, אז הוא פועל המון פעמים לפי חוקות הטבע. סתם [...] רצוי, בהיבט הלא מוסרי, [...]

מניטו: זה - זה יכול להיות, רק דקה. זה יכול להיות תרבות מתוחכמת...

קהל: כן. זהו

מניטו: זה יכול להיות דרך ארץ מתוחכ... אבל זה לא התורה.

קהל: זאת אומרת - התורה...

מניטו: זה נקרא "ערלות", ערל. צריך למול את הערלות הטבעית הזו.

קהל: התגלות - אלוקים ברא לאדם ההתגלות, לא באה מהצורה שלו, כי הרי - מי שבעצמו לא מכיר את עצמו, אז אם הוא לא מכיר את עצמו הוא לא יכול להיות [...]

מניטו: לא. אפשר להקיש את עצמו כבריאה טבעית! אבל - לגלות את מחשבת הבורא בשביל האדם הזה, שהוא מגלה לו תורה מן השמיים, אז - זה צריך חינוך.

ויתכן מאד שהגן עדן הזה היה בית המדרש הראשון! מכיוון שכתוב: "וישם אותו בגן לעבדה ולשמרה". המדרש מציין: היה צריך לכתוב: "לעבדו ולשמרו" - הגן. אגב - שהגן יכול להיות או זכר, או נקבה. אבל - פה יש מקום לדרש: "לעבדה ולשמרה" - לעבוד ולשמור את התורה. לכן קיבל את התורה בגן עדן: "לעבוד"- במצוות עשה, "לשמור"- במצוות לא תעשה. טוב. מה שצריך להבין [זה] מה זה מושג של "תורה מן השמיים" פשוטו כמשמעו. אנחנו לא "שמיימיים". יש לנו זיקה ל"שמיימיות", אבל התורה שבאה לנו - באה מן השמיים!

כאילו אנחנו באיזה מעבדה, איזה מין מעבדה, שנקראת: "שמים וארץ", ואנחנו בארץ. מעבדה כמין... כאילו, כן? קוף, שהבורא עולם רצה לחנך אותו להיות אדם, כן? זה דוגמא. אז - זה אדם, שבורא עולם רצה לחנך אותו במעבדה - שהיא העולם, להיות: מלאך. אני אומר - "כאילו", אני משוכנע שזהו זה, אבל בכאילו... אנחנו במעבדה! ו-מהו המבחן? הוא רוצה לדעת אם אנחנו מסוגלים לאהוב. פשוטו כמשמעו. זה הסיסמא: "ואהבת, ואהבת, ואהבת...". אז - יש רק שתי דרכים. או דרך תפקוד העולם - וזה דרך ייסורין, או דרך תורה ומצוות. כשמגיעים ל... ל... איך אומרים?

קהל: מבחן

מניטו: למבחן. אז המבחן הוא ככה: "למדת לאהוב? נו - תעלה. לא למדת? תחזור". זה העניין...

קהל:...

מניטו: גם היהודים שאינם שומרי מצוות. יש להם איזה סגולה תורשה, נטייה, לדרך ארץ הזה. זה אולי קצת יותר... אני לא יודע...

קהל: קל

מניטו: קל אבל מכל מקום, לפי הקבלה, זה ברור מאד. יש רק שתי דרכים: או דרך ייסורין של תפקוד העולם, או דרך תורה ומצוות. אבל היעד זה אותו יעד: "ואהבת". זהו. זה כתוב בתורה. זה הפשט של התורה. זה מובן? אבל - זה קל להבין, אבל זה לא קל לעשות... טוב, אני מקווה שעברנו קצת את המבחן הזה...

קהל: ...גם כן [...] כמו אבותינו, אז נהיה...

מניטו: לא הבנתי את המילה האחרונה? אז נהיה...

קהל: אני אמרתי, דבר ראשון ש... תורה, יהודי, של ישראל, אם אנחנו נהיה בעזרת ה' כמו אבותינו, כשהתורה היה מ-פעם...

מניטו: יפה. זה נכון. זה נכון. אבל אני רוצה...

קהל: [...]

מניטו: יפה. אבל אני רוצה להוסיף: אפילו אבותינו, אפילו הגדולים האלו, אינם "שכליים" לגמרי. ולכן גם לגדולים האלו, התורה... היא לא לגמרי טבעית במובן הבסיסי של המילה. זה מובן? כי מה שמוטל על האדם, זה לתרגם בלשון המציאות של העולם שלנו את דברי התורה השכלית ה"שמיימית" ההיא. ולכן - כל עיקר של עיקר התורה זה ה... ברית התורה זה סגולת התורה שבע"פ. כי אפילו הגדולים האלו, הם שלמים מבחינת ידיעה שכלית של התורה השכלית. אבל המקום של - עד כמה... זה כשצריך לתת הלכה למעשה. לתרגם את זה באמת של המציאות החומרית. שאני קורא לו - זה לא אמת, אלא מציאות. כי" אמת"- אנחנו רגילים [לפירוש]: זה רק האמת המופשטת לגמרי. יש - העולם של האמת. מאותו עולם של האמת באה לנו - "תורה מן השמיים", ואנחנו צריכים "לחנך" את העולם החומרי שלנו לפי הדגם של אותה תורה "מלאכית" של המלאכים, של ה... וצריך להתרגל לזה, ולא ל... להכניס בזה מיסטיקה. הבנתם מה שאני אמרתי עכשיו? ולא להכניס בזה מיסטיקה.

קהל: אם זה היה טבעי לגמרי, היה מקום לבחירה פה.

מניטו: גם כן!

קהל: ואז שהיא אבסולוטית,

מניטו: גם כן

קהל: אז למעשה לא היה...

מניטו: גם כן. אבל אני חושב, ויש הרבה מאמרים לזה: גם מי ששייך רק לעולם המופשט, השכלי, יש מקום לבחירה.

קהל: למה? למלאכים יש גם בחירה?

מניטו: לא לא. גם...

קהל: יש להם בחירה?

מניטו: לא לא. כן. ברור. אנחנו רגילים לומר: שלמלאכים אין בחירה. אבל - כשהם מתפקדים כמלאכים. אבל, בעולמות שבאמצע, כשנוטים קצת לעולם שלנו, זה כבר... קונים קצת אפשרות של בחירה.

קהל: אבל אז זה פחות... להיות פה.

מניטו: בשבילם, כן. כי זה לא טבעי למלאך להיות בעולם התחתון. כן... וזה לא בדיחה... כן? רק - עד שיתגלה בימות המשיח, שהאמת האמיתית - היא לא האמת המופשטת. אלא האמת של המציאות התחתונה. אבל זה... זה תורת המשיח.

קהל: אבל אמרנו שהגמול, הוא ה-בעל פה

מניטו: לאט לאט, אני לא שומע

קהל: השילוב של הדוגמא תורה שבע"פ, [...] את התורה הטבעית, חומרית [...]

מניטו: נכון ודרך השכל של הגדולים האלו, אפשר לדעת את המציאות שלהם אבל זה לא שייך לנו!

אני אולי, רוצה לספר - אם אני הבנתי אותך, אני חושב - סיפור חסידי על זה. פעם - המלך רצה לבקר אחד מהאיכרים שלו. אז - הוא שלח לו הזמנה: "ביום זה וזה, ערב שבת, אני בא אצלך. בבקשה ממך: אני רגיל נרות. אז תדליק בשבילי נרות". זה היה ערב שבת. והמלך ירד, בא, כדי לבקר את העבד שלו. "עובד שלו"? איך אומרים? את הידיד שלו. אז - לפני המלך באו מלאכים, עם מנורות, נרות ו... הכל בהוד והדר. אז, לאט לאט מגיעים אצל הבן אדם הפשוט הזה... והוא הכין... הבן אדם הזה הכין את הדירה שלו. זה היה ערב שבת, נרות כפי יכולתו, אבל נרות. קטנות, אבל נרות. וכן הלאה. והוא חיכה לביאת המלך בפחד ורעדה, בדחילו ורחימו. כשראה את כל ה... זהו, הפמליה. עם כל ה... האורות האלו, עם כל ה... היופי הזה, הוא התבייש וכיבה את הנרות שלו, שם את זה בצד, ושם את המנורות של המלאכים על השולחן. בא המלך וכעס! אז אמר לו: "התורה שלי - זה שלי. רציתי התורה שלך, הנרות שלך". מבינים את הסיפור? הבנתם את ה... אני לא צריך אתכם בשביל זה! מה שאני צריך זה - את התרגום הזה, הלכה למעשה, איך אתם פוסקים. זה מה שאני צריך לדעת למעלה. הבנתם את העניין?

ולכן כתוב: "כי על פי הדברים כרתי ברית אתכם". "על פי הדברים"- זה התורה שבע"פ. זה מה... זה... זה הנושא של המהר"ל פה. מה פתאום אומרים: שהגדולים השכליים האלו - שכוח השכל שלהם שהם יודעים את האמת המופשטת השכלית של התורה - יש אפשרות של אזהרה "הוו מתונים בדין"?! מכיוון - כשבאים לתרגם את ההלכה למעשה, פה - יש מקום עמום! יש מקום של הפגם, של... הבנתם את ה... גם אותם צריך להזהיר. זה מה שרצה...

טוב, עשינו טיול ארוך, מעבר לדרש הזה. אז זה העניין של "מופלג".

המשל של הרב החסיד: האם אנו חיים בעולם של אשליות

מקור: נתיב התורה למהר"ל

אולי אני שוב חוזר ל... למה שלמדנו על הפסוק מתהלים: אתם זוכרים בשיעור הקודם? זה כדאי, מכיוון ש[הוא] עוד שייך לנושא התשובה. אתם זוכרים את הפסוק? לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה. מה שלמדנו מאחורי הפשט הרגיל של הפסוק, לִמְנוֹת יָמֵינוּ - כֵּן הוֹדַע. תודע לנו, תן לנו את הדעת שנבין מה זה - יָמֵינוּ-אנו של עולם הזה. הם מבחינת" כֵּן". מה זאת אומרת "בבחינת כֵּן"? מה שנאמר במעשה-בראשית: וַיְהִי כֵן. "הכֵן" של העולם האמיתי. חוץ מהאור ביום הראשון שנאמר:" יְהִי־אֽוֹר" -"וַֽיְהִי־אֽוֹר" ממש, ואף-על-פי שהאור שנברא בעולם הזה הוא צמצום של האור האמיתי שגנוז לעולם הבא, זה ידוע לפי המדרשים שאתם יודעים, כן, מכל מקום - האור של עולם הזה, אפילו האור בצמצומו - הוא אור! חוץ מהאור בכל המקרא של מעשה בראשית, כתוב: וַֽיְהִי־כֵֽן. למשל - הקב"ה לא כתב בתורה: "יהי עץ" - "ויהי עץ". מה כתוב? "יהי עץ"- "וַֽיְהִי־כֵֽן". משהו דומה למטרה, לתכלית שנקרא: "עץ", משהו דומה שנקרא: ה"כֵֽן" של העניין, ה"כֵֽן"של הדבר. זה מובן? משהו דומה, שנקרא: כֵֽן.

אז אני חוזר על הפסוק של תהלים: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע. יש דגש - מכיוון שזה בג"ד כפ"ת בהתחלת המילה, אבל זה בבחינת "כֵֽן"- "ויהי כֵֽן". ואז - אם נבין את זה! שימינו בעולם הזה זה רק בבחינת "כֵֽן", (לא "חן" עם חי"ת, - יש גם כן חי"ת - ח"ן - עם חטא... זה צד הנוקבא אולי - חי"ת), אבל מכל מקום, אם נבין את זה, שעולם הזה - זה צמצום בבחינת כֵּן של העולם האמיתי, אז - נָבִא לְבַב חָכְמָה, ונחזור בתשובה.

הבנתם את זה? לא. אולי אני אספר לכם איזה הסבר חסידי על אותו עניין. ומכיוון ששמעתי את זה ביידיש, ואני לא מבין יידיש, אז אני אתרגם את זה קצת.

יש שאלה: הצד הנורא של החיים בעולם הזה, שהוא העולם של טוב ורע. טוב, אם הטוב - הוא טוב באמת, אז הרע - הוא רע באמת. ומהו הפחד? מי שחס ושלום חוטא. אז הוא חוטא נגד איזה ערך אמיתי? והופך אותו מטוב לרע? אז זה נורא ואיום! אם הדברים של עולם הזה הם מוחלטים, ערכים מוחלטים, אז החטא זה משהו נורא. מכיוון ש... יש בכוחו של האדם, מכיוון שהוא בעל-בחירה, להפוך את הטוב לרע. ולכן יש הרבה הרבה נפשות, שחושבים ככה: הם לא מסכימים שהטוב הוא טוב אמיתי, מכיוון שהם מפחדים להסכים שהרע הוא הרע האמיתי. אז כדי לא להגיע לתפיסה שכזו, שהיא נוראית: "הרע הוא מוחלט, אמיתי? זה נורא ואיום" אז הם שוללים את זה, זה רק "עלמא דשיקרא" כפי שמוגדר בכתובים, "עלמא דשיקרא, זה רק אשליות, אין רע אמיתי". ולמה מגיעים לומר: "אין רע אמיתי"? מכיוון שמפחדים מהרע האמיתי. ואם כן - "אין אמיתיות בעולם שלנו". ולכן "אין גם טוב אמיתי". זה רק אשליות. זה הקושי הראשון.

אבל הקושי השני זה: יש לנו תורה שמבקשת ממנו איזה יחס רציני לעולם! המצוות - הן מצוות מעשיות! הבורא - הוא הבורא האמיתי! ולכן - העולם הוא עולם אמיתי! ואני מתכוון לעולם הזה! אז יש סתירה: מצד אחד - לעניין טוב ורע יש פחד של האמיתיות של הדברים, מצד שני - בלי האמיתיות של הדברים, אנחנו אבודים! זה לא עולם! זה גיהנום של אשליות!

פה יש איזה מבוי סתום, סתירה, קושי, שלא כל ה... לא כל החכמות מצליחות לצאת מזה. הבנתם את השאלה? או אני אגדיר אותה עכשיו?

ולכן - אני זוכר מה ששמעתי מרב חסיד אחד. הוא אמר, הוא הסביר את זה ככה: "לאמיתו של דבר - זה עולם של אשליות. ואל לפחד". מי שעשה חטא - אז לא נגע בדברים אמיתיים מוחלטים. נגע באיזה אשלייה של: "ויהי כן". מבינים? מבינים למה אני מתכוון? כן? וגם - וזה תהיה גאווה לומר: ש'המידות שלנו הן מידות מוחלט... באופן מוחלט. כי לגמרי - הטוב שלי הוא טוב'. זה... זה גאווה. זה משהו דומה! בבחינת אשליה - זה ה'כֵֽן' של הטוב וה'כֵֽן' של הרע.

אבל... והוא הסביר את זה, אני מחפש את המושגים בעברית מודרנית. יש לנו מה שנקרא "כסף", מטבעות. אבל זה לא כסף וזהב, זה מטבעות של ברזל. ולכן - אנחנו חיים בעולם של איזה מין תחליף של האמת, כמו שהמטבעות שלנו זה רק תחליף של הערכים האמיתיים. ולכן, מי שאבד איזה מטבע - מה אבד? קצת ברזל. מי שאסף מטבעות - מה אסף? ברזל. שום דבר. כלום. אשליות. לא אוכלים את המטבעות. לא חיים מהמטבעות. זה מובן? כן? הכסף שלנו אינו כסף. הזהב שלנו אינו זהב. באיזה מין אוצר, יש אולי עולם אחד שנקרא: "עולם של האוצרות". יש הזהב, יש הכסף, המרגליות, הערכים האמיתיים. ואנחנו חיים בעולם של "ויהי כֵֽן" כפי שאמרתי, שהוא רק תחליף של העולם האמיתי!

ולכן, המעשים שלנו מצד אחד - הם חשובים! כפי שאנחנו נראה מיד. מצד שני - אין שום חשיבות! מה? מי שעשה רע - מה עשה? רע של אשליה. מי שעשה טוב - מה עשה? טוב של אשליה. אבל מה? יבוא היום, ואנחנו מגיעים לאשנב, של האוצר הזה, ומחליפים את המטבעות שיש בכיס עם הערכים האמיתיים. אז - מי שאסף מטבעות, יש לו מה להחליף! מי שלא אסף מטבעות? מגיע לאשנב - אוי ואבוי, אין לו מה להחליף. הבנתם? אז, (רק דקה) מצד אחד – זה "כֵן" בבחינת "ויהי כֵֽן". מצד שני - ה"כֵּן" הזה הוא ה"כֵּן" של העולם האמיתי! טוב.

המשמעות הרוחנית של התפתחות הטכנולוגיה

מקור: מהפכת הזהות העברית

מה זה אומר לנו או הסוגיה הראשונה של מסכת קידושין, או של בבא קמא, ו... מה זה אומר לנו? לנו - אנחנו דהיינו - אנחנו יהודים אחרי אלפיים שנה של יהדות, מקיימים תורה ומצוות, שולחן ערוך אמיתי. המוסר הרגיל, אבל - בתוך הלימוד מה זה אומר לנו? זה נאמר בסיני, מה זה אומר לנו עכשיו? תפסתם את ה?... זה פשוט מאד.

קהל: אני מאד אוהב את הרעיון של ללמוד בראשית....אבל... כי זה... מתאים לי לברוח מהפרטים

קהל: במבנה שהרב תיאר פה, יש נושאים שמעניין אותי לשמוע את דעת הרב. נושא אחד: מה המשמעות ההיסטורית של כל התפתחות המדעים והטכנולוגיה בתוך המכלול של הבית השלישי? בשביל מה כל הזרם הזה? למה הקב"ה...

מניטו: אם אני זוכר, שאלת כבר אותה שאלה לפני כן.

קהל: שאלתי את זה פעם קודמת. זה...

מניטו: תשמע...

קהל: בשביל מה צריך את זה?

מניטו: לא. אני לא רואה מיד את הקשר עם הבית השלישי. אתה מתכוון בית המקדש, או מה?

קהל: לשיבת ציון, גאולת ישראל, הבית השלישי במובן הרחב של המילה.

מניטו: לא, תשמע. זה התחלה של תיקון העולם בבחינת גן עדן. דהיינו: יש יכולת טכנולוגית בבריאה לתקן את העולם, כדי שהחיים של האדם יהיו חיים של אושר,‎ בבחינת גן עדן. זה - זה מתקרב. זה מתקרב, אבל - מה חסר? דווקא המוסר הערך המוסרי, לתקן עולם במלכות שד"י. אבל הציביליזציה בדרך כלל התקרבה לאותו עידן של יכולת לתקן את העולם, לתרבת את העולם הטבעי. ולכן - זה במחשבת הבורא. הבורא רצה לברוא עולם כתיקונו. צימצם אותו, זה - התחלת ההיסטוריה, זה יצירת העולם בששת ימי המעשה, ואחר כך האדם ממשיך ביצירה: "אשר ברא אלוקים לעשות" כדי להביא את העולם הזה לבחינת, אני לא רוצה לומר: "עולם הבא" כבר, בבחינת: עולם מתוקן. דהיינו: סוף תיקון העולם. התיקון נעשה לרוב בששת ימי המעשה על ידי הבורא, כיוצר. אחר כך האדם צריך להשלים את התיקון. אז זה הכוח הטכנולוגי של האדם. לכן צריך מדע.

וזה לא התפקיד של עם ישראל כ-עם ישראל. עם ישראל צריך לקדש את זה. ולכן - הוא מסוגל לעזור את הגויים. במשימה התרבותית ההיא. אבל זה לא התפקיד שלו. זה התפקיד של יפת.

קהל: יש בעיה, שהתרבות במשך [להשלים מקור.... יוטיוב] שנה או יותר היתה תרבות טבעית פחות או יותר. וב-[להלשים שנים מקור] שנה האחרונים התרבות עצמה חרגה מהמסלול ה...

מניטו: למה אתה מתכוון כשאתה אמרת "טבעית?"

קהל: זאת אומרת שה [...] עדיין נסעו עם סוסים ועדיין הביאו מים מהמעיין, אבל עכשיו - פתאום היו פריצות: הפריצה המכאנית, המכאנית. לפני [........... להשלים מקור] שנה, ועכשיו הפריצה האלקטרונית...

מניטו: תשמע לפי הקבלה זה התחיל בחלק השני של האלף השישי. מובן מה שאני אומר? כן? זה בערב שבת מחצות, עד ערב שבת עצמו. ואנחנו נמצאים באותו עידן של... יש משנה שקשורה לזה: "היום קצר, והמלאכה מרובה, ובעל הבית דוחק", כן? זה מטבח יהודי בערב שבת, ביום שישי. כן. וזה מצב העולם בחלק השני של האלף השישי. יש מאמר בזוהר, וזה - העידן של גילוי החכמה בעולם כדי להגיע לכוח טכנולוגי - טכני נאמר - שיתקן את העולם ש... במישור של הרפואה, במישור של... כל, כל המישורים, אבל מה מעכב? זה המצב המוסר...

קהל: לא רק מעכב, אלא - משחית

מניטו: משחית - זה המצב המוסרי. ולכן - העולם צריך לכללים של מוסר אמיתי. וזה מה שהוא מחפש מישראל. פה באה הנקודה, השאלה השנייה שלי. אולי זה לא רק עניין מוסרי. האדם מחפש את המקום שלו בעולם - כאדם. מפני שהאדם, גם בתהליך של הטכנולוגיה והמדעים, האדם איבד את המשמעות שלו כאדם.

מניטו: כן! זה גם כן קשור...

קהל: עכשיו, המשמעות שלו כאדם בכתבי הרב. הרב מדבר הרבה על גילוי מעלת ערך הרצון של האדם. דהיינו שצריך לקדש את ההרגשה שיש בתרבות הנוכחית של [לגבי] הערך של האדם. כי רצון האדם מגלה רצון הבורא. שרצון האדם הוא קדוש. באיזה תנאים? התנאים - הגויים מבקשים מישראל.

קהל: אבל יש עוד פן חוץ מקידוש המוסר והחיים, יש פן של גילוי הערך של רצון האדם ככוח פועל במציאות. זאת אומרת, שהאדם למעשה הוא...

מניטו: מרכז העולם. כן. מכיוון שנברא להיות מרכז העולם. אצל ההומניזם הקלאסי האדם רואה את עצמו כמרכז העולם במקום הבורא. אבל אתה צודק. כן. זה הבורא שברא את האדם כמרכז העולם. לכן - האדם צריך לגלות את מחשבת הבורא. רצון הבורא. דהיינו - לפי השאלה שלך, כשהאדם הוא בתיקונו - הוא קדוש.

קהל: למה הרב משתמש במושג "קדוש"? אולי...

מניטו: זה מושג של...

קהל: אולי יש כאן... צד אחר. לא של מוסר, לא במובן של מוסר כמו שאנחנו רגילים, [לא] במובן של "קדוש", אלא במובן של קשר בין האדם לבין הסביבה.

מניטו: לבין הטבע אתה מתכוון?

קהל: בין...

מניטו: "הסביבה" - מה זה "הסביבה"?

קהל: בין המציאות מסביב. החל מ... החל מיתושים, וכלה בכוכבים יש קשר. הקשר הוא קשר...

מניטו: זהו! זה מושג של אחרית הימים, שהאדם יהיה בעל הבית של העולם. לכן... כן כן, יש בהרבה מקורות, יש... אתה יכול לראות את הצד של ההרמוניה שיש בטבע, ואתה [יכול] לראות הצד של התהו-ובהו. הצד של ההרמוניה מביא לאהבה, והצד של התהו-ובהו מביא ליראה. אבל זה אותו רגש של האמונה. מצד אחד - האהבה, מצד שני - יראה. מכיוון שהעולם הוא במצב, ככה - בירור [...]‎‎ ולכן כשהגמרא מחפשת מה הרגש של התפילה, היא סופסוף מגיעה למסקנה ש... "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" - יש בבת אחת שמחה ויראה. שמחה ויראה - זה הרגש הדתי. והיא מביאה הרבה פסוקים מהתהלים בעיקר, שמגלה את זה: יש בטבע צד של תהו-ובהו, אז - יראה. אבל יש גם כן צד של תיקון, אז - אהבה. צריך שמחה ויראה בבת אחת.

אני זוכר מה שלימד הרב על זה: זה חכמת האמונה. ובמישור הזה... לפי דעתי אין הבדל בין אומות העולם לישראל. ודווקא הרב אשלג הסביר את זה יפה: המשימה של אומות העולם זה לבנות את הכלים והמשימה של ישראל זה להביא את האור בכלים.

קהל: כן. זה פשיטא.

הפכתם את הקב"ה לחוק? גנזתם את התקווה לחזור בתשובה

https://youtu.be/RfA-Sr1Nvc4

מקור: מהפכת הזהות העברית, נר מצווה למהר"ל, תפילה

מניטו: ה' הוא האלוקים! צריך להבין איך לחיות בעולם ש... מי שברא את העולם, שמתפקד כפי שהוא מתפקד, הוא - הוא שגילה לנו את התורה.

קהל: כן. מה המשמעות של זה? זאת אומרת - איך זה מתקשר לסוגיה שלנו?

מניטו: זה פשוט! התורה אומרת: אם אתה אחראי של נזק, אתה צריך לשלם התשלומים של הנזק. אבל - פתאום זה מתגלה ש... מצד הטבע, מצד העולם, יש לי אחריות. "אחריות" זה לא מישהו. אז - התורה צריכה לאמת את זה לפי לפי הדין תורה עצמו! שרב פפא אומר: "יש מהן לאו כיוצא בהן", מפי הקב"ה צריך להיות "לאו כיוצא בהן". ומה עושה הגמרא? היא מחפשת: איפה זה ה"לאו כיוצא בהן" או לא. כדי להחזיר את... חשיבות האדם. כבריאה.

קהל: כדי מה?

מניטו: כבריאה של הבורא. כי אני רוצה לא לגלוש, אבל... לקשור נושא אחר לגמרי: מה ההבדל בין היחס לתורה כ... קנה מידה של גאולת האדם והתגובה של הגויים. אולי אני אחזור לאותו מדרש שהבאת קודם כל. למה ישמעאל לא קיבל את התורה? לא - כי לא רצה לקבל את כל מצוות התורה. אלא יש... דיברנו על זה? מקודם? זה איתך.

קהל: כן כן. איתי.

מניטו: יש מדרש כזה שאומר שהקב"ה הציע את התורה לכל אומות העולם, אבל הדוגמאות הן רק הדוגמאות של אלו שהיו ממשפחת אברהם אבינו: עמון, מואב, ישמעאל ועשו. מכיוון שהם קרובים לאידאל של התורה דרך השורש שלהם מאברהם אבינו. אומות העולם, גרידא - לא מדובר בזה. אחר כך אני אנסה להסביר למה יש חלוקה כזו: משפחת אברהם אבינו - והשאר. ולפי הדוגמאות של המדרש הם לא קיבלו את התורה - לא מכיוון שלא רצו, כל... מכל המצוות של התורה. אלא - יש מצווה אחת שהם לא יכולים לפי הטבע שלהם. זה מובן? כן? וזה: "לא תגנוב" - זה אצל ישמעאל, "לא תרצח" - זה אצל עשו, וכן הלאה. אבל - אין להם את האפשרות של - לחזור בתשובה! ולכן הסירוב שלהם מגלה שאין להם את הקטגוריה של התשובה.

קהל: מה שאין להם? הצירוף?

מניטו: הסירוב. הם סירבו לקבל אותו. זה מגלה... מכיוון... ואני מצאתי את זה בהבדל בין הנצרות והיהדות. באוונגליון, כשמדברים על התורה, מדברים - לאמיתו של דבר,

קהל: על החוק.

מניטו: על החוק הרומאי! שאין מקום לחזור בתשובה. למה? מכיוון שהתפיסה של הגויים, על כל העניין היורידי [המשפטי], או המוסרי זה - "יש לנו עסק עם חוק שדומה לחוק הטבע"! אין מישהו מאחור...

קהל: כן. ודאי אין מישהו מאחורי זה. זה בלתי פרסונאלי...

קהל: זה שרירותי, ראשית כל...

מניטו: זה בלתי פרסונאלי, ואין מקום לתשובה! "זה ככה"

קהל: מה זאת אומרת:" אין מקום לתשובה"?

מניטו: אם טעית - טעית.

קהל: מה זה קשור לעניין של... איך הרב רואה את הקשר בין... בדיוק, בין תשובה - לבין חוק הטבע?

מניטו: אני יכול לחזור בתשובה, אם עברתי על איזה... מצווה של התורה, מכיוון ש... מישהו נתן את התורה. הוא יכול לקבל אותי בתשובה. אתם זוכרים - בירושלמי, כן? "חוטא מה דינו"?

קהל: כן." אמרה החכמה"...

מתוך שיעוריו על התפילה, ברכת התשובה

מניטו: אז אני הסברתי פעם דרך השכל: מכיוון שהמושג "תשובה" מורה שאפשר לחזור בזמן, להפוך את הזמן של העבר לזמן של העתיד. ורק בלשון הקודש יש אותה אפשרות לשלוט על אותה קטגוריה של היפוך מהעבר לעתיד. וזה קשור לפי דעתי: רק אלו שהיו מדברים לשון הקודש, קיבלו את התורה. התורה נאמרה בעברית, כן? מאלוקי העברים לעם העברי. מכיוון שרק העברי יכול לקבל את התורה, מכיוון שרק העברי יכול לתפוס את המושג של "התשובה": יוצא מן הכלל - הכלל של היפוך ההפכים. זה מובן? אז עכשיו יש לנו מקור במסכת יומא בירושלמי שמאיר את זה:

"שאלו לחכמה - חוטא מה דינו? שאלו לנבואה - חוטא מה דינו? שאלו לתורה - חוטא מה דינו?". ורק כשמגיעים ל"שאלו לקב"ה - חוטא מה דינו?" התשובה היא, דווקא:" ישוב ויתכפר". רק לפני הקב"ה התשובה תופסת. לפי החכמה, חכמה - לא יודעת את זה. כי לפי החכמה - יש תפקוד: מי שעשה רע - מקבל רע. אין אפשרות של תשובה. זה החכמה, כן? אתה זוכר את הפסוקים?

הרב אורי שרקי:...

מניטו: זהו. זה... זה אחר כך – הנבואה. "הנפש החוטאת היא תמות". הנבואה זה יותר חמור! אי אפשר לרמות את הנבואה. אם היה חטא אז השורש של החטא בנפש - צריך למות. כי הנפש חוטאת. ולכן הנפש צריכה למות‎. לא הרוח, ולא הנשמה, ולא החיה, ולא היחידה. "הנפש החוטאת היא תמות". בתשובה יש חילוף נפש. זה נפש חדשה שבאה במקום הנפש החוטאת, כן? הנפש החוטאת היא מתה! כדי להבין את זה, הכוונה של הפסוק הזה שמביאה הגמרא: מה אמרה הנבואה? "הנפש החוטאת היא תמות". "חוטא מה דינו? הנפש החוטאת היא תמות". אני רוצה לדייק: הנפש החוטאת היא תמות. אז אנחנו רגילים להבין את המילה "נפש" במשמעות של הנשמה. הנפש זה רק המדרגה התחתונה של הנשמה. אותה מדרגה שנקראת "נפש"- היא תמות. ויש לנו דוגמאות. בפסוקים: למשל - כשהמדרש מסביר... יש מדרש אחד שאומר: ששרה אמנו ראתה בעקדת יצחק שיצחק מת בעקדה. אבל הנפש שלו מתה בעקדה, לא הנשמה שלו. הנפש. וזה המושג "נפש" שמדובר באותו מדרש. לא הנשמה. שורש היצר-הרע הוא בנפש. לפי ה... לא ברוח, ולא ב... "א-לוקי, נשמה שנתת בי – טהורה, אתה נפחת...". וכשהנשמה מגיעה בגוף, אז - היא נקראת "נפש". ובאותה מדרגה יש שורש של יצר-הרע..."יצרתה" - כי עולם היצירה זה היצר-טוב והיצר-רע כבר. זה מתחיל בעולם היצירה. אבל זה בעולם העשייה - שרובו רע, ומיעוטו טוב. אז במדרגה של הנפש [אז הנבואה יודעת את זה] הנפש צריכה למות! אין ברירה!

מה לגבי התורה? "יביא קרבן ויתכפר‎". צריך קרבן. אבל הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק! כי הקרבן שאנחנו מקריבים זה תחליף, כן?

ורק כשמגיעים ל- "שאלו לקב"ה חוטא מה דינו?", הקב"ה אומר: "ישוב ויתכפר". וזה הפשט של: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". כי רק "לפניך" יש תשובה. אין תשובה - לא לפני החכמה, ולא לפני הנבואה, ולא לפני התורה. זה מובן? זה פסוק מלא בירמיהו: "אם תשוב ישראל - אלי תשוב" ופשט הפסוק הזה הוא רחב מאד! כי אנחנו רואים הרבה דרכים של חזרה-בתשובה שזה לא תשובה "שלמה לפניך". חוזרים מהרבה דברים, אבל לא - לפני הקב"ה. כי -"לפני הקב"ה" - זה בית המקדש. ירושלים. זה מובן? כן?

למשל - צריך להבין את זה, כי זה נושא בפני עצמו, אבל זה נושא חמור וחשוב מאד: יש חזרה לדתיות, יש חזרה לשעבוד המצוות. יש חזרה ל... כל מה שאתם רוצים, אבל - הכוונה פה זה אחרת לגמרי: חזרה לפני הקב"ה. זה מובן?

חזרה לשיחה ב'מהפכת הזהות העברית'

מניטו: רק הקב"ה אומר "ישוב ויתכפר", מכיוון ש - לפני הנבואה, כלפי הנבואה, כלפי החכמה, כלפי התורה - אין מקום לתשובה! חטא - זה חטא! זה בלתי הפיך. וזה ה... התפיסה של הנצרות. לא מקבלים את התורה מכיוון שמפחדים מהחטא! החטא...

קהל: רגע סליחה. אבל יש להם עניין של החסד שמה, ש...

מניטו: לא לא. זה עניין אחר. אני אסביר עכשיו...

קהל: אבל החסד הוא גם כן שרירותי. הוא שרירותי לגמרי.

קהל: הם צריכים את החסד, אחרת אין דרך אחרת לצאת מהפלונטר.

מניטו: כן. ויש לך גמרא... גמרא ב-בבא בתרא: "חסד לאומים חטאת", כן? זה גמרא... עמוקה מאד!

קהל: יש מחלוקת מעניינת...

מניטו: כן. אם אם הם רואים בחסד שלהם קרבן חטאת, כפרה על החטא, אז זה... זה... מקבלים את החסד שלהם. דאם לא כן: "חסד היא". כן?

קהל: [כן? כך כתוב?]

מניטו: לא! זה... זה הגמרא! [...] בגמרא

קהל: יש שמה דעות, יש שמה...

מניטו: לא! אבל בסוף... בסוף!

קהל: בסוף קיבלו את דעתו של ר' נחוניא בן הקנה.

מניטו: כן! אבל כשזה חטאת. קרבן חטאת.

קהל: איפה זה ה...?

קהל: זה בבא בתרא...

מניטו: ב-בבא בתרא, דף משהו כזה... נראה אותו אחר כך. זה מעניין מאד. וזה קשור לנושא שלנו דווקא. ולכן חוקה שהיא... חוקה כשלעצמה, כמו... חוקה מתמטית, שהיא...

קהל: הוא סגור, זה דבר סגור. זה לא דבר פתוח.

קהל: "וזאת חוקת התורה"

מניטו: כן. אבל זה חוקת התורה דווקא! בחוקת התורה יש: "לאו כיוצא בהן". דהיינו - פה זה מגלה שמישהו נתן את התורה! והוא יודע! שהאחריות שלך היא פחותה בעניין של "רגל". אבל החוקה - לא רוצה לדעת! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה דבר מאד מעניין. כשעבדתי בעבודה ציבורית עם הרב לוינגר, אז תמיד היה אומר לי: "שצריך תמיד להשאיר משהו פתוח לקב"ה"

מתוך שיעוריו ב"נר מצווה" למהר"ל, קובץ 1

מניטו: "גם אלה תשכחנה".

אז - מה אומר הקב"ה פה? החטא הכי חמור - אני שוכח! אז יש שכחה - אם אתה שוכח את החטא - סימן שיש שכחה. שמא תשכח את הזכות גם כן.

ואני חושב שפה יש הסבר עמוק מאד לפחד של האתאיסטי שהוא לא... הוא מפחד להאמין מכיוון שהוא מכיר את עצמו: טוב ורע. ולכן: אם יש דיין - אז הוא יודע את הרע! אז מוטב שלא יהיה דיין ולא יודע את הטוב, משידע את הרע. תפסתם את זה? זה הפחד של ישראל אם אתה לא שוכח - אני אבוד אבל אם אתה שוכח אני גם כן אבוד תפסתם את זה?

אני חוזר על דברי המדרש כדי להבין את זה קצת יותר.

"'גם אלה תשכחנה'. אמרה לפניו: 'ריבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני'?"

אז הפסוק אומר:

"ואנכי לא אשכחך"

ומה זה "אנכי"? זה מתן תורה: "אנכי ה' אלוקיך" אז ההסבר הוא עכשיו ככה: "אלה אלוקיך ישראל", אלהיך ישראל – סליחה זה לשון חול - זה אני אשכח. אבל אם תשכח, תשכח גם את ה"אנכי ה' אלוקיך! "ואנכי לא אשכחך" - הזכות אני לא שוכח. אז זה מה שקשה קצת להבין: יש איזה מין משוא פנים. הקב"ה מחליט לשכוח את החטאים, חטא העגל בעיקר, ולא לשכוח את הזכויות - זה מעשה סיני. זאת אומרת: מעשה סיני לא זז ממקומו! אף על פי שהיה איזה כישלון אחר כך שנקרא "מעשה העגל". הטענה של הגוים זה: 'היה מעשה סיני? נכון. אבל אח"כ היה מעשה העגל? אפס'. המדרש בא ומתקן את זה: 'הטענה של הגוים זה מעשה העגל? מעשה העגל נשכח את זה!' – "גם אלה תשכחנה" - אז הכל נשכח לו, ו"אנכי לא אשכחך".

זה נקרא "משוא פנים"! מבחינה ציורית. מה זה "משוא פנים"? הקב"ה גזר: "אני אוהב את ישראל. החטאים של ישראל - אני מוחה. הזכויות לא". מי יכול לתפוס את זה?! רק מי שמכיר בבורא עולם! מי שחושב שיש רק איזה מין חוק מוסרי בלתי פרסונאלי, כמו שהגויים חושבים (הם קוראים לזה "לוגוס", כן?) אז הוא לא מבין שהקב"ה זה מישהו! זה "אבינו שבשמים"! רק היחס בין אב לבן יכול להסביר את זה. האב שוכח סופסוף את חטא הבן, ולא שוכח את זכויות הבן. החוק שוכח את הכל. אם שוכח – שוכח, אם לא שוכח - לא שוכח. אם זה חוק – אבודים, אם יש אב - זה משהו אחר. זה ההבדל. צריך להיות מאמין כדי להבין מה זה היחס בין ישראל לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?

ולדאבוני, אני יודע שיש הרבה משכילים! שלא מסכימים עם המדרשים, מכיוון שלא מכירים בריבונו של עולם. מכירים בחוק, בתורה כחוק, אבל לא בתורה כרצון הבורא. כי –'רצון הבורא'? לא יודעים מה זה. אם אתה אומר: "רצון הבורא" - אז יש בורא, יש מישהו. 'אה, מישהו? - אני לא מאמין'. "משהו"- כן, מכירים. זה נקרא "תורה" אצלם. תפסתם את זה? אבל זה תורה כ-דת של עובדי עבודה זרה!!! ההבדל - שזה הדת האמיתית, אבל - מכיוון שהתורה איננה דת, אלא תורה, סופסוף הם עוזבים גם את הדת שלהם.

זה מה שקורה דרך ההיסטוריה: הבירור - זה מי שמאמין בקב"ה. מי שמאמין בתורה - זה לא מספיק חזק. מי שלא מאמין בקב"ה - אף תורה שלו אינה תורה. תפסתם את זה?!

והמצב... נאמר - בחינוך היהודי, עכשיו, הוא חמור מאד! כי הרוב חוזרים לדת ולא לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?! הסדר של קריאת שמע: קודם כל מלכותו, אח"כ תורתו. מי שמתחיל בתורתו בלי מלכותו, אף תורה אין לו. יש לו דת, אבל יש הרבה דתיים בעולם. יש כמרים, יש... המופתי הוא דתי, כן? אני צריך עוד... שחור אחד? אני לא צריך. אני צריך יהודי. תפסתם את הנקודה? וזה פלא איך הכהנים לא היו לובשים שחורים בבית המקדש... זה רק הגויים והשחורים שלנו... זה לא כל כך שחור... כן? מה רצית?

קהל: כן. רציתי לשאול אם החשש הזה הפחד הזה, איננו קרוב לפחדו של קין כשהוא אמר: "גדול עווני מנשוא"?

מניטו: יפה. יפה.

קהל: והתשובה...

מניטו: יפה. זאת אומרת, זה מגלה שקין היה צדוקי, מכיוון שהוא לא מכיר בהקדוש-ברוך-הוא, כהקדוש-ברוך הוא! אב יכול לרחם על בן. החוק - לא מרחם. זה צדוקיות כן?

 

{bfaccordion-slider המשל של הרב החסיד: האם אנו חיים בעולם של אשליות}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית

מה זה אומר לנו או הסוגיה הראשונה של מסכת קידושין, או של בבא קמא, ו... מה זה אומר לנו? לנו - אנחנו דהיינו - אנחנו יהודים אחרי אלפיים שנה של יהדות, מקיימים תורה ומצוות, שולחן ערוך אמיתי. המוסר הרגיל, אבל - בתוך הלימוד מה זה אומר לנו? זה נאמר בסיני, מה זה אומר לנו עכשיו? תפסתם את ה?... זה פשוט מאד.

קהל: אני מאד אוהב את הרעיון של ללמוד בראשית....אבל... כי זה... מתאים לי לברוח מהפרטים

קהל: במבנה שהרב תיאר פה, יש נושאים שמעניין אותי לשמוע את דעת הרב. נושא אחד: מה המשמעות ההיסטורית של כל התפתחות המדעים והטכנולוגיה בתוך המכלול של הבית השלישי? בשביל מה כל הזרם הזה? למה הקב"ה...

מניטו: אם אני זוכר, שאלת כבר אותה שאלה לפני כן.

קהל: שאלתי את זה פעם קודמת. זה...

מניטו: תשמע...

קהל: בשביל מה צריך את זה?

מניטו: לא. אני לא רואה מיד את הקשר עם הבית השלישי. אתה מתכוון בית המקדש, או מה?

קהל: לשיבת ציון, גאולת ישראל, הבית השלישי במובן הרחב של המילה.

מניטו: לא, תשמע. זה התחלה של תיקון העולם בבחינת גן עדן. דהיינו: יש יכולת טכנולוגית בבריאה לתקן את העולם, כדי שהחיים של האדם יהיו חיים של אושר,‎ בבחינת גן עדן. זה - זה מתקרב. זה מתקרב, אבל - מה חסר? דווקא המוסר הערך המוסרי, לתקן עולם במלכות שד"י. אבל הציביליזציה בדרך כלל התקרבה לאותו עידן של יכולת לתקן את העולם, לתרבת את העולם הטבעי. ולכן - זה במחשבת הבורא. הבורא רצה לברוא עולם כתיקונו. צימצם אותו, זה - התחלת ההיסטוריה, זה יצירת העולם בששת ימי המעשה, ואחר כך האדם ממשיך ביצירה: "אשר ברא אלוקים לעשות" כדי להביא את העולם הזה לבחינת, אני לא רוצה לומר: "עולם הבא" כבר, בבחינת: עולם מתוקן. דהיינו: סוף תיקון העולם. התיקון נעשה לרוב בששת ימי המעשה על ידי הבורא, כיוצר. אחר כך האדם צריך להשלים את התיקון. אז זה הכוח הטכנולוגי של האדם. לכן צריך מדע.

וזה לא התפקיד של עם ישראל כ-עם ישראל. עם ישראל צריך לקדש את זה. ולכן - הוא מסוגל לעזור את הגויים. במשימה התרבותית ההיא. אבל זה לא התפקיד שלו. זה התפקיד של יפת.

קהל: יש בעיה, שהתרבות במשך [להשלים מקור.... יוטיוב] שנה או יותר היתה תרבות טבעית פחות או יותר. וב-[להלשים שנים מקור] שנה האחרונים התרבות עצמה חרגה מהמסלול ה...

מניטו: למה אתה מתכוון כשאתה אמרת "טבעית?"

קהל: זאת אומרת שה [...] עדיין נסעו עם סוסים ועדיין הביאו מים מהמעיין, אבל עכשיו - פתאום היו פריצות: הפריצה המכאנית, המכאנית. לפני [........... להשלים מקור] שנה, ועכשיו הפריצה האלקטרונית...

מניטו: תשמע לפי הקבלה זה התחיל בחלק השני של האלף השישי. מובן מה שאני אומר? כן? זה בערב שבת מחצות, עד ערב שבת עצמו. ואנחנו נמצאים באותו עידן של... יש משנה שקשורה לזה: "היום קצר, והמלאכה מרובה, ובעל הבית דוחק", כן? זה מטבח יהודי בערב שבת, ביום שישי. כן. וזה מצב העולם בחלק השני של האלף השישי. יש מאמר בזוהר, וזה - העידן של גילוי החכמה בעולם כדי להגיע לכוח טכנולוגי - טכני נאמר - שיתקן את העולם ש... במישור של הרפואה, במישור של... כל, כל המישורים, אבל מה מעכב? זה המצב המוסר...

קהל: לא רק מעכב, אלא - משחית

מניטו: משחית - זה המצב המוסרי. ולכן - העולם צריך לכללים של מוסר אמיתי. וזה מה שהוא מחפש מישראל. פה באה הנקודה, השאלה השנייה שלי. אולי זה לא רק עניין מוסרי. האדם מחפש את המקום שלו בעולם - כאדם. מפני שהאדם, גם בתהליך של הטכנולוגיה והמדעים, האדם איבד את המשמעות שלו כאדם.

מניטו: כן! זה גם כן קשור...

קהל: עכשיו, המשמעות שלו כאדם בכתבי הרב. הרב מדבר הרבה על גילוי מעלת ערך הרצון של האדם. דהיינו שצריך לקדש את ההרגשה שיש בתרבות הנוכחית של [לגבי] הערך של האדם. כי רצון האדם מגלה רצון הבורא. שרצון האדם הוא קדוש. באיזה תנאים? התנאים - הגויים מבקשים מישראל.

קהל: אבל יש עוד פן חוץ מקידוש המוסר והחיים, יש פן של גילוי הערך של רצון האדם ככוח פועל במציאות. זאת אומרת, שהאדם למעשה הוא...

מניטו: מרכז העולם. כן. מכיוון שנברא להיות מרכז העולם. אצל ההומניזם הקלאסי האדם רואה את עצמו כמרכז העולם במקום הבורא. אבל אתה צודק. כן. זה הבורא שברא את האדם כמרכז העולם. לכן - האדם צריך לגלות את מחשבת הבורא. רצון הבורא. דהיינו - לפי השאלה שלך, כשהאדם הוא בתיקונו - הוא קדוש.

קהל: למה הרב משתמש במושג "קדוש"? אולי...

מניטו: זה מושג של...

קהל: אולי יש כאן... צד אחר. לא של מוסר, לא במובן של מוסר כמו שאנחנו רגילים, [לא] במובן של "קדוש", אלא במובן של קשר בין האדם לבין הסביבה.

מניטו: לבין הטבע אתה מתכוון?

קהל: בין...

מניטו: "הסביבה" - מה זה "הסביבה"?

קהל: בין המציאות מסביב. החל מ... החל מיתושים, וכלה בכוכבים יש קשר. הקשר הוא קשר...

מניטו: זהו! זה מושג של אחרית הימים, שהאדם יהיה בעל הבית של העולם. לכן... כן כן, יש בהרבה מקורות, יש... אתה יכול לראות את הצד של ההרמוניה שיש בטבע, ואתה [יכול] לראות הצד של התהו-ובהו. הצד של ההרמוניה מביא לאהבה, והצד של התהו-ובהו מביא ליראה. אבל זה אותו רגש של האמונה. מצד אחד - האהבה, מצד שני - יראה. מכיוון שהעולם הוא במצב, ככה - בירור [...]‎‎ ולכן כשהגמרא מחפשת מה הרגש של התפילה, היא סופסוף מגיעה למסקנה ש... "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" - יש בבת אחת שמחה ויראה. שמחה ויראה - זה הרגש הדתי. והיא מביאה הרבה פסוקים מהתהלים בעיקר, שמגלה את זה: יש בטבע צד של תהו-ובהו, אז - יראה. אבל יש גם כן צד של תיקון, אז - אהבה. צריך שמחה ויראה בבת אחת.

אני זוכר מה שלימד הרב על זה: זה חכמת האמונה. ובמישור הזה... לפי דעתי אין הבדל בין אומות העולם לישראל. ודווקא הרב אשלג הסביר את זה יפה: המשימה של אומות העולם זה לבנות את הכלים והמשימה של ישראל זה להביא את האור בכלים.

קהל: כן. זה פשיטא.

הפכתם את הקב"ה לחוק? גנזתם את התקווה לחזור בתשובה

https://youtu.be/RfA-Sr1Nvc4

מקור: מהפכת הזהות העברית, נר מצווה למהר"ל, תפילה

מניטו: ה' הוא האלוקים! צריך להבין איך לחיות בעולם ש... מי שברא את העולם, שמתפקד כפי שהוא מתפקד, הוא - הוא שגילה לנו את התורה.

קהל: כן. מה המשמעות של זה? זאת אומרת - איך זה מתקשר לסוגיה שלנו?

מניטו: זה פשוט! התורה אומרת: אם אתה אחראי של נזק, אתה צריך לשלם התשלומים של הנזק. אבל - פתאום זה מתגלה ש... מצד הטבע, מצד העולם, יש לי אחריות. "אחריות" זה לא מישהו. אז - התורה צריכה לאמת את זה לפי לפי הדין תורה עצמו! שרב פפא אומר: "יש מהן לאו כיוצא בהן", מפי הקב"ה צריך להיות "לאו כיוצא בהן". ומה עושה הגמרא? היא מחפשת: איפה זה ה"לאו כיוצא בהן" או לא. כדי להחזיר את... חשיבות האדם. כבריאה.

קהל: כדי מה?

מניטו: כבריאה של הבורא. כי אני רוצה לא לגלוש, אבל... לקשור נושא אחר לגמרי: מה ההבדל בין היחס לתורה כ... קנה מידה של גאולת האדם והתגובה של הגויים. אולי אני אחזור לאותו מדרש שהבאת קודם כל. למה ישמעאל לא קיבל את התורה? לא - כי לא רצה לקבל את כל מצוות התורה. אלא יש... דיברנו על זה? מקודם? זה איתך.

קהל: כן כן. איתי.

מניטו: יש מדרש כזה שאומר שהקב"ה הציע את התורה לכל אומות העולם, אבל הדוגמאות הן רק הדוגמאות של אלו שהיו ממשפחת אברהם אבינו: עמון, מואב, ישמעאל ועשו. מכיוון שהם קרובים לאידאל של התורה דרך השורש שלהם מאברהם אבינו. אומות העולם, גרידא - לא מדובר בזה. אחר כך אני אנסה להסביר למה יש חלוקה כזו: משפחת אברהם אבינו - והשאר. ולפי הדוגמאות של המדרש הם לא קיבלו את התורה - לא מכיוון שלא רצו, כל... מכל המצוות של התורה. אלא - יש מצווה אחת שהם לא יכולים לפי הטבע שלהם. זה מובן? כן? וזה: "לא תגנוב" - זה אצל ישמעאל, "לא תרצח" - זה אצל עשו, וכן הלאה. אבל - אין להם את האפשרות של - לחזור בתשובה! ולכן הסירוב שלהם מגלה שאין להם את הקטגוריה של התשובה.

קהל: מה שאין להם? הצירוף?

מניטו: הסירוב. הם סירבו לקבל אותו. זה מגלה... מכיוון... ואני מצאתי את זה בהבדל בין הנצרות והיהדות. באוונגליון, כשמדברים על התורה, מדברים - לאמיתו של דבר,

קהל: על החוק.

מניטו: על החוק הרומאי! שאין מקום לחזור בתשובה. למה? מכיוון שהתפיסה של הגויים, על כל העניין היורידי [המשפטי], או המוסרי זה - "יש לנו עסק עם חוק שדומה לחוק הטבע"! אין מישהו מאחור...

קהל: כן. ודאי אין מישהו מאחורי זה. זה בלתי פרסונאלי...

קהל: זה שרירותי, ראשית כל...

מניטו: זה בלתי פרסונאלי, ואין מקום לתשובה! "זה ככה"

קהל: מה זאת אומרת:" אין מקום לתשובה"?

מניטו: אם טעית - טעית.

קהל: מה זה קשור לעניין של... איך הרב רואה את הקשר בין... בדיוק, בין תשובה - לבין חוק הטבע?

מניטו: אני יכול לחזור בתשובה, אם עברתי על איזה... מצווה של התורה, מכיוון ש... מישהו נתן את התורה. הוא יכול לקבל אותי בתשובה. אתם זוכרים - בירושלמי, כן? "חוטא מה דינו"?

קהל: כן." אמרה החכמה"...

מתוך שיעוריו על התפילה, ברכת התשובה

מניטו: אז אני הסברתי פעם דרך השכל: מכיוון שהמושג "תשובה" מורה שאפשר לחזור בזמן, להפוך את הזמן של העבר לזמן של העתיד. ורק בלשון הקודש יש אותה אפשרות לשלוט על אותה קטגוריה של היפוך מהעבר לעתיד. וזה קשור לפי דעתי: רק אלו שהיו מדברים לשון הקודש, קיבלו את התורה. התורה נאמרה בעברית, כן? מאלוקי העברים לעם העברי. מכיוון שרק העברי יכול לקבל את התורה, מכיוון שרק העברי יכול לתפוס את המושג של "התשובה": יוצא מן הכלל - הכלל של היפוך ההפכים. זה מובן? אז עכשיו יש לנו מקור במסכת יומא בירושלמי שמאיר את זה:

"שאלו לחכמה - חוטא מה דינו? שאלו לנבואה - חוטא מה דינו? שאלו לתורה - חוטא מה דינו?". ורק כשמגיעים ל"שאלו לקב"ה - חוטא מה דינו?" התשובה היא, דווקא:" ישוב ויתכפר". רק לפני הקב"ה התשובה תופסת. לפי החכמה, חכמה - לא יודעת את זה. כי לפי החכמה - יש תפקוד: מי שעשה רע - מקבל רע. אין אפשרות של תשובה. זה החכמה, כן? אתה זוכר את הפסוקים?

הרב אורי שרקי:...

מניטו: זהו. זה... זה אחר כך – הנבואה. "הנפש החוטאת היא תמות". הנבואה זה יותר חמור! אי אפשר לרמות את הנבואה. אם היה חטא אז השורש של החטא בנפש - צריך למות. כי הנפש חוטאת. ולכן הנפש צריכה למות‎. לא הרוח, ולא הנשמה, ולא החיה, ולא היחידה. "הנפש החוטאת היא תמות". בתשובה יש חילוף נפש. זה נפש חדשה שבאה במקום הנפש החוטאת, כן? הנפש החוטאת היא מתה! כדי להבין את זה, הכוונה של הפסוק הזה שמביאה הגמרא: מה אמרה הנבואה? "הנפש החוטאת היא תמות". "חוטא מה דינו? הנפש החוטאת היא תמות". אני רוצה לדייק: הנפש החוטאת היא תמות. אז אנחנו רגילים להבין את המילה "נפש" במשמעות של הנשמה. הנפש זה רק המדרגה התחתונה של הנשמה. אותה מדרגה שנקראת "נפש"- היא תמות. ויש לנו דוגמאות. בפסוקים: למשל - כשהמדרש מסביר... יש מדרש אחד שאומר: ששרה אמנו ראתה בעקדת יצחק שיצחק מת בעקדה. אבל הנפש שלו מתה בעקדה, לא הנשמה שלו. הנפש. וזה המושג "נפש" שמדובר באותו מדרש. לא הנשמה. שורש היצר-הרע הוא בנפש. לפי ה... לא ברוח, ולא ב... "א-לוקי, נשמה שנתת בי – טהורה, אתה נפחת...". וכשהנשמה מגיעה בגוף, אז - היא נקראת "נפש". ובאותה מדרגה יש שורש של יצר-הרע..."יצרתה" - כי עולם היצירה זה היצר-טוב והיצר-רע כבר. זה מתחיל בעולם היצירה. אבל זה בעולם העשייה - שרובו רע, ומיעוטו טוב. אז במדרגה של הנפש [אז הנבואה יודעת את זה] הנפש צריכה למות! אין ברירה!

מה לגבי התורה? "יביא קרבן ויתכפר‎". צריך קרבן. אבל הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק! כי הקרבן שאנחנו מקריבים זה תחליף, כן?

ורק כשמגיעים ל- "שאלו לקב"ה חוטא מה דינו?", הקב"ה אומר: "ישוב ויתכפר". וזה הפשט של: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". כי רק "לפניך" יש תשובה. אין תשובה - לא לפני החכמה, ולא לפני הנבואה, ולא לפני התורה. זה מובן? זה פסוק מלא בירמיהו: "אם תשוב ישראל - אלי תשוב" ופשט הפסוק הזה הוא רחב מאד! כי אנחנו רואים הרבה דרכים של חזרה-בתשובה שזה לא תשובה "שלמה לפניך". חוזרים מהרבה דברים, אבל לא - לפני הקב"ה. כי -"לפני הקב"ה" - זה בית המקדש. ירושלים. זה מובן? כן?

למשל - צריך להבין את זה, כי זה נושא בפני עצמו, אבל זה נושא חמור וחשוב מאד: יש חזרה לדתיות, יש חזרה לשעבוד המצוות. יש חזרה ל... כל מה שאתם רוצים, אבל - הכוונה פה זה אחרת לגמרי: חזרה לפני הקב"ה. זה מובן?

חזרה לשיחה ב'מהפכת הזהות העברית'

מניטו: רק הקב"ה אומר "ישוב ויתכפר", מכיוון ש - לפני הנבואה, כלפי הנבואה, כלפי החכמה, כלפי התורה - אין מקום לתשובה! חטא - זה חטא! זה בלתי הפיך. וזה ה... התפיסה של הנצרות. לא מקבלים את התורה מכיוון שמפחדים מהחטא! החטא...

קהל: רגע סליחה. אבל יש להם עניין של החסד שמה, ש...

מניטו: לא לא. זה עניין אחר. אני אסביר עכשיו...

קהל: אבל החסד הוא גם כן שרירותי. הוא שרירותי לגמרי.

קהל: הם צריכים את החסד, אחרת אין דרך אחרת לצאת מהפלונטר.

מניטו: כן. ויש לך גמרא... גמרא ב-בבא בתרא: "חסד לאומים חטאת", כן? זה גמרא... עמוקה מאד!

קהל: יש מחלוקת מעניינת...

מניטו: כן. אם אם הם רואים בחסד שלהם קרבן חטאת, כפרה על החטא, אז זה... זה... מקבלים את החסד שלהם. דאם לא כן: "חסד היא". כן?

קהל: [כן? כך כתוב?]

מניטו: לא! זה... זה הגמרא! [...] בגמרא

קהל: יש שמה דעות, יש שמה...

מניטו: לא! אבל בסוף... בסוף!

קהל: בסוף קיבלו את דעתו של ר' נחוניא בן הקנה.

מניטו: כן! אבל כשזה חטאת. קרבן חטאת.

קהל: איפה זה ה...?

קהל: זה בבא בתרא...

מניטו: ב-בבא בתרא, דף משהו כזה... נראה אותו אחר כך. זה מעניין מאד. וזה קשור לנושא שלנו דווקא. ולכן חוקה שהיא... חוקה כשלעצמה, כמו... חוקה מתמטית, שהיא...

קהל: הוא סגור, זה דבר סגור. זה לא דבר פתוח.

קהל: "וזאת חוקת התורה"

מניטו: כן. אבל זה חוקת התורה דווקא! בחוקת התורה יש: "לאו כיוצא בהן". דהיינו - פה זה מגלה שמישהו נתן את התורה! והוא יודע! שהאחריות שלך היא פחותה בעניין של "רגל". אבל החוקה - לא רוצה לדעת! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה דבר מאד מעניין. כשעבדתי בעבודה ציבורית עם הרב לוינגר, אז תמיד היה אומר לי: "שצריך תמיד להשאיר משהו פתוח לקב"ה"

מתוך שיעוריו ב"נר מצווה" למהר"ל, קובץ 1

מניטו: "גם אלה תשכחנה".

אז - מה אומר הקב"ה פה? החטא הכי חמור - אני שוכח! אז יש שכחה - אם אתה שוכח את החטא - סימן שיש שכחה. שמא תשכח את הזכות גם כן.

ואני חושב שפה יש הסבר עמוק מאד לפחד של האתאיסטי שהוא לא... הוא מפחד להאמין מכיוון שהוא מכיר את עצמו: טוב ורע. ולכן: אם יש דיין - אז הוא יודע את הרע! אז מוטב שלא יהיה דיין ולא יודע את הטוב, משידע את הרע. תפסתם את זה? זה הפחד של ישראל אם אתה לא שוכח - אני אבוד אבל אם אתה שוכח אני גם כן אבוד תפסתם את זה?

אני חוזר על דברי המדרש כדי להבין את זה קצת יותר.

"'גם אלה תשכחנה'. אמרה לפניו: 'ריבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני'?"

אז הפסוק אומר:

"ואנכי לא אשכחך"

ומה זה "אנכי"? זה מתן תורה: "אנכי ה' אלוקיך" אז ההסבר הוא עכשיו ככה: "אלה אלוקיך ישראל", אלהיך ישראל – סליחה זה לשון חול - זה אני אשכח. אבל אם תשכח, תשכח גם את ה"אנכי ה' אלוקיך! "ואנכי לא אשכחך" - הזכות אני לא שוכח. אז זה מה שקשה קצת להבין: יש איזה מין משוא פנים. הקב"ה מחליט לשכוח את החטאים, חטא העגל בעיקר, ולא לשכוח את הזכויות - זה מעשה סיני. זאת אומרת: מעשה סיני לא זז ממקומו! אף על פי שהיה איזה כישלון אחר כך שנקרא "מעשה העגל". הטענה של הגוים זה: 'היה מעשה סיני? נכון. אבל אח"כ היה מעשה העגל? אפס'. המדרש בא ומתקן את זה: 'הטענה של הגוים זה מעשה העגל? מעשה העגל נשכח את זה!' – "גם אלה תשכחנה" - אז הכל נשכח לו, ו"אנכי לא אשכחך".

זה נקרא "משוא פנים"! מבחינה ציורית. מה זה "משוא פנים"? הקב"ה גזר: "אני אוהב את ישראל. החטאים של ישראל - אני מוחה. הזכויות לא". מי יכול לתפוס את זה?! רק מי שמכיר בבורא עולם! מי שחושב שיש רק איזה מין חוק מוסרי בלתי פרסונאלי, כמו שהגויים חושבים (הם קוראים לזה "לוגוס", כן?) אז הוא לא מבין שהקב"ה זה מישהו! זה "אבינו שבשמים"! רק היחס בין אב לבן יכול להסביר את זה. האב שוכח סופסוף את חטא הבן, ולא שוכח את זכויות הבן. החוק שוכח את הכל. אם שוכח – שוכח, אם לא שוכח - לא שוכח. אם זה חוק – אבודים, אם יש אב - זה משהו אחר. זה ההבדל. צריך להיות מאמין כדי להבין מה זה היחס בין ישראל לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?

ולדאבוני, אני יודע שיש הרבה משכילים! שלא מסכימים עם המדרשים, מכיוון שלא מכירים בריבונו של עולם. מכירים בחוק, בתורה כחוק, אבל לא בתורה כרצון הבורא. כי –'רצון הבורא'? לא יודעים מה זה. אם אתה אומר: "רצון הבורא" - אז יש בורא, יש מישהו. 'אה, מישהו? - אני לא מאמין'. "משהו"- כן, מכירים. זה נקרא "תורה" אצלם. תפסתם את זה? אבל זה תורה כ-דת של עובדי עבודה זרה!!! ההבדל - שזה הדת האמיתית, אבל - מכיוון שהתורה איננה דת, אלא תורה, סופסוף הם עוזבים גם את הדת שלהם.

זה מה שקורה דרך ההיסטוריה: הבירור - זה מי שמאמין בקב"ה. מי שמאמין בתורה - זה לא מספיק חזק. מי שלא מאמין בקב"ה - אף תורה שלו אינה תורה. תפסתם את זה?!

והמצב... נאמר - בחינוך היהודי, עכשיו, הוא חמור מאד! כי הרוב חוזרים לדת ולא לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?! הסדר של קריאת שמע: קודם כל מלכותו, אח"כ תורתו. מי שמתחיל בתורתו בלי מלכותו, אף תורה אין לו. יש לו דת, אבל יש הרבה דתיים בעולם. יש כמרים, יש... המופתי הוא דתי, כן? אני צריך עוד... שחור אחד? אני לא צריך. אני צריך יהודי. תפסתם את הנקודה? וזה פלא איך הכהנים לא היו לובשים שחורים בבית המקדש... זה רק הגויים והשחורים שלנו... זה לא כל כך שחור... כן? מה רצית?

קהל: כן. רציתי לשאול אם החשש הזה הפחד הזה, איננו קרוב לפחדו של קין כשהוא אמר: "גדול עווני מנשוא"?

מניטו: יפה. יפה.

קהל: והתשובה...

מניטו: יפה. זאת אומרת, זה מגלה שקין היה צדוקי, מכיוון שהוא לא מכיר בהקדוש-ברוך-הוא, כהקדוש-ברוך הוא! אב יכול לרחם על בן. החוק - לא מרחם. זה צדוקיות כן?

 

{bfaccordion-slider המתכון לאמונה בבורא: אוכל, ענווה, וילדות בריאה}

 

מקור: שערי אורה שיעור 54, מהפכת הזהות העברית קובץ 2

קהל: פה יש לי שאלה, אנחנו התלבטנו גם לפני שנה. תינוק שנולד, הוא נולד עם איזה לוגיקה שטבועה בו, נניח בגנים שלו? או שזה פרי חינוך?

מניטו: זה גם זה וגם זה.

קהל: לדוגמה - האם יכול להיות שניקח שתי חברות, חברות אנושיות, או ניקח שתי מסגרות, ונגדל במסגרות באופן נפרד, ובכל אחת יצמח טיפוס עם לוגיקה. לא, אני לא מדבר על הצד ה...

מניטו: וכשאתה אומר "מגדל," יש להם מחנכים

קהל: כן. מחנכים. השאלה היא: באמת אפשר...

מניטו: אז זה תלוי - מי אלו...

קהל: שאחד ועוד אחד יהיה ארבע, אני עכשיו מקצין את זה. אחד ואחד ועוד אחד יהיה בחברה אחת ארבע, בחברה השנייה - אחד ועוד אחד יהיה שש.

מניטו: אני זוכר מה הרצי"ה אמר לנו על אותו נושא. פחות או יותר. הוא היה מדבר על המושגים של האמונה. הוא אמר לנו: תינוק בריא הוא מאמין. רק אחר כך, החינוך שהוא מקבל מהחברה, אז הוא נוטה מהאמונה. ויש לנו...

קהל: אבל זה הצד של האמונה. אני שואל על הצד של ה...

מניטו: אתה יכול ל...

קהל: כי בצד של האמונה זה גמרא מסכת נידה, שבא מלאך, וסותר על פיו,

מניטו: כן כן. אתה יכול להסיק. אני רוצה דווקא לקשור את שני הקצוות. אני למדתי את העניין הזה "שבגיל שלוש אברהם אבינו הכיר את בוראו." [נדרים ב עמ, בראשית רבה ל ה] אני שמעתי הרבה פרופסורים מסבירים: שהכיר לפי הסברא, שיש בורא עולם. וזה לא מה שאומר המדרש! המדרש לא אמר שהכיר שיש בורא עולם! אלא - הכיר את בוראו. מי הוא הבורא עולם. זה משהו אחר לגמרי!

קהל: אז שני הדברים. הוא הסיק, הוא חשב, הוא אמר: השמש זורחת, השמש זה... מכאן שיש בורא עולם, נגלה עליו הציץ אליו [בעל הבירה] ואמר: אני הוא. אני הוא.

מניטו: אז "הכיר את בוראו" - הכיר מי הוא.

קהל: הכיר ממש.

מניטו: כי כל מה שאנחנו למדנו על ה'אשל של אברהם.' לפי המדרש. שהיה מכניס אורחים, היה נותן להם לאכול ואחר כך היה מבקש להודות למי שאכלנו משלו. והם היו נוטים להודות לאברהם. אז הוא לימד אותם: לא, יש בורא עולם שנותן לנו להתקיים. אז זה נתן לי להבין מה שאמר הרב: אני לא צריך שום פילוסופיה אינטלקטואלית, כדי לדעת שיש בורא. מספיק שאני מכיר את עצמי כבריאה, אם אני מכיר את עצמי כבריאה, וזה לא עניין אינטלקטואלי, זה עניין של מידה. של מידות מוסריות. זה מידה של ענווה, זה קרוב לענווה. אני מכיר את עצמי כמי שלא יכול להתקיים, אלא אם כן הוא מקבל את הקיום - זה האוכל. דרך האוכל - אני מכיר שיש לי בורא. אני לא יכול להתקיים מעצמי. אז אני מכיר את עצמי כבריאה, ממילא אני מכיר שיש לי בורא. אני לא צריך סברא. אתה מבין? זה עניין לא רק אינטואיטיבי, זה יותר עמוק מזה. וזה אברהם אבינו. אברהם אבינו - מכיוון שהוא הכיר את עצמו כאדם שצריך לאכול כדי להתקיים, הוא הכיר את עצמו כבריאה, הוא הכיר את בוראו. שיש לו בורא והבורא התגלה לו. ולכן, למה דיברנו על זה? כן, זהו. זה תפקוד טבעי של הטבע של האדם, שהוא גם כן, לפי השכל, יש שכל טבעי!

קהל: איך הרב עשה את הקפיצה הזאת לשכל טבעי?

מניטו: מה שאתה אמרת 'אמונה' זה בא מהשכל הטבעי שלו.

קהל: אמונה באה מ... מכיוון ש...

קהל: אבל שכל טבעי, זה לא ניכר!

מניטו: לא לא. תשמע.

קהל: האם הסילוגיזם, האם הלוגיקה של אריסטו, זה טבוע? זה שכל...

מניטו: לא לא.

קהל: שכל טבעי יכול להיות גם איזה אינסטינקט כזה.

מניטו: תוסיף 'טבעי.' 'אותנטי' נאמר. אמיתי. מי שהוא בריא בנפשו, מתפקד לפי השכל האמיתי.

קהל: וכל בני האדם נולדים עם פחות או יותר, או שיש הבדל בין יהודים וגויים?

מניטו: חוץ מאלו שנולדים כ-חולים. אה! פה - ההבדל בין יהודים וגויים. אני חושב, עכשיו אני חוזר על המושג 'השכל הטבעי.' הגויים הם האדם הטבעי. וסוד האדם הטבעי זה הנחש. האדם שמתפקד כאילו הוא אחד מהבהמות, מהחיות, במדרגת אדם, אבל זה האדם הטבעי. והנשמה של היהודי, היא קשורה לתורה, לתורה מן השמיים. ולכן יש לנו תפיסות שונות מהתפיסות השכליות של האדם הטבעי. למשל - הדוגמה שלמדנו: בשכל הטבעי אין מקום לעניין של התשובה. צריך להיות שייך לעם ישראל כדי לתפוס את הוודאות של התשובה.

קטע שני:

ואף על פי שחכמתו של ניטשה היא קרובה מאוד ל... נאמר - לחכמת היהדות, אני לא רוצה לומר ל'תורה' אבל ל'חכמת היהדות,' מכל מקום זה השיטה של ניטשה.

קהל: יש שיטה אצל... אצל הרב סעדיה גאון וגם אצל הרמב"ם, יש איזה שיטה שיש אנשים יוצאים מן הכלל, כמו אברהם אבינו, שבכוחם הגיעו עד ה'

מניטו: אבל שכחת שדווקא הם היו, הנפש שלהם היה באותו סדר: קודם כל - תורה, ואחר כך פילוסופיה. כשאתה אומר: "הגיעו אל ה' " זה תורה. זה לא פילוסופיה. כי אף פילוסוף בעולם לא הגיע אף פעם לה' לכל הפחות הוא מגיע לאידאה של אלוקים. למשל - שפינוזה. אבל לה?' אף אחד. ולכן זה טעות גסה לומר שאברהם היה פילוסוף, ולהסביר את זה: מכיוון שמעצמו - זה חכמת כליותיו, כן?- מעצמו הגיע לה.' זה טעות לגמרי! ואף חכם מישראל [לא] אמר דבר כזה. וזה רק ההיסטוריונים שמדברים ככה. מכיוון שאינם מבחינים בין הוויה לאלקות. וזה העיקר של לימוד הקבלה. אני רוצה להסביר את זה: צריך לצטט בדיוק את המדרש שמסביר כי אברהם אבינו הכיר את בוראו. למדנו את זה פעם, אם אני זוכר לפני שנתיים. פה דווקא. המדרש לא אמר שהקב"ה גילה מציאות הבורא. אלא המדרש אמר: "הכיר את בוראו" דהיינו - הכיר את ה.' מי הוא הבורא! הכיר את בוראו. לא שהכיר שיש בורא. זה טעות של המפרשים. זה מובן מה שאני אומר? אני רוצה להיות בטוח שזה מובן. זה לא אותו דבר! אני שמעתי המון פעמים רבנים, גדולים, מאמינים, וברצינות אומרים ש... מפרשים את המדרש ככה: בטעות! כן? כי אברהם גילה שיש בורא עולם. אף פעם המדרש לא אמר את זה! המדרש אמר משהו אחר לגמרי! הכיר מי הוא הבורא עולם. קהל א': אבל עכשיו שמענו... קהל ב': זה רק ההסבר הראשון. קהל א': אף [לא] שמעתי את הדעה ש...

מניטו: אני זוכר שאתה נכחת כשאני הסברתי את זה. שכחת? [צחוק]

קהל: אבל חוץ ממך כולם אומרים ההפך!

מניטו: אבל, תראה איך זה כתוב! "הכיר את בוראו" פשוטו כמשמעו! הכיר את בוראו ריבונו של עולם... [צחוק]

קהל: מאיפה הטעות הזאת...

מניטו: מאיפה הטעות הזאת?

קהל: פה [כנראה ברמב"ם] כתוב "הכיר את הבורא".

מניטו: זהו! לא כתוב שהכיר שיש בורא!

קהל: יש...

מניטו: אני רוצה להסביר לכם את זה. זה בא מכיוון שיש הרבה תלמידי חכמים שהם בקיאים בתורה. אבל - עם-ארצים, בורים גמורים בפילוסופיה. וכשמתחילים לדבר פילוסופיה אומרים שטויות. פשוט. זה מובן מה שאני אומר?

קהל: או שאצל הרמב"ם...

מניטו: זה פשוטו כמשמעו! ואצל הרמב"ם - הרמב"ם אף פעם לא אמר את זה! כשהרמב"ם מדבר על האלוקים, זה הרמב"ם שמכיר כתלמיד הנביאים מי הוא ה' ושמכיר שה' הוא האלוקים. הכוונה אצל הרמב"ם זה ה' [יקוק] שהוא אלוקים! זה מובן? אל לשכוח לא לשכוח שהרמב"ם היה יהודי!

קהל: זה הדעות של...

מניטו: שפינוזה היה מומר. אבל הרמב"ם היה יהודי.

קהל: אברהם שיודע כבר שיש בורא,

מניטו: יפה.

קהל: אז זה [...] מקבלה.

מניטו: לא! לא לא! בריאה ברייה במצב בריא - יודעת שיש בורא. אני זוכר - יש לי עוד באוזן את הדברים של הרב קוק על זה הבריאה שהיא בריאה, היא יודעת שיש לה בורא. אברהם הכיר מיהו הבורא. הוא גילה את ה' [יקוק] מכיוון שהיה עברי. עברי זה שייך לנבואה. הרבה פעמים למדנו את זה. רק דקה. ‎אני רוצה להסביר את זה ככה: כשבן אדם מכיר את עצמו כבריאה, וצריך להבין את המילה לעומקו של דבר, כן. אם אני מכיר את עצמי כבריאה, אז לפני שאני מכיר את עצמי, אני מכיר שיש לי בורא! כי אני מכיר את עצמי רק כמי שמקבל את המציאות. מי שמכיר את עצמו כנמצא מעצמו, אף פעם לא יכול לדעת שיש לו בורא. אבל זה גאווה! וכל הפילוסופים, שמצד שני היו מאמינים, והיו מחפשים איזה גילוי של אותו בורא, וחלק מהם גילו את זה בישראל, כן? אפילו גויים. אז כולם מסבירים את זה. יש טעות של גאווה לבריאה שאומרת: "אני הנמצא"! כי אם אני הייתי הנמצא בשלמותו, וההוכחה שאני בריאה זה: "בורא נפשות רבות וחסרונן" זה החסרונות שלי - זה ההוכחה שאני בריאה. אז אם אני מכיר את עצמי כבריאה, ממילא אני מכיר שיש בורא. לא צריך גילוי לזה. לא צריך רב בשביל זה. צריך להיות בריא. זה פשוט. וזה ההסבר של הרב קוק. והוא ציטט כמה מדענים מרוסיה, גויים, שהסבירו את זה באופן פשוט: כי רק התרבות האנושית מקלקלת את הילדים. אבל ילד בריא יודע שיש בורא בעולם. וזה, נאמר הרמז של המחלוקת באותו מדרש של אברהם אבינו, "בן כמה היה" יש אומרים שהיה בן... אני לא זוכר

קהל: שלוש, ויש אומרים ארבעים ושמונה. אלו שאומרים ארבעים ושמונה, זה רמז לגימטריא של 'מח.' היה לו מוח.

קהל: זה הרמב"ם.

מניטו: לא, גם במדרש כבר. הרמב"ם מצטט אחד מ'אליבא ד'... ומי שאומר: שלוש שנים, צריך ללמוד אצל פיאז'ה שם, שמעתם על פיאז'ה, כן? זה הגיל שבו הילד מגלה שהוא נמצא בנפרד מהעולם החיצוני. אז כשהוא מגלה את עצמו הוא מגלה שיש לו בורא. אם הוא בריא. וכל הילדים הם בריאים. בחזקת בריאות, נאמר. הדבר הוא פשוט מאוד: כי הטעות של אותה דעה, זה להורות [את] אברהם כפילוסוף. להורות משה כפילוסוף. אבל פילוסוף זה 'מין.' זה ההסבר של הגמרא. זה פירושו של רש"י על הגמרא. אולי אני אזכיר לכם את העניין. יש שני פירושים של רש"י על המילה 'פילוסוף.' פירוש אחד במסכת שבת 'פילוסוף' - רש"י מפרש 'מין.' ופירוש אחד במסכת עבודה זרה דף חמישים וארבע אם אני זוכר, במסכת שבת זה בפרק 'כל כתבי הקודש.' הוא מפרש: 'חכמי אומות העולם.' ואין סתירה בין שני הפירושים האלו. כי במסכת שבת מדובר בפילוסוף יהודי. אז רש"י מפרש 'מין.' מכיוון שהיה מא-מין, ועכשיו הוא רק מין. [צחוק] אבל במסכת עבודה זרה מדובר בפילוסופים של הגויים. ואם גוי - הוא פילוסוף, אז הוא שולל את העבודה זרה. אז פילוסוף של הגויים הוא חכם. אבל פילוסוף של ישראל, מכיוון ששולל תורה מן השמיים, הוא מין! זה פשוט. זה מובן? ולכן יש לחכמי ישראל כבוד גדול לפילוסופים של הגויים, מכיוון שלכל הפחות זרקו את העבודה זרה מכיוון שאינם מאמינים בעבודה זרה, הפילוסופים. אבל יש להם זלזול על הפילוסופים היהודים מכיוון שברור שהם מינים. ואני רוצה להיות חד בזה: אין דבר כזה מאמין שהוא פילוסוף. במה שהוא פילוסוף - הוא כופר. בתורה מן השמיים. דאם לא כן הוא לא פילוסוף רציני! אלא יש לו רעיונות והוא קורא לזה פילוסופיה. הוא חושב, והוא חושב שהוא חושב. [צחוק] תפסת את העניין? אתה בקיא בזה. מכיוון שלמדת את הפילוסופים של הגויים. ואתה יודע שהפילוסופים של הגויים שוללים כל עניין של נבואה וגילוי. זה ברור!

קהל: שוללים גם את קודמם.

מניטו: זהו. מכיוון ששוללים, אז שוללים את העבודה זרה. ולכן הם חכמים. אבל פילוסוף יהודי, מכיוון ששולל, שולל תורה מן השמיים. לכן הוא מין.

 

{bfaccordion-slider הסיכון והסיכוי בתפילתו של היחיד}

 

סדר הקטעים במסמך וסדר הקטעים בבהקלטה שבלינק שונה.

מקור: תפילה

מניטו: ומה שהוספתי תוך כדי הלימוד שהתפילה במובן ‎הראשון רק נביאים ידעו לסדר נוסח של תפילה שזה דבר מסוכן מאד למי שאינו יודע. למשל: אני, אולי, אבנה איזה משל, כן? ויש הרבה סיפורים על אליהו הנביא, כן? שאחד, מבקש מאליהו דבר שנראה לו כדבר טוב וסוף סוף זה מתגלה כסכנה חמורה בשבילו. למשל, אני לא יודע... אני לא בעולם של בקשות, אבל, מישהו מבקש דבר שהוא חושב שזה טוב בשבילו וזה מתגלה כרע. לא יודע.. רק הקב"ה יודע איך מנהיג עולמו, אז מי שמאמין שבאמת יש משגיח יש מנהיג, מפחד להתפלל. אני לא יודע, כן? טוב לכן - תיקנו אנשי כנסת הגדולה וביניהם הנביאים, האחרונים נוסח של התפילות מכיוון שהם - חכמי ישראל, נביאי ישראל, יודעים איזה ברכות צריך לבקש איזה ברכות ישראל צריך לו כישראל זה: דעת, סליחה ותשובה, וכן הלאה. נלמד את זה במשך השנה. אז ונראה, נגלה את זה: שאלו הן הברכות שהאדם צריך ובפרט - ישראל. בהיסטוריה שלו אלו הן הברכות. לא פחות ולא יותר. היחיד, בתוך אותו נוסח, רשאי לכוון לצורך העצמי הפרטי שלו במחשבה. זה מובן? חוץ מזה - אתה רומז לעבודות אחרות לגמרי. שזה בעולם החסידות וגם בעולם של אדם, אני לא רוצה לומר: אדם דתי אה, של צדיק שיש לו דברים עם בוראו,

אבל, אם אני מבקש מהבורא ברכה מיוחדת, נוסף על מה שקיים בעולמי אני צריך קודם כל להיות במצב של צדיק. זה הכוונה של הביטוי התלמודי שאתם למדתם את זה לפי הפשט שלו "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" (יבמות סד א). פה יש נושא חשוב מאד קשור לשאלה הראשונה: איך יכול להיות שאדם עומד לפני הבורא, ומבקש מהבורא?! לשנות את רצונו? "יהי רצון מלפניך" . אנחנו כל כך רגילים לעבודה של התפילה, למעשה של התפילה, שאנחנו לא רואים, את הקושי הזה שאני מסביר עכשיו: מאיפה באה הרשות לבקש "יהי רצון מלפניך?" זה חידוש של התורה, של האבות, קודם כל. האדם הטבעי - לא מרגיש צורך להתפלל לא מאמין בזה. הוא מסתפק בכל מה שיש בעולם וברור שזה המצב הטבעי: בורא ברא עולם, ושם בעולם כל מה שצריך כדי לחיות בעולם. בא אדם אחד ומרגיש שזה לא מספיק לו. אז הוא לוקח יוזמה, החלטה לבקש מהבורא, וזה רציני, כן?, לבקש מהבורא שישנה את סדר העולם בשבילו. כל זה למדנו כבר, אבל אני חוזר על זה, כן? ולכן הביטוי הזה של הגמרא: "תפילות אבות תקנום" -זה חידוש עצום. צריך להיות מהאבות כדי למצוא את הכוח לתקן בעולם את האפשרות של התפילה במובן שראינו - בקשת צרכים מחוץ, ממעל, מעבר למה שהבורא שם. בתפקוד העולם זה ברור? ושוב, אני חוזר על זה, וזה נותן לנו להבין שאנחנו לא מתפללים לפני הבורא. אין טקס כזה, כן? אלא לפני הברוך. ושוב, ואחר כך נראה עוד מקורות על זה. ההגדרה של "ברוך אתה ה" בנוסח הברכות - זה, תראו את כל, המפרשים, האמיתיים זה: "מקור הברכות". למעלה מהבורא כבורא אותו בורא- כי, "ה' הוא האלוקים" אותו בורא, למעלה מהמדרגה -של בורא הוא מקור הברכות. הוא לא, או – יותר עמוק, מהבחינה של בורא אז הקשר לאדם ול"ברוך", לבורא כמקור הברכות זה – הקשר של התפילה. רק האדם ששייך לעניין של הברכה - רשאי לבקש ברכות. וזה מתחיל באברהם. סוד הפסוק "והיה ברכה". הברכה מופיעה בעולם עם אברהם אבינו, ולכן צריך להרגיש בזה שיש חידוש גמור בהתפתחות של העניין של התפילה. זה מובן, כן? אז אני רוצה להסביר בקצרה, זה לא המקום עכשיו אבל כדאי. את הנוסח של "ברוך אתה ה" בברכות הרגילות שאנחנו מכירים, למשל: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי האדמה ."בורא". מכאן, מה שאנחנו מוצאים בבריאה אנחנו מגדירים את זה כברכה, כדי להנות ממנה. זה נושא בפני עצמו, כן? אבל בתפילה, בבקשת הברכות ההגדרה היא מיידית- אנחנו מבקשים ברכה כ-ברכה, לאו דווקא שאנחנו רואים ברכות בטבע ואנחנו רשאים להנות מהברכות שיש כבר בטבע -דרך הברכה, "ברכות הנהנין". פה, בתפילה, אנחנו מבקשים דבר שבא מלמעלה מהטבע. חידוש בטבע. חידוש ברצון. חידוש בטבע וזה מה שאנחנו לומדים כבר בהתחלה של אותה סוגיה: בלי הזהות של האבות, המצב שלהם, המשימה שלהם, הצורך שלהם, אין מקום להתפלל במובן של תפילה שהיא בקשת צרכים. בצורה אחרת במילים אחרות בזכותם. האבות... תיקנו האפשרות. (שיעור אחר)

קהל: קברות צדיקים- ללכת לקברות צדיקים איך זה מתקשר לנושא? לבקש..

מניטו: נכון. זאת אומרת, יש, איך אומרים? רשות לזה אבל זה קשור למה שאנחנו אומרים: "שומע תפילה". הקשר בין כל אחד ואחד והקב"ה זה דבר פנימי, ששייך לכל אחד ואחד. אז אף אחד לא יודע את הזכות של מי, איך זה פועל, איך זה מתפקד, כן? ודרך כוונה של אותו צדיק שנקבר פה וכן הלאה אז יש כוונה מסוימת מיוחדת אבל אסור! להתפלל לצדיק? זה ברור, כן. זה אסור לגמרי. זה עבודה זרה. לא מתפללים לצדיק אלא מתפללים לבורא, בזכותו, דרך זכותו של אותו צדיק וכל אחד והכוונות שלו והתמימות שלו והאמיתות שלו. אני רוצה להסביר את זה לפני שנמשיך כי רמזתי בשיעור הקודם על מה שאומר ה"פרי צדיק"-שצדיקים אמיתיים לא רוצים להתפלל ולכן הם חסרי כל כדי להכריח אותם להתפלל -מכיוון, כשצדיק מתפלל זה רצונו של הקב"ה כי הוא הצדיק אז כשצדיק מתפלל הקב"ה שומע את רצונו שלו! ולכן תפילת הצדיק מתקבלת והוא רוצה שהצדיק יתפלל אבל הצדיק לא רוצה להתפלל. למה? כפי שהסברנו מקודם: הצדיק יודע שהכל בסדר בעולם הוא [הקב"ה] יודע איך לנהוג [להנהיג] את עולמו. מה זאת אומרת? אני חוזר על זה מישהו בא עם החוצפה שלו, ואומר לבורא: "תשמע" השמיע תשמע, אני חושב שהמצב של העולם הוא לא בסדר". איזה מין צריך להיות נביא כדי לדעת דברים כאלו? כן? לכן צדיקים אמיתיים מפחדים מזה. ונלמד כמה מקורות שמי שמתפלל כמו [כאילו] קורא קריאת שמע, כוונתו צריכה להיות לשמיים. לא בשבילו - לה' לבדו. "יהי רצון מלפניך". בשבילך- לא לנו ה' לא.. "לנו"- זה הפסוק ש והדברים רחבים מאד. ולכן כדי לברר אם יש זכות לקבל - צריך משפט. זה לא אומר - כי המשפט זה לפי הדין הקשה. משפט זה משפט. זה לא לפחד מהמשפט: טוב, אומרים "לא לפחד כלל" אבל זה לא העניין. לא רק לפחד- להיות גם שמח. מכיוון שאנחנו לפני בית דין של מעלה שהוא בית דין של אמת, אם יש מספיק זכות, אבל היוזמה זה בידי האדם, כי סופסוף מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים באותה תפילה שנקראת "עמידה" שנקראת "שמונה עשרה" כי יש עוד סוגים של תפילות הרבה, למשל: "ואתחנן אל ה" תראו מה אומר רש"י על זה? תפילה שהיא תחינה, זאת אומרת , לא לפי הזכות. "מתנת חינם" אומר רש"י. רש"י (דברים ג פסוק כג) משה רבינו היה יכול לסמוך (על זכוּתָוְ) זכויותיו. הוא לא רצה. הוא ביקש מתנת חינם. "ואתחנן" זה לא "ואתפלל", כן? זה סוג אחר של תפילה. עכשיו אנחנו לומדים מה זה תפילה במובן של תפילה- אם יש זכות - אני מקבל, אם אין זכות - אני לא מקבל. ולכן אני אמרתי "שומע תפילה". זה לא אומר שהוא עונה מיד לכל תפילה הוא שומע. כשיהיה מספיק זכות- אז כל מה שהיה בדברי התפילות הקודמות אנחנו מקבלים בבת אחת.

טוב. אז: העניין הוא ככה שמה שאנחנו מבקשים זה שכר המצוות אבל אנחנו יודעים ש"שכר מצווה בהאי עלמא ליקא" (בבלי קידושין לב ע"ב),לכן שוב, זה קשה להתפלל. מה זאת אומרת? "אם אני זוכה" אם אתה זוכה במה? בשכר מצוותך? זה בעולם הבא. לא בעולם הזה. אבל, הרשות בידי האדם להחליט אם הוא צריך את חלק מאותו שכר בעולם הזה, לכן הוא צריך לקחת את היוזמה להתפלל , ולכן זה הרשות היא בידו אתה רוצה בעולם הזה מה ששייך לעולם הבא? - תחליט. כל זה אני אומר: כדי להסביר ש מסוכן מאד להתפלל בלי לדעת מה לבקש. אם מה שאני מבקש זה טוב בשבילי או לא? לפי דעתי הקצרה , אני חושב שבאמת צריך לי, שבאמת זה טוב לי, אולי זה מסוכן? ואני רוצה להזכיר פה סיפור שיש בגמרא אהה. רק דקה. הקושי בלימוד הזה, שאנחנו לומדים משבוע לשבוע וזה היה צריך [זה מעורר את הצורך] להזכיר כמה דברים שכבר למדנו בשיעור הקודם אבל בקצרה. אבל אני רוצה להיות בטוח לכולכם, אם זה ברור אם זה לא ברור - ניקח כל שאלה ושאלה כדי ללבן את זה. כן? אז ...

קהל: לכאורה עמידה במשפט זה יותר מתאים ליצחק

מניטו: כן. גם זה למדנו בשיעור הקודם אולי תסביר קצת יותר את השאלה שלך אני חושב שהבנתי, אבל תסביר קצת יותר.

קהל: שהגדרנו את התפילה כעמידה מפני שעומדים מול הבורא

מניטו: כן.

קהל: במשפט, ואז להתפלל זה פעל של פ.ל.ו.ל של בית הדין במשפט

מניטו: כן

קהל: ויצחק הוא, ראינו עכשיו שהוא ה[הצדיק] של מידת הדין..

מניטו: אה, כן. טוב. אני מבין במשפט, באותו בית דין יש... אבל זה רק כדי להבין. כן? זה לסבר את האוזן לאמתו של דבר זה ככה אבל נלמד בבחינת הסבר: באותו בית דין של התפילה, יש שלושה דיינים. דיין אחד שהוא מידת החסד. דיין שני שהוא מידת הדין, הגבורה ודיין שלישי, המכריע, שהוא מידת הרחמים. זה ברור? ויש לכל הדיינים האלו, של הבית דין של התפילה, שמות בקבלה אבל אסור להשתמש. בשמות האלו זה מובן? אתם ראיתם, יהודי מתפלל כשגמר להתפלל אז הוא משתחווה שלושה פעמים: מצד זה ומצד זה.. זוכרים את זה כן? ולכל זה יש? משמעות, כן זה אותו עניין. ולכן הבית דין הזה, בבוקר - הוא תחת ההשפעה של מידת החסד בצהריים - תחת ההשפעה של מידת הדין וכן הלאה, ולכן הצדיק של מידת החסד - כוחו בבוקר. החסיד [? צדיק?] של מידת הגבורה כוחו בצהריים וכן הלאה. זה מובן? טוב.

קהל: רגע.... אם נלמד.

מניטו: לא... אה אני מפחד שאחרי הלימוד הזה, תראו את התפילה כדבר כל כך גדול וחשוב שתפחדו להתפלל, כן? ולכן הכלל הוא שאסור ל... איך אומרים? [לאדם] להראות את עצמו כאילו [הוא] מתפלל בכוונות. ואתם יודעים שזה אסור, כן? צריך להתפלל בכוונה, לא בכוונות כי רק מי שבקיא בכוונות מתפלל בכוונות. אז טוב ששאלתם שאלה שלא שאלתם, אבל אני שמעתי אותה... זה ברור כן? אסור לחשוב על כל זה בשעת התפילה. זה לימוד, כן? רק מי שבקיא בכוונות יודע איך לכוון את הכוונה זה ברור כן? טוב. אז היתה שאלה איפה?

היו שותפים בהפצת משנת מניטו. לתרומות - ניתן להיכנס לאתר.

 

{bfaccordion-slider הפרושים והצדוקים: מה קודם - אמונה או חקירה?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

אולי אני אחזור קצת, בקצרה, על השוני בלימוד אצל הפרושים ואצל הצדוקים. ופה זה קצת יותר מובן, כן? כי מי שלומד תורה בכוונה לשמה, לומד - ללמוד, לשמור, לעשות ולקיים שיהיה קיום במציאות של אותם הערכים. ולא מספיק לעשות. צריך לעשות באופן שיהיה קיום. כי עשייה בלי קיום - זה רק שלב...

טוב אז - כשהפרושים היו לומדים, היו לומדים את התורה מכיוון שהיו יודעים מלכתחילה שזה אמת. יש להם מסורת של העם העברי שהייתה נבואה שזה גילוי האמת המוחלט מבורא עולם. אף על פי שהיו חיים - זה התחלה של תקופת סיום הנבואה - אז יש ספר שמספר מה קרה בתקופת הנבואה - זה התורה - אז היו לומדים את התורה באמונה תחילה שהתורה היא אמת. זה מובן?

הצדוקים - זה תהליך התנהגות אחרת לגמרי. יש להם בידיים חפץ תרבותי. "ספר הספרים" כמו שאומרים, התנ"ך, הבייבל. והיו יודעים שזה מוניומנט תרבותי חשוב בעולם. גם הגויים, איך אומרים, מעריצים את זה, כן? ולכן יש להם ספר שהם יודעים שיש - כובד תרבותי ניכר. אז לומדים כדי להבין מה כתוב בספר, ומאמינים במה שלומדים. זה הצדוקיות.

הפרושים זה ההיפך! הם לומדים כדי לדעת במה מאמינים, אבל יש אמונה תחילה שזה האמת. אז התוצאה של הלימוד היא אחרת לגמרי. זה מובן? כשצדוקי מסביר דבר תורה, התוכן הוא אחר לגמרי [לעומת סיטואציה] כשפרוש מסביר דבר תורה.

ולכן - התורה שיש בישיבות זה התורה של הפרושים, והתורה שיש למשל בקתדראות של האוניברסיטה זה התורה של הצדוקים, בלי שום ספק. אף על פי שזה מרצה מאמין דתי עם כיפה. שמשחק עם זה [צחוק]. התוצאה היא אחרת לגמרי.

קהל: למרות שהמעשה דומה

מניטו: למרות שהמעשה דומה! ככה אמרת בדיוק. מכיוון שהמעשה רק דומה. זה לא אותו המעשה סופסוף. זה... אני שוב רוצה להגדיר את זה: אחד - לומד כדי להבין במה הוא מאמין, השני - לומד כדי להבין מה כתוב בספר, ומאמין במה שהוא מבין! אז, זה - חכמה אנושית, וזה – תורה. הבנתם את ההבדל, כן?

קהל: אבל כתוב: ולא מצאת ולא חיפשת [זה אל] תאמין

מניטו: זהו. זהו.

קהל: השאלה שלי [...]

מניטו: לא לא. מי שאומר לך שלא יגע – "יגעת", כן? - לא יגע ומצא, לא מאמינים בו

קהל: אבל חוקרים...

מניטו: מה זה חוקרים?! לומדים עם מי שמלמד! יש סתירה ענקית בעניין! מדברים על ספר שהספר אומר: שמישהו אמר למישהו עד עכשיו. אז מי ששולל את זה - שיש מישהו שצריך לשאול אותו מה כתוב, עד משה רבנו מפי הגבורה - הוא שיכל את זה! הוא חי בסתירה!

קהל: אתה צודק... שאנחנו... בדור של... אנחנו אמרנו שכולם עמי הארץ

מניטו: על נושא אחר דווקא. יגעת ומצאת. לא פעם, החכמים מדברים על זה: בא איזה יהודי – "אני מחפש [את] הרב שלי, אני מחפש רב" - אז תחפש! ומי שאומר: חיפשתי ולא מצאתי - לא מאמינים לו. ויש פרק שלם במהר"ל שיש רק רב אחד לתלמיד אחד. כל השאר זה לוקסוס. יש תלמיד אחד לרב אחד ורב אחד לתלמיד אחד. ואז... צריך לחפש! זה נקרא "רב מובהק". אז... ברור ש...

אולי פעם אני הסברתי את אותה הגדרה: מי זה "רב"? זה לא מי שיש לו תלמידים. זה מנהל בית ספר [צחוק]. הוא פותח בית ספר, מבקש תקציב מאגודת ישראל, ויש לו תלמידים. "רב" זה מי שהיה לו רב הבנתם? רב זה מי שהיה לו רב. אז - הוא רב! השני הוא סתם מורה, כן? מכיוון שיש לו תלמידים [צחוק]

קהל: סתם פרופסור

מניטו: סתם פרופסור. מכיוון שיש לו תלמיד[ים...]. ואתם זוכרים ההבדל בין יעקב לעשו מה אמר יעקב? "יש לי כל". מה אמר עשו? אמר: "יש לי רב" [צחוק].

אנחנו חוזרים לנושא. אז, לכן הגמרא אמרה: כל חידוש, כל דבר שתלמיד ותיק עתיד לחדש - נאמר למשה מסיני. אפילו אם זה חוקר כפי שאמרת. אבל - בתנאי שהוא תלמיד ותיק. לא סתם חוקר, ככה, כפי שאמרת. וזה... לא הבדל קטן. זה הבדל מהותי! זה הבדל מהותי. ואנחנו אוהבים את החוקרים האלו. אף על פי שהם לא לשמה, אף על פי שהם לא מאמינים, אף על פי שהם אומרים שלא מאמינים. מכיוון שעוסקים בתורה. וסופסוף בתורה, היא, בספר הזה יש "דינמיטה". וסופסוף זה יתפוצץ פעם, כן? לכן אוהבים אותם. לכל הפחות - לא משחקים קלפים, משחקים תורה [צחוק]. ו... אבל צריך להיות ער להבדל. יש הבדל עצום, מהותי. והסכנה זה - ש... כשבישיבה עצמה, מתנהגים לפי שיטת האוניברסיטה. אז זה הסכנה הכי חמורה. הבנתם את הסכנה... ולדאבוננו יש הרבה כאלו...

קהל: איפה יש מציאות כזאת ש?...

מניטו: כמעט בכל הישיבות! [צחוק מהקהל]

קהל [תלמידה]: סליחה? אני לא יודעת אם אני צריכה לשאול את זה או לא. אבל אני רוצה לדעת אם זה נוגע לנו או לא. האם כשאתה מדבר על תלמיד, אתה מתכוון [גם] תלמידה?

מניטו: גם כן. ו... יש הרבה פסוקים שאומרים: "איש או אישה". אז כדי לחסוך נייר, יש לנו פסוקים שאומרים "איש", והמדרש בא ואומר: "או אישה"

קהל: העניין הוא שרב ותלמיד...

מניטו: זה אותו דבר. זה אותו דבר. זה רב ותלמידה ו... למשל - ולא צריך... זה לא מספיק רב. צריך חבר. לא מספיק רב. "או חברותא או מיתותא" אומרת הגמרא, כן? מי שחי בלי חבר הוא לא חי. והחבר האמיתי - זה האישה לאיש והאיש לאישה. זאת אומרת הבעל לאשתו ו... זה נקרא "חבר אמיתי". אבל, מכיוון שלא כל פעם אפשר להסתדר... בלימוד... אז לוקחים [ארצץ לבדוק מקור להשלים יוטיוב] שנקרא חבר או חברה. תחליף. ויש גם כן קללה בגמרא למי שלומד לבד. מהו הפסוק... כי הגמרא קיללה את מי שלומד לבד בלי חברותא.

 

{bfaccordion-slider הציונות השנייה: מה בין משה במדין, והקמת מדינה פלסטינית?}

 

מקור: שערי אורה, קובץ 23 (נכון לשנת 2019)

מניטו: זה מובן מה שאני אומר? כן?

הרב אורי שרקי: לכן נשא מדיינית?

מניטו: מה?

הרב אורי שרקי: לכן [משה] נשא מדיינית?

מניטו: לא... אני חשבתי דווקא על מצרים. עניין של המדיינית זה סיפור אחר. אולי נדבר קצת על זה:

כשמשה התייאש גם ממצרים וגם מדור ישראל אשר היה במצרים, אז הוא חשב למצוא עם אחר לגמרי. שיהיה מצאצאי אברהם, אבל לא את "עמי אשר במצרים". תפסת את העניין? כן? ותראו רק מה שאומר רש"י על: "וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" הוא רצה לעשות כמו יעקב אבינו. מה זאת אומרת? לייסד עם ישראל אחר. ורק אחרי ארבעים שנה, כשראה בעצמו מה שהוא אומר על גרשום: כִּי גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נכְרִיָּֽה. אז מיד הקב"ה מתגלה אליו בסנה ואומר לו: "אֶת עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" - הפשט הוא קשה! מה זה "עמי אשר במצרים"? יש עם אחר?! זה מובן, כן? אז הוא חזר למצרים כדי להציל את ישראל. שמה - העניין של מדין זה יאוש על המצב של... של: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיֹּאמֶר לָֽרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶֽךָ". דווקא מי שהיה צריך לגלות את "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הוא מגלה - שדווקא עם ישראל הזה - הוא עם של רשעים אחד על השני. "למה תכה את רעך?" - זה סותר כל התורה כולה.

אז הוא בורח. למה הוא בורח? מכיוון שבינתיים פרעה ידע - לא שהרג איזה מצרי, הוא היה כל-יכול שמה! אלא - שבחר בישראל והוא בורח. גם מפני פרעה, כפי שאומר הפשט, וגם מפני ישראל! הוא לא רוצה לשמוע מאותו ישראל של אותו דור. זה דור דתן ואבירם, כן? אז הוא מנסה...

פעם הסברתי שבדור שלנו זה מתגלה קצת: יש הרבה הרבה... משכילים, שהתייאשו לגמרי מהתרבות של הגויים. עזבו. עזבו את המרקסיזם, עזבו את הנצרות, עזבו את כל זה. התייאשו מתרבות אומות העולם, אבל התייאשו גם כן מהקהילה היהודית. והם מחפשים איזה מדיין כדי להיות משה שלהם. אתם מבינים למה אני מתכוון, כן? יש [עכשיו] הרבה... יש המון פה ב... באוניברסיטאות בישראל: הערכים של האבות, של הנביאים - אבל לא עם היהודים. לא עם הישראלים. ברור שלא עם הגויים. אז מחפ... ‎מכיוון שברחו מהגויים. מאותה סיבה ש... משה החליט שאחיו הם העברים ולא המצרים: סיבה מוסרית, כן? הרדיפות. אלא מחפשים איזה עם שאין לו עוד היסטוריה, שיש לו כל העתיד לפניו. אם זה בדרום-אמריקה, אם זה באינדיה, אם זה בסין, כדי להיות הנביא שלהם. ועכשיו, עכשיו מגלים את הפלסטינים.

אני הסברתי את זה בצרפת, בסמינר אחד, ולא תפסו את זה. אני אמרתי להם: אנחנו מגלים ציונות שנייה. הציונות הראשונה זה כדי לייסד, להקים מדינה ליהודים בארץ-ישראל. ויש עכשיו ציונות שנייה! להקים מדינה ערבית בפלסטינה! ויש להם חברי-כנסת בכנסת! אותה ציונות שנייה, וזה לא רק השמאל! [ההקלטה הופסקה]

 

{bfaccordion-slider הציץ ונפגע: כשלומדי קבלה מתחילים להשתגע}

 

קישור:

מתוך שיעוריו בשערי אורה ובמדרשים על מתן תורה

[מתוך שיעוריו על שערי אורה]

יש הרבה תחומים בחכמות הנסתרות, או חכמת הנסתר. וזה נקרא גם כן ראשי תיבות: ח"ן - חכמות נסתרות וזה נקרא גם כן "חכמת האמת" אצל חכמי ספרד בעיקר, כן. ונראה למה דווקא זה נקרא "חכמת האמת". אבל - תחום אחד בקבלה המעשית, אבל צריך קבלה עיונית לפני זה, זה כוונות התפילה. עיקר חכמת הקבלה זה לדעת להתפלל. זה היעד. יש בעלי נסתר שיש להם עוד תחומים אחרים בקבלה המעשית. אבל זה אסור לפי ההלכה. אלא רק ל... חכמים נדירים, שקיבלו איש מפי איש, ושיש להם רשות להשתמש בזה, כמו שאנחנו אומרים בחנוכה, כן, אבל חוץ מהתחום של העיון כדי לדעת איך להתפלל, כל מה שקשור לקבלה מעשית זה אסור. זה מובן, כן? ולכן אם יש שאלות בתחומים של קבלה מעשית, לא יהיו תשובות. זה ברור. כן. מי שאין בכוחו, לתפוס מה למעלה. והוא מתקשה לשאול: "מה למעלה", "מה למעלה", סופסוף הוא... זה סכנה בשבילו! סופסוף הוא נופל להיות חולה נפש! אז לכן זה אסור! ונשמרתם לנפשותיכם. זה מובן?

[מתוך שיעוריו על מדרשים במתן תורה]

לא... לא גמרתי על זה אני לא רוצה לשכוח. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אף על פי שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים. זה נסתר אבל - זה קיים. - ומכיוון שזה נסתר !אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... :יש פסוק בתהילים "בסוד ישרים ועדה" רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד. ,מי שאינו מקובל, במובן הרציני אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע ?תפסתם מה שאני אומר כן !כי זה מביא מיד לבית חולים לחולי נפש. מיד. ויש הרבה חולי נפש לא רק ברחובות, גם בישיבות, ולא יודעים שהם חולי נפש ...מכיוון ש רחמנות. ...אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש מנסים לראות איך זה מתפקד. "הציץ - ונפגע" [מסכת חגיגה יד] זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים !זה בהסתרת פנים אבל זה עניין של אמונה ?זה מובן ?יש שאלות על זה אה, רק דקה. כי יש לי חתול בגרון... ?מניטו: איך אפשר מה קהל: אם אפשר להתייחס ל... יש אנשים שאומרים: "לך תעשה זה" כי על פי הקבלה אמורים לעשות. זאת אומרת... מניטו: צריך לברוח מזה! זה מסוכן מאד. וזה עולה כסף. חבל על ממון ישראל... ...התורה חסה על ממון ישראל מניטו: טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה, צריך לסמוך עליהם אבל יש הרבה שרלטנים ...איך אומרים את זה כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, "אבל עכשיו זה "באבא שקרי זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה בושה וחרפה. והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן יש פסוק: "מדוע דרך "רשעים צלחה ?מה רוצה לומר הפסוק ?מדוע דרך רשעים צלחה ...איזה דרך רשע ש דרך רשעים, שמראים את עצמם כצדיקים. מדוע זה מצליח! זה טיפשות של עם ישראל זה התשובה ?תפסתם את זה יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית: "גנגסטרים" זה ממש קוסם קסמים! כל מי שמתיימר להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב. כי 'גנב' זה אחד מהשמות של היצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית ...אבל יש אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל... זה הכול בסדר.

 

{bfaccordion-slider הקדמה למדרש}

 

שמות רבה, שיעור 7

אז פה, שוב: המדרש מגלה שהוא משתמש במובן של המילים של המקרא לפי הכוונה של לשון הקודש. וזה המובן האמיתי של המילה בעברית של הנביאים, שנקרא 'לשון הקודש.' אז מי שקורא: 'הולך' סתם הולך, והוא מתרגם בשפה אחרת סתם 'הולך' לא תפס את כוונת הפסוק. שוב, זה אותה שאלה ששאלת כמה פעמים: אנחנו רגילים, בטעות, לחשוב שיש 'פשט' - זה תרגום המילים, לפי פשוטם. ויש מדרש שמוסיף משהו על הפשט. פה אנחנו מגלים, זה לא פעם ראשונה, שדווקא המדרש מגלה הפשט האמיתי. זה מובן, כן? ואם אתם זוכרים, כל הויכוח על רש"י. שרש"י אומר: "ואני בא לפרש פשוטו של מקרא" והוא מביא כמה מדרשים! והוא מביא רק מדרשים! אבל כדי לפרש 'פשוטו של מקרא.' זה השנה של הולדת רש"י זה נושא שצריך לעיין בו. למשל, יש מקור בגמרא שאומר חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק היוצא מידי פשוטו. אלו שמצטטים את זה, הכוונה שלהם זה נגד המדרש. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק שמקרא יוצא מידי פשוטו. אבל הפשט (צחוק קל) של אותה מימרא הוא אחר לגמרי. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו - במדרשים של הש"ס - מקרא שיצא מידי פשוטו. אתם תופסים את ההבדל. זה לא חידוש, זה הפשט של הגמרא (צחוק קל) כי המדרש מגלה את הפשט האמיתי, למה? מכיוון שבעלי המדרש תופסים את העברית של המקרא בבחינת לשון הקודש. ולכן כמה מפרשים, כל פעם שצריך לומר 'ככתבם', 'ככתבו', אומרים - בעיקר רש"י - "בלשון הקודש." "ככתבו" - זה בלשון הקודש. זה לא - כפי שאני רגיל לומר - ה'היפכא' פשט.' התרגום המילולי, בשפה אחרת, ושוב, חושבים את זה בעברית של המכולת, אבל זה לא העברית של לשון הקודש. אם כן, "ונערותיה הולכות על יד היאור" זה פשוטו כמשמעו מתות על יד היאור. ולכן המדרש צריך להסביר למה מתו. קהל: מדוע רש"י נצרך לפעמים להוסיף: "ומדרשו?" מניטו: כן. מכיוון שלפעמים מדרש אחד לא מספיק כדי להבין את הפשט של הפסוק. אז רש"י קודם כל מסביר את הפשט של הפסוק, ואחר כך מסביר: "ומדרשו" במובן הרחבת המשמעות של הנושא, לפי דרשה. יש הבדל בין 'דרש' ו'דרשה.' השיטה של המדרש בדרך כלל, וזה ההבדל בין הדרש והרמז, השיטה של המדרש זה להסביר איזה נושא באיזה פסוק, ואחר כך להרחיב את הנושא לגופו. מחוץ לפרק עצמו. איזה עניין שמתגלה דרך איזה פסוק, אז המדרש מסביר את העניין דרך פסוק. ולכן דרך המדרש הזה, אנחנו לומדים את משמעות הפשט. אבל מכל מקום, זה הויכוח בעיקר בין הרשב"ם, נכדו של רש"י, והרמב"ם. כאילו הרמב"ם, הזקן שלו, לא ידע את הפשט. אז זה מה שאומרים בשם הרשב"ם. אבל אולי אני ארחיב קצת את הנושא פה. בכלל, למה אנחנו צריכים מפרשים? כי יש דברים בגו, בפירושים של המפרשים. מי שלא מבין את הפסוק, לא יכול להבין את הפירוש. לכן למה הפירוש בא? יש איזה מין מעגל קסמים, כן? אם אני לא מבין את הפסוק, אני לא מבין את הפירוש! והפירוש בא להסביר את הפסוק. אתם רואים את השאלה, כן? ולכן צריך להבין לפני תקופת המפרשים, והמפרש הכי גדול זה היה רש"י, היה תקופה של 'הפוטרים,' שבאו לפטור את הקושיות של המקרא. אבל הפוטרים היו רק נותנים כמה הסברים למילים שכבר שכחו את המשמעות שלהם, אפילו לפי מה שמכנים 'פשט.' הפוטרים זה המתורגמנים הראשונים, אם אפשר לומר המפרשים באים לפרש את נושא הפסוקים. מה קרה? זה סימן שהגענו לאיזושהי תקופה שהיהודים, מכיוון שהתרגלו לשפות זרות, אפילו דרך השפות היהודיות, כן? לא תפסו את המשמעות הנבואית של העברית של המקרא. ולכן היה צריך להסביר ליהודים מה המקרא אומר בעברית. זה מובן? שוב, זה הנושא של ההבדל בין לשון הקודש ועברית שימושית. קהל: המדרשים [...] את הפסוק לפי העברית של הנבואה? מניטו: כן. והדוגמה הכי הכי בולטת זה רש"י. אני רגיל לומר את זה ככה: כל עוד שעם ישראל היה בתקופת הנבואה, לא היה צריך לתרגם מה שהנביא אומר. כי לכל העם, כל אחד לפי מדרגתו, אבל לכל העם היה באיזה מין אווירה של התגלות על מה שמספרת התורה או המקרא, הם היו מבינים במה מדובר! הדוגמה שאני רגיל לומר כל פעם, זה: מה זה מלאכים? אז המקרא מדבר על מלאכים. מי מבין מה זה מלאכים? אבל המקרא ניתן בתקופה שכולם ידעו מה זה מלאכים, מכיוון שהייתה התגלות של מלאכים. זה רק דוגמה מני כמה. כמעט כל מה שאומר המקרא - לא מבינים. זה סתום וחתום. מכיוון שאנחנו לא נמצאים בתקופה של התגלות! במה מדובר? זה סיפור על עולם שדומה לעולמנו. מה ההבדל? שאותו עולם של המקרא הייתה התגלות. בעולם שלנו אין התגלות, חוץ מיחידים יחידי סגולה, שהם... הפסקה בהקלטה ...הנבואה זה היעד של המפרשים. ולכן מסתמכים על המדרש, כי המדרש מתחיל בזה. בעלי המדרש היו מסוגלים לנבואה. זה לא סתם מורה לתנ"ך. ר' חייא, ר... טוב, כל הרבנים של המדרש רבה, מדרש תנחומא, ספרי, ספרא, וכן הלאה. נכון? זה מה שרציתי להדגיש, מכיוון שזה בולט. מי שקורא את המקרא הזה במשמעות של הלשון של הנביאים, לא צריך מפרשים. אנחנו צריכים מפרשים שדווקא מאירים עיננו בזה. זה העיקר. ולכן כשיש פה ושם נושאים שנאמר אי אפשר, מכיוון שמסוכן לתרגם, לגלות, להסביר - רש"י אומר: אינני יודע מה בא ללמדני. זה לא שהוא לא יודע. הוא יודע! הוא לא יכול. זה רק עברי יכול לתפוס את זה, ליהודי זה מסוכן.

 

{bfaccordion-slider הקדמות ללימוד תורה: תורה שבכתב ותורה שבעל פה}

 

דכתיב: כי לקח טוב נתתי" "לכם תורתי אל תעזובו "הלקח הטוב זו התורה" ."הרי התורה נקראת טוב" "וכל מה שנקראת התורה טוב" ."מפני שהיא שכלית לגמרי" זאת אומרת: אינה קשורה, אינה .תלויה במאורעות שיש במציאות ,כל מה שקורה במציאות "זה נקראת "קורות ,בלשון הקודש .זה ארעי .זה במשך הזמן כשהזמן עבר, הדבר .עבר גם כן, עם הזמן :יש ביטוי בפיוטים "‎והיה כאילו לא היה" ולכן כל חכמה שהיא קשורה לצד הריאלי של המציאות המציאותית היא חכמה שתלויה .במשהו שחולף יש חכמה עילאה, שאינה תלויה .במה שקורה במציאות והיא דווקא החכמה .של המציאות היא הדגם של .החכמה המציאותית אבל הדגם הזה אינו תלוי .במה שקורה במציאות ?זה מובן .לא ,אולי אני אקדים את זה אבל קודם כל אפשר אולי לקשור את ה... [הערה טכנית] למשל, כשאנחנו לומדים את :הפסוק בעשרת הדיברות .שכל פסל ותמונה זה אסור אז צריך להבין את זה .גם במחשבה אפילו תמונה שכלית .זה עוד תמונה זה קשור במה שקורה במציאות .של העולם הזה, שחולף לכן החכמה האמיתית שקשורה ,לבורא - היא מופשטת מכל צורה ...מכל תמונה, מכל ?זה מובן אז נחזור רק דקה :על מה שאומר המהר"ל ?"למה התורה נקראת "טוב ?ויש לה קיום נצחי 'וכל מה שנקראת התורה 'טוב" ".מפני שהיא שכלית לגמרי המובן פה ["שכלית"] זה לא .'שהיא 'הגיונית יש משמעות של "שכלי" בשימוש .השפה: ש"שכלי" זה הגיוני .זה מושג אחר שכלי" במשמעות" .של המהר"ל זה: מופשט זאת אומרת, לא תלוי .במה שקורה במציאות :אולי דוגמה פשוטה ,המושג השכלי של בעלי חיים .למשל: סוס המושג השכלי של סוס אינו תלוי, במשמעות שלו, במה .שקורה לסוס המציאותי זה או אחר ,זה גדול, זה קטן, זה בצבע הזה ".זה מצבע אחר - זה ארעי, "מקרי 'אבל האמת שיש במושג 'סוס היא בלתי תלויה לכל ...מה שקורה לסוס האמיתי ,לא "האמיתי", דווקא .אלא הסוס] המציאותי] מה שצריך לתפוס פה זה ,ההבדל בין אמיתות של המושג והדגם, הדוגמה המציאותית .בעולם הזה מה שקשור לכל מה שקורה .בעולם הזה - זה חולף .זה ארעי מה שקשור לעולם .האמיתי - זה נצחי אז כשהמהר"ל אומר .שכלי" - זה באותה משמעות" ,בלתי תלוי לכל תמונה מציאותית .קונקרטית, זו או אחרת ?זה מובן ,זה בא מאפלטון דווקא‎ .אבל זה קשור ?מה רצית לומר .

קהל: בקשר לתורה שבעל פה‎ התורה שבעל פה .עתידה להתבטל

מניטו: הוא לא מדבר פה .על התורה שבעל פה

קהל: אני מדבר על [מה שיוצא [מזה מה שיוצא מזה, זה שתורה .שבעל פה עתידה להתבטל .

מניטו: לא, לא לא .לא התורה שבעל פה ?מה זה התורה שבעל פה התורה שבעל פה זה מה ,שמתבטא מהתורה השכלית הנצחית .למציאות של כל דור ודור לכן, העיקרים של התורה .שבעל פה - זה תורה ,התוצאות, בתקופה זו או אחרת .זה חולף לפי הזמן :הפסוק הוא בספר דברים "לא תסור ממנו ימין ושמאל" .מה שאומר השופט שבדור מה שאומר השופט שבדור ,זה תורה אמיתית בדור שלו .וכן הלאה "זה לא נקרא "תורה שבעל פה תורה שבעל פה .נשארת בעל פה ?זה מובן ,לא, אבל מכל מקום ההגדרה של המושג 'תורה' במשנה .הזו לפי המהר"ל היא אחרת לגמרי .זה לא קשור לעניין של הלכה אלא לפי המדרש שאומר שהקב"ה .היה מסתכל בתורה ובורא העולם זאת אומרת, זה האמת המוחלט של .הערכים שהם הדגם של עולמנו ,אותה תורה, המוחלטת ,האמיתית, השכלית היא גם כן הדגם של .המון, בלי סוף עולמות אבל זה לא תלוי במציאות .המיוחדת של עולם זה או אחר כל שכן של תקופה זו או .אחרת של העולם שלנו ?זה מובן זאת אומרת: המשמעות השכלית .של כל אמת ואמת .מה שעושה [את] האמת - אמת ,זה למעלה מכל תמונה זה למעלה מכל דגם, דוגמה .אפשרית, מציאותית, קונקרטית ?זה מובן זה נקרא "טוב", "טוב .מעצמו" ולכן יש לו קיום .אז נמשיך קצת .זה מה שהוא אומר מיד וכל מה שנקראת התורה" ",טוב', מפני שהיא שכלית' :ושוב אני חוזר על זה .שכלית" זה מופשט" .במובן הפילוסופי של המושג זאת אומרת, לא תלוי :בתמונה זו או אחרת. למשל :למשל אם אנחנו ניקח את המושג "של "עגול "אז המושג של "עגול .אינו עגול .הצורה של עיגול - זה במציאות אבל המשמעות של המושג .אינו תלוי בתמונה זו או אחרת "למשל המושג של "כאב .זה לא כואב ,זה כואב במציאות .אבל המושג זה אמת .המושג הוא אמיתי ...הבנתם את ה .

מניטו: לא, לא שמעתי ?מה ?

קהל: מי שאומר שזה ישנו ?המושג של כאב

מניטו: המושג של 'כאב' זה .מה שעושה שהכאב הוא כואב אבל מה שעושה שהכאב .הוא כואב - זה אינו כואב .אלא זה בעולם האמת במשמעות אחרת לגמרי ?מבית הקברות, כן [צחוק] .זאת אומרת בעולם האמיתי .בעולם האמיתי - אין שום תמונה "ותמונה לא ראיתם" כל עוד שבנאדם חושב .דרך תמונות - הוא לא חושב .יש לו תמונות

קהל: זה כבר מה .שאומר אפלטון

מניטו: זה מה .שאני אמרתי מקודם ... [צחוק] :אבל הרמב"ם אמר פעם .תשמע את האמת ממי שאמרה בעולם היווני זה אפלטון .שאמר את זה לא, אני מתייחס .למה שאומרת התורה .למשל, בפתיחה של אליהו הנביא ?מה אנחנו אומרים "לית מחשבה תפיסא בך כלל" אין שום מושג .דרך תמונה במחשבה כל עוד שבמחשבה יש תמונה ,אתה תופס תמונה ,אתה משיג תמונה .אבל לא מושג .משמעות ...

קהל: אבל הדמיון

מניטו: לא, יש גם כן .דמיון מופשט לגמרי .אבל זה עוד תמונה המחשבה האמיתית היא .למעלה מכל תמונה זה המשמעות של "שכלי לגמרי" :השכל הפשוט" - דהיינו" .השכל המופשט לגמרי .בלי שום תמונה‎ ?כן : ...קהל .... .

מניטו: לא ,לא השפה איך אומרים, הצליל .של השפה זה תמונה ,השפה, המילה .הוא כלי של משמעות .המשמעות אינה תמונה ,יש לה כלי .שהוא המילה ,למשל ,כשמישהו מדבר אז יש איזה תנועות באוויר שמגיעות לאוזן ,תנועות] שיוצאות מהפה] זה כבר נס: משמעות שעושה ,את עצמה [כ]תנועות באוויר .בחלל הזה הנס השני: כשזה מגיע לאוזן .זה חוזר להיות משמעות אבל המשמעות אינה .אותן התנועות .זה רק הכלי ...יש אולי, אני מביא פה איזה ?סליחה

קהל: אבל אפילו ....יודעים מה ה... של המילה

מניטו: לא לא לא. זה ,עובר מנשמה לנשמה .דרך הכלים הגופניים אבל המילה שאני שומע ,באוזן המוחשית .זה לא המשמעות של המילה ,למשל, מי שאינו מבין אותה השפה .הוא שומע צלילים ולא מבין כלום לכן יש איזה מסתורין שעובר מנשמה לנשמה .דרך כל התנועות האלו .זה המשמעות האמיתית .זה רוחני לגמרי ?זה מובן ,אין שום תמונה .אפילו דרך האוזן אני נזכר בהקשר לזה ,פירוש על הפסוק כשיוסף אמר לאחיו רק דקה, שאני אצטט .את הפסוק כמו שהוא עיניכם רואות כי" "פי המדבר אליכם אז: "עיניכם רואות "כי פי מדבר אליכם היה לו לומר אוזניכם שומעות מה זה "עיניכם רואות ?"כי פי מדבר אליכם אני זוכר ששמעתי .מהרב אשלג הפירוש הזה הוא הסביר דרך נושא .אחר לגמרי, דרך אגב :יש הרבה ניסיונות כאלו כשלומדים עם הרב .מבינים מה שכתוב בפסוק אחר כך עוזבים את הרב לא מבינים מה שכתוב בפסוק .זה קורה אז הוא אמר להם: עיניכם .רואות כי פי מדבר אליכם יש איזה קו בין פה לאוזן בין פה לאוזן ,אבל זה מסתורי לגמרי ,מנשמה לנשמה .זה צינור :אז זה המשמעות ?עיניכם רואות" - למה" .כי פי מדבר אליכם ,זה מסתורי .זה ככה .זה מה שיוסף אמר רש"י אומר: היה מדבר .איתם בלשון הקודש .אז הם מבינים אני רוצה להגדיר פה מה המשמעות .של "שכלית" בלשון המהר"ל .זה לא הגיוני, רציונלי .אלא מופשט לגמרי ,"ולכן זה "טוב יש קיום נצחי למשמעות ",של "טוב מכיוון שזה לא תלוי ,בדוגמה זו או אחרת .זה משהו ארעי ?זה מובן .אז נמשיך קצת

קהל: דלת, שרש"י מפרש ."מה זה "דלת נתת פעם דוגמה של דלת ."ורש"י מפרש מה זה "דלת ,

מניטו: תזכיר לי .אני לא זוכר

קהל: רש"י נותן פירוש ?

מניטו: דלת .

קהל: דלת

מניטו: תזכיר לי את זה : ...קהל ,הרבה פעמים שלוט סוגר את הדלת ,על המלאכים ורש"י מפרש .'מה זה 'דלת

מניטו: אולי בשנה .הבאה אני אזכור [צחוק] ...

מניטו: אני ממש

קהל: אבל זה דוגמה לגבי ,המימוש החומרי של הרעיון

מניטו: נכון .

קהל: זה הרעיון הזה : ...קהל .

מניטו: נכון ,והוא מוסיף: "ושכלית לגמרי ."ותמונה לא ראיתם :אז אני אמשיך ,לא שכל האנושי" כמו שהחכמות .שהם סתם דרך ההיגיון השכל האנושי צריך להוסיף אולי :איזה דיוק כאן ,‎יש בכוח [של] הבן אדם‎ המין האנושי בתור בריאה .יש איזה כוח שכלי טבעי אבל הוא חושב דרך .מה שהוא מצייר לעצמו ,הוא צריך תמונות .הוא צריך דוגמאות "למשל, כשאני אומר "שולחן אז מייד - או רואים או שומעים .את התמונה של שולחן אבל השולחן אינו תלוי .בלהיות שולחן זה או אחר השולחן הזה .טעון הפסד .מושג 'השולחן' - הוא נצחי הוא מופשט מכל הקורות .של השולחן המציאותי ?זה מובן ולכן כל השכל האנושי - התפקיד שלו הוא לתפוס, להבין את המציאות .של העולם הזה ,אבל החכמה האמיתית שהיא ,נאמר, הדגם המחשבתי של הבורא הוא לא תלוי בשום צורה .של העולם הזה הצורות של העולם הזה זה רק דוגמה אפשרית של המושג .הזה, העליון, המופשט, האמיתי "ותמונה לא ראיתם" ?הבנתם ורק אז מתחילים לחשוב .במחשבה הטהורה, השכלית .עד כאן - זה דמיון :מי שעסק קצת במדע המודרני ,פיזיקה, כימיה, וכן הלאה :מבין את זה כי הזהות האמיתית ,של עניין זה או אחר זה לא התמונה ...אלא המשמעות של "הייתי אומר: "גוף עצמו .זה גם תמונה .המשמעות של הדבר, נאמר .בלי שום תמונה וכמו שבארנו זה" "במקום אחר והארכנו בזה, כי הדבר" "שהוא שכלי נבדל מן החומר ?זה מובן, כן .נבדל. לגמרי מה שאנחנו קוראים .בשפה שלנו: מופשט "הוא טוב גמור" אם הוא נבדל .הוא טוב גמור ולכך התורה היא טוב" "הגמור בפרט והפך זה, הדבר שהוא .חומרי, הוא רע גמור ?זה מובן ?"מה זה "רע .ההפך של טוב אז ההגדרה של ,טוב" זה בעל קיום" .רע" זה בעל הפסד" ,מה שאין לו קיום נצחי ."אז זה מה שנקרא: "רע זה מובן במישור .המוסרי, הרוחני אבל פה המהר"ל מדבר .גם במישור החומרי המציאותי ,כל מה שאין לו קיום נצחי .אז הוא נושא רע ודבר זה ביארנו בכמה מקומות" ."ואין להאריך כאן ,כי דבר הזה הוא ברור .כי החומר דבק בו הרע .זאת אומרת ההפסד "וביארנו זה בהקדמה" וכל אשר הוא רחוק מהחומר, כמו" "התורה, שהיא השכל האלוקי הברור .הוא טוב לגמרי :מה שצריך להבין פה ,כשאנחנו לומדים איזה פסוק .מצווה, בתורה שבכתב .אז אנחנו תופסים רצון הבורא אבל הרצון כמו שמתבטא .בתורה שבכתב הוא כללי מאוד מופשט לגמרי .מכל מקרה זה או אחר זה לא תלוי במקרה .ספציפי מיוחד, זה או אחר ."למשל: "ואהבת לרעך כמוך - ואהבת לרעך כמוך ,מצווה מהתורה שבכתב ,זה רצון הבורא .זה רעיון כללי לגמרי איך אני צריך להתנהג ,כלפי רֵעַ זה ,בנסיבות האלו .במקרה הזה המיוחד .זה אני לא יודע .זה תלוי זה כבר התפקיד של .התורה שבעל פה זה תלוי במקרה .הספציפי המיוחד אני צריך סעיף מיוחד .של שולחן ערוך "אבל "ואהבת לרעך כמוך !זה מופשט לגמרי .כללי לגמרי המשמעות הזו היא .ערך שמיימי, נאמר איך להתנהג על הארץ לפי "המחשבה של "ואהבת לרעך כמוך צריך שולחן ערוך מיוחד ,לכל דור ודור ,לכל מדינה ומדינה .לכל מקרה ומקרה .אם הרֵעַ הוא השכן .המשותף, או הלא משותף .זה כבר מקרה מיוחד .וכן הלאה ?הבנתם אבל התורה במה שהיא אמרה ,בבחינת כלל: ואהבת לרעך כמוך המשמעות של זה .זה מופשט לגמרי זה לא תלוי אם הרֵעַ ,הוא רחוק או קרוב ,טוב או רע ,גדול או קטן .זה מובן :אז זה מה שהוא אומר .שכלי" זה מופשט, נבדל" .נבדל מכל מקרה חומרי

קהל: אבל לביטוי הזה, שהוא ?טוב' - למופשט הזה, יש ריבוי'

מניטו: כן כל יום ויום .יש לו הטוב שלו ביום האחד, ביום השני, ביום .השלישי - וירא אלקים כי טוב ,כל בריאה שיש לה קיום "אז היא נקראת "טוב .טוב זה קיום .מוחלט, נצחי ,

קהל: זאת אומרת .יש הרבה 'מוחלטים' למעלה .

מניטו: כן יש אינסוף .אינסופים [צחוק קל] ?'

קהל: זה גם 'אלוקים .

מניטו: ברור :אבל זה דווקא הצד ,האינסופי של הדבר הוא] בא מכיוון שזה לא תלוי] ,במקרה המיוחד, פה ושם של המציאות של .העולם הזה כי המציאות של העולם הזה .זה חולף ."והיה כאילו לא היה" .מיד .'אז זה לא 'טוב אין קיום לזה : ...קהל

מניטו: אבל הבריאה .יש לה תפקיד דרך הבריאה אנחנו צריכים .לגלות את הקדושה שבאמת אבל הכלי, העולם הזה ככלי .לגילוי הזה - הוא אינו נצחי

קהל: אם לא [היה] הכלי לא היה הגילוי שלו .

מניטו: ברור, ברור אבל מיד כשהכלי עזר .לגלות את זה - הוא נאבד : ...קהל .

מניטו: נכון .לדברים השכליים האלו .לא למקרה החומרי ...

קהל: אבל אחרי ...אחרי בריאתם

מניטו: כן. אבל יש הבדל .'בין 'בריאה' ו'עשיה בריאה - זה נאמר .לעצם הדבר .עשיה - למקרה החומרי .זה ההבדל

קהל: אז איך, מה נאמר ?על המדרש: כי טוב מאוד ...זה מכאן עד כאן 1ב ,מה שאומר המהר"ל פה ,וצריך להבין 'שכל דבר שנקרא 'טוב .זה סימן שיש לו קיום אבל רק דבר שהוא שכלי .לגמרי - יש לו קיום נצחי מכיוון שאינו קשור, אינו תלוי ,בחומר שהוא "טעון הפסד" - היעדר ,זה מציאות של העולם הזה .שבכל רגע - זה חולף ?זה מובן זה לא תלוי במקרה זה או .אחר, דוגמה זו או אחרת וזה הכוח של .התורה שבעל פה לומר בכל מקרה מיוחד .מה התורה הנצחית אומרת ...ולכן, כל ,זה הכלל :צריך לזכור את זה היה איסור גמור לכתוב, להביא .בכתב דברים של התורה שבעל פה דברים שבעל פה .זה היה אסור לכתוב אותם ,מכיוון שכשאתה כותב דבר .זה] נותן לו ממד של נצחיות] אז העצם של התורה ...שבעל פה היא להיות .'‎בבחינת 'השופט שבדור זאת אומרת: זה ,האמת בנסיבות האלו .זה צריך להישאר בעל פה וגם כן להיפך: הדברים .שבכתב אסור לאומרם בעל פה ,"צריך "לקרוא אותם .זה מקרא זה המשמעות של .התורה הנצחית, זה מקרא לכן אסור - איך אומרים ,את זה בעברית זאת אומרת, לתת .אינטרפטציה סובייקטיבית התרגום המקובל בעברית מודרנית ["למילה אינטרפרטציה הוא: "פרשנות ,מה שאמרה התורה שבכתב ,צריך לקרוא לפי לשון הגמרא "והיו בהוייתן יהו" .דברים כהוויתם .כי אסור לשנות .זה המקרא "והיו בהוייתן יהו" כמו שניתנו - כך .צריכים להישאר .בלי שום וריאציה .זה תורה שבכתב אבל [את] המשמעות של התורה שבכתב התורה שבעל פה ,מביאה את זה בעל פה ,כדי להסביר מה רצון התורה .דעת התורה, למקרה זה או אחר ?הבנתם ,קרה מה שקרה ,ואתם יודעים את הכלל הזה :הוא מפורסם 'עת לעשות לה" ."הפרו תורתך הכלל של התורה: שאסור ,להעלות בכתב דברים שבעל פה ואסור לומר בעל פה ,דברים שבכתב היה צריך להפר את זה .כדי להציל את התורה לכן התורה שבעל פה ,נכתבה במשנה ,נכתבה בגמרא ,סוף סוף בשולחן ערוך במפרשים של השולחן .ערוך, וכן הלאה .הבנתם את העניין אבל התורה שבעל פה .לאמיתו של דבר נשארת בעל פה כי על פי הדברים" "האלה כרתי ברית איתכם .על פי הדברים .על הצד שבעל פה של הדברים הבנתם את המשמעות .של העניין ולכן התורה שבכתב היא נשארת בבחינה .השכלית הנבדלת לגמרי לגמרי זה מחשבת הבורא המוחלטת .לכל עולם שהוא באה תורת משה וכתבה לנו את אותה התורה .העילאית לגבי העולם שלנו אבל אותה תורה היא מופשטת .לגמרי מכל חומר של העולם שלנו ,זה האמת המוחלט .זה מחשבת הבורא ועל התורה הזו ,המהר"ל מדבר ,כשהוא אומר: שכלי .נבדל לגמרי מהחומרי .'אז זה נקרא 'טוב מכיוון שהוא נצחי ?זה מובן .אז אפשר להמשיך

 

{bfaccordion-slider הקרבת קורבנות}

 

כשהוא אומר 'העבודה' במשנה, הכוונה היא עבודת הקורבנות. מהי עבודת הקורבנות? זה עבודת הבורא דרך האכילה. צריך להבין בזה: שכל העבודות שבעולם, סוף סוף, התכלית שלהן - זה להביא אוכל על השולחן. לכן העבודה במשמעות הכללית, הכי כללית לגמרי, זה סוף סוף עבודת הקורבנות. עבודת הקודש - זה עבודת הקורבנות. זה מובן? זה קשור להגדרה של: מה זה 'מלאכה', לגבי השבת, וכל מה שקשור ללבוש, לבניין הבית, ולאוכל. זה השוני בין האדם לבהמה. זה העבודה, המלאכה, מלאכת העבודה של האדם. ולכן עבודת הקודש זה בניין בית המקדש והלבוש של הכהן, והקורבן שהוא האוכל‎ יש פה עניין של סוד האכילה. כשאני אוכל בשר בהמה, אז אני מכניס - לא רק על יד נפשי כי האוכל נקרא "אוכל נפש" אלא אני מכניס בנפשי את האוכל הזה שהיה מחוץ לנפש. הוא - איך אומרים את זה בעברית - הוא נהפך ל'אני.' וזה העבודה. זה לא אניהילציה, זה מעבר לעולם יותר עליון.

מה זה קורבן? זה האוכל שעליו לא נעשה שום חטא לפני ששולחים את התבואה לשוק, מרימים את התרומה, לוקחים את המעשר, זה אוכל שעליו לא היה שום חטא אז הוא נקרא 'קדוש.' אבל מה זה תוכן הקורבן? זה האוכל. ולכן הקורבן מכפר מכיוון שהכוונה היא: אילו זה היה אפשרי, הייתי כמו הכהן שאוכל אוכל נפש שעליו לא היה שום חטא. אבל האוכל שלי - יש לו חטא. זה חטא שאני לא רציתי. אז הקורבן מכפר. בכוונה של המקריב. ולכן היה קורבן אחד בבוקר, קורבן אחד בין הערביים לכל העם. והכוונה הייתה לאותו אוכל שמקריב הכהן הגדול שעליו לא היה שום חטא כלכלי, נאמר. כי כל המעגל של הכלכלה זה מלא חטאים. אז איך הקורבן מכפר? כי כל החטאים שבעולם זה סוף סוף מכיוון שאנחנו צריכים לאכול כדי להתקיים. אז באים כל החטאים ש... בבנקאות, ו... הכוונה והדבקות לאוכל של הקודשים במקדש על ידי הכהן, שהוא אדם קדוש, זה מכפר על זה. אבל תוכן, גוף הקורבן, זה אכילה. אבל סוד האכילה זה קיום הנפש. לכן אפשר להגדיר את זה: שהאדם הוא כביכול ריח ניחוחו של עליון. הוא האוכל שלו. זה מובן? זה העבודה. להיות עבד הבורא, זה להיות מקבל. אז כדי להיות מקבל, כדי להיות מקבל צריך לאכול! אז כשאני אוכל אני עובד הבורא. ולכן, כל הקורבנות זה דרך האוכל. הוא רוצה שאני אתקיים אז כשאני אוכל, אני מקיים את רצונו. לכן הקורבן זהו העבודה.

________________

קהל: בנושא הקורבנות, מה שדיברנו בעניין הכפרה. אם קורבנות

מניטו: זאת אומרת, הקורבנות שנתבקשו איך אומרים את זה? שהקב"ה ביקש לפני חטא העגל. אז זה ממש קורבן בהגדרה של תיקון. ולכן "את קרבני אשי," "את קרבני לחמי," ו"אשי" גם כן - האש של הקורבן. ואחרי חטא העגל כמעט בכל קורבן יש לו צד של כפרה. יש קורבנות שהם כולם כפרה, אבל כמעט שעם כל קורבן יש איזה צל של כפרה. ולעתיד לבוא, כל הקורבנות יתבטלו חוץ מקורבן תודה. וזה נותן להבין למה האכילה עצמה היא היא העבודה של הקורבן. והיא היא העבודה האמיתית. ולכן רואים את זה, כל ההגדרה של קורבן: זה ארוחה שלמה! גם עם הריח, כן? קטורת. צריך גם ריח. זה ארוחה שלמה. ולמה דווקא מקריבים דרך הארוחה? כי כמו שאמרנו, העבודה היא האכילה. וכל החטאים באים דרך צורך האכילה. ולכן זוהי ההגדרה של התורה. זה טענה פשוטה מאוד, וזה פשט הדברים. ובאו ההיסטוריונים של הדתות... ואמרו דברים שאמרו... ו... לא דובים ולא יער. זה לא נמצא בתורה [צחוק] מבינים? "השמדת"... וכל ההסברים האלו... הרבה שואלים: האם צריך לחדש את הקורבנות? כל עוד אנחנו חיים דרך האכילה, העבודה של התורה זה קורבן! איך יהיו הקורבנות? המשיח יגיד לנו. רק שיבוא. אבל כל עוד שאדם אוכל, העבודה זה אכילה. לכן הכפרה זה קורבנות. זה מובן? קהל: להגיד... אנשים... תביאו קורבנות,

מניטו: יש שלבים בכל מה שאנחנו קוראים 'ימות המשיח.' לפי ההלכה הפשוטה, אפשר כבר להקריב קורבן פסח. אבל הרב גורן פחד מד"ר [...] אז לא רצה. קהל: מה היתה הסיבה... קהל: לא, לא למה הוא התנגד. למה אפשר?

מניטו: אפשר, מכיוון שקורבן פסח אפשר להקריב בעזרה. לא צריך על המזבח. קהל: אפשר לומר שכפרה זה יותר בא מזה שיש... ממצוות לא תעשה, והתיקון זה יותר מצד מצוות תעשה?

מניטו: אפשר לומר, אבל גם ב'לא תעשה' יש תיקון וגם ב'עשה' יש הכפרה. אפשר לומר, זה דגש פה ושם, אם אפשר לומר את זה ככה. אבל אני חושב שההתנהגות של האדם היא כל כך מעורבת משני היעדים שקשה מאוד להבחין בכל מעשה ומעשה. אבל מה שקרה במשך הזמן, וזה - אני חוזר על זה, אולי זה הכוונה לעבודה זרה, זה רואים את כל העבודה רק ככפרה. אז זה כבר לא היהדות. זה לא התורה זה לא היהדות, זה לא... כשנשאר בקהילה רק בית הכנסת ולומר קדיש, אז זה כבר משהו אחר. אנחנו צריכים מלך! צריכים שופט. צריכים נביא. אז יש ישראל. כשיש רק כהן... זה המיתוס של שבט לוי. כל היהודים צריכים להיות לויים. אין דבר כזה. אין שבט לוי, אלא שבט לוי של עם ישראל. ועם ישראל זה לא שבט לוי. שבט לוי זה שבט לוי של עם ישראל. מבינים את ה... ואנחנו רחוקים מאוד מאותה הגדרה. רוב היהודים הדתיים והלא-דתיים מגדירים את היהדות ככה, פולחן של כפרה. תפסתם את העניין. קהל: שבט לוי זה לא רק כהנים. אנחנו רואים גם שהעבודה של הלויים היא... שירה...

מניטו: כן, נכון. זה 'עבודת עבודה.' לא, אני רק השתמשתי במושג 'שבט לוי.' זאת אומרת אלו שמוקדשים לקדושה. ו'עבודת עבודה' זה השיר, ברור. לכן הרב קוק חידש את זה. יש תפקיד של שבט ראובן, יש תפקיד של שבט יהודה, תפקיד של שבט השומר הצעיר, והתפקיד של שבט... לוי. אגודת ישראל' לא מצאתי'... [צחוק]

_________________________

קהל: בנושא הקורבנות, מה שדיברנו בעניין הכפרה. אם קורבנות

מניטו: זאת אומרת, הקורבנות שנתבקשו איך אומרים את זה? שהקב"ה ביקש לפני חטא העגל. אז זה ממש קורבן בהגדרה של תיקון. ולכן "את קרבני אשי," "את קרבני לחמי," ו"אשי" גם כן - האש של הקורבן. ואחרי חטא העגל כמעט בכל קורבן יש לו צד של כפרה. יש קורבנות שהם כולם כפרה, אבל כמעט שעם כל קורבן יש איזה צל של כפרה. ולעתיד לבוא, כל הקורבנות יתבטלו חוץ מקורבן תודה. וזה נותן להבין למה האכילה עצמה היא היא העבודה של הקורבן. והיא היא העבודה האמיתית. ולכן רואים את זה, כל ההגדרה של קורבן: זה ארוחה שלמה! גם עם הריח, כן? קטורת. צריך גם ריח. זה ארוחה שלמה. ולמה דווקא מקריבים דרך הארוחה? כי כמו שאמרנו, העבודה היא האכילה. וכל החטאים באים דרך צורך האכילה. ולכן זוהי ההגדרה של התורה. זה טענה פשוטה מאוד, וזה פשט הדברים. ובאו ההיסטוריונים של הדתות... ואמרו דברים שאמרו... ו... לא דובים ולא יער. זה לא נמצא בתורה [צחוק[ מבינים? "השמדת"... וכל ההסברים האלו... הרבה שואלים: האם צריך לחדש את הקורבנות? כל עוד אנחנו חיים דרך האכילה, העבודה של התורה זה קורבן! איך יהיו הקורבנות? המשיח יגיד לנו. רק שיבוא. אבל כל עוד שאדם אוכל, העבודה זה אכילה. לכן הכפרה זה קורבנות. זה מובן? קהל: להגיד... אנשים... תביאו קורבנות,

מניטו: יש שלבים בכל מה שאנחנו קוראים 'ימות המשיח.' לפי ההלכה הפשוטה, אפשר כבר להקריב קורבן פסח. אבל הרב גורן פחד מד"ר [...] אז לא רצה. קהל: מה היתה הסיבה... קהל: לא, לא למה הוא התנגד. למה אפשר?

מניטו: אפשר, מכיוון שקורבן פסח אפשר להקריב בעזרה. לא צריך על המזבח. קהל: אפשר לומר שכפרה זה יותר בא מזה שיש... ממצוות לא תעשה, והתיקון זה יותר מצד מצוות תעשה?

מניטו: אפשר לומר, אבל גם ב'לא תעשה' יש תיקון וגם ב'עשה' יש הכפרה. אפשר לומר, זה דגש פה ושם, אם אפשר לומר את זה ככה. אבל אני חושב שההתנהגות של האדם היא כל כך מעורבת משני היעדים שקשה מאוד להבחין בכל מעשה ומעשה. אבל מה שקרה במשך הזמן, וזה - אני חוזר על זה, אולי זה הכוונה לעבודה זרה, זה רואים את כל העבודה רק ככפרה. אז זה כבר לא היהדות. זה לא התורה זה לא היהדות, זה לא... כשנשאר בקהילה רק בית הכנסת ולומר קדיש, אז זה כבר משהו אחר. אנחנו צריכים מלך! צריכים שופט. צריכים נביא. אז יש ישראל. כשיש רק כהן... זה המיתוס של שבט לוי. כל היהודים צריכים להיות לויים. אין דבר כזה. אין שבט לוי, אלא שבט לוי של עם ישראל. ועם ישראל זה לא שבט לוי. שבט לוי זה שבט לוי של עם ישראל. מבינים את ה... ואנחנו רחוקים מאוד מאותה הגדרה. רוב היהודים הדתיים והלא-דתיים מגדירים את היהדות ככה, פולחן של כפרה. תפסתם את העניין. קהל: שבט לוי זה לא רק כהנים. אנחנו רואים גם שהעבודה של הלויים היא... שירה...

מניטו: כן, נכון. זה 'עבודת עבודה.' לא, אני רק השתמשתי במושג 'שבט לוי.' זאת אומרת אלו שמוקדשים לקדושה. ו'עבודת עבודה' זה השיר, ברור. לכן הרב קוק חידש את זה. יש תפקיד של שבט ראובן, יש תפקיד של שבט יהודה, תפקיד של שבט השומר הצעיר, והתפקיד של שבט... לוי. 'אגודת ישראל' לא מצאתי... ]צחוק[

 

{bfaccordion-slider הקשר בין הפרצופים והספירות להיסטוריה והתולדות}

 

מקור: שערי אורה קובץ 18

פה צריך ללמוד שוב, את הנושא של שבירת הכלים ושל תיקון שבירת הכלים דרך הפרצופים. כדי להבין למה יש לנו כל כך [הרבה] מושגים לאותה מדרגה. בבחינת פרצוף - אז 'כתר עליון' יש לו שם: בבחינת פרצוף. דהיינו, אחרי התיקון של שבירת הכלים. למשל, בבחינת פרצוף, חכמה-עולם האצילות נקרא "אבא." בינה נקראת "אמא." וכן הלאה. זה עוד שורה של שמות שצריך להבין. אבל זה שייך כבר לנושא אחר: מה קרה בשבירת הכלים? מה טיבו של תיקון של שבירת הכלים? איך הופיעו הפרצופים? ומה המשמעות של ההשגחה של הפרצופים? זה שייך כבר לנושא של 'מעשה מרכבה.' אבל עכשיו אנחנו עם 'שערי אורה' בעניין של כוונות התפילה. כשאנחנו מתפללים - איך הכוונה עולה דרך מדרגה זו או אחרת, כדי להגיע לנוכח התפילה, שהוא יקוק בשם תפארת. למדנו סביב הנושא הזה שאני מזכיר בתמצית, למדנו כל כך נושאים ששייכים דרך הפסוקים שהרב מביא ל... לעניין של כוונות התפילה. אבל זה הנושא של שערי אורה. אז אם דרך השאלות שלכם צריך לחזור על נקודה זו, כדי לברר את המשמעות של המושגים. כי לא לשכוח: שמגיעים להבנת חכמת הקבלה עד אחרי הרבה זמן של לימוד. עד שתופסים במה מדובר. אבל לפני זה - צריך הרבה התרגלות למושגים האלו. המטרה של השיעור זה לברר את המשמעות של המושגים לפי לשון המקרא. שזה התחלה של חכמת הקבלה. ?זה מובן .טוב אז אם אין שאלות אולי יש שאלות? קהל: לפעמים אנחנו מוצאים שלפי האר"י אז הוא מסביר משמעויות, מה שקרה עם יעקב אבינו, מה היתה הכוונה של מעשה מסוים מניטו: טוב, אז אני מסביר פה את הנושא. זה לא הנושא שלנו. אם אתם רוצים אפשר ללמוד את זה, אבל זה דרך קבלת האר"י דהיינו - ה'עץ חיים.' אנחנו פה עם 'שערי אורה,' אנחנו בשיטה שקדמה ל... זה חכמה של המקובלים של ספרד ממש. אז אני אסביר את זה בקצרה. הבנתם את השאלה? ,נו אז תסביר השאלה לכולם. ואחר כך אני אסביר. ,קהל: אנחנו רואים שלפי האר"י הוא משליך את המושגים שלו על מהלכים קודמים, לפני גילוי התורה שלו. השאלה היא: איך אנחנו מתייחסים לזה? מניטו: תן דוגמה אולי. קהל: הוא מסביר שמה למשל, אני לא כל כך מבין את הפרטים, אבל הוא מסביר שיעקב אבינו כשהוא פונה ללאה או אל רחל אז זה תיקון מסוים שנעשה בעולמות כך וכך השאלה היא אם יעקב אבינו חשב על זה, או ש... מניטו: טוב. אולי נתקלתם בנושאים כאלו בפירושים שלמדתם? אבל פה העניין הוא ככה: שיש הקבלה בין עולם הספירות וכל התיקונים שצריך לתקן בעולמות של הספירות, לבין מה שנעשה בעולם שלנו, בהיסטוריה של העולם שלנו, דרך הצדיקים, שהם כלי לשכינה, מרכבה לשכינה. ופה - מופיעה הקבלה נוספת שאני רוצה להסביר בקצרה. ופה יהיה לך פתח לנושא שלך. לפי מה שאני למדתי, אם אתה רוצה להתמקצע בזה, להתעמק בזה, אתה צריך ללמוד את השל"ה. זה בשל"ה שאתה מוצא את העניין הזה. לפי המסורת של הקבלה יש הקבלה מדויקת ,בין עולם הספירות למעלה ,והצדיקים שגרים למטה בעולם התחתון. שחיים בעולם התחתון. וזה בהיסטוריה של עולם המציאות, שבעולם התחתון שהאדם כבריאה מתקן את התיקונים שצריך לתקן בעולמות העליונים. ולכן יש הקבלה בין כל חכמת הספירות לחכמת התולדות, כפי שהתורה מספרת אותם במקרא. קהל: אבל הם כבר תיקנו משהו בכלל האנושות מניטו: בכלל האנושות, דרך הצדיקים. זה נקרא 'מעשה צדיק.' "מעשה צדיק' זה התיקון שעושה הצדיק בעולמות העליונים. דרך כל מצווה ומצווה יש תיקון. זה נקרא מעשה צדיק. ?זה מובן הצדיקים שהיו כבר בבחינת "מרכבה לשכינה" הם, אם אפשר לומר: הדמויות, שהם הדגמים של התיקונים שצריך לתקן. אז אני אסביר רק בקצרה, את] ההקבלה בין הצדיקים שהיו[ אבות העולם, עמודי עולם, והספירות למעלה. אברהם אבינו תיקן את ספירת חסד. יצחק תיקן את ספירת גבורה. יעקב אבינו תיקן את ספירת תפארת. משה רבנו את ספירת נצח. אהרן הכהן את ספירת הוד. יוסף, עם פנחס, תיקנו את ספירת יסוד. ודוד המלך את ספירת מלכות. לכן יש הקבלה מדויקת בכל מה שמתרחש בהיסטוריה של האבות דרך התולדות, וכל העניין של התיקונים של כל פרט ופרט בפרצופים, של העולמות העליונים. זה מובן? אז זה אותה הקבלה שהאר"י רומז בפירושים שלו. וצריך, כשמתחילים ללמוד את הטקסטים של הקבלה, צריך להבין את זה פשט. כי זה - הגאון מוילנא כבר הסביר הרבה פעמים: כי הסוד הוא הפשט האמיתי. מי שלא מבין את הפסוקים כפשוטם האמיתי, הוא לא יכול להתייחס לכל עניין של קבלה. כי כל מטרת חכמת הקבלה זה להפשיט את פשט הכתובים. בסוף לימוד של קבלה אנחנו מבינים יותר את הפשט של הפסוק. אז הפשט של הפסוקים של הסיפורים של התולדות רומז לכל מה שרומזים חכמי הקבלה על התיקונים של הספירות העליונות. למשל, זיווג של יעקב ורחל אז הוא מתקן את הזיווג של פרצוף זה ופרצוף זה בעליונים. אתה תופס את זה לפי הקבלה? אולי אני אסביר את הנושא. זה ברור לכולם? לא מספיק. כשנבנו העולמות אז קרה את העניין של 'שבירת הכלים.' דהיינו: הכלים של העולמות לא היו מספיק בהירים, מספיק חזקים נאמר, החוזק שלהם זה הזכות שלהם. לא היו מספיק זכים כדי להכיל את האורות השייכים לאותן הספירות. ולכן הכלים נשברו. והאורות הסתלקו מהעולם. זה מה שאנחנו לומדים במדרש: "אלפיים תהו" אלפיים תהו - זה אלפיים שנה של ההיסטוריה של העולם שהאורות של הספירות של הספירה 'תפארת' של עולם היצירה הסתלקו מהעולם. לכן היה תהו ובהו בעולם. והאבות אבות העולם, עמודי הבניין, אז תיקנו את הכלים של אותם האורות. כשאברהם תיקן את הכלי של ספירה 'חסד' וזה כל המהות שלו, זה - הוא כולו חסד, אברהם אבינו. הוא הוא - מידת החסד. אז כשתיקן את הכלי של הספירה 'חסד' האור של הספירה חסד שוב חזר בעולם שלנו. וכן הלאה, עד דוד המלך, שתיקן את הספירה מלכות. ו'חורבן הבניין' זה שוב מצב של תהו ובהו. קהל: חורבן הבית? מניטו: מה? קהל: הכוונה לחורבן הבית? מניטו: אמרתי 'חורבן הבניין.' כי חורבן הבית זה המאורע ההיסטורי שרמז [על] חורבן הבניין. ולכן כל שומר מצוות יש לו עולמו שלו. אז הוא מתקן עולמו שלו. אבל דרך כל ההתפשטות של התהליך של כל התיקונים האלו. יש לנו שבעים שנה כדי להצליח לתקן כל אחד את העולם שלו, אם פחות, אם יותר, אבל זה: י?מ?י ש??נו?ת?ינו? ב?ה?ם ש??ב?ע?ים ש??נ?ה בשבעים שנה, לפי חכמי הקבלה, זה מספיק והותר כדי לתקן כל אחד העולם שלו. אם לא מצליח - חוזר בגלגול. אבל רחמנא לצלן, זה משהו אחר. "חוזר חלילה" קהל: או שממשיך לחיות עד ש... מניטו: לא. שבעים שנה, "ואם בגבורות - שמונים." וכן הלאה... ]צחוק[ אבל מכיוון ש"כל ישראל ערבים זה בזה" כל אחד עוזר לשני. פחות או יותר. אבל מכיוון שאנחנו נמצאים עוד... אני מקווה שזה סוף אותה תקופה של תהו ובהו. זה בשולי אותה תקופה. שזה כבר 'אתחלתא דגאולה.' מכיוון שאנחנו נמצאים במצב של תהו ובהו, אז יש 'קלקול הצינורות,' הכל הוא בבלאגן שלם, ולכן לא מבחינים איך זה מיתקן. אבל מכל מקום, העבודה של התיקון נעשית דרך הצדיקים. מיהם הצדיקים? - שוב אני חוזר על אותה שאלה - שומרי מצוות כל מקיים מצווה אחת - מתקן תיקון אחד. בעולמו שלו. מכיוון שכלכ העולמות של עם ישראל הם מעורבים זה בזה, ודרך ישראל זה - בהשפעה, זה בעולם כולו, אז העולם מיתקן לאט לאט. אבל מכל מקום זה בבחינת פרט. אף על פי שיש קשר בין כל פרט ופרט. אבל האבות - הם תיקנו את הכלי של הספירות בבחינת 'מרכבה לשכינה.' זה משהו בלי שום יחס עם הכוח של הצדיק הרגיל, נאמר. האבות - זה משהו אחר לגמרי. כן? זה במימד אחר לגמרי. ולכן אין לנו מושג מה זה 'חסד' אלא דרך חסד של אברהם. אין לנו מושג מה זה 'גבורה' אלא דרך גבורה של יצחק. וכן הלאה. וזה - הגילוי שם ה' - זה דרך האבות. שם ה' אלוקי ישראל זה: אלוקי אברהם, ואלוקי יצחק, ואלוקי יעקב. כדי להגיע להשגה של: מי הוא ה' אלוקי ישראל זה דרך המידות של האבות. וזה ההסבר של האר"י. קהל: אם כן, המימד ההיסטורי של מתן תורה, הוא שונה לחלוטין מהמימד ההיסטורי של דור הפלגה למשל. כך, קצוות כאלה. מניטו: לא הבנתי את השאלה. אתה שואל אם יש איזה קשר, או מה? קהל: לא לא. אם כן, המימד ההיסטורי של דור מתן תורה, מניטו: לא. אמרת "מתן תורה." עכשיו. אתה אומר "דור מתן תורה". זה משהו אחר קהל: שמתן תורה הוא שונה לחלוטין משל המוסר ההיסטורי של דור הפלגה. מניטו: למה אתה מתייחס? קהל: בבחינת החזרת האור מניטו: זהו. זה התיקון של מה שקרה בדור הפלגה. אבל זה - 'החזרת האור' - דהיינו: התיקון של הכלי של מידת נצח, נעשית על ידי משה רבנו, אז האור של נצח התגלה שוב בעולם. אז באיזה שהיא בחינה, זה תיקון של החטא של דור הפלגה. אבל קדמו לו יעקב, אברהם, יצחק. מניטו: ברור, ברור. ואם אתם תפסתם, אני התחלתי בספירה 'חסד.' לא מדברים על העליונות. מי היו הצדיקים שתיקנו את 'כתר', 'חכמה', 'בינה?' לא מדברים. מתחילים באברהם אבינו. זה מובן? אז פה זה שאלה חשובה מאוד: כי המצוות זה התיקונים שנעשים על ידי עם ישראל וזה הדרך... זה היה - כל המצוות - זה היה ה'דרך ארץ' של האבות. בחיים שלהם, בדרך ארץ שלהם, .תיקנו את העולמות ואנחנו מתקנים אותו תיקון דרך המצוות. זה סוד הפסוק ואנחנו לומדים אותו פסוק הרבה פעמים לפי נושאים שונים: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" החידוש שהביא משה רבנו זה - שציווה. ציווה כתורה של מצוות, לקהילת יעקב, את התורה של האבות. "תורה ציווה לנו משה" - האבות קיימו את התורה בבחינת מידות. זה ידוע. שמרו את המצוות בבחינת... זה היה החיים שלהם, הדרך ארץ שלהם זה היה התיקון של העולמות. ואותו תיקון של העולמות, אנחנו מקיימים אותו דרך המצוות שלנו. ולכן אתה מוצא למשל בקבלה של האר"י, ב'פרי עץ חיים.' ...בעיקר אם למדת את כוונות ה 'פרי עץ חיים' איזה תיקון נעשה על ידי פרט של מצווה זו או אחרת. וזה מקביל לאותם התיקונים שהאבות עשו כמרכבה לשכינה. שהחזירו את הכלים של אותם האורות.

 

{bfaccordion-slider הרפורמים והאורתודוקסים: המלחמה שבה כולם מפסידים}

 

מקור: תורת התולדות

מתוך שיעורי הרב ב"תורת התולדות". קובץ השיעור המלא זמין להורדה באתר

מניטו: מה שצריך להבין - ההבדל בין רפורמים ואורתודוקסים אצל האשכנזים. זה לא התחיל כמו שחושבים! הרפורמים התחילו, והתגובה היתה אורתודוקסיה. זה נבלה וזה טריפה. כן? וחכמי הדור בגרמניה, כשזה התחיל השיטה של "תורה עם דרך ארץ", חכמי הדור - הדיינים האמיתיים, סירבו על זה. לא רצו. והם... נתנו חרם על זה! "אתם יוצאים מכלל עם ישראל?! עושים קהילות נפרדות?!" - אני מתכוון לאורתודוקסים! זה... זה... ‎זה אסון! כן? והם לא רצו לשמוע מזה!

קהל: מי...

קהל: האורתודוקסים.

מניטו: האורתודוקסים יצאו מכלל הקהילה!

קהל: לא. מי אמר שהם יצאו?

מניטו: מה זאת אומרת - "מי אמר?". 'אורתודוקסיה' בגרמנית (אני לא מכיר גרמנית), זה - קהילה נפרדת, כן? איך היו קוראים את זה בגרמנית? 'קהילה נפרדת' כן? מה? איך היו אומרים את זה בגרמנית? הקהילה של פרנקפורט. למשל. היא הגדירה את עצמה – [להשלים ביוטיוב](אורתודוקסיה זה שם תואר)?????! אבל היא הגדירה את עצמה: "קהילה נפרדת" מהקהילה הגדולה. אני לא יודע גרמנית, אבל בצרפתית אני יודע... אז הדיינים נתנו חרם על... כן! משהו כזה, נתנו חרם עליהם. אם זה פרוש מן הטומאה... הרי זה משובח. כן? אם זה פרוש מהקהילה - זה... זה אסון. זה מובן?

אז - לפי הסדר ההיסטורי זה היה ככה: הרפורמים התחילו. אז - באה התגובה מהאורתודוקסים. ומה... מה לעם ישראל? קירח מזה ומזה. אולי פעם... שמעתם את זה? מה שאנ‎י... אני שייך לאורתודוקסיה! לכן אני מדבר... מתוך ה... מתוך הבית.

קהל: מה פירוש...

מניטו: פעם אני הסברתי את זה ככה: כדי לעשות לחם צריך קמח וחומץ. כך אומרים?

קהל: שמרים

מניטו: שמרים. טוב. אז אם אתה עושה לחם רק מן השמרים, זה לא לחם, ו... מפה אין לך לחם, ומפה אין לך לחם. זה גם לא לחם. אז - צריך לערבב את זה עם זה. אז יש... או בלשון אחרת: עם ישראל זה לא שבט לוי! שבט לוי היא שבט הקודש של עם ישראל. אבל אם יש ניתוק בין שבט לוי ו... אין לא שבט לוי ולא עם ישראל! זה מובן? כך אמר יעקב כבר: "אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל", אָרוּר אַפָּם כִּי עָז". כשהיא "עז"- אז זה "ארור". כשהאף הוא... כשאפם הוא "עז", אז זה - "ארור". ולכן צריך... להפיצם ב... אז לעשות קהילה נפרדת - זה אסון! אבל זה בא כתגובה למה שעשו הרפורמים! זה מובן? ואני חושב שהמצב ממשיך ככה! במחשבה - והמחשבה היא כנה - האורתודוקסים רוצים את עצמם כ'הקדושים של עם ישראל'. אבל במעשה - הם נפרדים מעם ישראל!

קהל: אבל מניטו, תראה מה קורה: התוצאה שלהם זה "אגודת ישראל", בעצם ותראה איך מתנהגים יפה.

מניטו: מה זה "יפה"?

קהל: יפה בממשלה.

מניטו: זה בעל כורחם. כן...

קהל: אבל בעצם

מניטו: לא.

קהל: [...]

מניטו: לא. זה... זה... זה אסטרטגיה של הקב"ה. אבל מכל מקום, זה לא פותר את הבעיה שאנחנו מדברים עליה: שאי אפשר להגדיר עם ישראל במימדים, בגבולות, של אגודת ישראל. ואגודת ישראל אף פעם לא ראתה את עצמה כאגודת ישראל של עם ישראל. אולי זה יקרה פעם. הם רואים רק "אנשי שלומנו". זה... זה ידוע. רק אנשי שלומנו! אבל - האסטרטגיה של ההשגחה לכדה אותם בפח... כן... טוב, זה עניין אחר. זה מימד אחר. יש פסוק שאומר: "רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" , "רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה". למה אני מתכוון? כשאמר יעקב אבינו לעשו: "אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר איתי", "וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים"! אז - אם אתה לוקח רק מי שהולך מהר, כל השאר - אתה עוזב, אתה הורס, אתה זורק, אתה... זה... זו הבעיה. זו הבעיה. זה מובן?

קהל: אבל בפועל מניטו, יש כבר... דבר מוזר. מה שקורה בפועל, דווקא מאגודת ישראל, מי שנולד ל... דווקא מתחילים להתגייס לצבא, ובני הקיבוצים נעשו סרבני מלחמה.

מניטו: טוב.

קהל: ויש... יש איזה מין...

מניטו: טוב.

קהל: סרבני...

מניטו: פה יש קצת, ופה יש קצת, לא צריך להכליל ולהגיד... אבל - מכל מקום, מה קרה בדיוק? לא היתה - לא מדינת ישראל, ולא מלחמה, ולא צבא, ולא סרבנים למלחמה, אילולא היה התנועה הציונית! ואתם זוכרים איך האגודה התנגדה לזה! כן? בשבילה - היהדות זו היתה דת, "תודה לאל, לא רוצים לחשוב מאיפה זה בא לנו, יש לנו אפשרות של קהילות בארץ ישראל".

אבל זה... זה עניין אחר! ופה - דיברתי על כל זה, ואפשר אולי לתת עוד דוגמאות. למה שקרה בדור אנוש! כן? מה שקרה בדור אנוש זה ש...

קהל: זאת אומרת, אתה אומר מניטו - שאילו הם היו נוהגים אחרת, היינו היום במקום אחר.

מניטו: למשל - אני אקח את הדוגמא של העולם הספרדי. היו הרבה נסיבות של הקולוניזציה והדה-קולונזיציה וכן הלאה. אבל בעולם הספרדי לא היה דבר כזה: "מפלגה דתית" ו-"מפלגה חילונית", כן? לא היה דבר כזה. אף פעם. ואז - המדינה כולה היתה יהודית, עם מדרגות של חסידות, עם מדרגות של אדיקות. עם מדרגות של... ועכשיו, יש עמדות - איך אומרים? – קוטביות, והיינו חוסכים...

קהל: כן, אבל איפה היה העולם הספרדי?!

מניטו: כמה מלחמות. מכיוון שהעניין בא מצד המערב, ולא מצד המזרח. זה מובן, כן?

קהל: אבל למה?!

מניטו: לא" למה"!

קהל:...המימד הספרדי?

מניטו: האשמה של הספרדים אולי, שהם... היו במצב של חיקוי של האשכנזים. למשל - אם הציונות... - אי אפשר לכתוב, לשכתב את ההיסטוריה! - אבל אם הציונות היתה, הציונות הפוליטית - היתה יוצאת מהקהילות הספרדיות - כבר במלחמת השחרור הכל היה נגמר. היו פה מספיק חיילים. היו פה מספיק חיילים. אבל - כדי להיות ציוני היה צריך לעבור דרך אידאולוגיה מסויימת כן? ומי הגיע? רק ה... איך אומרים? ה... המיעוט של המיעוט של המיעוט, הגיע סופסוף. ומה קורה עכשיו בעם הספרדי בתפוצות? מכיוון שכמעט כל הרבנים הם מחינוך אשכנזי, אז מכיוון ששומעים מפי הרבנים שאולי יש ספק על הציונות, אז - לא באים. מה זאת אומרת 'לא באים'? כל הבעיות שלנו, מכיוון שאין מספיק יהודים... כן... זה פשוט.

למשל - אני יש לי דוגמא של הקהילה האורתודוקסית בפריז, האורתודוקסית הגרמנית. אולי שמעתם על ה... זה קהילה אורתודוקסית שיהודי גרמניה באו, [...] היה טמא בשבילם. והם היו צודקים, זה היה [...] איך אומרים? אצל הרפורמים יש אולי טעות, אבל... הכוונה היא כוונה. כן. אצל ה[...], אנשי ה[...] באותו זמן לא היה - לא כוונה ולא...

קהל: [...]

מניטו: (להשלים יוטיוב) הקהילה הגדולה. זאת אומרת - הקהילה הצרפתית. שראו את עצמם כצרפתים בני דת משה. ובאו האורתודוקסים האלו מגרמניה. והקהילה שלהם, אני זוכר, מיד אחרי המלחמה, הם היו אנטי-ציונים מובהקים. עכשיו הקהילה שלהם היא ריקה. כי כל הבנים - עלו ארצה. אבל זה לא הודות האגודה! זה נגד האגודה. זה הפעולה של תנועות נוער. ועכשיו אין להם מניין.

קהל:...

מניטו: כן. הם צריכים לצאת לרחוב להביא ספרדי אחד כדי... להשלים את ה... את המניין. ואי אפשר לומר שזה תוצאה מהשיטה של ה"אגודה" זה למרות השיטה של האגודה. אני שלחתי להם את התלמידים הראשונים במוסדות שלהם. והם היו מופתעים. מאיפה... מאיפה זה בא? מאיפה זה בא להם? הם היו סגורים בארבע אמות של ה... שלהם. פתאום באים סטודנטים, תלמידים, שלא רוצים לעבור בחינות בשבת, שרוצים להתחתן עם יהודייה כשרה, מאיפה זה בא? מאיפה זה נופל להם? זה לא יצא מהם! זה מובן?

הרפורמים: הגלגול ההיסטורי של דור אנוש

מקור: תורת התולדות

מניטו: אז אולי נתקדם קצת. פה, במומנט השלישי, אחרי האות של קין, אחרי לידת שת, עכשיו - זה מתחיל להיות רציני. "מעביר ראשון ראשון".זה השלישי. זה - אנוש. אז - הוחל לקרוא בשם ה'.

אז אני רוצה קודם כל להסביר את הפשט של "אז הוחל לקרוא בשם ה'", אחר כך נראה איך רש"י מסביר את הכישלון של זה. ופה - יש פרק שלם, הזכרנו את זה פעם, אולי, בספר "נפש החיים" של הרב חיים מוולוז'ין, פרק שלם על העבודה זרה של דור אנוש. מה זה - "אז הוחל לקרוא בשם ה?"' אז הוחל לקרוא בשם הכינוי של הקב"ה. כאילו עד כאן לא קראו, [אלא] רק בשם "אלוקים". מה קרה עד כאן? זה מה שלמדנו בשיעורים הקודמים. רק אני אזכיר את זה בקצרה.

הערך של שם האדם - נאבד. הערך של כל איש ואיש, של כל היחיד - נאבד. זה רק חברה בלתי פרסונאלית. במקביל לזה - היו יודעים שיש א-לקות, א-לקים. אבל - שם הוויה? שם ה'? שכחו. אבל - כשנולד אנוש, "אז - הוחל לקרוא בשם ה'". מכיוון שאנוש - זה השם של היחיד, של כל יחיד ויחיד באדם. ההבדל בין אדם ואנוש: אדם - זה שם כללי, אנוש - זה האנושות של כל אחד ואחד. זה מובן? אז מכיוון שהופיע בן אדם כזה, שנושא איתו את הערך של הייחוד של כל בן אדם, אז - יש תקווה. ואז - מתחילים לקרוא בשם ה'. זאת אומרת - להשתחוות לה', לא לאלוקים. זאת אומרת - לא הצד הטבעי של האלקות, אלוקים בגימטריא 'הטבע', אלא - ה"מישהו" שהוא בורא עולם. לא לאידאה של הבורא עולם, למושג של הבורא עולם, לטבעיות, אלא - למישהו. אז - זה כבר הצלת ה... כל מי ומי באנושות. ה... כל מי שהוא באנושות. זה מובן? זה הפשט של -"ויקרא את שמו אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה'", רק אנוש - יכול לקרוא בשם ה'. אדם קורא בשם "א-לקים", שאנחנו יודעים ש"ה' הוא הא-לקים"! אבל - קורא בשם אלוקים. אנוש - קורא בשם ה' מכיוון שיש בו הכלי של אותה קריאה. זה מובן?

אז - פה מתחיל ממש האפשרות של תיקון העולם. כי הכישלון זה היה כשחנוך נתן את שמו לעיר, שנתנו את שם חנוך לעיר. ופה זה כבר מחזיר את הערך לכל אחד ואחד. כן? זה ההבדל בין "אדם" סתם, ו"אנוש". אנוש - יש לו קשר לה.' טבעי [לבדוק יוטיוב] אדם יש לו קשר לא-לקים. ברור. ה' הוא האלקים, אבל לא מצד זה. לא מ... זה מובן? ורש"י אומר שלאמיתו של דבר זה היה כישלון:

"אז הוחל: לשון חולין, לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלקות..."

אז- הפשט של רש"י הוא ככה: אז הוחל לקרוא את שם ה' על דברים אחרים. כן. אבל זה לא הפשט של הפסוק. אז אולי אני אסביר מה קרה. צריך להבין [את] "הוחל" בהקבלה למה שכתוב אצל אברהם אבינו. אצל אברהם אבינו כתוב: "קרא בשם ה'", לא התחיל לקרוא, אלא קרא שם מלא. או - "הוחל"- רק התחילו, להגות את השם. חלק. זה לא... המשמעות היא לא כרונולוגית - אז הוחל בדור הזה לקרוא בשם ה'. אלא - אז בדור הזה, רק קראו התחלה של השם "הוחל לקרוא", ולא העיזו לקרוא בשם מלא. אז זה התחלה של עבודה זרה דווקא. ולא של... הדת האמיתית. הבנתם?

קהל: זה חילול השם האמיתי, נאמר.

מניטו: מה?

קהל: זה חילול השם האמיתי.

מניטו: זהו. זאת אומרת: מי שרק נותן חלק, אז - זה עבודה זרה. זה אליל. זה מובן?

וההסבר הוא שאנוש נכשל ‎מכיוון שהוא היה כהן גדול שלהם. וחשב שאי אפשר להסביר להם את האמת. אז - המציא את כל האלילים האלו, כאמצעים בין האל האמיתי - שהוא היה יודע אותו - ובני אדם, שלפי דעתו לא היו יכולים, מסוגלים, לתפוס את האמת. יש בבת אחת גאווה. כן? גאווה של הגדול כלפי הקטן. ויש גם כן את ה... אה... איך אומרים? לראות את עצמו כ... אליל. איך אומרים את זה בעברית? [משהו בצרפתית] עבודת עצמו.

ופה - שוב, נתקלים בתופעה דומה לנצרות. היהודים האלו שיסדו את הנצרות - הם ידעו את האמת! אבל מכיוון שהיה להם עסק עם עובדי עבודה זרה, אז רצו לא לרדת אל הבני אדם כדי להגיד להם את האמת האמיתית. אלא - להוריד את האמת, לצמצם אותה בממדים של עבודה זרה. הם היו עוד קשורים לאל האמיתי, אבל היו מדברים על אמצעים. מבינים את ההקבלה? כן? זהו. ולא פעם שומעים את זה: הנצרות זה וולגריזציה של היהדות. כן? אבל זה... זה הכישלון. זה דווקא החטא. לא עושים וולגריזציה של היהדות. זה מובן?

קהל: אבל מניטו... פעם...

מניטו: אולי אני אסביר את זה. פעם דיברתי עם איזה כומר. כומר... אחד מהיחידים שאני חושב שהוא היה... [היה יהודי] והוא אמר לי בכנות, וממש בכנות, אמר לי: "כשנכנסים בבית יהודי אז רואים שאפשר שהשולחן יהיה שולחנו של הקב"ה". אבל - אצל הגויים האלו היה צריך להמציא להם שולחן דתי, כן? פעם בשבוע, פעם בחיים, מכיוון שהשולחן שלהם זה אבוס. כן? הבנתם את העניין? "זה בלתי אפשרי לחיות כמוכם, היהודים". כאילו, ממש כולם - הם ממלכת כהנים בעיני הכומר הזה, כן? "השולחן שלהם - זה השולחן הקדוש, אבל אנחנו צריכים שולחן קדוש, דתי כזה, כדי פעם ל... לעיתים קרובות יהיו נקיים קצת". כן. אז - מזה יצא את העבודה זרה שלהם. זאת אומרת... אז אני אמרתי לו: "אבל – תשמע, אתה לא שמעת שבאותה תקופה כמה גויים התגיירו ליהדות?! זה סימן שזה היה אפשרי!" לא הבין. לא הבין במה מדובר! לא לא. זה בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי. תפסתם את ה... זאת אומרת... במקום לתת להם Erzatz [תחליף] של האמת, היו צריכים לתת להם את האמת! אז - אנוש עשה את עצמו... אפיפיור. זהו זה. הבנתם את העניין? וסופסוף - הם עצמם נפלו באותה עבודה זרה! סופסוף. זה מובן?

וזה גם כן ה... הכישלון של הרפורמים. זה אותו... אותה שיטה! "אי אפשר! זה בלתי אפשרי לתת להם הכל, אז - ניתן להם קצת, וזה מספיק". מבינים? ואני חושב שזה... צריך להבין את זה ארוכות. זה - הצרה שזה יצא מהשיטה האשכנזית. כי השיטה האשכנזית זה: או הכל, או כלום. אבל - אף פעם הרפורמים לא היו יוצאים מהספרדים. זה לא מתאים. כן? הבנתם למה? כן? לא צריך ל...

קהל: אבל יש [...] החסידים [...]

קהל: יש פה דבר [...]

מניטו: לא. הרבה הרבה, הרבה רפורמים יצאו מהחסידים גם כן. לא - השיטה של ה... אני מתכוון לשיטה של השולחן ערוך, היחס לשו"ע, מצוות מעשיות, כן?

קהל: הוא היה ספרדי

מניטו: מה? מי? מי היה ספרדי?

קהל: ר' יוסף קארו. ר' יוסף קארו היה ספרדי.

מניטו: כן. אבל היה ספרדי... טהור.

קהל: בדיוק.

מניטו: יותר מדי...

קהל: אבל מניטו, יש [...]

מניטו: לא! עם אותו שולחן ערוך - רב ספרדי מתפקד אחרת. עם קצת הומור... מה?

קהל: יש קצת קושי... מפני שכ... שבעצם מה שאנחנו לומדים עכשיו, פה, שאי אפשר... אפשר או הכל, או כלום. בעצם זה מה ש...

מניטו: ברור. או הכל או כלום. ביעד זה...

קהל:...]‎ ]

מניטו: לא. ביעד - זה הכל או כלום. אבל בחינוך - זה לא הכל או כלום. וכל החיים זה חינוך.

קהל:...כי זה קצת מבלבל. מפני שבאמת...

מניטו: לא. כי כל החיים זה חינוך! כן.

מניטו: מה?

קהל: זאת אומרת - קל לתפוס את זה, כשאתה אומר: הכישלון הוא היה אצלם, ש... אפשר לא הכל. אפשר לא הכל, אז - נוכל לקרוא בשם ה'. ובעצם אתה רואה שאיתנו, בשביל להשיג את היעד הזה, בכל זאת ללכת בדרך, כאילו - הדיבורים.

מניטו: לא! חס... חס וחלילה!

קהל: אבל יש פה...

מניטו: לא. זה שיטה אחרת לגמרי. זה מה שאומרים הרפורמים דווקא.

קהל: וה... [לא מובן]

מניטו: זה לא אמרתי את זה!

קהל: אז תגיד.

מניטו: זה - ממש, זה מנטליות אחרת לגמרי. טוב...

קהל: איך... עכשיו...

מניטו: לא. התורה היא שלמה עד הפסיק האחרון. כן. מי שאומר: "פסוק זה אני מוותר" - הוא כופר בעיקר. מי שאומר: "קל וחומר - זה, אני מוותר"- הוא כופר בעיקר. אבל -"חנוך לנער לפי דרכו". דאם לא כן, אתה מקבל מיד את החלק של העם שמוכן לשיגעון הזה – של "הכל מייד" כן? ואתה מוותר על כל שאר העם. זורק אותם.

קהל: אז ה...

מניטו: זה... מבינים את זה?

קהל: אבל אם יגיד לך רפורמי: ש -"אני בדיוק - חונך לנער ע"פ דרכו", ואומר: "זה מה שאני עושה"

מניטו: זה לא רפורמי אמיתי! זה דווקא אורתודוקסי... שיש לו איזה שיטת חינוך... מיוחדת. רפורמי אמיתי אומר: "לא לא. השולחן ערוך שאתם מדברים עליהם, וגם תורת משה שאתם מדברים עליה - יש גם טוב וגם רע. אני בררן. אני מברר מה טוב לי, מה לא".‎ זה הרפורמים! כן?

קהל: כשאני מסתכלת לטווח ארוך. זה ארעי? או שהוא מוותר כדי ל... לגמרי?

מניטו: זהו!

קהל: כשהוא אומר: "אני מוותר על חלק", הוא אומר: "אני מוותר על שלב א', כדי שסופסוף הוא יגיע לכל".

מניטו: לא לא. זה לא מה שהוא אומר.

קהל: או שהוא אומר: "אני מוותר כדי..."

מניטו: לא לא. זה לא רפורמי! זה לא רפורמי. מי שמקבל עול מלכות שמים ועול מצוות, פשוטו כמשמעו.

קהל: זאת אומרת היעד הוא מקסימום, אבל הדרך...

מניטו: לא! לא מקסימום!!! התורה כמות שהיא!!! זה לא עניין של מקסימום!

קהל: אבל גם יכול להיות דתי.

מניטו: למשל... וחוץ מזה, צריך - סדר עדיפויות. אין 'תורת חינוך' - איך אומרים? – 'לכולם יחד'. אין דבר כזה! "לפי דרכו" - כל אחד לפי דרכו! אחד מתחיל עם מצוות שבת,‎ ואחד מתחיל עם מצוות נטילת ידיים, אחד מתחיל עם יום הכיפורים, כן? אבל העיקר - שהוא יבין מה זה לקבל עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות, שהיא תורת אמת, מפי... מפי הקב"ה. הרפורמים - שוללים את זה לגמרי! אומרים: "זה רק דת שאנחנו היהודים, בעלי החכמה הכי גדולה שבעולם, המצאנו אותה". ולכן... כך אומרים! ולכן, בדור הזה - היו להם שיטות כאלו, בדור שלנו - ניקח שיטות אחרות. אם אני מוצא שיטה ישנה שהיא מוצאת חן בעיני - אני ממשיך איתה, ואם לא – לא!". זה, זה משהו אחר לגמרי!

 

{bfaccordion-slider הרפורמים: הגלגול ההיסטורי של דור אנוש}

 

מקור: תורת התולדות

מניטו: אז אולי נתקדם קצת. פה, במומנט השלישי, אחרי האות של קין, אחרי לידת שת, עכשיו - זה מתחיל להיות רציני. "מעביר ראשון ראשון".זה השלישי. זה - אנוש. אז - הוחל לקרוא בשם ה'.

אז אני רוצה קודם כל להסביר את הפשט של "אז הוחל לקרוא בשם ה'", אחר כך נראה איך רש"י מסביר את הכישלון של זה. ופה - יש פרק שלם, הזכרנו את זה פעם, אולי, בספר "נפש החיים" של הרב חיים מוולוז'ין, פרק שלם על העבודה זרה של דור אנוש. מה זה - "אז הוחל לקרוא בשם ה?"' אז הוחל לקרוא בשם הכינוי של הקב"ה. כאילו עד כאן לא קראו, [אלא] רק בשם "אלוקים". מה קרה עד כאן? זה מה שלמדנו בשיעורים הקודמים. רק אני אזכיר את זה בקצרה.

הערך של שם האדם - נאבד. הערך של כל איש ואיש, של כל היחיד - נאבד. זה רק חברה בלתי פרסונאלית. במקביל לזה - היו יודעים שיש א-לקות, א-לקים. אבל - שם הוויה? שם ה'? שכחו. אבל - כשנולד אנוש, "אז - הוחל לקרוא בשם ה'". מכיוון שאנוש - זה השם של היחיד, של כל יחיד ויחיד באדם. ההבדל בין אדם ואנוש: אדם - זה שם כללי, אנוש - זה האנושות של כל אחד ואחד. זה מובן? אז מכיוון שהופיע בן אדם כזה, שנושא איתו את הערך של הייחוד של כל בן אדם, אז - יש תקווה. ואז - מתחילים לקרוא בשם ה'. זאת אומרת - להשתחוות לה', לא לאלוקים. זאת אומרת - לא הצד הטבעי של האלקות, אלוקים בגימטריא 'הטבע', אלא - ה"מישהו" שהוא בורא עולם. לא לאידאה של הבורא עולם, למושג של הבורא עולם, לטבעיות, אלא - למישהו. אז - זה כבר הצלת ה... כל מי ומי באנושות. ה... כל מי שהוא באנושות. זה מובן? זה הפשט של -"ויקרא את שמו אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה'", רק אנוש - יכול לקרוא בשם ה'. אדם קורא בשם "א-לקים", שאנחנו יודעים ש"ה' הוא הא-לקים"! אבל - קורא בשם אלוקים. אנוש - קורא בשם ה' מכיוון שיש בו הכלי של אותה קריאה. זה מובן?

אז - פה מתחיל ממש האפשרות של תיקון העולם. כי הכישלון זה היה כשחנוך נתן את שמו לעיר, שנתנו את שם חנוך לעיר. ופה זה כבר מחזיר את הערך לכל אחד ואחד. כן? זה ההבדל בין "אדם" סתם, ו"אנוש". אנוש - יש לו קשר לה.' טבעי [לבדוק יוטיוב] אדם יש לו קשר לא-לקים. ברור. ה' הוא האלקים, אבל לא מצד זה. לא מ... זה מובן? ורש"י אומר שלאמיתו של דבר זה היה כישלון:

"אז הוחל: לשון חולין, לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלקות..."

אז- הפשט של רש"י הוא ככה: אז הוחל לקרוא את שם ה' על דברים אחרים. כן. אבל זה לא הפשט של הפסוק. אז אולי אני אסביר מה קרה. צריך להבין [את] "הוחל" בהקבלה למה שכתוב אצל אברהם אבינו. אצל אברהם אבינו כתוב: "קרא בשם ה'", לא התחיל לקרוא, אלא קרא שם מלא. או - "הוחל"- רק התחילו, להגות את השם. חלק. זה לא... המשמעות היא לא כרונולוגית - אז הוחל בדור הזה לקרוא בשם ה'. אלא - אז בדור הזה, רק קראו התחלה של השם "הוחל לקרוא", ולא העיזו לקרוא בשם מלא. אז זה התחלה של עבודה זרה דווקא. ולא של... הדת האמיתית. הבנתם?

קהל: זה חילול השם האמיתי, נאמר.

מניטו: מה?

קהל: זה חילול השם האמיתי.

מניטו: זהו. זאת אומרת: מי שרק נותן חלק, אז - זה עבודה זרה. זה אליל. זה מובן?

וההסבר הוא שאנוש נכשל ‎מכיוון שהוא היה כהן גדול שלהם. וחשב שאי אפשר להסביר להם את האמת. אז - המציא את כל האלילים האלו, כאמצעים בין האל האמיתי - שהוא היה יודע אותו - ובני אדם, שלפי דעתו לא היו יכולים, מסוגלים, לתפוס את האמת. יש בבת אחת גאווה. כן? גאווה של הגדול כלפי הקטן. ויש גם כן את ה... אה... איך אומרים? לראות את עצמו כ... אליל. איך אומרים את זה בעברית? [משהו בצרפתית] עבודת עצמו.

ופה - שוב, נתקלים בתופעה דומה לנצרות. היהודים האלו שיסדו את הנצרות - הם ידעו את האמת! אבל מכיוון שהיה להם עסק עם עובדי עבודה זרה, אז רצו לא לרדת אל הבני אדם כדי להגיד להם את האמת האמיתית. אלא - להוריד את האמת, לצמצם אותה בממדים של עבודה זרה. הם היו עוד קשורים לאל האמיתי, אבל היו מדברים על אמצעים. מבינים את ההקבלה? כן? זהו. ולא פעם שומעים את זה: הנצרות זה וולגריזציה של היהדות. כן? אבל זה... זה הכישלון. זה דווקא החטא. לא עושים וולגריזציה של היהדות. זה מובן?

קהל: אבל מניטו... פעם...

מניטו: אולי אני אסביר את זה. פעם דיברתי עם איזה כומר. כומר... אחד מהיחידים שאני חושב שהוא היה... [היה יהודי] והוא אמר לי בכנות, וממש בכנות, אמר לי: "כשנכנסים בבית יהודי אז רואים שאפשר שהשולחן יהיה שולחנו של הקב"ה". אבל - אצל הגויים האלו היה צריך להמציא להם שולחן דתי, כן? פעם בשבוע, פעם בחיים, מכיוון שהשולחן שלהם זה אבוס. כן? הבנתם את העניין? "זה בלתי אפשרי לחיות כמוכם, היהודים". כאילו, ממש כולם - הם ממלכת כהנים בעיני הכומר הזה, כן? "השולחן שלהם - זה השולחן הקדוש, אבל אנחנו צריכים שולחן קדוש, דתי כזה, כדי פעם ל... לעיתים קרובות יהיו נקיים קצת". כן. אז - מזה יצא את העבודה זרה שלהם. זאת אומרת... אז אני אמרתי לו: "אבל – תשמע, אתה לא שמעת שבאותה תקופה כמה גויים התגיירו ליהדות?! זה סימן שזה היה אפשרי!" לא הבין. לא הבין במה מדובר! לא לא. זה בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי. תפסתם את ה... זאת אומרת... במקום לתת להם Erzatz [תחליף] של האמת, היו צריכים לתת להם את האמת! אז - אנוש עשה את עצמו... אפיפיור. זהו זה. הבנתם את העניין? וסופסוף - הם עצמם נפלו באותה עבודה זרה! סופסוף. זה מובן?

וזה גם כן ה... הכישלון של הרפורמים. זה אותו... אותה שיטה! "אי אפשר! זה בלתי אפשרי לתת להם הכל, אז - ניתן להם קצת, וזה מספיק". מבינים? ואני חושב שזה... צריך להבין את זה ארוכות. זה - הצרה שזה יצא מהשיטה האשכנזית. כי השיטה האשכנזית זה: או הכל, או כלום. אבל - אף פעם הרפורמים לא היו יוצאים מהספרדים. זה לא מתאים. כן? הבנתם למה? כן? לא צריך ל...

קהל: אבל יש [...] החסידים [...]

קהל: יש פה דבר [...]

מניטו: לא. הרבה הרבה, הרבה רפורמים יצאו מהחסידים גם כן. לא - השיטה של ה... אני מתכוון לשיטה של השולחן ערוך, היחס לשו"ע, מצוות מעשיות, כן?

קהל: הוא היה ספרדי

מניטו: מה? מי? מי היה ספרדי?

קהל: ר' יוסף קארו. ר' יוסף קארו היה ספרדי.

מניטו: כן. אבל היה ספרדי... טהור.

קהל: בדיוק.

מניטו: יותר מדי...

קהל: אבל מניטו, יש [...]

מניטו: לא! עם אותו שולחן ערוך - רב ספרדי מתפקד אחרת. עם קצת הומור... מה?

קהל: יש קצת קושי... מפני שכ... שבעצם מה שאנחנו לומדים עכשיו, פה, שאי אפשר... אפשר או הכל, או כלום. בעצם זה מה ש...

מניטו: ברור. או הכל או כלום. ביעד זה...

קהל:...]‎ ]

מניטו: לא. ביעד - זה הכל או כלום. אבל בחינוך - זה לא הכל או כלום. וכל החיים זה חינוך.

קהל:...כי זה קצת מבלבל. מפני שבאמת...

מניטו: לא. כי כל החיים זה חינוך! כן.

מניטו: מה?

קהל: זאת אומרת - קל לתפוס את זה, כשאתה אומר: הכישלון הוא היה אצלם, ש... אפשר לא הכל. אפשר לא הכל, אז - נוכל לקרוא בשם ה'. ובעצם אתה רואה שאיתנו, בשביל להשיג את היעד הזה, בכל זאת ללכת בדרך, כאילו - הדיבורים.

מניטו: לא! חס... חס וחלילה!

קהל: אבל יש פה...

מניטו: לא. זה שיטה אחרת לגמרי. זה מה שאומרים הרפורמים דווקא.

קהל: וה... [לא מובן]

מניטו: זה לא אמרתי את זה!

קהל: אז תגיד.

מניטו: זה - ממש, זה מנטליות אחרת לגמרי. טוב...

קהל: איך... עכשיו...

מניטו: לא. התורה היא שלמה עד הפסיק האחרון. כן. מי שאומר: "פסוק זה אני מוותר" - הוא כופר בעיקר. מי שאומר: "קל וחומר - זה, אני מוותר"- הוא כופר בעיקר. אבל -"חנוך לנער לפי דרכו". דאם לא כן, אתה מקבל מיד את החלק של העם שמוכן לשיגעון הזה – של "הכל מייד" כן? ואתה מוותר על כל שאר העם. זורק אותם.

קהל: אז ה...

מניטו: זה... מבינים את זה?

קהל: אבל אם יגיד לך רפורמי: ש -"אני בדיוק - חונך לנער ע"פ דרכו", ואומר: "זה מה שאני עושה"

מניטו: זה לא רפורמי אמיתי! זה דווקא אורתודוקסי... שיש לו איזה שיטת חינוך... מיוחדת. רפורמי אמיתי אומר: "לא לא. השולחן ערוך שאתם מדברים עליהם, וגם תורת משה שאתם מדברים עליה - יש גם טוב וגם רע. אני בררן. אני מברר מה טוב לי, מה לא".‎ זה הרפורמים! כן?

קהל: כשאני מסתכלת לטווח ארוך. זה ארעי? או שהוא מוותר כדי ל... לגמרי?

מניטו: זהו!

קהל: כשהוא אומר: "אני מוותר על חלק", הוא אומר: "אני מוותר על שלב א', כדי שסופסוף הוא יגיע לכל".

מניטו: לא לא. זה לא מה שהוא אומר.

קהל: או שהוא אומר: "אני מוותר כדי..."

מניטו: לא לא. זה לא רפורמי! זה לא רפורמי. מי שמקבל עול מלכות שמים ועול מצוות, פשוטו כמשמעו.

קהל: זאת אומרת היעד הוא מקסימום, אבל הדרך...

מניטו: לא! לא מקסימום!!! התורה כמות שהיא!!! זה לא עניין של מקסימום!

קהל: אבל גם יכול להיות דתי.

מניטו: למשל... וחוץ מזה, צריך - סדר עדיפויות. אין 'תורת חינוך' - איך אומרים? – 'לכולם יחד'. אין דבר כזה! "לפי דרכו" - כל אחד לפי דרכו! אחד מתחיל עם מצוות שבת,‎ ואחד מתחיל עם מצוות נטילת ידיים, אחד מתחיל עם יום הכיפורים, כן? אבל העיקר - שהוא יבין מה זה לקבל עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות, שהיא תורת אמת, מפי... מפי הקב"ה. הרפורמים - שוללים את זה לגמרי! אומרים: "זה רק דת שאנחנו היהודים, בעלי החכמה הכי גדולה שבעולם, המצאנו אותה". ולכן... כך אומרים! ולכן, בדור הזה - היו להם שיטות כאלו, בדור שלנו - ניקח שיטות אחרות. אם אני מוצא שיטה ישנה שהיא מוצאת חן בעיני - אני ממשיך איתה, ואם לא – לא!". זה, זה משהו אחר לגמרי!

 

{bfaccordion-slider השבת של הבורא}

 

קישור:

מקור: תורת התולדות, קובץ 1

מניטו: ואתם יודעים שבחשיבה המוסלמית אין שום יחס לזמן. אולי אתם יודעים את זה, כן? הם חיים בהווה! אני אחר כך אקדים עוד הסבר אחר. אז התוצאה היא - ההשקפה של המוסר, היא השקפה אחרת. טוב. ולפני שאני אסיים עם עוד דוגמה בנושא, (ואחר כך אתם תשאלו, כן?) אני אסביר את זה: אתם רואים ש... אצל האסלאם היום הקדוש - זה יום השישי. הם קוראים לזה: "יום אל-ג'ומעה" - יום המועד. וביהדות זה יום השביעי. ובנצרות - זה לכאורה יום ראשון, אבל לאמיתו של דבר זה למחרת מיום השביעי. זה יום השמיני. ואני אסביר את זה מיד. לפי סיפור התורה, בפרק ראשון כבר - זה סיפור לא קל מעשה בראשית, סתום וחתום - אבל יוצא משהו ברור: ש... כאילו יש איזה מין סיום של העבודה של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". אחר כך: "ויהי ערב ויהי בוקר"... עד יום השישי. לא כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי". כאילו לפי ההשקפה של התורה אחרי התקופות, ואין לנו שום מושג מה היו אותן התקופות.

אני לא רוצה להיכנס בשאלות אחרות על הנושא, זה לא הנושא שלנו, מכיוון שלא היה אדם. וזמן שהאדם לא תפס, אין לו המשמעות של הזמן שלנו. פשוט מאוד, כן. חכם גדול מאוד שהיה: רבי שם טוב גפן, מרוסיה, שהסביר את זה בביקורת שלו על קאנט: שזמן שהנפש האנושי לא תפס - אינו בזמן. כי... טוב, זה עוד נושא פילוסופי אחר. אבל אפשר להבין שלפי השקפת התורה כל ההיסטוריה שלנו של מה שהמקרא קורא: מהאדם הראשון ואילך, נמצאת בתוך היום השביעי הזה שעוד לא נגמר. עוד לא כתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי"בכל יום של מעשה בראשית יש איזה מין פרויקט, תכלית. למשל ביום הראשון: "יהי אור"- "ויהי אור"! וכן הלאה. תראו במקרא עצמו, אפשר להגדיר את הפרויקט של יום השביעי בפסוק פשוט מאוד שנמצא בתורה: בהקשר - "ויברך", "ויקדש", זה - "קדושים תהיו כי קדוש אני" זה הפרויקט של ההיסטוריה של העולם. אז - זה עוד לא נגמר! אז פעם יהיה כתוב: "ויהיו קדושים, ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי", ונתחיל את היום השמיני. הבנתם פחות או יותר את ההסבר הזה. קהל: וגם ה... נח.

מניטו: סליחה?

קהל: ש"וינח"- זה יום מנוחה. אם אתם רוצים אחר-כך, ניקח את ה... "וישבות מכל מלאכתו אשר עשה". אבל זה לא פשוט להבין את זה: מה זה "ברא", מה זה "עשה", ומה זה "מלאכה", מה זה "עבודה" בבריאה.

אבל רק אני רוצה להסביר את ההשקפה של השבוע לפי האסלאם, לפי היהדות, לפי הנצרות. מיד מגיע. מה קרה ביום השביעי? שהבורא שבת ממלאכתו של בורא, כבורא. לא כהשגחה. כהשגחה - זה ממשיך. והעולם נהפך מבריאה לטבע. כי במשך ששת הימים אנחנו מרגישים שהבורא יוצר את כל מה שברא. כן? הוא פועל. אין אדם! אבל הכל משתנה מרגע לרגע. מיד כשהאדם נכנס בסיפור - הכל נהפך לטבע. חוקות הטבע. וזה הטבע שלנו. זה העולם שלנו. התורה מסבירה לנו שלעולם שלנו יש בורא, אבל בכל זאת היא יודעת שהבריאה עצמה הפכה לטבע. אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי ו"חוק ולא יעבור", טבע זה טבע. ולכן צריך להבין - למה היה צריך ככה? שהבורא יסתתר מאחורי הטבע? והתשובה היא פשוטה מאוד: כדי שההיסטוריה של האדם תוכל להתחיל. כי אם יש גילוי הבורא, אין בחירה לאדם. אז כדי שתהיה בחירה לאדם, שההיסטוריה שלו תתחיל, צריך שהעולם יהפך לטבע. זה מובן? היו תקופות של תאופניה ניסים. מעמד הר-סיני. אבל זה נדיר. והגמרא אומרת: אסור לסמוך על הניסים. כי בכל... לא התכוונתי לשר ניסים אבל - אסור לסמוך. כי בכל העידן הזה של היום השביעי, עד אחרית הימים, יש לנו פגישה, מועד, כן? אנחנו במבחן בהיסטוריה. וכדי שההיסטוריה תתפתח - אז צריך בחירה. וכדי שיהיה בחירה - אנחנו צריכים להיות בעולם שנקרא: העולם של היום השביעי. זה ההגדרה של היום השביעי. וזה ההשקפה של היהדות. מה אומרים המוסלמים? אין בחירה לאדם. זה האל שגוזר את הכל. כאילו הם נמצאים עוד בתוך ששת הימים. וזה לא רמז למלחמה של ששת הימים. שכאילו נמצאים עוד ביום השישי! שהוא משותף לבהמות ולאדם. והם אומרים מעצמם בתאולוגיה שלהם: הם בדביר של ההיכל, ולא בהיכל. לא נכנסו בעידן של היום השביעי. ולכן היום הקדוש אצלם זה היום השישי. זה מובן? באו הנוצרים ואמרו: תקופה של הבחינה ההיא שנקרא "יהדות", "דרך המוסר"- נגמרה. המשיח הגיע. לא צריך עוד... עניין של בחירה. לא - אנחנו למעלה מהמוסר. הישועה לא באה דרך המוסר, אלא דרך ה"ישו", בלי" עה". הבנתם? [צחוק קל] וכאילו הם חיים בחלום שלהם, זה אשליה. אבל כאילו הם חיים בעולם של היום השמיני. ולכן היום הקדוש שלהם זה היום ראשון, למחרת מ... והשאלה היא פשוטה: באיזה עולם אנחנו חיים? האם אנחנו חיים בעולם שיש בחירה לאדם, או לא? המוסלמי אומר:" לא! אין לנו עוד בחירה, אנחנו עוד ביום השישי". אבל... והוא... אולי הוא לא מרגיש. אולי הוא לא יודע (אני לא יודע, אני לא מוסלמי. אני לא יכול לזהות את זה מבפנים) שהעולם הוא כמות שהוא! הנוצרים כבר מתחילים לגלות שאולי טעו. שאולי כן - המוסר זה חשוב. שאולי כן - הבחירה יש לה תכלית, יש לה משמעות. ולכן מתחילים לגשש, לחפש, איזה מין תלמוד כדי לבסס את הדת שלהם בעידן הנוכחי, כן? ואני חושב שהתשובה היא פשוטה מאוד: אנחנו פשוט ביום השביעי והוא עוד לא נגמר. ואנחנו רואים פה, לנושא שלנו, את ההבדל: מי שמאמין שהיחס שלו לעולם הוא יום השישי – "מצחק בהווה", אין בחירה, אין אחריות מוסרית. מי שהיחס שלו לעולם הוא היחס של היום השביעי - יש בחירה, יש אחריות, יש משמעות למוסר. אז - אף על פי שהדת דומה מאוד: יש בורא, ההשקפה העיקרית היא שונה לחלוטין.

 

{bfaccordion-slider השגחה פרטית}

 

מקור: שיעורים על התפילה (ברכת המינים), שערי אורה

יש פה הגדרה מקבילה להבדל שיש בין ישראל והעמים. יש שורש אחד לכל האנושות: אדם הראשון, וכל העמים באים מאותו שורש, אבל יצאו מכלל "אדם". אתם זוכרים שיש גמרא על הפסוק של תהילים "אתם קרויין אדם", אתם זוכרים את המקור וזה לא אומר שאומות העולם אינם קרויים "אדם", אלא ההגדרה בלשון החכמים אצל אומות העולם זה: "האדם", אדם בלי ה"א. זאת אומרת: [ישראל הם] אדם במלוא המובן, מי שנשאר נאמן לזהות של אדם הראשון, בשורשו, לפני החטא. זה: "אתם קרויין אדם".

כל פעם שיש במקרא את המושג: "האדם" הכוונה זה לכל מין האנושות, כולל אומות העולם - כשיש אדם בלי ה"א, אז זה ישראל ולכן זה דיוק הגמרא: "אתם קרויים אדם", ולא "האדם". זה מובן?

זה מקביל לעניין של ההשגחה לגבי ישראל - ההשגחה היא השגחה פרטית. לכל אחד אחד השם "אדם" מורה לא רק על [הטבע של בן-אדם], אלא לכל אחד ואחד, באישיות היחידה שלו כמו אדם הראשון, שהשם מורה לא רק על הטבע שלו כאדם ולא כבעל חי אחר. אלא מורה גם כן על הנפש המיוחדת של אותו בן-אדם שנקרא "אדם הראשון". ולכן, לגבי ישראל, כמו לגבי אדם הראשון לפני החטא, היחס של ההשגחה היא השגחה פרטית. לגבי אומות העולם, ההשגחה היא השגחה כללית.

מבחינת המין, וזה המובן השני של המילה "מין", למשל בביטוי "מין האנושי". אז קודם כל ההגדרה הראשונה, המשמעות הראשונה, זה מה שבא מין השורש, אבל יצא מהשורש. אז נקרא סוג אחר. מין. זה מובן?

המובן השני זה [מי] שאבד את הייחוד המיוחד של כל אחד ואחד, שנמצא בתוך ההגדרה של "אדם", ולא "האדם". הוא נכנס בגדר של "האדם" במין כולו, אז זה קשור לעניין של ההשגחה. זה נושא בפני עצמו, אבל זה נושא חשוב מאד, כן? כל פעם שאנחנו לומדים את הנושא של ההשגחה צריך להבדיל, להפריד, בין שתי הרמות האלו של המושג, המשמעויות של "השגחה כללית". ולגבי טבע האדם זה מין האדם בכללו, וכל כלל וכלל בכללו.

וכשבא הפילוסוף ושולל את המושג של "ההשגחה", אחת מהסיבות זה שאין לו ניסיון של השגחה פרטית. זאת אומרת - זה מושג שעולה למעלה מהשכל שלו. מכיוון שבדרך כלל, בני אדם השייכים למינים, למין בן-אדם במשמעות של 'מין', כמו מין האנושי בדרך כלל, אין להם ניסיון של היחס הפרטי של ההשגחה הפרטית. זה מקביל ל: "אדם" - יש לו השגחה פרטית, "האדם" - יש לו השגחה כללית. דהיינו - הגורל הייחודי של כל אחד ואחד, ובכל עת, בכל יום ויום - אין לו [לפילוסוף] את זה. הוא מרגיש רק איזה יחס כללי, באופן בלתי פרסונאלי, למין סוג של בריאה שנקראת 'אדם', כמו שיש יחס כללי לכל מין ומין של בע"ח. תפסתם את זה?

אז זה הנושא של עניין ההשגחה, ההבדל בין ההשגחה הפרטית להשגחה כללית. אנחנו מתייחסים לעניין של ההשגחה הפרטית בתפילה של, בברכה של - "מודים אנחנו לך, נודה לך, ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עימנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים". זה הכוונה. זה - השגחה פרטית. אז המין יצא מכלל ההשגחה פרטית. ולכן זה מתקשר למה שאנחנו לומדים בסוגיה של העולם הבא ותחיית המתים. מין - אין לו חלק לעולם הבא. החלק הפרטי, היחידי של כל אחד ואחד מישראל. לפי גרסת המשנה - כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כל אחד ואחד, מכיוון שלא ניתקו את הקשר עם כלל ישראל שהוא נקרא "אדם", שבשבילו יש העניין העל-טבעי של ההשגחה הפרטית.

ולכן מוצאים שבפילוסופיה הכללית, אפילו אצל התיאולוגים של אומות העולם, איזה קושי לתפוס את המושג של "השגחה פרטית". היחס, זה היחס בין האלוקות בדרך כלל, למין האנושי בדרך כלל. ויש פרק חשוב מאד בישעיהו הנביא שמדבר על זה, כשהוא שואל: "מי שברא? את האוזן לא ישמע מי שברא את העין לא יראה?" זה לגבי הטענה שאין השגחה לכל פרט ופרט של החיים של האדם. אלא, שוב - היחס הכללי דרך חוקיות הטבע.

מתוך שערי אורה

אבל רק רציתי הסבר קצר על זה ש... כי השכינה העליונה -"בינה", היא שכינה לכל המין האנושי כולו. ונקרא: "הוא ובית דינו", ו"השכינה תיתאה" - "מלכות", שהיא הנוקבא של קול ה', היא כנסת ישראל. זה הנושא של ההשגחה. יש השגחה שבאה מ"בינה" לכל העולם וההשגחה שבאה למלכות - לעם ישראל. "ומלכותו קיבלו ברצון". אז אתם רואים שלאט לאט אנחנו מתקדמים להבין פשט הדברים.

ואני מתקשר עכשיו על מה שכתוב בספר "תניא". כי שומעים בכמה חוגים ש"גויים אין להם נשמה". אתם שמעתם את זה, כן? אז זה נגד המקרא. המקרא אומר ש "ויפח באפיו נשמת חיים" - לאדם הראשון. ולכן כל בן אדם - יש לו נשמה לפי המקרא. ובעיקר, זה בחוגים של החסידים, מתייחסים למקור בספר תניא - שהוא המקרא של החב"ד, כן? והמקור הוא בזוהר. זה בהתחלת פרק שני של ספר תניא. והרב שמה אומר: "והנפש השנית בישראל היא חלק אלוק ממעל ממש" אז הנושא שמה זה שנפש היא חלק אלוק. זה נושא בפני עצמו: מה מובן "חלק" באינסופי? ומה מובן שהבריאה יש לה חלק מהבורא? זה נושא אחר, אני לא רוצה עכשיו להתייחס לאותו נושא.

אבל מה אמר הרב התניא? "והנפש השנית בישראל היא נפש אלוק ממעל ממש". הכוונה – בישראל, ולא באומות העולם. אז מה שצריך להבין זה ההבדל בין "הנפש הראשונה" לבין "הנפש השנית". מה זה "נפש השנית"? זה הנפש הייחודית של כל אחד ואחד כפרט, כיחיד. "הנפש הראשונה" זה "הנפש הבהמית". כל אדם, יש לו נפש ראשונה שהיא הנפש של מין האנושי. ולמעלה מזה - בהגדרה של נפש, עוד לא הגענו לרוח ולנשמה במובנים הקבליים - בהגדרה של הנפש יש רמה יותר גבוהה שנקראת: "נפש שנית". זה הצד הייחודי של כל אחד ואחד כאנוש, ולא סתם כבן אדם.

אז מה אומר הזוהר? "הנפש..." - התניא, והוא מתבסס על הזהר - "הנפש השנית בישראל - היא חלוק אלוק ממעל". זה לא אומר שאין נפש שנית באומות העולם, אבל היא איננה חלק "אלוק ממעל". זה הבדל בין "אדם"- "האדם". ולכן במושגים שלנו המשמעות של אותה מילה שאני רוצה לבקר אותה זה: לא ש"גויים אין להם נשמה", אלא שהנשמה שלהם אינה תחת ההשגחה הפרטית, אלא [תחת] ההשגחה הכללית. וחכמיהם אומרים מעצמם את זה, שאין לאדם אלא השגחה כללית.

זה מה שרמזתי מקודם. כי כדי להגיע לאותה רמה של הניסיון, החוויה של ההשגחה הפרטית, צריך להיכנס בגדר של "נפש אלוק ממעל". זה נקרא "נפש הגר" אצל הגויים. אז... הסטטוס נאמר, המצב של אדם, הוא אחר לגמרי: "ויאמר אלוקים" (זה פסוק כז) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". זאת אומרת: קודם כל התורה מספרת מה שקרה בבריאת כל בע"ח בגדר "מין", כל אחד למינו, למינה. ואחר כך בריאת האדם. כל אדם הוא, אם אפשר לומר את זה ככה, בלי בלבול מושגים - מין בפני עצמו. במושגים של התלמוד זה: "עולם ומלואו". כל אדם הוא מין אנושי כולו, רק הוא עצמו הוא וייחודו. תפסתם את ההבדל כן? אצל בעל חיים זה המין שיש לו נשמה. ואותה נשמה של מין כולו זה נקרא בלשון הקבלה: "חיות הקודש", וזה קדוש. חיות הקודש זה למעלה מ... מלמעלה. זה שייך לסתרי תורה, כן? זה הנשמה של מין כולל, נקרא... זה כמין מלאך, למעלה מכמה מדרגות של מלאכים. זה נקרא "מין חיות הקודש". אבל אצל האדם כל אחד... כי בעיקרון כל אחד יש לו נשמה משלו, כל אחד הוא כל האדם כולו באיש אחד. זה מובן? אבל זה כעיקרון. לאמתו של דבר צריך המון נפשות כדי לגלות שורש נשמה אחת. וזה סוד המניין כן? צריך מניין כדי שנשמה אחת תהיה שורה. כל אחד יש לו רק ניצוץ של שורש אותה נשמה חוץ מאותם שקוראים להם "יחידים". למשל: "יחידי סגולה".

להשלים מקור

השם הפרטי – סוד הגורל שלך

מקור: שערי אורה

קהל: רציתי לשאול, לגבי זה שישראל יכולים לקרוע את הדין לקראת גזר הדין. שישראל יכולים לקרוע את הדין. אמר [ר' יוסף ג'קיטיליא] קודם...

מניטו: מה? אה

קהל: אמר קודם שישראל יכולים כל יום לקרוע את הדין. שנגזר עליהם בראש השנה.

מניטו: כן...

קהל: לכאורה - כמה שיותר שמסתכלים בהסתכלות פנימית, אז האדם יש לו איזה תיקון לתקן, יש לו איזה... איזו גזירה שהיא כאילו... היא יותר כובלת אותו

מניטו: כל העבר שלו... זה הגזירה על העתיד

קהל: לא, אבל כשאנחנו לומדים לימודים פנימיים במיוחד, אז רואים כאילו יש תכנית אלוקית. למשל בעניין הגלגולים, שיש דבר שהוא חייב להופיע בסוף.

מניטו: טוב. עזוב, עזוב קצת את הגלגולים. כן...

קהל: לא! אבל לפי מה...

מניטו: לפני שנגיע לגלגולים, כל אחד והחיים שלו יש לו משהו להצליח. 'לתקן' אתה אומר, כן? אפשר להשתמש בזה. יש לו תיקון בחיים שלו. עניין הגלגולים - זה יותר... קצת יותר מסובך. זה באותו נושא, אבל זה קצת יותר מסובך.

הסוד של התיקון הזה שצריך לתקן, הוא טמון בשם של כל אחד ואחד. כל אחד מקבל שם. מהו השם? מה זה השם שהוא מקבל? זה היעד שלו. הוא צריך להצליח בתכנית הזו של אותו שם. למשל אם אחד נקרא: "אברהם", הכוונה היא - שהוא צריך להיות "אברהם". כל עוד שהוא לא מגיע למדרגה שנקראת: "אברהם", הוא לא תיקן את עצמו. ולכן "לקרוא בשם" זה זה מסוכן מאד! זה חכמה בפני עצמה, זו היתה חכמה שהיתה שייכת לנבואה. מאז הפסק הנבואה, אז אבדנו את אותה חכמה. "לקרוא בשם" - זה למדנו פעם אולי. לכן חז"ל אמרו: כשהאב נותן השם של בנו, הוא מתנבא ואינו יודע שהוא מתנבא. ואם היתה טעות - עושים שינוי שם. כשיש מחלה... חמורה, עושים שינוי שם. שינוי שם - משנה את הגורל. נכון? זה... זה מובן.

ולכן, העניין פה זה לא העניין הכללי של הגורל כל אחד ואחד בחייו כדי לתקן את השם שלו. אלא - מה שקורה בשנה. כשיש המשפט של ראש השנה, המשפט גוזר: זה גזירה, מה יהיה העתיד שלו. אומות העולם - אינם יכולים לשנות; אבל עם ישראל, מחמת סוד התשובה, הוא יכול לשנות את גזר-הדין. וזה ההסבר למה יש לנו עשרת-ימי-תשובה, דווקא אחרי יום הדין. אחרי ראש השנה לכאורה, היה צריך להיות ‎‎לפני ראש השנה. התשובה כדי לתקן את התיק לפני הבית-דין, כן...לפניי ולפנים... איך אפשר לומר את זה... כי יש 'שר-הפנים', ו'שר הלפנים-של-הפנים'. ולכן ההבדל - אותה סגולה של עם-ישראל, שיש להם הכוח לשנות את הגזירה. איך? דרך התשובה. זו היתה השאלה שלך? כן?

קהל: כן. אבל יוצא אבל לפי הרב, אומר שעצם התיקון של האדם הוא קבוע... רק מתוך זה הוא, יש לו שינוי

מניטו: ברור. איזה תיקון הוא צריך לתקן בחיים שלו? לקיים את השם שלו. הפסוק אומר: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" מתי? וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדו. בסוף החיים יודעים אם הוא קיים את השם שלו או לא! זה מובן? כן?

קהל: אז יוצא שהבחירה החופשית היא תחום מאד מסויים

מניטו: בתוך אותו תכנית של כל אחד. בעל כרחך אתה מי שאתה. בעל כרחך! כן. אבל בתוך התכנית הזו אתה חופשי להיות צדיק או רשע. לתקן או לקלקל, חלילה. זה מובן. אי אפשר להיות מישהו אחר ממה שאתה! זה בעל כרחך. זה משנה מפורשת: "כל הנבראים נבראו בדעתן בצביונם, בקומתן" וכן הלאה. וזה אשליה! לחשוב על הבחירה מחוץ לגזירת הבורא. בעל כרחך נולדת כפי שנולדת! וזה דווקא מן המידות הטובות של הצדיק להכיר בזה, להסכים עם זה, להיות הבן של האב שלו. "כבד את אביך ואת אמך"! להסכים בזה. יש סוד למה כל אחד נולד, במשפחה שהוא נולד. זה גזירה מן השמים להסכים בזה. זה המצווה הראשונה של "כבד את אביך ואת אמך". זה מובן? כן.

אז - קיבלת איזה גורל, ובתוך הממדים של אותו גורל יש לך בחירה לטוב ולרע. את אותה בחירה - היא מוגבלת, כפי שאתה אמרת, היא מוגבלת דווקא באותו גורל שאתה מקבל בשעת הלידה. והבחירה, שהיא למעלה מאותו... החופש, הדרור, שהוא למעלה מאותה בחירה, זה החופש של ה... של הבורא. וזה היעד של הבריאה, להגיע לאותו דרור של הבורא. זה הסוד של הנחש - "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" אבל זה... זה נושא אחר, זה קשור.

אני לא יודע אם אני הצלחתי להסביר מה שרציתי להסביר פה: יש מדרגות... הבחירה לבחור בין הטוב והרע. ואתה לא המצאת לא הטוב שלך, ולא הרע שלך. אתה נולדת עם יצר-טוב ועם יצר-רע. זה... זה התעודת-זהות שלך, ויש לך בחירה באותה זהות. אבל יש דרור למעלה מזה, שהיא הבחירה האמיתית: להיות בבחינת הבורא: הבחירה של הרצון להמציא עולמות. זה ממשהו אחר. כן? תפסתם את זה.

ולכן - מה שצריך להבין כדי לתפוס מה הוא [ר' יוסף ג'יקטיליא] אומר לנו: ההבדל בין ‎אומות העולם וישראל - זה מקביל להבדל בין בורא עולם והשרים. השרים שייכים לאומות העולם ואומות העולם לא יכולים לשנות את הגורל שלהם. לכן החכמים אמרו שאין השגחה פרטית אצל אומות העולם, אף על פי שהרב זצ"ל, הוא, על הנושא הזה הוא אומר, שיש אפשרות אצל חסידי-אומות-העולם לעניין של השגחה פרטית. אבל בדרך כלל יש להם רק ההשגחה כללית. כן. יש השגחה כללית כמו כל בעלי חיים. המין כולו - יש לו השגחה, אבל הפרט בתוך המין - אין עניין של השגחה פרטית. חוץ ממי שזוכה דרך - אצל אומות העולם - דרך חסידות. אצל ישראל - זה דרך הזהות.

הסרט של הבחירה החופשית

מקור: תורת התולדות

‎גבריאלה: אה, לא. השאלה שלי היא כזאת: ברש"י כתוב " שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות לכך הסכים וברכו מדעתו"

מניטו: אה, רק דקה. איזה פסוק זה?

גבריאלה: פסוק ל"ג.

מניטו: ל"ג. כן. מה אומר רש"י... כן. יפה.

גבריאלה: אז זה כאילו שיצחק ידע.

מניטו: אפשר לומר את זה.

גבריאלה: אז מה בדיוק...

מניטו: זה לא מוכרח. מכיוון שעכשיו נתגלה לו שזה לא עשו, אז יש איזה... יש לנו...

גבריאלה: אישור.

מניטו: אישור.

גבריאלה: יש ה... אבל הוא ידע או לא ידע, כאילו?

מניטו: לא. לאמיתו של דבר - ידע.

גבריאלה: אני זוכרת שפעם אתה אמרת...

מניטו: לפי הסוד - ידע את הכל. אבל פה יש כלל, להרבה הרבה נושאים: יש התהליך הטבעי של העניינים, וצריך ללכת לפי השלבים. אף על פי שמראש ידע את הסוף, אז הוא צריך לחיות את החוויות אחת אחרי השנייה. למשל, לגבי עקידת יצחק: ברור שאברהם ידע שסופסוף יחזרו. הוא אמר את זה: "וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם". ידע! אבל הוא מוכרח לחיות את כל השלבים.

גבריאלה: זאת אומרת - שכאילו העניין של הבחירה צריך להיות בכל רגע ורגע

מניטו: זה דווקא קצת ההיפך.

גבריאלה: או שכאילו אין בחירה בסוף?

מניטו: אף על פי ש... אפשר לומר את זה. זאת אומרת - צריך לחיות את כל השלבים, ולחיות את הניסיון ששייך לכל שלב ושלב.

גבריאלה: זאת אומרת - לחיות כאילו יש בחירה. למרות שהסוף ידוע.

מניטו: נכון. נכון. וזה דווקא משתייך למידתו של יצחק. זהותו של יצחק היא ככה. הוא ידע שהכל בא מהקב"ה, אבל האחריות זה שלו. זה ה"פרי צדיק" שמביא את זה. וזה מידה גבוהה מאוד. לאמיתו של דבר - הוא הצדיק של מידת הדין - אין בחירה בעולם. האם אין בחירה - אין אחריות? לא. הכל בא מהקב"ה, אבל האחריות זה שלו. "מבשרי אחזה".

גבריאלה: זה נורא קשה.

מניטו: וזה גם כן מידתו.

גבריאלה: דווקא מה?

מניטו: מידתו של יצחק אבינו. כי במישור של מידת הדין ברור שאין בחירה. זאת אומרת: צריך להסכים מכבודו של הבורא כמשגיח.

הרמח"ל הסביר את זה יפה: הוא נתן איזה הסבר מודרני מאוד. אם אפשר לומר את זה ככה: כל מה שעלול לקרות בהיסטוריה, עלה במחשבה. אז זה כבר נכתב במחשבה. וצריך להגשים את זה במציאות. ולכן - במציאות יש בחירה, למרות שבתסריט - אין שום בחירה. כשאת רואה איזה סרט, אז - מכיוון שהסרט נגמר, כל הגיבורים של הסרט אין להם שום בחירה. אבל היה להם!

התגלות של מגיד ובת קול לפוסקי הלכה

מקור: נתיב התורה למהר"ל

[מניטו קורא מתוך המהר"ל, פרק ראשון]:

"אבל תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, זה הדרך נקרא פרשת דרכים"

הוא פורש מהדרכים, מהסבך של הדרכים,

"שהוא נבדל ומיוחד משאר דרכים"

זה דומה מאד למה שאומרת המשנה בפרקי אבות: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". מה זה הספק? זה - הספק דווקא בא בצומת הדרכים. להסתלק מן הספק - זה הלכה פסוקה. "ודבר ה' מירושלים" - זה הלכה פסוקה. [ברכת שהכל]. ודווקא פה, יש לנו...

קהל: מכאן היסוד של "אחרי רבים" - שזה ההלכה,

מניטו: נכון.

קהל: מכיוון שזה לא סוטה...

מניטו: זהו. אם זה אחרי רבים, אפשר להטות. אז אפשר להטות. ואם לא - אסור להטות... זאת אומרת: כי הרבים באים... אני לא רוצה לומר כתחליף או במקום ההלכה פסוקה. כשלא מגיעים להלכה הפסוקה, נאמר - מבת קול, אפילו, כן? מרוח הקודש, יש -" אחרי רבים להטות". זהו.

קהל: אפילו כשיש בת-קול! רבים יותר מבת-קול.

מניטו: לכן אמרתי את זה כפי שאמרתי... לא., היו תקופות שזה היה לפי הבת-קול. אבל באה התקופה שהיה אסור להשתמש גם בבת-קול, כן? זה תקופות-תקופות.

למשל - אולי שמעתם... זה קצת שייך ל... תורת הנסתר. מה שקוראים: "מגידים". כשדיין מתקשה למצוא את הפסק, פסק ההלכה, לפי אותו כיוון של המשנה: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ויש הזדמנויות כאלו, יש מצבים כאלו, שדיין לא יכול לשאול את הרב שלו. לא צריך להסביר. יש הרבה מצבים כאלו. שעת הדחק, וכן הלאה. אז - הוא נמצא... הוא נשאר בספק! אפילו אם זה רב גדול, הוא צריך: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ולכן המקובלים סיפרו ש... לפעמים, בחלום, בא איזה מגיד, ומגיד להם מראשית - אחרית. "מגיד דבריו ליעקב". היו תקופות שהיו משתמשים במגידים. ובתקופה האחרונה, הגדולים אסרו להשתמש במגידים. זה... אי אפשר לדעת באיזה צינורות זה בא. כי אנחנו כבר בדורות האחרונים. ובפרט - הגאון מוילנא אסר לגמרי את זה.

קהל: חוץ לארץ

מניטו: רק בחוץ לארץ?

הרב אורי שרקי: לא, הוא אמר ששאלו את רבי יוסף קארו, שהיה לומד עם [...] אז הוא אמר: זה [...]

מניטו: כן. ובכל זאת, אני זוכר, שראיתי במה שאמר הגאון, שבתקופה שלנו אסור להשתמש בכלל. צריך לדייק. לבדוק. זה היה... ה"בית יוסף". וגם ה"בית יוסף" אמר: זה - לא להשתמש... הלכה למעשה. ואני זוכר שלמדתי כמה ספרים של חכמי מרוקו האחרונים, על עניין של "דין מן השמיים", ואמרו בפירוש: "הנה הדין מן השמיים, אבל אסור להשתמש בזה הלכה-למעשה". והיה להם איזה ביטוי יפה: זה היה מתחיל כל פעם: "ואם יראה בעיני מורי". היו מתחילים ככה. טוב. נחזור ל... לעניין שלנו.

קהל: מה עם היסוד של: "לא בשמיים היא?"

מניטו: של?

קהל:" לא בשמיים היא"

מניטו: זה לא סותר! "לא בשמיים היא" - עכשיו. אבל היא - מן השמיים. זאת אומרת - פה יש נקודה לפי דעתי...

קהל: במקום של הדחק, אני מבין!

מניטו: מה?

קהל: במקום שאין רוב חכמים, במקום שאין רב לשאול, מקום של הדחק של פסק הלכה!

מניטו: לפי דעתי - היו תקופות, שכל מה שאנחנו לומדים זה היה מציאותי. למשל: "ויהי מורא רבך כמורא שמיים". בתקופה שלנו יש מקום לטעות, זה מין... סכנה של עבודה זרה! אם מבינים מה זה - "מורא שמיים", יש סכנה של עבודה זרה! אני לא רוצה לתת דוגמאות... ולכן אנחנו לא מבינים באמת במה מדובר. כן? אבל - היו תקופות שזה היה גלוי! ולכן - החכמים היו מן השמיים! באותה מדרגה! זה מובן מה שאני אומר? כן? ולכן - כשעברנו את התקופה של הבת-קול עצמה, היה אסור להשתמש בבת קול, ולכן זה חידוש! "מכאן ואילך תדעו - לא משתמשים בזה". והבאתי רק את הדוגמא של המגידים, כן?

כי - צריך להבין את זה! מאז סיום תקופת הנבואה, או נאמר ביתר-דיוק: תקופת סיום-הנבואה, וזה לקח קצת זמן של מעבר, אז - עברנו מעולם לעולם! ולכן החידוש של התורה שבעל-פה בא כדי... וזה מתחיל ב: "ועשו סייג לתורה" - מכאן ואילך זה ניתן ללימוד, לפלפול, להחלטה של הדיינים. אבל היו תקופות שהדיינים היו אלוקיים! ורק בתקופות האחרונות אנחנו לכאורה רואים - כאילו הם בני אדם כמונו.

אני הגזמתי קצת, אבל לא כל כך. הבנתם את העניין... למשל - כשלומדים אצל פוסק כמו הרי"ף למשל, זה בוודאי שלא היה סתם רב, מסתם בית דין, מסתם קהילה. כן? זה ברור כן? ולכן לפי דעתי היה צורך של החידוש הזה: "מכאן ואילך - לא משתמשים בבת-קול". זה לא אומר שהאמת לא באה מהבת-קול!

אבל אולי נראה מיד פסוק, אני רשמתי כמה דברים...

 

{bfaccordion-slider השם הפרטי – סוד הגורל שלך}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

[מניטו קורא מתוך המהר"ל, פרק ראשון]:

"אבל תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, זה הדרך נקרא פרשת דרכים"

הוא פורש מהדרכים, מהסבך של הדרכים,

"שהוא נבדל ומיוחד משאר דרכים"

זה דומה מאד למה שאומרת המשנה בפרקי אבות: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". מה זה הספק? זה - הספק דווקא בא בצומת הדרכים. להסתלק מן הספק - זה הלכה פסוקה. "ודבר ה' מירושלים" - זה הלכה פסוקה. [ברכת שהכל]. ודווקא פה, יש לנו...

קהל: מכאן היסוד של "אחרי רבים" - שזה ההלכה,

מניטו: נכון.

קהל: מכיוון שזה לא סוטה...

מניטו: זהו. אם זה אחרי רבים, אפשר להטות. אז אפשר להטות. ואם לא - אסור להטות... זאת אומרת: כי הרבים באים... אני לא רוצה לומר כתחליף או במקום ההלכה פסוקה. כשלא מגיעים להלכה הפסוקה, נאמר - מבת קול, אפילו, כן? מרוח הקודש, יש -" אחרי רבים להטות". זהו.

קהל: אפילו כשיש בת-קול! רבים יותר מבת-קול.

מניטו: לכן אמרתי את זה כפי שאמרתי... לא., היו תקופות שזה היה לפי הבת-קול. אבל באה התקופה שהיה אסור להשתמש גם בבת-קול, כן? זה תקופות-תקופות.

למשל - אולי שמעתם... זה קצת שייך ל... תורת הנסתר. מה שקוראים: "מגידים". כשדיין מתקשה למצוא את הפסק, פסק ההלכה, לפי אותו כיוון של המשנה: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ויש הזדמנויות כאלו, יש מצבים כאלו, שדיין לא יכול לשאול את הרב שלו. לא צריך להסביר. יש הרבה מצבים כאלו. שעת הדחק, וכן הלאה. אז - הוא נמצא... הוא נשאר בספק! אפילו אם זה רב גדול, הוא צריך: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ולכן המקובלים סיפרו ש... לפעמים, בחלום, בא איזה מגיד, ומגיד להם מראשית - אחרית. "מגיד דבריו ליעקב". היו תקופות שהיו משתמשים במגידים. ובתקופה האחרונה, הגדולים אסרו להשתמש במגידים. זה... אי אפשר לדעת באיזה צינורות זה בא. כי אנחנו כבר בדורות האחרונים. ובפרט - הגאון מוילנא אסר לגמרי את זה.

קהל: חוץ לארץ

מניטו: רק בחוץ לארץ?

הרב אורי שרקי: לא, הוא אמר ששאלו את רבי יוסף קארו, שהיה לומד עם [...] אז הוא אמר: זה [...]

מניטו: כן. ובכל זאת, אני זוכר, שראיתי במה שאמר הגאון, שבתקופה שלנו אסור להשתמש בכלל. צריך לדייק. לבדוק. זה היה... ה"בית יוסף". וגם ה"בית יוסף" אמר: זה - לא להשתמש... הלכה למעשה. ואני זוכר שלמדתי כמה ספרים של חכמי מרוקו האחרונים, על עניין של "דין מן השמיים", ואמרו בפירוש: "הנה הדין מן השמיים, אבל אסור להשתמש בזה הלכה-למעשה". והיה להם איזה ביטוי יפה: זה היה מתחיל כל פעם: "ואם יראה בעיני מורי". היו מתחילים ככה. טוב. נחזור ל... לעניין שלנו.

קהל: מה עם היסוד של: "לא בשמיים היא?"

מניטו: של?

קהל:" לא בשמיים היא"

מניטו: זה לא סותר! "לא בשמיים היא" - עכשיו. אבל היא - מן השמיים. זאת אומרת - פה יש נקודה לפי דעתי...

קהל: במקום של הדחק, אני מבין!

מניטו: מה?

קהל: במקום שאין רוב חכמים, במקום שאין רב לשאול, מקום של הדחק של פסק הלכה!

מניטו: לפי דעתי - היו תקופות, שכל מה שאנחנו לומדים זה היה מציאותי. למשל: "ויהי מורא רבך כמורא שמיים". בתקופה שלנו יש מקום לטעות, זה מין... סכנה של עבודה זרה! אם מבינים מה זה - "מורא שמיים", יש סכנה של עבודה זרה! אני לא רוצה לתת דוגמאות... ולכן אנחנו לא מבינים באמת במה מדובר. כן? אבל - היו תקופות שזה היה גלוי! ולכן - החכמים היו מן השמיים! באותה מדרגה! זה מובן מה שאני אומר? כן? ולכן - כשעברנו את התקופה של הבת-קול עצמה, היה אסור להשתמש בבת קול, ולכן זה חידוש! "מכאן ואילך תדעו - לא משתמשים בזה". והבאתי רק את הדוגמא של המגידים, כן?

כי - צריך להבין את זה! מאז סיום תקופת הנבואה, או נאמר ביתר-דיוק: תקופת סיום-הנבואה, וזה לקח קצת זמן של מעבר, אז - עברנו מעולם לעולם! ולכן החידוש של התורה שבעל-פה בא כדי... וזה מתחיל ב: "ועשו סייג לתורה" - מכאן ואילך זה ניתן ללימוד, לפלפול, להחלטה של הדיינים. אבל היו תקופות שהדיינים היו אלוקיים! ורק בתקופות האחרונות אנחנו לכאורה רואים - כאילו הם בני אדם כמונו.

אני הגזמתי קצת, אבל לא כל כך. הבנתם את העניין... למשל - כשלומדים אצל פוסק כמו הרי"ף למשל, זה בוודאי שלא היה סתם רב, מסתם בית דין, מסתם קהילה. כן? זה ברור כן? ולכן לפי דעתי היה צורך של החידוש הזה: "מכאן ואילך - לא משתמשים בבת-קול". זה לא אומר שהאמת לא באה מהבת-קול!

אבל אולי נראה מיד פסוק, אני רשמתי כמה דברים...

 

{bfaccordion-slider השרים}

 

מקבץ משערי אורה

קהל: הרב הזכיר שלאומות העולם ניתן - לא הכוח - האופן של הפעולה של הכוח, הקב"ה נותן ניתן פה בארץ לאומה, כלומר שלה יהיה את היכולת, לשר, לתת לה את הכוח. אפשר להגיד: זה לעומת זה עשה אלוקים, כלומר לאדם יש כוח?

מניטו: ברור, ברור. זה הפשט. כן כן, נכון, נכון. יש לכל אומה ואומה סגולה להוסיף או למעט את הכוח של השר שלהם. אני זוכר, הייתה לי ממש, כשהייתה, בהתחלת מלחמת העולם. הייתה מלחמה בין רוסיה ופינלנד. פינלנד זה אומה קטנה מאוד, ורוסיה ממש... גדולה מאוד. וחודשים - הרוסים לא יכלו להתגבר על פינלנד. כל עוד שהשר של פינלנד היה יותר חזק מהשר של רוסיה. כשכרתו ברית - הפינלנדים - עם הגרמנים - זה נגמר. אתם לא זוכרים את אותה תקופה, כן?

[...]

מהספירה של תפארת, אז יש היחס של הקב"ה לכלל עולמו. וזה עניין גילוי השרים, שזה מקביל במאורע ההיסטורי לפי סיפורי התורה, לדור הפלגה. כשהאנושות הייתה מאוחדת אז היה גילוי רק של שם הויה. וכשהתחילה הפלגה, לפיצוץ של האנושות לשבעים אומות, אז התגלו השרים. אבל השרים זה החיצוניות של שם הויה במדרגה של תפארת, השייכים לאומות העולם. לכל אחת מהאומות לפי ארצם, ולפי לשונם, ולפי אומתם. אבל הפנימיות של אותה התגלות נשארת סגולה דווקא לישראל. אני חוזר על המשפט: "דע, כי כל שבעים השרים הם דבקים בשמות הקודש שאינם נמחקים" "מלבד סוד אהיה, הויה, יה". "שאין להם חלק באלו השלושה כמו שנודיעך" "אבל כל השבעים שרים אדוקים בשאר שמות הקודש והכינויים" כי ראינו, כי יש מחוץ ללבושים, יש גם כינויים. זה ראינו כבר בקטעים הקודמים. ויש להם אחיזה בשמות הקודש, כגון: אל, אלוקים. זה מה שהוא אומר. כי דרך ישמעאל מצד החסד, ודרך עשו מצד הגבורה. זה - אנחנו כבר רגילים לכל זה. מיד אחר כך נראה ההבדל במצב של הגלות יש התפשטות של המידות, שפע של אותן המידות נופל בסטרא אחרא. ולכן יש חסד של הסטרא אחרא, יש גבורה של הסטרא אחרא, וכן הלאה. וזה מה שהוא מסביר, כי העידן של השרים זה עידן שמתחיל, אם אתם זוכרים, בדור הפלגה. וזה עידן של הגלות. בתקופה של הקשר בין כנסת ישראל - שהיא יוצאת מהגלות, ומתקשרת לאותה מידה - הויה, אז אין גלות. לכן אנחנו צריכים לחזור על המושג הזה של 'גלות.' אנחנו רגילים לקשור את המושג של 'גלות' לעם ישראל. אבל לפי שורש סיפור התורה הגלות מתחילה במין האנושי אחרי העניין של בבל, אחרי העניין של דור הפלגה. יש פה איזה ספר בראשית אולי? אני רוצה להראות לכם פסוק ברור. אתם זוכרים שלמדנו את זה כבר: שמו הראשון של אברהם אבינו היה 'אברם.' ואברם זה היה השם הגלותי שלו. כשהיה באור כשדים נקרא 'אברם,' זה בסוף פרשת נח, עד סוף הפרשה של השבוע, עד סוף פרשת לך לך, אז הוא מקבל את השם אברהם, וזה קשור לעניין של המילה, של הברית מילה. הייתי רגיל להסביר את זה ככה: כשהעבריות שלו מתגלה, אז הוא מקבל את השם אברהם. ויש כמה שלבים. השלב הראשון זה "היפרד מלוט" השלב השני: כשהקליפה החיצונית של ישמעאל מסתלקת ממנו. אז נשאר את הגרעין העברי, נאמר, של הזהות של אברם, ואחר כך יש בירור דרך יצחק, עד שאנחנו מגיעים ליעקב, הוא מקבל את השם 'ישראל.' לכן הזהות המקורית של אברהם אבינו מתגלה ביעקב-ישראל. כשיעקב מקבל את השם 'ישראל.' לפני זה, הפסוק מגדיר אותו כאברם העברי. אברם העברי. ולפי הפשט, נדמה לי שלמדנו את זה בשיעור הקודם, עברי זה מצאצאי עבר. אז יש פסוק, צריך להיות בפרק י, התקופות של גלות, והתקופות של חזרה ליחוד ה' והגלות מתחילה למין האנושי בדור הפלגה דווקא. וזה מתחיל העידן של השרים. שבעים שרים זה מקביל לשבעים אומות. זה למדנו כבר. לפני זה, השרים לא מתגלים בצורה שהם מתגלים בתקופות הגלות. דהיינו, סוד "אלוהים אחרים אשר על פני." ורמז: שיש אלוהים אחרים על פניו. זה הפשט, כן? אבל זה שייך לאומות העולם. לא יהיה "לא יהיה לך."

קהל: מה זאת אומרת "לך?"

מניטו: לך לא יהיה. זה שייך להם. "אשר חלק להם" אז הנה פה, בפרק י, להוריד---------------------- פסוק כה: "ולעבר יולד שני בנים. שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ." ולכן יש פה יותר מרמז, זה מפורש: הפלגה מתחילה בדור של אחרי עבר. הדור שנקרא 'פלג.' ולכן הזהות של עבר היא זהות של אדם הראשון, דרך השושלת של שם. דהיינו, לפני הפלגה של אומות העולם. ולכן הגלות, המצב של גלות בעולם, מתחיל פה. ופה מתחיל העניין של השרים. לפני זה, זה בצורה אחרת לגמרי. זה מידות ממידות הקדושה. אבל כשיש פלגה, יש גם פירוד של אותם הכוחות שנקראים 'שרים.' פילוג כביכול, כי לאמיתו של דבר אין פילוג. אבל זה פילוג, מכל מקום. טוב, זה מה שרציתי לדייק פה.

מניטו: כן?

קהל: השרים מתקשרים לשאר שמות הקודש?

מניטו: לא. השרים יש להם אחיזה במדרגות... הפסקה בהקלטה כוח לעלות עד הכתר. אברהם אבינו רק עד ספירת חסד. ויצחק אבינו רק עד ספירת גבורה. אבל יעקב שהוא התפארת, יש לו אחיזה על הכתר. ולכן הוא נקרא 'הבחיר של האבות' אבל הוא נקרא למעלה מהתפארת. דהיינו "על ה'" זה פסוק שאנחנו אומרים כל שבת: "אז תתענג על ה'" זה גם כן נרמז בתפילה של חנה, כן? ותתפלל על ה' מה זה על ה'? אם ה' זה תפארת, על ה' זה בינה. שמה אין אחיזה של השרים. יש אחיזה של השרים מצד ימין במידת יעקב - זה ישמעאל. מצד שמאל במידת יצחק - זה עשו. וסביב, "כל גויים סבבוני" סביב עשו וישמעאל - זה שבעים אומות, אבל אין להם שום אחיזה למעלה מזה. ולכן יעקב הוא ישראל. שמי נקרא עליך - בדיוק. תפסת את השאלה?

קהל: שאלה אולי קצת יותר ארוכה,

מניטו: יתכן שבהמשך הוא...

קהל: יש, זה בחכמה המקובלת, ידיעה איזה שם כל שר ושר, כל אומה ואומה הייתה מתקשרת?

מניטו: כן. אבל זה נקרא "חכמת הנסתר", זה נסתר. (צחוק) אבל יודעים באופן גלוי, כי ישמעאל זה מידת החסד של הסטרא אחרא. ולכן אחיזתו באברהם מצד החסד. וכל השרים של ימין, שהם נקראים: "אל תבטחו בנדיבים" "נדיבים" - זה ימין. "בן אדם שאין לו תשועה" - זה שמאל. השמאל זה מידתו של עשו, שהוא מידת של הסטרא אחרא, של הטומאה. ואחיזתו ביצחק. מסביב לעשו וישמעאל, שהפנימיות שלהם זה עמלק, מסביב - זה שבעים אומות. ולכן יש לכם שבעים אומות, עשו וישמעאל - שיש להם אותו שר, וישראל. סך הכל - שבעים ושתיים, זה "בעב הענן", נראה את זה אחר כך. זה היה הוא ואחר כך אתה כן?

קהל: איפה היו כל השרים האלה עד דור הפלגה? לפני שהתחילה החלוקה? איפה היה המיקום שלהם?

מניטו: הוא מסביר את זה אחר כך. אבל המקור זה הפשט של התורה. עד דור הפלגה - "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים." האדם היה אחד, ולכן גילוי הקב"ה לאדם האחד היה אחד. עד אותו שלב, השורש של כל הצדיקים היה אותו שורש של עם ישראל. מדור הפלגה ואילך - יש סגולה של העברים, כי עבר זה מיד הדור של אחרי הפלגה, וסגולה של העברים וכל צאצאיו, עבר וכל אצצאיו, ויחידי סגולה מבחוץ. אבל בבחינת עם, בבחינת כלל, זה סגולה של כל ישראל. הרב שרקי: השרים ביום ההוא. אז מה היחוד של עם ישראל?

מניטו: כן, ושאלה שלו מיד אחר כך. אולי בקצרה: עכשיו, יש גם כן מדרגות בישראל. זה נקרא כל"י: כהן, לוי, ישראל. אז יש מדרגות. לעתיד לבוא, יהיו מדרגות גם כן. בקדושה יש מדרגות.

קהל: אז מה המקור של ה...

מניטו: אה, זה קשור לנושא שלנו. זה מתנות שנתן לבני הפילגשים. זה שמות הטומאה. זה קשור.

קהל: הם חלק מהשבעים אומות?

מניטו: בני הפילגשים? כן, ברור! העניין הוא ככה: יש גויים. ויש יוצא מן הכלל, בין הגויים‎, זה עשו וישמעאל. ואף על פי שהם סתם גויים, אבל זה גויים שהם בין ישראל ואומות העולם. זה לא בדיוק אומות העולם, אף על פי שזה גויים. ולכן יש להם בעיה מיוחדת עם ישראל. כל אומות העולם הם צאצאי שבעים אומות. יש להם בעיה עם ישראל, מסוג 'א. אבל עשו וישמעאל, זה משהו יותר קרוב, המלחמה. זה 'קרב.' עשו מצידו מתיימר להיקרא 'ישראל., וישמעאל מצידו מתיימר להחליף את ישראל. וזה מה שצריך להבין. יוסף? שאלת שאלה? טוב

קהל: אפשר לראות ב ארץ אוכלת יושביה, שזה בבחינת גר תושב? במימרא הזאת?

מניטו: דהיינו, הם פחדו להיות תושבי הארץ.

קהל: להיות נאכלים על הארץ, זאת אומרת, לאבד את הזהות שלהם, שהם

מניטו: לא, הם פחדו מזה. לכן לא רצו להיכנס. וההסבר הוא פשוט: שזה לא המולדת שלהם. כי זה ארץ העברים, אז ראו אותה כארץ הקדושה. ותשמע, יש הרבה יהודים בתקופה שלנו, שמפחדים מזה. אני לא סיפרתי לכם, כשהחלטתי סוף סו לעלות לארץ, הלכתי - זה מזכיר לי את ר' זירא ור' יהודה בבבל (צחוק) הלכתי אצל מורה אחד, הוא תלמיד חכם גדול, עצום. הוא חסיד... ממש משכמו ומעלה. בפריז. ולמדתי גמרא אצלו. קצת חסידות, אבל הרבה גמרא. וכדי להגיד לו שלום, אני עולה לארץ. וראה אותי כמשוגע ממש! "אתה לא מפחד"!? "אתה עולה לארץ ישראל"!? הוא אמר: ארץ ישרואל, אבל (צחוק) והוא הסביר לי: "תשמע, בחוץ לארץ אנחנו צריכים ללחום נגד השרים" "אבל שמה זה נגד הסטרא אחרא עצמה!" "זה נגד השטן עצמו"! וזה חכמה עמוקה, כן? הוא מפחד מזה! אני אמרתי לו: טוב, התמזל מזלי (צחוק) וזה לקח לי הרבה הרבה זמן כדי לתפוס מה רוצים לומר. זה הסגולה של הצברים, הם לא יכולים להבין את זה. הפחד של יהודי חוץ לארץ מקדושת הארץ. כי ה"זה לעומת זה" הוא הסטרא אחרא עצמה.

קהל: כתוב שמה, שגם ... שהוא שמה, 205 00:16:24,847 --> 00:16:24,340 שכאילו שם עליהם שקים, אז הוא גם שם, המלך הזה הוא גם שם שק.

מניטו: נכון, המלך הוא המלך. תראה, בפרקים הקודמים למדנו את זה: כל אומה יש לה השר. ויש היחיד של האומה שהוא השר, אבל האומה של אותו שר שהוא יחיד, היא בבחינת תהו.

קהל: והמלך?

מניטו: המלך הוא בבחינת השר למטה. זה ידוע. האישיות שלו היא אישיות פרטית, אבל היא מייצגת את הכלל. כמו ישראל - יש העניין של 'נשמה כוללת.' כל אחד ואחד יש לו נשמה פרטית, אבל יש אנשים, נפשות שיש להם נשמה כוללת, יותר משאר הנפשות. והנשמה הכי כוללת היא נשמתו של המשיח. ויש הביטוי הזה: אלוהי האלוהים ואדוני האדונים מלך מלכי המלכים. הקב"ה הוא מלך של מלכי המלכים. 'מלכי המלכים' - זה השרים. והמלכים זה המלכים למטה אז הוא מלך מלכי המלכים. המלכים זה מלכים בשר ודם, כן? והם שייכים לאלקות, המלכים של אומות העולם. שייכים לאלקות של השרים שלהם. זה ידוע, זה הלכה. וכשרואים איזה מלך, צריך לומר ברכה. "אשר חלק מכבודו לבשר ודם" כשרואים מלך של ישראל: "אשר חלק מכבודו ליראיו." אבל המלכים של הגויים זה "לבשם ודם" גם אם הוא נשיא, הוא בבחינת מלך. הוא מייצג את השר של האומה. זה מובן? "וזהו סוד" - בישעיה - "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוהי יעקב" דווקא, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" אז "דבר ה' מירושלים" זה באופן ברור, לפי כל מה שלמדנו באותו פרק, קשור דרך תפילות ישראל. למשל, יש איזה רמז בפסוק: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" כי אם על כל מוצא פי ה' מוצא פי ה' זה דבר ה' מירושלים. וזה קשור לעניין של הלחם וכל העניין שבבשר הפרנסה של אומות העולם, וזה התפקיד של השרים: לקבל הפרנסה של האומות שלהם. אז דרך תפילות ישראל, "דרך תלפיות" כל העולם כולו מקבל את הברכה שלו, ולכן הם חייבים תרומה ומעשר לעם ישראל. מכיוון שכל הברכה שהם מקבלים, זה בא דרך ירושלים בבחינת 'טבור הארץ.' זה מרכז העולם, אז מה זה 'טבור הארץ?' זה המקום שהעולם מקבל את המזון שלו, את הפרנסה שלו, את החיות שלו. וזה קשור לתפילות. הרב שרקי: זה יסוד?

מניטו: תפארת. אבל בעיקר זה תפארת, דרך כל הצינורות האלו. העניין של שבעים נפש זה מתגלה לראשונה כי הכוח שלהם, של אותם השרים, למעלה, ונגד הכוח של עם ישראל בבחינת שבעים נפש, מתגלה בתקופת הגלות. כי דווקא, כפי שציינתי כבר, והרב רמז את זה בשיעורים הקודמים, כי בגלות עם ישראל מקבל רק חלק שנותן אותו שר של אותה מדינה. למדנו את זה, כשלמדנו שמסוכן להתפלל בכוונות בחוץ לארץ. כי השפע בא לשרים. והם לא נותנים את החלק הראוי לעם ישראל. טוב, אז נמשיך בפעם הבאה אם ירצה ה' אה! אני רציתי רק לתת לכם את המקור ברש"י, על העניין. הוא שאל שאלה: מה יקרה אחרי הסתלקות אותם השרים? האם לא יהיה חסר במרכבה העליונה? התשובה שלו היא לא כל כך ברורה בהמשך, אבל כפי שאמרנו: כשיסתלקו השרים, במקומם יהיה שבעים נפש של ישראל. ופה בגמרא בסנהדרין, בביטוי "פמליא של מעלה" רש"י מסביר: פמליא של מעלה ושל מטה - המלכים בישראל. אז המלאכים הם פמליא של מעלה, וישראל הם פמליא של מטה, כל עוד שאנחנו בגלות, פמליא של מטה זה אומות העולם, אבל בתקופת הגאולה - פמליא של מטה זה ישראל. וישראל יהיה הכלי של פמליא של מעלה. בינתיים בגלות זה השרים. זה מובן. בסנהדרין צח, ב. על הסוגיה של יתי ולא אחמיניה.‏ ופה יש איזה חידה ברש"י, אחר כך תראה אם אתה מוצא מקור, רש"י מוסיף: אפילו הגרים לא גרסינן. אבל אני לא מצאתי במקור הגמרא "אפילו הגרים" יש דעה שהמוציאים לאור תקנו את הגמרא על פי רש"י אז כרש:י מוסיף לא גרסינן, כבר לא גורסים. כן, לא גורסים אבל צריך לדעת איך היו גורסים.

 

{bfaccordion-slider התורה המצומצמת: כשהרבנים זנחו את שאלות הקיום, וצמצמו את התורה לחוקי דת וכשרות}

 

https://www.youtube.com/watch?v=leYZ92FfGCk

מה שרציתי לציין אולי זה חשוב מאוד לציין את זה: שכל הנושאים האלו, של 'מעשה אבות סימן לבנים', שאנחנו חיים את כל המתח בין העבריות, והארמיות, וכל הסיפור הזה, ואת התחרות עם ישמעאל עם עשיו, עם לוט, עם אבימלך, עם לבן, וכו'. כל הסיפורים. אז, לרוב, תלמידי חכמים מובהקים לא מתייחסים לזה לפי התורה. כל עוד שמתעוררת שאלה על איזה דבר, קטן או גדול, של כשרות, אז יש המון חכמה. בני ברק מלאה, מתלמידי חכמים. מה התורה אמרה. וזה לוקח שנים, כדי להביא את הספרים שצריך להביא כדי לדעת איך לאכול מחר. אבל זה לוקח שנים. זה חכמה עצומה. כששאלה של קיום מתעוררת, אז אין שום חכמה! ‎מה אומרת התורה? התורה לא משתייכת! זה 'שיקול דעת אישי'. כל אחד והדגל שלו וזה נושא חמור מאוד!

 

{bfaccordion-slider ואל עפר תשוב}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

איזה טעם? כי הארץ זה: אדמה. ארבעה יסודות זה: אויר, מים, אש ועפר. עפר האדמה.

רק דרך אגב, כדי להסביר את זה: "עפר מן האדמה" שאנחנו מוצאים בפסוק של יצירת האדם: וַיִּיצֶר יקוק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, עפר - זה לא העפר של הקבר. כן? זה לא העפר של הלכלוך. אלא - זה החלק של האדמה שעושה פרי. במילה עפר יש איזה שורש של "פרי" כן? "נושא פרי"- זה עפר. זה מובן? כי הגוף שלנו נלקח מהעפר של האדמה. זאת אומרת זה החָיוּת של האדמה, ואנחנו ממשיכים דרך האכילה לתת החָיוּת ההיא לגוף, מעפר של האדמה שהוא הפרי. כי בתרגומים – המילה "עפר" זה משהו שלילי לגמרי.

אולי נקרא את הפסוק אחר, כך הוא יסביר את זה. אז אני חוזר לפסוק של העפר. אולי פעם, לפני הרבה זמן, למדנו את זה ככה: כשהפסוק אומר: כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב - אם אנחנו קוראים הפסוק הזה כפשוטו, זה ממש... משהו דרמטי! ויותר מזה, כן. זאת אומרת: זהו הגורל של האדם?! כי - מעפר לוקחת, ואל עפר תשוב?! ומה שקרה בין עפר זה ועפר זה, כל החיים - הם אפס! כלום! זה... זה אספקלריא שלילית של הגורל של האדם. זה לא יתכן למצוא דבר כזה בתורה. כאילו הקב"ה, בורא עולם, משחק עם הבריות?! משחק עם העפר?! כשמפסיק, אז הוא זוכר את זה... הוא "שופך" את זה לעפר? אתם מבינים את השאלה שלי? כן? אי אפשר לקרוא את הפסוק הזה!

אז כשקוראים את הפסוק לפי הטעמים, לפי המסורת, הצליל הוא אחר לגמרי! הקב"ה אומר ככה לאדם הראשון, אחרי החטא: "כי - מעפר לוקחת. ואל עפר?!" - חלילה וחס! אז - "תשוב" - תחזור בתשובה. אני חוזר על זה, כן. הבנתם? "כי מעפר לוקחת, וְאֶל־עָפָ֖ר?!" - יש איזה טעם, ככה, מיוחד – אז "תָּשֽׁוּב"! זאת אומרת, אי אפשר להבין פשוטו כמשמעו. זה לא פשט אמיתי! זו תפיסה פילוסופית פסימית, שלילית. מתחילים מעפר וחוזרים לעפר - וזה הכל?! ומה קרה בינתיים? שום דבר?! כן? זה מובן? אז אפשר לומר: 'כן כן, זה החוטא'. [אבל] אפילו החוטא! יש המון פסוקים בנביאים: "כי לא אחפוץ במות המת כי בשובו מדרכו וחיה". ולכן צריך לקרוא את הפסוקים לפי הטעמים. וכשהחזן טועה, צריך להפסיק, כי יש פסיק, ולומר לו: "תשוב..." (צוחק)

ויהי מורא שמיים – עליכם

מקור: דרך חיים למהר"ל

יש "יראת אלוקים", יש מדרגה נמוכה יותר - "יראת חטא", "יראת אלוקים", "יראת שמים" ו"יראת השם". למה בחר דווקא באותו ביטוי, באותה מדרגה, שנקראת: "יראת שמים"? זה נושא שנגיע בסוף הלימוד שלו.

אבל דווקא אני רוצה להזכיר איזה דיוק של המקובלים על סוף המשנה כבר עכשיו. "יהי מורא שמים עליכם" - זה לא רק עצה. מכל מקום זה לא ציווי, כן? זה עצה - "ויהי מורא שמים עליכם". וההסבר הראשון, הרגיל, ומוצאים אותו לפעמים בחסידות: שאם אתם עובדים מאהבה - זה החלק הראשון של המשנה. אז התוצאה: "שיהיה מורא שמים עליכם" הבנתם את ההסבר? התוצאה היא... אין פה שתי עצות: עבדו באהבה וביראה. אלא - עבדו מאהבה. ואם אתם עובדים באמת באהבה - התוצאה הטבעית תהיה שתהיו גם כן בבחינת "מורא שמים". יראת שמיים. הבנתם? את זה הצלחתי להסביר? או... לא. לא יודע...

קהל: יראת ה' קודמת לאהבה? זה - אהבת ה' קודמת ל...

מניטו: כן. ‎אם אהבת ה' היא אמיתית, באמת לשמה - היא מביאה יראה. "ויהי מורא שמים עליכם"- זה הבטחה. אבל המקובלים דייקו במובן קצת אחר: "ויהי מורא שמים – עליכם". זאת אומרת: הבריות יראו מכם. יראת שמים תהיה עליכם, כלפי הבריות. "ונתתי את מוראכם וחתכם בעיני העמים" כמו שאומר הפסוק כש... אולי היה לכם כבר ניסיון בחיים: כשפוגשים צדיק כזה, שבאמת עובד באהבה, יראים ממנו. זה מגלה יראת-הרוממות. הבנתם את זה? פוחדים מאדם כזה! "ויהי מורא שמים" - עליכם. הבנתם את ההסבר?

קהל: זה לא יראת כבוד?

מניטו: כן, אפשר. זה מדרגה.

"יראת-הרוממות" גם כן. יש הרבה סיפורים כאלו שהבעלי-חיים והבהמות מפחדים מצדיק. יש להם מורא. כן? מבינים למה אני מתייחס. כן? כשאתם רואים ש... אה... טוב. זה... אנחנו חיים בדורות שלא כסידורם, בדורות שלא כתיקונם. אבל - אם הדור היה כתיקונו, זה היה שכיח ש... כשבהמה שונאת בן-אדם, זה סימן שהבן-אדם הוא רשע. שבהמה מפחדת מהבן-אדם, זה סימן שהוא צדיק. תפסתם את זה? זה לא רגיל עכשיו, מכיוון שהדור לא בתיקונו. יש הרבה סיפורים, בכל התרבויות, כשבא הצדיק - אז אפילו האריה מפחד ממנו. מי שמתגלה בו קדושה, הטבע מפחד ממנו. ואם אתם רואים איזה כלב שנובח נגד בן-אדם, זה סימן שהבן-אדם הוא רשע. הבנתם את זה? טוב, זה - בעולם כתיקונו. כמובן. כן...

קהל: אם הכלב הוא כלב

קהל: בזמן שהכלב הוא כלב אמיתי...

מניטו: נכון. כלב - זה כלב. אבל האדם הוא לא...

קהל: מה לעשות עם דוברמן...

מניטו: לא, לא הבנתי מה.

קהל: זה מין כלב גדול.

מניטו: אה, כן חשבתי שזה איזה יהודי בשם כזה... כי -" פני הדור כפני הכלב"

 

{bfaccordion-slider ח' בטבת}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

אתם יודעים שיש איזה קשר בין ח' בטבת, ט' בטבת, וי' בטבת, אתם יודעים את זה. בח' ובט' בטבת יש צום שנקרא: "צום הצדיקים". זה לא חובה של שולחן ערוך. החובה בשולחן ערוך זה רק י' בטבת - זה התחלת המצור בימי הבבלים-נבוכדנאצר על ירושלים. מה זה ח' בטבת?

קהל: עזרא...

מניטו: זה? מה?

קהל: עזרא הסופר

מניטו: לא, זה ט' בטבת.

קהל: תרגום השבעים לתורה

מניטו: איזה תרגום? של היוונים. יפה. תרגום של השבעים.

אז יש איזה רצף בעניינים: כשמתרגמים את התורה לשפה זרה, יש כל הסיבות, של... כבר של הגלות. זה מתחיל, כן? וט' בטבת זה הסתלקות עזרא ונחמיה. לא באותה שנה, אבל – שניהם. ולפי המפרשים זה כשהעם הוא בלי מנהיגות, ואח"כ המצור בירושלים, אז זה מתחיל כבר באותה סכנה. שהופכים את התורה למשהו השייך לעולם הזה. אז - זה התחיל עם התרגום, ואחר כך חוסר מנהיגות.

ושמעתי הרבה פעמים [הספדים] ב... אתם יודעים שעשרה בטבת זה יום הקדיש הכללי, כן? וזה דומה מאד מה שהתחיל ב... באירופה, בדורות הקודמים. קודם כל התחילו לתרגם את ה... לתרגם את התנ"ך לגרמנית. מי עשה את זה? אתם זוכרים, כן... אחר כך הקהילות היו חסרי מנהיגות. אני זוכר מה קרה באותה תקופה בצרפת. לא הייתי בצרפת, אבל אני מכיר את ההיסטוריה של צרפת. בלי מנהיגות אמיתית. אז בא המצור! זה מתחיל ככה.

אני זוכר, אולי זה המקום להזכיר את זה: כשלמדתי עם הרבי שלי, שהזכרתי - זה יעקב גורדין ז"ל - שהוא אמר לנו דבר עמוק מאד כשהיה מדבר על אותה תקופה. הוא היה מדבר על עמלק, על הפסוק - כשביציאת מצרים, זה בפרשת "בשלח" - כשהתחילו לומר: "היש ה' בקרבנו אם אין"? - "האם יש תורה מן השמיים"? וזה, זה המשמעות של הפסוק! "האם ה' בקרבנו אם אין" - האם תורה היא תורת ה' או לא? אז - "ויבוא עמלק". והוא אמר לנו פעם: "זה התחיל בגרמניה, דווקא". מנדלסון היה באוסטריה, אבל זה אותו גיהנום. זה נקרא: "ביקורת המקרא". "האם יש ה' בקרבנו אם אין". אז - דווקא שמה בא עמלק! אותו עמלק שאתם זוכרים אותו. ו... אז - זה דומה מאד. לכן הזכרתי את העניין של ח' בטבת. סופסוף זה מביא אותה סכנה.

 

{bfaccordion-slider חומרות והתנזרות בחברה היהודית}

 

מקור: תורת התולדות

קהל:...מה שהוא עושה כל התרגילים האלה, לחיות בטהרה ובקדושה כמו אותם נזירים

מניטו: טוב, אז...

קהל: או שיהיה יהודי תמים ושהרב שלו יוביל אותו?

מניטו: לא, לא הבנתי בדיוק את השאלה

קהל: מה...

מניטו: טוב, יהודי פשוט שאין לו את הכוח להיות 'מרכבה לשכינה' נאמר, אז יש אפשרות שהוא יכול לחשוב: עדיף שאני אתנזר, כדי לשמור על ה... טוב. וזה גם כן, לפי דעתי, קשור לתורת הגלגולים. זה תלוי - באיזה שהוא גלגול צריך להיות ככה: להתנזר לגמרי, כי צריך תיקון מיוחד, כן? אבל כבר הרמב"ם לימד את כל הסוגיה הזו והוא הסביר: אם זה בכוונה של רפואה, בכוונה של תיקון - זה כשר למהדרין. אבל בל יחשוב שזוהי התורה. אם הוא חושב שזוהי התורה, שזוהי היהדות - אז הוא "מין".

קהל: יש פה [...] [בחדרים] חוויתי מעט רגע [...] -"עד יעבור זעם" יש... להיבדל מן הזוהמה

מניטו: כן אז מי שמראה את השיטה הזו כ- "זוהי היהדות", "זהו להיות צדיק" - הוא "חסיד", הוא לא "צדיק". כן? הוא חסיד. אבל אם הוא אומר שזהו צדקות התורה - אז הוא טועה לגמרי. וייתכן שיש דורות שרוב העם צריך להיות ככה. אבל כל מקרה לגופו, אם אפשר לומר. לרוחו. זה מקרה בודד. זה לא ההלכה. זה לא ההלכה. כן? אולי אני אתן דוגמא שלמה, זה מובן כן? אם הוא לוקח את זה כתיקון - אז הוא בבית חולים. יש גם כן בית חולים לנפשות, ולרוחות. אבל אם הוא טוען שזוהי התורה - אז זה הטעות.

ואני חושב שיתכן מאד שאנחנו בדור שצריך את זה. ולכן יש כל כך שיטות של התנזרות, פחות או יותר, כן? אבל להפוך את זה לשיטה מדינית, פוליטית, בתוך עם ישראל, ולומר "זוהי התורה, מי שמתנהג אחרת הוא בספק כשרות" - אז זה ההיפך. הוא בספק כשרות. למשל, נתנו משל כזה: מי שחולה - לוקח תרופות וזה טוב בשבילו. אבל זה רע, זה רעל, בשביל מי שבריא! אז כל עוד יש לו צורך, הוא צריך לקחת את התרופות האלו. אבל מיד כשהוא בריא - גם לו, עצמו זה רעל. כן. ולכן צריך מנהיג בזה, צריך מורה דרך בזה. צריך מי שיסביר איך להשתמש בתרופות האלו. זה מובן?

אז מי שמרגיש שהוא צריך חומרות כדי להישאר צדיק - אז זה טוב, כדי שישאר צדיק. אבל הוא צרעך [לבדוק יוטיוב להשלים] לדעת שזה חומרות כדי שישאר צדיק. וזה סימן שהוא בחזקת רשע... זה מובן כן? זה ברור.

לא, ברצינות - אני חושב שיש דורות שהם צריכים את זה! ויתכן שאנחנו, חלק ניכר מהעם, באותו מצב שהם צריכים תרופות נוספות, חומרות. אבל התורה מסתייגת לגמרי מזה: "אדם כי יפליא לנדור נדר", צריך פלא כדי להצליח. "אדם כי יפליא לנדור נדר" לא סליחה – "איש כי יפליא לנדור נדר". וכל עוד שלא קיים את הנדר - הוא נקרא רשע. כשקיים את הנדר - הוא נקרא צדיק. אבל כל עוד שלא קיים לגמרי - הוא נקרא רשע. אבל זה קרה בגודל כזה, של צדיקים גדולים מאד. חנוך - זה נשמה גדולה מאד. וזה מורה לנו, מגלה לנו, את המצב הירוד של האנושות באותה תקופה: אז מוטב שימות צדיק ושלא ימות רשע. ולכן לקח אותו.

קהל: מניטו אתה יכול אולי להגיד מה ההבדל בין צדיק לחסיד? מה... מי נקרא צדיק?

מניטו: צדיק זה מי שמקיים מה שהתורה מבקשת. מי שמקיים את מצוות התורה. חסיד - מי שמתנהג לפנים שורת הדין, או מצד החומרא או מצד הקולא. זה נקרא מלפנים שורת הדין. יש שתי אפשרויות האלו.

קהל: צדיק זה גם קשור למידות?

מניטו: ברור! בכל המדרגות! גם במצוות גם במידות אבל מי שמקיים מצווה - נקרא צדיק. באותו רגע של המצווה שקיים, הוא צדיק של אותה מצווה. אז מי שעושה יותר - נקרא חסיד. נקרא חסיד מי שמקיים מה שלא מצווה לקיים. הוא נקרא חסיד.

קהל: זה לחומרא, אז מה זה...

מניטו: גם לקולא

קהל: קולא - זה שהוא מקיים פחות?!

מניטו: כן. לא, יש הזדמנויות שצריך להקל בהתנהגות, למשל כדי להציל נפש אחרת. אז זה נקרא 'חסידות'. כי הוא מקל על עצמו כדי להציל מישהו.

קהל: פה... בהתנזרות... עם החרדים שלנו...

מניטו: לא, זה כבר סוג אחר. ההגדרה של התנזרות - זה מי שבורח מחיי החברה. ולכן יש פה עניין של התבודדות. זה שיטה של החסידים - ההתבודדות כדי להתחזק: אם זה שעה, אפילו יום, שבוע, חודש של התבודדות - כדי להתחזק ולחזור בחברה - זה כשר לגמרי. אתם זוכרים שיש רמז בעקידת יצחק - "ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה נשובה אליכם". מי ששוכח "ונשובה אליכם" - אז זה כבר אבוד. זה מובן? מגיעים רחוק רחוק, אבל - "ונשתחווה - ונשובה אליכם". זה מובן? ההתנזרות זה ההחלטה לשלול את חיי ההיסטוריה כדי לא להיפגע מהרשעות של ה...

אז פה אנחנו לומדים את התולדות של גזע המשיח. ההיסטוריה זה ההיסטוריה של קין. צריך להציל את אותה אנושות. אז פה מדובר בצדיקים האלו שהקב"ה שולח לארץ כדי להיות מנהיגי העולם. אז אם מנהיג מפחד מהרצון שלו - אז זה הכישלון.

קהל: סליחה - האם באליהו הנביא - "ויוותר אנכי לבדי" [...] זה בקטגוריה?

מניטו: זה צד אחר, צד אחר. זאת אומרת הוא היה באמת במדרגה של שת. זאת אומרת שהוא היה כל כך גדול, שהיה קשה לו לרדת ל... זה לא שלא רצה לטפל בעם. אבל המידה שלו היתה כל כך חזקה, שהיה מסוכן לעם.

קהל: שמעון בר יוחאי?

מניטו: גם כן. כשיצא מהמערה והוא הרגיש בזה שבמבט עיניו הוא היה הורג אנשים, אז הוא הסתתר כדי... איך אומרים? לרכך את זה.

קהל: מניטו, אמרת פעם על [התרבות] שהיא מוצדקת... לא הבנתי. שהצדיק הוא מצדיק את ה... למשל? לא, אני פשוט לא זוכרת את ההקשר. אני רק זוכרת שצדיק הוא אדם שמצדיק את מה שקורה לו.

מניטו: כן. אבל יש הרבה זמן. הרבה הרבה זמן. אבל ההגדרה הפשוטה של צדיק: מי שמתנהג בצדק. מה זה 'צדק'? ממש בדיוק כמו שהתורה אומרת. התורה ביקשה את זה - הוא עושה את זה, הוא צדיק. אם הוא עושה יותר - זה נקרא "חסיד".

קהל: [...]

מניטו: מה?

קהל: ליטאי, בתיקון של הליטאי

מניטו: לא. נאמר, לא מכיוון שנולד ליטאי, הוא מנסה להיות... המתנגדים... רק מי שכבר מסוגל להיות צדיק, יכול להיות חסיד. דאם לא כן מדובר ב"חסיד שוטה", "ולא עם הארץ חסיד". אז פה יש נקודה שצריך להבין אותה: ההסתייגות מאותו תפקיד - אז זה כבר אנחנו רואים אותו אצל חנוך. זה מתחיל באנוש, כי בכל דור היו אנשים שהיו מסוגלים להיות מנהיגים אמיתיים. אבל פחדו מזה. ואלו שלא הצליחו - אז יסדו את העבודה זרה. וכל פעם חוזרת השאלה - האם אותה אנושות היתה מסוגלת לחינוך כלשהו? כי אנחנו רואים נשמות גדולות ממש שלא מצליחות. וכל זה הולך ומדרדר עד המבול. ופה, אולי בהיסטוריה שלנו, אני חושב שזה כבר קשור לתאוריות שמנסות להסביר את הפונקציה הזו. את המשימה של הגלות: שיש לנו שליחות בגויים. ואפשר לומר שזה כישלון גמור! אלא מה? אין שום סיכוי שהתרבות של הגויים מבחינת תרבות של הגויים דרך ארבעת המלכויות האלו, כן? בבל, פרס-מדי, יוון ורומי אנחנו בסוף רומי - יש להם שום סיכוי כתרבות למצוא איזה... איך אומרים את זה? הצלחה. אבל אפשר לומר שעם ישראל הצליח להביא את הבשורה של האבות ליחידים נאמר. גם כן יחידים רבים מאד. אבל השאלה היא: אם המחיר שעם ישראל שילם בשביל זה - זה היה כדאי? הבנתם את השאלה?

 

{bfaccordion-slider חוש הריח}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

[מניטו קורא במהר"ל]

"מפני - כי הקרבנות כתיב אצלם: לריח ניחוח. לפיכך היה מרמז הקרבנות בנזם זהב שהוא על האף ששייך ריח באף"

פה יש איזה רמז שהסגולה של המשיח - שהוא מבין את טיב הבריות כשהוא היה מריח אותם, כך אומרים?

קהל: בחוש הריח

מניטו: בחוש הריח יש בעברית משהו קשור ל'ריח' ו'רוח'. זאת אומרת: מה שנשאר לנו בדורות האלו מכוח הדעת, זה סוף סוף דעת דרך השמיעה והראייה. אבל היו תקופות - והמשיח יחזיר את זה לפי הנביאים - שהיו גם כן כוח הדעת דרך כל החושים, ובפרט - יש דעת מיוחדת דרך חוש הריח, שזה דעת של הרוח. זה מובן? אנחנו מבינים דרך שכל מופשט. אבל לא... אנחנו לא יודעים מה אנחנו יודעים דרך הריח. יש רמז בגמרא, זה בגמרא סנהדרין, כשעם ישראל נכנס לארץ כנען היה אסור לשנות את התבואה, ומצד איזה [...] הקודמים כבלו אותו כשדה של חיטה - היה צריך לזרוע חיטה. והגמרא מסבירה: שהדורות הקודמים בהיסטוריה של המין האנושי, בני האדם, היו יודעים מה לזרוע דרך הריח של האדמה. יש איזה מין דעת, סגולה של דעת, שנאבדה במשך הזמן. זה יחזור בימות המשיח. אני חושב - לאו דווקא, שמה שנאבד - זה לא בדיחה, כן? - זה טעם וריח. לכן – על טעם וריח לא מתווכחים, הם מחוץ לויכוח.

חטאים של דמויות מהתנ"ך

מקור: תורת התולדות

מופיע בקטעי יוטיוב: יהודה ותמר, עקידת יצחק

קהל: בת שבע ודוד... [לפני התנאים]...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח?

מניטו: גם כן! זה עניין אחר.

מניטו: דווקא זה עניין אחר. טוב, זה לא הנושא שלנו. אולי פעם ניקח את הגמרא של שבת, עם כל הדוגמאות. וחטא של ראובן - לא היה שמה שום חטא, לא מבינים מה קרה, כן? וכן הלאה.

קהל: ותמר?

מניטו: מה?

קהל: תמר ויהודה?

מניטו: אדרבא! זה ההיפך של החטא. אולי... אתן רוצות ש...

קהל: אז משאול המלך, אם כן, אז [...] רק שאול [...] שזה חטא

מניטו: אבל - לא במידה המוסרית, כי במידה המוסרית הוא היה צודק - שאול. שמעתי, ולמדתי, וקראתי - כששמואל הגיע לגן עדן אז פגש את שאול. ושמואל אמר לו: "אם הייתי במקומך - הייתי עושה כמוך". זה עניין אחר לגמרי! תפסתם את העניין?

למשל - העניין של תמר. אולי למדנו את זה פעם. מה אומר הפסוק? צָדְקָה מִמֶּנִּי. הפשט... אבל זה פשט כל כך... איפה הפשט? אם אפשר לומר, הפשט: 'שהיא יותר צדקת ממני'. הפשט האמיתי הוא אחר לגמרי! עכשיו - היא הגיעה למדרגה של צדקת, ממני.‎ אני עשיתי את זה. "צדקה"- מה שהיא צדקת, זה ממני שבא! כי כל הסיפור הוא חשוב מאד. היה צריך להמשיך את התולדות, כן? של משיח בן דוד דרך יהודה. מה, הוא ניסה עם בת שוע. זה לא הלך. אז אחר כך, נתן אחר כך מבת שוע - היו כמה ילדים: ער ואונן, שזה לא הלך. אז נולד, מי נולד? שלה. ובת שוע נפטרה. אז אין מקור להמשכיות התולדות. אז - האפשרות לפי ההלכה, כנראה, זה היה שתמר תינשא לשלה. אבל שלה היה בכזיב, לא היה יכול להוליד. אז יהודה הבין: זה נגמר. אני צריך לעשות את זה. אז כל הסיפור הזה - הוא נתן לה את הסימנים של המלוכה, הפתילים, והחתמת והפתילים, כן? כדי להוליד את המשיח! כן? אז סופסוף זה הצליח! אז הוא אומר: "צדקה ממני" - ממני, זאת אומרת: אני, יהודה, צריך לעשות את זה. כן? והיא הסכימה, והיא הבינה את העניין, והיא - היוזמה באה מתמר. והפסוק אומר: "צדיק כתמר יפרח". היא צדקת. צדקה ממני. תפסתם את העניין? טוב. זהו.

 

{bfaccordion-slider חטאים של דמויות מהתנ"ך}

 

קהל: בת שבע ודוד... [לפני התנאים]...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח?

מניטו: גם כן! זה עניין אחר.

מניטו: דווקא זה עניין אחר. טוב, זה לא הנושא שלנו. אולי פעם ניקח את הגמרא של שבת, עם כל הדוגמאות. וחטא של ראובן - לא היה שמה שום חטא, לא מבינים מה קרה, כן? וכן הלאה.

קהל: ותמר?

מניטו: מה?

קהל: תמר ויהודה?

מניטו: אדרבא! זה ההיפך של החטא. אולי... אתן רוצות ש...

קהל: אז משאול המלך, אם כן, אז [...] רק שאול [...] שזה חטא

מניטו: אבל - לא במידה המוסרית, כי במידה המוסרית הוא היה צודק - שאול. שמעתי, ולמדתי, וקראתי - כששמואל הגיע לגן עדן אז פגש את שאול. ושמואל אמר לו: "אם הייתי במקומך - הייתי עושה כמוך". זה עניין אחר לגמרי! תפסתם את העניין?

למשל - העניין של תמר. אולי למדנו את זה פעם. מה אומר הפסוק? צָדְקָה מִמֶּנִּי. הפשט... אבל זה פשט כל כך... איפה הפשט? אם אפשר לומר, הפשט: 'שהיא יותר צדקת ממני'. הפשט האמיתי הוא אחר לגמרי! עכשיו - היא הגיעה למדרגה של צדקת, ממני.‎ אני עשיתי את זה. "צדקה"- מה שהיא צדקת, זה ממני שבא! כי כל הסיפור הוא חשוב מאד. היה צריך להמשיך את התולדות, כן? של משיח בן דוד דרך יהודה. מה, הוא ניסה עם בת שוע. זה לא הלך. אז אחר כך, נתן אחר כך מבת שוע - היו כמה ילדים: ער ואונן, שזה לא הלך. אז נולד, מי נולד? שלה. ובת שוע נפטרה. אז אין מקור להמשכיות התולדות. אז - האפשרות לפי ההלכה, כנראה, זה היה שתמר תינשא לשלה. אבל שלה היה בכזיב, לא היה יכול להוליד. אז יהודה הבין: זה נגמר. אני צריך לעשות את זה. אז כל הסיפור הזה - הוא נתן לה את הסימנים של המלוכה, הפתילים, והחתמת והפתילים, כן? כדי להוליד את המשיח! כן? אז סופסוף זה הצליח! אז הוא אומר: "צדקה ממני" - ממני, זאת אומרת: אני, יהודה, צריך לעשות את זה. כן? והיא הסכימה, והיא הבינה את העניין, והיא - היוזמה באה מתמר. והפסוק אומר: "צדיק כתמר יפרח". היא צדקת. צדקה ממני. תפסתם את העניין? טוב. זהו.

 

{bfaccordion-slider חכמת היצרים של הקדמונים}

 

קהל: מפורש זה מקביל לפשט?

מניטו: כן. מפורש זה... מגולה. פירוש - זה גילוי.

קהל: זה ההיפך של מופשט?

מניטו: לא. זה לא ההפך של מופשט. דווקא הפירוש עוזר לך להגיע למשמעות המופשטת. לפרש - זה להסביר, עד כדי כך, שאתה יכול לתפוס את עצם הדבר. אז - זה פשט. אז - זה פשוט. זה מובן? ולא ההפך. כי הפירוש לפי התורה שבעל פה, זה לא בא להוסיף טלאי על גבי טלאי. אלא לגלות - מה שהפנימיות של הכתוב.

קהל: הנגלה מסתיר. זאת הכוונה?

מניטו: כן. הנגלה, מה שאנחנו מגדירים כ'נגלה' לכאורה, מסתיר. כן כן. זה הכוונה. הנגלה לא רק מסתיר, אלא מטעה. זה, זה הנושא שלו! [של ר' יוסף ג'קטיליא] למה הסכנה של עבודה זרה היתה מקבילה בזמן הנבואה? לא היתה עבודה זרה בישראל, אלא בזמן שהיתה נבואה. אלא בזמן שהיתה התגלות. כי מי שראה, מי שזכה לראות באמת, ראה באמת. מי שלא זכה לראות באמת - ראה בטעות! אבל מתי? בזמן שהיה אפשר לראות! ולכן - בהפסק הנבואה, גם העבודה זרה נפסקה. דוזה לא רק סוד. זה חידה! למה דווקא בזמן הנביאים היה כל כך עבודה זרה, בזמן התנאים זה ממש סוד. העבודה זרה נעלמת. ונשאר האפיקורסיות, שזה לא בדיוק העבודה זרה, זה משהו אחר, כן? וכל האפיקורסים עוזבים את ישראל. יש ברית, כן. יש ברית: "לא ימוש ספר הזה מפיך"

קהל: היה צריך לוותר. הרי החכמים ביטלו את היצר הרע.

מניטו: לא! התפללו. התפללו כדי שיתבטל. מכיוון שהיו חיים בשלהי זמן תקופת הנבואה, והיו חיים באותה תקופה שהיה צריך לחדש את ברית התורה, "קיימו וקיבלו" [שבת פח] היה צריך לחדש את ברית התורה, ובתפילה של עזרא אני לא זוכר בדיוק איפה למדתי אותה תפילה, יתכן שזה בגמרא. עזרא התפלל שהיצר של העבודה זרה יתבטל. ובנוסח התפילה הוא רומז לזה: אין בנו יכולת לסבול את היצר של עבודה זרה, כי הוא מאש ואנחנו מבשר ודם. ולכן כי כל יצר הוא מאש ואנחנו בשר ודם. "זכור כי עפר אנחנו" אז הוא התפלל שהיצר של העבודה זרה יתבטל, כדי שיוכלו לקיים, לקבל ולקיים שוב את התורה. המחיר של זה - זה הסתלקות הנבואה. ולכן הגמרא אומרת בפירוש: עזרא ירד לבבל כנביא, כ'בן לנביאים,' ועלה מבבל כ'אב לחכמים.' אז בין התקופה של הנביאים והתקופה של החכמים, יש הסתלקות הנבואה. והכוזרי מוסיף עוד הסברים: מכיוון ש... כדי שתהיה נבואה - צריך ריכוז של רוב עם ישראל על ארצו. כי הנבואה שייכת לארץ ישראל. ולכן - מכיוון שזה התחלת הפיזור של עם ישראל, ורק חלק קטן חזר לארץ ישראל, אז הסתלקה הנבואה. אבל מכל מקום - זה קשור. והגמרא מוסיפה: כשעזרא ראה שזה שעת רצון, אז הוא רצה לבקש שגם היצר של שפיכות דמים והיצר של גילוי עריות יסתלקו. אבל לא התסלקו לגמרי. מכיוון ש... אני זוכר בפרט, היצר של העריות, אם היצר של העריות יסתלק לגמרי, החיים מסתלקים לגמרי גם כן. ולכן התפלל שיחזור. אבל הגמרא שמה אומרת שהיצר הזה הוא כ'ארי' אבל 'ארי עיוור.' בתקופת הנביאים - היצר הזה היה כארי עם העיניים שלו. אבל עכשיו היצר הזה של העריות הוא עיוור. וזה מעניין מאוד לראות כי במקביל, בהתפתחות התרבות האנושית בדרך כלל, התרבות של גילוי עריות היתה עצומה באותה תקופה שלפני סיום הנבואה. אחר כך - יש. אבל זה... זה דבילי. אינפנטילי. איך אומרים? קטן מאוד.

קהל: "הצטמצם טעם ביאה" [סנהדרין עה ו]

מניטו: כן. ביחס למה שהיה מקודם, לפי המקורות, היצר של העריות של עכשיו, זה יצר של אנשים קטנים.

קהל: אתה רוצה להגיד שזה היה יותר חזק מעכשיו?

מניטו: כן! פי כמה! שמעתם על פומפיי, למשל? מה זה - מה שקורה בפריז, לגבי מה שקרה בפומפיי.

קהל: אבל משהו מעניין ש... כמה שמתקרבים לגאולה, כמה שזה מתחזק, מתגבר.

מניטו: מי אמר את זה?

קהל: אני חושב שהזוהר מביא את זה.

קהל: הזוהר מביא את זה באיזה מקום. דווקא היצר הזה עולה ומתגבר לקראת...

מניטו: כן. זה לא סותר. אני לא מדבר על הכוח של היצר. אלא על החכמה שלו. זה הדיוק של הגמרא. הוא כמו ארי עיוור. הייתה תרבות שלמה, דת שלמה, של גילוי עריות. זה נעלם. ולאו דווקא באותה תקופה. יש מקור בגמרא שאומר כי מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו, זה כמה מאות של גמרות. כל זה נאבד. מי יכול עכשיו ללמוד ולהבין מסכת עבודה זרה? מי תופס במה מדובר? יש לנו מסכת עבודה זרה בזעיר אנפין. אני גיליתי את זה כשלמדתי ב'מורה נבוכים' החכמה של הרמב"ם על העבודה זרה, מה זה עבודה זרה ממש, החכמה של הרמב"ם מי מזמננו אנו יכול לעמוד על זה? להבין במה מדובר מבינים למה אני רומז, כן? לא כדאי להבין כל כך, אבל... ]צחוק] ורק במזרח הרחוק איזה מין... זכר של זכר של זה - נשאר. אבל היתה תקופה שזה היה... משהו עצום! חכמת העבודה זרה, חכמת גילוי עריות. חכמת שפיכות דמים - לדאבוננו זה לא השתנה. זה ברור מה שאני אומר, כן? המודרנים הם אנשים ממש גמדים, אנשים קטנים, לגבי הדורות הראשונים בעבודה זרה ובגילוי עריות. זה ברור. זה ידוע.

קהל: אפשר לומר שהשכל תפס את מקומו של הרצון?

מניטו: יפה. לא של הרצון. של ה...

קהל: גם של הרצון השפל.

מניטו: של הרגש. יש הסבר במהר"ל, לפי התפשטות המלכויות המלכויות הראשונות הכוח שלהם זה היה כוח ה... בבבל, בפרס. ‎אנחנו חיים אחרי יוון. אבל אפשר להגדיר את זה ככה! יוון זה סוף אותה תקופה של עבודה זרה. יש באיזה ספר אחד, אני לא זוכר את הכותרת, של ה'פרי צדיק.' [ר' צדוק הכהן מלובלין]‎ שהוא מסביר באופן עמוק מאוד, כן? ‎כי סוף תקופת הנבואה זה בבת אחת - התחלת כוח החכמה של תורה שבע"פ בעם ישראל, ‎וכוח חכמת הפילוסופיה ביוון. והוא אומר את זה בפירוש. באופן מדויק מאוד. ולכן התחילה התחרות בין הפילוסופים וה... הרב אורי שרקי: זה [בספר] 'דברי סופרים.'

מניטו: יתכן. אתה זוכר את זה? הרב אורי שרקי: לא סליחה - 'רסיסי לילה' 'רסיסי לילה'

מניטו: כן. 'רסיסי לילה.' בסוף הספר. יש לו פרק שלם על זה. אבל כשקראתי את זה - נדהמתי! איפה למד את זה? אבל מתברר שלא למד... [צחוק] קיבל [צחוק] טוב, אני למדתי פילוסופיה. ואני מתוך הלימוד תפסתי את זה. אבל כשמצאתי את זה ב'פרי צדיק' - נדהמתי. יש הקבלה בזמן וזה ברור מאוד.

קהל: הרב הנזיר כותב ב'קול הנבואה' שאפלטון למד אצל ירמיהו.

מניטו: כן. כך, כך אומרים. יש גם אומרים שזה אצל יחזקאל. יש גם כן שאומרים שהרמב"ם למד קבלה. אבל אין לנו הוכחות [צחוק] תפסת? כן? יש איזה חכם... שהוא אומר... אבל לפי הסגנון של הרמב"ם זה מחוץ למושגים של הקבלה. זה אותו תוכן, אבל זה לא המושגים של המקובלים. חוץ מדבר אחד או שניים, והמפרשים אומרים: "והמקובלים הודו לו בנקודה ההיא" זוכרים שזה קורה, כן? אם אומרים: 'המקובלים הודו לו' זה סימן שלא היה מקובל. זה ברור. כי המקובלים לא מודים... זה נקרא 'מודים דרבנן...

 

{bfaccordion-slider חכמת הפרצוף של הדור: כללים בפסיקת הלכה}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל, שיעורים על התפילה

צריך אחרי הלימוד של ההלכה, כהלכה בבחינה עיונית, צריך אחר כך להחליט הלכה-למעשה. זה המסקנה של כל סוגיה וסוגיה. אפילו במקומות שכתוב: "תיקו", שכאילו אין מסקנה. "תיקו" זה: "תשבי יבאר קושיות ובעיות". האשכנזים אומרים: "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". זה, השוני של ההגדרה ההיא הוא יפה. הספרדים אומרים: "תשבי יבאר". טוב, סופסוף זו אותה משמעות. והמקובלים אמרו: מכיוון שחסר תיקון. צריך תיקון לתיקו הזה. צריך להוסיף נו"ן. מה זה הנו"ן? זה שערי בינה. ו... זה יפה, גם כן. והמסקנה היא: הלכה כמאן. הלכה למעשה.

אז - החכמים הראשונים, היו יודעים מהו הפרצוף של הרוב של הדור. הם ידעו את זה. המנהיג של הדור - ידע. שהדמות של הרוב של הדור הוא כמו ר' עקיבא להלכה זו, אז - הלכה כר' עקיבא. הוא כמו ר' טרפון בהלכה זו, הלכה כר' טרפון. זה לא... מחשבות שרירותיות מקוריות, ככה: "מי שרוצה לחשוב - חושב". יש חכמה פרגמטית. נאמר יותר מפרגמטית - חכמה מציאותית, קיומית, מהי האמת של המציאות של הדור. כי - מה אמרה התורה? "דבר אל בני ישראל" אז - צריך לדבר אל בני ישראל! איך הדמות של בני ישראל בדור זה? אז אם הדמות הוא שורש של ספירת "הוד" או "יסוד" - ההלכה היא קצת אחרת! וזה חכמה של החכמים. כן? ברור שמי שלומד שולחן ערוך - לא יכול להבין את השורשים האלו. הוא לומד לפי שקלא וטריא שכלי. והוא חושב שכל דבר ש[מבוסס על] הנחה בשכל - היא כשרה. לא! צריך להיות -"כעניין", "שואל כעניין" זה מובן? לכן - זה מה שרציתי לומר.

ולכן - המצב עכשיו, אחרי כמה וכמה דורות - אנחנו בדורות... אחרונים - זה ככה: נותנים להתחיל. אפילו שלא לשמה, מכיוון ש"מתוך שלא לשמה, בא לשמה". אבל מדובר בתלמידים! לא ברב שמלמד. זה מובן? ולכן - הרב שמלמד, הוא צריך לדעת את ה'הווא אמינא' המוטעית. להבין אותה, כדי להסביר שזה 'הווא אמינא' מחוץ לתורה. שזה אשליה של השכל. כן?

כי כל היהדות מבוססת על הפסוק: "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם". אז, על הפסוק הזה יש שאלה: מה זאת אומרת? אני יכול ללכת אל השופט שלא יהיה-בימים-ההם?! אל השופט שהיה לפני כמה דורות, ואל השופט שיהיה אחרי כמה דורות?! מה הפשט? ולכן המסקנה היא: "יפתח בדורו, כשמואל בדורו". כל דור - דור דור וחכמיו. יפתח היה עם-הארץ, היה בּוּר. אבל בדורו - היה הדיין. שמואל - בדורו. כל דור, יש לו את השיעור קומה שלו! ולכן אף על פי שאנחנו יודעים שלמשל - לפני כמה דורות, ההלכה היתה כהגדול הזה: רבי פלוני, שהיה חי באותה תקופה - זה אסור לפי התורה! צריך לעשות לפי הדיין של הדור!

והשאלה היא חשובה מאד! רחבה מאד! ובבת אחת - פשוטה מאד. מי הוא החכם של הדור? כי באותו דור - יש לנו חכמים מכל הדורות! יש לנו כאן כבר חכמים מהדורות הבאים. אבל צריך לקבל הלכה מהחכם שבדור! ולפי דעתי, זה הקושי של כל המצב שלנו, ואני מתפלא! זה כל כך פשוט! החכם שלקח [את] האחריות הקיומית של הדור בחיים, הוא החכם של הדור! שמסוגל לומר: "הלכה כמאן", הלכה כמוני. הבנתם? או לא הבנתם? מי שחי מחוץ לחיים של דורו, זה לא החכם של הדור! הוא חי בעולם יפה! בעולם אמיתי! אבל של דור אחר. ולכן - זה הפשט של "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים": כשהתורה יוצא מציון (לא אמרתי 'ציונית', אבל מציון), אז דבר ה' יוצא מירושלים... אתם מבינים?

אנחנו במצב ממש קשה מאוד. זאת אומרת - כל אחד אומר: "בשרירות לבי אלך". כל אחד - "הישר בעיניו". זה ישר, אבל בעיניו. טוב זה קשור לשאלה שלך. זה ישר! אבל בעיניו. הבנתם את ההבדל? אני זוכר, הרב ז"ל היה אומר: על כמה וכמה אנשים ש...

המקור הבא מתוך השיעורים על התפילה, ברכת התשובה:

קהל: זה כנגד "חדש אסור מן התורה?"‎

מניטו: זה כנגד?

קהל: זה כנגד "חדש אסור מן התורה?"

מניטו: לא, לא שמעתי את הסוף. זה כנגד... לא לא, זה חשוב מה שאתה אומר.

קהל: אמרתי - היום יש ציבור שזורק את הסיסמא: "חדש אסור מן התורה"

מניטו: לא יודע את זה, אני יודע את זה, אבל צריך להבדיל בין המושג 'שינוי'- שזה אסור, ו-'חידוש'. מי שמשנה משהו, אף על פי שהוא אומר שזה חדש - זה לא חדש. זה אחר. זה משהו אחר. אבל - מי שלא מקבל את החידוש, אז - נהפך לפרהיסטורי. זה הנושא...

בקטע הבא חוזרים לנתיב התורה למהר"ל, המשך של השיעור הקודם

קהל: אני לא הבנתי. אם ההלכה נקבעת לפי הפרצוף של הדור, אז איך אפשר להבין שההלכה נקבעה לכל הדורות?

מניטו: כן. זה גם כן שאלה. זה גם כן בעיה. לאמיתו של דבר - זה לא נכון. זה לא נכון. יש גם כן מדרגות: יש סוג של הלכות שזה ברור: שזה הלכה פסוקה לדורי-דורות. אנחנו לא חיים בעולם נורמאלי בהקשר לשאלה ההיא. למדנו באיזו שנה? אני לא יודע... אולי בשיעור הזה בעברית, אבל... [להשלים יוטיוב] שנים את העניין הזה. דרך המהר"ל גם כן, אבל ב"דרך חיים". אני זוכר את זה. כי - קרה מה שקרה, והחכמים החליטו: לתת דין אחד שווה לכולם. אבל צריך לדעת שזה מצב לא נורמאלי.

אולי... זה קצת מסוכן על הנושא הזה... בקצרה. זה נושא רחב מאד, כן?

בדורות כתיקונם, כל בית דין, כל דיין, היה מכיר את היהודים שלו, והיה קובע הלכה לפי הפרצוף של הדור שלו. במקום שלו, בעיר שלו. מבינים את זה? ובקהילות החיות-עוד, זה ככה! אף על פי שיש הלכה לכולם, שולחן-ערוך לכולם - וזה המודל של השולחן-ערוך, כן? - מכל-מקום, יש הכלל של: "כך היא הלכה ואין מורין כך". אתם יודעים את הכלל הזה? כן? זה תלוי עם מי יש לך עסק! אז השורש של העניין נמצא בתורה כבר, בפרשת מטות. למה עניין של הנדרים - הפרת-נדרים, התרת-נדרים - נאמר לראשי המטות? מזה אנחנו יודעים שכל המצוות נאמרו גם לראשי-המטות. אבל למה התורה ציינה לגבי אותה מצווה של הפרת-נדרים, או התרת-נדרים, דווקא דרך ראשי-המטות? וזה מאפיין את הנושא שלנו. מכיוון שדווקא בעניין של הנדרים - החכם-המומחה, הדיין-המומחה, שיש בכוחו להתיר את הנדר - הוא צריך לדעת את הפרופיל הנפשי של היהודי שלו. במקום שיש מקום להפרת-נדר ליהודי של שבט זה, אין מקום להפרת נדר ליהודי של שבט אחר! והחכם צריך לדעת: לא רק החכמה התאורטית של תורת-הנדרים, אלא - הפסיכולוגיה הספציפית של היהודי שלו.

קהל: והמטרה זה לזכות אותו?

מניטו: לא. לדעת איך לפסוק בשבילו!

קהל: כדי לזכות אותו?

מניטו: לא עניין "לזכות". עניין של: אסור-מותר. אותו דבר - זה אסור ליהודי זה, זה מותר ליהודי אחר. כי [הוא] לא נמצא באותו מצב! ההלכה האמיתית צריכה לומר: מותר לזה, ואסור לזה.

 

{bfaccordion-slider חנוכה לדורות: מלכודת החשיבה היוונית מול יתרונות החשיבה הפרסית}

 

מקור: תורת התולדות קובץ 15, נר מצווה למהר"ל

קהל: בין ישמעאל ל...?

מניטו: לא. בין מלך פרס, ומלך ערב.

קהל: הם לא ערבים.

מניטו: לא. איראנים הם לא ערבים. לא, לא. שיעים זה עניין של דת מוסלמית. אבל בכלל הם אינם ערבים. הם מוסלמים.

קהל: הם ארים.

מניטו: כן. זאת אומרת... איראנים. פרסים.

קהל: יש תפיסה שהפרושים זה פרסים?

מניטו: מי? אה?

קהל: פרושים.

מניטו: מה פרושים?

קהל: קראתי חוקר שאומר שהפרושים זה בא מפרסים.

מניטו: לא, פרסי? לא. פרושים זה פשוטו כמשמעו.

קהל: אבל אני קראתי איזה מחקר של גוי שדווקא לא מקבל את זה

מניטו: אבל יש הרבה ביטויים של לשון פרס שנכנסו בעברית המשנאית הרבנית. מכיוון שדווקא... אולי פעם הסברתי את זה ככה, וזה נושא חשוב מאד: כל הויכוח בין היהדות והנצרות בהתחלה, היה מבוסס על הויכוח בין שני כלים תרבותיים: מה שאנחנו קוראים "בבל" - זה פרס באותה תקופה, ויוון ורומי. זאת אומרת: הנוצרים בחרו בכלי התרבותי של יוון, נגד הכלי היהודי שהיה פרסי.

קהל: רגע. עוד פעם? מה...

מניטו: זה, ההבדל בין היהדות והנצרות בהתחלה. שהתורה שבעל-פה שלנו מבוססת על הכלים של הבבלי, זאת אומרת - הפרסי. כן? והם בחרו, הנוצרים בחרו בכלי התרבותי של יוון, ורומי אחר-כך. כל הויכוח ביננו - זה עניין של תורה-שבעל-פה, כן? זה מובן?

וזה... אולי למדנו את זה פעם. ב[...] מציון, שמה מה שאנחנו מרגישים עכשיו: מה ההבדל בין העולם הרבני והעולם האקדמי פה בארץ? זה אותו עניין! העולם האקדמאי - דרכי החשיבה שלו זה יוון ורומי. והעולם הרבני - זה דווקא פרס. הבנתם את ההסבר?

קהל: אבל בבל ופרס זה אותו דבר?

מניטו: כן. כי אחר כך...

קהל: ...

מניטו: לא כי אחר-כך פרס ירש את בבל. וכל הגרסה של של התורה שבעל-פה שלנו זה הבבלי, שהוא הפרסי. זה מובן? ולכן הרבה הרבה דברים נכנסו בעברית שלנו, וזה בא מלשון פרס. למשל "אפרסק", "פרדס" גם כן.

קהל: וגם בערבית יש הרבה מילים פרסיות. בערבית ה...

מניטו: כן. זה... זה לא מפתיע, מכיוון שהיה... נכון. זאת אומרת - השקפת העולם של הפרסים - היא מיוחדת לגמרי. זה לא השקפת עולם של הבבלים, וזה לא של היוונים, כן... וכל הרקע של הויכוח בין היהדות והנצרות זה ההבדל.

וזה מה ש... אם אפשר לומר - אני... אני הרגשתי בזה: כשהתחלתי ללמוד תלמוד ובמקביל פילוסופיה. זאת אומרת: הקטגוריות של התלמוד, זה - חכמת בבל. הקטגוריה של הפילוסופיה - זה חכמת יוון. זה מובן? ולכן ההתבוללות באה דרך הקטגוריות של יוון יותר מהקטגוריות של בבל. זה קצת יותר מורגש, כן? נאמר - למשל: יהודי בבלי לא יכול לכתוב את "מורה נבוכים". מורה נבוכים זה שייך לתקופה של יוון ורומי. זה מובן, כן? טוב, אני לא רוצה להרחיק לכת בזה.

קהל:[…]

מניטו: יש להם? קודם כל - ברור שיש להם. אבל הלבוש - הוא שייך לתקופה של תרבות זו או אחרת. למשל - יצאנו ממצרים עם הרבה ערכים של מצרים! בבחינת תורה שבעל-פה. יצאנו מבבל, עם הרבה ערכים של בבל, בבחינת תורה שבעל-פה, וכן הלאה. אבל הויכוח היה: האם אפשר לגרוס את התורה בלשון יוון. זה... זה הבעיה. ולפי ניסיון ההיסטוריה, זה ברור מאד: בלתי אפשרי! זה כבר התחלה של הנצרות. זה מובן? כשהם אומרים למשל: "לא יווני ולא יהודי" - הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן? יש פסוק באוונגליון שלהם: "לא יווני ולא יהודי" - אז הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן...

קהל: מניטו, זאת אומרת, ש[הצ'ק], בבחינת אותו שלל, אותו רכוש, אותה תרבות, שאנחנו מוציאים מכל גלות, מכל מקום, מכל העולם - זה תמיד בבחינת 'כלי'?

מניטו: תמיד בבחינת 'כלי'. ויש כלל גדול בקבלה: חכמת הגויים זה לבנות את הכלים. חכמת ישראל זה להביא את האורות בכלים. אבל יש כלי טמא. זה מה שצריך להבין. שאי אפשר לטהר אותו. צריך לשבור אותו, כדי ל... לטהר אותו. זה: "שבירתם - טהרתם" יש כלי שאפשר להעביר באש, במים - אז הוא מיטהר. אבל יש כלי ש..."שבירתם הם טהרתם"

קהל: כי מה קורה היום? היום אנחנו לוקחים מאירופה באמת את כל ה... בעיקר בפדגוגיה בעיקר בחינוך. אז העולם הדתי - הם מחנכים כמו הגויים!

מניטו: כן. אבל לא כל העולם הדתי. אלו שבאו ממערב. זהו. ברור. כן?

קהל: אבל הסכנה היא מאד גדולה, כי הם לוקחים את זה לא כ... בבחינת

מניטו: זהו. זהו.

קהל: זה נכון?

מניטו: אז יש נטייה לאיזה מין התייוונות. זה ברור, כן? אולי כשתשמעו... אולי אפילו מאותו רב, שיעור בעברית ושיעור בשפה זרה. אותו תוכן: כששומעים את זה בעברית - זה קדוש, כששומעים בשפה זרה - זה טמא לגמרי. אותו תוכן, מבחינת הכלים אני מתכוון. לא?

קהל: רק מורה אמיתי, או רב אמיתי.

מניטו: ברור! למשל - אני מודע לזה, גם כשאני מלמד בצרפתית, הכלים הם... זרים.

קהל: אתה מדבר בצרפתית - בעברית.

מניטו: לא. זה ערבית אולי... משהו כזה... (צחוק). ואני חושב שגם בערבית זה יותר קרוב, מכיוון שזה יותר קרוב. פשוט, כן?

אבל בארמית - זה השפה של הרבנים. זה לא לחינם, שנאמר: שהיידיש המקורי זה הארמית. ולאו דווקא – היידיש. זאת אומרת הלשון של העם היהודי בבחינת עם, זה הארמית. וזה לאו דווקא מכיוון ש... זה לשון שבבת אחת כל העם דיבר. ולכן יש לו קדושה יותר גדולה מהשפות של שבט זה או אחר. למשל - יש יהודית ערבית, יהודית-ספניולית, יהודית-גרמנית, אבל זה לשון יהודית. וביידיש - זה המילה" יידי", כן? ששייכת לשבט מיוחד. אבל רק הארמי היה שייך לכל העם בבת-אחת. ולכן יש לו קדושה יתירה, נאמר. אבל זה לאו דווקא. המקור - מכיוון שזה שייך לאותה תרבות של משפחת אברהם, שיצא משמה. אז יש איזה מקוריות יותר מושרשת, יותר עמוקה. זה... זה מובן? אני זוכר כשהיינו כותבים או מדברים בעברית, ב... בסוגריים היינו מדברים בארמית. לא בעברית. כשהיו כותבים שירים - זה היה בעברית. אבל מכתבים - זה היה בארמית. זה מובן, כן?

ואני מרגיש את זה. זאת אומרת: דרכי החשיבה של המרצים האקדמאיים, זה היוונית. כן? דרכי החשיבה של הרבנים זה ארמית. ‎ואין שום פשרה. זה נוטה לנצרות, וזה נוטה ל... [לארמיות] נאמר. וזה מורגש, כן?

קהל: ואם כי יוון...

קהל: ואם כי יוון, מניטו, לפני הפילוסופים! היתה חכמת יוון העתיקה, מה שהם קוראים -"מיתולוגיה"

מניטו: כן. זה היה עבודה זרה. זאת אומרת...

קהל: אבל גם אז היה הכלי "לא ניתן לשימוש"? יוון בתור חכמת יוון, לא בתור הפילוסופיה היוונית.

מניטו: הבנתי. הבנתי. זאת אומרת, מכל מקום, זה מה שאני רוצה להסביר עכשיו. מה שאמרו בגמרא, שהתירו לתרגם את התורה דווקא בראשונה - ביוונית. זה [הכוונה ל] השפה של יוון. אבל צריך לדייק שזה היה מהתקופה שקדמה לפילוסופיה היוונית. לא, מה שאני הבנתי, שזה נדיר מאד שהמדרש מביא דוגמאות מהמיתוס היווני. הוא מביא הרבה הרבה... דוגמאות מהבבלים, מהרומאים גם כן, אבל לאו-דווקא מהיוונים.

קהל: אבל יש...

מניטו: יש, אבל לא הרבה. לא הרבה. מה?

קהל: למה אמרו שמותר לקרוא בכתבי [המרד] הם כתבו...

מניטו: מי...

מניטו: איפה זה נכתב?

קהל: ראיתי את זה... לפני, ראיתי את זה בסנהדרין. כשמדברים על "בן סירא" וכל זה, אז הם אומרים ש... ועדין שטיינזלץ אומר שמה, הוא אומר: מותר לקרוא.

מניטו: אבל הוא אומר את זה! אבל בתלמוד זה נכתב ככה? לא, זה בפרק...

קהל: עדין שטיינזלץ?

מניטו: רק שנייה. לא, יתכן שהוא מצא איזה... זאת אומרת...

קהל: ספרים חיצוניים - לא, אבל הוא אומר: כן. כאן...

מניטו: כן, אבל זה לא יוצא מן הכלל. זאת אומרת: מה שאמרו שמה, וזה בפרק "חלק" זה ספרי היסטוריה. ספרי היסטוריה. זה בסנהדרין. ובמסכת שבת - אוסרים לקרוא ספרי היסטוריה בשבת.

קהל: כי הוא אמר לי שזה עבודה זרה, בגלל זה אני...

קהל: גם במיתולוגיה ו...

מניטו: נכון, זאת אומרת: יש מקום לומר שהיחס לעבודה זרה זה פחות מסוכן מהיחס לפילוסופיה. זה מה שרציתי לומר.

קהל: אבל בגמרא חגיגה, מתייחסים למקרה של [נשירה]

מניטו: כן. וגם בסנהדרין, וגם בשבת,

קהל: כעניין של שירה, וזה מעניין, כי הוא כתב, [הטקסט הראשון שהוקם] ביוון, [זה החוקה של סולו]

קהל: וזה כתוב....

קהל: זאת אומרת - זה הטקסט הראשון שמופיע.

מניטו: נכון. אני מבין.

קהל: ואני רציתי לשאול אותך: לנס הזה, מה שנקרא... כי הפילוסופיה היא... ורציתי לשאול: אם זה לא יותר... זאת אומרת, המיתולוגיה היוונית שאפשר להשת...

מניטו: לא. לפי היהדות היינו מגדירים את זה ככה: לא זה, ולא זה. אלא דווקא... אולי אפשר ללמוד את העניין פה, במקור. אלא דווקא המתמטיקה שלהם. זאת אומרת: חכמת הצד החיצוני של העולם. היופי. היופי." יַפְתְּ אֱ-לֹקים לְיֶפֶת"

קהל: הרב צבי-יהודה מאד...

מניטו: מי?

קהל: הרב צבי-יהודה.

קהל: הוא היה שם אותם במקום מאד מאד [גבוה]

מניטו: המיתולוגיה היוונית?

קהל: היוונית.

מניטו: הייתי אומר - לאו דווקא. זאת אומרת... בכל המיתולוגיות האלו, יש יחס לגילוי החיצוני של האלקות. ולכן - כל המדרש הוא... איך אומרים, הוא... משתמש בזה. אז פה - יש לנו מקור פה ששייך לשפה. נראה מה אומר" תורה תמימה" בזה

קהל: [...]

מניטו: לא, כשמבררים את צד החכמה שיש בזה. כי החושים שלהם זה טמא. כל מה שמגדירים: "הפנומנולוגיה". זה טמא. אבל השכל ההגיוני - זה אפשר לקבל מהם. אבל זה דווקא המתמטיקה שלהם.

קהל: המדעים.

מניטו: המדעים.

קהל: זאת אומרת השכל הוא כלי.

מניטו: ברור. ברור.

נר מצווה למהר"ל קובץ 2

מניטו: חכמי ישראל לקחו סיכוי גדול. הפיתוי היה גדול, גם כן. לתת, לתרגם, את התורה בלשון יוון. אבל לפי דעתי - לא היתה ברירה. זה נעשה בעל כורחם. אנחנו רואים לפי המציאות התרבותית של עם ישראל בכל תקופה, דווקא (ויש לנו הרבה הרבה הרבה עדויות מאותה תקופה) היהודים, ובכללם - הרבה מחכמי ישראל, בחרו את התרבות היוונית על התרבות הקודמת של פרס, מדי, ובבל. וזה היה הכישלון של התרבות היהודית דאז. מכיוון - שכל עוד היהודים היו נאמנים לתרבות הפרסית, ה"מדאית", הבבלית - שזה הכלי של החכמה של התלמוד. זה תרבות בבלית, זה לא תרבות יוונית, כן? אז - הכל היה עוד קשור לתקופת הנבואה. לכלים התרבותיים של תקופה הנבואה. מיד כשהתחילו להעדיף, לבחור, את התרבות היוונית כ - כלי של תרגום התורה, ואחר כך הלטינית, זה היה הרס של המסורת, והתחלת ה" צדוקיות".

אתם מבינים שפה יש נקודה חשובה מאד: סופסוף, אם אני הולך לסוף הנושא הזה, מהו ההבדל בין עולם היהדות ועולם הנצרות? עולם היהדות נשאר נאמן לכלים התרבותיים של התקופה של הנבואה, דהיינו - התרבות הבבלית והפרסית. הנצרות בחרה בכלים של יוון ורומי. וכל פעם שיהודי - תלמיד חכם, משכיל, נבון, עושה אותו דבר, זאת אומרת: זורק את דרכי החשיבה של התלמוד שהם בבליים ופרסיים (מי שבקיא קצת בתלמוד מבין את זה) ומעדיפים את הכלים התרבותיים של המערב - האוניברסיטאיים, האקדמיים, דהיינו יוון ורומי -‎ זה כבר הרס המסורת. זה ההבדל בין הישיבה והאוניברסיטאות. בעניין של [ לימודי קודש ] תפסתם את זה? זה מובן?

קהל: למה לפי זה דרשו: "יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם" - שמותר לתרגם את התורה ביוונית?

מניטו: נכון. לכן אני אמרתי, התחלתי קצת, זה היה פיתוי. ולקחו סיכון חמור! זה נכשל. זה היה יכול להיות אפשרי אם לא היתה אותה מלחמה תרבותית: שהיוונים לא הסתפקו בסגולה שלהם, דהיינו - החכמה של החיצוניות של המציאות. עולם האסטתיקה, ועולם המתמטיקה. [הם] רצו 'לטפל' - והמושג במקומו - בנושאים של הנבואה: פילוסופיה. ואז הכניסו חושך במקום האור. הכניסו את הטומאה במקום הטהרה. כפי שלמדנו בשיעור של הרב, כן? זוכרים את זה? כל עוד שאיש מדע עושה מדע - זה כשר למהדרין. אבל כשהוא מתחיל לפלסף הוא מתחיל לסלף. כי הוא מטפל בתחום שמחוץ לסגולה שלו! וזה התחום של הנביאים. של הנבואה! אתם מבינים את ה... זה... סופסוף - זה פשוט להבין את זה. אבל זה היתה מלחמה שלא נגמרה.

ולפי דעתי ההסבר ההסטורי-תרבותי, אפשר למצוא במה שאומר המהר"ל. כל עוד - אני חוזר על זה - שאנחנו נשארים בתחום החכמה התלמודית - אם זה בבלי, אם זה ירושלמי. דרכי החשיבה הם בבליים ופרסיים. וכשעוזבים את זה, ומתחילים ל... איך אני יכול לומר... לפלסף עם דרכי החשיבה של יוון ורומי, זה כבר התחלה של הנצרות! וזה מתחיל – בצדוקיות. וזה המצב עכשיו. כבר מתקופת הרנסאנס, עד ימינו-אנו. זה ההבדל המהותי בין העולם הרוחני של הישיבה, והעולם הרוחני של האוניברסיטה! ואין שום פשרה אפשרית! זה - או זה, או זה. אתם מבינים.

אז אני לא אומר שבלתי אפשרי להיות איש ישיבה עם מידע. לא מדע, מידע אוניברסיטאי. זה אפשרי! התרבות היא אוניברסאלית. אני לא אומר שאי אפשר להיות איש אוניברסיטה עם מידע תלמודי, אבל... איך מתחילים הפסוק הראשון של ספר תהלים? "אשרי האיש" כן? "אשר לא הלך". הבנתם מה שאני אמרתי... זה מובן? טוב.

אז אתם רואים שהבעיה מתחילה עם ההתמודדות עם יוון. כל עוד שהיינו עם בבל - זה כוחות הנפש. תרבות של כוחות הנפש. והיתה מלחמה ביניהם, אבל זה לא הגיע עד השכל. מדיי - זה עניין הרוח, הרגישות שבחיים. ה... האמנות של "כוח המרגיש" כמו שאומר הרמב"ם. זה היה מדיי. טעויות עצומות, אבל בלי שום שכל. מיד כשמתחיל עם יוון אז זה כבר חומרת העניין. לכן אני אומר [...] לאותה אפשרות - שאולי זה אפשרי לתרגם, וזה יהיה הקשר, הגשר, עם העולם הכללי, דרך לשון יוון. מכיוון שכבר נאמר: יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת. וזה נכשל!

קהל: ולמה לא אסרו את זה פה, אתה חושב?

מניטו: לא, התאבלו בזה. התאבלו. זה היה אבל כשרצו [לתרגם]. מכיוון שבאופן היסטורי מדויק, זה לא הסנהדרין שהחליטו לתת [לתרגם] אלא מלכי יוון.

קהל: [...]

מניטו: נכון. הכריחו את חכמי ישראל לתרגם.

קהל: אבל יש בתלמוד הלכות שלמות על זה שבלשון [...] וזה גם הלכה! מותר לתרגם יוונית דווקא, ולא...

מניטו: לכן אני הבאתי את המקור של ה"מגן אבות" שאומר: יש הבדל מהותי בין פייטנות יוונית. ספרות יוונית זה העולם שמתאר הרב [להשלים יוטיוב] של היופי, של ה... האמיתות שיש במציאות החיצונית של העולם. ומי שלומדים מתמטיקה, גם כן רואים שזה רצון הבורא, כן? לגבי הכלים של העולם. מיד כשמגיעים לתקופה של הפילוסופיה זה עניין אחר לגמרי. זה... חכם, חכמי יוון שרוצים לדבר על הנושאים של הנביאים! אז זה מה שאומר המדרש: "מביאים חושך במקום האור". יש איזה מין... מימד טראגי, במה שהם אומרים. כשמדברים על הנושאים של הנשמה. מוות במקום חיים. למה? מכיוון שהחשיבה שלהם התרגלה לסדר של החיצוניות, וכשמדברים על הפנימיות מכניסים בפנימיות את הסדר של החיצוניות. זה המוות בנשמה. הבנתם את זה? כן? תפסתם את זה?

והדוגמא המאפיינת זה הנצרות! זה איש של יוון שנשאר יווני, עם הטרגדיה שלו, כן? ושמאמין באמונה של ישראל. אז הוא הופך את האמונה של ישראל - מחיים למוות. זה מובן כן? זה ברור! זה המצב התרבותי של ה... אם אני חוזר לנקודה ההיא, של ההבדל בין האווירה של עולם הישיבה. שלומדים את התורה עם כוח סגולי של החכמה השייך לישראל, אבל דרך דרכי החשיבה של בבל ופרס. מיד כשמתחילים ללמוד את זה דרך דרכי החשיבה של יוון ורומי זה כבר נוצרי! זה קצת סכמטי מה שאני אומר, אבל לא כל כך. מכיוון שלאמתו של דבר זה יותר חמור מזה... יש גם [...] של חכמי ישראל. כל חכמי ישראל שהשתמשו בדרכי החשיבה של יוון ורומי נכשלו! נקודה. אין יוצא מן הכלל. אין יוצא מן הכלל! והדוגמא זה לאו דווקא שפינוזה, שהיה כבר בוגד. אלא - פשוט: מנדלסון. הוא התחיל בדרך ההיא - נכשל. מיד. ומידה כנגד מידה: בניו - התנצרו. והוא היה יהודי אדוק. כן? בניו, כבר. מכיוון ש... הוא הורה להם את הדרך הלא-נכונה. ואין יוצא מן הכלל!

קהל: אבל גם הרמב"ם משתמש בחכמה היוונית!

מניטו: מה?

קהל: הרמב" ם!

מניטו: אני לא דיברתי על הרמב"ם. אתה מדבר על הרמב" ם.

קהל: אבל הוא לא השתמש ב... אריסטו?

מניטו: נכון. מה אתה רוצה שאני אומר... כבודו מונח במקומו. למעשה, אני חוזר על מה שאני אמרתי: בלי יוצא מן הכלל, כל חכמי ישראל שהשתמשו בזה – נכשלו! נקודה. אל תביא את הרמב"ם פה. ו'המשכיל ישכיל'. זה לא הנושא. אנחנו עם המהר"ל. אם אתה אומר כבר "הרמב"ם", אז תאמר אולי "מיימונידס", זה משהו אחר. הרמב"ם זה הרמב"ם. אתה מבין את ההבדל, אולי, כן? אז נחזור לנושא.

ורק רציתי להוסיף, כדי... המצב שאנחנו חיים עכשיו, מאז תקופת האמנסיפציה, בחברה היהודית, ובפרט בחברה הישראלית - העימות הזה בין שתי הגישות האלו. אלו שבאים ואומרים: "התורה זה חכמה גדולה, יותר גדולה מכל החכמות האחרות" אבל מאותו סוג! וזה - שונה לגמרי מהמסורת שלנו, שהתורה היא החכמה של הקודש! זה משהו אחר לגמרי. תפסתם את זה? והקודש שייך דווקא לעם ישראל: עם קדוש, תורה קדושה, לשון הקודש... ולכן לתרגם את התורה בלשון יוון זה כבר משהו. כי זה לשון יפה, אמיתי, כשר. למהדרין. לתרגם את התורה בדרכי החשיבה של יוון זה כבר משהו אחר. צריך לתפוס את זה שתקופות שונות היתה תקופה של תרבות יוון מבחינת היופי, וכשהגענו לתקופה השנייה של תרבות יוון מבחינת הפילוסופיה - זה כבר משהו אחר. הבנתם את זה?

 

{bfaccordion-slider יום העצמאות: האם זו גאולה? האם לומר את ההלל?}

 

מקור: שערי אורה, שיעורים על התפילה

מניטו: אני חוזר: מתחילים ב"ד' שפתי תפתך" ו... אה! העניין של התהילה לא גמרתי.

ולכן - היינו צריכים להגיד: לא התהילה, אלא - הלל של הקב"ה. ומכיוון שאנחנו לא מסוגלים לומר את ההלל, אז אנחנו מסתפקים ב"תהילות". מה ההבדל בין "הלל", ו"תהילות"? ו"תהילה". מי יכול להסביר את זה? אתם זוכרים מכל מקום את המקור בגמרא: "דוד המלך לא אמר הללוי-ה עד שראה במפלתן של רשעים". הלל - אפשר לומר רק ביום שמזכירים נס של גילוי איחוד הבורא. זה העניין של "פלאות", "פלא". אל"ף [למפרע]. זוכרים את זה, כן?

זה - יש גמרא שמסבירה את זה: באופן פשוט מאד למה אומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו" בלחש? בחשאי? כי לא מעיזים לומר את ההלל האמיתי -"ברוך שם כבוד מלכותו" - בעולם כ... כמו שנמצא... כן? אפשר לומר "תהילות ישראל" עם הממשלה שיש לנו? כן?... אי אפשר... כל זה - זה הממשלה. אבל זה ממשלה מבחינת – 'אף על פי כן זה ממשלה'. בזעיר אנפין, בסוגריים, כן? אף על פי כן. אז -" התהילה"- זה ההלל אף על פי כן. ההלל - אני לא רשאי. אבל לכל הפחות התהילה אני יכול אז אני רוצה להסביר את זה...

קהל: אז אולי נכון ביום העצמאות להגיד חצי הלל?

מניטו: זה, זה, זה... ממש....

קהל: זה תהילה, זה לא...

מניטו: לא... דווקא! מה זאת אומרת הלל בלי ברכה?!

קהל: תהילה.

מניטו: לא.

קהל: אף על פי המצב.

מניטו: לא, לא. לא! לא! זה... דעת יחיד. אף על פי שדעת יחיד...

ו... באותו זמן, הנשיא של המדינה היה יצחק נבון. אז כשהנשיא היה ספרדי, התפילה החגיגית של יום העצמאות היתה במתיבתא, בעיר העתיקה. והנשיא היה נוכח. והרב עובדיה יוסף היה הראשל"צ, היה נוכח. והוא אסר לומר את הברכה של ההלל אף על פי שבנאום שלו, אני מתכוון - הרב עובדיה, בנאום שלו, אמר: "קרו ניסים"‎. "בעל הנס" נמצא - יצחק נבון, כן? והראשל"צ אוסר לומר ברכה על ההלל! איזה תרתי-דסתרי יש פה! אתם מבינים את המצב של... תהו ובהו של דעות. ומכיוון שהייתי המנהל של המתיבתא וידעתי מראש מה שהיה עלול לקרות, אז אני אמרתי לנשיא שאני לא אהיה בתפילה. ואני הסברתי לו מה יקרה. והוא הבין, כן... ו... אז פתחתי את הרדיו, כדי לשמוע מה... איך זה יסתדר. ו... טוב. מה שלא ציפיתי - קרה. לא אמרו הברכה על ההלל, [ו]חוץ מזה הוא אסר לשיר "שיר המעלות" על המנגינה של "התקווה"! גם זה אסור!

אז, אתה רואה, את ה... את הפחד לראות מה שקורה. הפחד! עניין ה-ספק. זה ההיפך של ה-פסק צריכים לפסוק! זה... משנה מפורשת... כן? "עשה לך רב, והסתלק מן הספק". למה? כי הוא יתן לך פסק, כן? אז מה זה רב ראשי בלי פסק! עם ספק! כן. באיזה עולם אנחנו חיים?

אז - שמעתי פעם מישהו אחר שאומר: "תשמע, כשאתה לוקח פרי, שמא יש איזה תולעת בפרי. אסור לומר ברכה!" ועל מה אתה מדבר?! על מדינת ישראל? זה "פרי עם תולעת"?! צריך לפקוח עיניים.

קהל: "שמא" יש תולעת...

מניטו: "שמא"! מה זה "שמא"? זה... זה... זה התקווה שלהם, לא שלנו. זה התקווה שלהם! שזה יכשל מה זה: הוה אמינא כזה? זה אחרי אלפיים שנה. כן? איזה עם אנחנו... ולכן: המושג של 'יום העצמאות' [ולומר הלל] בלי ברכה: למה אתה אומר הלל?! אל תאמר הלל!

אז אני חוזר על העניין של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אצל הספרדים, לכל הפחות היו ברכות שונות, כן? כשההלל היה - לגמור את ההלל. זה ברכה לגמור את ההלל. כשההלל היה הלל יתום - אנחנו מברכים: "לקרוא את ההלל". לכל הפחות, יש לציין את המאורע עם ברכה. לא לומר "לגמור", אבל לומר "לקרוא". אבל האשכנזים לא יודעים את ההבדל הזה. אני חושב שכל פעם אומרים "לקרוא" כשהם מברכים.

קהל: אבל הספרדים היו, לפי הפסק של הרב עובדיה, לא אומרים "לקרוא". לא מברכים.

מניטו: זהו! אתה אומר "לפי הפסק של הרב עובדיה" ואתה אומר" ספרדי"?! אני ספרדי! מכיוון ששמי "אשכנזי" (צחוק). לא, אתה רואה? אתה צריך לגלות אמריקה.

קהל: במצרים גם לא ברכו.

מניטו: כן? לא ברכו מה?

קהל:" לקרוא"

מניטו: לקרוא? אמרו...

קהל: לא אמרו בכלל!

מניטו: לא גמרו?

קהל: לא אמרו ברכה, אשר...

מניטו: זהו, זהו. אז אתם רואים שבא מאיזה מנהג. אבל העניין של יום העצמאות - זה עניין אחר! כן? תפסתם? יש הרבה מנהגים כאלו, שהצפון אפריקאים, יש להם דיוקים אחרים. הצפון אפריקאים, בתוך הספרדים. ולכן - כשהרב עובדיה יוסף פסק בזמנו, בא רב אחר - ויפסוק אחרת! זה לא אומר ש... "שחכמי ישראל אומרים שיש ספק על מדינת ישראל". המושג של "אתחלתא דגאולה" זה מושג ברור! זה אתחלתא דגאולה.

אז אולי אני אחזור על אותה מחלוקת של ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן. אתם זוכרים, שקראנו פעם את המקור בגמרא מה... אולי תקרא אתה, כי אני קצת עייף... תקרא את האת המחלוקת בין ר' יהושע בן לוי ו...

קהל: רק דקה. זה דף ד':

"אלא - הטעם כיוון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח"

מניטו: אה, זה למעלה מזה. המחלוקת בין ר' יהושע בן לוי לר' יוחנן.

קהל:

"דאמר ר' יוחנן - איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית."

מניטו: נכון

קהל:

"ר' יהושע בן לוי אומר: תפלות - באמצע תקנום"

מניטו: באמצע מה?

קהל: בין קריאת שמע אחת לקריאת שמע שנייה.

"במאי קא מפלגי? אי בעית אימא קרא, איבעית אימא סברא: דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי. אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא ורבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא"

מניטו: זהו. זה מספיק. המחלוקת שלהם, אין לה פיתרון,‎ לא לפי המקורות במקרא. דהיינו לפי הידיעות בתורה, ולא לפי הסברא, ולא לפי האידאולוגיה. אלא הפתרון זה דרך האמונה. כי - ר' יוחנן אומר: אף על פי שזה רק התחלה של הגאולה, בערב, זה גם כן גאולה. והלכה כר' יוחנן. ר' יהושע בן לוי אומר: לא! צריך זהירות, כן? נראה מחר בבוקר אם זה באמת גאולה. אבל - הלכה כר' יוחנן! פשוט! זה מובן? למה הדבר דומה? למחלוקת בין "המזרחי" ו"אגודת ישראל"! "המזרחי" הוא כר' יוחנן, ו"אגודת ישראל" היא כר' יהושע בן לוי. אבל הלכה כר' יוחנן! אתם תופסים את חומרת הבעיה? זה אותו עניין... קיבלת יום העצמאות, אתה אומר הלל בלי ברכה?

לפי ההלכה יש רק בעיה בערב. מכיוון שגם... כי אין נס אלא ביום. חוץ - מיציאת מצרים, מפסח. ולכן - צריך להחליט: האם זה דומה לפסח או לא. אם זה דומה לפסח - צריך לברך גם בערב, כן? ומייסדי יום העצמאות, הראשונים לציון של אותו זמן, נתנו לנו נוסח דומה לפסח! וקצת ראש השנה לכן - צריך להבין שיש חכמה של התפילה!

מה שאני מסביר: כל אחד יעשה לפי ההלכה שלו, כן? מה שאני מסביר שאין שום היגיון לומר הלל בלי ברכה ביום העצמאות. או - ביום ירושלים! כן? אם זה נס - זה נס, אם זה לא נס - זה חצי נס. מה זה 'חצי נס'?! מה זה - אשה שהיא קצת בהיריון? מה זה...? איזה, איזה דבר כזה?! עם קדוש! קצת קדושה... טוב, אז נחזור ל...

קהל: הלל שלם?

מניטו: מה?

קהל: הלל שלם להגיד?

מניטו: ברור שצריך לומר הלל שלם עם ברכה! הקב"ה מחכה לזה!

קהל: ככה היו נוהגים אצל הרב צבי יהודה.

מניטו: אצל הרצי"ה במרכז הרב? נוהגים כפי הרבנות הראשית. אבל עידן הרבנות הראשית הציונית נגמר! עכשיו אנחנו "חופשיים"....

קהל: סופסוף הם רבנים ראשיים, לא?

מניטו: מה?

קהל: סופסוף הם רבנים ראשיים

מניטו: כן. יש הרבה רבנים ראשיים. יש רבים, וצריך לכבד אותם. זה לא בדיחה! כן? אבל אם אינם ציונים - אינם ציונים. מה אתה עושה כרב ראשי של מדינת ישראל, אם אתה לא מאמין בזה? מה אתה עושה?

קהל: אנחנו עושים מה שהם [אומרים]

קהל: [...]

מניטו: אתה... אתה מאמין! אתם לא תופסים את המגוחך שיש בעניינים?!

קהל: לא, אבל אנחנו יכולים לומר: כמו שאנחנו רואים לדוגמא, אולי עוד ברבין, אבל כמו שנראה בבן גוריון, דמות חילונית, עם מסורת מאד [...] מבחינה היסטורית... יהודית...

מניטו: תשמע, תשמע...

קהל: אבל אנחנו רואים אותו למרות שהוא לא רואה את עצמו! אז אולי הרבנים הראשיים כמות שהם עכשיו...

מניטו: תשמע

קהל: הם לא רואים את עצמם, ציונים...

מניטו: תשמע. מבן גוריון - אני מקבל כל מה שאתה רוצה. מרב ראשי, שזה 'תורתו אומנותו', אני לא מקבל דברים כאלו. זה נקודה. ותלמדו את כל המדרשים שאמרו על יוסף הצדיק! עד שסופסוף הכירו ביוסף הצדיק! ראו אותו... כ"כי כמוך כפרעה", כן? אבל זה יוסף. ‎בין כל המדרשים, אני מתכוון למדרש תנחומא במדבר: היו ארונות של השבטים, וארונו של יוסף, כמובן, וארון הקודש. ואומות העולם היו שואלים - אומר המדרש – 'מה טיבו של זה? ומה טיבו של זה?' והתשובה של המדרש: מי שנמצא בארון הזה, קיים מה שנמצא בארון הזה. ומביאים עשרה פסוקים שאין להם שום שייכות לשולחן ערוך! אלא להיסטוריה של עם ישראל. והגאון מוילנא הסביר את כל זה. כי – גימטריא "יוסף" זה גימטריא "ציון". אז - לא זכינו אחרת.‎ זכינו משיח בן יוסף בבחינת בן גוריון. אז - מה אתה עושה?! אתה רוצה להתווכח עם הבורא?! ואני לא אומר שבן גוריון היה משיח בן יוסף. אולי... זה יותר... עמוק מזה. אבל - תקרא את הספר של תלמידי הגר"א, ותבין במה מדובר! מה שקרה להרבה רבנים שלמדו הרבה, אבל תורה לא למדו. אה - למדו שולחן ערוך, למדו הלכה, למדו - כל מה שאתם רוצים. אבל סתם תורה - לא למדו! חוץ מהגאונים!

מי שיש לו ספק, בדבר כזה, עכשיו... בהתחלה - לפני קום המדינה, בהתחלת הציונות, כל מה שאתם רוצים - אני יכול להבין. אבל - עכשיו, שמתגלה שהקב"ה בחר בנו, נגד כל העולם כולו! יש עוד ספק?! במה מאמינים? סופסוף במה מאמינים? העולם כולו נגדנו! זה סימן ברור שהקב"ה הוא מצידנו! דאם לא כן - מי מנהיג את העולם? השטן?! כך אומר הסאטמר, כן? זהו. צריך לגלות אמריקה... כן...

ורק היום קראתי בעיתון, שרב אחד, רב גדול, מבני ברק, אמר: שכל הרציחות שאנחנו סובלים, זה בא מכיוון ששולמית אלוני ויעל דיין אמרו מה שאמרו. טוב ובעל המאמר - זה היה ב"הארץ", הם לא אוהבים כל כך את החרדים, אבל בכל זאת - בעל המאמר, רמז שאפילו חילוני לא יכול לקבל את זה. איך דתי יכול לקבל את זה?! וזה פוסק גדול מבני ברק, רמז דברים כאלו. אז דווקא מכיוון שאחד מהקרבנות הוא שייך לבני ברק. ולקרבנות האחרים? אין קדושה. כן?

קהל: למה אי אפשר לראות איזשהו אוטם, "אוטם אוזנו"... למה אי אפשר לראות אצלם, כמו אצל החילונים - ב"תינוקות שנשבו"

מניטו: תשמע...

קהל: מכיוון שגם אצלם...

מניטו: תשמע

קהל: אוטם, איזה סגירה

מניטו: זה מה שאני אמרתי...

קהל: אין לזה שום דבר באגדה!

מניטו: זה מה שאני אמרתי מקודם. אפשר לקבל שהחילונים הם בבחינת "תינוק שנשבה".‎ אבל גדול בתורה?! אתה... זה צחוק! אתה... אתה צוחק!

קהל: [...]

מניטו: לא! לא! אתה אומר צחוק!

קהל: שאלו אותו

מניטו: כן?

קהל: שאלו אותו בהקשר לתפילה: 'למה לא אמרת את ההלל? מה הדת? זה תהלים - קח תהלים, תקרא'

מניטו: טוב, תשמע. אתה צריך... אתה לא יכול להבין מעצמך, מכיוון שאתה בעולם אחר. אתה בעולם אמונה אחר לגמרי, עולם של אמונה אחרת. אתה לא יכול לתפוס מה קורה בראשם. זה מסביר הרבה דברים. זה מסביר... זה לא ההסבר הכולל של מה שאני אומר. זה מסביר את המצב של עם ישראל בהיסטוריה. כל מה שאנחנו סובלים, כן? זה מסביר את זה. וזה - מההתחלה זה ככה. בימי יציאת מצרים - כל גדולי ישראל היו נגד משה רבנו! והיו גדולי ישראל! פשוט! "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ‎הם לא יצאו! טוב. תפסת? ‎

אני מבין את הפחד של... ‎לנגוע בדברים כאלו. "אסור להכניס ראש בין ההרים". לכן אני חיכיתי בסבלנות עד שהגעתי למצוות כדי לדבר ככה... אבל זה... זה מקומם!

כי סופסוף אני פעם הסברתי את זה ככה: וזה קשור קצת לסוד החמץ והמצה. לחם - צריך קמח מים וחומץ, אבל - אם אתה לוקח את החומץ, ועושה לחם של חומץ, הוא מחמיץ והקמח - הוא לא מחמיץ, ‎אז אין לך - לא לחם, ולא לחם! זה מה שקרה עם החרדים. דהיינו: לקחו את החומץ של עם ישראל כדי לעשות לחם מחומץ, וכל שאר הקמח נשאר בלי חומץ. זה... אתה תופס את ה...? יצאנו, איפה שיוסף ראה את ה"אלומות אלומות" של דגן. והיה צריך לרדת שמה כדי להכין את הלחם לכל העולם כולו. הלחם לא החמיץ! אז יצאנו עם מצה. עד שנגיע לשבועות - הלחם הוא לחם אמיתי. אתם מבינים את הרמז של אותם החלומות של יוסף, כן? איפה שהדגן עולה, צריך לרדת כדי להכין את הלחם. "לכו לחמו בלחמי". נכשלנו! הלחם – "כי לא הספיק בצקו להחמיץ". אתם לא ראיתם את זה: שלפני הסיפור שלא היה להם זמן כדי לחכות, התורה מבקשת דווקא חמץ על קרבן פסח, לפני הסיפור ההיסטורי, כן? סליחה - מצה, בקרבן פסח. יש המצווה של המצה של ליל הסדר - היא מצווה אחרת משאר הימים. הטעם של שאר הימים – "כי לא הספיק בצקם להחמיץ". אבל המצה של הסדר - זה המצה ששייכת לקרבן פסח! לפני היציאה! [...] היה ידוע להם להשלים עד שנגיע ללחם שלם בגמר ספירת העומר, אחרי כל התיקון של... של כל היובל ה... טוב. זה נלמד אחרי פסח. אז צריך להבין את זה, לתפוס את זה.

מה מעכב הגאולה? מי מעכב? סופסוף העיכוב בא מגדולי ישראל! הם העיכוב! אתם רואים מה שקורה עכשיו. אני לא יודע. צריך להיות נביא כדי לדעת מה יקרה מחר. אבל - למה יש מצב שהממשלה מוכנה לוותר על חלקים מארץ ישראל? דווקא מכיוון שהרוב שלה זה של הערבים, וש"ס! הם נתנו את הרוב לממשלה שהיא מוותרת על השטחים. מי נותן את הרוב? הערבים, וש"ס. אז אתה צריך להבין את זה. מה קורה?! זה מובן? אז להוסיף לומר: "גדולי ישראל"... "רבנים ראשיים"... הצדוקים גם כן היו חכמים גדולים, כן? ‎צריך לפקוח עיניים. באיזה מצב אנחנו נמצאים. מה השעה?

הקטע הבא מתוך שיעוריו על תפילת שמונה עשרה, סוף ברכת הדעת

קהל: ההבדל בין 'הילול' ו'הלל' לא, לא הבנתי...

מניטו: 'הלל' זה במבנה קל. 'הלל', 'הילול' - במבנה קל, 'הלל' - זה פיקד, פיעל. זה חזק. הלל - זה ההגדרה האמיתית. הילול - זה התהילה. ההילול - אני לא יודע אם זה נמצא בשפה המדוברת, כן? אבל אצל המפרשים כן משתמשים בזה.

פעם למדנו את זה, אולי בהתחלת השנה, על הפסוק: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ורק הנביא יכול לומר את ההלל האמיתי. ולמדנו איזה סוגיה בגמרא: רק מי שרואה את העולם בכי טוב, כולו טוב - יכול לומר את ההלל. וזה בא מפסוק בתהלים: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללוי-ה" והגמרא אומרת: ק"ד פרשיות אמר דוד המלך, עד שראה במפלתן של רשעים ואמר: הללוי-ה". כל עוד יש רע, רעים, רשעים בעולם, אי אפשר לומר בפה מלא "הללוי-ה". זה מובן?

טוב אז בינתיים, 'הלל' - אי אפשר. אפשר לומר 'תהילה'. תהילה זה הלל, אבל קל. הלל בבחינת קל. תהילה זה הלל-אף-על-פי. אף על פי שהעולם אינו בתיקונו. ואז, ורק אז [בזמן שהעולם בתיקונו], אפשר לומר בפה מלא את ההלל על מי שברא את העולם. כי כל עוד יש רע בעולם יש איזה סתירה עם ההגדרה האמיתית של הבורא. לכן ההלל, וזה הלכה: לא אומרים את ההלל אלא ביום שקרה נס. זה מובן? כן?

זה כל הנושא של יום העצמאות. מי של אומר את ההלל, זה - "בעל הנס שאינו מכיר בנסו". אז הוא מתפלל ל... בעל הנס. יש איזה מין ככה 'כולל' שנקרא "בעל הנס", אבל הוא לא מכיר בניסו. לא אומרים הלל ביום העצמאות (צחוק) וזה - גילוי העולם בלי רע. בתיקונו. בשלמותו. אז אומרים את ה'הלל'. 'תהילה' זה - שייך לעבודה של ההלל. אבל... זה יותר... פחות. זה מובן? כן?

יצר המין

מקור: דרך חיים למהר"ל, תורת התולדות, תפילה, מקורות על התשובה

[מניטו קורא במהר"ל]:

"והפך זה - גילוי עריות, שהולך אחר זנות שהיא גילוי עריות, ובזה הולך אחר החומרי, עד שהוא נחשב לגמרי כמו בהמה וחמור"

"חמור"- זה סמל לחומריות, נאמר.

ואפשר אולי להסביר דרך זה, כמה מקרים של תלמידי חכמים, ש... נשארו רווקים, אם אפשר לומר את זה ככה, מכיוון שהיו עסוקים בתורה. זאת אומרת... אתם מבינים את הקשר עם הנושא הזה? זאת אומרת - הם היו כל כך שקועים בתורה הנבדלת, שלא היה להם אפשרות לחיות חיים... זה מובן? אבל זה נדיר מאד! מי שבאמת - הוא לא יכול, מכיוון שהוא בעולם – אותה התורה הנבדלת, אז נותנים לו רשות. אבל זה נדיר מאד! למשל בן עזאי, כן? יש הסבר בקבלה, בתורה הגלגולים, שבאותו גלגול שהיה חי - לא היה לו בת זוג. אבל היתה לו בת זוג - התורה.

"וכן, אמרו ז"ל, כי מעשה הזנות..."

פה יש איזה... אי הבהרה אם אפשר לומר, בין 'גילוי עריות', 'זנות', 'ניאוף' - זה לא אותו דבר. וכנראה שהמהר"ל לא רצה לדייק בין המושגים האלו. לפי ההלכה זה לא אותה עבירה. אבל הוא מדבר בדרך כלל בהתנהגות הזו - של העולם הבהמי של האדם שנתקדש ע"י הקידושין, אבל מחוץ לקידושין זה בהמי. זה ההבדל, לפי הפסיכולוגיה של עכשיו, בין כל מה ששייך ל'אהבה' - זה קדוש, מה ששייך ל'מין' - זה בהמי. ואם זה בתוך המסגרת של האהבה - אז זה נקרא "קידושין". והוא מדבר כאילו אין הבדל בין 'זנות', 'ניאוף' ו'גילוי עריות'. לאמיתו של דבר יש הבדל ונראה את זה מיד, לפי ההגדרה שלנו.

"ומעשה בהמה. ובמסכת סוטה למשל נאמר: קרבנה של סוטה, מאכל בהמה שהיא מן השעורים. אמרה תורה: היא עשתה מעשה בהמה, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. ולדבר זה אין צריך ראיה, כי הזנות מעשה בהמה חומרית"

זאת אומרת: זה... זה נטייה של ה... איך אומרים?

קהל: יצר.

מניטו: יצר? לא."אסטנט". זה יותר חומרי. דחף האינסטיקטי, אינסטינקט. כן, אומרים את זה ככה. אתם רואים כמה מושגים חסרים לנו בעברית? כל המושגים של עולם הטומאה... יש דחף חומרי ביולוגי שלא מבחין בין טוב ורע. כאילו זה לא הנפש שהחליט, אלא - הגוף. במושגים הקבליים ה'נפש' החליטה, לא ה'רוח'. אבל זה אותו עניין.

"ועוד אמרו ז"ל..."

ולכן זה הדוגמא הכי מאפיינת של מעשה שהוא הפוך, הפך התורה!

"ועוד אמרו ז"ל: כי תסטה"

לגבי הסוטה למה נאמר:

"כי תסטה"

באותו ביטוי,

"ללמד שאין המנאפים מנאפים עד שיכנס בהם רוח שטות"

זה: "תסטה" - "כי תשטה". בטי"ת כן? שטות.

"עד כאן. למדנו מזה כי אין הולך האדם אחר זנות, רק כאשר תיכנס בו רוח שטות"

זאת אומרת: כאילו האופי, איך אני אגדיר את זה... כאילו הנפש האמיתית שלו הלכה לו. ואז נשאר במקומה רוח שטות.

אפשר אולי להאיר את זה ככה: מאיפה בא הכוח הזה של היצר הרע? כי, היצר הרע זה כוח של המין כולו. ולכן אף יחיד [לא] יכול להתגבר על היצר. אלא אם הוא מקבל סיעתא דשמיא, כן? כי הכוח הזה הוא, בהגדרה שלו, יותר חזק מכוח היחיד! מכיוון שזה כוח של המין, כוח הביולוגי נאמר, ולכן הוא מעבר להחלטה של הבחירה של הרצון הפרטי של כל אחד ואחד. ולכן מה שאסור לפי התורה -זה להגיע "לידי עבירה".

המושג הזה של "ידי עבירה" זה חשוב מאד: כי, כשנופלים בעבירה - אין מנוס! אין אפשרות להתגבר. אלא אם יש סיעתא דשמיא, נס. מכיוון שזה תפקוד הכוח שבטבע. זה לא האדם שיצר את הטבע! ולכן היה יכול לטעון: "אני לא יכול, זה אש ואני בשר ודם", כמו שאומרים בתפילה, כן? זה נכון! זה אש ואנחנו בשר ודם. אבל מה אסרה התורה? ליפול בידי עבירה, מה שמביא לעבירה. כשמגיעים לעבירה זה אבוד. תפסתם את זה? ולכן דנים [את] האדם לא על תוכן המעשה, כי זה לא האדם שהמציא את תוכן אותו מעשה, זה תפקוד הטבע! זה תפקוד העולם. אלא - דנים את האדם על שהביא את עצמו בידי העבירה.

ולפי כל שיטה ושיטה של המוסר, של בעלי המוסר, "ידי עבירה" זה ערך אחר. לפי המהר"ל, "ידי עבירה" אצלו, לפי ההגדרה שלו: הגאווה. הגאווה זה ידי כל העבירות. זה מה שמביא לידי כל העבירות. זאת אומרת - יתכן שההסבר הוא יכול להיות ככה, יתכן שזו היתה הכוונה שלו, אני לא זוכר בדיוק: מה זה? איזו גאווה? "טוב, התורה היא כמו שהיא צריכה להיות. התורה היא טובה מאד לכל בני האדם. חוץ ממני. אני יותר גבוה מזה" - זה גאווה, כן? ולכן - הוא לא מפחד מ"ידי עבירה" פה. ולכן הוא נופל בעריות. זה קשור למה שאמרה התורה עצמה: "עקב ענווה יראה". כי - התורה שייכת למי שהוא ענו. מכיוון שאם יש בו גאווה - אז הוא לא יכול להשתמש בתורה, כן? כל פעם הוא אומר, כמו שלמה המלך שנכשל, הוא אומר: "נכון, אני יודע את טעם המצווה. זה לא שייך לי. אני יכול להתנהג אחרת"- והוא נופל בעבירה.

ופה אנחנו מתקרבים למה שמסביר המהר"ל: עיקר התורה הוא ב'סייג'. עיקר התורה זה בסייג, כדי לא ליפול "לידי עבירה". כשנופלים בידי עבירה - אז זה אבוד! כי אין מנוס. זה כל המדרגות של הטומאה. עד מ"ט שערי טומאה. וכשיורדים במדרגות של הטומאה - מי יכול לבוא ולהוציא אותנו? צריך נס! ו"אין סומכים על הנס". טוב, זה מובן? יש שיטות אחרות ש... "ידי עבירה" זה ערך אחר, אבל פה אצל המהר"ל זה הגאווה. אז נמשיך.

"ועוד אמרו ז"ל"

טוב איפה אנחנו נמצאים?

"ולפיכך הזנות שהיא גילוי עריות, שהוא היפך מדרגת התורה שהיא מדרגה שכלית והזנות מעשה חומרי"

"מעשה חומרי" - זאת אומרת: בלי שום אחריות של הרצון. זה החומר שמתפקד.

"ולפיכך באלו ראוי שיהיה: נהרג, ובל יעבור".

"אלו"- זאת אומרת: שפיכות דמים, עבודה זרה, ובעיקר: גילוי עריות, פה. מכיוון,

"שקיום האדם על דברים השנויים כאן במשנה"

[...]

מניטו: זה נקרא "בינוני" אולי. לא הבנתי את השאלה...

קהל: [...] היחס...

מניטו: תשמע, לפי דעתי. לפי דעתי, וכל ה... רבותינו הסבירו את זה לפי הניסיון של החיים: שצריך באמת, ומלכתחילה, סיעתא דשמיא כדי ללחום נגד היצר.

קהל: כמו יוסף?

מניטו: מה? למשל, כן. אבל... וזה, כל יום, היצר מתגבר... "אינו יכול לו, אלמלא סיעתא דשמיא". ולכן - מי שהוא ברצון טוב באמת, ונפל, נכשל, מתחיל להיכשל, זו השאלה שלך? אז - אם הוא מתפלל ברצינות, הוא מקבל סיעתא דשמיא. וגם פה צריך להאמין שזה ככה. ככה המציאות. אבל פה הניסיון נותן, שכן - התפילה עוזרת.

אבל, מכל מקום: זה מחזיק... זה מה שאמרנו מקודם. זה גאווה לחשוב: "אני יכול יותר חזק מהיצר". זה גאווה. אין דבר כזה! אדרבא! - "גדול מחברו - יצרו גדול הימנו" אדרבא. אם, אם מדובר באנשים חיים. מי שלא חי ממש, נחשב כמת - אין לו יצר, טוב, אז זה נחשב כמת. אבל מי שיש לו חיים - היצר שלו גדול מאד!

למה? מכיוון... אולי... זה לפי, קצת לפי תורת הזוהר. שיש מימרא בגמרא שאומרת (כל פעם שאני אומר זוהר... בורח, כן) הגמרא אומרת: "הקב"ה ברא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". אז - זה קצת קשה! למה ברא יצר הרע? ואחר כך בורא תורה כתבלין ליצר הרע? אל תברא יצר הרע, ו.... זה קשה מאד! ואז - אין תורה? מה? נתן לנו את התורה מכיוון שיש יצר הרע?! זה קצת קשה כל הסיפור הזה. הבנתם את זה? אז - אני נזכר את ההסבר, טוב, זה עניין מרכזי בזוהר, ההסבר של הרב אשלג שם, שהוא פשוט מאד: כדי שהבריות תישארנה בעולם הזה, צריך יצר הרע. מכיוון שכל השאיפה של הנשמות זה לחזור לבית אביהם, כן? אז צריך יצר הרע שיקשור אותם במציאות. ולכן, והסימן הוא: מי שאין לו יצר הרע - אין לו שום טעם בחיים של העולם הזה. לכן, כדי שיהיה קשור בעולם הזה, צריך יצר הרע! וזה ההגדרה של הבריאה: "יוצר אור, ובורא רע". 'בריאה' - זה רע. כי כל כולה של הבריאה זה - רצון לקבל. זה היצר הרע. כי שורש כל החטאים, זה - מכיוון שיש בנו רצון לקבל. הנאות. כדי להתקיים במציאות התחתונה שלנו. זה מובן? בניגוד לזה, הנשמה רוצה רק דבר אחד: האושר שלה זה למעלה. זה... לא קשורה עם ה... העפר הזה. יש לנו "בוס" למעלה, עם "בוס" למטה. והנשמה לא סובלת את חיי הגוף! ולכן, כל השאיפה שלה היא לחזור למעלה. ולכן - כדי שהיא תישאר למטה - צריך יצר הרע. אז מכיוון שכך, ומכיוון שהטעם של יצר הרע הוא מר לגמרי, אז צריך תורה-תבלין, כדי למתק את זה. הבנתם? יפה.

איפה הגענו? זו היתה השאלה שלך, כן? זאת אומרת: אז מי שבא ואומר: "טוב, כוח היצר - אני אסתדר איתו". "הכל טהור לטהורים" - זה אומרים הגויים, כן? "לטהורים הכל טהור". זה גאווה. מכיוון שהוא לא יודע מה זה יצר! הכוח של היצר הוא ממש מאש. כמו שאומר הסידור: "כי הוא מאש, ואנחנו בשר ודם".

אז אולי הדיוק הזה הוא חשוב מאד. זה ההבדל בין הכוח הפרטי של כל אחד ואחד, והכוח הכללי של היצר. אז - אין מנוס. צריך סיעתא דשמיא. זה מובן? אני חושב שפה יש חידוש ש... חשוב מאד. כל העניין שבתורה זה הסייג. "ועשו סייג לתורה" ובפרט - בעריות. זה הדוגמא הכי מרכזית, של הסייגים.

לא לא. זאת אומרת, לא. מה שאני רוצה להגדיר, דבר יותר, יותר פשוט. אולי - כל עיקר של החיוב של התורה. במה התורה מצווה לנו? זה בסייגים. כדי שלא נגיע למצב הזה - שאין שום בחירה. היצר הוא יותר מדי גדול, (החומריות, כן?) אי אפשר 'לצוות' - כך אומרים? - לתת מצוות לבהמה! בהמה היא לא יכולה לקבל מצווה! היא מתפקדת לפי הכרחיות של החומריות שלה! אז כל המטרה של התורה זה להרחיק אותנו מהעבירה! זה מובן, כן? ולכן – "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה", מכיוון שדווקא דברי סופרים זה סייגים.

קהל: לא הבנתי את הסייג. לפעמים יש לי הרגשה שהסייג הוא כל כך רחוק, שאפילו זכות אין כאן.

מניטו: לא, זה לא בעיה של התורה. זה לא בעיה של תלמידי חכמים. מי שמתפקד ככה הוא חולה נפש. הוא יודע שזה אדם לא נורמאלי[להשלים יוטיוב]. זה זיקה נפשית לא בריאה. זה לא בעיה של תורה. איש תורה נורמאלי לא מתפקד ככה! דווקא בפרט הכי פרטי הוא רואה את העיקר. מי שרואה את הפרט ושוכח את העיקר - הוא טעון טיפול פסיכיאטרי. זה לא עניין של רב, זה עניין של פסיכולוג. זה לא בדיחה, זה ככה. אני זוכר, בקהילה שלי, היו קוראים לאנשים האלו: "מפיק בה"א", מכיוון שהיו רואים את המפיק בה"א, הדגש, ולא היו רואים את הה"א. אז היו קוראים להם" מפיק בה"א".

איך להבין ש... לפי הסבר המהר"ל זה ברור, אבל נשאר אולי קצת פורמאלי. כי השלמות של בן אדם לעצמו זה תורה, וההיפך זה "עריות". פה יש נושא מיוחד, מיוחד לשיטתו של המהר"ל. כדי לבאר את זה, צריך להבין קודם כל, מה המשמעות של "בן אדם לעצמו".

הקטע הבא מתוך שיעוריו ב"תורת התולדות"

מניטו: אז, לפי הקבלה, מסבירים קצת יותר. שכל אחד מ"עמודי העולם" נתנסה ונבחן לפי כל מידה ומידה. וכולם הצליחו: אברהם - לפי מידת החסד - הצליח. הוא הצדיק של מידת החסד. וכן הלאה. עד יוסף, שהוא פנחס, שנתנסה, והצליח. כן? יוסף הצדיק - יותר מזה אי אפשר. אבל המקובלים אומרים: שנשאר בעולם, הבחינה, המבחן, הכי קשה עד אחרית הימים - זה העניין של חטאו של דוד. תפסתם? זה העניין של חטאו של דוד המלך. העניין הזה הוא יותר קש... זה היצר הרע הכי קשה שבעולם! וזה שצריך לגמור פעם.

קהל: מה? אשת איש?

מניטו: ממ... נאמר ככה. כי, לאמתו של דבר, לפי ההלכה לא היתה אשת איש. למה? מכיוון שהוא היה גוי.

קהל 1: [...]?

קהל 2: לא, לא על זה. כי הוא נתן לה, היו נוהגים לתת "ספר כריתות" לפני...

מניטו: כן. חוץ מזה, הוא היה מור... הוא מרד כלפי המלך, שהיה דוד, היה חייב מיתה מכל מקום. אבל - יש סוד בדבר. זה... אי אפשר להבין בעמקות, אלא לפי הקבלה, הנסתר. איזה, פתאום, איזה אישה ששמה "בת שבע". איזה שם פה? "בת שבע"? יש לה שבע אבות? כן? זה הספירה "מלכות", שהיא "בת שבע". תפסתם את העניין? כן? ואיך קוראים לבעלה? "אורי", פתאום. כן? זה שם קבלי... טוב. וצריך להבין את זה! זה היה במציאות! זה התגשמות של העולמות, כן? אבל צריך להבין שיש סוד בדבר. ויש גמרא מפורשת, בשבת, ב... בפסחים גם כן, שהיא מסבירה שהוא נקי מכל חטא! זה תפקוד העולם! זה מה שקורה בין ספירת מלכות והאור של הספירות. ומה? זה מידתו – "מלכות". זה מידתו של דוד המלך, כן? תפתסם את הנושא...

הקטעים הבאים הם מתוך שיעוריו על תפילת שמונה עשרה

קהל: בכללי ש...

מניטו: טוב, זה זה... זה יפה, אני לא חושב שזה הפשט. זה מעין הדרש. עכשיו אני נזכר מה שרציתי להוסיף, ש - החטא האחרון שצריך לתקן, שרק המשיח יתקן אותו, זה חטא של גילוי עריות. כי החטא של עבודה זרה... לא, אני מתחיל בסדר: החטא של שפיכות דמים - אברהם תיקן אותו. החטא של עבודה זרה - יצחק תיקן אותו. החטא של גילוי עריות - זה מתחיל ביעקב, ואחר כך כל ה... כל הקושי זה דרך יהודה, יוסף - אבל זה מבוי סתום, דרך יהודה, עד דוד - וזה לא נגמר. והמשיח - גומר את זה. תפסתם את הנושא כן? כל הסיפור על דוד המלך - זה החטא הכי קשה שהיה צריך לתקן. ולא הצליח. יש מקור בגמרא, שדוד המלך מבקש: "למה אומרים 'אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב', ולא אומרים 'אלוקי דוד'? אז הקב"ה שואל אותו: "אתה רוצה? אני אבחן אותך" - "בחנת לבי ותמצא", ונכשל. זוכרים את המקור הזה? ולכן רק ה... המשיח, יש בכוחו לתקן את החטא הזה. ולכן - זה קשור למה שאמרנו במנחה של יום הכיפורים: אחרי החטאים הכי קשים, לתקן, כי "אין אפוטרופוס לעריות", זה היצר הכי קשה שיש בעולם. כי יצר של העבודה זרה, יצר של השפיכות דמים - אפשר להתגבר. יצר של העריות, זה - רק המשיח מתגבר על זה.

טוב, זה נושא ידוע אצל החסידים, בעיקר, אני זוכר שקראתי פעם את המעשים, מעשה חסידות, שפעם צדיק אחד היה מלמד את זה: שמי שיחזור בתשובה שלמה, הראשון שיחזור בתשובה שלמה - הוא המשיח. אז התלמידים שאלו לרבי שלהם – 'אז? מה אתה רבי? למה לא?' אז הוא השיב: 'ומה איתכם?' זה... תפסתם את העניין.

וזה פסוק שמייחסים לזה: כשדוד המלך אומר בתהלים - רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ, זה הכוונה לנפש של אדם הראשון. כי החטא של אדם הראשון, כחטא מבחינה כוללת, ותוקן לגבי דוד המלך, דרך האבות. מ[ה]מדרשים - מי נתן שבעים שנה לדוד המלך. יש מדרש שאומר שזה אדם הראשון נתן שבעים שנה. ויש מדרש אחר שאומר שהאבות נתנו כל אחד חלק מהשנים שלהם. אז - התיקון הגמור, סוף התיקון - זה תיקון של חטא העריות. בחסידות מוצאים הרבה הרבה מקורות לזה: כל העניין של התשובה זה על גילוי עריות, יצר של העריות. טוב, זה מובן, כן?

[...]

ולכן, זה מסביר את המשמעות השלישית של המילה "מין". איך להגדיר את זה בעברית, אני לא רגיל לדברים האלו... את העניין המיני, המין. זכר נקבה, כן? מכיוון שזה שייך למין כולו! זה כוח ששייך למין האנושי כ'מין', במובן של 'כלל' של בעלי חיים. למשל, איזה דוגמא של הנושא... כשמדברים על היצר הרע של גילוי עריות, אז הגמרא אומרת שהוא "אש", ואנחנו "בשר ודם". ולכן – "אלמלא סיעתא דשמיא אינו יכול לו". זוכרים את המקור הזה, כן?

כשיש 'התקפה', אם אפשר לומר את זה ככה, 'התקפה' של היצר הרע, צריך לבקש סיעתא דשמיא. מכיוון שהכוח של היצר המיני הוא למעלה מהכוח של כל אחד ואחד. ולמה? התשובה היא פשוטה מאד: מכיוון שהכוח הזה בא מכל המין כולו. זה כוח ששייך ליצר של המין כולו. ולכן הוא למעלה מכוחו של כל אחד ואחד. ולכן, הגרסה היא: שאנחנו מבקשים רחמים, עזר, נגד כוחות היצר, מכיוון שהוא מ"אש", זה כמין מלאך, מ"אש", ואנחנו "בשר ודם".

קהל: אמרנו שלשון הרע שקול למעשה כנגד שלוש העברות. ואחת מהעברות הייתה גילוי עריות שהיא מכוונת לממד של הגוף. נכון? עכשיו אני לא מבין איך הוא אומר: האדם הוא בעל גוף לבד. אם הוא חטא בלשון הרע, מה המובן שגם הגוף שבו חטא?

מניטו: כן. כי יש הבדל בין גוף שיש בו נשמה וגוף בלי נשמה. לכן הגדרתי את זה כגולם. כשנשאר רק גופני, דהיינו גוף בלי הגילוי של הנשמה בו. החיות של הנשמה בו.

קהל: אז מה החטא הזה של גילוי עריות עושה?

מניטו: לא. החטא של גילוי עריות זה דווקא הדחף של הגוף החי. כן. זה החוזק של הדחף המיני, בא בגוף, אבל בא מלמעלה מהגוף. אני רוצה אולי להסביר את זה ככה: שהיצר... כשהגמרא אומרת יצר סתם – זה היצר של העריות. יצר סתם, בכל מקום זה יצר של העריות. היצר הוא מאש ואני מעפר. זה ביטוי שכיח כן? למה היצר הוא כל כך חזק? עד שהאדם הפרטי הוא לא יכול בלי סייעתא דשמיא נגד היצר. מכיוון שהכוח של היצר בא מהמין כולו. זה כוח של המין, לכן הוא נקרא מין. ולכן אדם פרטי לא יכול ללחום נגד מלאך כל כך חזק של המין כולו. זה מובן? זה מתבטא שכוח עליון פועל בגוף בעניין של עריות. אבל זה מדובר בגוף כשהוא חי מחיות הנשמה. אבל כשהוא נמצא בגוף בלי נוכחות הנשמה מכיוון שמסתלקת מחמת החטא, אז הוא נשאר גופני לגמרי. הוא לא יכול להיות מרכבה לשכינה. זה מובן.

הדיוק הוא פשוט מאוד. אנחנו גוף. וצריך להבין אם זה גוף עם הנשמה או גוף בלי הנשמה. זה נקרא גולם. כן.

קהל: בנוסף על שלש ההגדרות האלה, מדוע לא כלל דבר נוסף שמסלק את השכינה, והיא הגאווה. האם הגאווה כוללת את שלושתם?

מניטו: נכון... נכון... כי הגאווה זה עניין של המידות. זה לא עניין של מצוות. כן? גאווה זה מידה רעה. אבל לשון הרע זה איסור אל תעשה, בבחינת מצווה. כן?

חטא זה עניין של מצוות. מידה רעה זה עניין אחר מחטא. אף על פי שמשתמשים במושג חטא להגדיר תכונות כמו הגאווה. זה משהו אחר, זה מתחום הרשעות. לא החטא, אם אני זוכר היטב זה נקרא עוון. זה מן העוונות . חטאים, עוונות, פשעים, זה סוגים שונים. לכן פה מדובר במצוות שבתורה. כן? בבחינת מצוות. כל העניין של הדרך ארץ והמידות כן, זה עניין אחר. אבל למדנו בשיעור אחר, אם אני זוכר, כבר השבוע... יתכן מאוד...כן. שידי החטא – זה הגאווה. מה שמביא לכל חטא זה הגאווה. לפי המהר"ל, כן? הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עברה – ידי עברה, זה הגאווה. טוב. אז עכשיו מה השעה?

 

{bfaccordion-slider יצר המין: היצר הכי קשה בעולם}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל, תורת התולדות, תפילה, מקורות על התשובה

[מניטו קורא במהר"ל]:

"והפך זה - גילוי עריות, שהולך אחר זנות שהיא גילוי עריות, ובזה הולך אחר החומרי, עד שהוא נחשב לגמרי כמו בהמה וחמור"

"חמור"- זה סמל לחומריות, נאמר.

ואפשר אולי להסביר דרך זה, כמה מקרים של תלמידי חכמים, ש... נשארו רווקים, אם אפשר לומר את זה ככה, מכיוון שהיו עסוקים בתורה. זאת אומרת... אתם מבינים את הקשר עם הנושא הזה? זאת אומרת - הם היו כל כך שקועים בתורה הנבדלת, שלא היה להם אפשרות לחיות חיים... זה מובן? אבל זה נדיר מאד! מי שבאמת - הוא לא יכול, מכיוון שהוא בעולם – אותה התורה הנבדלת, אז נותנים לו רשות. אבל זה נדיר מאד! למשל בן עזאי, כן? יש הסבר בקבלה, בתורה הגלגולים, שבאותו גלגול שהיה חי - לא היה לו בת זוג. אבל היתה לו בת זוג - התורה.

"וכן, אמרו ז"ל, כי מעשה הזנות..."

פה יש איזה... אי הבהרה אם אפשר לומר, בין 'גילוי עריות', 'זנות', 'ניאוף' - זה לא אותו דבר. וכנראה שהמהר"ל לא רצה לדייק בין המושגים האלו. לפי ההלכה זה לא אותה עבירה. אבל הוא מדבר בדרך כלל בהתנהגות הזו - של העולם הבהמי של האדם שנתקדש ע"י הקידושין, אבל מחוץ לקידושין זה בהמי. זה ההבדל, לפי הפסיכולוגיה של עכשיו, בין כל מה ששייך ל'אהבה' - זה קדוש, מה ששייך ל'מין' - זה בהמי. ואם זה בתוך המסגרת של האהבה - אז זה נקרא "קידושין". והוא מדבר כאילו אין הבדל בין 'זנות', 'ניאוף' ו'גילוי עריות'. לאמיתו של דבר יש הבדל ונראה את זה מיד, לפי ההגדרה שלנו.

"ומעשה בהמה. ובמסכת סוטה למשל נאמר: קרבנה של סוטה, מאכל בהמה שהיא מן השעורים. אמרה תורה: היא עשתה מעשה בהמה, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. ולדבר זה אין צריך ראיה, כי הזנות מעשה בהמה חומרית"

זאת אומרת: זה... זה נטייה של ה... איך אומרים?

קהל: יצר.

מניטו: יצר? לא."אסטנט". זה יותר חומרי. דחף האינסטיקטי, אינסטינקט. כן, אומרים את זה ככה. אתם רואים כמה מושגים חסרים לנו בעברית? כל המושגים של עולם הטומאה... יש דחף חומרי ביולוגי שלא מבחין בין טוב ורע. כאילו זה לא הנפש שהחליט, אלא - הגוף. במושגים הקבליים ה'נפש' החליטה, לא ה'רוח'. אבל זה אותו עניין.

"ועוד אמרו ז"ל..."

ולכן זה הדוגמא הכי מאפיינת של מעשה שהוא הפוך, הפך התורה!

"ועוד אמרו ז"ל: כי תסטה"

לגבי הסוטה למה נאמר:

"כי תסטה"

באותו ביטוי,

"ללמד שאין המנאפים מנאפים עד שיכנס בהם רוח שטות"

זה: "תסטה" - "כי תשטה". בטי"ת כן? שטות.

"עד כאן. למדנו מזה כי אין הולך האדם אחר זנות, רק כאשר תיכנס בו רוח שטות"

זאת אומרת: כאילו האופי, איך אני אגדיר את זה... כאילו הנפש האמיתית שלו הלכה לו. ואז נשאר במקומה רוח שטות.

אפשר אולי להאיר את זה ככה: מאיפה בא הכוח הזה של היצר הרע? כי, היצר הרע זה כוח של המין כולו. ולכן אף יחיד [לא] יכול להתגבר על היצר. אלא אם הוא מקבל סיעתא דשמיא, כן? כי הכוח הזה הוא, בהגדרה שלו, יותר חזק מכוח היחיד! מכיוון שזה כוח של המין, כוח הביולוגי נאמר, ולכן הוא מעבר להחלטה של הבחירה של הרצון הפרטי של כל אחד ואחד. ולכן מה שאסור לפי התורה -זה להגיע "לידי עבירה".

המושג הזה של "ידי עבירה" זה חשוב מאד: כי, כשנופלים בעבירה - אין מנוס! אין אפשרות להתגבר. אלא אם יש סיעתא דשמיא, נס. מכיוון שזה תפקוד הכוח שבטבע. זה לא האדם שיצר את הטבע! ולכן היה יכול לטעון: "אני לא יכול, זה אש ואני בשר ודם", כמו שאומרים בתפילה, כן? זה נכון! זה אש ואנחנו בשר ודם. אבל מה אסרה התורה? ליפול בידי עבירה, מה שמביא לעבירה. כשמגיעים לעבירה זה אבוד. תפסתם את זה? ולכן דנים [את] האדם לא על תוכן המעשה, כי זה לא האדם שהמציא את תוכן אותו מעשה, זה תפקוד הטבע! זה תפקוד העולם. אלא - דנים את האדם על שהביא את עצמו בידי העבירה.

ולפי כל שיטה ושיטה של המוסר, של בעלי המוסר, "ידי עבירה" זה ערך אחר. לפי המהר"ל, "ידי עבירה" אצלו, לפי ההגדרה שלו: הגאווה. הגאווה זה ידי כל העבירות. זה מה שמביא לידי כל העבירות. זאת אומרת - יתכן שההסבר הוא יכול להיות ככה, יתכן שזו היתה הכוונה שלו, אני לא זוכר בדיוק: מה זה? איזו גאווה? "טוב, התורה היא כמו שהיא צריכה להיות. התורה היא טובה מאד לכל בני האדם. חוץ ממני. אני יותר גבוה מזה" - זה גאווה, כן? ולכן - הוא לא מפחד מ"ידי עבירה" פה. ולכן הוא נופל בעריות. זה קשור למה שאמרה התורה עצמה: "עקב ענווה יראה". כי - התורה שייכת למי שהוא ענו. מכיוון שאם יש בו גאווה - אז הוא לא יכול להשתמש בתורה, כן? כל פעם הוא אומר, כמו שלמה המלך שנכשל, הוא אומר: "נכון, אני יודע את טעם המצווה. זה לא שייך לי. אני יכול להתנהג אחרת"- והוא נופל בעבירה.

ופה אנחנו מתקרבים למה שמסביר המהר"ל: עיקר התורה הוא ב'סייג'. עיקר התורה זה בסייג, כדי לא ליפול "לידי עבירה". כשנופלים בידי עבירה - אז זה אבוד! כי אין מנוס. זה כל המדרגות של הטומאה. עד מ"ט שערי טומאה. וכשיורדים במדרגות של הטומאה - מי יכול לבוא ולהוציא אותנו? צריך נס! ו"אין סומכים על הנס". טוב, זה מובן? יש שיטות אחרות ש... "ידי עבירה" זה ערך אחר, אבל פה אצל המהר"ל זה הגאווה. אז נמשיך.

"ועוד אמרו ז"ל"

טוב איפה אנחנו נמצאים?

"ולפיכך הזנות שהיא גילוי עריות, שהוא היפך מדרגת התורה שהיא מדרגה שכלית והזנות מעשה חומרי"

"מעשה חומרי" - זאת אומרת: בלי שום אחריות של הרצון. זה החומר שמתפקד.

"ולפיכך באלו ראוי שיהיה: נהרג, ובל יעבור".

"אלו"- זאת אומרת: שפיכות דמים, עבודה זרה, ובעיקר: גילוי עריות, פה. מכיוון,

"שקיום האדם על דברים השנויים כאן במשנה"

[...]

מניטו: זה נקרא "בינוני" אולי. לא הבנתי את השאלה...

קהל: [...] היחס...

מניטו: תשמע, לפי דעתי. לפי דעתי, וכל ה... רבותינו הסבירו את זה לפי הניסיון של החיים: שצריך באמת, ומלכתחילה, סיעתא דשמיא כדי ללחום נגד היצר.

קהל: כמו יוסף?

מניטו: מה? למשל, כן. אבל... וזה, כל יום, היצר מתגבר... "אינו יכול לו, אלמלא סיעתא דשמיא". ולכן - מי שהוא ברצון טוב באמת, ונפל, נכשל, מתחיל להיכשל, זו השאלה שלך? אז - אם הוא מתפלל ברצינות, הוא מקבל סיעתא דשמיא. וגם פה צריך להאמין שזה ככה. ככה המציאות. אבל פה הניסיון נותן, שכן - התפילה עוזרת.

אבל, מכל מקום: זה מחזיק... זה מה שאמרנו מקודם. זה גאווה לחשוב: "אני יכול יותר חזק מהיצר". זה גאווה. אין דבר כזה! אדרבא! - "גדול מחברו - יצרו גדול הימנו" אדרבא. אם, אם מדובר באנשים חיים. מי שלא חי ממש, נחשב כמת - אין לו יצר, טוב, אז זה נחשב כמת. אבל מי שיש לו חיים - היצר שלו גדול מאד!

למה? מכיוון... אולי... זה לפי, קצת לפי תורת הזוהר. שיש מימרא בגמרא שאומרת (כל פעם שאני אומר זוהר... בורח, כן) הגמרא אומרת: "הקב"ה ברא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". אז - זה קצת קשה! למה ברא יצר הרע? ואחר כך בורא תורה כתבלין ליצר הרע? אל תברא יצר הרע, ו.... זה קשה מאד! ואז - אין תורה? מה? נתן לנו את התורה מכיוון שיש יצר הרע?! זה קצת קשה כל הסיפור הזה. הבנתם את זה? אז - אני נזכר את ההסבר, טוב, זה עניין מרכזי בזוהר, ההסבר של הרב אשלג שם, שהוא פשוט מאד: כדי שהבריות תישארנה בעולם הזה, צריך יצר הרע. מכיוון שכל השאיפה של הנשמות זה לחזור לבית אביהם, כן? אז צריך יצר הרע שיקשור אותם במציאות. ולכן, והסימן הוא: מי שאין לו יצר הרע - אין לו שום טעם בחיים של העולם הזה. לכן, כדי שיהיה קשור בעולם הזה, צריך יצר הרע! וזה ההגדרה של הבריאה: "יוצר אור, ובורא רע". 'בריאה' - זה רע. כי כל כולה של הבריאה זה - רצון לקבל. זה היצר הרע. כי שורש כל החטאים, זה - מכיוון שיש בנו רצון לקבל. הנאות. כדי להתקיים במציאות התחתונה שלנו. זה מובן? בניגוד לזה, הנשמה רוצה רק דבר אחד: האושר שלה זה למעלה. זה... לא קשורה עם ה... העפר הזה. יש לנו "בוס" למעלה, עם "בוס" למטה. והנשמה לא סובלת את חיי הגוף! ולכן, כל השאיפה שלה היא לחזור למעלה. ולכן - כדי שהיא תישאר למטה - צריך יצר הרע. אז מכיוון שכך, ומכיוון שהטעם של יצר הרע הוא מר לגמרי, אז צריך תורה-תבלין, כדי למתק את זה. הבנתם? יפה.

איפה הגענו? זו היתה השאלה שלך, כן? זאת אומרת: אז מי שבא ואומר: "טוב, כוח היצר - אני אסתדר איתו". "הכל טהור לטהורים" - זה אומרים הגויים, כן? "לטהורים הכל טהור". זה גאווה. מכיוון שהוא לא יודע מה זה יצר! הכוח של היצר הוא ממש מאש. כמו שאומר הסידור: "כי הוא מאש, ואנחנו בשר ודם".

אז אולי הדיוק הזה הוא חשוב מאד. זה ההבדל בין הכוח הפרטי של כל אחד ואחד, והכוח הכללי של היצר. אז - אין מנוס. צריך סיעתא דשמיא. זה מובן? אני חושב שפה יש חידוש ש... חשוב מאד. כל העניין שבתורה זה הסייג. "ועשו סייג לתורה" ובפרט - בעריות. זה הדוגמא הכי מרכזית, של הסייגים.

לא לא. זאת אומרת, לא. מה שאני רוצה להגדיר, דבר יותר, יותר פשוט. אולי - כל עיקר של החיוב של התורה. במה התורה מצווה לנו? זה בסייגים. כדי שלא נגיע למצב הזה - שאין שום בחירה. היצר הוא יותר מדי גדול, (החומריות, כן?) אי אפשר 'לצוות' - כך אומרים? - לתת מצוות לבהמה! בהמה היא לא יכולה לקבל מצווה! היא מתפקדת לפי הכרחיות של החומריות שלה! אז כל המטרה של התורה זה להרחיק אותנו מהעבירה! זה מובן, כן? ולכן – "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה", מכיוון שדווקא דברי סופרים זה סייגים.

קהל: לא הבנתי את הסייג. לפעמים יש לי הרגשה שהסייג הוא כל כך רחוק, שאפילו זכות אין כאן.

מניטו: לא, זה לא בעיה של התורה. זה לא בעיה של תלמידי חכמים. מי שמתפקד ככה הוא חולה נפש. הוא יודע שזה אדם לא נורמאלי[להשלים יוטיוב]. זה זיקה נפשית לא בריאה. זה לא בעיה של תורה. איש תורה נורמאלי לא מתפקד ככה! דווקא בפרט הכי פרטי הוא רואה את העיקר. מי שרואה את הפרט ושוכח את העיקר - הוא טעון טיפול פסיכיאטרי. זה לא עניין של רב, זה עניין של פסיכולוג. זה לא בדיחה, זה ככה. אני זוכר, בקהילה שלי, היו קוראים לאנשים האלו: "מפיק בה"א", מכיוון שהיו רואים את המפיק בה"א, הדגש, ולא היו רואים את הה"א. אז היו קוראים להם" מפיק בה"א".

איך להבין ש... לפי הסבר המהר"ל זה ברור, אבל נשאר אולי קצת פורמאלי. כי השלמות של בן אדם לעצמו זה תורה, וההיפך זה "עריות". פה יש נושא מיוחד, מיוחד לשיטתו של המהר"ל. כדי לבאר את זה, צריך להבין קודם כל, מה המשמעות של "בן אדם לעצמו".

הקטע הבא מתוך שיעוריו ב"תורת התולדות"

מניטו: אז, לפי הקבלה, מסבירים קצת יותר. שכל אחד מ"עמודי העולם" נתנסה ונבחן לפי כל מידה ומידה. וכולם הצליחו: אברהם - לפי מידת החסד - הצליח. הוא הצדיק של מידת החסד. וכן הלאה. עד יוסף, שהוא פנחס, שנתנסה, והצליח. כן? יוסף הצדיק - יותר מזה אי אפשר. אבל המקובלים אומרים: שנשאר בעולם, הבחינה, המבחן, הכי קשה עד אחרית הימים - זה העניין של חטאו של דוד. תפסתם? זה העניין של חטאו של דוד המלך. העניין הזה הוא יותר קש... זה היצר הרע הכי קשה שבעולם! וזה שצריך לגמור פעם.

קהל: מה? אשת איש?

מניטו: ממ... נאמר ככה. כי, לאמתו של דבר, לפי ההלכה לא היתה אשת איש. למה? מכיוון שהוא היה גוי.

קהל 1: [...]?

קהל 2: לא, לא על זה. כי הוא נתן לה, היו נוהגים לתת "ספר כריתות" לפני...

מניטו: כן. חוץ מזה, הוא היה מור... הוא מרד כלפי המלך, שהיה דוד, היה חייב מיתה מכל מקום. אבל - יש סוד בדבר. זה... אי אפשר להבין בעמקות, אלא לפי הקבלה, הנסתר. איזה, פתאום, איזה אישה ששמה "בת שבע". איזה שם פה? "בת שבע"? יש לה שבע אבות? כן? זה הספירה "מלכות", שהיא "בת שבע". תפסתם את העניין? כן? ואיך קוראים לבעלה? "אורי", פתאום. כן? זה שם קבלי... טוב. וצריך להבין את זה! זה היה במציאות! זה התגשמות של העולמות, כן? אבל צריך להבין שיש סוד בדבר. ויש גמרא מפורשת, בשבת, ב... בפסחים גם כן, שהיא מסבירה שהוא נקי מכל חטא! זה תפקוד העולם! זה מה שקורה בין ספירת מלכות והאור של הספירות. ומה? זה מידתו – "מלכות". זה מידתו של דוד המלך, כן? תפתסם את הנושא...

הקטעים הבאים הם מתוך שיעוריו על תפילת שמונה עשרה

קהל: בכללי ש...

מניטו: טוב, זה זה... זה יפה, אני לא חושב שזה הפשט. זה מעין הדרש. עכשיו אני נזכר מה שרציתי להוסיף, ש - החטא האחרון שצריך לתקן, שרק המשיח יתקן אותו, זה חטא של גילוי עריות. כי החטא של עבודה זרה... לא, אני מתחיל בסדר: החטא של שפיכות דמים - אברהם תיקן אותו. החטא של עבודה זרה - יצחק תיקן אותו. החטא של גילוי עריות - זה מתחיל ביעקב, ואחר כך כל ה... כל הקושי זה דרך יהודה, יוסף - אבל זה מבוי סתום, דרך יהודה, עד דוד - וזה לא נגמר. והמשיח - גומר את זה. תפסתם את הנושא כן? כל הסיפור על דוד המלך - זה החטא הכי קשה שהיה צריך לתקן. ולא הצליח. יש מקור בגמרא, שדוד המלך מבקש: "למה אומרים 'אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב', ולא אומרים 'אלוקי דוד'? אז הקב"ה שואל אותו: "אתה רוצה? אני אבחן אותך" - "בחנת לבי ותמצא", ונכשל. זוכרים את המקור הזה? ולכן רק ה... המשיח, יש בכוחו לתקן את החטא הזה. ולכן - זה קשור למה שאמרנו במנחה של יום הכיפורים: אחרי החטאים הכי קשים, לתקן, כי "אין אפוטרופוס לעריות", זה היצר הכי קשה שיש בעולם. כי יצר של העבודה זרה, יצר של השפיכות דמים - אפשר להתגבר. יצר של העריות, זה - רק המשיח מתגבר על זה.

טוב, זה נושא ידוע אצל החסידים, בעיקר, אני זוכר שקראתי פעם את המעשים, מעשה חסידות, שפעם צדיק אחד היה מלמד את זה: שמי שיחזור בתשובה שלמה, הראשון שיחזור בתשובה שלמה - הוא המשיח. אז התלמידים שאלו לרבי שלהם – 'אז? מה אתה רבי? למה לא?' אז הוא השיב: 'ומה איתכם?' זה... תפסתם את העניין.

וזה פסוק שמייחסים לזה: כשדוד המלך אומר בתהלים - רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ, זה הכוונה לנפש של אדם הראשון. כי החטא של אדם הראשון, כחטא מבחינה כוללת, ותוקן לגבי דוד המלך, דרך האבות. מ[ה]מדרשים - מי נתן שבעים שנה לדוד המלך. יש מדרש שאומר שזה אדם הראשון נתן שבעים שנה. ויש מדרש אחר שאומר שהאבות נתנו כל אחד חלק מהשנים שלהם. אז - התיקון הגמור, סוף התיקון - זה תיקון של חטא העריות. בחסידות מוצאים הרבה הרבה מקורות לזה: כל העניין של התשובה זה על גילוי עריות, יצר של העריות. טוב, זה מובן, כן?

[...]

ולכן, זה מסביר את המשמעות השלישית של המילה "מין". איך להגדיר את זה בעברית, אני לא רגיל לדברים האלו... את העניין המיני, המין. זכר נקבה, כן? מכיוון שזה שייך למין כולו! זה כוח ששייך למין האנושי כ'מין', במובן של 'כלל' של בעלי חיים. למשל, איזה דוגמא של הנושא... כשמדברים על היצר הרע של גילוי עריות, אז הגמרא אומרת שהוא "אש", ואנחנו "בשר ודם". ולכן – "אלמלא סיעתא דשמיא אינו יכול לו". זוכרים את המקור הזה, כן?

כשיש 'התקפה', אם אפשר לומר את זה ככה, 'התקפה' של היצר הרע, צריך לבקש סיעתא דשמיא. מכיוון שהכוח של היצר המיני הוא למעלה מהכוח של כל אחד ואחד. ולמה? התשובה היא פשוטה מאד: מכיוון שהכוח הזה בא מכל המין כולו. זה כוח ששייך ליצר של המין כולו. ולכן הוא למעלה מכוחו של כל אחד ואחד. ולכן, הגרסה היא: שאנחנו מבקשים רחמים, עזר, נגד כוחות היצר, מכיוון שהוא מ"אש", זה כמין מלאך, מ"אש", ואנחנו "בשר ודם".

קהל: אמרנו שלשון הרע שקול למעשה כנגד שלוש העברות. ואחת מהעברות הייתה גילוי עריות שהיא מכוונת לממד של הגוף. נכון? עכשיו אני לא מבין איך הוא אומר: האדם הוא בעל גוף לבד. אם הוא חטא בלשון הרע, מה המובן שגם הגוף שבו חטא?

מניטו: כן. כי יש הבדל בין גוף שיש בו נשמה וגוף בלי נשמה. לכן הגדרתי את זה כגולם. כשנשאר רק גופני, דהיינו גוף בלי הגילוי של הנשמה בו. החיות של הנשמה בו.

קהל: אז מה החטא הזה של גילוי עריות עושה?

מניטו: לא. החטא של גילוי עריות זה דווקא הדחף של הגוף החי. כן. זה החוזק של הדחף המיני, בא בגוף, אבל בא מלמעלה מהגוף. אני רוצה אולי להסביר את זה ככה: שהיצר... כשהגמרא אומרת יצר סתם – זה היצר של העריות. יצר סתם, בכל מקום זה יצר של העריות. היצר הוא מאש ואני מעפר. זה ביטוי שכיח כן? למה היצר הוא כל כך חזק? עד שהאדם הפרטי הוא לא יכול בלי סייעתא דשמיא נגד היצר. מכיוון שהכוח של היצר בא מהמין כולו. זה כוח של המין, לכן הוא נקרא מין. ולכן אדם פרטי לא יכול ללחום נגד מלאך כל כך חזק של המין כולו. זה מובן? זה מתבטא שכוח עליון פועל בגוף בעניין של עריות. אבל זה מדובר בגוף כשהוא חי מחיות הנשמה. אבל כשהוא נמצא בגוף בלי נוכחות הנשמה מכיוון שמסתלקת מחמת החטא, אז הוא נשאר גופני לגמרי. הוא לא יכול להיות מרכבה לשכינה. זה מובן.

הדיוק הוא פשוט מאוד. אנחנו גוף. וצריך להבין אם זה גוף עם הנשמה או גוף בלי הנשמה. זה נקרא גולם. כן.

קהל: בנוסף על שלש ההגדרות האלה, מדוע לא כלל דבר נוסף שמסלק את השכינה, והיא הגאווה. האם הגאווה כוללת את שלושתם?

מניטו: נכון... נכון... כי הגאווה זה עניין של המידות. זה לא עניין של מצוות. כן? גאווה זה מידה רעה. אבל לשון הרע זה איסור אל תעשה, בבחינת מצווה. כן?

חטא זה עניין של מצוות. מידה רעה זה עניין אחר מחטא. אף על פי שמשתמשים במושג חטא להגדיר תכונות כמו הגאווה. זה משהו אחר, זה מתחום הרשעות. לא החטא, אם אני זוכר היטב זה נקרא עוון. זה מן העוונות . חטאים, עוונות, פשעים, זה סוגים שונים. לכן פה מדובר במצוות שבתורה. כן? בבחינת מצוות. כל העניין של הדרך ארץ והמידות כן, זה עניין אחר. אבל למדנו בשיעור אחר, אם אני זוכר, כבר השבוע... יתכן מאוד...כן. שידי החטא – זה הגאווה. מה שמביא לכל חטא זה הגאווה. לפי המהר"ל, כן? הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עברה – ידי עברה, זה הגאווה. טוב. אז עכשיו מה השעה?

 

{bfaccordion-slider יראת שמיים}

 

יש יראת אלוקים יש מדרגה נמוכה יותר יראת חטא יראת אלוקים יראת שמים ויראת השם למה בחר דווקא באותו ביטוי לאותה מדרגה שנקראת יראת שמים זה נושא שנגיע בסוף הלימוד שלו דווקא אני רוצה להזכיר איזה דיוק של המקובלים על סוף המשנה כבר עכשיו יהי מורא שמים עליכם זה לא רק עצה מכל מקום זה לא ציווי כן זה עצה ויהי מורא שמים עליכם ההסבר הראשון הרגיל ומוצאים אותו לפעמים בחסידות שאם אתם עובדים מאהבה (בכל מקרה לפי המשנה) אז התוצאה שיהיה מורא שמים עליכם ?הבנתם את ההסבר התוצאה היא אין פה שתי עצות אם זו מאהבה ואם מיראה אלא זו מאהבה אם אתם עובדים באמת באהבה התוצאה הטבעית תהיה ש תהיו גם כן בבחינת מורא שמים ?יראת שמים הבנתם את זה הצלחתי להסביר או לא לא יודע.. כן ?יראת השם קודמת לאהבה אהבת השם קודמת ל כן אם אהבת השם היא אמיתית באמת לשמה היא מביאה יראה יהי מורא שמים עליכם זה הבטחה אבל המקובלים דייקו במובן קצת אחר יהי מורא שמים עליכם זאת אומרת הבריות יראו ממכם יראת שמים תהיה עליכם כלפי הבריות כן.. ונתתי את מוראכם וחתכם בעיני העמים כמו שאומר הפסוק כש אולי היה לכם כבר נסיון בחיים כשפוגשים צדיק כזה שבאמת עובד באהבה יראים ממנו זה מגלה יראת הרוממות הבנתם את זה פוחדים מאדם כזה יהי מורא שמים עליכם הבנתם את ההסבר ...יראת כבוד מה יראת כבוד...כן אפשר זו מדרגה יראת הרוממות גם כן יש הרבה סיפורים כאלה שהבעלי חיים והבהמות מפחדים מצדיק יש להם מורא...כן מבינים למה אני מתייחס..כן כשאתם רואים ש טוב זה אנחנו חיים בדורות שלא כסידורם בדורות שלא כתיקונם אבל אם הדור היה כתיקונו והיה שכיח ש..כשבהמה שונאת בן אדם זה סימן שהבן אדם הוא רשע שבהמה מפחדת מהבן אדם זה סימן שהוא צדיק תפסתם את זה כן..זה לא זה לא רגיל עכשיו כיוון שהדור לא בתיקונו יש הרבה סיפורים בכל התרבויות ש כשבא הצדיק אז אפילו האריה מפחד ממנו מי שמתגלה בו קדושה הטבע מפחדת ממנו ואם אתם רואים איזה כלב שנובח נגד בן אדם זה סימן שהבן אדם הוא רשע הבנתם את זה טוב זה בעולם כתיקונו כמובן ....כלב זה כלב כן אבל אדם הוא לא... מה לא לא הבנתי מה אהה כן חשבתי שזה איזה יהודי בשם כזה ...פני הדור כפני הכלב..

יש שם מישהו

מקור: שערי אורה, דרך חיים למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

מניטו: אני אמשיך: "ואם יש בהם מי שיערער על בקשתו‎ וכמו כן אם יזדמן לו שיתעכב בהיכל המלך שעה או שתים אם יכול לסבול" זה בדוגמא שמביא הרב פה ורז"ל הוצרכו להעיר אותנו ואמרו כלל גדול: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא "ואם במלכות בשר ודם יש לו לחזור בכל אלו הדברים שאמרנו, כל שכן בהיות האדם נכנס להקביל פני מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה. שיש לו לאדם להבין ולדעת כי מן הארץ ועד הרקיע אין שם מקום פנוי".

טוב, פה כבר צריך להסביר: אפשר להסביר את זה בפשטות שכל ההתגלות כשהקב"ה מתגלה הוא מתגלה ממקור ההתגלות, שאין לנו שום השגה - עד המדרגה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו לא חיים בתקופה של הנבואה, בתקופה של ההתגלות, שמספר התנ"ך. כשהתנ"ך מספר על "וידבר ה' אל משה לאמר","וירא אליו", וכן הלאה צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו מכיוון שמדובר בתקופה של העולם שהדברים היו נוכחיים. היתה תקופה של נבואה. תקופה של התגלות והמקרא מספר [את] הפשט של המציאות של אותה תקופה אז, הכל פתאום נעלם. אנחנו מאמינים במה שאומר המקרא, אם האמונה היא שלמה אנחנו מאמינים באמונה שלמה באמיתות הדברים שאומר המקרא מילה במילה, פשוטו כמשמעו."וידבר" זה וידבר "וירא" זה וירא, וכן הלאה, אבל כל זה נעלם מכיוון שאנחנו וזה נקרא "נסתר", כן? ומכיוון שאנחנו לא נמצאים באותה תקופה של ההתגלות חוץ מיחידי סגולה שמשהו מסוג אותה התגלות של תקופת הנביאים - זה הסגולה שלהם אבל זה לא הסגולה של כלל ישראל, של כלשהו? זה מובן, כן? היתה תקופה של הנבואה, עד האחרון של הנביאים וזה היה בתקופה של חורבן בית ראשון ואח"כ אנחנו נכנסים בעידן של העולם שהיא שונה לגמרי מהתקופה של העולם התנכ"י של המקרא. זה אותו עולם אבל כל הדברים שהמקרא היה מספר עליהם בנגלה, כל זה, נסתר? וזה הקושי של לימוד המקרא, כן? כששוכחים שהמצב של העולם בתקופת המקרא זה לא אותו עולם של העולם שלנו אז כבר מתחילים את כל הספיקות של האפיקורסיות. של המינות, כן? שוכחים דבר פשוט שוכחים שהנבואה נפסקה. ולכן שוכחים שהתקיימה פעם זה מובן? זה נושא חשוב מאד, אבל צריך להבין אותו באופן פשוט אני רוצה באמת לדעת אם זה מספיק ברור לכולם, כן? ולכן, כשהיתה התגלות, אז, ההתגלות היתה לפי כוח המקבל ולכן ממקור האינסוף שאין לנו שום השגה, כן? עד, עד, עד, ודרך שמי השמיים והשמיים - עד הארץ, דרך כל, כל המדרגות ההתגלות היתה לפי כוח המקבל. זה מובן? כן? זה מה שהוא רומז "אין מקום פנוי" אבל מה שצריך להבין כדי לא לטעות שמצד הבריאה מלמטה למעלה מצד הבריאה לבורא. אין שום אמצעי ההתגלות הכי תחתונה הכי קרובה לפי כוח המקבל. הכי קרובה למקבל, זה הוא עצמו הוא מתגלה. במדרגה שהוא מתגלה, והמדרגה האחרונה של כל המידות, בלשון הקבלה, זה המידה של "אדנות" אבל, מצד מקור ההתגלות. עד המצב של כל בריאה ובריאה יש אינסוף מדרגות אבל המציאות של המדרגות האלו היא אמיתית מצד הבורא לבריאה. מצד הבריאה לבורא - אין שום אמצעי זה המושג הראשון שצריך להבין אותו. ואי אפשר להבין אותו לפי דרך השכל הרגיל (אני לא רוצה לומר דרך שכל הפשוט) כי דווקא דרך השכל הפשוט קל להבין אבל... לכן אני אומר דרך "השכל הרגיל". כשהנביאים כבר ואחריהם חכמי הקבלה, שהם תלמידי הנביאים, כפי שלמדנו בהקדמה אם צריך לחזור על הנושא, נחזור, מדברים על כל הגילויים שנראים לנו כאילו הם אמצעים בין "הוא" ו"אנו" וכל העולם הזה של ההתגלות נקרא "עולם השם" הוא ושמו, "שמות", עולם השמות, אז הם מדברים במציאות גמורה מוחלטת מלמעלה למטה. אבל מלמטה למעלה - אין שום דבר, אין שום אמצעי. זה היחס הוא ישיר בין הבריאה לבורא -דאם לא כן מי שמתכוון לאיזשהו אמצעי, מצד למטה-למעלה נופל בחטא, באשמה, של עבודה זרה וזה נקרא זה ההגדרה הכי פשוטה של "עבודה זרה". אתם מגלים את החומרה של העבודה זרה? זה עבודה זרה אמיתית, כן? זה מובן? מי שמתפלל לאיזה מלאך זה עבודה זרה? ולמה זה חמור? מכיוון שהמלאך - זה אמיתי. זה מובן אז, המציאות שלו - היא מציאות מוחלטת מלמעלה למטה! אולי אני אתן איזה דוגמא אף על פי שזה פחות או יותר. אסור להשתמש בדוגמאות אבל אני אקח איזה דוגמא פשוטה, דמיונית, כן? כשאנחנו מתכוונים על ההגדרה של המלאך מיכאל. המלאך מיכאל אנחנו לא יודעים מה זה מלאכים מכיוון שאנחנו נמצאים כפי שאמרתי בתקופה של העולם ש א י ן התגלות. כשבא מישהו אצל הרב ואומר לו: היתה לי התגלות, אז הרב הוא מודאג מאד מכיוון שהרב יודע שאנחנו נמצאים בעולם שאין התגלות חוץ מ-המקרים הנדירים של בעלי רוח הקודש בעלי כל החכמות האלו. אבל צריך לדעת שזה נדיר אני רגיל לומר שאנחנו חיים בדורות מוזרים מאד בדורות שכולם "גאונים" אתם הולכים ברחובות יש מודעות: "הרב הגאון" כמה גאונים יש לנו?...‎ ואנחנו נמצאים בדורות שהמון אנשים, ואולי הם ברצון טוב מדברים על גילויים שהיו להם בחלום או לא בחלום, אבל צריך לדעת שזה לא קיים חוץ ממקרים נדירים מאד. אם היה בדורות כתיקונם גאון אחד בדור. היה גאון אחד בדור סעדיה גאון הגאון מוילנא אז יש משמעות לומר "גאון" ואם פעם בכמה דורות איזה צדיק קיבל בחן וחסד גמור איזה גילוי של אז זה סביר זה אפשר לקבל אבל פתאום אנחנו בעולם שכולם גאונים

קהל:....?

מניטו: סליחה?אה.. לא שמע.. מה

קהל: חזרנו לתקופת הגאונים.

מניטו: כן כן...אבל הגאונים לא חזרו לתקופה שלהם טוב ולכן, כשאנחנו מדברים על המלאך מיכאל יש לנו בידיעה שלנו רק... בחכמה שלנו רק המושג ש- זה רצון הבורא כשהוא ברצונו בא כדי לרפאות איזה חולה. למשל רפאל אמרתי" מיכאל"- יש לו?פונקציה אחרת, כן ולכן המלאך מיכאל לפי העדות של הנביאים?זה קיים, כן אנחנו לא רואים, לא תופסים, לא יודעים רק במושג של איזה הגדרה של - רצון לרפואה זה רצונו הוא שייכת לפרט זה של המציאות חולה זה שצריך לרפאות -אז כשהקב"ה מגלה רצונו כדי לרפאות אותו, זה נקרא - המלאך מיכאל... אמרתי מיכאל יש לו לומר לנו משהו זה רק לומר: מי כ-אל תראו למעלה טוב...לכן זה... בא אליי ב וזה מובן כי - מלמעלה למטה התגלות הבורא התגלות שהוא מתגלית בבחינת המלאך מיכאל. זה הוא!!אבל מלמטה למעלה - יש רק הוא אין שום מיכאל מלמטה למעלה מלמעלה למטה - הקב"ה הוא מתגלה...בבחינת אותו מהלך לכן זה מה שאומר הרב:" אין מקום פנוי"יש - מדרגות, מדרגות, מדרגות...מדרגות יש איזה רמז בגמרא, אני לא זוכר את הסגנון מדויק אם העין היתה יכולה לראות היינו בפחד תמידי לראות מה יש בין הוא ואנו [ברכות ו]?תפסתם את זה זה כמין חסד עליון...שהכל נסתר אם הכל היה מתגלה העולם היה מלא מעבודה זרה...מכל מקום והעולם היה מלא מפחד שכל מה שהמקרא מגלה לנו -על עניין ההשגחה אם אנחנו לוקחים את זה ברצינות -זה מציאות אמיתית...היינו לא היה מקום לומר: בחירה לאדם. היינו... במצב של עם ישראל במעמד הר סיני.?תפסתם את זה כן טוב לכן זה מה שרציתי לרמוז כשחכמי הקבלה אומרים:" אין מקום פנוי"בין האינסוף והעולם הנגלה שלנו כל המדרגות האלו זה מדרגות מדרגות אינסוף מדרגות ואין מקום פנוי אז הדוגמא הכי קרובה לנו שאפשר להשיג אותה זה דוגמאת המלאכים מכיוון שהמקרא מדבר על המלאכים. שוב אני חוזר עכשיו אנחנו בתקופה של העולם שאין לנו שום התגלות של מלאכים! חוץ מהמקרים הנדירים שהחכמים מכירים אותם. כל, כל שאר הסיפורים על זה - זה חלומות פשוטו כמשמעו זה חלומות של חולים...?זה לא סתם... כן הלא כל אחד יכול להיות מסוגל להיות חולה שכזה...אבל בכל דבר אז זה מה שרציתי...להסביר כדי שלא?ניפול ב...טעות כן אני חוזר שוב כמעט באותם מילים: כל הגילויים שמגלה לנו המקרא, הם גילויים אמיתיים אבל אנחנו לא מסוגלים לזהות במה מדובר, רק - דרך השכל דרך החכמה דרך המושגים יש לנו איזה מושג למשל - המלאך מיכאל זה רצון הבורא לעניין הרפואה!כן? ו-זה הוא שמתגלה

קהל: רפאל....

מניטו: אמרתי שוב מיכאל? זה כבר......ו.. זה גבורה זה הגבורה למעלה מגבריאל. מיכאל זה שר ישראל. ואנחנו חיים בתקופה שאנו צריכים לגילוי מיכאל אבל מכל מקום יש לו רק דבר אחד לומר לנו: מי - כאל. תראו למעלה למעלה מ... טוב זה...הנושא ש בינו לבינינו מלמעלה למטה יש מדרגות מדרגות של גילויים לכוון להתכוון לעבוד איזה שהוא פרצוף של גילויים -זה עבודה זרה. והחומרה של עבודה זרה זה... זה... שזה אמיתי! נכון? זה הביטוי בשורשו עבודה. אבל זרה. זה לא עבודה של ישראל זה מה שחלק ה' לגויים עבודה, אבל זרה עבודת אלילים זה עוד עניין אחר מדרגה אחרת סוג אחר עבודת כוכבים ומזלות זה עוד... סוג אחר.?אבל אמ... זה מובן אבל מהצד ההפוך!מהבריאה לבורא - יש רק הוא זה המושג הראשון שלפי דעתי צריך להבין כדי להבין משהו. מה שהוא רומז פה?טוב. זה מובן? אפשר להמשיך...

קהל: במשפט הקודם

מניטו: יותר בקול רם. אני לא שומע....

קהל: במשפט הקודם...למשל יש לנו קושי במעמד התפילה

מניטו: כן. אפשר. קודם כל, אני רמזתי בקצרה על זה אני אמרתי שנראה את הנושא הזה אח"כ. אבל - זה... אפשר בפשטות. זה שייך למה שאמר. כל זה שייך להכנה של התפילה. לסלק את כל המכשולים, כדי להגיע, להתכוון ל-"הוא"אני אתן אולי עוד דוגמא אחרת. בברכות בנוסח הפשוט של הברכות. מתגלה אותו נושא למשל: אנחנו רוצים לשתות כוס מים. אומרים ברכה לפני, על המים" ברוך אתה ד'" - לשון נוכח," אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו"לשון נסתר. זה אותו נושא אנחנו נוכחים לפני איזה מדרגה של הגילוי, אנחנו אומרים שנעשה על ידו -" הוא."זה המתח שיש בין המדרגה שנקראת" אתה."והמדרגה שנקראת" הוא"ונראה כמה מדרגות יש אבל מכל מקום - זה" הוא"שמתגלה בכל המדרגות ולכן המדרגות - ישנן זה מציאות ש... לא רק צריך לדעת שישנה צריך לדעת: מי היא איך היא נבנית. כדי לדעת, להבין את המילים, של נוסח התפילה שמסרו לנו הנביאים זה מובן כן? אבל, כל הגילויים, כל המדרגות זה" הוא"שמתגלה במדרגה זו או אחרת. ולכן ההגדרה של עבודה זרה: זה להסתפק, להתכוון, במדרגה מסוימת. זה - בורא אליל! זה נותן כוח לאליל להתקיים בפני עצמו. זוהי הסכנה של העבודה זרה ש- זה הנפש של האדם שנותן כוח לאלילים. אז צריך להתרגל לכל ה... אופקים הללו של חכמה מסוימת שנקראת" חכמת הנסתר"וההבדל בין חכמת הנגלה שזה אותה תורה, אותם מילים, אותם פסוקים, אבל - במשמעות לא רק של השכל האנושי החי בעולם שאין התגלות,,אלא במשמעות, של אותם המילים אותם הדברים שהיו לנביאים שהם חיו בתוך ההתגלות אתם מבינים למה!החכמה היא נסתרת מכיוון שלמעשה - כל המשמעות, כל העולם הזה של המשמעות של ה-לשון הקודש, נסתר, פשוטו כמשמעו בתקופת הסתרת הנבואה לכן זה נקרא" חכמת הנסתר"וזה באמת נסתר! כנראה שאנחנו מתחילים באיזושהי תקופה, שהחכמים דיברו עליה שצריך להתחיל לגלות קצת. ומכיוון שכולם מגלים......בלי שום בלי שום...?טוב. הבנתם אז אולי כדאי ללמוד את המשמעות האמיתית לפי חכמי הקבלה עצמם. ולא לפי הוגי דעות שמדברים על מה שאמרו המקובלים. אלא ללמוד - המקובלים עצמם. ואני הרגשתי בזה...לא פעם אחת, והם אנשים בעלי שיעור קומה שמתייחסים לחכמת הקבלה כאילו זה... דרש... דרש אחד... סוג אחד של דרש על המקרא, שאף אחד לא מבין את הלשון הפנימית שלו. דהיינו - אחת מפילוסופיות שונות. אבל אני רוצה לציין את זה להדגיש את זה: זה חכמה מסוג אחר לגמרי! אף אחד לא יכול להמציא את המשמעות של חכמת הנסתר זה נקרא" קבלה"‎, צריך לקבל אותה מכיוון שזה המשמעות של לשון הקודש. כפי שהיה בפי הנביאים. זה מובן אתם יודעים, שה... שהגמרא רוצה לרמוז על הנבואה היא רומזת על הקבלה היא אומרת:" קבלה":למשל בביטוי, שאולי למדנו בהקדמה" דברי תורה, דברי הלכה, מדברי קבלה לא ילפינן"במקור התלמודי" מדברי קבלה לא ילפינן"המשמעות היא: מדברי נביאים לא לומדים הלכה - מפסוק של נביא...אפשר ללמוד זה נקרא" גילוי מילתא"אפשר ללמוד את ההבנה של איזה... מילה. של איזה שורש, בלימוד של ההלכה מפסוק של נביא אבל לא ההלכה עצמה.,אז, באותו מקור הגמרא מגדירה כ-קבלה - הנבואה והקבלה זה המשך הנבואה?!זה מובן כן אז, מכיוון שאין לנו עסק בקבלה מעשית,‎...ולא יהיה לנו אז צריך להבין את ההבדל המהותי שיש בין עולם התיאולוגיה הפילוסופי ועולם חכמת הקבלה לחכם מחכמת הקבלה,כל הגילויים שדיברו עליהם הנביאים!זה מציאות אמיתית אבל זה בנסתר. ולכן יש לנו רק תפיסה שכלית. איך להבין במה מדובר מי שזוכה - זוכה להבין יותר אבל אנחנו נסתפק באותה:הגדרה של התפיסה איך להבין דרך החכמה השכלית האנושית במה מדובר.:שוב אני חוזר!מלאך - אין לו תמונה" ותמונה לא ראיתם"אבל אפשר להגדיר את המשמעות של אותו גילוי של המלאך למשל: המקרה של רפאל הבריאה של הבורא... זה מובן מה שאני מסביר פה? וזה אחד מהסודות של השבת. בשבת אנחנו מעידים, שאנחנו יודעים שהעולם כמות שהוא, הוא בריאה של הבורא! זה מתגלה לנו בשבת.?וזה המידה הראשונה כן כי -" גיבור מלחמה"זה שייך למידה הראשונה של ההשגחה דרך ההיסטוריה. ויש הרבה מאמינים. ועכשיו, אפילו בארץ ישראל שלא מקבלים את זה: כי מה שקורה בהיסטוריה של - 'עם ישראל של השגחה של ה הם לא מתיימרים לומר, כמו הגויים האלו שזה מעשה שטן זה רק ב... מאה שערים?אומרים את זה, כן...אבל...אני מסופק שהם מאמינים באמת הם שוללים לגמרי, כי במאורעות של ההיסטוריה - זה השגחה. ובפרט בהיסטוריה של עם ישראל..הם אומרים: זה מאורעות פוליטיות.מחוץ לדת,אין שום משמעות דתית אין שום משמעות אמונית..מדינת ישראל זה חול.לגמרי חול?ו...אתם מאמינים בביאת המשיח!כן כן אבל רק במשיח שלא בא כי אם הוא מגיע, צריך להפסיק להאמין....אז אנחנו ממשיכים להאמין?תפסתם את הגישה שלהם, כן 'למשל לייבוביץ, מכיוון שדיברתי בעיקר על הגישה שלו. אבל יש הרבה..." ובני קרח...לא מתו", יש הרבה בנים ל?

מניטו: מה

קהל:...

מניטו: כן. יש הרבה קטנים... אצל הגויים, אף אחד לא היה מתייחס ברצינות לכל מה שהוא אומר. אבל בעם ישראל - זה הפילוסוף?נכון לא... לא. גמרתי על זה. אה.. אני לא רוצה לפגוע. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אף על פי שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים זה נסתר אבל - זה קיים. -ומכיוון שזה נסתר!אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... כן? יש פסוק בתהילים:" בסוד ישרים ועדה"רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד מי שאינו מקובל, במובן הרציני, אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע. תפסתם מה שאני אומר כן? כי זה מביא מיד לבית חולים! לחולי נפש מיד ויש הרבה חולי נפש. לא רק ברחובות גם בישיבות ולא יודעים שהם חולי נפש מכיוון ש... רחמנות. אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש... מנסים לראות... איך זה מתפקד..." הציץ - ונפגע"]מסכת חגיגה יד[ זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים זה בהסתרת פנים! אבל זה עניין של אמונה. זה מובן? יש שאלות על זה? אה, רק דקה כי יש לי... חתול בגרון...

מניטו: איך אפשר מה?

קהל: יש אנשים שאומרים: לך תעשה זה, לפי הקבלה אמרו... זאת אומרת...

מניטו: צריך לברוח מזה זה מסוכן מאד וזה עולה כסף" חבל על ממון ישראל"...התורה חסה על ממון ישראל טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה צריך לסמוך עליהם. אבל יש הרבה שרלטנים איך אומרים את זה... כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, אבל עכשיו זה" באבא שקרי"זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה.. זה... זה בושה וחרפה והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן. יש פסוק:" מדוע דרך רשעים צלחה"מה רוצה לומר הפסוק? מדוע דרך רשעים צלחה? איזה דרך רשע ש... דרך רשעים - שמראים את עצמם כצדיקים! מדוע זה מצליח! זה טפשות של עם ישראל. זה התשובה תפסתם את זה? יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית:" גנגסטרים"זה ממש קוסם קסמים כל מי שמתיימר ל... להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב! כי גנב זה אחד מהשמות של יצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית אבל יש... אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל. זה הכל בסדר... הקטע הבא מתוך השיעורים על" שערי אורה.""אבל הוא עניינים פנימיים""ופנימיים דפנימיים""באמיתת מציאות ה' יתברך""אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים"פה יש ביטוי מרכזי:" בגזירת ה' יתברך"למעלה מכל ידיעה בכל חכמת הקבלה: שאפשר לדעת איך זה מתפקד יש גזירה שלו רצונו הוא מישהו! זה לא... תפסתם את זה? איך אומרים... איזה מין... מכונה... עולמית. יש מישהו! וזה נקרא גזירה ולכן למעלה מהכל - יש רצונו! הקטע הבא גם הוא משערי אורה. זה נקרא:" שימוש התורה"יותר מ-לימוד התורה. לשמש... להיות... בן משפחה. השמש - הוא יותר קרוב למלך מהשר. השר יודע, השמש - הוא בעניינים. שימוש תלמידי חכמים - זה יותר... זה ידוע. והשמש - כשהשמש מבקש, והמלך מיד... מקבל השר... צריך ישיבת קבינט... ויש דבר כזה.... טוב. יש עוד שאלות? כן.

קהל: מה פירוש לחלק בין האותיות של ה?'

מניטו: ל?...

קהל: לחלק?

מניטו: זה -" ההוגה"להפריד בין.

קהל:...ב' כל, כתוב למשל:" ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"

קהל:" כי כבר יודעהו"...

מניטו: כן. אז התשובה היא בשאלה! בנמצא, במציאות של עולם הפירוד - זה כאילו מפורד. צריך לאחד את זה. אז - מי שמכוון רק לספירה מיוחדת, ברצינות, הוא עובד עבודה זרה. הוא - מפריד בין" הוא"ו-"הוא"מבחין ב... זה קצת יותר ברור?

קהל: להגיע ביום ההוא..." יהיה ה' אחד ושמו אחד"

מניטו: כן. יפה. כשהעולם יגיע לאותה מדרגה," ביום ההוא"‎ אה? קהל...: הכל יהיה בסדר... העולם יהיה במידת" כתר"- אז הכל יהיה בסדר. וזה הרמז לפי הפשט:" ביום ההוא"," ביום ההוא"... היום ההוא כבר נמצא ב-למעלה. צריך להגיע לזה. לקרב את הגאולה.

מניטו: כן?

קהל:...

מניטו: יפה. אבל בצירוף מיוחד. כל זה... יש לכם הרבה עבודה כדי להגיע ל... אין סוף. אין קץ. כי - מיד כשמתחילים להיכנס באותה חכמה, שזה... חכמת התורה האמיתית, אז אנחנו יודעים שאין שיעמום בעולם. אין טיפת זמן כדי להיות משעמם. זה מובן? אז - זה בשורה טובה... אז - אתם רוצים שנמשיך קצת? או - זה כבר... מנה... גדושה? זה מספיק, כן? השיעור הבא הוא משיעוריו בדרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ יש הסבר של" הפרי צדיק"שבזכות גלות מצרים, שזה היתה הכנה למתן תורה, קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל, קיבלנו את התורה שבע"פ ובזכות יציאת אדום נקבל את ה... מדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה! זה מתפתח ככה.

קהל: מי אומר את זה?" הפרי צדיק"הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות. כי יש מדרגות, לפי הזהר ]תחילת תיקוני הזהר[" מארי מקרא""מארי משנה""מארי קבלה"אז ביציאת מצרים, תלמידי חכמים, היה להם גם מקרא, גם משנה, וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל, זכה להיות" מארי קבלה"סליחה -" מארי מקרא"ואח"כ, ביציאת גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם" מארי מקרא", גם" מארי משנה"גם" מארי קבלה"אבל העם כולו זכה במדרגה של -" מארי משנה."וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן? העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים, יזכו להיות" מארי קבלה"וזה מתחיל ב- פרופסור שולם וכן הלאה... זה לפי הסוד של:" קליפה קודמת לפרי"אבל - זה הקליפה של אותו פרי, כן? הבנתם את זה... טוב, זה ההסבר של" הפרי צדיק"זה... הנושא הוא," שלוש מתנות ניתנו לישראל""תורה, העולם הבא, וארץ ישראל""וכולם ע"י יסורין"תורה - זה יסורין של הגלות. ביציאת הגלות, יוצאים עם" הרכוש"הזה, של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר כך. וזה מלמד זכות, על הערכים של אותה תרבות ש היה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון ל...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של השיבת ציון של ימינו בלי ל... להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי! זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים?...

קהל: על המקריות הזאת...

מניטו: כן.

קהל: בבלעם - ויקר

מניטו: לא. לא לא. זאת אומרת - השאלה של של המהר"ל היא צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן - רק רציתי להוסיף, שגם מבחינת הזמן. זה ממש - הזמן המתאים. בהתחלתו. אני רוצה רק להזכיר פירוש אחד של השל"ה, על פסוק בספר שמות:‎ בפרשת וארא." וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב""באל שד"י""ושמי ה"' )מגלה תורה(" לא נודעתי להם"והשל"ה מסביר והמקור שלו הוא בזהר שלגלות את השם היה צריך לחכות עד הדור ה-. בגימטריא - הוויה -." ושמי ה' - לא נודעתי להם"עכשיו הגיע הזמן! הבנתם את ה... וזה עוד...יותר מדויק לפי.. לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נוח, עשרה דורות מנוח עד אברהם, ויש דורות מאברהם עד משה. אז - זה אז - ושמי ה' לא נודעתי להם היה צריך לחכות עד הזמן המתאים! אז זה העניין של הזמן. היתה שאלה אני חושב? לא? אה כן. אז זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה לציבור, מפני שחושבים שזה יציאת גלות אדום.

מניטו: לא, זה לא מה שאמרתי. מה שאני אמרתי ש-‎

קהל: לא, אני...

מניטו: כן. אבל...

קהל:...[זה לא] קבלה

מניטו: אבל אני משאיר: זה לא מה שאני אמרתי אני אמרתי דבר קצת, קצת שונה. אנחנו עדים, על זה, שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה קרה פתאום! אני זוכר כשהייתי ילד בתלמוד תורה היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות, ולקנות כל הספרים. אז - זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה. לפרסם את זה. אז... ועוד יש מקור בזהר שבזכות לימוד הזהר תבוא הגאולה. זה ידוע כן? זה קשור.

קהל: אנחנו יכולים ללמוד... ללמוד את זה?

מניטו: כן. אבל ללמוד ברצינות.

קהל: ברצינות. מה זה...

מניטו: מה זה" ללמוד ברצינות"? זה לא לקנות ספר, ולומר:" אני קבליסט"לא, לא שמעתי?

קהל: שיש משהו גם לתת, ולא רק" ככה-ככה"אני מציעה שתלוי לזה

מניטו: תסבירי עוד? מה זאת אומרת?

קהל: לא רק לקבל.

קהל: לא רק לקבל, גם‎... להיות מוכן גם לתת.

מניטו: לתת למי? לא לא. לא. לא הבנתי. מה זה" לקבל"? לקבל מה? קבלה?

קהל: קבלה. כן.

מניטו: אהא...

קהל: אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת, זה לא רק בשביל כוונה, רק להבין... שנדע יותר... לתת גם שצריך להיות מוכן לתת באיזה אופן...

מניטו: כן. אה הבנתי. הבנתי. אבל כדי לתת - צריך קודם כל לקבל.

קהל: כן... זה ברצינות.

מניטו: ברור. לא, אני אומר... תשמעו זה עניין רציני מאד. וצריך להיזהר מי שקונה ספר של קבלה נדמה לו שהוא מבין מה שכתוב. פתאום פוגש איזה מקובל, והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה? הכלים כבר מוכנים. וזה - חידוש גמור דרך שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר - שלא מוצאים את הכלים. זה התחלה של התחלה. ו... רק דקה אני עוד מוסיף: כשהיו זמנים דרך שנה של גלות אדום שהגאולה היתה אפשרית, אם היינו זוכים בזה. וכל פעם, שהיה זמן, של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים ל... אותו... אותו מצב של גילוי. של דברי קבלה. ובפרט לפני מיד לפני האינקוויזיציה זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה, אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב - עם ישראל לא זכה, אז... זה... נסתם. אבל עכשיו אנחנו עדים‎ לכמה תופעות שאיפה של העם ללמוד קבלה שלא ידענו את זה מעולם.‎ שאיפה כזו ודווקא לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור ש... התחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס אל זה ברצינות.

קהל: ואולי גם מפני שנושאי מדעי הטבע הגיעו לאין פס[?] עכשיו זאת אומרת שב... אומות העולם - זה קשור?

מניטו: זה קשור לכמה גורמים, יש... וגם כן לגורמים שליליים. יש... איזה מין שאיפה, למיסטיקה. בכל העולם כולו. כן? אבל... טמון בזה סכנה גדולה. ולכן - מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן... כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. להשליך את ה... את החוויות של המיסטיקה בקבלה זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן...

קהל: אבל מה היא המוכנות של...

מניטו: סליחה?

קהל: באותו נושא - מהי המוכנות? הרי הדור... בין הגויים צריך גם כן לזכות כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם? שזה קורה ככה בעם ישראל?

מניטו: יש איזה... זאת אומרת - העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז - שואלים אותו:" מה יש לכם לומר לנו"? אולי זה קשור לשאלה הראשונה, כן? אתם לא יכולים לתאר, מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה, איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים... משהו... במימדים... כן? אז - כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא שעשרה מן הגויים איך אומר הפסוק? יחזקו בטלית ב"כנף"כן, אבל זה הטלית. של יהודי ושואלים:" מה יש לך להגיד לנו"? אז עוד לפני כמה ימים, באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ואחד מהם אמר לי:‎ אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי - הנושא" יהודי"- הם אוכלים את זה... ושמו זה...

קהל: אתה נתת לו?

מניטו: מאמר? עד כאן לשון המאמר... לא. אז... למשל: לא. אני לא רוצה להיכנס בפנימיות... טוב. אבל אני חוזר על זה:‎‎ מי שקשור לחכמת הקבלה לא נקרא" מקבל"אלא" מקובל"הבנתם את ההבדל, כן? זה לא סתם שהוא מקבל משהו. איזה מידע, איזה חכמה. אלא - הוא עצמו צריך להיות מקובל ע"י החכמה הזו.

קהל: יש את השנים האלה... של המקרא, והמשנה והקבלה לעולם. היה חייב להיות גלות?

מניטו: אבל - הגלות לא היה חייב להיות ארוך! לא היה חייב להיות קשה.

קהל:...

מניטו: ברור שלא! הכל תלוי לפי הזכות!" ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת! זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. שהוא היה" משביר"ואיך אומר הפסוק? השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider יש שם מישהו}

 

מקור: שערי אורה, דרך חיים למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

מניטו: אני אמשיך: "ואם יש בהם מי שיערער על בקשתו‎ וכמו כן אם יזדמן לו שיתעכב בהיכל המלך שעה או שתים אם יכול לסבול" זה בדוגמא שמביא הרב פה ורז"ל הוצרכו להעיר אותנו ואמרו כלל גדול: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא "ואם במלכות בשר ודם יש לו לחזור בכל אלו הדברים שאמרנו, כל שכן בהיות האדם נכנס להקביל פני מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה. שיש לו לאדם להבין ולדעת כי מן הארץ ועד הרקיע אין שם מקום פנוי".

טוב, פה כבר צריך להסביר: אפשר להסביר את זה בפשטות שכל ההתגלות כשהקב"ה מתגלה הוא מתגלה ממקור ההתגלות, שאין לנו שום השגה - עד המדרגה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו לא חיים בתקופה של הנבואה, בתקופה של ההתגלות, שמספר התנ"ך. כשהתנ"ך מספר על "וידבר ה' אל משה לאמר","וירא אליו", וכן הלאה צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו מכיוון שמדובר בתקופה של העולם שהדברים היו נוכחיים. היתה תקופה של נבואה. תקופה של התגלות והמקרא מספר [את] הפשט של המציאות של אותה תקופה אז, הכל פתאום נעלם. אנחנו מאמינים במה שאומר המקרא, אם האמונה היא שלמה אנחנו מאמינים באמונה שלמה באמיתות הדברים שאומר המקרא מילה במילה, פשוטו כמשמעו."וידבר" זה וידבר "וירא" זה וירא, וכן הלאה, אבל כל זה נעלם מכיוון שאנחנו וזה נקרא "נסתר", כן? ומכיוון שאנחנו לא נמצאים באותה תקופה של ההתגלות חוץ מיחידי סגולה שמשהו מסוג אותה התגלות של תקופת הנביאים - זה הסגולה שלהם אבל זה לא הסגולה של כלל ישראל, של כלשהו? זה מובן, כן? היתה תקופה של הנבואה, עד האחרון של הנביאים וזה היה בתקופה של חורבן בית ראשון ואח"כ אנחנו נכנסים בעידן של העולם שהיא שונה לגמרי מהתקופה של העולם התנכ"י של המקרא. זה אותו עולם אבל כל הדברים שהמקרא היה מספר עליהם בנגלה, כל זה, נסתר? וזה הקושי של לימוד המקרא, כן? כששוכחים שהמצב של העולם בתקופת המקרא זה לא אותו עולם של העולם שלנו אז כבר מתחילים את כל הספיקות של האפיקורסיות. של המינות, כן? שוכחים דבר פשוט שוכחים שהנבואה נפסקה. ולכן שוכחים שהתקיימה פעם זה מובן? זה נושא חשוב מאד, אבל צריך להבין אותו באופן פשוט אני רוצה באמת לדעת אם זה מספיק ברור לכולם, כן? ולכן, כשהיתה התגלות, אז, ההתגלות היתה לפי כוח המקבל ולכן ממקור האינסוף שאין לנו שום השגה, כן? עד, עד, עד, ודרך שמי השמיים והשמיים - עד הארץ, דרך כל, כל המדרגות ההתגלות היתה לפי כוח המקבל. זה מובן? כן? זה מה שהוא רומז "אין מקום פנוי" אבל מה שצריך להבין כדי לא לטעות שמצד הבריאה מלמטה למעלה מצד הבריאה לבורא. אין שום אמצעי ההתגלות הכי תחתונה הכי קרובה לפי כוח המקבל. הכי קרובה למקבל, זה הוא עצמו הוא מתגלה. במדרגה שהוא מתגלה, והמדרגה האחרונה של כל המידות, בלשון הקבלה, זה המידה של "אדנות" אבל, מצד מקור ההתגלות. עד המצב של כל בריאה ובריאה יש אינסוף מדרגות אבל המציאות של המדרגות האלו היא אמיתית מצד הבורא לבריאה. מצד הבריאה לבורא - אין שום אמצעי זה המושג הראשון שצריך להבין אותו. ואי אפשר להבין אותו לפי דרך השכל הרגיל (אני לא רוצה לומר דרך שכל הפשוט) כי דווקא דרך השכל הפשוט קל להבין אבל... לכן אני אומר דרך "השכל הרגיל". כשהנביאים כבר ואחריהם חכמי הקבלה, שהם תלמידי הנביאים, כפי שלמדנו בהקדמה אם צריך לחזור על הנושא, נחזור, מדברים על כל הגילויים שנראים לנו כאילו הם אמצעים בין "הוא" ו"אנו" וכל העולם הזה של ההתגלות נקרא "עולם השם" הוא ושמו, "שמות", עולם השמות, אז הם מדברים במציאות גמורה מוחלטת מלמעלה למטה. אבל מלמטה למעלה - אין שום דבר, אין שום אמצעי. זה היחס הוא ישיר בין הבריאה לבורא -דאם לא כן מי שמתכוון לאיזשהו אמצעי, מצד למטה-למעלה נופל בחטא, באשמה, של עבודה זרה וזה נקרא זה ההגדרה הכי פשוטה של "עבודה זרה". אתם מגלים את החומרה של העבודה זרה? זה עבודה זרה אמיתית, כן? זה מובן? מי שמתפלל לאיזה מלאך זה עבודה זרה? ולמה זה חמור? מכיוון שהמלאך - זה אמיתי. זה מובן אז, המציאות שלו - היא מציאות מוחלטת מלמעלה למטה! אולי אני אתן איזה דוגמא אף על פי שזה פחות או יותר. אסור להשתמש בדוגמאות אבל אני אקח איזה דוגמא פשוטה, דמיונית, כן? כשאנחנו מתכוונים על ההגדרה של המלאך מיכאל. המלאך מיכאל אנחנו לא יודעים מה זה מלאכים מכיוון שאנחנו נמצאים כפי שאמרתי בתקופה של העולם ש א י ן התגלות. כשבא מישהו אצל הרב ואומר לו: היתה לי התגלות, אז הרב הוא מודאג מאד מכיוון שהרב יודע שאנחנו נמצאים בעולם שאין התגלות חוץ מ-המקרים הנדירים של בעלי רוח הקודש בעלי כל החכמות האלו. אבל צריך לדעת שזה נדיר אני רגיל לומר שאנחנו חיים בדורות מוזרים מאד בדורות שכולם "גאונים" אתם הולכים ברחובות יש מודעות: "הרב הגאון" כמה גאונים יש לנו?...‎ ואנחנו נמצאים בדורות שהמון אנשים, ואולי הם ברצון טוב מדברים על גילויים שהיו להם בחלום או לא בחלום, אבל צריך לדעת שזה לא קיים חוץ ממקרים נדירים מאד. אם היה בדורות כתיקונם גאון אחד בדור. היה גאון אחד בדור סעדיה גאון הגאון מוילנא אז יש משמעות לומר "גאון" ואם פעם בכמה דורות איזה צדיק קיבל בחן וחסד גמור איזה גילוי של אז זה סביר זה אפשר לקבל אבל פתאום אנחנו בעולם שכולם גאונים

קהל:....?

מניטו: סליחה?אה.. לא שמע.. מה

קהל: חזרנו לתקופת הגאונים.

מניטו: כן כן...אבל הגאונים לא חזרו לתקופה שלהם טוב ולכן, כשאנחנו מדברים על המלאך מיכאל יש לנו בידיעה שלנו רק... בחכמה שלנו רק המושג ש- זה רצון הבורא כשהוא ברצונו בא כדי לרפאות איזה חולה. למשל רפאל אמרתי" מיכאל"- יש לו?פונקציה אחרת, כן ולכן המלאך מיכאל לפי העדות של הנביאים?זה קיים, כן אנחנו לא רואים, לא תופסים, לא יודעים רק במושג של איזה הגדרה של - רצון לרפואה זה רצונו הוא שייכת לפרט זה של המציאות חולה זה שצריך לרפאות -אז כשהקב"ה מגלה רצונו כדי לרפאות אותו, זה נקרא - המלאך מיכאל... אמרתי מיכאל יש לו לומר לנו משהו זה רק לומר: מי כ-אל תראו למעלה טוב...לכן זה... בא אליי ב וזה מובן כי - מלמעלה למטה התגלות הבורא התגלות שהוא מתגלית בבחינת המלאך מיכאל. זה הוא!!אבל מלמטה למעלה - יש רק הוא אין שום מיכאל מלמטה למעלה מלמעלה למטה - הקב"ה הוא מתגלה...בבחינת אותו מהלך לכן זה מה שאומר הרב:" אין מקום פנוי"יש - מדרגות, מדרגות, מדרגות...מדרגות יש איזה רמז בגמרא, אני לא זוכר את הסגנון מדויק אם העין היתה יכולה לראות היינו בפחד תמידי לראות מה יש בין הוא ואנו [ברכות ו]?תפסתם את זה זה כמין חסד עליון...שהכל נסתר אם הכל היה מתגלה העולם היה מלא מעבודה זרה...מכל מקום והעולם היה מלא מפחד שכל מה שהמקרא מגלה לנו -על עניין ההשגחה אם אנחנו לוקחים את זה ברצינות -זה מציאות אמיתית...היינו לא היה מקום לומר: בחירה לאדם. היינו... במצב של עם ישראל במעמד הר סיני.?תפסתם את זה כן טוב לכן זה מה שרציתי לרמוז כשחכמי הקבלה אומרים:" אין מקום פנוי"בין האינסוף והעולם הנגלה שלנו כל המדרגות האלו זה מדרגות מדרגות אינסוף מדרגות ואין מקום פנוי אז הדוגמא הכי קרובה לנו שאפשר להשיג אותה זה דוגמאת המלאכים מכיוון שהמקרא מדבר על המלאכים. שוב אני חוזר עכשיו אנחנו בתקופה של העולם שאין לנו שום התגלות של מלאכים! חוץ מהמקרים הנדירים שהחכמים מכירים אותם. כל, כל שאר הסיפורים על זה - זה חלומות פשוטו כמשמעו זה חלומות של חולים...?זה לא סתם... כן הלא כל אחד יכול להיות מסוגל להיות חולה שכזה...אבל בכל דבר אז זה מה שרציתי...להסביר כדי שלא?ניפול ב...טעות כן אני חוזר שוב כמעט באותם מילים: כל הגילויים שמגלה לנו המקרא, הם גילויים אמיתיים אבל אנחנו לא מסוגלים לזהות במה מדובר, רק - דרך השכל דרך החכמה דרך המושגים יש לנו איזה מושג למשל - המלאך מיכאל זה רצון הבורא לעניין הרפואה!כן? ו-זה הוא שמתגלה

קהל: רפאל....

מניטו: אמרתי שוב מיכאל? זה כבר......ו.. זה גבורה זה הגבורה למעלה מגבריאל. מיכאל זה שר ישראל. ואנחנו חיים בתקופה שאנו צריכים לגילוי מיכאל אבל מכל מקום יש לו רק דבר אחד לומר לנו: מי - כאל. תראו למעלה למעלה מ... טוב זה...הנושא ש בינו לבינינו מלמעלה למטה יש מדרגות מדרגות של גילויים לכוון להתכוון לעבוד איזה שהוא פרצוף של גילויים -זה עבודה זרה. והחומרה של עבודה זרה זה... זה... שזה אמיתי! נכון? זה הביטוי בשורשו עבודה. אבל זרה. זה לא עבודה של ישראל זה מה שחלק ה' לגויים עבודה, אבל זרה עבודת אלילים זה עוד עניין אחר מדרגה אחרת סוג אחר עבודת כוכבים ומזלות זה עוד... סוג אחר.?אבל אמ... זה מובן אבל מהצד ההפוך!מהבריאה לבורא - יש רק הוא זה המושג הראשון שלפי דעתי צריך להבין כדי להבין משהו. מה שהוא רומז פה?טוב. זה מובן? אפשר להמשיך...

קהל: במשפט הקודם

מניטו: יותר בקול רם. אני לא שומע....

קהל: במשפט הקודם...למשל יש לנו קושי במעמד התפילה

מניטו: כן. אפשר. קודם כל, אני רמזתי בקצרה על זה אני אמרתי שנראה את הנושא הזה אח"כ. אבל - זה... אפשר בפשטות. זה שייך למה שאמר. כל זה שייך להכנה של התפילה. לסלק את כל המכשולים, כדי להגיע, להתכוון ל-"הוא"אני אתן אולי עוד דוגמא אחרת. בברכות בנוסח הפשוט של הברכות. מתגלה אותו נושא למשל: אנחנו רוצים לשתות כוס מים. אומרים ברכה לפני, על המים" ברוך אתה ד'" - לשון נוכח," אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו"לשון נסתר. זה אותו נושא אנחנו נוכחים לפני איזה מדרגה של הגילוי, אנחנו אומרים שנעשה על ידו -" הוא."זה המתח שיש בין המדרגה שנקראת" אתה."והמדרגה שנקראת" הוא"ונראה כמה מדרגות יש אבל מכל מקום - זה" הוא"שמתגלה בכל המדרגות ולכן המדרגות - ישנן זה מציאות ש... לא רק צריך לדעת שישנה צריך לדעת: מי היא איך היא נבנית. כדי לדעת, להבין את המילים, של נוסח התפילה שמסרו לנו הנביאים זה מובן כן? אבל, כל הגילויים, כל המדרגות זה" הוא"שמתגלה במדרגה זו או אחרת. ולכן ההגדרה של עבודה זרה: זה להסתפק, להתכוון, במדרגה מסוימת. זה - בורא אליל! זה נותן כוח לאליל להתקיים בפני עצמו. זוהי הסכנה של העבודה זרה ש- זה הנפש של האדם שנותן כוח לאלילים. אז צריך להתרגל לכל ה... אופקים הללו של חכמה מסוימת שנקראת" חכמת הנסתר"וההבדל בין חכמת הנגלה שזה אותה תורה, אותם מילים, אותם פסוקים, אבל - במשמעות לא רק של השכל האנושי החי בעולם שאין התגלות,,אלא במשמעות, של אותם המילים אותם הדברים שהיו לנביאים שהם חיו בתוך ההתגלות אתם מבינים למה!החכמה היא נסתרת מכיוון שלמעשה - כל המשמעות, כל העולם הזה של המשמעות של ה-לשון הקודש, נסתר, פשוטו כמשמעו בתקופת הסתרת הנבואה לכן זה נקרא" חכמת הנסתר"וזה באמת נסתר! כנראה שאנחנו מתחילים באיזושהי תקופה, שהחכמים דיברו עליה שצריך להתחיל לגלות קצת. ומכיוון שכולם מגלים......בלי שום בלי שום...?טוב. הבנתם אז אולי כדאי ללמוד את המשמעות האמיתית לפי חכמי הקבלה עצמם. ולא לפי הוגי דעות שמדברים על מה שאמרו המקובלים. אלא ללמוד - המקובלים עצמם. ואני הרגשתי בזה...לא פעם אחת, והם אנשים בעלי שיעור קומה שמתייחסים לחכמת הקבלה כאילו זה... דרש... דרש אחד... סוג אחד של דרש על המקרא, שאף אחד לא מבין את הלשון הפנימית שלו. דהיינו - אחת מפילוסופיות שונות. אבל אני רוצה לציין את זה להדגיש את זה: זה חכמה מסוג אחר לגמרי! אף אחד לא יכול להמציא את המשמעות של חכמת הנסתר זה נקרא" קבלה"‎, צריך לקבל אותה מכיוון שזה המשמעות של לשון הקודש. כפי שהיה בפי הנביאים. זה מובן אתם יודעים, שה... שהגמרא רוצה לרמוז על הנבואה היא רומזת על הקבלה היא אומרת:" קבלה":למשל בביטוי, שאולי למדנו בהקדמה" דברי תורה, דברי הלכה, מדברי קבלה לא ילפינן"במקור התלמודי" מדברי קבלה לא ילפינן"המשמעות היא: מדברי נביאים לא לומדים הלכה - מפסוק של נביא...אפשר ללמוד זה נקרא" גילוי מילתא"אפשר ללמוד את ההבנה של איזה... מילה. של איזה שורש, בלימוד של ההלכה מפסוק של נביא אבל לא ההלכה עצמה.,אז, באותו מקור הגמרא מגדירה כ-קבלה - הנבואה והקבלה זה המשך הנבואה?!זה מובן כן אז, מכיוון שאין לנו עסק בקבלה מעשית,‎...ולא יהיה לנו אז צריך להבין את ההבדל המהותי שיש בין עולם התיאולוגיה הפילוסופי ועולם חכמת הקבלה לחכם מחכמת הקבלה,כל הגילויים שדיברו עליהם הנביאים!זה מציאות אמיתית אבל זה בנסתר. ולכן יש לנו רק תפיסה שכלית. איך להבין במה מדובר מי שזוכה - זוכה להבין יותר אבל אנחנו נסתפק באותה:הגדרה של התפיסה איך להבין דרך החכמה השכלית האנושית במה מדובר.:שוב אני חוזר!מלאך - אין לו תמונה" ותמונה לא ראיתם"אבל אפשר להגדיר את המשמעות של אותו גילוי של המלאך למשל: המקרה של רפאל הבריאה של הבורא... זה מובן מה שאני מסביר פה? וזה אחד מהסודות של השבת. בשבת אנחנו מעידים, שאנחנו יודעים שהעולם כמות שהוא, הוא בריאה של הבורא! זה מתגלה לנו בשבת.?וזה המידה הראשונה כן כי -" גיבור מלחמה"זה שייך למידה הראשונה של ההשגחה דרך ההיסטוריה. ויש הרבה מאמינים. ועכשיו, אפילו בארץ ישראל שלא מקבלים את זה: כי מה שקורה בהיסטוריה של - 'עם ישראל של השגחה של ה הם לא מתיימרים לומר, כמו הגויים האלו שזה מעשה שטן זה רק ב... מאה שערים?אומרים את זה, כן...אבל...אני מסופק שהם מאמינים באמת הם שוללים לגמרי, כי במאורעות של ההיסטוריה - זה השגחה. ובפרט בהיסטוריה של עם ישראל..הם אומרים: זה מאורעות פוליטיות.מחוץ לדת,אין שום משמעות דתית אין שום משמעות אמונית..מדינת ישראל זה חול.לגמרי חול?ו...אתם מאמינים בביאת המשיח!כן כן אבל רק במשיח שלא בא כי אם הוא מגיע, צריך להפסיק להאמין....אז אנחנו ממשיכים להאמין?תפסתם את הגישה שלהם, כן 'למשל לייבוביץ, מכיוון שדיברתי בעיקר על הגישה שלו. אבל יש הרבה..." ובני קרח...לא מתו", יש הרבה בנים ל?

מניטו: מה

קהל:...

מניטו: כן. יש הרבה קטנים... אצל הגויים, אף אחד לא היה מתייחס ברצינות לכל מה שהוא אומר. אבל בעם ישראל - זה הפילוסוף?נכון לא... לא. גמרתי על זה. אה.. אני לא רוצה לפגוע. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אף על פי שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים זה נסתר אבל - זה קיים. -ומכיוון שזה נסתר!אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... כן? יש פסוק בתהילים:" בסוד ישרים ועדה"רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד מי שאינו מקובל, במובן הרציני, אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע. תפסתם מה שאני אומר כן? כי זה מביא מיד לבית חולים! לחולי נפש מיד ויש הרבה חולי נפש. לא רק ברחובות גם בישיבות ולא יודעים שהם חולי נפש מכיוון ש... רחמנות. אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש... מנסים לראות... איך זה מתפקד..." הציץ - ונפגע"]מסכת חגיגה יד[ זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים זה בהסתרת פנים! אבל זה עניין של אמונה. זה מובן? יש שאלות על זה? אה, רק דקה כי יש לי... חתול בגרון...

מניטו: איך אפשר מה?

קהל: יש אנשים שאומרים: לך תעשה זה, לפי הקבלה אמרו... זאת אומרת...

מניטו: צריך לברוח מזה זה מסוכן מאד וזה עולה כסף" חבל על ממון ישראל"...התורה חסה על ממון ישראל טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה צריך לסמוך עליהם. אבל יש הרבה שרלטנים איך אומרים את זה... כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, אבל עכשיו זה" באבא שקרי"זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה.. זה... זה בושה וחרפה והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן. יש פסוק:" מדוע דרך רשעים צלחה"מה רוצה לומר הפסוק? מדוע דרך רשעים צלחה? איזה דרך רשע ש... דרך רשעים - שמראים את עצמם כצדיקים! מדוע זה מצליח! זה טפשות של עם ישראל. זה התשובה תפסתם את זה? יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית:" גנגסטרים"זה ממש קוסם קסמים כל מי שמתיימר ל... להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב! כי גנב זה אחד מהשמות של יצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית אבל יש... אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל. זה הכל בסדר... הקטע הבא מתוך השיעורים על" שערי אורה.""אבל הוא עניינים פנימיים""ופנימיים דפנימיים""באמיתת מציאות ה' יתברך""אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים"פה יש ביטוי מרכזי:" בגזירת ה' יתברך"למעלה מכל ידיעה בכל חכמת הקבלה: שאפשר לדעת איך זה מתפקד יש גזירה שלו רצונו הוא מישהו! זה לא... תפסתם את זה? איך אומרים... איזה מין... מכונה... עולמית. יש מישהו! וזה נקרא גזירה ולכן למעלה מהכל - יש רצונו! הקטע הבא גם הוא משערי אורה. זה נקרא:" שימוש התורה"יותר מ-לימוד התורה. לשמש... להיות... בן משפחה. השמש - הוא יותר קרוב למלך מהשר. השר יודע, השמש - הוא בעניינים. שימוש תלמידי חכמים - זה יותר... זה ידוע. והשמש - כשהשמש מבקש, והמלך מיד... מקבל השר... צריך ישיבת קבינט... ויש דבר כזה.... טוב. יש עוד שאלות? כן.

קהל: מה פירוש לחלק בין האותיות של ה?'

מניטו: ל?...

קהל: לחלק?

מניטו: זה -" ההוגה"להפריד בין.

קהל:...ב' כל, כתוב למשל:" ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"

קהל:" כי כבר יודעהו"...

מניטו: כן. אז התשובה היא בשאלה! בנמצא, במציאות של עולם הפירוד - זה כאילו מפורד. צריך לאחד את זה. אז - מי שמכוון רק לספירה מיוחדת, ברצינות, הוא עובד עבודה זרה. הוא - מפריד בין" הוא"ו-"הוא"מבחין ב... זה קצת יותר ברור?

קהל: להגיע ביום ההוא..." יהיה ה' אחד ושמו אחד"

מניטו: כן. יפה. כשהעולם יגיע לאותה מדרגה," ביום ההוא"‎ אה? קהל...: הכל יהיה בסדר... העולם יהיה במידת" כתר"- אז הכל יהיה בסדר. וזה הרמז לפי הפשט:" ביום ההוא"," ביום ההוא"... היום ההוא כבר נמצא ב-למעלה. צריך להגיע לזה. לקרב את הגאולה.

מניטו: כן?

קהל:...

מניטו: יפה. אבל בצירוף מיוחד. כל זה... יש לכם הרבה עבודה כדי להגיע ל... אין סוף. אין קץ. כי - מיד כשמתחילים להיכנס באותה חכמה, שזה... חכמת התורה האמיתית, אז אנחנו יודעים שאין שיעמום בעולם. אין טיפת זמן כדי להיות משעמם. זה מובן? אז - זה בשורה טובה... אז - אתם רוצים שנמשיך קצת? או - זה כבר... מנה... גדושה? זה מספיק, כן? השיעור הבא הוא משיעוריו בדרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ יש הסבר של" הפרי צדיק"שבזכות גלות מצרים, שזה היתה הכנה למתן תורה, קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל, קיבלנו את התורה שבע"פ ובזכות יציאת אדום נקבל את ה... מדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה! זה מתפתח ככה.

קהל: מי אומר את זה?" הפרי צדיק"הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות. כי יש מדרגות, לפי הזהר ]תחילת תיקוני הזהר[" מארי מקרא""מארי משנה""מארי קבלה"אז ביציאת מצרים, תלמידי חכמים, היה להם גם מקרא, גם משנה, וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל, זכה להיות" מארי קבלה"סליחה -" מארי מקרא"ואח"כ, ביציאת גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם" מארי מקרא", גם" מארי משנה"גם" מארי קבלה"אבל העם כולו זכה במדרגה של -" מארי משנה."וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן? העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים, יזכו להיות" מארי קבלה"וזה מתחיל ב- פרופסור שולם וכן הלאה... זה לפי הסוד של:" קליפה קודמת לפרי"אבל - זה הקליפה של אותו פרי, כן? הבנתם את זה... טוב, זה ההסבר של" הפרי צדיק"זה... הנושא הוא," שלוש מתנות ניתנו לישראל""תורה, העולם הבא, וארץ ישראל""וכולם ע"י יסורין"תורה - זה יסורין של הגלות. ביציאת הגלות, יוצאים עם" הרכוש"הזה, של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר כך. וזה מלמד זכות, על הערכים של אותה תרבות ש היה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון ל...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של השיבת ציון של ימינו בלי ל... להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי! זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים?...

קהל: על המקריות הזאת...

מניטו: כן.

קהל: בבלעם - ויקר

מניטו: לא. לא לא. זאת אומרת - השאלה של של המהר"ל היא צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן - רק רציתי להוסיף, שגם מבחינת הזמן. זה ממש - הזמן המתאים. בהתחלתו. אני רוצה רק להזכיר פירוש אחד של השל"ה, על פסוק בספר שמות:‎ בפרשת וארא." וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב""באל שד"י""ושמי ה"' )מגלה תורה(" לא נודעתי להם"והשל"ה מסביר והמקור שלו הוא בזהר שלגלות את השם היה צריך לחכות עד הדור ה-. בגימטריא - הוויה -." ושמי ה' - לא נודעתי להם"עכשיו הגיע הזמן! הבנתם את ה... וזה עוד...יותר מדויק לפי.. לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נוח, עשרה דורות מנוח עד אברהם, ויש דורות מאברהם עד משה. אז - זה אז - ושמי ה' לא נודעתי להם היה צריך לחכות עד הזמן המתאים! אז זה העניין של הזמן. היתה שאלה אני חושב? לא? אה כן. אז זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה לציבור, מפני שחושבים שזה יציאת גלות אדום.

מניטו: לא, זה לא מה שאמרתי. מה שאני אמרתי ש-‎

קהל: לא, אני...

מניטו: כן. אבל...

קהל:...[זה לא] קבלה

מניטו: אבל אני משאיר: זה לא מה שאני אמרתי אני אמרתי דבר קצת, קצת שונה. אנחנו עדים, על זה, שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה קרה פתאום! אני זוכר כשהייתי ילד בתלמוד תורה היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות, ולקנות כל הספרים. אז - זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה. לפרסם את זה. אז... ועוד יש מקור בזהר שבזכות לימוד הזהר תבוא הגאולה. זה ידוע כן? זה קשור.

קהל: אנחנו יכולים ללמוד... ללמוד את זה?

מניטו: כן. אבל ללמוד ברצינות.

קהל: ברצינות. מה זה...

מניטו: מה זה" ללמוד ברצינות"? זה לא לקנות ספר, ולומר:" אני קבליסט"לא, לא שמעתי?

קהל: שיש משהו גם לתת, ולא רק" ככה-ככה"אני מציעה שתלוי לזה

מניטו: תסבירי עוד? מה זאת אומרת?

קהל: לא רק לקבל.

קהל: לא רק לקבל, גם‎... להיות מוכן גם לתת.

מניטו: לתת למי? לא לא. לא. לא הבנתי. מה זה" לקבל"? לקבל מה? קבלה?

קהל: קבלה. כן.

מניטו: אהא...

קהל: אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת, זה לא רק בשביל כוונה, רק להבין... שנדע יותר... לתת גם שצריך להיות מוכן לתת באיזה אופן...

מניטו: כן. אה הבנתי. הבנתי. אבל כדי לתת - צריך קודם כל לקבל.

קהל: כן... זה ברצינות.

מניטו: ברור. לא, אני אומר... תשמעו זה עניין רציני מאד. וצריך להיזהר מי שקונה ספר של קבלה נדמה לו שהוא מבין מה שכתוב. פתאום פוגש איזה מקובל, והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה? הכלים כבר מוכנים. וזה - חידוש גמור דרך שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר - שלא מוצאים את הכלים. זה התחלה של התחלה. ו... רק דקה אני עוד מוסיף: כשהיו זמנים דרך שנה של גלות אדום שהגאולה היתה אפשרית, אם היינו זוכים בזה. וכל פעם, שהיה זמן, של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים ל... אותו... אותו מצב של גילוי. של דברי קבלה. ובפרט לפני מיד לפני האינקוויזיציה זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה, אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב - עם ישראל לא זכה, אז... זה... נסתם. אבל עכשיו אנחנו עדים‎ לכמה תופעות שאיפה של העם ללמוד קבלה שלא ידענו את זה מעולם.‎ שאיפה כזו ודווקא לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור ש... התחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס אל זה ברצינות.

קהל: ואולי גם מפני שנושאי מדעי הטבע הגיעו לאין פס[?] עכשיו זאת אומרת שב... אומות העולם - זה קשור?

מניטו: זה קשור לכמה גורמים, יש... וגם כן לגורמים שליליים. יש... איזה מין שאיפה, למיסטיקה. בכל העולם כולו. כן? אבל... טמון בזה סכנה גדולה. ולכן - מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן... כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. להשליך את ה... את החוויות של המיסטיקה בקבלה זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן...

קהל: אבל מה היא המוכנות של...

מניטו: סליחה?

קהל: באותו נושא - מהי המוכנות? הרי הדור... בין הגויים צריך גם כן לזכות כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם? שזה קורה ככה בעם ישראל?

מניטו: יש איזה... זאת אומרת - העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז - שואלים אותו:" מה יש לכם לומר לנו"? אולי זה קשור לשאלה הראשונה, כן? אתם לא יכולים לתאר, מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה, איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים... משהו... במימדים... כן? אז - כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא שעשרה מן הגויים איך אומר הפסוק? יחזקו בטלית ב"כנף"כן, אבל זה הטלית. של יהודי ושואלים:" מה יש לך להגיד לנו"? אז עוד לפני כמה ימים, באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ואחד מהם אמר לי:‎ אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי - הנושא" יהודי"- הם אוכלים את זה... ושמו זה...

קהל: אתה נתת לו?

מניטו: מאמר? עד כאן לשון המאמר... לא. אז... למשל: לא. אני לא רוצה להיכנס בפנימיות... טוב. אבל אני חוזר על זה:‎‎ מי שקשור לחכמת הקבלה לא נקרא" מקבל"אלא" מקובל"הבנתם את ההבדל, כן? זה לא סתם שהוא מקבל משהו. איזה מידע, איזה חכמה. אלא - הוא עצמו צריך להיות מקובל ע"י החכמה הזו.

קהל: יש את השנים האלה... של המקרא, והמשנה והקבלה לעולם. היה חייב להיות גלות?

מניטו: אבל - הגלות לא היה חייב להיות ארוך! לא היה חייב להיות קשה.

קהל:...

מניטו: ברור שלא! הכל תלוי לפי הזכות!" ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת! זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. שהוא היה" משביר"ואיך אומר הפסוק? השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider ישו, פאולוס, ויהודים שהתנצרו: שיחות על הנצרות}

 

מתוך שיעורים על שערי אורה, ספירת גבורה

"ולפיכך כל שבעים שרים שעומדים מבחוץ, לשורה פנימית" לשורה פנימית - כי בשורות החיצוניות יש עוד, יש עוד, ויש עוד, עד אינסוף. כלל הדבר: כל בריאה -יש לה מלאך מלמעלה. ולכן ריבוי בבריאה, בעולם העשייה, זה מורה על האינסוף של דמויות למעלה. לפי הכלל שראינו כבר: "דע, מה למעלה? ממך" כל ברייה וברייה יש לה 'מזל,' יש לה מלאך. אבל צריך להבין את זה, שאין שום ממשות לאותן צורות. אלא מלמעלה למטה. אין שום ממשות מלמטה למעלה. מלמעלה למטה, זה נאצל משורש כל האצילות. אבל מלמטה למעלה - ה' לבדו. זה מובן הכלל הזה? ראינו את זה הרבה פעמים. ועבודה זרה זה דווקא להתייחס לאותן מדרגות כאילו נמצאות בפני עצמן.

קהל: אצל יעקב, שהוא חלם על סולם, אין עניין... עולים ויורדים? זאת אומרת...

מניטו: אה, אפשר לקשור את זה. אני לא חושב שזה אותו עניין ממש, אבל אפשר לקשור את זה. כי המדרשים הסבירו מה הסדר הזה של עולים ויורדים. אפשר לקשור את זה, ברור, כן.

קהל: אז יש בחינה של למטה ולמעלה.

מניטו: לא,

קהל: בנפש החיים נדמה לי שהוא מזכיר את זה.

מניטו: אבל אסור להתייחס לזה!

מניטו: זה דווקא עובדי עבודה זרה שתופסים את זה. גבי ישראל נאמר: ה' לבדו. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. קודם כל, אנחנו חיים בתקופה שאין התגלות. מאז סיום תקופת הנבואה, אין התגלות של הדברים האלו. יש מאמר בגמרא, ואני לא זוכר בדיוק את המקור, אני חושב שזה במסכת ברכות אלמלא העין יכולה לראות מה יש באוויר, אף נפש לא יכולה להחזיק מעמד. נכון? זה בברכות, כן? אתה זוכר איזה פרק? לא. זה מובן? כי הזכות, לא - זה לא הזכות, אבל החסד שעשה הקב"ה לגבי עם ישראל, מאז חורבן בית המקדש, שההתגלות הסתיימה. ולכן אין עבודה זרה בישראל אחרי סיום תקופת ההתגלות. זוכרים את התפילה של עזרא? שהתפלל. והתפילה התקבלה, אבל כדי שלא יהיה סכנה של עבודה זרה, צריך לשים קץ להתגלות. כשיש התגלות - מי שרואה רואה. מי שטועה - טועה. עם ישראל רואים רק את הקולות. "ותמונה לא ראיתם." זה סגולה של עם ישראל. אבל בתקופת ההתגלות, כל בני אדם ראו מה שראו! כל אחד לפי המתכונת נפשו, ראה מה שראה. אבל מכל מקום, זה היה אסור לישראל. זה היה רשות לאומות העולם. להתייחס לבורא העולם דרך התמונה של השרים שלהם. זה היה רשות להם, אבל זה היה אסור לישראל. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה שאין סכנה כזו. מכיוון שהבן אדם המודרני הוא לא מסוגל אפילו להיות עובד עבודה זרה. אין לו אותה סכנה. זה המחיר שהיה צריך לשלם כדי לגמור עם העבודה זרה. !וזה פלא כי כל התקופה של הנביאים, של הנבואה, היה עבודה זרה בישראל. מיד, בהתחלת אנשי כנסת הגדולה, המשנה, כל שכן הגמרא - כל זה הסתיים. מה בא במקום העבודה זרה? זה נקרא 'מינות.' בעולם החיצוני, כשאתה רואה, אתה רואה - אז אתה טועה בעבודה זרה. אבל כשאין התגלות בעולם החיצוני, אז אותה סכנה של עבודה זרה נקראת: מינות. :יש פסוק מפורש "אמר נבל בליבו אין אלוקים." הפירוש הוא: משום עסקי לבו. זה מינות. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" "אחרי עיניכם" - זה עבודה זרה, "אחרי לבבכם" - זה מינות. )בבלי, יב, ב( בתקופה של עבודה זרה לא היה מקום למינות. כי ראו כל כך התגלויות, שלא היה מקום למינות. מי יכול להכחיש? ראו! אבל אחרי סיום תקופת הנבואה, אז התחדשה המינות, זה משהו אחר. המינות במובן של שלילת מציאות הבורא, מציאות האל, זה אפיקורסיות במובן הבסיסי של המילה.

קהל: מה עם הכוח שהיה לנצרות? שהיה לנצרות, כדת, במינות. והמעשים, מה שהם מספרים, מעשי ניסים.

מניטו: כי דווקא

קהל: זה הצד... אם הבנתי את השאלה, מה נתן לנצרות להצליח כל כך בין כל כמה צורות של מינות כאלו? לא של מינות, של עבודה זרה.

קהל: גם, האם זה לא עניין של עבודה זרה?

מניטו: זה עניין של עבודה זרה.

קהל: שאין עניין של התגלות אצלם?

מניטו: לא, ברור שלא. כי סוד ההצלחה של הנצרות, זה שבמיתוס שלהם התייחסו לזהות של עם ישראל. כל המסתורין שלהם - זה סתרי תורה של עם ישראל. הכוח שפועל במיתוס של הנצרות, זה כוח החיוּת שבישראל. הם לקחו את הזהות של ישראל כשיתוף שלהם. הבנת מה שאני אומר? .

קהל: כן

מניטו: רק דקה. יש לי שאלה על מה שאתה אומר. אני רוצה להבין, ,במיוחד הנוצרים ממשיכים סיפורים של מעשי ניסים, או של מעשי... זה רק שקרים גמורים, או יש גם איזושהי התגלות?

מניטו: זה שאלה אחרת! זה לא עניין של עבודה זרה, במובן של השאלה הראשונה שלך. אין שום התגלות של האליל שלהם. אבל זה תוצאה מהאמונה שלהם. זה בדמיון הדתי, נאמר. ומכיוון שאמונה שלהם וזה השאלה שלך: מאיפה הכוח של האמונה שלהם? כי במה הם מאמינים? בישועה מבעיות של נפש האדם. מכיוון שהלבישו את זה דווקא במה שאנחנו מגדירים כ'סתרי תורה,' המסתורין של ישראל, של עם ישראל, אז זה נתן את ההצלחה שלהם, בבחינת עבודה זרה. אבל...

קהל: אתה מדבר על השילוש?

מניטו: לא, אני מדבר לא רק על השילוש, זה עניין תאולוגי מאוחר. אלא על הפרצופים שהם מכנים כ'אלקות.' זה פרצופים של הזהות של ישראל, כפי שהתורה מספרת אותם לנו. אבל בשבילנו זה סתרי תורה, דהיינו... אולי פעם הסברתי את זה: מה ההבדל בין מסתורין וסתרי תורה? אצל הגויים יש מסתורין. מה זה מסתורין? זה ידיעה שאין לך, ואתה לא יכול להשיג אותה. זה מסתורין. סתרים, סתר - זה ידיעה שאין לך, אבל אתה יכול להשיג אותה אם מישהו מוסר לך את המפתח. זה הבדל מהותי. אני לא זוכר אם אני סיפרתי את זה פעם. לפני הרבה הרבה זמן, דורות, הייתי אחראי על הסטודנטים היהודים בצרפת, והשתתפתי באיזה מחנה כלל עולמי של סטודנטים באותה תקופה, מיד אחרי מלחמת העולם. ואני הכרתי שמה סטודנט אחד, נציג של ההתאחדות של יוגוסלביה. כשהיה צעיר היה נוצרי, ואחר כך היה מרקסיסטי. עכשיו אני לא יודע מה הוא עושה... )צחוק( והוא סיפר לי איך עזב את הנצרות.

קהל: מסתמא הוא צריך להיות מוסלמי עכשיו.

מניטו: אה, מוסלמי? )צחוק( אז הוא סיפר לי איך הוא עזב את הנצרות. כשתפס שמדובר רק בעניינים שקשורים לשבט קטן מהמזרח הקרוב, שקרוי 'עם ישראל' משהו מוזר, אקזוטי, מה שייך לנפש של מי שנולד ביוגוסלביה לעם הזה שנקרא 'ישראל?' אז הוא ויתר על כל זה, הוא זרק את כל זה. זה לא שייך לו! וזה נתן לי להבין מה אמרו השליחים שלהם כשדיברו על המסתורין באמונה שלהם. זה פשוט מאוד: כשעובדי עבודה זרה שאלו אותם: במה אתה מדבר? אז היו משיבים: אתה לא יכול להבין במה מדובר, זה שייך ליהודים. זה עניין של משפחת היהודים. אצלכם זה מסתורי. זה מובן, כן? ולכן כשלומדים בשורשים של הנושא, את השורשים של אמונה של הנוצרי, הדבר הוא פשוט מאוד: הם מתייחסים לישראל כשיתוף לבורא, בין הבורא ואומות העולם. ולכן הכוח של המיתוס שלהם זה הכוח של האמת של ישראל, בבחינת עשו, שהיה תאום של יעקב. זה לא סתם, זה בא מאותו שורש. תודה לאל שהם שכחו את השורשים שלהם. לא תופסים ולא מבינים מאיפה זה בא. מאמינים. אבל הכוח של האמונה שלהם - שהם צריכים ישועה. שהם צריכים גאולה. גאולה ממה? דווקא מהאי-יכולת לעמוד על הבעיה של טוב ורע. אי-יכולת. אין להם תורה. ואין להם כוח של תורה. והם צריכים גאולה, הם שואפים לזה. שואפים לזה דרך איזה אסטרטגיה מאגית של התאולוגיה שלהם. אבל במה מאמינים? בישראל כגואל העולם. זה מובן? טוב, מה השאלה?

הרב שרקי: איך זה שיש יהודים שהתנצרו? כלומר, לפי זה, זה פלא.

מניטו: כן, תשמע. לפי הניסיון שלי, אני מכיר כמה מהם, לא הרבה. הבעיה של יהודי שמתנצר, זה לא שהוא מאמין כנוצרי. אלא זה יותר חמור. זה מחלה נפשית יותר יותר עמוקה. הוא רואה את עצמו כמשיח. זה ברור מה שאני אמרתי? זה מחלה של יהודים. הרב שרקי: זה יכול להסביר את פאולוס?

מניטו: לא. הוא לא רואה את עצמו כתלמיד של ישו. הוא רואה את עצמו כישו. יהודי שמתנצר. שאול הזה (פאולוס), זה עניין אחר לגמרי. הוא שיסד את האמונה של הנוצרים. כי הנוצרים הראשונים, שהיו גם כן יהודים, ורוב מהם שומרי תורה ומצוות, כן? היו מאמינים במשהו אחר לגמרי מהנצרות הנוכחית. מאחורי שאול (התרסי), פאולוס. הוא שיסד את ה... ויש הרבה מהוגי דעות של הנוצרים שמתחילים לגלות שיש בעיה פה. כי הישו של הנוצרים הראשונים, לפני פאולוס, הוא אחר לגמרי מאותו דמות שאנחנו מוצאים בכתבים של פאולוס. הוא אחר לגמרי. זה היה איזה כת משיחית, תמהונית, כמו שיש עכשיו בישראל גם כן. אבל לפי דעתי, זה עניין של מחלה נפשית ורואים את עצמם כשייכים לדמות המשיחית. הגויים, שהם נוצרים, שואפים לזה, אבל הם לא יכולים. מכיוון שלא נולדו יהודים. אבל ליהודי יש עדיפות. הרב שרקי: זה ההסבר של השאלה שלו, שהוא עבר התגלות פאולוס, החוויה שהוא עבר, .גם כן, בדרך לדמשק

מניטו: כן, אבל תשמע. יש רק פסוק אחד באוונגליון, רק פסוק אחד, בדרך לדמשק, אבל זה דומה מאוד למה שמגדירים כ'גנוסיס.' ולא התגלות ממשית. כי היה אפיפיור, מי שקדם לאפיפיור הנוכחי, שכחתי את שמו, שאמר שהייתה לו התגלות. אמר את זה

קהל: פאולוס השישי?

מניטו: כן, כנראה, כן. והיו שתי תקופות בחייו: לפני ההתגלות, ואחרי ההתגלות. זה ידוע. אבל מה שהוא מספר זה עניין של גנוסיס, זה לא עניין של התגלות.

קהל: כנראה שהם יודעים שזה כבר הסוף שלהם.

קהל: מה ההבדל בין גנוסיס לבין?...

מניטו: אה, מה ההבדל? גנוסיס זה איזה מין תאולוגיה שחושבת שלא הייתה נבואה, אלא התגלות שכלית של סודות העולם. שהשכל האנושי יכול לתפוס את זה, אם הוא מפענח את מה?

קהל: מכמני העולם.

מניטו: למשל. דרך כל כתבי קודש של כל אומה ואומה, של כל תרבות ותרבות. הם לא מאמינים בהתגלות. ולא מאמינים בבורא עולם. חוץ מזה, יש להם שיטה על התורה, שהאל האמיתי זה לא שם הויה. אלא דווקא הנחש. ולכן הנצרות בהתחלה הייתה צריכה להילחם נגד הגנוסיס. כמו היהדות גם כן. אבל המוקד של הבתי מדרשות שלהם היה דווקא בדמשק, באותה תקופה. אז התגלות מדמשק, זה לא סוד. כולם יודעים במה מדובר. הרב שרקי: זה מתואר ברגש, .לא בשכל הרב שרקי: זה מתואר כדבר רגשי.

מניטו: לא רק רגשי, לא. שכלי. הם... זה מה שנקרא בלועזית occultisme יש להם קשר עם הטבע, גם כן רגשי, אבל אצלם זה שכלי קודם כל. למשל, בדרום צרפת, אלו שמגדירים כ'קטרים' Albigeois וכן הלאה היו שייכים קצת לזה. ויתכן מאוד שהתאולוג הראשון היה פאולוס הזה. והוא ייסד את הנצרות, על דווקא מה שהתחלתי לנסות להסביר: על עם ישראל כגואל של העולם. בבחינת 'בן יוסף.' ככה התחיל המיתוס אולי. לא, השאלה שלך היא חשוב מאוד. מאיפה בא הכוח של ההצלחה של אותה עבודה זרה? כי דת מאותה צורה, של גואל אחד, שבא במקום המצוות, היו המון מאותה תקופה. למה דווקא היא הצליחה? זה יצא מהיוונים, כן? למה דווקא היא הצליחה? כי המיתוס שלהם הוא המיתוס של ישראל. והשורש הקבלי הוא יותר עמוק: זה עשו. זה דווקא עשו. זה ישראל הטבעי, ישראל בבחינת נחש. בשורש עשו. יש בזוהר כמה רמזים על הנחש הקדמוני. אז זה דת של הנחש הקדמוני. טוב, עכשיו הם שכחו את כל זה. מהר מאוד. והם ממש מאמינים בצורה נאיבית שהם ה'ישראל האמיתי,' מכיוון שישראל ההיסטורי הוא מעד, הוא חוטא, הוא לא הבין שדת זה רוחניות, הוא חרדי, ולכן... )צחוק( תפסתם?

קהל: למה... יהודי שהתנצר

מניטו: הוא חולה! תשמע,

קהל: הוא מאמין שהוא המשיח לא לא, זה מחלה. תשמע, הוא רואה גבי נפשו הפרטית מה שהתורה אומרת גבי כלל ישראל. זה המחלה. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת המשיח יכול להיות רק כללי

מניטו: לא, המשיח הוא יכול להיות רק המשיח של כלל ישראל. ודרך כלל ישראל - של כל העולם כולו.

קהל: אז הוא חושב שהוא יכול לגאול רק את עצמו?

מניטו: לא! הוא חושב שהוא הכוח המשיחי הזה. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. יהודי אמיתי, בריא בנפשו, לא יכול להיות נוצרי. זה מגוחך אצלו. דווקא יהודי לא יכול להיות נוצרי. אז יהודי שכן מתנצר, זה סימן שהוא חולה נפש. )צחוק( הרב שרקי: ברגסון.

מניטו: ברגסון זה הגאווה של הפילוסוף. זה עוד דוגמאות. זה הגאווה של הפילוסוף, זה כוח הפילוסופיה. אבל הוא רצה להיות דווקא המייסד של הנצרות האמיתית. הפילוסופית האמיתית. ואני מצאתי את התהליך שלו בפילוסופיה שלו. טוב, זה עניין קצת ארוך, אם אתם רוצים פעם נלמד את זה. היה לי ויכוח, לפני כמה שנים, היה איזה יום הולדת של ברגסון בצרפת, ]במרכז] רש"י. כן. היית שמה? אז זה היה ממש מגוחך: היה כומר שם, Le P?re Dupuis שהוא אמר: שברגסון היה יהודי גדול. ואני אמרתי לו שברגסון היה נוצרי גדול. )צחוק( הוא לא ידע איפה הוא היה.

קהל: סליחה, האם אדמו"רים חסידיים שלפחות צאן מרעיתם ראה בהם גם בעבר וגם בהווה, כמשיחיים?

מניטו: כן...

קהל: יש משהו, מעין הדמייה לאותה תופעה.

מניטו: כן, אבל בצורה אחרת לגמרי. בצורה אחרת לגמרי. יש אצל החסידים האמיתיים, יש חוש הומור שמונע את העבודה זרה.

קהל: זה צניעות ירושלמית אולי לפני הציניות המקומית הם באמת מאמינים שהרבי הזה, או הרבי הזה, הוא פעל כוח גאולה כמשיח...

קהל: או שגם הרבי בעצמו מאמין בזה

מניטו: לא. השאלה: למה הוא לא מגיב כשהחסידים שלו אומרים את זה? זה שאלה. אבל אני לא מאמין שהוא מאמין בזה.

קהל: היו גם אחרים לא רק בדורנו.

מניטו: כן. משיח שקר. אבל אם מדברים על החסידים האמיתיים, הם רואים דמות של צדיק. צדיק כ - אפשר לומר - אמצעי בין הקב"ה ו... אבל צדיק. לא משיח. אף על פי שאומרים, אבל זה פשוטי עם שאומרים משיח. שמע, אני לא יכול להסביר איך אני מרגיש את זה. מכיוון שדווקא אני ספרדי, אני לא חסיד. אבל כספרדי יש לי נטייה להבין מה קורה אצלם, מה קורה בנפשם. זה לא עניין של משיח בצורה של המשיח הנוצרי. זה עניין של צדיק שיש אלקות בו, אלקות, גילוי של אלקות, אבל זה עניין אחר. צדיק זה משהו אחר. אצלם זה ממש אליל, זה ממש אליל אצלם, אצל הנוצרים. זה אל.

קהל: אמרת מקודם דבר מאוד חשוב שלגבי הנצרות, אז הם צריכים להיוושע מהבעיה של טוב ורע.

מניטו: נכון עכשיו, יש כמה מאמרי רז"ל, יש באמת את החוויות של החסידים, דבר כזה: שמעשיו ודיניהם של הצדיק הם מכפרים.

מניטו: תשמע, אבל זה שונה מהשבתאות. זה שונה מהשבתאות! השבתאים היו ככה, באותו כיוון. שצריך להיוושע מהבעיה של טוב ורע. במושג פשוט מהבעיה המוסרית. כי יש להם פחד מעץ הדעת טוב ורע. יש להם פחד מזה. מכיוון שיודעים בנפשם שאין להם שום כוח להתגבר על זה. נגיע לאיזה פרט של הנושא. ובעיקר מכיוון שאין בהם כוח התשובה. אז לקבל תורה בלי כוח התשובה - זה בלתי אפשרי. הם אבודים. והם אומרים את זה בפירוש! ובעיקר פאולוס. הישועה דרך התורה זה אבדון, גיהנום. וכל פעם אני תוהה: לא חושבים על התשובה? זה דבר כל כך פשוט ליהודי. אין דבר שעומד בפני התשובה. אבל זה - אי אפשר, הם אינם מסוגלים לתפוס את זה. ונראה אחר כך שזה... לא, אחר כך, קיבלו המושג תשובה מהיהדות, מהתורה, אבל המושג 'תשובה' אצלם, זה כלל ועיקר לא עניין של התשובה מהחטא. אלא זה התשובה - מה שאצלנו מגדירים כ'גיור,' הם מגדירים כתשובה. המילה היוונית זה m?tanoia בצרפתית זה repentir אצלם זה conversion זה 'גיור' אצלנו. התשובה אצלם זה להגיע לאמונה. לא לכפר על החטא. אין דבר כזה. לא לא, תשמע, צריך ללמוד את התאולוגיה שלהם. זה ברור

קהל: הפונדמנטליסטים זה קיים...

מניטו: כן.

קהל: לא, זה קיים העניין של התשובה.

מניטו: למשל?

קהל: אצל הפונדמנטליסטים

מניטו: למשל? תן לי דוגמה. איזה חטא למשל?

קהל: לא רק על עניין קבלת ישו, כדמות, שמים דגש על שנגמלו מסמים, מאלכוהול, מעישון, מנשים, וכהנה וכהנה,

מניטו: כן. הודות ישו. ישו עשה את זה.

קהל: זה חלק מ...

מניטו: לא, אדם שקיבל את ישו צריך לפשפש במעשיו, אני מדבר עכשיו יותר.... על ה... בארצות הברית זה קיים שם להחזיר את... כן, אבל תשמע, אולי אני אגדיר את זה בצורה אחרת. כי אצלם, המושג של 'חטא' זה לא חטא גבי תורה, כחוקת הישועה, כמו שאנחנו לומדים את זה ביהדות. המושג של 'חטא' זה חטא של דרך ארץ. כי לא חטא ולא זכות לא יכול להטות את הישועה. רק האמונה שלהם באליל שלהם יכולה לתת את הישועה. לכן התשובה אינה האפקט הדתי של גאולה. ואנחנו נגיע לאותו נושא אחר כך, כי אם אנחנו שואלים את עצמנו: מה קרה ליהודים שיסדו את דת הנצרות? הם ידעו שכל חטא אפשר לכפר דרך התשובה. היו יהודים, כן? אבל היו צריכים למסור איזה אמונה לגויים שאין להם אותו כוח של התשובה. ולכן אין שום רמז באוונגליון שלהם, אין שום רמז לזה, שאפשר להתגבר על החטא דרך התשובה. שום רמז. אחר כך קיבלו את המושגים של היהדות, והכניסו את זה בתאולוגיה שלהם. למשל, האמונה, המושג 'אמונה' שלהם, זה אמונה של הגאולה - אבל דווקא כפי שאמרנו: לא של הגאולה ממצב קיומי של בריאה. אף על פי שמייסדי הדת שלהם ידעו שזה האמונה שרצו למסור. אלא דווקא אמונה שאפשר להיגאל מהקללה של טוב ורע. ולכן שמו את הדגש כל כך חזק על חטא של אדם הראשון. אני לא אומר שביהדות זה לא קיים. זה קיים, אבל יש אופק אחר לגמרי של חטא של אדם הראשון. על העניין של החטא של אדם הראשון, למדנו את זה פעם באיזה שיעור, אני חושב פה, כי לפי היהדות אפשר להינצל מזה. אף על פי שבקבלה יש חומרה עצומה על התוצאה של החטא של אדם הראשון, אבל מכל מקום התורה ניתנה ככפרה על אותו חטא של אדם הראשון, אפילו אצל המקובלים. אצלם - זה לא בא בחשבון. אף דבר לא יכול לכפר על אותו חטא של אדם הראשון. דהיינו, במושגים הפילוסופים הפשוטים: זה נפש של אדם שמודע שאין בכוחות עצמו, כאדם, להתגבר על העניין של טוב ורע. אין לו את החוקה של זה. ויתרה מזה, אין לו אפשרות להינצל מהחטא כשחטא. הוא צריך לשוב מדרכיו, אבל החטא נשאר חטא. רק הישועה שבאה מהאליל שלהם - גואל אותם. לא הזכות, כפי שאנחנו אומרים. הרב שרקי: גם אצלנו יש 'סיעתא דשמיא' "אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו."

מניטו: כן אבל

מניטו: לא לא, אבל תשמע, המושג מסביר את העניין. זה סיעתא דשמיא, אבל העיקר הוא בא משלך. העיקר זה משלך. טוב, אפילו שאני משוכנע שיש בהיסטוריה של היהודים מחוץ לחוגים של הנוצרים, הייתה נטייה, אמרתם את זה קצת, נטייה להאמין בזה. שאין בי שום כוח אם הוא לא מציל אותי. אבל זה הבורא! זה לא האמצעי הזה, שהוא הבן של האב, שהאב נתן את התורה, הבן מציל מזה... זה מובן? ואני יותר ויותר משוכנע, שבהתחלה, היהודים שיסדו אותה דת, הם סימלו את ישראל כגואל של אומות העולם. בפרצוף הזה של עשיו. כי עשיו אותיות ישוע ולכן אני חוזר ואומר, לפי הניסיון שלי, אין לי שום יוצא מן הכלל: זה קשה מאוד לנסות לרפאות יהודי שהתנצר. הצלחתי פעם, אבל לא, לא כל כך. יהודי אחד, שהיה שייך למשפחה של אדמו"רים, התנצר במלחמה, במלחמת העולם, המשפחה סוף סוף, התגלגל הדבר, שלחו אותו אליי. והוא היה כבר כומר, כן? היה מכיר את התנ"ך בלטינית. ד"ר בתאולוגיה קתולית. אבל סוף סוף חזר בתשובה, אבל לא כל כך. נשאר אצלו, אני לא רוצה לנקוב בשם, נשאר אצלו איזה פגם נוצרי מובהק. טוב, מכיוון שחזר בתשובה, הוא רואה את עצמו כיחיד בכלל ישראל, אבל, אגב, נשאר גלותי. זה אומר דרשני, כן? זה לא כל כך חמור. אבל מכל מקום, נשאר אצלו משהו. יש אצלו בעיה של נפש. יהודי שמתנצר, זה סימן שיש בנפשו איזה פגם. ברור. זה מובן? ורק רופא נפש יכול להחזיר אותם בתשובה כנראה. תשמעו, אני לא רוצה להגזים, מי שרואה את עצמו כדתי, בדומה לנצרות, אפילו אם הוא יהודי, הוא חולה נפש. וזה קיבלתי מהרצי"ה ז"ל. היה מסביר את זה פעם ככה: יהודי כדי להראות כאפיקורוס, הוא צריך להיות א-נורמלי. וגוי, כדי להראות את עצמו כדתי, הוא צריך להראות לעצמו כא-נורמלי. כי גוי דתי זה לא לא נורמלי. יהודי אפיקורוס זה לא נורמלי. טוב, זה משהו עמוק מה שהוא אמר. ולכן, כשיהודי הוא דתי בצורה של הנצרות - זה אומר דרשני. זה לא נורמלי (צחוק( אפילו אם הוא נשאר יהודי. אבל הוא דתי כזה, איזה מין... חוויה... מוזרה.

קהל: כל מיני סיפורים שהיו מהמתגיירים תמיד, מכניסים את עצמם .כאילו העמוד של הכנסייה

מניטו: כן. חוץ מזה, יש תופעה של נאיביות עמוקה מאוד. אני קראתי את הספר של לוסטיגר הזה, שממש - או שהוא באמת נאיבי, או שהוא רשע מרושע. מי ששכח. אני חושב שזה שני דברים ביחד. גויים, כשקוראים את התנ"ך, מייד אחר כך מתחילים לקרוא את הברית החדשה, הם רואים את הפער. זה מגוחך, אינפנטילי. פתאום.

מתוך שיעורים על שערי אורה 61

לפי התורה לא צריך לישמעאלי להיות יהודי כדי להיות צדיק. הוא יכול להיות ישמעאל צדיק. אבל המושג הזה, של 'עשו צדיק', לא נמצא בתורה. עשו צדיק זה יעקב. כי היו תאומים. זה מובן. ולכן אין... הרב שרקי: "באותה שעה נשקו בכל לבו?"

מניטו: מה? "באותה שעה נשקו בכל לבו" )ספרי, ט, י( ב"וישקהו" )בראשית, לג, ד(

מניטו: כן כן, "באותה שעה," באותה שעה. זהו. זה פרה-פיגורציה לסוף הנצרות. (צחוק)

קהל: ואם אחד...

מניטו: רק דקה, אתם רואים אפיפיור מנשק את?... אפילו יוסי שריד? אין דבר כזה.

קהל: אין דבר כזה?

מניטו: ברור (צחוק)

קהל: האם אפשר להיות צדיק, בשביל צאצאי עשו, דרך...

מניטו: גיור.

קהל: [דרך] שבע מצוות בני נח?

מניטו: לא. דווקא זה שאלה מעניינת, אבל אני צריך שעה כדי להשיב לה. רק בקצרה, דרך ראשי פרקים: אני חושב, ולמדתי את זה אצל הרב, הרצי"ה ז"ל, ולא קיבלתי תשובה סופית, כן? השארנו את הנושא דרך הלימודים. אבל ליבון השאלה - הספקנו. לפי דעתי, כל אדם יכול להיות בן נח, חוץ מנוצרי. כי יש בנצרות דברים נוגדים את שבעה מצוות בני נח.

קהל: כמו מה?

מניטו: ויש מחלוקת אצל הפוסקים. למשל, ואני חושב שיש דברים בגו: אצל הפוסקים הספרדים, ובעיקר אלו שהיו בספרד ובדרום צרפת, יש נטייה לקולא בזה. אצל האשכנזים, אין שום ויתור. יש שני דברים. אחר כך אני אחזור לשאלה שלך: הצאצאים של עשו. אבל קודם כל במישור של עשו עצמו. הכנסייה עצמה. יש עניין של השיתוף, ויש עניין של אבר מן החי. ואכילת הדם. רק דקה, אני מתחיל עם... יש דברים עם עשיו. אני רוצה להסביר את זה: שיתוף זה מותר לבן נח. אבל השיתוף של הנוצרים הוא מיוחד במינו: מכיוון שהם מגדירים את עצמם כ'ישראל.' אבל השיתוף אסור לישראל. ולכן צריך שנוצרי יוותר על שם 'ישראל,' כדי להיות בן נח. כל עוד שהוא נוצרי הוא לא יכול להיות בן נח. זה הדעה שלי בשיתוף, ועוד לא הספקנו להגיע לפסק הלכה עם הרב. אבל אני משוכנע שפעם הדבר יתגלה. כי העמדה, למשל של 'המאירי' אצל אותה בעיה: האם נוצרי יכול להיות בן נח? היא ותרנית לגמרי. והשאלה השנייה: האם אצל בן נח אכילת הדם, עניין של אבר מן החי, זה עוד עניין. כי אפשר למצוא נוצרים שמוותרים על איבר מן החי. אבל לא מוותרים על הדם. ובעיקר, באופן מיסטי, הם אוכלים את הדם של האליל שלהם. מבחינה מיסטית. רק דקה. מה?

קהל: הותיקן ויתרו על זה.

מניטו: ויתרו על מה?

קהל: על'aucharistie' )אוכריסטיה, סעודת הקודש(

מניטו: או! איפה?

קהל: מה, הם לא ויתרו על זה?

מניטו: זה jamais de la vie (צחוק) לגמרי לא...

קהל: [...] שזה ממש אדם שלא...

מניטו: זה עיקר הנצרות. אבל מכל מקום אני אמרתי "באופן מיסטי" הנוצרים שאני מכיר, בעיקר הקתולים, אף על פי שבבחינה אורתודוקסית, אומרים שמוותרים, לא מוותרים. וזה סוד האנטישמיות שלהם. הם אוכלים את הבשר ושותים את הדם של יהודי! זה הפולחן שלהם! ואנחנו היהודים, צריכים לקחת את זה ברצינות! כל עוד נוצרי הוא נוצרי, יהודי - הוא בסכנה אצלו! כי זה האמונה שלהם. כי הבשר והדם של היהודי - זה הצלת העולם. זה האמונה שלהם! לא פעם... אני יש לי את המזל הביש הזה, שאני מבין את השטויות שלהם. ולכן הם לא יכולים לשחק עם זה, ולצחוק איתי. לא פעם, אני נמצא בכנס של כמרים, ואני אומר להם פחות או יותר את הדבר הזה: אתם אומרים שאתם מאמינים כי בורא עולם עשה את עצמו אדם, בריאה, כדי להציל את העולם. אבל זה שקר! אתם לא מאמינים בזה! אתם מאמינים בדבר אחר לגמרי! שבורא עולם עשה עצמו יהודי! כדי להציל את העולם. אז תאמרו את זה ככה! וזה מגלה את המוטיבציה הפגאנית, העמוקה, של המיסה שלהם: הם הורגים את היהודי, ‎בבחינה מיסטית. וזה ההצלה של העולם. זה האמונה שלהם! ולכן כל פעם אני חוזר על זה: אף על פי שיש אצל חכמי ספרד ותרנות לנצרות מכיוון שהיו בסכנה אצלם (גירוש ספרד) לא היו יכולים לומר מה בליבם. יהודי הוא בסכנה בעולם הנוצרי, כל עוד הנוצרי הוא מאמין באמונה שלו! תודה לאל הם לא מבינים במה הם מאמינים. אבל הם חיים את זה! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה תכונה נפשית שלהם?

מניטו: זה ממש עבודה זרה ואחר כך אני מגיע לחלק השני של השאלה. זה עבודה זרה שהמייסדים האחרונים - לא הראשונים - של הנצרות הכניסו בליבם. וזה, אני רוצה להסביר את זה ככה: דווקא הנוצרים הראשונים, היו באמת יהודים. והאמונות שלהם היו שונות לגמרי ממה שאנחנו מוצאים בתאולוגיה הנוכחית של הנוצרים, אחרי פאולוס. ודווקא הם (הגויים) מכירים את היהדות דרך יהודים בורים, עמי ארצים. מהתחלת הנצרות. הם לא מכירים את היהדות באמיתת היהדות. ואני רוצה להרחיב את הרעיון הזה: יש לדאבוננו יותר מדי יהודים שמוסרים לעולם החיצוני דווקא את הדמות המכוערת שהם רואים ביהודים. ומכיוון שפגשו יהודים מסוג זה, הם משוכנעים שהצלת העולם זה דווקא טהרת היהודים דרך האש ודרך הרדיפות, ודרך... הם משוכנעים בזה. מכיוון שלא הכירו אלא יהודים לא אמיתיים. וזה מתחיל דווקא עם אותה תקופה של ההתבוללות של היהודים לתרבות יוונית! פאולוס הוא יהודי מתבולל לתרבות יוונית. מי שקורא את הספרים שלהם, הוא רואה שדווקא כל הציטטות מהתנ"ך הם שקר מוחלט. כי פאולוס הזה הוא היה עם הארץ גמור. הפרופיל התרבותי שלו זה יהודי מתבולל לתרבות יוונית. והוא היה נתין רומאי. זה הדמות של יהודי גלותי במובן הכי מכוער של ה... הרב אורי שרקי: אבל מאמין.

מניטו: מאמין במה? הרב שרקי: בתורה.

מניטו: לא! הוא מאמין בנצרות דווקא. הוא לא מאמין בתורה. הרב שרקי: בתחילתו?...

מניטו: לא לא! הוא מאמין... תשמע, אם אני תפסתי את השאלה שלך, הוא חושב שהוא מאמין בתורה, הוא מאמין בתורה של מינים אצל היהודים. זה מה שצריך להבין. הפרופיל התרבותי שלו הוא פרופיל של יהודי מתבולל ודווקא מאמין במה שהוא חושב שזה יהדות! אבל אני מכיר מספיק את הקהילות של היהודים, גם בגולה, לא, ההיפך: גם בארץ אבל בעיקר בגולה, שזה נותן אותה תמונה: היהדות של פאולוס. וזה לא היהדות של התורה! אני מדבר רק על קצה המזלג. זה נושא חמור מאוד. אבל צריך להודות בזה! כשנוצרי פוגש ומכיר את אמיתת של היהדות - הוא מתגייר מיד. ליהדות. אבל כל עוד שהוא באותה דעה, אז הוא מגיע למה שהגדרתי: בשבילו, כדי להציל את העולם, צריך להצליב את היהודים תפסתם לאיזה כיוון אני הולך. טוב, זה קצת מחוץ לנושא, אבל זה נקרא בלשון חכמים: 'שדין יהודאין.' כשגוי פוגש איזה שד יהודאי, אז... זהו. תפסתם את חומרת העניין. כן?

קהל: האם זה לא היה אותה תופעה של

מניטו: אני לא רוצה לשכוח את החלק השני של ה... ‎

קהל: שקרה בהתחלת המרקסיזם עם היהודים, שרצו 'לגייר' כל היהודים מרוסיה לקומוניזם?

מניטו: משהו דומה. משהו דומה. החלק השני: לפי ההלכה, של השאלה שלך, ההגדרה היא: חטא אבותיהם, הם מחזיקים חטא אבותיהם בידם. ולכן אינם אחראים, אינם אשמים מחטא אבותיהם. תפסת את ה... זה ההלכה. כשאתה מתייחס לאיזה נוצרי, אתה לא יכול להאשים אותו על חטא של מייסדי הנצרות. הוא גוי, והוא מאמין במה שהוא מאמין. אבל שהוא מתיימר לומר: זה היהדות האמיתית אז זה עשו עצמו. תפסתם את העניין. לכן כל פעם אני אומר להם: "תוותרו על שם ישראל"! "ונהיה אחים תאומים". אבל הם לא מוותרים על זה. כל עוד שלא מבינים מהו ישראל האמיתי, שהוא העם העברי. הם פגשו רק היהדות של הגלות. ובצורה לא אמיתית. תפסתם את זה? כי יש הרבה הרבה נוצרים שהתגיירו, והגיעו להיות תלמידי חכמים עצומים, כשפגשו יהדות אמיתית! ולכן הם מפחדים מישראל כישראל, ישראל העברי, יותר מהיהודים שבגלות. היהודים שבגלות- הם יכולים להסתדר איתם. אבל עברי? זה פחד בשבילם. והם מתחילים לגלות את זה, ההבדל. מנחשים שיש הבדל, בעצם. תפסתם?

מתוך שיעורים על שערי אורה 22

מניטו: אני אסביר את זה. זה שאלה יפה. כי עד כאן, כל הבעיה שהאדם היה צריך לפתור, במישור של בן אדם לחברו, זה בין אח לאח. קין הרג את האח. אין אח, אין זולת. המילה 'אח' מסתלקת מהמקרא. ולכן יש איזה מין ארכה שנותן הבורא לקין. עד שיתברר אם הוא באמת רשע או נקי - אותיות קין, או צדיק. ונתן לו, כעזר לאותה בעיה של בן אדם לחברו, את העניין של הבן. כי אם... ויש איזה זיקה למה שאומרים הנוצרים, אחר כך אני אסביר את זה. ואם אי אפשר להתייחס לאח כזולת, אולי יש פתרון דרך היחס של האב לבנו. וזה העבודה זרה של הנוצרים. הישועה של העולם, של חטאו של קין, באה דרך הבן. תפסתם את הקשר? זה קשה ליהודי לתפוס את זה, אבל זה אותו... ולכן עובדים לבן כבן, "ואהבת לרעך כמוך" זה בלתי אפשרי, אלא דרך הבן. אז נותן לו בן ששמו 'חנוך.' המחנך היה צריך להיות הבל, האח, הרועה. הוא הרג את המחנך. אז הוא מחזיר לו את הפונקציה של החינוך דרך חנוך. מה עושה? הוא לוקח את הערך שהוא האדם, הנפש של האדם, ונותן את השם לעיר. הוא הורג שנית את הבן אדם. הערך זה העיר, זה לא האדם.

מתוך שיעורים על שמות רבה

"ייאספו לאומים" זה המשך הפסוק ואין לאום שנאמר: "ולאום מלאום יאמץ" ותזכרו ש"לאום מלאום יאמץ" - זה כבר רמז לעשו. כי הפסוק הזה נאמר גבי התחרות בין יעקב ועשו. ולכן, ישראל נקרא לאום ועשו נקרא לאום. יעקב נקרא לאום, ועשו נקרא לאום. לכן התחרות הראשונה זה בין ישראל ורומי, זה קשור למה שהגדרנו: הקליפה הפנימית שיצאה מישראל. זה מובן? אז פה יש לנו הפרצוף של רומי, ששורשו עשו, שנקרא בהלכה, עשו עצמו, "ישראל מומר." ישראל מומר. ולכן, כשחוזר בתשובה נקרא 'ישראל.' ולכן אין מקום לעתיד של עשו. זה מובן? אני חוזר על אותה הגדרה: ההגדרה של עשו, עשו בנו של יצחק, אחיו של יעקב, הוא נקרא 'ישראל מומר.' היה יכול להיות ישראל. והוא לא רצה. ולכן הוא ישראל מומר. צאצאי עשו - ההגדרה היא: חטא אבותיהם בידיהם. אינם אחראים, אינם ישראל מומר. הם גויים, לכל דבר. אבל הם מתיימרים להגדיר את עצמם כישראל. אבל אין להם שום שייכות ולא כלום לישראל. עשו עצמו, בשורשו, הוא ישראל מומר. אבל דינם כדין עשו. החזרה בתשובה של נוצרי - זה להיות ישראלי. אין אפשרות אחרת. אין דבר כזה 'נוצרי צדיק' גבי ישראל. אולי אני אסביר את זה בקצרה. לא רק בקצרה, כי זה... לפי דעתי זה פשוט להבין. מי זה נוצרי? זה גוי שרואה את עצמו כישראל, במקום ישראל. ויש לו בעיות. מכיוון שעכשיו מגלה שישראל זה קיים. ולכן יש לו בעיות. והוא מחפש דרכים לחזור בתשובה. לכל החטאים שיש עליו אלפיים שנה נגד ישראל. ומרגישים את זה עמוק, כן? יש להם תסכול עמוק, מכיוון שאין להם אפשרות לצאת מאותה אשמה שהם יודעים שיש להם כלפי היהודים. בבת אחת מגלים את זה האשמה שלהם זה שהיהודים הם ישראל. ולכן יש להם בעיה עצומה מאוד. וחכמי ישראל ראו את זה מראש. יש גמרא מפורשת: הלכה - עשו שונא את יעקב. אין דבר כזה עשו שאוהב את יעקב. זה מובן מה שאני אומר? אולי שמעתם ביום שישי שעבר איזה כומר שדיבר. זה היה מורגש. שהלכה - אין, עשו שונא את יעקב. זה משהו מדהים. איך זה יוצא מתוך דבריו. התסכול הזה, ש.... טוב, זה מובן? הסיפור הזה של אותו כומר זה לא נגמר. עוד חזון למועד. (צחוק) ולכן אף על פי שאנחנו למדנו הרבה פעמים, שיש מושג של ישמעאל צדיק כשחוזר בתשובה, אין מושג של עשו צדיק. כשחוזר בתשובה הוא ישראל. אין מקום לזהות אחרת. ולכן אם אתם שואלים: אבל יש מיליונים! איזה מיליונים, מאות של מיליונים של נוצרים. מה נעשה איתם כשיחזרו בתשובה? מהי התשובה? (צחוק)

קהל: גוי של שבת )

מניטו: לא (צחוק גוי שבת (צחוק), לא יתכן, אבל זה... בני נח! ברור! בבחינת בני נח, הם יכולים להיות צדיקים, חסידי אומות העולם. אבל 'ישראל' למה? זה התשובה שלהם. ואני אסביר את זה בקצרה. בחיי עשו עצמו, התורה מספרת שחזר בתשובה גבי יצחק. ולא גבי רבקה. בתהליך של ההיסטוריה של רומי יש התחלה של תשובה כלפי אביהם שבשמים. אבל לא כלפי כנסת ישראל. אם יחזרו בתשובה כלפי כנסת ישראל, ימצאו את עצמם ישראל או בן נח. אבל אין עתיד לעשו. זה מובן, כן? זה הביטוי של "ימח שמו וזכרו" (י'ש'ו(' פשוטו כמשמעו. כי זה אותן האותיות. זה עשיו. )ישוע( זה מובן. זה גלגול של אותו טמא. זה אותן האותיות! הם יודעים למה הם מתפללים. (צחוק) ולכן זה מיתוס, אבל השם הוא ברור מאוד. אם כן, לפי הפסוק הזה: "ולאום מלאום יאמץ" - קודם כל נכנס רומי. זה התחרות של אומות העולם בבחינת לאום, דהיינו בבחינת מלכות, גבי אותו משפט, מי עסק בספר תורה. אז בא רומי. כן?

קהל: הם חושבים [...] בתורה?

מניטו: כן, למזלכם, אתם הישראלים הצברים, אתם לא יודעים מה זה נוצרי. זה איזה מין יצור כזה, (צחוק) שהוא גוי גמור, ושרואה את עצמו כישראל אמיתי. דבר מוזר, כן? זה לקח להם אלפיים שנה כדי לגלות את זה, ש"אבדה חכמה מאדום" אפשר לומר את זה בסגנון ר' אסטריקס (צחוק) "הרומאים משוגעים." הם רואים את עצמם כישראל. פלא, אלפיים שנה. ועם איזה כנות, אמונה, זה משהו... הבנתם למה אני רומז, כן? אני זוכר, לפני הרבה הרבה זמן, הייתי נציג של הסטודנטים היהודים באירופה. והייתי במחנה בינלאומי של סטודנטים, ופגשתי איזה סטודנט מיוגוסלביה. שהיה נוצרי כשהיה צעיר, ואחר כך עזב את הנצרות והיה מרקסיסט. ומכיוון שהיה מדבר צרפתית, קרה שהתיידדנו. אז הוא סיפר לי למה עזב את הנצרות. אמר לי: פתאום גיליתי שמדובר באיזה משפחה אקזוטית, אברהם, יצחק, ויעקב, של המזרח הקרוב. ומה אני, יוגוסלבי, -הוא היה קרואטי - מה אני שייך לאותה משפחה!? וכשהייתי בכנסייה הייתי מתפלל לאלוקים של היהודים! אני לא שייך לזה, זה עניין של המשפחה שלכם. תפסתם את זה, מה קרה בכל העולם כולו נוצרים רואים את עצמם כישראל האמיתי. ופתאום מגלים שיהודי זה דבר קיים, ושישראל בעולם - זה היהודים! ולכן יש להם איזה טראומה עמוקה מאוד, וצריך להיזהר מזה. זה חומר נפץ! אם אנחנו לא נותנים להם את הפתרון, זה ילך ויחמיר. כי אי אפשר לחיות - זה אנושות מלאה, אנושות גדולה - אי אפשר לחיות עם תסכול כזה. זה מובן? טוב, זה סיפור אחר, אבל מכל מקום זה מה שאומרת הגמרא. מי בראש? אלו מאומות העולם

מתוך שיעורים על ראש השנה ופסח

קהל: לי מפריע, המובן הזה, זאת אומרת, בעצם היהדות... ישו וכל האלה שבאו אחריו, פטרוס וכולם, היו יהודים, יהודים בני יהודים ממש.

מניטו: יפה.

קהל: זאת אומרת שהם הכניסו את האתאיזם, והם היו צריכים לעורר את אדום, הם, היהודים שלנו, לעורר את אדום ליצור דת חדשה, אתאיסטית, כדבריך.

מניטו: כן.

קהל: אבל זה בעצם, הלא... זה בעצם מדמנו יצא!

מניטו: כן. אז אני רוצה ל...

קהל: זה בניגוד לנטייה הטבעית לחזור!

מניטו: יפה, אני רוצה ל...

קהל: זה מפריע לי מבחינה המחשבה!

מניטו: נכון. אני רוצה לנסות להשיב תשובה קצרה וברורה. אני אמרתי שני פעמים: האדום הזה - רומי - שמע את הבשורה של האמונה מיהודים.

קהל: מיהודים.

מניטו: כן. אז זה החלק החיובי. הם, אני חושב שהם רציניים כשהם אומרים. שהם מאמינים שהישועה היא אפשרית. והם - יש להם שאיפה לזה, יש להם חפץ לזה, רצון להיגאל. הם מחפשים ישועה.

קהל: אבל הם נגאלו כבר.

מניטו: מה?

קהל: כדבריהם, הם נגאלו כבר.

מניטו: לא לא, בכוח, רק בכוח. "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" - יש לנו קדושה בכוח, ממה שקיבלנו את המצוות, אבל צריך לקיים את המצוות, זה הקדושה האמיתית. הם מדברים על החזרה של אותו איש, שנקרא Parousia בלשון שלהם ולפי דעתי כשאומרים שהם מחכים שיחזור, זה דומה מאוד לכמה יהודים שאומרים שמחכים שיבוא, אבל לא מחכים (צחוק) אבל לא מאמינים. ואני חוזר לשאלה. אבל מכיוון שהם שייכים לתרבות היוונית-רומאית, אינם מסוגלים לתפוס את זה. ולכן, עד פאולוס, עד שאול

קהל: שאול התרסי.

מניטו: היו קשורים גם לתורה. אבל משאול הזה ואילך - הם ניתקו את עצמם מהתורה, מכיוון שההשפעה של התרבות היוונית-רומאית הייתה יותר גדולה מההשפעה של היהודים האלו. אני לא רוצה, אין לנו מספיק זמן. לפי דעתי, וזה הודות התנועה של חב"ד, אפשר להבין שיהודי שמאמין שהמשיח כבר בא, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי, והאמונה שלו זה אמונה שלו. אז הייתה תקופת מעבר, והיו ככה יהודים שהיה להם מדרשים משלהם, אמונה משלהם: הנוצרים הראשונים. אבל אחר כך, כשניתקו את עצמם מהיהדות, בבחינת לאום אז זה כבר חזרו להיות עבודה זרה. אז כל עוד שמישהו שחושב שאולי המשיח התימני הזה הוא משיח, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי. יש אפילו, יש יהודים מצוננים. הוא יהודי. יהודי מצונן זה יהודי. (צחוק) אז יהודי אתאיסטי זה גם כן יהודי. אבל רומאי אתאיסטי זה לא יהודי (צחוק)

ישעיהו לייבוביץ'

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: כך אומר... כך מסביר ה... האר"י: לחכמה יש שני שדיים כדי להניק את החכמים: יש דד בימין ודד בשמאל. הדד של ימין נקרא "אל-דד" והדד של שמאל נקרא: "מי-דד". זה: 'מי'-'דד' ו'אל'-'דד'. אתם רואים את זה, כן? זה קבלה.... אז כשגילוי התורה מתעצם בישראל אז ה-ה"א של אלוקים זה חמישה חומשי תורה. ההלכה האמיתית. ובאופן בלתי נמנע יש חכמים של הקולא, וחכמים של החומרא. זה מובן? אבל הם מחוץ לקונצנזוס של הסנהדרין. וכל השקלא וטריא של לימוד ההלכה זה כדי להכניס את דעתם באיחוד המידות. כשלא נכנסים באיחוד המידות, הם נשארים בחוץ! ומנתקים את עצמם מישראל.

למשל, לפי דעתי, [יש] תופעה ממש עצומה מאד של הדבר הזה בחברה הישראלית, ושמו זה: ישעיהו לייבוביץ'. זה... זה פשוט, כן. והוא נמצא, בעל תורה, אבל מחוץ להלכה. ולפעמים הוא מקל, לפעמים הוא מחמיר, אבל הוא גם "אלדד" וגם "מידד", כן? זה מובן? הוא היה יכול להיות ראש הסנהדרין. אז הוא בחר להישאר בחוץ. ולכן הוא בעימות... וכל מי ש... - זה נלמד בקבלה גם כן - כל מי שמנתק את עצמו מאיחוד המידות הוא כעסן. מאיחוד המידות - הוא כעסן. ועצוב. וזה הדרמה של ישעיהו לייבוביץ'.

אני מכיר ומוקיר את אחותו. שהיא - "רבנו נחמה", כן? אם אתם... שמעתם עליה? כן? היא ממש... יהודייה... בסדר. לא רק 'בסדר', משכמה ומעלה. אבל אחיה הוא... לצערי.

אני אמרתי לו את זה בפנים. הוא אמר לי, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני אוהב אותו מרחוק... הוא... לפי דעתי הוא חולני. כשהוא מתפקד כמורה לפיזיקה, כמורה, כמרצה, לכל מה שאתם רוצים - זה יוצא מן הכלל. איזה מין... שכל, ברור, פשוט, ממש... מרצה, בגדול. כשמדבר תורה - זה... רחמנא ליצלן. מה קורה פה? מחלת נפש. טוב, זה - אפשר לעשות פסיכואנליזה של המקרה שלו, אבל לפי דעתי זה נותן ביטוי למה שמסביר האר"י. והוא ככה בגדול, כן? יש קטנים, כמו אברהם בורג למשל, זה... איזה מין... תופעה 'בורגנית', כשאומר: "בורג - אני" (צחוק) אבל בכל זאת, זה אנשים קטנים מאד. אבל - ישעיהו זה בגדול.

ואני חוזר לנושא שלנו: כל העניין של איחוד המידות, הוא עניין מרכזי בנושא של העבריות. ונלמד כמה מדרשים על ההגדרה - מה זה "עברי". אבל מכל מקום, אני רוצה להקדים את הלימוד, ברמז שיש בזוהר: העבריות זה הזהות של העובר של המין האנושי. כל ההיסטוריה של המין האנושי, זה היסטוריה של תולדות של ה'בן-אדם'. אבל זה מתגלה דרך עובר של האנושות שנקרא "העברי". זה לשון: ע.ב.ר. - ע.ו.ב.ר.

 

{bfaccordion-slider ישעיהו לייבוביץ'}

 

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: כך אומר... כך מסביר ה... האר"י: לחכמה יש שני שדיים כדי להניק את החכמים: יש דד בימין ודד בשמאל. הדד של ימין נקרא "אל-דד" והדד של שמאל נקרא: "מי-דד". זה: 'מי'-'דד' ו'אל'-'דד'. אתם רואים את זה, כן? זה קבלה.... אז כשגילוי התורה מתעצם בישראל אז ה-ה"א של אלוקים זה חמישה חומשי תורה. ההלכה האמיתית. ובאופן בלתי נמנע יש חכמים של הקולא, וחכמים של החומרא. זה מובן? אבל הם מחוץ לקונצנזוס של הסנהדרין. וכל השקלא וטריא של לימוד ההלכה זה כדי להכניס את דעתם באיחוד המידות. כשלא נכנסים באיחוד המידות, הם נשארים בחוץ! ומנתקים את עצמם מישראל.

למשל, לפי דעתי, [יש] תופעה ממש עצומה מאד של הדבר הזה בחברה הישראלית, ושמו זה: ישעיהו לייבוביץ'. זה... זה פשוט, כן. והוא נמצא, בעל תורה, אבל מחוץ להלכה. ולפעמים הוא מקל, לפעמים הוא מחמיר, אבל הוא גם "אלדד" וגם "מידד", כן? זה מובן? הוא היה יכול להיות ראש הסנהדרין. אז הוא בחר להישאר בחוץ. ולכן הוא בעימות... וכל מי ש... - זה נלמד בקבלה גם כן - כל מי שמנתק את עצמו מאיחוד המידות הוא כעסן. מאיחוד המידות - הוא כעסן. ועצוב. וזה הדרמה של ישעיהו לייבוביץ'.

אני מכיר ומוקיר את אחותו. שהיא - "רבנו נחמה", כן? אם אתם... שמעתם עליה? כן? היא ממש... יהודייה... בסדר. לא רק 'בסדר', משכמה ומעלה. אבל אחיה הוא... לצערי.

אני אמרתי לו את זה בפנים. הוא אמר לי, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני אוהב אותו מרחוק... הוא... לפי דעתי הוא חולני. כשהוא מתפקד כמורה לפיזיקה, כמורה, כמרצה, לכל מה שאתם רוצים - זה יוצא מן הכלל. איזה מין... שכל, ברור, פשוט, ממש... מרצה, בגדול. כשמדבר תורה - זה... רחמנא ליצלן. מה קורה פה? מחלת נפש. טוב, זה - אפשר לעשות פסיכואנליזה של המקרה שלו, אבל לפי דעתי זה נותן ביטוי למה שמסביר האר"י. והוא ככה בגדול, כן? יש קטנים, כמו אברהם בורג למשל, זה... איזה מין... תופעה 'בורגנית', כשאומר: "בורג - אני" (צחוק) אבל בכל זאת, זה אנשים קטנים מאד. אבל - ישעיהו זה בגדול.

ואני חוזר לנושא שלנו: כל העניין של איחוד המידות, הוא עניין מרכזי בנושא של העבריות. ונלמד כמה מדרשים על ההגדרה - מה זה "עברי". אבל מכל מקום, אני רוצה להקדים את הלימוד, ברמז שיש בזוהר: העבריות זה הזהות של העובר של המין האנושי. כל ההיסטוריה של המין האנושי, זה היסטוריה של תולדות של ה'בן-אדם'. אבל זה מתגלה דרך עובר של האנושות שנקרא "העברי". זה לשון: ע.ב.ר. - ע.ו.ב.ר.

 

{bfaccordion-slider כוח התיקון של האישה}

 

מקור: שערי אורה

טקסט יגיע בהמשך

 

{bfaccordion-slider כיסוי ראש}

 

מקור: תפארת ישראל למהר"ל קובץ 19, נתיב התורה למהר"ל

[מי] שאין לו מידת הענווה, זה ברור מאוד בלי יוצא מן הכלל, שבסופו של דבר, וזה יתגלה שהוא אפיקורוס. ושהתורה שלו זה לא תורה, אלא - תורה מדומה. זה חכמה של... כמו החזיר, שמראה את הסימנים. רציתי להביא מקור לזה, ושכחתי. זה גובל בלשון הרע, אז שכחתי (צחוק). זה ברור.

והסימן הכי בולט - זה כיסוי ראש. מי ש... מי שבקיא בתורה והוא מתנגד למנהג היהודי, הישראלי, של כיסוי ראש - שאין לו מקור! ובכוונה - אין מקור! במקורות - העניין של הכיסוי ראש. בכוונה. אז - זה סימן שהוא אפיקורוס. שהוא חסר אותה מידה של ענווה. כל שכן - כשמלמד תורה! או באוניברסיטה, או מחוץ לאוניברסיטה, יש הרבה שומרי-מצוות לכאורה, שמלמדים תורה בלי כיסוי ראש. וכשנכנסים בבית כנסת, אז שמים את הכיפה. וזה עבודה זרה. תפסתם מה שאני אמרתי. זה... אמונות טפלות. אז דיברנו בבת אחת, בהרבה דברים. קודם כל העניין של הכיסוי ראש. אצל האשכנזים, סופסוף - זה לכאורה יותר חמור מאצל הספרדים תפסתם בזה, כן?

קודם כל אני רוצה להתחיל בדרך כלל: זה מצווה מן המצוות. ואנחנו הגענו במצב: זה או הכל, או לא כלום. אז - מי שלא שומר כל המצוות, הוא לא שם כיפה, מכיוון שזה סמל שהוא שומר כל המצוות. אבל זה לא נכון. זה טעות. זה מצווה מן המצוות. אבל - אין מצוות מעכבות זו לזו. הוא לא יכול לקיים מצווה זו מ[ה]סיבות שלו? אבל יש מצוות אחרות! תפסתם את זה.

אבל צריך להסביר למה דווקא בעולם של האשכנזים ראו את זה כסמליות - וזה נכון, זה מסורתי - סמליות של עול מלכות שמיים. אצל הספרדים - ההיסטוריה היא אחרת לגמרי. ואני מכיר בעיקר את השאלה, הנושא ההוא, אצל הספרדים שהיו עם הערבים. היו ספרדים אחר כך, מחוץ לארצות האסלאם, אבל בעיקר הספרדים האלו. אני נולדתי באותן המדינות, והערבים היו רגילים לכפות על היהודים לבושים משפילים. ובעיקר כיפה מיוחדת, שזה היה סימן של עבדות. ולכן כשהיהודים השתחררו מהערבים, שינו את הלבושים שלהם, התלבשו כמו גויים, [ש]באים מצפון," מצפון תיפתח"... אז - זרקו את הכיסוי ראש. זה כתגובה נגד ההשתעבדות הערבית, של המוסלמים. הבנתם את זה? כן? וזה מובן. ולכן צריך לתקן את זה. כי אני מכיר הרבה הרבה ספרדים, כי בנאיביות כזו לא שמים לב על החומרה של אותה מצווה של כיסוי ראש. אבל אצל האשכנזים זה יותר עמוק. זה יותר.. שורשי. למה? מכיוון שהאשכנזים חיו בעולם הנוצרי. בדרך כלל, כן. ודווקא הסימן של התחלת הנצרות לפרוק את עול מצוות זה היה להוציא את הכיסוי ראש. זוכרים את זה? כן? ויתכן שזה השפיע מאוד במנטליות שלהם. זה סימן של - לעבור לצד אחר. טוב. אז - זה לקח גם את הסמליות של עול מלכות שמיים. ואני זוכר בבית המדרש, כשהייתי קטן, היו קוראים ל... לא היו לנו כיפות, רק הרבנים היו להם כיפות, כיפות מיוחדות, היה לנו כובעים. אתם זוכרים את זה?

קהל: béret basque

מניטו: béret basque יפה. גם בטוניסיה!

קהל: בזמן הנאצים, אמרו לנו לשים [אותה]

מניטו: נכון.

קהל: מה שנאצים [אמרו]: 'תשימו שתבדילו את עצמכם מהגויים'‎.

מניטו: כן. ואני שמרתי את ה... béret basque האחרון שלי כדי למסור את זה לנכד שלי, כדי שידע על ה... בפרהיסטוריה. אז, מה הייתי אומר? אה כן! היינו קוראים לזה: "עול מלכות שמיים". פשוט. ולכן, בעל תורה שאין לו כיסוי ראש, זה סימן בולט שהוא פורק עול. הבנתם? וזה דבר חמור. אף על פי שאסור להכליל, יש... כל טיפוס והעולם שלו, אבל בדרך כלל זה בולט מאוד. טוב על איזה נקודה הגענו גם כן? נגענו?

קהל: [ההנהגה השכלית]

מניטו: לא לא. זה הנושא, כן? אה כן. יצאנו מההסבר שלך, שההגדרה של אפיקורוס זה מי שהוא לא מכיר בחשיבות של השכל של מישהו אחר. זה נקרא: "אמונת חכמים". וכאילו לא קיבל את התורה שלו. ואם לא קיבל את התורה שלו, המשמעות זה: אף פעם אף אחד לא קיבל תורה מזולתו. זה - שכל אנושי. מתוחכם, יותר עמוק, פחות עמוק, אבל – 'תורה מן השמיים? אף פעם לא היה דבר כזה'. זה הסמל. זה מה שמסמל את העניין של הכיסוי ראש. זה מובן? טוב. וזה פשוט מאוד וזה עמוק מאוד. ויש לנו... אפילו ברגישות היהודית, שהיא רגישות שמית סופסוף, זה נקרא" מצח"." מצח"- זה גאווה. זה מובן.

אז הנה ההגדרה של הנושא של הפרק הזה: ונתחיל עכשיו בגמרא שהמהר"ל מביא: אין שאלות בזה? טוב. ופה בספר יש לכם שוב טעות במקור, זה לא דף ו, אלא דף ז עמוד א. צריך לתקן את זה.

עוברים לשיעור בתפארת ישראל

[מניטו קורא במהר"ל נז א]

"ומאחר כי עולם הבא אינו נגלה לאדם, לכך דברי הנבואה בנסתר לא נגלה, כפי מה שהוא עולם הבא בעצמו, ולכך לא יבא עולם הבא בתורה רק ברמז נסתר ולא בנגלה. ועוד בארנו בהקדמת חיבור 'גבורת השם', עיין שם"

אני רק רוצה לחזור למה שדיברנו, כהקדמה להסבר של המהר"ל. ‎שאדרבא ובהפך, אין מקום בתורה לעניין של תחיית המתים או עולם הבא, כי התורה מדברת רק לאלו שיודעים מעצמם שהעולם הזה מביא לתחיית המתים ולעולם הבא. אם התורה היתה צריכה לגלות לנו את זה, זה סימן שלא היה לנו שום שייכות לאותה תורה. הבנתם את זה?

אני נתתי כמה דוגמאות. למשל - אם אתה צריך להסביר לשופט מה זה" משפט צדק", זה סימן שאתה לא מדבר אל שופט! הבנתם את העניינים. אם אתה צריך להסביר לישראל ש [...] יש תחיית המתים, שנית - יש עולם הבא. אז זה סימן שאתה לא מדבר אל ישראל! רק ישראל ההגדרה שלהם, זה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". והתורה מדברת לאלו שיש להם חלק לעולם הבא! אם היה צריך לומר לאלו שיש להם חלק לעולם הבא: "תדעו שיש עולם הבא וחלק בעולם הבא", זה סימן שאיננו שייך להם! הבנתם את ה... רק, במרוצת הזמן, כשדברי חכמה נשכחו, כשהתרבו המינים, היה צריך לחדש את זה, ולהזכיר את זה. זה מלחמה על המינים, כן?‎ זה מובן? וזה הכלל לכל החידושים שצריך לחדש במשך הזמן. מכיוון ששכחו אותם אז צריך לגלות שוב! להזכיר, לא לגלות. להזכיר אותם בהדיא [במפורש]. מכיוון שזה - היו דברים מובנים מאליהם. הבנתם?

ונשאר הדוגמה שמסבירים בישיבות, בבתי המדרש. אני חושב שזו הדוגמה הכי בולטת, הכי מרכזית, הכי חזקה. זה: "רמז לכיסוי ראש מן התורה מנין?". אין שום רמז לכיסוי ראש. וזה העיקר. זה סימן של עול מלכות שמים. מי שצריך שיהיה נכתב בתורה עניין של הכיסוי ראש, זה סימן שהתורה לא שייכת לו. הבנתם את זה? זה מראה שהוא צדוקי! זהו! צריך שזה יהיה כתוב כדי שיהיה יהודי? אז מי שאינו מבין מעצמו שיהודי לא הולך בגילוי ראש, אז זה סימן שהתורה לא שייכת לו!

ולמה? בדורות האחרונים, (ואחר-כך אני אתן לכם דוגמה, איך מסבירים את זה בתלמוד תורה) בדורות האחרונים, רוב הבני-אדם, ובני ישראל בפרט - הם כ"תינוק שנשבה"! אז שואלים בנאיביות שאינה נאיביות: "איפה כתוב שצריך כיסוי ראש?" אז פעם חכם אחד נתן תשובה והוא אומר: "וילך יעקב לדרכו". איפה זה כתוב "וילך לדרכו"? ושאל אותו: "האם אתה מתאר לעצמך יעקב הולך בדרך בגילוי ראש"? וזה תשובה אמיתית. אתה רואה יעקב אבינו בגילוי ראש? זה סימן שאתה לא יהודי. מה?

קהל: [...]

מניטו: יש חכמה טבעית, לא, לא... לא, זה עניין אחר. יש דברי חכמה שמובנים מאליהם. כשדווקא הדברים האלו נשכחים, זה סימן של [...] אז זה שאלה שאינה שאלה! זה רק מגלה שיש פריקת-עול. הבנתם את ה...

למשל, אולי אני אסביר את זה אחרת: אתה רוצה להיות שייך לעם היהודי. אתה יודע שזה מסורת מאבות-אבותינו של העניין של הכיסוי ראש. אז זה דברים שסותרים את עצ... זה תרתי דסתרי! אתה רוצה להיות שייך לאותה מסורת, ואתה שולל את המסורת עצמה?! אם אומרים לך: 'זה המסורת שלנו' - אז או תקבל, או לא תקבל. אז אם אתה צריך, זה... הכל בסדר. אם אתה לא תקבל, זה סימן שאתה באמת לא יכול להיות שייך לאותה מסורת. צריך מינימום של דרך ארץ. אתה רוצה להיכנס במשפחה? אז תקבל את המנהגים שלנו. הבנתם את העניין? אז זה יותר מחוצפה. זה טיפשות. זה חוסר דרך ארץ, מינימום. הבנתם את זה? ולא לחינם שהרבנים לקחו דווקא את העניין הזה כסמל לעול מלכות שמיים.

ואני רוצה להסביר לכם למה. למה האשכנזים מקפידים על זה, ולמה הספרדים, בעם-ארצות גמורה, לא מקפידים על זה. ואני רוצה להסביר לכם את העניין. כשקמה הנצרות, אז הרבה מאד שפרקו עול תורה, גילו את הראש. והם אומרים את זה בפירוש: "זה הסימן שאנחנו לא משועבדים לתורה. ‎אנחנו מוציאים את הכיפה". גם מבחינה לשונית, [שאלתי את זה]. ולכן - מכיוון שהאשכנזים היו שייכים לעולם הנצרות, היו רגישים יותר לזה. היו יודעים שגילוי ראש זה סימן של התפרקות עול תורה. אצל הספרדים - מה קרה? דבר הפוך. הערבים דווקא שמו איזה כובע שחור, מכל מקום [כובע] מצחיק, על היהודים, כסמל של [עבדות]. כשהגיעו האירופאים בארצות האסלאם, אז הסימן של החירות אצל היהודי, והשחרור של היהודי - זה היה ליטול את הכיפה השחורה הזו, ולעשות כמו האירופאים. הבנתם? זה עם ארצות גמורה. ואני מדבר פה גם כאשכנזי וגם כספרדי. וצריך לדעת שזה עניין חמור מאד!

ואני יכול לומר לכם לפי הניסיון שלי. הניסיון שלי כמחנך: מי ששומר כל מצוות שבתורה, והוא הולך בגילוי ראש, זה סימן שהוא אפיקורוס. אפילו ששומר כל שאר המצוות. ומהניסיון - אין יוצא מן הכלל. או אם הוא פעם... איך אומרים, עם הארץ, כן? או זה עם-ארצות, או זה סימן של אפיקורסות גמורה. אז, הם... יש אנשים כאלו שמדקדקים בהרבה מצוות שבתורה אבל בגילוי ראש [לא]. ובפרט באוניברסיטאות. אז זה סימן שהם אפיקורסים לגמרי. ואתם יכולים לסמוך על הניסיון שלי. יש לי הרבה הרבה ניסיון בשטח הזה. ולכן צריך להקפיד בזה מאד מאד מאד. הבנתם?

קהל: אבל אמרנו שהתורה [כמו שהיא היתה פעם]

מניטו: כן.

מניטו: אה, לא. לאמיתו של דבר...

קהל: [...]

מניטו: לא.

קהל: [...]

מניטו: זה הנושא שלנו. דווקא. זה סימן הכי בולט.

חוץ מזה אני רוצה להגיד לכם, לפי ההלכה, כל אלו שמדברים על זה, ולפי ההלכה - הם טועים לגמרי, הם עם-ארצים לגמרי. יש בגמרא באופן מפורש: "כיסוי ראש זה מידת חסידות". אבל מה זה ה"כיסוי ראש שהיא מידת החסידות"? זה לא הכובע! זה היה הצעיף שהיו שמים על הכל. ואצל האשכנזים היו שמים את הטלית על הכובע. עד ימי התוספות, כל היהודים היו כל היום עם הטלית והתפילין. כל היום! אחרי תקופת התוספות הפסיקו עם זה, מכיוון שהיו, היה להם קשרים עם הרבה עניינים של טומאה, אז הפסיקו להיות לבושים בטלית ותפילין, רק - בזמן התפילה. ואצל הספרדים, ויותר [...] הקהילות הישנות של הרבנים של הספרדים, חוץ מהכובע, היה להם צעיף על הראש. זה - זה ה"מידת החסידות". אבל לא הכובע. הבנתם את זה?

קהל: ‎‎[...]

מניטו: מה העניין?

קהל: [...]

מניטו: טוב. יש... יש [גירויים]. טוב, לפי ההלכה של הספרדים - לא. אבל אצל האשכנזים - זה כשר. כי הרבנים של האשכנזים פסקו ככה. אבל לפי פסק ההלכה של חכמי-ספרד לא מדברים בזה.

קהל: [חתונה] [...]

מניטו: [...] זה שנקרא בלועזית:

קהל: הכוונה, לנשים פעם, היה צעיף שמכסה [...]

מניטו: מה זה הכוונה?

קהל: [זה רק] המשמעות [...]

מניטו: אה. ההלכה? במשמעות ההלכה? לא, זה אותה כוונה, אבל ברבד אחר. במדרגה אחרת. אבל זה אותה משמעות. אישה נשואה - צריכה כיסוי ראש. כמו שאיש... אבל אני רוצה להסביר לכם: לא, זה לא עניין אחר. זה רבד אחר. זה מדרגה אחרת, אבל זה אותה כוונה.

ואני רוצה להסביר לכם: אנחנו בדורות ש... איך אומרים... שאפשר לומר: שרוב, רוב, כמעט כל [בני] ישראל הם בבחינת "חוזרים בתשובה". אז יש מדרגות. אבל כשמדברים על ההגדרה של ההלכה, ההלכה היא ככה ולא אחרת. הבנתם את העניין. אבל זה תהליך של חזרה-בתשובה. אבל פעם קראתי מאמר, ש... טוב, אני לא רוצה להתחיל בלשון הרע. כל אלו שמחפשים הסברים כאלו - "איך שזה נכתב, 'בשר בחלב', 'לא תבשל גדי בחלב אמו'", זאת אומרת - הם שוללים את כל הבסיס של "תורה מן השמים". לא מבינים למה הפסוק נכתב ככה, וההלכה היא ככה. זה עוד סימן אנחנו נמצאים בתקופה תרבותית, בעם ישראל של "תינוק שנשבה". אבל מי שמתעקש ואומר: "כך היא האמת", אז הוא נקרא: 'יוצא מן הכלל'. אם הוא סתם יהודי שאומר שטויות - זה שטויות. אבל מי שמתחכם ואומר: "כך היא האמת של התורה", אז - זה חמור מאד. הבנתם את העניין?

קהל: בפרשת משפטים, בהרבה דברים, התורה [...]

מניטו: אתם צריכים להבין מה זה המושג של תורת ישראל. התורה לא נינתה כספר, שמישהו כתב, מכר אותו בחנויות, באו אנשים, קנו את הספר, ולמדו לפי דעתם. זה לא הכוונה, כן? ולמדו תורתם מהתורה. התורה שנכתבה - זה מה שהיה צריך לכתוב מתורת ישראל שהיתה בעל-פה. העם, עם ישראל, עם תרבותו קדם לכתיבת התורה. [...] אז מי שלא מבין את זה, אז רואה את תורת ישראל כמו דת של כנסייה זו או אחרת. שמישהו ישב, כתב ספר, יסד איזה כנופייה, ויצא מזה דת. ומה שלא כתוב - זה לא [נכון]".

זה עם, עם תרבותו, עם העבר שלו, עם המנהגים של האבות, ומאדם הראשון והלאה. ובאיזו שהיא תקופה, היה צריך מטעמים אחרים, לכתוב דברים שנכתבו, ולמסור להם בעל פה דברים שנשארו בעל פה. הבנתם את זה? אז כשמדברים על התורה כאילו זה ספר - מי שיודע לקרוא - קורא, עם השכל שלו והמילון שלו, ואומר: "זהו, זה התורה". זה סימן שהוא לא שייך לאותה תורה!

 

{bfaccordion-slider כיצד התהוו החגים בישראל?}

 

מקור: נצח ישראל למהר"ל – הבחירה החופשית, קובץ 1

אף-על-פי שאנחנו יודעים מפי הנבואה שבאחרית-הימים יהיו "כך וכך וכך מאורעות", הפרטים של המאורעות האלו – אפילו הנביאים עצמם לא אמרו, מכיוון שלא ראו! עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקים זוּלָתְךָ סלה. אני מוסיף את זה: מכיוון שיש מבנה של ההיסטוריה, בדברים הכרחיים, כן? אבל תוכן המאורע זה תלוי לפי הזכות. למשל בחיי האבות יש השורשים של כל המועדים. למשל, אנחנו יודעים - כשהמלאכים באו אצל אברהם ושרה, זה היה פסח. אז חגגו את הפסח. איך חגגו את הפסח? לפי המצב של הדור. וזה השורש של ה'פסח דמצרים'. אז למה ה'פסח דמצרים' הוא דווקא כמו שהוא? מכיוון שהמאורעות נתגלו ככה, באותו זמן, אבל פסח של האבות, פסח של מצרים, פסח של ימות המשיח, זה אותו פסח. התוכן - אי אפשר להינבא. [העובדה] שבאותו מועד יהיה מועד של פסח? זה אנחנו למדנו מפי התורה דרך הנבואה. אבל הלכות, הלכות-פסח, זה לא דרך הנבואה. זה החכמה של חכמי-ישראל, שדרך הפלפול שלהם נותנים את ההלכה האמיתית, לפי המציאות של המאורעות בדור ההוא.

למשל - חנוכה, כן? חנוכה זה - החנוכה שלנו, זה החנוכה של החשמונאים בית-דין של החשמונאים לא מפי הנבואה, אלא מפי חכמת ההלכה, נתנו את הפרטים של ה... מכיוון שהפרטים של המאורע נתגלו במציאות לפי זכות הדור. ולכן ההלכה לא באה דרך הנבואה. זה עניין מקביל.

קהל: למשל בזמן האבות, בזמן אברהם,

מניטו: בקול רם.

קהל: בזמן אברהם - מה המשמעות של פסח...

מניטו: למשל - כמו שלמדנו לגבי... חנוכה. מאדם הראשון - היה חנוכה. מה הייתה המשמעות של חנוכה? חג האורים, חנוכת האור בעולם. פסח - זה חנוכת האביב בעולם, הגאולה של החיים. אבל עד יציאת-מצרים אותו מאורע לא מצא אותו מועד - לא מצא את המאורע ההיסטורי שלו בהיסטוריה של בני אדם. בהיסטוריה האנושית. כמו חנוכה: עד מלחמות המכבים המאורע לא נתגלה. אז הבית-דין של החשמונאים קבע: "עכשיו זהו המאורע השייך לחנוכה" כמו ביציאת-מצרים. וזה עומק פשט הפסוק לגבי פסח: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ - מלכתחילה - מה זה "מצות"? זה היה ידוע! "ושמרתם את המצות". זאת אומרת: באותו מועד היו אוכלים מצות. אבל המשמעות של המצה, תהיה - מכאן ואילך: יציאת מצרים. המשמעות של המצה היתה, יכולה להיות, אותה מצה ששרה הכינה למלאכים בלידתו של יצחק. ויש קשר עמוק בין כל המשמעויות האלו של אותו חג. כי לידת יצחק זה כבר רמז לגאולה, וכן הלאה.

אז לגבי המאורעות של אחרית הימים, ואני חושב שיש פה חכמה מדויקת של הרמב"ם. אי-אפשר אפילו לנבא את הפרטים. את התוכן של המאורע עצמו – כן, המשיח – יבוא, זה ברור. איך? באיזה נסיבות? זה... איך אומרים ככה במדרש? המשמעות זה: רק הקב"ה יודע. זה שייך לו. אי-אפשר לדעת. אפילו הנביאים. מכיוון שזה תלוי בזכות. זה החלק של הבחירה שיש מצד הבריאה. ולכן אי-אפשר לנבא.

קהל: זאת אומרת זה ידוע לקב"ה. אבל לנו אסור שייוודע. כדי שהבחירה בכל זאת תישאר. זה ידוע!

מניטו: לא. זה ידוע...

קהל: זה ידוע בעולם!

קהל: זה ידוע בעולם, ב...

מניטו: לא. זה ידוע אצל הקב"ה, כמו - הקב"ה יודע את כל העתיד.

קהל: אבל לנו אסור שייוודע.

מניטו: אבל הצורה שהוא יודע, אי-אפשר לנו לדעת. זה לא... זה לאו-דווקא אסור, זה אי-אפשר! אי-אפשר לדעת! מכיוון... הצורה שהקב"ה יודע את העתיד זה לא שייך לתפיסה שלנו.

אני רוצה להסביר את זה כדי לתת תשובה יותר מדויקת לשאלה שלך. זה עניין של... למדנו את זה פעם, בקשר לעניין של התשובה. מראש השנה [כותב על הלוח] עד יום כיפור, [כותב על הלוח] זה עשרת ימי תשובה. אבל אנחנו יודעים שראש-השנה הוא יום הדין. אז היה צריך לשים את עשרת ימי תשובה לפני ראש השנה! לא אחרי יום הדין. זאת אומרת: יש לי 'תיק' להביא לפני בית-דין, [אז] אני צריך לתקן את 'התיק' לפני יום המשפט, לא אחרי יום המשפט! מבינים את העניין. ולכן יש איזה מין סתירה בין ההגדרה של יום הדין - "היום יוודע" לשנה הבאה כולה, ובין האפשרות של התשובה! נחתם הדין - ובכל זאת אתה יכול לשנות אחרי הדין?! מבינים את הקושי שיש בזה. טוב.

ולכן אפשר להבין את העניין ככה: אם אני מצייר ככה את העבר והעתיד [כותב על הלוח]. לא רק כל יום - כל ראש השנה, אלא - כל יום. כל רגע. העתיד הוא התוצאה ההכרחית מהעבר שעבר עליי. מה שעשיתי בעבר זה נותן את הדין של מה שיהיה לי. ואני נמצא פה, בהווה. אם אין בחירה, אז העתיד הוא מוכרח, הכרחי - איך אומרים את זה? כתוצאה הכרחית מהעבר. כן? זה ברור. וזה הקשר בין המושג: 'זיכרון' והמושג 'דין'. לשון המקרא אומר: "יום הזיכרון", לשון חז"ל זה - "יום הדין". אבל זה אותו דבר! מכיוון שהזיכרון עצמו הוא מידת הדין בשביל העתיד. הזיכרון - הוא שדן אותי. ולכן יום הזיכרון - זה יום הדין.

פה זה לשון המקרא, פה זה לשון חז"ל. אבל מכיוון שפה יש לי את הבחירה, אז אני יכול לשנות מה? את העבר עם התשובה, וממילא העתיד משתנה. ולכן בכל רגע ורגע הקב"ה יודע את העתיד ובכל זאת אני יכול לשנות את העתיד, ובכל זאת יש לי בחירה. תפסתם את ההסבר? ולכן ברור שהקב"ה מבחינה נצחית תמידית, יודע את העתיד, אבל העתיד שהוא יודע - הוא תלוי בכל רגע ורגע לכמות של התשובה שלי, לאיכות, נאמר. לאיכות, לאופי, של התשובה שלי. וזה לא סותר. הידיעה שלו היא נצחית והבחירה היא אמיתית. ומכיוון שכך, הנביאים יכולים להינבא למאורעות של אחרית הימים בלי לדעת. כיוון שאי אפשר לדעת, לא רק שזה אסור. הקב"ה יודע, אבל אנחנו לא יכולים לדעת מכיוון שכל רגע ורגע תוכן המאורעות עלולים להשתנות דרך התשובה.

 

{bfaccordion-slider כיצד התפילה פועלת?}

 

לינק לא מתאים.... נערך ללא הקלטה, יכולות להיות שגיאות..

מקור: תפילה

מניטו: תחזור, לא שמעתי את התחלת המשפט?

קהל: אמרת מקודם, שלכל יהודי חרוט בגורלו.

מניטו: מה זה חרוט בגורלו?

קהל: כאילו...

מניטו: מוכרח? תמשיך בשאלה.

קהל: להתפלל לאלוקי אברהם, לאלוקי יצחק, ואלוקי יעקב. מה זה הכוונה של "חובת גורל"?

קהל: לא... זה אתה הכנסת את המושג הזה. אני אמרתי קצת אחרת: מאיפה אנחנו מקבלים אפשרות, רשות להתפלל? מכיוון.. אולי אני אסביר את זה בצורה קצת אחת אבל זה אותו נושא: אם נגדיר את היחס בין הבורא לבריאה- אין טעם של תפילה. הבורא ברא עולם, תיקן אותו, סידר אותו עם כל מה שצריך לבריות שלו. בבחינת בורא - אין מקום להתפלל. אנחנו לא מתפללים ל"בורא". אנחנו מתפללים ל"ברוך" מקור הברכות- הוא הבורא. אבל בבחינת ברוך, הוא מוסיף ברכות בעולם הטבע. וכל מה שאנחנו מבקשים בתפילות - זה ברכה שזה חפץ. טוּב שאנחנו לא יכולים להגיע לקבל דרך העבודה הפשוטה שלנו בטבע. אז זה ההגדרה של האובייקט של התפילה. זו הברכה. ולכן אנחנו מתפללים לברוך. ולא לבורא. כי הבורא שם בבריאה שלו כל מה שצריך לבריות. אז קרה בהיסטוריה שיש איזה מין בריאה חדשה, שנקראת: "ישראל" שיש לה צרכים למעלה מהטבע! אז אם הצרכים למעלה מהטבע - הם אמיתיים אז זה נותן לנו הרשות, האפשרות, לבקש את הברכה השייכת לאותם צרכים אילו צרכים? זה הצרכים שבאים כתוצאה שאנחנו עם ישראל צאצאי האבות. מכיוון שיש עלי המשימה. לא אמרתי הגורל. המשימה לעבוד עבודת אברהם אז אני רשאי לבקש עזרה נוספת לאותה משימה ואני מתפלל לאלוקי אברהם - כדי לבקש את הטוּב השייך למידת החסד, לאלוקי יצחק - הטוּב השייך למידת הגבורה וכן הלאה. ייתכן שאנו נצטרך לחזור הרבה פעמים על אותה הגדרה. אז הערב אני רק רוצה להסתפק בהגדרה הפשוטה ההיא: כבריאה טבעית - אין מקום לתפילה. זה חוצפה. אם אני מאמין שהעולם שלי זה בריאה של הבורא, אז אני צריך לקבל את רצון הבורא. הוא רוצה שעולמי יהיה ככה. ואני קם, אני עומד, ואני אומר לו: כאילו, לכאורה: הלו! יש טעות במחשבה שלך. אני צריך זה וזה וזה זה כפי שאמרתי מקודם – חוצפה. אז מאיפה באה הרשות, הזכות, להתפלל? ככה, אז באו חכמים ואמרו: תפילות אבות תקנום (מסכת ברכות דף ה). כפי שאמרתי, לפני אברהם אף אחד לא התפלל. התפללו, אבל במקרה יש צדיקים לפני האבות: אדם, שת, נוח ברור שהיה להם את הנטייה להתפלל מכל צורות של תפילות, כולל התפילה שהיא בקשה של צרכים, אבל המקרא לא מדבר על זה. כי זה לא היה במדרגה של תיקון הדבר לעולם, לדורות. אברהם תיקן, פתח, את הדלת של מידת החסד. יצחק, וכן הלאה. יש מדרש, למשל, אולי למדתם את זה פעם. המדרש שואל על הקללה על הנחש. הקללה על הנחש אחרי החטא של הנחש היתה - לאכול מהעפר. אז שאלו - איזה מין קללה? יש לנו כל מה שצריך להגדיר כ-הבעיה, הכלכלית כדי לאכול, לא מהעפר. זו הבעיה של המין האנושי. וכל עוד לא נפתרת אותה הבעיה אז יש מלחמות. "ועפר תאכל כל ימי חייך" וכל עוד לא נפתרת הבעיה הכלכלית, זו הסיבה של כל המלחמות. זה ידוע כי מלחמה זה אותיות לח"ם. אז שאלו: איזה מין קללה? הוא יכול לאכול מהעפר בלי שום טרדה של פרנסה. אז התשובה הייתה שכדי לקבל ברכה על האוכל - צריך להתפלל. בברכת השנים. אנחנו לא מבקשים מהבורא את התבואה. (בשביל) התבואה צריך לעבוד. חקלאות, כן? אלא: הברכה בתבואה. כפי שאמרתי בהתחלה. כל מה שאנחנו מבקשים זה הברכה השייכת לנטייה טבעית זו או אחרת. ונראה אח"כ מה זה ברכה? אבל קודם כל, לפי המשמעות הפשוטה של המילה: מבקשים בתפילה - ברכות -ולכן זה נקרא: שמונה עשרה ברכות מתפללים לפני מקור הברכות ואומרים: ברוך אתה ה', הנותן ברכה זו אחרת. אני צריך. תן לי. ברכה לא מבקשים את הלחם אלא - הטעם של הלחם שהוא הברכה של הלחם וריבוי לחם. גם כן, לחם משנה מי שמסכים לחיות כבע"ח לפי הטבע, כבע"ח טבעי, להסתפק במה שיש בטבע כטבע אין לו מקום לתפילה. ולכן זו התשובה על אותו מדרש על הנחש: אני לא רוצה שום יחס בינך וביני. אל תתפלל. אתה צריך לאכול? תאכל מן העפר. לא צריך, אני לא רוצה לשמוע תפילתך. זה הכלל. לאמתו של דבר, באופן קצת יותר עמוק, אנחנו אוכלים מהעפר. כי כל האוכל בא מהעפר. אבל אחרי כמה תיקונים. צריך לתקן אותו עפר, עד שיהיה לחם וכן הלאה -אבל הברכה שיש בלחם כי הלחם האמיתי זה עפר פלוס ברכה של הלחם. הברכה באה מהבורא כמקור הברכות. העפר בא מהבורא כבורא. מי שמסתפק בעפר הוא לא צריך להתפלל. זה מה שאמרתי. מי שמרגיש צורך של איזו ברכה נוספת על הטבע, ששום עבודה לא יכולה לתת לו, הוא צריך לבקש מהברוך, ממקור הברכות. מה נותן לו זכות לבקש? אפשרות לבקש? הזכות של האבות. מה זאת אומרת הזכות של האבות? אם אני באמת מצאצאי אותם האבות שיסדו [את] עם ישראל, אז יש לי צרכים מיוחדים. (אני) רשאי לבקש ונראה שזה בתוך ההגדרה של להתפלל. מה זה להתפלל? זה להישפט. להתפלל איזה משפט, איזה דיון, איזה דין יש פה? האם אני באמת ישראל. אם אני באמת ישראל - אני מקבל את ההבטחות לישראל. ופה יש עבודה. זה לא הערב שנלמד את זה. זו העבודה שבלב, זה שיפוט - להתפלל. אני לוקח יוזמה לבקש משפט עלי. האם אני זוכה על מה שאני מבקש? מהו התנאי? אם אני ישראל באמת, מצאצאי אברהם יצחק ויעקב - זה מגיע לי. אם אני לא ישראל - אז זה לא מגיע. והחסידים הסבירו, זה בא מהבעש"ט: לפני התפילה - אולי אין לי מספיק זכות. אבל אחרי התפילה, אחרי המעשה של התפילה, השתניתי. להתפלל = עשיתי משהו בעצמי. התפללתי. אז ייתכן שלפני התפילה לא הייתי זוכה, אחרי התפילה - אני זוכה. אבל זה חסידות. זה שייך גם כן לאותה הגדרה. במה מדובר? האם אני זוכה בשם ישראל. אז - אני רשאי להתפלל לאלוקי ישראל. מה זה ישראל? זה אברהם יצחק ויעקב. ולכן זה לא בכדי שהנוסח המדויק "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב" ונראה אח"כ בדקדוקים של הדינים של התפילה. ולכן צריך לעשות שלוש פסיעות, (בתחילת וסוף התפילה) זה מקביל ל- שלושת המידות. אנחנו לפני בית דין- עמידה זה בית דין. ולפני הבית דין שנקרא "אלוקי ישראל" מידת החסד, מידת הדין ומידת הרחמים שהן - אחת. ולכן הזכות להיות עומד לפני מידת החסד זה זכותו של אברהם וכן הלאה,

לעניין המקורות שהטריד אותי אישית: אבל יש עוד בעקבות שיחה שעשיתי עם תלמידו של הרב, ת"ח שלמד איתו קבלה מס' שנים יש עוד מקורות בדברי הרב הם בחכמת הקבלה שאותם קשה לאתר וקשה עוד יותר להבין את רוב המקורות ניתן למצוא בספר שיצא "שערי דמעה". הת"ח עזר לי למצוא את אחד מהמקורות לדברי הרב. כדאי לעיין שם (בדוק יש עוד, אבל עוד לא מצאתי) בחומש היכל הברכה לאדמו"ר מקומרנא (רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין); פרק יד פסוק ח;:ד"ה צפון וכופה אותם כטעם יראת שמים עולת י״ג פ עם מזל שנקודת יהודי יוד במזל י״ג כופה הכל ואין לשרים חלק במרכז האמצעי שיש י״ב מזלות ההולכי׳ בעיגול ויש נקודה מרכז האמצעי כולל כל י״ב מזלות

כישלון המשיחיות של יוסף

מקור: תורת התולדות, דרך חיים למהר"ל

אז זה המבחן המוסרי שלו: אם יתן את הזכות זכות הקיום ‎להבל אז - הוא קונה עולמו. זה מובן. זה פשוט מאד. ואנחנו רואים שזה סקנדל של ההיסטוריה הקין הזה אף פעם לא נתן!זכות קיום לזולת" זה נקרא" קסנופוביה" זה נקרא" אנטישמיות",זה נקרא" גזענות...זה נקרא!זה הבעיה של העולם?כן"

קהל:" וחי אחיך עמך?

מניטו: מה"

קהל:" וחי אחיך עימך!

מניטו: זהו! צריך לגלות שהוא אחיך.הוא יודע שהוא אח שלך!הוא אומר את זה למשל - נשוב לטעות. של היהודים: היהודים מבחינת" הבל"אומרים" ואהבת לרעך כמוך"זה שייך לגוי זה טעות! הפסוק הזה שייך,ליהודי אבל מכל מקום - הם אומרים.את זה ככה...אהבת הזולת... אהבת הזולת...אהבת הזולת,כשיש פילוסוף אחד,שמדבר בין הגויים.הוא מדבר רק על זה‎,אם זה בובר, אם זה לוינס...אם זה" האחר".האחר"הוא העיקר""הזולת"?מבינים את זה הזולת תמיד בבחינה, בעצם...זה לא אני זה שעומד ב.

מניטו: נכון. נכון.נכון. נכון ולכן...קוראים למישהו שיטפל בזה" מישהו אחר שיטפל" באחר אז ו"הזולת"הזה!לא נותן מקום.לזולתו. כן‎ ואז... התפקיד של הבל איך הבל קונה עולמו:וחוץ... שוב אני מדגיש התפקיד שלנו זה לא!התפקיד של הבל!אלא - שורש הוא ב-שת.שהוא - תחת הבל כי הפרולבמטיקה של הבל.לא יכולה להצליח מכיוון ש.יש איזה כישלון מעיקרא אין בו כוח לחנך.את קין.וזוהי ההוכחה שלא חינך אותו.הוא נשאר רוצח.וזהו ההגדרה?איך הבל יכול לזכות בעולמו.מכיוון שכבר נולד עם כל הזכויות.הוא אח."הוא כבר" אח?כן נולד ככה. אם הוא.מחנך את אחיו וזה כל הסיפור שאנחנו,נקרא - דרך חנוך דרך נוח.זה אותו סיפור.האח שנכשל להיות אח.הרועה שנכשל להיות רועה.המחנך שנכשל להיות מחנך?תפסתם את הבעיה

מניטו: ולכן - אם היינו,בתפקיד של הבל!אז האחריות היתה עלינו.של הכישלון של קין?מובן אולי - הרבה פעמים אני:הסברתי את זה ככה:יש רק כמה אפשרויות,או הבל מצליח לחנך את קין.וזה כבר ימות המשיח?כן:קוראים את זה" דו קיום פאציפי"?מה

קהל: בשלום?

מניטו: בשלום. כן!זה כבר ימות המשיח טוב.לא הצליח - אז יש אפשרויות,או שיברח מקין.מכיוון שלא הצליח לחנך אותו!או שייהרג אבל ההבל הזה בוחר להיות.נהרג להציל את העולם?הבנתם:וזה מה שרבקה אמרה ליעקב" !הפעם אתה תברח"-לא הצלחת לחנך את אחיך!אז תברח.אל תעשה לי כמו בפעם הראשונה...הבנתם את הקטע הזה...

קהל: בבחינת מחנך.

מניטו: כן.אז זה הטעות של יהודי הגלות ‎הם רואים את עצמם בבחינת מחנך וזה שנה לא הצליחו!לחנך כלום?כן.אז יש פה טעות" אור הגויים".זה מירושלים. לא בגלות.זה הטעות. כן אם יש כבר משהו.למסור לגויים - זה מירושלים ולא... ולא בבחינת" הבל אצל קין".הבל אצל קין"- זה סכנה"!שת - זה משהו אחר?

מניטו: מה!

מניטו: לא! יש סיבות לזה.אבל סופסוף התרגלו וכשלא מצאו הסבר למה אנחנו נמצאים אצל הגויים...אז מצאו את ה" הג'וק הזה של:" יש לנו משימה" אצל הגויים. לחנך אותם"?במה!ולאמתו של דבר זה שקר מוחלט?!מה עושים שמה!הם מרוויחים כסף!הם לא מחנכים?מה

קהל: זה גם משימה,

מניטו: זה גם משימה.אבל זה משימה אחרת...ולא משלמים את המעשר...תפסתם את מה ש לכן אני!ובתיה יכולה להעיד על זה [הכוונה לבתיה לנצט. א.ק]...אני,אני מבין, באופן עמוק.את הנטייה ל"כנעניות"שיש בישראל?מבינים את זה יש בישראל... אצל הישראלים" איזה נטייה ל"כנעניות זאת אומרת לשלול את זה שליהודים יש איזה משימה""של חינוך, של ערכים?זה שטויות". כן".לאמתו של דבר - יש משהו בזה!אבל - ריבונו של עולם! שנה ולא הצלחנו!זה כישלון!היה צריך לברוח לפני היטלר היה צריך לברוח לפני טורקמדה [מראשי האינקוויזיציה בספרד]...היה צריך לברוח לפני...ונטורה? איך קוראים ל.פטליורה. כן. הרוסי הזה???? סימון פטליורה ימ"ש שאחראי על] [מאות פוגרומים ביהודי אוקראינה...הם ה!הם הסימנים שנכשלנו -כמה זמן אצל הרוסים!ו‎נשארו קוזאקים כמו שהיו!אז - זה כישלון?מה איזה משמעות יש?!בטענה שיש לנו משימה חינוכית?איפה מכל מקום - אם!זה היה - זה כישלון...הבנתם למה אני לא רוצה שנבין ש עם ישראל נכנס בקטגוריה" הזו של" הבל.יש לו קטגוריה אחרת?כן,אבל זה נכון: שהגויים רואים.רוצים שנהיה ככה?זה מובן,

קהל: אבל זה רטרואקטיבית זאת אומרת בדיעבד אפשר לראות.שלא חינכנו,במשך כל הדורות,בכל זאת כבר בשורש.ויעקב אצל לבן.כבר בשורש - זה מתגלה...כל הסיפור הזה כבר.הוא בשורש?

מניטו: סליחה?מה

קהל: הדוגמא,הדוגמא? זה השורש.יותר מהדוגמא.זה מה שקורה שמה.הנתונים היו הכי חיוביים.כולם היו אחים שמה.אחים אחים?אחים ממש, כן...ויאמרו.לרבקה - אחותנו את יותר מזה? זה ממש.אבל - בטומאה ו...,ופתאום,הנשים הצדקניות האלו,רחל ולאה:אומרות ליעקב.תברח...כמו שאמרה אמא?כן.תברח ואולי היה רוצה הוא היה רוצה להיות.רועה צאן לבן?מה אה, לא שמעתי אותך

קהל: מחנך.מחנך. כן.כיוון ש... ברור?זה מעמד, כן זה מעמד להיות."היהודי של הגויים"...ויהודי.נותן הרצאות לנזירות...

קהל: אבל הם לא מבינים,יש הרבה רבנים כאלו.שכל תורתם זה לנזירוֹת?נכון.כן. גם בירושלים אני לא רוצה לומר.לשון הרע?טוב, זה מובן? כן ש...יתכן! אני עוד לא... כל פעם שאני,לומד את הסוגיה!אני לא מבין מאיפה זה יצא שהיהודי בגלות פתאום גילה לעצמו איזה משימה של מחנך הראשי של..כל העולם כולו... כן?מאיפה זה יצא

קהל: אברהם -" הנפש אשר" עשו בחרן

מניטו: כן?

קהל: זה לא חינוך.כן. אבל זה ידוע!שלא יצא מזה כלום כי זה ידוע - רק הבנים.שלו הצליחו:ולכן הגרים נקראו" בנים לאברהם".לא תלמידים של אברהם...כן.רק הבנים הצליחו,וזה ברור ש- אם נעשה חשבון?איך אומרים סיכום.מאזן. כן אחרי שנה כמה נשמות מצאו את הישועה שלהם?דרך הגלות של היהודים -ומה המצב של ה העם היהודי אחרי?שנה שבגלות!זה - אין... אין שום משמעות לזה?הבנתם ממש למה אני מתכוון יש כמה קדושים שיצאו דרך שנה מהגויים ובצד השני.השואה?כן.האינקוויזיציה.השואה.וכל זה. ההיסטוריה היהודית...זה... זה!אין שום משמעות לזה!אין שום משמעות זה ברור ש הבל ההבל הזה ידע שאי אפשר.לחנך את הקין הזה?שקין הוא בלתי מחו... איך אומרים...הוא בלתי.ניתן לחינוך. כן

קהל: אז לא נכשלנו?

מניטו: מה.לא לא:לכן אני אמרתי...אנחנו לא צריכים להיכנס ב.זה לא ההגדרה שלנו אלא - יש הרבה יהודים.שחושבים ככה!אבל זה טעות -אם זה היה ככה קודם כל.אנו, אנחנו - היינו הנכשלים...וחוץ מזה - אין שום אין שום פרופורציה...עם מה שקורה...אני חושב ש,זהו העניין: קודם כל היהודים חשבו שהגלות זה.עונש של החטאים?כן.הגלות בא כעונש,אחר כך, כשיצאו מהגטאות?!אז העונש נפסק אז המציאו לעצמם איזה סיבה להישאר אצל הגויים" יש לנו משימה"?כן וראו בכל הפרקים של הנביאים" אור לגויים"!אבל בטעות!אור לגויים"זה לא בתוך הגויים".אלא זה דווקא מ-ציון צריך לראות את זה בירמיהו.בישעיהו בעיקר?כן.זה אור גויים. כן" וזה -" הר הבית יהיה נכון...ולא... ולא!"ולא" הקפיטול

קהל: כבוד הרב, אפשר,להסיק מזה, זאת אומרת,אם הבל לא היה נהרג,אז עם ישראל היה יוצא ממנו ואז היינו, כמו שאמרנו,בשיעור שעבר" היינו" ממלכת כהנים וגוי קדוש מההתחלה, ואז היתה כבר גאולה

מניטו: לא, לא. אבל ההתחלה.היא... לא בסדר:מה זאת אומרת?"אם הבל לא היה נהרג"אם הבל היה באמת" ממלכת כהנים.וגוי קדוש"- לא היה נהרג.אז... היה לנו סיפור אחר.זה ההיפך. ברור זה הפוך.

למשל כשאנחנו לומדים למשל, יש הרבה מפרשים שמפרשים: "מהי סיבה של הגלות? מכירת יוסף". אז המהר"ל מתקן את זה: הסיבה של מכירת יוסף זה הגלות. מכיוון שכבר היה ידוע שהיו צריכים לרדת לגלות, אז - הסיבה היתה מכירת יוסף! אבל זה ההיפך, הבנתם? לא שמכירת יוסף הביאה את הגלות, אלא - צורך הגלות הביא את מכירת יוסף. ולכן - במודע יעקב שלח את יוסף לגלות. אולי, אבל זה, פה - אל תיקחו את זה...

קהל: אבל הסיפור הוא אחר!

מניטו: לא. האחים מכרו אותו מכיוון שכבר נגזר עליהם הגלות! זה ההיפך. ניקח את הפסוק, זה ב התחלת וישב. ולכן - כל הזמן של 'משיח בן יוסף' עד אחרית הימים מתמשך כל כך. מה שרציתי לומר שזה ש... מה שקשה להבין זה המחיר שעם ישראל צריך לשלם לכישלון הזה! כי אין שום יוצא מן הכלל: כל יוסף, בכל תרבות, בכל מלכות של המלכויות - זה היה כישלון. אבל - הוצאנו ניצוצות הקודש. אבל המחיר של אותם הניצוצות... זה... זה אולי קצת יותר מדי. כן, תפסתם את ה... לכן דנו אותו, את יוסף, שהוא חייב מיתה! כבוגד.

קהל: אבל זה לא איזה ירושה? מאברהם אבינו שיש לו?

מניטו: מה? סליחה?‎

קהל: זה לא ירושה מאברהם, הסבא שלו, שיש את...

מניטו: גם יעקב, כן זה

קהל: ונח - "צדיק היה בדורותיו".

מניטו: כן...

קהל: אבל אברהם...

מניטו: אבל מה ש...

קהל: אם יש צדיק בסדום ועמורה:

מניטו: כן. אבל מה שצריך להבין שזה עלה מחיר כבד מאד. זה נקרא: "מידה מופרזת". כל מידה מופרזת, זה גם כן...

קהל: גם אצל אברהם!

מניטו: גם אצל אברהם. יש ביטויים חריפים במדרש. למה נענש אברהם אבינו שצאצאיו ירדו שמה לארבע מאות שנות גלות? ואיזה גלות, כן? מה עשה? זה לשון עונש! שהפריז במידותיו של הקב"ה. דיברנו על זה בשיעור הקודם עכשיו זה ממש התופעה של 'שלום עכשיו'. זה מידה מופרזת. זה אסון. זאת אומרת, כל עוד שאינם בשלטון זה מידה. אבל אם היו בשלטון זה היה חטא גמור. הבנתם את ה...?

קהל: התהליך של יוסף באופן כללי.

מניטו: כן. זהו. זהו, אבל אתם רואים את הצד ה... איך אומרים? קריקטור, קריקטורה.

קהל: בעקבות הדברים האלה מעניין להבין שאמרו רבותינו שלא מקבלים גרים בימות המשיח.

מניטו: זה נושא אחר. זה נושא אחר לגמרי. לא, וההלכה היא לא... זה לא ההלכה.

קהל: זה לא הלכה.

מניטו: זה לא הלכה. כי הרב קוק כבר דן על זה שדווקא היה צריך לקבל גרים.

קהל: דווקא בזהר של של פרשת "ויצא" כתוב שכן מקבלים גרים.

מניטו: נכון. כך היא הלכה.

אבל זה העניין של המחיר של הגלות כדי להוציא גרים מאומות העולם. זה הניסיון של יוסף! ולכן - וזה לא בדיחה הגויים - אוהבים את יוסף.‎כ-ממש המושיע שלהם הנוצרים נתנו את השם שלו לאביו של המשיח שלהם כביכול ואצל המוסלמים...יוסוף הצדיק"זה משהו"...נורא.גדול מאד?כן הם מבחינים בזה שדווקא.יוסף מציל אותם...אתם מבינים את ה

קהל: אבל למה אין הקבלות?לבני ישמעאל ולבני עשו...יהודה...

מניטו: אבל

קהל: היה מתבולל על פי אותו...

מניטו: יש" יש הבדל בין" אחריות" ו"חיוב" חיוב"במובן של" חייב"אפשר" להיות" אור לגויים.מציון שיקבלו את ציון ומציון וזה הכוונה של ישעיהו" שמה -" אור לגויים?!צריך להיות אור לגויים בגטאות?!במחנה ריכוז!זה הכישלון של יוסף.זה יוסף בבור?...תפסתם את ה?

קהל: מניטו, מה זה משיח בבנימין...

מניטו: טוב, זה כמעט אותו כמעט אותו

קהל: ובכל אופן בית המקדש הוא בנחלת בנימין,

מניטו: אבל כשיוסף הופך,להיות בנימין - זה בני רחל אז - זה כבר סוף הגלות.בנימין זה הדור של סוף הגלות?אז תפסתם את העניין.זה שאלה... חשובה מאד כי המידה של יהודה,זה מידת הדין.הדין הרפה - מלכות,אבל - מידת הדין.מידה של יוסף זה יסוד.ולכן - יסוד מביא למלכות אבל - ההתמשכות של...כל התקופה הזו של,היתה יכולה להתחיל!זה כבר שנה?ו- שנה ימות המשיח, כן!וזה לא הצליח...זה... איך אומרים - ה חשבון נפש של יהודה ואחיו!זה - שראו שזה כישלון גמור כי כל מה שקרה בשכם זה קרה בעוד שיעקב" נקרא" יעקב.והוא - היתה לא הנטיה הזו.להסתדר עם בני שכם.כן? אף על פי שהם ברבריים.כן" נסתדר".זה החלום של יוסף?אבל - מה אמרו יהודה ואחיו" אך..." כי נבלה נעשתה בישראל,יהודה - הם כבר במדרגת ישראל לפני שיעקב קיבל‎.את השם ישראל...הבנתם את ה צריך לבדוק בדיוק.איך זה קרה.אבל זה מדרגות שונות השם בפרשת שכם זה" שם" יעקב""יעקב""יעקב?מה אומרים יהודה ואחיו" ישראל"?תפסתם ההבדל? כן יעקב"זה השם הגלותי".אז יוסף זה - תולדות יעקב" אלה תולדות יעקב, יוסף".אפשר להסביר את זה ככה.זה לא פסוק" אלה תולדות ישראל - יהודה"?

מניטו: מה

קהל: שהוא הגיע לדרגה" של" רועה...

מניטו: אז הוא אוהב את...

קהל:...בדרגת ישראל

מניטו: הוא אוהב את הצאן...אבל הוא לא.עוד לא אוהב את אחיו כדי לחנך מישהו - צריך.לאהוב אותו?כן אבל רק הדבר שנכשל...כי קין נשאר.גס רוח?איך אומרים...נשאר?כמו שהיה... כן אז - זה סימן!אבל - צריך להיות מציאותי.במציאות.זה קשה מאד לאהוב את קין.זה קשה מאד למשל - אני הסברתי הרבה פעמים לתלמידים.וזה מסביר לנו מה קרה בגלות שלנו עם ישראל בגלות ראה את עצמו כ-הבל שיש לו תפקיד.של מחנך אצל קין והוא לא הרגיש?שאולי אי אפשר לחנך את קין?ושזה מסוכן?כן.עד תהליך מסוים - מנסים.כן...סופסוף רואים ש,הגויים הם גויים,גרמני - זה גרמני,ספרדי - זה ספרדי,סורי - זה סורי!ואנחנו יודעים מי הם?

קהל: בתקופה הזאת ועכשיו עם אר.

מניטו: עליה?כן

קהל: באיזשהו מקום זה גם...כן איזה...זה?

מניטו: זה הפתח. מה...

קהל: באיזה מקום זה כמין רמז מוקדם של.משיחיות בן יוסף.כאילו אותו רעיון להיות... אפשר להגשים...את המשימה, את התפקיד זה המכשול של המחיר.משיחיות של בית יוסף.זה המכשול זה הצד הנכשל של יוסף ולכן - אז בסוף ימיו" התגלה שהוא נקרא" יוסף הצדיק כי צריך לעבור!את התהליך של התולדות בשלב הראשון של חייו הוא היה עלול להביא.את הכישלון הזה.‎לכישלון הזה ודווקא אנחנו רואים שהנצרות נמנה על אותו רעיון.של משיחיות ארמית" ולכן נתנו שם" יוסף.ל...משפחה שלהם?זה מובן,וגם יוסף הצדיק אצל המוסלמים...זה.זה ממש דמות ענקית.זה ידוע.

קהל: כן כן...אצל המוסלמים"

מניטו:" יוסוף הצדיק מכיוון שהם מבחינים בזה שזה כאילו אפשרות טרומית למשיחיות העברית.והם מחזיקים בזה.בשלב הזה:בן אדם שאומר" זה לא התפקיד שלהם... בכלל"?

מניטו: של

קהל: הם באמת לא מצליחים בתפקיד הזה או שיש אפשרות?של הצלחה

מניטו: לא... לא הבנתי.את המילה הראשונה,

קהל: במשיחיות של יוסף...

מניטו: אממ...

קהל: האם יש איזשהו

קהל: סיכוי...

קהל: כן... האם הם משחקים?

קהל: את התפקיד מספיק טוב?האם יש להם ייעוד?במקום לנו,

קהל: כאילו ש... אנחנו נמצאים כאן...

מניטו: לא! עכשיו אפשר לומר

קהל:...האפשרות הזאת

מניטו: עכשיו אפשר לומר.בלי כאילו...הבנו שזה המצב...

קהל: זאת אומרת ליהודי - יש גם כן אפשרות.

מניטו: ברור.ברור?"

קהל: להיות" בן-נוח.

מניטו: ברור!לא! לא! לא להיות בן נוח...הוא צריך להיות" בן אברהם"?כן

קהל: כן. ואם הוא בוחר לא [להיות בן אב[רהם,זאת אומרת - הוא נשאר בגלות...

מניטו: אה. הוא נקרא!עובד עבודה זרה!

קהל: אז הוא גם לא בן נוח!

מניטו: ברור

קהל: זאת אומרת - אין...לו שום... זאת אומרת...

מניטו: אין לו שום!

קהל: זה כיליון.

מניטו: כן. ברור...

מניטו: זה מה שאנחנו לומדים ב על הפסוק:" וחמושים" עלו בני ישראל.תראו מה אומר רש"י,וארבעה, ארבעת החלקים!הם מתו בשלושת ימי האפילה?זה מובן ואתם רואים שהמדרש...ראה את כל העניין.בפרטים.

מניטו: ברור וזה מה שאמרה!בתיה [לנצט] והיא צודקת...כש מבחינים מה זה גלות,בפרט - גלות מצרים אז.מתפעלים?איך אומרים?איך יצאו אבותינו מזה.

קהל: גודל הנס.

מניטו: כן

קהל: ומי שגר פה, ואומר שישראל,זה לא חשוב, מדינת ישראל...רק הוא גר ב?בארץ ישראל,

מניטו: או - זה בדיחה יהודית...או - זה חמור מאד.

קהל: זה לא בדיחה.

מניטו: אז זה חמור מאד...

קהל: גלות בציון...

קהל: מדוע יוסף בחר

קהל: זאת אומרת - מדוע?יוסף היה צריך לרדת מצרים,זאת אומרת - לפי הלימוד עכשיו,אז המתריס, הרחם הזאת...בארם?

מניטו: של מי...

מניטו: של אב?

קהל: של אברהם, כן.זאת אומרת - של העם העברי...אז אם יוסף...רצה להביא את ה את הגאולה מתוך הגויים אז הוא היה צריך!לחזור לארם.

מניטו: לא?

קהל: למה הוא בחר...

מניטו: לא, דווקא?

קהל: למה מצרים נכנס לפרק.

מניטו: או! יש גם כן מקור לזה מכיוון שבאותה תקופה התרבות:קהל?

מניטו: מה

קהל: ליטאי, הטיפוס של הליטאי.

מניטו: לא...נאמר.לא מכיוון שנולד ליטאי אלא...הוא מנסה להיות,המתנגדים נאמר.המת'נגדים,כן, אבל מה שצריך לזכור...תמיד, ש רק מי שכבר מסוגל להיות.צדיק - יכול להיות חסיד.דאם לא כן - מדובר בחסיד שוטה" ולא עם הארץ חסיד".אז פה יש נקודה שצריך להבין אותה,ההסתייגות מאותו תפקיד אז - זה כבר אנחנו.רואים אותו אצל חנוך.זה מתחיל באנוש כי בכל דור - היו אנשים שהיו!מסוגלים להיות מנהיגים אמיתיים?כן אבל.פחדו מזה?כן -ואלו שלא הצליחו.אז יסדו את העבודה זרה:וכל פעם חוזרת השאלה האם אותה אנושות?היתה מסוגלת לחינוך כלשהו -כי אנחנו רואים!נשמות גדולות ממש.שלא מצליחות וכל זה הולך ומידרדר.עד המבול הבנתם את השאלה,ופה - אולי בהיסטוריה שלנו....אני חושב שזה כבר קשור ל לתאוריות של שמנסות להסביר את,הפונקציה הזו זאת אומרת - את המשימה של הגלות שיש לנו שליחות בגויים?כן!ואפשר לומר שזה כישלון גמור?אלא - מה אין שום סיכוי שהתרבות של הגויים בבחינת תרבות של הגויים,דרך ארבעת המלכויות האלו?כן בבל, פרס, מדי, יוון, ורומי,אנחנו בסוף רומי יש להם שום סיכוי כתרבות...למצוא איזה... איזה...איך אומרים את זה.הצלחה?כן...אבל אפשר לומר ש עם ישראל הצליח להביא את הבשורה של האבות.ליחידים.נאמר - גם כן יחידים רבים מאד אבל השאלה היא אם המחיר שעם ישראל שילם.בשביל זה - זה היה כדאי...הבנתם את ה.את השאלה?

קהל: אבל היתה לו אפשרות אחרת?

מניטו: מה?

קהל: בדיעבד - היתה לו אפשרות אחרת

מניטו: כן. למשל אני חוזר למה:שאני מסביר הרבה פעמים.זה כל העניין של הבל אצל קין אם הבל היה מצליח לחנך.את קין - הכל היה בסדר?כן!לא הצליח:אז יש לו רק אפשרויות.או לברוח, או להישאר -הוא נשאר.שילם.היה צריך לברוח.וזה מה שיעקב השכיל לעשות.ברח מעשו?כן...או הודות.רבקה.רבקה - ראתה את המצב

קהל: הוא ברח לגלות.

מניטו: ברח, כן! ברח לגלות?אבל זה גלות מיוחדת, כן....אני חושב שזה דגם של...זה ממש" איך אומרים?" מופת..."לא" מופת.דגם של מה שקורה בגלות.בהתחלה מרגישים שזה גלות,ואח"כ - מתרגלים ורק בסוף - מרגישים שוב.שזה גלות,התקופות של גלות ממש אצל יעקב.זה בהתחלה. כשברח ואח"כ - בסוף.כשלבן התגלה כאנטישמי, נאמר.אז בסוף הרגיש את זה.שזה ממש גלות

קהל: מניטו - אבל יש באיזה שהוא?מקום סיפור של הצלחה?

קהל: שמישהו הצליח?

קהל: במה?

קהל: לחנך את הגויים...

קהל: אולי שלמה המלך...

מניטו: טוב!אני חושב שלא כן זאת אומרת... הרבה פעמים.חזרתי על זה צריך להבין מה זה היחס של הנפש היהודי.מההתחלה?כן הנפש של עם ישראל - להיסטוריה.הכללית ורואים את זה יותר ויותר במשך הזמן,דרך הנביאים ואחר כך.חז"ל, בגמרא בעיקר המבט על ההיסטוריה הכללית.זה ממש פסימי לגמרי אבל המבט על ההיסטוריה דרך עם.ישראל - הוא אופטימי לגמרי זה מובן?זה מובן מה שאני אומר?

קהל: ההיסטוריה העולמית.

מניטו: העולמית...ולכן - לא זה לא להפליא שאנחנו מוצאים כמה ביטויים שליליים.כשחז"ל מדברים על הגויים,הגויים בדרך כלל.בדרך אותה האנושות ההיא זה ממש...איך אומרים.הגדרה שלילית, פסימית לגמרי.כי - הניסיון נותן, שלא רואים.זה השאלה שלך.לא רואים?!מי הצליח:לעשות דבר כזה,שהתרבות של הגויים,בבחינת תרבות כללית,בבחינת כלל הגויים.היא תהיה חיובית. תצליח זה כל המלכויות - זה סופסוף!כישלון חרוץ דרך ההיסטוריה ההיא כמה יחידים,המון יחידים, יחידי סגולה,שחסידי אומות העולם.ניצלו.אבל - רק הקב"ה יכול לשפוט.אם זה כדאי המחיר שעם ישראל שילם,דרך בבל, דרך פרס,דרך... יוון, דרך רומי,הוא כל כך חמור,כל כך גדול:שכדאי לשאול את השאלה?האם זה היה כדאי...ופה אנחנו רואים אני לא זוכר,אם דיברנו על זה בשיעור הקודם.יתכן זה ההבדל בין השיטה.של יוסף, והשיטה של יהודה?דיברנו על זה? כן:השיטה של יוסף זה...אופטימיות.ענקית.עד הסוף - מקווה.ומנסה להציל, להציל, להציל את.הגויים באשר הם שם זה יוסף.יהודה - זה מידת הדין:מיד,מי שזוכה - זוכה -מי שלא זוכה -במהרה בימינו מיד,את מלכות המשיח.ולזרוק את הבהמות האלו.זה יהודה?מבינים את העניין.זה ההבדל

קהל: כדי להבין את הנבואות,ואת החזון של הנביאים שהריב היה - העמים. כל העמים...יתנהלו על הר הבית:

מניטו: כן. אז תזכור את זה.יש העניינים אצל הנביאים או - חזיונות כאלו.שהם ממש חיוביות איך אומרים ובבת אחת...רואים את ההרס ה את ההרס החמור!של כל העולם כולו:אז - זאת אומרת.זה אותו כלל.זכה - ככה.זכה - ככה.לא זכה - ככה,

קהל: זה לאחר מעשה?אבל לפני מעשה כשאתה עומד לפני פעולה...כשגויים באים, ו מצד אחד - יש רתיעה, כי יודעים,שהם לא תופסים את העיקר.ולא מעוקצם ולא מדובשם?ומצד שני - שאלה: האם לסרב?האם לסרב

מניטו: טוב. לפי דעתי, ההבדל זה השיטה של יוסף.לעשות את זה - בגלות.אצלם...וכשרואה שזה כישלון,אז הוא אומר:" פקוד יפקוד אתכם" והעלתם את עצמותיי מזה אתכם השיטה של יהודה.זה מלכתחילה לשלול את זה צריך לבנות,עם ישראל בארצו,בית המקדש!ומציון תצא תורה.מירושלים - אור לגויים.לא לפי שיטת יוסף?זה מובן, כן שיטת יוסף זה

קהל: מה שסיפרת גם בשיעור קודם כשקראנו ספר עובדיה.

מניטו: ההפטרה השבוע. כן" ...בית יעקב יהיה אש, ובית".

מניטו: זהו. זהו"

קהל:" ובית יוסף להבה.

מניטו: כן" ובית עשו יהיה לקש"

קהל:...יוסף יהיה להבה,

מניטו: זה - זה יוסף בסוף.בשלב השני.כשיוסף מתגלה כשטנו של עשו...כשיוסף מתגלה כ?דווקא משיח בן יוסף, כן

קהל: או - האם הכל - זה לא קשור ששם ה' עדיין לא נודע זה אופייני בעיני ביחזקאל

מניטו: כן פרק] אני חושב]...

מניטו: כן. אבל זה זאת אומרת: זה.אתה רומז לימות המשיח

קהל: כן

מניטו: עד ימות המשיח, יש.התקופה של המלכויות:והנושא שלנו הוא היה אף פעם זה [לא] היה מוצלח אני חושב שהדגם של העניין.זה החלום של יוסף עצמו במצרים.הוא ציפה לזה הוא חשב.להפוך את מצרים כ-עם קדוש.כתרבות קדושה.נכשל אני לא חושב שיש...איפה שהוא מקרה של.של הצלחה...זה נאיביות לומר ש...דרך ה הכישלון שלהם,הגויים - מתקרבים, מתקרבים.מתקרבים לאמת.זה נאיביות אנחנו רואים מהי התוצאה של שנה:של תרבות רומאית!השואה וההמשך. והאיום של שואה.כלל-עולמית...אני?מה,

קהל:...העבודה של יוסף אולי יש איזה יחס עם דניאל מעניין אם היתה השפעה...גם מהיהדות על ה.

מניטו: יתכן מאד

קהל: זאת אומרת - שממש, יש השפעה עלינו.

מניטו: לא לא. יתכן מאד יש הרבה מקורות.שאומרים דברים כאלו,אבל זה לא משנה,יש להם כל כך כפיות טובה...שהם לא.אף פעם לא יקבלו את זה.הם לא מודים בזה

קהל: אומרים שאפלטון היה אולי בארץ ישראל

מניטו: כן,

מניטו: טוב, אז אני חוזר...

מניטו: אז נחזור...

קהל: אבל בכל אופן זה לימוד אחר:...זאת אומרת...

מניטו: אה, לא.

קהל: בחסידות.

מניטו: אז זה חסידות...

קהל: שיש אה אבל זה בכל אופן.

מניטו: זה חסידות.

קהל: שיש טעם לגלות...זאת אומרת זאת אומרת - שיש תפקיד

מניטו: כן. כל עוד זה הזמן.של הגלות - יש תפקיד לגלות הבעיה - היא לא?ל... איך אומרים.לשלול את הגלות אלא - השאלה היא: באיזה.עידן אנחנו נמצאים אם אנחנו נמצאים בעידן.של יוסף - הוא הצדיק אם אנחנו נמצאים בעידן.של משה - הוא הצדיק?זה פשוט. כן.זה לא שאין תפקיד לגלות!!!אבל זה נגמר.השאלה היא - של הזמן...לא של ה.לא של הפונקציה של הגלות?זה מובן גם אם לא יודעים מהי,הפוקנציה ההיא?כן זה - מי שלא רואה,שהתקופה שלנו נגמרה!לא רואה שום דבר שנה הקב"ה.היה מסוכסך איתנו?כן פתאום.הוא החליט ש - זה נגמר" תחזרו":אז מי שלא חוזר, ואומר או, יש לי עוד מצוות""לקיים בגולה.זה סימן שלא שייך לארץ...

קהל: מניטו, מפחד ש...

קהל: כאלה שאומרים עם כל ה:אבל הם אומרים" ...אין לנו הכוח לעמוד ב"...

מניטו: זה, זה:...קהל.

מניטו: לא פעם שמעתי את זה.לא פעם שמעתי את זה!אבל - זה מעשה שטן:השטן בא ואומר לצדיק" תדע, אתה רשע"!!!אז - אל תשמע לשטן!"ועמך כולם צדיקים".זה פשוט,

קהל: אם כולם היו באים אז ממילא היה לנו פרנסה פה...

מניטו: לא, כן. לא רק פרנסה...

קהל: מניטו, בהבטחה...

מניטו: כמה, כמה,

קהל: בהבטחה לאברהם

מניטו: סליחה. רק - כמה פעמים.רק דקה כמה פעמים אתם יודעים אני מקבל הרבה,קבוצות של יהודים מהגולה כמה פעמים אני שומע:אותה שאלה סופסוף כשהם מגיעים הם?משוכנעים שהם לא בסדר, כן.אז - מחפשים איזה עילה,אתה חושב"- שואלים"?שיהיה מקום לכולנו":אז אני רגיל להשיב" לאחד יש מקום"עוד מתעניינים אם זה אמת,שיש מקום אחד" אבל זה בשבילך""אל תדבר על אחרים":אז פעם, אחד אמר לי,לפני שאני אשיב את זה" אני שמעתי כבר את התשובה שלך":אז אמרתי לו" יש לי עוד תשובה אחרת".לכולם יש מקום"".חוץ מאחד אז הוא?כן... מה היתה השאלה

קהל: שניתנה הבטחה לאברהם...ובכל זאת נאמר ש.שזרעו - הוא יהיה בארץ לא להם למה? למה הוא היה צריך להיות בגלות, כבר זה נאמר זאת אומרת - ה"חיש מהר הזה, זה בעיתה.הקושי של העניין אני מכיר הרבה הרבה,יהודים.שהם משוכנעים שזה אמת אבל בכל זאת...לא יכולים ל...זה גם להעתיק...מבחינה טכנית-מעשית.

מניטו: לא! זה לא מעשית-טכנית.זה מבחינה נפשית

קהל: הם מראים את זה על הפחד הגדול.מה שקרה עם שבתאי צבי

מניטו: כן, אז אולי אני.אסביר את ההבדל הפעם,

קהל:...דיבר אלי פעם אז הוא אמר?

מניטו: מי:...קהל.

מניטו: כן,

קהל: שאת אמונה על דברים כאלה הוא הביא לי כל הדוגמאות...האלו שהיו תקופות ש.ואני אמרתי: אף על פי - אני לא מאמינה.למרות שזה קרה...

מניטו: וזה דוגמא

קהל: אני הרגשתי שהוא.לא מאמין לי יותר.

מניטו: הוא משוכנע שזה התקופה אבל בכל זאת - הוא!מפחד מהרבנים השחורים מכיוון שהוא התחיל!ללמוד קבלה עם השחורים,והוא לא יודע שזה לא קבלה...אלא.שחרות...אבל

קהל: קבלה זה גם שחרות.אם אתה הופך אותה לארמית.

מניטו: לשון שחר, לא לשון שחור...אבל?מה רציתי לומר.

קהל: העניין של שבתאי צבי

מניטו: כן, ההבדל. ההבדל.הוא ברור לגמרי,כי - כל המשיחיות כזב?כך אומרים היו - זה איש אחד,שאמר שהוא המשיח.והוא רצה שהיהודים יבואו.הציונות זה ההיפך אין עניין של איש אחד" שאמר:" אני המשיח.אלא עם ישראל החליט לחזור,אז - זה כשר.וזה - לא כשר!יש הבדל עצום.יש הבדל מהותי,

קהל: אם כל העם היה נוהה אחריו אם היו הופכים את זה,לתנועה לאומית אז היה גם כן שבתאי צבי!אולי מצליח.בתקופה הראשונה.

מניטו: ברור

קהל: אם כל העם היה נענה לו...

מניטו: אבל אני חושב שה הרבנים שהיו איתו,הוא - היו איתו למרות שהיו יודעים.שהיה משוגע אלא - רק רצו להרוויח.מהתנופה לעלייה?כן?הבנתם את העניין הם רצו יותר שהיהודים יחזרו,אפילו לא לשמה,דרך שבתאי צבי מכיוון שהתנאי הוא.שישים ריבוא בארץ.ולכן - חיפשו את זה,זה לא הלך...מכיוון ש רוב הרבנים.התנגדו

מניטו: יש לנו מקורות הרב העיקרי שהיה איתו.נתן אשכנזי.מעזה...אז יש לנו מקורות

קהל: זאת אומרת שאי אפשר...לדחוף את הגאולה...

מניטו: לא. זה רק מקרה

קהל: זאת אומרת להתעלות...ליהודה, ולא להיכנס

מניטו: טוב, אז אתם רואים.מהו הכוח של יוסף,בשלב הראשון ואני חושב שכל העניין הוא.פשוט לגמרי!ניקח את יציאת מצרים כדוגמא.היו נחשונים וארבעת החלקים מהעם!.נשארו שמה זה -אף על פי שהרצי"ה ז"ל:לא פעם אמר לנו.בגאולה האחרונה - כולם.אפילו הרשעים.ולכן - יש תקווה אבל מי יודע?את החשבונות שלמעלה.לא יודעים?כן אבל בגאולה האחרונה - זה.לא כמו, בדיוק כמו יציאת מצרים.

מניטו: כן, ויש סיבה יותר עמוקה.שזה - הגלות האחרון.אין עוד גלות אחר כך?

מניטו: מה.

קהל: זה ברור לכולנו.זה מצחיק.

קהל: לא, זה לא ברור לכולם...יש כאלו שאומרים ש...

מניטו: לא. מה ש אני לא מבין שתלמידי חכמים שאומרים וכאילו לא למדו את המקורות.שהם מחכים את המשיח,אז מי שאומר את זה,תלמיד חכם שאומר את זה זה סימן!שלא למד כל צרכו...

קהל: הרב חושב ש!

מניטו: לא לא לא...רק הביטוי הזה?

קהל: בעם ישראל או בחו"ל.

מניטו: בחו"ל...כשאומר ויש כמובן גם בישראל מאותה כנופיה,אם אפשר לומר את זה ככה,שאומרים: מה זה? זה לא התחיל,שום דבר לא התחיל מעדיפים את שלטון חוסיין.מכיוון שלא בא המשיח אז זה סימן שלא למדו!את הסוגיה מי אמר שצריך משיח?כדי לבוא לארץ ישראל,כשהקב"ה מחליט שאפשר.אז באים והם לא רואים שהקב"ה?!עדיף מהמשיח בסוגיה ההיא?זה מובן...ואנחנו אומרים:וזה פסוק מלא.תביאו לי ספר דברים.אני אראה לכם מיד.וזה פסוק מלא.שנראה אותו:חוץ מזה אנחנו מתפללים כבר אמרתי את זה:כמה פעמים.כן, זה בפרשת ניצבים פרק ל' בדברים שמתפללים ככה:" אפס בלתך" גואלנו לימות המשיח" ?מה זה" אפס בלתך לימות המשיח?והמשיח.זה ברור?זה פשוט. כן" אפס בלתך גואלנו לימות המשיח",ולכן - כשהגואל פועל כגואל!זה התחלת ימות המשיח,אבל משיח בן יוסף הוא בבחינת,סתום?כן עד שיתגלה?ומי אמר על מלחמת לבנון:בזהר כתוב מפורש.שהוא מתגלה בגליל.זהו.זה המלחמה שלו.כבר

קהל: הוא אמר שהמשיח יבוא,מהגליל,תחית המתים.כתוב - תתחיל מהגליל?נכון

מניטו: כן, אבל הופעת המשיח.תתחיל בגליל

קהל: זה כתוב בזהר.

מניטו: כתוב בזהר...ואני לא אמרתי שזה רפול...לא אמרתי שום דבר כזה

קהל: אבל גם השם שלו" רפאל".

מניטו: טוב, זה כבר... רחוק

[...]

אז - מודל קדום, זה אדם שמוליד קין והבל והבל לא יכול להכות את קין.

מניטו: אה, זהו. נכון. ברור,

קהל: אז הוא הורג אותו. וצריך להוליד את שת מחדש.

מניטו: כדי ששת יעקוד את קין. משהו דומה. משהו דומה... באופן פורמאלי זה זאת אומרת: הכישלון של הבל. שלא הרג את קין...

קהל: שלא הרג את קין.

מניטו: כן

קהל: שלא חינך

מניטו: לא. היה צריך להרוג" הנפש החוטאת היא" "היא -" תמות" זאת אומרת: בבחינת" הנפש. זה הריגה...

קהל: אבל...

מניטו: יש מדרש...

קהל: קין לא היה

מניטו: כן כי קין. קין המתוקן - זה קין בלי נפש כי כל הנטיות הרעות. באות מהנפש שלו. אז אנחנו צריכים קין בלי נפש. בלי אחיזה בעולם הנפש. זה הכהן האמיתי. אין לו אחיזה בעולם העשייה. אז זה הכהן האמיתי:... קהל ‎

מניטו: כן. זה קין מתוקן...

מניטו: קין עם

קהל: בכור אמיתי

מניטו: כן זאת אומרת - צריך להוציא. את הנפש הזה. הנפש הזה - אין לה תקנה. הנפש הזאת. סליחה? הבנתם את זה? כן?

מניטו: סליחה!

קהל: זה גם כן...

קהל: איך... אם יש... מול העם.

מניטו: כי נולדו אחרת" נולדו ב" צלם אלוקים. זה ההסבר של הכוזרי:... קהל

מניטו: לא! ההיסטוריה! זה ההיסטוריה של קין, מי שנולד בבחינת הבל! הוא לא שייך להיסטוריה הוא שייך למשימה של!"ממלכת כהנים וגוי קדוש" ונראה את זה בתולדות! של שת יש להם יעד, לגמרי, ולחלוטין שונה. מהאנושות שהיא האנושות של קין" זה מה שנקרא:" בני האדם!"ופה יש:" בני האלוקים? הבנתם מיד תופסים. את ההסבר של ההיסטוריה שלנו. זה מתחיל בשורש...

קהל: אבל אין להם!

מניטו: ברור שיש להם? מי? למי? לקין

קהל: כן.

מניטו: זו שאלה?

קהל: אין להם צלם אלוקים... מניטו.

מניטו: לא! יש להם צלם אדם... פה אנחנו רואים ש לא נכתב בתורה" שאדם הוליד" בדמותו כצלמו. לגבי קין והבל. זה מוצאים בשת? קראנו את הפסוק! כן. זהו אבל - יש להם הכוזרי" אומר - שהבל היה לו" ... אולי, קצת מ. צלם אלוקים" לא - אני מוסיף" קצת... יתכן ש" הכוזרי" לא... הוא אמר שהבל. טוב - זה למדנו בקבלה. ששורש קין - זה הבריאה" אז הוא ה" בן - אדם. אבל שורש הבל - זה החסדים ולכן יש לו - מדעת קונו. כמו שאומר המדרש. להשפיע" זה נקרא" צלם אלוקים אבל מכל מקום - זה לא! הפשט של התורה. הפשט של התורה הוא יותר חותך. הוא חותך יותר אדם והבל סליחה - קין והבל."היו בבחינת" בני - האדם. מה שהאדם נעשה, שת - היה בדמות אדם! שהיה בדמות אלוקים. זה מדרגה של תיקון כבר? הבנתם אז מתוך בני האדם נולדים אדם אתם קרויין אדם" - ההבדל בין" "האדם" ו" אדם" וזה ברור שזה. טבע אחר. עם נברא עם טבע אחר, אני זוכר... כשהייתי ב. בצבא הצרפתי, במלחמה [ מלחה" ע השנייה ] אז - ידעתי באופן? מופשט, כן. שגוי זה גוי, אבל - בצבא! במלחמה - אתה רואה את זה. איך הם מתפקדים? כן ויש גם כן. יחידי סגולה ביניהם... הכומר שלהם היה. קצת שונה מהם, אבל - איך מתפקדים במלחמה. רואים איך מתפקדים בחיים. רואים את זה. ממש חיות. טוב, אז - יהודי בתוך הגויים! הוא מתפקד אחרת, זה מלידה. זה הטבע שלו. לא יכול! אני לא יכולתי להיות כמוהם? הבנתם! לא! זה לא עניין של השקפת עולם זה לא עניין של" אמונות ודעות" . זה עניין של מוסר כליות... זאת אומרת זה. כאילו הגוף לא נותן לך?... הבנתם את ה... את ההבדל?

קהל: זה לא... החינוך של התורה...

מניטו: לא! זה לא עניין של, זה עניין יותר עמוק... זה בא. עם ה... החלב של האם? כן,

קהל: עם הלידה... עם ה.

מניטו: כן. זהו. אז - אפשר להתחנך בזה. זאת אומרת - גוי יכול להיות ככה: זה יחידי סגולה שנקראים" חסידי אומות העולם" . כן? זה דומה מאד, חסיד של אומות העולם. יש לו חלק לעולם הבא? כן... אבל!... זה לא עניין של, למשל - הגויים האלו כשהיו בכנסייה שלהם. כל יום ראשון. היו מתפללים עם דמעות? כן מיד אחר כך - היו בבית קפה... או ב. בריות אחרות לגמרי! לגמרי אחרות? זה מובן. טוב. זה כמין בריאה אחרת? כן מניטו, בניגוד קין להבל

כשהרב שך פגש את הרבי מליובאוויטש

https://youtu.be/o6HcxjGPoQ8

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: אבל - אנחנו מתפללים לקב"ה שהוא" בונה ירושלים. דרך מי? דרך הרבי מליובאוויטש או דרך טדי קולק? צריך לגלות את האמת. מדינת ישראל היתה קמה בלי חב"ד. חב"ד זה נכס גדול מאד לעם ישראל. אבל בלי חב"ד עם ישראל היה קיים. ובלי חב"ד מדינת ישראל היתה קיימת! זה מה שצריך להבין! אבל - הוא עושה הרבה טובות לעם ישראל. הוא אוהב את היהודים. והתנועה שלו - אוהבים את היהודים. כל זה נכון. כן? אבל מכאן להגדרה הלכתית של מלך המשיח יש תהום. זה משהו אחר לגמרי. וזה מסוכן מאד, כי תודה לאל, עם ישראל הוא בריא. לא היתה כל כך תגובה חריפה נגד כל הטקס המיתולוגי הזה. כן? חוץ מהרב שך. מכיוון שהרב שך זה מעיד לו שיש איזה מתחרה. כן? ‎אתם שמעתם הבדיחה שאומרים ברחובות? כן? שמעתם אותה? לא?

קהל: לא.

מניטו: הרבי מליובאוויטש התקשר לרב שך כדי לומר לו:" עכשיו אני בטוח: אני המשיח"

"מי אמר לך"?"

"הקב"ה אמר לי"

אז הרב שך אומר לו:" אני? לא לא"

 

{bfaccordion-slider כישלון המשיחיות של יוסף}

 

מקור: תורת התולדות, דרך חיים למהר"ל

אז זה המבחן המוסרי שלו: אם יתן את הזכות זכות הקיום ‎להבל אז - הוא קונה עולמו. זה מובן. זה פשוט מאד. ואנחנו רואים שזה סקנדל של ההיסטוריה הקין הזה אף פעם לא נתן!זכות קיום לזולת" זה נקרא" קסנופוביה" זה נקרא" אנטישמיות",זה נקרא" גזענות...זה נקרא!זה הבעיה של העולם?כן"

קהל:" וחי אחיך עמך?

מניטו: מה"

קהל:" וחי אחיך עימך!

מניטו: זהו! צריך לגלות שהוא אחיך.הוא יודע שהוא אח שלך!הוא אומר את זה למשל - נשוב לטעות. של היהודים: היהודים מבחינת" הבל"אומרים" ואהבת לרעך כמוך"זה שייך לגוי זה טעות! הפסוק הזה שייך,ליהודי אבל מכל מקום - הם אומרים.את זה ככה...אהבת הזולת... אהבת הזולת...אהבת הזולת,כשיש פילוסוף אחד,שמדבר בין הגויים.הוא מדבר רק על זה‎,אם זה בובר, אם זה לוינס...אם זה" האחר".האחר"הוא העיקר""הזולת"?מבינים את זה הזולת תמיד בבחינה, בעצם...זה לא אני זה שעומד ב.

מניטו: נכון. נכון.נכון. נכון ולכן...קוראים למישהו שיטפל בזה" מישהו אחר שיטפל" באחר אז ו"הזולת"הזה!לא נותן מקום.לזולתו. כן‎ ואז... התפקיד של הבל איך הבל קונה עולמו:וחוץ... שוב אני מדגיש התפקיד שלנו זה לא!התפקיד של הבל!אלא - שורש הוא ב-שת.שהוא - תחת הבל כי הפרולבמטיקה של הבל.לא יכולה להצליח מכיוון ש.יש איזה כישלון מעיקרא אין בו כוח לחנך.את קין.וזוהי ההוכחה שלא חינך אותו.הוא נשאר רוצח.וזהו ההגדרה?איך הבל יכול לזכות בעולמו.מכיוון שכבר נולד עם כל הזכויות.הוא אח."הוא כבר" אח?כן נולד ככה. אם הוא.מחנך את אחיו וזה כל הסיפור שאנחנו,נקרא - דרך חנוך דרך נוח.זה אותו סיפור.האח שנכשל להיות אח.הרועה שנכשל להיות רועה.המחנך שנכשל להיות מחנך?תפסתם את הבעיה

מניטו: ולכן - אם היינו,בתפקיד של הבל!אז האחריות היתה עלינו.של הכישלון של קין?מובן אולי - הרבה פעמים אני:הסברתי את זה ככה:יש רק כמה אפשרויות,או הבל מצליח לחנך את קין.וזה כבר ימות המשיח?כן:קוראים את זה" דו קיום פאציפי"?מה

קהל: בשלום?

מניטו: בשלום. כן!זה כבר ימות המשיח טוב.לא הצליח - אז יש אפשרויות,או שיברח מקין.מכיוון שלא הצליח לחנך אותו!או שייהרג אבל ההבל הזה בוחר להיות.נהרג להציל את העולם?הבנתם:וזה מה שרבקה אמרה ליעקב" !הפעם אתה תברח"-לא הצלחת לחנך את אחיך!אז תברח.אל תעשה לי כמו בפעם הראשונה...הבנתם את הקטע הזה...

קהל: בבחינת מחנך.

מניטו: כן.אז זה הטעות של יהודי הגלות ‎הם רואים את עצמם בבחינת מחנך וזה שנה לא הצליחו!לחנך כלום?כן.אז יש פה טעות" אור הגויים".זה מירושלים. לא בגלות.זה הטעות. כן אם יש כבר משהו.למסור לגויים - זה מירושלים ולא... ולא בבחינת" הבל אצל קין".הבל אצל קין"- זה סכנה"!שת - זה משהו אחר?

מניטו: מה!

מניטו: לא! יש סיבות לזה.אבל סופסוף התרגלו וכשלא מצאו הסבר למה אנחנו נמצאים אצל הגויים...אז מצאו את ה" הג'וק הזה של:" יש לנו משימה" אצל הגויים. לחנך אותם"?במה!ולאמתו של דבר זה שקר מוחלט?!מה עושים שמה!הם מרוויחים כסף!הם לא מחנכים?מה

קהל: זה גם משימה,

מניטו: זה גם משימה.אבל זה משימה אחרת...ולא משלמים את המעשר...תפסתם את מה ש לכן אני!ובתיה יכולה להעיד על זה [הכוונה לבתיה לנצט. א.ק]...אני,אני מבין, באופן עמוק.את הנטייה ל"כנעניות"שיש בישראל?מבינים את זה יש בישראל... אצל הישראלים" איזה נטייה ל"כנעניות זאת אומרת לשלול את זה שליהודים יש איזה משימה""של חינוך, של ערכים?זה שטויות". כן".לאמתו של דבר - יש משהו בזה!אבל - ריבונו של עולם! שנה ולא הצלחנו!זה כישלון!היה צריך לברוח לפני היטלר היה צריך לברוח לפני טורקמדה [מראשי האינקוויזיציה בספרד]...היה צריך לברוח לפני...ונטורה? איך קוראים ל.פטליורה. כן. הרוסי הזה???? סימון פטליורה ימ"ש שאחראי על] [מאות פוגרומים ביהודי אוקראינה...הם ה!הם הסימנים שנכשלנו -כמה זמן אצל הרוסים!ו‎נשארו קוזאקים כמו שהיו!אז - זה כישלון?מה איזה משמעות יש?!בטענה שיש לנו משימה חינוכית?איפה מכל מקום - אם!זה היה - זה כישלון...הבנתם למה אני לא רוצה שנבין ש עם ישראל נכנס בקטגוריה" הזו של" הבל.יש לו קטגוריה אחרת?כן,אבל זה נכון: שהגויים רואים.רוצים שנהיה ככה?זה מובן,

קהל: אבל זה רטרואקטיבית זאת אומרת בדיעבד אפשר לראות.שלא חינכנו,במשך כל הדורות,בכל זאת כבר בשורש.ויעקב אצל לבן.כבר בשורש - זה מתגלה...כל הסיפור הזה כבר.הוא בשורש?

מניטו: סליחה?מה

קהל: הדוגמא,הדוגמא? זה השורש.יותר מהדוגמא.זה מה שקורה שמה.הנתונים היו הכי חיוביים.כולם היו אחים שמה.אחים אחים?אחים ממש, כן...ויאמרו.לרבקה - אחותנו את יותר מזה? זה ממש.אבל - בטומאה ו...,ופתאום,הנשים הצדקניות האלו,רחל ולאה:אומרות ליעקב.תברח...כמו שאמרה אמא?כן.תברח ואולי היה רוצה הוא היה רוצה להיות.רועה צאן לבן?מה אה, לא שמעתי אותך

קהל: מחנך.מחנך. כן.כיוון ש... ברור?זה מעמד, כן זה מעמד להיות."היהודי של הגויים"...ויהודי.נותן הרצאות לנזירות...

קהל: אבל הם לא מבינים,יש הרבה רבנים כאלו.שכל תורתם זה לנזירוֹת?נכון.כן. גם בירושלים אני לא רוצה לומר.לשון הרע?טוב, זה מובן? כן ש...יתכן! אני עוד לא... כל פעם שאני,לומד את הסוגיה!אני לא מבין מאיפה זה יצא שהיהודי בגלות פתאום גילה לעצמו איזה משימה של מחנך הראשי של..כל העולם כולו... כן?מאיפה זה יצא

קהל: אברהם -" הנפש אשר" עשו בחרן

מניטו: כן?

קהל: זה לא חינוך.כן. אבל זה ידוע!שלא יצא מזה כלום כי זה ידוע - רק הבנים.שלו הצליחו:ולכן הגרים נקראו" בנים לאברהם".לא תלמידים של אברהם...כן.רק הבנים הצליחו,וזה ברור ש- אם נעשה חשבון?איך אומרים סיכום.מאזן. כן אחרי שנה כמה נשמות מצאו את הישועה שלהם?דרך הגלות של היהודים -ומה המצב של ה העם היהודי אחרי?שנה שבגלות!זה - אין... אין שום משמעות לזה?הבנתם ממש למה אני מתכוון יש כמה קדושים שיצאו דרך שנה מהגויים ובצד השני.השואה?כן.האינקוויזיציה.השואה.וכל זה. ההיסטוריה היהודית...זה... זה!אין שום משמעות לזה!אין שום משמעות זה ברור ש הבל ההבל הזה ידע שאי אפשר.לחנך את הקין הזה?שקין הוא בלתי מחו... איך אומרים...הוא בלתי.ניתן לחינוך. כן

קהל: אז לא נכשלנו?

מניטו: מה.לא לא:לכן אני אמרתי...אנחנו לא צריכים להיכנס ב.זה לא ההגדרה שלנו אלא - יש הרבה יהודים.שחושבים ככה!אבל זה טעות -אם זה היה ככה קודם כל.אנו, אנחנו - היינו הנכשלים...וחוץ מזה - אין שום אין שום פרופורציה...עם מה שקורה...אני חושב ש,זהו העניין: קודם כל היהודים חשבו שהגלות זה.עונש של החטאים?כן.הגלות בא כעונש,אחר כך, כשיצאו מהגטאות?!אז העונש נפסק אז המציאו לעצמם איזה סיבה להישאר אצל הגויים" יש לנו משימה"?כן וראו בכל הפרקים של הנביאים" אור לגויים"!אבל בטעות!אור לגויים"זה לא בתוך הגויים".אלא זה דווקא מ-ציון צריך לראות את זה בירמיהו.בישעיהו בעיקר?כן.זה אור גויים. כן" וזה -" הר הבית יהיה נכון...ולא... ולא!"ולא" הקפיטול

קהל: כבוד הרב, אפשר,להסיק מזה, זאת אומרת,אם הבל לא היה נהרג,אז עם ישראל היה יוצא ממנו ואז היינו, כמו שאמרנו,בשיעור שעבר" היינו" ממלכת כהנים וגוי קדוש מההתחלה, ואז היתה כבר גאולה

מניטו: לא, לא. אבל ההתחלה.היא... לא בסדר:מה זאת אומרת?"אם הבל לא היה נהרג"אם הבל היה באמת" ממלכת כהנים.וגוי קדוש"- לא היה נהרג.אז... היה לנו סיפור אחר.זה ההיפך. ברור זה הפוך.

למשל כשאנחנו לומדים למשל, יש הרבה מפרשים שמפרשים: "מהי סיבה של הגלות? מכירת יוסף". אז המהר"ל מתקן את זה: הסיבה של מכירת יוסף זה הגלות. מכיוון שכבר היה ידוע שהיו צריכים לרדת לגלות, אז - הסיבה היתה מכירת יוסף! אבל זה ההיפך, הבנתם? לא שמכירת יוסף הביאה את הגלות, אלא - צורך הגלות הביא את מכירת יוסף. ולכן - במודע יעקב שלח את יוסף לגלות. אולי, אבל זה, פה - אל תיקחו את זה...

קהל: אבל הסיפור הוא אחר!

מניטו: לא. האחים מכרו אותו מכיוון שכבר נגזר עליהם הגלות! זה ההיפך. ניקח את הפסוק, זה ב התחלת וישב. ולכן - כל הזמן של 'משיח בן יוסף' עד אחרית הימים מתמשך כל כך. מה שרציתי לומר שזה ש... מה שקשה להבין זה המחיר שעם ישראל צריך לשלם לכישלון הזה! כי אין שום יוצא מן הכלל: כל יוסף, בכל תרבות, בכל מלכות של המלכויות - זה היה כישלון. אבל - הוצאנו ניצוצות הקודש. אבל המחיר של אותם הניצוצות... זה... זה אולי קצת יותר מדי. כן, תפסתם את ה... לכן דנו אותו, את יוסף, שהוא חייב מיתה! כבוגד.

קהל: אבל זה לא איזה ירושה? מאברהם אבינו שיש לו?

מניטו: מה? סליחה?‎

קהל: זה לא ירושה מאברהם, הסבא שלו, שיש את...

מניטו: גם יעקב, כן זה

קהל: ונח - "צדיק היה בדורותיו".

מניטו: כן...

קהל: אבל אברהם...

מניטו: אבל מה ש...

קהל: אם יש צדיק בסדום ועמורה:

מניטו: כן. אבל מה שצריך להבין שזה עלה מחיר כבד מאד. זה נקרא: "מידה מופרזת". כל מידה מופרזת, זה גם כן...

קהל: גם אצל אברהם!

מניטו: גם אצל אברהם. יש ביטויים חריפים במדרש. למה נענש אברהם אבינו שצאצאיו ירדו שמה לארבע מאות שנות גלות? ואיזה גלות, כן? מה עשה? זה לשון עונש! שהפריז במידותיו של הקב"ה. דיברנו על זה בשיעור הקודם עכשיו זה ממש התופעה של 'שלום עכשיו'. זה מידה מופרזת. זה אסון. זאת אומרת, כל עוד שאינם בשלטון זה מידה. אבל אם היו בשלטון זה היה חטא גמור. הבנתם את ה...?

קהל: התהליך של יוסף באופן כללי.

מניטו: כן. זהו. זהו, אבל אתם רואים את הצד ה... איך אומרים? קריקטור, קריקטורה.

קהל: בעקבות הדברים האלה מעניין להבין שאמרו רבותינו שלא מקבלים גרים בימות המשיח.

מניטו: זה נושא אחר. זה נושא אחר לגמרי. לא, וההלכה היא לא... זה לא ההלכה.

קהל: זה לא הלכה.

מניטו: זה לא הלכה. כי הרב קוק כבר דן על זה שדווקא היה צריך לקבל גרים.

קהל: דווקא בזהר של של פרשת "ויצא" כתוב שכן מקבלים גרים.

מניטו: נכון. כך היא הלכה.

אבל זה העניין של המחיר של הגלות כדי להוציא גרים מאומות העולם. זה הניסיון של יוסף! ולכן - וזה לא בדיחה הגויים - אוהבים את יוסף.‎כ-ממש המושיע שלהם הנוצרים נתנו את השם שלו לאביו של המשיח שלהם כביכול ואצל המוסלמים...יוסוף הצדיק"זה משהו"...נורא.גדול מאד?כן הם מבחינים בזה שדווקא.יוסף מציל אותם...אתם מבינים את ה

קהל: אבל למה אין הקבלות?לבני ישמעאל ולבני עשו...יהודה...

מניטו: אבל

קהל: היה מתבולל על פי אותו...

מניטו: יש" יש הבדל בין" אחריות" ו"חיוב" חיוב"במובן של" חייב"אפשר" להיות" אור לגויים.מציון שיקבלו את ציון ומציון וזה הכוונה של ישעיהו" שמה -" אור לגויים?!צריך להיות אור לגויים בגטאות?!במחנה ריכוז!זה הכישלון של יוסף.זה יוסף בבור?...תפסתם את ה?

קהל: מניטו, מה זה משיח בבנימין...

מניטו: טוב, זה כמעט אותו כמעט אותו

קהל: ובכל אופן בית המקדש הוא בנחלת בנימין,

מניטו: אבל כשיוסף הופך,להיות בנימין - זה בני רחל אז - זה כבר סוף הגלות.בנימין זה הדור של סוף הגלות?אז תפסתם את העניין.זה שאלה... חשובה מאד כי המידה של יהודה,זה מידת הדין.הדין הרפה - מלכות,אבל - מידת הדין.מידה של יוסף זה יסוד.ולכן - יסוד מביא למלכות אבל - ההתמשכות של...כל התקופה הזו של,היתה יכולה להתחיל!זה כבר שנה?ו- שנה ימות המשיח, כן!וזה לא הצליח...זה... איך אומרים - ה חשבון נפש של יהודה ואחיו!זה - שראו שזה כישלון גמור כי כל מה שקרה בשכם זה קרה בעוד שיעקב" נקרא" יעקב.והוא - היתה לא הנטיה הזו.להסתדר עם בני שכם.כן? אף על פי שהם ברבריים.כן" נסתדר".זה החלום של יוסף?אבל - מה אמרו יהודה ואחיו" אך..." כי נבלה נעשתה בישראל,יהודה - הם כבר במדרגת ישראל לפני שיעקב קיבל‎.את השם ישראל...הבנתם את ה צריך לבדוק בדיוק.איך זה קרה.אבל זה מדרגות שונות השם בפרשת שכם זה" שם" יעקב""יעקב""יעקב?מה אומרים יהודה ואחיו" ישראל"?תפסתם ההבדל? כן יעקב"זה השם הגלותי".אז יוסף זה - תולדות יעקב" אלה תולדות יעקב, יוסף".אפשר להסביר את זה ככה.זה לא פסוק" אלה תולדות ישראל - יהודה"?

מניטו: מה

קהל: שהוא הגיע לדרגה" של" רועה...

מניטו: אז הוא אוהב את...

קהל:...בדרגת ישראל

מניטו: הוא אוהב את הצאן...אבל הוא לא.עוד לא אוהב את אחיו כדי לחנך מישהו - צריך.לאהוב אותו?כן אבל רק הדבר שנכשל...כי קין נשאר.גס רוח?איך אומרים...נשאר?כמו שהיה... כן אז - זה סימן!אבל - צריך להיות מציאותי.במציאות.זה קשה מאד לאהוב את קין.זה קשה מאד למשל - אני הסברתי הרבה פעמים לתלמידים.וזה מסביר לנו מה קרה בגלות שלנו עם ישראל בגלות ראה את עצמו כ-הבל שיש לו תפקיד.של מחנך אצל קין והוא לא הרגיש?שאולי אי אפשר לחנך את קין?ושזה מסוכן?כן.עד תהליך מסוים - מנסים.כן...סופסוף רואים ש,הגויים הם גויים,גרמני - זה גרמני,ספרדי - זה ספרדי,סורי - זה סורי!ואנחנו יודעים מי הם?

קהל: בתקופה הזאת ועכשיו עם אר.

מניטו: עליה?כן

קהל: באיזשהו מקום זה גם...כן איזה...זה?

מניטו: זה הפתח. מה...

קהל: באיזה מקום זה כמין רמז מוקדם של.משיחיות בן יוסף.כאילו אותו רעיון להיות... אפשר להגשים...את המשימה, את התפקיד זה המכשול של המחיר.משיחיות של בית יוסף.זה המכשול זה הצד הנכשל של יוסף ולכן - אז בסוף ימיו" התגלה שהוא נקרא" יוסף הצדיק כי צריך לעבור!את התהליך של התולדות בשלב הראשון של חייו הוא היה עלול להביא.את הכישלון הזה.‎לכישלון הזה ודווקא אנחנו רואים שהנצרות נמנה על אותו רעיון.של משיחיות ארמית" ולכן נתנו שם" יוסף.ל...משפחה שלהם?זה מובן,וגם יוסף הצדיק אצל המוסלמים...זה.זה ממש דמות ענקית.זה ידוע.

קהל: כן כן...אצל המוסלמים"

מניטו:" יוסוף הצדיק מכיוון שהם מבחינים בזה שזה כאילו אפשרות טרומית למשיחיות העברית.והם מחזיקים בזה.בשלב הזה:בן אדם שאומר" זה לא התפקיד שלהם... בכלל"?

מניטו: של

קהל: הם באמת לא מצליחים בתפקיד הזה או שיש אפשרות?של הצלחה

מניטו: לא... לא הבנתי.את המילה הראשונה,

קהל: במשיחיות של יוסף...

מניטו: אממ...

קהל: האם יש איזשהו

קהל: סיכוי...

קהל: כן... האם הם משחקים?

קהל: את התפקיד מספיק טוב?האם יש להם ייעוד?במקום לנו,

קהל: כאילו ש... אנחנו נמצאים כאן...

מניטו: לא! עכשיו אפשר לומר

קהל:...האפשרות הזאת

מניטו: עכשיו אפשר לומר.בלי כאילו...הבנו שזה המצב...

קהל: זאת אומרת ליהודי - יש גם כן אפשרות.

מניטו: ברור.ברור?"

קהל: להיות" בן-נוח.

מניטו: ברור!לא! לא! לא להיות בן נוח...הוא צריך להיות" בן אברהם"?כן

קהל: כן. ואם הוא בוחר לא [להיות בן אב[רהם,זאת אומרת - הוא נשאר בגלות...

מניטו: אה. הוא נקרא!עובד עבודה זרה!

קהל: אז הוא גם לא בן נוח!

מניטו: ברור

קהל: זאת אומרת - אין...לו שום... זאת אומרת...

מניטו: אין לו שום!

קהל: זה כיליון.

מניטו: כן. ברור...

מניטו: זה מה שאנחנו לומדים ב על הפסוק:" וחמושים" עלו בני ישראל.תראו מה אומר רש"י,וארבעה, ארבעת החלקים!הם מתו בשלושת ימי האפילה?זה מובן ואתם רואים שהמדרש...ראה את כל העניין.בפרטים.

מניטו: ברור וזה מה שאמרה!בתיה [לנצט] והיא צודקת...כש מבחינים מה זה גלות,בפרט - גלות מצרים אז.מתפעלים?איך אומרים?איך יצאו אבותינו מזה.

קהל: גודל הנס.

מניטו: כן

קהל: ומי שגר פה, ואומר שישראל,זה לא חשוב, מדינת ישראל...רק הוא גר ב?בארץ ישראל,

מניטו: או - זה בדיחה יהודית...או - זה חמור מאד.

קהל: זה לא בדיחה.

מניטו: אז זה חמור מאד...

קהל: גלות בציון...

קהל: מדוע יוסף בחר

קהל: זאת אומרת - מדוע?יוסף היה צריך לרדת מצרים,זאת אומרת - לפי הלימוד עכשיו,אז המתריס, הרחם הזאת...בארם?

מניטו: של מי...

מניטו: של אב?

קהל: של אברהם, כן.זאת אומרת - של העם העברי...אז אם יוסף...רצה להביא את ה את הגאולה מתוך הגויים אז הוא היה צריך!לחזור לארם.

מניטו: לא?

קהל: למה הוא בחר...

מניטו: לא, דווקא?

קהל: למה מצרים נכנס לפרק.

מניטו: או! יש גם כן מקור לזה מכיוון שבאותה תקופה התרבות:קהל?

מניטו: מה

קהל: ליטאי, הטיפוס של הליטאי.

מניטו: לא...נאמר.לא מכיוון שנולד ליטאי אלא...הוא מנסה להיות,המתנגדים נאמר.המת'נגדים,כן, אבל מה שצריך לזכור...תמיד, ש רק מי שכבר מסוגל להיות.צדיק - יכול להיות חסיד.דאם לא כן - מדובר בחסיד שוטה" ולא עם הארץ חסיד".אז פה יש נקודה שצריך להבין אותה,ההסתייגות מאותו תפקיד אז - זה כבר אנחנו.רואים אותו אצל חנוך.זה מתחיל באנוש כי בכל דור - היו אנשים שהיו!מסוגלים להיות מנהיגים אמיתיים?כן אבל.פחדו מזה?כן -ואלו שלא הצליחו.אז יסדו את העבודה זרה:וכל פעם חוזרת השאלה האם אותה אנושות?היתה מסוגלת לחינוך כלשהו -כי אנחנו רואים!נשמות גדולות ממש.שלא מצליחות וכל זה הולך ומידרדר.עד המבול הבנתם את השאלה,ופה - אולי בהיסטוריה שלנו....אני חושב שזה כבר קשור ל לתאוריות של שמנסות להסביר את,הפונקציה הזו זאת אומרת - את המשימה של הגלות שיש לנו שליחות בגויים?כן!ואפשר לומר שזה כישלון גמור?אלא - מה אין שום סיכוי שהתרבות של הגויים בבחינת תרבות של הגויים,דרך ארבעת המלכויות האלו?כן בבל, פרס, מדי, יוון, ורומי,אנחנו בסוף רומי יש להם שום סיכוי כתרבות...למצוא איזה... איזה...איך אומרים את זה.הצלחה?כן...אבל אפשר לומר ש עם ישראל הצליח להביא את הבשורה של האבות.ליחידים.נאמר - גם כן יחידים רבים מאד אבל השאלה היא אם המחיר שעם ישראל שילם.בשביל זה - זה היה כדאי...הבנתם את ה.את השאלה?

קהל: אבל היתה לו אפשרות אחרת?

מניטו: מה?

קהל: בדיעבד - היתה לו אפשרות אחרת

מניטו: כן. למשל אני חוזר למה:שאני מסביר הרבה פעמים.זה כל העניין של הבל אצל קין אם הבל היה מצליח לחנך.את קין - הכל היה בסדר?כן!לא הצליח:אז יש לו רק אפשרויות.או לברוח, או להישאר -הוא נשאר.שילם.היה צריך לברוח.וזה מה שיעקב השכיל לעשות.ברח מעשו?כן...או הודות.רבקה.רבקה - ראתה את המצב

קהל: הוא ברח לגלות.

מניטו: ברח, כן! ברח לגלות?אבל זה גלות מיוחדת, כן....אני חושב שזה דגם של...זה ממש" איך אומרים?" מופת..."לא" מופת.דגם של מה שקורה בגלות.בהתחלה מרגישים שזה גלות,ואח"כ - מתרגלים ורק בסוף - מרגישים שוב.שזה גלות,התקופות של גלות ממש אצל יעקב.זה בהתחלה. כשברח ואח"כ - בסוף.כשלבן התגלה כאנטישמי, נאמר.אז בסוף הרגיש את זה.שזה ממש גלות

קהל: מניטו - אבל יש באיזה שהוא?מקום סיפור של הצלחה?

קהל: שמישהו הצליח?

קהל: במה?

קהל: לחנך את הגויים...

קהל: אולי שלמה המלך...

מניטו: טוב!אני חושב שלא כן זאת אומרת... הרבה פעמים.חזרתי על זה צריך להבין מה זה היחס של הנפש היהודי.מההתחלה?כן הנפש של עם ישראל - להיסטוריה.הכללית ורואים את זה יותר ויותר במשך הזמן,דרך הנביאים ואחר כך.חז"ל, בגמרא בעיקר המבט על ההיסטוריה הכללית.זה ממש פסימי לגמרי אבל המבט על ההיסטוריה דרך עם.ישראל - הוא אופטימי לגמרי זה מובן?זה מובן מה שאני אומר?

קהל: ההיסטוריה העולמית.

מניטו: העולמית...ולכן - לא זה לא להפליא שאנחנו מוצאים כמה ביטויים שליליים.כשחז"ל מדברים על הגויים,הגויים בדרך כלל.בדרך אותה האנושות ההיא זה ממש...איך אומרים.הגדרה שלילית, פסימית לגמרי.כי - הניסיון נותן, שלא רואים.זה השאלה שלך.לא רואים?!מי הצליח:לעשות דבר כזה,שהתרבות של הגויים,בבחינת תרבות כללית,בבחינת כלל הגויים.היא תהיה חיובית. תצליח זה כל המלכויות - זה סופסוף!כישלון חרוץ דרך ההיסטוריה ההיא כמה יחידים,המון יחידים, יחידי סגולה,שחסידי אומות העולם.ניצלו.אבל - רק הקב"ה יכול לשפוט.אם זה כדאי המחיר שעם ישראל שילם,דרך בבל, דרך פרס,דרך... יוון, דרך רומי,הוא כל כך חמור,כל כך גדול:שכדאי לשאול את השאלה?האם זה היה כדאי...ופה אנחנו רואים אני לא זוכר,אם דיברנו על זה בשיעור הקודם.יתכן זה ההבדל בין השיטה.של יוסף, והשיטה של יהודה?דיברנו על זה? כן:השיטה של יוסף זה...אופטימיות.ענקית.עד הסוף - מקווה.ומנסה להציל, להציל, להציל את.הגויים באשר הם שם זה יוסף.יהודה - זה מידת הדין:מיד,מי שזוכה - זוכה -מי שלא זוכה -במהרה בימינו מיד,את מלכות המשיח.ולזרוק את הבהמות האלו.זה יהודה?מבינים את העניין.זה ההבדל

קהל: כדי להבין את הנבואות,ואת החזון של הנביאים שהריב היה - העמים. כל העמים...יתנהלו על הר הבית:

מניטו: כן. אז תזכור את זה.יש העניינים אצל הנביאים או - חזיונות כאלו.שהם ממש חיוביות איך אומרים ובבת אחת...רואים את ההרס ה את ההרס החמור!של כל העולם כולו:אז - זאת אומרת.זה אותו כלל.זכה - ככה.זכה - ככה.לא זכה - ככה,

קהל: זה לאחר מעשה?אבל לפני מעשה כשאתה עומד לפני פעולה...כשגויים באים, ו מצד אחד - יש רתיעה, כי יודעים,שהם לא תופסים את העיקר.ולא מעוקצם ולא מדובשם?ומצד שני - שאלה: האם לסרב?האם לסרב

מניטו: טוב. לפי דעתי, ההבדל זה השיטה של יוסף.לעשות את זה - בגלות.אצלם...וכשרואה שזה כישלון,אז הוא אומר:" פקוד יפקוד אתכם" והעלתם את עצמותיי מזה אתכם השיטה של יהודה.זה מלכתחילה לשלול את זה צריך לבנות,עם ישראל בארצו,בית המקדש!ומציון תצא תורה.מירושלים - אור לגויים.לא לפי שיטת יוסף?זה מובן, כן שיטת יוסף זה

קהל: מה שסיפרת גם בשיעור קודם כשקראנו ספר עובדיה.

מניטו: ההפטרה השבוע. כן" ...בית יעקב יהיה אש, ובית".

מניטו: זהו. זהו"

קהל:" ובית יוסף להבה.

מניטו: כן" ובית עשו יהיה לקש"

קהל:...יוסף יהיה להבה,

מניטו: זה - זה יוסף בסוף.בשלב השני.כשיוסף מתגלה כשטנו של עשו...כשיוסף מתגלה כ?דווקא משיח בן יוסף, כן

קהל: או - האם הכל - זה לא קשור ששם ה' עדיין לא נודע זה אופייני בעיני ביחזקאל

מניטו: כן פרק] אני חושב]...

מניטו: כן. אבל זה זאת אומרת: זה.אתה רומז לימות המשיח

קהל: כן

מניטו: עד ימות המשיח, יש.התקופה של המלכויות:והנושא שלנו הוא היה אף פעם זה [לא] היה מוצלח אני חושב שהדגם של העניין.זה החלום של יוסף עצמו במצרים.הוא ציפה לזה הוא חשב.להפוך את מצרים כ-עם קדוש.כתרבות קדושה.נכשל אני לא חושב שיש...איפה שהוא מקרה של.של הצלחה...זה נאיביות לומר ש...דרך ה הכישלון שלהם,הגויים - מתקרבים, מתקרבים.מתקרבים לאמת.זה נאיביות אנחנו רואים מהי התוצאה של שנה:של תרבות רומאית!השואה וההמשך. והאיום של שואה.כלל-עולמית...אני?מה,

קהל:...העבודה של יוסף אולי יש איזה יחס עם דניאל מעניין אם היתה השפעה...גם מהיהדות על ה.

מניטו: יתכן מאד

קהל: זאת אומרת - שממש, יש השפעה עלינו.

מניטו: לא לא. יתכן מאד יש הרבה מקורות.שאומרים דברים כאלו,אבל זה לא משנה,יש להם כל כך כפיות טובה...שהם לא.אף פעם לא יקבלו את זה.הם לא מודים בזה

קהל: אומרים שאפלטון היה אולי בארץ ישראל

מניטו: כן,

מניטו: טוב, אז אני חוזר...

מניטו: אז נחזור...

קהל: אבל בכל אופן זה לימוד אחר:...זאת אומרת...

מניטו: אה, לא.

קהל: בחסידות.

מניטו: אז זה חסידות...

קהל: שיש אה אבל זה בכל אופן.

מניטו: זה חסידות.

קהל: שיש טעם לגלות...זאת אומרת זאת אומרת - שיש תפקיד

מניטו: כן. כל עוד זה הזמן.של הגלות - יש תפקיד לגלות הבעיה - היא לא?ל... איך אומרים.לשלול את הגלות אלא - השאלה היא: באיזה.עידן אנחנו נמצאים אם אנחנו נמצאים בעידן.של יוסף - הוא הצדיק אם אנחנו נמצאים בעידן.של משה - הוא הצדיק?זה פשוט. כן.זה לא שאין תפקיד לגלות!!!אבל זה נגמר.השאלה היא - של הזמן...לא של ה.לא של הפונקציה של הגלות?זה מובן גם אם לא יודעים מהי,הפוקנציה ההיא?כן זה - מי שלא רואה,שהתקופה שלנו נגמרה!לא רואה שום דבר שנה הקב"ה.היה מסוכסך איתנו?כן פתאום.הוא החליט ש - זה נגמר" תחזרו":אז מי שלא חוזר, ואומר או, יש לי עוד מצוות""לקיים בגולה.זה סימן שלא שייך לארץ...

קהל: מניטו, מפחד ש...

קהל: כאלה שאומרים עם כל ה:אבל הם אומרים" ...אין לנו הכוח לעמוד ב"...

מניטו: זה, זה:...קהל.

מניטו: לא פעם שמעתי את זה.לא פעם שמעתי את זה!אבל - זה מעשה שטן:השטן בא ואומר לצדיק" תדע, אתה רשע"!!!אז - אל תשמע לשטן!"ועמך כולם צדיקים".זה פשוט,

קהל: אם כולם היו באים אז ממילא היה לנו פרנסה פה...

מניטו: לא, כן. לא רק פרנסה...

קהל: מניטו, בהבטחה...

מניטו: כמה, כמה,

קהל: בהבטחה לאברהם

מניטו: סליחה. רק - כמה פעמים.רק דקה כמה פעמים אתם יודעים אני מקבל הרבה,קבוצות של יהודים מהגולה כמה פעמים אני שומע:אותה שאלה סופסוף כשהם מגיעים הם?משוכנעים שהם לא בסדר, כן.אז - מחפשים איזה עילה,אתה חושב"- שואלים"?שיהיה מקום לכולנו":אז אני רגיל להשיב" לאחד יש מקום"עוד מתעניינים אם זה אמת,שיש מקום אחד" אבל זה בשבילך""אל תדבר על אחרים":אז פעם, אחד אמר לי,לפני שאני אשיב את זה" אני שמעתי כבר את התשובה שלך":אז אמרתי לו" יש לי עוד תשובה אחרת".לכולם יש מקום"".חוץ מאחד אז הוא?כן... מה היתה השאלה

קהל: שניתנה הבטחה לאברהם...ובכל זאת נאמר ש.שזרעו - הוא יהיה בארץ לא להם למה? למה הוא היה צריך להיות בגלות, כבר זה נאמר זאת אומרת - ה"חיש מהר הזה, זה בעיתה.הקושי של העניין אני מכיר הרבה הרבה,יהודים.שהם משוכנעים שזה אמת אבל בכל זאת...לא יכולים ל...זה גם להעתיק...מבחינה טכנית-מעשית.

מניטו: לא! זה לא מעשית-טכנית.זה מבחינה נפשית

קהל: הם מראים את זה על הפחד הגדול.מה שקרה עם שבתאי צבי

מניטו: כן, אז אולי אני.אסביר את ההבדל הפעם,

קהל:...דיבר אלי פעם אז הוא אמר?

מניטו: מי:...קהל.

מניטו: כן,

קהל: שאת אמונה על דברים כאלה הוא הביא לי כל הדוגמאות...האלו שהיו תקופות ש.ואני אמרתי: אף על פי - אני לא מאמינה.למרות שזה קרה...

מניטו: וזה דוגמא

קהל: אני הרגשתי שהוא.לא מאמין לי יותר.

מניטו: הוא משוכנע שזה התקופה אבל בכל זאת - הוא!מפחד מהרבנים השחורים מכיוון שהוא התחיל!ללמוד קבלה עם השחורים,והוא לא יודע שזה לא קבלה...אלא.שחרות...אבל

קהל: קבלה זה גם שחרות.אם אתה הופך אותה לארמית.

מניטו: לשון שחר, לא לשון שחור...אבל?מה רציתי לומר.

קהל: העניין של שבתאי צבי

מניטו: כן, ההבדל. ההבדל.הוא ברור לגמרי,כי - כל המשיחיות כזב?כך אומרים היו - זה איש אחד,שאמר שהוא המשיח.והוא רצה שהיהודים יבואו.הציונות זה ההיפך אין עניין של איש אחד" שאמר:" אני המשיח.אלא עם ישראל החליט לחזור,אז - זה כשר.וזה - לא כשר!יש הבדל עצום.יש הבדל מהותי,

קהל: אם כל העם היה נוהה אחריו אם היו הופכים את זה,לתנועה לאומית אז היה גם כן שבתאי צבי!אולי מצליח.בתקופה הראשונה.

מניטו: ברור

קהל: אם כל העם היה נענה לו...

מניטו: אבל אני חושב שה הרבנים שהיו איתו,הוא - היו איתו למרות שהיו יודעים.שהיה משוגע אלא - רק רצו להרוויח.מהתנופה לעלייה?כן?הבנתם את העניין הם רצו יותר שהיהודים יחזרו,אפילו לא לשמה,דרך שבתאי צבי מכיוון שהתנאי הוא.שישים ריבוא בארץ.ולכן - חיפשו את זה,זה לא הלך...מכיוון ש רוב הרבנים.התנגדו

מניטו: יש לנו מקורות הרב העיקרי שהיה איתו.נתן אשכנזי.מעזה...אז יש לנו מקורות

קהל: זאת אומרת שאי אפשר...לדחוף את הגאולה...

מניטו: לא. זה רק מקרה

קהל: זאת אומרת להתעלות...ליהודה, ולא להיכנס

מניטו: טוב, אז אתם רואים.מהו הכוח של יוסף,בשלב הראשון ואני חושב שכל העניין הוא.פשוט לגמרי!ניקח את יציאת מצרים כדוגמא.היו נחשונים וארבעת החלקים מהעם!.נשארו שמה זה -אף על פי שהרצי"ה ז"ל:לא פעם אמר לנו.בגאולה האחרונה - כולם.אפילו הרשעים.ולכן - יש תקווה אבל מי יודע?את החשבונות שלמעלה.לא יודעים?כן אבל בגאולה האחרונה - זה.לא כמו, בדיוק כמו יציאת מצרים.

מניטו: כן, ויש סיבה יותר עמוקה.שזה - הגלות האחרון.אין עוד גלות אחר כך?

מניטו: מה.

קהל: זה ברור לכולנו.זה מצחיק.

קהל: לא, זה לא ברור לכולם...יש כאלו שאומרים ש...

מניטו: לא. מה ש אני לא מבין שתלמידי חכמים שאומרים וכאילו לא למדו את המקורות.שהם מחכים את המשיח,אז מי שאומר את זה,תלמיד חכם שאומר את זה זה סימן!שלא למד כל צרכו...

קהל: הרב חושב ש!

מניטו: לא לא לא...רק הביטוי הזה?

קהל: בעם ישראל או בחו"ל.

מניטו: בחו"ל...כשאומר ויש כמובן גם בישראל מאותה כנופיה,אם אפשר לומר את זה ככה,שאומרים: מה זה? זה לא התחיל,שום דבר לא התחיל מעדיפים את שלטון חוסיין.מכיוון שלא בא המשיח אז זה סימן שלא למדו!את הסוגיה מי אמר שצריך משיח?כדי לבוא לארץ ישראל,כשהקב"ה מחליט שאפשר.אז באים והם לא רואים שהקב"ה?!עדיף מהמשיח בסוגיה ההיא?זה מובן...ואנחנו אומרים:וזה פסוק מלא.תביאו לי ספר דברים.אני אראה לכם מיד.וזה פסוק מלא.שנראה אותו:חוץ מזה אנחנו מתפללים כבר אמרתי את זה:כמה פעמים.כן, זה בפרשת ניצבים פרק ל' בדברים שמתפללים ככה:" אפס בלתך" גואלנו לימות המשיח" ?מה זה" אפס בלתך לימות המשיח?והמשיח.זה ברור?זה פשוט. כן" אפס בלתך גואלנו לימות המשיח",ולכן - כשהגואל פועל כגואל!זה התחלת ימות המשיח,אבל משיח בן יוסף הוא בבחינת,סתום?כן עד שיתגלה?ומי אמר על מלחמת לבנון:בזהר כתוב מפורש.שהוא מתגלה בגליל.זהו.זה המלחמה שלו.כבר

קהל: הוא אמר שהמשיח יבוא,מהגליל,תחית המתים.כתוב - תתחיל מהגליל?נכון

מניטו: כן, אבל הופעת המשיח.תתחיל בגליל

קהל: זה כתוב בזהר.

מניטו: כתוב בזהר...ואני לא אמרתי שזה רפול...לא אמרתי שום דבר כזה

קהל: אבל גם השם שלו" רפאל".

מניטו: טוב, זה כבר... רחוק

[...]

אז - מודל קדום, זה אדם שמוליד קין והבל והבל לא יכול להכות את קין.

מניטו: אה, זהו. נכון. ברור,

קהל: אז הוא הורג אותו. וצריך להוליד את שת מחדש.

מניטו: כדי ששת יעקוד את קין. משהו דומה. משהו דומה... באופן פורמאלי זה זאת אומרת: הכישלון של הבל. שלא הרג את קין...

קהל: שלא הרג את קין.

מניטו: כן

קהל: שלא חינך

מניטו: לא. היה צריך להרוג" הנפש החוטאת היא" "היא -" תמות" זאת אומרת: בבחינת" הנפש. זה הריגה...

קהל: אבל...

מניטו: יש מדרש...

קהל: קין לא היה

מניטו: כן כי קין. קין המתוקן - זה קין בלי נפש כי כל הנטיות הרעות. באות מהנפש שלו. אז אנחנו צריכים קין בלי נפש. בלי אחיזה בעולם הנפש. זה הכהן האמיתי. אין לו אחיזה בעולם העשייה. אז זה הכהן האמיתי:... קהל ‎

מניטו: כן. זה קין מתוקן...

מניטו: קין עם

קהל: בכור אמיתי

מניטו: כן זאת אומרת - צריך להוציא. את הנפש הזה. הנפש הזה - אין לה תקנה. הנפש הזאת. סליחה? הבנתם את זה? כן?

מניטו: סליחה!

קהל: זה גם כן...

קהל: איך... אם יש... מול העם.

מניטו: כי נולדו אחרת" נולדו ב" צלם אלוקים. זה ההסבר של הכוזרי:... קהל

מניטו: לא! ההיסטוריה! זה ההיסטוריה של קין, מי שנולד בבחינת הבל! הוא לא שייך להיסטוריה הוא שייך למשימה של!"ממלכת כהנים וגוי קדוש" ונראה את זה בתולדות! של שת יש להם יעד, לגמרי, ולחלוטין שונה. מהאנושות שהיא האנושות של קין" זה מה שנקרא:" בני האדם!"ופה יש:" בני האלוקים? הבנתם מיד תופסים. את ההסבר של ההיסטוריה שלנו. זה מתחיל בשורש...

קהל: אבל אין להם!

מניטו: ברור שיש להם? מי? למי? לקין

קהל: כן.

מניטו: זו שאלה?

קהל: אין להם צלם אלוקים... מניטו.

מניטו: לא! יש להם צלם אדם... פה אנחנו רואים ש לא נכתב בתורה" שאדם הוליד" בדמותו כצלמו. לגבי קין והבל. זה מוצאים בשת? קראנו את הפסוק! כן. זהו אבל - יש להם הכוזרי" אומר - שהבל היה לו" ... אולי, קצת מ. צלם אלוקים" לא - אני מוסיף" קצת... יתכן ש" הכוזרי" לא... הוא אמר שהבל. טוב - זה למדנו בקבלה. ששורש קין - זה הבריאה" אז הוא ה" בן - אדם. אבל שורש הבל - זה החסדים ולכן יש לו - מדעת קונו. כמו שאומר המדרש. להשפיע" זה נקרא" צלם אלוקים אבל מכל מקום - זה לא! הפשט של התורה. הפשט של התורה הוא יותר חותך. הוא חותך יותר אדם והבל סליחה - קין והבל."היו בבחינת" בני - האדם. מה שהאדם נעשה, שת - היה בדמות אדם! שהיה בדמות אלוקים. זה מדרגה של תיקון כבר? הבנתם אז מתוך בני האדם נולדים אדם אתם קרויין אדם" - ההבדל בין" "האדם" ו" אדם" וזה ברור שזה. טבע אחר. עם נברא עם טבע אחר, אני זוכר... כשהייתי ב. בצבא הצרפתי, במלחמה [ מלחה" ע השנייה ] אז - ידעתי באופן? מופשט, כן. שגוי זה גוי, אבל - בצבא! במלחמה - אתה רואה את זה. איך הם מתפקדים? כן ויש גם כן. יחידי סגולה ביניהם... הכומר שלהם היה. קצת שונה מהם, אבל - איך מתפקדים במלחמה. רואים איך מתפקדים בחיים. רואים את זה. ממש חיות. טוב, אז - יהודי בתוך הגויים! הוא מתפקד אחרת, זה מלידה. זה הטבע שלו. לא יכול! אני לא יכולתי להיות כמוהם? הבנתם! לא! זה לא עניין של השקפת עולם זה לא עניין של" אמונות ודעות" . זה עניין של מוסר כליות... זאת אומרת זה. כאילו הגוף לא נותן לך?... הבנתם את ה... את ההבדל?

קהל: זה לא... החינוך של התורה...

מניטו: לא! זה לא עניין של, זה עניין יותר עמוק... זה בא. עם ה... החלב של האם? כן,

קהל: עם הלידה... עם ה.

מניטו: כן. זהו. אז - אפשר להתחנך בזה. זאת אומרת - גוי יכול להיות ככה: זה יחידי סגולה שנקראים" חסידי אומות העולם" . כן? זה דומה מאד, חסיד של אומות העולם. יש לו חלק לעולם הבא? כן... אבל!... זה לא עניין של, למשל - הגויים האלו כשהיו בכנסייה שלהם. כל יום ראשון. היו מתפללים עם דמעות? כן מיד אחר כך - היו בבית קפה... או ב. בריות אחרות לגמרי! לגמרי אחרות? זה מובן. טוב. זה כמין בריאה אחרת? כן מניטו, בניגוד קין להבל

 

{bfaccordion-slider כשהרב שך פגש את הרבי מליובאוויטש}

 

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: אבל - אנחנו מתפללים לקב"ה שהוא" בונה ירושלים. דרך מי? דרך הרבי מליובאוויטש או דרך טדי קולק? צריך לגלות את האמת. מדינת ישראל היתה קמה בלי חב"ד. חב"ד זה נכס גדול מאד לעם ישראל. אבל בלי חב"ד עם ישראל היה קיים. ובלי חב"ד מדינת ישראל היתה קיימת! זה מה שצריך להבין! אבל - הוא עושה הרבה טובות לעם ישראל. הוא אוהב את היהודים. והתנועה שלו - אוהבים את היהודים. כל זה נכון. כן? אבל מכאן להגדרה הלכתית של מלך המשיח יש תהום. זה משהו אחר לגמרי. וזה מסוכן מאד, כי תודה לאל, עם ישראל הוא בריא. לא היתה כל כך תגובה חריפה נגד כל הטקס המיתולוגי הזה. כן? חוץ מהרב שך. מכיוון שהרב שך זה מעיד לו שיש איזה מתחרה. כן? ‎אתם שמעתם הבדיחה שאומרים ברחובות? כן? שמעתם אותה? לא?

קהל: לא.

מניטו: הרבי מליובאוויטש התקשר לרב שך כדי לומר לו:" עכשיו אני בטוח: אני המשיח"

"מי אמר לך"?"

"הקב"ה אמר לי"

אז הרב שך אומר לו:" אני? לא לא"

 

{bfaccordion-slider כשהרמן כהן בכה}

 

אז אני מתחיל בהסבר של המשנה לפי פשט הדברים, ואני מקווה שזה לא יקח לנו יותר משנה, כדי להגיע לסוף המשנה.פ אז: "אנטיגנוס איש סוכו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" "אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" ואחר כך בסוף הלימוד של המהר"ל עצמו, אולי נתייחס אחר כך לגרסה שלו: "על מנת שלא לקבל פרס."

שכרן של מצוות, זה לא בעולם הזה. כדאי להזכיר את הכלל הזה קודם כל. אף על פי שיש כמה מצוות, לרוב מצוות בין אדם לחברו, ש"אוכל פירותיהם לעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא" כאילו כבר נהנים מהשכר כבר בעולם הזה, אבל זה נושא מיוחד בפני עצמו.

טוב, הקושי העיקרי של המשנה זה הסגנון של המילים. למה אנטיגנוס בחר בסגנון, נאמר שלילי, בעקיפין הוא אומר מה שהוא רוצה לומר. הוא לא אומר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" אלא: "היו כעבדים המשמשים את הרב" "שלא על מנת לקבל פרס" השאלה היא, שהוא היה צריך לומר באופן יותר פשוט: היו כעבדים, שלא משמשים את הרב על מנת לקבל פרס. למה דרך כל כך מסובכת לכאורה. הבנתם? אני חוזר על הניסוח: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על היה צריך לומר: תעבדו לא על מנת לקבל פרס. התשובה היא ככה: ופה זה המפתח של כל העניין של המשנה. השאלה היא:פ ש"אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" "והם צודקים - יש פרס" אלא: היו כעבדים, היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ואם הם חושבים שאין פרס הם טועים. עד כאן שמא תחשוב שאין פרס הבנתם כבר את העניין?

מספרים לנו שהיו תלמידים, וזה חידה בהיסטוריה של המסורת, היו תלמידים של אנטיגנוס אני רוצה שתבינו את הסכנה של ההשפעה של המחשבה היוונית באותה תקופה. היו לו שני תלמידים, לאנטיגנוס. שהבינו מהמשנה של רבם שאין פרס! ולכן יסדו איזה כפירה, הם צדוק ובייתוס, כפירה ש"לא צריך להאמין בעולם הבא" מכיוון שאל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. עד כאן עד כאן ואנחנו רואים את ההשפעה של ה... ההשקפת עולם היוונית, ובפרט של אפיקורוס. שכל העולם זה רק קומבינציה, הרכבה, של אלמנטים שמרכיבים וכל עוד ההרכב הזה - אם אפשר לומר את זה - מתפקד, אז זה בסדר, וכשהמרכיבים מתפוררים אז הכל גמור. זה איזה מין השקפת עולם מסויימת, מטריאליסטית בעיקר, קהל: אטומיסטית מניטו: אטומיסטית, נכון, זה החכמה בבחינת המדע זה חידה אצל ההיסטוריונים, איך אפיקורוס, באותה תקופה, היה יודע ומבין מכוח גודל שכלו, מה שרק עכשיו מגלים בחומר, כן? היו לו את המושגים האלו כבר. אבל זה קדם, זה לא בא לפני אפיקורוס 54 00:03:58,007 --> 00:03:57,768 מניטו: לא, היו נטיות במחשבה היוונית, שהביאו סוף סוף לאותה דעה שנקראת "אפיקורסיות" במשמעות האטימולוגית של המילה. זה לא מי שמחפש אחרי הנאות, כן? אלא מי שרואה את העולם באותה צורה 'אטומיסטית' כמו שאתה אמרת. ולכן הם ניסו להסתדר עם שתי ההשקפות האלו: הדעות של התורה על גורל האדם ומשמעות גורלו, וההשקפה הפילוסופית שקיבלו מהסביבה, מהתרבות של הסביבה היוונית. אבל החידה האמיתית היא: איך אדם גדול כמו אנטיגנוס היו לו תלמידים כאלו, שלא שימשו כל צורכם את רבם! אני חושב שזה נשאר חידה. איך אנטיגנוס כשלימד את התלמידים שלו - צדוק ובייתוס לא השגיח עליהם כדי שיבינו את המושגים הכי הכי פשוטים של אמונת ישראל

אבל זה רק מגלה לנו את החוזק, את העימות, שהיה באווירה התרבותית באותה תקופה. ואנחנו רואים את זה גם כן בימינו. אנשים שהם שומרי תורה לכאורה, אומרים שהם מאמינים, ואין סיבה לא להאמין שהם מאמינים, אבל במה? וזה מצד אחד. ומצד שני, לפי שכלם השקפת עולמם היא יוונית! יוונית בסגנון האנגלו-סקסי הנוכחי, או בסגנון הגרמני הנוכחי. אבל זה סוף סוף יוונית. וזה מגלה את המדרגה של העימות ההוא. עד כאן ולכן משנה אחרת העולם הוא לא קל, הרב היה רגיל לומר: העולם הוא מסובך מאוד. זה לא אומר שמי ששמע מאנטיגנוס הבין מה שאנטיגנוס אמר. אבל זה דברים פשוטים לכאורה! יסודיים. זה מגלה את המצב התרבותי של אותה תקופה. ואני חושב שיש הרבה שי אתם חיים עכשיו בחברה הישראלית, אתם יודעים איך, וכמה יש, בעיקר באוניברסיטאות, אבל גם בחוגים דתיים, מרצים בפילוסופיה יהודית, או במחשבת היהדות, וכן הלאה, שהם באותה השקפה של צדוק ובייתוס! מצד אחד מצטטים גדולים, כמו רמב"ם, גדולי ישראל. כמו אנטיגנוס, היה רבם, כן? מצד שני, מתפקדים בשכלם ממש כמו צדוק ובייתוס! אנשים בעלי שיעור קומה אוניברסיטאי ושוכחים דברים כאלו, אני מסיים בזה. הבנתם? תפסתם?

אפשר למצוא שיטות כאלו שלכאורה זה נדיבות גדולה מאוד "אני לא רוצה עולם הבא" אני לא צריך תחיית המתים" "אני חי בעולם הזה" כל עוד שאני חי בעולם הזה ואל עפר תשוב אני צריך להתנהג לפי המידות הטובות, זה לכאורה זה אצילות רוחנית, אבל הניסיון נותן, כשלומדים את השיטות האלו שזה מביא לאכזריות גמורה. שהצדיק הזה כביכול הוא איש אכזרי בתוכיות שיטתו. רק תחשבו על נושא הזה, זה נושא בפני עצמו. כי מי שלא מתנחם על עצמו אי אפשר לסמוך שיתנחם על אחרים. כי זה גורל אכזרי מאוד שהוא לוקח כאידאל. כסיסמה בחייו. תפסתם את זה ?

מה שהוספתי - זה לפי דעתי חשוב מאוד לחשוב על זה. האידאליסטיים המופשטים האלו, הם לרוב אנשים אכזריים לאמיתו של דבר כי כשמעמיקים בדבריהם, אז מוצאים נפש קר. בלי שום התייחסות של רחמים לבריות. ואני מתייחס להרבה פילוסופים גדולים, ובפרט שיצאו מעם ישראל. זה אחיזת עיניים

הדיוק הזה חשוב מאוד. צדיק שחושב שאין פרס לעבודתו - זה גידוף. זה מובן מה שאני רוצה לומר? איך אפשר לחשוב ככה!? זה האידאליסטיים האכזריים האלו. כאילו הקב"ה משחק איתנו!? הוא אומר: "למען ייטב לך", ואיזה טוב? והאמונה היא להגיד, תהיה לחשוב: שאין טוב!? אי אפשר לתאר את זה, איך... זה טומאת הפילוסופיה. מספרים על הרמן כהן שמעתם על הרמן כהן? שהיה פילוסוף גדול. "הקאנט היהודי" היו מגדירים אותו. שפעם נתן הרצאה נפלאה בפילוסופיה, ובסוף האולם היה איזה תלמיד ישיבה, שקם ואמר: "כבוד המרצה" אני לא יודע איך... הם מדברים בגרמנית, "הר דוקטור" כן? יש באוניברסיטה דוקטור הר, אבל זה לא הוא, כן... [צחוק] "מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? הוא [הרמן כהן] היה מדבר על הטבע, עולם, בריאה, קאנטיזם, כן? אז בתמימות הוא אמר לו: "כבוד המרצה, מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? אז מספרים שהרמן כהן לא היה יודע מה להשיב והתחיל לבכות! פתאום נתגלה לו שכל זה שטויות. ליצנות. מבינים את זה? זאת אומרת: לחשוב על בורא עולם כאיזה רודן, ליצן, אם אפשר לומר את זה, שברא בובות, כדי לשחק איתם!? זה לא ריבונו של עולם של התורה, של האמונה שלנו. ברור שאם ברא אותנו - זה כדי לתת לנו אושר של שמחה. וצריך להעמיק בזה. אז מה בא אנטיגנוס לומר לנו? זה עצה: תדעו, פרס יש. והפרס כדאי. ויש משנה בפרק שני: היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, ובעל הבית... והשכר מרובה, או משהו כזה. מה כתוב במשנה? תחפש בפרק שני. השכר מרובה. יש שכר. והשכר הוא כדאי. אבל עצה של אנטיגנוס: אם אתה עובד על מנת מכוון לזה, תגיע לייאוש! זה הפירוש שאני מוסיף כדי להסביר את ה... תגיע לייאוש. זה לא אומר שמי שעובד ככה אינו צדיק! מי שעובד ככה לא לשמה הוא צדיק. עשה מה שצריך לעשות. ולכן זה לא מדובר בשכר, שאומרים כאילו זה אותו לא שכר של המצוות זה עולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש "אוכל פירותיהם

אבל מי שעובד, ששומר, שעושה מצווה, גם על מנת [לקבל] ההנאה, מכל מקום עשה את המצווה, הוא צדיק. אבל זה נקרא לא לשמה. מקווים שה"לא לשמה" הזה יגיע ל"לשמה." והוא מגדיר לנו מה זה "לשמה.": לעבוד מאהבה, ולא על מנת לקבל פרס. אבל שמא תחשוב שאין פרס. כי אם אין פרס, בכל המשמעויות של המילה 'פרס' או 'שכר', פה זה לא משנה, זאת אומרת שהבורא הוא רודן כזה... [דפיקה על השולחן] זה גידוף! למשל, אם נתייחס קצת בקצרה לאותה דעה, אותה שיטה של קאנט. שהיא דווקא... מתייחסת לנושא שלנו. וקאנט אומר, בין השאר, שמי שמתנהג לפי המידות הטובות אבל מכיוון שהוא אוהב את זה, הוא מוצא בזה שמחה, זה לא עבודה אמיתית. למשל, האהבה של אם לילדים שלה - זה לא מוסר. זה אהבה טבעית של האמא לילדים שלה. זה נוגד לגמרי מה שאומרת היהדות! מה שאומרת התורה. דווקא באהבה של האם לילדים יש מוסר, יש מידות. אותה אהבה זהו המוסר. זה מובן? זה נוגד לגמרי אבל השכל היהודי הוא כל כך, איך אומרים, נמשך אחרי הגדרות כאלו, וזה קרה בעיקר בקהילות שהיו באירופה, בתוך הנצרות, מכיוון שהנצרות שמה דגש דווקא על השכר בעולם הבא, אז השכל היהודי הגיב בזה, שהיה עדיף לדבר כמו קאנט למשל. וקאנט זה פרוסיה זה ממש השכל האכזרי של הגרמנים האלו. ומה יצא מזה? מה יצא מההומניזם הזה, של "השכל הטהור" של קאנט, כביכול? היו אומרים עליו, אני לא זוכר מי, קאנט יש לו ידיים טהורות, מכיוון שאין לו ידיים. [צחוק] הבנתם את המושג. מה יצא מזה? יצא מזה סוף סוף תרבות של אכזריות נוראה. אני לא אומר שקאנט היה נאצי. הוא היה עלול להיות לנאצי, אבל אני לא יודע, כן. אני אומר שאני לא יודע. אבל דווקא מאותה תרבות יצא, יצא מה שיצא. אכזריות של השכל. זה מובן? אכזריות שיצאה דווקא מתרבות של אותה פילוסופיה. וצריך להיזהר מזה! מי שחושב שהאהבה של האם כלפי בניה - זה לא מוסרי, זה דווקא "מידה טבעית, ביולוגית." אז צריך לפחד מאנשים כאלו. דווקא אותה האהבה זה המוסר האמיתי. דווקא אפשר לסמוך רק על האם כדי שהבן יהיה מוגן. מכיוון שיש להן פרץ חיוני לאהוב את הבן. אז זה - אפשר לסמוך על זה. זה מנטליות אחרת לגמרי. הבנתם את זה?

ברור שהחכמים ידעו שהשכר הרבה, וכדאי. מי שמבין את דברי הנביאים אז הוא מבין דבר חשוב מאוד בהקשר לנושא שלנו. רק הילדים, לפני שהתבגרו, מבינים במה מדובר בנבואה. עולם כדאי עולם שכדאי לחיות בו. זה מה שתיארו הנביאים. רק הילדים מסוגלים להבין שזה האמת. הנביאים זה אמונת הילדים בגדלות. לכן "דבר אל בני ישראל" כי המבוגרים לא מבינים כבר... [צחוק] טוב, אז תזכרו איך היה הנפש הפנימית בגיל של הילדות! ברייה תמימה, ילד תינוק של בית רבן שהוא מקווה, הוא מחפש, הוא מאמין בעולם שהוא כדאי. זה העולם של השכר. זה מובן? העולם כמו שהיה צריך להיות כדי להיות עולם כדאי. זה במה שאנחנו מאמינים, מקווים. זה ההבטחה של הבורא בשעה הראשונה של הלידה, הלידה עצמה זה אותה הבטחה יהיה לך עולם כדאי תזכה בו וזה השכר - עולם כדאי, שאנחנו מגדירים אותו כ'עולם הבא.' זה מובן? אז מי שבא ואומר: "אה, מה אנחנו לומדים מזה? אין שכר, אין עולם הבא" וכן הלאה אז הוא צדוק ובייתוס כמו שאמרנו זוהי הטעות ולכן בא אנטיגנוס כדי להתבטא ככה, בסגנון כה מסובך לכאורה, כדי שנדע שני הדברים בבת אחת: ששכר יש אבל כדאי, זה לא ציווי פה, "אל תהיו" - זה עצה. כדאי לא להיות ככה, עדיף להיות ככה. אבל תדעו: שמי שאומר שאין שכר טועה, והקושי, והגדלות גם כן, של אותה מידה של צדיק, זה הסתירה לכאורה בין השכר שאני יודע שיש, ואם אני חושב שאין - אני מגדף ומחרף. איזה בורא עולם עושה ככה? ודבר שני - לא להשתמש, לא לעבוד כעבדים שמשמשים את הרב, על מנת זה הקושי, זה המתח. זה מובן?

 

{bfaccordion-slider כשהרמן כהן בכה (לסדר את הקטע)}

 

עניין של השכר, זה עניין אחר, אין מתן שכרן של מצוות בעולם הזה, אלא לעתיד לבוא, זה עוד נושא אחר, אבל מכל מקום רוב המפרשים משתמשים יש הבדל בין "שכר" ו"פרס" אף על פי שגם אנחנו נשתמש בזה כאילו אין הבדל, ואחר כך נראה את ההבדל, שכר - זה מה שמגיע, פרס - זה כמין מתנה, זה צד המתנה שיש בשכר. מתן שכרן של צדיקים לעיד לבוא מתן שכרן - יש כאילו סתירה בין המילים האלו: מתן שכרן אם זה שכר - זה מגיע, זה לא מתנה! מבינים את השאלה? מכל מקום המשמעות הרגילה בשימוש הלשון, בנושאים האלו שפרס זה נוסף לשכר, העניין של שכר הוא עניין אחר. אבל פרס זה מה שנהנים מהעבודה עצמה. מה שנהנים מהעבודה עצמה, זה הפרס של העבודה. שכר - זה עניין אחר, ואחר כך נראה שזה עניין של עולם הבא, לא עולם הבא, נראה את זה אחר כך. אבל מכל מקום שכרן של מצוות, זה לא בעולם הזה. כדאי להזכיר את הכלל הזה קודם כל. אף על פי שיש כמה מצוות, לרוב מצוות בין אדם לחברו, ש"אוכל פירותיהם לעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא" כאילו כבר נהנים מהשכר כבר בעולם הזה, אבל זה נושא מיוחד בפני עצמו. אפשר למצוא שיטות כאלו שלכאורה זה נדיבות גדולה מאוד, "אני לא רוצה עולם הבא" אני לא צריך תחיית המתים" "אני חי בעולם הזה" "כל עוד שאני חי בעולם הזה" ואל עפר תשוב - אתם זוכרים מה שלמדנו בשיעור הקודם, כן? "אני צריך להתנהג לפי המידות הטובות" לכאורה זה אצילות רוחנית, אבל הניסיון נותן, כשלומדים את השיטות האלו, שזה מביא לאכזריות גמורה. שהצדיק הזה, כביכול, הוא איש אכזרי בתוכיות שיטתו. רק תחשבו על הנושא הזה, זה נושא בפני עצמו. כי מי שלא מתנחם על עצמו, אי אפשר לסמוך שיתנחם על אחרים. כי זה גורל אכזרי מאוד שהוא לוקח כאידאל. כסיסמה בחייו. תפסתם את זה ? אז מכל מקום ולכן זה לא מדובר בשכר, שאומרים כאילו זה אותו לא שכר של המצוות זה עולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש "אוכל פירותיהם אבל מי שמתכוון: "אני מתנהג לפי השולחן ערוך אי אפשר לסמוך על זה. מי ששומר מצוות כדי הסכנה להגיע לידי ייאוש מכיוון שלא יראה את ההנאה שלו המצווה מביאה שמחה ולא הנראה

ולכן הגמרא, זה בפרק חלק בסנהדרין, אומרת: שיש כמה קטגוריות שאין להם חלק לעולם הבא, ובפרט מי שאומר אין תחיית המתים מן התורה. אפילו אם מאמין שיש עולם הבא, אם הוא לא מאמין שזה שייך לו אז הוא עושה אמונתו תפלה זה גידוף לפני הבורא שהבורא ברא עולם ובעולם ברא בני אדם אז יש משמעות להיסטוריה של העולם! העולם יגיע לעולם הבא אבל זה לא שייך לבריות? זה סתירה פנימית בעניין.

אז אני מתחיל בהסבר של המשנה לפי פשט הדברים, ואני מקווה שזה לא יקח לנו יותר משנה, [צחוק מהקהל] כדי להגיע לסוף המשנה. [מניטו קורא בפרקי אבות פרק א משנה ג] אז: "אנטיגנוס איש סוכו [הפסקה] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" "אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" ואחר כך בסוף הלימוד של המהר"ל עצמו, אולי נתייחס אחר כך לגרסה שלו: "על מנת שלא לקבל פרס."

ברור שהחכמים ידעו שהשכר הרבה, וכדאי. מי שמבין את דברי הנביאים אז הוא מבין דבר חשוב מאוד בהקשר לנושא שלנו רק הילדים, לפני שהתבגרו, מבינים במה מדובר בנבואה: עולם כדאי עולם שכדאי לחיות בו. זה מה שתיארו הנביאים. רק הילדים מסוגלים להבין שזה האמת. הנביאים - זה אמונת הילדים בגדלות. לכן "דבר אל בני ישראל" כי המבוגרים לא מבינים כבר... [צחוק] טוב, אז תזכרו איך היה הנפש הפנימית בגיל של הילדות! ברייה תמימה, ילד תינוק של בית רבן שהוא מקווה, הוא מחפש, הוא מאמין, בעולם שהוא כדאי. זה העולם של השכר. זה מובן? העולם כמו שהיה צריך להיות כדי להיות עולם כדאי. זה במה שאנחנו מאמינים, מקווים. זה ההבטחה של הבורא בשעה הראשונה של הלידה... הלידה עצמה זה אותה הבטחה: יהיה לך עולם כדאי. .תזכה בו וזה השכר - עולם כדאי, שאנחנו מגדירים אותו כ'עולם הבא.' זה מובן? אז מי שבא ואומר: "אה! מה אנחנו לומדים מזה? אין שכר, אין עולם הבא" וכן הלאה אז הוא צדוק ובייתוס כמו שאמרנו. זוהי הטעות. ולכן בא אנטיגנוס כדי להתבטא ככה, בסגנון כה מסובך לכאורה, כדי שנדע שני הדברים בבת אחת: ששכר - יש. אבל כדאי, זה לא ציווי פה, "אל תהיו" - זה עצה. כדאי לא להיות ככה, עדיף להיות ככה. אבל תדעו: שמי שאומר שאין שכר טועה, והקושי, והגדלות גם כן, של אותה מידה של צדיק, זה הסתירה לכאורה בין השכר שאני יודע שיש, ואם אני חושב שאין - אני מגדף ומחרף. איזה בורא עולם עושה ככה? ודבר שני: לא להשתמש, לא לעבוד כעבדים שמשמשים את הרב, על מנת... זה הקושי, זה המתח. זה מובן?

הדיוק הזה חשוב מאוד: צדיק שחושב שאין פרס לעבודתו זה גידוף! [דפיקה על השולחן] זה מובן מה שאני רוצה לומר? איך אפשר לחשוב ככה!? זה האידאליסטים האכזריים האלו. כאילו הקב"ה משחק איתנו!? הוא אומר: "למען ייטב לך", ואיזה טוב? והאמונה היא להגיד, תהיה לחשוב: שאין טוב!? אי אפשר לתאר את זה, איך... זה טומאת הפילוסופיה. מספרים על הרמן כהן שמעתם על הרמן כהן? שהיה פילוסוף גדול. "הקאנט היהודי" היו מגדירים אותו. שפעם נתן הרצאה נפלאה בפילוסופיה, ובסוף האולם היה איזה תלמיד ישיבה, שקם ואמר: "כבוד המרצה" אני לא יודע איך... היו מדברים בגרמנית, "הר דוקטור" כן? יש באוניברסיטה דוקטור הר, אבל זה לא הוא, כן... [צחוק] "מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? הוא [הרמן כהן] היה מדבר על הטבע, עולם, בריאה, קאנטיזם, כן? אז בתמימות הוא אמר לו: "כבוד המרצה, מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? אז מספרים שהרמן כהן לא היה יודע מה להשיב והתחיל לבכות! פתאום נתגלה לו שכל זה שטויות. ליצנות. מבינים את זה? זאת אומרת: לחשוב על בורא עולם כאיזה רודן, ליצן, אם אפשר לומר את זה, שברא בובות, כדי לשחק איתם!? זה לא ריבונו של עולם של התורה! של האמונה שלנו! ברור שאם ברא אותנו - זה כדי לתת לנו אושר של שמחה. וצריך להעמיק בזה. אז מה בא אנטיגנוס לומר לנו? זה עצה: תדעו, פרס יש. והפרס כדאי. ויש משנה בפרק שני: "היום קצר, והמלאכה מרובה" "והפועלים עצלים, ובעל הבית..." ויש "השכר מרובה," או משהו כזה. מה כתוב במשנה? תחפש בפרק שני. כמעט בסוף הפרק. השכר מרובה. יש שכר. והשכר הוא כדאי. אבל עצה של אנטיגנוס: אם אתה עובד על מנת, מכוון לזה, תגיע לייאוש! זה הפירוש שאני מוסיף כדי להסביר את ה... תגיע לייאוש.

כשמניטו פגש את בן גוריון

מקור: שערי אורה

מתוך שיעורי הרב על ספר" שערי אורה"השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: "וזה מידת הענווה. אני רוצה להסביר את זה." ומלאה הארץ דעה את ה"' אבל כולם דעה שווה? לא. "כמים לים מכסים" לכל מי שהוא יותר שפל יש לו יותר "מים". מי שהוא יותר ענו - יש לו יותר חכמה.

קהל: נתיבות עולם

מניטו: זה המהר"ל מביא את זה?

קהל: כמו בנתיבות עולם

מניטו: מדבריו של המהר"ל? של המהר"ל?

קהל: כן

מניטו: ואני זוכר, שהייתי... זה בפעם הראשונה שהייתי בארץ, כשהייתי עוד גר בצרפת, הייתי הנציג של תנועות הנוער דוברי צרפתית, כן? כל הארצות דוברי צרפתית, בכנס הראשון של המדינה, של הנוער היהודי בירושלים. והנשיא של הכנס היה בן גוריון בכבודו ובעצמו. אז אני הייתי איך אומרים? בבמה. על ידו היינו כמה, כן? האנגלו-סקסיים, הרוסים. טוב. והייתי הנציג באסיפות הפומביות של הצרפתים, ובאסיפות הנסתרות איך אומרים את זה? הנציג של היהודים של ארצות ערב. וזו הייתה תקופה שהיה מסוכן להיות דובר של היהודים בארצות ערב. אז בנאום שלו, הוא גמר ככה... והיינו ידידים עם בן גוריון. הוא היה רגיל לקרוא לי: "חבר ליאון". פעם באיזה אסיפה, אני שאלתי שאלה "כבוד ראש הממשלה" הוא אמר:" חבר ליאון, אני חבר שלך. אני לא 'כבוד ראש הממשלה'. אז אני אמרתי לו:" כבוד משנה המלך"... ואז הוא גמר את הנאום שלו ככה:" ומלאה את הארץ דעה" אני קמתי ואמרתי: הוא... ככה: "ומלאה את הארץ דעה" נקודה. הוא היה חילוני, בן גוריון. קמתי ואמרתי:" ומלאה הארץ דעה - את ה'" וכולם... טוב, זה נזכר דרך אותו פסוק...

אהבת? שתפו יחד נפיץ את מניטו

 

{bfaccordion-slider כשמניטו פגש את בן גוריון}

 

מקור: שערי אורה

מתוך שיעורי הרב על ספר" שערי אורה"השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: "וזה מידת הענווה. אני רוצה להסביר את זה." ומלאה הארץ דעה את ה"' אבל כולם דעה שווה? לא. "כמים לים מכסים" לכל מי שהוא יותר שפל יש לו יותר "מים". מי שהוא יותר ענו - יש לו יותר חכמה.

קהל: נתיבות עולם

מניטו: זה המהר"ל מביא את זה?

קהל: כמו בנתיבות עולם

מניטו: מדבריו של המהר"ל? של המהר"ל?

קהל: כן

מניטו: ואני זוכר, שהייתי... זה בפעם הראשונה שהייתי בארץ, כשהייתי עוד גר בצרפת, הייתי הנציג של תנועות הנוער דוברי צרפתית, כן? כל הארצות דוברי צרפתית, בכנס הראשון של המדינה, של הנוער היהודי בירושלים. והנשיא של הכנס היה בן גוריון בכבודו ובעצמו. אז אני הייתי איך אומרים? בבמה. על ידו היינו כמה, כן? האנגלו-סקסיים, הרוסים. טוב. והייתי הנציג באסיפות הפומביות של הצרפתים, ובאסיפות הנסתרות איך אומרים את זה? הנציג של היהודים של ארצות ערב. וזו הייתה תקופה שהיה מסוכן להיות דובר של היהודים בארצות ערב. אז בנאום שלו, הוא גמר ככה... והיינו ידידים עם בן גוריון. הוא היה רגיל לקרוא לי: "חבר ליאון". פעם באיזה אסיפה, אני שאלתי שאלה "כבוד ראש הממשלה" הוא אמר:" חבר ליאון, אני חבר שלך. אני לא 'כבוד ראש הממשלה'. אז אני אמרתי לו:" כבוד משנה המלך"... ואז הוא גמר את הנאום שלו ככה:" ומלאה את הארץ דעה" אני קמתי ואמרתי: הוא... ככה: "ומלאה את הארץ דעה" נקודה. הוא היה חילוני, בן גוריון. קמתי ואמרתי:" ומלאה הארץ דעה - את ה'" וכולם... טוב, זה נזכר דרך אותו פסוק...

אהבת? שתפו יחד נפיץ את מניטו

 

{bfaccordion-slider לימוד גמרא על פי הסוד והמוסריות במשפט העברי}

 

https://www.youtube.com/watch?v=lTdRGkG45Sk

מקור: הקלטת וידאו מסמינר מחשבת ישראל, מרכז רש"י, 03.1996, קלטת 002

ברית יהודית אוניברסלית -ביה"ס ללימודי יהדות סמינר" בית הספר היהודי של פריס"01-41 למרץ 6991 שיעורים מפי הרב לאון אשכנזי הקלטת באדיבות המשפחה של הרב ומכון מניטו תרגם: דוד כהן עיבוד והגהה: איתי קולין

מניטו: האם למשל הרעיון הכללי מושלם יותר מאשר הקיימות הפרטית? האם הרעיון על סוס שלם יותר מהסוס האמיתי הקיים במציאות? הסוס האמיתי הינו במימד של התורה, הרעיון על סוס במימד המעגלי... ככה החכמים בימי הביניים היו מדברים ואתם רואים כמובן, פעם נוספת אני חוזר על הנושא שלי [גם סוס בסלנג] חח... הסוס! אמרתי זאת בנוסח ספרדי אני מקווה שלא צריך לתרגם באשכנז. אני לא שמעתי זה עולם, התנ"ך, שאי אפשר להיכנס בו אם נכנסים בזה ביוונית צריך להעמיק בו בעברית ובשביל הקבלה, צריך בנוסף את הארמית. אני יכול להרגיע אתכם: יש רק 7 שפות ללמוד. זה מזכיר לי פעם, אחד התלמידים שלי היה שואל: "מה נעשה כדי ללמוד את כל זה?" אז אמרתי לו, אני אגיד לך סוד: לפני שידעתי, לא ידעתי. אז זה אפשרי. הייתי מספר לו את סיפורו של רבי עקיבא, שהתחיל ללמוד כשהיה בן ארבעים והיה מגדולי החכמים של ישראל. אחד ענה לי: "תשמע אבל אני לא רבי עקיבא" אז עניתי לו: "מאיפה אתה יודע? תנסה." רציתי לחזור על הנקודה של ההמלצה ללמוד את הברית החדשה, ולהבין את משמעות העברית שבה. כי זה נעשה עכשיו בצרפת. למשל קלוד טרמונטאן, החזיר אותי לתקופת נעוריי. בכל מקרה, אני ניסיתי, כמו כולם, ניסיתי לקרוא את ספריו, ויש משהו ממש, וזה נוגע לשאלתי. זה ששמתי לב למשהו, זה שמה שמאשימים את היהודים אם יש אשמה בכלל, זה בכלל לא לפעול ע"פ מידת הדין. זה בדיוק להפך.

מניטו: זאת אומרת?

קהל: זאת אומרת להיות רחמן מדי לעומת הנצרות, שהוא נראה לי ע"פ הקריאה שלי כממש קפדני ומחמיר. אז השאלה שלי היא כדלקמן: כי דיברנו על מלחמת ששת הימים לפני כמה רגעים אז האם 1967 מהווה תאריך מיוחד עבורנו, זה בגלל שלא היינו בעלי רחמים כי פעלנו ע"פ מידת הדין כאשר תקפנו ב-1967.

מניטו: לא, אנחנו הותקפנו

קהל: טוב, לא משנה.

מניטו: אבל זה סוד ישראלי... כל העולם, העולם היהודי, הרגיש שהגיע הזמן ואז זה מקשה על כל מה ששמעתי עד עכשיו

מניטו: כן. צריך לחזור על זה, ולקחת את הזמן לזה. אבל אתה מבין שהדו-שיח הזה יתקיים [בעתיד] וזה לא רק היה בתקופתנו, השיטה הזו- לשייך את תכונות עם ישראל כדי ליוון אותן, ולהפוך אותן לנוצריות. לא מדובר על זה. מדובר על כמרים נוצרים ורבנים מקובלים שילמדו יחדיו. ולצורך כך, צריך 6 שפות: צריך את העברית, הארמית, היוונית, הלטינית, הערבית, כי האיסלם קיים, ועוד שפה כדי לדבר. למה לא הצרפתית? אבל אם לא שולטים על 6 השפות ביחד אי אפשר לדבר. לאור נושא הלימוד, ואני כבר עשרות שנים מזכיר זאת בכל הכנסים הברית העולמית של סטודנטים יהודים, כי צריך שיהיה איזה שהוא תקציב לתת לעשרות חוקרים, חצי יהודים, חצי נוצרים- קתולים, פרוטסטנטיים, ואורתודוקסיים, כדי לסגור אותם באוניברסיטה למשך 10/ 20/ 30 שנה שילמדו יחדיו, כדי לראות על מה הם מדברים? ולצורך כך צריך ללמוד שפות ואני שמתי לב לכך, כשהייתי ילד בביה"ס באוראן [אלג'יר] הייתי שואל את עצמי, למה אבי, שהיה הרב הראשי, היה מחייב אותי ללמוד יוונית ולטינית? אף פעם לא הבנתי. ואז בסופו של דבר, הבנתי. זה כדי ללמוד את הברית החדשה ביוונית ובלטינית. אז כשאני מדבר עם כמרים והם מצטטים פסוק בצורה לא מדויקת, אני אומר להם, תקראו מיד ביוונית או בלטינית וכשהם מצטטים פסוק לא מדויק מהתנ"ך, אני אומר להם לקרוא בעברית ואז כבר אין מענה... אתם מבינים את הבעיה. אי אפשר להבין אחד את השני ברמת הספרותית אפשר רק להתפלא מהטקסט. צריך להבין ברמת הפרשנות ולצורך כך צריך לשלוט בשפות אני אומר לכם משהו: מה היה הלימוד עבור אלה שחיו בתקופת הר-סיני? לתרגם את הכתוב בעברית? הם היו מדברים עברית כבר, זוהי התרבות שלהם. רק מהרגע שמבינים מה כתוב - מתחילים ללמוד. אבל בגלות, הלימוד זה רק להצליח לתרגם ולא שמים לב שלא מבינים כלום. אני לא יודע אם זה ברור אנחנו [חיים] בתקופה יהודית מיוחדת: של חזרת הזהות העברית. וזה מתחיל דרך שפת הדיבור היחידה המשותפת בין היהודים כי אנחנו משקפים את גוון העולם. זו בדיחה יהודית שאנחנו הדת של האחדות זו החברה הכי מפולגת אבל האידאל שלנו זה להיות מאוחד. וה' מסר לנו את האידאל הזה, כי אנחנו היחידים שמרגישים זאת כחסרון. אז הוא יכול לסמוך עלינו שנגיע לזה יום אחד. אבל, דיברתי על האיחוד...?

קהל: השפה...

מניטו: כן. הדבר המשותף בין היהודים זה השורש העברי. ולכן מה שמחבר בין כל הדרכים להיות יהודי, ויש הרבה, וכולן מדהימות, זה העברית. אני אתן לכם דוגמא כאשר הקמתי את "מרכז רש"י", אנחנו החלטנו על חוגי שפות יהודיות היה ערבי-יהודי, יידיש, לאדינו. אמרתי: בתנאי אחד- שיהיה גם אולפן לעברית. כי אם העברית כאן, כל השאר זה רק העשרה אבל אם אין את העברית, היידיש זה גרמנית, ערבית-יהודית זה ערבית, ולאדינו זה ספרדית, אבל כשהעברית נמצאת- כל זה מתאחד. ודרך אגב, המזכיר שלי היה אורולוג. הוא היה אומר "אולפא" במקום אולפן, היה אומר" אולפא" כדי לומר לכם שצריך לקלוט את כל זה. ויש קושי. זה ירגיע אתכם, כשזה רב שמדבר איתכם על זה האשליה שזה הדת שמאחדת את היהודים. מה שמאחד את היהודים זו העברית! ואז זה המפתח לכל. כי אני מספר תמיד סיפור טראגי של תחילת הציונות. בתחילת הציונות היה עימות רגשי. היתה התנגשות בין היהודים שהיו באים לישראל כדי להיות יהודים, ויהודים שהיו באים לישראל כדי להיות עבריים ויום אחד בשבת, יהודי אחד רדיקאלי. איך אומרים בצרפתית? חרדי, לבוש עם הביגוד המיוחד שלו, הזקן, הפאות איך אומרים בצרפתית? פאות והוא עובר ברחוב שחוצה את הקיבוץ רחוב או כביש שמביא אותו לקיבוץ ובו בזמן קיבוצניק אחד יוצא על סוסו עם המקטרת שלו בפיו אתם מדמיינים את המפגש הזה. אז החרדי צועק: "שאבעס שאבעס שאבעס" ואז הקיבוצניק עונה לו: "דבר עברית! גוי!". אתם רואים את הטרגדיה אנחנו עדיין חיים את הטרגדיה הזו מזכירים כל הזמן את הדוגמא של [...] והוא היה עונה אחרת. אנחנו לוקחים דוגמא של מישהו כמוהו, לא דוגמא של אידיוטים. תשמע, לא ראית שיש לי כיפה על הראש? סליחה? לא ראית שיש לי כיפה על הראש? כן אבל זה בגלל זה ש... אני מסביר שהדרמה שבתוך ההלם הזה, שני אמונות שמתנגשות ויש לכם... השאלה שלי היא לא מי צודק? ישראל או הגלות? פעם שעברה החבר שלכם קרא לי ציוני, נכון? אתה קראתי לי ציוני? ציוני זה מחמאה. אנחנו לא יודעים מי צודק: ישראל הציונית או הגלות. השאלה היא באיזו תקופה אנחנו חיים? אם אנחנו חיים בתקופת יהודה? תקופת שיבת ציון? שיבה לבית יהודי בירושלים? אז זה ישראל שצודק. אם אנחנו חיים בתקופת יוסף במצרים?... אנשים עוקבים אחרי אטלי (ז'אק אטלי -כלכלן צרפתי) אז זה יוסף שצודק. הזרם הכלכלי, אתם יודעים מה אשת פוטיפר אמרה ליוסף? אתה לי! (אטלי) הבעיה היא לדעת באיזו תקופה אנחנו חיים. אנחנו חיים בתקופה בה היהודי חוזר להיות עברי. וזה עושה רעש. וזה הולך מהר. אני זוכר כשהייתי קטן, העברית בשבילי הייתה היהדות החשאית. בבית היינו מדברים עברית לדינו שהיא שפה יפה מאוד, דרך אגב, ופתאום היהודים חוזרים לעברית. אנחנו בתקופה של חזרה לשורש העברי והמשמעות היא שצריך להכפיל את כמות האולפנים שפה ואז בתי הכנסת יבינו את המשמעות של ישראל אני חושש שבהרבה בתי כנסת יש סמי-נצרות וצריך לייצר שוב את ישראל היהודי והיהדות של ישראל. הניסוח לא כל כך משנה, הבנתם את הרעיון?. אנחנו צריכים לחזור להיות מה שה' בחר, כעם. סיפרתי לנשיא לפני כמה רגעים, היינו מדברים על מריאן שטראוס, היינו חברים קרובים, כי היינו באותם צוותים של המחתרת במלחמה. זו הייתה תקופה פלוראליסטית. היו צוותים עם אנרכיסטים, קומוניסטים, שמאלניים שזה לא אותו דבר, והיו אפילו יהודים דתיים. ואז, הוא היה מגיבורי המחתרת וגם של מלחמת העצמאות ב-1948. אני הייתי בצבא הצרפתי הייתי (הוא היה?) במלחמת השחרור, נפגשנו שוב בצופים היהודים, באיגוד הסטודנטים ונהפכנו לחברים קרובים. אז תדמיינו: מריאן שטראוס ואני. ויום אחד היה כנס במרכז רש"י. אתם יודעים במרכז רש"י הכל יוצא מן הכלל [אברא קדברא] כי זה ברחוב ברוקא... אז היינו פאנל של דוברים, התחלתי לדבר, אני לא זוכר את הנושא. ואז שטראוס התחיל לדבר קצת מוטרד הוא אמר: אתם יודעים, אני חבר עם מניטו, אני לא יכול להכחיש את דבריו. אבל אני רוצה שתדעו שאני לא מאמין באלוהים. אז אני עניתי לו, ככה, באופן ספונטני: לא נורא, העיקר שהוא מאמין בך. וזו הבעיה- היהודים הם אנשים שלא כל כך מאמינים באלוהים. זה אנשים שה' האמין בהם. וזה כתוב לאורך כל התנ"ך. אבל הוא האמין בהם בעברית. טוב אז נשאר לנו להודות למניטו. יהיה לנו מחר שיעור נוסף. שיעור על התלמוד הפעם ויקדים אותו שיעור של מישל פרס בערבון מוגבל כי מישל פרס חולה.

טוב תשמעו, אתם ידעתם מראש שזה שיעור בגמרא. ולכן התנאי של הלימוד זה שאתם תוכלו לעקוב בעברית. כשזה יהיה בארמית כמובן אסביר יותר. אני כמובן אתרגם ואסביר. אבל בכל זאת... זה לימוד מסוג אחר ממה שהזדמן לכם לשמוע עד עכשיו, על התנ"ך או על מושגי הקבלה. מאוד מפריע לי הרעש ברקע. אז, לכן מדובר על לימוד: אתם תקשיבו, אלה שיודעים שיעקבו בטקסט אם יש מושגים או הסברים לא ברורים, תשאלו מיד. לא כמו בהרצאה, שבה השאלות הן בסוף. כי אם לא מבינים את הדרך הלוגית, אי אפשר לעקוב. כמובן אני אתמצת את הלימוד. אל תחשבו שבשעה שמונה אתם תבינו את הציטוטים האלה בצורה מעמיקה. אני אבחר בכיוון אחד בלבד של הסבר, של לימוד. דרך הטקסט הזה, אשר אסביר עליו בהקדמה. יש פרק מאוד חשוב, כמה פרקים אפילו, לאחר עשרת הדיברות. המשפטים הראשונים שניתנו בספר שמות. הקווים הראשונים, העקרונות הגדולים של מוסר עשרת הדיברות- זה פרשת משפטים. אפשר להבין את הפרשה הזו רק דרך 3 מסכתות של התלמוד. שהם בבא קמא, בבא מציעא, ובבא בתרא. ואני לא מתרגם כדי לא לצאת מהנושא אז אני שם בצד כל המידע הספרותי, רק כשצריך ממש את המידע אני אפרט על זה. אז אנחנו לומדים... אני לא מזכיר את כל המקורות, כי אחרת זה ייקח לנו יותר מדי זמן. אנחנו לומדים שיש ארבע הגדרות. ארבעה עקרונות של נזקים שעלולים, להיגרם ע"י בעל - הייתי אומר - [בעל] נכס על ידי מצב של סחר חליפין, או ע"י חילופים סתמיים בעיר, שיכולים לגרום לנזק. באיזו מידה ובאיזו רמה מעורבת אחריותו של בעל הנכס? אז המושג של "נזק" מוגדר בטקסט כאן כ"נזיקין" על בסיס השורש (נ.ז.ק). ניתן להבין שמדובר על נזק שנעשה, לעומת "מזיקים" שזה מה שגורם לנזק. אז אנחנו נלמד מיד שיש ארבע אבות, במובן הטכני של המילה. "ארבעה אבות"= ארבע עקרונות של הגדרה של נזיקין הנגרמים בעקבות חיי היום-יום. שוב פעם - על ידי נכסים של בעל נכסים, ובכך הוא אולי ישא באחריות מול בית משפט, אם יש תביעה בעקבות גרימת נזק. [בבא קמא ע"ב א] "ארבע אבות נזיקין: השור", ז"א אומרת הנזקים הנגרמים... נאמר היום - ע"י מכונה, חפץ כלשהו, שעצם טבעו יכול לגרום לנזק, מה היא האחריות של בעל הנכס במקרה כזה. יש הרבה ממדים של הלימוד. למה התורה בחרה בשור כמודל של בהמה? זה מעל העובדה שהיא הבהמה החשובה ביותר בעולם החקלאי. אבל מכל מקום, אנחנו נישאר ברמת החוקה המשפטית, שזה הדיון כאן. "הבור, הבאר". בעל שדה חפר באר, שאינו מוגן מספיק מנפילות, ויש סיכוי שמישהו ייפול בבור. ואז הוא יהיה, במרכאות - "ניזוק" אז: "שור, בור, מבעה". 'מבעה' זה כאשר הצאן עלול לגרום לנזקים, כשהוא מלחך את עשב השדה שלא שייך לו. ו'הבער'- זה כאשר מדליקים אש, והאש גורמת לנזק בשדה של שכנו. אז [לכאורה] נראה שיש לנו לימוד בתחום המשפטי הקלאסי והשאלה היא: יש לנו מקרים טיפוסיים, שמצוטטים בתורה, והתורה מציינת את העונש בכל אחד מארבעת המקרים. מה יהיה העונש במצבים דומים שנסיק באמצעות גזירת משמעויות, או התחקות אחר המצבים הטיפוסיים? אז אני אתן את המונחים: ארבעת העקרונות נקראים "אבות" וכאן יש משמעות מיוחדת: "האבות" זה אומר אבא ברבים. אבל כאן הכוונה היא לעיקרון והמקרים הקשורים לעקרונות הנפוצים נקראים "התולדות" כשהמשמעות הראשונית בעברית למילה "תולדות" היא מי שנולד ממנו, הצאצאים. אבל הכוונה כאן לנגזרת של העיקרון. המילה "נגזרת" לא מדויקת, צריך לומר מצב שהתחבר לעיקרון. אז נלמד מהו העונש שנקבע בתורה למצבים הראשיים- האבות, ונשאל את עצמנו אם יש לתולדות אותו עונש מבחינת מעמדם. במקרה ויש נזק, בדומה לארבעת האבות. הכל ברור? אז תזכרו לפחות את שש (שבע) המילים האלה: שור, בור, מבעה, והבער. וגם: אב, אבות, ותולדות. טוב אני מתחיל עם המשנה אני מתחיל עם המשנה [שהתלמוד מצטט] אני אבקש שתסגרו את הדלתות ואלה שיגיעו מעכשיו שלא יכנסו, כי אנחנו התחלנו את הלימוד, אי אפשר להיכנס... הנה, האחרון, סוגר את הדלת.

אז, אני קורא את המשנה "ארבעה אבות נזיקין" יש ארבע סוגים של נזקים: השור, הבור. המבעה" - הצאן, הצאן כאשר הוא אוכל בשדה. "ההבער" - האש "לא הרי השור כהרי המבעה". אנחנו מתייחסים להגדרה של מאפייני המקרה "שור" במאפייני הגדרה שונה משל "מבעה"- זאת אומרת הצאן "ולא הרי המבעה כהרי השור". אני לא מתרגם. "ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים" ובשני המקרים האלה יש "רוח חיים" אוטונומיה של היצור החי. במקרה של השור או הצאן אנחנו מתייחסים למקרה בו יש יכולת לעצם לגרום לנזק כי יש לו חיים עצמאיים משלו. כמקרה שונה מאשר... בואו נמשיך: "כהרי האש שאין בו רוח חיים" שאין לו עצמאות בתנועותיו על פי רצונו. יש תנועה. אנחנו נראה את זה. אבל לא כתוצאה של רצון אוטונומי לתנועה. "כהרי האש שאין בו רוח חיים. ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק" כל המקרים שהוזכרו עכשיו יש להם מאפיין משותף והוא "דרכן לילך ולהזיק" המקרים האלה מתאפיינים בצורה כזו: הם הולכים, וגורמים לנזק. אז זה קשור לתנועה. "כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק" זה לא בטבע שלו ללכת ולגרום לתנועה. הוא נשאר סטטי במקומו. "הצד השווה שבהן" אז כאן הדגשתי את הטקסט. זה חשוב עבור קו החשיבה שלנו המשותף בתוך כל המקרים הללו, "שדרכן להזיק" הוא שהטבע [העצמי] שלהם גורם לנזק. כלומר: שהסיכוי לנזק ‎מוטבע בתוך קיומם. "ושמירתן עליך" אתה בעל הנכס, אתה מקבל את האחריות של השמירה עליו, באמצעות פיקוח, "וכשהזיק"- וכאשר נגרם נזק "חב המזיק" הגורם לנזק זה כבר לא נזיקין, אלא מזיקין. המזיק, זאת אומרת, בעל הנכס, כי באופן ישיר- זה השור או הבור. האחריות חלה מיד על בעל הנכס. "חב המזיק" אנחנו מיד מעבירים את האחריות על הבעלים זה הדיון בגמרא "חב המזיק לשלם תשלומי נזק" [תרגום בצרפתית] "במיטב הארץ"- במחיר השוק הגבוה. אז אנחנו מכירים את הכלל: יש לנו ארבעה סוגים של נזקים. צריך לדעת שהסיכוי לנזק קשור בקשר ישיר עם העצם שאנחנו מדברים עליו. ולכן בעל הנכס הזה, צריך לדעת שהוא יהיה אחראי לנזק הפוטנציאלי, ויהיה חייב לשלם על פי מחיר השוק הגבוה ביותר. עד כאן המשנה. אז אנחנו נלמד קושיה אחת מהגמרא על המשנה. שאני אקשור לשאלה בעברית, די קלה: באיזו רמה של אחריות? האם אין מקרים בהם האחריות צריכה להיות מצומצמת יותר? כמו במונח המוכר של "צמצום אחריות" אז נשאל את עצמנו, למה שהגמרא תשאל את השאלה הזו? מה הבעיה המטאפיזית העמוקה שטמונה מאחורי הדיון התלמודי, שנראה לכאורה כדיון משפטי טהור. אני לא ידוע אם צריך לומר "פלילי". החוק הפלילי. כן. אז הגמרא, אומרת לכם מה המילה במשנה שאתם צריכים לזכור- "חב המזיק". מי שגרם לנזק "חב". את המילה הזו אתם לא מכירים. לדוברי עברית: איך אומרים? "חייב?" איך אומרים? "אשם על?"

קהל...:

מניטו: לא.

קהל: חייבים

מניטו: חייב בעברית אומרים "חייב". ואז נשאל: למה כתוב "חב" ולא" חייב? הגמרא תענה רחוק יותר. הגמרא תענה - שהתנא, במשנה כאן, "ירושלמי היה", היה מירושלים. זה נראה כמו תשובה ממש מוזרה. נראה איך זה יתבאר. אנחנו בתלמוד הבבלי. הגמרא שואלת: מאחר והם נמצאים בגלות בבל, הם רגילים לומר "חייב" אז למה בטקסט כתוב "חב" והגמרא עונה: מאחר וזה איש מירושלים שמדבר. בישיבות שבגלות אומרים "חייב" אבל בישיבות בישראל אומרים "חב" מה ההבדל? אז קצת דקדוק: למילה "חייב" יש בעברית 2 משמעויות: חיב - ח"ת-יו"ד-בי"ת. חייב משמע - אשם. וחייב משמע גם אחראי: כפוף לחיוב. אתם יודעים מה זה "אחראי"? זה מי שעומד מאחורי מעשיו. מי שיכול לעמוד מאחורי התוצאות שיקרו לאחר מעשיו. מי שיכול לעמוד מאחורי מעשיו זו [הכוונה ב-] להיות אחראי. אני פותח סוגריים, כי בהרבה טקסטים אחרונים, אני מוצא טעות דקדוקית אתם תראו על מה מדובר כי הניתוח הפילוסופי הוא נכון, אבל הבסיס הדקדוקי שמצטטים בדרך - הוא לא נכון. בעבריות אומרים אחריות. מה השורש של המילה "אחריות"? לא, תנו לי להסביר. כי אתם רבים מדי, וכל אחד מדבר בצורה אחרת, אז אם אני צריך לחבר את הכל. זה ייקח המון זמן. אז צריך משמעת לימוד, שלא תדברו כולכם ביחד. השורש של המילה היא אֲחַר לא אַחֵר. אֲחַר מה שבא אחרי. "אחריות" מההיבט הפילוסופי, אנחנו אחראים על האחֶר. אבל מבחינה דקדוקית, המילה אחריות איננה חלה על האַחֵר אלא על אֲחַר. זה ברור? טוב. בשפה העברית יש את ה[צורה] הייחודיות הזו לדבר על מי שחלה עליו האחריות, ועל מי שאשם, באמצעות אותה המילה. באותה מידה במישור החיובי "זכאי" המילה "זכאי"- משמע?

קהל: בעל זכות

מניטו: מה? בעל זכות. או?...

קהל: אשם

מניטו: לא. זכאי?...

מניטו: נקי מאשמה

מניטו: מי אמר אשם?

קהל: אני, אני התבלבלתי

מניטו: מאיפה זה יצא?

מניטו: אשם - זה חייב! אז אתם רואים - יש לנו הקבלה מסוימת מצד אחד: זכאי זה בעל זכות, מי שפעל בהתאם לחובתו ויש לו זכות. אז במנטליות העברית, בתחום דרכי החשיבה, יש משהו שצריך לפענח, שלא מבינים דרך הצרפתית. אני אתן דוגמא אחת: "חייב" זה אומר אשם ובעל חובה. אשם על מה? זוהי "אשמה תמימה" זו מילה שהמצאתי זאת אומרת, אנחנו אשמים, בלי לעשות כלום. רק מכיוון שטרם מילאנו את חובתנו זוהי אשמה תמימה שניתן להשתחרר ממנה ע"י ביצוע חובתנו. זאת הסיבה שאומרים "יצא ידי חובתו" או "מידי חובתו" הוא יצא מהאשמה שהיתה טמונה בחובתו וזה שחרור מהאשמה, אבל [אשמה] בלי שום חטא. מה שקרה זה שעדיין לא התבצע מילוי החובה דבר שניתן להיתפס כאשמה בעקבות קפדנות יתירה. אבל לצד האמת, זו אחריות. אני אחראי למילוי חובתי, ואני חייב כי יש לי חוב, בכך שעדיין לא מילאתי את חובתי. אבל זוהי דרך חשיבה שלא מצאתי בתרבות המערבית, סוג של אשמה תמימה. יש בטוח כמה פסיכולוגים פה ואתם מנחשים את חשיבות המושג הזה. ובמיוחד בתחום החינוך הרבה פעמים הילדים מרגישים אשמים במה שהם לא אשמים כי המחנכים או ההורים, התבלבלו בין המושג של אחריות והאשמה, האם זה ברור? וכאן אתם רואים את ההבדל בין בבל לבין ירושלים. אני אחזור על זה. מה שאני רוצה להוסיף, שזה אחד הסממנים הבולטים ביותר ברגש היהודי: להרגיש אשם במה שאנחנו רק אחראים עליו. וזה שונה לגמרי: בין להיות אשם, לבין להיות אחראי. יש כאן משהו שצריך להעמיק בו, עבור הפסיכולוג, המחנך והפילוסוף: למה יש במצפון היהודי, ההרגשה המוטעית הזו, להרגיש אשם, למרות שאנחנו זכאים? והחוסר יכולת להבחין בין רגש האחריות לבין רגשי האשמה?. כן, צריך לסגור את החלון.. טוב, אני מקווה שהייתי מספיק ברור, ז"א בדיון כאן בגמרא. אנחנו נחפש את גבולות האחריות של הבעלים. ואנחנו לא נמצא אותן במשפט טהור. כל המקרים של התולדות הם שווים במעמדם , ז"א כל המקרים שקושרו כשייכים לעקרון ראשוני, שאנחנו קוראים "התולדות" הנגזרות, אם אפשר לומר, יש להם מעמד שווה. יש בכך היגיון באמת, מאחר ויש להם אותה הגדרה מבחינת הנזק. זאת אומרת: שברמת המשפט הרומי לא יהיו יוצא דופן, כי, ההיגיון הוא ברור ונקי ואין רצון לייצר נסיבות מקלות. אלא, אולי, במצב של חוסר אחריות. אבל אם הבעלים אחראים, אז אין נסיבות מקלות. כמעט אמרתי "מפריכות"... לא מקלות. לעומת זאת, הגמרא מנסה בכל כוחה להגדיר את גבולות האחריות של הבעלים. ואנחנו נלמד את ההיבטים המטאפיזיים של מצפון הגמרא. ואנו נמצא באילו מקרים התולדות לא יקבלו עונשים שווים כמו האבות. האם המושגים לא מורכבים מדי? זה ברור?. אז עכשיו תעקבו טוב בטקסט, כי עכשיו זה הגמרא אז תסתכלו בגמרא. לא, לא. אני רציני. אני רגיל לזה. אז אני מחכה שתסתכלו בגמרא. [דף ב,א גמרא] "מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות" זה אומר... אני מתרגם ישירות לצרפתית "מדקתני" מאחר והשתמש [ושונה] המילה "אבות" מכלל- ניתן להסיק מזה שיש תולדות. אני חוזר על זה "מדקתני אבות" תשימו לב לתרגום המילה "מדקתני" בכך שלימדו אותנו את המושג "אבות" אני מסיק מזה שיש תולדות. שיש נגזרות. אם אני אומר, באמת, שיש ארבעה עקרונות בסיסיים אני רומז בכך שהולכים לדבר בהמשך על מקרים שאינם העקרונות הבסיסיים בעצמם. אלא על מקרים שנקשרו אליהן כי אחרת היינו יכולים להשתמש בניסוח אחר לומר: יש ארבעה נזיקין למה [המשנה אומרת] ארבעה אבות נזיקין? אם יש אבות, לכן יש תולדות. זה ברור? [אנחנו] ניכנס עכשיו אל תוך דיון לוגי, אז תעקבו היטב. כי הניסיון מראה לי שזה לא פשוט להבנה מיידית. למעשה, האופן בו אני הולך לתרגם את הדיון הוא לא נכון מבחינת ההיגיון. תעקבו אחריי, תסתכלו בגמרא שלכם. זה לא מפני שלימדו אותנו שיש אבות - [אז] יש תולדות. אלא [הכוונה] זה: מפני שיש תולדות - [אז] יש אבות. זה ברור? טוב אז הניסוח היה צריך להיות אחרת לגמרי. "תני אבות" המשנה מלמדת אותנו את המושג "אבות" מכלל "דאיכא תולדות". אבל בגמרא כתוב "מדקתני" ולא "תני" האם צריך שאתרגם שוב או שזה ברור? ההיגיון ברור כן? זה לא מפני שהוא אמר "אבות" שאני לומד שיש "תולדות"הוא אמר "אבות" רק מפני שהיו "תולדות" אחרת הוא לא היה אומר אבות. הוא היה אומר: "ארבעה נזיקין", זה ברור? אבל הוא ידע שהיו תולדות, אז הוא אמר "אבות" אז אנחנו ננסה לצאת מתוך הקושיה הזו. אתם תעקבו אחריי ברש"י שנמצא תמיד בצד ימין למעלה, בצד ימין אני קורא: "ארבעה אבות נזיקין" על הביטוי הזה, ארבעה מקרים עקרוניים של נזיקין. רש"י יסביר: "אבות קרי" הם נקראים "אבות" "להנך" במקרים האלה דכתיבן בקרא"- כי הם כתובים בפסוקים [מקרא] "בהדיא"- בצורה מפורשת,ובגמרא מפרש הן יהיו תולדות ורק בגמרא יסבירו לנו מהם המקרים של התולדות. אז כאן רש"י כבר משנה לנו באופן רדיקאלי את השאלה, אם שמתם לב. אנחנו נחזור על הגמרא. אבל רש"י, בפירושו על המשנה, עובר למימד אחר לגמרי, הוא לא מתעניין בכלל בקושייה שהייתה לנו, שהזכרנו לפני רגע. הוא אומר לנו: אתם יודעים למה במשנה אמרו אבות? לא מפני שידעו כי יש תולדות, [אלא] מפני שהמשנה מצטטת את המקרים שכתובים בתורה. כי ארבעת המקרים, שקיבלו את הכבוד להיות מצוטטים בתורה קוראים להם "אבות" ואחר-כך נראה שיש תולדות אז רש"י יוצא מהקושיה שהגמרא מעלה. האם זה ברור? זה אומר שהוא ציפה לקושיה הזו. ואנחנו נראה מהי החשיבות שטמונה בזה. אז נתקדם שלב-שלב אבל אני רוצה להקדים ולומר שאנחנו מדברים על קטע טקסט שנראה פשוט לתרגום. [אבל] אנחנו נראה שיש ממדים שניתן להבין רק על ידי מי שמצוי בנבכי התרבות של השפה הנמצאת בשימוש כאן. אנחנו נראה תוספות. תוספות - נמצאים ממול לרש"י. אתם רואים, כאן רש"י, בספרות המסורתית, הפירוש הכי קדום נמצא בצד האמצעי... איך אומרים בצרפתית?

קהל: השול

מניטו: לא, השול זה הצד החיצוני.

מניטו: בצד ה?...

קהל: התפר של הספר [הצד הפנימי]

מניטו: התפר. כן. והפירוש היותר עדכני, נמצא בצד השול החיצוני. אנחנו לא בענייני שפה, כן? לא בפירוש המילולי. זה ארמית, למעשה זה עברית-ארמית. קצת מעורב: קצת עברית קצת ארמית. אז אני מתרגם ישירות, ונלמד ע"פ הכתוב שאני מתרגם: "אית דוכתא דלא תני הן" יש מקרים בהם "התניא" לא מביאה את המילה "הן" ז"א שאם היה מוסיף את המילה "הן" [אני אסביר] היינו קוראים את המשנה כך: "ארבעה אבות נזיקין הן" שזה אומר - שיש במדויק ארבעה אבות נזיקין. ארבע עקרונות בסיסיים של מצבי נזק הן. "הן" זאת אומרת ארבעה ולא יותר. יש משניות, ואנחנו נראה דוגמאות, שבהן מפורטות כמה קטגוריות, ואם הניסוח כולל את המילה "הן" המשמעות היא: שאין מעבר למה שמפורט. זהו, זה ברור? "כמו הכא" כמו לדוגמא כאן,"ובגמרא" בלימוד התלמוד. עכשיו יביאו ציטוט מברייתא, שזה סוג מיוחד של משנה, לעניין "גבי שלש עשרה אבות נזיקין" יש ברייתא שמלמדת אותנו שיש 13 מקרים של נזיקין. ויש שם גם שלוש עשרה נזיקין ואין את המילה "הן" ולא כתוב "שלוש עשרה נזיקין הן". "ובארבעה מחוסרי כפרה" [כריתות דף ח] בארבעה מצבים בהם אנחנו עדיין לא מביאים קרבן. לצרכי כפרה, יש ארבעה סוגי חטאים בהם נידרש להביא קרבן, כל עוד לא הביא החוטא את קרבן הכפרה שלו הוא נקרא מחוסר כפרה. "אית דוכתא" יש מקרים "דקתני הן" שהתנא מביא את המילה "הן" באופן מדויק "כדקתני" כפי שלימדו אותנו בגמרא אחרת (שבועות ד' מט) "ארבעה שומרין הן" יש ארבעה סוגי שומרים. ושם כתוב: 'להלן ארבעת סוגי השומרים' ארבעה שומרים הן. ויש עוד מקום אחר: "וארבעה ראשי שנים הן" (ר''ה ד' ב. ושם ובמקרים האלה התנא דייק והשתמש במילה "הן" וחכמי התוספות עוצרים כאן. ההמשך שאתם רואים כאן מגיע מאחד מתלמידי התוספות, שמסביר שזה לא במקרה שפעם מוסיפים את המילה "הן" ובמקרים אחרים אין את המילה "הן". זה בסדר עד כאן? אתם עוקבים? טוב. אבל התוספות לא מסבירים למה שם כן כתוב "הן", ו[אילו] כאן לא כתוב. אז בואו נחזור לגמרא ותעקבו איתי בעקבות ההסבר הלוגי. אני אסביר בצורה מאוד פשוטה ואני מקווה שיהיה מספיק ברור. "מדקתני אבות" עצם זה שכתוב רק "אבות" ולא "אבות הן" אז אני יודע שיש תולדות. האם זה ברור? מפני שכתוב "אבות" ולא כתוב "אלה ולא אחרים" אז אני יודע שישנם מקרים אחרים ולא... זה ברור? במישור הלוגי, התוספות עזרו לנו להבין קושיה לוגית, קושיה תיאולוגית ונראה מיד למה, באיזה מקרה, לא כתוב "הן" כאן אנחנו נלמד את אחד מהעקרונות של השיטה [הזו]. כאשר דבר שנצרך כדי להבין - לא כתוב בטקסט, זה אומר... הייתי אומר [מתחלק] לשתי אפשרויות. זאת אומרת: שזה מובן מאליו בעיקר זה אומר, שאם לא יודעים שזה מובן מאליו, אז אין לנו מה לעשות עם הקושיה הזו. אני לא יודע אם זה ברור, אני אתן לכם דוגמא: יש דיון גדול בין הצדוקים והפרושים, דיון תיאולוגי במשך דורות, למה בתנ"ך לא כתוב על העולם הבא? אתם מכירים את השאלה הזו, נכון? לא, אתם לא מכירים? אתם יודעים, עצם זה שאתם לא מכירים את השאלה הזו מביא אותי להציג דוגמא אחרת. ישנו דיון גדול אצל היהודים הדתיים הלא ציוניים למה במשנה תורה של הרמב"ם הוא לא מביא ברשימת המצוות את מצוות יישוב ארץ ישראל. אני נותן בעיה דומה, הדיון הוא ברמת חשיבות דומה. עבור הרמב"ם, אם צריך היה להיות כתוב במשנה תורה שיש חובה ליהודי לגור בארץ ישראל, זה אומר שזה לא שייך אליו. האם צריך לצוות על יהודי שיהיה בביתו? הרמב"ם מוצא שכל מה שנמצא בתחום הטבעי לאדם - אין על זה מצווה. התורה מגדירה לי שישנה בחירה חופשית, לדוגמא אין מצווה להתחתן. כי הזיווג הוא תהליך טבעי. אבל כתוב בתורה, שכאשר מתחתנים, כיצד לעשות זאת?. לא כתוב בתורה שצריך לאכול, אבל כתוב בתורה, שכאשר אוכלים - כיצד ראוי לאכול? הבנתם את הקושיה. אז ההסבר של הרמב"ם הוא ככה... [לא הרמב"ן] זה שאין יסוד חוקי, משפטי, לומר למישהו "אתה תגור בביתך" כלומר, אם אני שואל את עצמי האם אני צריך מצווה מיוחדת כדי לחזור לביתי?, זה אומר שזה לא ביתי. זה מגיע עד כדי כך אצל הרמב"ם, זה חמור מאוד. אני אספר לכם סיפור שחוויתי. זה היה לפני כ- 10 שנים, בחדר לימוד בפריס. הייתי מעביר שיעור שלא היה קשור לציונות אבל נראה שזה נקשר אליי במשך זמן רב כל השאלות היו בענייני ציונות. למרות שהשיעור לא היה קשור לזה. והיה יהודי אחד שקם בסוף האולם, וראיתי מיד את סגנונו של האיש. עם זקן (גם לי יש) עם ציציות החוצה (אצלי זה בתוך המכנס) טוב אבל זה מנהגים שונים הוא קם, והוא אומר: "אני רוצה להיות בטוח, אני רוצה לקבל בטחון מלא שאפשר להיות יהודי טוב בישראל" אני הסתכלתי אליו, ובאופן ספונטני עניתי לו: אם יש לך תנאים כדי לחזור אל אמא שלך, זה אומר שאולי זאת לא אמא שלך. וכל האולם צוחקים... האיש היה בתהליך גיור. זה הסתדר בהמשך. זאת אומרת, שיש דברים שהם מובנים מאליהם, ואם לא מרגישים אותם אז... הבנתם? אחרת אנחנו לא בעניינים. פשוט. זה מזכיר לי כשהייתי בתלמוד תורה, בילדותי, האם יש יוצאי אוראן כאן?

קהל:... אתה זוכר את הכיתה של אליהו בועזיז?

קהל: כן

מניטו: טוב, עליו אני מדבר אז היינו פעם לומדים פסוק מהנביאים "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" [שמואל ב יד יד] אף אחד לא יידחה והמורה היה מסביר לנו, היינו קטנים ממש, שהם יחזרו עד האחרון. זה סוף הגלות. אז כולנו היינו בתמיהה קצת, חוזרים כולם עד האחרון? אז הוא היה עונה ככה עם חיוך: "עד האחרון שיחזור" אתם הבנתם את הבעיה? זה אומר שבאמת יחזרו עד האחרון. אבל מה זה אומר? זה אומר עד האחרון שיחזור זהו, זה ברור עכשיו? אז אני חוזר לנושא שלנו.

למה לא ניתן לומר "הן" במקרה הזה? זה עניין של תרבות. הייתי אומר תרבות תלמודית, אבל לא. זה עניין של תרבות יהודית, של יִידִישְׁקַיְיט כמו שאומרים ביידיש. תרבות יהודית. יִידִישְׁקַיְיט זה אומר התרבות היהודית, לא התרבות של היידיש, אל תתבלבלו. ובכן לא ניתן להצהיר "יש" כאשר מדובר על הצד הרע. כאן אנחנו מדברים על הנזקים. לא ניתן לומר שיש קיום, שיש מהות מטאפיזית. לא ניתן לומר "יש" על נזיקין. כי זה בצד הרע. יש כאן בעיה של תפיסה דתית מאחורי זה, מאחורי האופן בו השפה המשפטית מנוסחת כאן. ואתם ראיתם - כל המקרים שהתוספות דיברו עליהם, מאופיינים ככה: כל פעם שמדובר על הצד הרע, אין את המילה "הן" כל פעם שמדובר על הצד הטוב, יש את המילה "הן" אני אתן לכם דוגמא: יש ארבעה סוגי שומרים זה בצד הטוב. אבל יש ארבעה מחוסרי כפרה זה בצד הרע.

אז מיד מזהירים אותנו כאן, שהלימוד הזה, לא יכול להגביל אותם לרמה השטחית בלבד. הם לא יכולים להיות נתפסים, אך ורק... כמו שהרב אביטבול אמר: התלמוד הליטאי. זאת אומרת: חוקה משפטית טהורה. לא. מאחורי זה נמצא התעסקות רוחנית. והיא בולטת, עבור מי שיודע לקרוא. ומה זה אומר "לדעת לקרוא"? זה אומר קודם כל לשלוט בשפה ואז - כל הרקע של תרבות השפה בעניינים הללו...

אז מיד מבינים שהגמרא דואגת להגדיר את המקרים בהם הבעלים מקבלים עונש מופחת. אבל היינו רק בהתחלת הדיון. מפני שהוא אמר שיש "ארבעה אבות" ולא "ארבעה אבות הן", אני מבין מזה שיש תולדות. שאלה:

תולדותיהן כיוצא בהן, או לאו כיוצא בהן?

תעקבו בטקסט. האם התולדות יש בהם את אותה חומרת החיוב כמו האבות או לא? הנה, לכאורה, יש [פה] התעסקות עם משהו שאנחנו עדיין לא יודעים עליו את התשובה. אז אנחנו נצטט שני מקרים אחרים בהם אנחנו מכירים את התשובה, ונשאל את עצמנו האם במקרה של נזיקין ניתן גם להשליך את התשובה, בהתאם להגדרת המקרים האחרים שכבר מבוררים.

סליחה... הוא מדבר צרפתית? אז תשמעו, אני אבקש שתפתחו את הדלת כי אחרת נהיה.. עד עכשיו אנחנו יהודים פרנקופונים [דוברי צרפתית] אנחנו עלולים להיות יהודים חנוקים...

המקרה הראשון המצוטט כדוגמא, תעקבו בטקסט [משנה במסכת שבת ע"ג א]:

"גבי שבת תנן"

בעניין המלאכות האסורות בשבת, "תנן"- אנחנו לומדים, "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" - יש ארבעים סוגי מלאכות אסורות בשבת, פחות אחת. כעקרון היינו אמורים לומר 39, אבל יש סיבות, כרגע אני לא נכנס להסבר מדוע אומרים 40 פחות אחת. אנחנו בעומקו של התלמוד. אז בעניין הזה, הגמרא אומרת, ואני סימנתי לכם.

"אבות מכלל דאיכא תולדות"

יש אבות ולכן יש תולדות

"תולדותיהן כיוצא בהן"

והתולדות של שבת, חומרתן היא כמו האבות של שבת. זאת אומרת, שהעונש בחילול אחת התולדות של שבת הוא אותו עונש כמו חילול של אחד מאבות המלאכה של שבת. ולמה? הגמרא לא מסבירה. בואו נתקדם קחו את השורה האחרונה למטה:

"לגבי טומאות"

לגבי מקרים של טומאות.

"תנן"- מלמדים כי "אבות הטומאות, השרץ"

זה כמו הנחש, איך אומרים בצרפתית? החיות הזוחלות על הארץ?

קהל: השרצים.

מניטו: לא. יש גם השרצים, אבל זו לא ההגדרה.

קהל: הזוחלים

מניטו: כן, הזוחלים.

"והשכבת זרע, וטמא מת תולדותיהן לאו כיוצא בהן"

כאן לתולדות אין את חומרת האבות.

"דאילו אב מטמא אדם וכלים"

מאחר והאבות מטמאים את האדם והכלים

"ואילו תולדות אוכלין ומשקין מטמא, אדם וכלים לא מטמא."

מטמאים את האוכל, אך לא את האדם והכלים.

אז כאן יש לנו דוגמא עם ציטוט כדי להשוות את המקרה של הנזיקין עם שני מצבים דומים: במקרה של מלאכות האסורות בשבת, התולדות הן כמו האבות. ובעניין הטומאה, התולדות הן לא כמו האבות. מה ההבדל? תתחילו לחשוב בעצמכם. מה ההבדל במצב בו מחללים [שבת] ע"י איסור מלאכה בשבת, לבין המצב שיש בו מדרגות של טומאה? כאשר עיקרון הטומאה זה המוות.

זה נושא... שווה לעשות על זה סמינר, אני לא יודע אם שמואל כאן, על הגדרת הטומאה. בעברית - הטומאה היא מוגדרת על פני [על ידי] כל הצד של המוות. וטהור - זה כל מה שקשור לצד של החיים. ולכן העיקרון של הטומאה - זה הנבלה. ביוונית: טהור - זה מה שעבר דרך האש, וטומאה - מה שלא עבר דרך האש. זה תחום אחר, בתחום הטיהור על ידי האש. אבל מה זה טומאה או טהרה? את זה לא יודעים באמצעות היוונית, אבל אנחנו יודעים את זה דרך העברית.

אז הנה השאלה שאני שואל אתכם, ותתחילו להגיב. למה במקרה של ביצוע מלאכה אסורה בשבת, התולדות הן שוות בחומרת האבות? ולמה במקרה של טומאה - התולדות לא שוות לאבות? אני שאלתי אתכם את השאלה - זו לא מלכודת, זה כדי לקבל 15 שניות על מנת לשתות לגימת מים.

אני אעזור לכם קצת: יש 2 מקרים לא תרגמתי את הכל, כדי לחסוך זמן יש 2 מקרים, במלאכות אסורות בשבת. זה יעזור לכם יש מקרים שמכנים "מזיד": אני יודע מה אני עושה ואני עושה בכל זאת. אני יודע שזה שבת, ואני יודע שזה אסור, ועם כל זאת אני עושה את זה. זה נקרא "מזיד", באופן מכוון, אבל יש משמעות בעברית למילה - תעזרו לי לתרגם "מזיד", בכוונת זדון. לעומת זאת יכול להיות מקרה של "שוגג" בטעות, או כשאני לא יודע שזה יום שבת וגזרתי נייר (אתם תשאלו אותי עכשיו: מה - לגזור נייר זה אסור? אבל זה נושא אחר. אבל לדעת שזה שבת ולמרות זאת לגזור נייר או - במגזרים מסוימים, להעביר מסרק בשיער בשבת, כי עלולים לתלוש שיער, אני אגרום לכם לסיוטים תזהרו מהמגזרים האלה). אז - אם זה בטעות, או - כשאני יודע שזה שבת, אבל שכחתי שזה אסור, זה נקרא "בשוגג". אז יש שתי קטגוריות עיקריות: מזיד, שוגג. בכוונת זדון או בטעות. זה בתחום החילול של שבת, והטומאה - זה פחות או יותר המוות. אתם רואים את הסיבה?

קהל: יוזמה

מניטו: תסביר את עצמך יותר

קהל: חילול השבת בא כתוצאה מפעולה יזומה, מכוונת או לא.

מניטו: טוב מאוד, אבל אני מצפה לעוד משהו בנושא הזה. זאת אומרת: המצב הזה של חילול השבת, תלוי ברצוני או בתת-מודע שלי. לעומת זאת הטומאה והטהרה- אלה חוקי הטבע. זה ברור? אז כבר אנחנו מקבלים רמז שהאחריות היא פחותה כאשר הנזק תלוי בטבע. כאשר הטבע מתערב במצב בו קרה הנזק הבעלים יוצא זכאי מחובתו. מאחריותו.

וזה ההבדל הגדול שיש בין החוק התלמודי, לבין החוק הרומי. לגמרא יש עקרונות שהן מעבר לחוקה הישרה. והיא מביאה את העקרונות הנוספים האלה, כדי להגיע לחוקה אמיתית, ולא רק [חוקה שהיא] חוקית. היא מחפשת את המוסר האמיתי ולא רק את העמידה בפני החוק. החוקה - זה הפעלת החוקים המשפטיים. וזה החוק הרומי. אין יוצא מן הכלל שם: התולדות בחומרה שווה עם האבות. לעומת הגמרא, שיש לה עקרונות שהן מעבר להיגיון פשוט. לא ההיגיון הפשוט, סליחה. ההנמקה הפשוטה והישרה... לדוגמא - יש עיקרון: "גדולה מידת הרחמים ממידת הדין". ההחלטות על פי מידת הרחמים, צריכות להיות מרובות יותר מההחלטות על פי מידת הדין. כלומר - כל פעם שבית המשפט מתלבט, הנטייה צריכה להיות לכיוון מידת הרחמים ולא מידת הדין. זה ברור, כן? לעומת זאת, בחוק הרומי, אם יש ספק- נידרש שם לנתח את המצב, בלי לקחת בחשבון את הפן המוסרי שנמצא מאחורי המקרה. אלא אם כן השופט הוא מוסרי בעצמו. אבל החוק הוא חסר רחמים. החוק אינו מוסרי, הוא משפטי. זאת הסיבה שלקחתי דוגמא מהסוג הזה מ"הפילוסופיה" במירכאות, שעומדת מאחורי צורת המחשבה כאן.

קהל: רציתי לדעת האם לבעלים יש אחריות, או שזה רק הקלה במידת האחריות?

מניטו: מה שמחפשים כאן זה - באילו מקרים ניתן להקל על האחריות. באילו מקרים של תולדות, העונש לא יהיה דומה לעונש של רמת האבות. זה ברור? טוב מאוד, אתה כבר למדת את זה. אתה בא משושלת תלמודית? מה שם המשפחה?

קהל: ביבס

מניטו: אלה גדולים. ביבס ממרוקו הספרדית?

קהל: לא מספרד, סלוניקי.

מניטו: זהו זה, ביבס היו יהודים גדולים, אולי אתה לא יודע. אז תדע זאת בכל אופן, נחזור לנושא.

אנחנו מיד נזהה את המקרה המיוחד של הקלה במידת האחריות אז אני אראה לכם... מה השעה?

קהל: 19:06

מניטו: טוב מאוד. אז תקחו כאן, אתם רואים? בקטע שבאמצע באמצע, בשורה שכתוב בה "תנו רבנן, ת"ר". אומר לכם איזו שורה זו, 1,2,3,4,5, באמצע השורה החמישית יש שם ת"ר. אז אני אסביר לכם:

אנחנו הסברנו כי ישנם שתי אפשרויות, במקרה של שבת, מאחר וזה תלוי ברצוני או בתת-מודע שלי. אבל זה אני. כמו שאמרת: אני פעיל. אז במקרה הזה חומרת התולדות היא כמו חומרת האבות. אבל במקרה של טומאה, המצב תלוי בטבע. ואז התולדות הן בחומרה פחותה מאשר האבות. זה ברור? מה מסתמן מאחורי זה? אם אני ניצב מול אלוהי האדם, האחריות שלי - זה רצוני. אבל אם אני ניצב מול בורא הטבע - כאן ניתן לדבר כי לא אני בראתי את הטבע, האם זה ברור? וזה ההבדל הגדול עם המוסר של שפינוזה למשל. אני לא יודע מי היה כאן אתמול אבל אלה ההדים מאתמול. עם המוסר היהודי עם בורא האדם, יש יחס של אדם לחברו. וזה ברמה הזו ניתן לטעון: "חטאתי, אבל, קבל את תשובתי". אבל עם בורא העולם - אני לא יכול לטעון שום דבר. האחריות שלי מנוטרלת לגמרי, ואז צריך להכיר את כל הרמות של מציאות העולם, כדי לבנות חוק שלוקח בחשבון את המוסר. אז אתם רואים איזה רקע רוחני יש לעניינים הנראים משפטיים בלבד.

אז אחרי שציטטנו את שני המקרים האלה, יש לכם ב-שורה... שורה 4:

"אמר רב פפא"

יש לנו אמורא שקוראים לו פפא [אבא בצרפתית]

"אמר רב פפא: יש מהן כיוצא בהן [ויש מהן לאו כיוצא בהן]"

במקרה של הנזיקין - יש תולדות שהן כמו האבות, ויש כאלה שהן לא.

תקשיבו טוב למה שקורה עכשיו: אנחנו מקבלים כאן עיקרון שמגדיר הגדרה. כי אנחנו יודעים מהמסורת שלנו שיש מקרים שהתולדות חשובות כאבות ויש מקרים שלא. מהם המקרים? אלה המקרים בהם הנזק נגרם גם בעקבות הפעולה של חוקי הטבע. האם זה ברור? ובזכות [העיקרון] הזה, הרבה משפטנים, אפילו חיצוניים לתלמוד, הבינו שיש מקרים עם נסיבות מקלות.‎ כאשר האחריות מופחתת בגלל נזקי הטבע. טוב, אז אנחנו נראה איך יובהר העניין:

"ת"ר: שלושה אבות נאמרו בשור"

כבר במקרה של השור, יש שולשה אבות והן, תראו בטקסט:

"הקרן, השן והרגל"

זה אומר שאם השור גורם לנזק דרך הקרן, זה סוג אחד של נזק. דרך השן - זה סוג אחר של נזק, ואם [הנזק נגרם] דרך הרגל זה עוד סוג אחר. ואנחנו נחפש באילו מהמקרים, אנחנו נפחית את אחריות הבעלים. אני רוצה שתנחשו לבד, שתחשבו בעצמכם: מה ההבדל בין נזק שנגרם דרך הקרן, השן או הרגל? אלה הקטגוריות.

נראה את רש"י, [שנמצא] ממול לכתוב:

"הקרן: לנגוח, השן: לאכול, רגל: דריסה לשבור את הכלים"

כלומר - תוך כדי הליכתם - יש דריסה, וזה שובר דברים. לדוגמא: יש כד בדרך, השור הולך, ורגלו דורסת את הכד. אז מה יש מאחורי ההגדרות של רש"י? הקרן - לנגוח, הגמרא מסבירה את הנזק של הקרן: זה בכוונה להזיק. כוונת זדון השן:"הנאה להזיק" רגל:" הזיקו מצוי". זה שייך לקטגוריה שאנחנו מחפשים. כלומר: הנזק נמצא בטבעה של הרגל, כשהרגליים הולכים - הם דורסים. אין כוונת זדון בדריסה, וגם אין הנאה בדריסה, זה פשוט קורה כך.

אתם רואים דרך ההקבלה: היו שני מקרים בשבת חילול איסורי השבת במזיד - מקרה הקרן: כוונה להזיק חילול שבת בשוגג - זה השן: זה אחד מההנאות של החיים אין לי כוונת זדון, זה קורה דרך ההנאה. תתרגמו לי המילה "הנאה" בצרפתית?

קהל: עונג... הנאה... רווח

מניטו: בכל מקרה, אתם מבינים במה מדובר כן? זה: "מפני שאני חי, זה גורם לי לעשות כך" - לטחון עם השיניים שלי. אני לא בראתי את הדרך לחיות כך, אבל אני עשיתי כך. יש אחריות על ה"אני" בין אם זה במודע או שלא במודע. לעומת הרֶגֶל - דרך ההליכה זה קורה. אלו חוקי הטבע שגורמים למעשה לצאת בצורה כזאת. ואנחנו נראה, תראו במשפט האחרון, אנחנו נראה שהדבר שמחפשים, שרב פפא לימד אותנו שיש מקרים: שהתולדות לא כמו האבות נמצאים ברֶגֶל.

אתם רואים? כי ההיגיון המשפטי הטהור, כפי שהסברתי מקודם אומר - שבין אם זה קרן, בין אם זה שן, בין אם זה רגל- לתולדה יש חומרה שווה לאב. יש להם את אותה ההגדרה. אבל בהתבסס על העיקרון התלמודי, זאת אומרת - מהתורה, שיש אבחנה בין: כוונה להזיק, הנאה להזיק, או הזיקו מצוי. אנחנו כבר יודעים, דרך המסורת, שנזקים דרך הרגל - יהיו עם נסיבות מקלות לבעלים. דרך ההיגיון - לא ניתן להגדיר זאת. אבל לְמה שרב פפא הביא - יש סמכות, וזה נקרא כך: "בחצי נזק צרורות‎" צריך לשלם חצי מערך הפיצויים. במקרה והרגל, הפרסה, ניפצה אבן. ורסיס מהאבן הרג את הכד. סליחה... שבר את הכד הבנתם? זה הגיע דרך המעשה אז כאן - לא צריך להגזים, הבעלים לא ממש אחראים. הבנתם את הבעיה?

לכן - כל פעם שנזהה שיש התערבות של הטבע במעשה, וזה מרחיק לכת, אנחנו מפחיתים את רמת האחריות. אני אתן לכם דוגמא שהיא גבולית, [אני לא יודע למה] הדוגמא הזו, [אבל] זה מה שעולה לי כרגע: כאשר מישהו מתאבד, בעיקרון - זה חמור מאד. הוא לא רק הרג, אלא הרג את עצמו. ובעיקרון - לא קוברים אותו באותה הצורה כמו האחרים. אבל הבית דין הרבני מחויב ללכת לשאול את כל המשפחה וכל העדים האפשריים כדי להבחין סימן קטן של מחלת נפש, ואז הוא כבר מוגדר כלא אחראי למעשיו. ואז קוברים אותו בכבוד על אף שהוא התאבד. ואני הכרתי רבנים שהיו ממציאים עדויות, כדי לקבל החלטה על קבורה רגילה. אני לא יודע אם זה ברור? כי אי אפשר להתאבד, אם אין איזו שהיא אי-יציבות נפשית. ולכן הוא לא אחראי במעשיו. אפילו אם נראה כי הוא אחראי, הוא לא אחראי באמת.

אתם רואים את ההבדל ברגישות המשפטית, כאשר מכניסים את המוסר בתוך המשפט. והטרגדיה של בתי הדין של ימינו לא צריך להכליל, אני לא מכליל, יש תמיד יוצאי דופן, אבל רוב השופטים בבתי הדין הרבניים, היו פרופסורים למשפט. וזה מאוד שונה להיות פרופסור למשפטים, ושופט. כי הפרופסור למשפטים, הוא משותק ע"י הידע שלו במשפטים והוא לא יכול להחליט בקלות, לעומת השופט שמחליט על בסיס ידע בחיים. אני לא יודע אם זה ברור.

אני אספר לכם מה קרה לי, כשהייתי מורה מאוד צעיר באורסיי בזמנים ההם, לא היו בתי דין רבניים בפריס. ולכן מאחר ולא היה בית דין רבני, צריך היה לשאול את דעתם של שלושה רבנים, ו[כדי להכריע] היו מקבלים את דעת הרוב. ושואלים את דעתם של הרבנים, בלי לומר לאחד מה הרב האחר אמר, כמובן. והיה לי מקרה אחד שלפי דעתי בהלכה, בתלמוד, בפוסקים היה ברור כי היינו צריכים לפסוק על גירושין אצל זוג בגלל חתונה לא חוקית. והיה לי לא פשוט, הייתי מאוד צעיר. והלכתי לרב הראשון. הצגתי לו את המקרה, ואני שואל אותו: "תייעץ לי מה צריך לעשות". המקרה היה כזה, שאם הייתי מתערב, היה ודאי שצריך להוליך אותם לגירושין. אז הוא אמר לי: "כן. זה נכון שככה ההלכה, אבל אתה יודע, צריך להקל... בטח עם סבלנות הכל יסתדר..." טוב, אמרתי: "הרב הזה מדבר בעקבות נטיות ליבו". אני הולך לרב השני, והוא אומר לי: "כן. באמת, ההלכה קובעת כך, ואתה לא יודע עד כמה ההלכה באמת קובעת כך. אבל תגיד לי: אתה רב מוסמך"? אמרתי: "לא" הוא אמר לי: "אז אל תתעסק". שניהם אמרו את אותו הדבר, בצורה שונה מאד. אז הלכתי לרב השלישי - דרך אגב שלושתם היו אשכנזיים, אבל השלישי היה חסיד מפולין - זה הרב רובינשטיין, כי לא אמרתי את שמו. ואז הלכתי אליו הביתה, זה היה מאוד ארוך כי למדנו בעברית. אני לא דיברתי יידיש, והוא לא דיבר צרפתית. וזו הייתה תקופה בה היה לי קושי להבין את העברית עם מבטא אשכנזי. אבל התרגלתי בסוף. אבל זה היה ממש העברית אשכנזית של אז. טוב, לא מה שעשיתי עכשיו, זה העברית של מי שלא עבר את המבחן

קהל: זה פולני זה

מניטו: זה פולני? טוב, בסדר. ואז התחלנו ללמוד מהפסוק, עד אחרון הפוסקים. זה נמשך כשעתיים. עד שהוא אמר: "אתה משוכנע"? מהרגע שהייתי משוכנע בהלכה-למעשה, הייתי מאוד עצוב. אז הוא אומר לי: "תגיד - מי אתה?! שהולך לגרום לגירושין של שני יהודים?!" זו התשובה השלישית. בסופו של דבר, שלושתם אמרו לי את אותו הדבר, אבל השלישי - הוא זה שצדק. הוא אמר לי, אומר לכם בעברית: "כך היא ההלכה ואין מורין כך". אתם מבינים את ההבדל בין שופט לבין פרופסור למשפטים? צריך לדעת שכך עושים, אבל לא עושים! הרגשתי הקלה, הלכתי לשתות כוסית ערק לחיים.

הנה - הצגת הבעיה: יש חכמה אצל השופט שלוקח בחשבון את מוסר התורה, ולא רק את החוקה של התורה. כי ברמת החוק - אין גמישות. הפרופסור למשפטים יודע את החוק כי הוא מכיר אותו. ואפילו שיש ספק - צריך לאסור עבירה על כל חוק. לעומת השופט - שיודע היטב שאין בעיה. אתם הבנתם את ההבדל הגדול? אז הנה, זו הייתה דוגמא שנתתי לכם על לימוד גמרא. צריך לזכור שהתורה היא תורה של מישהו. שנתן את התורה. האלוה. ואיתו - ניתן לדבר. אבל אם זה החוק, בלי כל אישיות - החוקה הרומית, אנחנו אבודים. כי החוקה עיוורת. החוקה היא חסרת אישיות, היא אכזרית. זו המילה שחיפשתי. אבל אם זה החוק של הקב"ה - איתו אפשר להסתדר, כי הוא זה שברא אותנו. אבל כמובן אנחנו צריכים להיות בוגרים, צלולים, ועקביים. זה ההבדל הגדול. זו הסיבה שאני לא מסכים כלל וכלל עם האופן בו הרב אביטבול ציטט את הציטוט הזה, ואני חושב שכאשר הוא אומר: "לא נורא שישכח אותי אבל שישמור על תורתי". אבל כתוב" תורתי!" זו תורתו של מישהו. לא שישמור את "התורה" אני לא יודע אם זה ברור? וזה ההבדל הגדול כאן.

אני חוזר לנקודה שבה התחלנו, והגמרא בשלוש שורות הגדירה את עומק הבעיה: ב-בבל – אומרים "חייב", בירושלים – אומרים "חב". ו"חב"- זה אומר: אחראי ללא אשמה, לעומת "חייב"- שזה אומר: אחראי באשמה. הבנתם את ההבדל הגדול? במשפט הבבלי, כמו במשפט הרומי, ההחלטה נובעת מתוך היגיון לוגי טהור בלבד. ו[היגיון] זה גורם לכך שבסופו של דבר - החוק הורג. לעומת זאת - בירושלים, זה החוק של אלוקי ישראל. וזה שונה לגמרי. זוהי המציאות שעומדת מאחורי זה. כי ההתגלות של אלוקי ישראל, היא התגלות מוסרית. ועל סמך המוסר יש חוקים, אך בתנאי שהחוקים לא מנוגדים למוסר הזה. והמוסר הזה - זה כל האינטואיציות האלו שהן מובנות מאליהן בחכמה העברית עבור מי שהתורה ניתנה לו.

זה מה שצריך להבין: כאשר העם העברי קיבלו את התורה בהר סיני זה היה עם, שכבר היה לו תרבות: התרבות העברית. ואם אין את התרבות העברית, אז התורה כבר לא תורה. עושים מזה סוג של פילוסופיה, עושים מזה מה שאתם רוצים. אבל זה כבר לא התורה. אז רציתי להדגיש שוב: משהו שאמרתי לפני כמה רגעים, יש נתונים מיידיים בהכרה העברית שהתורה לא מדברת עליהם, כי אם היא תדבר עליהם, כדי ללמד את העבריים נרגיש שזה לא פונה אלינו. אני לא יודע אם זה ברור? אני אתן לכם דוגמא למה שהסברתי: למה התורה אף פעם לא מדברת על העולם הבא? מכיוון שאם היא הייתה צריכה ללמד אותי שיש עולם הבא, ואני לא יודע את זה בעצמי, אז אין לה מה לומר לי. היא פונה לעבריים, שכבר יודעים שיש עולם הבא. אבל אם היא צריכה ללמד שיש עולם הבא, אז היא לא פונה לעבריים. האם זה ברור? זאת אומרת - היהודים בחינוך שלהם לימדו את הגויים (וזה עבר דרך הנצרות גם כן) שיש עולם הבא. אבל זה לא התורה שצריכה ללמד את זה. זה היהודים. [היהודים] שצריכים להראות על ידי זה למה התורה ניתנה להם. אז נתתי לכם את הדוגמא של הרמב"ם עם המצווה של יישוב ארץ ישראל. אבל בכל הנוגע לאמונת ישראל, התורה לא מדברת על זה. כי אם הייתה צריכה ללמד את אמונת ישראל - היא לא הייתה פונה אלי! אני לא יודע אם זה ברור. אני מקווה שזה ברור.

אז - זה למעשה הצדוקים, הצדוקים רואים בתורה רק ספר, ספר גדול, "ספר הספרים", הם גאים שההיסטוריה הוליכה לכך שהתנ"ך הוא "ספר הספרים" והם מנסים להבין מה כתוב בו - והם מאמינים בזה. הם מאמינים במה שהם מבינים. האם זה ברור מה שאמרתי? זאת אומרת: יש להם ספר - סוג של מילון, יש להם ראש, הם מבינים משהו - ומאמינים בו. אין לזה שום קשר עם התורה. לעומת זאת "הפרושים", הם יודעים שמדובר באמת שהתגלתה. הם יודעים זאת קודם, מההיסטוריה התרבותית שלהם. למי זה התגלה? לעם העברי, אבותינו, והם לומדים כדי לדעת במה הם מאמינים. לא כדי לנסות להבין, ולהאמין במה שהם מבינים. כדי להבין במה הם מאמינים כאשר הם מאמינים בא-לוהי ישראל שגילה את תורתו. הצדוקים של הזמנים ההם נעלמו. אלה שחיו בתקופת הבית השני אבל הרעיון של הצדוֹקיוּת לא נעלם. ואנחנו נמצאים בתקופה שהולכת שוב לקראת משבר גדול כזה. צדוקים עם פרושים ביחס אל התורה. אנחנו החזרנו את ההתגלות התנכ"ית אבל אנחנו שוב במשבר גדול אלה שמתנהגים לפי שיטת הצדוקים ואלה שלומדים לפי שיטת הפרושים. אני מקווה שהייתי ברור. קחו למשל את בית המקדש ומשרד הדתות. הם נעלמו. אתם רואים את חומרת העניין, שאני מדבר עליו. אני חושב שאם אנחנו בתסריט פרושי, צריך לרחם על הצדוקים.

יש לכם את זכות הדיבור יש לכם 10 דקות, כן.

קהל: אני רוצה לשאול שאלה, וקודם לבדוק אם זה קשור לשיעור או שכתוב במקום אחר. השאלה היא: מה קובע את אחריות הבעלים בקשר לכל הנכסים שלו?

מניטו: זה שאלה בעניין הבור.

קהל: כלומר, אני יכול לנסות להסביר. או שאני מתייחס לנכסים שלי כתוספת על הקיימוּת שלי, או שאני מתייחס אליהם כדברים שמחייבים שמירה, כמו שאומרים בחוק הרומי.

מניטו: זה עניין הבור, וכאן אין יוצא דופן. זאת אומרת: חומרת האחריות ב-"שמירתן עליך" היא כוללת, זה בטוח. אנחנו מדברים על עניין הבור. אנחנו מדברים על אנשים בוגרים. כמובן אי אפשר לטעון שאין אחריות [לאדם] אם חפר בור ולא שם גדר. אני אומר לכם, הבעיה היא שהתורה פונה אל הצדיקים. רק אל אנשים שמוכנים לחיות על פי הטוב. וזה התלמוד שמתייחס גם לרשעים אבל ברמת התורה - התורה מתייחסת רק לצדיקים. ובהתאם לכך, הצדיק שהחליט לחיות ע"פ התורה מכיר את גודל האחריות שלו הוא מוכן לקבל אותו. זה מסביר משנה אחת בפרקי אבות [פרק א'- משנה ח]:

"...וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶך כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין."

והפרשנים מדייקים: שהם היו מוכנים לקבל את הדין. אנחנו נלמד את זה קצת:

המשנה אומרת: "יהיו בעינך כזכאין"- שיהיו בעיניך כזכאים כאשר הם מגיעים לבית המשפט, סליחה -"כרשעים", התבלבלתי. תשימו לב: כאילו שהיו רשעים, לא באמת רשעים. אלא - כאילו היו רשעים. ה"כְּ" הזה אני אסביר לכם אותו, כי זה סותר משנה אחרת [אבות פרק א, משנה ו']

...וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"

תשפוט כל אדם לכף זכות אז מה תעשה כאשר יגיעו שניהם? תתייחס אליהם כאשמים? כאשר מובן שיש רק אחד שהוא אשם. למעשה שניהם שותפים באשמה. אם יש מחלוקת בין שני צדיקים זה אומר, בקיצור, הבנתם מה שאני אומר ואז יש כאן את ה-"כ"- כף זכות. בבסיסו של הדין - תשקול במאזני המשפט את הזכות. את ה-כ'. כ-רשעים. [האות] הכ"ף לפני ה-"רשעים"‎ זה ה"כף הזכות". ולכן אין סתירה. אני לא יודע אם כולם הבינו, אבל אני מקווה שזה ברור. טוב, אם יש עוד שאלות?

אתם רואים, באמצעות שלושת הדוגמאות שראינו השבוע - לא רק במישור התנ"ך לא רק במישור המדרש מדרש הזוהר - זה גם מדרש, קבלה. וגם במישור התלמוד לימוד התורה לעומק, זה לימוד שלם, שלא ניתן להבין אם נשארים ברמת הדֵתיוּת. או ברמת הפילוסופיה התיאורטית, שלא מחוברת לחיים, או פשוט ברמת הלימוד המשפטי... ללא סוף, כמו שעושים בישיבות בלי שיהיה מאחורי זה את התורה. אני אומר לכם כרגע משהו ענק: יש ישיבות - שלומדים הכל. מלבד התורה. אף אחד לא מגיב?

קהל: מי הם הצדוקים של ימינו?

מניטו: אני חושב שכבר הבנתם לבד

קהל: אבל אם אפשר לדייק?

מניטו: כן, כן אני חוזר על הגדרת השיטה שלהם: יש להם ספרים בידיים הם קונים מילונים, ספרי לימוד מקיפים, אנציקלופדיות, ומנסים להבין מה כתוב בהם. כאשר הם מבינים. אלו הם הצדוקים. זה בדרך כלל הצורה בה מלמדים יהדות באוניברסיטה, או בשיטה של האוניברסיטה. גם בישראל , זה אותו דבר. כמו שאמרתי אתמול, ההבדל הגדול בין אוניברסיטה העברית [בירושלים] לאוניברסיטת בר-אילן, זה - שבירושלים אומרים: "שתיים פלוס שתיים שווה ארבע", ובבר-אילן אומרים: "שתיים פלוס שתיים שווה ארבע ברוך ה'" אבל אין הבדל, כן? אבל, השיטה המסורתית היא שישנה אמונה קדומה ללימוד התורה, ואנחנו לומדים כדי לדעת במה אנחנו כבר מאמינים. זה שונה לגמרי. תוצאת הלימוד שונה לגמרי. אם אין אמונה - אני מאמין שבלתי אפשרי ללמוד. כי... כמובן - לא צריך להגזים ולהכליל, אבל יש לכם בתי ספר שמלמדים לתת דרשות, מלמדים איך להכשיר עוף, איך קוברים מתים, איך מחתנים אותם קודם! אבל לא לומדים תורה ואנחנו אז.. איך אומרים בצרפתית?... אנחנו חסרי אונים! כאשר מדובר על המהות. מפני שלא למדו באמת. וכל זאת מפני שהייתה הנחת יסוד שאת התורה - לומדים באמת בבית, ובבית הספר - מקבלים את הטכניקה. אבל בבית לא מלמדים כלום, אז גם בבית הספר. זה הפסוק: [משלי א', ח] שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּך - אם לא למדו תורה אצל האמא, אז צריך ללמוד בבית הספר. אבל זה בתנאי שיש אמא, אחרת - זה לא עובד.

קהל: האם זה אומר שלפני כל לימוד צריך שתהיה אמונה?

מניטו: אמונה ב-מה...?

קהל: שיוכל לאפשר לימוד...

מניטו: אז דיברתי במשך שעה סתם.

קהל: אני מוכן להתוודות

מניטו: לא. לא.

קהל: השאלה היא כדלקמן: יש מספר מסוים של אנשים שאין להם ידע רב בכל הקשור ליהדות. מה הם יכולים לעשות כדי להתקרב ללימוד? באמת, בהתאם למה שאמרת.

מניטו: אם אני מבין את השאלה שלך, אני מבין, זה ברור. זה מה שאני קראתי לפני כמה רגעים: "הזהות העברית". ואחר-כך אתן לך הערה על זה, תזכיר לי - דברים פרק א' פסוק ה. זה לא קשור לתלמיד, זה קשור לרבנים. קוד הרב צריך להיות כך, כדי שבלימוד התלמיד יקבל זאת. אני חושב שזה ברור.

אני אתן דוגמא: בלימוד התלמוד והקבלה, צריך ללמוד קודם את התלמוד ואחר-כך את הקבלה. עבור התלמיד, לא עבור הרב. אם הוא לא הגיע לקבלה, הוא לא יודע לקרוא מה כתוב בתלמוד! [הוא = הכוונה לרב], הוא קורא משהו אחר ולפעמים זה מרתק, אבל אין לזה קשר עם התורה. והדוגמא זה כאשר משה עזב את ישראל, זה בתחילת ספר דברים, הפסוק אומר דברים פרק א' פסוק ה "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" משה התחיל להסביר את התורה והסביר אותה עבור הדור השני לפני כניסתם לישראל בסוף תקופת ארבעים השנה במדבר, ואז רש"י מצטט את המדרש שמפרש: "ב-70 לשון". טוב, יש הרבה מאוד פירושים על זה. התורה שנמסרה לישראל צריכה, כאשר הם נכנסים לבמת ההיסטוריה, ואחרי המדבר, צריכה את [היכולת ו]המסוגלות להתנסח בשבעים שפות, בתנאי שזה ישראל שינסחו אותה. אני אתן דוגמא: אם משה מסביר את התורה במצרית, אולי זו תורה שנמסרה במצרית. מה"אולי", בטוח. אבל ברגע שזה מצרי אחד, שמסביר את תורת משה - זו כבר לא תורת משה, זו התורה של המצרי.

חשבתי על זה אתמול, דיברנו על טרמונטאן. הייתם פה, כשדיברנו על קלוד טרמונטאן? כאשר טרמונטאן מזכיר את השורש העברי של הנצרות - זה בכלל לא עברית. זו עברית הלניסטית! אבל אם זה עברי, שמלמד ביוונית, אז היוונית מקבל צביון עברי. אבל אם זה יווני שמלמד בעברית - זה הלניסטי! ואל תחשבו שזה תרגיל סמנטי!

אני מקווה שקיבלתם כבר מספיק דוגמאות, אפילו אם זה תמציתי כדי להבין את החשיבות מה שאני מדבר עליו - זו התרבות העברית מאברהם עד משה. התורה לא ניתנה לעם כלשהו, אלא ניתנה לצאצאי האבות. ועם כל התרבות של "דרך-ארץ של-תורה" שהאבות מסרו. אני חושב שזה ברור כן? כן [בצרפתית]... סליחה. למדתם מילה בעברית. דבר קצת יותר בקול, אני לא שומע. זה הגיל... אני רב מבוגר... ['אני הרוס' בצרפתית].

[סוף הקלטה]

 

{bfaccordion-slider לימוד קבלה: בפרטי בלבד}

 

מקור: אורות הקודש ושערי אורה

תשמעו, הקושי של לימוד התורה, זה שכל אחד נמצא בשלב אחר לגמרי במציאות לפי העניינים האלה. ולכן כל אחד קולט לפי המדרגה שהוא הגיע לפי התיקון שלו. ולכן זה היה אסור ללמוד תורה בפומבי ככה. אנחנו במצב לא נורמלי. המצב ההלכתי האמיתי, זה רב אחד לתלמיד אחד. בכמה נושאים - אולי שני תלמידים. והרב מחליט אם זה מתאים, לפי שורש נשמתם. כל הלימוד, זה - מאז 'חורבן הצינורות,' אנחנו לומדים ככה בפומבי, זה קשה מאוד! כי כל אחד להבין את הדברים לפי מדרגת התיקון שלו. זה מובן? ולכן יש הרבה רבנים, כשמגיעים לעניין של מחשבה קצת עמוקה, ואנחנו בתורת הנגלה פה, יש רק רמזים שיש תורת הנסתר, [השיעור הוא בכתבי הרב קוק] השאלות - זה אסור. אסור לשאול בפומבי. אתם יכולים לשאול. כי אנחנו עוד לא מגיעים לאותה מדרגה שזה אסור לשאול. [צחוק] ואתם מבינים את העניין? מכיוון שהשאלה של מישהו, ‎רק הוא מבין אותה. ואולי הרב. החבר שלו - כבר הוא לא מבין את השאלה. הבנתם? ולכן זה קשה מאוד. בפרט אני חושב שיש מישור אחד, שהיה כדאי להפסיק את השיעורים בפומבי, זה שיעורי מוסר. פה זה ממש קטסטרופה. שיעור מוסר בפומבי זה הורג כל המשתתפים חוץ [מ]האחד, ומי יודע מי, שזה שייך לו. אתם מבינים למה אני מתכוון? כן? טוב,‎ זה כל מה שקורה בישיבות הרגילות. לא אמרתי מילה אחרת. אלא - 'הישיבות הרגילות.' הם קוראים לעצמם 'הישיבות הגדולות.' מה, מה השאלה? קהל: תלמדו את הגמרא, "עשה לך רב וקנה לך חבר" זה משנה כבר. "עשה לך רב וקנה לך חבר" אז אני אמרתי: יש מקרים שאפשר אולי שני חברים עם רבם. אנחנו קטנים, ננסים לגבי המצב התקין של לימוד תורה בעם ישראל. אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי, בתקופה של ממש... דלדול... הבנתם מה שאני מנסה להאיר. ולאט לאט, אנחנו בשלב 'התחיה.' ואתם יודעים שהשלב הראשון של התחיה זה מלא טומאה. ולאט לאט זה ישתפר, ונחזור למצב הנתון הקודם. יש גם כן ב'אבות דרבי נתן' על המשנה שאמרתי במסכת אבות: "עשה לך רב," האבות דרבי נתן, אני לא זוכר בדיוק את המשפט, אבל התוכן: והוא מדגיש - רב אחד. מי שיש לו יותר מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה בתלמודו. למדתם את זה פעם? ולכן אתה זוכר את ה... רב אחד שילמד ממנו הלכה, אגדה, מחשבה, תלמוד, הכול. מקרא, הכל. וכל עוד שלא מגיע לאותו מצב, אינו רואה סימן - הפסקה בהקלטה - ...של כל הרבנים - היו נוכחים. היו על יד רבם והיו שומעים את כל הדעות. אז זה כדי לשמוע את הדעות של האחרים. אבל בבחינת היחס בין תלמיד לרב, זה רק תלמיד לרבו הבנתם מה שאני הסברתי פה? ,למשל :'כשנתחיל ב'עץ חיים ,"כשעלה ברצונו" .נכון? זה מתחיל ככה, העץ חיים ,"אז כשהוא אומר: "כשעלה !יש עניין של טרם ואחר-כך !והוא לא משגיח בזה כאילו זה שאלה .שלא קיימת .כשעלה ברצונו" זה נצחי" וזה רק לגבי הבריאה .שיש עניין של ראשית ואחרית ?זה מובן ,ולכן מבחינה נאמר - תאורטית זה תפיסה שאין לה שום השוואה .עם השכל הפילוסופי השכל הפילוסופי - אין .לו בסיס באותה שאלה כי בשכל הפילוסופי אין מושג של ראשית .יש רק מושג של 'התחלה וכל הויכוח בין המפרשים ,"על המילה "בראשית .הוא קשור לנושא שלנו אם מאריכים ימים ואני מודע לזה - צריך הרבה זמן של התרגלות כדי לתפוס במה מדובר כל זה קשור .לניסיון של הזקנה ,יש חכמה שבאה לא מהמידע .אלא מהזקנה ,ולכן זקן נקרא חכם .מחמת הגיל שלו .לאו דווקא מחמת המידע שלו זה מובן מה ?שאני מנסה להסביר :הרב אורי שרקי ?זקן בגיל - הכוונה במספר השנים ?מאז לידתו מניטו: אני הייתי אומר .כמות הזמן .לאו דווקא מספר השנים זה תלוי - לכל אחד ואחד .יש לו שורש מיוחד ...אפשר להיות זקן בן ?ר' אלעזר בן עזריה, כן .היה לו... בן שמונה עשרה ולכן הוא אומר "כבן שבעים שנה" :אני מנסה להסביר את זה ,איזה מושג ,איזה ערך מיוחד הוא לוקח משמעות אחרת .אחרי ניסיון החיים .דרך ניסיון החיים .זה כבר אומר משהו אחר 'וזה קשור ל'סוד הקבלה :שהמשנה כבר אומרת לומדים - רק רב .אחד ותלמיד אחד אנחנו פה משחקים ?על אל"ף בי"ת, כן אבל -לימוד הקבלה זה רק .כל אחד והנתיב שלו מכיוון שהמשמעות של המושגים היא שונה לפי שורש נשמה .של כל אחד ואחד ,זה אותו מושג ,זה אותה אמת אבל התוכן של המשמעות .זה שונה ,למשל .אני זוכר כשהייתי ילד ואני שומע את החזנים .של הדור של הסבא שלי ,החזנות שלהם היתה אחרת ,עם אותה מנגינה ,אותם מילים זה היה עולם אחר לגמרי .מה שהיה אומר לנשמה וכל תקופה - יש לה .מציאות משלה ולכן, כשאותם חכמים של ,הדור של הסבא ,היו לומדים אותו נושא המשמעות שהיו נותנים למושגים .היתה אחרת לגמרי ?זה מובן, כן .וכן הלאה וזה סוד תורה שבעל פה .פשוטו כמשמעו .נמשיך קצת

 

{bfaccordion-slider למה ארגוני השמאל מורכב בעיקר מאשכנזים?}

 

אני רוצה רק לצטט את ההסבר של המקובלים על הברכות של ישמעאל, כדי שנבין את העניין [שאמר פה [הרב יוסף ג'קטיליה. יש לחלק משרי אומות העולם אחיזה בצד ימין - זה דרך ישמעאל. ויש לחלק משרי אומות העולם אחיזה מצד שמאל, זה דרך עשו. הברכות של ישמעאל - מה אומר הפסוק? ידו בכל, ויד כל בו. ולכן צריך להעמיק קצת את זה. ידו בכל, ידו של ישמעאל בכל. ו"בכל" - זה הברכה של אברהם. הברכה של אברהם זה "בכל" יצחק זה "מכל" ושל יעקב זה "כל". ולכן פה יש לנו תוכנית משיחית: "ידו של ישמעאל בכל" - הטענה של ישמעאל נגד ישראל, באה מהאחיזה לאברהם. אבל זה אחיזה שקרית. ולכן כל מי ששייך לאותה מידת החסד של אברהם, הוא רגיש לטענות של ישמעאל. כמו אברהם שהתפלל לישמעאל. "ידו בכל". ואני רגיל לומר את זה, אבל אני רוצה שתבינו מה שאני אומר: אם אברהם היה חי בימינו אנו, [הוא] היה 'שלום עכשיו'. אבל אם שרה הייתה חיה בימינו אנו הייתה 'מולדת': "גרש את האמה ואת בנה". ומה אומר אברהם ישמעאל? תן לו החלק שלו, הכל. אז אני חוזר לפסוק. אבל מה אמר הקב"ה?

קהל: "שמע בקולה".

מניטו: זהו. לכן אני רוצה להדגיש את זה: יש הרבה הרבה הוגי דעות שמחפשים בפילוסופיה קריטריונים להחליט מה נעשה עם ישמעאל. מחפשים בהומניזם. אפילו דתיים, רבנים, ראשי ישיבות. ולא למדו מה אמרה התורה. אלפיים שנה חכמי ישראל למדו את המקורות האלו. ומה שמתגלה: שבישיבות היום לא לומדים חכמת ישראל! לומדים הומניזם דרך איזה מין מוסר דתי, שיכול להיות גם נוצרי, גם מוסלמי, גם בודהיסטי. למה לא. זה מובן מה שאני אומר, כן? לא לומדים חכמת ישראל. "כי דעת תורה - זה טוב ליהודים". מה? אלידבא דרב עמיטל: לחלק את הארץ. "דעת תורה". איזה דעת תורה?! מאיפה הוא מצא את זה? דעת תורה זה ההפך! או הרב עובדיה יוסף, או מישהו אחר. לא, מה שאני אומר זה פשוט מאוד. כך כתוב. אז לא. מה קרה? זה ליקוי מאורות. זה משהו נורא ואיום, מה שקרה. אז "ידו בכל", אבל "יד כל בו". ידו של יעקב על ישמעאל.

ופה אני צריך להסביר נושא חשוב מאוד, אני לא יודע למה התחלתי בזה, אבל מכיוון שהתחלתי, התחלתי. מה ההבדל בין העימות בין יצחק וישמעאל, והעימות בין יעקב ועשו. זה שתי מלחמות שונות לגמרי. שתי עימותים שונים לגמרי. דרך אגב, זה מסביר ההבדל בין הספרדים והאשכנזים. זה חידה. ואתם צריכים להבין את זה באופן פשוט: עכשיו אנחנו בעידן שספרדים ואשכנזים נפגשים, מגלים אחד את השני. אני זוכר בפעם הראשונה, הייתי צעיר בצפון אפריקה, לפני מלחמת העולם אני זוכר, בא איזה יהודי, שומר מצוות מארצות אשכנז, הוא היה ג'ינג'י, ככה, כזה, ואירופאי, משהו מתורבת. ומניח תפילין ואוכל כשר. אני אמרתי: זה ימות המשיח. [צחוק] איזה מין גוי כזה... [צחוק] ממש זו היתה הפתעה עצומה. אחר כך התרגלנו, [צחוק] זה פשט: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. אז מה שצריך להבין זה דבר פשוט מאוד: הגלות של ישראל אצל ישמעאל - זה העולם הספרדי. והגלות של יעקב אצל עשו, זה העולם האשכנזי. כי בהתפתחות ההיסטוריה ישמעאל - זה האסלאם, ועשו - זה הנצרות. ולכן התחרות של היהודים והנוצרים בעולם הנוצרי זה הבעיות של יעקב אצל עשו. והתחרות של היהודים והמוסלמים בארצות האסלאם, זה הבעיה של יצחק אצל ישמעאל. ויש הרבה ממדים. כי אנחנו יוצאים מעידן יצחק, ונכנסים בעידן של יעקב. ולכן השליטה בעולם התורה היא בידי האשכנזים, מכיוון שזה עידן של יעקב.

אבל אני חוזר לעניין המרכזי של הנושא. התחרות בין יצחק וישמעאל זה על הארץ. מי זוכה בירושה על הארץ ויצחק אינו יכול להתגבר על ישמעאל, הוא צריך את הכוחות של יעקב כדי להתגבר על ישמעאל. וזה מה שקרה: האשכנזים באו וכבשו את הארץ. כל עוד שהספרדים היו בארצות האסלאם לא היה בכוחם להתגבר - פוליטית - על ישמעאל. באו האשכנזים וייסדו את המדינה. באו מבית יוסף - להבה, באו מבנו של יעקב, באו מארצות עשו. באו מארצות הנצרות כדי לכבוש שוב, לשחרר את הארץ מידי ישמעאל. זה מובן? זה מובן, כן? טוב. הכוח הלאומי של המדינה התחיל עם הציונות שבאה מקהילות אשכנז. זה נקודה, פשוטו כמשמעו. אבל מהי התחרות בין יעקב ועשו? היא לא פוליטית: למי שייך הירושה. היא רוחנית: מיהו ישראל? זה מלחמה אחרת לגמרי. וכדי להתגבר על עשו, יעקב צריך את העזרה של יצחק, דווקא. זה פסוק מפורש: מה אמר עשו? "יקרבו"...? "ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" כל עוד שיצחק חי, עשו לא יכול ליעקב. ולכן יעקב צריך את העזרה הרוחנית של יצחק, כדי להתגבר על עשו. ויצחק צריך את העזרה החומרית, הלאומית, הכוח כדי להתגבר על ישמעאל.

זה מה שקרה בהיסטוריה. הציונות - שהיא משיח בן יוסף - באה מהעולם האשכנזי. וזה כוח הקבלה שנתן לעם ישראל להתגבר על הנצרות, בבחינה רוחנית. והקבלה היא באה מחכמי ספרד. זה פשוט: בכל ההיסטוריה של היהודים, בין היהודים והנוצרים אין אף תלמיד חכם אשכנזי. הם פחדו. זה לא שייך להם. כולם היו ספרדים. רק בעידן המודרני, אחרי השחרור, כן. אבל מכיוון שחכם ספרדי הוא שייך לעולמו של ישמעאל. ואין שום אחיזה של ישמעאל בזהות של ישראל. זה פשוט מאוד. ישמעאל המוסלמי הוא המאמין האחר. בן דוד. אבל הבעיה של האשכנזים זה מיהו ישראל? האם זה עשו, האם זה יעקב. הנוצרי [הוא] שמתיימר להיות ישראל. לא המוסלמי. הנוצרי או היהודי. לכן היהודים של הנוצרים מפחדים מהבעיה: מיהו ישראל. צריך להבין את זה. ויצחק בא לעזרת יעקב.

ולכן אני לא רוצה להמשיך יותר, אבל הבעיה היא עמוקה מאוד. אם יש פה איזה 'בעל הטורים' זה בסוף פרשת חיי שרה. כך אומר בעל הטורים: "על פני כל אחיו נפל" על ישמעאל: "וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק, לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים, אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק". אז ה'בן דוד' הוא מתולדות יצחק. וה'בן יוסף' הוא מתולדות יעקב. פשוטו כמשמעו. זה ברור. וזה הכוח החומרי - בא מיוסף, שהוא בנו של יעקב, והכוח הרוחני בא מיצחק. ולכן יעקב צריך עזרה של יצחק, ויצחק צריך עזרה של יעקב, וזה הסוד של: "ידו בכל ויד כל בו". זה מה שאנחנו רואים: כי צה"ל יצא מהעולם האשכנזי. והחיד"א יצא מהעולם הספרדי. [צחוק] אני מתכוון לחיד"א, אולי יש סיפור, אבל זה חידה. טוב, אז מה השעה? זה החידה. איך אפשר להסביר שעיקר הקטרוג הבא מ"שלום עכשיו" הוא דווקא מהעולם האשכנזי?

מניטו: יפה.

קהל: וגם נאמנות ל...

מניטו: יפה. תשמע, צריך לחזור מהתחלת המבנה הזה. ישמעאל - הוא ירש את מידת החסד מאברהם. מה חסר לו? מידת הדין. ולכן הסתירה שיש לכאורה בהגדרות האלו, ישמעאל זה החסד של הסיטרא אחרא. אבל האידאל שלו זה דין. "דת" בערבית זה דין. מכיוון שהאדם לוקח את האידאל שלו במידה שחסרה. ואותו דבר אצל עשו. הוא ירש את מידת הדין. מה שחסר לו זה מידת החסד. ולכן השמאל, שהוא מידת הדין, הוא מתיימר להיות מאמין של מידת החסד. אתה מבין את ה... וזה היפי-נפש: הם, השמאל, הם פשיסטים מאה אחוז. הם מראים את הפנים של יפה נפש. זה ההפך! זה ברור, טוב. אז מה השאלה?

למה צריך להתפלל עם הציבור?

מקור: נתיב התורה למהר"ל קובץ 5, שיעורים על התפילה

קטע ראשון: נתיב התורה למהר"ל

טוב, מה רצית לומר? קהל: קריאת הקטורת כהלכה פסוקה באה לפני התפילה. מניטו: כן. קהל: איך יתכן שהקרבת הקטורת באה לאחר הקרבן? מניטו: אה, זה נוסף. הקרבת הקטורת. קהל: כן. באה לאחר הקורבן. כאילו ה... מניטו: כן? תמשיך. קהל: כאילו ה'כובד ראש' של הקורבן קדם להלכה פסוקה שלפני התפילה. מניטו: לא בדיוק. תפילה וקרבן - זה שתי מצוות, עבודה נפרדת לגמרי. רק אחרי חורבן בית המקדש אז - אנחנו מביאים תפילות במקום קורבנות. קהל: מה זה ה"במקום קורבנות?" מניטו: כדי שתהיה אפשרות להתפלל - צריך קודם כל קורבן. כי הקורבן בא לכפר על מה שקרה, ורק כשהקורבן מכפר, אז אתה חוזר למצב של 'צדיק,' אז - אתה רשאי להתפלל. קהל: אבל התפילה של ימינו היא בתור קורבן. מניטו: לא. התפילה שבימינו היא במקום הקורבן. איזה תפילה? התפילה של הסידור. התפילה של שמונה עשרה. תיקנו את הצורה של העבודה של התפילה כנגד התמידים. תפילות כנגד קורבנות תיקנום. אבל התפילה התפילה שהיא לא עבודה, מצווה, יש שני כללים, שתי הגדרות: תפילה - תפילה. יש לי צורך, ואני שואל, מבקש מהבורא שימלא את צרכיי. זה תפילה. וכל עוד בית המקדש היה קיים, היה אפשר להתפלל אותה תפילה - תפילה, מכיוון שהיו קורבנות. כשנחרב בית המקדש, לא היתה אפשרות להתפלל. זה פשוט. אז חיפשו איך לסדר את העבודה של הקורבנות במקום הקורבנות שאי אפשר להקריב אותם מכיוון שבית המקדש נחרב. אז החליטו סופסוף אחרי לימוד של העניין שאפשר דרך התפילה עצמה. מכיוון שהתפילה - וזה לימוד של התורה שבע"פ - נקראת 'עבודה' עבודה שבלב. ולכן - הצורה של התפילה בציבור היא במקום העבודה. אבל התפילה-תפילה, היא הכוונה של השאלות, של הבקשות, של הצרכים, מתוך אותה התפילה. זה מובן? ולכן הסדר הוא סדר נורמאלי: קודם כל קורבן, ואחר כך תפילה. הרב אורי שרקי: למה אי אפשר להתפלל בלי הקורבנות? "כפרה לא מעכבא" מניטו: כי זה - אני לא זוכר בדיוק את המקורות עכשיו, אבל אפשר לחפש את זה. כי רק צדיק יכול להתפלל. יש הבדל בין 'שומע תפילה,' כל תפילה נשמעת. אבל נשארת באיזה מקום שנקרא: 'אוצר התפילות,' עד שהזכות לקבל - תבוא וכשהזכות בא - אז כל מה שנמצא בתפילות הקודמות, בא מייד. וזה גם כן ניסיון בחיים: פתאום כל השאיפות של הרבה הרבה שנים, מתחילים להסתדר. למה? מכיוון שבבחינת 'שומע תפילה' זה היה נשאר באיזה שהוא מקום. כשהפתח למטה נפתח, אז זה יורד. הכל. הבנתם את העניין? [ראו בספר 'שערי אורה' ספירת יסוד, בסוף הפרק] מה היתה השאלה? הרב שרקי: 'כפרה לא מעכבא' הכפרה לא מעכבת. מניטו: לקריאת שמע. הרב שרקי: לקריאת שמע. לא אמרנו את זה על התפילה. לפי דעתי, לא מצאתי מקור, לכן צריך להיזהר על העניין, אבל לפי דעתי, זה הכוונה של ר' יוחנן שתיקן "אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך" לפני התפילה, כתפילה אריכתא. אתם זוכרים את הסוגייה ההיא? הפסוק הזה מי אמר? דוד המלך. כשהיה בבחינת חוטא לכאורה. כשאיבד את הרשות להתפלל. אז הוא אומר כשאומר דוד המלך, הוא במצב שהוא לא יכול להביא קורבן. מכיוון שהיה במזיד, אז הקורבן לא מועיל. אז הוא אומר: "אדנ"י שפתיי תפתך ופי יגיד תהילתך" נאבדה לו רוח הקודש. אתם זוכרים את זה, כן? ורוח הקודש - זה הנוסח של התפילה. בלי רוח הקודש אי אפשר להתפלל. התפילה - זה הנביאים האחרונים שקבעו את הנוסח של התפילה. רק נביא יכול להתפלל. וזה ידוע גם כן. אז רש"י מפרש את הפסוק של דוד המלך ככה: "מחול לי ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך" ולכן לפי פירושו של רש"י אדנ"י זה 'מחול לי.' אתם וצריך להבין מה זה הכוונה של הפירוש של רש"י: אז יש הבדל כי התפילה כשאלת צרכים באה מתוך התהילה. זה מובן. הרב אורי שרקי: קילוסו של הקב"ה עולה גם לגהינום. קילוסו לא בקשר לעניין של התפילה. ואני מתכוון למושג 'רשעים.' יש מקור בזה, אני זוכר פסוק אחר יש רק זה המקור. אפילו בגיהנום - אם יש הרהור של תשובה כל עוד שהוא בבחינת רשע, אין לו שום אפשרות להתפלל. אף על פי שהוא שומע תפילה. ולכן בא העבודה של הציבור. והכוונה להיכנס לתפילה של הציבור, והציבור כציבור הוא צדיק, זה ידוע. אין ציבור רשע. זה ידוע, כן? ולכן - הפרט נכנס בכלל של הקהל, של הציבור, דרך אותה תפילה אריכתא של "אדנ"י שפתיי תפתח." ואז נכנס כצדיק עם תפילת הציבור. וזה קשור לחשיבות של תפילת הציבור, שאין שום יחס לתפילתו של יחיד. חוץ מ-אם הוא צדיק, הוא צדיק יחיד. אבל 'יחיד' פשוטו כמשמעו. וזה מובן. ולכן ועיקר התפילה-תפילה זה שאלת צרכים. וזה בא מתוך התפילה-עבודה, שהיא במקום הקורבנות. אבל הוסיפו את הקורבנות בסוף תפילת שחרית. יש קהילות שלא אומרים. למה? הרב אורי שרקי: אומרים שרק מקום שיש מגיפה. מניטו: אה, יתכן. בגלות זה כולו מגיפה. [צחוק] קהל: ראיתי בכמה סידורים שבאמירת הקורבנות מוסיפים "יהי רצון כאילו הקרבתי חטאת" "כאילו הקרבתי עולה" מניטו: זה אותו דבר. קהל: איך לראות את... זה לא בכל הסידורים. מניטו: לא לא. זה כבר בגמרא. כשאברהם אבינו אמר: "במה אדע כי אירשנה" אז הקב"ה הראה לו בברית בין הבתרים את הקורבנות. אז שאל: זה - בזמן שבית המקדש קיים. ובזמן שאין בהמ"ק קיים? אז הקב"ה אמר לו: קריאת הקטורת במקום. ולא רק הקטורת, הקורבנות עצמם. [מסכת מגילה דף לא] זוכר את המדרש הזה? מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב אותו ולכן י'יהי רצון.'

קטע שני – מתוך השיעורים על התפילה:

אז לאלו שלא היו בשיעור הקודם, התחלנו ללמוד את ההגדרה של התפילה כ'עבודה שבלב,' ומדובר בשמונה עשרה, שהיא אחת מהעבודות שנקראות 'תפילה,' אבל במובן המיוחד של המילה: בקשת צרכים. ופה יש לנו מקור אחד שמלמד את אותה הגדרה אז נתחיל מיד בסוגיה. "איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפילות אבות תקנום" זה כבר למדנו. זאת אומרת - ברשות להתפלל, לבקש מהבורא רצון שונה ממה שהיה לפני התפילה, זוהי ההגדרה של ההתחלה של כל התפילות, הכוונה של כל התפילות זה: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת: מי שמרגיש איזה צורך של ברכה נוספת בעולם שלו, הוא רשאי לבקש מהבורא אותה ברכה. ואחר כך, אולי כבר הערב נלמד למה אנחנו מבקשים ברכות? אבל זה קשור להגדרה של התפילה: שמונה עשרה ברכות. אנחנו מתפללים לפני ה'ברוך:' "ברוך אתה ה" ' שהוא 'מקור הברכות.' כל זה למדנו בשיעור שקדם, אז הגמרא שואלת באותה סוגיה: מי קבע את האפשרות לאדם להתפלל? דהיינו: לבקש רצון מיוחד מהבורא, חוץ ממה ששם בעולם בשבילי. כל זה למדנו באורך, כן. הכל ברור? אין שאלות על זה, כן. אז יש דעה ראשונה: "תפילות אבות תקנום" מי הם האבות? זה אברהם, יצחק, ויעקב. יש כלל: בכל המקורות - אין אבות אלא שלושה: זה אברהם יצחק ויעקב. וזה אנחנו לומדים בקשר לתפילה, לעניין התפילה מאותה סוגייה. לפני האבות לא היה... אני אומר בבת אחת: לא היה רשות, לא היה צורך, לא היתה אפשרות להתפלל במובן שאני הגדרתי: בקשת צרכים. אני שוב מסביר את זה בקצרה: מי שיכול להסתפק בחיים הטבעיים של העולם אין מקום בשבילו לתפילה. מי שמתפלל - זה מי שמרגיש איזה חיסרון של טוב מיוחד, ברכה מיוחדת, בנוסף למה שנמצא בעולם. אז מאיפה אנחנו לוקחים את הרשות להתפלל? אותה זכות להתפלל? דווקא מהצורך לקבל אותה ברכה. מי שמרגיש את הצורך - אז יש לו זכות, רשות לבקש אותו צורך. זאת אומרת - אותה ברכה כדי למלאות את אותו צורך. זה אני רק רוצה להיות בטוח שזה ברור. תפילה - זה חידוש של האבות. עד האבות - אנחנו לא מוצאים בשום... בכל המקרא שום רמז לצורך או למצב של תפילה. אפשר ללמוד את זה לפרטים, יש הרבה מצבים שהיה אולי אפשרות או צורך להתפלל, ואנחנו לא מוצאים שהיתה תפילה לפני האבות. למשל בפרשת נח. כשנח שומע שהבורא החליט למחות את כל היקום על פני האדמה, והוא לא מתפלל. זה סוגייה בפני עצמה. זה נושא בפני עצמו. האם היתה אפשרות להתפלל? האם היה צורך להתפלל? אבל אנחנו מוצאים שלא התפללו. אז כשלמדנו את זה בשיעור הקודם, אני הסברתי גם כן: שברור שלפעמים הצדיקים האלו מדור של אדם הראשון עד דור אברהם אבינו,‎ אותם הצדיקים שהיו בזמנים האלו, אולי התפללו לפעמים. אבל זה לא היה תיקון של אפשרות להתפלל כעובדה שיש בידי האדם האפשרות של אותה עבודת הקודש לבקש מהבורא ברכה נוספת מהטבע שברא וזה נקרא הברכות שאנחנו מבקשים בתפילה. זה ברור? כן? זה הדעה הראשונה "תפילות אבות תקנום" הדעה השנייה: "תפילות כנגד תמידין תקנום" וזה גם כן ידוע: שיש הקבלה בין צורת התפילה וצורת העבודה של הקרבנות. אני לא רוצה לחזור על הנתונים האלו. זה הנחות ברורות, כן? טוב, מה שלמדנו בשיעור הקודם - שאין מחלוקת. בין שתי הדעות האלו, וצריך ללמוד איך זה מתקשר. מה הכוונה "תפילות אבות תקנום", ומה הכוונה "תפילות כנגד תמידין תקנום" מי תיקן את התפילות כנגד התמידין, זה אנשי כנסת הגדולה, ונראה את זה אחר כך בסוגיה.‎ דהיינו - אחרי חורבן הבית, כל עוד הבית היה קיים, העבודה היתה עבודת הקורבנות. ונוסף לזה - היתה אפשרות של התפילה. אחרי חורבן הבית, לא היתה אפשרות להתפלל, מכיוון שלא היתה אפשרות להקריב קורבנות. הקורבן מכפר על החטא, כל סוג של קורבן יש בו גם צד של כפרה. אפילו קורבן עולה יש בו צד של כפרה. והרמז - זה הסמיכה מי שסומך ידו על הקורבן אז זה רמז שהוא מקריב קורבן של כפרה. טוב, אפשר לחזור על כל הנקודות האלו אחר כך אם יש זמן. אבל אם אני מבקש מהבורא ברכה מיוחדת נוסף על מה שקיים בעולמי, אני צריך קודם כל להיות במצב של צדיק. זה הכוונה של הביטוי התלמודי אתם למדתם את זה לפי הפשט שלו: "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" ולכן כדי להבין את ההבדל אפילו כבר נתחיל בהגדרה עצמה של שתי התפילות האלו: זה שונה לגמרי לפי ההלכה, הסוג הראשון של התפילות: הרשות לבקש אם יש לי זכות לזה, זה נראה אחר כך, התנאים של: מחמת איזה זכות אני יכול לקום, לעמוד ולבקש? אין לה שום טקס מסוים. כל אחד יכול לעמוד, להתפלל, ולבקש, בנוסח שהוא רוצה, אין זמן מסוים, זה זכות לבקש כפי שהגדרתי מקודם. אבל התפילה כמצווה, תפילה-עבודה, תפילה-מצווה, יש תנאים של ההלכה יש זמנים מסוימים, יש סידור קבוע, ולא לערבב את שני המושגים האלו. רק בקצרה: כל זמן שבית המקדש היה קיים, עיקר העבודה של התורה היתה עבודת הקורבנות. וכל זמן שבית המקדש היה קיים - היו מקריבים קורבנות, וזה 'העבודה' של התורה. וחוץ מזה, לכל אחד היה רשות, אם הוא זכאי, לקום, לעמוד ולהתפלל. יש גם מושג - "לפלל" ונראה את זה אחר כך מה ההבדל בין: לפלל ולהתפלל. אחרי חורבן בית המקדש, מכיוון שעבודת הקרבנות נפסקה, אז כנגד עבודת הקורבנות, לא רציתי לומר "במקום., כי זה בעיה בפני עצמה, זה נושא בפני עצמו, הקשר בין התפילות והקורבנות, כנגד הקורבנות שאנחנו לא יכולים להקריב, מכיוון שאין לנו בית המקדש, אז קבעו תפילות כמצוות, כעבודה, לא כתחליף לקורבנות, לא במקום הקורבנות, אלא - עם אותו יעד, עם אותה תכלית של הקורבנות עצמם. כל הנושאים האלו נלמד דרך הגמרא. רק רציתי קודם כל להאיר את השאלה הראשונה שאני רוצה ללמוד הערב: מה העצם, ההגדרה של התפילות שאנחנו מתפללים כעבודה, כמצווה. התפילה בציבור. והתפילה בציבור - זה השמונה עשרה. המושג 'תפילה' - משמעו שאלת בקשת הצרכים. ויש עוד הרבה מיני עבודות שבלב. למשל הקדושה, הקדיש, הוידוי, התחינה. הסליחה. זה דומה לתפילה. אבל במושג הספציפי, המיוחד של תפילה כתפילה, זה בקשת צרכים. יש מקור במדרש, בספרי, שיש עשרה לשונות של תפילה. אחת מהם זה תפילה. תפילה - כבקשת צרכים. מספיק לראות את התוכן בסידור של השמונה-עשרה, כדי לראות שעיקר התפילה זה לבקש מה שחסר. זה ברור, כן. להסביר מה שאומרת הגמרא "תפילות כנגד קרבנות תיקנום" המילה "תיקנום" בדעה הראשונה יש לה משמעות מיוחדת. תקנו את האפשרות, את הזכות להתפלל. והמילה "תקנום" בדעה השנייה: תקנו את הצורה של אותה תפילה - שחרית, מנחה, ערבית, כנגד הקרבן של שחרית, הקרבן של בין הערביים, ויתר ה... זה מובן? קהל: אבל בקשר לדעה הראשונה, זה תוספת? או זה שינוי? מניטו: לא הבנתי את השאלה. תוספת על מה... קהל: למשל, אמרנו שהרשות להתפלל באה מהאבות. כרשות... מניטו: האפשרות. כרשות, ובהתחלה היתה רשות הפרטית לכל אחד. אחר כך הקרבנות באו כרשות כללית. האם... מניטו: לא לא. קרבנות זה חובה. זה העבודה שהיא מצווה, שהיא חובה. ולכן תזכרו מה שלמדנו בשיעור הקודם: אנחנו רגילים לתפילה בבית הכנסת: שנקראת 'עבודה שבלב.' וש[זה] מצווה להתפלל. מכיוון שאין לנו קרבנות, אז התפילה באה כעבודה. אני אמרתי הרבה פעמים בשיעור הקודם: לא במקום. אלא כאילו במקום הקורבנות. אז שוב, מה שצריך לזכור, אולי זה היה יותר מדי מהר: כל עוד שבית המקדש היה קיים. היו מביאים קורבנות. זו היתה העבודה של התורה, העבודה של עם ישראל לפי התורה. חוץ מזה - היה רשות, זכות לכל אחד שצריך ושזוכה להתפלל ולבקש צרכיו בלשון שהוא רוצה, בלי שום טקס מיוחד, ובזמן שהוא רוצה. מכיוון שאנחנו לא חיים בזמן בית ראשון ואפילו [לא] בית שני, שכחנו את זה! המצב היה כזה: העבודה זה לא היה תפילה בבית הכנסת. העבודה זה היה הקורבנות בבית המקדש. היו בתי כנסיות, והעבודה בבתי כנסיות זה לא היה התפילה! זה היה 'המעמדות.' זה עוד עבודה אחרת, אולי שמעתם על זה. בשעת הקורבן בבתי הכנסת היו טקסים מיוחדים: המעמדות. אנשי מעשה, חסידים במובן האטימולוגי של המילה, ממשיכים באותה עבודה של המעמדות. זה עניין אחר מהתפילות שאנחנו מכירים. אחרי חורבן בית המקדש, אנשי כנסת הגדולה תיקנו [את] התפילות כפי שאנחנו מכירים אותן, בעיקר 'השמונה עשרה,' כנגד העבודה של הקורבנות שנפסקה. זה מובן? זהו. עכשיו בזמן שאחרי חורבן המקדש, חוץ מהתפילה שהיא מצווה, עבודה של שמונה עשרה בביה"כ, וכל מה שקשור לשמונה עשרה, זה קשור לשמונה עשרה, עיקר התפילה - זה השמונה עשרה, העמידה. לפי הנוסח הספרדי. אז חוץ מזה, יש באופן עקרוני לכל אחד ואחד רשות, זכות להתפלל כדי לבקש מה שצריך לבקש מ'מקור הברכות.' באופן עקרוני. אבל מכיוון שאין לנו החכמה הדרושה כדי לדעת איך לבקש, אז תיקנו חכמים - שבתוך הברכות של שמונה עשרה רק בכוונה ולא במילים, כל אחד חושב על מה שצריך לו. זה מובן, כן? זאת אומרת - גם הרשות הזה להתפלל, בבחינת יחיד, בלי שום טקס, לא של זמן, ולא של צורה, ואפילו לא של לשון. בכל לשון שאתה שומע. מכיוון שאנחנו לא יודעים איך לדבר ל'מקור הברכות,' אז תיקנו לנו ברכות שאפשר בבחינת 'כוונה' לחשוב לחשוב על מה שכל אחד צריך לחשוב כדי שאומר את התפילה של הציבור - שהיא מצווה. למשל - בברכת חולים, "רופא חולי עמו ישראל" - אם יש לו חלילה וחס חולה במשפחה, הוא חושב על החולה שלו. אבל רק במחשבה. הוא לא אומר כלום. מכיוון שהוא לא יודע, צריך להיות נביא כדי לדעת לדבר לפני הבורא. הוא לא יודע מה לבקש, איך לבקש. אולי זה מסוכן. אולי מה שאני רוצה בתום לבב לבקש - זה מסוכן לי. אני לא יודע! זה מובן? ולכן מי שיש לו צורך אמיתי לבקש משהו צריך ללכת אצל מומחה למשל - ר' חנינא בן דוסא בזמן התלמוד, היה אחד כזה. הוא היה יודע. אז הולכים אצל ר' חנינא בן דוסא, ואומרים לו: "הנה. מה קורה לי. תבקש בשבילי." והוא מייד עונה. וזה סגור וזה פתוח. הוא יודע. זה מובן? אז פה - זה המקום לזכור את זה. מתפלל ונביא - זה אותו דבר. כי הנבואה זה הדיבור מהבורא לבריאה. התפילה זה אותו דיבור מהבריאה לבורא. רק מי שמסוגל להיות נביא, הוא מסוגל להיות מתפלל. ולכן הגמרא אומרת באופן מפורש: באחד השיעורים הבאים נראה את זה בגמרא עצמה, אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילות. והגמרא אומרת: ובתוכם - הנביאים האחרונים. צריך להיות נביא כדי לדעת איך לנסח תפילה. זה ברור? ולכן זה ידוע - לימוד התפילה זה הלימוד הכי קשה מכל הלימודים. פעם למדנו את זה, את המדרגות של הלימוד: יותר קל - זה התלמוד. קצת יותר קשה - זה התנ"ך. וקצת יותר קשה - זה התפילה. "קצת" זה עולם, כן. התלמוד זה ברור, כן. אם יש רב שמלמד. מקרא - זה משהו... עולם קדום מאוד. מקרא - זה תקופת המקרא. תלמוד - זה תקופת התלמוד. זה קרוב אלינו. לימוד התפילה זה לימוד קשה מאוד, ולכן אנחנו לומדים רק פשט, של הפשט, של הפשט, של הפשט. ניחשתם שיש בכל העניינים האלו עומק עמוק מאוד. מה זה עניין של: אברהם, שחרית, בוקר, חסד, עמידה... טוב, זה עולם ומלואו. זה ברור, כן. ולכן זה מזמן כבר, מזמן אסרו התפילה של היחיד, חוץ מהתפילה של הציבור. אלא אם כן זה כוונה בתוך התפילה של הציבור או ללכת אצל חסיד שיש לו 'כרטיס כניסה' למעלה. וזה נמצא. זה נדיר אבל זה נמצא. וצריך לשלם לו. למה? לא לא, אני לא מתכוון למה שקורה שמה בדרום. מכיוון - כשהחסיד הזה בא ושואל, ומבקש, אז אומרים לו למעלה: 'מה אכפת לך?' ‎אז הוא צריך לומר... [צחוק מהקהל] מניטו: לא לא. זה רציני מאוד! 'עם הכסף הזה אני עושה צדקה, מצוות, מעשים טובים.' קהל [בתיה לנצט]: קורבנות באים בשביל אותו תפקיד? מניטו: לא. קהל: קורבנות היו קודם, כשתפילות... מניטו: ברור. התכלית, התפקיד של הקורבנות זה לכפר על החטאים. אז מי - רק מי שהוא צדיק מחטא, רשאי לבקש יותר ממה שיש לו. לכן צריך להתעלות על אותה מדרגה שלפני החטא, הודות הקורבן, דרך הקורבן, כדי לקבל רשות אחר כך להתפלל. ולכן האסון של חורבן בית המקדש, שלא היו יכולים להתפלל! מכיוון שלא היו יכולים להקריב קורבנות. החידוש של אנשי כנסת הגדולה זה לתקן את התפילות כקורבנות. ודרך התפילות כקורבנות, מבקשים. קהל [בתיה לנצט]: אז איפה הכפרה, תיקנו... מניטו: יפה. רק דקה. אם אני הבנתי את השאלה, איפה צד הכפרה שיש בתפילה כמצווה? בשמונה עשרה. זה מתחיל במילה הראשונה: אז רק בסוגריים, כי זה היה הנושא של שיעור [שיבוא] אחרי כמה שיעורים. אבל אפשר לקדם את זה ככה. אנחנו מתחילים בפסוק אחד מהתהלים: "אדנ"י שפתי תפתך ופי יגיד תהילתך" וזה תיקן ר' יוחנן ולפי לשון הגמרא זה כ"תפילה אריכתא" מאיפה אותה הגדרה שפסוק של תהלים זה תפילה? אנחנו רגילים בזה: זה שייך לתפילה שלנו. כל תלמיד יודע ששמונה עשרה מתחיל ב"אדנ"י שפתי תפתח"... אבל זה סוגייה בגמרא. זה חידוש של הגמרא. אני רוצה רק בקצרה, לפי אותה שאלה להסביר את זה: תראו את זה בפירושו של רש"י, על אותו פסוק בפרק בתהלים. הפסוק אומר: "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" רש"י מסביר את זה ככה, אם אני לא טועה: "מחול לי, ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך." אתם רואים איזה הקבלה בין הפסוק לפירושו של רש"י. "אדנ"י שפתי תפתח" - מחול לי ותן לי פתחון פה. "ופי יגיד תהילתך" - להגיד תהילתך. מה רוצה רש"י? "ופי יגיד תהילתך" - זה להגיד תהילתך. ברור. "שפתיי תפתח" - תתן לי פתחון פה. רשות, כן? אז הוא מתרגם "אדנ"י" - ב"מחול לי" זה מה שאני רוצה להסביר. אותו פסוק נמצא בפרק שדוד המלך אומר שהוא לא ביכולת להביא קורבן. זה דומה מאוד למצב שלנו: אין לנו בית המקדש, אנחנו לא יכולים להביא קורבנות. ובפסוק הסמוך - תקראו את הפרק - הוא אומר: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה" הוא לא יכול להביא קורבן כדי לכפר על החטא שלו. מכיוון שהיה חטא במזיד, וחטא במזיד - אף קורבן לא מכפר. אז הוא במצב שאין לו קורבנות. מה הוא אומר? "אדנ"י שפתי תפתח" איך מתרגם רש"י? "מחול לי ותן לי פתחון פה" "מחול לי" - זה הכפרה. ולכן לפי רש"י - ואני רוצה להסביר את זה- לפי רש"י הכוונה של המילה אדנ"י - זה כפרה. זה ברור? אז היחיד צריך לומר את הפסוק הזה כ'תפילה אריכא' כדי לקבל רשות להיכנס בתפילה של הציבור הציבור הוא צדיק כציבור. הוא יכול להתפלל. אבל היחיד - צריך להתכפר כדי להיכנס בתפילה של הציבור. זה מובן? כי זה כלל אחר, נלמד את זה אחר כך: [מישהו מהקהל רוצה לשאול שאלה] לא גמרתי. ראיתי. אין ציבור חוטא. הציבור הוא צדיק. ולכן כוחה של תפילת הציבור היא עדיפה מכוחו של תפילת היחיד. זה ידוע. ולכן אותו פסוק - זה היחיד שאומר את זה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור. וזה בלשון יחיד: אדנ"י שפתי תפתח ובפסוק זה כתוב: א.ד.נ.י ולא יקוק. אדנ"י שלי. אני-פרטי. "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" יש פרט אחד שאני רוצה להסביר: בנוסח הספרדי, בחזרה, החזן לא אומר "אדנ"י שפתי תפתח" הוא מתחיל ב: "ופי יגיד תהילתך" כי אדנ"י שפתי תפתח - שייך לו כיחיד, לא כחזן. אתם מבינים? ולכן הוא לא חוזר על זה. הוא רק - הוא מתחיל: "ופי יגיד"... חוץ מימים נוראים [שבהם] הוא אומר את זה בקול רם. זה עניין אחר. אז אנחנו צריכים עכשיו להבין מה דעתו של רש"י כשאמר: "אדנ"י" - זה מחול לי. זה ברור? ורק להבין את ההבדל בין המילה "אלוקי" והמילה "אדנ"י" [העובדה] שהוא האלוק שלי זה לא תלוי בי. ואלוקים זה מידת הדין. אלוקי - זה לא תלוי בי. אם אני חוטא, או אני לא חוטא - הוא אלוקי. אם אני מכיר בו או לא מכיר בו הוא אלוקי. זה לא תלוי בי, ולכן אם אני במצב של חוטא, המשמעות של "אלוקי" זה שופט. במשמעות של מידת הדין, מכיוון שאני חוטא. לכן כשאני חוטא - אני במצב שאני לא מכיר בו. אני לא מקיים את תורתו. אני מקיים את תורתי. חטא - זה כאילו אין לי אלוק. זה ברור. אז אם אני אומר שוב "אדנ"י" שאני מכיר באדנותו עליי, הכוונה זה - מחול לי זה מובן? ולכן במצב של חטא השם אדנ"י יוצא, בא במקומו שם "אלוקי" אם אני שוב אומר: "אדנ"י" הכוונה זה: מחול לי, "חטאתי, מחול לי." זה הכפרה. אז היחיד עובר דרך ה'תפילה אריכתא' שהיא כפרה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור, שכוונתה - "כנגד קורבנות תיקנום" כוונתה להיות הכפרה של הציבור. ודרך הכפרה של הציבור אפשר להתפלל. זה הסוגיה שלנו. תפילות - אבות תיקנום. אבל כל עוד בית המקדש היה קיים היה אפשר להתפלל אותן התפילות, מכיוון שהיו הכפרות של הקורבן. אחרי חורבן בית המקדש, "כנגד תמידין תקנום" כדי שיהיה אפשר להתפלל דרך תפילה שהיא ה'עבודה.' בסוגריים - במקום קורבנות. עכשיו זה יותר ברור? זה פשוט, לא? [צחוק] זה הפשט, כן?

 

{bfaccordion-slider למה צריך להתפלל עם הציבור?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל קובץ 5, שיעורים על התפילה

קטע ראשון: נתיב התורה למהר"ל

טוב, מה רצית לומר? קהל: קריאת הקטורת כהלכה פסוקה באה לפני התפילה. מניטו: כן. קהל: איך יתכן שהקרבת הקטורת באה לאחר הקרבן? מניטו: אה, זה נוסף. הקרבת הקטורת. קהל: כן. באה לאחר הקורבן. כאילו ה... מניטו: כן? תמשיך. קהל: כאילו ה'כובד ראש' של הקורבן קדם להלכה פסוקה שלפני התפילה. מניטו: לא בדיוק. תפילה וקרבן - זה שתי מצוות, עבודה נפרדת לגמרי. רק אחרי חורבן בית המקדש אז - אנחנו מביאים תפילות במקום קורבנות. קהל: מה זה ה"במקום קורבנות?" מניטו: כדי שתהיה אפשרות להתפלל - צריך קודם כל קורבן. כי הקורבן בא לכפר על מה שקרה, ורק כשהקורבן מכפר, אז אתה חוזר למצב של 'צדיק,' אז - אתה רשאי להתפלל. קהל: אבל התפילה של ימינו היא בתור קורבן. מניטו: לא. התפילה שבימינו היא במקום הקורבן. איזה תפילה? התפילה של הסידור. התפילה של שמונה עשרה. תיקנו את הצורה של העבודה של התפילה כנגד התמידים. תפילות כנגד קורבנות תיקנום. אבל התפילה התפילה שהיא לא עבודה, מצווה, יש שני כללים, שתי הגדרות: תפילה - תפילה. יש לי צורך, ואני שואל, מבקש מהבורא שימלא את צרכיי. זה תפילה. וכל עוד בית המקדש היה קיים, היה אפשר להתפלל אותה תפילה - תפילה, מכיוון שהיו קורבנות. כשנחרב בית המקדש, לא היתה אפשרות להתפלל. זה פשוט. אז חיפשו איך לסדר את העבודה של הקורבנות במקום הקורבנות שאי אפשר להקריב אותם מכיוון שבית המקדש נחרב. אז החליטו סופסוף אחרי לימוד של העניין שאפשר דרך התפילה עצמה. מכיוון שהתפילה - וזה לימוד של התורה שבע"פ - נקראת 'עבודה' עבודה שבלב. ולכן - הצורה של התפילה בציבור היא במקום העבודה. אבל התפילה-תפילה, היא הכוונה של השאלות, של הבקשות, של הצרכים, מתוך אותה התפילה. זה מובן? ולכן הסדר הוא סדר נורמאלי: קודם כל קורבן, ואחר כך תפילה. הרב אורי שרקי: למה אי אפשר להתפלל בלי הקורבנות? "כפרה לא מעכבא" מניטו: כי זה - אני לא זוכר בדיוק את המקורות עכשיו, אבל אפשר לחפש את זה. כי רק צדיק יכול להתפלל. יש הבדל בין 'שומע תפילה,' כל תפילה נשמעת. אבל נשארת באיזה מקום שנקרא: 'אוצר התפילות,' עד שהזכות לקבל - תבוא וכשהזכות בא - אז כל מה שנמצא בתפילות הקודמות, בא מייד. וזה גם כן ניסיון בחיים: פתאום כל השאיפות של הרבה הרבה שנים, מתחילים להסתדר. למה? מכיוון שבבחינת 'שומע תפילה' זה היה נשאר באיזה שהוא מקום. כשהפתח למטה נפתח, אז זה יורד. הכל. הבנתם את העניין? [ראו בספר 'שערי אורה' ספירת יסוד, בסוף הפרק] מה היתה השאלה? הרב שרקי: 'כפרה לא מעכבא' הכפרה לא מעכבת. מניטו: לקריאת שמע. הרב שרקי: לקריאת שמע. לא אמרנו את זה על התפילה. לפי דעתי, לא מצאתי מקור, לכן צריך להיזהר על העניין, אבל לפי דעתי, זה הכוונה של ר' יוחנן שתיקן "אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך" לפני התפילה, כתפילה אריכתא. אתם זוכרים את הסוגייה ההיא? הפסוק הזה מי אמר? דוד המלך. כשהיה בבחינת חוטא לכאורה. כשאיבד את הרשות להתפלל. אז הוא אומר כשאומר דוד המלך, הוא במצב שהוא לא יכול להביא קורבן. מכיוון שהיה במזיד, אז הקורבן לא מועיל. אז הוא אומר: "אדנ"י שפתיי תפתך ופי יגיד תהילתך" נאבדה לו רוח הקודש. אתם זוכרים את זה, כן? ורוח הקודש - זה הנוסח של התפילה. בלי רוח הקודש אי אפשר להתפלל. התפילה - זה הנביאים האחרונים שקבעו את הנוסח של התפילה. רק נביא יכול להתפלל. וזה ידוע גם כן. אז רש"י מפרש את הפסוק של דוד המלך ככה: "מחול לי ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך" ולכן לפי פירושו של רש"י אדנ"י זה 'מחול לי.' אתם וצריך להבין מה זה הכוונה של הפירוש של רש"י: אז יש הבדל כי התפילה כשאלת צרכים באה מתוך התהילה. זה מובן. הרב אורי שרקי: קילוסו של הקב"ה עולה גם לגהינום. קילוסו לא בקשר לעניין של התפילה. ואני מתכוון למושג 'רשעים.' יש מקור בזה, אני זוכר פסוק אחר יש רק זה המקור. אפילו בגיהנום - אם יש הרהור של תשובה כל עוד שהוא בבחינת רשע, אין לו שום אפשרות להתפלל. אף על פי שהוא שומע תפילה. ולכן בא העבודה של הציבור. והכוונה להיכנס לתפילה של הציבור, והציבור כציבור הוא צדיק, זה ידוע. אין ציבור רשע. זה ידוע, כן? ולכן - הפרט נכנס בכלל של הקהל, של הציבור, דרך אותה תפילה אריכתא של "אדנ"י שפתיי תפתח." ואז נכנס כצדיק עם תפילת הציבור. וזה קשור לחשיבות של תפילת הציבור, שאין שום יחס לתפילתו של יחיד. חוץ מ-אם הוא צדיק, הוא צדיק יחיד. אבל 'יחיד' פשוטו כמשמעו. וזה מובן. ולכן ועיקר התפילה-תפילה זה שאלת צרכים. וזה בא מתוך התפילה-עבודה, שהיא במקום הקורבנות. אבל הוסיפו את הקורבנות בסוף תפילת שחרית. יש קהילות שלא אומרים. למה? הרב אורי שרקי: אומרים שרק מקום שיש מגיפה. מניטו: אה, יתכן. בגלות זה כולו מגיפה. [צחוק] קהל: ראיתי בכמה סידורים שבאמירת הקורבנות מוסיפים "יהי רצון כאילו הקרבתי חטאת" "כאילו הקרבתי עולה" מניטו: זה אותו דבר. קהל: איך לראות את... זה לא בכל הסידורים. מניטו: לא לא. זה כבר בגמרא. כשאברהם אבינו אמר: "במה אדע כי אירשנה" אז הקב"ה הראה לו בברית בין הבתרים את הקורבנות. אז שאל: זה - בזמן שבית המקדש קיים. ובזמן שאין בהמ"ק קיים? אז הקב"ה אמר לו: קריאת הקטורת במקום. ולא רק הקטורת, הקורבנות עצמם. [מסכת מגילה דף לא] זוכר את המדרש הזה? מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב אותו ולכן י'יהי רצון.'

קטע שני – מתוך השיעורים על התפילה:

אז לאלו שלא היו בשיעור הקודם, התחלנו ללמוד את ההגדרה של התפילה כ'עבודה שבלב,' ומדובר בשמונה עשרה, שהיא אחת מהעבודות שנקראות 'תפילה,' אבל במובן המיוחד של המילה: בקשת צרכים. ופה יש לנו מקור אחד שמלמד את אותה הגדרה אז נתחיל מיד בסוגיה. "איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפילות אבות תקנום" זה כבר למדנו. זאת אומרת - ברשות להתפלל, לבקש מהבורא רצון שונה ממה שהיה לפני התפילה, זוהי ההגדרה של ההתחלה של כל התפילות, הכוונה של כל התפילות זה: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת: מי שמרגיש איזה צורך של ברכה נוספת בעולם שלו, הוא רשאי לבקש מהבורא אותה ברכה. ואחר כך, אולי כבר הערב נלמד למה אנחנו מבקשים ברכות? אבל זה קשור להגדרה של התפילה: שמונה עשרה ברכות. אנחנו מתפללים לפני ה'ברוך:' "ברוך אתה ה" ' שהוא 'מקור הברכות.' כל זה למדנו בשיעור שקדם, אז הגמרא שואלת באותה סוגיה: מי קבע את האפשרות לאדם להתפלל? דהיינו: לבקש רצון מיוחד מהבורא, חוץ ממה ששם בעולם בשבילי. כל זה למדנו באורך, כן. הכל ברור? אין שאלות על זה, כן. אז יש דעה ראשונה: "תפילות אבות תקנום" מי הם האבות? זה אברהם, יצחק, ויעקב. יש כלל: בכל המקורות - אין אבות אלא שלושה: זה אברהם יצחק ויעקב. וזה אנחנו לומדים בקשר לתפילה, לעניין התפילה מאותה סוגייה. לפני האבות לא היה... אני אומר בבת אחת: לא היה רשות, לא היה צורך, לא היתה אפשרות להתפלל במובן שאני הגדרתי: בקשת צרכים. אני שוב מסביר את זה בקצרה: מי שיכול להסתפק בחיים הטבעיים של העולם אין מקום בשבילו לתפילה. מי שמתפלל - זה מי שמרגיש איזה חיסרון של טוב מיוחד, ברכה מיוחדת, בנוסף למה שנמצא בעולם. אז מאיפה אנחנו לוקחים את הרשות להתפלל? אותה זכות להתפלל? דווקא מהצורך לקבל אותה ברכה. מי שמרגיש את הצורך - אז יש לו זכות, רשות לבקש אותו צורך. זאת אומרת - אותה ברכה כדי למלאות את אותו צורך. זה אני רק רוצה להיות בטוח שזה ברור. תפילה - זה חידוש של האבות. עד האבות - אנחנו לא מוצאים בשום... בכל המקרא שום רמז לצורך או למצב של תפילה. אפשר ללמוד את זה לפרטים, יש הרבה מצבים שהיה אולי אפשרות או צורך להתפלל, ואנחנו לא מוצאים שהיתה תפילה לפני האבות. למשל בפרשת נח. כשנח שומע שהבורא החליט למחות את כל היקום על פני האדמה, והוא לא מתפלל. זה סוגייה בפני עצמה. זה נושא בפני עצמו. האם היתה אפשרות להתפלל? האם היה צורך להתפלל? אבל אנחנו מוצאים שלא התפללו. אז כשלמדנו את זה בשיעור הקודם, אני הסברתי גם כן: שברור שלפעמים הצדיקים האלו מדור של אדם הראשון עד דור אברהם אבינו,‎ אותם הצדיקים שהיו בזמנים האלו, אולי התפללו לפעמים. אבל זה לא היה תיקון של אפשרות להתפלל כעובדה שיש בידי האדם האפשרות של אותה עבודת הקודש לבקש מהבורא ברכה נוספת מהטבע שברא וזה נקרא הברכות שאנחנו מבקשים בתפילה. זה ברור? כן? זה הדעה הראשונה "תפילות אבות תקנום" הדעה השנייה: "תפילות כנגד תמידין תקנום" וזה גם כן ידוע: שיש הקבלה בין צורת התפילה וצורת העבודה של הקרבנות. אני לא רוצה לחזור על הנתונים האלו. זה הנחות ברורות, כן? טוב, מה שלמדנו בשיעור הקודם - שאין מחלוקת. בין שתי הדעות האלו, וצריך ללמוד איך זה מתקשר. מה הכוונה "תפילות אבות תקנום", ומה הכוונה "תפילות כנגד תמידין תקנום" מי תיקן את התפילות כנגד התמידין, זה אנשי כנסת הגדולה, ונראה את זה אחר כך בסוגיה.‎ דהיינו - אחרי חורבן הבית, כל עוד הבית היה קיים, העבודה היתה עבודת הקורבנות. ונוסף לזה - היתה אפשרות של התפילה. אחרי חורבן הבית, לא היתה אפשרות להתפלל, מכיוון שלא היתה אפשרות להקריב קורבנות. הקורבן מכפר על החטא, כל סוג של קורבן יש בו גם צד של כפרה. אפילו קורבן עולה יש בו צד של כפרה. והרמז - זה הסמיכה מי שסומך ידו על הקורבן אז זה רמז שהוא מקריב קורבן של כפרה. טוב, אפשר לחזור על כל הנקודות האלו אחר כך אם יש זמן. אבל אם אני מבקש מהבורא ברכה מיוחדת נוסף על מה שקיים בעולמי, אני צריך קודם כל להיות במצב של צדיק. זה הכוונה של הביטוי התלמודי אתם למדתם את זה לפי הפשט שלו: "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" ולכן כדי להבין את ההבדל אפילו כבר נתחיל בהגדרה עצמה של שתי התפילות האלו: זה שונה לגמרי לפי ההלכה, הסוג הראשון של התפילות: הרשות לבקש אם יש לי זכות לזה, זה נראה אחר כך, התנאים של: מחמת איזה זכות אני יכול לקום, לעמוד ולבקש? אין לה שום טקס מסוים. כל אחד יכול לעמוד, להתפלל, ולבקש, בנוסח שהוא רוצה, אין זמן מסוים, זה זכות לבקש כפי שהגדרתי מקודם. אבל התפילה כמצווה, תפילה-עבודה, תפילה-מצווה, יש תנאים של ההלכה יש זמנים מסוימים, יש סידור קבוע, ולא לערבב את שני המושגים האלו. רק בקצרה: כל זמן שבית המקדש היה קיים, עיקר העבודה של התורה היתה עבודת הקורבנות. וכל זמן שבית המקדש היה קיים - היו מקריבים קורבנות, וזה 'העבודה' של התורה. וחוץ מזה, לכל אחד היה רשות, אם הוא זכאי, לקום, לעמוד ולהתפלל. יש גם מושג - "לפלל" ונראה את זה אחר כך מה ההבדל בין: לפלל ולהתפלל. אחרי חורבן בית המקדש, מכיוון שעבודת הקרבנות נפסקה, אז כנגד עבודת הקורבנות, לא רציתי לומר "במקום., כי זה בעיה בפני עצמה, זה נושא בפני עצמו, הקשר בין התפילות והקורבנות, כנגד הקורבנות שאנחנו לא יכולים להקריב, מכיוון שאין לנו בית המקדש, אז קבעו תפילות כמצוות, כעבודה, לא כתחליף לקורבנות, לא במקום הקורבנות, אלא - עם אותו יעד, עם אותה תכלית של הקורבנות עצמם. כל הנושאים האלו נלמד דרך הגמרא. רק רציתי קודם כל להאיר את השאלה הראשונה שאני רוצה ללמוד הערב: מה העצם, ההגדרה של התפילות שאנחנו מתפללים כעבודה, כמצווה. התפילה בציבור. והתפילה בציבור - זה השמונה עשרה. המושג 'תפילה' - משמעו שאלת בקשת הצרכים. ויש עוד הרבה מיני עבודות שבלב. למשל הקדושה, הקדיש, הוידוי, התחינה. הסליחה. זה דומה לתפילה. אבל במושג הספציפי, המיוחד של תפילה כתפילה, זה בקשת צרכים. יש מקור במדרש, בספרי, שיש עשרה לשונות של תפילה. אחת מהם זה תפילה. תפילה - כבקשת צרכים. מספיק לראות את התוכן בסידור של השמונה-עשרה, כדי לראות שעיקר התפילה זה לבקש מה שחסר. זה ברור, כן. להסביר מה שאומרת הגמרא "תפילות כנגד קרבנות תיקנום" המילה "תיקנום" בדעה הראשונה יש לה משמעות מיוחדת. תקנו את האפשרות, את הזכות להתפלל. והמילה "תקנום" בדעה השנייה: תקנו את הצורה של אותה תפילה - שחרית, מנחה, ערבית, כנגד הקרבן של שחרית, הקרבן של בין הערביים, ויתר ה... זה מובן? קהל: אבל בקשר לדעה הראשונה, זה תוספת? או זה שינוי? מניטו: לא הבנתי את השאלה. תוספת על מה... קהל: למשל, אמרנו שהרשות להתפלל באה מהאבות. כרשות... מניטו: האפשרות. כרשות, ובהתחלה היתה רשות הפרטית לכל אחד. אחר כך הקרבנות באו כרשות כללית. האם... מניטו: לא לא. קרבנות זה חובה. זה העבודה שהיא מצווה, שהיא חובה. ולכן תזכרו מה שלמדנו בשיעור הקודם: אנחנו רגילים לתפילה בבית הכנסת: שנקראת 'עבודה שבלב.' וש[זה] מצווה להתפלל. מכיוון שאין לנו קרבנות, אז התפילה באה כעבודה. אני אמרתי הרבה פעמים בשיעור הקודם: לא במקום. אלא כאילו במקום הקורבנות. אז שוב, מה שצריך לזכור, אולי זה היה יותר מדי מהר: כל עוד שבית המקדש היה קיים. היו מביאים קורבנות. זו היתה העבודה של התורה, העבודה של עם ישראל לפי התורה. חוץ מזה - היה רשות, זכות לכל אחד שצריך ושזוכה להתפלל ולבקש צרכיו בלשון שהוא רוצה, בלי שום טקס מיוחד, ובזמן שהוא רוצה. מכיוון שאנחנו לא חיים בזמן בית ראשון ואפילו [לא] בית שני, שכחנו את זה! המצב היה כזה: העבודה זה לא היה תפילה בבית הכנסת. העבודה זה היה הקורבנות בבית המקדש. היו בתי כנסיות, והעבודה בבתי כנסיות זה לא היה התפילה! זה היה 'המעמדות.' זה עוד עבודה אחרת, אולי שמעתם על זה. בשעת הקורבן בבתי הכנסת היו טקסים מיוחדים: המעמדות. אנשי מעשה, חסידים במובן האטימולוגי של המילה, ממשיכים באותה עבודה של המעמדות. זה עניין אחר מהתפילות שאנחנו מכירים. אחרי חורבן בית המקדש, אנשי כנסת הגדולה תיקנו [את] התפילות כפי שאנחנו מכירים אותן, בעיקר 'השמונה עשרה,' כנגד העבודה של הקורבנות שנפסקה. זה מובן? זהו. עכשיו בזמן שאחרי חורבן המקדש, חוץ מהתפילה שהיא מצווה, עבודה של שמונה עשרה בביה"כ, וכל מה שקשור לשמונה עשרה, זה קשור לשמונה עשרה, עיקר התפילה - זה השמונה עשרה, העמידה. לפי הנוסח הספרדי. אז חוץ מזה, יש באופן עקרוני לכל אחד ואחד רשות, זכות להתפלל כדי לבקש מה שצריך לבקש מ'מקור הברכות.' באופן עקרוני. אבל מכיוון שאין לנו החכמה הדרושה כדי לדעת איך לבקש, אז תיקנו חכמים - שבתוך הברכות של שמונה עשרה רק בכוונה ולא במילים, כל אחד חושב על מה שצריך לו. זה מובן, כן? זאת אומרת - גם הרשות הזה להתפלל, בבחינת יחיד, בלי שום טקס, לא של זמן, ולא של צורה, ואפילו לא של לשון. בכל לשון שאתה שומע. מכיוון שאנחנו לא יודעים איך לדבר ל'מקור הברכות,' אז תיקנו לנו ברכות שאפשר בבחינת 'כוונה' לחשוב לחשוב על מה שכל אחד צריך לחשוב כדי שאומר את התפילה של הציבור - שהיא מצווה. למשל - בברכת חולים, "רופא חולי עמו ישראל" - אם יש לו חלילה וחס חולה במשפחה, הוא חושב על החולה שלו. אבל רק במחשבה. הוא לא אומר כלום. מכיוון שהוא לא יודע, צריך להיות נביא כדי לדעת לדבר לפני הבורא. הוא לא יודע מה לבקש, איך לבקש. אולי זה מסוכן. אולי מה שאני רוצה בתום לבב לבקש - זה מסוכן לי. אני לא יודע! זה מובן? ולכן מי שיש לו צורך אמיתי לבקש משהו צריך ללכת אצל מומחה למשל - ר' חנינא בן דוסא בזמן התלמוד, היה אחד כזה. הוא היה יודע. אז הולכים אצל ר' חנינא בן דוסא, ואומרים לו: "הנה. מה קורה לי. תבקש בשבילי." והוא מייד עונה. וזה סגור וזה פתוח. הוא יודע. זה מובן? אז פה - זה המקום לזכור את זה. מתפלל ונביא - זה אותו דבר. כי הנבואה זה הדיבור מהבורא לבריאה. התפילה זה אותו דיבור מהבריאה לבורא. רק מי שמסוגל להיות נביא, הוא מסוגל להיות מתפלל. ולכן הגמרא אומרת באופן מפורש: באחד השיעורים הבאים נראה את זה בגמרא עצמה, אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילות. והגמרא אומרת: ובתוכם - הנביאים האחרונים. צריך להיות נביא כדי לדעת איך לנסח תפילה. זה ברור? ולכן זה ידוע - לימוד התפילה זה הלימוד הכי קשה מכל הלימודים. פעם למדנו את זה, את המדרגות של הלימוד: יותר קל - זה התלמוד. קצת יותר קשה - זה התנ"ך. וקצת יותר קשה - זה התפילה. "קצת" זה עולם, כן. התלמוד זה ברור, כן. אם יש רב שמלמד. מקרא - זה משהו... עולם קדום מאוד. מקרא - זה תקופת המקרא. תלמוד - זה תקופת התלמוד. זה קרוב אלינו. לימוד התפילה זה לימוד קשה מאוד, ולכן אנחנו לומדים רק פשט, של הפשט, של הפשט, של הפשט. ניחשתם שיש בכל העניינים האלו עומק עמוק מאוד. מה זה עניין של: אברהם, שחרית, בוקר, חסד, עמידה... טוב, זה עולם ומלואו. זה ברור, כן. ולכן זה מזמן כבר, מזמן אסרו התפילה של היחיד, חוץ מהתפילה של הציבור. אלא אם כן זה כוונה בתוך התפילה של הציבור או ללכת אצל חסיד שיש לו 'כרטיס כניסה' למעלה. וזה נמצא. זה נדיר אבל זה נמצא. וצריך לשלם לו. למה? לא לא, אני לא מתכוון למה שקורה שמה בדרום. מכיוון - כשהחסיד הזה בא ושואל, ומבקש, אז אומרים לו למעלה: 'מה אכפת לך?' ‎אז הוא צריך לומר... [צחוק מהקהל] מניטו: לא לא. זה רציני מאוד! 'עם הכסף הזה אני עושה צדקה, מצוות, מעשים טובים.' קהל [בתיה לנצט]: קורבנות באים בשביל אותו תפקיד? מניטו: לא. קהל: קורבנות היו קודם, כשתפילות... מניטו: ברור. התכלית, התפקיד של הקורבנות זה לכפר על החטאים. אז מי - רק מי שהוא צדיק מחטא, רשאי לבקש יותר ממה שיש לו. לכן צריך להתעלות על אותה מדרגה שלפני החטא, הודות הקורבן, דרך הקורבן, כדי לקבל רשות אחר כך להתפלל. ולכן האסון של חורבן בית המקדש, שלא היו יכולים להתפלל! מכיוון שלא היו יכולים להקריב קורבנות. החידוש של אנשי כנסת הגדולה זה לתקן את התפילות כקורבנות. ודרך התפילות כקורבנות, מבקשים. קהל [בתיה לנצט]: אז איפה הכפרה, תיקנו... מניטו: יפה. רק דקה. אם אני הבנתי את השאלה, איפה צד הכפרה שיש בתפילה כמצווה? בשמונה עשרה. זה מתחיל במילה הראשונה: אז רק בסוגריים, כי זה היה הנושא של שיעור [שיבוא] אחרי כמה שיעורים. אבל אפשר לקדם את זה ככה. אנחנו מתחילים בפסוק אחד מהתהלים: "אדנ"י שפתי תפתך ופי יגיד תהילתך" וזה תיקן ר' יוחנן ולפי לשון הגמרא זה כ"תפילה אריכתא" מאיפה אותה הגדרה שפסוק של תהלים זה תפילה? אנחנו רגילים בזה: זה שייך לתפילה שלנו. כל תלמיד יודע ששמונה עשרה מתחיל ב"אדנ"י שפתי תפתח"... אבל זה סוגייה בגמרא. זה חידוש של הגמרא. אני רוצה רק בקצרה, לפי אותה שאלה להסביר את זה: תראו את זה בפירושו של רש"י, על אותו פסוק בפרק בתהלים. הפסוק אומר: "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" רש"י מסביר את זה ככה, אם אני לא טועה: "מחול לי, ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך." אתם רואים איזה הקבלה בין הפסוק לפירושו של רש"י. "אדנ"י שפתי תפתח" - מחול לי ותן לי פתחון פה. "ופי יגיד תהילתך" - להגיד תהילתך. מה רוצה רש"י? "ופי יגיד תהילתך" - זה להגיד תהילתך. ברור. "שפתיי תפתח" - תתן לי פתחון פה. רשות, כן? אז הוא מתרגם "אדנ"י" - ב"מחול לי" זה מה שאני רוצה להסביר. אותו פסוק נמצא בפרק שדוד המלך אומר שהוא לא ביכולת להביא קורבן. זה דומה מאוד למצב שלנו: אין לנו בית המקדש, אנחנו לא יכולים להביא קורבנות. ובפסוק הסמוך - תקראו את הפרק - הוא אומר: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה" הוא לא יכול להביא קורבן כדי לכפר על החטא שלו. מכיוון שהיה חטא במזיד, וחטא במזיד - אף קורבן לא מכפר. אז הוא במצב שאין לו קורבנות. מה הוא אומר? "אדנ"י שפתי תפתח" איך מתרגם רש"י? "מחול לי ותן לי פתחון פה" "מחול לי" - זה הכפרה. ולכן לפי רש"י - ואני רוצה להסביר את זה- לפי רש"י הכוונה של המילה אדנ"י - זה כפרה. זה ברור? אז היחיד צריך לומר את הפסוק הזה כ'תפילה אריכא' כדי לקבל רשות להיכנס בתפילה של הציבור הציבור הוא צדיק כציבור. הוא יכול להתפלל. אבל היחיד - צריך להתכפר כדי להיכנס בתפילה של הציבור. זה מובן? כי זה כלל אחר, נלמד את זה אחר כך: [מישהו מהקהל רוצה לשאול שאלה] לא גמרתי. ראיתי. אין ציבור חוטא. הציבור הוא צדיק. ולכן כוחה של תפילת הציבור היא עדיפה מכוחו של תפילת היחיד. זה ידוע. ולכן אותו פסוק - זה היחיד שאומר את זה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור. וזה בלשון יחיד: אדנ"י שפתי תפתח ובפסוק זה כתוב: א.ד.נ.י ולא יקוק. אדנ"י שלי. אני-פרטי. "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" יש פרט אחד שאני רוצה להסביר: בנוסח הספרדי, בחזרה, החזן לא אומר "אדנ"י שפתי תפתח" הוא מתחיל ב: "ופי יגיד תהילתך" כי אדנ"י שפתי תפתח - שייך לו כיחיד, לא כחזן. אתם מבינים? ולכן הוא לא חוזר על זה. הוא רק - הוא מתחיל: "ופי יגיד"... חוץ מימים נוראים [שבהם] הוא אומר את זה בקול רם. זה עניין אחר. אז אנחנו צריכים עכשיו להבין מה דעתו של רש"י כשאמר: "אדנ"י" - זה מחול לי. זה ברור? ורק להבין את ההבדל בין המילה "אלוקי" והמילה "אדנ"י" [העובדה] שהוא האלוק שלי זה לא תלוי בי. ואלוקים זה מידת הדין. אלוקי - זה לא תלוי בי. אם אני חוטא, או אני לא חוטא - הוא אלוקי. אם אני מכיר בו או לא מכיר בו הוא אלוקי. זה לא תלוי בי, ולכן אם אני במצב של חוטא, המשמעות של "אלוקי" זה שופט. במשמעות של מידת הדין, מכיוון שאני חוטא. לכן כשאני חוטא - אני במצב שאני לא מכיר בו. אני לא מקיים את תורתו. אני מקיים את תורתי. חטא - זה כאילו אין לי אלוק. זה ברור. אז אם אני אומר שוב "אדנ"י" שאני מכיר באדנותו עליי, הכוונה זה - מחול לי זה מובן? ולכן במצב של חטא השם אדנ"י יוצא, בא במקומו שם "אלוקי" אם אני שוב אומר: "אדנ"י" הכוונה זה: מחול לי, "חטאתי, מחול לי." זה הכפרה. אז היחיד עובר דרך ה'תפילה אריכתא' שהיא כפרה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור, שכוונתה - "כנגד קורבנות תיקנום" כוונתה להיות הכפרה של הציבור. ודרך הכפרה של הציבור אפשר להתפלל. זה הסוגיה שלנו. תפילות - אבות תיקנום. אבל כל עוד בית המקדש היה קיים היה אפשר להתפלל אותן התפילות, מכיוון שהיו הכפרות של הקורבן. אחרי חורבן בית המקדש, "כנגד תמידין תקנום" כדי שיהיה אפשר להתפלל דרך תפילה שהיא ה'עבודה.' בסוגריים - במקום קורבנות. עכשיו זה יותר ברור? זה פשוט, לא? [צחוק] זה הפשט, כן?

 

{bfaccordion-slider לפי השכל הטבעי – אריסטו צודק, לא משה רבנו}

 

מקור: בראשית לציבור חילוני (כולל עוד הוספות מעבר ליוטיוב)

? הסרטון מתחיל בדו-שיח של מניטו עם תלמידה. אחרי הדו-שיח, בתחילת הדקה השלישית מתחיל הדיון הזה:

מניטו: ההשקפה של המקרא על נושא שהגדרתי ככה: איך להבין את העולם שאנחנו חיים בו? מה טיבו של אותו עולם? האם זה "טבע" כפי שאומרים אנשי מדע? דהיינו - עולם שמתפקד לפי חוקות, (וזה לא אומר) ולפי הקטגוריות של המדע, זה לא אומר שיש השגחה שמנהיגה את העולם, ואיך להבין מה שאומרת התורה: שהעולם נברא. שיש לו בורא. ואיך להבין את ההבדל שיש בין סיפור המקרא, מההתחלה? "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – כלומר, העולם ומה שאנחנו יודעים מהעולם דרך המדע. תפסתם את הנושא, כן? דהיינו: ההבדל והאי-התאמה בין שני מושגים: בריאה - לפי המשמעות המקראית של המילה, שהעולם הוא בריאה של בורא, שהוא ממשיך להיות משגיח של עולמו, מנהיג את העולם, וטבע. טבע - זה עולם שמתפקד לפי חוקות. בלי שום יחס למושג של בורא או השגחה. מבינים את ה?...

קהל: אני חושבת שזה קשור אחד בשני. זאת אומרת: אם הקב"ה שברא את העולם, אז הוא גם ברא את הטבע, אז הוא זה ששולט על הטבע.

מניטו: כן. אבל... לא. אז אני צריך להסביר את הנושא. כי עוד לא תפסת את המושג...

קהל: אני לא יודעת... כי זה היה נראה לי ביחד...

מניטו: לא. מכיוון ש... את מבינה את "הטבע" במובן של בריאה.

קהל: נכון.

מניטו: זהו. אז זה הטעות. ברור. כן זה טעות. במחשבה המדעית -" טבע" זה לא עולם שנברא ע"י בורא. זה עולם שמתפקד לפי חוקות. סופסוף - הנושא שלנו זה: צריך להבין את המתח שיש בין המושגים האלו. אם את חושבת את המושג של "הטבע" כמאמינה: שהטבע - זה תוצאה של בריאה של הבורא... אז - זה עניין של אמונה. זה לא המושג "טבע" של אנשי המדע. תפסת את ה?...

קהל: כן.

מניטו: אה! זהו.

קהל: אה הבנתי. אז אתה. מדבר על הטבע מבחינת המדע

מניטו: ברור!

קהל: מבחינת אנשי המדע

מניטו: מבחינת אנשי המדע, ו"הטבע" במשמעות של החשיבה של אנשי המדע, זה הטבע שאנחנו חיים בו! כשמישהו מסתכל על העולם שלו, הוא לא מתאר לעצמו בורא שמנהיג עולם. הוא מתאר לעצמו עולם שמתפקד לפי חוקות! כפי שאומרים אנשי המדע. התורה אומרת שזה עולם שנברא. אנחנו יודעים את זה דרך האמונה בתורה. ולכן צריך להבין את המתח שיש בין המושגים האלו. והנושא שלנו: איך להגיע מהמושג הראשון של: "בריאה" למושג השני של "טבע"? התורה יודעת שאנחנו חיים בטבע, ולא בבריאה. כפי שהיא אומרת. אז אני חוזר: "בריאה" ו"טבע" זה תרתי דסתרי. זו ההתחלה של הנושא שלנו: המקרא מתחיל לדבר על בריאה ואז אנחנו מגלים שאנחנו לא נמצאים בבריאה, אלא, בטבע. וזה משהו אחר לגמרי. עכשיו זה מובן? יש לכם שאלות על זה? ולכן אני צריך קודם כל להגדיר את זה. למה יש אנשים שלא מאמינים? שהטבע נברא ע"י בורא?

קהל: כי הם לא ראו את זה.

מניטו: מכיוון שזה לא נראה! פשוט. מי שאומר שהוא לא רואה את זה - הוא צודק! אני אומר שאני יודע שהעולם נברא מפני שאני קיבלתי את זה מהתורה. לכן יש סתירה בין מה שאומרת האמונה שלנו, והמקור זה - סיפור התורה, המקרא, והמציאות כפי שאנחנו תופסים אותה. אני רוצה להסביר את העקרון הזה: מי שפעם שאל את שאלה וקיבל את התשובה זה לא אומר, מכיוון שהוא קיבל את התשובה, שהשאלה לא איננה שאלה. השאלה נשארת שאלה לכל אלו שלא קיבלו את התשובה, והשאלה מתחדשת לתינוק שנולד היום. והשאלה היא קיימת: מה טיבו של העולם? מה טבעו של העולם? האם זה טבע? האם זה בריאה?. התורה אומרת לי שזו בריאה ואני רואה טבע. לכן יש סתירה. מה שצריך להתחיל זה לא לבלבל את המושגים שבאים דרך התגלות התורה, דרך האמונה, והמושגים שבאים לנו דרך תפקוד השכל. דרך תפקוד ההשכל אין לנו מושג כמו בריאה. זה שמענו מהתורה. אנחנו יכולים ללמוד שנים על המושגים הבסיסיים של החשיבה היהודית ולגלות שזה מושגים שלא נמצאים במצפון השכלי-הטבעי או בנפש השכלית הטבעית. למשל המושג של ה"תשובה". יש הבדל עצום בין עם ישראל לבין כל שאר התרבויות על המושג של התשובה. אולי אני אקח את הדוגמא ההיא ואחר כך נחזור לנושא שלנו ולשאלות שלכם. למשל עניין של 'חטא העגל'. אתם חוזרים את הסיפור של חטא העגל? מיד אחרי חטא העגל הקב"ה אמר למשה: "אני אכלה את העם הזה". איזו פאניקה יש? ומיד אח"כ משה אומר, מתפלל. אין אפשרות של תושבה? אנחנו יודעים שלפי התורה כי לפי התורה יש חטא? אז אפשר תשובה, והתשובה מתקנת את החטא. אברהם חטא? אם יחזור בתשובה, יקבל מחילה כפרה, אז מה קורה פה שאין אפילו רמז של לקחת בחשבון שהעם יכול לחזור בתשובה על החטא שלו.

פה נגמר הסרטון:

מי שאומר לך: שהוא תופס את המציאות... עם מלאכים... אתם זוכרים מה שאמרתי בשיעור הקודם?

קהל: לא, מה היה?

מניטו: אה, לא הייתן. לא, מ י שאומר: שמלאך התגלה לו,

קהל: שמלאך?

מניטו: מלאך התגלה לו, שהוא ראה מלאך, או - שהוא חולה נפש, או שהוא שייך לאותה תקופה שמספר התנ"ך, שבתקופת הנבואה היתה התגלות של מלאכים. אבל אנחנו לא חיים בעולם של תקופת הנבואה. אנחנו חיים בעולם שאין נבואה! שאין התגלות! ואני אומר את זה כרב! מי שאומר לי שאיזה מלאך נתגלה לו קודם כל - אני חושב על כתובת של רופא!

קהל: אולי הוא חלם?

מניטו: מה?

קהל: אולי הוא חלם?

מניטו: לא... אם הוא חלם - זה עניין אחר... מי שאומר שזה... שהוא לא ראה את זה בחלום, אלא במציאות.

לא קיים בסרטון

קהל: אז מה שצריך לגלות את זה... הנושא הוא מאד רציני: למה יש חלוקה בין בני אדם, לפי הנושא הזה? יש בני אדם שמאמינים, שהעולם הוא תוצאה של בריאה, ויש בני אדם שלא מקבלים את זה! את מבינה עכשיו את ה?.. אני רוצה להסביר את העיקרון הזה: מי שפעם שאל שאלה, וקיבל את התשובה, זה לא אומר: מכיוון שהוא כבר קיבל את התשובה, שהשאלה איננה שאלה. השאלה נשארת שאלה לכל אלו שלא קיבלו את התשובה. והשאלה מתחדשת לתינוק שנולד היום! והשאלה היא קיימת. מה טיבו של העולם? מה טבעו של העולם? נאמר האם זה טבע? האם זה בריאה? התורה אומרת לי שזה בריאה, ואני רואה שזה טבע. לכן יש סתירה! אם אני הבנתי טוב, את מאמינה שזה בריאה?

קהל: אני מאמינה שזה בריאה

מניטו: זהו!

קהל: אמנם לא ראיתי אותה. אני רואה טבע. אני מאמינה שהבריאה היתה מלכתחילה...

מניטו: את צריכה אבל את צריכה להבין למה יש אנשים שלא מאמינים בזה, והם צודקים!

קהל: אז רגע! במה הם... צודקים?

מניטו: לך - יש סיבות להאמין. אה? נכון? טוב. איזו סיבה? זה העניין שלך, כן? אבל צריך לגלות קודם כל, שיש מתח בין המושגים, סתירה, בין מה שאומרת התורה מהפסוק הראשון, ומה שאיש המדע רואה בעולם! ומי צודק? לפי המציאות - מי צודק? אריסטו? או משה רבנו? מי שחושב שמשה רבנו צודק, הוא לא יכול לחשוב שאריסטו היה צריך להיות משה רבנו. דהיינו - נביא. אריסטו הוא לא נביא! לכן - התפקוד של השכל של אריסטו, זה תפקוד טבעי של השכל. ולפי התפקוד הטבעי של השכל, העולם זה טבע. זה מובן השאלה שאני אמרתי? זה רק מבחינה משנית שיש לנו סיבות לדעת שהעולם נברא. מאיזו סיבה? כי התורה אמרה לנו את זה! זה לא בא מאיזו הנחה היפותטית. כי אם אנחנו מבססים את מושגי האמונה על הנחות שכליות, אין שום בסיס רציני! כי הנחה - אפילו אינטלקטואלית יפה, זה הנחה! והמציאות זה המציאות. ולכן - ההוכחה שזה אמת, צריך להיות הוכחה מציאותית, ולא הוכחה אינטלקטואלית-מופתית-תיאורטית. כי זה הנחה! לכן הרמב"ם מסביר את זה ככה. אלמלא התורה לא היתה אומרת לנו שהעולם נברא, אין לנו שום אפשרות להחליט. כל אחד לפי הטבע שלו, לפי האופי שלו, האופי-השכלי גם כן, שלו רואה עולם עם בורא, או רואה עולם בלי בורא. זה תלוי באופי שלו. אין דרך להכרעה אינטלקטואלית-שכלית. זה כוחו של הרמב"ם לגלות את זה, כן? ולכן אנחנו צריכים להבין: למה התורה רצתה שנדע שהעולם הוא נברא? אף על פי שהיא יודעת שאנחנו לא רואים את זה! היא מודעת מהסתירה הזו. זה מובן מה שאני מסביר? כן? אז אולי נתחיל מזה. וצריך לדעת שזה ככה: כל המושגים של המקרא. זה גילוי. אלמלא לא [היה] כתוב, לא היינו יודעים. ההתרגלות כי המסורת היהודית היא... עתיקה מאד. ההתרגלות של כל כך [הרבה] זמן, מראה לנו כאילו שזה רציונאלי. זה לא רציונאלי! יש איזה מין תחושה של וודאות מכיוון שיש לנו סיבות לדעת שזה אמת. אבל זה סיבות שבאו לנו דרך האמונה. לא דרך השכל.

קהל: זה כבר מציאות. העולם נברא, מישהו...

מניטו: תשמע...

קהל: משהו התחיל אותו, אבל...

מניטו: לא. תשמע. יש... תשמע, נהיה קצת רציניים. טוב. יש מין האנושי. כמה אנשים יש בעולם?

קהל: 3 מיליארד.

מניטו: טוב. הרבה. המון. כמה יהודים יש?

מניטו: קומץ.

קהל: קומץ. נכון.

מניטו: וכמה יהודים מאמינים? עוד פחות. כמה יהודים מאמינים, שיודעים מה שהם מאמינים? עוד פחות. וכל השאר משוגעים?! אז - צריך להיות רציני! קצת. אדם זה אדם. אם החלוקה בין היהודי שיודע את האמת, ושאר הגויים זה דרך השכל, אז זה גזענות! כן -" השכל שלנו הוא מיוחד" אם זה עובר דרך השכל זה גזענות! מי שחושב שזה עובר דרך השכל. אז דרך מה זה עובר? יש הבדל! ברור שיש הבדל! אולי נתחיל במושג הזה, כן? [ברכת שהכל] זה תפיסה של הנשמה דרך השכל. ההבדל הוא במישור של הנשמה, לא במישור של השכל! בן אדם יכול להיות פיזיקאי פרס נובל אם הוא גוי ואם הוא יהודי. הוא יכול להיות רופא אם הוא גוי, אם הוא יהודי. כל מה ששייך למציאות של החומר. התפקוד של השכל - אין הבדל! מהו ההבדל? וזה הבדל שעבר את כל העולם כולו, מהתחלת ההיסטוריה של המין האנושי, זה דרך האופי של הנשמה, לא של השכל. ההבדל בין יהודי וגוי זה לא עניין של גוף. זה לא עניין של שכל. זה עניין של נפש.

קהל: סליחה, גוי יכול להיות... אם... אז הוא לא יכול להיות נביא?

מניטו: עכשיו לא. הגוי יכול להיות... לא לא, עכשיו אני רוצה לדייק: מאז יציאת מצרים, כן? הנבואה נאבדה מהגויים. טוב, אתה צודק. היהודי היה יכול להיות נביא. זה לא אומר זה לא אומר שהיה ביכולתו הנבואה של עם ישראל. זה נבואה אחרת. זה נבואה ששייכת לו. להיסטוריה של האומה שלו. של התרבות שלו. יש מושג. המושג "נביא" הוא לא פשוט. ומה זה "נבואה" סופסוף? הנבואה הסתיימה! ואין לנו ניסיון מה זה נבואה. אנחנו לומדים דרך החכמה מה שאמרו הנביאים. אבל אין לנו ניסיון מאז חורבן בית ראשון, כבר הנבואה הסתיימה בהתחלת הבית שני. אין לנו ניסיון שאומר פשט המקרא: "וידבר ה' אל משה לאמר" וכשיחזקאל הנביא אמר: "כה אמר לי... הנה דבר ה' אליי" אם זה פיוט, או אם זה אמת. נבואה זה לא מחשבה עמוקה-פילוסופית. זה משהו אחר לגמרי, כן? אבל מכל מקום, במושג נביא יש "נביא אמת" ו"נביא שקר" אף על פי ש-"נביא"- באמת הוא נביא, אבל נביא שקר. זה לא אומר שזה אמת. מה שהוא נביא. נביא - יש לו הכוח של הנבואה, אבל הוא יכול להיות שקרן!

קהל: במודע?

מניטו: במודע או לא במודע. אבל נביאי שקר, לרוב, היו במודע. כמו משיחי שקר, גם כן. לא גמרתי. מה שצריך להתחיל זה: לא לבלבל את המושגים שבאים לנו דרך התגלות התורה, דרך האמונה, והמושגים שבאים לנו דרך תפקוד השכל! דרך תפקוד השכל - אין לנו מושג כמו "בריאה" זה שמענו מהתורה. ואנחנו יכולים ללמוד שנים על המושגים הבסיסיים של החשיבה היהודית, ולגלות שזה מושגים שלא נמצאים במצפון השכלי-הטבעי. או הנפש השכלית-הטבעית. למשל - המושג של "התשובה" זה - יש הבדל עצום בין עם ישראל וכל שאר התרבויות העולם המושג של ה'תשובה'. ואולי אני אקח את הדוגמא ההיא ואח"כ נחזור לנושא שלנו ולשאלות שלכם. למשל עניין של חטא העגל. אתם זוכרים את הסיפור של חטא העגל? מיד כשהיה חטא העגל, הקב"ה אמר למשה: "אני אכלה את העם הזה" איזו פאניקה יש. ומיד משה אומר... מתפלל... אין אפשרות של תשובה?! אנחנו יודעים, כי לפי התורה, יש חטא? אפשר תשובה. והתשובה מתקנת [את] החטא. העם חטא? אם יחזור בתשובה - יקבל מחילה, כפרה... אז מה קורה פה? שאין אפילו רמז של אפשרות לקחת בחשבון שהעם יכול לחזור בתשובה על החטא שלו? אז - מה שצריך לגלות שזה - כי היוזמה של חטא העגל לא באה מעם ישראל. היוזמה של חטא העגל באה מ"הערב רב" זה נושא לגופו. צריך להבין מה זה עניין של ה"ערב רב", למה צריך דבר כזה? כי ביציאת מצרים גויים שלא היו יהודים, הם מצטרפים לעם ישראל, ונכנסים לעם ישראל, בבחינת "ערב רב" כולם מבינים את הנושא? אז "הערב רב" אמר: "אלה אלוקיך ישראל" מי אומר למי? כשאומר: "אלה אלוקיך ישראל?" זה הם שאמרו לי. החטא של ישראל - שלא היה יכול להתגבר על הערב-רב. וצריך ללמוד את הטקסט הזה מילה במילה, כדי לתפוס את העניין. בדרכי החשיבה של הגויים, אין אפשרות לחזור בתשובה. לחשוב על החזרה בתשובה. אז אני רוצה לקרוא לכם רק פירוש אחד על העניין. כדי לגלות את זה. מה שהתחלתי להסביר: אנחנו כל כך רגילים לאותם המושגים. שאנחנו חושבים כאילו זה מובן מאליו. יש חטא? אפשר תשובה. זה חידוש של התורה. ואני רוצה להסביר את זה באופן אינטלקטואלי. איך זה - מושג כזה של "תשובה" לא נמצא בשכל האנושי. אולי מישהו יביא לי איזה ספר שמות עם רש"י? רק בקצרה: מי שהשכל שלו מתפקד לפי חוקות הטבע, לא יכול להתגבר על מושג שכזה. ולכן המדרש שמספר כשהקב"ה הציע את התורה לכל אומות העולם, וכל אומות העולם לא רצו לקבל אותה, צריך להסביר את המדרש הזה. למה לא רצו לקבל את התורה. למה רק עם ישראל רצה לקבל את התורה. המדרש מסביר שכל אומה ואומה, שואלת שאלה אחת: למשל על המצוות שבתורה. למשל, לפי אותו מדרש, ישמעאל שואל: "מה כתוב בתורה שלך?" אז הקב"ה אומר (זה מדרש, כן?) אז הקב"ה אומר:"כתוב: לא תגנוב" ישמעאל משיב אני לא יכול לקבל את התורה, כי הזהות שלי אינה בנויה כך, מכיוון שהברכה של ישמעאל זה "ידו בכל ויד כל בו" בזהות של ישמעאל יש איזה נטייה שמונעת - לא כל התורה כולה, לפי המדרש. אלא מצווה אחת. ומכיוון ש דרך מצווה אחת הוא יכול להיכשל, אז הוא לא יכול לקבל את התורה, דהיינו למסור את הגורל שלו במציאות לסכנה כזו של חטא. זה מובן? ועשו שואל: "מה כתוב בתורה? לא תרצח". אז עשו אומר: "אני לא יכול" כי בזהות שלו יש: "ועל חרבך תחיה" זה לא אומר שהוא לא רוצה תורה. אלא אותה תורה, שיש [בה] אותה מצווה שמנוגדת לנטייה שלו, בזהות שלו, וזה עניין נפשי, זה לא עניין שכלי, כן? אז הוא לא... הוא לא יכול לקבל את התורה. אז השאלה היא ככה.. וכן עמון ומואב, וכן הלאה. השאלה היא ככה: טוב, יש יצר הרע של רצח אצל עשו. של גניבה אצל ישמעאל. אפשר לחזור בתשובה. למה לא חושבים על האפשרות של - לחזור בתשובה? זה השאלה שלנו! אז אני אקח רק את הפסוק של הפסוק של חטא העגל, ואני מתחיל להסביר את זה. אז זה בפרשת כי תשא נראה את זה מיד. זה פרק לב. כנראה שזה לב.. כן. פרק לב פרשת כי תשא. הנה. אני אקרא כמה פסוקים,‎ וכשאני מגיע לאותה נקודה, נלמד את רש"י. "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר.. ויקהל העם על אהרן" וכל פעם שכתוב "העם" ולא "בני ישראל" הרמז זה - לערב-רב. יש כמה מדרגות: יש "עם", "עם בני ישראל", "בני ישראל", "ישראל". יש כמה מדרגות בעדה של בני ישראל. כמו... כי בנשמה של כל יחיד ויחיד יש כמה מדרגות. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כמו כן - בכל עם יש כמה שכבות. כמה מדרגות בבחינה רוחנית. אז - "וירא העם" - זה הסוד הזה של הערב-רב. ולא למדנו מה זה הערב-רב. ולמה צריך להיות. בכל תקופה של סוף גלות בא הערב רב. זה נושא לגופו. ומי הוא הערב רב של השל התקופה שלנו? זה גם נושא לגופו...

קהל: תגלה לנו.

קהל: תגלה לנו...

מניטו: לפי הזהר זה גדולי ההלכה.

קהל: הערב רב

מניטו: כן. לפי הזהר... לא לא... זה רציני... זה לא בדיחה.

קהל: הם גם יודעים את זה?

מניטו: מה?

קהל: הם גם יודעים את זה?

מניטו: ברור שגם יודעים את זה. זה דמויות כמו הרב שך, הרב עובדיה יוסף, לא לא! ממש!. אני לא מתבדח! כי הם תופסים את התורה בחשיבה של גויים. בבחינת דת פגאנית. טוב, נלמד את זה עם המקורות. אתם רוצים שנלמד את זה? טוב, בשבוע הבא אני אביא את המקורות. טוב, אז ככה היה רגילים לומר:....להשלים (לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה) "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר. ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלוהים"- לשון רבים,"אשר ילכו לפנינו" זה ביטוי של עבודה זרה, כן? זה עובדי עבודה זרה שמדברים."אלוהים אשר ילכו לפנינו" "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו" "ויאמר אלהם אהרן: פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי" ויתפרקו וכו "ויקח מידם" להשלים (לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה) לשון פולחן של עבודה זרה. רש"י אומר על: "לך רד כי שחת עמך". "העם" לא נאמר, אלא עמך" דהיינו: עמך שלך - משה. שחת עמך."זה ערב רב שאתה העלית. להשלים רש"י (לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה כל פעם שהמקרא מדבר על ישראל - זה לשון יציאה. של מצרים. למשל - כשמשה מתפלל על ישראל עצמו, לא על הערב-רב, הוא מתפלל ככה: "ראיתי העם הזה והנה עם קשה עורף" לפי הפשט - זה שייך לערב-רב. זה לא עם ישראל שהוא קשה-עורף. זה הערב-רב. ומה המשמעות של "קשה-עורף?" אין לו אפשרות לחזור בתשובה. זה מה שמסביר ה... מסבירים המפרשים, ונראה את זה מיד, כן? וכשהקב"ה קיבל את תפילתו של משה, וסלח לערב-רב, הערב-רב נכנס בישראל, "סלחתי כדבריך" ולכן - אותה מידה של "קשיות עורף" נכנסה בישראל. ויש פסוק מלא שאומר: כשהיה צריך לנחם את עם ישראל, להשלים מכיוון שקיבלנו על עצמנו את המידה של קשיות עורף של הערב-רב. מה שצריך להבין עכשיו זו המשמעות של אותו ביטוי: "עם קשה עורף" שאינו מסוגל לחזור בתשובה. אתם רואים את השאלה שלי? מיד - הקב"ה אומר למשה: "ראיתי את העם הזה, והנה עם קשה עורף הוא" להשלים(לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה זה אח"כ אני אסביר. ותשובה איפה?! אין אפשרות לעשות תשובה? אז מה? הנה מה שאומר רש"י "עם קשה עורף" להשלים ולכן אין שום תקווה שיחזרו בתשובה. זה לא סתם עניין של מוסר. זה עניין של תפקוד השכל שלהם. ופה אני מתחיל להסביר למה בשכל הטבעי בשכל האנושי, המושג של "תשובה" אין לו מקום ולכן - כל אומות העולם ממאנים לקבל את התורה. רק ישראל שיש בכוחו אותו כוח, של הפכת המנוגדים יש לו את הכוח לחשוב על התשובה. אני אסביר את זה אחר כך. מיד. כי - קודם כל ופה זה דוגמא כבר, לגלות כי: החשיבה הטבעית היא שונה לגמרי מהחשיבה לפי דרכי התורה. לפי דרכי האמונה. יש לי הרבה הרבה ידידים שהם גויים פילוסופים. ואני לא יכול לומר שהשכל שלהם לא מתפקד יפה. זה ההיפך! אז השכל שלהם מתפקד כמו שצריך אלמלא לא היתה הנבואה. אלמלא לא היתה הנבואה, היינו צריכים לחשוב כמוהם. וההוכחה - שמי שאין לו סיבות להאמין במה שאומר המקרא, חושב כמו הגויים! חושב כמו הפילוסופים. זה מובן מה שאני אומר? וכפי שאמרתי מקודם, לפי השכל הטבעי, אריסטו צודק. לא משה רבנו. משה רבנו מחדש מושגים שאין להם שום בסיס בשכל הטבעי. המושג הראשון: "בראשית" מי יש לו תפיסה של מושג "ראשית?!" אין! יש לנו -"התחלה". "ראשית"- אין. זה אותו דבר.

מניטו: מה? זה לא אותו דבר!!! זה מה שצריך להבין!

קהל: "ראשית" זה התחלה. לא!!! "התחלה"- זה התחלה של משהו! "ראשית"- זה ראשית של הכל. כולל הזמן. במשמעות של הפסוק: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" אם את מבינה: "בהתחלה" המילה ההיא היא מיותרת. כי הבריאה לא יכולה להיות לפני הראשית או אחרי הראשית. היא צריכה להיות ב-ראשית. אז מה... מה אנחנו קראנו?

קהל: נו, אז הבריאה התחילה מבראשית.

מניטו: נכון. לא... לא תפסת את השאלה/ההסבר שלי. מה המשמעות של המילה "בראשית?" כי הבריאה לא יכולה להיות לפני הראשית, ולא אחרי הראשית. אז המילה "בראשית" היא מיותרת.

קהל ב': בראשית של מה?

מניטו: לא...

קהל א': בראשית של הבריאה.

מניטו: לא!! לא צריך!!

קהל ב': בראשית של מה? קודם לא היה כלום, אח"כ היתה בריאה. זה ה-"בראשית."

מניטו: הבריאה זה התחל...

קהל א': לפני זה לא היה כלום, היה תהו ובהו.

מניטו: טוב, סליחה. הבריאה זה הראשית! לכן המילה "בראשית" היא מיותרת! אני מבין שאת לא צריכה ללמוד! את תופסת דרך האמונה. את לא צריכה ללמוד. לא לא. אני רציני! זה ביטול זמן בשבילך. אני חוזר להסבר של חטא העגל. הנה: קודם כל, יש סיבה מוסרית. השכל הטבעי, לא יכול לקבל מושג כזה. [מושג התשובה] היה חטא, ואפשר למחול על החטא?! מי שחטא - צריך לשלם את [על] החטא שעשה. יש אי-צדק מוסרי במושג של "התשובה". זה משוא-פנים. זה מובן מה שאני אומר? מי ששכלו מתפקד באופן טבעי, הוא לא יכול לתפוס את המשמעות המוסרית של "התשובה". הוא מתנגד לזה. ויש הרבה שיטות בפילוסופיה שלא מקבלים את זה! אני רוצה לתת לכם דוגמא במקרא. בתנ"ך. זה הנביא יונה. למה הנביא יונה לא רוצה ללכת לנינוה? כדי להביא את הבשורה של השל האפשרות של הכפרה אם יש תשובה? מכיוון שבשבילו - זה אי-צדק! הוא אומר לקב"ה: "אני יודע שאתה רחום וחנון" אבל אסור להיות רחום וחנון לפני החטאים האלו. זה יונה. ושמו של יונה מוכיח: שמו זה: יונה בן א מ י ת י. לפי ה א מ ת אסור להיות יונה. אז אני חוזר: זה הסיבה הראשונה. הסיבה הראשונה, זה: מבחינה מוסרית השכל הטבעי לא תופס את המושג של "תשובה". אבל יש סיבה שנייה שהיא יותר חמורה. סיבה שכלית! כי המושג של "תשובה" בעברית זה: לשוב בזמן באותו עת שהיה הקלקול המוסרי כדי לחזור לדרך הישרה. התמונה היא פשוטה מאד: הדרך הישרה, באיזה שלב נטיתי מהדרך. מה זה התשובה? אני צריך לחזור לאותה נקודה כדי לתקן ולהמשיך בדרך הישרה. אבל אין בשכל האנושי המושג של: הפיכת הזמן. זה "בלתי רוורס" אי אפשר לחזור לאחורה, לשוב, כדי לתקן. ולכן, אין מקום בחשיבה האנושית במושג התשובה. זה חידוש של התורה. אחר כך התרגלו לזה. שמעו. וגם הנוצרים חושבים שאפשר לחזור בתשובה. אף על פי שהם גויים. מכיוון שקיבלו את זה מהתנ"ך. קיבלו את זה מהזהות העברית. רק בעברית יש לנו את הכלל של ו"ו ההיפוך. העבר יכול להיות עתיד. זה מובן? כן? אין שום שפה בעולם שיש כלל כזה. זה חוק של הדקדוק. זה יותר מחוק של הדקדוק. זה דרך חשיבה ששייך לנפש העברי שאפשר לתפוס את המושג של "התשובה" לכל הפחות - בזמן המוסרי אפשר לחזור אחורה ולתקן, ולשוב לדרך הישרה. זה מובן? אז זה - זה מה שקורה פה! אין שום [חידה]. מכיוון שהם גויים! אין מקום לצפות לתשובה. ולכן זה אבוד. אז - צריך כל זמן של ההיסטוריה כדי לגייר אותם כדי לגייר את החלק הזה של עם ישראל, שנכנס לעם ישראל ביציאת מצרים וזה מה שאומר המדרש: חטא העגל נתלה בכל החטאים עד אחרית הימים. בכל חטא אנחנו משלמים גם בשביל אותו חטא, וגם קצת בשביל חטא העגל. כי אם העונש היה צריך להיות מיידי, זה היה הסוף של עם ישראל. ולכן צריך להבין את הנושא השני: למה אנחנו צריכים כל כך לקבל גרים? זה עוד נושא שנלמד לכן אני רציתי לתת לכם את הדוגמא של התשובה. כי לפי דעתי, זה דוגמא פשוטה מאד, כי המושגים של המקרא אינם שייכים לשכל האנושי. ואני רוצה שתבינו את הגורל של השכל החילוני. השכל החילוני מתפקד כמו השכל הטבעי. השכל של המאמין, אני לא רוצה לומר "דתי", השכל של המאמין מתפקד דרך מושגים שקיבל מהנבואה. שהם אינם שייכים לשכל הטבעי. לכן, זה לא בדיחה מה שאני אמרתי, מי שלא צריך את זה, מי שכבר הוא התרגל כל כך לוודאות של המושגים של האמונה, לא צריך להתמודד עם השאלות של השכל הטבעי! הבנת מה שאני אומר, כן? אבל - צריך להפריד, להבדיל ביניהם. זה לא אותו דבר אז אני חוזר: בריאה וטבע - זה תרתי דסתרי! וזה התחלה של הנושא שלנו, המקרא מתחיל לדבר על בריאה ואנחנו מגלים שאנחנו לא נמצאים בבריאה, אלא – בטבע. וזה משהו אחר לגמרי. עכשיו זה מובן? האם יש לכם שאלות על זה? דבר שנראה לנו כדבר נפלא, נס, זה קורה דרך חוקות הטבע. למשל - מדינת ישראל. אחרי שנה. הנס - שזה קרה. טוב, אני חוזר לנושא.

קהל: הרב?

קהל: מה מביא את האדם לשנות את ה...

מניטו: מה?

קהל: אתה דיברת על ה"האדם הטבעי" או על ה"המחשבה הטבעית". מה מביא את הבן-אדם לשנות את המחשבה הטבעית?

מניטו: גילוי שכינה.

קהל: איך הוא מגלה את זה?!

מניטו: גילוי - זה גילוי של הנבואה. זה - הקול של הנבואה בא מחוץ לנפש ה... אנחנו לא חיים בתקופה של נבואה. תשמע, אני חוזר על זה, ואחר כך אני חוזר על הנושא. זה.. על זה דיברתי בשיעור הראשון: יש לי הרבה הרבה תלמידים שבאים לומר לי: "סופסוף - אני לא מאמין" מה הם רוצים לומר? שהם לא נביאים. אני יודע שהם לא נביאים! גם אני לא נביא! מה דעתם לומר? שהקב"ה לא התגלה להם. אני יודע את זה! אתה מבין? כן... ולכן מה שקרה לאברהם אבינו, שזה - הוא היה "עברי" ולכן - כשהבורא עולם מדבר, יש סיבות, ואנחנו צריכים ללמוד למה שהעברי שומע קודם כל. ואחר כך, העברי יכול להסביר את זה לאחרים! אבל כשהקב"ה מדבר - הוא מדבר קודם כל בעברית. והעולם כולו יודע את זה! הם מאמינים בדיבור שהקב"ה אמר בעברית לעם העברי. לא מעט יש לי וויכוחים, כך אומרים? לא ויכוח.. דו-שיח. עם כמרים בעולם הגדול. ויש לי הזדמנות לומר להם את הדבר הזה: אתם אומרים זה באמונה הנוצרית, כן? אתם אומרים, שאתם מאמינים שהקב"ה שהאל עשה את עצמו אדם כדי להציל את העולם. אבל זה לא נכון! אתם לא מאמינים ככה. אתם מאמינים שהאל עשה את עצמו יהודי כדי להציל את העולם. אז תגידו את זה ככה. פה יש חידה. מה קורה פה?! והם מאמינים בזה! אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איך מאמינים בזה! שהיה צריך שהבורא עולם יתגשם כיהודי כדי להציל את העולם. מה המשמעות של העניין? יש משהו מיוחד בזהות העברית. ואנחנו צריכים ללמוד את זה כשנגיע לזהות של אברהם העברי. אם אתם רוצים - אפשר להתחיל בזה. אני רציתי להתחיל בהקדמה-"מעשה בראשית"- דהיינו מה התורה אומרת - מה העולם שלנו? זה אולי קצת יותר פילוסופיה מאמונה, אבל מכל מקום, כדאי להמשיך. אז אני רוצה לחזור לשאלה, אבל תזכירו לי?

קהל: זה היה: האם משה טעה, או שאז כשהקב"ה אמר לאברהם.. אברהם הכיר את עצמו כסוף היסטוריה. של תקופה היסטורית, שהגיעה לשואה- השואה של בבל, אתם זוכרים את המדרש? מה זה "אור כשדים"? זה ממש תאי הגזים של נמרוד, כן? משפחת אברהם – היא מניצולי השואה דאז והוא רואה את עצמו כסוף-היסטוריה! בלי עתיד! "אברם אין לו ולד" אברם - אין לו זרע. אברהם - יהיה לו זרע. הוא צריך לחזור לזהות העברית שלו מהזהות הארמית של הגלות שלו כדי להיות מסוגל להוליד. כן זה ברור. סוף קלטת ולפי דעתי, זה ההסבר של כל כך [הרבה] יהודים, שהם מחכים לביאת המשיח, מאמינים שמקומם הוא בארץ ישראל, ונשארים בגולה. רואים מה שמתרחש, ש- שנה לא יכולנו לחזור, ורואים שקמה מדינת ישראל, שאפשר לחזור, ולא חוזרים. לפי דעתי - הסיבה העמוקה, זה לא שאינם מאמינים, אלא - אינם מאמינים בזכותם. אולי אין מספיק זכות בהם כדי לזכות בזה, לחיות בירושלים? שיגעון. כי - [זה] לא תלוי בזכות. טוב - זה עניין אחר. אתם מבינים איך זה מתחיל? והמדרש אומר את זה באופן ברור. אני גומר את זה: לא שאברהם יש לו ספק על היכולת של הקב"ה לתת לו זרע, אלא - יש לו ספק האם הוא זוכה בזה.

קהל: אמרת שאברהם הוא... אבל זאת שרה שקראה.

מניטו: לא לא.

קהל: כן, אבל הוא מביא את הזרע, זה אותו דבר.

מניטו: כן. את צודקת. כן. אבל - אברהם יכול להוליד עם כל אומות העולם! למשל: הגר המצרית. עם הזהות שלו, שרה העברייה של האומה שלו - הוא לא יכול. נכון? זה העניין. אני לא אמרתי שהוא היה עקר. אלא שאין לו ולד משרה. מהגר - הוא יכול להיות. והגר - זה לא סתם, זו בתו של פרעה דאז, דהיינו - הזהות המצרית דאז הייתה התרבות דאז. דרך התרבות המצרית, הוא יכול להוליד. אבל דרך התרבות העברית שיצאה מהגלות שלה, יש עיכובים. טוב, בגלל זה צריך ללמוד. אז - הפסוק אומר: אם ככה, כשאברהם אומר לקב"ה: "במה אדע כי אירשנה?" דהיינו: גם אם הוא-עצמו, יש לו מספיק זכות, מכיוון שהקב"ה מבשר לו, אולי בזרע שלו לא יהיה מספיק זכות כדי לרשת את הארץ? "במה אדע כי אירשנה?" אז הקב"ה משיב לו: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ומה זה "הרכוש" הזה? אז בפעם הראשונה שהמילה "רכוש" מופיעה בסיפור, זה כשאברהם היה בסדום, והמלך של סדום, אחרי איזה מלחמה, אמר לאברהם: תן לי הנפש, והרכוש קח לך. וגם הרכוש - אברהם לא רצה לקבל. דהיינו: עכשיו אני עובר להסבר של הזהר: יש ניצוצות של קודש בכל העולם. ואברהם - ירד איפה שהרכוש הזה היה נמצא. והוא עזב אותו. ולכן הוא צריך לדעת שהעם שלו צריך ללכת איפה שנפל אותו רכוש, כדי להוציא אותו מהגלות. זה הערב-רב. אתם מבינים את העניין. טוב - הקבלה מסבירה את זה, כבר בבריאת העולם - העניין של "שבירת הכלים" אולי פעם נלמד את זה, אבל אני רוצה להסביר לפי המדרש, לפי הסיפור של תולדות עם ישראל, כשעם ישראל התקיים הרבה מימדים של אותה נשמה, של עם ישראל - נשארו בחוץ. ‎וצריך להחזיר אותם. אני אתן לכם דוגמא אחת. במשפחה של אברהם שיצא מאור-כשדים, היו איתו לוט. לוט בן אחיו. הרן, אביו של לוט, נזרק באור כשדים, ב"אור" של כשדים, אבל לוט יצא עם אברהם. והוא בן אחיו. דהיינו - זה אותה זהות, של העם העברי בבבל, שהייתה הזהות הארמית. כן? ולוט התחיל ללכת עם אברהם, באותה דרך של אברהם, ואחר כך, עזב אותו. ובחר בדרך אחרת לגמרי. וסופסוף יסד אומות שהן מתחרות לישראל: זה עמון ומואב. אבל בזהות של לוט, יש אותה זהות השורשית של אברהם. ולכן יש חלק מהנשמה של לוט שהיא חלק של הקדושה של עם ישראל. וצריך לחזור עד שרות באה ממואב כדי להחזיר את הקדושה שהיתה טמונה, בלוט. זו אותה משמעות של הערב-רב מבחינת כל העולם כולו. ורות היא מיוחדת. כי בשורשה - היתה הכי קרובה לאברהם. אבל כל שאר הגרים שבאו דרך הערב-רב, הם משורש של אדם הראשון. אז זה החלק הקדוש של אדם הראשון שנפל מחוץ לנשמה של ישראל, שצריך לחזור. ולכן אחת מהדרכים של האסטרטגיה של ההשגחה זה - דרך הגלות, חוזרים עם הניצוצות האלו. דרך אגב - אנחנו נמצאים באיזה תקופה שיש לנו הרבה גרים! אני לא רוצה לומר שהגרים הם הערב-רב. אבל אותה מידה שנכנסה ביציאת-מצרים בעם ישראל עם הערב-רב נמצאת בעם ישראל. זה התפיסה הפגאנית של התורה. וכשאני אמרתי בשם הזהר שאז... אם הזהר אומר את זה, ולא רק החסידים, גם המתנגדים יודעים את זה: שיש סכנה בגדולי ההלכה להיות מאותו סוג של הערב-רב שהיה בזמן משה. אז זה אומר שזה בעיה חמורה מאד. טוב, אז על זה נדבר פעם אחרת. אז הנה, לפי השאלה שלך, כן. יש איזה משמעות משיחית לעניין של הערב-רב, כמו שיש משמעות משיחית כשיש גר שנכנס לישראל, נותנים לו את שמו של אברהם. טוב, אז זו היתה רק דוגמא אחת של מושגים שרציתי לבאר שאין להם מקום בשכל האנושי. מה קרה? התרגלנו לזה. ואנחנו מתייחסים למושגים האלו כאילו זה מובן מאליו. אבל זה ביטויים מקראיים שאין להם אח ורע בשפות אחרות! זה מובן מה שאני אומר, כן? וזה מתחיל במושג של "בריאה" נחזור למה שלמדנו בשיעור הקודם.

 

{bfaccordion-slider מבוא ללימוד המדרש}

 

שמות רבה, קובץ 7

מניטו: אז פה, שוב: המדרש מגלה שהוא משתמש במובן של המילים של המקרא לפי הכוונה של לשון הקודש. וזה המובן האמיתי של המילה בעברית של הנביאים, שנקרא 'לשון הקודש.' אז מי שקורא: 'הולך' סתם הולך, והוא מתרגם בשפה אחרת סתם 'הולך' לא תפס את כוונת הפסוק. שוב, זה אותה שאלה ששאלת כמה פעמים: אנחנו רגילים, בטעות, לחשוב שיש 'פשט' - זה תרגום המילים, לפי פשוטם. ויש מדרש שמוסיף משהו על הפשט. פה אנחנו מגלים, זה לא פעם ראשונה, שדווקא המדרש מגלה הפשט האמיתי. זה מובן, כן? ואם אתם זוכרים, כל הויכוח על רש"י. שרש"י אומר: "ואני בא לפרש פשוטו של מקרא" והוא מביא כמה מדרשים! והוא מביא רק מדרשים! אבל כדי לפרש 'פשוטו של מקרא.' זה השנה של הולדת רש"י זה נושא שצריך לעיין בו. למשל, יש מקור בגמרא שאומר חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק היוצא מידי פשוטו. אלו שמצטטים את זה, הכוונה שלהם זה נגד המדרש. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק שמקרא יוצא מידי פשוטו. אבל הפשט (צחוק קל) של אותה מימרא הוא אחר לגמרי. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו - במדרשים של הש"ס - מקרא שיצא מידי פשוטו. אתם תופסים את ההבדל. זה לא חידוש, זה הפשט של הגמרא (צחוק קל) כי המדרש מגלה את הפשט האמיתי, למה? מכיוון שבעלי המדרש תופסים את העברית של המקרא בבחינת לשון הקודש. ולכן כמה מפרשים, כל פעם שצריך לומר 'ככתבם', 'ככתבו', אומרים - בעיקר רש"י - "בלשון הקודש." "ככתבו" - זה בלשון הקודש. זה לא - כפי שאני רגיל לומר - ה'היפכא' פשט.' התרגום המילולי, בשפה אחרת, ושוב, חושבים את זה בעברית של המכולת, אבל זה לא העברית של לשון הקודש.

אם כן, "ונערותיה הולכות על יד היאור" זה פשוטו כמשמעו מתות על יד היאור. ולכן המדרש צריך להסביר למה מתו.

קהל: מדוע רש"י נצרך לפעמים להוסיף: "ומדרשו?"

מניטו: מכיוון שלפעמים מדרש אחד לא מספיק כדי להבין את הפשט של הפסוק. אז רש"י קודם כל מסביר את הפשט של הפסוק, ואחר כך מסביר: "ומדרשו" במובן הרחבת המשמעות של הנושא, לפי דרשה. יש הבדל בין 'דרש' ו'דרשה.' השיטה של המדרש בדרך כלל, וזה ההבדל בין הדרש והרמז, השיטה של המדרש זה להסביר איזה נושא באיזה פסוק, ואחר כך להרחיב את הנושא לגופו. מחוץ לפרק עצמו. איזה עניין שמתגלה דרך איזה פסוק, אז המדרש מסביר את העניין דרך פסוק. ולכן דרך המדרש הזה, אנחנו לומדים את משמעות הפשט. אבל מכל מקום, זה הויכוח בעיקר בין הרשב"ם, נכדו של רש"י, והרמב"ם. כאילו הרמב"ם, הזקן שלו, לא ידע את הפשט. אז זה מה שאומרים בשם הרשב"ם.

אבל אולי אני ארחיב קצת את הנושא פה. בכלל, למה אנחנו צריכים מפרשים? כי יש דברים בגו, בפירושים של המפרשים. מי שלא מבין את הפסוק, לא יכול להבין את הפירוש. לכן למה הפירוש בא? יש איזה מין מעגל קסמים, כן? אם אני לא מבין את הפסוק, אני לא מבין את הפירוש! והפירוש בא להסביר את הפסוק. אתם רואים את השאלה, כן? ולכן צריך להבין לפני תקופת המפרשים, והמפרש הכי גדול זה היה רש"י, היה תקופה של 'הפוטרים,' שבאו לפטור את הקושיות של המקרא. אבל הפוטרים היו רק נותנים כמה הסברים למילים שכבר שכחו את המשמעות שלהם, אפילו לפי מה שמכנים 'פשט.' הפוטרים זה המתורגמנים הראשונים, אם אפשר לומר המפרשים באים לפרש את נושא הפסוקים. מה קרה? זה סימן שהגענו לאיזושהי תקופה שהיהודים, מכיוון שהתרגלו לשפות זרות, אפילו דרך השפות היהודיות, כן? לא תפסו את המשמעות הנבואית של העברית של המקרא. ולכן היה צריך להסביר ליהודים מה המקרא אומר בעברית. זה מובן? שוב, זה הנושא של ההבדל בין לשון הקודש ועברית שימושית.

קהל: המדרשים [...] את הפסוק לפי העברית של הנבואה?

מניטו: כן. והדוגמה הכי הכי בולטת זה רש"י. אני רגיל לומר את זה ככה: כל עוד שעם ישראל היה בתקופת הנבואה, לא היה צריך לתרגם מה שהנביא אומר. כי לכל העם, כל אחד לפי מדרגתו, אבל לכל העם היה באיזה מין אווירה של התגלות על מה שמספרת התורה או המקרא, הם היו מבינים במה מדובר! הדוגמה שאני רגיל לומר כל פעם, זה: מה זה מלאכים? אז המקרא מדבר על מלאכים. מי מבין מה זה מלאכים? אבל המקרא ניתן בתקופה שכולם ידעו מה זה מלאכים, מכיוון שהייתה התגלות של מלאכים. זה רק דוגמה מני כמה. כמעט כל מה שאומר המקרא - לא מבינים. זה סתום וחתום. מכיוון שאנחנו לא נמצאים בתקופה של התגלות! במה מדובר? זה סיפור על עולם שדומה לעולמנו. מה ההבדל? שאותו עולם של המקרא הייתה התגלות. בעולם שלנו אין התגלות, חוץ מיחידים יחידי סגולה, שהם... הפסקה בהקלטה ...הנבואה זה היעד של המפרשים. ולכן מסתמכים על המדרש, כי המדרש מתחיל בזה. בעלי המדרש היו מסוגלים לנבואה. זה לא סתם מורה לתנ"ך. ר' חייא, ר... טוב, כל הרבנים של המדרש רבה, מדרש תנחומא, ספרי, ספרא, וכן הלאה. נכון? זה מה שרציתי להדגיש, מכיוון שזה בולט. מי שקורא את המקרא הזה במשמעות של הלשון של הנביאים, לא צריך מפרשים. אנחנו צריכים מפרשים שדווקא מאירים עיננו בזה. זה העיקר. ולכן כשיש פה ושם נושאים שנאמר אי אפשר, מכיוון שמסוכן לתרגם, לגלות, להסביר - רש"י אומר: אינני יודע מה בא ללמדני. זה לא שהוא לא יודע. הוא יודע! הוא לא יכול. זה רק עברי יכול לתפוס את זה, ליהודי זה מסוכן.

 

{bfaccordion-slider מבוא ללימוד קבלה}

 

אני אמשיך: "‎ואם יש בהם מי שיערער על בקשתו" "וכמו כן אם יזדמן לו שיתעכב בהיכל המלך שעה או שתים" "אם יכול לסבול" זה בדוגמא שמביא הרב פה "ורז"ל הוצרכו להעיר אותנו ואמרו כלל גדול" "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" "ואם במלכות בשר ודם יש לו לחזור בכל אלו הדברים שאמרנו" "כל שכן בהיות האדם נכנס להקביל" "פני מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה" "שיש לו לאדם להבין ולדעת" "כי מן הארץ ועד הרקיע אין שם מקום פנוי" טוב, פה כבר צריך להסביר. :אפשר להסביר את זה בפשטות ש-כל ההתגלות כשהקב"ה מתגלה הוא מתגלה ממקור ההתגלות ,שאין לנו שום השגה -עד, עד, עד המדרגה שאנחנו נמצאים בה .אנחנו לא חיים בתקופה של הנבואה .בתקופה של ההתגלות .שמספר התנ"ך :כשהתנ"ך מספר על "וידבר ה' אל משה לאמר" "וירא אליו" וכן הלאה צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו מכיוון שמדובר בתקופה של העולם שהדברים היו נוכחיים. היתה תקופה של נבואה .תקופה של התגלות והמקרא מספר - הפשט של .המציאות של אותה תקופה אז, הכל פתאום - נעלם! אנחנו מאמינים במה שאומר המקרא, אם האמונה היא שלמה אנחנו מאמינים באמונה שלמה באמיתות הדברים שאומר המקרא מילה במילה, פשוטו כמשמעו. "וידבר" זה וידבר "וירא" זה וירא .וכן הלאה אבל כל זה - נעלם. ...מכיוון שאנחנו וזה נקרא "נסתר" כן? ומכיוון שאנחנו לא נמצאים .באותה תקופה של ההתגלות חוץ מיחידי סגולה שמשהו מסוג אותה התגלות של ,תקופת הנביאים - זה הסגולה שלהם אבל זה לא הסגולה של כלל ישראל .של... כלשהו ?זה מובן כן היתה תקופה של הנבואה, עד האחרון של הנביאים וזה היה בתקופה של חורבן בית ראשון ואח"כ אנחנו נכנסים בעידן של העולם שהיא שונה לגמרי מהתקופה של העולם התנכ"י של המקרא זה אותו עולם אבל כל הדברים שהמקרא היה מספר עליהם בנגלה, .כל זה – נסתר.

וזה הקושי של לימוד המקרא, כן כששוכחים שהמצב של העולם בתקופת המקרא זה לא אותו עולם של העולם שלנו אז כבר מתחילים את כל .הספיקות של האפיקורסיות ?של המינות כן !שוכחים דבר פשוט שוכחים שהנבואה נפסקה .ולכן שוכחים שהתקיימה פעם ?זה מובן זה נושא חשוב מאד, אבל צריך .להבין אותו באופן פשוט אני רוצה באמת לדעת ?אם זה מספיק ברור לכולם, כן ,ולכן, כשהיתה התגלות .אז ההתגלות היתה לפי כוח המקבל ולכן ממקור האינסוף !שאין לנו שום השגה ?כן עד, עד, עד, ודרך שמי השמיים והשמיים - עד הארץ ,דרך כל, כל המדרגות ההתגלות היתה לפי כוח המקבל. ?זה מובן כן זה מה שהוא רומז "אין מקום פנוי" אבל מה שצריך להבין כדי לא לטעות שמצד הבריאה מלמטה למעלה מצד הבריאה לבורא !אין שום אמצעי ההתגלות הכי תחתונה הכי קרובה לפי כוח המקבל !הכי קרובה למקבל - זה הוא עצמו הוא מתגלה .במדרגה שהוא מתגלה ,והמדרגה האחרונה של כל המידות ,בלשון הקבלה זה המידה של "אדנות" אבל, מצד מקור ההתגלות .עד המצב של כל בריאה ובריאה יש אינסוף מדרגות אבל המציאות של המדרגות האלו היא אמיתית מצד הבורא לבריאה. !מצד הבריאה לבורא - אין שום אמצעי זה המושג הראשון שצריך להבין אותו. ואי אפשר להבין אותו לפי דרך השכל הרגיל )אני לא רוצה לומר דרך שכל הפשוט( כי דווקא דרך השכל הפשוט קל להבין אבל... לכן אני אומר דרך "השכל הרגיל" כשהנביאים כבר ואחריהם חכמי הקבלה שהם תלמידי הנביאים כפי שלמדנו בהקדמה אם צריך לחזור על הנושא - נחזור מדברים על כל הגילויים שנראים לנו .כאילו הם אמצעים בין "הוא" ואנו וכל העולם הזה של ההתגלות נקרא "עולם השם". הוא ושמו. ."שמות", עולם השמות אז הם מדברים במציאות גמורה מוחלטת מלמעלה למטה !אבל מלמטה למעלה - אין שום דבר !אין שום אמצעי זה.. היחס הוא ישיר בין הבריאה לבורא -דאם לא כן מי שמתכוון לאיזשהו אמצעי, מצד: למטה-למעלה נופל בחטא- .באשמה - של עבודה זרה וזה נקרא זה ההגדרה הכי פשוטה של "עבודה זרה" אתם מגלים את החומרה של העבודה זרה. .זה עבודה זרה אמיתית כן? זה מובן? מי שמתפלל לאיזה .מלאך - זה עבודה זרה ?ולמה זה חמור .מכיוון שהמלאך - זה אמיתי ?זה מובן אז, המציאות שלו - היא מציאות מוחלטת מלמעלה למטה! אולי אני אתן איזה דוגמא אע"פ שזה פחות או יותר ,אסור להשתמש בדוגמאות אבל אני אקח איזה דוגמא פשוטה ?דמיונית, כן כשאנחנו מתכוונים על ההגדרה של המלאך מיכאל. המלאך מיכאל אנחנו לא יודעים, לא ,יודעים מה זה מלאכים מכיוון שאנחנו נמצאים כפי שאמרתי בתקופה של העולם ש א י ן התגלות כשבא מישהו אצל הרב ואומר לו: היה לי התגלות !אז הרב הוא מודאג מאד מכיוון שהרב יודע שאנחנו נמצאים בעולם שאין התגלות חוץ מ-המקרים הנדירים של בעלי רוח הקודש בעלי כל החכמות האלו !אבל צריך לדעת שזה נדיר אני רגיל לומר שאנחנו .חיים בדורות מוזרים מאד בדורות שכולם "גאונים". אתם הולכים ברחובות יש מודעות: "הרב הגאון..." ‎כמה גאונים יש לנו...? ואנחנו נמצאים בדורות שהמון אנשים ...ואולי ...הם ...ברצון טוב ...מדברים על גילויים ש ...היו להם ...בחלום או לא בחלום !אבל צריך לדעת שזה לא קיים חוץ ממקרים נדירים מאד אם היה בדורות כתיקונם גאון אחד בדור .היה גאון אחד בדור סעדיה גאון הגאון מוילנא אז יש משמעות לומר "גאון" ואם פעם בכמה דורות איזה צדיק קיבל בחן וחסד גמור ...איזה גילוי של טוב אז... זה סביר זה אפשר לקבל אבל פתאום אנחנו בעולם שכולם גאונים קהל.... : ?

מניטו: סליחה ?אה.. לא שמע.. מה

קהל: חזרנו לתקופת הגאונים .

מניטו: כן כן ...אבל הגאונים לא חזרו לתקופה שלהם טוב ולכן, כשאנחנו מדברים על המלאך מיכאל יש לנו בידיעה שלנו רק... בחכמה שלנו רק המושג ש- זה רצון הבורא כשהוא ברצונו בא כדי לרפאות איזה חולה. למשל רפאל אמרתי "מיכאל" - יש לו ?פונקציה אחרת, כן ולכן המלאך מיכאל לפי העדות של הנביאים ?זה קיים, כן אנחנו לא רואים, לא תופסים, לא יודעים רק במושג של איזה הגדרה של - רצון לרפואה זה רצונו הוא שייכת לפרט זה של המציאות חולה זה שצריך לרפאות -אז כשהקב"ה מגלה רצונו כדי לרפאות אותו, זה נקרא - המלאך מיכאל... אמרתי מיכאל יש לו לומר לנו משהו זה רק לומר: מי כ-אל תראו למעלה ...לכן זה... בא אליי ב וזה מובן כי - מלמעלה למטה התגלות הבורא התגלות שהוא מתגלית בבחינת המלאך מיכאל. זה הוא! !אבל מלמטה למעלה - יש רק הוא אין שום מיכאל מלמטה למעלה מלמעלה למטה - הקב"ה הוא מתגלה...בבחינת אותו מהלך לכן זה מה שאומר הרב: "אין מקום פנוי" יש - מדרגות, מדרגות, מדרגות ...מדרגות יש איזה רמז בגמרא, אני לא זוכר את הסגנון מדויק אם העין היתה יכולה לראות היינו בפחד תמידי לראות מה יש בין הוא ואנו ]ברכות ו[ ?תפסתם את זה זה כמין חסד עליון ...שהכל נסתר אם הכל היה מתגלה העולם היה מלא מעבודה זרה ...מכל מקום והעולם היה מלא מפחד שכל מה שהמקרא מגלה לנו -על עניין ההשגחה אם אנחנו לוקחים את זה ברצינות -זה מציאות אמיתית ...היינו לא היה מקום לומר: בחירה לאדם. היינו... במצב של עם ישראל במעמד הר סיני. ?תפסתם את זה כן טוב לכן זה מה שרציתי לרמוז כשחכמי הקבלה אומרים: "אין מקום פנוי" בין האינסוף והעולם הנגלה שלנו כל המדרגות האלו זה מדרגות מדרגות אינסוף מדרגות ואין מקום פנוי אז הדוגמא הכי קרובה לנו שאפשר להשיג אותה זה דוגמאת המלאכים מכיוון שהמקרא מדבר על המלאכים. שוב אני חוזר עכשיו אנחנו בתקופה של העולם שאין לנו שום התגלות של מלאכים! חוץ מהמקרים הנדירים שהחכמים מכירים אותם. כל, כל שאר הסיפורים על זה - זה חלומות פשוטו כמשמעו זה חלומות של חולים... ?זה לא סתם... כן הלא כל אחד יכול להיות מסוגל להיות חולה שכזה ...אבל בכל דבר אז זה מה שרציתי ...להסביר כדי שלא ?ניפול ב...טעות כן אני חוזר שוב כמעט באותם מילים: כל הגילויים שמגלה לנו המקרא, הם גילויים אמיתיים אבל אנחנו לא מסוגלים לזהות במה מדובר, רק - דרך השכל דרך החכמה דרך המושגים יש לנו איזה מושג למשל - המלאך מיכאל זה רצון הבורא לעניין הרפואה !כן? ו-זה הוא שמתגלה

קהל: רפאל. ...

מניטו: אמרתי שוב מיכאל? זה כבר... ...ו.. זה גבורה זה הגבורה למעלה מגבריאל. מיכאל זה שר ישראל. ואנחנו חיים בתקופה שאנו צריכים לגילוי מיכאל אבל מכל מקום יש לו רק דבר אחד לומר לנו: מי - כאל. תראו למעלה למעלה מ... טוב זה ...הנושא ש בינו לבינינו מלמעלה למטה יש מדרגות מדרגות של גילויים לכוון להתכוון לעבוד איזה שהוא פרצוף של גילויים -זה עבודה זרה. והחומרה של עבודה זרה זה... זה... שזה אמיתי! נכון? זה הביטוי בשורשו עבודה. אבל זרה. זה לא עבודה של ישראל זה מה שחלק ה' לגויים עבודה, אבל זרה עבודת אלילים זה עוד עניין אחר מדרגה אחרת סוג אחר עבודת כוכבים ומזלות זה עוד... סוג אחר. ?אבל אמ... זה מובן אבל מהצד ההפוך !מהבריאה לבורא - יש רק הוא זה המושג הראשון שלפי דעתי צריך להבין כדי להבין משהו. מה שהוא רומז פה ?טוב. זה מובן? אפשר להמשיך ...

קהל: במשפט הקודם

מניטו: יותר בקול רם. אני לא שומע. ...

קהל: במשפט הקודם ...למשל יש לנו קושי במעמד התפילה

מניטו: כן. אפשר. קודם כל, אני רמזתי בקצרה על זה אני אמרתי שנראה את הנושא הזה אח"כ. אבל - זה... אפשר בפשטות. זה שייך למה שאמר. כל זה שייך להכנה של התפילה. לסלק את כל המכשולים, כדי להגיע, להתכוון ל-"הוא" אני אתן אולי עוד דוגמא אחרת. בברכות בנוסח הפשוט של הברכות. מתגלה אותו נושא למשל: אנחנו רוצים לשתות כוס מים. אומרים ברכה לפני, על המים "ברוך אתה ד' " - לשון נוכח, "אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו" לשון נסתר. זה אותו נושא אנחנו נוכחים לפני איזה מדרגה של הגילוי, אנחנו אומרים שנעשה על ידו - "הוא". זה המתח שיש בין המדרגה שנקראת "אתה". והמדרגה שנקראת "הוא" ונראה כמה מדרגות יש אבל מכל מקום - זה "הוא" שמתגלה בכל המדרגות ולכן המדרגות - ישנן זה מציאות ש... לא רק צריך לדעת שישנה צריך לדעת: מי היא איך היא נבנית. כדי לדעת, להבין את המילים, של נוסח התפילה שמסרו לנו הנביאים זה מובן כן? אבל, כל הגילויים, כל המדרגות זה "הוא" שמתגלה במדרגה זו או אחרת. ולכן ההגדרה של עבודה זרה: זה להסתפק, להתכוון, במדרגה מסוימת. זה - בורא אליל! זה נותן כוח לאליל להתקיים בפני עצמו. זוהי הסכנה של העבודה זרה ש- זה הנפש של האדם שנותן כוח לאלילים. אז צריך להתרגל לכל ה... אופקים הללו של חכמה מסוימת שנקראת "חכמת הנסתר" וההבדל בין חכמת הנגלה שזה אותה תורה, אותם מילים, אותם פסוקים, אבל - במשמעות לא רק של השכל האנושי החי בעולם שאין התגלות, ,אלא במשמעות, של אותם המילים אותם הדברים שהיו לנביאים שהם חיו בתוך ההתגלות אתם מבינים למה !החכמה היא נסתרת מכיוון שלמעשה - כל המשמעות, כל העולם הזה של המשמעות של ה-לשון הקודש, נסתר, פשוטו כמשמעו בתקופת הסתרת הנבואה לכן זה נקרא "חכמת הנסתר" וזה באמת נסתר! כנראה שאנחנו מתחילים באיזושהי תקופה, שהחכמים דיברו עליה שצריך להתחיל לגלות קצת. ומכיוון שכולם מגלים... ...בלי שום בלי שום... ?טוב. הבנתם אז אולי כדאי ללמוד את המשמעות האמיתית לפי חכמי הקבלה עצמם. ולא לפי הוגי דעות שמדברים על מה שאמרו המקובלים. אלא ללמוד - המקובלים עצמם. ואני הרגשתי בזה ...לא פעם אחת, והם אנשים בעלי שיעור קומה שמתייחסים לחכמת הקבלה כאילו זה... דרש... דרש אחד... סוג אחד של דרש על המקרא, שאף אחד לא מבין את הלשון הפנימית שלו. דהיינו - אחת מפילוסופיות שונות. אבל אני רוצה לציין את זה להדגיש את זה: זה חכמה מסוג אחר לגמרי! אף אחד לא יכול להמציא את המשמעות של חכמת הנסתר זה נקרא "קבלה"‎, צריך לקבל אותה מכיוון שזה המשמעות של לשון הקודש. כפי שהיה בפי הנביאים. זה מובן אתם יודעים, שה... שהגמרא רוצה לרמוז על הנבואה היא רומזת על הקבלה היא אומרת: "קבלה" :למשל בביטוי, שאולי למדנו בהקדמה "דברי תורה, דברי הלכה, מדברי קבלה לא ילפינן" במקור התלמודי "מדברי קבלה לא ילפינן" המשמעות היא: מדברי נביאים לא לומדים הלכה - מפסוק של נביא ...אפשר ללמוד זה נקרא "גילוי מילתא" אפשר ללמוד את ההבנה של איזה... מילה. של איזה שורש, בלימוד של ההלכה מפסוק של נביא אבל לא ההלכה עצמה. ,אז, באותו מקור הגמרא מגדירה כ-קבלה - הנבואה והקבלה זה המשך הנבואה! ?זה מובן כן אז, מכיוון שאין לנו ‎עסק בקבלה מעשית, ...ולא יהיה לנו אז צריך להבין את ההבדל המהותי שיש בין עולם התיאולוגיה הפילוסופי ועולם חכמת הקבלה לחכם מחכמת הקבלה ,כל הגילויים שדיברו עליהם הנביאים !זה מציאות אמיתית אבל זה בנסתר. ולכן יש לנו רק תפיסה שכלית. איך להבין במה מדובר מי שזוכה - זוכה להבין יותר אבל אנחנו נסתפק באותה :הגדרה של התפיסה איך להבין דרך החכמה השכלית האנושית במה מדובר. :שוב אני חוזר !מלאך - אין לו תמונה "ותמונה לא ראיתם" אבל אפשר להגדיר את המשמעות של אותו גילוי של המלאך למשל: המקרה של רפאל הבריאה של הבורא... זה מובן מה שאני מסביר פה? וזה אחד מהסודות של השבת. בשבת אנחנו מעידים, שאנחנו יודעים שהעולם כמות שהוא, הוא בריאה של הבורא! זה מתגלה לנו בשבת. ?וזה המידה הראשונה כן כי - "גיבור מלחמה" זה שייך למידה הראשונה של ההשגחה דרך ההיסטוריה. ויש הרבה מאמינים. ועכשיו, אפילו בארץ ישראל שלא מקבלים את זה: כי מה שקורה בהיסטוריה של- 'עם ישראל של השגחה של ה הם לא מתיימרים לומר, כמו הגויים האלו שזה מעשה שטן זה רק ב... מאה שערים ?אומרים את זה, כן ...אבל ...אני מסופק שהם מאמינים באמת הם שוללים לגמרי, כי במאורעות של ההיסטוריה - זה השגחה. ובפרט בהיסטוריה של עם ישראל. .הם אומרים: זה מאורעות פוליטיות .מחוץ לדת ,אין שום משמעות דתית אין שום משמעות אמונית. .מדינת ישראל זה חול .לגמרי חול ?ו...אתם מאמינים בביאת המשיח !כן כן אבל רק במשיח שלא בא כי אם הוא מגיע, צריך להפסיק להאמין. ...אז אנחנו ממשיכים להאמין ?תפסתם את הגישה שלהם, כן 'למשל לייבוביץ, מכיוון שדיברתי בעיקר על הגישה שלו. אבל יש הרבה... "ובני קרח ...לא מתו", יש הרבה בנים ל ?

מניטו: מה קהל... :

מניטו: כן. יש הרבה קטנים... אצל הגויים, אף אחד לא היה מתייחס ברצינות לכל מה שהוא אומר. אבל בעם ישראל - זה הפילוסוף ?נכון לא... לא. גמרתי על זה. אה.. אני לא רוצה לפגוע. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אע"פ שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים זה נסתר אבל - זה קיים. -ומכיוון שזה נסתר !אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... כן? יש פסוק בתהילים: "בסוד ישרים ועדה" רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד מי שאינו מקובל, במובן הרציני, אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע. תפסתם מה שאני אומר כן? כי זה מביא מיד לבית חולים! לחולי נפש מיד ויש הרבה חולי נפש. לא רק ברחובות גם בישיבות ולא יודעים שהם חולי נפש מכיוון ש... רחמנות. אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש... מנסים לראות... איך זה מתפקד... "הציץ - ונפגע" [מסכת חגיגה יד] זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים זה בהסתרת פנים ! אבל זה עניין של אמונה. זה מובן? יש שאלות על זה? אה, רק דקה כי יש לי... חתול בגרון...

מניטו: איך אפשר מה?

קהל: יש אנשים שאומרים: לך תעשה זה, לפי הקבלה אמרו... זאת אומרת...

מניטו: צריך לברוח מזה זה מסוכן מאד וזה עולה כסף "חבל על ממון ישראל" ...התורה חסה על ממון ישראל טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה צריך לסמוך עליהם. אבל יש הרבה שרלטנים איך אומרים את זה... כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, אבל עכשיו זה "באבא שקרי" זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה.. זה... זה בושה וחרפה והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן. יש פסוק: "מדוע דרך רשעים צלחה" מה רוצה לומר הפסוק? מדוע דרך רשעים צלחה? איזה דרך רשע ש... דרך רשעים - שמראים את עצמם כצדיקים! מדוע זה מצליח! זה טפשות של עם ישראל. זה התשובה תפסתם את זה? יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית: "גנגסטרים" זה ממש קוסם קסמים כל מי שמתיימר ל... להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב! כי גנב זה אחד מהשמות של יצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית אבל יש... אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל. זה הכל בסדר... הקטע הבא מתוך השיעורים על "שערי אורה". "אבל הוא עניינים פנימיים" "ופנימיים דפנימיים" "באמיתת מציאות ה' יתברך" "אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים" "בגזירת ה' יתברך" פה יש ביטוי מרכזי: בכל חכמת הקבלה: למעלה מכל ידיעה שאפשר לדעת איך זה מתפקד יש גזירה שלו רצונו תפסתם את זה? הוא מישהו! זה לא... איך אומרים... איזה מין... מכונה... עולמית. יש מישהו! ולכן למעלה מהכל - יש רצונו! וזה נקרא גזירה הקטע הבא גם הוא משערי אורה. זה נקרא: "שימוש התורה" יותר מ-לימוד התורה. לשמש... להיות... בן משפחה. השמש - הוא יותר קרוב למלך מהשר. השר יודע, השמש - הוא בעניינים. שימוש תלמידי חכמים - זה יותר... זה ידוע. והשמש - כשהשמש מבקש, והמלך מיד... מקבל השר... צריך ישיבת קבינט... ויש דבר כזה. ... טוב. יש עוד שאלות? כן.

קהל: מה פירוש לחלק בין האותיות של ה'?

מניטו: ל...?

קהל: לחלק?

מניטו: זה - "ההוגה" להפריד בין.

קהל: ...ב' כל, כתוב למשל: "ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"

קהל: "כי כבר יודעהו..."

מניטו: כן. אז התשובה היא בשאלה! בנמצא, במציאות של עולם הפירוד - זה כאילו מפורד. צריך לאחד את זה. אז - מי שמכוון רק לספירה מיוחדת, ברצינות, הוא עובד עבודה זרה. הוא - מפריד בין "הוא" ו-"הוא" מבחין ב... זה קצת יותר ברור?

קהל: להגיע ביום ההוא... "יהיה ה' אחד ושמו אחד"

מניטו: כן. יפה. כשהעולם יגיע לאותה מדרגה, "‎ביום ההוא" אה?

קהל:... הכל יהיה בסדר... העולם יהיה במידת "כתר" - אז הכל יהיה בסדר. וזה הרמז לפי הפשט: "ביום ההוא", "ביום ההוא..." היום ההוא כבר נמצא ב-למעלה. צריך להגיע לזה. לקרב את הגאולה.

מניטו: כן? קהל... :

מניטו: יפה. אבל בצירוף מיוחד. כל זה... יש לכם הרבה עבודה כדי להגיע ל... אין סוף. אין קץ. כי - מיד כשמתחילים להיכנס באותה חכמה, שזה... חכמת התורה האמיתית, אז אנחנו יודעים שאין שיעמום בעולם. אין טיפת זמן כדי להיות משעמם. זה מובן? אז - זה בשורה טובה... אז - אתם רוצים שנמשיך קצת? או - זה כבר... מנה... גדושה? זה מספיק, כן? השיעור הבא הוא משיעוריו בדרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ 2 יש הסבר של "הפרי צדיק" שבזכות גלות מצרים, שזה היתה הכנה למתן תורה, קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל, קיבלנו את התורה שבע"פ ובזכות יציאת אדום נקבל את ה... מדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה! זה מתפתח ככה.

קהל: מי אומר את זה? "הפרי צדיק" הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות. כי יש 3 מדרגות, לפי הזהר [תחילת תיקוני הזהר] "מארי מקרא" "מארי משנה" "מארי קבלה" אז ביציאת מצרים, תלמידי חכמים, היה להם גם מקרא, גם משנה, וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל, זכה להיות "מארי קבלה" סליחה - "מארי מקרא" ואח"כ, ביציאת גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם "מארי מקרא", גם "מארי משנה" גם "מארי קבלה" אבל העם כולו זכה במדרגה של - "מארי משנה". וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן? העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים, יזכו להיות "מארי קבלה" וזה מתחיל ב- פרופסור שולם וכן הלאה... זה לפי הסוד של: "קליפה קודמת לפרי" אבל - זה הקליפה של אותו פרי, כן? הבנתם את זה... טוב, זה ההסבר של "הפרי צדיק" זה... הנושא הוא, "שלוש מתנות ניתנו לישראל" "תורה, העולם הבא, וארץ ישראל" "וכולם ע"י יסורין" תורה - זה יסורין של הגלות. ביציאת הגלות, יוצאים עם "הרכוש" הזה, של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר כך. וזה מלמד זכות, על הערכים של אותה תרבות ש היה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון ל...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של השיבת ציון של ימינו בלי ל... להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי! זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים...?

קהל: על המקריות הזאת...

מניטו: כן.

קהל: בבלעם - ויקר

מניטו: לא. לא לא. זאת אומרת - השאלה של של המהר"ל היא צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן - רק רציתי להוסיף, שגם מבחינת הזמן. זה ממש - הזמן המתאים. בהתחלתו. אני רוצה רק להזכיר פירוש אחד של השל"ה, ‎על פסוק בספר שמות: בפרשת וארא. "וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב" "באל שד"י" "ושמי ה' " (מגלה תורה) "לא נודעתי להם" והשל"ה מסביר והמקור שלו הוא בזהר שלגלות את השם היה צריך לחכות עד הדור ה-26. בגימטריא - הוויה - 26. "ושמי ה' - לא נודעתי להם" עכשיו הגיע הזמן! הבנתם את ה... וזה עוד...יותר מדויק לפי.. לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נוח, עשרה דורות מנוח עד אברהם, ויש 6 דורות מאברהם עד משה. אז - זה 26 אז - ושמי ה' לא נודעתי להם היה צריך לחכות עד הזמן המתאים! אז זה העניין של הזמן. היתה שאלה אני חושב? לא? אה כן. אז זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה לציבור, מפני שחושבים שזה יציאת גלות אדום.

מניטו: לא, זה לא מה שאמרתי. ‎מה שאני אמרתי ש-

קהל: לא, אני...

מניטו: כן. אבל...

קהל: ...[זה לא] קבלה

מניטו: אבל אני משאיר: זה לא מה שאני אמרתי אני אמרתי דבר קצת, קצת שונה. אנחנו עדים, על זה, שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה קרה פתאום! אני זוכר כשהייתי ילד בתלמוד תורה היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות, ולקנות כל הספרים. אז - זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה. לפרסם את זה. אז... ועוד יש מקור בזהר שבזכות לימוד הזהר תבוא הגאולה. זה ידוע כן? זה קשור.

קהל: אנחנו יכולים ללמוד... ללמוד את זה?

מניטו: כן. אבל ללמוד ברצינות.

קהל: ברצינות. מה זה...

מניטו: מה זה "ללמוד ברצינות?" זה לא לקנות ספר, ולומר: "אני קבליסט" לא, לא שמעתי?

קהל: שיש משהו גם לתת, ולא רק "ככה-ככה" אני מציעה שתלוי לזה

מניטו: תסבירי עוד? מה זאת אומרת?

קהל: לא רק לקבל. ‎...

קהל: לא רק לקבל, גם להיות מוכן גם לתת.

מניטו: לתת למי? לא לא. לא. לא הבנתי. מה זה "לקבל"? לקבל מה? קבלה?

קהל: קבלה. כן.

מניטו: אהא...

קהל: אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת, זה לא רק בשביל כוונה, רק להבין... שנדע יותר... לתת גם שצריך להיות מוכן לתת באיזה אופן...

מניטו: כן. אה הבנתי. הבנתי. אבל כדי לתת - צריך קודם כל לקבל.

קהל: כן... זה ברצינות.

מניטו: ברור. לא, אני אומר... תשמעו זה עניין רציני מאד. וצריך להיזהר מי שקונה ספר של קבלה נדמה לו שהוא מבין מה שכתוב. פתאום פוגש איזה מקובל, והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה? הכלים כבר מוכנים. וזה - חידוש גמור דרך 2000 שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר - שלא מוצאים את הכלים. זה התחלה של התחלה. ו... רק דקה אני עוד מוסיף: כשהיו זמנים דרך 2000 שנה של גלות אדום שהגאולה היתה אפשרית, אם היינו זוכים בזה. וכל פעם, שהיה זמן, של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים ל... אותו... אותו מצב של גילוי. של דברי קבלה. ובפרט לפני מיד לפני האינקוויזיציה זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה, אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב - עם ישראל לא זכה, אז... זה... נסתם. ‎אבל עכשיו אנחנו עדים לכמה תופעות שאיפה של העם ללמוד קבלה ‎שלא ידענו את זה מעולם. שאיפה כזו ודווקא לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור ש... התחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס אל זה ברצינות.

קהל: ואולי גם מפני שנושאי מדעי הטבע הגיעו לאין פס[?] עכשיו זאת אומרת שב... אומות העולם - זה קשור?

מניטו: זה קשור לכמה גורמים, יש... וגם כן לגורמים שליליים. יש... איזה מין שאיפה, למיסטיקה. בכל העולם כולו. כן? אבל... טמון בזה סכנה גדולה. ולכן - מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן... כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. להשליך את ה... את החוויות של המיסטיקה בקבלה זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן...

קהל: אבל מה היא המוכנות של...

מניטו: סליחה?

קהל: באותו נושא - מהי המוכנות? הרי הדור... בין הגויים צריך גם כן לזכות כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם? שזה קורה ככה בעם ישראל?

מניטו: יש איזה... זאת אומרת - העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז - שואלים אותו: "מה יש לכם לומר לנו?" אולי זה קשור לשאלה הראשונה, כן? אתם לא יכולים לתאר, מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה, איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים... משהו... במימדים... כן? אז - כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא שעשרה מן הגויים איך אומר הפסוק? יחזקו בטלית ב"כנף" כן, אבל זה הטלית. של יהודי ושואלים: "מה יש לך להגיד לנו?" אז עוד לפני כמה ימים, באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ‎ואחד מהם אמר לי: אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי - הנושא "יהודי" - הם אוכלים את זה... ושמו זה...

קהל: אתה נתת לו?

מניטו: מאמר? עד כאן לשון המאמר... לא. אז... למשל: לא. אני לא רוצה להיכנס בפנימיות... ‎‎טוב. אבל אני חוזר על זה: מי שקשור לחכמת הקבלה לא נקרא "מקבל" אלא "מקובל" הבנתם את ההבדל, כן? זה לא סתם שהוא מקבל משהו. איזה מידע, איזה חכמה. אלא - הוא עצמו צריך להיות מקובל ע"י החכמה הזו.

קהל: יש את השנים האלה... של המקרא, והמשנה והקבלה לעולם. היה חייב להיות גלות?

מניטו: אבל - הגלות לא היה חייב להיות ארוך! לא היה חייב להיות קשה. קהל... :

מניטו: ברור שלא! הכל תלוי לפי הזכות! "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת! זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. שהוא היה "משביר" ואיך אומר הפסוק?

 

{bfaccordion-slider מגדר ופמיניזם}

 

מקור: שיעוריו על התפילה, ברכת הדעת

מניטו: אז ההבדל בין חכמה ובינה:

חכמה - כשאנחנו תופסים את המשמעות של שני דברים שונים - כאחד. זה חכמה של הדבר. איך דברים שונים - יש להם אותה משמעוד למשל: איך, באיזה מדרגה, וזה נקרא חכמה של הדבר - איש ואישה זה אותו דבר. זה חכמה של הזהות. אבל בינה - זה דווקא ההיפך. להבין מה בין זה לזה. בין. עם יו"ד. שאיש זה אינו אישה ואישה זה לא איש. מי שיש לו כבר את הבינה יכול להגיע לחכמה, ואם לא כן זה שיגעון, כן? זה ממש בלבול דעות. צריך ל... יש מדרגות. קודם כל - בינה. ואח"כ חכמה. מי שמתחיל בחכמה בלי בינה- אז הוא לא תופס.

אתם רואים את זה בתופעות של החברה, כן? מי שמשוגע לדבר כזה:" גוי ויהודי זה אותו דבר"- זה חכמה. זה נכון - אבל במדרגת החכמה. אבל גוי ויהודי זה לא אותו דבר! במדרגת הבינה, כן? זה הבינה, זה החכמה. אז מי שמתחיל מחכמה בלי בינה - זה שיגעון. ויש סדר, תפסתם את זה? קודם כל להיות בטוח שאיש זה לא אישה, תודה לאל, ולהיפך, ואח"כ להבין איך זה אותו דבר. תפסתם את זה? ואם לא כן יש בלבול דברים. אז מי שיש לו גם בינה וגם חכמה נקרא -" יודע"." ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו - יודעים את התורה. אתם רואים את ה....

אז, במימד של ההתפשטות - זה חכמה ואח"כ בינה. במימד של התיקון - זה בינה ואח"כ חכמה. זה פשוט. אז -" אתה חונן לאדם דעת"- בבחינת החכמה, ואח"כ -" ומלמד לאנוש בינה"." וחננו מאיתך". זה קצת יותר ברור, כן?

 

{bfaccordion-slider מדוע אנו מתפללים? / האם הקב"ה משנה את רצונו בעקבות התפילה?}

 

מקור: שיעורים על התפילה, ברכת שומע תפילה

מניטו: "ולכן אני חוזר לשאלה שלנו אם הרשות להתפלל דהיינו - לבקש ברכה מיוחדת מכיוון שחסר לי ואני יודע שזה רצון הבורא לתת לי "יהי רצון מלפניך", למה צריך לשאול? למה צריך לבקש? שוב אני חוזר - כי דרך הטוב להיטיב. ולכן, אותו הסבר זה שכיח אצל הרבה הרבה שיטות ביהדות כי לאמתו של דבר אנחנו לא מבקשים, רק אנחנו מודעים שמה שאנחנו מקבלים זה מהבורא אבל אם זה האמת, ואני לא רוצה לנקוב ב... זה מינות. כן? אבל אם זה האמת למה חכמי ישראל נתנו לנו נוסח של תפילה להטעות אותנו? אנחנו שואלים, מבקשים - וחננו וכן הלאה תפסתם את מה שאני רוצה להגיד? כי יש כלל - אין למו מכשול. אז כאילו אנחנו צריכים לדעת שלאמתו של דבר אנחנו לא מבקשים? והחכמים שמסבירים את זה ככה, מתפללים אותו נוסח אבל לא מאמינים שאנחנו באמת שואלים ושהקב"ה משיב ונותן מכיוון שקשה להם לקבל את אותו רעיון שלפני התפילה היה מצב מיוחד בעולם היה מצב מוגדר של הרצון של הקב"ה לעולמו, ואחרי התפילה שינה את רצונו והם לא מסוגלים לקבל את הרעיון של שינוי ברצון ד' ולכן שוללים את עצם התפילה כתפילה ולכן הם נוטים להגדיר ככה: לאמתו של דבר כשאנחנו מתפללים - זה לא לבקש, אלא, להיות מודע כי מה שאנחנו מקבלים זה מהבורא שאנחנו מקבלים אבל לא שהוא מציית לבקשה שלנו כי זה מכניס שינוי ברצון הבורא. כן? ואותם התיאולוגים הרציונליסטיים ששוללים את כל....

קהל: פעולת התפילה

מניטו: זהו אבל שוב, התשובה היא פשוטה מאד אם זה דעת היהדות אז זה לא מובן למה חכמי ישראל נתנו לנו נוסח של תפילה שהוא ההיפך הגמור שאנחנו שואלים, מבקשים זה הסבר פילוסופי לומר: כשאתה מבקש זה רק אחיזת עיניים כדי שרק שתהיה מודע וכשתקבל אתה מקבל ממי שלא ביקשת.[ראה בתמצית: ר' יהודה אריה ממודינא; ארי נוהם פרק ט] תפסתם מה שאני רוצה לומר? זה חוסר אמונה זה לא רק חוסר אמונה אינם מסוגלים להאמין באמת במה שאומרים שהם מאמינים אבל, מכיוון שיש להם קושי בחשיבה שלהם זה קושי אינטלקטואלי. אינם מסוגלים לקבל את זה שיכול להופיע שינוי ברצון הבורא. והמקרא הוא מלא עם כל הבעיות האלה למשל: יש פסוק: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי [בראשית פרק יח כא] -סדום ועמורה אז באים משכילים למיניהם ומסבירים שזה רק לסבר את האוזן הקב"ה לא יורד, לא מחליט לרדת, מכיוון שאי אפשר לחשוב על דבר כזה זה מביא אותנו אולי לחשוב שהקב"ה נמצא - זה יותר מדי תפסתם את הקושי? זה מובן? טוב,

קהל: לפי התפיסה הזאת, של השינוי הוא בלתי אפשרי לא גורע באפשרות שהקב"ה הוא כל יכול?

מניטו: לא. הם חושבים ככה. ברור שהקב"ה כל יכול, אבל, הוא לא רוצה מכיוון שאם היה רוצה השינוי ברצונו - זה בניגוד להגדרה הפילוסופית של ההוויה. מכיוון שזה הוויה פשוטה ולחשוב על שינוי בהוויה פשוטה זה מחלוקת גדולה מאד בין המהר"ל והרמב"ם ואני לא רוצה לומר יותר. אם אתם רוצים ללמוד את אותה בעיה זה בהקדמה של המהר"ל על ספר גבורות ד' וזה קשור במשנה בפרקי אבות על העניינים שנבראו בערב שבת בין השמשות. זה הקושי לקבל את המושג של נס שינוי בטבע ואת זה למדנו כבר, כל תפילה זה בקשת נס. אנחנו מבקשים שהקב"ה ישנה משהו בעולם שלנו לפני התפילה, למשל, שאלתי דעת לפני התפילה. בעולמי לא היה מספיק דעת בשבילי. אחרי התפילה, אם אני מקבל, יש קצת יותר דעת בשבילי זה שינוי. עכשיו זה ברור? אז טוב ששאלת מה ששאלת צריך לדייק בזה אני רוצה לחזור בקצרה על מה שאומרת הגמרא. למדנו את זה בהתחלת פרק חמישי במסכת ברכות: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב). הכובד ראש הוא הכוונה של התפילה, אז, הגמרא מסבירה מה זה כובד ראש? דהיינו, מאיפה באה המוטיבציה של התפילה? מה נותן לי רשות להתפלל? וההסבר הראשון שהגמרא אומרת זה: "מנהני מילי" שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש "אמר ר' אלעזר דאמר קרא: והיא מרת נפש" זה חנה שהיא מרגישה בחיסרון אמיתי, אין לה בן אם בלי בן - אז היא מרת נפש מרת נפש, והגמרא דוחה את זה. אתם זוכרים? למדנו את זה באריכות מכיוון שהמרירות נפש זה לא בא מהתפילה, אלא מהחיסרון, ולכן אם אנחנו צריכים להיות בחיסרון כל כך עמוק של החיסרון של חנה, התפילה לא הייתה אפשרית. צריך שמה שחסר יהיה חיסרון כל כך אמיתי שדומה לתפילת חנה וזה ההיפך. נתנו לחנה להתפלל במרירות נפש מכיוון שהחיסרון שלה היה אמיתי, באמת. ולכן זה מקרה יוצא מן הכלל. זה כמו שאומרת הגמרא: "חנה שאני" זה מקרה מיוחד מכיוון שהמרירות נפש שלה הייתה אמיתית, מכיוון שהחיסרון היה אמיתי. אף על פי שלהתפלל במרירות נפש זה אסור, נתנו לה להתפלל במרירות נפש אז, זה מתקשר לשאלה שלנו אם הרשות להתפלל זה החיסרון מברכה? שאלמלא אותה ברכה אני לא יכול לחיות, ושאני יודע שלאמתו של דבר זה רצון הבורא לתת לי את זה ולכן ברא אותי? למה אני צריך לבקש כדי לקבל שוב? אני חזרתי על השאלה עד שנגיע לנושא של היום, הכוונה לנושא של ברכת "שמע קולנו". ידבר בחצי ד' הבאה. א"ק[ ולמרות כל זה, למרות כי הבסיס של התפילה כתפילה - זה הזכות לקבל זה הזכות כדי לקבל בכל זאת אנחנו מוסיפים ברכה גם אם אין מספיק זכות - שמע קולנו האנחה שיש בקול עכשיו אני רוצה לשמוע תשובה לשאלה שלי.]

קהל: אבל אם כדי לממש ולהוציא מהכוח אל הפועל, אז הבנאדם צריך להוציא לפועל את רצונותיו. אם... כאילו, אם לא הוא לא מודיע דעתו שהוא צריך, אז הבורא לא ידע שהוא צריך.

מניטו: טוב. זה, זה מה שרציתי שנשמע. ברור שהבורא יודע שזה חסר לי ולכן למה אני צריך לבקש? הוא חוקר כליות ולב!

קהל: אני צריכה לבקש. אם אני יש לי חיסרון אמיתי אז אני צריכה לבטא את זה? אם אני לא מבקשת...

מניטו: זו השאלה שלי. זה לא התשובה.

קהל: לא!

מניטו: לא. השאלה שלי היא למה זה ככה? את מסבירה את השאלה שלי, אבל השאלה שלי היא למה זה ככה מה?

קהל: עניינו של הקב"ה לא לשבור את רצונו וגם מתקשים להבין איך הקב"ה ישנה את רצונו

מניטו: אתה חוזר לשאלה הראשונה. כן? ש.

קהל: לא הבנתי

מניטו: מכיוון שאתה מתקשה לחשוב כי הקב"ה מתקשה לשנות את רצונו יש לך קושיה.

קהל: בשביל להאמין...

מניטו: לא. יש, יש... יש דעה מוקדמת שאתה יוצא מהנחה שהקב"ה לא משנה את רצונו.

קהל: אני שואל... אני אומר אולי רצונו, שאני אשנה את רצוני

מניטו: יפה אם אתה זוכר למדנו קצת את העניין הזה. ייתכן שלא היית פה, אז אני רוצה להסביר בקצרה. למדנו את זה דרך מקור ב'צדקת הצדיק' של הפרי צדיק אם אתם זוכרים ש'צדקת הצדיק' מסביר שהצדיקים הגדולים מפחדים להתפלל, מכיוון, שהם יודעים שרצונו של מקום הוא טוב ולכן הם מפחדים להתפלל ואז בא המאמר בגמרא שהצדיקים הגדולים הם חסרי כל. כדי להכריח אותם להתפלל, כדי שהברכה תרד לכל העולם כולו, זה מה שאומרת הגמרא, הקב"ה מתאווה לתפילתם של הצדיקים. מכיוון שהצדיקים מפחדים להתפלל אז הוא מביא אותם לידי חיסרון מוחלט. אנחנו חסרי כל עד שהוא מכריח אותם להתפלל. הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ואנחנו מתקרבים לשאלה שלנו מכיוון שהקב"ה מתאווה לרצונו כי תפילתם של הצדיקים, זה רצונו של.. הצדיק לא יכול לבקש רק - [על] הרצון האמיתי של הבורא אז השאלה ש....

קהל: לאט לאט

מניטו: השאלה היא למה הרצון של הקב"ה לא מתקיים בעולם? זוהי השאלה! ובהקשר לנושא שלנו למה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש כדי שרצונו של הקב"ה יתקיים בעולם? ש. [תלמידה א']

הרי אדם אם העולם שייך לאדם ואם האדם יצא לפועל גם אם נצא מהנחה שהקב"ה ברא מכוח בעולם אז אין האדם, אז אין האדם בלי הדיבור..

מניטו: זו השאלה!

קהל: והדיבור! זה התשובה, אני לא מבינה למה? אלא הדיבור הוא הפועל

מניטו: לא לא. לא אני לא מקבל, במה?... זה לא מה שאני מבקש, שימלא את החיסרון שלי כשאני מבקש. אני מבקש שהקב"ה ימלא את החיסרון וישפיע לי את אותה ברכה שאני שואל. השאלה היא, אולי נחדד את השאלה, השאלה היא למה צריך לתבוע בפה כדי לקבל? אם כבר הגעתי למצב שאני זוכה באותה ברכה, למה היא לא באה מאליה? למה צריך לבקש אותה?

קהל: אותו ד' ברא את העולם. הוא לא ברא אותו הוא לא ברא רובוטים. הוא לא רצה שזה יתנהל מעצמו הכל. רצונו היה שיתקדש שמו בעולם, שיתקדש שמו בעולם, דרך מעשינו

מניטו: כן. ומה הוא מעשינו?

קהל: תפילה.

מניטו: לא! זה לא מעשים. זה לא הודאה שאני מודה. זו בקשה. אז אתה לא תופס שפה טמונה השאלה למה? למה? למה אותה עבודה צריכה להיות שאלה?

קהל: זה מה שאמר ה', בגלל זה השאלה. הוא ברא שהכל ייעשה מעצמו הוא יכל גם שאנחנו נהיה רובוטים בלי בחירה, בלי...

מניטו: וכך.. ששש! וכך המצב לכל הבריות מחוץ לאדם ואתם קרויים אדם. מדובר בתפילת ישראל, טוב? פה יש יוצא מן הכלל. איזה מין בריאה שיש לה צרכים משלה למעלה מהטבע. כל מה שאנו מבקשים זה למעלה מהטבע. אנחנו שואלים בכל הברכות של הצרכים אנחנו שואלים נס ש. [תלמידה ב']

קהל: אז אם האדם לא יתפלל אז לא יקרה נס ולא יקרה נס, והכל יתנהג.

מניטו: לא. אם האדם לא יתפלל - הוא לא מקבל זו השאלה שלי - למה צריך לבקש כדי לקבל? אני חוזר, על הפשט של השאלה הנה, המצב הוא ככה: יש לי צרכים מיוחדים ואני מרגיש בחיסרון של אותם צרכים ואני צריך לבקש אותם אף על פי שאני לא אקבל. אם אין לי זכות בזה אבל הנה יש לי זכות בזה- ואני צריך לבקש? אתם לא תופסים את ה? כבר יצאנו מאותה הגדרה שצריך להודות כשאני מקבל וזה נקרא עבודה אבל זו לא אותה עבודה של התפילה.

קהל: ההופעה היותר גדולה כשהיא באה דרך מעשה האדם

מניטו: מה?

קהל: ההופעה

מניטו: איזה הופעה?

קהל: ההופעה של דבר שבא לעולם גשם, כל דבר כשזה בא לעולם זה יותר גדול כשזה בא דרך מעשה האדם.

מניטו: אבל אותו מעשה זה שאלה והשאלה שלי היא למה צריך לשאול? תשמע, אם המעשה היה מצוות ומעשים טובים הייתי ילד טוב אז, אני רוצה לקבל את הסוכריה אבל לא רק שהייתי ילד טוב אני צריך לבקש את הסוכריה?

 

{bfaccordion-slider מדוע רצו האחים להרוג את יוסף?}

 

מקור: תורת התולדות

אולי נחזור בקצרה, להתחלת "וישב". וההסבר של המדרש, על מה שקרה ליוסף. אז אני חוזר להסבר, ככה:

איפה שהגענו - שאחי יוסף, ובראשם יהודה, ידעו לפי הניסיון, שהחלום של יעקב להביא את הברכה לבית לבן. זאת אומרת: להחיות את הגזע של אברהם דווקא במקומו - זה כישלון! הם יודעים את זה. כי סופסוף מתגלית האנטישמיות של לבן, הם ראו את זה. יוסף - היה קטן מאד! נולד באותה תקופה. ולכן - אין לו את הניסיון של השואה! אם אפשר להגדיר את זה ככה... אין לו את אותו ניסיון שסופסוף אלפיים שנה שיהדות אירופה נתנה את מיטב הערכים שלה, כדי ל... לברך, נאמר, לקדש ל[...] את התרבות ההיא. וזה דווקא יעקב אצל לבן, כן? עשו מבחינת לבן. וסופסוף מתגלה - הכישלון החרוץ! ואחר כך יוסף על בשרו ראה את זה, דווקא, במצרים. הוא ראה את כל הסימנים של הכישלון של האסטרטגיה שלו. ולכן אמר לאחיו: "פקד יפקוד אתכם, והעליתם את עצמותיי מזה איתכם". הוא ראה את זה, גם כן.

אז - אני חוזר למה שקרה בסוף "גלות לבן". יוסף ממשיך בחלום של יעקב. ולכן הוא חלם חלומות של גלות! כשאחי יוסף ראו את זה - דנו אותו כחייב מיתה! אז עכשיו צריך להבין את הכיוון של יוסף עצמו. נקרא בהתחלת "וישב": וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף אז חוץ מכל מהדיוקים שיש בעניין...

קהל: כשיוסף בא למצרים, אז הוא היה העברי היחיד שם נכון?

קהל: כן. או שהיה עוד מישהו?

מניטו: היתה אסנת.

מניטו: עכשיו המצב הוא... כשעברי מארץ ישראל, בא למצרים, לאומות העולם - יש שם מלא עברים! יש מלא יהודים! אז אפשר לתפוס ש... חס ושלום, הנוחיות הזאת, של ההליכה בתוך העמים, יקרה יותר ויותר... אני מדברת על הירידה [מהארץ[ אפשר לבוא לניו יורק, ולהיות... הוא יהיה יהודי לגמרי, ו... טוב, אני מבין, אבל ניקח ניקח את כל הפרשה ההיא, אחר כך, כשאחי יוסף סופסוף באו למצרים אז מה הם אומרים לו?

אנחנו כנענים... במובן של סוחרים, כן? באנו ל"עסקאות."והוא [יוסף] מגלה להם את ה... האמת לפי דעתו" באתם לראות את ערוות הארץ""באתם לטהר את הטמא"הוא מגלה להם את ה... את המטרה העמוקה, ה... המטאפיזית האמיתית של הירידה של הגלות בדו-שיח ביניהם יש סוד. יש נסתר. הם אומרים, כמו שאומרים כל היהודים: לנוחיות, לסחר... איך אומרים... לקנות דגן... ודווקא הוא, שמבין את המשימה שלהם, אומר להם: לא, אתם טועים. אתם באתם לראות את ערוות הארץ. יש" לכסות"את ערוות הארץ. הבנתם את הרמז שיש פה? עד שהם מגלים לעצמם את האמת. ולכן - ניכר, כשזה... אני בטוח שלרוב זה לא במודע. חוץ מכמה דתיים שלפי מסורת... ככה... עתיקה... ו[מסונכרנת?] ככה:" יש לנו תפקיד, אור לגויים"וכן הלאה... לאמתו של דבר, הם לא אוהבים את הגויים האלו! אבל - יש להם אמונה כזו: שיש להם תכלית של קדושה בין הגויים. הם בעצמם - בתוך סתירה גמורה כשאתה שואל יהודי, אפילו היותר דתי בגולה, אם הוא אוהב את הגוים האלה שמביא להם את האמת? הוא שונא אותם. אבל הוא אוהב את ארצם, כן... הבנתם את ה... את התרבות שלהם הוא אוהב, אבל לא... וזה גורם! זה גורם רציני של אנטישמיות,ברור. כי הגויים אינם... טיפשים. הם מרגישים בזה. זה מובן, כן? לפי דעתי, צריך... יש סמך במסורת עצמה. כי כל עיקר הסיפור שבתורה, הוא כדי להסביר לנו, קודם כל - בדגם הזה של יעקב אצל לבן, ואחר כך - בכל ספר שמות שהניסיון הזה- היה כבר, וזה כישלון! זה העניין של מצרים אני חושב שלא לחינם, שהתורה בחרה לעצמה את ההקדמה ההיסטורית של מצרים, כדי לתת את ספר המצוות. יש איזה מקור, ולפי דעתי זה הנושא שלנו, כדי להסביר לנו ש- הדרך של יוסף מביא לכישלון ורק הדרך של יהודה הוא יכול להצליח. ולכן, בלי" אבל:"אין שום בסיס לחזור על אותה השקפה של יוסף. ובשורש של הדברים, כשיהודה תפס את זה - דן את יוסף דין מוות. זה מובן ולכן אין עכשיו שום אחיזה, אני חושב שאין מקום להתווכח עם היהדות שבגולה, על תוכן העניינים, צריך [...] את זה. זו דעת התורה! ספר שמות, כולו! כהקדמה. להר סיני זה העדות - שאותה אסטרטגיה זה כישלון! ודווקא - בספרים שלהם, הנוצרים מתחילים בזה:" זו היתה ההיסטוריה של היהודים.""אנחנו מתחילים בהיסטוריה אחרת של יוסף."הם יסדו את האמונה שלהם ככה! זה מובן? הגוים מתחילים ככה:" שפעם היתה איזה" ברית ישנה, שנכשלה. לפי יהודה, דרך תורה ומצוות, דרך ישראל." אנחנו מתחילים דף משיחי חדש לגמרי""בן יוסף"וזה לא לחינם, כן? והמתנגד שלו נקרא" יהודה"," שאנחנו רוצים להציל את כל העולם כולו""ואין שום ברית מיוחדת לעם ישראל. זה של העבר, וזה נכשל", כן? אז הם נגד המשיחיות של יהודה, ואומרים שהבן יוסף - הוא הוא הבן דוד האמיתי. ולכן משתבחים בעניין של התולדות שלהם, זה ידוע. כל היוחסין של המטיף הזה...!יש כמין סתירה,ואין סתירה הם יודעים מה הם רוצים. הם רוצים איזה מין משיח שנקרא" בן יוסף", והוא הוא הבן דוד שאנחנו מחכים לו. ולכן, זה ברור כי אין פשרה בין הגישות האלו. או זה לפי התורה: המשיחיות של יהודה, אבל צריך שלב ראשון שיהיה ה"בן יוסף"הכשר, הצדיק האמיתי, שדווקא שזה מתגלה בימינו אנו שהוא הציונות. וזה מסביר למה כל ה... למה היה צריך לעבור את התרבות של הגויים - כדי לחזור לייסד מין..." מלכות יוסף"לפני מלכות דוד.

קהל:...נתת לנו קטע פתח תקווה שאמרת: שרק משיח בן יוסף, רק משיח בן דוד, רק עם יהודה - הם נידונים לכישלון,

מניטו: לא אמרתי את זה.

קהל: רק עם...

מניטו: לא, שניהם - כששניהם הם" רק", זה כישלון. אבל יש סדר. אז אם אנחנו מביטים, כשאתה לוקח את זה בראיה קרובה מאד, ואתה אומר: הציונות היא משיח בן יוסף הכלי שמכין את משיח בן דוד הבעל"ט בארץ למה בהדחקה [?] אתה לא יכול לראות את אותו... את הפונקציה, את התפקיד של אלה שבגלות - הם" משיח בן יוסף"בתוך התמונה היותר רחבה! הם באמת ממשיכים את העבודה שמה, שאנחנו עושים פה את העבודה, כאן!

מניטו: לא. מכיוון... לא לא...

קהל: למה הם לא...?

מניטו: לא לא. אני אסביר את זה

קהל: למה ייקים [?] חילונים, לפי הניתוח שלך, כבר [...]. כבר עכשיו.

מניטו: כן.

קהל: תן להם צ'אנס!

מניטו: לא, מכיוון שלמדנו... לא לא, הבנתי את השאלה. למדנו שבחיי יוסף יש שלבים: השלב הראשון זה הניסיון, שאפשר להגדיר אותו... בעולם הנוכחי, כ"דיאספורה"(גלות). איך רצה לעשות את זה? כעברי ששולל אה.. לא, אני מגזים קצת, הוא... איך אומרים... השיל את זה לפני. שנאמר: ששולל את הייחוד העברי שלו, הלאומי שלו, לאום מיוחדת בפני עצמה, כן?" ממלכת כהנים וגוי קדוש"זה לא לאום, כלאום... אבל זה לאום. וכדי להיות עבד לתרבות החיצונית. זה השלב הראשון. בשלב הזה: אם הכוונה היא, פשוטו כמשמעו, להיות מלך של המצרים - זה כישלון מתוך זה, בא לו הכישרון להכין את המשיח בן דוד. בשלב השני, זה הציונות ולכן מי שנשאר בשלב הראשון -נשאר בכיוון של הכישלון. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת - האחד נגמר באופן מלא, השני התחיל באופן מלא. זה לא שיש איזה חפיפה ערכית...

מניטו: לא, לא. רק, דווקא הישראלים יכולים להיות בחו"ל בבחינת" יוסף צדיק."יהודים - זה כישלון. רק דקה, לפני שאני אשכח. דיברתי עם אחד מהנציגים של צרפת, בכנס הזה. והוא אמר לי (ואני מכיר אותו מהתנועה, זה שנה) והוא אמר לי: צריך שה[...] ידעו שיש לנו נוער יוצא מן הכלל, וזה לא סתם... כמה רופאים, כמה פרופסורים, כמה מהנדסים, כמה... תפתח את הטלוויזיה הצרפתית, כל השמות זה דווקא אצל הטכנאים, אז אני אמרתי לו: דווקא את כל הכוח הזה אתם נותנים לגויים! לצרפת! הוא לא הבין את זה! זה הקהילה היהודית! מה זה" קהילה יהודית"? דווקא מתפקדים כצרפתים שמה, לא כ... הוא לא תופס את זה! הוא לא יחליף שיטה!" יש לנו נוער נפלא! יוצא מן הכלל!"אבל נוער צרפתי, אני אמרתי לו.

קהל: איך הישראלי מבחינת" יוסף צדיק"?

מניטו: אני אמרתי: שרק ישראלי יכול להיות. זה לא במציאות, זה לא בטוח זאת אומרת: כשהוא שייך לאומה מיוחדת, בלי שום פשרה," אני ישראלי, אתם גויים"אז אנחנו עובדים במשותף. אבל בתור ישראלי, לא בתור... צרפתי......ולהישאר הוא נשאר - שילם. אני צריך לברוח וזה מה שיעקב השכיל לעשות ברח מעשו רבקה רבקה ראתה את המצב.

קהל: הוא ברח לגלות

מניטו: ברח? כן ברח לגלות. אבל זה גלות מיוחדת. אני חושב שזה דגם, זה ממש... איך אומרים? מופת? לא מופת דגם של מה שקורה בגלות. בהתחלה - מרגישים שזה גלות. אח"כ - מתרגלים, ורק בסוף - מרגישים שוב שזה גלות. התקופות של גלות ממש, אצל יעקב - זה בהתחלה, אותו דבר. אח"כ - בסוף. כשלבן התגלה כאנטישמי, נאמר. אז בסוף הרגיש את זה, שזה ממש גלות.

קהל: מניטו, אבל יש באיזשהו מקום סיפור של הצלחה? שמישהו הצליח בכך? לחנך את הגויים? שלמה המלך... כל העניינים...

מניטו: טוב, אני חושב שלא! זאת אומרת... הרבה פעמים חזרתי על זה: צריך להבין מה זה היחס של הנפש היהודי, מההתחלה הנפש של עם ישראל - להיסטוריה הכללית. ורואים את זה יותר ויותר במשך הזמן דרך הנביאים, ואח"כ חז"ל בגמרא בעיקר, כן? המבט על ההיסטוריה הכללית -זה ממש פסימי לגמרי. אבל המבט על ההיסטוריה דרך עם ישראל - הוא אופטימי לגמרי. זה מובן מה שאני מסביר? העולמית. זה פסימי לגמרי. ולכן... זה לא להפליא שאנחנו מוצאים כמה ביטויים שליליים כשחז"ל מדברים על הגויים. הגויים בדר"כ. ודרך אותה האנושות ההיא. זה ממש... הגדרה שלילית, פסימית לגמרי. כי הניסיון נותן - שלא רואים! זה השאלה שלך מי הצליח - לעשות דבר כזה, שהתרבות של הגויים, מבחינת תרבות כללית מבחינת כלל הגויים, היא תהיה חיובית, תצליח? כל ארבעה המלכויות זה סופסוף כישלון חרוץ! דרך ההיסטוריה ההיא - כמה יחידים, המון יחידים, יחידי סגולה, של חסידי אומות העולם - ניצלו אבל - רק הקב"ה יכול לשפוט. אם זה כדאי. המחיר שעם ישראל שילם, דרך בבל, דרך פרס, דרך יוון, דרך רומי הוא כ"כ חמור, כ"כ גדול, שכדאי לשאול את השאלה: האם זה היה כדאי?! ופה, אני לא זוכר אם דיברנו על זה בשיעור הקודם, יתכן. זה ההבדל בין השיטה של יוסף, והשיטה של יהודה. דיברנו על זה כן? השיטה של יוסף זה אופטימיות... ענקית." עד הסוף - נקווה.""וננסה."להציל, להציל להציל את הגויים באשר הם שם. זה יוסף. יהודה - זה מידת הדין. מיד: מי שזוכה - זוכה, במהרה בימינו - מיד, את מלכות המשיח, ולזרוק את" הבהמות האלו". זה יהודה. הנבואות, החזון של הנביאים שבאחרית הימים כל העמים יעמדו על הר הבית... כן, אז תזכרו את זה: יש שני עניינים אצל הנביאים. או - חזיונות כאלו שהם ממש חיוביות

קהל: זה לאחר מעשה. אבל לפני מעשה? כשאתה עומד לפני פעולה כשגויים באים ו... מצד אחד יש רתיעה כי יודעים שהם לא תופסים את העיקר," ולא מדובשם ולא מעוקצם", ומצד שני שאלה: האם לקרב? האם לקרב?

מניטו: לפי דעתי ההבדל זה השיטה של יוסף, לעשות את זה בגלות, אצלם. וכשרואה שזה כישלון, אז הוא אומר: פקוד יפקוד אתכם, והעליתם את עצמותיי מזה איתכם. השיטה של יהודה - זה מלכתחילה לשלול את זה. צריך לבנות עם ישראל בארצו, בית המקדש, ומציון תצא תורה. מירושלים - אור לגויים. לא לפי שיטת יוסף. זה מובן, כן? שיטת יוסף זה... מה?

קהל: מה שסיפרת גם... שמקודם. שקראנו עכשיו בספר עובדיה

מניטו: ההפטרה השבוע, כן." בית יעקב יהיה אש"

מניטו: זהו, זהו." ובית עשו יהיה לקש"אבל מה יוסף...? יהיה להבה?

מניטו: זהו! זה יוסף בסוף, בשלב השני. שיוסף מתגלה כשטנו של עשו. כשיוסף מתגלה כ... כדווקא" משיח בן יוסף"כן?

קהל:...ששם ה' עדיין לא נודע... זה אופייני בעיני... ביחזקאל

מניטו: כן... זאת אומרת זה... אתה רומז לימות המשיח. אז עד ימות המשיח - יש את התקופה של ארבע המלכויות והנושא שלנו זה היה: אם אף פעם - זה היה מוצלח אני חושב שהדגם של העניין זה החלום של יוסף עצמו במצרים. הוא ציפה לזה הוא חשב להפוך את מצרים כעם קדוש. כתרבות קדושה נכשל! אני לא חושב שיש איפה שהוא מקרה של... של הצלחה. זה נאיביות לומר: שדרך ה... הכישלון שלהם, הגויים מתקרבים, מתקרבים, מתקרבים לאמת. זה נאיביות! אנחנו רואים מהי התוצאה של שנה של תרבות רומאית! השואה! וההמשך. והאיום של שואה כלל-עולמית, כן? אני...

מניטו: כן, אבל מה שאני רוצה להדגיש, זה שהמבט הפסימי - על ההיסטוריה הכלל עולמית. ולכן יש מקובלים שאומרים שאנחנו נמצאים בעידן של גבורה. זאת אומרת - מידת הדין הקשה מאד, זה [...] של גבורה ו... זה.... התקופה הכי קשה של השתלשלות כל העולמות. התקופה של מידת הגבורה ששולטת בכל ההיסטוריה שלנו. יתכן מאד ש... זה ההבדל גם כן, בין שורש" יעקב"לשורש" ישראל."שורש" יעקב"נוטה לזה. להיות פשרן לגמרי כמידתו של יוסף. זה ההבדל בין... מה שקרה עם דינה, כן? בין יעקב עצמו, לאחי דינה, שהם מתקשרים לשם" ישראל". ואחר עד עתה, אני לא רוצה לומר שנאת אחים, אבל... כל העניין הזה בעם ישראל

מניטו: נכון

קהל: כי הרי יש צד של עונש ב... כמעט הכל על פי מה שאני לומדת ממה שאתה אומר, תפקיד אין. אלא אם כן הוא מסוגל לחנך, אבל זה כבר אנחנו יודעים מזמן...

מניטו: אבל צריך להבין את זה: פה יש נקודות יש קשר ביניהן, אבל הן שונות לגמרי. התפקיד של עם ישראל כ-"אור לגויים"- לא צריך גלות. לא צריך גלות! וכשהגלות באה, הגלות באה עם ה... עם היעד שלה עצמה לגבי ישראל, לתקן את החטא הזה של שנאת אחים. זה יותר עמוק מזה. להחזיר לעם ישראל את האמונה שהוא שייך לארצו. מכיוון שאנחנו לומדים, זה בפרק טו בספר בראשית זה בברית בין הבתרים, כן? כשהקב"ה אומר לו [לאברהם]:" אני ה' אשר הוצאתיך מאושר כשדים"לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. מיד - אברהם שואל:" במה אדע כי אירשנה"? אז הוא אומר לו, סופסוף:" ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"זאת אומרת כנראה יש בשורש איזה ספק בעם עצמו, אם הוא שייך לאותה ארץ. הרומזת לארץ ישראל של מעלה, וכן הלאה, ולכן הגלות בא כעונש, קודם כל, לפני כל הסיבות המיוחדות: שנאת אחים וכן הלאה, ויש הרבה קודם כל כדי להחזיר את האמונה שאותו עם שייך לאותה ארץ! ולכן רק אלו שמחזיקים באותה אמונה חוזרים לארץ! ולכן זה לא היה צריך לקחת כ"כ הרבה זמן במשך הזמן עם ישראל המציא לו את המשימה, המציא לעצמו את המשימה:" אור לגויים בגלות."זה הכישלון כי - גם, באותן התקופות שעם ישראל הצליח להעביר מכמה מידות של האבות, מהבשורה של האבות לגויים, קודם כל: זה לא צריך לקחת כל כך הרבה זמן, קודם כל התוצאה היא כישלון, כן? לא כישלון אולי, לגבי המון, המון המון יחידי סגולה שקנו חלקם בעולם הבא הודות לגלות של היהודים. למדו ממידות היהודים והם, פחות או יותר, חסידי אומות העולם - יש להם חלק לעולם הבא אבל לגבי התרבות עצמה - אנחנו לא רואים שום... שום תוצאה. manitou.org.il

מה ההבדל בין מיסטיקן למקובל?

מקור: מהפכת הזהות העברית, שערי אורה

טקסט יבוא בהמשך.

מה מניטו חשב על ממשלת מיעוט?

מקור: שערי אורה קובץ 88

רק נראה בקצרה, הנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" "שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" אני אזכיר לכם את הפשט של הרב [קוק]: ועמך כולם = צדיקים הוא שאל השאלה ככה: איך אפשר לומר אצל עם שכולו צדיק? בעם יש צדיקים, בינונים, ורשעים. ויש מושג כזה: "פושעי ישראל" זה קיים. ויש כל מיני פושעים, אבל זה קיים. איך הפסוק יכול לומר: "ועמך כולם צדיקים?" אז הוא היה קורא ככה: ועמך כולם - צדיקים. כשעמך הוא בבחינת "כולם" אחדות לאומית, כולם צדיקים. זה מה שראה בלעם הרשע. כי לא היה יכול לקלל את העם, כשהוא רואה אותו כולו. ולכן בלק נתן לו עצה: "אפס קצהו" כי אם אתה רואה רק הקצה הזה, אתה מוצא רע. אבל אם רואה את כולו אתה לא יכול לקלל. אתם מבינים את ההבדל. וזה הצרה, וזה הקללה של המצב הנוכחי בישראל - יש לנו ממשלת מיעוט. זה כולו רע. כשתהיה אחדות לאומית זה יהיה משהו אחר. אתם מבינים את ההבדל. ולכן זו הבעיה: יש הרבה טועים שחושבים שאף על פי שזה ממשלת מיעוט, יש לה דין מלכות. אין לה דין מלכות! כשהיא במיעוט. כי ויש המאמרים של הרב על זה. יש הרבה כרוזים של הרב: אם זה ממשלת מיעוט שנשענת על גויים זה לא דין מלכות. אלא זה ממשלת זדון. מלכות הרשעה. זה משהו אחר לגמרי! והרבה טועים בזה. שנדמה להם ש"ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא" אבל לא מדובר בממשלה. מדובר בישראל. אתם מבינים את ההבדל. אם כן, זה העניין: ועמך כולם = צדיקים. זה מובן, כן?

 

{bfaccordion-slider מה מניטו חשב על ממשלת מיעוט?}

 

מקור: שערי אורה קובץ 88

רק נראה בקצרה, הנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" "שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" אני אזכיר לכם את הפשט של הרב [קוק]: ועמך כולם = צדיקים הוא שאל השאלה ככה: איך אפשר לומר אצל עם שכולו צדיק? בעם יש צדיקים, בינונים, ורשעים. ויש מושג כזה: "פושעי ישראל" זה קיים. ויש כל מיני פושעים, אבל זה קיים. איך הפסוק יכול לומר: "ועמך כולם צדיקים?" אז הוא היה קורא ככה: ועמך כולם - צדיקים. כשעמך הוא בבחינת "כולם" אחדות לאומית, כולם צדיקים. זה מה שראה בלעם הרשע. כי לא היה יכול לקלל את העם, כשהוא רואה אותו כולו. ולכן בלק נתן לו עצה: "אפס קצהו" כי אם אתה רואה רק הקצה הזה, אתה מוצא רע. אבל אם רואה את כולו אתה לא יכול לקלל. אתם מבינים את ההבדל. וזה הצרה, וזה הקללה של המצב הנוכחי בישראל - יש לנו ממשלת מיעוט. זה כולו רע. כשתהיה אחדות לאומית זה יהיה משהו אחר. אתם מבינים את ההבדל. ולכן זו הבעיה: יש הרבה טועים שחושבים שאף על פי שזה ממשלת מיעוט, יש לה דין מלכות. אין לה דין מלכות! כשהיא במיעוט. כי ויש המאמרים של הרב על זה. יש הרבה כרוזים של הרב: אם זה ממשלת מיעוט שנשענת על גויים זה לא דין מלכות. אלא זה ממשלת זדון. מלכות הרשעה. זה משהו אחר לגמרי! והרבה טועים בזה. שנדמה להם ש"ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא" אבל לא מדובר בממשלה. מדובר בישראל. אתם מבינים את ההבדל. אם כן, זה העניין: ועמך כולם = צדיקים. זה מובן, כן?

 

{bfaccordion-slider מהצער של שפינוזה עד היאוש במזרח הרחוק}

 

https://www.youtube.com/watch?v=BS1z_vQFX40

מקור: שערי אורה קובץ 16

הרב אורי שרקי: כל מה שנאמר על הדת הטבעית. שהדת הטבעית היא דווקא האלילות. אנחנו מוצאים הרבה מאוד אלילים של דתיים פנתאיסטיים, האם אין מקום לומר שהדת הטבעית, או השכל הטבעי, דווקא פונה לפנתאיזם יותר מאשר [עובדי האלילים]? מניטו: כשמחפש את סוד האחדות נופל בפנתאיזם. והאל של הפנתאיזם אינו 'מישהו'. אין לו רצון. זה תפקוד ה... היוונים היו אומרים: 'moira' איך אומרים בעברית? תפקוד הגורל. זה יותר חמור מ'גורל'. המילה נעלמה ממני. זה מה ש... סליחה? קהל: מזל. מניטו: זה... אצלם זה למעלה מהמזל. וזה מה שהלטינים היו אומרים: 'fatum' אבל כשהמוסלמים אומרים: 'מכתוב' זה עניין אחר לגמרי. 'מכתוב' זה גזרה מרצונו. אלא - אין שום רצון אצל הפנתאיזם. הרב אורי שרקי: אבל יש איחוד המידות, לכאורה. מניטו: אבל זה כבר לא אל. זה כבר לא האל. זה כבר הטבע. והבולט בזה זה שפינוזה. כשהוא אומר בפירוש: 'האל - דהיינו הטבע'. והוא מדגיש את זה: דהיינו - הטבע. ורוב רוב המאמינים דרך הפילוסופיה הדתית, מאמינים רק באלקות. לא באלוקים. הרב היה רגיל להדגיש את זה, כן. כשהיה מדבר על שפינוזה או על קאנט. ברגסון זה היה פרשה אחרת. אבל הם מאמינ.... הוא היה מדגיש את זה: הם מאמינים באלקות. לא באל. זוכרים את זה? זהו זה. ואצל שפינוזה למשל, הטבע הוא האלקות. ופעם אני הגדרתי את זה ככה: הטעות של שפינוזה, שהכתוב אומר: ה' הוא האלוקים. והוא מאמין בהפך: שהאלוקים הוא ה'. זה הטעות של... טוב. מה היתה השאלה? קהל: הרב אמר שבאופן טבעי האדם נוטה לפנתאיזם. מניטו: כן. קהל: אבל אנחנו רואים למשל... מניטו: נוטה לפוליתאיזם. קהל: אנחנו רואים ש... המדע למשל, האדם תמיד מחפש איזה תפיסה... מניטו: במה? במזל? קהל: במדע. מניטו: במדע. כן. קהל: מחפשים תמיד איזה הסבר אחד לכל התופעות. לא הרבה הסברים. מניטו: טוב, לפי דעתי, זה חידוש של האפיסטמולוגיה המודרנית, ומאחורי החידוש הזה יש דווקא יהודים, וזה מנטאליות יהודית. הראשון מהם היה מאירסון. היה יהודי פולני. [ככל הנראה הכוונה לאמיל מאירסון] מכל מקום, המדע המודרני, הבסיס של המנטאליות של המדע המודרני, זה תגובה נגד המנטאליות היוונית והנוצרית. זה היה בתקופה של דקארט, דווקא. זה היתה מלחמה בין הכמרים, זה הישועים, איך אומרים את זה בעברית? ונגד הפילוסופים של אותה תקופה. כי המדע המודרני לא היה יכול לקום, להתחיל, אלא כשדחו את העניין של שתי רשויות. אז, המעבר זה דקארט. ודווקא אחריו שפינוזה נפל בפנאנתאיזם, זה לאו דווקא פנתאיזם, אלא פנאנתאיזם. שלו, שדיברנו לפני זה. אבל אני משוכנע שהחידוש הזה בא נגד הנצרות, ונגד המחשבה היוונית. למדתי את זה... קהל: זה לא טבעי לאדם ככה לחשוב? מניטו: לא. זה חידוש של המדע המודרני בתרבות המערבית. כי היה כבר דבר כזה במזרח הרחוק. במזרח הרחוק היה להם ניחוש זה העניין, אני מכיר את זה בסינית: 'היאנג ויאנג', אם שמעתם על זה, שזה סופסוף אותו דבר. אבל לא תופסים את השורש של ה"סופסוף אותו דבר". אבל זה לא מישהו. זה לא רצון. זה לא אל. זה דווקא הטבע. נכון? כוחות. כוחות בלתי פרסונאליים. ולכן בכל הדתות האלו, חסר מה שמאפיין את הדת של התורה זה השמחה. ויש קצת, ממשהו מזה, גם באסלאם, וגם הנצרות לקחו את זה מישראל. אבל כל שאר הדתות, כל שכן אצל שפינוזה, כן? עם כל הגדלות השכלית של אותה תפיסה, יש שעמום, ויש איך... חסר את השמחה, אבל... אני מחפש להגדיר משהו, יש איזה... ההפך של האמונה - ייאוש. כי סופסוף, הם יכולים להאמין דווקא על האדם. רק על אדם. האמונה שלהם - הם מאמינים באדם. והם יודעים, מכיוון שהם בני אדם, שהם מתייאשים סופסוף מאותה אמונה של האדם. מגיעים לאכזבה. מגיעים לייאוש. מכיוון שהם בעצמם בני אדם! והפייטנים שלהם מורים את זה באופן בולט. ובעיקר בספרות שאני מכיר זה הספרות הצרפתית, אחרי התקופה של דור המאמינים שלהם, אנחנו מבחינים בספרות שלהם איזה ייאוש, אכזבה, דאגה, איך אומרים... צער. צער לחיות. ומרגישים את זה דווקא באמנות שלהם. מכיוון שלא מאמינים באל, אין להם תקווה, אין להם תקווה של ישועה. סופסוף - אם מאמינים, מאמינים באדם. ואין יאוש יותר טראגי מזה. כשהאדם מאמין בעצמו הוא אבוד. אז כשהוא צעיר, אפילו קצת מבוגר, הגאווה מכסה את זה. אבל כשמגיע בזקנה... ולכן הזקנים אצלם, הם... ממש ב... בגהינום. הם יודעים שאין שום תקווה בעולמם. טוב, אני לא יודע למה דיברנו על כל זה. ויש עוד מימד של אותו ניתוח, שכל הדתות האלו, פוליתאיזם קודם כל, העבודה זרה של הפוליתאיזם והפילוסופיה של הפנטאיזם, אינם קשורים למוסר. זה מה שחסר להם. הקשר בין הדת והמוסר. זה שני תחומים שאין להם שום שייכות! אין להם שמחה, ואין להם תפיסה של מוסר, שהמוסר הוא העיקר של האמונה ושל הישועה. "אשר יעשה אותם האדם וחי" אין להם שום תפיסה. הרב אורי שרקי: יש אתיקה! מניטו: אתיקה! מה זה 'אתיקה'? אתיקה זה אמנות. המצפון היווני, למשל, הוא רגיש לאסתטיקה, ולאתיקה. אבל אצלם זה אותו דבר! זה מחוץ למציאות האמיתית. למציאות היומיומית. והנצרות מעידה על זה. האמונה הראסמית של הנצרות זה דווקא הגאולה נוסח עברי, נוסח יהודי. אבל הם חיים דווקא בעולם יווני. ולהם - המצפון שלהם, הנפש שלהם הוא טראגי. זה הולך יחד. זה מובן? כן? אז צריך ללמוד למה הם ככה. מה שאני למדתי ביחס לאותו נושא, מכיוון שאין להם שום מושג עמוק, מבוסס, של 'התשובה.'‎ החידוש של התורה זה התשובה. הרב הסביר את זה ב'אורות התשובה'. כשהוא מביא את המקור, כל החכמים מביאים את אותו מקור: הדבר הראשון שהקב"ה ברא, לפני שברא עולם, זה התשובה. כי בלי תשובה אי אפשר להיכנס באמונה של התורה. זה מה שחסר להם.

 

{bfaccordion-slider מחלה ושמה:" דתי"}

 

מקור: שערי אורה

מניטו: ואני... שוב רוצה להסביר את זה: זה לא דבר מיוחד לבריאה מיוחדת ‎שיש לה סגולה מיוחדת להיות - כפי שמגדירים:" דתי"או" לא דתי."אני זוכר כשהייתי צעיר, ‎היה כבר דור של התבוללות נוראה, בקהילה שנולדתי בה, והיינו... זעיר ממש, מעטים מאד שהיינו שומרי מצוות. והיו לנו הרבה ידידים יהודים חמים, כן? יהודי חם - זה גם חסיד ומתנגד. ח"ם, כן? אז אני זוכר... שאחד מחבריי היה רואה אותי מכין את הפרשה של הבר-מצווה, הוא היה רואה אותי כאיזה גדול בתורה..." הוא לומד תורה."הייתי מכין דווקא את הפרשה... כן... אז פעם אמר לי: ברצינות," אני מבין! אתה דתי""ולכן זה מובן - אתה דתי."אני הייתי בפחד! איזה מחלה זה? מה יש לי מיוחד? מה אמר לי? לא תפסתי! אני הייתי לומד פרשה מכיוון שהייתי יהודי! והוא אומר לי:" אתה דתי."פחדתי. ממש. כן? זה היה בצרפתית, לכן המילים... ורק אחר-כך הבנתי: שזה בא מהמנטליות הנוצרית, כן? יש אלו שקיבלו... בחסד עליון... את הסגולה להיות" דתי."אז הם... בגן עדן. והשאר?! זה לא בריות ה?! ' אנחנו לפני בורא אחד שברא את הכל! זה מובן? יהדות זה משהו אחר לגמרי! לכן - ביהדות אין דבר כזה )כפי שקוראים הפסיכולוגים, או הפילוסופים, או ה(... )מאיזה שיטה שהיא(" רגש דתי."יש הרגש האמיתי הבריא של הבריאה הבריאה. של הבריאה בריאה. דהיינו: האדם נברא עם רצון חופשי. וזה המימדים של הרצון החופשי כש... הוא מודע מהאחריות שלו. כי השמחה באה כשהחופשיות שיש בבחירה של הרצון של האדם - מצליחה. אז באה השמחה. היראה באה כשאותו רצון נכשל. ולכן - הרגש הדתי הזה, שאנחנו מחפשים ב"כובד ראש"זה דווקא הרגש של הנפש של הבריאה כשהיא מודעת מהזהות של בריאה שלה:" אני בריאה עם רצון חופשי לפני הבורא"! ולכן אני לא יודע אם הצלחתי להגדיר את זה, אבל לפי דעתי זה פשוט מאד. ולכן מי שמרגיש בבת אחת יראה ושמחה. דהיינו: ‎החוויה של הרצון מצליח. של החופשיות, הבחירה החופשית - כשהיא מצליחה. זה השמחה! וגם - המימד השני: את הרגש של הרצון החופשי כשהוא נכשל - זה היראה, ‎‎מי שמרגיש את זה בבת-אחת,‎ שנמצא גם בשמחה, וגם ביראה בבת-אחת, זהו ה"כובד ראש"שהמשנה מבקשת ממנו. זה מספיק ברור? אבל זה ניתן לכל ברייה וברייה ]בריאה ובריאה[ כשאנחנו לומדים את מה שאומרת התורה על אברהם אבינו, אז אברהם אבינו שיסד את" עם התורה"אז כל מה שאומרת התורה על אברהם אבינו, זה - שנתן פתח לכל באי עולם להיות מאמין של האל האמיתי. זה מובן? וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה מי שמסוגל להיות בן-אדם אמיתי הוא מסוגל להיות מאמין אמיתי. זה מה שאנחנו מקבלים מאברהם אבינו. זה מובן? זה לא עניין של כת מיוחדת, שיש לה איזה מין..." תפריט מיוחד"של הרגש הדתי, אז הוא" בן עולם הבא."אלא - כל ישראל [יש להם חלק לעולם הבא] וכן הלאה. תפסתם את הנושא. אין דבר כזה -" רגש דתי"מסויים, מיוחד, שאפשר להגדיר אותו:" זהו זה"איך אני יכול... אין מילים בלשון-הלימודים שלנו, זה עניינים חיצוניים מהתורה. זה - רק במילים של הפילוסופים אפשר לדבר על הנושא שלהם. אין דבר כזה בעברית מסורתית:" איך אתם אומרים רגש דתי"? אין דבר כזה! וסופסוף, אין מילה כזו! מכיוון שאין דבר כזה! אלא - סופסוף הגמרא משתמשת ב- ביטויים של החוויה הרוחנית השייכת לכל אדם בעולם! אין דבר כזה:" מי שיש לו את הסגולה להיות דתי""ומי שאין לו את הסגולה להיות דתי"כפי שאומרים, בטעות, למשל - הנוצרים!" כשהקב"ה החליט - אתה תהיה דתי, אז יש לך החסד של הדת""ואם החליט - אתה תהיה אבוד, אז יש לך החסד של הפילוסופיה"תפסתם? זה תפיסת עולם אחרת לגמרי!

 

{bfaccordion-slider מחשבות על חינוך למצוות}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל [שיעור 10] (הסתייעתי בתמלול של רות ספז הנמצא באתר)

ולכן - אני אומר, צריך... וזה עניין של מחנכים, צריך לא לבלבל את השורות: צריך להבין כי התכלית של החינוך - זה המוסר, והתכלית של 'תלמוד תורה' זה הקדושה. ובדורות כתיקונם, החינוך זה היה עד גיל הבר-מצווה! לא צריך יותר! זה חינוך. לכן נקרא "בר חינוך" ומגיל הבר-מצווה הוא נקרא" בר מצווה" הוא שייך לעולם הקדושה. מצווה לקדושה. עד כאן - עד גיל זה חינוך. מה קורה? קרה מה שקרה, נתגלגלו הדברים, ואנחנו צריכים לחנך ילדים בני ארבעים. זו הצרה! במשפחה כתיקונה החינוך מסתיים בגיל הבר-מצווה! ואחר-כך הילד הזה הוא נקרא 'מבוגר'- בר מצווה. לא לכל המצוות לגמרי. יש מצוות צריך להגיע ל... מצוות שצריך להגיע ל... קצת יותר, קצת יותר, קצת יותר, אבל בכל זאת - הוא כבר בר-מצווה, הוא איש ולא ילד. והרבה בעיות של התרבות הנוכחית באות מפה: מתייחסים לאיש כילד, מכיוון שעבר כבר את הבר-מצווה, ובמשפחה זו היתה חגיגה של בר-מצווה ולא בר-מצווה ממש. אני זוכר, טוב, זה זיכרון אישי: עד גיל הבר-מצווה, אני הייתי... זה היה כבד בשבילי, הייתי מביא לבית-הכנסת את הטלית של האבא. מכיוון - שזו שבת, לא... [מטלטלים] ואז - בגיל הבר-מצווה היה אסור לי לקחת את התיק של ה[טלית]. מה עושים עכשיו? גם ילד של גיל בר-חינוך אוסרים עליו לקחת את התיק של [הטלית] האבא? כאילו הוא כבר בר-מצווה [אבל] אינו בר-מצווה! הוא בר-חינוך. ולפי דעתי עדיף שהילד ידע את האמת, שזה מותר לו מכיוון שהוא לא בר-מצווה, ושמגיל בר-מצווה ואילך, אז... זה מובן? וכולם יודעים מה זה גיל הבר-מצווה, ואם לא מסבירים לילד: למה דווקא באותו יום הוא בר-מצווה, הוא לא מבין כלום! כל עוד שהילד אינו מסוגל לתת חיים למישהו אחר, אני לא מוצא ביטויים אחרים, מכיוון שזה נושא עדין, אז מיד - כשהוא מסוגל להוליד, הוא בר-מצווה. זה שעת הבר-מצווה. ולכן - מכיוון שהבנות זה שנה לפני זה, אז הם בת... איך אומרים? 'בנות-מצווה' שנה לפני זה. אז שכחו את כל זה, כן? ועכשיו יש איזה בלבול בין 'בר-חינוך'ו'בר-מצווה'. מכיוון שאנחנו חיים בדור שלא כתיקונו, יש הרבה הרבה תינוקות שנשבו. מבינים למה אני מתכוון. אז צריך להתייחס ל'תינוקות שנשבו' האלו, אפילו אם הם בגיל ארבעים, לפי הסדר: קודם כל - בר-חינוך, ויום או יומיים, והבית-דין יכריע: בר-מצווה. ואני מתכוון לבעלי תשובה. הבנתם את ה[עניין]

 

{bfaccordion-slider מלכודת החשיבה היוונית ומסורת החשיבה הפרסית}

 

יש כלים ששבירתם טהרתם

מקור: נר מצווה למהר"ל, תורת התולדות

מקור: תורת התולדות

מקור ראשון: נר מצווה למהר"ל

מניטו: חכמי ישראל לקחו סיכוי גדול. הפיתוי היה גדול, גם כן: לתת לתרגם את התורה ללשון יוון. אבל לפי דעתי - לא היתה ברירה. זה נעשה בעל כורחם. אנחנו רואים, לפי ההמציאות התרבותית של עם ישראל בכל תקופה, ודווקא יש לנו הרבה הרבה הרבה עדויות מאותה תקופה- היהודים, ובכללם הרבה מחכמי ישראל, בחרו את התרבות היוונית על התרבות הקודמת של פרס, מדי, ובבל, וזה היה הכישלון של התרבות היהודית דאז. מכיוון שכל עוד היהודים היו נאמנים לתרבות הפרסית, ה"מדאית" כך אומרים? 'מדאית'? באל"ף? כן? ו'הבבלית' - שזה הכלי של החכמה של התלמוד, זו תרבות בבלית, זו לא תרבות יוונית, כן? אז הכל היה עוד קשור לתקופת הנבואה. לכלים התרבותיים של תקופה הנבואה. מיד כשהתחילו להעדיף, לבחור את התרבות היוונית כ-כלי של תרגום [או כיוון] התורה, ואחר כך הלטינית, זה היה הרס של המסורת. והתחלת הצדוקיות.

אתם מבינים שפה יש נקודה חשובה מאד?! סופסוף, אם אני הולך לסוף הנושא הזה, מהו ההבדל בין עולם היהדות ועולם הנצרות? עולם היהדות נשאר נאמן לכלים התרבותיים של התקופה של הנבואה. דהיינו - התרבות הבבלית והפרסית. הנצרות בחרה בכלים של יוון ורומי. וכל פעם שיהודי- תלמיד חכם, משכיל, נבון - עושה אותו דבר, זאת אומרת: זורק את דרכי החשיבה של התלמוד שהם בבליים ופרסיים, מי שבקיא קצת בתלמוד מבין את זה, ומעדיפים את הכלים התרבותיים של המערב האוניברסיטאיים, האקדמיים. דהיינו - יוון ורומי. ‎זה כבר הרס המסורת. זה ההבדל בין הישיבה והאוניברסיטאות. בעניין של [לימודי קודש] תפסתם את זה? זה מובן?

קהל: למה לפי זה דרשו:" יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם"

קהל: שמותר לתרגם את התורה ביוונית?

מניטו: נכון.

מניטו: לכן אני אמרתי, התחלתי קצת, זה היה פיתוי ולקחו סיכון חמור! זה נכשל. זה היה יכול להיות אפשרי אם לא היתה אותה מלחמה תרבותית שהיוונים לא הסתפקו בסגולה שלהם. דהיינו - החכמה של החיצוניות של המציאות. עולם האסטתיקה, ועולם המתמטיקה. רצו לטפל... והמושג במקומו, בנושאים של הנבואה: פילוסופיה. ואז הכניסו חושך במקום האור. הכניסו את הטומאה במקום הטהרה. כפי שלמדנו בשיעור של הרב, כן? [השיעור על מאמרי הראי"ה] זוכרים את זה? כל עוד שאיש מדע עושה מדע זה כשר למהדרין. אבל כשהוא מתחיל להתפלסף הוא מתחיל לסלף. כי הוא מטפל בתחום שמחוץ לסגולה שלו וזה התחום של הנביאים. של הנבואה. אתם מבינים את ה... זה... סופסוף - זה פשוט להבין את זה. אבל זו היתה מלחמה שלא נגמרה.

ולפי דעתי ההסבר ההסטורי-תרבותי אפשר למצוא במה שאומר המהר"ל. כל עוד... אני חוזר על זה: שאנחנו נשארים בתחום החכמה התלמודית-אם זה בבלי, אם זה ירושלמי- דרכי החשיבה הם בבליים ופרסיים. וכשעוזבים את זה, ומתחילים ל... איך אני יכול לומר... לפלסף עם דרכי החשיבה של יוון ורומי, זה כבר התחלה של הנצרות! וזה מתחיל - בצדוקיות וזה המצב עכשיו. כבר מתקופת הרנסאנס, עד ימינו-אנו, זה ההבדל המהותי בין העולם הרוחני של הישיבה והעולם הרוחני של האוניברסיטה! ואין שום פשרה אפשרית! זה או זה או זה. אתם מבינים?

אז אני לא אומר שבלתי אפשרי להיות איש ישיבה עם מידע. לא מדע. מידע אוניברסיטאי, זה אפשרי! התרבות היא אוניברסאלית. אני לא אומר שאי אפשר להיות איש אוניברסיטה עם מידע תלמודי, אבל... איך מתחילים הפסוק הראשון של ספר תהלים? "אשרי האיש", כן? "אשר לא הלך". הבנתם מה שאני אמרתי? זה מובן?

טוב, אז אתם רואים שהבעיה מתחילה עם ההתמודדות עם יוון. כל עוד שהיינו עם בבל זה כוחות הנפש. תרבות של כוחות הנפש. והיתה מלחמה ביניהם. אבל זה לא הגיע עד השכל. מדי - זה עניין הרוח. הרגישות שבחיים. ההאמנות של "כוח המרגיש" כמו שאומר הרמב"ם. זה היה מדי. טעויות עצומות, אבל בלי שום שכל. מיד כשמתחיל עם יוון אז זה כבר חומרת העניין. לכן אני אומר היה פיתוי לאותה אפשרות - שאולי זה אפשרי לתרגם וזה יהיה הקשר, הגשר, עם העולם הכללי, דרך לשון יוון מכיוון שכבר נאמר: "יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת" וזה נכשל!

קהל: ולמה לא אסרו את זה פה אתה חושב?

מניטו: לא. התאבלו בזה. התאבלו. זה היה אבל כשרצו. מכיוון שבאופן היסטורי מדויק, זה לא הסנהדרין שהחליטו לתת [לתרגם] אלא מלכי יוון

מניטו: זה ה...

קהל: [...]

מניטו: נכון. הכריחו את חכמי ישראל לתרגם.

קהל: אבל יש בתלמוד הלכות שלמות על זה שבלשון, וזה גם הלכה, מותר לתרגם יוונית דווקא, ולא...

מניטו: לכן אני הבאתי את המקור של ה"מגן אבות" שאומר: יש הבדל מהותי בין... פייטנות יוונית, ספרות יוונית זה העולם שמתאר הרב של היופי, של ה... האמיתות שיש במציאות החיצונית של העולם. ומי שלומדים מתמטיקה, גם כן רואים שזה רצון הבורא, כן? לגבי הכלים של העולם. מיד כשמגיעים לתקופה של הפילוסופיה זה עניין אחר לגמרי. זה חכם- חכמי יוון שרוצים לדבר על הנושאים של הנביאים! אז זה מה שאומר המדרש: "מביאים חושך במקום האור". יש איזה מין מימד טראגי במה שהם אומרים. כשמדברים על הנושאים של הנשמה: מוות במקום חיים. למה? מכיוון שהחשיבה שלהם התרגלה לסדר של החיצוניות, וכשמדברים על הפנימיות מכניסים בפנימיות את הסדר של החיצוניות. זה המוות בנשמה. הבנתם את זה? כן? תפסתם את זה? והדוגמא המאפיינת זה הנצרות. זה איש של יוון שנשאר יווני, עם הטרגדיה שלו, כן? ושמאמין באמונה של ישראל. אז הוא הופך את האמונה של ישראל - מחיים למוות. זה מובן כן? זה ברור! זה המצב התרבותי של ה...

אם אני חוזר לנקודה ההיא, של ההבדל בין האווירה של עולם הישיבה. שלומדים את התורה עם כוח סגולי של החכמה השייך לישראל, אבל דרך דרכי החשיבה של בבל ופרס. מיד כשמתחילים ללמוד את זה דרך דרכי החשיבה של יוון ורומי זה כבר נוצרי! זה קצת סכמטי מה שאני אומר, אבל לא כל כך. מכיוון שלאמתו של דבר זה יותר חמור מזה... יש גם [...] של חכמי ישראל כל חכמי ישראל שהשתמשו בדרכי החשיבה של יוון ורומי נ כ ש ל ו!!! נקודה. אין יוצא מן הכלל. אין יוצא מן הכלל! והדוגמא זה לאו דווקא שפינוזה שהיה כבר בוגד. אלא - פשוט: מנדלסון. הוא התחיל בדרך ההיא - נכשל. מיד. ומידה כנגד מידה: בניו - התנצרו. והוא היה יהודי אדוק. כן? בניו כבר. מכיוון ש... הוא הורה להם את הדרך - הלא-נכונה. ואין יוצא מן הכלל!

קהל: אבל גם הרמב"ם משתמש בחכמה היוונית!

מניטו: מה?

קהל: הרמב"ם!

מניטו: אני לא דיברתי על הרמב"ם. אתה מדבר על הרמב"ם.

קהל: אבל הוא לא השתמש ב... אריסטו?...

מניטו: נכון. מה אתה רוצה שאני אומר... כבודו מונח במקומו. למעשה אני חוזר על מה שאני אמרתי: בלי יוצא מן הכלל! כל חכמי ישראל שהשתמשו בזה - נכשלו! נקודה. אל תביא את הרמב"ם פה. והמשכיל ישכיל זה לא הנושא. אנחנו עם המהר"ל. אם אתה אומר כבר 'הרמב"ם' אז... תאמר אולי "מיימונידס" זה משהו אחר. הרמב"ם זה הרמב"ם. אתה מבין את ההבדל? אולי? כן? אז נחזור לנושא. ורק רציתי להוסיף, כדי... המצב שאנחנו חיים עכשיו, מאז תקופת האמנסיפציה, בחברה היהודית, ובפרט בחברה הישראלית, העימות הזה בין הגישות האלו: אלו שבאים ואומרים: "התורה זה חכמה גדולה. יותר גדולה מכל החכמות האחרות אבל מאותו סוג!" וזה - שונה לגמרי מהמסורת שלנו שהתורה היא החכמה של הקודש! זה משהו אחר לגמרי. תפסתם את זה? והקודש שייך דווקא לעם ישראל: עם קדוש, תורה קדוש, לשון הקודש ולכן - לתרגם את התורה בלשון יוון זה כבר משהו. כי זה לשון יפה, אמיתי, כשר. למהדרין. לתרגם את התורה בדרכי החשיבה של יוון זה כבר משהו אחר. צריך לתפוס את זה שתקופות שונות היתה תקופה של תרבות יוון מבחינת היופי, וכשהגענו לתקופה השנייה של תרבות יוון מבחינת הפילוסופיה זה כבר משהו אחר. הבנתם את זה?

מקור: תורת התולדות

קהל: בין ישמעאל ל?...

מניטו: לא. בין מלך פרס, ומלך ערב.

קהל: הם לא ערבים.

מניטו: לא. איראנים הם לא ערבים. לא, לא. שיעים זה עניין של דת מוסלמית. אבל בכלל הם אינם ערבים. הם מוסלמים.

קהל: הם ארים.

מניטו: כן. זאת אומרת... איראנים. פרסים.

קהל: יש תפיסה שהפרושים זה פרסים?

מניטו: מי? אה?

קהל: פרושים.

מניטו: מה פרושים?

קהל: קראתי חוקר שאומר שהפרושים זה בא מפרסים.

מניטו: לא. פרסי? לא. פרושים זה פשוטו כמשמעו

קהל: אבל אני קראתי איזה מחקר של גוי שדווקא לא מקבל את זה אבל יש הרבה ביטויים של לשון פרס שנכנסו בעברית המשנאית [העברית של המשנה] הרבנית.

מניטו: מכיוון שדווקא... אולי פעם הסברתי את זה ככה, וזה נושא חשוב מאד: כל הויכוח בין היהדות והנצרות בהתחלה, היה מבוסס על הויכוח בין כלים תרבותיים. מה שאנחנו קוראים "בבל" זה פרס, כן? באותה תקופה. ויוון ורומי, זאת אומרת הנוצרים, בחרו בכלי התרבותי של יוון, נגד הכלי היהודי שהיה פרסי.

קהל: רגע. עוד פעם? מה?

מניטו: זה ההבדל בין היהדות והנצרות בהתחלה, כן? שהתורה שבעל-פה שלנו מבוססת על הכלים של הבבלי. זאת אומרת - הפרסי. כן? והם בחרו, הנוצרים בחרו, בכלי התרבותי של יוון ורומי, אחר-כך. כל הויכוח ביננו זה עניין של תורה-שבעל-פה, כן? זה מובן? וזה... אולי למדנו את זה פעם, ב'כי מציון' שמה. שאנחנו מרגישים עכשיו: מה ההבדל בין העולם הרבני והעולם האקדמי פה בארץ? זה אותו עניין! העולם האקדמאי - דרכי החשיבה שלו - זה יוון ורומי. והעולם הרבני - זה דווקא פרס.

מניטו: הבנתם את ההסבר?

קהל: אבל בבל ופרס זה אותו דבר?

קהל:...

מניטו: כן, כי אחר כך... כי אחר-כך פרס ירש את בבל. וכל הגרסה של התורה שבעל-פה שלנו זה הבבלי, שהוא הפרסי. זה מובן? ולכן הרבה הרבה דברים נכנסו בעברית שלנו, וזה בא מלשון פרס. למשל: "אפרסק". "פרדס" גם כן.

קהל: וגם בערבית יש הרבה מילים פרסיות. בערבית ה...

מניטו: כן. זה... זה לא מפתיע, מכיוון שהיה... נכון. זאת אומרת - השקפת העולם של הפרסים - היא מיוחדת לגמרי. זה לא השקפת עולם של הבבלים, וזה לא של היוונים, כן? וכל הרקע של הויכוח בין היהדות והנצרות זה ההבדל. וזה מה ש..., אם אפשר לומר, אני... אני הרגשתי בזה: כשהתחלתי ללמוד תלמוד ובמקביל - פילוסופיה. זאת אומרת, הקטגוריות של התלמוד זה - חכמת בבל. הקטגוריה של הפילוסופיה - זה חכמת יוון. זה מובן? ולכן ההתבוללות באה דרך הקטגוריות של יוון יותר מהקטגוריות של בבל. זה קצת יותר מורגש, כן? נאמר - למשל: יהודי בבלי לא יכול לכתוב את "מורה נבוכים" מורה נבוכים זה שייך לתקופה של יוון ורומי. זה מובן, כן? טוב, אני לא רוצה להרחיק לכת בזה.

קהל:...

מניטו: יש להם? קודם כל - ברור שיש להם. אבל הלבוש - הוא שייך לתקופה של תרבות זו או אחרת. למשל - יצאנו ממצרים עם הרבה ערכים של מצרים בבחינת תורה שבעל-פה. יצאנו מבבל, עם הרבה ערכים של בבל, בבחינת תורה שבעל-פה, וכן הלאה. אבל הויכוח היה: האם אפשר לגרוס את התורה בלשון יוון? זה... זה הבעיה. ולפי ניסיון ההיסטוריה, זה ברור מאד: בלתי אפשרי! זה כבר התחלה של הנצרות. זה מובן? כשהם אומרים למשל:"לא יווני ולא יהודי" הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן? יש פסוק באוונגליון שלהם:"לא יווני ולא יהודי" אז הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן?

קהל: מניטו, זאת אומרת, ש[הצ'ק] בבחינת אותו שלל, אותו רכוש, אותה תרבות, שאנחנו מוציאים מכל גלות, מכל מקום, מכל העולם, זה תמיד בבחינת כלי?

מניטו: תמיד בבחינת כלי. ויש כלל גדול בקבלה: חכמת הגויים זה לבנות את הכלים. חכמת ישראל זה להביא את האורות בכלים. אבל יש כלי טמא. זה מה שצריך להבין. שאי אפשר לטהר אותו. צריך לשבור אותו, כדי ל... לטהר אותו. זה:"שבירתם - טהרתם" יש כלי שאפשר להעביר באש/ במים - אז הוא מיטהר. אבל יש כלי ש"שבירתם הם טהרתם".

קהל: כי מה קורה היום? היום אנחנו לוקחים מאירופה באמת את כל ה... בעיקר בפדגוגיה בעיקר בחינוך. אז העולם הדתי הם מחנכים כמו הגויים?!

מניטו: כן. אבל לא כל העולם הדתי. אלו שבאו ממערב. זהו. ברור. כן?

קהל: אבל הסכנה היא מאד גדולה, כי הם לוקחים את זה לא כ... בבחינת

מניטו: זהו. זהו.

קהל: זה נכון?

מניטו: אז יש נטייה לאיזה מן התייוונות. זה ברור, כן? אולי כשתשמעו... אולי אפילו מאותו רב. שיעור בעברית. ושיעור בשפה זרה, אותו תוכן - כששומעים את זה בעברית - זה קדוש, כששומעים בשפה זרה זה טמא לגמרי. אותו תוכן. מבחינת הכלים אני מתכוון. לא?

קהל: רק מורה אמיתי, או רב אמיתי.

מניטו: ברור! למשל - אני מודע לזה, גם כשאני מלמד בצרפתית, הכלים הם... זרים.

קהל: אתה מדבר בצרפתית - בעברית.

מניטו: לא. זה ערבית אולי... משהו כזה... ואני חושב שגם בערבית זה יותר קרוב, מכיוון שזה יותר קרוב. פשוט, כן? אבל בארמית - זה השפה של הרבנים. זה לא לחינם, שנאמר: שהיידיש המקורי זה הארמית. ולאו דווקא - היידיש, זאת אומרת הלשון של העם היהודי בבחינת עם. זה הארמית. וזה לאו דווקא מכיוון ש... זה לשון שבבת-אחת כל העם דיבר. ולכן יש לו קדושה יותר גדולה מהשפות של שבט זה או אחר. למשל - יש יהודית ערבית, יהודית-ספניולית, יהודית-גרמנית, אבל זה לשון יהודית וביידיש - זה המילה" יידי", כן? ששייכת לשבט מיוחד. אבל רק הארמי היה שייך לכל העם בבת-אחת, ולכן יש לו קדושה יתירה, נאמר. אבל זה לאו דווקא המקור מכיוון שזה שייך לאותה תרבות של משפחת אברהם, שיצאה משמה. אז יש איזה מקוריות יותר מושרשת, יותר עמוקה. זה... זה מובן? אני זוכר כשהיינו כותבים או מדברים בעברית- בסוגריים, היינו מדברים בארמית. לא בעברית. כשהיו כותבים שירים - זה היה בעברית. אבל מכתבים - זה היה בארמית. זה מובן, כן? ואני מרגיש את זה. זאת אומרת: דרכי החשיבה של המרצים האקדמאיים, זה היוונית. כן? דרכי החשיבה של הרבנים זה ארמית. ‎ואין שום פשרה. זה נוטה לנצרות, וזה נוטה ל... [לארמיות] נאמר. וזה מורגש, כן?

קהל: ואם כי יוון...

קהל: ואם כי יוון, מניטו, לפני הפילוסופים! היתה חכמת יוון העתיקה, מה שהם קוראים -" מיתולוגיה"

מניטו: כן. זה היה עבודה זרה. זאת אומרת...

קהל: אבל גם אז היה הכלי "לא ניתן לשימוש?" יוון בתור חכמת יוון, לא בתור הפילוסופיה היוונית?

מניטו: הבנתי. הבנתי. זאת אומרת, מכל מקום, זה מה שאני רוצה להסביר עכשיו, מה שאמרו בגמרא כן? שהתירו לתרגם את התורה דווקא בראשונה - ביוונית. זה... [הכוונה ל] השפה של יוון. אבל צריך לדייק שזה היה מהתקופה שקדמה לפילוסופיה היוונית. לא, מה שאני הבנתי, שזה נדיר מאד שהמדרש מביא דוגמאות מהמיתוס היווני. הוא מביא הרבה הרבה דוגמאות מהבבלים, מהרומאים גם כן, אבל לאו-דווקא מהיוונים.

קהל: אבל יש...

מניטו: יש, אבל לא הרבה. לא הרבה. מה?

קהל: למה אמרו שמותר לקרוא בכתבי [המרד] הם כתבו...

מניטו: מי? איפה זה נכתב?

קהל: ראיתי את זה... לפני, ראיתי את זה בסנהדרין, כשמדברים על 'בן סירא' וכל זה, אז הם אומרים ש... ועדין שטיינזלץ אומר שמה, הוא אומר: מותר לקרוא. אבל הוא אומר את זה! אבל בתלמוד זה נכתב ככה? לא, זה בפרק...

קהל: עדין שטיינזלץ?

מניטו: רק שנייה. לא, יתכן שהוא מצא איזה... זאת אומרת

קהל: ספרים חיצוניים - לא, אבל הוא אומר: כן. כאן...

מניטו: כן, אבל זה לא יוצא מן הכלל. זאת אומרת: מה שאמרו שמה, וזה בפרק 'חלק', זה ספרי היסטוריה. ספרי היסטוריה. זה בסנהדרין. ובמסכת שבת - אוסרים לקרוא ספרי היסטוריה בשבת.

קהל: כי הוא אמר לי שזה עבודה זרה, בגלל זה אני...

קהל: גם במיתולוגיה ו...

מניטו: נכון, זאת אומרת: יש מקום לומר שהיחס לעבודה זרה זה פחות מסוכן, מהיחס לפילוסופיה. זה מה שרציתי לומר.

קהל: אבל בגמרא חגיגה, מתייחסים למקרה של שירה [מסכת חגיגה יב ב]

מניטו: כן. וגם בסנהדרין, וגם בשבת,

קהל: כי היה שם שירה וזה מעניין, כי הוא כתב, הטקסט הראשון שהוקם [ביוון], זה החוקה של סולו

קהל: וזה כתוב....

קהל: זאת אומרת - זה הטקסט הראשון שמופיע.

מניטו: נכון. אני מבין.

קהל: ואני רציתי לשאול אותך: לנס הזה, מה שנקרא, כי הפילוסופיה היא... ורציתי לשאול: אם זה לא יותר... זאת אומרת, המיתולוגיה היוונית שאפשר להשת...

מניטו: לא. לפי היהדות היינו מגדירים את זה ככה: לא זה, ולא זה. אלא דווקא... אולי אפשר ללמוד את העניין. פה, במקור. אלא דווקא המתמטיקה שלהם. זאת אומרת: חכמת הצד החיצוני של העולם. היופי. היופי. "יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת"

קהל: הרב צבי-יהודה מאד...

מניטו: מי?

קהל: הרב צבי-יהודה.

קהל: הוא היה שם אותם במקום מאד מאד [גבוה].

מניטו: המיתולוגיה היוונית?

קהל: היוונית.

מניטו: הייתי אומר - לאו דווקא. זאת אומרת... בכל המיתולוגיות האלו, יש יחס לגילוי החיצוני של האלקות. ולכן, כל המדרש הוא.. איך אומרים? הוא... משתמש בזה. אז פה - יש לנו מקור פה ששייך לשפה. נראה מה אומר "תורה תמימה" בזה.

קהל: זה מלא טומאה.

קהל: [...] זה מלא טומאה

מניטו: לא, כשמבררים את צד החכמה שיש בזה. עד כאן...רק נראה את המקור:זהו זה בפרק ט' פסוק כ"ז. ואז אומרת הגמרא, והרב צבי-יהודה היה מאד מדבר על המקור הזה דווקא, זה ככה: "תני, רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא התירו לכתוב את הספרים חוץ מלשון הקודש"... כמובן "אלא יוונית. מאי טעמא?, דאמר קרא: יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם". יפיפותו של יפת יהא באהלי שם" זה ברור, כן?

קהל: באהלי שם.

מניטו: באהלי שם. כן.

קהל: לא. העיקר מה שהאקדמאים עושים ב... יש מדרש שמופיע פעמיים: כשבאו לקבור את יעקב אבינו, כשחזרו ממצרים, אז עשו בא במערה וטען שמקום הקבורה הזה שייך לו. אז אחד מבני בנימין [דן] 'חושים'- נקרא, הוריד לו את הראש, והראש נפל בקבר. ולכן - זה מוזר מאד. ראשו של עשו הוא בתוך הקבר של יעקב. מה?... זה... זה מדרש. מה המשמעות של זה? זה רק הצד השכלי שלהם. אפשר לקדש. לא הצד המוחשי. ולכן אולי זו הסיבה שנקרא 'חושים' כי החושים שלהם זה טמא. כל מה שמגדירים: "הפנומנולוגיה" זה טמא. אבל השכל ההגיוני - זה אפשר לקבל מהם. אבל זה דווקא המתמטיקה שלהם.

קהל: המדעים.

מניטו: המדעים.

קהל: זאת אומרת השכל הוא כלי.

מניטו: ברור. ברור.

 

{bfaccordion-slider ממה יהודי צריך להיזהר בלימודי פילוסופיה?}

 

מקור: לימוד בחבורה

סרטון המורכב משני קטעים חשובים. הקטע הראשון נחתך מקלטות נדירות שקיבלתי מכלתו של מניטו, יעל אשכנזי. לימוד משותף של מספר רבנים עם מניטו. השיעור המלא נמצא באתר. תחת הכו': לימוד בחבורה. האיכות לא משהו. עשינו כל מה שיכולנו. אם טעיתי בשכתוב, בבקשה עדכנו אותי. תודה לכל התורמים דרך הPaypal שמאפשרים לנו לשפר את ההקלטות. סוגריים מרובעות - הוספות שלי..)א.ק

מניטו:אז אולי אני אסביר את ה... פשט של ה... הביטוי הזה: "עץ הדעת טוב ורע" לרוב מבינים את זה בתרגום איך אומרים? טועים?

קהל: מטעים

מניטו: מטעים. טועים ומטעים. זה טעות. כאילו כתוב: "עץ הדעת - הטוב והרע" כל התרגומים מתרגמים ככה. אבל זה לא מה שאומר הפשט. הפשט אומר:" עץ הדעת - טוב ורע" מעורב זה מובן? כן? ויש מושג בפילוסופיה הלועזית, ‎זה [אינטיפיקציה] כל העבודה של התלמוד, זה - להבדיל בין טוב לרע. לברר מה הוא הצד הטוב? מה הוא הצד הרע? זה מובן, כן? ולכן - כל עוד הוא עוסק רק בזה, אם יש דעת, זה עניין של דעת טוב ורע. כי עוד לא הגיע לעץ החיים! ולכן יתכן שבכוונה בית המדרש של האר"י הגדירו את הקבלה כ-עץ החיים.

קהל:...לכאורה, ההלכה זה זה דרך מתן תורה. זה דווקא בא לתקן את ה...

מניטו: טוב. העניין הוא ככה:

קהל: אז הוציאו כל מיני הגדרות של...

מניטו: לא.

מניטו: זה היינו-הך. מהי ההגדרה של חטא אדם הראשון באותו נושא? שהוא התחיל בעץ הדעת טוב ורע, ולכן - הקב"ה מנע ממנו להגיע לעץ חיים. מכיוון שכל עוד הוא בערבוביא של טוב ורע, הוא נכנס בנצחיות של עץ החיים, אין לו תקנה. ברור? כי - הסדר (וזה קשור ל"נעשה ונשמע"גם כן) הסדר הוא: עץ החיים - קודם כל, ואח"כ כשמגיע לעץ הדעת זה לא מסוכן. ומכיוון ש... הפשט: היעד של האדם הוא "מכל עץ הגן אכל תאכל". נקודה. אם הוא טעם מעץ הדעת, כי היה סדר: "מכל עץ הגן אכול תאכל" אבל עץ החיים קודם כל, ואח"כ עץ הדעת! זה כל העניין של הפילוסופיה והתורה. מי שמתחיל בפילוסופיה, הוא לא יוצא מזה. צריך... לתקן את הפגם ולפי דעתי זה נושא חשוב מאד. אין תיקון אלא מיתה. מי שהתחיל בפילוסופיה הוא לא יכול להיכנס... לצאת מאותה טומאה, ולהיכנס בחכמת התורה, טהור ונקי. ולכן, צריך ל[...] יתכן מאד ש... שזה ש... הביא את 'הנזיר', לתענית דיבור. דיברנו על זה פעם? כן. והוא אמר בפירוש! כדי לכפר על כל השטויות שאמר כשהיה מורה לפילוסופיה. לפני התשובה שלו בשוויץ. אבל מי שהתחיל בעץ החיים, אח"כ- הוא יכול להיכנס בעניין של הבירור בין טוב ורע, בלי שום נזק.

הרב אורי שרקי: אז גם אין לומדים הלכה לפני קבלה?

מניטו: מה?

הרב אורי שרקי: צריך להיזהר? צריך ללמוד קבלה לפני שלומדים הלכה?

מניטו: כן. זה הקושי.

הרב אלפסי: יראה שקודמת לחכמה

מניטו: למשל. זה מקביל אבל הפיתרון הוא פשוט. כי הרב צריך להיות מקובל

הרב אורי שרקי: כן. לא שהתלמיד מתחיל בקבלה.

מניטו: הרב צריך ללמוד קבלה. אז הוא מכניס אותו לדרך הישר. וזה עניין של נעשה ונשמע. לפי פירוש התוספות במסכת שבת. צריך קודם לעבור על [...] אז... תחת ה...‎ [הסמכות] של תורת הרב, שה ו א הגיע לקבלה. הסדר הוא ככה: תלמיד מתחיל בהלכה, ומגיע לקבלה. ואח"כ כשהוא חוזר להלכה, אז - הלימוד שלו מתחיל. זה מובן. ולכן - מי שיש לו רב מקובל, אין לו שום בעיות. בהלכה. מכיוון שהדרך שלו זה דרך [הסמכות] שבא מן הקבלה של הרב. הקטע הבא פורסם בעבר, אך מפאת חשיבותו, אני חוזר אליו. מתוך שיעורי הרב על דרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ אם אני זוכר נכון.

קהל: כי, כי מה הוא שכלי?

מניטו: בשכלי יש גם כן כלי. שייק כלים, כן? ‎השכל עצמו הוא...

קהל: מבחינה טבעית... לא. אני רוצה להסביר את זה ככה. אם היינו בריות של שכל טהור כולו "שכלי", כמו שאמרנו, אז יכול – מאותו "שכל הפשוט" כמו שאומר המהר"ל, לחדש את התורה מעצמו. אבל דווקא - האדם, אפילו הגדול, הענק שבגדולים! הוא לא כולו"שכלי", ולכן, התורה שהיא כולה "שכלית" אינה טבעית לאדם שהוא איננו כולו "שכלי"! [לע"נ, ע"פ המהר"ל: שכלי = נבדל. א.ק] במושגים של המהר"ל כי יש מקום לטעות, עם מושגים דומים ב... תלמיד חכם אחר. ישראל, רצית...?

קהל: כמה נקודות. נקודה ראשונה: הרב, הרב קוק, גם ב"אורות", גם ב"אורות הקודש", ב"אדר היקר", הוא אומר: שהתורה היא טבעית ב...

מניטו: טוב. אז אותה... עד... עד הנקודה הזו. ו... זה יפה. מכיוון ש... הרבה ויכוחים היו לי, עם תלמידי הרב. בזה. כן? לכן, אני רציתי להקדים, ואתם יודעים - שכל התורה שלי, אם יש קצת, זה בא מהרב. כן? אבל ש... ואני למדתי איתו אישית, כן? אני מתכוון הרב צבי-יהודה ז"ל. ואתה מתכוון לכתבים של הרב, אבל זה אותה תורה. ודיברנו הרבה על זה. זה משמעות של המילה. ולכן הקדמתי לומר: יש משמעויות. מלכתחילה ובדיעבד. מלכתחילה, במה שהאדם הוא אדם, ואפילו האדם הסגולי הזה, עם סגולה, שנקרא "ישראל" כן? אדם הראשון לפני החטא, עד אברהם אבינו וכן הלאה, יש מדרש שאומר: שאברהם אבינו היו לו רבנים. שהיו [מטיפים] לו תורה זה שתי הכליות שלו. כן? הרבנים שלו. אין יותר טבע מזה! כן? אבל - צריך להבין. שזה לא במשמעות של "טבעי" כמו "הטבע" למשל במושג "חוקות הטבע"‎ מי ש... רוצה יש לו... הדעה שלו זה... ‎לחדש את התורה למצוא את התורה מחוקות הטבע מגיע לפילוסופיה ה כ י חכמה, אבל לא לתורה. כי - מחוקות הטבע, ואני מדבר פה כפילוסוף, כן? מחוקות הטבע, מה שיוצא מבחינת המוסר, מבחינת קדושה, מבחינת כל המושגים האלו, זה משהו אחר לגמרי! וההיסטוריה של הפילוסופיה מוכיחה. רק פילוסוף אחד שמצד אחר - קיבל דברי תורה וקיבל!!! זה לא בא מהשכל שלו מלכתחילה!!! קיבל את זה אז - סופסוף התרגל לזה, הוא, איך אומרים? [...]‎ [קלט], כן. כל כך, שזה כ א י ל ו זה הטבע האנושי שלו אבל זה כאילו. הבנתם את העניין [שאלה גדולה למי בדיוק התכוון. אולי לרמב"ם?] לכן, כשאנחנו אומרים, והכוונה היא לדברי הרב שהתורה היא הטבע האמיתי של ישראל, צריך להוסיף "אמיתי" ולא במשמעות של הטבע של חוקות הטבע. הטבע של הפילוסופים. זהו. זה מה שרציתי להגיד.

קהל: והשאלה השנייה, [...] [ב"מורה" שלו] אם נמשיך את הרמב"ם פה, אז הוא אומר שמה מספר דברים על הגאווה, אח"כ הוא אומר דבר מאד מעניין: "כל מי שלא מוסיף" דרוש מקור לא יציץ בתוך

מניטו: נכון.

קהל: איך זה מסתדר עם מה שאמרת?

מניטו: נכון. אולי אני אביא עוד מקור דומה. אני זוכר כשהייתי לומד אצל אבא שלי ז"ל, בתלמוד תורה, היינו לומדים ככה: מה זה 'עם הארץ'? והוא נתן לנו הרבה הגדרות, והגדרה אחת מעניינת: "מי שיודע כל הש"ס - ולא יותר" זה עם הארץ. מי שאינו מוסיף, אז הוא מאבד את הכל, כן? זאת אומרת - מי שאינו מסוגל לחדש משהו. זה ברור. אבל לחדש משהו, זה לחדש על משהו!

קהל [...]:

מניטו: אם היית אומר לפי דעתי. לפי דעתי המשמעות של "מוסיף" זה העניין של החידוש.‎ ‎צריך לחשוב על זה. ולראות מה אומרים המפרשים על זה. כי כל פעם... שוב, העניין החמור בזה- זה ההבדל בין הפרושים והצדוקים, כן? כי הצדוקים מראים את עצמם כאילו - עם ישראל בגאונות שלו, הטבעית - כתב את התורה. וכשאומרים 'תורה מן השמיים' שאומרים את זה, עם הפה שלהם. לא עם הדעה שלהם. מכיוון שהם שוללים את העניין של תורה שבעל פה, אז, זה סימן שלא מאמינים בתורה שבכתב. במושגים של 'תורה מן השמיים!' אלא, זה חכמה נפלאה, הכי גדולה, הכי אמיתית ואנחנו עם ישראל עדים לזה. ש'הגניוס של עם ישראל', וזה איך אומרים? גאווה גזענית, כן? 'הגניוס של עם ישראל' יש גניוס של עם ישראל! אבל זה גניוס שמחדש משהו בתורה שניתנה! שקיבלו אותה! אנחנו היהודים, קיבלנו את התורה, מהעם העברי.‎ העם העברי מסר לנו את זה! ואנחנו יכולים דרך כוח השכל היהודי, שזה לא כלום, לחדש. וחידשנו, וחידשנו, וחידשנו. אבל מה זה 'חידוש'?! חידוש על משהו! אבל ה"משהו הזה"- מי המציא את זה?! קיבלו! הבנתם? מה ההבדל בין התקופות האלו: העם העברי והעם היהודי? כמו שאנחנו לומדים הרבה פעמים, העם העברי היה לו המימד של הנבואה! התגלות מן השמיים. זה נפסק פעם. לא לגמרי. יש רוח הקודש וכן הלאה, אבל - מסרו לנו "ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" [אבות א א] ‎ואנשי כנסת הגדולה מסרו ליהודים זה התקופה של התחלת היהדות, כן? אחרי ה'עבריות'. אם אפשר לומר את זה ככה. ולכן צריך ל... ‎להיזהר מאד. להיזהר מאד בזה. לפי ההגדרה הזו. אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את תורת מניטו.

 

{bfaccordion-slider מעמד הר סיני הפרטי}

 

מקור: שיעורים על התפילה, ברכת המשפט

זה הפסוק של "שלום שלום לרחוק ולקרוב". יש מצב של רחוק ויש מצב של קרוב וחכמי החסידות, ובעיקר זה הרב נחמן מברסלב. יש להם תורה חשובה מאד על זה: כשנדמה לך שאתה קרוב -תדע שאתה רחוק וכשנדמה לך שאתה רחוק -תדע שאתה קרוב. זה חסידות כן? צריך לחשוב על זה. אז, בבחינת קרוב – זה "דרשי" דרשו ה' בהימצאו [ישעיהו נ"ה, ו-ז]... בהיותו קרוב. אז כשהוא קרוב - הוא מלך המשפט. כשהוא בבחינת רחוק - מלך אוהב צדקה ומשפט. זה מובן? טוב. לכן קוראים לזה "ימים נוראים" זה נורא – קרוב. "מה נורא המקום הזה" ואפשר לקשור את זה גם כן: "ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" ארץ פלשתים זה רחוק כן? זה לא רחוק מפה, אבל...

קהל: יש לי שאלה נוספת: אתה השתמשת במשך ההרצאה הקצרה במונחים אבסולוטיים, לפחות לטעמי, באמת מסוימת שהיא האמת המוחלטת

מניטו: באמת המוחלטת- כן

קהל: עכשיו, מה שְ-לי קשה, אני מבין את התפיסה מבחינה תיאורטית אבל קשה לשים, לתרגם את המושגים האלה ת.

מניטו: בחיים היומיומיים

קהל: בחיים, בנורמות התנהגות מי בעצם יש לו את הלגיטימציה לבוא ולטעון...[שהוא מחזיק באמת...]

מניטו: זהו! זה העניין, זה העניין של אמונת חכמים. זה הנושא. זאת אומרת, זה שאלה, כן? ולכן אנחנו אומרים: אתה ה' לבדך השאלה שלך - מי יכול להגדיר ה' לבדך? כן? כיוון ש... השאלה היא עצומה. ענקית: העולם ומלואו מצד אחד וקומץ יהודים מצד שני, ואומרים האמת איתנו. זה כבר מתחיל מאברהם אבינו. מעבר הנהר הוא מעבר אחד, לבד, כל העולם כולו מעבר השני והעיקר לא לפחד. טוב זה שאלה ישנה מאד, ולכן צריך ללמוד. אין תשובה אחרת. התשובה המרכזית, הבסיסית היא - צריך ללמוד את הנושא אי אפשר להחליט תיאורטיתף כי תיאורטית זה מבוי סתום. אני רוצה להסביר קצת: צריך ללמוד [את] התורה וגם כל התורות האחרות כדי לראות את ההבדל ולכן אמרו על הסנהדרין: שכל חכם אחד מהסנהדרין, היה צריך להיות מומחה בתורה, ומומחה בשפה אחת ובתורה אחת של עובדי עבודה זרה כדי להיות חכם של סנהדרין [תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יז עמוד א] אז זה השאלה שלך, כן?

קהל: השאלה היא...

מניטו: אז אני רוצה ל... אז אם ככה - מי יגיע? מי יעלה להר ד?' ולכן יש לנו תשובה: התורה זה אוקיאנוס. ים התורה. ים התלמוד. מי שמתחיל בים התורה יודע שזה ים כן? מולו אבל, מספיק לראות, בנקודה אחת של התורה, בפסוק אחד, במילה אחת, וכל יהודי יש לו אות אחת שלו בתורה [פרי צדיק במדבר פרשת פנחס] מספיק לראות במקום אחד בתורה התגלות מעמד הר סיני כי זה האמת המוחלט כדי להיות בטוח בכל השאר וכל אחד במקום שלו.

זה בא מהניסיון שלנו כמורים דרך כל כך [הרבה] שנים אנחנו לומדים כל השנה ואנחנו תופסים את זה: לתלמיד זה ולתלמידה הזו זה היה הפסוק הזה שהיה מפתח. לתלמיד אחר זה פסוק אחר לגמרי, או משנה אחרת, או מימרא אחרת. כל אחד בחייו יש לו את חנינה כזו: שפעם אחת בחיים הוא רואה את המוחלט זה מספיק אז, זה נקרא "יש", יודעים שיש כל ישראל יש להם. כן. יודעים שיש ואח"כ... יורדים בבחינת רחוק, אבל פעם היה קרוב, שידע שיש. כן?

אז בחשיבה המתמטית יש זה ידוע למתמטיקאים, כן? כש... זה נקרא... אני זוכר את זה בצרפתית אולי אם יש מתמטיקאי עברי, תתרגם זה נקרא [שיחה בצרפתית] אז הוא אומר ככה: אם יש לך הוכחה של משפט אחד ואותו חוק נמצא אמיתי גם כן בעוד מקרה אחד, יש חזקה שהכל נכון. זה מה שאני אומר. כשהמשנה אומרת: כל אחד קונה עולמו בשעה אחת [תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב] קנה עולמו בשעה אחת וכל שאר החיים זה מסביב לאותה שעה. זה מובן? ויש שזוכים להרבה מזה, אבל פעם אחת מספיק זה נקרא - מעמד הר סיני הפרטי של כל אחד ואחד. אז איזה פסוק?, איזו משנה?, איזו חכמה? איזו תורה? איזו עצה? - תלוי. כל אחד ושורש נשמתו. מובן? ולכן אנחנו רחוקים מאותם החוגים שכולם צריכים להיות במודל אחד, זהו ולא אחר. זה לא התורה. תפסתם את זה, כן? הקטע העשיר אותך? מכון מניטו זקוק לעזרתך אנו זקוקים לתרומתך על מנת שנוכל להמשיך בפעילות ובהפצת מניטו.תרומה קטנה של כמה שקלים תעזור מאד ניתן לתרום דרך האתר.

 

{bfaccordion-slider מפתחות הסוד לפסיקת הלכה}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, נתיב התורה למהר"ל

ולכן, שוב אני חוזר: אנחנו לא חיים בדור נורמאלי בעניין הזה. זה היה בעיקר... זה קרה אחרי ש... כמה דורות, כמה מאות בשנים, אחרי שהדיינים הפסיקו ללמוד קבלה. אז רוב הדיינים, נאמר. אז הם מחליטים לפי כוח השכל. ואנחנו יודעים שהגדולים שבהם שמחליטים - זה ע"י רוח הקודש. אבל לא מחליטים לפי הטעמים של המצווה. מכיוון שזה, החכמה ההיא, נפסקה. זה חכמת הקבלה - הטעם של המצווה. אז,מחליטים לפי הכוח של השכל. ומחפשים החלטה שהיא לא נוגדת אף פסק שניתן במשך הדורות על אותו נושא. וזה לא קל. ו"כוחא דהיתרא עדיף" וכדי להיות מסוגל לאותו כוח שנקרא" כוחא דהיתרא"-לדעת להתיר לפי האמת של ההלכה- זה כוח גדול, כן? זה נדיר עכשיו! כי עכשיו רוב החכמים מעדיפים לאסור. מכיוון שאין בהם הכוח המספיק כדי לדעת איך להתאים את דעת התורה לפרצוף הדור. הבנתם את זה?

כדי להבין איך לתפוס מהר "תורה מן השמיים" דרך לימוד הגמרא, ולאו-דווקא סתם שולחן ערוך, הלכה, דינים... איך מאחורי ה"שקלא וטריא" של הגמרא, הלימוד של הגמרא, מהלך סברות, אפשר לתפוס לא רק סתם חכמה, אלא – תורה? אם זה מספיק ברור, כן? איך לגלות משהו שהשכל האנושי לא יכול לדעת מעצמו? דאם-לא-כן, כל המושג של "תורה מן השמיים" הוא תלוי באוויר. כי זה הבעיה שעליה דיברנו, כן? זה השאלה שלי.

פה יש לנו דוגמא לפי דעתי ויש בהתחלת הרבה מסכתות זה אותו דבר, כך אנחנו בשיטה הספרדית למדנו, זה מה שנקרא "סוגיית הגאונים"- הסוגייה הראשונה של המסכת. הוא לא מחפש לחדש דין, או לחדש הלכה, או להשיב על שאלה, אפילו שזה קורה, שאלה חדשה, וצריך להגדיר מכאן ואילך איך אנחנו מקיימים אותה מצווה של תורה-שבכתב? אלא - סוגיית הגאונים זה סוגייה שמבררת המשמעות של הנושא. המשמעות התורנית, נאמר, של הדין עצמו

קהל: למה זה "סוגיית הגאונים"?

מניטו: אם... אני זוכר כשלמדנו בתלמוד-תורה, הגאונים היו רגילים לפני לימוד מסכת להגדיר הנושא של המסכת. למשל - הסוגיה הראשונה של מסכת קידושין, אני זוכר. לא לחפש לחדש דין מיוחד, אלא, לגלות, להסביר לפי התורה מה זה עניין הנישואין? מה זה עניין הקידושין? חכמת הקידושין לפי התורה. אותו דבר להתחלה של מסכת ברכות. מה המשמעות של קריאת-שמע? אותו עניין פה: מה הדעה של התורה על העונש של נזק? ופה אנחנו רואים שהיא מחפשת את היוצא-מן-הכלל, "דלאו כיוצא בהן"

קהל: לפי מה שאני למדתי, "סוגיית הגאונים" תמיד סיפרו לי שזה חידוש של החוקרים.

מניטו: כן. לכן אמרתי:"לפי השיטה שלנו"

קהל: כלומר, מעניין שפעם ראשונה שאני שומע שזה בעצם...

מניטו: טוב.

קהל: לפני, ולפני-ולפנים...

מניטו: לא, לא, לא. אין סתירה.

קהל: אני לא אומר שיש סתירה. להפך!

מניטו: כדי לתת מפתח לחידוש הלכות למי שצריך, אם יש צורך. אני מסביר את דעתי: אנחנו מאמינים שהחורבה ככולה באה להשלים כל דבר שעתיד להתחדש זה כבר בכוח בתורה שקיבלנו מרבותינו, מאבותינו. שקיבלו ממשה רבנו. כן? ולכן כדי לחדש דין ולהיות בטוח שזה דין אמיתי לפי התורה, אז - יש רק שיטות: או מי שקיבל את המפתחות של המשמעות של המצווה, יכול להסיק מסקנות לשאלות החדשות. מי שאינו יודע את המשמעות של המצווה, יש לו רק את החיצוניות של ההחלטות של החכמים שקדמו לו, והוא צריך לפי הכוח של הסברא שלו, לנסות למצוא את התשובה ורק שהתשובה שלו לא תתנגד למה שקודמיו כבר החליטו. על הנושא. זה יש שתי אפשרויות. אני לא רואה אפשרות שלישית. או - אחד נמצא בקבלת המסורה, של אותו עניין, אז - הוא יודע בין כמה דעות שלפי השכל כולן דברי אלוקים-חיים, הלכה כמאן! "זה בא לו מרוח הקודש" אנחנו אומרים, מה זאת אומרת? יש לו את הכללים של הרוח-הקודש. לפי המשמעות של המצווה! מי שאין לו את זה, יכול להיות בקיא, ובבקיאות שלו, הוא יכול להסיק מסקנה, לתת תשובה, אבל אבל הוא צריך להיות בטוח שזה לא נוגד דבר שקדם לו. זה מובן מה שאני אומר? ויתכן מאד, שבמרוצת הזמן, השיטה הראשונה נשכחה! נשארו רק תלמידי-חכמים שיש להם בקיאות, ושכל חריף, ורצון טוב, יראת שמיים, והם מחפשים: "מה התורה אומרת לשאלה שלי?" אבל זה רק "הווה אמינא" זה רק דעת יחיד! אין הוכחה שזה מה שמשה רבנו היה אומר! אפילו משה רבנו של הדור הקודם. מכיוון שאין לו המשמעות של המצווה. לכן...

קהל: איך החלוקה הזאת איך החלוקה הזאת בין משמעות, ידיעת המשמעות, לבין כללי-שכל, איך זה עומד ביחס למה שהרמב"ם אומר: בהקדמה למשנה? הרי גם הוא מחלק שמה, הוא נותן תמונה של:" מה עושים חכמים"? איך התאור הזה עומד ביחס לתאור שלו?

מניטו: אני נוטה לומר שזה, לפי הרמב"ם, זה רק זה רק הכוח השכלי שנותן לך להבין מעצמך איזו משמעות לתת לדבר. אני לא חושב שהרמב"ם היה מקובל. אני חושב שקיבל תוכן האמונה והחכמה של התורה מרבותיו. היו לו מורים. אבל, מכל מקום, לפעמים, אולי לרוב, הוא מחליט כפילוסוף. יותר מכאיש תורה. לא לא! חלילה! אני חושב שהוא איש-תורה! הוא...

קהל: המתודה. לא התוכן.

מניטו: כן.

קהל: כמתודה של איש-פילוסוף.

מניטו: כן.

קהל: כמתודה. לא מבחינת התוכן.

מניטו: בבחינת תוכן, אני משוכנע שהוא היה מיסטי. הרמב"ם הוא מיסטי. דברים שהם למעלה-מהשכל. והוא אומר את זה דוגרי. בפירוש. "פה - זה עניין של אמונה"

קהל: אבל מבחינת השיטה שלו, בהסקת דינים, כן?

מניטו: כוח השכל.

קהל: שעל זה אנחנו מדברים...

מניטו: כוח הפלפול.

קהל: שזה רק כוח רציונאלי.

מניטו: כוח... ומה שאנחנו קיבלנו, ומה שקיבלתי אני, זה בסוף תקופה ארוכה, של חכמי צפון-אפריקה, אני קיבלתי "פירורים", כן? אבל מכל מקום מספיק כדי לדעת שבכל לשון זה ככה חכמי התלמוד - היה להם משמעות של הדברים ומהמשמעות היו מסיקים מסקנות."רב פלוני אמר את זה", "ורב פלוני אמר את זה" איך אתה לומד הלכה כמאן? למה? מאיזה קריטריון אומר: "הלכה כרבי פלוני?" יש - משמעות הדברים. אבל מכיוון שהתורה זה לא מיסטיקה. מה זה מיסטיקה? אחד שהוא משוכנע, מטעמים רציניים, שפעם הקב"ה דיבר וגילה את רצונו, אבל - זה נפסק, אבל הוא יוצא מן הכלל, ויש לו קשרים, יש לו טלפון פרטי עם הקב"ה זה מיסטיקה. אז - זה לא היהדות. אנחנו יודעים שמאז הפסקת הנבואה הנביאים האחרונים מסרו את המפתחות של חכמת המקרא, של חכמת לשון-הקודש, של חכמת הנבואה לתלמידיהם חכמי ישראל הראשונים. עזרא שירד כ'תלמיד הנביאים' ועלה כ'אב לחכמים'ומסרו בעל-פה את המשמעות של הדברים.

קהל: יש כאן שאלה שקשורה לשאלה של דניאל אנחנו לומדים גמרא עם רש"י. כולנו תלמידים של רש"י. הרמב"ם לא למד גמרא עם רש"י. בהרבה סוגיות רואים שהרמב"ם הבין את הגמרא אחרת.

מניטו: פשט הגמרא. כן.

קהל: הוא למד את הגמרא עם הרי"ף.

מניטו: נכון.

קהל: והרי"ף הוא שייך לגאונים. לכאורה זה קצת הפוך. היה צריך להיות שדווקא הרמב"ם, לפי שיטת הרב, היה צריך לקבל את אותה תפיסה של הגאונים. זה היה צריך להיות בא לידי-ביטוי בפסיקת הלכה שלו.

מניטו: כן. אבל - אני מתכוון לעניין קצת שונה. מה שאנחנו קוראים: "סוד הדברים"

קהל: כן, אבל בגאונים היו

קהל: אני מבין שמה שהרב אומר, זה לא.. זה כך: יתכן, בהרבה מהלכות הרמב"ם על הפסק, הוא יותר קרוב לפשט של הגמרא, מאשר האשכנזים. בהרבה מקומות.

מניטו: לרוב, אתה צודק.

קהל: בפסק, בתוכן של הפסק שלו, הוא הרבה יותר קרוב הרמב"ם, בתוכן של הפסק שלו, הוא הרבה יותר קרוב לדעתי, ליסודות, לתוכן של הגמרא, רק הדרך של הפסיקה, של המתודה של ה... לפחות ה... יש הבדל בין המתודה שהאדם עובד, ואיך הוא מסביר לעצמו את מה שהוא עושה? שבאמת הוא עושה. מה שהוא באמת עושה. הוא באמת יש לו קבלות.

מניטו: אני רוצה להתמקד רק בפרט של כל הנושא הזה. מי שצריך לפסוק בין דעות שונות, כי - לפי השכל, ולפי כל מה שכל אחד קיבל מרבותיו, וכן הלאה, כל הדעות הן דברי אלוקים-חיים! והוא צריך לפסוק לפי-שעה איך עושים. הלכה כמאן. איך הוא פוסק? אם הוא פוסק לפי כוח הסברא שלו, או אם הוא פוסק לפי איזה מפתח שיש לו של משמעות הדבר. ולכן - לפי משמעות הדבר אז - לפי הנסיבות, לפי התקופות, הוא פוסק כך או אחרת. לפי דעתי, אני למדתי כמה סוגיות שבעלי הגמרא הם חליטו לפי משמעות הדבר ולא לפי כוח הסברא גרידא.

קהל: איך הרב מבין מה זה "סברא דאורייתא?" הרי לפי... יש כמעט, רוב הראשונים והאחרונים, אבל גם לפי הגמרא בבבא-קמא, פה, סברא דאורייתא! למה נקרא "סברא היא" זאת אומרת שהסברא יש לה כוח כמו פסוק!

מניטו: כן. תשמע.

קהל: זאת אומרת שהשכל שבמקרה הזה יש לו כוח דאורייתא!

מניטו: אתה צודק.

קהל: אז אני לא כל כך מבין...

מניטו: אתה צודק. אבל גם הקטגוריה ההיא, של הסברא מדוארייתא זה הסברא מ-דאורייתא. זה לא סברא יורידית (משפטית)

קהל: הסברא מ-דאורייתא. אה. זה סברא - דאורייתא.

מניטו: "אי בעית מ...", אבל מכל-מקום, הסברא ההיא, זה סברא מסורתית. זה סברא של חכמים. זה לא סברא של עורך דין. אולי נתחיל ונראה למעשה. לפי דעתי, ואני מדבר עכשיו כמחנך. עד כאן

וחוץ מזה, אני חושב שיש הרבה פחד מהקנאה. קנאת סופרים, זה משהו. קנאת דיינים זה יותר מהפחד של האחרים. מה יאמר הדיין השני? מה יאמר ה... מה יאמרו בזרם האחר?, או בשיטה האחרת? אתם מבינים את העניין? זה אסון! מכיוון שזה נקרא: "להוציא את עצמו מן הכלל" זה נקרא: "להרוס את הכלל" אין הלכה לכלל! יש הלכה רק לקיצונים. הבנתם את ה...? וזה לא עניין של בית הלל או בית שמאי. זה עניין אחר. נותנים הלכה רק לקיצונים. וההלכה לגבי הכלל, לא נותנים. ולכן זה נקרא: "להוציא את עצמו מן הכלל" זה דברים חמורים מה שאני אומר, כן?

לכן אני מסביר שאנחנו נמצאים ב... איך אומרים? בעולם, בתקופה קצת מלאכותית. לפי השאלה שלכם. זה נושא עדין מאד, כן? ולכן יש כל כך הקצנה בעולם הדתי. נטייה להיות. איך אומרים את זה?... בלשון נקייה- נטייה להיות... קיצוני. ככה אנחנו... ככה אנחנו "מכוסים" זאת אומרת, הרמב"ם, אם הרמב"ם היה חי בדורות שלנו, היה כועס על זה, כן? היה מסביר מה זה "דרך האמצעי"? כי כל קיצוני - הוא רשע. כי אין דבר כזה קיצוני-צדיק. כן? ו... זה הרמב"ם, כן? בחסידות, בכמה זרמים של החסידות, זה דווקא הקיצוני שהוא החסיד! אבל זה חסידות!!! וזה לא ההלכה! חסידות זה לא ההלכה. זה מובן מה שאני אומר? כן

 

{bfaccordion-slider משה רבנו לא מסר תורה לפילוסופים}

 

https://www.youtube.com/watch?v=ejGSKo6Wdfk&t=42s

אבל רק את התיאור הזה: עד סוף יום השישי זה עולם הבריאה. מערב שבת וכל היום השביעי זה עולם הטבע. כשנכנס האדם בבריאה, הבריאה הפכה להיות טבע. ומה ההבדל? בששת ימי המעשה הכל משתנה לפי היצירה של היוצר. מיד - לפי הסיפור, כן? אני לא מוסיף שום דבר מהסיפור - מיד כשהאדם נכנס בעולם - מה אומר הפסוק? הקב"ה שבת מכל מלאכתו. הוא הפך את העולם מבריאה לטבע. זה מובן? והסיבה היא פשוטה מאוד: כדי שההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל, כדי שהבחירה של האדם תהיה לה בסיס, צריך שהעולם שלו יהפוך לטבע. שהעולם יהיה מסודר לפי חוקות, של 'דטרמניזם' בלועזית, חוקות הטבע במובן היווני, של המילה. כדי שהבחירה יכולה לתפקד. זה מובן? וזה הסיפור שלנו: ששת ימי המעשה: כשהעולם נבנה כבית לאדם ההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל, ואז הבריאה נהפכה לטבע, כדי שההיסטוריה של האדם תתחיל. זה מובן?

אחר כך נלמד מה המושגים של הקבלה באותו נושא. אבל עכשיו רק צריך לזכור מושג אחד: יש הסתלקות של הבורא כבורא. ונשאר מאותה הסתלקות, שנקרא: 'שבת הבורא', נשאר חוקות הטבע. ולא היינו יודעים היינו שוכחים לגמרי, לא היה אפשר לזהות את זה: שהעולם היה נברא, שיש לו בורא, מכיוון שהבורא מסתתר דרך המסווה של הטבע, כדי שההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל, זה מובן, אלא אם כן לא השאיר בעולם איזה רשימו של השפע שלו שנקרא 'הברכה.' ההוכחה שלעולם יש בורא זה מה שהמקרא קורא 'הברכה.'

ולכן - ואולי זה יהיה הנושא של השיעור הבא: מה זה 'הברכה.' אבל רק נקרא את הפסוקים: מפסוק ראשון של פרק ב': "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" "וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" זה מובן? בשיעור הבא נחזור על כל הפסוקים האלו. "ויברך אלהים את יום השביעי" מה זה "לברך" יום? הבורא שם - לפני שהסתלק כבורא - שם בעולמו מה שנקרא 'ברכה.' דאם לא כן, העולם היה הופך להיות גהינום. ברכה - זה הרושם שנשאר מהאור. כשהאור הסתלק נשאר הרושם של האור. כשהקב"ה מסתלק, מסתתר, כי לא מסתלק, הוא מסתתר מאחורי הטבע, נשאר הברכה. ולכן צריך להבין את המושג של 'ברכה.' שוב, זה לא מושג שכלי פשוט. כשאנחנו אומרים "ברכה" מהי הכוונה? וצריך ללמוד את זה, אנחנו צריכים הרבה הרבה זמן.

אז: "ויברך אלוקים את יום השביעי" הוא ברך את העולם של היום השביעי ורק אחר כך: "ויקדש אותו" מה זה "ויקדש?" הוא רואה את העולם כקדוש בשבילו. כהקדש. הוא אוסר לעצמו לנגוע בעולם. זה נקרא 'קדוש.' למה? כדי לתת את החירות לאדם. אבל אם לא היתה ברכה, הקדושה היתה קללה. זה מובן? לכן צריך קודם כל ברכה, ואחר כך קדושה. הסדר הוא חשוב מאוד. "ויברך" - "ויקדש" למה? "כי בו שבת" "מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות" זה מה שנלמד בשיעור הבא, רק אני רוצה שתקראו מה שאומר רש"י על הסדר של: "ויברך", "ויקדש." תקראו ברש"י פסוק ג' "ברכו במן, שכל ימי השבוע ירד להם עומר לגולגולת" "ובשישי לחם משנה" "וקידשו במן שלא ירד כלל בשבת" "והמקרא כתב על העתיד" מה רוצה להסביר רש"י? מה זה "ברכה?" זה תוספת. ביום שישי יש תוספת של המציאות. זה הברכה - כשיש הרבה. כשיש יותר ממה שצריך כדי להתקיים. זה נקרא 'ברכה.' אז בעולם שלנו - אין רק העולם של הטבע כטבע. יש משהו שנקרא 'ברכה.' מה שנותן טעם לעולם.

וחכמי המדרש נותנים את הדוגמה: מכיוון שיש פסוק בתהלים שאומר: טעמו וראו כי טוב ה' הם לוקחים את הדוגמה של האוכל: לא רק שהלחם הוא לחם, אלא יש לו טעם. הטעם של הלחם זה הברכה של הלחם. לחם בלי טעם זה חיים בלי טעם. אנחנו לא אוכלים מהטבע, אוכל מהטבע, בלי הברכה. כי אי אפשר להתקיים מתוכן האוכל בלי הטעם שלו. זה מובן? זה טעם החיים. הברכה איננה בטבע. זה דבר שבא מלמעלה מהטבע. הברכה. וכשאדם מאבד את הטעם של הברכה, הוא כבר לא נמצא בעולם. [צחוק] זה מובן. ולכן היתה תקופה שזה התגלה. במדבר, שזה תקופה של התגלות, אז זה התגלה: כי ביום השישי יש יותר, וביום השביעי אין. זה מובן? זה ויברך, ויקדש.

אולי אני רוצה להוסיף עוד הסבר לעניין הזה: מה שצריך לגלות שלפי היהדות, לפי התורה שלנו, דעת ה' יתברך זה לא דרך מושגים. כי אם היינו צריכים להבין על בוריו את המושג של 'בריאה' את המושג הפילוסופי של 'בריאה' אז רק הפילוסופים הגדולים היו יכולים להיות יהודים. וזה [מה] שטוענים הפילוסופים. זה מובן? ‎מי יכול לעמוד על המושגים האלו? מומחים של מומחים של מומחים. השכל שלנו - לא מבין מה זה בריאה. כי יש סתירה במושג: בריאה זה יש מאין. מאין - יש!? זה סותר את כל חוקי השכל. אי אפשר להבין את זה. רק מי ששמע הסברים מפי הקבלה, מתחיל להבין במקצת במה מדובר. ולכן אם המסורת היתה אומרת לכל יהודי: קודם כל, אתה צריך להבין מה זה 'בורא.' כדי להאמין בזה, אם לא מסוגל להבין מה זה, אז הוא לא מסוגל להאמין בזה. ולכן הוא יהיה מחוץ לתורה. ולכן התורה לא מבקשת ממנו להבין מושגים פילוסופיים כדי להכיר בבורא. אם האמונה היתה צריכה לעבור דרך מושגים שאף אחד חוץ ממומחים גדולים גדולים גדולים יכולים לעמוד בהם, מושגים פילוסופיים, אז היה בזה סתירה. היה בזה... זה בלתי אפשרי. משה רבנו מוסר את התורה לבני ישראל. לא למרצים בפילוסופיה. זה מובן? זה מובן, כן?

ולכן מה שהתורה מבקשת ממנו זה לדעת שבעולם יש ברכה. מי שמסוגל ל... לגלות את זה: שיש ברכה בעולם, הוא מגלה שיש בורא לעולם ולכן הברכה שאנחנו אומרים על כוס מים, וברכה שאנחנו אומרים על הריח, וברכה שאנחנו אומרים על השמש, בזה אנחנו מכירים שיש בורא. אבל מה שצריך להבין: שכל בן אדם, אם הוא בריא, מסוגל לגלות את זה: יש בורא עולם מכיוון שבעולם יש ברכה. ולכן אחרי הבריאה, כשהקב"ה מסתתר מאחורי הטבע, כדי שההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל. כדי שהאדם יהיה בעל בחירה, צריך שהקב"ה יסתתר. זה נקרא: 'שבת הבורא' מכיוון שאם הקב"ה מתגלה אין שום בסיס לבחירה. רק דקה. לפני המלך - אין בחירה לעבד. אז המלך מסתתר. זה מובן? ולכן הוא השאיר אחריו את הברכה. ולכן הפסוק אומר: "ויברך אלוקים את יום השביעי" "ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו". "כי בו שבת מכל מלאכתו" זה הסיבה שברך וקידש אותו. זאת אומרת כשהקב"ה כביכול מסתתר מהעולם, הוא לא מסתתר לגמרי. הוא נותן לנו לנחש שיש מישהו מאחורי המסך. מהו הרמז? הברכה. הוא שם ברכה בעולם וזה רמז שיש מי שברא את העולם.

כי מה זה הברכה? זה מה שבטבע - אינו טבעי. והדוגמה של החכמים היא טעם של האוכל. האוכל - זה חומר טבעי. אבל הטעם שבאוכל זה לא טבעי. כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתפללים לא שהקב"ה ייתן לנו אוכל. אלא שהקב"ה ייתן לנו ברכה באוכל. כי שום עבודה טבעית לא יכולה להשיג את הברכה. וזה אסור להתפלל כשאתה צריך לעבוד כדי שסוף סוף להגיע למכולת לקנות לחם. אתה צריך לעבוד! למה אתה מתפלל? על הברכה שיש על הלחם. לא על הלחם. "כי לא על הלחם לבדו" זה מובן?

ולכן לדעת מה זה 'ברכה' בעולם כל בן אדם מסוגל אם הוא בריא. כל בן אדם מסוגל להיות בן אברהם. זה הגילוי של אברהם: יש ברכה בעולם? לכן יש ברוך. יש מקור ברכות. בטבע - יש משהו שהוא למעלה מהטבע וזה נקרא ברכה. אבל מה קרה לנו? שמרוב הברכות אנחנו לא מרגישים בסגולה של הברכה. יש כל כך מים, שלא מרגישים בזה, שמים זה ברכה. אלא כשנשאר רק כוס מים אז מתחילים לגלות את זה: שכל כוס מים זה ברכה. הבנתם את העניין. לא מרגישים שריח של פרח זה ברכה. לא מרגישים שאור של השמש זה ברכה. וכן הלאה.

מה שרציתי להסביר שהיסוד של היהדות כדת זה הברכות! זה לא המושגים הפילוסופיים של התאולוגים. אין שום רמז לשום תאולוגיה בתנ"ך. אין שום סברה תאולוגית בתנ"ך. זה בא אחר כך. כשהיה צריך להסביר לכופרים במה אנחנו מאמינים. ורק מי שהוא מסוגל להבין מה זה להיות כופר, הוא יכול להיות תאולוג. הבנתם מה שאני אמרתי פה, כן? [צחוק] זה מובן? כי המחשבה של התורה זה לא התאולוגיה. התאולוגיה זה: מאמין שמשיב לכופר. ו0-כדי להיות תאולוג צריך להיות בקיא גם באמונה וגם בכפירה. זה מקצוע, מיוחד כזה. זה לא לתאולוגים שניתנה התורה. אלא לבני אדם. תפסתם? אז מה הוא הבסיס של האמונה? זה: אני גיליתי שבעולם יש ברכה, אז אני אומר: ברוך אתה ה' אני מכיר בך כמקור הברכות: "ברוך אתה." לא כתוב: "ברוך תהיה" אלא: "ברוך אתה." אתה הוא הברוך. אתה הוא שנותן לנו את המים. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. זה מובן? לכן דרך הכוס מים אני מגלה שיש בורא. ואני קורא לו: "ברוך" כי 'בורא' - אני לא מבין מה זה! 'ברוך' - אני מבין מה זה. 'ברוך' - אני טועם את זה. יש פסוק שאומר בתהלים: "טעמו וראו כי טוב ה" ' איך אני יכול לטעום את ה?' כוס מים. כן? מה רצית לשאול?

קהל: לפי מה שהרב אומר, זה בעצם נכון כי הרגש הבסיסי של כל יצור אמור להתבטא במה שקוראים לו: הכרת תודה. והנביא ישעיהו בתוכחה שלו גם אומר: ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ומכאן שהקצף על עם ישראל הוא בגלל שהרגש הבסיסי של הכרת התודה, שבעצם זה צריך להימצא אצל כל בן אדם. לא מי הוא הבורא או מה הוא הבורא. אלא הכרת התודה.

מניטו: יפה מאוד. יפה מאוד. ולכן היהדות כדת היא מעיקרה כלל עולמית, אוניברסלית. זאת אומרת כל בריאה יכולה להיות בן אברהם. לא צריך איזה סגולה מיוחדת של תאולוגיה מיוחדת של סגנון פילוסופי מיוחד. ולכן הרבנים לא אוהבים את התאולוגים. תפסתם למה? רק באוניברסיטה מדברים עליהם. אתם מבינים למה? זה מובן? קהל: אפשר להגיד משהו? מניטו: כן. קהל: ברכה - אפשר להסתכל על הברכה מצד 'ברך.' מניטו: אה! יפה מאוד! מצד ה... על המילה ברך... טוב, זה הסבר סמנטי, מילולי, לא מסורתי. זה לא שייך.

אני אסביר לך מיד. למה הברך נקרא ברך? כי זה המקום שהאישה מקבלת על הברכיים את הילד, את התינוק - שהוא סימן הברכה. "ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו" ולכן מקבלים את סימן הברכה דווקא על הברכיים. ולכן זה נקרא 'ברך' זה מובן כי צריך להבין את הפסוק: "ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו." מה המשמעות של "ויברך אותם"?! נתן להם ברכה שה' יברך אותם? הוא ה' שבירך אותם. אז כשאנחנו מתרגמים או מבינים "ויברך אותם" - כאילו היתה פה איזה איחולים של ברכה. כאילו הקב"ה אמר להם: תהיו ברוכים. לא! עשה אותם ברוכים. שם בהם את הברכה, היכולת להיות נושא פרי זה הברכה. ומכיוון שבטבע שלהם יש כבר הברכה, היכולת להוליד, אז מצווה - פרו ורבו. "ויברך אותם": עשה אותם ברוכים, ויאמר להם פרו ורבו. ולכן הרמז הראשון לברכה שיש לנו במקרא זה ההולדה. הלידה. כשהאישה יולדת - אז היא מקבלת את הברכה על הברכיים דווקא. זה הקשר בין שני ה... זה מובן? רק אצל הגויים אפשר למצוא הסבר אחר, לגמרי אחר, מכיוון שהם היו רגילים כדי לקבל את הברכה להיות על הברכיים, להבריך ברך. אבל זה הסבר של המאה ה-15... לא זוכר איזה מהאימהות, אני חושב שרחל אמרה על השפחה שלה: "ותלד על ברכי" טוב, צריך לבדוק, זה מובן כל העניין?

 

{bfaccordion-slider משיח עכשיו?}

 

מקור: תורת התולדות

קהל: במילים פשוטות - המשיח - תוך כמה זמן?

מניטו: שמעתם? שמעתם? הוא אמר:" במילים פשוטות". יש... יש ספר של הרמב"ם, יש ספר של הרמב"ם שאומר: (שנקרא 'הי"ד החזקה") בהלכות מלכ... מה?

קהל: לא" מתי יבוא"-" אם יבוא".

מניטו: כן, אני מתחיל לתת תשובה על זה. יש... קודם כל צריך לשאול: "מה זה משיח?" זה השאלה הראשונית, כן? במה מדובר? ויש ספר גדול של הרמב"ם: 'י"ד החזקה'. בהלכות ממרים, פרק יא [חושב שכוונתו היא להלכות מלכים] הוא אומר: ודאי שיבוא. מה התפקיד שלו? להקים ממשלה בישראל. זה מתחיל ככה. זה רמב"ם, זה לא אני. זה לא פרס וזה לא שמיר. זה רמב"ם, כן? להחזיר הממשלה החדשה הראשונה בישראל. אח"כ יש לו תכנית: בניין בית המקדש, קיבוץ גלויות - זה מדובר בעשרת השבטים, לא ביהודים ויש לו תכנית שלם אז הוא אומר... עוד לא גמרתי. סליחה?

קהל: צריכים לשמור את זה בסוד, אולי [...] ישמע, ועכשיו הוא ילך ויעשה את זה

מניטו: לא, אני לא אומר - רק: זה כתוב בתורת הנגלה, אתם יכולים לפתוח ספרים, ולקרוא. כן? פרק 11 בהלכות מלכים ב'י"ד החזקה". אז - איזה פסוק הוא מביא להוכיח את זה? פסוק שלא רומז, אפילו מילה, למה שאתם קוראים "משיח". והוא אומר: כי יש פסוק בפרשת "ניצבים": בספר דברים. יש פה איזה ספר דברים? אין. טוב, אולי בע"פ אני זוכר את זה, "ושב ה' אלוקיך את שבותך"." ושב - ה' אלוקיך - את שבותך" אז הרמב"ם אומר: מי שלא מאמין בביאת המשיח - לא מאמין בתורה. מכיוון שכתוב בתורה: ושב - ה' אלוקיך - את שבותך מה קורה פה? שהקב"ה משיב אותנו לארץ הקב"ה מחיה מתים וכך הלאה. המשיח - זה המלך של ישראל באותה תקופה לא זכינו במלך. זכינו בנשיא. זכינו בשיבת ציון. צריך להיות מודע לעניין, כן? חזרנו מתרבות נוצרית!

קהל: [...]

מניטו: סליחה? רק דקה תפתחו את הספר! חזרנו מתרבות נוצרית! אלו שחזרו מהתרבות הנוצרית (יש שחזרו מתרבות מוסלמית - זה עניין אחר) עם המושגים שלהם! וכשאומרים" משיח" רואים איזה מין אליל, כן? לפתוח את הספרים של היהדות, ולהבין במה מדובר. אולי עוד תשובה אחרת- אנחנו מתפללים כל בוקר, בשבת וביום טוב: ב"יוצר" לפני הקריאת שמע, ואומרים ככה: "אפס זולתך גואלנו לימות המשיח" אני חוזר (ומדברים לקב"ה)"אפס זולתך מלכנו" "גואלנו לימות המשיח". והמשיח? מה אמרה התפילה? "אפס". אנחנו לא עובדי עבודה זרה! זה מובן מה שאני אומר? זה לא? מי אמר לא? מה? מה לא מובן?

קהל: אני רוצה שתחזור על זה עוד פעם, אולי אני...

מניטו: אה, יפה. תפתחו ספר... סידור, ספר תפילות. ב"יוצר", לפני קריאת שמע, של יום שבת ויו"ט, כתוב: "אפס בלתך גואלנו לימות המשיח". מדברים לקב"ה. שום אחד זולתך, כן? מלכנו "לימות המשיח"- וזה ימות המשיח! לפי הטקסט. אז - והמשיח...?

קהל: אפס

מניטו: לא, זה לא אפס אלא- יהודי זה לא עובד ע"ז. אפילו אם דוד המלך נמצא פה, אני מתפלל - לא לדוד המלך, [אלא] לקב"ה. כשהמשיח נמצא פה, זה הקב"ה שהוא הקב"ה לא המשיח! אז, חזרנו עם... הזיות. אני לא רוצה להגזים ולומר "נוצריות" אבל זה דומה, כן. צריך להיות קצת 'עברי'. תפסתם עכשיו? ולא "עיוור"

 

{bfaccordion-slider נא לסלק לפני הלימוד: נצרות, פילוסופיה, ותחושות אשמה}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, קובץ 1.

קהל: איך הרב רואה תבנית של הישיבה התיכונית היום?

מניטו: תשמע, אני ניהלתי ישיבה תיכונית ארבע שנים.

קהל: איפה? בארץ?

מניטו: כן, בארץ. זה היה ה"מתיבתא" הספרדי בעיר העתיקה, אחרי מלחמת ששת-הימים, כשחזרנו לעיר העתיקה, אני ניהלתי את זה, הרמתי ידיים! כי - כל הר"מים, הר"מים זה העיקר של תורה בישיבה תיכונית היו שייכים לשיטה של "פורת יוסף!" לא היה אפשרות לתפקד. אז אני אמרתי: "או - זה התוכניות של משרד החינוך או - אני מתפטר" התפטרתי, וסגרו את הישיבה. שמעתם על ה"מתיבתא", כן? סגרו את זה...

קהל: מה זה התוכניות של "פורת יוסף"? מה זה?...

מניטו: השיטה של "פורת יוסף" זה הרב עובדיה יוסף! כשמו כן הוא, כן? למשל - היתה מלחמה כל יום העצמאות - היתה מלחמה! ר"מ זה - רוצה תהלים. ר"מ זה - רוצה תחנון. ר"מ זה... כל הר"מים לא רוצים דגל. וכן הלאה. זה רק סימן איך היו מעבירים דף גמרא. אני אמרתי: "אתה לא כומר! אתה רב! תשנה את הרמה, תשנה את הסגנון". הם מדברים כמו כמרים!

קהל: מה זה" כמרים?!"לומדים דף! מה זה כמרים?!

מניטו: לומדים דת! כשאתה רואה - בורא עולם מדבר בדף גמרא - זה תורה. כשאתה רואה איזה כומר מדבר זה לא גמרא! זה לא תורה! אתה מבין, כן? חוץ מאחד: דווקא הרב כהנא. אחיו של כהנא. שהוא ממש תלמיד-חכם... עצום. יש לו איזה צד רליגיוזי גם כן. אבל החכמה שלו היא חכמה אמיתית. מי שלמד תורה - כתורה! צריך לסלק מהלימוד את כל האדיקות ההיא "ברוך ה'" וכן הלאה. צריך לסלק את זה. לא יודעים אם זה אמונה אמיתית, או אם זה אמונות טפלות. במה הם מתכוונים, כן? וצריך לגלות להם: גדלות של מחשבת הבורא. ודווקא [דופק על השולחן] בגמרא! באביי ורבא, ברש"י, ברמב"ן, בגדולים! ולסלק את כל הפירושים האלו שמביאים אדם להיות משוכנע שהוא חוטא. אז" הוא צריך להיות דתי כדי לכפר על החטאים. זה לא התורה!

אולי אני אתייחס לזה: יש לנו הרבה מקורות שמסבירים כי כל מה שקיבל משה, גם אהרן קיבל. ולמה אנחנו אומרים: "תורת משה" ולא "תורת אהרן"? מה ההבדל בין תורת משה ותורת אהרן? ההבדל הוא פשוט מאד: משה בא כדי לגלות תורה של תיקון העולם. אהרן - הוא שייך לכהונה. אם יש חטא - צריך לכפר את החטא. "תורת אהרן"- זה תורת הכפרה." תורת משה"- זה תורת התיקון. משה - לא מעניין אותו כל העניינים של בית-המקדש. זה דווקא פרשת "תצווה", כן? מה? ששמו של משה לא מופיע ב"תצווה. המדרש היה אומר, זה בגמרא: "היה לומד ביום ושוכח בלילה". זה שייך לאהרן. אבל - אם יש חטאים צריך לכפר! אבל לראות כל התורה כתורה של כפרה - זה נצרות! אתם מבינים את העניין? טוב, אז - הסכנה היא שמי שתופס את זה, וחושב כי חכמת התורה זה פילוסופיה, זה סכנה יותר חמורה. כן. צריך להיות גם מאמין, וגם חכם. קשה להסביר למה אני מתכוון, אבל זה ברור, כן?

קהל: פה השאלה היא, תכל'ס, איך מתקדמים מפה.

 

{bfaccordion-slider סוגיות שבין איש ואישה}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל, קובץ 20

 

קטע א'

"אין כאן תורה, כי המקרה - שאינו דבר עצמי, אינו נחשב מציאות כלל. וכך יש לומר - פשט הכתוב גם כן, כי האישה היא השלמת מציאות האדם, שעל ידה - האדם שלם".

טוב - זה כלל גדול בתורה. אדם שעוד לא פגש את בן זוגו, הוא עוד לא נקרא "אדם" במלוא המובן. כי "אדם" זה: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". זה מובן. ולכן "האשה היא השלמת האדם".

פה - יש נושא ש... בדרך כלל מתקשים להבין באותה משמעות - מצד האשה ומצד האיש. כוונתי להסביר שאיש אינו מבין איך אישה מבינה את הנושא ואישה איננה מבינה איך האיש מבין את הנושא. "שהאישה היא השלמה של האדם". לא אמר: "השלמה של האיש". תפסתם, כן? כל עוד אין בניין של הזוג, אז לא מבינים מה זה "אדם". כי האדם - זה לא האיש! או האישה. וכשהם נפרדים - אין כאן "אדם". יש איש ואישה. נפרדים. כן. כשיש קשר עצמי ביניהם - אז יש"אדם". אבל מכל מקום זה חד-צדדי: האישה היא "השלמה של האדם", ולא: "האיש ההשלמה של האישה".

אז אני רוצה להעמיק קצת את העניין לפי המסכת קידושין, כדי שלא תחשבו‎ שזה... איך אומרים? 'גזעני'. כן. או 'גברי', מצד גדלות.

קודם כל - אני רוצה לברר את הנקודה הראשונה. זה כלל בחכמה: אף על פי שבתרבות הכללית שאנחנו שייכים לה - התרבות המערבית, סופסוף שורש התרבות המערבית זה התרבות היוונית. ומי שמתעמק קצת בתרבות היוונית יודע שהפילוסופים הראשונים היה להם איזה זלזול על הנשים ועל האישה מחוץ ל... ל... לכל מימדים. זה טעות לחשוב שבתרבות יוון - המקורית, כן? - חשבו על איזה מין השוואה בין איש לאישה. למשל - הנושא של האהבה אצל הפילוסופים היוונים הראשונים: זה לא אהבה בין איש לאישה! זה אהבה בין איש לאיש. צריך לדעת את זה, ולהבין. וזה מסביר הרבה הרבה דברים. לאו דווקא בעולם הפילוסופי, אלא - גם בנצרות. כי... שורש הרבה מיסתורין שיש בנצרות, באו... באים מאותו שורש. מי ש... למד, קרא אפלטון, ויודע מה... מה ההשקפה שלו על האהבה, אז מבין קצת במה מדובר. אין מעמד לאישה בעולם של הפילוסופיה הקדומה. המעמד של האישה בא כתוצאה של ההשפעה של תורת האבות! ויש הרבה הרבה מימדים לעניין.

אבל מכל מקום, צריך להבין את זה: הנפש של האישה, והנפש של האיש, כזכר ונקבה נפרדים הוא לא בנוי כאותו... באותה מתכונת. רק כשיש זיווג, איחוד של איש ואישה, אז מופיע נפש "אדם". וצריך להתרגל לזה.

ולכן - לפי הנושא שלנו, של החכמה, וזה הניסיון של כל תלמידי חכמים: אישה - לא תופסת את החכמה באותו צד של האיש, ואיש לא תופס את תוכן החכמה מאותו צד של האישה. תלמיד חכם - יש לו שתי (להשלים יוטיוב) הסגולות. הוא יכול לתפוס את תוכן החכמה - כאיש וכאישה. ולכן יש ערווה גם כן לתלמיד חכם. אני לא יודע אם אתם יודעים את כל הפרטים של ההלכה, כן? בעולם הקדמון, ואני - כשהייתי צעיר לפני מלחמת העולם, זכיתי עוד לראות תלמידי חכמים כאלו - שהיה להם" סוּדר"^[1] והיו מכסים את הפנים‎ כשהיו מלמדים תורה. וזה היה אסור להסתכל בפנים של התלמיד-חכם, מכיוון שבפנים של התלמיד-חכם יש גם כן פנים של אישה, ולאו דווקא של איש. ולכן זה נקרא: "ערווה". תפסתם את זה? כן? ולכן - החכמים הקדומים היו מכסים את פניהם עם מה שנקרא: "סוּדר". אולי... ראיתם בתמונות, גם כן כמה רבנים ספרדים, גם כן, הם רגילים לזה. על ה[...] שלהם, יש להם כמין איזה מטפחת. כן? זה רמז, זכר, למה שהיו מתכסים ב... בסוּדר שלהם. ואצל האשכנזים היו מתכסים עם הטלית שלהם. כשהיו לומדים. טוב, זה היה עולם ישן לגמרי. אבל זה מסביר מה שאני רוצה לבאר קצת, פה. שהנפש של התלמיד-חכם יש לו שתי (להשלים יוטיוב) הסגולות: הקשר לחכמה כאיש וכאישה, זה כדי להאיר את זה.

ואני מדבר מתוך הניסיון שלי, כן? אתם יודעים שזה לא רגיל ללמוד בצוותא - נשים וגברים, אנשים ונשים. זה לא רגיל. והשולחן-ערוך יודע מה שהוא רוצה. אבל מדובר בעולם כתיקונו, כשאיש הוא איש, ואישה היא אישה. כן? אבל - בכל זאת, זה צורך השעה,

אני משוכנע שגם אתם, לפי הניסיון שלכם, הרגשתם בזה: אותו נושא, אותו תוכן, כשאיש שואל - השאלה לא מובנת לנשים. וכשאישה שואלת - השאלה לא מובנת לאנשים. תפסתם את זה פעם? אם זה רק פעם אחת, זה מספיק כדי לבאר מה שאני רוצה... להסביר. בדרך כלל האיש תופס את הסברא שיש בנושא. והאישה תופסת התוכן, החכמה, שיש בנושא, והיא לא מסוגלת לעבור דרך הסברא. אז - יש יוצא מן הכלל, כמובן. זה לא 'יוצא מן הכלל', זה – מדרגות. כן... אבל - תלמיד-חכם כולל, נאמר, במובן הספציפי הזה, תופס את תוכן החכמה משני הפנים. משני הצדדים. "פנים אל פנים דיבר ה'", כן. זה קצת יותר מובן, כן?

אבל כשיש כבר הבניין שנקרא... - הזיווג נקרא "בניין", אתם יודעים את זה, כן? - אז - נפש האדם מופיעה. זה נקרא "נפש אדם" ולכן לא מלמדים תורה למי שאיננו נשוי! זה כלל, זה ידוע. יש לי הרבה תלמידים שבאים כדי ללמוד תורה - תפסתם שהכוונה 'תורה' ממש - והתנאי הראשון זה - נישואין. מי שנמצא רווק, הוא לא יכול לתפוס את תוכן התורה. מה שאני אומר זה גדולות, כן? "אז כל הרווקים שלומדים?" זה הכנות. לומדים אלפא-ביתא. כדי להגיע לתוכן פעם. זה מובן? כן? הכנות. ורק אחרי הרבה הרבה שנים, ואחרי הנישואין כמובן, אז מתחילים לתפוס: "אה! עכשיו אני מבין במה היה מדובר לפני (להשלים יוטיוב) שנה". תפסתם את זה... וזה ברור לפי ה... לפי הניסיון. וזה הכלל: מי שאינו נשוי אין לו קשר לתורה!

טוב, אני מקווה שהבנתם הכוונה שלי בדברים האלו. לכן יש הרבה הרבה תוצאות של זה... לפי הניסיון, [לפי] הכלל אפשר לומר ככה: מי שאינו נשוי – אף על פי שיש לו קשר לתורה - הוא לא מבין. פשוט, הוא לא מבין איך מתפקד. איך זה מתקשר. זה רק הניסיון שיכול לתת את התשובה. כן?

אז אני חוזר לנושא: ופה - המהר"ל מתחיל איזה הקבלה בין האישה והתורה. ויש לנו ‎פה - הנושא של ההבדל בין איש ואישה. והכלל - שהתורה בלשון נקבה נקראת. 'תורה' - זה לשון נקבה. ובגמרא - נראה מיד את הגמרא אחרי שנקרא את המהר"ל, בגמרא - כדי להוכיח שתורה זה בלשון נקבה, כאילו זה לא מובן מאליו כי תורה זה נקבה - אז היא מביאה פסוק: "תורת ה' תמימה משיבת נפש"^[2]. למה אני צריך את הפסוק של: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" כדי לד

עת שהמילה 'תורה' זה נקבה?! כן? דווקא - זה נצרך.

תפסתם כבר את ההקבלה? מי היא ה"משיבת נפש"? זה האישה! זה מובן. "תורת ה' תמימה - משיבת נפש". התורה זה אישה, אישה זה תורה. ולכן כשהגמרא מסבירה שצריך להבין למה תורה היא לשון נקבה, היא מביאה את הפסוק שמסביר: מכיוון שהיא משיבה את הנפש של האיש. זה מובן? כמו התורה: "משיבת נפש", אז גם האישה... זה אותה עצם. היא משיבת נפש של האיש.

אז אני אתחיל את זה מיד כשנקרא מהר"ל. תפסתם את הנושא? פה יש הקבלה בין האשה והאיש. אז - אי אפשר לומר שהאיש מחזיר את הנפש של האישה. זה ההיפך! האישה מחזירה את הנפש של האיש. ומה נותן האיש לאישה? לא הנפש. אלא ה?... העצם. האישה קונה את העצם מהאיש, והאיש קונה את הנפש מהאישה. זאת אומרת: איש בלי אישה, זה עצם בלי נפש. אישה בלי איש, זה נפש בלי עצם. אז בזיווג - האישה קונה את העצם, לשון ההלכה זה: "קונה את עצמה"^[3] פשוטו כמשמעו. היא קונה את עצמה. היא קונה את העצם שלה. והוא נקרא: "קונה נפש"^[4]. זה קניין נפש. הוא קונה את הנפש שלו, והיא קונה את העצם שלה. זה מובן? אז - בקניין הזה, ההדדי, אז מתחיל הבניין של האדם. שיש גם עצם, וגם נפש. ומאיפה אנחנו לומדים את זה? הגדרה של התורה. מה אמר אדם? כשפגש את אשתו?

קהל: עצם מעצמ...

מניטו:" זאת הפעם"..." עצם מעצמיי". זהו. יפה.

קטע ב'

נתחיל עם המהר"ל, ואח"כ נראה את זה אם ישאר לנו קצת זמן, בגמרא עצמה. אז נחזור לזה:‎

"וכן יש לומר. פשט הכתוב גם כן. כי האישה היא השלמת מציאות האדם, שעל ידה האדם שלם. וכאשר יש לו אישה מיוחדת, יש לו מציאות בעצם לא במקרה"

עכשיו זה פשוט. כן.

"אבל - כאשר הוא נואף אישה, שדבר זה במקרה בלבד לפי תאוותו שמגיע לו, הנה נחשב מציאות של מקרה, וזהו נואף אשה חסר לב"

עכשיו זה פשט:‎ "נואף אשה במקרה חסר לב". אין לב. מציאות בעצם (להשלים יוטיוב). לפי הלשון שהסברתי כאילו - אין לו נפש!

וצריך לתפוס את זה. ה... הבדידות של האיש בלי אישה, והבדידות של האישה בלי איש. לכאורה - זה אותה בדידות. אבל - בעצם הדבר זה לא אותה בדידות. בדידות של נפש בלי עצם, ובדידות של עצם בלי נפש - זה לא אותה בדידות. היחס לחיים מצד הזכר זה יחס מיוחד: הוא מחפש את אבידתו. אבד את הנפש שלו. ולכן הוא מחזיר [מחזר] אחריה. והבדידות של האישה זה בדידות מסוג אחר לגמרי! זה בדידות של נפש בלי עצם. אז - היא גם כן מחכה לאותה פגישה של העצם, אבל - זה לא חד צדדי. הבנתם למה אני מתכוון. זה עבודה אחרת לגמרי. איש שמחפש אישה ואישה שמחפשת את בעלה. זה לא אותו ניסיון. אף על פי שלכאורה משתמשים באותן המילים. אבל המצב הקיומי, הפנימי, הוא אחר לגמרי.

וזה קשור למה שאמרנו מקודם: הגישה לחכמה היא אחרת לגמרי! כי - האישה יש לה, מטבעה, את צד הנוקבא של התורה. זה חסר לאיש. לכן הוא מחפש אותה. הוא מתקשר דווקא לתורה כאישה. ולכן אין חיוב תלמוד תורה לנשים שמכיוון... ואני רוצה שתבינו את המשמעות של הדבר: מכיוון שהן הן מטבען כבר... ולכן אין חיוב בשבילן. זה מתקשר ל... לנושא הרחב ש... שהאישה אומרת כל בוקר: "שעשני כרצונו" והאיש אומר: "שלא עשני אישה". וכל ברכה יש הסברים וטעמים לשניהם. אבל הכוונה: "שעשני כרצונו" - האישה בנויה כרצון הבורא, מטבעה. והאיש - צריך לבנות את התיקון שלו לפי חיוב המצוות. טוב - זה נושא לא קל. כן? אבל צריך לגלות אותו.

ולכן... רק דקה. אני מוסיף: ולכן אין מצוות המילה לנשים. מכיוון שהן מולות מטבען. זה בא מהביטוי בתורה: חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת^[5] - הן מולות מטבען. ולכן אין חיוב של ברית מילה לנשים. אף על פי שיש כמה עמים שיש להם משהו דומה גם לנשים, אבל זה לא ההשקפה של התורה. כי האישה - ויש מדרגות בזהות כל אחד, יש לו מדרגה, בזהות שלו - אישה שהיא באמת אישה היא כרצון הבורא! ולכן יש הרבה מצוות - דווקא המצוות שהזמן גרמא - שאין חיוב לאישה, מכיוון שהן כבר מטבען יש להן סדר לפי הזמן. סדר שנקרא "מחזור" שאין לאיש. האיש הוא בתהו ובהו בעולם הזמן, ולכן הוא צריך לסדר את הזמן שלו כדי לבנות הסדר הזה, שאצל האישה היא מהטבע שלה. זה מובן? ולכן, זה רק על קצה המזלג. כדי שתבינו שפה יש נושא... פה יש נושא חשוב. זה קשור! אז מה היתה השאלה שלך?

קהל: "אישה משיגה את העצם" - מה זה בדיוק "עצם?"

מניטו: אז אני רוצה להסביר לפי הגמרא. כן? וזה גם כן מאפיין דווקא זה איש ששאל אותה שאלה. כי האישה מבינה בלי לשאול במה מדובר. כן? אז - הפסוק אומר: "לא טוב היות האדם לבדו" "אעשה לו עזר כנגדו" אז עכשיו האדם בבחינת "איש" איננו... אף על פי שהפשט הוא יותר רחב מזה, כן? אני חוזר רק על הנקודה של הנושא שלנו. עכשיו האדם כאיש - יש לו עזר. והעזר בא לשבור את הבדידות שלו. עכשיו - מי נמצא לבד? מי נמצא בניסיון של הבדידות? האישה! ולכן עולם הקיום של האישה הוא אחר לגמרי! מהעולם הקיומי של האיש. כשהאישה מרגישה בעניין של הבדידות, זה רציני אלף אלפי פעמים יותר מ- כשאיש מרגיש בזה. אם איש זכר - מרגיש בבדידות, זה אשמתו! אם אישה מרגישה בבדידות של... במובן הקיומי, "אקזיסטנציאלי" אומרים הפילוסופים, במובן הקיומי של המילה, כיצור בעולם, אז - זה הטבע שלה. כי היא נוצרה כדי להיות עזר, השלמה, של האיש. היא נוצרה בבחינת אישה. ולכן ההבדל בין "נפש" ו"עצם" בנושא של...

ו"עצם" - זה השייכות לבריאה שנקראת "אדם". ה"נפש" - זה הייחוד האישי, הפרטי, של כל אחד ואחד. כל אחד נקרא: "אדם" ונקרא "אנוש". במובן של "אדם" - אנחנו שייכים לטבע ש... היצור שנקרא "אדם". כ"אנוש"- כל אחד זה אנוש מיוחד לעצמו^[6]. אז -"הנפש" זה הצד הייחודי של כל אחד ואחד. האישה נותנת את ה... האישיות היחידית, הפרטית, ה... האישית של כל איש ואיש. והיא מחפשת שייכות לעצם, של להיות...

[הפסקה בהקלטה]

קטע ג'

כל יצור של בני אדם הוא יותר אישה מאיש, או יותר איש מאישה. ויש לנו הגדרה של ברית הנישואין: זה - לפני הנישואין, כל אחד, יש לו נטיות להיות איש או אישה בבת אחת. וכשרואים איש, גבר זה - הדומיננטיות שלו זה גבר. אישה - זה הדו... זה מובן? כן? ויש כל הקרי-כתיב של ה"נערה-נער" לפני הנישואין. לא מבחינים אם זה נער-נערה, כן? ועכשיו זה אופנה אצל הגויים, כן? ואחרי נישואין כל מה שהיה אצל שניהם, מצד אישה, עובר לאישה. וכל מה שהיה אצל שניהם - מצד האיש, עובר לאיש. זה נישואין מוצלחים. אז - זה בניין האדם. איש או אישה. זה קצת... אולי קצת יותר מובן.

מה שצריך לזכור זה מה שאמרתי מקודם: אותה בעיה, אותה חוויה, דרך אותן המילים - אישה כאישה מרגישה את זה אחרת לגמרי מהאיש, ולהיפך. זה רק בבחינת "חכמה" שאפשר לתפוס גם זה וגם זה. והניסיון נותן - שרק אחרי הנישואין מתחילים לתפוס מה זה "עצם אדם" אצל האישה, ומה זה "נפש אדם" אצל האיש.

טוב, אנחנו חיים בעולם מדולדל. כל הערכים האלו, היו ערכים אמיתיים בדורות הקדומים. אצל הקדמונים. עכשיו הכל מדולדל. ורק במקרים יוצאים מן הכלל אז תופסים את הקטגוריות האלו, אם אפשר לומר: אישה שהיא אישה, איש שהוא איש. ולפי דעתי, כל הפגמים של התרבות הנוכחית באים מזה. שאין חלוקה ברורה בין הזהות של אישה והזהות של איש. וזו היתה בעיה מהתחלת ההיסטוריה של האדם. לכן רציתי לציין את זה.

ותופסים את זה דרך ההסברים של המהר"ל, כי התורה בעצמה היא... נשית. העצם שלה - זה להיות נקבה. ולכן יש חובה לאיש על התורה. "כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה"^[7] - זה ביטוי של הגמרא. כל התורה כולה - בלשון זכר... הציווי - זה לזכר. זה קצת יותר מובן. כן? ויש ציווי לנקבה דרך הקשר שלה לזכר. כדי שהזכר יכול לקיים את המצוות, אז גם הנקבה מקבלת את המצוות עליה. אבל מטבעה, באופן עמוק, כן? "שעשני כרצונו".

ולכן, כל ה... איך אני יכול להגדיר את זה... החפץ^[8] של המין האנושי זה לפתור את אותה בעיה: מה בין איש לאישה. אז – הגמרא, דווקא בקידושין, יש לה סוגיה ארוכה מאד. מכיוון שאף על פי שכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, המשנה מגדירה את הדרך לקידושין בלשון נקבה. הנה ה... הפשט של ה... של התלמוד^[9]:

"האשה נקנית בשלוש דרכים"

הקושיה זה בשלושה.

"האישה נקנית בשלוש דרכים. וקונה את עצמה בשתי דרכים"

אז אתם רואים? נקנית – כנפש. זה נקרא "קניין נפש".

"וקונה את עצמה בשתי דרכים"

לאמתו של דבר, לפי עומק הסוגיה, האישה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשלוש דרכים. הדרך הראשונה זה הנישואין עצמם. אם זה מצליח - הכי טוב. כן? אם זה לא מצליח - יש לה עוד אפשרויות: או גט, או מיתת הבעל. תפסתם את זה? זה לא פשט רגיל של המשנה. המשנה אומרת: האישה נקנית - לבעל, לבעלה, בשלוש דרכים: זה - כסף, שטר וביאה. וקונה את עצמה בשתי דרכים מה זה "קונה את עצמה"? להיות... המפרשים מסבירים כך: "להינשא לאיש אחר". אבל כבר אם היתה נשואה פעם - כבר קנתה את עצמה. היא קנתה את עצמה. דרך הנישואין. אם זה לא מצליח - אז נשאר גט או מיתת הבעל. אבל מכל מקום, היא מחפשת קניין עצם. ומה מחפש האיש? כפי שהגדרנו? קניין נפש. אבידתו שנאבדה לו. ויש כמעט (להשלים יוטיוב) דפים על כל הסוגיה.

אז אנחנו רואים שורה אחרי שורה, הגמרא מחפשת הסבר למה דווקא באותה מצווה היא משתמשת במילה [ב]לשון נקבה. אף על פי שהחובה זה לאיש. היה צריך לומר: "האישה נקנית בשלוש דרכים" כי הדרכים הם הדרכים של האיש לקנות את האישה. כן? אז כדאי שתלמדו את הסוגיה. לעומקה.

כדי להבין את כל הדיוקים שיש בגמרא אני רק רוצה לצטט כמה נקודות כדי להאיר את זה: הנושא של המעשה של הנישואין.

הנושא הוא: בחיים, במציאות - הנושא זה האיש. האיש לוקח אישה. אבל לפי התורה, הנושא של ה... הדרך של הנישואין - זה האישה. ולכן המשנה אומרת: "האישה נקנית" ולא "האיש קונה". כי הנושא של האקט הזה, של הקניין לכאורה - זה האיש שלוקח. אבל לקחת אישה זה זנות! נישואין - זה להפוך את הקיחה לקניין. מה ההבדל? כי "קיחה" זה לפרקים. זה לשון הגמרא, ולשון הרמב"ם, ב"משנה תורה": אדם יוצא לשוק, פוגש אישה, נותן כסף, לוקח אותה וזורק אותה^[10]. לקחת אישה עם כסף - זה זנות! ולכן - אף על פי שביטוי התורה זה: "כי יקח איש אישה^[11]" - זה לשון קיחה, הגמרא אומרת, המשנה אומרת סליחה, תורה שבע"פ אומרת: "קניין". מה ההבדל? "קניין"- זה תדיר. אין חזרה לקניין. יצא מרשות זה לרשות אחר. וזה... בלתי חוזר. כן? קניין - זה לעולם.

הרבה פעמים אתם למדתם בישיבות אולי: בסדר של הש"ס יש מסכת גיטין לפני מסכת קידושין. אז אומרים, וזה לא בדיחה: "זה מקדים רפואה למכה". מקדים רפואה למכה. אבל - ההסבר קצת יותר עמוק, הוא קצת יותר אחר: קודם כל לומדים איך... מתגרשים, אם חלילה וחס מתגרשים. ואחר כך לומדים איך מתקדשים קידושין שאין אחריהן גירושין! וזה קידושין אמיתיים. כי התורה לא אוהבת את הגירושין. היא מסכימה. יש אפשרות להתגרש, אם זה היה טעות בפגישה הגורלית שנקרא: "שידוך". אבל אם יש טעות - צריך לתקן. פעם שמעתי ש... קידושין זה נותן אושר לשני בני אדם: האיש והאישה. אבל - לפעמים גירושין זה נותן אושר לארבעה‎ בני אדם. כן... תפסתם את ההסבר... התורה לא אוהבת את זה. אתם זוכרים מה אומרת הגמרא? "המזבח מזיל דמעות על הגירושין"^[12] אבל: אם יש צורך - יש צורך. זאת אומרת: זה המושג של "קניין". כשלוקחים אישה - זה לא בכוונה: אם זה לא מסתדר - אני אזרוק אותה. זה זנות. כשלוקחים אישה - צריך להיות את זה - קניין לגמרי. ולא - "קיחה". לכן – אף על פי שהתורה אמרה: "כי יקח איש אישה" - התורה שבכתב, התורה שבע"פ אומרת: "האישה נקנית". ואם תרצו, נראה מיד את הדיוק של הגמרא, זה לא קל, אבל אני חוזר על זה.

קטע ד'

האישה נקנית - מאי שנא הכא דתני 'האשה נקנית' ומאי שנא התם דתני 'האיש מקדש'"?

בהתחלת הפרק השני המושג משתנה לגמרי: האיש מקדש את אשתו. אז יש מושג של קניין: 'האישה נקנית', והיא הנושא של הקניין. היא מסכימה - זה אפשר. אם לא מסכימה, הגמרא אומרת: "ד-מדעתה, אם שלא מדעתה - לא"^[13]. אם היא מסכימה, אם היא מקבלת את הטבעת - יש קידושין. אם היא לא מקבלת - אין קידושין. לכן האישה היא הנושא של הדרך הזה.

זה היוצא מן הכלל בכל התורה כולה. כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, חוץ מעניין של קניין אישה. היא הנושא. ו[ב]המשך הלימוד, אז הגמרא מסבירה: "ולמה אמרו שלוש ולא שלושה"? כי הדרכים - זה דרכים של התורה, "דרך" לשון זכר - זה מלחמה. "דרך" לשון נקבה - זה תורה. שנאמר: "את הדרך ילכו בה"^[14]. וזה תורה. ופה הגמרא אומרת: "ומאין אנחנו יודעים שהתורה היא נקבה? מהמילה 'תורה'? לא. מהפסוק: 'תורת ה' תמימה משיבת נפש'"- זה הנושא שלנו. ולכן פה יש יוצא מן הכלל. המימד של הקניין - האישה היא הנושא, והמימד של הקידושין - האיש הוא הנושא. הוא מקדש אותה כהקדש - לכל העולם כולו. זאת אומרת מכאן ואילך - זה הקדש לאיש הזה, וזה סופי. אז הוא הנושא של הדרך של קידושין. אבל היא הנושא של הדרך של הקניין. אם היא מסכימה - כן, אם לא - לא. תפסתם את זה? אף על פי שבמציאות האיש הוא מחזר עליה [אחריה] מכיוון שהוא מחפש את אבידתו. לכן התורה אמרה: "כי יקח איש אישה" ולא: "כי תילקח אישה לאיש".

אז בפרק השני הגמרא שינ[ת]ה את הביטוי. פה זה קניין, שמה זה קידושין. לכן - הנה פשט הגמרא:

מאי שנא הכא דתני "האשה נקנית" ומ"ש התם דתני "האיש מקדש"?

ורגילים להסביר את זה, וזה לא מספיק ההסבר הזה שאני אצטט עכשיו. מה ההבדל בין פה ושמה? פה אמר: "קניין", ושמה אמר: "קידושין". הפשט האמיתי של הגמרא הוא אחר לגמרי. "מאי שנא הכא" – מהתורה, "דתני - 'האשה נקנית'". כי התורה אמרה: "כי יקח איש אישה" - יש כבר שינוי ראשון בין קיחה לקניין. ואם יש צורך לשנות את הקיחה לקניין, למה שינה אחר כך את הקניין לקידושין? ולכן יש ארבע שאלות. ולא שתיים. תפסתם את זה?

אני חוזר על הפשט הרגיל ואחר כך על הפשט השני:

מאי שנא הכא דתני "האשה נקנית" ומ"ש התם דתני "האיש מקדש"?

אז רגילים להסביר את זה ככה: מה ההבדל בין פה - פרק ראשון, ופרק שני? פה - קניין, שמה - קידושין. לאמיתו של דבר זה קצת אחרת: מה ההבדל בין התורה שבעל פה לתורה שבכתב?! התורה שבכתב אמרה: 'קיחה'. והתורה שבע"פ אמרה: 'קניין'. ואם יש צורך לומר 'קניין', אז מה ההבדל בין פה - הפרק הראשון, ושמה הפרק השני שאומר "קידושין"? תפסתם את זה? מכיוון שיש שני מימדים בנישואין [לבדוק יוטיוב]: הקיחה - שצריך לומר 'קניין', דאם לא כן זה זנות. והקידושין – "דאסר לה אכולי עלמא כהקדש"^[15] - הוא אסר אותה, הבעל אסר אותה לשאר בני אדם. כי עד כאן - היתה פנויה לכל קשר אפשרי, לכל קשר שבכוח. מכיוון שהיא מחפשת את העצם שלה. והעצם שלה יכול לבוא דרך כל בן אדם. אם מוצא חן בעיניה, כמובן [צחוק]. אבל מבחינת... מבחינה תיאורטית, כל דהוא. ולכן, מכיוון שהיא פנויה, כדי לשבור את המצב של הפנוי הזה, אז צריך קידושין. האיש מכריז: "הרי היא מקודשת לי". גמרנו. צריך האקט הזה של הקידושין, והוא הנושא של הקידושין. אבל שוב - הנושא של הקיחה: אף על פי שבמציאות הוא הולך אחריה לפי התורה, בחופה - היא מחליטה אם יהיה קניין או לא. אם מקבלת את הטבעת - מובן, ואם לאו - לא. מדעתה, אם שלא מדעתה. זה מובן?

אז למה הגמרא שאלה אותה שאלה? הנה ככה, התשובה של הגמרא:

"מאי שנא"

למה שינה קיחה בקניין?

"משום דקא בעי למתני כסף"

מכיוון שהתורה התירה את הדרך של כסף לקניין הזה. וכסף שנקרא "קיחה" זה זנות. אז מכיוון שהתירה את הכסף, לכן שינה את המושג ואמר: "קניין" ולא "קיחה". כי "קיחה" ו"כסף" לגבי אישה זה זנות! תפסתם את זה?

מיד אני אראה לכם לפי הקבלה, לפי הספירות. אתם רואים את הקווים של קו החסד, קו הדין, וקו הרחמים באמצע. כן? אז - פה יש לנו דרכים: אחד נקרא "כסף". מה זה "כסף"? אני נותן כסף לקבל דבר שיש לי כיסוף בו. כסף מבטא את הכיסוף שיש לאיש לגבי האישה, מכיוון שכשאני רוצה לקנות דבר - זה סימן שיש לי חפץ, כן? כיסוף לדבר. כשאני נותן כסף כדי לקבל את הדבר של הכיסוף שלי. מובן? אז - לפי התורה - זה זנות! כיסוף לאישה שנקרא "קיחה". אני נותן כסף לקחת דבר שנקרא "אישה". זה זנות! אז מכיוון שהתורה שבע"פ התירה את הנישואין, שהגורם שלה זה הכיסוף - דאם לא כן, לא יהיו הרבה הרבה... נישואין כשרים. כן? - מכיוון שהתירה את זה, אז - היא צריכה לקבוע תנאים: בתנאי שזה יהיה סופי. בתנאי שתלמדו גיטין לפני קידושין. לא ההיפך. בתנאי שלא תקראו את זה "קיחה" אלא - "קניין". אז כסף - זה בקו החסד. שטר - זה בקו הדין. ביאה - זה בקו הרחמים. ולכן מיד, מתחת לספירה "חסד" יש הספירה "נצח". החסד צריך להגיע למימד הנצח, וזה נקרא "קניין". כי חסד בלי נצח - זה כיסוף. זה חסד לשון טמא. "חסד היא", כן? תפסתם את זה? טוב, אני סוגר את הסוגריים האלו. אז -"משום דקא בעי למתני כסף".

אז - קרא לזה "קניין". אבל יש תנאים. ויש מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי, כמה זה "פרוטה". מה זה? כסף זה פרוטה, אבל כמה זה פרוטה? אם זה... אחד מכ"ד^[16] בדינר, זה בית שמאי, או אחד משמונה באיסר איטלקי זה בית הלל. פה יש סודות, כן? מה זה? מחלוקת בין החכמים: האם אישה, ומה זה אישה? [לבדוק יוטיוב] זה... היא באה כדי להחזיר את הנפש של האיש - קונים את זה בפרוטה?! ואם תאמר: לא פרוטה, אלא- דינר. קונים את זה בדינר?! תראו בגמרא אחר כך: אפילו סל מלא מרגליות היא לא מוכרת את עצמה! תפסתם את זה? לכן יש סודות בדבר. כן?

אז - אני נותן מיד את התשובה. לפי המספרים שנותנת המשנה. זה - אנחנו חוזרים לעניין שלנו. כשאומרים לאישה "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל", הפשט זה: כדת משה, וכדת ישראל. בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. כן? [...]

אני פעם שמעתי חידוש על זה. מהרב שלי, ז"ל, שאמר: "הרי את מקודשת לי כדת משה לישראל" זאת אומרת: הכיסוף שלי לך [אלייך], זה אותו כיסוף של עם ישראל לתורה! כן? אז זה כבר מתחיל להיות רציני. כן. וזה ההגדרה. זאת אומרת: כשנותן את הטבעת והוא אומר: "הכיסוף שלי היא מאותו סוג של אהבת עם ישראל לתורה". אם זה ככה - מקבלים את הכסף הזה, את הכיסוף הזה. זה לא בהמי! זה קדושה, זה אהבה אמיתית! כי לא מצאנו שום עם שאוהב את החוקה שלו כמו שעם ישראל אוהב את התורה. זה אהבה ממש. איך הקב"ה מדבר על התורה? "בת היתה לי ונתתי לכם, אז תיזהרו לשארה, כסותה, ועונתה". "שארה"- זה פרנסה של תלמידי חכמים, "כסותה"- זה המפה של הספר תורה "ועונתה" וכו'... אז היא נקראת "בת-י-ה" - בתו של הקב"ה. ולכן אתם זוכרים שביום השבועות, בחג השבועות, כשמוציאים את הספר תורה, קוראים את הכתובה בין עם ישראל לתורה. יודעים את זה? כן? ודווקא - כתובה יפה מאד, וגם הבחור הוא יפה - עם ישראל, זה לא סתם...

אז ה... יש תנאים! ולכן אנחנו מוצאים שיש כ"ד ספרים בתנ"ך. כן? אז - מה מבקש בית שמאי? אם הכיסוף הזה הוא מסוג של הקדושה שיש בכ"ד ספרים, אחד מהם זה מספיק: שיר השירים. כן? אז - [הוא מסכים]. ואם לא - לא. אז - לפי בית הלל, זה יותר מדי חמור: מתירים נישואין רק אם אנחנו בטוחים שהאיש אוהב את האישה כמו [ש]עם ישראל אוהב את התורה! ו... גם הנישואין יהיו כשרים. אפילו תלמידי חכמים, יש להם תאוות לגוף האישה, ולאו דווקא ל... טוב זה בא עם הזמן, כן? ולכן - התורה שבעל פה התירה את זה: במדרגה של בית הלל, בתנאי שיש הבדל בפרוטה שמשתמשים בבית המקדש ובפרוטה שמשתמשים בשוק. אז הפרוטה שמשתמשים בשוק זה אחד משישה באיסר איטלקי, והפרוטה שמשתמשים בבית המקדש זה אחד משמונה באיסר איטלקי. ויש רמזים: ביום השישי משותף לבהמה ולאדם, ויום השמיני - זה ביאת המשיח.

יש איזה רמז ברור מאד: מיד, כשמרגישים שיש איזה "לשמה" בכיסוף הזה, הנישואין כשרים. בתנאי - שזה ישתפר. כי בהתחלה נקרא "בעל" - "האשה נקנית לבעלה". ו"בעל" זה מילה גסה. בעל, כן. זה זנות! זה כאילו זנות. רק כשקידש את עצמו, נקרא "איש". אז "האיש מקדש", לא הבעל. הבעל קונה. אבל האיש מקדש. ואתם זוכרים מה יש בנביא. פסוק. והוא קשור לנושא שלנו: כשהקב"ה אומר לישראל "לא תקראי עוד בעלי, אלא אישי"^[17]. אז תפסתם?

זה יותר רחב הנושא בגמרא, רק רציתי לציין מה קורה באותה הקבלה בין התורה והאישה כפי שהסביר המהר"ל. ואנחנו רואים שזה דברי תלמוד, כן? ואני נזכר סיפור שמספרים בישיבות: אל תשאלו באיזו ישיבה, אני לא יודע... שפעם אחת אישה ביקשה את הכתובה שלה, ביקשה להתגרש, הצדק היה איתה. אבל האיש צריך לתת את הגט, מכיוון שהאיש קידש - "הפה שאסר הוא הפה שיתיר"^[18]. מי שלא מבין את זה: שהאיש צריך לתת את הגט, אז לא מתייחס ברצינות לקידושין עצמם, כן?

[...]

אם הפה של האיש, היה בכוחו לאסור אותה לכולי עלמא, רק הפה של אותו איש יכול להתיר אותה. זה מובן כן? והוא לא רצה! יש ככה... יהודים עקשנים... והוא לא רצה. אז הדיין אמר לו: "תקרא את המשנה: 'האשה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים: בגט או מיתת הבעל'. אם תיתן את הגט - מוטב. אם לא... זה מיתת הבעל...". זה לפי הפשט. זה לפי הפשט. אבל אפשר להבין את זה לפי הדרש.

מכל מקום - צריך מיתת הבעל כ"בעל" עד שיגיע להיות "איש". אז הבעל נפטר כ"בעל". יצא כ"בעל". והוא נקרא "איש". אז - האיש מקדש. זה כוחה של המילה של איש. הבנתם את זה? כן?

ולכן - זה מה שרציתי לציין. כי בצדק המהר"ל מסביר את זה: כפי שהאשה משיבת נפש - אף על פי שזה לא המילים שלו, אבל אתם רואים שזה בא מהגמרא - כפי שהתורה היא משיבת נפש, גם האישה היא משיבת נפש. ולכן צדקה הגמרא כשאמרה: "מי שלומד תורה רק לפרקים, זה דומה לזנות"^[19], למי שיש לו אישה רק לפרקים. זה לא אישה. מי שיש לו תורה רק לפרקים - זה לא תורה. תפסתם את ה?... כן?

ואני נזכר בחידוש ששמעתי מהרצי"ה ז"ל, על פסוק בסיסי שאמר - אולי ציטט את זה מפי ה"חפץ חיים" - בשם ה"חפץ חיים": "תורת ה' תמימה משיבת נפש". הוא הסביר פעם: אם איננה משיבת נפש - זה סימן שאיננה תמימה. אני רוצה להסביר את זה: יש הרבה שלומדים - ולא מוצאים סיפוק. אז זה סימן שלא לומדים תורה אמיתית. אם לומדים תורה אמיתית - היא משיבת נפש. ואם לא משיבת נפש - זה סימן שאיננה תמימה. תפסתם את זה? כי לפי הפשט, אמר גם הרב: "תורת ה' תמימה, והיא נשארה תמימה. אף אחד לא נגע בה". מי יכול... מי יכול לומר: "בעל תורה", "בעלה של התורה", כן? אפילו משה רבנו הגיע עד: "ותחסרהו מעט מאלוקים"^[20]. אז היא נשארה תמימה. ואני חוזר למדרש^[21] שלמדנו בהתחלה: "כי אם בתורת ה' חפצו", אז הוא "תורתו יהגה יומם ולילה". וזה נקרא "תורתו". תפסתם את הקשר. כי תורת ה' - נשארה תמימה. אז - כל מה שמשיב נפש, והעיקר - זה האישה. והאיש מחזיר את ה"עצם" לאישה, והאישה נותנת את ה"נפש" לאיש. ולכן זה נקרא "קניין נפש". והפשט חוזר... במקומו. כל מה ש... זה שייך לעולמה של תורה! ולכן - זה מסביר למה הגמרא... ריש לקיש אמר: היחס לתורה - זה כמו היחס לאישה! מכיוון שזהו זה! זה אותו עניין! האהבה של עם ישראל לתורתו, זה האהבה של האדם לנשמתו! ומשנ"ה - אותיות נשמ"ה. זה ידוע. אז פחות או יותר זה התוכן של אותו הסבר של המהר"ל. ואם יש עוד שאלות...

קהל: כשאומרים - "לומדים תורה לשמה" - "לשמה"- זה מבחינת "עצם"?

מניטו: אפשר להגדיר את זה ככה. כן. ברור. זאת אומרת: לומדים תורה כדי... לפי מה שהיא רוצה!

קהל: יש דרכים שמה...

מניטו: לפי מה שהיא רוצה! לשאלה שלך. כן? לומדים תורה לשמה של תורה. התורה אומרת - שזה רצון הבורא. כך אני מתייחס. אני מתייחס לרצון הבורא. כך אמרה התורה. לשמה. מי שלומד לא לשמה, יש לו... סיבות ללמוד תורה, אבל זה לא לשמה. הוא לא מתייחס לתורה כמי שמחפש את אשתו. כדי לתקן את עולמו. מהו רצון הבורא? "שעשני כרצונו" - זה האישה. כן? ו"רצון הבורא"- זה התורה. והכל חוזר ל...

ולכן אני שוב, רוצה להדגיש את זה! זה לנשים: זה מעלה של האישה. זה התורה. זה הנשמה. זה... טוב. אבל דווקא צריך להבין שהנשים לא יכולות להבין איך זה מתפקד במוח של האנשים וההיפך. כן? ולכן בדורות כתיקונם, זה ההורים שהיו מסבירים לבנים לפני הנישואין מה זה "אישה", מה זה "איש". כי כבר ההורים ידעו מה זה. ולכן - האמא של הבחור היתה מדברת איתו, והאבא של הבחורה היה מדבר איתה. כדי שיגלו מה זה איש, מה זה אישה. כי אישה לא יכולה להבין מטבעה מה זה איש. וההיפך - איש לא יכול... והאיש מפחד מהאישה... והאישה מפחדת מהאיש. למה? מכיוון שלא מגלים במה מדובר, זה... מסתורי. כן? עולם אחר. איזה מין יצור שבא מפלנטה אחרת... ולכן היה צריך שההורים ידברו. ואם אין הורים, אז... האפוטרופוסים. זה אותו דבר. ויסבירו את זה.

טוב. תפסתם את העניין. יש עוד שאלה? טוב. אז לי יש... איך אומרים? להגיד... חג שמח. איך אומרים את זה...

קטע ו'

מקור: בראשית רבה (עד עכשיו המקורות היו מ'נתיב התורה למהר"ל')

 

מניטו: זה מובן? אז זה פשוט. הבנתם את זה?

קהל: יש גמרא שאומרת: "אין מלמדים תורת הנסתר אלא למי שמבין מעצמו"

מניטו: אה... זה...

קהל: זה לא מדויק.

מניטו: זה לא מדויק. "אין מגלים ראשי פרקים אלא למי שמבין מדעתו"^[22] לא "מעצמו". כן. וכך אנחנו נוהגים! כן? וזה שייך לחכמת הנסתר. "אין מגלים" במה מדובר... ואסור לרווקים. רווקוֹת - מותר. אבל רווק - אסור. כי דווקא כפי שלמדנו: התורה היא האישה. כן? ולכן - אישה יכולה להבין אישה. אבל איש בלי אישה לא יכול להבין אישה. לכן [ל]רווק אסור ללמוד נסתר. זה מובן? גם זה מהנסתר...

 

{bfaccordion-slider סוגיית שלוש השבועות: מדוע הסאטמר טועים?}

 

מקור: תורת התולדות

אז, אני חושב, שאפשר להסביר, אין לי מקור, כן? אולי פעם אכתוב, אבל אין לי מקור שהתשובה של הכלל היא חזרה לארץ ישראל. זה עניין של ימות המשיח. תפסתם? כי כל עוד - שבחוץ לארץ, זה תחת המזלות! (ההקשר הוא לחטא העגל) לפי הגמרא של כתובות, כן? לכן אני אמרתי ככה: המשיח יתקן את חטא העגל. זה מובן עכשיו?

קהל: רק אחר כך מבינים מה לא היה בסדר. מי אומר שזה באמת זה, עכשיו? רק אח"כ אנחנו מבינים...

מניטו: מכיוון שכמו שאמר ה"חפץ חיים" התחיל העסק. העסק התחיל!! זהו! פשוט מאד! התחיל העסק! יש לנו מדינה. זה - פשוטו כמשמעו.

קהל: אבל הפחד שלי, שבעצם שעם ישראל שכל כך הרבה פעמים קרה שזה...

מניטו: לכן אנחנו צריכים...

קהל: משיחי שקר

מניטו: לא. לכן אנחנו צריכים את תורת המקובלים שהם נתנו תאריכים.

קהל: טוב, אבל אפילו ר' עקיבא העיז

מניטו: כן. זה היה אפשרי בבחינת: "זכה – אחישנה". אבל הדור לא זכה! אבל - בכוכב הזה, [הכוונה לבר-כוכבא] היה אפשרות. ור' עקיבא הוא גדול מהגדולים. הוא ידע מה... הוא לא הצליח. מה אומר הרמב"ם? מי שמחזיר את השלטון על ארץ ישראל הוא בחזקת משיח. מצליח? הוא המשיח. לא הצליח. אבל היה יכול להיות.

קהל: מה זאת אומרת מחזיר את השלטון?

מניטו: כן,

קהל: לעם ישראל?

מניטו: כן. על ארץ ישראל. כן. זה היה היעד של בר כוכבא. כן?

קהל: אז [למה] אין מה לסמוך על זה שזה עכשיו? מפני שאם נזכה, אם נאמין, זה יכול להצליח אני חושבת. לא?

מניטו: כן כן. נכון מאד. זה עניין של אמונה. מי שמאמין

קהל: זאת האפשרות היחידה ל...

מניטו: מי שמאמין - מאמין. מי שלא מאמין - לא מאמין. לכן אני אומר.

קהל: לא, אבל עכשיו זה לא "אחישנה, זה "בעיתה"

מניטו: עכשיו, מכל מקום, זה לא - "אחישנה". "זה בעיתה" כמו ש...

קהל: אבל הייסורים, אפשר... על פחות ייסורים.

מניטו: כן, אבל המחיר לשלם...

קהל: אבל המחיר...

מניטו: יתכן. אבל מכל מקום - הרחמן ירחם. גם זה לא בידנו. ואם הוא בטובו ובחסדו יחליט בלי ייסורים. הוא המלך. כן? אפשר גם בלי ייסורים. אבל העניין הוא שזה הפעם הראשונה שעם ישראל חזר בתור אומה! כל העניינים של משיחיות שקר לכן הדוגמא של בר-כוכבא היא מאפיינת מאד, כן? כל התנועות של משיחיות שקר זה לא היה תנועה לאומית. זה היה תנועה דתית. לכן זה הכשיל. מכיוון שהעם לא הסכים! כמה משוגעים לדבר, בבחינה דתית, הם חשבו שאפשר. היו... אותם תאריכים היו נכונים. היתה אפשרות. אבל לא זכינו. זה מה שצריך להבין. כן.

קהל: זו הפעם הראשונה ש...

מניטו: שחזרנו בבחינה לאומית. ולפי הגמרא - זה הסימן ש"לעלות בחומה" זאת אומרת: "יחד. ביד חזקה" ולא כדתיים, שרוצים למשיחיות-דתית. כן? משיחיות-דתית היא פסולה. כי המשיח זה מלך של עם ישראל. תפסתם את ה?... זה מובן?

קהל: מניטו, אתה פעם אמרת בפריז, סיפרת, כשהיו ה... אז היה משא-ומתן בין... אחרי שסאדאת בא לירושלים, תמיד היו שואלים אותך, כשבאת: "נו מה? אז, אז אמרת שאתה לא יודע בדיוק. ‎צריך לדעת אם זה ישמעאל או עמלק.

מניטו: כן.

קהל: אבל סיפרת... זאת אומרת הסיפור של אבימלך ואברהם

מניטו: אה, כן כן.

קהל: ואח"כ מיד אחרי זה [אחרי המעשה של אבימלך ואברהם] "קח את בנך, את יחידך" אחרי אבימלך.

מניטו: כן. זהו. כן. זאת אומרת - כש‎...

קהל: וזה ממש...

מניטו: זה ממש מה שאנחנו חיים. כן. העניין הוא ככה: אברהם כרת ברית עם אבימלך. ואבימלך אומר לו: "בכל מקום"... אני לא זוכר את הפסוק אבל זה הביטוי: "בכל מקום שאתה חפץ, אתה יכול להיות בארצי". אבימלך אומר לו:"בארצי" ואברהם הסכים! הוא [אברהם] שקיבל את ההבטחה: ש"זה ארצך" הוא כורת ברית עם מי שאומר:"ארצי" מיד - עקידת יצחק.

קהל: מיד הפסוק הבא זה "קח את בנך" אז זה ממש... זה סיפרת - ואחרי שנתיים!

מניטו: ברור. ברור.

קהל: בתור אתה, בעצמך עוד לא רצית...

מניטו: לא, אני משוכנע עכשיו שזה נגמר לא יהיה שלום ב...

קהל: אמרת משהו על היהודים אתמול, שזה יהיה ב"חימה שפוכה"

קהל: אתה מחזיר את הגלגל אחורנית?

מניטו: כן. ברור. אנחנו צריכים עוד להילחם. ברור מאד. אבל - זה רק עניין אלו שיהיו קורבנות במלחמה, אבל צריך להאמין שיש תחיית המתים. מי שמאמין שיש תחיית המתים, זה לוקח תמונה אחרת, כן?

קהל: כבר יודעים מה זה תחיית המתים ממש?

מניטו: אבל זה יהיה גם פשט, גם רמז, וגם דרש, וגם סוד. אבל פשט גם כן...

קהל: אה, ב' רציתי לשאול: האם גם הרב קוק הולך לאותו הכיוון? למשל העניין: ש"עלו בחומה" אני קראתי את זה גם כן אצל הרב עטייה שכתב...

מניטו: כן." סוד השבועה" סוד השבועה.

קהל:" סוד השבועה", או יש לו חוברת אחרת?

מניטו: כן. סוד השבועה.

קהל: אז קראתי ב...

מניטו: וההסבר שלו הוא קו ונקי.

קהל: אבל בכל זאת, בדיוק! בכל זאת... אין זה הפרוש המקובל, ואין זה הפירוש שנותנים כל המפרשים!!

מניטו: אני יודע. זה... הפירוש הזה, אם זה - הפירוש הזה זה נכון, ויש הרבה הרבה רמזים.. לא רמזים, מקורות - שזה הפירוש הנכון, אלו שנותנים את הפירוש ההפוך, אלו הם ש... איך אומרים? נגד המדינה ונגד...

קהל: לא אמרתי... לא לקחת את המפרשים של היום.

מניטו: אז מה?

קהל: אם אנחנו לוקחים את המפרשים מכתיבת התלמוד עד ימינו-אנו,

מניטו: אז, אני רוצה להסביר את זה.

קהל: אנחנו רואים בכל זאת שזה פירוש אחר!

מניטו: אז מ...

קהל: לכן אני באמת שואלת.

מניטו: טוב טוב.

קהל: גם הרב מזדהה עם ה...

מניטו: ברור ברור ברור. ברור.

קהל:...עם הרב עטייה?

מניטו: ברור, ברור ברור. לא באותו סגנון, אבל... אני רוצה להסביר את העניין הזה ככה: זה בגמרא: אפילו לא צריך את הספר. יש עניין שיש שבועה כזו: ש"לא יעלו בחומה". יש שבועה כזו לפני הזמן. מכיוון שמסתמכים על הפסוק: "השבעתי אתכם בנות ירושלים מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד - ש ת ח פ ץ" אז -"עד שתחפץ"- נשבעו שלא יעלו בחומה. כי צריך שהתפקיד של הגלות יסתיים. כך בפסוק הקודם של רב יהודה, כמה שורות לפני זה, "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם" ולכן אסור לפני זה. ולפי ההלכה, זה לא סוגיה של הלכה! אף פוסק אחד לא חשב שזה הלכה. זה לא היה אגדה גם כן, אבל זה הסבר של המצב של גלות-גאולה. אבל לפי הפוסקים, אם ניקח את זה ברצינות כמו הלכה, זה ברור מאד: זה רק שייך לבבל, ליהודי בבל, וזה רק שייך למאה שנה משלמה המלך ומאותה תקופה גמרנו. אותה שבועה - אין לה תוקף.

קהל: איך הוא מסביר את המפרשים האחרים?

מניטו: סליחה, אני רוצה לגמור. אבל אחר כך יש שבועה אחרת! שאמר ר' אלעזר, מיד אחר כך: "אמר להם הקב"ה לישראל: "אם אתם מקיימים את השבועה - מוטב""ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה", ורש"י מפרש: הפקר..... טוב. אז פה - הויכוח עכשיו הוא במה מתכוון ר' אלעזר? אותה שבועה שלא יעלו כחומה, ויש שש שבועות שמה, לא רק אחת. או לשבועה אחרת לגמרי. וזה ההסבר של הרב עטייה שהוא חזק מאד: מיהו זה ר' אלעזר הזה? שאומר מיד אחר כך:"אמר ר' אלעזר:"מי שמי שדר בארץ ישראל חשוב כלא עון". בלי עוון. זוכרים את ההמשך?

קהל: יש לי את זה פה. הר' אלעזר הזה, כן? הוא תלמידו של ר' יוחנן הסנדלר. שהיה ציוני "שרוף" כן? וצריך להבין - ר' אלעזר עד ר' אלעזר, כן? ור' אלעזר מביא ממקום אחר השביע הקב"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שישראל יכנס בירושלים של מטה ולכן - אותה שבועה של ר' אלעזר זה עניין אחר לגמרי- שאם אתם נותנים לי לקיים את השבועה שלי, אם אתם מקיימים את השבועה, שאם לא כן - היה אומר:אם אתם מקיימים את השבועות- שהיו שש שבועות- זאת אומרת: אם אתם נותנים לי להיכנס בירושלים של מעלה, מוטב, מכיוון שהשבעתי שאני לא אכנס למעלה אם אתם לא נכנסים למטה, ואם לא- אני מפקיר את בשרכם. אז הנה הויכוח בינינו ובין הסאטמר למשל הם אומרים: "מכיוון שעלו כחומה אותם הציונים אז באה השואה" לפי הפשט - זה ההיפך! מכיוון - שלא נתנו לקב"ה להיכנס בירושלים של מעלה, באה השואה, ממש היינו הפקר. אז זה הויכוח. תפסתם את חשיבות העניין. מכל מקום, אם אנחנו נקבל את זה לפי ההלכה, צריך לדעת: שלכל הפחות, בהצהרת בלפור שאומות העולם נתנו את האפשרות, זה נגמר. מכיוון שבשבועה השנייה, יש שלוש שבועות בבת אחת, אני רוצה להסביר את זה: ואחר כך עוד שלוש שבועות. אז השלוש שבועות הראשונות הן ככה: שישראל נשבע שלא יעלו כחומה. רש"י מפרש:"יחד, ביד חזקה" זה הציונות, ולא התנועות של המשיחיות הדתית. אחר כך, ישראל נשבע שלא ימרדו נגד אומות העולם. זאת אומרת: שיחכו עד שיקבלו רשות מאומות העולם. ואומות העולם השביעו [הושבעו] שלא ישתעבדו בישראל יותר מדי, אז כל זה - זה חבילה אחת. זה עסקת חבילה, נאמר. מכיוון שהם הפרו את השבועה שלהם [אומות העולם] השתעבדו בישראל יותר מדי, וזה הסיבה המיידית, ההיסטורית של הציונות, מכיוון שקיבלנו את ה-OK משלהם, נתנו את הרשות אז גם השבועה הראשונה - גמרנו איתה. זה הולך יחד! וזה ההסבר של המקובלים של התקופה שלנו

קהל: מי למשל?

מניטו: למשל, כל המקורות הם ב... ספר חשוב מאד של הרב כשר: "התקופה הגדולה" אולי תלמדו את הספר הזה. הוא מביא כמה מכתבים של גאוני עולם, שאמרו: מכיוון ש... ובפרט בסן רמו כשאומות העולם ממש קיבלו את הצהרת בלפור, עכשיו, השבועה" שלא יעלו כחומה"אין לה תוקף. עכשיו - זה כבר משהו אחר. ותזכרו את זה: שביציאת מצרים היה צריך לחכות את ה OK של פרעה! מיד כשנתן - אז יצאנו! אחר כך - הוא, איך אומרים, התחרט. זה... מאוחר. כן?

קהל: גם עכשיו מתחרטים!

מניטו: זהו! אז זה מאוחר! נתנו כבר! גמרנו. ויש לנו טענה חזקה מאד: השתעבדו בישראל יותר מדי. וזה היה לפני תקופת השואה! ברוסיה, במרכז אירופה, זה התחיל להיות חמור מאד! אז הציונות קמה. מכיוון ש... העם לא עלה בא היטלר. זה סדר הדברים. אז הסאטמרים אומרים ההפך. בדיוק ההפך. למה בא היטלר? מכיוון שחשבנו לחזור לארץ ישראל בלי המשיח, וזה אסור לפי השבועה. אז עכשיו - זה לא עניין של אידאולוגיה, או של תפיסת עולם. זה עניין של למדנות פשוטה- מה אומרת הגמרא? תפסתם את חומרת העניין. כן? מה אומרת הגמרא! ולכן, תודה לרב עטייה, שדייק את העניינים. אבל יש הרבה הרבה מקורות. הרב אבינר, מתלמידיו של הרב קוק, כתב חוברת, עם כל המקורות, אז אני אשאל אותו שישלח לי כמה, ואני אתן לכם. יש עוד חוברת אחרת, שוכח [שכחתי] מי חיבר את זה, זה שם אשכנזי שאני לא זכרתי, לא רגיל לשמות האלו אבל החוברת נקראת:"השבעתי אתכם" זה עוד חוברת אחרת מהרב עטייה. וכשקוראים את ההסברים האלו, כן? מי שלא רוצה לקבל אותם, זה סימן שיש פגם באיזשהו מקום. ולכן, רק קראתי מאמר לפני כמה חודשים מהרב הירש של הנטורי קרתא שהוא אומר את זה בפירוש, זה היה ב"ידיעות אחרונות": הציונים האלו הם אחראים על השואה מכיוון שכתוב בגמרא "שלא יעלו כחומה, זאת אומרת: מוכנים למלחמה, והם באו לעשות מלחמה נגד הצדיקים האלו ששמם הערבים כן? ולכן - סבלנו את כל זה הודות לציונים. מה הם עושים פה בירושלים??!

קהל:

מניטו: אז המצב הוא חמור מאד, מכיוון ש... לפי דעתי, אני חוזר לעניין חינוכי-פדגוגי, ההשפעה של אותם החוגים היא גדולה מאד. למשל אם אני לוקח את הקהילה שאני מכיר אותה - הקהילה בצרפת. יש תנועה של חזרה בתשובה. וסופסוף זה מגיע לישיבות שלהם. מכיוון שאין ישיבות אחרות!! מה?

קהל: זאת הבעיה...

מניטו: זאת הבעיה. טוב. אבל - ההשפעה שלהם היא חזקה מאד. וזה מעכב את היהודים, לחשוב על העלייה. אף על פי שאינם דתיים. אינם כל כך דתיים, טוב - אוכלים כשר, ככה או ככה, הולכים לבית הכנסת, אבל הם מפחדים מהדמות של הרב שאומר להם: "אסור! זה כתוב בגמרא! אל תעלו שמה!" כן?

קהל: האם מלבד סאטמר יש עוד מישהו שמתנגד לעלייה?

קהל: ודאי!

מניטו: כן.

מניטו: כולם, חוץ משיטת הרב [קוק] אני רוצה להסביר את זה.

קהל: חוץ מ...

מניטו: משיטת מרכז הרב. אני רוצה להסביר את זה ככה:

קהל: זה לא ש...

מניטו: לא לא. לא לא, אני רוצה להסביר את זה ככה: יש רק שיטות בעניין הזה: שיטת הרב קוק:"אנחנו באתחלתא-דגאולה" או שיטת הסאטמר: "זה מעשה שטן". ביניהם - יש רק מי שיותר ככה, או יותר ככה. אבל אין שיטה אחרת! כן? אבל יש הרבה, שחושבים, על המשפחה שלהם, כשיהיו "בדימוס" איך אומרים את זה... פנסיונר, כן? לעלות ארצה, הודות למדינה של הציונים, אבל - לא אומרים: "אסור לעלות" אבל כל החינוך שלהם, זה כדי להשפיע על היהודים: "זה מעשה שטן" והמצב הוא חמור מאד!!! מכיוון שמה שאני מפחד – זה חס ושלום, שתהיה עוד שואה. ובפרט - בצרפת. ואני מפחד מאד. מכיוון שהיהודים שמה - הם גאים להיות יהודים. פרובוקטיביים. כשהולכים באיזה רחוב ברובע יהודי, בפריז למשל, רואים "כשר" באותיות [קידוש] לבנה, וכן הלאה באמריקה זה עניין אחר לגמרי. באמריקה זה מקובל. אבל בצרפת יש איזה פרובוקציה, של היהודים. אומרים: אנחנו צרפתים, אבל לא כמוכם. יותר מכם. פעם תראו תגובה, וזה בלתי נמנע, מהגויים האלו. ועכשיו הברית שיש בין צרפת והערבים זה [...] תוצאות. ואני מפחד מאיזה מין אנטישמיות-מדינית שמה בצרפת. ולכן אני אומר - צריך חזרה של הכלל. ואין חזרה, אלא: "ושבתם עד ה' אלוקיכם" זה [פרשת] ניצבים, כל הפסוקים האלו, "ושבת עד ה' אלוקיך" זה חזרה לישראל, כן? לצאת מהשפעת המזלות. לצאת מ"תנה ראש - ונשובה מצרימה"- תוצאות חטא העגל. זה מובן? טוב. אבל מה? האחריות היא לא במנהיגות המדינית. האחריות היא אצל הרבנים! כי אני מכיר את היהודים האלו. כשהרב אומר - אז הם עושים. אם הרב לא אומר - לא רוצים. תפסתם את העניין?

קהל: אבל הם פוחדים שפה תהיה השואה.

מניטו: לא... אם הרב אומר, אז... אבל יש גם הליובאוויטש הוא גם כן יש לו... איפה הוא שם?

מניטו: אני קראתי בעיתון של חב"ד, אבל שכחתי להביא אותו. זה כתוב בכותרת ענקית: שהרבי אמר: "בקרוב ממש, אני בא עם משיח צדקנו" זה כתוב ככה.

קהל:"אני בא?"...

מניטו: עם משיח צדקנו.

קהל: הם לא אומרים תפילה לשלום המדינה, שמעתי.

מניטו: מה?!

קהל: מה?!

קהל: הם לא אומרים תפילה לשלום המדינה.

מניטו: הליובאוויטש? שמה בברוקלין? זה פלא!

קהל: פה בארץ. אה, פה בארץ?! בכפר חב"ד?! לא. זה לא ייתכן. לא לא...

קהל:...קיבוץ ענתות...

מניטו: צריך לבדוק. לא לא. צריך לבדוק. טוב, יתכן שיש שיטות משיטות שונות בתוך אותה שיטה, אבל... זה לא חושב. לא חושב. עד כדי כך? אני לא חושב. טוב. אז סופסוף הגענו לזמן, אבל אבל פעם הבאה נתחיל בלי שאלות, כן? נכון? יאללה. אז - תודה רבה.

 

{bfaccordion-slider סוד בית המקדש על פי הקבלה: בניין העולם לקראת המפגש}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, דרך חיים למהר"ל

ולר' אליעזר" דמחייב אתולדה במקום אב""אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה תולדה""הך דהוה במשכן חשיבא""קרי ליה אב""הך דלא הוי במשכן חשיבא קרי לה תולדה"ופה ההגדרה היא מחוץ לעניין משפטי! זה תולדה לפי המשמעות של העניין!

קהל: למה" משמעות?"לפי מקור, לפי ה...

מניטו: לא. תשמע...

קהל:" תולדה"זה - שלא נזכר במקרא,

מניטו: לא, אבל...

קהל: זה עניין פילולוגי...

מניטו: זה לא נזכר במקרא.

קהל: זה לא נזכר אף פעם

מניטו: זה לא נזכר אף פעם!

קהל: אהא... לא היה במשכן.

קהל: אז זה בכלל פלא גדול. שרק מה שמוזכר במשכן זה נקרא" מלאכה!" לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה זה" מלאכה!"

קהל: לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה - זה מלאכה!

מניטו: כן. אה... יפה. מהי התשובה? אז פה אנחנו גולשים לרבד אחר לגמרי. קודם כל - הסגנון:" ארבעים חסר אחת"למה" ארבעים חסר אחת"?

קהל: למה לא שלושים ותשע?

מניטו: כן! היה צריך לומר:.שלושים ותשע זה דומה קצת לעניין של מלקות, כן?

קהל: כן" ארבעים יכנו..."לא הגיע לארבעים? ארבעים חסר אחת. זה דומה. אני לא חושב שזה אותו נושא, אבל זה דומה. אני שמעתי הסבר לפי הקבלה: כי כל ההיסטוריה של העולם, זה בניין העולם כבית-המקדש. בית-המקדש שלנו, זה הדגם שכבר קרה בנקודה אחת של הזמן, נקודה אחת של העולם, נקודה אחת של האדם: עם ישראל, ירושלים, אותה תקופה - זה כבר נבנה כבית-המקדש. אבל העולם כולו - זה:" אשרי יושבי ביתך"- ביתו של הקב"ה וצריך להפוך את כל העולם כולו לבית המקדש.

דהיינו הקב"ה ברא את העולם ויצר אותו עד היום השישי- ששת ימי בראשית- ומסר את העולם לאדם. אז - האדם וזה החלק שלו, צריך לבנות את העולם כביתו של הקב"ה. בששת ימי המעשה העולם בנה את ביתו של האדם, ואותו בית שהקב"ה צמצם את עצמו ממנו, האדם צריך לייצר אותו, לתקן אותו, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה, ואז יהיה מפגש בין הבורא והבריאה. כי - לפי תורת הקבלה בעולם של הבורא אין מקום לבריאה. הזהר מסביר את זה: כ"נר בשמש". הוא מבוטל. זה ביטול ב-יש. ולכן צריך צמצום כדי לתת מקום לעולם.

קהל: אתה רוצה להגיד שהצמצום כבר כתוב בזהר?

מניטו: זה כתוב בזהר?! אני מבין את השאלה. ברור. כל הזהר כולו זה ההסבר של הצמצום. תשמע... האר"י ז"ל המציא את ה...

מניטו: לא.

קהל: את הצמצום

מניטו: יש לנו כלל: שכותבים ספר לא לחדש דבר. אלא מכיוון שהדבר עלול להישכח, אז כותבים אותו. אתה מבין את זה ההפך! כן? ריבוי ספרים - זה סימן של ירידה בחכמה.

קהל: מדייקים שהאר"י ז"ל בעצמו הוא לא לימד את תורת הצמצום אלא בסוף... בחודש האחרון! יש איזה בלש אחד פה בירושלים שהוא מצא את זה בבניין אריאל.

מניטו: תשמע אני מצאצאי הבר-פלוגתא של המהרח"ו.

קהל: של ה-מי? של הר' חיים ויטאל. הרב אבן-טובול, של ה"דרוש חפציבה". הוא היה המייסד המשפחה של האמא שלי. והוא כתב דווקא ה"דרוש חפציבה" עד לאחרונה היו חושבים שזה מהרב חיים ויטאל, וגילו כתב-יד שזה מהר' אבן טובול. והוא מגלה את עניין הצמצום מהזהר. והפלוגתא בינו ובין הר' חיים ויטאל זה דווקא על אותו מקור בזהר. ואני אספר לכם: יש לנו מסורת במשפחה שבסוף ימיהם השלימו ביניהם, הר' חיים והרב יוסף, ובמשפחה של הרב יוסף (אבן טובול ) החליטו לתת את השם "יוסף" מאב לבן, "יוסף - חיים", "יוסף - חיים" עד הדור שלי זה היה ככה! הסבא היה חיים בנו היה יוסף בנו של יוסף היה חיים, ובנו של חיים היה יוסף. כדי להוכיח שהשלימו. וכל פעם, עד ימינו אנו, שאנחנו עושים אשכבה, יזכור, לאיזה תלמיד-חכם של המשפחה, עושים גם כן לר' חיים ויטאל. עד ימינו. כדי להוכיח שהשלימו ביניהם. באוניברסיטה לא יודעים את זה... ודווקא - אי אפשר להבין את הזהר. בלי תורת הצמצום. והפשט של... אני אמרתי -"הפשט" של האר"י טוב, סופסוף זה בא מהמקרא: "בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ" המילה "ברא" זה כבר מורה על הצמצום.

קהל:"ברא" מה זה? הוציא החוצה?

מניטו: הוציא החוצה!

מניטו: ואיפה הוציא את זה? בחלל! ולכן - הצמצום קדם לבריאה. אני רגיל להסביר את זה ככה: המושג "בריאה יש מאין" זה מושג פילוסופי שאין לו משמעות הגיונית. כי מאין=אפס. זה מושג שבאמונה! המושג "בריאה יש מאין" אין לו משמעות שכלית. אנחנו מאמינים מכיוון שרבותינו לימדו אותנו כי הבריאה זה: "יש מאין" אבל אי אפשר לתפוס את זה לפי השכל! המקובלים הסבירו: "שלבריאה"- כי הבריאה היא: "בריאה יש באין" ולבריאה "יש באין" קדמה בריאה של "אין מיש" זה הצמצום. כן? קודם כל היה צריך צמצום, כדי לברוא את החלל, ובחלל - יש ההתפשטות של האורות שבאים מהאין-סוף. ולכן - זה המשמעות השכלית של המילה "בריאה" ולמה דיברנו על כל זה? כן? מאיפה יצאנו? מאיפה יצאנו? מלפני זה? דיברנו על...

מקור – דרך חיים למהר"ל

גמרנו את ההסבר. יש לכם שאלות? יש לנו עוד זמן.

קהל: הוא [המהר"ל] מדבר על הבית ועל התלמיד-חכם בתוכו כמו על הגוף, ועל השכל. זאת אומרת, הבית - הוא כמו בבחינת גוף לשכל.

מניטו: נכון.

קהל: האם אפשר כך להתחיל להבין גם את בית המקדש? כי הרי להגיד... אז השאלה עולה: "לית" הקב"ה. לית אתר

מניטו:"פנוי מיניה" אז מה זה בית המקדש? כלומר - איך אפשר לצמצם?... את... אותו - ש"כבודו מלא עולם"?

מניטו: זה עניין של מדרגות של גילוי!

קהל: אז בכל הפרק יש לנו...

מניטו: זהו. אז אולי אני אסביר עוד קצת, ונראה דרך השאלה שלך. הפסוק הוא:"אשרי יושבי ביתך" נראה אחר כך איך זה מתקשר. יש... זה עניין של מדרגות של גילוי. "לית אתר פנוי מיניה" וצריך להיזהר מהמימרא ההיא. כן? החכמים. היזהרו מאד בזה.

קהל: באיזה מימרא?

מניטו: אני אתרגם בעברית: "אין מקום ריק ממנו" אי אפשר לומר את זה, ככה,בלי זהירות. בלי הסברים. כן? כי יש מקומות שלא ראוי לומר ש... "כבודו מלא עולם" אבל - במדרגות של גילוי שונות לגמרי! "כבודו מלא עולם" אבל בהסתר. בהסתר-פנים. ויש מקום מיוחד שהגילוי הוא בולט יותר- שהגילוי הוא בגילוי. אולי אני אסביר את זה בקצרה: מה עניין בית המקדש? ולפי ההסבר הזה, כל העולם כולו עתיד להיות בית-מקדש. וזה סוד של: "אשרי יושבי ביתך" כי כל העולם כולו נקרא "בית" והבעל הבית זה האדם. אני רוצה לדייק בזה: מי שברא את הבית, ה"בעל הבית" במובן של העליון, כן? הבעל האמיתי של הבית, זה הקב"ה. העולם נקרא "עולמו" אבל הוא הזמין בבית הזה אורח: האדם, כדי שהאורח הזה - יהיה בעל הבית, זה מובן? אז אפשר להסביר את זה ככה: קודם כל, כשאנחנו קוראים את המילה "בראשית" אז המילה "בראשית" זה המילה "ראש",עם ההסבר ל"שית" בסוף, כן? סמיכות. ועם ההסבר של בי"ת בהתחלה:"בראשית" ואני לא רוצה לכתוב בלוח, זה - לא צריך. אבל, תראו את זה בעצמכם, אבל אפשר לקרוא את אותה מילה -"בראשית" ויש בתיקוני זהר תיקון שלם על ההסבר הזה, "ראש"- "בית" מבינים? והמשמעות של "בראשית" ו-"ראש"- "בית" זה אותה משמעות! ראשית של הבית, הוא ראש של הבית, מהבית בראש, וזה אותו עניין. העולם כולו - נרמז לבית אחד. וזה מתחיל ב-"בית" האחד. "והאחד איננו"[פרשת ויגש] "איננו עוד" זה רמז לביאת המשיח, כן? אז הקב"ה ברא את העולם יצר אותו, בנה אותו, כדי שיהיה בית לאדם. [הפסקה בהקלטה] אז אומרים זה פלא. כן? ולכן אומרים את ה"הלל"כן? טוב. אז אני חוזר לעניין. בששת ימי המעשה, הקב"ה יצר ובנה את העולם כדי שהעולם יהיה ביתו של האדם, כן? ואז מתחילה ההיסטוריה של העולם. עד ביאת המשיח. מהי המטרה של ההיסטוריה של העולם? שעכשיו האדם צריך לבנות את העולם, כדי שהעולם יהיה שוב, גם כן, הבית של הבורא. הבית של הקב"ה. שהבורא יכול להתגלות באותו בית. ואנחנו חיים בשלב שנקרא "עולם הזה": הקב"ה מסתתר דרך הטבע. והאדם - יש לו יעד לבנות את העולם, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה. כל מקום שמגיעים לקדושה - זה בית המקדש. מה זה בית המקדש? זה בית זה בית שגם האדם וגם הקב"ה יכולים להיות יחד במחיצה אחת. זה מובן? ולכן זה לא לחינם שכל המושג של "מלאכה" לגבי השבת הם המלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כי מה זו העבודה של בית המקדש? בית שלם לפי המימדים של הקדושה. שבו - אדם שלם, לפי המימדים של הקדושה- הכהן הגדול - שהוא הכי קדוש שבעם, ולבוש בלבושים השלמים, לפי המימדים של הקדושה, שאוכל את הסעודה השלמה לפי המימדים של הקדושה. זו העבודה של בית-המקדש. ולכן - כשמגיעים למדרגה של קדושה, אז - הקב"ה מתגלה בבית-המקדש שלו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זה הפשט של הפסוק. ולכן - קרה את זה פעם בעולם במשך כל הזמן בעם מיוחד של כל מין האנושי, שבית המקדש נבנה פעם. קרה משהו כזה שהיה בית משותף לשכינה ולאדם. אבל זה רק סמל רמז של העתיד של העולם כולו בבחינת "עולם הבא" שיהיה כולו בית-המקדש.

מניטו: נכון. מכל מקום, מה שאני הסברתי לפי אותו הסבר, שיש לנו כבר דגם של זה: בית מתוקן אז - הקב"ה מתגלה בו. זוהי ההקבלה. כן? ומה שאני הוספתי, שזה היעד של כל ההיסטוריה של כל העולם כולו. זה הסוד של "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ורק אני מוסיף קצת הסבר על העניין של המלאכה. אתם רואים עכשיו את הקשר בין ההגדרה של: מה זה "מלאכה" לגבי שבת? זה לפי הגמרא, ט"ל מלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כל מה שצריך לבית המקדש. זאת אומרת - כל מה שצריך לבניין הבית. כל מה שצריך להכין את הבגדים, כל מה שצריך להכין את האוכל- זה נקרא מלאכה. מכיוון שכל העבודה של האדם בעולם זה לבנות בית המקדש, להפוך את העולם: עולם הטבע לעולם של הקדושה. ולכן אנחנו צריכים ששת אלפים שנה, "שש ימים תעבוד" "ויום השביעי - שבת לה' אלוקיך" אז אנחנו מכינים את [יום המקדש].

קהל: זה המשמע אגב של...

מניטו: משמעות

קהל: משמעות, סליחה. "ברא את העולם לעשות"

מניטו:"אשרי". יפה. יפה. ולכן - בהסבר הזה: "אשר ברא אלוקים - לעשות" כדי שהאדם יתקן את העולם במלכות שד"י.

קהל: ומאיפה הפירוש הזה? של מה ש... זאת אומרת...

מניטו: שמה?

קהל: על ה... זה... "לעשות"

מניטו: זה במדרש רבה. ו"לעשות" כי - עשייה כל פעם במקרא: "עשייה" זה תיקון. לתקן. אז יש כבר תיקונים שהקב"ה - הוא הוא עשה בעצמו" ויעש אלוקים" "ויעש אלוקים" אבל אחר כך - "אשר ברא אלוקים לעשות" האדם צריך לעשות את המצב של שבת. "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת"

קהל: אבל דווקא שבת זה יום שאנחנו לא עושים מלאכה. שהיא מלאכה ש...

מניטו: דווקא. לכן כשזה שבת, אז זה שבת! "ששת ימים תעבוד" איזה עבודה? כל העבודה שצריכה לבנות בית המקדש. ולכן... רק דקה, אני רוצה להוסיף קצת הסבר. כדי שזה יהיה ברור: כל ההיסטוריה כולה של כל העולם כולו זה בניין בית המקדש. וכל אחד יש לו תפקיד בזה. "כל אחד"- הגויים במשמע. בבניין בית המקדש כל הגויים הם הביאו את כל העבודה שלהם, כדי לבנות בית המקדש שעם ישראל מקדש אותו. זה מובן? ואתם רואים איך כל הגויים רוצים שבית המקדש יהיה שלהם. רק השבוע קרה עוד משהו שאמרו ש... טוב. מה?...

קהל: שמעתי לפני כמה שבועות, באיזה שיעור, ושמה הרב הזכיר משהו שאינו דומה למה שהרב אומר, הוא אמר שבתקופת החורבן כל האבנים של בית המקדש למעשה התפזרו בכל העולם. אז בכל מקום שיש בית כנסת בעולם - זה אבנים... שנפלה שם.

מניטו: כן.

קהל: אז... בבוא הסוף, כל האבנים האלו יתכנסו חזרה, ואז יבנה הבית השלישי.

מניטו: יפה. זה רמז לבתי כנסת, שנקרא: "מקדש מעט" אבל צריך להיזהר. כדי לא ליפול בהסבר גלותי. ולשלוח אבנים לגלות, כדי לקנות בתי כנסת. צריך להיזהר מזה. כי יהיה עוד מעבר דומה לעניין הזה: שלעתיד-לבוא קדושת ארץ ישראל תהיה כקדושת ירושלים, וקדושת כל העולם כולו, בחוץ לארץ, יקבל קדושת ארץ ישראל. ויש המון המון יהודים שמחכים את הזמן שארץ ישראל תגיע להם, שמה.

קהל: אז מה צריך בית שלישי?

מניטו: מכיוון שהבית נחרב! זה "מעביר ראשון ראשון" זאת אומרת הבית הראשון נחרב, הבית השני שהיה צריך, והיה יכול להיות התחלת הבית השני, הסופי, כן? ונחרב גם כן, מכיוון שרוב העם בחר בגלות ולא לחזור לארץ הקודש. והבית השלישי - יהיה הבית הסופי! ויש הקבלה בין שלושה אבות ובית המקדש גם כן: הראשון, השני, והשלישי. אם אני זוכר היטב זה נרמז בפרושו של רבנו בחיי על התורה. הוא אומר רמז לחורבן בית ראשון "ויקח מאבני המקום" אני יכול לקבל ספר בראשית אם יש פה? ונראה מיד את... יש בראשית? טוב, רק דקה. זה ב"ויצא" כן? אבל תבדקו את זה בפירושו של רבנו בחיי על התורה, "ויקח מאבני המקום" זה רמז לחורבן בית ראשון. ואחר כך... טוב, צריך לבדוק איך הוא מסביר את זה ויש כמה רמזים. מה?

קהל: זה ההסבר.

קהל: אני שמעתי את... את הפירוש הזה על ה... בקיצור - אפשר להגיד גם ש...

מניטו: צריך...

קהל: בקיצור, על רגל אחת.

מניטו: כן. העניין הוא ככה: למשל: יש לפי הפסוק: "ושב וקבצך", "ושב וקבצך" שתי פעמים. קיבוץ גלויות. זה בפרשת ניצבים. פרק ל' אם אני זוכר, בהתחלה. אנחנו מחכים לשתי תקופות של משיח. אבל מי אמר שהפעם השנייה זה לגבי היהודים? מי אמר את זה? זה לגבי "הנידחים" "אם יהיה נדחך" זה לא יהודים! יהודים - זה שיבת ציון.'קיבוץ גלויות'. זה משהו אחר, כן? ‎אולי זה משהו אחר. אז הם מחכים שהמשיח השני יבוא לקחת אותם. אולי הוא... יהיה לו עסק עם... עשרת השבטים. או עם היהודים. זאת אומרת - זה מסוכן לחכות שמה. טוב, מה היתה השאלה?

קהל: אז כאילו, בזעיר-אנפין, אולי הכל אותו דבר אותה מערכת ובזעיר-אנפין השאלה היא מה בזעיר-אנפין. כי האדם.

מניטו: זה מה שאמר האר"י.

קהל: כי האדם והשכל- זה לא, כאילו זה - בגדולה. זה הסיכון הגדול מאשר בית ועד. "בית ועד" זה כבר ירידה מהאדם והשכל.

מניטו: לא לא. זה ההפך!

קהל: אז בקטע סמלי "מה טבו אהליך יעקב משכנותך ישראל" זאת אומרת: האדם בביתו הוא מקבל בבחינת "בעל הבית" מימד יותר ויותר גדול, כשהוא לגופו. צריך להבין את המושג "בית" פה, לפי הפירוש של המהר"ל. זה מדרגה יותר עליונה אדם בביתו. ולכן, כדי לקדש את הבית, נאמר, צריך מעלה של השכל יותר גדולה מהבעל בית עצמו זה התלמידי-חכמים. כי - בית, זה מימד יותר גדול מ.. מי שאין לו בית לא נקרא "אדם" זה מה שאני רוצה להסביר שב'בית' יש כבר מימד יותר כללי מלאדם עצמו. אדם מחוץ לביתו, אדם בלי בית, אני לא רוצה להסביר רווק או משהו אלא כשהוא במצב ש"בגפו", כמו שאומר הפסוק- הוא לא אדם שלם. אדם בחינת "בעל בית" זה מימד אחר לגמרי ולמימד הזה, "בית בישראל", יש כבר משהו דומה לבית-המקדש. ולכן - לאו דווקא בית-כנסת זה "מקדש מעט" אלא - כל פעם שרב מברך קידושין - אז מסביר את זה. מי שבונה בית בישראל כאילו בונה בית-המקדש בימיו. השולחן זה המזבח, וכן הלאה, וכן הלאה. ולכן סומכים על היהודים, ש... צריך לגלות מה זה מושג -"בית"- "לא תהו בראם לשבט יצרם" טוב, רק ברמיזה. כי העניין הוא עדין מאד. זאת אומרת: האדם האמיתי זה אדם בביתו. זה מובן? אז - יש בית-כנסת, וזה - בבחינת כלל, ויש - כל בית ובית, בבחינת... וכל אחד במדרגתו. ולכן - החכמים מביאים גילוי שכינה בזעיר-אנפין, אבל - מאותו אור שהיה בבית-המקדש.

 

{bfaccordion-slider סוד הביות והרועה}

 

https://www.youtube.com/watch?v=xjsJLACwJQs&t=1s

שערי אורה, שיעור 62

ולכן, ההסבר הוא ככה: מהבהמה עד האדם, יש עלייה במדרגת הקדושה, המדרגה של הבהמה זה 'זכר ונקבה'. לאותו כלי של פריה ורביה, זכר ונקבה. אף על פי שיש רמזים שנאמר, לגבי הבהמות, "איש ואשתו" אבל זה היה לפני המבול.

טוב, פה יש נושא אחר שרק אני רוצה לנגוע בקצרה: המטרה של האדם בעולם ששייך לבהמות זה לקרב את כל הישות לנשמת האדם. לחנך את העולם, זה נקרא 'קרבן אִשֵּׁה'. וזה התחיל לפני המבול, זה סוד 'הרועה'. החיה, כשהיא קרובה לאדם, היא כבר 'בהמה'. לפי סוד המקובלים, וב'הגיון הנפש' של הרב חייא בר אשר, יש בה-מה. בבהמה יש כבר משהו קרוב לאדם. אצל האדם - זה סוד ה'מי'. אדם בגימטריה: 'מי'. אבל כבר בבהמה יש ההתחלה של ה'מה', שצריך להפוך ל'מי'. ו'מי' זה בגימטריא 'האדם'. גימטריא 'אדם' זה 'מה'. אז סוד הבהמות - זה חיות שכבר יש בהם 'מה', ה'מה' שצריך להפוך ל'מי'. תפסתם את המושג, כן?

ואחרי המבול האדם אבד את הכוח של החינוך של הבהמות. איך קוראים לזה בעברית? domestiques; domestication

קהל: לביית.

קהל: ביות.

קהל: חיות-בית.

מניטו: לא. חיות-בית זה domestiques

קהל: אילוף, ביות.

קהל [בתיה לנצט]: 'לביית'.

מניטו: 'ביות'. תפסתם את המושג. פתאום אנחנו רואים את זה: אבדנו את הכוח הזה! חוץ מהקרקס, אבל זה לא אותו עניין. זה סוד של הנבואה של ישעיהו (יא ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ [וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר] וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם". שהכבש והארי יהיו יחד (מתקן את עצמו:) הזאב והכבש.

קהל: זאב עם כבש.

מניטו: זאב עם כבש. אז תראו מה קורה בצאן: יש דווקא זאב, שהוא עם כבש - זה הכלב, ונער קטן איתם. זה מה שכתוב בפסוק של ישעיהו, כן? הכוח הזה שהיה במין האנושי - נאבד! אז למה התחלתי בזה? טוב, זה 'סוד הרועה'. זה המטרה של האדם: וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם - זכה - רדו, לא זכה - ירוד (בראשית רבה ח יב). יש משימה לאדם לגבי העולם, אבל העולם שייך לבהמות. ר' יהודה הלוי, הריה"ל, אומר באחד השירים שלו: "כי גר-תושב אני על גב אדמה" - אנחנו כגרים-תושבים. כאילו באנו מעולם אחר. הנשמה שלנו באה מעולם אחר.

ואנחנו מרגישים בזה: אנחנו שייכים, ולא שייכים. 'גר-תושב'. וזה סוד המושג 'גיור': כשלא-יהודי רוצה להתייהד, אומרים עליו שהוא 'מתגייר'. אבל זה הפוך! המשמעות היא הפוכה! הוא היה גר, היה נכר, והוא התייהד, אז אנחנו אומרים שהוא התגייר? כי היהודי הוא גר בעולם. יש מדרש יפה של החסידים, על הפסוק: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם" - זה מה שהקב"ה אומר לישראל. והחסידים מסבירים את זה, אני לא זוכר איזה חכם, אבל חסיד זה חסיד: אם אתם רואים את עצמכם כתושבים, אז אני גר. אם אתם רואים את עצמכם כגרים - אז אני תושב. לכן - "גר ותושב אנכי עמכם" - תלוי בהתנהגות שלכם. אם אתם רואים את עצמכם כשייכים לאדמה, כמו "משפחות האדמה" - אומות הטבע, אומות העולם, 'טבעי', כן? ש"נדמו כבהמות" - אז אני בחוץ. ואם אתם רואים את עצמכם כגרים, אז אני מלך העולם. תפסתם את הכוונה של המדרש. אז אני חוזר לסוף ההסבר של החת"ם סופר: מהבהמה - 'זכר ונקבה', אנחנו עולים למדרגה של 'איש ואישה'. כמו שציינתי: יש משימה של האדם, איך אומרים, אין מושג כזה, חוץ מאיזה רמז: "עורות אילים מְאודָּמִים" - "מאדמים" זה אדום, כן? - אבל אפשר להבין את המשמעות: זה אילים שהתקרבו להיות אדם. וזה סוד ה'אִשֵּׁה'. עלי, 'עולה', עלייה של 'נפש החיה'. אז אצל אדם הראשון: " לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" - יש כבר הכרה 'פנים אל פנים', אחד מול השני, בסוד המילה, והתחלה של לשון הקודש, והתחלה של הקדושה של הנישואים שנקראים קידושין. אבל זה רק המדרגה הראשונה, שלב הראשון.

 

{bfaccordion-slider סוד העיבור}

 

ויש רמז בירמיה שנביאי ישראל ידעו את המשמעות הנבואית של ההיסטוריה של כל עם ועם. "נביא בגוים נתתיך" זה ירמיה הנביא. ויש כמה רמזים במקורות שלנו, שאפשר להבין מה פשר הדבר של ישמעאל או עשו, או מישהו אחר, לפי בורא עולם! למה ברא את זה? מה התכלית? מה קורה אצלם? תפסתם את הנושא, כן. ויש פרק ב"אורות" של הרב קוק, שמסביר שכל אומה ואומה יש לה ערך אחד של הערכים הכי עליונים, שהיא מומחית בזה. ואפשר להוסיף - שזה מהסיבות של הגלות. כשעם ישראל הולך לאותה אומה, הוא מחזיר ניצוצות הקודש של אותה מידה. שרק הם מסוגלים להיות מומחים לזה. תפסתם? זה הרב שהסביר את זה. ולכן אל לנו לעסוק באינטרסים של עמים אחרים, אבל צריך לדעת שאי אפשר שההיסטוריה שלהם תהיה בלי שום משמעות! כי "כל מה שברא הקב"ה לכבוד בראו" אפילו הגויים! אפילו הע(ק)רבים... הגוי כל שכן, כן... כן. רצית... קהל: האם זה לא הסיבה שחסר לאומות העולם נביאים שהם באים לקחת את האמונה של ישראל? מניטו: יתכן. יתכן, אבל בכל זאת, אני משוכנע שמשה רבנו צדק. [שביקש שתיפסק הנבואה אצל אומות העולם] כי אני מכיר כמה פילוסופים של אומות העולם, בעיקר נוצרים. אם היו מבינים, לפי התורה, את... למשל את ה'תיק' של עשו. אם היו מבינים את זה, זה היה מסוכן לישראל. מסוכן מאוד! תופסים את זה? יתכן מאוד שאנחנו מתקרבים לאיזה תקופה שהם סופסוף יתחילו להבין את הסודות האלו. למשל, יש נושא אחד שחכמי הגמרא דיברו על זה: שאסור לגלות לאומות העולם את "הסוד." איזה סוד? קהל: ... מניטו: לא, רש"י מביא שני פירושים. "יש אומרים - סוד העיבור, ויש אומרים - טעמי מצוות" וסוד העיבור, זה הסוד של היחס בין ישראל לעמים בגלות. כי מה זה סוד העיבור? זה היחס של הלבנה לחמה. שישראל שנמשל ללבנה, בתוך הזמן של החמה, שהגויים נמשלו לחמה, אז להבין את סוד העיבור, זה להבין... זה מסוכן לישראל, כל עוד שישראל הוא... בעיבור אצלם. כעובר במעי אימו. עכשיו, כשהחל, [או 'כשחלק]' יצא, ממעי אימו, אז זה הזמן להתחיל לגלות ולהבין את הסוד הזה. ואני משוכנע שכבר יש אצל היהודים ואצל הגויים אלו שכבר מתחילים להבין את סוד העיבור הזה! מה היחס בין ישראל והעמים, לפי סוד העיבור. פשט העיבור זה - איך מונים את השנים, כן. (צחוק) אבל סוד העיבור? מסוכן מאוד לגלות את זה! רק דקה. למשל, הטענה של הגויים נגד ישראל, כשדווקא ישראל הוא בגלות, זה טענה שישראל הם 'טפילים' של הגויים. כן? פשוט. זה האנטישמיות הכי... טפילים. כן. אבל זה אמת! כי העובר במעי אימו - הוא טפיל! אבל כל עוד שהוא עובר, זה מסוכן לגלות את זה! זה לישועת האנושות כולה! [כאשר] אנחנו בסוד העיבור, כן. עבו"ר, עוב"ר, לשון עבר"י. העברי הוא העובר של העולם. וזה סוד הגלות, במעי... יש הרבה מדרשים שמסבירים את יציאת מצרים כ"לידת הילד." מי היא האם? מצרים! אבל כש... כשהגויים אינם חכמים, לא מסוגלים להבין את זה: זה לטובתם, לגדל את ישראל, ולתת לו לחיות, כדי לישועות העולם, לא מסוגלים להבין את זה: אז הטענה שלהם: "אתם טפילים"! ואינם יודעים שהם צודקים! זה מובן? טוב. קהל: אז למה זה מסוכן בשבילנו? למה זה מסוכן בשביל ישראל שהם ידעו שהם [הגויים] באמת אם. מניטו: הם יהרגו את כל היהודים. מכיוון ש... רק דקה. כל פעם שהעובר הזה קם לתחייה זה היה הסוף של האם. החורגת. כן. כשישראל יצא ממצרים זה הסוף של מצרים. כשישראל יצא מאירופה זה סוף אירופה! אז... אם מבחינים את זה, זה מסביר למה לא נותנים ליהודים לצאת! אבל כשנותנים ליהודים לצאת, זה הזמן להסביר במה מדובר! ואז היחס של אומות העולם לישראל, זה היחס של אם הבנים, אם אבנים... הם הבנים לבן. זה היחס של בינה לתפארת! וכל עוד שהיא אמא רעה, אז זה מסוכן! והם אמא רעה! והטעם השני זה "טעמי מצוות." אני הבנתי את זה דווקא ממופתי אחד. אני זוכר, בחתונה של אחותי, זה היה לפני הרבה זמן בצפון אפריקה, המופתי בא לבית הכנסת, היינו ידידים - הערבים והיהודים, כביכול, מכיוון שהמשטרה היתה צרפתית היו ידידים, כן... (צחוק) אז אני זוכר, כששמע את התפילה, וראה את הכתובה, ואבא שלי הסביר לו קצת איך אנחנו עושים את זה. אז הוא אמר את זה בערבית, אה! זה יפה! "יש לכם הדברים שלכם, יש לנו הדברים שלנו" דהיינו: טוב, יש לכם מצוות משלכם, יש לנו מצוות משלנו, דת משלכם, דת משלנו. זה התפיסה הכי אופטימאלית, נאמר, של הגויים, על היהדות. "זה דת." כמו שיש לנו דת, יש לכם דת, והכל בסדר. הדברים שלכם, הדברים שלנו. ואם מבינים שהמטרה של המצוות זה לא עניין דתי, אלא - הפרדה לאומית, אז זה יהיה מסוכן! וזה פשט התורה! זה מובן? למה לא תעשו כמעשיהם? מי חושב לעשות כמעשי עבודה זרה, כן? "אל תעשו כמעשיהם" זה ה... ההפרדה הלאומית בין ישראל והגויים. זה המצוות. אני פה מסביר דברים אולי... שאתם לא כל כך רגילים לתפוס אותם ככה: המושג של "התבוללות" זה לא מושג דתי. זה מושג לאומי. מה זה "יהודי מתבולל?" זה יהודי שרואה את עצמו כשייך לעם אחר, ללאום אחר. אף על פי שיש בידו תורה ומצוות. אף על פי שיש בידו תורה ומצוות - הוא כבר מתבולל. והוא "כאילו עובד עבודה זרה." וכן הלאה. זה ברור? למשל, אותה שיטה מפורסמת, של: "תורה עם דרך ארץ." היו אנשים שומרי מצוות, מאמינים, היו גרמנים כבר! לא היו יהודים! [הכוונה ככל הנראה לתקופת מנדלסון וההשכלה] גרמנים מדת יהודית. היו מתבוללים! לא רוצה להתייחס ל... לרב זה או אחר. אלא הנטייה של "תורה עם דרך ארץ" כשה"דרך ארץ" זה דרך ארץ של הגויים. ודווקא בפרנקפורט הדרך ארץ שלהם היה דרך ארץ הגרמני! דווקא! נכון? אז המושג "התבוללות" זה לא מושג דתי! זה מושג לאומי! ולכן יהודי שומר מצוות, ושאיננו עברי הוא כבר מתבולל! יהודי, אף על פי שאינו שומר מצוות, אבל הוא עברי - הוא ישראל! זה טעמי המצוות. ברור כן? זה פשוט טוב, צריך להתרגל למושג. אתם רואים שעוד לא התחלנו 'לקרוא.'

 

{bfaccordion-slider סוד הקסם של העיניים}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מניטו: היתה עוד שאלה פה? אה כן.

הרב אורי שרקי: איך זה... דווקא... נזכרתי ב... לגבי:" לפי שהאדם שכלי"הביטוי הזה. המהר"ל ב"אור חדש"מבאר ש - ע"פ הפסוק:"והאדמה על ראשה" -דרוש מקור- שלעולם מדרגת האדם מחוברת אל החומר.

מניטו: ברור.

הרב אורי שרקי: כלומר... אה... אם אפשר יותר לברר את הביטוי, אם כן -" אדם שכלי". מה... מה זה ‎‎

מניטו: טוב, זה היה הנושא... הנושא... לפני כמה שבועות, כן? זאת אומרת - אף על פי שהוא חומרי הוא" שכלי", ולכן הוא [המהר"ל] אומר: "הוא שכלי גמור" מכיוון שהוא חומרי. זה מה שאמרנו מקודם, כן? יש מצב כזה שהכלי עצמו הוא כולו אור. אבל הוא כלי. כולו אור, אבל כלי. "זה קלי [כלי] ואנווהו" זה... ביטוי‎... ויש איזה רמז יפה: דווקא קשור לפסח אתם יודעים שאנחנו לוקחים... שלוש מצות, כן? אחד כהן, אחד לוי, אחד ישראל. אותיות כל"י. זה הכלי של... כהן, לוי, ישראל. עזרו לנו להמשיך ולהפיץ את משנתו של מניטו. לתרומות כנסו לאתר. התרומות נחשבות כמעשר. זה ברור שכל הלימוד הזה, בא לו מהקבלה. מהקבלה. כן? המושג הזה של: "חומר שהוא כולו שכלי"והוא חומר, ו[לא] שכלי. [אתה אומר] גמור לגמרי. זה קבלה, כן? טוב, לפי המושגים של הנגלה, סופסוף אפשר לתפוס את זה: יש מדרגות. כשמבינים את זה - שיש מדרגות, אז מבינים. וזה הכלל של הרב, הוא היה חוזר כמעט כל שיעור, צריך לא לשכוח את זה: "יש מדרגות בכל". ודווקא בקודש יש מדרגות. יש קודש, יש קודש הקודשים, למשל. ולכן - אם יש לנו דוגמא של מדרגה פחותה של מדרגת תחתון, לא מבינים במה מדובר במדרגות העליונות. זו מדרגה אחרת. אותה מתכונת: כלי אור, אבל במדרגה אחרת לגמרי. במשל ש... ההסבר שנותנים המקובלים, הקשר בין הכלי והאור וזה הסוד של הקשר בין הגוף והנשמה: זה העיניים. אז - העיניים, זה - סופסוף בשר. אבל - במדרגה הכי עליונה של זכּוּת. זה נשאר בשר, אבל זה כמעט כבר אור. והעיניים מאירים. כן. זה קשור לאור. זה לא אור, אבל זה אור! זה מובן? וזה נשאר בשר. אבל זה העיניים.

הרב אורי שרקי: אז זה נכון לומר שזה "מקווה העיניים" דווקא? או או עין [...]

מניטו: בבת העיניים. טוב. וזה מסתורי! אי אפשר לתפוס את זה! לפי השכל. כי זה נשאר מצד החומר אבל זה כבר מצד הרוח. ואי אפשר לתפוס, להבין את האת המעבר בין מדרגה הכי עליונה של החומר, והכי תחתונה של האור. ויש מעבר! וזה אור, וזה חומר. ולכן - באותה מדרגה, נמצא "איש הא-לוקים" מובן? אף על פי שהוא חומרי, הוא "שכלי". ‎והוא "שכלי", אף על פי שהוא חומרי "לגמרי" כפי שאמר המהר"ל. זה פשוט. הכלל הוא - העניין של המדרגות.

 

{bfaccordion-slider סוד השמיטה: דיון על הבחירה החופשית}

 

אז עכשיו הוא מסכם כל מה שלמדנו באורך. בקטעים הקודמים, עניין של איחוד המידות. אם אתם זוכרים כל השנה כל הנושאים היו קשורים לאותו עניין של איחוד המידות, ופה הוא מסביר איך זה מתגלה במושג של 'בית דין של מעלה.' "המבין סוד סתרי המרכבה בעניין השמות והכינויין" פה המשמעות של המילה 'מרכבה' זה לא רק ה'רכב' של השכינה, 'מרכבה לשכינה,' אלא המעשה של ההרכבה של איחוד המידות. זה מובן, כן. "יבין סוד בית דין של מעלה" "ומה היא המידה המלמידת זכות, או המלמידת חובה", "או המכרעת ביניהם." "ויבין סוד מה שאמרנו" " שאין לך מידה מן הכתר ולמטה שאינה מעורבת במידה אחרת", "ויבין היאך המרכבות כולן מריקות זו בזו", "ויבין מדוע חילוק השמות והיסודות הוא לשלושה חלקים", "ומדוע הם [ארבעה]" צריך לומר: שלושה שהם ארבעה. ונראה את זה בהמשך. וכן חילוק אותיות השם הגדול שהן ג' וכללן ד'. "דע כי חילוק אותיות השם יתברך, שלוש שהן ארבע", "וכן חילוק היסודות, שלושה שהן ארבעה." "והטעם, כי חילוק היסודות שלושה הם": ,"מים כנגד אש, ורוח מכרעת בינתיים" "והארץ בית קיבול לשלושתן." הארץ זה עפר. "וכפי שיתגבר אחד מאלו השלושה יסודות בארץ", "כך הפעולה נעשית בארץ". פה צריך להבין, ולפי דעתי זה כבר למדנו, ממה זה בא שכוח זה מתגבר על כוח אחר? הרב אורי שרקי: למדנו [...] לפי המקבל זה בא. מניטו: דהיינו? נכון. דהיינו? הרב אורי שרקי: של 'פנים ואחור.' מניטו: לא לא. זה עוד עניין אחר, 'פנים ואחור.' הנה, נקרא מה שהוא אומר: "וכפי שיתגבר אחד מאלו היסודות בארץ", "כך הפעולה נעשית בארץ". מה הגורם? אמרת - "זה בא מצד המקבל." מקבל מה? איך זה בא מ... תסביר קצת. הרב שרקי: זאת אומרת, לפי ה... לפי הרצון שלו לקבל. מניטו: אהא. הרב שרקי: אז אני שואל... מניטו: לא. לפי הזכות. זה לפי מה שאומרת המשנה: "דע, מה למעלה ממך." "דע מה למעלה ממך." לא, זה המעשים של הבריות שגורמות - אם זה כוח הרחמים, או כוח הדין שמכריע. צריך לזכור את זה כל פעם. לזמן מסוים. אחר כך - יש תקופות. ואחר-כך זה רצון הבורא שפועל. "וריחמתי את אשר ארחם" מקור וחנתי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם זה סוד השמיטה. דהיינו - הרשות נתונה בשש שנים. אבל בשנה השביעית, בעל כורחך, זה שבת לה.' רצון הבורא מתגשם סופסוף. ולכן יש תקופה שהכל לפי הזכות, מלמטה למעלה. אבל סופסוף רצון הבורא יתקיים. זה מובן, למדנו את זה בצורות שונות. אתה רואה, זה מצד המקבל. [צחוק] הרב אורי שרקי: אבל [...] את הנושא. מניטו: מה? הרב שרקי: לפי זה, כל המערכת של הזכות והחובה מגיעה עד נקודה ש[...] לכאורה. מניטו: איך? הרב שרקי: אם בסוף מוכרח להיות שרצון הבורא יתגלה, בין אם בזכות בין שלא בזכות, אז זה מראה שכל המערכת של הזכות והחובה... מניטו: לא. לא לא. כי זה... יש, "תן חלק לשבעה וחלק לשמונה". קהלת יא ב זה אותו כיוון. יש חלק של הזמן שהבחירה נתונה, וחלק מהזמן שרצון הבורא מתקיים! יש... בסוף הפרקי אבות יש משנה כזו: "הכל צפוי והרשות נתונה" הרשות נתונה, עד זמן קצוב. אבל הכל צפוי. זה עניין של ה... הבריאה מקבלת, אוכלת, ממה שעשתה. ולכן האושר שלה תלוי בה. אבל בכל זאת רצון הבורא שברא כדי להיטיב לבריותיו - יתקיים, לבסוף. איך זה יתקיים? זה תלוי לפי הזכות של המעשים. אז פה הוא מסביר איך באופן מדויק כל מה שמתגלה למעלה בבית דין של מעלה, זה תוצאה ממה שנעשה בארץ. עלי-אדמות, כן. אבל בכל זאת, מטה כלפי חסד. זה הסוד של מידת התפארת. זה כל מה שראינו. אז נמשיך. אם כן, זה ברור: זה עניין של 'סוד השמיטה.' ששת שנים "שש שנים תעבוד, ובשביעית..." כן. זהו. יש 'אל.'. יש 'אלוקים'. יש 'יקוק.' כשכוח 'אל' מתגבר על כוח 'אלוקים,' אז המכריע זה חסד. כשכוח 'אלוקים' מתגבר על כוח 'אל,' המכריע זה דין. ולכן 'אדנ"י-מלכות,' מקבלת יותר חסד או יותר דין לפי מה? לפי המעשים של הבריות. זה בזמן הקצוב לבחירה. אבל מכל מקום רצון הבורא יתקיים. רצון הבורא זה להיטיב. ולכן תחזרו כל פעם לאותם הפסוקים: "והיה ביום ההוא" [יהיה יקוק אחד] "יקוק לבדו ביום ההוא" "יקוק לבדו" - דהיינו רחמים גמורים. סוף מעשה במחשבה תחילה. במחשבה תחילה - זה רחמים גמורים. כך יהיה בסוף המעשה. אבל במהלך של המעשה, 'מעשה' זה דין. 'מעשה' זה תיקון. תיקון זה הטוב והמיטיב. זה מובן? כן? טוב. אז נמשיך. קהל [גיל בן משה]: רק [...] זה התשובה שניתן לאורי. מניטו: של? קהל: לא הבנתי את התשובה שהרב ענה לאורי. קהל: לפי השאלה של אורי, אם לא הצלחנו שזה יהיה ככה בגלל הזכות שלנו, אלא בגלל שהזמן הגיע, זה סימן שנכשלנו! מניטו: לא. אתה זוכר, בתורת הנגלה, בגמרא: "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב." מהו הפשט של הסוגיה? שאם הדור הוא כולו זכאי, אז הכל בא לפי הזכות. דהיינו, במהרה בימינו, זכה - אחישנה. אם הקץ בא בדור שכולו חייב, הוא בא בעיתו. אבל מכל הוא בא אם זכינו, אז זכינו קודם. אם לא זכינו, זכינו לכל הפחות להיות אלו שמקבלים את הקץ. זכינו להיות קיימים כדי לקבל את הקץ. קהל: בשאלה שלי - אז 'נכשלנו,' הכוונה היא לא שלא נקבל. בשאלה שלי אמרתי: 'נכשלנו,', לא הכוונה שלא נקבל, אלא - 'לא זכיתם.' מניטו: לא זכינו שזה יהיה בבחינת 'אחישנה.' בבחינת זכות. אבל למדנו את זה בצורות שונות. בבחינת 'אחישנה' יש יתרון. כי הכל זה לפי ניסים גלויים. אבל יש חיסרון: זה הכל תלוי בנו, ולכן זה הכל לפי הזכות. הרב אורי שרקי: אבל למשל... למשל יציאת מצרים. הרב אורי שרקי: אבל לקבל בלי זכות, זה חובה! מניטו: לקבל... הרב אורי שרקי: אם נקבל שלא בזכות, מניטו: לא הבנתי. הרב אורי שרקי: אני מקבל לא מכוח זכותי. מניטו: כן. אז תחזור למשנה. "בעל כרחך אתה נולד. בעל כורחך"... וכך הלאה. הרב אורי שרקי: אבל זה הסבר עצוב [...] כלומר, הרב אומר שבסופו של דבר זה בגלל רצון ה' להיטיב מוכרח להתקיים. מניטו: כן. הרב אורי שרקי: אבל זה לא נקרא להיטיב, לפי ההגדרות שלמדנו. מניטו: למה? הרב אורי שרקי: כי זה 'נהמא דכיסופא.' מניטו: אה, יפה. אבל לא. כי אחר כך, אחרי כל התלאות האלו, אתה מגיע לסוף, לקץ, ואתה זכית דרך הזמן. אתה זכית בבחינת 'זהות.' לא בבחינת 'מעשים.' אם היית זוכה בבחינת מעשים, היית מקבל אושר כל הזמן. אבל אתה זכית דרך ייסורים. אבל זכית! הרב אורי שרקי: אז בבחינת "זה ספר תולדות אדם?" מניטו: איך? הרב אורי שרקי: זה ש... יש... שבן אדם לעצמו, אדם... שבא לראות כל עם ישראל כולם כגילוי הנשמה של האדם את האל עצמו. מניטו: "וכל מעשיך בספר נכתבים" הרב אורי שרקי: "שזה כלל גדול מ'ואהבת לרעך כמוך" מניטו: כן. זה בן אדם לעצמו. אבל רוב המפ... הפשטנים מסבירים אחרת: דווקא רוב הפשטנים מסבירים כי: 'זה ספר תולדות אדם, זה עניין הערך של האדם, דהיינו הזולת. לפי דעתי זה לא כל כך מסורת... זה לא כל כך 'רבני' ההסבר הזה. אבל זה שכיח. כל עוד אנחנו נמצאים בתהליך של התיקון, אז ברור כי דרך הספירת 'מלכות' שהיא הבית דין הזה, דרך ספירת 'מלכות' בא השפע לפי הזכות של הבריות. אם זה דין, אם זה חסד. אבל בכל זאת, בגמר התיקון, זה רצון הבורא שמתקיים. זה מובן, כן. זה סוד, דווקא - "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ." דאם לא כן - לא היתה שום אפשרות של אמונה על איזה תקווה של ישועה מכל התהליך של התיקון. מכיוון שיש ראשית, אז יש שארית. מכיוון שיש בורא, אז יש גואל. אבל בכל זאת, זה ברור מאוד כי הספירה ההיא - 'תפארת' - היא שייכת לעניין של 'ששת ימים,' שש קצו... הו' הזה. גם בזמן וגם בשטח. אבל בגמר התיקון של הו', אז זה "סוף מעשה במחשבה תחילה." כמו כן, שלושת וכפי שיתגבר שלושת אחד משמות אלו, כך הפעולה נעשית על ידי אדנ"י שהוא בית דין של מטה. מה שאומר: 'כפי שהדין נותן,', 'כפי שיצא מן הדין,' זה מה שאמרנו - לפי הזכות של הבריות. והכל במידה מדויקת. אבל בכל זאת - מטה כלפי חסד. זה מה שצריך להבין. יתכן מאוד שאפשר להסביר למה, כשאנחנו לומדים קהל: זה - אף על פי שזה עובר מלמעלה למטה, אם זה מתגבר למעלה, אף על פי שזה עובר דרכנו, מניטו: זה ההפך. זה מתחיל למטה, וזה גורם למעלה, ואז יורד מלמעלה למטה. המעשים של הבריות גורמים את המתכונת של 'המרכבה.' ואז המרכבה מחליטה מאיזה דרך מידת המלכות מעבירה את הדין. אם זה דין רפה, אם זה דין קשה, אם זה רחמים. זה מובן? אז תזכרו את המשנה: "דע מה למעלה ממך" לפי הקבלה קוראים: "דע! מה למעלה? ממך". זה פשוט, כן? זה, אחר כך נגיע לאיזה סוגיה לא כל כך קלה. כי המלכות שהיא מקבלת, בבת אחת היא משפיעה. זה סוד 'כתר מלכות.' לכן הבריאה [כ]שהיא מקבלת, היא בבחינת 'אור חוזר' היא משפעת. אז זה סוד האותיות גם כן. האותיות של השם שמתגלות למעלה - הם באים מלמטה. וזה ההסבר של השל"ה. זה מלשון 'אתה' שבאו אחר כך. קודם כל נתגלה אור שאין לו שום אותיות. לא נכתב ולא נקרא. ולפי התנהגות הבריות - אז השם מתגלה באותיותיו. אם זה אל"ף-למ"ד, אם זה... וכן הלאה. זה מובן? כן? קהל: שאומרים "למטה" מדובר מניטו: על הבריות. קהל: על עולם ה... מניטו: האדם קהל: [על עולם] העשייה? או... מניטו: ברור. למטה זה למטה. זה האדם עלי אדמות. מי שקיבל את התורה, כן. [צחוק] אז הוא הגורם שהבית דין יושב כפי שיושב. התפילה של הקב"ה היא: "יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי" מאיפה יבוא הרצון הזה? "יהי רצון?" הרב אורי שרקי: "מלפניי." מניטו: מה? הרב אורי שרקי: "יהי רצון מלפניי." מניטו: "מלפניי", כן. מאיפה יבוא? יש פרק שלם במהר"ל ב'באר הגולה' שמסביר את זה. זה תפילה ממש. זה לא שהוא 'חפץ ש'... אלא שהוא מחכה שהרצון יהיה. ימלא. שכך יהיה. ולכן צריך להתפלל. ויש פסוק שאומר: "מלכותך קיבלו ברצון." כשהבריות מקבלים את המלכות ברצון, אז הרצון מתגלה למעלה. קהל: הרצון של הבריאה עצמה, אז. מניטו: הוא גורם לרצון למעלה. זה למדנו הרבה פעמים, כן?

 

{bfaccordion-slider סודות של מקובלים: כל הנחלים הולכים אל הים?}

 

מקור: שערי אורה

מניטו [קורא בספר 'שערי אורה', השער הראשון, ספירת מלכות]:

"וזהו סוד: 'כל הנחלים הולכים אל הים'".

טוב אז - אני רוצה... שנעמיק קצת, אולי זה ההזדמנות הראשונה. ‎המילה: "סוד". מה זה? כשמביאים פסוק ואומרים: "זה סוד הפסוק הזה", איך אתם מבינים את זה? אני אמרתי לא פעם - כי: הספרים של המקובלים זה נכתב בשפה הכי פשוטה של כל התורה שבעל-פה. אבל לא מבינים... נכון?

"וזה סוד: כל הנחלים הולכים אל הים".

מה זאת אומרת? כי הכוונה של הפסוק: זה על... עולם האצילות. כל השפע שבא מ"כתר דאצילות" דרך כל המדרגות, עד המלכות. אבל - אם אנחנו מבינים מה שהרב מסביר - זה לא הסוד. זה הפשט! נכון? יפה. אז... במה הוא מתכוון כשהוא אומר: "זה סוד: כל הנחלים הולכים אל הים"? קודם כל - מכיוון שהפסוק הזה אין לו... אין לו... הייתי אומר: "אין לו פשט". אין לו סוד! ברור שכל הנחלים הולכים אל הים! לא צריך להיות 'בן תורה' כדי לדעת את זה, כן? אז - מה מחדש הפסוק? "כל הנחלים הולכים אל הים?" מה החידוש של הפסוק?

קהל: אני רוצה לשאול שאלה אולי.

מניטו: כן. קצת יותר בקול רם.

קהל: כן כן. האם הכוונה זה ככה, שיש כל מיני מושגים של "ברכות" והם מרמזים למיני עולמות שונים, שמטרתם להגיע לעולם מסוים, שנקרא:"ים".

מניטו: כן. תשמע, אני רוצה להסביר מה שאתה אמרת. יש לנו פסוק: שהמילים של הפסוק... והמושגים הם פשוטים. אפשר לזהות את זה בעולם שלנו, כן? מה זה "נחל", מה זה "ים". ויש כמה נחלים, וכולם יודעים - ולא צריך להיות בן תורה כדי לדעת את זה - שסופסוף כל הנחלים, אם אין עיכוב, הולכים - עד הים. אם זה ים התיכון, ים סוף, ים אחר. אבל – המושג, זה - בלימוד של התלמוד אומרים: "פשיטא". מה אתה מחדש לי? פשיטא! מה?

קהל: [...]

מניטו: לא לא. מכל מקום, גם בעולם הפשט אין שום חידוש ב... כי פשיטא שכל הנחלים הולכים אל הים! מה רוצה לחדש הפסוק?

קהל: [...]

מניטו: לא, אחר-כך, אני רוצה לגמור עם השאלה שלנו. אז הרב פה מסביר לנו: שהספירה מלכות נקראת "ים". מכיוון שכל מיני שפע שבא מלמעלה - מהמלכות מכתר דאצילות עד המלכות - סופסוף מגיע למלכות, ולכן המלכות נקראת "ים". והוא מוסיף: "וזהו סוד כל הנחלים הולכים אל הים" אתם מבחינים איך זה קשה? זה פשוט מאד, כן? אפילו תינוק דבי רב יכול לקרוא את זה בלי מילון. אבל לא תופס - מה הוא רוצה ממנו?

אז - לכן אני לוקח את הדוגמא ההיא כדוגמא, כדי שנבין את המשמעות של המילה "סוד", והשימוש של המילה "סוד" אצל המקובלים כשאומרים: "זה סוד אותו פסוק". למשל הדוגמא שהבאתי מקודם, כשהסברתי את ההקבלה בין המדרגות של הנשמה והעולמות. והבאתי: "ויהי האדם לנפש חיה". הייתי צריך לומר: "וזה סוד הפסוק - 'ויהי האדם לנפש חיה'". אתם תופסים? טוב. לפי דעתי - הכוונה... ברור, אבל זה... זה עובר את זה. הכוונה ש... לפי הפשט - "נחל" זה נחל, "ים" זה ים. אבל לפי הסוד - "נחל" זה שפע, "ים"- זה מלכות.

אבל זה לא הכוונה של [הרב]. תפסתם את השאלה, כן? לכן צריך להבין את זה: כשמישהו מקבל מושג של חכמה. כשמדברים, או - רב לתלמיד, או תלמיד לרב, או תלמידים ביניהם - כששני תלמידי-חכמים מדברים על איזה מושג של חכמה. מדברים דרך מילים. ויש משמעות של מילים שאפשר לתפוס אותה משמעות דרך השכל. אבל כשאומרים: "סוד הדבר"- זה מה שכל אחד בשלו, בעצמו, מבין מזה, ושאי אפשר למסור לאחר! זה "סוד הדבר."

דהיינו: אני מבין דרך השכל מה זה "נחל". אני מבין דרך השכל מה זה "ים". אני מבין דרך השכל את ההקבלה בין"נחל" ו"שפע" ו"ים" ו"מלכות". אבל - המשמעות הפנימית של הדברים, רק בנפש שלי - יש איזה תיאור. והתיאור הזה אי אפשר למסור לאף אחד. ולכן ולכן כשהרב [ר' יוסף ג'קטיליה] אומר: "תדע שזה סוד של הפסוק הזה: כל הנחלים הולכים אל הים", הוא רומז לזה: "אתה צריך להבין מה שאמרתי כפי שאתה מבין בעצמך. אני רק רומז לך: פה אתה צריך להשתמש במשמעות שלך! כדי להבין מה זה 'נחל', מה זה 'ים'. כדי להבין למה אמרו החכמים: כי נחל זה מקביל לשפע, וים זה מקביל ל'מלכות'. דאם-לא-כן - אין שום פשט לאותו פסוק! כי פשיטא - כי הנחלים הולכים אל הים. אבל הכוונה - זה: "את העניין הזה שאי-אפשר לתאר במילים, אני רק מנסה לרמוז". כפי שאומרים כבר בתלמוד: "די לחכימא ברמיזא". כל זה - זה רמזים. כן. רמזים ל-מה? דווקא לסוד של המשמעות הפנימית, שכל אחד יש לו ב... אני לא רוצה לומר "במוחו". בנפשו, ורק בנפשו.

למשל, כשאני תופס איזה צבע. אני יודע שבן-אדם אחר רואה אותה התמונה וגם הוא רואה צבע. אבל אף-פעם אני לא יכול לדעת אם מה שאני רואה בנפש הפנימית שלי הוא רואה אותו דבר. בינינו זה סוד! מה שאני רואה - בשבילו זה סוד. מה שהוא רואה - בשבילי זה סוד. ולכן אני לא יכול לדבר על מה שאני מרגיש. רק אני יכול לרמוז: "מדובר במה שאתה מרגיש". תפסתם את העניין? אז - זה ההסבר.

אז... לא לא, תנו לי לגמור. ולכן - פה זה רומז לאיזה עניין שאני מנסה לתאר, ככה, בבחינת סוד, ואפשר לתאר את זה בכמה דרכים. אבל צריך כבר את הכוח של הפייטנות. וזה הכוח של הנבואה. הנבואה - זה דיבור שמעביר מוסר חכמה אבל דרך כוח פייטני. כי הכוח הפייטני הוא דווקא הכלי של אותו סוד: אחד מבין מה שהשני אומר. וזה לא נמצא - לא בדברים, ולא בניתוח השכלי של הדברים. זה הכוח של ה... איך אומרים בעברית... בכל אמנות יש הרמוניה. הבנתם. זה סוד. כל אחד הבין מה ש... זה הסוד.

אז - הנה דוגמא: יש דברים שהם למעלה. ויש דברים שיש למטה. ויש כוח שעושה שכל מה שיש למעלה - יורד למטה. זה סוד כל הנחלים הולכים אל הים. תפסתם?

אני רוצה להוסיף עוד משהו, אחר-כך תשאל. טוב - "יש דברים למעלה, יש דברים למטה". אבל למה הדברים שהם למעלה לא נשארים למעלה? למה הדברים שיש למטה [למעלה], יש להם נטייה לרדת למטה? זה סוד. הסוד הזה, אנחנו תופסים אותו בעולם העשייה במושגים של "נחל" ו"ים". טוב - יש נחלים, יש ים. אבל למה העולם מתפקד ככה שכל הנחלים הולכים אל הים? זה לא מה ש... התיאור הזה - זה לא מה שהפסוק רוצה למסור לנו.

אלא - יש סוד בדבר: שזה לא... שעכשיו - זה לא פשיטא, מכיוון ש... למה המים בנחל זורם מלמעלה למטה? למה המים לא זורם מלמטה למעלה? זה סוד! יש לנו עולם כזה שהמים זורמים מלמעלה למטה. אבל זה לא מובן מאליו! אנחנו כל כך רגילים שנדמה לנו ש"כך צריך להיות, "לא? החכם [כאן] אומר לנו: "לא, זה סוד". השפע שבא מהכתר היה יכול להישאר בכתר! למה הוא יורד במלכות?‎‎ אם כן - יש כוונה של הבורא שהדברים יהיו ככה. לפי ההיגיון הפשוט, הקר, אין שום צורך! מה שלמעלה - זה למעלה! מה שלמטה - זה למטה! המעיין של השפע. טוב, זה הדוגמא שרציתי לתאר.

עכשיו אני חושב, לפי מה שאני מנחש - שתפסתם משהו מזה. המשמעות של המילה "סוד". רק דקה - הבנת? טוב, בסדר. מה היתה השאלה שלך?

קהל: כל מה ש... כל הרעיונות האלה - אי אפשר להבין בלי הסוד?

מניטו: לא. כי - מה שהפסוק מחדש, נאמר ש"לא רק כפי שאתה רואה - כך הוא". אלא - זה רצון הבורא. זה ככה - לפי דעת הבורא, לא לפי התפיסה שלך. מה שאתה תופס בתפיסה שלך, של - כל הנחלים הולכים אל הים - יש איזה הכרח שבא מדעת הבורא. אז אנחנו כל כך רגילים, אנחנו כל כך רגילים לזה, שאנחנו חושבים כאילו זה הכרחי. זה לא הכרחי! זה ההרגל שלנו שנדמה לנו שזה הכרחי.

סיפורו המשפחתי המרתק של מניטו על ר' יוסף אבן טובול, המהרח"ו, והצמצום

מקור: מהפכת הזהות העברית, דרך חיים למהר"ל

ולר' אליעזר" דמחייב אתולדה במקום אב""אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה תולדה""הך דהוה במשכן חשיבא""קרי ליה אב""הך דלא הוי במשכן חשיבא קרי לה תולדה"ופה ההגדרה היא מחוץ לעניין משפטי! זה תולדה לפי המשמעות של העניין!

קהל: למה" משמעות?"לפי מקור, לפי ה...

מניטו: לא. תשמע...

קהל:" תולדה"זה - שלא נזכר במקרא,

מניטו: לא, אבל...

קהל: זה עניין פילולוגי...

מניטו: זה לא נזכר במקרא.

קהל: זה לא נזכר אף פעם

מניטו: זה לא נזכר אף פעם!

קהל: אהא... לא היה במשכן.

קהל: אז זה בכלל פלא גדול. שרק מה שמוזכר במשכן זה נקרא" מלאכה!" לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה זה" מלאכה!"

קהל: לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה - זה מלאכה!

מניטו: כן. אה... יפה. מהי התשובה? אז פה אנחנו גולשים לרבד אחר לגמרי. קודם כל - הסגנון:" ארבעים חסר אחת"למה" ארבעים חסר אחת"?

קהל: למה לא שלושים ותשע?

מניטו: כן! היה צריך לומר:.שלושים ותשע זה דומה קצת לעניין של מלקות, כן?

קהל: כן" ארבעים יכנו..."לא הגיע לארבעים? ארבעים חסר אחת. זה דומה. אני לא חושב שזה אותו נושא, אבל זה דומה. אני שמעתי הסבר לפי הקבלה: כי כל ההיסטוריה של העולם, זה בניין העולם כבית-המקדש. בית-המקדש שלנו, זה הדגם שכבר קרה בנקודה אחת של הזמן, נקודה אחת של העולם, נקודה אחת של האדם: עם ישראל, ירושלים, אותה תקופה - זה כבר נבנה כבית-המקדש. אבל העולם כולו - זה:" אשרי יושבי ביתך"- ביתו של הקב"ה וצריך להפוך את כל העולם כולו לבית המקדש.

דהיינו הקב"ה ברא את העולם ויצר אותו עד היום השישי- ששת ימי בראשית- ומסר את העולם לאדם. אז - האדם וזה החלק שלו, צריך לבנות את העולם כביתו של הקב"ה. בששת ימי המעשה העולם בנה את ביתו של האדם, ואותו בית שהקב"ה צמצם את עצמו ממנו, האדם צריך לייצר אותו, לתקן אותו, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה, ואז יהיה מפגש בין הבורא והבריאה. כי - לפי תורת הקבלה בעולם של הבורא אין מקום לבריאה. הזהר מסביר את זה: כ"נר בשמש". הוא מבוטל. זה ביטול ב-יש. ולכן צריך צמצום כדי לתת מקום לעולם.

קהל: אתה רוצה להגיד שהצמצום כבר כתוב בזהר?

מניטו: זה כתוב בזהר?! אני מבין את השאלה. ברור. כל הזהר כולו זה ההסבר של הצמצום. תשמע... האר"י ז"ל המציא את ה...

מניטו: לא.

קהל: את הצמצום

מניטו: יש לנו כלל: שכותבים ספר לא לחדש דבר. אלא מכיוון שהדבר עלול להישכח, אז כותבים אותו. אתה מבין את זה ההפך! כן? ריבוי ספרים - זה סימן של ירידה בחכמה.

קהל: מדייקים שהאר"י ז"ל בעצמו הוא לא לימד את תורת הצמצום אלא בסוף... בחודש האחרון! יש איזה בלש אחד פה בירושלים שהוא מצא את זה בבניין אריאל.

מניטו: תשמע אני מצאצאי הבר-פלוגתא של המהרח"ו.

קהל: של ה-מי? של הר' חיים ויטאל. הרב אבן-טובול, של ה"דרוש חפציבה". הוא היה המייסד המשפחה של האמא שלי. והוא כתב דווקא ה"דרוש חפציבה" עד לאחרונה היו חושבים שזה מהרב חיים ויטאל, וגילו כתב-יד שזה מהר' אבן טובול. והוא מגלה את עניין הצמצום מהזהר. והפלוגתא בינו ובין הר' חיים ויטאל זה דווקא על אותו מקור בזהר. ואני אספר לכם: יש לנו מסורת במשפחה שבסוף ימיהם השלימו ביניהם, הר' חיים והרב יוסף, ובמשפחה של הרב יוסף (אבן טובול ) החליטו לתת את השם "יוסף" מאב לבן, "יוסף - חיים", "יוסף - חיים" עד הדור שלי זה היה ככה! הסבא היה חיים בנו היה יוסף בנו של יוסף היה חיים, ובנו של חיים היה יוסף. כדי להוכיח שהשלימו. וכל פעם, עד ימינו אנו, שאנחנו עושים אשכבה, יזכור, לאיזה תלמיד-חכם של המשפחה, עושים גם כן לר' חיים ויטאל. עד ימינו. כדי להוכיח שהשלימו ביניהם. באוניברסיטה לא יודעים את זה... ודווקא - אי אפשר להבין את הזהר. בלי תורת הצמצום. והפשט של... אני אמרתי -"הפשט" של האר"י טוב, סופסוף זה בא מהמקרא: "בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ" המילה "ברא" זה כבר מורה על הצמצום.

קהל:"ברא" מה זה? הוציא החוצה?

מניטו: הוציא החוצה!

מניטו: ואיפה הוציא את זה? בחלל! ולכן - הצמצום קדם לבריאה. אני רגיל להסביר את זה ככה: המושג "בריאה יש מאין" זה מושג פילוסופי שאין לו משמעות הגיונית. כי מאין=אפס. זה מושג שבאמונה! המושג "בריאה יש מאין" אין לו משמעות שכלית. אנחנו מאמינים מכיוון שרבותינו לימדו אותנו כי הבריאה זה: "יש מאין" אבל אי אפשר לתפוס את זה לפי השכל! המקובלים הסבירו: "שלבריאה"- כי הבריאה היא: "בריאה יש באין" ולבריאה "יש באין" קדמה בריאה של "אין מיש" זה הצמצום. כן? קודם כל היה צריך צמצום, כדי לברוא את החלל, ובחלל - יש ההתפשטות של האורות שבאים מהאין-סוף. ולכן - זה המשמעות השכלית של המילה "בריאה" ולמה דיברנו על כל זה? כן? מאיפה יצאנו? מאיפה יצאנו? מלפני זה? דיברנו על...

מקור – דרך חיים למהר"ל

גמרנו את ההסבר. יש לכם שאלות? יש לנו עוד זמן.

קהל: הוא [המהר"ל] מדבר על הבית ועל התלמיד-חכם בתוכו כמו על הגוף, ועל השכל. זאת אומרת, הבית - הוא כמו בבחינת גוף לשכל.

מניטו: נכון.

קהל: האם אפשר כך להתחיל להבין גם את בית המקדש? כי הרי להגיד... אז השאלה עולה: "לית" הקב"ה. לית אתר

מניטו:"פנוי מיניה" אז מה זה בית המקדש? כלומר - איך אפשר לצמצם?... את... אותו - ש"כבודו מלא עולם"?

מניטו: זה עניין של מדרגות של גילוי!

קהל: אז בכל הפרק יש לנו...

מניטו: זהו. אז אולי אני אסביר עוד קצת, ונראה דרך השאלה שלך. הפסוק הוא:"אשרי יושבי ביתך" נראה אחר כך איך זה מתקשר. יש... זה עניין של מדרגות של גילוי. "לית אתר פנוי מיניה" וצריך להיזהר מהמימרא ההיא. כן? החכמים. היזהרו מאד בזה.

קהל: באיזה מימרא?

מניטו: אני אתרגם בעברית: "אין מקום ריק ממנו" אי אפשר לומר את זה, ככה,בלי זהירות. בלי הסברים. כן? כי יש מקומות שלא ראוי לומר ש... "כבודו מלא עולם" אבל - במדרגות של גילוי שונות לגמרי! "כבודו מלא עולם" אבל בהסתר. בהסתר-פנים. ויש מקום מיוחד שהגילוי הוא בולט יותר- שהגילוי הוא בגילוי. אולי אני אסביר את זה בקצרה: מה עניין בית המקדש? ולפי ההסבר הזה, כל העולם כולו עתיד להיות בית-מקדש. וזה סוד של: "אשרי יושבי ביתך" כי כל העולם כולו נקרא "בית" והבעל הבית זה האדם. אני רוצה לדייק בזה: מי שברא את הבית, ה"בעל הבית" במובן של העליון, כן? הבעל האמיתי של הבית, זה הקב"ה. העולם נקרא "עולמו" אבל הוא הזמין בבית הזה אורח: האדם, כדי שהאורח הזה - יהיה בעל הבית, זה מובן? אז אפשר להסביר את זה ככה: קודם כל, כשאנחנו קוראים את המילה "בראשית" אז המילה "בראשית" זה המילה "ראש",עם ההסבר ל"שית" בסוף, כן? סמיכות. ועם ההסבר של בי"ת בהתחלה:"בראשית" ואני לא רוצה לכתוב בלוח, זה - לא צריך. אבל, תראו את זה בעצמכם, אבל אפשר לקרוא את אותה מילה -"בראשית" ויש בתיקוני זהר תיקון שלם על ההסבר הזה, "ראש"- "בית" מבינים? והמשמעות של "בראשית" ו-"ראש"- "בית" זה אותה משמעות! ראשית של הבית, הוא ראש של הבית, מהבית בראש, וזה אותו עניין. העולם כולו - נרמז לבית אחד. וזה מתחיל ב-"בית" האחד. "והאחד איננו"[פרשת ויגש] "איננו עוד" זה רמז לביאת המשיח, כן? אז הקב"ה ברא את העולם יצר אותו, בנה אותו, כדי שיהיה בית לאדם. [הפסקה בהקלטה] אז אומרים זה פלא. כן? ולכן אומרים את ה"הלל"כן? טוב. אז אני חוזר לעניין. בששת ימי המעשה, הקב"ה יצר ובנה את העולם כדי שהעולם יהיה ביתו של האדם, כן? ואז מתחילה ההיסטוריה של העולם. עד ביאת המשיח. מהי המטרה של ההיסטוריה של העולם? שעכשיו האדם צריך לבנות את העולם, כדי שהעולם יהיה שוב, גם כן, הבית של הבורא. הבית של הקב"ה. שהבורא יכול להתגלות באותו בית. ואנחנו חיים בשלב שנקרא "עולם הזה": הקב"ה מסתתר דרך הטבע. והאדם - יש לו יעד לבנות את העולם, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה. כל מקום שמגיעים לקדושה - זה בית המקדש. מה זה בית המקדש? זה בית זה בית שגם האדם וגם הקב"ה יכולים להיות יחד במחיצה אחת. זה מובן? ולכן זה לא לחינם שכל המושג של "מלאכה" לגבי השבת הם המלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כי מה זו העבודה של בית המקדש? בית שלם לפי המימדים של הקדושה. שבו - אדם שלם, לפי המימדים של הקדושה- הכהן הגדול - שהוא הכי קדוש שבעם, ולבוש בלבושים השלמים, לפי המימדים של הקדושה, שאוכל את הסעודה השלמה לפי המימדים של הקדושה. זו העבודה של בית-המקדש. ולכן - כשמגיעים למדרגה של קדושה, אז - הקב"ה מתגלה בבית-המקדש שלו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זה הפשט של הפסוק. ולכן - קרה את זה פעם בעולם במשך כל הזמן בעם מיוחד של כל מין האנושי, שבית המקדש נבנה פעם. קרה משהו כזה שהיה בית משותף לשכינה ולאדם. אבל זה רק סמל רמז של העתיד של העולם כולו בבחינת "עולם הבא" שיהיה כולו בית-המקדש.

מניטו: נכון. מכל מקום, מה שאני הסברתי לפי אותו הסבר, שיש לנו כבר דגם של זה: בית מתוקן אז - הקב"ה מתגלה בו. זוהי ההקבלה. כן? ומה שאני הוספתי, שזה היעד של כל ההיסטוריה של כל העולם כולו. זה הסוד של "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ורק אני מוסיף קצת הסבר על העניין של המלאכה. אתם רואים עכשיו את הקשר בין ההגדרה של: מה זה "מלאכה" לגבי שבת? זה לפי הגמרא, ט"ל מלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כל מה שצריך לבית המקדש. זאת אומרת - כל מה שצריך לבניין הבית. כל מה שצריך להכין את הבגדים, כל מה שצריך להכין את האוכל- זה נקרא מלאכה. מכיוון שכל העבודה של האדם בעולם זה לבנות בית המקדש, להפוך את העולם: עולם הטבע לעולם של הקדושה. ולכן אנחנו צריכים ששת אלפים שנה, "שש ימים תעבוד" "ויום השביעי - שבת לה' אלוקיך" אז אנחנו מכינים את [יום המקדש].

קהל: זה המשמע אגב של...

מניטו: משמעות

קהל: משמעות, סליחה. "ברא את העולם לעשות"

מניטו:"אשרי". יפה. יפה. ולכן - בהסבר הזה: "אשר ברא אלוקים - לעשות" כדי שהאדם יתקן את העולם במלכות שד"י.

קהל: ומאיפה הפירוש הזה? של מה ש... זאת אומרת...

מניטו: שמה?

קהל: על ה... זה... "לעשות"

מניטו: זה במדרש רבה. ו"לעשות" כי - עשייה כל פעם במקרא: "עשייה" זה תיקון. לתקן. אז יש כבר תיקונים שהקב"ה - הוא הוא עשה בעצמו" ויעש אלוקים" "ויעש אלוקים" אבל אחר כך - "אשר ברא אלוקים לעשות" האדם צריך לעשות את המצב של שבת. "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת"

קהל: אבל דווקא שבת זה יום שאנחנו לא עושים מלאכה. שהיא מלאכה ש...

מניטו: דווקא. לכן כשזה שבת, אז זה שבת! "ששת ימים תעבוד" איזה עבודה? כל העבודה שצריכה לבנות בית המקדש. ולכן... רק דקה, אני רוצה להוסיף קצת הסבר. כדי שזה יהיה ברור: כל ההיסטוריה כולה של כל העולם כולו זה בניין בית המקדש. וכל אחד יש לו תפקיד בזה. "כל אחד"- הגויים במשמע. בבניין בית המקדש כל הגויים הם הביאו את כל העבודה שלהם, כדי לבנות בית המקדש שעם ישראל מקדש אותו. זה מובן? ואתם רואים איך כל הגויים רוצים שבית המקדש יהיה שלהם. רק השבוע קרה עוד משהו שאמרו ש... טוב. מה?...

קהל: שמעתי לפני כמה שבועות, באיזה שיעור, ושמה הרב הזכיר משהו שאינו דומה למה שהרב אומר, הוא אמר שבתקופת החורבן כל האבנים של בית המקדש למעשה התפזרו בכל העולם. אז בכל מקום שיש בית כנסת בעולם - זה אבנים... שנפלה שם.

מניטו: כן.

קהל: אז... בבוא הסוף, כל האבנים האלו יתכנסו חזרה, ואז יבנה הבית השלישי.

מניטו: יפה. זה רמז לבתי כנסת, שנקרא: "מקדש מעט" אבל צריך להיזהר. כדי לא ליפול בהסבר גלותי. ולשלוח אבנים לגלות, כדי לקנות בתי כנסת. צריך להיזהר מזה. כי יהיה עוד מעבר דומה לעניין הזה: שלעתיד-לבוא קדושת ארץ ישראל תהיה כקדושת ירושלים, וקדושת כל העולם כולו, בחוץ לארץ, יקבל קדושת ארץ ישראל. ויש המון המון יהודים שמחכים את הזמן שארץ ישראל תגיע להם, שמה.

קהל: אז מה צריך בית שלישי?

מניטו: מכיוון שהבית נחרב! זה "מעביר ראשון ראשון" זאת אומרת הבית הראשון נחרב, הבית השני שהיה צריך, והיה יכול להיות התחלת הבית השני, הסופי, כן? ונחרב גם כן, מכיוון שרוב העם בחר בגלות ולא לחזור לארץ הקודש. והבית השלישי - יהיה הבית הסופי! ויש הקבלה בין שלושה אבות ובית המקדש גם כן: הראשון, השני, והשלישי. אם אני זוכר היטב זה נרמז בפרושו של רבנו בחיי על התורה. הוא אומר רמז לחורבן בית ראשון "ויקח מאבני המקום" אני יכול לקבל ספר בראשית אם יש פה? ונראה מיד את... יש בראשית? טוב, רק דקה. זה ב"ויצא" כן? אבל תבדקו את זה בפירושו של רבנו בחיי על התורה, "ויקח מאבני המקום" זה רמז לחורבן בית ראשון. ואחר כך... טוב, צריך לבדוק איך הוא מסביר את זה ויש כמה רמזים. מה?

קהל: זה ההסבר.

קהל: אני שמעתי את... את הפירוש הזה על ה... בקיצור - אפשר להגיד גם ש...

מניטו: צריך...

קהל: בקיצור, על רגל אחת.

מניטו: כן. העניין הוא ככה: למשל: יש לפי הפסוק: "ושב וקבצך", "ושב וקבצך" שתי פעמים. קיבוץ גלויות. זה בפרשת ניצבים. פרק ל' אם אני זוכר, בהתחלה. אנחנו מחכים לשתי תקופות של משיח. אבל מי אמר שהפעם השנייה זה לגבי היהודים? מי אמר את זה? זה לגבי "הנידחים" "אם יהיה נדחך" זה לא יהודים! יהודים - זה שיבת ציון.'קיבוץ גלויות'. זה משהו אחר, כן? ‎אולי זה משהו אחר. אז הם מחכים שהמשיח השני יבוא לקחת אותם. אולי הוא... יהיה לו עסק עם... עשרת השבטים. או עם היהודים. זאת אומרת - זה מסוכן לחכות שמה. טוב, מה היתה השאלה?

קהל: אז כאילו, בזעיר-אנפין, אולי הכל אותו דבר אותה מערכת ובזעיר-אנפין השאלה היא מה בזעיר-אנפין. כי האדם.

מניטו: זה מה שאמר האר"י.

קהל: כי האדם והשכל- זה לא, כאילו זה - בגדולה. זה הסיכון הגדול מאשר בית ועד. "בית ועד" זה כבר ירידה מהאדם והשכל.

מניטו: לא לא. זה ההפך!

קהל: אז בקטע סמלי "מה טבו אהליך יעקב משכנותך ישראל" זאת אומרת: האדם בביתו הוא מקבל בבחינת "בעל הבית" מימד יותר ויותר גדול, כשהוא לגופו. צריך להבין את המושג "בית" פה, לפי הפירוש של המהר"ל. זה מדרגה יותר עליונה אדם בביתו. ולכן, כדי לקדש את הבית, נאמר, צריך מעלה של השכל יותר גדולה מהבעל בית עצמו זה התלמידי-חכמים. כי - בית, זה מימד יותר גדול מ.. מי שאין לו בית לא נקרא "אדם" זה מה שאני רוצה להסביר שב'בית' יש כבר מימד יותר כללי מלאדם עצמו. אדם מחוץ לביתו, אדם בלי בית, אני לא רוצה להסביר רווק או משהו אלא כשהוא במצב ש"בגפו", כמו שאומר הפסוק- הוא לא אדם שלם. אדם בחינת "בעל בית" זה מימד אחר לגמרי ולמימד הזה, "בית בישראל", יש כבר משהו דומה לבית-המקדש. ולכן - לאו דווקא בית-כנסת זה "מקדש מעט" אלא - כל פעם שרב מברך קידושין - אז מסביר את זה. מי שבונה בית בישראל כאילו בונה בית-המקדש בימיו. השולחן זה המזבח, וכן הלאה, וכן הלאה. ולכן סומכים על היהודים, ש... צריך לגלות מה זה מושג -"בית"- "לא תהו בראם לשבט יצרם" טוב, רק ברמיזה. כי העניין הוא עדין מאד. זאת אומרת: האדם האמיתי זה אדם בביתו. זה מובן? אז - יש בית-כנסת, וזה - בבחינת כלל, ויש - כל בית ובית, בבחינת... וכל אחד במדרגתו. ולכן - החכמים מביאים גילוי שכינה בזעיר-אנפין, אבל - מאותו אור שהיה בבית-המקדש.

 

{bfaccordion-slider סיפורו המשפחתי המרתק של מניטו על ר' יוסף אבן טובול, המהרח"ו, והצמצום}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, דרך חיים למהר"ל

ולר' אליעזר" דמחייב אתולדה במקום אב""אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה תולדה""הך דהוה במשכן חשיבא""קרי ליה אב""הך דלא הוי במשכן חשיבא קרי לה תולדה"ופה ההגדרה היא מחוץ לעניין משפטי! זה תולדה לפי המשמעות של העניין!

קהל: למה" משמעות?"לפי מקור, לפי ה...

מניטו: לא. תשמע...

קהל:" תולדה"זה - שלא נזכר במקרא,

מניטו: לא, אבל...

קהל: זה עניין פילולוגי...

מניטו: זה לא נזכר במקרא.

קהל: זה לא נזכר אף פעם

מניטו: זה לא נזכר אף פעם!

קהל: אהא... לא היה במשכן.

קהל: אז זה בכלל פלא גדול. שרק מה שמוזכר במשכן זה נקרא" מלאכה!" לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה זה" מלאכה!"

קהל: לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה - זה מלאכה!

מניטו: כן. אה... יפה. מהי התשובה? אז פה אנחנו גולשים לרבד אחר לגמרי. קודם כל - הסגנון:" ארבעים חסר אחת"למה" ארבעים חסר אחת"?

קהל: למה לא שלושים ותשע?

מניטו: כן! היה צריך לומר:.שלושים ותשע זה דומה קצת לעניין של מלקות, כן?

קהל: כן" ארבעים יכנו..."לא הגיע לארבעים? ארבעים חסר אחת. זה דומה. אני לא חושב שזה אותו נושא, אבל זה דומה. אני שמעתי הסבר לפי הקבלה: כי כל ההיסטוריה של העולם, זה בניין העולם כבית-המקדש. בית-המקדש שלנו, זה הדגם שכבר קרה בנקודה אחת של הזמן, נקודה אחת של העולם, נקודה אחת של האדם: עם ישראל, ירושלים, אותה תקופה - זה כבר נבנה כבית-המקדש. אבל העולם כולו - זה:" אשרי יושבי ביתך"- ביתו של הקב"ה וצריך להפוך את כל העולם כולו לבית המקדש.

דהיינו הקב"ה ברא את העולם ויצר אותו עד היום השישי- ששת ימי בראשית- ומסר את העולם לאדם. אז - האדם וזה החלק שלו, צריך לבנות את העולם כביתו של הקב"ה. בששת ימי המעשה העולם בנה את ביתו של האדם, ואותו בית שהקב"ה צמצם את עצמו ממנו, האדם צריך לייצר אותו, לתקן אותו, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה, ואז יהיה מפגש בין הבורא והבריאה. כי - לפי תורת הקבלה בעולם של הבורא אין מקום לבריאה. הזהר מסביר את זה: כ"נר בשמש". הוא מבוטל. זה ביטול ב-יש. ולכן צריך צמצום כדי לתת מקום לעולם.

קהל: אתה רוצה להגיד שהצמצום כבר כתוב בזהר?

מניטו: זה כתוב בזהר?! אני מבין את השאלה. ברור. כל הזהר כולו זה ההסבר של הצמצום. תשמע... האר"י ז"ל המציא את ה...

מניטו: לא.

קהל: את הצמצום

מניטו: יש לנו כלל: שכותבים ספר לא לחדש דבר. אלא מכיוון שהדבר עלול להישכח, אז כותבים אותו. אתה מבין את זה ההפך! כן? ריבוי ספרים - זה סימן של ירידה בחכמה.

קהל: מדייקים שהאר"י ז"ל בעצמו הוא לא לימד את תורת הצמצום אלא בסוף... בחודש האחרון! יש איזה בלש אחד פה בירושלים שהוא מצא את זה בבניין אריאל.

מניטו: תשמע אני מצאצאי הבר-פלוגתא של המהרח"ו.

קהל: של ה-מי? של הר' חיים ויטאל. הרב אבן-טובול, של ה"דרוש חפציבה". הוא היה המייסד המשפחה של האמא שלי. והוא כתב דווקא ה"דרוש חפציבה" עד לאחרונה היו חושבים שזה מהרב חיים ויטאל, וגילו כתב-יד שזה מהר' אבן טובול. והוא מגלה את עניין הצמצום מהזהר. והפלוגתא בינו ובין הר' חיים ויטאל זה דווקא על אותו מקור בזהר. ואני אספר לכם: יש לנו מסורת במשפחה שבסוף ימיהם השלימו ביניהם, הר' חיים והרב יוסף, ובמשפחה של הרב יוסף (אבן טובול ) החליטו לתת את השם "יוסף" מאב לבן, "יוסף - חיים", "יוסף - חיים" עד הדור שלי זה היה ככה! הסבא היה חיים בנו היה יוסף בנו של יוסף היה חיים, ובנו של חיים היה יוסף. כדי להוכיח שהשלימו. וכל פעם, עד ימינו אנו, שאנחנו עושים אשכבה, יזכור, לאיזה תלמיד-חכם של המשפחה, עושים גם כן לר' חיים ויטאל. עד ימינו. כדי להוכיח שהשלימו ביניהם. באוניברסיטה לא יודעים את זה... ודווקא - אי אפשר להבין את הזהר. בלי תורת הצמצום. והפשט של... אני אמרתי -"הפשט" של האר"י טוב, סופסוף זה בא מהמקרא: "בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ" המילה "ברא" זה כבר מורה על הצמצום.

קהל:"ברא" מה זה? הוציא החוצה?

מניטו: הוציא החוצה!

מניטו: ואיפה הוציא את זה? בחלל! ולכן - הצמצום קדם לבריאה. אני רגיל להסביר את זה ככה: המושג "בריאה יש מאין" זה מושג פילוסופי שאין לו משמעות הגיונית. כי מאין=אפס. זה מושג שבאמונה! המושג "בריאה יש מאין" אין לו משמעות שכלית. אנחנו מאמינים מכיוון שרבותינו לימדו אותנו כי הבריאה זה: "יש מאין" אבל אי אפשר לתפוס את זה לפי השכל! המקובלים הסבירו: "שלבריאה"- כי הבריאה היא: "בריאה יש באין" ולבריאה "יש באין" קדמה בריאה של "אין מיש" זה הצמצום. כן? קודם כל היה צריך צמצום, כדי לברוא את החלל, ובחלל - יש ההתפשטות של האורות שבאים מהאין-סוף. ולכן - זה המשמעות השכלית של המילה "בריאה" ולמה דיברנו על כל זה? כן? מאיפה יצאנו? מאיפה יצאנו? מלפני זה? דיברנו על...

מקור – דרך חיים למהר"ל

גמרנו את ההסבר. יש לכם שאלות? יש לנו עוד זמן.

קהל: הוא [המהר"ל] מדבר על הבית ועל התלמיד-חכם בתוכו כמו על הגוף, ועל השכל. זאת אומרת, הבית - הוא כמו בבחינת גוף לשכל.

מניטו: נכון.

קהל: האם אפשר כך להתחיל להבין גם את בית המקדש? כי הרי להגיד... אז השאלה עולה: "לית" הקב"ה. לית אתר

מניטו:"פנוי מיניה" אז מה זה בית המקדש? כלומר - איך אפשר לצמצם?... את... אותו - ש"כבודו מלא עולם"?

מניטו: זה עניין של מדרגות של גילוי!

קהל: אז בכל הפרק יש לנו...

מניטו: זהו. אז אולי אני אסביר עוד קצת, ונראה דרך השאלה שלך. הפסוק הוא:"אשרי יושבי ביתך" נראה אחר כך איך זה מתקשר. יש... זה עניין של מדרגות של גילוי. "לית אתר פנוי מיניה" וצריך להיזהר מהמימרא ההיא. כן? החכמים. היזהרו מאד בזה.

קהל: באיזה מימרא?

מניטו: אני אתרגם בעברית: "אין מקום ריק ממנו" אי אפשר לומר את זה, ככה,בלי זהירות. בלי הסברים. כן? כי יש מקומות שלא ראוי לומר ש... "כבודו מלא עולם" אבל - במדרגות של גילוי שונות לגמרי! "כבודו מלא עולם" אבל בהסתר. בהסתר-פנים. ויש מקום מיוחד שהגילוי הוא בולט יותר- שהגילוי הוא בגילוי. אולי אני אסביר את זה בקצרה: מה עניין בית המקדש? ולפי ההסבר הזה, כל העולם כולו עתיד להיות בית-מקדש. וזה סוד של: "אשרי יושבי ביתך" כי כל העולם כולו נקרא "בית" והבעל הבית זה האדם. אני רוצה לדייק בזה: מי שברא את הבית, ה"בעל הבית" במובן של העליון, כן? הבעל האמיתי של הבית, זה הקב"ה. העולם נקרא "עולמו" אבל הוא הזמין בבית הזה אורח: האדם, כדי שהאורח הזה - יהיה בעל הבית, זה מובן? אז אפשר להסביר את זה ככה: קודם כל, כשאנחנו קוראים את המילה "בראשית" אז המילה "בראשית" זה המילה "ראש",עם ההסבר ל"שית" בסוף, כן? סמיכות. ועם ההסבר של בי"ת בהתחלה:"בראשית" ואני לא רוצה לכתוב בלוח, זה - לא צריך. אבל, תראו את זה בעצמכם, אבל אפשר לקרוא את אותה מילה -"בראשית" ויש בתיקוני זהר תיקון שלם על ההסבר הזה, "ראש"- "בית" מבינים? והמשמעות של "בראשית" ו-"ראש"- "בית" זה אותה משמעות! ראשית של הבית, הוא ראש של הבית, מהבית בראש, וזה אותו עניין. העולם כולו - נרמז לבית אחד. וזה מתחיל ב-"בית" האחד. "והאחד איננו"[פרשת ויגש] "איננו עוד" זה רמז לביאת המשיח, כן? אז הקב"ה ברא את העולם יצר אותו, בנה אותו, כדי שיהיה בית לאדם. [הפסקה בהקלטה] אז אומרים זה פלא. כן? ולכן אומרים את ה"הלל"כן? טוב. אז אני חוזר לעניין. בששת ימי המעשה, הקב"ה יצר ובנה את העולם כדי שהעולם יהיה ביתו של האדם, כן? ואז מתחילה ההיסטוריה של העולם. עד ביאת המשיח. מהי המטרה של ההיסטוריה של העולם? שעכשיו האדם צריך לבנות את העולם, כדי שהעולם יהיה שוב, גם כן, הבית של הבורא. הבית של הקב"ה. שהבורא יכול להתגלות באותו בית. ואנחנו חיים בשלב שנקרא "עולם הזה": הקב"ה מסתתר דרך הטבע. והאדם - יש לו יעד לבנות את העולם, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה. כל מקום שמגיעים לקדושה - זה בית המקדש. מה זה בית המקדש? זה בית זה בית שגם האדם וגם הקב"ה יכולים להיות יחד במחיצה אחת. זה מובן? ולכן זה לא לחינם שכל המושג של "מלאכה" לגבי השבת הם המלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כי מה זו העבודה של בית המקדש? בית שלם לפי המימדים של הקדושה. שבו - אדם שלם, לפי המימדים של הקדושה- הכהן הגדול - שהוא הכי קדוש שבעם, ולבוש בלבושים השלמים, לפי המימדים של הקדושה, שאוכל את הסעודה השלמה לפי המימדים של הקדושה. זו העבודה של בית-המקדש. ולכן - כשמגיעים למדרגה של קדושה, אז - הקב"ה מתגלה בבית-המקדש שלו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זה הפשט של הפסוק. ולכן - קרה את זה פעם בעולם במשך כל הזמן בעם מיוחד של כל מין האנושי, שבית המקדש נבנה פעם. קרה משהו כזה שהיה בית משותף לשכינה ולאדם. אבל זה רק סמל רמז של העתיד של העולם כולו בבחינת "עולם הבא" שיהיה כולו בית-המקדש.

מניטו: נכון. מכל מקום, מה שאני הסברתי לפי אותו הסבר, שיש לנו כבר דגם של זה: בית מתוקן אז - הקב"ה מתגלה בו. זוהי ההקבלה. כן? ומה שאני הוספתי, שזה היעד של כל ההיסטוריה של כל העולם כולו. זה הסוד של "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ורק אני מוסיף קצת הסבר על העניין של המלאכה. אתם רואים עכשיו את הקשר בין ההגדרה של: מה זה "מלאכה" לגבי שבת? זה לפי הגמרא, ט"ל מלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כל מה שצריך לבית המקדש. זאת אומרת - כל מה שצריך לבניין הבית. כל מה שצריך להכין את הבגדים, כל מה שצריך להכין את האוכל- זה נקרא מלאכה. מכיוון שכל העבודה של האדם בעולם זה לבנות בית המקדש, להפוך את העולם: עולם הטבע לעולם של הקדושה. ולכן אנחנו צריכים ששת אלפים שנה, "שש ימים תעבוד" "ויום השביעי - שבת לה' אלוקיך" אז אנחנו מכינים את [יום המקדש].

קהל: זה המשמע אגב של...

מניטו: משמעות

קהל: משמעות, סליחה. "ברא את העולם לעשות"

מניטו:"אשרי". יפה. יפה. ולכן - בהסבר הזה: "אשר ברא אלוקים - לעשות" כדי שהאדם יתקן את העולם במלכות שד"י.

קהל: ומאיפה הפירוש הזה? של מה ש... זאת אומרת...

מניטו: שמה?

קהל: על ה... זה... "לעשות"

מניטו: זה במדרש רבה. ו"לעשות" כי - עשייה כל פעם במקרא: "עשייה" זה תיקון. לתקן. אז יש כבר תיקונים שהקב"ה - הוא הוא עשה בעצמו" ויעש אלוקים" "ויעש אלוקים" אבל אחר כך - "אשר ברא אלוקים לעשות" האדם צריך לעשות את המצב של שבת. "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת"

קהל: אבל דווקא שבת זה יום שאנחנו לא עושים מלאכה. שהיא מלאכה ש...

מניטו: דווקא. לכן כשזה שבת, אז זה שבת! "ששת ימים תעבוד" איזה עבודה? כל העבודה שצריכה לבנות בית המקדש. ולכן... רק דקה, אני רוצה להוסיף קצת הסבר. כדי שזה יהיה ברור: כל ההיסטוריה כולה של כל העולם כולו זה בניין בית המקדש. וכל אחד יש לו תפקיד בזה. "כל אחד"- הגויים במשמע. בבניין בית המקדש כל הגויים הם הביאו את כל העבודה שלהם, כדי לבנות בית המקדש שעם ישראל מקדש אותו. זה מובן? ואתם רואים איך כל הגויים רוצים שבית המקדש יהיה שלהם. רק השבוע קרה עוד משהו שאמרו ש... טוב. מה?...

קהל: שמעתי לפני כמה שבועות, באיזה שיעור, ושמה הרב הזכיר משהו שאינו דומה למה שהרב אומר, הוא אמר שבתקופת החורבן כל האבנים של בית המקדש למעשה התפזרו בכל העולם. אז בכל מקום שיש בית כנסת בעולם - זה אבנים... שנפלה שם.

מניטו: כן.

קהל: אז... בבוא הסוף, כל האבנים האלו יתכנסו חזרה, ואז יבנה הבית השלישי.

מניטו: יפה. זה רמז לבתי כנסת, שנקרא: "מקדש מעט" אבל צריך להיזהר. כדי לא ליפול בהסבר גלותי. ולשלוח אבנים לגלות, כדי לקנות בתי כנסת. צריך להיזהר מזה. כי יהיה עוד מעבר דומה לעניין הזה: שלעתיד-לבוא קדושת ארץ ישראל תהיה כקדושת ירושלים, וקדושת כל העולם כולו, בחוץ לארץ, יקבל קדושת ארץ ישראל. ויש המון המון יהודים שמחכים את הזמן שארץ ישראל תגיע להם, שמה.

קהל: אז מה צריך בית שלישי?

מניטו: מכיוון שהבית נחרב! זה "מעביר ראשון ראשון" זאת אומרת הבית הראשון נחרב, הבית השני שהיה צריך, והיה יכול להיות התחלת הבית השני, הסופי, כן? ונחרב גם כן, מכיוון שרוב העם בחר בגלות ולא לחזור לארץ הקודש. והבית השלישי - יהיה הבית הסופי! ויש הקבלה בין שלושה אבות ובית המקדש גם כן: הראשון, השני, והשלישי. אם אני זוכר היטב זה נרמז בפרושו של רבנו בחיי על התורה. הוא אומר רמז לחורבן בית ראשון "ויקח מאבני המקום" אני יכול לקבל ספר בראשית אם יש פה? ונראה מיד את... יש בראשית? טוב, רק דקה. זה ב"ויצא" כן? אבל תבדקו את זה בפירושו של רבנו בחיי על התורה, "ויקח מאבני המקום" זה רמז לחורבן בית ראשון. ואחר כך... טוב, צריך לבדוק איך הוא מסביר את זה ויש כמה רמזים. מה?

קהל: זה ההסבר.

קהל: אני שמעתי את... את הפירוש הזה על ה... בקיצור - אפשר להגיד גם ש...

מניטו: צריך...

קהל: בקיצור, על רגל אחת.

מניטו: כן. העניין הוא ככה: למשל: יש לפי הפסוק: "ושב וקבצך", "ושב וקבצך" שתי פעמים. קיבוץ גלויות. זה בפרשת ניצבים. פרק ל' אם אני זוכר, בהתחלה. אנחנו מחכים לשתי תקופות של משיח. אבל מי אמר שהפעם השנייה זה לגבי היהודים? מי אמר את זה? זה לגבי "הנידחים" "אם יהיה נדחך" זה לא יהודים! יהודים - זה שיבת ציון.'קיבוץ גלויות'. זה משהו אחר, כן? ‎אולי זה משהו אחר. אז הם מחכים שהמשיח השני יבוא לקחת אותם. אולי הוא... יהיה לו עסק עם... עשרת השבטים. או עם היהודים. זאת אומרת - זה מסוכן לחכות שמה. טוב, מה היתה השאלה?

קהל: אז כאילו, בזעיר-אנפין, אולי הכל אותו דבר אותה מערכת ובזעיר-אנפין השאלה היא מה בזעיר-אנפין. כי האדם.

מניטו: זה מה שאמר האר"י.

קהל: כי האדם והשכל- זה לא, כאילו זה - בגדולה. זה הסיכון הגדול מאשר בית ועד. "בית ועד" זה כבר ירידה מהאדם והשכל.

מניטו: לא לא. זה ההפך!

קהל: אז בקטע סמלי "מה טבו אהליך יעקב משכנותך ישראל" זאת אומרת: האדם בביתו הוא מקבל בבחינת "בעל הבית" מימד יותר ויותר גדול, כשהוא לגופו. צריך להבין את המושג "בית" פה, לפי הפירוש של המהר"ל. זה מדרגה יותר עליונה אדם בביתו. ולכן, כדי לקדש את הבית, נאמר, צריך מעלה של השכל יותר גדולה מהבעל בית עצמו זה התלמידי-חכמים. כי - בית, זה מימד יותר גדול מ.. מי שאין לו בית לא נקרא "אדם" זה מה שאני רוצה להסביר שב'בית' יש כבר מימד יותר כללי מלאדם עצמו. אדם מחוץ לביתו, אדם בלי בית, אני לא רוצה להסביר רווק או משהו אלא כשהוא במצב ש"בגפו", כמו שאומר הפסוק- הוא לא אדם שלם. אדם בחינת "בעל בית" זה מימד אחר לגמרי ולמימד הזה, "בית בישראל", יש כבר משהו דומה לבית-המקדש. ולכן - לאו דווקא בית-כנסת זה "מקדש מעט" אלא - כל פעם שרב מברך קידושין - אז מסביר את זה. מי שבונה בית בישראל כאילו בונה בית-המקדש בימיו. השולחן זה המזבח, וכן הלאה, וכן הלאה. ולכן סומכים על היהודים, ש... צריך לגלות מה זה מושג -"בית"- "לא תהו בראם לשבט יצרם" טוב, רק ברמיזה. כי העניין הוא עדין מאד. זאת אומרת: האדם האמיתי זה אדם בביתו. זה מובן? אז - יש בית-כנסת, וזה - בבחינת כלל, ויש - כל בית ובית, בבחינת... וכל אחד במדרגתו. ולכן - החכמים מביאים גילוי שכינה בזעיר-אנפין, אבל - מאותו אור שהיה בבית-המקדש.

 

{bfaccordion-slider עמלק: המתחרה המסוכן ביותר של ישראל}

 

מקור: ישראל ואומות העולם

יש פה הסבר טוב לשיטה של 'התולדות'. הייתי מכניסה את זה.

מניטו על השואה קטע שני" .מתוך הרצאה בנושא -" ישראל ואומות העולם.בישוב קרית ארבע, שנות ה-?? השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: אז אני מסתמך עכשיו יותר על ההסברים של המהר"ל אבל זה נמצא, ברמז, בהרבה מדרשים, וגם - יותר מברמז, אצל הרבה מפרשים ה'פרי צדיק' למשל, צדוק הכהן מלובלין, השל"ה גם כן, כמובן איזה מין תחרות שמתגלה - מאז התחלת ההיסטוריה של ישראל כישראל ובאותו יעד – לבנות את אחדות העולם. יש רק אפשרויות או המלכויות, זה ההיסטוריה של אומות העולם ‎או המשיחיות. שזה לא כי צורה אחת בין האומות מכפה [כופה] על כל השאר זה האימפריאליזם, את הצורה שלה אלא - "ואתם תהיו לי‎ ממלכת כהנים וגוי קדוש" מה זה כהן? זה כהן של עם. מה זה ממלכת כהנים? שזה ממלכת של הכהנים או של אומות העולם? החלום הזה זה החלום של ימות המשיח. אבל זה אסטרטגיות שונות לגמרי. זה: או המלכויות, ואנחנו ראינו שאין יוצא מן הכלל זה כישלון אחרי כישלון ואי אפשר אחרת, מכיוון שהכלי לא מתאים לאור שלו, אז - הוא מתפוצץ או האסטרטגיה של המשיחיות דרך עם ישראל שמתחיל באברהם אבינו. ואני רציתי לסכם את כל זה בהסבר של התחרות שמתגלה בקשר בין עם ישראל לאומות העולם: ונתחיל מההתחלה מהתחלת ההיסטוריה של אברהם, אנחנו רואים מתחרים ובכל הדורות -אברהם, יצחק יעקב. נראה אותה תופעה: שני מתחרים -מצד אחד מתחרה שבא כמייצג המלכויות ושהוא רוצה לחסל את הזרע שמתחיל להתפתח מאברהם עד ישראל. בדור של אברהם הוא נקרא "נמרוד" ראשית מלכותו בבל. מה רצה נמרוד?‎ לחסל, לעקור, מהשורש. ויש מתחרה שני שהוא דומה לאברהם, קרוב לאברהם, קרוב כאח אבל - בטומאה. זה, הוא נקרא לוט, אז, אנחנו רואים, בדור הראשון, מצד אחד - האויב שנקרא נמרוד מצד שני, המתחרה שנקרא לוט. דומה מאד. יש פסוק שאומר, אברהם אומר ללוט: "ואל תהיה מריבה ביננו כי אנשים אחים אנחנו". לא היו אחים, פשוטו, כמשמעו אבל דומים כאחים. יש להם אותו כוח להיות אח אבל לוט - זה בטומאה. אברהם - זה בקדושה. בדור השני - אותה תופעה- זה יצחק. מי שרוצה לעקור את יצחק מארצו זה אבימלך, מי שדומה ליצחק ומתחרה עליו זה ישמעאל. זה אותו סיפור בצורה אחרת. בדור השלישי, יעקב, זה מצב אחד לבן- לבן ביקש לעקור את הכל, מצד השני - המתחרה זה עשו. אז דווקא, מאותה משפחה, יצא הזרע של ישראל, שמביא דרך אברהם, יצחק, יעקב - לישראל, יצאו גם כן איזה מין קשר בין ישראל לאומות העולם שדווקא הוא המקור‎...לתחרות ההיא, ולשנאה, ולקנאה וזה מסביר את כל,כמעט... אולי כל ההיסטוריה שלנו, לפי הנושא שלנו? מה בין ישראל לאומות העולם תחרות בין אסטרטגיות להביא מה שאנחנו קוראים ימות המשיח, מה שהגויים קוראים, "האוניברסאליות". וראינו כבר לפי השל"ה, מה קורה דרך אומות העולם? מה קורה דרך ישראל? אבל - פה, וזה ההסבר של המהר"ל, באותה הקבלה של זהות האדם, זהות האדם בישראל, וזהות האדם באומות העולם, וזה אותה היסטוריה. לפי התורה קמו כמה מתחרים. מה שמעניין שיש תקופות מיוחדות שמופיע עוד מתחרה נוסף- השביעי. היו כבר שש, כן? נמרוד, אבימלך, לבן, לוט, ישמעאל, עשו, אז - קם שביעי ושמו ידוע לשמצה עמלק. ועמלק כולל בתוכו את כל הטענות של השש הקודמים הוא רוצה להיות גם, מי שמחסל ישראל וגם מי שתופס את מקומו בכל המימדים גם מתחרה וגם אויב. והוא נקרא עמלק. אבל דווקא זה בתקופות מסוימות, מיוחדות. זה בסוף הגלויות. בסוף כל גלות: מופיע, מי שנקרא לפי המקרא "עמלק". מי שמדבר בקולו של נמרוד בקולו של לוט, בקולו של ישמעאל, בקולו של עשו, וכן הלאה. אחרי גלות מצרים, זה פשוט מאד. בחומש: "ויבוא עמלק" ,אחרי גלות השניה, גלות בית ראשון, שנקראת גם גלות בבל יש לכם מגילת אסתר שכל כולה - רק סיפור של התחרות של עמלק מכיוון שזו היתה תקופה של סוף גלות, אז מופיע עמלק. ובתקופה שלנו לא צריך ל... שמעתי שההרצאה הראשונה היתה על השואה. דווקא בתקופה של סוף גלות אז קמים כוחות של עמלק? מה המטרה שלהם לחסל בשם אומות העולם, בשם המטרה של אומות העולם, לחסל את ישראל ]לא מצליח לשמוע[. במקומו. את מקומו אני זוכר את הספר של היטלר 'מיין קאמפף'. הוא כתב את זה בפירוש. הוא כתב את זה בפירוש בספרו. אף אחד לא רצה להאמין לו באותה תקופה: "זה או היהודים, או אנחנו – הגרמנים". כך כתב בפירוש ואנחנו שומעים אותו קול מ.. אתם יודעים ממי? מהטון של אותו רוח, והנה. בקצרה, אז דרך אותן השיטות של המפרשים: ששוב השורש זה 'הכוזרי', בלי שום ספק, אבל עיקר הלימוד, אפשר לקבל דרך השל"ה. ודרך המהר"ל בפרוטרוט...ואם יהיה לנו עוד זמן, נרחיב את זה. רק דקה, אני רוצה לגמור את המשפט. אז - אנחנו רואים שלפי התורה, יש משמעות לאומות העולם, יש משמעות לישראל ויש משמעות לקשר בין אומות העולם וישראל וזה מסביר לפי דעתי הרבה הרבה נושאים בהיסטוריה שלנו. טוב, זה רק חלק מחלקים קטנים של הנושא. אין לנו הרבה זמן כדי להגיע לממדים האחרים, אבל, אם יש שאלות, אני מוכן.

אני רוצה להודות לרחל הדס, תלמידתו,של מניטו שמסרה לי את הקסטה של השיעור לאחר שיחת טלפון פשוטה שעשיתי לצערנו חסרים לנו עשרות קלטות וקסטות שמסתובבות אצל התלמידים? יש ברשותכם הקלטות של מניטו עזרו לנו לזכות את הציבור. הזמן קצר. כדאי להתעורר ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר

 

{bfaccordion-slider עץ הדעת התלמודי}

 

אכילה של עץ הדעת, אם היא לא בתיקונה, לא בסדר, יכולה להביא למיתה בעולם הזה. ואם אין תשובה, ואחר כך נברר במה מדובר, אז המיתה של העולם הזה תהיה גם כן המיתה של העולם הבא. זה הפשט. קהל: [...]

מניטו: רק דקה, תן לי לגמור ואחר כך נראה. כי אחר כך אני עלול לשכוח, כן. ופה יש שתי אפשרויות: או לומר שמלכתחילה זה היה מוכרח. או לומר: שאף על פי שזה קרה בדיעבד, יש בכל זאת משמעות ותיקון לעניין. אין... איך אומרים את זה בעברית, זה לא גורלי מלכתחילה. אם... ההסבר הוא ככה: אם אדם הראשון היה אוכל קודם כל את עץ החיים, ואחר כך את עץ הדעת, הכל היה בסדר. מכיוון שאכל קודם כל את עץ הדעת, אז הקב"ה מנע אותו מלאכול את עץ החיים כי היה נשאר לעולמי-עד בקלקולו. זה הפשט, כן. אבל אחר כך נראה את ההסבר של המחבר שהוא אומר כי מכל מקום עץ הדעת זה הכנה לעץ החיים. ולכן יש קושי. לפי ההסבר שלנו ב'שערי אורה' כנראה היה צריך לאכול קודם כל מעץ הדעת ורק אחר כך מעץ החיים. אבל לפי הפשט שאני אמרתי, ונראה את זה מיד בפסוק: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ פה יש מקום לפרש: כי היה צריך לאכול מכל עץ הגן, אבל - "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" - לפני שתאכל מעץ החיים. זה מובן? והקושי - זה ההסבר שלו, אחר כך נראה את הפיתרון. אבל לאט לאט. טוב, מה היתה השאלה? קהל: הפירוש של "אכול תאכל" אכול בעולם הזה, תאכל בעולם הבא.

מניטו: לא, לא אמרתי את זה ככה. התחלתי לומר: שכל פעם כשיש כפילות המדרש מסביר בצורה פורמאלית הביטוי הראשון - לעולם הזה, הביטוי השני - לעולם הבא. למשל, וזה מפורש במדרש, "מות תמות" - מות בעולם הזה... נכון? ולכן היה צריך להבין לפי אותו הסבר מה המשמעות של "אכול בעולם הזה ו"אכול" לעולם הבא?" אז אני קשרתי את זה לאכילה מעץ הדעת ואכילה מעץ החיים. ומפה אנחנו מגיעים לשאלה שהסברתי, מה הסדר של האכילה? מכל מקום, היה צריך לאכול מכל העץ. "מכל עץ הגן" זה פשט הפסוק. אלא - ההסבר הרגיל של בעלי המדרש זה: שאם היה אוכל מעץ החיים קודם, ורק אחר כך מעץ הדעת - הכל היה בסדר. אז מכיוון שאכל מעץ הדעת וקלקל, אז הקב"ה מנע ממנו את אכילת עץ החיים. אני אזכיר לכם אני לא זוכר אם למדנו את זה בשיעור הזה, אבל, איך הרב צבי יהודה היה רגיל להסביר את זה: זה העניין של הויכוח בין החכמים בפרט בימי הביניים האם לימוד הפילוסופיה זה מותר? והפסק של החכמים הוא: רק למי שכבר למד תורה אפשר להגיע לזה. אם מתחיל בלימוד הפילוסופיה אז זה דומה לעניין של עץ הדעת שמקלקל ואחר כך אסור, אי אפשר להגיע לעץ החיים. אני נוטה להסביר את זה ככה: הזיהום של אותו חטא של עץ הדעת, בלימוד הפילוסופיה, הוא כל כך חמור - שצריך מיתה, שצריך את התיקון של המיתה כדי לנקות את הנפש. ולכן מי שלמד קודם כל תורה יכול ללמוד אחר כך פילוסופיה בלי סכנה גדולה. אם הוא בקיא, זאת אומרת אם תורתו זה באמת תורתו. אז הוא יכול. למשל - הרמב"ם. הרמב"ם - בשבילו, בשביל עצמו. אלו שקוראים ספרי הרמב"ם זה עניין אחר. אלא אם כן יש להם רב שהוא כבר למד את התורה, והוא יכול להדריך להם להיכנס בעולם הפילוסופיה אבל בשלב שכבר תיקן את נפשו בתורה. זה מובן? לא גמרתי. ולכן אם זה מספיק ברור, זה ההסבר של בעל המדרש. קודם כל עץ החיים שהיא התורה, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" ורק אחר כך עץ הדעת. וצריך לאכול את כולם! אבל זה הסדר ההלכתי. קודם כל - תורה, אחר כך - חכמה חיצונית. מי שמתחיל בחכמה חיצונית, אף פעם הוא לא יכול לתקן את עצמו אלא דרך מיתה. טוב, יש הרבה הסברים איזה סוג של מיתה. זה לא צריך להיות מיתה בקבר, כן? [גיחוך] אף על פי ש'חבוט הקבר' יש גם כן בחיים. זה מובן מה שאני אומר? וזה מהניסיון של כל גדולי ישראל. הסם של הפילוסופיה, אי אפשר לתקן את זה, אלא... הם נתנו דוגמה: יש כלים - שרק שבירתם היא טהרתם, תיקונם. כשנפש התלכלכה בחכמה החיצונית, אז היא לא יכולה להגיע באופן נקי לתורה. זה מובן? אז מה השאלה. קהל: מה זה 'פילוסופיה?' מה ההגדרה של 'פילוסופיה?'

מניטו: 'פילוסופיה' זה: לנסות להבין את העולם מחוץ למה שאמרו נביאי ישראל. זהו. כאילו השכל האנושי מתוך כוחו מנסה לומר מהי האמת של העולם. וזה חטאו של אדם הראשון באיזה שהיא צורה. "הן [האדם] היה כאחד, ממנו - לדעת טובו רע" הוא שולל תורה מן השמיים. זה פילוסופיה! ופילוסוף אמיתי, ברור ש-במה שהוא פילוסוף הוא שולל תורה מן השמיים. השאלה היא - כי יש הרבה מאמינים, תלמידי חכמים, שקוראים לעצמם 'פילוסוף' או שהעם קורא להם 'פילוסוף' 'דעות פילוסופיות' וכו' השם הוא לא במקומו. פילוסופיה אמיתית זה מי ששולל את גילוי השכינה, תורה מן השמיים, וזה השיטה של סוקרטס עצמו: הוא מעצמו מנסה להבין. זה חטאו של אדם הראשון, ברור. "ממנו - לדעת טוב ורע" זה נקרא בלועזית: 'הומניזם.' וזה לשון נופל על לשון. מה זה חטאו של האדם? זה ההומניזם. אף על פי שחכמתו של ניטשה יש לחכמי ישראל כבוד גדול לפילוסופים של הגויים, מכיוון שלכל הפחות זרקו את העבודה זרה, מכיוון שאינם מאמינים בעבודה זרה - הפילוסופים, אבל יש להם זלזול על הפילוסופים היהודים מכיוון שברור שהם מינים! ואני רוצה

מניטו: 'חכם' זה לא פילוסוף. תשמע, חכם... העניין של "חכם עדיף מנביא" זה עניין אחר. ולמדנו את זה: יש פרק במהר"ל, יש פרק אצל הרב קוק, והוא מסביר את זה באופן ברור. אבל חכם זה לא פילוסוף. אני רוצה להסביר את האטימולוגיה של המילה "פילוסופים." "פילוסופוס" [ביוונית] [הפרעה מהקהל] "פילוסופוס" ביוונית זה בא מ: philen - sophia' ותוספות מביא דווקא באותה סוגיה בשבת תוספות מביא משהו ממש עמוק מאוד. הוא אומר: ‎"שמעתי מיהודי שבא מארץ יוון שהמשמעות של פילוסוף זה: אוהב החכמה" אוהב החכמה. וזה המשמעות ביוונית: 'philen sophia phil ביוונית - זה "מי שאוהב" למשל hydrophile "אוהב את המים" אז "פיל"ו"סוף" - הוא אוהב ה"סופיה" - החכמה. הוא מחפש את החכמה. זה המשמעות. הוא כבר הפילוסופיה היוונית מתחילה אחרי סיום תקופת הנבואה. ולכן כל עוד שהאנושות היתה בתקופת הנבואה, אפילו אצל אומות העולם היו נביאים! כשהנבואה נפסקה לא היה להם אפשרות לזהות את דברי הנביאים שלהם, מכיוון שהנבואה שלהם היתה טמאה. לא היתה ברורה, לא היתה: "דברים הנאמרים באמת." ולכן כשנפסק עידן הגילוי, לא הבינו כלום בדברים של הנביאים שלהם, ולכן זרקו את זה. ואמרו: אף פעם האל לא דיבר לאדם. מי דיבר לאדם? זה החכם של הבני אדם שדיבר לדורו ואמר שזה האל שהוא מדבר. ולכן זה התחלת הפילוסופיה, זה התקופה של סוקרטס. וסוקרטס זה מיד אחרי סיום אחרוני הנביאים. זה אותה תקופה, כן? והבודהה במזרח הרחוק. זה אותה תקופה: בודהה, עזרא ונחמיה, וסוקרטס. זה אותה תקופה. התגובה במערב היתה פילוסופיה: שלילת הדיבור האלוקי. מכיוון שלא היתה להם שום אפשרות לזהות במה מדובר. היה צריך לחכות עד העידן המודרני כדי שהמודרנים, והראשון היה פרויד, כן? מגלה חכמה טמאה, אבל חכמה, בדברי נביאי עובדי עבודה זרה. זה מובן, כן? אבל מכיוון שהנבואה בישראל היתה נבואה טהורה, בלי שום אמצעי, נבואה של העברי, אז היהודים - אחרי סיום הנבואה - ממשיכים להבין את נביאי ישראל. ולכן אין פילוסופיה יהודית. יש פילוסופים יהודים, שיש להם איזה מין ייאוש מהחכמה של המקרא, מכיוון שאינם מסוגלים להבין מה זה 'מקרא.' אבל 'פילוסופיה יהודית' - אין! יש 'חכמה יהודית.' והחכמה היהודית זה הפירוש של הנבואה של נביאי ישראל. ולכן אני חוזר, אני רוצה שהכל יהיה ברור: אפילו תלמיד-חכם גדול, מאמין, שומר מצוות, אם הוא אומר מעצמו שהוא פילוסוף, יש דברים בגו.‎ ואני מכיר הרבה מהם. ולרוב - הם צדוקים. דהיינו - הם פילוסופים, אבל אומרים שהם מאמינים בתורה מן השמיים. אבל זה מהפה ולחוץ. הם אומרים - בחכמתם הם. הם אומרים - בשכלם הם. ומכיוון שיש להם סיבות תרבותיות לכבד את המסורת היהודית, אז ממשיכים באותם הסמלים! יש הרגל לומר ש: "וידבר ה' אל משה" - נמשיך, אבל לא מאמינים בזה. תפסתם את חומרת העניין? ולפי דעתי, רוב המרצים באוניברסיטאות שהם מרצים בלימודי יהדות, ב"לימודי קודש" כפי שהם אומרים, ובעיקר הדתיים, בעיקר ב[אוניברסיטת] בר אילן, ואני מכיר כמה מהם, יש להם בעיה! מכיוון שמצד אחד הם מאמינים. מצד שני - במקצוע שלהם הם אפיקורסים והם יודעים את זה. אז יש להם בעיה של סכיזופרניה סכיזופרניה רוחנית. והם... וצריך לרחם עליהם! הם בדיכאון תמידי. אני שמעתי פעם אחד ממשפחת ברויאר, הם משפחת תלמידי-חכמים ממש אורתודוקסים, של בית המדרש של הרש"ר הירש שכתב את זה - ואני שמעתי הרצאה על זה - שכתב את זה ככה: שהוא מאמין בכל מה שאומרת ביקורת המקרא. אבל הטקסט, עם הסתירות שלו, בא לנו מן השמיים. זה ממש... צריך להיות... צריך להיות מרצה באוניברסיטה כדי להיות משוגע כזה. [צחוק] אבל הוא מסכן! כי כש[הוא] מתפלל הוא אומר: "השיבנו לתורתך" במה הוא מתכוון? לתורת... ביקורת המקרא? [צחוק] ואתם יודעים שזו האמת באותה שכבה של האינטליגנציה הדתית הם מקוטעים בין עולם הפילוסופיה ועולם התורה. לכן אני רגיל לומר את זה באופן סכמטי [כוללני]: זה נטייה לצדוקיות! הצדוקים היו ככה! קהל: זה הסיבה שהמאמינים כל כך נגד חלק מה...

מניטו: אני משוכנע שחלק גדול מתלמידי החכמים של החרדים הם ככה! אבל הם הוסיפו איזה מין רגש דתי, שלפי דעתי הוא יותר מדי קרוב לפגאניזם עצמו! ולכן ההתייחסות לשולחן ערוך ובמקביל - וזה קשור - השלילה של ארץ ישראל, זה תופעה של הערב רב! ואני לא רוצה לומר שכל החרדים הם מהערב רב, אני אפילו לא יודע אם אף אחד מהם בא מהערב רב. אני לא יודע. זה לא מה שאני אמרתי. אבל זה אותה תופעה. היחס לתורה הוא יחס פגאני, והיחס לארץ ישראל הוא יחס שלילי. זה מובן? הם מאמינים בארץ ישראל של מעלה. "הארץ הקדושה" וזה דומה מאוד למה שאומרים הנוצרים או המוסלמים. אף על פי שיש הבדל, כן? מכיוון שסופסוף, למרות הכל, הם יהודים. אני לא יודע עוד כמה זמן, אבל הם יהודים. אבל זה כל כך דומה לזה, זה צדוקיות בכל החומרה! ולכן - אינם גומרים את ההלל ביום העצמאות, מכיוון שגומרים את הוידוי כל יום. [צחוק] אפילו ביום העצמאות... [צחוק] ואני יודע שגדולי הדור ידעו את זה, אבל לא אמרו את זה, כי לא רצו לגרום פילוג... [הפסק הקלטה] צריך להסביר קצת יותר. מי שלומד, ילד שלומד, מאיזה סוג הוא הרב שלו? אם הרב שלו למד באותו סדר, דהיינו - עץ החיים קודם, ואחר כך עץ הדעת? אם הוא למד כמו שלומדים ברוב התלמודי תורה, עץ הדעת קודם כל, ואחר כך עץ החיים, אז זה אבוד. כי בהקדמה של פירוש הזוהר, וגם המהרח"ו מביא את זה מהצד השני, בפירושו על ה'עץ חיים,'‎ בהקדמתו על ה'עץ חיים,' זה ברור מאוד! לפי המקובלים - עץ הדעת זה המשנה. עץ הדעת טוב ורע זה המשנה. ועץ החיים זה הקבלה. זה ברור. אז כל העניין זה הסדר. אנחנו יודעים כי לפי ההלכה הסדר של התלמיד צריך להיות קודם כל משנה, דהיינו - תלמוד, ואחר כך - קבלה. אבל זה הסדר אצל התלמיד. אבל הרב - כבר הגיע לעץ החיים. ולכן הרב מלמד את עץ הדעת מתוך עץ החיים. ולכן הסדר אצל הרב זה הסדר שאמרתי, והסדר אצל התלמיד זה הסדר של עץ הדעת קודם כול. זה ברור? ולכן הקושי - זה השאלה ונלמד את זה - מה קרה לאדם הראשון? לא היה לו רב! מה קרה לאדם הראשון? ולפי כל מה שאני למדתי על זה, סופסוף ההסבר של הרב אשלג הוא ההסבר הכי ברור. ולכן אני נוטה לומר, כפי שהיו אומרים בדורו: שהרב אשלג היה האר"י שחי בדור שלנו. לי אין שום ספק בזה. אני מתכוון לרב אשלג האב. לא הבנים... השועלים הקטנים שבאו אחר כך. זה מובן? קהל: הרב שואל מה קרה לאדם הראשון.

מניטו: זה - נגיע לזה. קהל: אם להסתמך על המשנה הזאת, יכולים לשאול: מה קרה למי שלימד את המשנה הזאת?

מניטו: של מי? איזה מישהו? קהל: את המשנה. ללמד ילד, לבין ללמד זקן.

מניטו: לא לא. לאיזה משנה אתה מתכוון? לעניין של "אחר?" מי זה שם אומרת המשנה? זה ר' עקיבא? ר' מאיר? קהל: במשנה הזאת זה לא ר' מאיר, זה אלישע בן אבויה. זה אלישע בן אבויה עצמו? אבל זה שמה זה לא מלמד. זה לומד. הלומד. זה דווקא מה שקרה לו. הטעות של אלישע בן אבויה סופסוף שלא תפס כי גם במקרה שלו התשובה היא אפשרית. אבל כשגילה את זה, שהחטא שלו הוא כל כך חמור, זה דומה מאוד למה שלמדנו מקין: אמר: "גדול עווני מנשוא." והוא אמר: שמעתי מאחורי הפרגוד "שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ‎ור' מאיר השיב לו או זה דרשה של איזה חכם על ר' מאיר: כל מה שאומר לך בעל הבית עושה, חוץ מצא! שמעת בעל הבית אומר "צא?" אבל יש לנו משנה ש... [צחוק] זה מובן? מה המשמעות? ואני חושב שזה הכפירה הכי עמוקה, הכי בסיסית, מקין עד אחרית הימים: למי שלא מבין כי התשובה היא אפשרית אפילו לחטאו של אלישע בן אבויה. זה נקרא "עם קשה עורף" זה הגאווה. "גדול עווני מנשוא" זה הגאווה. יש עוונות שאפשר לכפר, אבל עווני שלי? זה גדול... [צחוק] כמה חסר? שניים. אז זה אלישע ואבויה. [צחוק] [מניטו קורא בספר שערי אורה] "ואם כן התבונן כי השם יתברך לא הזהיר אדם הראשון שלא יאכל מעץ החיים ולא מנעו ממנו, ומי יתן ויאכל, אבל מנעו שלא יאכל מעץ הדעת." פה יש קושי. כי לפי הפשט שראינו, גם מעץ הדעת היה צריך לאכול. ופה צריך לדייק על מה שאומר הרב, אולי לפרש קצת יותר: הוא אכל הקליפות. אבל אם היה אוכל עץ הדעת בלי לאכול את הקליפות, זה חוזר למה שאמרנו: זה הסדר של עץ החיים קודם כל, ואחר כך עץ הדעת. כי מה שאמר ר' מאיר דווקא הוא מצא פרי, תוכו אכל, קליפתו זרק. אז מי שהוא באמת שייך לעץ החיים, הוא יכול לאכול מהפרי של עץ הדעת ולזרוק את הקליפה. זה מה שהסברתי מקודם. ובימינו אנו, בתרבות שלנו, בתקופה שלנו, זה ממש העניין של תורה ופילוסופיה.

עקידת יצחק

מקור: תורת התולדות

סדרה של קטעים מתוך שיעורי הרב ב"תורת התולדות."כולם מתוך קובץ. שיעור לנשים. השיעורים המלאים נמצאים באתר. קטע שני:

מניטו: ההתנהגות של דוד המלך, היה צריך... היתה יכולת..." יכולת"? כן?

קהל: יכולה

מניטו: יכולה, להיות קצת אחרת לפי ההלכה. למשל: בעקידת יצחק, יש בו פגם. אצל אברהם אבינו כי ההתנהגות שלו, הוא טעה בהלכה! זה לא חטא מוסרי. טעה בהלכה!

קהל: אבל אברהם אבינו מדבר כאילו היה צו

מניטו: כן. זה מה שאנחנו ק ו ר א י ם! אבל חטא של מלך זה לא עניין מוסרי. אנחנו לומדים מוסר מזה?

קהל: זה בשבילנו המוסר?‎

מניטו: וזה נכון! המוסר הזה הוא אמיתי!

קהל: המוסר הוא בשבילנו?

מניטו: הלא ברור. לפי המהר"ל, אין שום שמץ של מוסר בכל תקופת התנ"ך. העניין המוסרי שלנו. זה במדרגות אחרות לגמרי זה בבחינת מימד מימד אנתרופולוגי, נאמר, אחר לגמרי. זה תקופת האבות. זה אחרת. צריך ללמוד.

קהל: זה יחסי ציבור למוסר הזה ש...

מניטו: מה?

קהל: זה יחסי ציבור? מה...?

מניטו: לא לא לא. זה... זה במימד אחר לגמרי. זה עוד חכמה של הקבלה שאף פעם לא נגענו בזה. אפשר להגיע. עם קצת סבלנות, כן? וכדאי ללמוד את ההקדמה של המהר"ל על פרקי אבות על "דרך החיים". וזה ברור שמה. עניין המוסר מתחיל עם התנאים. שהם גם כן אבות העולם, אבל בעולם של המוסר. לפני התנאים, כל מה שמספרת התורה - זה בעולם אחר לגמרי. עולם שהיתה נבואה, וזה עניין אחר לגמרי. לכן יש איזה פגם, אם אני יכול לומר את זה, עם כל הכבוד, לעליונים, של לפי ההלכה. אני אתן דוגמאות. למשל - אברהם אבינו. מה שמע? "והעלהו שם לעולה" טוב. הוא אמר: הלכה לפי הדתות, הגויים, ההלכה -"העלהו שם לעולה"- זה קרבן. אז הוא התחיל לעשות ככה, כן? טעה בהלכה. ואח"כ הקב"ה מתגלה לו, דרך הנביא וכן הלאה, דרך הפסוקים: "דבר שלא עלתה על לבי" [ישעיהו] כדאי למצוא את כל המקורות, אם אתן רוצות, אני צריך להכין את זה, אולי אני ארשום אני אכין את זה, יש פסוקים בירמיהו [ישעיהו מ"ג] הנביא "אביך הראשון חטא" אביך הראשון חטא - זה אברהם אבינו" ומליציך פשעו בי" שחשב שכך היא הלכה, והקב"ה אומר:"זה לא עלתה על לבי" לא ביקשתי קרבן! ביקשתי עלייה. זה משהו אחר. כן? תפסתם? ואני שמעתי מהרבה הרבה בעלי מוסר, שמהפכים את כל העניין! ואומרים: חבל שהקרבן לא הצליח! זה היה הצלחה של כל העולם! למשל יש איזה שיטה מה? ואני...

קהל: מי השיטה הזו? שאומרים את זה?

מניטו: כן. למשל - אומרים מפי ה"מכתב מאליהו"[הרב אליהו דסלר] הרב דסלר, ז"ל. אני משוכנע שהוא לא דיבר ככה. כי - הרבה קטעים ב... זה שיגעון נוצרי! כן? הרבה קטעים ב"מכתב מאליהו"‎ זה התלמידים שכתבו את זה! ויש דברים של אפילו ילד קטן של תינוק דבי רב לא אומר. דברים כאלו, כן? יש לי הרבה דוגמאות להביא, אבל... לא צריך להתווכח עם

קהל: אבל בזהר עצמו יש עניין על זה

מניטו: לא לא לא! לא לא...

קהל: אמנם הם מסבירים במפורש איזה קטע. אני זוכרת ממש -עברתי על קטע...

מניטו: כן. אבל זה אותו קטע...

קהל: רגע! לא! אבל מה היית צריך להבין מזה, זה כל העניין. הרמב"ם היה רצוי וזה הקורבן, אבל מהו הקרבן של "העלייה?" זה כל העניין, שהפירוש של הקרבן...

מניטו: כן. אני קראתי את הקטע הזה ואמרתי בפירוש שזה מסוכן מאד להתבטא ככה! כן? לא. כל שכן לפני קהל של עמי הארץ! ולומר, עם איזה סגנון של. איך אומרים" האדוקים"? אדוקיות, כן? איזה סגנון של פיאטס בלטינית, כן? ושכן אנחנו לא מבינים מה זה קרבן של בן אדם, אבל קרבן של הבן דרך האב,ואם האב הזה היה מקריב את קרבנו -זה היה תיקון של כל העולמות זה שיגעון! בזהר יש משהו אחר לגמרי! כשיש קרבן למטה בבית המקדש שלמטה – ואסור(!) לחשוב על קרבן של בני אדם, כן? כי יש... מה בין... רש"י אומר את זה, אני אביא כל ה...

קהל: זהו! שזה הרצון...

מניטו: לא לא לא...

קהל: לתת. הקרבן בא בתרומה...

מניטו: אני רוצה להסביר, כי יש פה לא רק הבדלים של שיטות, של שיטות של לימוד, אלא - יש הבדלים של שיטות של הבנות, כן. כשיש לנו הסבר ב"שם הרב דסלר". שאני מכבד אותו, אני הכרתי כמה מתלמידיו שלו, וזה היה מחנך בחסד עליון, כן? אבל כששומעים דברים כאלו, ואומרים: "הסמכות של הרב דסלר" ויש לי רש"י, ירמיהו הנביא פשוטו כמשמעו, מי הוא הסמכות? אתם תופסים את העניין? זה חמור מאד! אז למשל: הזהר מסביר והייתי אומר זה נכון. הזהר זה הזהר, כן? כשיש קרבנות למטה, אז מיכאל, שר ישראל, שהוא הכהן הגדול למעלה, מביא קרבנות בבית המקדש של מעלה, זה עניין אחר לגמרי! כן? אז אני חוזר על העניין הזה. כשהסבל בא לישראל, למשל, איך אומרים? כשהורגים יהודי לשם שמיים זה קרבן! נאמר. אבל - למדנו את זה הרבה פעמים, זה בדיעבד- אם הדבר קרה, אז שזה יהיה קרבן. מלכתחילה - הקב"ה מבקש דבר כזה?! זה לא היה ולא נברא! זה לא היהדות!

קהל: רק... סאדאת אמר בדיוק דבר נורא כזה!

מניטו: מה? שהיטלר הוא שהביא את הרצון הגדול לחיות, זה ממש...

מניטו: זה קצת קשה. ואתן מבינות? זה דבר חמור. מבחינה פדגוגית זה הריסוּת לימוד תורה. אני לא רוצה לומר שהם איזה אפשרות של משמעות, של מיסטיקה, בעניינים האלו. אבל אסור להשתמש ב... צריך להיזהר. כן. צריך להיזהר מאד. ו"תולים", כמו שאנחנו אומרים בישיבות, "תולים פירות שנשרו על אילן גדול" הרב דסלר הוא אילן גדול. לוקחים "פירות שנשרו", ותולים אותם על אילן גדול. זה אסור! זה ממש יותר מעוון, כן? כי הוא לא יכול עכשיו לרדת ולומר: "טעיתם" זהו זה! זה העניין. צריך להיזהר! לא קוראים מפי תלמידים! צריך מפי הרב עצמו! איך אמר את זה? זה העניין. ויש בספר הזה, שיש הרבה מרגליות, כן? יש כמה וכמה דברים שאין להם רגליים וידיים. אז - מאיפה זה בא?! מהתלמידים! צריך להיזהר מזה. מהתלמידים, שרובם בעלי תשובה, והושפעו, מהפילוסופיה האנגלית, דווקא, אז מי שמכיר קצת פילוסופיה, אני למדתי קצת, רואה מי מאחורי הדברים האלו? איזה גוי אחד ששמו ככה או ככה, או ככה. אז - צריך להיזהר מכל העניינים. תפסתם את העניין? טוב.

קהל: מניטו, מה עם...

מניטו: למה דיברנו מזה?

קהל: בת שבע ודוד... לפני התנאים...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח? את הקטעים הבאים לקחתי מתוך שיעוריו ב"דרך חיים"למהר"ל השיעור המלא באתר אז נמשיך: "יצחק בן אברהם" מה אמר המדרש? שבזכות אותה העבודה האמיתית של יצחק, שהיה מוכן להקריב את עצמו, צפונה אז - יש אפשרות של עבודה כדי לכפר את ה... אולי אני אחזור קצת למה שראינו באריכות בשיעור הקודם: כי מי שמרגיש מה זה מידת הדין- האמת באה, ותובעת ממנו הזכות האמיתית להחזיר במה שקיבלתי ממידת החסד. זאת אומרת: אני צריך לשלם את המחיר של מה שקיבלתי. זוכרים את ההסבר? אז אין אפשרות אחרת, אלא להקריב את עצמי, כמחיר הזה. ומה ביקש הקב"ה? זה נלמד כשנלמד את עקידת יצחק באורך, כן? באריכות. הוא ביקש - להיות מוכן לזה. וזה נקרא מסירות נפש. זוכרים את זה, כן? הוא לא ביקש את הקרבן עצמו! אלא - את ה... איך אומרים את 'הנכונות'- נכון? נכון? את הנכונות להיות מוכן להקריב. אז - ברגע שאני אומר:"אז, טוב. אני משלם". אז המלאך בא ואומר לי:"זה שלך" מכיוון שהיית מוכן לשלם -זה כבר שלך. זה מובן? הניסיון הוא‎ שלאמתו של דבר, אנחנו באותו מצב שלא יודעים אם המלאך יבוא או לא! מסירות נפש אמיתית לא סומכים על הנס של המלאך. וזה - כך זה במציאות. כשעוברים בניסיון, אף על פי שבשכל יודעים שהקב"ה הוא מלא רחמים, חיים את הניסיון של העקידה כעקידה, ולא ולא וזה לא [היתר לכלום]

קהל: למה הניסיון הזה הוא נלקח בחלקו של אברהם? בין עשרת הניסיונות של אברהם? זה למעשה ניסיון של יצחק.

מניטו: יפה. יש לי עוד שאלה ששאלו בשיעור הקודם, למה התורה נקראת "מפי הגבורה" מי שאל את זה?

קטע מתוך" דרך חיים"למהר"ל: השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: השלב השני, זה כבר, אם אפשר להגדיר את זה ככה, התבגרות של העולם. אנחנו יוצאים מהשלב הראשון, שהוא כולו חסד, ומגיעים למדרגה שנייה של הצדיק. ואף על פי שהיו זהים בפרצופיהם, יצחק היה דומה לאברהם לפי המדרש. מבחינת תוכן עצמות נפשו - זה צדיק אחר לגמרי. צדיק לפי מידת הדין. אז מהו הסימן‎ שהוא צדיק לפי מידת הדין? שהוא מוכן, מלכתחילה, כדבר מובן מאליו, להקריב את עצמו, לפני מידת הדין. כי הוא מרגיש את אמיתת הבורא, דווקא באותו פרצוף שנקרא "מידת הדין" ולכן אלוקי יצחק נקרא במקרא: "פחד יצחק" מי שמגלה את מידת הדין, מגלה אותו באותו פחד וחרדה. כי מידת הדין לחוד, זה משהו מפחיד לגמרי. כי לפי הדין, לפי ה.. אני לא רוצה לומר "לפי האמת" כי האמת זה גם חסד וגם דין. בעברית, "בלשון הקודש", נאמר. אלא - לפי האמיתות של מידת הדין, הצד המוחלט של מידת הדין, הדין איך אומרים? מבקש את הכל. כי צריך לשלם את הכל כדי לשלם מה שקיבלתי מהבורא:"היש" אין לי שום מטבע אחר אלא - עצמי. אלא - היש עצמו. זה מובן? ולכן המידת הדין, כשלעצמה, אם היתה לחוד, שולטת על העולם, היא מבקשת הכל. אין שום קרבן אחר אלא אני עצמי. אין שום תחליף. כשאלוקי אברהם מתגלה אז הוא מקבל תחליף: האיל הזה, כן? אבל זה בא מצד החסד. מצד מידת הדין - אין שום תחליף אפשרי. כופר נפש זה נפש. זה חידוש של התורה! שאפשר להקריב כופר נפש במקום הנפש. זה בא מצד תורת חסד, ולא תורת הדין. תורת הדין מבקשת ל... ולכן אנחנו מוצאים בהרבה דתות, לפי הטבע, שהם היו מקריבים את עצמם. מכיוון שלפי השכל הטבעי, הקרבן האמיתי זה להקריב קודם את עצמו. כי אין שום מטבע אחר כדי לשלם את זה. אם אני צריך לשלם את המחיר, של מה שקיבלתי – דהיינו- אני עצמי, אין שום כופר נפש, אלא אני עצמי. אח"כ נלמד איך כל המצוות באים כ... לא תחליף אלא כתמורה, כן? לעקדת יצחק. לקרבן ממש. כל המצוות זה סה"כ של הקרבן האמיתי. בכל מצווה, אנחנו מקריבים כופר נפש של נקודה אחת של הנפש. זה מובן? זה נלמד כשנגיע לתפילות של ראש השנה, בעיקר, גם יום הכיפורים במנחה, המקום שתופסת עקידת יצחק בראש השנה, שזה יום הדין. כשנגיע זה אותה נקודה נראה שכל התורה כולה היא בבחינת מצוות באה‎ כתמורה לעקידת יצחק. זה מובן? ולכן מה שאנחנו לומדים באותו מדרש אני חוזר על המדרש "אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תיקן הקב"ה שני כבשים חד בשחרית ואחד בין הערביים" זאת אומרת: עבודת הכפרה, באה, זה עולת התמיד, כן? באה כתמורה לעקידת יצחק. בזכות עקידת יצחק. אתם זוכרים את מה שאנחנו מתפללים בראש השנה בעיקר, "ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור" זאת אומרת: הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק. כשהמלאך התגלה לאברהם ואמר לו: "אל תעש לו מאומה" זה דרך מידת החסד זה אלוקי אברהם שמתגלה לאברהם מכיוון שכבר זה ברור שיצחק היה מוכן להקריב את עצמו. וזה כל מה שהיה דרוש. אם היה מוכן, לשלם כופר נפשו. מכיוון שהיה מוכן, הכופר עצמו, זאת אומרת השחיטה של הקרבן - לא היה צריך. מכיוון שזה סותר את כוונת אלוקי אברהם. שהוא הבורא. זה מובן? אולי אני אלך לאט לאט: הבורא רצה לברוא בריאה. אבל - כשהבריאה יהיה לה יסוד לפי הזכות להתקיים, בקיום, אז היא צריכה לשלם כופר נפשה. אבל זה מספיק שיצחק היה מוכן לזה, מכיוון שמבחינת אלוקי אברהם המטרה היתה לא שיצחק יחזור לאין, אלא - דווקא שיצחק יתקיים, מכיוון שאלוקי אברהם , הבורא, רצה להשפיע, לא לקבל. כן. רק דקה...

קהל: אני רוצה לדעת אם יש סתירה...

מניטו: אולי... קצת בקול רם.

קהל: מסירות נפש שייכת לאבותינו, זה ה... זאת אומרת - פה יש לנו הגדרה של המסירות נפש האמיתית. ומסירות נפש האמיתית, זה פשוטו כמשמעו. מסירות נפש, זאת אומרת: אני מוכן לאותו קרבן. זה מסירות נפש.

קהל: זה כבר אחרי הסיפ... זאת אומרת זה כבר אחרי. ההגדרה הזאת אם אפשר לומר, כבר בהגדרה של "חסד אברהם"

מניטו: לא, לא לא.‎ מכיוון שאנחנו... לא. פה יש נקודה עדינה, שאני רוצה ללכת להסביר. מכיוון שלאמתו של דבר, הבורא האמיתי, האל האמיתי, הקב"ה האמיתי, הוא קודם כל אלוקי אברהם. מי שרוצה לתת. אבל כדי שמי שיקבל, יקבל באמת, הוא צריך לשלם בזכות שלו, בזכות קיומו, ולכן החלק השני, אלוקי יצחק, זה רק ארעי בין אברהם ויעקב. בין חסד ואמת. כדי שהחסד יהיה אמיתי, אז אני צריך לגלות לתת הוכחה, שאני גם כן צדיק של מידת הדין. אבל הכוונה של אלוקי אברהם, לא היתה שאברהם ישחוט את בנו, אלא ש"יקריב" את בנו. ויש לנו הרבה מקורות, שמסבירים לנו את זה, כי - לא... הנביא אומר, זה בירמיהו הנביא [יט], כי "לא ביקשתי ולא עלתה על לבי" אלוקי אברהם לא רצה שאברהם ישחוט את בנו. אלא, "והעלהו שם לעולה". זה ביטוי אחר. בהלכה, שחיטה ממש אומרים:"שה עולה"לא" העלות עולה". תראו את זה במלבי"ם, על פרשת עקידת יצחק. ולכן המסירות נפש צריכה להיות אמיתית. מי שמתכוון למסור את נפשו, צריך להתכוון עד הסוף, כן? דאם לא כן זה לא אמיתי. וכל מסירות נפש, זה לוקחת בחשבון שיש סיכון של הסוף הזה. וזה תוכן הניסיון מכיוון שהזמן של האבחנה הזו, של הניסיון הזה,"והאלקים ניסה את אברהם" הגיע אז - אי אפשר לסמוך על הנס. לשון ניסיון אי אפשר לסמוך על זה. כאילו זה עלול לקרות. אבל - זה היה לפני מידת הדין לחוד, אבל האל האמיתי - זה לא מידת הדין לחוד! אלוקי אמת - זה לא מידת הדין לחוד! זה קודם כל "אלוקי אברהם" שרצה לברוא את הבריאה. ולכן כשהמסירות נפש היא אמיתית, אז דווקא הקב"ה מתגלה כ"אלוקי אברהם" ואומר:"אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי" זה מובן? ולכן, מפה באה הטעות של הגויים, שמדברים על עקידת יצחק כאילו זה קרה! יש מדרש אחד, שרומז לזה, בעיקר בזהר. שדווקא שרה אמנו מתה, מכיוון ששמעה את זה. אבל - צריך לדייק את זה, ויש... דרשה ארוכה בשל"ה," שני לוחות הברית"- על זה בפרשת וירא דווקא. שהחלק של הנפש של הנשמה צריך להקריב אותה. זאת אומרת: הוא איבד את החלק הכי" גרוע"נאמר של מדרגות הנשמה, שנקרא:" נפש"לפני העקידה, הוא היה גם כן בעל נפש, אבל אחרי העקידה, הוא היה במדרגה יותר גבוהה באמת - הנפש שלו עלתה למרום. אבל - זה רק על הנקודה של הנפש. זה מובן? זה רק ברמיזה. ולכן לפי הפסוק: "הנפש החוטאת היא תמות" רק הנפש. לא המדרגות העליונות. ולכן - השלב הראשון זה גילוי פני הקב"ה כאלוקי אברהם- מידת החסד- ‎ויש הרבה דתות שנשארות בשלב הזה, בשלב הראשוני הזה. אח"כ השלב השני - מידת הדין. ומידת הדין כשלעצמה זה פחד יצחק. כי אין פשרה עם מידת הדין. מסירות נפש צריכה להיות אמיתית, עד הסוף. וזה - זה הנושא של הכוונה: הכוונה צריכה להיות ככה. ואח"כ בא השלב השלישי. שהוא השלב של איחוד המידות האלו, ואז, ודווקא אז, הקב"ה מתגלה כאלוקי ישראל. זה מובן? אהבתם את הקטע? שתפו. יחד נפיץ את מניטו.

קיצור תולדות העברי

https://youtu.be/6JEM_a4lOOo

מקור: ראיון עם עיתונאית, בראשית רבה

אז אני חוזר על זה, כדי להבהיר את זה: כי לפי ההיסטוריונים, יש איזה מין טעות של דורות של היסטוריונים, כן? שמדברים על אברהם כאילו הוא איש בבל שהתגייר‎ באופן מסתורי לזהות של ישראל. איזה מין... באופן מאגי. פתאום - אנחנו מוצאים שבבלי הופך להיות עברי. הוא היה ממשפחה של עברים מתבוללים מאור-כשדים, וחוזר לזהות שלו! וזה מאיר את פשט המקראות! "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" לפני שהקב"ה אמר לאברהם: "לך-לך מארצך!" זה יוזמה משלהם. יוזמה משלהם. פעם הסברתי, אני לא זוכר אם למדנו את זה השנה, [ניתן לשמוע באתר של מכון מניטו] אנחנו רואים אותו מצב עם משה רבנו ביציאת מצרים. לפני שום נבואה! המדרש מגדיר את המצב של משה רבנו עד גיל: כ"טירון בנבואה"ל. א שמע שום נבואה. היה טירון בנבואה, אומר המדרש, אז הוא מעצמו מחליט לצאת ממצרים, לשים קץ לגלות מצרים ולחזור לארץ ישראל. לפני שהקב"ה התגלה לו, ארבעים שנה אחר כך. בסנה. זה מובן?

ההקלטה מפסיקה פה ועוברת לראיון האחרון עצמו. הראיון לא מוקלד פה מההתחלה.

אז אם כבר הגענו להבהיר את העניין הזה, המדרש הוא יותר פשוט! ולכן - פרט אחד של המדרש שלמדנו הוא חשוב מאד, אם אתם זוכרים: איך מפרש המדרש כל ביטוי וביטוי מאותו פסוק:"וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" -זה- "שכונתך" לאמתו של דבר ארץ מולדת של משפחת העברים של אברהם העברי שהיו - מכמה דורות, היו בגלות באור כשדים, בכמה אזורים של אותה מדינה. נאמר, זה היה יותר ממדינה, זה היה אימפריה שלמה."ארם נחור", "ארם נהריים", אבל המולדת שלהם היתה - ארץ כנען! ולכן כשיצאו מאור-כשדים, חזרו מעצמם למקור מקומם - שזה ארץ כנען, לפי פשט הפסוק. אני חוזר על הפסוק: "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" ‎זה בסוף פרשת נח, כן? בא המדרש ומדגיש: שהביטוי "ממולדתך" מהפסוק שלנו המשמעות זה: שכונתך. זוכרים את זה, כן? ופה יש לנו כבר דוגמא של הדיוקים של המדרש. זה לא לחינם שהמדרש בא ונותן משמעות מדוייקת של איזה ביטוי של המקרא, שלכאורה - הוא פשוט! כולם, כשקוראים את הפסוק הזה, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ" - הכוונה זה אור-כשדים. זה לא נכון, המדרש מדייק: מולדתם של העברים זה ארץ כנען, "ארץ העברים" לפי פסוק אחר של החומש בסיפור יוסף הצדיק: גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. כמה עברים היו בתקופה של יוסף? יעקב ובניו. וכולם ידעו שאותה ארץ שנקראת: "ארץ כנען" מכיוון שהַכְּנַעֲנִי אָז היה פולש בָּאָרֶץ [על פי רש"י על בראשית יב ו] כולם ידעו שאותה ארץ כנען זה ארץ העברים! זה מובן, כן? אז פה יש לנו דוגמא של הדיוקים של המדרש ורציתי לציין את זה. זה מובן? אבל אני מחכה לתגובות של שאלות! אין? יפה אז תגיבו קצת.

קהל: אז אם אין מדרש שמורה שזה היתה יציאה [...] של אברהם?

מניטו: אנחנו לא צריכים מדרש! זה פשט המקרא! זה פשט המקרא! בסוף פרשת נוח אחרי סיפור התולדות של משפחת שם, אנחנו מגיעים לעבר, אחי יפת הגדול, והוא הסבא של הסבא של אברהם העברי, השם עברי בא מעבר, זה הפשט של הביטוי "עברי" יש הרבה צלילים של מדרש בביטוי הזה - "עברי" אם יש צורך אני אחזור על זה, אבל הפשט זה מבני בניו של עבר. זה ר' נחמיה במדרש רבה, ולמה ר' נחמיה ראה לצורך לציין פשט הכתוב? שאברהם הוא בנו של תרח, שהוא בן בנו של עבר? וזה מורה לנו שהיה עם שלם של עברים! באותה גלות של אור-כשדים. כולם נאבדו בשואה של נמרוד! מי יצא מאותה שואה של נמרוד? מאותה תקופה? משפחת אברהם אבינו. שאר העברים נאבדו! ולכן - מציין ר' נחמיה וזה פשט המדרש שלו, "מבני-בניו של עבר" - זה לא היה צריך. אנחנו קוראים את זה בפשט של המקרא. הם היו שארית הפליטה של בני-בניו של עבר. מבני-בניו של עבר. הכל נאבד, חוץ מאותה משפחה שהתורה מספרת עליה, אודותיה. זה מובן? כך אומר הפסוק: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ לפני "לֶךְ-לְךָ" "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". רק אחר-כך אנחנו שומעים: "וַיֹּאמֶר ה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וכו" זה מובן? טוב אני מודע שפה יש איזה אולי לא חידוש, אבל התחדשות של הפשט של המקראות. כי אנחנו רגילים לחשוב על אברהם אבינו שמעיקרא היה איזה עיראקי, איזה בבלי, שבאופן מאגי פתאום - מוצא את עצמו עברי. מה פתאום?! איפה? היה עברי בגלות באור-כשדים והעברי בגלות באור-כשדים נקרא: "ארמי" זה מובן? טוב. זהו. זה מה שרציתי לציין

את למדת פעם: במשפחה של אברהם אבינו היו הרבה אויבים ומתחרים לישראל. בזמן אברהם - זה היה נמרוד. שרצה להרוג את כל העברים ב-בבל, פה יש אגדה שאברהם היה בבלי. אברהם היה עברי ב-בבל. כתוב במפורש היתה גלות של העם העברי ב-בבל.

עיתונאית: אבל איזה עם אז היה עברי?

מניטו: העם שיסד עבר. שהיה מייסד את האומה העברית. ואברהם, זה מאוחר מאוד, נקרא: "אברם העברי" מכיוון שהוא מצאצאי עבר, מצאצאי שם.

עיתונאית: לא בגלל שאז הוא היה גר פה? אז הוא נקרא "עברי"

מניטו: לא. צריך ללמוד את המקרא עם המדרש והמפרשים. כשהיה נקרא "עברי" שמו היה עוד "אברם", לא "אברהם". כתוב: "אברם העברי"

עיתונאית: בסדר, אבל אברהם הוא היה כמה עשרות שנים פה.

מניטו: לא כי - לפי ההסבר שלך, כשחזר מארץ כנען הוא נקרא: "אברהם". אבל הפסוק אומר: "אברם העברי"

עיתונאית: לא, אברהם הוא נקרא אחרי 40 שנה, משהו, זה שהוא נכנס לפה. בטח!

מניטו: לא!

עיתונאית: הוא נכנס בגיל 65, כן?

מניטו: אז באותו זמן,

עיתונאית: והוא נקרא...

מניטו: באותו זמן, כשנכנס, במלחמה נגד הכנענים כדי להציל את לוט, הוא נקרא "אברם העברי". רק שנייה

עיתונאית: אבל זה בשביל כנענים הוא היה כזה.

מניטו: לא! זה כתוב בתורה!

עיתונאית: אוקי. אה, אתה חושב - זאת אומרת, שזה לא שכנענים קראו לו ככה?

מניטו: ברור שלא! זה השם הארמי שלו. העברים בבבל היו ארמים. כמו העברים ברומי היו יהודים. וזה אותו סיפור. זה לא נודע, למי שלא למד קבלה זה לא נודע. זה לא... הברית עם האבות באה, וזה כתוב מפורש בתורה, מכיוון שהם היו הזהות העברית האמיתית. והיו הרבה הרבה זרמים של אותה זהות העברית הקדומה, [שאני אגדיר], הפכו להיות אחרת. אחרים. אבל את צריכה ללמוד משהו [קטן]: התורה מעבר, שהוא הסבא של אברם, הוא חי בתקופה של בבל, אחרי מגדל בבל נפוצו כל אומות העולם בדור שנקרא "דור הפלגה", ועבר נתן שם לבנו- "פלג". והתורה מסבירה באופן מפורש: כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ,‎ ולכן מאז יש הגויים, שהם התוצאה של הפילוג של האנושות. והעברים - שהם מחוץ לפילוג הזה. ובשושלת של עבר נשארת הזהות [של] האדם הראשון. ולכן התנ"ך אומר: בישראל אתם קרויים "אדם", ולא אומות העולם. יש אומות העולם ויש ישראל. והזהות של ישראל מחוץ לאומות העולם זה הזהות העברית. זה מה שהיהודים שכחו. היהודים, היהודי זה, העברי של הגלות. אז, כשאברהם חזר מהגלות שלו, הוא חזר לארץ העברים מעצמו. אף אחד [לא] אמר לו איפה צריך לחזור. הוא היה יודע.

עיתונאית: אבל הקב"ה שלח אותו.

מניטו: לא! אתם לא יודעים לקרוא.

עיתונאית: נו?

מניטו: אז אולי נביא איזה ספר.

עיתונאית: אה נכון, הם התחילו, זאת אומרת - תרח עוד יצא, עם המשפחה, אבא שלו יצא עם המשפחה.

מניטו: וכתוב: "לארץ כנען"

עיתונאית: נכון

מניטו: היה יודע לאיפה לחזור!

עיתונאית: נכון.

מניטו: זה הארץ שלו. בקונגרס הציוני, הראשון, ‎היה צריך להסביר ליהודים איפה ללכת?! הם היו יודעים שצריך ללכת לארץ-ישראל. אותו דבר! האם הקב"ה היה צריך לומר לאברם: "תחזור לארץ כנען?!" ואותה ארץ זה נקרא בתורה: "ארץ העברים", בסיפור של יוסף הצדיק כשהיה בכלא במצרים, אמר: כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. באותה תרבות דאז - כולם ידעו מה זה "ארץ העברים", ולכן זו הטעות של היהודים של הגלות. יש להם פחד שאולי זה לא שייך להם.

לכן הדגשתי כשאני שמעתי: שהמוסלמים חושבים שזה הארץ שלהם. גם היהודים חושבים ככה, שזה הארץ של הערבים! מכיוון שהם גלותיים. הם שכחו שהם עברים. את מבינה מה שאני אומר?

עיתונאית: כן אני מבינה.

מניטו: מה שאני אומר זה חמור מאוד! כי גם בשואה, גם עכשיו במה שקורה עם האסלאם, החלק של האחריות של היהודים עצמם הוא גדול מאוד! טוב, זה סיפור אחר. לא, זה נושא אחר.

עיתונאית: לא, אבל זה מעניין.

מניטו: לא, זה נושא אחר. אבל זה אותו סיפור, כן? מה שרוצה הממשלה עכשיו, זה יותר חמור מהסיבות של השואה! [הראיון התקיים ב-1996 א.ק.] היא מכינה בעצמה שואה נוספת עם הערבים. ואנחנו רואים את זה יום-יום, והנאיביות של היהודים - הם נאיביים כמו... זה ההגדרה של היהודים. קודם כל עם נאיביותם. גם עכשיו, יש סימנים של אנטישמיות מסוכנת באירופה. אף יהודי לא רוצה לראות את זה! כשאני מדבר עם הרבנים שמה, או עם ראשי הקהילות, אני שואל, ואני זוכר איך זה התחיל עם הגרמנים, שזה מין אסטרטגיה אנטישמית של [...] "אתם לא רואים כל מה שקורה"?" כל מה שמתרחש"?!" לא, לא. זה סתם בריונות" את מבינה? זה מה שקורה פה בישראל. לא רוצים לראות מה שקורה.

עיתונאית: "זה סתם פושעים". "המחבלים האלה הם סתם פושעים".

מניטו: זהו. "בריונים"

עיתונאית: כן, איזו קבוצה קטנה של...

מניטו: כן. "שהם שונאים את השלום", לא רואים ששונאים את ישראל. לא, מה שאני אומר זה רציני מאוד!!!

עיתונאית: זה נכון.

 

{bfaccordion-slider עקידת יצחק}

 

מקור: תורת התולדות

סדרה של קטעים מתוך שיעורי הרב ב"תורת התולדות."כולם מתוך קובץ. שיעור לנשים. השיעורים המלאים נמצאים באתר. קטע שני:

מניטו: ההתנהגות של דוד המלך, היה צריך... היתה יכולת..." יכולת"? כן?

קהל: יכולה

מניטו: יכולה, להיות קצת אחרת לפי ההלכה. למשל: בעקידת יצחק, יש בו פגם. אצל אברהם אבינו כי ההתנהגות שלו, הוא טעה בהלכה! זה לא חטא מוסרי. טעה בהלכה!

קהל: אבל אברהם אבינו מדבר כאילו היה צו

מניטו: כן. זה מה שאנחנו ק ו ר א י ם! אבל חטא של מלך זה לא עניין מוסרי. אנחנו לומדים מוסר מזה?

קהל: זה בשבילנו המוסר?‎

מניטו: וזה נכון! המוסר הזה הוא אמיתי!

קהל: המוסר הוא בשבילנו?

מניטו: הלא ברור. לפי המהר"ל, אין שום שמץ של מוסר בכל תקופת התנ"ך. העניין המוסרי שלנו. זה במדרגות אחרות לגמרי זה בבחינת מימד מימד אנתרופולוגי, נאמר, אחר לגמרי. זה תקופת האבות. זה אחרת. צריך ללמוד.

קהל: זה יחסי ציבור למוסר הזה ש...

מניטו: מה?

קהל: זה יחסי ציבור? מה...?

מניטו: לא לא לא. זה... זה במימד אחר לגמרי. זה עוד חכמה של הקבלה שאף פעם לא נגענו בזה. אפשר להגיע. עם קצת סבלנות, כן? וכדאי ללמוד את ההקדמה של המהר"ל על פרקי אבות על "דרך החיים". וזה ברור שמה. עניין המוסר מתחיל עם התנאים. שהם גם כן אבות העולם, אבל בעולם של המוסר. לפני התנאים, כל מה שמספרת התורה - זה בעולם אחר לגמרי. עולם שהיתה נבואה, וזה עניין אחר לגמרי. לכן יש איזה פגם, אם אני יכול לומר את זה, עם כל הכבוד, לעליונים, של לפי ההלכה. אני אתן דוגמאות. למשל - אברהם אבינו. מה שמע? "והעלהו שם לעולה" טוב. הוא אמר: הלכה לפי הדתות, הגויים, ההלכה -"העלהו שם לעולה"- זה קרבן. אז הוא התחיל לעשות ככה, כן? טעה בהלכה. ואח"כ הקב"ה מתגלה לו, דרך הנביא וכן הלאה, דרך הפסוקים: "דבר שלא עלתה על לבי" [ישעיהו] כדאי למצוא את כל המקורות, אם אתן רוצות, אני צריך להכין את זה, אולי אני ארשום אני אכין את זה, יש פסוקים בירמיהו [ישעיהו מ"ג] הנביא "אביך הראשון חטא" אביך הראשון חטא - זה אברהם אבינו" ומליציך פשעו בי" שחשב שכך היא הלכה, והקב"ה אומר:"זה לא עלתה על לבי" לא ביקשתי קרבן! ביקשתי עלייה. זה משהו אחר. כן? תפסתם? ואני שמעתי מהרבה הרבה בעלי מוסר, שמהפכים את כל העניין! ואומרים: חבל שהקרבן לא הצליח! זה היה הצלחה של כל העולם! למשל יש איזה שיטה מה? ואני...

קהל: מי השיטה הזו? שאומרים את זה?

מניטו: כן. למשל - אומרים מפי ה"מכתב מאליהו"[הרב אליהו דסלר] הרב דסלר, ז"ל. אני משוכנע שהוא לא דיבר ככה. כי - הרבה קטעים ב... זה שיגעון נוצרי! כן? הרבה קטעים ב"מכתב מאליהו"‎ זה התלמידים שכתבו את זה! ויש דברים של אפילו ילד קטן של תינוק דבי רב לא אומר. דברים כאלו, כן? יש לי הרבה דוגמאות להביא, אבל... לא צריך להתווכח עם

קהל: אבל בזהר עצמו יש עניין על זה

מניטו: לא לא לא! לא לא...

קהל: אמנם הם מסבירים במפורש איזה קטע. אני זוכרת ממש -עברתי על קטע...

מניטו: כן. אבל זה אותו קטע...

קהל: רגע! לא! אבל מה היית צריך להבין מזה, זה כל העניין. הרמב"ם היה רצוי וזה הקורבן, אבל מהו הקרבן של "העלייה?" זה כל העניין, שהפירוש של הקרבן...

מניטו: כן. אני קראתי את הקטע הזה ואמרתי בפירוש שזה מסוכן מאד להתבטא ככה! כן? לא. כל שכן לפני קהל של עמי הארץ! ולומר, עם איזה סגנון של. איך אומרים" האדוקים"? אדוקיות, כן? איזה סגנון של פיאטס בלטינית, כן? ושכן אנחנו לא מבינים מה זה קרבן של בן אדם, אבל קרבן של הבן דרך האב,ואם האב הזה היה מקריב את קרבנו -זה היה תיקון של כל העולמות זה שיגעון! בזהר יש משהו אחר לגמרי! כשיש קרבן למטה בבית המקדש שלמטה – ואסור(!) לחשוב על קרבן של בני אדם, כן? כי יש... מה בין... רש"י אומר את זה, אני אביא כל ה...

קהל: זהו! שזה הרצון...

מניטו: לא לא לא...

קהל: לתת. הקרבן בא בתרומה...

מניטו: אני רוצה להסביר, כי יש פה לא רק הבדלים של שיטות, של שיטות של לימוד, אלא - יש הבדלים של שיטות של הבנות, כן. כשיש לנו הסבר ב"שם הרב דסלר". שאני מכבד אותו, אני הכרתי כמה מתלמידיו שלו, וזה היה מחנך בחסד עליון, כן? אבל כששומעים דברים כאלו, ואומרים: "הסמכות של הרב דסלר" ויש לי רש"י, ירמיהו הנביא פשוטו כמשמעו, מי הוא הסמכות? אתם תופסים את העניין? זה חמור מאד! אז למשל: הזהר מסביר והייתי אומר זה נכון. הזהר זה הזהר, כן? כשיש קרבנות למטה, אז מיכאל, שר ישראל, שהוא הכהן הגדול למעלה, מביא קרבנות בבית המקדש של מעלה, זה עניין אחר לגמרי! כן? אז אני חוזר על העניין הזה. כשהסבל בא לישראל, למשל, איך אומרים? כשהורגים יהודי לשם שמיים זה קרבן! נאמר. אבל - למדנו את זה הרבה פעמים, זה בדיעבד- אם הדבר קרה, אז שזה יהיה קרבן. מלכתחילה - הקב"ה מבקש דבר כזה?! זה לא היה ולא נברא! זה לא היהדות!

קהל: רק... סאדאת אמר בדיוק דבר נורא כזה!

מניטו: מה? שהיטלר הוא שהביא את הרצון הגדול לחיות, זה ממש...

מניטו: זה קצת קשה. ואתן מבינות? זה דבר חמור. מבחינה פדגוגית זה הריסוּת לימוד תורה. אני לא רוצה לומר שהם איזה אפשרות של משמעות, של מיסטיקה, בעניינים האלו. אבל אסור להשתמש ב... צריך להיזהר. כן. צריך להיזהר מאד. ו"תולים", כמו שאנחנו אומרים בישיבות, "תולים פירות שנשרו על אילן גדול" הרב דסלר הוא אילן גדול. לוקחים "פירות שנשרו", ותולים אותם על אילן גדול. זה אסור! זה ממש יותר מעוון, כן? כי הוא לא יכול עכשיו לרדת ולומר: "טעיתם" זהו זה! זה העניין. צריך להיזהר! לא קוראים מפי תלמידים! צריך מפי הרב עצמו! איך אמר את זה? זה העניין. ויש בספר הזה, שיש הרבה מרגליות, כן? יש כמה וכמה דברים שאין להם רגליים וידיים. אז - מאיפה זה בא?! מהתלמידים! צריך להיזהר מזה. מהתלמידים, שרובם בעלי תשובה, והושפעו, מהפילוסופיה האנגלית, דווקא, אז מי שמכיר קצת פילוסופיה, אני למדתי קצת, רואה מי מאחורי הדברים האלו? איזה גוי אחד ששמו ככה או ככה, או ככה. אז - צריך להיזהר מכל העניינים. תפסתם את העניין? טוב.

קהל: מניטו, מה עם...

מניטו: למה דיברנו מזה?

קהל: בת שבע ודוד... לפני התנאים...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח? את הקטעים הבאים לקחתי מתוך שיעוריו ב"דרך חיים"למהר"ל השיעור המלא באתר אז נמשיך: "יצחק בן אברהם" מה אמר המדרש? שבזכות אותה העבודה האמיתית של יצחק, שהיה מוכן להקריב את עצמו, צפונה אז - יש אפשרות של עבודה כדי לכפר את ה... אולי אני אחזור קצת למה שראינו באריכות בשיעור הקודם: כי מי שמרגיש מה זה מידת הדין- האמת באה, ותובעת ממנו הזכות האמיתית להחזיר במה שקיבלתי ממידת החסד. זאת אומרת: אני צריך לשלם את המחיר של מה שקיבלתי. זוכרים את ההסבר? אז אין אפשרות אחרת, אלא להקריב את עצמי, כמחיר הזה. ומה ביקש הקב"ה? זה נלמד כשנלמד את עקידת יצחק באורך, כן? באריכות. הוא ביקש - להיות מוכן לזה. וזה נקרא מסירות נפש. זוכרים את זה, כן? הוא לא ביקש את הקרבן עצמו! אלא - את ה... איך אומרים את 'הנכונות'- נכון? נכון? את הנכונות להיות מוכן להקריב. אז - ברגע שאני אומר:"אז, טוב. אני משלם". אז המלאך בא ואומר לי:"זה שלך" מכיוון שהיית מוכן לשלם -זה כבר שלך. זה מובן? הניסיון הוא‎ שלאמתו של דבר, אנחנו באותו מצב שלא יודעים אם המלאך יבוא או לא! מסירות נפש אמיתית לא סומכים על הנס של המלאך. וזה - כך זה במציאות. כשעוברים בניסיון, אף על פי שבשכל יודעים שהקב"ה הוא מלא רחמים, חיים את הניסיון של העקידה כעקידה, ולא ולא וזה לא [היתר לכלום]

קהל: למה הניסיון הזה הוא נלקח בחלקו של אברהם? בין עשרת הניסיונות של אברהם? זה למעשה ניסיון של יצחק.

מניטו: יפה. יש לי עוד שאלה ששאלו בשיעור הקודם, למה התורה נקראת "מפי הגבורה" מי שאל את זה?

קטע מתוך" דרך חיים"למהר"ל: השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: השלב השני, זה כבר, אם אפשר להגדיר את זה ככה, התבגרות של העולם. אנחנו יוצאים מהשלב הראשון, שהוא כולו חסד, ומגיעים למדרגה שנייה של הצדיק. ואף על פי שהיו זהים בפרצופיהם, יצחק היה דומה לאברהם לפי המדרש. מבחינת תוכן עצמות נפשו - זה צדיק אחר לגמרי. צדיק לפי מידת הדין. אז מהו הסימן‎ שהוא צדיק לפי מידת הדין? שהוא מוכן, מלכתחילה, כדבר מובן מאליו, להקריב את עצמו, לפני מידת הדין. כי הוא מרגיש את אמיתת הבורא, דווקא באותו פרצוף שנקרא "מידת הדין" ולכן אלוקי יצחק נקרא במקרא: "פחד יצחק" מי שמגלה את מידת הדין, מגלה אותו באותו פחד וחרדה. כי מידת הדין לחוד, זה משהו מפחיד לגמרי. כי לפי הדין, לפי ה.. אני לא רוצה לומר "לפי האמת" כי האמת זה גם חסד וגם דין. בעברית, "בלשון הקודש", נאמר. אלא - לפי האמיתות של מידת הדין, הצד המוחלט של מידת הדין, הדין איך אומרים? מבקש את הכל. כי צריך לשלם את הכל כדי לשלם מה שקיבלתי מהבורא:"היש" אין לי שום מטבע אחר אלא - עצמי. אלא - היש עצמו. זה מובן? ולכן המידת הדין, כשלעצמה, אם היתה לחוד, שולטת על העולם, היא מבקשת הכל. אין שום קרבן אחר אלא אני עצמי. אין שום תחליף. כשאלוקי אברהם מתגלה אז הוא מקבל תחליף: האיל הזה, כן? אבל זה בא מצד החסד. מצד מידת הדין - אין שום תחליף אפשרי. כופר נפש זה נפש. זה חידוש של התורה! שאפשר להקריב כופר נפש במקום הנפש. זה בא מצד תורת חסד, ולא תורת הדין. תורת הדין מבקשת ל... ולכן אנחנו מוצאים בהרבה דתות, לפי הטבע, שהם היו מקריבים את עצמם. מכיוון שלפי השכל הטבעי, הקרבן האמיתי זה להקריב קודם את עצמו. כי אין שום מטבע אחר כדי לשלם את זה. אם אני צריך לשלם את המחיר, של מה שקיבלתי – דהיינו- אני עצמי, אין שום כופר נפש, אלא אני עצמי. אח"כ נלמד איך כל המצוות באים כ... לא תחליף אלא כתמורה, כן? לעקדת יצחק. לקרבן ממש. כל המצוות זה סה"כ של הקרבן האמיתי. בכל מצווה, אנחנו מקריבים כופר נפש של נקודה אחת של הנפש. זה מובן? זה נלמד כשנגיע לתפילות של ראש השנה, בעיקר, גם יום הכיפורים במנחה, המקום שתופסת עקידת יצחק בראש השנה, שזה יום הדין. כשנגיע זה אותה נקודה נראה שכל התורה כולה היא בבחינת מצוות באה‎ כתמורה לעקידת יצחק. זה מובן? ולכן מה שאנחנו לומדים באותו מדרש אני חוזר על המדרש "אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תיקן הקב"ה שני כבשים חד בשחרית ואחד בין הערביים" זאת אומרת: עבודת הכפרה, באה, זה עולת התמיד, כן? באה כתמורה לעקידת יצחק. בזכות עקידת יצחק. אתם זוכרים את מה שאנחנו מתפללים בראש השנה בעיקר, "ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור" זאת אומרת: הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק. כשהמלאך התגלה לאברהם ואמר לו: "אל תעש לו מאומה" זה דרך מידת החסד זה אלוקי אברהם שמתגלה לאברהם מכיוון שכבר זה ברור שיצחק היה מוכן להקריב את עצמו. וזה כל מה שהיה דרוש. אם היה מוכן, לשלם כופר נפשו. מכיוון שהיה מוכן, הכופר עצמו, זאת אומרת השחיטה של הקרבן - לא היה צריך. מכיוון שזה סותר את כוונת אלוקי אברהם. שהוא הבורא. זה מובן? אולי אני אלך לאט לאט: הבורא רצה לברוא בריאה. אבל - כשהבריאה יהיה לה יסוד לפי הזכות להתקיים, בקיום, אז היא צריכה לשלם כופר נפשה. אבל זה מספיק שיצחק היה מוכן לזה, מכיוון שמבחינת אלוקי אברהם המטרה היתה לא שיצחק יחזור לאין, אלא - דווקא שיצחק יתקיים, מכיוון שאלוקי אברהם , הבורא, רצה להשפיע, לא לקבל. כן. רק דקה...

קהל: אני רוצה לדעת אם יש סתירה...

מניטו: אולי... קצת בקול רם.

קהל: מסירות נפש שייכת לאבותינו, זה ה... זאת אומרת - פה יש לנו הגדרה של המסירות נפש האמיתית. ומסירות נפש האמיתית, זה פשוטו כמשמעו. מסירות נפש, זאת אומרת: אני מוכן לאותו קרבן. זה מסירות נפש.

קהל: זה כבר אחרי הסיפ... זאת אומרת זה כבר אחרי. ההגדרה הזאת אם אפשר לומר, כבר בהגדרה של "חסד אברהם"

מניטו: לא, לא לא.‎ מכיוון שאנחנו... לא. פה יש נקודה עדינה, שאני רוצה ללכת להסביר. מכיוון שלאמתו של דבר, הבורא האמיתי, האל האמיתי, הקב"ה האמיתי, הוא קודם כל אלוקי אברהם. מי שרוצה לתת. אבל כדי שמי שיקבל, יקבל באמת, הוא צריך לשלם בזכות שלו, בזכות קיומו, ולכן החלק השני, אלוקי יצחק, זה רק ארעי בין אברהם ויעקב. בין חסד ואמת. כדי שהחסד יהיה אמיתי, אז אני צריך לגלות לתת הוכחה, שאני גם כן צדיק של מידת הדין. אבל הכוונה של אלוקי אברהם, לא היתה שאברהם ישחוט את בנו, אלא ש"יקריב" את בנו. ויש לנו הרבה מקורות, שמסבירים לנו את זה, כי - לא... הנביא אומר, זה בירמיהו הנביא [יט], כי "לא ביקשתי ולא עלתה על לבי" אלוקי אברהם לא רצה שאברהם ישחוט את בנו. אלא, "והעלהו שם לעולה". זה ביטוי אחר. בהלכה, שחיטה ממש אומרים:"שה עולה"לא" העלות עולה". תראו את זה במלבי"ם, על פרשת עקידת יצחק. ולכן המסירות נפש צריכה להיות אמיתית. מי שמתכוון למסור את נפשו, צריך להתכוון עד הסוף, כן? דאם לא כן זה לא אמיתי. וכל מסירות נפש, זה לוקחת בחשבון שיש סיכון של הסוף הזה. וזה תוכן הניסיון מכיוון שהזמן של האבחנה הזו, של הניסיון הזה,"והאלקים ניסה את אברהם" הגיע אז - אי אפשר לסמוך על הנס. לשון ניסיון אי אפשר לסמוך על זה. כאילו זה עלול לקרות. אבל - זה היה לפני מידת הדין לחוד, אבל האל האמיתי - זה לא מידת הדין לחוד! אלוקי אמת - זה לא מידת הדין לחוד! זה קודם כל "אלוקי אברהם" שרצה לברוא את הבריאה. ולכן כשהמסירות נפש היא אמיתית, אז דווקא הקב"ה מתגלה כ"אלוקי אברהם" ואומר:"אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי" זה מובן? ולכן, מפה באה הטעות של הגויים, שמדברים על עקידת יצחק כאילו זה קרה! יש מדרש אחד, שרומז לזה, בעיקר בזהר. שדווקא שרה אמנו מתה, מכיוון ששמעה את זה. אבל - צריך לדייק את זה, ויש... דרשה ארוכה בשל"ה," שני לוחות הברית"- על זה בפרשת וירא דווקא. שהחלק של הנפש של הנשמה צריך להקריב אותה. זאת אומרת: הוא איבד את החלק הכי" גרוע"נאמר של מדרגות הנשמה, שנקרא:" נפש"לפני העקידה, הוא היה גם כן בעל נפש, אבל אחרי העקידה, הוא היה במדרגה יותר גבוהה באמת - הנפש שלו עלתה למרום. אבל - זה רק על הנקודה של הנפש. זה מובן? זה רק ברמיזה. ולכן לפי הפסוק: "הנפש החוטאת היא תמות" רק הנפש. לא המדרגות העליונות. ולכן - השלב הראשון זה גילוי פני הקב"ה כאלוקי אברהם- מידת החסד- ‎ויש הרבה דתות שנשארות בשלב הזה, בשלב הראשוני הזה. אח"כ השלב השני - מידת הדין. ומידת הדין כשלעצמה זה פחד יצחק. כי אין פשרה עם מידת הדין. מסירות נפש צריכה להיות אמיתית, עד הסוף. וזה - זה הנושא של הכוונה: הכוונה צריכה להיות ככה. ואח"כ בא השלב השלישי. שהוא השלב של איחוד המידות האלו, ואז, ודווקא אז, הקב"ה מתגלה כאלוקי ישראל. זה מובן? אהבתם את הקטע? שתפו. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider קיצור תולדות העברי}

מקור: ראיון עם עיתונאית, בראשית רבה

אז אני חוזר על זה, כדי להבהיר את זה: כי לפי ההיסטוריונים, יש איזה מין טעות של דורות של היסטוריונים, כן? שמדברים על אברהם כאילו הוא איש בבל שהתגייר‎ באופן מסתורי לזהות של ישראל. איזה מין... באופן מאגי. פתאום - אנחנו מוצאים שבבלי הופך להיות עברי. הוא היה ממשפחה של עברים מתבוללים מאור-כשדים, וחוזר לזהות שלו! וזה מאיר את פשט המקראות! "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" לפני שהקב"ה אמר לאברהם: "לך-לך מארצך!" זה יוזמה משלהם. יוזמה משלהם. פעם הסברתי, אני לא זוכר אם למדנו את זה השנה, [ניתן לשמוע באתר של מכון מניטו] אנחנו רואים אותו מצב עם משה רבנו ביציאת מצרים. לפני שום נבואה! המדרש מגדיר את המצב של משה רבנו עד גיל: כ"טירון בנבואה"ל. א שמע שום נבואה. היה טירון בנבואה, אומר המדרש, אז הוא מעצמו מחליט לצאת ממצרים, לשים קץ לגלות מצרים ולחזור לארץ ישראל. לפני שהקב"ה התגלה לו, ארבעים שנה אחר כך. בסנה. זה מובן?

ההקלטה מפסיקה פה ועוברת לראיון האחרון עצמו. הראיון לא מוקלד פה מההתחלה.

אז אם כבר הגענו להבהיר את העניין הזה, המדרש הוא יותר פשוט! ולכן - פרט אחד של המדרש שלמדנו הוא חשוב מאד, אם אתם זוכרים: איך מפרש המדרש כל ביטוי וביטוי מאותו פסוק:"וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" -זה- "שכונתך" לאמתו של דבר ארץ מולדת של משפחת העברים של אברהם העברי שהיו - מכמה דורות, היו בגלות באור כשדים, בכמה אזורים של אותה מדינה. נאמר, זה היה יותר ממדינה, זה היה אימפריה שלמה."ארם נחור", "ארם נהריים", אבל המולדת שלהם היתה - ארץ כנען! ולכן כשיצאו מאור-כשדים, חזרו מעצמם למקור מקומם - שזה ארץ כנען, לפי פשט הפסוק. אני חוזר על הפסוק: "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" ‎זה בסוף פרשת נח, כן? בא המדרש ומדגיש: שהביטוי "ממולדתך" מהפסוק שלנו המשמעות זה: שכונתך. זוכרים את זה, כן? ופה יש לנו כבר דוגמא של הדיוקים של המדרש. זה לא לחינם שהמדרש בא ונותן משמעות מדוייקת של איזה ביטוי של המקרא, שלכאורה - הוא פשוט! כולם, כשקוראים את הפסוק הזה, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ" - הכוונה זה אור-כשדים. זה לא נכון, המדרש מדייק: מולדתם של העברים זה ארץ כנען, "ארץ העברים" לפי פסוק אחר של החומש בסיפור יוסף הצדיק: גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. כמה עברים היו בתקופה של יוסף? יעקב ובניו. וכולם ידעו שאותה ארץ שנקראת: "ארץ כנען" מכיוון שהַכְּנַעֲנִי אָז היה פולש בָּאָרֶץ [על פי רש"י על בראשית יב ו] כולם ידעו שאותה ארץ כנען זה ארץ העברים! זה מובן, כן? אז פה יש לנו דוגמא של הדיוקים של המדרש ורציתי לציין את זה. זה מובן? אבל אני מחכה לתגובות של שאלות! אין? יפה אז תגיבו קצת.

קהל: אז אם אין מדרש שמורה שזה היתה יציאה [...] של אברהם?

מניטו: אנחנו לא צריכים מדרש! זה פשט המקרא! זה פשט המקרא! בסוף פרשת נוח אחרי סיפור התולדות של משפחת שם, אנחנו מגיעים לעבר, אחי יפת הגדול, והוא הסבא של הסבא של אברהם העברי, השם עברי בא מעבר, זה הפשט של הביטוי "עברי" יש הרבה צלילים של מדרש בביטוי הזה - "עברי" אם יש צורך אני אחזור על זה, אבל הפשט זה מבני בניו של עבר. זה ר' נחמיה במדרש רבה, ולמה ר' נחמיה ראה לצורך לציין פשט הכתוב? שאברהם הוא בנו של תרח, שהוא בן בנו של עבר? וזה מורה לנו שהיה עם שלם של עברים! באותה גלות של אור-כשדים. כולם נאבדו בשואה של נמרוד! מי יצא מאותה שואה של נמרוד? מאותה תקופה? משפחת אברהם אבינו. שאר העברים נאבדו! ולכן - מציין ר' נחמיה וזה פשט המדרש שלו, "מבני-בניו של עבר" - זה לא היה צריך. אנחנו קוראים את זה בפשט של המקרא. הם היו שארית הפליטה של בני-בניו של עבר. מבני-בניו של עבר. הכל נאבד, חוץ מאותה משפחה שהתורה מספרת עליה, אודותיה. זה מובן? כך אומר הפסוק: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ לפני "לֶךְ-לְךָ" "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". רק אחר-כך אנחנו שומעים: "וַיֹּאמֶר ה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וכו" זה מובן? טוב אני מודע שפה יש איזה אולי לא חידוש, אבל התחדשות של הפשט של המקראות. כי אנחנו רגילים לחשוב על אברהם אבינו שמעיקרא היה איזה עיראקי, איזה בבלי, שבאופן מאגי פתאום - מוצא את עצמו עברי. מה פתאום?! איפה? היה עברי בגלות באור-כשדים והעברי בגלות באור-כשדים נקרא: "ארמי" זה מובן? טוב. זהו. זה מה שרציתי לציין

את למדת פעם: במשפחה של אברהם אבינו היו הרבה אויבים ומתחרים לישראל. בזמן אברהם - זה היה נמרוד. שרצה להרוג את כל העברים ב-בבל, פה יש אגדה שאברהם היה בבלי. אברהם היה עברי ב-בבל. כתוב במפורש היתה גלות של העם העברי ב-בבל.

עיתונאית: אבל איזה עם אז היה עברי?

מניטו: העם שיסד עבר. שהיה מייסד את האומה העברית. ואברהם, זה מאוחר מאוד, נקרא: "אברם העברי" מכיוון שהוא מצאצאי עבר, מצאצאי שם.

עיתונאית: לא בגלל שאז הוא היה גר פה? אז הוא נקרא "עברי"

מניטו: לא. צריך ללמוד את המקרא עם המדרש והמפרשים. כשהיה נקרא "עברי" שמו היה עוד "אברם", לא "אברהם". כתוב: "אברם העברי"

עיתונאית: בסדר, אבל אברהם הוא היה כמה עשרות שנים פה.

מניטו: לא כי - לפי ההסבר שלך, כשחזר מארץ כנען הוא נקרא: "אברהם". אבל הפסוק אומר: "אברם העברי"

עיתונאית: לא, אברהם הוא נקרא אחרי 40 שנה, משהו, זה שהוא נכנס לפה. בטח!

מניטו: לא!

עיתונאית: הוא נכנס בגיל 65, כן?

מניטו: אז באותו זמן,

עיתונאית: והוא נקרא...

מניטו: באותו זמן, כשנכנס, במלחמה נגד הכנענים כדי להציל את לוט, הוא נקרא "אברם העברי". רק שנייה

עיתונאית: אבל זה בשביל כנענים הוא היה כזה.

מניטו: לא! זה כתוב בתורה!

עיתונאית: אוקי. אה, אתה חושב - זאת אומרת, שזה לא שכנענים קראו לו ככה?

מניטו: ברור שלא! זה השם הארמי שלו. העברים בבבל היו ארמים. כמו העברים ברומי היו יהודים. וזה אותו סיפור. זה לא נודע, למי שלא למד קבלה זה לא נודע. זה לא... הברית עם האבות באה, וזה כתוב מפורש בתורה, מכיוון שהם היו הזהות העברית האמיתית. והיו הרבה הרבה זרמים של אותה זהות העברית הקדומה, [שאני אגדיר], הפכו להיות אחרת. אחרים. אבל את צריכה ללמוד משהו [קטן]: התורה מעבר, שהוא הסבא של אברם, הוא חי בתקופה של בבל, אחרי מגדל בבל נפוצו כל אומות העולם בדור שנקרא "דור הפלגה", ועבר נתן שם לבנו- "פלג". והתורה מסבירה באופן מפורש: כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ,‎ ולכן מאז יש הגויים, שהם התוצאה של הפילוג של האנושות. והעברים - שהם מחוץ לפילוג הזה. ובשושלת של עבר נשארת הזהות [של] האדם הראשון. ולכן התנ"ך אומר: בישראל אתם קרויים "אדם", ולא אומות העולם. יש אומות העולם ויש ישראל. והזהות של ישראל מחוץ לאומות העולם זה הזהות העברית. זה מה שהיהודים שכחו. היהודים, היהודי זה, העברי של הגלות. אז, כשאברהם חזר מהגלות שלו, הוא חזר לארץ העברים מעצמו. אף אחד [לא] אמר לו איפה צריך לחזור. הוא היה יודע.

עיתונאית: אבל הקב"ה שלח אותו.

מניטו: לא! אתם לא יודעים לקרוא.

עיתונאית: נו?

מניטו: אז אולי נביא איזה ספר.

עיתונאית: אה נכון, הם התחילו, זאת אומרת - תרח עוד יצא, עם המשפחה, אבא שלו יצא עם המשפחה.

מניטו: וכתוב: "לארץ כנען"

עיתונאית: נכון

מניטו: היה יודע לאיפה לחזור!

עיתונאית: נכון.

מניטו: זה הארץ שלו. בקונגרס הציוני, הראשון, ‎היה צריך להסביר ליהודים איפה ללכת?! הם היו יודעים שצריך ללכת לארץ-ישראל. אותו דבר! האם הקב"ה היה צריך לומר לאברם: "תחזור לארץ כנען?!" ואותה ארץ זה נקרא בתורה: "ארץ העברים", בסיפור של יוסף הצדיק כשהיה בכלא במצרים, אמר: כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. באותה תרבות דאז - כולם ידעו מה זה "ארץ העברים", ולכן זו הטעות של היהודים של הגלות. יש להם פחד שאולי זה לא שייך להם.

לכן הדגשתי כשאני שמעתי: שהמוסלמים חושבים שזה הארץ שלהם. גם היהודים חושבים ככה, שזה הארץ של הערבים! מכיוון שהם גלותיים. הם שכחו שהם עברים. את מבינה מה שאני אומר?

עיתונאית: כן אני מבינה.

מניטו: מה שאני אומר זה חמור מאוד! כי גם בשואה, גם עכשיו במה שקורה עם האסלאם, החלק של האחריות של היהודים עצמם הוא גדול מאוד! טוב, זה סיפור אחר. לא, זה נושא אחר.

עיתונאית: לא, אבל זה מעניין.

מניטו: לא, זה נושא אחר. אבל זה אותו סיפור, כן? מה שרוצה הממשלה עכשיו, זה יותר חמור מהסיבות של השואה! [הראיון התקיים ב-1996 א.ק.] היא מכינה בעצמה שואה נוספת עם הערבים. ואנחנו רואים את זה יום-יום, והנאיביות של היהודים - הם נאיביים כמו... זה ההגדרה של היהודים. קודם כל עם נאיביותם. גם עכשיו, יש סימנים של אנטישמיות מסוכנת באירופה. אף יהודי לא רוצה לראות את זה! כשאני מדבר עם הרבנים שמה, או עם ראשי הקהילות, אני שואל, ואני זוכר איך זה התחיל עם הגרמנים, שזה מין אסטרטגיה אנטישמית של [...] "אתם לא רואים כל מה שקורה"?" כל מה שמתרחש"?!" לא, לא. זה סתם בריונות" את מבינה? זה מה שקורה פה בישראל. לא רוצים לראות מה שקורה.

עיתונאית: "זה סתם פושעים". "המחבלים האלה הם סתם פושעים".

מניטו: זהו. "בריונים"

עיתונאית: כן, איזו קבוצה קטנה של...

מניטו: כן. "שהם שונאים את השלום", לא רואים ששונאים את ישראל. לא, מה שאני אומר זה רציני מאוד!!!

עיתונאית: זה נכון.

 

{bfaccordion-slider פוסק הדעות: פסיקת הלכה גם בענייני אמונות ודעות}

 

תפארת ישראל, פרק לא2:

ולכן העניין הוא ככה: הריבוי הוא טוב מאוד! אם אפשר לומר את זה. אבל כשהריבוי מתגלה מתוך המחלוקת - זה שלילי. אבל המטרה של הבריאה זה היה ודאי לגלות את ריבוי המידות, בבחינת אינסופי! ולכן, באה המצווה הראשונה, - זה המצווה של פריה ורביה. ומה זה פריה ורביה? לרבות את הכלים של הצלם האלוקי! לרבות, מיד. וכל המרבה הרי זה משובח. אפילו במצווה הזו (צחוק קל) אז זה מובן? קרה מה שקרה, שהפילוג הזה היה בבחינת מחלוקת, רע, פירוד, וכן הלאה, אבל הריבוי כשלעצמו - זה טוב. בתנאי שהוא בא במקומו. קודם כל - לפרות, ומהפרי הזה - לרבות. כי לרבות קליפות - זה לא טוב. זה לא 'טוב'. הבנתם את זה? רק שנייה, אני ארשום את זה, נמשיך כן, כן, אני שומע.

קהל: אבל ההלכה פסוקה, ... זה לצאת מתחום הריבוי!

מניטו: לא. יש הבדל בין הלכה למעשה ועיון ההלכה. בעיון ההלכה, לומדים את דעות כולם. וזה מצווה ללמוד אותם. כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים. אבל הלכה למעשה (דפיקה על השולחן) הלכה פסוקה (דפיקה על השולחן) היא היא התורה האמיתית. ויש לנו פה מבנה שלם: אם אתה מחפש הלכה פסוקה במישור של בן אדם לעצמו, אתה צריך לדעת שהקו המנחה זה החומרא. וזה מובן מאליו. בין אדם לחברו, הקו המנחה צריך להיות הקולא. בקודשים, בין אדם למקום, לא קולא ולא חומרא. כמו שצריך. זה מובן. וזה פשוט מאוד. ונותנים דוגמאות: אם אתה שואל "היכי דמי הלכה פסוקה" למה זה דומה? לא שמעתי דבר כזה מעולם, אז אומרים דוגמאות: יש לך רבנים, ר' זירא, ר' זעירא. תפסת את העניין? [יש הבדל [בין עיון בלימוד והלכה למעשה. זה הסיפור, בתורה עצמה. כשאהרן לקח את המחתות. זה ההבדל בין דבר הלכה, והלכה פסוקה. הלכה פסוקה זה במישור המעשה. ?זה מובן ויש שני עניינים בעניין המחלוקת. יש מחלוקת על העניין של הלכה למעשה, וזה, איך אומרים, זה המקום הטבעי של המחלוקת. אולי גם... זה נראה כפרדוקסלי מה שאני רוצה להסביר, אבל המקום הטבעי של המחלוקת, זה ההלכה למעש... המעשה עצמו. למה? מכיוון שמה שמפחיד - לא מפחיד, מבדיל - לא מבדיל, מה שמבחין בין הבריות - זה הכלי, הגוף, המעשה. ולכן גבי אותה מצווה - אם אחד בא לומר: אני נוהג ככה, אחר בא לומר: אני נוהג ככה, זה מקום טבעי לריבוי הדעות. במישור של המעשה. אבל יש עניין אחר: עולם הדעות. ובעולם הדעות - זה לא המקום הטבעי של המחלוקת. ומה שאני אומר פה זה ההיפך ממה שחושבים כרגיל. מכיוון שכוונת התורה, טעם התורה - הוא אחד. וכל עוד שלא מגיעים לדבר האחד בעניין המחשבה - הדעה, לא הגענו לסוף כוונת התורה! אבל המקום הטבעי של ההבדלים - זה המעשה, זה המנהגים. הנוהגים. הבנתם את ההבדל? והגענו לאיזשהו מצב - וזה מפתיע מאוד - שרוב העולם חושבים אחרת! דווקא ההיפך! שעולם הדעות - זה המקום הטבעי של חילוקי דעות, רחמנא ליצלן (גיחוך) ועולם המעשה - "צריך לאחד את הנוהג של המעשה". זה לא טבעי! זה ההיפך! תפסתם את העניין? זאת אומרת, בעולם היהודי המסורתי - זה ההבדל. אז מה קרה? קרה דבר חמור מאוד. שחכמת המחשבה נעלמה מהעם. חכמת המעשה לא נעלמה. אבל חכמת המחשבה נעלמה. ולכן יש לנו הרבה פוסקים במישור המעשה ולאמיתו של דבר, אין לנו הרבה פוסקים בעולם הדעות! זה מה שקוראים: פסקן דעות. יש רק דוגמה אחת שכולם הסכימו לו: זה הרמב"ן. שהוא פסקן הדעות.

קהל: סליחה, אבל קודם לזה שהוא פסקן דעות, כותב, בספר 'הארי הנוהם', הרב [אריה] די מודינה, כותב, המילים אני זוכר פחות או יותר: "החוצפן הזה, הרמב"ן, שיוצא נגד הרמב"ם" וכולי וכולי.

מניטו: אז אתה נתת את התשובה בשאלה עצמה. זה היה מחסידיו של הרמב"ם. זהו. זה התשובה.

קהל: אז יש...!

מניטו: אבל.... לא. אבל הרמב"ם עצמו לא אמר ככה.

קהל: כן, הוא לא היה בתקופה של ה[רמב"ן]

מניטו: אה! ברור. (צחוק מהקהל)

קהל: הרבה התקיפו את הרמב"ן!

מניטו: כן כן. לא לא, לא לא. לא, זאת אומרת, נאמר ככה: בדרך כלל, גם הפשטנים והמקובלים, גם הפשטנים וגם המקובלים מקבלים... [הפסקה בהקלטה] ...דברי רז"ל - לא חולקים! ואחרי הגאונים, אתם זוכרים את השושלת, כן? תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים. אחרי הגאונים, מתחילים להיכנס בתקופה שכמעט יש רק מחלוקת. זאת אומרת, חסר משהו. נעלם משהו. מה נעלם? פסקן הדעות. אז כולם ממשיכים, ל... איך אומרים, לצטט את דברי הגמרא, את דברי המדרש, בכוונה אמיתית, כי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", "כולם נתנו מרועה אחד", ומתנהגים כאילו זה בהיפך! שלא, שאין דעת כולם אמיתיות. ובוחרים דעת אחת נגד דעת השנייה. לא מגיעים לשלב הזה של תורה אחת! שמתגלית דרך דעה זו, או דרך דעה זו. כל עוד לא מגיעים בשורש, ובשורש הדברים הם אחד! לא מגיעים לדעת התורה. היו תקופות שכן. אבל אני חושב שאחרי תקופת הגאונים, קרה משהו... נורא ואיום. זאת אומרת, חסר הרועה האחד הזה. תפסתם? אני מודע [לזה] כי אני אומר דברים לא רגילים. אבל צריך לגלות פעם את המישור הזה! כי המצב של - נאמר - חכמת ישראל, בדרך כלל, הוא במצב של תהו ובהו. אבל יש סיבה לזה. זאת אומרת, להמשיך במחלוקת, להדגיש את החילוק שיש במחלוקת - זה קל! לאחד הדברים, לגלות שהם "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - באיך ובמה - זה לא כל כך קל. זה מה שחסר. תפסתם את ה...? אולי פעם ניקח דוגמה אחת. אבל תזכירו לי. זה נמצא בבבא בתרא. דף עשר ככה, צריך לרשום כדי להכין את הדפים. זאת אומרת, זה על הפסוק: "צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת" אולי פעם נלמד את זה. על אותו פסוק החכמים בגמרא אומרים כל אחד את הדעה שלו. ונראה אחר כך שאין להם מחלוקת על המשמעות של הפסוק. יש להם אותה משמעות של הפסוק. אבל מהפסוק הזה המסקנה שלהם לנושא של הסוגיה - היא אחרת. אבל כל עוד שלא מבינים את אותה המשמעות היחידה שיש לכולם של אותו פסוק לא מבינים במה חולקים! הבנתם את העניין. אולי ניקח פעם את זה כדוגמה.

קהל: אבל הרמב"ם באמת... ש[במעשה] יש פסיקת הלכה, ובנושא חשיבה אין פסיקת הלכה.

מניטו: לזה אני מתנגד, בהסבר שלי, ברור. אולי אם יש פה שמואל הנגיד, יש פה? בעתיד נעלה קטע של פירוש] [מניטו על שמואל הנגיד - יש בשיעורים על התפילה .ברכת הצדיקים, ובראשית רבה 3 אז צריך להביא פעם שמואל הנגיד. ונראה מהי ההגדרה של 'הגדה' ו'הלכה'. צריך להבין את זה ככה: ,הייתה תקופה שהדברים היו כמו שאני מסביר, בהיפך. המישור הלגיטימי של המחלוקת, זה הנוהג במעשה. ובמישור האגדי, המחשבתי, אין דבר כזה. אבל אחר כך משהו נעלם. ולכן נתנו היתר. "אין חולקין על הדרש" "שבעים פנים בתורה" - זה הנושא שלנו, כל אחד והדעה שלו, אבל עד שבכל דבר הלכה צריך לציית להלכה הפסוקה, כמו שאמרנו. אבל זה ירידה במדרגה. זה תקופה של הקטנה, של קטנות! זה מה שאני רוצה להסביר. ואפשר לראות כל הדוגמאות בכל המישורים... אולי, תזכירו, שנביא איזה ספר עם שמואל הנגיד. כן, רק שנייה. כן?

קהל: באיזה זמן... בתקופה של...

מניטו: לא, זה אחרי האלף הראשון. אחרי תקופת הגאונים.

קהל: אבל איזה זמן זה יוצא?

מניטו: לפני אלף שנה. :קהל

מניטו: לפני אלף שנה! ..................

קהל: ... מהגמרא, שהיה דבר ...

מניטו: כן, דווקא הביטוי הזה: "לא חולקים על הדרש" מה זה "לא חולקים על הדרש"? צריך להסכים שכל הדברים שנכתבו בשם חז"ל - הם אמת. זאת אומרת, אם אתה מבין איך זה מתיישב עם מה שאתה יודע מצד אחר, זה בסדר, אם לא - אסור לך לחלוק. זה רק סימן שאתה לא מבין איך זה מתיישב. אבל חבל שאין לי פה שמואל הנגיד. אבל בפעם הבאה ניקח את זה, עם אותה גמרא. אבל זה בעניין של אחד וריבוי. אני יודע שבדורות האחרונים נתנו היתר, כן‎? אבל זה סימן של חולשה! זה סימן של ירידה. קטנות. לכן, למשל: תקחו את הפסוק הזה בנביא, זה נדמה לי ישעיהו הנביא: שיבוא זמן, ועשרה אנשים - איך אומרים? - יחזיקו בכנף... ואומר (השלמה מהקהל) כן, יהודי אחד, ואומרים לו? (זכריה ח כג) ואחר כך? טוב, העניין הוא שמה: "תגיד לנו מה התורה שלך". אנחנו צריכים תורת ישראל. אז כל אחד ואחד, כל רב ורב, יאמר דבר אחר לגוי הזה? הם יתבלבלו לגמרי! הבנתם את העניין? זה פשוט מאוד. ואני זוכר כשהייתי בתלמוד תורה, למדנו את העניין הזה, ואני שאלתי בתמימות: למה זה לא קורה? אז המלמד ענה לנו: תודה לאל שזה לא קורה. אם זה היה קורה, אתם תראו את כל היהודים בורחים. מה יש לנו להגיד? מה יש לנו להגיד להם? למשל, אם הגויים יקחו ברצינות את זה - "לכו ונלכה באור ה'" אז שואלים את ישראל: מהי התורה שלכם? אז בישיבה זו אומרים ככה, בישיבה זו אומרים ככה... בקתדרה הזו אומרים ככה, רב זה אומר ככה... ישתגעו, כן?

קהל:

מניטו: ברור, ברור. :קהל

מניטו: לא. אם יש תורה אחת, אז יש שבעים פנים - בתורה האחת הזו. אז צריך שהפנים האלו יהיו הפנים של התורה האחת. זה העניין. אם יש רק הפנים..., רק הפנים בבחינת הריבוי, זה תהו ובהו! איך ליישב את זה? הבנתם? אז מכיוון שיש שבעים פנים לתורה, עם ישראל צריך לומר לעם זה: "הנה השולחן ערוך שלך" ולא דומה - "אתה מפינלנד? הנה השולחן ערוך שלך". "אתה סקנדינביה". "אתה קורסיקאי? הנה השולחן ערוך שלך". וזה פנים שונים של אותה התורה, אבל איפה אותה התורה? איפה התורה האחת? זה העניין. הבנתם את זה? אולי אני ארמוז קצת, מה אומר הפסוק? למה אבדה הארץ? על...? [ירמיהו ט יא-יב]

קהל: "על עזבתם את תורתי"

מניטו: את תורתי! לא תורתם. תורתי בתפילה, אנחנו מתפללים כל יום, וגם התלמידי חכמים מתפללים ככה: "השיבנו לתורתך" מה זה? אין תורה בידינו? יש תורה בידינו. אבל זה תורתנו. אבל על מה אנחנו מתפללים? השיבנו לתורתך! לתורה האחת שנעלמה. ?הבנתם לכן אומר הפסוק: "עזבו את תורתי" לא עזבו את התורה חלילה. יש להם תורה. אבל את תורתי עזבו. זה - אולי אתם זוכרים את הבדיחה הצרפתית הזו: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי" - תורתי - "אל תעזובו". כשקם נפוליאון בצרפת, ונתן את האזרחות הצרפתית, אז הרבנים אמרו ליהודים, כי נפוליאון נקרא 'בונפרטה', בונפרטה זה לקח טוב. אז - כי לקח טוב נתתי לכם, אבל - תורתי אל תעזובו. (צחוק משותף) הייתה שאלה? פה, כן.

קהל: האם אפשר, שלעתיד, בזמנים האלו (שנחתו), כל אחד ...ישראל שיהיה מתאים להתגלות, מוצאים פה כל אחד ...הבדלים... (מקומו) ,ותפקידו ...עם ישראל

מניטו: כן. זה נס. אבל זה הנס של האהבה. מה זה "כל אחד מכיר את מקומו ואת תפקידו"? אם יש אהבה בין כולם, אז כל אחד הוא במקומו. זה מה שקרה דווקא במעמד הר סיני. לפי המדרש, כל עם ישראל, כל אחד לפי מדרגתו, לפי כוחו, היה - איך אומרים - מסודר בהר. אז מי שהיה יותר גדול, היה עולה יותר, והיה שומע יותר. וכל אחד היה שומע באוזנו שלו. אז מהאחד יצא ריבוי. הריבוי בא מהכלי, מהמקבל. אבל כשכל אחד הוא במקומו האמיתי, יש אהבה, ויש סדר, ויש אחדות וריבוי. והכל באופן חיובי. אם האחדות הזו נעלמה, אז נשאר התהו ובהו של הריבוי.

קהל: אבל יש כוונה לפי כל... אז יכול להיות שיהיה גם אהבה

מניטו: אני חושב שזה קשור לזה. אם יש יותר אהבה יש יותר אור. ואם יש יותר אור - אז יש יותר הבנה, אז זה נותן יותר אהבה, אז יש יותר אור... ואז זה ממשיך. אין סוף. יש פסוק בפרשת ויגש, אם אני זוכר, כן, זה בפרשת ויגש. כשיוסף אמר לאחיו: "עיניכם הרואות ועיני אחי בנימין, כי פי המדבר אליכם". היה צריך לומר: אוזניכם השומעות כי פי מדבר אליכם. מה זה עיניכם הרואות כי פי מדבר אליכם? ואני קיבלתי את זה מהרב אשלג עצמו: שחוץ מכל מה שאומר המדרש על זה, ומביא רש"י מדרשים מדויקים, על אותו פסוק, יש לפעמים תלמיד - כשהוא לומד עם רבו הוא מבין. אחר כך הוא מסתלק מבית המדרש, כל מה שהבין מסתלק ממנו. הוא חוזר על הפסוק ולא מבין. הבנתם את המקרה הזה. זה מה שיוסף אמר להם: "עיניכם הרואות - כי פי מדבר אליכם" תפסתם? זה רמז דק מאוד, אבל זה ברור מאוד. טוב, אז מה חסר? חסר הרועה אחד של אותה גמרא. כשהרועה האחד נמצא - אז אלו ואלו דברי אלוקים חיים. כשנעלם - אז נשאר תהו ובהו של דעות! וזה, שוב, אני חושב, זה ההבדל בין הצדוקיות והפרושים. לפרושים [=לצדוקים] מספיק ספר. נותן הספר - לא מכירים אותו. אבל הפרושי מתחיל בנותן הספר. הבנתם את ההבדל? ולכן הדתיות של הצדוקים אינה דומה לגמרי לדתיות של הפרושים. זה לא רק שיטה אחת. זה כבר דת אחרת. הבנתם את ההבדל. אולי פעם הסברתי את זה ככה: מהו ההבדל בין שיטת הפרושים ושיטת הצדוקים? הצדוקים - יש להם עובדה תרבותית: ספרים בידיהם. זה תוצאה של ההיסטוריה שלנו, והם שייכים לעם ישראל, יש להם ספרייה, עם ספרים גדולים: תנ"ך, ש"ס ופוסקים, וכן הלאה. אז הם לומדים כדי לדעת במה צריך להאמין. והם מאמינים במה שהם מבינים. זה הצדוקיות. הפרושים זה ההפך לגמרי: יש להם מסורת שיודעים שזה האמת. אז מאמינים שזה האמת. ולומדים כדי להבין במה מאמינים. זו שיטה אחרת לגמרי. והתוצאות הן אחרות. הבנתם את ההבדל.

קהל: ומה התוצאות?

מניטו: התוצאות - שהצדוקים מאמינים בדברים שבדו מליבם. והפרושים מאמינים בדרך אמונת חכמים ומסורת ישראל. זה הבדל גמור. פה - זה תרבות דתית, ופה - זה מסורת.

קהל: אבל, עיקר המעשה...

מניטו: כן, ויש הרבה מצוות שהצדוקים וגם הכותיים עשו כמו הפרושים. אבל זה רק אחיזת עיניים. כשבאים לאיזה מחלוקת עיקרית, מהותית, של מצווה זו או אחרת, רואים את ההבדל, והוא תהומי. אני לא רוצה להיכנס בדוגמאות, אבל אנחנו נמצאים בתקופה של בירור. זה מובן. טוב, אז כדאי להבין את העניין הזה. ברור שעכשיו אנחנו נמצאים בתקופה תרבותית, נאמר, שהכלל הוא כמו שאמרתם מקודם: אנחנו רגילים לזה: שבמישור המעשה צריך מנהג אחד. ולציית לזה. ואני חושב שזה הריסוּת החברה הדתית. כי מי שאינו שייך לאותו אופי של בעל המנהג - הוא לא שייך כלל, סוף סוף, לתורה של בעל המנהג הזה. מבינים את העניין. ובמקביל לזה - חופשיות גמורה בדעות. אבל בתנאי - שלא לומר שזה דעת התורה. שיאמר ש"כך אני מבין". "כך אני רואה את הדברים". אם הוא אומר: "זה דבר התורה" - נקרא 'זקן ממרא'. הבנתם את העניין. אבל בדורות הראשונים - היה בהיפך! הכלל היה הפוך לגמרי. אז אולי נחזור קצת למהר"ל? שהוא ה"רועה האחד" שלנו. דרך חיים למהר"ל 25: "ומכאן אמרו חכמים" וזה עוד מתפתח, מכאן אמרו חכמים דבר עוד יותר חמור: כל זמן שהאדם מרבה שיחה עם האישה, והלשון הוא קצת מדויק פה, בגרסה של המהר"ל. יש גרסה אחרת, יותר פשוטה. מכאן אמרו חכמים: "כל המרבה שיחה עם האישה" אתם רואים, זה קצת יותר מדויק. כל זמן שאדם מרבה שיחה, עם האישה, ואתם רואים שזה עניין של ביטול זמן, (צחוק קל) "גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה," "וסופו יורש גיהנום". וכל כך למה? טוב, אז אנחנו לא צריכים ללמוד את זה מההתחלה, (בתחילת השיעור מניטו האריך בסוגיה זו) אחר כך נראה, אם אני אשכח, תזכירו לי. זה פשט המשנה. זאת אומרת, בעולם העשייה. זאת אומרת, בעולם העשייה. בעולם ההתנהגות של הנפש, לפי המעשים, במובן הכי בסיסי, יסודי, של נפש האדם. אז יש עוד הסברים במישורים אחרים. למשל, אני אתן דוגמה. יש קטגוריות במקרא, בלשון של המקרא, בבחינת לשון הקודש. כל מה שנאמר 'זאת', זה אותו דבר. למשל. כל מה שנאמר 'זה' - זה אותו דבר. אז יש לכם המון מדרשים: "זה" - בעולם מסוים, זה אדם הראשון, בעולם יותר עמוק, יותר עליון - זה המשיח, וכן הלאה. זה אותו דבר, אבל במדרגות שונות. "זאת" - יש לנו: "אין זאת אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה", "אין זאת אלא אישה, שנאמר: לזאת יקרא אישה". ולכן ההסבר הוא, החכמים הסבירו כל המשנה, גבי התורה: היחס בין האדם ותורתו. "אל תרבה שיחה עם האישה" - זה: אל תרבה פלפול עם התורה. זה דוגמה אחרת של אותו נושא. "באשתו אמרו" - בתורתו אמרו, "כל שכן בתורת חברו". אתם מבינים לאן זה מוביל, כן? כי 'שיחה' זה - בכל המקורות שמשתמשים באותו מושג שיחה - זה מביא לשיחה בטלה. ובלימוד התורה - זה נקרא "פלפול". קצת - זה מועיל. קצת זה פלפל, כן? אבל קצת. יותר מדי זה... הכל בטל. מבינים את הכיוון של העסק. טוב, אז אני חוזר עכשיו להסבר של המהר"ל: זה היה רק - לא רק הקדמה - אלא קריאה קצת... קצרה של המשנה. ואם יש שאלות, אני מוכן לתת לקול שלי קצת מנוחה. שאלה: בעניין הפלפול

מניטו: קצת יותר בקול (צחוק) רק אני צרוד (צחוק)

קהל: בעניין הפלפול באמת, אז זאת השיטה שהיא מאוד רווחת! פלפול. איזה עוד שיטה יש בלי פלפול? בלי "שיחה עם האישה"?

מניטו: שיטת הפשט. יש הפשט. למשל, לאותו עניין, דווקא המהר"ל היה מתנגד באופן חריף לשיטת הפלפול. [ראו בהרחבה בספרו של המהר"ל "גור אריה", דברים, ו, ז, ד"ה: ושננתם לבניך] יש פרק שלם של המהר"ל, אולי פעם נלמד את זה, ומסבירים את זה ככה: פעם היה, במקרה שלא מקרה, באמסטרדם איך אומרים, אמשטרדם או אמסטרדם? אמסטרדם. ונכנס לבית המדרש של הספרדים. ואז שמע את השיטה של הספרדים, השיטה של הספרדים היא: קודם כל מקרא, אחר כך משנה, אחר כך גמרא, אחר כך מפרשים. והוא היה יודע את השיטה של האשכנזים, זו היתה שיטת הפלפול: מתחילים בתוספות אחד, שמצטט גמרא אחת, אז [ ] אותה גמרא, מכיוון שהגמרא מצטטת את המשנה, יודעים שיש משנה, ואחר כך מחפשים הפסוק, אבל הסדר הוא הפוך: מתחילים בתוספות, ומגיעים לתורה שבכתב. אז כשגילה את השוני מה שיש בין שתי השיטות האלו, אז ממש כעס עליהם! (על לומדי שיטת הפלפול) וכמעט החרים אותם. וכתב פרק שלם על זה. ולכן בארץ יש כמה ישיבות שלומדים לפי אותה שיטה, וקוראים לה: שיטת המהר"ל. שהיא השיטה הספרדית. זאת אומרת, יש גם אצל הספרדים, יש סדר... שהרב נותן תרגילים של פלפול. כדי לחדד את הסברא. אבל קרה מה שקרה, וכמעט כל השיטה של לימוד הגמרא הפכה להיות שיטה של פלפול. מהו ההבדל? בפלפול יוצאים מהנחות. זאת אומרת, דברים שאינם במציאות. ושלא יהיו במציאות. אלא, זה תרגילים, כדי לתת לתלמיד לחדד את הסברא שלו, בלי לנגוע בדברים של ערך, בדברים עדינים של רוחניות. כי אם התלמיד מסביר איזה סברא שהיתה לו, סברא לגמרי של כפירה, אבל זה הווא אמינא. "אולי אני יכול לומר ככה" וזה טעות גמורה. והוא צריך להסביר את הדעה שלו, אז נוגעים בקודש. ולכן היו נותנים הנושאים של הפלפול - כנושאים שאינם במציאות. תפסתם את זה? וכשהתרגלו לתרגילים האלו של הפלפול, זה כל כך מצא חן בעיני התלמידים, שראו הכוח של הסברא, ששכחו שמדובר בגמרא. זאת אומרת, בדברי קודש. אתם מבינים את זה. ואני למדתי, כשהייתי צעיר, עם תלמיד חכם אשכנזי. שהוא היה מרוסיה. זה יעקב גורדין ז"ל. הרבה פעמים שמעתם את השם שלו, כן? והוא הסביר לי את זה, הוא היה ממש תלמיד חכם חריף מאוד. והוא גם כן היה שונא את הפלפול. הוא היה מרוסיה, מאודסה. והוא שגילה את המהר"ל, בעולם המערבי, הוא שגילה אותו. עכשיו כולם מדברים על המהר"ל, אבל שוכחים שהייתה איזו תקופה באירופה, ממש מדבר שמם. לא היה... טוב, הזמן עשה את שלו. אז פעם הייתי לומד אצלו בבית, וראיתי בספרייה שלו המון המון ספרי בלשים. כמויות. ואז - איך אומרים את זה בעברית? העזתי לומר לו שגם אני קורא ספרי בלשים. (צחוק) והוא הסביר לי בהתלהבות, ממש הרצאה שלמה על זה, שזה הספרים - שלא רק שזה מותר לקרוא, אלא שזה חובה לתלמיד חכם (צחוק) מכיוון שהנושא של הספרים האלו זה הנושא של התורה. אבל דרך הספרים האלו מחדדים את הסברא. איך? קרה איזה חטא, לא יודעים מי אחראי, מי אשם בחטא. נאמר, מחפשים אותו, בכל מיני דרכים. והיה מסביר: וזה הנושא של התנ"ך, מחפשים מי עשה החטא. אבל ההבדל שבתנ"ך זה במציאות, זה ההיסטוריה שלנו. ובספרי בלשים זה דמיון. ולכן מי ששולט על השיטה של הספרות הבלשית, אז הוא מחדד את השכל שלו ויכול ללמוד גמרא באופן יותר עמוק. (צחוק מהקהל) זה לא בדיחה! זה ממש אני מוסר לכם מה ששמעתי. זה הפלפול שאין לו סכנה. זה מובן?

קהל: אבל השיטה של הגמרא, הדיונים של חז"ל, זה לא פלפול?

מניטו: לא. בגמרא, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". בגמרא...

קהל: אין סברות.

מניטו: כל מילה... יש המון סברות, שאינם לפי ההלכה. ‎מכיוון שסוף סוף ההלכה נפסקה, אחר כך, בגמרא, כולם - זה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כל דבר זה דבר אמת, זה תורה אמיתית. זה לא סברות, ככה, מהשכל המופשט. זה מובן? למשל, יש תקופות למשל. בתקופה מסוימת כל אחד היה מתנהג לפי ההלכה של המורה, הרבי שלו. של האב בית דין שלו. כל בית דין היה רשאי לפסוק הלכה ליהודים שלו. הייתה, איך אומרים, איזה ריבוי דעות - לגיטימי לגמרי - בהלכה. באגדות - זה היה אסור. כולם היו צריכים להאמין באותה תורה. אגדה - אין מחלוקת באגדות. מה נשאר מאותה תקופה? "אין חולקין על הדרש", כן?

קהל: על הדרשן. על הדרש, על הדרשה. דרשן זה עוד משהו אחר. אבל עכשיו אנחנו בתקופה אחרת לגמרי, שהכל התהפך. הכלל הוא: שאגדות - כל אחד חושב לפי דעתו, אבל הלכה - יש רק אחת. מכיוון שההלכה נפסקה, אבל היתה תקופה שזה היה בהפך גמור. זאת אומרת, ריבוי דעות בהלכה זה לגיטימי! ריבוי דעות באגדה, זה כבר... איך אומרים את זה? כפרנות.

קהל: כפירה.

מניטו: כפירה, כן. זה כבר כפירה! או זה האמת, או זה לא האמת. אתה יכול לחשוב ההפך של האמת? באגדה? בהלכה אתה יכול לחשוב ההפך של הסברא. גם זה וגם זה דברי אלוקים חיים. בתקופה מסוימת, זה היה יותר, איך אומרים, עם בחירה. יותר גמיש. הגיעה תקופה, שלגבי נושא זה של ההלכה, נושא מסוים, צריך לפסוק הלכה אחידה, לכל היהודים, אז מכאן ואילך, 'הלכה למעשה' - זה ככה. אבל הלכה, דבר הלכה, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. ממשיכים ללמוד את כל הדעות, מכיוון שזה גוף התורה. ולכן אתם מגיעים לאיזו תקופה, אני חושב שזה כבר מגלות בבל, זה היה בבבל, והירושלמי חולק על זה. בבבל, שעולם האגדה - כל אחד היה חופשי . ולפי דעתי, הסיבה היא: שלא היו מבינים במה מדובר. אז היו אומרים להם: תחשוב מה שאתה רוצה לחשוב. העיקר שתקיים את ההלכה כמו שצריך. מבינים את זה? אני בטוח שנגיע, בלי שום ספק, זה הכרחי, לתקופה שהכלל האמיתי יהיה הכלל הראשון! (כלומר ריבוי בהלכה ואחידות באמונה) וצריך לגמור עם הגלות, זה כלל של הגלות. אבל זה מסוכן מאוד, מכיוון שבעולם הדתי, גם בעולם האקדמאי, העניין הזה - מפחדים ממנו. כי הם מגדירים את זה כ"סכנה של שבתאות". אני לא יודע אם זה כבר בדור שלנו, אבל זה מוכרח להיות שנגיע לתקופה מסוימת שהתורה בבחינת אמונה תהיה אחת, וכל בית דין - לפי התורה עצמה, כל בית דין רשאי לפסוק הלכה ליהודים שלו. הבנתם את זה? עכשיו אנחנו בתקופה אחרת לגמרי. אבל זה תקופה גלותית.

קהל: אבל היום יש הרבה [ ] בהלכה.

מניטו: למשל, אולי ניקח דוגמה וזה יהיה יותר קל להבין. מה שאני רוצה להסביר, זה העניין: עכשיו שיש קיבוץ גלויות, כל שבט מישראל חזר עם הלכה משלו. קוראים לזה "מנהג". נאמר, מנהגים [ ] אז כשיש ניגוד, מחלוקת, בין שני סדרי מנהגים, נאמר, למשל, כשהאב הוא אשכנזי האמא היא ספרדייה, או תימנייה, יש בכמה דוגמאות של עולם ההלכה עניינים שסותרים לגמרי אחד את השני. אז איך להתנהג בבית? לפי איזה כלל? יש הרבה הרבה מקרים של הבתי דינים עכשיו, אינם יכולים לפסוק! מכיוון שיש שני כללים סותרים אחד את השני, ואסור לשנות את המנהג! אז איך לעשות? כל הקושי הזה הוא קושי שבא מהגלות. וזה, למעשה, [ ] לבד. בהרבה הרבה מצוות, יש שורש של מנהג זה או אחר בדעה אחרת בהלכה, בגמרא עצמה. וסוף סוף, כשההלכה נפסקה, אז ממשיכים מכאן ואילך לפי פסק ההלכה. וזה נתן מקום לטעות, לחשוב שהדעות האחרות אינן אלא סברא, וזה טעות! הדעות האחרות לא היו סברא, גרידא, אלא דברי תורה ממש. וזה, שוב, לגיטימי, שיהיה חילוק בהלכה למעשה. זה לא לגיטימי שיהיה חילוק במחשבה. זה מה שצריך להבין. הכל התהפך! במשך הרבה הרבה זמן. זה מובן? טוב, אז אם אין עוד שאלות, הייתה שאלה אחת - פלפול, כן? תיקון בית, זה נושא המשנה. בקשר לעניין הזה של [ ] והלכה אז היה לי פעם בשבת איזה שיחה עם חבר, אז הוא מצא את ההבדל ,בין המנהג שלנו אצלנו, נתנו [ ] במחשבה. אבל הלכה למעשה, אין חידוש, נניח [ ] או בדברים מסוימים אבל למשל בנצרות, אז הם מאוד .דוגמטים במחשבה אבל למעשה יש להם, הם לא, אין להם, איזה [ ] חופשי במובן השלילי של ה...

מניטו: טוב, אני רוצה...

קהל: אני מבין שהתורה שאתה אומר זה אמת, זה נכון, אבל פשוט אני, אולי בטעות, רואה, אולי איזה פתח לדברים מסוימים, אני חושב שלא, אבל...

מניטו: לא, למשל, אני אתן דוגמה. ההלכה, ההלכות נאמר, של התפילין אצל האשכנזים ואצל הספרדים, [ ] מכל מקום, כולם מודים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. אז מי נתן כוח לבית דין הספרדי להחליט: "כך המנהג"? ומי נתן כוח לבית דין האשכנזי לומר: "לא, כך המנהג"? (צחוק) חוץ מזה, יש תפילין של רבנו תם ויש תפילין של רש"י. טוב, זה רק דוגמאות שבמישור ההלכתי, הלכה למעשה, המחלוקת היא לגיטימית. אבל הטעות לחשוב שזה יצא מהסברא. זה לא מן הסברא. מוכרח שאשכנזי יניח תפילין ככה, והספרדי ככה. ויש סיבות בקבלה בשביל זה. זה לא סברא. זה תורה. והמון דוגמאות אחרות. אבל מה? האמת היא שהשיטה היא שונה בנושא הזה. האשכנזים היו בעולם של הנצרות. בעולם של הנצרות, וזה נכון, העיקר זה האמונה. ואין שום הלכה למעשה. ולכן במרוצת הזמן - אלפיים שנה זה ארוך מאוד - התגובה של האשכנזים זה: לשלול לגמרי את השיטה הנוצרית: "כי העיקר זה האמונה, ואין הלכה למעשה". אבל יהודי ספרדי, שבא מעולם אחר לגמרי, מעולם האסלאם, אין לו את התסביך הזה. מבינים את ההבדל? ולכן אנחנו עכשיו הגענו למצב חמור מאוד: שבעולם המחשבה כל אחד פוסק לעצמו! הוא חושב - מכיוון שיש לו שכל - ומאמין במה שהוא חושב. והוא אומר - אבל זה רק זה היה ממש היתר, זה היה קולא - חושב שיש לו זכות להחליט: הנה המשמעות של הפסוק. הנה המשמעות של ה... כן? זה... זה... זה הפוך לגמרי. זה גם מסוכן מאוד. ולכן יש שני עניינים: קודם כל להגיע למצב של תורת אמת אחת, בעולם האמונה. ולחזור למצב של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" בהלכה. אני מודע לזה שאני אומר דברים אולי חדשניים. אבל זה הדברים הותיקים ביותר. שלא יצאו מהותיקן, כן? (צחוק) ומכיוון שיש אותה אווירה של בעיה של השבתאות, אז מפחדים לנגוע בנושא. אבל זה הנושא העיקרי של עתיד עם ישראל! זה מובן?

קהל: יש לזה השפעה לגבי כל המחלוקת וכל הנושאים לאומי, דתי, לגבי בעיות...

מניטו: זה גם קשור. זה גם קשור. ואני חושב שה[ ] זה חמור, זה כל דיני הכשרות. טוב, לא צריך לקחת זמן על זה, אבל בכל העניין הזה של הכשרות, המצב הוא חמור ביותר. שמגיעים לאיזה מצב שבאים בני משפחה אחת, בן אחד למד בישיבה פלונית, בת אחת למדה בבית רבקה אלמונית, מה שזה כשר בשביל אחד, זה לא כשר בשביל השני. אז הגענו למצב של תהו ובהו לגמרי. אז נחזור לעניין

 

{bfaccordion-slider פרו ורבו}

 

אחר כך נראה מה קורה פה ב"ותהר." זה ברור שזה מיותר. אם אני מבין את הכוונה של: "והאדם ידע את חוה אשתו," זה ברור ש- פריה ורביה, ותלד, "ותהר" - זה מיותר. אי אפשר ללדת בלי הריון. ולכן פה יש איזה לימוד שאנחנו צריכים ללמוד מזה. אז יש הרבה פעמים, שתראו דרך התולדות, בסיפורים אחרים, שזה לא מופיע - "ותהר." כשזה לא מופיע "ותהר," אין... איך אומרים? חידוש בין דור האבות ודור הבנים. וזה ממשיך. כן. זה ממשיך, אם אפשר לומר: כמו [ש]אצל הבהמות - יש דורות אפילו שאין מושג של "דור" אצל הבהמות, אבל מבינים למה אני מתכוון, כן. זה ממשיך כהעתקה. העתק של הפרצופים. אבל פה - "ותהר" - קרה משהו. "ותהר" - יש שינוי, חידוש בזהות של חוה. קהל: של? מניטו: של חוה. כי כל הנושא פה זה חוה, כמו שראינו. "והאדם ידע את חוה אשתו" אז - היא - "ותהר." היא - "ותלד." לכן ה-"ותהר" הזה הוא חשוב מאוד להבין. קרה משהו בתוך-תוכי הזהות של חוה. אז היא יכולה כבר לתת את הפרי, של 'פרו ורבו.' זה מובן? ונראה את התוצאות, את ההשלכות אחר-כך. קהל: מניטו: טוב, זה - אני לא רואה מה הקשר, אבל זה רק, אולי, פורמאלי. "ותהר" - זאת אומרת יש איזה מין ברכה, במובן של - תוספת יש. "ותהר", כן? הריון. אבל במובן ממש השורשי של העניין. לפני ההריון, ואחרי... לפני ה'דעת' הזו, ואחרי ה'דעת' הזו - היא לא אותה אישה. "ותלד את קין." יש סדר במצווה, לגבי אדם הראשון. "פרו" - קודם כל, ואחר כך - "רבו." אם מתחילים ברביה לפני הפריה - זה קטסטרופה. זאת אומרת: מה זה "רביה?" לרבות איזה מין... העתק איזה מין דגם. להרבות בזה. אבל "פרו," פרי - יש [בו] יותר מבעץ. יש משהו, יש... זה מובן? כן? "פרו" - לתת את הפרי. אז הפרי צריך להיות יותר קרוב למשיחיות. זה - ההיסטוריה באה מאדם הראשון עד ה"בן-אדם." הפרי - זה כדי להגיע יותר ויותר לבן-אדם האמיתי. פה הרמז זה - "ותהר." קרה משהו. זה מובן ש... זה מובן? זה מספיק כדי להבין את זה, כן. קהל: זה לא מובן לי. בגלל, שללדת הרבה ילדים, מניטו: לא. קהל: להרבות מניטו: לא לא. זה במישור אחר לגמרי. אולי אנחנו ניקח איזה דוגמה. מה קרה לפני המבול. אז תקראו את פרק ח' אם אני זוכר, איך אומרים "..." בעברית? טוב, אז "פרו" ו"רבו" זה לא שם נרדף. זה שני דברים שונים לגמרי. קודם כל - לפרות, ואחר כך - לרבות. אז תקראו פה, פרק ט' אני אתן את ה... התחלת פרק ח' בסוף פרשת בראשית. אז פרק ו' אולי. רק דקה, רק דקה. הפסוק הראשון של פרק ו,' ותראו מה קורה פה: וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם זה לא מובן. תסתכלו בפסוק הזה, אני בא מיד. - ההקלטה הופסקה - וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם מה הקשר? כי "בנות יולדו להם", אז אי אפשר לרוב על פני האדמה בלי בנים. רק בנות? לא מובן. אז צריך להבין בהתחלה: וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לרוב לא כתוב: "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם רוב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה "לרוב" - זאת אומרת: לרוב מלפרות. עשו ההפך! זאת אומרת: ההתפתחות של זהות האדם הגיעה לשלב מסוים, אז התחילו להרבות בזה. לרבות את זה, איך אומרים את זה בעברית? קהל: להכפיל? מניטו: להכפיל, לשכפל אולי. [צחוק] זאת אומרת - לפני שנתנו את הפרי האמיתי, התחילו להרבות את הטיוטא. אז - קטסטרופה. הבת - פה כעיקר של - רבייה. כי הרחם יש לה יכולת להרבות את הזרע. מבינים? אז - "ובנות יולדו להם." יש הרבה מימדים בעניין הזה. למשל, כשאומה מיוחדת, תרבות מיוחדת, מגיעה לסוף שלה, אז זה מתבטא בבנות של האומה. הבנות הן יותר יפות, ויש יותר בנות מבנים, וזה סימן שזה סוף תרבות מסוימת. קהל [בתיה לנצט]: השיא שלה, אתה מתכוון. מניטו: זה השיא אבל זה הסוף. קהל: אתה מתכוון לשוודיות? מניטו: לבלונדיניות? זה אומר ש... מה? קהל: [זה לא נקרא יפות] מניטו: טוב, אצל הבנים זה טעם אחר. [צחוק] קהל: אבל גם בסוף בית ראשון, כי גם הבנות, עם עקבים, [ישעיהו ג טז, שבת סב ב] מניטו: לא. יש לנו הרבה מאמרים שהבנים גם כן היו יפים מאוד. וכשהבנים גם כן הם יפים, זה טבעה של האומה הזו. אבל זה ידוע: שדרך ההתפתחות של עם מסוים, הסימנים של האבולוציה מתבטאים קודם כל אצל הנשים, ואחר כך אצל הזכרים. זה ידוע, כן? קהל: מה למשל? למשל הצורה של הפנים. אנחנו רואים שרק אחרי שלב מסוים, גם האנשים, הזכרים נאמר, מקבלים את הצורה של הפנים שכבר התגלתה אצל הנשים. יש מדרש שמסביר את זה ככה: שהמילה "אשה" נכנסה במקרא לפני המילה "איש." לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ אז האישה באה לפני האיש. זאת אומרת, סימני ההתפתחות... וזה ידוע שאצל הילדים, יש התפתחות יותר מהירה אצל הבנות, ואחר כך לבנים. זה מוכר. טוב,

 

{bfaccordion-slider קיום לצורך גבוה}

 

מתוך דרך חיים למהר"ל שיעור 13

"ובזה שהעולם נברא לעבוד ה' יתברך, היה כל העולם חלק גבוה". "חלק גבוה" זה מושג שאפשר להסביר אותו: זה חלקו של ה' יתברך. והחלק הזה הוא גבוה מאוד. יש ערך גבוה מאוד. כל העבודה של העולם זה לצורך גבוה. אף על פי שנדמה לנו שכל העבודה שלנו, התכלית - זה אנחנו, למשל - אני מתפלל כדי לקבל ברכות. לכן אני מתפלל ל'ברוך' מקור הברכות. כדי לקבל ברכות. אז לכאורה - זה לצורך הדיוט. זה לצורכי. זה נקרא 'שאלת צרכים.' אני צריך משהו, אני לא יכול להשיג את זה דרך עבודתי, אז יש עבודת הקודש. אני יכול להשיג את זה דרך התפילה. דרך אותה עבודה, עבודה שבע"פ - כן? אותה עבודה, כדי שאני אקבל את זה מהבורא. ולכאורה זה לצורכיי. זה מובן, כן? ובנקודת [חירות] יותר עמוקה: לא. זה לצורך גבוה. איך להבין את זה? מכיוון שהוא ברא אותי. הוא יודע למה. אם ההנחה - זה שאני נברא, בריאה שלו, אז הוא ברא אותי, הוא יודע למה. ולכן הקיום שלי זה לצורך גבוה. אף על פי שאני לא מבין. זה מסתורי. למה כל זה ככה? הוא החליט. אבל התוצאה היא שהקיום שלי זה לצורך גבוה. ולכן כשאני מקבל ברכה, זה בשבילו. לא רק בשבילי. זה מובן? וזה חסידות עמוקה. כשחסיד מתפלל, הוא אומר: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת, השאלה שאנו שואלים: למה רצון הבורא לא מתקיים? הבורא הוא רוצה לתת. אבל השאלה היא שלו! הוא שואל: למה רצוני לא מתקיים? אבל זה הרצון שלו! שהמקבל יקבל. ולכן כשאני מקבל, אני מקיים הרצון שלו. לא הרצון שלי. זה נקרא "לצורך גבוה" אז מי שמתפלל לצורך הדיוט זה תפילה קטנה, ילדותית. הכוונה האמיתית זה לצורך גבוה. לכן מתחילים ב"יהי רצון מלפניך" שמה שאני רוצה, שאתה תרצה את זה. דאם לא כן זה לא יתקיים [צחקוק] זה מובן? למשל, כמה דוגמאות: כשיעקב אבינו ברך את בניו אז הוא מפסיק את הברכות ואומר - זה מפרשת ויחי: לישועתך קיוויתי ה' הפשט הרגיל: שהוא לא מצא מספיק זכות אצל בניו, כדי לגלות להם את קץ הגלות, אז הוא מתפלל: לישועתך קיוויתי ה' הישועה תבוא ממך. אין להם מספיק זכות, אבל אתה תושיע אותם. זה הפשט. אבל לפי הסוד זה יותר עמוק, כמובן: טוב, אני רואה שאין מספיק זכות בבני ישראל כדי שהגאולה תבוא. אבל שתבוא בשבילך, לישועתך שלך. "לישועתך" אתה "קיוויתי" ומכיוון שאני מקווה לישועתך, אני בטוח שהישועה תבוא. כי זה לצורך גבוה. כל עוד ישראל בגלות השכינה בגלות. צריך לגאול את השכינה! אז כדי לגאול את השכינה... פזה מובן? "לישועתך קיוויתי ה' " או: "ממעמקים קראתיך ה' " לפי הפשט: אני נמצא במעמקים. וממעמקים שאני נמצא אני קורא אותך. אבל לפי הסוד זה ההיפך: אני קורא אותך ממעמקים שאתה נמצא. ממעמקים קראתיך ה' זה מובן? לא? זה סוד העומק. והסוד הוא עמוק [צחוק] יש עשרה עומקים. אז מהמעמקים האלו קראתיך כדי לגלות ולגאול את השכינה. זה מובן? זה מובן רק ברמיזה אבל צריך לתפוס את זה מה הוא אומר "לצורך חלק גבוה?" העבודה היא חלק גבוה לא. מכיוון שהתכלית של העולם זה עבודה, אז העולם הוא בבחינת צורך גבוה, הוא חלק גבוה. זה יותר מובן? זאת אומרת יש ערך לעולם. אם העולם היה עומד בפני עצמו - לא היה לו שום ערך! זה עולם שחולף. והיה כאילו לא היה. אבל מכיוון שיש לו תכלית, אז הוא לוקח מימדים של חלק גבוה. מכיוון שזה לצורך גבוה. זה עוד לא מובן איך העבודה היא לצורך הבורא. אבל התקדמנו קצת. קצת קצת. ואני מקווה שזה קצת יותר פתוח. קהל: ... גם פה בעצם, אהבת ה' אם אוהבים את ה' ... מניטו: טוב, זה האמצעים של העבודה. אבל תוכן העניין, איך העבודה היא לצורך גבוה. קהל: המטרה שהוא הציב לעצמו. מניטו: לא. אם אנחנו מסבירים את זה ככה, אז זה נראה קצת ילדותי: הקב"ה גזר שיהיה עולם כדי שישתחוו לו. זה לא מובן! לכן צריך להבין את זה באופן יותר עמוק. מה זה "לצורך גבוה." איך באמת - למשל בקורבנות - פשט התורה אומר: "את קרבני לחמי" מה זה "לחם" בשבילו? אפילו אם זה סמלי, או יש משמעות ברמיזה, אבל צריך להבין את זה! להבין את זה: מה זה "צורך גבוה?" זה מובן? דווקא אני רוצה להזכיר את הרב אשלג, ז"ל, שלמדנו ממנו: כשהמקבל מקבל, הוא נותן לנותן. זה צורך גבוה. ולכן אם אתה חושב: "אני נותן לו אהבה, אז זה העבודה שמועילה לו" לא! זה לא זה! זה הפשט, כן? כשאני מקבל ממנו, אז אני נותן לו הנאה. זה העבודה. הבנתם את העניין? ולכן צריך לבקש כל היום, ככל היותר, כדי לתת ככל היותר.

 

{bfaccordion-slider קיום לצורך גבוה - ב}

 

"ובזה שהעולם נברא לעבוד ה' יתברך, היה כל העולם חלק גבוה "חלק גבוה" זה מושג שאפשר להסביר אותו: זה חלקו של ה' יתברך. והחלק הזה הוא גבוה מאוד. יש ערך גבוה מאוד. כל העבודה של העולם זה לצורך גבוה. אף על פי שנדמה לנו שכל העבודה שלנו, התכלית - זה אנחנו, למשל - אני מתפלל כדי לקבל ברכות. לכן אני מתפלל ל'ברוך' מקור הברכות. כדי לקבל ברכות. אז לכאורה - זה לצורך הדיוט. זה לצורכי. זה נקרא 'שאלת צרכים.' אני צריך משהו, אני לא יכול להשיג את זה דרך עבודתי, אז יש עבודת הקודש. אני יכול להשיג את זה דרך התפילה. דרך אותה עבודה, עבודה שבע"פ - כן? אותה עבודה, כדי שאני אקבל את זה מהבורא. ולכאורה זה לצורכיי. זה מובן, כן? ובנקודת [חירות] יותר עמוקה: לא. זה לצורך גבוה. איך להבין את זה? מכיוון שהוא ברא אותי. הוא יודע למה. אם ההנחה - זה שאני נברא, בריאה שלו, אז הוא ברא אותי, הוא יודע למה. ולכן הקיום שלי זה לצורך גבוה. אף על פי שאני לא מבין. זה מסתורי. למה כל זה ככה? הוא החליט. אבל התוצאה היא שהקיום שלי זה לצורך גבוה. ולכן כשאני מקבל ברכה, זה בשבילו. לא רק בשבילי. זה מובן? וזה חסידות עמוקה. כשחסיד מתפלל, הוא אומר: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת, השאלה שאנו שואלים: למה רצון הבורא לא מתקיים? הבורא הוא רוצה לתת. אבל השאלה היא שלו! הוא שואל: למה רצוני לא מתקיים? אבל זה הרצון שלו! שהמקבל יקבל. ולכן כשאני מקבל, אני מקיים הרצון שלו. לא הרצון שלי. זה נקרא "לצורך גבוה" אז מי שמתפלל לצורך הדיוט זה תפילה קטנה, ילדותית. הכוונה האמיתית זה לצורך גבוה. לכן מתחילים ב"יהי רצון מלפניך" שמה שאני רוצה, שאתה תרצה את זה. דאם לא כן זה לא יתקיים [צחקוק] זה מובן? למשל, כמה דוגמאות: כשיעקב אבינו ברך את בניו אז הוא מפסיק את הברכות ואומר - זה מפרשת ויחי: לישועתך קיוויתי ה' הפשט הרגיל: שהוא לא מצא מספיק זכות אצל בניו, כדי לגלות להם את קץ הגלות, אז הוא מתפלל: לישועתך קיוויתי ה' הישועה תבוא ממך. אין להם מספיק זכות, אבל אתה תושיע אותם. זה הפשט. אבל לפי הסוד זה יותר עמוק, כמובן: טוב, אני רואה שאין מספיק זכות בבני ישראל כדי שהגאולה תבוא. אבל שתבוא בשבילך, לישועתך שלך. "לישועתך" אתה "קיוויתי" ומכיוון שאני מקווה לישועתך, אני בטוח שהישועה תבוא. כי זה לצורך גבוה. כל עוד ישראל בגלות השכינה בגלות. צריך לגאול את השכינה! אז כדי לגאול את השכינה... פזה מובן? "לישועתך קיוויתי ה' " או: "ממעמקים קראתיך ה' " לפי הפשט: אני נמצא במעמקים. וממעמקים שאני נמצא אני קורא אותך. אבל לפי הסוד זה ההיפך: אני קורא אותך ממעמקים שאתה נמצא. ממעמקים קראתיך ה' זה מובן? לא? זה סוד העומק. והסוד הוא עמוק [צחוק] יש עשרה עומקים. אז מהמעמקים האלו קראתיך כדי לגלות ולגאול את השכינה. זה מובן? זה מובן רק ברמיזה אבל צריך לתפוס את זה מה הוא אומר "לצורך חלק גבוה?" העבודה היא חלק גבוה לא. מכיוון שהתכלית של העולם זה עבודה, אז העולם הוא בבחינת צורך גבוה, הוא חלק גבוה. זה יותר מובן? זאת אומרת יש ערך לעולם. אם העולם היה עומד בפני עצמו - לא היה לו שום ערך! זה עולם שחולף. והיה כאילו לא היה. אבל מכיוון שיש לו תכלית, אז הוא לוקח מימדים של חלק גבוה. מכיוון שזה לצורך גבוה. זה עוד לא מובן איך העבודה היא לצורך הבורא. אבל התקדמנו קצת. קצת קצת. ואני מקווה שזה קצת יותר פתוח.

קהל: ... גם פה בעצם, אהבת ה' אם אוהבים את ה' ...

מניטו: טוב, זה האמצעים של העבודה. אבל תוכן העניין, איך העבודה היא לצורך גבוה.

קהל: המטרה שהוא הציב לעצמו.

מניטו: לא. אם אנחנו מסבירים את זה ככה, אז זה נראה קצת ילדותי: הקב"ה גזר שיהיה עולם כדי שישתחוו לו. זה לא מובן! לכן צריך להבין את זה באופן יותר עמוק. מה זה "לצורך גבוה." איך באמת - למשל בקורבנות - פשט התורה אומר: "את קרבני לחמי" מה זה "לחם" בשבילו? אפילו אם זה סמלי, או יש משמעות ברמיזה, אבל צריך להבין את זה! להבין את זה: מה זה "צורך גבוה?" זה מובן? דווקא אני רוצה להזכיר את הרב אשלג, ז"ל, שלמדנו ממנו: כשהמקבל מקבל, הוא נותן לנותן. זה צורך גבוה. ולכן אם אתה חושב: "אני נותן לו אהבה, אז זה העבודה שמועילה לו" לא! זה לא זה! זה הפשט, כן? כשאני מקבל ממנו, אז אני נותן לו הנאה. זה העבודה. הבנתם את העניין? ולכן צריך לבקש כל היום, ככל היותר, כדי לתת ככל היותר.

 

{bfaccordion-slider קצת פרופורציות}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

לקט מתוך שיעורי הרב ב"נתיב התורה" למהר"ל השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר של המכון

מניטו: למדנו בפרקים הקודמים שכל עוד יש חסר שצריך למלאות ובעולם הזה מתקנים את החסר הזה דרך עשיית המצוות אז זה יותר גדול מההשלמה שיכולה לבוא אח"כ. למה זה דומה? זה דומה לחטא של אדם הראשון כשהפסוק אומר: "ועתה פן ישלח ידו ולקח ואכל מעץ החיים וחי לעולם" מה קרה? אכל מעץ הדעת טוב ורע ולכן נפגם אז הוא נמצא במצב של קלקול ואם קונה את המעלה של הנצחיות של עץ החיים הוא ישאר בנצחיות בקלקול שלו ולכן אף על פי שעץ החיים יותר גדול מעץ הדעת טוב ורע אז כדאי לתקן קודם כל את העניין של טוב ורע ולא לפגוע בעץ החיים - זה גדול מכיוון שכל עוד שיש לו פגמים עץ החיים זה מזיק לו הבנתם את העניין?

קהל: אבל יש פגמים לכל החיים

מניטו: סליחה? נכון נכון לכן אנחנו ב"מעבדה" בעולם הזה וכל אחד מתקדם קצת קצת עד שברור. מי שאומר: "אני כבר הגעתי להיות צדיק לפי המעשה אני יכול להסתלק מן העולם" הוא רשע גמור! הוא רשע גמור! זאת גאווה, כן? יש פסוק שאומר אדם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" צריך להיות קצת רציני. מה זה "צדיק גמור?" אתם זוכרים מה שכתוב בגמרא: יש ספרים בראש השנה, כן? הספרים של הצדיקים הספרים של הרשעים והספרים של הבינוניים. והתנאים שאלו: בינוני כגון מה? והם אמרו: כגון אנא. התנאים אמרו: "אנחנו בינוניים" ואם הם כבר אמרו בינוניים.

קהל: אבל למה יש כאלה בדור שלנו שנוגעים עד לעץ החיים? ת.

מניטו: לא הבנתי, לא שמעתי. סליחה. למה?

קהל: למה יש, נגיד, בדור שלנו, שנוגעים בעץ החיים?

מניטו: שנוגעים בעץ החיים? כן. אני חושב שכדאי להבין את זה כפי שהסברתי מקודם. מדברים על תורה. תורה יש לנו ריח של תורה. יש המון. וזה רק בזמן הקרוב, כן? שאומרים שלומדים מדרש אבל מה לומדים? לומדים את הפשט של המדרש. וצריך הרבה הרבה לימוד, הרבה הרבה זמן, כדי להגיע לכוונה של המדרש כל שכן קבלה, כן? אבל, מתחילים בלבוש, מתחילים בפשט, מתחילים ב... אז מי אמר שכבר הגיע למדרגה של: "הבין מה שכתוב?" כפי שאמר מי שאמר מי שלמד באופן רציני את הספרים האלו יודע מה היתה הענווה של הגדולים האלו והם אומרים כמעט בכל שורה: "ואם הבנתי כפי שצריך"... "ואם לפי עניות דעתי" ואם, ואם, ואם, ואם, ואם אפשר אולי לומר את זה ככה". אז באים קטנים, קטנים, שאמרו: "הבנתי את הכל" "יש לי דוקטורט ב"..."ויש לי..." צריך להיות קצת ענו

קהל: אני מקשרת את זה [?] את זה לטקסט

מניטו: כן, אה... אני ראיתי עץ החיים של האר"י.

קהל: לא לא לא. מה שאמרת אם צריכים לשבת, ואת המצוות ורק אחר כך לגעת בעניינים גדולים בעץ החיים אז אומרים ש.

מניטו: לא

קהל: אף אחד לא יגיע לשלמות

מניטו: לא אמר ככה לא אמר ככה לא לא. זה נושא קצת אחר. לא אמר ככה. השאלה היתה מה גדול [תלמוד או מעשה] וברור שכולם מסכימים שצריך גם זה וגם זה הנושא הוא קצת קצת אחר זאת אומרת צריך גם זה וגם זה כל אחד לפי מדרגתו אבל מי?... אתם זוכרים את העניין של "תלמיד שתוכו כברו" יש עוד ביטוי אחר בגמרא:"תלמיד שהוא הגון ותלמיד שאינו הגון" זו הכוונה פה של ההסבר של המהר"ל זאת אומרת: מי שעוד לא הגיע למדרגה של להיות תלמיד הגון בהקשר לעשייה של המצוות אז לא יכול להגיע לתלמוד כתלמוד קודם כל זה היה בדורות הראשונים מהר מאד נתנו את הרשות לפי הכלל:"מתוך שלא לשמה בא לשמה" אבל נאמר, הלכה - לא הלכה למעשה - ההלכה אמיתית זה היה אסור לנגוע לתלמוד, ללימוד למי שלא היה כבר שלם במידותיו וזה נקרא תלמיד הגון או תלמיד ותיק זה מובן קצת שונה אבל זה תלמיד הגון. רק תלמיד הגון היה נכנס לבית המדרש אז מה היה לומד כדי להיות תלמיד הגון? היה לומד כל מה שצריך כדי לדעת את התורה כדי לקיים אותה! כדי לעשות אותה פה מדובר בהבנת התורה כמחשבת הבורא. שוב אולי צריך לחזור על העניין כדי להגדיר את זה, כי אנחנו לא רגילים לזה. אנחנו לומדים איזה מצווה לומדים שנים כדי לדעת על בורייה! איך לקיים אותה? מקרא, משנה, מדרש, גמרא, ראשונים, אחרונים, שאלות ותשובות, שולחן ערוך הכל. שנים! ולא מבינים במה מדובר! בכוונת הבורא אז רק מתחילים להיכנס לבית המדרש של הבורא. מהי הכוונה של אותה מצווה? הבנתם את ההבדל?! אני לא שומע אם זה מספיק ברור, כן? למשל, אני רגיל לומר את זה. אנחנו מתפללים כל יום: "השיבנו לתורתך" ואפילו תלמידי החכמים הכי גדולים מתפללים ככה: "השיבנו לתורתך" אז, מה זה? יש "תורתו", יש "תורתנו"? זאת אומרת: השיבנו לתורה כפי שאתה מכיר אותה. תורתך – אתה. הבנתם? יש לנו בידינו. יש "תורתנו" אבל, בא המדרש, ונתן לנו נחמה זה יותר מחצי נחמה, כן? "כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" [תהלים א] זה נקרא תורתו יש לו חפץ של תורת ה', לא... [הפסקה בהקלטה] ומלמד לאנוש בינה וחננו מאיתך חכמה ודעה ובינה והשכל או לפי הנוסחאות האחרים: וחננו מאיתך - חכמה בינה ודעת אז מהו הפשט של אותה שאלה? אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה חננו מאיתך". בלי אמצעי. מאיתך - חכמה בינה ודעת זה הפשט הרגיל "כי טובים דודיך מיין" אתם יודעים את המפרשים על זה, כן? אבל, יש עוד משמעות אחרת "וחננו מאיתך דעה" שיהיה לנו את הדעה שלך המושג "תורתך" תורת ה' תמימה. יש לנו רק תורתנו! התורה כפי שאנחנו מסוגלים לקבל אותה! אבל תורת ה' ומחשבת הבורא? זה במה מדובר! התלמוד שמדובר פה הבנתם את זה? זאת אומרת, התורה כפי שהקב"ה מסר אותה. לא כפי שאנחנו קיבלנו אותה. זה נקרא "תורה לשמה" וזה נקרא "לימוד אמיתי" וזה נקרא "תורתו אומנותו" עד שמגיעים לזה. יש שאלה- מעשה? לימוד? אז, כל מי שלא גמר את המעשה -לא מגיע לזה! זה מובן? זה באותה מדרגה שצריך להבין את הסוגיה פה! [סוגיית הגמרא: מה קודם- לימוד או מעשה]

קהל: אבל יש כאלה שהגיעו לזה!

מניטו: מה?

קהל: [משהו בצרפתית] שהגיעו להבנה של התורה.

מניטו: למשל, כשאנחנו לומדים רש"י. טוב בלי רש"י זה ברור שאנחנו לא מסוגלים להבין. מהוא זה מפשט התורה. ולכן, אם רש"י היה מסוגל לקבל מלמעלה את ההסברים שמסר לנו, זה סימן שרש"י הגיע כבר לאותה מדרגה! בשבילנו זה חידה - מי זה רש"י? חידה! מי האיש החפץ חיים? מי? זה שאלה, כן? מי? זה חידה. אבל היו אנשים כאלו- זה חכמי ישראל. והביאו מלמעלה עד המדרגה התחתונה שאנחנו נמצאים את ההסברים שלהם. מאיפה שאבו את זה!?!? מהשכל האנושי?! זה בלתי אפשרי. זה בלתי... מי, מי יכול להאמין את זה!?!? ולמשל - מי שלמד את ה"עץ חיים" של האר"י זה גילוי חכמה!!! מאיפה? איפה שמע את זה? איפה ראה את זה? אז - מי היה מסוגל להגיע לאיפה שהגיע כדי לראות את זה?! צריך להבין את זה: החכמים האלו, לא היו אנשים פשוטים. למשל, כשהתנאים אמרו: "בינונים כגון אנא" אז מי היו הצדיקים? צריך לתפוס את זה. באים עכשיו מלומדים ולוקחים איזה מדרש מדרש אחד, ואתם יודעים מה זה המדרש, כן? זה עולם ומלואו! אז לוקחים קטע של מדרש ומתחילים לפלפל. לפלסף. ואומרים שטויות. זה דברי הבל. החכמים האלו, היה להם בראש "עולם התורה" מבינים למה אני מתכוון, כן? עכשיו, איזה דור יתום אנחנו? כשאנחנו לומדים פרשת השבוע בשבת: כמה מילים, כמה פסוקים אנחנו לומדים? ואני זוכר: בדור של הסבא שלי, היו לומדים עם רש"י כל הפרשה! איך היו עושים? [דפדוף]

קהל: לא היה טלוויזיה...

מניטו: היו אנשים... היו אנשים... מסוג אחר! אני זוכר כשהייתי קטן ראיתי את החכמים של הדור הזה של הסבא, ושל האבא של הסבא, איך היו אוכלים בשבת! אף אחד לא מסוגל לאכול אפילו עשירית שהיו אוכלים! אתם מבינים? תופסים את זה? אני ראיתי את זה! אז כשהיו לומדים - היו לומדים. כשהיו אוכלים - היו אוכלים. כשהיו חיים היו חיים! אנחנו קטנים-קטנים לגביהם. זה מובן מה שאני אומר?

 

{bfaccordion-slider קריאת השכמה לעם ישראל: הגויים מחכים לנו}

 

מקור: גבורות ה' למהר"ל

קטע מתוך שיעורי הרב על הספר גבורות ה' למהר"ל מפראג. קובץ דקה. השיעור המלא זמין להורדה באתר בקשה אישית: הדברים הבאים של מניטו שאתם הולכים לשמוע הם לענ"ד בעלי חשיבות לאומית, ונוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו. עזרו לי בבקשה להפיץ את הקטע בציבור. [מניטו קורא בספר גבורות ה' בפרק לא]

"ואין זה קשיא של כלום", אומר המהר"ל, "כי מפני שאמר פרעה: מי ה' אשר אשמע בקולו?"

מיד הוא אומר: [הוא = המהר"ל] "הרשע הזה", כן? "ועמו היו גורמים שלא יהיה נודע שמו - ה".

אז - אולי הבנו קצת, את חשיבות העניין. כן? אולי אני אסביר במילים אחרות: היעד של עם ישראל זה לא להודיע שיש אלוקים בעולם. זה - הגויים יודעים את זה. אבל זה דווקא העבודה זרה שלהם. תפקוד העולם‎ שמכנים את זה בשם "אלקות". חוקות הטבע. המטריאליסטים המודרניים? איך אומרים את זה בעברית? ככה אולי? אז – הם, בשיטה המטריאליסטית שלהם הם באותה מנטליות, באותה מתכונת שכלית, של תרבות מצרים. אבל - לא רואים את הצד העמוק, האלוקי, שיש בתפקוד של חוקות העולם. אולי איינשטיין [אלברט איינשטיין] ניחש את זה קצת, איינשטיין, היהודי הזה, כן? הוא ניחש את זה קצת. הוא אמר ככה: "יתכן מאד, שהיופי של התפקוד זה מורה על מציאות אלוקות" אבל זה עוד עבודה זרה. תפסתם את העניין? כן? זה קרוב, אולי זה קרוב קצת, נאמר, לשיטה של שפינוזה, אבל זה השיטה של איינשטיין. כן? הוא היה פיזיקאי גדול, אבל פילוסוף אה... זה משהו אחר, כן? אבל - מכל מקום, זה לא מה שאנחנו צריכים להסביר לגויים. אלא - מי ה? זה דבר אחר לגמרי! זה החידוש של נבואת ישראל. וכל עוד אנחנו לא מגיעים באותה מדרגה, אז – היעד לא טוב. "כי הכל ידעו הכפירה" (אותה הכפירה) וגרם חילול שמו יתברך "לכן אני לא רוצה להוציא לאור אם אפשר לומר את זה ככה, כי זה אסור, מכל מקום. זה האחריות של בני ישראל. איך יתכן שלא הצליחו?!

קהל: לא רוצים?

מניטו: מה?

קהל: הם לא רוצים.

מניטו: זה יותר חמור לפי דעתי. אפילו אם הם רוצים - לא מצליחים. יש משהו, יש דברים בגו. זה פרשה חשובה מאד. כי אנחנו חיים באותה בעיה: כל העולם כולו מחכה - דבר כזה מעם ישראל! ובפרט מהעם היושב בציון. כן? לא שומעים ומה מדברים? כן? דקדוקים של דברי סופרים? על מצוות כשרות זו או על מצוות אני לא רוצה לזלזל. דיברנו על זה, כן? אני חס ושלום, לא רוצה לזלזל על המומחים של השולחן-ערוך, אבל, העולם כולו מחכה עוד [ל]משהו אחר- דבר ה'. מבינים את חומרת הבעיה? כן? ויש בזה בעיה שצריך להתמודד איתה פעם: למה אנחנו לא מצליחים להעביר לעולם את..?, וזה מהתחלת ההיסטוריה שלנו, מהאבות הקדמונים, כן? זה אותו עניין. "כי שמי נקרא עליך!" (דברים כח י) איזה שם? שם ה'! כן? י' ק' ו' ק' ולאו דווקא את הפילוסופיה הדתית של האוניברסיטאיים האלו אפילו אם אלו רבנים! אפילו אם הם שומרי מצוות! כן? זה אותו עניין: לגויים יש דת, לנו יש דת, לא רואים את ההבדל! זה העניין שלהם, הדתיות שלהם - זה הדתיות שלנו, אבל - פה יש שוני, שוני עמוק מאד. הם מדברים על האלוקות, אבל – רק, ודווקא עם ישראל, מסוגל לדבר על ה', שה' הוא האלוקים. מי שמע את זה? "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

פה פרעה בא בטענות! כן? מי ה' אשר אשמע בקולו? כמוכם... אז - זאת אומרת: אם אתם לא מסוגלים להשמיע לי, זאת אומרת שאתם לא שומעים. גם אתם לא שומעים. אז - בא הרשע מישראל: "מה העבודה הזאת לכם?" זה קשור גם כן אולי קצת. טוב. כן?

קהל: שם ה' נקרא על ישראל בתוך עם ישראל בארצו! אז איך מצרים היו יכולים‎ להגיע למדרגה/ להבין?

מניטו: לכן לא. מכל מקום. או לא, או, אם אפשר לומר ככה. או - היהודים אפילו בחוץ לארץ, נשארו יהודים, כן? ותדע, כשאנחנו נמצאים בתקופה של גלות היהודים - הם יהודים ממש. בתקופה של גלות, כן? אף על פי שהם בחוץ לארץ, הם יהודים אמיתיים! הבעיה היא שונה לגמרי כשבאה העת של הגאולה ואלו שרוצים להישאר שמה הם מוצאים את עצמם מן הכלל, זה כבר יהודי מלאכותי. כן? זה עניין אחר. אבל, כל עוד שזה תקופה של הגלות, יש השגחת השכינה על היהודים, והיהודים היו אמיתיים: יהודה הלוי בספרד, רש"י בצרפת, וכן הלאה, היו ממש צדיקים, חכמים מחוכמת האבות, כן? זה יחידי סגולה. לא לא, רק אני מתחיל להסביר, כן? אבל לכן אני אמרתי בהתחלה, כן? אם כבר אנחנו טוענים שיש איזה יעד לעם ישראל בתוך הגלות, שהסיבה של הגלות היא להודיע משהו לגויים, אז השאלה היא: למה אנחנו לא מצליחים? השאלה שלך אולי זה לא אמת? אולי הסיבה של הגלות היא אחרת לגמרי? אולי לאמיתו של דבר היה צריך להודיע את זה מציון? "כי מציון תצא תורה", כן? אני מבין את השאלה שלך. אבל השאלה שלי עכשיו היא: למה גם מציון לא שומעים את זה?! שומעים הרבה דברים ברדיו, אבל את זה לא שומעים. כן? ב"קול ישראל" לגולה כן או פר-גולה בלטינית זה שאלה חמורה מאד. זה שאלה חמורה מאד. זה בעיה חמורה מאד. ואני משוכנע שזה - עניין של תקופות. יש תקופות שכן! בגולה היה יעד של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בבחינת גלות מכיוון שלא זכינו יותר. זה קשור לסיבות של גלות כעונש. אבל דרך גלות כעונש- הוא סיבה אחרת לגמרי, יש היעד של עם ישראל וכמה תקופות הצלחנו קצת. כן? אבל - השאלה היא למה סופסוף לא מצליחים? זוהי הטענה של פרעה. ברשעות שלו, יש גם כן איזה מין צעקה, כן? צריך קצת...

[הפסק בהקלטה]

עם הגויים שלנו עכשיו, כן? מי הסביר לגויים את גודלה של התורה האמיתית? מדברים על זה, כאילו זה פילוסופיה דתית כמו שלהם אז - התגובה שלהם היא חריפה מאד. "אתם אמרתם: אנחנו המושיעים. אנחנו שמביאים ישועה לעולם"" לא שומעים. לא שומעים במה מדובר. תפסתם את העניין? כן? כשהמשכילים של העם היהודי הוא עם ישראל, מתחילים לדבר - הגויים לא שומעים את ההבדל בין מה שמקבלים מהכומרים שלהם ומה שהם שומעים מהרבנים שלנו, לרוב, כן? כאילו יש איזה ויתור של עם ישראל בבחינת היעד הזה. על דבר... זה הנושא שלנו! מה אמר הקב"ה למשה? "אתם לא מצליחים? אני יעשה את זה!" לכן צריך [סבל] סבלנות. כן? עד הסוף. זהו. אז אנחנו חוזרים להסבר של המהר"ל? וממש - כל פעם שאני מסביר דברים האלו, אני ממש מזדעזע! כן? מכיוון שיש בזה אחריות נוראה! אחר כך, אי אפשר לבוא לטענות כלפי מעלה ולומר: "מה עשית עמדי?" לא קראנו את הספרים שלנו! לא הבנו את הספרים שלנו! שזה... יש אזהרות פה. בכל העניין הזה. "תיזהרו". אם אתם לא מצליחים להודיע שם ה' בעולם אז אוי ואבוי. אבל - השאלה היא למה אנחנו לא מצליחים? ולכן - פה אני משיב לך, לכן זה לא משנה אם זה מאיזשהו בית כנסת שיש בגלות ומאיזה שהיא ישיבה שיש בישראל- לא שומעים! שומעים על הרבה דברים חשובים! אבל לא העיקר הזה! תפסתם את ההסבר הזה? ואני חושב שזה לא במקרה. שאנחנו מודאגים מהבעיות האלו עכשיו. כי עכשיו זוהי התקופה. כן? אני מפחד מאד! אם מהר מאד לא יבוא דבר ה' מירושלים, ותורה מציון פשוטו כמשמעו, לא דברים קטנטנים שאנחנו צריכים בחיים היומיומיים אבל זה לא שייך לא לעולם ולא לגויים, זה - חינוך פנימי. כן? אבל אם דבר ה' ב "תורה מציון" לא יבוא פעם, יתכן מאד, כמו שאמרו כל הנביאים, גם משה רבנו התחיל בזה, שיבואו מאורעות. אולי יותר... אני לא רוצה להמשיך. הבנתם? זה התחיל כבר. יש ספר חשוב מאד שנקרא "חסד לאברהם" כן? אולי תקראו מה כתוב בספר הזה על התקופה שלנו. זה ספר שנכתב לפני כמה מאות בשנים. והוא מתאר ככה בדרך אגב, מה יקרה באחרית הימים בתקופה זו, ואחר כך אם אנחנו לא מסוגלים‎ להיות כמו שצריך להיות אז הקב"ה" ידין את עמו במידת הדין החריפה מאד"

קהל: מה אפשר לעשות?

מניטו: אז, אולי כל זה קשור לעניין שלנו. מה? מה?

קהל: מה אפשר לעשות?

מניטו: לא, אם זה היה...לעשות.. יש לי רק פתרון אחד: לקרוא תהלים. לא, אני חושב שצריך מהפכה פוליטית גמורה. גם בעם היהודי וגם בחברה הישראלית. אנחנו צריכים מפלגה אחרת לגמרי מכל המפלגות האלו... כן. אז אולי זה יתחיל לזוז קצת כן.

קהל: [....]

מניטו: מה?

קהל: שגעון גדלות...

מניטו: כן. "דבר אל בני ישראל"... [צחוקים]. טוב, " דבר בעתו מה טוב" אבל יש איזה מין חיפזון לא נורמלי. כי..., איך אומרים את זה? אי התאמה של הזמן והבעיות, כן? "מרוץ נגד השעון" כך אומרים, כן? וזה מוזר, מכיוון שישעיהו הנביא אמר:" כי לא בחיפזון תצאו" באחרית הימים. ממצרים יצאנו בחיפזון אז החמיץ? איך אומרים? החמצנו את השעה לכן אסור לאכול חמץ, כן? זה קשור. אבל עכשיו - הנביא אמר: "כי לא בחיפזון תצאו" מה קרה? מה קרה? אני חושב שזוהי אחריות של הדור שקדם או הדורות שקדמו. כי ה-"לא בחיפזון הזה" התחיל לפני מאה שנה, כן? אבל - לא רצו. לא רצו. כן? אז עכשיו אנחנו הגענו למצב שאולי אין מספיק זמן כדי לומר מה שצריך לומר. כבר הגויים התחילו ב... איך אומרים? בהחלטה כלל עולמית נגד ישראל, כן? ונגד היהודים. מי שאינו רואה את המצב לא רואה כלום! כן? אז - האם‎ יש עוד זמן כדי לתקן את ה... אז צריך לקרוא תהלים. מהר. טוב. יש תהלים, ויש אומרים "טילים". אם כן, יש אחריות אצל פרעה ויש אחריות אצל פרעה במצרים, שחילול ה' בא לעולם דרכם. ויש גמרא שאומרת הקב"ה" לא נותן "הלוואות" בעניין של חילול ה'- "אין מקיפין בחילול השם", כן? כשיש חילול ה' לא נשאר זמן. כן? אין ארכה. כן? ולכן הקשר הזה, בין עם ישראל - שלא תפקד כראוי בתור "ממלכת כהנים וגוי קדוש" והרשעות של הגויים שלא נתנו להם לתפקד ככה, אבל, יש איזה מין קשר שצריך להבין אותו. אי אפשר להבין אותו באופן מופשט. תאורטי. אנחנו רואים את זה במה שקורה בתרבות שלנו, כן? זה - פשוטו כמשמעו: בתקופה שלנו. אם אתם שומעים מה אומרים היהודים בעולם עכשיו, כן? אז - זה מצב דומה מאד, בסגנון אחר לגמרי. אבל זה מצב דומה מאד למה שקרה במצרים. ולכך אמר (הקב"ה): "ואני אקשה את לב פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וידעו כי שמי ה'" פשט, כן? זוהי היעד: צריך גילוי שם ה' בעולם. מי עושה את זה?! "תחת אמרו: "מי ה' אשר אשמע בקולו?" זה מידה כנגד מידה. הוא אמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו"? אז - אתה לא רוצה? אז - תקבל מכות. כן. לפי מה שנאמר, אבל זה רק בדיחה "על מכות ומרורים יאכלוהו", ולפיכך, חייב פרעה לתקן מה שקלקל כבר עד - שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך"‎ זה - מה שאומר המדרש: "ועל ידו"- זה צריך עד שנגיע בזה. כן? אבל - מי הוא הפרעה של ימינו אנו? אני לא יודע. לא, אני לא יודע. אני חושב שיש הרבה פרעונים. יש הרבה. כן. אבל מכל מקום, אתם מבינים מה קורה פה?

קהל: הפרעה הראשון שאנחנו..

קהל: כדי להציל...

מניטו: כן..

קהל: להציל, להגן על עצמנו.

מניטו: כן, זה לא צריך לומר פרעה, זה הרשע שבחבורה, כן. מי שמוציא את עצמו מן הכלל, שכפר בעיקר, כן? כמו שאומרת הגדה של פסח: "עד שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך, לכך הקשה לבו, שלא ישמע, למען יביא עליו ה' מכות הכתובות" ואז יהיה נודע שמו יתברך". אתם רואים איזה פלא? אח"כ, בפרקים אחרים, המהר"ל חוזר על עוד סיבות אחרות של המכות. מצרים- המצרים פרעה והמצרים, צריכים לקבל עונש, על כל השעבוד שעשו על ישראל. אבל - זה לא הדבר [ה]דחוף. הדבר הכי דחוף זה: למען איך אומר הפסוק? "וידעו - כי שמי ה"', זה הדחוף. מכל מקום - הם יקבלו גם כן, זה - צורת המכות. יקבלו על זה שהשתעבדו בישראל יותר מדי יותר מדי, וזה עבר כל גבול, אנחנו עדים לזה - בכל התקופות בכל התרבויות, כן? יקבלו גם כן על זה, אבל הדבר הכי חשוב, הכי דחוף, הייתי אומר, זה... וידעו כי שמי ה'. ופה, אני משוכנע, שוב פעם, שהאחריות של בני ישראל - היא יותר גדולה כאן. מי יכול להסביר את זה? גוי לא יכול להבין מעצמו. צריך עידוד, כן? צריך... וזהו זה. הלמה אין אנו מסוגלים להצליח בזה? עכשיו אני מדבר כאילו בפסימיות, זה רק מחוסר זמן. לא בשיעור, אלא בהיסטוריה. כן? אבל - זה בעיה בפני עצמה. מה חסר? כי אנחנו יודעים שיש בעם ישראל ובעם ישראל דווקא, אותה סגולה. כי שמי נקרא ה' ומדובר בשם המפורש. ולמה אנחנו לא מצליחים אני לא מדבר על החילונים לא. "חילונים" זה לא הביטוי. על העם-ארציים נאמר. כן? אני מדבר על אלו שתורתם אומנותם ולא מצליחים להשמיע את זה, דווקא בישראל, כל שכן, כמו שאומר הנביא מלאכי: "אז תאמרו - יגדל ה' מעל גבול ישראל" (מלאכי א, ה) זוכרים את הנביא, כן? יגדל ה' - מעל גבול ישראל. ה' כתיב! ולא אלוקים. אז נמשיך: ולפיכך חייב פרעה לתקן מה שקלקל כבר, ‎"עד שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך לכך – "היקשה לבו שלא ישמע, למען יביא עליו ה' מכות הכתובות, ואז יהיה נודע שמו יתברך" איך? כמו שהסברנו קודם: כשירגישו שיש כוח חופשי למעלה מתפקוד האלקות הטבעית. זהו זה. כן? מי רצה לשאול שאלה?

קהל: אולי משה[...] במסירות נפש?

מניטו: מה?

קהל: מסירות נפש

מניטו: נכון! זה הסבר אפשרי! אולי יש יותר, עוד משהו. אולי יש פשוט חיסרון באמונה. חיסרון באמונה. חיסרון יש רמז בגמרא. שיש תקופות כאלו, שיש צדיקים שאינם מאמינים. צדיקים(!) אבל אינם מאמינים. קטני אמנה, כן? אבל צדיקים ואינם מאמינים, זה בסוף מסכת סוטה. בדף לפני האחרון. יש איזה רמז שמה, שבאחרית הימים יהיו דור של צדיקים שאינם מאמינים. אז אם כבר הם אינם מאמינים, מה יאמר הגוי? אז הוא אומר:" ברוך שלא עשני"

הקטע הבא מתוך שיעורים בתורת התולדות קובץ דקה:

" כן. זה העניין של ה"ערב רב". זאת אומרת- קיבלו את הכול מהיהדות חוץ מארץ ישראל ולמה? כי לא היו שייכים לארץ ישראל. הערב רב‎ אבל בגלות יש יותר ויותר. בגלות צריך להיות יותר, כל כך הרבה, ערב רב יש לנו?.

מניטו: לא יש גם כן מקורות בזהר על זה. זה עידן של בירור. בירור! מי ששייך לנו - בא לנו, מי שלא שייך - חוזר!

קהל: אבל גם פה יש" ערב רב!" כשמוכרים את האדמה יותר בקלות מאשר.. טוב, צריך אריכות אפיים!

קהל: אבל אין לנו סבלנות.

מניטו: מה?

קהל: לנו אין סבלנות.

מניטו: לא, לקב"ה אין. זה הבעיה. איך אומרת המשנה? "ובעל הבית דוחק" הוא רוצה לקדם!

קהל: אבל יש קידום. הכל השתנה בין רגע.

מניטו: נכון. נכון.

קהל: כבר הגענו ל"בעתה" ועוד לא זז שום דבר.

מניטו: זז הרבה. אנחנו נמצאים פה. זה צריך לא לשכוח את זה.‎ כן, אני חושב שלפני שנה, פה במקום, היו רק אבנים ויתושים ובריטים קצת...

שמעתם על תלמידים של הרב או חומרים שלא פורסמו? צרו עימנו קשר בבקשה כדי שנוכל לזכות את הציבור כמו כן, תרומות לעמותה יעזרו לנו להמשיך בפעילות. תודה

רדיפות ישמעאל

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מתוך שיעורי הרב אשכנזי ז"ל ב"נתיב התורה "למהר"ל מפראג. השיעור המלא זמין להורדה באתר.

מניטו: אני זוכר שהפעם הראשונה שלמדתי עם רב אשכנזי בצרפת, זה היה מיד אחרי מלחמת העולם, אז היינו לומדים ההבדל בין ישמעאל ועשו. והספרדים, כמובן, היו בארצות האסלאם. כששמענו, מה קרה לאשכנזים בארצות עשו בארצות אדום, אז היינו תמימים. היינו חושבים שהאכזריות של אדום זה סוף האכזריות. העולם הנוצרי, כן? הרדיפות בעולם הנוצרי. והרב שלי היה אשכנזי, מרוסיה. [הכוונה כנראה לרב יעקב גורדין. א.ק] ובהתחלה, או זה היה פרהיסטוריה, אני לא הייתי מבין את העברית שלו, מכיוון שההברה שלו היתה אשכנזית מקורית אחר כך התרגלתי, כן? היינו לומדים בכתב: היה כותב לי כדי שאני אבין מה שהוא אמר. טוב, עכשיו, האשכנזים התרגלו להברה הזו שקוראים לה "ספרדית", היא לא ספרדית בדיוק היסטורית, נאמר. טוב, אז הייתי מופתע מכיוון שהיינו לומדים ש: "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך" וכן הלאה, ּ"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּו" היינו לומדים בשל"ה, והוא אמר לי:"זה ישמעאל"! ישמעאל. שפוך חמתך אל הגוים? ברור שרדיפות, רוב הרדיפות, האכזריות זה היה אצל אדום, כן? אז הוא אמר לי: "אתה לא יודע ללמוד" והוא הסביר לי איך? עד עכשיו אני מופתע. הוא לא ראה ערבי מימיו. מרוסיה, מצפון רוסיה. והוא אמר לי: "הרדיפות של הנוצרים, אדום היו שייכים לגלות אבל הרדיפות של הישמעאלים, ערב, זה מתחיל עם הגאולה וזה יותר חמור" מבינים את זה? וצריך להבין את זה. ולכן הוא הסביר את זה ככה: ישמעאל זה "אכזר" זה יותר רחוק מהכוזרי- אכזר. כי הכוזרים היו בין הנוצרים והערבים. אתם יודעים את כל הסיפור? והיה מסביר לנו את המילה "אכזר" לפי המדרש – הוא "אך"+ "זר" [אולי "אח"+"זר"]. שתי מילים, כן אך-זר והוא הסביר לנו את זה: הגלות נקרא "גלות אדום" אבל זה אדום וערב. אתם יודעים כי לפי הקבלה, כל אומה יש לה "שר" אבל לישמעאל, אין לו שר מיוחד, זה" שרו של עשו. יש ברית בין ישמעאל ועשו ברדיפות נגד ישראל תחת השפעתו של שרו של עשו: אדום וערב. ואפשר לראות את זה מוחשית במה שמתרחש בהיסטוריה: יש איזה מין ברית, אפילו לא כתובה, בין אדום וערב ברדיפות נגד ישראל, אז זה הנקודה שלמדתי איתו: שהרדיפות של אדום היו אכזריות. אבל הפסוק: "כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו" זה מתחיל עם הרדיפות של הישמעאלים מכיוון שהם שייכות למי שייך הירושה של אברהם אבינו? זאת אומרת ,בזמן, בתקופת הגאולה. זה מה שלא מבחינים את [אותם] היהודים שהם בתרבות מערבית הם חושבים שאף פעם לא היו רדיפות בארצות האסלאם. היו רדיפות, אבל לא במימדים שראינו עם הנוצרים. סופסוף האינקוויזיציה, השואה. אבל מה שמתרחש כשעם ישראל החליט לחזור לירושה של אברהם אבינו, הארץ, אז זה מימד אחר לגמרי. ואנחנו רואים שזה לא פשוט. זה מורכב מאד. מה שקורה באותה שנאה של ישמעאל נגד עם ישראל, כשעם ישראל מתחיל לחשוב לחזור לארץ. זה מובן? אז קרה משהו חדש לגמרי. משהו שונה. אתם מבינים את זה. ויש הרבה הרבה יהודים, שבתמימות חושבים שאפשר לחיות עם ישמעאל, אבל - ייתכן שהיה אפשר, כל עוד שישמעאל היה בטוח שישראל היה בגלות. איזה גלות? גלות אדום. נקודה. כן? מאז שעם ישראל החליט לחזור לארץ ישראל, אז זה לקח מימד אחר לגמרי. תפסתם את זה? טוב, לכן אמרתי "עורב", "ערב", יש הרבה מדרשים שמסבירים את זה באופן. אתם זוכרים מה שלמדנו במהר"ל, בספר אחר? זה לגבי חנוכה, אולי לא השנה שישמעאל לא שייך למלכויות ארבע המלכויות זה: בבל, פרס, יוון ואדום. אבל המהר"ל מוסיף - זה ב"נר מצווה", הספר שלו, "נר מצווה" על חנוכה הוא מוסיף, לפי דעתי, אולי זה לא בדיוק מה שאומר אבל זה הרעיון: "ישמעאל שייך למלכות פרס" ולמדנו את זה פעם. היה צריך להגיע עד ימינו אנו עם מה שקורה באיראן שזה פרס כדי שזה יתגלה: שהשנאה של ישמעאל באה דרך פרס בעיקר. זה מפתיע איך המהר"ל ידע את זה! עוד לא מצאתי את המקור של המהר"ל. אם אתם מוציאים את המקור הזה של המהר"ל תשלחו לי מברק. לא צריך בערבית.

אם אהבתם את הקטע, שתפו בבקשה למען הפצת התורה בעם ישראל

 

{bfaccordion-slider רדיפות ישמעאל}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מתוך שיעורי הרב אשכנזי ז"ל ב"נתיב התורה "למהר"ל מפראג. השיעור המלא זמין להורדה באתר.

מניטו: אני זוכר שהפעם הראשונה שלמדתי עם רב אשכנזי בצרפת, זה היה מיד אחרי מלחמת העולם, אז היינו לומדים ההבדל בין ישמעאל ועשו. והספרדים, כמובן, היו בארצות האסלאם. כששמענו, מה קרה לאשכנזים בארצות עשו בארצות אדום, אז היינו תמימים. היינו חושבים שהאכזריות של אדום זה סוף האכזריות. העולם הנוצרי, כן? הרדיפות בעולם הנוצרי. והרב שלי היה אשכנזי, מרוסיה. [הכוונה כנראה לרב יעקב גורדין. א.ק] ובהתחלה, או זה היה פרהיסטוריה, אני לא הייתי מבין את העברית שלו, מכיוון שההברה שלו היתה אשכנזית מקורית אחר כך התרגלתי, כן? היינו לומדים בכתב: היה כותב לי כדי שאני אבין מה שהוא אמר. טוב, עכשיו, האשכנזים התרגלו להברה הזו שקוראים לה "ספרדית", היא לא ספרדית בדיוק היסטורית, נאמר. טוב, אז הייתי מופתע מכיוון שהיינו לומדים ש: "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך" וכן הלאה, ּ"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּו" היינו לומדים בשל"ה, והוא אמר לי:"זה ישמעאל"! ישמעאל. שפוך חמתך אל הגוים? ברור שרדיפות, רוב הרדיפות, האכזריות זה היה אצל אדום, כן? אז הוא אמר לי: "אתה לא יודע ללמוד" והוא הסביר לי איך? עד עכשיו אני מופתע. הוא לא ראה ערבי מימיו. מרוסיה, מצפון רוסיה. והוא אמר לי: "הרדיפות של הנוצרים, אדום היו שייכים לגלות אבל הרדיפות של הישמעאלים, ערב, זה מתחיל עם הגאולה וזה יותר חמור" מבינים את זה? וצריך להבין את זה. ולכן הוא הסביר את זה ככה: ישמעאל זה "אכזר" זה יותר רחוק מהכוזרי- אכזר. כי הכוזרים היו בין הנוצרים והערבים. אתם יודעים את כל הסיפור? והיה מסביר לנו את המילה "אכזר" לפי המדרש – הוא "אך"+ "זר" [אולי "אח"+"זר"]. שתי מילים, כן אך-זר והוא הסביר לנו את זה: הגלות נקרא "גלות אדום" אבל זה אדום וערב. אתם יודעים כי לפי הקבלה, כל אומה יש לה "שר" אבל לישמעאל, אין לו שר מיוחד, זה" שרו של עשו. יש ברית בין ישמעאל ועשו ברדיפות נגד ישראל תחת השפעתו של שרו של עשו: אדום וערב. ואפשר לראות את זה מוחשית במה שמתרחש בהיסטוריה: יש איזה מין ברית, אפילו לא כתובה, בין אדום וערב ברדיפות נגד ישראל, אז זה הנקודה שלמדתי איתו: שהרדיפות של אדום היו אכזריות. אבל הפסוק: "כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו" זה מתחיל עם הרדיפות של הישמעאלים מכיוון שהם שייכות למי שייך הירושה של אברהם אבינו? זאת אומרת ,בזמן, בתקופת הגאולה. זה מה שלא מבחינים את [אותם] היהודים שהם בתרבות מערבית הם חושבים שאף פעם לא היו רדיפות בארצות האסלאם. היו רדיפות, אבל לא במימדים שראינו עם הנוצרים. סופסוף האינקוויזיציה, השואה. אבל מה שמתרחש כשעם ישראל החליט לחזור לירושה של אברהם אבינו, הארץ, אז זה מימד אחר לגמרי. ואנחנו רואים שזה לא פשוט. זה מורכב מאד. מה שקורה באותה שנאה של ישמעאל נגד עם ישראל, כשעם ישראל מתחיל לחשוב לחזור לארץ. זה מובן? אז קרה משהו חדש לגמרי. משהו שונה. אתם מבינים את זה. ויש הרבה הרבה יהודים, שבתמימות חושבים שאפשר לחיות עם ישמעאל, אבל - ייתכן שהיה אפשר, כל עוד שישמעאל היה בטוח שישראל היה בגלות. איזה גלות? גלות אדום. נקודה. כן? מאז שעם ישראל החליט לחזור לארץ ישראל, אז זה לקח מימד אחר לגמרי. תפסתם את זה? טוב, לכן אמרתי "עורב", "ערב", יש הרבה מדרשים שמסבירים את זה באופן. אתם זוכרים מה שלמדנו במהר"ל, בספר אחר? זה לגבי חנוכה, אולי לא השנה שישמעאל לא שייך למלכויות ארבע המלכויות זה: בבל, פרס, יוון ואדום. אבל המהר"ל מוסיף - זה ב"נר מצווה", הספר שלו, "נר מצווה" על חנוכה הוא מוסיף, לפי דעתי, אולי זה לא בדיוק מה שאומר אבל זה הרעיון: "ישמעאל שייך למלכות פרס" ולמדנו את זה פעם. היה צריך להגיע עד ימינו אנו עם מה שקורה באיראן שזה פרס כדי שזה יתגלה: שהשנאה של ישמעאל באה דרך פרס בעיקר. זה מפתיע איך המהר"ל ידע את זה! עוד לא מצאתי את המקור של המהר"ל. אם אתם מוציאים את המקור הזה של המהר"ל תשלחו לי מברק. לא צריך בערבית.

אם אהבתם את הקטע, שתפו בבקשה למען הפצת התורה בעם ישראל

 

{bfaccordion-slider רוחות שרים ואלילים: הסוד של אור חוזר}

 

אני זוכר שפעם למדנו את הנושא של המחלוקת בין ה'גור אריה' והרא"ם על פירושו של רש"י על הפסוק של קריאת-שמע. ותראו שמה, המחלוקת היא לפי פירושו של רש"י: האם יש קיום מציאותי לאלוהים אחרים שאומות עובדי האלילים מכירים בהם, או האם זה בא רק ממה שעובדי עבודה זרה מאמינים בזה. הבנתם את המחלוקת. טוב, השיטה של הרא"ם, זה - אני לא... אני לא יכול לומר שיש פה שתי שיטות. כי אצל הרא"ם זה שאלה. איך להבין את רש"י? הוא מקשה קושיות על רש"י, כן. ולפי מה שמשתמע מדברי הרא"ם, אז זה בא מכוח האמונה של האדם, שממציא את האליל. כי כל עיקר המציאות של האליל הוא בא דווקא מהמחשבה שנותנים בו. ויש גם סמך על רש"י אחר, על רש"י על עשרת הדיברות. תראו את זה שמה. אם אתה זוכר. אולי נראה את רש"י... זה מתחיל באמונה של המאמין, ואחר כך זה נותן קיום למיתוס הזה. אבל השיטה של המהר"ל, היא שיטה בפני עצמה, עד אחרית הימים, עד תיקונו של עולם, יש מה שנקרא "אלוהים אחרים". והצו של התורה: לֹא יִהְיֶה לְךָ אלוהים אֲחֵרִים עַל פָּנָי צריך להבין את זה כפשוטו! יש אלוהים אחרים על פניו! ולכן לפי הפשט, לפי הנגלה, זה קושיה עצומה! איך לצאת מזה? אז נראה איך לפי הקבלה זה יותר קל. אז קודם כל אולי... אני עייף היום. [מניטו פונה לרב אורי שרקי] תמצא את רש"י על "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" ותאמין לי שאני אמצא את הדיוק של רש"י. הרב אורי שרקי: "לא יהיה לך" מניטו: מה אומר רש"י? הרב אורי שרקי: "למה נאמר?" "לפי שנאמר 'לא תעשה לך', אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר" "מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך" "אלהים אחרים - שאינן אלהות אלא אחרים עשאום אלהים עליהם" מניטו: אה. זהו. תמשיך. הרב שרקי: ",ולא יתכן לפרש אלהים אחרים, זולתי," "שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות" מניטו: זהו. אז פה יש איזה רמז ברש"י, שזה דווקא הכוונה של המאמין, שממציא את הכוח הזה שנקרא "אלוהים אחרים". הרב אורי שרקי: "דבר אחר" "אלהים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם" "צועקים אליהם ואינן עונין אותם" "ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם" מניטו: כן, אבל פה זה דרש. כי זה... זה קצת דרש. אבל מה הכוונה של רש"י? הוא רוצה לדחות משמעות אחרת: אלוהים של אחרים. זה לא אלוהים של אחרים. זה ממש אלוהים אחרים. ולכן בא רש"י להסביר את המילה 'אחרים' כפשוטה. זה מובן, כן. כי יש מפרשים שמפרשים ככה: אלוהים של אחרים, ואנחנו רואים ש'אלוהים של אחרים' זה דווקא לפי שיטת המהר"ל... אבל אנחנו רואים שפה יש... נאמר 'מחלוקת', אבל לפי דעתי, כשעיינתי באותו נושא, אני חושב שכדאי ללמוד מה שאומר ה'גור אריה' על זה. אני לא רוצה לומר שהוא 'מתקיף' את הרא"ם, אבל הוא דוחה אותו. לגמרי. ושיטת ה"גור אריה", היא שיטה... היא השיטה המתאימה לקבלה בלי שום ספק. כי - יש קיום לשרים מטעם הבורא. "חלק להם" נתן חלק להם. אפשר לקשור את זה למה ש... אנחנו לומדים על "המתנות" שאברהם נתן לבני הפילגשים. "מסר להם שמות של טומאה". יש קיום... סליחה, יש מציאות לקליפות. יש מציאות לשרים, והקיום של אותה מציאות באה מניצוץ קודש שלעתיד-לבוא יגאל מזה. זה ידוע. ולכן - איך אפשר לפתור את המחלוקת? הבנתם את הנושא, כן? מה שאנחנו צריכים להבין זה: איך להאמין בזה שאף-על-פי שמיד אנחנו מוסיפים: "עד אחרית-הימים", "עד ימות-המשיח", "עד גילוי-שכינה", יש בבחינת 'עולם הזה' אותה בחינה שנקראת: "אלוהים אחרים" אף-על-פי שזה נקרא אלוהים-חול, אבל מכל מקום - זה אלוהים! אף-על-פי שזה אלוהים-חול - אלוהים! כוחות. "לא יהיה בך אל נכר" זה פשט של התורה! זה פשט של המקרא. אז מי יכול לפתור את זה? מי שלמד קצת כללי הקבלה יודע את התשובה. בינתיים אני אקח כדור של קבלה... מה? מניטו: למה? אז אולי נתחיל באיזה דבר של חסידות. אני באמת מצטער אבל יש לי איזה 'חתול' מסתובב בגרון. [צחוק] עד כאן אתם זוכרים שאולי למדנו פעם, והדיוק הזה בא מהרב עמיאל. אולי מישהו שמע על הרב עמיאל, שהיה רבה של תל-אביב. הוא כתב הרבה דיוקים יפים. "דע מה למעלה ממך" לפי הפשט: דע מה למעלה ממך, אבל הוא קורא את זה ככה: והוא אומר שזה לפי החסידות: "דע! מה למעלה? ממך". הפשט הוא ברור. דהיינו: כל מה שנמצא למעלה, זה בא ממך. מניטו: אה? קהל: 'נפש החיים' כותב את זה מניטו: 'נפש החיים'?... הרב שרקי: זה הגהה. מניטו: טוב, יפה. אז לא ידעתי שהוא חסיד... אף-על-פי שאומרים בשבילו "החסיד האלוקי" אז הוא חסיד אלוקי. אז זה הסוד של עניין של: "אור חוזר." בבחינת "אור ישר" - אין דבר כזה: "אלוהים אחרים" אבל - זה נמצא בבחינת "אור חוזר" זה בא מכוח המקבל. זה דווקא המחשבה של המאמין שממציא, בבחינת אור חוזר, את ה... אלילים האלו. נאמר. זה מובן? טוב. אז אתם רואים ש... הייתי אומר - "לפעמים" אין יוצא מן הכלל: כל הנושאים שאין להם פתרון לפי הנגלה, מבחינת הסגנון של הקבלה זה קל מאד לתפוס את זה. אבל צריך קודם כל להבין את הכלל של ה"אור חוזר," ומי שתפס את הכלל של "אור חוזר" אז הוא רואה שאין שום קושיה. כל עוד שיש פילוג במין-האנושי, והשרים הופיעו דווקא בדור הפלגה. כל עוד שיש פילוג במין-האנושי זה ממציא את השרים. אז, איזה... איזה צליל של אור השכינה שבא מכוח ההכאה של אור חוזר. אבל זה בא מהמקבל. ברור. זה מובן? קהל: האם זה יכול להיות הדיוק של: "אלוהים..." "אלוהים אחרים על פני" במקום "לפני" מניטו: "על פני!" זה הפשט!‎ קהל: מבחינת ה'אור חוזר' מניטו: יש - על פניו - יש אלוהים אחרים! אבל לא בשבילך! לא יהיה לך, אלוהים אחרים על פניי. כי ה"אלוהים האחרים" אשר על פניו כביכול, זה דבר אמיתי! צריך להבין את זה: יש הבדל במשמעות של שני המושגים האלו: עובדי עבודה-זרה, ועובדי עבודת-אלילים. או "עבודת גילולים." זה עניין אחר לגמרי. "עבודה זרה" - זה עבודה. אבל היא זרה. זה לא אומר שזה... (אני מחפש מילה) שזה לא קיים. זה קיים! אבל זה זר לישראל. נכר. זה מובן? אבל זה קיים! הרב אורי שרקי: [...] עבודה שהיא זרה לו. הרב שרקי: "לעולם יעבוד אדם עבודה זרה ואין צריך לבריות" הרב שרקי: אם עבודה היא זרה מניטו: שהיא זרה לו. מניטו: זה באותה משמעות. והתורה מצווה עלינו שזה יהיה זר לנו. זה אסור לנו. זה עבודה! למשל - מדרש שאומר, ממדרשים: ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' על ידי מי? טוב - אפשר להסביר: על-ידי הקהילות שבגלות... אבל... אבל זה לא ה... התשובה האמיתית... [צחוק] קהל: אבל אומרים שאין לזה משמעות, גם כן. הם לא... האלוקים האחרים לא שומעים, לא רואים, מניטו: אבל בכל זאת... קהל: אין שום משמעות. מניטו: לא. צריך לבדוק, לדייק, אם מדובר ב"עבודת אלילים" או ב"עבודה זרה" כי - למשל יש פחד מאותם השרים! כשיעקב אבינו לחם עם שרו של עשו, היה לו פחד! זה מציאותי! זה ממש ממשי! "כי תקע כף ירכו" "כף ירכו" או - זה מציאותי, או - זה סמלי. יש מפרשים שאומרים שזה סמלי. אבל זה מציאותי. כי מצוות מעשיות זה מציאותי. ולכן "לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה" זה בא מסמל, או ממשהו מציאותי? הטומאה של גיד הנשה זה ממש טומאה. טומאה - זה ממש טומאה. אבל מכל מקום - הטומאה באה מהמקבל, אבל בכל זאת - זה ממש טומאה. כן? זה מובן. ‎אבל לא גמרתי... אז כשאומר: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה' אבל - זה מנחה אמיתית! אבל זרה לישראל. זה העבודה של אומות העולם. אז זה נקרא: 'עבודה זרה.' אבל 'עבודת אלילים' זה משהו אחר. זה מגונה ויש עוד צד יותר מגונה: 'עבודת גילולים'. קליפות. טומאה ממש. קהל: זה מה שצריך "לבער מן הארץ" מניטו: זהו. זהו. זה מה שאנחנו מתפללים ב'עלינו לשבח' "להעביר גילולים מן הארץ." זה עניין אחר. יש מדרש שאומר, אני לא זוכר אם זה קבלה או סתם מדרש. אבל אין "סתם מדרש." מדרש - זה קבלה, כן? שלעתיד לבוא, הס"מ של סמא"ל מסתלק ונשאר א"ל. זה ידוע! זה אותו כיוון. קהל: סליחה, אפשר לקבל דוגמה של עבודה זרה? ושל עבודת אליל, אלילים? מניטו: כן. עבודת השרים. עבודת השרים, זה עבודה זרה! עכשיו, חוץ מיוצאים מן הכלל, אני חושב שזה עבר מן הארץ, מההיסטוריה, עכשיו לא מוצאים דתות אחרות, שיודעים לכוון לשרים. אבל זה היה קיים בזמן הנבואה. בזמן הנביאים. אבל זה אסור לישראל! או בעניין של הכוונות: מי שמכוון לספירה זו או אחרת - זה אסור! זה עבודה זרה! זה מובן? כן? זה ממציא... תחזרו על ה'פתיחת אליהו', זה יותר... שמה זה פשט. זה מנתק כוח מאיחוד הכוחות, זה ממציא אליל! קהל: "עבודת כוכבים ומזלות" זה עוד סוג נוסף? או זה נכנס תחת אחד מה... מניטו: זה נכנס תחת 'עבודה זרה.' זה הסוג הראשון. זה עבודה זרה! זה נקרא "עבודה זרה כדור אנוש". קהל: ואין סוג של 'עבודת אלילים' - היום יש? מניטו: כן! הנצרות! מי שמבין את הטומאה שיש במיתוס הזה אז הוא מבין שזה עבודת-אלילים מהסוג הכי גרוע שיש. זה העבירות שאסור לעבור כולם נמצאים באותו מיתוס: גילוי עריות המקסימאלי, ושפיכות דמים המקסימאלית, ועבודה זרה המקסימאלית. זה טומאה מוחלטת. לא צריך פירוש. הבנתם עוד, כן? זה מובן? הרב אורי שרקי: האם יש קיום לשרים כשגם - כשמפסיקים להאמין בהם? כלומר... מניטו: כן. זה שאלה נכונה. והתשובה היא כן. ברור. ברור. כל אומה - יש שר בשבילה. ודווקא אני שאלתי כבר פעם את הרב. ואני זוכ... לא רק פעם. לא קיבלנו תשובה. מה עדיף? אפיקורוס או עובד עבודה זרה? עכשיו הגויים הם אפיקורסים. אבל מה עדיף? עובד עבודה זרה, לכל הפחות הוא מאמין במשהו! אפיקורוס - אולי זה יותר חמור? אז יתכן, לפי דעתי, שיש להבדיל בין אפיקורוס של אומות העולם ואפיקורוס של ישראל. אצל האומות העולם עדיף אפיקורוס. אבל אצל ישראל... אה. לא. זה ההבדל. זה ההבדל. קהל: זהו... מניטו: לא לא לא. אני לא נותן תשובה. התבלבלתי... אבל פה יש... שאלה. אני צריך לזכור בדיוק מה למדנו. קהל: עדיף אפיקורוס אצל האומות, כי הוא אפיקורוס ממה שהם מאמינים? מניטו: יפה. אבל זה שאלה. כי... למה עובד עבודה זרה זה גרוע? זה - מכיוון שהוא... הוא חסר כל מוסר. לפי הגמרא זה פשוט. צריך לפחד מעובד עבודה זרה. זה אכזריות. אבל... עכשיו אנחנו חיים בתרבות שדווקא אפיקורוס הוא חסר מוסר. אתם מבינים את זה? אני זוכר, פעם שמעתי מיעקב גורדין ז"ל, אם מישהו אומר לך שאין לו יראת שמיים - אתה תירא ממנו. [צחוק קל] זה, זה ידוע. זה ברור. קהל: האם יש קשר בין 'שר האומה' לשר... מניטו: יותר חזק. קהל: האם יש קשר בין 'שר האומה' ל'שר הארץ?' האם זה אותו דבר? מניטו: שר האומה ו...? קהל: שר הארץ. האם שר האומה הוא שר של הארץ, ובתוך כך הוא שר של האומה? לא זה שרים מסוג אחר. יש שר של הים, שר של הארץ, שר של התהום זה שרים מסוג אחר. קהל: אני מתכוון 'ארץ' מבחינת מדינה, מבחינת טריטוריה מסוימת. מניטו: כן. לא. זה אומה. אומה וארץ, זה בבת אחת, כפי שראינו מקודם. קהל: זה אותו שר בעצם. מניטו: אה. אתה מתכוון ל'ארץ' כדור הארץ? או... מדינה, כן? הארצות. כן. ברור, ברור. קהל: זאת אומרת שאומה היא צומחת מתוך הארץ בה היא נמצאת מניטו: ברור. קהל: אז הוא שר של הארץ כאילו. מניטו: כן. וזה פשט הפסוקים! "ללשונותיהם לאומתם לארצותם" זה ברור אבל אני רוצה שתבינו מה זה "אור חוזר". על זה לא שמעתי כלום. כן, מה? קהל: יש קיום של השרים בארץ ישראל גם כן? מניטו: לא. אין שרים, אין רוחות, אין... כל זה... נקי. קהל: ... מניטו: לא, יש יוצאים מן הכלל מכיוון שיש בתי קברות של גויים. אבל... האוויר של ארץ ישראל הוא נקי מכל זה. וזה הסוד ש"אוירא דארעא מחכים". זה הסוד של טומאת חוץ לארץ. זה הטומאה של הרוחות. קהל: יש את הגמרא בכתובות ש"עובדי עבודה זרה" מניטו: כן? קהל: "כל הדר בחוץ לארץ" מניטו: נ... יפה! יפה! זה עבודה, אבל זרה. קהל: אבל מה קורה באומה שאינה אומה? למשל השר... מניטו: מה קורה בין...? תחזור, לא שמעתי. קהל: מה קורה באומה שאינה אומה? מניטו: שאיננה אומה קהל: כן. אספסוף של זהויות, כמו אמריקה למשל. מניטו: לא. לפי דעתי אמריקה זה אומה. זה אדום במלוא המובן. בלי שום ספק. אף על פי שזה... שיש מה שאתה קורא "אספסוף" יש דבר כזה גם. יש להם בעיות עם זה. אבל הם אדום מאה אחוז. גם רוסיה זה אדום. כל זה בא מרומי. קהל: אבל יש... זאת אומרת שר... [לא שומעים טוב את השאלה] נגיד העם היהודי ותורתו, או גם בשביל עובדי אלילים? מניטו: לא לא. זה מציאותי זה מציאות [שכזו] ולכן יש יש גילולים, יש טומאה שמביאים העובדי... הגויים, כן? ויותר הנוצרים מהמוסלמים. בלי שום ספק. אבל מכל מקום יש טומאה משלהם אבל זה כלום, כי יש פה... וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ קהל: האם אפשר לקרוא "עבודה זרה" לכל פעילות שהאדם הוא שם בה הרבה כוח מניטו: מי שם? מי שם כוח? קהל: האדם, הבנאדם, שהיא לא מכוונת לעבודת ה' מניטו: כן! קהל: כמו למשל מי שמתעסק ב... אני אתן דוגמה, סתם: מניטו: ברפואה? [צחוק] קהל: לא, בקולנוע, או באופנה קהל: האם אפשר כלל? מניטו: לא. פה צריך לדייק: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ אפילו בקולנוע אם הכוונה שלך היא "כי אם בתורת ה' חפצו", אז - "תורתו יהגה" צריך לדייק. הכלל הזה הוא חשוב "בכל דרכיך דעהו" אבל הרמב"ם דיבר הרבה על זה, וגם המהר"ל. למשל הגאווה הגאווה זה עבודה זרה! והגאווה נקראת "ידי עבירה"! "ידי עבירה". זה מביא לכל העבירות. וזה החידוש של המהר"ל: ידי עבירה זה הגאווה. "והסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה" מה שמביא לעבירה. ויתכן מאוד שחטא אדם הראשון זה קרוב מאוד לזה. זה גאווה גאווה של המקבל "והייתם כאלוקים" אפשר לדייק. כי יש לנו כלל: שאין דבר שקר בתורה. אפילו דברי הנחש! וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל גם הנחש - אומר אמת. גם קרח אומר אמת. בשיעור בצרפתית הבאתי מקור נפלא מ"גלילי זהב" שהוא אומר שלעתיד לבוא תתגלה צדקתו של קורח! הוא אמר שקר באומרו אמת. וזה סופי תיבות של "צדיק כתמר יפרח" - זה קרח. צדיק כתמר יפרח. קרח. ואתם זוכרים מה אומרת הגמרא? שלקורח היה לו חלום. וראה תמר... מניטו: מה? קהל: ... וראה תמר שיוצא מהטבור שלו וראה שמואל שהיה תחת אותו תמר. אז זה המקור. הרב אורי שרקי: מי זה ה"גלילי זהב"? מניטו: "גלילי זהב" זה רב... [הרב דוד מושקוביץ, מרומניה] כן. מושקוביץ. זה מרומניה או מהונגריה? מרומניה. רב ציוני לפני הציונות. הוא היה אחד מהמקורות של הרב צבי יהודה. אבל צריך ללמוד את "גלילי זהב". קודם כל זה עברית ארץ-ישראלית, ויש הרבה חידושים ומוסר צלול. וציונות לפי התורה, במלוא המובן. הוא תלמיד חכם! אז אני למדתי את ה"גלילי זהב" בבית המדרש של הרב. [הכוונה לרב צבי יהודה קוק זצ"ל] [לפי עדות המשפחה] [מניטו היה צועד בערבי שבתות למרכז הרב משכונת רמת אשכול] [ולומד יחד עם הרצי"ה בחברותא] אז העניין הוא ככה: וזה מה שאנחנו לומדים פה עם 'שערי אורה': שיש קיום, אבל זה בא בהכרח מצד המקבל. קהל: נגיד, מה זה "אור חוזר"? מניטו: מה? קהל: אור חוזר. הרב רצה ל... מניטו: זה החידוש שבא מ... זה, לפי הרב אשלג - הוא מגדיר את זה כ"זווג דהכאה". אור ישר והכלי המקבל. אז האור, כשחוזר, מקבל צורה אחרת. הצורה שהוא מקבל באה מלמטה. דע: מה שלמעלה - ממך. זה פשוט. וזה סוד החידוש! החידוש הוא כל כולו אור חוזר של התורה. ולכן יש חידוש אמיתי, ויש חידוש לא אמיתי... זה - הכל תלוי בטהרת המקבל, שהוא בסוד "כתר מלכות" המקבל הוא בבחינת "מלכות", אבל... לעניין של "אור חוזר" דווקא המלכות הוא הכתר, והכתר הוא המלכות. "עושה נחת רוח ליוצרו" אז הוא השורש ל... הוא המקבל. הברייה עושה נחת רוח ליוצר. בבחינת אור חוזר והוא מקבל הנאה מה"אור חוזר". וזה הסוד של "נושא עוון" לפי הרמ"ק. [בספרו של הרמ"ק תומר דבורה, על נושא עון] כי כביכול הוא מוכרח לשאת את העוון שעושים למטה. אבל מי עושה עוון? העוון זה הבריאה. והוא נושא את העוון של הבריאה בבחינת... אז מכיוון ש... טוב, שני דיוקים: קודם כל - לפי המקרא, עד דור הפלגה לא היה דבר כזה "שרים". זה בא לעולם אחרי הדיאספורה [תפוצה] של אומות העולם. אם אפשר לומר את זה ככה. והניאוף שיש בגלות, זה כשהיהודים שבגלות עובדים לאותם שרים! מי שנושא דרכון זר - זה כבר התחלה של אותה עבודה. ואתם יודעים מה זה "דרקון", מבחינה אטימולוגית? זה Dragon פנחש. [צחוק] זה dragon קהל: יש גם מטבע. זה הנחש הקדמוני... [צחוק] אז כל קהילה יש לה רומן עם גוי אחד, עם שר אחד. רק דקה, עוד מקור. וזה גם כן סוד ה"אלוהי האלוהים" "ואדוני האדונים". הוא האלוהים של האלוהים. ולכן הם אלוהים! אבל הוא האלוק שלהם. והוא האדון שלהם. מלך מלכי המלכים. המלכים - זה מלכי בשר ודם. ויש מלכי המלכים - זה השרים, והוא מלך מלכי המלכים. וצריך בבתי מדרשות שלכם לתקן טעות שיש ב"שלום עליכם" אני - לא פעם אני שומע, "מלך מלכי המלאכים" זה לא המלאכים, זה המלכים. זה בעלי תשובה, לרוב, כן? חוץ מזה הרב אורי שרקי: אבל יש תוספת: מלאכי המלכים. מלאכי המלכים, זה חצי... מניטו: יש גם כן "מלאכי המלכים" שמעתי את זה. אבל בשעת הקידוש אי אפשר להפסיק. ואחר כך אני שוכח. כמה פעמים שמעתי את זה... [צחוק] כדאי לפרסם את זה. זה טעות נוראה [צחוק] כי דווקא "שלום עליכם" זה פזמון קבלי, כן? צריך להתחיל: "מלאכי השרת",. ורק אחר כך: "בואכם לשלום מלאכי השלום". ולא להוסיף: "מלאכי השרת" אחר כך: "בואכם לשלום"... לא להוסיף "מלאכי השרת". כי "מלאכי השרת" זה מלאכים של חול. אז אומרים "שלום עליכם מלאכי השרת" זה המלאכים של חול ואחר כך "בואכם לשלום מלאכי השלום" "מלאכי עליון" אבל לא "מלאכי השרת" שוב. זה מובן? ותראו - בספרים האמיתיים כתוב ככה. אפילו בספרים של החרדים, זה כתוב נכון [צחוק] לא ראיתי את כולם... וחוץ מזה יש עוד מקור. במדרש רבה יש שאלה: אם המלאכים נבראו ביום שני או ביום שישי. אז זה השאלה שלך: מי שעלה לארץ [מניטו פונה אל התלמיד]: אתה אז ביום שני נבראו השרים של כוחות הטבע ביום שישי - נבראו השרים של האדם. זה מובן? טוב. לכן אין מחלוקת, אף על פי שזה מחלוקת: האם זה אותו סוג של מלאכים? אבל כל עניין המלאכים זה חכמה בפני עצמה. וכדאי להתחיל, כדי להבין איך לא מבינים, עם מה שאומר הרמב"ם במורה נבוכים על כל סוגי המלאכים. עד כאן קהל: האם יש סכנה לישראל שהם יתבלבלו כשהקב"ה [...] אור חוזר? האם [...] הכוונה של [...] "לא תעשו כן לה' אלוקיכם," זה הכוונה של: "ותמונה לא ראיתם" תמונה זה 'אור חוזר.' יש יוצא מן הכלל של משה רבנו, אבל זה נושא אחר. "ותמונת יהו"ה יביט." קהל: הרב הביא קודם מחלוקת: האם האלוהים האחרים זה מציאות או לא. [...] את העניין של 'אור חוזר' איך זה עונה על המחלוקת? זה מציאות או לא מציאות? מניטו: זה מציאות, אבל זה מציאות שתלויה במקבל. היא לא באה מהבורא. קהל: [...] על שבעים השרים. מניטו: זהו. זה האדם שגילה את שבעים השרים שהיו בהיעדר באין סוף. אז הוא גילה אותם. ולכן כל החיות שיש בשרים תלויה בחיות שיש באותו עם. כשהשר הזה נופל, זה סימן שאותו עם מת, עבר מהעולם. קהל: [הוא מתגייר] מניטו: לא, השרים זה לא שייך ליחיד יחיד - מתגייר. השרים שייך לכלל של האומה. לכן אין השגחה פרטית אצל אומות העולם. וזה מסביר את הקושיה על הגרים. מצד אחד אומרים: "קשים גרים לישראל כספחת." ומצד שני אומר: "ואהבת את הגר." אז חכם אחד, שכחתי מיהו, אמר שזה ההבדל בין לשון יחיד ללשון רבים. כשגרים באים בערבוביא, למשל הערב רב, אז "קשים גרים לישראל" לשון רבים. כשגר בא כיחיד, "ואהבת את הגר" אתם מבינים את ההבדל. זהו, פותר את הקושיה. קהל: "לא יהיה לך" האם "לא יהיה לך" זאת אומרת: אל תהיה מסוג המקבל, שממנו יוצא אור חוזר? מניטו: לא לא. אל תהיה מה'עושי האלילים' האלו. "לא תעשה לך" אתה עושה את זה. "אל תהיה", זה אסור. ותשמע, ישראל הוליד בעולם, בהיסטוריה, כל העבודות זרות שבעולם. כל זה - בא מישראל. זה ידוע! כל האפיקורסיות שבעולם כל זה בא מיהודי אחד. או שניים. [צחוק] ועכשיו אנחנו גם בדור... מבחינת התרבות של היהודים בדור שלנו, יש יהודים שממציאים עבודות זרות. וקוראים לזה "יהדות". למשל אני הסברתי הרבה פעמים בחו"ל יש הבדל בין: 'המחשבה של היהודים' ו'מחשבת ישראל.' מחשבת יהודית [מחשבת ישראל] זה התורה. המחשבה של היהודים - זה מה שאתם רוצים. זה תרבות. היהודים חושבים, ומאמינים במה שחושבים. טוב! זה מעניין, אבל... אין זמן. זה ביטול זמן. אבל המחשבה היהודית מחשבת ישראל - זה התורה. זה עניין אחר לגמרי. עד כאן קהל: הרב אני לא הבנתי. מה ההבדל בין זה שאדם עושה לו אליל, לבין אוטוסוגסטיה למשל. מניטו: זה אותו דבר. קהל: גם האוטוסוגסטיה זה מציאות? מניטו: זה מציאות. תשמע, מי שחולה מזה, יודע שזה מציאות. זה מסוכן! וזה מה שאומרת הגמרא: "אין אדם עושה עבירה, אלא שנכנס בו רוח שטות." רוח שטות - זה מציאות! הרופאים יודעים את זה. צריך להוציא את זה. מציא out טוב, נחזור ל... [צחוק] לנושא. טוב, תפסתם במה מדובר, בעניין של 'אור חוזר'. וזה הסגולה של הבריאה להיות בסוד: 'כתר מלכות' היא ממציאה את ריבוי האור, וזה תפקידה בעולם, ולכן יש פה סיכון של להמציא עבודה זרה.

רוצה ללמוד קבלה? תעבור לפרטי

מקור: אורות הקודש ושערי אורה

תשמעו, הקושי של לימוד התורה, זה שכל אחד נמצא בשלב אחר לגמרי במציאות לפי העניינים האלה. ולכן כל אחד קולט לפי המדרגה שהוא הגיע לפי התיקון שלו. ולכן זה היה אסור ללמוד תורה בפומבי ככה. אנחנו במצב לא נורמלי. המצב ההלכתי האמיתי, זה רב אחד לתלמיד אחד. בכמה נושאים - אולי שני תלמידים. והרב מחליט אם זה מתאים, לפי שורש נשמתם. כל הלימוד, זה - מאז 'חורבן הצינורות,' אנחנו לומדים ככה בפומבי, זה קשה מאוד! כי כל אחד להבין את הדברים לפי מדרגת התיקון שלו. זה מובן? ולכן יש הרבה רבנים, כשמגיעים לעניין של מחשבה קצת עמוקה, ואנחנו בתורת הנגלה פה, יש רק רמזים שיש תורת הנסתר, [השיעור הוא בכתבי הרב קוק] השאלות - זה אסור. אסור לשאול בפומבי. אתם יכולים לשאול. כי אנחנו עוד לא מגיעים לאותה מדרגה שזה אסור לשאול. [צחוק] ואתם מבינים את העניין? מכיוון שהשאלה של מישהו, ‎רק הוא מבין אותה. ואולי הרב. החבר שלו - כבר הוא לא מבין את השאלה. הבנתם? ולכן זה קשה מאוד. בפרט אני חושב שיש מישור אחד, שהיה כדאי להפסיק את השיעורים בפומבי, זה שיעורי מוסר. פה זה ממש קטסטרופה. שיעור מוסר בפומבי זה הורג כל המשתתפים חוץ [מ]האחד, ומי יודע מי, שזה שייך לו. אתם מבינים למה אני מתכוון? כן? טוב,‎ זה כל מה שקורה בישיבות הרגילות. לא אמרתי מילה אחרת. אלא - 'הישיבות הרגילות.' הם קוראים לעצמם 'הישיבות הגדולות.' מה, מה השאלה? קהל: תלמדו את הגמרא, "עשה לך רב וקנה לך חבר" זה משנה כבר. "עשה לך רב וקנה לך חבר" אז אני אמרתי: יש מקרים שאפשר אולי שני חברים עם רבם. אנחנו קטנים, ננסים לגבי המצב התקין של לימוד תורה בעם ישראל. אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי, בתקופה של ממש... דלדול... הבנתם מה שאני מנסה להאיר. ולאט לאט, אנחנו בשלב 'התחיה.' ואתם יודעים שהשלב הראשון של התחיה זה מלא טומאה. ולאט לאט זה ישתפר, ונחזור למצב הנתון הקודם. יש גם כן ב'אבות דרבי נתן' על המשנה שאמרתי במסכת אבות: "עשה לך רב," האבות דרבי נתן, אני לא זוכר בדיוק את המשפט, אבל התוכן: והוא מדגיש - רב אחד. מי שיש לו יותר מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה בתלמודו. למדתם את זה פעם? ולכן אתה זוכר את ה... רב אחד שילמד ממנו הלכה, אגדה, מחשבה, תלמוד, הכול. מקרא, הכל. וכל עוד שלא מגיע לאותו מצב, אינו רואה סימן - הפסקה בהקלטה - ...של כל הרבנים - היו נוכחים. היו על יד רבם והיו שומעים את כל הדעות. אז זה כדי לשמוע את הדעות של האחרים. אבל בבחינת היחס בין תלמיד לרב, זה רק תלמיד לרבו הבנתם מה שאני הסברתי פה? ,למשל :'כשנתחיל ב'עץ חיים ,"כשעלה ברצונו" .נכון? זה מתחיל ככה, העץ חיים ,"אז כשהוא אומר: "כשעלה !יש עניין של טרם ואחר-כך !והוא לא משגיח בזה כאילו זה שאלה .שלא קיימת .כשעלה ברצונו" זה נצחי" וזה רק לגבי הבריאה .שיש עניין של ראשית ואחרית ?זה מובן ,ולכן מבחינה נאמר - תאורטית זה תפיסה שאין לה שום השוואה .עם השכל הפילוסופי השכל הפילוסופי - אין .לו בסיס באותה שאלה כי בשכל הפילוסופי אין מושג של ראשית .יש רק מושג של 'התחלה וכל הויכוח בין המפרשים ,"על המילה "בראשית .הוא קשור לנושא שלנו אם מאריכים ימים ואני מודע לזה - צריך הרבה זמן של התרגלות כדי לתפוס במה מדובר כל זה קשור .לניסיון של הזקנה ,יש חכמה שבאה לא מהמידע .אלא מהזקנה ,ולכן זקן נקרא חכם .מחמת הגיל שלו .לאו דווקא מחמת המידע שלו זה מובן מה ?שאני מנסה להסביר :הרב אורי שרקי ?זקן בגיל - הכוונה במספר השנים ?מאז לידתו מניטו: אני הייתי אומר .כמות הזמן .לאו דווקא מספר השנים זה תלוי - לכל אחד ואחד .יש לו שורש מיוחד ...אפשר להיות זקן בן ?ר' אלעזר בן עזריה, כן .היה לו... בן שמונה עשרה ולכן הוא אומר "כבן שבעים שנה" :אני מנסה להסביר את זה ,איזה מושג ,איזה ערך מיוחד הוא לוקח משמעות אחרת .אחרי ניסיון החיים .דרך ניסיון החיים .זה כבר אומר משהו אחר 'וזה קשור ל'סוד הקבלה :שהמשנה כבר אומרת לומדים - רק רב .אחד ותלמיד אחד אנחנו פה משחקים ?על אל"ף בי"ת, כן אבל -לימוד הקבלה זה רק .כל אחד והנתיב שלו מכיוון שהמשמעות של המושגים היא שונה לפי שורש נשמה .של כל אחד ואחד ,זה אותו מושג ,זה אותה אמת אבל התוכן של המשמעות .זה שונה ,למשל .אני זוכר כשהייתי ילד ואני שומע את החזנים .של הדור של הסבא שלי ,החזנות שלהם היתה אחרת ,עם אותה מנגינה ,אותם מילים זה היה עולם אחר לגמרי .מה שהיה אומר לנשמה וכל תקופה - יש לה .מציאות משלה ולכן, כשאותם חכמים של ,הדור של הסבא ,היו לומדים אותו נושא המשמעות שהיו נותנים למושגים .היתה אחרת לגמרי ?זה מובן, כן .וכן הלאה וזה סוד תורה שבעל פה .פשוטו כמשמעו .נמשיך קצת

 

{bfaccordion-slider שבת הבורא}

 

מקור: שיעורים על תורת התולדות תורת התולדות

https://www.youtube.com/watch?v=oKlSdQXit2I&t=38s

* להרחבה בנושא, ראו כי מציון על פרשת פקודי ובהעלותך.

מניטו: ואתם יודעים שבחשיבה המוסלמית אין שום יחס לזמן. אולי אתם יודעים את זה, כן? הם חיים בהווה! אני אחר כך אקדים עוד הסבר אחר, אז התוצאה היא - ההשקפה של המוסר. היא השקפה אחרת. טוב. ולפני שאני אסיים עם, עוד דוגמה בנושא: ואחר כך אתם תשאלו, כן? אני אסביר את זה: אתם רואים ש... אצל האסלאם היום הקדוש - זה יום השישי. הם קוראים לזה: "יום אל-ג'ומעה" יום המועד. וביהדות זה יום השביעי. ובנצרות - זה לכאורה יום ראשון, אבל לאמיתו של דבר זה למחרת מיום השביעי. זה יום השמיני. ואני אסביר את זה מיד. לפי סיפור התורה, בפרק ראשון כבר, זה סיפור לא קל, מעשה בראשית,, סתום וחתום, אבל יוצא משהו ברור: ש... כאילו יש איזה מין סיום של העבודה של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" אחר כך: "ויהי ערב ויהי בוקר"... עד יום השישי. לא כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי" כאילו לפי ההשקפה של התורה אחרי התקופות, ואין לנו שום מושג מה היו אותן התקופות. אני לא רוצה להיכנס בשאלות אחרות על הנושא, זה לא הנושא שלנו, מכיוון שלא היה אדם. וזמן שהאדם לא תפס, אין לו המשמעות של הזמן שלנו. פשוט מאוד. כן. חכם גדול מאוד שהיה: רבי שם טוב גפן, מרוסיה, שהסביר את זה במקורות שלו על קאנט. שזמן שהנפש היינו שהיא לא תפס, אינו בזמן. כי... טוב, זה עוד נושא פילוסופי אחר. אבל אפשר להבין שלפי השקפת התורה כל ההיסטוריה שלנו של מה שהמקרא קורא: מהאדם הראשון ואילך, נמצאת בתוך היום השביעי הזה שעוד לא נגמר. עוד לא כתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי בכל יום של מעשה בראשית יש איזה מין פרויקט. תכלית. למשל ביום הראשון: "יהי אור". "ויהי אור"! וכן הלאה. תראו במקרא עצמו, אפשר להגדיר את הפרויקט של יום השביעי בפסוק פשוט מאוד שנמצא בתורה: בהקשר - "ויברך", "ויקדש", זה - "קדושים תהיו כי קדוש אני" זה הפרויקט של ההיסטוריה של העולם. אז - זה עוד לא נגמר! אז פעם יהיה כתוב: "ויהיו קדושים" "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי" ונתחיל את היום השמיני. הבנתם פחות או יותר את ההסבר הזה. קהל: וגם ה... נח.

מניטו: סליחה? קהל: ש"וינח" - זה יום מנוחה.

מניטו: אם אתם רוצים אחר-כך, ניקח את ה... "וישבות מכל מלאכתו אשר עשה" אבל זה לא פשוט להבין את זה: מה זה "ברא", מה זה "עשה", ומה זה "מלאכה", מה זה "עבודה" בבריאה. אבל רק אני רוצה להסביר את ההשקפה של השבוע לפי האסלאם, לפי היהדות, לפי הנצרות. מיד מגיע. מה קרה ביום השביעי? שהבורא שבת ממלאכתו של בורא. כבורא. לא כהשגחה. כי השגחה - זה ממשיך. והעולם נהפך מבריאה לטבע. כי במשך ששת הימים, אנחנו מרגישים שהבורא יוצר את כל מה שברא. כן? הוא פועל. אין אדם! אבל הכל משתנה מרגע לרגע. מיד כשהאדם נכנס בסיפור הכל נהפך לטבע. חוקות הטבע. וזה הטבע שלנו. זה העולם שלנו. התורה מסבירה לנו שלעולם שלנו יש בורא, אבל בכל זאת היא יודעת שהבריאה עצמה הפכה לטבע. אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי ו"חוק ולא יעבור", טבע זה טבע. ולכן צריך להבין - למה היה צריך ככה? שהבורא יסתתר מאחורי הטבע? והתשובה היא פשוטה מאוד: כדי שההיסטוריה של האדם תוכל להתחיל. כי אם יש גילוי הבורא, אין בחירה לאדם. אז כדי שתהיה בחירה לאדם, שההיסטוריה שלו תתחיל, צריך שהעולם יהפך לטבע. זה מובן? היו תקופות של תאופניה [התגלות האל, בלועזית] ניסים. מעמד הר-סיני. אבל זה נדיר. והגמרא אומרת: אסור לסמוך על הניסים. כי בכל... לא התכוונתי לשר ניסים [השר משה ניסים שפעל בשנות ה-80] אבל - אסור לסמוך. כי בכל העידן הזה של היום השביעי, עד אחרית הימים, יש לנו פגישה, מועד, כן? אנחנו במבחן בהיסטוריה. וכדי שההיסטוריה תתפתח, אז צריך בחירה וכדי שיהיה בחירה, אנחנו צריכים להיות בעולם שנקרא: העולם של היום השביעי. זה ההגדרה של היום השביעי. וזה ההשקפה של היהדות. מה אומרים המוסלמים? אין בחירה לאדם. זה האל שגוזר את הכל. כאילו הם נמצאים עוד בתוך ששת הימים. וזה לא רמז למלחמה של [...] שכאילו נמצאים עוד ביום השישי! שהוא משותף לבהמות ולאדם. והם אומרים מעצמם בתאולוגיה שלהם: הם בדביר של ההיכל. ולא בהיכל. לא נכנסו בעידן של היום השביעי. ולכן היום הקדוש אצלם זה היום השישי. זה מובן? באו הנוצרים ואמרו התקופה של הבחינה ההיא שנקרא יהדות, דרך המוסר, נגמרה. המשיח הגיע. לא צריך עוד... עניין של בחירה, לא, אנחנו למעלה מהמוסר. הישועה לא באה דרך המוסר. אלא דרך ה"ישו", בלי "עה". הבנתם? וכאילו הם חיים בחלום שלהם, זה אשליה. אבל כאילו הם חיים בעולם של היום השמיני. ולכן היום הקדוש שלהם זה היום ראשון, למחרת מ... והשאלה היא פשוטה: באיזה עולם אנחנו חיים? האם אנחנו חיים בעולם שיש בחירה לאדם? או לא. המוסלמי אומר: "לא! אין לנו עוד בחירה" "אנחנו עוד ביום השישי". אבל... והוא... אולי הוא לא מרגיש. אולי הוא לא יודע. אני לא יודע. אני לא מוסלמי. אני לא יכול לזהות את זה מבפנים. שהעולם הוא כמות שהוא! הנוצרים כבר מתחילים לגלות שאולי טעו. שאולי כן - המוסר זה חשוב. שאולי כן - הבחירה יש לה תכלית, יש לה משמעות. ולכן לגשש, לחפש, איזה מין תלמוד כדי לבסס את הדת שלהם בעידן הנוכחי, כן? ואני חושב שהתשובה היא פשוטה מאוד: אנחנו פשוט ביום השביעי והוא עוד לא נגמר. ואנחנו רואים פה, לנושא שלנו, את ההבדל: מי שמאמין שהיחס שלו לעולם הוא יום השישי מצחק בהווה, אין בחירה. אין אחריות מוסרית. מי שהיחס שלו לעולם הוא היחס של היום השביעי יש בחירה, יש אחריות, יש משמעות למוסר, אז - אף על פי שהדת דומה מאוד: יש בורא, ההשקפה העיקרית היא שונה לחלוטין.

שואה – קטעים שונים

מדוע החלה השואה דווקא בגרמניה?

כיצד להתייחס לייסורים?

האם צמחה תועלת מהשואה? (קטע לא מתומלל)

https://youtu.be/72iuhMiUbWA

שאלת הסבל והייסורים בשואה

מקור: תפארת ישראל למהר"ל

נערך ללא קטע הקלטה ולכן יתכנו אי דיוקים...

מניטו: יש... היה שאל... היתה שאלה באיזשהו מקום, לא?

קהל: כן. כאן. פה. ‎

מניטו: אה כן.

קהל: אם הכלל יהיה... אם התורה תהיה, בכלל ישראל, בבחינת "מידה" אז כלל ישראל, אם כן, יהיה פטור מן המצוות?

מניטו: לא! לא! לא אני אמרתי את זה. אלא כלל ישראל מקיים את התורה בלי שום בחירה! זאת אומרת: הוא מוכרח. זה החיים שלו. אני מתכוון לכלל ישראל. אולי ניקח כדוגמא כל מצווה ומצווה ניקח כדוגמא כל בשורה ובשורה שיש בתורה אותו פסוק זה בשורה שכך תתנהג, [ל]גבי כלל ישראל. אני מבשר לך - כך יהיה הגורל שלך ההיסטוריה שלך. אבל היחיד מקבל את זה בבחינת מצווה, צו, חובה. למשל אולי אני אקח איזו דוגמא מאפיינת. אבל אין לנו עוד ספרים, זה יבוא זה בשורה, כן? וחובה לקבל את זה, כן? להשיג את זה. למשל - אותם הפסוקים, בפרשת ניצבים על הנושא של התשובה. לפי הרמב"ם "ושבת עד ה' אלוקיך" זה לשון עתיד של ברכה ובשורה, אני, איך אומרים? מבשר לך? איך אפשר לומר את זה? אני מבטיח לך סופסוף תשוב. זה בשורה לכלל ישראל לפי הרמב"ם, זה הלימוד שלו. לפי הרמב"ן - זה מצווה ליחיד, פשוט. מבינים את העניין? ובכל הדוגמאות. ולכן ה"כלל ישראל" אין לו בחירה! זה ההיסטוריה שלו, ירצה או לא ירצה, יקבל או לא יקבל, כך זה ההיסטוריה שלו. כל יותר כללי, יש לו פחות בחירה כל יותר פרטי - יש לו יותר בחירה. ולכן - כל יחיד שהוא בבחינת כלל, כי יש יחידים שהם בבחינת כלל. יש להם פחות בחירה. טוב, זה ה... הדיאלקטיקה אם אפשר לומר, בין כלל ליחיד. כלל זה יותר קדוש. פחות בחירה. יחיד - זה פחות קדוש. יותר בחירה. זה העניין.‎?

קהל[...]!

מניטו: ברור ברור זאת אומר כן. אין שום בחירה חופשית לעם ישראל להיות אחרת מעם ישראל. וזה ההיסטוריה שלו. מה שכתוב בתורה. ואנחנו חיים את זה. הדורות הראשונים, היה להם זכות גדולה כיוון שזה היה ההתחלה של ההיסטוריה, כן? אנחנו, שאנחנו בבחינת "דורות האחרונים" אין מקום לזכות. כי אנחנו יש לנו את כל העדות של כל ההיסטוריה שלנו שכך זה, שכך זה קורה. סופסוף מה אמרה התורה? "ושבת"- סופסוף שבנו. בזכות מי? הרצל! לא פחות ולא יותר. כן? זאת אומרת, זה הוא, כן? זאת אומרת זה הבשורה של הקב"ה שהתקיימה. ומכיוון שמגלגלים זכות ע"י זכאי, זה הזכות של הרצל. זה שיטה של הרמב"ם. סופסוף תחזרו השיטה של הרמב"ן: שכל יחיד צריך לקיים בבחינת חובה. אותה בשורה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" גם זה אמת, וגם זה אמת. אחד מבחינת יחיד, ואחד מבחינת כלל. וכל הדוגמאות שאתם..אני חושב שכל התורה כולה היא ככה. היא בבחינת מידה לגבי כלל ישראל. בבחינת מצווה צו ציווי, חובה, ‎לגבי היחיד, שהוא חייב לצאת מידי חובתו להיות ישראלי. פשוטו כמשמעו. לצאת מידי חובתו להיות הוא עצמו! אבל - אולי זה יעזור לנו. להבין המדרגות האלו. "יעקב" זה בבחינת העם. בבחינת עם לפני קבלת התורה. רק העם הזה מוכן לאותה קבלה. שוב: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב"- לא מישהו אחר. אבל -"ישראל" זו הזהות האמיתית של יעקב כשקיבל את התורה אבל לא לשכוח את המימד של דוד. זה מה שאומר לנו רש"י, כן? זאת אומרת - ההסבר של בן איש חי, אנחנו קוראים אותו ברש"י. [בתחילת השיעור הסביר הרב פירוש של הבן איש חי:

מניטו: הבן איש חי לא התכוון על רש"י, כן? אבל זה... אולי התכוון, אני לא יודע. אבל זה ממש אותו הסבר. אותו פירוש. אחד לפי תורת הנסתר, ואחד לפי תורת הנגלה. וזה ברור שהנגלה - הוא הנגלה של הנסתר. כן? יש שאלה?

קהל: זאת אומרת - הסבל שלי [כי הכלל] לא מקיים את המצוות?

מניטו: מה? לא שמעתי. לא שמעתי

קהל: אני אומרת - אם כלל ישראל צריך לקבל את המצוות

מניטו: כלל ישראל - מה?

קהל: אם הוא [יותר] או לא.

מניטו: אין לו שום בחירה!‎

קהל: אין בחירה. זהו. וזה - זה לא...

מניטו: הכלל, העם.

קהל: הכלל. אם הוא לא מקיים את המצוות, זאת אומרת - הוא סובל

מניטו: לא. זה היחידים שסובלים. זה היחידים שסובלים.

קהל: אבל...

מניטו: לא לא. אני צריך לברר את זה. כלל ישראל זה זהות מסוימת שהיא לא הסכום של כל יחידים. זה מימד אחר לגמרי. כלל ישראל - לא סובל מהייסורים של היחידים. היחידים סובלים אם הם מקיימים או לא מקיימים. אבל כלל ישראל - הוא חוץ מכל העניין הזה.

קהל: לא, לא זה. לא אמרתי ככה. אמרתי שכלל ישראל הוא לא מתחייב על המצוות. הכלל. לא הפרטים. אך יש סובל

מניטו: סבל

קהל: סבל, בשביל העם

מניטו: לא לא לא. זו התשובה שלי.

קהל: ש...

מניטו: לא לא לא. זה לא נכון. מי סובל? היחידים. הפרטים. כל אחד ואחד סובל. מה זה "כלל שסובל?" אז מה שלא מובן זה "כלל".

קהל: כן.

מניטו: הכלל [כתיבה על הלוח] זה לא הסה"כ של יחידים. כן? זה בדרגה אחרת. יש מימד אחר.

קהל: נגיד שיהודים שסבלו במלחמת [העולם] השנייה, בגרמניה, אז איך כל הפרטים האלו סבלו מפני סבל העם?

מניטו: נו.

קהל: גזירה של עם ישראל באותם ימים.

מניטו: לא, אני רוצה להסביר את זה ככה: זה נושא אחר, עדין מאד, ואי אפשר לדבר על הנושא הזה רק בקצרה. מכל מקום זה עניין של ייסורין לקידוש ה' זאת אומרת - אלו שסבלו זה עניין של קידוש ה.' אבל זה יחידים שסבלו. בבחינת ש"כל ישראל ערבין זה לזה" אז יש מקום לומר: שכל העם בכלל סבל מהסבל של היחדים האלו. אבל מי סבל לאמיתו של דבר? היחידים האלו? לא. שאר בני ישראל. אומרים ככה: כשיהודי אחד במוסקבה יש לו כאב שיניים, אז - מי יש לו הכאב – זה יהודי בניו יורק. אבל זה רק השערה, כן? לאמיתו של דבר זה היהודי הזה שיש לו כאב שיניים הוא שסובל. לא היהודי האחר. יש איזה מין ערבות, הזדהות, כן. אבל יש הבדל בין כלל "כלל ישראל" זה הכלל ישראל לא של - דור זה או דור אחר, לא של - מקום זה או מקום אחר. זה מימד אחר של זהות הזהר אומר "מאן ד..." אני אומר בעברית - אלו שהיו אלו שנמצאים ואלו שיהיו כל זה כלל ישראל, כן? אז ההיסטוריה של הכלל הזה, זה - מה שמספרת התורה. כך מתנהג הכלל הזה דרך ההיסטוריה. ואין בחירה. אין בחירה גם לאומות אחרות כל אומה ואומה, בפני עצמה זו זהות כללית שאין לה בחירה. היא מה שהיא. היחיד - יש לו בחירה. הפרטים - הפרט, יש לו בחירה. זה מה שרציתי להגיד. אם את אומרת שהכלל סובל ממעשים של היחידים, זה עניין אחר לגמרי!

קהל: לא, לא, לא ככה הכלל... אמרתי שהכלל, לא בשביל היחידים, אמרתי שהכלל היה סובל בשביל חטא של כלל. בשביל [...] השלישית מן העם!

מניטו: טוב, אני יודע שזה פסוק בנביא: כן?

קהל: לא! כי חיים שלי אני מדברת עכשיו!

מניטו: זה גם פסוק בנביא. אבל - ברור, זה גם החיים שלנו. כן.

קהל: כן.

מניטו: אבל... אני רוצה להסביר ככה: אם השאלה היא אם היה אפשר למנוע מה שקרה התשובה היא פשוטה מאד: היה אפשר למנוע, כן? זה לא פטאליות. זה לא - גורל של פטאליות. כל דבר שבנבואה היא ככה אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. היחיד יש לו בחירה להתנהג ככה או ככה. אבל הכלל - אין לו בחירה! על מה שאמר הנביא: ש"אם זה - זה ככה. אם זה - זה ככה". אבל צריך לשמוע את מכלול הדברים, כן? גם האפשרות הזו, וגם האפשרות הזו, בבת אחת זה הגורל של העם. ולא הפטאליות של זו או זו או זו. הבנתם? כן? זאת אומרת [הדילמה] הזו האפשרויות האלו זה - ההיסטוריה של העם. אבל, למשל יש פסוק שאומר: "הנני נתתי לפניך את החיים ואת המוות, ובחרת בחיים", כן? בחרנו בחיים מכל מקום. אבל יש אפשרויות בבת אחת. זה - [מה] שאי אפשר למנוע. אבל - פטאליות של: או זה, או זה, אין דבר כזה. לכן אני אומר: אם אתם רוצים, פעם, נלמד את העניין הזה, כי כל שנה השאלה מתעוררת. איך להבין את העניין של השואה, כן? אבל זה סיפור בפני עצמו, וזה לוקח הרבה הרבה זמן. כן? אבל אי אפשר לומר שזה שייך לסבל של הכלל שהיה בלתי נמנע!

קהל: מה קורה מבחינת אנשי ציבור: ראש ממשלה, או שאדם פרטי... ‎

מניטו: זהו. זהו. אדם פרטי שהוא אישיות כללית אין לו בחירה. והסימן שהוא באמת איש ציבור אמיתי, שכשאין לו בחירה. כשמתנהג כפי התורה. לא, זה לא בדיחה, כן? למשל, אני אתן דוגמאות כשקורה משהו במצבים של החיים, לאדם פרטי אין הרבה משמעות לזה. אבל כשזה קורה לאדם כללי יש משמעות כללית ואין לו בחירה. נאמר - יש לו פחות בחירה. יש רק אחד שהיה שווה לכלל ישראל - זה משה רבנו. ומי שלומד את ההיסטוריה של משה רבנו, אז הוא מבין וזה שיטה של המהר"ל, מההתחלה שזה מתנהג כמו שהיה צריך להיות ואין שום אפשרות של עניין של בחירה מצד זה או אחר. "משה שקול כנגד כל ישראל" אתם זוכרים את הסיפור הזה בגמרא. פעם ר' עקיבא היה מלמד והיה רואה שהקהל שלו היה מתנמנם. אז - הוא החליט ללמד דברים של בדיחה, כדי לעורר אותם. אז הוא אמר להם: "אשה אחת הולידה ריבוא" כולם תוהים: מי זה האשה הזו? אמר: "אימו של משה, מפני שהוא שקול כנגד כל ישראל",אבל, השאלה היא לא מה שאמר ר' עקיבא. ההתחלה של המדרש: איך זה יתכן? כשר' עקיבא מלמד, הקהל מתנמנם? זו השאלה יש לכם תשובה? לי יש תשובה. כשר' עקיבא שהיה התלמיד חכם של הדור, היה מלמד, כל הנשמות של הקהל היו בישיבה של מעלה אז הגוף היה מתנמנם, אז הוא רצה להוריד אותם לאדמה. יש תולדות בארץ. כן? אשה שהיא מולידה מישהו, כן? זה לא בשמיים. טוב. אז, כן? מה? מה?

קהל: איך מסבירים את הגלויות ואת החורבן?

מניטו: לא לא שמעתי.

קהל: איך מסבירים את הגלויות בחורבן של... בית המקדש אם הם כתוצאה של מעשה, של חטא העם ככלל?

מניטו: אולי אתם זוכרים מה שלמדנו עם המהר"ל? אבל זה היה לפני, אולי, כמה שנים. אבל זה באותו ספר. לא? בגבורות ה'. וההסבר הוא פשוט מאד. שנאמר לאברהם אבינו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" לפני כל חטא של עם ישראל מכיוון שזה היה לפני כל היסטוריה של עם ישראל. צריך להבין את זה: יש הכרחיות של פיזור עם ישראל בין הגויים. זה לא היה מוכרח להיות מבחינת גלות. זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת. אם העם חוטא אז - המימד הזה של ההיסטוריה שלנו: "ממלכת כהנים וגוי קדוש" הוא מתגלה בבחינת "גלות" אם אפשר לומר את זה ככה. אם העם לא היה חוטא, זה בבחינה אחרת. לכן יש איזה רמז, אנחנו אומרים ככה בתפילה: "מפני חטאנו גלינו מארצנו" אפשר להבין "מלפני חטאנו גלינו מארצנו..." איזה חטא? זה אנטישמיות לומר שגלינו מארצנו בעקבות החטא. היו חטאים. ולכן הגלות היתה מרה מאד. מכיוון שהיו חטאים. אבל החטאים - לא היה הסיבה של הגלות. אולי הגלות הוא אחרת זה עניין אחר כי יש תקופות שהעונש של הגלות הוא הגלות עצמה. להישאר בגלות זה כבר העונש של "האיחור" הזה, כן? "ואחר עד עתה"‎ הבנתם את זה? מכיוון שמגיע זמן שאי אפשר לחזור מהגלות. וזה העונש של המשך הגלות.‎ שקשה לחזור מהגלות. זה מה שקורה. יתכן מאד שזה מה שקורה עכשיו גם. [הפסק בהקלטה[...

מדוע השואה התחילה בגרמניה? (קטע היוטיוב מתחיל מפה... ה.ה.)

מניטו: רבים. אבל זה רק חלק מן העם, כן? טוב, לי אין תשובה מיידית, ככה. צריך ללמוד את העניין באורך זמן. אבל, לא לשכוח: שאלו שמתו בשואה מתו לקידוש ה' זאת אומרת הסבל הזה זה גמר התיקון שלהם. זאת אומרת, הם קדושים. פשוטו כמשמעו. צריך להבין את זה. אבל אולי אפשר לומר בקצרה, שזה קרה שמה, מכיוון, ששמה היתה הסיבה של עיכוב הגלות. ולכן זה קרה שמה. יש איזה רמז, בהיסטוריה, אולי כמה מכם למדתם את זה, שבימי עזרא כבר עזרא אמר לכמה קהילות שהיו בגולה בימי עזרא, מהגלות של הבית הראשון, שאם לא יחזרו לבית השני- כשהשואה תבוא, היא תתחיל בהם. אבל כל זה מסתורי לגמרי, מכיוון שבבחינת הגורל הפרטי של כל אחד ואחד, עברו 200 שנה ויותר, 2400 שנה אז - החטא של אלו שהיו בימי עזרא, קיבלו העונש. מי? צאצאיהם. אחרי כל כך זמן, זה קצת מיסתורי. אי אפשר להבין את זה, רק - לפי תורת הנסתר. רק לפי תורת הגלגולים מי הוא הגלגול של מי. אבל זה לא בידנו. גורל הפרטי וקשר לגורל של הכלל, אי אפשר להבין! זה רק סודות של הקב"ה. חשבונות של הקב"ה. אבל למה זה קרה דווקא מגרמניה ואילך? ההסבר הוא אצל עזרא. שאמר לאותם הקהילות: כשהשואה תתחיל - תתחיל מכם. זה מפחיד, כן? כי סופסוף זה קורה. אבל זה גם.. מה ההיפך של" פחד"?

קהל:...

מניטו: זה גם?... לא - נחמה. אולי חצי נחמה. זה סימן שיש משמעות. העניין הזה. אם יש משמעות, אפילו שהמשמעות, אנחנו לא תופסים אותה, אז אפשר להתנחם. זה עניין של איוב. כל עוד שלא הבין שיש משמעות, הוא סבל. מכיוון שהקב"ה מתגלה לו, ומסביר לו שיש משמעות, אף על פי שאיוב לא הבין כלום! ממה שאמר הקב"ה, הוא התנחם: אה, יש משמעות? ברוך דיין האמת. מבינים את העניין. אבל - אני רוצה להזכיר מה שלמדתי מהרבנים הראשונים של האשכנזים שלמדתי אצלו. זה מייד אחרי המלחמה. אחרי כל ה... כל השואה הזו. והוא התייחס למה שקרה בתרבות היהודית של גרמניה. ביקורת המקרא. זה התחיל שמה, כן? והסביר לנו. הסברתי את זה פעם, אבל כדאי לזכור את זה. העניין חשוב מאד. מתי בא עמלק? כשיש ספק בישראל. ואנחנו לומדים את זה מהמקרא. מספר שמות. כשהעם אמר: "היש ה' בקרבנו אם אין" מייד -"ויבוא עמלק" אז מה זה: "היש ה' בקרבנו אם אין?" יש הרבה משמעויות. אבל משמעות אחת, זה הספק הזה, ש- 'האם תורה היא מן השמיים או לא?' ויש לנו הוכחות, שכל התיאוריה של ביקורת המקרא, התחילה דווקא בגרמניה! ודווקא בגרמניה, בא עמלק. זה - אי אפשר להכחיש את זה. כן. כי זה עובדות. ואנחנו יודעים, מלימודים אחרים, שכל אותם הגויים, זה התחיל עם יהודי אחד, ששמו שפינוזה. כן? אבל - דרך יהודי אחר, ששמו אסטרוק, וכן הלאה, זה התגלגל דרך גויים. זה ידוע, כן. ואנחנו יודעים שאותם הגויים, שעסקו בביקורת המקרא, היו - פשוטו כמשמעו, אנטישמיים גמורים והיו התחלה של השקפת השל הנאצים. טוב. זה עניין ששייך לכלל! כשהספק הזה, מופיע, אז העמלק הזה בא. ודווקא באותו מקום. טוב, ויש עוד, ויש עוד, כהנה וכהנה. ורק אני רציתי להדגיש את זה. זה כמו שאמרנו על דברי הנביאים! זה: או -או. אם ככה - אם ככה. אם אין ספק - אין עמלק. אם יש ספק - יש עמלק. למה זה נוגע לאלו, ולא לאלו? זה הסתרים, זה הסודות של הגורל של כל יחיד ויחיד מאדם הראשון עד ביאת המשיח. זה לא בידנו. כן? אבל התפקוד של העניין זה מה שאמרנו! כי אין בחירה לכלל מבחינת כלל! אם קורה זה - אז קורה גם כן זה. ואין שום בחירה. איפה יש בחירה? למנוע שזה קורה בבחינת ה"אם" הזה הבנתם את העניין? טוב.

מניטו: כן?

קהל: מישהו מהקהל שואל שאלה לא ברורה על קידוש ה', וכפרה. חתכתי אותה. מי שמצליח לשמוע משהו[, ]מוזמן לנסות לשמוע את הקובץ המקורי באתר[

מניטו: יש פה יש כבר שאלות אז השאלה הראשונה, הסבל עצמו. בלי שום כוונה. זאת אומרת, מתו לקידוש ה', וכל פעם שאנחנו אומרים האזכרה בשבילם, זה הביטוי. כן? והשאלה השנייה, יש הבדל של יעד, של תכלית, של גורל, אבל - סופסוף זה אותו דבר. יש מחלוקת בבא בתרא אם איוב היה גוי או יהודי. אז בין כה וכה - זה אותו סיפור. אם הוא היה גוי, או אם הוא היה יהודי. אתה מבין את העניין. זאת אומרת - למשל כשהגמרא אומרת "מיתה מכפרת" זה עצם המיתה שמכפרת, ולכן אני רוצה רק להוסיף קצת הסבר: קרה מה שקרה. הסיבות שקרה מה שקרה זה לא החטאים של אותם היהודים. כן? אי אפשר לתפוס את זה! יהודי אירופאי לא הניח תפילין, אז - בא היטלר?! אין שום השוואה. כן. הוא לא אכל כשר, אז - באו הנאצים?! מי יכול לתפוס דבר כזה? הסיבות - זה סיבות אחרות לגמרי. אלא - למפרע, אם הייסורין האלו הגיעו, עם הסיבות שלהם, עם הדבר הגיע אז - יש... אפשר לקדש את העניין. ולכן קיבלו את זה בבחינת קידוש ה.' אבל זה למפרע. לא מלכתחילה. כי הקב"ה לא מתאווה לייסורים של בני אדם. כן? אלא אם יש סיבה לייסורים, אז אפשר, לא "להשתמש" בזה, זה מילה גסה, אפשר להקדיש את זה. אבל - זה למפרע. כן? מי שאומר אפילו בחוגים יהודיים, אפילו דתיים - אומרים: שכל מה שקרה - קרה בסיבה של החטאים של אותם היהודים של אותו דור, אומרים דברי הבל. זה לא זה שייך להיסטוריה של כלל ישראל. הבנתם את ההבדל? טוב. כן? אני רוצה רק לדייק קצת, בסדר המאורעות. הציונות קמה אחרי המאורעות של מזרח אירופה. ברוסיה. כן? והצהרת בלפור היתה א ח ר י הפוגרומים האלו. כן? והשואה באה, הנאצים בא, א ח ר י שעם ישראל לא קיבל את הצהרת בלפור שהיא, בימינו אנו, במימד, אולי יותר גדול, משל הצהרת כורש בזמנו. כן? מבינים את ההקבלה? ולכן, היה כבר, השתעבדות יתירה לפני השואה.‎ לא היה צריך את זה. כדי להקים את התנועה הציונית. אז כבר הציונות באה כתשובה לאי סבל בגלות. אבל, בזמן יותר מוקדם, מהשואה. ולכן המשכיות של סיבה ומסובב הוא אחרת לגמרי. לא לא. האמת הוא בגמרא, יש לנו גמרות, יש לנו בתיקוני הזהר - הכול ברור. כן? כי - כל המשכיות של הגלות, היא גלות של השכינה. והזהר אומר: אוי למי שגורם סבל לשכינה בגלות. מי גורם סבל לשכינה בגלות? אלא - אלו שממשיכים להיות בגלות - השכינה איתם! חלק מהשכינה. ואין חלק באינסוף, אבל זה [...] טוב, מאיפה יצאנו? מהשנאה של העכו"ם? טוב, אולי בדרך עקומה נגיע לנושא. יש עוד יש עוד שאלה?

קהל:...

מניטו: לא, לא שמעתי.

קהל:...כותב בגמרא: שאתה רוצה להדגיש - שאין סבל לכלל, גם אצל הפרט אתה מתכוון לומר שאנחנו לא יכולים להשוות שום סבל ב[...] שכל אחד ואחד סובל. למעשה - כל אחד ואחד סובל. בעניין סבל אמיתי. ואין פה... הסבל מציאותי. כן? הוא סבל.

מניטו: נכון. נכון. זה ההסבר.

קהל: והפרט משתתף בזה. אבל יש ילדים שלא היו [...]בגן.

מניטו: מה?

קהל: יש... אין סבל של כלל. אם יש סבל של מי שכואב לו ברגל, או בגב, כן? וזה הסבל האמיתי. ולזה צריך להתייחס, כסבל, שדברים שגם הם אמרו...

מניטו: ברור. ברור! אבל זה נושא אחר. וזה לא... מבחינת הפרט... לא לא. זה נושא אחר, וזה לא שייך למימד הזה של פטאליות, הכרחיות - שזה יהיה ככה. זה לא התכנית של התורה. למשל והיה באחרית הימים, כשזה יקרה - אם יקרה אז - יקרה גם כן זה אם יקרה. כל הדברים שבנבואה זה רק בבחינת‎ "והיה אם שמוע" והיה אם לא תשמעו. או זה, או זה. אין הכרחיות של: או של זה, מצד אחד, או זה, מצד שני. זה בבת אחת! מהי ההכרחיות? או זה, או זה. ואנחנו חופשיים מבחינת יחיד, פרט, כדי לעשות את הגורל מצד זה, או מצד זה. אבל מהו הכרחי בלי בחירה? המכלול של האפשרויות! זה הכרחי בלי בחירה. הבנתם את זה? מה בידי הפרט? להכריע, ברובו, וכל דור נדון לפי הרוב, בצד זה או בצד זה. הוא יכול לשנות את הגורל של הכלל: שזה או זה, או זה. זה - הוא לא יכול לשנות. אבל - להחליט אם זה ילך ככה, או ככה, זה הוא יכול לעשות. למשל, אני אתן דוגמה. לפני שאני אשכח. יש גמרא בסנהדרין, מפורסמת: "זכה – אחישנה. לא זכה - בעיתה". מדור לדור, אנחנו רואים שדברי חכמים נוטים יותר ל-"בעיתה" מכיוון שראו שמדור לדור דרך הבחירה החופשית! של הפרטים. הרוב בחר מבחינת "בעיתה". אז - פחדו שזה ילך עד "בעיתה" (או בעיטה) אבל מדור לדור היתה בחירה: או זה, או זה. מבינים את זה? למשל אולי בעניין אחר. עניין של בניין בית המקדש השלישי. יש דעות! או שעם ישראל יבנה את זה, או שירד בנוי מן השמים. או זה, או זה! אז - במשך הזמן רואים, שנוטים יותר בדעה אחת, מדעה אחת (אחרת). אני לא אמרתי את זה. זה עושה הבחירה, אבל, שום בחירה של סה"כ של היחידים אפילו כולם, בלי יוצא מן הכלל, יכולה לשנות את תורת ישראל. את תורת כלל ישראל. אבל בתורת כלל ישראל, יש בכל שלב שתי אפשרויות: "זכה - אחישנה. לא זכה – בעיתה". וכן הלאה. "זכה -עזר. לא זכה - כנגדו" האמביוולנטיות של או זה או זה,"עזר, כנגדו"- אי אפשר לשנות. אבל - אפשר לזכות, סליחה או בזה, או בזה. זה מה שאני אמרתי. החופש הוא בפרט. לא בכלל. ולכן היה בכוח של הפרט למנוע את הסבל של הרוב. זה היה בבחירה. טוב?

כיצד יש להתייחס לייסורים?

הקלטת היוטיוב מתחילה מפה..

מניטו: רק רציתי לתקן קצת את העניין המילולי הזה," סבל של הכלל" ואני מפחד מזה. כי הייסורין מתקבלים רק למפרע! לא מלכתחילה. מלכתחילה-אין דבר כזה. זה לא תורת משה. זה לא תורת ישראל. יש דתות אחרות. שמתאווים לזה, כן? אבל זה לא היהדות. זה ברור, כן? למשל בגמרא - אתה זוכר? בברכות. יש הסיפור של ר' יוחנן. שאלו אותו:" חביבין עליך יסורין"? אמר - פשוטו כמשמעו –וזה יהודי טהור- "לא הן ולא שכרן" אם הייסורין באים, אז אני מקבל את זה לקידוש ה.' אבל מלכתחילה - לחפש ייסורים? זה שיגעון! דווקא שונאי ישראל עשו לנו תדמית כזה "אתם כזה"! "בבקשה מכם - תהיו כזה"! כן? "ואם אתם לא רוצים אנחנו נשתדל שזה יהיה"...

קהל: להם יש עוד כמה שמתנהגים ב...

מניטו: מה?

קהל: להם יש כמה עניינים שמקבלים

מניטו: נכון. נכון. נכון, וזו התנהגות גלותית. זה תבנית גלותית. אתם זוכרים מה שאמר הראשון לציון, הרב עוזיאל ז"ל. הוא אמר: אנחנו מחכים לשני משיחים: אחד - בן יוסף. שיוציא אותנו מהגלות, ואחד - הבן דוד שיוציא את הגלות מאיתנו. כן? זהו. אז אתם מבינים מה קורה פה במדרש הזה?

קטע נערך ללא הקלטה- ייתכנו טעויות.

מניטו: מוצאים כמה שמות לאותו הר, באותו מדבר, נמשיך קצת? "מדבר סיני"- שירדה שנאה על העכו"ם". טוב, אז כל הממדים האלו עכשיו המהר"ל רוצה להסביר אותם. תפסתם מה קורה במדרש הזה? היתה שמה שאלה? עדנה. היתה שאלה? כן.

קהל: כן. "הכל צפוי והרשות נתונה" עכשיו אפשר להסביר את זה. וזה - לכאורה כאילו ישנן הבנות. זה בדיוק זה שלגבי הכלל...

מניטו: ברור. יפה. שם - באמת אין בחירה. הבחירה, הרשות "הכל צפוי" אך ורק לגבי הבחירה של הפרט. בסדר?

קהל: ולכן הבחירה ניתנת בתוך

מניטו: כן

קהל: בתוך מכלול של אי הבחירה. נכון? זה משנה, זה לא ברמב"ם. זה משנה. זה בפרקי אבות, כן?

מניטו: פרקי אבות. כן. אבל צריך להוסיף קצת: שיש בכוחו של הפרט, לשנות את המימד של הגורל הכללי. את הצורה של הכל. אבל הכל צפוי. ככה, או ככה, או ככה - הכל צפוי. איך זה יהיה במציאות, זה בכוחו של הפרט לגרום את זה." לגרום את זה" - כך אומרים?

קהל: לגרום לכך.

מניטו: לגרום לכך. כן. כך למשל, "ועבדום ועינו אותם 400 שנה" זה מספיק להיות גר בארץ נכרייה - וזה עינוי, וזה עבדות. זה מספיק להיות... אם היינו זוכים יותר, במצרים למשל, אז - סתם, העובדה, שאנחנו נמצאים במצרים -זה העינוי. כן? לא זכינו. אז בא העינוי במציאות. במימד אחר, במדרגה אחרת. המצב צפוי. איך יהיה במציאות? זה תלוי במה עושה הפרט בבחירה שלו. זה למשל - בדוגמא אחרת לגמרי. זה דוגמא שאני לוקח לפעמים, כדי ל[הסביר] את כוונות המצוות. מה כתוב למשל בעשרת הדברים? "לא תרצח". אבל למי מדברת התורה? לעם ישראל. השופרא דשופרא דכל המין האנושי ומה אומרת התורה לאותו עם ישראל? "לא תרצח" אז - האם הכוונה רצח - רצח? ברור שהכוונה של התורה מדברת על ישראל לומר לו - "לא תרצח?" או "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" רק המאמינים באחדות ה' אומרים: "שמע" תיזהר: ה' אלוקינו ה' אחד" במה מדובר? זה במדרגות אחרות. "לא תרצח" אפילו בדיבור שלך. אפילו באיזה מבט שלך. ברור שזה לא צריך להיות רצח עם סכין. כן? זה גם כן נקרא "רצח", אפילו בדיבור. הכל תלוי באיזה מדרגה זה... והגויים מבינים את זה: מה קורה בלבנון? כן? לא עשינו שום דבר! אבל אתם רצחנים [יהודים] במדרגות אחרות. טוב. זה אותו עניין. מה שכתוב בתורה, זה יכול, זה הכרחי, אבל - זה יכול להתגלות במציאות במימד זה או אחר. זה תלוי בבחירה. של הפרט. אני חושב שפה יש דיוק חשוב. זה מובן. לכן אפשר לקשור את זה: "הכל צפוי" לכלל. [והבחירה – נתונה]. והשאיפה של הצדיקים, זה דווקא להסתלק מאותה בחירה. כי אם אנחנו מבינים את זה, לאותה בחירה שנקראת: "חופש הבחירה" יש מדרגות של הבחירה של האמיתית. "וקראתם דרור"- זה משהו אחר. כי מהי הבחירה? להיות מסוגל לעשות - או הטוב, או הרע. זה מסוכן, כן? יש אפשרות גם - או הרע. אז הצדיק האמיתי הוא לא רוצה להיות בה. על בחירה כזו. והזכות שלו שלוקחים ממנו את הבחירה הזו. הבנתם את העניין? כן? אז - הוא יותר כללי. וזה השמחה שלו. כן טוב - אני חושב שיש [גרים] לזה. צריך גיל של בחירה וגיל של, נאמר - התבגרות מה?

קהל: [...]

מניטו: כן. גיל של "ידיעה", נאמר. וכשיש ידיעה, אם הידיעה היא אמיתית, אין בחירה. הבנתם את זה כשיש ידיעה אמיתית, מי יכול לזוז. כן? זה סימן של ידיעה. ו"אתה חונן לאדם דעת", זה היעד. כן? זה מה ש"חכמי לב"

מניטו: יפה. זה דווקא המדרגה של "חכמי לב?" נכון. יפה. זה אותו.. בדיוק אותו פסוק. "וכל חכם לב", ו"לב כל חכם לב" "נתתי חכמה" זה אותו עניין. כן? אז מה קרה "לאחר?" מצד ה[הברית]?

מניטו: זה סימן שלא שימש את רבו כל צרכו. לא היה לו ידיעה, אז היה לו בחירה. לא הבין העניין. לא הבין.‎ אז היתה בידו בחירה. הבנת? עניין של "קן ציפור", כן? לא הבין במה מדובר. ואני חושב... אני רוצה להסביר: כי - אלישע בן אבויה זה גדול, כן? כבודו מונח. זה לא עניין של קטנים. לגבי גדולים אלא מה? הידיעה הזו - זה לא רק הבנה דרך השכל. זה ה... איך אומרים? הרצון של הנפש. לא הרצון של הנפש. לבחור - לחשוב ככה, ולא ככה. אח"כ השכל בא לתת לך טענות? לשון טענות, אבל זה בא אח"כ, כן? ומה היה הטעות שלו? הוא לא הבין מה זה עולם הבא! לכן הוא גם לא מבין מה קורה בעולם הזה. מכיוון שלא תפס עניין של עולם הבא. וצריך להבין את זה, שאפשר להיות חכם גדול וכופר בעיקר. חכם גדול בחיצוניות של החכמה. העניין של "ארבעה נכנסו לפרדס", כן? רק מי שנכנס "לפני ולפנים" יצא בשלום. מי שהסתפק בפשט, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק בדרש, במדרש, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק ברמז - קרה מה שקרה לו. עקיבא - נכנס בשלום, יצא בשלום. והוא הגיע ל-ס' של הפרד"ס. האחרים, פשוטו כמשמעו -"אחרים" הסתפקו במדרגות פחותות. תפסתם את העניין?

קהל: וכולם נקראים" אחרים"?

מניטו: מה?

קהל: כולם בחזקת" אחרים?"

מניטו: לא.‎ בחזקת "אחרים", ברור. אחד נפגע, אחד... וזהו זה.

קהל: איך להסביר את מה שאתה אמרת לגבי..."גדול מחברו יצרו גדול הימנו"?

מניטו: איך? תסביר אתה?

קהל: מעין זה, מתייחס ל...

קהל: [...]

מניטו: אה. מכיוון שיש קצת סתירה. כן?

קהל: כן. יש סתירה [...]

מניטו: זאת אומרת - מה? מה אתה אמרת? תקופה האמצעית. כל עוד שהוא מתרבה בחכמה, גדול אז ברור

קהל:...ועד שהוא מגיע לשלב

מניטו: נכון. זאת אומרת ה... הסיכונים של הבחירה שלו הם יותר חמורים. כן. זאת אומרת זה עניין של "להרבות ב" זה סימן שלא הגיע למדרגה שצריך להגיע. להרבות ב..." כל המרבה דברים" למשל, "מביא חטא" כל עוד שיש ריבוי - זה סימן שלא הגיע לתיקון. למשל "טוב מאד" זה פחות מ-"טוב" כל עוד שיש "מאד"- עוד, עוד, עוד, עוד - זה פחות מ-"טוב". טוב זה סתם טוב. טוב? אז נמשיך.

 

{bfaccordion-slider שואה – קטעים שונים}

 

האם צמחה תועלת מהשואה? (קטע לא מתומלל)

https://youtu.be/72iuhMiUbWA

שאלת הסבל והייסורים בשואה

מקור: תפארת ישראל למהר"ל

נערך ללא קטע הקלטה ולכן יתכנו אי דיוקים...

מניטו: יש... היה שאל... היתה שאלה באיזשהו מקום, לא?

קהל: כן. כאן. פה. ‎

מניטו: אה כן.

קהל: אם הכלל יהיה... אם התורה תהיה, בכלל ישראל, בבחינת "מידה" אז כלל ישראל, אם כן, יהיה פטור מן המצוות?

מניטו: לא! לא! לא אני אמרתי את זה. אלא כלל ישראל מקיים את התורה בלי שום בחירה! זאת אומרת: הוא מוכרח. זה החיים שלו. אני מתכוון לכלל ישראל. אולי ניקח כדוגמא כל מצווה ומצווה ניקח כדוגמא כל בשורה ובשורה שיש בתורה אותו פסוק זה בשורה שכך תתנהג, [ל]גבי כלל ישראל. אני מבשר לך - כך יהיה הגורל שלך ההיסטוריה שלך. אבל היחיד מקבל את זה בבחינת מצווה, צו, חובה. למשל אולי אני אקח איזו דוגמא מאפיינת. אבל אין לנו עוד ספרים, זה יבוא זה בשורה, כן? וחובה לקבל את זה, כן? להשיג את זה. למשל - אותם הפסוקים, בפרשת ניצבים על הנושא של התשובה. לפי הרמב"ם "ושבת עד ה' אלוקיך" זה לשון עתיד של ברכה ובשורה, אני, איך אומרים? מבשר לך? איך אפשר לומר את זה? אני מבטיח לך סופסוף תשוב. זה בשורה לכלל ישראל לפי הרמב"ם, זה הלימוד שלו. לפי הרמב"ן - זה מצווה ליחיד, פשוט. מבינים את העניין? ובכל הדוגמאות. ולכן ה"כלל ישראל" אין לו בחירה! זה ההיסטוריה שלו, ירצה או לא ירצה, יקבל או לא יקבל, כך זה ההיסטוריה שלו. כל יותר כללי, יש לו פחות בחירה כל יותר פרטי - יש לו יותר בחירה. ולכן - כל יחיד שהוא בבחינת כלל, כי יש יחידים שהם בבחינת כלל. יש להם פחות בחירה. טוב, זה ה... הדיאלקטיקה אם אפשר לומר, בין כלל ליחיד. כלל זה יותר קדוש. פחות בחירה. יחיד - זה פחות קדוש. יותר בחירה. זה העניין.‎?

קהל[...]!

מניטו: ברור ברור זאת אומר כן. אין שום בחירה חופשית לעם ישראל להיות אחרת מעם ישראל. וזה ההיסטוריה שלו. מה שכתוב בתורה. ואנחנו חיים את זה. הדורות הראשונים, היה להם זכות גדולה כיוון שזה היה ההתחלה של ההיסטוריה, כן? אנחנו, שאנחנו בבחינת "דורות האחרונים" אין מקום לזכות. כי אנחנו יש לנו את כל העדות של כל ההיסטוריה שלנו שכך זה, שכך זה קורה. סופסוף מה אמרה התורה? "ושבת"- סופסוף שבנו. בזכות מי? הרצל! לא פחות ולא יותר. כן? זאת אומרת, זה הוא, כן? זאת אומרת זה הבשורה של הקב"ה שהתקיימה. ומכיוון שמגלגלים זכות ע"י זכאי, זה הזכות של הרצל. זה שיטה של הרמב"ם. סופסוף תחזרו השיטה של הרמב"ן: שכל יחיד צריך לקיים בבחינת חובה. אותה בשורה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" גם זה אמת, וגם זה אמת. אחד מבחינת יחיד, ואחד מבחינת כלל. וכל הדוגמאות שאתם..אני חושב שכל התורה כולה היא ככה. היא בבחינת מידה לגבי כלל ישראל. בבחינת מצווה צו ציווי, חובה, ‎לגבי היחיד, שהוא חייב לצאת מידי חובתו להיות ישראלי. פשוטו כמשמעו. לצאת מידי חובתו להיות הוא עצמו! אבל - אולי זה יעזור לנו. להבין המדרגות האלו. "יעקב" זה בבחינת העם. בבחינת עם לפני קבלת התורה. רק העם הזה מוכן לאותה קבלה. שוב: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב"- לא מישהו אחר. אבל -"ישראל" זו הזהות האמיתית של יעקב כשקיבל את התורה אבל לא לשכוח את המימד של דוד. זה מה שאומר לנו רש"י, כן? זאת אומרת - ההסבר של בן איש חי, אנחנו קוראים אותו ברש"י. [בתחילת השיעור הסביר הרב פירוש של הבן איש חי:

מניטו: הבן איש חי לא התכוון על רש"י, כן? אבל זה... אולי התכוון, אני לא יודע. אבל זה ממש אותו הסבר. אותו פירוש. אחד לפי תורת הנסתר, ואחד לפי תורת הנגלה. וזה ברור שהנגלה - הוא הנגלה של הנסתר. כן? יש שאלה?

קהל: זאת אומרת - הסבל שלי [כי הכלל] לא מקיים את המצוות?

מניטו: מה? לא שמעתי. לא שמעתי

קהל: אני אומרת - אם כלל ישראל צריך לקבל את המצוות

מניטו: כלל ישראל - מה?

קהל: אם הוא [יותר] או לא.

מניטו: אין לו שום בחירה!‎

קהל: אין בחירה. זהו. וזה - זה לא...

מניטו: הכלל, העם.

קהל: הכלל. אם הוא לא מקיים את המצוות, זאת אומרת - הוא סובל

מניטו: לא. זה היחידים שסובלים. זה היחידים שסובלים.

קהל: אבל...

מניטו: לא לא. אני צריך לברר את זה. כלל ישראל זה זהות מסוימת שהיא לא הסכום של כל יחידים. זה מימד אחר לגמרי. כלל ישראל - לא סובל מהייסורים של היחידים. היחידים סובלים אם הם מקיימים או לא מקיימים. אבל כלל ישראל - הוא חוץ מכל העניין הזה.

קהל: לא, לא זה. לא אמרתי ככה. אמרתי שכלל ישראל הוא לא מתחייב על המצוות. הכלל. לא הפרטים. אך יש סובל

מניטו: סבל

קהל: סבל, בשביל העם

מניטו: לא לא לא. זו התשובה שלי.

קהל: ש...

מניטו: לא לא לא. זה לא נכון. מי סובל? היחידים. הפרטים. כל אחד ואחד סובל. מה זה "כלל שסובל?" אז מה שלא מובן זה "כלל".

קהל: כן.

מניטו: הכלל [כתיבה על הלוח] זה לא הסה"כ של יחידים. כן? זה בדרגה אחרת. יש מימד אחר.

קהל: נגיד שיהודים שסבלו במלחמת [העולם] השנייה, בגרמניה, אז איך כל הפרטים האלו סבלו מפני סבל העם?

מניטו: נו.

קהל: גזירה של עם ישראל באותם ימים.

מניטו: לא, אני רוצה להסביר את זה ככה: זה נושא אחר, עדין מאד, ואי אפשר לדבר על הנושא הזה רק בקצרה. מכל מקום זה עניין של ייסורין לקידוש ה' זאת אומרת - אלו שסבלו זה עניין של קידוש ה.' אבל זה יחידים שסבלו. בבחינת ש"כל ישראל ערבין זה לזה" אז יש מקום לומר: שכל העם בכלל סבל מהסבל של היחדים האלו. אבל מי סבל לאמיתו של דבר? היחידים האלו? לא. שאר בני ישראל. אומרים ככה: כשיהודי אחד במוסקבה יש לו כאב שיניים, אז - מי יש לו הכאב – זה יהודי בניו יורק. אבל זה רק השערה, כן? לאמיתו של דבר זה היהודי הזה שיש לו כאב שיניים הוא שסובל. לא היהודי האחר. יש איזה מין ערבות, הזדהות, כן. אבל יש הבדל בין כלל "כלל ישראל" זה הכלל ישראל לא של - דור זה או דור אחר, לא של - מקום זה או מקום אחר. זה מימד אחר של זהות הזהר אומר "מאן ד..." אני אומר בעברית - אלו שהיו אלו שנמצאים ואלו שיהיו כל זה כלל ישראל, כן? אז ההיסטוריה של הכלל הזה, זה - מה שמספרת התורה. כך מתנהג הכלל הזה דרך ההיסטוריה. ואין בחירה. אין בחירה גם לאומות אחרות כל אומה ואומה, בפני עצמה זו זהות כללית שאין לה בחירה. היא מה שהיא. היחיד - יש לו בחירה. הפרטים - הפרט, יש לו בחירה. זה מה שרציתי להגיד. אם את אומרת שהכלל סובל ממעשים של היחידים, זה עניין אחר לגמרי!

קהל: לא, לא, לא ככה הכלל... אמרתי שהכלל, לא בשביל היחידים, אמרתי שהכלל היה סובל בשביל חטא של כלל. בשביל [...] השלישית מן העם!

מניטו: טוב, אני יודע שזה פסוק בנביא: כן?

קהל: לא! כי חיים שלי אני מדברת עכשיו!

מניטו: זה גם פסוק בנביא. אבל - ברור, זה גם החיים שלנו. כן.

קהל: כן.

מניטו: אבל... אני רוצה להסביר ככה: אם השאלה היא אם היה אפשר למנוע מה שקרה התשובה היא פשוטה מאד: היה אפשר למנוע, כן? זה לא פטאליות. זה לא - גורל של פטאליות. כל דבר שבנבואה היא ככה אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. היחיד יש לו בחירה להתנהג ככה או ככה. אבל הכלל - אין לו בחירה! על מה שאמר הנביא: ש"אם זה - זה ככה. אם זה - זה ככה". אבל צריך לשמוע את מכלול הדברים, כן? גם האפשרות הזו, וגם האפשרות הזו, בבת אחת זה הגורל של העם. ולא הפטאליות של זו או זו או זו. הבנתם? כן? זאת אומרת [הדילמה] הזו האפשרויות האלו זה - ההיסטוריה של העם. אבל, למשל יש פסוק שאומר: "הנני נתתי לפניך את החיים ואת המוות, ובחרת בחיים", כן? בחרנו בחיים מכל מקום. אבל יש אפשרויות בבת אחת. זה - [מה] שאי אפשר למנוע. אבל - פטאליות של: או זה, או זה, אין דבר כזה. לכן אני אומר: אם אתם רוצים, פעם, נלמד את העניין הזה, כי כל שנה השאלה מתעוררת. איך להבין את העניין של השואה, כן? אבל זה סיפור בפני עצמו, וזה לוקח הרבה הרבה זמן. כן? אבל אי אפשר לומר שזה שייך לסבל של הכלל שהיה בלתי נמנע!

קהל: מה קורה מבחינת אנשי ציבור: ראש ממשלה, או שאדם פרטי... ‎

מניטו: זהו. זהו. אדם פרטי שהוא אישיות כללית אין לו בחירה. והסימן שהוא באמת איש ציבור אמיתי, שכשאין לו בחירה. כשמתנהג כפי התורה. לא, זה לא בדיחה, כן? למשל, אני אתן דוגמאות כשקורה משהו במצבים של החיים, לאדם פרטי אין הרבה משמעות לזה. אבל כשזה קורה לאדם כללי יש משמעות כללית ואין לו בחירה. נאמר - יש לו פחות בחירה. יש רק אחד שהיה שווה לכלל ישראל - זה משה רבנו. ומי שלומד את ההיסטוריה של משה רבנו, אז הוא מבין וזה שיטה של המהר"ל, מההתחלה שזה מתנהג כמו שהיה צריך להיות ואין שום אפשרות של עניין של בחירה מצד זה או אחר. "משה שקול כנגד כל ישראל" אתם זוכרים את הסיפור הזה בגמרא. פעם ר' עקיבא היה מלמד והיה רואה שהקהל שלו היה מתנמנם. אז - הוא החליט ללמד דברים של בדיחה, כדי לעורר אותם. אז הוא אמר להם: "אשה אחת הולידה ריבוא" כולם תוהים: מי זה האשה הזו? אמר: "אימו של משה, מפני שהוא שקול כנגד כל ישראל",אבל, השאלה היא לא מה שאמר ר' עקיבא. ההתחלה של המדרש: איך זה יתכן? כשר' עקיבא מלמד, הקהל מתנמנם? זו השאלה יש לכם תשובה? לי יש תשובה. כשר' עקיבא שהיה התלמיד חכם של הדור, היה מלמד, כל הנשמות של הקהל היו בישיבה של מעלה אז הגוף היה מתנמנם, אז הוא רצה להוריד אותם לאדמה. יש תולדות בארץ. כן? אשה שהיא מולידה מישהו, כן? זה לא בשמיים. טוב. אז, כן? מה? מה?

קהל: איך מסבירים את הגלויות ואת החורבן?

מניטו: לא לא שמעתי.

קהל: איך מסבירים את הגלויות בחורבן של... בית המקדש אם הם כתוצאה של מעשה, של חטא העם ככלל?

מניטו: אולי אתם זוכרים מה שלמדנו עם המהר"ל? אבל זה היה לפני, אולי, כמה שנים. אבל זה באותו ספר. לא? בגבורות ה'. וההסבר הוא פשוט מאד. שנאמר לאברהם אבינו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" לפני כל חטא של עם ישראל מכיוון שזה היה לפני כל היסטוריה של עם ישראל. צריך להבין את זה: יש הכרחיות של פיזור עם ישראל בין הגויים. זה לא היה מוכרח להיות מבחינת גלות. זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת. אם העם חוטא אז - המימד הזה של ההיסטוריה שלנו: "ממלכת כהנים וגוי קדוש" הוא מתגלה בבחינת "גלות" אם אפשר לומר את זה ככה. אם העם לא היה חוטא, זה בבחינה אחרת. לכן יש איזה רמז, אנחנו אומרים ככה בתפילה: "מפני חטאנו גלינו מארצנו" אפשר להבין "מלפני חטאנו גלינו מארצנו..." איזה חטא? זה אנטישמיות לומר שגלינו מארצנו בעקבות החטא. היו חטאים. ולכן הגלות היתה מרה מאד. מכיוון שהיו חטאים. אבל החטאים - לא היה הסיבה של הגלות. אולי הגלות הוא אחרת זה עניין אחר כי יש תקופות שהעונש של הגלות הוא הגלות עצמה. להישאר בגלות זה כבר העונש של "האיחור" הזה, כן? "ואחר עד עתה"‎ הבנתם את זה? מכיוון שמגיע זמן שאי אפשר לחזור מהגלות. וזה העונש של המשך הגלות.‎ שקשה לחזור מהגלות. זה מה שקורה. יתכן מאד שזה מה שקורה עכשיו גם. [הפסק בהקלטה[...

מדוע השואה התחילה בגרמניה? (קטע היוטיוב מתחיל מפה... ה.ה.)

מניטו: רבים. אבל זה רק חלק מן העם, כן? טוב, לי אין תשובה מיידית, ככה. צריך ללמוד את העניין באורך זמן. אבל, לא לשכוח: שאלו שמתו בשואה מתו לקידוש ה' זאת אומרת הסבל הזה זה גמר התיקון שלהם. זאת אומרת, הם קדושים. פשוטו כמשמעו. צריך להבין את זה. אבל אולי אפשר לומר בקצרה, שזה קרה שמה, מכיוון, ששמה היתה הסיבה של עיכוב הגלות. ולכן זה קרה שמה. יש איזה רמז, בהיסטוריה, אולי כמה מכם למדתם את זה, שבימי עזרא כבר עזרא אמר לכמה קהילות שהיו בגולה בימי עזרא, מהגלות של הבית הראשון, שאם לא יחזרו לבית השני- כשהשואה תבוא, היא תתחיל בהם. אבל כל זה מסתורי לגמרי, מכיוון שבבחינת הגורל הפרטי של כל אחד ואחד, עברו 200 שנה ויותר, 2400 שנה אז - החטא של אלו שהיו בימי עזרא, קיבלו העונש. מי? צאצאיהם. אחרי כל כך זמן, זה קצת מיסתורי. אי אפשר להבין את זה, רק - לפי תורת הנסתר. רק לפי תורת הגלגולים מי הוא הגלגול של מי. אבל זה לא בידנו. גורל הפרטי וקשר לגורל של הכלל, אי אפשר להבין! זה רק סודות של הקב"ה. חשבונות של הקב"ה. אבל למה זה קרה דווקא מגרמניה ואילך? ההסבר הוא אצל עזרא. שאמר לאותם הקהילות: כשהשואה תתחיל - תתחיל מכם. זה מפחיד, כן? כי סופסוף זה קורה. אבל זה גם.. מה ההיפך של" פחד"?

קהל:...

מניטו: זה גם?... לא - נחמה. אולי חצי נחמה. זה סימן שיש משמעות. העניין הזה. אם יש משמעות, אפילו שהמשמעות, אנחנו לא תופסים אותה, אז אפשר להתנחם. זה עניין של איוב. כל עוד שלא הבין שיש משמעות, הוא סבל. מכיוון שהקב"ה מתגלה לו, ומסביר לו שיש משמעות, אף על פי שאיוב לא הבין כלום! ממה שאמר הקב"ה, הוא התנחם: אה, יש משמעות? ברוך דיין האמת. מבינים את העניין. אבל - אני רוצה להזכיר מה שלמדתי מהרבנים הראשונים של האשכנזים שלמדתי אצלו. זה מייד אחרי המלחמה. אחרי כל ה... כל השואה הזו. והוא התייחס למה שקרה בתרבות היהודית של גרמניה. ביקורת המקרא. זה התחיל שמה, כן? והסביר לנו. הסברתי את זה פעם, אבל כדאי לזכור את זה. העניין חשוב מאד. מתי בא עמלק? כשיש ספק בישראל. ואנחנו לומדים את זה מהמקרא. מספר שמות. כשהעם אמר: "היש ה' בקרבנו אם אין" מייד -"ויבוא עמלק" אז מה זה: "היש ה' בקרבנו אם אין?" יש הרבה משמעויות. אבל משמעות אחת, זה הספק הזה, ש- 'האם תורה היא מן השמיים או לא?' ויש לנו הוכחות, שכל התיאוריה של ביקורת המקרא, התחילה דווקא בגרמניה! ודווקא בגרמניה, בא עמלק. זה - אי אפשר להכחיש את זה. כן. כי זה עובדות. ואנחנו יודעים, מלימודים אחרים, שכל אותם הגויים, זה התחיל עם יהודי אחד, ששמו שפינוזה. כן? אבל - דרך יהודי אחר, ששמו אסטרוק, וכן הלאה, זה התגלגל דרך גויים. זה ידוע, כן. ואנחנו יודעים שאותם הגויים, שעסקו בביקורת המקרא, היו - פשוטו כמשמעו, אנטישמיים גמורים והיו התחלה של השקפת השל הנאצים. טוב. זה עניין ששייך לכלל! כשהספק הזה, מופיע, אז העמלק הזה בא. ודווקא באותו מקום. טוב, ויש עוד, ויש עוד, כהנה וכהנה. ורק אני רציתי להדגיש את זה. זה כמו שאמרנו על דברי הנביאים! זה: או -או. אם ככה - אם ככה. אם אין ספק - אין עמלק. אם יש ספק - יש עמלק. למה זה נוגע לאלו, ולא לאלו? זה הסתרים, זה הסודות של הגורל של כל יחיד ויחיד מאדם הראשון עד ביאת המשיח. זה לא בידנו. כן? אבל התפקוד של העניין זה מה שאמרנו! כי אין בחירה לכלל מבחינת כלל! אם קורה זה - אז קורה גם כן זה. ואין שום בחירה. איפה יש בחירה? למנוע שזה קורה בבחינת ה"אם" הזה הבנתם את העניין? טוב.

מניטו: כן?

קהל: מישהו מהקהל שואל שאלה לא ברורה על קידוש ה', וכפרה. חתכתי אותה. מי שמצליח לשמוע משהו[, ]מוזמן לנסות לשמוע את הקובץ המקורי באתר[

מניטו: יש פה יש כבר שאלות אז השאלה הראשונה, הסבל עצמו. בלי שום כוונה. זאת אומרת, מתו לקידוש ה', וכל פעם שאנחנו אומרים האזכרה בשבילם, זה הביטוי. כן? והשאלה השנייה, יש הבדל של יעד, של תכלית, של גורל, אבל - סופסוף זה אותו דבר. יש מחלוקת בבא בתרא אם איוב היה גוי או יהודי. אז בין כה וכה - זה אותו סיפור. אם הוא היה גוי, או אם הוא היה יהודי. אתה מבין את העניין. זאת אומרת - למשל כשהגמרא אומרת "מיתה מכפרת" זה עצם המיתה שמכפרת, ולכן אני רוצה רק להוסיף קצת הסבר: קרה מה שקרה. הסיבות שקרה מה שקרה זה לא החטאים של אותם היהודים. כן? אי אפשר לתפוס את זה! יהודי אירופאי לא הניח תפילין, אז - בא היטלר?! אין שום השוואה. כן. הוא לא אכל כשר, אז - באו הנאצים?! מי יכול לתפוס דבר כזה? הסיבות - זה סיבות אחרות לגמרי. אלא - למפרע, אם הייסורין האלו הגיעו, עם הסיבות שלהם, עם הדבר הגיע אז - יש... אפשר לקדש את העניין. ולכן קיבלו את זה בבחינת קידוש ה.' אבל זה למפרע. לא מלכתחילה. כי הקב"ה לא מתאווה לייסורים של בני אדם. כן? אלא אם יש סיבה לייסורים, אז אפשר, לא "להשתמש" בזה, זה מילה גסה, אפשר להקדיש את זה. אבל - זה למפרע. כן? מי שאומר אפילו בחוגים יהודיים, אפילו דתיים - אומרים: שכל מה שקרה - קרה בסיבה של החטאים של אותם היהודים של אותו דור, אומרים דברי הבל. זה לא זה שייך להיסטוריה של כלל ישראל. הבנתם את ההבדל? טוב. כן? אני רוצה רק לדייק קצת, בסדר המאורעות. הציונות קמה אחרי המאורעות של מזרח אירופה. ברוסיה. כן? והצהרת בלפור היתה א ח ר י הפוגרומים האלו. כן? והשואה באה, הנאצים בא, א ח ר י שעם ישראל לא קיבל את הצהרת בלפור שהיא, בימינו אנו, במימד, אולי יותר גדול, משל הצהרת כורש בזמנו. כן? מבינים את ההקבלה? ולכן, היה כבר, השתעבדות יתירה לפני השואה.‎ לא היה צריך את זה. כדי להקים את התנועה הציונית. אז כבר הציונות באה כתשובה לאי סבל בגלות. אבל, בזמן יותר מוקדם, מהשואה. ולכן המשכיות של סיבה ומסובב הוא אחרת לגמרי. לא לא. האמת הוא בגמרא, יש לנו גמרות, יש לנו בתיקוני הזהר - הכול ברור. כן? כי - כל המשכיות של הגלות, היא גלות של השכינה. והזהר אומר: אוי למי שגורם סבל לשכינה בגלות. מי גורם סבל לשכינה בגלות? אלא - אלו שממשיכים להיות בגלות - השכינה איתם! חלק מהשכינה. ואין חלק באינסוף, אבל זה [...] טוב, מאיפה יצאנו? מהשנאה של העכו"ם? טוב, אולי בדרך עקומה נגיע לנושא. יש עוד יש עוד שאלה?

קהל:...

מניטו: לא, לא שמעתי.

קהל:...כותב בגמרא: שאתה רוצה להדגיש - שאין סבל לכלל, גם אצל הפרט אתה מתכוון לומר שאנחנו לא יכולים להשוות שום סבל ב[...] שכל אחד ואחד סובל. למעשה - כל אחד ואחד סובל. בעניין סבל אמיתי. ואין פה... הסבל מציאותי. כן? הוא סבל.

מניטו: נכון. נכון. זה ההסבר.

קהל: והפרט משתתף בזה. אבל יש ילדים שלא היו [...]בגן.

מניטו: מה?

קהל: יש... אין סבל של כלל. אם יש סבל של מי שכואב לו ברגל, או בגב, כן? וזה הסבל האמיתי. ולזה צריך להתייחס, כסבל, שדברים שגם הם אמרו...

מניטו: ברור. ברור! אבל זה נושא אחר. וזה לא... מבחינת הפרט... לא לא. זה נושא אחר, וזה לא שייך למימד הזה של פטאליות, הכרחיות - שזה יהיה ככה. זה לא התכנית של התורה. למשל והיה באחרית הימים, כשזה יקרה - אם יקרה אז - יקרה גם כן זה אם יקרה. כל הדברים שבנבואה זה רק בבחינת‎ "והיה אם שמוע" והיה אם לא תשמעו. או זה, או זה. אין הכרחיות של: או של זה, מצד אחד, או זה, מצד שני. זה בבת אחת! מהי ההכרחיות? או זה, או זה. ואנחנו חופשיים מבחינת יחיד, פרט, כדי לעשות את הגורל מצד זה, או מצד זה. אבל מהו הכרחי בלי בחירה? המכלול של האפשרויות! זה הכרחי בלי בחירה. הבנתם את זה? מה בידי הפרט? להכריע, ברובו, וכל דור נדון לפי הרוב, בצד זה או בצד זה. הוא יכול לשנות את הגורל של הכלל: שזה או זה, או זה. זה - הוא לא יכול לשנות. אבל - להחליט אם זה ילך ככה, או ככה, זה הוא יכול לעשות. למשל, אני אתן דוגמה. לפני שאני אשכח. יש גמרא בסנהדרין, מפורסמת: "זכה – אחישנה. לא זכה - בעיתה". מדור לדור, אנחנו רואים שדברי חכמים נוטים יותר ל-"בעיתה" מכיוון שראו שמדור לדור דרך הבחירה החופשית! של הפרטים. הרוב בחר מבחינת "בעיתה". אז - פחדו שזה ילך עד "בעיתה" (או בעיטה) אבל מדור לדור היתה בחירה: או זה, או זה. מבינים את זה? למשל אולי בעניין אחר. עניין של בניין בית המקדש השלישי. יש דעות! או שעם ישראל יבנה את זה, או שירד בנוי מן השמים. או זה, או זה! אז - במשך הזמן רואים, שנוטים יותר בדעה אחת, מדעה אחת (אחרת). אני לא אמרתי את זה. זה עושה הבחירה, אבל, שום בחירה של סה"כ של היחידים אפילו כולם, בלי יוצא מן הכלל, יכולה לשנות את תורת ישראל. את תורת כלל ישראל. אבל בתורת כלל ישראל, יש בכל שלב שתי אפשרויות: "זכה - אחישנה. לא זכה – בעיתה". וכן הלאה. "זכה -עזר. לא זכה - כנגדו" האמביוולנטיות של או זה או זה,"עזר, כנגדו"- אי אפשר לשנות. אבל - אפשר לזכות, סליחה או בזה, או בזה. זה מה שאני אמרתי. החופש הוא בפרט. לא בכלל. ולכן היה בכוח של הפרט למנוע את הסבל של הרוב. זה היה בבחירה. טוב?

כיצד יש להתייחס לייסורים?

הקלטת היוטיוב מתחילה מפה..

מניטו: רק רציתי לתקן קצת את העניין המילולי הזה," סבל של הכלל" ואני מפחד מזה. כי הייסורין מתקבלים רק למפרע! לא מלכתחילה. מלכתחילה-אין דבר כזה. זה לא תורת משה. זה לא תורת ישראל. יש דתות אחרות. שמתאווים לזה, כן? אבל זה לא היהדות. זה ברור, כן? למשל בגמרא - אתה זוכר? בברכות. יש הסיפור של ר' יוחנן. שאלו אותו:" חביבין עליך יסורין"? אמר - פשוטו כמשמעו –וזה יהודי טהור- "לא הן ולא שכרן" אם הייסורין באים, אז אני מקבל את זה לקידוש ה.' אבל מלכתחילה - לחפש ייסורים? זה שיגעון! דווקא שונאי ישראל עשו לנו תדמית כזה "אתם כזה"! "בבקשה מכם - תהיו כזה"! כן? "ואם אתם לא רוצים אנחנו נשתדל שזה יהיה"...

קהל: להם יש עוד כמה שמתנהגים ב...

מניטו: מה?

קהל: להם יש כמה עניינים שמקבלים

מניטו: נכון. נכון. נכון, וזו התנהגות גלותית. זה תבנית גלותית. אתם זוכרים מה שאמר הראשון לציון, הרב עוזיאל ז"ל. הוא אמר: אנחנו מחכים לשני משיחים: אחד - בן יוסף. שיוציא אותנו מהגלות, ואחד - הבן דוד שיוציא את הגלות מאיתנו. כן? זהו. אז אתם מבינים מה קורה פה במדרש הזה?

קטע נערך ללא הקלטה- ייתכנו טעויות.

מניטו: מוצאים כמה שמות לאותו הר, באותו מדבר, נמשיך קצת? "מדבר סיני"- שירדה שנאה על העכו"ם". טוב, אז כל הממדים האלו עכשיו המהר"ל רוצה להסביר אותם. תפסתם מה קורה במדרש הזה? היתה שמה שאלה? עדנה. היתה שאלה? כן.

קהל: כן. "הכל צפוי והרשות נתונה" עכשיו אפשר להסביר את זה. וזה - לכאורה כאילו ישנן הבנות. זה בדיוק זה שלגבי הכלל...

מניטו: ברור. יפה. שם - באמת אין בחירה. הבחירה, הרשות "הכל צפוי" אך ורק לגבי הבחירה של הפרט. בסדר?

קהל: ולכן הבחירה ניתנת בתוך

מניטו: כן

קהל: בתוך מכלול של אי הבחירה. נכון? זה משנה, זה לא ברמב"ם. זה משנה. זה בפרקי אבות, כן?

מניטו: פרקי אבות. כן. אבל צריך להוסיף קצת: שיש בכוחו של הפרט, לשנות את המימד של הגורל הכללי. את הצורה של הכל. אבל הכל צפוי. ככה, או ככה, או ככה - הכל צפוי. איך זה יהיה במציאות, זה בכוחו של הפרט לגרום את זה." לגרום את זה" - כך אומרים?

קהל: לגרום לכך.

מניטו: לגרום לכך. כן. כך למשל, "ועבדום ועינו אותם 400 שנה" זה מספיק להיות גר בארץ נכרייה - וזה עינוי, וזה עבדות. זה מספיק להיות... אם היינו זוכים יותר, במצרים למשל, אז - סתם, העובדה, שאנחנו נמצאים במצרים -זה העינוי. כן? לא זכינו. אז בא העינוי במציאות. במימד אחר, במדרגה אחרת. המצב צפוי. איך יהיה במציאות? זה תלוי במה עושה הפרט בבחירה שלו. זה למשל - בדוגמא אחרת לגמרי. זה דוגמא שאני לוקח לפעמים, כדי ל[הסביר] את כוונות המצוות. מה כתוב למשל בעשרת הדברים? "לא תרצח". אבל למי מדברת התורה? לעם ישראל. השופרא דשופרא דכל המין האנושי ומה אומרת התורה לאותו עם ישראל? "לא תרצח" אז - האם הכוונה רצח - רצח? ברור שהכוונה של התורה מדברת על ישראל לומר לו - "לא תרצח?" או "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" רק המאמינים באחדות ה' אומרים: "שמע" תיזהר: ה' אלוקינו ה' אחד" במה מדובר? זה במדרגות אחרות. "לא תרצח" אפילו בדיבור שלך. אפילו באיזה מבט שלך. ברור שזה לא צריך להיות רצח עם סכין. כן? זה גם כן נקרא "רצח", אפילו בדיבור. הכל תלוי באיזה מדרגה זה... והגויים מבינים את זה: מה קורה בלבנון? כן? לא עשינו שום דבר! אבל אתם רצחנים [יהודים] במדרגות אחרות. טוב. זה אותו עניין. מה שכתוב בתורה, זה יכול, זה הכרחי, אבל - זה יכול להתגלות במציאות במימד זה או אחר. זה תלוי בבחירה. של הפרט. אני חושב שפה יש דיוק חשוב. זה מובן. לכן אפשר לקשור את זה: "הכל צפוי" לכלל. [והבחירה – נתונה]. והשאיפה של הצדיקים, זה דווקא להסתלק מאותה בחירה. כי אם אנחנו מבינים את זה, לאותה בחירה שנקראת: "חופש הבחירה" יש מדרגות של הבחירה של האמיתית. "וקראתם דרור"- זה משהו אחר. כי מהי הבחירה? להיות מסוגל לעשות - או הטוב, או הרע. זה מסוכן, כן? יש אפשרות גם - או הרע. אז הצדיק האמיתי הוא לא רוצה להיות בה. על בחירה כזו. והזכות שלו שלוקחים ממנו את הבחירה הזו. הבנתם את העניין? כן? אז - הוא יותר כללי. וזה השמחה שלו. כן טוב - אני חושב שיש [גרים] לזה. צריך גיל של בחירה וגיל של, נאמר - התבגרות מה?

קהל: [...]

מניטו: כן. גיל של "ידיעה", נאמר. וכשיש ידיעה, אם הידיעה היא אמיתית, אין בחירה. הבנתם את זה כשיש ידיעה אמיתית, מי יכול לזוז. כן? זה סימן של ידיעה. ו"אתה חונן לאדם דעת", זה היעד. כן? זה מה ש"חכמי לב"

מניטו: יפה. זה דווקא המדרגה של "חכמי לב?" נכון. יפה. זה אותו.. בדיוק אותו פסוק. "וכל חכם לב", ו"לב כל חכם לב" "נתתי חכמה" זה אותו עניין. כן? אז מה קרה "לאחר?" מצד ה[הברית]?

מניטו: זה סימן שלא שימש את רבו כל צרכו. לא היה לו ידיעה, אז היה לו בחירה. לא הבין העניין. לא הבין.‎ אז היתה בידו בחירה. הבנת? עניין של "קן ציפור", כן? לא הבין במה מדובר. ואני חושב... אני רוצה להסביר: כי - אלישע בן אבויה זה גדול, כן? כבודו מונח. זה לא עניין של קטנים. לגבי גדולים אלא מה? הידיעה הזו - זה לא רק הבנה דרך השכל. זה ה... איך אומרים? הרצון של הנפש. לא הרצון של הנפש. לבחור - לחשוב ככה, ולא ככה. אח"כ השכל בא לתת לך טענות? לשון טענות, אבל זה בא אח"כ, כן? ומה היה הטעות שלו? הוא לא הבין מה זה עולם הבא! לכן הוא גם לא מבין מה קורה בעולם הזה. מכיוון שלא תפס עניין של עולם הבא. וצריך להבין את זה, שאפשר להיות חכם גדול וכופר בעיקר. חכם גדול בחיצוניות של החכמה. העניין של "ארבעה נכנסו לפרדס", כן? רק מי שנכנס "לפני ולפנים" יצא בשלום. מי שהסתפק בפשט, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק בדרש, במדרש, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק ברמז - קרה מה שקרה לו. עקיבא - נכנס בשלום, יצא בשלום. והוא הגיע ל-ס' של הפרד"ס. האחרים, פשוטו כמשמעו -"אחרים" הסתפקו במדרגות פחותות. תפסתם את העניין?

קהל: וכולם נקראים" אחרים"?

מניטו: מה?

קהל: כולם בחזקת" אחרים?"

מניטו: לא.‎ בחזקת "אחרים", ברור. אחד נפגע, אחד... וזהו זה.

קהל: איך להסביר את מה שאתה אמרת לגבי..."גדול מחברו יצרו גדול הימנו"?

מניטו: איך? תסביר אתה?

קהל: מעין זה, מתייחס ל...

קהל: [...]

מניטו: אה. מכיוון שיש קצת סתירה. כן?

קהל: כן. יש סתירה [...]

מניטו: זאת אומרת - מה? מה אתה אמרת? תקופה האמצעית. כל עוד שהוא מתרבה בחכמה, גדול אז ברור

קהל:...ועד שהוא מגיע לשלב

מניטו: נכון. זאת אומרת ה... הסיכונים של הבחירה שלו הם יותר חמורים. כן. זאת אומרת זה עניין של "להרבות ב" זה סימן שלא הגיע למדרגה שצריך להגיע. להרבות ב..." כל המרבה דברים" למשל, "מביא חטא" כל עוד שיש ריבוי - זה סימן שלא הגיע לתיקון. למשל "טוב מאד" זה פחות מ-"טוב" כל עוד שיש "מאד"- עוד, עוד, עוד, עוד - זה פחות מ-"טוב". טוב זה סתם טוב. טוב? אז נמשיך.

 

{bfaccordion-slider שיחות על הנצרות}

 

שערי אורה 37-38

"ולפיכך כל שבעים שרים שעומדים מבחוץ, לשורה פנימית" לשורה פנימית - כי בשורות החיצוניות יש עוד, יש עוד, ויש עוד, עד אינסוף. כלל הדבר: כל בריאה -יש לה מלאך מלמעלה. ולכן ריבוי בבריאה, בעולם העשייה, זה מורה על האינסוף של דמויות למעלה. לפי הכלל שראינו כבר: "דע, מה למעלה? ממך" כל ברייה וברייה יש לה 'מזל,' יש לה מלאך. אבל צריך להבין את זה, שאין שום ממשות לאותן צורות. אלא מלמעלה למטה. אין שום ממשות מלמטה למעלה. מלמעלה למטה, זה נאצל משורש כל האצילות. אבל מלמטה למעלה - ה' לבדו. זה מובן הכלל הזה? ראינו את זה הרבה פעמים. ועבודה זרה זה דווקא להתייחס לאותן מדרגות כאילו נמצאות בפני עצמן.

קהל: אצל יעקב, שהוא חלם על סולם, אין עניין... עולים ויורדים? זאת אומרת...

מניטו: אה, אפשר לקשור את זה. אני לא חושב שזה אותו עניין ממש, אבל אפשר לקשור את זה. כי המדרשים הסבירו מה הסדר הזה של עולים ויורדים. אפשר לקשור את זה, ברור, כן.

קהל: אז יש בחינה של למטה ולמעלה.

מניטו: לא,

קהל: בנפש החיים נדמה לי שהוא מזכיר את זה.

מניטו: אבל אסור להתייחס לזה!

מניטו: זה דווקא עובדי עבודה זרה שתופסים את זה. גבי ישראל נאמר: ה' לבדו. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. קודם כל, אנחנו חיים בתקופה שאין התגלות. מאז סיום תקופת הנבואה, אין התגלות של הדברים האלו. יש מאמר בגמרא, ואני לא זוכר בדיוק את המקור, אני חושב שזה במסכת ברכות אלמלא העין יכולה לראות מה יש באוויר, אף נפש לא יכולה להחזיק מעמד. נכון? זה בברכות, כן? אתה זוכר איזה פרק? לא. זה מובן? כי הזכות, לא - זה לא הזכות, אבל החסד שעשה הקב"ה לגבי עם ישראל, מאז חורבן בית המקדש, שההתגלות הסתיימה. ולכן אין עבודה זרה בישראל אחרי סיום תקופת ההתגלות. זוכרים את התפילה של עזרא? שהתפלל. והתפילה התקבלה, אבל כדי שלא יהיה סכנה של עבודה זרה, צריך לשים קץ להתגלות. כשיש התגלות - מי שרואה רואה. מי שטועה - טועה. עם ישראל רואים רק את הקולות. "ותמונה לא ראיתם." זה סגולה של עם ישראל. אבל בתקופת ההתגלות, כל בני אדם ראו מה שראו! כל אחד לפי המתכונת נפשו, ראה מה שראה. אבל מכל מקום, זה היה אסור לישראל. זה היה רשות לאומות העולם. להתייחס לבורא העולם דרך התמונה של השרים שלהם. זה היה רשות להם, אבל זה היה אסור לישראל. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה שאין סכנה כזו. מכיוון שהבן אדם המודרני הוא לא מסוגל אפילו להיות עובד עבודה זרה. אין לו אותה סכנה. זה המחיר שהיה צריך לשלם כדי לגמור עם העבודה זרה. !וזה פלא כי כל התקופה של הנביאים, של הנבואה, היה עבודה זרה בישראל. מיד, בהתחלת אנשי כנסת הגדולה, המשנה, כל שכן הגמרא - כל זה הסתיים. מה בא במקום העבודה זרה? זה נקרא 'מינות.' בעולם החיצוני, כשאתה רואה, אתה רואה - אז אתה טועה בעבודה זרה. אבל כשאין התגלות בעולם החיצוני, אז אותה סכנה של עבודה זרה נקראת: מינות. :יש פסוק מפורש "אמר נבל בליבו אין אלוקים." הפירוש הוא: משום עסקי לבו. זה מינות. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" "אחרי עיניכם" - זה עבודה זרה, "אחרי לבבכם" - זה מינות. )בבלי, יב, ב( בתקופה של עבודה זרה לא היה מקום למינות. כי ראו כל כך התגלויות, שלא היה מקום למינות. מי יכול להכחיש? ראו! אבל אחרי סיום תקופת הנבואה, אז התחדשה המינות, זה משהו אחר. המינות במובן של שלילת מציאות הבורא, מציאות האל, זה אפיקורסיות במובן הבסיסי של המילה.

קהל: מה עם הכוח שהיה לנצרות? שהיה לנצרות, כדת, במינות. והמעשים, מה שהם מספרים, מעשי ניסים.

מניטו: כי דווקא

קהל: זה הצד... אם הבנתי את השאלה, מה נתן לנצרות להצליח כל כך בין כל כמה צורות של מינות כאלו? לא של מינות, של עבודה זרה.

קהל: גם, האם זה לא עניין של עבודה זרה?

מניטו: זה עניין של עבודה זרה.

קהל: שאין עניין של התגלות אצלם?

מניטו: לא, ברור שלא. כי סוד ההצלחה של הנצרות, זה שבמיתוס שלהם התייחסו לזהות של עם ישראל. כל המסתורין שלהם - זה סתרי תורה של עם ישראל. הכוח שפועל במיתוס של הנצרות, זה כוח החיוּת שבישראל. הם לקחו את הזהות של ישראל כשיתוף שלהם. הבנת מה שאני אומר? .

קהל: כן

מניטו: רק דקה. יש לי שאלה על מה שאתה אומר. אני רוצה להבין, ,במיוחד הנוצרים ממשיכים סיפורים של מעשי ניסים, או של מעשי... זה רק שקרים גמורים, או יש גם איזושהי התגלות?

מניטו: זה שאלה אחרת! זה לא עניין של עבודה זרה, במובן של השאלה הראשונה שלך. אין שום התגלות של האליל שלהם. אבל זה תוצאה מהאמונה שלהם. זה בדמיון הדתי, נאמר. ומכיוון שאמונה שלהם וזה השאלה שלך: מאיפה הכוח של האמונה שלהם? כי במה הם מאמינים? בישועה מבעיות של נפש האדם. מכיוון שהלבישו את זה דווקא במה שאנחנו מגדירים כ'סתרי תורה,' המסתורין של ישראל, של עם ישראל, אז זה נתן את ההצלחה שלהם, בבחינת עבודה זרה. אבל...

קהל: אתה מדבר על השילוש? לא, אני מדבר לא רק על השילוש, זה עניין תאולוגי מאוחר. אלא על הפרצופים שהם מכנים כ'אלקות.' זה פרצופים של הזהות של ישראל, כפי שהתורה מספרת אותם לנו. אבל בשבילנו זה סתרי תורה, דהיינו... אולי פעם הסברתי את זה: מה ההבדל בין מסתורין וסתרי תורה? אצל הגויים יש מסתורין. מה זה מסתורין? זה ידיעה שאין לך, ואתה לא יכול להשיג אותה. זה מסתורין. סתרים, סתר - זה ידיעה שאין לך, אבל אתה יכול להשיג אותה אם מישהו מוסר לך את המפתח. זה הבדל מהותי. אני לא זוכר אם אני סיפרתי את זה פעם. לפני הרבה הרבה זמן, דורות, הייתי אחראי על הסטודנטים היהודים בצרפת, והשתתפתי באיזה מחנה כלל עולמי של סטודנטים באותה תקופה, מיד אחרי מלחמת העולם. ואני הכרתי שמה סטודנט אחד, נציג של ההתאחדות של יוגוסלביה. כשהיה צעיר היה נוצרי, ואחר כך היה מרקסיסטי. עכשיו אני לא יודע מה הוא עושה... (צחוק) והוא סיפר לי איך עזב את הנצרות.

קהל: מסתמא הוא צריך להיות מוסלמי עכשיו.

מניטו: אה, מוסלמי? (צחוק) אז הוא סיפר לי איך הוא עזב את הנצרות. כשתפס שמדובר רק בעניינים שקשורים לשבט קטן מהמזרח הקרוב, שקרוי 'עם ישראל' משהו מוזר, אקזוטי, מה שייך לנפש של מי שנולד ביוגוסלביה לעם הזה שנקרא 'ישראל?' אז הוא ויתר על כל זה, הוא זרק את כל זה. זה לא שייך לו! וזה נתן לי להבין מה אמרו השליחים שלהם כשדיברו על המסתורין באמונה שלהם. זה פשוט מאוד: כשעובדי עבודה זרה שאלו אותם: במה אתה מדבר? אז היו משיבים: אתה לא יכול להבין במה מדובר, זה שייך ליהודים. זה עניין של משפחת היהודים. אצלכם זה מסתורי. זה מובן, כן? ולכן כשלומדים בשורשים של הנושא, את השורשים של אמונה של הנוצרי, הדבר הוא פשוט מאוד: הם מתייחסים לישראל כשיתוף לבורא, בין הבורא ואומות העולם. ולכן הכוח של המיתוס שלהם זה הכוח של האמת של ישראל, בבחינת עשו, שהיה תאום של יעקב. זה לא סתם, זה בא מאותו שורש. תודה לאל שהם שכחו את השורשים שלהם. לא תופסים ולא מבינים מאיפה זה בא. מאמינים. אבל הכוח של האמונה שלהם - שהם צריכים ישועה. שהם צריכים גאולה. גאולה ממה? דווקא מהאי-יכולת לעמוד על הבעיה של טוב ורע. אי-יכולת. אין להם תורה. ואין להם כוח של תורה. והם צריכים גאולה, הם שואפים לזה. שואפים לזה דרך איזה אסטרטגיה מאגית של התאולוגיה שלהם. אבל במה מאמינים? בישראל כגואל העולם. זה מובן? טוב, מה השאלה?

הרב שרקי: איך זה שיש יהודים שהתנצרו? כלומר, לפי זה, זה פלא.

מניטו: כן, תשמע. לפי הניסיון שלי, אני מכיר כמה מהם, לא הרבה. הבעיה של יהודי שמתנצר, זה לא שהוא מאמין כנוצרי. אלא זה יותר חמור. זה מחלה נפשית יותר יותר עמוקה. הוא רואה את עצמו כמשיח. זה ברור מה שאני אמרתי? זה מחלה של יהודים.

הרב שרקי: זה יכול להסביר את פאולוס?

מניטו: לא. הוא לא רואה את עצמו כתלמיד של ישו. הוא רואה את עצמו כישו. יהודי שמתנצר. שאול הזה (פאולוס), זה עניין אחר לגמרי. הוא שיסד את האמונה של הנוצרים. כי הנוצרים הראשונים, שהיו גם כן יהודים, ורוב מהם שומרי תורה ומצוות, כן? היו מאמינים במשהו אחר לגמרי מהנצרות הנוכחית. מאחרי שאול (התרסי), פאולוס. הוא שיסד את ה... ויש הרבה מהוגי דעות של הנוצרים שמתחילים לגלות שיש בעיה פה. כי הישו של הנוצרים הראשונים, לפני פאולוס, הוא אחר לגמרי מאותו דמות שאנחנו מוצאים בכתבים של פאולוס. הוא אחר לגמרי. זה היה איזה כת משיחית, תמהונית, כמו שיש עכשיו בישראל גם כן. אבל לפי דעתי, זה עניין של מחלה נפשית ורואים את עצמם כשייכים לדמות המשיחית. הגויים, שהם נוצרים, שואפים לזה, אבל הם לא יכולים. מכיוון שלא נולדו יהודים. אבל ליהודי יש עדיפות.

הרב שרקי: זה ההסבר של השאלה שלו, שהוא עבר התגלות פאולוס, החוויה שהוא עבר, .גם כן, בדרך לדמשק

מניטו: כן, אבל תשמע. יש רק פסוק אחד באוונגליון, רק פסוק אחד, בדרך לדמשק, אבל זה דומה מאוד למה שמגדירים כ'גנוסיס.' ולא התגלות ממשית. כי היה אפיפיור, מי שקדם לאפיפיור הנוכחי, שכחתי את שמו, שאמר שהייתה לו התגלות. אמר את זה

קהל: פאולוס השישי?

מניטו: כן, כנראה, כן. והיו שתי תקופות בחייו: לפני ההתגלות, ואחרי ההתגלות. זה ידוע. אבל מה שהוא מספר זה עניין של גנוסיס, זה לא עניין של התגלות.

קהל: כנראה שהם יודעים שזה כבר הסוף שלהם.

קהל: מה ההבדל בין גנוסיס לבין?...

מניטו: אה, מה ההבדל? גנוסיס זה איזה מין תאולוגיה שחושבת שלא הייתה נבואה, אלא התגלות שכלית של סודות העולם. שהשכל האנושי יכול לתפוס את זה, אם הוא מפענח את מה?

קהל: מכמני העולם.

מניטו: למשל. דרך כל כתבי קודש של כל אומה ואומה, של כל תרבות ותרבות. הם לא מאמינים בהתגלות. ולא מאמינים בבורא עולם. חוץ מזה, יש להם שיטה על התורה, שהאל האמיתי זה לא שם הויה. אלא דווקא הנחש. ולכן הנצרות בהתחלה הייתה צריכה להילחם נגד הגנוסיס. כמו היהדות גם כן. אבל המוקד של הבתי מדרשות שלהם היה דווקא בדמשק, באותה תקופה. אז התגלות מדמשק, זה לא סוד. כולם יודעים במה מדובר.

הרב שרקי: זה מתואר ברגש, .לא בשכל

הרב שרקי: זה מתואר כדבר רגשי.

מניטו: לא רק רגשי, לא. שכלי. הם... זה מה שנקרא בלועזית occultisme יש להם קשר עם הטבע, גם כן רגשי, אבל אצלם זה שכלי קודם כל. למשל, בדרום צרפת, אלו שמגדירים כ'קטרים' Albigeois וכן הלאה היו שייכים קצת לזה. ויתכן מאוד שהתאולוג הראשון היה פאולוס הזה. והוא ייסד את הנצרות, על דווקא מה שהתחלתי לנסות להסביר: על עם ישראל כגואל של העולם. בבחינת 'בן יוסף.' ככה התחיל המיתוס אולי. לא, השאלה שלך היא חשוב מאוד. מאיפה בא הכוח של ההצלחה של אותה עבודה זרה? כי דת מאותה צורה, של גואל אחד, שבא במקום המצוות, היו המון מאותה תקופה. למה דווקא היא הצליחה? זה יצא מהיוונים, כן? למה דווקא היא הצליחה? כי המיתוס שלהם הוא המיתוס של ישראל. והשורש הקבלי הוא יותר עמוק: זה עשו. זה דווקא עשו. זה ישראל הטבעי, ישראל בבחינת נחש. בשורש עשו. יש בזוהר כמה רמזים על הנחש הקדמוני. אז זה דת של הנחש הקדמוני. טוב, עכשיו הם שכחו את כל זה. מהר מאוד. והם ממש מאמינים בצורה נאיבית שהם ה'ישראל האמיתי,' מכיוון שישראל ההיסטורי הוא מעד, הוא חוטא, הוא לא הבין שדת זה רוחניות, הוא חרדי, ולכן... (צחוק) תפסתם?

קהל: למה... יהודי שהתנצר

מניטו: הוא חולה! תשמע,

קהל: הוא מאמין שהוא המשיח לא לא, זה מחלה. תשמע, הוא רואה גבי נפשו הפרטית מה שהתורה אומרת גבי כלל ישראל. זה המחלה. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת המשיח יכול להיות רק כללי

מניטו: לא, המשיח הוא יכול להיות רק המשיח של כלל ישראל. ודרך כלל ישראל - של כל העולם כולו.

קהל: אז הוא חושב שהוא יכול לגאול רק את עצמו?

מניטו: לא! הוא חושב שהוא הכוח המשיחי הזה. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. יהודי אמיתי, בריא בנפשו, לא יכול להיות נוצרי. זה מגוחך אצלו. דווקא יהודי לא יכול להיות נוצרי. אז יהודי שכן מתנצר, זה סימן שהוא חולה נפש. (צחוק)

הרב שרקי: ברגסון.

מניטו: ברגסון זה הגאווה של הפילוסוף. זה עוד דוגמאות. זה הגאווה של הפילוסוף, זה כוח הפילוסופיה. אבל הוא רצה להיות דווקא המייסד של הנצרות האמיתית. הפילוסופית האמיתית. ואני מצאתי את התהליך שלו בפילוסופיה שלו. טוב, זה עניין קצת ארוך, אם אתם רוצים פעם נלמד את זה. היה לי ויכוח, לפני כמה שנים, היה איזה יום הולדת של ברגסון בצרפת, ]במרכז] רש"י. כן. היית שמה? אז זה היה ממש מגוחך: היה כומר שם, Le P?re Dupuis שהוא אמר: שברגסון היה יהודי גדול. ואני אמרתי לו שברגסון היה נוצרי גדול. (צחוק) הוא לא ידע איפה הוא היה.

קהל: סליחה, האם אדמו"רים חסידיים שלפחות צאן מרעיתם ראה בהם גם בעבר וגם בהווה, כמשיחיים?

מניטו: כן...

קהל: יש משהו, מעין הדמייה לאותה תופעה.

מניטו: כן, אבל בצורה אחרת לגמרי. בצורה אחרת לגמרי. יש אצל החסידים האמיתיים, יש חוש הומור שמונע את העבודה זרה.

קהל: זה צניעות ירושלמית אולי לפני הציניות המקומית הם באמת מאמינים שהרבי הזה, או הרבי הזה, הוא פעל כוח גאולה כמשיח...

קהל: או שגם הרבי בעצמו מאמין בזה

מניטו: לא. השאלה: למה הוא לא מגיב כשהחסידים שלו אומרים את זה? זה שאלה. אבל אני לא מאמין שהוא מאמין בזה.

קהל: היו גם אחרים לא רק בדורנו.

מניטו: כן. משיח שקר. אבל אם מדברים על החסידים האמיתיים, הם רואים דמות של צדיק. צדיק כ - אפשר לומר - אמצעי בין הקב"ה ו... אבל צדיק. לא משיח. אף על פי שאומרים, אבל זה פשוטי עם שאומרים משיח. שמע, אני לא יכול להסביר איך אני מרגיש את זה. מכיוון שדווקא אני ספרדי, אני לא חסיד. אבל כספרדי יש לי נטייה להבין מה קורה אצלם, מה קורה בנפשם. זה לא עניין של משיח בצורה של המשיח הנוצרי. זה עניין של צדיק שיש אלקות בו, אלקות, גילוי של אלקות, אבל זה עניין אחר. צדיק זה משהו אחר. אצלם זה ממש אליל, זה ממש אליל אצלם, אצל הנוצרים. זה אל.

קהל: אמרת מקודם דבר מאוד חשוב שלגבי הנצרות, אז הם צריכים להיוושע מהבעיה של טוב ורע.

מניטו: נכון עכשיו, יש כמה מאמרי רז"ל, יש באמת את החוויות של החסידים, דבר כזה: שמעשיו ודיניהם של הצדיק הם מכפרים.

מניטו: תשמע, אבל זה שונה מהשבתאות. זה שונה מהשבתאות! השבתאים היו ככה, באותו כיוון. שצריך להיוושע מהבעיה של טוב ורע. במושג פשוט מהבעיה המוסרית. כי יש להם פחד מעץ הדעת טוב ורע. יש להם פחד מזה. מכיוון שיודעים בנפשם שאין להם שום כוח להתגבר על זה. נגיע לאיזה פרט של הנושא. ובעיקר מכיוון שאין בהם כוח התשובה. אז לקבל תורה בלי כוח התשובה - זה בלתי אפשרי. הם אבודים. והם אומרים את זה בפירוש! ובעיקר פאולוס. הישועה דרך התורה זה אבדון, גיהנום. וכל פעם אני תוהה: לא חושבים על התשובה? זה דבר כל כך פשוט ליהודי. אין דבר שעומד בפני התשובה. אבל זה - אי אפשר, הם אינם מסוגלים לתפוס את זה. ונראה אחר כך שזה... לא, אחר כך, קיבלו המושג תשובה מהיהדות, מהתורה, אבל המושג 'תשובה' אצלם, זה כלל ועיקר לא עניין של התשובה מהחטא. אלא זה התשובה - מה שאצלנו מגדירים כ'גיור,' הם מגדירים כתשובה. המילה היוונית זה m?tanoia בצרפתית זה repentir אצלם זה conversion זה 'גיור' אצלנו. התשובה אצלם זה להגיע לאמונה. לא לכפר על החטא. אין דבר כזה. לא לא, תשמע, צריך ללמוד את התאולוגיה שלהם. זה ברור

קהל: הפונדמנטליסטים זה קיים...

מניטו: כן.

קהל: לא, זה קיים העניין של התשובה.

מניטו: למשל?

קהל: אצל הפונדמנטליסטים

מניטו: למשל? תן לי דוגמה. איזה חטא למשל?

קהל: לא רק על עניין קבלת ישו, כדמות, שמים דגש על שנגמלו מסמים, מאלכוהול, מעישון, מנשים, וכהנה וכהנה,

מניטו: כן. הודות ישו. ישו עשה את זה.

קהל: זה חלק מ...

מניטו: לא, אדם שקיבל את ישו צריך לפשפש במעשיו, אני מדבר עכשיו יותר.... על ה... בארצות הברית זה קיים שם להחזיר את... כן, אבל תשמע, אולי אני אגדיר את זה בצורה אחרת. כי אצלם, המושג של 'חטא' זה לא חטא גבי תורה, כחוקת הישועה, כמו שאנחנו לומדים את זה ביהדות. המושג של 'חטא' זה חטא של דרך ארץ. כי לא חטא ולא זכות לא יכול להטות את הישועה. רק האמונה שלהם באליל שלהם יכולה לתת את הישועה. לכן התשובה אינה האפקט הדתי של גאולה. ואנחנו נגיע לאותו נושא אחר כך, כי אם אנחנו שואלים את עצמנו: מה קרה ליהודים שיסדו את דת הנצרות? הם ידעו שכל חטא אפשר לכפר דרך התשובה. היו יהודים, כן? אבל היו צריכים למסור איזה אמונה לגויים שאין להם אותו כוח של התשובה. ולכן אין שום רמז באוונגליון שלהם, אין שום רמז לזה, שאפשר להתגבר על החטא דרך התשובה. שום רמז. אחר כך קיבלו את המושגים של היהדות, והכניסו את זה בתאולוגיה שלהם. למשל, האמונה, המושג 'אמונה' שלהם, זה אמונה של הגאולה - אבל דווקא כפי שאמרנו: לא של הגאולה ממצב קיומי של בריאה. אף על פי שמייסדי הדת שלהם ידעו שזה האמונה שרצו למסור. אלא דווקא אמונה שאפשר להיגאל מהקללה של טוב ורע. ולכן שמו את הדגש כל כך חזק על חטא של אדם הראשון. אני לא אומר שביהדות זה לא קיים. זה קיים, אבל יש אופק אחר לגמרי של חטא של אדם הראשון. על העניין של החטא של אדם הראשון, למדנו את זה פעם באיזה שיעור, אני חושב פה, כי לפי היהדות אפשר להינצל מזה. אף על פי שבקבלה יש חומרה עצומה על התוצאה של החטא של אדם הראשון, אבל מכל מקום התורה ניתנה ככפרה על אותו חטא של אדם הראשון, אפילו אצל המקובלים. אצלם - זה לא בא בחשבון. אף דבר לא יכול לכפר על אותו חטא של אדם הראשון. דהיינו, במושגים הפילוסופים הפשוטים: זה נפש של אדם שמודע שאין בכוחות עצמו, כאדם, להתגבר על העניין של טוב ורע. אין לו את החוקה של זה. ויתרה מזה, אין לו אפשרות להינצל מהחטא כשחטא. הוא צריך לשוב מדרכיו, אבל החטא נשאר חטא. רק הישועה שבאה מהאליל שלהם - גואל אותם. לא הזכות, כפי שאנחנו אומרים.

הרב שרקי: גם אצלנו יש 'סיעתא דשמיא' "אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו."

מניטו: כן אבל

מניטו: לא לא, אבל תשמע, המושג מסביר את העניין. זה סיעתא דשמיא, אבל העיקר הוא בא משלך. העיקר זה משלך. טוב, אפילו שאני משוכנע שיש בהיסטוריה של היהודים מחוץ לחוגים של הנוצרים, הייתה נטייה, אמרתם את זה קצת, נטייה להאמין בזה. שאין בי שום כוח אם הוא לא מציל אותי. אבל זה הבורא! זה לא האמצעי הזה, שהוא הבן של האב, שהאב נתן את התורה, הבן מציל מזה... זה מובן? ואני יותר ויותר משוכנע, שבהתחלה, היהודים שיסדו אותה דת, הם סימלו את ישראל כגואל של אומות העולם. בפרצוף הזה של עשיו. כי עשיו אותיות ישוע ולכן אני חוזר ואומר, לפי הניסיון שלי, אין לי שום יוצא מן הכלל: זה קשה מאוד לנסות לרפאות יהודי שהתנצר. הצלחתי פעם, אבל לא, לא כל כך. יהודי אחד, שהיה שייך למשפחה של אדמו"רים, התנצר במלחמה, במלחמת העולם, המשפחה סוף סוף, התגלגל הדבר, שלחו אותו אליי. והוא היה כבר כומר, כן? היה מכיר את התנ"ך בלטינית. ד"ר בתאולוגיה קתולית. אבל סוף סוף חזר בתשובה, אבל לא כל כך. נשאר אצלו, אני לא רוצה לנקוב בשם, נשאר אצלו איזה פגם נוצרי מובהק. טוב, מכיוון שחזר בתשובה, הוא רואה את עצמו כיחיד בכלל ישראל, אבל, אגב, נשאר גלותי. זה אומר דרשני, כן? זה לא כל כך חמור. אבל מכל מקום, נשאר אצלו משהו. יש אצלו בעיה של נפש. יהודי שמתנצר, זה סימן שיש בנפשו איזה פגם. ברור. זה מובן? ורק רופא נפש יכול להחזיר אותם בתשובה כנראה. תשמעו, אני לא רוצה להגזים, מי שרואה את עצמו כדתי, בדומה לנצרות, אפילו אם הוא יהודי, הוא חולה נפש. וזה קיבלתי מהרצי"ה ז"ל. היה מסביר את זה פעם ככה: יהודי כדי להראות כאפיקורוס, הוא צריך להיות א-נורמלי. וגוי, כדי להראות את עצמו כדתי, הוא צריך להראות לעצמו כא-נורמלי. כי גוי דתי זה לא לא נורמלי. יהודי אפיקורוס זה לא נורמלי. טוב, זה משהו עמוק מה שהוא אמר. ולכן, כשיהודי הוא דתי בצורה של הנצרות - זה אומר דרשני. זה לא נורמלי (צחוק( אפילו אם הוא נשאר יהודי. אבל הוא דתי כזה, איזה מין... חוויה... מוזרה.

קהל: כל מיני סיפורים שהיו מהמתגיירים תמיד, מכניסים את עצמם .כאילו העמוד של הכנסייה

מניטו: כן. חוץ מזה, יש תופעה של נאיביות עמוקה מאוד. אני קראתי את הספר של לוסטיגר הזה, שממש - או שהוא באמת נאיבי, או שהוא רשע מרושע. מי ששכח. אני חושב שזה שני דברים ביחד. גויים, כשקוראים את התנ"ך, מייד אחר כך מתחילים לקרוא את הברית החדשה, הם רואים את הפער. זה מגוחך, אינפנטילי. פתאום.

שערי אורה 22

מתוך שיעור על שכם ודינה –

זה אותיות שכם.

קהל:

מניטו: אני אסביר את זה. זה שאלה יפה. כי עד כאן, כל הבעיה שהאדם היה צריך לפתור, במישור של בן אדם לחברו, זה בין אח לאח. קין הרג את האח. אין אח, אין זולת. המילה 'אח' מסתלקת מהמקרא. ולכן יש איזה מין ארכה שנותן הבורא לקין. עד שיתברר אם הוא באמת רשע או נקי - אותיות קין, או צדיק. ונתן לו, כעזר לאותה בעיה של בן אדם לחברו, את העניין של הבן. כי אם... ויש איזה זיקה למה שאומרים הנוצרים, אחר כך אני אסביר את זה. ואם אי אפשר להתייחס לאח כזולת, אולי יש פתרון דרך היחס של האב לבנו. וזה העבודה זרה של הנוצרים. הישועה של העולם, של חטאו של קין, באה דרך הבן. תפסתם את הקשר? זה קשה ליהודי לתפוס את זה, אבל זה אותו... ולכן עובדים לבן כבן, "ואהבת לרעך כמוך" זה בלתי אפשרי, אלא דרך הבן. אז נותן לו בן ששמו 'חנוך.' המחנך היה צריך להיות הבל, האח, הרועה. הוא הרג את המחנך. אז הוא מחזיר לו את הפונקציה של החינוך דרך חנוך. מה עושה? הוא לוקח את הערך שהוא האדם, הנפש של האדם, ונותן את השם לעיר. הוא הורג שנית את הבן אדם. הערך זה העיר, זה לא האדם. אני למדתי

שערי אורה 61

לפי התורה לא צריך לישמעאלי להיות יהודי כדי להיות צדיק. הוא יכול להיות ישמעאל צדיק. אבל המושג הזה, של 'עשו צדיק', לא נמצא בתורה. עשו צדיק זה יעקב. כי היו תאומים. זה מובן. ולכן אין...

הרב שרקי: "באותה שעה נשקו בכל לבו?"

מניטו: מה? "באותה שעה נשקו בכל לבו" )ספרי, ט, י( ב"וישקהו" )בראשית, לג, ד(

מניטו: כן כן, "באותה שעה," באותה שעה. זהו. זה פרה-פיגורציה לסוף הנצרות. (צחוק)

קהל: ואם אחד...

מניטו: רק דקה, אתם רואים אפיפיור מנשק את?... אפילו יוסי שריד? אין דבר כזה.

קהל: אין דבר כזה?

מניטו: ברור (צחוק)

קהל: האם אפשר להיות צדיק, בשביל צאצאי עשו, דרך...

מניטו: גיור.

קהל: [דרך] שבע מצוות בני נח?

מניטו: לא. דווקא זה שאלה מעניינת, אבל אני צריך שעה כדי להשיב לה. רק בקצרה, דרך ראשי פרקים: אני חושב, ולמדתי את זה אצל הרב, הרצי"ה ז"ל, ולא קיבלתי תשובה סופית, כן? השארנו את הנושא דרך הלימודים. אבל ליבון השאלה - הספקנו. לפי דעתי, כל אדם יכול להיות בן נח, חוץ מנוצרי. כי יש בנצרות דברים נוגדים את שבעה מצוות בני נח.

קהל: כמו מה?

מניטו: ויש מחלוקת אצל הפוסקים. למשל, ואני חושב שיש דברים בגו: אצל הפוסקים הספרדים, ובעיקר אלו שהיו בספרד ובדרום צרפת, יש נטייה לקולא בזה. אצל האשכנזים, אין שום ויתור. יש שני דברים. אחר כך אני אחזור לשאלה שלך: הצאצאים של עשו. אבל קודם כל במישור של עשו עצמו. הכנסייה עצמה. יש עניין של השיתוף, ויש עניין של אבר מן החי. ואכילת הדם. רק דקה, אני מתחיל עם... יש דברים עם עשיו. אני רוצה להסביר את זה: שיתוף זה מותר לבן נח. אבל השיתוף של הנוצרים הוא מיוחד במינו: מכיוון שהם מגדירים את עצמם כ'ישראל.' אבל השיתוף אסור לישראל. ולכן צריך שנוצרי יוותר על שם 'ישראל,' כדי להיות בן נח. כל עוד שהוא נוצרי הוא לא יכול להיות בן נח. זה הדעה שלי בשיתוף, ועוד לא הספקנו להגיע לפסק הלכה עם הרב. אבל אני משוכנע שפעם הדבר יתגלה. כי העמדה, למשל של 'המאירי' אצל אותה בעיה: האם נוצרי יכול להיות בן נח? היא ותרנית לגמרי. והשאלה השנייה: האם אצל בן נח אכילת הדם, עניין של אבר מן החי, זה עוד עניין. כי אפשר למצוא נוצרים שמוותרים על איבר מן החי. אבל לא מוותרים על הדם. ובעיקר, באופן מיסטי, הם אוכלים את הדם של האליל שלהם. מבחינה מיסטית. רק דקה. מה?

קהל: הותיקן ויתרו על זה.

מניטו: ויתרו על מה?

קהל: על'aucharistie' )אוכריסטיה, סעודת הקודש(

מניטו: או! איפה?

קהל: מה, הם לא ויתרו על זה?

מניטו: זה jamais de la vie (צחוק) לגמרי לא...

קהל: [...] שזה ממש אדם שלא...

מניטו: זה עיקר הנצרות. אבל מכל מקום אני אמרתי "באופן מיסטי" הנוצרים שאני מכיר, בעיקר הקתולים, אף על פי שבבחינה אורתודוקסית, אומרים שמוותרים, לא מוותרים. וזה סוד האנטישמיות שלהם. הם אוכלים את הבשר ושותים את הדם של יהודי! זה הפולחן שלהם! ואנחנו היהודים, צריכים לקחת את זה ברצינות! כל עוד נוצרי הוא נוצרי, יהודי - הוא בסכנה אצלו! כי זה האמונה שלהם. כי הבשר והדם של היהודי - זה הצלת העולם. זה האמונה שלהם! לא פעם... אני יש לי את המזל הביש הזה, שאני מבין את השטויות שלהם. ולכן הם לא יכולים לשחק עם זה, ולצחוק איתי. לא פעם, אני נמצא בכנס של כמרים, ואני אומר להם פחות או יותר את הדבר הזה: אתם אומרים שאתם מאמינים כי בורא עולם עשה את עצמו אדם, בריאה, כדי להציל את העולם. אבל זה שקר! אתם לא מאמינים בזה! אתם מאמינים בדבר אחר לגמרי! שבורא עולם עשה עצמו יהודי! כדי להציל את העולם. אז תאמרו את זה ככה! וזה מגלה את המוטיבציה הפגאנית, העמוקה, של המיסה שלהם: הם הורגים את היהודי, ‎בבחינה מיסטית. וזה ההצלה של העולם. זה האמונה שלהם! ולכן כל פעם אני חוזר על זה: אף על פי שיש אצל חכמי ספרד ותרנות לנצרות מכיוון שהיו בסכנה אצלם (גירוש ספרד) לא היו יכולים לומר מה בליבם. יהודי הוא בסכנה בעולם הנוצרי, כל עוד הנוצרי הוא מאמין באמונה שלו! תודה לאל הם לא מבינים במה הם מאמינים. אבל הם חיים את זה! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה תכונה נפשית שלהם?

מניטו: זה ממש עבודה זרה ואחר כך אני מגיע לחלק השני של השאלה. זה עבודה זרה שהמייסדים האחרונים - לא הראשונים - של הנצרות הכניסו בליבם. וזה, אני רוצה להסביר את זה ככה: דווקא הנוצרים הראשונים, היו באמת יהודים. והאמונות שלהם היו שונות לגמרי ממה שאנחנו מוצאים בתאולוגיה הנוכחית של הנוצרים, אחרי פאולוס. ודווקא הם (הגויים) מכירים את היהדות דרך יהודים בורים, עמי ארצים. מהתחלת הנצרות. הם לא מכירים את היהדות באמיתת היהדות. ואני רוצה להרחיב את הרעיון הזה: יש לדאבוננו יותר מדי יהודים שמוסרים לעולם החיצוני דווקא את הדמות המכוערת שהם רואים ביהודים. ומכיוון שפגשו יהודים מסוג זה, הם משוכנעים שהצלת העולם זה דווקא טהרת היהודים דרך האש ודרך הרדיפות, ודרך... הם משוכנעים בזה. מכיוון שלא הכירו אלא יהודים לא אמיתיים. וזה מתחיל דווקא עם אותה תקופה של ההתבוללות של היהודים לתרבות יוונית! פאולוס הוא יהודי מתבולל לתרבות יוונית. מי שקורא את הספרים שלהם, הוא רואה שדווקא כל הציטטות מהתנ"ך הם שקר מוחלט. כי פאולוס הזה הוא היה עם הארץ גמור. הפרופיל התרבותי שלו זה יהודי מתבולל לתרבות יוונית. והוא היה נתין רומאי. זה הדמות של יהודי גלותי במובן הכי מכוער של ה...

הרב אורי שרקי: אבל מאמין.

מניטו: מאמין במה?

הרב שרקי: בתורה.

מניטו: לא! הוא מאמין בנצרות דווקא. הוא לא מאמין בתורה.

הרב שרקי: בתחילתו?...

מניטו: לא לא! הוא מאמין... תשמע, אם אני תפסתי את השאלה שלך, הוא חושב שהוא מאמין בתורה, הוא מאמין בתורה של מינים אצל היהודים. זה מה שצריך להבין. הפרופיל התרבותי שלו הוא פרופיל של יהודי מתבולל ודווקא מאמין במה שהוא חושב שזה יהדות! אבל אני מכיר מספיק את הקהילות של היהודים, גם בגולה, לא, ההיפך: גם בארץ אבל בעיקר בגולה, שזה נותן אותה תמונה: היהדות של פאולוס. וזה לא היהדות של התורה! אני מדבר רק על קצה המזלג. זה נושא חמור מאוד. אבל צריך להודות בזה! כשנוצרי פוגש ומכיר את אמיתת של היהדות - הוא מתגייר מיד. ליהדות. אבל כל עוד שהוא באותה דעה, אז הוא מגיע למה שהגדרתי: בשבילו, כדי להציל את העולם, צריך להצליב את היהודים תפסתם לאיזה כיוון אני הולך. טוב, זה קצת מחוץ לנושא, אבל זה נקרא בלשון חכמים: 'שדין יהודאין.' כשגוי פוגש איזה שד יהודאי, אז... זהו. תפסתם את חומרת העניין. כן?

קהל: האם זה לא היה אותה תופעה של

מניטו: אני לא רוצה לשכוח את החלק השני של ה... ‎

קהל: שקרה בהתחלת המרקסיזם עם היהודים, שרצו 'לגייר' כל היהודים מרוסיה לקומוניזם?

מניטו: משהו דומה. משהו דומה. החלק השני: לפי ההלכה, של השאלה שלך, ההגדרה היא: חטא אבותיהם, הם מחזיקים חטא אבותיהם בידם. ולכן אינם אחראים, אינם אשמים מחטא אבותיהם. תפסת את ה... זה ההלכה. כשאתה מתייחס לאיזה נוצרי, אתה לא יכול להאשים אותו על חטא של מייסדי הנצרות. הוא גוי, והוא מאמין במה שהוא מאמין. אבל שהוא מתיימר לומר: זה היהדות האמיתית אז זה עשו עצמו. תפסתם את העניין. לכן כל פעם אני אומר להם: "תוותרו על שם ישראל"! "ונהיה אחים תאומים". אבל הם לא מוותרים על זה. כל עוד שלא מבינים מהו ישראל האמיתי, שהוא העם העברי. הם פגשו רק היהדות של הגלות. ובצורה לא אמיתית. תפסתם את זה? כי יש הרבה הרבה נוצרים שהתגיירו, והגיעו להיות תלמידי חכמים עצומים, כשפגשו יהדות אמיתית! ולכן הם מפחדים מישראל כישראל, ישראל העברי, יותר מהיהודים שבגלות. היהודים שבגלות- הם יכולים להסתדר איתם. אבל עברי? זה פחד בשבילם. והם מתחילים לגלות את זה, ההבדל. מנחשים שיש הבדל, בעצם. תפסתם?

שמות רבה 12

"ייאספו לאומים" זה המשך הפסוק ואין לאום שנאמר: "ולאום מלאום יאמץ" ותזכרו ש"לאום מלאום יאמץ" - זה כבר רמז לעשו. כי הפסוק הזה נאמר גבי התחרות בין יעקב ועשו. ולכן, ישראל נקרא לאום ועשו נקרא לאום. יעקב נקרא לאום, ועשו נקרא לאום. לכן התחרות הראשונה זה בין ישראל ורומי, זה קשור למה שהגדרנו: הקליפה הפנימית שיצאה מישראל. זה מובן? אז פה יש לנו הפרצוף של רומי, ששורשו עשו, שנקרא בהלכה, עשו עצמו, "ישראל מומר." ישראל מומר. ולכן, כשחוזר בתשובה נקרא 'ישראל.' ולכן אין מקום לעתיד של עשו. זה מובן? אני חוזר על אותה הגדרה: ההגדרה של עשו, עשו בנו של יצחק, אחיו של יעקב, הוא נקרא 'ישראל מומר.' היה יכול להיות ישראל. והוא לא רצה. ולכן הוא ישראל מומר. צאצאי עשו - ההגדרה היא: חטא אבותיהם בידיהם. אינם אחראים, אינם ישראל מומר. הם גויים, לכל דבר. אבל הם מתיימרים להגדיר את עצמם כישראל. אבל אין להם שום שייכות ולא כלום לישראל. עשו עצמו, בשורשו, הוא ישראל מומר. אבל דינם כדין עשו. החזרה בתשובה של נוצרי - זה להיות ישראלי. אין אפשרות אחרת. אין דבר כזה 'נוצרי צדיק' גבי ישראל. אולי אני אסביר את זה בקצרה. לא רק בקצרה, כי זה... לפי דעתי זה פשוט להבין. מי זה נוצרי? זה גוי שרואה את עצמו כישראל, במקום ישראל. ויש לו בעיות. מכיוון שעכשיו מגלה שישראל זה קיים. ולכן יש לו בעיות. והוא מחפש דרכים לחזור בתשובה. לכל החטאים שיש עליו אלפיים שנה נגד ישראל. ומרגישים את זה עמוק, כן? יש להם תסכול עמוק, מכיוון שאין להם אפשרות לצאת מאותה אשמה שהם יודעים שיש להם כלפי היהודים. בבת אחת מגלים את זה האשמה שלהם זה שהיהודים הם ישראל. ולכן יש להם בעיה עצומה מאוד. וחכמי ישראל ראו את זה מראש. יש גמרא מפורשת: הלכה - עשו שונא את יעקב. אין דבר כזה עשו שאוהב את יעקב. זה מובן מה שאני אומר? אולי שמעתם ביום שישי שעבר איזה כומר שדיבר. זה היה מורגש. שהלכה - אין, עשו שונא את יעקב. זה משהו מדהים. איך זה יוצא מתוך דבריו. התסכול הזה, ש.... טוב, זה מובן? הסיפור הזה של אותו כומר זה לא נגמר. עוד חזון למועד. (צחוק) ולכן אף על פי שאנחנו למדנו הרבה פעמים, שיש מושג של ישמעאל צדיק כשחוזר בתשובה, אין מושג של עשו צדיק. כשחוזר בתשובה הוא ישראל. אין מקום לזהות אחרת. ולכן אם אתם שואלים: אבל יש מיליונים! איזה מיליונים, מאות של מיליונים של נוצרים. מה נעשה איתם כשיחזרו בתשובה? מהי התשובה? (צחוק)

קהל: גוי של שבת )

מניטו: לא (צחוק גוי שבת (צחוק), לא יתכן, אבל זה... בני נח! ברור! בבחינת בני נח, הם יכולים להיות צדיקים, חסידי אומות העולם. אבל 'ישראל' למה? זה התשובה שלהם. ואני אסביר את זה בקצרה. בחיי עשו עצמו, התורה מספרת שחזר בתשובה גבי יצחק. ולא גבי רבקה. בתהליך של ההיסטוריה של רומי יש התחלה של תשובה כלפי אביהם שבשמים. אבל לא כלפי כנסת ישראל. אם יחזרו בתשובה כלפי כנסת ישראל, ימצאו את עצמם ישראל או בן נח. אבל אין עתיד לעשו. זה מובן, כן? זה הביטוי של "ימח שמו וזכרו" (י'ש'ו(' פשוטו כמשמעו. כי זה אותן האותיות. זה עשיו. )ישוע( זה מובן. זה גלגול של אותו טמא. זה אותן האותיות! הם יודעים למה הם מתפללים. (צחוק) ולכן זה מיתוס, אבל השם הוא ברור מאוד. אם כן, לפי הפסוק הזה: "ולאום מלאום יאמץ" - קודם כל נכנס רומי. זה התחרות של אומות העולם בבחינת לאום, דהיינו בבחינת מלכות, גבי אותו משפט, מי עסק בספר תורה. אז בא רומי. כן?

קהל: הם חושבים [...] בתורה?

מניטו: כן, למזלכם, אתם הישראלים הצברים, אתם לא יודעים מה זה נוצרי. זה איזה מין יצור כזה, (צחוק) שהוא גוי גמור, ושרואה את עצמו כישראל אמיתי. דבר מוזר, כן? זה לקח להם אלפיים שנה כדי לגלות את זה, ש"אבדה חכמה מאדום" אפשר לומר את זה בסגנון ר' אסטריקס (צחוק) "הרומאים משוגעים." הם רואים את עצמם כישראל. פלא, אלפיים שנה. ועם איזה כנות, אמונה, זה משהו... הבנתם למה אני רומז, כן? אני זוכר, לפני הרבה הרבה זמן, הייתי נציג של הסטודנטים היהודים באירופה. והייתי במחנה בינלאומי של סטודנטים, ופגשתי איזה סטודנט מיוגוסלביה. שהיה נוצרי כשהיה צעיר, ואחר כך עזב את הנצרות והיה מרקסיסט. ומכיוון שהיה מדבר צרפתית, קרה שהתיידדנו. אז הוא סיפר לי למה עזב את הנצרות. אמר לי: פתאום גיליתי שמדובר באיזה משפחה אקזוטית, אברהם, יצחק, ויעקב, של המזרח הקרוב. ומה אני, יוגוסלבי, -הוא היה קרואטי - מה אני שייך לאותה משפחה!? וכשהייתי בכנסייה הייתי מתפלל לאלוקים של היהודים! אני לא שייך לזה, זה עניין של המשפחה שלכם. תפסתם את זה, מה קרה בכל העולם כולו נוצרים רואים את עצמם כישראל האמיתי. ופתאום מגלים שיהודי זה דבר קיים, ושישראל בעולם - זה היהודים! ולכן יש להם איזה טראומה עמוקה מאוד, וצריך להיזהר מזה. זה חומר נפץ! אם אנחנו לא נותנים להם את הפתרון, זה ילך ויחמיר. כי אי אפשר לחיות - זה אנושות מלאה, אנושות גדולה - אי אפשר לחיות עם תסכול כזה. זה מובן? טוב, זה סיפור אחר, אבל מכל מקום זה מה שאומרת הגמרא. מי בראש? אלו מאומות העולם

שיעור על ראש השנה ופסח

קהל: לי מפריע, המובן הזה, זאת אומרת, בעצם היהדות... ישו וכל האלה שבאו אחריו, פטרוס וכולם, היו יהודים, יהודים בני יהודים ממש.

מניטו: יפה.

קהל: זאת אומרת שהם הכניסו את האתאיזם, והם היו צריכים לעורר את אדום, הם, היהודים שלנו, לעורר את אדום ליצור דת חדשה, אתאיסטית, כדבריך.

מניטו: כן.

קהל: אבל זה בעצם, הלא... זה בעצם מדמנו יצא!

מניטו: כן. אז אני רוצה ל...

קהל: זה בניגוד לנטייה הטבעית לחזור!

מניטו: יפה, אני רוצה ל...

קהל: זה מפריע לי מבחינה המחשבה!

מניטו: נכון. אני רוצה לנסות להשיב תשובה קצרה וברורה. אני אמרתי שני פעמים: האדום הזה - רומי - שמע את הבשורה של האמונה מיהודים.

קהל: מיהודים.

מניטו: כן. אז זה החלק החיובי. הם, אני חושב שהם רציניים כשהם אומרים. שהם מאמינים שהישועה היא אפשרית. והם - יש להם שאיפה לזה, יש להם חפץ לזה, רצון להיגאל. הם מחפשים ישועה.

קהל: אבל הם נגאלו כבר.

מניטו: מה?

קהל: כדבריהם, הם נגאלו כבר.

מניטו: לא לא, בכוח, רק בכוח. "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" - יש לנו קדושה בכוח, ממה שקיבלנו את המצוות, אבל צריך לקיים את המצוות, זה הקדושה האמיתית. הם מדברים על החזרה של אותו איש, שנקרא Parousia בלשון שלהם ולפי דעתי כשאומרים שהם מחכים שיחזור, זה דומה מאוד לכמה יהודים שאומרים שמחכים שיבוא, אבל לא מחכים (צחוק) אבל לא מאמינים. ואני חוזר לשאלה. אבל מכיוון שהם שייכים לתרבות היוונית-רומאית, אינם מסוגלים לתפוס את זה. ולכן, עד פאולוס, עד שאול

קהל: שאול התרסי.

מניטו: היו קשורים גם לתורה. אבל משאול הזה ואילך - הם ניתקו את עצמם מהתורה, מכיוון שההשפעה של התרבות היוונית-רומאית הייתה יותר גדולה מההשפעה של היהודים האלו. אני לא רוצה, אין לנו מספיק זמן. לפי דעתי, וזה הודות התנועה של חב"ד, אפשר להבין שיהודי שמאמין שהמשיח כבר בא, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי, והאמונה שלו זה אמונה שלו. אז הייתה תקופת מעבר, והיו ככה יהודים שהיה להם מדרשים משלהם, אמונה משלהם: הנוצרים הראשונים. אבל אחר כך, כשניתקו את עצמם מהיהדות, בבחינת לאום אז זה כבר חזרו להיות עבודה זרה. אז כל עוד שמישהו שחושב שאולי המשיח התימני הזה הוא משיח, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי. יש אפילו, יש יהודים מצוננים. הוא יהודי. יהודי מצונן זה יהודי. (צחוק) אז יהודי אתאיסטי זה גם כן יהודי. אבל רומאי אתאיסטי זה לא יהודי (צחוק)

מהפכת הזהות העברית, מפגש ראשון

דניאל שליט: עכשיו אני רוצה לשאול משהו על הגמרא: בית שני. בית שני, גמרא, זה - לפי זה... זה תורה קצת ירודה... יש שתי דרכים לתפוס את התורה הזאת: מצד אחד - אפשר להגיד "זה הכרחי", זה כמו היחס בין חכמה ובינה. מוכרח להיות ברק, איזשהו ברק נבואי, אחר-כך צריך להיות איזשהו תקופה של עיבוד, של בירור, של ירידה לעומק העניין. ואז שני…

מניטו: כן כן. תמשיך…

דניאל שליט: עכשיו - השאלה, השאלה היא אם זה נשאר בטהרתו, או שזה עבר שלבים נוספים של איזשהו התקשות?

מניטו: תשמע, אולי נחזור להגדרות הכלליות. מה שקרה בבית שני, והרב מסביר את זה אפילו ברמיזה, גם ב"אורות", גם ב"ערפילי טהר": שהיהדות הפכה להיות דת בבית שני. ועיקר החברה היהודית בבחינת...

דניאל שליט: הוא תולה את זה בבית שני, או ב…?

מניטו: בבית שני

דניאל שליט: או בגלות?

מניטו: לא לא. בבית שני. בבית שני עצמו

הרב דב ברקוביץ': זה גם בר' צדוק בבית שני, הוא כותב

מניטו: מה?

הרב דב ברקוביץ': גם בר' צדוק זה מופיע בבית שני.

מניטו: כן. נכון. ועיקר הממסד הדתי בבית-שני היה צדוקי!

דניאל שליט: אז לפי זה אותו הבנאדם מנצרת - אמר מה שאמר בצדק!

מניטו: מה? מי?

דניאל שליט: היה בנאדם אחד מנצרת

מניטו: אה! לא לא לא!

דניאל שליט: שהוא בא ואמר את זה: "חבר'ה - אתם שבויים באות" יש "האות" ויש "הרוח", נכון?

מניטו: תשמע. זה מה שהנוצרים אמרו שמישהו אמר, אבל ה"מישהו" הזה? כבר יש לדון על זה אם היה קיים או לא. אם אתה לומד את האוונגליון - עם החכמה היהודית, כן? - אם אתה מבין מה מחברי האוונגליון, כשהיו יהודים, אמרו במה שאמרו - אז אתה מבין שזה היה מיתוס. זה... זה מין פרצוף שמגלה את זהות ישראל - לגויים. צריך לתפוס את זה! כן. כי אנחנו מאמינים שיש השגחה בעולם! אז המשגיח העליון - לא עושה טעויות כזה! לייסד... נצרות. עולם ומלואו! זה משהו... נדי... זה משהו ענקי הנצרות! כן? בתפקוד העולם. אז זה בא מאיזה טעות?!

מה זה... מה קרה? הם רצו לייסד איזה מין דיאספורה [תפוצה] של עם ישראל בבחינת "משיח בן יוסף". דהיינו: ישראל כעבד לתרבות החיצונית. מה שעשה יוסף במצרים הם רצו לייסד לרומי. ולכן נתנו כ-אב לאותו משיח-שקר - את "יוסף". וזה ברור מאד! אין לי הספרים שלהם פה, אז אני רוצה להסביר רק בקצרה: כי זה חשוב להבין שמייסדי הנצרות ידעו את תורת ישראל! הם... זה במתתיה, איזה מין... פרק ראשון, כן? הם מסבירים את השושלת של המשיח שלהם. אז בהתחלה כתוב ככה: "אברהם הוליד את יצחק", "יצחק הוליד את יעקב", "יעקב הוליד את יהודה ואחיו" בסוף של השושלת יש מישהו בשם "מתן" שהוליד את "יעקב", שהוליד את "יוסף" - שאמרו עליו שהוא... בעל של... היא שהולידה את מי שיצא... טוב.

אז - המתתיהו הזה, מסביר מה הם רוצים: עד כאן - היה לנו היהדות, דהיינו - התורה לפי יהודה. עכשיו - אנחנו רוצים לייסד תורה לפי יוסף! מה ההבדל? יהודה זה דווקא המימד הפנימי, העברי, של עם ישראל. יוסף - זה הקשר לגויים! זה מובן? וכל התחרות המשיחית‎ בסיפורי התורה זה בין יהודה ויוסף! אז שוב כתבו מיתוס. הם מכירים במשיח-בן-יוסף, ומי השטן של יוסף? אחד בשם "יהודה"! זהו! וזה ברור, כן? שזה מיתוס.

ולכן... דווקא המייסדים של הנצרות, זה עובדה היסטורית, והם מאמינים במה שהם מאמינים, במה מאמינים? בישראל כאמצעי בין הבורא ואומות העולם. וזה טיפוס של ישראל ש... שמספרים ההיסטוריה שלו. צריך ללמוד את האוונגליון שלהם.

אני חוזר לנושא שלנו: דווקא, צריך להבין מה אומרים המקורות על המושג "עברי"! לא זוכר אם למדנו את זה, אז אם אתם רוצים - נלמד קצת, פסוק אחד, במדרש, אני מחפש את המקור… זהו, רק דקה…

וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃ וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ

כן, ולכן - בנו של עבר נקרא "פלג" כי בימיו נפלגה הארץ. זה אומר שהזהות של עבר היתה זהות כלל-אנושית לפני הפְּלגה של הגויים. זה מובן? כן?

ולכן יש, מכאן ואילך אומות העולם, וצאצאי עבר, העברים, שהם האדם האמיתי לפי ההגדרה שלנו: "כלל-אנושי". ולכן יש כוח כלל-עולמי בזהות היהודית שהיא קיבלה מהזהות העברית. וזה נותן אפשרות ליהודים להיות - "יהודי-כל-גוי-שאתה-רוצה". זה מגלה, באופן פרדוקסאלי, את הכוח הכלל-אנושי של העם העברי. היהודים מגלים את זה. ולכן כל עוד היינו בתקופה של ההיסטוריה היהודית, כל יהודי ויהודי יכול להיות רק - צמוד, קשור, לפן אחד של האנושות – הפנים של הגוי שהוא חי בתוכו. ישראלי, שחוזר ל"עבריות", הוא צמוד לאנושות כולה, בדרך כלל.

קהל: עכשיו המצב הוא... כשעברי מארץ ישראל, בא למצרים, לאומות העולם - יש שם מלא עברים! יש מלא יהודים! אז אפשר לתפוס ש... חס ושלום, הנוחיות הזאת, של ההליכה בתוך העמים, יקרה יותר ויותר... אני מדברת על הירידה [מהארץ] אפשר לבוא לניו יורק, ולהיות... הוא יהיה יהודי לגמרי, ו...

מניטו: טוב, אני מבין, אבל ניקח, ניקח את כל הפרשה ההיא, אחר כך, כשאחי יוסף סופסוף באו למצרים. אז מה הם אומרים לו? 'אנחנו כנענים'. במובן של סוחרים, כן? באנו ל'עסקאות'. והוא [יוסף] מגלה להם את ה... האמת לפי דעתו – 'באתם לראות את ערוות הארץ'. 'באתם לטהר את הטמא'. הוא מגלה להם את ה... את המטרה העמוקה, ה... המטאפיזית האמיתית, של הירידה של הגלות. בדו-שיח ביניהם יש סוד. יש נסתר. הם אומרים, כמו שאומרים כל היהודים: 'לנוחיות, לסחר', איך אומרים... 'לקנות דגן'... ודווקא הוא, שמבין את המשימה שלהם, אומר להם: 'לא. אתם טועים. אתם באתם לראות את ערוות הארץ'. יש 'לכסות' את ערוות הארץ. הבנתם את הרמז שיש פה? עד שהם מגלים לעצמם את האמת. ולכן - ניכר, כשזה... אני בטוח שלרוב זה לא במודע. חוץ מכמה דתיים שלפי מסורת... ככה... עתיקה... ו[מסונכרנת?] ככה: "יש לנו תפקיד, אור לגויים" וכן הלאה... לאמתו של דבר, הם לא אוהבים את הגויים האלו! אבל - יש להם אמונה כזו: שיש להם תכלית של קדושה בין הגויים. הם בעצמם - בתוך סתירה גמורה כשאתה שואל יהודי, אפילו היותר דתי בגולה, אם הוא אוהב את הגוים האלה שמביא להם את האמת? הוא שונא אותם. אבל הוא אוהב את ארצם, כן... הבנתם את ה... את התרבות שלהם הוא אוהב, אבל לא... וזה גורם, זה גורם רציני של אנטישמיות, ברור? כי הגויים אינם... טיפשים. הם מרגישים בזה. זה מובן, כן? לפי דעתי, צריך... יש סמך במסורת עצמה. כי כל עיקר הסיפור שבתורה, הוא כדי להסביר לנו, קודם כל - בדגם הזה של יעקב אצל לבן, ואחר כך - בכל ספר שמות שהניסיון הזה- היה כבר, וזה כישלון! זה העניין של מצרים אני חושב שלא לחינם, שהתורה בחרה לעצמה את ההקדמה ההיסטורית של מצרים, כדי לתת את ספר המצוות. יש איזה מקור, ולפי דעתי זה הנושא שלנו, כדי להסביר לנו ש- הדרך של יוסף מביא לכישלון ורק הדרך של יהודה הוא יכול להצליח. ולכן, בלי" אבל:"אין שום בסיס לחזור על אותה השקפה של יוסף. ובשורש של הדברים, כשיהודה תפס את זה - דן את יוסף דין מוות. זה מובן ולכן אין עכשיו שום אחיזה, אני חושב שאין מקום להתווכח עם היהדות שבגולה, על תוכן העניינים, צריך [...] את זה. זו דעת התורה! ספר שמות, כולו! כהקדמה. להר סיני זה העדות - שאותה אסטרטגיה זה כישלון! ודווקא - בספרים שלהם, הנוצרים מתחילים בזה: "זו היתה ההיסטוריה של היהודים". "אנחנו מתחילים בהיסטוריה אחרת של יוסף." הם יסדו את האמונה שלהם ככה! זה מובן? הגוים מתחילים ככה: "שפעם היתה איזה "ברית ישנה", שנכשלה. לפי יהודה, דרך תורה ומצוות, דרך ישראל. אנחנו מתחילים דף משיחי חדש לגמרי "בן יוסף" וזה לא לחינם," כן? והמתנגד שלו נקרא" יהודה" " שאנחנו רוצים להציל את כל העולם כולו" ו "אין שום ברית מיוחדת לעם ישראל". זה של העבר, וזה נכשל, כן? אז הם נגד המשיחיות של יהודה, ואומרים שהבן יוסף - הוא הוא הבן דוד האמיתי. ולכן משתבחים בעניין של התולדות שלהם, זה ידוע. כל היוחסין של המטיף הזה...!יש כמין סתירה,ואין סתירה הם יודעים מה הם רוצים. הם רוצים איזה מין משיח שנקרא "בן יוסף", והוא הוא הבן דוד שאנחנו מחכים לו. ולכן, זה ברור כי אין פשרה בין הגישות האלו. או זה לפי התורה: המשיחיות של יהודה, אבל צריך שלב ראשון שיהיה ה"בן יוסף" הכשר, הצדיק האמיתי, שדווקא שזה מתגלה בימינו אנו שהוא הציונות. וזה מסביר למה כל ה... למה היה צריך לעבור את התרבות של הגויים - כדי לחזור לייסד מין... "מלכות יוסף" לפני מלכות דוד.

קהל:...נתת לנו קטע פתח תקווה שאמרת: שרק משיח בן יוסף, רק משיח בן דוד, רק עם יהודה - הם נידונים לכישלון,

מניטו: לא אמרתי את זה.

קהל: רק עם...

מניטו: לא, שניהם - כששניהם הם "רק", זה כישלון. אבל יש סדר. אז אם אנחנו מביטים, כשאתה לוקח את זה בראיה קרובה מאד, ואתה אומר: הציונות היא משיח בן יוסף הכלי שמכין את משיח בן דוד הבעל"ט??? בארץ למה בהדחקה [?] אתה לא יכול לראות את אותו... את הפונקציה, את התפקיד של אלה שבגלות – הם "משיח בן יוסף"בתוך התמונה היותר רחבה! הם באמת ממשיכים את העבודה שמה, שאנחנו עושים פה את העבודה, כאן!

מניטו: לא. מכיוון... לא לא...

קהל: למה הם לא...?

מניטו: לא לא. אני אסביר את זה

קהל: למה ייקים [?] חילונים, לפי הניתוח שלך, כבר [...]. כבר עכשיו.

מניטו: כן.

קהל: תן להם צ'אנס!

מניטו: לא, מכיוון שלמדנו... לא לא, הבנתי את השאלה. למדנו שבחיי יוסף יש שלבים: השלב הראשון זה הניסיון, שאפשר להגדיר אותו... בעולם הנוכחי, כ"דיאספורה"(גלות). איך רצה לעשות את זה? כעברי ששולל אה.. לא, אני מגזים קצת, הוא... איך אומרים... השיל את זה לפני. שנאמר: ששולל את הייחוד העברי שלו, הלאומי שלו, לאום מיוחדת בפני עצמה, כן? "ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה לא לאום, כלאום... אבל זה לאום. וכדי להיות עבד לתרבות החיצונית. זה השלב הראשון. בשלב הזה: אם הכוונה היא, פשוטו כמשמעו, להיות מלך של המצרים - זה כישלון מתוך זה, בא לו הכישרון להכין את המשיח בן דוד. בשלב השני, זה הציונות ולכן מי שנשאר בשלב הראשון -נשאר בכיוון של הכישלון. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת - האחד נגמר באופן מלא, השני התחיל באופן מלא. זה לא שיש איזה חפיפה ערכית...

מניטו: לא, לא. רק, דווקא הישראלים יכולים להיות בחו"ל בבחינת " יוסף צדיק". יהודים - זה כישלון.

אולי אפשר להסביר, להגדיר, את ההבדל המהותי שיש בין היהדות לנצרות, דרך הנושא הזה: הם - לקחו את כל התנ"ך כספר של אבל וכפרה. וביהדות - זה תיקון העולם! הקב"ה בשביל היהודים זה לא מייסד דת! זה לא מייסד פולחן! זה בורא עולם! הבורא עולם הזה ביקש קרבנות כשיש חטאים. אבל העיקר – זה "לתקן עולם במלכות שדי"! שוב! שכחנו את המשמעות הבסיסית, היהודית, של המילים העבריות. מכיוון שתרגמו את זה בלטינית, ביוונית, ב... זה מובן? כשקוראים פרק של התנ"ך דרך איזה תרגום גוי אז - מיד מרגישים איזה ריח של כנסייה. אבל כשקוראים בעברית - זה... יש צליל אחר לגמרי! זה בורא עולם שמדבר! אני רגיל לצטט... גם לכמרים האלו, לצטט את ההבדל בין הפרק שמדבר על הבשורה לשרה אמנו. מה עשתה? צחקה. צחקה. אז זה בסדר - צחקה. זה רציני. אבל... אותו... אותו פרק, באים בצורת מלאך לומר לאישה זקנה כשרה אמנו אז תדע: "למועד..." איך אומר הפסוק? "כעת חיה ולשרה בן" אז היא צחקה. אז יש איזה מין ביטחון שזה רציני! צחקה. אבל - הסיפור שלהם, כשבא מלאך לומר לנערה הזו, כל מה שאמר, היא מאמינה. זה לא רציני. אפשר להאמין דבר כזה?! זה לא רציני. הבנתם את ההבדל?

שכר ועונש

מקור: דרך חיים למהר"ל

מתוך שיעורי הרב ב"דרך חיים" למהר"ל מפראג. השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר. למעוניינים לעזור להפצת משנת מניטו - ניתן לתרום לעמותה דרך האתר.

מניטו: ההסבר הוא פשוט. למה? מכיוון שמי שמכוון כוונתו על מנת לקבל הפרס יגיע לייאוש, כי הפרס לא שייך לעולם הזה. זה מובן? אז הוא יתייאש! והוא יעזוב את תורתו סופסוף. אם הכוונה היא‎ כדי לקבל את הפרס "על מנת לקבל הפרס", אף על פי שפרס, סופסוף - פרס יש, ואפילו החלק של הפרס שבא לעולם הזה לא יודעים באיזה דרך הוא יגיע? או מתי.? יש הבדל ביחס בעולם המוסרי, הרוחני, בין הסיבה והתוצאה. הבדל עצום מאותו יחס של סיבה ותוצאה בעולם הטבע. בעולם הטבע, רואים מיד תוצאה של הסיבה. אני עושה איזה מעשה, התוצאה באה מיד. אבל, בעולם הרוחני, התוצאה, הפרס - שכר, בא אחרי דרכים מסובכות מאד. אי אפשר לסמוך על זה. ולכן - זו עצה: עדיף לא לכוון כוונת העבודה על הפרס. אבל תדעו שפרס יש. והנושא היה כל כך עדין, שאנחנו מבינים למה תלמידים של אנטיגונוס יצאו לתרבות רעה, מכיוון שהנושא היה עדין. תתארו לעצמכם איזה מרצה שבאופן מבריק, כן? מסביר גודל ההתנהגות של העבודה בלי פרס. כן? אז מושפעים מזה, ואח"כ ממשיכים:" אה? אין פרס" הבנתם את ה[עניין] כן?

קהל: קודם כל אודות המילה שאל תשכח שזה פרס ולא שכר. נוסח של תחרות.

מניטו: לא, זה בזה במשמעות המודרנית של

קהל: מדברים על עניין התחרות פה.

מניטו: יתכן - התייחסתי בהתחלה לאותו נושא כי השכר של המצוות "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" אין שכר מצוות בעולם הזה. ואפילו באותן מצוות שיש איזה מין.. איך אומרים את זה בעברית? "ריבית" אולי, בעולם הזה, כן? ה"ריבית" הזאת, אי אפשר לסמוך עליה. ואנחנו מאמינים שיש ריבית. "אוכל פירותיהם בעולם הזה" והקרן קיימת לעולם הבא. עדיף שהקרן קיימת יהיה בעולם הזה, זה "הקרן קיימת לישראל", אבל... מכל מקום אי אפשר לסמוך על זה, ולכן - זה לא מדובר בשכר. אף על פי שמוצאים כמה מפרשים שאומרים כאילו זה אותו דבר, כן? לא מדובר בשכר של המצווה. שכר של המצוות זה העולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש - אוכל פירותיהם בעולם הזה.

קהל: וזה הפרס.

מניטו: זה הפרס. אבל מי שמתכוון "אני מתנהג לפי השו"ע כדי להיות", איך אומרים? כדי להנות מהעולם הזה, זה טעות. כי אי אפשר לסמוך על זה. רק דקה דקה, אני רוצה להוסיף משהו. [דילוג על כמה דקות מהשיעור] הוא יתייאש! זה מובן? כי - למשל, רק דקה. למשל - אנחנו רואים בתורה לפי המצוות- כי היא חיינו ואורך ימינו. טוב. טוב. באיזה סוג של חיים מדובר? יש כמה רמזים שהמצוות שעושה אותם האדם "וחי בהם" ואנחנו רואים כמה וכמה וכמה בני אדם עלי אדמות שחיים בלי מצוות- וחיים! אז זה סימן שלא מדובר באותם החיים הביולוגיים! מי שלא אוכל כשר - חי! אז לפי התורה- מי שאוכל טריפות - מת. אז זה - חיים ומיתה במובן אחר לגמרי. זה מובן?

קהל: [...]

מניטו: כן! אבל לא החיים הביולוגיים. אני רואה למשל גויים שאוכלים "ראשיהם" כמו שאומרים בערבית, כן? שאוכלים טריפות. כן? והם בריאים, ברוך ה', ככה, חזקים! אז זו סתירה כל כך גדולה, שלא רואים אותה! כן? מי שאומר: "אם אתה אוכל לא כשר, אתה לא תהיה בריא" מי אמר את זה? כן? איפה? זה לא בריאות במושגים הביולוגיים. זה לא חיים במושגים הביולוגיים. הבנתם את זה? ולכן יש הרבה מאמינים בסוגריים שמתביישים להאמין, פשוטו כמשמעו, נקודה, ואומרים:" כן, כן, כן אני שומר מצוות, מכיוון שזה בריא באופן ביולוגי" מי ראה את זה? אז כל הגויים הם משוגעים?!

קהל: מי שצם ביום כיפור כדי שהוא יהיה בריא.

מניטו: למשל, אז זה נקרא זה נקרא "לא לשמה שמביא ל-לשמה" אבל - גם מי שעובד לא לשמה, הוא נקרא "צדיק גמור" נראה את זה אח"כ במהר"ל. הוא עשה מה שהוא צריך לעשות. הסיבות שהוא נותן לעצמו, זה עניין אחר. אבל זה מדרגה של צדיק, נמוכה מאד, אבל בלי שום ספק - מדרגה של צדיק. יש מדרגה עוד יותר גדולה "על מנת שלא לקבל פרס" זה התכנית של המצוות שלנו. המדרגות האלו. זה מובן? כן.

 

{bfaccordion-slider שכר ועונש}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

מתוך שיעורי הרב ב"דרך חיים" למהר"ל מפראג. השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר. למעוניינים לעזור להפצת משנת מניטו - ניתן לתרום לעמותה דרך האתר.

מניטו: ההסבר הוא פשוט. למה? מכיוון שמי שמכוון כוונתו על מנת לקבל הפרס יגיע לייאוש, כי הפרס לא שייך לעולם הזה. זה מובן? אז הוא יתייאש! והוא יעזוב את תורתו סופסוף. אם הכוונה היא‎ כדי לקבל את הפרס "על מנת לקבל הפרס", אף על פי שפרס, סופסוף - פרס יש, ואפילו החלק של הפרס שבא לעולם הזה לא יודעים באיזה דרך הוא יגיע? או מתי.? יש הבדל ביחס בעולם המוסרי, הרוחני, בין הסיבה והתוצאה. הבדל עצום מאותו יחס של סיבה ותוצאה בעולם הטבע. בעולם הטבע, רואים מיד תוצאה של הסיבה. אני עושה איזה מעשה, התוצאה באה מיד. אבל, בעולם הרוחני, התוצאה, הפרס - שכר, בא אחרי דרכים מסובכות מאד. אי אפשר לסמוך על זה. ולכן - זו עצה: עדיף לא לכוון כוונת העבודה על הפרס. אבל תדעו שפרס יש. והנושא היה כל כך עדין, שאנחנו מבינים למה תלמידים של אנטיגונוס יצאו לתרבות רעה, מכיוון שהנושא היה עדין. תתארו לעצמכם איזה מרצה שבאופן מבריק, כן? מסביר גודל ההתנהגות של העבודה בלי פרס. כן? אז מושפעים מזה, ואח"כ ממשיכים:" אה? אין פרס" הבנתם את ה[עניין] כן?

קהל: קודם כל אודות המילה שאל תשכח שזה פרס ולא שכר. נוסח של תחרות.

מניטו: לא, זה בזה במשמעות המודרנית של

קהל: מדברים על עניין התחרות פה.

מניטו: יתכן - התייחסתי בהתחלה לאותו נושא כי השכר של המצוות "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" אין שכר מצוות בעולם הזה. ואפילו באותן מצוות שיש איזה מין.. איך אומרים את זה בעברית? "ריבית" אולי, בעולם הזה, כן? ה"ריבית" הזאת, אי אפשר לסמוך עליה. ואנחנו מאמינים שיש ריבית. "אוכל פירותיהם בעולם הזה" והקרן קיימת לעולם הבא. עדיף שהקרן קיימת יהיה בעולם הזה, זה "הקרן קיימת לישראל", אבל... מכל מקום אי אפשר לסמוך על זה, ולכן - זה לא מדובר בשכר. אף על פי שמוצאים כמה מפרשים שאומרים כאילו זה אותו דבר, כן? לא מדובר בשכר של המצווה. שכר של המצוות זה העולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש - אוכל פירותיהם בעולם הזה.

קהל: וזה הפרס.

מניטו: זה הפרס. אבל מי שמתכוון "אני מתנהג לפי השו"ע כדי להיות", איך אומרים? כדי להנות מהעולם הזה, זה טעות. כי אי אפשר לסמוך על זה. רק דקה דקה, אני רוצה להוסיף משהו. [דילוג על כמה דקות מהשיעור] הוא יתייאש! זה מובן? כי - למשל, רק דקה. למשל - אנחנו רואים בתורה לפי המצוות- כי היא חיינו ואורך ימינו. טוב. טוב. באיזה סוג של חיים מדובר? יש כמה רמזים שהמצוות שעושה אותם האדם "וחי בהם" ואנחנו רואים כמה וכמה וכמה בני אדם עלי אדמות שחיים בלי מצוות- וחיים! אז זה סימן שלא מדובר באותם החיים הביולוגיים! מי שלא אוכל כשר - חי! אז לפי התורה- מי שאוכל טריפות - מת. אז זה - חיים ומיתה במובן אחר לגמרי. זה מובן?

קהל: [...]

מניטו: כן! אבל לא החיים הביולוגיים. אני רואה למשל גויים שאוכלים "ראשיהם" כמו שאומרים בערבית, כן? שאוכלים טריפות. כן? והם בריאים, ברוך ה', ככה, חזקים! אז זו סתירה כל כך גדולה, שלא רואים אותה! כן? מי שאומר: "אם אתה אוכל לא כשר, אתה לא תהיה בריא" מי אמר את זה? כן? איפה? זה לא בריאות במושגים הביולוגיים. זה לא חיים במושגים הביולוגיים. הבנתם את זה? ולכן יש הרבה מאמינים בסוגריים שמתביישים להאמין, פשוטו כמשמעו, נקודה, ואומרים:" כן, כן, כן אני שומר מצוות, מכיוון שזה בריא באופן ביולוגי" מי ראה את זה? אז כל הגויים הם משוגעים?!

קהל: מי שצם ביום כיפור כדי שהוא יהיה בריא.

מניטו: למשל, אז זה נקרא זה נקרא "לא לשמה שמביא ל-לשמה" אבל - גם מי שעובד לא לשמה, הוא נקרא "צדיק גמור" נראה את זה אח"כ במהר"ל. הוא עשה מה שהוא צריך לעשות. הסיבות שהוא נותן לעצמו, זה עניין אחר. אבל זה מדרגה של צדיק, נמוכה מאד, אבל בלי שום ספק - מדרגה של צדיק. יש מדרגה עוד יותר גדולה "על מנת שלא לקבל פרס" זה התכנית של המצוות שלנו. המדרגות האלו. זה מובן? כן.

 

{bfaccordion-slider שנאת האחים בישראל}

 

מקור: שיעורים על התפילה, ברכת בית דוד

קהל: רציתי לשאול, אם אפשר לפי שיטתך, איך אתה רואה את המצב הזה, שלמעשה חוסר הזהות, בעיה של התבוללות בגולה, או בעיה של התבוללות פה. אנחנו בעצם. קשה לנו מאד לענות על שאלת הזהות שלנו!

מניטו: כן.

קהל: איך אתה רואה את הבעיה?

מניטו: כן. זה גם כן שאלה גדולה מאד. רחבה מאד. אני חושב, שצריך להבין את ההבדל בין הכלל והפרט. מה שניסיתי לתאר הערב, זה ההליך ההיסטורי של הכלל כ-כלל. ברור שבעיית כל אחד ואחד נשארת במקומה. אבל קרה משהו במישור של הכלל. של כלל ישראל. כלל ישראל החליט, לחזור לעבריות שלו. זה מדינת ישראל. טוב, אפשר לדון, לחשוב על זה, להתווכח, אבל – עובדה. קיים, קם, קרה משהו. במישור הפרט, אפשר לומר שכל אחד יש לו התהליך, ההליך שלו, והגורל הפרטי שלו. כל עוד שאנחנו נמצאים במצב של פילוג בין הזרמים, פילוג בין השבטים, פילוג בין היחידים, אנחנו במצב של "חילוץ עצמות" אנחנו חוזרים כעצמות. אז צריך לתת קצת חֹיוּת לזה ולאחד, ולאחד את זה. אני חושב אישית, אין לי סמך על זה, חושב אישית, שהדור שלנו - הוא דור לא מבוטל. הוא דור גדול מאד. אז יש בדור, דור, דור של ניצולים. של פליטים. ויש מושג בתלמוד שנקרא: "תינוק שנשבה" יש הרבה" תינוקות שנשבו. אבל, לפי דעתי, הזכות להיות בחברה הישראלית העברית בכלל כלל מגן עליהם. רק צריך להבין את זה, ולהתייחס עם הרבה דרך ארץ, עם הרבה עדינות, לבעיה ולשאלה של כל אחד ואחד באשר הוא שם. אי אפשר להכליל דברים כאלו, מכיוון, שלכל אחד יש גם כן היצר הרע שלו. וכשמשה רבנו רצה להוציא את עם ישראל ממצרים, קודם כל ניתק את עצמו ממצרים, כן? "ויך את המצרי" מיד, ממחרת, ראה איזה מין מחזה מפחיד: "איש עברי מכה איש עברי מאחיו". אז - פחד וברח. משה רבנו, כן? והוא אמר: "אכן נודע הדבר" לפי הפשט זה שוב פירושו של רש"י" אכן נודע הדבר"- איזה דבר? שהרגתי את המצרי? הוא היה כל יכול במצרים היה יושב על כיסא פרעה. משה רבנו, דאז. כן? אלא נודע הדבר שבחרתי בישראל ועזבתי את מצרים ולכן פחד מפרעה. אבל רש"י מביא פשט אחר. רש"י אומר - לפי המדרש, עכשיו, אומר משה רבנו, אני מבין, "נודע הדבר", אני מבין נודע לי הדבר, שלא הבנתי כל חיי למה העם הזה סובל כל כך? אז במילים אחרות, רש"י אומר: כנראה שמגיע לו, כן? הבנתם מה שקורה? כן? אנחנו חוזרים במצב של תחיית המתים, אף על פי שאנחנו לא הגענו ליום השמיני, כן? "תחיית המתים" אנחנו חולים ממחלה של תחייה. זה מובן מה שאני אומר? אז צריך החלמה. כן?

הקטע הבא הוא משיעורי הרב על תפילת שמונה עשרה בשיעור על ברכת "בונה ירושלים". לקראת הסוף. השיעורים יחד עם השכתוב שלהם זמינים להורדה באתר.

מניטו: וזה - סימן של סוף הגלות. יוסף - זה בבחינת "אור מקיף" אני לא יודע למה אני מסביר את זה? טוב. אור מקיף של הנשמה של קין. יש כמה מדרגות: המצרי, קרח, אהרן הכהן, ויוסף. זה הגלגול של קין. כי "שבעתיים י ק ם קין" י', יק"ם קין": י'- זה יתרו סליחה, שכחתי יתרו. ק'- קרח, יתרו זה בחינת נשמה. קרח זה בחינת רוח, ו(ומ- בחינת מצרי). מצרי זה בחינת נפש. "הנפש החוטאת היא תמות" ולכן הרג את המצרי, כן? וקרח צריך לתקן אותו בחבלי חבוט הקבר. יתרו זה - החזיר לו את ציפורה, זו האישה השנייה. זה מובן כן? כי בחינת כי הבל היה לו נשים, וקין - רצה לקחת את האישה השנייה של הבל. אז היא חזרה למשה רבנו שהוא בחינת הבל עם ציפורה. בת יתרו. טוב זה... אי אפשר להבין את זה, קבלה. כן? רק אני מצטט. ולכן - מצרי קרח יתרו אהרן - זה בחינת "חיה" ובחינת אור מקיף, בחינת "יחידה", זה "אורות של משיח בן יוסף" ויוסף - זה גמר התיקון של קין. זה מובן? טוב. אז אני חוזר ל... אני חוזר לכוונה של התפילה שלנו.

קהל: עם ישראל מתקן את קין?

מניטו: סליחה?

קהל: אז עם ישראל מתקן את קין?

מניטו: ברור

קהל: כי קין - אחר כך נשאר בחינת כל האנושות.

מניטו:" בני בכורי ישראל". יש לנו בעיה של בכור. הבן הבכור שאוהב את אחיו זה יוסף. וזה התיקון של חטאו של קין.

קהל: דרך הענף של שת?

מניטו: דרך?

קהל: הענף של שת?

מניטו: כן.

מניטו: כן. כי נעמה היתה אימו של נוח. ונעמה - זה מקין.

קהל: זה שייך לישראל והם, או, לישראל מול אומות העולם?

מניטו: טוב. מכיוון ש"בני בכורי ישראל" לכן, יש לנו את התורשה של בכור. בכור של אומות העולם, כן? ולכן, יש לנו לתקן, את החטא השייך לנטייה של בכור, אז, התיקון של השנאת חינם, והשנאת חינם זה מה שמאפיין את עם ישראל לדאבוננו. התיקון של השנאת חינם, זה לידת יוסף. והרב קוק ז"ל הסביר והשורש זה אצל הגאון מוילנא, כן? כי הציונות זה משיח בן יוסף. כל מה שנאמר לציון, נאמר ליוסף במדרש. "ציון" בגימטריא "יוסף" ציוני - זה משיח בן יוסף. וזה ברור כן? אנחנו רגילים לזה. ולכן, אלו שלא למדו, שיש קודם כל משיח בן יוסף ואחר כך משיח בן דוד לא מבחינים מה זה ציונות. וזה מה שרומז הפסוק: שאחי יוסף לא הכירו אותו. הוא הכיר אותם, אבל הם לא הכירו אותו. למשל, יש לנו הטיפוס הזה של יהודי דת שלא מכיר בציונות. אבל הציוני - מוכרח להכיר ביהודי דתי כיהודי, אף על פי שהוא דתי. הוא מוכרח. יש הרבה ציונים ככה, "שמאלנים" נאמר, על אפם ועל חמתם - יהודי דתי זה יהודי. אבל לגבי היהודי דתי, יהודי לא דתי - ספק אם הוא יהודי! טוב, זה הבעיה של יוסף ואחיו! מיהו הצדיק באותה בעיה? דווקא יוסף, זה לא הדתי.

הקטע הבא גם הוא מהשיעורים על תפילת שמונה עשרה ברכת מלכות בית דוד. המקור הוא מדרש ממסכת פסחים.

מניטו: כשמגיע לברכה של דן, תתחילו בט"ז: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". פה מתחיל הנושא. "יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור", הוא מפסיק ואומר: "לישועתך קיוויתי ה'". טוב, זה הנתונים של הנושא. אז בא המדרש ומסביר את זה ככה: כשבני יעקב באו אל אביהם, יעקב הרגיש שהנבואה הסתלקה ממנו, אז - הוא שאל אותם: שמא יש בכם חטא? שגורם הסתלקות הנבואה. והם קמו ואמרו: תסתכל בשמות שלנו, זה מה שהוא רוצה, הוא מגדיר, מה שהוא עושה פה- הוא מגדיר מה יש בכל זהות וזהות של כל שבט ושבט. תסתכל בשמות שלנו ותראה שלא תמצא האות ח"ת. ואם אנחנו לוקחים את השמות של בני יעקב - לא מוצאים את האות ח' דהיינו - אין ח' (חטא) ביעקב. "כי לא נחש ביעקב" זה קשור, כן? האות ח' - זה לא נכתב חט"א. ח', א, ט, זה נכתב: ח"ת, זה רמז לחיתים, אנשי ח"ת, זה רמז אחר. אבל בכל זאת, זה אותה משמעות. לא מצא את החטא. דהיינו - אין חטא. ולמה הנבואה נסתמה? תפסתם את השאלה, כן? אז קמו ואמרו: ממשיך המדרש: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" דהיינו, כשם שאתה מאמין באל אחד, אנחנו כולנו מאמינים באל אחד, וזה מגלה על איזה חטא היה מתכוון? כי - אם, האל של ישראל הוא - ה' אחד, אז דווקא ההגדרה של החטא בישראל - זה החטא נגד האחדות. וזה מה שאומר הפסוק: "דן ידין עמו - כ א ח ד שבטי ישראל" אם יש איזה רמז, איזה חשד שיש חטא, זה מתגלה כששבטי ישראל נדונים על עניין האחדות שלהם זה בא דרך דן. מאסף את כל המחנות. ודן - זה השורש של דין. "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" כשדן ידין עמו - אז יתגלה אם יש חטא של אחדות, (עוד רמז - השופט שלפני אחדות העם בפילגש בגבעה היה שמשון. א.ק) אז - לכן זה הכוונה של המדרש: הם הבינו מיד למה הוא מתכוון, "שמא יש בכם חטא" שמא יש עוד בכם שנאת חינם, שנאת אחים. שזה מעכב את תיקון של חטא דרך כפי שהסברנו מקודם, כן? זה מובן? ומכיוון שהגלות זה דווקא העונש של השנאת חינם, אז - נסתמה לו הנבואה של קץ הגלות. זה מובן? זה הפחד של יעקב בשעת פטירתו. דווקא הם הבנים אמרו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", דהיינו - כפי שאומר המדרש, אין חטא כזה. זה רק אחיזת עיניים, אבל - המדרש ממשיך, כשהיה מהטט את השמות שלהם, אות ואות כדי לחפש את האות ח', הוא גילה גם כן שיש אותיות שלא נמצאות בשמות של בניו זה: קו"ף וצד"י. ק"ץ. לא מצא חטא, אבל לא מצא קץ. ולכן - לא היה יכול לגלות את הקץ. מה המשמעות של זה? כל מה שאומרים ויש פסוק בנביא: על חטא של ישראל –"יבוקש ואיננו" (ירמיהו נ) כשבאים לבקש: איזה חְטא חַטא ישראל? אין. כל אומות העולם יש להם טענות של כל החטאים שבעולם נגד ישראל. אבל, בא יום הדין מבקשים: מהו החטא של ישראל? אין. אבל - אין קץ! ולכן - זה נסתם ממנו. אפשר לתאר, לפי ההסבר של המדרש, את הפחד של יעקב אני, נוטה לנסח את השאלה ככה: שמא אינכם ישראל? אם אני לא יכול לנבא את קץ הגלות לנבא את עתיד של ישראל, אז יתכן שאתם לא ישראל. כי אני לא יכול לנבא את זה. אז, מיד, הוא חושב על חטא נגד האחדות. ואז, קמים ואומרים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ופה יש דבר חשוב מאד: כי לכאורה כל שבט ושבט, הוא - ישראל בפני עצמו. ראובן - זה ישראל. שבט שמעון - זה ישראל. שבט לוי - זה ישראל, וכן הלאה. אבל יחד, כ"אחד שבטי ישראל", זה לא מתגלה שיש אהבה ביניהם. אתם זוכרים את הכוונה? "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" זה בגימטריא שלוש עשרה, "אחד". ואהבה זה בגימטריא (גם) שלוש עשרה, "אחד" ו"אהבה" זה בגימטריא (בחיבור יחד שווה) עשרים ושש (שם הוי"ה). כדי ששם ה' יקרא על ישראל צריך אהבה בין השבטים. זה כוונה ידועה, כן. אז מה שגילה - זה יותר חמור! אין חטא! אין אותו חטא של שנאת חינם. זה אחיזת עיניים. אבל מאיפה באה כל השנאת חינם שיש בישראל? זה בא מהגויים. זה עניין אחר. זה בא מהשטן, כן? אבל זה לא מזהות ישראל. אבל יש משהו אחר, אין "קץ", וצריך להבין את הקשר בין הדברים. אם אין קץ זה מורה שהגלות כעונש של שנאת אחים תתמשך. זה קשור. כן? אז השל"ה, השל"ה הקדוש מסביר, לפי הזהר, כי מצד שאנחנו בני יעקב, אין קץ מכיוון שיעקב אבינו לא מת. הוא כולו חי. אין קץ ביעקב. כצאצאי יעקב אבינו יש חיים נצחיים. אין מימד של קץ. אבל דווקא כצאצאי יצחק אבינו, יש לנו קשר לקץ בשורש יצחק. כי אתם רואים את השם "יצחק" יש אותיות "חי", ואותיות "קץ" אז - הוא נתן ליעקב את כל ה"חי" ואת כל ה"קץ" נתן לעשו. ולכן, אין קץ ביעקב. וזה צריך להבין, את המשמעות של הדברים. מבחינת בני יעקב אין קץ. יעקב - זה ישראל בגלות. וביעקב אין קץ. "ויחי יעקב בארץ מצרים" אפילו בארץ מצרים הוא חי. טוב, זה גם קשור לנושא אחר, זה כוחו של יוסף כל עוד שהוא עם יוסף, ויוסף עימו, אז יעקב אבינו חי. אבל, ופה זה מסביר את הפילוג בעם, אלו שמגדירים את עצמם רק כ"בני יעקב", והם שייכים לגלות בלי קץ. זה ברור, כן? אבל - כ"בני ישראל" יש לנו שורש ביצחק. עכשיו, אני חושב על זה, אולי יש קשר ל"כי ביצחק יקרא לך זרע"

קהל: למה יש יותר קשר בין ישראל ליצחק?

מניטו: אני רוצה להסביר את זה. אז ביצחק יש יו"ד, צד"י ח"ת, קו"ף. וכשרבקה אמרה "קצתי בחיי" תראו בפסוק, הקו"ף של "קצתי" הוא קטן. כן? אז זה מגלה מה קורה בזהותו של יצחק אבינו. שילוב של שני הפכים. מצד אחד: הוא כולו קץ. מצד שני: הוא כולו חי. אז - כשמסר את הברכות, לבנים. מסר את כל ה"קץ" לעשו ואת כל ה"חי" ליעקב. ולכן אומרים: יעקב אבינו לא מת. הוא כולו חי. הטוניסאים יודעים את זה, כן? יש להם שרשרת עם "חי". כן, זה מתחיל בטוניס. רק אצל הטוניסאים יש השם "חי"

קהל: אצל שאר הקהילות - זה חיים.

קהל: גם כתבו לו:"לא מת"

מניטו: נכון. טוב, זה מסורת טוניסאית, לא יודעים את זה? כן. חי ואחר כך אני אחזור. כן?

הרב אורי שרקי: אם כוחו של יעקב, זה לכאורה כוח החיים הזה שדוחה את קץ. זה כוח שורשי. אז, כלומר זו הסיבה לשורש הנשמה שלנו מבחינת יעקב, אז חייב להיות שיש לו איזשהו ביטוי גם בזמן שיעקב הופך להיות ישראל. כלומר ששבים מהגלות, חייב להיות שמבחינת יעקב תישאר איזושהי צורה גם בתוך המדרגה של הגאולה. שאם לא כן, אז ישובו עוד פעם.

מניטו: מה ישוב?

הרב אורי שרקי: כלומר הכוח של יעקב ינסה להתעורר עוד פעם. אם אין לו ביטוי בארץ ישראל עצמה אז הוא ינסה תמיד, באיזשהו שלב של ההיסטוריה, להשיב את ישראל ל...

מניטו: אני מבין את השאלה. אבל אולי תסביר קצת, קצת יותר. כי כש.. אולי... אולי תסביר קצת יותר.

הרב אורי שרקי: נאמר כך, ש... מה שדיברנו עכשיו: הנטייה של יעקב, בתור יעקב, לא בתור ישראל, זה הנטייה לגלות. והנטייה הזאת - היא נטייה בזהות של עם ישראל. זה לא איזה... יצר הרע מבחוץ. אלא זה דבר שהוא בא מ...

מניטו: שבא מהאבות.

הרב אורי שרקי: כן. זה בא מ...

מניטו: מהאבות. אני רוצה להסביר את זה בקצרה. מיד אחרי התקופה של יעקב אבינו אז מתחיל הפילוג בין יוסף מצד אחד, ויהודה - מצד שני. יוסף מחפש את המשיחיות דהיינו, ההצלחה של הערכים של האבות "לתקן עולם במלכות שד"י" ד ר ך התרבות של הגויים. זה יוסף. ויש קשר הדוק בין יוסף ויעקב אלה תולדות יעקב - יוסף. אבל, תמצא בפרק של תולדות בני ישראל, זה ראובן. זה לא יוסף, שמתחיל. ואחר כך זה עובר ליהודה. אבל זה בני לאה. ויוסף מחפש בחוץ ועד הסוף אפילו המקרא לא יודע איפה יוסף. יעקב אבינו לא יודע איפה יוסף. רק בסוף - זה מתגלה, שהוא נמצא במצרים, והוא המלך של... המשנה למלך של מצרים. והמשיחיות של יהודה, זה בפנים. לא בחוץ. ולכן, לנושא של המשך התולדות, יוסף מחפש אישה כדי להמשיך בתולדות, בחוץ. והוא נופל בידיים של אשת פוטיפרע. רק בנס - ניצל. ואז המדרש מסביר שהוא מתחתן עם אסנת. שהיא באופן סודי לגמרי בתו של שכם ודינה, כן? אבל כל זה בחוץ. ולכן יוצא מיוסף - אפרים ומנשה. ואפרים הניצוץ של יוסף שהוא מתאבד (מאבד את) עשרת השבטים. "אהל שיכן באדם" המקום שלו זה – רחוק, אצל אומות העולם. זה בא מהאבות. יהודה לחוד - זה עוד לא ישראל. הוא מחפש את ההמשך דווקא בפנים. אז אולי נלמד את זה בשבועות. כי זה כל הסיפור של רות.

אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider שרשרת הדורות בצבע אוניברסאלי}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

מניטו: פה יש משהו אחר לגמרי! יש איזה מפגש בין הקב"ה כנותן התורה ומי שמסוגל לקבל את התורה. לא לקבל תורה זו או אחרת. אני רוצה לדייק: לא לקבל חלק זה או אחר מהתורה. אלא לקבל "תורה", במובן הכללי. וזוהי המעלה של משה. זה ההסבר הראשון. נמשיך: [מניטו קורא במהר"ל] "כי זה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה שהיה הקב"ה מייחד לו מקו והוא הר סיני לתת לו שם תורה" בבחינה של הזמן,‎ יש מקור בגמרא, שהזמן של העולם זה ששת אלפים שנה. זוכרים את המקור הזה? אלפיים שנה "תהו" אלפיים שנה "בהו" לא, סליחה... אולי יש איזה רמז לפי הסוד- בו הוא"= בתורה. [אלפיים שנה] תורה, ואלפיים שנה ימות המשיח. אז ה"אלפיים שנה תורה", זה מתחיל מאברהם אבינו, עד חורבן הבית, בימי עזרא ונחמיה. זה הזמן המסוגל, המתאים, הזמן האמצעי, המסוגל והמתאים לקבלת התורה בעולם. ולכן, זכינו שבהתחלת הזמן הזה של שנה האמצעיים, כבר בדור הזה של משה רבנו זכינו לקבל את התורה. המקור הזה מסביר קצת בהרחבה: שיעקב כבר היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שהדור לא זכה. אחר-כך אני אחזור על הדיוק הזה. ועזרא גם כן היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שקדם לו משה. וזה הזמן - בין האבות עד חורבן הבית, זה, פחות או יותר אפשר להגדיר את זה לפי ההגדרה האוניברסיטאית, נאמר, זמן התנ"ך, כן? ולמה אברהם לא זכה? מכיוון שהיה צריך להגיע עד הזהות של ישראל, "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" אברהם - זה המידה הראשונה, מידת החסד. ויצחק - המידה השנייה, מידת הדין, זה עוד לא התורה של תורת-אמת, בבחינת "תורת אמת" צריך להגיע עד שלב של יעקב, שהוא בין-יצחק, לבין-אברהם, איחוד המידות, אז, תורה מן-השמיים יכולה להתגלות לקהילת יעקב בפרט. במיוחד. זה מובן. מה שאמרה הגמרא: יעקב אבינו היה מסוגל לקבל את התורה, זה מסביר לנו למה לא יצחק, ולא אברהם, כן? אף-על-פי שהתורה שייכת להם, אבל, אין עוד כלי מוכן דיו כדי לקבל את התורה האחת. תורת אמת, של איחוד המידות. כי אברהם קיבל את התורה מצד החסד. ויצחק קיבל את התורה מצד הדין. אבל מצד איחוד המידות היה צריך יעקב ששמו "ישראל", מובן? טוב. אבל הגמרא מוסיפה: "אלא שהדור לא זכה" מה זאת אומרת "הדור לא זכה"? אני מציע הסברים: אם אנחנו מבינים את הביטוי "הדור" (כ)דור של בני-ישראל, היו רק בני-יעקב, השבטים. מה זאת אומרת "הדור לא זכה"? כי המצב של משפחת בני-יעקב לא היה עוד מספיק מתוקן אם אפשר לומר את זה, בבחינת התנאי של התורה. התנאי הכי יסודי, כללי, של התורה -"ואהבת לרעך כמוך", וזה המצב של שנאת חינם בין האחים, עוד לא תוקן. ולכן היה צריך כל המעבר דרך הגלות כדי לתקן את זה. ורק ביציאת גלות-מצרים בני-יעקב, קרי ישראל, היו מוכנים לקבל את התורה. אבל זה מתחיל ביעקב עצמו. זה מובן? זה במשמעות המצומצמת של הביטוי "הדור" לפי האמת. אני לא אומר שזה לא אמת, זה אמת, אבל זה לא מספיק. אפשר לומר דבר אחר: הביטוי "דור" זה הדור של כל העולם כולו. מבינים? ואני רוצה קצת להסביר את זה. דור יציאת מצרים זכה. אבל זה גם כן מלמד זכות על הדור של הגויים, של אותו דור. במידה שעם ישראל הוא קשור למין האנושי כולו- "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אפשר עוד להרחיב הדיבור על זה, אבל אני חושב שזה מספיק מובן. זה זכותו של אותו דור, שהגיע לאיזה שהיא התפתחות של תרבות האנושית שזכה - שהדור המקביל של עם-ישראל קיבל את התורה. וזה מסביר לנו, למה התורה מספרת כל כך באריכות מה טיבה של אותה תרבות של מצרים שיצאו ממנה כדי לקבל את התורה.

קהל: קשה להאמין איך מדור רשע כזה, כפי שהיו המצרים אז, איך אפשר להסביר את זה?

מניטו: זהו. זוהי השאלה. כי "זה לעומת זה עשה אלוקים" ואפשר לתת הרבה הרבה דוגמאות. פרעה הרשע הזה זכה להיות חלק ניכר מסיפורי התורה, גוף התורה. אנחנו מתפללים: "ותן חלקנו בתורתך" מה זכה פרעה הזה? לפי הקבלה, השם "פרעה" זה שם קדוש של ניצוצות הקודש שהיו בתוך הקליפות. וצריך לגלות את זה. להציל את זה. טוב, זה סודות של התורה. אבל גם לפי תורת הנגלה אפשר להבין את זה. למשל, עוד דוגמא אחרת: אנחנו...אבותינו יצאו ממצרים, כן? אחר-כך יש דור שיצא מהגלות. דור עזרא ונחמיה. מה זכותו של העולם שדווקא בדור הזה עזרא ונחמיה יצאו עם חלק מעם ישראל? זה זכותו של כורש. זה זכות מסוימת של איזה שהיא תרבות מסוימת, שמלאה רשעות, אבל, מתוך הרשעות הזה התגלה את הצדקות שלה הצד הטוב שלה. וזה הרכוש שלקחנו ממצרים זה היה הרכוש שדרכו בנו את המשכן במדבר. יש עוד הסבר אחר, כן? וגם כן אחר-כך אני אסביר עוד קצת יותר, מכיוון שאני חושב שהשאלה היא חשובה. וגם כן בדור עזרא ונחמיה זה היה זכותו של כורש אותיות ר.כ.ו.ש. טוב, זה רק צירוף מקרים אבל זה אומר דרשני. הגוי הזה נקרא אותיות "רכוש", "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"

קהל: גם שיכור... (צחוקים מהקהל)

מניטו: מה?

קהל: גם "שיכור" היא אומרת

מניטו: גם שיכור. אבל זה רכוש. ו"אין יין אלא חכמה" וכן הלאה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול יש הסבר של הפרי-צדיק ובמציאות, זה ככה. למשל - במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד, של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר-כך. וזה מלמד זכות על הערכים של אותה תרבות שהיה צריך לחכות עד השלב של ה"בישול" של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון לימינו, או...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של שיבת-ציון של ימינו בלי להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי. זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים יצאנו, אבל מאיפה...

מקור: לימוד בחבורה

מניטו: פה יש התחלה של ההסבר של הנושא הזה: למה צריך כל כך נוראות באחרית הימים? אז אולי פה יש לנו התחלה של הסבר. אם היה מספיק זכות, לא היה צריך כל זה. אבל מכיוון שאין מספיק זכות, אז צריך - דרך הייסורים כדי לתקן את המצב, ולתת אפשרות למשיח להתגלות, דאם-לא-כן, זה האסון של התגלות הנחש!

קהל: אבל פה שוב - העניין של ה...

מניטו: זה מובן? רק רגע, אני רוצה להוסיף משהו

קהל: אבל צריך ערך סגולי לעולם? או שצריך שהייסורים של החבלי לידה של ימות המשיח הם ישנו משהו במציאות הממשית העולמית?

מניטו: זה ההפך: המציאות של העולם גורמת את חבלי משיח

קהל: זאת אומרת שכל התקופה הזאת, זה בירור של הזהות. וכל הייסורים זה ייסורים שבאים לברר את הזהות, גם של העמים, וגם של עם ישראל. בגלל שאין מספיק התייצבות של הזהות.

מניטו: כן. ובתנאי שנבין שיש קשר הדוק בין המצב של דור של ישראל, למצב של דור של כלל העולם. זה למדנו פעם, אולי אם אתם זוכרים, יש גמרא בסנהדרין שאומרת ששלושה היו יכולים לקבל את התורה: יעקב, משה, ועזרא. יעקב - הדור לא זכה, ולכן משה קיבל את התורה, עזרא - מכיוון שמשה קיבלה כבר. אבל מכל מקום, הוא החזיר את התורה ליושנה. אז, לפי ההסבר הזה, "הדור לא זכה" איזה דור? דור של יעקב. אם זה רק ישראל- כולם צדיקים! ולכן צריך להבין ש[זה] דור של העולם כולו. זה מובן? כן? וזה נושא לא קל. דהיינו: זה הגדלות של מצרים דאז! שהיה דור של גילוי התורה. ‎

קהל: אבל בעצם בדור של משה רבנו הדור לא זכה. הקב"ה רצה לתת את התורה לאומות העולם ולא רצו לקבל אותה.

מניטו: יפה. זו שאלה יפה. אז איך אתה מתרץ?

שתיקת המקובלים

מקור: מהפכת הזהות העברית

זה מובן מה שאני אומר? ולכן זה גם התפיסה הדתית שונה לגמרי. פעם אני אמרתי כבדיחה, ולפי דעתי אולי זה לא בדיחה: הם מאמינים שהקב"ה ברא הישיבה שלהם ומסביב שם עולם.

קהל: סורא- פומבדיתא

קהל: אנחנו מאמינים שהקב"ה ברא עולם, ובעולם הוא ביקש שיהיה בית המקדש, בית מקדש בית כנסת, ישיבות, וכן הלאה. זה כבר דת אחרת לגמרי. מה שאני מפחד, שעכשיו הגענו למצב, ולכן זה אולי לא במקרה שאנחנו מתחילים ללמוד יחד, שזה לא כבר תורות. כי התורות דומות עוד, וזה כבר הרבה זמן כשזה...שהעם יראה הבדל בין התורות עם ההתנהגות הדתית. זה ממש עמים וזה יותר חמור .

קהל: זה יש על זה גמרא בסנהדרין, על מה הרב אומר.

קהל: שמה?

קהל: גמרא...

מניטו: מה אתה מחפש? כל מה שהרב אומר זה גמרא בסנהדרין." אמר ר' אושעיא: "א"ר אושעיא: "מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי את שני מקלות. לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים. נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה "הם מחבלים אולי גם תחבולות, זאת אומרת שיש להם איזה מהלך אינטלקטואלי. סגור? אולי הנעימות באה מזה שפתוח? הלאה? לקרוא הלאה "ויאמר אלי: אלה שני בני היצהר העומדים ושנים זיתים עליה. אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית. שנים זיתים עליה- אלות"ח שבבבל שמרורין"...

מניטו: ומה ההבדל? מה ההבדל,‎ אלו - שרק לפי הסברא, ואלו - זה לפי התורה זה קשור קצת לעניין שלנו. כי אני מדבר כל פעם כמחנך. אבל אני למדתי הרבה את הפילוסופיה, הקלאסית, היהודית, וכן הלאה, ולכן, יש לי כל כך... אני מתייחס כל כך לדוגמאות שלא מופיעות. אני חושב שיש איזה מין סכיזופרניה אינטלקטואלית. מצד אחד, הם מאמינים ומאמינים באמונה של עם ישראל. אבל, מכיוון שלא למדו קבלה, לא יודעים במה מדובר?. זה רק קוסמטי. שמעו במה? ... 'בזה צריך להאמין', מאמינים ב"זה" אבל - במה מדובר? לא יודעים. מצד אחד - הם מאמינים, אבל מוסלמי הוא מאמין, נוצרי הוא מאמין, בודהיסטי הוא מאמין, כל אחד לפי דרכו. ומצד שני, יש להם כוח שכלי של חכמת ההלכה. ואני לא הרגשתי איחוד בין החלקים של האישיות שלהם. ואני מפחד מזה. כי זה מביא פירוד בעם. התורה ניתנה לעם ישראל. ככלי של התורה, אבל העם קודם. ולכן אני רואה... זה משימה לאומית, להתחיל להסביר כי הבעיה וההבדל זה כבר מתחיל בשיטה של לימוד התורה.

קהל: האם ה... )

מניטו: זה - הוא בא מאנגליה. אתם רואים את האופנה שם...

קהל: האם כשהרב מדבר על הרבנים של צפון אפריקה. כבעלי מסורת הלימוד הזאת.

מניטו: חלק מהם. כי היו פשטנים.

קהל: יש ספרות? זאת אומרת - יש...

מניטו: תשמע...

קהל: ספרי פרשנות שהם כתובים על הגמרא?

קהל: של אור החיים. אור החיים... אבל על הגמרא אני מתכוון.

מניטו: לא לא לא....כל זה...

קהל: הגמרא לא כתוב?

מניטו: לא לא לא. אצל החסידים "דרך מצוותיך" למשל זה דומה מאד

קהל: דרך?...

מניטו: דרך מצוותיך

קהל: דרך מצוותיך, כן. אבל זה לא... אני מתכוון על...

מניטו: לא, אבל ב"דרך מצוותיך" יש דוגמאות - זה בגמרא.

קהל: המעניין שאני למדתי בחב"ד, אז סיפרו לי ש"דרך מצוותיך" זה השכל של התורה, הפנימי. אבל, הספרדים, כשהם לומדים קבלה, אז, הם לומדים את הצד הטכני של מבנה העולמות. זאת אומרת: שאין להם את הנמשל. אין את הנמשל כל כך.

מניטו: זה הנגלה של הנסתר. זה, למשל, השיטה של הרב עטיה ז"ל, כן? זה ממשיך. יש המשך. זה החיצוניות של העניין.

קהל: היו ספרדים שהם ממש חיו קצת את ה...

מניטו: ברור

קהל: את הנמשל? את הפנימיות?

מניטו: עד דור הסבא שלי. עד דור הסבא שלי היה מניין שהיה לומד ככה, ואני אספר לך משהו. שאלתי פעם את ה'באבא סאלי'.

קהל: איזה רב?

מניטו: ה'באבא סאלי'.

קהל: אה כן.

מניטו: שהוא היה ממש אדם קדוש. מה שממשיך עכשיו עם הבאבא ברוך, זה 'שומו שמיים'

קהל: פולקלור...

מניטו: זה... זה יותר מזה. זה גנגסטריזם. ואני הכרתי את המשפחה, כי שתי המשפחות שלנו היו ידיד..כשהבאבא סאלי עלה לארץ, הוא השאיר את הקערה של פסח שלו, מזהב, אצל אבא שלי. אני זוכר. ואני הייתי צריך להיות תלמיד שלו. אבל מכיוון שאני הייתי צרפתי, אלג'יראי-צרפתי, כשהתחילה המלחמה, הייתי צריך ללכת למלחמה. דאם לא כן - הייתי לומד במרקש אצלו, והייתי רב מרוקאי, תלמידו של הבאבא סאלי. טוב, זה עניין אחר. אני... הוא סיפר את זה פעם: כשהצרפתים הגיעו לצפון אפריקה המקובלים החליטו לא להמשיך ללמד. רק משנה ודקדוק. כי הם בחנו בזה. מהפכה תרבותית תהיה בצפון אפריקה, ולכן, לא רצו למסור התורה לתרבות הצרפתית. כל עוד היו קשורים לתרבות הערבית, היו מלמדים. ואני זוכר את זה. זו היתה החלטה. וזה התחיל להיגמר באלג'יריה.

קהל: לא למסור את סודות התורה ליהודים עם תרבות צרפתית? כאילו, ודאי שלא מדובר על גויים.

מניטו: לאף אחד מהתלמידים שהיו להם. חוץ [מ]כמה משפחות שהמשיכו - רק במשפחה. כי הם אמרו: כי דרך התרבות הצרפתית זה יהיה קטסטרופה. וזה התחיל, זה... ההפסקה התחילה באלג'יריה, אחר כך - בטוניסיה ורק אחר כך - במרוקו, אבל זה כמעט אותה תקופה. חמישים שנה של הבדל. והיתה בתלמסאן באלג'יריה, זה היה עיר ואם של מקובלים

קהל: מה שמה?

מניטו: תלמסאן

מניטו: והרב חיים בלייח [רבה הראשי של תלמסאן במאה ה-] הרב אנקווה היו לומדים דרך הקבלה. אבל כשהגיעו הצרפתים - הפסיקו. זה לא ידוע. כן? אבל אני זוכר את זה. חוץ מזה, כשהצרפתים נתנו הנתינות הצרפתית ליהודים, הרבנים החליטו שלושה ימים של צום.

קהל: סליחה?

מניטו: שלושה ימים של צום.

קהל: כש-מה קרה?

מניטו: כשקיבלנו את הנתינות הצרפתית. אמרו: "ההתבוללות מתחילה" וכך היה - ההתבוללות התחילה, הלכו לצבא הצרפתי, הלכו לבתי ספר הצרפתיים, זה התחיל להידרדר. אבל במקביל, חכמי הקבלה החליטו: לא להמשיך ללמוד.

קהל: זה מזכיר לי, שהרבי מחב"ד, הוא התפלל לניצחון הצאר ולכשלונו של נפוליאון, כי עם נפוליאון הלכו זכויות האזרח

מניטו: יתכן, זה דומה, ולכן - מה שנשאר - זה רק החיצוניות.

קהל: יש איזה רב אחד, מקובל, שנמצא במירון, הוא גר במרוקו הרב מכיר אותו?

מניטו: מה?

קהל: יש איזה מקובל אחד,

מניטו: ממוצא מרוקאי?

קהל: הוא גר גם עכשיו במרוקו, הוא בא לארץ פעם בחצי שנה

מניטו: מה שמו? תלוי מי היה הרב שלו. [הפסקה בהקלטה]...הרב לוי נחמני אביו - היה מקובל. הרב נחמני, בצעירותו, הוא שינה לגמרי, הוא היה רמב"מיסט, כן? ורק פה בירושלים, חזר קצת לקבלה, אבל השיטה שלו - היא אוטודידקטית. אף על פי שאביו היה מקובל מדורי דורות. אבל, משהו נשאר בנשמה שלו.

קהל: הרב מרדכי אליהו, הוא גם מקובל. הוא, יש לו את הקבלה של הבן איש חי.

מניטו: של הבן איש חי. של הרב עטיה, אולי. [מ-בגדד] כן? אבל זה משפחות, משפחות שונות. תשמע, יש...

קהל: לא, מה שאני רוצה להבין, ז האם יש מקובלים ספרדים שהם לומדים את החיצוניות, של הכוונות, וכן הלאה. מין טכנ... לכאורה טכנ...

מניטו: יש!" טכנולוגיה קבלית"

מניטו: כזה - יש. אבל המשמעות שאנחנו מדברים...

קהל: והיו משפחות, אני מבין, ‎שלמדו את זה עם המשמעויות?

מניטו: זהו. ובעיקר - דרך הגמרא. זה החידוש. אני זוכר... מי אמר לי את זה?... היו לי כמה רבנים. האם היה אשכנזי? לא. לא היה אשכנזי... זה היה בן דודו של הרבי מליובאוויטש.. למדתי את ספר התניא בפריז עם הבן דוד של... אחרי המלחמה. והוא אמר: "מי שלא למד קבלה" הוא אינו בן-אדם. "החונן לאדם דעת - זה קבלה", כן?. כך אמר לי. "ומי שלא למד גמרא אינו יהודי" - מה יותר חמור? מכל רבותיי המקובלים למדתי משהו ברור: תלמוד תורה - זה גמרא. וכל עיקר חכמת הגמרא, סליחה, חכמת הקבלה, זה ללמוד את הלשון הקודש כדי להבין גמרא. כל הלימוד השכלי, של מבנה העולמות וכו' וכו' זה חיצוני לגמרי. זה ברור.

קהל:...כשכתבתי על הרב קוק, לדעתי כך הוא: "מי שלא למד גמרא לא יכול להתחיל". ומי שחושב שהוא לומד קבלה, למד קבלה, ויכול להבין מה שכתוב ברב קוק, הוא לא יכול להבין כלום. שכל מה שהרב קוק מנסה לתאר, זה איך שהקבלה מתארת את החוויה של הלימוד.

מניטו: זהו.

קהל: ככה...

מניטו: זה, זה ברור. ולכן כשפגשתי בפעם הראשונה את הרב קוק (הרצי"ה) הרגשתי את זה: זה אותו דבר! בית המדרש של הסבא שלי, בית המדרש של הרב צבי-יהודה מכל מקום, בחיצוניות - זה היה דומה. הארונות, הספרים, זה היה דומה, כן? אבל - מכל מקום, שיטת הלימוד, זה היה -אלפיים שנה לא ראינו זה את זה... הייתה... זה היה זה. ברור - בסגנון אחר, אבל התוכן הפנימי...

קהל: האם הרב יודע שיש איגרת של הרב קוק שהוא מדבר בה על "חצי נזק צרורות" בתור דוגמא לרוח הקודש שעובדת דרך חכמי הגמרא?

מניטו: איפה זה? זה?...

קהל: זה באיגרות. כן. אני...

מניטו: תשלח לי את זה.

קהל: כן כן. אני אצלם את זה ואשלח.

קהל: יש פה לרב איגרות בטח. אז אולי?

קהל: כן, צריך לזכור למי זה? למי הוא כתב את ה?

מניטו: אני לא זוכר את זה לגמרי.

קהל: זה איגרות א', ב', ג? איפה זה.?

מניטו: אתה רואה?

קהל: זה שלוש-ארבע שורות שמה.

מניטו: אתה רואה שזה אותו דבר. לא, אבל גם ב"דרך מצוותיך", כן?. ב"דרך מצוותיך" מצאתי, יש איזה רמזים כאלו. שהיו לומדים באותה דרך. אבל, זה היה רק זה היה נדיר מאד, טוב, התמזל מזלי, שאבא שלי מסר לי אני זוכר, כשהסבא שלי נפטר, הייתי תינוק קטן, אבל אני זוכר אותו, מסר לי את הכללים כדי להבין בצרפתית איך לבטא את זה. וזה עזר לי בבחינת מחנך. כי מה שהתלמידים רוצים לשמוע, כשלומדים גמרא, פעם אחת, פעם אחת בחיים שלהם שבאותה צורה, שנשמע איזה הד מהר-סיני בגמרא. זה העיקר. עכשיו אם אתם רוצים, נלמד מילה במילה, כדי להבין את החידושים של הלימוד של אותה סוגיה, כי פחות או יותר כבר הבנו את המבנה. זה דוגמא מאפיינת כמה דפים כדי להוכיח, כי לפי הסברא, אי אפשר להבין המשנה. פשוט. כן. וברור שלא נגענו לעניין של קבלה פה, אבל זה ברור שמדובר בחכמה ענקית! של מה שאני מגדיר כ-המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? מה ה?...

מניטו: המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? הנזיקין?

מניטו: ברור! זה השור, הבור, המבעה, וההבער זה המרכבה של הסיטרא אחרא! ופה, אני לא רוצה להגזים, אבל זה ברור שהתוספות הזה היו מקובלים. כי זה...

קהל: אולי הם הרגישו, אולי לא...

מניטו: הרגישו. כן, ברור. כי זה כל כך ברור, כן? כל הדוגמאות שיש" הן", זה - חיובי. כל הדוגמאות שאין "הן" זה - שלילי.

קהל: יש מקום אחר שאנחנו גם מצאנו אותו דבר ברש"י, בתוספות, את התחושה של התורה מסיני שיש בחכמה של חז"ל, זה בעובדה שהם הרגישו שמדובר פה בלשון הכתוב. שהמשנה עצמה,‎ זאת אומרת, אותו דבר מה שהרב נתן דוגמא על ה"הן"

מניטו: אה, כן.

קהל: אנחנו שלמדנו,

 

{bfaccordion-slider שתיקת המקובלים}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית

זה מובן מה שאני אומר? ולכן זה גם התפיסה הדתית שונה לגמרי. פעם אני אמרתי כבדיחה, ולפי דעתי אולי זה לא בדיחה: הם מאמינים שהקב"ה ברא הישיבה שלהם ומסביב שם עולם.

קהל: סורא- פומבדיתא

קהל: אנחנו מאמינים שהקב"ה ברא עולם, ובעולם הוא ביקש שיהיה בית המקדש, בית מקדש בית כנסת, ישיבות, וכן הלאה. זה כבר דת אחרת לגמרי. מה שאני מפחד, שעכשיו הגענו למצב, ולכן זה אולי לא במקרה שאנחנו מתחילים ללמוד יחד, שזה לא כבר תורות. כי התורות דומות עוד, וזה כבר הרבה זמן כשזה...שהעם יראה הבדל בין התורות עם ההתנהגות הדתית. זה ממש עמים וזה יותר חמור .

קהל: זה יש על זה גמרא בסנהדרין, על מה הרב אומר.

קהל: שמה?

קהל: גמרא...

מניטו: מה אתה מחפש? כל מה שהרב אומר זה גמרא בסנהדרין." אמר ר' אושעיא: "א"ר אושעיא: "מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי את שני מקלות. לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים. נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה "הם מחבלים אולי גם תחבולות, זאת אומרת שיש להם איזה מהלך אינטלקטואלי. סגור? אולי הנעימות באה מזה שפתוח? הלאה? לקרוא הלאה "ויאמר אלי: אלה שני בני היצהר העומדים ושנים זיתים עליה. אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית. שנים זיתים עליה- אלות"ח שבבבל שמרורין"...

מניטו: ומה ההבדל? מה ההבדל,‎ אלו - שרק לפי הסברא, ואלו - זה לפי התורה זה קשור קצת לעניין שלנו. כי אני מדבר כל פעם כמחנך. אבל אני למדתי הרבה את הפילוסופיה, הקלאסית, היהודית, וכן הלאה, ולכן, יש לי כל כך... אני מתייחס כל כך לדוגמאות שלא מופיעות. אני חושב שיש איזה מין סכיזופרניה אינטלקטואלית. מצד אחד, הם מאמינים ומאמינים באמונה של עם ישראל. אבל, מכיוון שלא למדו קבלה, לא יודעים במה מדובר?. זה רק קוסמטי. שמעו במה? ... 'בזה צריך להאמין', מאמינים ב"זה" אבל - במה מדובר? לא יודעים. מצד אחד - הם מאמינים, אבל מוסלמי הוא מאמין, נוצרי הוא מאמין, בודהיסטי הוא מאמין, כל אחד לפי דרכו. ומצד שני, יש להם כוח שכלי של חכמת ההלכה. ואני לא הרגשתי איחוד בין החלקים של האישיות שלהם. ואני מפחד מזה. כי זה מביא פירוד בעם. התורה ניתנה לעם ישראל. ככלי של התורה, אבל העם קודם. ולכן אני רואה... זה משימה לאומית, להתחיל להסביר כי הבעיה וההבדל זה כבר מתחיל בשיטה של לימוד התורה.

קהל: האם ה... )

מניטו: זה - הוא בא מאנגליה. אתם רואים את האופנה שם...

קהל: האם כשהרב מדבר על הרבנים של צפון אפריקה. כבעלי מסורת הלימוד הזאת.

מניטו: חלק מהם. כי היו פשטנים.

קהל: יש ספרות? זאת אומרת - יש...

מניטו: תשמע...

קהל: ספרי פרשנות שהם כתובים על הגמרא?

קהל: של אור החיים. אור החיים... אבל על הגמרא אני מתכוון.

מניטו: לא לא לא....כל זה...

קהל: הגמרא לא כתוב?

מניטו: לא לא לא. אצל החסידים "דרך מצוותיך" למשל זה דומה מאד

קהל: דרך?...

מניטו: דרך מצוותיך

קהל: דרך מצוותיך, כן. אבל זה לא... אני מתכוון על...

מניטו: לא, אבל ב"דרך מצוותיך" יש דוגמאות - זה בגמרא.

קהל: המעניין שאני למדתי בחב"ד, אז סיפרו לי ש"דרך מצוותיך" זה השכל של התורה, הפנימי. אבל, הספרדים, כשהם לומדים קבלה, אז, הם לומדים את הצד הטכני של מבנה העולמות. זאת אומרת: שאין להם את הנמשל. אין את הנמשל כל כך.

מניטו: זה הנגלה של הנסתר. זה, למשל, השיטה של הרב עטיה ז"ל, כן? זה ממשיך. יש המשך. זה החיצוניות של העניין.

קהל: היו ספרדים שהם ממש חיו קצת את ה...

מניטו: ברור

קהל: את הנמשל? את הפנימיות?

מניטו: עד דור הסבא שלי. עד דור הסבא שלי היה מניין שהיה לומד ככה, ואני אספר לך משהו. שאלתי פעם את ה'באבא סאלי'.

קהל: איזה רב?

מניטו: ה'באבא סאלי'.

קהל: אה כן.

מניטו: שהוא היה ממש אדם קדוש. מה שממשיך עכשיו עם הבאבא ברוך, זה 'שומו שמיים'

קהל: פולקלור...

מניטו: זה... זה יותר מזה. זה גנגסטריזם. ואני הכרתי את המשפחה, כי שתי המשפחות שלנו היו ידיד..כשהבאבא סאלי עלה לארץ, הוא השאיר את הקערה של פסח שלו, מזהב, אצל אבא שלי. אני זוכר. ואני הייתי צריך להיות תלמיד שלו. אבל מכיוון שאני הייתי צרפתי, אלג'יראי-צרפתי, כשהתחילה המלחמה, הייתי צריך ללכת למלחמה. דאם לא כן - הייתי לומד במרקש אצלו, והייתי רב מרוקאי, תלמידו של הבאבא סאלי. טוב, זה עניין אחר. אני... הוא סיפר את זה פעם: כשהצרפתים הגיעו לצפון אפריקה המקובלים החליטו לא להמשיך ללמד. רק משנה ודקדוק. כי הם בחנו בזה. מהפכה תרבותית תהיה בצפון אפריקה, ולכן, לא רצו למסור התורה לתרבות הצרפתית. כל עוד היו קשורים לתרבות הערבית, היו מלמדים. ואני זוכר את זה. זו היתה החלטה. וזה התחיל להיגמר באלג'יריה.

קהל: לא למסור את סודות התורה ליהודים עם תרבות צרפתית? כאילו, ודאי שלא מדובר על גויים.

מניטו: לאף אחד מהתלמידים שהיו להם. חוץ [מ]כמה משפחות שהמשיכו - רק במשפחה. כי הם אמרו: כי דרך התרבות הצרפתית זה יהיה קטסטרופה. וזה התחיל, זה... ההפסקה התחילה באלג'יריה, אחר כך - בטוניסיה ורק אחר כך - במרוקו, אבל זה כמעט אותה תקופה. חמישים שנה של הבדל. והיתה בתלמסאן באלג'יריה, זה היה עיר ואם של מקובלים

קהל: מה שמה?

מניטו: תלמסאן

מניטו: והרב חיים בלייח [רבה הראשי של תלמסאן במאה ה-] הרב אנקווה היו לומדים דרך הקבלה. אבל כשהגיעו הצרפתים - הפסיקו. זה לא ידוע. כן? אבל אני זוכר את זה. חוץ מזה, כשהצרפתים נתנו הנתינות הצרפתית ליהודים, הרבנים החליטו שלושה ימים של צום.

קהל: סליחה?

מניטו: שלושה ימים של צום.

קהל: כש-מה קרה?

מניטו: כשקיבלנו את הנתינות הצרפתית. אמרו: "ההתבוללות מתחילה" וכך היה - ההתבוללות התחילה, הלכו לצבא הצרפתי, הלכו לבתי ספר הצרפתיים, זה התחיל להידרדר. אבל במקביל, חכמי הקבלה החליטו: לא להמשיך ללמוד.

קהל: זה מזכיר לי, שהרבי מחב"ד, הוא התפלל לניצחון הצאר ולכשלונו של נפוליאון, כי עם נפוליאון הלכו זכויות האזרח

מניטו: יתכן, זה דומה, ולכן - מה שנשאר - זה רק החיצוניות.

קהל: יש איזה רב אחד, מקובל, שנמצא במירון, הוא גר במרוקו הרב מכיר אותו?

מניטו: מה?

קהל: יש איזה מקובל אחד,

מניטו: ממוצא מרוקאי?

קהל: הוא גר גם עכשיו במרוקו, הוא בא לארץ פעם בחצי שנה

מניטו: מה שמו? תלוי מי היה הרב שלו. [הפסקה בהקלטה]...הרב לוי נחמני אביו - היה מקובל. הרב נחמני, בצעירותו, הוא שינה לגמרי, הוא היה רמב"מיסט, כן? ורק פה בירושלים, חזר קצת לקבלה, אבל השיטה שלו - היא אוטודידקטית. אף על פי שאביו היה מקובל מדורי דורות. אבל, משהו נשאר בנשמה שלו.

קהל: הרב מרדכי אליהו, הוא גם מקובל. הוא, יש לו את הקבלה של הבן איש חי.

מניטו: של הבן איש חי. של הרב עטיה, אולי. [מ-בגדד] כן? אבל זה משפחות, משפחות שונות. תשמע, יש...

קהל: לא, מה שאני רוצה להבין, ז האם יש מקובלים ספרדים שהם לומדים את החיצוניות, של הכוונות, וכן הלאה. מין טכנ... לכאורה טכנ...

מניטו: יש!" טכנולוגיה קבלית"

מניטו: כזה - יש. אבל המשמעות שאנחנו מדברים...

קהל: והיו משפחות, אני מבין, ‎שלמדו את זה עם המשמעויות?

מניטו: זהו. ובעיקר - דרך הגמרא. זה החידוש. אני זוכר... מי אמר לי את זה?... היו לי כמה רבנים. האם היה אשכנזי? לא. לא היה אשכנזי... זה היה בן דודו של הרבי מליובאוויטש.. למדתי את ספר התניא בפריז עם הבן דוד של... אחרי המלחמה. והוא אמר: "מי שלא למד קבלה" הוא אינו בן-אדם. "החונן לאדם דעת - זה קבלה", כן?. כך אמר לי. "ומי שלא למד גמרא אינו יהודי" - מה יותר חמור? מכל רבותיי המקובלים למדתי משהו ברור: תלמוד תורה - זה גמרא. וכל עיקר חכמת הגמרא, סליחה, חכמת הקבלה, זה ללמוד את הלשון הקודש כדי להבין גמרא. כל הלימוד השכלי, של מבנה העולמות וכו' וכו' זה חיצוני לגמרי. זה ברור.

קהל:...כשכתבתי על הרב קוק, לדעתי כך הוא: "מי שלא למד גמרא לא יכול להתחיל". ומי שחושב שהוא לומד קבלה, למד קבלה, ויכול להבין מה שכתוב ברב קוק, הוא לא יכול להבין כלום. שכל מה שהרב קוק מנסה לתאר, זה איך שהקבלה מתארת את החוויה של הלימוד.

מניטו: זהו.

קהל: ככה...

מניטו: זה, זה ברור. ולכן כשפגשתי בפעם הראשונה את הרב קוק (הרצי"ה) הרגשתי את זה: זה אותו דבר! בית המדרש של הסבא שלי, בית המדרש של הרב צבי-יהודה מכל מקום, בחיצוניות - זה היה דומה. הארונות, הספרים, זה היה דומה, כן? אבל - מכל מקום, שיטת הלימוד, זה היה -אלפיים שנה לא ראינו זה את זה... הייתה... זה היה זה. ברור - בסגנון אחר, אבל התוכן הפנימי...

קהל: האם הרב יודע שיש איגרת של הרב קוק שהוא מדבר בה על "חצי נזק צרורות" בתור דוגמא לרוח הקודש שעובדת דרך חכמי הגמרא?

מניטו: איפה זה? זה?...

קהל: זה באיגרות. כן. אני...

מניטו: תשלח לי את זה.

קהל: כן כן. אני אצלם את זה ואשלח.

קהל: יש פה לרב איגרות בטח. אז אולי?

קהל: כן, צריך לזכור למי זה? למי הוא כתב את ה?

מניטו: אני לא זוכר את זה לגמרי.

קהל: זה איגרות א', ב', ג? איפה זה.?

מניטו: אתה רואה?

קהל: זה שלוש-ארבע שורות שמה.

מניטו: אתה רואה שזה אותו דבר. לא, אבל גם ב"דרך מצוותיך", כן?. ב"דרך מצוותיך" מצאתי, יש איזה רמזים כאלו. שהיו לומדים באותה דרך. אבל, זה היה רק זה היה נדיר מאד, טוב, התמזל מזלי, שאבא שלי מסר לי אני זוכר, כשהסבא שלי נפטר, הייתי תינוק קטן, אבל אני זוכר אותו, מסר לי את הכללים כדי להבין בצרפתית איך לבטא את זה. וזה עזר לי בבחינת מחנך. כי מה שהתלמידים רוצים לשמוע, כשלומדים גמרא, פעם אחת, פעם אחת בחיים שלהם שבאותה צורה, שנשמע איזה הד מהר-סיני בגמרא. זה העיקר. עכשיו אם אתם רוצים, נלמד מילה במילה, כדי להבין את החידושים של הלימוד של אותה סוגיה, כי פחות או יותר כבר הבנו את המבנה. זה דוגמא מאפיינת כמה דפים כדי להוכיח, כי לפי הסברא, אי אפשר להבין המשנה. פשוט. כן. וברור שלא נגענו לעניין של קבלה פה, אבל זה ברור שמדובר בחכמה ענקית! של מה שאני מגדיר כ-המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? מה ה?...

מניטו: המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? הנזיקין?

מניטו: ברור! זה השור, הבור, המבעה, וההבער זה המרכבה של הסיטרא אחרא! ופה, אני לא רוצה להגזים, אבל זה ברור שהתוספות הזה היו מקובלים. כי זה...

קהל: אולי הם הרגישו, אולי לא...

מניטו: הרגישו. כן, ברור. כי זה כל כך ברור, כן? כל הדוגמאות שיש" הן", זה - חיובי. כל הדוגמאות שאין "הן" זה - שלילי.

קהל: יש מקום אחר שאנחנו גם מצאנו אותו דבר ברש"י, בתוספות, את התחושה של התורה מסיני שיש בחכמה של חז"ל, זה בעובדה שהם הרגישו שמדובר פה בלשון הכתוב. שהמשנה עצמה,‎ זאת אומרת, אותו דבר מה שהרב נתן דוגמא על ה"הן"

מניטו: אה, כן.

קהל: אנחנו שלמדנו,

 

{bfaccordion-slider תורה ואמונה בזמן השואה}

 

מקור: לימוד בחבורה

מניטו: פה, מה שהרב מסביר, וגם ב"אורות" שכשאומות העולם, אינם מסוגלים ויתכן שפה יש המשימה של ישראל. אינם מסוגלים בכוחות עצמם להגיע לאיזה זיכוך של הזהות אז באות המלחמות כדי ל... לה...

הרב אורי שרקי: כדי להוציא את הדינים.

מניטו: טוב. אז עכשיו אנחנו צריכים להבין מה "חבלי המשיח" לפי הגמרא אתה רוצה לקרוא את הגמרא?

הרב אורי שרקי:"עולא"

מניטו: כן.

הרב אורי שרקי:" אמר עולא: ייתי ולא אחמיניה", "וכן אמר רבא" "ייתי ולא אחמיניה" "רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"

מניטו: כן

מניטו: בהמשך. בהמשך."אמר ליה אביי לרבא"

מניטו: לרבא" מאי טעמא? אילימא משום חבלו של משיח"

מניטו: זהו. אז מה זה "חבלו של משיח?"

הרב אורי שרקי: אהמ... יש פה רש"י?

מניטו: כן. זה בעניין הייסורים.

הרב אורי שרקי:" והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר"

מניטו: מה אומר רש"י על זה, על" חבלו של משיח?"

הרב אורי שרקי:" גורלו ולקמן בעי מאי היא ולקמן בעי מאי ולקמן שואלים - מה הוא אוכל? מה זה גורלו? הרב יעקב נהון: מסביר "חבלו - גורלו"

הרב אורי שרקי: כן, כמו "חבלים נפלו לי בנעימים"

מניטו: כן.

הרב אורי שרקי: חבל נחלה. גורלו של משיח "לשנא אחרינא: חבלו פחדים וחבלים שיהיו בימיו, מחיל העובדי כוכבים"

מניטו: זהו. זה הייסורים. זה דווקא הנושא שלנו! כן?

הרב אורי שרקי:" והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים" ומר"...

מניטו: טוב

הרב אורי שרקי: "הא תורה והא גמילות חסדים"

מניטו: לפני שנגיע ל"מר" איך -"תורה וגמילות חסדים"-ינצל מחבלו של משיח? איך להסביר את זה? איך להבין את זה?

הרב אורי שרקי: אולי כי "חבלו של משי" זה בגלל שאין מספיק תורה ואין מספיק גמילות חסדים? כלומר - אין מספיק זכות. אז מי שיש לו זכות... ‎

מניטו: לא לא. טוב. זה השאלה. זה לא התשובה. אתה מסביר את השאלה...

הרב מאיר אלפסי: אולי העניין של התורה היא להתעלות מעל הדור? התורה והמצוות - להתעלות מעל הדור? הזהר מביא: שמי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים בעצם הגורל לא שולט בו.

מניטו: כן. כן! אני הבנתי את זה בשואה. כי - בתקופת השואה, וזה. "חבלים". כן? בתקופת השואה, אז העולם מאבד את כל משמעות. שואה זה כמו המוות, בגורל של היחיד, החוויה של המוות זה נוגדת את כל האמונה! ובבחינת ההיסטוריה הכללית, השואה זה בניגוד לכל האמונות. אז מי שיש לו תורה, "תורה"- זה יחס לאמת.‎ וגמילות חסדים. "גמילות חסדים"- זה המידות, הערכים. אז - הוא מוגן מהאווירה החיצונית של תקופה של שואה שאין משמעות לעולם. זה מובן? ולכן אני לא יודע אם זה לפי הפשט של הגמרא פה. כי אח"כ שואלים "ומר וזה עניין של "שמא יגרום החטא" איזה חטא? אבל מכל מקום בהגדרה של "חבלי משיח" זה מה שמתאר הרב פה המצב של שואה בעולם ומי שיש לו תורה וגמילות חסדים אף על פי שהוא סובל את ה"חבלים" ואת הייסורין, לכל הפחות, הצד של המשמעות של האמונה הוא לא מאבד את זה.

הרב יעקב נהון: זה לפי פשט הגמרא לכאורה, כתוב: "ינצל מחבלו של משיח"‎

מניטו: זהו.

הרב יעקב נהון: לא מהתוצאות של...

מניטו: זהו

הרב אורי שרקי: רש"י אומר" פחדים"

מניטו: כן. ואני היתה לי... כשהייתי חייל במלחמה, בזעיר אנפין, תפסתי את העניין הזה. כי מי שחי אותה חוויה, זה היה ברור - עולם בלי שום משמעות.

הרב יעקב נהון: בלי מנהיג.

מניטו: לא רק בלי מנהיג! בלי... לא היה אמת בעולם, הכל היה הפוך מכל האמונות של כל מאמין! לאו דווקא יהודי. כן? אבל, מי שבכל זאת בעולם הפנימי שלו היה קשור דרך תלמוד תורה, לאיזושהי אמת מוחלטת בעולם, אף על פי שמה שקורה זה סותר וזה נוגד מי שהיה לו שמץ של... יחס של גמילות חסדים ערכים, מידות, אז - אף על פי שהעולם החיצוני היה גיהנום ממש, הוא היה ממשיך באמונתו. אפשר להסביר את זה ככה. זה מובן מה שאני אומר? כי - הבעיה היא ככה: הרבה מאמינים איבדו את האמונה שלהם. אבל יש הרבה מאמינים שהאמונה שלהם התחזקה. אז מה ההבדל? אותה חוויה, כן? ולפי דעתי זה תורה לשמה, וגמילות חסדים לשמה. אני זוכר את זה היטב. אולי פעם צריך להרחיב את הדיבור על זה. כי מי שלא חי באותה תקופה, באותה חוויה לא יכול לתאר במציאות במה היה מדובר. דרך מושגים, דרך הגדרות, אבל החוויה עצמה - זה משהו אחר. העולם איבד את כל משמעות. אני זוכר פרט אחד: כי - מי שהיה לו תקווה, טוב, הצד הכוחות שהיו נגד הגרמנים איך אפשר להגדיר?...

הרב אורי שרקי: בעלי הברית.

מניטו: בעלי הברית. כשינצחו התקווה היא הניצחון, ונצא מזה. אבל אני זוכר כאלג'יראי, הבעלי ברית ניצחו את הגרמנים באלג'יריה. ובכל זאת היהודים המשיכו להיות באותו סטטוס של רדיפה. ולכן לא היה שום תקווה מציאותית. הנה הם ניצחו במלחמה, ואנחנו ממשיכים להיות באותו מצב. תפסתם למה אני למה אני מתכוון? אבל - בכל זאת, היו ממשיכים להאמין. וזה מה שאומרת הגמרא, כן? זה זכות התורה וגמילות חסדים. פה צריך להרחיב את הדיבור למה התורה זה לא מספיק? לפי דעתי - מדובר במשיח. ומשיח - זה המימד "בין אדם לעצמו" תורה - זה" בין אדם למקום", וגמילות חסדים- זה "בין אדם לחברו" לכן צריך שני המימדים האלו.

תלמידים: יש גמרא... זה ר' טרפון?

הרב יעקב נהון:...

מניטו: כן.

הרב אורי שרקי: זה ר' חנניה בן תרדיון ר' יוסי בן קסמא לא?

מניטו: זהו. יש גם מקור אחר. מי שאומר: יש לי רק תורה -תורה אין לו. ושמה לפי הפשט - זה תורה בלי גמילות חסדים. זה ברור. כן?

נתקלת בהקלטות, סיכומים, או בתלמידים לשעבר של מניטו? צור איתנו קשר בבקשה כדי שנוכל להמשיך לזכות את הציבור.

 

{bfaccordion-slider תורה כללית}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מכון מניטו העמותה להפצת מורשתו של הרב יהודא אשכנזי ז"ל מתוך שיעוריו ב"נתיב התורה"למהר"ל. קובץ מניטו: אם אתם רוצים אני יכול להרחיב את ההגדרה, מכיוון ש... כשאנחנו פותחים את ספר תורה יש שני חלקים: הסיפורים שמסבירים ההיסטוריה של העולם דרך עם ישראל מהר מאד לפי הנבואה לפי רצון הבורא זה לא סתם ספר של היסטוריה. זה "ספר תולדות אדם" לפי רצון הבורא ובתוך אותו ספר, יש מצוות יש הלכות כמו כן, בגמרא, יש אגדה ויש הלכה. אז בכל השיטות האלו, שאני מגדיר אותן כ"שיטות מיוחדות", אמיתיות, אבל מיוחדות, יש הרבה הלכה אולי רק הלכה. אין שום רמז לכל החלק הזה של תורה, שזה גוף התורה, של הסבר ההיסטוריה לפי הבורא. אנחנו מוצאים את זה רק אצל הריה"ל, אצל המהר"ל, וסופסוף אצל הרב קוק. לפי התקופות. אולי אני ארחיב קצת את העניין אם זה לא מספיק ברור, כן? ולכן, מה שאני רוצה להגדיר כתורה השייכת לכלל זה לאו דווקא עניין של סוג של שו"ע כן? גם לזה יש צורך. שולחן ערוך לכל עם ישראל. אלא, תורה ששייכת לעם ישראל כעם, עם ההיסטוריה שלו. אי אפשר להמשיך הרבה זמן ככה. יש תשובות לכל. לדיוק של כשרות זה, לדיוק של עניין של שבת זה תחום, עירוב, תחום, כל... טוב. יש תשובות מיוחדות.

קהל: לקולא ולחומרא

מניטו: לא לקולא או לחומרא! יש תשובות. אבל לשאלות הגדולות של ההיסטוריה, האם למשל, אנחנו חיים בתקופה של גלות- צריך להיות בגלות. האם למשל אנחנו חיים בתקופה של גאולה - צריך להיות בישראל? אין תשובה, ואומרים: "שיקול דעת". "שיקול דעת של יחיד". אז הרב הגדול, פלוני אלמוני, יש לו תשובה מן התורה כדי לדעת אם הכנף של העוף הוא כשר או טרף, כן? אבל כדי לדעת אם זה כשר לחיות בחו"ל, או לחיות בארץ ישראל - "שיקול דעת". אין תורה. זה אסון, כן? ויש עוד שאלות, לאו דווקא השאלה הציונית ההיא, כן? ולכן תורה לגבי הכלל, היא צריכה לקחת בחשבון מה זה" תורה"? ספר תורה זה לא סתם תרי"ג מצוות. זה כל המקרא. זה נקרא" תורה". ואם אתם חוזרים על ההקדמה של הרמב"ן לפירושו על התורה הוא מביא קטע ממסכת ברכות מה זה "תורה"? במלוא המובן? זה הסיפורים שיש במקרא. כי המצוות - זה משנה. זה כבר משהו אחר. זוכרים את הקטע הזה של הרמב"ן? והוא מביא, אם אני זוכר מדרש של ריש לקיש. לא, ר' יהושע בן לוי. סליחה. במסכת ברכות. [אני חושב שהתכוון לדף ה ע"א] אז זה ההגדרה שמה זה תורה לכלל? ושוב, זה לא אומר שכל שאר חכמי ישראל, אינם חכמי ישראל ברור שהם חכמי ישראל. "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". אבל, בריבוי המדרגות. של קו היושר בריבוי הפינות, בריבוי השיטות. בריבוי הפלגה. כן? סופסוף, ויש כל אחד בונה במה לעצמו אבל הגענו לאיזה שהיא תקופה שהיה חסר דווקא "תורת הכלל". זה מה שרציתי להגיד. טוב, זה מה שהמהר"ל מגדיר: כ"התורה הפשוטה". שייכת לכל. אבל"כלל" - "הכל"- זה קשור, כן? מה רצית לשאול?

מאותו שיעור: היה קו, דרך המלך, שעבר את כל ההיסטוריה שלנו, של "תורה כללית". ולפי השיטה שאנחנו למדנו אצל הרב קוק, זה מתחיל, בדורות האחרונים, ביהודה הלוי, הריה"ל, רבנו יהודה הלוי. וזה ממשיך במהר"ל, וכל הגדולים האלו, של "פרי צדיק", השל"ה, וכן הלאה, אבל בעיקר זה "הכוזרי", המהר"ל, ומיד מגיעים להסבר של הרב קוק עצמו. אני רוצה להסביר את דעתי: זה רק אצלם, שאנחנו מוצאים, לא רק תורה של הלכה, של חכמת ההלכה, שמביא לשו"ע, שו"ע האמיתי. אף על פי שיש כמה שיטות של שולחן ערוך. טוב, כל שו"ע הוא שו"ע. ואנחנו צריכים שו"ע לכלל ישראל, גם כן. עוד לא הגענו לזה. אבל - מה שגילה הרב קוק, באותו "דרך המלך" כמו שאני מגדיר אותו, לא רק תורה לגבי צרכי ההלכה, אלא, תורה שמסבירה את ההיסטוריה של עם ישראל לפי הדורות, עד ימינו אנו. זה אנחנו לא מוצאים, רק ב'שביל הזהב' שעובר דרך' הכוזרי' עד הרב קוק.

 

{bfaccordion-slider תורה מן השמיים?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

מניטו: ...ו כל פעם שאני נתקל באותו עניין, אני חוזר על זה. זה טעות גמורה לחשוב שחכמת התורה היא שייכת לעולם שלנו שאפשר לחדש אותה מהטבע. זה הטעות של הצדוקים ,של הצדוקיות, בדרך כלל. כל דבר תורה, זה תורה מן השמיים זה התגלות גמורה. מאיפה באה הטעות ההיא? מכיוון שאנחנו חיים, בעולם ש"לא בשמיים היא" אבל אף על פי שלא בשמיים היא! "לא לשכוח שהיא -"מן השמיים" היא בארץ היא על הארץ אבל "מן השמיים", מי ששכח דבר תורה הוא לא יכול להחזיר אותו. 'חסדי ה' עשו, שיש המימד של רוח הקודש ודרך רוח הקודש, אפשר לחדש, דרך הפלפול של השכל דבר תורה שנשתכח, אבל, מי עושה את זה? חכמי ישראל לא השכל של אריסטו, או של... זאת אומרת, זה לפי רוח הקודש, אבל, זה חסדי ה. אבל, מעיקרא אי אפשר להחזיר לשכל דבר שנשתכח? זה מובן, כן? ואפשר להאיר את לשון הפסוקים "לא תישכח מפי זרעו"[דברים לא כא] "זכור אל תשכח"[דברים ט ז] "זכרו תורת משה עבדי"[מלאכי ג כב]. המימד של הזכר חשוב מכיוון שאי אפשר להחזיר את זה דרך השכל. זה זיכרון "זכרו תורת משה עבדי". זו ההגדרה של הלימוד? מה זה הלימוד זה להפוך את הזכר לידיעה אבל אם אין זכר - אין חומר ללימוד, כן? זה רק דמיון, וכל, כל התוקף של השיטה של ריה"ל פה אנחנו יודעים שהקב"ה בורא עולם מכיוון שהתורה אמרה את זה. אם היינו צריכים לדעת את זה מהשכל שלנו, כמו שאומרים הפילוסופים, זה יישאר לעולם כהנחה. אין שום וודאות [?מכיוון שהשכל יכול להכריע] להכריח ככה או ככה, זאת אומרת, לא יוצאים מהספק דרך השכל. ייתכן מאד שזה הכוח של עמלק שמביא את הספק דרך השכל. זוכרים את זה? ולכן, אם אתם ואני שמעתי הרבה פעמים תלמידי חכמים שאומרים

[הקטע הבא משיעורים במדרשים על מתן תורה]

התורה אינה טבעית לעולם. אין התורה מתקבלת בירושה ויש הרבה הרבה מקורות לזה: למשל אנחנו מתפללים "ותרגילנו בתורתך". התורה נקראת תורת ה', והיא ניתנה לאדם שמקבל את התורה. שמסוגל לקבל את התורה. ולא כל אחד מסוגל לקבל את התורה. למה מכל האנושות דווקא ישראל קיבל את התורה? כן, התורה, יש לה מה לומר. יש לה מה ללמד גם לאומות העולם דרך מצוות בני נוח וכן הלאה. אבל, אותה תורה איננה טבעית לעולם. מי שלא קיבל את התורה איש מפי איש, עד משה רבנו מפי הגבורה לא קיבל כלום. לא המציא כלום: בא אחד, הוגה דעות, ואומר: "אני, משכלי אני הגעתי לזה". מאיפה הגעת לזה? פתחת ספר כגנב ראית בספר? ואתה אומר שזה משכלך? אתם מבינים על מה אני אומר? זה ברור

הקטע הבא לקוח משיעורים על] [תפילת שמונה עשרה. ברכת הדעת?ת.

מניטו: ולכן... סליחה.

קהל: מכאן, זה לא האלוהות בעצמה.

מניטו: לא התכונה האפשרות הכושר להיות בדעה, בר דעה זה חנינה, והתוכן של הדעה זה הטעם שהוא מבין בניסיון עצמו. כל עוד שהוא לא תפס בניסיון עצמו הוא לא הגיע למדרגה של דעת. יש לו חכמה, יש לו בינה, אבל במה מדובר? הוא לא יודע. יש ביטוי כזה בגמרא "אין חכם כבעל ניסיון" משהו כזה.. זהו. אין חכם כבעל ניסיון כי חכם בלי ניסיון זה לא החכם האמיתי. חסר מה שמדובר פה הדעת, האפשרות, להיות בר דעה. אנחנו מקבלים את זה כחנינה זה לא שייך לטבע, של הבריאה כי כל שאר הבע"ח הם מחוץ לעניין. תפסת את זה? מי שלמד מרבו מי שלמד מספרו, וכך אנחנו רגילים לומר "מפי סופרים ומפי ספרים": מפי סופרים זה הרבנים, אפילו דרך מלאכים. ומפי ספרים זה - מפי הספרים. ומי שעוד לא קיבל אותו חן, אותה חנינה לדעת מעצמו, הוא לא יכול להבין במה מדובר. זה נקרא "לשון לימודים" גם כן אצל הרבנים, ואצל כמה מפרשים, וזה מה שאומר רש"י -"רוח הקודש", זה מה שאנחנו אומרים: מסיעתא דשמיא. אחד לומד, ולא תופס. למד מרב, למד מספר לא תופס. אם אין לו סיעתא דשמיא כדי שהדעת תיכנס ברוחו זה לא נכנס, זה מובן? וזה מה שאומר רש"י רוח הקודש

קהל: האם אפשר להסביר את הדעת של הרמב"ם...לדעת את ה' של הרמב"ם גם בהגדרה של?

מניטו: למה אתה מתכוון בדיוק כי יש כמה ביטויים שמה.

קהל: להבין, לדעת את, בספר המדע, ההתחלה

מניטו: אה.. הפסוק אומר דע את אלוקי אביך"באותו מובן"...

קהל: כל התהליך של..

מניטו: ברור?

קהל: גם בהגדרה הזאת.

מניטו: כן. מכיוון שצריך תכונה של האדם כדי שזה יהיה אפשרי - אבל אם הוא לא מקבל את זה כחנינה זה בלתי אפשרי. אין לי דוגמאות בזיכרון אבל זה עניין של האמונה. הרב קוק האב, זכרונו לברכה, מסביר את זה באחת מהאגרות שלו. מי שטועה זה סימן שאין בו דעת, ולכן יש מקום לדון אם יש חטא או לא? כיוון שאם אין בו דעת ,והסימן הוא שטועה, כן?, אין בו אשמה. זאת אומרת מאותו לימוד, אחד - מבין לשמה, אחד - לא מבין לשמה, ולמד אותו דבר? מה חסר מאותו דעה? אחד בא לאמונה ואחד לא בא לאותה אמונה, מאותה דעה. תפסתם את ההסבר של הרב קוק, כן? ולכן, יש מקום להסביר. יש הרבה גורמים, אבל יש מקום להסביר שלא זכה לאותה חנינה של "אתה חונן לאדם דעת", וזה בא מהניסיון. אותו לימוד, תלמיד אחד לומד אותו דבר של התלמיד השני לומד, התלמיד האחד - תפס לשמה, ומאמין התלמיד השני - לא תפס? מה חסר? כוח השכל? יש להם אותו כוח שכל? בפסוק הקודם זה היה ההיפך. זה לא עניין של כוח השכל, זה עניין של זכות הנשמה- זכה או לא זכה לדעה? ולכן הרמב"ם רגיל לומר: דע והאמין ב"מורה" לרוב, גם ב"משנה תורה"

קהל: יוצא מכאן, שאותו...אותה

מניטו: אותו מידע

קהל: אותה אינפורמציה שכלית וידיעה, כל עוד, לפי מה שהקב"ה חנן אותו?

מניטו: לפי מה

קהל: לפי כמה שהקב"ה חנן את האדם?

מניטו: אני אמרתי - זה אחד מהגורמים, כן?

קהל: אז האם הדרישה של האדם היא היא שקובעת כמה מידת הזכות.

מניטו: תפס... זכות זה זכות. זכות - ויש הרבה הרבה גורמים לזכות, ולכן הפסוק אומר: והמפרשים מביאים את הפסוק הזה וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵ. אף על פי שאינו הגון, זה חנינה, זה הפירוש. אף על פי שאינו הגון, הפשט של הפסוק: הוא קצת יותר עמוק עוד. "וחנותי כבר, את אשר אחון בעתיד" יש סיבות כבר אף על פי שאינו הגון, עכשיו חנותי. כבר יש לי סיבות, אבל חוץ מהפשט הזה, צריך להבין שזה חנינה ממש. פשוטו כמשמעו זה סיעתא דשמיא. מי שחושב שבזכות עצמו, אז המילה זכות איננה במקומה, בכוחות עצמו, הוא הגיע לדעת, זו גאווה נוראה. זה בלתי אפשרי וההוכחה- יש הרבה הרבה הוגי דעות בעלי השכלה, בעלי מידע, בעלי שכל, בעלי כל מה שאתם רוצים שלא תופסים. לא תופסים את הפשט של הפסוק. כמה ספרים אני... זה... זה עבודה קשה בחומר ובלבנים [?] קל וחומר וליבון עדין - כמה ספרים של בעלי אוניברסיטאות אני תופס את זה כמי כתב את זה? בור ועם הארץ שלם. אפילו פשט של הפסוק הוא לא מבין הוא לא תופס. מה? מה זה אומר? שהוא אינו בעל שכל? יש לו.חריף. אבל - לא זכה.

אהבת? שתף

תורת משה ותורת אהרן

בראשית רבה

קהל: אם לא היה חטא אדם הראשון, אז הפרויקט של בריאת העולם, ומתן-תורה, הר סיני, גם כן היתה אותה תכנית?

מניטו: כן.

קהל: חטא אדם הראשון לא...

מניטו: לא, הוא קלקל את הדברים. ולכן, אנחנו צריכים משמעות של אותה תורה, בממד הכפרה. ומשמעות בממד התיקון. אבל מלכתחילה - הכול היה צריך להיות תיקון. זה - בדיעבד של החטא, שיש ממד בתורה שמתגלה ככפרה. זה הנושא שלמדנו אולי פעם, אני חוזר רק קצת, כי זה נושא חשוב.

אנחנו יודעים, מהמדרש דווקא, כי משה ואהרן הם שווים בתורה. "תורת משה", "תורת אהרן". שניהם קיבלו אותה תורה. והמדרש מוכיח את זה לפי הפסוקים. השכינה מדברת מתוך הלימוד המשותף של משה ואהרן. יודעים אותו מדרש, כן? הדיבור היה יוצא מביניהם. אבל אנחנו רגילים למושג של "תורת משה"! למה אנחנו לא רגילים למושג של "תורת אהרן"? מה ההבדל?

"תורת אהרן" זה תורת הכפרה ו"תורת משה" זה תורת התיקון. ולכן תורת ישראל, הדגש זה בצד התיקון של התורה. בנצרות זה דווקא ההפך. הדגש זה בכפרה. ולכן יש הבדל תהומי בין הדתות האלו. אז כשביהדות מתגלה הנטייה לכפרה עיקר, ותיקון טפל - זה מסוכן מאד. זה כבר התבוללות. זה מובן מה שאני אמרתי? ולדאבוננו, אנחנו רואים את זה. יש את האת הפרופיל הזה, שעֵבד התורה זה אדם שהוא באבל. זה נוצרי, זה לא יהודי! איפה שמחת התורה? זה מובן?

אז אם יש חטאים - צריך לכפר. אבל זה לא: כדי שיהיו חטאים, כדי שיהיו כפרות - שנברא העולם. נברא העולם, כדי שהאדם יזכה בו, בעולמו, דרך התיקון של העולם. "אשר ברא אלוקים לעשות" זה מובן, כן? אז באותו תפקיד של מתקן העולם, שהוא התפקיד של עבד-ה' ,יש איך אומרים? פאנצ'רים. חטאים. אז צריך לכפר. אבל זה משני. מכיוון שיש כל כך [הרבה] חטאים, אז אנחנו רואים כל כך [הרבה] כפרות. אבל זה לא היעד.

אני יכול לקבל ספר ירמיה? אה, יש לי תנ"ך פה. רק דקה, אני אקרא לכם איזה פסוק בירמיה, על אותו נושא. אם אני זוכר, זה פרק שביעי: "כֹּה אָמַר יקוק צְבָאוֹת א-לקי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְל?וּ בָשָֽר כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח"- כפרות. "כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם". וזה הנושא שלנו- תיקון. מי שמתקן - ייטב לו, בעבור התיקון.

זה סלע המחלוקת בין התאולוגים הנוצרים והיהדות. "אתם רואים"? אומר ירמיהו, "כי הקב"ה ביציאת מצרים לא ביקש קורבנות". ואתם זוכרים שירמיהו היה כהן? מקריב קרבנות. אז הפשט - לא יודעים לקרוא את הפשט! הפשט הוא ברור מאוד, כי מה שהקב"ה ביקש זה לא כפרות! מעיקרא. כי כפרות באים לכפר את החטאים, ולא ביקש חטאים. אלא: תהיו בסדר, ואם יש אי-סדר, צריך לכפר את האי-סדר. אבל היעד זה לא הכפרות, כי זה התיקון. זה מובן ההבדל? ולכן - העיקר זה תורת משה. ולכן המדרש מסביר: כל המצוות שהיו שייכות לבית המקדש ככפרה, משה - היה לומד ושוכח. זה לא שייך לו. זוכרים אותו מדרש? זה בפרשת תצווה. זה לא שייך לו! כי לא בא לשם כך. מה הייתה השאלה?

קהל: עבודת הקורבנות?

מניטו: אה, כן כן. זה בדיעבד שהעבודה של הקרבנות מתגלית כעבודת כפרה. אבל מלכתחילה, זאת היתה עבודה הודיה! ולכן זה לכל הדעות, לעתיד לבוא כל הקרבנות מתבטלים חוץ מקרבן עולה. מקרבן הודיה זה. זה קשור. זו המשמעות. אני חוזר בקצרה: התהליך בעולם הזה זה לתקן את העולם הזה. בתהליך של התיקון יש קלקול. אז צריך לכפר על הקלקול, ולתקן את הקלקול. אבל העיקר זה התיקון. זה לא הכפרה. כי זה עולם ממש... ואני לא תופס את הנפש הדתית, של דת כמו הנצרות למשל. "כי עיקר הדת - זה אבל וכפרה". שזה עולם של מפלצת. מובן? אבל אצלם זה ברור. זו הדת, ואינם תופסים את שמחת המצווה. אז כשכבר מתפשט אותו נגע צרעת מתפשט בישראל, בקהילה היהודית, זה צרעת צרורה.

קהל: נגיד, מה זה התיקון כאשר אין חטא? מה צריך לתקן?

מניטו: אהה. יפה. זה השאלה. טוב ששאלת. זהו: העולם נברא, ומיד העולם נמצא במצב של תהו-ובהו. ויש סיבות לזה, כן? זה עניין של קבלה, ויש סיבות לזה. מכל מקום זה פשט המקרא: "בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו". קוראים, ולא רואים מה שקוראים! אז - צריך לתקן את ה"תהו ובהו". אז הקב"ה, שהוא המאציל, הוא הבורא, הוא היוצר, כיוצר, תיקן את התהו-ובהו, עד שלב של היום השישי. ומסר את העולם לאדם, שישלים את התיקון. "אשר ברא א-לקים - לעשות" מי הנושא של "לעשות"? ברור שזה ה', אבל דרך האדם. וזה דיוק של המדרש: כל מקום שבמקרא יש עשייה, המשמעות זה תיקון. תראו את זה בפרשת "כי-תצא" למשל, "וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ" לשון תיקון. אומר רש"י ויש מחלוקת: מהו התיקון? אם צריך להגדיל את הציפורניים, או לקצץ אותם. זה המחלוקת בין החכמים, כן? אבל מכל מקום, "כל המוסיף גורע" טוב? אבל "עשו"- זה לתקן. תפסת?

ולכן כשאנחנו שומעים את התאולוגים אומרים: "שהעולם נברא מושלם, והתקלקל". מי קלקל אותו? אז זה לא מה שאומר פשט המקרא. תפסתם את השאלה? כן? אז באים כל ההסברים המיתולוגיים-מאגיים של התאולוגים האלו שמסבירים ש... טוב, אני לא זוכר מה מסבירים, אבל אין הסבר (צחוק). לאמתו של דבר העולם מבחינת "בריאה" הוא שלם. במדרגה שנקראת "בריאה", זה מחשבת הבורא, הוא כבר ברא, בבחינת "ברוא" את העולם הבא. וצמצם אותו לממדים של עולם הזה, וזה עניין ה"תהו-ובהו".

ולכן אנחנו מתחילים בהיסטוריה של האדם- לא עם עולם שלם, עם עולם בתהו ובהו, שלב שצריך לסיים בתיקון של התהו-ובהו. אבל הקב"ה שם את האדם בגן-עדן כדי שיכול להכין את עצמו, "עבודת בית", כן? כדי לדעת איך לתקן את העולם מחוץ לגן-עדן כדי לזכות בגן-עדן שנקרא "עולם הבא". תפסתם את זה? אז הוא רצה לצאת בלי הכנה כדי לראות מה קורה בחוץ. אז הוא גורש מהגן-עדן. היה בתלמוד-תורה שנקרא "גן-עדן", כדי להכין את עצמו. דור המדבר טעם טעם של עולם-הבא. בבחינת "גן-עדן". אבל שמה החטא הוא הפוך. הם לא רצו לצאת מהתלמוד תורה שהיה המדב

{bfaccordion-slider בין אדם לעצמו}

 

 

מהי ההגדרה הרגילה, למהר"ל עצמו, של תוכן התורה? יש שלושה מימדים: בין אז כל זה, בא כתוצאה מהבריאה עצמה. התוצאה של הבריאה היא מה שמסומן באות ב' עכשיו יש בורא ובריאה. ומכיוון שיש בריאה, יש בריות. אז יש שלושה המימדים האלו. של בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו. זאת אומרת כל הנושא של התורה זה היחס בין אחד לשני. אם האחד הוא הקב"ה, השני הוא הבריאה. אם אחד הוא הבריאה, השני הבריאה האחרת, ואם האחד הוא עצמו, והשני הוא עצמו. זה מובן. זאת אומרת: כל חכמת התורה היא החכמה של היחס בין אחד לשני. ואנחנו נבחנים דרך אותו מבחן. שורש התורה - זה האות ב' ומכיוון שיש ב' - אז זהו הנושא של התורה. הבנתם? זה ברור? זה לא עניין של דואליות, כן? כל עוד שהקב"ה היה - קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד, כל עוד שהיה אחד - אין מקום לנושא שהתורה מתגלית בשבילו. זאת אומרת: איך אני מתייחס לזולתי. אם זולתי הוא הקב"ה, אם זולתי הבריאה האחרת, אם זולתי זה עצם האדם בתוכי. צריך אולי לברר את המימד השלישי הזה. בין אדם לעצמו זה המימד המשיחי של התורה. עצם האדם בתוכי. צריך להבין את המילה 'עצמו' פשוטו כמשמעו באופן יסודי. העצמות של האדם. בין אדם לעצמו. זה לא רק זה לא רק היחס ביני... אי אפשר לומר בעברית. בעברית אומרים: "ביני לבין עצמי" אז ה'עצמי' הזה זה לא אני. זה הניצוץ המשיחי שיש בכל ברייה. ולכן יש מצוות ששייכות למימד המשיחי הזה. יש מצוות שהן שייכות למימד המוסרי - בין אדם לחברו, במשמעות של המילים בתרבות הנוכחית. לפי התורה, כל התורה זה מוסר, כל התורה זה משיחיות, כל התורה זה דתיות. אבל אנחנו רגילים בתרבות הנוכחית לחלק את הרבדים האלו. אומרים: "דת" "עבודה." "בין אדם למקום." אומרים: "מוסר." "בין אדם לחברו." ואומרים: "רוחניות." "בין אדם לעצמו." אבל ההגדרות של המצוות הן בשלושת הרבדים האלו בבת אחת. ואני לא מצאתי שום ספר, שום לימוד, שנותן הדיוק של החלוקה של המצוות לפי המימדים האלו. כי זה נושא רחב וקשה מאוד. מכיוון שחוץ מזה, בכל מצווה, יש גם כן כל המימדים האלו. ובכל מימד של מימד של מצווה, יש גם כן מחשבה דיבור ומעשה. הכל אחד. אבל יש חלוקה לפי העולמות האלו. למשל, מצווה כמו הכשרות. למה רוב העם לא מבין את החשיבות של זה? מכיוון שאין לו מקום להגדיר הגדרה פשוטה באיזה חלק מן התורה זה צריך להימצא. אז רגילים לומר שזה "דת", הכשרות. אבל לפי החכמה ההגיונית, לא מבינים מה שייך כשרות ודת. דת זה תפילה. דת זה עבודה בבית הכנסת. דת - אפילו קורבנות. כשרות!? אבל זה דוגמה שאני למדתי שזה מצווה בין אדם לעצמו. איך אני מוליד את עצמי. תפסתם את ההבדל למשל אני חושב שהמצווה שהיא יכולה לשמש כדוגמה ראשונית אולי, עבודה למחקר כזה.

 

"וחי בהם ולא שימות בהם. כי באלו עבירות הוא עצם המיתה וההעדר" וזה ממש עמוק מאוד. "ואין בהם המציאות, שהוא החיות, כלל ודבר זה מבואר"... אז מה שאני מציע כדי להבין את הנושא שלנו, לא נשאר לנו הרבה זמן, אבל ננסה. ואם יש צורך נחזור על זה עוד בשיעור הבא. צריך להביא מה זה המילה 'עצם' בביטוי הזה 'בין אדם לעצמו' זה לא רק ה... בדקדוק. איך אומרים ... בין אדם לעצמו איך אומרים בעברית? קהל: [גילוי העצמי] מניטו: נכון. זה לא רק זה, אלא יש המצב [האופקי/ההופכי] של כל אחד ואחד. ומה זה 'עצם האדם'? העצמיות של זהות האדם. ובכל אחד יש בו קצת מהעצם הזה. אז בין אדם - לעצם האדם שבו. זה יחס של כבוד בין אני - כמו שאני חי, במימדים שלי, וכל בן אדם שונה אחד מחברו כל אחד הוא במדרגה מסוימת. ובכל בן אדם יש נקודה מרכזית, חלק שלו, שהוא כבר 'עצם האדם.' אז יש לו יחס בינו לבין עצמו. לבין עצם האדם שבו. וזה סוד התולדות. אז אני רוצה להגדיר את זה בקצרה. אתם שומעים? גילוי עריות זה ההיפך של התולדות. איזה תולדות? תולדות של הבן אדם האמיתי שנקרא סוף סוף 'משיח.' זה ההסבר: בין אדם למקום - זה מה שאנחנו קוראים, לפי המושגים של התרבות הנוכחית: 'דת.' אף על פי שצריך לדייק בזה. בין אדם לחברו' - מה שאנחנו קוראים מוסר. 'בין אדם לעצמו' שזה כל העולם שאנחנו קוראים 'העולם הרוחני' אבל במושגים של היהדות זה העולם המשיחי. זאת אומרת - הבן אדם האמיתי שיש בכל אדם ואדם, שהוא יכול להוליד אותו. ולכן זה סוד התולדות. והעריות - זה היפך התולדות. הבנתם? כל התורה כולה - זה איך להוליד הבן אדם האמיתי. אז פה יש מישור פנימי. רוחני-פנימי עמוק. בין אני ועצמי. אבל 'עצמי' זה לא אני. עצמי זה החלק הכבר-מתוקן שיש בכל אחד ואחד, למשל לפי - וזה לא דרש, זה הפשט - לפי המשנה שאומרת: "כל ישראל יש לו חלק לעולם הבא" יש לו רק חלק מהעצם שלו שהוא שייך לעולם הבא. כי זה לא נכתב "חלק בעולם הבא" אלא - "לעולם הבא" כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. החלק הזה, שאנחנו אומרים בשעת התפילה: שמע ישראל, ה' אלוקינו - גם שלך וגם שלי - אחד. כשמתפללים - מי אומר למי "שמע ישראל?" אלא - אני אומר לעצמי, וזה - לפי הקבלה זה נקרא 'ישראל סבא' הנקודה הזו של 'ישראל סבא' אני עומד [אל מול] לנקודה המרכזית הזו, "שמע ישראל" - כי הוא כבר נקרא 'ישראל' אני [איש] בן ככה, בן ככה, בן ככה. אבל הוא נקרא 'ישראל'. אני אומר לו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו" - גם שלך וגם שלי - "אחד." הבנתם? זה החלק הפנימי שנקרא: 'עצמו' לכן זה הזהות המשיחית. אז מצד אחד - תורה זה הצד החיובי, וברור שמצד השני - הצד השלילי - זה גילוי עריות. כי זה היפך התולדות. התולדות שמביאות לבן אדם האמיתי שהוא המשיח. קהל: ... בכך שהממזר ... הנואף. מניטו: זה התוצאה של הניאוף. קהל: ... מניטו: ככה הבנתי את השאלה שלך. לפי העיקר שהבן הוא הגורם של הזיווג הבן הוא הגורם של ה... קהל: לא. מניטו: לא [לזה] התכוונת? קהל: [כלומר שהנואף בעצמו, הוא בוגד לעצמו] מניטו: אה כן כן. היית צריך לומר אולי הנואף הוא הממזר. קהל: מניטו: נכון. הבנתי. ברור. זאת אומרת כי גילוי עריות פשוטו כמשמעו זה ה... איך אומרים את זה, שכחתי. טוב, אני לא רגיל לדבר על העניינים האלה. [משהו בצרפתית] קהל: ... מניטו: אבל יש מושג הלכתי קהל: איסורי ביאה. מניטו: איסורי ביאה! איסורי ביאה - זאת אומרת אח ואחות. זה גילוי עריות. זנות - זה כבר מימד אחר, ניאוף זה כבר יותר ספציפי, אבל כל זה במישור של ההיפך של מטרת התורה לאדם: שהאדם יגיע לזהות המשיחית של הבן אדם האמיתי. זה נקרא 'עצמו' בתורה. אז - בין אדם לעצמו. איזה מין יחס של כבוד הדדי בין האדם [ש]בי ואני שבקרבי יש כבר האדם הזה. הבנתם? קהל: ... מניטו: טוב תשמע, זה לא פיצול, זה דווקא שורש הזהות שלי. שהוא רוצה שאני [אהיה] אדם. אבל אני - זה רק דוגמה אפשרית של מה זה 'אדם.' האדם האמיתי - יש איזה מין שורש מרכזי בכל בן אדם. אז כשאני מדבר לעצמי אני מדבר לאדם טהור. הקול הפנימי הזה שמשיב, כשאני חושב, הוא כבר צדיק. הוא כבר קדוש. אני בתוך הבעיות של העולם הזה. הוא לא. הוא האדם הכשר. הוא האדם האמיתי. הבנתם את זה? קהל: ... מניטו: זהו, יפה. החלק הזה. וכך אומרים כל בעלי המוסר גם כן. באופן פשוט מאוד: לכל אחד ואחד יש חלק כזה. יש מקרים שזה כבר ירד בתת-הכרה. אבל נמצא. צריך לגלות אותו. כשאני מדבר לעצמי יש שתי קולות: הקול השואל - אני שואל אותו. והוא משיב. אבל אני יודע שכשהוא מדבר הוא כנה. אין בו שום עוולה ושום... הוא כבר קדוש. הוא האדם. אז זה העצם של כל אחד ואחד. זה מובן? קהל: המצפון, בניגוד ל... מניטו: לא לא. לפי היהדות המצפון זה אני. זה ה'אני' שמדבר. מי שמשיב - זה יותר עמוק. דווקא אצל הפילוסופים יש פיצול בין אני ומצפוני. וזה התחיל בסטואה. אפילו המושג conscience [synedia] ביוונית זה בא מ... איך אומרים בעברית קהל: ... מניטו: זהו. הם המציאו את זה. יש אצלם פיצול בין אני ומצפוני. אלא - החלק הזה זה השורש של ה'אני'. והמצפון זה המצפון שלי. הבנתם את זה? קהל: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. מניטו: כן. זהו. מניטו: החלק הזה. כל ישראל יש להם כבר חלק של הזהות שלהם מוכן לעולם הבא. צריך להביא את כל השאר איתה לכן יש תרי"ג מצוות, מכיוון שיש עוד תרי"ג איברים מסביב למרכז הזה. קהל: ... להביא למציאות קהל: מה שהוא אולי פוטנציאל פנימי. מניטו: זה לשון קצת יותר מדי פילוסופית אולי, אבל 'הכרטיס' הזה שייך רק לחלק קטן שלו קהל: מי שגדול בתורה, מניטו: זה נקרא 'קדושה' מניטו: ברור. טוב, זה מובן? אם יש שאלות נחזור על זה בשיעור הבא.

 

ואני רוצה רק להגדיר קצת יותר .מה שהסברתי ,אנחנו רגילים זה אנחנו לומדים דרך .לימוד המהר"ל, כל פעם אנחנו רגילים לחלוקת המצוות :מן התורה בשני חלקים ,המצוות בין אדם לחברו .ובין אדם למקום לאמיתו של דבר, וזה אנחנו ,לומדים בעיקר דרך המהר"ל :יש שלושה מימדים בין אדם למקום - זה ,עבודת הקודש בין אדם לחברו - זה כל המצוות ששייכות למה שאנחנו מגדירים ,חיי המוסר .ובין אדם לעצמו וכל הכוונות :של המימד הזה של התורה ,בין אדם לעצמו שייך לכל מה שאנחנו מגדירים .'כ'משיחיות ואני רוצה להגדיר את זה .בקצרה :צריך להבין את זה פשט המצוות בין אדם - לעצם .אדם אשר בו לעצם של האדם, עצמיות .אשר בו המצוות בין כל אחד .והאדם האמיתי אשר בו ?'מי זה 'האדם האמיתי בין אדם לעצמו. פשט .'זה מה שאנחנו קוראים 'המשיח .הבן אדם האמיתי ובאה המינות .ובלבלה את כל העניין ?מהי ההגדרה של התחלת המינות .לראות בבן אדם האמיתי - הקב"ה ,אני לא רוצה להוסיף ?אבל זה ברור, כן ,יצאנו מהגהינום הזה ,כשיצאנו ממצרים .בצורה אחת .כשיצאנו מפרס - בצורה אחרת ,וכשיצאנו מהתרבות המערבית .בצורה שלישית .וזה, אנחנו מתקרבים לחנוכה, כן .ואתם מבינים למה אני מתכוון אז בכל אותה התרבות שראו ,איזה מין איחוד בין האלקות ,פשוטו כמשמעו ,והמשיחיות פשוטו כמשמעו אז באה אותה המינות .'של 'ברכת המינים', שהתחילו - והכוונה פה זה לנצרות - כשהתחילו, לאו דווקא לנצרות, אלא כמה כתות שהיו, שראו את הקשר בין המשיח והקב"ה, זה שורש המינות. תפסתם את זה? למדנו את זה בצורה פשוטה מאוד. לפי המסורת שלנו, יש מצוות שבין אדם למקום. זה הדת. זה כל המצוות השייכות למימד הדתי של התורה. מצוות בין אדם למקום. מצוות בין אדם לחברו זה המוסר. מצוות בין אדם לעצמו זה כל מה ששייך למשיחיות. בין אדם לעצמו - הרוחניות של האדם, עצם האדם - זה האדם האמיתי, זה עצם האדם שבכל אחד ואחד, דרך התולדות - זה היחס למשיח. זה המבנה של התורה לפי היהדות. באו המינים ואמרו שהמשיח והאל זה אותו דבר. ולכן באווירה של אותה הגדרה, מבינים רק בין אדם למקום, בין אדם לחברו. ושוכחים בין אדם לעצמו. אני רוצה לחזור על ההגדרה של בין אדם לעצמו לפי הפשט: בין אדם לעצם אדם אשר בו. זה מובן? מהו "עצם אדם?" "זאת הפעם עצם מעצמיי" טוב, זה כל העניין של גילוי עריות. כל המצוות השייכות לעניין של גילוי עריות, זה במישור המשיחי. אתם רואים את הקשר בין מה שאומרים הגויים על הדמות שלהם. זה גילוי עריות מובהק. זה מובן? זה הטומאה הכי... טוב, זה אותו... זה אותו מישור. 

 

{bfaccordion-slider ביקורת המקרא}

 

קישור: https://youtu.be/ZYBqzH-jeIA

מקור: שערי אורה

מניטו: זה שוב מסביר מה שאמרתי בהקדמה שעיקר חכמת הקבלה זה לימוד לשון הקודש. מי שנכנס בלשון הקודש נכנס בעולם הנבואה. [הוא] תופס את כוונת המקרא לפי התגלות הנבואה ולא לפי... ביקורת המקרה... במקרה מבינים... תפסתם את העניין...

קהל: האם...?

מניטו: מה?

קהל: האם אין משהו ביניים?

מניטו: בין נבואה לקבלה?

קהל: לא. בין ביקורת המקרא מצד אחד, לבין ההתגלות הנבואית?

מניטו: יש משהו ביניהם... איזה פער שאי אפשר לגשר אותו

קהל: יש הרבה...

מניטו: כן. אבל לפי דעתי זה עניין של כוונת הלומד. לפי דעתי - ביקורת המקרא, אפילו אם מדובר בבן-אדם שומר מצוות - יש משהו לא בסדר! מה הוא מחפש? את ההבנה של המקרא כאילו הוא כתב אותו? זה ביטול זמן. זה לא מעניין אותנו מה משמעות המקרא כאילו הוא כתב אותו. זה מובן? אם יש ביקורת ספרותית... איך אומרים? ספרותית? שזה חלק לא מבוטל מהתרבות האנושית, זה תרבות. למי שיש זמן להקדיש לזה - למה לא? אבל הביקורת המקרא במובן האוניברסיטאי זה כבר משהו אחר! זה כבר פריקת עול! זה כבר לימוד בלי ברכה תחילה! במדרגה הכי גרועה... זה כ"כ ברור. והתוצאות של אותה חכמה, כביכול, הם הרסניות! התוצאות!

אני הסברת את זה פעם, אולי בשיעור בנושאים אחרים, כדאי לחזור על זה אנחנו מתקרבים לחנוכה. מה בין הפרושים לצדוקים? אף על פי שזה דומה מאד בשורשם - הפרושים והצדוקים היו דומים. מי שהיה רואה אברהם היה רואה לוט, מי שהיה רואה לוט היה רואה אברהם. אבל מה אמר אברהם ללוט? "היפרד מעלי"' מכיוון שהיו גדולים. ועכשיו, לדאבוננו, יש נטיה לאותו פילוג בין פרושים לצדוקים בחברה שלנו. אני רוצה לדייק, "למפורסמות לא צריך ראיות"...

אז מה ההבדל בנושא שלנו, בין פרושים לצדוקים? פרושים וצדוקים זה בתקופה של אחרי הנבואה. בתקופה של הנבואה לא היה פילוג בין פרושים וצדוקים. אחרי הנבואה, אז - היה פילוג בין הפשטניים והמקובלים. פילוג... לא פילוג. היה פירוד, הבדל. בין הפשטנים ו...

אבל, אצל הפשטנים, היו סוגים: אלו שהיו מאמינים תחילה שזה האמת, ולומדים כדי לדעת במה הם מאמינים - זה הפרושים. והצדוקים, בגדר הפשטנים כן?, היה בידם פסל תרבותי ענקי: התנ"ך. זה גאווה לעיני כל העמים. "חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים". זה משהו לא מבוטל. יש הסכמה כלל-עולמית שהתנ"ך זה ספר הספרים. ומכיוון שנולדו מאמא יהודייה, או התגיירו כהלכה של הפרושים, אז הם גאים באותו נכס תרבותי. ולכן בונים אוניברסיטאות כדי ללמוד ספר הספרים. באיזה שיטה? אז לומדים כדי לנסות להבין מה כתוב בתנ"ך. ומאמינים במה שהם מגלים. במה שהם מגלים, הם מאמינים. זה כבר התחלה של עבודה זרה. גמורה.

אף על פי שהם שיש בידם - לפי הלשון התלמודי - שיש בידם תורה ומצוות, אין להם חלק לעולם הבא. למה? מכיוון שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה. ולמה מגלים פנים בתורה שלא כהלכה? מכיוון "שאין ברכה תחילה" כפי שלמדנו. וזה הצד של הצדוקיות. וצדוקיות - היו מדקדקים במצוות הצדוקים האלו... זה מובן? טוב. אז עכשיו אתם יודעים איפה הכתובת של הצדוקים. נחזור ל... אני רוצה להיות פשוט: אף על פי שיש בידם תורה ומצוות. זה לא אני שהמצאתי את זה. זה לשון התלמוד.

מקור: שיעוריו על תפילת שמונה עשרה, ברכת התשובה

מניטו: יש ביטוי כזה בקהלת "עשות ספרים אין קץ". לפי הפשט זה – עשות הרבה הרבה ספרים. אתם יודעים שעם ישראל הוא מומחה לזה, כן? אנחנו עם של... הוצאת ספרים. אני זוכר, הרב צבי-יהודה ז"ל היה מתרגז כל פעם שהיו מצטטים מה שאמר... מי זה? שכחתי מי זה היה? הוגה דעות של ה... מי אמר: "עם הספר?"

קהל: 'אחד העם'

מניטו: 'אחד העם'. כן. עם הספר והוא [הרצי"ה] היה אומר: "אנחנו לא עם הספר. אנחנו לא עם של... איך אומרים את זה בעברית? "מוכר ספרים", כן? אלא אנחנו עם של: מי שדיבר התורה וכתבנו את התורה בספר. עם של דבר ה'. כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית". וההבדל בין הפרושים והצדוקים - זו תורה שבע"פ, זו לא תורה שבכתב. תורה שבכתב - אי אפשר להכחיש מה שכתוב. אף על פי שכל אחד רואה מה שרואה בזה, תלוי בקורא, כן? אבל מכל מקום, זה כתוב ואי אפשר להכחיש שיש ספר כזה בעולם.

אפילו.. האנטישמיות הכי גדולה - זה נקרא: "ביקורת המקרא"- זה אנטישמי לגמרי, כן? כדי להוכיח שכל מה שאמר עם ישראל לעולם זה שקר. זה ממש אנטישמיות... הם לא יכולים להכחיש שזה קיים בעולם. אבל הזכות של האמונה זה לאו דווקא על התורה שבכתב, אלא זה - על תורה שבע"פ! זה נקרא: "אמונת חכמים". וזה הפשט של אמונת חכמים: זה האמונה שהחכמים הם באמת חכמים. זה נקרא אמונת חכמים.

בית כנסת או עולם?

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מניטו:

"היה מקרב את התורה לבריות".

רציתי להוסיף משהו, וזה... זה... נעלם.

הרב אורי שרקי: יש הרבה מאמינים...

מניטו: אה, כן. יש הרבה מאמינים שהקב"ה ברא הבית כנסת שלהם, ואחר כך שם עולם מסביב. [צחוק של הקהל ומניטו]. האמת זה ההיפך! שהקב"ה ברא עולם, ובעולם - צריך בתי כנסת. אבל זה עולם אחר לגמרי, זה השקפה אחרת לגמרי. אתם מבינים...

 

{bfaccordion-slider בית כנסת או עולם}

 

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

 

מניטו:
"היה מקרב את התורה לבריות".
רציתי להוסיף משהו, וזה... זה... נעלם.
הרב אורי שרקי: יש הרבה מאמינים...
מניטו: אה, כן. יש הרבה מאמינים שהקב"ה ברא הבית כנסת שלהם, ואחר כך שם עולם מסביב. [צחוק של הקהל ומניטו]. האמת זה ההיפך! שהקב"ה ברא עולם, ובעולם - צריך בתי כנסת. אבל זה עולם אחר לגמרי, זה השקפה אחרת לגמרי. אתם מבינים...

 

{bfaccordion-slider גלות השכינה של המאה ה-20: כשהכעס מתפרץ בעולם}

 

מקור: שערי אורה, קובץ 23 (נכון לשנת 2019)

מניטו:...הרב גץ בקיא קצת בזה. נכון? זהו. אבל זה חכמה נדירה מאד. רק יחידי-סגולה יכולים לתפוס, להתקשר...

קהל: תענוג לשמוע אותו.

מניטו: אף-על-פי שלא מבינים, הנשמה מבינה... אז זה מה שרציתי לדייק בעניין [מניטו קורא בספר "שערי אורה", שער חמישי, ספירת תפארת]:

"שלמות הייחוד, והיא אבן ישראל"

זה... לא התכוונתי בדיוק, אבל הוא אומר את זה בפירוש.

"והיא אבן ישראל, המושכת להם כל מיני מעדנים, וטובה, וגדולה, והצלה וגאולה, והיא הדרה עִם ישראל תמיד ואפילו בגלותם".

פה יש נושא. מה?

קהל: עַם ישראל

מניטו: עִם ישראל. לא עַם ישראל.

"והיא הדרה עִם ישראל תמיד ואפילו בגלותם".

פה יש נושא שצריך לעיין. נחזור מייד. לפי הפסוק: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", מה השייכות עם אותו פסוק ומה שאומר הרב "אפילו בגלותם"? דווקא -" ועשו לי מקדש" זה ברור שזה... בירושלים. כן. וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, מכאן שהמקדש איננו תלוי

קהל: כלומר...

מניטו: טוב. זה עניין של הסוד של "מקדש מעט". דהיינו – אפילו. אבל... צריך להבין את זה, אני אחזור אחר-כך. "ואפילו בגלותם". זה סוד ה"מקדש מעט". זה מובן?

אבל יש כמה מקורות במגילה, בתענית, כשישראל נגאלים השכינה איתם. מה ששוכחים תמיד, זה ה... ה... האסון, ששכינה בגלות. היא נמצאת עִם ישראל אפילו בגלותם - כדי להגן עליהם, אבל המחיר של זה - זה עולם שהשכינה היא בגלות! והזוהר אומר: זה הסיבה שהכעס נמצא בעולם. זה בתיקוני הזוהר. כן. "אוי למי שגורם שהשכינה בגלות". "ונתתי לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז"

קהל: [...]

מניטו: אפשר לקשור את זה. המילה... שכחתי את המילה בארמית בזוהר, אבל ההגדרה היא רותחת! יתכן שזה אותה מילה בארמית. צריך למצוא את המקור. העולם כועס כשישראל הוא בגלות, מכיוון שהשכינה היא בגלות. והתוצאות של הכעס שבעולם זה שואה לעם ישראל! זה נושא חמור מאוד!

אז כשלמדתי את זה, ניסיתי להבין איך זה יתכן?! מכיוון שהתורה עצמה היא מספרת על אפשרות של גלות. אפשרות שורשית! לא רק כתוצאה של חטא - אז יש עונש של גלות. למשל כל הסיפור של... שאנחנו קראנו בפרשת השבוע. הסיפור של ירידת יעקב אצל יוסף במצרים: "אָנֹכִי עִמָּךְ וְאָנֹכִי אַֽעַלְךָ גַם־עָלֹה" דהיינו... או את העניין של הגלות "החל הזה". בזמן של אלפיים שנה, זה משהו... אפשר להסביר את זה בצורה כזו: שיש עיתים טבעיים לאפשרות של גלות. אז - יש פחות כעס. מכיוון שזה אפשרות לפי לוח-הזמנים. אבל כשעוברים את העת, אז הכעס מתפרץ.

לפי דעתי זה מסביר קצת את עניין של השואה. שלא רק השואה של זמננו, מכיוון שהיו כמה פעמים אותו דבר, אולי לא באותם מימדים. ואולי נלמד סוגיה קטנה במסכת ברכות אחר-כך מה [שהתרשמתי] - כי כל הידע שיש לפי התורה על כל מה שקרה בכל תקופות של סוף גלות: היתה שואה. אבל התורה לא מספרת על זה. יש רק רמזים במדרשים. למשל מה שקרה בזמן אברהם אבינו. כן שואה ענקית! כל העם העברי - נאבד. חוץ ממשפחה אחת. מה שקרה ביציאת-מצרים: החמישית [יצא]. כן. זה שואה במימדים... ענקיים! התורה לא מספרת בזה! רק איזה רמז במדרשים. ויתכן מאד שזה מסביר למה המסורת בתקופה שלנו לא מתייחסת כל-כך לשואה ש... שהייתה. אף-על-פי שזה בזיכרון שלנו, זה לוקח מימדים עצומים! יותר ממה שקרה במצרים, יותר ממה שקרה בכל הדורות.

אתם מבינים למה אני מתכוון? הרבה הגיבו כדי לנסות להסביר מה קרה בשואה. אבל אף אחד, חוץ מחכם אחד שאני תכף אצטט אותו, אף-אחד לא התייחס לפי התורה. חוץ מהרב מרדכי עטייה ז"ל, שכתב - "סוד השבועה", חוץ ממנו אני לא מכיר אף רב אחד שהתייחס לעניין של השואה לפי המקורות של התורה. שיקול דעת כהוגה-דעות, אפילו אם הוא רב - יש. אבל לפי התורה? לפי המקורות? יש רק הספר הזה. תפסתם את חומרת הבעיה. ויתכן מאד שזה טבעי. כי התורה לא מספרת על זה. רק המדרש רומז.

קהל: מה הסיבה שהתורה לא מתייחסת לזה באותה...

מניטו: מה?

קהל: מה הסיבה...

מניטו: אין בתורה סיפור על מה שקרה לעם העברי עד תקופת אברהם אבינו, מעֵבֶר - עד אברהם. מה קרה באור-כשדים? יש רק רמז במדרש אחד על שנמרוד שלח את משפחת אברהם ב... טוב. כפי שאתם...

קהל: למה התורה לא מספרת על זה?

מניטו: לא, לא שמעתי?

הרב אורי שרקי: למה התורה לא מספרת על זה?

מניטו: כן, יש לי רעיון על זה. אולי תביא מסכת ברכות, יש איזה רמז שמה...

חוץ מזה אז - לפי הנושא שלנו, מכיוון ש... זה קשור לנושא שלנו. כי השכינה - היא דרה עם ישראל תמיד, ואפילו בגלותם. ויש תקופות של גלות שהם... אני מחפש איזה הגדרה מדויקת. שהם - לפי סדר העולם. אבל - תקופה של זמן מסוים, אם יש...

הרב אורי שרקי: לגיטימי עוד?

מניטו: סליחה?

הרב אורי שרקי: לגיטימי עוד.

מניטו: לגיטימי עוד.

מניטו: אם יש איחור - אז הכעס מתפרץ! אבל כשהכעס מתפרץ - יש האחריות של עם ישראל, אבל יש גם כן כבוד הבורא, את העניין של "הביאו עליי כפרה" של ראש-חודש. אתם מבינים? כי - סופסוף יש איזו רשות שניתנה לסטרא-אחרא, לרע המוחלט להתפרץ. אף-על-פי שיש סיבות! שיש... סיבות מצדיקות על העונש! בכל זאת, זה עובר כל מימד של... לשלוט לפי האמונה על הדבר הזה בדרך השכל. זה מה שרמזה הגמרא עם" מיעוט הלבנה". סופסוף אנחנו לומדים את זה, אנחנו מבינים את זה, שהקב"ה בכבודו ובעצמו לוקח על עצמו את האחריות של מיעוט הלבנה. אף-על-פי שזה הגיוני לפי תפקוד העולם! זה לא... זה לא אשמתו.

וזה הכוח של ההסבר של הרמב"ם על ספר איוב. ב"מורה נבוכים" הוא דוחה את כל ההסברים של חברי איוב והוא דוחה את כל האמונות על זה. "אולי זה עונש", "אולי זה"... והוא אומר: זה בא רק מתפקוד העולם. אז - תפקוד העולם, זה לא האחריות של הבורא! אבל בכל זאת. ולכן התורה לא מספרת על זה. תפסתם מה שרציתי להגיד? זה כבוד... איך אומר הפסוק?

קהל: אֱ-לֹקים הַסְתֵּר דָּבָר

מניטו: "הסתר דבר". כן. זה מובן? וזה מסביר לי למה הרבנים הרבנים האמיתיים לא מדברים על זה! אבל הסכנה שנותנים רשות לדבר לעם-ארצים גמורים. כן.

ולכן - זה כוחו של הרב עטייה. שסופסוף גילה את המקורות. גילה ברמיזה, אבל זה מספיק כדי לתפוס את העניין. כי סופסוף האחריות היא אולי לאו-דווקא לעם ישראל, אלא ל"עיני העדה". יש רמז ב"אור החיים" שגדולי ישראל יתנו את הדין. זוכרים את הרמז הזה, כן? אבל - מכיוון שזה ככה: אי-אפשר לומר את זה בין הגויים. זה מסוכן. לפי דעתי זה מצווה להפיץ את "סוד השבועה" בישיבות, אבל אפילו "אם הבנים שמחה" לא רוצים לקרוא.

קהל: [...] קדמה לעולם. אז אולי זה כתוב ברמזים שאי אפשר לתפוס אותם,

מניטו: כן, אבל... יפה. יפה. יפה. אבל זה לא אומר שכל מה שרומזת התורה שקדמה לעולם צריך להיות בבחינת שואה! אותו דבר - אם זכה: זה מתגלה בבחינת "שמחת הקודש" ולא בבחינת שואה. אם לא זכה! אז...

אתם זוכרים את השורש של המדרש על "וירדו": "זכה – רדו, לא זכה - ירוד" אותן אותיות! אותה תורה! זה תלוי בתחתונים - אומר ה"אור החיים". זה לא מלכתחילה! אין [חטאים], אבל בכל זאת: האפשרות - יש לה שורש. ולכן - הסתר דבר. זה מובן?

רק ה... זה האומץ של החכמים האלו, ואני מתכוון ל"אור החיים" שלא היסס לומר: "וגדולי ישראל יתנו את הדין".

אולי אני סיפרתי את זה, זה רק בינינו: שהתחלתי ללמוד עם הרב צבי-יהודה ז"ל, הוא היה שקוע בכל כתבי-היד של אביו, והראה לי כתב-יד שעד עכשיו לא התפרסם. הוא אמר לי: "יש לי בעיה. אני חייב לפרסם את כל מה שהרב כתב, אבל זה - אני לא יכול". איזה מין... תוכחה נגד ראשי-ישיבות של הזמן שלו. משהו... נורא ואיום! וקראתי שורה שאני זוכר, בין השורות, שהוא מגדיר אותם כ"שונאי ישראל"! עד כדי כך. אולי שמעתם? כן? איך תפס את זה מראש! כי זה לא היה נראה באותו זמן. מאיפה בא הסיבה של הכעס הזה?

גניבה ספרותית

מקור: גבורות ה' למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

אז זהו. כך אומר המהר"ל:

"ואין זה קשיא של כלום. כי מפני שאמר פרעה: 'מי ה' אשר אשמע בקולו'"

וההסבר שלו הוא מיד מובן:

"ברשעות"

כן? וזה ממש רשעות. הוא לא מקבל מה שמסבירים בני ישראל. כן? יש כבר... אבל זה אנכרוניזם, כן? אבל יש כבר איזה מין אנטישמיות. תן לעברים האלו להתבטא! תשמע אותם, מה יש להם לומר. אתה זוכר מי [זה] אברהם?‎‎ אתה זוכר את יעקב, כן? אבל - תן לבני אברהם ויעקב (יצחק לא היה בגלות) תן לבני אברהם ויעקב להסביר לך, במה הם מדברים. אתה לא רוצה לשמוע! זה רשעות!

בתרבות שלנו - המערבית, יש אותה רשעות. אני זוכר כשהייתי תלמיד באוניברסיטאות שמה, בגיהנום, כן? אז אף פעם לא היו אומרים: "כך אומרים היהודים"

קהל: אף פעם...

מניטו: אף פעם. "היוונים", "המצרים", "הרומאים", כן... ה... כולם מדברים! אבל - דבר ה', דרך ציטוט היהודים, או נביאי אמת של אבותינו העברים, כן? אף פעם! ואני זוכר כשהייתי צעיר, טירון ב... בלימודים בנאיביות, בנאיביות יהודית, כן? הייתי שואל: "אבל מה שאתה אומר, דרך פילוסוף זה או פילוסוף אחר, אנחנו למדנו בתלמוד תורה שזה בא מהחכם הזה, שהיה - קדם לו!". "כן? מה אתה סח? יהודי לא מצטטים בסורבון. ברור? נקודה".

קהל: ככה הוא-הם ענו לך?

מניטו: ברור! ברור.

קהל: דיברו? אמרו לך?!

מניטו: ברור! כן. זה... איך אומרים את זה בעברית? זה 'בלתי צנוע'! להביא מקור יהודי, בתרבות ה... עכשיו יש כמה... קצת שינויים. כן? לומדים עברית כבר, כמו בתקופה של הרנסאנס. שלהם. אבל כדי לגזול ממנו עוד מקורות...

אבל אחר כך אני שומע: מה שאמר רש"י? לא! "הכומר הזה אמר". ולא אומרים בשם רש"י. ראה במפרשים שכך כתוב, כן? אבל תגיד: "רש"י"? לא. "הכומר הזה אמר בדוקטורט שלו!" ככה זה מתפקד. כן? ויודעים את זה! כולנו יודעים את זה.

קהל: גם באוניברסיטה העברית בירושלים!

מניטו: כן. אני לא העזתי להגיע עד שם... אבל יש עוד חמור מזה! יש עוד חמור מזה. זה בבר-אילן, כן... עוד חמוּר...

קהל: אבל זה לא... אין מי שעושה, זה יכול להיות - לא מודעים, ובוודאי מישהו אמר להם, איזה מישהו שמע את זה.

מניטו: לכן אמרתי: שזה מין מיוחד של אנטישמיות עדינה מאד... כן. אבל מאסיבית! יש איזה מין... טאבו על זה. יתכן שעכשיו - שיש מדינת ישראל, אז הם יהיו מוכרחים לצטט איזה מדען ישראלי, כן? מכיוון שזה כבר "מדע" כן? נאמר. אבל...

קהל: יהודים שמצטטים את ה...

מניטו: סליחה?

קהל: עכשיו יש יהודים שמצטטים את הכמרים.

מניטו: כן כן. יתכן מאד. כן. לא, ראיתי את זה בכמה ירחונים יהודים: אז רש"י היה אדם גדול. למה? כי [...] אמר. כן, אמר את זה, כן...

אז... נחזור לעניין הזה. המכות באים, אז צריך נס, נס, כדי להציל את היהודים. אני לא רוצה להגזים קצת בדוגמאות האלו אבל כמה עיתונים אמרו: "קרה נס בפריז", כי הפצצה הזו היתה צריכה להרוג מאות! בית כנסת היה מלא. כן. מכאן אנחנו לומדים, זה חשוב מאד להבין: שגם רפורמים הם יהודים, כן? אבל - יהודים בסכנה. צריך נס, אבל... "אין סומכין על הנס".

אז הנה, פה: אז אנחנו מגלים דבר פשוט מאד. כן? שפרעה היה רשע. מאיזה רשעות? לא קיבל מזקני ישראל מי ה'. הוא לא רצה! כן? ואני משוכנע שיש צד של אנטישמיות פשוטה. אנטישמיות גרידא. ואנחנו ראינו את זה על בשרנו בתרבות המערבית, כמו שאני אמרתי. אני זוכר את ההפתעה שלי, כשהייתי בתמימות, כן? "מה פתאום? הרמב"ם - לא יודעים מי זה?! יהודה הלוי - לא יודעים מי זה?!". והם מביאים טמאים שלקחו מ... מהרמב"ם, או מ... כן? אומרים: "אסור", כן? "יהודי – אסור". ואני זוכר - דיברתי דווקא הבוקר למתחילים פה במחזור, שאחר כך המורה הזמין אותי ואמר לי, בדרך ארץ צרפתית, הוא אמר לי: "לא הבנתי את השאלה שלך. ייתכן... אולי אתה יהודי?".

 

{bfaccordion-slider גניבה ספרותית}

 

מקור: גבורות ה' למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

אז זהו. כך אומר המהר"ל:

"ואין זה קשיא של כלום. כי מפני שאמר פרעה: 'מי ה' אשר אשמע בקולו'"

וההסבר שלו הוא מיד מובן:

"ברשעות"

כן? וזה ממש רשעות. הוא לא מקבל מה שמסבירים בני ישראל. כן? יש כבר... אבל זה אנכרוניזם, כן? אבל יש כבר איזה מין אנטישמיות. תן לעברים האלו להתבטא! תשמע אותם, מה יש להם לומר. אתה זוכר מי [זה] אברהם?‎‎ אתה זוכר את יעקב, כן? אבל - תן לבני אברהם ויעקב (יצחק לא היה בגלות) תן לבני אברהם ויעקב להסביר לך, במה הם מדברים. אתה לא רוצה לשמוע! זה רשעות!

בתרבות שלנו - המערבית, יש אותה רשעות. אני זוכר כשהייתי תלמיד באוניברסיטאות שמה, בגיהנום, כן? אז אף פעם לא היו אומרים: "כך אומרים היהודים"

קהל: אף פעם...

מניטו: אף פעם. "היוונים", "המצרים", "הרומאים", כן... ה... כולם מדברים! אבל - דבר ה', דרך ציטוט היהודים, או נביאי אמת של אבותינו העברים, כן? אף פעם! ואני זוכר כשהייתי צעיר, טירון ב... בלימודים בנאיביות, בנאיביות יהודית, כן? הייתי שואל: "אבל מה שאתה אומר, דרך פילוסוף זה או פילוסוף אחר, אנחנו למדנו בתלמוד תורה שזה בא מהחכם הזה, שהיה - קדם לו!". "כן? מה אתה סח? יהודי לא מצטטים בסורבון. ברור? נקודה".

קהל: ככה הוא-הם ענו לך?

מניטו: ברור! ברור.

קהל: דיברו? אמרו לך?!

מניטו: ברור! כן. זה... איך אומרים את זה בעברית? זה 'בלתי צנוע'! להביא מקור יהודי, בתרבות ה... עכשיו יש כמה... קצת שינויים. כן? לומדים עברית כבר, כמו בתקופה של הרנסאנס. שלהם. אבל כדי לגזול ממנו עוד מקורות...

אבל אחר כך אני שומע: מה שאמר רש"י? לא! "הכומר הזה אמר". ולא אומרים בשם רש"י. ראה במפרשים שכך כתוב, כן? אבל תגיד: "רש"י"? לא. "הכומר הזה אמר בדוקטורט שלו!" ככה זה מתפקד. כן? ויודעים את זה! כולנו יודעים את זה.

קהל: גם באוניברסיטה העברית בירושלים!

מניטו: כן. אני לא העזתי להגיע עד שם... אבל יש עוד חמור מזה! יש עוד חמור מזה. זה בבר-אילן, כן... עוד חמוּר...

קהל: אבל זה לא... אין מי שעושה, זה יכול להיות - לא מודעים, ובוודאי מישהו אמר להם, איזה מישהו שמע את זה.

מניטו: לכן אמרתי: שזה מין מיוחד של אנטישמיות עדינה מאד... כן. אבל מאסיבית! יש איזה מין... טאבו על זה. יתכן שעכשיו - שיש מדינת ישראל, אז הם יהיו מוכרחים לצטט איזה מדען ישראלי, כן? מכיוון שזה כבר "מדע" כן? נאמר. אבל...

קהל: יהודים שמצטטים את ה...

מניטו: סליחה?

קהל: עכשיו יש יהודים שמצטטים את הכמרים.

מניטו: כן כן. יתכן מאד. כן. לא, ראיתי את זה בכמה ירחונים יהודים: אז רש"י היה אדם גדול. למה? כי [...] אמר. כן, אמר את זה, כן...

אז... נחזור לעניין הזה. המכות באים, אז צריך נס, נס, כדי להציל את היהודים. אני לא רוצה להגזים קצת בדוגמאות האלו אבל כמה עיתונים אמרו: "קרה נס בפריז", כי הפצצה הזו היתה צריכה להרוג מאות! בית כנסת היה מלא. כן. מכאן אנחנו לומדים, זה חשוב מאד להבין: שגם רפורמים הם יהודים, כן? אבל - יהודים בסכנה. צריך נס, אבל... "אין סומכין על הנס".

אז הנה, פה: אז אנחנו מגלים דבר פשוט מאד. כן? שפרעה היה רשע. מאיזה רשעות? לא קיבל מזקני ישראל מי ה'. הוא לא רצה! כן? ואני משוכנע שיש צד של אנטישמיות פשוטה. אנטישמיות גרידא. ואנחנו ראינו את זה על בשרנו בתרבות המערבית, כמו שאני אמרתי. אני זוכר את ההפתעה שלי, כשהייתי בתמימות, כן? "מה פתאום? הרמב"ם - לא יודעים מי זה?! יהודה הלוי - לא יודעים מי זה?!". והם מביאים טמאים שלקחו מ... מהרמב"ם, או מ... כן? אומרים: "אסור", כן? "יהודי – אסור". ואני זוכר - דיברתי דווקא הבוקר למתחילים פה במחזור, שאחר כך המורה הזמין אותי ואמר לי, בדרך ארץ צרפתית, הוא אמר לי: "לא הבנתי את השאלה שלך. ייתכן... אולי אתה יהודי?".

 

{bfaccordion-slider האם אפשר לשנוא את הרשע?}

 

מקור: שערי אורה

מניטו: ולכן כל פעם שאנחנו רואים התגלות של הגבורה אז - אם הגבורה היא קשורה לאיחוד המידות, אז אותה גבורה היא מ'הסטרא דקדושה'. זה 'קום' במובן החיובי. צריך גבורה לזה. ואם איננה קשורה לשורש ייחוד המידות, אז זה כבר התחלה של ה'סטרא אחרא'! זה אחיזה של הסטרא אחרא. וזה 'קום עשה לנו אלוהים'. זה מה שרציתי להזכיר.

אז נמשיך:

"קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ"

פה יש בעיה! האם התורה מבקשת ממנו רגשי רחמנות, נאמר - רגשי חסד, שורש של מידת החסד, לאויבי ה'? לפי אותו פסוק - לא! קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ - בלי שום רחמנות. זה מובן?

אני נזכר - הרב צבי-יהודה ז"ל היה מדבר הרבה על זה: שאסור לשנוא את נפש החוטא אבל חובה לשנוא את מעשיו. זה ברור. אבל יש יוצא מן הכלל! כשהחוטא מסכים להיות חוטא, כשהחוטא מחליט להיות חוטא, כשהרשע הוא גאה להיות רשע. אז - יש שנאה לרשע. זה יוצא מן הכלל! אבל... זה מובן מה שאני מנסה להסביר? כי צריך ללמוד את העניין הזה בין יעקב ועשו! כן? עשו - לא אהב את יעקב. והגמרא אומרת: "הלכה - עשו שונא את יעקב". אבל זה ברור שגם יעקב לא יכול לאהוב את עשו!

קהל: טוב, זה אויב חיצוני.

מניטו: מה?

קהל: זה אויב חיצוני! זה מה שמחליט בסופו של דבר מרדכי, שהוא אומר...

מניטו: ל...

קהל: ל-המן. זה... באויב יהודי נאמר: [בנפול אויביך אל תשמח[

מניטו: אה אה. אתה מתכוון באויב נוכרי?

קהל: [...]‎

מניטו: כן! נכון! אבל מכל מקום, לאמיתו של דבר, הבעיה היא לגבי לאה – כי שנואה היא. עשו זה עוד פרשה אחרת. וכל המקורות אומרים: שמעשיה היו שנואים, לא היא. וזה חידוש של המדרש על הפסוק. הפסוק אומר: כי שנואה היא צריך להבין את המשמע של המדרש. לא היא עצמה, אלא - החיצוניות שלה, נאמר. ה"היא" שלה. לא היא, אבל ה"היא" שלה... זה מובן.

אבל מכל מקום, "משנאיך" לפי דעתי זה לא רק אלו ששונאים אותו, אלא שממש הוא שונא אותם. כי יש פסוק מפורש על עשו: "אהבתי את יעקב ואת עשו שנאתי"! זה פשוטו כמשמעו!

הרב אורי שרקי: הרב [קוק] שמה, ב'מוסר אביך', מדבר על זה שגם עמלק אינו נמחה אלא מתחת השמיים.

מניטו: נכון. אבל העמלק שמתחת - כן! וצריך שנאה כדי להתגבר. לקום ממש.

אני זוכר, זה... זה מהניסיונות שלי, כשהייתי חייל בפגישה עם הגרמנים החיילים הגרמנים, הייתי צריך להחליט לשנוא אותם כדי ל... כדי לשנוא אותם! בלי החלטה לשנוא - לא היה אפשרי! בני אדם! זה מובן מה שאני אומר. זה הבעיה של שאול! עם אותו עמלק. כי... ומה, איך אומרת הגמרא? "המרחם עם ה...". "כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים". אז צריך להתאכזר, כן, עם הרשעים.

קהל: התופעה היא הפוכה: אם אנחנו לא שונאים אז... ההפך הוא, כמו שאומרת הגמרא. רואים את זה היום.

מניטו: לא, טוב, זה עניין של... איך אומרים את זה ?Self-defense איך אומרים בעברית? בעברית

קהל: הגנה עצמית.

מניטו: הגנה עצמית! כן? זה עוד עניין אחר. טוב, זה שולחן-ערוך פשוט פה. לא, זה עניין אחר. לא, למה אני מתכוון? שיש בטבע היהודי קושי

קהל: לשנוא

מניטו: לשנוא אפילו את האויב. אבל זה אותו נושא!

קהל: רחמנים...

מניטו: זה בלבול בין 'עמלק של מעלה' ו'עמלק של מטה'. עמלק של מעלה - לא לנגוע. זה החשבונות של הקב"ה, הוא ברא אותם. אבל עמלק של מטה... זהו! לפי דעתי כל ההומניזם הזה, המסולף, של היהודים, בעיקר פה בישראל. כי בחוץ-לארץ זה... מלאכותי. פה זה רציני. [ההומניזם הזה] בא מאותו בלבול! ואני חושב שכבר הגיע הזמן שחובה להסביר את זה: שיש בלבול, ושרשעים זה באמת רשעים, אף על פי ששורשם הוא שורש בן אדם. טוב.

הרב אורי שרקי: האם זה גם יכול לקרות עם [רבנים]?

מניטו: [...] כן! אני חושב ש... כשמשה רבנו ראה "אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים"- היו רבנים! היו תלמידי-חכמים! גדולים! של אותו דור.

קהל: לא הבנתי למה הדוגמה של "וינוסו אויביך", למה זה דרך מידת החסד?

מניטו: לא! אותו כוח, שהוא כוח של הנקמה, של "קום" זה מה שנותן כוח לחסד. החסד לא יכול להיות חסד של אמת במובן אחר. חסד אמיתי, עם כוח, גדלות, ולנצח בלי אותו כוח של "אחורי גבו". "אחוריים" שלו - שהיא הגבורה! של סטרא דקדושה.

חסד בלי גבורה זה רומנטיזם. זה לא חסד. זה רומנטיזם! "אני הייתי רוצה הטוב, אם אני הייתי רוצה". אבל תרצה! מאיפה בא כוח הרצון? מהגבורה, לא מהחסד. זה מובן? בלועזית יש בצרפתית יש מילה מדויקת: הרצון זה Volonte, ויש Velleite. זה Romantic ה- Velleite. זה: "אם הייתי רוצה, הייתי רוצה. אתה רואה שאני רוצה"? זה מובן. כן. כי ה... האהבה האמיתית זה לא נטייה רומנטית! "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה". כל עוד שהאהבה איננה עזה - זה לא אהבה! אבל מה נותן את ה'עוז' הזה? זה דווקא הגבורה שבאחוריים. זה מובן, כן?

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: זהו. יש אריה סימפטי.

קהל: זה בעניין של: "אתה תקום תרחם"?

מניטו: יפה. יפה. זה אותה בחינה. וכדי לרחם על היהודים צריך הרבה הרבה גבורה... זה הכוונה היהודים שבציון... כן, היו לי הרבה הרבה הזדמנויות להבין את זה: כמה בעלי תשובה שהיכרתי שהמצווה הכי קשה בשבילם - זה לאהוב את היהודים. אוהבים את התורה. אבל היהודים? [צקצוק בלשון] העם היהודי? [צקצוק בלשון] וזה הסיבה ש...

קהל:...לגרים, או ה...

מניטו: לא! אני מתכוון לבעלי תשובה. פשוטו כמשמעו.

 

{bfaccordion-slider האם ללמוד מסילת ישרים?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מניטו:...אבל להיות אדם מוסרי, זה היה כל השלב של התקופה שקדמה למתן תורה. היה צריך שנה כדי להגיע לאיזה מין שלב של המין האנושי, שכבר תפסו מה זה דרך ארץ. תפסו מה זה מוסר. זה קרה בעיקר במשפחה של אברהם אבינו, אז מתחיל מתחיל הסיפור של התורה כתורה. זאת אומרת - היעד של קדושה. טוב, ונראה כמה פרטים מהנושא הזה, וזה... לפי דעתי זה יותר חשוב. לא רק כדי להבין מה אמרו חכמי ישראל של דורי דורות, אלא גם להבין כמה בעיות של ה... הדור שלנו. איזה מין בלבול בין דרך ארץ ותורה.

ולפי דעתי, העיקר זה... יש משנה גם כן, שאומרת: "אם אין דרך ארץ אין תורה" אבל - מיד: "אם אין תורה אין דרך ארץ" צריך לזכור את זה: ש... מי שאין לו דרך ארץ, והוא משתמש בעניינים של התורה, אז זה - כל ה'חס ושלום' שאתם קוראים בעיתונים. הבנתם... למה אני מתכוון.... אז... וההוכחה, זה השיטה של הרמב"ם כבר, שזה הברכה שאנחנו אומרים לפני כל מצווה ומצווה. לפני כל מעשה, אנחנו אומרים: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". זה לא הנושא ללמוד את הברכה ההיא אבל רק - לפני העניין: "אשר קידשנו במצוותיו", הפשט - ברור! זה לא הפשט היחידי, אבל הפשט הכי הכי בסיסי זה: כי היעד של המצוות - זה הקדושה. זה מובן? כן?

קהל: אולי אתה יכול להגדיר לאיזה סוג של מוסר אתה מתכוון? למשל - אם ניקח [את] ספרי המוסר המפורסמים אצלנו.

מניטו: למשל?

קהל: מסילת ישרים?

מניטו: אה. זה... לכן אמרת "אצלנו"? מי... מי... ששש... רק דקה... מי למד את מסילת ישרים? "אצלנו"? מה זאת אומרת "אצלנו"?

קהל [...]:

מניטו: יפה. תמשיך.

קהל: המוסר היהודי...

מניטו: ה...?

קהל: המוסר המוכר אצל ה[יהודי].

מניטו: כן. רק דקה, רק דקה... אני ארשום כדי לתת לך תשובה... כן כן. תמשיך...

קהל: אז... כשאתה מבחין בין המוסר לקדושה, למה אתה מתכוון בדיוק?

מניטו: טוב. קודם כל - למשמעות הפשוטה של המילה "דרך ארץ"! להיות... איך אומרים עכשיו? להיות "תרבותי"- זה לא מספיק. יש גם סיכון של צביעות. זה לא מספיק. "מתורבת", כן? להיות מוסרי. הטוב זה הטוב, והרע זה הרע. הקדושה – זה, זה... כבר עולם אחר.

ויש פסוק, ידוע, מוכר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". טוב, העניין בפסוק ההוא, נאמר: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך", העניין הוא הנושא, נאמר, הנושא של הלימוד. למה צריך ל... לקשור את המוסר לאב, והתורה לאם. זה נושא בפני עצמו. אבל - הייתה תקופה של האבות, והמוסר שלנו הוא המוסר העברי של אבות העולם: תקופת אברהם, יצחק, יעקב, השבטים עד משה רבנו - יש מוסר מיוחד, התנהגות מיוחדת באותה המשפחה האנושית. זה המוסר שקשור לתורה. "דרכה של תורה". ולכן כשאני מתכוון: יש מדרגות. קודם כל יש מוסר כללי, קוראים לזה "מוסר כליות". למשל קוראים לזה... "מוסר אוניברסאלי", אני לא יודע... מדרגות, מדרגות. כל עם, כל תרבות, יש לו ה"דרך ארץ" שלו. יש איזה מין מינימום‎ של בני נוח. זה המישור הראשון.

אתם זוכרים את הפסוק בפרשת "בשלח" - "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים". הפשט זה: דרך של ארץ פלשתים. אבל אפשר לקרוא את זה אחרת גם כן: "ולא נחם אלוקים" דרך ה-"דרך ארץ של הפלשתים". תפסתם את ההבדל... "כי קרוב הוא"! לפי הפשט: הדרך הוא קרוב, כן? כן, הדרך הוא קרוב. אבל לפי אותו דרש - כי הקב"ה הוא קרוב לישראל. אז לא רצה בשבילם "דרך ארץ פלשתים". יש לנו דרך ארץ משלנו. זה המישור השני. הבנתם את ההבדל...

טוב, אז זה התשובה כבר ל... לשאלה הראשונה. צריך לדעת את זה: יש מדרגות בכל! והספר המוסר של "מסילת ישרים" זה ספר מוסר של גדולים, של ענקים בקדושה! ולכן צריך להיזהר! מי שמתחיל ללמוד את מסילת ישרים ולא יודע את הפרספקטיבה של כל המדרגות האלו, מיד - הוא מתחיל להיות ברעדה! "אם צריך להקים [לקיים] מוסר שכזה - אוי ואבוי! זה אבוד". הבנתם את ה... והצרה ב... כמה בתי ספר, או יותר מבתי ספר, שחושבים שדווקא הילדים צריכים להתחיל במוסר של "מסילת ישרים". זה טעות גמורה! זה לא רק טעות חינוכית, זה אכזריות! הבנתם את הנושא... טוב. זה נושא בפני עצמו. יש שאלות על זה? לא, אני מודע שאני מדבר... קשות, כן? אז צריך להיות... מי היה הרמח"ל... מי היה הרמח"ל! איזה מין מקובל גדול. הוא כתב ספר מוסר לתלמידים שלו.‎ טוב. וכן הלאה. הבנתם?

האמת של יונה הנביא

מקור: שיעורים על התפילה

קהל: בקשר לתשובה, הרב הסביר שתשובה היא מנוגדת ל... לתפיסה הלא-נבואית.

מניטו: הטבעית. כן.

קהל: הרב מסכים ש... שבתנ"ך... תשובה בזמן של אנשי נינווה.

מניטו: אנשי נינווה. יפה.

קהל:...להבחין בין הסימפטום, וכל ההתנהגות של החוזר בתשובה בעיקרון.

מניטו: כן. אז... נינווה תפסו, אנשי נינווה תפסו את עניין התשובה רק מכיוון שנביא אחד, מישראל, בא לגלות להם את זה! וזה מעניין מאד! שדווקא בספר יונה, יונה אומר להם: "עברי אנכי", "עברי אנכי". כן? זה דווקא מדויק, כן? יש איזה... זה נושא רחב מאד. החסידים הסבירו את זה יפה, ועיקר המקור שאני זוכר עכשיו זה ב"פחד יצחק" של הרב הוטנר. ש- הקשר בין כיפורים ופורים. אז - דווקא בפורים זה "איש יהודי היה" ודווקא בכיפורים זה -"עברי". טוב, זה רק רמז על זה.

ועכשיו, אחרי התפשטות הרוח של התנ"ך בעולם, יש הרבה... דתות שמכירים בזה: שיש אפשרות של התשובה. אבל בשורש הדברים זה חידוש של הנפש העברית, של הלשון העברי. זה חידוש של התורה!

עכשיו - אין בעולם שכל טבעי טהור. שכל טבעי פשוט. כי כל העולם כולו קיבל, מושפע מלימוד התנ"ך. אף-על-פי שזה בדרך שלהם. מכל מקום - ל"ריח שמניך טובים" יש איזה ריח של התנ"ך שאפשר... הם יכולים לתפוס. ומה שקרה, וזה חיובי לפי דעתי, שבעולם הפילוסופיה "השכל הטבעי" כפי שאני אומר, דהיינו - אין לו שום מושג של נבואה, שקיים דבר כזה - שהיה התגלות אלוקית. הם שוללים את זה לגמרי. ויש פילוסופים יהודים, שהם שומרי מצוות, וחושבים ככה. אני לא רוצה לתת דוגמאות, יש יותר מדי... אז - קיבלו כמה מושגים מעולם התנ"ך! והם משתמשים בזה. למשל: בכמה פילוסופיות, יש המושג "תשובה". זה השאלה שלך. אבל זה בא מחידוש התנ"ך.

ולכן - גם אנשי נינווה, וזה... מעניין מאד! להבין איך קיבלו את זה אנשי נינווה. בצורה כל-כך גדולה, כבירה, חזקה, שיונה בעצמו - פחד מזה וברח! יש הרבה הסברים למה יונה ברח. למדתם את ספר יונה? מה ההסבר הכי ידוע?

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: אפשר להסביר את זה ככה, גם כן. זה רע לישראל אם הגויים יחזרו בתשובה, ולא ישראל. כשעשו עולה, יעקב... כביכול. אבל, לפי הפשט, זה נרמז יותר חזק: יונה נקרא - "יונה בן אמִתַּי" ולפי האמת - התשובה לא קיימת. ויונה שולל, הוא לא רוצה מזה. כי זה אי-צדק. זה יותר עמוק, כן? זה לפי פשט הפרקים שמה. כשהוא אומר לקב"ה: "ידעתי שהם יחזרו בתשובה! ידעתי את זה! לכן לא הלכתי שמה"! כיון שאסור לקבל תשובה מרשעים. זה מידת הדין החזקה ביותר: אין תשובה. תפסתם את זה? מידת הדין שוללת את התשובה. "הנפש החוטאת היא תמות" גמרנו. כן? מה?

קהל: איך הוא ביקש תשובה על עצמו במעי הדגה?

מניטו: "איך הוא"? לא שמעתי.

קהל: איך הוא התפלל, ביקש תשובה על עצמו במעי הדגה?

מניטו: מה? אני לא זוכר הפסוק עצמו...

קהל: בתוך מעי הדג! תבדוק -במעי הדג, יונה... כתוב על עצמו...

מניטו: לא. יש מושג "תשובה" שמה?

קהל: נדמה לי... אני לא זוכר אם יש המילה "תשובה" שמה.

קהל: כתוב - עשה תפילה.

מניטו: אה! זה משהו אחר. איזה תפילה? הוא רצה למות! הוא התפלל כדי למות. "בעולם שיש תשובה אני לא רוצה לחיות". כי התשובה זה אי-צדק. יש זרם בחסידות ככה. אולי שמעתם על החכם הזה, חסיד גדול, שמו נעלם ממני...

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: לא, החכם מקוצק. כל הזרם הזה. כן. ועכשיו בספרות היהודית יש הרבה גנדרנות על זה. בבחינת... מדברים כאילו הם "קוצקים" כן? אבל זה... זה... ספרות. זה סתם ספרים. הם לא חיים ככה. החכם מקוצק - חי את זה! אני זוכר שקראתי את ההסברים של חכם גדול מאמריקה, אברהם השל, ז"ל. יש לו ספר שלם על זה. אבל רואים שזה פילוסופיה. רואים שזה בא מקירקגור, לא מהחכם של קוצק.

 

{bfaccordion-slider הביבליוגרפיה היהודית המסתורית של מייסדי הנצרות}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית קובץ 1, דרך חיים למהר"ל, תורת התולדות

דניאל שליט: עכשיו אני רוצה לשאול משהו על הגמרא: בית שני. בית שני, גמרא, זה - לפי זה... זה תורה קצת ירודה... יש שתי דרכים לתפוס את התורה הזאת: מצד אחד - אפשר להגיד "זה הכרחי", זה כמו היחס בין חכמה ובינה. מוכרח להיות ברק, איזשהו ברק נבואי, אחר-כך צריך להיות איזשהו תקופה של עיבוד, של בירור, של ירידה לעומק העניין. ואז שני…

מניטו: כן כן. תמשיך…

דניאל שליט: עכשיו - השאלה, השאלה היא אם זה נשאר בטהרתו, או שזה עבר שלבים נוספים של איזשהו התקשות?

מניטו: תשמע, אולי נחזור להגדרות הכלליות. מה שקרה בבית שני, והרב מסביר את זה אפילו ברמיזה, גם ב"אורות", גם ב"ערפילי טהר": שהיהדות הפכה להיות דת בבית שני. ועיקר החברה היהודית בבחינת...

דניאל שליט: הוא תולה את זה בבית שני, או ב…?

מניטו: בבית שני

דניאל שליט: או בגלות?

מניטו: לא לא. בבית שני. בבית שני עצמו

הרב דב ברקוביץ': זה גם בר' צדוק בבית שני, הוא כותב

מניטו: מה?

הרב דב ברקוביץ': גם בר' צדוק זה מופיע בבית שני.

מניטו: כן. נכון. ועיקר הממסד הדתי בבית-שני היה צדוקי!

דניאל שליט: אז לפי זה אותו הבנאדם מנצרת - אמר מה שאמר בצדק!

מניטו: מה? מי?

דניאל שליט: היה בנאדם אחד מנצרת

מניטו: אה! לא לא לא!

דניאל שליט: שהוא בא ואמר את זה: "חבר'ה - אתם שבויים באות" יש "האות" ויש "הרוח", נכון?

מניטו: תשמע. זה מה שהנוצרים אמרו שמישהו אמר, אבל ה"מישהו" הזה? כבר יש לדון על זה אם היה קיים או לא. אם אתה לומד את האוונגליון - עם החכמה היהודית, כן? - אם אתה מבין מה מחברי האוונגליון, כשהיו יהודים, אמרו במה שאמרו - אז אתה מבין שזה היה מיתוס. זה... זה מין פרצוף שמגלה את זהות ישראל - לגויים. צריך לתפוס את זה! כן. כי אנחנו מאמינים שיש השגחה בעולם! אז המשגיח העליון - לא עושה טעויות כזה! לייסד... נצרות. עולם ומלואו! זה משהו... נדי... זה משהו ענקי הנצרות! כן? בתפקוד העולם. אז זה בא מאיזה טעות?!

מה זה... מה קרה? הם רצו לייסד איזה מין דיאספורה [תפוצה] של עם ישראל בבחינת "משיח בן יוסף". דהיינו: ישראל כעבד לתרבות החיצונית. מה שעשה יוסף במצרים הם רצו לייסד לרומי. ולכן נתנו כ-אב לאותו משיח-שקר - את "יוסף". וזה ברור מאד! אין לי הספרים שלהם פה, אז אני רוצה להסביר רק בקצרה: כי זה חשוב להבין שמייסדי הנצרות ידעו את תורת ישראל! הם... זה במתתיה, איזה מין... פרק ראשון, כן? הם מסבירים את השושלת של המשיח שלהם. אז בהתחלה כתוב ככה: "אברהם הוליד את יצחק", "יצחק הוליד את יעקב", "יעקב הוליד את יהודה ואחיו" בסוף של השושלת יש מישהו בשם "מתן" שהוליד את "יעקב", שהוליד את "יוסף" - שאמרו עליו שהוא... בעל של... היא שהולידה את מי שיצא... טוב.

אז - המתתיהו הזה, מסביר מה הם רוצים: עד כאן - היה לנו היהדות, דהיינו - התורה לפי יהודה. עכשיו - אנחנו רוצים לייסד תורה לפי יוסף! מה ההבדל? יהודה זה דווקא המימד הפנימי, העברי, של עם ישראל. יוסף - זה הקשר לגויים! זה מובן? וכל התחרות המשיחית‎ בסיפורי התורה זה בין יהודה ויוסף! אז שוב כתבו מיתוס. הם מכירים במשיח-בן-יוסף, ומי השטן של יוסף? אחד בשם "יהודה"! זהו! וזה ברור, כן? שזה מיתוס.

ולכן... דווקא המייסדים של הנצרות, זה עובדה היסטורית, והם מאמינים במה שהם מאמינים, במה מאמינים? בישראל כאמצעי בין הבורא ואומות העולם. וזה טיפוס של ישראל ש... שמספרים ההיסטוריה שלו. צריך ללמוד את האוונגליון שלהם.

אני חוזר לנושא שלנו: דווקא, צריך להבין מה אומרים המקורות על המושג "עברי"! לא זוכר אם למדנו את זה, אז אם אתם רוצים - נלמד קצת, פסוק אחד, במדרש, אני מחפש את המקור… זהו, רק דקה…

וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃ וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ

כן, ולכן - בנו של עבר נקרא "פלג" כי בימיו נפלגה הארץ. זה אומר שהזהות של עבר היתה זהות כלל-אנושית לפני הפְּלגה של הגויים. זה מובן? כן?

ולכן יש, מכאן ואילך אומות העולם, וצאצאי עבר, העברים, שהם האדם האמיתי לפי ההגדרה שלנו: "כלל-אנושי". ולכן יש כוח כלל-עולמי בזהות היהודית שהיא קיבלה מהזהות העברית. וזה נותן אפשרות ליהודים להיות - "יהודי-כל-גוי-שאתה-רוצה". זה מגלה, באופן פרדוקסאלי, את הכוח הכלל-אנושי של העם העברי. היהודים מגלים את זה. ולכן כל עוד היינו בתקופה של ההיסטוריה היהודית, כל יהודי ויהודי יכול להיות רק - צמוד, קשור, לפן אחד של האנושות – הפנים של הגוי שהוא חי בתוכו. ישראלי, שחוזר ל"עבריות", הוא צמוד לאנושות כולה, בדרך כלל.

קהל: עכשיו המצב הוא... כשעברי מארץ ישראל, בא למצרים, לאומות העולם - יש שם מלא עברים! יש מלא יהודים! אז אפשר לתפוס ש... חס ושלום, הנוחיות הזאת, של ההליכה בתוך העמים, יקרה יותר ויותר... אני מדברת על הירידה [מהארץ] אפשר לבוא לניו יורק, ולהיות... הוא יהיה יהודי לגמרי, ו...

מניטו: טוב, אני מבין, אבל ניקח, ניקח את כל הפרשה ההיא, אחר כך, כשאחי יוסף סופסוף באו למצרים. אז מה הם אומרים לו? 'אנחנו כנענים'. במובן של סוחרים, כן? באנו ל'עסקאות'. והוא [יוסף] מגלה להם את ה... האמת לפי דעתו – 'באתם לראות את ערוות הארץ'. 'באתם לטהר את הטמא'. הוא מגלה להם את ה... את המטרה העמוקה, ה... המטאפיזית האמיתית, של הירידה של הגלות. בדו-שיח ביניהם יש סוד. יש נסתר. הם אומרים, כמו שאומרים כל היהודים: 'לנוחיות, לסחר', איך אומרים... 'לקנות דגן'... ודווקא הוא, שמבין את המשימה שלהם, אומר להם: 'לא. אתם טועים. אתם באתם לראות את ערוות הארץ'. יש 'לכסות' את ערוות הארץ. הבנתם את הרמז שיש פה? עד שהם מגלים לעצמם את האמת. ולכן - ניכר, כשזה... אני בטוח שלרוב זה לא במודע. חוץ מכמה דתיים שלפי מסורת... ככה... עתיקה... ו[מסונכרנת?] ככה: "יש לנו תפקיד, אור לגויים" וכן הלאה... לאמתו של דבר, הם לא אוהבים את הגויים האלו! אבל - יש להם אמונה כזו: שיש להם תכלית של קדושה בין הגויים. הם בעצמם - בתוך סתירה גמורה כשאתה שואל יהודי, אפילו היותר דתי בגולה, אם הוא אוהב את הגוים האלה שמביא להם את האמת? הוא שונא אותם. אבל הוא אוהב את ארצם, כן... הבנתם את ה... את התרבות שלהם הוא אוהב, אבל לא... וזה גורם, זה גורם רציני של אנטישמיות, ברור? כי הגויים אינם... טיפשים. הם מרגישים בזה. זה מובן, כן? לפי דעתי, צריך... יש סמך במסורת עצמה. כי כל עיקר הסיפור שבתורה, הוא כדי להסביר לנו, קודם כל - בדגם הזה של יעקב אצל לבן, ואחר כך - בכל ספר שמות שהניסיון הזה- היה כבר, וזה כישלון! זה העניין של מצרים אני חושב שלא לחינם, שהתורה בחרה לעצמה את ההקדמה ההיסטורית של מצרים, כדי לתת את ספר המצוות. יש איזה מקור, ולפי דעתי זה הנושא שלנו, כדי להסביר לנו ש- הדרך של יוסף מביא לכישלון ורק הדרך של יהודה הוא יכול להצליח. ולכן, בלי" אבל:"אין שום בסיס לחזור על אותה השקפה של יוסף. ובשורש של הדברים, כשיהודה תפס את זה - דן את יוסף דין מוות. זה מובן ולכן אין עכשיו שום אחיזה, אני חושב שאין מקום להתווכח עם היהדות שבגולה, על תוכן העניינים, צריך [...] את זה. זו דעת התורה! ספר שמות, כולו! כהקדמה. להר סיני זה העדות - שאותה אסטרטגיה זה כישלון! ודווקא - בספרים שלהם, הנוצרים מתחילים בזה: "זו היתה ההיסטוריה של היהודים". "אנחנו מתחילים בהיסטוריה אחרת של יוסף." הם יסדו את האמונה שלהם ככה! זה מובן? הגוים מתחילים ככה: "שפעם היתה איזה "ברית ישנה", שנכשלה. לפי יהודה, דרך תורה ומצוות, דרך ישראל. אנחנו מתחילים דף משיחי חדש לגמרי "בן יוסף" וזה לא לחינם," כן? והמתנגד שלו נקרא" יהודה" " שאנחנו רוצים להציל את כל העולם כולו" ו "אין שום ברית מיוחדת לעם ישראל". זה של העבר, וזה נכשל, כן? אז הם נגד המשיחיות של יהודה, ואומרים שהבן יוסף - הוא הוא הבן דוד האמיתי. ולכן משתבחים בעניין של התולדות שלהם, זה ידוע. כל היוחסין של המטיף הזה...!יש כמין סתירה,ואין סתירה הם יודעים מה הם רוצים. הם רוצים איזה מין משיח שנקרא "בן יוסף", והוא הוא הבן דוד שאנחנו מחכים לו. ולכן, זה ברור כי אין פשרה בין הגישות האלו. או זה לפי התורה: המשיחיות של יהודה, אבל צריך שלב ראשון שיהיה ה"בן יוסף" הכשר, הצדיק האמיתי, שדווקא שזה מתגלה בימינו אנו שהוא הציונות. וזה מסביר למה כל ה... למה היה צריך לעבור את התרבות של הגויים - כדי לחזור לייסד מין... "מלכות יוסף" לפני מלכות דוד.

קהל:...נתת לנו קטע פתח תקווה שאמרת: שרק משיח בן יוסף, רק משיח בן דוד, רק עם יהודה - הם נידונים לכישלון,

מניטו: לא אמרתי את זה.

קהל: רק עם...

מניטו: לא, שניהם - כששניהם הם "רק", זה כישלון. אבל יש סדר. אז אם אנחנו מביטים, כשאתה לוקח את זה בראיה קרובה מאד, ואתה אומר: הציונות היא משיח בן יוסף הכלי שמכין את משיח בן דוד הבעל"ט??? בארץ למה בהדחקה [?] אתה לא יכול לראות את אותו... את הפונקציה, את התפקיד של אלה שבגלות – הם "משיח בן יוסף"בתוך התמונה היותר רחבה! הם באמת ממשיכים את העבודה שמה, שאנחנו עושים פה את העבודה, כאן!

מניטו: לא. מכיוון... לא לא...

קהל: למה הם לא...?

מניטו: לא לא. אני אסביר את זה

קהל: למה ייקים [?] חילונים, לפי הניתוח שלך, כבר [...]. כבר עכשיו.

מניטו: כן.

קהל: תן להם צ'אנס!

מניטו: לא, מכיוון שלמדנו... לא לא, הבנתי את השאלה. למדנו שבחיי יוסף יש שלבים: השלב הראשון זה הניסיון, שאפשר להגדיר אותו... בעולם הנוכחי, כ"דיאספורה"(גלות). איך רצה לעשות את זה? כעברי ששולל אה.. לא, אני מגזים קצת, הוא... איך אומרים... השיל את זה לפני. שנאמר: ששולל את הייחוד העברי שלו, הלאומי שלו, לאום מיוחדת בפני עצמה, כן? "ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה לא לאום, כלאום... אבל זה לאום. וכדי להיות עבד לתרבות החיצונית. זה השלב הראשון. בשלב הזה: אם הכוונה היא, פשוטו כמשמעו, להיות מלך של המצרים - זה כישלון מתוך זה, בא לו הכישרון להכין את המשיח בן דוד. בשלב השני, זה הציונות ולכן מי שנשאר בשלב הראשון -נשאר בכיוון של הכישלון. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת - האחד נגמר באופן מלא, השני התחיל באופן מלא. זה לא שיש איזה חפיפה ערכית...

מניטו: לא, לא. רק, דווקא הישראלים יכולים להיות בחו"ל בבחינת " יוסף צדיק". יהודים - זה כישלון.

אולי אפשר להסביר, להגדיר, את ההבדל המהותי שיש בין היהדות לנצרות, דרך הנושא הזה: הם - לקחו את כל התנ"ך כספר של אבל וכפרה. וביהדות - זה תיקון העולם! הקב"ה בשביל היהודים זה לא מייסד דת! זה לא מייסד פולחן! זה בורא עולם! הבורא עולם הזה ביקש קרבנות כשיש חטאים. אבל העיקר – זה "לתקן עולם במלכות שדי"! שוב! שכחנו את המשמעות הבסיסית, היהודית, של המילים העבריות. מכיוון שתרגמו את זה בלטינית, ביוונית, ב... זה מובן? כשקוראים פרק של התנ"ך דרך איזה תרגום גוי אז - מיד מרגישים איזה ריח של כנסייה. אבל כשקוראים בעברית - זה... יש צליל אחר לגמרי! זה בורא עולם שמדבר! אני רגיל לצטט... גם לכמרים האלו, לצטט את ההבדל בין הפרק שמדבר על הבשורה לשרה אמנו. מה עשתה? צחקה. צחקה. אז זה בסדר - צחקה. זה רציני. אבל... אותו... אותו פרק, באים בצורת מלאך לומר לאישה זקנה כשרה אמנו אז תדע: "למועד..." איך אומר הפסוק? "כעת חיה ולשרה בן" אז היא צחקה. אז יש איזה מין ביטחון שזה רציני! צחקה. אבל - הסיפור שלהם, כשבא מלאך לומר לנערה הזו, כל מה שאמר, היא מאמינה. זה לא רציני. אפשר להאמין דבר כזה?! זה לא רציני. הבנתם את ההבדל?

 

{bfaccordion-slider הבעיה הפלסטינית: מדוע חכמי הגמרא פחדו לחיות בתקופה שלנו?}

 

מקור: תורת התולדות

ואנחנו רואים שדווקא התחרות היא על העניין של הירושה של אברהם אבינו. שנקראת: "ארץ העברים". זה לא לחינם! וזה... אני מודה בזה: זה נושא מסתורי. אנחנו מנחשים, פחות או יותר, מה השוני בין תורת ישראל ושאר התורות. אנחנו מנחשים, פחות או יותר, מה השוני בין עם ישראל ושאר העמים. זה כל כך בולט! שאפשר בלי להיות מומחה, אפשר לזהות שיש משהו בזה: ההיסטוריה, אחרי מאות בשנים, אחרי... כמה זמן, מוכיחה שיש משהו בזה. אבל - מה ההבדל בין אותה הארץ לשאר הארצות? אותה הארץ, שלפי המקרא זה: "ארץ הקודש" ושאר הארצות? מה? מה קורה - כי העולם כולו רוצה דווקא אותו ארץ?

אז, העמדה של העולם כולו - ואנחנו שמענו את זה בעיקר מהנוצרים - אבל מכל העולם כולו [העמדה] היא פחות או יותר ככה: 'האמונה שלך - אבל לא אתה'. 'הארץ שלך - אבל לא אתה'. 'הספר שלך - אבל לא אתה'. 'העיר שלך - אבל לא אתה'. מכיוון ש: "אני" הוא ה"אתה" שלך. זה מה ששמענו, כן?

זה משהו מדהים! כן? מה קורה בכל העולם כולו עם ירושלים?! זה משהו ממש פנטסטי. מספיק שהכנסת אומרת: "תדעו, ירושלים זה בירת ישראל", אז כל השגרירויות יורדים לתל אביב. צריך להיות משוגע. אנחנו יודעים את ההסברים הפוליטיים שנותנים אבל יש פה איזה מין מצב כל כך מאסיבי של "צחוק בהווה" - שלא רואים אותו. יתכן שקראו איזה פסוק שאני לא מכיר אותו, שצריך שירושלים תהיה מטוהרת, מהשגרירויות אני לא יודע, כן... יתכן, כן, וקיימו את אותו פסוק.

ולכן, כפי שאני אמרתי: מה בין ישמעאל ויצחק? זה ארץ ישראל! פשוט מאד. ואפשר להבין את זה להבין מה ההבדל בין עם ישראל ושאר העמים, אפילו הערבים. אפשר להבין - "עברי" זה ע. ב. ר "ערבי" זה ע. ר. ב. - יש הבדל, כן? אבל, גם כן בין תורת ישראל והקוראן זה דומה מאד אולי! אבל... אבל צריך להיות מומחה כדי לדעת איך זה דומה, אבל זה דומה מאד, ו... אבל - יש הבדל. אבל מה ההבדל בין ארץ ישראל ושאר הארצות? אפילו היהודים לא מבינים כלום בזה!

ו..."עם קדוש"? אפשר אולי לקבל. "תורה קדושה"? אפשר אולי לקבל. טוב - זה בדיחת פורים: לקבל תורה... אבל "ארץ קדושה"?! אפילו אם אנחנו לא היינו מאמינים בזה, העולם כולו מאמין בזה. מה קורה פה?! זה מיסתורי!

אבל זה האובייקט של התחרות בין ישמעאל וישראל. וזה הבעיה שאנחנו חיים בכל כך מישורים פוליטיים, צבאיים, וכן הלאה. אבל היה חסר לנו... חסר לנו! את ההסבר של התורה עצמה על זה. ולכן כדאי ללמוד את זה! זה הדוגמא שרציתי לתת.

אז כדי לגמור עכשיו עם התורה שבעל-פה, אנחנו מוצאים במסכת סנהדרין. זה פרק "חלק", פרק מפורסם, שמתחיל ב "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא", זה מקביל. טוב, זה פרק של אחרית הימים. יש סוגיה מאלפת. שזה מתחיל... (זה בדף צח ע"ב) שזה מתחיל:

"עולא אמר: יתיה ולא איחמיניה"

בארמית זה: "שיבוא ואני לא אראה אותו". ולפי הקונטקסט זה מובן: מדובר על המשיח. שיבוא - אבל שאני לא אראה אותו. שאני לא אהיה נוכח באותו דור. אתם מבינים איך האומץ שלנו? החכמים הגדולים של הגמרא פחדו מהזמן שלנו, כן? סוף הגלות. זה התחלת התכנית המשיחית. מה יש במומנטים האחרים? זה סיפור שלם. אבל ההתחלה זה סוף הגלות. אלפיים שנה ניסינו ולא הצלחנו, פתאום - הכל נפתח. סוף הגלות.

זה מלא קשיים, תשאלו את שליחי העלייה ויגידו לכם... זה מלא קשיים, כן? גם השליחים של העלייה - הם הם עצמם קשיים [צחוק]. מכל מקום קרה משהו! אלפיים שנה זה זה כבד מאד! שמעתי רב אחד שהיה מסביר את זה ככה: כאילו... דרך 2000 שנה היתה איזה חומה בין הקב"ה ועם ישראל לפני ארץ ישראל. הקב" ה כעס עלינו 2000 שנה. אז ניסינו כמה פעמים, להוריד את החומה! ולא הצלחנו. ואיך עושים כדי להוריד את ה... "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים", אתם מבינים את הרמז, כן? והתרגלנו לאותו... פתאום - החומה נפלה! ואנחנו ממשיכים. זה נקרא "תיירות" - אני בא, אני הולך, אני בא, אני הולך. ויש הרבה, הרבה יהודים קדושים, שבאים לתור את הארץ מכיוון שהתרגלו לזה.

אבל פתאום - קרה משהו. וכשהחכמים האלו - זה היה עולא, רבא, וכן הלאה - אומרים: אותו זמן (ראו את זה מרחוק) אותו זמן - שיבוא. זה בלתי אפשרי שלא יבוא. אבל שלא אהיה. זה יהיה מלא קשיים, כן. וחבל שאין לנו זמן כדי ללמוד, אולי נקבע עוד פגישה בעוד מועד ונלמד דווקא אותו נושא, אבל אני רוצה להסביר אותו בקצרה:

אז התלמידים שאלו את רבותיהם: "ממה אתם מפחדים? אולי זה מביאת המשיח?" אה סליחה: בביאת המשיח – יש מה שקוראים 'חבלי משיח'. "אולי אתם מפחדים מחבלי המשיח האלו"? אבל ידענו שיש פתרון לדבר:

"ר' אליעזר היה מלמד: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה וגמילות חסדים"

למשל, זה תשובה אחת. גם אם העולם החיצוני נהפך לגהינם: אם יש לי גישה לאמת - תורה, גישה לערכים המוסריים האמיתיים - גמילות חסדים, אם יש לי ידיעה ומידה? אז העולם החיצוני הוא עולם של שיגעון, אבל אני בריא. אע" פ שזה קשה, מי שמכיר את קושי החיים של היהודים בתקופה שלנו יודע את זה: העולם החיצוני הוא משוגע לגמרי, (אני זוכר את התקופה של השואה), משוגע לגמרי, אבל מי שבתוכו יש לו הכוח הזה של החכמה ושל הערכים המוסריים - נשאר בריא ושלם. אף על פי שזה קשה מאד - אבל נשאר בריא ושלם. כך אמרה הגמרא: "ואתה - עולא, רבא, אין לך תורה? איך לך גמילות חסדים?" אז הם משיבים:

"שמא יגרום החטא"

מה זה "שמא יגרום החטא"? שמא איזה חטא יעכב את הכוח של הערכים האלו. ולכן פחדו. איזה חטא?! אז, לפי הקונטקסט של אותה גמרא, אנחנו רואים נושא חשוב מאד: יש לנו - גם בתנ"ך, גם במשניות, גם בגמרות, גם במדרשים, במשך כל הזמן התרבותי שלנו עד עכשיו, עד האחרונים, שתי גישות לעניין העידן של סוף הגלות: או זה - אֶסְכָּטוֹלוֹגְיָה של ניסים: הכל חלק, הכל נפלא! הכל... כולו אור. או אֶסְכָּטוֹלוֹגְיָה קטסטרופלית: הכל חשוך, הכל שואה, הכל חורבן. במרוצת הזמן, אנחנו רואים: שהאספקלריא השנייה החשוכה לוקחת יותר ויותר מקום, יותר ויותר חשיבות. ומה אנחנו חיים? תקופה של סוף גלות מלאה קשיים! וזה לא הסוף. וכל יום מגלים עוד בעיה. טוב, לא צריך לפרט. כי צריך לישון אחר כך. כן... יותר מדי חלומות, זה יותר מדי... [צחוק] ולכן - מה קרה? שהחכמים, כבר הנביאים ראו, שעם ישראל התרגל לאיחור בגלות. ולכן - לפי הגמרא: או זכה - זה יהיה קל. או לא זכה - זה יהיה "בעיתה" עם ת' אבל גם "בעיטה" עם ט'. וראו שעם ישראל בחר ב "בעיתה". ולכן פחדו! ממש פחדו, ו... ואולי בפעם האחרונה נראה את הטקסט הזה בדיוק. את כל הבעיות של החברה הישראלית, אבל בעיקר הבעיה שנקראת: "הבעיה הפלסטינאית". ראו את זה בגמרא, כן. ואני אספר את הסיפור שלהם:

שבאותה תקופה תהיה בעיה שלאף אחד אין לו פתרון. זה גמרא שאומרת את זה. גם הקב"ה - אין לו פתרון. גם המלאכים למעלה - אין להם פתרון - זה נקרא: "פמליא של מעלה", זה השרים של כל אומה ואומה. ויש להם איזה מין סנהדרין כזה למעלה, יודעים את זה. כן? ו"פמליא של מטה" זה האומות המאוחדות, הפמליא של מטה, כן, גם אין להם פתרון. וגם לישראל אין פתרון, גם לתורה אין פתרון, גם לקב" ה אין פתרון.

מה מספרים? קרה דבר כזה: בעל שדה היה לו שור. והשור הזה, של בעל השדה, נפל. השור נפל חולה. אז - בעל השדה הביא סוס במקום השור. וביום מן הימים - השור נתרפא. ויש לבעל השדה בעיה שאין לה פתרון: להוציא את הסוס? אי אפשר! לא עשה כלום! לא לתת השדה לשור? אי אפשר! זה השדה של השור. אז איזה... יש סוף פסוק, בלי שום פתרון. אומרים הגמרא ככה: בעיה ענקית! אף אחד בעולם, אפילו הקב"ה אין לו פתרון. במה מדובר? לא מוצאים פתרון בגמרא?... במה מדובר? יש בעיה כזו: באבוס של השור שמו סוס. אין מספיק מקום לסוס ולשור. ולכן זו בעיה ענקית שאין לה פתרון, ולכן פחדו לחיות בימות המשיח. אתם רואים מה זה גמרא? כן?

שהייתי פעם... יש הרבה צרפתים אולי, אצלכם, פה. פעם בפריז הנציג של ה [...] נקרא: "איברהים סוס" - אבל זה מקרה שקרה! כן? - ובאותו סימפוזיון, הנציג של השגרירות הישראלית היה: "אברהם שור" [צחוק].

אז רש"י בא ומסביר מה קרה. זה המצב של עם ישראל - זה השור, שהלך לגלות. אז שמו סוס – 'איברהים', במקומו. אז כשסוף סוף הוא רוצה לחזור לביתו, לארצו, הקב" ה - לא יודע מה לעשות. ובגמרא יש ביטוי יפה מאד! "אלו מעשה ידי, ואלו מעשה ידי. איך אני אאבד אלו מפני אלו?"

ושוב - נחזור למונותאיזם שלנו: זה לא מונולטריה. זה לא שאנחנו מאמינים באל, שמשגיח רק על היהודים. זה נקרא "מונולטריה", כן? "מונותאיזם" - זה: יש בורא עולם שברא את הכול! כולל הערבים! ולכן לפי המוסר של התורה שלנו, אי אפשר להוציא את הסוס! לפי המוסר שלהם - אפשר להוציא את השור. אני רוצה שנבין את זה! כן? הקושי שבא מכיוון שאנחנו יהודים! ואם לא היינו יהודים - לא הייתה שום בעיה! זה ברור, כן? ולא צריך להיות ערבי כדי שלא תהיה בעיה. מספיק להיות גוי - ולא תהיה בעיה. בכל ההיסטוריה כולה, בכל העולם כולו. אבל לפי המוסר היהודי - לפי האל של היהודים, "האל היהודי" אם אפשר לומר - זה בלתי אפשרי! אין פתרון!

ו... אני לא רוצה להציע לכם פתרון, רק... כי הפתרון הוא פשוט מאד! שהסוס יסכים

קהל: [...]

מניטו: לא ללכת. לא ללכת. אנחנו יהודים. שהסוס יסכים לדעת שהוא נמצא באבוס של השור, ונעשה לו... ונעשה לו מקום.

אבל... זוהי הבעיה. זוהי הבעיה. למה הסוס לא מסכים?! מכיוון שהשור לא משוכנע שזה המקום שלו. פשוט מאד. ואנחנו חוזרים להתלבטויות האלו. אני זוכר זה לפני שנה, היה ראש עיר בנתניה. שהיה קונה את החולות של כל ה... לערבים. בן עמי. כן. והיה מספר לנו שפעם אמר לשייח אחד: "חביבי, אתה יודע שזה חול, ואתה יודע שזה שייך לעם ישראל, ואתה רוצה כל כך כסף?" אז השייח אמר לו: "אנחנו משוכנעים שאתם עם ישראל. אנחנו יודעים, לפי הקוראן, שזה ארץ ישראל. אבל אנחנו לא משוכנעים שאתם ישראל". אז בן עמי תהה? אז הוא אמר: "מה אתה אומר"? אז הוא אמר לו: "אתם לא משוכנעים. וההוכחה - שרוב עם ישראל נמצא במקום אחר. הוא לא משוכנע שהוא...".

אבל ההתלבטות ההיא, ההתלבטות ההיא, כבר אנחנו מוצאים אותה אצל אברהם אבינו. כשהקב"ה אומר לאברהם אבינו: "לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך אחריך" אברהם שואל: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". ספק. התלבטות. אז הקב"ה משיב לו:" אם ככה, אתה אמרת: 'במה אדע'? ''ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'" ... וכן הלאה. ומה קרה בהיסטוריה? רק צאצאי אברהם (דרך יצחק ויעקב) שמשוכנעים שהמקום שלהם אינו בעולם החיצוני, בחו"ל, חוזרים פה. ולכן היה צריך את ה... הנסיעה הארוכה ההיא, בכל הארצות, כדי להשתכנע שיש לנו מקום אמיתי, רק: במקום שלנו. אתם רואים? איזה עם מוזר אנחנו! יש ביטוי בצרפתית, אני לא יודע אם בעברית יש משהו דומה, אני אנסה להסביר את זה: "לנסות לפתוח דלת פתוחה עם טנק". אתם מבינים למה אני מתכוון... וזה מעייף מאד, כן? וזה היהודים!

אז - כל זה, אתם רואים, זה - דוגמאות, ש... הסיפור בתורה יודע מה שהוא רוצה לספר. הוא רוצה לגלות לנו את הזהות שלנו, ובעיקר הוא תורם לבעיות שלכאורה לפי הפרופסורים הכי פרופסורים אין להם משמעות. דווקא זה ההיפך! מי שלמד את התורה יכול להבין מה קורה בעולם שלנו. ולא אמרתי תלמידי חכמים שכאלו, ויש כאלו, שלא רואים מה קורה. לא למדו, אולי למדו משהו אחר. אבל לא... לא רואים. והרוב לא ראה. אז קרה כל מה שקרה. ולמפרע אנחנו מבינים את החכמים האלו שאמרו: 'שיבוא'. מכיוון שבלתי אפשרי... אין לו ברירה. הוא צריך לבוא, כדי לפתור את הבעיות. אבל - אין ברירה! אין שום פתרון אחר, אבל - שאני לא אראה אותו. פחדו להיות נתין ישראל כשמודעי הוא שר האוצר, למשל. כן? [צחוק] וזה רציני מאד! מה שאומרת הגמרא. טוב, בקצרה, לקחתי... גזלתי הרבה מזמנכם, אם יש לכם שאלות... על הנושא על העניין, אני מוכן לנסות להשיב לכם.

 

{bfaccordion-slider הגורל האומלל של האדם הטבעי: בן אדם עם תודעה של בעל חיים}

 

https://www.youtube.com/watch?v=8cJOi4kOWa4&t=3s

"ולפיכך הדבר שהוא מעלה את האדם מן הבהמיות עד שלא ייחשב בריאה פחותה היא התורה השכלית" אולי, פה אני רוצה להוסיף משהו שדיברתי בנושאים אחרים. מה שאומר המהר"ל פה זה עוד דוגמה שזה בלתי אפשרי, אי אפשר לסבול את זה בתרבות המערבית. אפילו אולי בצורה פייטנית. מה שהוא אומר, זה... זה אברהם, זה יצחק וזה יעקב [בדיחה] [צחוק] שמי שאין לו תורה... ויש כמה פסוקים בתהלים, אולי - למשל פרק מט' כבהמות נדמו נדמה לבהמה. זה קשה מאוד לשמוע את זה, לתפוס את זה. ובפרט אחרי תקופת הגזענות של הנאצים. מה אומרת התורה? והמהר"ל חוזר על זה הרבה פעמים: מי שאין לו תורה אז הוא דומה לבהמה. הוא לא אמר שהוא בהמה. אבל גם זה - זה לא קל לתפוס.

אתם זוכרים מה שאני אמרתי על זה: אני זוכר כשהייתי סטודנט באוניברסיטה אצל הגויים, [מניטו למד באוניברסיטת 'סורבון' בפריז] אז למדתי זואולוגיה אצלם. אנתרופולוגיה, זואולוגיה, אתנולוגיה, כל ה'לוגיות' האלו. ואני זוכר, מרצים, תלמידי חכמים, משכילים, נבונים חשובים מאירופה. שאמרו ברצינות! "אנחנו בני אדם, אנחנו סוג של בהמות". וזה מדע אצלם. אז אני אמרתי לעצמי: "ריבונו של עולם! אולי המהר"ל צודק" הם אומרים את זה מעצמם. בצורה מדעית. מה קורה, מה קרה להם? הבנתם מה שאני אמרתי? אז אני כיהודי הייתי יודע שלא צודקים. גם הם - הגויים - הם בריות של הקב"ה, והם בני אדם ולא בהמות! אבל מה קרה להם שחוזרים על זה ואומרים: "תורת האבולוציה - אנחנו הגויים, אנחנו בהמות"! "מדע" מדע [עצום].

אז אולי קרה להם איזה הכרה של עצמם. איזה רגש: שאפילו השכל, אפילו הרוח - הוא טבעי. מפותח, שונה לגמרי ממה שקורה אצל הבהמה אבל מאותו עולם. ולכן בצורה המדעית שלהם אומרים מעצמם שבני אדם זה רק בהמה קצת משונה. חולה, אבל קצת משונה. וזה מה שאומר המהר"ל. כל עוד שהאדם מסתפק בשכל הטבעי, אפילו מפותח לגמרי, נדמה לבהמה! אין לו צורת אדם ממש. וההשלכות של זה חמורות מאוד. כי ההשלכות של זה - זה במוסר, זה בחיי הרוח, זה ברוחניות, וכן הלאה. אז לכן זה לא כל כך מפתיע לראות, לשמוע שתלמידי חכמים של עם ישראל היו מודעים לזה כשאמרו: שצריך להיזהר - מי שאין לו תורה, נדמה לבהמה. וזה לא אומר שהוא בהמה. אלא זה אדם שלא מצליח להגיע למדרגת אדם, מכיוון שאדם אמיתי צריך שיהיה לו קשר עם השכל האלוקי, המופשט לגמרי, וכן הלאה כמו שאנחנו אמרנו, הנה - הוכחה: הגויים אומרים מעצמם אותו דבר מבחינת מדע. זה מובן? טוב, אז אפשר להמשיך.

מתוך שערי אורה

אדם בעל שכל בלי ידיעת האמת - השכל שלו הוא ריק. הוא לא אדם. לא רק שהוא - ששכלו ריק, אלא הוא - איך אומרים? הוא חולה מזה, ששכלו הוא ריק. אז הוא יורד למטה מזהות האדם. ואי אפשר לתאר איך רוב העולם מתפקדים כבהמות בצורת אדם ולא יודעים. אלו שיודעים כותבים ספרים: "אוי ואבוי לאדם, זה הגורל של האדם"... זה כל הספרות העולמית. ובפרט הספרות האקזיסטנציאליסטית. כי זה אמת שהם בעלי שכל. אבל עם שכל ריק! אני זוכר כשהייתי לפני גיל הבר-מצווה. כל ערב היינו הולכים לתלמוד תורה. לפני הבר-מצווה היה לנו ויכוח עם הרמב"ם. ולמחרת, בבית ספר הצרפתי של הגויים היינו לומדים שטויות, ממש ריקנות. "החתול על יד השולחן' - תחזור". [צחוק] שטויות כאלו. אז אני הבנתי מה זה... [צחוק] מה ה... איך אומרים? היה לנו רחמנות עליהם. איך הם יכולים לחיות? פשוטו כמשמעו. אז מכיוון שלא יכולים, כותבים ספרים. כדי להסביר איך לא יכולים. זה מובן... [צחוק]

קהל: אבל האם זה... אנחנו אומרים שאם גוי לומד תורה חייב מיתה. זה לא בשבילם. אז איך בעצם אנחנו מביאים אותם...

מניטו: תשמע, תשמע. התשובה היא פשוטה מאוד. מי שרוצה ללמוד תורה באמת - הוא כבר לא גוי. אז זה לא שייך לו. הבנת? מה זה - 'גוי שלומד תורה' - זה סתירה. אז אם הוא כבר רוצה ללמוד תורה - זה סימן שכבר אינו גוי. אז הוא לא יכול ללמד אותו. כמו שאומר אבימלך: "הגוי גם צדיק תהרוג" מה זה - גוי גם צדיק? זה פסוק מלא כן? "הגוי גם צדיק"? אתם שומעים דיבור כזה? גוי גם צדיק? אז אם הוא צדיק אז הוא כבר אינו גוי. זה ברור. יש חסידי אומות העולם. צדיק זה...

קהל: הרב דיבר מתוך...

מניטו: [משהו בצרפתית] [צחוק] כל ההתחלות קשות, אבל בכל זאת. תורה - זה ידיעת התורה. "אתה חונן לאדם דעת" אדם זה בעל דעת. בר דעה. אז מי שיש לו שכל, והשכל הוא ריק, אני נזכר איזה ביטוי יפה מאדמונד פלג. שמעתם על אדמונד פלג? לא? צריך. ויש לו ביטוי פייטני, אבל אני מנסה לתרגם: השכל - הוא אומר - הוא כמו תחנת רוח. אז - אם יש דגן - טוב, אז זה מתפקד כמו שצריך. אם אין דגן - זה ריק! אז [משהו בצרפתית] [צחוק] אז טוחנים מים. אז זה כל הפילוסופיה של הגויים! קהל [בתיה לנצט]: ... הוא עובד על ריק

מניטו: עובד על ריק. אז זה מביא לדיכאון! ואני זוכר באוניברסיטה בצרפת, למדתי פעם שיעור שלם, כמעט כל השנה, באנתרופולוגיה, ושמגיע למסקנה, בסוף השנה הוא אומר: "טוב, האמת היא שהאדם הוא בעל חי חולה". וסופסוף - אי אפשר לא לחשוב ריבונו של עולם, ייתכן שאצלם זה ככה! וכשקוראים את הספרות שלהם בסימפטיה, באהדה, אז רואים שהם ממש אומללים! טוב, יש הרבה אחריות לעם ישראל. ברור. "כי מציון תצא תורה." זה נושא בפני עצמו אבל הניסיון שלי אומר שפה אנחנו במבוי סתום. מכיוון שיש להם שאיפה לדעת את האמת, ואולי שמענו על... אולי זה "כי מציון" אבל יש אנטישמיות שמעכבת. מי מעכב? מה מעכב? אנטישמיות מעכבת. ללמוד תורה אצל רב? אתם משוגעים!? לומדים תורה אצל כומר! כן? ללמוד תנ"ך, bible כמו שאומרים. לשאול ליהודים מה כתוב בתורה שלכם? לא לא. הולכים אצל הכומר. מה כתוב ביוונית? מה כתוב בלטינית?

קהל: אלמלא ... אולי מעטים, אם לא היתה האנטישמיות המעכבת, הגזל הזה, היו מגיעים ואומרים: אוקי, מה יש ל... להגיד..., להגיד, אבל גוי...

מניטו: זהו, זה מה שאמרתי.

קהל: יתכן שאולי היה קורה משהו.

מניטו: אבל אני יודע סוד בדבר. גם אנטישמיות - למדו מהיהודים. גם היהודים לא הולכים אצל הרב כדי לדעת מה כתוב בתורה. [צחוק] אז חוזרים לעניינים...

 

{bfaccordion-slider הדיבור והכתב}

 

מקור: שערי אורה

קהל: אז אפשר להסביר שבעצם האותיות, זאת אומרת הכתב, קדם לדיבור.

מניטו: עוד לא תפסתי לגמרי את השאלה שלך. קודם כל - מי אמר שזה קדם?

קהל: מפני שאם אנחנו אומרים שכל חכמת הקבלה היא "סוד באותיות"

מניטו: כן.

קהל: ופירוש "סוד באותיות"- זאת אומרת שגם הדיבור, בעצם הוא...

מניטו: אה אה. אתה מתכוון... לא לא. אתה מתכוון לצורת האותיות?

קהל: גם לצורת האותיות, וגם את האותיות בכתב. זאת אומרת ש...

מניטו: תשמע...

קהל: אם כולם אומרים: "יקוק", ש[...] במחשבה...

מניטו: תשמע.

קהל: ...אנחנו מתכוונים ל"אצילות".

מניטו: תשמע: האותיות היו קודם כל בעל-פה רק אחר-כך, למפרע - בכתב. "ויאמר ה' אל משה" - לא כתב! אמר! ויש מצווה: "כתוב", כדי לא לשכוח. זה למפרע! מלכתחילה - זה דיבור. כי... אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרו בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. אז מי שלומד את האותיות דרך הכתב, זה כדי להגיע למשמעות של המאמר! של כל אות ואות. ברור. זה משני - הצורה. זה משני. תראו אחר-כך, זה רק כדי לעזור את המתחילים, כדי להגיע ל-"במה מדובר". אבל "במה מדובר"- זה למעלה מהאותיות! זה שם שלא נכתב ולא נקרא! זה מובן מה שאני אומר? הכתיבה - זה... זה למפרע! זה ממש מאוחר בתהליך הזה. ואני למדתי שזה סימן של ילדות של האנושות.

הרב אורי שרקי: [...]

מניטו: מה?

הרב אורי שרקי: לכן [אומרים שהכלי הוא כאילו ערום]?

מניטו: זה נושא אחר. כי בנושא שלנו - יש גם כן מדרגה: שגם הכלים של האותיות זה לא כתב! יש מדרגות שגם הכלי של האור זה אור לגבינו. וכשהיה צורך לכתוב כדי לזכור - זה סימן של ירידה.

אני זוכר את הרב צבי-יהודה ז"ל כשהיה כועס על מה שאומרים ה... על איך קוראים לו? שכחתי כבר. יהודי חשוב, אבל שכחתי את השם. מי זה? מי שאמר עם הספר - מי אמר 'עם הספר'?

קהל: אחד העם

מניטו: אחד העם. כן. זה לא סתם "אחד העם", כן... אבל הוא היה כועס על זה: "אבל אנחנו לא עם של מוכרי-ספרים... או כותבי ספרים. 'עם הספר'. אנחנו עם ש-מי שנתן את ה... דיבור שנכתב בספר!" העיקר של תורה שבעל-פה קודם לגמרי על התורה שבכתב. זה אסון שקרה! שהחליפו את הסדר. זה צדוקי. הקב"ה לא ברא ספר! הוא אמר! ומכיוון שהיה צריך לא לשכוח, אז - נתן פקודה: 'כתוב', כדי לא לשכוח. אבל הנביא אומר: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, נכון? זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי כן.

קהל: אבל הגדלות של... הרב [קוק], ב'אורות התורה', אומר שיש בחינה של תורה שבכתב שהיא עליונה לתורה שבעל-פה, בבחינת [הפוך בה דכולה בה]

מניטו: כן.

קהל: הגדלות של האינסוף שהוא מתגלה בסוף.

מניטו: לפי דעתי - זה למפרע! זה למפרע!

קהל: שהאינסוף יתגלה בסוף?!

מניטו: אני רוצה לומר - זה נושא אחר! יש בכתב יותר מ... במחשבה שלי. אבל מצד אחר יש במחשבה שלי יותר מבכתב. יש שתי הבחינות. אבל זה לא הנושא! הנושא ש... עיקר המהות של האותיות זה לא הכתב!

אני זוכר... למדנו את זה בשיעור אחר, יתכן בשבוע שעבר. מה שכתוב ב"בבא קמא": מי שמביא ראייה מהספר, ו[לעומת זאת] אפשר להביא ראייה מהקבלה איש מפי רבו, אז מוטב. אף-על-פי שזה אותה דעה! זה בסוף פרק ראשון של 'בבא קמא' על 'ארבעים חסר אחת' אחד אומר - שכחתי את הגרסה, אבל אפשר למצוא אחד אומר:" שמעתי מרבי שארבעים יכנו - זה רק ל"ט מכות". ואחד אומר: "אני רואה את זה ב..." - קיללו אותו! אחד שבוחר ספר תורה מת, על ספר תורה חי?! שכחנו את זה! כל המחלוקות שבעולם באות מהספרים! נכון?

קהל: מה שבספר [...]

קהל:...בספר, וספר וסיפור, מה?

מניטו: כי בכל ספר יש שלושה בחינות: יש - הספר כמו הסופר רצה לכתוב אותו. רק הוא יודע. והספר כמו שהקורא קורא אותו! רק הוא יודע. והספר כמות שהוא! ויש הרבה נושאים שיש לנו: 'דעת התורה' 'דעת משה רבנו' ו'דעת הקב"ה' באותו פסוק. זה מובן? ולכן זה נושא קצת אחר. ברור שאנחנו חיים בתקופה של ירידה. מאז יציאת מצרים נאמר מאז... סיום דור המדבר. ולכן אנחנו צריכים ספרים. בלי ספרים - אי אפשר ללמוד! אבל זה סימן של ירידה! אפלטון היה אומר כבר בתקופה שלו: זה סימן של ילדות של מין האנושי. [פדרוס] שצריך לכתוב כדי ללמוד.

ואני רגיל לומר ל... אני אספר לכם מתי זה התחיל בשבילי, לומר לתלמידים. אני זוכר כשהייתי מורה צעיר לפני הרבה הרבה זמן. ופעם בכיתה שאלתי מישהו: "לחזור על השיעור הקודם". אז הוא אמר לי בחוצפה שלמה, אבל הוא היה צודק, כן: "אתה המורה! כשאמרת את השיעור, היו לכם רשימות. ואתה רוצה שאני התלמיד אני יגיד? מה? מה זה פה?". אז, מאז - אין לי רשימות ב... [צחוק] טוב. עכשיו מוכרח שיהיו ספרים. יש לפי דעתי - ושמעתי את זה ממישהו, אני לא זוכר, אבל - זה שמעתי: יש בכתב משהו יותר יפה מבדיבור - זה הפיוט של הכתב. בכתיבה יש צד של פיוט שקשה מאד לבטא את זה ב... בדיבור סתם. זה מובן מה שאני אמרתי? לא?

קהל: קצת.

מניטו: לא כל כך ברור?

קהל: ...

מניטו: כן כן.

קהל: בדיוק, אני ניסיתי להמחיש לך: [...]

מניטו: יפה. יפה.

קהל: ...

מניטו: אז יפה. זה חידוש. אבל אתה רואה שהחידוש זה בעל-פה... [צחוק] כן?

קהל: לא, לא. לא הבנתי. יש עניין שהעולם העליון יתקיים גם בעולם התחתון! ואין לזלזל בעולם התחתון כי הוא הגילוי של העולם העליון.

מניטו: כן. אבל [נדמה לי] ש"המחשבה תחילה" של מגלה התורה זה לגלות בדיבור, ולא בכתב.

קהל: דיבור - הוא הגילוי של המחשבה, והכתב הוא הגילוי של ה...

מניטו: לא לא. עיקר התורה, "וידבר אלוקים, ויאמר אלוקים". ושוב - אני חוזר על זה! (צריך לבדוק במקורות) שיש מצווה אחת: לכתוב ספר-תורה. זה מצווה בין המצוות!

הרב אורי שרקי: יש פה מאמר סתום: 'בראשית' - זה מאמר [...] כלומר זה [...]

מניטו: כן. מה אמרו החכמים? "בראשית נמי מאמר הוי". למה אמרו את זה? תראה את מה שאומר המהר"ל על... על 'בעשרה מאמרות' הוא מסביר את זה: למה לא היה אפשר לומר - 'ויאמר אלוקים?', בראשית. אבל - הוא מסביר יפה שמה: זה מה שאומרת הגמרא! "בראשית נמי מאמר הוי". והמפרשים מפרשים את זה לפי המילה: 'ארשת שפתיי' טוב. ואם אנחנו אומרים שבראשית לא היה מאמר, אז אי אפשר להגיע להסבר של: 'ברוך שאמר והיה העולם'. וההבדל בין חכמת יוון וחכמת ישראל: שלפי חכמת יוון העולם נברא דרך הלוגוס! הכתב. וחכמת ישראל דרך: "במאמרו ברא שחקים". זה מובן? זה ההבדל! כי מאחורי הדיבור יש מישהו. מאחורי הכתב?

קהל: בגלל זה כותבים יוון: יו"ד, ו"ו, נו"ן?

מניטו: לא שמעתי

קהל: האם בגלל זה כותבים "יוון" - יו"ד, וי"ו, נו"ן?

קהל: היו"ד נכתב בו"ו, וה-ו"ו נכתב בנו"ן.

מניטו: תשמע, כשהפילוסופים היוונים הקדומים התחילו לייסד את הפילוסופיה, זה מתוך כפירה לאלילות. וכשמתייחסים לאלקות, הפילוסופים הקדומים‎, הם מתייחסים לאלקות. ולא לאלוק. למישהו. ולכן, הם נוטים לומר ש... העולם נברא דרך... אין מילה בעברית מקראית! איך, מה שהם מגדירים כ"לוגוס". אז ביוונית - "לוגוס" זה גם דיבור וגם היגיון. ובלטינית - כבר זה נפרד: Ratio או [Oratio]. אבל - אצל היוונים ההבדל מתורת ישראל זה הכתב ולא הדיבור. זה כבר... תפסת את זה? כן?

קהל: למה שלא [יהיה] ההבדל?

מניטו: מה?

קהל: אמרנו שהם לא יודעים להגדיר דברי אפלטון, מה שאתה...

קהל: [אולי הם לא היו מדברים על זה]

מניטו: לא לא לא! כשמתייחס לבורא עולם אצל אפלטון - זה לא מישהו. זה אלקות. אתה תופס את ההבדל? כן?

קהל: כן. אבל למה [ההבדל] זה צריך להיות בכתב?

מניטו: לא!

קהל: אם הוא נכנס ל...

מניטו: לא לא. כי - הכתב מורה על הבלתי-פרסונאלי של החכמה. הדיבור מורה על מי שאמר. יש מישהו. כי מאחורי הכתב המישהו הסתלק! מהדף. לא מאמינים בו! מאמינים בספר. וזה המכשול של הצדוקיות. כשמדובר ביהודי מאמין שיש לו ספרים - אז הוא מאמין שהספר נכתב על ידי מישהו! אבל זה אמונה! זה מובן?

תשמע! רוב המרצים באוניברסיטאות בישראל, במקצועות היהודיים, יש להם איזה מין סכיזופרניה... רוחנית. מצד אחד - הם מאמינים שמישהו נתן את התנ"ך. מצד שני - לא מאמינים שמישהו כתב את התנ"ך. "התנ"ך נמסר כחכמה של הגניוס של ישראל". "סופיה", נכון? וזה המחלה של הצדוקיות! סופיה. וכבר בימי בית-שני זה המחלוקת בין חכמי ישראל וחכמי יוון זה על אותו נושא! ולכן צריך להיזהר מזה! כי - מהפה ומבחוץ...

קהל: מהשפה...

מניטו: ...ולחוץ אז אומרים: "אנחנו מאמינים במי שהיה"... זה מהפה ולחוץ. הם מאמינים...

היתה בדיחה בין הליטאים והפולנים: שהפולנים אמרו לליטאים שיש להם "יראת השולחן-ערוך" והליטאים אמרו לפולנים: "שיש להם יראת ה', אבל זה עבודה זרה". עד כדי כך. זה בדיחה, אבל זה לא כל כך בדיחה. צריך להיזהר מזה! אז זה ההבדל.

אז כש... שוב - אני חוזר: כשאומרים כי "הרמב"ם היה פילוסוף", שוכחים שהרמב"ם היה יהודי! אז כשיהודי מדבר על עניינים של פילוסופיה, זה יהודי מאמין שמדבר בזה! אבל כשאריסטו מדבר, זה אריסטו שמדבר. וכן הלאה. כשיהודי מדבר - יהודי מאמין מדבר על הערך של הכתב, זה הכתב ש'מי שאמר וכתב!' אבל אני התייחסתי להבדל בין...

קהל: [...] הקב"ה ברא את העולם - הוא קרא בתורה.

מניטו: נכון. בתורה שמי כתב?

לא, זה שאלה יפה. היא במקומה. יש גם כן מדרש שאומרים: "שישכחו אותי. אבל שלא ישכחו תורתי". אבל שישכחו. זה שכחה. ומכיוון שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתר-פנים! אף אחד לא יכול לזהות. וזה הכוח של הליטאים! יש סכנה של עבודה-זרה אם אתה מתחיל לזהות, אולי... אתה מדבר על אליל. ולכן - מוטב להסתיר. אבל אם אנחנו לומדים את הנושא, צריך להגיע לסוף של העניין! או - יש מישהו שאמר, או - אין מישהו!

אני אתן לכם דוגמה אחרת על אותה שאלה שלפי דעתי זה חשוב מאד. יש שתי אפשרויות לתת את ההגדרה של האדם: או "חי המדבר" או "חי המשכיל". אז - בדרך כלל הפילוסופים בוחרים ב"חי המשכיל". הרבנים בוחרים ב"חי המדבר". מה ההבדל? זה אותו הבדל! כי דרך השכל כ-שכל - לא ברור שיש מישהו! אבל דרך הדיבור - ברור שיש מישהו. אז" חי המדבר"- זה הבסיס של המוסר. "חי המשכיל"- זה הבסיס של הפילוסופיה. אין בסיס למוסר, מכיוון שאין "מישהו" בנפש המשכלת. יש מישהו דרך הנפש המדברת. אתם רואים? זה הבדל תהומי!

מה?

קהל: אפשר קצת לברר‎ למה זה ככה? כלומר - מאיפה נובע ההבדל הזה?

מניטו: מכיוון שהבריאה, כבריאה בפני עצמה, אז יש לה כוח משלה! וזה הכוח של חוקות הטבע! חוקות הטבע - זה כבר עולם שלם שמתפקד מעצמו. וזה המסווה של הטבע שמכסה ומסתר, את מי שאמר וברא את ה... אז אתם רואים שזה דווקא הנושא שלנו: מיו"ד לוי"ו - זה המכשול. צריך להגיע לאותה כוונה, לנחש את גילוי היו"ד דרך... מאחורי הוי"ו, דרך הוי"ו. ויו"ד - זה רומז ל"הוא". וי"ו - זה רומז לשמו. ולא לחינם - שאנחנו חוזרים כל פעם: "הוא ושמו אחד".

אבל, המכשול הוא ככה: אני אסביר את זה בבחינה קצת פילוסופית, תגידו לי שזה מספיק ברור. אני רוצה... רגיל להסביר את זה ככה: מה שמגלה - הוא מסתר. כך אומרים?

קהל: מסתיר.

מניטו: מסתיר. כן. מה שמגלה - מסתיר. ולכן בגילוי - יש סכנה של עבודה זרה. אם אני לוקח את הלבוש שהוא גילוי, במקום מה שהלבוש מגלה, אז הטבע מגלה את הבורא. אבל בטבע כטבע - יש המכשול, ש... מה שאמרנו. ולכן - מדברים, כשאומרים: "הוא" - מתכוונים לאלקות בבחינה בלתי-פרסונאלית, ולא "האלוק". כאן נראה דווקא את ההבדל.

כבר הרב [ר' יוסף ג'יקטיליה] רמז בשיעור הקודם בין: אל, אלוק, אלוקים, האלוקים - זה בחינות שונות. אבל לפי אותו נושא, החלוקה בין חכמי ישראל והפילוסופים זה החלוקה בין: האלקות, והאל. אני יודע לפי ניסיוני שבעולם של התרבות הנוכחית, התרבות המערבית, יש איזה בושה לדבר על זה: לדבר שאנחנו מאמינים במישהו. אז - מתרגלים לדבר כאילו מדברים רק על "משהו"! "האלקות". "ואתה מבין אם אתה מבין". איזה...

הרב אורי שרקי: כבר הנוצרים יש להם כל הזמן את ה [...] שלהם את המילה [...]

מניטו: נכון. ואני משוכנע שהיהודים שהיו בתרבות הנוצרית בפרט. למזלי - אני נולדתי אצל המוסלמים, אבל אין לי כל-כך אותה רתיעה, אבל אני יודע את זה מהניסיון: שהוגי דעות יהודים שהיו בעולם התרבות הנוצרי מפחדים מזה! אבל... איזה בושה?! זה לא סיבה! מכיוון שהם [הנוצרים] מאמינים באליל שלהם, שאנחנו לא נאמין באל שלנו! ויש פסוק שאומר, אבל זה רק דרש: "לא תעשו כן לה' אלוקיכם"!

הרב אורי שרקי: יש נקודה מסוימת של בושה. למשל אצל [...] כי שם ה' נכתב [...] כשמשה הצליח [...]

מניטו: יפה. לכן אנחנו אומרים רק בלשון נסתר: "הוא". אסור לבטא את השם. זה יותר מבושה, זה... איך אומרים את זה בעברית? זה נעלם ממני.

קהל: צניעות.

מניטו: זה העניין של צניעות! אבל מה ההפך של הצניעות?

קהל: חוצפה.

מניטו: חוצפה. לא. זה עניין אחר. עזות. כן. עזות. זה אסור, כן? ברור! זה ברור.

אבל הכוונה היא ברורה! "מי שאמר והיה העולם". ולדבר על "מי שאמר והיה העולם" בבחינת אלקות בלתי-פרסונאלית?! זה המסווה של הפילוסופיה! זה המסווה של הכפירה! כי כל פילוסוף כפילוסוף - הוא כופר בעיקר! אצלי זה... בלי שום יוצא מן הכלל. אבל זה קורה - שמאמין הוא גם כן פילוסוף. אז - צריך להבחין, כן? אם מדבר כמאמין, או כפילוסוף. אבל לרוב הספרים שיוצאים מהאוניברסיטאות יש בלבול גמור בין שתי הבחינות! רק ב"מרכז הרב", בתורת הרב [קוק] היה אסור לערבב את שני העולמות האלו. או זה, או זה. וכדי שזה יהיה ברור.

זה מובן מה שאני אומר פה? אני לא מכיר בעולם הישיבות שיטה אחרת [חוץ] משיטת הרב שאסר לערבב... אם זה במוסר, אם זה בפרשנות, אם זה... לערבב בין שני העולמות האלו. או זה פילוסופיה, או זה תורה. אבל מה ההבדל? זה אותו הבדל. או - יש מישהו, או – יש "חכמה", "סופיה", כן? כפי שאמרנו.

טוב, אני לא יודע למה הגענו לזה, אבל זה היה צריך, כמובן. כנראה. כן. אני זוכר השיעורים של הרב [הרצי"ה] שאמר: "יש חכמה של האמונה. אבל מי שמתבייש מהאמונה שבחכמה... הוא כבר נמצא בעולם אחר לגמרי". מה? מה השעה עם כל זה?

קהל: [...]

מניטו: כבר הגענו... אבל אולי בקצרה אני מזכיר את העיקר פה: זה המעבר בין הנסתרות והנגלות. "הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיקוָ֖ק אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹת לנו ולבנינו". המעבר - זה אותו מסך שיש בין בריאה ויצירה. בין בינה לתפארת. אז - היו"ד מתפשט, דרך הוי"ו. ומתחיל עולם הטבע בבחינת השם. זה -"שם דאתגליא". אז פה - יש המקום של המו"ם - כל מה שאמרנו - והמקו"ם של הבחירה, ומקו"ם מוכן לתיקונים. טוב, אז בשבוע הבא, אם ירצה ה', נתקדם על כל העניינים.

 

{bfaccordion-slider ההבדל בין שבתאי צבי לציונות}

 

מקור: תורת התולדות, קובץ 8

מניטו: אז זה המבחן המוסרי שלו: אם יתן את הזכות – 'זכות הקיום'? כך אומרים? כן? ‎להבל. אז - הוא קונה עולמו (קין). זה מובן. זה פשוט מאד. ואנחנו רואים שזה סקנדל של ההיסטוריה! הקין הזה אף פעם לא נתן זכות קיום לזולת! זה נקרא" קסנופוביה", זה נקרא "אנטישמיות", זה נקרא "גזענות", זה נקרא... זה הבעיה של העולם, כן?

קהל:" וחי אחיך עמך".

מניטו: מה?

קהל:" וחי אחיך עימך"!

מניטו: זהו! צריך לגלות שהוא אחיך. הוא יודע שהוא אח שלך! הוא אומר את זה. למשל - נשוב לטעות של היהודים: היהודים בבחינת "הבל" אומרים "ואהבת לרעך כמוך - זה שייך לגוי". זה טעות! הפסוק הזה שייך ליהודי! אבל מכל מקום - הם אומרים את זה ככה... 'אהבת הזולת'... 'אהבת הזולת'... כשיש פילוסוף אחד, שמדבר בין הגויים, הוא מדבר רק על זה‎. אם זה בובר, אם זה לוינס, אם זה... "האחר". "האחר" הוא העיקר. "הזולת". מבינים את זה? הזולת תמיד בבחינה, בעצם... זה לא אני זה שעומד ב...

קהל: [...]

מניטו: נכון. נכון. נכון. ולכן קוראים למישהו שיטפל "בזה". מישהו אחר שיטפל "באחר"... אז, ו"הזולת" הזה לא נותן מקום לזולתו, כן.‎ ואז... התפקיד של הבל - איך הבל קונה עולמו. וחוץ... שוב אני מדגיש התפקיד שלנו זה לא התפקיד של הבל, אלא - שורש הוא ב-שת. שהוא - תחת הבל. כי הפרולבמטיקה של הבל לא יכולה להצליח, מכיוון שיש איזה כישלון מעיקרא. אין בו כוח לחנך את קין. וזוהי ההוכחה שלא חינך אותו. הוא נשאר רוצח. וזהו ההגדרה. איך הבל יכול לזכות בעולמו? מכיוון שכבר נולד עם כל הזכויות. הוא 'אח'. הוא כבר 'אח', כן? נולד ככה. אם הוא מחנך את אחיו. וזה כל הסיפור שאנחנו נקרא - דרך חנוך, דרך נוח, זה אותו סיפור. האח שנכשל להיות אח. הרועה שנכשל להיות רועה. המחנך שנכשל להיות מחנך. תפסתם את הבעיה?

מניטו: ולכן, אם היינו בתפקיד של הבל - אז האחריות היתה עלינו. של הכישלון של קין. מובן? אולי - הרבה פעמים אני הסברתי את זה ככה: יש רק כמה אפשרויות: או הבל מצליח לחנך את קין - וזה כבר ימות המשיח. קוראים את זה "דו קיום פאציפי". מה?

קהל: בשלום?

מניטו: בשלום. כן. זה כבר 'ימות המשיח', טוב. לא הצליח - אז יש אפשרויות: או שיברח מקין מכיוון שלא הצליח לחנך אותו, או שייהרג. אבל ההבל הזה בוחר להיות נהרג להציל את העולם. הבנתם? וזה מה שרבקה אמרה ליעקב "הפעם אתה תברח" - לא הצלחת לחנך את אחיך, אז תברח. אל תעשה לי כמו בפעם הראשונה... הבנתם את הקטע הזה...

קהל: בבחינת מחנך.

מניטו: כן. אז זה הטעות של יהודי הגלות - ‎הם רואים את עצמם בבחינת מחנך וזה אלפיים שנה לא הצליחו לחנך כלום! אז יש פה טעות. "אור הגויים" - זה מירושלים. לא בגלות. זה הטעות. אם יש כבר משהו למסור לגויים - זה מירושלים, ולא... ולא בבחינת "הבל אצל קין". "הבל אצל קין" - זה סכנה! שת - זה משהו אחר. מה?

קהל: [...]

מניטו: לא! יש סיבות לזה. אבל סופסוף התרגלו. וכשלא מצאו הסבר למה אנחנו נמצאים אצל הגויים, אז מצאו את ה 'הג'וק' הזה של: "יש לנו משימה אצל הגויים - לחנך אותם". במה? ולאמתו של דבר זה שקר מוחלט! מה עושים שמה?! הם מרוויחים כסף! הם לא מחנכים! מה?

קהל: זה גם משימה [צחוק].

מניטו: זה גם משימה. אבל זה משימה אחרת. ולא משלמים את המעשר [צחוק]. תפסתם את מה שאני... לכן אני - ובתיה יכולה להעיד על זה! -...אני, אני מבין באופן עמוק, את הנטייה ל"כנעניות" שיש בישראל. מבינים את זה? יש בישראל, אצל הישראלים, איזה נטייה ל"כנעניות". זאת אומרת - לשלול את זה שליהודים יש איזה משימה של "חינוך, של ערכים? זה שטויות". לאמתו של דבר - יש משהו בזה! אבל - ריבונו של עולם! אלפיים שנה ולא הצלחנו! זה כישלון! היה צריך לברוח לפני היטלר! היה צריך לברוח לפני טורקמדה! היה צריך לברוח לפני... איך קוראים ל.... הרוסי הזה. פטליורה. הם ה... הם הסימנים שנכשלנו -כמה זמן אצל הרוסים, ו‎נשארו קוזאקים כמו שהיו! אז - זה כישלון! מה, איזה משמעות יש בטענה שיש לנו משימה חינוכית?! איפה?! מכל מקום – אם זה היה - זה כישלון! הבנתם למה אני לא רוצה שנבין שעם ישראל נכנס בקטגוריה הזו של "הבל". יש לו קטגוריה אחרת, כן? אבל זה נכון: שהגויים רואים, רוצים שנהיה ככה. זה מובן?

קהל: אבל זה רטרואקטיבית זאת אומרת בדיעבד אפשר לראות שלא חינכנו. במשך כל הדורות, בכל זאת, כבר בשורש - ויעקב אצל לבן. כבר בשורש זה מתגלה - כל הסיפור הזה כבר, הוא בשורש?

מניטו: סליחה? מה

קהל: הדוגמא

מניטו: הדוגמא? זה השורש, יותר מהדוגמא. זה מה שקורה שמה. הנתונים היו הכי חיוביים: כולם היו אחים שמה. אחים. אחים ממש, כן. ויאמרו לרבקה – "אחותנו את". יותר מזה? זה ממש, אבל – בטומאה. ופתאום, הנשים הצדקניות האלו, רחל ולאה, אומרות ליעקב: 'תברח. כמו שאמרה אמא'. תברח. ואולי היה רוצה הוא היה רוצה להיות רועה צאן לבן. מה? אה, לא שמעתי אותך.

קהל: מחנך.

מניטו: מחנך. כן. כיוון ש... ברור, זה מעמד, כן? זה מעמד להיות "היהודי של הגויים". ויהודי... נותן הרצאות לנזירות...

קהל: אבל הם לא מבינים...

מניטו: יש הרבה רבנים כאלו שכל תורתם זה לנזירוֹת, נכון? כן, גם בירושלים. אני לא רוצה לומר לשון הרע. טוב, זה מובן?

יתכן, אני עוד לא... כל פעם שאני לומד את הסוגיה, אני לא מבין מאיפה זה יצא! שהיהודי בגלות, פתאום גילה לעצמו איזה משימה של מחנך הראשי של כל העולם כולו... כן. מאיפה זה יצא? כן?

קהל: אבל יש [...] אברהם -" הנפש אשר עשו בחרן"

מניטו: כן.

קהל: זה לא חינוך?

מניטו: כן. אבל זה ידוע שלא יצא מזה כלום! כי זה ידוע - רק הבנים שלו הצליחו. ולכן הגרים נקראו "בנים לאברהם", לא תלמידים של אברהם. כן. רק הבנים הצליחו. וזה ברור ש- אם נעשה חשבון - איך אומרים? 'סיכום', 'מאזן' – כן? אחרי אלפיים שנה: כמה נשמות מצאו את הישועה שלהם דרך הגלות של היהודים? ומה המצב של ההעם היהודי אחרי אלפיים שנה שבגלות?! זה - אין... אין שום משמעות לזה. הבנתם ממש למה אני מתכוון? יש כמה קדושים שיצאו דרך אלפיים שנה מהגויים. ובצד השני – השואה. כן? האינקוויזיציה, השואה. וכל זה. ההיסטוריה היהודית. זה... זה... אין שום משמעות לזה! אין שום משמעות! זה ברור שהבל, ההבל הזה, ידע שאי אפשר לחנך את הקין הזה. שקין הוא בלתי מחו... איך אומרים... הוא בלתי ניתן לחינוך.

קהל: אז לא נכשלנו?

מניטו: לא לא. לכן אני אמרתי: אנחנו לא צריכים להיכנס ב... זה לא ההגדרה שלנו. אלא - יש הרבה יהודים שחושבים ככה, אבל זה טעות! אם זה היה ככה - קודם כל אנו, אנחנו - היינו הנכשלים. וחוץ מזה - אין שום... אין שום פרופורציה עם מה שקורה. אני חושב שזהו העניין: קודם כל היהודים חשבו שהגלות זה עונש של החטאים כן? הגלות בא כעונש. אחר כך, כשיצאו מהגטאות, אז העונש נפסק?! אז המציאו לעצמם איזה סיבה להישאר אצל הגויים: "יש לנו משימה", כן? וראו בכל הפרקים של הנביאים -"אור לגויים" אבל בטעות! "אור לגויים" זה לא בתוך הגויים! אלא זה דווקא מ'ציון'. צריך לראות את זה בירמיהו, בישעיהו בעיקר, כן? זה "אור לגויים", כן? וזה -"הר הבית יהיה נכון". ולא... ולא ולא "הקפיטול"!

קהל: כבוד הרב, אפשר,להסיק מזה, זאת אומרת - אם הבל לא היה נהרג, אז עם ישראל היה יוצא ממנו. ואז היינו, כמו שאמרנו בשיעור שעבר, היינו "ממלכת כהנים וגוי קדוש"מההתחלה. ואז הייתה כבר גאולה?

מניטו: לא, לא. אבל ההתחלה היא לא בסדר. מה זאת אומרת "אם הבל לא היה נהרג"? אם הבל היה באמת "ממלכת כהנים וגוי קדוש"- לא היה נהרג. אז... היה לנו סיפור אחר. זה ההיפך. ברור. זה הפוך. למשל, כשאנחנו לומדים - יש הרבה מפרשים שמפרשים: מהי סיבה של הגלות? מכירת יוסף. אז המהר"ל מתקן את זה: הסיבה של מכירת יוסף זה הגלות. מכיוון שכבר היה ידוע שהיו צריכים לרדת לגלות, אז - הסיבה הייתה מכירת יוסף. אבל זה ההיפך! הבנתם? לא שמכירת יוסף הביאה את הגלות אלא - צורך הגלות הביא את מכירת יוסף. ולכן - במודע יעקב שלח את יוסף לגלות. אולי, אבל זה, פה - אל תיקחו את זה... מה?

קהל: אבל הסיפור הוא אחר!

מניטו: לא. האחים מכרו אותו מכיוון שכבר נגזר עליהם הגלות! זה ההיפך! ניקח את הפסוק...זה בהתחלת "וישב". ולכן - כל הזמן של משיח בן יוסף - עד אחרית הימים, מתמשך כל כך. מה שרציתי לומר שזה... ש... מה שקשה להבין ז ה המחיר שעם ישראל צריך לשלם על הכישלון הזה. כי אין שום יוצא מן הכלל: כל יוסף, בכל תרבות, בכל מלכות של המלכויות - זה היה כישלון. אבל - הוצאנו ניצוצות הקודש. אבל המחיר של אותם הניצוצות... זה... זה אולי קצת יותר מדי. כן. תפסתם את ה... לכן דנו אותו [את יוסף] שהוא חייב מיתה! כבוגד.

קהל: אבל זה לא איזה ירושה? מאברהם אבינו שיש לו?

מניטו: מה? סליחה ‎

קהל: זה לא ירושה מאברהם... הסבא שלו, שיש את...

מניטו: גם יעקב, כן. זה...

קהל: ונוח - "צדיק היה בדורותיו".

מניטו: כן...

קהל: אבל אברהם...

מניטו: אבל מה ש...

קהל: אם יש צדיק בסדום ועמורה...

מניטו: כן. אבל מה שצריך להבין שזה עלה מחיר כבד מאד. זה נקרא: "מידה מופרזת". כל מידה מופרזת זה גם כן...

קהל: גם אצל אברהם?

מניטו: גם אצל אברהם. יש ביטויים חריפים במדרש. למה נענש אברהם אבינו שצאצאיו ירדו [...]. רדו שמה [...] שנות גלות. ואיזה גלות? מה עשה? זה לשון עונש. שהפריז במידותיו של הקב"ה! דיברנו על זה בשיעור הקודם. עכשיו, זה ממש התופעה של "שלום עכשיו"? זה מידה מופרזת. זה אסון. זאת אומרת כל עוד שאינם בשלטון זה מידה, אבל אם היו בשלטון זה היה חטא גמור... הבנתם את ה...?

קהל: התהליך של יוסף באופן כללי.

מניטו: כן. זהו.זהו. אבל אתם רואים... את הצד ה... איך אומרים? קריקטור, קריקטורה. כן.

קהל: בעקבות הדברים האלה מעניין להבין שאמרו רבותינו שלא מקבלים גרים בימות המשיח.

מניטו: זה נושא אחר.זה נושא אחר לגמרי.זה נושא אחר לגמרי.לא...וההלכה היא לא!זה לא ההלכה.

קהל: זה לא הלכה.

מניטו: זה לא הלכה. כי הרב קוק כבר דן על זה שדווקא היה צריך לקבל גרים...

קהל: דווקא בזהר של ה של פרשת "ויצא" כתוב שכן מקבלים גרים.

מניטו: נכון. כך היא הלכה... אבל זה העניין של – המחיר של הגלות כדי להוציא גרים מאומות העולם. זה הניסיון של יוסף. ולכן - וזה לא בדיחה! הגויים - אוהבים את יוסף ‎כ-ממש המושיע שלהם. הנוצרים נתנו את השם שלו לאביו של המשיח שלהם כביכול, ואצל המוסלמים..."יוסוף הצדיק" זה משהו נורא, גדול מאד, כן? הם מבחינים בזה. שדווקא יוסף מציל אותם...אתם מבינים את ה...

קהל: אבל למה אין הקבלות? לבני ישמעאל ולבני עשו...יהודה...

מניטו: אבל

קהל: היה מתבולל על פי אותו...

מניטו: יש יש הבדל בין "אחריות" ו"חיוב". "חיוב" במובן של "חייב" אפשר להיות "אור לגויים" מ'ציון' שיקבלו את ציון. ומציון - וזה הכוונה של ישעיהו שמה - "אור לגויים". צריך להיות אור לגויים בגטאות?!במחנה ריכוז?! זה הכישלון של יוסף! זה יוסף בבור... תפסתם את ה...?

קהל: מניטו, מה זה משיח בבנימין...

מניטו: טוב, זה כמעט אותו כמעט אותו

קהל: ובכל אופן בית המקדש הוא בנחלת בנימין

מניטו: אבל כשיוסף הופך להיות בנימין - זה בני רחל אז - זה כבר סוף הגלות. בנימין זה הדור של סוף הגלות. אז תפסתם את העניין?

[הפסק הקלטה]

קהל: שהוא הגיע לדרגה של "רועה"...

מניטו: אז הוא אוהב את...

קהל:...בדרגת ישראל

מניטו: הוא אוהב את הצאן... אבל הוא לא, עוד לא אוהב את אחיו. כדי לחנך מישהו - צריך לאהוב אותו, כן? אבל רק הדבר שנכשל... כי קין נשאר גס רוח. איך אומרים? נשאר... כמו שהיה... כן. אז - זה סימן. אבל - צריך להיות מציאותי! במציאות זה קשה מאד לאהוב את קין. זה קשה מאד. למשל - אני הסברתי הרבה פעמים לתלמידים, וזה מסביר לנו מה קרה בגלות שלנו. עם ישראל בגלות ראה את עצמו כ-הבל שיש לו תפקיד של מחנך אצל קין. והוא לא הרגיש שאולי אי אפשר לחנך את קין ושזה מסוכן, כן? עד תהליך מסוים – מנסים. סופסוף רואים שהגויים הם גויים: גרמני - זה גרמני, ספרדי - זה ספרדי, סורי - זה סורי ואנחנו יודעים מי הם!

קהל: איך... אם יש... מול העם.

מניטו: כי נולדו אחרת. נולדו ב"צלם אלוקים". זה ההסבר של הכוזרי.

קהל:...

מניטו: לא. ההיסטוריה זה ההיסטוריה של קין! מי שנולד בבחינת הבל, הוא לא שייך להיסטוריה. הוא שייך למשימה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ונראה את זה בתולדות של שת. יש להם יעד, לגמרי, ולחלוטין שונה. מהאנושות שהיא האנושות של קין" זה מה שנקרא: "בני האדם" ופה יש: "בני האלוקים" הבנתם? מיד תופסים את ההסבר של ההיסטוריה שלנו. זה מתחיל בשורש...

קהל: אבל אין להם!

מניטו: ברור שיש להם. מי? למי? לקין?

קהל: כן.

מניטו: זו שאלה?

קהל: אין להם צלם אלוקים... מניטו.???

מניטו: לא! יש להם צלם אדם... פה אנחנו רואים ש לא נכתב בתורה "שאדם הוליד בדמותו כצלמו" לגבי קין והבל. זה מוצאים בשת. קראנו את הפסוק, כן. זהו אבל - יש להם. הכוזרי אומר - שהבל היה לו... אולי, קצת מ צלם אלוקים.לא - אני מוסיף "קצת"... יתכן ש הכוזרי לא... הוא אמר שהבל. טוב - זה למדנו בקבלה. ששורש קין - זה הבריאה אז הוא ה "בן – אדם". אבל שורש הבל - זה החסדים ולכן יש לו - מדעת קונו. כמו שאומר המדרש. להשפיע זה נקרא "צלם אלוקים" אבל מכל מקום - זה לא הפשט של התורה. הפשט של התורה הוא יותר חותך. הוא חותך יותר. אדם והבל, סליחה - קין והבל, היו בבחינת "בני – האדם". מה שהאדם נעשה, שת - היה בדמות אדם שהיה בדמות אלוקים. זה מדרגה של תיקון כבר, הבנתם? אז מתוך בני האדם נולדים אדם "אתם קרויין אדם" - ההבדל בין "האדם" ו "אדם" וזה ברור שזה. טבע אחר. עם נברא??? ֱעם טבע אחר, אני זוכר... כשהייתי ב בצבא הצרפתי, במלחמה [ מלחמת עולם השנייה ] אז - ידעתי באופן מופשט, כן. שגוי זה גוי, אבל - בצבא במלחמה - אתה רואה את זה. איך הם מתפקדים? כן ויש גם כן יחידי סגולה ביניהם... הכומר שלהם היה. קצת שונה מהם, אבל - איך מתפקדים במלחמה. רואים איך מתפקדים בחיים. רואים את זה. ממש חיות. טוב, אז - יהודי בתוך הגויים הוא מתפקד אחרת, זה מלידה. זה הטבע שלו. לא יכול, אני לא יכולתי להיות כמוהם.

הבנתם? לא. זה לא עניין של השקפת עולם זה לא עניין של "אמונות ודעות" . זה עניין של מוסר כליות... זאת אומרת זה כאילו הגוף לא נותן לך?... הבנתם את ה... את ההבדל?

קהל: זה לא... החינוך של התורה...

מניטו: לא! זה לא עניין של, זה עניין יותר עמוק... זה בא. עם ה... החלב של האם? כן.

קהל: עם הלידה... עם ה.

מניטו: כן. זהו. אז - אפשר להתחנך בזה. זאת אומרת - גוי יכול להיות ככה: זה יחידי סגולה שנקראים "חסידי אומות העולם" . כן? זה דומה מאד, חסיד של אומות העולם. יש לו חלק לעולם הבא, כן?... אבל... זה לא עניין של, למשל - הגויים האלו כשהיו בכנסייה שלהם. כל יום ראשון היו מתפללים עם דמעות. כן? מיד אחר כך - היו בבית קפה... או ב. בריות אחרות לגמרי, לגמרי אחרות, זה מובן. טוב. זה כמין בריאה אחרת, כן.

 

{bfaccordion-slider ההשפעה של המוזיקה על נפש האדם}

 

מקור: הקלטת של רחל הדס

קהל (שלמה בר): אני מרגיש שלמשל... לקחת נניח, כלי מזרחי. נניח, חליל. ניקח חליל. אז נניח - בתוך חליל מזרחי יש לך 6 חורים. ובתוך חליל מערבי יש לך את כל האפשרויות. זאת אומרת: בנוי, קשרים, הכל. יש לך...

עכשיו, בחליל המערבי אתה לומד את ידיעת האפשרויות. בחליל המזרחי - אין לך אפשרויות!

מניטו: אהא.

קהל (שלמה בר): זאת אומרת שהאפשרויות צריכות לבוא מתוכך, ולא מתוך לימוד הכלי. אז זאת אומרת שזה - צמצום האפשרויות [מביאים] כך את העניין הזה, קורה.

מניטו: עכשיו הבנתי. נכון. ולכן המנגינה המזרחית היא דרך החליל המזרחי, היא... איך אפשר להגדיר את זה, כמו שאמרנו מקודם, היא טבעית. מכיוון שהיא באה מהנפש. לפעמים המנגינה המערבית היא מלאכותית, מכיוון שזה תפקוד הכלי. יש כל [האפשרויות].

יתכן מאוד שפה יש התחלה של כלל חשוב: מה זה "מלאכותי" ומה זה "טבעי" בשירה? כל המושגים: "כשר"–"לא כשר"? אנחנו רגילים רק לעניינים של הדת ושל המוסר. מה זה "כשר"-"לא כשר" בשירה? רק אתם יכולים להגדיר את הקריטריונים. לעתים, אולי...

קהל (שלמה בר): התרבות המערבית והתפיסות המוסיקליות הן... לפי דעתי, בהרבה מובנים הם מוקלטים, כי למשל - נקודת המוצא המזרחית היא נקודת מוצא כמו של חוט שני: של... עוד פעם - של צמצום האפשרויות. זאת אומרת - זה כמו עבודות פסיפס: זה עבודה של - קטן, שדורש לא [לחטוא], שדורש... עבודה מאוד הפוכה מאשר תפיסה מרחבית. זאת אומרת - במערב, אם אינני טועה, שכך אני מבין - במערב למשל, אם נקודת המוצא שלך היא הכל, אז יש לך נניח ארבעה צלילים שונים שמהם אתה יכול לפתח. אתה יכול לקפוץ מפה לשם, ומפה לשם. זאת אומרת: יש לך ארבעה דרכים שאתה בונה בדרך כלל קוביות, זה קונסטרוקציה של קוביות. עכשיו, בתפיסה המזרחית יש חוט. זה לא קוביה. זה חוט שמתפתל, ש...

מניטו: כן. אולי אני אסביר מה שהבנתי ממה שאתה אמרת, לפי הקבלה. יש אפשרות לגלות מה שקוראים בקבלה: את העולמות העגולים, זאת אומרת: כל האפשרויות של המתמטיקה של העולם. ויש אפשרות לגלות את קו היושר.

קהל: את...?

מניטו וקהל: "קו היושר".

מניטו: אז יתכן מאוד - אני לא בטוח - יתכן מאוד, שהתפיסה המערבית יותר שייכת לעולם העגולים והתפיסה המזרחית לקו היושר. מהו ההבדל? ההבדל ש... קו היושר זה הקו של איחוד כל המידות. והעגולים זה פיזור כל המידות. אז בקשר לאיזה עולם, איזה מבנה של עולם מסוים, אז אפשר לגלות את כל האפשרויות. אבל לא כולן הן נותנות חיים.

ויתכן מאוד שיש פה איזה הבדל דומה למה שמסבירים ככה. יש כלל... אני למדתי פעם כשהייתי בתלמוד תורה באלג'יר, הרבי שלנו היה מזהיר אותנו לא ללכת לשמוע איזה סוג מסוים של מוסיקה ערבית. והוא הגדיר את זה במוסיקה המערבית במה שקוראים [...]

קהל: [...]

מניטו: זאת אומרת - שני מנגינות מקבילות, אבל שאי אפשר לאחד אותן. וזה שייך לעולם העבודה זרה. זאת אומרת - זה שולל איחוד המידות. ולכן ההשפעה על הנפש היא טמאה. אבל הוא הסביר לנו שזוהי ההלכה. אבל עכשיו, מכיוון שלא מבינים מה קורה, מותר לשמוע. אבל יש... אנשים שרגישים לזה, וסובלים מזה. וכשהיו שומעים גדולות של מוסיקה ערבית - זה אפשרי, כן? - ואחר כך הם הוציאו [יצאו] מזה‎ ממש עם השפעה של נטייה לדברים נוראים מבחינה פסיכית. כי ההשפעה מההריסות של הנפש [ישנה השפעה שהורסת את הנפש] שבאה מסוג זה של מוסיקה [כזו] או אחרת. אבל כל זה - יש הרבה תחומים, שמכיוון שהחכמה נאבדה, אז לפעמים זה מותר. אבל לאמיתו של דבר, אם היינו יכלים להבין אותה חכמה, הרבה דברים היו אסורים בתחום של האמנות. כי ההשפעה לנפש - היא חזקה מאוד!

למשל, בתחום אחר לגמרי: תפילה עם כוונות, תפילה בלי כוונות. עכשיו, מכיוון שאנחנו איננו מסוגלים להתפלל בכוונות, אז מותר להתפלל בלי כוונות. אני לא מתכוון לכוונה הפשוטה שאתה צריך לדעת מה אתה עושה, להיות מתכוון למה אתה עושה, לא רק כוונות של המתפלל. זה [מוגדר]. אבל גם השירה של התפילה, היא מסוג של כוונה! יש כוונות אמיתיות ויש כוונות שאינן אמיתיות. אז עכשיו נותנים להתפלל על כל שיר שאתה רוצה מכיוון שאתה לא מסוגל להבין החכמה המדויקת. אם היינו בתקופה שהיה צריך להבין את הכוונות האלו, לא היה מותר להתפלל בכל שיר! זה מובן.

קהל: אז גם טעמי המקרא זה פירוש של ה...

מניטו: ברור.

קהל: [...]

מניטו: ברור. גם בתפילה. אני זוכר שהיינו לומדים המשנה - עם טעמים. רש"י - עם טעמים מסויימים. בעל פה, כן? כדי להבין את המשמעות של הדברים - צריך הטעם! ובמובן המוסיקלי של ה...

אבל יותר מזה - התפילה, שאתה מדבר לקב"ה, הטון של התפילה צריך להיות מדויק לפי הכוונה של המשמעות של המילה. עכשיו חזנים עושים... [הפסקת ההקלטה] וזה ממש [הפסקת הקלטה] גם זה נאבד.

קהל: [איך זה בדיוק?] [...]

מניטו: לא. לא השימוש של המילים בשפה המדוברת. אלא הטעם של המילה לפי לשון הקודש. למשל, אם אני אומר" שמע ישראל". אז כשאני אומר "שמע", אני אגיד איזה מילה שבמילון צרפתי יש לו גם משמעות, במילון... אני לומד בצרפתית: ecoute - "שמע". אבל המובן של המילה לפי לשון הקודש הוא אחר לגמרי! מה זה שי"ן? מה זה מ"ם? מה זה עי"ן? [והאותיות הללו] באותו סדר?

קהל (שלמה בר): האם ל"שמע" אין מרחב מסוים של זמן? מדויק?

מניטו: תסביר מה שאתה אומר.

קהל (שלמה בר): מבחינת... למשל - אם כל אות היא מהות, אז גם יש לה זמן. היא מוגדרת גם בזמן.

מניטו: אה. כן. בשירה? כששרים אותה?

קהל (שלמה בר): כן. האם בקבלה אפשר להגיע לזה? זאת אומרת, להבין...

מניטו: יש למשל בתלמוד הסברים לזה. למשל על המילה "אחד". צריך להדגיש על הדל"ת, ולא לחטוף על החי"ת. אבל... ויש הסברים מדויקים בכוונות של הקבלה. למה [דווקא] ככה?

קהל: תקיעות השופר...

מניטו: גם כן.

קהל: טעם גדול [...] ששמה, הזה, המוסיקה מופשטת. זאת אומרת שיש שם... כל היסוד, השורש המוסיקה בעצם, בתקיעת השופר, שהיא הקול בלי מוסיקה, אבל זה השורש של המוסיקה. שמה יש אותם הדברים שאתם אמרתם. אם היו יודעים מה זה שופר, אז היו יודעים...

מניטו: זהו. כל זה נאבד. כל זה נאבד. חוץ מ...

קהל: חוץ מ... [...]

מניטו: כן, כל זה כתוב. אבל מי מבין את זה? צריך לעבוד על זה כדי להבין, עם המשמעות המוסיקלית.

קהל (שלמה בר): שלכל אות בקשר לאות שלה אחריה, יש משמעות של זמן שאתה מוציא אותה.

מניטו: אה. אולי אני אסביר... מה שאני אמרתי - "משמעות". זאת אומרת: האות שי"ן, יש לה איזה משמעות רוחנית. האות מ"ם גם כן. האות עי"ן גם כן. [כל אלו] מוציא בבת אחת, באותו סדר: ש'-מ'-ע', זה המילה "שמע". אבל מה שמענו במילה "שמע"? שמעתי רק [בלילה של מילות]? לא, לא התכוונתי למשמעות של המילה לפי לשון הקודש. וגם הטעם ששרים: "שמע ישראל" עם הטעמים, יש לו גם כן משמעות רוחנית שאנחנו לא יודעים! זאת אומרת - ברור שהנשמה מבינה. אבל לא אנחנו. זה עמוק, עמוק, עמוק.

אז כל החכמה הזו הייתה... היו יודעים אותה חכמה. למשל כשהחליטו לכתוב את הטעמים, [טעם], מכיוון שפחדו שזה ייאב... איך הגדירו - כך צריך לכתוב, וכך צריך לכתוב?

קהל: אז זה מתקשר לקבלה מעשית. זאת אומרת - אדם שכבר שולט בידע הזה, הוא כבר מסוגל ל... [לברוא ולפגוע]...

מניטו: אני חושב ש... אני חושב שאיזה שיר יפה - זה כבר עניין של קבלה מעשית. למה השיר הוא יפה או לא יפה? אני לא אמרתי מה זה "כישוף", אבל זה משהו קרוב קצת.

קהל: [...]

מניטו: ברור. לא, רק אני רציתי לומר שיודעים שזה נמצא. אבל זה נאבד. ומה שנשאר, זה רק בתחום שאני הגדרתי: שולחן ערוך של שבט לוי.‎ אז אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל בעיון הזה.

קהל:...[משהו שהרב] מנסה להבהיר לנו אתה מביא איזה כיוון, אבל מה... מה המקצוע... כשאדם אומר... הכוונה, שהוא לא ישמע מנגינות... והוא מניסיונו... להרגיש את זה בזמן, מפני שזה הכל תהליך... מתי...

מניטו: ברור ש...

קהל: אז אם נתרגם את זה, מניטו, זה מה שהצעת!

מניטו: כן. ברור, ברור. יש זמן...

קהל: זה לשון מוסיקלי.

מניטו: מתאם של הנקודות ושל הטעמים. למה זה כל כך זמן? וזה פחות, וזה יותר?

קהל: זה, זה מה שחסר...

מניטו: זהו.

קהל: זה מה שבונה את נקודות המוצא.

מניטו: אז - זה אפשר, זה אפשר לדעת. מכיוון שזה נשאר. אפילו בלי הלשון, [...] זה נשאר. ויודעים, כששרים איזה פסוק - למה צריך לשיר ככה, קמץ או פתח? ולא אחרת? אבל זה רק התחלה של חיפוש ארוך מאוד.

תראו, הבעיה היא: להחזיר לאמנות את המקום שהיה לה בחיי הרוח. ולאו דווקא בחיי ההנאה, התרבות. זהו, זה כלל מסוים. עכשיו אני באמת מצטער כי אני צריך ל... אני פה, אני מאחר. אבל יש לכם מומחים.

 

{bfaccordion-slider הזקנים העתיקים}

 

מתוך שיעורי הרב דרך חיים למהר"ל, שיעור 6

ולכן אני חוזר: ]מניטו קורא במהר"ל[ "אבל אנשי כנסת הגדולה הגם שהיה להם מדרגה עליונה כיוון שלא היה להם מדרגת הנבואה לא היה מדרגה שלהם יוצאת מכלל שאר האדם. לא כמו משה ויהושע וזקנים ונביאים" ופה הוא שוב מזכיר את שלשלת המסורת. "שמדרגתם יוצאת מכלל סתם בני אדם" במה? בדווקא במה שהיו נביאים "שהרי יש להם שם מיוחד לקרותם זקנים ונביאים" ופה אתם רואים שהמהר"ל מייחס חשיבות יותר גדולה לזקנים מלנביאים עצמם. וזה למדנו בשיעורים הקודמים: שלזקנים היה גם כן סגולת הנבואה, אבל יותר מזה - היה להם אותה סגולה שנקראת: זקנה. זקנה במובן של חכמה. אני רוצה קצת להתייחס לזה. במושג הרבני של "זקן:" זה קנה חכמה, חכם, זה לא עניין סתם של זקן בגיל, שיבה. אלא - זה מה שמגדירים בקבלה במושג של "עתיק." אני לא רוצה להתייחס למושג המיוחד של לשון המקובלים מה זה "עתיק" בקבלה, אלא הביטוי עצמו. מה זה "עתיק" "עתיק" זה לא רק ישן. ישן - זה ישן. ואפילו "ישן מאוד" - זה ישן. מאוד. אבל עתיק זה מימד אחר לגמרי. מי יכול להסביר לנו את זה? מה ההבדל בין "עתיק" ו"ישן?" למדנו את זה פעם לפני כמה שנים עם הרב נחמן מברסלב. זוכרים? ]בהקלטות של שיעורי הרב על ליקוטי מוהר"ן שלצערנו אבדו[

קהל: ישן זה קשור בזמן ועתיק לא קשור בזמן.

מניטו: טוב, זו השאלה. איך להבין את זה. איך? כן? רק דקה, רק דקה.

קהל: כאשר אומרים על דבר שהוא ישן, אז הגבול בין [...] לידיעה זאת אומרת, הלא מהי הנקודה של האדם. כאשר הוא דבר עתיק הוא נמצא ברובד אחר לחלוטין שאין לנו בו אינפורמציה על המושג "עתיק" זאת אומרת - אם אנחנו אומרים ש"זה ישן" זה ישן מאוד, בהשערה שלנו הדבר הזה הוא נמצא...

מניטו: טוב, אבל זה יחסי לנו.

קהל: אבל עתיק זה דבר בהווה ונמצא ברובד אחר לחלוטין שאין לנו יכולת זיכרון ממנו.

מניטו: אבל זה לא מגדיר את המצב, הזהות, העצמיות, של ההבדל ביניהם.

קהל: לעתיק יש,

מניטו: זה ביחס ל...

קהל: לעתיק יש עצמיות. יש עצמיות פנימית שלו. וישן יש קשר עם המדבר?.

מניטו: לא, הבנתי מה שאתה אומר. זאת אומרת - אם אני יכול לזכור עוד, אפילו במקצת, במה מדובר אז אני אומר "ישן." אם זה כל כך רחוק ממני שאין לי איך...

קהל: לא רק רחוק, עניין שזה מנותק, זה ברובד אחר לחלוטין

מניטו: נאמר - מנותק מכיוון ש... מה? זמן?

קהל: לא. לא רק זמן.

מניטו: החולשה שלי שאני לא יודע.

קהל: לא, זה רובד אחר.

מניטו: למשל? קהל ב': זה גודל. מניטו

קהל:

מניטו: אבל מה קדם במשמעות על השאלה - 'עתיק' או 'אתה?'

קהל: אפשר להיות עתיק גם בגילאים... נכון, אבל זה... זה עוד לא נותן לנו את ההסבר.

מניטו: לא שמעתי.

קהל: אהא!

מניטו: יפה, יש משהו בזה. טוב, מה רצית לומר?

קהל: ...

מניטו: מממ... לא, כל זה נכון, אבל יש מימד אחר. ואולי נתחיל בהסבר הזה: כשאני מתייחס למשהו ישן זה ישן. זאת אומרת זה שייך לתקופה אחרת, זה שייך לרבד אחר, זה שייך לסוג של מציאות, זה שייך לצורה של מציאות שקדמה לי. זה 'ישן.' אבל 'עתיק' - אפילו שזה ישן מאוד - זה אקטואלי בכל תקופה. יש לי יחס של... איך אומרים זה לא בו-זמני. עכשוויות. מיידיות אולי. זאת אומרת: אני תופס בבת אחת את הריחוק, או הניתוק, וגם איזה מין קירבה שזה שייך לעולם שלי אף על פי שהעצמות שלו זה היה שייך לעולם אחר. אז יש לי הסבר שאני למדתי ב'ליקוטי הלכות' אצל הרב נחמן מברסלב, לא למדתי אצלו, אבל... מי שכבר עבר... אולי נתייחס לאדם שנקרא 'עתיק.' מי שכבר עבר את כל ההתפתחות שלו, ונשאר בעולם, אף על פי שגמר התיקון שלו, אף על פי שהוא כבר קשור לנצחיות, נשאר בעולם, אז מבחינים מה שנקרא 'עתיק.' זאת אומרת - הוא כבר נצחי, אבל הוא נשאר בעולם של הזמן. 'ישן' - זה מדרגות בזמן. אבל ב'עתיק' יש גם המימד של הזמן, הוא נמצא ב'עכשוויות' שלנו אם אפשר לומר, אבל הוא כבר למעלה מכל זמן. וגם דבר או ערך שכבר הגיע לאותה מדרגה של תיקון זה נקרא גם כן 'עתיק.' אחר כך יש שינוי של הלשון לכל מיני דברים - 'עתיקות' או משהו כזה, פעם ראיתי לא רחוק מפה איזה חנות: 'ענתיקות.' זאת אומרת כמו anticבלועזית אז זה ההגדרה גם כן של 'זקן.' ולכן אנחנו יודעים לפי ההסברים של המדרש שזה לא תלוי בעניין של גיל. למשל, אתם זוכרים מה המדרש אומר, רש"י מביא את זה, על יוסף הצדיק במצרים: שהיו קוראים לפניו "אברך" מה זה "אברך?" לפי המשמעות המקראית זה - היו מצהירים לפניו: צריך להשתחוות. אברך. אבל אחר כך זה לקח משמעות מדרשית: אב בחכמה ורך בשנים. זוכרים את זה? למדנו את זה פעם. אז זה דומה גם כן. זה כבר זיקנה, אף על פי שהגיל הוא היה גיל צעיר. כל מי, או מה, שנוגע בדבר נצחי, אפילו אם זה בזמן שלנו, זה החוויה או הניסיון של 'העתיק' זה מובן? זקנים - הם במימד שכאילו עברו כבר את ההיסטוריה. עברו כבר את העולם. נשארים אצלנו, בעולם שלנו, לאיזה צורך, לאיזו משימה, לאיזו שליחות. זקנים. אבל נביאים - הם עוד קשורים להיסטוריה. למדנו את זה פעם: כל הדברים של הנביאים הם שייכים להיסטוריה של העולם הזה. זקנים - החכמה שלהם היא כבר למעלה מזה. בכל זאת הם נשארים בדור, נשארים בקהילה, נשארים בעם, מכיוון שיש להם איזו משימה של מנהיגות. או דבר אחר, כן. אבל 'פני זקן,' "והדרת פני זקן" למשל, בפנים של הזקן יש העניין הזה של ה'עתיק.' נביא יכול להיות צעיר. זה מובן, כן? איך אומרים, ה... הדימוי אצל הגויים הוא הפוך. הוא אחר. רואים נביא מייד כזקן בבחינת הגיל. אז נמשיך. והמהר"ל מדגיש את זה: הדור של משה היה מיוחד. משה יש לו שם בפני עצמו. הדור של יהושע היה מיוחד. יהושע יש לו שם בפני עצמו. הדורות של הזקנים היו מיוחדים, יש לזקנים שם בפני עצמם, נביאים גם כן - יש לנביאים שם בפני עצמו. "וממילא גם הדור שלהם היה מדרגתם על סתם בני אדם ולכך לא הוצרכו להזהיר" זאת אומרת לא הוצרכו אותם האזהרות. כולם שומעים? וזה מה שהוא רוצה להסביר פה, את הסגנון של המשנה: הם אמרו שלושה דברים. ומסרוה, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלושה דברים. כאילו הוא רצה לומר: אז היה צורך לומר שלושה דברים האלו. "אבל אנשי כנסת הגדולה" "אשר דורם כמו סתם בני אדם" היו מזהירים בדברים אלו כי אלו דברים צריכים לאדם במה שהוא אדם זאת אז שוב - זה קושייה, זה קשה להבין את זה.

[...]

אז יהושע אמר לזקנים: הוו מתונים בדין. הזקנים אמרו לנביאים: והעמידו תלמידים הרבה. והנביאים אמרו לאנשי כנסת הגדולה ועשו סייג לתורה. כי זה בא מהניסיון של הדור שלהם. מכיוון שיהושע מסר את התורה - את תורת משה - לנביאים, זאת אומרת הסנהדרין של אותו דור, אז היה צריך לשים את הדגש על המימד הזה של כוח השכל במישור של המשפטים מכיוון שעיקר תפקיד של הזקנים היה להיות השופטים. הזקנים האלו היו השופטים, בתקופת השופטים. ולכן יהושע מסר להם את התורה עם הדגש השייך לתפקיד שלהם: הוו מתונים בדין. אחר כך אנו יודעים מכמה מקורות שהזקנים - לא היו להם כל כך תלמידים. ולכן תקופת הזקנים הסתיימה. מהניסיון שלהם מסרו לנביאים אחר כך את הכלל הזה: "והעמידו תלמידים הרבה." ואחר כך,

 

{bfaccordion-slider החברה הישראלית - מעבדה של חיים משותפים}

 

מתוך שיעורי מניטו על שערי אורה, שיעור 62

קהל: האם בעצם, היות והיהודים נשארו שם [בגלות] האם צריך לעשות את העבודה של הוצאת הניצוצות מחדש? כי שוב, יש... קדושת ישראל נבלעה בין הגויים.

מניטו: תשמע, אתם מדברים כאילו מדינת ישראל לא קמה. אפשר לישראלי, אם יש לו צורך, ללכת, לנסוע, כדי ללמוד מה שהוא רוצה ללמוד באיזה עיר שאפשר ללמוד. צריך להיות בגלות בשביל זה?! צריך להיות גאה כישראלי באוניברסיטה של גוי. נקודה. להמשיך בגלות? להמשיך קהילות צמודות לטומאה של הגויים? לרשעות של הגויים? לברבריות שלהם? כשהרב הראשי לצרפת בא פה, הוא מייצג מי? את צרפת. הוא יודע שהוא לא מייצג צרפת [צחוק] הוא יודע שמדינת ישראל שייכת לו. אבל הוא מייצג את צרפת. טוב, הוא מחכה, כשיגיע לגיל של פנסיה, הוא יחזור כעולה חדש. בערי פיתוח, רחביה. זה פסוק: מן המצר קראתי יה ענני... ברחביה... [צחוק] זה עם משוגע! אנחנו צריכים יהודים פה, ו[מנגד] יהודים שמה מדברים על משימה חינוכית אצל אחרי אלפיים שנה של כישלון?! באיזה עולם נמצאים?

קהל: טוב, יש התקדמות, הם גילו שהעולם הוא עגול, ומסתובב סביב ה...

מניטו: כן כן, לשנה הבאה ,בירושלים מהצד השני... [צחוק] טוב

מניטו: יש עוד...? כן, יש עוד.

קהל: מה הפיתרון של הרב? איך באמת יבוא התיקון לעולם החיצוני? בעולם של הגויים? בעולם של הכלים?

מניטו: תשמע, העולם הגויי, העולם החיצוני, הוא מחכה לישראלים כישראלים את הגאולה. יש להם בעיות, והם מנחשים שהפתרונות של הבעיות האלו זה בידי הישראלים כישראלים, לא כיהודים. אתם לא מרגישים בזה? שלישראל כישראל-ישראלי יש שם ותהילה בכל העולם, פי כמה מהשם והכבוד של היהדות. אתם לא מרגישים בזה? כי אני הייתי בגיל שלכם לפני המלחמה, מלחמת העולם. [באותו הזמן] שם 'יהודי' היה בזוי. לא כלום. פתאום הכל השתנה. הודות מה הכל השתנה? הודות מדינת ישראל פשוטו כמשמעו.

קהל: המושג 'ישראלי' בארץ הוא יותר....

מניטו: וזה הכוונה שלי! [צחוק] יש גם כן אנשי... אנשי תורה שהם ישראלים. ולאו דווקא חרדים נגד המדינה. הגויים האלו אינם טיפשים. יש להם עיניים, יש להם אוזניים, הם מבינים, הם תופסים במה מדובר. הם מתייחסים לאפשרויות של פתרונות של בעיות האנושות במעבדה הקטנה שהיא מדינת ישראל, כמדינה. זה לא יצא מן הגטאות! זה לא יצא מהקהילות, כקהילות! הצרה שהיהודים עצמם לא תופסים. לא חילונים ולא דתיים לא תופסים במה... מה קורה. גם אלו וגם אלו. ומה שקורה בממשלה עכשיו, זה סימן שהעם השתגע! זה ממש עניין של שעטנז במדרגה ראשונה. והיו אומרים... אצל החסידים אומרים שזה ממשלה משיחית ממש. מ: מערך מ: מרץ ש: ש"ס ממש. [צחוק] מה שקורה זה ממש בלתי יאומן. וכולם עושים את עצמם כאילו הגויים הם טיפשים. הם צוחקים! אני רוצה רק לתת דוגמה אחת שאני רגיל להסביר אותה ואני מדבר על זה הרבה. זה: הבעיה של האנושות עכשיו, מתוך מכלול של בעיות, אבל לפי דעתי אחת מהבעיות העיקריות היא: איך בני אדם מצורה שונה לגמרי אחד מהשני, יכולים לחיות יחדיו. זה הבעיה של האומות המאוחדות. איך לאחד את האנושות? אז מגלים מדינה שאנשים באים מכמה מאות נופיים תרבותיים שונים וחיים יחד. עם בעיות, אבל חיים. וזה מדינת ישראל. כל יהודי במדינת ישראל שורשו בנוף תרבותי אחר לגמרי. וזה קיים. אז הם, הסוציולוגים אצלם, מגלים את זה. ברור שיש הרבה, איך אומרים, אנטישמיות בהגדרות שלהם. אבל מכל מקום הם לא יכולים לא לראות את זה. ההוכחה שזה אפשרי זה מה שקורה בישראל. ולא רק זה. המדינה יש לה ארבעים שנה פלוס משהו, ויש כמה המצאות בכל מיני תחומים ששייכות כבר לאנושות כולה. ואתם לא יכולים לתאר יחסית כמה כנסים מכל העולם באים דווקא לירושלים, או לחיפה, או לתל אביב ולא במדינה אחרת. אם זה בספרות, אם זה ברפואה, אם זה בכל מקצוע. פתאום, בין לילה, כל זה צמח. והגויים מרגישים בזה. לכן הם נגד, אבל מרגישים בזה. אם יש תקווה לאחרית הימים זה עובד דרך מדינת ישראל. כמדינה, לא כמכלול של גטאות. אם זה בני ברק, אם זה הר נוף, אם זה בית וגן. מכאן עד כאן וזה מה שצריך לגלות. אולי הסיבה שיש אי הבנה שלא מבינים בדיוק מה זה "להוציא את ניצוצות הקדושה" חושבים שזה חינוך חינוך של הבנים - זה להוציא את ניצוצות הקדושה של ה...

מניטו: נכון. מה זה חינוך? לא, להוציא את ניצוצות הקדושה שיש במציאות. וזה נמצא בתרבויות, ברור. זה לא עניין של חינוך, זה עניין של תרבות אנחנו לא צריכים את החינוך שלהם. אלא התרבויות שלהם, תשמע, יש איזה מין שקר מוחלט: מקבלים אותה תרבות, ואומרים שלא מקבלים. מקבלים אותה! ובצדק. תשמע, יש רק שלוש תאוריות להסבר של הגלות. התאוריה הראשונה אומר: זה עונש ורק עונש. התאוריה השנייה אומרת: זה שליחות ורק שליחות. אבל לפי הקבלה זה לא זה ולא זה. זה משימה של עבד הבורא כדי לאחד את הערכים המפוזרים שבעולם. אנחנו מקבלים חכמת הכלים מהגויים, ושמים אור הקדושה ומאחדים את הערכים. כל זה צריך ללמוד, נושא אחרי נושא. ואני מציע לכם ללמוד את תורת הרב אשלג כל ההקדמות של הרב אשלג, הקדמות לפירוש הזוהר בעיקר. כדי להבין מה הכוונה של התורה כשאומרת שיקוק אלוקי ישראל הוא בורא עולם ולישראל כעבד הבורא יש משימה עולמית. אבל כישראל. ולאותה משימה יש הסכנה של ההתבוללות, זה מה שאמרנו הרבה, דיברנו הרבה על זה. אבל התקופה השתנתה לגמרי. לא צריך להיות אסירים של הגויים כפי שהיינו בגלות כדי לקיים אותה משימה! מה שאני אמרתי, והחידוש של הדור שלנו זה לא צריך, אלא חובה לקיים את זה, כישראלים. אז מכיוון שיש פילוג בעם בין החילוניים והדתיים שלא אלו ולא אלו, לא רוצים להבין ולקבל את המשמעות האמיתית של מה שקרה לנו בהיסטוריה, חוץ מקומץ תלמידי חכמים שהם גם שייכים למדינה וגם שייכים לתורה הרוב הוא בבחינת צדוקים. אם הם חילונים, אם הם דתיים. הם רואים היהדות כדת דומה לכל הדתות, אבל שייכת לנו, אז חלק מהם לא רוצים אותה - זה החילונים, וחלק מהם מקיימים אותה - זה הדתיים. תורה איפה? תפסתם את זה? ולפי דעתי מה שחסר לאלו ואלו זה דווקא חכמת הקבלה. הם כמו שני הידיים, שהם ככה. חסר להם את התוכן. אז זה היד של הדתיים, זה היד של החילונים, או ההיפך. ולכן אינם יכולים להתחבק והם ככה... כי לאמיתו של דבר זה לא בדיחה: כל מה שחילונים אומרים על הדתיים: טוענים שחסר להם את העיקר. כל מה שהדתיים אומרים על החילונים: שחסר להם את העיקר. שניהם צודקים.

מניטו: לא, הפנימיות של הדברים! תשמע, אתם לא מרגישים בזה? כי חילוני רגיל בישראל מעדיף להיות התורה אצל האנטי ציונים? הוא לא רוצה לשמוע שיש תורה אצל הציונים הוא מפחד מזה, כן? וגם ההיפך: החרדים רואים את הישראליות דווקא אצל החילונים. ויש איזה מין גשר, שהוא המפדי"ל בין קודש לחול, ולא רואים אותו... [צחוק] יש שנאה מקבילה מצד זה ומצד זה. אבל דווקא זה לא מקרה שהרב קוק היה באותו מישור של הגשר בין שני העולמות. לפי דעתי זה עוד לא התקופה שהעם יכול לגלות את עומק תורת הרב קוק.

מורה הנבוכים לתאולוג המתחיל

 

{bfaccordion-slider היהדות היא גזענית?}

 

שיעורים על תפארת ישראל, פרק כו 2

אני רוצה להסביר עוד נקודה בנושא הזה: מכיוון שסוף סוף רק השכל של אלו שלמדו תורה תופס את זה, אז יש הבדל מהותי בין השכל של היהודי ובין השכל של הגוי? לפי דעתי אין הבדל בשכל. בנשמות – כן, לא בשכל. גוי יכול להיות פרס נובל. הוא לא יכול להיות דיין. הבנתם את ההבדל? כי דיין, זאת אומרת בעל תורה, צריך נשמה מיוחדת. הוא יכול לקבל את זה, אבל הוא צריך להתגייר, וללמוד בישיבות – של יהודים, כן? לא ישיבות של גויים [צחוק קל], וכן הלאה. אז זה תהליך שבא דרך הנשמה. אז ברור שצריך שכל כדי ללמוד תורה. אבל מי לומד כשאני לומד? השכל שלי, או הנשמה שלי? זוהי ההגדרה של ה... ולכן, שוב אני חוזר על הדוגמה של המהר"ל, וזה המשך של ההגדרה שלו, הקודמת: דברים של תורה הם טוב מעצמם. ואיך אנחנו יודעים את זה? הטוב הזה של דברי תורה? לא דרך השכל, אלא דרך הנשמה.

הנשמה היא שתופסת את הערכים. השכל תופס רק את המתמטיקה. המידע, זאת אומרת המתמטיקה, זה התחום של השכל. הנשמה מבינה - דרך השכל - את הערכים, את המידות. אז הנשמה רואה שזה באמת אמת. ולכן היא מוסרת את המידע הזה לשכל. והטעות זה לחשוב שהשכל הבין את זה. זה לא השכל שהבין את זה.

טוב, אז אתם מבינים עכשיו למה יש איזה נושא של התאמה בין התורה וישראל, נאמר: נשמת ישראל. התורה שייכת לישראל, ישראל שייך לתורה. זה לא לחינם. אם זה היה עניין של שכל – התורה הייתה שייכת לכל אומות העולם. וזה אינו. לפי המהר"ל – ברור. לפי כל הרבנים גם כן. איך התורה יכולה להיות שייכת לאומות העולם? דרך נשמה שנקראת 'נפש הגר'. איזה נשמה של גוי שנולד מחוץ לישראל, אבל שהיא שייכת סוף סוף לעם ישראל. דרך נשמתו, לא דרך שכלו. לא מגיירים פילוסופים, מגיירים מאמינים. זה ההבדל. תפסתם את העניין? יש שאלות על הנקודה הזו?

אני אמרתי פעם: דאם לא כן, היינו ממש גזענים. אם אני מגדיר שהקשר לתורה הוא דרך השכל, אז הייתי אומר שרק היהודים יש להם זיקה לתורה? זאת אומרת שכל בריא? לא! יש טעות בהגדרה של השכל. השכל הוא סגולה של כל המין האנושי. וההוכחה זה המדע: כל בן אדם יכול להיות פיזיקאי, כימאי, מתמטיקאי סוף סוף בעיקר. אבל לא כל בן אדם יכול להיות יהודי. זה לא הבדל של שכל, זה הבדל של נשמות. אפשר להכין את עצמו כדי לקבל נשמת הגר. טוב, זה אפשר. אבל זה תהליך אחר לגמרי, זה לא דרך השכל. זה מובן? היו שאלות על זה? מי רצה לשאול משהו?

אני חושב שהנושא פה הוא אם היחס לתורה הוא דרך השכל, או היחס לתורה הוא דך הנשמה. אז אם אנחנו מחזיקים בשיטה שהיחס לתורה הוא דרך השכל, אז זאת אומרת שמי שלא מבין את אמיתות התורה – אין לו שכל בריא. אי אפשר להגדיר ככה את כל אומות העולם. ולכן בשיטה של המהר"ל יש .. אחרות. היחס לתורה קודם כל הוא יחס של הנשמה דרך השכל.

שיעורים על שערי אורה, ספירת גבורה

ואני רוצה לחזור על העניין: כי מי שחושב שזה "הגיוני לפי השכל האנושי הבריא - להאמין באחדות הבורא" - הוא ממש גזעני. דהיינו: רק חכמי ישראל הם אנשים בריאים, וכל שאר אומות העולם? זה גזענות נוראה. אתם המעט מכל העולם כולו[מקור. זה לא בא דרך השכל זה ענין של אמונה, והאמונה זה בשורש הנשמה. אנחנו שונים לפי הנשמה, לא לפי השכל. ולכן השכל שלנו הוא שונה, אבל זו תוצאה משינוי הנפש, מהבדל הנפש. זה מובן?

קהל: זה לא גזענות? וזה לא גזעני?

מניטו: לא. נשמה, לא. תשמע, בעולם הפרחים: יש לך הנפש של החבצלת, ויש לך הנפש של ה... - זה גזענות? כל אחד והעולם שלו. ולכן רק ישראל הוא ישראל, זה לא גזענות. רק רומי זה רומי, רק יוון זה יוון. ישראל שמתיימר להיות יווני - זה התבוללות. ויווני שמתיימר להיות ישראל - זה אנטישמיות. זה מובן? [צחוק] והם מסכימים בזה שנשמת ישראל היא שונה, אבל הם מתיימרים להיות הם ישראל, עם הנפש הגוי שלהם. זו התקלה. תחשבו מה אני מדבר. זה הבעיה הכי קשה אצל הרמב"ם. הרמב"ם מדבר כאילו, כן, זה טבעי לפי השכל להיות יהודי. אז אם ככה, כמה אנשים בריאים לפי שכלם יש בעולם? רק היהודים? עם [רושם] הרמב"ם? זה גזענות נוראה. הריה"ל מסביר את העניין אחרת לגמרי: הנשמה של עם ישראל היא אחרת, לא השכל.

זה מה שאני מוסיף: מכיוון שהנשמה היא אחרת, אז האמונות שיש בשכל הן אחרות, הדעות שיש בשכל הן אחרות. אבל זה לא אומר כי השכל הוא אחר. גוי יכול להיות פיזיקאי, מתמטיקאי, כל מה שאתם רוצים. מכיוון שמתחיל להתיימר להיות דתי - זה שגעון. מאיפה זה בא? פתאום השכל שלו השתנה? אני מכיר הרבה גויים, ואני מעריך אותם שהם אנשים גדולים בכל מקצועות העולם. חוץ מהדת. [צחוק] כשמתחילים לדבר על התנ"ך זה ממש שיגעון. והם תופסים את זה! זה אמונה שלהם. מאיפה באה האמונה? לא מהשכל, זה בא מהנפש, זה מהנשמה. מוסלמי יש לו נפש מוסלמית, ונוצרי יש לו נפש נוצרית, יהודי יש לו נפש יהודית. זה לא גזענות: כל אחד והעולם שלו. אבל לומר שהשכל היהודי הוא הכי בריא זה גזענות. זה מובן מה שאני אומר? דברים פשוטים צריך להבין אותם, אין משיבים על הפשט. [צחוק]

סימן שכל בן אדם הוא בן אדם!

אז תלמדו את ספר הכוזרי. תלמדו את הפשט של המקרא: העניין האלוקי נקרא במקרא 'צלם אלוקים'. מה ההבדל בין נשמתו של הבל ונשמתו של קין? נשמתו של הבל ונשמתו של קין - שונות לגמרי, מה ההבדל? זה בן אדם וזה בן אדם. בכל זאת יש הבדל. אז תלמדו את זה בפסוקים שמגדירים את הייחוס של שת: (בראשית ד', כה) "כי שת לי אלהי"ם זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין". אז לגבי שת נאמר כי נברא בצלם. לגבי קין והבל לא נאמר כי נברא בצלם. כל זה צריך ללמוד מההתחלה. ולכן בא הכוזרי ומסביר את כל זה: איך העניין האלוקי עובר דרך שלשלת זו ולא אחרת. אבל זה לא אומר כי שאר בני אדם אינם בני אדם! וההוכחה שהגיור אפשרי.

 

{bfaccordion-slider הישראלי – אוניברסאליות, חומר ורוח}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית

מניטו:..וזה טיפוס של ישראל שמספרים ההיסטוריה שלנו. צריך ללמוד את האוונגליון שלהם. אני חוזר על הנושא שלנו. דווקא צריך להבין מה אומרים המקורות על המושג "עברי". לא זוכר אם למדנו את זה. אז אם אתם רוצים, נלמד קצת, פסוק אחד במדרש. אני מחפש את המקור... זהו:‎

וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ

ולכן - בנו של עבר נקרא 'פלג' – "כי בימיו נפלגה הארץ". זה אומר: שהזהות של עבר הייתה זהות כלל-אנושית לפני הפלגה של הגויים. זה מובן? ולכן יש מכאן ואילך - אומות העולם וצאצאי עבר העברים שהם האדם האמיתי, לפי ההגדרה שלנו: כלל-אנושי. ולכן יש כוח כלל-עולמי בזהות היהודית שהיא קיבלה מהזהות העברית. וזה נותן אפשרות ליהודים להיות 'יהודי-כל-גוי-שאתה-רוצה'. זה מגלה באופן פרדוקסלי את הכוח הכלל-אנושי של העם העברי. היהודים מגלים את זה. ולכן כל עוד היינו בתקופה של ההיסטוריה היהודית, כל יהודי ויהודי יכול להיות רק צמוד, קשור, לפן אחד של האנושות: הפנים של הגוי שהוא חי בתוכו. ישראלי שחוזר לעבריות הוא צמוד לאנושות כולה! בדרך [של] כלל.

קהל: מבחינה זו, החילונים צודקים?

מניטו: שהם אומרים...?

קהל: שהם אומרים שהתרבות הישראלית היא צריכה להיות פלורליסטית, היא צריכה להיות קשורה לקוסמופוליטים כזה.

מניטו: לא. יש הבדל...

קהל: ...היא צריכה להיות קשורה לכל העמים.

מניטו: יפה. יפה.

קהל: לשמוע את כל התרבויות.

מניטו: יש הבדל בין קוסמופליטיסט לאוניברסליסט. העברי הוא אוניברסאלי, היהודי היה קוסמופוליטי. וזה היהודים שמביאים את התרבות החיצונית. העברי - הוא צריך לאחד את זה, לקדש את זה. אומות העולם מרגישים בזה, הגויים מרגישים בזה: ישראלי - זה כבר מימד, רמה אחרת מהזהות היהודית! הם מגלים את זה. ממש - מה שקרה ביציאת מצרים קורה בימינו-אנו. יש איזה מין הרגשה שנולד אנוש מיוחד שנקרא "ישראלי" שהוא מסוגל גם לרוחניות וגם לגשמיות, בגדול. והם מפחדים מזה! כי...

קהל: מי מפחד?

מניטו: הגויים. כי בדרך כלל...

קהל: הם רוצים וגם מפחדים.

מניטו: זהו. אתה צודק. כן. ומצד אחד – הם משתחווים לזה, ומצד שני - מפחדים מזה. זה מה שקרה ביציאת מצרים, דווקא. יש לי צורה של הסבר: דרך זמן ההיסטוריה, סופסוף האדם המערבי הוא מסוגל לגדולות במדע וטכנולוגיה, והוא ממש עיוור בכל העניין של רוחניות. חוץ מאלו שלוקחים איזה מורה-דרך, דווקא במזרח. אין שום מסורת רוחנית מערבית. לוקחים את זה מהמזרח. המזרחיים - זה ההיפך: סופסוף הם מסוגלים לגדולות ברוחניות, ועיוורים לכל מה שקשור למדע וטכנולוגיה - וזה לא היה ככה בהתחלה - אלא אם כן הם לומדים אצל המערב! בישראל יש גם זה וגם זה, והעולם כולו מרגיש בזה. ומפחד מזה.

 

{bfaccordion-slider המוות הרוחני – חנוכה לדורות}

 

מקור: מאמרי הראי"ה על חנוכה, נר מצווה למהר"ל

מניטו [הרב קורא מתוך הספר "מאמרי הראי"ה"]:

"מעקת הרוח היווני"

אז פה יש כבר רמז על כל העניין של הטומאה שנכנסו [הכניסו] במקדש לא רק במקדש, אלא גם בזהות של החברה היהודית דאז, דרך התרבות שלהם, שנקרא פה:

"הרוח היווני, המתהדר ביפיפותו החיצונה".

אתם זוכרים את המקור, כן? הגמרא אומרת על הפסוק: "יפת אלוקים ליפת" שזה רמז ליוון. יוון זה: "יפיפותו של יפת". טוב, זה נושא ידוע, כן? זאת אומרת: הסגולה של יפת, מתגלה סופסוף בעיקר בתרבות יוון. ומה שמגדיר את תרבות יוון, זה החיצוניות של היופי הזה –

"שתחתיה שוכנת כיעור וטומאה"

בחיצוניות - זה יפה, אבל בפנים - זה טמא. ואתם זוכרים שההגדרה של התורה על הטומאה, ההגדרה הבסיסית - מה זה טמא לפי התורה?

קהל: מת

מניטו: מת. אבי אבות הטומאה זה מת. ואיך אפשר לקשור את אותה הגדרה לנושא שלנו?

טוב - מצד אחד אנחנו יודעים, זה פשוט: התורה נקראת "תורת חיים". ולכן כל הרוח הטמא הזה שמתנגד ליעד של התורה, לכיוון התורה - אבל זה נשאר עוד פורמאלי, אבל זה כבר מובן - אז [זה] בא מצד המיתה. טוב. ואפשר לדרוש על זה הרבה... כשאנחנו אומרים: "טימאו את השמנים" - הכניסו טומאה ב"שמן המאור". אבל אולי, באופן קצת יותר פנימי: אנחנו יודעים (שוב, אני מתייחס להסבר של ה"פחד יצחק") שמיוון יצא - לאו דווקא את "תורת היופי", אם אפשר להגדיר את זה ככה: "אסתטיקה". פה הרב קוק מדגיש את הצד, את האספקט נאמר - החיצוני. זה החיצוניות של העולם. הם מומחים בחכמת העולם החיצוני - הטבע. אבל - לאו דווקא, יצא מזה מה שאנחנו קוראים עכשיו "מדע". לא רק המדע, זה... היסטוריה לא פשוטה... ארוכה... ומסובכת... אבל סופסוף השורש של... הכיוון של התרבות הנוכחית מתחיל באופי של הנפש היוונית דאז, של אותה תקופה, שהיה יכול להיות אחר! יש באותה תקופה, במקורות שלהם, אפשרויות אחרות של תרבות אחרת, כן? מהגאוניות של אותו יוון מצאצאי יפת. אבל סופסוף בחרו איזה מין... איזה כיוון? איזה כיוון? וסופסוף הגיעו להיות מומחים לזה: החיצוניות של העולם. החיצוניות של המציאות.

אז - מצד אחד זה היופי. מהצד השני - שזה המדע, ש... ש... מה יש מאחורי היופי [של] הטבע כ-טבע. וזה לא רק המתמטיקה כלשון של כל מדע. סופסוף זה מתגלה אחר כך בהיסטוריה של התרבות האירופאית או המערבית בכלל, אבל זה מתחיל אצל היוונים בלי שום ספק. אלא - דווקא דרך אותה מומחיות, אז לא הצליחו לראות את הצד השני של המציאות: החיים. ולכן - הכניסו בנפש האדם, את הייאוש של העולם החיצוני. את הטומאה של המוות שיש בטבע כטבע. זה מובן?

אתם יודעים שהפילוסופיה היוונית בחרה, בנושאים שלה, נושאים דומים של מה שאנחנו מגדירים: "מחשבת ישראל": האדם, הגורל של האדם בעולם, היחס של האדם לעולם, בעיות נפש האדם. אבל השיטה שלהם סופסוף, זה אותה שיטה שמתייחסים לדומם לחיצוני. ומאחורי הצורה של היופי החיצוני אנחנו מוצאים את הטומאה של המוות.

כשהאדם החומרי, במומחיות שלו - והחומרי זה בריאה של אותו בורא, כן? אבל - מכניס את הסטטוס של החומר, הלוגוס של החומר, בתוך נפש האדם - הוא ממית אותו. במקום "תורת חיים" מכניסים את הרוח, רוח הטומאה הזה שבא מהחיצוניות של הדברים של העולמות כולם, ויש להם מומחיות גדולה, וזה מכניס את רוח הטומאה, דהיינו רוח ה... ולכן, הדת שיוצאת מהספר שלהם זה דווקא דת שהכיוון שלה זה המוות. בניגוד לתורה, שהיא: "תורת חיים". תפסתם את זה? טוב. אתם רואים שוב, כי בסגנון של הרב, ולאו דווקא ברמזים מגולים אלא בסגנון עצמו, יש המון רמזים למקורות של הנושא. אז אני חוזר על המשפט.

מניטו: יפה זה מה שרמזתי, אבל במהירות אנחנו קיבלנו, בין שאר הרבה דברים מהחכמה היוונית (החכמה היוונית זה עולם ומלואו, כן)? קיבלנו דברים: קודם כל: איזה תפיסה של העולם החיצוני, במימדים האלו: ההרמוניה שיש בעולם החיצוני, החוקים של האסתטיקה. כל עם יש לו גישה, יש לו... הוא רגיש... יש לו יחס לאסתטיקה. אבל התפיסה של היוונים היא במימד כלל-אוניברסאלי. בדורות הראשונים לא ראו את זה, אבל עכשיו, אחרי כל כך זמן, רואים: שכל העולם כולו, כשהוא רוצה להתקשר לתפיסה של העולם החיצוני, מבחינה אסתטיקה, הוא מתחיל בדרך של היוונים. מזה יצא את התפיסה של המדע המודרני, שזה התחיל דווקא ביוון: שהחוקה של העולם החיצוני -זה ההרמוניה שיש במתמטיקה. זה לקח הרבה הרבה זמן, עד שהחכמים, חכמי אומות העולם - גילו את זה. אבל מי התחיל בזה? זה יוון שהתחילה בזה שהלשון של המתמטיקה של המציאות החיצונית. של העולם החיצוני. עכשיו, אנחנו בעידן מודרני, שאנחנו רגילים בזה זה מובן מאליו. אבל זה לא היה מובן מאליו. זה דווקא ה"גניוס" היווני שגילה את זה. זה מובן? כן? עוד לא?

יש מעבר בין: התפיסה של החוקה של היופי, והחוקה של המציאות. במישור של מדעי העולם. וצריך ללמוד את זה ב... בספרות היוונית עצמה, כן? הם שנתנו לעולם כולו את המתמטיקה כלשון המדע. מאיפה לקחו את זה? מהתפיסה של העולם החיצוני ששייכת לאסתטיקה שלהם. זה מה שצריך לגלות.

ודווקא ה"פחד יצחק", הרב יצחק הוטנר, מסביר את זה ככה: כיוון ש... הנשמה של יוון רגישה לעשרה מאמרות, והנשמה של ישראל היא רגישה לעשרת הדיברות, אז - הבורא מתגלה דרך עשרה מאמרות, זה חוקות הטבע. ומי שלומד חוקות הטבע, ורק חוקות הטבע - אז הוא מגלה טבע שהוא במישור הדטרמניסטי. הוא רק המתמטיקה שיש בעולם. ואין נשמה, ואין גילוי של... מה שנביאי ישראל קראו, אחר כך אנחנו קוראים לזה: "מוסר", "תורה". אלא - הם רגישים רק לחוקות הטבע. ולכן - זה הסכנה של המחשבה שלהם: כמשליכים את התפיסה של העולם החיצוני בעולם הפנימי. אז פה מתחילה התחרות בין יוון לישראל. אז - הנשמה של עם ישראל היא קשורה לעשרת הדיברות. יש מישהו שמדבר: "אנכי ה' אלוקיך". זה סוד הנבואה, כן? אז כל מה שמדובר בעניין של העולם החיצוני - יוון זה המומחה. כל מה שמדובר בעולם הנשמה, בעולם הנפש - נביאי ישראל הם המומחים. אבל מכיוון שהם תחת ההשפעה של חכמתם הם, הם לא מסוגלים לקבל שיש חכמה אחרת! החכמה של הנפש, של הנשמה, של המוסר, של הערכים. כפי שזה התגלה דרך התורה.

טוב - יש דרך ארץ, ויש תורה. והם המומחים של הדרך ארץ. ועם ישראל הוא מומחה של התורה. אבל אמרה המשנה: "אם אין דרך ארץ - אין תורה", "ואם אין תורה - אין דרך ארץ". אבל הניסיון שלנו הוא ככה, ואנחנו חיים את זה: תורה בלי דרך ארץ זה אסון. ודרך ארץ בלי תורה - זה יותר חמור. זה מה שאנחנו רואים. כשבא מישהו ומדבר בשם התורה ואין לו דרך ארץ - זה הריסת [הרס] התורה. כשבא מישהו ומדבר בשם דרך ארץ - ויש לו דרך ארץ אבל אין לו תורה - והוא אומר: ש'זהו התורה, דרך ארץ זה התורה' - זה גם כן אסון. זה מה שקורה.

 

{bfaccordion-slider המעבדה של הקב"ה}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

וזה נוגע לנושא חשוב מאד לפי דעתי, ויתכן מאד שהוא מיוחד למהר"ל. זה מה שאמר, המהר"ל חוזר הרבה מהרבה פעמים ופעם נגענו בזה. שהתורה - שהיא שכלית לגמרי, אינה טבעית לאדם. היו לנו הרבה דיוקים על זה. יש לנו נטייה לומר ש"התורה היא טבעית לישראל". אבל צריך להוסיף משהו: זה הטבע האמיתי של ישראל. גם לישראל. אבל מ... מכיוון ש מדובר בבני אדם, והתורה היא "שכלית" לגמרי.

ולכן צריך להבין! התורה אינה... אי אפשר לחדש את התורה מהטבע של האדם. התורה - לא מקבלים את התורה בירושה! צריך לקנות אותה. אבל - יש עוד כלל של התרגלות בתורה. למשל - אנחנו מתפללים בזה: "ותרגילנו במצוותיך", "כי תורתך שיחה לי" - התרגלות בתורה. והתוצאה של ההתרגלות שהיא אומץ, שהיא עבודה, כדי לקנות אותה. אז - הופכת התורה כאילו טבעית. אבל טבעית למי?! למי שקנה אותה! ואף על פי שקנה אותה, ושזה - איך אומרים... ושזה... בלתי-חוזר, כן? זה קניין-עולם - אפילו אם שוכחים דברי תורה, [אז] את הרשימו של התורה, את העומק של התורה, לא שוכחים את זה!

אז... (רק דקה) מכל מקום המושג "טבעי" בעניין הזה יש לו משמעויות שונות לגמרי. נחזור על זה: יש כמה מדרשים שאומרים למשל שאדם הראשון או אברהם אבינו כאילו התורה הייתה טבעית לו. מליבם. אבל - צריך להבין שקיבלו את זה במתנה! זה טבע שני. זה לא הטבע הראשון. במושגים של הקבלה אומרים, זה השוואה: הגוף והנפש - זה כמו הכלי והאור. אבל יש "כלי ראשון" ו"כלי שני". והכלי ראשון נשבר, וצריך לתקן. אז - מדובר בכלי השני. אז הכלי השני - הוא לא הכלי הטבעי של הכלי הראשון. אדם הראשון נברא כ-אדם, קיבל במתנה את המימד של התורה, וזה היה שייך לו. קיבל את זה, כן? אברהם אבינו גם כן. אבל - לא כל אחד יכול להיות‎ באותה מדרגה. לא הסברתי יפה את המשפט האחרון, אבל את מבינים את ה... את הכוונה. מי שלא מקבל דברי תורה אי אפשר לו לחדש אותם כמות שהם. זה משהו דומה. כאילו. אבל זה - תורה שבודה מליבו, ולא ה-"תורת ה' תמימה".

ויש אצל... קאנט, קאנט נדמה לי. איך אומרים בעברית? קאנט. כן. הסבר כזה ש... יש לו ספר שהנושא שלו זה: הדת בגבולות, במימדים, של השכל הטהור. וזה - לפי דעתי – אשליה: השכל שלא קיבל מידע - הוא לא יכול לחדש מעצמו דווקא אותה תורה שלא נתגלתה [לו] דרך הנבואה. אחר כך, כשכבר קיבלו את המידע הזה, אז עושים כאילו זה יוצא מליבם. זה יוצא משכלם. אבל כבר, כבר קיבלו את המידע הזה! דרך הנבואה. הבנתם את ההבדל.

פה יש נקודה חשובה בפני עצמה. כל הפילוסופיה של "הכאילו". וצריך להיזהר. צריך לדייק. כשאנחנו אומרים: "הכל הולך כאילו זה ככה". אבל זה לא ככה! חכם גדול - הוא כל כך קיבל, ואכל, ולמד (זה המושג של "לאכול את החכמה" כן?) אז כאילו זה טבעי לו. אבל זה הכלים השניים. זה לא הכלי הראשון. זה כאילו. הבנתם את ה...

זה המושג של המהר"ל: 'התורה אינה טבעית לאדם'. אם זה נשכח - זה נשכח. אז מה שמוצאים אחר כך, מה שמחזירים אחר כך, אחרי השכחה, זה לא אותו דבר. אלא אם כן זה בא מהזיכרון. אם נשכח מהזיכרון... אבל [במקרה ש] נשכח מהזיכרון שהוא במודעות, אבל זה נשאר בעומק של הזיכרון. אבל זה לא השכל. זה הזיכרון! הבנתם את ההסבר?

קהל [בתיה לנצט]: אם אפשר עוד לדייק, [...] הוא מכשיר, מפשיט אותו.

מניטו: יתכן מאד שבאותו נושא זה אותו דבר.

קהל [בתיה לנצט]: כי, כי מה הוא 'שכלי'? זה לא...?

מניטו: בשכלי יש גם כן כלי. כן 'שייק כלים', כן? השכל עצמו הוא כלי.

מבחינה טבעית... לא. אני רוצה להסביר את זה ככה. אם היינו בריות של שכל טהור...כולו "שכלי", כמו שאומר, אז יכול – מאותו "שכל הפשוט" כמו שאומר המהר"ל - לחדש את התורה מעצמו. אבל דווקא האדם - אפילו הגדול, הענק שבגדולים! הוא לא כולו "שכלי". ולכן, התורה שהיא כולה "שכלית" אינה טבעית לאדם שהוא איננו כולו" שכלי!" במושגים של המהר"ל, כי יש מקום לטעות, עם מושגים דומים ב... תלמיד חכם אחר. ישראל, רצית...?

קהל: כמה נקודות. נקודה ראשונה: הרב, הרב קוק, גם ב"אורות", גם ב"אורות הקודש", [גם] ב"אדר היקר", הוא אומר: שהתורה היא טבעית במה...

מניטו: נכון. טוב. אז אותה... עד... עד הנקודה הזו. ו... זה יפה. מכיוון ש... הרבה ויכוחים היו לי, עם תלמידי הרב בזה, כן? לכן, אני רציתי להקדים. ואתם יודעים - שכל התורה שלי, אם יש קצת, זה בא מהרב, כן? אבל ש... ואני למדתי איתו אישית, כן? אני מתכוון הרב צבי-יהודה ז"ל ואתה מתכוון לכתבים של הרב, אבל זה אותה תורה.

ודיברנו הרבה על זה - זה משמעות של המילה. ולכן הקדמתי לומר: יש משמעויות - מלכתחילה ובדיעבד. מלכתחילה - במה שהאדם הוא אדם... ואפילו האדם הסגולי הזה, עם סגולה, שנקרא "ישראל", כן? אדם הראשון לפני החטא, עד אברהם אבינו וכן הלאה. יש מדרש שאומר: שאברהם אבינו היו לו רבנים. שהיו [מטיפים] לו תורה. וזה שתי הכליות שלו, כן? הרבנים שלו. אין יותר טבע מזה! כן? אבל - צריך להבין, שזה לא במשמעות של "טבעי" כמו "הטבע", למשל במושג "חוקות הטבע".

מי ש... רוצה, יש לו... הדעה שלו זה ‎לחדש את התורה, למצוא את התורה מחוקות הטבע, מגיע לפילוסופיה הכי חכמה, אבל לא לתורה. כי - מחוקות הטבע, (ואני מדבר פה כפילוסוף, כן?) מחוקות הטבע - מה שיוצא מבחינת המוסר, מבחינת קדושה, מבחינת כל המושגים האלו - זה משהו אחר לגמרי! וההיסטוריה של הפילוסופיה מוכיחה! רק פילוסוף אחד ש... שמצד אחר - קיבל דברי תורה, וקיבל!!! זה לא בא מהשכל שלו מלכתחילה!! קיבל את זה, אז - סופסוף התרגל לזה, הוא, איך אומרים? 'קלט', כן? כל כך, שזה כאילו זה הטבע האנושי שלו. אבל זה כאילו. הבנתם את העניין.

לכן, כשאנחנו אומרים - והכוונה לדברי הרב - שהתורה היא "הטבע האמיתי של ישראל", צריך להוסיף "אמיתי". ולא במשמעות של הטבע של חוקות הטבע, הטבע של הפילוסופים. זהו. זה מה שרציתי להגיד.

קהל: והשאלה השנייה, [...] ב"מורה" שלו, אם נמשיך את הרמב"ם פה, אז הוא אומר שמה מספר דברים על הגאווה. אח"כ הוא אומר דבר מאד מעניין: "כל מי שלא מוסיף"[לא יציץ בתוך]

מניטו: נכון.

קהל: איך זה מסתדר עם מה שאמרת?

מניטו: נכון. אולי אני אביא עוד מקור דומה. אני זוכר כשהייתי לומד אצל אבא שלי ז"ל, בתלמוד תורה, היינו לומדים ככה: מה זה" עם הארץ"? והוא נתן לנו הרבה הגדרות. והגדרה אחת מעניינת: "מי שיודע כל הש"ס - ולא יותר" - זה עם הארץ. מי שאינו מוסיף, אז - הוא מאבד את הכל, כן? זאת אומרת - מי שאינו מסוגל לחדש משהו. זה ברור. אבל לחדש משהו, זה לחדש על משהו!

קהל: [...] אם היית אומר...

מניטו: לפי דעתי, לפי דעתי, המשמעות של "מוסיף" זה העניין של החידוש. ‎צריך לחשוב על זה ולראות מה אומרים המפרשים על זה. כי כל פעם... שוב! העניין החמור בזה! זה ההבדל בין הפרושים והצדוקים, כן? כי הצדוקים מראים את עצמם כאילו - עם ישראל בגאונות שלו, הטבעית - כתב את התורה. וכשאומרים "תורה מן השמיים" [אמנם] אומרים את זה, עם הפה שלהם! [אבל] לא עם הדעה שלהם. מכיוון שהם שוללים את העניין של תורה שבעל פה! אז - זה הסימן שלא מאמינים בתורה שבכתב, במושגים של 'תורה מן השמיים'! אלא, זה "חכמה נפלאה, הכי גדולה, הכי אמיתית, ואנחנו עם ישראל עדים לזה שהגניוס של עם ישראל" וזה איך אומרים? גאווה גזענית, כן? - "הגניוס של עם ישראל". יש גניוס של עם ישראל! אבל זה גניוס שמחדש משהו בתורה שניתנה! שקיבלו אותה! אנחנו היהודים, קיבלנו את התורה, מהעם העברי‎. העם העברי מסר לנו את זה! ואנחנו יכולים דרך כוח השכל היהודי - שזה לא כלום - לחדש. וחידשנו, וחידשנו, וחידשנו. אבל מה זה "חידוש"?! חידוש על משהו! אבל ה"משהו הזה"- מי המציא את זה?! קיבלו! הבנתם?

מה ההבדל בין התקופות האלו: העם העברי והעם היהודי? כמו שאנחנו לומדים הרבה פעמים, העם העברי היה לו המימד של הנבואה! התגלות מן השמיים. זה נפסק פעם! לא לגמרי, יש רוח הקודש, וכן הלאה, אבל - מסרו לנו: "ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". ‎ואנשי כנסת הגדולה מסרו ליהודים. זה התקופה של התחלת היהדות, כן? אחרי ה"עבריות", אם אפשר לומר את זה ככה.

ולכן צריך ל... ‎להיזהר מאד, להיזהר מאד בזה. לפי ההגדרה הזו. שחוץ מזה, חוץ מהנקודה המיוחדת הזו - שיש הרבה פילוסופים שחיפשו האמת דרך חוקות הטבע. חוקות הטבע - אפשר ללמוד אותם מבחינת "מדע", והלימוד של חוקות הטבע מביא לאמת של המדע! המדע השייך לחומר של העולם, ל"כלי" של העולם. אבל - הם חיפשו את האמת של האדם, של הנפש - באותה שיטה ומאותה שיטה של הלימוד שלהם במדע. זאת אומרת: להבין דבר מתוך דבר - מהאמת של הטבע להבין האמת של הרוחניות. של "מדעי הרוח" כמו שלומדים. אז - לא מגיעים לתורה. לא מגיעים לתורה! מגיעים לפילוסופיות ידועות שאפשר ללמוד אותן - יש קאנט, יש... הרבה מהם - אבל זה לא אפילו דומה, לא דומה, למה שאנחנו אומרים - "תורה". אלא אם כן יש - אפילו לא יהודים, אפילו גויים - שלמדו את התנ"ך, קיבלו מה שקיבלו, ואחר כך מדברים על אותם נושאים כאילו זה יצא מליבם. זה - צריך להיזהר. זה מובן? כן.

קהל: היוונית - במילה שכל... התורה היא... טהורה

מניטו: כן.

קהל: הפילוסופים היו [...] שלהם, זה השכל. הם אומרים: אנחנו חצי... הפילוסופיה היא... עכשיו - התורה היא מידות. היא מקנה מידות. הפילוסופים, החבר'ה הפילוסופים, מנותק מאותו...

מניטו: זאת אומרת - זה לא מוכרח שזה יביא ל...

קהל: לא מחייב

מניטו: לא מחייב. כן. "חכמה בגויים - תאמין תורה בגויים - אל תאמין"

קהל: אבל כשאומרים: התורה היא "שכלית" מדברים על שכל אחר מאשר השכל של הפילוסופים. ופה – המילה "שכל" היא מצמצמת את ה...

מניטו: טוב. אז - אפשר... צריך לחזור קצת אחורנית, ולדייק במושגים. יש קודם כל משמעות של השכל מבחינת "כלי", כמו שאמרת. אז - בצרפתית אומרים... איך אומרים את זה בעברית? Ratio בלטינית.

קהל: היגיון

מניטו: לא. לא. ההיגיון נו... אולי היגיון. חכמת ההיגיון. אבל זה לוגיקה, ולא... אני רוצה להסביר את דעתי. כן? לאט לאט.

זאת אומרת, ה... הקריטריונים, קנה מידה, שצריך להשתמש בהם כדי שכל מחשבה, כל דעה, אפילו כל הנחה - יהיה להם סיכוי להיות אמיתית. לפי החוקיות של ההיגיון, לפי החוקים של השכל. אבל - מהשכל עצמו לא יוצא שום דבר חכמה. כי כל העיקר של השכל זה היחס בין דבר חכמה זה ודבר חכמה זה. אם היחס הוא אמיתי-הגיוני, אפשרי, לגיטימי. אבל התוכן של המושגים, התוכן של הידיעות - זה לא בא מהשכל. השכל זה הכלי שמארגן אותם כדי להגיע לאפשרות של חכמה אמיתית, ולא בלבול-מוח. הבנתם את הנקודה.

כשהמהר"ל אומר "שהתורה היא שכלית לגמרי" - היא אומרת שהאמת של הדברי תורה לא שייכת מלכתחילה לשום דוגמא חומרית קונקרטית מציאותית זו או אחרת. זה הכוח של התורה שבע"פ, להתאים את "השכל הפשוט" של התורה בתור תורה למציאות שלנו. למשל כשהתורה אומרת:"צדק צדק תרדוף" -המושג האמיתי של "צדק" הוא מופשט לגמרי, "שכלי לגמרי". אין לנו בידינו, בידיעה שלנו - אלא דוגמא זו של צדק, או דוגמא אחרת של צדק, הקשורה למציאות זו או אחר,. שזה כבר – במושג - זה מכניס תמונה! תמונה, עם מ"ם. תמונה. זאת אומרת במשמעות של "ותמונה לא ראיתם". זה כבר תמונה. זה כבר לא שכלי-טהור. זאת אומרת - האמת הזו היא מוחלטת: שייכת - לאינסוף דוגמאות, דגמים, של מציאות זו או אחרת. זה הכוונה של המהר"ל כשהוא אומר: "שכלי טהור".

קהל:...שכל... במושג של הרמב"ם...

מניטו: יתכן. צריך לבדוק. יתכן שכבר, אז... לא - יש עוד מדרגות אצל הרמב"ם. שהשכל הנבדל זה כבר תחתון. זה רק מדרגה תחתונה. אבל - אפשר להכליל. הוא אומר:" השכלים המובדלים" אבל - אין, אין חפ... איך אומרים?

קהל:...

מניטו: זה לא חופף... רק דקה. זה לא חופף לגמרי את המושגים של המהר"ל. מה?

קהל: הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה, הוא כותב כך: "והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו"

מניטו: אה... רק... כן כן. אני שומע.

קהל: "שעה שיתבונן בחוקות הטבע אז הוא מגיע לידי יראה. ואחר כך הוא מגיע לאהבה ומגיע ליראה".

מניטו: כן...

קהל: דרך חוקות הטבע!

מניטו: זה מדובר במידות של יראה ואהבה. ולא מדובר במה שאנחנו אומרים - "תורה". זה - מדובר במידות של יראת האל. ולהגיע מתוך זה - לתורה! כל ה... כל הנושא הזה... יש... למשל - תראו זה במחלוקת שיש בין מפרשי רש"י, ו"המזרחי" מביא את דעת הרמב"ם, על הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך" ומתוך זה... אתה רואה את הקשר, כן?

אבל אני רק רוצה להוסיף משפט: הרמב"ם יכול לומר את זה, מכיוון שזה הרמב"ם שאומר את זה. שהשכל של הרמב"ם יכול לראות דרך העולם, חוקות הטבע, את ההגדרה האמיתית של האהבה והיראה השייכת לתורה, מכיוון שבתוך-תוכי השכל של הרמב"ם יש נבואה! יש כבר התורה! הוא קיבל כבר את אותה אינפורמציה במה מדובר. ולכן הוא אומר - רק דקה - יש דרכים: או דרך לימוד התורה - וצריך להגדיר: מה, דרך לימוד התורה. דרך הגילוי של חכמה אמיתית שאנחנו לומדים בתורה, אז אנחנו מבינים - אם כבר היה גילוי כזה של חכמה, יש מי שגילה את החכמה הזה, וכדאי לאהוב וליראה אותו. זה - במימד אחד, יש המימד השני שלא הרמב"ם אמר את זה.

אבל אפשר דרך הכוזרי והמהר"ל להוסיף את זה: הסיפורים שמסבירים את החכמה שיש בהיסטוריה! לא רק בתפקוד ה... לא רק ב... החכמה של המצוות. זה אני מוסיף. ויש - דרך אחרת. דרך אחרת שהיא ההסתכלות דרך העולם עצמו אבל - זה לא מדע! כי יש הרבה הרבה הרבה אנשי מדע שלא הגיעו - לא לאהבה, ולא ליראה. זה נאמר - המטאפיזיקה של המדע. מה שאחורי המדע. זה - איזה זיקה של השכל האנושי מבחינת פילוסוף לגלות מאחורי הטבע את גדלות של הבורא. אם הסברתי מספיק...

אבל - שוב אני מוסיף: תלוי מי מסתכל בעולם. אם מי שמסתכל בעולם יש לו כבר בפנימיות שלו את הדעה - מי הוא הבורא עולם - זה בסדר גמור. אז - הוא יכול לגלות יותר ויותר את הגדלות של הבורא עולם דרך עולמו. זה ברור. אבל מי שאין לו כבר את הזיקה הזו (ושזה עניין של זיכרון ללא שום שכל - אני מוסיף) אז הוא מגיע לפילוסופיה אחרת! ההסתכלות של אותו עולם לפי שפינוזה - לפנתאיזם. לפי הרמב"ם - לריבונו של עולם. מאיפה בא ההבדל? מהשכל שלהם?! השכל של שפינוזה - זה שכל! השכל של הרמב"ם - זה שכל! אז יש עוד מימד אחר. ולאו דווקא - השכל. זה מובן?

למשל כשקאנט... אני חוזר על קאנט. כשקאנט אומר מי ש... אני לא יודע... כבר שגיתי על זה... איך אומרים?DE FUNCTIONEL

קהל: להפעיל

מניטו: להפעיל, בעי"ן כן? כן - להפעיל את השכל הטהור שלו אז מגיע למוסר האמיתי. אז - הביקורת של זה היא פשוטה מאד: תלוי מי מפעיל את השכל שלו, כדי להגיע למוסר. מי שיש כבר בו את המידות האלו, מוציא אותן דרך השכל ומוציא את היסוד השכלי של אותן המידות. מי שהוא כבר מוסרי - אז הוא יכול להסביר באופן שכלי והגיוני מה זה המוסר שלו. אותו שכל הגרמני - אם מדובר באיש שאין לו את המידות המוסריות האלו, מגיע - לא למוסר של קאנט, אלא למוסר של היטלר! אתם מבינים את העניין. תלוי מי עושה את זה! יש דברים בגו. זה מה שרציתי להסביר. כן?

אבל - עוד משפט. על מה שאמרת - דרך הרמב"ם ליראה ולאהבה, זה ברור. אבל לא לדעת "מי שאמר והיה העולם", לפי לשון המדרש. כן?

קהל:...

מניטו: לא שמעתי

קהל:...

מניטו: זה קשור לאמונה. אבל אני מתכוון למה ש... למה שאומרים - או החסידים, המקובלים, סתם יהדות פשוטה: "המידות" זה בא מהנשמה.

קהל: ...

מניטו: מה? אמרתי - זה בא מהנשמה, כן?

קהל: זה לא נקנה?

מניטו: מה?

קהל: זה לא נקנה?

מניטו: אפשר לקנות את זה. אז - זה לא טבעי. צריך לקנות... אפשר ללמוד! אפשר ללמוד. זה סוד הגיור. אפשר ללמוד את זה. אז זה מגלה בנשמה של הגר, בנפש הגר, את הנקודה המרכזית העמוקה מאד שמתגלית. אפשר לחנך את זה. אבל - לפי דעתי זה לא בא מתפקוד השכל. זה בא מהנשמה דרך תפקוד השכל. לכן אמרתי: תלוי מי מפעיל את זה.

קהל: יש לי שאלה

מניטו: כן?

קהל: אפשר להבין מתוך דבריך, הקב"ה כביכול ברא מי ש... זאת אומרת, בצורה כזאת, באופן טבעי הוא פועל, אז הוא פועל המון פעמים לפי חוקות הטבע. סתם [...] רצוי, בהיבט הלא מוסרי, [...]

מניטו: זה - זה יכול להיות, רק דקה. זה יכול להיות תרבות מתוחכמת...

קהל: כן. זהו

מניטו: זה יכול להיות דרך ארץ מתוחכ... אבל זה לא התורה.

קהל: זאת אומרת - התורה...

מניטו: זה נקרא "ערלות", ערל. צריך למול את הערלות הטבעית הזו.

קהל: התגלות - אלוקים ברא לאדם ההתגלות, לא באה מהצורה שלו, כי הרי - מי שבעצמו לא מכיר את עצמו, אז אם הוא לא מכיר את עצמו הוא לא יכול להיות [...]

מניטו: לא. אפשר להקיש את עצמו כבריאה טבעית! אבל - לגלות את מחשבת הבורא בשביל האדם הזה, שהוא מגלה לו תורה מן השמיים, אז - זה צריך חינוך.

ויתכן מאד שהגן עדן הזה היה בית המדרש הראשון! מכיוון שכתוב: "וישם אותו בגן לעבדה ולשמרה". המדרש מציין: היה צריך לכתוב: "לעבדו ולשמרו" - הגן. אגב - שהגן יכול להיות או זכר, או נקבה. אבל - פה יש מקום לדרש: "לעבדה ולשמרה" - לעבוד ולשמור את התורה. לכן קיבל את התורה בגן עדן: "לעבוד"- במצוות עשה, "לשמור"- במצוות לא תעשה. טוב. מה שצריך להבין [זה] מה זה מושג של "תורה מן השמיים" פשוטו כמשמעו. אנחנו לא "שמיימיים". יש לנו זיקה ל"שמיימיות", אבל התורה שבאה לנו - באה מן השמיים!

כאילו אנחנו באיזה מעבדה, איזה מין מעבדה, שנקראת: "שמים וארץ", ואנחנו בארץ. מעבדה כמין... כאילו, כן? קוף, שהבורא עולם רצה לחנך אותו להיות אדם, כן? זה דוגמא. אז - זה אדם, שבורא עולם רצה לחנך אותו במעבדה - שהיא העולם, להיות: מלאך. אני אומר - "כאילו", אני משוכנע שזהו זה, אבל בכאילו... אנחנו במעבדה! ו-מהו המבחן? הוא רוצה לדעת אם אנחנו מסוגלים לאהוב. פשוטו כמשמעו. זה הסיסמא: "ואהבת, ואהבת, ואהבת...". אז - יש רק שתי דרכים. או דרך תפקוד העולם - וזה דרך ייסורין, או דרך תורה ומצוות. כשמגיעים ל... ל... איך אומרים?

קהל: מבחן

מניטו: למבחן. אז המבחן הוא ככה: "למדת לאהוב? נו - תעלה. לא למדת? תחזור". זה העניין...

קהל:...

מניטו: גם היהודים שאינם שומרי מצוות. יש להם איזה סגולה תורשה, נטייה, לדרך ארץ הזה. זה אולי קצת יותר... אני לא יודע...

קהל: קל

מניטו: קל אבל מכל מקום, לפי הקבלה, זה ברור מאד. יש רק שתי דרכים: או דרך ייסורין של תפקוד העולם, או דרך תורה ומצוות. אבל היעד זה אותו יעד: "ואהבת". זהו. זה כתוב בתורה. זה הפשט של התורה. זה מובן? אבל - זה קל להבין, אבל זה לא קל לעשות... טוב, אני מקווה שעברנו קצת את המבחן הזה...

קהל: ...גם כן [...] כמו אבותינו, אז נהיה...

מניטו: לא הבנתי את המילה האחרונה? אז נהיה...

קהל: אני אמרתי, דבר ראשון ש... תורה, יהודי, של ישראל, אם אנחנו נהיה בעזרת ה' כמו אבותינו, כשהתורה היה מ-פעם...

מניטו: יפה. זה נכון. זה נכון. אבל אני רוצה...

קהל: [...]

מניטו: יפה. אבל אני רוצה להוסיף: אפילו אבותינו, אפילו הגדולים האלו, אינם "שכליים" לגמרי. ולכן גם לגדולים האלו, התורה... היא לא לגמרי טבעית במובן הבסיסי של המילה. זה מובן? כי מה שמוטל על האדם, זה לתרגם בלשון המציאות של העולם שלנו את דברי התורה השכלית ה"שמיימית" ההיא. ולכן - כל עיקר של עיקר התורה זה ה... ברית התורה זה סגולת התורה שבע"פ. כי אפילו הגדולים האלו, הם שלמים מבחינת ידיעה שכלית של התורה השכלית. אבל המקום של - עד כמה... זה כשצריך לתת הלכה למעשה. לתרגם את זה באמת של המציאות החומרית. שאני קורא לו - זה לא אמת, אלא מציאות. כי" אמת"- אנחנו רגילים [לפירוש]: זה רק האמת המופשטת לגמרי. יש - העולם של האמת. מאותו עולם של האמת באה לנו - "תורה מן השמיים", ואנחנו צריכים "לחנך" את העולם החומרי שלנו לפי הדגם של אותה תורה "מלאכית" של המלאכים, של ה... וצריך להתרגל לזה, ולא ל... להכניס בזה מיסטיקה. הבנתם מה שאני אמרתי עכשיו? ולא להכניס בזה מיסטיקה.

קהל: אם זה היה טבעי לגמרי, היה מקום לבחירה פה.

מניטו: גם כן!

קהל: ואז שהיא אבסולוטית,

מניטו: גם כן

קהל: אז למעשה לא היה...

מניטו: גם כן. אבל אני חושב, ויש הרבה מאמרים לזה: גם מי ששייך רק לעולם המופשט, השכלי, יש מקום לבחירה.

קהל: למה? למלאכים יש גם בחירה?

מניטו: לא לא. גם...

קהל: יש להם בחירה?

מניטו: לא לא. כן. ברור. אנחנו רגילים לומר: שלמלאכים אין בחירה. אבל - כשהם מתפקדים כמלאכים. אבל, בעולמות שבאמצע, כשנוטים קצת לעולם שלנו, זה כבר... קונים קצת אפשרות של בחירה.

קהל: אבל אז זה פחות... להיות פה.

מניטו: בשבילם, כן. כי זה לא טבעי למלאך להיות בעולם התחתון. כן... וזה לא בדיחה... כן? רק - עד שיתגלה בימות המשיח, שהאמת האמיתית - היא לא האמת המופשטת. אלא האמת של המציאות התחתונה. אבל זה... זה תורת המשיח.

קהל: אבל אמרנו שהגמול, הוא ה-בעל פה

מניטו: לאט לאט, אני לא שומע

קהל: השילוב של הדוגמא תורה שבע"פ, [...] את התורה הטבעית, חומרית [...]

מניטו: נכון ודרך השכל של הגדולים האלו, אפשר לדעת את המציאות שלהם אבל זה לא שייך לנו!

אני אולי, רוצה לספר - אם אני הבנתי אותך, אני חושב - סיפור חסידי על זה. פעם - המלך רצה לבקר אחד מהאיכרים שלו. אז - הוא שלח לו הזמנה: "ביום זה וזה, ערב שבת, אני בא אצלך. בבקשה ממך: אני רגיל נרות. אז תדליק בשבילי נרות". זה היה ערב שבת. והמלך ירד, בא, כדי לבקר את העבד שלו. "עובד שלו"? איך אומרים? את הידיד שלו. אז - לפני המלך באו מלאכים, עם מנורות, נרות ו... הכל בהוד והדר. אז, לאט לאט מגיעים אצל הבן אדם הפשוט הזה... והוא הכין... הבן אדם הזה הכין את הדירה שלו. זה היה ערב שבת, נרות כפי יכולתו, אבל נרות. קטנות, אבל נרות. וכן הלאה. והוא חיכה לביאת המלך בפחד ורעדה, בדחילו ורחימו. כשראה את כל ה... זהו, הפמליה. עם כל ה... האורות האלו, עם כל ה... היופי הזה, הוא התבייש וכיבה את הנרות שלו, שם את זה בצד, ושם את המנורות של המלאכים על השולחן. בא המלך וכעס! אז אמר לו: "התורה שלי - זה שלי. רציתי התורה שלך, הנרות שלך". מבינים את הסיפור? הבנתם את ה... אני לא צריך אתכם בשביל זה! מה שאני צריך זה - את התרגום הזה, הלכה למעשה, איך אתם פוסקים. זה מה שאני צריך לדעת למעלה. הבנתם את העניין?

ולכן כתוב: "כי על פי הדברים כרתי ברית אתכם". "על פי הדברים"- זה התורה שבע"פ. זה מה... זה... זה הנושא של המהר"ל פה. מה פתאום אומרים: שהגדולים השכליים האלו - שכוח השכל שלהם שהם יודעים את האמת המופשטת השכלית של התורה - יש אפשרות של אזהרה "הוו מתונים בדין"?! מכיוון - כשבאים לתרגם את ההלכה למעשה, פה - יש מקום עמום! יש מקום של הפגם, של... הבנתם את ה... גם אותם צריך להזהיר. זה מה שרצה...

טוב, עשינו טיול ארוך, מעבר לדרש הזה. אז זה העניין של "מופלג".

המשל של הרב החסיד: האם אנו חיים בעולם של אשליות

מקור: נתיב התורה למהר"ל

אולי אני שוב חוזר ל... למה שלמדנו על הפסוק מתהלים: אתם זוכרים בשיעור הקודם? זה כדאי, מכיוון ש[הוא] עוד שייך לנושא התשובה. אתם זוכרים את הפסוק? לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה. מה שלמדנו מאחורי הפשט הרגיל של הפסוק, לִמְנוֹת יָמֵינוּ - כֵּן הוֹדַע. תודע לנו, תן לנו את הדעת שנבין מה זה - יָמֵינוּ-אנו של עולם הזה. הם מבחינת" כֵּן". מה זאת אומרת "בבחינת כֵּן"? מה שנאמר במעשה-בראשית: וַיְהִי כֵן. "הכֵן" של העולם האמיתי. חוץ מהאור ביום הראשון שנאמר:" יְהִי־אֽוֹר" -"וַֽיְהִי־אֽוֹר" ממש, ואף-על-פי שהאור שנברא בעולם הזה הוא צמצום של האור האמיתי שגנוז לעולם הבא, זה ידוע לפי המדרשים שאתם יודעים, כן, מכל מקום - האור של עולם הזה, אפילו האור בצמצומו - הוא אור! חוץ מהאור בכל המקרא של מעשה בראשית, כתוב: וַֽיְהִי־כֵֽן. למשל - הקב"ה לא כתב בתורה: "יהי עץ" - "ויהי עץ". מה כתוב? "יהי עץ"- "וַֽיְהִי־כֵֽן". משהו דומה למטרה, לתכלית שנקרא: "עץ", משהו דומה שנקרא: ה"כֵֽן" של העניין, ה"כֵֽן"של הדבר. זה מובן? משהו דומה, שנקרא: כֵֽן.

אז אני חוזר על הפסוק של תהלים: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע. יש דגש - מכיוון שזה בג"ד כפ"ת בהתחלת המילה, אבל זה בבחינת "כֵֽן"- "ויהי כֵֽן". ואז - אם נבין את זה! שימינו בעולם הזה זה רק בבחינת "כֵֽן", (לא "חן" עם חי"ת, - יש גם כן חי"ת - ח"ן - עם חטא... זה צד הנוקבא אולי - חי"ת), אבל מכל מקום, אם נבין את זה, שעולם הזה - זה צמצום בבחינת כֵּן של העולם האמיתי, אז - נָבִא לְבַב חָכְמָה, ונחזור בתשובה.

הבנתם את זה? לא. אולי אני אספר לכם איזה הסבר חסידי על אותו עניין. ומכיוון ששמעתי את זה ביידיש, ואני לא מבין יידיש, אז אני אתרגם את זה קצת.

יש שאלה: הצד הנורא של החיים בעולם הזה, שהוא העולם של טוב ורע. טוב, אם הטוב - הוא טוב באמת, אז הרע - הוא רע באמת. ומהו הפחד? מי שחס ושלום חוטא. אז הוא חוטא נגד איזה ערך אמיתי? והופך אותו מטוב לרע? אז זה נורא ואיום! אם הדברים של עולם הזה הם מוחלטים, ערכים מוחלטים, אז החטא זה משהו נורא. מכיוון ש... יש בכוחו של האדם, מכיוון שהוא בעל-בחירה, להפוך את הטוב לרע. ולכן יש הרבה הרבה נפשות, שחושבים ככה: הם לא מסכימים שהטוב הוא טוב אמיתי, מכיוון שהם מפחדים להסכים שהרע הוא הרע האמיתי. אז כדי לא להגיע לתפיסה שכזו, שהיא נוראית: "הרע הוא מוחלט, אמיתי? זה נורא ואיום" אז הם שוללים את זה, זה רק "עלמא דשיקרא" כפי שמוגדר בכתובים, "עלמא דשיקרא, זה רק אשליות, אין רע אמיתי". ולמה מגיעים לומר: "אין רע אמיתי"? מכיוון שמפחדים מהרע האמיתי. ואם כן - "אין אמיתיות בעולם שלנו". ולכן "אין גם טוב אמיתי". זה רק אשליות. זה הקושי הראשון.

אבל הקושי השני זה: יש לנו תורה שמבקשת ממנו איזה יחס רציני לעולם! המצוות - הן מצוות מעשיות! הבורא - הוא הבורא האמיתי! ולכן - העולם הוא עולם אמיתי! ואני מתכוון לעולם הזה! אז יש סתירה: מצד אחד - לעניין טוב ורע יש פחד של האמיתיות של הדברים, מצד שני - בלי האמיתיות של הדברים, אנחנו אבודים! זה לא עולם! זה גיהנום של אשליות!

פה יש איזה מבוי סתום, סתירה, קושי, שלא כל ה... לא כל החכמות מצליחות לצאת מזה. הבנתם את השאלה? או אני אגדיר אותה עכשיו?

ולכן - אני זוכר מה ששמעתי מרב חסיד אחד. הוא אמר, הוא הסביר את זה ככה: "לאמיתו של דבר - זה עולם של אשליות. ואל לפחד". מי שעשה חטא - אז לא נגע בדברים אמיתיים מוחלטים. נגע באיזה אשלייה של: "ויהי כן". מבינים? מבינים למה אני מתכוון? כן? וגם - וזה תהיה גאווה לומר: ש'המידות שלנו הן מידות מוחלט... באופן מוחלט. כי לגמרי - הטוב שלי הוא טוב'. זה... זה גאווה. זה משהו דומה! בבחינת אשליה - זה ה'כֵֽן' של הטוב וה'כֵֽן' של הרע.

אבל... והוא הסביר את זה, אני מחפש את המושגים בעברית מודרנית. יש לנו מה שנקרא "כסף", מטבעות. אבל זה לא כסף וזהב, זה מטבעות של ברזל. ולכן - אנחנו חיים בעולם של איזה מין תחליף של האמת, כמו שהמטבעות שלנו זה רק תחליף של הערכים האמיתיים. ולכן, מי שאבד איזה מטבע - מה אבד? קצת ברזל. מי שאסף מטבעות - מה אסף? ברזל. שום דבר. כלום. אשליות. לא אוכלים את המטבעות. לא חיים מהמטבעות. זה מובן? כן? הכסף שלנו אינו כסף. הזהב שלנו אינו זהב. באיזה מין אוצר, יש אולי עולם אחד שנקרא: "עולם של האוצרות". יש הזהב, יש הכסף, המרגליות, הערכים האמיתיים. ואנחנו חיים בעולם של "ויהי כֵֽן" כפי שאמרתי, שהוא רק תחליף של העולם האמיתי!

ולכן, המעשים שלנו מצד אחד - הם חשובים! כפי שאנחנו נראה מיד. מצד שני - אין שום חשיבות! מה? מי שעשה רע - מה עשה? רע של אשליה. מי שעשה טוב - מה עשה? טוב של אשליה. אבל מה? יבוא היום, ואנחנו מגיעים לאשנב, של האוצר הזה, ומחליפים את המטבעות שיש בכיס עם הערכים האמיתיים. אז - מי שאסף מטבעות, יש לו מה להחליף! מי שלא אסף מטבעות? מגיע לאשנב - אוי ואבוי, אין לו מה להחליף. הבנתם? אז, (רק דקה) מצד אחד – זה "כֵן" בבחינת "ויהי כֵֽן". מצד שני - ה"כֵּן" הזה הוא ה"כֵּן" של העולם האמיתי! טוב.

המשמעות הרוחנית של התפתחות הטכנולוגיה

מקור: מהפכת הזהות העברית

מה זה אומר לנו או הסוגיה הראשונה של מסכת קידושין, או של בבא קמא, ו... מה זה אומר לנו? לנו - אנחנו דהיינו - אנחנו יהודים אחרי אלפיים שנה של יהדות, מקיימים תורה ומצוות, שולחן ערוך אמיתי. המוסר הרגיל, אבל - בתוך הלימוד מה זה אומר לנו? זה נאמר בסיני, מה זה אומר לנו עכשיו? תפסתם את ה?... זה פשוט מאד.

קהל: אני מאד אוהב את הרעיון של ללמוד בראשית....אבל... כי זה... מתאים לי לברוח מהפרטים

קהל: במבנה שהרב תיאר פה, יש נושאים שמעניין אותי לשמוע את דעת הרב. נושא אחד: מה המשמעות ההיסטורית של כל התפתחות המדעים והטכנולוגיה בתוך המכלול של הבית השלישי? בשביל מה כל הזרם הזה? למה הקב"ה...

מניטו: אם אני זוכר, שאלת כבר אותה שאלה לפני כן.

קהל: שאלתי את זה פעם קודמת. זה...

מניטו: תשמע...

קהל: בשביל מה צריך את זה?

מניטו: לא. אני לא רואה מיד את הקשר עם הבית השלישי. אתה מתכוון בית המקדש, או מה?

קהל: לשיבת ציון, גאולת ישראל, הבית השלישי במובן הרחב של המילה.

מניטו: לא, תשמע. זה התחלה של תיקון העולם בבחינת גן עדן. דהיינו: יש יכולת טכנולוגית בבריאה לתקן את העולם, כדי שהחיים של האדם יהיו חיים של אושר,‎ בבחינת גן עדן. זה - זה מתקרב. זה מתקרב, אבל - מה חסר? דווקא המוסר הערך המוסרי, לתקן עולם במלכות שד"י. אבל הציביליזציה בדרך כלל התקרבה לאותו עידן של יכולת לתקן את העולם, לתרבת את העולם הטבעי. ולכן - זה במחשבת הבורא. הבורא רצה לברוא עולם כתיקונו. צימצם אותו, זה - התחלת ההיסטוריה, זה יצירת העולם בששת ימי המעשה, ואחר כך האדם ממשיך ביצירה: "אשר ברא אלוקים לעשות" כדי להביא את העולם הזה לבחינת, אני לא רוצה לומר: "עולם הבא" כבר, בבחינת: עולם מתוקן. דהיינו: סוף תיקון העולם. התיקון נעשה לרוב בששת ימי המעשה על ידי הבורא, כיוצר. אחר כך האדם צריך להשלים את התיקון. אז זה הכוח הטכנולוגי של האדם. לכן צריך מדע.

וזה לא התפקיד של עם ישראל כ-עם ישראל. עם ישראל צריך לקדש את זה. ולכן - הוא מסוגל לעזור את הגויים. במשימה התרבותית ההיא. אבל זה לא התפקיד שלו. זה התפקיד של יפת.

קהל: יש בעיה, שהתרבות במשך [להשלים מקור.... יוטיוב] שנה או יותר היתה תרבות טבעית פחות או יותר. וב-[להלשים שנים מקור] שנה האחרונים התרבות עצמה חרגה מהמסלול ה...

מניטו: למה אתה מתכוון כשאתה אמרת "טבעית?"

קהל: זאת אומרת שה [...] עדיין נסעו עם סוסים ועדיין הביאו מים מהמעיין, אבל עכשיו - פתאום היו פריצות: הפריצה המכאנית, המכאנית. לפני [........... להשלים מקור] שנה, ועכשיו הפריצה האלקטרונית...

מניטו: תשמע לפי הקבלה זה התחיל בחלק השני של האלף השישי. מובן מה שאני אומר? כן? זה בערב שבת מחצות, עד ערב שבת עצמו. ואנחנו נמצאים באותו עידן של... יש משנה שקשורה לזה: "היום קצר, והמלאכה מרובה, ובעל הבית דוחק", כן? זה מטבח יהודי בערב שבת, ביום שישי. כן. וזה מצב העולם בחלק השני של האלף השישי. יש מאמר בזוהר, וזה - העידן של גילוי החכמה בעולם כדי להגיע לכוח טכנולוגי - טכני נאמר - שיתקן את העולם ש... במישור של הרפואה, במישור של... כל, כל המישורים, אבל מה מעכב? זה המצב המוסר...

קהל: לא רק מעכב, אלא - משחית

מניטו: משחית - זה המצב המוסרי. ולכן - העולם צריך לכללים של מוסר אמיתי. וזה מה שהוא מחפש מישראל. פה באה הנקודה, השאלה השנייה שלי. אולי זה לא רק עניין מוסרי. האדם מחפש את המקום שלו בעולם - כאדם. מפני שהאדם, גם בתהליך של הטכנולוגיה והמדעים, האדם איבד את המשמעות שלו כאדם.

מניטו: כן! זה גם כן קשור...

קהל: עכשיו, המשמעות שלו כאדם בכתבי הרב. הרב מדבר הרבה על גילוי מעלת ערך הרצון של האדם. דהיינו שצריך לקדש את ההרגשה שיש בתרבות הנוכחית של [לגבי] הערך של האדם. כי רצון האדם מגלה רצון הבורא. שרצון האדם הוא קדוש. באיזה תנאים? התנאים - הגויים מבקשים מישראל.

קהל: אבל יש עוד פן חוץ מקידוש המוסר והחיים, יש פן של גילוי הערך של רצון האדם ככוח פועל במציאות. זאת אומרת, שהאדם למעשה הוא...

מניטו: מרכז העולם. כן. מכיוון שנברא להיות מרכז העולם. אצל ההומניזם הקלאסי האדם רואה את עצמו כמרכז העולם במקום הבורא. אבל אתה צודק. כן. זה הבורא שברא את האדם כמרכז העולם. לכן - האדם צריך לגלות את מחשבת הבורא. רצון הבורא. דהיינו - לפי השאלה שלך, כשהאדם הוא בתיקונו - הוא קדוש.

קהל: למה הרב משתמש במושג "קדוש"? אולי...

מניטו: זה מושג של...

קהל: אולי יש כאן... צד אחר. לא של מוסר, לא במובן של מוסר כמו שאנחנו רגילים, [לא] במובן של "קדוש", אלא במובן של קשר בין האדם לבין הסביבה.

מניטו: לבין הטבע אתה מתכוון?

קהל: בין...

מניטו: "הסביבה" - מה זה "הסביבה"?

קהל: בין המציאות מסביב. החל מ... החל מיתושים, וכלה בכוכבים יש קשר. הקשר הוא קשר...

מניטו: זהו! זה מושג של אחרית הימים, שהאדם יהיה בעל הבית של העולם. לכן... כן כן, יש בהרבה מקורות, יש... אתה יכול לראות את הצד של ההרמוניה שיש בטבע, ואתה [יכול] לראות הצד של התהו-ובהו. הצד של ההרמוניה מביא לאהבה, והצד של התהו-ובהו מביא ליראה. אבל זה אותו רגש של האמונה. מצד אחד - האהבה, מצד שני - יראה. מכיוון שהעולם הוא במצב, ככה - בירור [...]‎‎ ולכן כשהגמרא מחפשת מה הרגש של התפילה, היא סופסוף מגיעה למסקנה ש... "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" - יש בבת אחת שמחה ויראה. שמחה ויראה - זה הרגש הדתי. והיא מביאה הרבה פסוקים מהתהלים בעיקר, שמגלה את זה: יש בטבע צד של תהו-ובהו, אז - יראה. אבל יש גם כן צד של תיקון, אז - אהבה. צריך שמחה ויראה בבת אחת.

אני זוכר מה שלימד הרב על זה: זה חכמת האמונה. ובמישור הזה... לפי דעתי אין הבדל בין אומות העולם לישראל. ודווקא הרב אשלג הסביר את זה יפה: המשימה של אומות העולם זה לבנות את הכלים והמשימה של ישראל זה להביא את האור בכלים.

קהל: כן. זה פשיטא.

הפכתם את הקב"ה לחוק? גנזתם את התקווה לחזור בתשובה

https://youtu.be/RfA-Sr1Nvc4

מקור: מהפכת הזהות העברית, נר מצווה למהר"ל, תפילה

מניטו: ה' הוא האלוקים! צריך להבין איך לחיות בעולם ש... מי שברא את העולם, שמתפקד כפי שהוא מתפקד, הוא - הוא שגילה לנו את התורה.

קהל: כן. מה המשמעות של זה? זאת אומרת - איך זה מתקשר לסוגיה שלנו?

מניטו: זה פשוט! התורה אומרת: אם אתה אחראי של נזק, אתה צריך לשלם התשלומים של הנזק. אבל - פתאום זה מתגלה ש... מצד הטבע, מצד העולם, יש לי אחריות. "אחריות" זה לא מישהו. אז - התורה צריכה לאמת את זה לפי לפי הדין תורה עצמו! שרב פפא אומר: "יש מהן לאו כיוצא בהן", מפי הקב"ה צריך להיות "לאו כיוצא בהן". ומה עושה הגמרא? היא מחפשת: איפה זה ה"לאו כיוצא בהן" או לא. כדי להחזיר את... חשיבות האדם. כבריאה.

קהל: כדי מה?

מניטו: כבריאה של הבורא. כי אני רוצה לא לגלוש, אבל... לקשור נושא אחר לגמרי: מה ההבדל בין היחס לתורה כ... קנה מידה של גאולת האדם והתגובה של הגויים. אולי אני אחזור לאותו מדרש שהבאת קודם כל. למה ישמעאל לא קיבל את התורה? לא - כי לא רצה לקבל את כל מצוות התורה. אלא יש... דיברנו על זה? מקודם? זה איתך.

קהל: כן כן. איתי.

מניטו: יש מדרש כזה שאומר שהקב"ה הציע את התורה לכל אומות העולם, אבל הדוגמאות הן רק הדוגמאות של אלו שהיו ממשפחת אברהם אבינו: עמון, מואב, ישמעאל ועשו. מכיוון שהם קרובים לאידאל של התורה דרך השורש שלהם מאברהם אבינו. אומות העולם, גרידא - לא מדובר בזה. אחר כך אני אנסה להסביר למה יש חלוקה כזו: משפחת אברהם אבינו - והשאר. ולפי הדוגמאות של המדרש הם לא קיבלו את התורה - לא מכיוון שלא רצו, כל... מכל המצוות של התורה. אלא - יש מצווה אחת שהם לא יכולים לפי הטבע שלהם. זה מובן? כן? וזה: "לא תגנוב" - זה אצל ישמעאל, "לא תרצח" - זה אצל עשו, וכן הלאה. אבל - אין להם את האפשרות של - לחזור בתשובה! ולכן הסירוב שלהם מגלה שאין להם את הקטגוריה של התשובה.

קהל: מה שאין להם? הצירוף?

מניטו: הסירוב. הם סירבו לקבל אותו. זה מגלה... מכיוון... ואני מצאתי את זה בהבדל בין הנצרות והיהדות. באוונגליון, כשמדברים על התורה, מדברים - לאמיתו של דבר,

קהל: על החוק.

מניטו: על החוק הרומאי! שאין מקום לחזור בתשובה. למה? מכיוון שהתפיסה של הגויים, על כל העניין היורידי [המשפטי], או המוסרי זה - "יש לנו עסק עם חוק שדומה לחוק הטבע"! אין מישהו מאחור...

קהל: כן. ודאי אין מישהו מאחורי זה. זה בלתי פרסונאלי...

קהל: זה שרירותי, ראשית כל...

מניטו: זה בלתי פרסונאלי, ואין מקום לתשובה! "זה ככה"

קהל: מה זאת אומרת:" אין מקום לתשובה"?

מניטו: אם טעית - טעית.

קהל: מה זה קשור לעניין של... איך הרב רואה את הקשר בין... בדיוק, בין תשובה - לבין חוק הטבע?

מניטו: אני יכול לחזור בתשובה, אם עברתי על איזה... מצווה של התורה, מכיוון ש... מישהו נתן את התורה. הוא יכול לקבל אותי בתשובה. אתם זוכרים - בירושלמי, כן? "חוטא מה דינו"?

קהל: כן." אמרה החכמה"...

מתוך שיעוריו על התפילה, ברכת התשובה

מניטו: אז אני הסברתי פעם דרך השכל: מכיוון שהמושג "תשובה" מורה שאפשר לחזור בזמן, להפוך את הזמן של העבר לזמן של העתיד. ורק בלשון הקודש יש אותה אפשרות לשלוט על אותה קטגוריה של היפוך מהעבר לעתיד. וזה קשור לפי דעתי: רק אלו שהיו מדברים לשון הקודש, קיבלו את התורה. התורה נאמרה בעברית, כן? מאלוקי העברים לעם העברי. מכיוון שרק העברי יכול לקבל את התורה, מכיוון שרק העברי יכול לתפוס את המושג של "התשובה": יוצא מן הכלל - הכלל של היפוך ההפכים. זה מובן? אז עכשיו יש לנו מקור במסכת יומא בירושלמי שמאיר את זה:

"שאלו לחכמה - חוטא מה דינו? שאלו לנבואה - חוטא מה דינו? שאלו לתורה - חוטא מה דינו?". ורק כשמגיעים ל"שאלו לקב"ה - חוטא מה דינו?" התשובה היא, דווקא:" ישוב ויתכפר". רק לפני הקב"ה התשובה תופסת. לפי החכמה, חכמה - לא יודעת את זה. כי לפי החכמה - יש תפקוד: מי שעשה רע - מקבל רע. אין אפשרות של תשובה. זה החכמה, כן? אתה זוכר את הפסוקים?

הרב אורי שרקי:...

מניטו: זהו. זה... זה אחר כך – הנבואה. "הנפש החוטאת היא תמות". הנבואה זה יותר חמור! אי אפשר לרמות את הנבואה. אם היה חטא אז השורש של החטא בנפש - צריך למות. כי הנפש חוטאת. ולכן הנפש צריכה למות‎. לא הרוח, ולא הנשמה, ולא החיה, ולא היחידה. "הנפש החוטאת היא תמות". בתשובה יש חילוף נפש. זה נפש חדשה שבאה במקום הנפש החוטאת, כן? הנפש החוטאת היא מתה! כדי להבין את זה, הכוונה של הפסוק הזה שמביאה הגמרא: מה אמרה הנבואה? "הנפש החוטאת היא תמות". "חוטא מה דינו? הנפש החוטאת היא תמות". אני רוצה לדייק: הנפש החוטאת היא תמות. אז אנחנו רגילים להבין את המילה "נפש" במשמעות של הנשמה. הנפש זה רק המדרגה התחתונה של הנשמה. אותה מדרגה שנקראת "נפש"- היא תמות. ויש לנו דוגמאות. בפסוקים: למשל - כשהמדרש מסביר... יש מדרש אחד שאומר: ששרה אמנו ראתה בעקדת יצחק שיצחק מת בעקדה. אבל הנפש שלו מתה בעקדה, לא הנשמה שלו. הנפש. וזה המושג "נפש" שמדובר באותו מדרש. לא הנשמה. שורש היצר-הרע הוא בנפש. לפי ה... לא ברוח, ולא ב... "א-לוקי, נשמה שנתת בי – טהורה, אתה נפחת...". וכשהנשמה מגיעה בגוף, אז - היא נקראת "נפש". ובאותה מדרגה יש שורש של יצר-הרע..."יצרתה" - כי עולם היצירה זה היצר-טוב והיצר-רע כבר. זה מתחיל בעולם היצירה. אבל זה בעולם העשייה - שרובו רע, ומיעוטו טוב. אז במדרגה של הנפש [אז הנבואה יודעת את זה] הנפש צריכה למות! אין ברירה!

מה לגבי התורה? "יביא קרבן ויתכפר‎". צריך קרבן. אבל הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק! כי הקרבן שאנחנו מקריבים זה תחליף, כן?

ורק כשמגיעים ל- "שאלו לקב"ה חוטא מה דינו?", הקב"ה אומר: "ישוב ויתכפר". וזה הפשט של: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". כי רק "לפניך" יש תשובה. אין תשובה - לא לפני החכמה, ולא לפני הנבואה, ולא לפני התורה. זה מובן? זה פסוק מלא בירמיהו: "אם תשוב ישראל - אלי תשוב" ופשט הפסוק הזה הוא רחב מאד! כי אנחנו רואים הרבה דרכים של חזרה-בתשובה שזה לא תשובה "שלמה לפניך". חוזרים מהרבה דברים, אבל לא - לפני הקב"ה. כי -"לפני הקב"ה" - זה בית המקדש. ירושלים. זה מובן? כן?

למשל - צריך להבין את זה, כי זה נושא בפני עצמו, אבל זה נושא חמור וחשוב מאד: יש חזרה לדתיות, יש חזרה לשעבוד המצוות. יש חזרה ל... כל מה שאתם רוצים, אבל - הכוונה פה זה אחרת לגמרי: חזרה לפני הקב"ה. זה מובן?

חזרה לשיחה ב'מהפכת הזהות העברית'

מניטו: רק הקב"ה אומר "ישוב ויתכפר", מכיוון ש - לפני הנבואה, כלפי הנבואה, כלפי החכמה, כלפי התורה - אין מקום לתשובה! חטא - זה חטא! זה בלתי הפיך. וזה ה... התפיסה של הנצרות. לא מקבלים את התורה מכיוון שמפחדים מהחטא! החטא...

קהל: רגע סליחה. אבל יש להם עניין של החסד שמה, ש...

מניטו: לא לא. זה עניין אחר. אני אסביר עכשיו...

קהל: אבל החסד הוא גם כן שרירותי. הוא שרירותי לגמרי.

קהל: הם צריכים את החסד, אחרת אין דרך אחרת לצאת מהפלונטר.

מניטו: כן. ויש לך גמרא... גמרא ב-בבא בתרא: "חסד לאומים חטאת", כן? זה גמרא... עמוקה מאד!

קהל: יש מחלוקת מעניינת...

מניטו: כן. אם אם הם רואים בחסד שלהם קרבן חטאת, כפרה על החטא, אז זה... זה... מקבלים את החסד שלהם. דאם לא כן: "חסד היא". כן?

קהל: [כן? כך כתוב?]

מניטו: לא! זה... זה הגמרא! [...] בגמרא

קהל: יש שמה דעות, יש שמה...

מניטו: לא! אבל בסוף... בסוף!

קהל: בסוף קיבלו את דעתו של ר' נחוניא בן הקנה.

מניטו: כן! אבל כשזה חטאת. קרבן חטאת.

קהל: איפה זה ה...?

קהל: זה בבא בתרא...

מניטו: ב-בבא בתרא, דף משהו כזה... נראה אותו אחר כך. זה מעניין מאד. וזה קשור לנושא שלנו דווקא. ולכן חוקה שהיא... חוקה כשלעצמה, כמו... חוקה מתמטית, שהיא...

קהל: הוא סגור, זה דבר סגור. זה לא דבר פתוח.

קהל: "וזאת חוקת התורה"

מניטו: כן. אבל זה חוקת התורה דווקא! בחוקת התורה יש: "לאו כיוצא בהן". דהיינו - פה זה מגלה שמישהו נתן את התורה! והוא יודע! שהאחריות שלך היא פחותה בעניין של "רגל". אבל החוקה - לא רוצה לדעת! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה דבר מאד מעניין. כשעבדתי בעבודה ציבורית עם הרב לוינגר, אז תמיד היה אומר לי: "שצריך תמיד להשאיר משהו פתוח לקב"ה"

מתוך שיעוריו ב"נר מצווה" למהר"ל, קובץ 1

מניטו: "גם אלה תשכחנה".

אז - מה אומר הקב"ה פה? החטא הכי חמור - אני שוכח! אז יש שכחה - אם אתה שוכח את החטא - סימן שיש שכחה. שמא תשכח את הזכות גם כן.

ואני חושב שפה יש הסבר עמוק מאד לפחד של האתאיסטי שהוא לא... הוא מפחד להאמין מכיוון שהוא מכיר את עצמו: טוב ורע. ולכן: אם יש דיין - אז הוא יודע את הרע! אז מוטב שלא יהיה דיין ולא יודע את הטוב, משידע את הרע. תפסתם את זה? זה הפחד של ישראל אם אתה לא שוכח - אני אבוד אבל אם אתה שוכח אני גם כן אבוד תפסתם את זה?

אני חוזר על דברי המדרש כדי להבין את זה קצת יותר.

"'גם אלה תשכחנה'. אמרה לפניו: 'ריבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני'?"

אז הפסוק אומר:

"ואנכי לא אשכחך"

ומה זה "אנכי"? זה מתן תורה: "אנכי ה' אלוקיך" אז ההסבר הוא עכשיו ככה: "אלה אלוקיך ישראל", אלהיך ישראל – סליחה זה לשון חול - זה אני אשכח. אבל אם תשכח, תשכח גם את ה"אנכי ה' אלוקיך! "ואנכי לא אשכחך" - הזכות אני לא שוכח. אז זה מה שקשה קצת להבין: יש איזה מין משוא פנים. הקב"ה מחליט לשכוח את החטאים, חטא העגל בעיקר, ולא לשכוח את הזכויות - זה מעשה סיני. זאת אומרת: מעשה סיני לא זז ממקומו! אף על פי שהיה איזה כישלון אחר כך שנקרא "מעשה העגל". הטענה של הגוים זה: 'היה מעשה סיני? נכון. אבל אח"כ היה מעשה העגל? אפס'. המדרש בא ומתקן את זה: 'הטענה של הגוים זה מעשה העגל? מעשה העגל נשכח את זה!' – "גם אלה תשכחנה" - אז הכל נשכח לו, ו"אנכי לא אשכחך".

זה נקרא "משוא פנים"! מבחינה ציורית. מה זה "משוא פנים"? הקב"ה גזר: "אני אוהב את ישראל. החטאים של ישראל - אני מוחה. הזכויות לא". מי יכול לתפוס את זה?! רק מי שמכיר בבורא עולם! מי שחושב שיש רק איזה מין חוק מוסרי בלתי פרסונאלי, כמו שהגויים חושבים (הם קוראים לזה "לוגוס", כן?) אז הוא לא מבין שהקב"ה זה מישהו! זה "אבינו שבשמים"! רק היחס בין אב לבן יכול להסביר את זה. האב שוכח סופסוף את חטא הבן, ולא שוכח את זכויות הבן. החוק שוכח את הכל. אם שוכח – שוכח, אם לא שוכח - לא שוכח. אם זה חוק – אבודים, אם יש אב - זה משהו אחר. זה ההבדל. צריך להיות מאמין כדי להבין מה זה היחס בין ישראל לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?

ולדאבוני, אני יודע שיש הרבה משכילים! שלא מסכימים עם המדרשים, מכיוון שלא מכירים בריבונו של עולם. מכירים בחוק, בתורה כחוק, אבל לא בתורה כרצון הבורא. כי –'רצון הבורא'? לא יודעים מה זה. אם אתה אומר: "רצון הבורא" - אז יש בורא, יש מישהו. 'אה, מישהו? - אני לא מאמין'. "משהו"- כן, מכירים. זה נקרא "תורה" אצלם. תפסתם את זה? אבל זה תורה כ-דת של עובדי עבודה זרה!!! ההבדל - שזה הדת האמיתית, אבל - מכיוון שהתורה איננה דת, אלא תורה, סופסוף הם עוזבים גם את הדת שלהם.

זה מה שקורה דרך ההיסטוריה: הבירור - זה מי שמאמין בקב"ה. מי שמאמין בתורה - זה לא מספיק חזק. מי שלא מאמין בקב"ה - אף תורה שלו אינה תורה. תפסתם את זה?!

והמצב... נאמר - בחינוך היהודי, עכשיו, הוא חמור מאד! כי הרוב חוזרים לדת ולא לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?! הסדר של קריאת שמע: קודם כל מלכותו, אח"כ תורתו. מי שמתחיל בתורתו בלי מלכותו, אף תורה אין לו. יש לו דת, אבל יש הרבה דתיים בעולם. יש כמרים, יש... המופתי הוא דתי, כן? אני צריך עוד... שחור אחד? אני לא צריך. אני צריך יהודי. תפסתם את הנקודה? וזה פלא איך הכהנים לא היו לובשים שחורים בבית המקדש... זה רק הגויים והשחורים שלנו... זה לא כל כך שחור... כן? מה רצית?

קהל: כן. רציתי לשאול אם החשש הזה הפחד הזה, איננו קרוב לפחדו של קין כשהוא אמר: "גדול עווני מנשוא"?

מניטו: יפה. יפה.

קהל: והתשובה...

מניטו: יפה. זאת אומרת, זה מגלה שקין היה צדוקי, מכיוון שהוא לא מכיר בהקדוש-ברוך-הוא, כהקדוש-ברוך הוא! אב יכול לרחם על בן. החוק - לא מרחם. זה צדוקיות כן?

 

{bfaccordion-slider המשל של הרב החסיד: האם אנו חיים בעולם של אשליות}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית

מה זה אומר לנו או הסוגיה הראשונה של מסכת קידושין, או של בבא קמא, ו... מה זה אומר לנו? לנו - אנחנו דהיינו - אנחנו יהודים אחרי אלפיים שנה של יהדות, מקיימים תורה ומצוות, שולחן ערוך אמיתי. המוסר הרגיל, אבל - בתוך הלימוד מה זה אומר לנו? זה נאמר בסיני, מה זה אומר לנו עכשיו? תפסתם את ה?... זה פשוט מאד.

קהל: אני מאד אוהב את הרעיון של ללמוד בראשית....אבל... כי זה... מתאים לי לברוח מהפרטים

קהל: במבנה שהרב תיאר פה, יש נושאים שמעניין אותי לשמוע את דעת הרב. נושא אחד: מה המשמעות ההיסטורית של כל התפתחות המדעים והטכנולוגיה בתוך המכלול של הבית השלישי? בשביל מה כל הזרם הזה? למה הקב"ה...

מניטו: אם אני זוכר, שאלת כבר אותה שאלה לפני כן.

קהל: שאלתי את זה פעם קודמת. זה...

מניטו: תשמע...

קהל: בשביל מה צריך את זה?

מניטו: לא. אני לא רואה מיד את הקשר עם הבית השלישי. אתה מתכוון בית המקדש, או מה?

קהל: לשיבת ציון, גאולת ישראל, הבית השלישי במובן הרחב של המילה.

מניטו: לא, תשמע. זה התחלה של תיקון העולם בבחינת גן עדן. דהיינו: יש יכולת טכנולוגית בבריאה לתקן את העולם, כדי שהחיים של האדם יהיו חיים של אושר,‎ בבחינת גן עדן. זה - זה מתקרב. זה מתקרב, אבל - מה חסר? דווקא המוסר הערך המוסרי, לתקן עולם במלכות שד"י. אבל הציביליזציה בדרך כלל התקרבה לאותו עידן של יכולת לתקן את העולם, לתרבת את העולם הטבעי. ולכן - זה במחשבת הבורא. הבורא רצה לברוא עולם כתיקונו. צימצם אותו, זה - התחלת ההיסטוריה, זה יצירת העולם בששת ימי המעשה, ואחר כך האדם ממשיך ביצירה: "אשר ברא אלוקים לעשות" כדי להביא את העולם הזה לבחינת, אני לא רוצה לומר: "עולם הבא" כבר, בבחינת: עולם מתוקן. דהיינו: סוף תיקון העולם. התיקון נעשה לרוב בששת ימי המעשה על ידי הבורא, כיוצר. אחר כך האדם צריך להשלים את התיקון. אז זה הכוח הטכנולוגי של האדם. לכן צריך מדע.

וזה לא התפקיד של עם ישראל כ-עם ישראל. עם ישראל צריך לקדש את זה. ולכן - הוא מסוגל לעזור את הגויים. במשימה התרבותית ההיא. אבל זה לא התפקיד שלו. זה התפקיד של יפת.

קהל: יש בעיה, שהתרבות במשך [להשלים מקור.... יוטיוב] שנה או יותר היתה תרבות טבעית פחות או יותר. וב-[להלשים שנים מקור] שנה האחרונים התרבות עצמה חרגה מהמסלול ה...

מניטו: למה אתה מתכוון כשאתה אמרת "טבעית?"

קהל: זאת אומרת שה [...] עדיין נסעו עם סוסים ועדיין הביאו מים מהמעיין, אבל עכשיו - פתאום היו פריצות: הפריצה המכאנית, המכאנית. לפני [........... להשלים מקור] שנה, ועכשיו הפריצה האלקטרונית...

מניטו: תשמע לפי הקבלה זה התחיל בחלק השני של האלף השישי. מובן מה שאני אומר? כן? זה בערב שבת מחצות, עד ערב שבת עצמו. ואנחנו נמצאים באותו עידן של... יש משנה שקשורה לזה: "היום קצר, והמלאכה מרובה, ובעל הבית דוחק", כן? זה מטבח יהודי בערב שבת, ביום שישי. כן. וזה מצב העולם בחלק השני של האלף השישי. יש מאמר בזוהר, וזה - העידן של גילוי החכמה בעולם כדי להגיע לכוח טכנולוגי - טכני נאמר - שיתקן את העולם ש... במישור של הרפואה, במישור של... כל, כל המישורים, אבל מה מעכב? זה המצב המוסר...

קהל: לא רק מעכב, אלא - משחית

מניטו: משחית - זה המצב המוסרי. ולכן - העולם צריך לכללים של מוסר אמיתי. וזה מה שהוא מחפש מישראל. פה באה הנקודה, השאלה השנייה שלי. אולי זה לא רק עניין מוסרי. האדם מחפש את המקום שלו בעולם - כאדם. מפני שהאדם, גם בתהליך של הטכנולוגיה והמדעים, האדם איבד את המשמעות שלו כאדם.

מניטו: כן! זה גם כן קשור...

קהל: עכשיו, המשמעות שלו כאדם בכתבי הרב. הרב מדבר הרבה על גילוי מעלת ערך הרצון של האדם. דהיינו שצריך לקדש את ההרגשה שיש בתרבות הנוכחית של [לגבי] הערך של האדם. כי רצון האדם מגלה רצון הבורא. שרצון האדם הוא קדוש. באיזה תנאים? התנאים - הגויים מבקשים מישראל.

קהל: אבל יש עוד פן חוץ מקידוש המוסר והחיים, יש פן של גילוי הערך של רצון האדם ככוח פועל במציאות. זאת אומרת, שהאדם למעשה הוא...

מניטו: מרכז העולם. כן. מכיוון שנברא להיות מרכז העולם. אצל ההומניזם הקלאסי האדם רואה את עצמו כמרכז העולם במקום הבורא. אבל אתה צודק. כן. זה הבורא שברא את האדם כמרכז העולם. לכן - האדם צריך לגלות את מחשבת הבורא. רצון הבורא. דהיינו - לפי השאלה שלך, כשהאדם הוא בתיקונו - הוא קדוש.

קהל: למה הרב משתמש במושג "קדוש"? אולי...

מניטו: זה מושג של...

קהל: אולי יש כאן... צד אחר. לא של מוסר, לא במובן של מוסר כמו שאנחנו רגילים, [לא] במובן של "קדוש", אלא במובן של קשר בין האדם לבין הסביבה.

מניטו: לבין הטבע אתה מתכוון?

קהל: בין...

מניטו: "הסביבה" - מה זה "הסביבה"?

קהל: בין המציאות מסביב. החל מ... החל מיתושים, וכלה בכוכבים יש קשר. הקשר הוא קשר...

מניטו: זהו! זה מושג של אחרית הימים, שהאדם יהיה בעל הבית של העולם. לכן... כן כן, יש בהרבה מקורות, יש... אתה יכול לראות את הצד של ההרמוניה שיש בטבע, ואתה [יכול] לראות הצד של התהו-ובהו. הצד של ההרמוניה מביא לאהבה, והצד של התהו-ובהו מביא ליראה. אבל זה אותו רגש של האמונה. מצד אחד - האהבה, מצד שני - יראה. מכיוון שהעולם הוא במצב, ככה - בירור [...]‎‎ ולכן כשהגמרא מחפשת מה הרגש של התפילה, היא סופסוף מגיעה למסקנה ש... "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" - יש בבת אחת שמחה ויראה. שמחה ויראה - זה הרגש הדתי. והיא מביאה הרבה פסוקים מהתהלים בעיקר, שמגלה את זה: יש בטבע צד של תהו-ובהו, אז - יראה. אבל יש גם כן צד של תיקון, אז - אהבה. צריך שמחה ויראה בבת אחת.

אני זוכר מה שלימד הרב על זה: זה חכמת האמונה. ובמישור הזה... לפי דעתי אין הבדל בין אומות העולם לישראל. ודווקא הרב אשלג הסביר את זה יפה: המשימה של אומות העולם זה לבנות את הכלים והמשימה של ישראל זה להביא את האור בכלים.

קהל: כן. זה פשיטא.

הפכתם את הקב"ה לחוק? גנזתם את התקווה לחזור בתשובה

https://youtu.be/RfA-Sr1Nvc4

מקור: מהפכת הזהות העברית, נר מצווה למהר"ל, תפילה

מניטו: ה' הוא האלוקים! צריך להבין איך לחיות בעולם ש... מי שברא את העולם, שמתפקד כפי שהוא מתפקד, הוא - הוא שגילה לנו את התורה.

קהל: כן. מה המשמעות של זה? זאת אומרת - איך זה מתקשר לסוגיה שלנו?

מניטו: זה פשוט! התורה אומרת: אם אתה אחראי של נזק, אתה צריך לשלם התשלומים של הנזק. אבל - פתאום זה מתגלה ש... מצד הטבע, מצד העולם, יש לי אחריות. "אחריות" זה לא מישהו. אז - התורה צריכה לאמת את זה לפי לפי הדין תורה עצמו! שרב פפא אומר: "יש מהן לאו כיוצא בהן", מפי הקב"ה צריך להיות "לאו כיוצא בהן". ומה עושה הגמרא? היא מחפשת: איפה זה ה"לאו כיוצא בהן" או לא. כדי להחזיר את... חשיבות האדם. כבריאה.

קהל: כדי מה?

מניטו: כבריאה של הבורא. כי אני רוצה לא לגלוש, אבל... לקשור נושא אחר לגמרי: מה ההבדל בין היחס לתורה כ... קנה מידה של גאולת האדם והתגובה של הגויים. אולי אני אחזור לאותו מדרש שהבאת קודם כל. למה ישמעאל לא קיבל את התורה? לא - כי לא רצה לקבל את כל מצוות התורה. אלא יש... דיברנו על זה? מקודם? זה איתך.

קהל: כן כן. איתי.

מניטו: יש מדרש כזה שאומר שהקב"ה הציע את התורה לכל אומות העולם, אבל הדוגמאות הן רק הדוגמאות של אלו שהיו ממשפחת אברהם אבינו: עמון, מואב, ישמעאל ועשו. מכיוון שהם קרובים לאידאל של התורה דרך השורש שלהם מאברהם אבינו. אומות העולם, גרידא - לא מדובר בזה. אחר כך אני אנסה להסביר למה יש חלוקה כזו: משפחת אברהם אבינו - והשאר. ולפי הדוגמאות של המדרש הם לא קיבלו את התורה - לא מכיוון שלא רצו, כל... מכל המצוות של התורה. אלא - יש מצווה אחת שהם לא יכולים לפי הטבע שלהם. זה מובן? כן? וזה: "לא תגנוב" - זה אצל ישמעאל, "לא תרצח" - זה אצל עשו, וכן הלאה. אבל - אין להם את האפשרות של - לחזור בתשובה! ולכן הסירוב שלהם מגלה שאין להם את הקטגוריה של התשובה.

קהל: מה שאין להם? הצירוף?

מניטו: הסירוב. הם סירבו לקבל אותו. זה מגלה... מכיוון... ואני מצאתי את זה בהבדל בין הנצרות והיהדות. באוונגליון, כשמדברים על התורה, מדברים - לאמיתו של דבר,

קהל: על החוק.

מניטו: על החוק הרומאי! שאין מקום לחזור בתשובה. למה? מכיוון שהתפיסה של הגויים, על כל העניין היורידי [המשפטי], או המוסרי זה - "יש לנו עסק עם חוק שדומה לחוק הטבע"! אין מישהו מאחור...

קהל: כן. ודאי אין מישהו מאחורי זה. זה בלתי פרסונאלי...

קהל: זה שרירותי, ראשית כל...

מניטו: זה בלתי פרסונאלי, ואין מקום לתשובה! "זה ככה"

קהל: מה זאת אומרת:" אין מקום לתשובה"?

מניטו: אם טעית - טעית.

קהל: מה זה קשור לעניין של... איך הרב רואה את הקשר בין... בדיוק, בין תשובה - לבין חוק הטבע?

מניטו: אני יכול לחזור בתשובה, אם עברתי על איזה... מצווה של התורה, מכיוון ש... מישהו נתן את התורה. הוא יכול לקבל אותי בתשובה. אתם זוכרים - בירושלמי, כן? "חוטא מה דינו"?

קהל: כן." אמרה החכמה"...

מתוך שיעוריו על התפילה, ברכת התשובה

מניטו: אז אני הסברתי פעם דרך השכל: מכיוון שהמושג "תשובה" מורה שאפשר לחזור בזמן, להפוך את הזמן של העבר לזמן של העתיד. ורק בלשון הקודש יש אותה אפשרות לשלוט על אותה קטגוריה של היפוך מהעבר לעתיד. וזה קשור לפי דעתי: רק אלו שהיו מדברים לשון הקודש, קיבלו את התורה. התורה נאמרה בעברית, כן? מאלוקי העברים לעם העברי. מכיוון שרק העברי יכול לקבל את התורה, מכיוון שרק העברי יכול לתפוס את המושג של "התשובה": יוצא מן הכלל - הכלל של היפוך ההפכים. זה מובן? אז עכשיו יש לנו מקור במסכת יומא בירושלמי שמאיר את זה:

"שאלו לחכמה - חוטא מה דינו? שאלו לנבואה - חוטא מה דינו? שאלו לתורה - חוטא מה דינו?". ורק כשמגיעים ל"שאלו לקב"ה - חוטא מה דינו?" התשובה היא, דווקא:" ישוב ויתכפר". רק לפני הקב"ה התשובה תופסת. לפי החכמה, חכמה - לא יודעת את זה. כי לפי החכמה - יש תפקוד: מי שעשה רע - מקבל רע. אין אפשרות של תשובה. זה החכמה, כן? אתה זוכר את הפסוקים?

הרב אורי שרקי:...

מניטו: זהו. זה... זה אחר כך – הנבואה. "הנפש החוטאת היא תמות". הנבואה זה יותר חמור! אי אפשר לרמות את הנבואה. אם היה חטא אז השורש של החטא בנפש - צריך למות. כי הנפש חוטאת. ולכן הנפש צריכה למות‎. לא הרוח, ולא הנשמה, ולא החיה, ולא היחידה. "הנפש החוטאת היא תמות". בתשובה יש חילוף נפש. זה נפש חדשה שבאה במקום הנפש החוטאת, כן? הנפש החוטאת היא מתה! כדי להבין את זה, הכוונה של הפסוק הזה שמביאה הגמרא: מה אמרה הנבואה? "הנפש החוטאת היא תמות". "חוטא מה דינו? הנפש החוטאת היא תמות". אני רוצה לדייק: הנפש החוטאת היא תמות. אז אנחנו רגילים להבין את המילה "נפש" במשמעות של הנשמה. הנפש זה רק המדרגה התחתונה של הנשמה. אותה מדרגה שנקראת "נפש"- היא תמות. ויש לנו דוגמאות. בפסוקים: למשל - כשהמדרש מסביר... יש מדרש אחד שאומר: ששרה אמנו ראתה בעקדת יצחק שיצחק מת בעקדה. אבל הנפש שלו מתה בעקדה, לא הנשמה שלו. הנפש. וזה המושג "נפש" שמדובר באותו מדרש. לא הנשמה. שורש היצר-הרע הוא בנפש. לפי ה... לא ברוח, ולא ב... "א-לוקי, נשמה שנתת בי – טהורה, אתה נפחת...". וכשהנשמה מגיעה בגוף, אז - היא נקראת "נפש". ובאותה מדרגה יש שורש של יצר-הרע..."יצרתה" - כי עולם היצירה זה היצר-טוב והיצר-רע כבר. זה מתחיל בעולם היצירה. אבל זה בעולם העשייה - שרובו רע, ומיעוטו טוב. אז במדרגה של הנפש [אז הנבואה יודעת את זה] הנפש צריכה למות! אין ברירה!

מה לגבי התורה? "יביא קרבן ויתכפר‎". צריך קרבן. אבל הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק! כי הקרבן שאנחנו מקריבים זה תחליף, כן?

ורק כשמגיעים ל- "שאלו לקב"ה חוטא מה דינו?", הקב"ה אומר: "ישוב ויתכפר". וזה הפשט של: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". כי רק "לפניך" יש תשובה. אין תשובה - לא לפני החכמה, ולא לפני הנבואה, ולא לפני התורה. זה מובן? זה פסוק מלא בירמיהו: "אם תשוב ישראל - אלי תשוב" ופשט הפסוק הזה הוא רחב מאד! כי אנחנו רואים הרבה דרכים של חזרה-בתשובה שזה לא תשובה "שלמה לפניך". חוזרים מהרבה דברים, אבל לא - לפני הקב"ה. כי -"לפני הקב"ה" - זה בית המקדש. ירושלים. זה מובן? כן?

למשל - צריך להבין את זה, כי זה נושא בפני עצמו, אבל זה נושא חמור וחשוב מאד: יש חזרה לדתיות, יש חזרה לשעבוד המצוות. יש חזרה ל... כל מה שאתם רוצים, אבל - הכוונה פה זה אחרת לגמרי: חזרה לפני הקב"ה. זה מובן?

חזרה לשיחה ב'מהפכת הזהות העברית'

מניטו: רק הקב"ה אומר "ישוב ויתכפר", מכיוון ש - לפני הנבואה, כלפי הנבואה, כלפי החכמה, כלפי התורה - אין מקום לתשובה! חטא - זה חטא! זה בלתי הפיך. וזה ה... התפיסה של הנצרות. לא מקבלים את התורה מכיוון שמפחדים מהחטא! החטא...

קהל: רגע סליחה. אבל יש להם עניין של החסד שמה, ש...

מניטו: לא לא. זה עניין אחר. אני אסביר עכשיו...

קהל: אבל החסד הוא גם כן שרירותי. הוא שרירותי לגמרי.

קהל: הם צריכים את החסד, אחרת אין דרך אחרת לצאת מהפלונטר.

מניטו: כן. ויש לך גמרא... גמרא ב-בבא בתרא: "חסד לאומים חטאת", כן? זה גמרא... עמוקה מאד!

קהל: יש מחלוקת מעניינת...

מניטו: כן. אם אם הם רואים בחסד שלהם קרבן חטאת, כפרה על החטא, אז זה... זה... מקבלים את החסד שלהם. דאם לא כן: "חסד היא". כן?

קהל: [כן? כך כתוב?]

מניטו: לא! זה... זה הגמרא! [...] בגמרא

קהל: יש שמה דעות, יש שמה...

מניטו: לא! אבל בסוף... בסוף!

קהל: בסוף קיבלו את דעתו של ר' נחוניא בן הקנה.

מניטו: כן! אבל כשזה חטאת. קרבן חטאת.

קהל: איפה זה ה...?

קהל: זה בבא בתרא...

מניטו: ב-בבא בתרא, דף משהו כזה... נראה אותו אחר כך. זה מעניין מאד. וזה קשור לנושא שלנו דווקא. ולכן חוקה שהיא... חוקה כשלעצמה, כמו... חוקה מתמטית, שהיא...

קהל: הוא סגור, זה דבר סגור. זה לא דבר פתוח.

קהל: "וזאת חוקת התורה"

מניטו: כן. אבל זה חוקת התורה דווקא! בחוקת התורה יש: "לאו כיוצא בהן". דהיינו - פה זה מגלה שמישהו נתן את התורה! והוא יודע! שהאחריות שלך היא פחותה בעניין של "רגל". אבל החוקה - לא רוצה לדעת! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה דבר מאד מעניין. כשעבדתי בעבודה ציבורית עם הרב לוינגר, אז תמיד היה אומר לי: "שצריך תמיד להשאיר משהו פתוח לקב"ה"

מתוך שיעוריו ב"נר מצווה" למהר"ל, קובץ 1

מניטו: "גם אלה תשכחנה".

אז - מה אומר הקב"ה פה? החטא הכי חמור - אני שוכח! אז יש שכחה - אם אתה שוכח את החטא - סימן שיש שכחה. שמא תשכח את הזכות גם כן.

ואני חושב שפה יש הסבר עמוק מאד לפחד של האתאיסטי שהוא לא... הוא מפחד להאמין מכיוון שהוא מכיר את עצמו: טוב ורע. ולכן: אם יש דיין - אז הוא יודע את הרע! אז מוטב שלא יהיה דיין ולא יודע את הטוב, משידע את הרע. תפסתם את זה? זה הפחד של ישראל אם אתה לא שוכח - אני אבוד אבל אם אתה שוכח אני גם כן אבוד תפסתם את זה?

אני חוזר על דברי המדרש כדי להבין את זה קצת יותר.

"'גם אלה תשכחנה'. אמרה לפניו: 'ריבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני'?"

אז הפסוק אומר:

"ואנכי לא אשכחך"

ומה זה "אנכי"? זה מתן תורה: "אנכי ה' אלוקיך" אז ההסבר הוא עכשיו ככה: "אלה אלוקיך ישראל", אלהיך ישראל – סליחה זה לשון חול - זה אני אשכח. אבל אם תשכח, תשכח גם את ה"אנכי ה' אלוקיך! "ואנכי לא אשכחך" - הזכות אני לא שוכח. אז זה מה שקשה קצת להבין: יש איזה מין משוא פנים. הקב"ה מחליט לשכוח את החטאים, חטא העגל בעיקר, ולא לשכוח את הזכויות - זה מעשה סיני. זאת אומרת: מעשה סיני לא זז ממקומו! אף על פי שהיה איזה כישלון אחר כך שנקרא "מעשה העגל". הטענה של הגוים זה: 'היה מעשה סיני? נכון. אבל אח"כ היה מעשה העגל? אפס'. המדרש בא ומתקן את זה: 'הטענה של הגוים זה מעשה העגל? מעשה העגל נשכח את זה!' – "גם אלה תשכחנה" - אז הכל נשכח לו, ו"אנכי לא אשכחך".

זה נקרא "משוא פנים"! מבחינה ציורית. מה זה "משוא פנים"? הקב"ה גזר: "אני אוהב את ישראל. החטאים של ישראל - אני מוחה. הזכויות לא". מי יכול לתפוס את זה?! רק מי שמכיר בבורא עולם! מי שחושב שיש רק איזה מין חוק מוסרי בלתי פרסונאלי, כמו שהגויים חושבים (הם קוראים לזה "לוגוס", כן?) אז הוא לא מבין שהקב"ה זה מישהו! זה "אבינו שבשמים"! רק היחס בין אב לבן יכול להסביר את זה. האב שוכח סופסוף את חטא הבן, ולא שוכח את זכויות הבן. החוק שוכח את הכל. אם שוכח – שוכח, אם לא שוכח - לא שוכח. אם זה חוק – אבודים, אם יש אב - זה משהו אחר. זה ההבדל. צריך להיות מאמין כדי להבין מה זה היחס בין ישראל לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?

ולדאבוני, אני יודע שיש הרבה משכילים! שלא מסכימים עם המדרשים, מכיוון שלא מכירים בריבונו של עולם. מכירים בחוק, בתורה כחוק, אבל לא בתורה כרצון הבורא. כי –'רצון הבורא'? לא יודעים מה זה. אם אתה אומר: "רצון הבורא" - אז יש בורא, יש מישהו. 'אה, מישהו? - אני לא מאמין'. "משהו"- כן, מכירים. זה נקרא "תורה" אצלם. תפסתם את זה? אבל זה תורה כ-דת של עובדי עבודה זרה!!! ההבדל - שזה הדת האמיתית, אבל - מכיוון שהתורה איננה דת, אלא תורה, סופסוף הם עוזבים גם את הדת שלהם.

זה מה שקורה דרך ההיסטוריה: הבירור - זה מי שמאמין בקב"ה. מי שמאמין בתורה - זה לא מספיק חזק. מי שלא מאמין בקב"ה - אף תורה שלו אינה תורה. תפסתם את זה?!

והמצב... נאמר - בחינוך היהודי, עכשיו, הוא חמור מאד! כי הרוב חוזרים לדת ולא לאביהם שבשמים. תפסתם את זה?! הסדר של קריאת שמע: קודם כל מלכותו, אח"כ תורתו. מי שמתחיל בתורתו בלי מלכותו, אף תורה אין לו. יש לו דת, אבל יש הרבה דתיים בעולם. יש כמרים, יש... המופתי הוא דתי, כן? אני צריך עוד... שחור אחד? אני לא צריך. אני צריך יהודי. תפסתם את הנקודה? וזה פלא איך הכהנים לא היו לובשים שחורים בבית המקדש... זה רק הגויים והשחורים שלנו... זה לא כל כך שחור... כן? מה רצית?

קהל: כן. רציתי לשאול אם החשש הזה הפחד הזה, איננו קרוב לפחדו של קין כשהוא אמר: "גדול עווני מנשוא"?

מניטו: יפה. יפה.

קהל: והתשובה...

מניטו: יפה. זאת אומרת, זה מגלה שקין היה צדוקי, מכיוון שהוא לא מכיר בהקדוש-ברוך-הוא, כהקדוש-ברוך הוא! אב יכול לרחם על בן. החוק - לא מרחם. זה צדוקיות כן?

 

{bfaccordion-slider המתכון לאמונה בבורא: אוכל, ענווה, וילדות בריאה}

 

מקור: שערי אורה שיעור 54, מהפכת הזהות העברית קובץ 2

קהל: פה יש לי שאלה, אנחנו התלבטנו גם לפני שנה. תינוק שנולד, הוא נולד עם איזה לוגיקה שטבועה בו, נניח בגנים שלו? או שזה פרי חינוך?

מניטו: זה גם זה וגם זה.

קהל: לדוגמה - האם יכול להיות שניקח שתי חברות, חברות אנושיות, או ניקח שתי מסגרות, ונגדל במסגרות באופן נפרד, ובכל אחת יצמח טיפוס עם לוגיקה. לא, אני לא מדבר על הצד ה...

מניטו: וכשאתה אומר "מגדל," יש להם מחנכים

קהל: כן. מחנכים. השאלה היא: באמת אפשר...

מניטו: אז זה תלוי - מי אלו...

קהל: שאחד ועוד אחד יהיה ארבע, אני עכשיו מקצין את זה. אחד ואחד ועוד אחד יהיה בחברה אחת ארבע, בחברה השנייה - אחד ועוד אחד יהיה שש.

מניטו: אני זוכר מה הרצי"ה אמר לנו על אותו נושא. פחות או יותר. הוא היה מדבר על המושגים של האמונה. הוא אמר לנו: תינוק בריא הוא מאמין. רק אחר כך, החינוך שהוא מקבל מהחברה, אז הוא נוטה מהאמונה. ויש לנו...

קהל: אבל זה הצד של האמונה. אני שואל על הצד של ה...

מניטו: אתה יכול ל...

קהל: כי בצד של האמונה זה גמרא מסכת נידה, שבא מלאך, וסותר על פיו,

מניטו: כן כן. אתה יכול להסיק. אני רוצה דווקא לקשור את שני הקצוות. אני למדתי את העניין הזה "שבגיל שלוש אברהם אבינו הכיר את בוראו." [נדרים ב עמ, בראשית רבה ל ה] אני שמעתי הרבה פרופסורים מסבירים: שהכיר לפי הסברא, שיש בורא עולם. וזה לא מה שאומר המדרש! המדרש לא אמר שהכיר שיש בורא עולם! אלא - הכיר את בוראו. מי הוא הבורא עולם. זה משהו אחר לגמרי!

קהל: אז שני הדברים. הוא הסיק, הוא חשב, הוא אמר: השמש זורחת, השמש זה... מכאן שיש בורא עולם, נגלה עליו הציץ אליו [בעל הבירה] ואמר: אני הוא. אני הוא.

מניטו: אז "הכיר את בוראו" - הכיר מי הוא.

קהל: הכיר ממש.

מניטו: כי כל מה שאנחנו למדנו על ה'אשל של אברהם.' לפי המדרש. שהיה מכניס אורחים, היה נותן להם לאכול ואחר כך היה מבקש להודות למי שאכלנו משלו. והם היו נוטים להודות לאברהם. אז הוא לימד אותם: לא, יש בורא עולם שנותן לנו להתקיים. אז זה נתן לי להבין מה שאמר הרב: אני לא צריך שום פילוסופיה אינטלקטואלית, כדי לדעת שיש בורא. מספיק שאני מכיר את עצמי כבריאה, אם אני מכיר את עצמי כבריאה, וזה לא עניין אינטלקטואלי, זה עניין של מידה. של מידות מוסריות. זה מידה של ענווה, זה קרוב לענווה. אני מכיר את עצמי כמי שלא יכול להתקיים, אלא אם כן הוא מקבל את הקיום - זה האוכל. דרך האוכל - אני מכיר שיש לי בורא. אני לא יכול להתקיים מעצמי. אז אני מכיר את עצמי כבריאה, ממילא אני מכיר שיש לי בורא. אני לא צריך סברא. אתה מבין? זה עניין לא רק אינטואיטיבי, זה יותר עמוק מזה. וזה אברהם אבינו. אברהם אבינו - מכיוון שהוא הכיר את עצמו כאדם שצריך לאכול כדי להתקיים, הוא הכיר את עצמו כבריאה, הוא הכיר את בוראו. שיש לו בורא והבורא התגלה לו. ולכן, למה דיברנו על זה? כן, זהו. זה תפקוד טבעי של הטבע של האדם, שהוא גם כן, לפי השכל, יש שכל טבעי!

קהל: איך הרב עשה את הקפיצה הזאת לשכל טבעי?

מניטו: מה שאתה אמרת 'אמונה' זה בא מהשכל הטבעי שלו.

קהל: אמונה באה מ... מכיוון ש...

קהל: אבל שכל טבעי, זה לא ניכר!

מניטו: לא לא. תשמע.

קהל: האם הסילוגיזם, האם הלוגיקה של אריסטו, זה טבוע? זה שכל...

מניטו: לא לא.

קהל: שכל טבעי יכול להיות גם איזה אינסטינקט כזה.

מניטו: תוסיף 'טבעי.' 'אותנטי' נאמר. אמיתי. מי שהוא בריא בנפשו, מתפקד לפי השכל האמיתי.

קהל: וכל בני האדם נולדים עם פחות או יותר, או שיש הבדל בין יהודים וגויים?

מניטו: חוץ מאלו שנולדים כ-חולים. אה! פה - ההבדל בין יהודים וגויים. אני חושב, עכשיו אני חוזר על המושג 'השכל הטבעי.' הגויים הם האדם הטבעי. וסוד האדם הטבעי זה הנחש. האדם שמתפקד כאילו הוא אחד מהבהמות, מהחיות, במדרגת אדם, אבל זה האדם הטבעי. והנשמה של היהודי, היא קשורה לתורה, לתורה מן השמיים. ולכן יש לנו תפיסות שונות מהתפיסות השכליות של האדם הטבעי. למשל - הדוגמה שלמדנו: בשכל הטבעי אין מקום לעניין של התשובה. צריך להיות שייך לעם ישראל כדי לתפוס את הוודאות של התשובה.

קטע שני:

ואף על פי שחכמתו של ניטשה היא קרובה מאוד ל... נאמר - לחכמת היהדות, אני לא רוצה לומר ל'תורה' אבל ל'חכמת היהדות,' מכל מקום זה השיטה של ניטשה.

קהל: יש שיטה אצל... אצל הרב סעדיה גאון וגם אצל הרמב"ם, יש איזה שיטה שיש אנשים יוצאים מן הכלל, כמו אברהם אבינו, שבכוחם הגיעו עד ה'

מניטו: אבל שכחת שדווקא הם היו, הנפש שלהם היה באותו סדר: קודם כל - תורה, ואחר כך פילוסופיה. כשאתה אומר: "הגיעו אל ה' " זה תורה. זה לא פילוסופיה. כי אף פילוסוף בעולם לא הגיע אף פעם לה' לכל הפחות הוא מגיע לאידאה של אלוקים. למשל - שפינוזה. אבל לה?' אף אחד. ולכן זה טעות גסה לומר שאברהם היה פילוסוף, ולהסביר את זה: מכיוון שמעצמו - זה חכמת כליותיו, כן?- מעצמו הגיע לה.' זה טעות לגמרי! ואף חכם מישראל [לא] אמר דבר כזה. וזה רק ההיסטוריונים שמדברים ככה. מכיוון שאינם מבחינים בין הוויה לאלקות. וזה העיקר של לימוד הקבלה. אני רוצה להסביר את זה: צריך לצטט בדיוק את המדרש שמסביר כי אברהם אבינו הכיר את בוראו. למדנו את זה פעם, אם אני זוכר לפני שנתיים. פה דווקא. המדרש לא אמר שהקב"ה גילה מציאות הבורא. אלא המדרש אמר: "הכיר את בוראו" דהיינו - הכיר את ה.' מי הוא הבורא! הכיר את בוראו. לא שהכיר שיש בורא. זה טעות של המפרשים. זה מובן מה שאני אומר? אני רוצה להיות בטוח שזה מובן. זה לא אותו דבר! אני שמעתי המון פעמים רבנים, גדולים, מאמינים, וברצינות אומרים ש... מפרשים את המדרש ככה: בטעות! כן? כי אברהם גילה שיש בורא עולם. אף פעם המדרש לא אמר את זה! המדרש אמר משהו אחר לגמרי! הכיר מי הוא הבורא עולם. קהל א': אבל עכשיו שמענו... קהל ב': זה רק ההסבר הראשון. קהל א': אף [לא] שמעתי את הדעה ש...

מניטו: אני זוכר שאתה נכחת כשאני הסברתי את זה. שכחת? [צחוק]

קהל: אבל חוץ ממך כולם אומרים ההפך!

מניטו: אבל, תראה איך זה כתוב! "הכיר את בוראו" פשוטו כמשמעו! הכיר את בוראו ריבונו של עולם... [צחוק]

קהל: מאיפה הטעות הזאת...

מניטו: מאיפה הטעות הזאת?

קהל: פה [כנראה ברמב"ם] כתוב "הכיר את הבורא".

מניטו: זהו! לא כתוב שהכיר שיש בורא!

קהל: יש...

מניטו: אני רוצה להסביר לכם את זה. זה בא מכיוון שיש הרבה תלמידי חכמים שהם בקיאים בתורה. אבל - עם-ארצים, בורים גמורים בפילוסופיה. וכשמתחילים לדבר פילוסופיה אומרים שטויות. פשוט. זה מובן מה שאני אומר?

קהל: או שאצל הרמב"ם...

מניטו: זה פשוטו כמשמעו! ואצל הרמב"ם - הרמב"ם אף פעם לא אמר את זה! כשהרמב"ם מדבר על האלוקים, זה הרמב"ם שמכיר כתלמיד הנביאים מי הוא ה' ושמכיר שה' הוא האלוקים. הכוונה אצל הרמב"ם זה ה' [יקוק] שהוא אלוקים! זה מובן? אל לשכוח לא לשכוח שהרמב"ם היה יהודי!

קהל: זה הדעות של...

מניטו: שפינוזה היה מומר. אבל הרמב"ם היה יהודי.

קהל: אברהם שיודע כבר שיש בורא,

מניטו: יפה.

קהל: אז זה [...] מקבלה.

מניטו: לא! לא לא! בריאה ברייה במצב בריא - יודעת שיש בורא. אני זוכר - יש לי עוד באוזן את הדברים של הרב קוק על זה הבריאה שהיא בריאה, היא יודעת שיש לה בורא. אברהם הכיר מיהו הבורא. הוא גילה את ה' [יקוק] מכיוון שהיה עברי. עברי זה שייך לנבואה. הרבה פעמים למדנו את זה. רק דקה. ‎אני רוצה להסביר את זה ככה: כשבן אדם מכיר את עצמו כבריאה, וצריך להבין את המילה לעומקו של דבר, כן. אם אני מכיר את עצמי כבריאה, אז לפני שאני מכיר את עצמי, אני מכיר שיש לי בורא! כי אני מכיר את עצמי רק כמי שמקבל את המציאות. מי שמכיר את עצמו כנמצא מעצמו, אף פעם לא יכול לדעת שיש לו בורא. אבל זה גאווה! וכל הפילוסופים, שמצד שני היו מאמינים, והיו מחפשים איזה גילוי של אותו בורא, וחלק מהם גילו את זה בישראל, כן? אפילו גויים. אז כולם מסבירים את זה. יש טעות של גאווה לבריאה שאומרת: "אני הנמצא"! כי אם אני הייתי הנמצא בשלמותו, וההוכחה שאני בריאה זה: "בורא נפשות רבות וחסרונן" זה החסרונות שלי - זה ההוכחה שאני בריאה. אז אם אני מכיר את עצמי כבריאה, ממילא אני מכיר שיש בורא. לא צריך גילוי לזה. לא צריך רב בשביל זה. צריך להיות בריא. זה פשוט. וזה ההסבר של הרב קוק. והוא ציטט כמה מדענים מרוסיה, גויים, שהסבירו את זה באופן פשוט: כי רק התרבות האנושית מקלקלת את הילדים. אבל ילד בריא יודע שיש בורא בעולם. וזה, נאמר הרמז של המחלוקת באותו מדרש של אברהם אבינו, "בן כמה היה" יש אומרים שהיה בן... אני לא זוכר

קהל: שלוש, ויש אומרים ארבעים ושמונה. אלו שאומרים ארבעים ושמונה, זה רמז לגימטריא של 'מח.' היה לו מוח.

קהל: זה הרמב"ם.

מניטו: לא, גם במדרש כבר. הרמב"ם מצטט אחד מ'אליבא ד'... ומי שאומר: שלוש שנים, צריך ללמוד אצל פיאז'ה שם, שמעתם על פיאז'ה, כן? זה הגיל שבו הילד מגלה שהוא נמצא בנפרד מהעולם החיצוני. אז כשהוא מגלה את עצמו הוא מגלה שיש לו בורא. אם הוא בריא. וכל הילדים הם בריאים. בחזקת בריאות, נאמר. הדבר הוא פשוט מאוד: כי הטעות של אותה דעה, זה להורות [את] אברהם כפילוסוף. להורות משה כפילוסוף. אבל פילוסוף זה 'מין.' זה ההסבר של הגמרא. זה פירושו של רש"י על הגמרא. אולי אני אזכיר לכם את העניין. יש שני פירושים של רש"י על המילה 'פילוסוף.' פירוש אחד במסכת שבת 'פילוסוף' - רש"י מפרש 'מין.' ופירוש אחד במסכת עבודה זרה דף חמישים וארבע אם אני זוכר, במסכת שבת זה בפרק 'כל כתבי הקודש.' הוא מפרש: 'חכמי אומות העולם.' ואין סתירה בין שני הפירושים האלו. כי במסכת שבת מדובר בפילוסוף יהודי. אז רש"י מפרש 'מין.' מכיוון שהיה מא-מין, ועכשיו הוא רק מין. [צחוק] אבל במסכת עבודה זרה מדובר בפילוסופים של הגויים. ואם גוי - הוא פילוסוף, אז הוא שולל את העבודה זרה. אז פילוסוף של הגויים הוא חכם. אבל פילוסוף של ישראל, מכיוון ששולל תורה מן השמיים, הוא מין! זה פשוט. זה מובן? ולכן יש לחכמי ישראל כבוד גדול לפילוסופים של הגויים, מכיוון שלכל הפחות זרקו את העבודה זרה מכיוון שאינם מאמינים בעבודה זרה, הפילוסופים. אבל יש להם זלזול על הפילוסופים היהודים מכיוון שברור שהם מינים. ואני רוצה להיות חד בזה: אין דבר כזה מאמין שהוא פילוסוף. במה שהוא פילוסוף - הוא כופר. בתורה מן השמיים. דאם לא כן הוא לא פילוסוף רציני! אלא יש לו רעיונות והוא קורא לזה פילוסופיה. הוא חושב, והוא חושב שהוא חושב. [צחוק] תפסת את העניין? אתה בקיא בזה. מכיוון שלמדת את הפילוסופים של הגויים. ואתה יודע שהפילוסופים של הגויים שוללים כל עניין של נבואה וגילוי. זה ברור!

קהל: שוללים גם את קודמם.

מניטו: זהו. מכיוון ששוללים, אז שוללים את העבודה זרה. ולכן הם חכמים. אבל פילוסוף יהודי, מכיוון ששולל, שולל תורה מן השמיים. לכן הוא מין.

 

{bfaccordion-slider הסיכון והסיכוי בתפילתו של היחיד}

 

סדר הקטעים במסמך וסדר הקטעים בבהקלטה שבלינק שונה.

מקור: תפילה

מניטו: ומה שהוספתי תוך כדי הלימוד שהתפילה במובן ‎הראשון רק נביאים ידעו לסדר נוסח של תפילה שזה דבר מסוכן מאד למי שאינו יודע. למשל: אני, אולי, אבנה איזה משל, כן? ויש הרבה סיפורים על אליהו הנביא, כן? שאחד, מבקש מאליהו דבר שנראה לו כדבר טוב וסוף סוף זה מתגלה כסכנה חמורה בשבילו. למשל, אני לא יודע... אני לא בעולם של בקשות, אבל, מישהו מבקש דבר שהוא חושב שזה טוב בשבילו וזה מתגלה כרע. לא יודע.. רק הקב"ה יודע איך מנהיג עולמו, אז מי שמאמין שבאמת יש משגיח יש מנהיג, מפחד להתפלל. אני לא יודע, כן? טוב לכן - תיקנו אנשי כנסת הגדולה וביניהם הנביאים, האחרונים נוסח של התפילות מכיוון שהם - חכמי ישראל, נביאי ישראל, יודעים איזה ברכות צריך לבקש איזה ברכות ישראל צריך לו כישראל זה: דעת, סליחה ותשובה, וכן הלאה. נלמד את זה במשך השנה. אז ונראה, נגלה את זה: שאלו הן הברכות שהאדם צריך ובפרט - ישראל. בהיסטוריה שלו אלו הן הברכות. לא פחות ולא יותר. היחיד, בתוך אותו נוסח, רשאי לכוון לצורך העצמי הפרטי שלו במחשבה. זה מובן? חוץ מזה - אתה רומז לעבודות אחרות לגמרי. שזה בעולם החסידות וגם בעולם של אדם, אני לא רוצה לומר: אדם דתי אה, של צדיק שיש לו דברים עם בוראו,

אבל, אם אני מבקש מהבורא ברכה מיוחדת, נוסף על מה שקיים בעולמי אני צריך קודם כל להיות במצב של צדיק. זה הכוונה של הביטוי התלמודי שאתם למדתם את זה לפי הפשט שלו "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" (יבמות סד א). פה יש נושא חשוב מאד קשור לשאלה הראשונה: איך יכול להיות שאדם עומד לפני הבורא, ומבקש מהבורא?! לשנות את רצונו? "יהי רצון מלפניך" . אנחנו כל כך רגילים לעבודה של התפילה, למעשה של התפילה, שאנחנו לא רואים, את הקושי הזה שאני מסביר עכשיו: מאיפה באה הרשות לבקש "יהי רצון מלפניך?" זה חידוש של התורה, של האבות, קודם כל. האדם הטבעי - לא מרגיש צורך להתפלל לא מאמין בזה. הוא מסתפק בכל מה שיש בעולם וברור שזה המצב הטבעי: בורא ברא עולם, ושם בעולם כל מה שצריך כדי לחיות בעולם. בא אדם אחד ומרגיש שזה לא מספיק לו. אז הוא לוקח יוזמה, החלטה לבקש מהבורא, וזה רציני, כן?, לבקש מהבורא שישנה את סדר העולם בשבילו. כל זה למדנו כבר, אבל אני חוזר על זה, כן? ולכן הביטוי הזה של הגמרא: "תפילות אבות תקנום" -זה חידוש עצום. צריך להיות מהאבות כדי למצוא את הכוח לתקן בעולם את האפשרות של התפילה במובן שראינו - בקשת צרכים מחוץ, ממעל, מעבר למה שהבורא שם. בתפקוד העולם זה ברור? ושוב, אני חוזר על זה, וזה נותן לנו להבין שאנחנו לא מתפללים לפני הבורא. אין טקס כזה, כן? אלא לפני הברוך. ושוב, ואחר כך נראה עוד מקורות על זה. ההגדרה של "ברוך אתה ה" בנוסח הברכות - זה, תראו את כל, המפרשים, האמיתיים זה: "מקור הברכות". למעלה מהבורא כבורא אותו בורא- כי, "ה' הוא האלוקים" אותו בורא, למעלה מהמדרגה -של בורא הוא מקור הברכות. הוא לא, או – יותר עמוק, מהבחינה של בורא אז הקשר לאדם ול"ברוך", לבורא כמקור הברכות זה – הקשר של התפילה. רק האדם ששייך לעניין של הברכה - רשאי לבקש ברכות. וזה מתחיל באברהם. סוד הפסוק "והיה ברכה". הברכה מופיעה בעולם עם אברהם אבינו, ולכן צריך להרגיש בזה שיש חידוש גמור בהתפתחות של העניין של התפילה. זה מובן, כן? אז אני רוצה להסביר בקצרה, זה לא המקום עכשיו אבל כדאי. את הנוסח של "ברוך אתה ה" בברכות הרגילות שאנחנו מכירים, למשל: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי האדמה ."בורא". מכאן, מה שאנחנו מוצאים בבריאה אנחנו מגדירים את זה כברכה, כדי להנות ממנה. זה נושא בפני עצמו, כן? אבל בתפילה, בבקשת הברכות ההגדרה היא מיידית- אנחנו מבקשים ברכה כ-ברכה, לאו דווקא שאנחנו רואים ברכות בטבע ואנחנו רשאים להנות מהברכות שיש כבר בטבע -דרך הברכה, "ברכות הנהנין". פה, בתפילה, אנחנו מבקשים דבר שבא מלמעלה מהטבע. חידוש בטבע. חידוש ברצון. חידוש בטבע וזה מה שאנחנו לומדים כבר בהתחלה של אותה סוגיה: בלי הזהות של האבות, המצב שלהם, המשימה שלהם, הצורך שלהם, אין מקום להתפלל במובן של תפילה שהיא בקשת צרכים. בצורה אחרת במילים אחרות בזכותם. האבות... תיקנו האפשרות. (שיעור אחר)

קהל: קברות צדיקים- ללכת לקברות צדיקים איך זה מתקשר לנושא? לבקש..

מניטו: נכון. זאת אומרת, יש, איך אומרים? רשות לזה אבל זה קשור למה שאנחנו אומרים: "שומע תפילה". הקשר בין כל אחד ואחד והקב"ה זה דבר פנימי, ששייך לכל אחד ואחד. אז אף אחד לא יודע את הזכות של מי, איך זה פועל, איך זה מתפקד, כן? ודרך כוונה של אותו צדיק שנקבר פה וכן הלאה אז יש כוונה מסוימת מיוחדת אבל אסור! להתפלל לצדיק? זה ברור, כן. זה אסור לגמרי. זה עבודה זרה. לא מתפללים לצדיק אלא מתפללים לבורא, בזכותו, דרך זכותו של אותו צדיק וכל אחד והכוונות שלו והתמימות שלו והאמיתות שלו. אני רוצה להסביר את זה לפני שנמשיך כי רמזתי בשיעור הקודם על מה שאומר ה"פרי צדיק"-שצדיקים אמיתיים לא רוצים להתפלל ולכן הם חסרי כל כדי להכריח אותם להתפלל -מכיוון, כשצדיק מתפלל זה רצונו של הקב"ה כי הוא הצדיק אז כשצדיק מתפלל הקב"ה שומע את רצונו שלו! ולכן תפילת הצדיק מתקבלת והוא רוצה שהצדיק יתפלל אבל הצדיק לא רוצה להתפלל. למה? כפי שהסברנו מקודם: הצדיק יודע שהכל בסדר בעולם הוא [הקב"ה] יודע איך לנהוג [להנהיג] את עולמו. מה זאת אומרת? אני חוזר על זה מישהו בא עם החוצפה שלו, ואומר לבורא: "תשמע" השמיע תשמע, אני חושב שהמצב של העולם הוא לא בסדר". איזה מין צריך להיות נביא כדי לדעת דברים כאלו? כן? לכן צדיקים אמיתיים מפחדים מזה. ונלמד כמה מקורות שמי שמתפלל כמו [כאילו] קורא קריאת שמע, כוונתו צריכה להיות לשמיים. לא בשבילו - לה' לבדו. "יהי רצון מלפניך". בשבילך- לא לנו ה' לא.. "לנו"- זה הפסוק ש והדברים רחבים מאד. ולכן כדי לברר אם יש זכות לקבל - צריך משפט. זה לא אומר - כי המשפט זה לפי הדין הקשה. משפט זה משפט. זה לא לפחד מהמשפט: טוב, אומרים "לא לפחד כלל" אבל זה לא העניין. לא רק לפחד- להיות גם שמח. מכיוון שאנחנו לפני בית דין של מעלה שהוא בית דין של אמת, אם יש מספיק זכות, אבל היוזמה זה בידי האדם, כי סופסוף מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים באותה תפילה שנקראת "עמידה" שנקראת "שמונה עשרה" כי יש עוד סוגים של תפילות הרבה, למשל: "ואתחנן אל ה" תראו מה אומר רש"י על זה? תפילה שהיא תחינה, זאת אומרת , לא לפי הזכות. "מתנת חינם" אומר רש"י. רש"י (דברים ג פסוק כג) משה רבינו היה יכול לסמוך (על זכוּתָוְ) זכויותיו. הוא לא רצה. הוא ביקש מתנת חינם. "ואתחנן" זה לא "ואתפלל", כן? זה סוג אחר של תפילה. עכשיו אנחנו לומדים מה זה תפילה במובן של תפילה- אם יש זכות - אני מקבל, אם אין זכות - אני לא מקבל. ולכן אני אמרתי "שומע תפילה". זה לא אומר שהוא עונה מיד לכל תפילה הוא שומע. כשיהיה מספיק זכות- אז כל מה שהיה בדברי התפילות הקודמות אנחנו מקבלים בבת אחת.

טוב. אז: העניין הוא ככה שמה שאנחנו מבקשים זה שכר המצוות אבל אנחנו יודעים ש"שכר מצווה בהאי עלמא ליקא" (בבלי קידושין לב ע"ב),לכן שוב, זה קשה להתפלל. מה זאת אומרת? "אם אני זוכה" אם אתה זוכה במה? בשכר מצוותך? זה בעולם הבא. לא בעולם הזה. אבל, הרשות בידי האדם להחליט אם הוא צריך את חלק מאותו שכר בעולם הזה, לכן הוא צריך לקחת את היוזמה להתפלל , ולכן זה הרשות היא בידו אתה רוצה בעולם הזה מה ששייך לעולם הבא? - תחליט. כל זה אני אומר: כדי להסביר ש מסוכן מאד להתפלל בלי לדעת מה לבקש. אם מה שאני מבקש זה טוב בשבילי או לא? לפי דעתי הקצרה , אני חושב שבאמת צריך לי, שבאמת זה טוב לי, אולי זה מסוכן? ואני רוצה להזכיר פה סיפור שיש בגמרא אהה. רק דקה. הקושי בלימוד הזה, שאנחנו לומדים משבוע לשבוע וזה היה צריך [זה מעורר את הצורך] להזכיר כמה דברים שכבר למדנו בשיעור הקודם אבל בקצרה. אבל אני רוצה להיות בטוח לכולכם, אם זה ברור אם זה לא ברור - ניקח כל שאלה ושאלה כדי ללבן את זה. כן? אז ...

קהל: לכאורה עמידה במשפט זה יותר מתאים ליצחק

מניטו: כן. גם זה למדנו בשיעור הקודם אולי תסביר קצת יותר את השאלה שלך אני חושב שהבנתי, אבל תסביר קצת יותר.

קהל: שהגדרנו את התפילה כעמידה מפני שעומדים מול הבורא

מניטו: כן.

קהל: במשפט, ואז להתפלל זה פעל של פ.ל.ו.ל של בית הדין במשפט

מניטו: כן

קהל: ויצחק הוא, ראינו עכשיו שהוא ה[הצדיק] של מידת הדין..

מניטו: אה, כן. טוב. אני מבין במשפט, באותו בית דין יש... אבל זה רק כדי להבין. כן? זה לסבר את האוזן לאמתו של דבר זה ככה אבל נלמד בבחינת הסבר: באותו בית דין של התפילה, יש שלושה דיינים. דיין אחד שהוא מידת החסד. דיין שני שהוא מידת הדין, הגבורה ודיין שלישי, המכריע, שהוא מידת הרחמים. זה ברור? ויש לכל הדיינים האלו, של הבית דין של התפילה, שמות בקבלה אבל אסור להשתמש. בשמות האלו זה מובן? אתם ראיתם, יהודי מתפלל כשגמר להתפלל אז הוא משתחווה שלושה פעמים: מצד זה ומצד זה.. זוכרים את זה כן? ולכל זה יש? משמעות, כן זה אותו עניין. ולכן הבית דין הזה, בבוקר - הוא תחת ההשפעה של מידת החסד בצהריים - תחת ההשפעה של מידת הדין וכן הלאה, ולכן הצדיק של מידת החסד - כוחו בבוקר. החסיד [? צדיק?] של מידת הגבורה כוחו בצהריים וכן הלאה. זה מובן? טוב.

קהל: רגע.... אם נלמד.

מניטו: לא... אה אני מפחד שאחרי הלימוד הזה, תראו את התפילה כדבר כל כך גדול וחשוב שתפחדו להתפלל, כן? ולכן הכלל הוא שאסור ל... איך אומרים? [לאדם] להראות את עצמו כאילו [הוא] מתפלל בכוונות. ואתם יודעים שזה אסור, כן? צריך להתפלל בכוונה, לא בכוונות כי רק מי שבקיא בכוונות מתפלל בכוונות. אז טוב ששאלתם שאלה שלא שאלתם, אבל אני שמעתי אותה... זה ברור כן? אסור לחשוב על כל זה בשעת התפילה. זה לימוד, כן? רק מי שבקיא בכוונות יודע איך לכוון את הכוונה זה ברור כן? טוב. אז היתה שאלה איפה?

היו שותפים בהפצת משנת מניטו. לתרומות - ניתן להיכנס לאתר.

 

{bfaccordion-slider הפרושים והצדוקים: מה קודם - אמונה או חקירה?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

אולי אני אחזור קצת, בקצרה, על השוני בלימוד אצל הפרושים ואצל הצדוקים. ופה זה קצת יותר מובן, כן? כי מי שלומד תורה בכוונה לשמה, לומד - ללמוד, לשמור, לעשות ולקיים שיהיה קיום במציאות של אותם הערכים. ולא מספיק לעשות. צריך לעשות באופן שיהיה קיום. כי עשייה בלי קיום - זה רק שלב...

טוב אז - כשהפרושים היו לומדים, היו לומדים את התורה מכיוון שהיו יודעים מלכתחילה שזה אמת. יש להם מסורת של העם העברי שהייתה נבואה שזה גילוי האמת המוחלט מבורא עולם. אף על פי שהיו חיים - זה התחלה של תקופת סיום הנבואה - אז יש ספר שמספר מה קרה בתקופת הנבואה - זה התורה - אז היו לומדים את התורה באמונה תחילה שהתורה היא אמת. זה מובן?

הצדוקים - זה תהליך התנהגות אחרת לגמרי. יש להם בידיים חפץ תרבותי. "ספר הספרים" כמו שאומרים, התנ"ך, הבייבל. והיו יודעים שזה מוניומנט תרבותי חשוב בעולם. גם הגויים, איך אומרים, מעריצים את זה, כן? ולכן יש להם ספר שהם יודעים שיש - כובד תרבותי ניכר. אז לומדים כדי להבין מה כתוב בספר, ומאמינים במה שלומדים. זה הצדוקיות.

הפרושים זה ההיפך! הם לומדים כדי לדעת במה מאמינים, אבל יש אמונה תחילה שזה האמת. אז התוצאה של הלימוד היא אחרת לגמרי. זה מובן? כשצדוקי מסביר דבר תורה, התוכן הוא אחר לגמרי [לעומת סיטואציה] כשפרוש מסביר דבר תורה.

ולכן - התורה שיש בישיבות זה התורה של הפרושים, והתורה שיש למשל בקתדראות של האוניברסיטה זה התורה של הצדוקים, בלי שום ספק. אף על פי שזה מרצה מאמין דתי עם כיפה. שמשחק עם זה [צחוק]. התוצאה היא אחרת לגמרי.

קהל: למרות שהמעשה דומה

מניטו: למרות שהמעשה דומה! ככה אמרת בדיוק. מכיוון שהמעשה רק דומה. זה לא אותו המעשה סופסוף. זה... אני שוב רוצה להגדיר את זה: אחד - לומד כדי להבין במה הוא מאמין, השני - לומד כדי להבין מה כתוב בספר, ומאמין במה שהוא מבין! אז, זה - חכמה אנושית, וזה – תורה. הבנתם את ההבדל, כן?

קהל: אבל כתוב: ולא מצאת ולא חיפשת [זה אל] תאמין

מניטו: זהו. זהו.

קהל: השאלה שלי [...]

מניטו: לא לא. מי שאומר לך שלא יגע – "יגעת", כן? - לא יגע ומצא, לא מאמינים בו

קהל: אבל חוקרים...

מניטו: מה זה חוקרים?! לומדים עם מי שמלמד! יש סתירה ענקית בעניין! מדברים על ספר שהספר אומר: שמישהו אמר למישהו עד עכשיו. אז מי ששולל את זה - שיש מישהו שצריך לשאול אותו מה כתוב, עד משה רבנו מפי הגבורה - הוא שיכל את זה! הוא חי בסתירה!

קהל: אתה צודק... שאנחנו... בדור של... אנחנו אמרנו שכולם עמי הארץ

מניטו: על נושא אחר דווקא. יגעת ומצאת. לא פעם, החכמים מדברים על זה: בא איזה יהודי – "אני מחפש [את] הרב שלי, אני מחפש רב" - אז תחפש! ומי שאומר: חיפשתי ולא מצאתי - לא מאמינים לו. ויש פרק שלם במהר"ל שיש רק רב אחד לתלמיד אחד. כל השאר זה לוקסוס. יש תלמיד אחד לרב אחד ורב אחד לתלמיד אחד. ואז... צריך לחפש! זה נקרא "רב מובהק". אז... ברור ש...

אולי פעם אני הסברתי את אותה הגדרה: מי זה "רב"? זה לא מי שיש לו תלמידים. זה מנהל בית ספר [צחוק]. הוא פותח בית ספר, מבקש תקציב מאגודת ישראל, ויש לו תלמידים. "רב" זה מי שהיה לו רב הבנתם? רב זה מי שהיה לו רב. אז - הוא רב! השני הוא סתם מורה, כן? מכיוון שיש לו תלמידים [צחוק]

קהל: סתם פרופסור

מניטו: סתם פרופסור. מכיוון שיש לו תלמיד[ים...]. ואתם זוכרים ההבדל בין יעקב לעשו מה אמר יעקב? "יש לי כל". מה אמר עשו? אמר: "יש לי רב" [צחוק].

אנחנו חוזרים לנושא. אז, לכן הגמרא אמרה: כל חידוש, כל דבר שתלמיד ותיק עתיד לחדש - נאמר למשה מסיני. אפילו אם זה חוקר כפי שאמרת. אבל - בתנאי שהוא תלמיד ותיק. לא סתם חוקר, ככה, כפי שאמרת. וזה... לא הבדל קטן. זה הבדל מהותי! זה הבדל מהותי. ואנחנו אוהבים את החוקרים האלו. אף על פי שהם לא לשמה, אף על פי שהם לא מאמינים, אף על פי שהם אומרים שלא מאמינים. מכיוון שעוסקים בתורה. וסופסוף בתורה, היא, בספר הזה יש "דינמיטה". וסופסוף זה יתפוצץ פעם, כן? לכן אוהבים אותם. לכל הפחות - לא משחקים קלפים, משחקים תורה [צחוק]. ו... אבל צריך להיות ער להבדל. יש הבדל עצום, מהותי. והסכנה זה - ש... כשבישיבה עצמה, מתנהגים לפי שיטת האוניברסיטה. אז זה הסכנה הכי חמורה. הבנתם את הסכנה... ולדאבוננו יש הרבה כאלו...

קהל: איפה יש מציאות כזאת ש?...

מניטו: כמעט בכל הישיבות! [צחוק מהקהל]

קהל [תלמידה]: סליחה? אני לא יודעת אם אני צריכה לשאול את זה או לא. אבל אני רוצה לדעת אם זה נוגע לנו או לא. האם כשאתה מדבר על תלמיד, אתה מתכוון [גם] תלמידה?

מניטו: גם כן. ו... יש הרבה פסוקים שאומרים: "איש או אישה". אז כדי לחסוך נייר, יש לנו פסוקים שאומרים "איש", והמדרש בא ואומר: "או אישה"

קהל: העניין הוא שרב ותלמיד...

מניטו: זה אותו דבר. זה אותו דבר. זה רב ותלמידה ו... למשל - ולא צריך... זה לא מספיק רב. צריך חבר. לא מספיק רב. "או חברותא או מיתותא" אומרת הגמרא, כן? מי שחי בלי חבר הוא לא חי. והחבר האמיתי - זה האישה לאיש והאיש לאישה. זאת אומרת הבעל לאשתו ו... זה נקרא "חבר אמיתי". אבל, מכיוון שלא כל פעם אפשר להסתדר... בלימוד... אז לוקחים [ארצץ לבדוק מקור להשלים יוטיוב] שנקרא חבר או חברה. תחליף. ויש גם כן קללה בגמרא למי שלומד לבד. מהו הפסוק... כי הגמרא קיללה את מי שלומד לבד בלי חברותא.

 

{bfaccordion-slider הציונות השנייה: מה בין משה במדין, והקמת מדינה פלסטינית?}

 

מקור: שערי אורה, קובץ 23 (נכון לשנת 2019)

מניטו: זה מובן מה שאני אומר? כן?

הרב אורי שרקי: לכן נשא מדיינית?

מניטו: מה?

הרב אורי שרקי: לכן [משה] נשא מדיינית?

מניטו: לא... אני חשבתי דווקא על מצרים. עניין של המדיינית זה סיפור אחר. אולי נדבר קצת על זה:

כשמשה התייאש גם ממצרים וגם מדור ישראל אשר היה במצרים, אז הוא חשב למצוא עם אחר לגמרי. שיהיה מצאצאי אברהם, אבל לא את "עמי אשר במצרים". תפסת את העניין? כן? ותראו רק מה שאומר רש"י על: "וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" הוא רצה לעשות כמו יעקב אבינו. מה זאת אומרת? לייסד עם ישראל אחר. ורק אחרי ארבעים שנה, כשראה בעצמו מה שהוא אומר על גרשום: כִּי גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נכְרִיָּֽה. אז מיד הקב"ה מתגלה אליו בסנה ואומר לו: "אֶת עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" - הפשט הוא קשה! מה זה "עמי אשר במצרים"? יש עם אחר?! זה מובן, כן? אז הוא חזר למצרים כדי להציל את ישראל. שמה - העניין של מדין זה יאוש על המצב של... של: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיֹּאמֶר לָֽרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶֽךָ". דווקא מי שהיה צריך לגלות את "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הוא מגלה - שדווקא עם ישראל הזה - הוא עם של רשעים אחד על השני. "למה תכה את רעך?" - זה סותר כל התורה כולה.

אז הוא בורח. למה הוא בורח? מכיוון שבינתיים פרעה ידע - לא שהרג איזה מצרי, הוא היה כל-יכול שמה! אלא - שבחר בישראל והוא בורח. גם מפני פרעה, כפי שאומר הפשט, וגם מפני ישראל! הוא לא רוצה לשמוע מאותו ישראל של אותו דור. זה דור דתן ואבירם, כן? אז הוא מנסה...

פעם הסברתי שבדור שלנו זה מתגלה קצת: יש הרבה הרבה... משכילים, שהתייאשו לגמרי מהתרבות של הגויים. עזבו. עזבו את המרקסיזם, עזבו את הנצרות, עזבו את כל זה. התייאשו מתרבות אומות העולם, אבל התייאשו גם כן מהקהילה היהודית. והם מחפשים איזה מדיין כדי להיות משה שלהם. אתם מבינים למה אני מתכוון, כן? יש [עכשיו] הרבה... יש המון פה ב... באוניברסיטאות בישראל: הערכים של האבות, של הנביאים - אבל לא עם היהודים. לא עם הישראלים. ברור שלא עם הגויים. אז מחפ... ‎מכיוון שברחו מהגויים. מאותה סיבה ש... משה החליט שאחיו הם העברים ולא המצרים: סיבה מוסרית, כן? הרדיפות. אלא מחפשים איזה עם שאין לו עוד היסטוריה, שיש לו כל העתיד לפניו. אם זה בדרום-אמריקה, אם זה באינדיה, אם זה בסין, כדי להיות הנביא שלהם. ועכשיו, עכשיו מגלים את הפלסטינים.

אני הסברתי את זה בצרפת, בסמינר אחד, ולא תפסו את זה. אני אמרתי להם: אנחנו מגלים ציונות שנייה. הציונות הראשונה זה כדי לייסד, להקים מדינה ליהודים בארץ-ישראל. ויש עכשיו ציונות שנייה! להקים מדינה ערבית בפלסטינה! ויש להם חברי-כנסת בכנסת! אותה ציונות שנייה, וזה לא רק השמאל! [ההקלטה הופסקה]

 

{bfaccordion-slider הציץ ונפגע: כשלומדי קבלה מתחילים להשתגע}

 

קישור:

מתוך שיעוריו בשערי אורה ובמדרשים על מתן תורה

[מתוך שיעוריו על שערי אורה]

יש הרבה תחומים בחכמות הנסתרות, או חכמת הנסתר. וזה נקרא גם כן ראשי תיבות: ח"ן - חכמות נסתרות וזה נקרא גם כן "חכמת האמת" אצל חכמי ספרד בעיקר, כן. ונראה למה דווקא זה נקרא "חכמת האמת". אבל - תחום אחד בקבלה המעשית, אבל צריך קבלה עיונית לפני זה, זה כוונות התפילה. עיקר חכמת הקבלה זה לדעת להתפלל. זה היעד. יש בעלי נסתר שיש להם עוד תחומים אחרים בקבלה המעשית. אבל זה אסור לפי ההלכה. אלא רק ל... חכמים נדירים, שקיבלו איש מפי איש, ושיש להם רשות להשתמש בזה, כמו שאנחנו אומרים בחנוכה, כן, אבל חוץ מהתחום של העיון כדי לדעת איך להתפלל, כל מה שקשור לקבלה מעשית זה אסור. זה מובן, כן? ולכן אם יש שאלות בתחומים של קבלה מעשית, לא יהיו תשובות. זה ברור. כן. מי שאין בכוחו, לתפוס מה למעלה. והוא מתקשה לשאול: "מה למעלה", "מה למעלה", סופסוף הוא... זה סכנה בשבילו! סופסוף הוא נופל להיות חולה נפש! אז לכן זה אסור! ונשמרתם לנפשותיכם. זה מובן?

[מתוך שיעוריו על מדרשים במתן תורה]

לא... לא גמרתי על זה אני לא רוצה לשכוח. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אף על פי שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים. זה נסתר אבל - זה קיים. - ומכיוון שזה נסתר !אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... :יש פסוק בתהילים "בסוד ישרים ועדה" רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד. ,מי שאינו מקובל, במובן הרציני אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע ?תפסתם מה שאני אומר כן !כי זה מביא מיד לבית חולים לחולי נפש. מיד. ויש הרבה חולי נפש לא רק ברחובות, גם בישיבות, ולא יודעים שהם חולי נפש ...מכיוון ש רחמנות. ...אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש מנסים לראות איך זה מתפקד. "הציץ - ונפגע" [מסכת חגיגה יד] זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים !זה בהסתרת פנים אבל זה עניין של אמונה ?זה מובן ?יש שאלות על זה אה, רק דקה. כי יש לי חתול בגרון... ?מניטו: איך אפשר מה קהל: אם אפשר להתייחס ל... יש אנשים שאומרים: "לך תעשה זה" כי על פי הקבלה אמורים לעשות. זאת אומרת... מניטו: צריך לברוח מזה! זה מסוכן מאד. וזה עולה כסף. חבל על ממון ישראל... ...התורה חסה על ממון ישראל מניטו: טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה, צריך לסמוך עליהם אבל יש הרבה שרלטנים ...איך אומרים את זה כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, "אבל עכשיו זה "באבא שקרי זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה בושה וחרפה. והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן יש פסוק: "מדוע דרך "רשעים צלחה ?מה רוצה לומר הפסוק ?מדוע דרך רשעים צלחה ...איזה דרך רשע ש דרך רשעים, שמראים את עצמם כצדיקים. מדוע זה מצליח! זה טיפשות של עם ישראל זה התשובה ?תפסתם את זה יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית: "גנגסטרים" זה ממש קוסם קסמים! כל מי שמתיימר להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב. כי 'גנב' זה אחד מהשמות של היצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית ...אבל יש אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל... זה הכול בסדר.

 

{bfaccordion-slider הקדמה למדרש}

 

שמות רבה, שיעור 7

אז פה, שוב: המדרש מגלה שהוא משתמש במובן של המילים של המקרא לפי הכוונה של לשון הקודש. וזה המובן האמיתי של המילה בעברית של הנביאים, שנקרא 'לשון הקודש.' אז מי שקורא: 'הולך' סתם הולך, והוא מתרגם בשפה אחרת סתם 'הולך' לא תפס את כוונת הפסוק. שוב, זה אותה שאלה ששאלת כמה פעמים: אנחנו רגילים, בטעות, לחשוב שיש 'פשט' - זה תרגום המילים, לפי פשוטם. ויש מדרש שמוסיף משהו על הפשט. פה אנחנו מגלים, זה לא פעם ראשונה, שדווקא המדרש מגלה הפשט האמיתי. זה מובן, כן? ואם אתם זוכרים, כל הויכוח על רש"י. שרש"י אומר: "ואני בא לפרש פשוטו של מקרא" והוא מביא כמה מדרשים! והוא מביא רק מדרשים! אבל כדי לפרש 'פשוטו של מקרא.' זה השנה של הולדת רש"י זה נושא שצריך לעיין בו. למשל, יש מקור בגמרא שאומר חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק היוצא מידי פשוטו. אלו שמצטטים את זה, הכוונה שלהם זה נגד המדרש. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק שמקרא יוצא מידי פשוטו. אבל הפשט (צחוק קל) של אותה מימרא הוא אחר לגמרי. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו - במדרשים של הש"ס - מקרא שיצא מידי פשוטו. אתם תופסים את ההבדל. זה לא חידוש, זה הפשט של הגמרא (צחוק קל) כי המדרש מגלה את הפשט האמיתי, למה? מכיוון שבעלי המדרש תופסים את העברית של המקרא בבחינת לשון הקודש. ולכן כמה מפרשים, כל פעם שצריך לומר 'ככתבם', 'ככתבו', אומרים - בעיקר רש"י - "בלשון הקודש." "ככתבו" - זה בלשון הקודש. זה לא - כפי שאני רגיל לומר - ה'היפכא' פשט.' התרגום המילולי, בשפה אחרת, ושוב, חושבים את זה בעברית של המכולת, אבל זה לא העברית של לשון הקודש. אם כן, "ונערותיה הולכות על יד היאור" זה פשוטו כמשמעו מתות על יד היאור. ולכן המדרש צריך להסביר למה מתו. קהל: מדוע רש"י נצרך לפעמים להוסיף: "ומדרשו?" מניטו: כן. מכיוון שלפעמים מדרש אחד לא מספיק כדי להבין את הפשט של הפסוק. אז רש"י קודם כל מסביר את הפשט של הפסוק, ואחר כך מסביר: "ומדרשו" במובן הרחבת המשמעות של הנושא, לפי דרשה. יש הבדל בין 'דרש' ו'דרשה.' השיטה של המדרש בדרך כלל, וזה ההבדל בין הדרש והרמז, השיטה של המדרש זה להסביר איזה נושא באיזה פסוק, ואחר כך להרחיב את הנושא לגופו. מחוץ לפרק עצמו. איזה עניין שמתגלה דרך איזה פסוק, אז המדרש מסביר את העניין דרך פסוק. ולכן דרך המדרש הזה, אנחנו לומדים את משמעות הפשט. אבל מכל מקום, זה הויכוח בעיקר בין הרשב"ם, נכדו של רש"י, והרמב"ם. כאילו הרמב"ם, הזקן שלו, לא ידע את הפשט. אז זה מה שאומרים בשם הרשב"ם. אבל אולי אני ארחיב קצת את הנושא פה. בכלל, למה אנחנו צריכים מפרשים? כי יש דברים בגו, בפירושים של המפרשים. מי שלא מבין את הפסוק, לא יכול להבין את הפירוש. לכן למה הפירוש בא? יש איזה מין מעגל קסמים, כן? אם אני לא מבין את הפסוק, אני לא מבין את הפירוש! והפירוש בא להסביר את הפסוק. אתם רואים את השאלה, כן? ולכן צריך להבין לפני תקופת המפרשים, והמפרש הכי גדול זה היה רש"י, היה תקופה של 'הפוטרים,' שבאו לפטור את הקושיות של המקרא. אבל הפוטרים היו רק נותנים כמה הסברים למילים שכבר שכחו את המשמעות שלהם, אפילו לפי מה שמכנים 'פשט.' הפוטרים זה המתורגמנים הראשונים, אם אפשר לומר המפרשים באים לפרש את נושא הפסוקים. מה קרה? זה סימן שהגענו לאיזושהי תקופה שהיהודים, מכיוון שהתרגלו לשפות זרות, אפילו דרך השפות היהודיות, כן? לא תפסו את המשמעות הנבואית של העברית של המקרא. ולכן היה צריך להסביר ליהודים מה המקרא אומר בעברית. זה מובן? שוב, זה הנושא של ההבדל בין לשון הקודש ועברית שימושית. קהל: המדרשים [...] את הפסוק לפי העברית של הנבואה? מניטו: כן. והדוגמה הכי הכי בולטת זה רש"י. אני רגיל לומר את זה ככה: כל עוד שעם ישראל היה בתקופת הנבואה, לא היה צריך לתרגם מה שהנביא אומר. כי לכל העם, כל אחד לפי מדרגתו, אבל לכל העם היה באיזה מין אווירה של התגלות על מה שמספרת התורה או המקרא, הם היו מבינים במה מדובר! הדוגמה שאני רגיל לומר כל פעם, זה: מה זה מלאכים? אז המקרא מדבר על מלאכים. מי מבין מה זה מלאכים? אבל המקרא ניתן בתקופה שכולם ידעו מה זה מלאכים, מכיוון שהייתה התגלות של מלאכים. זה רק דוגמה מני כמה. כמעט כל מה שאומר המקרא - לא מבינים. זה סתום וחתום. מכיוון שאנחנו לא נמצאים בתקופה של התגלות! במה מדובר? זה סיפור על עולם שדומה לעולמנו. מה ההבדל? שאותו עולם של המקרא הייתה התגלות. בעולם שלנו אין התגלות, חוץ מיחידים יחידי סגולה, שהם... הפסקה בהקלטה ...הנבואה זה היעד של המפרשים. ולכן מסתמכים על המדרש, כי המדרש מתחיל בזה. בעלי המדרש היו מסוגלים לנבואה. זה לא סתם מורה לתנ"ך. ר' חייא, ר... טוב, כל הרבנים של המדרש רבה, מדרש תנחומא, ספרי, ספרא, וכן הלאה. נכון? זה מה שרציתי להדגיש, מכיוון שזה בולט. מי שקורא את המקרא הזה במשמעות של הלשון של הנביאים, לא צריך מפרשים. אנחנו צריכים מפרשים שדווקא מאירים עיננו בזה. זה העיקר. ולכן כשיש פה ושם נושאים שנאמר אי אפשר, מכיוון שמסוכן לתרגם, לגלות, להסביר - רש"י אומר: אינני יודע מה בא ללמדני. זה לא שהוא לא יודע. הוא יודע! הוא לא יכול. זה רק עברי יכול לתפוס את זה, ליהודי זה מסוכן.

 

{bfaccordion-slider הקדמות ללימוד תורה: תורה שבכתב ותורה שבעל פה}

 

דכתיב: כי לקח טוב נתתי" "לכם תורתי אל תעזובו "הלקח הטוב זו התורה" ."הרי התורה נקראת טוב" "וכל מה שנקראת התורה טוב" ."מפני שהיא שכלית לגמרי" זאת אומרת: אינה קשורה, אינה .תלויה במאורעות שיש במציאות ,כל מה שקורה במציאות "זה נקראת "קורות ,בלשון הקודש .זה ארעי .זה במשך הזמן כשהזמן עבר, הדבר .עבר גם כן, עם הזמן :יש ביטוי בפיוטים "‎והיה כאילו לא היה" ולכן כל חכמה שהיא קשורה לצד הריאלי של המציאות המציאותית היא חכמה שתלויה .במשהו שחולף יש חכמה עילאה, שאינה תלויה .במה שקורה במציאות והיא דווקא החכמה .של המציאות היא הדגם של .החכמה המציאותית אבל הדגם הזה אינו תלוי .במה שקורה במציאות ?זה מובן .לא ,אולי אני אקדים את זה אבל קודם כל אפשר אולי לקשור את ה... [הערה טכנית] למשל, כשאנחנו לומדים את :הפסוק בעשרת הדיברות .שכל פסל ותמונה זה אסור אז צריך להבין את זה .גם במחשבה אפילו תמונה שכלית .זה עוד תמונה זה קשור במה שקורה במציאות .של העולם הזה, שחולף לכן החכמה האמיתית שקשורה ,לבורא - היא מופשטת מכל צורה ...מכל תמונה, מכל ?זה מובן אז נחזור רק דקה :על מה שאומר המהר"ל ?"למה התורה נקראת "טוב ?ויש לה קיום נצחי 'וכל מה שנקראת התורה 'טוב" ".מפני שהיא שכלית לגמרי המובן פה ["שכלית"] זה לא .'שהיא 'הגיונית יש משמעות של "שכלי" בשימוש .השפה: ש"שכלי" זה הגיוני .זה מושג אחר שכלי" במשמעות" .של המהר"ל זה: מופשט זאת אומרת, לא תלוי .במה שקורה במציאות :אולי דוגמה פשוטה ,המושג השכלי של בעלי חיים .למשל: סוס המושג השכלי של סוס אינו תלוי, במשמעות שלו, במה .שקורה לסוס המציאותי זה או אחר ,זה גדול, זה קטן, זה בצבע הזה ".זה מצבע אחר - זה ארעי, "מקרי 'אבל האמת שיש במושג 'סוס היא בלתי תלויה לכל ...מה שקורה לסוס האמיתי ,לא "האמיתי", דווקא .אלא הסוס] המציאותי] מה שצריך לתפוס פה זה ,ההבדל בין אמיתות של המושג והדגם, הדוגמה המציאותית .בעולם הזה מה שקשור לכל מה שקורה .בעולם הזה - זה חולף .זה ארעי מה שקשור לעולם .האמיתי - זה נצחי אז כשהמהר"ל אומר .שכלי" - זה באותה משמעות" ,בלתי תלוי לכל תמונה מציאותית .קונקרטית, זו או אחרת ?זה מובן ,זה בא מאפלטון דווקא‎ .אבל זה קשור ?מה רצית לומר .

קהל: בקשר לתורה שבעל פה‎ התורה שבעל פה .עתידה להתבטל

מניטו: הוא לא מדבר פה .על התורה שבעל פה

קהל: אני מדבר על [מה שיוצא [מזה מה שיוצא מזה, זה שתורה .שבעל פה עתידה להתבטל .

מניטו: לא, לא לא .לא התורה שבעל פה ?מה זה התורה שבעל פה התורה שבעל פה זה מה ,שמתבטא מהתורה השכלית הנצחית .למציאות של כל דור ודור לכן, העיקרים של התורה .שבעל פה - זה תורה ,התוצאות, בתקופה זו או אחרת .זה חולף לפי הזמן :הפסוק הוא בספר דברים "לא תסור ממנו ימין ושמאל" .מה שאומר השופט שבדור מה שאומר השופט שבדור ,זה תורה אמיתית בדור שלו .וכן הלאה "זה לא נקרא "תורה שבעל פה תורה שבעל פה .נשארת בעל פה ?זה מובן ,לא, אבל מכל מקום ההגדרה של המושג 'תורה' במשנה .הזו לפי המהר"ל היא אחרת לגמרי .זה לא קשור לעניין של הלכה אלא לפי המדרש שאומר שהקב"ה .היה מסתכל בתורה ובורא העולם זאת אומרת, זה האמת המוחלט של .הערכים שהם הדגם של עולמנו ,אותה תורה, המוחלטת ,האמיתית, השכלית היא גם כן הדגם של .המון, בלי סוף עולמות אבל זה לא תלוי במציאות .המיוחדת של עולם זה או אחר כל שכן של תקופה זו או .אחרת של העולם שלנו ?זה מובן זאת אומרת: המשמעות השכלית .של כל אמת ואמת .מה שעושה [את] האמת - אמת ,זה למעלה מכל תמונה זה למעלה מכל דגם, דוגמה .אפשרית, מציאותית, קונקרטית ?זה מובן זה נקרא "טוב", "טוב .מעצמו" ולכן יש לו קיום .אז נמשיך קצת .זה מה שהוא אומר מיד וכל מה שנקראת התורה" ",טוב', מפני שהיא שכלית' :ושוב אני חוזר על זה .שכלית" זה מופשט" .במובן הפילוסופי של המושג זאת אומרת, לא תלוי :בתמונה זו או אחרת. למשל :למשל אם אנחנו ניקח את המושג "של "עגול "אז המושג של "עגול .אינו עגול .הצורה של עיגול - זה במציאות אבל המשמעות של המושג .אינו תלוי בתמונה זו או אחרת "למשל המושג של "כאב .זה לא כואב ,זה כואב במציאות .אבל המושג זה אמת .המושג הוא אמיתי ...הבנתם את ה .

מניטו: לא, לא שמעתי ?מה ?

קהל: מי שאומר שזה ישנו ?המושג של כאב

מניטו: המושג של 'כאב' זה .מה שעושה שהכאב הוא כואב אבל מה שעושה שהכאב .הוא כואב - זה אינו כואב .אלא זה בעולם האמת במשמעות אחרת לגמרי ?מבית הקברות, כן [צחוק] .זאת אומרת בעולם האמיתי .בעולם האמיתי - אין שום תמונה "ותמונה לא ראיתם" כל עוד שבנאדם חושב .דרך תמונות - הוא לא חושב .יש לו תמונות

קהל: זה כבר מה .שאומר אפלטון

מניטו: זה מה .שאני אמרתי מקודם ... [צחוק] :אבל הרמב"ם אמר פעם .תשמע את האמת ממי שאמרה בעולם היווני זה אפלטון .שאמר את זה לא, אני מתייחס .למה שאומרת התורה .למשל, בפתיחה של אליהו הנביא ?מה אנחנו אומרים "לית מחשבה תפיסא בך כלל" אין שום מושג .דרך תמונה במחשבה כל עוד שבמחשבה יש תמונה ,אתה תופס תמונה ,אתה משיג תמונה .אבל לא מושג .משמעות ...

קהל: אבל הדמיון

מניטו: לא, יש גם כן .דמיון מופשט לגמרי .אבל זה עוד תמונה המחשבה האמיתית היא .למעלה מכל תמונה זה המשמעות של "שכלי לגמרי" :השכל הפשוט" - דהיינו" .השכל המופשט לגמרי .בלי שום תמונה‎ ?כן : ...קהל .... .

מניטו: לא ,לא השפה איך אומרים, הצליל .של השפה זה תמונה ,השפה, המילה .הוא כלי של משמעות .המשמעות אינה תמונה ,יש לה כלי .שהוא המילה ,למשל ,כשמישהו מדבר אז יש איזה תנועות באוויר שמגיעות לאוזן ,תנועות] שיוצאות מהפה] זה כבר נס: משמעות שעושה ,את עצמה [כ]תנועות באוויר .בחלל הזה הנס השני: כשזה מגיע לאוזן .זה חוזר להיות משמעות אבל המשמעות אינה .אותן התנועות .זה רק הכלי ...יש אולי, אני מביא פה איזה ?סליחה

קהל: אבל אפילו ....יודעים מה ה... של המילה

מניטו: לא לא לא. זה ,עובר מנשמה לנשמה .דרך הכלים הגופניים אבל המילה שאני שומע ,באוזן המוחשית .זה לא המשמעות של המילה ,למשל, מי שאינו מבין אותה השפה .הוא שומע צלילים ולא מבין כלום לכן יש איזה מסתורין שעובר מנשמה לנשמה .דרך כל התנועות האלו .זה המשמעות האמיתית .זה רוחני לגמרי ?זה מובן ,אין שום תמונה .אפילו דרך האוזן אני נזכר בהקשר לזה ,פירוש על הפסוק כשיוסף אמר לאחיו רק דקה, שאני אצטט .את הפסוק כמו שהוא עיניכם רואות כי" "פי המדבר אליכם אז: "עיניכם רואות "כי פי מדבר אליכם היה לו לומר אוזניכם שומעות מה זה "עיניכם רואות ?"כי פי מדבר אליכם אני זוכר ששמעתי .מהרב אשלג הפירוש הזה הוא הסביר דרך נושא .אחר לגמרי, דרך אגב :יש הרבה ניסיונות כאלו כשלומדים עם הרב .מבינים מה שכתוב בפסוק אחר כך עוזבים את הרב לא מבינים מה שכתוב בפסוק .זה קורה אז הוא אמר להם: עיניכם .רואות כי פי מדבר אליכם יש איזה קו בין פה לאוזן בין פה לאוזן ,אבל זה מסתורי לגמרי ,מנשמה לנשמה .זה צינור :אז זה המשמעות ?עיניכם רואות" - למה" .כי פי מדבר אליכם ,זה מסתורי .זה ככה .זה מה שיוסף אמר רש"י אומר: היה מדבר .איתם בלשון הקודש .אז הם מבינים אני רוצה להגדיר פה מה המשמעות .של "שכלית" בלשון המהר"ל .זה לא הגיוני, רציונלי .אלא מופשט לגמרי ,"ולכן זה "טוב יש קיום נצחי למשמעות ",של "טוב מכיוון שזה לא תלוי ,בדוגמה זו או אחרת .זה משהו ארעי ?זה מובן .אז נמשיך קצת

קהל: דלת, שרש"י מפרש ."מה זה "דלת נתת פעם דוגמה של דלת ."ורש"י מפרש מה זה "דלת ,

מניטו: תזכיר לי .אני לא זוכר

קהל: רש"י נותן פירוש ?

מניטו: דלת .

קהל: דלת

מניטו: תזכיר לי את זה : ...קהל ,הרבה פעמים שלוט סוגר את הדלת ,על המלאכים ורש"י מפרש .'מה זה 'דלת

מניטו: אולי בשנה .הבאה אני אזכור [צחוק] ...

מניטו: אני ממש

קהל: אבל זה דוגמה לגבי ,המימוש החומרי של הרעיון

מניטו: נכון .

קהל: זה הרעיון הזה : ...קהל .

מניטו: נכון ,והוא מוסיף: "ושכלית לגמרי ."ותמונה לא ראיתם :אז אני אמשיך ,לא שכל האנושי" כמו שהחכמות .שהם סתם דרך ההיגיון השכל האנושי צריך להוסיף אולי :איזה דיוק כאן ,‎יש בכוח [של] הבן אדם‎ המין האנושי בתור בריאה .יש איזה כוח שכלי טבעי אבל הוא חושב דרך .מה שהוא מצייר לעצמו ,הוא צריך תמונות .הוא צריך דוגמאות "למשל, כשאני אומר "שולחן אז מייד - או רואים או שומעים .את התמונה של שולחן אבל השולחן אינו תלוי .בלהיות שולחן זה או אחר השולחן הזה .טעון הפסד .מושג 'השולחן' - הוא נצחי הוא מופשט מכל הקורות .של השולחן המציאותי ?זה מובן ולכן כל השכל האנושי - התפקיד שלו הוא לתפוס, להבין את המציאות .של העולם הזה ,אבל החכמה האמיתית שהיא ,נאמר, הדגם המחשבתי של הבורא הוא לא תלוי בשום צורה .של העולם הזה הצורות של העולם הזה זה רק דוגמה אפשרית של המושג .הזה, העליון, המופשט, האמיתי "ותמונה לא ראיתם" ?הבנתם ורק אז מתחילים לחשוב .במחשבה הטהורה, השכלית .עד כאן - זה דמיון :מי שעסק קצת במדע המודרני ,פיזיקה, כימיה, וכן הלאה :מבין את זה כי הזהות האמיתית ,של עניין זה או אחר זה לא התמונה ...אלא המשמעות של "הייתי אומר: "גוף עצמו .זה גם תמונה .המשמעות של הדבר, נאמר .בלי שום תמונה וכמו שבארנו זה" "במקום אחר והארכנו בזה, כי הדבר" "שהוא שכלי נבדל מן החומר ?זה מובן, כן .נבדל. לגמרי מה שאנחנו קוראים .בשפה שלנו: מופשט "הוא טוב גמור" אם הוא נבדל .הוא טוב גמור ולכך התורה היא טוב" "הגמור בפרט והפך זה, הדבר שהוא .חומרי, הוא רע גמור ?זה מובן ?"מה זה "רע .ההפך של טוב אז ההגדרה של ,טוב" זה בעל קיום" .רע" זה בעל הפסד" ,מה שאין לו קיום נצחי ."אז זה מה שנקרא: "רע זה מובן במישור .המוסרי, הרוחני אבל פה המהר"ל מדבר .גם במישור החומרי המציאותי ,כל מה שאין לו קיום נצחי .אז הוא נושא רע ודבר זה ביארנו בכמה מקומות" ."ואין להאריך כאן ,כי דבר הזה הוא ברור .כי החומר דבק בו הרע .זאת אומרת ההפסד "וביארנו זה בהקדמה" וכל אשר הוא רחוק מהחומר, כמו" "התורה, שהיא השכל האלוקי הברור .הוא טוב לגמרי :מה שצריך להבין פה ,כשאנחנו לומדים איזה פסוק .מצווה, בתורה שבכתב .אז אנחנו תופסים רצון הבורא אבל הרצון כמו שמתבטא .בתורה שבכתב הוא כללי מאוד מופשט לגמרי .מכל מקרה זה או אחר זה לא תלוי במקרה .ספציפי מיוחד, זה או אחר ."למשל: "ואהבת לרעך כמוך - ואהבת לרעך כמוך ,מצווה מהתורה שבכתב ,זה רצון הבורא .זה רעיון כללי לגמרי איך אני צריך להתנהג ,כלפי רֵעַ זה ,בנסיבות האלו .במקרה הזה המיוחד .זה אני לא יודע .זה תלוי זה כבר התפקיד של .התורה שבעל פה זה תלוי במקרה .הספציפי המיוחד אני צריך סעיף מיוחד .של שולחן ערוך "אבל "ואהבת לרעך כמוך !זה מופשט לגמרי .כללי לגמרי המשמעות הזו היא .ערך שמיימי, נאמר איך להתנהג על הארץ לפי "המחשבה של "ואהבת לרעך כמוך צריך שולחן ערוך מיוחד ,לכל דור ודור ,לכל מדינה ומדינה .לכל מקרה ומקרה .אם הרֵעַ הוא השכן .המשותף, או הלא משותף .זה כבר מקרה מיוחד .וכן הלאה ?הבנתם אבל התורה במה שהיא אמרה ,בבחינת כלל: ואהבת לרעך כמוך המשמעות של זה .זה מופשט לגמרי זה לא תלוי אם הרֵעַ ,הוא רחוק או קרוב ,טוב או רע ,גדול או קטן .זה מובן :אז זה מה שהוא אומר .שכלי" זה מופשט, נבדל" .נבדל מכל מקרה חומרי

קהל: אבל לביטוי הזה, שהוא ?טוב' - למופשט הזה, יש ריבוי'

מניטו: כן כל יום ויום .יש לו הטוב שלו ביום האחד, ביום השני, ביום .השלישי - וירא אלקים כי טוב ,כל בריאה שיש לה קיום "אז היא נקראת "טוב .טוב זה קיום .מוחלט, נצחי ,

קהל: זאת אומרת .יש הרבה 'מוחלטים' למעלה .

מניטו: כן יש אינסוף .אינסופים [צחוק קל] ?'

קהל: זה גם 'אלוקים .

מניטו: ברור :אבל זה דווקא הצד ,האינסופי של הדבר הוא] בא מכיוון שזה לא תלוי] ,במקרה המיוחד, פה ושם של המציאות של .העולם הזה כי המציאות של העולם הזה .זה חולף ."והיה כאילו לא היה" .מיד .'אז זה לא 'טוב אין קיום לזה : ...קהל

מניטו: אבל הבריאה .יש לה תפקיד דרך הבריאה אנחנו צריכים .לגלות את הקדושה שבאמת אבל הכלי, העולם הזה ככלי .לגילוי הזה - הוא אינו נצחי

קהל: אם לא [היה] הכלי לא היה הגילוי שלו .

מניטו: ברור, ברור אבל מיד כשהכלי עזר .לגלות את זה - הוא נאבד : ...קהל .

מניטו: נכון .לדברים השכליים האלו .לא למקרה החומרי ...

קהל: אבל אחרי ...אחרי בריאתם

מניטו: כן. אבל יש הבדל .'בין 'בריאה' ו'עשיה בריאה - זה נאמר .לעצם הדבר .עשיה - למקרה החומרי .זה ההבדל

קהל: אז איך, מה נאמר ?על המדרש: כי טוב מאוד ...זה מכאן עד כאן 1ב ,מה שאומר המהר"ל פה ,וצריך להבין 'שכל דבר שנקרא 'טוב .זה סימן שיש לו קיום אבל רק דבר שהוא שכלי .לגמרי - יש לו קיום נצחי מכיוון שאינו קשור, אינו תלוי ,בחומר שהוא "טעון הפסד" - היעדר ,זה מציאות של העולם הזה .שבכל רגע - זה חולף ?זה מובן זה לא תלוי במקרה זה או .אחר, דוגמה זו או אחרת וזה הכוח של .התורה שבעל פה לומר בכל מקרה מיוחד .מה התורה הנצחית אומרת ...ולכן, כל ,זה הכלל :צריך לזכור את זה היה איסור גמור לכתוב, להביא .בכתב דברים של התורה שבעל פה דברים שבעל פה .זה היה אסור לכתוב אותם ,מכיוון שכשאתה כותב דבר .זה] נותן לו ממד של נצחיות] אז העצם של התורה ...שבעל פה היא להיות .'‎בבחינת 'השופט שבדור זאת אומרת: זה ,האמת בנסיבות האלו .זה צריך להישאר בעל פה וגם כן להיפך: הדברים .שבכתב אסור לאומרם בעל פה ,"צריך "לקרוא אותם .זה מקרא זה המשמעות של .התורה הנצחית, זה מקרא לכן אסור - איך אומרים ,את זה בעברית זאת אומרת, לתת .אינטרפטציה סובייקטיבית התרגום המקובל בעברית מודרנית ["למילה אינטרפרטציה הוא: "פרשנות ,מה שאמרה התורה שבכתב ,צריך לקרוא לפי לשון הגמרא "והיו בהוייתן יהו" .דברים כהוויתם .כי אסור לשנות .זה המקרא "והיו בהוייתן יהו" כמו שניתנו - כך .צריכים להישאר .בלי שום וריאציה .זה תורה שבכתב אבל [את] המשמעות של התורה שבכתב התורה שבעל פה ,מביאה את זה בעל פה ,כדי להסביר מה רצון התורה .דעת התורה, למקרה זה או אחר ?הבנתם ,קרה מה שקרה ,ואתם יודעים את הכלל הזה :הוא מפורסם 'עת לעשות לה" ."הפרו תורתך הכלל של התורה: שאסור ,להעלות בכתב דברים שבעל פה ואסור לומר בעל פה ,דברים שבכתב היה צריך להפר את זה .כדי להציל את התורה לכן התורה שבעל פה ,נכתבה במשנה ,נכתבה בגמרא ,סוף סוף בשולחן ערוך במפרשים של השולחן .ערוך, וכן הלאה .הבנתם את העניין אבל התורה שבעל פה .לאמיתו של דבר נשארת בעל פה כי על פי הדברים" "האלה כרתי ברית איתכם .על פי הדברים .על הצד שבעל פה של הדברים הבנתם את המשמעות .של העניין ולכן התורה שבכתב היא נשארת בבחינה .השכלית הנבדלת לגמרי לגמרי זה מחשבת הבורא המוחלטת .לכל עולם שהוא באה תורת משה וכתבה לנו את אותה התורה .העילאית לגבי העולם שלנו אבל אותה תורה היא מופשטת .לגמרי מכל חומר של העולם שלנו ,זה האמת המוחלט .זה מחשבת הבורא ועל התורה הזו ,המהר"ל מדבר ,כשהוא אומר: שכלי .נבדל לגמרי מהחומרי .'אז זה נקרא 'טוב מכיוון שהוא נצחי ?זה מובן .אז אפשר להמשיך

 

{bfaccordion-slider הקרבת קורבנות}

 

כשהוא אומר 'העבודה' במשנה, הכוונה היא עבודת הקורבנות. מהי עבודת הקורבנות? זה עבודת הבורא דרך האכילה. צריך להבין בזה: שכל העבודות שבעולם, סוף סוף, התכלית שלהן - זה להביא אוכל על השולחן. לכן העבודה במשמעות הכללית, הכי כללית לגמרי, זה סוף סוף עבודת הקורבנות. עבודת הקודש - זה עבודת הקורבנות. זה מובן? זה קשור להגדרה של: מה זה 'מלאכה', לגבי השבת, וכל מה שקשור ללבוש, לבניין הבית, ולאוכל. זה השוני בין האדם לבהמה. זה העבודה, המלאכה, מלאכת העבודה של האדם. ולכן עבודת הקודש זה בניין בית המקדש והלבוש של הכהן, והקורבן שהוא האוכל‎ יש פה עניין של סוד האכילה. כשאני אוכל בשר בהמה, אז אני מכניס - לא רק על יד נפשי כי האוכל נקרא "אוכל נפש" אלא אני מכניס בנפשי את האוכל הזה שהיה מחוץ לנפש. הוא - איך אומרים את זה בעברית - הוא נהפך ל'אני.' וזה העבודה. זה לא אניהילציה, זה מעבר לעולם יותר עליון.

מה זה קורבן? זה האוכל שעליו לא נעשה שום חטא לפני ששולחים את התבואה לשוק, מרימים את התרומה, לוקחים את המעשר, זה אוכל שעליו לא היה שום חטא אז הוא נקרא 'קדוש.' אבל מה זה תוכן הקורבן? זה האוכל. ולכן הקורבן מכפר מכיוון שהכוונה היא: אילו זה היה אפשרי, הייתי כמו הכהן שאוכל אוכל נפש שעליו לא היה שום חטא. אבל האוכל שלי - יש לו חטא. זה חטא שאני לא רציתי. אז הקורבן מכפר. בכוונה של המקריב. ולכן היה קורבן אחד בבוקר, קורבן אחד בין הערביים לכל העם. והכוונה הייתה לאותו אוכל שמקריב הכהן הגדול שעליו לא היה שום חטא כלכלי, נאמר. כי כל המעגל של הכלכלה זה מלא חטאים. אז איך הקורבן מכפר? כי כל החטאים שבעולם זה סוף סוף מכיוון שאנחנו צריכים לאכול כדי להתקיים. אז באים כל החטאים ש... בבנקאות, ו... הכוונה והדבקות לאוכל של הקודשים במקדש על ידי הכהן, שהוא אדם קדוש, זה מכפר על זה. אבל תוכן, גוף הקורבן, זה אכילה. אבל סוד האכילה זה קיום הנפש. לכן אפשר להגדיר את זה: שהאדם הוא כביכול ריח ניחוחו של עליון. הוא האוכל שלו. זה מובן? זה העבודה. להיות עבד הבורא, זה להיות מקבל. אז כדי להיות מקבל, כדי להיות מקבל צריך לאכול! אז כשאני אוכל אני עובד הבורא. ולכן, כל הקורבנות זה דרך האוכל. הוא רוצה שאני אתקיים אז כשאני אוכל, אני מקיים את רצונו. לכן הקורבן זהו העבודה.

________________

קהל: בנושא הקורבנות, מה שדיברנו בעניין הכפרה. אם קורבנות

מניטו: זאת אומרת, הקורבנות שנתבקשו איך אומרים את זה? שהקב"ה ביקש לפני חטא העגל. אז זה ממש קורבן בהגדרה של תיקון. ולכן "את קרבני אשי," "את קרבני לחמי," ו"אשי" גם כן - האש של הקורבן. ואחרי חטא העגל כמעט בכל קורבן יש לו צד של כפרה. יש קורבנות שהם כולם כפרה, אבל כמעט שעם כל קורבן יש איזה צל של כפרה. ולעתיד לבוא, כל הקורבנות יתבטלו חוץ מקורבן תודה. וזה נותן להבין למה האכילה עצמה היא היא העבודה של הקורבן. והיא היא העבודה האמיתית. ולכן רואים את זה, כל ההגדרה של קורבן: זה ארוחה שלמה! גם עם הריח, כן? קטורת. צריך גם ריח. זה ארוחה שלמה. ולמה דווקא מקריבים דרך הארוחה? כי כמו שאמרנו, העבודה היא האכילה. וכל החטאים באים דרך צורך האכילה. ולכן זוהי ההגדרה של התורה. זה טענה פשוטה מאוד, וזה פשט הדברים. ובאו ההיסטוריונים של הדתות... ואמרו דברים שאמרו... ו... לא דובים ולא יער. זה לא נמצא בתורה [צחוק] מבינים? "השמדת"... וכל ההסברים האלו... הרבה שואלים: האם צריך לחדש את הקורבנות? כל עוד אנחנו חיים דרך האכילה, העבודה של התורה זה קורבן! איך יהיו הקורבנות? המשיח יגיד לנו. רק שיבוא. אבל כל עוד שאדם אוכל, העבודה זה אכילה. לכן הכפרה זה קורבנות. זה מובן? קהל: להגיד... אנשים... תביאו קורבנות,

מניטו: יש שלבים בכל מה שאנחנו קוראים 'ימות המשיח.' לפי ההלכה הפשוטה, אפשר כבר להקריב קורבן פסח. אבל הרב גורן פחד מד"ר [...] אז לא רצה. קהל: מה היתה הסיבה... קהל: לא, לא למה הוא התנגד. למה אפשר?

מניטו: אפשר, מכיוון שקורבן פסח אפשר להקריב בעזרה. לא צריך על המזבח. קהל: אפשר לומר שכפרה זה יותר בא מזה שיש... ממצוות לא תעשה, והתיקון זה יותר מצד מצוות תעשה?

מניטו: אפשר לומר, אבל גם ב'לא תעשה' יש תיקון וגם ב'עשה' יש הכפרה. אפשר לומר, זה דגש פה ושם, אם אפשר לומר את זה ככה. אבל אני חושב שההתנהגות של האדם היא כל כך מעורבת משני היעדים שקשה מאוד להבחין בכל מעשה ומעשה. אבל מה שקרה במשך הזמן, וזה - אני חוזר על זה, אולי זה הכוונה לעבודה זרה, זה רואים את כל העבודה רק ככפרה. אז זה כבר לא היהדות. זה לא התורה זה לא היהדות, זה לא... כשנשאר בקהילה רק בית הכנסת ולומר קדיש, אז זה כבר משהו אחר. אנחנו צריכים מלך! צריכים שופט. צריכים נביא. אז יש ישראל. כשיש רק כהן... זה המיתוס של שבט לוי. כל היהודים צריכים להיות לויים. אין דבר כזה. אין שבט לוי, אלא שבט לוי של עם ישראל. ועם ישראל זה לא שבט לוי. שבט לוי זה שבט לוי של עם ישראל. מבינים את ה... ואנחנו רחוקים מאוד מאותה הגדרה. רוב היהודים הדתיים והלא-דתיים מגדירים את היהדות ככה, פולחן של כפרה. תפסתם את העניין. קהל: שבט לוי זה לא רק כהנים. אנחנו רואים גם שהעבודה של הלויים היא... שירה...

מניטו: כן, נכון. זה 'עבודת עבודה.' לא, אני רק השתמשתי במושג 'שבט לוי.' זאת אומרת אלו שמוקדשים לקדושה. ו'עבודת עבודה' זה השיר, ברור. לכן הרב קוק חידש את זה. יש תפקיד של שבט ראובן, יש תפקיד של שבט יהודה, תפקיד של שבט השומר הצעיר, והתפקיד של שבט... לוי. אגודת ישראל' לא מצאתי'... [צחוק]

_________________________

קהל: בנושא הקורבנות, מה שדיברנו בעניין הכפרה. אם קורבנות

מניטו: זאת אומרת, הקורבנות שנתבקשו איך אומרים את זה? שהקב"ה ביקש לפני חטא העגל. אז זה ממש קורבן בהגדרה של תיקון. ולכן "את קרבני אשי," "את קרבני לחמי," ו"אשי" גם כן - האש של הקורבן. ואחרי חטא העגל כמעט בכל קורבן יש לו צד של כפרה. יש קורבנות שהם כולם כפרה, אבל כמעט שעם כל קורבן יש איזה צל של כפרה. ולעתיד לבוא, כל הקורבנות יתבטלו חוץ מקורבן תודה. וזה נותן להבין למה האכילה עצמה היא היא העבודה של הקורבן. והיא היא העבודה האמיתית. ולכן רואים את זה, כל ההגדרה של קורבן: זה ארוחה שלמה! גם עם הריח, כן? קטורת. צריך גם ריח. זה ארוחה שלמה. ולמה דווקא מקריבים דרך הארוחה? כי כמו שאמרנו, העבודה היא האכילה. וכל החטאים באים דרך צורך האכילה. ולכן זוהי ההגדרה של התורה. זה טענה פשוטה מאוד, וזה פשט הדברים. ובאו ההיסטוריונים של הדתות... ואמרו דברים שאמרו... ו... לא דובים ולא יער. זה לא נמצא בתורה [צחוק[ מבינים? "השמדת"... וכל ההסברים האלו... הרבה שואלים: האם צריך לחדש את הקורבנות? כל עוד אנחנו חיים דרך האכילה, העבודה של התורה זה קורבן! איך יהיו הקורבנות? המשיח יגיד לנו. רק שיבוא. אבל כל עוד שאדם אוכל, העבודה זה אכילה. לכן הכפרה זה קורבנות. זה מובן? קהל: להגיד... אנשים... תביאו קורבנות,

מניטו: יש שלבים בכל מה שאנחנו קוראים 'ימות המשיח.' לפי ההלכה הפשוטה, אפשר כבר להקריב קורבן פסח. אבל הרב גורן פחד מד"ר [...] אז לא רצה. קהל: מה היתה הסיבה... קהל: לא, לא למה הוא התנגד. למה אפשר?

מניטו: אפשר, מכיוון שקורבן פסח אפשר להקריב בעזרה. לא צריך על המזבח. קהל: אפשר לומר שכפרה זה יותר בא מזה שיש... ממצוות לא תעשה, והתיקון זה יותר מצד מצוות תעשה?

מניטו: אפשר לומר, אבל גם ב'לא תעשה' יש תיקון וגם ב'עשה' יש הכפרה. אפשר לומר, זה דגש פה ושם, אם אפשר לומר את זה ככה. אבל אני חושב שההתנהגות של האדם היא כל כך מעורבת משני היעדים שקשה מאוד להבחין בכל מעשה ומעשה. אבל מה שקרה במשך הזמן, וזה - אני חוזר על זה, אולי זה הכוונה לעבודה זרה, זה רואים את כל העבודה רק ככפרה. אז זה כבר לא היהדות. זה לא התורה זה לא היהדות, זה לא... כשנשאר בקהילה רק בית הכנסת ולומר קדיש, אז זה כבר משהו אחר. אנחנו צריכים מלך! צריכים שופט. צריכים נביא. אז יש ישראל. כשיש רק כהן... זה המיתוס של שבט לוי. כל היהודים צריכים להיות לויים. אין דבר כזה. אין שבט לוי, אלא שבט לוי של עם ישראל. ועם ישראל זה לא שבט לוי. שבט לוי זה שבט לוי של עם ישראל. מבינים את ה... ואנחנו רחוקים מאוד מאותה הגדרה. רוב היהודים הדתיים והלא-דתיים מגדירים את היהדות ככה, פולחן של כפרה. תפסתם את העניין. קהל: שבט לוי זה לא רק כהנים. אנחנו רואים גם שהעבודה של הלויים היא... שירה...

מניטו: כן, נכון. זה 'עבודת עבודה.' לא, אני רק השתמשתי במושג 'שבט לוי.' זאת אומרת אלו שמוקדשים לקדושה. ו'עבודת עבודה' זה השיר, ברור. לכן הרב קוק חידש את זה. יש תפקיד של שבט ראובן, יש תפקיד של שבט יהודה, תפקיד של שבט השומר הצעיר, והתפקיד של שבט... לוי. 'אגודת ישראל' לא מצאתי... ]צחוק[

 

{bfaccordion-slider הקשר בין הפרצופים והספירות להיסטוריה והתולדות}

 

מקור: שערי אורה קובץ 18

פה צריך ללמוד שוב, את הנושא של שבירת הכלים ושל תיקון שבירת הכלים דרך הפרצופים. כדי להבין למה יש לנו כל כך [הרבה] מושגים לאותה מדרגה. בבחינת פרצוף - אז 'כתר עליון' יש לו שם: בבחינת פרצוף. דהיינו, אחרי התיקון של שבירת הכלים. למשל, בבחינת פרצוף, חכמה-עולם האצילות נקרא "אבא." בינה נקראת "אמא." וכן הלאה. זה עוד שורה של שמות שצריך להבין. אבל זה שייך כבר לנושא אחר: מה קרה בשבירת הכלים? מה טיבו של תיקון של שבירת הכלים? איך הופיעו הפרצופים? ומה המשמעות של ההשגחה של הפרצופים? זה שייך כבר לנושא של 'מעשה מרכבה.' אבל עכשיו אנחנו עם 'שערי אורה' בעניין של כוונות התפילה. כשאנחנו מתפללים - איך הכוונה עולה דרך מדרגה זו או אחרת, כדי להגיע לנוכח התפילה, שהוא יקוק בשם תפארת. למדנו סביב הנושא הזה שאני מזכיר בתמצית, למדנו כל כך נושאים ששייכים דרך הפסוקים שהרב מביא ל... לעניין של כוונות התפילה. אבל זה הנושא של שערי אורה. אז אם דרך השאלות שלכם צריך לחזור על נקודה זו, כדי לברר את המשמעות של המושגים. כי לא לשכוח: שמגיעים להבנת חכמת הקבלה עד אחרי הרבה זמן של לימוד. עד שתופסים במה מדובר. אבל לפני זה - צריך הרבה התרגלות למושגים האלו. המטרה של השיעור זה לברר את המשמעות של המושגים לפי לשון המקרא. שזה התחלה של חכמת הקבלה. ?זה מובן .טוב אז אם אין שאלות אולי יש שאלות? קהל: לפעמים אנחנו מוצאים שלפי האר"י אז הוא מסביר משמעויות, מה שקרה עם יעקב אבינו, מה היתה הכוונה של מעשה מסוים מניטו: טוב, אז אני מסביר פה את הנושא. זה לא הנושא שלנו. אם אתם רוצים אפשר ללמוד את זה, אבל זה דרך קבלת האר"י דהיינו - ה'עץ חיים.' אנחנו פה עם 'שערי אורה,' אנחנו בשיטה שקדמה ל... זה חכמה של המקובלים של ספרד ממש. אז אני אסביר את זה בקצרה. הבנתם את השאלה? ,נו אז תסביר השאלה לכולם. ואחר כך אני אסביר. ,קהל: אנחנו רואים שלפי האר"י הוא משליך את המושגים שלו על מהלכים קודמים, לפני גילוי התורה שלו. השאלה היא: איך אנחנו מתייחסים לזה? מניטו: תן דוגמה אולי. קהל: הוא מסביר שמה למשל, אני לא כל כך מבין את הפרטים, אבל הוא מסביר שיעקב אבינו כשהוא פונה ללאה או אל רחל אז זה תיקון מסוים שנעשה בעולמות כך וכך השאלה היא אם יעקב אבינו חשב על זה, או ש... מניטו: טוב. אולי נתקלתם בנושאים כאלו בפירושים שלמדתם? אבל פה העניין הוא ככה: שיש הקבלה בין עולם הספירות וכל התיקונים שצריך לתקן בעולמות של הספירות, לבין מה שנעשה בעולם שלנו, בהיסטוריה של העולם שלנו, דרך הצדיקים, שהם כלי לשכינה, מרכבה לשכינה. ופה - מופיעה הקבלה נוספת שאני רוצה להסביר בקצרה. ופה יהיה לך פתח לנושא שלך. לפי מה שאני למדתי, אם אתה רוצה להתמקצע בזה, להתעמק בזה, אתה צריך ללמוד את השל"ה. זה בשל"ה שאתה מוצא את העניין הזה. לפי המסורת של הקבלה יש הקבלה מדויקת ,בין עולם הספירות למעלה ,והצדיקים שגרים למטה בעולם התחתון. שחיים בעולם התחתון. וזה בהיסטוריה של עולם המציאות, שבעולם התחתון שהאדם כבריאה מתקן את התיקונים שצריך לתקן בעולמות העליונים. ולכן יש הקבלה בין כל חכמת הספירות לחכמת התולדות, כפי שהתורה מספרת אותם במקרא. קהל: אבל הם כבר תיקנו משהו בכלל האנושות מניטו: בכלל האנושות, דרך הצדיקים. זה נקרא 'מעשה צדיק.' "מעשה צדיק' זה התיקון שעושה הצדיק בעולמות העליונים. דרך כל מצווה ומצווה יש תיקון. זה נקרא מעשה צדיק. ?זה מובן הצדיקים שהיו כבר בבחינת "מרכבה לשכינה" הם, אם אפשר לומר: הדמויות, שהם הדגמים של התיקונים שצריך לתקן. אז אני אסביר רק בקצרה, את] ההקבלה בין הצדיקים שהיו[ אבות העולם, עמודי עולם, והספירות למעלה. אברהם אבינו תיקן את ספירת חסד. יצחק תיקן את ספירת גבורה. יעקב אבינו תיקן את ספירת תפארת. משה רבנו את ספירת נצח. אהרן הכהן את ספירת הוד. יוסף, עם פנחס, תיקנו את ספירת יסוד. ודוד המלך את ספירת מלכות. לכן יש הקבלה מדויקת בכל מה שמתרחש בהיסטוריה של האבות דרך התולדות, וכל העניין של התיקונים של כל פרט ופרט בפרצופים, של העולמות העליונים. זה מובן? אז זה אותה הקבלה שהאר"י רומז בפירושים שלו. וצריך, כשמתחילים ללמוד את הטקסטים של הקבלה, צריך להבין את זה פשט. כי זה - הגאון מוילנא כבר הסביר הרבה פעמים: כי הסוד הוא הפשט האמיתי. מי שלא מבין את הפסוקים כפשוטם האמיתי, הוא לא יכול להתייחס לכל עניין של קבלה. כי כל מטרת חכמת הקבלה זה להפשיט את פשט הכתובים. בסוף לימוד של קבלה אנחנו מבינים יותר את הפשט של הפסוק. אז הפשט של הפסוקים של הסיפורים של התולדות רומז לכל מה שרומזים חכמי הקבלה על התיקונים של הספירות העליונות. למשל, זיווג של יעקב ורחל אז הוא מתקן את הזיווג של פרצוף זה ופרצוף זה בעליונים. אתה תופס את זה לפי הקבלה? אולי אני אסביר את הנושא. זה ברור לכולם? לא מספיק. כשנבנו העולמות אז קרה את העניין של 'שבירת הכלים.' דהיינו: הכלים של העולמות לא היו מספיק בהירים, מספיק חזקים נאמר, החוזק שלהם זה הזכות שלהם. לא היו מספיק זכים כדי להכיל את האורות השייכים לאותן הספירות. ולכן הכלים נשברו. והאורות הסתלקו מהעולם. זה מה שאנחנו לומדים במדרש: "אלפיים תהו" אלפיים תהו - זה אלפיים שנה של ההיסטוריה של העולם שהאורות של הספירות של הספירה 'תפארת' של עולם היצירה הסתלקו מהעולם. לכן היה תהו ובהו בעולם. והאבות אבות העולם, עמודי הבניין, אז תיקנו את הכלים של אותם האורות. כשאברהם תיקן את הכלי של ספירה 'חסד' וזה כל המהות שלו, זה - הוא כולו חסד, אברהם אבינו. הוא הוא - מידת החסד. אז כשתיקן את הכלי של הספירה 'חסד' האור של הספירה חסד שוב חזר בעולם שלנו. וכן הלאה, עד דוד המלך, שתיקן את הספירה מלכות. ו'חורבן הבניין' זה שוב מצב של תהו ובהו. קהל: חורבן הבית? מניטו: מה? קהל: הכוונה לחורבן הבית? מניטו: אמרתי 'חורבן הבניין.' כי חורבן הבית זה המאורע ההיסטורי שרמז [על] חורבן הבניין. ולכן כל שומר מצוות יש לו עולמו שלו. אז הוא מתקן עולמו שלו. אבל דרך כל ההתפשטות של התהליך של כל התיקונים האלו. יש לנו שבעים שנה כדי להצליח לתקן כל אחד את העולם שלו, אם פחות, אם יותר, אבל זה: י?מ?י ש??נו?ת?ינו? ב?ה?ם ש??ב?ע?ים ש??נ?ה בשבעים שנה, לפי חכמי הקבלה, זה מספיק והותר כדי לתקן כל אחד העולם שלו. אם לא מצליח - חוזר בגלגול. אבל רחמנא לצלן, זה משהו אחר. "חוזר חלילה" קהל: או שממשיך לחיות עד ש... מניטו: לא. שבעים שנה, "ואם בגבורות - שמונים." וכן הלאה... ]צחוק[ אבל מכיוון ש"כל ישראל ערבים זה בזה" כל אחד עוזר לשני. פחות או יותר. אבל מכיוון שאנחנו נמצאים עוד... אני מקווה שזה סוף אותה תקופה של תהו ובהו. זה בשולי אותה תקופה. שזה כבר 'אתחלתא דגאולה.' מכיוון שאנחנו נמצאים במצב של תהו ובהו, אז יש 'קלקול הצינורות,' הכל הוא בבלאגן שלם, ולכן לא מבחינים איך זה מיתקן. אבל מכל מקום, העבודה של התיקון נעשית דרך הצדיקים. מיהם הצדיקים? - שוב אני חוזר על אותה שאלה - שומרי מצוות כל מקיים מצווה אחת - מתקן תיקון אחד. בעולמו שלו. מכיוון שכלכ העולמות של עם ישראל הם מעורבים זה בזה, ודרך ישראל זה - בהשפעה, זה בעולם כולו, אז העולם מיתקן לאט לאט. אבל מכל מקום זה בבחינת פרט. אף על פי שיש קשר בין כל פרט ופרט. אבל האבות - הם תיקנו את הכלי של הספירות בבחינת 'מרכבה לשכינה.' זה משהו בלי שום יחס עם הכוח של הצדיק הרגיל, נאמר. האבות - זה משהו אחר לגמרי. כן? זה במימד אחר לגמרי. ולכן אין לנו מושג מה זה 'חסד' אלא דרך חסד של אברהם. אין לנו מושג מה זה 'גבורה' אלא דרך גבורה של יצחק. וכן הלאה. וזה - הגילוי שם ה' - זה דרך האבות. שם ה' אלוקי ישראל זה: אלוקי אברהם, ואלוקי יצחק, ואלוקי יעקב. כדי להגיע להשגה של: מי הוא ה' אלוקי ישראל זה דרך המידות של האבות. וזה ההסבר של האר"י. קהל: אם כן, המימד ההיסטורי של מתן תורה, הוא שונה לחלוטין מהמימד ההיסטורי של דור הפלגה למשל. כך, קצוות כאלה. מניטו: לא הבנתי את השאלה. אתה שואל אם יש איזה קשר, או מה? קהל: לא לא. אם כן, המימד ההיסטורי של דור מתן תורה, מניטו: לא. אמרת "מתן תורה." עכשיו. אתה אומר "דור מתן תורה". זה משהו אחר קהל: שמתן תורה הוא שונה לחלוטין משל המוסר ההיסטורי של דור הפלגה. מניטו: למה אתה מתייחס? קהל: בבחינת החזרת האור מניטו: זהו. זה התיקון של מה שקרה בדור הפלגה. אבל זה - 'החזרת האור' - דהיינו: התיקון של הכלי של מידת נצח, נעשית על ידי משה רבנו, אז האור של נצח התגלה שוב בעולם. אז באיזה שהיא בחינה, זה תיקון של החטא של דור הפלגה. אבל קדמו לו יעקב, אברהם, יצחק. מניטו: ברור, ברור. ואם אתם תפסתם, אני התחלתי בספירה 'חסד.' לא מדברים על העליונות. מי היו הצדיקים שתיקנו את 'כתר', 'חכמה', 'בינה?' לא מדברים. מתחילים באברהם אבינו. זה מובן? אז פה זה שאלה חשובה מאוד: כי המצוות זה התיקונים שנעשים על ידי עם ישראל וזה הדרך... זה היה - כל המצוות - זה היה ה'דרך ארץ' של האבות. בחיים שלהם, בדרך ארץ שלהם, .תיקנו את העולמות ואנחנו מתקנים אותו תיקון דרך המצוות. זה סוד הפסוק ואנחנו לומדים אותו פסוק הרבה פעמים לפי נושאים שונים: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" החידוש שהביא משה רבנו זה - שציווה. ציווה כתורה של מצוות, לקהילת יעקב, את התורה של האבות. "תורה ציווה לנו משה" - האבות קיימו את התורה בבחינת מידות. זה ידוע. שמרו את המצוות בבחינת... זה היה החיים שלהם, הדרך ארץ שלהם זה היה התיקון של העולמות. ואותו תיקון של העולמות, אנחנו מקיימים אותו דרך המצוות שלנו. ולכן אתה מוצא למשל בקבלה של האר"י, ב'פרי עץ חיים.' ...בעיקר אם למדת את כוונות ה 'פרי עץ חיים' איזה תיקון נעשה על ידי פרט של מצווה זו או אחרת. וזה מקביל לאותם התיקונים שהאבות עשו כמרכבה לשכינה. שהחזירו את הכלים של אותם האורות.

 

{bfaccordion-slider הרפורמים והאורתודוקסים: המלחמה שבה כולם מפסידים}

 

מקור: תורת התולדות

מתוך שיעורי הרב ב"תורת התולדות". קובץ השיעור המלא זמין להורדה באתר

מניטו: מה שצריך להבין - ההבדל בין רפורמים ואורתודוקסים אצל האשכנזים. זה לא התחיל כמו שחושבים! הרפורמים התחילו, והתגובה היתה אורתודוקסיה. זה נבלה וזה טריפה. כן? וחכמי הדור בגרמניה, כשזה התחיל השיטה של "תורה עם דרך ארץ", חכמי הדור - הדיינים האמיתיים, סירבו על זה. לא רצו. והם... נתנו חרם על זה! "אתם יוצאים מכלל עם ישראל?! עושים קהילות נפרדות?!" - אני מתכוון לאורתודוקסים! זה... זה... ‎זה אסון! כן? והם לא רצו לשמוע מזה!

קהל: מי...

קהל: האורתודוקסים.

מניטו: האורתודוקסים יצאו מכלל הקהילה!

קהל: לא. מי אמר שהם יצאו?

מניטו: מה זאת אומרת - "מי אמר?". 'אורתודוקסיה' בגרמנית (אני לא מכיר גרמנית), זה - קהילה נפרדת, כן? איך היו קוראים את זה בגרמנית? 'קהילה נפרדת' כן? מה? איך היו אומרים את זה בגרמנית? הקהילה של פרנקפורט. למשל. היא הגדירה את עצמה – [להשלים ביוטיוב](אורתודוקסיה זה שם תואר)?????! אבל היא הגדירה את עצמה: "קהילה נפרדת" מהקהילה הגדולה. אני לא יודע גרמנית, אבל בצרפתית אני יודע... אז הדיינים נתנו חרם על... כן! משהו כזה, נתנו חרם עליהם. אם זה פרוש מן הטומאה... הרי זה משובח. כן? אם זה פרוש מהקהילה - זה... זה אסון. זה מובן?

אז - לפי הסדר ההיסטורי זה היה ככה: הרפורמים התחילו. אז - באה התגובה מהאורתודוקסים. ומה... מה לעם ישראל? קירח מזה ומזה. אולי פעם... שמעתם את זה? מה שאנ‎י... אני שייך לאורתודוקסיה! לכן אני מדבר... מתוך ה... מתוך הבית.

קהל: מה פירוש...

מניטו: פעם אני הסברתי את זה ככה: כדי לעשות לחם צריך קמח וחומץ. כך אומרים?

קהל: שמרים

מניטו: שמרים. טוב. אז אם אתה עושה לחם רק מן השמרים, זה לא לחם, ו... מפה אין לך לחם, ומפה אין לך לחם. זה גם לא לחם. אז - צריך לערבב את זה עם זה. אז יש... או בלשון אחרת: עם ישראל זה לא שבט לוי! שבט לוי היא שבט הקודש של עם ישראל. אבל אם יש ניתוק בין שבט לוי ו... אין לא שבט לוי ולא עם ישראל! זה מובן? כך אמר יעקב כבר: "אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל", אָרוּר אַפָּם כִּי עָז". כשהיא "עז"- אז זה "ארור". כשהאף הוא... כשאפם הוא "עז", אז זה - "ארור". ולכן צריך... להפיצם ב... אז לעשות קהילה נפרדת - זה אסון! אבל זה בא כתגובה למה שעשו הרפורמים! זה מובן? ואני חושב שהמצב ממשיך ככה! במחשבה - והמחשבה היא כנה - האורתודוקסים רוצים את עצמם כ'הקדושים של עם ישראל'. אבל במעשה - הם נפרדים מעם ישראל!

קהל: אבל מניטו, תראה מה קורה: התוצאה שלהם זה "אגודת ישראל", בעצם ותראה איך מתנהגים יפה.

מניטו: מה זה "יפה"?

קהל: יפה בממשלה.

מניטו: זה בעל כורחם. כן...

קהל: אבל בעצם

מניטו: לא.

קהל: [...]

מניטו: לא. זה... זה... זה אסטרטגיה של הקב"ה. אבל מכל מקום, זה לא פותר את הבעיה שאנחנו מדברים עליה: שאי אפשר להגדיר עם ישראל במימדים, בגבולות, של אגודת ישראל. ואגודת ישראל אף פעם לא ראתה את עצמה כאגודת ישראל של עם ישראל. אולי זה יקרה פעם. הם רואים רק "אנשי שלומנו". זה... זה ידוע. רק אנשי שלומנו! אבל - האסטרטגיה של ההשגחה לכדה אותם בפח... כן... טוב, זה עניין אחר. זה מימד אחר. יש פסוק שאומר: "רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" , "רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה". למה אני מתכוון? כשאמר יעקב אבינו לעשו: "אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר איתי", "וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים"! אז - אם אתה לוקח רק מי שהולך מהר, כל השאר - אתה עוזב, אתה הורס, אתה זורק, אתה... זה... זו הבעיה. זו הבעיה. זה מובן?

קהל: אבל בפועל מניטו, יש כבר... דבר מוזר. מה שקורה בפועל, דווקא מאגודת ישראל, מי שנולד ל... דווקא מתחילים להתגייס לצבא, ובני הקיבוצים נעשו סרבני מלחמה.

מניטו: טוב.

קהל: ויש... יש איזה מין...

מניטו: טוב.

קהל: סרבני...

מניטו: פה יש קצת, ופה יש קצת, לא צריך להכליל ולהגיד... אבל - מכל מקום, מה קרה בדיוק? לא היתה - לא מדינת ישראל, ולא מלחמה, ולא צבא, ולא סרבנים למלחמה, אילולא היה התנועה הציונית! ואתם זוכרים איך האגודה התנגדה לזה! כן? בשבילה - היהדות זו היתה דת, "תודה לאל, לא רוצים לחשוב מאיפה זה בא לנו, יש לנו אפשרות של קהילות בארץ ישראל".

אבל זה... זה עניין אחר! ופה - דיברתי על כל זה, ואפשר אולי לתת עוד דוגמאות. למה שקרה בדור אנוש! כן? מה שקרה בדור אנוש זה ש...

קהל: זאת אומרת, אתה אומר מניטו - שאילו הם היו נוהגים אחרת, היינו היום במקום אחר.

מניטו: למשל - אני אקח את הדוגמא של העולם הספרדי. היו הרבה נסיבות של הקולוניזציה והדה-קולונזיציה וכן הלאה. אבל בעולם הספרדי לא היה דבר כזה: "מפלגה דתית" ו-"מפלגה חילונית", כן? לא היה דבר כזה. אף פעם. ואז - המדינה כולה היתה יהודית, עם מדרגות של חסידות, עם מדרגות של אדיקות. עם מדרגות של... ועכשיו, יש עמדות - איך אומרים? – קוטביות, והיינו חוסכים...

קהל: כן, אבל איפה היה העולם הספרדי?!

מניטו: כמה מלחמות. מכיוון שהעניין בא מצד המערב, ולא מצד המזרח. זה מובן, כן?

קהל: אבל למה?!

מניטו: לא" למה"!

קהל:...המימד הספרדי?

מניטו: האשמה של הספרדים אולי, שהם... היו במצב של חיקוי של האשכנזים. למשל - אם הציונות... - אי אפשר לכתוב, לשכתב את ההיסטוריה! - אבל אם הציונות היתה, הציונות הפוליטית - היתה יוצאת מהקהילות הספרדיות - כבר במלחמת השחרור הכל היה נגמר. היו פה מספיק חיילים. היו פה מספיק חיילים. אבל - כדי להיות ציוני היה צריך לעבור דרך אידאולוגיה מסויימת כן? ומי הגיע? רק ה... איך אומרים? ה... המיעוט של המיעוט של המיעוט, הגיע סופסוף. ומה קורה עכשיו בעם הספרדי בתפוצות? מכיוון שכמעט כל הרבנים הם מחינוך אשכנזי, אז מכיוון ששומעים מפי הרבנים שאולי יש ספק על הציונות, אז - לא באים. מה זאת אומרת 'לא באים'? כל הבעיות שלנו, מכיוון שאין מספיק יהודים... כן... זה פשוט.

למשל - אני יש לי דוגמא של הקהילה האורתודוקסית בפריז, האורתודוקסית הגרמנית. אולי שמעתם על ה... זה קהילה אורתודוקסית שיהודי גרמניה באו, [...] היה טמא בשבילם. והם היו צודקים, זה היה [...] איך אומרים? אצל הרפורמים יש אולי טעות, אבל... הכוונה היא כוונה. כן. אצל ה[...], אנשי ה[...] באותו זמן לא היה - לא כוונה ולא...

קהל: [...]

מניטו: (להשלים יוטיוב) הקהילה הגדולה. זאת אומרת - הקהילה הצרפתית. שראו את עצמם כצרפתים בני דת משה. ובאו האורתודוקסים האלו מגרמניה. והקהילה שלהם, אני זוכר, מיד אחרי המלחמה, הם היו אנטי-ציונים מובהקים. עכשיו הקהילה שלהם היא ריקה. כי כל הבנים - עלו ארצה. אבל זה לא הודות האגודה! זה נגד האגודה. זה הפעולה של תנועות נוער. ועכשיו אין להם מניין.

קהל:...

מניטו: כן. הם צריכים לצאת לרחוב להביא ספרדי אחד כדי... להשלים את ה... את המניין. ואי אפשר לומר שזה תוצאה מהשיטה של ה"אגודה" זה למרות השיטה של האגודה. אני שלחתי להם את התלמידים הראשונים במוסדות שלהם. והם היו מופתעים. מאיפה... מאיפה זה בא? מאיפה זה בא להם? הם היו סגורים בארבע אמות של ה... שלהם. פתאום באים סטודנטים, תלמידים, שלא רוצים לעבור בחינות בשבת, שרוצים להתחתן עם יהודייה כשרה, מאיפה זה בא? מאיפה זה נופל להם? זה לא יצא מהם! זה מובן?

הרפורמים: הגלגול ההיסטורי של דור אנוש

מקור: תורת התולדות

מניטו: אז אולי נתקדם קצת. פה, במומנט השלישי, אחרי האות של קין, אחרי לידת שת, עכשיו - זה מתחיל להיות רציני. "מעביר ראשון ראשון".זה השלישי. זה - אנוש. אז - הוחל לקרוא בשם ה'.

אז אני רוצה קודם כל להסביר את הפשט של "אז הוחל לקרוא בשם ה'", אחר כך נראה איך רש"י מסביר את הכישלון של זה. ופה - יש פרק שלם, הזכרנו את זה פעם, אולי, בספר "נפש החיים" של הרב חיים מוולוז'ין, פרק שלם על העבודה זרה של דור אנוש. מה זה - "אז הוחל לקרוא בשם ה?"' אז הוחל לקרוא בשם הכינוי של הקב"ה. כאילו עד כאן לא קראו, [אלא] רק בשם "אלוקים". מה קרה עד כאן? זה מה שלמדנו בשיעורים הקודמים. רק אני אזכיר את זה בקצרה.

הערך של שם האדם - נאבד. הערך של כל איש ואיש, של כל היחיד - נאבד. זה רק חברה בלתי פרסונאלית. במקביל לזה - היו יודעים שיש א-לקות, א-לקים. אבל - שם הוויה? שם ה'? שכחו. אבל - כשנולד אנוש, "אז - הוחל לקרוא בשם ה'". מכיוון שאנוש - זה השם של היחיד, של כל יחיד ויחיד באדם. ההבדל בין אדם ואנוש: אדם - זה שם כללי, אנוש - זה האנושות של כל אחד ואחד. זה מובן? אז מכיוון שהופיע בן אדם כזה, שנושא איתו את הערך של הייחוד של כל בן אדם, אז - יש תקווה. ואז - מתחילים לקרוא בשם ה'. זאת אומרת - להשתחוות לה', לא לאלוקים. זאת אומרת - לא הצד הטבעי של האלקות, אלוקים בגימטריא 'הטבע', אלא - ה"מישהו" שהוא בורא עולם. לא לאידאה של הבורא עולם, למושג של הבורא עולם, לטבעיות, אלא - למישהו. אז - זה כבר הצלת ה... כל מי ומי באנושות. ה... כל מי שהוא באנושות. זה מובן? זה הפשט של -"ויקרא את שמו אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה'", רק אנוש - יכול לקרוא בשם ה'. אדם קורא בשם "א-לקים", שאנחנו יודעים ש"ה' הוא הא-לקים"! אבל - קורא בשם אלוקים. אנוש - קורא בשם ה' מכיוון שיש בו הכלי של אותה קריאה. זה מובן?

אז - פה מתחיל ממש האפשרות של תיקון העולם. כי הכישלון זה היה כשחנוך נתן את שמו לעיר, שנתנו את שם חנוך לעיר. ופה זה כבר מחזיר את הערך לכל אחד ואחד. כן? זה ההבדל בין "אדם" סתם, ו"אנוש". אנוש - יש לו קשר לה.' טבעי [לבדוק יוטיוב] אדם יש לו קשר לא-לקים. ברור. ה' הוא האלקים, אבל לא מצד זה. לא מ... זה מובן? ורש"י אומר שלאמיתו של דבר זה היה כישלון:

"אז הוחל: לשון חולין, לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלקות..."

אז- הפשט של רש"י הוא ככה: אז הוחל לקרוא את שם ה' על דברים אחרים. כן. אבל זה לא הפשט של הפסוק. אז אולי אני אסביר מה קרה. צריך להבין [את] "הוחל" בהקבלה למה שכתוב אצל אברהם אבינו. אצל אברהם אבינו כתוב: "קרא בשם ה'", לא התחיל לקרוא, אלא קרא שם מלא. או - "הוחל"- רק התחילו, להגות את השם. חלק. זה לא... המשמעות היא לא כרונולוגית - אז הוחל בדור הזה לקרוא בשם ה'. אלא - אז בדור הזה, רק קראו התחלה של השם "הוחל לקרוא", ולא העיזו לקרוא בשם מלא. אז זה התחלה של עבודה זרה דווקא. ולא של... הדת האמיתית. הבנתם?

קהל: זה חילול השם האמיתי, נאמר.

מניטו: מה?

קהל: זה חילול השם האמיתי.

מניטו: זהו. זאת אומרת: מי שרק נותן חלק, אז - זה עבודה זרה. זה אליל. זה מובן?

וההסבר הוא שאנוש נכשל ‎מכיוון שהוא היה כהן גדול שלהם. וחשב שאי אפשר להסביר להם את האמת. אז - המציא את כל האלילים האלו, כאמצעים בין האל האמיתי - שהוא היה יודע אותו - ובני אדם, שלפי דעתו לא היו יכולים, מסוגלים, לתפוס את האמת. יש בבת אחת גאווה. כן? גאווה של הגדול כלפי הקטן. ויש גם כן את ה... אה... איך אומרים? לראות את עצמו כ... אליל. איך אומרים את זה בעברית? [משהו בצרפתית] עבודת עצמו.

ופה - שוב, נתקלים בתופעה דומה לנצרות. היהודים האלו שיסדו את הנצרות - הם ידעו את האמת! אבל מכיוון שהיה להם עסק עם עובדי עבודה זרה, אז רצו לא לרדת אל הבני אדם כדי להגיד להם את האמת האמיתית. אלא - להוריד את האמת, לצמצם אותה בממדים של עבודה זרה. הם היו עוד קשורים לאל האמיתי, אבל היו מדברים על אמצעים. מבינים את ההקבלה? כן? זהו. ולא פעם שומעים את זה: הנצרות זה וולגריזציה של היהדות. כן? אבל זה... זה הכישלון. זה דווקא החטא. לא עושים וולגריזציה של היהדות. זה מובן?

קהל: אבל מניטו... פעם...

מניטו: אולי אני אסביר את זה. פעם דיברתי עם איזה כומר. כומר... אחד מהיחידים שאני חושב שהוא היה... [היה יהודי] והוא אמר לי בכנות, וממש בכנות, אמר לי: "כשנכנסים בבית יהודי אז רואים שאפשר שהשולחן יהיה שולחנו של הקב"ה". אבל - אצל הגויים האלו היה צריך להמציא להם שולחן דתי, כן? פעם בשבוע, פעם בחיים, מכיוון שהשולחן שלהם זה אבוס. כן? הבנתם את העניין? "זה בלתי אפשרי לחיות כמוכם, היהודים". כאילו, ממש כולם - הם ממלכת כהנים בעיני הכומר הזה, כן? "השולחן שלהם - זה השולחן הקדוש, אבל אנחנו צריכים שולחן קדוש, דתי כזה, כדי פעם ל... לעיתים קרובות יהיו נקיים קצת". כן. אז - מזה יצא את העבודה זרה שלהם. זאת אומרת... אז אני אמרתי לו: "אבל – תשמע, אתה לא שמעת שבאותה תקופה כמה גויים התגיירו ליהדות?! זה סימן שזה היה אפשרי!" לא הבין. לא הבין במה מדובר! לא לא. זה בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי. תפסתם את ה... זאת אומרת... במקום לתת להם Erzatz [תחליף] של האמת, היו צריכים לתת להם את האמת! אז - אנוש עשה את עצמו... אפיפיור. זהו זה. הבנתם את העניין? וסופסוף - הם עצמם נפלו באותה עבודה זרה! סופסוף. זה מובן?

וזה גם כן ה... הכישלון של הרפורמים. זה אותו... אותה שיטה! "אי אפשר! זה בלתי אפשרי לתת להם הכל, אז - ניתן להם קצת, וזה מספיק". מבינים? ואני חושב שזה... צריך להבין את זה ארוכות. זה - הצרה שזה יצא מהשיטה האשכנזית. כי השיטה האשכנזית זה: או הכל, או כלום. אבל - אף פעם הרפורמים לא היו יוצאים מהספרדים. זה לא מתאים. כן? הבנתם למה? כן? לא צריך ל...

קהל: אבל יש [...] החסידים [...]

קהל: יש פה דבר [...]

מניטו: לא. הרבה הרבה, הרבה רפורמים יצאו מהחסידים גם כן. לא - השיטה של ה... אני מתכוון לשיטה של השולחן ערוך, היחס לשו"ע, מצוות מעשיות, כן?

קהל: הוא היה ספרדי

מניטו: מה? מי? מי היה ספרדי?

קהל: ר' יוסף קארו. ר' יוסף קארו היה ספרדי.

מניטו: כן. אבל היה ספרדי... טהור.

קהל: בדיוק.

מניטו: יותר מדי...

קהל: אבל מניטו, יש [...]

מניטו: לא! עם אותו שולחן ערוך - רב ספרדי מתפקד אחרת. עם קצת הומור... מה?

קהל: יש קצת קושי... מפני שכ... שבעצם מה שאנחנו לומדים עכשיו, פה, שאי אפשר... אפשר או הכל, או כלום. בעצם זה מה ש...

מניטו: ברור. או הכל או כלום. ביעד זה...

קהל:...]‎ ]

מניטו: לא. ביעד - זה הכל או כלום. אבל בחינוך - זה לא הכל או כלום. וכל החיים זה חינוך.

קהל:...כי זה קצת מבלבל. מפני שבאמת...

מניטו: לא. כי כל החיים זה חינוך! כן.

מניטו: מה?

קהל: זאת אומרת - קל לתפוס את זה, כשאתה אומר: הכישלון הוא היה אצלם, ש... אפשר לא הכל. אפשר לא הכל, אז - נוכל לקרוא בשם ה'. ובעצם אתה רואה שאיתנו, בשביל להשיג את היעד הזה, בכל זאת ללכת בדרך, כאילו - הדיבורים.

מניטו: לא! חס... חס וחלילה!

קהל: אבל יש פה...

מניטו: לא. זה שיטה אחרת לגמרי. זה מה שאומרים הרפורמים דווקא.

קהל: וה... [לא מובן]

מניטו: זה לא אמרתי את זה!

קהל: אז תגיד.

מניטו: זה - ממש, זה מנטליות אחרת לגמרי. טוב...

קהל: איך... עכשיו...

מניטו: לא. התורה היא שלמה עד הפסיק האחרון. כן. מי שאומר: "פסוק זה אני מוותר" - הוא כופר בעיקר. מי שאומר: "קל וחומר - זה, אני מוותר"- הוא כופר בעיקר. אבל -"חנוך לנער לפי דרכו". דאם לא כן, אתה מקבל מיד את החלק של העם שמוכן לשיגעון הזה – של "הכל מייד" כן? ואתה מוותר על כל שאר העם. זורק אותם.

קהל: אז ה...

מניטו: זה... מבינים את זה?

קהל: אבל אם יגיד לך רפורמי: ש -"אני בדיוק - חונך לנער ע"פ דרכו", ואומר: "זה מה שאני עושה"

מניטו: זה לא רפורמי אמיתי! זה דווקא אורתודוקסי... שיש לו איזה שיטת חינוך... מיוחדת. רפורמי אמיתי אומר: "לא לא. השולחן ערוך שאתם מדברים עליהם, וגם תורת משה שאתם מדברים עליה - יש גם טוב וגם רע. אני בררן. אני מברר מה טוב לי, מה לא".‎ זה הרפורמים! כן?

קהל: כשאני מסתכלת לטווח ארוך. זה ארעי? או שהוא מוותר כדי ל... לגמרי?

מניטו: זהו!

קהל: כשהוא אומר: "אני מוותר על חלק", הוא אומר: "אני מוותר על שלב א', כדי שסופסוף הוא יגיע לכל".

מניטו: לא לא. זה לא מה שהוא אומר.

קהל: או שהוא אומר: "אני מוותר כדי..."

מניטו: לא לא. זה לא רפורמי! זה לא רפורמי. מי שמקבל עול מלכות שמים ועול מצוות, פשוטו כמשמעו.

קהל: זאת אומרת היעד הוא מקסימום, אבל הדרך...

מניטו: לא! לא מקסימום!!! התורה כמות שהיא!!! זה לא עניין של מקסימום!

קהל: אבל גם יכול להיות דתי.

מניטו: למשל... וחוץ מזה, צריך - סדר עדיפויות. אין 'תורת חינוך' - איך אומרים? – 'לכולם יחד'. אין דבר כזה! "לפי דרכו" - כל אחד לפי דרכו! אחד מתחיל עם מצוות שבת,‎ ואחד מתחיל עם מצוות נטילת ידיים, אחד מתחיל עם יום הכיפורים, כן? אבל העיקר - שהוא יבין מה זה לקבל עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות, שהיא תורת אמת, מפי... מפי הקב"ה. הרפורמים - שוללים את זה לגמרי! אומרים: "זה רק דת שאנחנו היהודים, בעלי החכמה הכי גדולה שבעולם, המצאנו אותה". ולכן... כך אומרים! ולכן, בדור הזה - היו להם שיטות כאלו, בדור שלנו - ניקח שיטות אחרות. אם אני מוצא שיטה ישנה שהיא מוצאת חן בעיני - אני ממשיך איתה, ואם לא – לא!". זה, זה משהו אחר לגמרי!

 

{bfaccordion-slider הרפורמים: הגלגול ההיסטורי של דור אנוש}

 

מקור: תורת התולדות

מניטו: אז אולי נתקדם קצת. פה, במומנט השלישי, אחרי האות של קין, אחרי לידת שת, עכשיו - זה מתחיל להיות רציני. "מעביר ראשון ראשון".זה השלישי. זה - אנוש. אז - הוחל לקרוא בשם ה'.

אז אני רוצה קודם כל להסביר את הפשט של "אז הוחל לקרוא בשם ה'", אחר כך נראה איך רש"י מסביר את הכישלון של זה. ופה - יש פרק שלם, הזכרנו את זה פעם, אולי, בספר "נפש החיים" של הרב חיים מוולוז'ין, פרק שלם על העבודה זרה של דור אנוש. מה זה - "אז הוחל לקרוא בשם ה?"' אז הוחל לקרוא בשם הכינוי של הקב"ה. כאילו עד כאן לא קראו, [אלא] רק בשם "אלוקים". מה קרה עד כאן? זה מה שלמדנו בשיעורים הקודמים. רק אני אזכיר את זה בקצרה.

הערך של שם האדם - נאבד. הערך של כל איש ואיש, של כל היחיד - נאבד. זה רק חברה בלתי פרסונאלית. במקביל לזה - היו יודעים שיש א-לקות, א-לקים. אבל - שם הוויה? שם ה'? שכחו. אבל - כשנולד אנוש, "אז - הוחל לקרוא בשם ה'". מכיוון שאנוש - זה השם של היחיד, של כל יחיד ויחיד באדם. ההבדל בין אדם ואנוש: אדם - זה שם כללי, אנוש - זה האנושות של כל אחד ואחד. זה מובן? אז מכיוון שהופיע בן אדם כזה, שנושא איתו את הערך של הייחוד של כל בן אדם, אז - יש תקווה. ואז - מתחילים לקרוא בשם ה'. זאת אומרת - להשתחוות לה', לא לאלוקים. זאת אומרת - לא הצד הטבעי של האלקות, אלוקים בגימטריא 'הטבע', אלא - ה"מישהו" שהוא בורא עולם. לא לאידאה של הבורא עולם, למושג של הבורא עולם, לטבעיות, אלא - למישהו. אז - זה כבר הצלת ה... כל מי ומי באנושות. ה... כל מי שהוא באנושות. זה מובן? זה הפשט של -"ויקרא את שמו אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה'", רק אנוש - יכול לקרוא בשם ה'. אדם קורא בשם "א-לקים", שאנחנו יודעים ש"ה' הוא הא-לקים"! אבל - קורא בשם אלוקים. אנוש - קורא בשם ה' מכיוון שיש בו הכלי של אותה קריאה. זה מובן?

אז - פה מתחיל ממש האפשרות של תיקון העולם. כי הכישלון זה היה כשחנוך נתן את שמו לעיר, שנתנו את שם חנוך לעיר. ופה זה כבר מחזיר את הערך לכל אחד ואחד. כן? זה ההבדל בין "אדם" סתם, ו"אנוש". אנוש - יש לו קשר לה.' טבעי [לבדוק יוטיוב] אדם יש לו קשר לא-לקים. ברור. ה' הוא האלקים, אבל לא מצד זה. לא מ... זה מובן? ורש"י אומר שלאמיתו של דבר זה היה כישלון:

"אז הוחל: לשון חולין, לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן אלילים ולקרותן אלקות..."

אז- הפשט של רש"י הוא ככה: אז הוחל לקרוא את שם ה' על דברים אחרים. כן. אבל זה לא הפשט של הפסוק. אז אולי אני אסביר מה קרה. צריך להבין [את] "הוחל" בהקבלה למה שכתוב אצל אברהם אבינו. אצל אברהם אבינו כתוב: "קרא בשם ה'", לא התחיל לקרוא, אלא קרא שם מלא. או - "הוחל"- רק התחילו, להגות את השם. חלק. זה לא... המשמעות היא לא כרונולוגית - אז הוחל בדור הזה לקרוא בשם ה'. אלא - אז בדור הזה, רק קראו התחלה של השם "הוחל לקרוא", ולא העיזו לקרוא בשם מלא. אז זה התחלה של עבודה זרה דווקא. ולא של... הדת האמיתית. הבנתם?

קהל: זה חילול השם האמיתי, נאמר.

מניטו: מה?

קהל: זה חילול השם האמיתי.

מניטו: זהו. זאת אומרת: מי שרק נותן חלק, אז - זה עבודה זרה. זה אליל. זה מובן?

וההסבר הוא שאנוש נכשל ‎מכיוון שהוא היה כהן גדול שלהם. וחשב שאי אפשר להסביר להם את האמת. אז - המציא את כל האלילים האלו, כאמצעים בין האל האמיתי - שהוא היה יודע אותו - ובני אדם, שלפי דעתו לא היו יכולים, מסוגלים, לתפוס את האמת. יש בבת אחת גאווה. כן? גאווה של הגדול כלפי הקטן. ויש גם כן את ה... אה... איך אומרים? לראות את עצמו כ... אליל. איך אומרים את זה בעברית? [משהו בצרפתית] עבודת עצמו.

ופה - שוב, נתקלים בתופעה דומה לנצרות. היהודים האלו שיסדו את הנצרות - הם ידעו את האמת! אבל מכיוון שהיה להם עסק עם עובדי עבודה זרה, אז רצו לא לרדת אל הבני אדם כדי להגיד להם את האמת האמיתית. אלא - להוריד את האמת, לצמצם אותה בממדים של עבודה זרה. הם היו עוד קשורים לאל האמיתי, אבל היו מדברים על אמצעים. מבינים את ההקבלה? כן? זהו. ולא פעם שומעים את זה: הנצרות זה וולגריזציה של היהדות. כן? אבל זה... זה הכישלון. זה דווקא החטא. לא עושים וולגריזציה של היהדות. זה מובן?

קהל: אבל מניטו... פעם...

מניטו: אולי אני אסביר את זה. פעם דיברתי עם איזה כומר. כומר... אחד מהיחידים שאני חושב שהוא היה... [היה יהודי] והוא אמר לי בכנות, וממש בכנות, אמר לי: "כשנכנסים בבית יהודי אז רואים שאפשר שהשולחן יהיה שולחנו של הקב"ה". אבל - אצל הגויים האלו היה צריך להמציא להם שולחן דתי, כן? פעם בשבוע, פעם בחיים, מכיוון שהשולחן שלהם זה אבוס. כן? הבנתם את העניין? "זה בלתי אפשרי לחיות כמוכם, היהודים". כאילו, ממש כולם - הם ממלכת כהנים בעיני הכומר הזה, כן? "השולחן שלהם - זה השולחן הקדוש, אבל אנחנו צריכים שולחן קדוש, דתי כזה, כדי פעם ל... לעיתים קרובות יהיו נקיים קצת". כן. אז - מזה יצא את העבודה זרה שלהם. זאת אומרת... אז אני אמרתי לו: "אבל – תשמע, אתה לא שמעת שבאותה תקופה כמה גויים התגיירו ליהדות?! זה סימן שזה היה אפשרי!" לא הבין. לא הבין במה מדובר! לא לא. זה בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי. תפסתם את ה... זאת אומרת... במקום לתת להם Erzatz [תחליף] של האמת, היו צריכים לתת להם את האמת! אז - אנוש עשה את עצמו... אפיפיור. זהו זה. הבנתם את העניין? וסופסוף - הם עצמם נפלו באותה עבודה זרה! סופסוף. זה מובן?

וזה גם כן ה... הכישלון של הרפורמים. זה אותו... אותה שיטה! "אי אפשר! זה בלתי אפשרי לתת להם הכל, אז - ניתן להם קצת, וזה מספיק". מבינים? ואני חושב שזה... צריך להבין את זה ארוכות. זה - הצרה שזה יצא מהשיטה האשכנזית. כי השיטה האשכנזית זה: או הכל, או כלום. אבל - אף פעם הרפורמים לא היו יוצאים מהספרדים. זה לא מתאים. כן? הבנתם למה? כן? לא צריך ל...

קהל: אבל יש [...] החסידים [...]

קהל: יש פה דבר [...]

מניטו: לא. הרבה הרבה, הרבה רפורמים יצאו מהחסידים גם כן. לא - השיטה של ה... אני מתכוון לשיטה של השולחן ערוך, היחס לשו"ע, מצוות מעשיות, כן?

קהל: הוא היה ספרדי

מניטו: מה? מי? מי היה ספרדי?

קהל: ר' יוסף קארו. ר' יוסף קארו היה ספרדי.

מניטו: כן. אבל היה ספרדי... טהור.

קהל: בדיוק.

מניטו: יותר מדי...

קהל: אבל מניטו, יש [...]

מניטו: לא! עם אותו שולחן ערוך - רב ספרדי מתפקד אחרת. עם קצת הומור... מה?

קהל: יש קצת קושי... מפני שכ... שבעצם מה שאנחנו לומדים עכשיו, פה, שאי אפשר... אפשר או הכל, או כלום. בעצם זה מה ש...

מניטו: ברור. או הכל או כלום. ביעד זה...

קהל:...]‎ ]

מניטו: לא. ביעד - זה הכל או כלום. אבל בחינוך - זה לא הכל או כלום. וכל החיים זה חינוך.

קהל:...כי זה קצת מבלבל. מפני שבאמת...

מניטו: לא. כי כל החיים זה חינוך! כן.

מניטו: מה?

קהל: זאת אומרת - קל לתפוס את זה, כשאתה אומר: הכישלון הוא היה אצלם, ש... אפשר לא הכל. אפשר לא הכל, אז - נוכל לקרוא בשם ה'. ובעצם אתה רואה שאיתנו, בשביל להשיג את היעד הזה, בכל זאת ללכת בדרך, כאילו - הדיבורים.

מניטו: לא! חס... חס וחלילה!

קהל: אבל יש פה...

מניטו: לא. זה שיטה אחרת לגמרי. זה מה שאומרים הרפורמים דווקא.

קהל: וה... [לא מובן]

מניטו: זה לא אמרתי את זה!

קהל: אז תגיד.

מניטו: זה - ממש, זה מנטליות אחרת לגמרי. טוב...

קהל: איך... עכשיו...

מניטו: לא. התורה היא שלמה עד הפסיק האחרון. כן. מי שאומר: "פסוק זה אני מוותר" - הוא כופר בעיקר. מי שאומר: "קל וחומר - זה, אני מוותר"- הוא כופר בעיקר. אבל -"חנוך לנער לפי דרכו". דאם לא כן, אתה מקבל מיד את החלק של העם שמוכן לשיגעון הזה – של "הכל מייד" כן? ואתה מוותר על כל שאר העם. זורק אותם.

קהל: אז ה...

מניטו: זה... מבינים את זה?

קהל: אבל אם יגיד לך רפורמי: ש -"אני בדיוק - חונך לנער ע"פ דרכו", ואומר: "זה מה שאני עושה"

מניטו: זה לא רפורמי אמיתי! זה דווקא אורתודוקסי... שיש לו איזה שיטת חינוך... מיוחדת. רפורמי אמיתי אומר: "לא לא. השולחן ערוך שאתם מדברים עליהם, וגם תורת משה שאתם מדברים עליה - יש גם טוב וגם רע. אני בררן. אני מברר מה טוב לי, מה לא".‎ זה הרפורמים! כן?

קהל: כשאני מסתכלת לטווח ארוך. זה ארעי? או שהוא מוותר כדי ל... לגמרי?

מניטו: זהו!

קהל: כשהוא אומר: "אני מוותר על חלק", הוא אומר: "אני מוותר על שלב א', כדי שסופסוף הוא יגיע לכל".

מניטו: לא לא. זה לא מה שהוא אומר.

קהל: או שהוא אומר: "אני מוותר כדי..."

מניטו: לא לא. זה לא רפורמי! זה לא רפורמי. מי שמקבל עול מלכות שמים ועול מצוות, פשוטו כמשמעו.

קהל: זאת אומרת היעד הוא מקסימום, אבל הדרך...

מניטו: לא! לא מקסימום!!! התורה כמות שהיא!!! זה לא עניין של מקסימום!

קהל: אבל גם יכול להיות דתי.

מניטו: למשל... וחוץ מזה, צריך - סדר עדיפויות. אין 'תורת חינוך' - איך אומרים? – 'לכולם יחד'. אין דבר כזה! "לפי דרכו" - כל אחד לפי דרכו! אחד מתחיל עם מצוות שבת,‎ ואחד מתחיל עם מצוות נטילת ידיים, אחד מתחיל עם יום הכיפורים, כן? אבל העיקר - שהוא יבין מה זה לקבל עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות, שהיא תורת אמת, מפי... מפי הקב"ה. הרפורמים - שוללים את זה לגמרי! אומרים: "זה רק דת שאנחנו היהודים, בעלי החכמה הכי גדולה שבעולם, המצאנו אותה". ולכן... כך אומרים! ולכן, בדור הזה - היו להם שיטות כאלו, בדור שלנו - ניקח שיטות אחרות. אם אני מוצא שיטה ישנה שהיא מוצאת חן בעיני - אני ממשיך איתה, ואם לא – לא!". זה, זה משהו אחר לגמרי!

 

{bfaccordion-slider השבת של הבורא}

 

קישור:

מקור: תורת התולדות, קובץ 1

מניטו: ואתם יודעים שבחשיבה המוסלמית אין שום יחס לזמן. אולי אתם יודעים את זה, כן? הם חיים בהווה! אני אחר כך אקדים עוד הסבר אחר. אז התוצאה היא - ההשקפה של המוסר, היא השקפה אחרת. טוב. ולפני שאני אסיים עם עוד דוגמה בנושא, (ואחר כך אתם תשאלו, כן?) אני אסביר את זה: אתם רואים ש... אצל האסלאם היום הקדוש - זה יום השישי. הם קוראים לזה: "יום אל-ג'ומעה" - יום המועד. וביהדות זה יום השביעי. ובנצרות - זה לכאורה יום ראשון, אבל לאמיתו של דבר זה למחרת מיום השביעי. זה יום השמיני. ואני אסביר את זה מיד. לפי סיפור התורה, בפרק ראשון כבר - זה סיפור לא קל מעשה בראשית, סתום וחתום - אבל יוצא משהו ברור: ש... כאילו יש איזה מין סיום של העבודה של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". אחר כך: "ויהי ערב ויהי בוקר"... עד יום השישי. לא כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי". כאילו לפי ההשקפה של התורה אחרי התקופות, ואין לנו שום מושג מה היו אותן התקופות.

אני לא רוצה להיכנס בשאלות אחרות על הנושא, זה לא הנושא שלנו, מכיוון שלא היה אדם. וזמן שהאדם לא תפס, אין לו המשמעות של הזמן שלנו. פשוט מאוד, כן. חכם גדול מאוד שהיה: רבי שם טוב גפן, מרוסיה, שהסביר את זה בביקורת שלו על קאנט: שזמן שהנפש האנושי לא תפס - אינו בזמן. כי... טוב, זה עוד נושא פילוסופי אחר. אבל אפשר להבין שלפי השקפת התורה כל ההיסטוריה שלנו של מה שהמקרא קורא: מהאדם הראשון ואילך, נמצאת בתוך היום השביעי הזה שעוד לא נגמר. עוד לא כתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי"בכל יום של מעשה בראשית יש איזה מין פרויקט, תכלית. למשל ביום הראשון: "יהי אור"- "ויהי אור"! וכן הלאה. תראו במקרא עצמו, אפשר להגדיר את הפרויקט של יום השביעי בפסוק פשוט מאוד שנמצא בתורה: בהקשר - "ויברך", "ויקדש", זה - "קדושים תהיו כי קדוש אני" זה הפרויקט של ההיסטוריה של העולם. אז - זה עוד לא נגמר! אז פעם יהיה כתוב: "ויהיו קדושים, ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי", ונתחיל את היום השמיני. הבנתם פחות או יותר את ההסבר הזה. קהל: וגם ה... נח.

מניטו: סליחה?

קהל: ש"וינח"- זה יום מנוחה. אם אתם רוצים אחר-כך, ניקח את ה... "וישבות מכל מלאכתו אשר עשה". אבל זה לא פשוט להבין את זה: מה זה "ברא", מה זה "עשה", ומה זה "מלאכה", מה זה "עבודה" בבריאה.

אבל רק אני רוצה להסביר את ההשקפה של השבוע לפי האסלאם, לפי היהדות, לפי הנצרות. מיד מגיע. מה קרה ביום השביעי? שהבורא שבת ממלאכתו של בורא, כבורא. לא כהשגחה. כהשגחה - זה ממשיך. והעולם נהפך מבריאה לטבע. כי במשך ששת הימים אנחנו מרגישים שהבורא יוצר את כל מה שברא. כן? הוא פועל. אין אדם! אבל הכל משתנה מרגע לרגע. מיד כשהאדם נכנס בסיפור - הכל נהפך לטבע. חוקות הטבע. וזה הטבע שלנו. זה העולם שלנו. התורה מסבירה לנו שלעולם שלנו יש בורא, אבל בכל זאת היא יודעת שהבריאה עצמה הפכה לטבע. אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי ו"חוק ולא יעבור", טבע זה טבע. ולכן צריך להבין - למה היה צריך ככה? שהבורא יסתתר מאחורי הטבע? והתשובה היא פשוטה מאוד: כדי שההיסטוריה של האדם תוכל להתחיל. כי אם יש גילוי הבורא, אין בחירה לאדם. אז כדי שתהיה בחירה לאדם, שההיסטוריה שלו תתחיל, צריך שהעולם יהפך לטבע. זה מובן? היו תקופות של תאופניה ניסים. מעמד הר-סיני. אבל זה נדיר. והגמרא אומרת: אסור לסמוך על הניסים. כי בכל... לא התכוונתי לשר ניסים אבל - אסור לסמוך. כי בכל העידן הזה של היום השביעי, עד אחרית הימים, יש לנו פגישה, מועד, כן? אנחנו במבחן בהיסטוריה. וכדי שההיסטוריה תתפתח - אז צריך בחירה. וכדי שיהיה בחירה - אנחנו צריכים להיות בעולם שנקרא: העולם של היום השביעי. זה ההגדרה של היום השביעי. וזה ההשקפה של היהדות. מה אומרים המוסלמים? אין בחירה לאדם. זה האל שגוזר את הכל. כאילו הם נמצאים עוד בתוך ששת הימים. וזה לא רמז למלחמה של ששת הימים. שכאילו נמצאים עוד ביום השישי! שהוא משותף לבהמות ולאדם. והם אומרים מעצמם בתאולוגיה שלהם: הם בדביר של ההיכל, ולא בהיכל. לא נכנסו בעידן של היום השביעי. ולכן היום הקדוש אצלם זה היום השישי. זה מובן? באו הנוצרים ואמרו: תקופה של הבחינה ההיא שנקרא "יהדות", "דרך המוסר"- נגמרה. המשיח הגיע. לא צריך עוד... עניין של בחירה. לא - אנחנו למעלה מהמוסר. הישועה לא באה דרך המוסר, אלא דרך ה"ישו", בלי" עה". הבנתם? [צחוק קל] וכאילו הם חיים בחלום שלהם, זה אשליה. אבל כאילו הם חיים בעולם של היום השמיני. ולכן היום הקדוש שלהם זה היום ראשון, למחרת מ... והשאלה היא פשוטה: באיזה עולם אנחנו חיים? האם אנחנו חיים בעולם שיש בחירה לאדם, או לא? המוסלמי אומר:" לא! אין לנו עוד בחירה, אנחנו עוד ביום השישי". אבל... והוא... אולי הוא לא מרגיש. אולי הוא לא יודע (אני לא יודע, אני לא מוסלמי. אני לא יכול לזהות את זה מבפנים) שהעולם הוא כמות שהוא! הנוצרים כבר מתחילים לגלות שאולי טעו. שאולי כן - המוסר זה חשוב. שאולי כן - הבחירה יש לה תכלית, יש לה משמעות. ולכן מתחילים לגשש, לחפש, איזה מין תלמוד כדי לבסס את הדת שלהם בעידן הנוכחי, כן? ואני חושב שהתשובה היא פשוטה מאוד: אנחנו פשוט ביום השביעי והוא עוד לא נגמר. ואנחנו רואים פה, לנושא שלנו, את ההבדל: מי שמאמין שהיחס שלו לעולם הוא יום השישי – "מצחק בהווה", אין בחירה, אין אחריות מוסרית. מי שהיחס שלו לעולם הוא היחס של היום השביעי - יש בחירה, יש אחריות, יש משמעות למוסר. אז - אף על פי שהדת דומה מאוד: יש בורא, ההשקפה העיקרית היא שונה לחלוטין.

 

{bfaccordion-slider השגחה פרטית}

 

מקור: שיעורים על התפילה (ברכת המינים), שערי אורה

יש פה הגדרה מקבילה להבדל שיש בין ישראל והעמים. יש שורש אחד לכל האנושות: אדם הראשון, וכל העמים באים מאותו שורש, אבל יצאו מכלל "אדם". אתם זוכרים שיש גמרא על הפסוק של תהילים "אתם קרויין אדם", אתם זוכרים את המקור וזה לא אומר שאומות העולם אינם קרויים "אדם", אלא ההגדרה בלשון החכמים אצל אומות העולם זה: "האדם", אדם בלי ה"א. זאת אומרת: [ישראל הם] אדם במלוא המובן, מי שנשאר נאמן לזהות של אדם הראשון, בשורשו, לפני החטא. זה: "אתם קרויין אדם".

כל פעם שיש במקרא את המושג: "האדם" הכוונה זה לכל מין האנושות, כולל אומות העולם - כשיש אדם בלי ה"א, אז זה ישראל ולכן זה דיוק הגמרא: "אתם קרויים אדם", ולא "האדם". זה מובן?

זה מקביל לעניין של ההשגחה לגבי ישראל - ההשגחה היא השגחה פרטית. לכל אחד אחד השם "אדם" מורה לא רק על [הטבע של בן-אדם], אלא לכל אחד ואחד, באישיות היחידה שלו כמו אדם הראשון, שהשם מורה לא רק על הטבע שלו כאדם ולא כבעל חי אחר. אלא מורה גם כן על הנפש המיוחדת של אותו בן-אדם שנקרא "אדם הראשון". ולכן, לגבי ישראל, כמו לגבי אדם הראשון לפני החטא, היחס של ההשגחה היא השגחה פרטית. לגבי אומות העולם, ההשגחה היא השגחה כללית.

מבחינת המין, וזה המובן השני של המילה "מין", למשל בביטוי "מין האנושי". אז קודם כל ההגדרה הראשונה, המשמעות הראשונה, זה מה שבא מין השורש, אבל יצא מהשורש. אז נקרא סוג אחר. מין. זה מובן?

המובן השני זה [מי] שאבד את הייחוד המיוחד של כל אחד ואחד, שנמצא בתוך ההגדרה של "אדם", ולא "האדם". הוא נכנס בגדר של "האדם" במין כולו, אז זה קשור לעניין של ההשגחה. זה נושא בפני עצמו, אבל זה נושא חשוב מאד, כן? כל פעם שאנחנו לומדים את הנושא של ההשגחה צריך להבדיל, להפריד, בין שתי הרמות האלו של המושג, המשמעויות של "השגחה כללית". ולגבי טבע האדם זה מין האדם בכללו, וכל כלל וכלל בכללו.

וכשבא הפילוסוף ושולל את המושג של "ההשגחה", אחת מהסיבות זה שאין לו ניסיון של השגחה פרטית. זאת אומרת - זה מושג שעולה למעלה מהשכל שלו. מכיוון שבדרך כלל, בני אדם השייכים למינים, למין בן-אדם במשמעות של 'מין', כמו מין האנושי בדרך כלל, אין להם ניסיון של היחס הפרטי של ההשגחה הפרטית. זה מקביל ל: "אדם" - יש לו השגחה פרטית, "האדם" - יש לו השגחה כללית. דהיינו - הגורל הייחודי של כל אחד ואחד, ובכל עת, בכל יום ויום - אין לו [לפילוסוף] את זה. הוא מרגיש רק איזה יחס כללי, באופן בלתי פרסונאלי, למין סוג של בריאה שנקראת 'אדם', כמו שיש יחס כללי לכל מין ומין של בע"ח. תפסתם את זה?

אז זה הנושא של עניין ההשגחה, ההבדל בין ההשגחה הפרטית להשגחה כללית. אנחנו מתייחסים לעניין של ההשגחה הפרטית בתפילה של, בברכה של - "מודים אנחנו לך, נודה לך, ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עימנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים". זה הכוונה. זה - השגחה פרטית. אז המין יצא מכלל ההשגחה פרטית. ולכן זה מתקשר למה שאנחנו לומדים בסוגיה של העולם הבא ותחיית המתים. מין - אין לו חלק לעולם הבא. החלק הפרטי, היחידי של כל אחד ואחד מישראל. לפי גרסת המשנה - כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כל אחד ואחד, מכיוון שלא ניתקו את הקשר עם כלל ישראל שהוא נקרא "אדם", שבשבילו יש העניין העל-טבעי של ההשגחה הפרטית.

ולכן מוצאים שבפילוסופיה הכללית, אפילו אצל התיאולוגים של אומות העולם, איזה קושי לתפוס את המושג של "השגחה פרטית". היחס, זה היחס בין האלוקות בדרך כלל, למין האנושי בדרך כלל. ויש פרק חשוב מאד בישעיהו הנביא שמדבר על זה, כשהוא שואל: "מי שברא? את האוזן לא ישמע מי שברא את העין לא יראה?" זה לגבי הטענה שאין השגחה לכל פרט ופרט של החיים של האדם. אלא, שוב - היחס הכללי דרך חוקיות הטבע.

מתוך שערי אורה

אבל רק רציתי הסבר קצר על זה ש... כי השכינה העליונה -"בינה", היא שכינה לכל המין האנושי כולו. ונקרא: "הוא ובית דינו", ו"השכינה תיתאה" - "מלכות", שהיא הנוקבא של קול ה', היא כנסת ישראל. זה הנושא של ההשגחה. יש השגחה שבאה מ"בינה" לכל העולם וההשגחה שבאה למלכות - לעם ישראל. "ומלכותו קיבלו ברצון". אז אתם רואים שלאט לאט אנחנו מתקדמים להבין פשט הדברים.

ואני מתקשר עכשיו על מה שכתוב בספר "תניא". כי שומעים בכמה חוגים ש"גויים אין להם נשמה". אתם שמעתם את זה, כן? אז זה נגד המקרא. המקרא אומר ש "ויפח באפיו נשמת חיים" - לאדם הראשון. ולכן כל בן אדם - יש לו נשמה לפי המקרא. ובעיקר, זה בחוגים של החסידים, מתייחסים למקור בספר תניא - שהוא המקרא של החב"ד, כן? והמקור הוא בזוהר. זה בהתחלת פרק שני של ספר תניא. והרב שמה אומר: "והנפש השנית בישראל היא חלק אלוק ממעל ממש" אז הנושא שמה זה שנפש היא חלק אלוק. זה נושא בפני עצמו: מה מובן "חלק" באינסופי? ומה מובן שהבריאה יש לה חלק מהבורא? זה נושא אחר, אני לא רוצה עכשיו להתייחס לאותו נושא.

אבל מה אמר הרב התניא? "והנפש השנית בישראל היא נפש אלוק ממעל ממש". הכוונה – בישראל, ולא באומות העולם. אז מה שצריך להבין זה ההבדל בין "הנפש הראשונה" לבין "הנפש השנית". מה זה "נפש השנית"? זה הנפש הייחודית של כל אחד ואחד כפרט, כיחיד. "הנפש הראשונה" זה "הנפש הבהמית". כל אדם, יש לו נפש ראשונה שהיא הנפש של מין האנושי. ולמעלה מזה - בהגדרה של נפש, עוד לא הגענו לרוח ולנשמה במובנים הקבליים - בהגדרה של הנפש יש רמה יותר גבוהה שנקראת: "נפש שנית". זה הצד הייחודי של כל אחד ואחד כאנוש, ולא סתם כבן אדם.

אז מה אומר הזוהר? "הנפש..." - התניא, והוא מתבסס על הזהר - "הנפש השנית בישראל - היא חלוק אלוק ממעל". זה לא אומר שאין נפש שנית באומות העולם, אבל היא איננה חלק "אלוק ממעל". זה הבדל בין "אדם"- "האדם". ולכן במושגים שלנו המשמעות של אותה מילה שאני רוצה לבקר אותה זה: לא ש"גויים אין להם נשמה", אלא שהנשמה שלהם אינה תחת ההשגחה הפרטית, אלא [תחת] ההשגחה הכללית. וחכמיהם אומרים מעצמם את זה, שאין לאדם אלא השגחה כללית.

זה מה שרמזתי מקודם. כי כדי להגיע לאותה רמה של הניסיון, החוויה של ההשגחה הפרטית, צריך להיכנס בגדר של "נפש אלוק ממעל". זה נקרא "נפש הגר" אצל הגויים. אז... הסטטוס נאמר, המצב של אדם, הוא אחר לגמרי: "ויאמר אלוקים" (זה פסוק כז) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". זאת אומרת: קודם כל התורה מספרת מה שקרה בבריאת כל בע"ח בגדר "מין", כל אחד למינו, למינה. ואחר כך בריאת האדם. כל אדם הוא, אם אפשר לומר את זה ככה, בלי בלבול מושגים - מין בפני עצמו. במושגים של התלמוד זה: "עולם ומלואו". כל אדם הוא מין אנושי כולו, רק הוא עצמו הוא וייחודו. תפסתם את ההבדל כן? אצל בעל חיים זה המין שיש לו נשמה. ואותה נשמה של מין כולו זה נקרא בלשון הקבלה: "חיות הקודש", וזה קדוש. חיות הקודש זה למעלה מ... מלמעלה. זה שייך לסתרי תורה, כן? זה הנשמה של מין כולל, נקרא... זה כמין מלאך, למעלה מכמה מדרגות של מלאכים. זה נקרא "מין חיות הקודש". אבל אצל האדם כל אחד... כי בעיקרון כל אחד יש לו נשמה משלו, כל אחד הוא כל האדם כולו באיש אחד. זה מובן? אבל זה כעיקרון. לאמתו של דבר צריך המון נפשות כדי לגלות שורש נשמה אחת. וזה סוד המניין כן? צריך מניין כדי שנשמה אחת תהיה שורה. כל אחד יש לו רק ניצוץ של שורש אותה נשמה חוץ מאותם שקוראים להם "יחידים". למשל: "יחידי סגולה".

להשלים מקור

השם הפרטי – סוד הגורל שלך

מקור: שערי אורה

קהל: רציתי לשאול, לגבי זה שישראל יכולים לקרוע את הדין לקראת גזר הדין. שישראל יכולים לקרוע את הדין. אמר [ר' יוסף ג'קיטיליא] קודם...

מניטו: מה? אה

קהל: אמר קודם שישראל יכולים כל יום לקרוע את הדין. שנגזר עליהם בראש השנה.

מניטו: כן...

קהל: לכאורה - כמה שיותר שמסתכלים בהסתכלות פנימית, אז האדם יש לו איזה תיקון לתקן, יש לו איזה... איזו גזירה שהיא כאילו... היא יותר כובלת אותו

מניטו: כל העבר שלו... זה הגזירה על העתיד

קהל: לא, אבל כשאנחנו לומדים לימודים פנימיים במיוחד, אז רואים כאילו יש תכנית אלוקית. למשל בעניין הגלגולים, שיש דבר שהוא חייב להופיע בסוף.

מניטו: טוב. עזוב, עזוב קצת את הגלגולים. כן...

קהל: לא! אבל לפי מה...

מניטו: לפני שנגיע לגלגולים, כל אחד והחיים שלו יש לו משהו להצליח. 'לתקן' אתה אומר, כן? אפשר להשתמש בזה. יש לו תיקון בחיים שלו. עניין הגלגולים - זה יותר... קצת יותר מסובך. זה באותו נושא, אבל זה קצת יותר מסובך.

הסוד של התיקון הזה שצריך לתקן, הוא טמון בשם של כל אחד ואחד. כל אחד מקבל שם. מהו השם? מה זה השם שהוא מקבל? זה היעד שלו. הוא צריך להצליח בתכנית הזו של אותו שם. למשל אם אחד נקרא: "אברהם", הכוונה היא - שהוא צריך להיות "אברהם". כל עוד שהוא לא מגיע למדרגה שנקראת: "אברהם", הוא לא תיקן את עצמו. ולכן "לקרוא בשם" זה זה מסוכן מאד! זה חכמה בפני עצמה, זו היתה חכמה שהיתה שייכת לנבואה. מאז הפסק הנבואה, אז אבדנו את אותה חכמה. "לקרוא בשם" - זה למדנו פעם אולי. לכן חז"ל אמרו: כשהאב נותן השם של בנו, הוא מתנבא ואינו יודע שהוא מתנבא. ואם היתה טעות - עושים שינוי שם. כשיש מחלה... חמורה, עושים שינוי שם. שינוי שם - משנה את הגורל. נכון? זה... זה מובן.

ולכן, העניין פה זה לא העניין הכללי של הגורל כל אחד ואחד בחייו כדי לתקן את השם שלו. אלא - מה שקורה בשנה. כשיש המשפט של ראש השנה, המשפט גוזר: זה גזירה, מה יהיה העתיד שלו. אומות העולם - אינם יכולים לשנות; אבל עם ישראל, מחמת סוד התשובה, הוא יכול לשנות את גזר-הדין. וזה ההסבר למה יש לנו עשרת-ימי-תשובה, דווקא אחרי יום הדין. אחרי ראש השנה לכאורה, היה צריך להיות ‎‎לפני ראש השנה. התשובה כדי לתקן את התיק לפני הבית-דין, כן...לפניי ולפנים... איך אפשר לומר את זה... כי יש 'שר-הפנים', ו'שר הלפנים-של-הפנים'. ולכן ההבדל - אותה סגולה של עם-ישראל, שיש להם הכוח לשנות את הגזירה. איך? דרך התשובה. זו היתה השאלה שלך? כן?

קהל: כן. אבל יוצא אבל לפי הרב, אומר שעצם התיקון של האדם הוא קבוע... רק מתוך זה הוא, יש לו שינוי

מניטו: ברור. איזה תיקון הוא צריך לתקן בחיים שלו? לקיים את השם שלו. הפסוק אומר: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" מתי? וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדו. בסוף החיים יודעים אם הוא קיים את השם שלו או לא! זה מובן? כן?

קהל: אז יוצא שהבחירה החופשית היא תחום מאד מסויים

מניטו: בתוך אותו תכנית של כל אחד. בעל כרחך אתה מי שאתה. בעל כרחך! כן. אבל בתוך התכנית הזו אתה חופשי להיות צדיק או רשע. לתקן או לקלקל, חלילה. זה מובן. אי אפשר להיות מישהו אחר ממה שאתה! זה בעל כרחך. זה משנה מפורשת: "כל הנבראים נבראו בדעתן בצביונם, בקומתן" וכן הלאה. וזה אשליה! לחשוב על הבחירה מחוץ לגזירת הבורא. בעל כרחך נולדת כפי שנולדת! וזה דווקא מן המידות הטובות של הצדיק להכיר בזה, להסכים עם זה, להיות הבן של האב שלו. "כבד את אביך ואת אמך"! להסכים בזה. יש סוד למה כל אחד נולד, במשפחה שהוא נולד. זה גזירה מן השמים להסכים בזה. זה המצווה הראשונה של "כבד את אביך ואת אמך". זה מובן? כן.

אז - קיבלת איזה גורל, ובתוך הממדים של אותו גורל יש לך בחירה לטוב ולרע. את אותה בחירה - היא מוגבלת, כפי שאתה אמרת, היא מוגבלת דווקא באותו גורל שאתה מקבל בשעת הלידה. והבחירה, שהיא למעלה מאותו... החופש, הדרור, שהוא למעלה מאותה בחירה, זה החופש של ה... של הבורא. וזה היעד של הבריאה, להגיע לאותו דרור של הבורא. זה הסוד של הנחש - "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" אבל זה... זה נושא אחר, זה קשור.

אני לא יודע אם אני הצלחתי להסביר מה שרציתי להסביר פה: יש מדרגות... הבחירה לבחור בין הטוב והרע. ואתה לא המצאת לא הטוב שלך, ולא הרע שלך. אתה נולדת עם יצר-טוב ועם יצר-רע. זה... זה התעודת-זהות שלך, ויש לך בחירה באותה זהות. אבל יש דרור למעלה מזה, שהיא הבחירה האמיתית: להיות בבחינת הבורא: הבחירה של הרצון להמציא עולמות. זה ממשהו אחר. כן? תפסתם את זה.

ולכן - מה שצריך להבין כדי לתפוס מה הוא [ר' יוסף ג'יקטיליא] אומר לנו: ההבדל בין ‎אומות העולם וישראל - זה מקביל להבדל בין בורא עולם והשרים. השרים שייכים לאומות העולם ואומות העולם לא יכולים לשנות את הגורל שלהם. לכן החכמים אמרו שאין השגחה פרטית אצל אומות העולם, אף על פי שהרב זצ"ל, הוא, על הנושא הזה הוא אומר, שיש אפשרות אצל חסידי-אומות-העולם לעניין של השגחה פרטית. אבל בדרך כלל יש להם רק ההשגחה כללית. כן. יש השגחה כללית כמו כל בעלי חיים. המין כולו - יש לו השגחה, אבל הפרט בתוך המין - אין עניין של השגחה פרטית. חוץ ממי שזוכה דרך - אצל אומות העולם - דרך חסידות. אצל ישראל - זה דרך הזהות.

הסרט של הבחירה החופשית

מקור: תורת התולדות

‎גבריאלה: אה, לא. השאלה שלי היא כזאת: ברש"י כתוב " שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות לכך הסכים וברכו מדעתו"

מניטו: אה, רק דקה. איזה פסוק זה?

גבריאלה: פסוק ל"ג.

מניטו: ל"ג. כן. מה אומר רש"י... כן. יפה.

גבריאלה: אז זה כאילו שיצחק ידע.

מניטו: אפשר לומר את זה.

גבריאלה: אז מה בדיוק...

מניטו: זה לא מוכרח. מכיוון שעכשיו נתגלה לו שזה לא עשו, אז יש איזה... יש לנו...

גבריאלה: אישור.

מניטו: אישור.

גבריאלה: יש ה... אבל הוא ידע או לא ידע, כאילו?

מניטו: לא. לאמיתו של דבר - ידע.

גבריאלה: אני זוכרת שפעם אתה אמרת...

מניטו: לפי הסוד - ידע את הכל. אבל פה יש כלל, להרבה הרבה נושאים: יש התהליך הטבעי של העניינים, וצריך ללכת לפי השלבים. אף על פי שמראש ידע את הסוף, אז הוא צריך לחיות את החוויות אחת אחרי השנייה. למשל, לגבי עקידת יצחק: ברור שאברהם ידע שסופסוף יחזרו. הוא אמר את זה: "וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם". ידע! אבל הוא מוכרח לחיות את כל השלבים.

גבריאלה: זאת אומרת - שכאילו העניין של הבחירה צריך להיות בכל רגע ורגע

מניטו: זה דווקא קצת ההיפך.

גבריאלה: או שכאילו אין בחירה בסוף?

מניטו: אף על פי ש... אפשר לומר את זה. זאת אומרת - צריך לחיות את כל השלבים, ולחיות את הניסיון ששייך לכל שלב ושלב.

גבריאלה: זאת אומרת - לחיות כאילו יש בחירה. למרות שהסוף ידוע.

מניטו: נכון. נכון. וזה דווקא משתייך למידתו של יצחק. זהותו של יצחק היא ככה. הוא ידע שהכל בא מהקב"ה, אבל האחריות זה שלו. זה ה"פרי צדיק" שמביא את זה. וזה מידה גבוהה מאוד. לאמיתו של דבר - הוא הצדיק של מידת הדין - אין בחירה בעולם. האם אין בחירה - אין אחריות? לא. הכל בא מהקב"ה, אבל האחריות זה שלו. "מבשרי אחזה".

גבריאלה: זה נורא קשה.

מניטו: וזה גם כן מידתו.

גבריאלה: דווקא מה?

מניטו: מידתו של יצחק אבינו. כי במישור של מידת הדין ברור שאין בחירה. זאת אומרת: צריך להסכים מכבודו של הבורא כמשגיח.

הרמח"ל הסביר את זה יפה: הוא נתן איזה הסבר מודרני מאוד. אם אפשר לומר את זה ככה: כל מה שעלול לקרות בהיסטוריה, עלה במחשבה. אז זה כבר נכתב במחשבה. וצריך להגשים את זה במציאות. ולכן - במציאות יש בחירה, למרות שבתסריט - אין שום בחירה. כשאת רואה איזה סרט, אז - מכיוון שהסרט נגמר, כל הגיבורים של הסרט אין להם שום בחירה. אבל היה להם!

התגלות של מגיד ובת קול לפוסקי הלכה

מקור: נתיב התורה למהר"ל

[מניטו קורא מתוך המהר"ל, פרק ראשון]:

"אבל תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, זה הדרך נקרא פרשת דרכים"

הוא פורש מהדרכים, מהסבך של הדרכים,

"שהוא נבדל ומיוחד משאר דרכים"

זה דומה מאד למה שאומרת המשנה בפרקי אבות: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". מה זה הספק? זה - הספק דווקא בא בצומת הדרכים. להסתלק מן הספק - זה הלכה פסוקה. "ודבר ה' מירושלים" - זה הלכה פסוקה. [ברכת שהכל]. ודווקא פה, יש לנו...

קהל: מכאן היסוד של "אחרי רבים" - שזה ההלכה,

מניטו: נכון.

קהל: מכיוון שזה לא סוטה...

מניטו: זהו. אם זה אחרי רבים, אפשר להטות. אז אפשר להטות. ואם לא - אסור להטות... זאת אומרת: כי הרבים באים... אני לא רוצה לומר כתחליף או במקום ההלכה פסוקה. כשלא מגיעים להלכה הפסוקה, נאמר - מבת קול, אפילו, כן? מרוח הקודש, יש -" אחרי רבים להטות". זהו.

קהל: אפילו כשיש בת-קול! רבים יותר מבת-קול.

מניטו: לכן אמרתי את זה כפי שאמרתי... לא., היו תקופות שזה היה לפי הבת-קול. אבל באה התקופה שהיה אסור להשתמש גם בבת-קול, כן? זה תקופות-תקופות.

למשל - אולי שמעתם... זה קצת שייך ל... תורת הנסתר. מה שקוראים: "מגידים". כשדיין מתקשה למצוא את הפסק, פסק ההלכה, לפי אותו כיוון של המשנה: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ויש הזדמנויות כאלו, יש מצבים כאלו, שדיין לא יכול לשאול את הרב שלו. לא צריך להסביר. יש הרבה מצבים כאלו. שעת הדחק, וכן הלאה. אז - הוא נמצא... הוא נשאר בספק! אפילו אם זה רב גדול, הוא צריך: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ולכן המקובלים סיפרו ש... לפעמים, בחלום, בא איזה מגיד, ומגיד להם מראשית - אחרית. "מגיד דבריו ליעקב". היו תקופות שהיו משתמשים במגידים. ובתקופה האחרונה, הגדולים אסרו להשתמש במגידים. זה... אי אפשר לדעת באיזה צינורות זה בא. כי אנחנו כבר בדורות האחרונים. ובפרט - הגאון מוילנא אסר לגמרי את זה.

קהל: חוץ לארץ

מניטו: רק בחוץ לארץ?

הרב אורי שרקי: לא, הוא אמר ששאלו את רבי יוסף קארו, שהיה לומד עם [...] אז הוא אמר: זה [...]

מניטו: כן. ובכל זאת, אני זוכר, שראיתי במה שאמר הגאון, שבתקופה שלנו אסור להשתמש בכלל. צריך לדייק. לבדוק. זה היה... ה"בית יוסף". וגם ה"בית יוסף" אמר: זה - לא להשתמש... הלכה למעשה. ואני זוכר שלמדתי כמה ספרים של חכמי מרוקו האחרונים, על עניין של "דין מן השמיים", ואמרו בפירוש: "הנה הדין מן השמיים, אבל אסור להשתמש בזה הלכה-למעשה". והיה להם איזה ביטוי יפה: זה היה מתחיל כל פעם: "ואם יראה בעיני מורי". היו מתחילים ככה. טוב. נחזור ל... לעניין שלנו.

קהל: מה עם היסוד של: "לא בשמיים היא?"

מניטו: של?

קהל:" לא בשמיים היא"

מניטו: זה לא סותר! "לא בשמיים היא" - עכשיו. אבל היא - מן השמיים. זאת אומרת - פה יש נקודה לפי דעתי...

קהל: במקום של הדחק, אני מבין!

מניטו: מה?

קהל: במקום שאין רוב חכמים, במקום שאין רב לשאול, מקום של הדחק של פסק הלכה!

מניטו: לפי דעתי - היו תקופות, שכל מה שאנחנו לומדים זה היה מציאותי. למשל: "ויהי מורא רבך כמורא שמיים". בתקופה שלנו יש מקום לטעות, זה מין... סכנה של עבודה זרה! אם מבינים מה זה - "מורא שמיים", יש סכנה של עבודה זרה! אני לא רוצה לתת דוגמאות... ולכן אנחנו לא מבינים באמת במה מדובר. כן? אבל - היו תקופות שזה היה גלוי! ולכן - החכמים היו מן השמיים! באותה מדרגה! זה מובן מה שאני אומר? כן? ולכן - כשעברנו את התקופה של הבת-קול עצמה, היה אסור להשתמש בבת קול, ולכן זה חידוש! "מכאן ואילך תדעו - לא משתמשים בזה". והבאתי רק את הדוגמא של המגידים, כן?

כי - צריך להבין את זה! מאז סיום תקופת הנבואה, או נאמר ביתר-דיוק: תקופת סיום-הנבואה, וזה לקח קצת זמן של מעבר, אז - עברנו מעולם לעולם! ולכן החידוש של התורה שבעל-פה בא כדי... וזה מתחיל ב: "ועשו סייג לתורה" - מכאן ואילך זה ניתן ללימוד, לפלפול, להחלטה של הדיינים. אבל היו תקופות שהדיינים היו אלוקיים! ורק בתקופות האחרונות אנחנו לכאורה רואים - כאילו הם בני אדם כמונו.

אני הגזמתי קצת, אבל לא כל כך. הבנתם את העניין... למשל - כשלומדים אצל פוסק כמו הרי"ף למשל, זה בוודאי שלא היה סתם רב, מסתם בית דין, מסתם קהילה. כן? זה ברור כן? ולכן לפי דעתי היה צורך של החידוש הזה: "מכאן ואילך - לא משתמשים בבת-קול". זה לא אומר שהאמת לא באה מהבת-קול!

אבל אולי נראה מיד פסוק, אני רשמתי כמה דברים...

 

{bfaccordion-slider השם הפרטי – סוד הגורל שלך}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

[מניטו קורא מתוך המהר"ל, פרק ראשון]:

"אבל תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, זה הדרך נקרא פרשת דרכים"

הוא פורש מהדרכים, מהסבך של הדרכים,

"שהוא נבדל ומיוחד משאר דרכים"

זה דומה מאד למה שאומרת המשנה בפרקי אבות: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". מה זה הספק? זה - הספק דווקא בא בצומת הדרכים. להסתלק מן הספק - זה הלכה פסוקה. "ודבר ה' מירושלים" - זה הלכה פסוקה. [ברכת שהכל]. ודווקא פה, יש לנו...

קהל: מכאן היסוד של "אחרי רבים" - שזה ההלכה,

מניטו: נכון.

קהל: מכיוון שזה לא סוטה...

מניטו: זהו. אם זה אחרי רבים, אפשר להטות. אז אפשר להטות. ואם לא - אסור להטות... זאת אומרת: כי הרבים באים... אני לא רוצה לומר כתחליף או במקום ההלכה פסוקה. כשלא מגיעים להלכה הפסוקה, נאמר - מבת קול, אפילו, כן? מרוח הקודש, יש -" אחרי רבים להטות". זהו.

קהל: אפילו כשיש בת-קול! רבים יותר מבת-קול.

מניטו: לכן אמרתי את זה כפי שאמרתי... לא., היו תקופות שזה היה לפי הבת-קול. אבל באה התקופה שהיה אסור להשתמש גם בבת-קול, כן? זה תקופות-תקופות.

למשל - אולי שמעתם... זה קצת שייך ל... תורת הנסתר. מה שקוראים: "מגידים". כשדיין מתקשה למצוא את הפסק, פסק ההלכה, לפי אותו כיוון של המשנה: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ויש הזדמנויות כאלו, יש מצבים כאלו, שדיין לא יכול לשאול את הרב שלו. לא צריך להסביר. יש הרבה מצבים כאלו. שעת הדחק, וכן הלאה. אז - הוא נמצא... הוא נשאר בספק! אפילו אם זה רב גדול, הוא צריך: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ולכן המקובלים סיפרו ש... לפעמים, בחלום, בא איזה מגיד, ומגיד להם מראשית - אחרית. "מגיד דבריו ליעקב". היו תקופות שהיו משתמשים במגידים. ובתקופה האחרונה, הגדולים אסרו להשתמש במגידים. זה... אי אפשר לדעת באיזה צינורות זה בא. כי אנחנו כבר בדורות האחרונים. ובפרט - הגאון מוילנא אסר לגמרי את זה.

קהל: חוץ לארץ

מניטו: רק בחוץ לארץ?

הרב אורי שרקי: לא, הוא אמר ששאלו את רבי יוסף קארו, שהיה לומד עם [...] אז הוא אמר: זה [...]

מניטו: כן. ובכל זאת, אני זוכר, שראיתי במה שאמר הגאון, שבתקופה שלנו אסור להשתמש בכלל. צריך לדייק. לבדוק. זה היה... ה"בית יוסף". וגם ה"בית יוסף" אמר: זה - לא להשתמש... הלכה למעשה. ואני זוכר שלמדתי כמה ספרים של חכמי מרוקו האחרונים, על עניין של "דין מן השמיים", ואמרו בפירוש: "הנה הדין מן השמיים, אבל אסור להשתמש בזה הלכה-למעשה". והיה להם איזה ביטוי יפה: זה היה מתחיל כל פעם: "ואם יראה בעיני מורי". היו מתחילים ככה. טוב. נחזור ל... לעניין שלנו.

קהל: מה עם היסוד של: "לא בשמיים היא?"

מניטו: של?

קהל:" לא בשמיים היא"

מניטו: זה לא סותר! "לא בשמיים היא" - עכשיו. אבל היא - מן השמיים. זאת אומרת - פה יש נקודה לפי דעתי...

קהל: במקום של הדחק, אני מבין!

מניטו: מה?

קהל: במקום שאין רוב חכמים, במקום שאין רב לשאול, מקום של הדחק של פסק הלכה!

מניטו: לפי דעתי - היו תקופות, שכל מה שאנחנו לומדים זה היה מציאותי. למשל: "ויהי מורא רבך כמורא שמיים". בתקופה שלנו יש מקום לטעות, זה מין... סכנה של עבודה זרה! אם מבינים מה זה - "מורא שמיים", יש סכנה של עבודה זרה! אני לא רוצה לתת דוגמאות... ולכן אנחנו לא מבינים באמת במה מדובר. כן? אבל - היו תקופות שזה היה גלוי! ולכן - החכמים היו מן השמיים! באותה מדרגה! זה מובן מה שאני אומר? כן? ולכן - כשעברנו את התקופה של הבת-קול עצמה, היה אסור להשתמש בבת קול, ולכן זה חידוש! "מכאן ואילך תדעו - לא משתמשים בזה". והבאתי רק את הדוגמא של המגידים, כן?

כי - צריך להבין את זה! מאז סיום תקופת הנבואה, או נאמר ביתר-דיוק: תקופת סיום-הנבואה, וזה לקח קצת זמן של מעבר, אז - עברנו מעולם לעולם! ולכן החידוש של התורה שבעל-פה בא כדי... וזה מתחיל ב: "ועשו סייג לתורה" - מכאן ואילך זה ניתן ללימוד, לפלפול, להחלטה של הדיינים. אבל היו תקופות שהדיינים היו אלוקיים! ורק בתקופות האחרונות אנחנו לכאורה רואים - כאילו הם בני אדם כמונו.

אני הגזמתי קצת, אבל לא כל כך. הבנתם את העניין... למשל - כשלומדים אצל פוסק כמו הרי"ף למשל, זה בוודאי שלא היה סתם רב, מסתם בית דין, מסתם קהילה. כן? זה ברור כן? ולכן לפי דעתי היה צורך של החידוש הזה: "מכאן ואילך - לא משתמשים בבת-קול". זה לא אומר שהאמת לא באה מהבת-קול!

אבל אולי נראה מיד פסוק, אני רשמתי כמה דברים...

 

{bfaccordion-slider השרים}

 

מקבץ משערי אורה

קהל: הרב הזכיר שלאומות העולם ניתן - לא הכוח - האופן של הפעולה של הכוח, הקב"ה נותן ניתן פה בארץ לאומה, כלומר שלה יהיה את היכולת, לשר, לתת לה את הכוח. אפשר להגיד: זה לעומת זה עשה אלוקים, כלומר לאדם יש כוח?

מניטו: ברור, ברור. זה הפשט. כן כן, נכון, נכון. יש לכל אומה ואומה סגולה להוסיף או למעט את הכוח של השר שלהם. אני זוכר, הייתה לי ממש, כשהייתה, בהתחלת מלחמת העולם. הייתה מלחמה בין רוסיה ופינלנד. פינלנד זה אומה קטנה מאוד, ורוסיה ממש... גדולה מאוד. וחודשים - הרוסים לא יכלו להתגבר על פינלנד. כל עוד שהשר של פינלנד היה יותר חזק מהשר של רוסיה. כשכרתו ברית - הפינלנדים - עם הגרמנים - זה נגמר. אתם לא זוכרים את אותה תקופה, כן?

[...]

מהספירה של תפארת, אז יש היחס של הקב"ה לכלל עולמו. וזה עניין גילוי השרים, שזה מקביל במאורע ההיסטורי לפי סיפורי התורה, לדור הפלגה. כשהאנושות הייתה מאוחדת אז היה גילוי רק של שם הויה. וכשהתחילה הפלגה, לפיצוץ של האנושות לשבעים אומות, אז התגלו השרים. אבל השרים זה החיצוניות של שם הויה במדרגה של תפארת, השייכים לאומות העולם. לכל אחת מהאומות לפי ארצם, ולפי לשונם, ולפי אומתם. אבל הפנימיות של אותה התגלות נשארת סגולה דווקא לישראל. אני חוזר על המשפט: "דע, כי כל שבעים השרים הם דבקים בשמות הקודש שאינם נמחקים" "מלבד סוד אהיה, הויה, יה". "שאין להם חלק באלו השלושה כמו שנודיעך" "אבל כל השבעים שרים אדוקים בשאר שמות הקודש והכינויים" כי ראינו, כי יש מחוץ ללבושים, יש גם כינויים. זה ראינו כבר בקטעים הקודמים. ויש להם אחיזה בשמות הקודש, כגון: אל, אלוקים. זה מה שהוא אומר. כי דרך ישמעאל מצד החסד, ודרך עשו מצד הגבורה. זה - אנחנו כבר רגילים לכל זה. מיד אחר כך נראה ההבדל במצב של הגלות יש התפשטות של המידות, שפע של אותן המידות נופל בסטרא אחרא. ולכן יש חסד של הסטרא אחרא, יש גבורה של הסטרא אחרא, וכן הלאה. וזה מה שהוא מסביר, כי העידן של השרים זה עידן שמתחיל, אם אתם זוכרים, בדור הפלגה. וזה עידן של הגלות. בתקופה של הקשר בין כנסת ישראל - שהיא יוצאת מהגלות, ומתקשרת לאותה מידה - הויה, אז אין גלות. לכן אנחנו צריכים לחזור על המושג הזה של 'גלות.' אנחנו רגילים לקשור את המושג של 'גלות' לעם ישראל. אבל לפי שורש סיפור התורה הגלות מתחילה במין האנושי אחרי העניין של בבל, אחרי העניין של דור הפלגה. יש פה איזה ספר בראשית אולי? אני רוצה להראות לכם פסוק ברור. אתם זוכרים שלמדנו את זה כבר: שמו הראשון של אברהם אבינו היה 'אברם.' ואברם זה היה השם הגלותי שלו. כשהיה באור כשדים נקרא 'אברם,' זה בסוף פרשת נח, עד סוף הפרשה של השבוע, עד סוף פרשת לך לך, אז הוא מקבל את השם אברהם, וזה קשור לעניין של המילה, של הברית מילה. הייתי רגיל להסביר את זה ככה: כשהעבריות שלו מתגלה, אז הוא מקבל את השם אברהם. ויש כמה שלבים. השלב הראשון זה "היפרד מלוט" השלב השני: כשהקליפה החיצונית של ישמעאל מסתלקת ממנו. אז נשאר את הגרעין העברי, נאמר, של הזהות של אברם, ואחר כך יש בירור דרך יצחק, עד שאנחנו מגיעים ליעקב, הוא מקבל את השם 'ישראל.' לכן הזהות המקורית של אברהם אבינו מתגלה ביעקב-ישראל. כשיעקב מקבל את השם 'ישראל.' לפני זה, הפסוק מגדיר אותו כאברם העברי. אברם העברי. ולפי הפשט, נדמה לי שלמדנו את זה בשיעור הקודם, עברי זה מצאצאי עבר. אז יש פסוק, צריך להיות בפרק י, התקופות של גלות, והתקופות של חזרה ליחוד ה' והגלות מתחילה למין האנושי בדור הפלגה דווקא. וזה מתחיל העידן של השרים. שבעים שרים זה מקביל לשבעים אומות. זה למדנו כבר. לפני זה, השרים לא מתגלים בצורה שהם מתגלים בתקופות הגלות. דהיינו, סוד "אלוהים אחרים אשר על פני." ורמז: שיש אלוהים אחרים על פניו. זה הפשט, כן? אבל זה שייך לאומות העולם. לא יהיה "לא יהיה לך."

קהל: מה זאת אומרת "לך?"

מניטו: לך לא יהיה. זה שייך להם. "אשר חלק להם" אז הנה פה, בפרק י, להוריד---------------------- פסוק כה: "ולעבר יולד שני בנים. שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ." ולכן יש פה יותר מרמז, זה מפורש: הפלגה מתחילה בדור של אחרי עבר. הדור שנקרא 'פלג.' ולכן הזהות של עבר היא זהות של אדם הראשון, דרך השושלת של שם. דהיינו, לפני הפלגה של אומות העולם. ולכן הגלות, המצב של גלות בעולם, מתחיל פה. ופה מתחיל העניין של השרים. לפני זה, זה בצורה אחרת לגמרי. זה מידות ממידות הקדושה. אבל כשיש פלגה, יש גם פירוד של אותם הכוחות שנקראים 'שרים.' פילוג כביכול, כי לאמיתו של דבר אין פילוג. אבל זה פילוג, מכל מקום. טוב, זה מה שרציתי לדייק פה.

מניטו: כן?

קהל: השרים מתקשרים לשאר שמות הקודש?

מניטו: לא. השרים יש להם אחיזה במדרגות... הפסקה בהקלטה כוח לעלות עד הכתר. אברהם אבינו רק עד ספירת חסד. ויצחק אבינו רק עד ספירת גבורה. אבל יעקב שהוא התפארת, יש לו אחיזה על הכתר. ולכן הוא נקרא 'הבחיר של האבות' אבל הוא נקרא למעלה מהתפארת. דהיינו "על ה'" זה פסוק שאנחנו אומרים כל שבת: "אז תתענג על ה'" זה גם כן נרמז בתפילה של חנה, כן? ותתפלל על ה' מה זה על ה'? אם ה' זה תפארת, על ה' זה בינה. שמה אין אחיזה של השרים. יש אחיזה של השרים מצד ימין במידת יעקב - זה ישמעאל. מצד שמאל במידת יצחק - זה עשו. וסביב, "כל גויים סבבוני" סביב עשו וישמעאל - זה שבעים אומות, אבל אין להם שום אחיזה למעלה מזה. ולכן יעקב הוא ישראל. שמי נקרא עליך - בדיוק. תפסת את השאלה?

קהל: שאלה אולי קצת יותר ארוכה,

מניטו: יתכן שבהמשך הוא...

קהל: יש, זה בחכמה המקובלת, ידיעה איזה שם כל שר ושר, כל אומה ואומה הייתה מתקשרת?

מניטו: כן. אבל זה נקרא "חכמת הנסתר", זה נסתר. (צחוק) אבל יודעים באופן גלוי, כי ישמעאל זה מידת החסד של הסטרא אחרא. ולכן אחיזתו באברהם מצד החסד. וכל השרים של ימין, שהם נקראים: "אל תבטחו בנדיבים" "נדיבים" - זה ימין. "בן אדם שאין לו תשועה" - זה שמאל. השמאל זה מידתו של עשו, שהוא מידת של הסטרא אחרא, של הטומאה. ואחיזתו ביצחק. מסביב לעשו וישמעאל, שהפנימיות שלהם זה עמלק, מסביב - זה שבעים אומות. ולכן יש לכם שבעים אומות, עשו וישמעאל - שיש להם אותו שר, וישראל. סך הכל - שבעים ושתיים, זה "בעב הענן", נראה את זה אחר כך. זה היה הוא ואחר כך אתה כן?

קהל: איפה היו כל השרים האלה עד דור הפלגה? לפני שהתחילה החלוקה? איפה היה המיקום שלהם?

מניטו: הוא מסביר את זה אחר כך. אבל המקור זה הפשט של התורה. עד דור הפלגה - "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים." האדם היה אחד, ולכן גילוי הקב"ה לאדם האחד היה אחד. עד אותו שלב, השורש של כל הצדיקים היה אותו שורש של עם ישראל. מדור הפלגה ואילך - יש סגולה של העברים, כי עבר זה מיד הדור של אחרי הפלגה, וסגולה של העברים וכל צאצאיו, עבר וכל אצצאיו, ויחידי סגולה מבחוץ. אבל בבחינת עם, בבחינת כלל, זה סגולה של כל ישראל. הרב שרקי: השרים ביום ההוא. אז מה היחוד של עם ישראל?

מניטו: כן, ושאלה שלו מיד אחר כך. אולי בקצרה: עכשיו, יש גם כן מדרגות בישראל. זה נקרא כל"י: כהן, לוי, ישראל. אז יש מדרגות. לעתיד לבוא, יהיו מדרגות גם כן. בקדושה יש מדרגות.

קהל: אז מה המקור של ה...

מניטו: אה, זה קשור לנושא שלנו. זה מתנות שנתן לבני הפילגשים. זה שמות הטומאה. זה קשור.

קהל: הם חלק מהשבעים אומות?

מניטו: בני הפילגשים? כן, ברור! העניין הוא ככה: יש גויים. ויש יוצא מן הכלל, בין הגויים‎, זה עשו וישמעאל. ואף על פי שהם סתם גויים, אבל זה גויים שהם בין ישראל ואומות העולם. זה לא בדיוק אומות העולם, אף על פי שזה גויים. ולכן יש להם בעיה מיוחדת עם ישראל. כל אומות העולם הם צאצאי שבעים אומות. יש להם בעיה עם ישראל, מסוג 'א. אבל עשו וישמעאל, זה משהו יותר קרוב, המלחמה. זה 'קרב.' עשו מצידו מתיימר להיקרא 'ישראל., וישמעאל מצידו מתיימר להחליף את ישראל. וזה מה שצריך להבין. יוסף? שאלת שאלה? טוב

קהל: אפשר לראות ב ארץ אוכלת יושביה, שזה בבחינת גר תושב? במימרא הזאת?

מניטו: דהיינו, הם פחדו להיות תושבי הארץ.

קהל: להיות נאכלים על הארץ, זאת אומרת, לאבד את הזהות שלהם, שהם

מניטו: לא, הם פחדו מזה. לכן לא רצו להיכנס. וההסבר הוא פשוט: שזה לא המולדת שלהם. כי זה ארץ העברים, אז ראו אותה כארץ הקדושה. ותשמע, יש הרבה יהודים בתקופה שלנו, שמפחדים מזה. אני לא סיפרתי לכם, כשהחלטתי סוף סו לעלות לארץ, הלכתי - זה מזכיר לי את ר' זירא ור' יהודה בבבל (צחוק) הלכתי אצל מורה אחד, הוא תלמיד חכם גדול, עצום. הוא חסיד... ממש משכמו ומעלה. בפריז. ולמדתי גמרא אצלו. קצת חסידות, אבל הרבה גמרא. וכדי להגיד לו שלום, אני עולה לארץ. וראה אותי כמשוגע ממש! "אתה לא מפחד"!? "אתה עולה לארץ ישראל"!? הוא אמר: ארץ ישרואל, אבל (צחוק) והוא הסביר לי: "תשמע, בחוץ לארץ אנחנו צריכים ללחום נגד השרים" "אבל שמה זה נגד הסטרא אחרא עצמה!" "זה נגד השטן עצמו"! וזה חכמה עמוקה, כן? הוא מפחד מזה! אני אמרתי לו: טוב, התמזל מזלי (צחוק) וזה לקח לי הרבה הרבה זמן כדי לתפוס מה רוצים לומר. זה הסגולה של הצברים, הם לא יכולים להבין את זה. הפחד של יהודי חוץ לארץ מקדושת הארץ. כי ה"זה לעומת זה" הוא הסטרא אחרא עצמה.

קהל: כתוב שמה, שגם ... שהוא שמה, 205 00:16:24,847 --> 00:16:24,340 שכאילו שם עליהם שקים, אז הוא גם שם, המלך הזה הוא גם שם שק.

מניטו: נכון, המלך הוא המלך. תראה, בפרקים הקודמים למדנו את זה: כל אומה יש לה השר. ויש היחיד של האומה שהוא השר, אבל האומה של אותו שר שהוא יחיד, היא בבחינת תהו.

קהל: והמלך?

מניטו: המלך הוא בבחינת השר למטה. זה ידוע. האישיות שלו היא אישיות פרטית, אבל היא מייצגת את הכלל. כמו ישראל - יש העניין של 'נשמה כוללת.' כל אחד ואחד יש לו נשמה פרטית, אבל יש אנשים, נפשות שיש להם נשמה כוללת, יותר משאר הנפשות. והנשמה הכי כוללת היא נשמתו של המשיח. ויש הביטוי הזה: אלוהי האלוהים ואדוני האדונים מלך מלכי המלכים. הקב"ה הוא מלך של מלכי המלכים. 'מלכי המלכים' - זה השרים. והמלכים זה המלכים למטה אז הוא מלך מלכי המלכים. המלכים זה מלכים בשר ודם, כן? והם שייכים לאלקות, המלכים של אומות העולם. שייכים לאלקות של השרים שלהם. זה ידוע, זה הלכה. וכשרואים איזה מלך, צריך לומר ברכה. "אשר חלק מכבודו לבשר ודם" כשרואים מלך של ישראל: "אשר חלק מכבודו ליראיו." אבל המלכים של הגויים זה "לבשם ודם" גם אם הוא נשיא, הוא בבחינת מלך. הוא מייצג את השר של האומה. זה מובן? "וזהו סוד" - בישעיה - "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוהי יעקב" דווקא, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" אז "דבר ה' מירושלים" זה באופן ברור, לפי כל מה שלמדנו באותו פרק, קשור דרך תפילות ישראל. למשל, יש איזה רמז בפסוק: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" כי אם על כל מוצא פי ה' מוצא פי ה' זה דבר ה' מירושלים. וזה קשור לעניין של הלחם וכל העניין שבבשר הפרנסה של אומות העולם, וזה התפקיד של השרים: לקבל הפרנסה של האומות שלהם. אז דרך תפילות ישראל, "דרך תלפיות" כל העולם כולו מקבל את הברכה שלו, ולכן הם חייבים תרומה ומעשר לעם ישראל. מכיוון שכל הברכה שהם מקבלים, זה בא דרך ירושלים בבחינת 'טבור הארץ.' זה מרכז העולם, אז מה זה 'טבור הארץ?' זה המקום שהעולם מקבל את המזון שלו, את הפרנסה שלו, את החיות שלו. וזה קשור לתפילות. הרב שרקי: זה יסוד?

מניטו: תפארת. אבל בעיקר זה תפארת, דרך כל הצינורות האלו. העניין של שבעים נפש זה מתגלה לראשונה כי הכוח שלהם, של אותם השרים, למעלה, ונגד הכוח של עם ישראל בבחינת שבעים נפש, מתגלה בתקופת הגלות. כי דווקא, כפי שציינתי כבר, והרב רמז את זה בשיעורים הקודמים, כי בגלות עם ישראל מקבל רק חלק שנותן אותו שר של אותה מדינה. למדנו את זה, כשלמדנו שמסוכן להתפלל בכוונות בחוץ לארץ. כי השפע בא לשרים. והם לא נותנים את החלק הראוי לעם ישראל. טוב, אז נמשיך בפעם הבאה אם ירצה ה' אה! אני רציתי רק לתת לכם את המקור ברש"י, על העניין. הוא שאל שאלה: מה יקרה אחרי הסתלקות אותם השרים? האם לא יהיה חסר במרכבה העליונה? התשובה שלו היא לא כל כך ברורה בהמשך, אבל כפי שאמרנו: כשיסתלקו השרים, במקומם יהיה שבעים נפש של ישראל. ופה בגמרא בסנהדרין, בביטוי "פמליא של מעלה" רש"י מסביר: פמליא של מעלה ושל מטה - המלכים בישראל. אז המלאכים הם פמליא של מעלה, וישראל הם פמליא של מטה, כל עוד שאנחנו בגלות, פמליא של מטה זה אומות העולם, אבל בתקופת הגאולה - פמליא של מטה זה ישראל. וישראל יהיה הכלי של פמליא של מעלה. בינתיים בגלות זה השרים. זה מובן. בסנהדרין צח, ב. על הסוגיה של יתי ולא אחמיניה.‏ ופה יש איזה חידה ברש"י, אחר כך תראה אם אתה מוצא מקור, רש"י מוסיף: אפילו הגרים לא גרסינן. אבל אני לא מצאתי במקור הגמרא "אפילו הגרים" יש דעה שהמוציאים לאור תקנו את הגמרא על פי רש"י אז כרש:י מוסיף לא גרסינן, כבר לא גורסים. כן, לא גורסים אבל צריך לדעת איך היו גורסים.

 

{bfaccordion-slider התורה המצומצמת: כשהרבנים זנחו את שאלות הקיום, וצמצמו את התורה לחוקי דת וכשרות}

 

https://www.youtube.com/watch?v=leYZ92FfGCk

מה שרציתי לציין אולי זה חשוב מאוד לציין את זה: שכל הנושאים האלו, של 'מעשה אבות סימן לבנים', שאנחנו חיים את כל המתח בין העבריות, והארמיות, וכל הסיפור הזה, ואת התחרות עם ישמעאל עם עשיו, עם לוט, עם אבימלך, עם לבן, וכו'. כל הסיפורים. אז, לרוב, תלמידי חכמים מובהקים לא מתייחסים לזה לפי התורה. כל עוד שמתעוררת שאלה על איזה דבר, קטן או גדול, של כשרות, אז יש המון חכמה. בני ברק מלאה, מתלמידי חכמים. מה התורה אמרה. וזה לוקח שנים, כדי להביא את הספרים שצריך להביא כדי לדעת איך לאכול מחר. אבל זה לוקח שנים. זה חכמה עצומה. כששאלה של קיום מתעוררת, אז אין שום חכמה! ‎מה אומרת התורה? התורה לא משתייכת! זה 'שיקול דעת אישי'. כל אחד והדגל שלו וזה נושא חמור מאוד!

 

{bfaccordion-slider ואל עפר תשוב}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

איזה טעם? כי הארץ זה: אדמה. ארבעה יסודות זה: אויר, מים, אש ועפר. עפר האדמה.

רק דרך אגב, כדי להסביר את זה: "עפר מן האדמה" שאנחנו מוצאים בפסוק של יצירת האדם: וַיִּיצֶר יקוק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, עפר - זה לא העפר של הקבר. כן? זה לא העפר של הלכלוך. אלא - זה החלק של האדמה שעושה פרי. במילה עפר יש איזה שורש של "פרי" כן? "נושא פרי"- זה עפר. זה מובן? כי הגוף שלנו נלקח מהעפר של האדמה. זאת אומרת זה החָיוּת של האדמה, ואנחנו ממשיכים דרך האכילה לתת החָיוּת ההיא לגוף, מעפר של האדמה שהוא הפרי. כי בתרגומים – המילה "עפר" זה משהו שלילי לגמרי.

אולי נקרא את הפסוק אחר, כך הוא יסביר את זה. אז אני חוזר לפסוק של העפר. אולי פעם, לפני הרבה זמן, למדנו את זה ככה: כשהפסוק אומר: כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב - אם אנחנו קוראים הפסוק הזה כפשוטו, זה ממש... משהו דרמטי! ויותר מזה, כן. זאת אומרת: זהו הגורל של האדם?! כי - מעפר לוקחת, ואל עפר תשוב?! ומה שקרה בין עפר זה ועפר זה, כל החיים - הם אפס! כלום! זה... זה אספקלריא שלילית של הגורל של האדם. זה לא יתכן למצוא דבר כזה בתורה. כאילו הקב"ה, בורא עולם, משחק עם הבריות?! משחק עם העפר?! כשמפסיק, אז הוא זוכר את זה... הוא "שופך" את זה לעפר? אתם מבינים את השאלה שלי? כן? אי אפשר לקרוא את הפסוק הזה!

אז כשקוראים את הפסוק לפי הטעמים, לפי המסורת, הצליל הוא אחר לגמרי! הקב"ה אומר ככה לאדם הראשון, אחרי החטא: "כי - מעפר לוקחת. ואל עפר?!" - חלילה וחס! אז - "תשוב" - תחזור בתשובה. אני חוזר על זה, כן. הבנתם? "כי מעפר לוקחת, וְאֶל־עָפָ֖ר?!" - יש איזה טעם, ככה, מיוחד – אז "תָּשֽׁוּב"! זאת אומרת, אי אפשר להבין פשוטו כמשמעו. זה לא פשט אמיתי! זו תפיסה פילוסופית פסימית, שלילית. מתחילים מעפר וחוזרים לעפר - וזה הכל?! ומה קרה בינתיים? שום דבר?! כן? זה מובן? אז אפשר לומר: 'כן כן, זה החוטא'. [אבל] אפילו החוטא! יש המון פסוקים בנביאים: "כי לא אחפוץ במות המת כי בשובו מדרכו וחיה". ולכן צריך לקרוא את הפסוקים לפי הטעמים. וכשהחזן טועה, צריך להפסיק, כי יש פסיק, ולומר לו: "תשוב..." (צוחק)

ויהי מורא שמיים – עליכם

מקור: דרך חיים למהר"ל

יש "יראת אלוקים", יש מדרגה נמוכה יותר - "יראת חטא", "יראת אלוקים", "יראת שמים" ו"יראת השם". למה בחר דווקא באותו ביטוי, באותה מדרגה, שנקראת: "יראת שמים"? זה נושא שנגיע בסוף הלימוד שלו.

אבל דווקא אני רוצה להזכיר איזה דיוק של המקובלים על סוף המשנה כבר עכשיו. "יהי מורא שמים עליכם" - זה לא רק עצה. מכל מקום זה לא ציווי, כן? זה עצה - "ויהי מורא שמים עליכם". וההסבר הראשון, הרגיל, ומוצאים אותו לפעמים בחסידות: שאם אתם עובדים מאהבה - זה החלק הראשון של המשנה. אז התוצאה: "שיהיה מורא שמים עליכם" הבנתם את ההסבר? התוצאה היא... אין פה שתי עצות: עבדו באהבה וביראה. אלא - עבדו מאהבה. ואם אתם עובדים באמת באהבה - התוצאה הטבעית תהיה שתהיו גם כן בבחינת "מורא שמים". יראת שמיים. הבנתם? את זה הצלחתי להסביר? או... לא. לא יודע...

קהל: יראת ה' קודמת לאהבה? זה - אהבת ה' קודמת ל...

מניטו: כן. ‎אם אהבת ה' היא אמיתית, באמת לשמה - היא מביאה יראה. "ויהי מורא שמים עליכם"- זה הבטחה. אבל המקובלים דייקו במובן קצת אחר: "ויהי מורא שמים – עליכם". זאת אומרת: הבריות יראו מכם. יראת שמים תהיה עליכם, כלפי הבריות. "ונתתי את מוראכם וחתכם בעיני העמים" כמו שאומר הפסוק כש... אולי היה לכם כבר ניסיון בחיים: כשפוגשים צדיק כזה, שבאמת עובד באהבה, יראים ממנו. זה מגלה יראת-הרוממות. הבנתם את זה? פוחדים מאדם כזה! "ויהי מורא שמים" - עליכם. הבנתם את ההסבר?

קהל: זה לא יראת כבוד?

מניטו: כן, אפשר. זה מדרגה.

"יראת-הרוממות" גם כן. יש הרבה סיפורים כאלו שהבעלי-חיים והבהמות מפחדים מצדיק. יש להם מורא. כן? מבינים למה אני מתייחס. כן? כשאתם רואים ש... אה... טוב. זה... אנחנו חיים בדורות שלא כסידורם, בדורות שלא כתיקונם. אבל - אם הדור היה כתיקונו, זה היה שכיח ש... כשבהמה שונאת בן-אדם, זה סימן שהבן-אדם הוא רשע. שבהמה מפחדת מהבן-אדם, זה סימן שהוא צדיק. תפסתם את זה? זה לא רגיל עכשיו, מכיוון שהדור לא בתיקונו. יש הרבה סיפורים, בכל התרבויות, כשבא הצדיק - אז אפילו האריה מפחד ממנו. מי שמתגלה בו קדושה, הטבע מפחד ממנו. ואם אתם רואים איזה כלב שנובח נגד בן-אדם, זה סימן שהבן-אדם הוא רשע. הבנתם את זה? טוב, זה - בעולם כתיקונו. כמובן. כן...

קהל: אם הכלב הוא כלב

קהל: בזמן שהכלב הוא כלב אמיתי...

מניטו: נכון. כלב - זה כלב. אבל האדם הוא לא...

קהל: מה לעשות עם דוברמן...

מניטו: לא, לא הבנתי מה.

קהל: זה מין כלב גדול.

מניטו: אה, כן חשבתי שזה איזה יהודי בשם כזה... כי -" פני הדור כפני הכלב"

 

{bfaccordion-slider ח' בטבת}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

אתם יודעים שיש איזה קשר בין ח' בטבת, ט' בטבת, וי' בטבת, אתם יודעים את זה. בח' ובט' בטבת יש צום שנקרא: "צום הצדיקים". זה לא חובה של שולחן ערוך. החובה בשולחן ערוך זה רק י' בטבת - זה התחלת המצור בימי הבבלים-נבוכדנאצר על ירושלים. מה זה ח' בטבת?

קהל: עזרא...

מניטו: זה? מה?

קהל: עזרא הסופר

מניטו: לא, זה ט' בטבת.

קהל: תרגום השבעים לתורה

מניטו: איזה תרגום? של היוונים. יפה. תרגום של השבעים.

אז יש איזה רצף בעניינים: כשמתרגמים את התורה לשפה זרה, יש כל הסיבות, של... כבר של הגלות. זה מתחיל, כן? וט' בטבת זה הסתלקות עזרא ונחמיה. לא באותה שנה, אבל – שניהם. ולפי המפרשים זה כשהעם הוא בלי מנהיגות, ואח"כ המצור בירושלים, אז זה מתחיל כבר באותה סכנה. שהופכים את התורה למשהו השייך לעולם הזה. אז - זה התחיל עם התרגום, ואחר כך חוסר מנהיגות.

ושמעתי הרבה פעמים [הספדים] ב... אתם יודעים שעשרה בטבת זה יום הקדיש הכללי, כן? וזה דומה מאד מה שהתחיל ב... באירופה, בדורות הקודמים. קודם כל התחילו לתרגם את ה... לתרגם את התנ"ך לגרמנית. מי עשה את זה? אתם זוכרים, כן... אחר כך הקהילות היו חסרי מנהיגות. אני זוכר מה קרה באותה תקופה בצרפת. לא הייתי בצרפת, אבל אני מכיר את ההיסטוריה של צרפת. בלי מנהיגות אמיתית. אז בא המצור! זה מתחיל ככה.

אני זוכר, אולי זה המקום להזכיר את זה: כשלמדתי עם הרבי שלי, שהזכרתי - זה יעקב גורדין ז"ל - שהוא אמר לנו דבר עמוק מאד כשהיה מדבר על אותה תקופה. הוא היה מדבר על עמלק, על הפסוק - כשביציאת מצרים, זה בפרשת "בשלח" - כשהתחילו לומר: "היש ה' בקרבנו אם אין"? - "האם יש תורה מן השמיים"? וזה, זה המשמעות של הפסוק! "האם ה' בקרבנו אם אין" - האם תורה היא תורת ה' או לא? אז - "ויבוא עמלק". והוא אמר לנו פעם: "זה התחיל בגרמניה, דווקא". מנדלסון היה באוסטריה, אבל זה אותו גיהנום. זה נקרא: "ביקורת המקרא". "האם יש ה' בקרבנו אם אין". אז - דווקא שמה בא עמלק! אותו עמלק שאתם זוכרים אותו. ו... אז - זה דומה מאד. לכן הזכרתי את העניין של ח' בטבת. סופסוף זה מביא אותה סכנה.

 

{bfaccordion-slider חומרות והתנזרות בחברה היהודית}

 

מקור: תורת התולדות

קהל:...מה שהוא עושה כל התרגילים האלה, לחיות בטהרה ובקדושה כמו אותם נזירים

מניטו: טוב, אז...

קהל: או שיהיה יהודי תמים ושהרב שלו יוביל אותו?

מניטו: לא, לא הבנתי בדיוק את השאלה

קהל: מה...

מניטו: טוב, יהודי פשוט שאין לו את הכוח להיות 'מרכבה לשכינה' נאמר, אז יש אפשרות שהוא יכול לחשוב: עדיף שאני אתנזר, כדי לשמור על ה... טוב. וזה גם כן, לפי דעתי, קשור לתורת הגלגולים. זה תלוי - באיזה שהוא גלגול צריך להיות ככה: להתנזר לגמרי, כי צריך תיקון מיוחד, כן? אבל כבר הרמב"ם לימד את כל הסוגיה הזו והוא הסביר: אם זה בכוונה של רפואה, בכוונה של תיקון - זה כשר למהדרין. אבל בל יחשוב שזוהי התורה. אם הוא חושב שזוהי התורה, שזוהי היהדות - אז הוא "מין".

קהל: יש פה [...] [בחדרים] חוויתי מעט רגע [...] -"עד יעבור זעם" יש... להיבדל מן הזוהמה

מניטו: כן אז מי שמראה את השיטה הזו כ- "זוהי היהדות", "זהו להיות צדיק" - הוא "חסיד", הוא לא "צדיק". כן? הוא חסיד. אבל אם הוא אומר שזהו צדקות התורה - אז הוא טועה לגמרי. וייתכן שיש דורות שרוב העם צריך להיות ככה. אבל כל מקרה לגופו, אם אפשר לומר. לרוחו. זה מקרה בודד. זה לא ההלכה. זה לא ההלכה. כן? אולי אני אתן דוגמא שלמה, זה מובן כן? אם הוא לוקח את זה כתיקון - אז הוא בבית חולים. יש גם כן בית חולים לנפשות, ולרוחות. אבל אם הוא טוען שזוהי התורה - אז זה הטעות.

ואני חושב שיתכן מאד שאנחנו בדור שצריך את זה. ולכן יש כל כך שיטות של התנזרות, פחות או יותר, כן? אבל להפוך את זה לשיטה מדינית, פוליטית, בתוך עם ישראל, ולומר "זוהי התורה, מי שמתנהג אחרת הוא בספק כשרות" - אז זה ההיפך. הוא בספק כשרות. למשל, נתנו משל כזה: מי שחולה - לוקח תרופות וזה טוב בשבילו. אבל זה רע, זה רעל, בשביל מי שבריא! אז כל עוד יש לו צורך, הוא צריך לקחת את התרופות האלו. אבל מיד כשהוא בריא - גם לו, עצמו זה רעל. כן. ולכן צריך מנהיג בזה, צריך מורה דרך בזה. צריך מי שיסביר איך להשתמש בתרופות האלו. זה מובן?

אז מי שמרגיש שהוא צריך חומרות כדי להישאר צדיק - אז זה טוב, כדי שישאר צדיק. אבל הוא צרעך [לבדוק יוטיוב להשלים] לדעת שזה חומרות כדי שישאר צדיק. וזה סימן שהוא בחזקת רשע... זה מובן כן? זה ברור.

לא, ברצינות - אני חושב שיש דורות שהם צריכים את זה! ויתכן שאנחנו, חלק ניכר מהעם, באותו מצב שהם צריכים תרופות נוספות, חומרות. אבל התורה מסתייגת לגמרי מזה: "אדם כי יפליא לנדור נדר", צריך פלא כדי להצליח. "אדם כי יפליא לנדור נדר" לא סליחה – "איש כי יפליא לנדור נדר". וכל עוד שלא קיים את הנדר - הוא נקרא רשע. כשקיים את הנדר - הוא נקרא צדיק. אבל כל עוד שלא קיים לגמרי - הוא נקרא רשע. אבל זה קרה בגודל כזה, של צדיקים גדולים מאד. חנוך - זה נשמה גדולה מאד. וזה מורה לנו, מגלה לנו, את המצב הירוד של האנושות באותה תקופה: אז מוטב שימות צדיק ושלא ימות רשע. ולכן לקח אותו.

קהל: מניטו אתה יכול אולי להגיד מה ההבדל בין צדיק לחסיד? מה... מי נקרא צדיק?

מניטו: צדיק זה מי שמקיים מה שהתורה מבקשת. מי שמקיים את מצוות התורה. חסיד - מי שמתנהג לפנים שורת הדין, או מצד החומרא או מצד הקולא. זה נקרא מלפנים שורת הדין. יש שתי אפשרויות האלו.

קהל: צדיק זה גם קשור למידות?

מניטו: ברור! בכל המדרגות! גם במצוות גם במידות אבל מי שמקיים מצווה - נקרא צדיק. באותו רגע של המצווה שקיים, הוא צדיק של אותה מצווה. אז מי שעושה יותר - נקרא חסיד. נקרא חסיד מי שמקיים מה שלא מצווה לקיים. הוא נקרא חסיד.

קהל: זה לחומרא, אז מה זה...

מניטו: גם לקולא

קהל: קולא - זה שהוא מקיים פחות?!

מניטו: כן. לא, יש הזדמנויות שצריך להקל בהתנהגות, למשל כדי להציל נפש אחרת. אז זה נקרא 'חסידות'. כי הוא מקל על עצמו כדי להציל מישהו.

קהל: פה... בהתנזרות... עם החרדים שלנו...

מניטו: לא, זה כבר סוג אחר. ההגדרה של התנזרות - זה מי שבורח מחיי החברה. ולכן יש פה עניין של התבודדות. זה שיטה של החסידים - ההתבודדות כדי להתחזק: אם זה שעה, אפילו יום, שבוע, חודש של התבודדות - כדי להתחזק ולחזור בחברה - זה כשר לגמרי. אתם זוכרים שיש רמז בעקידת יצחק - "ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה נשובה אליכם". מי ששוכח "ונשובה אליכם" - אז זה כבר אבוד. זה מובן? מגיעים רחוק רחוק, אבל - "ונשתחווה - ונשובה אליכם". זה מובן? ההתנזרות זה ההחלטה לשלול את חיי ההיסטוריה כדי לא להיפגע מהרשעות של ה...

אז פה אנחנו לומדים את התולדות של גזע המשיח. ההיסטוריה זה ההיסטוריה של קין. צריך להציל את אותה אנושות. אז פה מדובר בצדיקים האלו שהקב"ה שולח לארץ כדי להיות מנהיגי העולם. אז אם מנהיג מפחד מהרצון שלו - אז זה הכישלון.

קהל: סליחה - האם באליהו הנביא - "ויוותר אנכי לבדי" [...] זה בקטגוריה?

מניטו: זה צד אחר, צד אחר. זאת אומרת הוא היה באמת במדרגה של שת. זאת אומרת שהוא היה כל כך גדול, שהיה קשה לו לרדת ל... זה לא שלא רצה לטפל בעם. אבל המידה שלו היתה כל כך חזקה, שהיה מסוכן לעם.

קהל: שמעון בר יוחאי?

מניטו: גם כן. כשיצא מהמערה והוא הרגיש בזה שבמבט עיניו הוא היה הורג אנשים, אז הוא הסתתר כדי... איך אומרים? לרכך את זה.

קהל: מניטו, אמרת פעם על [התרבות] שהיא מוצדקת... לא הבנתי. שהצדיק הוא מצדיק את ה... למשל? לא, אני פשוט לא זוכרת את ההקשר. אני רק זוכרת שצדיק הוא אדם שמצדיק את מה שקורה לו.

מניטו: כן. אבל יש הרבה זמן. הרבה הרבה זמן. אבל ההגדרה הפשוטה של צדיק: מי שמתנהג בצדק. מה זה 'צדק'? ממש בדיוק כמו שהתורה אומרת. התורה ביקשה את זה - הוא עושה את זה, הוא צדיק. אם הוא עושה יותר - זה נקרא "חסיד".

קהל: [...]

מניטו: מה?

קהל: ליטאי, בתיקון של הליטאי

מניטו: לא. נאמר, לא מכיוון שנולד ליטאי, הוא מנסה להיות... המתנגדים... רק מי שכבר מסוגל להיות צדיק, יכול להיות חסיד. דאם לא כן מדובר ב"חסיד שוטה", "ולא עם הארץ חסיד". אז פה יש נקודה שצריך להבין אותה: ההסתייגות מאותו תפקיד - אז זה כבר אנחנו רואים אותו אצל חנוך. זה מתחיל באנוש, כי בכל דור היו אנשים שהיו מסוגלים להיות מנהיגים אמיתיים. אבל פחדו מזה. ואלו שלא הצליחו - אז יסדו את העבודה זרה. וכל פעם חוזרת השאלה - האם אותה אנושות היתה מסוגלת לחינוך כלשהו? כי אנחנו רואים נשמות גדולות ממש שלא מצליחות. וכל זה הולך ומדרדר עד המבול. ופה, אולי בהיסטוריה שלנו, אני חושב שזה כבר קשור לתאוריות שמנסות להסביר את הפונקציה הזו. את המשימה של הגלות: שיש לנו שליחות בגויים. ואפשר לומר שזה כישלון גמור! אלא מה? אין שום סיכוי שהתרבות של הגויים מבחינת תרבות של הגויים דרך ארבעת המלכויות האלו, כן? בבל, פרס-מדי, יוון ורומי אנחנו בסוף רומי - יש להם שום סיכוי כתרבות למצוא איזה... איך אומרים את זה? הצלחה. אבל אפשר לומר שעם ישראל הצליח להביא את הבשורה של האבות ליחידים נאמר. גם כן יחידים רבים מאד. אבל השאלה היא: אם המחיר שעם ישראל שילם בשביל זה - זה היה כדאי? הבנתם את השאלה?

 

{bfaccordion-slider חוש הריח}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

[מניטו קורא במהר"ל]

"מפני - כי הקרבנות כתיב אצלם: לריח ניחוח. לפיכך היה מרמז הקרבנות בנזם זהב שהוא על האף ששייך ריח באף"

פה יש איזה רמז שהסגולה של המשיח - שהוא מבין את טיב הבריות כשהוא היה מריח אותם, כך אומרים?

קהל: בחוש הריח

מניטו: בחוש הריח יש בעברית משהו קשור ל'ריח' ו'רוח'. זאת אומרת: מה שנשאר לנו בדורות האלו מכוח הדעת, זה סוף סוף דעת דרך השמיעה והראייה. אבל היו תקופות - והמשיח יחזיר את זה לפי הנביאים - שהיו גם כן כוח הדעת דרך כל החושים, ובפרט - יש דעת מיוחדת דרך חוש הריח, שזה דעת של הרוח. זה מובן? אנחנו מבינים דרך שכל מופשט. אבל לא... אנחנו לא יודעים מה אנחנו יודעים דרך הריח. יש רמז בגמרא, זה בגמרא סנהדרין, כשעם ישראל נכנס לארץ כנען היה אסור לשנות את התבואה, ומצד איזה [...] הקודמים כבלו אותו כשדה של חיטה - היה צריך לזרוע חיטה. והגמרא מסבירה: שהדורות הקודמים בהיסטוריה של המין האנושי, בני האדם, היו יודעים מה לזרוע דרך הריח של האדמה. יש איזה מין דעת, סגולה של דעת, שנאבדה במשך הזמן. זה יחזור בימות המשיח. אני חושב - לאו דווקא, שמה שנאבד - זה לא בדיחה, כן? - זה טעם וריח. לכן – על טעם וריח לא מתווכחים, הם מחוץ לויכוח.

חטאים של דמויות מהתנ"ך

מקור: תורת התולדות

מופיע בקטעי יוטיוב: יהודה ותמר, עקידת יצחק

קהל: בת שבע ודוד... [לפני התנאים]...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח?

מניטו: גם כן! זה עניין אחר.

מניטו: דווקא זה עניין אחר. טוב, זה לא הנושא שלנו. אולי פעם ניקח את הגמרא של שבת, עם כל הדוגמאות. וחטא של ראובן - לא היה שמה שום חטא, לא מבינים מה קרה, כן? וכן הלאה.

קהל: ותמר?

מניטו: מה?

קהל: תמר ויהודה?

מניטו: אדרבא! זה ההיפך של החטא. אולי... אתן רוצות ש...

קהל: אז משאול המלך, אם כן, אז [...] רק שאול [...] שזה חטא

מניטו: אבל - לא במידה המוסרית, כי במידה המוסרית הוא היה צודק - שאול. שמעתי, ולמדתי, וקראתי - כששמואל הגיע לגן עדן אז פגש את שאול. ושמואל אמר לו: "אם הייתי במקומך - הייתי עושה כמוך". זה עניין אחר לגמרי! תפסתם את העניין?

למשל - העניין של תמר. אולי למדנו את זה פעם. מה אומר הפסוק? צָדְקָה מִמֶּנִּי. הפשט... אבל זה פשט כל כך... איפה הפשט? אם אפשר לומר, הפשט: 'שהיא יותר צדקת ממני'. הפשט האמיתי הוא אחר לגמרי! עכשיו - היא הגיעה למדרגה של צדקת, ממני.‎ אני עשיתי את זה. "צדקה"- מה שהיא צדקת, זה ממני שבא! כי כל הסיפור הוא חשוב מאד. היה צריך להמשיך את התולדות, כן? של משיח בן דוד דרך יהודה. מה, הוא ניסה עם בת שוע. זה לא הלך. אז אחר כך, נתן אחר כך מבת שוע - היו כמה ילדים: ער ואונן, שזה לא הלך. אז נולד, מי נולד? שלה. ובת שוע נפטרה. אז אין מקור להמשכיות התולדות. אז - האפשרות לפי ההלכה, כנראה, זה היה שתמר תינשא לשלה. אבל שלה היה בכזיב, לא היה יכול להוליד. אז יהודה הבין: זה נגמר. אני צריך לעשות את זה. אז כל הסיפור הזה - הוא נתן לה את הסימנים של המלוכה, הפתילים, והחתמת והפתילים, כן? כדי להוליד את המשיח! כן? אז סופסוף זה הצליח! אז הוא אומר: "צדקה ממני" - ממני, זאת אומרת: אני, יהודה, צריך לעשות את זה. כן? והיא הסכימה, והיא הבינה את העניין, והיא - היוזמה באה מתמר. והפסוק אומר: "צדיק כתמר יפרח". היא צדקת. צדקה ממני. תפסתם את העניין? טוב. זהו.

 

{bfaccordion-slider חטאים של דמויות מהתנ"ך}

 

קהל: בת שבע ודוד... [לפני התנאים]...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח?

מניטו: גם כן! זה עניין אחר.

מניטו: דווקא זה עניין אחר. טוב, זה לא הנושא שלנו. אולי פעם ניקח את הגמרא של שבת, עם כל הדוגמאות. וחטא של ראובן - לא היה שמה שום חטא, לא מבינים מה קרה, כן? וכן הלאה.

קהל: ותמר?

מניטו: מה?

קהל: תמר ויהודה?

מניטו: אדרבא! זה ההיפך של החטא. אולי... אתן רוצות ש...

קהל: אז משאול המלך, אם כן, אז [...] רק שאול [...] שזה חטא

מניטו: אבל - לא במידה המוסרית, כי במידה המוסרית הוא היה צודק - שאול. שמעתי, ולמדתי, וקראתי - כששמואל הגיע לגן עדן אז פגש את שאול. ושמואל אמר לו: "אם הייתי במקומך - הייתי עושה כמוך". זה עניין אחר לגמרי! תפסתם את העניין?

למשל - העניין של תמר. אולי למדנו את זה פעם. מה אומר הפסוק? צָדְקָה מִמֶּנִּי. הפשט... אבל זה פשט כל כך... איפה הפשט? אם אפשר לומר, הפשט: 'שהיא יותר צדקת ממני'. הפשט האמיתי הוא אחר לגמרי! עכשיו - היא הגיעה למדרגה של צדקת, ממני.‎ אני עשיתי את זה. "צדקה"- מה שהיא צדקת, זה ממני שבא! כי כל הסיפור הוא חשוב מאד. היה צריך להמשיך את התולדות, כן? של משיח בן דוד דרך יהודה. מה, הוא ניסה עם בת שוע. זה לא הלך. אז אחר כך, נתן אחר כך מבת שוע - היו כמה ילדים: ער ואונן, שזה לא הלך. אז נולד, מי נולד? שלה. ובת שוע נפטרה. אז אין מקור להמשכיות התולדות. אז - האפשרות לפי ההלכה, כנראה, זה היה שתמר תינשא לשלה. אבל שלה היה בכזיב, לא היה יכול להוליד. אז יהודה הבין: זה נגמר. אני צריך לעשות את זה. אז כל הסיפור הזה - הוא נתן לה את הסימנים של המלוכה, הפתילים, והחתמת והפתילים, כן? כדי להוליד את המשיח! כן? אז סופסוף זה הצליח! אז הוא אומר: "צדקה ממני" - ממני, זאת אומרת: אני, יהודה, צריך לעשות את זה. כן? והיא הסכימה, והיא הבינה את העניין, והיא - היוזמה באה מתמר. והפסוק אומר: "צדיק כתמר יפרח". היא צדקת. צדקה ממני. תפסתם את העניין? טוב. זהו.

 

{bfaccordion-slider חכמת היצרים של הקדמונים}

 

קהל: מפורש זה מקביל לפשט?

מניטו: כן. מפורש זה... מגולה. פירוש - זה גילוי.

קהל: זה ההיפך של מופשט?

מניטו: לא. זה לא ההפך של מופשט. דווקא הפירוש עוזר לך להגיע למשמעות המופשטת. לפרש - זה להסביר, עד כדי כך, שאתה יכול לתפוס את עצם הדבר. אז - זה פשט. אז - זה פשוט. זה מובן? ולא ההפך. כי הפירוש לפי התורה שבעל פה, זה לא בא להוסיף טלאי על גבי טלאי. אלא לגלות - מה שהפנימיות של הכתוב.

קהל: הנגלה מסתיר. זאת הכוונה?

מניטו: כן. הנגלה, מה שאנחנו מגדירים כ'נגלה' לכאורה, מסתיר. כן כן. זה הכוונה. הנגלה לא רק מסתיר, אלא מטעה. זה, זה הנושא שלו! [של ר' יוסף ג'קטיליא] למה הסכנה של עבודה זרה היתה מקבילה בזמן הנבואה? לא היתה עבודה זרה בישראל, אלא בזמן שהיתה נבואה. אלא בזמן שהיתה התגלות. כי מי שראה, מי שזכה לראות באמת, ראה באמת. מי שלא זכה לראות באמת - ראה בטעות! אבל מתי? בזמן שהיה אפשר לראות! ולכן - בהפסק הנבואה, גם העבודה זרה נפסקה. דוזה לא רק סוד. זה חידה! למה דווקא בזמן הנביאים היה כל כך עבודה זרה, בזמן התנאים זה ממש סוד. העבודה זרה נעלמת. ונשאר האפיקורסיות, שזה לא בדיוק העבודה זרה, זה משהו אחר, כן? וכל האפיקורסים עוזבים את ישראל. יש ברית, כן. יש ברית: "לא ימוש ספר הזה מפיך"

קהל: היה צריך לוותר. הרי החכמים ביטלו את היצר הרע.

מניטו: לא! התפללו. התפללו כדי שיתבטל. מכיוון שהיו חיים בשלהי זמן תקופת הנבואה, והיו חיים באותה תקופה שהיה צריך לחדש את ברית התורה, "קיימו וקיבלו" [שבת פח] היה צריך לחדש את ברית התורה, ובתפילה של עזרא אני לא זוכר בדיוק איפה למדתי אותה תפילה, יתכן שזה בגמרא. עזרא התפלל שהיצר של העבודה זרה יתבטל. ובנוסח התפילה הוא רומז לזה: אין בנו יכולת לסבול את היצר של עבודה זרה, כי הוא מאש ואנחנו מבשר ודם. ולכן כי כל יצר הוא מאש ואנחנו בשר ודם. "זכור כי עפר אנחנו" אז הוא התפלל שהיצר של העבודה זרה יתבטל, כדי שיוכלו לקיים, לקבל ולקיים שוב את התורה. המחיר של זה - זה הסתלקות הנבואה. ולכן הגמרא אומרת בפירוש: עזרא ירד לבבל כנביא, כ'בן לנביאים,' ועלה מבבל כ'אב לחכמים.' אז בין התקופה של הנביאים והתקופה של החכמים, יש הסתלקות הנבואה. והכוזרי מוסיף עוד הסברים: מכיוון ש... כדי שתהיה נבואה - צריך ריכוז של רוב עם ישראל על ארצו. כי הנבואה שייכת לארץ ישראל. ולכן - מכיוון שזה התחלת הפיזור של עם ישראל, ורק חלק קטן חזר לארץ ישראל, אז הסתלקה הנבואה. אבל מכל מקום - זה קשור. והגמרא מוסיפה: כשעזרא ראה שזה שעת רצון, אז הוא רצה לבקש שגם היצר של שפיכות דמים והיצר של גילוי עריות יסתלקו. אבל לא התסלקו לגמרי. מכיוון ש... אני זוכר בפרט, היצר של העריות, אם היצר של העריות יסתלק לגמרי, החיים מסתלקים לגמרי גם כן. ולכן התפלל שיחזור. אבל הגמרא שמה אומרת שהיצר הזה הוא כ'ארי' אבל 'ארי עיוור.' בתקופת הנביאים - היצר הזה היה כארי עם העיניים שלו. אבל עכשיו היצר הזה של העריות הוא עיוור. וזה מעניין מאוד לראות כי במקביל, בהתפתחות התרבות האנושית בדרך כלל, התרבות של גילוי עריות היתה עצומה באותה תקופה שלפני סיום הנבואה. אחר כך - יש. אבל זה... זה דבילי. אינפנטילי. איך אומרים? קטן מאוד.

קהל: "הצטמצם טעם ביאה" [סנהדרין עה ו]

מניטו: כן. ביחס למה שהיה מקודם, לפי המקורות, היצר של העריות של עכשיו, זה יצר של אנשים קטנים.

קהל: אתה רוצה להגיד שזה היה יותר חזק מעכשיו?

מניטו: כן! פי כמה! שמעתם על פומפיי, למשל? מה זה - מה שקורה בפריז, לגבי מה שקרה בפומפיי.

קהל: אבל משהו מעניין ש... כמה שמתקרבים לגאולה, כמה שזה מתחזק, מתגבר.

מניטו: מי אמר את זה?

קהל: אני חושב שהזוהר מביא את זה.

קהל: הזוהר מביא את זה באיזה מקום. דווקא היצר הזה עולה ומתגבר לקראת...

מניטו: כן. זה לא סותר. אני לא מדבר על הכוח של היצר. אלא על החכמה שלו. זה הדיוק של הגמרא. הוא כמו ארי עיוור. הייתה תרבות שלמה, דת שלמה, של גילוי עריות. זה נעלם. ולאו דווקא באותה תקופה. יש מקור בגמרא שאומר כי מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו, זה כמה מאות של גמרות. כל זה נאבד. מי יכול עכשיו ללמוד ולהבין מסכת עבודה זרה? מי תופס במה מדובר? יש לנו מסכת עבודה זרה בזעיר אנפין. אני גיליתי את זה כשלמדתי ב'מורה נבוכים' החכמה של הרמב"ם על העבודה זרה, מה זה עבודה זרה ממש, החכמה של הרמב"ם מי מזמננו אנו יכול לעמוד על זה? להבין במה מדובר מבינים למה אני רומז, כן? לא כדאי להבין כל כך, אבל... ]צחוק] ורק במזרח הרחוק איזה מין... זכר של זכר של זה - נשאר. אבל היתה תקופה שזה היה... משהו עצום! חכמת העבודה זרה, חכמת גילוי עריות. חכמת שפיכות דמים - לדאבוננו זה לא השתנה. זה ברור מה שאני אומר, כן? המודרנים הם אנשים ממש גמדים, אנשים קטנים, לגבי הדורות הראשונים בעבודה זרה ובגילוי עריות. זה ברור. זה ידוע.

קהל: אפשר לומר שהשכל תפס את מקומו של הרצון?

מניטו: יפה. לא של הרצון. של ה...

קהל: גם של הרצון השפל.

מניטו: של הרגש. יש הסבר במהר"ל, לפי התפשטות המלכויות המלכויות הראשונות הכוח שלהם זה היה כוח ה... בבבל, בפרס. ‎אנחנו חיים אחרי יוון. אבל אפשר להגדיר את זה ככה! יוון זה סוף אותה תקופה של עבודה זרה. יש באיזה ספר אחד, אני לא זוכר את הכותרת, של ה'פרי צדיק.' [ר' צדוק הכהן מלובלין]‎ שהוא מסביר באופן עמוק מאוד, כן? ‎כי סוף תקופת הנבואה זה בבת אחת - התחלת כוח החכמה של תורה שבע"פ בעם ישראל, ‎וכוח חכמת הפילוסופיה ביוון. והוא אומר את זה בפירוש. באופן מדויק מאוד. ולכן התחילה התחרות בין הפילוסופים וה... הרב אורי שרקי: זה [בספר] 'דברי סופרים.'

מניטו: יתכן. אתה זוכר את זה? הרב אורי שרקי: לא סליחה - 'רסיסי לילה' 'רסיסי לילה'

מניטו: כן. 'רסיסי לילה.' בסוף הספר. יש לו פרק שלם על זה. אבל כשקראתי את זה - נדהמתי! איפה למד את זה? אבל מתברר שלא למד... [צחוק] קיבל [צחוק] טוב, אני למדתי פילוסופיה. ואני מתוך הלימוד תפסתי את זה. אבל כשמצאתי את זה ב'פרי צדיק' - נדהמתי. יש הקבלה בזמן וזה ברור מאוד.

קהל: הרב הנזיר כותב ב'קול הנבואה' שאפלטון למד אצל ירמיהו.

מניטו: כן. כך, כך אומרים. יש גם אומרים שזה אצל יחזקאל. יש גם כן שאומרים שהרמב"ם למד קבלה. אבל אין לנו הוכחות [צחוק] תפסת? כן? יש איזה חכם... שהוא אומר... אבל לפי הסגנון של הרמב"ם זה מחוץ למושגים של הקבלה. זה אותו תוכן, אבל זה לא המושגים של המקובלים. חוץ מדבר אחד או שניים, והמפרשים אומרים: "והמקובלים הודו לו בנקודה ההיא" זוכרים שזה קורה, כן? אם אומרים: 'המקובלים הודו לו' זה סימן שלא היה מקובל. זה ברור. כי המקובלים לא מודים... זה נקרא 'מודים דרבנן...

 

{bfaccordion-slider חכמת הפרצוף של הדור: כללים בפסיקת הלכה}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל, שיעורים על התפילה

צריך אחרי הלימוד של ההלכה, כהלכה בבחינה עיונית, צריך אחר כך להחליט הלכה-למעשה. זה המסקנה של כל סוגיה וסוגיה. אפילו במקומות שכתוב: "תיקו", שכאילו אין מסקנה. "תיקו" זה: "תשבי יבאר קושיות ובעיות". האשכנזים אומרים: "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". זה, השוני של ההגדרה ההיא הוא יפה. הספרדים אומרים: "תשבי יבאר". טוב, סופסוף זו אותה משמעות. והמקובלים אמרו: מכיוון שחסר תיקון. צריך תיקון לתיקו הזה. צריך להוסיף נו"ן. מה זה הנו"ן? זה שערי בינה. ו... זה יפה, גם כן. והמסקנה היא: הלכה כמאן. הלכה למעשה.

אז - החכמים הראשונים, היו יודעים מהו הפרצוף של הרוב של הדור. הם ידעו את זה. המנהיג של הדור - ידע. שהדמות של הרוב של הדור הוא כמו ר' עקיבא להלכה זו, אז - הלכה כר' עקיבא. הוא כמו ר' טרפון בהלכה זו, הלכה כר' טרפון. זה לא... מחשבות שרירותיות מקוריות, ככה: "מי שרוצה לחשוב - חושב". יש חכמה פרגמטית. נאמר יותר מפרגמטית - חכמה מציאותית, קיומית, מהי האמת של המציאות של הדור. כי - מה אמרה התורה? "דבר אל בני ישראל" אז - צריך לדבר אל בני ישראל! איך הדמות של בני ישראל בדור זה? אז אם הדמות הוא שורש של ספירת "הוד" או "יסוד" - ההלכה היא קצת אחרת! וזה חכמה של החכמים. כן? ברור שמי שלומד שולחן ערוך - לא יכול להבין את השורשים האלו. הוא לומד לפי שקלא וטריא שכלי. והוא חושב שכל דבר ש[מבוסס על] הנחה בשכל - היא כשרה. לא! צריך להיות -"כעניין", "שואל כעניין" זה מובן? לכן - זה מה שרציתי לומר.

ולכן - המצב עכשיו, אחרי כמה וכמה דורות - אנחנו בדורות... אחרונים - זה ככה: נותנים להתחיל. אפילו שלא לשמה, מכיוון ש"מתוך שלא לשמה, בא לשמה". אבל מדובר בתלמידים! לא ברב שמלמד. זה מובן? ולכן - הרב שמלמד, הוא צריך לדעת את ה'הווא אמינא' המוטעית. להבין אותה, כדי להסביר שזה 'הווא אמינא' מחוץ לתורה. שזה אשליה של השכל. כן?

כי כל היהדות מבוססת על הפסוק: "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם". אז, על הפסוק הזה יש שאלה: מה זאת אומרת? אני יכול ללכת אל השופט שלא יהיה-בימים-ההם?! אל השופט שהיה לפני כמה דורות, ואל השופט שיהיה אחרי כמה דורות?! מה הפשט? ולכן המסקנה היא: "יפתח בדורו, כשמואל בדורו". כל דור - דור דור וחכמיו. יפתח היה עם-הארץ, היה בּוּר. אבל בדורו - היה הדיין. שמואל - בדורו. כל דור, יש לו את השיעור קומה שלו! ולכן אף על פי שאנחנו יודעים שלמשל - לפני כמה דורות, ההלכה היתה כהגדול הזה: רבי פלוני, שהיה חי באותה תקופה - זה אסור לפי התורה! צריך לעשות לפי הדיין של הדור!

והשאלה היא חשובה מאד! רחבה מאד! ובבת אחת - פשוטה מאד. מי הוא החכם של הדור? כי באותו דור - יש לנו חכמים מכל הדורות! יש לנו כאן כבר חכמים מהדורות הבאים. אבל צריך לקבל הלכה מהחכם שבדור! ולפי דעתי, זה הקושי של כל המצב שלנו, ואני מתפלא! זה כל כך פשוט! החכם שלקח [את] האחריות הקיומית של הדור בחיים, הוא החכם של הדור! שמסוגל לומר: "הלכה כמאן", הלכה כמוני. הבנתם? או לא הבנתם? מי שחי מחוץ לחיים של דורו, זה לא החכם של הדור! הוא חי בעולם יפה! בעולם אמיתי! אבל של דור אחר. ולכן - זה הפשט של "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים": כשהתורה יוצא מציון (לא אמרתי 'ציונית', אבל מציון), אז דבר ה' יוצא מירושלים... אתם מבינים?

אנחנו במצב ממש קשה מאוד. זאת אומרת - כל אחד אומר: "בשרירות לבי אלך". כל אחד - "הישר בעיניו". זה ישר, אבל בעיניו. טוב זה קשור לשאלה שלך. זה ישר! אבל בעיניו. הבנתם את ההבדל? אני זוכר, הרב ז"ל היה אומר: על כמה וכמה אנשים ש...

המקור הבא מתוך השיעורים על התפילה, ברכת התשובה:

קהל: זה כנגד "חדש אסור מן התורה?"‎

מניטו: זה כנגד?

קהל: זה כנגד "חדש אסור מן התורה?"

מניטו: לא, לא שמעתי את הסוף. זה כנגד... לא לא, זה חשוב מה שאתה אומר.

קהל: אמרתי - היום יש ציבור שזורק את הסיסמא: "חדש אסור מן התורה"

מניטו: לא יודע את זה, אני יודע את זה, אבל צריך להבדיל בין המושג 'שינוי'- שזה אסור, ו-'חידוש'. מי שמשנה משהו, אף על פי שהוא אומר שזה חדש - זה לא חדש. זה אחר. זה משהו אחר. אבל - מי שלא מקבל את החידוש, אז - נהפך לפרהיסטורי. זה הנושא...

בקטע הבא חוזרים לנתיב התורה למהר"ל, המשך של השיעור הקודם

קהל: אני לא הבנתי. אם ההלכה נקבעת לפי הפרצוף של הדור, אז איך אפשר להבין שההלכה נקבעה לכל הדורות?

מניטו: כן. זה גם כן שאלה. זה גם כן בעיה. לאמיתו של דבר - זה לא נכון. זה לא נכון. יש גם כן מדרגות: יש סוג של הלכות שזה ברור: שזה הלכה פסוקה לדורי-דורות. אנחנו לא חיים בעולם נורמאלי בהקשר לשאלה ההיא. למדנו באיזו שנה? אני לא יודע... אולי בשיעור הזה בעברית, אבל... [להשלים יוטיוב] שנים את העניין הזה. דרך המהר"ל גם כן, אבל ב"דרך חיים". אני זוכר את זה. כי - קרה מה שקרה, והחכמים החליטו: לתת דין אחד שווה לכולם. אבל צריך לדעת שזה מצב לא נורמאלי.

אולי... זה קצת מסוכן על הנושא הזה... בקצרה. זה נושא רחב מאד, כן?

בדורות כתיקונם, כל בית דין, כל דיין, היה מכיר את היהודים שלו, והיה קובע הלכה לפי הפרצוף של הדור שלו. במקום שלו, בעיר שלו. מבינים את זה? ובקהילות החיות-עוד, זה ככה! אף על פי שיש הלכה לכולם, שולחן-ערוך לכולם - וזה המודל של השולחן-ערוך, כן? - מכל-מקום, יש הכלל של: "כך היא הלכה ואין מורין כך". אתם יודעים את הכלל הזה? כן? זה תלוי עם מי יש לך עסק! אז השורש של העניין נמצא בתורה כבר, בפרשת מטות. למה עניין של הנדרים - הפרת-נדרים, התרת-נדרים - נאמר לראשי המטות? מזה אנחנו יודעים שכל המצוות נאמרו גם לראשי-המטות. אבל למה התורה ציינה לגבי אותה מצווה של הפרת-נדרים, או התרת-נדרים, דווקא דרך ראשי-המטות? וזה מאפיין את הנושא שלנו. מכיוון שדווקא בעניין של הנדרים - החכם-המומחה, הדיין-המומחה, שיש בכוחו להתיר את הנדר - הוא צריך לדעת את הפרופיל הנפשי של היהודי שלו. במקום שיש מקום להפרת-נדר ליהודי של שבט זה, אין מקום להפרת נדר ליהודי של שבט אחר! והחכם צריך לדעת: לא רק החכמה התאורטית של תורת-הנדרים, אלא - הפסיכולוגיה הספציפית של היהודי שלו.

קהל: והמטרה זה לזכות אותו?

מניטו: לא. לדעת איך לפסוק בשבילו!

קהל: כדי לזכות אותו?

מניטו: לא עניין "לזכות". עניין של: אסור-מותר. אותו דבר - זה אסור ליהודי זה, זה מותר ליהודי אחר. כי [הוא] לא נמצא באותו מצב! ההלכה האמיתית צריכה לומר: מותר לזה, ואסור לזה.

 

{bfaccordion-slider חנוכה לדורות: מלכודת החשיבה היוונית מול יתרונות החשיבה הפרסית}

 

מקור: תורת התולדות קובץ 15, נר מצווה למהר"ל

קהל: בין ישמעאל ל...?

מניטו: לא. בין מלך פרס, ומלך ערב.

קהל: הם לא ערבים.

מניטו: לא. איראנים הם לא ערבים. לא, לא. שיעים זה עניין של דת מוסלמית. אבל בכלל הם אינם ערבים. הם מוסלמים.

קהל: הם ארים.

מניטו: כן. זאת אומרת... איראנים. פרסים.

קהל: יש תפיסה שהפרושים זה פרסים?

מניטו: מי? אה?

קהל: פרושים.

מניטו: מה פרושים?

קהל: קראתי חוקר שאומר שהפרושים זה בא מפרסים.

מניטו: לא, פרסי? לא. פרושים זה פשוטו כמשמעו.

קהל: אבל אני קראתי איזה מחקר של גוי שדווקא לא מקבל את זה

מניטו: אבל יש הרבה ביטויים של לשון פרס שנכנסו בעברית המשנאית הרבנית. מכיוון שדווקא... אולי פעם הסברתי את זה ככה, וזה נושא חשוב מאד: כל הויכוח בין היהדות והנצרות בהתחלה, היה מבוסס על הויכוח בין שני כלים תרבותיים: מה שאנחנו קוראים "בבל" - זה פרס באותה תקופה, ויוון ורומי. זאת אומרת: הנוצרים בחרו בכלי התרבותי של יוון, נגד הכלי היהודי שהיה פרסי.

קהל: רגע. עוד פעם? מה...

מניטו: זה, ההבדל בין היהדות והנצרות בהתחלה. שהתורה שבעל-פה שלנו מבוססת על הכלים של הבבלי, זאת אומרת - הפרסי. כן? והם בחרו, הנוצרים בחרו בכלי התרבותי של יוון, ורומי אחר-כך. כל הויכוח ביננו - זה עניין של תורה-שבעל-פה, כן? זה מובן?

וזה... אולי למדנו את זה פעם. ב[...] מציון, שמה מה שאנחנו מרגישים עכשיו: מה ההבדל בין העולם הרבני והעולם האקדמי פה בארץ? זה אותו עניין! העולם האקדמאי - דרכי החשיבה שלו זה יוון ורומי. והעולם הרבני - זה דווקא פרס. הבנתם את ההסבר?

קהל: אבל בבל ופרס זה אותו דבר?

מניטו: כן. כי אחר כך...

קהל: ...

מניטו: לא כי אחר-כך פרס ירש את בבל. וכל הגרסה של של התורה שבעל-פה שלנו זה הבבלי, שהוא הפרסי. זה מובן? ולכן הרבה הרבה דברים נכנסו בעברית שלנו, וזה בא מלשון פרס. למשל "אפרסק", "פרדס" גם כן.

קהל: וגם בערבית יש הרבה מילים פרסיות. בערבית ה...

מניטו: כן. זה... זה לא מפתיע, מכיוון שהיה... נכון. זאת אומרת - השקפת העולם של הפרסים - היא מיוחדת לגמרי. זה לא השקפת עולם של הבבלים, וזה לא של היוונים, כן... וכל הרקע של הויכוח בין היהדות והנצרות זה ההבדל.

וזה מה ש... אם אפשר לומר - אני... אני הרגשתי בזה: כשהתחלתי ללמוד תלמוד ובמקביל פילוסופיה. זאת אומרת: הקטגוריות של התלמוד, זה - חכמת בבל. הקטגוריה של הפילוסופיה - זה חכמת יוון. זה מובן? ולכן ההתבוללות באה דרך הקטגוריות של יוון יותר מהקטגוריות של בבל. זה קצת יותר מורגש, כן? נאמר - למשל: יהודי בבלי לא יכול לכתוב את "מורה נבוכים". מורה נבוכים זה שייך לתקופה של יוון ורומי. זה מובן, כן? טוב, אני לא רוצה להרחיק לכת בזה.

קהל:[…]

מניטו: יש להם? קודם כל - ברור שיש להם. אבל הלבוש - הוא שייך לתקופה של תרבות זו או אחרת. למשל - יצאנו ממצרים עם הרבה ערכים של מצרים! בבחינת תורה שבעל-פה. יצאנו מבבל, עם הרבה ערכים של בבל, בבחינת תורה שבעל-פה, וכן הלאה. אבל הויכוח היה: האם אפשר לגרוס את התורה בלשון יוון. זה... זה הבעיה. ולפי ניסיון ההיסטוריה, זה ברור מאד: בלתי אפשרי! זה כבר התחלה של הנצרות. זה מובן? כשהם אומרים למשל: "לא יווני ולא יהודי" - הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן? יש פסוק באוונגליון שלהם: "לא יווני ולא יהודי" - אז הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן...

קהל: מניטו, זאת אומרת, ש[הצ'ק], בבחינת אותו שלל, אותו רכוש, אותה תרבות, שאנחנו מוציאים מכל גלות, מכל מקום, מכל העולם - זה תמיד בבחינת 'כלי'?

מניטו: תמיד בבחינת 'כלי'. ויש כלל גדול בקבלה: חכמת הגויים זה לבנות את הכלים. חכמת ישראל זה להביא את האורות בכלים. אבל יש כלי טמא. זה מה שצריך להבין. שאי אפשר לטהר אותו. צריך לשבור אותו, כדי ל... לטהר אותו. זה: "שבירתם - טהרתם" יש כלי שאפשר להעביר באש, במים - אז הוא מיטהר. אבל יש כלי ש..."שבירתם הם טהרתם"

קהל: כי מה קורה היום? היום אנחנו לוקחים מאירופה באמת את כל ה... בעיקר בפדגוגיה בעיקר בחינוך. אז העולם הדתי - הם מחנכים כמו הגויים!

מניטו: כן. אבל לא כל העולם הדתי. אלו שבאו ממערב. זהו. ברור. כן?

קהל: אבל הסכנה היא מאד גדולה, כי הם לוקחים את זה לא כ... בבחינת

מניטו: זהו. זהו.

קהל: זה נכון?

מניטו: אז יש נטייה לאיזה מין התייוונות. זה ברור, כן? אולי כשתשמעו... אולי אפילו מאותו רב, שיעור בעברית ושיעור בשפה זרה. אותו תוכן: כששומעים את זה בעברית - זה קדוש, כששומעים בשפה זרה - זה טמא לגמרי. אותו תוכן, מבחינת הכלים אני מתכוון. לא?

קהל: רק מורה אמיתי, או רב אמיתי.

מניטו: ברור! למשל - אני מודע לזה, גם כשאני מלמד בצרפתית, הכלים הם... זרים.

קהל: אתה מדבר בצרפתית - בעברית.

מניטו: לא. זה ערבית אולי... משהו כזה... (צחוק). ואני חושב שגם בערבית זה יותר קרוב, מכיוון שזה יותר קרוב. פשוט, כן?

אבל בארמית - זה השפה של הרבנים. זה לא לחינם, שנאמר: שהיידיש המקורי זה הארמית. ולאו דווקא – היידיש. זאת אומרת הלשון של העם היהודי בבחינת עם, זה הארמית. וזה לאו דווקא מכיוון ש... זה לשון שבבת אחת כל העם דיבר. ולכן יש לו קדושה יותר גדולה מהשפות של שבט זה או אחר. למשל - יש יהודית ערבית, יהודית-ספניולית, יהודית-גרמנית, אבל זה לשון יהודית. וביידיש - זה המילה" יידי", כן? ששייכת לשבט מיוחד. אבל רק הארמי היה שייך לכל העם בבת-אחת. ולכן יש לו קדושה יתירה, נאמר. אבל זה לאו דווקא. המקור - מכיוון שזה שייך לאותה תרבות של משפחת אברהם, שיצא משמה. אז יש איזה מקוריות יותר מושרשת, יותר עמוקה. זה... זה מובן? אני זוכר כשהיינו כותבים או מדברים בעברית, ב... בסוגריים היינו מדברים בארמית. לא בעברית. כשהיו כותבים שירים - זה היה בעברית. אבל מכתבים - זה היה בארמית. זה מובן, כן?

ואני מרגיש את זה. זאת אומרת: דרכי החשיבה של המרצים האקדמאיים, זה היוונית. כן? דרכי החשיבה של הרבנים זה ארמית. ‎ואין שום פשרה. זה נוטה לנצרות, וזה נוטה ל... [לארמיות] נאמר. וזה מורגש, כן?

קהל: ואם כי יוון...

קהל: ואם כי יוון, מניטו, לפני הפילוסופים! היתה חכמת יוון העתיקה, מה שהם קוראים -"מיתולוגיה"

מניטו: כן. זה היה עבודה זרה. זאת אומרת...

קהל: אבל גם אז היה הכלי "לא ניתן לשימוש"? יוון בתור חכמת יוון, לא בתור הפילוסופיה היוונית.

מניטו: הבנתי. הבנתי. זאת אומרת, מכל מקום, זה מה שאני רוצה להסביר עכשיו. מה שאמרו בגמרא, שהתירו לתרגם את התורה דווקא בראשונה - ביוונית. זה [הכוונה ל] השפה של יוון. אבל צריך לדייק שזה היה מהתקופה שקדמה לפילוסופיה היוונית. לא, מה שאני הבנתי, שזה נדיר מאד שהמדרש מביא דוגמאות מהמיתוס היווני. הוא מביא הרבה הרבה... דוגמאות מהבבלים, מהרומאים גם כן, אבל לאו-דווקא מהיוונים.

קהל: אבל יש...

מניטו: יש, אבל לא הרבה. לא הרבה. מה?

קהל: למה אמרו שמותר לקרוא בכתבי [המרד] הם כתבו...

מניטו: מי...

מניטו: איפה זה נכתב?

קהל: ראיתי את זה... לפני, ראיתי את זה בסנהדרין. כשמדברים על "בן סירא" וכל זה, אז הם אומרים ש... ועדין שטיינזלץ אומר שמה, הוא אומר: מותר לקרוא.

מניטו: אבל הוא אומר את זה! אבל בתלמוד זה נכתב ככה? לא, זה בפרק...

קהל: עדין שטיינזלץ?

מניטו: רק שנייה. לא, יתכן שהוא מצא איזה... זאת אומרת...

קהל: ספרים חיצוניים - לא, אבל הוא אומר: כן. כאן...

מניטו: כן, אבל זה לא יוצא מן הכלל. זאת אומרת: מה שאמרו שמה, וזה בפרק "חלק" זה ספרי היסטוריה. ספרי היסטוריה. זה בסנהדרין. ובמסכת שבת - אוסרים לקרוא ספרי היסטוריה בשבת.

קהל: כי הוא אמר לי שזה עבודה זרה, בגלל זה אני...

קהל: גם במיתולוגיה ו...

מניטו: נכון, זאת אומרת: יש מקום לומר שהיחס לעבודה זרה זה פחות מסוכן מהיחס לפילוסופיה. זה מה שרציתי לומר.

קהל: אבל בגמרא חגיגה, מתייחסים למקרה של [נשירה]

מניטו: כן. וגם בסנהדרין, וגם בשבת,

קהל: כעניין של שירה, וזה מעניין, כי הוא כתב, [הטקסט הראשון שהוקם] ביוון, [זה החוקה של סולו]

קהל: וזה כתוב....

קהל: זאת אומרת - זה הטקסט הראשון שמופיע.

מניטו: נכון. אני מבין.

קהל: ואני רציתי לשאול אותך: לנס הזה, מה שנקרא... כי הפילוסופיה היא... ורציתי לשאול: אם זה לא יותר... זאת אומרת, המיתולוגיה היוונית שאפשר להשת...

מניטו: לא. לפי היהדות היינו מגדירים את זה ככה: לא זה, ולא זה. אלא דווקא... אולי אפשר ללמוד את העניין פה, במקור. אלא דווקא המתמטיקה שלהם. זאת אומרת: חכמת הצד החיצוני של העולם. היופי. היופי." יַפְתְּ אֱ-לֹקים לְיֶפֶת"

קהל: הרב צבי-יהודה מאד...

מניטו: מי?

קהל: הרב צבי-יהודה.

קהל: הוא היה שם אותם במקום מאד מאד [גבוה]

מניטו: המיתולוגיה היוונית?

קהל: היוונית.

מניטו: הייתי אומר - לאו דווקא. זאת אומרת... בכל המיתולוגיות האלו, יש יחס לגילוי החיצוני של האלקות. ולכן - כל המדרש הוא... איך אומרים, הוא... משתמש בזה. אז פה - יש לנו מקור פה ששייך לשפה. נראה מה אומר" תורה תמימה" בזה

קהל: [...]

מניטו: לא, כשמבררים את צד החכמה שיש בזה. כי החושים שלהם זה טמא. כל מה שמגדירים: "הפנומנולוגיה". זה טמא. אבל השכל ההגיוני - זה אפשר לקבל מהם. אבל זה דווקא המתמטיקה שלהם.

קהל: המדעים.

מניטו: המדעים.

קהל: זאת אומרת השכל הוא כלי.

מניטו: ברור. ברור.

נר מצווה למהר"ל קובץ 2

מניטו: חכמי ישראל לקחו סיכוי גדול. הפיתוי היה גדול, גם כן. לתת, לתרגם, את התורה בלשון יוון. אבל לפי דעתי - לא היתה ברירה. זה נעשה בעל כורחם. אנחנו רואים לפי המציאות התרבותית של עם ישראל בכל תקופה, דווקא (ויש לנו הרבה הרבה הרבה עדויות מאותה תקופה) היהודים, ובכללם - הרבה מחכמי ישראל, בחרו את התרבות היוונית על התרבות הקודמת של פרס, מדי, ובבל. וזה היה הכישלון של התרבות היהודית דאז. מכיוון - שכל עוד היהודים היו נאמנים לתרבות הפרסית, ה"מדאית", הבבלית - שזה הכלי של החכמה של התלמוד. זה תרבות בבלית, זה לא תרבות יוונית, כן? אז - הכל היה עוד קשור לתקופת הנבואה. לכלים התרבותיים של תקופה הנבואה. מיד כשהתחילו להעדיף, לבחור, את התרבות היוונית כ - כלי של תרגום התורה, ואחר כך הלטינית, זה היה הרס של המסורת, והתחלת ה" צדוקיות".

אתם מבינים שפה יש נקודה חשובה מאד: סופסוף, אם אני הולך לסוף הנושא הזה, מהו ההבדל בין עולם היהדות ועולם הנצרות? עולם היהדות נשאר נאמן לכלים התרבותיים של התקופה של הנבואה, דהיינו - התרבות הבבלית והפרסית. הנצרות בחרה בכלים של יוון ורומי. וכל פעם שיהודי - תלמיד חכם, משכיל, נבון, עושה אותו דבר, זאת אומרת: זורק את דרכי החשיבה של התלמוד שהם בבליים ופרסיים (מי שבקיא קצת בתלמוד מבין את זה) ומעדיפים את הכלים התרבותיים של המערב - האוניברסיטאיים, האקדמיים, דהיינו יוון ורומי -‎ זה כבר הרס המסורת. זה ההבדל בין הישיבה והאוניברסיטאות. בעניין של [ לימודי קודש ] תפסתם את זה? זה מובן?

קהל: למה לפי זה דרשו: "יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם" - שמותר לתרגם את התורה ביוונית?

מניטו: נכון. לכן אני אמרתי, התחלתי קצת, זה היה פיתוי. ולקחו סיכון חמור! זה נכשל. זה היה יכול להיות אפשרי אם לא היתה אותה מלחמה תרבותית: שהיוונים לא הסתפקו בסגולה שלהם, דהיינו - החכמה של החיצוניות של המציאות. עולם האסטתיקה, ועולם המתמטיקה. [הם] רצו 'לטפל' - והמושג במקומו - בנושאים של הנבואה: פילוסופיה. ואז הכניסו חושך במקום האור. הכניסו את הטומאה במקום הטהרה. כפי שלמדנו בשיעור של הרב, כן? זוכרים את זה? כל עוד שאיש מדע עושה מדע - זה כשר למהדרין. אבל כשהוא מתחיל לפלסף הוא מתחיל לסלף. כי הוא מטפל בתחום שמחוץ לסגולה שלו! וזה התחום של הנביאים. של הנבואה! אתם מבינים את ה... זה... סופסוף - זה פשוט להבין את זה. אבל זה היתה מלחמה שלא נגמרה.

ולפי דעתי ההסבר ההסטורי-תרבותי, אפשר למצוא במה שאומר המהר"ל. כל עוד - אני חוזר על זה - שאנחנו נשארים בתחום החכמה התלמודית - אם זה בבלי, אם זה ירושלמי. דרכי החשיבה הם בבליים ופרסיים. וכשעוזבים את זה, ומתחילים ל... איך אני יכול לומר... לפלסף עם דרכי החשיבה של יוון ורומי, זה כבר התחלה של הנצרות! וזה מתחיל – בצדוקיות. וזה המצב עכשיו. כבר מתקופת הרנסאנס, עד ימינו-אנו. זה ההבדל המהותי בין העולם הרוחני של הישיבה, והעולם הרוחני של האוניברסיטה! ואין שום פשרה אפשרית! זה - או זה, או זה. אתם מבינים.

אז אני לא אומר שבלתי אפשרי להיות איש ישיבה עם מידע. לא מדע, מידע אוניברסיטאי. זה אפשרי! התרבות היא אוניברסאלית. אני לא אומר שאי אפשר להיות איש אוניברסיטה עם מידע תלמודי, אבל... איך מתחילים הפסוק הראשון של ספר תהלים? "אשרי האיש" כן? "אשר לא הלך". הבנתם מה שאני אמרתי... זה מובן? טוב.

אז אתם רואים שהבעיה מתחילה עם ההתמודדות עם יוון. כל עוד שהיינו עם בבל - זה כוחות הנפש. תרבות של כוחות הנפש. והיתה מלחמה ביניהם, אבל זה לא הגיע עד השכל. מדיי - זה עניין הרוח, הרגישות שבחיים. ה... האמנות של "כוח המרגיש" כמו שאומר הרמב"ם. זה היה מדיי. טעויות עצומות, אבל בלי שום שכל. מיד כשמתחיל עם יוון אז זה כבר חומרת העניין. לכן אני אומר [...] לאותה אפשרות - שאולי זה אפשרי לתרגם, וזה יהיה הקשר, הגשר, עם העולם הכללי, דרך לשון יוון. מכיוון שכבר נאמר: יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת. וזה נכשל!

קהל: ולמה לא אסרו את זה פה, אתה חושב?

מניטו: לא, התאבלו בזה. התאבלו. זה היה אבל כשרצו [לתרגם]. מכיוון שבאופן היסטורי מדויק, זה לא הסנהדרין שהחליטו לתת [לתרגם] אלא מלכי יוון.

קהל: [...]

מניטו: נכון. הכריחו את חכמי ישראל לתרגם.

קהל: אבל יש בתלמוד הלכות שלמות על זה שבלשון [...] וזה גם הלכה! מותר לתרגם יוונית דווקא, ולא...

מניטו: לכן אני הבאתי את המקור של ה"מגן אבות" שאומר: יש הבדל מהותי בין פייטנות יוונית. ספרות יוונית זה העולם שמתאר הרב [להשלים יוטיוב] של היופי, של ה... האמיתות שיש במציאות החיצונית של העולם. ומי שלומדים מתמטיקה, גם כן רואים שזה רצון הבורא, כן? לגבי הכלים של העולם. מיד כשמגיעים לתקופה של הפילוסופיה זה עניין אחר לגמרי. זה... חכם, חכמי יוון שרוצים לדבר על הנושאים של הנביאים! אז זה מה שאומר המדרש: "מביאים חושך במקום האור". יש איזה מין... מימד טראגי, במה שהם אומרים. כשמדברים על הנושאים של הנשמה. מוות במקום חיים. למה? מכיוון שהחשיבה שלהם התרגלה לסדר של החיצוניות, וכשמדברים על הפנימיות מכניסים בפנימיות את הסדר של החיצוניות. זה המוות בנשמה. הבנתם את זה? כן? תפסתם את זה?

והדוגמא המאפיינת זה הנצרות! זה איש של יוון שנשאר יווני, עם הטרגדיה שלו, כן? ושמאמין באמונה של ישראל. אז הוא הופך את האמונה של ישראל - מחיים למוות. זה מובן כן? זה ברור! זה המצב התרבותי של ה... אם אני חוזר לנקודה ההיא, של ההבדל בין האווירה של עולם הישיבה. שלומדים את התורה עם כוח סגולי של החכמה השייך לישראל, אבל דרך דרכי החשיבה של בבל ופרס. מיד כשמתחילים ללמוד את זה דרך דרכי החשיבה של יוון ורומי זה כבר נוצרי! זה קצת סכמטי מה שאני אומר, אבל לא כל כך. מכיוון שלאמתו של דבר זה יותר חמור מזה... יש גם [...] של חכמי ישראל. כל חכמי ישראל שהשתמשו בדרכי החשיבה של יוון ורומי נכשלו! נקודה. אין יוצא מן הכלל. אין יוצא מן הכלל! והדוגמא זה לאו דווקא שפינוזה, שהיה כבר בוגד. אלא - פשוט: מנדלסון. הוא התחיל בדרך ההיא - נכשל. מיד. ומידה כנגד מידה: בניו - התנצרו. והוא היה יהודי אדוק. כן? בניו, כבר. מכיוון ש... הוא הורה להם את הדרך הלא-נכונה. ואין יוצא מן הכלל!

קהל: אבל גם הרמב"ם משתמש בחכמה היוונית!

מניטו: מה?

קהל: הרמב" ם!

מניטו: אני לא דיברתי על הרמב"ם. אתה מדבר על הרמב" ם.

קהל: אבל הוא לא השתמש ב... אריסטו?

מניטו: נכון. מה אתה רוצה שאני אומר... כבודו מונח במקומו. למעשה, אני חוזר על מה שאני אמרתי: בלי יוצא מן הכלל, כל חכמי ישראל שהשתמשו בזה – נכשלו! נקודה. אל תביא את הרמב"ם פה. ו'המשכיל ישכיל'. זה לא הנושא. אנחנו עם המהר"ל. אם אתה אומר כבר "הרמב"ם", אז תאמר אולי "מיימונידס", זה משהו אחר. הרמב"ם זה הרמב"ם. אתה מבין את ההבדל, אולי, כן? אז נחזור לנושא.

ורק רציתי להוסיף, כדי... המצב שאנחנו חיים עכשיו, מאז תקופת האמנסיפציה, בחברה היהודית, ובפרט בחברה הישראלית - העימות הזה בין שתי הגישות האלו. אלו שבאים ואומרים: "התורה זה חכמה גדולה, יותר גדולה מכל החכמות האחרות" אבל מאותו סוג! וזה - שונה לגמרי מהמסורת שלנו, שהתורה היא החכמה של הקודש! זה משהו אחר לגמרי. תפסתם את זה? והקודש שייך דווקא לעם ישראל: עם קדוש, תורה קדושה, לשון הקודש... ולכן לתרגם את התורה בלשון יוון זה כבר משהו. כי זה לשון יפה, אמיתי, כשר. למהדרין. לתרגם את התורה בדרכי החשיבה של יוון זה כבר משהו אחר. צריך לתפוס את זה שתקופות שונות היתה תקופה של תרבות יוון מבחינת היופי, וכשהגענו לתקופה השנייה של תרבות יוון מבחינת הפילוסופיה - זה כבר משהו אחר. הבנתם את זה?

 

{bfaccordion-slider יום העצמאות: האם זו גאולה? האם לומר את ההלל?}

 

מקור: שערי אורה, שיעורים על התפילה

מניטו: אני חוזר: מתחילים ב"ד' שפתי תפתך" ו... אה! העניין של התהילה לא גמרתי.

ולכן - היינו צריכים להגיד: לא התהילה, אלא - הלל של הקב"ה. ומכיוון שאנחנו לא מסוגלים לומר את ההלל, אז אנחנו מסתפקים ב"תהילות". מה ההבדל בין "הלל", ו"תהילות"? ו"תהילה". מי יכול להסביר את זה? אתם זוכרים מכל מקום את המקור בגמרא: "דוד המלך לא אמר הללוי-ה עד שראה במפלתן של רשעים". הלל - אפשר לומר רק ביום שמזכירים נס של גילוי איחוד הבורא. זה העניין של "פלאות", "פלא". אל"ף [למפרע]. זוכרים את זה, כן?

זה - יש גמרא שמסבירה את זה: באופן פשוט מאד למה אומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו" בלחש? בחשאי? כי לא מעיזים לומר את ההלל האמיתי -"ברוך שם כבוד מלכותו" - בעולם כ... כמו שנמצא... כן? אפשר לומר "תהילות ישראל" עם הממשלה שיש לנו? כן?... אי אפשר... כל זה - זה הממשלה. אבל זה ממשלה מבחינת – 'אף על פי כן זה ממשלה'. בזעיר אנפין, בסוגריים, כן? אף על פי כן. אז -" התהילה"- זה ההלל אף על פי כן. ההלל - אני לא רשאי. אבל לכל הפחות התהילה אני יכול אז אני רוצה להסביר את זה...

קהל: אז אולי נכון ביום העצמאות להגיד חצי הלל?

מניטו: זה, זה, זה... ממש....

קהל: זה תהילה, זה לא...

מניטו: לא... דווקא! מה זאת אומרת הלל בלי ברכה?!

קהל: תהילה.

מניטו: לא.

קהל: אף על פי המצב.

מניטו: לא, לא. לא! לא! זה... דעת יחיד. אף על פי שדעת יחיד...

ו... באותו זמן, הנשיא של המדינה היה יצחק נבון. אז כשהנשיא היה ספרדי, התפילה החגיגית של יום העצמאות היתה במתיבתא, בעיר העתיקה. והנשיא היה נוכח. והרב עובדיה יוסף היה הראשל"צ, היה נוכח. והוא אסר לומר את הברכה של ההלל אף על פי שבנאום שלו, אני מתכוון - הרב עובדיה, בנאום שלו, אמר: "קרו ניסים"‎. "בעל הנס" נמצא - יצחק נבון, כן? והראשל"צ אוסר לומר ברכה על ההלל! איזה תרתי-דסתרי יש פה! אתם מבינים את המצב של... תהו ובהו של דעות. ומכיוון שהייתי המנהל של המתיבתא וידעתי מראש מה שהיה עלול לקרות, אז אני אמרתי לנשיא שאני לא אהיה בתפילה. ואני הסברתי לו מה יקרה. והוא הבין, כן... ו... אז פתחתי את הרדיו, כדי לשמוע מה... איך זה יסתדר. ו... טוב. מה שלא ציפיתי - קרה. לא אמרו הברכה על ההלל, [ו]חוץ מזה הוא אסר לשיר "שיר המעלות" על המנגינה של "התקווה"! גם זה אסור!

אז, אתה רואה, את ה... את הפחד לראות מה שקורה. הפחד! עניין ה-ספק. זה ההיפך של ה-פסק צריכים לפסוק! זה... משנה מפורשת... כן? "עשה לך רב, והסתלק מן הספק". למה? כי הוא יתן לך פסק, כן? אז מה זה רב ראשי בלי פסק! עם ספק! כן. באיזה עולם אנחנו חיים?

אז - שמעתי פעם מישהו אחר שאומר: "תשמע, כשאתה לוקח פרי, שמא יש איזה תולעת בפרי. אסור לומר ברכה!" ועל מה אתה מדבר?! על מדינת ישראל? זה "פרי עם תולעת"?! צריך לפקוח עיניים.

קהל: "שמא" יש תולעת...

מניטו: "שמא"! מה זה "שמא"? זה... זה... זה התקווה שלהם, לא שלנו. זה התקווה שלהם! שזה יכשל מה זה: הוה אמינא כזה? זה אחרי אלפיים שנה. כן? איזה עם אנחנו... ולכן: המושג של 'יום העצמאות' [ולומר הלל] בלי ברכה: למה אתה אומר הלל?! אל תאמר הלל!

אז אני חוזר על העניין של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אצל הספרדים, לכל הפחות היו ברכות שונות, כן? כשההלל היה - לגמור את ההלל. זה ברכה לגמור את ההלל. כשההלל היה הלל יתום - אנחנו מברכים: "לקרוא את ההלל". לכל הפחות, יש לציין את המאורע עם ברכה. לא לומר "לגמור", אבל לומר "לקרוא". אבל האשכנזים לא יודעים את ההבדל הזה. אני חושב שכל פעם אומרים "לקרוא" כשהם מברכים.

קהל: אבל הספרדים היו, לפי הפסק של הרב עובדיה, לא אומרים "לקרוא". לא מברכים.

מניטו: זהו! אתה אומר "לפי הפסק של הרב עובדיה" ואתה אומר" ספרדי"?! אני ספרדי! מכיוון ששמי "אשכנזי" (צחוק). לא, אתה רואה? אתה צריך לגלות אמריקה.

קהל: במצרים גם לא ברכו.

מניטו: כן? לא ברכו מה?

קהל:" לקרוא"

מניטו: לקרוא? אמרו...

קהל: לא אמרו בכלל!

מניטו: לא גמרו?

קהל: לא אמרו ברכה, אשר...

מניטו: זהו, זהו. אז אתם רואים שבא מאיזה מנהג. אבל העניין של יום העצמאות - זה עניין אחר! כן? תפסתם? יש הרבה מנהגים כאלו, שהצפון אפריקאים, יש להם דיוקים אחרים. הצפון אפריקאים, בתוך הספרדים. ולכן - כשהרב עובדיה יוסף פסק בזמנו, בא רב אחר - ויפסוק אחרת! זה לא אומר ש... "שחכמי ישראל אומרים שיש ספק על מדינת ישראל". המושג של "אתחלתא דגאולה" זה מושג ברור! זה אתחלתא דגאולה.

אז אולי אני אחזור על אותה מחלוקת של ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן. אתם זוכרים, שקראנו פעם את המקור בגמרא מה... אולי תקרא אתה, כי אני קצת עייף... תקרא את האת המחלוקת בין ר' יהושע בן לוי ו...

קהל: רק דקה. זה דף ד':

"אלא - הטעם כיוון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח"

מניטו: אה, זה למעלה מזה. המחלוקת בין ר' יהושע בן לוי לר' יוחנן.

קהל:

"דאמר ר' יוחנן - איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית."

מניטו: נכון

קהל:

"ר' יהושע בן לוי אומר: תפלות - באמצע תקנום"

מניטו: באמצע מה?

קהל: בין קריאת שמע אחת לקריאת שמע שנייה.

"במאי קא מפלגי? אי בעית אימא קרא, איבעית אימא סברא: דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי. אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא ורבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא"

מניטו: זהו. זה מספיק. המחלוקת שלהם, אין לה פיתרון,‎ לא לפי המקורות במקרא. דהיינו לפי הידיעות בתורה, ולא לפי הסברא, ולא לפי האידאולוגיה. אלא הפתרון זה דרך האמונה. כי - ר' יוחנן אומר: אף על פי שזה רק התחלה של הגאולה, בערב, זה גם כן גאולה. והלכה כר' יוחנן. ר' יהושע בן לוי אומר: לא! צריך זהירות, כן? נראה מחר בבוקר אם זה באמת גאולה. אבל - הלכה כר' יוחנן! פשוט! זה מובן? למה הדבר דומה? למחלוקת בין "המזרחי" ו"אגודת ישראל"! "המזרחי" הוא כר' יוחנן, ו"אגודת ישראל" היא כר' יהושע בן לוי. אבל הלכה כר' יוחנן! אתם תופסים את חומרת הבעיה? זה אותו עניין... קיבלת יום העצמאות, אתה אומר הלל בלי ברכה?

לפי ההלכה יש רק בעיה בערב. מכיוון שגם... כי אין נס אלא ביום. חוץ - מיציאת מצרים, מפסח. ולכן - צריך להחליט: האם זה דומה לפסח או לא. אם זה דומה לפסח - צריך לברך גם בערב, כן? ומייסדי יום העצמאות, הראשונים לציון של אותו זמן, נתנו לנו נוסח דומה לפסח! וקצת ראש השנה לכן - צריך להבין שיש חכמה של התפילה!

מה שאני מסביר: כל אחד יעשה לפי ההלכה שלו, כן? מה שאני מסביר שאין שום היגיון לומר הלל בלי ברכה ביום העצמאות. או - ביום ירושלים! כן? אם זה נס - זה נס, אם זה לא נס - זה חצי נס. מה זה 'חצי נס'?! מה זה - אשה שהיא קצת בהיריון? מה זה...? איזה, איזה דבר כזה?! עם קדוש! קצת קדושה... טוב, אז נחזור ל...

קהל: הלל שלם?

מניטו: מה?

קהל: הלל שלם להגיד?

מניטו: ברור שצריך לומר הלל שלם עם ברכה! הקב"ה מחכה לזה!

קהל: ככה היו נוהגים אצל הרב צבי יהודה.

מניטו: אצל הרצי"ה במרכז הרב? נוהגים כפי הרבנות הראשית. אבל עידן הרבנות הראשית הציונית נגמר! עכשיו אנחנו "חופשיים"....

קהל: סופסוף הם רבנים ראשיים, לא?

מניטו: מה?

קהל: סופסוף הם רבנים ראשיים

מניטו: כן. יש הרבה רבנים ראשיים. יש רבים, וצריך לכבד אותם. זה לא בדיחה! כן? אבל אם אינם ציונים - אינם ציונים. מה אתה עושה כרב ראשי של מדינת ישראל, אם אתה לא מאמין בזה? מה אתה עושה?

קהל: אנחנו עושים מה שהם [אומרים]

קהל: [...]

מניטו: אתה... אתה מאמין! אתם לא תופסים את המגוחך שיש בעניינים?!

קהל: לא, אבל אנחנו יכולים לומר: כמו שאנחנו רואים לדוגמא, אולי עוד ברבין, אבל כמו שנראה בבן גוריון, דמות חילונית, עם מסורת מאד [...] מבחינה היסטורית... יהודית...

מניטו: תשמע, תשמע...

קהל: אבל אנחנו רואים אותו למרות שהוא לא רואה את עצמו! אז אולי הרבנים הראשיים כמות שהם עכשיו...

מניטו: תשמע

קהל: הם לא רואים את עצמם, ציונים...

מניטו: תשמע. מבן גוריון - אני מקבל כל מה שאתה רוצה. מרב ראשי, שזה 'תורתו אומנותו', אני לא מקבל דברים כאלו. זה נקודה. ותלמדו את כל המדרשים שאמרו על יוסף הצדיק! עד שסופסוף הכירו ביוסף הצדיק! ראו אותו... כ"כי כמוך כפרעה", כן? אבל זה יוסף. ‎בין כל המדרשים, אני מתכוון למדרש תנחומא במדבר: היו ארונות של השבטים, וארונו של יוסף, כמובן, וארון הקודש. ואומות העולם היו שואלים - אומר המדרש – 'מה טיבו של זה? ומה טיבו של זה?' והתשובה של המדרש: מי שנמצא בארון הזה, קיים מה שנמצא בארון הזה. ומביאים עשרה פסוקים שאין להם שום שייכות לשולחן ערוך! אלא להיסטוריה של עם ישראל. והגאון מוילנא הסביר את כל זה. כי – גימטריא "יוסף" זה גימטריא "ציון". אז - לא זכינו אחרת.‎ זכינו משיח בן יוסף בבחינת בן גוריון. אז - מה אתה עושה?! אתה רוצה להתווכח עם הבורא?! ואני לא אומר שבן גוריון היה משיח בן יוסף. אולי... זה יותר... עמוק מזה. אבל - תקרא את הספר של תלמידי הגר"א, ותבין במה מדובר! מה שקרה להרבה רבנים שלמדו הרבה, אבל תורה לא למדו. אה - למדו שולחן ערוך, למדו הלכה, למדו - כל מה שאתם רוצים. אבל סתם תורה - לא למדו! חוץ מהגאונים!

מי שיש לו ספק, בדבר כזה, עכשיו... בהתחלה - לפני קום המדינה, בהתחלת הציונות, כל מה שאתם רוצים - אני יכול להבין. אבל - עכשיו, שמתגלה שהקב"ה בחר בנו, נגד כל העולם כולו! יש עוד ספק?! במה מאמינים? סופסוף במה מאמינים? העולם כולו נגדנו! זה סימן ברור שהקב"ה הוא מצידנו! דאם לא כן - מי מנהיג את העולם? השטן?! כך אומר הסאטמר, כן? זהו. צריך לגלות אמריקה... כן...

ורק היום קראתי בעיתון, שרב אחד, רב גדול, מבני ברק, אמר: שכל הרציחות שאנחנו סובלים, זה בא מכיוון ששולמית אלוני ויעל דיין אמרו מה שאמרו. טוב ובעל המאמר - זה היה ב"הארץ", הם לא אוהבים כל כך את החרדים, אבל בכל זאת - בעל המאמר, רמז שאפילו חילוני לא יכול לקבל את זה. איך דתי יכול לקבל את זה?! וזה פוסק גדול מבני ברק, רמז דברים כאלו. אז דווקא מכיוון שאחד מהקרבנות הוא שייך לבני ברק. ולקרבנות האחרים? אין קדושה. כן?

קהל: למה אי אפשר לראות איזשהו אוטם, "אוטם אוזנו"... למה אי אפשר לראות אצלם, כמו אצל החילונים - ב"תינוקות שנשבו"

מניטו: תשמע...

קהל: מכיוון שגם אצלם...

מניטו: תשמע

קהל: אוטם, איזה סגירה

מניטו: זה מה שאני אמרתי...

קהל: אין לזה שום דבר באגדה!

מניטו: זה מה שאני אמרתי מקודם. אפשר לקבל שהחילונים הם בבחינת "תינוק שנשבה".‎ אבל גדול בתורה?! אתה... זה צחוק! אתה... אתה צוחק!

קהל: [...]

מניטו: לא! לא! אתה אומר צחוק!

קהל: שאלו אותו

מניטו: כן?

קהל: שאלו אותו בהקשר לתפילה: 'למה לא אמרת את ההלל? מה הדת? זה תהלים - קח תהלים, תקרא'

מניטו: טוב, תשמע. אתה צריך... אתה לא יכול להבין מעצמך, מכיוון שאתה בעולם אחר. אתה בעולם אמונה אחר לגמרי, עולם של אמונה אחרת. אתה לא יכול לתפוס מה קורה בראשם. זה מסביר הרבה דברים. זה מסביר... זה לא ההסבר הכולל של מה שאני אומר. זה מסביר את המצב של עם ישראל בהיסטוריה. כל מה שאנחנו סובלים, כן? זה מסביר את זה. וזה - מההתחלה זה ככה. בימי יציאת מצרים - כל גדולי ישראל היו נגד משה רבנו! והיו גדולי ישראל! פשוט! "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ‎הם לא יצאו! טוב. תפסת? ‎

אני מבין את הפחד של... ‎לנגוע בדברים כאלו. "אסור להכניס ראש בין ההרים". לכן אני חיכיתי בסבלנות עד שהגעתי למצוות כדי לדבר ככה... אבל זה... זה מקומם!

כי סופסוף אני פעם הסברתי את זה ככה: וזה קשור קצת לסוד החמץ והמצה. לחם - צריך קמח מים וחומץ, אבל - אם אתה לוקח את החומץ, ועושה לחם של חומץ, הוא מחמיץ והקמח - הוא לא מחמיץ, ‎אז אין לך - לא לחם, ולא לחם! זה מה שקרה עם החרדים. דהיינו: לקחו את החומץ של עם ישראל כדי לעשות לחם מחומץ, וכל שאר הקמח נשאר בלי חומץ. זה... אתה תופס את ה...? יצאנו, איפה שיוסף ראה את ה"אלומות אלומות" של דגן. והיה צריך לרדת שמה כדי להכין את הלחם לכל העולם כולו. הלחם לא החמיץ! אז יצאנו עם מצה. עד שנגיע לשבועות - הלחם הוא לחם אמיתי. אתם מבינים את הרמז של אותם החלומות של יוסף, כן? איפה שהדגן עולה, צריך לרדת כדי להכין את הלחם. "לכו לחמו בלחמי". נכשלנו! הלחם – "כי לא הספיק בצקו להחמיץ". אתם לא ראיתם את זה: שלפני הסיפור שלא היה להם זמן כדי לחכות, התורה מבקשת דווקא חמץ על קרבן פסח, לפני הסיפור ההיסטורי, כן? סליחה - מצה, בקרבן פסח. יש המצווה של המצה של ליל הסדר - היא מצווה אחרת משאר הימים. הטעם של שאר הימים – "כי לא הספיק בצקם להחמיץ". אבל המצה של הסדר - זה המצה ששייכת לקרבן פסח! לפני היציאה! [...] היה ידוע להם להשלים עד שנגיע ללחם שלם בגמר ספירת העומר, אחרי כל התיקון של... של כל היובל ה... טוב. זה נלמד אחרי פסח. אז צריך להבין את זה, לתפוס את זה.

מה מעכב הגאולה? מי מעכב? סופסוף העיכוב בא מגדולי ישראל! הם העיכוב! אתם רואים מה שקורה עכשיו. אני לא יודע. צריך להיות נביא כדי לדעת מה יקרה מחר. אבל - למה יש מצב שהממשלה מוכנה לוותר על חלקים מארץ ישראל? דווקא מכיוון שהרוב שלה זה של הערבים, וש"ס! הם נתנו את הרוב לממשלה שהיא מוותרת על השטחים. מי נותן את הרוב? הערבים, וש"ס. אז אתה צריך להבין את זה. מה קורה?! זה מובן? אז להוסיף לומר: "גדולי ישראל"... "רבנים ראשיים"... הצדוקים גם כן היו חכמים גדולים, כן? ‎צריך לפקוח עיניים. באיזה מצב אנחנו נמצאים. מה השעה?

הקטע הבא מתוך שיעוריו על תפילת שמונה עשרה, סוף ברכת הדעת

קהל: ההבדל בין 'הילול' ו'הלל' לא, לא הבנתי...

מניטו: 'הלל' זה במבנה קל. 'הלל', 'הילול' - במבנה קל, 'הלל' - זה פיקד, פיעל. זה חזק. הלל - זה ההגדרה האמיתית. הילול - זה התהילה. ההילול - אני לא יודע אם זה נמצא בשפה המדוברת, כן? אבל אצל המפרשים כן משתמשים בזה.

פעם למדנו את זה, אולי בהתחלת השנה, על הפסוק: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ורק הנביא יכול לומר את ההלל האמיתי. ולמדנו איזה סוגיה בגמרא: רק מי שרואה את העולם בכי טוב, כולו טוב - יכול לומר את ההלל. וזה בא מפסוק בתהלים: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללוי-ה" והגמרא אומרת: ק"ד פרשיות אמר דוד המלך, עד שראה במפלתן של רשעים ואמר: הללוי-ה". כל עוד יש רע, רעים, רשעים בעולם, אי אפשר לומר בפה מלא "הללוי-ה". זה מובן?

טוב אז בינתיים, 'הלל' - אי אפשר. אפשר לומר 'תהילה'. תהילה זה הלל, אבל קל. הלל בבחינת קל. תהילה זה הלל-אף-על-פי. אף על פי שהעולם אינו בתיקונו. ואז, ורק אז [בזמן שהעולם בתיקונו], אפשר לומר בפה מלא את ההלל על מי שברא את העולם. כי כל עוד יש רע בעולם יש איזה סתירה עם ההגדרה האמיתית של הבורא. לכן ההלל, וזה הלכה: לא אומרים את ההלל אלא ביום שקרה נס. זה מובן? כן?

זה כל הנושא של יום העצמאות. מי של אומר את ההלל, זה - "בעל הנס שאינו מכיר בנסו". אז הוא מתפלל ל... בעל הנס. יש איזה מין ככה 'כולל' שנקרא "בעל הנס", אבל הוא לא מכיר בניסו. לא אומרים הלל ביום העצמאות (צחוק) וזה - גילוי העולם בלי רע. בתיקונו. בשלמותו. אז אומרים את ה'הלל'. 'תהילה' זה - שייך לעבודה של ההלל. אבל... זה יותר... פחות. זה מובן? כן?

יצר המין

מקור: דרך חיים למהר"ל, תורת התולדות, תפילה, מקורות על התשובה

[מניטו קורא במהר"ל]:

"והפך זה - גילוי עריות, שהולך אחר זנות שהיא גילוי עריות, ובזה הולך אחר החומרי, עד שהוא נחשב לגמרי כמו בהמה וחמור"

"חמור"- זה סמל לחומריות, נאמר.

ואפשר אולי להסביר דרך זה, כמה מקרים של תלמידי חכמים, ש... נשארו רווקים, אם אפשר לומר את זה ככה, מכיוון שהיו עסוקים בתורה. זאת אומרת... אתם מבינים את הקשר עם הנושא הזה? זאת אומרת - הם היו כל כך שקועים בתורה הנבדלת, שלא היה להם אפשרות לחיות חיים... זה מובן? אבל זה נדיר מאד! מי שבאמת - הוא לא יכול, מכיוון שהוא בעולם – אותה התורה הנבדלת, אז נותנים לו רשות. אבל זה נדיר מאד! למשל בן עזאי, כן? יש הסבר בקבלה, בתורה הגלגולים, שבאותו גלגול שהיה חי - לא היה לו בת זוג. אבל היתה לו בת זוג - התורה.

"וכן, אמרו ז"ל, כי מעשה הזנות..."

פה יש איזה... אי הבהרה אם אפשר לומר, בין 'גילוי עריות', 'זנות', 'ניאוף' - זה לא אותו דבר. וכנראה שהמהר"ל לא רצה לדייק בין המושגים האלו. לפי ההלכה זה לא אותה עבירה. אבל הוא מדבר בדרך כלל בהתנהגות הזו - של העולם הבהמי של האדם שנתקדש ע"י הקידושין, אבל מחוץ לקידושין זה בהמי. זה ההבדל, לפי הפסיכולוגיה של עכשיו, בין כל מה ששייך ל'אהבה' - זה קדוש, מה ששייך ל'מין' - זה בהמי. ואם זה בתוך המסגרת של האהבה - אז זה נקרא "קידושין". והוא מדבר כאילו אין הבדל בין 'זנות', 'ניאוף' ו'גילוי עריות'. לאמיתו של דבר יש הבדל ונראה את זה מיד, לפי ההגדרה שלנו.

"ומעשה בהמה. ובמסכת סוטה למשל נאמר: קרבנה של סוטה, מאכל בהמה שהיא מן השעורים. אמרה תורה: היא עשתה מעשה בהמה, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. ולדבר זה אין צריך ראיה, כי הזנות מעשה בהמה חומרית"

זאת אומרת: זה... זה נטייה של ה... איך אומרים?

קהל: יצר.

מניטו: יצר? לא."אסטנט". זה יותר חומרי. דחף האינסטיקטי, אינסטינקט. כן, אומרים את זה ככה. אתם רואים כמה מושגים חסרים לנו בעברית? כל המושגים של עולם הטומאה... יש דחף חומרי ביולוגי שלא מבחין בין טוב ורע. כאילו זה לא הנפש שהחליט, אלא - הגוף. במושגים הקבליים ה'נפש' החליטה, לא ה'רוח'. אבל זה אותו עניין.

"ועוד אמרו ז"ל..."

ולכן זה הדוגמא הכי מאפיינת של מעשה שהוא הפוך, הפך התורה!

"ועוד אמרו ז"ל: כי תסטה"

לגבי הסוטה למה נאמר:

"כי תסטה"

באותו ביטוי,

"ללמד שאין המנאפים מנאפים עד שיכנס בהם רוח שטות"

זה: "תסטה" - "כי תשטה". בטי"ת כן? שטות.

"עד כאן. למדנו מזה כי אין הולך האדם אחר זנות, רק כאשר תיכנס בו רוח שטות"

זאת אומרת: כאילו האופי, איך אני אגדיר את זה... כאילו הנפש האמיתית שלו הלכה לו. ואז נשאר במקומה רוח שטות.

אפשר אולי להאיר את זה ככה: מאיפה בא הכוח הזה של היצר הרע? כי, היצר הרע זה כוח של המין כולו. ולכן אף יחיד [לא] יכול להתגבר על היצר. אלא אם הוא מקבל סיעתא דשמיא, כן? כי הכוח הזה הוא, בהגדרה שלו, יותר חזק מכוח היחיד! מכיוון שזה כוח של המין, כוח הביולוגי נאמר, ולכן הוא מעבר להחלטה של הבחירה של הרצון הפרטי של כל אחד ואחד. ולכן מה שאסור לפי התורה -זה להגיע "לידי עבירה".

המושג הזה של "ידי עבירה" זה חשוב מאד: כי, כשנופלים בעבירה - אין מנוס! אין אפשרות להתגבר. אלא אם יש סיעתא דשמיא, נס. מכיוון שזה תפקוד הכוח שבטבע. זה לא האדם שיצר את הטבע! ולכן היה יכול לטעון: "אני לא יכול, זה אש ואני בשר ודם", כמו שאומרים בתפילה, כן? זה נכון! זה אש ואנחנו בשר ודם. אבל מה אסרה התורה? ליפול בידי עבירה, מה שמביא לעבירה. כשמגיעים לעבירה זה אבוד. תפסתם את זה? ולכן דנים [את] האדם לא על תוכן המעשה, כי זה לא האדם שהמציא את תוכן אותו מעשה, זה תפקוד הטבע! זה תפקוד העולם. אלא - דנים את האדם על שהביא את עצמו בידי העבירה.

ולפי כל שיטה ושיטה של המוסר, של בעלי המוסר, "ידי עבירה" זה ערך אחר. לפי המהר"ל, "ידי עבירה" אצלו, לפי ההגדרה שלו: הגאווה. הגאווה זה ידי כל העבירות. זה מה שמביא לידי כל העבירות. זאת אומרת - יתכן שההסבר הוא יכול להיות ככה, יתכן שזו היתה הכוונה שלו, אני לא זוכר בדיוק: מה זה? איזו גאווה? "טוב, התורה היא כמו שהיא צריכה להיות. התורה היא טובה מאד לכל בני האדם. חוץ ממני. אני יותר גבוה מזה" - זה גאווה, כן? ולכן - הוא לא מפחד מ"ידי עבירה" פה. ולכן הוא נופל בעריות. זה קשור למה שאמרה התורה עצמה: "עקב ענווה יראה". כי - התורה שייכת למי שהוא ענו. מכיוון שאם יש בו גאווה - אז הוא לא יכול להשתמש בתורה, כן? כל פעם הוא אומר, כמו שלמה המלך שנכשל, הוא אומר: "נכון, אני יודע את טעם המצווה. זה לא שייך לי. אני יכול להתנהג אחרת"- והוא נופל בעבירה.

ופה אנחנו מתקרבים למה שמסביר המהר"ל: עיקר התורה הוא ב'סייג'. עיקר התורה זה בסייג, כדי לא ליפול "לידי עבירה". כשנופלים בידי עבירה - אז זה אבוד! כי אין מנוס. זה כל המדרגות של הטומאה. עד מ"ט שערי טומאה. וכשיורדים במדרגות של הטומאה - מי יכול לבוא ולהוציא אותנו? צריך נס! ו"אין סומכים על הנס". טוב, זה מובן? יש שיטות אחרות ש... "ידי עבירה" זה ערך אחר, אבל פה אצל המהר"ל זה הגאווה. אז נמשיך.

"ועוד אמרו ז"ל"

טוב איפה אנחנו נמצאים?

"ולפיכך הזנות שהיא גילוי עריות, שהוא היפך מדרגת התורה שהיא מדרגה שכלית והזנות מעשה חומרי"

"מעשה חומרי" - זאת אומרת: בלי שום אחריות של הרצון. זה החומר שמתפקד.

"ולפיכך באלו ראוי שיהיה: נהרג, ובל יעבור".

"אלו"- זאת אומרת: שפיכות דמים, עבודה זרה, ובעיקר: גילוי עריות, פה. מכיוון,

"שקיום האדם על דברים השנויים כאן במשנה"

[...]

מניטו: זה נקרא "בינוני" אולי. לא הבנתי את השאלה...

קהל: [...] היחס...

מניטו: תשמע, לפי דעתי. לפי דעתי, וכל ה... רבותינו הסבירו את זה לפי הניסיון של החיים: שצריך באמת, ומלכתחילה, סיעתא דשמיא כדי ללחום נגד היצר.

קהל: כמו יוסף?

מניטו: מה? למשל, כן. אבל... וזה, כל יום, היצר מתגבר... "אינו יכול לו, אלמלא סיעתא דשמיא". ולכן - מי שהוא ברצון טוב באמת, ונפל, נכשל, מתחיל להיכשל, זו השאלה שלך? אז - אם הוא מתפלל ברצינות, הוא מקבל סיעתא דשמיא. וגם פה צריך להאמין שזה ככה. ככה המציאות. אבל פה הניסיון נותן, שכן - התפילה עוזרת.

אבל, מכל מקום: זה מחזיק... זה מה שאמרנו מקודם. זה גאווה לחשוב: "אני יכול יותר חזק מהיצר". זה גאווה. אין דבר כזה! אדרבא! - "גדול מחברו - יצרו גדול הימנו" אדרבא. אם, אם מדובר באנשים חיים. מי שלא חי ממש, נחשב כמת - אין לו יצר, טוב, אז זה נחשב כמת. אבל מי שיש לו חיים - היצר שלו גדול מאד!

למה? מכיוון... אולי... זה לפי, קצת לפי תורת הזוהר. שיש מימרא בגמרא שאומרת (כל פעם שאני אומר זוהר... בורח, כן) הגמרא אומרת: "הקב"ה ברא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". אז - זה קצת קשה! למה ברא יצר הרע? ואחר כך בורא תורה כתבלין ליצר הרע? אל תברא יצר הרע, ו.... זה קשה מאד! ואז - אין תורה? מה? נתן לנו את התורה מכיוון שיש יצר הרע?! זה קצת קשה כל הסיפור הזה. הבנתם את זה? אז - אני נזכר את ההסבר, טוב, זה עניין מרכזי בזוהר, ההסבר של הרב אשלג שם, שהוא פשוט מאד: כדי שהבריות תישארנה בעולם הזה, צריך יצר הרע. מכיוון שכל השאיפה של הנשמות זה לחזור לבית אביהם, כן? אז צריך יצר הרע שיקשור אותם במציאות. ולכן, והסימן הוא: מי שאין לו יצר הרע - אין לו שום טעם בחיים של העולם הזה. לכן, כדי שיהיה קשור בעולם הזה, צריך יצר הרע! וזה ההגדרה של הבריאה: "יוצר אור, ובורא רע". 'בריאה' - זה רע. כי כל כולה של הבריאה זה - רצון לקבל. זה היצר הרע. כי שורש כל החטאים, זה - מכיוון שיש בנו רצון לקבל. הנאות. כדי להתקיים במציאות התחתונה שלנו. זה מובן? בניגוד לזה, הנשמה רוצה רק דבר אחד: האושר שלה זה למעלה. זה... לא קשורה עם ה... העפר הזה. יש לנו "בוס" למעלה, עם "בוס" למטה. והנשמה לא סובלת את חיי הגוף! ולכן, כל השאיפה שלה היא לחזור למעלה. ולכן - כדי שהיא תישאר למטה - צריך יצר הרע. אז מכיוון שכך, ומכיוון שהטעם של יצר הרע הוא מר לגמרי, אז צריך תורה-תבלין, כדי למתק את זה. הבנתם? יפה.

איפה הגענו? זו היתה השאלה שלך, כן? זאת אומרת: אז מי שבא ואומר: "טוב, כוח היצר - אני אסתדר איתו". "הכל טהור לטהורים" - זה אומרים הגויים, כן? "לטהורים הכל טהור". זה גאווה. מכיוון שהוא לא יודע מה זה יצר! הכוח של היצר הוא ממש מאש. כמו שאומר הסידור: "כי הוא מאש, ואנחנו בשר ודם".

אז אולי הדיוק הזה הוא חשוב מאד. זה ההבדל בין הכוח הפרטי של כל אחד ואחד, והכוח הכללי של היצר. אז - אין מנוס. צריך סיעתא דשמיא. זה מובן? אני חושב שפה יש חידוש ש... חשוב מאד. כל העניין שבתורה זה הסייג. "ועשו סייג לתורה" ובפרט - בעריות. זה הדוגמא הכי מרכזית, של הסייגים.

לא לא. זאת אומרת, לא. מה שאני רוצה להגדיר, דבר יותר, יותר פשוט. אולי - כל עיקר של החיוב של התורה. במה התורה מצווה לנו? זה בסייגים. כדי שלא נגיע למצב הזה - שאין שום בחירה. היצר הוא יותר מדי גדול, (החומריות, כן?) אי אפשר 'לצוות' - כך אומרים? - לתת מצוות לבהמה! בהמה היא לא יכולה לקבל מצווה! היא מתפקדת לפי הכרחיות של החומריות שלה! אז כל המטרה של התורה זה להרחיק אותנו מהעבירה! זה מובן, כן? ולכן – "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה", מכיוון שדווקא דברי סופרים זה סייגים.

קהל: לא הבנתי את הסייג. לפעמים יש לי הרגשה שהסייג הוא כל כך רחוק, שאפילו זכות אין כאן.

מניטו: לא, זה לא בעיה של התורה. זה לא בעיה של תלמידי חכמים. מי שמתפקד ככה הוא חולה נפש. הוא יודע שזה אדם לא נורמאלי[להשלים יוטיוב]. זה זיקה נפשית לא בריאה. זה לא בעיה של תורה. איש תורה נורמאלי לא מתפקד ככה! דווקא בפרט הכי פרטי הוא רואה את העיקר. מי שרואה את הפרט ושוכח את העיקר - הוא טעון טיפול פסיכיאטרי. זה לא עניין של רב, זה עניין של פסיכולוג. זה לא בדיחה, זה ככה. אני זוכר, בקהילה שלי, היו קוראים לאנשים האלו: "מפיק בה"א", מכיוון שהיו רואים את המפיק בה"א, הדגש, ולא היו רואים את הה"א. אז היו קוראים להם" מפיק בה"א".

איך להבין ש... לפי הסבר המהר"ל זה ברור, אבל נשאר אולי קצת פורמאלי. כי השלמות של בן אדם לעצמו זה תורה, וההיפך זה "עריות". פה יש נושא מיוחד, מיוחד לשיטתו של המהר"ל. כדי לבאר את זה, צריך להבין קודם כל, מה המשמעות של "בן אדם לעצמו".

הקטע הבא מתוך שיעוריו ב"תורת התולדות"

מניטו: אז, לפי הקבלה, מסבירים קצת יותר. שכל אחד מ"עמודי העולם" נתנסה ונבחן לפי כל מידה ומידה. וכולם הצליחו: אברהם - לפי מידת החסד - הצליח. הוא הצדיק של מידת החסד. וכן הלאה. עד יוסף, שהוא פנחס, שנתנסה, והצליח. כן? יוסף הצדיק - יותר מזה אי אפשר. אבל המקובלים אומרים: שנשאר בעולם, הבחינה, המבחן, הכי קשה עד אחרית הימים - זה העניין של חטאו של דוד. תפסתם? זה העניין של חטאו של דוד המלך. העניין הזה הוא יותר קש... זה היצר הרע הכי קשה שבעולם! וזה שצריך לגמור פעם.

קהל: מה? אשת איש?

מניטו: ממ... נאמר ככה. כי, לאמתו של דבר, לפי ההלכה לא היתה אשת איש. למה? מכיוון שהוא היה גוי.

קהל 1: [...]?

קהל 2: לא, לא על זה. כי הוא נתן לה, היו נוהגים לתת "ספר כריתות" לפני...

מניטו: כן. חוץ מזה, הוא היה מור... הוא מרד כלפי המלך, שהיה דוד, היה חייב מיתה מכל מקום. אבל - יש סוד בדבר. זה... אי אפשר להבין בעמקות, אלא לפי הקבלה, הנסתר. איזה, פתאום, איזה אישה ששמה "בת שבע". איזה שם פה? "בת שבע"? יש לה שבע אבות? כן? זה הספירה "מלכות", שהיא "בת שבע". תפסתם את העניין? כן? ואיך קוראים לבעלה? "אורי", פתאום. כן? זה שם קבלי... טוב. וצריך להבין את זה! זה היה במציאות! זה התגשמות של העולמות, כן? אבל צריך להבין שיש סוד בדבר. ויש גמרא מפורשת, בשבת, ב... בפסחים גם כן, שהיא מסבירה שהוא נקי מכל חטא! זה תפקוד העולם! זה מה שקורה בין ספירת מלכות והאור של הספירות. ומה? זה מידתו – "מלכות". זה מידתו של דוד המלך, כן? תפתסם את הנושא...

הקטעים הבאים הם מתוך שיעוריו על תפילת שמונה עשרה

קהל: בכללי ש...

מניטו: טוב, זה זה... זה יפה, אני לא חושב שזה הפשט. זה מעין הדרש. עכשיו אני נזכר מה שרציתי להוסיף, ש - החטא האחרון שצריך לתקן, שרק המשיח יתקן אותו, זה חטא של גילוי עריות. כי החטא של עבודה זרה... לא, אני מתחיל בסדר: החטא של שפיכות דמים - אברהם תיקן אותו. החטא של עבודה זרה - יצחק תיקן אותו. החטא של גילוי עריות - זה מתחיל ביעקב, ואחר כך כל ה... כל הקושי זה דרך יהודה, יוסף - אבל זה מבוי סתום, דרך יהודה, עד דוד - וזה לא נגמר. והמשיח - גומר את זה. תפסתם את הנושא כן? כל הסיפור על דוד המלך - זה החטא הכי קשה שהיה צריך לתקן. ולא הצליח. יש מקור בגמרא, שדוד המלך מבקש: "למה אומרים 'אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב', ולא אומרים 'אלוקי דוד'? אז הקב"ה שואל אותו: "אתה רוצה? אני אבחן אותך" - "בחנת לבי ותמצא", ונכשל. זוכרים את המקור הזה? ולכן רק ה... המשיח, יש בכוחו לתקן את החטא הזה. ולכן - זה קשור למה שאמרנו במנחה של יום הכיפורים: אחרי החטאים הכי קשים, לתקן, כי "אין אפוטרופוס לעריות", זה היצר הכי קשה שיש בעולם. כי יצר של העבודה זרה, יצר של השפיכות דמים - אפשר להתגבר. יצר של העריות, זה - רק המשיח מתגבר על זה.

טוב, זה נושא ידוע אצל החסידים, בעיקר, אני זוכר שקראתי פעם את המעשים, מעשה חסידות, שפעם צדיק אחד היה מלמד את זה: שמי שיחזור בתשובה שלמה, הראשון שיחזור בתשובה שלמה - הוא המשיח. אז התלמידים שאלו לרבי שלהם – 'אז? מה אתה רבי? למה לא?' אז הוא השיב: 'ומה איתכם?' זה... תפסתם את העניין.

וזה פסוק שמייחסים לזה: כשדוד המלך אומר בתהלים - רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ, זה הכוונה לנפש של אדם הראשון. כי החטא של אדם הראשון, כחטא מבחינה כוללת, ותוקן לגבי דוד המלך, דרך האבות. מ[ה]מדרשים - מי נתן שבעים שנה לדוד המלך. יש מדרש שאומר שזה אדם הראשון נתן שבעים שנה. ויש מדרש אחר שאומר שהאבות נתנו כל אחד חלק מהשנים שלהם. אז - התיקון הגמור, סוף התיקון - זה תיקון של חטא העריות. בחסידות מוצאים הרבה הרבה מקורות לזה: כל העניין של התשובה זה על גילוי עריות, יצר של העריות. טוב, זה מובן, כן?

[...]

ולכן, זה מסביר את המשמעות השלישית של המילה "מין". איך להגדיר את זה בעברית, אני לא רגיל לדברים האלו... את העניין המיני, המין. זכר נקבה, כן? מכיוון שזה שייך למין כולו! זה כוח ששייך למין האנושי כ'מין', במובן של 'כלל' של בעלי חיים. למשל, איזה דוגמא של הנושא... כשמדברים על היצר הרע של גילוי עריות, אז הגמרא אומרת שהוא "אש", ואנחנו "בשר ודם". ולכן – "אלמלא סיעתא דשמיא אינו יכול לו". זוכרים את המקור הזה, כן?

כשיש 'התקפה', אם אפשר לומר את זה ככה, 'התקפה' של היצר הרע, צריך לבקש סיעתא דשמיא. מכיוון שהכוח של היצר המיני הוא למעלה מהכוח של כל אחד ואחד. ולמה? התשובה היא פשוטה מאד: מכיוון שהכוח הזה בא מכל המין כולו. זה כוח ששייך ליצר של המין כולו. ולכן הוא למעלה מכוחו של כל אחד ואחד. ולכן, הגרסה היא: שאנחנו מבקשים רחמים, עזר, נגד כוחות היצר, מכיוון שהוא מ"אש", זה כמין מלאך, מ"אש", ואנחנו "בשר ודם".

קהל: אמרנו שלשון הרע שקול למעשה כנגד שלוש העברות. ואחת מהעברות הייתה גילוי עריות שהיא מכוונת לממד של הגוף. נכון? עכשיו אני לא מבין איך הוא אומר: האדם הוא בעל גוף לבד. אם הוא חטא בלשון הרע, מה המובן שגם הגוף שבו חטא?

מניטו: כן. כי יש הבדל בין גוף שיש בו נשמה וגוף בלי נשמה. לכן הגדרתי את זה כגולם. כשנשאר רק גופני, דהיינו גוף בלי הגילוי של הנשמה בו. החיות של הנשמה בו.

קהל: אז מה החטא הזה של גילוי עריות עושה?

מניטו: לא. החטא של גילוי עריות זה דווקא הדחף של הגוף החי. כן. זה החוזק של הדחף המיני, בא בגוף, אבל בא מלמעלה מהגוף. אני רוצה אולי להסביר את זה ככה: שהיצר... כשהגמרא אומרת יצר סתם – זה היצר של העריות. יצר סתם, בכל מקום זה יצר של העריות. היצר הוא מאש ואני מעפר. זה ביטוי שכיח כן? למה היצר הוא כל כך חזק? עד שהאדם הפרטי הוא לא יכול בלי סייעתא דשמיא נגד היצר. מכיוון שהכוח של היצר בא מהמין כולו. זה כוח של המין, לכן הוא נקרא מין. ולכן אדם פרטי לא יכול ללחום נגד מלאך כל כך חזק של המין כולו. זה מובן? זה מתבטא שכוח עליון פועל בגוף בעניין של עריות. אבל זה מדובר בגוף כשהוא חי מחיות הנשמה. אבל כשהוא נמצא בגוף בלי נוכחות הנשמה מכיוון שמסתלקת מחמת החטא, אז הוא נשאר גופני לגמרי. הוא לא יכול להיות מרכבה לשכינה. זה מובן.

הדיוק הוא פשוט מאוד. אנחנו גוף. וצריך להבין אם זה גוף עם הנשמה או גוף בלי הנשמה. זה נקרא גולם. כן.

קהל: בנוסף על שלש ההגדרות האלה, מדוע לא כלל דבר נוסף שמסלק את השכינה, והיא הגאווה. האם הגאווה כוללת את שלושתם?

מניטו: נכון... נכון... כי הגאווה זה עניין של המידות. זה לא עניין של מצוות. כן? גאווה זה מידה רעה. אבל לשון הרע זה איסור אל תעשה, בבחינת מצווה. כן?

חטא זה עניין של מצוות. מידה רעה זה עניין אחר מחטא. אף על פי שמשתמשים במושג חטא להגדיר תכונות כמו הגאווה. זה משהו אחר, זה מתחום הרשעות. לא החטא, אם אני זוכר היטב זה נקרא עוון. זה מן העוונות . חטאים, עוונות, פשעים, זה סוגים שונים. לכן פה מדובר במצוות שבתורה. כן? בבחינת מצוות. כל העניין של הדרך ארץ והמידות כן, זה עניין אחר. אבל למדנו בשיעור אחר, אם אני זוכר, כבר השבוע... יתכן מאוד...כן. שידי החטא – זה הגאווה. מה שמביא לכל חטא זה הגאווה. לפי המהר"ל, כן? הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עברה – ידי עברה, זה הגאווה. טוב. אז עכשיו מה השעה?

 

{bfaccordion-slider יצר המין: היצר הכי קשה בעולם}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל, תורת התולדות, תפילה, מקורות על התשובה

[מניטו קורא במהר"ל]:

"והפך זה - גילוי עריות, שהולך אחר זנות שהיא גילוי עריות, ובזה הולך אחר החומרי, עד שהוא נחשב לגמרי כמו בהמה וחמור"

"חמור"- זה סמל לחומריות, נאמר.

ואפשר אולי להסביר דרך זה, כמה מקרים של תלמידי חכמים, ש... נשארו רווקים, אם אפשר לומר את זה ככה, מכיוון שהיו עסוקים בתורה. זאת אומרת... אתם מבינים את הקשר עם הנושא הזה? זאת אומרת - הם היו כל כך שקועים בתורה הנבדלת, שלא היה להם אפשרות לחיות חיים... זה מובן? אבל זה נדיר מאד! מי שבאמת - הוא לא יכול, מכיוון שהוא בעולם – אותה התורה הנבדלת, אז נותנים לו רשות. אבל זה נדיר מאד! למשל בן עזאי, כן? יש הסבר בקבלה, בתורה הגלגולים, שבאותו גלגול שהיה חי - לא היה לו בת זוג. אבל היתה לו בת זוג - התורה.

"וכן, אמרו ז"ל, כי מעשה הזנות..."

פה יש איזה... אי הבהרה אם אפשר לומר, בין 'גילוי עריות', 'זנות', 'ניאוף' - זה לא אותו דבר. וכנראה שהמהר"ל לא רצה לדייק בין המושגים האלו. לפי ההלכה זה לא אותה עבירה. אבל הוא מדבר בדרך כלל בהתנהגות הזו - של העולם הבהמי של האדם שנתקדש ע"י הקידושין, אבל מחוץ לקידושין זה בהמי. זה ההבדל, לפי הפסיכולוגיה של עכשיו, בין כל מה ששייך ל'אהבה' - זה קדוש, מה ששייך ל'מין' - זה בהמי. ואם זה בתוך המסגרת של האהבה - אז זה נקרא "קידושין". והוא מדבר כאילו אין הבדל בין 'זנות', 'ניאוף' ו'גילוי עריות'. לאמיתו של דבר יש הבדל ונראה את זה מיד, לפי ההגדרה שלנו.

"ומעשה בהמה. ובמסכת סוטה למשל נאמר: קרבנה של סוטה, מאכל בהמה שהיא מן השעורים. אמרה תורה: היא עשתה מעשה בהמה, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. ולדבר זה אין צריך ראיה, כי הזנות מעשה בהמה חומרית"

זאת אומרת: זה... זה נטייה של ה... איך אומרים?

קהל: יצר.

מניטו: יצר? לא."אסטנט". זה יותר חומרי. דחף האינסטיקטי, אינסטינקט. כן, אומרים את זה ככה. אתם רואים כמה מושגים חסרים לנו בעברית? כל המושגים של עולם הטומאה... יש דחף חומרי ביולוגי שלא מבחין בין טוב ורע. כאילו זה לא הנפש שהחליט, אלא - הגוף. במושגים הקבליים ה'נפש' החליטה, לא ה'רוח'. אבל זה אותו עניין.

"ועוד אמרו ז"ל..."

ולכן זה הדוגמא הכי מאפיינת של מעשה שהוא הפוך, הפך התורה!

"ועוד אמרו ז"ל: כי תסטה"

לגבי הסוטה למה נאמר:

"כי תסטה"

באותו ביטוי,

"ללמד שאין המנאפים מנאפים עד שיכנס בהם רוח שטות"

זה: "תסטה" - "כי תשטה". בטי"ת כן? שטות.

"עד כאן. למדנו מזה כי אין הולך האדם אחר זנות, רק כאשר תיכנס בו רוח שטות"

זאת אומרת: כאילו האופי, איך אני אגדיר את זה... כאילו הנפש האמיתית שלו הלכה לו. ואז נשאר במקומה רוח שטות.

אפשר אולי להאיר את זה ככה: מאיפה בא הכוח הזה של היצר הרע? כי, היצר הרע זה כוח של המין כולו. ולכן אף יחיד [לא] יכול להתגבר על היצר. אלא אם הוא מקבל סיעתא דשמיא, כן? כי הכוח הזה הוא, בהגדרה שלו, יותר חזק מכוח היחיד! מכיוון שזה כוח של המין, כוח הביולוגי נאמר, ולכן הוא מעבר להחלטה של הבחירה של הרצון הפרטי של כל אחד ואחד. ולכן מה שאסור לפי התורה -זה להגיע "לידי עבירה".

המושג הזה של "ידי עבירה" זה חשוב מאד: כי, כשנופלים בעבירה - אין מנוס! אין אפשרות להתגבר. אלא אם יש סיעתא דשמיא, נס. מכיוון שזה תפקוד הכוח שבטבע. זה לא האדם שיצר את הטבע! ולכן היה יכול לטעון: "אני לא יכול, זה אש ואני בשר ודם", כמו שאומרים בתפילה, כן? זה נכון! זה אש ואנחנו בשר ודם. אבל מה אסרה התורה? ליפול בידי עבירה, מה שמביא לעבירה. כשמגיעים לעבירה זה אבוד. תפסתם את זה? ולכן דנים [את] האדם לא על תוכן המעשה, כי זה לא האדם שהמציא את תוכן אותו מעשה, זה תפקוד הטבע! זה תפקוד העולם. אלא - דנים את האדם על שהביא את עצמו בידי העבירה.

ולפי כל שיטה ושיטה של המוסר, של בעלי המוסר, "ידי עבירה" זה ערך אחר. לפי המהר"ל, "ידי עבירה" אצלו, לפי ההגדרה שלו: הגאווה. הגאווה זה ידי כל העבירות. זה מה שמביא לידי כל העבירות. זאת אומרת - יתכן שההסבר הוא יכול להיות ככה, יתכן שזו היתה הכוונה שלו, אני לא זוכר בדיוק: מה זה? איזו גאווה? "טוב, התורה היא כמו שהיא צריכה להיות. התורה היא טובה מאד לכל בני האדם. חוץ ממני. אני יותר גבוה מזה" - זה גאווה, כן? ולכן - הוא לא מפחד מ"ידי עבירה" פה. ולכן הוא נופל בעריות. זה קשור למה שאמרה התורה עצמה: "עקב ענווה יראה". כי - התורה שייכת למי שהוא ענו. מכיוון שאם יש בו גאווה - אז הוא לא יכול להשתמש בתורה, כן? כל פעם הוא אומר, כמו שלמה המלך שנכשל, הוא אומר: "נכון, אני יודע את טעם המצווה. זה לא שייך לי. אני יכול להתנהג אחרת"- והוא נופל בעבירה.

ופה אנחנו מתקרבים למה שמסביר המהר"ל: עיקר התורה הוא ב'סייג'. עיקר התורה זה בסייג, כדי לא ליפול "לידי עבירה". כשנופלים בידי עבירה - אז זה אבוד! כי אין מנוס. זה כל המדרגות של הטומאה. עד מ"ט שערי טומאה. וכשיורדים במדרגות של הטומאה - מי יכול לבוא ולהוציא אותנו? צריך נס! ו"אין סומכים על הנס". טוב, זה מובן? יש שיטות אחרות ש... "ידי עבירה" זה ערך אחר, אבל פה אצל המהר"ל זה הגאווה. אז נמשיך.

"ועוד אמרו ז"ל"

טוב איפה אנחנו נמצאים?

"ולפיכך הזנות שהיא גילוי עריות, שהוא היפך מדרגת התורה שהיא מדרגה שכלית והזנות מעשה חומרי"

"מעשה חומרי" - זאת אומרת: בלי שום אחריות של הרצון. זה החומר שמתפקד.

"ולפיכך באלו ראוי שיהיה: נהרג, ובל יעבור".

"אלו"- זאת אומרת: שפיכות דמים, עבודה זרה, ובעיקר: גילוי עריות, פה. מכיוון,

"שקיום האדם על דברים השנויים כאן במשנה"

[...]

מניטו: זה נקרא "בינוני" אולי. לא הבנתי את השאלה...

קהל: [...] היחס...

מניטו: תשמע, לפי דעתי. לפי דעתי, וכל ה... רבותינו הסבירו את זה לפי הניסיון של החיים: שצריך באמת, ומלכתחילה, סיעתא דשמיא כדי ללחום נגד היצר.

קהל: כמו יוסף?

מניטו: מה? למשל, כן. אבל... וזה, כל יום, היצר מתגבר... "אינו יכול לו, אלמלא סיעתא דשמיא". ולכן - מי שהוא ברצון טוב באמת, ונפל, נכשל, מתחיל להיכשל, זו השאלה שלך? אז - אם הוא מתפלל ברצינות, הוא מקבל סיעתא דשמיא. וגם פה צריך להאמין שזה ככה. ככה המציאות. אבל פה הניסיון נותן, שכן - התפילה עוזרת.

אבל, מכל מקום: זה מחזיק... זה מה שאמרנו מקודם. זה גאווה לחשוב: "אני יכול יותר חזק מהיצר". זה גאווה. אין דבר כזה! אדרבא! - "גדול מחברו - יצרו גדול הימנו" אדרבא. אם, אם מדובר באנשים חיים. מי שלא חי ממש, נחשב כמת - אין לו יצר, טוב, אז זה נחשב כמת. אבל מי שיש לו חיים - היצר שלו גדול מאד!

למה? מכיוון... אולי... זה לפי, קצת לפי תורת הזוהר. שיש מימרא בגמרא שאומרת (כל פעם שאני אומר זוהר... בורח, כן) הגמרא אומרת: "הקב"ה ברא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". אז - זה קצת קשה! למה ברא יצר הרע? ואחר כך בורא תורה כתבלין ליצר הרע? אל תברא יצר הרע, ו.... זה קשה מאד! ואז - אין תורה? מה? נתן לנו את התורה מכיוון שיש יצר הרע?! זה קצת קשה כל הסיפור הזה. הבנתם את זה? אז - אני נזכר את ההסבר, טוב, זה עניין מרכזי בזוהר, ההסבר של הרב אשלג שם, שהוא פשוט מאד: כדי שהבריות תישארנה בעולם הזה, צריך יצר הרע. מכיוון שכל השאיפה של הנשמות זה לחזור לבית אביהם, כן? אז צריך יצר הרע שיקשור אותם במציאות. ולכן, והסימן הוא: מי שאין לו יצר הרע - אין לו שום טעם בחיים של העולם הזה. לכן, כדי שיהיה קשור בעולם הזה, צריך יצר הרע! וזה ההגדרה של הבריאה: "יוצר אור, ובורא רע". 'בריאה' - זה רע. כי כל כולה של הבריאה זה - רצון לקבל. זה היצר הרע. כי שורש כל החטאים, זה - מכיוון שיש בנו רצון לקבל. הנאות. כדי להתקיים במציאות התחתונה שלנו. זה מובן? בניגוד לזה, הנשמה רוצה רק דבר אחד: האושר שלה זה למעלה. זה... לא קשורה עם ה... העפר הזה. יש לנו "בוס" למעלה, עם "בוס" למטה. והנשמה לא סובלת את חיי הגוף! ולכן, כל השאיפה שלה היא לחזור למעלה. ולכן - כדי שהיא תישאר למטה - צריך יצר הרע. אז מכיוון שכך, ומכיוון שהטעם של יצר הרע הוא מר לגמרי, אז צריך תורה-תבלין, כדי למתק את זה. הבנתם? יפה.

איפה הגענו? זו היתה השאלה שלך, כן? זאת אומרת: אז מי שבא ואומר: "טוב, כוח היצר - אני אסתדר איתו". "הכל טהור לטהורים" - זה אומרים הגויים, כן? "לטהורים הכל טהור". זה גאווה. מכיוון שהוא לא יודע מה זה יצר! הכוח של היצר הוא ממש מאש. כמו שאומר הסידור: "כי הוא מאש, ואנחנו בשר ודם".

אז אולי הדיוק הזה הוא חשוב מאד. זה ההבדל בין הכוח הפרטי של כל אחד ואחד, והכוח הכללי של היצר. אז - אין מנוס. צריך סיעתא דשמיא. זה מובן? אני חושב שפה יש חידוש ש... חשוב מאד. כל העניין שבתורה זה הסייג. "ועשו סייג לתורה" ובפרט - בעריות. זה הדוגמא הכי מרכזית, של הסייגים.

לא לא. זאת אומרת, לא. מה שאני רוצה להגדיר, דבר יותר, יותר פשוט. אולי - כל עיקר של החיוב של התורה. במה התורה מצווה לנו? זה בסייגים. כדי שלא נגיע למצב הזה - שאין שום בחירה. היצר הוא יותר מדי גדול, (החומריות, כן?) אי אפשר 'לצוות' - כך אומרים? - לתת מצוות לבהמה! בהמה היא לא יכולה לקבל מצווה! היא מתפקדת לפי הכרחיות של החומריות שלה! אז כל המטרה של התורה זה להרחיק אותנו מהעבירה! זה מובן, כן? ולכן – "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה", מכיוון שדווקא דברי סופרים זה סייגים.

קהל: לא הבנתי את הסייג. לפעמים יש לי הרגשה שהסייג הוא כל כך רחוק, שאפילו זכות אין כאן.

מניטו: לא, זה לא בעיה של התורה. זה לא בעיה של תלמידי חכמים. מי שמתפקד ככה הוא חולה נפש. הוא יודע שזה אדם לא נורמאלי[להשלים יוטיוב]. זה זיקה נפשית לא בריאה. זה לא בעיה של תורה. איש תורה נורמאלי לא מתפקד ככה! דווקא בפרט הכי פרטי הוא רואה את העיקר. מי שרואה את הפרט ושוכח את העיקר - הוא טעון טיפול פסיכיאטרי. זה לא עניין של רב, זה עניין של פסיכולוג. זה לא בדיחה, זה ככה. אני זוכר, בקהילה שלי, היו קוראים לאנשים האלו: "מפיק בה"א", מכיוון שהיו רואים את המפיק בה"א, הדגש, ולא היו רואים את הה"א. אז היו קוראים להם" מפיק בה"א".

איך להבין ש... לפי הסבר המהר"ל זה ברור, אבל נשאר אולי קצת פורמאלי. כי השלמות של בן אדם לעצמו זה תורה, וההיפך זה "עריות". פה יש נושא מיוחד, מיוחד לשיטתו של המהר"ל. כדי לבאר את זה, צריך להבין קודם כל, מה המשמעות של "בן אדם לעצמו".

הקטע הבא מתוך שיעוריו ב"תורת התולדות"

מניטו: אז, לפי הקבלה, מסבירים קצת יותר. שכל אחד מ"עמודי העולם" נתנסה ונבחן לפי כל מידה ומידה. וכולם הצליחו: אברהם - לפי מידת החסד - הצליח. הוא הצדיק של מידת החסד. וכן הלאה. עד יוסף, שהוא פנחס, שנתנסה, והצליח. כן? יוסף הצדיק - יותר מזה אי אפשר. אבל המקובלים אומרים: שנשאר בעולם, הבחינה, המבחן, הכי קשה עד אחרית הימים - זה העניין של חטאו של דוד. תפסתם? זה העניין של חטאו של דוד המלך. העניין הזה הוא יותר קש... זה היצר הרע הכי קשה שבעולם! וזה שצריך לגמור פעם.

קהל: מה? אשת איש?

מניטו: ממ... נאמר ככה. כי, לאמתו של דבר, לפי ההלכה לא היתה אשת איש. למה? מכיוון שהוא היה גוי.

קהל 1: [...]?

קהל 2: לא, לא על זה. כי הוא נתן לה, היו נוהגים לתת "ספר כריתות" לפני...

מניטו: כן. חוץ מזה, הוא היה מור... הוא מרד כלפי המלך, שהיה דוד, היה חייב מיתה מכל מקום. אבל - יש סוד בדבר. זה... אי אפשר להבין בעמקות, אלא לפי הקבלה, הנסתר. איזה, פתאום, איזה אישה ששמה "בת שבע". איזה שם פה? "בת שבע"? יש לה שבע אבות? כן? זה הספירה "מלכות", שהיא "בת שבע". תפסתם את העניין? כן? ואיך קוראים לבעלה? "אורי", פתאום. כן? זה שם קבלי... טוב. וצריך להבין את זה! זה היה במציאות! זה התגשמות של העולמות, כן? אבל צריך להבין שיש סוד בדבר. ויש גמרא מפורשת, בשבת, ב... בפסחים גם כן, שהיא מסבירה שהוא נקי מכל חטא! זה תפקוד העולם! זה מה שקורה בין ספירת מלכות והאור של הספירות. ומה? זה מידתו – "מלכות". זה מידתו של דוד המלך, כן? תפתסם את הנושא...

הקטעים הבאים הם מתוך שיעוריו על תפילת שמונה עשרה

קהל: בכללי ש...

מניטו: טוב, זה זה... זה יפה, אני לא חושב שזה הפשט. זה מעין הדרש. עכשיו אני נזכר מה שרציתי להוסיף, ש - החטא האחרון שצריך לתקן, שרק המשיח יתקן אותו, זה חטא של גילוי עריות. כי החטא של עבודה זרה... לא, אני מתחיל בסדר: החטא של שפיכות דמים - אברהם תיקן אותו. החטא של עבודה זרה - יצחק תיקן אותו. החטא של גילוי עריות - זה מתחיל ביעקב, ואחר כך כל ה... כל הקושי זה דרך יהודה, יוסף - אבל זה מבוי סתום, דרך יהודה, עד דוד - וזה לא נגמר. והמשיח - גומר את זה. תפסתם את הנושא כן? כל הסיפור על דוד המלך - זה החטא הכי קשה שהיה צריך לתקן. ולא הצליח. יש מקור בגמרא, שדוד המלך מבקש: "למה אומרים 'אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב', ולא אומרים 'אלוקי דוד'? אז הקב"ה שואל אותו: "אתה רוצה? אני אבחן אותך" - "בחנת לבי ותמצא", ונכשל. זוכרים את המקור הזה? ולכן רק ה... המשיח, יש בכוחו לתקן את החטא הזה. ולכן - זה קשור למה שאמרנו במנחה של יום הכיפורים: אחרי החטאים הכי קשים, לתקן, כי "אין אפוטרופוס לעריות", זה היצר הכי קשה שיש בעולם. כי יצר של העבודה זרה, יצר של השפיכות דמים - אפשר להתגבר. יצר של העריות, זה - רק המשיח מתגבר על זה.

טוב, זה נושא ידוע אצל החסידים, בעיקר, אני זוכר שקראתי פעם את המעשים, מעשה חסידות, שפעם צדיק אחד היה מלמד את זה: שמי שיחזור בתשובה שלמה, הראשון שיחזור בתשובה שלמה - הוא המשיח. אז התלמידים שאלו לרבי שלהם – 'אז? מה אתה רבי? למה לא?' אז הוא השיב: 'ומה איתכם?' זה... תפסתם את העניין.

וזה פסוק שמייחסים לזה: כשדוד המלך אומר בתהלים - רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ, זה הכוונה לנפש של אדם הראשון. כי החטא של אדם הראשון, כחטא מבחינה כוללת, ותוקן לגבי דוד המלך, דרך האבות. מ[ה]מדרשים - מי נתן שבעים שנה לדוד המלך. יש מדרש שאומר שזה אדם הראשון נתן שבעים שנה. ויש מדרש אחר שאומר שהאבות נתנו כל אחד חלק מהשנים שלהם. אז - התיקון הגמור, סוף התיקון - זה תיקון של חטא העריות. בחסידות מוצאים הרבה הרבה מקורות לזה: כל העניין של התשובה זה על גילוי עריות, יצר של העריות. טוב, זה מובן, כן?

[...]

ולכן, זה מסביר את המשמעות השלישית של המילה "מין". איך להגדיר את זה בעברית, אני לא רגיל לדברים האלו... את העניין המיני, המין. זכר נקבה, כן? מכיוון שזה שייך למין כולו! זה כוח ששייך למין האנושי כ'מין', במובן של 'כלל' של בעלי חיים. למשל, איזה דוגמא של הנושא... כשמדברים על היצר הרע של גילוי עריות, אז הגמרא אומרת שהוא "אש", ואנחנו "בשר ודם". ולכן – "אלמלא סיעתא דשמיא אינו יכול לו". זוכרים את המקור הזה, כן?

כשיש 'התקפה', אם אפשר לומר את זה ככה, 'התקפה' של היצר הרע, צריך לבקש סיעתא דשמיא. מכיוון שהכוח של היצר המיני הוא למעלה מהכוח של כל אחד ואחד. ולמה? התשובה היא פשוטה מאד: מכיוון שהכוח הזה בא מכל המין כולו. זה כוח ששייך ליצר של המין כולו. ולכן הוא למעלה מכוחו של כל אחד ואחד. ולכן, הגרסה היא: שאנחנו מבקשים רחמים, עזר, נגד כוחות היצר, מכיוון שהוא מ"אש", זה כמין מלאך, מ"אש", ואנחנו "בשר ודם".

קהל: אמרנו שלשון הרע שקול למעשה כנגד שלוש העברות. ואחת מהעברות הייתה גילוי עריות שהיא מכוונת לממד של הגוף. נכון? עכשיו אני לא מבין איך הוא אומר: האדם הוא בעל גוף לבד. אם הוא חטא בלשון הרע, מה המובן שגם הגוף שבו חטא?

מניטו: כן. כי יש הבדל בין גוף שיש בו נשמה וגוף בלי נשמה. לכן הגדרתי את זה כגולם. כשנשאר רק גופני, דהיינו גוף בלי הגילוי של הנשמה בו. החיות של הנשמה בו.

קהל: אז מה החטא הזה של גילוי עריות עושה?

מניטו: לא. החטא של גילוי עריות זה דווקא הדחף של הגוף החי. כן. זה החוזק של הדחף המיני, בא בגוף, אבל בא מלמעלה מהגוף. אני רוצה אולי להסביר את זה ככה: שהיצר... כשהגמרא אומרת יצר סתם – זה היצר של העריות. יצר סתם, בכל מקום זה יצר של העריות. היצר הוא מאש ואני מעפר. זה ביטוי שכיח כן? למה היצר הוא כל כך חזק? עד שהאדם הפרטי הוא לא יכול בלי סייעתא דשמיא נגד היצר. מכיוון שהכוח של היצר בא מהמין כולו. זה כוח של המין, לכן הוא נקרא מין. ולכן אדם פרטי לא יכול ללחום נגד מלאך כל כך חזק של המין כולו. זה מובן? זה מתבטא שכוח עליון פועל בגוף בעניין של עריות. אבל זה מדובר בגוף כשהוא חי מחיות הנשמה. אבל כשהוא נמצא בגוף בלי נוכחות הנשמה מכיוון שמסתלקת מחמת החטא, אז הוא נשאר גופני לגמרי. הוא לא יכול להיות מרכבה לשכינה. זה מובן.

הדיוק הוא פשוט מאוד. אנחנו גוף. וצריך להבין אם זה גוף עם הנשמה או גוף בלי הנשמה. זה נקרא גולם. כן.

קהל: בנוסף על שלש ההגדרות האלה, מדוע לא כלל דבר נוסף שמסלק את השכינה, והיא הגאווה. האם הגאווה כוללת את שלושתם?

מניטו: נכון... נכון... כי הגאווה זה עניין של המידות. זה לא עניין של מצוות. כן? גאווה זה מידה רעה. אבל לשון הרע זה איסור אל תעשה, בבחינת מצווה. כן?

חטא זה עניין של מצוות. מידה רעה זה עניין אחר מחטא. אף על פי שמשתמשים במושג חטא להגדיר תכונות כמו הגאווה. זה משהו אחר, זה מתחום הרשעות. לא החטא, אם אני זוכר היטב זה נקרא עוון. זה מן העוונות . חטאים, עוונות, פשעים, זה סוגים שונים. לכן פה מדובר במצוות שבתורה. כן? בבחינת מצוות. כל העניין של הדרך ארץ והמידות כן, זה עניין אחר. אבל למדנו בשיעור אחר, אם אני זוכר, כבר השבוע... יתכן מאוד...כן. שידי החטא – זה הגאווה. מה שמביא לכל חטא זה הגאווה. לפי המהר"ל, כן? הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עברה – ידי עברה, זה הגאווה. טוב. אז עכשיו מה השעה?

 

{bfaccordion-slider יראת שמיים}

 

יש יראת אלוקים יש מדרגה נמוכה יותר יראת חטא יראת אלוקים יראת שמים ויראת השם למה בחר דווקא באותו ביטוי לאותה מדרגה שנקראת יראת שמים זה נושא שנגיע בסוף הלימוד שלו דווקא אני רוצה להזכיר איזה דיוק של המקובלים על סוף המשנה כבר עכשיו יהי מורא שמים עליכם זה לא רק עצה מכל מקום זה לא ציווי כן זה עצה ויהי מורא שמים עליכם ההסבר הראשון הרגיל ומוצאים אותו לפעמים בחסידות שאם אתם עובדים מאהבה (בכל מקרה לפי המשנה) אז התוצאה שיהיה מורא שמים עליכם ?הבנתם את ההסבר התוצאה היא אין פה שתי עצות אם זו מאהבה ואם מיראה אלא זו מאהבה אם אתם עובדים באמת באהבה התוצאה הטבעית תהיה ש תהיו גם כן בבחינת מורא שמים ?יראת שמים הבנתם את זה הצלחתי להסביר או לא לא יודע.. כן ?יראת השם קודמת לאהבה אהבת השם קודמת ל כן אם אהבת השם היא אמיתית באמת לשמה היא מביאה יראה יהי מורא שמים עליכם זה הבטחה אבל המקובלים דייקו במובן קצת אחר יהי מורא שמים עליכם זאת אומרת הבריות יראו ממכם יראת שמים תהיה עליכם כלפי הבריות כן.. ונתתי את מוראכם וחתכם בעיני העמים כמו שאומר הפסוק כש אולי היה לכם כבר נסיון בחיים כשפוגשים צדיק כזה שבאמת עובד באהבה יראים ממנו זה מגלה יראת הרוממות הבנתם את זה פוחדים מאדם כזה יהי מורא שמים עליכם הבנתם את ההסבר ...יראת כבוד מה יראת כבוד...כן אפשר זו מדרגה יראת הרוממות גם כן יש הרבה סיפורים כאלה שהבעלי חיים והבהמות מפחדים מצדיק יש להם מורא...כן מבינים למה אני מתייחס..כן כשאתם רואים ש טוב זה אנחנו חיים בדורות שלא כסידורם בדורות שלא כתיקונם אבל אם הדור היה כתיקונו והיה שכיח ש..כשבהמה שונאת בן אדם זה סימן שהבן אדם הוא רשע שבהמה מפחדת מהבן אדם זה סימן שהוא צדיק תפסתם את זה כן..זה לא זה לא רגיל עכשיו כיוון שהדור לא בתיקונו יש הרבה סיפורים בכל התרבויות ש כשבא הצדיק אז אפילו האריה מפחד ממנו מי שמתגלה בו קדושה הטבע מפחדת ממנו ואם אתם רואים איזה כלב שנובח נגד בן אדם זה סימן שהבן אדם הוא רשע הבנתם את זה טוב זה בעולם כתיקונו כמובן ....כלב זה כלב כן אבל אדם הוא לא... מה לא לא הבנתי מה אהה כן חשבתי שזה איזה יהודי בשם כזה ...פני הדור כפני הכלב..

יש שם מישהו

מקור: שערי אורה, דרך חיים למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

מניטו: אני אמשיך: "ואם יש בהם מי שיערער על בקשתו‎ וכמו כן אם יזדמן לו שיתעכב בהיכל המלך שעה או שתים אם יכול לסבול" זה בדוגמא שמביא הרב פה ורז"ל הוצרכו להעיר אותנו ואמרו כלל גדול: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא "ואם במלכות בשר ודם יש לו לחזור בכל אלו הדברים שאמרנו, כל שכן בהיות האדם נכנס להקביל פני מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה. שיש לו לאדם להבין ולדעת כי מן הארץ ועד הרקיע אין שם מקום פנוי".

טוב, פה כבר צריך להסביר: אפשר להסביר את זה בפשטות שכל ההתגלות כשהקב"ה מתגלה הוא מתגלה ממקור ההתגלות, שאין לנו שום השגה - עד המדרגה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו לא חיים בתקופה של הנבואה, בתקופה של ההתגלות, שמספר התנ"ך. כשהתנ"ך מספר על "וידבר ה' אל משה לאמר","וירא אליו", וכן הלאה צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו מכיוון שמדובר בתקופה של העולם שהדברים היו נוכחיים. היתה תקופה של נבואה. תקופה של התגלות והמקרא מספר [את] הפשט של המציאות של אותה תקופה אז, הכל פתאום נעלם. אנחנו מאמינים במה שאומר המקרא, אם האמונה היא שלמה אנחנו מאמינים באמונה שלמה באמיתות הדברים שאומר המקרא מילה במילה, פשוטו כמשמעו."וידבר" זה וידבר "וירא" זה וירא, וכן הלאה, אבל כל זה נעלם מכיוון שאנחנו וזה נקרא "נסתר", כן? ומכיוון שאנחנו לא נמצאים באותה תקופה של ההתגלות חוץ מיחידי סגולה שמשהו מסוג אותה התגלות של תקופת הנביאים - זה הסגולה שלהם אבל זה לא הסגולה של כלל ישראל, של כלשהו? זה מובן, כן? היתה תקופה של הנבואה, עד האחרון של הנביאים וזה היה בתקופה של חורבן בית ראשון ואח"כ אנחנו נכנסים בעידן של העולם שהיא שונה לגמרי מהתקופה של העולם התנכ"י של המקרא. זה אותו עולם אבל כל הדברים שהמקרא היה מספר עליהם בנגלה, כל זה, נסתר? וזה הקושי של לימוד המקרא, כן? כששוכחים שהמצב של העולם בתקופת המקרא זה לא אותו עולם של העולם שלנו אז כבר מתחילים את כל הספיקות של האפיקורסיות. של המינות, כן? שוכחים דבר פשוט שוכחים שהנבואה נפסקה. ולכן שוכחים שהתקיימה פעם זה מובן? זה נושא חשוב מאד, אבל צריך להבין אותו באופן פשוט אני רוצה באמת לדעת אם זה מספיק ברור לכולם, כן? ולכן, כשהיתה התגלות, אז, ההתגלות היתה לפי כוח המקבל ולכן ממקור האינסוף שאין לנו שום השגה, כן? עד, עד, עד, ודרך שמי השמיים והשמיים - עד הארץ, דרך כל, כל המדרגות ההתגלות היתה לפי כוח המקבל. זה מובן? כן? זה מה שהוא רומז "אין מקום פנוי" אבל מה שצריך להבין כדי לא לטעות שמצד הבריאה מלמטה למעלה מצד הבריאה לבורא. אין שום אמצעי ההתגלות הכי תחתונה הכי קרובה לפי כוח המקבל. הכי קרובה למקבל, זה הוא עצמו הוא מתגלה. במדרגה שהוא מתגלה, והמדרגה האחרונה של כל המידות, בלשון הקבלה, זה המידה של "אדנות" אבל, מצד מקור ההתגלות. עד המצב של כל בריאה ובריאה יש אינסוף מדרגות אבל המציאות של המדרגות האלו היא אמיתית מצד הבורא לבריאה. מצד הבריאה לבורא - אין שום אמצעי זה המושג הראשון שצריך להבין אותו. ואי אפשר להבין אותו לפי דרך השכל הרגיל (אני לא רוצה לומר דרך שכל הפשוט) כי דווקא דרך השכל הפשוט קל להבין אבל... לכן אני אומר דרך "השכל הרגיל". כשהנביאים כבר ואחריהם חכמי הקבלה, שהם תלמידי הנביאים, כפי שלמדנו בהקדמה אם צריך לחזור על הנושא, נחזור, מדברים על כל הגילויים שנראים לנו כאילו הם אמצעים בין "הוא" ו"אנו" וכל העולם הזה של ההתגלות נקרא "עולם השם" הוא ושמו, "שמות", עולם השמות, אז הם מדברים במציאות גמורה מוחלטת מלמעלה למטה. אבל מלמטה למעלה - אין שום דבר, אין שום אמצעי. זה היחס הוא ישיר בין הבריאה לבורא -דאם לא כן מי שמתכוון לאיזשהו אמצעי, מצד למטה-למעלה נופל בחטא, באשמה, של עבודה זרה וזה נקרא זה ההגדרה הכי פשוטה של "עבודה זרה". אתם מגלים את החומרה של העבודה זרה? זה עבודה זרה אמיתית, כן? זה מובן? מי שמתפלל לאיזה מלאך זה עבודה זרה? ולמה זה חמור? מכיוון שהמלאך - זה אמיתי. זה מובן אז, המציאות שלו - היא מציאות מוחלטת מלמעלה למטה! אולי אני אתן איזה דוגמא אף על פי שזה פחות או יותר. אסור להשתמש בדוגמאות אבל אני אקח איזה דוגמא פשוטה, דמיונית, כן? כשאנחנו מתכוונים על ההגדרה של המלאך מיכאל. המלאך מיכאל אנחנו לא יודעים מה זה מלאכים מכיוון שאנחנו נמצאים כפי שאמרתי בתקופה של העולם ש א י ן התגלות. כשבא מישהו אצל הרב ואומר לו: היתה לי התגלות, אז הרב הוא מודאג מאד מכיוון שהרב יודע שאנחנו נמצאים בעולם שאין התגלות חוץ מ-המקרים הנדירים של בעלי רוח הקודש בעלי כל החכמות האלו. אבל צריך לדעת שזה נדיר אני רגיל לומר שאנחנו חיים בדורות מוזרים מאד בדורות שכולם "גאונים" אתם הולכים ברחובות יש מודעות: "הרב הגאון" כמה גאונים יש לנו?...‎ ואנחנו נמצאים בדורות שהמון אנשים, ואולי הם ברצון טוב מדברים על גילויים שהיו להם בחלום או לא בחלום, אבל צריך לדעת שזה לא קיים חוץ ממקרים נדירים מאד. אם היה בדורות כתיקונם גאון אחד בדור. היה גאון אחד בדור סעדיה גאון הגאון מוילנא אז יש משמעות לומר "גאון" ואם פעם בכמה דורות איזה צדיק קיבל בחן וחסד גמור איזה גילוי של אז זה סביר זה אפשר לקבל אבל פתאום אנחנו בעולם שכולם גאונים

קהל:....?

מניטו: סליחה?אה.. לא שמע.. מה

קהל: חזרנו לתקופת הגאונים.

מניטו: כן כן...אבל הגאונים לא חזרו לתקופה שלהם טוב ולכן, כשאנחנו מדברים על המלאך מיכאל יש לנו בידיעה שלנו רק... בחכמה שלנו רק המושג ש- זה רצון הבורא כשהוא ברצונו בא כדי לרפאות איזה חולה. למשל רפאל אמרתי" מיכאל"- יש לו?פונקציה אחרת, כן ולכן המלאך מיכאל לפי העדות של הנביאים?זה קיים, כן אנחנו לא רואים, לא תופסים, לא יודעים רק במושג של איזה הגדרה של - רצון לרפואה זה רצונו הוא שייכת לפרט זה של המציאות חולה זה שצריך לרפאות -אז כשהקב"ה מגלה רצונו כדי לרפאות אותו, זה נקרא - המלאך מיכאל... אמרתי מיכאל יש לו לומר לנו משהו זה רק לומר: מי כ-אל תראו למעלה טוב...לכן זה... בא אליי ב וזה מובן כי - מלמעלה למטה התגלות הבורא התגלות שהוא מתגלית בבחינת המלאך מיכאל. זה הוא!!אבל מלמטה למעלה - יש רק הוא אין שום מיכאל מלמטה למעלה מלמעלה למטה - הקב"ה הוא מתגלה...בבחינת אותו מהלך לכן זה מה שאומר הרב:" אין מקום פנוי"יש - מדרגות, מדרגות, מדרגות...מדרגות יש איזה רמז בגמרא, אני לא זוכר את הסגנון מדויק אם העין היתה יכולה לראות היינו בפחד תמידי לראות מה יש בין הוא ואנו [ברכות ו]?תפסתם את זה זה כמין חסד עליון...שהכל נסתר אם הכל היה מתגלה העולם היה מלא מעבודה זרה...מכל מקום והעולם היה מלא מפחד שכל מה שהמקרא מגלה לנו -על עניין ההשגחה אם אנחנו לוקחים את זה ברצינות -זה מציאות אמיתית...היינו לא היה מקום לומר: בחירה לאדם. היינו... במצב של עם ישראל במעמד הר סיני.?תפסתם את זה כן טוב לכן זה מה שרציתי לרמוז כשחכמי הקבלה אומרים:" אין מקום פנוי"בין האינסוף והעולם הנגלה שלנו כל המדרגות האלו זה מדרגות מדרגות אינסוף מדרגות ואין מקום פנוי אז הדוגמא הכי קרובה לנו שאפשר להשיג אותה זה דוגמאת המלאכים מכיוון שהמקרא מדבר על המלאכים. שוב אני חוזר עכשיו אנחנו בתקופה של העולם שאין לנו שום התגלות של מלאכים! חוץ מהמקרים הנדירים שהחכמים מכירים אותם. כל, כל שאר הסיפורים על זה - זה חלומות פשוטו כמשמעו זה חלומות של חולים...?זה לא סתם... כן הלא כל אחד יכול להיות מסוגל להיות חולה שכזה...אבל בכל דבר אז זה מה שרציתי...להסביר כדי שלא?ניפול ב...טעות כן אני חוזר שוב כמעט באותם מילים: כל הגילויים שמגלה לנו המקרא, הם גילויים אמיתיים אבל אנחנו לא מסוגלים לזהות במה מדובר, רק - דרך השכל דרך החכמה דרך המושגים יש לנו איזה מושג למשל - המלאך מיכאל זה רצון הבורא לעניין הרפואה!כן? ו-זה הוא שמתגלה

קהל: רפאל....

מניטו: אמרתי שוב מיכאל? זה כבר......ו.. זה גבורה זה הגבורה למעלה מגבריאל. מיכאל זה שר ישראל. ואנחנו חיים בתקופה שאנו צריכים לגילוי מיכאל אבל מכל מקום יש לו רק דבר אחד לומר לנו: מי - כאל. תראו למעלה למעלה מ... טוב זה...הנושא ש בינו לבינינו מלמעלה למטה יש מדרגות מדרגות של גילויים לכוון להתכוון לעבוד איזה שהוא פרצוף של גילויים -זה עבודה זרה. והחומרה של עבודה זרה זה... זה... שזה אמיתי! נכון? זה הביטוי בשורשו עבודה. אבל זרה. זה לא עבודה של ישראל זה מה שחלק ה' לגויים עבודה, אבל זרה עבודת אלילים זה עוד עניין אחר מדרגה אחרת סוג אחר עבודת כוכבים ומזלות זה עוד... סוג אחר.?אבל אמ... זה מובן אבל מהצד ההפוך!מהבריאה לבורא - יש רק הוא זה המושג הראשון שלפי דעתי צריך להבין כדי להבין משהו. מה שהוא רומז פה?טוב. זה מובן? אפשר להמשיך...

קהל: במשפט הקודם

מניטו: יותר בקול רם. אני לא שומע....

קהל: במשפט הקודם...למשל יש לנו קושי במעמד התפילה

מניטו: כן. אפשר. קודם כל, אני רמזתי בקצרה על זה אני אמרתי שנראה את הנושא הזה אח"כ. אבל - זה... אפשר בפשטות. זה שייך למה שאמר. כל זה שייך להכנה של התפילה. לסלק את כל המכשולים, כדי להגיע, להתכוון ל-"הוא"אני אתן אולי עוד דוגמא אחרת. בברכות בנוסח הפשוט של הברכות. מתגלה אותו נושא למשל: אנחנו רוצים לשתות כוס מים. אומרים ברכה לפני, על המים" ברוך אתה ד'" - לשון נוכח," אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו"לשון נסתר. זה אותו נושא אנחנו נוכחים לפני איזה מדרגה של הגילוי, אנחנו אומרים שנעשה על ידו -" הוא."זה המתח שיש בין המדרגה שנקראת" אתה."והמדרגה שנקראת" הוא"ונראה כמה מדרגות יש אבל מכל מקום - זה" הוא"שמתגלה בכל המדרגות ולכן המדרגות - ישנן זה מציאות ש... לא רק צריך לדעת שישנה צריך לדעת: מי היא איך היא נבנית. כדי לדעת, להבין את המילים, של נוסח התפילה שמסרו לנו הנביאים זה מובן כן? אבל, כל הגילויים, כל המדרגות זה" הוא"שמתגלה במדרגה זו או אחרת. ולכן ההגדרה של עבודה זרה: זה להסתפק, להתכוון, במדרגה מסוימת. זה - בורא אליל! זה נותן כוח לאליל להתקיים בפני עצמו. זוהי הסכנה של העבודה זרה ש- זה הנפש של האדם שנותן כוח לאלילים. אז צריך להתרגל לכל ה... אופקים הללו של חכמה מסוימת שנקראת" חכמת הנסתר"וההבדל בין חכמת הנגלה שזה אותה תורה, אותם מילים, אותם פסוקים, אבל - במשמעות לא רק של השכל האנושי החי בעולם שאין התגלות,,אלא במשמעות, של אותם המילים אותם הדברים שהיו לנביאים שהם חיו בתוך ההתגלות אתם מבינים למה!החכמה היא נסתרת מכיוון שלמעשה - כל המשמעות, כל העולם הזה של המשמעות של ה-לשון הקודש, נסתר, פשוטו כמשמעו בתקופת הסתרת הנבואה לכן זה נקרא" חכמת הנסתר"וזה באמת נסתר! כנראה שאנחנו מתחילים באיזושהי תקופה, שהחכמים דיברו עליה שצריך להתחיל לגלות קצת. ומכיוון שכולם מגלים......בלי שום בלי שום...?טוב. הבנתם אז אולי כדאי ללמוד את המשמעות האמיתית לפי חכמי הקבלה עצמם. ולא לפי הוגי דעות שמדברים על מה שאמרו המקובלים. אלא ללמוד - המקובלים עצמם. ואני הרגשתי בזה...לא פעם אחת, והם אנשים בעלי שיעור קומה שמתייחסים לחכמת הקבלה כאילו זה... דרש... דרש אחד... סוג אחד של דרש על המקרא, שאף אחד לא מבין את הלשון הפנימית שלו. דהיינו - אחת מפילוסופיות שונות. אבל אני רוצה לציין את זה להדגיש את זה: זה חכמה מסוג אחר לגמרי! אף אחד לא יכול להמציא את המשמעות של חכמת הנסתר זה נקרא" קבלה"‎, צריך לקבל אותה מכיוון שזה המשמעות של לשון הקודש. כפי שהיה בפי הנביאים. זה מובן אתם יודעים, שה... שהגמרא רוצה לרמוז על הנבואה היא רומזת על הקבלה היא אומרת:" קבלה":למשל בביטוי, שאולי למדנו בהקדמה" דברי תורה, דברי הלכה, מדברי קבלה לא ילפינן"במקור התלמודי" מדברי קבלה לא ילפינן"המשמעות היא: מדברי נביאים לא לומדים הלכה - מפסוק של נביא...אפשר ללמוד זה נקרא" גילוי מילתא"אפשר ללמוד את ההבנה של איזה... מילה. של איזה שורש, בלימוד של ההלכה מפסוק של נביא אבל לא ההלכה עצמה.,אז, באותו מקור הגמרא מגדירה כ-קבלה - הנבואה והקבלה זה המשך הנבואה?!זה מובן כן אז, מכיוון שאין לנו עסק בקבלה מעשית,‎...ולא יהיה לנו אז צריך להבין את ההבדל המהותי שיש בין עולם התיאולוגיה הפילוסופי ועולם חכמת הקבלה לחכם מחכמת הקבלה,כל הגילויים שדיברו עליהם הנביאים!זה מציאות אמיתית אבל זה בנסתר. ולכן יש לנו רק תפיסה שכלית. איך להבין במה מדובר מי שזוכה - זוכה להבין יותר אבל אנחנו נסתפק באותה:הגדרה של התפיסה איך להבין דרך החכמה השכלית האנושית במה מדובר.:שוב אני חוזר!מלאך - אין לו תמונה" ותמונה לא ראיתם"אבל אפשר להגדיר את המשמעות של אותו גילוי של המלאך למשל: המקרה של רפאל הבריאה של הבורא... זה מובן מה שאני מסביר פה? וזה אחד מהסודות של השבת. בשבת אנחנו מעידים, שאנחנו יודעים שהעולם כמות שהוא, הוא בריאה של הבורא! זה מתגלה לנו בשבת.?וזה המידה הראשונה כן כי -" גיבור מלחמה"זה שייך למידה הראשונה של ההשגחה דרך ההיסטוריה. ויש הרבה מאמינים. ועכשיו, אפילו בארץ ישראל שלא מקבלים את זה: כי מה שקורה בהיסטוריה של - 'עם ישראל של השגחה של ה הם לא מתיימרים לומר, כמו הגויים האלו שזה מעשה שטן זה רק ב... מאה שערים?אומרים את זה, כן...אבל...אני מסופק שהם מאמינים באמת הם שוללים לגמרי, כי במאורעות של ההיסטוריה - זה השגחה. ובפרט בהיסטוריה של עם ישראל..הם אומרים: זה מאורעות פוליטיות.מחוץ לדת,אין שום משמעות דתית אין שום משמעות אמונית..מדינת ישראל זה חול.לגמרי חול?ו...אתם מאמינים בביאת המשיח!כן כן אבל רק במשיח שלא בא כי אם הוא מגיע, צריך להפסיק להאמין....אז אנחנו ממשיכים להאמין?תפסתם את הגישה שלהם, כן 'למשל לייבוביץ, מכיוון שדיברתי בעיקר על הגישה שלו. אבל יש הרבה..." ובני קרח...לא מתו", יש הרבה בנים ל?

מניטו: מה

קהל:...

מניטו: כן. יש הרבה קטנים... אצל הגויים, אף אחד לא היה מתייחס ברצינות לכל מה שהוא אומר. אבל בעם ישראל - זה הפילוסוף?נכון לא... לא. גמרתי על זה. אה.. אני לא רוצה לפגוע. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אף על פי שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים זה נסתר אבל - זה קיים. -ומכיוון שזה נסתר!אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... כן? יש פסוק בתהילים:" בסוד ישרים ועדה"רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד מי שאינו מקובל, במובן הרציני, אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע. תפסתם מה שאני אומר כן? כי זה מביא מיד לבית חולים! לחולי נפש מיד ויש הרבה חולי נפש. לא רק ברחובות גם בישיבות ולא יודעים שהם חולי נפש מכיוון ש... רחמנות. אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש... מנסים לראות... איך זה מתפקד..." הציץ - ונפגע"]מסכת חגיגה יד[ זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים זה בהסתרת פנים! אבל זה עניין של אמונה. זה מובן? יש שאלות על זה? אה, רק דקה כי יש לי... חתול בגרון...

מניטו: איך אפשר מה?

קהל: יש אנשים שאומרים: לך תעשה זה, לפי הקבלה אמרו... זאת אומרת...

מניטו: צריך לברוח מזה זה מסוכן מאד וזה עולה כסף" חבל על ממון ישראל"...התורה חסה על ממון ישראל טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה צריך לסמוך עליהם. אבל יש הרבה שרלטנים איך אומרים את זה... כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, אבל עכשיו זה" באבא שקרי"זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה.. זה... זה בושה וחרפה והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן. יש פסוק:" מדוע דרך רשעים צלחה"מה רוצה לומר הפסוק? מדוע דרך רשעים צלחה? איזה דרך רשע ש... דרך רשעים - שמראים את עצמם כצדיקים! מדוע זה מצליח! זה טפשות של עם ישראל. זה התשובה תפסתם את זה? יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית:" גנגסטרים"זה ממש קוסם קסמים כל מי שמתיימר ל... להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב! כי גנב זה אחד מהשמות של יצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית אבל יש... אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל. זה הכל בסדר... הקטע הבא מתוך השיעורים על" שערי אורה.""אבל הוא עניינים פנימיים""ופנימיים דפנימיים""באמיתת מציאות ה' יתברך""אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים"פה יש ביטוי מרכזי:" בגזירת ה' יתברך"למעלה מכל ידיעה בכל חכמת הקבלה: שאפשר לדעת איך זה מתפקד יש גזירה שלו רצונו הוא מישהו! זה לא... תפסתם את זה? איך אומרים... איזה מין... מכונה... עולמית. יש מישהו! וזה נקרא גזירה ולכן למעלה מהכל - יש רצונו! הקטע הבא גם הוא משערי אורה. זה נקרא:" שימוש התורה"יותר מ-לימוד התורה. לשמש... להיות... בן משפחה. השמש - הוא יותר קרוב למלך מהשר. השר יודע, השמש - הוא בעניינים. שימוש תלמידי חכמים - זה יותר... זה ידוע. והשמש - כשהשמש מבקש, והמלך מיד... מקבל השר... צריך ישיבת קבינט... ויש דבר כזה.... טוב. יש עוד שאלות? כן.

קהל: מה פירוש לחלק בין האותיות של ה?'

מניטו: ל?...

קהל: לחלק?

מניטו: זה -" ההוגה"להפריד בין.

קהל:...ב' כל, כתוב למשל:" ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"

קהל:" כי כבר יודעהו"...

מניטו: כן. אז התשובה היא בשאלה! בנמצא, במציאות של עולם הפירוד - זה כאילו מפורד. צריך לאחד את זה. אז - מי שמכוון רק לספירה מיוחדת, ברצינות, הוא עובד עבודה זרה. הוא - מפריד בין" הוא"ו-"הוא"מבחין ב... זה קצת יותר ברור?

קהל: להגיע ביום ההוא..." יהיה ה' אחד ושמו אחד"

מניטו: כן. יפה. כשהעולם יגיע לאותה מדרגה," ביום ההוא"‎ אה? קהל...: הכל יהיה בסדר... העולם יהיה במידת" כתר"- אז הכל יהיה בסדר. וזה הרמז לפי הפשט:" ביום ההוא"," ביום ההוא"... היום ההוא כבר נמצא ב-למעלה. צריך להגיע לזה. לקרב את הגאולה.

מניטו: כן?

קהל:...

מניטו: יפה. אבל בצירוף מיוחד. כל זה... יש לכם הרבה עבודה כדי להגיע ל... אין סוף. אין קץ. כי - מיד כשמתחילים להיכנס באותה חכמה, שזה... חכמת התורה האמיתית, אז אנחנו יודעים שאין שיעמום בעולם. אין טיפת זמן כדי להיות משעמם. זה מובן? אז - זה בשורה טובה... אז - אתם רוצים שנמשיך קצת? או - זה כבר... מנה... גדושה? זה מספיק, כן? השיעור הבא הוא משיעוריו בדרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ יש הסבר של" הפרי צדיק"שבזכות גלות מצרים, שזה היתה הכנה למתן תורה, קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל, קיבלנו את התורה שבע"פ ובזכות יציאת אדום נקבל את ה... מדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה! זה מתפתח ככה.

קהל: מי אומר את זה?" הפרי צדיק"הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות. כי יש מדרגות, לפי הזהר ]תחילת תיקוני הזהר[" מארי מקרא""מארי משנה""מארי קבלה"אז ביציאת מצרים, תלמידי חכמים, היה להם גם מקרא, גם משנה, וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל, זכה להיות" מארי קבלה"סליחה -" מארי מקרא"ואח"כ, ביציאת גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם" מארי מקרא", גם" מארי משנה"גם" מארי קבלה"אבל העם כולו זכה במדרגה של -" מארי משנה."וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן? העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים, יזכו להיות" מארי קבלה"וזה מתחיל ב- פרופסור שולם וכן הלאה... זה לפי הסוד של:" קליפה קודמת לפרי"אבל - זה הקליפה של אותו פרי, כן? הבנתם את זה... טוב, זה ההסבר של" הפרי צדיק"זה... הנושא הוא," שלוש מתנות ניתנו לישראל""תורה, העולם הבא, וארץ ישראל""וכולם ע"י יסורין"תורה - זה יסורין של הגלות. ביציאת הגלות, יוצאים עם" הרכוש"הזה, של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר כך. וזה מלמד זכות, על הערכים של אותה תרבות ש היה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון ל...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של השיבת ציון של ימינו בלי ל... להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי! זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים?...

קהל: על המקריות הזאת...

מניטו: כן.

קהל: בבלעם - ויקר

מניטו: לא. לא לא. זאת אומרת - השאלה של של המהר"ל היא צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן - רק רציתי להוסיף, שגם מבחינת הזמן. זה ממש - הזמן המתאים. בהתחלתו. אני רוצה רק להזכיר פירוש אחד של השל"ה, על פסוק בספר שמות:‎ בפרשת וארא." וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב""באל שד"י""ושמי ה"' )מגלה תורה(" לא נודעתי להם"והשל"ה מסביר והמקור שלו הוא בזהר שלגלות את השם היה צריך לחכות עד הדור ה-. בגימטריא - הוויה -." ושמי ה' - לא נודעתי להם"עכשיו הגיע הזמן! הבנתם את ה... וזה עוד...יותר מדויק לפי.. לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נוח, עשרה דורות מנוח עד אברהם, ויש דורות מאברהם עד משה. אז - זה אז - ושמי ה' לא נודעתי להם היה צריך לחכות עד הזמן המתאים! אז זה העניין של הזמן. היתה שאלה אני חושב? לא? אה כן. אז זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה לציבור, מפני שחושבים שזה יציאת גלות אדום.

מניטו: לא, זה לא מה שאמרתי. מה שאני אמרתי ש-‎

קהל: לא, אני...

מניטו: כן. אבל...

קהל:...[זה לא] קבלה

מניטו: אבל אני משאיר: זה לא מה שאני אמרתי אני אמרתי דבר קצת, קצת שונה. אנחנו עדים, על זה, שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה קרה פתאום! אני זוכר כשהייתי ילד בתלמוד תורה היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות, ולקנות כל הספרים. אז - זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה. לפרסם את זה. אז... ועוד יש מקור בזהר שבזכות לימוד הזהר תבוא הגאולה. זה ידוע כן? זה קשור.

קהל: אנחנו יכולים ללמוד... ללמוד את זה?

מניטו: כן. אבל ללמוד ברצינות.

קהל: ברצינות. מה זה...

מניטו: מה זה" ללמוד ברצינות"? זה לא לקנות ספר, ולומר:" אני קבליסט"לא, לא שמעתי?

קהל: שיש משהו גם לתת, ולא רק" ככה-ככה"אני מציעה שתלוי לזה

מניטו: תסבירי עוד? מה זאת אומרת?

קהל: לא רק לקבל.

קהל: לא רק לקבל, גם‎... להיות מוכן גם לתת.

מניטו: לתת למי? לא לא. לא. לא הבנתי. מה זה" לקבל"? לקבל מה? קבלה?

קהל: קבלה. כן.

מניטו: אהא...

קהל: אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת, זה לא רק בשביל כוונה, רק להבין... שנדע יותר... לתת גם שצריך להיות מוכן לתת באיזה אופן...

מניטו: כן. אה הבנתי. הבנתי. אבל כדי לתת - צריך קודם כל לקבל.

קהל: כן... זה ברצינות.

מניטו: ברור. לא, אני אומר... תשמעו זה עניין רציני מאד. וצריך להיזהר מי שקונה ספר של קבלה נדמה לו שהוא מבין מה שכתוב. פתאום פוגש איזה מקובל, והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה? הכלים כבר מוכנים. וזה - חידוש גמור דרך שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר - שלא מוצאים את הכלים. זה התחלה של התחלה. ו... רק דקה אני עוד מוסיף: כשהיו זמנים דרך שנה של גלות אדום שהגאולה היתה אפשרית, אם היינו זוכים בזה. וכל פעם, שהיה זמן, של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים ל... אותו... אותו מצב של גילוי. של דברי קבלה. ובפרט לפני מיד לפני האינקוויזיציה זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה, אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב - עם ישראל לא זכה, אז... זה... נסתם. אבל עכשיו אנחנו עדים‎ לכמה תופעות שאיפה של העם ללמוד קבלה שלא ידענו את זה מעולם.‎ שאיפה כזו ודווקא לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור ש... התחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס אל זה ברצינות.

קהל: ואולי גם מפני שנושאי מדעי הטבע הגיעו לאין פס[?] עכשיו זאת אומרת שב... אומות העולם - זה קשור?

מניטו: זה קשור לכמה גורמים, יש... וגם כן לגורמים שליליים. יש... איזה מין שאיפה, למיסטיקה. בכל העולם כולו. כן? אבל... טמון בזה סכנה גדולה. ולכן - מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן... כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. להשליך את ה... את החוויות של המיסטיקה בקבלה זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן...

קהל: אבל מה היא המוכנות של...

מניטו: סליחה?

קהל: באותו נושא - מהי המוכנות? הרי הדור... בין הגויים צריך גם כן לזכות כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם? שזה קורה ככה בעם ישראל?

מניטו: יש איזה... זאת אומרת - העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז - שואלים אותו:" מה יש לכם לומר לנו"? אולי זה קשור לשאלה הראשונה, כן? אתם לא יכולים לתאר, מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה, איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים... משהו... במימדים... כן? אז - כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא שעשרה מן הגויים איך אומר הפסוק? יחזקו בטלית ב"כנף"כן, אבל זה הטלית. של יהודי ושואלים:" מה יש לך להגיד לנו"? אז עוד לפני כמה ימים, באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ואחד מהם אמר לי:‎ אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי - הנושא" יהודי"- הם אוכלים את זה... ושמו זה...

קהל: אתה נתת לו?

מניטו: מאמר? עד כאן לשון המאמר... לא. אז... למשל: לא. אני לא רוצה להיכנס בפנימיות... טוב. אבל אני חוזר על זה:‎‎ מי שקשור לחכמת הקבלה לא נקרא" מקבל"אלא" מקובל"הבנתם את ההבדל, כן? זה לא סתם שהוא מקבל משהו. איזה מידע, איזה חכמה. אלא - הוא עצמו צריך להיות מקובל ע"י החכמה הזו.

קהל: יש את השנים האלה... של המקרא, והמשנה והקבלה לעולם. היה חייב להיות גלות?

מניטו: אבל - הגלות לא היה חייב להיות ארוך! לא היה חייב להיות קשה.

קהל:...

מניטו: ברור שלא! הכל תלוי לפי הזכות!" ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת! זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. שהוא היה" משביר"ואיך אומר הפסוק? השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider יש שם מישהו}

 

מקור: שערי אורה, דרך חיים למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

מניטו: אני אמשיך: "ואם יש בהם מי שיערער על בקשתו‎ וכמו כן אם יזדמן לו שיתעכב בהיכל המלך שעה או שתים אם יכול לסבול" זה בדוגמא שמביא הרב פה ורז"ל הוצרכו להעיר אותנו ואמרו כלל גדול: "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא "ואם במלכות בשר ודם יש לו לחזור בכל אלו הדברים שאמרנו, כל שכן בהיות האדם נכנס להקביל פני מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה. שיש לו לאדם להבין ולדעת כי מן הארץ ועד הרקיע אין שם מקום פנוי".

טוב, פה כבר צריך להסביר: אפשר להסביר את זה בפשטות שכל ההתגלות כשהקב"ה מתגלה הוא מתגלה ממקור ההתגלות, שאין לנו שום השגה - עד המדרגה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו לא חיים בתקופה של הנבואה, בתקופה של ההתגלות, שמספר התנ"ך. כשהתנ"ך מספר על "וידבר ה' אל משה לאמר","וירא אליו", וכן הלאה צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו מכיוון שמדובר בתקופה של העולם שהדברים היו נוכחיים. היתה תקופה של נבואה. תקופה של התגלות והמקרא מספר [את] הפשט של המציאות של אותה תקופה אז, הכל פתאום נעלם. אנחנו מאמינים במה שאומר המקרא, אם האמונה היא שלמה אנחנו מאמינים באמונה שלמה באמיתות הדברים שאומר המקרא מילה במילה, פשוטו כמשמעו."וידבר" זה וידבר "וירא" זה וירא, וכן הלאה, אבל כל זה נעלם מכיוון שאנחנו וזה נקרא "נסתר", כן? ומכיוון שאנחנו לא נמצאים באותה תקופה של ההתגלות חוץ מיחידי סגולה שמשהו מסוג אותה התגלות של תקופת הנביאים - זה הסגולה שלהם אבל זה לא הסגולה של כלל ישראל, של כלשהו? זה מובן, כן? היתה תקופה של הנבואה, עד האחרון של הנביאים וזה היה בתקופה של חורבן בית ראשון ואח"כ אנחנו נכנסים בעידן של העולם שהיא שונה לגמרי מהתקופה של העולם התנכ"י של המקרא. זה אותו עולם אבל כל הדברים שהמקרא היה מספר עליהם בנגלה, כל זה, נסתר? וזה הקושי של לימוד המקרא, כן? כששוכחים שהמצב של העולם בתקופת המקרא זה לא אותו עולם של העולם שלנו אז כבר מתחילים את כל הספיקות של האפיקורסיות. של המינות, כן? שוכחים דבר פשוט שוכחים שהנבואה נפסקה. ולכן שוכחים שהתקיימה פעם זה מובן? זה נושא חשוב מאד, אבל צריך להבין אותו באופן פשוט אני רוצה באמת לדעת אם זה מספיק ברור לכולם, כן? ולכן, כשהיתה התגלות, אז, ההתגלות היתה לפי כוח המקבל ולכן ממקור האינסוף שאין לנו שום השגה, כן? עד, עד, עד, ודרך שמי השמיים והשמיים - עד הארץ, דרך כל, כל המדרגות ההתגלות היתה לפי כוח המקבל. זה מובן? כן? זה מה שהוא רומז "אין מקום פנוי" אבל מה שצריך להבין כדי לא לטעות שמצד הבריאה מלמטה למעלה מצד הבריאה לבורא. אין שום אמצעי ההתגלות הכי תחתונה הכי קרובה לפי כוח המקבל. הכי קרובה למקבל, זה הוא עצמו הוא מתגלה. במדרגה שהוא מתגלה, והמדרגה האחרונה של כל המידות, בלשון הקבלה, זה המידה של "אדנות" אבל, מצד מקור ההתגלות. עד המצב של כל בריאה ובריאה יש אינסוף מדרגות אבל המציאות של המדרגות האלו היא אמיתית מצד הבורא לבריאה. מצד הבריאה לבורא - אין שום אמצעי זה המושג הראשון שצריך להבין אותו. ואי אפשר להבין אותו לפי דרך השכל הרגיל (אני לא רוצה לומר דרך שכל הפשוט) כי דווקא דרך השכל הפשוט קל להבין אבל... לכן אני אומר דרך "השכל הרגיל". כשהנביאים כבר ואחריהם חכמי הקבלה, שהם תלמידי הנביאים, כפי שלמדנו בהקדמה אם צריך לחזור על הנושא, נחזור, מדברים על כל הגילויים שנראים לנו כאילו הם אמצעים בין "הוא" ו"אנו" וכל העולם הזה של ההתגלות נקרא "עולם השם" הוא ושמו, "שמות", עולם השמות, אז הם מדברים במציאות גמורה מוחלטת מלמעלה למטה. אבל מלמטה למעלה - אין שום דבר, אין שום אמצעי. זה היחס הוא ישיר בין הבריאה לבורא -דאם לא כן מי שמתכוון לאיזשהו אמצעי, מצד למטה-למעלה נופל בחטא, באשמה, של עבודה זרה וזה נקרא זה ההגדרה הכי פשוטה של "עבודה זרה". אתם מגלים את החומרה של העבודה זרה? זה עבודה זרה אמיתית, כן? זה מובן? מי שמתפלל לאיזה מלאך זה עבודה זרה? ולמה זה חמור? מכיוון שהמלאך - זה אמיתי. זה מובן אז, המציאות שלו - היא מציאות מוחלטת מלמעלה למטה! אולי אני אתן איזה דוגמא אף על פי שזה פחות או יותר. אסור להשתמש בדוגמאות אבל אני אקח איזה דוגמא פשוטה, דמיונית, כן? כשאנחנו מתכוונים על ההגדרה של המלאך מיכאל. המלאך מיכאל אנחנו לא יודעים מה זה מלאכים מכיוון שאנחנו נמצאים כפי שאמרתי בתקופה של העולם ש א י ן התגלות. כשבא מישהו אצל הרב ואומר לו: היתה לי התגלות, אז הרב הוא מודאג מאד מכיוון שהרב יודע שאנחנו נמצאים בעולם שאין התגלות חוץ מ-המקרים הנדירים של בעלי רוח הקודש בעלי כל החכמות האלו. אבל צריך לדעת שזה נדיר אני רגיל לומר שאנחנו חיים בדורות מוזרים מאד בדורות שכולם "גאונים" אתם הולכים ברחובות יש מודעות: "הרב הגאון" כמה גאונים יש לנו?...‎ ואנחנו נמצאים בדורות שהמון אנשים, ואולי הם ברצון טוב מדברים על גילויים שהיו להם בחלום או לא בחלום, אבל צריך לדעת שזה לא קיים חוץ ממקרים נדירים מאד. אם היה בדורות כתיקונם גאון אחד בדור. היה גאון אחד בדור סעדיה גאון הגאון מוילנא אז יש משמעות לומר "גאון" ואם פעם בכמה דורות איזה צדיק קיבל בחן וחסד גמור איזה גילוי של אז זה סביר זה אפשר לקבל אבל פתאום אנחנו בעולם שכולם גאונים

קהל:....?

מניטו: סליחה?אה.. לא שמע.. מה

קהל: חזרנו לתקופת הגאונים.

מניטו: כן כן...אבל הגאונים לא חזרו לתקופה שלהם טוב ולכן, כשאנחנו מדברים על המלאך מיכאל יש לנו בידיעה שלנו רק... בחכמה שלנו רק המושג ש- זה רצון הבורא כשהוא ברצונו בא כדי לרפאות איזה חולה. למשל רפאל אמרתי" מיכאל"- יש לו?פונקציה אחרת, כן ולכן המלאך מיכאל לפי העדות של הנביאים?זה קיים, כן אנחנו לא רואים, לא תופסים, לא יודעים רק במושג של איזה הגדרה של - רצון לרפואה זה רצונו הוא שייכת לפרט זה של המציאות חולה זה שצריך לרפאות -אז כשהקב"ה מגלה רצונו כדי לרפאות אותו, זה נקרא - המלאך מיכאל... אמרתי מיכאל יש לו לומר לנו משהו זה רק לומר: מי כ-אל תראו למעלה טוב...לכן זה... בא אליי ב וזה מובן כי - מלמעלה למטה התגלות הבורא התגלות שהוא מתגלית בבחינת המלאך מיכאל. זה הוא!!אבל מלמטה למעלה - יש רק הוא אין שום מיכאל מלמטה למעלה מלמעלה למטה - הקב"ה הוא מתגלה...בבחינת אותו מהלך לכן זה מה שאומר הרב:" אין מקום פנוי"יש - מדרגות, מדרגות, מדרגות...מדרגות יש איזה רמז בגמרא, אני לא זוכר את הסגנון מדויק אם העין היתה יכולה לראות היינו בפחד תמידי לראות מה יש בין הוא ואנו [ברכות ו]?תפסתם את זה זה כמין חסד עליון...שהכל נסתר אם הכל היה מתגלה העולם היה מלא מעבודה זרה...מכל מקום והעולם היה מלא מפחד שכל מה שהמקרא מגלה לנו -על עניין ההשגחה אם אנחנו לוקחים את זה ברצינות -זה מציאות אמיתית...היינו לא היה מקום לומר: בחירה לאדם. היינו... במצב של עם ישראל במעמד הר סיני.?תפסתם את זה כן טוב לכן זה מה שרציתי לרמוז כשחכמי הקבלה אומרים:" אין מקום פנוי"בין האינסוף והעולם הנגלה שלנו כל המדרגות האלו זה מדרגות מדרגות אינסוף מדרגות ואין מקום פנוי אז הדוגמא הכי קרובה לנו שאפשר להשיג אותה זה דוגמאת המלאכים מכיוון שהמקרא מדבר על המלאכים. שוב אני חוזר עכשיו אנחנו בתקופה של העולם שאין לנו שום התגלות של מלאכים! חוץ מהמקרים הנדירים שהחכמים מכירים אותם. כל, כל שאר הסיפורים על זה - זה חלומות פשוטו כמשמעו זה חלומות של חולים...?זה לא סתם... כן הלא כל אחד יכול להיות מסוגל להיות חולה שכזה...אבל בכל דבר אז זה מה שרציתי...להסביר כדי שלא?ניפול ב...טעות כן אני חוזר שוב כמעט באותם מילים: כל הגילויים שמגלה לנו המקרא, הם גילויים אמיתיים אבל אנחנו לא מסוגלים לזהות במה מדובר, רק - דרך השכל דרך החכמה דרך המושגים יש לנו איזה מושג למשל - המלאך מיכאל זה רצון הבורא לעניין הרפואה!כן? ו-זה הוא שמתגלה

קהל: רפאל....

מניטו: אמרתי שוב מיכאל? זה כבר......ו.. זה גבורה זה הגבורה למעלה מגבריאל. מיכאל זה שר ישראל. ואנחנו חיים בתקופה שאנו צריכים לגילוי מיכאל אבל מכל מקום יש לו רק דבר אחד לומר לנו: מי - כאל. תראו למעלה למעלה מ... טוב זה...הנושא ש בינו לבינינו מלמעלה למטה יש מדרגות מדרגות של גילויים לכוון להתכוון לעבוד איזה שהוא פרצוף של גילויים -זה עבודה זרה. והחומרה של עבודה זרה זה... זה... שזה אמיתי! נכון? זה הביטוי בשורשו עבודה. אבל זרה. זה לא עבודה של ישראל זה מה שחלק ה' לגויים עבודה, אבל זרה עבודת אלילים זה עוד עניין אחר מדרגה אחרת סוג אחר עבודת כוכבים ומזלות זה עוד... סוג אחר.?אבל אמ... זה מובן אבל מהצד ההפוך!מהבריאה לבורא - יש רק הוא זה המושג הראשון שלפי דעתי צריך להבין כדי להבין משהו. מה שהוא רומז פה?טוב. זה מובן? אפשר להמשיך...

קהל: במשפט הקודם

מניטו: יותר בקול רם. אני לא שומע....

קהל: במשפט הקודם...למשל יש לנו קושי במעמד התפילה

מניטו: כן. אפשר. קודם כל, אני רמזתי בקצרה על זה אני אמרתי שנראה את הנושא הזה אח"כ. אבל - זה... אפשר בפשטות. זה שייך למה שאמר. כל זה שייך להכנה של התפילה. לסלק את כל המכשולים, כדי להגיע, להתכוון ל-"הוא"אני אתן אולי עוד דוגמא אחרת. בברכות בנוסח הפשוט של הברכות. מתגלה אותו נושא למשל: אנחנו רוצים לשתות כוס מים. אומרים ברכה לפני, על המים" ברוך אתה ד'" - לשון נוכח," אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו"לשון נסתר. זה אותו נושא אנחנו נוכחים לפני איזה מדרגה של הגילוי, אנחנו אומרים שנעשה על ידו -" הוא."זה המתח שיש בין המדרגה שנקראת" אתה."והמדרגה שנקראת" הוא"ונראה כמה מדרגות יש אבל מכל מקום - זה" הוא"שמתגלה בכל המדרגות ולכן המדרגות - ישנן זה מציאות ש... לא רק צריך לדעת שישנה צריך לדעת: מי היא איך היא נבנית. כדי לדעת, להבין את המילים, של נוסח התפילה שמסרו לנו הנביאים זה מובן כן? אבל, כל הגילויים, כל המדרגות זה" הוא"שמתגלה במדרגה זו או אחרת. ולכן ההגדרה של עבודה זרה: זה להסתפק, להתכוון, במדרגה מסוימת. זה - בורא אליל! זה נותן כוח לאליל להתקיים בפני עצמו. זוהי הסכנה של העבודה זרה ש- זה הנפש של האדם שנותן כוח לאלילים. אז צריך להתרגל לכל ה... אופקים הללו של חכמה מסוימת שנקראת" חכמת הנסתר"וההבדל בין חכמת הנגלה שזה אותה תורה, אותם מילים, אותם פסוקים, אבל - במשמעות לא רק של השכל האנושי החי בעולם שאין התגלות,,אלא במשמעות, של אותם המילים אותם הדברים שהיו לנביאים שהם חיו בתוך ההתגלות אתם מבינים למה!החכמה היא נסתרת מכיוון שלמעשה - כל המשמעות, כל העולם הזה של המשמעות של ה-לשון הקודש, נסתר, פשוטו כמשמעו בתקופת הסתרת הנבואה לכן זה נקרא" חכמת הנסתר"וזה באמת נסתר! כנראה שאנחנו מתחילים באיזושהי תקופה, שהחכמים דיברו עליה שצריך להתחיל לגלות קצת. ומכיוון שכולם מגלים......בלי שום בלי שום...?טוב. הבנתם אז אולי כדאי ללמוד את המשמעות האמיתית לפי חכמי הקבלה עצמם. ולא לפי הוגי דעות שמדברים על מה שאמרו המקובלים. אלא ללמוד - המקובלים עצמם. ואני הרגשתי בזה...לא פעם אחת, והם אנשים בעלי שיעור קומה שמתייחסים לחכמת הקבלה כאילו זה... דרש... דרש אחד... סוג אחד של דרש על המקרא, שאף אחד לא מבין את הלשון הפנימית שלו. דהיינו - אחת מפילוסופיות שונות. אבל אני רוצה לציין את זה להדגיש את זה: זה חכמה מסוג אחר לגמרי! אף אחד לא יכול להמציא את המשמעות של חכמת הנסתר זה נקרא" קבלה"‎, צריך לקבל אותה מכיוון שזה המשמעות של לשון הקודש. כפי שהיה בפי הנביאים. זה מובן אתם יודעים, שה... שהגמרא רוצה לרמוז על הנבואה היא רומזת על הקבלה היא אומרת:" קבלה":למשל בביטוי, שאולי למדנו בהקדמה" דברי תורה, דברי הלכה, מדברי קבלה לא ילפינן"במקור התלמודי" מדברי קבלה לא ילפינן"המשמעות היא: מדברי נביאים לא לומדים הלכה - מפסוק של נביא...אפשר ללמוד זה נקרא" גילוי מילתא"אפשר ללמוד את ההבנה של איזה... מילה. של איזה שורש, בלימוד של ההלכה מפסוק של נביא אבל לא ההלכה עצמה.,אז, באותו מקור הגמרא מגדירה כ-קבלה - הנבואה והקבלה זה המשך הנבואה?!זה מובן כן אז, מכיוון שאין לנו עסק בקבלה מעשית,‎...ולא יהיה לנו אז צריך להבין את ההבדל המהותי שיש בין עולם התיאולוגיה הפילוסופי ועולם חכמת הקבלה לחכם מחכמת הקבלה,כל הגילויים שדיברו עליהם הנביאים!זה מציאות אמיתית אבל זה בנסתר. ולכן יש לנו רק תפיסה שכלית. איך להבין במה מדובר מי שזוכה - זוכה להבין יותר אבל אנחנו נסתפק באותה:הגדרה של התפיסה איך להבין דרך החכמה השכלית האנושית במה מדובר.:שוב אני חוזר!מלאך - אין לו תמונה" ותמונה לא ראיתם"אבל אפשר להגדיר את המשמעות של אותו גילוי של המלאך למשל: המקרה של רפאל הבריאה של הבורא... זה מובן מה שאני מסביר פה? וזה אחד מהסודות של השבת. בשבת אנחנו מעידים, שאנחנו יודעים שהעולם כמות שהוא, הוא בריאה של הבורא! זה מתגלה לנו בשבת.?וזה המידה הראשונה כן כי -" גיבור מלחמה"זה שייך למידה הראשונה של ההשגחה דרך ההיסטוריה. ויש הרבה מאמינים. ועכשיו, אפילו בארץ ישראל שלא מקבלים את זה: כי מה שקורה בהיסטוריה של - 'עם ישראל של השגחה של ה הם לא מתיימרים לומר, כמו הגויים האלו שזה מעשה שטן זה רק ב... מאה שערים?אומרים את זה, כן...אבל...אני מסופק שהם מאמינים באמת הם שוללים לגמרי, כי במאורעות של ההיסטוריה - זה השגחה. ובפרט בהיסטוריה של עם ישראל..הם אומרים: זה מאורעות פוליטיות.מחוץ לדת,אין שום משמעות דתית אין שום משמעות אמונית..מדינת ישראל זה חול.לגמרי חול?ו...אתם מאמינים בביאת המשיח!כן כן אבל רק במשיח שלא בא כי אם הוא מגיע, צריך להפסיק להאמין....אז אנחנו ממשיכים להאמין?תפסתם את הגישה שלהם, כן 'למשל לייבוביץ, מכיוון שדיברתי בעיקר על הגישה שלו. אבל יש הרבה..." ובני קרח...לא מתו", יש הרבה בנים ל?

מניטו: מה

קהל:...

מניטו: כן. יש הרבה קטנים... אצל הגויים, אף אחד לא היה מתייחס ברצינות לכל מה שהוא אומר. אבל בעם ישראל - זה הפילוסוף?נכון לא... לא. גמרתי על זה. אה.. אני לא רוצה לפגוע. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אף על פי שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים זה נסתר אבל - זה קיים. -ומכיוון שזה נסתר!אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... כן? יש פסוק בתהילים:" בסוד ישרים ועדה"רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד מי שאינו מקובל, במובן הרציני, אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע. תפסתם מה שאני אומר כן? כי זה מביא מיד לבית חולים! לחולי נפש מיד ויש הרבה חולי נפש. לא רק ברחובות גם בישיבות ולא יודעים שהם חולי נפש מכיוון ש... רחמנות. אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש... מנסים לראות... איך זה מתפקד..." הציץ - ונפגע"]מסכת חגיגה יד[ זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים זה בהסתרת פנים! אבל זה עניין של אמונה. זה מובן? יש שאלות על זה? אה, רק דקה כי יש לי... חתול בגרון...

מניטו: איך אפשר מה?

קהל: יש אנשים שאומרים: לך תעשה זה, לפי הקבלה אמרו... זאת אומרת...

מניטו: צריך לברוח מזה זה מסוכן מאד וזה עולה כסף" חבל על ממון ישראל"...התורה חסה על ממון ישראל טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה צריך לסמוך עליהם. אבל יש הרבה שרלטנים איך אומרים את זה... כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, אבל עכשיו זה" באבא שקרי"זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה.. זה... זה בושה וחרפה והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן. יש פסוק:" מדוע דרך רשעים צלחה"מה רוצה לומר הפסוק? מדוע דרך רשעים צלחה? איזה דרך רשע ש... דרך רשעים - שמראים את עצמם כצדיקים! מדוע זה מצליח! זה טפשות של עם ישראל. זה התשובה תפסתם את זה? יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית:" גנגסטרים"זה ממש קוסם קסמים כל מי שמתיימר ל... להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב! כי גנב זה אחד מהשמות של יצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית אבל יש... אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל. זה הכל בסדר... הקטע הבא מתוך השיעורים על" שערי אורה.""אבל הוא עניינים פנימיים""ופנימיים דפנימיים""באמיתת מציאות ה' יתברך""אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים"פה יש ביטוי מרכזי:" בגזירת ה' יתברך"למעלה מכל ידיעה בכל חכמת הקבלה: שאפשר לדעת איך זה מתפקד יש גזירה שלו רצונו הוא מישהו! זה לא... תפסתם את זה? איך אומרים... איזה מין... מכונה... עולמית. יש מישהו! וזה נקרא גזירה ולכן למעלה מהכל - יש רצונו! הקטע הבא גם הוא משערי אורה. זה נקרא:" שימוש התורה"יותר מ-לימוד התורה. לשמש... להיות... בן משפחה. השמש - הוא יותר קרוב למלך מהשר. השר יודע, השמש - הוא בעניינים. שימוש תלמידי חכמים - זה יותר... זה ידוע. והשמש - כשהשמש מבקש, והמלך מיד... מקבל השר... צריך ישיבת קבינט... ויש דבר כזה.... טוב. יש עוד שאלות? כן.

קהל: מה פירוש לחלק בין האותיות של ה?'

מניטו: ל?...

קהל: לחלק?

מניטו: זה -" ההוגה"להפריד בין.

קהל:...ב' כל, כתוב למשל:" ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"

קהל:" כי כבר יודעהו"...

מניטו: כן. אז התשובה היא בשאלה! בנמצא, במציאות של עולם הפירוד - זה כאילו מפורד. צריך לאחד את זה. אז - מי שמכוון רק לספירה מיוחדת, ברצינות, הוא עובד עבודה זרה. הוא - מפריד בין" הוא"ו-"הוא"מבחין ב... זה קצת יותר ברור?

קהל: להגיע ביום ההוא..." יהיה ה' אחד ושמו אחד"

מניטו: כן. יפה. כשהעולם יגיע לאותה מדרגה," ביום ההוא"‎ אה? קהל...: הכל יהיה בסדר... העולם יהיה במידת" כתר"- אז הכל יהיה בסדר. וזה הרמז לפי הפשט:" ביום ההוא"," ביום ההוא"... היום ההוא כבר נמצא ב-למעלה. צריך להגיע לזה. לקרב את הגאולה.

מניטו: כן?

קהל:...

מניטו: יפה. אבל בצירוף מיוחד. כל זה... יש לכם הרבה עבודה כדי להגיע ל... אין סוף. אין קץ. כי - מיד כשמתחילים להיכנס באותה חכמה, שזה... חכמת התורה האמיתית, אז אנחנו יודעים שאין שיעמום בעולם. אין טיפת זמן כדי להיות משעמם. זה מובן? אז - זה בשורה טובה... אז - אתם רוצים שנמשיך קצת? או - זה כבר... מנה... גדושה? זה מספיק, כן? השיעור הבא הוא משיעוריו בדרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ יש הסבר של" הפרי צדיק"שבזכות גלות מצרים, שזה היתה הכנה למתן תורה, קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל, קיבלנו את התורה שבע"פ ובזכות יציאת אדום נקבל את ה... מדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה! זה מתפתח ככה.

קהל: מי אומר את זה?" הפרי צדיק"הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות. כי יש מדרגות, לפי הזהר ]תחילת תיקוני הזהר[" מארי מקרא""מארי משנה""מארי קבלה"אז ביציאת מצרים, תלמידי חכמים, היה להם גם מקרא, גם משנה, וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל, זכה להיות" מארי קבלה"סליחה -" מארי מקרא"ואח"כ, ביציאת גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם" מארי מקרא", גם" מארי משנה"גם" מארי קבלה"אבל העם כולו זכה במדרגה של -" מארי משנה."וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן? העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים, יזכו להיות" מארי קבלה"וזה מתחיל ב- פרופסור שולם וכן הלאה... זה לפי הסוד של:" קליפה קודמת לפרי"אבל - זה הקליפה של אותו פרי, כן? הבנתם את זה... טוב, זה ההסבר של" הפרי צדיק"זה... הנושא הוא," שלוש מתנות ניתנו לישראל""תורה, העולם הבא, וארץ ישראל""וכולם ע"י יסורין"תורה - זה יסורין של הגלות. ביציאת הגלות, יוצאים עם" הרכוש"הזה, של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר כך. וזה מלמד זכות, על הערכים של אותה תרבות ש היה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון ל...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של השיבת ציון של ימינו בלי ל... להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי! זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים?...

קהל: על המקריות הזאת...

מניטו: כן.

קהל: בבלעם - ויקר

מניטו: לא. לא לא. זאת אומרת - השאלה של של המהר"ל היא צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן - רק רציתי להוסיף, שגם מבחינת הזמן. זה ממש - הזמן המתאים. בהתחלתו. אני רוצה רק להזכיר פירוש אחד של השל"ה, על פסוק בספר שמות:‎ בפרשת וארא." וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב""באל שד"י""ושמי ה"' )מגלה תורה(" לא נודעתי להם"והשל"ה מסביר והמקור שלו הוא בזהר שלגלות את השם היה צריך לחכות עד הדור ה-. בגימטריא - הוויה -." ושמי ה' - לא נודעתי להם"עכשיו הגיע הזמן! הבנתם את ה... וזה עוד...יותר מדויק לפי.. לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נוח, עשרה דורות מנוח עד אברהם, ויש דורות מאברהם עד משה. אז - זה אז - ושמי ה' לא נודעתי להם היה צריך לחכות עד הזמן המתאים! אז זה העניין של הזמן. היתה שאלה אני חושב? לא? אה כן. אז זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה לציבור, מפני שחושבים שזה יציאת גלות אדום.

מניטו: לא, זה לא מה שאמרתי. מה שאני אמרתי ש-‎

קהל: לא, אני...

מניטו: כן. אבל...

קהל:...[זה לא] קבלה

מניטו: אבל אני משאיר: זה לא מה שאני אמרתי אני אמרתי דבר קצת, קצת שונה. אנחנו עדים, על זה, שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה קרה פתאום! אני זוכר כשהייתי ילד בתלמוד תורה היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות, ולקנות כל הספרים. אז - זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה. לפרסם את זה. אז... ועוד יש מקור בזהר שבזכות לימוד הזהר תבוא הגאולה. זה ידוע כן? זה קשור.

קהל: אנחנו יכולים ללמוד... ללמוד את זה?

מניטו: כן. אבל ללמוד ברצינות.

קהל: ברצינות. מה זה...

מניטו: מה זה" ללמוד ברצינות"? זה לא לקנות ספר, ולומר:" אני קבליסט"לא, לא שמעתי?

קהל: שיש משהו גם לתת, ולא רק" ככה-ככה"אני מציעה שתלוי לזה

מניטו: תסבירי עוד? מה זאת אומרת?

קהל: לא רק לקבל.

קהל: לא רק לקבל, גם‎... להיות מוכן גם לתת.

מניטו: לתת למי? לא לא. לא. לא הבנתי. מה זה" לקבל"? לקבל מה? קבלה?

קהל: קבלה. כן.

מניטו: אהא...

קהל: אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת, זה לא רק בשביל כוונה, רק להבין... שנדע יותר... לתת גם שצריך להיות מוכן לתת באיזה אופן...

מניטו: כן. אה הבנתי. הבנתי. אבל כדי לתת - צריך קודם כל לקבל.

קהל: כן... זה ברצינות.

מניטו: ברור. לא, אני אומר... תשמעו זה עניין רציני מאד. וצריך להיזהר מי שקונה ספר של קבלה נדמה לו שהוא מבין מה שכתוב. פתאום פוגש איזה מקובל, והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה? הכלים כבר מוכנים. וזה - חידוש גמור דרך שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר - שלא מוצאים את הכלים. זה התחלה של התחלה. ו... רק דקה אני עוד מוסיף: כשהיו זמנים דרך שנה של גלות אדום שהגאולה היתה אפשרית, אם היינו זוכים בזה. וכל פעם, שהיה זמן, של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים ל... אותו... אותו מצב של גילוי. של דברי קבלה. ובפרט לפני מיד לפני האינקוויזיציה זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה, אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב - עם ישראל לא זכה, אז... זה... נסתם. אבל עכשיו אנחנו עדים‎ לכמה תופעות שאיפה של העם ללמוד קבלה שלא ידענו את זה מעולם.‎ שאיפה כזו ודווקא לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור ש... התחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס אל זה ברצינות.

קהל: ואולי גם מפני שנושאי מדעי הטבע הגיעו לאין פס[?] עכשיו זאת אומרת שב... אומות העולם - זה קשור?

מניטו: זה קשור לכמה גורמים, יש... וגם כן לגורמים שליליים. יש... איזה מין שאיפה, למיסטיקה. בכל העולם כולו. כן? אבל... טמון בזה סכנה גדולה. ולכן - מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן... כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. להשליך את ה... את החוויות של המיסטיקה בקבלה זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן...

קהל: אבל מה היא המוכנות של...

מניטו: סליחה?

קהל: באותו נושא - מהי המוכנות? הרי הדור... בין הגויים צריך גם כן לזכות כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם? שזה קורה ככה בעם ישראל?

מניטו: יש איזה... זאת אומרת - העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז - שואלים אותו:" מה יש לכם לומר לנו"? אולי זה קשור לשאלה הראשונה, כן? אתם לא יכולים לתאר, מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה, איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים... משהו... במימדים... כן? אז - כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא שעשרה מן הגויים איך אומר הפסוק? יחזקו בטלית ב"כנף"כן, אבל זה הטלית. של יהודי ושואלים:" מה יש לך להגיד לנו"? אז עוד לפני כמה ימים, באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ואחד מהם אמר לי:‎ אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי - הנושא" יהודי"- הם אוכלים את זה... ושמו זה...

קהל: אתה נתת לו?

מניטו: מאמר? עד כאן לשון המאמר... לא. אז... למשל: לא. אני לא רוצה להיכנס בפנימיות... טוב. אבל אני חוזר על זה:‎‎ מי שקשור לחכמת הקבלה לא נקרא" מקבל"אלא" מקובל"הבנתם את ההבדל, כן? זה לא סתם שהוא מקבל משהו. איזה מידע, איזה חכמה. אלא - הוא עצמו צריך להיות מקובל ע"י החכמה הזו.

קהל: יש את השנים האלה... של המקרא, והמשנה והקבלה לעולם. היה חייב להיות גלות?

מניטו: אבל - הגלות לא היה חייב להיות ארוך! לא היה חייב להיות קשה.

קהל:...

מניטו: ברור שלא! הכל תלוי לפי הזכות!" ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת! זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. שהוא היה" משביר"ואיך אומר הפסוק? השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider ישו, פאולוס, ויהודים שהתנצרו: שיחות על הנצרות}

 

מתוך שיעורים על שערי אורה, ספירת גבורה

"ולפיכך כל שבעים שרים שעומדים מבחוץ, לשורה פנימית" לשורה פנימית - כי בשורות החיצוניות יש עוד, יש עוד, ויש עוד, עד אינסוף. כלל הדבר: כל בריאה -יש לה מלאך מלמעלה. ולכן ריבוי בבריאה, בעולם העשייה, זה מורה על האינסוף של דמויות למעלה. לפי הכלל שראינו כבר: "דע, מה למעלה? ממך" כל ברייה וברייה יש לה 'מזל,' יש לה מלאך. אבל צריך להבין את זה, שאין שום ממשות לאותן צורות. אלא מלמעלה למטה. אין שום ממשות מלמטה למעלה. מלמעלה למטה, זה נאצל משורש כל האצילות. אבל מלמטה למעלה - ה' לבדו. זה מובן הכלל הזה? ראינו את זה הרבה פעמים. ועבודה זרה זה דווקא להתייחס לאותן מדרגות כאילו נמצאות בפני עצמן.

קהל: אצל יעקב, שהוא חלם על סולם, אין עניין... עולים ויורדים? זאת אומרת...

מניטו: אה, אפשר לקשור את זה. אני לא חושב שזה אותו עניין ממש, אבל אפשר לקשור את זה. כי המדרשים הסבירו מה הסדר הזה של עולים ויורדים. אפשר לקשור את זה, ברור, כן.

קהל: אז יש בחינה של למטה ולמעלה.

מניטו: לא,

קהל: בנפש החיים נדמה לי שהוא מזכיר את זה.

מניטו: אבל אסור להתייחס לזה!

מניטו: זה דווקא עובדי עבודה זרה שתופסים את זה. גבי ישראל נאמר: ה' לבדו. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. קודם כל, אנחנו חיים בתקופה שאין התגלות. מאז סיום תקופת הנבואה, אין התגלות של הדברים האלו. יש מאמר בגמרא, ואני לא זוכר בדיוק את המקור, אני חושב שזה במסכת ברכות אלמלא העין יכולה לראות מה יש באוויר, אף נפש לא יכולה להחזיק מעמד. נכון? זה בברכות, כן? אתה זוכר איזה פרק? לא. זה מובן? כי הזכות, לא - זה לא הזכות, אבל החסד שעשה הקב"ה לגבי עם ישראל, מאז חורבן בית המקדש, שההתגלות הסתיימה. ולכן אין עבודה זרה בישראל אחרי סיום תקופת ההתגלות. זוכרים את התפילה של עזרא? שהתפלל. והתפילה התקבלה, אבל כדי שלא יהיה סכנה של עבודה זרה, צריך לשים קץ להתגלות. כשיש התגלות - מי שרואה רואה. מי שטועה - טועה. עם ישראל רואים רק את הקולות. "ותמונה לא ראיתם." זה סגולה של עם ישראל. אבל בתקופת ההתגלות, כל בני אדם ראו מה שראו! כל אחד לפי המתכונת נפשו, ראה מה שראה. אבל מכל מקום, זה היה אסור לישראל. זה היה רשות לאומות העולם. להתייחס לבורא העולם דרך התמונה של השרים שלהם. זה היה רשות להם, אבל זה היה אסור לישראל. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה שאין סכנה כזו. מכיוון שהבן אדם המודרני הוא לא מסוגל אפילו להיות עובד עבודה זרה. אין לו אותה סכנה. זה המחיר שהיה צריך לשלם כדי לגמור עם העבודה זרה. !וזה פלא כי כל התקופה של הנביאים, של הנבואה, היה עבודה זרה בישראל. מיד, בהתחלת אנשי כנסת הגדולה, המשנה, כל שכן הגמרא - כל זה הסתיים. מה בא במקום העבודה זרה? זה נקרא 'מינות.' בעולם החיצוני, כשאתה רואה, אתה רואה - אז אתה טועה בעבודה זרה. אבל כשאין התגלות בעולם החיצוני, אז אותה סכנה של עבודה זרה נקראת: מינות. :יש פסוק מפורש "אמר נבל בליבו אין אלוקים." הפירוש הוא: משום עסקי לבו. זה מינות. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" "אחרי עיניכם" - זה עבודה זרה, "אחרי לבבכם" - זה מינות. )בבלי, יב, ב( בתקופה של עבודה זרה לא היה מקום למינות. כי ראו כל כך התגלויות, שלא היה מקום למינות. מי יכול להכחיש? ראו! אבל אחרי סיום תקופת הנבואה, אז התחדשה המינות, זה משהו אחר. המינות במובן של שלילת מציאות הבורא, מציאות האל, זה אפיקורסיות במובן הבסיסי של המילה.

קהל: מה עם הכוח שהיה לנצרות? שהיה לנצרות, כדת, במינות. והמעשים, מה שהם מספרים, מעשי ניסים.

מניטו: כי דווקא

קהל: זה הצד... אם הבנתי את השאלה, מה נתן לנצרות להצליח כל כך בין כל כמה צורות של מינות כאלו? לא של מינות, של עבודה זרה.

קהל: גם, האם זה לא עניין של עבודה זרה?

מניטו: זה עניין של עבודה זרה.

קהל: שאין עניין של התגלות אצלם?

מניטו: לא, ברור שלא. כי סוד ההצלחה של הנצרות, זה שבמיתוס שלהם התייחסו לזהות של עם ישראל. כל המסתורין שלהם - זה סתרי תורה של עם ישראל. הכוח שפועל במיתוס של הנצרות, זה כוח החיוּת שבישראל. הם לקחו את הזהות של ישראל כשיתוף שלהם. הבנת מה שאני אומר? .

קהל: כן

מניטו: רק דקה. יש לי שאלה על מה שאתה אומר. אני רוצה להבין, ,במיוחד הנוצרים ממשיכים סיפורים של מעשי ניסים, או של מעשי... זה רק שקרים גמורים, או יש גם איזושהי התגלות?

מניטו: זה שאלה אחרת! זה לא עניין של עבודה זרה, במובן של השאלה הראשונה שלך. אין שום התגלות של האליל שלהם. אבל זה תוצאה מהאמונה שלהם. זה בדמיון הדתי, נאמר. ומכיוון שאמונה שלהם וזה השאלה שלך: מאיפה הכוח של האמונה שלהם? כי במה הם מאמינים? בישועה מבעיות של נפש האדם. מכיוון שהלבישו את זה דווקא במה שאנחנו מגדירים כ'סתרי תורה,' המסתורין של ישראל, של עם ישראל, אז זה נתן את ההצלחה שלהם, בבחינת עבודה זרה. אבל...

קהל: אתה מדבר על השילוש?

מניטו: לא, אני מדבר לא רק על השילוש, זה עניין תאולוגי מאוחר. אלא על הפרצופים שהם מכנים כ'אלקות.' זה פרצופים של הזהות של ישראל, כפי שהתורה מספרת אותם לנו. אבל בשבילנו זה סתרי תורה, דהיינו... אולי פעם הסברתי את זה: מה ההבדל בין מסתורין וסתרי תורה? אצל הגויים יש מסתורין. מה זה מסתורין? זה ידיעה שאין לך, ואתה לא יכול להשיג אותה. זה מסתורין. סתרים, סתר - זה ידיעה שאין לך, אבל אתה יכול להשיג אותה אם מישהו מוסר לך את המפתח. זה הבדל מהותי. אני לא זוכר אם אני סיפרתי את זה פעם. לפני הרבה הרבה זמן, דורות, הייתי אחראי על הסטודנטים היהודים בצרפת, והשתתפתי באיזה מחנה כלל עולמי של סטודנטים באותה תקופה, מיד אחרי מלחמת העולם. ואני הכרתי שמה סטודנט אחד, נציג של ההתאחדות של יוגוסלביה. כשהיה צעיר היה נוצרי, ואחר כך היה מרקסיסטי. עכשיו אני לא יודע מה הוא עושה... )צחוק( והוא סיפר לי איך עזב את הנצרות.

קהל: מסתמא הוא צריך להיות מוסלמי עכשיו.

מניטו: אה, מוסלמי? )צחוק( אז הוא סיפר לי איך הוא עזב את הנצרות. כשתפס שמדובר רק בעניינים שקשורים לשבט קטן מהמזרח הקרוב, שקרוי 'עם ישראל' משהו מוזר, אקזוטי, מה שייך לנפש של מי שנולד ביוגוסלביה לעם הזה שנקרא 'ישראל?' אז הוא ויתר על כל זה, הוא זרק את כל זה. זה לא שייך לו! וזה נתן לי להבין מה אמרו השליחים שלהם כשדיברו על המסתורין באמונה שלהם. זה פשוט מאוד: כשעובדי עבודה זרה שאלו אותם: במה אתה מדבר? אז היו משיבים: אתה לא יכול להבין במה מדובר, זה שייך ליהודים. זה עניין של משפחת היהודים. אצלכם זה מסתורי. זה מובן, כן? ולכן כשלומדים בשורשים של הנושא, את השורשים של אמונה של הנוצרי, הדבר הוא פשוט מאוד: הם מתייחסים לישראל כשיתוף לבורא, בין הבורא ואומות העולם. ולכן הכוח של המיתוס שלהם זה הכוח של האמת של ישראל, בבחינת עשו, שהיה תאום של יעקב. זה לא סתם, זה בא מאותו שורש. תודה לאל שהם שכחו את השורשים שלהם. לא תופסים ולא מבינים מאיפה זה בא. מאמינים. אבל הכוח של האמונה שלהם - שהם צריכים ישועה. שהם צריכים גאולה. גאולה ממה? דווקא מהאי-יכולת לעמוד על הבעיה של טוב ורע. אי-יכולת. אין להם תורה. ואין להם כוח של תורה. והם צריכים גאולה, הם שואפים לזה. שואפים לזה דרך איזה אסטרטגיה מאגית של התאולוגיה שלהם. אבל במה מאמינים? בישראל כגואל העולם. זה מובן? טוב, מה השאלה?

הרב שרקי: איך זה שיש יהודים שהתנצרו? כלומר, לפי זה, זה פלא.

מניטו: כן, תשמע. לפי הניסיון שלי, אני מכיר כמה מהם, לא הרבה. הבעיה של יהודי שמתנצר, זה לא שהוא מאמין כנוצרי. אלא זה יותר חמור. זה מחלה נפשית יותר יותר עמוקה. הוא רואה את עצמו כמשיח. זה ברור מה שאני אמרתי? זה מחלה של יהודים. הרב שרקי: זה יכול להסביר את פאולוס?

מניטו: לא. הוא לא רואה את עצמו כתלמיד של ישו. הוא רואה את עצמו כישו. יהודי שמתנצר. שאול הזה (פאולוס), זה עניין אחר לגמרי. הוא שיסד את האמונה של הנוצרים. כי הנוצרים הראשונים, שהיו גם כן יהודים, ורוב מהם שומרי תורה ומצוות, כן? היו מאמינים במשהו אחר לגמרי מהנצרות הנוכחית. מאחורי שאול (התרסי), פאולוס. הוא שיסד את ה... ויש הרבה מהוגי דעות של הנוצרים שמתחילים לגלות שיש בעיה פה. כי הישו של הנוצרים הראשונים, לפני פאולוס, הוא אחר לגמרי מאותו דמות שאנחנו מוצאים בכתבים של פאולוס. הוא אחר לגמרי. זה היה איזה כת משיחית, תמהונית, כמו שיש עכשיו בישראל גם כן. אבל לפי דעתי, זה עניין של מחלה נפשית ורואים את עצמם כשייכים לדמות המשיחית. הגויים, שהם נוצרים, שואפים לזה, אבל הם לא יכולים. מכיוון שלא נולדו יהודים. אבל ליהודי יש עדיפות. הרב שרקי: זה ההסבר של השאלה שלו, שהוא עבר התגלות פאולוס, החוויה שהוא עבר, .גם כן, בדרך לדמשק

מניטו: כן, אבל תשמע. יש רק פסוק אחד באוונגליון, רק פסוק אחד, בדרך לדמשק, אבל זה דומה מאוד למה שמגדירים כ'גנוסיס.' ולא התגלות ממשית. כי היה אפיפיור, מי שקדם לאפיפיור הנוכחי, שכחתי את שמו, שאמר שהייתה לו התגלות. אמר את זה

קהל: פאולוס השישי?

מניטו: כן, כנראה, כן. והיו שתי תקופות בחייו: לפני ההתגלות, ואחרי ההתגלות. זה ידוע. אבל מה שהוא מספר זה עניין של גנוסיס, זה לא עניין של התגלות.

קהל: כנראה שהם יודעים שזה כבר הסוף שלהם.

קהל: מה ההבדל בין גנוסיס לבין?...

מניטו: אה, מה ההבדל? גנוסיס זה איזה מין תאולוגיה שחושבת שלא הייתה נבואה, אלא התגלות שכלית של סודות העולם. שהשכל האנושי יכול לתפוס את זה, אם הוא מפענח את מה?

קהל: מכמני העולם.

מניטו: למשל. דרך כל כתבי קודש של כל אומה ואומה, של כל תרבות ותרבות. הם לא מאמינים בהתגלות. ולא מאמינים בבורא עולם. חוץ מזה, יש להם שיטה על התורה, שהאל האמיתי זה לא שם הויה. אלא דווקא הנחש. ולכן הנצרות בהתחלה הייתה צריכה להילחם נגד הגנוסיס. כמו היהדות גם כן. אבל המוקד של הבתי מדרשות שלהם היה דווקא בדמשק, באותה תקופה. אז התגלות מדמשק, זה לא סוד. כולם יודעים במה מדובר. הרב שרקי: זה מתואר ברגש, .לא בשכל הרב שרקי: זה מתואר כדבר רגשי.

מניטו: לא רק רגשי, לא. שכלי. הם... זה מה שנקרא בלועזית occultisme יש להם קשר עם הטבע, גם כן רגשי, אבל אצלם זה שכלי קודם כל. למשל, בדרום צרפת, אלו שמגדירים כ'קטרים' Albigeois וכן הלאה היו שייכים קצת לזה. ויתכן מאוד שהתאולוג הראשון היה פאולוס הזה. והוא ייסד את הנצרות, על דווקא מה שהתחלתי לנסות להסביר: על עם ישראל כגואל של העולם. בבחינת 'בן יוסף.' ככה התחיל המיתוס אולי. לא, השאלה שלך היא חשוב מאוד. מאיפה בא הכוח של ההצלחה של אותה עבודה זרה? כי דת מאותה צורה, של גואל אחד, שבא במקום המצוות, היו המון מאותה תקופה. למה דווקא היא הצליחה? זה יצא מהיוונים, כן? למה דווקא היא הצליחה? כי המיתוס שלהם הוא המיתוס של ישראל. והשורש הקבלי הוא יותר עמוק: זה עשו. זה דווקא עשו. זה ישראל הטבעי, ישראל בבחינת נחש. בשורש עשו. יש בזוהר כמה רמזים על הנחש הקדמוני. אז זה דת של הנחש הקדמוני. טוב, עכשיו הם שכחו את כל זה. מהר מאוד. והם ממש מאמינים בצורה נאיבית שהם ה'ישראל האמיתי,' מכיוון שישראל ההיסטורי הוא מעד, הוא חוטא, הוא לא הבין שדת זה רוחניות, הוא חרדי, ולכן... )צחוק( תפסתם?

קהל: למה... יהודי שהתנצר

מניטו: הוא חולה! תשמע,

קהל: הוא מאמין שהוא המשיח לא לא, זה מחלה. תשמע, הוא רואה גבי נפשו הפרטית מה שהתורה אומרת גבי כלל ישראל. זה המחלה. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת המשיח יכול להיות רק כללי

מניטו: לא, המשיח הוא יכול להיות רק המשיח של כלל ישראל. ודרך כלל ישראל - של כל העולם כולו.

קהל: אז הוא חושב שהוא יכול לגאול רק את עצמו?

מניטו: לא! הוא חושב שהוא הכוח המשיחי הזה. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. יהודי אמיתי, בריא בנפשו, לא יכול להיות נוצרי. זה מגוחך אצלו. דווקא יהודי לא יכול להיות נוצרי. אז יהודי שכן מתנצר, זה סימן שהוא חולה נפש. )צחוק( הרב שרקי: ברגסון.

מניטו: ברגסון זה הגאווה של הפילוסוף. זה עוד דוגמאות. זה הגאווה של הפילוסוף, זה כוח הפילוסופיה. אבל הוא רצה להיות דווקא המייסד של הנצרות האמיתית. הפילוסופית האמיתית. ואני מצאתי את התהליך שלו בפילוסופיה שלו. טוב, זה עניין קצת ארוך, אם אתם רוצים פעם נלמד את זה. היה לי ויכוח, לפני כמה שנים, היה איזה יום הולדת של ברגסון בצרפת, ]במרכז] רש"י. כן. היית שמה? אז זה היה ממש מגוחך: היה כומר שם, Le P?re Dupuis שהוא אמר: שברגסון היה יהודי גדול. ואני אמרתי לו שברגסון היה נוצרי גדול. )צחוק( הוא לא ידע איפה הוא היה.

קהל: סליחה, האם אדמו"רים חסידיים שלפחות צאן מרעיתם ראה בהם גם בעבר וגם בהווה, כמשיחיים?

מניטו: כן...

קהל: יש משהו, מעין הדמייה לאותה תופעה.

מניטו: כן, אבל בצורה אחרת לגמרי. בצורה אחרת לגמרי. יש אצל החסידים האמיתיים, יש חוש הומור שמונע את העבודה זרה.

קהל: זה צניעות ירושלמית אולי לפני הציניות המקומית הם באמת מאמינים שהרבי הזה, או הרבי הזה, הוא פעל כוח גאולה כמשיח...

קהל: או שגם הרבי בעצמו מאמין בזה

מניטו: לא. השאלה: למה הוא לא מגיב כשהחסידים שלו אומרים את זה? זה שאלה. אבל אני לא מאמין שהוא מאמין בזה.

קהל: היו גם אחרים לא רק בדורנו.

מניטו: כן. משיח שקר. אבל אם מדברים על החסידים האמיתיים, הם רואים דמות של צדיק. צדיק כ - אפשר לומר - אמצעי בין הקב"ה ו... אבל צדיק. לא משיח. אף על פי שאומרים, אבל זה פשוטי עם שאומרים משיח. שמע, אני לא יכול להסביר איך אני מרגיש את זה. מכיוון שדווקא אני ספרדי, אני לא חסיד. אבל כספרדי יש לי נטייה להבין מה קורה אצלם, מה קורה בנפשם. זה לא עניין של משיח בצורה של המשיח הנוצרי. זה עניין של צדיק שיש אלקות בו, אלקות, גילוי של אלקות, אבל זה עניין אחר. צדיק זה משהו אחר. אצלם זה ממש אליל, זה ממש אליל אצלם, אצל הנוצרים. זה אל.

קהל: אמרת מקודם דבר מאוד חשוב שלגבי הנצרות, אז הם צריכים להיוושע מהבעיה של טוב ורע.

מניטו: נכון עכשיו, יש כמה מאמרי רז"ל, יש באמת את החוויות של החסידים, דבר כזה: שמעשיו ודיניהם של הצדיק הם מכפרים.

מניטו: תשמע, אבל זה שונה מהשבתאות. זה שונה מהשבתאות! השבתאים היו ככה, באותו כיוון. שצריך להיוושע מהבעיה של טוב ורע. במושג פשוט מהבעיה המוסרית. כי יש להם פחד מעץ הדעת טוב ורע. יש להם פחד מזה. מכיוון שיודעים בנפשם שאין להם שום כוח להתגבר על זה. נגיע לאיזה פרט של הנושא. ובעיקר מכיוון שאין בהם כוח התשובה. אז לקבל תורה בלי כוח התשובה - זה בלתי אפשרי. הם אבודים. והם אומרים את זה בפירוש! ובעיקר פאולוס. הישועה דרך התורה זה אבדון, גיהנום. וכל פעם אני תוהה: לא חושבים על התשובה? זה דבר כל כך פשוט ליהודי. אין דבר שעומד בפני התשובה. אבל זה - אי אפשר, הם אינם מסוגלים לתפוס את זה. ונראה אחר כך שזה... לא, אחר כך, קיבלו המושג תשובה מהיהדות, מהתורה, אבל המושג 'תשובה' אצלם, זה כלל ועיקר לא עניין של התשובה מהחטא. אלא זה התשובה - מה שאצלנו מגדירים כ'גיור,' הם מגדירים כתשובה. המילה היוונית זה m?tanoia בצרפתית זה repentir אצלם זה conversion זה 'גיור' אצלנו. התשובה אצלם זה להגיע לאמונה. לא לכפר על החטא. אין דבר כזה. לא לא, תשמע, צריך ללמוד את התאולוגיה שלהם. זה ברור

קהל: הפונדמנטליסטים זה קיים...

מניטו: כן.

קהל: לא, זה קיים העניין של התשובה.

מניטו: למשל?

קהל: אצל הפונדמנטליסטים

מניטו: למשל? תן לי דוגמה. איזה חטא למשל?

קהל: לא רק על עניין קבלת ישו, כדמות, שמים דגש על שנגמלו מסמים, מאלכוהול, מעישון, מנשים, וכהנה וכהנה,

מניטו: כן. הודות ישו. ישו עשה את זה.

קהל: זה חלק מ...

מניטו: לא, אדם שקיבל את ישו צריך לפשפש במעשיו, אני מדבר עכשיו יותר.... על ה... בארצות הברית זה קיים שם להחזיר את... כן, אבל תשמע, אולי אני אגדיר את זה בצורה אחרת. כי אצלם, המושג של 'חטא' זה לא חטא גבי תורה, כחוקת הישועה, כמו שאנחנו לומדים את זה ביהדות. המושג של 'חטא' זה חטא של דרך ארץ. כי לא חטא ולא זכות לא יכול להטות את הישועה. רק האמונה שלהם באליל שלהם יכולה לתת את הישועה. לכן התשובה אינה האפקט הדתי של גאולה. ואנחנו נגיע לאותו נושא אחר כך, כי אם אנחנו שואלים את עצמנו: מה קרה ליהודים שיסדו את דת הנצרות? הם ידעו שכל חטא אפשר לכפר דרך התשובה. היו יהודים, כן? אבל היו צריכים למסור איזה אמונה לגויים שאין להם אותו כוח של התשובה. ולכן אין שום רמז באוונגליון שלהם, אין שום רמז לזה, שאפשר להתגבר על החטא דרך התשובה. שום רמז. אחר כך קיבלו את המושגים של היהדות, והכניסו את זה בתאולוגיה שלהם. למשל, האמונה, המושג 'אמונה' שלהם, זה אמונה של הגאולה - אבל דווקא כפי שאמרנו: לא של הגאולה ממצב קיומי של בריאה. אף על פי שמייסדי הדת שלהם ידעו שזה האמונה שרצו למסור. אלא דווקא אמונה שאפשר להיגאל מהקללה של טוב ורע. ולכן שמו את הדגש כל כך חזק על חטא של אדם הראשון. אני לא אומר שביהדות זה לא קיים. זה קיים, אבל יש אופק אחר לגמרי של חטא של אדם הראשון. על העניין של החטא של אדם הראשון, למדנו את זה פעם באיזה שיעור, אני חושב פה, כי לפי היהדות אפשר להינצל מזה. אף על פי שבקבלה יש חומרה עצומה על התוצאה של החטא של אדם הראשון, אבל מכל מקום התורה ניתנה ככפרה על אותו חטא של אדם הראשון, אפילו אצל המקובלים. אצלם - זה לא בא בחשבון. אף דבר לא יכול לכפר על אותו חטא של אדם הראשון. דהיינו, במושגים הפילוסופים הפשוטים: זה נפש של אדם שמודע שאין בכוחות עצמו, כאדם, להתגבר על העניין של טוב ורע. אין לו את החוקה של זה. ויתרה מזה, אין לו אפשרות להינצל מהחטא כשחטא. הוא צריך לשוב מדרכיו, אבל החטא נשאר חטא. רק הישועה שבאה מהאליל שלהם - גואל אותם. לא הזכות, כפי שאנחנו אומרים. הרב שרקי: גם אצלנו יש 'סיעתא דשמיא' "אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו."

מניטו: כן אבל

מניטו: לא לא, אבל תשמע, המושג מסביר את העניין. זה סיעתא דשמיא, אבל העיקר הוא בא משלך. העיקר זה משלך. טוב, אפילו שאני משוכנע שיש בהיסטוריה של היהודים מחוץ לחוגים של הנוצרים, הייתה נטייה, אמרתם את זה קצת, נטייה להאמין בזה. שאין בי שום כוח אם הוא לא מציל אותי. אבל זה הבורא! זה לא האמצעי הזה, שהוא הבן של האב, שהאב נתן את התורה, הבן מציל מזה... זה מובן? ואני יותר ויותר משוכנע, שבהתחלה, היהודים שיסדו אותה דת, הם סימלו את ישראל כגואל של אומות העולם. בפרצוף הזה של עשיו. כי עשיו אותיות ישוע ולכן אני חוזר ואומר, לפי הניסיון שלי, אין לי שום יוצא מן הכלל: זה קשה מאוד לנסות לרפאות יהודי שהתנצר. הצלחתי פעם, אבל לא, לא כל כך. יהודי אחד, שהיה שייך למשפחה של אדמו"רים, התנצר במלחמה, במלחמת העולם, המשפחה סוף סוף, התגלגל הדבר, שלחו אותו אליי. והוא היה כבר כומר, כן? היה מכיר את התנ"ך בלטינית. ד"ר בתאולוגיה קתולית. אבל סוף סוף חזר בתשובה, אבל לא כל כך. נשאר אצלו, אני לא רוצה לנקוב בשם, נשאר אצלו איזה פגם נוצרי מובהק. טוב, מכיוון שחזר בתשובה, הוא רואה את עצמו כיחיד בכלל ישראל, אבל, אגב, נשאר גלותי. זה אומר דרשני, כן? זה לא כל כך חמור. אבל מכל מקום, נשאר אצלו משהו. יש אצלו בעיה של נפש. יהודי שמתנצר, זה סימן שיש בנפשו איזה פגם. ברור. זה מובן? ורק רופא נפש יכול להחזיר אותם בתשובה כנראה. תשמעו, אני לא רוצה להגזים, מי שרואה את עצמו כדתי, בדומה לנצרות, אפילו אם הוא יהודי, הוא חולה נפש. וזה קיבלתי מהרצי"ה ז"ל. היה מסביר את זה פעם ככה: יהודי כדי להראות כאפיקורוס, הוא צריך להיות א-נורמלי. וגוי, כדי להראות את עצמו כדתי, הוא צריך להראות לעצמו כא-נורמלי. כי גוי דתי זה לא לא נורמלי. יהודי אפיקורוס זה לא נורמלי. טוב, זה משהו עמוק מה שהוא אמר. ולכן, כשיהודי הוא דתי בצורה של הנצרות - זה אומר דרשני. זה לא נורמלי (צחוק( אפילו אם הוא נשאר יהודי. אבל הוא דתי כזה, איזה מין... חוויה... מוזרה.

קהל: כל מיני סיפורים שהיו מהמתגיירים תמיד, מכניסים את עצמם .כאילו העמוד של הכנסייה

מניטו: כן. חוץ מזה, יש תופעה של נאיביות עמוקה מאוד. אני קראתי את הספר של לוסטיגר הזה, שממש - או שהוא באמת נאיבי, או שהוא רשע מרושע. מי ששכח. אני חושב שזה שני דברים ביחד. גויים, כשקוראים את התנ"ך, מייד אחר כך מתחילים לקרוא את הברית החדשה, הם רואים את הפער. זה מגוחך, אינפנטילי. פתאום.

מתוך שיעורים על שערי אורה 61

לפי התורה לא צריך לישמעאלי להיות יהודי כדי להיות צדיק. הוא יכול להיות ישמעאל צדיק. אבל המושג הזה, של 'עשו צדיק', לא נמצא בתורה. עשו צדיק זה יעקב. כי היו תאומים. זה מובן. ולכן אין... הרב שרקי: "באותה שעה נשקו בכל לבו?"

מניטו: מה? "באותה שעה נשקו בכל לבו" )ספרי, ט, י( ב"וישקהו" )בראשית, לג, ד(

מניטו: כן כן, "באותה שעה," באותה שעה. זהו. זה פרה-פיגורציה לסוף הנצרות. (צחוק)

קהל: ואם אחד...

מניטו: רק דקה, אתם רואים אפיפיור מנשק את?... אפילו יוסי שריד? אין דבר כזה.

קהל: אין דבר כזה?

מניטו: ברור (צחוק)

קהל: האם אפשר להיות צדיק, בשביל צאצאי עשו, דרך...

מניטו: גיור.

קהל: [דרך] שבע מצוות בני נח?

מניטו: לא. דווקא זה שאלה מעניינת, אבל אני צריך שעה כדי להשיב לה. רק בקצרה, דרך ראשי פרקים: אני חושב, ולמדתי את זה אצל הרב, הרצי"ה ז"ל, ולא קיבלתי תשובה סופית, כן? השארנו את הנושא דרך הלימודים. אבל ליבון השאלה - הספקנו. לפי דעתי, כל אדם יכול להיות בן נח, חוץ מנוצרי. כי יש בנצרות דברים נוגדים את שבעה מצוות בני נח.

קהל: כמו מה?

מניטו: ויש מחלוקת אצל הפוסקים. למשל, ואני חושב שיש דברים בגו: אצל הפוסקים הספרדים, ובעיקר אלו שהיו בספרד ובדרום צרפת, יש נטייה לקולא בזה. אצל האשכנזים, אין שום ויתור. יש שני דברים. אחר כך אני אחזור לשאלה שלך: הצאצאים של עשו. אבל קודם כל במישור של עשו עצמו. הכנסייה עצמה. יש עניין של השיתוף, ויש עניין של אבר מן החי. ואכילת הדם. רק דקה, אני מתחיל עם... יש דברים עם עשיו. אני רוצה להסביר את זה: שיתוף זה מותר לבן נח. אבל השיתוף של הנוצרים הוא מיוחד במינו: מכיוון שהם מגדירים את עצמם כ'ישראל.' אבל השיתוף אסור לישראל. ולכן צריך שנוצרי יוותר על שם 'ישראל,' כדי להיות בן נח. כל עוד שהוא נוצרי הוא לא יכול להיות בן נח. זה הדעה שלי בשיתוף, ועוד לא הספקנו להגיע לפסק הלכה עם הרב. אבל אני משוכנע שפעם הדבר יתגלה. כי העמדה, למשל של 'המאירי' אצל אותה בעיה: האם נוצרי יכול להיות בן נח? היא ותרנית לגמרי. והשאלה השנייה: האם אצל בן נח אכילת הדם, עניין של אבר מן החי, זה עוד עניין. כי אפשר למצוא נוצרים שמוותרים על איבר מן החי. אבל לא מוותרים על הדם. ובעיקר, באופן מיסטי, הם אוכלים את הדם של האליל שלהם. מבחינה מיסטית. רק דקה. מה?

קהל: הותיקן ויתרו על זה.

מניטו: ויתרו על מה?

קהל: על'aucharistie' )אוכריסטיה, סעודת הקודש(

מניטו: או! איפה?

קהל: מה, הם לא ויתרו על זה?

מניטו: זה jamais de la vie (צחוק) לגמרי לא...

קהל: [...] שזה ממש אדם שלא...

מניטו: זה עיקר הנצרות. אבל מכל מקום אני אמרתי "באופן מיסטי" הנוצרים שאני מכיר, בעיקר הקתולים, אף על פי שבבחינה אורתודוקסית, אומרים שמוותרים, לא מוותרים. וזה סוד האנטישמיות שלהם. הם אוכלים את הבשר ושותים את הדם של יהודי! זה הפולחן שלהם! ואנחנו היהודים, צריכים לקחת את זה ברצינות! כל עוד נוצרי הוא נוצרי, יהודי - הוא בסכנה אצלו! כי זה האמונה שלהם. כי הבשר והדם של היהודי - זה הצלת העולם. זה האמונה שלהם! לא פעם... אני יש לי את המזל הביש הזה, שאני מבין את השטויות שלהם. ולכן הם לא יכולים לשחק עם זה, ולצחוק איתי. לא פעם, אני נמצא בכנס של כמרים, ואני אומר להם פחות או יותר את הדבר הזה: אתם אומרים שאתם מאמינים כי בורא עולם עשה את עצמו אדם, בריאה, כדי להציל את העולם. אבל זה שקר! אתם לא מאמינים בזה! אתם מאמינים בדבר אחר לגמרי! שבורא עולם עשה עצמו יהודי! כדי להציל את העולם. אז תאמרו את זה ככה! וזה מגלה את המוטיבציה הפגאנית, העמוקה, של המיסה שלהם: הם הורגים את היהודי, ‎בבחינה מיסטית. וזה ההצלה של העולם. זה האמונה שלהם! ולכן כל פעם אני חוזר על זה: אף על פי שיש אצל חכמי ספרד ותרנות לנצרות מכיוון שהיו בסכנה אצלם (גירוש ספרד) לא היו יכולים לומר מה בליבם. יהודי הוא בסכנה בעולם הנוצרי, כל עוד הנוצרי הוא מאמין באמונה שלו! תודה לאל הם לא מבינים במה הם מאמינים. אבל הם חיים את זה! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה תכונה נפשית שלהם?

מניטו: זה ממש עבודה זרה ואחר כך אני מגיע לחלק השני של השאלה. זה עבודה זרה שהמייסדים האחרונים - לא הראשונים - של הנצרות הכניסו בליבם. וזה, אני רוצה להסביר את זה ככה: דווקא הנוצרים הראשונים, היו באמת יהודים. והאמונות שלהם היו שונות לגמרי ממה שאנחנו מוצאים בתאולוגיה הנוכחית של הנוצרים, אחרי פאולוס. ודווקא הם (הגויים) מכירים את היהדות דרך יהודים בורים, עמי ארצים. מהתחלת הנצרות. הם לא מכירים את היהדות באמיתת היהדות. ואני רוצה להרחיב את הרעיון הזה: יש לדאבוננו יותר מדי יהודים שמוסרים לעולם החיצוני דווקא את הדמות המכוערת שהם רואים ביהודים. ומכיוון שפגשו יהודים מסוג זה, הם משוכנעים שהצלת העולם זה דווקא טהרת היהודים דרך האש ודרך הרדיפות, ודרך... הם משוכנעים בזה. מכיוון שלא הכירו אלא יהודים לא אמיתיים. וזה מתחיל דווקא עם אותה תקופה של ההתבוללות של היהודים לתרבות יוונית! פאולוס הוא יהודי מתבולל לתרבות יוונית. מי שקורא את הספרים שלהם, הוא רואה שדווקא כל הציטטות מהתנ"ך הם שקר מוחלט. כי פאולוס הזה הוא היה עם הארץ גמור. הפרופיל התרבותי שלו זה יהודי מתבולל לתרבות יוונית. והוא היה נתין רומאי. זה הדמות של יהודי גלותי במובן הכי מכוער של ה... הרב אורי שרקי: אבל מאמין.

מניטו: מאמין במה? הרב שרקי: בתורה.

מניטו: לא! הוא מאמין בנצרות דווקא. הוא לא מאמין בתורה. הרב שרקי: בתחילתו?...

מניטו: לא לא! הוא מאמין... תשמע, אם אני תפסתי את השאלה שלך, הוא חושב שהוא מאמין בתורה, הוא מאמין בתורה של מינים אצל היהודים. זה מה שצריך להבין. הפרופיל התרבותי שלו הוא פרופיל של יהודי מתבולל ודווקא מאמין במה שהוא חושב שזה יהדות! אבל אני מכיר מספיק את הקהילות של היהודים, גם בגולה, לא, ההיפך: גם בארץ אבל בעיקר בגולה, שזה נותן אותה תמונה: היהדות של פאולוס. וזה לא היהדות של התורה! אני מדבר רק על קצה המזלג. זה נושא חמור מאוד. אבל צריך להודות בזה! כשנוצרי פוגש ומכיר את אמיתת של היהדות - הוא מתגייר מיד. ליהדות. אבל כל עוד שהוא באותה דעה, אז הוא מגיע למה שהגדרתי: בשבילו, כדי להציל את העולם, צריך להצליב את היהודים תפסתם לאיזה כיוון אני הולך. טוב, זה קצת מחוץ לנושא, אבל זה נקרא בלשון חכמים: 'שדין יהודאין.' כשגוי פוגש איזה שד יהודאי, אז... זהו. תפסתם את חומרת העניין. כן?

קהל: האם זה לא היה אותה תופעה של

מניטו: אני לא רוצה לשכוח את החלק השני של ה... ‎

קהל: שקרה בהתחלת המרקסיזם עם היהודים, שרצו 'לגייר' כל היהודים מרוסיה לקומוניזם?

מניטו: משהו דומה. משהו דומה. החלק השני: לפי ההלכה, של השאלה שלך, ההגדרה היא: חטא אבותיהם, הם מחזיקים חטא אבותיהם בידם. ולכן אינם אחראים, אינם אשמים מחטא אבותיהם. תפסת את ה... זה ההלכה. כשאתה מתייחס לאיזה נוצרי, אתה לא יכול להאשים אותו על חטא של מייסדי הנצרות. הוא גוי, והוא מאמין במה שהוא מאמין. אבל שהוא מתיימר לומר: זה היהדות האמיתית אז זה עשו עצמו. תפסתם את העניין. לכן כל פעם אני אומר להם: "תוותרו על שם ישראל"! "ונהיה אחים תאומים". אבל הם לא מוותרים על זה. כל עוד שלא מבינים מהו ישראל האמיתי, שהוא העם העברי. הם פגשו רק היהדות של הגלות. ובצורה לא אמיתית. תפסתם את זה? כי יש הרבה הרבה נוצרים שהתגיירו, והגיעו להיות תלמידי חכמים עצומים, כשפגשו יהדות אמיתית! ולכן הם מפחדים מישראל כישראל, ישראל העברי, יותר מהיהודים שבגלות. היהודים שבגלות- הם יכולים להסתדר איתם. אבל עברי? זה פחד בשבילם. והם מתחילים לגלות את זה, ההבדל. מנחשים שיש הבדל, בעצם. תפסתם?

מתוך שיעורים על שערי אורה 22

מניטו: אני אסביר את זה. זה שאלה יפה. כי עד כאן, כל הבעיה שהאדם היה צריך לפתור, במישור של בן אדם לחברו, זה בין אח לאח. קין הרג את האח. אין אח, אין זולת. המילה 'אח' מסתלקת מהמקרא. ולכן יש איזה מין ארכה שנותן הבורא לקין. עד שיתברר אם הוא באמת רשע או נקי - אותיות קין, או צדיק. ונתן לו, כעזר לאותה בעיה של בן אדם לחברו, את העניין של הבן. כי אם... ויש איזה זיקה למה שאומרים הנוצרים, אחר כך אני אסביר את זה. ואם אי אפשר להתייחס לאח כזולת, אולי יש פתרון דרך היחס של האב לבנו. וזה העבודה זרה של הנוצרים. הישועה של העולם, של חטאו של קין, באה דרך הבן. תפסתם את הקשר? זה קשה ליהודי לתפוס את זה, אבל זה אותו... ולכן עובדים לבן כבן, "ואהבת לרעך כמוך" זה בלתי אפשרי, אלא דרך הבן. אז נותן לו בן ששמו 'חנוך.' המחנך היה צריך להיות הבל, האח, הרועה. הוא הרג את המחנך. אז הוא מחזיר לו את הפונקציה של החינוך דרך חנוך. מה עושה? הוא לוקח את הערך שהוא האדם, הנפש של האדם, ונותן את השם לעיר. הוא הורג שנית את הבן אדם. הערך זה העיר, זה לא האדם.

מתוך שיעורים על שמות רבה

"ייאספו לאומים" זה המשך הפסוק ואין לאום שנאמר: "ולאום מלאום יאמץ" ותזכרו ש"לאום מלאום יאמץ" - זה כבר רמז לעשו. כי הפסוק הזה נאמר גבי התחרות בין יעקב ועשו. ולכן, ישראל נקרא לאום ועשו נקרא לאום. יעקב נקרא לאום, ועשו נקרא לאום. לכן התחרות הראשונה זה בין ישראל ורומי, זה קשור למה שהגדרנו: הקליפה הפנימית שיצאה מישראל. זה מובן? אז פה יש לנו הפרצוף של רומי, ששורשו עשו, שנקרא בהלכה, עשו עצמו, "ישראל מומר." ישראל מומר. ולכן, כשחוזר בתשובה נקרא 'ישראל.' ולכן אין מקום לעתיד של עשו. זה מובן? אני חוזר על אותה הגדרה: ההגדרה של עשו, עשו בנו של יצחק, אחיו של יעקב, הוא נקרא 'ישראל מומר.' היה יכול להיות ישראל. והוא לא רצה. ולכן הוא ישראל מומר. צאצאי עשו - ההגדרה היא: חטא אבותיהם בידיהם. אינם אחראים, אינם ישראל מומר. הם גויים, לכל דבר. אבל הם מתיימרים להגדיר את עצמם כישראל. אבל אין להם שום שייכות ולא כלום לישראל. עשו עצמו, בשורשו, הוא ישראל מומר. אבל דינם כדין עשו. החזרה בתשובה של נוצרי - זה להיות ישראלי. אין אפשרות אחרת. אין דבר כזה 'נוצרי צדיק' גבי ישראל. אולי אני אסביר את זה בקצרה. לא רק בקצרה, כי זה... לפי דעתי זה פשוט להבין. מי זה נוצרי? זה גוי שרואה את עצמו כישראל, במקום ישראל. ויש לו בעיות. מכיוון שעכשיו מגלה שישראל זה קיים. ולכן יש לו בעיות. והוא מחפש דרכים לחזור בתשובה. לכל החטאים שיש עליו אלפיים שנה נגד ישראל. ומרגישים את זה עמוק, כן? יש להם תסכול עמוק, מכיוון שאין להם אפשרות לצאת מאותה אשמה שהם יודעים שיש להם כלפי היהודים. בבת אחת מגלים את זה האשמה שלהם זה שהיהודים הם ישראל. ולכן יש להם בעיה עצומה מאוד. וחכמי ישראל ראו את זה מראש. יש גמרא מפורשת: הלכה - עשו שונא את יעקב. אין דבר כזה עשו שאוהב את יעקב. זה מובן מה שאני אומר? אולי שמעתם ביום שישי שעבר איזה כומר שדיבר. זה היה מורגש. שהלכה - אין, עשו שונא את יעקב. זה משהו מדהים. איך זה יוצא מתוך דבריו. התסכול הזה, ש.... טוב, זה מובן? הסיפור הזה של אותו כומר זה לא נגמר. עוד חזון למועד. (צחוק) ולכן אף על פי שאנחנו למדנו הרבה פעמים, שיש מושג של ישמעאל צדיק כשחוזר בתשובה, אין מושג של עשו צדיק. כשחוזר בתשובה הוא ישראל. אין מקום לזהות אחרת. ולכן אם אתם שואלים: אבל יש מיליונים! איזה מיליונים, מאות של מיליונים של נוצרים. מה נעשה איתם כשיחזרו בתשובה? מהי התשובה? (צחוק)

קהל: גוי של שבת )

מניטו: לא (צחוק גוי שבת (צחוק), לא יתכן, אבל זה... בני נח! ברור! בבחינת בני נח, הם יכולים להיות צדיקים, חסידי אומות העולם. אבל 'ישראל' למה? זה התשובה שלהם. ואני אסביר את זה בקצרה. בחיי עשו עצמו, התורה מספרת שחזר בתשובה גבי יצחק. ולא גבי רבקה. בתהליך של ההיסטוריה של רומי יש התחלה של תשובה כלפי אביהם שבשמים. אבל לא כלפי כנסת ישראל. אם יחזרו בתשובה כלפי כנסת ישראל, ימצאו את עצמם ישראל או בן נח. אבל אין עתיד לעשו. זה מובן, כן? זה הביטוי של "ימח שמו וזכרו" (י'ש'ו(' פשוטו כמשמעו. כי זה אותן האותיות. זה עשיו. )ישוע( זה מובן. זה גלגול של אותו טמא. זה אותן האותיות! הם יודעים למה הם מתפללים. (צחוק) ולכן זה מיתוס, אבל השם הוא ברור מאוד. אם כן, לפי הפסוק הזה: "ולאום מלאום יאמץ" - קודם כל נכנס רומי. זה התחרות של אומות העולם בבחינת לאום, דהיינו בבחינת מלכות, גבי אותו משפט, מי עסק בספר תורה. אז בא רומי. כן?

קהל: הם חושבים [...] בתורה?

מניטו: כן, למזלכם, אתם הישראלים הצברים, אתם לא יודעים מה זה נוצרי. זה איזה מין יצור כזה, (צחוק) שהוא גוי גמור, ושרואה את עצמו כישראל אמיתי. דבר מוזר, כן? זה לקח להם אלפיים שנה כדי לגלות את זה, ש"אבדה חכמה מאדום" אפשר לומר את זה בסגנון ר' אסטריקס (צחוק) "הרומאים משוגעים." הם רואים את עצמם כישראל. פלא, אלפיים שנה. ועם איזה כנות, אמונה, זה משהו... הבנתם למה אני רומז, כן? אני זוכר, לפני הרבה הרבה זמן, הייתי נציג של הסטודנטים היהודים באירופה. והייתי במחנה בינלאומי של סטודנטים, ופגשתי איזה סטודנט מיוגוסלביה. שהיה נוצרי כשהיה צעיר, ואחר כך עזב את הנצרות והיה מרקסיסט. ומכיוון שהיה מדבר צרפתית, קרה שהתיידדנו. אז הוא סיפר לי למה עזב את הנצרות. אמר לי: פתאום גיליתי שמדובר באיזה משפחה אקזוטית, אברהם, יצחק, ויעקב, של המזרח הקרוב. ומה אני, יוגוסלבי, -הוא היה קרואטי - מה אני שייך לאותה משפחה!? וכשהייתי בכנסייה הייתי מתפלל לאלוקים של היהודים! אני לא שייך לזה, זה עניין של המשפחה שלכם. תפסתם את זה, מה קרה בכל העולם כולו נוצרים רואים את עצמם כישראל האמיתי. ופתאום מגלים שיהודי זה דבר קיים, ושישראל בעולם - זה היהודים! ולכן יש להם איזה טראומה עמוקה מאוד, וצריך להיזהר מזה. זה חומר נפץ! אם אנחנו לא נותנים להם את הפתרון, זה ילך ויחמיר. כי אי אפשר לחיות - זה אנושות מלאה, אנושות גדולה - אי אפשר לחיות עם תסכול כזה. זה מובן? טוב, זה סיפור אחר, אבל מכל מקום זה מה שאומרת הגמרא. מי בראש? אלו מאומות העולם

מתוך שיעורים על ראש השנה ופסח

קהל: לי מפריע, המובן הזה, זאת אומרת, בעצם היהדות... ישו וכל האלה שבאו אחריו, פטרוס וכולם, היו יהודים, יהודים בני יהודים ממש.

מניטו: יפה.

קהל: זאת אומרת שהם הכניסו את האתאיזם, והם היו צריכים לעורר את אדום, הם, היהודים שלנו, לעורר את אדום ליצור דת חדשה, אתאיסטית, כדבריך.

מניטו: כן.

קהל: אבל זה בעצם, הלא... זה בעצם מדמנו יצא!

מניטו: כן. אז אני רוצה ל...

קהל: זה בניגוד לנטייה הטבעית לחזור!

מניטו: יפה, אני רוצה ל...

קהל: זה מפריע לי מבחינה המחשבה!

מניטו: נכון. אני רוצה לנסות להשיב תשובה קצרה וברורה. אני אמרתי שני פעמים: האדום הזה - רומי - שמע את הבשורה של האמונה מיהודים.

קהל: מיהודים.

מניטו: כן. אז זה החלק החיובי. הם, אני חושב שהם רציניים כשהם אומרים. שהם מאמינים שהישועה היא אפשרית. והם - יש להם שאיפה לזה, יש להם חפץ לזה, רצון להיגאל. הם מחפשים ישועה.

קהל: אבל הם נגאלו כבר.

מניטו: מה?

קהל: כדבריהם, הם נגאלו כבר.

מניטו: לא לא, בכוח, רק בכוח. "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" - יש לנו קדושה בכוח, ממה שקיבלנו את המצוות, אבל צריך לקיים את המצוות, זה הקדושה האמיתית. הם מדברים על החזרה של אותו איש, שנקרא Parousia בלשון שלהם ולפי דעתי כשאומרים שהם מחכים שיחזור, זה דומה מאוד לכמה יהודים שאומרים שמחכים שיבוא, אבל לא מחכים (צחוק) אבל לא מאמינים. ואני חוזר לשאלה. אבל מכיוון שהם שייכים לתרבות היוונית-רומאית, אינם מסוגלים לתפוס את זה. ולכן, עד פאולוס, עד שאול

קהל: שאול התרסי.

מניטו: היו קשורים גם לתורה. אבל משאול הזה ואילך - הם ניתקו את עצמם מהתורה, מכיוון שההשפעה של התרבות היוונית-רומאית הייתה יותר גדולה מההשפעה של היהודים האלו. אני לא רוצה, אין לנו מספיק זמן. לפי דעתי, וזה הודות התנועה של חב"ד, אפשר להבין שיהודי שמאמין שהמשיח כבר בא, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי, והאמונה שלו זה אמונה שלו. אז הייתה תקופת מעבר, והיו ככה יהודים שהיה להם מדרשים משלהם, אמונה משלהם: הנוצרים הראשונים. אבל אחר כך, כשניתקו את עצמם מהיהדות, בבחינת לאום אז זה כבר חזרו להיות עבודה זרה. אז כל עוד שמישהו שחושב שאולי המשיח התימני הזה הוא משיח, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי. יש אפילו, יש יהודים מצוננים. הוא יהודי. יהודי מצונן זה יהודי. (צחוק) אז יהודי אתאיסטי זה גם כן יהודי. אבל רומאי אתאיסטי זה לא יהודי (צחוק)

ישעיהו לייבוביץ'

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: כך אומר... כך מסביר ה... האר"י: לחכמה יש שני שדיים כדי להניק את החכמים: יש דד בימין ודד בשמאל. הדד של ימין נקרא "אל-דד" והדד של שמאל נקרא: "מי-דד". זה: 'מי'-'דד' ו'אל'-'דד'. אתם רואים את זה, כן? זה קבלה.... אז כשגילוי התורה מתעצם בישראל אז ה-ה"א של אלוקים זה חמישה חומשי תורה. ההלכה האמיתית. ובאופן בלתי נמנע יש חכמים של הקולא, וחכמים של החומרא. זה מובן? אבל הם מחוץ לקונצנזוס של הסנהדרין. וכל השקלא וטריא של לימוד ההלכה זה כדי להכניס את דעתם באיחוד המידות. כשלא נכנסים באיחוד המידות, הם נשארים בחוץ! ומנתקים את עצמם מישראל.

למשל, לפי דעתי, [יש] תופעה ממש עצומה מאד של הדבר הזה בחברה הישראלית, ושמו זה: ישעיהו לייבוביץ'. זה... זה פשוט, כן. והוא נמצא, בעל תורה, אבל מחוץ להלכה. ולפעמים הוא מקל, לפעמים הוא מחמיר, אבל הוא גם "אלדד" וגם "מידד", כן? זה מובן? הוא היה יכול להיות ראש הסנהדרין. אז הוא בחר להישאר בחוץ. ולכן הוא בעימות... וכל מי ש... - זה נלמד בקבלה גם כן - כל מי שמנתק את עצמו מאיחוד המידות הוא כעסן. מאיחוד המידות - הוא כעסן. ועצוב. וזה הדרמה של ישעיהו לייבוביץ'.

אני מכיר ומוקיר את אחותו. שהיא - "רבנו נחמה", כן? אם אתם... שמעתם עליה? כן? היא ממש... יהודייה... בסדר. לא רק 'בסדר', משכמה ומעלה. אבל אחיה הוא... לצערי.

אני אמרתי לו את זה בפנים. הוא אמר לי, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני אוהב אותו מרחוק... הוא... לפי דעתי הוא חולני. כשהוא מתפקד כמורה לפיזיקה, כמורה, כמרצה, לכל מה שאתם רוצים - זה יוצא מן הכלל. איזה מין... שכל, ברור, פשוט, ממש... מרצה, בגדול. כשמדבר תורה - זה... רחמנא ליצלן. מה קורה פה? מחלת נפש. טוב, זה - אפשר לעשות פסיכואנליזה של המקרה שלו, אבל לפי דעתי זה נותן ביטוי למה שמסביר האר"י. והוא ככה בגדול, כן? יש קטנים, כמו אברהם בורג למשל, זה... איזה מין... תופעה 'בורגנית', כשאומר: "בורג - אני" (צחוק) אבל בכל זאת, זה אנשים קטנים מאד. אבל - ישעיהו זה בגדול.

ואני חוזר לנושא שלנו: כל העניין של איחוד המידות, הוא עניין מרכזי בנושא של העבריות. ונלמד כמה מדרשים על ההגדרה - מה זה "עברי". אבל מכל מקום, אני רוצה להקדים את הלימוד, ברמז שיש בזוהר: העבריות זה הזהות של העובר של המין האנושי. כל ההיסטוריה של המין האנושי, זה היסטוריה של תולדות של ה'בן-אדם'. אבל זה מתגלה דרך עובר של האנושות שנקרא "העברי". זה לשון: ע.ב.ר. - ע.ו.ב.ר.

 

{bfaccordion-slider ישעיהו לייבוביץ'}

 

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: כך אומר... כך מסביר ה... האר"י: לחכמה יש שני שדיים כדי להניק את החכמים: יש דד בימין ודד בשמאל. הדד של ימין נקרא "אל-דד" והדד של שמאל נקרא: "מי-דד". זה: 'מי'-'דד' ו'אל'-'דד'. אתם רואים את זה, כן? זה קבלה.... אז כשגילוי התורה מתעצם בישראל אז ה-ה"א של אלוקים זה חמישה חומשי תורה. ההלכה האמיתית. ובאופן בלתי נמנע יש חכמים של הקולא, וחכמים של החומרא. זה מובן? אבל הם מחוץ לקונצנזוס של הסנהדרין. וכל השקלא וטריא של לימוד ההלכה זה כדי להכניס את דעתם באיחוד המידות. כשלא נכנסים באיחוד המידות, הם נשארים בחוץ! ומנתקים את עצמם מישראל.

למשל, לפי דעתי, [יש] תופעה ממש עצומה מאד של הדבר הזה בחברה הישראלית, ושמו זה: ישעיהו לייבוביץ'. זה... זה פשוט, כן. והוא נמצא, בעל תורה, אבל מחוץ להלכה. ולפעמים הוא מקל, לפעמים הוא מחמיר, אבל הוא גם "אלדד" וגם "מידד", כן? זה מובן? הוא היה יכול להיות ראש הסנהדרין. אז הוא בחר להישאר בחוץ. ולכן הוא בעימות... וכל מי ש... - זה נלמד בקבלה גם כן - כל מי שמנתק את עצמו מאיחוד המידות הוא כעסן. מאיחוד המידות - הוא כעסן. ועצוב. וזה הדרמה של ישעיהו לייבוביץ'.

אני מכיר ומוקיר את אחותו. שהיא - "רבנו נחמה", כן? אם אתם... שמעתם עליה? כן? היא ממש... יהודייה... בסדר. לא רק 'בסדר', משכמה ומעלה. אבל אחיה הוא... לצערי.

אני אמרתי לו את זה בפנים. הוא אמר לי, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני אוהב אותו מרחוק... הוא... לפי דעתי הוא חולני. כשהוא מתפקד כמורה לפיזיקה, כמורה, כמרצה, לכל מה שאתם רוצים - זה יוצא מן הכלל. איזה מין... שכל, ברור, פשוט, ממש... מרצה, בגדול. כשמדבר תורה - זה... רחמנא ליצלן. מה קורה פה? מחלת נפש. טוב, זה - אפשר לעשות פסיכואנליזה של המקרה שלו, אבל לפי דעתי זה נותן ביטוי למה שמסביר האר"י. והוא ככה בגדול, כן? יש קטנים, כמו אברהם בורג למשל, זה... איזה מין... תופעה 'בורגנית', כשאומר: "בורג - אני" (צחוק) אבל בכל זאת, זה אנשים קטנים מאד. אבל - ישעיהו זה בגדול.

ואני חוזר לנושא שלנו: כל העניין של איחוד המידות, הוא עניין מרכזי בנושא של העבריות. ונלמד כמה מדרשים על ההגדרה - מה זה "עברי". אבל מכל מקום, אני רוצה להקדים את הלימוד, ברמז שיש בזוהר: העבריות זה הזהות של העובר של המין האנושי. כל ההיסטוריה של המין האנושי, זה היסטוריה של תולדות של ה'בן-אדם'. אבל זה מתגלה דרך עובר של האנושות שנקרא "העברי". זה לשון: ע.ב.ר. - ע.ו.ב.ר.

 

{bfaccordion-slider כוח התיקון של האישה}

 

מקור: שערי אורה

טקסט יגיע בהמשך

 

{bfaccordion-slider כיסוי ראש}

 

מקור: תפארת ישראל למהר"ל קובץ 19, נתיב התורה למהר"ל

[מי] שאין לו מידת הענווה, זה ברור מאוד בלי יוצא מן הכלל, שבסופו של דבר, וזה יתגלה שהוא אפיקורוס. ושהתורה שלו זה לא תורה, אלא - תורה מדומה. זה חכמה של... כמו החזיר, שמראה את הסימנים. רציתי להביא מקור לזה, ושכחתי. זה גובל בלשון הרע, אז שכחתי (צחוק). זה ברור.

והסימן הכי בולט - זה כיסוי ראש. מי ש... מי שבקיא בתורה והוא מתנגד למנהג היהודי, הישראלי, של כיסוי ראש - שאין לו מקור! ובכוונה - אין מקור! במקורות - העניין של הכיסוי ראש. בכוונה. אז - זה סימן שהוא אפיקורוס. שהוא חסר אותה מידה של ענווה. כל שכן - כשמלמד תורה! או באוניברסיטה, או מחוץ לאוניברסיטה, יש הרבה שומרי-מצוות לכאורה, שמלמדים תורה בלי כיסוי ראש. וכשנכנסים בבית כנסת, אז שמים את הכיפה. וזה עבודה זרה. תפסתם מה שאני אמרתי. זה... אמונות טפלות. אז דיברנו בבת אחת, בהרבה דברים. קודם כל העניין של הכיסוי ראש. אצל האשכנזים, סופסוף - זה לכאורה יותר חמור מאצל הספרדים תפסתם בזה, כן?

קודם כל אני רוצה להתחיל בדרך כלל: זה מצווה מן המצוות. ואנחנו הגענו במצב: זה או הכל, או לא כלום. אז - מי שלא שומר כל המצוות, הוא לא שם כיפה, מכיוון שזה סמל שהוא שומר כל המצוות. אבל זה לא נכון. זה טעות. זה מצווה מן המצוות. אבל - אין מצוות מעכבות זו לזו. הוא לא יכול לקיים מצווה זו מ[ה]סיבות שלו? אבל יש מצוות אחרות! תפסתם את זה.

אבל צריך להסביר למה דווקא בעולם של האשכנזים ראו את זה כסמליות - וזה נכון, זה מסורתי - סמליות של עול מלכות שמיים. אצל הספרדים - ההיסטוריה היא אחרת לגמרי. ואני מכיר בעיקר את השאלה, הנושא ההוא, אצל הספרדים שהיו עם הערבים. היו ספרדים אחר כך, מחוץ לארצות האסלאם, אבל בעיקר הספרדים האלו. אני נולדתי באותן המדינות, והערבים היו רגילים לכפות על היהודים לבושים משפילים. ובעיקר כיפה מיוחדת, שזה היה סימן של עבדות. ולכן כשהיהודים השתחררו מהערבים, שינו את הלבושים שלהם, התלבשו כמו גויים, [ש]באים מצפון," מצפון תיפתח"... אז - זרקו את הכיסוי ראש. זה כתגובה נגד ההשתעבדות הערבית, של המוסלמים. הבנתם את זה? כן? וזה מובן. ולכן צריך לתקן את זה. כי אני מכיר הרבה הרבה ספרדים, כי בנאיביות כזו לא שמים לב על החומרה של אותה מצווה של כיסוי ראש. אבל אצל האשכנזים זה יותר עמוק. זה יותר.. שורשי. למה? מכיוון שהאשכנזים חיו בעולם הנוצרי. בדרך כלל, כן. ודווקא הסימן של התחלת הנצרות לפרוק את עול מצוות זה היה להוציא את הכיסוי ראש. זוכרים את זה? כן? ויתכן שזה השפיע מאוד במנטליות שלהם. זה סימן של - לעבור לצד אחר. טוב. אז - זה לקח גם את הסמליות של עול מלכות שמיים. ואני זוכר בבית המדרש, כשהייתי קטן, היו קוראים ל... לא היו לנו כיפות, רק הרבנים היו להם כיפות, כיפות מיוחדות, היה לנו כובעים. אתם זוכרים את זה?

קהל: béret basque

מניטו: béret basque יפה. גם בטוניסיה!

קהל: בזמן הנאצים, אמרו לנו לשים [אותה]

מניטו: נכון.

קהל: מה שנאצים [אמרו]: 'תשימו שתבדילו את עצמכם מהגויים'‎.

מניטו: כן. ואני שמרתי את ה... béret basque האחרון שלי כדי למסור את זה לנכד שלי, כדי שידע על ה... בפרהיסטוריה. אז, מה הייתי אומר? אה כן! היינו קוראים לזה: "עול מלכות שמיים". פשוט. ולכן, בעל תורה שאין לו כיסוי ראש, זה סימן בולט שהוא פורק עול. הבנתם? וזה דבר חמור. אף על פי שאסור להכליל, יש... כל טיפוס והעולם שלו, אבל בדרך כלל זה בולט מאוד. טוב על איזה נקודה הגענו גם כן? נגענו?

קהל: [ההנהגה השכלית]

מניטו: לא לא. זה הנושא, כן? אה כן. יצאנו מההסבר שלך, שההגדרה של אפיקורוס זה מי שהוא לא מכיר בחשיבות של השכל של מישהו אחר. זה נקרא: "אמונת חכמים". וכאילו לא קיבל את התורה שלו. ואם לא קיבל את התורה שלו, המשמעות זה: אף פעם אף אחד לא קיבל תורה מזולתו. זה - שכל אנושי. מתוחכם, יותר עמוק, פחות עמוק, אבל – 'תורה מן השמיים? אף פעם לא היה דבר כזה'. זה הסמל. זה מה שמסמל את העניין של הכיסוי ראש. זה מובן? טוב. וזה פשוט מאוד וזה עמוק מאוד. ויש לנו... אפילו ברגישות היהודית, שהיא רגישות שמית סופסוף, זה נקרא" מצח"." מצח"- זה גאווה. זה מובן.

אז הנה ההגדרה של הנושא של הפרק הזה: ונתחיל עכשיו בגמרא שהמהר"ל מביא: אין שאלות בזה? טוב. ופה בספר יש לכם שוב טעות במקור, זה לא דף ו, אלא דף ז עמוד א. צריך לתקן את זה.

עוברים לשיעור בתפארת ישראל

[מניטו קורא במהר"ל נז א]

"ומאחר כי עולם הבא אינו נגלה לאדם, לכך דברי הנבואה בנסתר לא נגלה, כפי מה שהוא עולם הבא בעצמו, ולכך לא יבא עולם הבא בתורה רק ברמז נסתר ולא בנגלה. ועוד בארנו בהקדמת חיבור 'גבורת השם', עיין שם"

אני רק רוצה לחזור למה שדיברנו, כהקדמה להסבר של המהר"ל. ‎שאדרבא ובהפך, אין מקום בתורה לעניין של תחיית המתים או עולם הבא, כי התורה מדברת רק לאלו שיודעים מעצמם שהעולם הזה מביא לתחיית המתים ולעולם הבא. אם התורה היתה צריכה לגלות לנו את זה, זה סימן שלא היה לנו שום שייכות לאותה תורה. הבנתם את זה?

אני נתתי כמה דוגמאות. למשל - אם אתה צריך להסביר לשופט מה זה" משפט צדק", זה סימן שאתה לא מדבר אל שופט! הבנתם את העניינים. אם אתה צריך להסביר לישראל ש [...] יש תחיית המתים, שנית - יש עולם הבא. אז זה סימן שאתה לא מדבר אל ישראל! רק ישראל ההגדרה שלהם, זה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". והתורה מדברת לאלו שיש להם חלק לעולם הבא! אם היה צריך לומר לאלו שיש להם חלק לעולם הבא: "תדעו שיש עולם הבא וחלק בעולם הבא", זה סימן שאיננו שייך להם! הבנתם את ה... רק, במרוצת הזמן, כשדברי חכמה נשכחו, כשהתרבו המינים, היה צריך לחדש את זה, ולהזכיר את זה. זה מלחמה על המינים, כן?‎ זה מובן? וזה הכלל לכל החידושים שצריך לחדש במשך הזמן. מכיוון ששכחו אותם אז צריך לגלות שוב! להזכיר, לא לגלות. להזכיר אותם בהדיא [במפורש]. מכיוון שזה - היו דברים מובנים מאליהם. הבנתם?

ונשאר הדוגמה שמסבירים בישיבות, בבתי המדרש. אני חושב שזו הדוגמה הכי בולטת, הכי מרכזית, הכי חזקה. זה: "רמז לכיסוי ראש מן התורה מנין?". אין שום רמז לכיסוי ראש. וזה העיקר. זה סימן של עול מלכות שמים. מי שצריך שיהיה נכתב בתורה עניין של הכיסוי ראש, זה סימן שהתורה לא שייכת לו. הבנתם את זה? זה מראה שהוא צדוקי! זהו! צריך שזה יהיה כתוב כדי שיהיה יהודי? אז מי שאינו מבין מעצמו שיהודי לא הולך בגילוי ראש, אז זה סימן שהתורה לא שייכת לו!

ולמה? בדורות האחרונים, (ואחר-כך אני אתן לכם דוגמה, איך מסבירים את זה בתלמוד תורה) בדורות האחרונים, רוב הבני-אדם, ובני ישראל בפרט - הם כ"תינוק שנשבה"! אז שואלים בנאיביות שאינה נאיביות: "איפה כתוב שצריך כיסוי ראש?" אז פעם חכם אחד נתן תשובה והוא אומר: "וילך יעקב לדרכו". איפה זה כתוב "וילך לדרכו"? ושאל אותו: "האם אתה מתאר לעצמך יעקב הולך בדרך בגילוי ראש"? וזה תשובה אמיתית. אתה רואה יעקב אבינו בגילוי ראש? זה סימן שאתה לא יהודי. מה?

קהל: [...]

מניטו: יש חכמה טבעית, לא, לא... לא, זה עניין אחר. יש דברי חכמה שמובנים מאליהם. כשדווקא הדברים האלו נשכחים, זה סימן של [...] אז זה שאלה שאינה שאלה! זה רק מגלה שיש פריקת-עול. הבנתם את ה...

למשל, אולי אני אסביר את זה אחרת: אתה רוצה להיות שייך לעם היהודי. אתה יודע שזה מסורת מאבות-אבותינו של העניין של הכיסוי ראש. אז זה דברים שסותרים את עצ... זה תרתי דסתרי! אתה רוצה להיות שייך לאותה מסורת, ואתה שולל את המסורת עצמה?! אם אומרים לך: 'זה המסורת שלנו' - אז או תקבל, או לא תקבל. אז אם אתה צריך, זה... הכל בסדר. אם אתה לא תקבל, זה סימן שאתה באמת לא יכול להיות שייך לאותה מסורת. צריך מינימום של דרך ארץ. אתה רוצה להיכנס במשפחה? אז תקבל את המנהגים שלנו. הבנתם את העניין? אז זה יותר מחוצפה. זה טיפשות. זה חוסר דרך ארץ, מינימום. הבנתם את זה? ולא לחינם שהרבנים לקחו דווקא את העניין הזה כסמל לעול מלכות שמיים.

ואני רוצה להסביר לכם למה. למה האשכנזים מקפידים על זה, ולמה הספרדים, בעם-ארצות גמורה, לא מקפידים על זה. ואני רוצה להסביר לכם את העניין. כשקמה הנצרות, אז הרבה מאד שפרקו עול תורה, גילו את הראש. והם אומרים את זה בפירוש: "זה הסימן שאנחנו לא משועבדים לתורה. ‎אנחנו מוציאים את הכיפה". גם מבחינה לשונית, [שאלתי את זה]. ולכן - מכיוון שהאשכנזים היו שייכים לעולם הנצרות, היו רגישים יותר לזה. היו יודעים שגילוי ראש זה סימן של התפרקות עול תורה. אצל הספרדים - מה קרה? דבר הפוך. הערבים דווקא שמו איזה כובע שחור, מכל מקום [כובע] מצחיק, על היהודים, כסמל של [עבדות]. כשהגיעו האירופאים בארצות האסלאם, אז הסימן של החירות אצל היהודי, והשחרור של היהודי - זה היה ליטול את הכיפה השחורה הזו, ולעשות כמו האירופאים. הבנתם? זה עם ארצות גמורה. ואני מדבר פה גם כאשכנזי וגם כספרדי. וצריך לדעת שזה עניין חמור מאד!

ואני יכול לומר לכם לפי הניסיון שלי. הניסיון שלי כמחנך: מי ששומר כל מצוות שבתורה, והוא הולך בגילוי ראש, זה סימן שהוא אפיקורוס. אפילו ששומר כל שאר המצוות. ומהניסיון - אין יוצא מן הכלל. או אם הוא פעם... איך אומרים, עם הארץ, כן? או זה עם-ארצות, או זה סימן של אפיקורסות גמורה. אז, הם... יש אנשים כאלו שמדקדקים בהרבה מצוות שבתורה אבל בגילוי ראש [לא]. ובפרט באוניברסיטאות. אז זה סימן שהם אפיקורסים לגמרי. ואתם יכולים לסמוך על הניסיון שלי. יש לי הרבה הרבה ניסיון בשטח הזה. ולכן צריך להקפיד בזה מאד מאד מאד. הבנתם?

קהל: אבל אמרנו שהתורה [כמו שהיא היתה פעם]

מניטו: כן.

מניטו: אה, לא. לאמיתו של דבר...

קהל: [...]

מניטו: לא.

קהל: [...]

מניטו: זה הנושא שלנו. דווקא. זה סימן הכי בולט.

חוץ מזה אני רוצה להגיד לכם, לפי ההלכה, כל אלו שמדברים על זה, ולפי ההלכה - הם טועים לגמרי, הם עם-ארצים לגמרי. יש בגמרא באופן מפורש: "כיסוי ראש זה מידת חסידות". אבל מה זה ה"כיסוי ראש שהיא מידת החסידות"? זה לא הכובע! זה היה הצעיף שהיו שמים על הכל. ואצל האשכנזים היו שמים את הטלית על הכובע. עד ימי התוספות, כל היהודים היו כל היום עם הטלית והתפילין. כל היום! אחרי תקופת התוספות הפסיקו עם זה, מכיוון שהיו, היה להם קשרים עם הרבה עניינים של טומאה, אז הפסיקו להיות לבושים בטלית ותפילין, רק - בזמן התפילה. ואצל הספרדים, ויותר [...] הקהילות הישנות של הרבנים של הספרדים, חוץ מהכובע, היה להם צעיף על הראש. זה - זה ה"מידת החסידות". אבל לא הכובע. הבנתם את זה?

קהל: ‎‎[...]

מניטו: מה העניין?

קהל: [...]

מניטו: טוב. יש... יש [גירויים]. טוב, לפי ההלכה של הספרדים - לא. אבל אצל האשכנזים - זה כשר. כי הרבנים של האשכנזים פסקו ככה. אבל לפי פסק ההלכה של חכמי-ספרד לא מדברים בזה.

קהל: [חתונה] [...]

מניטו: [...] זה שנקרא בלועזית:

קהל: הכוונה, לנשים פעם, היה צעיף שמכסה [...]

מניטו: מה זה הכוונה?

קהל: [זה רק] המשמעות [...]

מניטו: אה. ההלכה? במשמעות ההלכה? לא, זה אותה כוונה, אבל ברבד אחר. במדרגה אחרת. אבל זה אותה משמעות. אישה נשואה - צריכה כיסוי ראש. כמו שאיש... אבל אני רוצה להסביר לכם: לא, זה לא עניין אחר. זה רבד אחר. זה מדרגה אחרת, אבל זה אותה כוונה.

ואני רוצה להסביר לכם: אנחנו בדורות ש... איך אומרים... שאפשר לומר: שרוב, רוב, כמעט כל [בני] ישראל הם בבחינת "חוזרים בתשובה". אז יש מדרגות. אבל כשמדברים על ההגדרה של ההלכה, ההלכה היא ככה ולא אחרת. הבנתם את העניין. אבל זה תהליך של חזרה-בתשובה. אבל פעם קראתי מאמר, ש... טוב, אני לא רוצה להתחיל בלשון הרע. כל אלו שמחפשים הסברים כאלו - "איך שזה נכתב, 'בשר בחלב', 'לא תבשל גדי בחלב אמו'", זאת אומרת - הם שוללים את כל הבסיס של "תורה מן השמים". לא מבינים למה הפסוק נכתב ככה, וההלכה היא ככה. זה עוד סימן אנחנו נמצאים בתקופה תרבותית, בעם ישראל של "תינוק שנשבה". אבל מי שמתעקש ואומר: "כך היא האמת", אז הוא נקרא: 'יוצא מן הכלל'. אם הוא סתם יהודי שאומר שטויות - זה שטויות. אבל מי שמתחכם ואומר: "כך היא האמת של התורה", אז - זה חמור מאד. הבנתם את העניין?

קהל: בפרשת משפטים, בהרבה דברים, התורה [...]

מניטו: אתם צריכים להבין מה זה המושג של תורת ישראל. התורה לא נינתה כספר, שמישהו כתב, מכר אותו בחנויות, באו אנשים, קנו את הספר, ולמדו לפי דעתם. זה לא הכוונה, כן? ולמדו תורתם מהתורה. התורה שנכתבה - זה מה שהיה צריך לכתוב מתורת ישראל שהיתה בעל-פה. העם, עם ישראל, עם תרבותו קדם לכתיבת התורה. [...] אז מי שלא מבין את זה, אז רואה את תורת ישראל כמו דת של כנסייה זו או אחרת. שמישהו ישב, כתב ספר, יסד איזה כנופייה, ויצא מזה דת. ומה שלא כתוב - זה לא [נכון]".

זה עם, עם תרבותו, עם העבר שלו, עם המנהגים של האבות, ומאדם הראשון והלאה. ובאיזו שהיא תקופה, היה צריך מטעמים אחרים, לכתוב דברים שנכתבו, ולמסור להם בעל פה דברים שנשארו בעל פה. הבנתם את זה? אז כשמדברים על התורה כאילו זה ספר - מי שיודע לקרוא - קורא, עם השכל שלו והמילון שלו, ואומר: "זהו, זה התורה". זה סימן שהוא לא שייך לאותה תורה!

 

{bfaccordion-slider כיצד התהוו החגים בישראל?}

 

מקור: נצח ישראל למהר"ל – הבחירה החופשית, קובץ 1

אף-על-פי שאנחנו יודעים מפי הנבואה שבאחרית-הימים יהיו "כך וכך וכך מאורעות", הפרטים של המאורעות האלו – אפילו הנביאים עצמם לא אמרו, מכיוון שלא ראו! עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקים זוּלָתְךָ סלה. אני מוסיף את זה: מכיוון שיש מבנה של ההיסטוריה, בדברים הכרחיים, כן? אבל תוכן המאורע זה תלוי לפי הזכות. למשל בחיי האבות יש השורשים של כל המועדים. למשל, אנחנו יודעים - כשהמלאכים באו אצל אברהם ושרה, זה היה פסח. אז חגגו את הפסח. איך חגגו את הפסח? לפי המצב של הדור. וזה השורש של ה'פסח דמצרים'. אז למה ה'פסח דמצרים' הוא דווקא כמו שהוא? מכיוון שהמאורעות נתגלו ככה, באותו זמן, אבל פסח של האבות, פסח של מצרים, פסח של ימות המשיח, זה אותו פסח. התוכן - אי אפשר להינבא. [העובדה] שבאותו מועד יהיה מועד של פסח? זה אנחנו למדנו מפי התורה דרך הנבואה. אבל הלכות, הלכות-פסח, זה לא דרך הנבואה. זה החכמה של חכמי-ישראל, שדרך הפלפול שלהם נותנים את ההלכה האמיתית, לפי המציאות של המאורעות בדור ההוא.

למשל - חנוכה, כן? חנוכה זה - החנוכה שלנו, זה החנוכה של החשמונאים בית-דין של החשמונאים לא מפי הנבואה, אלא מפי חכמת ההלכה, נתנו את הפרטים של ה... מכיוון שהפרטים של המאורע נתגלו במציאות לפי זכות הדור. ולכן ההלכה לא באה דרך הנבואה. זה עניין מקביל.

קהל: למשל בזמן האבות, בזמן אברהם,

מניטו: בקול רם.

קהל: בזמן אברהם - מה המשמעות של פסח...

מניטו: למשל - כמו שלמדנו לגבי... חנוכה. מאדם הראשון - היה חנוכה. מה הייתה המשמעות של חנוכה? חג האורים, חנוכת האור בעולם. פסח - זה חנוכת האביב בעולם, הגאולה של החיים. אבל עד יציאת-מצרים אותו מאורע לא מצא אותו מועד - לא מצא את המאורע ההיסטורי שלו בהיסטוריה של בני אדם. בהיסטוריה האנושית. כמו חנוכה: עד מלחמות המכבים המאורע לא נתגלה. אז הבית-דין של החשמונאים קבע: "עכשיו זהו המאורע השייך לחנוכה" כמו ביציאת-מצרים. וזה עומק פשט הפסוק לגבי פסח: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ - מלכתחילה - מה זה "מצות"? זה היה ידוע! "ושמרתם את המצות". זאת אומרת: באותו מועד היו אוכלים מצות. אבל המשמעות של המצה, תהיה - מכאן ואילך: יציאת מצרים. המשמעות של המצה היתה, יכולה להיות, אותה מצה ששרה הכינה למלאכים בלידתו של יצחק. ויש קשר עמוק בין כל המשמעויות האלו של אותו חג. כי לידת יצחק זה כבר רמז לגאולה, וכן הלאה.

אז לגבי המאורעות של אחרית הימים, ואני חושב שיש פה חכמה מדויקת של הרמב"ם. אי-אפשר אפילו לנבא את הפרטים. את התוכן של המאורע עצמו – כן, המשיח – יבוא, זה ברור. איך? באיזה נסיבות? זה... איך אומרים ככה במדרש? המשמעות זה: רק הקב"ה יודע. זה שייך לו. אי-אפשר לדעת. אפילו הנביאים. מכיוון שזה תלוי בזכות. זה החלק של הבחירה שיש מצד הבריאה. ולכן אי-אפשר לנבא.

קהל: זאת אומרת זה ידוע לקב"ה. אבל לנו אסור שייוודע. כדי שהבחירה בכל זאת תישאר. זה ידוע!

מניטו: לא. זה ידוע...

קהל: זה ידוע בעולם!

קהל: זה ידוע בעולם, ב...

מניטו: לא. זה ידוע אצל הקב"ה, כמו - הקב"ה יודע את כל העתיד.

קהל: אבל לנו אסור שייוודע.

מניטו: אבל הצורה שהוא יודע, אי-אפשר לנו לדעת. זה לא... זה לאו-דווקא אסור, זה אי-אפשר! אי-אפשר לדעת! מכיוון... הצורה שהקב"ה יודע את העתיד זה לא שייך לתפיסה שלנו.

אני רוצה להסביר את זה כדי לתת תשובה יותר מדויקת לשאלה שלך. זה עניין של... למדנו את זה פעם, בקשר לעניין של התשובה. מראש השנה [כותב על הלוח] עד יום כיפור, [כותב על הלוח] זה עשרת ימי תשובה. אבל אנחנו יודעים שראש-השנה הוא יום הדין. אז היה צריך לשים את עשרת ימי תשובה לפני ראש השנה! לא אחרי יום הדין. זאת אומרת: יש לי 'תיק' להביא לפני בית-דין, [אז] אני צריך לתקן את 'התיק' לפני יום המשפט, לא אחרי יום המשפט! מבינים את העניין. ולכן יש איזה מין סתירה בין ההגדרה של יום הדין - "היום יוודע" לשנה הבאה כולה, ובין האפשרות של התשובה! נחתם הדין - ובכל זאת אתה יכול לשנות אחרי הדין?! מבינים את הקושי שיש בזה. טוב.

ולכן אפשר להבין את העניין ככה: אם אני מצייר ככה את העבר והעתיד [כותב על הלוח]. לא רק כל יום - כל ראש השנה, אלא - כל יום. כל רגע. העתיד הוא התוצאה ההכרחית מהעבר שעבר עליי. מה שעשיתי בעבר זה נותן את הדין של מה שיהיה לי. ואני נמצא פה, בהווה. אם אין בחירה, אז העתיד הוא מוכרח, הכרחי - איך אומרים את זה? כתוצאה הכרחית מהעבר. כן? זה ברור. וזה הקשר בין המושג: 'זיכרון' והמושג 'דין'. לשון המקרא אומר: "יום הזיכרון", לשון חז"ל זה - "יום הדין". אבל זה אותו דבר! מכיוון שהזיכרון עצמו הוא מידת הדין בשביל העתיד. הזיכרון - הוא שדן אותי. ולכן יום הזיכרון - זה יום הדין.

פה זה לשון המקרא, פה זה לשון חז"ל. אבל מכיוון שפה יש לי את הבחירה, אז אני יכול לשנות מה? את העבר עם התשובה, וממילא העתיד משתנה. ולכן בכל רגע ורגע הקב"ה יודע את העתיד ובכל זאת אני יכול לשנות את העתיד, ובכל זאת יש לי בחירה. תפסתם את ההסבר? ולכן ברור שהקב"ה מבחינה נצחית תמידית, יודע את העתיד, אבל העתיד שהוא יודע - הוא תלוי בכל רגע ורגע לכמות של התשובה שלי, לאיכות, נאמר. לאיכות, לאופי, של התשובה שלי. וזה לא סותר. הידיעה שלו היא נצחית והבחירה היא אמיתית. ומכיוון שכך, הנביאים יכולים להינבא למאורעות של אחרית הימים בלי לדעת. כיוון שאי אפשר לדעת, לא רק שזה אסור. הקב"ה יודע, אבל אנחנו לא יכולים לדעת מכיוון שכל רגע ורגע תוכן המאורעות עלולים להשתנות דרך התשובה.

 

{bfaccordion-slider כיצד התפילה פועלת?}

 

לינק לא מתאים.... נערך ללא הקלטה, יכולות להיות שגיאות..

מקור: תפילה

מניטו: תחזור, לא שמעתי את התחלת המשפט?

קהל: אמרת מקודם, שלכל יהודי חרוט בגורלו.

מניטו: מה זה חרוט בגורלו?

קהל: כאילו...

מניטו: מוכרח? תמשיך בשאלה.

קהל: להתפלל לאלוקי אברהם, לאלוקי יצחק, ואלוקי יעקב. מה זה הכוונה של "חובת גורל"?

קהל: לא... זה אתה הכנסת את המושג הזה. אני אמרתי קצת אחרת: מאיפה אנחנו מקבלים אפשרות, רשות להתפלל? מכיוון.. אולי אני אסביר את זה בצורה קצת אחת אבל זה אותו נושא: אם נגדיר את היחס בין הבורא לבריאה- אין טעם של תפילה. הבורא ברא עולם, תיקן אותו, סידר אותו עם כל מה שצריך לבריות שלו. בבחינת בורא - אין מקום להתפלל. אנחנו לא מתפללים ל"בורא". אנחנו מתפללים ל"ברוך" מקור הברכות- הוא הבורא. אבל בבחינת ברוך, הוא מוסיף ברכות בעולם הטבע. וכל מה שאנחנו מבקשים בתפילות - זה ברכה שזה חפץ. טוּב שאנחנו לא יכולים להגיע לקבל דרך העבודה הפשוטה שלנו בטבע. אז זה ההגדרה של האובייקט של התפילה. זו הברכה. ולכן אנחנו מתפללים לברוך. ולא לבורא. כי הבורא שם בבריאה שלו כל מה שצריך לבריות. אז קרה בהיסטוריה שיש איזה מין בריאה חדשה, שנקראת: "ישראל" שיש לה צרכים למעלה מהטבע! אז אם הצרכים למעלה מהטבע - הם אמיתיים אז זה נותן לנו הרשות, האפשרות, לבקש את הברכה השייכת לאותם צרכים אילו צרכים? זה הצרכים שבאים כתוצאה שאנחנו עם ישראל צאצאי האבות. מכיוון שיש עלי המשימה. לא אמרתי הגורל. המשימה לעבוד עבודת אברהם אז אני רשאי לבקש עזרה נוספת לאותה משימה ואני מתפלל לאלוקי אברהם - כדי לבקש את הטוּב השייך למידת החסד, לאלוקי יצחק - הטוּב השייך למידת הגבורה וכן הלאה. ייתכן שאנו נצטרך לחזור הרבה פעמים על אותה הגדרה. אז הערב אני רק רוצה להסתפק בהגדרה הפשוטה ההיא: כבריאה טבעית - אין מקום לתפילה. זה חוצפה. אם אני מאמין שהעולם שלי זה בריאה של הבורא, אז אני צריך לקבל את רצון הבורא. הוא רוצה שעולמי יהיה ככה. ואני קם, אני עומד, ואני אומר לו: כאילו, לכאורה: הלו! יש טעות במחשבה שלך. אני צריך זה וזה וזה זה כפי שאמרתי מקודם – חוצפה. אז מאיפה באה הרשות, הזכות, להתפלל? ככה, אז באו חכמים ואמרו: תפילות אבות תקנום (מסכת ברכות דף ה). כפי שאמרתי, לפני אברהם אף אחד לא התפלל. התפללו, אבל במקרה יש צדיקים לפני האבות: אדם, שת, נוח ברור שהיה להם את הנטייה להתפלל מכל צורות של תפילות, כולל התפילה שהיא בקשה של צרכים, אבל המקרא לא מדבר על זה. כי זה לא היה במדרגה של תיקון הדבר לעולם, לדורות. אברהם תיקן, פתח, את הדלת של מידת החסד. יצחק, וכן הלאה. יש מדרש, למשל, אולי למדתם את זה פעם. המדרש שואל על הקללה על הנחש. הקללה על הנחש אחרי החטא של הנחש היתה - לאכול מהעפר. אז שאלו - איזה מין קללה? יש לנו כל מה שצריך להגדיר כ-הבעיה, הכלכלית כדי לאכול, לא מהעפר. זו הבעיה של המין האנושי. וכל עוד לא נפתרת אותה הבעיה אז יש מלחמות. "ועפר תאכל כל ימי חייך" וכל עוד לא נפתרת הבעיה הכלכלית, זו הסיבה של כל המלחמות. זה ידוע כי מלחמה זה אותיות לח"ם. אז שאלו: איזה מין קללה? הוא יכול לאכול מהעפר בלי שום טרדה של פרנסה. אז התשובה הייתה שכדי לקבל ברכה על האוכל - צריך להתפלל. בברכת השנים. אנחנו לא מבקשים מהבורא את התבואה. (בשביל) התבואה צריך לעבוד. חקלאות, כן? אלא: הברכה בתבואה. כפי שאמרתי בהתחלה. כל מה שאנחנו מבקשים זה הברכה השייכת לנטייה טבעית זו או אחרת. ונראה אח"כ מה זה ברכה? אבל קודם כל, לפי המשמעות הפשוטה של המילה: מבקשים בתפילה - ברכות -ולכן זה נקרא: שמונה עשרה ברכות מתפללים לפני מקור הברכות ואומרים: ברוך אתה ה', הנותן ברכה זו אחרת. אני צריך. תן לי. ברכה לא מבקשים את הלחם אלא - הטעם של הלחם שהוא הברכה של הלחם וריבוי לחם. גם כן, לחם משנה מי שמסכים לחיות כבע"ח לפי הטבע, כבע"ח טבעי, להסתפק במה שיש בטבע כטבע אין לו מקום לתפילה. ולכן זו התשובה על אותו מדרש על הנחש: אני לא רוצה שום יחס בינך וביני. אל תתפלל. אתה צריך לאכול? תאכל מן העפר. לא צריך, אני לא רוצה לשמוע תפילתך. זה הכלל. לאמתו של דבר, באופן קצת יותר עמוק, אנחנו אוכלים מהעפר. כי כל האוכל בא מהעפר. אבל אחרי כמה תיקונים. צריך לתקן אותו עפר, עד שיהיה לחם וכן הלאה -אבל הברכה שיש בלחם כי הלחם האמיתי זה עפר פלוס ברכה של הלחם. הברכה באה מהבורא כמקור הברכות. העפר בא מהבורא כבורא. מי שמסתפק בעפר הוא לא צריך להתפלל. זה מה שאמרתי. מי שמרגיש צורך של איזו ברכה נוספת על הטבע, ששום עבודה לא יכולה לתת לו, הוא צריך לבקש מהברוך, ממקור הברכות. מה נותן לו זכות לבקש? אפשרות לבקש? הזכות של האבות. מה זאת אומרת הזכות של האבות? אם אני באמת מצאצאי אותם האבות שיסדו [את] עם ישראל, אז יש לי צרכים מיוחדים. (אני) רשאי לבקש ונראה שזה בתוך ההגדרה של להתפלל. מה זה להתפלל? זה להישפט. להתפלל איזה משפט, איזה דיון, איזה דין יש פה? האם אני באמת ישראל. אם אני באמת ישראל - אני מקבל את ההבטחות לישראל. ופה יש עבודה. זה לא הערב שנלמד את זה. זו העבודה שבלב, זה שיפוט - להתפלל. אני לוקח יוזמה לבקש משפט עלי. האם אני זוכה על מה שאני מבקש? מהו התנאי? אם אני ישראל באמת, מצאצאי אברהם יצחק ויעקב - זה מגיע לי. אם אני לא ישראל - אז זה לא מגיע. והחסידים הסבירו, זה בא מהבעש"ט: לפני התפילה - אולי אין לי מספיק זכות. אבל אחרי התפילה, אחרי המעשה של התפילה, השתניתי. להתפלל = עשיתי משהו בעצמי. התפללתי. אז ייתכן שלפני התפילה לא הייתי זוכה, אחרי התפילה - אני זוכה. אבל זה חסידות. זה שייך גם כן לאותה הגדרה. במה מדובר? האם אני זוכה בשם ישראל. אז - אני רשאי להתפלל לאלוקי ישראל. מה זה ישראל? זה אברהם יצחק ויעקב. ולכן זה לא בכדי שהנוסח המדויק "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב" ונראה אח"כ בדקדוקים של הדינים של התפילה. ולכן צריך לעשות שלוש פסיעות, (בתחילת וסוף התפילה) זה מקביל ל- שלושת המידות. אנחנו לפני בית דין- עמידה זה בית דין. ולפני הבית דין שנקרא "אלוקי ישראל" מידת החסד, מידת הדין ומידת הרחמים שהן - אחת. ולכן הזכות להיות עומד לפני מידת החסד זה זכותו של אברהם וכן הלאה,

לעניין המקורות שהטריד אותי אישית: אבל יש עוד בעקבות שיחה שעשיתי עם תלמידו של הרב, ת"ח שלמד איתו קבלה מס' שנים יש עוד מקורות בדברי הרב הם בחכמת הקבלה שאותם קשה לאתר וקשה עוד יותר להבין את רוב המקורות ניתן למצוא בספר שיצא "שערי דמעה". הת"ח עזר לי למצוא את אחד מהמקורות לדברי הרב. כדאי לעיין שם (בדוק יש עוד, אבל עוד לא מצאתי) בחומש היכל הברכה לאדמו"ר מקומרנא (רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין); פרק יד פסוק ח;:ד"ה צפון וכופה אותם כטעם יראת שמים עולת י״ג פ עם מזל שנקודת יהודי יוד במזל י״ג כופה הכל ואין לשרים חלק במרכז האמצעי שיש י״ב מזלות ההולכי׳ בעיגול ויש נקודה מרכז האמצעי כולל כל י״ב מזלות

כישלון המשיחיות של יוסף

מקור: תורת התולדות, דרך חיים למהר"ל

אז זה המבחן המוסרי שלו: אם יתן את הזכות זכות הקיום ‎להבל אז - הוא קונה עולמו. זה מובן. זה פשוט מאד. ואנחנו רואים שזה סקנדל של ההיסטוריה הקין הזה אף פעם לא נתן!זכות קיום לזולת" זה נקרא" קסנופוביה" זה נקרא" אנטישמיות",זה נקרא" גזענות...זה נקרא!זה הבעיה של העולם?כן"

קהל:" וחי אחיך עמך?

מניטו: מה"

קהל:" וחי אחיך עימך!

מניטו: זהו! צריך לגלות שהוא אחיך.הוא יודע שהוא אח שלך!הוא אומר את זה למשל - נשוב לטעות. של היהודים: היהודים מבחינת" הבל"אומרים" ואהבת לרעך כמוך"זה שייך לגוי זה טעות! הפסוק הזה שייך,ליהודי אבל מכל מקום - הם אומרים.את זה ככה...אהבת הזולת... אהבת הזולת...אהבת הזולת,כשיש פילוסוף אחד,שמדבר בין הגויים.הוא מדבר רק על זה‎,אם זה בובר, אם זה לוינס...אם זה" האחר".האחר"הוא העיקר""הזולת"?מבינים את זה הזולת תמיד בבחינה, בעצם...זה לא אני זה שעומד ב.

מניטו: נכון. נכון.נכון. נכון ולכן...קוראים למישהו שיטפל בזה" מישהו אחר שיטפל" באחר אז ו"הזולת"הזה!לא נותן מקום.לזולתו. כן‎ ואז... התפקיד של הבל איך הבל קונה עולמו:וחוץ... שוב אני מדגיש התפקיד שלנו זה לא!התפקיד של הבל!אלא - שורש הוא ב-שת.שהוא - תחת הבל כי הפרולבמטיקה של הבל.לא יכולה להצליח מכיוון ש.יש איזה כישלון מעיקרא אין בו כוח לחנך.את קין.וזוהי ההוכחה שלא חינך אותו.הוא נשאר רוצח.וזהו ההגדרה?איך הבל יכול לזכות בעולמו.מכיוון שכבר נולד עם כל הזכויות.הוא אח."הוא כבר" אח?כן נולד ככה. אם הוא.מחנך את אחיו וזה כל הסיפור שאנחנו,נקרא - דרך חנוך דרך נוח.זה אותו סיפור.האח שנכשל להיות אח.הרועה שנכשל להיות רועה.המחנך שנכשל להיות מחנך?תפסתם את הבעיה

מניטו: ולכן - אם היינו,בתפקיד של הבל!אז האחריות היתה עלינו.של הכישלון של קין?מובן אולי - הרבה פעמים אני:הסברתי את זה ככה:יש רק כמה אפשרויות,או הבל מצליח לחנך את קין.וזה כבר ימות המשיח?כן:קוראים את זה" דו קיום פאציפי"?מה

קהל: בשלום?

מניטו: בשלום. כן!זה כבר ימות המשיח טוב.לא הצליח - אז יש אפשרויות,או שיברח מקין.מכיוון שלא הצליח לחנך אותו!או שייהרג אבל ההבל הזה בוחר להיות.נהרג להציל את העולם?הבנתם:וזה מה שרבקה אמרה ליעקב" !הפעם אתה תברח"-לא הצלחת לחנך את אחיך!אז תברח.אל תעשה לי כמו בפעם הראשונה...הבנתם את הקטע הזה...

קהל: בבחינת מחנך.

מניטו: כן.אז זה הטעות של יהודי הגלות ‎הם רואים את עצמם בבחינת מחנך וזה שנה לא הצליחו!לחנך כלום?כן.אז יש פה טעות" אור הגויים".זה מירושלים. לא בגלות.זה הטעות. כן אם יש כבר משהו.למסור לגויים - זה מירושלים ולא... ולא בבחינת" הבל אצל קין".הבל אצל קין"- זה סכנה"!שת - זה משהו אחר?

מניטו: מה!

מניטו: לא! יש סיבות לזה.אבל סופסוף התרגלו וכשלא מצאו הסבר למה אנחנו נמצאים אצל הגויים...אז מצאו את ה" הג'וק הזה של:" יש לנו משימה" אצל הגויים. לחנך אותם"?במה!ולאמתו של דבר זה שקר מוחלט?!מה עושים שמה!הם מרוויחים כסף!הם לא מחנכים?מה

קהל: זה גם משימה,

מניטו: זה גם משימה.אבל זה משימה אחרת...ולא משלמים את המעשר...תפסתם את מה ש לכן אני!ובתיה יכולה להעיד על זה [הכוונה לבתיה לנצט. א.ק]...אני,אני מבין, באופן עמוק.את הנטייה ל"כנעניות"שיש בישראל?מבינים את זה יש בישראל... אצל הישראלים" איזה נטייה ל"כנעניות זאת אומרת לשלול את זה שליהודים יש איזה משימה""של חינוך, של ערכים?זה שטויות". כן".לאמתו של דבר - יש משהו בזה!אבל - ריבונו של עולם! שנה ולא הצלחנו!זה כישלון!היה צריך לברוח לפני היטלר היה צריך לברוח לפני טורקמדה [מראשי האינקוויזיציה בספרד]...היה צריך לברוח לפני...ונטורה? איך קוראים ל.פטליורה. כן. הרוסי הזה???? סימון פטליורה ימ"ש שאחראי על] [מאות פוגרומים ביהודי אוקראינה...הם ה!הם הסימנים שנכשלנו -כמה זמן אצל הרוסים!ו‎נשארו קוזאקים כמו שהיו!אז - זה כישלון?מה איזה משמעות יש?!בטענה שיש לנו משימה חינוכית?איפה מכל מקום - אם!זה היה - זה כישלון...הבנתם למה אני לא רוצה שנבין ש עם ישראל נכנס בקטגוריה" הזו של" הבל.יש לו קטגוריה אחרת?כן,אבל זה נכון: שהגויים רואים.רוצים שנהיה ככה?זה מובן,

קהל: אבל זה רטרואקטיבית זאת אומרת בדיעבד אפשר לראות.שלא חינכנו,במשך כל הדורות,בכל זאת כבר בשורש.ויעקב אצל לבן.כבר בשורש - זה מתגלה...כל הסיפור הזה כבר.הוא בשורש?

מניטו: סליחה?מה

קהל: הדוגמא,הדוגמא? זה השורש.יותר מהדוגמא.זה מה שקורה שמה.הנתונים היו הכי חיוביים.כולם היו אחים שמה.אחים אחים?אחים ממש, כן...ויאמרו.לרבקה - אחותנו את יותר מזה? זה ממש.אבל - בטומאה ו...,ופתאום,הנשים הצדקניות האלו,רחל ולאה:אומרות ליעקב.תברח...כמו שאמרה אמא?כן.תברח ואולי היה רוצה הוא היה רוצה להיות.רועה צאן לבן?מה אה, לא שמעתי אותך

קהל: מחנך.מחנך. כן.כיוון ש... ברור?זה מעמד, כן זה מעמד להיות."היהודי של הגויים"...ויהודי.נותן הרצאות לנזירות...

קהל: אבל הם לא מבינים,יש הרבה רבנים כאלו.שכל תורתם זה לנזירוֹת?נכון.כן. גם בירושלים אני לא רוצה לומר.לשון הרע?טוב, זה מובן? כן ש...יתכן! אני עוד לא... כל פעם שאני,לומד את הסוגיה!אני לא מבין מאיפה זה יצא שהיהודי בגלות פתאום גילה לעצמו איזה משימה של מחנך הראשי של..כל העולם כולו... כן?מאיפה זה יצא

קהל: אברהם -" הנפש אשר" עשו בחרן

מניטו: כן?

קהל: זה לא חינוך.כן. אבל זה ידוע!שלא יצא מזה כלום כי זה ידוע - רק הבנים.שלו הצליחו:ולכן הגרים נקראו" בנים לאברהם".לא תלמידים של אברהם...כן.רק הבנים הצליחו,וזה ברור ש- אם נעשה חשבון?איך אומרים סיכום.מאזן. כן אחרי שנה כמה נשמות מצאו את הישועה שלהם?דרך הגלות של היהודים -ומה המצב של ה העם היהודי אחרי?שנה שבגלות!זה - אין... אין שום משמעות לזה?הבנתם ממש למה אני מתכוון יש כמה קדושים שיצאו דרך שנה מהגויים ובצד השני.השואה?כן.האינקוויזיציה.השואה.וכל זה. ההיסטוריה היהודית...זה... זה!אין שום משמעות לזה!אין שום משמעות זה ברור ש הבל ההבל הזה ידע שאי אפשר.לחנך את הקין הזה?שקין הוא בלתי מחו... איך אומרים...הוא בלתי.ניתן לחינוך. כן

קהל: אז לא נכשלנו?

מניטו: מה.לא לא:לכן אני אמרתי...אנחנו לא צריכים להיכנס ב.זה לא ההגדרה שלנו אלא - יש הרבה יהודים.שחושבים ככה!אבל זה טעות -אם זה היה ככה קודם כל.אנו, אנחנו - היינו הנכשלים...וחוץ מזה - אין שום אין שום פרופורציה...עם מה שקורה...אני חושב ש,זהו העניין: קודם כל היהודים חשבו שהגלות זה.עונש של החטאים?כן.הגלות בא כעונש,אחר כך, כשיצאו מהגטאות?!אז העונש נפסק אז המציאו לעצמם איזה סיבה להישאר אצל הגויים" יש לנו משימה"?כן וראו בכל הפרקים של הנביאים" אור לגויים"!אבל בטעות!אור לגויים"זה לא בתוך הגויים".אלא זה דווקא מ-ציון צריך לראות את זה בירמיהו.בישעיהו בעיקר?כן.זה אור גויים. כן" וזה -" הר הבית יהיה נכון...ולא... ולא!"ולא" הקפיטול

קהל: כבוד הרב, אפשר,להסיק מזה, זאת אומרת,אם הבל לא היה נהרג,אז עם ישראל היה יוצא ממנו ואז היינו, כמו שאמרנו,בשיעור שעבר" היינו" ממלכת כהנים וגוי קדוש מההתחלה, ואז היתה כבר גאולה

מניטו: לא, לא. אבל ההתחלה.היא... לא בסדר:מה זאת אומרת?"אם הבל לא היה נהרג"אם הבל היה באמת" ממלכת כהנים.וגוי קדוש"- לא היה נהרג.אז... היה לנו סיפור אחר.זה ההיפך. ברור זה הפוך.

למשל כשאנחנו לומדים למשל, יש הרבה מפרשים שמפרשים: "מהי סיבה של הגלות? מכירת יוסף". אז המהר"ל מתקן את זה: הסיבה של מכירת יוסף זה הגלות. מכיוון שכבר היה ידוע שהיו צריכים לרדת לגלות, אז - הסיבה היתה מכירת יוסף! אבל זה ההיפך, הבנתם? לא שמכירת יוסף הביאה את הגלות, אלא - צורך הגלות הביא את מכירת יוסף. ולכן - במודע יעקב שלח את יוסף לגלות. אולי, אבל זה, פה - אל תיקחו את זה...

קהל: אבל הסיפור הוא אחר!

מניטו: לא. האחים מכרו אותו מכיוון שכבר נגזר עליהם הגלות! זה ההיפך. ניקח את הפסוק, זה ב התחלת וישב. ולכן - כל הזמן של 'משיח בן יוסף' עד אחרית הימים מתמשך כל כך. מה שרציתי לומר שזה ש... מה שקשה להבין זה המחיר שעם ישראל צריך לשלם לכישלון הזה! כי אין שום יוצא מן הכלל: כל יוסף, בכל תרבות, בכל מלכות של המלכויות - זה היה כישלון. אבל - הוצאנו ניצוצות הקודש. אבל המחיר של אותם הניצוצות... זה... זה אולי קצת יותר מדי. כן, תפסתם את ה... לכן דנו אותו, את יוסף, שהוא חייב מיתה! כבוגד.

קהל: אבל זה לא איזה ירושה? מאברהם אבינו שיש לו?

מניטו: מה? סליחה?‎

קהל: זה לא ירושה מאברהם, הסבא שלו, שיש את...

מניטו: גם יעקב, כן זה

קהל: ונח - "צדיק היה בדורותיו".

מניטו: כן...

קהל: אבל אברהם...

מניטו: אבל מה ש...

קהל: אם יש צדיק בסדום ועמורה:

מניטו: כן. אבל מה שצריך להבין שזה עלה מחיר כבד מאד. זה נקרא: "מידה מופרזת". כל מידה מופרזת, זה גם כן...

קהל: גם אצל אברהם!

מניטו: גם אצל אברהם. יש ביטויים חריפים במדרש. למה נענש אברהם אבינו שצאצאיו ירדו שמה לארבע מאות שנות גלות? ואיזה גלות, כן? מה עשה? זה לשון עונש! שהפריז במידותיו של הקב"ה. דיברנו על זה בשיעור הקודם עכשיו זה ממש התופעה של 'שלום עכשיו'. זה מידה מופרזת. זה אסון. זאת אומרת, כל עוד שאינם בשלטון זה מידה. אבל אם היו בשלטון זה היה חטא גמור. הבנתם את ה...?

קהל: התהליך של יוסף באופן כללי.

מניטו: כן. זהו. זהו, אבל אתם רואים את הצד ה... איך אומרים? קריקטור, קריקטורה.

קהל: בעקבות הדברים האלה מעניין להבין שאמרו רבותינו שלא מקבלים גרים בימות המשיח.

מניטו: זה נושא אחר. זה נושא אחר לגמרי. לא, וההלכה היא לא... זה לא ההלכה.

קהל: זה לא הלכה.

מניטו: זה לא הלכה. כי הרב קוק כבר דן על זה שדווקא היה צריך לקבל גרים.

קהל: דווקא בזהר של של פרשת "ויצא" כתוב שכן מקבלים גרים.

מניטו: נכון. כך היא הלכה.

אבל זה העניין של המחיר של הגלות כדי להוציא גרים מאומות העולם. זה הניסיון של יוסף! ולכן - וזה לא בדיחה הגויים - אוהבים את יוסף.‎כ-ממש המושיע שלהם הנוצרים נתנו את השם שלו לאביו של המשיח שלהם כביכול ואצל המוסלמים...יוסוף הצדיק"זה משהו"...נורא.גדול מאד?כן הם מבחינים בזה שדווקא.יוסף מציל אותם...אתם מבינים את ה

קהל: אבל למה אין הקבלות?לבני ישמעאל ולבני עשו...יהודה...

מניטו: אבל

קהל: היה מתבולל על פי אותו...

מניטו: יש" יש הבדל בין" אחריות" ו"חיוב" חיוב"במובן של" חייב"אפשר" להיות" אור לגויים.מציון שיקבלו את ציון ומציון וזה הכוונה של ישעיהו" שמה -" אור לגויים?!צריך להיות אור לגויים בגטאות?!במחנה ריכוז!זה הכישלון של יוסף.זה יוסף בבור?...תפסתם את ה?

קהל: מניטו, מה זה משיח בבנימין...

מניטו: טוב, זה כמעט אותו כמעט אותו

קהל: ובכל אופן בית המקדש הוא בנחלת בנימין,

מניטו: אבל כשיוסף הופך,להיות בנימין - זה בני רחל אז - זה כבר סוף הגלות.בנימין זה הדור של סוף הגלות?אז תפסתם את העניין.זה שאלה... חשובה מאד כי המידה של יהודה,זה מידת הדין.הדין הרפה - מלכות,אבל - מידת הדין.מידה של יוסף זה יסוד.ולכן - יסוד מביא למלכות אבל - ההתמשכות של...כל התקופה הזו של,היתה יכולה להתחיל!זה כבר שנה?ו- שנה ימות המשיח, כן!וזה לא הצליח...זה... איך אומרים - ה חשבון נפש של יהודה ואחיו!זה - שראו שזה כישלון גמור כי כל מה שקרה בשכם זה קרה בעוד שיעקב" נקרא" יעקב.והוא - היתה לא הנטיה הזו.להסתדר עם בני שכם.כן? אף על פי שהם ברבריים.כן" נסתדר".זה החלום של יוסף?אבל - מה אמרו יהודה ואחיו" אך..." כי נבלה נעשתה בישראל,יהודה - הם כבר במדרגת ישראל לפני שיעקב קיבל‎.את השם ישראל...הבנתם את ה צריך לבדוק בדיוק.איך זה קרה.אבל זה מדרגות שונות השם בפרשת שכם זה" שם" יעקב""יעקב""יעקב?מה אומרים יהודה ואחיו" ישראל"?תפסתם ההבדל? כן יעקב"זה השם הגלותי".אז יוסף זה - תולדות יעקב" אלה תולדות יעקב, יוסף".אפשר להסביר את זה ככה.זה לא פסוק" אלה תולדות ישראל - יהודה"?

מניטו: מה

קהל: שהוא הגיע לדרגה" של" רועה...

מניטו: אז הוא אוהב את...

קהל:...בדרגת ישראל

מניטו: הוא אוהב את הצאן...אבל הוא לא.עוד לא אוהב את אחיו כדי לחנך מישהו - צריך.לאהוב אותו?כן אבל רק הדבר שנכשל...כי קין נשאר.גס רוח?איך אומרים...נשאר?כמו שהיה... כן אז - זה סימן!אבל - צריך להיות מציאותי.במציאות.זה קשה מאד לאהוב את קין.זה קשה מאד למשל - אני הסברתי הרבה פעמים לתלמידים.וזה מסביר לנו מה קרה בגלות שלנו עם ישראל בגלות ראה את עצמו כ-הבל שיש לו תפקיד.של מחנך אצל קין והוא לא הרגיש?שאולי אי אפשר לחנך את קין?ושזה מסוכן?כן.עד תהליך מסוים - מנסים.כן...סופסוף רואים ש,הגויים הם גויים,גרמני - זה גרמני,ספרדי - זה ספרדי,סורי - זה סורי!ואנחנו יודעים מי הם?

קהל: בתקופה הזאת ועכשיו עם אר.

מניטו: עליה?כן

קהל: באיזשהו מקום זה גם...כן איזה...זה?

מניטו: זה הפתח. מה...

קהל: באיזה מקום זה כמין רמז מוקדם של.משיחיות בן יוסף.כאילו אותו רעיון להיות... אפשר להגשים...את המשימה, את התפקיד זה המכשול של המחיר.משיחיות של בית יוסף.זה המכשול זה הצד הנכשל של יוסף ולכן - אז בסוף ימיו" התגלה שהוא נקרא" יוסף הצדיק כי צריך לעבור!את התהליך של התולדות בשלב הראשון של חייו הוא היה עלול להביא.את הכישלון הזה.‎לכישלון הזה ודווקא אנחנו רואים שהנצרות נמנה על אותו רעיון.של משיחיות ארמית" ולכן נתנו שם" יוסף.ל...משפחה שלהם?זה מובן,וגם יוסף הצדיק אצל המוסלמים...זה.זה ממש דמות ענקית.זה ידוע.

קהל: כן כן...אצל המוסלמים"

מניטו:" יוסוף הצדיק מכיוון שהם מבחינים בזה שזה כאילו אפשרות טרומית למשיחיות העברית.והם מחזיקים בזה.בשלב הזה:בן אדם שאומר" זה לא התפקיד שלהם... בכלל"?

מניטו: של

קהל: הם באמת לא מצליחים בתפקיד הזה או שיש אפשרות?של הצלחה

מניטו: לא... לא הבנתי.את המילה הראשונה,

קהל: במשיחיות של יוסף...

מניטו: אממ...

קהל: האם יש איזשהו

קהל: סיכוי...

קהל: כן... האם הם משחקים?

קהל: את התפקיד מספיק טוב?האם יש להם ייעוד?במקום לנו,

קהל: כאילו ש... אנחנו נמצאים כאן...

מניטו: לא! עכשיו אפשר לומר

קהל:...האפשרות הזאת

מניטו: עכשיו אפשר לומר.בלי כאילו...הבנו שזה המצב...

קהל: זאת אומרת ליהודי - יש גם כן אפשרות.

מניטו: ברור.ברור?"

קהל: להיות" בן-נוח.

מניטו: ברור!לא! לא! לא להיות בן נוח...הוא צריך להיות" בן אברהם"?כן

קהל: כן. ואם הוא בוחר לא [להיות בן אב[רהם,זאת אומרת - הוא נשאר בגלות...

מניטו: אה. הוא נקרא!עובד עבודה זרה!

קהל: אז הוא גם לא בן נוח!

מניטו: ברור

קהל: זאת אומרת - אין...לו שום... זאת אומרת...

מניטו: אין לו שום!

קהל: זה כיליון.

מניטו: כן. ברור...

מניטו: זה מה שאנחנו לומדים ב על הפסוק:" וחמושים" עלו בני ישראל.תראו מה אומר רש"י,וארבעה, ארבעת החלקים!הם מתו בשלושת ימי האפילה?זה מובן ואתם רואים שהמדרש...ראה את כל העניין.בפרטים.

מניטו: ברור וזה מה שאמרה!בתיה [לנצט] והיא צודקת...כש מבחינים מה זה גלות,בפרט - גלות מצרים אז.מתפעלים?איך אומרים?איך יצאו אבותינו מזה.

קהל: גודל הנס.

מניטו: כן

קהל: ומי שגר פה, ואומר שישראל,זה לא חשוב, מדינת ישראל...רק הוא גר ב?בארץ ישראל,

מניטו: או - זה בדיחה יהודית...או - זה חמור מאד.

קהל: זה לא בדיחה.

מניטו: אז זה חמור מאד...

קהל: גלות בציון...

קהל: מדוע יוסף בחר

קהל: זאת אומרת - מדוע?יוסף היה צריך לרדת מצרים,זאת אומרת - לפי הלימוד עכשיו,אז המתריס, הרחם הזאת...בארם?

מניטו: של מי...

מניטו: של אב?

קהל: של אברהם, כן.זאת אומרת - של העם העברי...אז אם יוסף...רצה להביא את ה את הגאולה מתוך הגויים אז הוא היה צריך!לחזור לארם.

מניטו: לא?

קהל: למה הוא בחר...

מניטו: לא, דווקא?

קהל: למה מצרים נכנס לפרק.

מניטו: או! יש גם כן מקור לזה מכיוון שבאותה תקופה התרבות:קהל?

מניטו: מה

קהל: ליטאי, הטיפוס של הליטאי.

מניטו: לא...נאמר.לא מכיוון שנולד ליטאי אלא...הוא מנסה להיות,המתנגדים נאמר.המת'נגדים,כן, אבל מה שצריך לזכור...תמיד, ש רק מי שכבר מסוגל להיות.צדיק - יכול להיות חסיד.דאם לא כן - מדובר בחסיד שוטה" ולא עם הארץ חסיד".אז פה יש נקודה שצריך להבין אותה,ההסתייגות מאותו תפקיד אז - זה כבר אנחנו.רואים אותו אצל חנוך.זה מתחיל באנוש כי בכל דור - היו אנשים שהיו!מסוגלים להיות מנהיגים אמיתיים?כן אבל.פחדו מזה?כן -ואלו שלא הצליחו.אז יסדו את העבודה זרה:וכל פעם חוזרת השאלה האם אותה אנושות?היתה מסוגלת לחינוך כלשהו -כי אנחנו רואים!נשמות גדולות ממש.שלא מצליחות וכל זה הולך ומידרדר.עד המבול הבנתם את השאלה,ופה - אולי בהיסטוריה שלנו....אני חושב שזה כבר קשור ל לתאוריות של שמנסות להסביר את,הפונקציה הזו זאת אומרת - את המשימה של הגלות שיש לנו שליחות בגויים?כן!ואפשר לומר שזה כישלון גמור?אלא - מה אין שום סיכוי שהתרבות של הגויים בבחינת תרבות של הגויים,דרך ארבעת המלכויות האלו?כן בבל, פרס, מדי, יוון, ורומי,אנחנו בסוף רומי יש להם שום סיכוי כתרבות...למצוא איזה... איזה...איך אומרים את זה.הצלחה?כן...אבל אפשר לומר ש עם ישראל הצליח להביא את הבשורה של האבות.ליחידים.נאמר - גם כן יחידים רבים מאד אבל השאלה היא אם המחיר שעם ישראל שילם.בשביל זה - זה היה כדאי...הבנתם את ה.את השאלה?

קהל: אבל היתה לו אפשרות אחרת?

מניטו: מה?

קהל: בדיעבד - היתה לו אפשרות אחרת

מניטו: כן. למשל אני חוזר למה:שאני מסביר הרבה פעמים.זה כל העניין של הבל אצל קין אם הבל היה מצליח לחנך.את קין - הכל היה בסדר?כן!לא הצליח:אז יש לו רק אפשרויות.או לברוח, או להישאר -הוא נשאר.שילם.היה צריך לברוח.וזה מה שיעקב השכיל לעשות.ברח מעשו?כן...או הודות.רבקה.רבקה - ראתה את המצב

קהל: הוא ברח לגלות.

מניטו: ברח, כן! ברח לגלות?אבל זה גלות מיוחדת, כן....אני חושב שזה דגם של...זה ממש" איך אומרים?" מופת..."לא" מופת.דגם של מה שקורה בגלות.בהתחלה מרגישים שזה גלות,ואח"כ - מתרגלים ורק בסוף - מרגישים שוב.שזה גלות,התקופות של גלות ממש אצל יעקב.זה בהתחלה. כשברח ואח"כ - בסוף.כשלבן התגלה כאנטישמי, נאמר.אז בסוף הרגיש את זה.שזה ממש גלות

קהל: מניטו - אבל יש באיזה שהוא?מקום סיפור של הצלחה?

קהל: שמישהו הצליח?

קהל: במה?

קהל: לחנך את הגויים...

קהל: אולי שלמה המלך...

מניטו: טוב!אני חושב שלא כן זאת אומרת... הרבה פעמים.חזרתי על זה צריך להבין מה זה היחס של הנפש היהודי.מההתחלה?כן הנפש של עם ישראל - להיסטוריה.הכללית ורואים את זה יותר ויותר במשך הזמן,דרך הנביאים ואחר כך.חז"ל, בגמרא בעיקר המבט על ההיסטוריה הכללית.זה ממש פסימי לגמרי אבל המבט על ההיסטוריה דרך עם.ישראל - הוא אופטימי לגמרי זה מובן?זה מובן מה שאני אומר?

קהל: ההיסטוריה העולמית.

מניטו: העולמית...ולכן - לא זה לא להפליא שאנחנו מוצאים כמה ביטויים שליליים.כשחז"ל מדברים על הגויים,הגויים בדרך כלל.בדרך אותה האנושות ההיא זה ממש...איך אומרים.הגדרה שלילית, פסימית לגמרי.כי - הניסיון נותן, שלא רואים.זה השאלה שלך.לא רואים?!מי הצליח:לעשות דבר כזה,שהתרבות של הגויים,בבחינת תרבות כללית,בבחינת כלל הגויים.היא תהיה חיובית. תצליח זה כל המלכויות - זה סופסוף!כישלון חרוץ דרך ההיסטוריה ההיא כמה יחידים,המון יחידים, יחידי סגולה,שחסידי אומות העולם.ניצלו.אבל - רק הקב"ה יכול לשפוט.אם זה כדאי המחיר שעם ישראל שילם,דרך בבל, דרך פרס,דרך... יוון, דרך רומי,הוא כל כך חמור,כל כך גדול:שכדאי לשאול את השאלה?האם זה היה כדאי...ופה אנחנו רואים אני לא זוכר,אם דיברנו על זה בשיעור הקודם.יתכן זה ההבדל בין השיטה.של יוסף, והשיטה של יהודה?דיברנו על זה? כן:השיטה של יוסף זה...אופטימיות.ענקית.עד הסוף - מקווה.ומנסה להציל, להציל, להציל את.הגויים באשר הם שם זה יוסף.יהודה - זה מידת הדין:מיד,מי שזוכה - זוכה -מי שלא זוכה -במהרה בימינו מיד,את מלכות המשיח.ולזרוק את הבהמות האלו.זה יהודה?מבינים את העניין.זה ההבדל

קהל: כדי להבין את הנבואות,ואת החזון של הנביאים שהריב היה - העמים. כל העמים...יתנהלו על הר הבית:

מניטו: כן. אז תזכור את זה.יש העניינים אצל הנביאים או - חזיונות כאלו.שהם ממש חיוביות איך אומרים ובבת אחת...רואים את ההרס ה את ההרס החמור!של כל העולם כולו:אז - זאת אומרת.זה אותו כלל.זכה - ככה.זכה - ככה.לא זכה - ככה,

קהל: זה לאחר מעשה?אבל לפני מעשה כשאתה עומד לפני פעולה...כשגויים באים, ו מצד אחד - יש רתיעה, כי יודעים,שהם לא תופסים את העיקר.ולא מעוקצם ולא מדובשם?ומצד שני - שאלה: האם לסרב?האם לסרב

מניטו: טוב. לפי דעתי, ההבדל זה השיטה של יוסף.לעשות את זה - בגלות.אצלם...וכשרואה שזה כישלון,אז הוא אומר:" פקוד יפקוד אתכם" והעלתם את עצמותיי מזה אתכם השיטה של יהודה.זה מלכתחילה לשלול את זה צריך לבנות,עם ישראל בארצו,בית המקדש!ומציון תצא תורה.מירושלים - אור לגויים.לא לפי שיטת יוסף?זה מובן, כן שיטת יוסף זה

קהל: מה שסיפרת גם בשיעור קודם כשקראנו ספר עובדיה.

מניטו: ההפטרה השבוע. כן" ...בית יעקב יהיה אש, ובית".

מניטו: זהו. זהו"

קהל:" ובית יוסף להבה.

מניטו: כן" ובית עשו יהיה לקש"

קהל:...יוסף יהיה להבה,

מניטו: זה - זה יוסף בסוף.בשלב השני.כשיוסף מתגלה כשטנו של עשו...כשיוסף מתגלה כ?דווקא משיח בן יוסף, כן

קהל: או - האם הכל - זה לא קשור ששם ה' עדיין לא נודע זה אופייני בעיני ביחזקאל

מניטו: כן פרק] אני חושב]...

מניטו: כן. אבל זה זאת אומרת: זה.אתה רומז לימות המשיח

קהל: כן

מניטו: עד ימות המשיח, יש.התקופה של המלכויות:והנושא שלנו הוא היה אף פעם זה [לא] היה מוצלח אני חושב שהדגם של העניין.זה החלום של יוסף עצמו במצרים.הוא ציפה לזה הוא חשב.להפוך את מצרים כ-עם קדוש.כתרבות קדושה.נכשל אני לא חושב שיש...איפה שהוא מקרה של.של הצלחה...זה נאיביות לומר ש...דרך ה הכישלון שלהם,הגויים - מתקרבים, מתקרבים.מתקרבים לאמת.זה נאיביות אנחנו רואים מהי התוצאה של שנה:של תרבות רומאית!השואה וההמשך. והאיום של שואה.כלל-עולמית...אני?מה,

קהל:...העבודה של יוסף אולי יש איזה יחס עם דניאל מעניין אם היתה השפעה...גם מהיהדות על ה.

מניטו: יתכן מאד

קהל: זאת אומרת - שממש, יש השפעה עלינו.

מניטו: לא לא. יתכן מאד יש הרבה מקורות.שאומרים דברים כאלו,אבל זה לא משנה,יש להם כל כך כפיות טובה...שהם לא.אף פעם לא יקבלו את זה.הם לא מודים בזה

קהל: אומרים שאפלטון היה אולי בארץ ישראל

מניטו: כן,

מניטו: טוב, אז אני חוזר...

מניטו: אז נחזור...

קהל: אבל בכל אופן זה לימוד אחר:...זאת אומרת...

מניטו: אה, לא.

קהל: בחסידות.

מניטו: אז זה חסידות...

קהל: שיש אה אבל זה בכל אופן.

מניטו: זה חסידות.

קהל: שיש טעם לגלות...זאת אומרת זאת אומרת - שיש תפקיד

מניטו: כן. כל עוד זה הזמן.של הגלות - יש תפקיד לגלות הבעיה - היא לא?ל... איך אומרים.לשלול את הגלות אלא - השאלה היא: באיזה.עידן אנחנו נמצאים אם אנחנו נמצאים בעידן.של יוסף - הוא הצדיק אם אנחנו נמצאים בעידן.של משה - הוא הצדיק?זה פשוט. כן.זה לא שאין תפקיד לגלות!!!אבל זה נגמר.השאלה היא - של הזמן...לא של ה.לא של הפונקציה של הגלות?זה מובן גם אם לא יודעים מהי,הפוקנציה ההיא?כן זה - מי שלא רואה,שהתקופה שלנו נגמרה!לא רואה שום דבר שנה הקב"ה.היה מסוכסך איתנו?כן פתאום.הוא החליט ש - זה נגמר" תחזרו":אז מי שלא חוזר, ואומר או, יש לי עוד מצוות""לקיים בגולה.זה סימן שלא שייך לארץ...

קהל: מניטו, מפחד ש...

קהל: כאלה שאומרים עם כל ה:אבל הם אומרים" ...אין לנו הכוח לעמוד ב"...

מניטו: זה, זה:...קהל.

מניטו: לא פעם שמעתי את זה.לא פעם שמעתי את זה!אבל - זה מעשה שטן:השטן בא ואומר לצדיק" תדע, אתה רשע"!!!אז - אל תשמע לשטן!"ועמך כולם צדיקים".זה פשוט,

קהל: אם כולם היו באים אז ממילא היה לנו פרנסה פה...

מניטו: לא, כן. לא רק פרנסה...

קהל: מניטו, בהבטחה...

מניטו: כמה, כמה,

קהל: בהבטחה לאברהם

מניטו: סליחה. רק - כמה פעמים.רק דקה כמה פעמים אתם יודעים אני מקבל הרבה,קבוצות של יהודים מהגולה כמה פעמים אני שומע:אותה שאלה סופסוף כשהם מגיעים הם?משוכנעים שהם לא בסדר, כן.אז - מחפשים איזה עילה,אתה חושב"- שואלים"?שיהיה מקום לכולנו":אז אני רגיל להשיב" לאחד יש מקום"עוד מתעניינים אם זה אמת,שיש מקום אחד" אבל זה בשבילך""אל תדבר על אחרים":אז פעם, אחד אמר לי,לפני שאני אשיב את זה" אני שמעתי כבר את התשובה שלך":אז אמרתי לו" יש לי עוד תשובה אחרת".לכולם יש מקום"".חוץ מאחד אז הוא?כן... מה היתה השאלה

קהל: שניתנה הבטחה לאברהם...ובכל זאת נאמר ש.שזרעו - הוא יהיה בארץ לא להם למה? למה הוא היה צריך להיות בגלות, כבר זה נאמר זאת אומרת - ה"חיש מהר הזה, זה בעיתה.הקושי של העניין אני מכיר הרבה הרבה,יהודים.שהם משוכנעים שזה אמת אבל בכל זאת...לא יכולים ל...זה גם להעתיק...מבחינה טכנית-מעשית.

מניטו: לא! זה לא מעשית-טכנית.זה מבחינה נפשית

קהל: הם מראים את זה על הפחד הגדול.מה שקרה עם שבתאי צבי

מניטו: כן, אז אולי אני.אסביר את ההבדל הפעם,

קהל:...דיבר אלי פעם אז הוא אמר?

מניטו: מי:...קהל.

מניטו: כן,

קהל: שאת אמונה על דברים כאלה הוא הביא לי כל הדוגמאות...האלו שהיו תקופות ש.ואני אמרתי: אף על פי - אני לא מאמינה.למרות שזה קרה...

מניטו: וזה דוגמא

קהל: אני הרגשתי שהוא.לא מאמין לי יותר.

מניטו: הוא משוכנע שזה התקופה אבל בכל זאת - הוא!מפחד מהרבנים השחורים מכיוון שהוא התחיל!ללמוד קבלה עם השחורים,והוא לא יודע שזה לא קבלה...אלא.שחרות...אבל

קהל: קבלה זה גם שחרות.אם אתה הופך אותה לארמית.

מניטו: לשון שחר, לא לשון שחור...אבל?מה רציתי לומר.

קהל: העניין של שבתאי צבי

מניטו: כן, ההבדל. ההבדל.הוא ברור לגמרי,כי - כל המשיחיות כזב?כך אומרים היו - זה איש אחד,שאמר שהוא המשיח.והוא רצה שהיהודים יבואו.הציונות זה ההיפך אין עניין של איש אחד" שאמר:" אני המשיח.אלא עם ישראל החליט לחזור,אז - זה כשר.וזה - לא כשר!יש הבדל עצום.יש הבדל מהותי,

קהל: אם כל העם היה נוהה אחריו אם היו הופכים את זה,לתנועה לאומית אז היה גם כן שבתאי צבי!אולי מצליח.בתקופה הראשונה.

מניטו: ברור

קהל: אם כל העם היה נענה לו...

מניטו: אבל אני חושב שה הרבנים שהיו איתו,הוא - היו איתו למרות שהיו יודעים.שהיה משוגע אלא - רק רצו להרוויח.מהתנופה לעלייה?כן?הבנתם את העניין הם רצו יותר שהיהודים יחזרו,אפילו לא לשמה,דרך שבתאי צבי מכיוון שהתנאי הוא.שישים ריבוא בארץ.ולכן - חיפשו את זה,זה לא הלך...מכיוון ש רוב הרבנים.התנגדו

מניטו: יש לנו מקורות הרב העיקרי שהיה איתו.נתן אשכנזי.מעזה...אז יש לנו מקורות

קהל: זאת אומרת שאי אפשר...לדחוף את הגאולה...

מניטו: לא. זה רק מקרה

קהל: זאת אומרת להתעלות...ליהודה, ולא להיכנס

מניטו: טוב, אז אתם רואים.מהו הכוח של יוסף,בשלב הראשון ואני חושב שכל העניין הוא.פשוט לגמרי!ניקח את יציאת מצרים כדוגמא.היו נחשונים וארבעת החלקים מהעם!.נשארו שמה זה -אף על פי שהרצי"ה ז"ל:לא פעם אמר לנו.בגאולה האחרונה - כולם.אפילו הרשעים.ולכן - יש תקווה אבל מי יודע?את החשבונות שלמעלה.לא יודעים?כן אבל בגאולה האחרונה - זה.לא כמו, בדיוק כמו יציאת מצרים.

מניטו: כן, ויש סיבה יותר עמוקה.שזה - הגלות האחרון.אין עוד גלות אחר כך?

מניטו: מה.

קהל: זה ברור לכולנו.זה מצחיק.

קהל: לא, זה לא ברור לכולם...יש כאלו שאומרים ש...

מניטו: לא. מה ש אני לא מבין שתלמידי חכמים שאומרים וכאילו לא למדו את המקורות.שהם מחכים את המשיח,אז מי שאומר את זה,תלמיד חכם שאומר את זה זה סימן!שלא למד כל צרכו...

קהל: הרב חושב ש!

מניטו: לא לא לא...רק הביטוי הזה?

קהל: בעם ישראל או בחו"ל.

מניטו: בחו"ל...כשאומר ויש כמובן גם בישראל מאותה כנופיה,אם אפשר לומר את זה ככה,שאומרים: מה זה? זה לא התחיל,שום דבר לא התחיל מעדיפים את שלטון חוסיין.מכיוון שלא בא המשיח אז זה סימן שלא למדו!את הסוגיה מי אמר שצריך משיח?כדי לבוא לארץ ישראל,כשהקב"ה מחליט שאפשר.אז באים והם לא רואים שהקב"ה?!עדיף מהמשיח בסוגיה ההיא?זה מובן...ואנחנו אומרים:וזה פסוק מלא.תביאו לי ספר דברים.אני אראה לכם מיד.וזה פסוק מלא.שנראה אותו:חוץ מזה אנחנו מתפללים כבר אמרתי את זה:כמה פעמים.כן, זה בפרשת ניצבים פרק ל' בדברים שמתפללים ככה:" אפס בלתך" גואלנו לימות המשיח" ?מה זה" אפס בלתך לימות המשיח?והמשיח.זה ברור?זה פשוט. כן" אפס בלתך גואלנו לימות המשיח",ולכן - כשהגואל פועל כגואל!זה התחלת ימות המשיח,אבל משיח בן יוסף הוא בבחינת,סתום?כן עד שיתגלה?ומי אמר על מלחמת לבנון:בזהר כתוב מפורש.שהוא מתגלה בגליל.זהו.זה המלחמה שלו.כבר

קהל: הוא אמר שהמשיח יבוא,מהגליל,תחית המתים.כתוב - תתחיל מהגליל?נכון

מניטו: כן, אבל הופעת המשיח.תתחיל בגליל

קהל: זה כתוב בזהר.

מניטו: כתוב בזהר...ואני לא אמרתי שזה רפול...לא אמרתי שום דבר כזה

קהל: אבל גם השם שלו" רפאל".

מניטו: טוב, זה כבר... רחוק

[...]

אז - מודל קדום, זה אדם שמוליד קין והבל והבל לא יכול להכות את קין.

מניטו: אה, זהו. נכון. ברור,

קהל: אז הוא הורג אותו. וצריך להוליד את שת מחדש.

מניטו: כדי ששת יעקוד את קין. משהו דומה. משהו דומה... באופן פורמאלי זה זאת אומרת: הכישלון של הבל. שלא הרג את קין...

קהל: שלא הרג את קין.

מניטו: כן

קהל: שלא חינך

מניטו: לא. היה צריך להרוג" הנפש החוטאת היא" "היא -" תמות" זאת אומרת: בבחינת" הנפש. זה הריגה...

קהל: אבל...

מניטו: יש מדרש...

קהל: קין לא היה

מניטו: כן כי קין. קין המתוקן - זה קין בלי נפש כי כל הנטיות הרעות. באות מהנפש שלו. אז אנחנו צריכים קין בלי נפש. בלי אחיזה בעולם הנפש. זה הכהן האמיתי. אין לו אחיזה בעולם העשייה. אז זה הכהן האמיתי:... קהל ‎

מניטו: כן. זה קין מתוקן...

מניטו: קין עם

קהל: בכור אמיתי

מניטו: כן זאת אומרת - צריך להוציא. את הנפש הזה. הנפש הזה - אין לה תקנה. הנפש הזאת. סליחה? הבנתם את זה? כן?

מניטו: סליחה!

קהל: זה גם כן...

קהל: איך... אם יש... מול העם.

מניטו: כי נולדו אחרת" נולדו ב" צלם אלוקים. זה ההסבר של הכוזרי:... קהל

מניטו: לא! ההיסטוריה! זה ההיסטוריה של קין, מי שנולד בבחינת הבל! הוא לא שייך להיסטוריה הוא שייך למשימה של!"ממלכת כהנים וגוי קדוש" ונראה את זה בתולדות! של שת יש להם יעד, לגמרי, ולחלוטין שונה. מהאנושות שהיא האנושות של קין" זה מה שנקרא:" בני האדם!"ופה יש:" בני האלוקים? הבנתם מיד תופסים. את ההסבר של ההיסטוריה שלנו. זה מתחיל בשורש...

קהל: אבל אין להם!

מניטו: ברור שיש להם? מי? למי? לקין

קהל: כן.

מניטו: זו שאלה?

קהל: אין להם צלם אלוקים... מניטו.

מניטו: לא! יש להם צלם אדם... פה אנחנו רואים ש לא נכתב בתורה" שאדם הוליד" בדמותו כצלמו. לגבי קין והבל. זה מוצאים בשת? קראנו את הפסוק! כן. זהו אבל - יש להם הכוזרי" אומר - שהבל היה לו" ... אולי, קצת מ. צלם אלוקים" לא - אני מוסיף" קצת... יתכן ש" הכוזרי" לא... הוא אמר שהבל. טוב - זה למדנו בקבלה. ששורש קין - זה הבריאה" אז הוא ה" בן - אדם. אבל שורש הבל - זה החסדים ולכן יש לו - מדעת קונו. כמו שאומר המדרש. להשפיע" זה נקרא" צלם אלוקים אבל מכל מקום - זה לא! הפשט של התורה. הפשט של התורה הוא יותר חותך. הוא חותך יותר אדם והבל סליחה - קין והבל."היו בבחינת" בני - האדם. מה שהאדם נעשה, שת - היה בדמות אדם! שהיה בדמות אלוקים. זה מדרגה של תיקון כבר? הבנתם אז מתוך בני האדם נולדים אדם אתם קרויין אדם" - ההבדל בין" "האדם" ו" אדם" וזה ברור שזה. טבע אחר. עם נברא עם טבע אחר, אני זוכר... כשהייתי ב. בצבא הצרפתי, במלחמה [ מלחה" ע השנייה ] אז - ידעתי באופן? מופשט, כן. שגוי זה גוי, אבל - בצבא! במלחמה - אתה רואה את זה. איך הם מתפקדים? כן ויש גם כן. יחידי סגולה ביניהם... הכומר שלהם היה. קצת שונה מהם, אבל - איך מתפקדים במלחמה. רואים איך מתפקדים בחיים. רואים את זה. ממש חיות. טוב, אז - יהודי בתוך הגויים! הוא מתפקד אחרת, זה מלידה. זה הטבע שלו. לא יכול! אני לא יכולתי להיות כמוהם? הבנתם! לא! זה לא עניין של השקפת עולם זה לא עניין של" אמונות ודעות" . זה עניין של מוסר כליות... זאת אומרת זה. כאילו הגוף לא נותן לך?... הבנתם את ה... את ההבדל?

קהל: זה לא... החינוך של התורה...

מניטו: לא! זה לא עניין של, זה עניין יותר עמוק... זה בא. עם ה... החלב של האם? כן,

קהל: עם הלידה... עם ה.

מניטו: כן. זהו. אז - אפשר להתחנך בזה. זאת אומרת - גוי יכול להיות ככה: זה יחידי סגולה שנקראים" חסידי אומות העולם" . כן? זה דומה מאד, חסיד של אומות העולם. יש לו חלק לעולם הבא? כן... אבל!... זה לא עניין של, למשל - הגויים האלו כשהיו בכנסייה שלהם. כל יום ראשון. היו מתפללים עם דמעות? כן מיד אחר כך - היו בבית קפה... או ב. בריות אחרות לגמרי! לגמרי אחרות? זה מובן. טוב. זה כמין בריאה אחרת? כן מניטו, בניגוד קין להבל

כשהרב שך פגש את הרבי מליובאוויטש

https://youtu.be/o6HcxjGPoQ8

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: אבל - אנחנו מתפללים לקב"ה שהוא" בונה ירושלים. דרך מי? דרך הרבי מליובאוויטש או דרך טדי קולק? צריך לגלות את האמת. מדינת ישראל היתה קמה בלי חב"ד. חב"ד זה נכס גדול מאד לעם ישראל. אבל בלי חב"ד עם ישראל היה קיים. ובלי חב"ד מדינת ישראל היתה קיימת! זה מה שצריך להבין! אבל - הוא עושה הרבה טובות לעם ישראל. הוא אוהב את היהודים. והתנועה שלו - אוהבים את היהודים. כל זה נכון. כן? אבל מכאן להגדרה הלכתית של מלך המשיח יש תהום. זה משהו אחר לגמרי. וזה מסוכן מאד, כי תודה לאל, עם ישראל הוא בריא. לא היתה כל כך תגובה חריפה נגד כל הטקס המיתולוגי הזה. כן? חוץ מהרב שך. מכיוון שהרב שך זה מעיד לו שיש איזה מתחרה. כן? ‎אתם שמעתם הבדיחה שאומרים ברחובות? כן? שמעתם אותה? לא?

קהל: לא.

מניטו: הרבי מליובאוויטש התקשר לרב שך כדי לומר לו:" עכשיו אני בטוח: אני המשיח"

"מי אמר לך"?"

"הקב"ה אמר לי"

אז הרב שך אומר לו:" אני? לא לא"

 

{bfaccordion-slider כישלון המשיחיות של יוסף}

 

מקור: תורת התולדות, דרך חיים למהר"ל

אז זה המבחן המוסרי שלו: אם יתן את הזכות זכות הקיום ‎להבל אז - הוא קונה עולמו. זה מובן. זה פשוט מאד. ואנחנו רואים שזה סקנדל של ההיסטוריה הקין הזה אף פעם לא נתן!זכות קיום לזולת" זה נקרא" קסנופוביה" זה נקרא" אנטישמיות",זה נקרא" גזענות...זה נקרא!זה הבעיה של העולם?כן"

קהל:" וחי אחיך עמך?

מניטו: מה"

קהל:" וחי אחיך עימך!

מניטו: זהו! צריך לגלות שהוא אחיך.הוא יודע שהוא אח שלך!הוא אומר את זה למשל - נשוב לטעות. של היהודים: היהודים מבחינת" הבל"אומרים" ואהבת לרעך כמוך"זה שייך לגוי זה טעות! הפסוק הזה שייך,ליהודי אבל מכל מקום - הם אומרים.את זה ככה...אהבת הזולת... אהבת הזולת...אהבת הזולת,כשיש פילוסוף אחד,שמדבר בין הגויים.הוא מדבר רק על זה‎,אם זה בובר, אם זה לוינס...אם זה" האחר".האחר"הוא העיקר""הזולת"?מבינים את זה הזולת תמיד בבחינה, בעצם...זה לא אני זה שעומד ב.

מניטו: נכון. נכון.נכון. נכון ולכן...קוראים למישהו שיטפל בזה" מישהו אחר שיטפל" באחר אז ו"הזולת"הזה!לא נותן מקום.לזולתו. כן‎ ואז... התפקיד של הבל איך הבל קונה עולמו:וחוץ... שוב אני מדגיש התפקיד שלנו זה לא!התפקיד של הבל!אלא - שורש הוא ב-שת.שהוא - תחת הבל כי הפרולבמטיקה של הבל.לא יכולה להצליח מכיוון ש.יש איזה כישלון מעיקרא אין בו כוח לחנך.את קין.וזוהי ההוכחה שלא חינך אותו.הוא נשאר רוצח.וזהו ההגדרה?איך הבל יכול לזכות בעולמו.מכיוון שכבר נולד עם כל הזכויות.הוא אח."הוא כבר" אח?כן נולד ככה. אם הוא.מחנך את אחיו וזה כל הסיפור שאנחנו,נקרא - דרך חנוך דרך נוח.זה אותו סיפור.האח שנכשל להיות אח.הרועה שנכשל להיות רועה.המחנך שנכשל להיות מחנך?תפסתם את הבעיה

מניטו: ולכן - אם היינו,בתפקיד של הבל!אז האחריות היתה עלינו.של הכישלון של קין?מובן אולי - הרבה פעמים אני:הסברתי את זה ככה:יש רק כמה אפשרויות,או הבל מצליח לחנך את קין.וזה כבר ימות המשיח?כן:קוראים את זה" דו קיום פאציפי"?מה

קהל: בשלום?

מניטו: בשלום. כן!זה כבר ימות המשיח טוב.לא הצליח - אז יש אפשרויות,או שיברח מקין.מכיוון שלא הצליח לחנך אותו!או שייהרג אבל ההבל הזה בוחר להיות.נהרג להציל את העולם?הבנתם:וזה מה שרבקה אמרה ליעקב" !הפעם אתה תברח"-לא הצלחת לחנך את אחיך!אז תברח.אל תעשה לי כמו בפעם הראשונה...הבנתם את הקטע הזה...

קהל: בבחינת מחנך.

מניטו: כן.אז זה הטעות של יהודי הגלות ‎הם רואים את עצמם בבחינת מחנך וזה שנה לא הצליחו!לחנך כלום?כן.אז יש פה טעות" אור הגויים".זה מירושלים. לא בגלות.זה הטעות. כן אם יש כבר משהו.למסור לגויים - זה מירושלים ולא... ולא בבחינת" הבל אצל קין".הבל אצל קין"- זה סכנה"!שת - זה משהו אחר?

מניטו: מה!

מניטו: לא! יש סיבות לזה.אבל סופסוף התרגלו וכשלא מצאו הסבר למה אנחנו נמצאים אצל הגויים...אז מצאו את ה" הג'וק הזה של:" יש לנו משימה" אצל הגויים. לחנך אותם"?במה!ולאמתו של דבר זה שקר מוחלט?!מה עושים שמה!הם מרוויחים כסף!הם לא מחנכים?מה

קהל: זה גם משימה,

מניטו: זה גם משימה.אבל זה משימה אחרת...ולא משלמים את המעשר...תפסתם את מה ש לכן אני!ובתיה יכולה להעיד על זה [הכוונה לבתיה לנצט. א.ק]...אני,אני מבין, באופן עמוק.את הנטייה ל"כנעניות"שיש בישראל?מבינים את זה יש בישראל... אצל הישראלים" איזה נטייה ל"כנעניות זאת אומרת לשלול את זה שליהודים יש איזה משימה""של חינוך, של ערכים?זה שטויות". כן".לאמתו של דבר - יש משהו בזה!אבל - ריבונו של עולם! שנה ולא הצלחנו!זה כישלון!היה צריך לברוח לפני היטלר היה צריך לברוח לפני טורקמדה [מראשי האינקוויזיציה בספרד]...היה צריך לברוח לפני...ונטורה? איך קוראים ל.פטליורה. כן. הרוסי הזה???? סימון פטליורה ימ"ש שאחראי על] [מאות פוגרומים ביהודי אוקראינה...הם ה!הם הסימנים שנכשלנו -כמה זמן אצל הרוסים!ו‎נשארו קוזאקים כמו שהיו!אז - זה כישלון?מה איזה משמעות יש?!בטענה שיש לנו משימה חינוכית?איפה מכל מקום - אם!זה היה - זה כישלון...הבנתם למה אני לא רוצה שנבין ש עם ישראל נכנס בקטגוריה" הזו של" הבל.יש לו קטגוריה אחרת?כן,אבל זה נכון: שהגויים רואים.רוצים שנהיה ככה?זה מובן,

קהל: אבל זה רטרואקטיבית זאת אומרת בדיעבד אפשר לראות.שלא חינכנו,במשך כל הדורות,בכל זאת כבר בשורש.ויעקב אצל לבן.כבר בשורש - זה מתגלה...כל הסיפור הזה כבר.הוא בשורש?

מניטו: סליחה?מה

קהל: הדוגמא,הדוגמא? זה השורש.יותר מהדוגמא.זה מה שקורה שמה.הנתונים היו הכי חיוביים.כולם היו אחים שמה.אחים אחים?אחים ממש, כן...ויאמרו.לרבקה - אחותנו את יותר מזה? זה ממש.אבל - בטומאה ו...,ופתאום,הנשים הצדקניות האלו,רחל ולאה:אומרות ליעקב.תברח...כמו שאמרה אמא?כן.תברח ואולי היה רוצה הוא היה רוצה להיות.רועה צאן לבן?מה אה, לא שמעתי אותך

קהל: מחנך.מחנך. כן.כיוון ש... ברור?זה מעמד, כן זה מעמד להיות."היהודי של הגויים"...ויהודי.נותן הרצאות לנזירות...

קהל: אבל הם לא מבינים,יש הרבה רבנים כאלו.שכל תורתם זה לנזירוֹת?נכון.כן. גם בירושלים אני לא רוצה לומר.לשון הרע?טוב, זה מובן? כן ש...יתכן! אני עוד לא... כל פעם שאני,לומד את הסוגיה!אני לא מבין מאיפה זה יצא שהיהודי בגלות פתאום גילה לעצמו איזה משימה של מחנך הראשי של..כל העולם כולו... כן?מאיפה זה יצא

קהל: אברהם -" הנפש אשר" עשו בחרן

מניטו: כן?

קהל: זה לא חינוך.כן. אבל זה ידוע!שלא יצא מזה כלום כי זה ידוע - רק הבנים.שלו הצליחו:ולכן הגרים נקראו" בנים לאברהם".לא תלמידים של אברהם...כן.רק הבנים הצליחו,וזה ברור ש- אם נעשה חשבון?איך אומרים סיכום.מאזן. כן אחרי שנה כמה נשמות מצאו את הישועה שלהם?דרך הגלות של היהודים -ומה המצב של ה העם היהודי אחרי?שנה שבגלות!זה - אין... אין שום משמעות לזה?הבנתם ממש למה אני מתכוון יש כמה קדושים שיצאו דרך שנה מהגויים ובצד השני.השואה?כן.האינקוויזיציה.השואה.וכל זה. ההיסטוריה היהודית...זה... זה!אין שום משמעות לזה!אין שום משמעות זה ברור ש הבל ההבל הזה ידע שאי אפשר.לחנך את הקין הזה?שקין הוא בלתי מחו... איך אומרים...הוא בלתי.ניתן לחינוך. כן

קהל: אז לא נכשלנו?

מניטו: מה.לא לא:לכן אני אמרתי...אנחנו לא צריכים להיכנס ב.זה לא ההגדרה שלנו אלא - יש הרבה יהודים.שחושבים ככה!אבל זה טעות -אם זה היה ככה קודם כל.אנו, אנחנו - היינו הנכשלים...וחוץ מזה - אין שום אין שום פרופורציה...עם מה שקורה...אני חושב ש,זהו העניין: קודם כל היהודים חשבו שהגלות זה.עונש של החטאים?כן.הגלות בא כעונש,אחר כך, כשיצאו מהגטאות?!אז העונש נפסק אז המציאו לעצמם איזה סיבה להישאר אצל הגויים" יש לנו משימה"?כן וראו בכל הפרקים של הנביאים" אור לגויים"!אבל בטעות!אור לגויים"זה לא בתוך הגויים".אלא זה דווקא מ-ציון צריך לראות את זה בירמיהו.בישעיהו בעיקר?כן.זה אור גויים. כן" וזה -" הר הבית יהיה נכון...ולא... ולא!"ולא" הקפיטול

קהל: כבוד הרב, אפשר,להסיק מזה, זאת אומרת,אם הבל לא היה נהרג,אז עם ישראל היה יוצא ממנו ואז היינו, כמו שאמרנו,בשיעור שעבר" היינו" ממלכת כהנים וגוי קדוש מההתחלה, ואז היתה כבר גאולה

מניטו: לא, לא. אבל ההתחלה.היא... לא בסדר:מה זאת אומרת?"אם הבל לא היה נהרג"אם הבל היה באמת" ממלכת כהנים.וגוי קדוש"- לא היה נהרג.אז... היה לנו סיפור אחר.זה ההיפך. ברור זה הפוך.

למשל כשאנחנו לומדים למשל, יש הרבה מפרשים שמפרשים: "מהי סיבה של הגלות? מכירת יוסף". אז המהר"ל מתקן את זה: הסיבה של מכירת יוסף זה הגלות. מכיוון שכבר היה ידוע שהיו צריכים לרדת לגלות, אז - הסיבה היתה מכירת יוסף! אבל זה ההיפך, הבנתם? לא שמכירת יוסף הביאה את הגלות, אלא - צורך הגלות הביא את מכירת יוסף. ולכן - במודע יעקב שלח את יוסף לגלות. אולי, אבל זה, פה - אל תיקחו את זה...

קהל: אבל הסיפור הוא אחר!

מניטו: לא. האחים מכרו אותו מכיוון שכבר נגזר עליהם הגלות! זה ההיפך. ניקח את הפסוק, זה ב התחלת וישב. ולכן - כל הזמן של 'משיח בן יוסף' עד אחרית הימים מתמשך כל כך. מה שרציתי לומר שזה ש... מה שקשה להבין זה המחיר שעם ישראל צריך לשלם לכישלון הזה! כי אין שום יוצא מן הכלל: כל יוסף, בכל תרבות, בכל מלכות של המלכויות - זה היה כישלון. אבל - הוצאנו ניצוצות הקודש. אבל המחיר של אותם הניצוצות... זה... זה אולי קצת יותר מדי. כן, תפסתם את ה... לכן דנו אותו, את יוסף, שהוא חייב מיתה! כבוגד.

קהל: אבל זה לא איזה ירושה? מאברהם אבינו שיש לו?

מניטו: מה? סליחה?‎

קהל: זה לא ירושה מאברהם, הסבא שלו, שיש את...

מניטו: גם יעקב, כן זה

קהל: ונח - "צדיק היה בדורותיו".

מניטו: כן...

קהל: אבל אברהם...

מניטו: אבל מה ש...

קהל: אם יש צדיק בסדום ועמורה:

מניטו: כן. אבל מה שצריך להבין שזה עלה מחיר כבד מאד. זה נקרא: "מידה מופרזת". כל מידה מופרזת, זה גם כן...

קהל: גם אצל אברהם!

מניטו: גם אצל אברהם. יש ביטויים חריפים במדרש. למה נענש אברהם אבינו שצאצאיו ירדו שמה לארבע מאות שנות גלות? ואיזה גלות, כן? מה עשה? זה לשון עונש! שהפריז במידותיו של הקב"ה. דיברנו על זה בשיעור הקודם עכשיו זה ממש התופעה של 'שלום עכשיו'. זה מידה מופרזת. זה אסון. זאת אומרת, כל עוד שאינם בשלטון זה מידה. אבל אם היו בשלטון זה היה חטא גמור. הבנתם את ה...?

קהל: התהליך של יוסף באופן כללי.

מניטו: כן. זהו. זהו, אבל אתם רואים את הצד ה... איך אומרים? קריקטור, קריקטורה.

קהל: בעקבות הדברים האלה מעניין להבין שאמרו רבותינו שלא מקבלים גרים בימות המשיח.

מניטו: זה נושא אחר. זה נושא אחר לגמרי. לא, וההלכה היא לא... זה לא ההלכה.

קהל: זה לא הלכה.

מניטו: זה לא הלכה. כי הרב קוק כבר דן על זה שדווקא היה צריך לקבל גרים.

קהל: דווקא בזהר של של פרשת "ויצא" כתוב שכן מקבלים גרים.

מניטו: נכון. כך היא הלכה.

אבל זה העניין של המחיר של הגלות כדי להוציא גרים מאומות העולם. זה הניסיון של יוסף! ולכן - וזה לא בדיחה הגויים - אוהבים את יוסף.‎כ-ממש המושיע שלהם הנוצרים נתנו את השם שלו לאביו של המשיח שלהם כביכול ואצל המוסלמים...יוסוף הצדיק"זה משהו"...נורא.גדול מאד?כן הם מבחינים בזה שדווקא.יוסף מציל אותם...אתם מבינים את ה

קהל: אבל למה אין הקבלות?לבני ישמעאל ולבני עשו...יהודה...

מניטו: אבל

קהל: היה מתבולל על פי אותו...

מניטו: יש" יש הבדל בין" אחריות" ו"חיוב" חיוב"במובן של" חייב"אפשר" להיות" אור לגויים.מציון שיקבלו את ציון ומציון וזה הכוונה של ישעיהו" שמה -" אור לגויים?!צריך להיות אור לגויים בגטאות?!במחנה ריכוז!זה הכישלון של יוסף.זה יוסף בבור?...תפסתם את ה?

קהל: מניטו, מה זה משיח בבנימין...

מניטו: טוב, זה כמעט אותו כמעט אותו

קהל: ובכל אופן בית המקדש הוא בנחלת בנימין,

מניטו: אבל כשיוסף הופך,להיות בנימין - זה בני רחל אז - זה כבר סוף הגלות.בנימין זה הדור של סוף הגלות?אז תפסתם את העניין.זה שאלה... חשובה מאד כי המידה של יהודה,זה מידת הדין.הדין הרפה - מלכות,אבל - מידת הדין.מידה של יוסף זה יסוד.ולכן - יסוד מביא למלכות אבל - ההתמשכות של...כל התקופה הזו של,היתה יכולה להתחיל!זה כבר שנה?ו- שנה ימות המשיח, כן!וזה לא הצליח...זה... איך אומרים - ה חשבון נפש של יהודה ואחיו!זה - שראו שזה כישלון גמור כי כל מה שקרה בשכם זה קרה בעוד שיעקב" נקרא" יעקב.והוא - היתה לא הנטיה הזו.להסתדר עם בני שכם.כן? אף על פי שהם ברבריים.כן" נסתדר".זה החלום של יוסף?אבל - מה אמרו יהודה ואחיו" אך..." כי נבלה נעשתה בישראל,יהודה - הם כבר במדרגת ישראל לפני שיעקב קיבל‎.את השם ישראל...הבנתם את ה צריך לבדוק בדיוק.איך זה קרה.אבל זה מדרגות שונות השם בפרשת שכם זה" שם" יעקב""יעקב""יעקב?מה אומרים יהודה ואחיו" ישראל"?תפסתם ההבדל? כן יעקב"זה השם הגלותי".אז יוסף זה - תולדות יעקב" אלה תולדות יעקב, יוסף".אפשר להסביר את זה ככה.זה לא פסוק" אלה תולדות ישראל - יהודה"?

מניטו: מה

קהל: שהוא הגיע לדרגה" של" רועה...

מניטו: אז הוא אוהב את...

קהל:...בדרגת ישראל

מניטו: הוא אוהב את הצאן...אבל הוא לא.עוד לא אוהב את אחיו כדי לחנך מישהו - צריך.לאהוב אותו?כן אבל רק הדבר שנכשל...כי קין נשאר.גס רוח?איך אומרים...נשאר?כמו שהיה... כן אז - זה סימן!אבל - צריך להיות מציאותי.במציאות.זה קשה מאד לאהוב את קין.זה קשה מאד למשל - אני הסברתי הרבה פעמים לתלמידים.וזה מסביר לנו מה קרה בגלות שלנו עם ישראל בגלות ראה את עצמו כ-הבל שיש לו תפקיד.של מחנך אצל קין והוא לא הרגיש?שאולי אי אפשר לחנך את קין?ושזה מסוכן?כן.עד תהליך מסוים - מנסים.כן...סופסוף רואים ש,הגויים הם גויים,גרמני - זה גרמני,ספרדי - זה ספרדי,סורי - זה סורי!ואנחנו יודעים מי הם?

קהל: בתקופה הזאת ועכשיו עם אר.

מניטו: עליה?כן

קהל: באיזשהו מקום זה גם...כן איזה...זה?

מניטו: זה הפתח. מה...

קהל: באיזה מקום זה כמין רמז מוקדם של.משיחיות בן יוסף.כאילו אותו רעיון להיות... אפשר להגשים...את המשימה, את התפקיד זה המכשול של המחיר.משיחיות של בית יוסף.זה המכשול זה הצד הנכשל של יוסף ולכן - אז בסוף ימיו" התגלה שהוא נקרא" יוסף הצדיק כי צריך לעבור!את התהליך של התולדות בשלב הראשון של חייו הוא היה עלול להביא.את הכישלון הזה.‎לכישלון הזה ודווקא אנחנו רואים שהנצרות נמנה על אותו רעיון.של משיחיות ארמית" ולכן נתנו שם" יוסף.ל...משפחה שלהם?זה מובן,וגם יוסף הצדיק אצל המוסלמים...זה.זה ממש דמות ענקית.זה ידוע.

קהל: כן כן...אצל המוסלמים"

מניטו:" יוסוף הצדיק מכיוון שהם מבחינים בזה שזה כאילו אפשרות טרומית למשיחיות העברית.והם מחזיקים בזה.בשלב הזה:בן אדם שאומר" זה לא התפקיד שלהם... בכלל"?

מניטו: של

קהל: הם באמת לא מצליחים בתפקיד הזה או שיש אפשרות?של הצלחה

מניטו: לא... לא הבנתי.את המילה הראשונה,

קהל: במשיחיות של יוסף...

מניטו: אממ...

קהל: האם יש איזשהו

קהל: סיכוי...

קהל: כן... האם הם משחקים?

קהל: את התפקיד מספיק טוב?האם יש להם ייעוד?במקום לנו,

קהל: כאילו ש... אנחנו נמצאים כאן...

מניטו: לא! עכשיו אפשר לומר

קהל:...האפשרות הזאת

מניטו: עכשיו אפשר לומר.בלי כאילו...הבנו שזה המצב...

קהל: זאת אומרת ליהודי - יש גם כן אפשרות.

מניטו: ברור.ברור?"

קהל: להיות" בן-נוח.

מניטו: ברור!לא! לא! לא להיות בן נוח...הוא צריך להיות" בן אברהם"?כן

קהל: כן. ואם הוא בוחר לא [להיות בן אב[רהם,זאת אומרת - הוא נשאר בגלות...

מניטו: אה. הוא נקרא!עובד עבודה זרה!

קהל: אז הוא גם לא בן נוח!

מניטו: ברור

קהל: זאת אומרת - אין...לו שום... זאת אומרת...

מניטו: אין לו שום!

קהל: זה כיליון.

מניטו: כן. ברור...

מניטו: זה מה שאנחנו לומדים ב על הפסוק:" וחמושים" עלו בני ישראל.תראו מה אומר רש"י,וארבעה, ארבעת החלקים!הם מתו בשלושת ימי האפילה?זה מובן ואתם רואים שהמדרש...ראה את כל העניין.בפרטים.

מניטו: ברור וזה מה שאמרה!בתיה [לנצט] והיא צודקת...כש מבחינים מה זה גלות,בפרט - גלות מצרים אז.מתפעלים?איך אומרים?איך יצאו אבותינו מזה.

קהל: גודל הנס.

מניטו: כן

קהל: ומי שגר פה, ואומר שישראל,זה לא חשוב, מדינת ישראל...רק הוא גר ב?בארץ ישראל,

מניטו: או - זה בדיחה יהודית...או - זה חמור מאד.

קהל: זה לא בדיחה.

מניטו: אז זה חמור מאד...

קהל: גלות בציון...

קהל: מדוע יוסף בחר

קהל: זאת אומרת - מדוע?יוסף היה צריך לרדת מצרים,זאת אומרת - לפי הלימוד עכשיו,אז המתריס, הרחם הזאת...בארם?

מניטו: של מי...

מניטו: של אב?

קהל: של אברהם, כן.זאת אומרת - של העם העברי...אז אם יוסף...רצה להביא את ה את הגאולה מתוך הגויים אז הוא היה צריך!לחזור לארם.

מניטו: לא?

קהל: למה הוא בחר...

מניטו: לא, דווקא?

קהל: למה מצרים נכנס לפרק.

מניטו: או! יש גם כן מקור לזה מכיוון שבאותה תקופה התרבות:קהל?

מניטו: מה

קהל: ליטאי, הטיפוס של הליטאי.

מניטו: לא...נאמר.לא מכיוון שנולד ליטאי אלא...הוא מנסה להיות,המתנגדים נאמר.המת'נגדים,כן, אבל מה שצריך לזכור...תמיד, ש רק מי שכבר מסוגל להיות.צדיק - יכול להיות חסיד.דאם לא כן - מדובר בחסיד שוטה" ולא עם הארץ חסיד".אז פה יש נקודה שצריך להבין אותה,ההסתייגות מאותו תפקיד אז - זה כבר אנחנו.רואים אותו אצל חנוך.זה מתחיל באנוש כי בכל דור - היו אנשים שהיו!מסוגלים להיות מנהיגים אמיתיים?כן אבל.פחדו מזה?כן -ואלו שלא הצליחו.אז יסדו את העבודה זרה:וכל פעם חוזרת השאלה האם אותה אנושות?היתה מסוגלת לחינוך כלשהו -כי אנחנו רואים!נשמות גדולות ממש.שלא מצליחות וכל זה הולך ומידרדר.עד המבול הבנתם את השאלה,ופה - אולי בהיסטוריה שלנו....אני חושב שזה כבר קשור ל לתאוריות של שמנסות להסביר את,הפונקציה הזו זאת אומרת - את המשימה של הגלות שיש לנו שליחות בגויים?כן!ואפשר לומר שזה כישלון גמור?אלא - מה אין שום סיכוי שהתרבות של הגויים בבחינת תרבות של הגויים,דרך ארבעת המלכויות האלו?כן בבל, פרס, מדי, יוון, ורומי,אנחנו בסוף רומי יש להם שום סיכוי כתרבות...למצוא איזה... איזה...איך אומרים את זה.הצלחה?כן...אבל אפשר לומר ש עם ישראל הצליח להביא את הבשורה של האבות.ליחידים.נאמר - גם כן יחידים רבים מאד אבל השאלה היא אם המחיר שעם ישראל שילם.בשביל זה - זה היה כדאי...הבנתם את ה.את השאלה?

קהל: אבל היתה לו אפשרות אחרת?

מניטו: מה?

קהל: בדיעבד - היתה לו אפשרות אחרת

מניטו: כן. למשל אני חוזר למה:שאני מסביר הרבה פעמים.זה כל העניין של הבל אצל קין אם הבל היה מצליח לחנך.את קין - הכל היה בסדר?כן!לא הצליח:אז יש לו רק אפשרויות.או לברוח, או להישאר -הוא נשאר.שילם.היה צריך לברוח.וזה מה שיעקב השכיל לעשות.ברח מעשו?כן...או הודות.רבקה.רבקה - ראתה את המצב

קהל: הוא ברח לגלות.

מניטו: ברח, כן! ברח לגלות?אבל זה גלות מיוחדת, כן....אני חושב שזה דגם של...זה ממש" איך אומרים?" מופת..."לא" מופת.דגם של מה שקורה בגלות.בהתחלה מרגישים שזה גלות,ואח"כ - מתרגלים ורק בסוף - מרגישים שוב.שזה גלות,התקופות של גלות ממש אצל יעקב.זה בהתחלה. כשברח ואח"כ - בסוף.כשלבן התגלה כאנטישמי, נאמר.אז בסוף הרגיש את זה.שזה ממש גלות

קהל: מניטו - אבל יש באיזה שהוא?מקום סיפור של הצלחה?

קהל: שמישהו הצליח?

קהל: במה?

קהל: לחנך את הגויים...

קהל: אולי שלמה המלך...

מניטו: טוב!אני חושב שלא כן זאת אומרת... הרבה פעמים.חזרתי על זה צריך להבין מה זה היחס של הנפש היהודי.מההתחלה?כן הנפש של עם ישראל - להיסטוריה.הכללית ורואים את זה יותר ויותר במשך הזמן,דרך הנביאים ואחר כך.חז"ל, בגמרא בעיקר המבט על ההיסטוריה הכללית.זה ממש פסימי לגמרי אבל המבט על ההיסטוריה דרך עם.ישראל - הוא אופטימי לגמרי זה מובן?זה מובן מה שאני אומר?

קהל: ההיסטוריה העולמית.

מניטו: העולמית...ולכן - לא זה לא להפליא שאנחנו מוצאים כמה ביטויים שליליים.כשחז"ל מדברים על הגויים,הגויים בדרך כלל.בדרך אותה האנושות ההיא זה ממש...איך אומרים.הגדרה שלילית, פסימית לגמרי.כי - הניסיון נותן, שלא רואים.זה השאלה שלך.לא רואים?!מי הצליח:לעשות דבר כזה,שהתרבות של הגויים,בבחינת תרבות כללית,בבחינת כלל הגויים.היא תהיה חיובית. תצליח זה כל המלכויות - זה סופסוף!כישלון חרוץ דרך ההיסטוריה ההיא כמה יחידים,המון יחידים, יחידי סגולה,שחסידי אומות העולם.ניצלו.אבל - רק הקב"ה יכול לשפוט.אם זה כדאי המחיר שעם ישראל שילם,דרך בבל, דרך פרס,דרך... יוון, דרך רומי,הוא כל כך חמור,כל כך גדול:שכדאי לשאול את השאלה?האם זה היה כדאי...ופה אנחנו רואים אני לא זוכר,אם דיברנו על זה בשיעור הקודם.יתכן זה ההבדל בין השיטה.של יוסף, והשיטה של יהודה?דיברנו על זה? כן:השיטה של יוסף זה...אופטימיות.ענקית.עד הסוף - מקווה.ומנסה להציל, להציל, להציל את.הגויים באשר הם שם זה יוסף.יהודה - זה מידת הדין:מיד,מי שזוכה - זוכה -מי שלא זוכה -במהרה בימינו מיד,את מלכות המשיח.ולזרוק את הבהמות האלו.זה יהודה?מבינים את העניין.זה ההבדל

קהל: כדי להבין את הנבואות,ואת החזון של הנביאים שהריב היה - העמים. כל העמים...יתנהלו על הר הבית:

מניטו: כן. אז תזכור את זה.יש העניינים אצל הנביאים או - חזיונות כאלו.שהם ממש חיוביות איך אומרים ובבת אחת...רואים את ההרס ה את ההרס החמור!של כל העולם כולו:אז - זאת אומרת.זה אותו כלל.זכה - ככה.זכה - ככה.לא זכה - ככה,

קהל: זה לאחר מעשה?אבל לפני מעשה כשאתה עומד לפני פעולה...כשגויים באים, ו מצד אחד - יש רתיעה, כי יודעים,שהם לא תופסים את העיקר.ולא מעוקצם ולא מדובשם?ומצד שני - שאלה: האם לסרב?האם לסרב

מניטו: טוב. לפי דעתי, ההבדל זה השיטה של יוסף.לעשות את זה - בגלות.אצלם...וכשרואה שזה כישלון,אז הוא אומר:" פקוד יפקוד אתכם" והעלתם את עצמותיי מזה אתכם השיטה של יהודה.זה מלכתחילה לשלול את זה צריך לבנות,עם ישראל בארצו,בית המקדש!ומציון תצא תורה.מירושלים - אור לגויים.לא לפי שיטת יוסף?זה מובן, כן שיטת יוסף זה

קהל: מה שסיפרת גם בשיעור קודם כשקראנו ספר עובדיה.

מניטו: ההפטרה השבוע. כן" ...בית יעקב יהיה אש, ובית".

מניטו: זהו. זהו"

קהל:" ובית יוסף להבה.

מניטו: כן" ובית עשו יהיה לקש"

קהל:...יוסף יהיה להבה,

מניטו: זה - זה יוסף בסוף.בשלב השני.כשיוסף מתגלה כשטנו של עשו...כשיוסף מתגלה כ?דווקא משיח בן יוסף, כן

קהל: או - האם הכל - זה לא קשור ששם ה' עדיין לא נודע זה אופייני בעיני ביחזקאל

מניטו: כן פרק] אני חושב]...

מניטו: כן. אבל זה זאת אומרת: זה.אתה רומז לימות המשיח

קהל: כן

מניטו: עד ימות המשיח, יש.התקופה של המלכויות:והנושא שלנו הוא היה אף פעם זה [לא] היה מוצלח אני חושב שהדגם של העניין.זה החלום של יוסף עצמו במצרים.הוא ציפה לזה הוא חשב.להפוך את מצרים כ-עם קדוש.כתרבות קדושה.נכשל אני לא חושב שיש...איפה שהוא מקרה של.של הצלחה...זה נאיביות לומר ש...דרך ה הכישלון שלהם,הגויים - מתקרבים, מתקרבים.מתקרבים לאמת.זה נאיביות אנחנו רואים מהי התוצאה של שנה:של תרבות רומאית!השואה וההמשך. והאיום של שואה.כלל-עולמית...אני?מה,

קהל:...העבודה של יוסף אולי יש איזה יחס עם דניאל מעניין אם היתה השפעה...גם מהיהדות על ה.

מניטו: יתכן מאד

קהל: זאת אומרת - שממש, יש השפעה עלינו.

מניטו: לא לא. יתכן מאד יש הרבה מקורות.שאומרים דברים כאלו,אבל זה לא משנה,יש להם כל כך כפיות טובה...שהם לא.אף פעם לא יקבלו את זה.הם לא מודים בזה

קהל: אומרים שאפלטון היה אולי בארץ ישראל

מניטו: כן,

מניטו: טוב, אז אני חוזר...

מניטו: אז נחזור...

קהל: אבל בכל אופן זה לימוד אחר:...זאת אומרת...

מניטו: אה, לא.

קהל: בחסידות.

מניטו: אז זה חסידות...

קהל: שיש אה אבל זה בכל אופן.

מניטו: זה חסידות.

קהל: שיש טעם לגלות...זאת אומרת זאת אומרת - שיש תפקיד

מניטו: כן. כל עוד זה הזמן.של הגלות - יש תפקיד לגלות הבעיה - היא לא?ל... איך אומרים.לשלול את הגלות אלא - השאלה היא: באיזה.עידן אנחנו נמצאים אם אנחנו נמצאים בעידן.של יוסף - הוא הצדיק אם אנחנו נמצאים בעידן.של משה - הוא הצדיק?זה פשוט. כן.זה לא שאין תפקיד לגלות!!!אבל זה נגמר.השאלה היא - של הזמן...לא של ה.לא של הפונקציה של הגלות?זה מובן גם אם לא יודעים מהי,הפוקנציה ההיא?כן זה - מי שלא רואה,שהתקופה שלנו נגמרה!לא רואה שום דבר שנה הקב"ה.היה מסוכסך איתנו?כן פתאום.הוא החליט ש - זה נגמר" תחזרו":אז מי שלא חוזר, ואומר או, יש לי עוד מצוות""לקיים בגולה.זה סימן שלא שייך לארץ...

קהל: מניטו, מפחד ש...

קהל: כאלה שאומרים עם כל ה:אבל הם אומרים" ...אין לנו הכוח לעמוד ב"...

מניטו: זה, זה:...קהל.

מניטו: לא פעם שמעתי את זה.לא פעם שמעתי את זה!אבל - זה מעשה שטן:השטן בא ואומר לצדיק" תדע, אתה רשע"!!!אז - אל תשמע לשטן!"ועמך כולם צדיקים".זה פשוט,

קהל: אם כולם היו באים אז ממילא היה לנו פרנסה פה...

מניטו: לא, כן. לא רק פרנסה...

קהל: מניטו, בהבטחה...

מניטו: כמה, כמה,

קהל: בהבטחה לאברהם

מניטו: סליחה. רק - כמה פעמים.רק דקה כמה פעמים אתם יודעים אני מקבל הרבה,קבוצות של יהודים מהגולה כמה פעמים אני שומע:אותה שאלה סופסוף כשהם מגיעים הם?משוכנעים שהם לא בסדר, כן.אז - מחפשים איזה עילה,אתה חושב"- שואלים"?שיהיה מקום לכולנו":אז אני רגיל להשיב" לאחד יש מקום"עוד מתעניינים אם זה אמת,שיש מקום אחד" אבל זה בשבילך""אל תדבר על אחרים":אז פעם, אחד אמר לי,לפני שאני אשיב את זה" אני שמעתי כבר את התשובה שלך":אז אמרתי לו" יש לי עוד תשובה אחרת".לכולם יש מקום"".חוץ מאחד אז הוא?כן... מה היתה השאלה

קהל: שניתנה הבטחה לאברהם...ובכל זאת נאמר ש.שזרעו - הוא יהיה בארץ לא להם למה? למה הוא היה צריך להיות בגלות, כבר זה נאמר זאת אומרת - ה"חיש מהר הזה, זה בעיתה.הקושי של העניין אני מכיר הרבה הרבה,יהודים.שהם משוכנעים שזה אמת אבל בכל זאת...לא יכולים ל...זה גם להעתיק...מבחינה טכנית-מעשית.

מניטו: לא! זה לא מעשית-טכנית.זה מבחינה נפשית

קהל: הם מראים את זה על הפחד הגדול.מה שקרה עם שבתאי צבי

מניטו: כן, אז אולי אני.אסביר את ההבדל הפעם,

קהל:...דיבר אלי פעם אז הוא אמר?

מניטו: מי:...קהל.

מניטו: כן,

קהל: שאת אמונה על דברים כאלה הוא הביא לי כל הדוגמאות...האלו שהיו תקופות ש.ואני אמרתי: אף על פי - אני לא מאמינה.למרות שזה קרה...

מניטו: וזה דוגמא

קהל: אני הרגשתי שהוא.לא מאמין לי יותר.

מניטו: הוא משוכנע שזה התקופה אבל בכל זאת - הוא!מפחד מהרבנים השחורים מכיוון שהוא התחיל!ללמוד קבלה עם השחורים,והוא לא יודע שזה לא קבלה...אלא.שחרות...אבל

קהל: קבלה זה גם שחרות.אם אתה הופך אותה לארמית.

מניטו: לשון שחר, לא לשון שחור...אבל?מה רציתי לומר.

קהל: העניין של שבתאי צבי

מניטו: כן, ההבדל. ההבדל.הוא ברור לגמרי,כי - כל המשיחיות כזב?כך אומרים היו - זה איש אחד,שאמר שהוא המשיח.והוא רצה שהיהודים יבואו.הציונות זה ההיפך אין עניין של איש אחד" שאמר:" אני המשיח.אלא עם ישראל החליט לחזור,אז - זה כשר.וזה - לא כשר!יש הבדל עצום.יש הבדל מהותי,

קהל: אם כל העם היה נוהה אחריו אם היו הופכים את זה,לתנועה לאומית אז היה גם כן שבתאי צבי!אולי מצליח.בתקופה הראשונה.

מניטו: ברור

קהל: אם כל העם היה נענה לו...

מניטו: אבל אני חושב שה הרבנים שהיו איתו,הוא - היו איתו למרות שהיו יודעים.שהיה משוגע אלא - רק רצו להרוויח.מהתנופה לעלייה?כן?הבנתם את העניין הם רצו יותר שהיהודים יחזרו,אפילו לא לשמה,דרך שבתאי צבי מכיוון שהתנאי הוא.שישים ריבוא בארץ.ולכן - חיפשו את זה,זה לא הלך...מכיוון ש רוב הרבנים.התנגדו

מניטו: יש לנו מקורות הרב העיקרי שהיה איתו.נתן אשכנזי.מעזה...אז יש לנו מקורות

קהל: זאת אומרת שאי אפשר...לדחוף את הגאולה...

מניטו: לא. זה רק מקרה

קהל: זאת אומרת להתעלות...ליהודה, ולא להיכנס

מניטו: טוב, אז אתם רואים.מהו הכוח של יוסף,בשלב הראשון ואני חושב שכל העניין הוא.פשוט לגמרי!ניקח את יציאת מצרים כדוגמא.היו נחשונים וארבעת החלקים מהעם!.נשארו שמה זה -אף על פי שהרצי"ה ז"ל:לא פעם אמר לנו.בגאולה האחרונה - כולם.אפילו הרשעים.ולכן - יש תקווה אבל מי יודע?את החשבונות שלמעלה.לא יודעים?כן אבל בגאולה האחרונה - זה.לא כמו, בדיוק כמו יציאת מצרים.

מניטו: כן, ויש סיבה יותר עמוקה.שזה - הגלות האחרון.אין עוד גלות אחר כך?

מניטו: מה.

קהל: זה ברור לכולנו.זה מצחיק.

קהל: לא, זה לא ברור לכולם...יש כאלו שאומרים ש...

מניטו: לא. מה ש אני לא מבין שתלמידי חכמים שאומרים וכאילו לא למדו את המקורות.שהם מחכים את המשיח,אז מי שאומר את זה,תלמיד חכם שאומר את זה זה סימן!שלא למד כל צרכו...

קהל: הרב חושב ש!

מניטו: לא לא לא...רק הביטוי הזה?

קהל: בעם ישראל או בחו"ל.

מניטו: בחו"ל...כשאומר ויש כמובן גם בישראל מאותה כנופיה,אם אפשר לומר את זה ככה,שאומרים: מה זה? זה לא התחיל,שום דבר לא התחיל מעדיפים את שלטון חוסיין.מכיוון שלא בא המשיח אז זה סימן שלא למדו!את הסוגיה מי אמר שצריך משיח?כדי לבוא לארץ ישראל,כשהקב"ה מחליט שאפשר.אז באים והם לא רואים שהקב"ה?!עדיף מהמשיח בסוגיה ההיא?זה מובן...ואנחנו אומרים:וזה פסוק מלא.תביאו לי ספר דברים.אני אראה לכם מיד.וזה פסוק מלא.שנראה אותו:חוץ מזה אנחנו מתפללים כבר אמרתי את זה:כמה פעמים.כן, זה בפרשת ניצבים פרק ל' בדברים שמתפללים ככה:" אפס בלתך" גואלנו לימות המשיח" ?מה זה" אפס בלתך לימות המשיח?והמשיח.זה ברור?זה פשוט. כן" אפס בלתך גואלנו לימות המשיח",ולכן - כשהגואל פועל כגואל!זה התחלת ימות המשיח,אבל משיח בן יוסף הוא בבחינת,סתום?כן עד שיתגלה?ומי אמר על מלחמת לבנון:בזהר כתוב מפורש.שהוא מתגלה בגליל.זהו.זה המלחמה שלו.כבר

קהל: הוא אמר שהמשיח יבוא,מהגליל,תחית המתים.כתוב - תתחיל מהגליל?נכון

מניטו: כן, אבל הופעת המשיח.תתחיל בגליל

קהל: זה כתוב בזהר.

מניטו: כתוב בזהר...ואני לא אמרתי שזה רפול...לא אמרתי שום דבר כזה

קהל: אבל גם השם שלו" רפאל".

מניטו: טוב, זה כבר... רחוק

[...]

אז - מודל קדום, זה אדם שמוליד קין והבל והבל לא יכול להכות את קין.

מניטו: אה, זהו. נכון. ברור,

קהל: אז הוא הורג אותו. וצריך להוליד את שת מחדש.

מניטו: כדי ששת יעקוד את קין. משהו דומה. משהו דומה... באופן פורמאלי זה זאת אומרת: הכישלון של הבל. שלא הרג את קין...

קהל: שלא הרג את קין.

מניטו: כן

קהל: שלא חינך

מניטו: לא. היה צריך להרוג" הנפש החוטאת היא" "היא -" תמות" זאת אומרת: בבחינת" הנפש. זה הריגה...

קהל: אבל...

מניטו: יש מדרש...

קהל: קין לא היה

מניטו: כן כי קין. קין המתוקן - זה קין בלי נפש כי כל הנטיות הרעות. באות מהנפש שלו. אז אנחנו צריכים קין בלי נפש. בלי אחיזה בעולם הנפש. זה הכהן האמיתי. אין לו אחיזה בעולם העשייה. אז זה הכהן האמיתי:... קהל ‎

מניטו: כן. זה קין מתוקן...

מניטו: קין עם

קהל: בכור אמיתי

מניטו: כן זאת אומרת - צריך להוציא. את הנפש הזה. הנפש הזה - אין לה תקנה. הנפש הזאת. סליחה? הבנתם את זה? כן?

מניטו: סליחה!

קהל: זה גם כן...

קהל: איך... אם יש... מול העם.

מניטו: כי נולדו אחרת" נולדו ב" צלם אלוקים. זה ההסבר של הכוזרי:... קהל

מניטו: לא! ההיסטוריה! זה ההיסטוריה של קין, מי שנולד בבחינת הבל! הוא לא שייך להיסטוריה הוא שייך למשימה של!"ממלכת כהנים וגוי קדוש" ונראה את זה בתולדות! של שת יש להם יעד, לגמרי, ולחלוטין שונה. מהאנושות שהיא האנושות של קין" זה מה שנקרא:" בני האדם!"ופה יש:" בני האלוקים? הבנתם מיד תופסים. את ההסבר של ההיסטוריה שלנו. זה מתחיל בשורש...

קהל: אבל אין להם!

מניטו: ברור שיש להם? מי? למי? לקין

קהל: כן.

מניטו: זו שאלה?

קהל: אין להם צלם אלוקים... מניטו.

מניטו: לא! יש להם צלם אדם... פה אנחנו רואים ש לא נכתב בתורה" שאדם הוליד" בדמותו כצלמו. לגבי קין והבל. זה מוצאים בשת? קראנו את הפסוק! כן. זהו אבל - יש להם הכוזרי" אומר - שהבל היה לו" ... אולי, קצת מ. צלם אלוקים" לא - אני מוסיף" קצת... יתכן ש" הכוזרי" לא... הוא אמר שהבל. טוב - זה למדנו בקבלה. ששורש קין - זה הבריאה" אז הוא ה" בן - אדם. אבל שורש הבל - זה החסדים ולכן יש לו - מדעת קונו. כמו שאומר המדרש. להשפיע" זה נקרא" צלם אלוקים אבל מכל מקום - זה לא! הפשט של התורה. הפשט של התורה הוא יותר חותך. הוא חותך יותר אדם והבל סליחה - קין והבל."היו בבחינת" בני - האדם. מה שהאדם נעשה, שת - היה בדמות אדם! שהיה בדמות אלוקים. זה מדרגה של תיקון כבר? הבנתם אז מתוך בני האדם נולדים אדם אתם קרויין אדם" - ההבדל בין" "האדם" ו" אדם" וזה ברור שזה. טבע אחר. עם נברא עם טבע אחר, אני זוכר... כשהייתי ב. בצבא הצרפתי, במלחמה [ מלחה" ע השנייה ] אז - ידעתי באופן? מופשט, כן. שגוי זה גוי, אבל - בצבא! במלחמה - אתה רואה את זה. איך הם מתפקדים? כן ויש גם כן. יחידי סגולה ביניהם... הכומר שלהם היה. קצת שונה מהם, אבל - איך מתפקדים במלחמה. רואים איך מתפקדים בחיים. רואים את זה. ממש חיות. טוב, אז - יהודי בתוך הגויים! הוא מתפקד אחרת, זה מלידה. זה הטבע שלו. לא יכול! אני לא יכולתי להיות כמוהם? הבנתם! לא! זה לא עניין של השקפת עולם זה לא עניין של" אמונות ודעות" . זה עניין של מוסר כליות... זאת אומרת זה. כאילו הגוף לא נותן לך?... הבנתם את ה... את ההבדל?

קהל: זה לא... החינוך של התורה...

מניטו: לא! זה לא עניין של, זה עניין יותר עמוק... זה בא. עם ה... החלב של האם? כן,

קהל: עם הלידה... עם ה.

מניטו: כן. זהו. אז - אפשר להתחנך בזה. זאת אומרת - גוי יכול להיות ככה: זה יחידי סגולה שנקראים" חסידי אומות העולם" . כן? זה דומה מאד, חסיד של אומות העולם. יש לו חלק לעולם הבא? כן... אבל!... זה לא עניין של, למשל - הגויים האלו כשהיו בכנסייה שלהם. כל יום ראשון. היו מתפללים עם דמעות? כן מיד אחר כך - היו בבית קפה... או ב. בריות אחרות לגמרי! לגמרי אחרות? זה מובן. טוב. זה כמין בריאה אחרת? כן מניטו, בניגוד קין להבל

 

{bfaccordion-slider כשהרב שך פגש את הרבי מליובאוויטש}

 

מקור: בראשית לציבור חילוני

מניטו: אבל - אנחנו מתפללים לקב"ה שהוא" בונה ירושלים. דרך מי? דרך הרבי מליובאוויטש או דרך טדי קולק? צריך לגלות את האמת. מדינת ישראל היתה קמה בלי חב"ד. חב"ד זה נכס גדול מאד לעם ישראל. אבל בלי חב"ד עם ישראל היה קיים. ובלי חב"ד מדינת ישראל היתה קיימת! זה מה שצריך להבין! אבל - הוא עושה הרבה טובות לעם ישראל. הוא אוהב את היהודים. והתנועה שלו - אוהבים את היהודים. כל זה נכון. כן? אבל מכאן להגדרה הלכתית של מלך המשיח יש תהום. זה משהו אחר לגמרי. וזה מסוכן מאד, כי תודה לאל, עם ישראל הוא בריא. לא היתה כל כך תגובה חריפה נגד כל הטקס המיתולוגי הזה. כן? חוץ מהרב שך. מכיוון שהרב שך זה מעיד לו שיש איזה מתחרה. כן? ‎אתם שמעתם הבדיחה שאומרים ברחובות? כן? שמעתם אותה? לא?

קהל: לא.

מניטו: הרבי מליובאוויטש התקשר לרב שך כדי לומר לו:" עכשיו אני בטוח: אני המשיח"

"מי אמר לך"?"

"הקב"ה אמר לי"

אז הרב שך אומר לו:" אני? לא לא"

 

{bfaccordion-slider כשהרמן כהן בכה}

 

אז אני מתחיל בהסבר של המשנה לפי פשט הדברים, ואני מקווה שזה לא יקח לנו יותר משנה, כדי להגיע לסוף המשנה.פ אז: "אנטיגנוס איש סוכו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" "אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" ואחר כך בסוף הלימוד של המהר"ל עצמו, אולי נתייחס אחר כך לגרסה שלו: "על מנת שלא לקבל פרס."

שכרן של מצוות, זה לא בעולם הזה. כדאי להזכיר את הכלל הזה קודם כל. אף על פי שיש כמה מצוות, לרוב מצוות בין אדם לחברו, ש"אוכל פירותיהם לעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא" כאילו כבר נהנים מהשכר כבר בעולם הזה, אבל זה נושא מיוחד בפני עצמו.

טוב, הקושי העיקרי של המשנה זה הסגנון של המילים. למה אנטיגנוס בחר בסגנון, נאמר שלילי, בעקיפין הוא אומר מה שהוא רוצה לומר. הוא לא אומר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" אלא: "היו כעבדים המשמשים את הרב" "שלא על מנת לקבל פרס" השאלה היא, שהוא היה צריך לומר באופן יותר פשוט: היו כעבדים, שלא משמשים את הרב על מנת לקבל פרס. למה דרך כל כך מסובכת לכאורה. הבנתם? אני חוזר על הניסוח: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על היה צריך לומר: תעבדו לא על מנת לקבל פרס. התשובה היא ככה: ופה זה המפתח של כל העניין של המשנה. השאלה היא:פ ש"אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" "והם צודקים - יש פרס" אלא: היו כעבדים, היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ואם הם חושבים שאין פרס הם טועים. עד כאן שמא תחשוב שאין פרס הבנתם כבר את העניין?

מספרים לנו שהיו תלמידים, וזה חידה בהיסטוריה של המסורת, היו תלמידים של אנטיגנוס אני רוצה שתבינו את הסכנה של ההשפעה של המחשבה היוונית באותה תקופה. היו לו שני תלמידים, לאנטיגנוס. שהבינו מהמשנה של רבם שאין פרס! ולכן יסדו איזה כפירה, הם צדוק ובייתוס, כפירה ש"לא צריך להאמין בעולם הבא" מכיוון שאל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. עד כאן עד כאן ואנחנו רואים את ההשפעה של ה... ההשקפת עולם היוונית, ובפרט של אפיקורוס. שכל העולם זה רק קומבינציה, הרכבה, של אלמנטים שמרכיבים וכל עוד ההרכב הזה - אם אפשר לומר את זה - מתפקד, אז זה בסדר, וכשהמרכיבים מתפוררים אז הכל גמור. זה איזה מין השקפת עולם מסויימת, מטריאליסטית בעיקר, קהל: אטומיסטית מניטו: אטומיסטית, נכון, זה החכמה בבחינת המדע זה חידה אצל ההיסטוריונים, איך אפיקורוס, באותה תקופה, היה יודע ומבין מכוח גודל שכלו, מה שרק עכשיו מגלים בחומר, כן? היו לו את המושגים האלו כבר. אבל זה קדם, זה לא בא לפני אפיקורוס 54 00:03:58,007 --> 00:03:57,768 מניטו: לא, היו נטיות במחשבה היוונית, שהביאו סוף סוף לאותה דעה שנקראת "אפיקורסיות" במשמעות האטימולוגית של המילה. זה לא מי שמחפש אחרי הנאות, כן? אלא מי שרואה את העולם באותה צורה 'אטומיסטית' כמו שאתה אמרת. ולכן הם ניסו להסתדר עם שתי ההשקפות האלו: הדעות של התורה על גורל האדם ומשמעות גורלו, וההשקפה הפילוסופית שקיבלו מהסביבה, מהתרבות של הסביבה היוונית. אבל החידה האמיתית היא: איך אדם גדול כמו אנטיגנוס היו לו תלמידים כאלו, שלא שימשו כל צורכם את רבם! אני חושב שזה נשאר חידה. איך אנטיגנוס כשלימד את התלמידים שלו - צדוק ובייתוס לא השגיח עליהם כדי שיבינו את המושגים הכי הכי פשוטים של אמונת ישראל

אבל זה רק מגלה לנו את החוזק, את העימות, שהיה באווירה התרבותית באותה תקופה. ואנחנו רואים את זה גם כן בימינו. אנשים שהם שומרי תורה לכאורה, אומרים שהם מאמינים, ואין סיבה לא להאמין שהם מאמינים, אבל במה? וזה מצד אחד. ומצד שני, לפי שכלם השקפת עולמם היא יוונית! יוונית בסגנון האנגלו-סקסי הנוכחי, או בסגנון הגרמני הנוכחי. אבל זה סוף סוף יוונית. וזה מגלה את המדרגה של העימות ההוא. עד כאן ולכן משנה אחרת העולם הוא לא קל, הרב היה רגיל לומר: העולם הוא מסובך מאוד. זה לא אומר שמי ששמע מאנטיגנוס הבין מה שאנטיגנוס אמר. אבל זה דברים פשוטים לכאורה! יסודיים. זה מגלה את המצב התרבותי של אותה תקופה. ואני חושב שיש הרבה שי אתם חיים עכשיו בחברה הישראלית, אתם יודעים איך, וכמה יש, בעיקר באוניברסיטאות, אבל גם בחוגים דתיים, מרצים בפילוסופיה יהודית, או במחשבת היהדות, וכן הלאה, שהם באותה השקפה של צדוק ובייתוס! מצד אחד מצטטים גדולים, כמו רמב"ם, גדולי ישראל. כמו אנטיגנוס, היה רבם, כן? מצד שני, מתפקדים בשכלם ממש כמו צדוק ובייתוס! אנשים בעלי שיעור קומה אוניברסיטאי ושוכחים דברים כאלו, אני מסיים בזה. הבנתם? תפסתם?

אפשר למצוא שיטות כאלו שלכאורה זה נדיבות גדולה מאוד "אני לא רוצה עולם הבא" אני לא צריך תחיית המתים" "אני חי בעולם הזה" כל עוד שאני חי בעולם הזה ואל עפר תשוב אני צריך להתנהג לפי המידות הטובות, זה לכאורה זה אצילות רוחנית, אבל הניסיון נותן, כשלומדים את השיטות האלו שזה מביא לאכזריות גמורה. שהצדיק הזה כביכול הוא איש אכזרי בתוכיות שיטתו. רק תחשבו על נושא הזה, זה נושא בפני עצמו. כי מי שלא מתנחם על עצמו אי אפשר לסמוך שיתנחם על אחרים. כי זה גורל אכזרי מאוד שהוא לוקח כאידאל. כסיסמה בחייו. תפסתם את זה ?

מה שהוספתי - זה לפי דעתי חשוב מאוד לחשוב על זה. האידאליסטיים המופשטים האלו, הם לרוב אנשים אכזריים לאמיתו של דבר כי כשמעמיקים בדבריהם, אז מוצאים נפש קר. בלי שום התייחסות של רחמים לבריות. ואני מתייחס להרבה פילוסופים גדולים, ובפרט שיצאו מעם ישראל. זה אחיזת עיניים

הדיוק הזה חשוב מאוד. צדיק שחושב שאין פרס לעבודתו - זה גידוף. זה מובן מה שאני רוצה לומר? איך אפשר לחשוב ככה!? זה האידאליסטיים האכזריים האלו. כאילו הקב"ה משחק איתנו!? הוא אומר: "למען ייטב לך", ואיזה טוב? והאמונה היא להגיד, תהיה לחשוב: שאין טוב!? אי אפשר לתאר את זה, איך... זה טומאת הפילוסופיה. מספרים על הרמן כהן שמעתם על הרמן כהן? שהיה פילוסוף גדול. "הקאנט היהודי" היו מגדירים אותו. שפעם נתן הרצאה נפלאה בפילוסופיה, ובסוף האולם היה איזה תלמיד ישיבה, שקם ואמר: "כבוד המרצה" אני לא יודע איך... הם מדברים בגרמנית, "הר דוקטור" כן? יש באוניברסיטה דוקטור הר, אבל זה לא הוא, כן... [צחוק] "מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? הוא [הרמן כהן] היה מדבר על הטבע, עולם, בריאה, קאנטיזם, כן? אז בתמימות הוא אמר לו: "כבוד המרצה, מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? אז מספרים שהרמן כהן לא היה יודע מה להשיב והתחיל לבכות! פתאום נתגלה לו שכל זה שטויות. ליצנות. מבינים את זה? זאת אומרת: לחשוב על בורא עולם כאיזה רודן, ליצן, אם אפשר לומר את זה, שברא בובות, כדי לשחק איתם!? זה לא ריבונו של עולם של התורה, של האמונה שלנו. ברור שאם ברא אותנו - זה כדי לתת לנו אושר של שמחה. וצריך להעמיק בזה. אז מה בא אנטיגנוס לומר לנו? זה עצה: תדעו, פרס יש. והפרס כדאי. ויש משנה בפרק שני: היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, ובעל הבית... והשכר מרובה, או משהו כזה. מה כתוב במשנה? תחפש בפרק שני. השכר מרובה. יש שכר. והשכר הוא כדאי. אבל עצה של אנטיגנוס: אם אתה עובד על מנת מכוון לזה, תגיע לייאוש! זה הפירוש שאני מוסיף כדי להסביר את ה... תגיע לייאוש. זה לא אומר שמי שעובד ככה אינו צדיק! מי שעובד ככה לא לשמה הוא צדיק. עשה מה שצריך לעשות. ולכן זה לא מדובר בשכר, שאומרים כאילו זה אותו לא שכר של המצוות זה עולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש "אוכל פירותיהם

אבל מי שעובד, ששומר, שעושה מצווה, גם על מנת [לקבל] ההנאה, מכל מקום עשה את המצווה, הוא צדיק. אבל זה נקרא לא לשמה. מקווים שה"לא לשמה" הזה יגיע ל"לשמה." והוא מגדיר לנו מה זה "לשמה.": לעבוד מאהבה, ולא על מנת לקבל פרס. אבל שמא תחשוב שאין פרס. כי אם אין פרס, בכל המשמעויות של המילה 'פרס' או 'שכר', פה זה לא משנה, זאת אומרת שהבורא הוא רודן כזה... [דפיקה על השולחן] זה גידוף! למשל, אם נתייחס קצת בקצרה לאותה דעה, אותה שיטה של קאנט. שהיא דווקא... מתייחסת לנושא שלנו. וקאנט אומר, בין השאר, שמי שמתנהג לפי המידות הטובות אבל מכיוון שהוא אוהב את זה, הוא מוצא בזה שמחה, זה לא עבודה אמיתית. למשל, האהבה של אם לילדים שלה - זה לא מוסר. זה אהבה טבעית של האמא לילדים שלה. זה נוגד לגמרי מה שאומרת היהדות! מה שאומרת התורה. דווקא באהבה של האם לילדים יש מוסר, יש מידות. אותה אהבה זהו המוסר. זה מובן? זה נוגד לגמרי אבל השכל היהודי הוא כל כך, איך אומרים, נמשך אחרי הגדרות כאלו, וזה קרה בעיקר בקהילות שהיו באירופה, בתוך הנצרות, מכיוון שהנצרות שמה דגש דווקא על השכר בעולם הבא, אז השכל היהודי הגיב בזה, שהיה עדיף לדבר כמו קאנט למשל. וקאנט זה פרוסיה זה ממש השכל האכזרי של הגרמנים האלו. ומה יצא מזה? מה יצא מההומניזם הזה, של "השכל הטהור" של קאנט, כביכול? היו אומרים עליו, אני לא זוכר מי, קאנט יש לו ידיים טהורות, מכיוון שאין לו ידיים. [צחוק] הבנתם את המושג. מה יצא מזה? יצא מזה סוף סוף תרבות של אכזריות נוראה. אני לא אומר שקאנט היה נאצי. הוא היה עלול להיות לנאצי, אבל אני לא יודע, כן. אני אומר שאני לא יודע. אבל דווקא מאותה תרבות יצא, יצא מה שיצא. אכזריות של השכל. זה מובן? אכזריות שיצאה דווקא מתרבות של אותה פילוסופיה. וצריך להיזהר מזה! מי שחושב שהאהבה של האם כלפי בניה - זה לא מוסרי, זה דווקא "מידה טבעית, ביולוגית." אז צריך לפחד מאנשים כאלו. דווקא אותה האהבה זה המוסר האמיתי. דווקא אפשר לסמוך רק על האם כדי שהבן יהיה מוגן. מכיוון שיש להן פרץ חיוני לאהוב את הבן. אז זה - אפשר לסמוך על זה. זה מנטליות אחרת לגמרי. הבנתם את זה?

ברור שהחכמים ידעו שהשכר הרבה, וכדאי. מי שמבין את דברי הנביאים אז הוא מבין דבר חשוב מאוד בהקשר לנושא שלנו. רק הילדים, לפני שהתבגרו, מבינים במה מדובר בנבואה. עולם כדאי עולם שכדאי לחיות בו. זה מה שתיארו הנביאים. רק הילדים מסוגלים להבין שזה האמת. הנביאים זה אמונת הילדים בגדלות. לכן "דבר אל בני ישראל" כי המבוגרים לא מבינים כבר... [צחוק] טוב, אז תזכרו איך היה הנפש הפנימית בגיל של הילדות! ברייה תמימה, ילד תינוק של בית רבן שהוא מקווה, הוא מחפש, הוא מאמין בעולם שהוא כדאי. זה העולם של השכר. זה מובן? העולם כמו שהיה צריך להיות כדי להיות עולם כדאי. זה במה שאנחנו מאמינים, מקווים. זה ההבטחה של הבורא בשעה הראשונה של הלידה, הלידה עצמה זה אותה הבטחה יהיה לך עולם כדאי תזכה בו וזה השכר - עולם כדאי, שאנחנו מגדירים אותו כ'עולם הבא.' זה מובן? אז מי שבא ואומר: "אה, מה אנחנו לומדים מזה? אין שכר, אין עולם הבא" וכן הלאה אז הוא צדוק ובייתוס כמו שאמרנו זוהי הטעות ולכן בא אנטיגנוס כדי להתבטא ככה, בסגנון כה מסובך לכאורה, כדי שנדע שני הדברים בבת אחת: ששכר יש אבל כדאי, זה לא ציווי פה, "אל תהיו" - זה עצה. כדאי לא להיות ככה, עדיף להיות ככה. אבל תדעו: שמי שאומר שאין שכר טועה, והקושי, והגדלות גם כן, של אותה מידה של צדיק, זה הסתירה לכאורה בין השכר שאני יודע שיש, ואם אני חושב שאין - אני מגדף ומחרף. איזה בורא עולם עושה ככה? ודבר שני - לא להשתמש, לא לעבוד כעבדים שמשמשים את הרב, על מנת זה הקושי, זה המתח. זה מובן?

 

{bfaccordion-slider כשהרמן כהן בכה (לסדר את הקטע)}

 

עניין של השכר, זה עניין אחר, אין מתן שכרן של מצוות בעולם הזה, אלא לעתיד לבוא, זה עוד נושא אחר, אבל מכל מקום רוב המפרשים משתמשים יש הבדל בין "שכר" ו"פרס" אף על פי שגם אנחנו נשתמש בזה כאילו אין הבדל, ואחר כך נראה את ההבדל, שכר - זה מה שמגיע, פרס - זה כמין מתנה, זה צד המתנה שיש בשכר. מתן שכרן של צדיקים לעיד לבוא מתן שכרן - יש כאילו סתירה בין המילים האלו: מתן שכרן אם זה שכר - זה מגיע, זה לא מתנה! מבינים את השאלה? מכל מקום המשמעות הרגילה בשימוש הלשון, בנושאים האלו שפרס זה נוסף לשכר, העניין של שכר הוא עניין אחר. אבל פרס זה מה שנהנים מהעבודה עצמה. מה שנהנים מהעבודה עצמה, זה הפרס של העבודה. שכר - זה עניין אחר, ואחר כך נראה שזה עניין של עולם הבא, לא עולם הבא, נראה את זה אחר כך. אבל מכל מקום שכרן של מצוות, זה לא בעולם הזה. כדאי להזכיר את הכלל הזה קודם כל. אף על פי שיש כמה מצוות, לרוב מצוות בין אדם לחברו, ש"אוכל פירותיהם לעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא" כאילו כבר נהנים מהשכר כבר בעולם הזה, אבל זה נושא מיוחד בפני עצמו. אפשר למצוא שיטות כאלו שלכאורה זה נדיבות גדולה מאוד, "אני לא רוצה עולם הבא" אני לא צריך תחיית המתים" "אני חי בעולם הזה" "כל עוד שאני חי בעולם הזה" ואל עפר תשוב - אתם זוכרים מה שלמדנו בשיעור הקודם, כן? "אני צריך להתנהג לפי המידות הטובות" לכאורה זה אצילות רוחנית, אבל הניסיון נותן, כשלומדים את השיטות האלו, שזה מביא לאכזריות גמורה. שהצדיק הזה, כביכול, הוא איש אכזרי בתוכיות שיטתו. רק תחשבו על הנושא הזה, זה נושא בפני עצמו. כי מי שלא מתנחם על עצמו, אי אפשר לסמוך שיתנחם על אחרים. כי זה גורל אכזרי מאוד שהוא לוקח כאידאל. כסיסמה בחייו. תפסתם את זה ? אז מכל מקום ולכן זה לא מדובר בשכר, שאומרים כאילו זה אותו לא שכר של המצוות זה עולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש "אוכל פירותיהם אבל מי שמתכוון: "אני מתנהג לפי השולחן ערוך אי אפשר לסמוך על זה. מי ששומר מצוות כדי הסכנה להגיע לידי ייאוש מכיוון שלא יראה את ההנאה שלו המצווה מביאה שמחה ולא הנראה

ולכן הגמרא, זה בפרק חלק בסנהדרין, אומרת: שיש כמה קטגוריות שאין להם חלק לעולם הבא, ובפרט מי שאומר אין תחיית המתים מן התורה. אפילו אם מאמין שיש עולם הבא, אם הוא לא מאמין שזה שייך לו אז הוא עושה אמונתו תפלה זה גידוף לפני הבורא שהבורא ברא עולם ובעולם ברא בני אדם אז יש משמעות להיסטוריה של העולם! העולם יגיע לעולם הבא אבל זה לא שייך לבריות? זה סתירה פנימית בעניין.

אז אני מתחיל בהסבר של המשנה לפי פשט הדברים, ואני מקווה שזה לא יקח לנו יותר משנה, [צחוק מהקהל] כדי להגיע לסוף המשנה. [מניטו קורא בפרקי אבות פרק א משנה ג] אז: "אנטיגנוס איש סוכו [הפסקה] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" "אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" ואחר כך בסוף הלימוד של המהר"ל עצמו, אולי נתייחס אחר כך לגרסה שלו: "על מנת שלא לקבל פרס."

ברור שהחכמים ידעו שהשכר הרבה, וכדאי. מי שמבין את דברי הנביאים אז הוא מבין דבר חשוב מאוד בהקשר לנושא שלנו רק הילדים, לפני שהתבגרו, מבינים במה מדובר בנבואה: עולם כדאי עולם שכדאי לחיות בו. זה מה שתיארו הנביאים. רק הילדים מסוגלים להבין שזה האמת. הנביאים - זה אמונת הילדים בגדלות. לכן "דבר אל בני ישראל" כי המבוגרים לא מבינים כבר... [צחוק] טוב, אז תזכרו איך היה הנפש הפנימית בגיל של הילדות! ברייה תמימה, ילד תינוק של בית רבן שהוא מקווה, הוא מחפש, הוא מאמין, בעולם שהוא כדאי. זה העולם של השכר. זה מובן? העולם כמו שהיה צריך להיות כדי להיות עולם כדאי. זה במה שאנחנו מאמינים, מקווים. זה ההבטחה של הבורא בשעה הראשונה של הלידה... הלידה עצמה זה אותה הבטחה: יהיה לך עולם כדאי. .תזכה בו וזה השכר - עולם כדאי, שאנחנו מגדירים אותו כ'עולם הבא.' זה מובן? אז מי שבא ואומר: "אה! מה אנחנו לומדים מזה? אין שכר, אין עולם הבא" וכן הלאה אז הוא צדוק ובייתוס כמו שאמרנו. זוהי הטעות. ולכן בא אנטיגנוס כדי להתבטא ככה, בסגנון כה מסובך לכאורה, כדי שנדע שני הדברים בבת אחת: ששכר - יש. אבל כדאי, זה לא ציווי פה, "אל תהיו" - זה עצה. כדאי לא להיות ככה, עדיף להיות ככה. אבל תדעו: שמי שאומר שאין שכר טועה, והקושי, והגדלות גם כן, של אותה מידה של צדיק, זה הסתירה לכאורה בין השכר שאני יודע שיש, ואם אני חושב שאין - אני מגדף ומחרף. איזה בורא עולם עושה ככה? ודבר שני: לא להשתמש, לא לעבוד כעבדים שמשמשים את הרב, על מנת... זה הקושי, זה המתח. זה מובן?

הדיוק הזה חשוב מאוד: צדיק שחושב שאין פרס לעבודתו זה גידוף! [דפיקה על השולחן] זה מובן מה שאני רוצה לומר? איך אפשר לחשוב ככה!? זה האידאליסטים האכזריים האלו. כאילו הקב"ה משחק איתנו!? הוא אומר: "למען ייטב לך", ואיזה טוב? והאמונה היא להגיד, תהיה לחשוב: שאין טוב!? אי אפשר לתאר את זה, איך... זה טומאת הפילוסופיה. מספרים על הרמן כהן שמעתם על הרמן כהן? שהיה פילוסוף גדול. "הקאנט היהודי" היו מגדירים אותו. שפעם נתן הרצאה נפלאה בפילוסופיה, ובסוף האולם היה איזה תלמיד ישיבה, שקם ואמר: "כבוד המרצה" אני לא יודע איך... היו מדברים בגרמנית, "הר דוקטור" כן? יש באוניברסיטה דוקטור הר, אבל זה לא הוא, כן... [צחוק] "מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? הוא [הרמן כהן] היה מדבר על הטבע, עולם, בריאה, קאנטיזם, כן? אז בתמימות הוא אמר לו: "כבוד המרצה, מה אתה עושה עם ריבונו של עולם"? אז מספרים שהרמן כהן לא היה יודע מה להשיב והתחיל לבכות! פתאום נתגלה לו שכל זה שטויות. ליצנות. מבינים את זה? זאת אומרת: לחשוב על בורא עולם כאיזה רודן, ליצן, אם אפשר לומר את זה, שברא בובות, כדי לשחק איתם!? זה לא ריבונו של עולם של התורה! של האמונה שלנו! ברור שאם ברא אותנו - זה כדי לתת לנו אושר של שמחה. וצריך להעמיק בזה. אז מה בא אנטיגנוס לומר לנו? זה עצה: תדעו, פרס יש. והפרס כדאי. ויש משנה בפרק שני: "היום קצר, והמלאכה מרובה" "והפועלים עצלים, ובעל הבית..." ויש "השכר מרובה," או משהו כזה. מה כתוב במשנה? תחפש בפרק שני. כמעט בסוף הפרק. השכר מרובה. יש שכר. והשכר הוא כדאי. אבל עצה של אנטיגנוס: אם אתה עובד על מנת, מכוון לזה, תגיע לייאוש! זה הפירוש שאני מוסיף כדי להסביר את ה... תגיע לייאוש.

כשמניטו פגש את בן גוריון

מקור: שערי אורה

מתוך שיעורי הרב על ספר" שערי אורה"השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: "וזה מידת הענווה. אני רוצה להסביר את זה." ומלאה הארץ דעה את ה"' אבל כולם דעה שווה? לא. "כמים לים מכסים" לכל מי שהוא יותר שפל יש לו יותר "מים". מי שהוא יותר ענו - יש לו יותר חכמה.

קהל: נתיבות עולם

מניטו: זה המהר"ל מביא את זה?

קהל: כמו בנתיבות עולם

מניטו: מדבריו של המהר"ל? של המהר"ל?

קהל: כן

מניטו: ואני זוכר, שהייתי... זה בפעם הראשונה שהייתי בארץ, כשהייתי עוד גר בצרפת, הייתי הנציג של תנועות הנוער דוברי צרפתית, כן? כל הארצות דוברי צרפתית, בכנס הראשון של המדינה, של הנוער היהודי בירושלים. והנשיא של הכנס היה בן גוריון בכבודו ובעצמו. אז אני הייתי איך אומרים? בבמה. על ידו היינו כמה, כן? האנגלו-סקסיים, הרוסים. טוב. והייתי הנציג באסיפות הפומביות של הצרפתים, ובאסיפות הנסתרות איך אומרים את זה? הנציג של היהודים של ארצות ערב. וזו הייתה תקופה שהיה מסוכן להיות דובר של היהודים בארצות ערב. אז בנאום שלו, הוא גמר ככה... והיינו ידידים עם בן גוריון. הוא היה רגיל לקרוא לי: "חבר ליאון". פעם באיזה אסיפה, אני שאלתי שאלה "כבוד ראש הממשלה" הוא אמר:" חבר ליאון, אני חבר שלך. אני לא 'כבוד ראש הממשלה'. אז אני אמרתי לו:" כבוד משנה המלך"... ואז הוא גמר את הנאום שלו ככה:" ומלאה את הארץ דעה" אני קמתי ואמרתי: הוא... ככה: "ומלאה את הארץ דעה" נקודה. הוא היה חילוני, בן גוריון. קמתי ואמרתי:" ומלאה הארץ דעה - את ה'" וכולם... טוב, זה נזכר דרך אותו פסוק...

אהבת? שתפו יחד נפיץ את מניטו

 

{bfaccordion-slider כשמניטו פגש את בן גוריון}

 

מקור: שערי אורה

מתוך שיעורי הרב על ספר" שערי אורה"השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: "וזה מידת הענווה. אני רוצה להסביר את זה." ומלאה הארץ דעה את ה"' אבל כולם דעה שווה? לא. "כמים לים מכסים" לכל מי שהוא יותר שפל יש לו יותר "מים". מי שהוא יותר ענו - יש לו יותר חכמה.

קהל: נתיבות עולם

מניטו: זה המהר"ל מביא את זה?

קהל: כמו בנתיבות עולם

מניטו: מדבריו של המהר"ל? של המהר"ל?

קהל: כן

מניטו: ואני זוכר, שהייתי... זה בפעם הראשונה שהייתי בארץ, כשהייתי עוד גר בצרפת, הייתי הנציג של תנועות הנוער דוברי צרפתית, כן? כל הארצות דוברי צרפתית, בכנס הראשון של המדינה, של הנוער היהודי בירושלים. והנשיא של הכנס היה בן גוריון בכבודו ובעצמו. אז אני הייתי איך אומרים? בבמה. על ידו היינו כמה, כן? האנגלו-סקסיים, הרוסים. טוב. והייתי הנציג באסיפות הפומביות של הצרפתים, ובאסיפות הנסתרות איך אומרים את זה? הנציג של היהודים של ארצות ערב. וזו הייתה תקופה שהיה מסוכן להיות דובר של היהודים בארצות ערב. אז בנאום שלו, הוא גמר ככה... והיינו ידידים עם בן גוריון. הוא היה רגיל לקרוא לי: "חבר ליאון". פעם באיזה אסיפה, אני שאלתי שאלה "כבוד ראש הממשלה" הוא אמר:" חבר ליאון, אני חבר שלך. אני לא 'כבוד ראש הממשלה'. אז אני אמרתי לו:" כבוד משנה המלך"... ואז הוא גמר את הנאום שלו ככה:" ומלאה את הארץ דעה" אני קמתי ואמרתי: הוא... ככה: "ומלאה את הארץ דעה" נקודה. הוא היה חילוני, בן גוריון. קמתי ואמרתי:" ומלאה הארץ דעה - את ה'" וכולם... טוב, זה נזכר דרך אותו פסוק...

אהבת? שתפו יחד נפיץ את מניטו

 

{bfaccordion-slider לימוד גמרא על פי הסוד והמוסריות במשפט העברי}

 

https://www.youtube.com/watch?v=lTdRGkG45Sk

מקור: הקלטת וידאו מסמינר מחשבת ישראל, מרכז רש"י, 03.1996, קלטת 002

ברית יהודית אוניברסלית -ביה"ס ללימודי יהדות סמינר" בית הספר היהודי של פריס"01-41 למרץ 6991 שיעורים מפי הרב לאון אשכנזי הקלטת באדיבות המשפחה של הרב ומכון מניטו תרגם: דוד כהן עיבוד והגהה: איתי קולין

מניטו: האם למשל הרעיון הכללי מושלם יותר מאשר הקיימות הפרטית? האם הרעיון על סוס שלם יותר מהסוס האמיתי הקיים במציאות? הסוס האמיתי הינו במימד של התורה, הרעיון על סוס במימד המעגלי... ככה החכמים בימי הביניים היו מדברים ואתם רואים כמובן, פעם נוספת אני חוזר על הנושא שלי [גם סוס בסלנג] חח... הסוס! אמרתי זאת בנוסח ספרדי אני מקווה שלא צריך לתרגם באשכנז. אני לא שמעתי זה עולם, התנ"ך, שאי אפשר להיכנס בו אם נכנסים בזה ביוונית צריך להעמיק בו בעברית ובשביל הקבלה, צריך בנוסף את הארמית. אני יכול להרגיע אתכם: יש רק 7 שפות ללמוד. זה מזכיר לי פעם, אחד התלמידים שלי היה שואל: "מה נעשה כדי ללמוד את כל זה?" אז אמרתי לו, אני אגיד לך סוד: לפני שידעתי, לא ידעתי. אז זה אפשרי. הייתי מספר לו את סיפורו של רבי עקיבא, שהתחיל ללמוד כשהיה בן ארבעים והיה מגדולי החכמים של ישראל. אחד ענה לי: "תשמע אבל אני לא רבי עקיבא" אז עניתי לו: "מאיפה אתה יודע? תנסה." רציתי לחזור על הנקודה של ההמלצה ללמוד את הברית החדשה, ולהבין את משמעות העברית שבה. כי זה נעשה עכשיו בצרפת. למשל קלוד טרמונטאן, החזיר אותי לתקופת נעוריי. בכל מקרה, אני ניסיתי, כמו כולם, ניסיתי לקרוא את ספריו, ויש משהו ממש, וזה נוגע לשאלתי. זה ששמתי לב למשהו, זה שמה שמאשימים את היהודים אם יש אשמה בכלל, זה בכלל לא לפעול ע"פ מידת הדין. זה בדיוק להפך.

מניטו: זאת אומרת?

קהל: זאת אומרת להיות רחמן מדי לעומת הנצרות, שהוא נראה לי ע"פ הקריאה שלי כממש קפדני ומחמיר. אז השאלה שלי היא כדלקמן: כי דיברנו על מלחמת ששת הימים לפני כמה רגעים אז האם 1967 מהווה תאריך מיוחד עבורנו, זה בגלל שלא היינו בעלי רחמים כי פעלנו ע"פ מידת הדין כאשר תקפנו ב-1967.

מניטו: לא, אנחנו הותקפנו

קהל: טוב, לא משנה.

מניטו: אבל זה סוד ישראלי... כל העולם, העולם היהודי, הרגיש שהגיע הזמן ואז זה מקשה על כל מה ששמעתי עד עכשיו

מניטו: כן. צריך לחזור על זה, ולקחת את הזמן לזה. אבל אתה מבין שהדו-שיח הזה יתקיים [בעתיד] וזה לא רק היה בתקופתנו, השיטה הזו- לשייך את תכונות עם ישראל כדי ליוון אותן, ולהפוך אותן לנוצריות. לא מדובר על זה. מדובר על כמרים נוצרים ורבנים מקובלים שילמדו יחדיו. ולצורך כך, צריך 6 שפות: צריך את העברית, הארמית, היוונית, הלטינית, הערבית, כי האיסלם קיים, ועוד שפה כדי לדבר. למה לא הצרפתית? אבל אם לא שולטים על 6 השפות ביחד אי אפשר לדבר. לאור נושא הלימוד, ואני כבר עשרות שנים מזכיר זאת בכל הכנסים הברית העולמית של סטודנטים יהודים, כי צריך שיהיה איזה שהוא תקציב לתת לעשרות חוקרים, חצי יהודים, חצי נוצרים- קתולים, פרוטסטנטיים, ואורתודוקסיים, כדי לסגור אותם באוניברסיטה למשך 10/ 20/ 30 שנה שילמדו יחדיו, כדי לראות על מה הם מדברים? ולצורך כך צריך ללמוד שפות ואני שמתי לב לכך, כשהייתי ילד בביה"ס באוראן [אלג'יר] הייתי שואל את עצמי, למה אבי, שהיה הרב הראשי, היה מחייב אותי ללמוד יוונית ולטינית? אף פעם לא הבנתי. ואז בסופו של דבר, הבנתי. זה כדי ללמוד את הברית החדשה ביוונית ובלטינית. אז כשאני מדבר עם כמרים והם מצטטים פסוק בצורה לא מדויקת, אני אומר להם, תקראו מיד ביוונית או בלטינית וכשהם מצטטים פסוק לא מדויק מהתנ"ך, אני אומר להם לקרוא בעברית ואז כבר אין מענה... אתם מבינים את הבעיה. אי אפשר להבין אחד את השני ברמת הספרותית אפשר רק להתפלא מהטקסט. צריך להבין ברמת הפרשנות ולצורך כך צריך לשלוט בשפות אני אומר לכם משהו: מה היה הלימוד עבור אלה שחיו בתקופת הר-סיני? לתרגם את הכתוב בעברית? הם היו מדברים עברית כבר, זוהי התרבות שלהם. רק מהרגע שמבינים מה כתוב - מתחילים ללמוד. אבל בגלות, הלימוד זה רק להצליח לתרגם ולא שמים לב שלא מבינים כלום. אני לא יודע אם זה ברור אנחנו [חיים] בתקופה יהודית מיוחדת: של חזרת הזהות העברית. וזה מתחיל דרך שפת הדיבור היחידה המשותפת בין היהודים כי אנחנו משקפים את גוון העולם. זו בדיחה יהודית שאנחנו הדת של האחדות זו החברה הכי מפולגת אבל האידאל שלנו זה להיות מאוחד. וה' מסר לנו את האידאל הזה, כי אנחנו היחידים שמרגישים זאת כחסרון. אז הוא יכול לסמוך עלינו שנגיע לזה יום אחד. אבל, דיברתי על האיחוד...?

קהל: השפה...

מניטו: כן. הדבר המשותף בין היהודים זה השורש העברי. ולכן מה שמחבר בין כל הדרכים להיות יהודי, ויש הרבה, וכולן מדהימות, זה העברית. אני אתן לכם דוגמא כאשר הקמתי את "מרכז רש"י", אנחנו החלטנו על חוגי שפות יהודיות היה ערבי-יהודי, יידיש, לאדינו. אמרתי: בתנאי אחד- שיהיה גם אולפן לעברית. כי אם העברית כאן, כל השאר זה רק העשרה אבל אם אין את העברית, היידיש זה גרמנית, ערבית-יהודית זה ערבית, ולאדינו זה ספרדית, אבל כשהעברית נמצאת- כל זה מתאחד. ודרך אגב, המזכיר שלי היה אורולוג. הוא היה אומר "אולפא" במקום אולפן, היה אומר" אולפא" כדי לומר לכם שצריך לקלוט את כל זה. ויש קושי. זה ירגיע אתכם, כשזה רב שמדבר איתכם על זה האשליה שזה הדת שמאחדת את היהודים. מה שמאחד את היהודים זו העברית! ואז זה המפתח לכל. כי אני מספר תמיד סיפור טראגי של תחילת הציונות. בתחילת הציונות היה עימות רגשי. היתה התנגשות בין היהודים שהיו באים לישראל כדי להיות יהודים, ויהודים שהיו באים לישראל כדי להיות עבריים ויום אחד בשבת, יהודי אחד רדיקאלי. איך אומרים בצרפתית? חרדי, לבוש עם הביגוד המיוחד שלו, הזקן, הפאות איך אומרים בצרפתית? פאות והוא עובר ברחוב שחוצה את הקיבוץ רחוב או כביש שמביא אותו לקיבוץ ובו בזמן קיבוצניק אחד יוצא על סוסו עם המקטרת שלו בפיו אתם מדמיינים את המפגש הזה. אז החרדי צועק: "שאבעס שאבעס שאבעס" ואז הקיבוצניק עונה לו: "דבר עברית! גוי!". אתם רואים את הטרגדיה אנחנו עדיין חיים את הטרגדיה הזו מזכירים כל הזמן את הדוגמא של [...] והוא היה עונה אחרת. אנחנו לוקחים דוגמא של מישהו כמוהו, לא דוגמא של אידיוטים. תשמע, לא ראית שיש לי כיפה על הראש? סליחה? לא ראית שיש לי כיפה על הראש? כן אבל זה בגלל זה ש... אני מסביר שהדרמה שבתוך ההלם הזה, שני אמונות שמתנגשות ויש לכם... השאלה שלי היא לא מי צודק? ישראל או הגלות? פעם שעברה החבר שלכם קרא לי ציוני, נכון? אתה קראתי לי ציוני? ציוני זה מחמאה. אנחנו לא יודעים מי צודק: ישראל הציונית או הגלות. השאלה היא באיזו תקופה אנחנו חיים? אם אנחנו חיים בתקופת יהודה? תקופת שיבת ציון? שיבה לבית יהודי בירושלים? אז זה ישראל שצודק. אם אנחנו חיים בתקופת יוסף במצרים?... אנשים עוקבים אחרי אטלי (ז'אק אטלי -כלכלן צרפתי) אז זה יוסף שצודק. הזרם הכלכלי, אתם יודעים מה אשת פוטיפר אמרה ליוסף? אתה לי! (אטלי) הבעיה היא לדעת באיזו תקופה אנחנו חיים. אנחנו חיים בתקופה בה היהודי חוזר להיות עברי. וזה עושה רעש. וזה הולך מהר. אני זוכר כשהייתי קטן, העברית בשבילי הייתה היהדות החשאית. בבית היינו מדברים עברית לדינו שהיא שפה יפה מאוד, דרך אגב, ופתאום היהודים חוזרים לעברית. אנחנו בתקופה של חזרה לשורש העברי והמשמעות היא שצריך להכפיל את כמות האולפנים שפה ואז בתי הכנסת יבינו את המשמעות של ישראל אני חושש שבהרבה בתי כנסת יש סמי-נצרות וצריך לייצר שוב את ישראל היהודי והיהדות של ישראל. הניסוח לא כל כך משנה, הבנתם את הרעיון?. אנחנו צריכים לחזור להיות מה שה' בחר, כעם. סיפרתי לנשיא לפני כמה רגעים, היינו מדברים על מריאן שטראוס, היינו חברים קרובים, כי היינו באותם צוותים של המחתרת במלחמה. זו הייתה תקופה פלוראליסטית. היו צוותים עם אנרכיסטים, קומוניסטים, שמאלניים שזה לא אותו דבר, והיו אפילו יהודים דתיים. ואז, הוא היה מגיבורי המחתרת וגם של מלחמת העצמאות ב-1948. אני הייתי בצבא הצרפתי הייתי (הוא היה?) במלחמת השחרור, נפגשנו שוב בצופים היהודים, באיגוד הסטודנטים ונהפכנו לחברים קרובים. אז תדמיינו: מריאן שטראוס ואני. ויום אחד היה כנס במרכז רש"י. אתם יודעים במרכז רש"י הכל יוצא מן הכלל [אברא קדברא] כי זה ברחוב ברוקא... אז היינו פאנל של דוברים, התחלתי לדבר, אני לא זוכר את הנושא. ואז שטראוס התחיל לדבר קצת מוטרד הוא אמר: אתם יודעים, אני חבר עם מניטו, אני לא יכול להכחיש את דבריו. אבל אני רוצה שתדעו שאני לא מאמין באלוהים. אז אני עניתי לו, ככה, באופן ספונטני: לא נורא, העיקר שהוא מאמין בך. וזו הבעיה- היהודים הם אנשים שלא כל כך מאמינים באלוהים. זה אנשים שה' האמין בהם. וזה כתוב לאורך כל התנ"ך. אבל הוא האמין בהם בעברית. טוב אז נשאר לנו להודות למניטו. יהיה לנו מחר שיעור נוסף. שיעור על התלמוד הפעם ויקדים אותו שיעור של מישל פרס בערבון מוגבל כי מישל פרס חולה.

טוב תשמעו, אתם ידעתם מראש שזה שיעור בגמרא. ולכן התנאי של הלימוד זה שאתם תוכלו לעקוב בעברית. כשזה יהיה בארמית כמובן אסביר יותר. אני כמובן אתרגם ואסביר. אבל בכל זאת... זה לימוד מסוג אחר ממה שהזדמן לכם לשמוע עד עכשיו, על התנ"ך או על מושגי הקבלה. מאוד מפריע לי הרעש ברקע. אז, לכן מדובר על לימוד: אתם תקשיבו, אלה שיודעים שיעקבו בטקסט אם יש מושגים או הסברים לא ברורים, תשאלו מיד. לא כמו בהרצאה, שבה השאלות הן בסוף. כי אם לא מבינים את הדרך הלוגית, אי אפשר לעקוב. כמובן אני אתמצת את הלימוד. אל תחשבו שבשעה שמונה אתם תבינו את הציטוטים האלה בצורה מעמיקה. אני אבחר בכיוון אחד בלבד של הסבר, של לימוד. דרך הטקסט הזה, אשר אסביר עליו בהקדמה. יש פרק מאוד חשוב, כמה פרקים אפילו, לאחר עשרת הדיברות. המשפטים הראשונים שניתנו בספר שמות. הקווים הראשונים, העקרונות הגדולים של מוסר עשרת הדיברות- זה פרשת משפטים. אפשר להבין את הפרשה הזו רק דרך 3 מסכתות של התלמוד. שהם בבא קמא, בבא מציעא, ובבא בתרא. ואני לא מתרגם כדי לא לצאת מהנושא אז אני שם בצד כל המידע הספרותי, רק כשצריך ממש את המידע אני אפרט על זה. אז אנחנו לומדים... אני לא מזכיר את כל המקורות, כי אחרת זה ייקח לנו יותר מדי זמן. אנחנו לומדים שיש ארבע הגדרות. ארבעה עקרונות של נזקים שעלולים, להיגרם ע"י בעל - הייתי אומר - [בעל] נכס על ידי מצב של סחר חליפין, או ע"י חילופים סתמיים בעיר, שיכולים לגרום לנזק. באיזו מידה ובאיזו רמה מעורבת אחריותו של בעל הנכס? אז המושג של "נזק" מוגדר בטקסט כאן כ"נזיקין" על בסיס השורש (נ.ז.ק). ניתן להבין שמדובר על נזק שנעשה, לעומת "מזיקים" שזה מה שגורם לנזק. אז אנחנו נלמד מיד שיש ארבע אבות, במובן הטכני של המילה. "ארבעה אבות"= ארבע עקרונות של הגדרה של נזיקין הנגרמים בעקבות חיי היום-יום. שוב פעם - על ידי נכסים של בעל נכסים, ובכך הוא אולי ישא באחריות מול בית משפט, אם יש תביעה בעקבות גרימת נזק. [בבא קמא ע"ב א] "ארבע אבות נזיקין: השור", ז"א אומרת הנזקים הנגרמים... נאמר היום - ע"י מכונה, חפץ כלשהו, שעצם טבעו יכול לגרום לנזק, מה היא האחריות של בעל הנכס במקרה כזה. יש הרבה ממדים של הלימוד. למה התורה בחרה בשור כמודל של בהמה? זה מעל העובדה שהיא הבהמה החשובה ביותר בעולם החקלאי. אבל מכל מקום, אנחנו נישאר ברמת החוקה המשפטית, שזה הדיון כאן. "הבור, הבאר". בעל שדה חפר באר, שאינו מוגן מספיק מנפילות, ויש סיכוי שמישהו ייפול בבור. ואז הוא יהיה, במרכאות - "ניזוק" אז: "שור, בור, מבעה". 'מבעה' זה כאשר הצאן עלול לגרום לנזקים, כשהוא מלחך את עשב השדה שלא שייך לו. ו'הבער'- זה כאשר מדליקים אש, והאש גורמת לנזק בשדה של שכנו. אז [לכאורה] נראה שיש לנו לימוד בתחום המשפטי הקלאסי והשאלה היא: יש לנו מקרים טיפוסיים, שמצוטטים בתורה, והתורה מציינת את העונש בכל אחד מארבעת המקרים. מה יהיה העונש במצבים דומים שנסיק באמצעות גזירת משמעויות, או התחקות אחר המצבים הטיפוסיים? אז אני אתן את המונחים: ארבעת העקרונות נקראים "אבות" וכאן יש משמעות מיוחדת: "האבות" זה אומר אבא ברבים. אבל כאן הכוונה היא לעיקרון והמקרים הקשורים לעקרונות הנפוצים נקראים "התולדות" כשהמשמעות הראשונית בעברית למילה "תולדות" היא מי שנולד ממנו, הצאצאים. אבל הכוונה כאן לנגזרת של העיקרון. המילה "נגזרת" לא מדויקת, צריך לומר מצב שהתחבר לעיקרון. אז נלמד מהו העונש שנקבע בתורה למצבים הראשיים- האבות, ונשאל את עצמנו אם יש לתולדות אותו עונש מבחינת מעמדם. במקרה ויש נזק, בדומה לארבעת האבות. הכל ברור? אז תזכרו לפחות את שש (שבע) המילים האלה: שור, בור, מבעה, והבער. וגם: אב, אבות, ותולדות. טוב אני מתחיל עם המשנה אני מתחיל עם המשנה [שהתלמוד מצטט] אני אבקש שתסגרו את הדלתות ואלה שיגיעו מעכשיו שלא יכנסו, כי אנחנו התחלנו את הלימוד, אי אפשר להיכנס... הנה, האחרון, סוגר את הדלת.

אז, אני קורא את המשנה "ארבעה אבות נזיקין" יש ארבע סוגים של נזקים: השור, הבור. המבעה" - הצאן, הצאן כאשר הוא אוכל בשדה. "ההבער" - האש "לא הרי השור כהרי המבעה". אנחנו מתייחסים להגדרה של מאפייני המקרה "שור" במאפייני הגדרה שונה משל "מבעה"- זאת אומרת הצאן "ולא הרי המבעה כהרי השור". אני לא מתרגם. "ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים" ובשני המקרים האלה יש "רוח חיים" אוטונומיה של היצור החי. במקרה של השור או הצאן אנחנו מתייחסים למקרה בו יש יכולת לעצם לגרום לנזק כי יש לו חיים עצמאיים משלו. כמקרה שונה מאשר... בואו נמשיך: "כהרי האש שאין בו רוח חיים" שאין לו עצמאות בתנועותיו על פי רצונו. יש תנועה. אנחנו נראה את זה. אבל לא כתוצאה של רצון אוטונומי לתנועה. "כהרי האש שאין בו רוח חיים. ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק" כל המקרים שהוזכרו עכשיו יש להם מאפיין משותף והוא "דרכן לילך ולהזיק" המקרים האלה מתאפיינים בצורה כזו: הם הולכים, וגורמים לנזק. אז זה קשור לתנועה. "כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק" זה לא בטבע שלו ללכת ולגרום לתנועה. הוא נשאר סטטי במקומו. "הצד השווה שבהן" אז כאן הדגשתי את הטקסט. זה חשוב עבור קו החשיבה שלנו המשותף בתוך כל המקרים הללו, "שדרכן להזיק" הוא שהטבע [העצמי] שלהם גורם לנזק. כלומר: שהסיכוי לנזק ‎מוטבע בתוך קיומם. "ושמירתן עליך" אתה בעל הנכס, אתה מקבל את האחריות של השמירה עליו, באמצעות פיקוח, "וכשהזיק"- וכאשר נגרם נזק "חב המזיק" הגורם לנזק זה כבר לא נזיקין, אלא מזיקין. המזיק, זאת אומרת, בעל הנכס, כי באופן ישיר- זה השור או הבור. האחריות חלה מיד על בעל הנכס. "חב המזיק" אנחנו מיד מעבירים את האחריות על הבעלים זה הדיון בגמרא "חב המזיק לשלם תשלומי נזק" [תרגום בצרפתית] "במיטב הארץ"- במחיר השוק הגבוה. אז אנחנו מכירים את הכלל: יש לנו ארבעה סוגים של נזקים. צריך לדעת שהסיכוי לנזק קשור בקשר ישיר עם העצם שאנחנו מדברים עליו. ולכן בעל הנכס הזה, צריך לדעת שהוא יהיה אחראי לנזק הפוטנציאלי, ויהיה חייב לשלם על פי מחיר השוק הגבוה ביותר. עד כאן המשנה. אז אנחנו נלמד קושיה אחת מהגמרא על המשנה. שאני אקשור לשאלה בעברית, די קלה: באיזו רמה של אחריות? האם אין מקרים בהם האחריות צריכה להיות מצומצמת יותר? כמו במונח המוכר של "צמצום אחריות" אז נשאל את עצמנו, למה שהגמרא תשאל את השאלה הזו? מה הבעיה המטאפיזית העמוקה שטמונה מאחורי הדיון התלמודי, שנראה לכאורה כדיון משפטי טהור. אני לא ידוע אם צריך לומר "פלילי". החוק הפלילי. כן. אז הגמרא, אומרת לכם מה המילה במשנה שאתם צריכים לזכור- "חב המזיק". מי שגרם לנזק "חב". את המילה הזו אתם לא מכירים. לדוברי עברית: איך אומרים? "חייב?" איך אומרים? "אשם על?"

קהל...:

מניטו: לא.

קהל: חייבים

מניטו: חייב בעברית אומרים "חייב". ואז נשאל: למה כתוב "חב" ולא" חייב? הגמרא תענה רחוק יותר. הגמרא תענה - שהתנא, במשנה כאן, "ירושלמי היה", היה מירושלים. זה נראה כמו תשובה ממש מוזרה. נראה איך זה יתבאר. אנחנו בתלמוד הבבלי. הגמרא שואלת: מאחר והם נמצאים בגלות בבל, הם רגילים לומר "חייב" אז למה בטקסט כתוב "חב" והגמרא עונה: מאחר וזה איש מירושלים שמדבר. בישיבות שבגלות אומרים "חייב" אבל בישיבות בישראל אומרים "חב" מה ההבדל? אז קצת דקדוק: למילה "חייב" יש בעברית 2 משמעויות: חיב - ח"ת-יו"ד-בי"ת. חייב משמע - אשם. וחייב משמע גם אחראי: כפוף לחיוב. אתם יודעים מה זה "אחראי"? זה מי שעומד מאחורי מעשיו. מי שיכול לעמוד מאחורי התוצאות שיקרו לאחר מעשיו. מי שיכול לעמוד מאחורי מעשיו זו [הכוונה ב-] להיות אחראי. אני פותח סוגריים, כי בהרבה טקסטים אחרונים, אני מוצא טעות דקדוקית אתם תראו על מה מדובר כי הניתוח הפילוסופי הוא נכון, אבל הבסיס הדקדוקי שמצטטים בדרך - הוא לא נכון. בעבריות אומרים אחריות. מה השורש של המילה "אחריות"? לא, תנו לי להסביר. כי אתם רבים מדי, וכל אחד מדבר בצורה אחרת, אז אם אני צריך לחבר את הכל. זה ייקח המון זמן. אז צריך משמעת לימוד, שלא תדברו כולכם ביחד. השורש של המילה היא אֲחַר לא אַחֵר. אֲחַר מה שבא אחרי. "אחריות" מההיבט הפילוסופי, אנחנו אחראים על האחֶר. אבל מבחינה דקדוקית, המילה אחריות איננה חלה על האַחֵר אלא על אֲחַר. זה ברור? טוב. בשפה העברית יש את ה[צורה] הייחודיות הזו לדבר על מי שחלה עליו האחריות, ועל מי שאשם, באמצעות אותה המילה. באותה מידה במישור החיובי "זכאי" המילה "זכאי"- משמע?

קהל: בעל זכות

מניטו: מה? בעל זכות. או?...

קהל: אשם

מניטו: לא. זכאי?...

מניטו: נקי מאשמה

מניטו: מי אמר אשם?

קהל: אני, אני התבלבלתי

מניטו: מאיפה זה יצא?

מניטו: אשם - זה חייב! אז אתם רואים - יש לנו הקבלה מסוימת מצד אחד: זכאי זה בעל זכות, מי שפעל בהתאם לחובתו ויש לו זכות. אז במנטליות העברית, בתחום דרכי החשיבה, יש משהו שצריך לפענח, שלא מבינים דרך הצרפתית. אני אתן דוגמא אחת: "חייב" זה אומר אשם ובעל חובה. אשם על מה? זוהי "אשמה תמימה" זו מילה שהמצאתי זאת אומרת, אנחנו אשמים, בלי לעשות כלום. רק מכיוון שטרם מילאנו את חובתנו זוהי אשמה תמימה שניתן להשתחרר ממנה ע"י ביצוע חובתנו. זאת הסיבה שאומרים "יצא ידי חובתו" או "מידי חובתו" הוא יצא מהאשמה שהיתה טמונה בחובתו וזה שחרור מהאשמה, אבל [אשמה] בלי שום חטא. מה שקרה זה שעדיין לא התבצע מילוי החובה דבר שניתן להיתפס כאשמה בעקבות קפדנות יתירה. אבל לצד האמת, זו אחריות. אני אחראי למילוי חובתי, ואני חייב כי יש לי חוב, בכך שעדיין לא מילאתי את חובתי. אבל זוהי דרך חשיבה שלא מצאתי בתרבות המערבית, סוג של אשמה תמימה. יש בטוח כמה פסיכולוגים פה ואתם מנחשים את חשיבות המושג הזה. ובמיוחד בתחום החינוך הרבה פעמים הילדים מרגישים אשמים במה שהם לא אשמים כי המחנכים או ההורים, התבלבלו בין המושג של אחריות והאשמה, האם זה ברור? וכאן אתם רואים את ההבדל בין בבל לבין ירושלים. אני אחזור על זה. מה שאני רוצה להוסיף, שזה אחד הסממנים הבולטים ביותר ברגש היהודי: להרגיש אשם במה שאנחנו רק אחראים עליו. וזה שונה לגמרי: בין להיות אשם, לבין להיות אחראי. יש כאן משהו שצריך להעמיק בו, עבור הפסיכולוג, המחנך והפילוסוף: למה יש במצפון היהודי, ההרגשה המוטעית הזו, להרגיש אשם, למרות שאנחנו זכאים? והחוסר יכולת להבחין בין רגש האחריות לבין רגשי האשמה?. כן, צריך לסגור את החלון.. טוב, אני מקווה שהייתי מספיק ברור, ז"א בדיון כאן בגמרא. אנחנו נחפש את גבולות האחריות של הבעלים. ואנחנו לא נמצא אותן במשפט טהור. כל המקרים של התולדות הם שווים במעמדם , ז"א כל המקרים שקושרו כשייכים לעקרון ראשוני, שאנחנו קוראים "התולדות" הנגזרות, אם אפשר לומר, יש להם מעמד שווה. יש בכך היגיון באמת, מאחר ויש להם אותה הגדרה מבחינת הנזק. זאת אומרת: שברמת המשפט הרומי לא יהיו יוצא דופן, כי, ההיגיון הוא ברור ונקי ואין רצון לייצר נסיבות מקלות. אלא, אולי, במצב של חוסר אחריות. אבל אם הבעלים אחראים, אז אין נסיבות מקלות. כמעט אמרתי "מפריכות"... לא מקלות. לעומת זאת, הגמרא מנסה בכל כוחה להגדיר את גבולות האחריות של הבעלים. ואנחנו נלמד את ההיבטים המטאפיזיים של מצפון הגמרא. ואנו נמצא באילו מקרים התולדות לא יקבלו עונשים שווים כמו האבות. האם המושגים לא מורכבים מדי? זה ברור?. אז עכשיו תעקבו טוב בטקסט, כי עכשיו זה הגמרא אז תסתכלו בגמרא. לא, לא. אני רציני. אני רגיל לזה. אז אני מחכה שתסתכלו בגמרא. [דף ב,א גמרא] "מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות" זה אומר... אני מתרגם ישירות לצרפתית "מדקתני" מאחר והשתמש [ושונה] המילה "אבות" מכלל- ניתן להסיק מזה שיש תולדות. אני חוזר על זה "מדקתני אבות" תשימו לב לתרגום המילה "מדקתני" בכך שלימדו אותנו את המושג "אבות" אני מסיק מזה שיש תולדות. שיש נגזרות. אם אני אומר, באמת, שיש ארבעה עקרונות בסיסיים אני רומז בכך שהולכים לדבר בהמשך על מקרים שאינם העקרונות הבסיסיים בעצמם. אלא על מקרים שנקשרו אליהן כי אחרת היינו יכולים להשתמש בניסוח אחר לומר: יש ארבעה נזיקין למה [המשנה אומרת] ארבעה אבות נזיקין? אם יש אבות, לכן יש תולדות. זה ברור? [אנחנו] ניכנס עכשיו אל תוך דיון לוגי, אז תעקבו היטב. כי הניסיון מראה לי שזה לא פשוט להבנה מיידית. למעשה, האופן בו אני הולך לתרגם את הדיון הוא לא נכון מבחינת ההיגיון. תעקבו אחריי, תסתכלו בגמרא שלכם. זה לא מפני שלימדו אותנו שיש אבות - [אז] יש תולדות. אלא [הכוונה] זה: מפני שיש תולדות - [אז] יש אבות. זה ברור? טוב אז הניסוח היה צריך להיות אחרת לגמרי. "תני אבות" המשנה מלמדת אותנו את המושג "אבות" מכלל "דאיכא תולדות". אבל בגמרא כתוב "מדקתני" ולא "תני" האם צריך שאתרגם שוב או שזה ברור? ההיגיון ברור כן? זה לא מפני שהוא אמר "אבות" שאני לומד שיש "תולדות"הוא אמר "אבות" רק מפני שהיו "תולדות" אחרת הוא לא היה אומר אבות. הוא היה אומר: "ארבעה נזיקין", זה ברור? אבל הוא ידע שהיו תולדות, אז הוא אמר "אבות" אז אנחנו ננסה לצאת מתוך הקושיה הזו. אתם תעקבו אחריי ברש"י שנמצא תמיד בצד ימין למעלה, בצד ימין אני קורא: "ארבעה אבות נזיקין" על הביטוי הזה, ארבעה מקרים עקרוניים של נזיקין. רש"י יסביר: "אבות קרי" הם נקראים "אבות" "להנך" במקרים האלה דכתיבן בקרא"- כי הם כתובים בפסוקים [מקרא] "בהדיא"- בצורה מפורשת,ובגמרא מפרש הן יהיו תולדות ורק בגמרא יסבירו לנו מהם המקרים של התולדות. אז כאן רש"י כבר משנה לנו באופן רדיקאלי את השאלה, אם שמתם לב. אנחנו נחזור על הגמרא. אבל רש"י, בפירושו על המשנה, עובר למימד אחר לגמרי, הוא לא מתעניין בכלל בקושייה שהייתה לנו, שהזכרנו לפני רגע. הוא אומר לנו: אתם יודעים למה במשנה אמרו אבות? לא מפני שידעו כי יש תולדות, [אלא] מפני שהמשנה מצטטת את המקרים שכתובים בתורה. כי ארבעת המקרים, שקיבלו את הכבוד להיות מצוטטים בתורה קוראים להם "אבות" ואחר-כך נראה שיש תולדות אז רש"י יוצא מהקושיה שהגמרא מעלה. האם זה ברור? זה אומר שהוא ציפה לקושיה הזו. ואנחנו נראה מהי החשיבות שטמונה בזה. אז נתקדם שלב-שלב אבל אני רוצה להקדים ולומר שאנחנו מדברים על קטע טקסט שנראה פשוט לתרגום. [אבל] אנחנו נראה שיש ממדים שניתן להבין רק על ידי מי שמצוי בנבכי התרבות של השפה הנמצאת בשימוש כאן. אנחנו נראה תוספות. תוספות - נמצאים ממול לרש"י. אתם רואים, כאן רש"י, בספרות המסורתית, הפירוש הכי קדום נמצא בצד האמצעי... איך אומרים בצרפתית?

קהל: השול

מניטו: לא, השול זה הצד החיצוני.

מניטו: בצד ה?...

קהל: התפר של הספר [הצד הפנימי]

מניטו: התפר. כן. והפירוש היותר עדכני, נמצא בצד השול החיצוני. אנחנו לא בענייני שפה, כן? לא בפירוש המילולי. זה ארמית, למעשה זה עברית-ארמית. קצת מעורב: קצת עברית קצת ארמית. אז אני מתרגם ישירות, ונלמד ע"פ הכתוב שאני מתרגם: "אית דוכתא דלא תני הן" יש מקרים בהם "התניא" לא מביאה את המילה "הן" ז"א שאם היה מוסיף את המילה "הן" [אני אסביר] היינו קוראים את המשנה כך: "ארבעה אבות נזיקין הן" שזה אומר - שיש במדויק ארבעה אבות נזיקין. ארבע עקרונות בסיסיים של מצבי נזק הן. "הן" זאת אומרת ארבעה ולא יותר. יש משניות, ואנחנו נראה דוגמאות, שבהן מפורטות כמה קטגוריות, ואם הניסוח כולל את המילה "הן" המשמעות היא: שאין מעבר למה שמפורט. זהו, זה ברור? "כמו הכא" כמו לדוגמא כאן,"ובגמרא" בלימוד התלמוד. עכשיו יביאו ציטוט מברייתא, שזה סוג מיוחד של משנה, לעניין "גבי שלש עשרה אבות נזיקין" יש ברייתא שמלמדת אותנו שיש 13 מקרים של נזיקין. ויש שם גם שלוש עשרה נזיקין ואין את המילה "הן" ולא כתוב "שלוש עשרה נזיקין הן". "ובארבעה מחוסרי כפרה" [כריתות דף ח] בארבעה מצבים בהם אנחנו עדיין לא מביאים קרבן. לצרכי כפרה, יש ארבעה סוגי חטאים בהם נידרש להביא קרבן, כל עוד לא הביא החוטא את קרבן הכפרה שלו הוא נקרא מחוסר כפרה. "אית דוכתא" יש מקרים "דקתני הן" שהתנא מביא את המילה "הן" באופן מדויק "כדקתני" כפי שלימדו אותנו בגמרא אחרת (שבועות ד' מט) "ארבעה שומרין הן" יש ארבעה סוגי שומרים. ושם כתוב: 'להלן ארבעת סוגי השומרים' ארבעה שומרים הן. ויש עוד מקום אחר: "וארבעה ראשי שנים הן" (ר''ה ד' ב. ושם ובמקרים האלה התנא דייק והשתמש במילה "הן" וחכמי התוספות עוצרים כאן. ההמשך שאתם רואים כאן מגיע מאחד מתלמידי התוספות, שמסביר שזה לא במקרה שפעם מוסיפים את המילה "הן" ובמקרים אחרים אין את המילה "הן". זה בסדר עד כאן? אתם עוקבים? טוב. אבל התוספות לא מסבירים למה שם כן כתוב "הן", ו[אילו] כאן לא כתוב. אז בואו נחזור לגמרא ותעקבו איתי בעקבות ההסבר הלוגי. אני אסביר בצורה מאוד פשוטה ואני מקווה שיהיה מספיק ברור. "מדקתני אבות" עצם זה שכתוב רק "אבות" ולא "אבות הן" אז אני יודע שיש תולדות. האם זה ברור? מפני שכתוב "אבות" ולא כתוב "אלה ולא אחרים" אז אני יודע שישנם מקרים אחרים ולא... זה ברור? במישור הלוגי, התוספות עזרו לנו להבין קושיה לוגית, קושיה תיאולוגית ונראה מיד למה, באיזה מקרה, לא כתוב "הן" כאן אנחנו נלמד את אחד מהעקרונות של השיטה [הזו]. כאשר דבר שנצרך כדי להבין - לא כתוב בטקסט, זה אומר... הייתי אומר [מתחלק] לשתי אפשרויות. זאת אומרת: שזה מובן מאליו בעיקר זה אומר, שאם לא יודעים שזה מובן מאליו, אז אין לנו מה לעשות עם הקושיה הזו. אני לא יודע אם זה ברור, אני אתן לכם דוגמא: יש דיון גדול בין הצדוקים והפרושים, דיון תיאולוגי במשך דורות, למה בתנ"ך לא כתוב על העולם הבא? אתם מכירים את השאלה הזו, נכון? לא, אתם לא מכירים? אתם יודעים, עצם זה שאתם לא מכירים את השאלה הזו מביא אותי להציג דוגמא אחרת. ישנו דיון גדול אצל היהודים הדתיים הלא ציוניים למה במשנה תורה של הרמב"ם הוא לא מביא ברשימת המצוות את מצוות יישוב ארץ ישראל. אני נותן בעיה דומה, הדיון הוא ברמת חשיבות דומה. עבור הרמב"ם, אם צריך היה להיות כתוב במשנה תורה שיש חובה ליהודי לגור בארץ ישראל, זה אומר שזה לא שייך אליו. האם צריך לצוות על יהודי שיהיה בביתו? הרמב"ם מוצא שכל מה שנמצא בתחום הטבעי לאדם - אין על זה מצווה. התורה מגדירה לי שישנה בחירה חופשית, לדוגמא אין מצווה להתחתן. כי הזיווג הוא תהליך טבעי. אבל כתוב בתורה, שכאשר מתחתנים, כיצד לעשות זאת?. לא כתוב בתורה שצריך לאכול, אבל כתוב בתורה, שכאשר אוכלים - כיצד ראוי לאכול? הבנתם את הקושיה. אז ההסבר של הרמב"ם הוא ככה... [לא הרמב"ן] זה שאין יסוד חוקי, משפטי, לומר למישהו "אתה תגור בביתך" כלומר, אם אני שואל את עצמי האם אני צריך מצווה מיוחדת כדי לחזור לביתי?, זה אומר שזה לא ביתי. זה מגיע עד כדי כך אצל הרמב"ם, זה חמור מאוד. אני אספר לכם סיפור שחוויתי. זה היה לפני כ- 10 שנים, בחדר לימוד בפריס. הייתי מעביר שיעור שלא היה קשור לציונות אבל נראה שזה נקשר אליי במשך זמן רב כל השאלות היו בענייני ציונות. למרות שהשיעור לא היה קשור לזה. והיה יהודי אחד שקם בסוף האולם, וראיתי מיד את סגנונו של האיש. עם זקן (גם לי יש) עם ציציות החוצה (אצלי זה בתוך המכנס) טוב אבל זה מנהגים שונים הוא קם, והוא אומר: "אני רוצה להיות בטוח, אני רוצה לקבל בטחון מלא שאפשר להיות יהודי טוב בישראל" אני הסתכלתי אליו, ובאופן ספונטני עניתי לו: אם יש לך תנאים כדי לחזור אל אמא שלך, זה אומר שאולי זאת לא אמא שלך. וכל האולם צוחקים... האיש היה בתהליך גיור. זה הסתדר בהמשך. זאת אומרת, שיש דברים שהם מובנים מאליהם, ואם לא מרגישים אותם אז... הבנתם? אחרת אנחנו לא בעניינים. פשוט. זה מזכיר לי כשהייתי בתלמוד תורה, בילדותי, האם יש יוצאי אוראן כאן?

קהל:... אתה זוכר את הכיתה של אליהו בועזיז?

קהל: כן

מניטו: טוב, עליו אני מדבר אז היינו פעם לומדים פסוק מהנביאים "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" [שמואל ב יד יד] אף אחד לא יידחה והמורה היה מסביר לנו, היינו קטנים ממש, שהם יחזרו עד האחרון. זה סוף הגלות. אז כולנו היינו בתמיהה קצת, חוזרים כולם עד האחרון? אז הוא היה עונה ככה עם חיוך: "עד האחרון שיחזור" אתם הבנתם את הבעיה? זה אומר שבאמת יחזרו עד האחרון. אבל מה זה אומר? זה אומר עד האחרון שיחזור זהו, זה ברור עכשיו? אז אני חוזר לנושא שלנו.

למה לא ניתן לומר "הן" במקרה הזה? זה עניין של תרבות. הייתי אומר תרבות תלמודית, אבל לא. זה עניין של תרבות יהודית, של יִידִישְׁקַיְיט כמו שאומרים ביידיש. תרבות יהודית. יִידִישְׁקַיְיט זה אומר התרבות היהודית, לא התרבות של היידיש, אל תתבלבלו. ובכן לא ניתן להצהיר "יש" כאשר מדובר על הצד הרע. כאן אנחנו מדברים על הנזקים. לא ניתן לומר שיש קיום, שיש מהות מטאפיזית. לא ניתן לומר "יש" על נזיקין. כי זה בצד הרע. יש כאן בעיה של תפיסה דתית מאחורי זה, מאחורי האופן בו השפה המשפטית מנוסחת כאן. ואתם ראיתם - כל המקרים שהתוספות דיברו עליהם, מאופיינים ככה: כל פעם שמדובר על הצד הרע, אין את המילה "הן" כל פעם שמדובר על הצד הטוב, יש את המילה "הן" אני אתן לכם דוגמא: יש ארבעה סוגי שומרים זה בצד הטוב. אבל יש ארבעה מחוסרי כפרה זה בצד הרע.

אז מיד מזהירים אותנו כאן, שהלימוד הזה, לא יכול להגביל אותם לרמה השטחית בלבד. הם לא יכולים להיות נתפסים, אך ורק... כמו שהרב אביטבול אמר: התלמוד הליטאי. זאת אומרת: חוקה משפטית טהורה. לא. מאחורי זה נמצא התעסקות רוחנית. והיא בולטת, עבור מי שיודע לקרוא. ומה זה אומר "לדעת לקרוא"? זה אומר קודם כל לשלוט בשפה ואז - כל הרקע של תרבות השפה בעניינים הללו...

אז מיד מבינים שהגמרא דואגת להגדיר את המקרים בהם הבעלים מקבלים עונש מופחת. אבל היינו רק בהתחלת הדיון. מפני שהוא אמר שיש "ארבעה אבות" ולא "ארבעה אבות הן", אני מבין מזה שיש תולדות. שאלה:

תולדותיהן כיוצא בהן, או לאו כיוצא בהן?

תעקבו בטקסט. האם התולדות יש בהם את אותה חומרת החיוב כמו האבות או לא? הנה, לכאורה, יש [פה] התעסקות עם משהו שאנחנו עדיין לא יודעים עליו את התשובה. אז אנחנו נצטט שני מקרים אחרים בהם אנחנו מכירים את התשובה, ונשאל את עצמנו האם במקרה של נזיקין ניתן גם להשליך את התשובה, בהתאם להגדרת המקרים האחרים שכבר מבוררים.

סליחה... הוא מדבר צרפתית? אז תשמעו, אני אבקש שתפתחו את הדלת כי אחרת נהיה.. עד עכשיו אנחנו יהודים פרנקופונים [דוברי צרפתית] אנחנו עלולים להיות יהודים חנוקים...

המקרה הראשון המצוטט כדוגמא, תעקבו בטקסט [משנה במסכת שבת ע"ג א]:

"גבי שבת תנן"

בעניין המלאכות האסורות בשבת, "תנן"- אנחנו לומדים, "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" - יש ארבעים סוגי מלאכות אסורות בשבת, פחות אחת. כעקרון היינו אמורים לומר 39, אבל יש סיבות, כרגע אני לא נכנס להסבר מדוע אומרים 40 פחות אחת. אנחנו בעומקו של התלמוד. אז בעניין הזה, הגמרא אומרת, ואני סימנתי לכם.

"אבות מכלל דאיכא תולדות"

יש אבות ולכן יש תולדות

"תולדותיהן כיוצא בהן"

והתולדות של שבת, חומרתן היא כמו האבות של שבת. זאת אומרת, שהעונש בחילול אחת התולדות של שבת הוא אותו עונש כמו חילול של אחד מאבות המלאכה של שבת. ולמה? הגמרא לא מסבירה. בואו נתקדם קחו את השורה האחרונה למטה:

"לגבי טומאות"

לגבי מקרים של טומאות.

"תנן"- מלמדים כי "אבות הטומאות, השרץ"

זה כמו הנחש, איך אומרים בצרפתית? החיות הזוחלות על הארץ?

קהל: השרצים.

מניטו: לא. יש גם השרצים, אבל זו לא ההגדרה.

קהל: הזוחלים

מניטו: כן, הזוחלים.

"והשכבת זרע, וטמא מת תולדותיהן לאו כיוצא בהן"

כאן לתולדות אין את חומרת האבות.

"דאילו אב מטמא אדם וכלים"

מאחר והאבות מטמאים את האדם והכלים

"ואילו תולדות אוכלין ומשקין מטמא, אדם וכלים לא מטמא."

מטמאים את האוכל, אך לא את האדם והכלים.

אז כאן יש לנו דוגמא עם ציטוט כדי להשוות את המקרה של הנזיקין עם שני מצבים דומים: במקרה של מלאכות האסורות בשבת, התולדות הן כמו האבות. ובעניין הטומאה, התולדות הן לא כמו האבות. מה ההבדל? תתחילו לחשוב בעצמכם. מה ההבדל במצב בו מחללים [שבת] ע"י איסור מלאכה בשבת, לבין המצב שיש בו מדרגות של טומאה? כאשר עיקרון הטומאה זה המוות.

זה נושא... שווה לעשות על זה סמינר, אני לא יודע אם שמואל כאן, על הגדרת הטומאה. בעברית - הטומאה היא מוגדרת על פני [על ידי] כל הצד של המוות. וטהור - זה כל מה שקשור לצד של החיים. ולכן העיקרון של הטומאה - זה הנבלה. ביוונית: טהור - זה מה שעבר דרך האש, וטומאה - מה שלא עבר דרך האש. זה תחום אחר, בתחום הטיהור על ידי האש. אבל מה זה טומאה או טהרה? את זה לא יודעים באמצעות היוונית, אבל אנחנו יודעים את זה דרך העברית.

אז הנה השאלה שאני שואל אתכם, ותתחילו להגיב. למה במקרה של ביצוע מלאכה אסורה בשבת, התולדות הן שוות בחומרת האבות? ולמה במקרה של טומאה - התולדות לא שוות לאבות? אני שאלתי אתכם את השאלה - זו לא מלכודת, זה כדי לקבל 15 שניות על מנת לשתות לגימת מים.

אני אעזור לכם קצת: יש 2 מקרים לא תרגמתי את הכל, כדי לחסוך זמן יש 2 מקרים, במלאכות אסורות בשבת. זה יעזור לכם יש מקרים שמכנים "מזיד": אני יודע מה אני עושה ואני עושה בכל זאת. אני יודע שזה שבת, ואני יודע שזה אסור, ועם כל זאת אני עושה את זה. זה נקרא "מזיד", באופן מכוון, אבל יש משמעות בעברית למילה - תעזרו לי לתרגם "מזיד", בכוונת זדון. לעומת זאת יכול להיות מקרה של "שוגג" בטעות, או כשאני לא יודע שזה יום שבת וגזרתי נייר (אתם תשאלו אותי עכשיו: מה - לגזור נייר זה אסור? אבל זה נושא אחר. אבל לדעת שזה שבת ולמרות זאת לגזור נייר או - במגזרים מסוימים, להעביר מסרק בשיער בשבת, כי עלולים לתלוש שיער, אני אגרום לכם לסיוטים תזהרו מהמגזרים האלה). אז - אם זה בטעות, או - כשאני יודע שזה שבת, אבל שכחתי שזה אסור, זה נקרא "בשוגג". אז יש שתי קטגוריות עיקריות: מזיד, שוגג. בכוונת זדון או בטעות. זה בתחום החילול של שבת, והטומאה - זה פחות או יותר המוות. אתם רואים את הסיבה?

קהל: יוזמה

מניטו: תסביר את עצמך יותר

קהל: חילול השבת בא כתוצאה מפעולה יזומה, מכוונת או לא.

מניטו: טוב מאוד, אבל אני מצפה לעוד משהו בנושא הזה. זאת אומרת: המצב הזה של חילול השבת, תלוי ברצוני או בתת-מודע שלי. לעומת זאת הטומאה והטהרה- אלה חוקי הטבע. זה ברור? אז כבר אנחנו מקבלים רמז שהאחריות היא פחותה כאשר הנזק תלוי בטבע. כאשר הטבע מתערב במצב בו קרה הנזק הבעלים יוצא זכאי מחובתו. מאחריותו.

וזה ההבדל הגדול שיש בין החוק התלמודי, לבין החוק הרומי. לגמרא יש עקרונות שהן מעבר לחוקה הישרה. והיא מביאה את העקרונות הנוספים האלה, כדי להגיע לחוקה אמיתית, ולא רק [חוקה שהיא] חוקית. היא מחפשת את המוסר האמיתי ולא רק את העמידה בפני החוק. החוקה - זה הפעלת החוקים המשפטיים. וזה החוק הרומי. אין יוצא מן הכלל שם: התולדות בחומרה שווה עם האבות. לעומת הגמרא, שיש לה עקרונות שהן מעבר להיגיון פשוט. לא ההיגיון הפשוט, סליחה. ההנמקה הפשוטה והישרה... לדוגמא - יש עיקרון: "גדולה מידת הרחמים ממידת הדין". ההחלטות על פי מידת הרחמים, צריכות להיות מרובות יותר מההחלטות על פי מידת הדין. כלומר - כל פעם שבית המשפט מתלבט, הנטייה צריכה להיות לכיוון מידת הרחמים ולא מידת הדין. זה ברור, כן? לעומת זאת, בחוק הרומי, אם יש ספק- נידרש שם לנתח את המצב, בלי לקחת בחשבון את הפן המוסרי שנמצא מאחורי המקרה. אלא אם כן השופט הוא מוסרי בעצמו. אבל החוק הוא חסר רחמים. החוק אינו מוסרי, הוא משפטי. זאת הסיבה שלקחתי דוגמא מהסוג הזה מ"הפילוסופיה" במירכאות, שעומדת מאחורי צורת המחשבה כאן.

קהל: רציתי לדעת האם לבעלים יש אחריות, או שזה רק הקלה במידת האחריות?

מניטו: מה שמחפשים כאן זה - באילו מקרים ניתן להקל על האחריות. באילו מקרים של תולדות, העונש לא יהיה דומה לעונש של רמת האבות. זה ברור? טוב מאוד, אתה כבר למדת את זה. אתה בא משושלת תלמודית? מה שם המשפחה?

קהל: ביבס

מניטו: אלה גדולים. ביבס ממרוקו הספרדית?

קהל: לא מספרד, סלוניקי.

מניטו: זהו זה, ביבס היו יהודים גדולים, אולי אתה לא יודע. אז תדע זאת בכל אופן, נחזור לנושא.

אנחנו מיד נזהה את המקרה המיוחד של הקלה במידת האחריות אז אני אראה לכם... מה השעה?

קהל: 19:06

מניטו: טוב מאוד. אז תקחו כאן, אתם רואים? בקטע שבאמצע באמצע, בשורה שכתוב בה "תנו רבנן, ת"ר". אומר לכם איזו שורה זו, 1,2,3,4,5, באמצע השורה החמישית יש שם ת"ר. אז אני אסביר לכם:

אנחנו הסברנו כי ישנם שתי אפשרויות, במקרה של שבת, מאחר וזה תלוי ברצוני או בתת-מודע שלי. אבל זה אני. כמו שאמרת: אני פעיל. אז במקרה הזה חומרת התולדות היא כמו חומרת האבות. אבל במקרה של טומאה, המצב תלוי בטבע. ואז התולדות הן בחומרה פחותה מאשר האבות. זה ברור? מה מסתמן מאחורי זה? אם אני ניצב מול אלוהי האדם, האחריות שלי - זה רצוני. אבל אם אני ניצב מול בורא הטבע - כאן ניתן לדבר כי לא אני בראתי את הטבע, האם זה ברור? וזה ההבדל הגדול עם המוסר של שפינוזה למשל. אני לא יודע מי היה כאן אתמול אבל אלה ההדים מאתמול. עם המוסר היהודי עם בורא האדם, יש יחס של אדם לחברו. וזה ברמה הזו ניתן לטעון: "חטאתי, אבל, קבל את תשובתי". אבל עם בורא העולם - אני לא יכול לטעון שום דבר. האחריות שלי מנוטרלת לגמרי, ואז צריך להכיר את כל הרמות של מציאות העולם, כדי לבנות חוק שלוקח בחשבון את המוסר. אז אתם רואים איזה רקע רוחני יש לעניינים הנראים משפטיים בלבד.

אז אחרי שציטטנו את שני המקרים האלה, יש לכם ב-שורה... שורה 4:

"אמר רב פפא"

יש לנו אמורא שקוראים לו פפא [אבא בצרפתית]

"אמר רב פפא: יש מהן כיוצא בהן [ויש מהן לאו כיוצא בהן]"

במקרה של הנזיקין - יש תולדות שהן כמו האבות, ויש כאלה שהן לא.

תקשיבו טוב למה שקורה עכשיו: אנחנו מקבלים כאן עיקרון שמגדיר הגדרה. כי אנחנו יודעים מהמסורת שלנו שיש מקרים שהתולדות חשובות כאבות ויש מקרים שלא. מהם המקרים? אלה המקרים בהם הנזק נגרם גם בעקבות הפעולה של חוקי הטבע. האם זה ברור? ובזכות [העיקרון] הזה, הרבה משפטנים, אפילו חיצוניים לתלמוד, הבינו שיש מקרים עם נסיבות מקלות.‎ כאשר האחריות מופחתת בגלל נזקי הטבע. טוב, אז אנחנו נראה איך יובהר העניין:

"ת"ר: שלושה אבות נאמרו בשור"

כבר במקרה של השור, יש שולשה אבות והן, תראו בטקסט:

"הקרן, השן והרגל"

זה אומר שאם השור גורם לנזק דרך הקרן, זה סוג אחד של נזק. דרך השן - זה סוג אחר של נזק, ואם [הנזק נגרם] דרך הרגל זה עוד סוג אחר. ואנחנו נחפש באילו מהמקרים, אנחנו נפחית את אחריות הבעלים. אני רוצה שתנחשו לבד, שתחשבו בעצמכם: מה ההבדל בין נזק שנגרם דרך הקרן, השן או הרגל? אלה הקטגוריות.

נראה את רש"י, [שנמצא] ממול לכתוב:

"הקרן: לנגוח, השן: לאכול, רגל: דריסה לשבור את הכלים"

כלומר - תוך כדי הליכתם - יש דריסה, וזה שובר דברים. לדוגמא: יש כד בדרך, השור הולך, ורגלו דורסת את הכד. אז מה יש מאחורי ההגדרות של רש"י? הקרן - לנגוח, הגמרא מסבירה את הנזק של הקרן: זה בכוונה להזיק. כוונת זדון השן:"הנאה להזיק" רגל:" הזיקו מצוי". זה שייך לקטגוריה שאנחנו מחפשים. כלומר: הנזק נמצא בטבעה של הרגל, כשהרגליים הולכים - הם דורסים. אין כוונת זדון בדריסה, וגם אין הנאה בדריסה, זה פשוט קורה כך.

אתם רואים דרך ההקבלה: היו שני מקרים בשבת חילול איסורי השבת במזיד - מקרה הקרן: כוונה להזיק חילול שבת בשוגג - זה השן: זה אחד מההנאות של החיים אין לי כוונת זדון, זה קורה דרך ההנאה. תתרגמו לי המילה "הנאה" בצרפתית?

קהל: עונג... הנאה... רווח

מניטו: בכל מקרה, אתם מבינים במה מדובר כן? זה: "מפני שאני חי, זה גורם לי לעשות כך" - לטחון עם השיניים שלי. אני לא בראתי את הדרך לחיות כך, אבל אני עשיתי כך. יש אחריות על ה"אני" בין אם זה במודע או שלא במודע. לעומת הרֶגֶל - דרך ההליכה זה קורה. אלו חוקי הטבע שגורמים למעשה לצאת בצורה כזאת. ואנחנו נראה, תראו במשפט האחרון, אנחנו נראה שהדבר שמחפשים, שרב פפא לימד אותנו שיש מקרים: שהתולדות לא כמו האבות נמצאים ברֶגֶל.

אתם רואים? כי ההיגיון המשפטי הטהור, כפי שהסברתי מקודם אומר - שבין אם זה קרן, בין אם זה שן, בין אם זה רגל- לתולדה יש חומרה שווה לאב. יש להם את אותה ההגדרה. אבל בהתבסס על העיקרון התלמודי, זאת אומרת - מהתורה, שיש אבחנה בין: כוונה להזיק, הנאה להזיק, או הזיקו מצוי. אנחנו כבר יודעים, דרך המסורת, שנזקים דרך הרגל - יהיו עם נסיבות מקלות לבעלים. דרך ההיגיון - לא ניתן להגדיר זאת. אבל לְמה שרב פפא הביא - יש סמכות, וזה נקרא כך: "בחצי נזק צרורות‎" צריך לשלם חצי מערך הפיצויים. במקרה והרגל, הפרסה, ניפצה אבן. ורסיס מהאבן הרג את הכד. סליחה... שבר את הכד הבנתם? זה הגיע דרך המעשה אז כאן - לא צריך להגזים, הבעלים לא ממש אחראים. הבנתם את הבעיה?

לכן - כל פעם שנזהה שיש התערבות של הטבע במעשה, וזה מרחיק לכת, אנחנו מפחיתים את רמת האחריות. אני אתן לכם דוגמא שהיא גבולית, [אני לא יודע למה] הדוגמא הזו, [אבל] זה מה שעולה לי כרגע: כאשר מישהו מתאבד, בעיקרון - זה חמור מאד. הוא לא רק הרג, אלא הרג את עצמו. ובעיקרון - לא קוברים אותו באותה הצורה כמו האחרים. אבל הבית דין הרבני מחויב ללכת לשאול את כל המשפחה וכל העדים האפשריים כדי להבחין סימן קטן של מחלת נפש, ואז הוא כבר מוגדר כלא אחראי למעשיו. ואז קוברים אותו בכבוד על אף שהוא התאבד. ואני הכרתי רבנים שהיו ממציאים עדויות, כדי לקבל החלטה על קבורה רגילה. אני לא יודע אם זה ברור? כי אי אפשר להתאבד, אם אין איזו שהיא אי-יציבות נפשית. ולכן הוא לא אחראי במעשיו. אפילו אם נראה כי הוא אחראי, הוא לא אחראי באמת.

אתם רואים את ההבדל ברגישות המשפטית, כאשר מכניסים את המוסר בתוך המשפט. והטרגדיה של בתי הדין של ימינו לא צריך להכליל, אני לא מכליל, יש תמיד יוצאי דופן, אבל רוב השופטים בבתי הדין הרבניים, היו פרופסורים למשפט. וזה מאוד שונה להיות פרופסור למשפטים, ושופט. כי הפרופסור למשפטים, הוא משותק ע"י הידע שלו במשפטים והוא לא יכול להחליט בקלות, לעומת השופט שמחליט על בסיס ידע בחיים. אני לא יודע אם זה ברור.

אני אספר לכם מה קרה לי, כשהייתי מורה מאוד צעיר באורסיי בזמנים ההם, לא היו בתי דין רבניים בפריס. ולכן מאחר ולא היה בית דין רבני, צריך היה לשאול את דעתם של שלושה רבנים, ו[כדי להכריע] היו מקבלים את דעת הרוב. ושואלים את דעתם של הרבנים, בלי לומר לאחד מה הרב האחר אמר, כמובן. והיה לי מקרה אחד שלפי דעתי בהלכה, בתלמוד, בפוסקים היה ברור כי היינו צריכים לפסוק על גירושין אצל זוג בגלל חתונה לא חוקית. והיה לי לא פשוט, הייתי מאוד צעיר. והלכתי לרב הראשון. הצגתי לו את המקרה, ואני שואל אותו: "תייעץ לי מה צריך לעשות". המקרה היה כזה, שאם הייתי מתערב, היה ודאי שצריך להוליך אותם לגירושין. אז הוא אמר לי: "כן. זה נכון שככה ההלכה, אבל אתה יודע, צריך להקל... בטח עם סבלנות הכל יסתדר..." טוב, אמרתי: "הרב הזה מדבר בעקבות נטיות ליבו". אני הולך לרב השני, והוא אומר לי: "כן. באמת, ההלכה קובעת כך, ואתה לא יודע עד כמה ההלכה באמת קובעת כך. אבל תגיד לי: אתה רב מוסמך"? אמרתי: "לא" הוא אמר לי: "אז אל תתעסק". שניהם אמרו את אותו הדבר, בצורה שונה מאד. אז הלכתי לרב השלישי - דרך אגב שלושתם היו אשכנזיים, אבל השלישי היה חסיד מפולין - זה הרב רובינשטיין, כי לא אמרתי את שמו. ואז הלכתי אליו הביתה, זה היה מאוד ארוך כי למדנו בעברית. אני לא דיברתי יידיש, והוא לא דיבר צרפתית. וזו הייתה תקופה בה היה לי קושי להבין את העברית עם מבטא אשכנזי. אבל התרגלתי בסוף. אבל זה היה ממש העברית אשכנזית של אז. טוב, לא מה שעשיתי עכשיו, זה העברית של מי שלא עבר את המבחן

קהל: זה פולני זה

מניטו: זה פולני? טוב, בסדר. ואז התחלנו ללמוד מהפסוק, עד אחרון הפוסקים. זה נמשך כשעתיים. עד שהוא אמר: "אתה משוכנע"? מהרגע שהייתי משוכנע בהלכה-למעשה, הייתי מאוד עצוב. אז הוא אומר לי: "תגיד - מי אתה?! שהולך לגרום לגירושין של שני יהודים?!" זו התשובה השלישית. בסופו של דבר, שלושתם אמרו לי את אותו הדבר, אבל השלישי - הוא זה שצדק. הוא אמר לי, אומר לכם בעברית: "כך היא ההלכה ואין מורין כך". אתם מבינים את ההבדל בין שופט לבין פרופסור למשפטים? צריך לדעת שכך עושים, אבל לא עושים! הרגשתי הקלה, הלכתי לשתות כוסית ערק לחיים.

הנה - הצגת הבעיה: יש חכמה אצל השופט שלוקח בחשבון את מוסר התורה, ולא רק את החוקה של התורה. כי ברמת החוק - אין גמישות. הפרופסור למשפטים יודע את החוק כי הוא מכיר אותו. ואפילו שיש ספק - צריך לאסור עבירה על כל חוק. לעומת השופט - שיודע היטב שאין בעיה. אתם הבנתם את ההבדל הגדול? אז הנה, זו הייתה דוגמא שנתתי לכם על לימוד גמרא. צריך לזכור שהתורה היא תורה של מישהו. שנתן את התורה. האלוה. ואיתו - ניתן לדבר. אבל אם זה החוק, בלי כל אישיות - החוקה הרומית, אנחנו אבודים. כי החוקה עיוורת. החוקה היא חסרת אישיות, היא אכזרית. זו המילה שחיפשתי. אבל אם זה החוק של הקב"ה - איתו אפשר להסתדר, כי הוא זה שברא אותנו. אבל כמובן אנחנו צריכים להיות בוגרים, צלולים, ועקביים. זה ההבדל הגדול. זו הסיבה שאני לא מסכים כלל וכלל עם האופן בו הרב אביטבול ציטט את הציטוט הזה, ואני חושב שכאשר הוא אומר: "לא נורא שישכח אותי אבל שישמור על תורתי". אבל כתוב" תורתי!" זו תורתו של מישהו. לא שישמור את "התורה" אני לא יודע אם זה ברור? וזה ההבדל הגדול כאן.

אני חוזר לנקודה שבה התחלנו, והגמרא בשלוש שורות הגדירה את עומק הבעיה: ב-בבל – אומרים "חייב", בירושלים – אומרים "חב". ו"חב"- זה אומר: אחראי ללא אשמה, לעומת "חייב"- שזה אומר: אחראי באשמה. הבנתם את ההבדל הגדול? במשפט הבבלי, כמו במשפט הרומי, ההחלטה נובעת מתוך היגיון לוגי טהור בלבד. ו[היגיון] זה גורם לכך שבסופו של דבר - החוק הורג. לעומת זאת - בירושלים, זה החוק של אלוקי ישראל. וזה שונה לגמרי. זוהי המציאות שעומדת מאחורי זה. כי ההתגלות של אלוקי ישראל, היא התגלות מוסרית. ועל סמך המוסר יש חוקים, אך בתנאי שהחוקים לא מנוגדים למוסר הזה. והמוסר הזה - זה כל האינטואיציות האלו שהן מובנות מאליהן בחכמה העברית עבור מי שהתורה ניתנה לו.

זה מה שצריך להבין: כאשר העם העברי קיבלו את התורה בהר סיני זה היה עם, שכבר היה לו תרבות: התרבות העברית. ואם אין את התרבות העברית, אז התורה כבר לא תורה. עושים מזה סוג של פילוסופיה, עושים מזה מה שאתם רוצים. אבל זה כבר לא התורה. אז רציתי להדגיש שוב: משהו שאמרתי לפני כמה רגעים, יש נתונים מיידיים בהכרה העברית שהתורה לא מדברת עליהם, כי אם היא תדבר עליהם, כדי ללמד את העבריים נרגיש שזה לא פונה אלינו. אני לא יודע אם זה ברור? אני אתן לכם דוגמא למה שהסברתי: למה התורה אף פעם לא מדברת על העולם הבא? מכיוון שאם היא הייתה צריכה ללמד אותי שיש עולם הבא, ואני לא יודע את זה בעצמי, אז אין לה מה לומר לי. היא פונה לעבריים, שכבר יודעים שיש עולם הבא. אבל אם היא צריכה ללמד שיש עולם הבא, אז היא לא פונה לעבריים. האם זה ברור? זאת אומרת - היהודים בחינוך שלהם לימדו את הגויים (וזה עבר דרך הנצרות גם כן) שיש עולם הבא. אבל זה לא התורה שצריכה ללמד את זה. זה היהודים. [היהודים] שצריכים להראות על ידי זה למה התורה ניתנה להם. אז נתתי לכם את הדוגמא של הרמב"ם עם המצווה של יישוב ארץ ישראל. אבל בכל הנוגע לאמונת ישראל, התורה לא מדברת על זה. כי אם הייתה צריכה ללמד את אמונת ישראל - היא לא הייתה פונה אלי! אני לא יודע אם זה ברור. אני מקווה שזה ברור.

אז - זה למעשה הצדוקים, הצדוקים רואים בתורה רק ספר, ספר גדול, "ספר הספרים", הם גאים שההיסטוריה הוליכה לכך שהתנ"ך הוא "ספר הספרים" והם מנסים להבין מה כתוב בו - והם מאמינים בזה. הם מאמינים במה שהם מבינים. האם זה ברור מה שאמרתי? זאת אומרת: יש להם ספר - סוג של מילון, יש להם ראש, הם מבינים משהו - ומאמינים בו. אין לזה שום קשר עם התורה. לעומת זאת "הפרושים", הם יודעים שמדובר באמת שהתגלתה. הם יודעים זאת קודם, מההיסטוריה התרבותית שלהם. למי זה התגלה? לעם העברי, אבותינו, והם לומדים כדי לדעת במה הם מאמינים. לא כדי לנסות להבין, ולהאמין במה שהם מבינים. כדי להבין במה הם מאמינים כאשר הם מאמינים בא-לוהי ישראל שגילה את תורתו. הצדוקים של הזמנים ההם נעלמו. אלה שחיו בתקופת הבית השני אבל הרעיון של הצדוֹקיוּת לא נעלם. ואנחנו נמצאים בתקופה שהולכת שוב לקראת משבר גדול כזה. צדוקים עם פרושים ביחס אל התורה. אנחנו החזרנו את ההתגלות התנכ"ית אבל אנחנו שוב במשבר גדול אלה שמתנהגים לפי שיטת הצדוקים ואלה שלומדים לפי שיטת הפרושים. אני מקווה שהייתי ברור. קחו למשל את בית המקדש ומשרד הדתות. הם נעלמו. אתם רואים את חומרת העניין, שאני מדבר עליו. אני חושב שאם אנחנו בתסריט פרושי, צריך לרחם על הצדוקים.

יש לכם את זכות הדיבור יש לכם 10 דקות, כן.

קהל: אני רוצה לשאול שאלה, וקודם לבדוק אם זה קשור לשיעור או שכתוב במקום אחר. השאלה היא: מה קובע את אחריות הבעלים בקשר לכל הנכסים שלו?

מניטו: זה שאלה בעניין הבור.

קהל: כלומר, אני יכול לנסות להסביר. או שאני מתייחס לנכסים שלי כתוספת על הקיימוּת שלי, או שאני מתייחס אליהם כדברים שמחייבים שמירה, כמו שאומרים בחוק הרומי.

מניטו: זה עניין הבור, וכאן אין יוצא דופן. זאת אומרת: חומרת האחריות ב-"שמירתן עליך" היא כוללת, זה בטוח. אנחנו מדברים על עניין הבור. אנחנו מדברים על אנשים בוגרים. כמובן אי אפשר לטעון שאין אחריות [לאדם] אם חפר בור ולא שם גדר. אני אומר לכם, הבעיה היא שהתורה פונה אל הצדיקים. רק אל אנשים שמוכנים לחיות על פי הטוב. וזה התלמוד שמתייחס גם לרשעים אבל ברמת התורה - התורה מתייחסת רק לצדיקים. ובהתאם לכך, הצדיק שהחליט לחיות ע"פ התורה מכיר את גודל האחריות שלו הוא מוכן לקבל אותו. זה מסביר משנה אחת בפרקי אבות [פרק א'- משנה ח]:

"...וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶך כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין."

והפרשנים מדייקים: שהם היו מוכנים לקבל את הדין. אנחנו נלמד את זה קצת:

המשנה אומרת: "יהיו בעינך כזכאין"- שיהיו בעיניך כזכאים כאשר הם מגיעים לבית המשפט, סליחה -"כרשעים", התבלבלתי. תשימו לב: כאילו שהיו רשעים, לא באמת רשעים. אלא - כאילו היו רשעים. ה"כְּ" הזה אני אסביר לכם אותו, כי זה סותר משנה אחרת [אבות פרק א, משנה ו']

...וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת"

תשפוט כל אדם לכף זכות אז מה תעשה כאשר יגיעו שניהם? תתייחס אליהם כאשמים? כאשר מובן שיש רק אחד שהוא אשם. למעשה שניהם שותפים באשמה. אם יש מחלוקת בין שני צדיקים זה אומר, בקיצור, הבנתם מה שאני אומר ואז יש כאן את ה-"כ"- כף זכות. בבסיסו של הדין - תשקול במאזני המשפט את הזכות. את ה-כ'. כ-רשעים. [האות] הכ"ף לפני ה-"רשעים"‎ זה ה"כף הזכות". ולכן אין סתירה. אני לא יודע אם כולם הבינו, אבל אני מקווה שזה ברור. טוב, אם יש עוד שאלות?

אתם רואים, באמצעות שלושת הדוגמאות שראינו השבוע - לא רק במישור התנ"ך לא רק במישור המדרש מדרש הזוהר - זה גם מדרש, קבלה. וגם במישור התלמוד לימוד התורה לעומק, זה לימוד שלם, שלא ניתן להבין אם נשארים ברמת הדֵתיוּת. או ברמת הפילוסופיה התיאורטית, שלא מחוברת לחיים, או פשוט ברמת הלימוד המשפטי... ללא סוף, כמו שעושים בישיבות בלי שיהיה מאחורי זה את התורה. אני אומר לכם כרגע משהו ענק: יש ישיבות - שלומדים הכל. מלבד התורה. אף אחד לא מגיב?

קהל: מי הם הצדוקים של ימינו?

מניטו: אני חושב שכבר הבנתם לבד

קהל: אבל אם אפשר לדייק?

מניטו: כן, כן אני חוזר על הגדרת השיטה שלהם: יש להם ספרים בידיים הם קונים מילונים, ספרי לימוד מקיפים, אנציקלופדיות, ומנסים להבין מה כתוב בהם. כאשר הם מבינים. אלו הם הצדוקים. זה בדרך כלל הצורה בה מלמדים יהדות באוניברסיטה, או בשיטה של האוניברסיטה. גם בישראל , זה אותו דבר. כמו שאמרתי אתמול, ההבדל הגדול בין אוניברסיטה העברית [בירושלים] לאוניברסיטת בר-אילן, זה - שבירושלים אומרים: "שתיים פלוס שתיים שווה ארבע", ובבר-אילן אומרים: "שתיים פלוס שתיים שווה ארבע ברוך ה'" אבל אין הבדל, כן? אבל, השיטה המסורתית היא שישנה אמונה קדומה ללימוד התורה, ואנחנו לומדים כדי לדעת במה אנחנו כבר מאמינים. זה שונה לגמרי. תוצאת הלימוד שונה לגמרי. אם אין אמונה - אני מאמין שבלתי אפשרי ללמוד. כי... כמובן - לא צריך להגזים ולהכליל, אבל יש לכם בתי ספר שמלמדים לתת דרשות, מלמדים איך להכשיר עוף, איך קוברים מתים, איך מחתנים אותם קודם! אבל לא לומדים תורה ואנחנו אז.. איך אומרים בצרפתית?... אנחנו חסרי אונים! כאשר מדובר על המהות. מפני שלא למדו באמת. וכל זאת מפני שהייתה הנחת יסוד שאת התורה - לומדים באמת בבית, ובבית הספר - מקבלים את הטכניקה. אבל בבית לא מלמדים כלום, אז גם בבית הספר. זה הפסוק: [משלי א', ח] שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּך - אם לא למדו תורה אצל האמא, אז צריך ללמוד בבית הספר. אבל זה בתנאי שיש אמא, אחרת - זה לא עובד.

קהל: האם זה אומר שלפני כל לימוד צריך שתהיה אמונה?

מניטו: אמונה ב-מה...?

קהל: שיוכל לאפשר לימוד...

מניטו: אז דיברתי במשך שעה סתם.

קהל: אני מוכן להתוודות

מניטו: לא. לא.

קהל: השאלה היא כדלקמן: יש מספר מסוים של אנשים שאין להם ידע רב בכל הקשור ליהדות. מה הם יכולים לעשות כדי להתקרב ללימוד? באמת, בהתאם למה שאמרת.

מניטו: אם אני מבין את השאלה שלך, אני מבין, זה ברור. זה מה שאני קראתי לפני כמה רגעים: "הזהות העברית". ואחר-כך אתן לך הערה על זה, תזכיר לי - דברים פרק א' פסוק ה. זה לא קשור לתלמיד, זה קשור לרבנים. קוד הרב צריך להיות כך, כדי שבלימוד התלמיד יקבל זאת. אני חושב שזה ברור.

אני אתן דוגמא: בלימוד התלמוד והקבלה, צריך ללמוד קודם את התלמוד ואחר-כך את הקבלה. עבור התלמיד, לא עבור הרב. אם הוא לא הגיע לקבלה, הוא לא יודע לקרוא מה כתוב בתלמוד! [הוא = הכוונה לרב], הוא קורא משהו אחר ולפעמים זה מרתק, אבל אין לזה קשר עם התורה. והדוגמא זה כאשר משה עזב את ישראל, זה בתחילת ספר דברים, הפסוק אומר דברים פרק א' פסוק ה "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" משה התחיל להסביר את התורה והסביר אותה עבור הדור השני לפני כניסתם לישראל בסוף תקופת ארבעים השנה במדבר, ואז רש"י מצטט את המדרש שמפרש: "ב-70 לשון". טוב, יש הרבה מאוד פירושים על זה. התורה שנמסרה לישראל צריכה, כאשר הם נכנסים לבמת ההיסטוריה, ואחרי המדבר, צריכה את [היכולת ו]המסוגלות להתנסח בשבעים שפות, בתנאי שזה ישראל שינסחו אותה. אני אתן דוגמא: אם משה מסביר את התורה במצרית, אולי זו תורה שנמסרה במצרית. מה"אולי", בטוח. אבל ברגע שזה מצרי אחד, שמסביר את תורת משה - זו כבר לא תורת משה, זו התורה של המצרי.

חשבתי על זה אתמול, דיברנו על טרמונטאן. הייתם פה, כשדיברנו על קלוד טרמונטאן? כאשר טרמונטאן מזכיר את השורש העברי של הנצרות - זה בכלל לא עברית. זו עברית הלניסטית! אבל אם זה עברי, שמלמד ביוונית, אז היוונית מקבל צביון עברי. אבל אם זה יווני שמלמד בעברית - זה הלניסטי! ואל תחשבו שזה תרגיל סמנטי!

אני מקווה שקיבלתם כבר מספיק דוגמאות, אפילו אם זה תמציתי כדי להבין את החשיבות מה שאני מדבר עליו - זו התרבות העברית מאברהם עד משה. התורה לא ניתנה לעם כלשהו, אלא ניתנה לצאצאי האבות. ועם כל התרבות של "דרך-ארץ של-תורה" שהאבות מסרו. אני חושב שזה ברור כן? כן [בצרפתית]... סליחה. למדתם מילה בעברית. דבר קצת יותר בקול, אני לא שומע. זה הגיל... אני רב מבוגר... ['אני הרוס' בצרפתית].

[סוף הקלטה]

 

{bfaccordion-slider לימוד קבלה: בפרטי בלבד}

 

מקור: אורות הקודש ושערי אורה

תשמעו, הקושי של לימוד התורה, זה שכל אחד נמצא בשלב אחר לגמרי במציאות לפי העניינים האלה. ולכן כל אחד קולט לפי המדרגה שהוא הגיע לפי התיקון שלו. ולכן זה היה אסור ללמוד תורה בפומבי ככה. אנחנו במצב לא נורמלי. המצב ההלכתי האמיתי, זה רב אחד לתלמיד אחד. בכמה נושאים - אולי שני תלמידים. והרב מחליט אם זה מתאים, לפי שורש נשמתם. כל הלימוד, זה - מאז 'חורבן הצינורות,' אנחנו לומדים ככה בפומבי, זה קשה מאוד! כי כל אחד להבין את הדברים לפי מדרגת התיקון שלו. זה מובן? ולכן יש הרבה רבנים, כשמגיעים לעניין של מחשבה קצת עמוקה, ואנחנו בתורת הנגלה פה, יש רק רמזים שיש תורת הנסתר, [השיעור הוא בכתבי הרב קוק] השאלות - זה אסור. אסור לשאול בפומבי. אתם יכולים לשאול. כי אנחנו עוד לא מגיעים לאותה מדרגה שזה אסור לשאול. [צחוק] ואתם מבינים את העניין? מכיוון שהשאלה של מישהו, ‎רק הוא מבין אותה. ואולי הרב. החבר שלו - כבר הוא לא מבין את השאלה. הבנתם? ולכן זה קשה מאוד. בפרט אני חושב שיש מישור אחד, שהיה כדאי להפסיק את השיעורים בפומבי, זה שיעורי מוסר. פה זה ממש קטסטרופה. שיעור מוסר בפומבי זה הורג כל המשתתפים חוץ [מ]האחד, ומי יודע מי, שזה שייך לו. אתם מבינים למה אני מתכוון? כן? טוב,‎ זה כל מה שקורה בישיבות הרגילות. לא אמרתי מילה אחרת. אלא - 'הישיבות הרגילות.' הם קוראים לעצמם 'הישיבות הגדולות.' מה, מה השאלה? קהל: תלמדו את הגמרא, "עשה לך רב וקנה לך חבר" זה משנה כבר. "עשה לך רב וקנה לך חבר" אז אני אמרתי: יש מקרים שאפשר אולי שני חברים עם רבם. אנחנו קטנים, ננסים לגבי המצב התקין של לימוד תורה בעם ישראל. אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי, בתקופה של ממש... דלדול... הבנתם מה שאני מנסה להאיר. ולאט לאט, אנחנו בשלב 'התחיה.' ואתם יודעים שהשלב הראשון של התחיה זה מלא טומאה. ולאט לאט זה ישתפר, ונחזור למצב הנתון הקודם. יש גם כן ב'אבות דרבי נתן' על המשנה שאמרתי במסכת אבות: "עשה לך רב," האבות דרבי נתן, אני לא זוכר בדיוק את המשפט, אבל התוכן: והוא מדגיש - רב אחד. מי שיש לו יותר מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה בתלמודו. למדתם את זה פעם? ולכן אתה זוכר את ה... רב אחד שילמד ממנו הלכה, אגדה, מחשבה, תלמוד, הכול. מקרא, הכל. וכל עוד שלא מגיע לאותו מצב, אינו רואה סימן - הפסקה בהקלטה - ...של כל הרבנים - היו נוכחים. היו על יד רבם והיו שומעים את כל הדעות. אז זה כדי לשמוע את הדעות של האחרים. אבל בבחינת היחס בין תלמיד לרב, זה רק תלמיד לרבו הבנתם מה שאני הסברתי פה? ,למשל :'כשנתחיל ב'עץ חיים ,"כשעלה ברצונו" .נכון? זה מתחיל ככה, העץ חיים ,"אז כשהוא אומר: "כשעלה !יש עניין של טרם ואחר-כך !והוא לא משגיח בזה כאילו זה שאלה .שלא קיימת .כשעלה ברצונו" זה נצחי" וזה רק לגבי הבריאה .שיש עניין של ראשית ואחרית ?זה מובן ,ולכן מבחינה נאמר - תאורטית זה תפיסה שאין לה שום השוואה .עם השכל הפילוסופי השכל הפילוסופי - אין .לו בסיס באותה שאלה כי בשכל הפילוסופי אין מושג של ראשית .יש רק מושג של 'התחלה וכל הויכוח בין המפרשים ,"על המילה "בראשית .הוא קשור לנושא שלנו אם מאריכים ימים ואני מודע לזה - צריך הרבה זמן של התרגלות כדי לתפוס במה מדובר כל זה קשור .לניסיון של הזקנה ,יש חכמה שבאה לא מהמידע .אלא מהזקנה ,ולכן זקן נקרא חכם .מחמת הגיל שלו .לאו דווקא מחמת המידע שלו זה מובן מה ?שאני מנסה להסביר :הרב אורי שרקי ?זקן בגיל - הכוונה במספר השנים ?מאז לידתו מניטו: אני הייתי אומר .כמות הזמן .לאו דווקא מספר השנים זה תלוי - לכל אחד ואחד .יש לו שורש מיוחד ...אפשר להיות זקן בן ?ר' אלעזר בן עזריה, כן .היה לו... בן שמונה עשרה ולכן הוא אומר "כבן שבעים שנה" :אני מנסה להסביר את זה ,איזה מושג ,איזה ערך מיוחד הוא לוקח משמעות אחרת .אחרי ניסיון החיים .דרך ניסיון החיים .זה כבר אומר משהו אחר 'וזה קשור ל'סוד הקבלה :שהמשנה כבר אומרת לומדים - רק רב .אחד ותלמיד אחד אנחנו פה משחקים ?על אל"ף בי"ת, כן אבל -לימוד הקבלה זה רק .כל אחד והנתיב שלו מכיוון שהמשמעות של המושגים היא שונה לפי שורש נשמה .של כל אחד ואחד ,זה אותו מושג ,זה אותה אמת אבל התוכן של המשמעות .זה שונה ,למשל .אני זוכר כשהייתי ילד ואני שומע את החזנים .של הדור של הסבא שלי ,החזנות שלהם היתה אחרת ,עם אותה מנגינה ,אותם מילים זה היה עולם אחר לגמרי .מה שהיה אומר לנשמה וכל תקופה - יש לה .מציאות משלה ולכן, כשאותם חכמים של ,הדור של הסבא ,היו לומדים אותו נושא המשמעות שהיו נותנים למושגים .היתה אחרת לגמרי ?זה מובן, כן .וכן הלאה וזה סוד תורה שבעל פה .פשוטו כמשמעו .נמשיך קצת

 

{bfaccordion-slider למה ארגוני השמאל מורכב בעיקר מאשכנזים?}

 

אני רוצה רק לצטט את ההסבר של המקובלים על הברכות של ישמעאל, כדי שנבין את העניין [שאמר פה [הרב יוסף ג'קטיליה. יש לחלק משרי אומות העולם אחיזה בצד ימין - זה דרך ישמעאל. ויש לחלק משרי אומות העולם אחיזה מצד שמאל, זה דרך עשו. הברכות של ישמעאל - מה אומר הפסוק? ידו בכל, ויד כל בו. ולכן צריך להעמיק קצת את זה. ידו בכל, ידו של ישמעאל בכל. ו"בכל" - זה הברכה של אברהם. הברכה של אברהם זה "בכל" יצחק זה "מכל" ושל יעקב זה "כל". ולכן פה יש לנו תוכנית משיחית: "ידו של ישמעאל בכל" - הטענה של ישמעאל נגד ישראל, באה מהאחיזה לאברהם. אבל זה אחיזה שקרית. ולכן כל מי ששייך לאותה מידת החסד של אברהם, הוא רגיש לטענות של ישמעאל. כמו אברהם שהתפלל לישמעאל. "ידו בכל". ואני רגיל לומר את זה, אבל אני רוצה שתבינו מה שאני אומר: אם אברהם היה חי בימינו אנו, [הוא] היה 'שלום עכשיו'. אבל אם שרה הייתה חיה בימינו אנו הייתה 'מולדת': "גרש את האמה ואת בנה". ומה אומר אברהם ישמעאל? תן לו החלק שלו, הכל. אז אני חוזר לפסוק. אבל מה אמר הקב"ה?

קהל: "שמע בקולה".

מניטו: זהו. לכן אני רוצה להדגיש את זה: יש הרבה הרבה הוגי דעות שמחפשים בפילוסופיה קריטריונים להחליט מה נעשה עם ישמעאל. מחפשים בהומניזם. אפילו דתיים, רבנים, ראשי ישיבות. ולא למדו מה אמרה התורה. אלפיים שנה חכמי ישראל למדו את המקורות האלו. ומה שמתגלה: שבישיבות היום לא לומדים חכמת ישראל! לומדים הומניזם דרך איזה מין מוסר דתי, שיכול להיות גם נוצרי, גם מוסלמי, גם בודהיסטי. למה לא. זה מובן מה שאני אומר, כן? לא לומדים חכמת ישראל. "כי דעת תורה - זה טוב ליהודים". מה? אלידבא דרב עמיטל: לחלק את הארץ. "דעת תורה". איזה דעת תורה?! מאיפה הוא מצא את זה? דעת תורה זה ההפך! או הרב עובדיה יוסף, או מישהו אחר. לא, מה שאני אומר זה פשוט מאוד. כך כתוב. אז לא. מה קרה? זה ליקוי מאורות. זה משהו נורא ואיום, מה שקרה. אז "ידו בכל", אבל "יד כל בו". ידו של יעקב על ישמעאל.

ופה אני צריך להסביר נושא חשוב מאוד, אני לא יודע למה התחלתי בזה, אבל מכיוון שהתחלתי, התחלתי. מה ההבדל בין העימות בין יצחק וישמעאל, והעימות בין יעקב ועשו. זה שתי מלחמות שונות לגמרי. שתי עימותים שונים לגמרי. דרך אגב, זה מסביר ההבדל בין הספרדים והאשכנזים. זה חידה. ואתם צריכים להבין את זה באופן פשוט: עכשיו אנחנו בעידן שספרדים ואשכנזים נפגשים, מגלים אחד את השני. אני זוכר בפעם הראשונה, הייתי צעיר בצפון אפריקה, לפני מלחמת העולם אני זוכר, בא איזה יהודי, שומר מצוות מארצות אשכנז, הוא היה ג'ינג'י, ככה, כזה, ואירופאי, משהו מתורבת. ומניח תפילין ואוכל כשר. אני אמרתי: זה ימות המשיח. [צחוק] איזה מין גוי כזה... [צחוק] ממש זו היתה הפתעה עצומה. אחר כך התרגלנו, [צחוק] זה פשט: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. אז מה שצריך להבין זה דבר פשוט מאוד: הגלות של ישראל אצל ישמעאל - זה העולם הספרדי. והגלות של יעקב אצל עשו, זה העולם האשכנזי. כי בהתפתחות ההיסטוריה ישמעאל - זה האסלאם, ועשו - זה הנצרות. ולכן התחרות של היהודים והנוצרים בעולם הנוצרי זה הבעיות של יעקב אצל עשו. והתחרות של היהודים והמוסלמים בארצות האסלאם, זה הבעיה של יצחק אצל ישמעאל. ויש הרבה ממדים. כי אנחנו יוצאים מעידן יצחק, ונכנסים בעידן של יעקב. ולכן השליטה בעולם התורה היא בידי האשכנזים, מכיוון שזה עידן של יעקב.

אבל אני חוזר לעניין המרכזי של הנושא. התחרות בין יצחק וישמעאל זה על הארץ. מי זוכה בירושה על הארץ ויצחק אינו יכול להתגבר על ישמעאל, הוא צריך את הכוחות של יעקב כדי להתגבר על ישמעאל. וזה מה שקרה: האשכנזים באו וכבשו את הארץ. כל עוד שהספרדים היו בארצות האסלאם לא היה בכוחם להתגבר - פוליטית - על ישמעאל. באו האשכנזים וייסדו את המדינה. באו מבית יוסף - להבה, באו מבנו של יעקב, באו מארצות עשו. באו מארצות הנצרות כדי לכבוש שוב, לשחרר את הארץ מידי ישמעאל. זה מובן? זה מובן, כן? טוב. הכוח הלאומי של המדינה התחיל עם הציונות שבאה מקהילות אשכנז. זה נקודה, פשוטו כמשמעו. אבל מהי התחרות בין יעקב ועשו? היא לא פוליטית: למי שייך הירושה. היא רוחנית: מיהו ישראל? זה מלחמה אחרת לגמרי. וכדי להתגבר על עשו, יעקב צריך את העזרה של יצחק, דווקא. זה פסוק מפורש: מה אמר עשו? "יקרבו"...? "ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" כל עוד שיצחק חי, עשו לא יכול ליעקב. ולכן יעקב צריך את העזרה הרוחנית של יצחק, כדי להתגבר על עשו. ויצחק צריך את העזרה החומרית, הלאומית, הכוח כדי להתגבר על ישמעאל.

זה מה שקרה בהיסטוריה. הציונות - שהיא משיח בן יוסף - באה מהעולם האשכנזי. וזה כוח הקבלה שנתן לעם ישראל להתגבר על הנצרות, בבחינה רוחנית. והקבלה היא באה מחכמי ספרד. זה פשוט: בכל ההיסטוריה של היהודים, בין היהודים והנוצרים אין אף תלמיד חכם אשכנזי. הם פחדו. זה לא שייך להם. כולם היו ספרדים. רק בעידן המודרני, אחרי השחרור, כן. אבל מכיוון שחכם ספרדי הוא שייך לעולמו של ישמעאל. ואין שום אחיזה של ישמעאל בזהות של ישראל. זה פשוט מאוד. ישמעאל המוסלמי הוא המאמין האחר. בן דוד. אבל הבעיה של האשכנזים זה מיהו ישראל? האם זה עשו, האם זה יעקב. הנוצרי [הוא] שמתיימר להיות ישראל. לא המוסלמי. הנוצרי או היהודי. לכן היהודים של הנוצרים מפחדים מהבעיה: מיהו ישראל. צריך להבין את זה. ויצחק בא לעזרת יעקב.

ולכן אני לא רוצה להמשיך יותר, אבל הבעיה היא עמוקה מאוד. אם יש פה איזה 'בעל הטורים' זה בסוף פרשת חיי שרה. כך אומר בעל הטורים: "על פני כל אחיו נפל" על ישמעאל: "וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק, לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים, אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק". אז ה'בן דוד' הוא מתולדות יצחק. וה'בן יוסף' הוא מתולדות יעקב. פשוטו כמשמעו. זה ברור. וזה הכוח החומרי - בא מיוסף, שהוא בנו של יעקב, והכוח הרוחני בא מיצחק. ולכן יעקב צריך עזרה של יצחק, ויצחק צריך עזרה של יעקב, וזה הסוד של: "ידו בכל ויד כל בו". זה מה שאנחנו רואים: כי צה"ל יצא מהעולם האשכנזי. והחיד"א יצא מהעולם הספרדי. [צחוק] אני מתכוון לחיד"א, אולי יש סיפור, אבל זה חידה. טוב, אז מה השעה? זה החידה. איך אפשר להסביר שעיקר הקטרוג הבא מ"שלום עכשיו" הוא דווקא מהעולם האשכנזי?

מניטו: יפה.

קהל: וגם נאמנות ל...

מניטו: יפה. תשמע, צריך לחזור מהתחלת המבנה הזה. ישמעאל - הוא ירש את מידת החסד מאברהם. מה חסר לו? מידת הדין. ולכן הסתירה שיש לכאורה בהגדרות האלו, ישמעאל זה החסד של הסיטרא אחרא. אבל האידאל שלו זה דין. "דת" בערבית זה דין. מכיוון שהאדם לוקח את האידאל שלו במידה שחסרה. ואותו דבר אצל עשו. הוא ירש את מידת הדין. מה שחסר לו זה מידת החסד. ולכן השמאל, שהוא מידת הדין, הוא מתיימר להיות מאמין של מידת החסד. אתה מבין את ה... וזה היפי-נפש: הם, השמאל, הם פשיסטים מאה אחוז. הם מראים את הפנים של יפה נפש. זה ההפך! זה ברור, טוב. אז מה השאלה?

למה צריך להתפלל עם הציבור?

מקור: נתיב התורה למהר"ל קובץ 5, שיעורים על התפילה

קטע ראשון: נתיב התורה למהר"ל

טוב, מה רצית לומר? קהל: קריאת הקטורת כהלכה פסוקה באה לפני התפילה. מניטו: כן. קהל: איך יתכן שהקרבת הקטורת באה לאחר הקרבן? מניטו: אה, זה נוסף. הקרבת הקטורת. קהל: כן. באה לאחר הקורבן. כאילו ה... מניטו: כן? תמשיך. קהל: כאילו ה'כובד ראש' של הקורבן קדם להלכה פסוקה שלפני התפילה. מניטו: לא בדיוק. תפילה וקרבן - זה שתי מצוות, עבודה נפרדת לגמרי. רק אחרי חורבן בית המקדש אז - אנחנו מביאים תפילות במקום קורבנות. קהל: מה זה ה"במקום קורבנות?" מניטו: כדי שתהיה אפשרות להתפלל - צריך קודם כל קורבן. כי הקורבן בא לכפר על מה שקרה, ורק כשהקורבן מכפר, אז אתה חוזר למצב של 'צדיק,' אז - אתה רשאי להתפלל. קהל: אבל התפילה של ימינו היא בתור קורבן. מניטו: לא. התפילה שבימינו היא במקום הקורבן. איזה תפילה? התפילה של הסידור. התפילה של שמונה עשרה. תיקנו את הצורה של העבודה של התפילה כנגד התמידים. תפילות כנגד קורבנות תיקנום. אבל התפילה התפילה שהיא לא עבודה, מצווה, יש שני כללים, שתי הגדרות: תפילה - תפילה. יש לי צורך, ואני שואל, מבקש מהבורא שימלא את צרכיי. זה תפילה. וכל עוד בית המקדש היה קיים, היה אפשר להתפלל אותה תפילה - תפילה, מכיוון שהיו קורבנות. כשנחרב בית המקדש, לא היתה אפשרות להתפלל. זה פשוט. אז חיפשו איך לסדר את העבודה של הקורבנות במקום הקורבנות שאי אפשר להקריב אותם מכיוון שבית המקדש נחרב. אז החליטו סופסוף אחרי לימוד של העניין שאפשר דרך התפילה עצמה. מכיוון שהתפילה - וזה לימוד של התורה שבע"פ - נקראת 'עבודה' עבודה שבלב. ולכן - הצורה של התפילה בציבור היא במקום העבודה. אבל התפילה-תפילה, היא הכוונה של השאלות, של הבקשות, של הצרכים, מתוך אותה התפילה. זה מובן? ולכן הסדר הוא סדר נורמאלי: קודם כל קורבן, ואחר כך תפילה. הרב אורי שרקי: למה אי אפשר להתפלל בלי הקורבנות? "כפרה לא מעכבא" מניטו: כי זה - אני לא זוכר בדיוק את המקורות עכשיו, אבל אפשר לחפש את זה. כי רק צדיק יכול להתפלל. יש הבדל בין 'שומע תפילה,' כל תפילה נשמעת. אבל נשארת באיזה מקום שנקרא: 'אוצר התפילות,' עד שהזכות לקבל - תבוא וכשהזכות בא - אז כל מה שנמצא בתפילות הקודמות, בא מייד. וזה גם כן ניסיון בחיים: פתאום כל השאיפות של הרבה הרבה שנים, מתחילים להסתדר. למה? מכיוון שבבחינת 'שומע תפילה' זה היה נשאר באיזה שהוא מקום. כשהפתח למטה נפתח, אז זה יורד. הכל. הבנתם את העניין? [ראו בספר 'שערי אורה' ספירת יסוד, בסוף הפרק] מה היתה השאלה? הרב שרקי: 'כפרה לא מעכבא' הכפרה לא מעכבת. מניטו: לקריאת שמע. הרב שרקי: לקריאת שמע. לא אמרנו את זה על התפילה. לפי דעתי, לא מצאתי מקור, לכן צריך להיזהר על העניין, אבל לפי דעתי, זה הכוונה של ר' יוחנן שתיקן "אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך" לפני התפילה, כתפילה אריכתא. אתם זוכרים את הסוגייה ההיא? הפסוק הזה מי אמר? דוד המלך. כשהיה בבחינת חוטא לכאורה. כשאיבד את הרשות להתפלל. אז הוא אומר כשאומר דוד המלך, הוא במצב שהוא לא יכול להביא קורבן. מכיוון שהיה במזיד, אז הקורבן לא מועיל. אז הוא אומר: "אדנ"י שפתיי תפתך ופי יגיד תהילתך" נאבדה לו רוח הקודש. אתם זוכרים את זה, כן? ורוח הקודש - זה הנוסח של התפילה. בלי רוח הקודש אי אפשר להתפלל. התפילה - זה הנביאים האחרונים שקבעו את הנוסח של התפילה. רק נביא יכול להתפלל. וזה ידוע גם כן. אז רש"י מפרש את הפסוק של דוד המלך ככה: "מחול לי ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך" ולכן לפי פירושו של רש"י אדנ"י זה 'מחול לי.' אתם וצריך להבין מה זה הכוונה של הפירוש של רש"י: אז יש הבדל כי התפילה כשאלת צרכים באה מתוך התהילה. זה מובן. הרב אורי שרקי: קילוסו של הקב"ה עולה גם לגהינום. קילוסו לא בקשר לעניין של התפילה. ואני מתכוון למושג 'רשעים.' יש מקור בזה, אני זוכר פסוק אחר יש רק זה המקור. אפילו בגיהנום - אם יש הרהור של תשובה כל עוד שהוא בבחינת רשע, אין לו שום אפשרות להתפלל. אף על פי שהוא שומע תפילה. ולכן בא העבודה של הציבור. והכוונה להיכנס לתפילה של הציבור, והציבור כציבור הוא צדיק, זה ידוע. אין ציבור רשע. זה ידוע, כן? ולכן - הפרט נכנס בכלל של הקהל, של הציבור, דרך אותה תפילה אריכתא של "אדנ"י שפתיי תפתח." ואז נכנס כצדיק עם תפילת הציבור. וזה קשור לחשיבות של תפילת הציבור, שאין שום יחס לתפילתו של יחיד. חוץ מ-אם הוא צדיק, הוא צדיק יחיד. אבל 'יחיד' פשוטו כמשמעו. וזה מובן. ולכן ועיקר התפילה-תפילה זה שאלת צרכים. וזה בא מתוך התפילה-עבודה, שהיא במקום הקורבנות. אבל הוסיפו את הקורבנות בסוף תפילת שחרית. יש קהילות שלא אומרים. למה? הרב אורי שרקי: אומרים שרק מקום שיש מגיפה. מניטו: אה, יתכן. בגלות זה כולו מגיפה. [צחוק] קהל: ראיתי בכמה סידורים שבאמירת הקורבנות מוסיפים "יהי רצון כאילו הקרבתי חטאת" "כאילו הקרבתי עולה" מניטו: זה אותו דבר. קהל: איך לראות את... זה לא בכל הסידורים. מניטו: לא לא. זה כבר בגמרא. כשאברהם אבינו אמר: "במה אדע כי אירשנה" אז הקב"ה הראה לו בברית בין הבתרים את הקורבנות. אז שאל: זה - בזמן שבית המקדש קיים. ובזמן שאין בהמ"ק קיים? אז הקב"ה אמר לו: קריאת הקטורת במקום. ולא רק הקטורת, הקורבנות עצמם. [מסכת מגילה דף לא] זוכר את המדרש הזה? מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב אותו ולכן י'יהי רצון.'

קטע שני – מתוך השיעורים על התפילה:

אז לאלו שלא היו בשיעור הקודם, התחלנו ללמוד את ההגדרה של התפילה כ'עבודה שבלב,' ומדובר בשמונה עשרה, שהיא אחת מהעבודות שנקראות 'תפילה,' אבל במובן המיוחד של המילה: בקשת צרכים. ופה יש לנו מקור אחד שמלמד את אותה הגדרה אז נתחיל מיד בסוגיה. "איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפילות אבות תקנום" זה כבר למדנו. זאת אומרת - ברשות להתפלל, לבקש מהבורא רצון שונה ממה שהיה לפני התפילה, זוהי ההגדרה של ההתחלה של כל התפילות, הכוונה של כל התפילות זה: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת: מי שמרגיש איזה צורך של ברכה נוספת בעולם שלו, הוא רשאי לבקש מהבורא אותה ברכה. ואחר כך, אולי כבר הערב נלמד למה אנחנו מבקשים ברכות? אבל זה קשור להגדרה של התפילה: שמונה עשרה ברכות. אנחנו מתפללים לפני ה'ברוך:' "ברוך אתה ה" ' שהוא 'מקור הברכות.' כל זה למדנו בשיעור שקדם, אז הגמרא שואלת באותה סוגיה: מי קבע את האפשרות לאדם להתפלל? דהיינו: לבקש רצון מיוחד מהבורא, חוץ ממה ששם בעולם בשבילי. כל זה למדנו באורך, כן. הכל ברור? אין שאלות על זה, כן. אז יש דעה ראשונה: "תפילות אבות תקנום" מי הם האבות? זה אברהם, יצחק, ויעקב. יש כלל: בכל המקורות - אין אבות אלא שלושה: זה אברהם יצחק ויעקב. וזה אנחנו לומדים בקשר לתפילה, לעניין התפילה מאותה סוגייה. לפני האבות לא היה... אני אומר בבת אחת: לא היה רשות, לא היה צורך, לא היתה אפשרות להתפלל במובן שאני הגדרתי: בקשת צרכים. אני שוב מסביר את זה בקצרה: מי שיכול להסתפק בחיים הטבעיים של העולם אין מקום בשבילו לתפילה. מי שמתפלל - זה מי שמרגיש איזה חיסרון של טוב מיוחד, ברכה מיוחדת, בנוסף למה שנמצא בעולם. אז מאיפה אנחנו לוקחים את הרשות להתפלל? אותה זכות להתפלל? דווקא מהצורך לקבל אותה ברכה. מי שמרגיש את הצורך - אז יש לו זכות, רשות לבקש אותו צורך. זאת אומרת - אותה ברכה כדי למלאות את אותו צורך. זה אני רק רוצה להיות בטוח שזה ברור. תפילה - זה חידוש של האבות. עד האבות - אנחנו לא מוצאים בשום... בכל המקרא שום רמז לצורך או למצב של תפילה. אפשר ללמוד את זה לפרטים, יש הרבה מצבים שהיה אולי אפשרות או צורך להתפלל, ואנחנו לא מוצאים שהיתה תפילה לפני האבות. למשל בפרשת נח. כשנח שומע שהבורא החליט למחות את כל היקום על פני האדמה, והוא לא מתפלל. זה סוגייה בפני עצמה. זה נושא בפני עצמו. האם היתה אפשרות להתפלל? האם היה צורך להתפלל? אבל אנחנו מוצאים שלא התפללו. אז כשלמדנו את זה בשיעור הקודם, אני הסברתי גם כן: שברור שלפעמים הצדיקים האלו מדור של אדם הראשון עד דור אברהם אבינו,‎ אותם הצדיקים שהיו בזמנים האלו, אולי התפללו לפעמים. אבל זה לא היה תיקון של אפשרות להתפלל כעובדה שיש בידי האדם האפשרות של אותה עבודת הקודש לבקש מהבורא ברכה נוספת מהטבע שברא וזה נקרא הברכות שאנחנו מבקשים בתפילה. זה ברור? כן? זה הדעה הראשונה "תפילות אבות תקנום" הדעה השנייה: "תפילות כנגד תמידין תקנום" וזה גם כן ידוע: שיש הקבלה בין צורת התפילה וצורת העבודה של הקרבנות. אני לא רוצה לחזור על הנתונים האלו. זה הנחות ברורות, כן? טוב, מה שלמדנו בשיעור הקודם - שאין מחלוקת. בין שתי הדעות האלו, וצריך ללמוד איך זה מתקשר. מה הכוונה "תפילות אבות תקנום", ומה הכוונה "תפילות כנגד תמידין תקנום" מי תיקן את התפילות כנגד התמידין, זה אנשי כנסת הגדולה, ונראה את זה אחר כך בסוגיה.‎ דהיינו - אחרי חורבן הבית, כל עוד הבית היה קיים, העבודה היתה עבודת הקורבנות. ונוסף לזה - היתה אפשרות של התפילה. אחרי חורבן הבית, לא היתה אפשרות להתפלל, מכיוון שלא היתה אפשרות להקריב קורבנות. הקורבן מכפר על החטא, כל סוג של קורבן יש בו גם צד של כפרה. אפילו קורבן עולה יש בו צד של כפרה. והרמז - זה הסמיכה מי שסומך ידו על הקורבן אז זה רמז שהוא מקריב קורבן של כפרה. טוב, אפשר לחזור על כל הנקודות האלו אחר כך אם יש זמן. אבל אם אני מבקש מהבורא ברכה מיוחדת נוסף על מה שקיים בעולמי, אני צריך קודם כל להיות במצב של צדיק. זה הכוונה של הביטוי התלמודי אתם למדתם את זה לפי הפשט שלו: "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" ולכן כדי להבין את ההבדל אפילו כבר נתחיל בהגדרה עצמה של שתי התפילות האלו: זה שונה לגמרי לפי ההלכה, הסוג הראשון של התפילות: הרשות לבקש אם יש לי זכות לזה, זה נראה אחר כך, התנאים של: מחמת איזה זכות אני יכול לקום, לעמוד ולבקש? אין לה שום טקס מסוים. כל אחד יכול לעמוד, להתפלל, ולבקש, בנוסח שהוא רוצה, אין זמן מסוים, זה זכות לבקש כפי שהגדרתי מקודם. אבל התפילה כמצווה, תפילה-עבודה, תפילה-מצווה, יש תנאים של ההלכה יש זמנים מסוימים, יש סידור קבוע, ולא לערבב את שני המושגים האלו. רק בקצרה: כל זמן שבית המקדש היה קיים, עיקר העבודה של התורה היתה עבודת הקורבנות. וכל זמן שבית המקדש היה קיים - היו מקריבים קורבנות, וזה 'העבודה' של התורה. וחוץ מזה, לכל אחד היה רשות, אם הוא זכאי, לקום, לעמוד ולהתפלל. יש גם מושג - "לפלל" ונראה את זה אחר כך מה ההבדל בין: לפלל ולהתפלל. אחרי חורבן בית המקדש, מכיוון שעבודת הקרבנות נפסקה, אז כנגד עבודת הקורבנות, לא רציתי לומר "במקום., כי זה בעיה בפני עצמה, זה נושא בפני עצמו, הקשר בין התפילות והקורבנות, כנגד הקורבנות שאנחנו לא יכולים להקריב, מכיוון שאין לנו בית המקדש, אז קבעו תפילות כמצוות, כעבודה, לא כתחליף לקורבנות, לא במקום הקורבנות, אלא - עם אותו יעד, עם אותה תכלית של הקורבנות עצמם. כל הנושאים האלו נלמד דרך הגמרא. רק רציתי קודם כל להאיר את השאלה הראשונה שאני רוצה ללמוד הערב: מה העצם, ההגדרה של התפילות שאנחנו מתפללים כעבודה, כמצווה. התפילה בציבור. והתפילה בציבור - זה השמונה עשרה. המושג 'תפילה' - משמעו שאלת בקשת הצרכים. ויש עוד הרבה מיני עבודות שבלב. למשל הקדושה, הקדיש, הוידוי, התחינה. הסליחה. זה דומה לתפילה. אבל במושג הספציפי, המיוחד של תפילה כתפילה, זה בקשת צרכים. יש מקור במדרש, בספרי, שיש עשרה לשונות של תפילה. אחת מהם זה תפילה. תפילה - כבקשת צרכים. מספיק לראות את התוכן בסידור של השמונה-עשרה, כדי לראות שעיקר התפילה זה לבקש מה שחסר. זה ברור, כן. להסביר מה שאומרת הגמרא "תפילות כנגד קרבנות תיקנום" המילה "תיקנום" בדעה הראשונה יש לה משמעות מיוחדת. תקנו את האפשרות, את הזכות להתפלל. והמילה "תקנום" בדעה השנייה: תקנו את הצורה של אותה תפילה - שחרית, מנחה, ערבית, כנגד הקרבן של שחרית, הקרבן של בין הערביים, ויתר ה... זה מובן? קהל: אבל בקשר לדעה הראשונה, זה תוספת? או זה שינוי? מניטו: לא הבנתי את השאלה. תוספת על מה... קהל: למשל, אמרנו שהרשות להתפלל באה מהאבות. כרשות... מניטו: האפשרות. כרשות, ובהתחלה היתה רשות הפרטית לכל אחד. אחר כך הקרבנות באו כרשות כללית. האם... מניטו: לא לא. קרבנות זה חובה. זה העבודה שהיא מצווה, שהיא חובה. ולכן תזכרו מה שלמדנו בשיעור הקודם: אנחנו רגילים לתפילה בבית הכנסת: שנקראת 'עבודה שבלב.' וש[זה] מצווה להתפלל. מכיוון שאין לנו קרבנות, אז התפילה באה כעבודה. אני אמרתי הרבה פעמים בשיעור הקודם: לא במקום. אלא כאילו במקום הקורבנות. אז שוב, מה שצריך לזכור, אולי זה היה יותר מדי מהר: כל עוד שבית המקדש היה קיים. היו מביאים קורבנות. זו היתה העבודה של התורה, העבודה של עם ישראל לפי התורה. חוץ מזה - היה רשות, זכות לכל אחד שצריך ושזוכה להתפלל ולבקש צרכיו בלשון שהוא רוצה, בלי שום טקס מיוחד, ובזמן שהוא רוצה. מכיוון שאנחנו לא חיים בזמן בית ראשון ואפילו [לא] בית שני, שכחנו את זה! המצב היה כזה: העבודה זה לא היה תפילה בבית הכנסת. העבודה זה היה הקורבנות בבית המקדש. היו בתי כנסיות, והעבודה בבתי כנסיות זה לא היה התפילה! זה היה 'המעמדות.' זה עוד עבודה אחרת, אולי שמעתם על זה. בשעת הקורבן בבתי הכנסת היו טקסים מיוחדים: המעמדות. אנשי מעשה, חסידים במובן האטימולוגי של המילה, ממשיכים באותה עבודה של המעמדות. זה עניין אחר מהתפילות שאנחנו מכירים. אחרי חורבן בית המקדש, אנשי כנסת הגדולה תיקנו [את] התפילות כפי שאנחנו מכירים אותן, בעיקר 'השמונה עשרה,' כנגד העבודה של הקורבנות שנפסקה. זה מובן? זהו. עכשיו בזמן שאחרי חורבן המקדש, חוץ מהתפילה שהיא מצווה, עבודה של שמונה עשרה בביה"כ, וכל מה שקשור לשמונה עשרה, זה קשור לשמונה עשרה, עיקר התפילה - זה השמונה עשרה, העמידה. לפי הנוסח הספרדי. אז חוץ מזה, יש באופן עקרוני לכל אחד ואחד רשות, זכות להתפלל כדי לבקש מה שצריך לבקש מ'מקור הברכות.' באופן עקרוני. אבל מכיוון שאין לנו החכמה הדרושה כדי לדעת איך לבקש, אז תיקנו חכמים - שבתוך הברכות של שמונה עשרה רק בכוונה ולא במילים, כל אחד חושב על מה שצריך לו. זה מובן, כן? זאת אומרת - גם הרשות הזה להתפלל, בבחינת יחיד, בלי שום טקס, לא של זמן, ולא של צורה, ואפילו לא של לשון. בכל לשון שאתה שומע. מכיוון שאנחנו לא יודעים איך לדבר ל'מקור הברכות,' אז תיקנו לנו ברכות שאפשר בבחינת 'כוונה' לחשוב לחשוב על מה שכל אחד צריך לחשוב כדי שאומר את התפילה של הציבור - שהיא מצווה. למשל - בברכת חולים, "רופא חולי עמו ישראל" - אם יש לו חלילה וחס חולה במשפחה, הוא חושב על החולה שלו. אבל רק במחשבה. הוא לא אומר כלום. מכיוון שהוא לא יודע, צריך להיות נביא כדי לדעת לדבר לפני הבורא. הוא לא יודע מה לבקש, איך לבקש. אולי זה מסוכן. אולי מה שאני רוצה בתום לבב לבקש - זה מסוכן לי. אני לא יודע! זה מובן? ולכן מי שיש לו צורך אמיתי לבקש משהו צריך ללכת אצל מומחה למשל - ר' חנינא בן דוסא בזמן התלמוד, היה אחד כזה. הוא היה יודע. אז הולכים אצל ר' חנינא בן דוסא, ואומרים לו: "הנה. מה קורה לי. תבקש בשבילי." והוא מייד עונה. וזה סגור וזה פתוח. הוא יודע. זה מובן? אז פה - זה המקום לזכור את זה. מתפלל ונביא - זה אותו דבר. כי הנבואה זה הדיבור מהבורא לבריאה. התפילה זה אותו דיבור מהבריאה לבורא. רק מי שמסוגל להיות נביא, הוא מסוגל להיות מתפלל. ולכן הגמרא אומרת באופן מפורש: באחד השיעורים הבאים נראה את זה בגמרא עצמה, אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילות. והגמרא אומרת: ובתוכם - הנביאים האחרונים. צריך להיות נביא כדי לדעת איך לנסח תפילה. זה ברור? ולכן זה ידוע - לימוד התפילה זה הלימוד הכי קשה מכל הלימודים. פעם למדנו את זה, את המדרגות של הלימוד: יותר קל - זה התלמוד. קצת יותר קשה - זה התנ"ך. וקצת יותר קשה - זה התפילה. "קצת" זה עולם, כן. התלמוד זה ברור, כן. אם יש רב שמלמד. מקרא - זה משהו... עולם קדום מאוד. מקרא - זה תקופת המקרא. תלמוד - זה תקופת התלמוד. זה קרוב אלינו. לימוד התפילה זה לימוד קשה מאוד, ולכן אנחנו לומדים רק פשט, של הפשט, של הפשט, של הפשט. ניחשתם שיש בכל העניינים האלו עומק עמוק מאוד. מה זה עניין של: אברהם, שחרית, בוקר, חסד, עמידה... טוב, זה עולם ומלואו. זה ברור, כן. ולכן זה מזמן כבר, מזמן אסרו התפילה של היחיד, חוץ מהתפילה של הציבור. אלא אם כן זה כוונה בתוך התפילה של הציבור או ללכת אצל חסיד שיש לו 'כרטיס כניסה' למעלה. וזה נמצא. זה נדיר אבל זה נמצא. וצריך לשלם לו. למה? לא לא, אני לא מתכוון למה שקורה שמה בדרום. מכיוון - כשהחסיד הזה בא ושואל, ומבקש, אז אומרים לו למעלה: 'מה אכפת לך?' ‎אז הוא צריך לומר... [צחוק מהקהל] מניטו: לא לא. זה רציני מאוד! 'עם הכסף הזה אני עושה צדקה, מצוות, מעשים טובים.' קהל [בתיה לנצט]: קורבנות באים בשביל אותו תפקיד? מניטו: לא. קהל: קורבנות היו קודם, כשתפילות... מניטו: ברור. התכלית, התפקיד של הקורבנות זה לכפר על החטאים. אז מי - רק מי שהוא צדיק מחטא, רשאי לבקש יותר ממה שיש לו. לכן צריך להתעלות על אותה מדרגה שלפני החטא, הודות הקורבן, דרך הקורבן, כדי לקבל רשות אחר כך להתפלל. ולכן האסון של חורבן בית המקדש, שלא היו יכולים להתפלל! מכיוון שלא היו יכולים להקריב קורבנות. החידוש של אנשי כנסת הגדולה זה לתקן את התפילות כקורבנות. ודרך התפילות כקורבנות, מבקשים. קהל [בתיה לנצט]: אז איפה הכפרה, תיקנו... מניטו: יפה. רק דקה. אם אני הבנתי את השאלה, איפה צד הכפרה שיש בתפילה כמצווה? בשמונה עשרה. זה מתחיל במילה הראשונה: אז רק בסוגריים, כי זה היה הנושא של שיעור [שיבוא] אחרי כמה שיעורים. אבל אפשר לקדם את זה ככה. אנחנו מתחילים בפסוק אחד מהתהלים: "אדנ"י שפתי תפתך ופי יגיד תהילתך" וזה תיקן ר' יוחנן ולפי לשון הגמרא זה כ"תפילה אריכתא" מאיפה אותה הגדרה שפסוק של תהלים זה תפילה? אנחנו רגילים בזה: זה שייך לתפילה שלנו. כל תלמיד יודע ששמונה עשרה מתחיל ב"אדנ"י שפתי תפתח"... אבל זה סוגייה בגמרא. זה חידוש של הגמרא. אני רוצה רק בקצרה, לפי אותה שאלה להסביר את זה: תראו את זה בפירושו של רש"י, על אותו פסוק בפרק בתהלים. הפסוק אומר: "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" רש"י מסביר את זה ככה, אם אני לא טועה: "מחול לי, ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך." אתם רואים איזה הקבלה בין הפסוק לפירושו של רש"י. "אדנ"י שפתי תפתח" - מחול לי ותן לי פתחון פה. "ופי יגיד תהילתך" - להגיד תהילתך. מה רוצה רש"י? "ופי יגיד תהילתך" - זה להגיד תהילתך. ברור. "שפתיי תפתח" - תתן לי פתחון פה. רשות, כן? אז הוא מתרגם "אדנ"י" - ב"מחול לי" זה מה שאני רוצה להסביר. אותו פסוק נמצא בפרק שדוד המלך אומר שהוא לא ביכולת להביא קורבן. זה דומה מאוד למצב שלנו: אין לנו בית המקדש, אנחנו לא יכולים להביא קורבנות. ובפסוק הסמוך - תקראו את הפרק - הוא אומר: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה" הוא לא יכול להביא קורבן כדי לכפר על החטא שלו. מכיוון שהיה חטא במזיד, וחטא במזיד - אף קורבן לא מכפר. אז הוא במצב שאין לו קורבנות. מה הוא אומר? "אדנ"י שפתי תפתח" איך מתרגם רש"י? "מחול לי ותן לי פתחון פה" "מחול לי" - זה הכפרה. ולכן לפי רש"י - ואני רוצה להסביר את זה- לפי רש"י הכוונה של המילה אדנ"י - זה כפרה. זה ברור? אז היחיד צריך לומר את הפסוק הזה כ'תפילה אריכא' כדי לקבל רשות להיכנס בתפילה של הציבור הציבור הוא צדיק כציבור. הוא יכול להתפלל. אבל היחיד - צריך להתכפר כדי להיכנס בתפילה של הציבור. זה מובן? כי זה כלל אחר, נלמד את זה אחר כך: [מישהו מהקהל רוצה לשאול שאלה] לא גמרתי. ראיתי. אין ציבור חוטא. הציבור הוא צדיק. ולכן כוחה של תפילת הציבור היא עדיפה מכוחו של תפילת היחיד. זה ידוע. ולכן אותו פסוק - זה היחיד שאומר את זה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור. וזה בלשון יחיד: אדנ"י שפתי תפתח ובפסוק זה כתוב: א.ד.נ.י ולא יקוק. אדנ"י שלי. אני-פרטי. "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" יש פרט אחד שאני רוצה להסביר: בנוסח הספרדי, בחזרה, החזן לא אומר "אדנ"י שפתי תפתח" הוא מתחיל ב: "ופי יגיד תהילתך" כי אדנ"י שפתי תפתח - שייך לו כיחיד, לא כחזן. אתם מבינים? ולכן הוא לא חוזר על זה. הוא רק - הוא מתחיל: "ופי יגיד"... חוץ מימים נוראים [שבהם] הוא אומר את זה בקול רם. זה עניין אחר. אז אנחנו צריכים עכשיו להבין מה דעתו של רש"י כשאמר: "אדנ"י" - זה מחול לי. זה ברור? ורק להבין את ההבדל בין המילה "אלוקי" והמילה "אדנ"י" [העובדה] שהוא האלוק שלי זה לא תלוי בי. ואלוקים זה מידת הדין. אלוקי - זה לא תלוי בי. אם אני חוטא, או אני לא חוטא - הוא אלוקי. אם אני מכיר בו או לא מכיר בו הוא אלוקי. זה לא תלוי בי, ולכן אם אני במצב של חוטא, המשמעות של "אלוקי" זה שופט. במשמעות של מידת הדין, מכיוון שאני חוטא. לכן כשאני חוטא - אני במצב שאני לא מכיר בו. אני לא מקיים את תורתו. אני מקיים את תורתי. חטא - זה כאילו אין לי אלוק. זה ברור. אז אם אני אומר שוב "אדנ"י" שאני מכיר באדנותו עליי, הכוונה זה - מחול לי זה מובן? ולכן במצב של חטא השם אדנ"י יוצא, בא במקומו שם "אלוקי" אם אני שוב אומר: "אדנ"י" הכוונה זה: מחול לי, "חטאתי, מחול לי." זה הכפרה. אז היחיד עובר דרך ה'תפילה אריכתא' שהיא כפרה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור, שכוונתה - "כנגד קורבנות תיקנום" כוונתה להיות הכפרה של הציבור. ודרך הכפרה של הציבור אפשר להתפלל. זה הסוגיה שלנו. תפילות - אבות תיקנום. אבל כל עוד בית המקדש היה קיים היה אפשר להתפלל אותן התפילות, מכיוון שהיו הכפרות של הקורבן. אחרי חורבן בית המקדש, "כנגד תמידין תקנום" כדי שיהיה אפשר להתפלל דרך תפילה שהיא ה'עבודה.' בסוגריים - במקום קורבנות. עכשיו זה יותר ברור? זה פשוט, לא? [צחוק] זה הפשט, כן?

 

{bfaccordion-slider למה צריך להתפלל עם הציבור?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל קובץ 5, שיעורים על התפילה

קטע ראשון: נתיב התורה למהר"ל

טוב, מה רצית לומר? קהל: קריאת הקטורת כהלכה פסוקה באה לפני התפילה. מניטו: כן. קהל: איך יתכן שהקרבת הקטורת באה לאחר הקרבן? מניטו: אה, זה נוסף. הקרבת הקטורת. קהל: כן. באה לאחר הקורבן. כאילו ה... מניטו: כן? תמשיך. קהל: כאילו ה'כובד ראש' של הקורבן קדם להלכה פסוקה שלפני התפילה. מניטו: לא בדיוק. תפילה וקרבן - זה שתי מצוות, עבודה נפרדת לגמרי. רק אחרי חורבן בית המקדש אז - אנחנו מביאים תפילות במקום קורבנות. קהל: מה זה ה"במקום קורבנות?" מניטו: כדי שתהיה אפשרות להתפלל - צריך קודם כל קורבן. כי הקורבן בא לכפר על מה שקרה, ורק כשהקורבן מכפר, אז אתה חוזר למצב של 'צדיק,' אז - אתה רשאי להתפלל. קהל: אבל התפילה של ימינו היא בתור קורבן. מניטו: לא. התפילה שבימינו היא במקום הקורבן. איזה תפילה? התפילה של הסידור. התפילה של שמונה עשרה. תיקנו את הצורה של העבודה של התפילה כנגד התמידים. תפילות כנגד קורבנות תיקנום. אבל התפילה התפילה שהיא לא עבודה, מצווה, יש שני כללים, שתי הגדרות: תפילה - תפילה. יש לי צורך, ואני שואל, מבקש מהבורא שימלא את צרכיי. זה תפילה. וכל עוד בית המקדש היה קיים, היה אפשר להתפלל אותה תפילה - תפילה, מכיוון שהיו קורבנות. כשנחרב בית המקדש, לא היתה אפשרות להתפלל. זה פשוט. אז חיפשו איך לסדר את העבודה של הקורבנות במקום הקורבנות שאי אפשר להקריב אותם מכיוון שבית המקדש נחרב. אז החליטו סופסוף אחרי לימוד של העניין שאפשר דרך התפילה עצמה. מכיוון שהתפילה - וזה לימוד של התורה שבע"פ - נקראת 'עבודה' עבודה שבלב. ולכן - הצורה של התפילה בציבור היא במקום העבודה. אבל התפילה-תפילה, היא הכוונה של השאלות, של הבקשות, של הצרכים, מתוך אותה התפילה. זה מובן? ולכן הסדר הוא סדר נורמאלי: קודם כל קורבן, ואחר כך תפילה. הרב אורי שרקי: למה אי אפשר להתפלל בלי הקורבנות? "כפרה לא מעכבא" מניטו: כי זה - אני לא זוכר בדיוק את המקורות עכשיו, אבל אפשר לחפש את זה. כי רק צדיק יכול להתפלל. יש הבדל בין 'שומע תפילה,' כל תפילה נשמעת. אבל נשארת באיזה מקום שנקרא: 'אוצר התפילות,' עד שהזכות לקבל - תבוא וכשהזכות בא - אז כל מה שנמצא בתפילות הקודמות, בא מייד. וזה גם כן ניסיון בחיים: פתאום כל השאיפות של הרבה הרבה שנים, מתחילים להסתדר. למה? מכיוון שבבחינת 'שומע תפילה' זה היה נשאר באיזה שהוא מקום. כשהפתח למטה נפתח, אז זה יורד. הכל. הבנתם את העניין? [ראו בספר 'שערי אורה' ספירת יסוד, בסוף הפרק] מה היתה השאלה? הרב שרקי: 'כפרה לא מעכבא' הכפרה לא מעכבת. מניטו: לקריאת שמע. הרב שרקי: לקריאת שמע. לא אמרנו את זה על התפילה. לפי דעתי, לא מצאתי מקור, לכן צריך להיזהר על העניין, אבל לפי דעתי, זה הכוונה של ר' יוחנן שתיקן "אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך" לפני התפילה, כתפילה אריכתא. אתם זוכרים את הסוגייה ההיא? הפסוק הזה מי אמר? דוד המלך. כשהיה בבחינת חוטא לכאורה. כשאיבד את הרשות להתפלל. אז הוא אומר כשאומר דוד המלך, הוא במצב שהוא לא יכול להביא קורבן. מכיוון שהיה במזיד, אז הקורבן לא מועיל. אז הוא אומר: "אדנ"י שפתיי תפתך ופי יגיד תהילתך" נאבדה לו רוח הקודש. אתם זוכרים את זה, כן? ורוח הקודש - זה הנוסח של התפילה. בלי רוח הקודש אי אפשר להתפלל. התפילה - זה הנביאים האחרונים שקבעו את הנוסח של התפילה. רק נביא יכול להתפלל. וזה ידוע גם כן. אז רש"י מפרש את הפסוק של דוד המלך ככה: "מחול לי ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך" ולכן לפי פירושו של רש"י אדנ"י זה 'מחול לי.' אתם וצריך להבין מה זה הכוונה של הפירוש של רש"י: אז יש הבדל כי התפילה כשאלת צרכים באה מתוך התהילה. זה מובן. הרב אורי שרקי: קילוסו של הקב"ה עולה גם לגהינום. קילוסו לא בקשר לעניין של התפילה. ואני מתכוון למושג 'רשעים.' יש מקור בזה, אני זוכר פסוק אחר יש רק זה המקור. אפילו בגיהנום - אם יש הרהור של תשובה כל עוד שהוא בבחינת רשע, אין לו שום אפשרות להתפלל. אף על פי שהוא שומע תפילה. ולכן בא העבודה של הציבור. והכוונה להיכנס לתפילה של הציבור, והציבור כציבור הוא צדיק, זה ידוע. אין ציבור רשע. זה ידוע, כן? ולכן - הפרט נכנס בכלל של הקהל, של הציבור, דרך אותה תפילה אריכתא של "אדנ"י שפתיי תפתח." ואז נכנס כצדיק עם תפילת הציבור. וזה קשור לחשיבות של תפילת הציבור, שאין שום יחס לתפילתו של יחיד. חוץ מ-אם הוא צדיק, הוא צדיק יחיד. אבל 'יחיד' פשוטו כמשמעו. וזה מובן. ולכן ועיקר התפילה-תפילה זה שאלת צרכים. וזה בא מתוך התפילה-עבודה, שהיא במקום הקורבנות. אבל הוסיפו את הקורבנות בסוף תפילת שחרית. יש קהילות שלא אומרים. למה? הרב אורי שרקי: אומרים שרק מקום שיש מגיפה. מניטו: אה, יתכן. בגלות זה כולו מגיפה. [צחוק] קהל: ראיתי בכמה סידורים שבאמירת הקורבנות מוסיפים "יהי רצון כאילו הקרבתי חטאת" "כאילו הקרבתי עולה" מניטו: זה אותו דבר. קהל: איך לראות את... זה לא בכל הסידורים. מניטו: לא לא. זה כבר בגמרא. כשאברהם אבינו אמר: "במה אדע כי אירשנה" אז הקב"ה הראה לו בברית בין הבתרים את הקורבנות. אז שאל: זה - בזמן שבית המקדש קיים. ובזמן שאין בהמ"ק קיים? אז הקב"ה אמר לו: קריאת הקטורת במקום. ולא רק הקטורת, הקורבנות עצמם. [מסכת מגילה דף לא] זוכר את המדרש הזה? מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב אותו ולכן י'יהי רצון.'

קטע שני – מתוך השיעורים על התפילה:

אז לאלו שלא היו בשיעור הקודם, התחלנו ללמוד את ההגדרה של התפילה כ'עבודה שבלב,' ומדובר בשמונה עשרה, שהיא אחת מהעבודות שנקראות 'תפילה,' אבל במובן המיוחד של המילה: בקשת צרכים. ופה יש לנו מקור אחד שמלמד את אותה הגדרה אז נתחיל מיד בסוגיה. "איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפילות אבות תקנום" זה כבר למדנו. זאת אומרת - ברשות להתפלל, לבקש מהבורא רצון שונה ממה שהיה לפני התפילה, זוהי ההגדרה של ההתחלה של כל התפילות, הכוונה של כל התפילות זה: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת: מי שמרגיש איזה צורך של ברכה נוספת בעולם שלו, הוא רשאי לבקש מהבורא אותה ברכה. ואחר כך, אולי כבר הערב נלמד למה אנחנו מבקשים ברכות? אבל זה קשור להגדרה של התפילה: שמונה עשרה ברכות. אנחנו מתפללים לפני ה'ברוך:' "ברוך אתה ה" ' שהוא 'מקור הברכות.' כל זה למדנו בשיעור שקדם, אז הגמרא שואלת באותה סוגיה: מי קבע את האפשרות לאדם להתפלל? דהיינו: לבקש רצון מיוחד מהבורא, חוץ ממה ששם בעולם בשבילי. כל זה למדנו באורך, כן. הכל ברור? אין שאלות על זה, כן. אז יש דעה ראשונה: "תפילות אבות תקנום" מי הם האבות? זה אברהם, יצחק, ויעקב. יש כלל: בכל המקורות - אין אבות אלא שלושה: זה אברהם יצחק ויעקב. וזה אנחנו לומדים בקשר לתפילה, לעניין התפילה מאותה סוגייה. לפני האבות לא היה... אני אומר בבת אחת: לא היה רשות, לא היה צורך, לא היתה אפשרות להתפלל במובן שאני הגדרתי: בקשת צרכים. אני שוב מסביר את זה בקצרה: מי שיכול להסתפק בחיים הטבעיים של העולם אין מקום בשבילו לתפילה. מי שמתפלל - זה מי שמרגיש איזה חיסרון של טוב מיוחד, ברכה מיוחדת, בנוסף למה שנמצא בעולם. אז מאיפה אנחנו לוקחים את הרשות להתפלל? אותה זכות להתפלל? דווקא מהצורך לקבל אותה ברכה. מי שמרגיש את הצורך - אז יש לו זכות, רשות לבקש אותו צורך. זאת אומרת - אותה ברכה כדי למלאות את אותו צורך. זה אני רק רוצה להיות בטוח שזה ברור. תפילה - זה חידוש של האבות. עד האבות - אנחנו לא מוצאים בשום... בכל המקרא שום רמז לצורך או למצב של תפילה. אפשר ללמוד את זה לפרטים, יש הרבה מצבים שהיה אולי אפשרות או צורך להתפלל, ואנחנו לא מוצאים שהיתה תפילה לפני האבות. למשל בפרשת נח. כשנח שומע שהבורא החליט למחות את כל היקום על פני האדמה, והוא לא מתפלל. זה סוגייה בפני עצמה. זה נושא בפני עצמו. האם היתה אפשרות להתפלל? האם היה צורך להתפלל? אבל אנחנו מוצאים שלא התפללו. אז כשלמדנו את זה בשיעור הקודם, אני הסברתי גם כן: שברור שלפעמים הצדיקים האלו מדור של אדם הראשון עד דור אברהם אבינו,‎ אותם הצדיקים שהיו בזמנים האלו, אולי התפללו לפעמים. אבל זה לא היה תיקון של אפשרות להתפלל כעובדה שיש בידי האדם האפשרות של אותה עבודת הקודש לבקש מהבורא ברכה נוספת מהטבע שברא וזה נקרא הברכות שאנחנו מבקשים בתפילה. זה ברור? כן? זה הדעה הראשונה "תפילות אבות תקנום" הדעה השנייה: "תפילות כנגד תמידין תקנום" וזה גם כן ידוע: שיש הקבלה בין צורת התפילה וצורת העבודה של הקרבנות. אני לא רוצה לחזור על הנתונים האלו. זה הנחות ברורות, כן? טוב, מה שלמדנו בשיעור הקודם - שאין מחלוקת. בין שתי הדעות האלו, וצריך ללמוד איך זה מתקשר. מה הכוונה "תפילות אבות תקנום", ומה הכוונה "תפילות כנגד תמידין תקנום" מי תיקן את התפילות כנגד התמידין, זה אנשי כנסת הגדולה, ונראה את זה אחר כך בסוגיה.‎ דהיינו - אחרי חורבן הבית, כל עוד הבית היה קיים, העבודה היתה עבודת הקורבנות. ונוסף לזה - היתה אפשרות של התפילה. אחרי חורבן הבית, לא היתה אפשרות להתפלל, מכיוון שלא היתה אפשרות להקריב קורבנות. הקורבן מכפר על החטא, כל סוג של קורבן יש בו גם צד של כפרה. אפילו קורבן עולה יש בו צד של כפרה. והרמז - זה הסמיכה מי שסומך ידו על הקורבן אז זה רמז שהוא מקריב קורבן של כפרה. טוב, אפשר לחזור על כל הנקודות האלו אחר כך אם יש זמן. אבל אם אני מבקש מהבורא ברכה מיוחדת נוסף על מה שקיים בעולמי, אני צריך קודם כל להיות במצב של צדיק. זה הכוונה של הביטוי התלמודי אתם למדתם את זה לפי הפשט שלו: "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" ולכן כדי להבין את ההבדל אפילו כבר נתחיל בהגדרה עצמה של שתי התפילות האלו: זה שונה לגמרי לפי ההלכה, הסוג הראשון של התפילות: הרשות לבקש אם יש לי זכות לזה, זה נראה אחר כך, התנאים של: מחמת איזה זכות אני יכול לקום, לעמוד ולבקש? אין לה שום טקס מסוים. כל אחד יכול לעמוד, להתפלל, ולבקש, בנוסח שהוא רוצה, אין זמן מסוים, זה זכות לבקש כפי שהגדרתי מקודם. אבל התפילה כמצווה, תפילה-עבודה, תפילה-מצווה, יש תנאים של ההלכה יש זמנים מסוימים, יש סידור קבוע, ולא לערבב את שני המושגים האלו. רק בקצרה: כל זמן שבית המקדש היה קיים, עיקר העבודה של התורה היתה עבודת הקורבנות. וכל זמן שבית המקדש היה קיים - היו מקריבים קורבנות, וזה 'העבודה' של התורה. וחוץ מזה, לכל אחד היה רשות, אם הוא זכאי, לקום, לעמוד ולהתפלל. יש גם מושג - "לפלל" ונראה את זה אחר כך מה ההבדל בין: לפלל ולהתפלל. אחרי חורבן בית המקדש, מכיוון שעבודת הקרבנות נפסקה, אז כנגד עבודת הקורבנות, לא רציתי לומר "במקום., כי זה בעיה בפני עצמה, זה נושא בפני עצמו, הקשר בין התפילות והקורבנות, כנגד הקורבנות שאנחנו לא יכולים להקריב, מכיוון שאין לנו בית המקדש, אז קבעו תפילות כמצוות, כעבודה, לא כתחליף לקורבנות, לא במקום הקורבנות, אלא - עם אותו יעד, עם אותה תכלית של הקורבנות עצמם. כל הנושאים האלו נלמד דרך הגמרא. רק רציתי קודם כל להאיר את השאלה הראשונה שאני רוצה ללמוד הערב: מה העצם, ההגדרה של התפילות שאנחנו מתפללים כעבודה, כמצווה. התפילה בציבור. והתפילה בציבור - זה השמונה עשרה. המושג 'תפילה' - משמעו שאלת בקשת הצרכים. ויש עוד הרבה מיני עבודות שבלב. למשל הקדושה, הקדיש, הוידוי, התחינה. הסליחה. זה דומה לתפילה. אבל במושג הספציפי, המיוחד של תפילה כתפילה, זה בקשת צרכים. יש מקור במדרש, בספרי, שיש עשרה לשונות של תפילה. אחת מהם זה תפילה. תפילה - כבקשת צרכים. מספיק לראות את התוכן בסידור של השמונה-עשרה, כדי לראות שעיקר התפילה זה לבקש מה שחסר. זה ברור, כן. להסביר מה שאומרת הגמרא "תפילות כנגד קרבנות תיקנום" המילה "תיקנום" בדעה הראשונה יש לה משמעות מיוחדת. תקנו את האפשרות, את הזכות להתפלל. והמילה "תקנום" בדעה השנייה: תקנו את הצורה של אותה תפילה - שחרית, מנחה, ערבית, כנגד הקרבן של שחרית, הקרבן של בין הערביים, ויתר ה... זה מובן? קהל: אבל בקשר לדעה הראשונה, זה תוספת? או זה שינוי? מניטו: לא הבנתי את השאלה. תוספת על מה... קהל: למשל, אמרנו שהרשות להתפלל באה מהאבות. כרשות... מניטו: האפשרות. כרשות, ובהתחלה היתה רשות הפרטית לכל אחד. אחר כך הקרבנות באו כרשות כללית. האם... מניטו: לא לא. קרבנות זה חובה. זה העבודה שהיא מצווה, שהיא חובה. ולכן תזכרו מה שלמדנו בשיעור הקודם: אנחנו רגילים לתפילה בבית הכנסת: שנקראת 'עבודה שבלב.' וש[זה] מצווה להתפלל. מכיוון שאין לנו קרבנות, אז התפילה באה כעבודה. אני אמרתי הרבה פעמים בשיעור הקודם: לא במקום. אלא כאילו במקום הקורבנות. אז שוב, מה שצריך לזכור, אולי זה היה יותר מדי מהר: כל עוד שבית המקדש היה קיים. היו מביאים קורבנות. זו היתה העבודה של התורה, העבודה של עם ישראל לפי התורה. חוץ מזה - היה רשות, זכות לכל אחד שצריך ושזוכה להתפלל ולבקש צרכיו בלשון שהוא רוצה, בלי שום טקס מיוחד, ובזמן שהוא רוצה. מכיוון שאנחנו לא חיים בזמן בית ראשון ואפילו [לא] בית שני, שכחנו את זה! המצב היה כזה: העבודה זה לא היה תפילה בבית הכנסת. העבודה זה היה הקורבנות בבית המקדש. היו בתי כנסיות, והעבודה בבתי כנסיות זה לא היה התפילה! זה היה 'המעמדות.' זה עוד עבודה אחרת, אולי שמעתם על זה. בשעת הקורבן בבתי הכנסת היו טקסים מיוחדים: המעמדות. אנשי מעשה, חסידים במובן האטימולוגי של המילה, ממשיכים באותה עבודה של המעמדות. זה עניין אחר מהתפילות שאנחנו מכירים. אחרי חורבן בית המקדש, אנשי כנסת הגדולה תיקנו [את] התפילות כפי שאנחנו מכירים אותן, בעיקר 'השמונה עשרה,' כנגד העבודה של הקורבנות שנפסקה. זה מובן? זהו. עכשיו בזמן שאחרי חורבן המקדש, חוץ מהתפילה שהיא מצווה, עבודה של שמונה עשרה בביה"כ, וכל מה שקשור לשמונה עשרה, זה קשור לשמונה עשרה, עיקר התפילה - זה השמונה עשרה, העמידה. לפי הנוסח הספרדי. אז חוץ מזה, יש באופן עקרוני לכל אחד ואחד רשות, זכות להתפלל כדי לבקש מה שצריך לבקש מ'מקור הברכות.' באופן עקרוני. אבל מכיוון שאין לנו החכמה הדרושה כדי לדעת איך לבקש, אז תיקנו חכמים - שבתוך הברכות של שמונה עשרה רק בכוונה ולא במילים, כל אחד חושב על מה שצריך לו. זה מובן, כן? זאת אומרת - גם הרשות הזה להתפלל, בבחינת יחיד, בלי שום טקס, לא של זמן, ולא של צורה, ואפילו לא של לשון. בכל לשון שאתה שומע. מכיוון שאנחנו לא יודעים איך לדבר ל'מקור הברכות,' אז תיקנו לנו ברכות שאפשר בבחינת 'כוונה' לחשוב לחשוב על מה שכל אחד צריך לחשוב כדי שאומר את התפילה של הציבור - שהיא מצווה. למשל - בברכת חולים, "רופא חולי עמו ישראל" - אם יש לו חלילה וחס חולה במשפחה, הוא חושב על החולה שלו. אבל רק במחשבה. הוא לא אומר כלום. מכיוון שהוא לא יודע, צריך להיות נביא כדי לדעת לדבר לפני הבורא. הוא לא יודע מה לבקש, איך לבקש. אולי זה מסוכן. אולי מה שאני רוצה בתום לבב לבקש - זה מסוכן לי. אני לא יודע! זה מובן? ולכן מי שיש לו צורך אמיתי לבקש משהו צריך ללכת אצל מומחה למשל - ר' חנינא בן דוסא בזמן התלמוד, היה אחד כזה. הוא היה יודע. אז הולכים אצל ר' חנינא בן דוסא, ואומרים לו: "הנה. מה קורה לי. תבקש בשבילי." והוא מייד עונה. וזה סגור וזה פתוח. הוא יודע. זה מובן? אז פה - זה המקום לזכור את זה. מתפלל ונביא - זה אותו דבר. כי הנבואה זה הדיבור מהבורא לבריאה. התפילה זה אותו דיבור מהבריאה לבורא. רק מי שמסוגל להיות נביא, הוא מסוגל להיות מתפלל. ולכן הגמרא אומרת באופן מפורש: באחד השיעורים הבאים נראה את זה בגמרא עצמה, אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילות. והגמרא אומרת: ובתוכם - הנביאים האחרונים. צריך להיות נביא כדי לדעת איך לנסח תפילה. זה ברור? ולכן זה ידוע - לימוד התפילה זה הלימוד הכי קשה מכל הלימודים. פעם למדנו את זה, את המדרגות של הלימוד: יותר קל - זה התלמוד. קצת יותר קשה - זה התנ"ך. וקצת יותר קשה - זה התפילה. "קצת" זה עולם, כן. התלמוד זה ברור, כן. אם יש רב שמלמד. מקרא - זה משהו... עולם קדום מאוד. מקרא - זה תקופת המקרא. תלמוד - זה תקופת התלמוד. זה קרוב אלינו. לימוד התפילה זה לימוד קשה מאוד, ולכן אנחנו לומדים רק פשט, של הפשט, של הפשט, של הפשט. ניחשתם שיש בכל העניינים האלו עומק עמוק מאוד. מה זה עניין של: אברהם, שחרית, בוקר, חסד, עמידה... טוב, זה עולם ומלואו. זה ברור, כן. ולכן זה מזמן כבר, מזמן אסרו התפילה של היחיד, חוץ מהתפילה של הציבור. אלא אם כן זה כוונה בתוך התפילה של הציבור או ללכת אצל חסיד שיש לו 'כרטיס כניסה' למעלה. וזה נמצא. זה נדיר אבל זה נמצא. וצריך לשלם לו. למה? לא לא, אני לא מתכוון למה שקורה שמה בדרום. מכיוון - כשהחסיד הזה בא ושואל, ומבקש, אז אומרים לו למעלה: 'מה אכפת לך?' ‎אז הוא צריך לומר... [צחוק מהקהל] מניטו: לא לא. זה רציני מאוד! 'עם הכסף הזה אני עושה צדקה, מצוות, מעשים טובים.' קהל [בתיה לנצט]: קורבנות באים בשביל אותו תפקיד? מניטו: לא. קהל: קורבנות היו קודם, כשתפילות... מניטו: ברור. התכלית, התפקיד של הקורבנות זה לכפר על החטאים. אז מי - רק מי שהוא צדיק מחטא, רשאי לבקש יותר ממה שיש לו. לכן צריך להתעלות על אותה מדרגה שלפני החטא, הודות הקורבן, דרך הקורבן, כדי לקבל רשות אחר כך להתפלל. ולכן האסון של חורבן בית המקדש, שלא היו יכולים להתפלל! מכיוון שלא היו יכולים להקריב קורבנות. החידוש של אנשי כנסת הגדולה זה לתקן את התפילות כקורבנות. ודרך התפילות כקורבנות, מבקשים. קהל [בתיה לנצט]: אז איפה הכפרה, תיקנו... מניטו: יפה. רק דקה. אם אני הבנתי את השאלה, איפה צד הכפרה שיש בתפילה כמצווה? בשמונה עשרה. זה מתחיל במילה הראשונה: אז רק בסוגריים, כי זה היה הנושא של שיעור [שיבוא] אחרי כמה שיעורים. אבל אפשר לקדם את זה ככה. אנחנו מתחילים בפסוק אחד מהתהלים: "אדנ"י שפתי תפתך ופי יגיד תהילתך" וזה תיקן ר' יוחנן ולפי לשון הגמרא זה כ"תפילה אריכתא" מאיפה אותה הגדרה שפסוק של תהלים זה תפילה? אנחנו רגילים בזה: זה שייך לתפילה שלנו. כל תלמיד יודע ששמונה עשרה מתחיל ב"אדנ"י שפתי תפתח"... אבל זה סוגייה בגמרא. זה חידוש של הגמרא. אני רוצה רק בקצרה, לפי אותה שאלה להסביר את זה: תראו את זה בפירושו של רש"י, על אותו פסוק בפרק בתהלים. הפסוק אומר: "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" רש"י מסביר את זה ככה, אם אני לא טועה: "מחול לי, ותן לי פתחון פה להגיד תהילתך." אתם רואים איזה הקבלה בין הפסוק לפירושו של רש"י. "אדנ"י שפתי תפתח" - מחול לי ותן לי פתחון פה. "ופי יגיד תהילתך" - להגיד תהילתך. מה רוצה רש"י? "ופי יגיד תהילתך" - זה להגיד תהילתך. ברור. "שפתיי תפתח" - תתן לי פתחון פה. רשות, כן? אז הוא מתרגם "אדנ"י" - ב"מחול לי" זה מה שאני רוצה להסביר. אותו פסוק נמצא בפרק שדוד המלך אומר שהוא לא ביכולת להביא קורבן. זה דומה מאוד למצב שלנו: אין לנו בית המקדש, אנחנו לא יכולים להביא קורבנות. ובפסוק הסמוך - תקראו את הפרק - הוא אומר: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה" הוא לא יכול להביא קורבן כדי לכפר על החטא שלו. מכיוון שהיה חטא במזיד, וחטא במזיד - אף קורבן לא מכפר. אז הוא במצב שאין לו קורבנות. מה הוא אומר? "אדנ"י שפתי תפתח" איך מתרגם רש"י? "מחול לי ותן לי פתחון פה" "מחול לי" - זה הכפרה. ולכן לפי רש"י - ואני רוצה להסביר את זה- לפי רש"י הכוונה של המילה אדנ"י - זה כפרה. זה ברור? אז היחיד צריך לומר את הפסוק הזה כ'תפילה אריכא' כדי לקבל רשות להיכנס בתפילה של הציבור הציבור הוא צדיק כציבור. הוא יכול להתפלל. אבל היחיד - צריך להתכפר כדי להיכנס בתפילה של הציבור. זה מובן? כי זה כלל אחר, נלמד את זה אחר כך: [מישהו מהקהל רוצה לשאול שאלה] לא גמרתי. ראיתי. אין ציבור חוטא. הציבור הוא צדיק. ולכן כוחה של תפילת הציבור היא עדיפה מכוחו של תפילת היחיד. זה ידוע. ולכן אותו פסוק - זה היחיד שאומר את זה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור. וזה בלשון יחיד: אדנ"י שפתי תפתח ובפסוק זה כתוב: א.ד.נ.י ולא יקוק. אדנ"י שלי. אני-פרטי. "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" יש פרט אחד שאני רוצה להסביר: בנוסח הספרדי, בחזרה, החזן לא אומר "אדנ"י שפתי תפתח" הוא מתחיל ב: "ופי יגיד תהילתך" כי אדנ"י שפתי תפתח - שייך לו כיחיד, לא כחזן. אתם מבינים? ולכן הוא לא חוזר על זה. הוא רק - הוא מתחיל: "ופי יגיד"... חוץ מימים נוראים [שבהם] הוא אומר את זה בקול רם. זה עניין אחר. אז אנחנו צריכים עכשיו להבין מה דעתו של רש"י כשאמר: "אדנ"י" - זה מחול לי. זה ברור? ורק להבין את ההבדל בין המילה "אלוקי" והמילה "אדנ"י" [העובדה] שהוא האלוק שלי זה לא תלוי בי. ואלוקים זה מידת הדין. אלוקי - זה לא תלוי בי. אם אני חוטא, או אני לא חוטא - הוא אלוקי. אם אני מכיר בו או לא מכיר בו הוא אלוקי. זה לא תלוי בי, ולכן אם אני במצב של חוטא, המשמעות של "אלוקי" זה שופט. במשמעות של מידת הדין, מכיוון שאני חוטא. לכן כשאני חוטא - אני במצב שאני לא מכיר בו. אני לא מקיים את תורתו. אני מקיים את תורתי. חטא - זה כאילו אין לי אלוק. זה ברור. אז אם אני אומר שוב "אדנ"י" שאני מכיר באדנותו עליי, הכוונה זה - מחול לי זה מובן? ולכן במצב של חטא השם אדנ"י יוצא, בא במקומו שם "אלוקי" אם אני שוב אומר: "אדנ"י" הכוונה זה: מחול לי, "חטאתי, מחול לי." זה הכפרה. אז היחיד עובר דרך ה'תפילה אריכתא' שהיא כפרה, כדי להיכנס בתפילה של הציבור, שכוונתה - "כנגד קורבנות תיקנום" כוונתה להיות הכפרה של הציבור. ודרך הכפרה של הציבור אפשר להתפלל. זה הסוגיה שלנו. תפילות - אבות תיקנום. אבל כל עוד בית המקדש היה קיים היה אפשר להתפלל אותן התפילות, מכיוון שהיו הכפרות של הקורבן. אחרי חורבן בית המקדש, "כנגד תמידין תקנום" כדי שיהיה אפשר להתפלל דרך תפילה שהיא ה'עבודה.' בסוגריים - במקום קורבנות. עכשיו זה יותר ברור? זה פשוט, לא? [צחוק] זה הפשט, כן?

 

{bfaccordion-slider לפי השכל הטבעי – אריסטו צודק, לא משה רבנו}

 

מקור: בראשית לציבור חילוני (כולל עוד הוספות מעבר ליוטיוב)

? הסרטון מתחיל בדו-שיח של מניטו עם תלמידה. אחרי הדו-שיח, בתחילת הדקה השלישית מתחיל הדיון הזה:

מניטו: ההשקפה של המקרא על נושא שהגדרתי ככה: איך להבין את העולם שאנחנו חיים בו? מה טיבו של אותו עולם? האם זה "טבע" כפי שאומרים אנשי מדע? דהיינו - עולם שמתפקד לפי חוקות, (וזה לא אומר) ולפי הקטגוריות של המדע, זה לא אומר שיש השגחה שמנהיגה את העולם, ואיך להבין מה שאומרת התורה: שהעולם נברא. שיש לו בורא. ואיך להבין את ההבדל שיש בין סיפור המקרא, מההתחלה? "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – כלומר, העולם ומה שאנחנו יודעים מהעולם דרך המדע. תפסתם את הנושא, כן? דהיינו: ההבדל והאי-התאמה בין שני מושגים: בריאה - לפי המשמעות המקראית של המילה, שהעולם הוא בריאה של בורא, שהוא ממשיך להיות משגיח של עולמו, מנהיג את העולם, וטבע. טבע - זה עולם שמתפקד לפי חוקות. בלי שום יחס למושג של בורא או השגחה. מבינים את ה?...

קהל: אני חושבת שזה קשור אחד בשני. זאת אומרת: אם הקב"ה שברא את העולם, אז הוא גם ברא את הטבע, אז הוא זה ששולט על הטבע.

מניטו: כן. אבל... לא. אז אני צריך להסביר את הנושא. כי עוד לא תפסת את המושג...

קהל: אני לא יודעת... כי זה היה נראה לי ביחד...

מניטו: לא. מכיוון ש... את מבינה את "הטבע" במובן של בריאה.

קהל: נכון.

מניטו: זהו. אז זה הטעות. ברור. כן זה טעות. במחשבה המדעית -" טבע" זה לא עולם שנברא ע"י בורא. זה עולם שמתפקד לפי חוקות. סופסוף - הנושא שלנו זה: צריך להבין את המתח שיש בין המושגים האלו. אם את חושבת את המושג של "הטבע" כמאמינה: שהטבע - זה תוצאה של בריאה של הבורא... אז - זה עניין של אמונה. זה לא המושג "טבע" של אנשי המדע. תפסת את ה?...

קהל: כן.

מניטו: אה! זהו.

קהל: אה הבנתי. אז אתה. מדבר על הטבע מבחינת המדע

מניטו: ברור!

קהל: מבחינת אנשי המדע

מניטו: מבחינת אנשי המדע, ו"הטבע" במשמעות של החשיבה של אנשי המדע, זה הטבע שאנחנו חיים בו! כשמישהו מסתכל על העולם שלו, הוא לא מתאר לעצמו בורא שמנהיג עולם. הוא מתאר לעצמו עולם שמתפקד לפי חוקות! כפי שאומרים אנשי המדע. התורה אומרת שזה עולם שנברא. אנחנו יודעים את זה דרך האמונה בתורה. ולכן צריך להבין את המתח שיש בין המושגים האלו. והנושא שלנו: איך להגיע מהמושג הראשון של: "בריאה" למושג השני של "טבע"? התורה יודעת שאנחנו חיים בטבע, ולא בבריאה. כפי שהיא אומרת. אז אני חוזר: "בריאה" ו"טבע" זה תרתי דסתרי. זו ההתחלה של הנושא שלנו: המקרא מתחיל לדבר על בריאה ואז אנחנו מגלים שאנחנו לא נמצאים בבריאה, אלא, בטבע. וזה משהו אחר לגמרי. עכשיו זה מובן? יש לכם שאלות על זה? ולכן אני צריך קודם כל להגדיר את זה. למה יש אנשים שלא מאמינים? שהטבע נברא ע"י בורא?

קהל: כי הם לא ראו את זה.

מניטו: מכיוון שזה לא נראה! פשוט. מי שאומר שהוא לא רואה את זה - הוא צודק! אני אומר שאני יודע שהעולם נברא מפני שאני קיבלתי את זה מהתורה. לכן יש סתירה בין מה שאומרת האמונה שלנו, והמקור זה - סיפור התורה, המקרא, והמציאות כפי שאנחנו תופסים אותה. אני רוצה להסביר את העקרון הזה: מי שפעם שאל את שאלה וקיבל את התשובה זה לא אומר, מכיוון שהוא קיבל את התשובה, שהשאלה לא איננה שאלה. השאלה נשארת שאלה לכל אלו שלא קיבלו את התשובה, והשאלה מתחדשת לתינוק שנולד היום. והשאלה היא קיימת: מה טיבו של העולם? מה טבעו של העולם? האם זה טבע? האם זה בריאה?. התורה אומרת לי שזו בריאה ואני רואה טבע. לכן יש סתירה. מה שצריך להתחיל זה לא לבלבל את המושגים שבאים דרך התגלות התורה, דרך האמונה, והמושגים שבאים לנו דרך תפקוד השכל. דרך תפקוד ההשכל אין לנו מושג כמו בריאה. זה שמענו מהתורה. אנחנו יכולים ללמוד שנים על המושגים הבסיסיים של החשיבה היהודית ולגלות שזה מושגים שלא נמצאים במצפון השכלי-הטבעי או בנפש השכלית הטבעית. למשל המושג של ה"תשובה". יש הבדל עצום בין עם ישראל לבין כל שאר התרבויות על המושג של התשובה. אולי אני אקח את הדוגמא ההיא ואחר כך נחזור לנושא שלנו ולשאלות שלכם. למשל עניין של 'חטא העגל'. אתם חוזרים את הסיפור של חטא העגל? מיד אחרי חטא העגל הקב"ה אמר למשה: "אני אכלה את העם הזה". איזו פאניקה יש? ומיד אח"כ משה אומר, מתפלל. אין אפשרות של תושבה? אנחנו יודעים שלפי התורה כי לפי התורה יש חטא? אז אפשר תשובה, והתשובה מתקנת את החטא. אברהם חטא? אם יחזור בתשובה, יקבל מחילה כפרה, אז מה קורה פה שאין אפילו רמז של לקחת בחשבון שהעם יכול לחזור בתשובה על החטא שלו.

פה נגמר הסרטון:

מי שאומר לך: שהוא תופס את המציאות... עם מלאכים... אתם זוכרים מה שאמרתי בשיעור הקודם?

קהל: לא, מה היה?

מניטו: אה, לא הייתן. לא, מ י שאומר: שמלאך התגלה לו,

קהל: שמלאך?

מניטו: מלאך התגלה לו, שהוא ראה מלאך, או - שהוא חולה נפש, או שהוא שייך לאותה תקופה שמספר התנ"ך, שבתקופת הנבואה היתה התגלות של מלאכים. אבל אנחנו לא חיים בעולם של תקופת הנבואה. אנחנו חיים בעולם שאין נבואה! שאין התגלות! ואני אומר את זה כרב! מי שאומר לי שאיזה מלאך נתגלה לו קודם כל - אני חושב על כתובת של רופא!

קהל: אולי הוא חלם?

מניטו: מה?

קהל: אולי הוא חלם?

מניטו: לא... אם הוא חלם - זה עניין אחר... מי שאומר שזה... שהוא לא ראה את זה בחלום, אלא במציאות.

לא קיים בסרטון

קהל: אז מה שצריך לגלות את זה... הנושא הוא מאד רציני: למה יש חלוקה בין בני אדם, לפי הנושא הזה? יש בני אדם שמאמינים, שהעולם הוא תוצאה של בריאה, ויש בני אדם שלא מקבלים את זה! את מבינה עכשיו את ה?.. אני רוצה להסביר את העיקרון הזה: מי שפעם שאל שאלה, וקיבל את התשובה, זה לא אומר: מכיוון שהוא כבר קיבל את התשובה, שהשאלה איננה שאלה. השאלה נשארת שאלה לכל אלו שלא קיבלו את התשובה. והשאלה מתחדשת לתינוק שנולד היום! והשאלה היא קיימת. מה טיבו של העולם? מה טבעו של העולם? נאמר האם זה טבע? האם זה בריאה? התורה אומרת לי שזה בריאה, ואני רואה שזה טבע. לכן יש סתירה! אם אני הבנתי טוב, את מאמינה שזה בריאה?

קהל: אני מאמינה שזה בריאה

מניטו: זהו!

קהל: אמנם לא ראיתי אותה. אני רואה טבע. אני מאמינה שהבריאה היתה מלכתחילה...

מניטו: את צריכה אבל את צריכה להבין למה יש אנשים שלא מאמינים בזה, והם צודקים!

קהל: אז רגע! במה הם... צודקים?

מניטו: לך - יש סיבות להאמין. אה? נכון? טוב. איזו סיבה? זה העניין שלך, כן? אבל צריך לגלות קודם כל, שיש מתח בין המושגים, סתירה, בין מה שאומרת התורה מהפסוק הראשון, ומה שאיש המדע רואה בעולם! ומי צודק? לפי המציאות - מי צודק? אריסטו? או משה רבנו? מי שחושב שמשה רבנו צודק, הוא לא יכול לחשוב שאריסטו היה צריך להיות משה רבנו. דהיינו - נביא. אריסטו הוא לא נביא! לכן - התפקוד של השכל של אריסטו, זה תפקוד טבעי של השכל. ולפי התפקוד הטבעי של השכל, העולם זה טבע. זה מובן השאלה שאני אמרתי? זה רק מבחינה משנית שיש לנו סיבות לדעת שהעולם נברא. מאיזו סיבה? כי התורה אמרה לנו את זה! זה לא בא מאיזו הנחה היפותטית. כי אם אנחנו מבססים את מושגי האמונה על הנחות שכליות, אין שום בסיס רציני! כי הנחה - אפילו אינטלקטואלית יפה, זה הנחה! והמציאות זה המציאות. ולכן - ההוכחה שזה אמת, צריך להיות הוכחה מציאותית, ולא הוכחה אינטלקטואלית-מופתית-תיאורטית. כי זה הנחה! לכן הרמב"ם מסביר את זה ככה. אלמלא התורה לא היתה אומרת לנו שהעולם נברא, אין לנו שום אפשרות להחליט. כל אחד לפי הטבע שלו, לפי האופי שלו, האופי-השכלי גם כן, שלו רואה עולם עם בורא, או רואה עולם בלי בורא. זה תלוי באופי שלו. אין דרך להכרעה אינטלקטואלית-שכלית. זה כוחו של הרמב"ם לגלות את זה, כן? ולכן אנחנו צריכים להבין: למה התורה רצתה שנדע שהעולם הוא נברא? אף על פי שהיא יודעת שאנחנו לא רואים את זה! היא מודעת מהסתירה הזו. זה מובן מה שאני מסביר? כן? אז אולי נתחיל מזה. וצריך לדעת שזה ככה: כל המושגים של המקרא. זה גילוי. אלמלא לא [היה] כתוב, לא היינו יודעים. ההתרגלות כי המסורת היהודית היא... עתיקה מאד. ההתרגלות של כל כך [הרבה] זמן, מראה לנו כאילו שזה רציונאלי. זה לא רציונאלי! יש איזה מין תחושה של וודאות מכיוון שיש לנו סיבות לדעת שזה אמת. אבל זה סיבות שבאו לנו דרך האמונה. לא דרך השכל.

קהל: זה כבר מציאות. העולם נברא, מישהו...

מניטו: תשמע...

קהל: משהו התחיל אותו, אבל...

מניטו: לא. תשמע. יש... תשמע, נהיה קצת רציניים. טוב. יש מין האנושי. כמה אנשים יש בעולם?

קהל: 3 מיליארד.

מניטו: טוב. הרבה. המון. כמה יהודים יש?

מניטו: קומץ.

קהל: קומץ. נכון.

מניטו: וכמה יהודים מאמינים? עוד פחות. כמה יהודים מאמינים, שיודעים מה שהם מאמינים? עוד פחות. וכל השאר משוגעים?! אז - צריך להיות רציני! קצת. אדם זה אדם. אם החלוקה בין היהודי שיודע את האמת, ושאר הגויים זה דרך השכל, אז זה גזענות! כן -" השכל שלנו הוא מיוחד" אם זה עובר דרך השכל זה גזענות! מי שחושב שזה עובר דרך השכל. אז דרך מה זה עובר? יש הבדל! ברור שיש הבדל! אולי נתחיל במושג הזה, כן? [ברכת שהכל] זה תפיסה של הנשמה דרך השכל. ההבדל הוא במישור של הנשמה, לא במישור של השכל! בן אדם יכול להיות פיזיקאי פרס נובל אם הוא גוי ואם הוא יהודי. הוא יכול להיות רופא אם הוא גוי, אם הוא יהודי. כל מה ששייך למציאות של החומר. התפקוד של השכל - אין הבדל! מהו ההבדל? וזה הבדל שעבר את כל העולם כולו, מהתחלת ההיסטוריה של המין האנושי, זה דרך האופי של הנשמה, לא של השכל. ההבדל בין יהודי וגוי זה לא עניין של גוף. זה לא עניין של שכל. זה עניין של נפש.

קהל: סליחה, גוי יכול להיות... אם... אז הוא לא יכול להיות נביא?

מניטו: עכשיו לא. הגוי יכול להיות... לא לא, עכשיו אני רוצה לדייק: מאז יציאת מצרים, כן? הנבואה נאבדה מהגויים. טוב, אתה צודק. היהודי היה יכול להיות נביא. זה לא אומר זה לא אומר שהיה ביכולתו הנבואה של עם ישראל. זה נבואה אחרת. זה נבואה ששייכת לו. להיסטוריה של האומה שלו. של התרבות שלו. יש מושג. המושג "נביא" הוא לא פשוט. ומה זה "נבואה" סופסוף? הנבואה הסתיימה! ואין לנו ניסיון מה זה נבואה. אנחנו לומדים דרך החכמה מה שאמרו הנביאים. אבל אין לנו ניסיון מאז חורבן בית ראשון, כבר הנבואה הסתיימה בהתחלת הבית שני. אין לנו ניסיון שאומר פשט המקרא: "וידבר ה' אל משה לאמר" וכשיחזקאל הנביא אמר: "כה אמר לי... הנה דבר ה' אליי" אם זה פיוט, או אם זה אמת. נבואה זה לא מחשבה עמוקה-פילוסופית. זה משהו אחר לגמרי, כן? אבל מכל מקום, במושג נביא יש "נביא אמת" ו"נביא שקר" אף על פי ש-"נביא"- באמת הוא נביא, אבל נביא שקר. זה לא אומר שזה אמת. מה שהוא נביא. נביא - יש לו הכוח של הנבואה, אבל הוא יכול להיות שקרן!

קהל: במודע?

מניטו: במודע או לא במודע. אבל נביאי שקר, לרוב, היו במודע. כמו משיחי שקר, גם כן. לא גמרתי. מה שצריך להתחיל זה: לא לבלבל את המושגים שבאים לנו דרך התגלות התורה, דרך האמונה, והמושגים שבאים לנו דרך תפקוד השכל! דרך תפקוד השכל - אין לנו מושג כמו "בריאה" זה שמענו מהתורה. ואנחנו יכולים ללמוד שנים על המושגים הבסיסיים של החשיבה היהודית, ולגלות שזה מושגים שלא נמצאים במצפון השכלי-הטבעי. או הנפש השכלית-הטבעית. למשל - המושג של "התשובה" זה - יש הבדל עצום בין עם ישראל וכל שאר התרבויות העולם המושג של ה'תשובה'. ואולי אני אקח את הדוגמא ההיא ואח"כ נחזור לנושא שלנו ולשאלות שלכם. למשל עניין של חטא העגל. אתם זוכרים את הסיפור של חטא העגל? מיד כשהיה חטא העגל, הקב"ה אמר למשה: "אני אכלה את העם הזה" איזו פאניקה יש. ומיד משה אומר... מתפלל... אין אפשרות של תשובה?! אנחנו יודעים, כי לפי התורה, יש חטא? אפשר תשובה. והתשובה מתקנת [את] החטא. העם חטא? אם יחזור בתשובה - יקבל מחילה, כפרה... אז מה קורה פה? שאין אפילו רמז של אפשרות לקחת בחשבון שהעם יכול לחזור בתשובה על החטא שלו? אז - מה שצריך לגלות שזה - כי היוזמה של חטא העגל לא באה מעם ישראל. היוזמה של חטא העגל באה מ"הערב רב" זה נושא לגופו. צריך להבין מה זה עניין של ה"ערב רב", למה צריך דבר כזה? כי ביציאת מצרים גויים שלא היו יהודים, הם מצטרפים לעם ישראל, ונכנסים לעם ישראל, בבחינת "ערב רב" כולם מבינים את הנושא? אז "הערב רב" אמר: "אלה אלוקיך ישראל" מי אומר למי? כשאומר: "אלה אלוקיך ישראל?" זה הם שאמרו לי. החטא של ישראל - שלא היה יכול להתגבר על הערב-רב. וצריך ללמוד את הטקסט הזה מילה במילה, כדי לתפוס את העניין. בדרכי החשיבה של הגויים, אין אפשרות לחזור בתשובה. לחשוב על החזרה בתשובה. אז אני רוצה לקרוא לכם רק פירוש אחד על העניין. כדי לגלות את זה. מה שהתחלתי להסביר: אנחנו כל כך רגילים לאותם המושגים. שאנחנו חושבים כאילו זה מובן מאליו. יש חטא? אפשר תשובה. זה חידוש של התורה. ואני רוצה להסביר את זה באופן אינטלקטואלי. איך זה - מושג כזה של "תשובה" לא נמצא בשכל האנושי. אולי מישהו יביא לי איזה ספר שמות עם רש"י? רק בקצרה: מי שהשכל שלו מתפקד לפי חוקות הטבע, לא יכול להתגבר על מושג שכזה. ולכן המדרש שמספר כשהקב"ה הציע את התורה לכל אומות העולם, וכל אומות העולם לא רצו לקבל אותה, צריך להסביר את המדרש הזה. למה לא רצו לקבל את התורה. למה רק עם ישראל רצה לקבל את התורה. המדרש מסביר שכל אומה ואומה, שואלת שאלה אחת: למשל על המצוות שבתורה. למשל, לפי אותו מדרש, ישמעאל שואל: "מה כתוב בתורה שלך?" אז הקב"ה אומר (זה מדרש, כן?) אז הקב"ה אומר:"כתוב: לא תגנוב" ישמעאל משיב אני לא יכול לקבל את התורה, כי הזהות שלי אינה בנויה כך, מכיוון שהברכה של ישמעאל זה "ידו בכל ויד כל בו" בזהות של ישמעאל יש איזה נטייה שמונעת - לא כל התורה כולה, לפי המדרש. אלא מצווה אחת. ומכיוון ש דרך מצווה אחת הוא יכול להיכשל, אז הוא לא יכול לקבל את התורה, דהיינו למסור את הגורל שלו במציאות לסכנה כזו של חטא. זה מובן? ועשו שואל: "מה כתוב בתורה? לא תרצח". אז עשו אומר: "אני לא יכול" כי בזהות שלו יש: "ועל חרבך תחיה" זה לא אומר שהוא לא רוצה תורה. אלא אותה תורה, שיש [בה] אותה מצווה שמנוגדת לנטייה שלו, בזהות שלו, וזה עניין נפשי, זה לא עניין שכלי, כן? אז הוא לא... הוא לא יכול לקבל את התורה. אז השאלה היא ככה.. וכן עמון ומואב, וכן הלאה. השאלה היא ככה: טוב, יש יצר הרע של רצח אצל עשו. של גניבה אצל ישמעאל. אפשר לחזור בתשובה. למה לא חושבים על האפשרות של - לחזור בתשובה? זה השאלה שלנו! אז אני אקח רק את הפסוק של הפסוק של חטא העגל, ואני מתחיל להסביר את זה. אז זה בפרשת כי תשא נראה את זה מיד. זה פרק לב. כנראה שזה לב.. כן. פרק לב פרשת כי תשא. הנה. אני אקרא כמה פסוקים,‎ וכשאני מגיע לאותה נקודה, נלמד את רש"י. "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר.. ויקהל העם על אהרן" וכל פעם שכתוב "העם" ולא "בני ישראל" הרמז זה - לערב-רב. יש כמה מדרגות: יש "עם", "עם בני ישראל", "בני ישראל", "ישראל". יש כמה מדרגות בעדה של בני ישראל. כמו... כי בנשמה של כל יחיד ויחיד יש כמה מדרגות. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כמו כן - בכל עם יש כמה שכבות. כמה מדרגות בבחינה רוחנית. אז - "וירא העם" - זה הסוד הזה של הערב-רב. ולא למדנו מה זה הערב-רב. ולמה צריך להיות. בכל תקופה של סוף גלות בא הערב רב. זה נושא לגופו. ומי הוא הערב רב של השל התקופה שלנו? זה גם נושא לגופו...

קהל: תגלה לנו.

קהל: תגלה לנו...

מניטו: לפי הזהר זה גדולי ההלכה.

קהל: הערב רב

מניטו: כן. לפי הזהר... לא לא... זה רציני... זה לא בדיחה.

קהל: הם גם יודעים את זה?

מניטו: מה?

קהל: הם גם יודעים את זה?

מניטו: ברור שגם יודעים את זה. זה דמויות כמו הרב שך, הרב עובדיה יוסף, לא לא! ממש!. אני לא מתבדח! כי הם תופסים את התורה בחשיבה של גויים. בבחינת דת פגאנית. טוב, נלמד את זה עם המקורות. אתם רוצים שנלמד את זה? טוב, בשבוע הבא אני אביא את המקורות. טוב, אז ככה היה רגילים לומר:....להשלים (לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה) "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר. ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלוהים"- לשון רבים,"אשר ילכו לפנינו" זה ביטוי של עבודה זרה, כן? זה עובדי עבודה זרה שמדברים."אלוהים אשר ילכו לפנינו" "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו" "ויאמר אלהם אהרן: פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי" ויתפרקו וכו "ויקח מידם" להשלים (לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה) לשון פולחן של עבודה זרה. רש"י אומר על: "לך רד כי שחת עמך". "העם" לא נאמר, אלא עמך" דהיינו: עמך שלך - משה. שחת עמך."זה ערב רב שאתה העלית. להשלים רש"י (לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה כל פעם שהמקרא מדבר על ישראל - זה לשון יציאה. של מצרים. למשל - כשמשה מתפלל על ישראל עצמו, לא על הערב-רב, הוא מתפלל ככה: "ראיתי העם הזה והנה עם קשה עורף" לפי הפשט - זה שייך לערב-רב. זה לא עם ישראל שהוא קשה-עורף. זה הערב-רב. ומה המשמעות של "קשה-עורף?" אין לו אפשרות לחזור בתשובה. זה מה שמסביר ה... מסבירים המפרשים, ונראה את זה מיד, כן? וכשהקב"ה קיבל את תפילתו של משה, וסלח לערב-רב, הערב-רב נכנס בישראל, "סלחתי כדבריך" ולכן - אותה מידה של "קשיות עורף" נכנסה בישראל. ויש פסוק מלא שאומר: כשהיה צריך לנחם את עם ישראל, להשלים מכיוון שקיבלנו על עצמנו את המידה של קשיות עורף של הערב-רב. מה שצריך להבין עכשיו זו המשמעות של אותו ביטוי: "עם קשה עורף" שאינו מסוגל לחזור בתשובה. אתם רואים את השאלה שלי? מיד - הקב"ה אומר למשה: "ראיתי את העם הזה, והנה עם קשה עורף הוא" להשלים(לא יכולה להשלים, למרות שנדרש על פי מי שכתב לפני. לא מכירה את ההקלטה זה אח"כ אני אסביר. ותשובה איפה?! אין אפשרות לעשות תשובה? אז מה? הנה מה שאומר רש"י "עם קשה עורף" להשלים ולכן אין שום תקווה שיחזרו בתשובה. זה לא סתם עניין של מוסר. זה עניין של תפקוד השכל שלהם. ופה אני מתחיל להסביר למה בשכל הטבעי בשכל האנושי, המושג של "תשובה" אין לו מקום ולכן - כל אומות העולם ממאנים לקבל את התורה. רק ישראל שיש בכוחו אותו כוח, של הפכת המנוגדים יש לו את הכוח לחשוב על התשובה. אני אסביר את זה אחר כך. מיד. כי - קודם כל ופה זה דוגמא כבר, לגלות כי: החשיבה הטבעית היא שונה לגמרי מהחשיבה לפי דרכי התורה. לפי דרכי האמונה. יש לי הרבה הרבה ידידים שהם גויים פילוסופים. ואני לא יכול לומר שהשכל שלהם לא מתפקד יפה. זה ההיפך! אז השכל שלהם מתפקד כמו שצריך אלמלא לא היתה הנבואה. אלמלא לא היתה הנבואה, היינו צריכים לחשוב כמוהם. וההוכחה - שמי שאין לו סיבות להאמין במה שאומר המקרא, חושב כמו הגויים! חושב כמו הפילוסופים. זה מובן מה שאני אומר? וכפי שאמרתי מקודם, לפי השכל הטבעי, אריסטו צודק. לא משה רבנו. משה רבנו מחדש מושגים שאין להם שום בסיס בשכל הטבעי. המושג הראשון: "בראשית" מי יש לו תפיסה של מושג "ראשית?!" אין! יש לנו -"התחלה". "ראשית"- אין. זה אותו דבר.

מניטו: מה? זה לא אותו דבר!!! זה מה שצריך להבין!

קהל: "ראשית" זה התחלה. לא!!! "התחלה"- זה התחלה של משהו! "ראשית"- זה ראשית של הכל. כולל הזמן. במשמעות של הפסוק: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" אם את מבינה: "בהתחלה" המילה ההיא היא מיותרת. כי הבריאה לא יכולה להיות לפני הראשית או אחרי הראשית. היא צריכה להיות ב-ראשית. אז מה... מה אנחנו קראנו?

קהל: נו, אז הבריאה התחילה מבראשית.

מניטו: נכון. לא... לא תפסת את השאלה/ההסבר שלי. מה המשמעות של המילה "בראשית?" כי הבריאה לא יכולה להיות לפני הראשית, ולא אחרי הראשית. אז המילה "בראשית" היא מיותרת.

קהל ב': בראשית של מה?

מניטו: לא...

קהל א': בראשית של הבריאה.

מניטו: לא!! לא צריך!!

קהל ב': בראשית של מה? קודם לא היה כלום, אח"כ היתה בריאה. זה ה-"בראשית."

מניטו: הבריאה זה התחל...

קהל א': לפני זה לא היה כלום, היה תהו ובהו.

מניטו: טוב, סליחה. הבריאה זה הראשית! לכן המילה "בראשית" היא מיותרת! אני מבין שאת לא צריכה ללמוד! את תופסת דרך האמונה. את לא צריכה ללמוד. לא לא. אני רציני! זה ביטול זמן בשבילך. אני חוזר להסבר של חטא העגל. הנה: קודם כל, יש סיבה מוסרית. השכל הטבעי, לא יכול לקבל מושג כזה. [מושג התשובה] היה חטא, ואפשר למחול על החטא?! מי שחטא - צריך לשלם את [על] החטא שעשה. יש אי-צדק מוסרי במושג של "התשובה". זה משוא-פנים. זה מובן מה שאני אומר? מי ששכלו מתפקד באופן טבעי, הוא לא יכול לתפוס את המשמעות המוסרית של "התשובה". הוא מתנגד לזה. ויש הרבה שיטות בפילוסופיה שלא מקבלים את זה! אני רוצה לתת לכם דוגמא במקרא. בתנ"ך. זה הנביא יונה. למה הנביא יונה לא רוצה ללכת לנינוה? כדי להביא את הבשורה של השל האפשרות של הכפרה אם יש תשובה? מכיוון שבשבילו - זה אי-צדק! הוא אומר לקב"ה: "אני יודע שאתה רחום וחנון" אבל אסור להיות רחום וחנון לפני החטאים האלו. זה יונה. ושמו של יונה מוכיח: שמו זה: יונה בן א מ י ת י. לפי ה א מ ת אסור להיות יונה. אז אני חוזר: זה הסיבה הראשונה. הסיבה הראשונה, זה: מבחינה מוסרית השכל הטבעי לא תופס את המושג של "תשובה". אבל יש סיבה שנייה שהיא יותר חמורה. סיבה שכלית! כי המושג של "תשובה" בעברית זה: לשוב בזמן באותו עת שהיה הקלקול המוסרי כדי לחזור לדרך הישרה. התמונה היא פשוטה מאד: הדרך הישרה, באיזה שלב נטיתי מהדרך. מה זה התשובה? אני צריך לחזור לאותה נקודה כדי לתקן ולהמשיך בדרך הישרה. אבל אין בשכל האנושי המושג של: הפיכת הזמן. זה "בלתי רוורס" אי אפשר לחזור לאחורה, לשוב, כדי לתקן. ולכן, אין מקום בחשיבה האנושית במושג התשובה. זה חידוש של התורה. אחר כך התרגלו לזה. שמעו. וגם הנוצרים חושבים שאפשר לחזור בתשובה. אף על פי שהם גויים. מכיוון שקיבלו את זה מהתנ"ך. קיבלו את זה מהזהות העברית. רק בעברית יש לנו את הכלל של ו"ו ההיפוך. העבר יכול להיות עתיד. זה מובן? כן? אין שום שפה בעולם שיש כלל כזה. זה חוק של הדקדוק. זה יותר מחוק של הדקדוק. זה דרך חשיבה ששייך לנפש העברי שאפשר לתפוס את המושג של "התשובה" לכל הפחות - בזמן המוסרי אפשר לחזור אחורה ולתקן, ולשוב לדרך הישרה. זה מובן? אז זה - זה מה שקורה פה! אין שום [חידה]. מכיוון שהם גויים! אין מקום לצפות לתשובה. ולכן זה אבוד. אז - צריך כל זמן של ההיסטוריה כדי לגייר אותם כדי לגייר את החלק הזה של עם ישראל, שנכנס לעם ישראל ביציאת מצרים וזה מה שאומר המדרש: חטא העגל נתלה בכל החטאים עד אחרית הימים. בכל חטא אנחנו משלמים גם בשביל אותו חטא, וגם קצת בשביל חטא העגל. כי אם העונש היה צריך להיות מיידי, זה היה הסוף של עם ישראל. ולכן צריך להבין את הנושא השני: למה אנחנו צריכים כל כך לקבל גרים? זה עוד נושא שנלמד לכן אני רציתי לתת לכם את הדוגמא של התשובה. כי לפי דעתי, זה דוגמא פשוטה מאד, כי המושגים של המקרא אינם שייכים לשכל האנושי. ואני רוצה שתבינו את הגורל של השכל החילוני. השכל החילוני מתפקד כמו השכל הטבעי. השכל של המאמין, אני לא רוצה לומר "דתי", השכל של המאמין מתפקד דרך מושגים שקיבל מהנבואה. שהם אינם שייכים לשכל הטבעי. לכן, זה לא בדיחה מה שאני אמרתי, מי שלא צריך את זה, מי שכבר הוא התרגל כל כך לוודאות של המושגים של האמונה, לא צריך להתמודד עם השאלות של השכל הטבעי! הבנת מה שאני אומר, כן? אבל - צריך להפריד, להבדיל ביניהם. זה לא אותו דבר אז אני חוזר: בריאה וטבע - זה תרתי דסתרי! וזה התחלה של הנושא שלנו, המקרא מתחיל לדבר על בריאה ואנחנו מגלים שאנחנו לא נמצאים בבריאה, אלא – בטבע. וזה משהו אחר לגמרי. עכשיו זה מובן? האם יש לכם שאלות על זה? דבר שנראה לנו כדבר נפלא, נס, זה קורה דרך חוקות הטבע. למשל - מדינת ישראל. אחרי שנה. הנס - שזה קרה. טוב, אני חוזר לנושא.

קהל: הרב?

קהל: מה מביא את האדם לשנות את ה...

מניטו: מה?

קהל: אתה דיברת על ה"האדם הטבעי" או על ה"המחשבה הטבעית". מה מביא את הבן-אדם לשנות את המחשבה הטבעית?

מניטו: גילוי שכינה.

קהל: איך הוא מגלה את זה?!

מניטו: גילוי - זה גילוי של הנבואה. זה - הקול של הנבואה בא מחוץ לנפש ה... אנחנו לא חיים בתקופה של נבואה. תשמע, אני חוזר על זה, ואחר כך אני חוזר על הנושא. זה.. על זה דיברתי בשיעור הראשון: יש לי הרבה הרבה תלמידים שבאים לומר לי: "סופסוף - אני לא מאמין" מה הם רוצים לומר? שהם לא נביאים. אני יודע שהם לא נביאים! גם אני לא נביא! מה דעתם לומר? שהקב"ה לא התגלה להם. אני יודע את זה! אתה מבין? כן... ולכן מה שקרה לאברהם אבינו, שזה - הוא היה "עברי" ולכן - כשהבורא עולם מדבר, יש סיבות, ואנחנו צריכים ללמוד למה שהעברי שומע קודם כל. ואחר כך, העברי יכול להסביר את זה לאחרים! אבל כשהקב"ה מדבר - הוא מדבר קודם כל בעברית. והעולם כולו יודע את זה! הם מאמינים בדיבור שהקב"ה אמר בעברית לעם העברי. לא מעט יש לי וויכוחים, כך אומרים? לא ויכוח.. דו-שיח. עם כמרים בעולם הגדול. ויש לי הזדמנות לומר להם את הדבר הזה: אתם אומרים זה באמונה הנוצרית, כן? אתם אומרים, שאתם מאמינים שהקב"ה שהאל עשה את עצמו אדם כדי להציל את העולם. אבל זה לא נכון! אתם לא מאמינים ככה. אתם מאמינים שהאל עשה את עצמו יהודי כדי להציל את העולם. אז תגידו את זה ככה. פה יש חידה. מה קורה פה?! והם מאמינים בזה! אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איך מאמינים בזה! שהיה צריך שהבורא עולם יתגשם כיהודי כדי להציל את העולם. מה המשמעות של העניין? יש משהו מיוחד בזהות העברית. ואנחנו צריכים ללמוד את זה כשנגיע לזהות של אברהם העברי. אם אתם רוצים - אפשר להתחיל בזה. אני רציתי להתחיל בהקדמה-"מעשה בראשית"- דהיינו מה התורה אומרת - מה העולם שלנו? זה אולי קצת יותר פילוסופיה מאמונה, אבל מכל מקום, כדאי להמשיך. אז אני רוצה לחזור לשאלה, אבל תזכירו לי?

קהל: זה היה: האם משה טעה, או שאז כשהקב"ה אמר לאברהם.. אברהם הכיר את עצמו כסוף היסטוריה. של תקופה היסטורית, שהגיעה לשואה- השואה של בבל, אתם זוכרים את המדרש? מה זה "אור כשדים"? זה ממש תאי הגזים של נמרוד, כן? משפחת אברהם – היא מניצולי השואה דאז והוא רואה את עצמו כסוף-היסטוריה! בלי עתיד! "אברם אין לו ולד" אברם - אין לו זרע. אברהם - יהיה לו זרע. הוא צריך לחזור לזהות העברית שלו מהזהות הארמית של הגלות שלו כדי להיות מסוגל להוליד. כן זה ברור. סוף קלטת ולפי דעתי, זה ההסבר של כל כך [הרבה] יהודים, שהם מחכים לביאת המשיח, מאמינים שמקומם הוא בארץ ישראל, ונשארים בגולה. רואים מה שמתרחש, ש- שנה לא יכולנו לחזור, ורואים שקמה מדינת ישראל, שאפשר לחזור, ולא חוזרים. לפי דעתי - הסיבה העמוקה, זה לא שאינם מאמינים, אלא - אינם מאמינים בזכותם. אולי אין מספיק זכות בהם כדי לזכות בזה, לחיות בירושלים? שיגעון. כי - [זה] לא תלוי בזכות. טוב - זה עניין אחר. אתם מבינים איך זה מתחיל? והמדרש אומר את זה באופן ברור. אני גומר את זה: לא שאברהם יש לו ספק על היכולת של הקב"ה לתת לו זרע, אלא - יש לו ספק האם הוא זוכה בזה.

קהל: אמרת שאברהם הוא... אבל זאת שרה שקראה.

מניטו: לא לא.

קהל: כן, אבל הוא מביא את הזרע, זה אותו דבר.

מניטו: כן. את צודקת. כן. אבל - אברהם יכול להוליד עם כל אומות העולם! למשל: הגר המצרית. עם הזהות שלו, שרה העברייה של האומה שלו - הוא לא יכול. נכון? זה העניין. אני לא אמרתי שהוא היה עקר. אלא שאין לו ולד משרה. מהגר - הוא יכול להיות. והגר - זה לא סתם, זו בתו של פרעה דאז, דהיינו - הזהות המצרית דאז הייתה התרבות דאז. דרך התרבות המצרית, הוא יכול להוליד. אבל דרך התרבות העברית שיצאה מהגלות שלה, יש עיכובים. טוב, בגלל זה צריך ללמוד. אז - הפסוק אומר: אם ככה, כשאברהם אומר לקב"ה: "במה אדע כי אירשנה?" דהיינו: גם אם הוא-עצמו, יש לו מספיק זכות, מכיוון שהקב"ה מבשר לו, אולי בזרע שלו לא יהיה מספיק זכות כדי לרשת את הארץ? "במה אדע כי אירשנה?" אז הקב"ה משיב לו: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ומה זה "הרכוש" הזה? אז בפעם הראשונה שהמילה "רכוש" מופיעה בסיפור, זה כשאברהם היה בסדום, והמלך של סדום, אחרי איזה מלחמה, אמר לאברהם: תן לי הנפש, והרכוש קח לך. וגם הרכוש - אברהם לא רצה לקבל. דהיינו: עכשיו אני עובר להסבר של הזהר: יש ניצוצות של קודש בכל העולם. ואברהם - ירד איפה שהרכוש הזה היה נמצא. והוא עזב אותו. ולכן הוא צריך לדעת שהעם שלו צריך ללכת איפה שנפל אותו רכוש, כדי להוציא אותו מהגלות. זה הערב-רב. אתם מבינים את העניין. טוב - הקבלה מסבירה את זה, כבר בבריאת העולם - העניין של "שבירת הכלים" אולי פעם נלמד את זה, אבל אני רוצה להסביר לפי המדרש, לפי הסיפור של תולדות עם ישראל, כשעם ישראל התקיים הרבה מימדים של אותה נשמה, של עם ישראל - נשארו בחוץ. ‎וצריך להחזיר אותם. אני אתן לכם דוגמא אחת. במשפחה של אברהם שיצא מאור-כשדים, היו איתו לוט. לוט בן אחיו. הרן, אביו של לוט, נזרק באור כשדים, ב"אור" של כשדים, אבל לוט יצא עם אברהם. והוא בן אחיו. דהיינו - זה אותה זהות, של העם העברי בבבל, שהייתה הזהות הארמית. כן? ולוט התחיל ללכת עם אברהם, באותה דרך של אברהם, ואחר כך, עזב אותו. ובחר בדרך אחרת לגמרי. וסופסוף יסד אומות שהן מתחרות לישראל: זה עמון ומואב. אבל בזהות של לוט, יש אותה זהות השורשית של אברהם. ולכן יש חלק מהנשמה של לוט שהיא חלק של הקדושה של עם ישראל. וצריך לחזור עד שרות באה ממואב כדי להחזיר את הקדושה שהיתה טמונה, בלוט. זו אותה משמעות של הערב-רב מבחינת כל העולם כולו. ורות היא מיוחדת. כי בשורשה - היתה הכי קרובה לאברהם. אבל כל שאר הגרים שבאו דרך הערב-רב, הם משורש של אדם הראשון. אז זה החלק הקדוש של אדם הראשון שנפל מחוץ לנשמה של ישראל, שצריך לחזור. ולכן אחת מהדרכים של האסטרטגיה של ההשגחה זה - דרך הגלות, חוזרים עם הניצוצות האלו. דרך אגב - אנחנו נמצאים באיזה תקופה שיש לנו הרבה גרים! אני לא רוצה לומר שהגרים הם הערב-רב. אבל אותה מידה שנכנסה ביציאת-מצרים בעם ישראל עם הערב-רב נמצאת בעם ישראל. זה התפיסה הפגאנית של התורה. וכשאני אמרתי בשם הזהר שאז... אם הזהר אומר את זה, ולא רק החסידים, גם המתנגדים יודעים את זה: שיש סכנה בגדולי ההלכה להיות מאותו סוג של הערב-רב שהיה בזמן משה. אז זה אומר שזה בעיה חמורה מאד. טוב, אז על זה נדבר פעם אחרת. אז הנה, לפי השאלה שלך, כן. יש איזה משמעות משיחית לעניין של הערב-רב, כמו שיש משמעות משיחית כשיש גר שנכנס לישראל, נותנים לו את שמו של אברהם. טוב, אז זו היתה רק דוגמא אחת של מושגים שרציתי לבאר שאין להם מקום בשכל האנושי. מה קרה? התרגלנו לזה. ואנחנו מתייחסים למושגים האלו כאילו זה מובן מאליו. אבל זה ביטויים מקראיים שאין להם אח ורע בשפות אחרות! זה מובן מה שאני אומר, כן? וזה מתחיל במושג של "בריאה" נחזור למה שלמדנו בשיעור הקודם.

 

{bfaccordion-slider מבוא ללימוד המדרש}

 

שמות רבה, קובץ 7

מניטו: אז פה, שוב: המדרש מגלה שהוא משתמש במובן של המילים של המקרא לפי הכוונה של לשון הקודש. וזה המובן האמיתי של המילה בעברית של הנביאים, שנקרא 'לשון הקודש.' אז מי שקורא: 'הולך' סתם הולך, והוא מתרגם בשפה אחרת סתם 'הולך' לא תפס את כוונת הפסוק. שוב, זה אותה שאלה ששאלת כמה פעמים: אנחנו רגילים, בטעות, לחשוב שיש 'פשט' - זה תרגום המילים, לפי פשוטם. ויש מדרש שמוסיף משהו על הפשט. פה אנחנו מגלים, זה לא פעם ראשונה, שדווקא המדרש מגלה הפשט האמיתי. זה מובן, כן? ואם אתם זוכרים, כל הויכוח על רש"י. שרש"י אומר: "ואני בא לפרש פשוטו של מקרא" והוא מביא כמה מדרשים! והוא מביא רק מדרשים! אבל כדי לפרש 'פשוטו של מקרא.' זה השנה של הולדת רש"י זה נושא שצריך לעיין בו. למשל, יש מקור בגמרא שאומר חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק היוצא מידי פשוטו. אלו שמצטטים את זה, הכוונה שלהם זה נגד המדרש. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו פסוק שמקרא יוצא מידי פשוטו. אבל הפשט (צחוק קל) של אותה מימרא הוא אחר לגמרי. חזרנו על כל הש"ס כולו, ולא מצאנו - במדרשים של הש"ס - מקרא שיצא מידי פשוטו. אתם תופסים את ההבדל. זה לא חידוש, זה הפשט של הגמרא (צחוק קל) כי המדרש מגלה את הפשט האמיתי, למה? מכיוון שבעלי המדרש תופסים את העברית של המקרא בבחינת לשון הקודש. ולכן כמה מפרשים, כל פעם שצריך לומר 'ככתבם', 'ככתבו', אומרים - בעיקר רש"י - "בלשון הקודש." "ככתבו" - זה בלשון הקודש. זה לא - כפי שאני רגיל לומר - ה'היפכא' פשט.' התרגום המילולי, בשפה אחרת, ושוב, חושבים את זה בעברית של המכולת, אבל זה לא העברית של לשון הקודש.

אם כן, "ונערותיה הולכות על יד היאור" זה פשוטו כמשמעו מתות על יד היאור. ולכן המדרש צריך להסביר למה מתו.

קהל: מדוע רש"י נצרך לפעמים להוסיף: "ומדרשו?"

מניטו: מכיוון שלפעמים מדרש אחד לא מספיק כדי להבין את הפשט של הפסוק. אז רש"י קודם כל מסביר את הפשט של הפסוק, ואחר כך מסביר: "ומדרשו" במובן הרחבת המשמעות של הנושא, לפי דרשה. יש הבדל בין 'דרש' ו'דרשה.' השיטה של המדרש בדרך כלל, וזה ההבדל בין הדרש והרמז, השיטה של המדרש זה להסביר איזה נושא באיזה פסוק, ואחר כך להרחיב את הנושא לגופו. מחוץ לפרק עצמו. איזה עניין שמתגלה דרך איזה פסוק, אז המדרש מסביר את העניין דרך פסוק. ולכן דרך המדרש הזה, אנחנו לומדים את משמעות הפשט. אבל מכל מקום, זה הויכוח בעיקר בין הרשב"ם, נכדו של רש"י, והרמב"ם. כאילו הרמב"ם, הזקן שלו, לא ידע את הפשט. אז זה מה שאומרים בשם הרשב"ם.

אבל אולי אני ארחיב קצת את הנושא פה. בכלל, למה אנחנו צריכים מפרשים? כי יש דברים בגו, בפירושים של המפרשים. מי שלא מבין את הפסוק, לא יכול להבין את הפירוש. לכן למה הפירוש בא? יש איזה מין מעגל קסמים, כן? אם אני לא מבין את הפסוק, אני לא מבין את הפירוש! והפירוש בא להסביר את הפסוק. אתם רואים את השאלה, כן? ולכן צריך להבין לפני תקופת המפרשים, והמפרש הכי גדול זה היה רש"י, היה תקופה של 'הפוטרים,' שבאו לפטור את הקושיות של המקרא. אבל הפוטרים היו רק נותנים כמה הסברים למילים שכבר שכחו את המשמעות שלהם, אפילו לפי מה שמכנים 'פשט.' הפוטרים זה המתורגמנים הראשונים, אם אפשר לומר המפרשים באים לפרש את נושא הפסוקים. מה קרה? זה סימן שהגענו לאיזושהי תקופה שהיהודים, מכיוון שהתרגלו לשפות זרות, אפילו דרך השפות היהודיות, כן? לא תפסו את המשמעות הנבואית של העברית של המקרא. ולכן היה צריך להסביר ליהודים מה המקרא אומר בעברית. זה מובן? שוב, זה הנושא של ההבדל בין לשון הקודש ועברית שימושית.

קהל: המדרשים [...] את הפסוק לפי העברית של הנבואה?

מניטו: כן. והדוגמה הכי הכי בולטת זה רש"י. אני רגיל לומר את זה ככה: כל עוד שעם ישראל היה בתקופת הנבואה, לא היה צריך לתרגם מה שהנביא אומר. כי לכל העם, כל אחד לפי מדרגתו, אבל לכל העם היה באיזה מין אווירה של התגלות על מה שמספרת התורה או המקרא, הם היו מבינים במה מדובר! הדוגמה שאני רגיל לומר כל פעם, זה: מה זה מלאכים? אז המקרא מדבר על מלאכים. מי מבין מה זה מלאכים? אבל המקרא ניתן בתקופה שכולם ידעו מה זה מלאכים, מכיוון שהייתה התגלות של מלאכים. זה רק דוגמה מני כמה. כמעט כל מה שאומר המקרא - לא מבינים. זה סתום וחתום. מכיוון שאנחנו לא נמצאים בתקופה של התגלות! במה מדובר? זה סיפור על עולם שדומה לעולמנו. מה ההבדל? שאותו עולם של המקרא הייתה התגלות. בעולם שלנו אין התגלות, חוץ מיחידים יחידי סגולה, שהם... הפסקה בהקלטה ...הנבואה זה היעד של המפרשים. ולכן מסתמכים על המדרש, כי המדרש מתחיל בזה. בעלי המדרש היו מסוגלים לנבואה. זה לא סתם מורה לתנ"ך. ר' חייא, ר... טוב, כל הרבנים של המדרש רבה, מדרש תנחומא, ספרי, ספרא, וכן הלאה. נכון? זה מה שרציתי להדגיש, מכיוון שזה בולט. מי שקורא את המקרא הזה במשמעות של הלשון של הנביאים, לא צריך מפרשים. אנחנו צריכים מפרשים שדווקא מאירים עיננו בזה. זה העיקר. ולכן כשיש פה ושם נושאים שנאמר אי אפשר, מכיוון שמסוכן לתרגם, לגלות, להסביר - רש"י אומר: אינני יודע מה בא ללמדני. זה לא שהוא לא יודע. הוא יודע! הוא לא יכול. זה רק עברי יכול לתפוס את זה, ליהודי זה מסוכן.

 

{bfaccordion-slider מבוא ללימוד קבלה}

 

אני אמשיך: "‎ואם יש בהם מי שיערער על בקשתו" "וכמו כן אם יזדמן לו שיתעכב בהיכל המלך שעה או שתים" "אם יכול לסבול" זה בדוגמא שמביא הרב פה "ורז"ל הוצרכו להעיר אותנו ואמרו כלל גדול" "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" "ואם במלכות בשר ודם יש לו לחזור בכל אלו הדברים שאמרנו" "כל שכן בהיות האדם נכנס להקביל" "פני מלך מלכי המלכים הקב"ה יתברך ויתעלה" "שיש לו לאדם להבין ולדעת" "כי מן הארץ ועד הרקיע אין שם מקום פנוי" טוב, פה כבר צריך להסביר. :אפשר להסביר את זה בפשטות ש-כל ההתגלות כשהקב"ה מתגלה הוא מתגלה ממקור ההתגלות ,שאין לנו שום השגה -עד, עד, עד המדרגה שאנחנו נמצאים בה .אנחנו לא חיים בתקופה של הנבואה .בתקופה של ההתגלות .שמספר התנ"ך :כשהתנ"ך מספר על "וידבר ה' אל משה לאמר" "וירא אליו" וכן הלאה צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו מכיוון שמדובר בתקופה של העולם שהדברים היו נוכחיים. היתה תקופה של נבואה .תקופה של התגלות והמקרא מספר - הפשט של .המציאות של אותה תקופה אז, הכל פתאום - נעלם! אנחנו מאמינים במה שאומר המקרא, אם האמונה היא שלמה אנחנו מאמינים באמונה שלמה באמיתות הדברים שאומר המקרא מילה במילה, פשוטו כמשמעו. "וידבר" זה וידבר "וירא" זה וירא .וכן הלאה אבל כל זה - נעלם. ...מכיוון שאנחנו וזה נקרא "נסתר" כן? ומכיוון שאנחנו לא נמצאים .באותה תקופה של ההתגלות חוץ מיחידי סגולה שמשהו מסוג אותה התגלות של ,תקופת הנביאים - זה הסגולה שלהם אבל זה לא הסגולה של כלל ישראל .של... כלשהו ?זה מובן כן היתה תקופה של הנבואה, עד האחרון של הנביאים וזה היה בתקופה של חורבן בית ראשון ואח"כ אנחנו נכנסים בעידן של העולם שהיא שונה לגמרי מהתקופה של העולם התנכ"י של המקרא זה אותו עולם אבל כל הדברים שהמקרא היה מספר עליהם בנגלה, .כל זה – נסתר.

וזה הקושי של לימוד המקרא, כן כששוכחים שהמצב של העולם בתקופת המקרא זה לא אותו עולם של העולם שלנו אז כבר מתחילים את כל .הספיקות של האפיקורסיות ?של המינות כן !שוכחים דבר פשוט שוכחים שהנבואה נפסקה .ולכן שוכחים שהתקיימה פעם ?זה מובן זה נושא חשוב מאד, אבל צריך .להבין אותו באופן פשוט אני רוצה באמת לדעת ?אם זה מספיק ברור לכולם, כן ,ולכן, כשהיתה התגלות .אז ההתגלות היתה לפי כוח המקבל ולכן ממקור האינסוף !שאין לנו שום השגה ?כן עד, עד, עד, ודרך שמי השמיים והשמיים - עד הארץ ,דרך כל, כל המדרגות ההתגלות היתה לפי כוח המקבל. ?זה מובן כן זה מה שהוא רומז "אין מקום פנוי" אבל מה שצריך להבין כדי לא לטעות שמצד הבריאה מלמטה למעלה מצד הבריאה לבורא !אין שום אמצעי ההתגלות הכי תחתונה הכי קרובה לפי כוח המקבל !הכי קרובה למקבל - זה הוא עצמו הוא מתגלה .במדרגה שהוא מתגלה ,והמדרגה האחרונה של כל המידות ,בלשון הקבלה זה המידה של "אדנות" אבל, מצד מקור ההתגלות .עד המצב של כל בריאה ובריאה יש אינסוף מדרגות אבל המציאות של המדרגות האלו היא אמיתית מצד הבורא לבריאה. !מצד הבריאה לבורא - אין שום אמצעי זה המושג הראשון שצריך להבין אותו. ואי אפשר להבין אותו לפי דרך השכל הרגיל )אני לא רוצה לומר דרך שכל הפשוט( כי דווקא דרך השכל הפשוט קל להבין אבל... לכן אני אומר דרך "השכל הרגיל" כשהנביאים כבר ואחריהם חכמי הקבלה שהם תלמידי הנביאים כפי שלמדנו בהקדמה אם צריך לחזור על הנושא - נחזור מדברים על כל הגילויים שנראים לנו .כאילו הם אמצעים בין "הוא" ואנו וכל העולם הזה של ההתגלות נקרא "עולם השם". הוא ושמו. ."שמות", עולם השמות אז הם מדברים במציאות גמורה מוחלטת מלמעלה למטה !אבל מלמטה למעלה - אין שום דבר !אין שום אמצעי זה.. היחס הוא ישיר בין הבריאה לבורא -דאם לא כן מי שמתכוון לאיזשהו אמצעי, מצד: למטה-למעלה נופל בחטא- .באשמה - של עבודה זרה וזה נקרא זה ההגדרה הכי פשוטה של "עבודה זרה" אתם מגלים את החומרה של העבודה זרה. .זה עבודה זרה אמיתית כן? זה מובן? מי שמתפלל לאיזה .מלאך - זה עבודה זרה ?ולמה זה חמור .מכיוון שהמלאך - זה אמיתי ?זה מובן אז, המציאות שלו - היא מציאות מוחלטת מלמעלה למטה! אולי אני אתן איזה דוגמא אע"פ שזה פחות או יותר ,אסור להשתמש בדוגמאות אבל אני אקח איזה דוגמא פשוטה ?דמיונית, כן כשאנחנו מתכוונים על ההגדרה של המלאך מיכאל. המלאך מיכאל אנחנו לא יודעים, לא ,יודעים מה זה מלאכים מכיוון שאנחנו נמצאים כפי שאמרתי בתקופה של העולם ש א י ן התגלות כשבא מישהו אצל הרב ואומר לו: היה לי התגלות !אז הרב הוא מודאג מאד מכיוון שהרב יודע שאנחנו נמצאים בעולם שאין התגלות חוץ מ-המקרים הנדירים של בעלי רוח הקודש בעלי כל החכמות האלו !אבל צריך לדעת שזה נדיר אני רגיל לומר שאנחנו .חיים בדורות מוזרים מאד בדורות שכולם "גאונים". אתם הולכים ברחובות יש מודעות: "הרב הגאון..." ‎כמה גאונים יש לנו...? ואנחנו נמצאים בדורות שהמון אנשים ...ואולי ...הם ...ברצון טוב ...מדברים על גילויים ש ...היו להם ...בחלום או לא בחלום !אבל צריך לדעת שזה לא קיים חוץ ממקרים נדירים מאד אם היה בדורות כתיקונם גאון אחד בדור .היה גאון אחד בדור סעדיה גאון הגאון מוילנא אז יש משמעות לומר "גאון" ואם פעם בכמה דורות איזה צדיק קיבל בחן וחסד גמור ...איזה גילוי של טוב אז... זה סביר זה אפשר לקבל אבל פתאום אנחנו בעולם שכולם גאונים קהל.... : ?

מניטו: סליחה ?אה.. לא שמע.. מה

קהל: חזרנו לתקופת הגאונים .

מניטו: כן כן ...אבל הגאונים לא חזרו לתקופה שלהם טוב ולכן, כשאנחנו מדברים על המלאך מיכאל יש לנו בידיעה שלנו רק... בחכמה שלנו רק המושג ש- זה רצון הבורא כשהוא ברצונו בא כדי לרפאות איזה חולה. למשל רפאל אמרתי "מיכאל" - יש לו ?פונקציה אחרת, כן ולכן המלאך מיכאל לפי העדות של הנביאים ?זה קיים, כן אנחנו לא רואים, לא תופסים, לא יודעים רק במושג של איזה הגדרה של - רצון לרפואה זה רצונו הוא שייכת לפרט זה של המציאות חולה זה שצריך לרפאות -אז כשהקב"ה מגלה רצונו כדי לרפאות אותו, זה נקרא - המלאך מיכאל... אמרתי מיכאל יש לו לומר לנו משהו זה רק לומר: מי כ-אל תראו למעלה ...לכן זה... בא אליי ב וזה מובן כי - מלמעלה למטה התגלות הבורא התגלות שהוא מתגלית בבחינת המלאך מיכאל. זה הוא! !אבל מלמטה למעלה - יש רק הוא אין שום מיכאל מלמטה למעלה מלמעלה למטה - הקב"ה הוא מתגלה...בבחינת אותו מהלך לכן זה מה שאומר הרב: "אין מקום פנוי" יש - מדרגות, מדרגות, מדרגות ...מדרגות יש איזה רמז בגמרא, אני לא זוכר את הסגנון מדויק אם העין היתה יכולה לראות היינו בפחד תמידי לראות מה יש בין הוא ואנו ]ברכות ו[ ?תפסתם את זה זה כמין חסד עליון ...שהכל נסתר אם הכל היה מתגלה העולם היה מלא מעבודה זרה ...מכל מקום והעולם היה מלא מפחד שכל מה שהמקרא מגלה לנו -על עניין ההשגחה אם אנחנו לוקחים את זה ברצינות -זה מציאות אמיתית ...היינו לא היה מקום לומר: בחירה לאדם. היינו... במצב של עם ישראל במעמד הר סיני. ?תפסתם את זה כן טוב לכן זה מה שרציתי לרמוז כשחכמי הקבלה אומרים: "אין מקום פנוי" בין האינסוף והעולם הנגלה שלנו כל המדרגות האלו זה מדרגות מדרגות אינסוף מדרגות ואין מקום פנוי אז הדוגמא הכי קרובה לנו שאפשר להשיג אותה זה דוגמאת המלאכים מכיוון שהמקרא מדבר על המלאכים. שוב אני חוזר עכשיו אנחנו בתקופה של העולם שאין לנו שום התגלות של מלאכים! חוץ מהמקרים הנדירים שהחכמים מכירים אותם. כל, כל שאר הסיפורים על זה - זה חלומות פשוטו כמשמעו זה חלומות של חולים... ?זה לא סתם... כן הלא כל אחד יכול להיות מסוגל להיות חולה שכזה ...אבל בכל דבר אז זה מה שרציתי ...להסביר כדי שלא ?ניפול ב...טעות כן אני חוזר שוב כמעט באותם מילים: כל הגילויים שמגלה לנו המקרא, הם גילויים אמיתיים אבל אנחנו לא מסוגלים לזהות במה מדובר, רק - דרך השכל דרך החכמה דרך המושגים יש לנו איזה מושג למשל - המלאך מיכאל זה רצון הבורא לעניין הרפואה !כן? ו-זה הוא שמתגלה

קהל: רפאל. ...

מניטו: אמרתי שוב מיכאל? זה כבר... ...ו.. זה גבורה זה הגבורה למעלה מגבריאל. מיכאל זה שר ישראל. ואנחנו חיים בתקופה שאנו צריכים לגילוי מיכאל אבל מכל מקום יש לו רק דבר אחד לומר לנו: מי - כאל. תראו למעלה למעלה מ... טוב זה ...הנושא ש בינו לבינינו מלמעלה למטה יש מדרגות מדרגות של גילויים לכוון להתכוון לעבוד איזה שהוא פרצוף של גילויים -זה עבודה זרה. והחומרה של עבודה זרה זה... זה... שזה אמיתי! נכון? זה הביטוי בשורשו עבודה. אבל זרה. זה לא עבודה של ישראל זה מה שחלק ה' לגויים עבודה, אבל זרה עבודת אלילים זה עוד עניין אחר מדרגה אחרת סוג אחר עבודת כוכבים ומזלות זה עוד... סוג אחר. ?אבל אמ... זה מובן אבל מהצד ההפוך !מהבריאה לבורא - יש רק הוא זה המושג הראשון שלפי דעתי צריך להבין כדי להבין משהו. מה שהוא רומז פה ?טוב. זה מובן? אפשר להמשיך ...

קהל: במשפט הקודם

מניטו: יותר בקול רם. אני לא שומע. ...

קהל: במשפט הקודם ...למשל יש לנו קושי במעמד התפילה

מניטו: כן. אפשר. קודם כל, אני רמזתי בקצרה על זה אני אמרתי שנראה את הנושא הזה אח"כ. אבל - זה... אפשר בפשטות. זה שייך למה שאמר. כל זה שייך להכנה של התפילה. לסלק את כל המכשולים, כדי להגיע, להתכוון ל-"הוא" אני אתן אולי עוד דוגמא אחרת. בברכות בנוסח הפשוט של הברכות. מתגלה אותו נושא למשל: אנחנו רוצים לשתות כוס מים. אומרים ברכה לפני, על המים "ברוך אתה ד' " - לשון נוכח, "אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו" לשון נסתר. זה אותו נושא אנחנו נוכחים לפני איזה מדרגה של הגילוי, אנחנו אומרים שנעשה על ידו - "הוא". זה המתח שיש בין המדרגה שנקראת "אתה". והמדרגה שנקראת "הוא" ונראה כמה מדרגות יש אבל מכל מקום - זה "הוא" שמתגלה בכל המדרגות ולכן המדרגות - ישנן זה מציאות ש... לא רק צריך לדעת שישנה צריך לדעת: מי היא איך היא נבנית. כדי לדעת, להבין את המילים, של נוסח התפילה שמסרו לנו הנביאים זה מובן כן? אבל, כל הגילויים, כל המדרגות זה "הוא" שמתגלה במדרגה זו או אחרת. ולכן ההגדרה של עבודה זרה: זה להסתפק, להתכוון, במדרגה מסוימת. זה - בורא אליל! זה נותן כוח לאליל להתקיים בפני עצמו. זוהי הסכנה של העבודה זרה ש- זה הנפש של האדם שנותן כוח לאלילים. אז צריך להתרגל לכל ה... אופקים הללו של חכמה מסוימת שנקראת "חכמת הנסתר" וההבדל בין חכמת הנגלה שזה אותה תורה, אותם מילים, אותם פסוקים, אבל - במשמעות לא רק של השכל האנושי החי בעולם שאין התגלות, ,אלא במשמעות, של אותם המילים אותם הדברים שהיו לנביאים שהם חיו בתוך ההתגלות אתם מבינים למה !החכמה היא נסתרת מכיוון שלמעשה - כל המשמעות, כל העולם הזה של המשמעות של ה-לשון הקודש, נסתר, פשוטו כמשמעו בתקופת הסתרת הנבואה לכן זה נקרא "חכמת הנסתר" וזה באמת נסתר! כנראה שאנחנו מתחילים באיזושהי תקופה, שהחכמים דיברו עליה שצריך להתחיל לגלות קצת. ומכיוון שכולם מגלים... ...בלי שום בלי שום... ?טוב. הבנתם אז אולי כדאי ללמוד את המשמעות האמיתית לפי חכמי הקבלה עצמם. ולא לפי הוגי דעות שמדברים על מה שאמרו המקובלים. אלא ללמוד - המקובלים עצמם. ואני הרגשתי בזה ...לא פעם אחת, והם אנשים בעלי שיעור קומה שמתייחסים לחכמת הקבלה כאילו זה... דרש... דרש אחד... סוג אחד של דרש על המקרא, שאף אחד לא מבין את הלשון הפנימית שלו. דהיינו - אחת מפילוסופיות שונות. אבל אני רוצה לציין את זה להדגיש את זה: זה חכמה מסוג אחר לגמרי! אף אחד לא יכול להמציא את המשמעות של חכמת הנסתר זה נקרא "קבלה"‎, צריך לקבל אותה מכיוון שזה המשמעות של לשון הקודש. כפי שהיה בפי הנביאים. זה מובן אתם יודעים, שה... שהגמרא רוצה לרמוז על הנבואה היא רומזת על הקבלה היא אומרת: "קבלה" :למשל בביטוי, שאולי למדנו בהקדמה "דברי תורה, דברי הלכה, מדברי קבלה לא ילפינן" במקור התלמודי "מדברי קבלה לא ילפינן" המשמעות היא: מדברי נביאים לא לומדים הלכה - מפסוק של נביא ...אפשר ללמוד זה נקרא "גילוי מילתא" אפשר ללמוד את ההבנה של איזה... מילה. של איזה שורש, בלימוד של ההלכה מפסוק של נביא אבל לא ההלכה עצמה. ,אז, באותו מקור הגמרא מגדירה כ-קבלה - הנבואה והקבלה זה המשך הנבואה! ?זה מובן כן אז, מכיוון שאין לנו ‎עסק בקבלה מעשית, ...ולא יהיה לנו אז צריך להבין את ההבדל המהותי שיש בין עולם התיאולוגיה הפילוסופי ועולם חכמת הקבלה לחכם מחכמת הקבלה ,כל הגילויים שדיברו עליהם הנביאים !זה מציאות אמיתית אבל זה בנסתר. ולכן יש לנו רק תפיסה שכלית. איך להבין במה מדובר מי שזוכה - זוכה להבין יותר אבל אנחנו נסתפק באותה :הגדרה של התפיסה איך להבין דרך החכמה השכלית האנושית במה מדובר. :שוב אני חוזר !מלאך - אין לו תמונה "ותמונה לא ראיתם" אבל אפשר להגדיר את המשמעות של אותו גילוי של המלאך למשל: המקרה של רפאל הבריאה של הבורא... זה מובן מה שאני מסביר פה? וזה אחד מהסודות של השבת. בשבת אנחנו מעידים, שאנחנו יודעים שהעולם כמות שהוא, הוא בריאה של הבורא! זה מתגלה לנו בשבת. ?וזה המידה הראשונה כן כי - "גיבור מלחמה" זה שייך למידה הראשונה של ההשגחה דרך ההיסטוריה. ויש הרבה מאמינים. ועכשיו, אפילו בארץ ישראל שלא מקבלים את זה: כי מה שקורה בהיסטוריה של- 'עם ישראל של השגחה של ה הם לא מתיימרים לומר, כמו הגויים האלו שזה מעשה שטן זה רק ב... מאה שערים ?אומרים את זה, כן ...אבל ...אני מסופק שהם מאמינים באמת הם שוללים לגמרי, כי במאורעות של ההיסטוריה - זה השגחה. ובפרט בהיסטוריה של עם ישראל. .הם אומרים: זה מאורעות פוליטיות .מחוץ לדת ,אין שום משמעות דתית אין שום משמעות אמונית. .מדינת ישראל זה חול .לגמרי חול ?ו...אתם מאמינים בביאת המשיח !כן כן אבל רק במשיח שלא בא כי אם הוא מגיע, צריך להפסיק להאמין. ...אז אנחנו ממשיכים להאמין ?תפסתם את הגישה שלהם, כן 'למשל לייבוביץ, מכיוון שדיברתי בעיקר על הגישה שלו. אבל יש הרבה... "ובני קרח ...לא מתו", יש הרבה בנים ל ?

מניטו: מה קהל... :

מניטו: כן. יש הרבה קטנים... אצל הגויים, אף אחד לא היה מתייחס ברצינות לכל מה שהוא אומר. אבל בעם ישראל - זה הפילוסוף ?נכון לא... לא. גמרתי על זה. אה.. אני לא רוצה לפגוע. אז זה המידה הראשונה, כן? הגילוי שכינה דרך חיי הטבע אע"פ שאנחנו נמצאים בתקופה של הסתרת פנים זה נסתר אבל - זה קיים. -ומכיוון שזה נסתר !אסור להתייחס לזה זה נקרא חכמת הנסתר, זה שייך לנסתרים... כן? יש פסוק בתהילים: "בסוד ישרים ועדה" רק המקובלים יודעים איך זה מתפקד מי שאינו מקובל, במובן הרציני, אסור לו להתייחס איך מתפקדת ההשגחה בטבע. תפסתם מה שאני אומר כן? כי זה מביא מיד לבית חולים! לחולי נפש מיד ויש הרבה חולי נפש. לא רק ברחובות גם בישיבות ולא יודעים שהם חולי נפש מכיוון ש... רחמנות. אבל הם באמת חולי נפש מכיוון ש... מנסים לראות... איך זה מתפקד... "הציץ - ונפגע" [מסכת חגיגה יד] זה גמרא מפורשת אסור כל עוד שזה בהסתרת פנים זה בהסתרת פנים ! אבל זה עניין של אמונה. זה מובן? יש שאלות על זה? אה, רק דקה כי יש לי... חתול בגרון...

מניטו: איך אפשר מה?

קהל: יש אנשים שאומרים: לך תעשה זה, לפי הקבלה אמרו... זאת אומרת...

מניטו: צריך לברוח מזה זה מסוכן מאד וזה עולה כסף "חבל על ממון ישראל" ...התורה חסה על ממון ישראל טוב, יש כמה רבנים בעלי רוח הקודש, הם ידועים, אין הרבה צריך לסמוך עליהם. אבל יש הרבה שרלטנים איך אומרים את זה... כפי שהסברתי לכם, אני הכרתי את באבא סאלי ז"ל הוא היה אחד מהם, אבל עכשיו זה "באבא שקרי" זה משהו אחר לגמרי לא... באמת... אני רציני, כן? צריך לברוח מה... זה.. זה... זה בושה וחרפה והסימן שזה לא אמיתי שהם מצליחים זה הסימן. יש פסוק: "מדוע דרך רשעים צלחה" מה רוצה לומר הפסוק? מדוע דרך רשעים צלחה? איזה דרך רשע ש... דרך רשעים - שמראים את עצמם כצדיקים! מדוע זה מצליח! זה טפשות של עם ישראל. זה התשובה תפסתם את זה? יש מילה, אני לא יודע למה זה לא מילה עברית: "גנגסטרים" זה ממש קוסם קסמים כל מי שמתיימר ל... להשתמש בקבלה מעשית זה בידוע שזה גנב! כי גנב זה אחד מהשמות של יצר הרע. טוב, צריך לזרוק את כל זה לא לא. אני רציני מאד. אם אתם צריכים כתובת, אני יכול לתת לכם כתובת אמיתית אבל יש... אחד מעיר, ושניים ממשפחה. לא יותר. אבל לפי דעתי אתם בריאים, אתם לא צריכים את זה, תודה לאל. זה הכל בסדר... הקטע הבא מתוך השיעורים על "שערי אורה". "אבל הוא עניינים פנימיים" "ופנימיים דפנימיים" "באמיתת מציאות ה' יתברך" "אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים" "בגזירת ה' יתברך" פה יש ביטוי מרכזי: בכל חכמת הקבלה: למעלה מכל ידיעה שאפשר לדעת איך זה מתפקד יש גזירה שלו רצונו תפסתם את זה? הוא מישהו! זה לא... איך אומרים... איזה מין... מכונה... עולמית. יש מישהו! ולכן למעלה מהכל - יש רצונו! וזה נקרא גזירה הקטע הבא גם הוא משערי אורה. זה נקרא: "שימוש התורה" יותר מ-לימוד התורה. לשמש... להיות... בן משפחה. השמש - הוא יותר קרוב למלך מהשר. השר יודע, השמש - הוא בעניינים. שימוש תלמידי חכמים - זה יותר... זה ידוע. והשמש - כשהשמש מבקש, והמלך מיד... מקבל השר... צריך ישיבת קבינט... ויש דבר כזה. ... טוב. יש עוד שאלות? כן.

קהל: מה פירוש לחלק בין האותיות של ה'?

מניטו: ל...?

קהל: לחלק?

מניטו: זה - "ההוגה" להפריד בין.

קהל: ...ב' כל, כתוב למשל: "ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"

קהל: "כי כבר יודעהו..."

מניטו: כן. אז התשובה היא בשאלה! בנמצא, במציאות של עולם הפירוד - זה כאילו מפורד. צריך לאחד את זה. אז - מי שמכוון רק לספירה מיוחדת, ברצינות, הוא עובד עבודה זרה. הוא - מפריד בין "הוא" ו-"הוא" מבחין ב... זה קצת יותר ברור?

קהל: להגיע ביום ההוא... "יהיה ה' אחד ושמו אחד"

מניטו: כן. יפה. כשהעולם יגיע לאותה מדרגה, "‎ביום ההוא" אה?

קהל:... הכל יהיה בסדר... העולם יהיה במידת "כתר" - אז הכל יהיה בסדר. וזה הרמז לפי הפשט: "ביום ההוא", "ביום ההוא..." היום ההוא כבר נמצא ב-למעלה. צריך להגיע לזה. לקרב את הגאולה.

מניטו: כן? קהל... :

מניטו: יפה. אבל בצירוף מיוחד. כל זה... יש לכם הרבה עבודה כדי להגיע ל... אין סוף. אין קץ. כי - מיד כשמתחילים להיכנס באותה חכמה, שזה... חכמת התורה האמיתית, אז אנחנו יודעים שאין שיעמום בעולם. אין טיפת זמן כדי להיות משעמם. זה מובן? אז - זה בשורה טובה... אז - אתם רוצים שנמשיך קצת? או - זה כבר... מנה... גדושה? זה מספיק, כן? השיעור הבא הוא משיעוריו בדרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ 2 יש הסבר של "הפרי צדיק" שבזכות גלות מצרים, שזה היתה הכנה למתן תורה, קיבלנו את התורה שבכתב. בזכות יציאת בבל, קיבלנו את התורה שבע"פ ובזכות יציאת אדום נקבל את ה... מדרגה של הקבלה. ובמציאות זה ככה! זה מתפתח ככה.

קהל: מי אומר את זה? "הפרי צדיק" הרב צדוק הכהן מלובלין. זה בהתחלת פירושו על החומש בספר שמות. כי יש 3 מדרגות, לפי הזהר [תחילת תיקוני הזהר] "מארי מקרא" "מארי משנה" "מארי קבלה" אז ביציאת מצרים, תלמידי חכמים, היה להם גם מקרא, גם משנה, וגם קבלה. אבל העם כולו, כלל ישראל, זכה להיות "מארי קבלה" סליחה - "מארי מקרא" ואח"כ, ביציאת גלות בבל, תלמידי חכמים היו גם "מארי מקרא", גם "מארי משנה" גם "מארי קבלה" אבל העם כולו זכה במדרגה של - "מארי משנה". וביציאת אדום, ואנחנו מתחילים בעידן הזה, כן? העם כולו ולאו דווקא תלמידי חכמים, יזכו להיות "מארי קבלה" וזה מתחיל ב- פרופסור שולם וכן הלאה... זה לפי הסוד של: "קליפה קודמת לפרי" אבל - זה הקליפה של אותו פרי, כן? הבנתם את זה... טוב, זה ההסבר של "הפרי צדיק" זה... הנושא הוא, "שלוש מתנות ניתנו לישראל" "תורה, העולם הבא, וארץ ישראל" "וכולם ע"י יסורין" תורה - זה יסורין של הגלות. ביציאת הגלות, יוצאים עם "הרכוש" הזה, של הכנה למתן תורה. זה מובן? אז זה מלמד זכות על אותו דור. למשל במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר כך. וזה מלמד זכות, על הערכים של אותה תרבות ש היה צריך לחכות עד השלב של הבישול של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון ל...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של השיבת ציון של ימינו בלי ל... להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי! זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים...?

קהל: על המקריות הזאת...

מניטו: כן.

קהל: בבלעם - ויקר

מניטו: לא. לא לא. זאת אומרת - השאלה של של המהר"ל היא צריך מקום מיוחד. מבחינת הזמן - רק רציתי להוסיף, שגם מבחינת הזמן. זה ממש - הזמן המתאים. בהתחלתו. אני רוצה רק להזכיר פירוש אחד של השל"ה, ‎על פסוק בספר שמות: בפרשת וארא. "וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב" "באל שד"י" "ושמי ה' " (מגלה תורה) "לא נודעתי להם" והשל"ה מסביר והמקור שלו הוא בזהר שלגלות את השם היה צריך לחכות עד הדור ה-26. בגימטריא - הוויה - 26. "ושמי ה' - לא נודעתי להם" עכשיו הגיע הזמן! הבנתם את ה... וזה עוד...יותר מדויק לפי.. לפי הזמן. עשרה דורות מאדם עד נוח, עשרה דורות מנוח עד אברהם, ויש 6 דורות מאברהם עד משה. אז - זה 26 אז - ושמי ה' לא נודעתי להם היה צריך לחכות עד הזמן המתאים! אז זה העניין של הזמן. היתה שאלה אני חושב? לא? אה כן. אז זה הסיבה שמלמדים עכשיו קבלה לציבור, מפני שחושבים שזה יציאת גלות אדום.

מניטו: לא, זה לא מה שאמרתי. ‎מה שאני אמרתי ש-

קהל: לא, אני...

מניטו: כן. אבל...

קהל: ...[זה לא] קבלה

מניטו: אבל אני משאיר: זה לא מה שאני אמרתי אני אמרתי דבר קצת, קצת שונה. אנחנו עדים, על זה, שבתקופה שלנו שהיא סוף גלות אדום, אז מגלים עם ישראל מגלה מה זה קבלה. זה קרה פתאום! אני זוכר כשהייתי ילד בתלמוד תורה היינו לומדים בכתבי יד. ועכשיו אתם יכולים ללכת לחנות, ולקנות כל הספרים. אז - זה סימן שהמקובלים החליטו לגלות את זה. לפרסם את זה. אז... ועוד יש מקור בזהר שבזכות לימוד הזהר תבוא הגאולה. זה ידוע כן? זה קשור.

קהל: אנחנו יכולים ללמוד... ללמוד את זה?

מניטו: כן. אבל ללמוד ברצינות.

קהל: ברצינות. מה זה...

מניטו: מה זה "ללמוד ברצינות?" זה לא לקנות ספר, ולומר: "אני קבליסט" לא, לא שמעתי?

קהל: שיש משהו גם לתת, ולא רק "ככה-ככה" אני מציעה שתלוי לזה

מניטו: תסבירי עוד? מה זאת אומרת?

קהל: לא רק לקבל. ‎...

קהל: לא רק לקבל, גם להיות מוכן גם לתת.

מניטו: לתת למי? לא לא. לא. לא הבנתי. מה זה "לקבל"? לקבל מה? קבלה?

קהל: קבלה. כן.

מניטו: אהא...

קהל: אמרנו שצריך ללמוד ברצינות. זאת אומרת, זה לא רק בשביל כוונה, רק להבין... שנדע יותר... לתת גם שצריך להיות מוכן לתת באיזה אופן...

מניטו: כן. אה הבנתי. הבנתי. אבל כדי לתת - צריך קודם כל לקבל.

קהל: כן... זה ברצינות.

מניטו: ברור. לא, אני אומר... תשמעו זה עניין רציני מאד. וצריך להיזהר מי שקונה ספר של קבלה נדמה לו שהוא מבין מה שכתוב. פתאום פוגש איזה מקובל, והוא רואה מיד שהוא לא הבין אפילו המילה הראשונה. אבל מה? הכלים כבר מוכנים. וזה - חידוש גמור דרך 2000 שנה. הכלים מוכנים! אי אפשר לומר - שלא מוצאים את הכלים. זה התחלה של התחלה. ו... רק דקה אני עוד מוסיף: כשהיו זמנים דרך 2000 שנה של גלות אדום שהגאולה היתה אפשרית, אם היינו זוכים בזה. וכל פעם, שהיה זמן, של אפשרות של הגאולה, אנחנו עדים ל... אותו... אותו מצב של גילוי. של דברי קבלה. ובפרט לפני מיד לפני האינקוויזיציה זה היה הזמן. אז לפני האינקוויזיציה, אנחנו עדים לגילוי יותר גדול מסתרי תורה. טוב - עם ישראל לא זכה, אז... זה... נסתם. ‎אבל עכשיו אנחנו עדים לכמה תופעות שאיפה של העם ללמוד קבלה ‎שלא ידענו את זה מעולם. שאיפה כזו ודווקא לאו דווקא מתלמידי חכמים, אלא מיהודים פשוטים. זה סימן ברור ש... התחיל משהו. אבל מה שאני הוספתי זה... צריך להתייחס אל זה ברצינות.

קהל: ואולי גם מפני שנושאי מדעי הטבע הגיעו לאין פס[?] עכשיו זאת אומרת שב... אומות העולם - זה קשור?

מניטו: זה קשור לכמה גורמים, יש... וגם כן לגורמים שליליים. יש... איזה מין שאיפה, למיסטיקה. בכל העולם כולו. כן? אבל... טמון בזה סכנה גדולה. ולכן - מי שמחפש קבלה מגורם מיסטי זה... אני לא יודע אם זה כשר. כן... כי מיסטיקה אפשר למצוא במקום אחר. קבלה זה משהו אחר. להשליך את ה... את החוויות של המיסטיקה בקבלה זה גם כן מסוכן. אז אפשר לסכם את זה באופן...

קהל: אבל מה היא המוכנות של...

מניטו: סליחה?

קהל: באותו נושא - מהי המוכנות? הרי הדור... בין הגויים צריך גם כן לזכות כדי שזה יקרה בעם ישראל. מהי המוכנות של אומות העולם? שזה קורה ככה בעם ישראל?

מניטו: יש איזה... זאת אומרת - העולם מגלה שיש איזה ייחוד בישראל. אז - שואלים אותו: "מה יש לכם לומר לנו?" אולי זה קשור לשאלה הראשונה, כן? אתם לא יכולים לתאר, מכיוון שאנחנו התרגלנו לזה, איזה פרסום של ספרים על יהדות, יהודים, תורת ישראל אנחנו עדים עכשיו שזה תופעה של פרסומים... משהו... במימדים... כן? אז - כאילו זה קרה מה שיש בפסוק בנביא שעשרה מן הגויים איך אומר הפסוק? יחזקו בטלית ב"כנף" כן, אבל זה הטלית. של יהודי ושואלים: "מה יש לך להגיד לנו?" אז עוד לפני כמה ימים, באו כמה סופרים מצרפת לאיזה כינוס של סופרים, ‎ואחד מהם אמר לי: אין לך איזה מאמר שאני יכול לפרסם בעיתון שלי? בביטאון שלי? כי - הנושא "יהודי" - הם אוכלים את זה... ושמו זה...

קהל: אתה נתת לו?

מניטו: מאמר? עד כאן לשון המאמר... לא. אז... למשל: לא. אני לא רוצה להיכנס בפנימיות... ‎‎טוב. אבל אני חוזר על זה: מי שקשור לחכמת הקבלה לא נקרא "מקבל" אלא "מקובל" הבנתם את ההבדל, כן? זה לא סתם שהוא מקבל משהו. איזה מידע, איזה חכמה. אלא - הוא עצמו צריך להיות מקובל ע"י החכמה הזו.

קהל: יש את השנים האלה... של המקרא, והמשנה והקבלה לעולם. היה חייב להיות גלות?

מניטו: אבל - הגלות לא היה חייב להיות ארוך! לא היה חייב להיות קשה. קהל... :

מניטו: ברור שלא! הכל תלוי לפי הזכות! "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת! זה השלב החיוני של סיפורי חייו של יוסף. שהוא היה "משביר" ואיך אומר הפסוק?

 

{bfaccordion-slider מגדר ופמיניזם}

 

מקור: שיעוריו על התפילה, ברכת הדעת

מניטו: אז ההבדל בין חכמה ובינה:

חכמה - כשאנחנו תופסים את המשמעות של שני דברים שונים - כאחד. זה חכמה של הדבר. איך דברים שונים - יש להם אותה משמעוד למשל: איך, באיזה מדרגה, וזה נקרא חכמה של הדבר - איש ואישה זה אותו דבר. זה חכמה של הזהות. אבל בינה - זה דווקא ההיפך. להבין מה בין זה לזה. בין. עם יו"ד. שאיש זה אינו אישה ואישה זה לא איש. מי שיש לו כבר את הבינה יכול להגיע לחכמה, ואם לא כן זה שיגעון, כן? זה ממש בלבול דעות. צריך ל... יש מדרגות. קודם כל - בינה. ואח"כ חכמה. מי שמתחיל בחכמה בלי בינה- אז הוא לא תופס.

אתם רואים את זה בתופעות של החברה, כן? מי שמשוגע לדבר כזה:" גוי ויהודי זה אותו דבר"- זה חכמה. זה נכון - אבל במדרגת החכמה. אבל גוי ויהודי זה לא אותו דבר! במדרגת הבינה, כן? זה הבינה, זה החכמה. אז מי שמתחיל מחכמה בלי בינה - זה שיגעון. ויש סדר, תפסתם את זה? קודם כל להיות בטוח שאיש זה לא אישה, תודה לאל, ולהיפך, ואח"כ להבין איך זה אותו דבר. תפסתם את זה? ואם לא כן יש בלבול דברים. אז מי שיש לו גם בינה וגם חכמה נקרא -" יודע"." ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו - יודעים את התורה. אתם רואים את ה....

אז, במימד של ההתפשטות - זה חכמה ואח"כ בינה. במימד של התיקון - זה בינה ואח"כ חכמה. זה פשוט. אז -" אתה חונן לאדם דעת"- בבחינת החכמה, ואח"כ -" ומלמד לאנוש בינה"." וחננו מאיתך". זה קצת יותר ברור, כן?

 

{bfaccordion-slider מדוע אנו מתפללים? / האם הקב"ה משנה את רצונו בעקבות התפילה?}

 

מקור: שיעורים על התפילה, ברכת שומע תפילה

מניטו: "ולכן אני חוזר לשאלה שלנו אם הרשות להתפלל דהיינו - לבקש ברכה מיוחדת מכיוון שחסר לי ואני יודע שזה רצון הבורא לתת לי "יהי רצון מלפניך", למה צריך לשאול? למה צריך לבקש? שוב אני חוזר - כי דרך הטוב להיטיב. ולכן, אותו הסבר זה שכיח אצל הרבה הרבה שיטות ביהדות כי לאמתו של דבר אנחנו לא מבקשים, רק אנחנו מודעים שמה שאנחנו מקבלים זה מהבורא אבל אם זה האמת, ואני לא רוצה לנקוב ב... זה מינות. כן? אבל אם זה האמת למה חכמי ישראל נתנו לנו נוסח של תפילה להטעות אותנו? אנחנו שואלים, מבקשים - וחננו וכן הלאה תפסתם את מה שאני רוצה להגיד? כי יש כלל - אין למו מכשול. אז כאילו אנחנו צריכים לדעת שלאמתו של דבר אנחנו לא מבקשים? והחכמים שמסבירים את זה ככה, מתפללים אותו נוסח אבל לא מאמינים שאנחנו באמת שואלים ושהקב"ה משיב ונותן מכיוון שקשה להם לקבל את אותו רעיון שלפני התפילה היה מצב מיוחד בעולם היה מצב מוגדר של הרצון של הקב"ה לעולמו, ואחרי התפילה שינה את רצונו והם לא מסוגלים לקבל את הרעיון של שינוי ברצון ד' ולכן שוללים את עצם התפילה כתפילה ולכן הם נוטים להגדיר ככה: לאמתו של דבר כשאנחנו מתפללים - זה לא לבקש, אלא, להיות מודע כי מה שאנחנו מקבלים זה מהבורא שאנחנו מקבלים אבל לא שהוא מציית לבקשה שלנו כי זה מכניס שינוי ברצון הבורא. כן? ואותם התיאולוגים הרציונליסטיים ששוללים את כל....

קהל: פעולת התפילה

מניטו: זהו אבל שוב, התשובה היא פשוטה מאד אם זה דעת היהדות אז זה לא מובן למה חכמי ישראל נתנו לנו נוסח של תפילה שהוא ההיפך הגמור שאנחנו שואלים, מבקשים זה הסבר פילוסופי לומר: כשאתה מבקש זה רק אחיזת עיניים כדי שרק שתהיה מודע וכשתקבל אתה מקבל ממי שלא ביקשת.[ראה בתמצית: ר' יהודה אריה ממודינא; ארי נוהם פרק ט] תפסתם מה שאני רוצה לומר? זה חוסר אמונה זה לא רק חוסר אמונה אינם מסוגלים להאמין באמת במה שאומרים שהם מאמינים אבל, מכיוון שיש להם קושי בחשיבה שלהם זה קושי אינטלקטואלי. אינם מסוגלים לקבל את זה שיכול להופיע שינוי ברצון הבורא. והמקרא הוא מלא עם כל הבעיות האלה למשל: יש פסוק: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי [בראשית פרק יח כא] -סדום ועמורה אז באים משכילים למיניהם ומסבירים שזה רק לסבר את האוזן הקב"ה לא יורד, לא מחליט לרדת, מכיוון שאי אפשר לחשוב על דבר כזה זה מביא אותנו אולי לחשוב שהקב"ה נמצא - זה יותר מדי תפסתם את הקושי? זה מובן? טוב,

קהל: לפי התפיסה הזאת, של השינוי הוא בלתי אפשרי לא גורע באפשרות שהקב"ה הוא כל יכול?

מניטו: לא. הם חושבים ככה. ברור שהקב"ה כל יכול, אבל, הוא לא רוצה מכיוון שאם היה רוצה השינוי ברצונו - זה בניגוד להגדרה הפילוסופית של ההוויה. מכיוון שזה הוויה פשוטה ולחשוב על שינוי בהוויה פשוטה זה מחלוקת גדולה מאד בין המהר"ל והרמב"ם ואני לא רוצה לומר יותר. אם אתם רוצים ללמוד את אותה בעיה זה בהקדמה של המהר"ל על ספר גבורות ד' וזה קשור במשנה בפרקי אבות על העניינים שנבראו בערב שבת בין השמשות. זה הקושי לקבל את המושג של נס שינוי בטבע ואת זה למדנו כבר, כל תפילה זה בקשת נס. אנחנו מבקשים שהקב"ה ישנה משהו בעולם שלנו לפני התפילה, למשל, שאלתי דעת לפני התפילה. בעולמי לא היה מספיק דעת בשבילי. אחרי התפילה, אם אני מקבל, יש קצת יותר דעת בשבילי זה שינוי. עכשיו זה ברור? אז טוב ששאלת מה ששאלת צריך לדייק בזה אני רוצה לחזור בקצרה על מה שאומרת הגמרא. למדנו את זה בהתחלת פרק חמישי במסכת ברכות: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב). הכובד ראש הוא הכוונה של התפילה, אז, הגמרא מסבירה מה זה כובד ראש? דהיינו, מאיפה באה המוטיבציה של התפילה? מה נותן לי רשות להתפלל? וההסבר הראשון שהגמרא אומרת זה: "מנהני מילי" שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש "אמר ר' אלעזר דאמר קרא: והיא מרת נפש" זה חנה שהיא מרגישה בחיסרון אמיתי, אין לה בן אם בלי בן - אז היא מרת נפש מרת נפש, והגמרא דוחה את זה. אתם זוכרים? למדנו את זה באריכות מכיוון שהמרירות נפש זה לא בא מהתפילה, אלא מהחיסרון, ולכן אם אנחנו צריכים להיות בחיסרון כל כך עמוק של החיסרון של חנה, התפילה לא הייתה אפשרית. צריך שמה שחסר יהיה חיסרון כל כך אמיתי שדומה לתפילת חנה וזה ההיפך. נתנו לחנה להתפלל במרירות נפש מכיוון שהחיסרון שלה היה אמיתי, באמת. ולכן זה מקרה יוצא מן הכלל. זה כמו שאומרת הגמרא: "חנה שאני" זה מקרה מיוחד מכיוון שהמרירות נפש שלה הייתה אמיתית, מכיוון שהחיסרון היה אמיתי. אף על פי שלהתפלל במרירות נפש זה אסור, נתנו לה להתפלל במרירות נפש אז, זה מתקשר לשאלה שלנו אם הרשות להתפלל זה החיסרון מברכה? שאלמלא אותה ברכה אני לא יכול לחיות, ושאני יודע שלאמתו של דבר זה רצון הבורא לתת לי את זה ולכן ברא אותי? למה אני צריך לבקש כדי לקבל שוב? אני חזרתי על השאלה עד שנגיע לנושא של היום, הכוונה לנושא של ברכת "שמע קולנו". ידבר בחצי ד' הבאה. א"ק[ ולמרות כל זה, למרות כי הבסיס של התפילה כתפילה - זה הזכות לקבל זה הזכות כדי לקבל בכל זאת אנחנו מוסיפים ברכה גם אם אין מספיק זכות - שמע קולנו האנחה שיש בקול עכשיו אני רוצה לשמוע תשובה לשאלה שלי.]

קהל: אבל אם כדי לממש ולהוציא מהכוח אל הפועל, אז הבנאדם צריך להוציא לפועל את רצונותיו. אם... כאילו, אם לא הוא לא מודיע דעתו שהוא צריך, אז הבורא לא ידע שהוא צריך.

מניטו: טוב. זה, זה מה שרציתי שנשמע. ברור שהבורא יודע שזה חסר לי ולכן למה אני צריך לבקש? הוא חוקר כליות ולב!

קהל: אני צריכה לבקש. אם אני יש לי חיסרון אמיתי אז אני צריכה לבטא את זה? אם אני לא מבקשת...

מניטו: זו השאלה שלי. זה לא התשובה.

קהל: לא!

מניטו: לא. השאלה שלי היא למה זה ככה? את מסבירה את השאלה שלי, אבל השאלה שלי היא למה זה ככה מה?

קהל: עניינו של הקב"ה לא לשבור את רצונו וגם מתקשים להבין איך הקב"ה ישנה את רצונו

מניטו: אתה חוזר לשאלה הראשונה. כן? ש.

קהל: לא הבנתי

מניטו: מכיוון שאתה מתקשה לחשוב כי הקב"ה מתקשה לשנות את רצונו יש לך קושיה.

קהל: בשביל להאמין...

מניטו: לא. יש, יש... יש דעה מוקדמת שאתה יוצא מהנחה שהקב"ה לא משנה את רצונו.

קהל: אני שואל... אני אומר אולי רצונו, שאני אשנה את רצוני

מניטו: יפה אם אתה זוכר למדנו קצת את העניין הזה. ייתכן שלא היית פה, אז אני רוצה להסביר בקצרה. למדנו את זה דרך מקור ב'צדקת הצדיק' של הפרי צדיק אם אתם זוכרים ש'צדקת הצדיק' מסביר שהצדיקים הגדולים מפחדים להתפלל, מכיוון, שהם יודעים שרצונו של מקום הוא טוב ולכן הם מפחדים להתפלל ואז בא המאמר בגמרא שהצדיקים הגדולים הם חסרי כל. כדי להכריח אותם להתפלל, כדי שהברכה תרד לכל העולם כולו, זה מה שאומרת הגמרא, הקב"ה מתאווה לתפילתם של הצדיקים. מכיוון שהצדיקים מפחדים להתפלל אז הוא מביא אותם לידי חיסרון מוחלט. אנחנו חסרי כל עד שהוא מכריח אותם להתפלל. הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ואנחנו מתקרבים לשאלה שלנו מכיוון שהקב"ה מתאווה לרצונו כי תפילתם של הצדיקים, זה רצונו של.. הצדיק לא יכול לבקש רק - [על] הרצון האמיתי של הבורא אז השאלה ש....

קהל: לאט לאט

מניטו: השאלה היא למה הרצון של הקב"ה לא מתקיים בעולם? זוהי השאלה! ובהקשר לנושא שלנו למה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש כדי שרצונו של הקב"ה יתקיים בעולם? ש. [תלמידה א']

הרי אדם אם העולם שייך לאדם ואם האדם יצא לפועל גם אם נצא מהנחה שהקב"ה ברא מכוח בעולם אז אין האדם, אז אין האדם בלי הדיבור..

מניטו: זו השאלה!

קהל: והדיבור! זה התשובה, אני לא מבינה למה? אלא הדיבור הוא הפועל

מניטו: לא לא. לא אני לא מקבל, במה?... זה לא מה שאני מבקש, שימלא את החיסרון שלי כשאני מבקש. אני מבקש שהקב"ה ימלא את החיסרון וישפיע לי את אותה ברכה שאני שואל. השאלה היא, אולי נחדד את השאלה, השאלה היא למה צריך לתבוע בפה כדי לקבל? אם כבר הגעתי למצב שאני זוכה באותה ברכה, למה היא לא באה מאליה? למה צריך לבקש אותה?

קהל: אותו ד' ברא את העולם. הוא לא ברא אותו הוא לא ברא רובוטים. הוא לא רצה שזה יתנהל מעצמו הכל. רצונו היה שיתקדש שמו בעולם, שיתקדש שמו בעולם, דרך מעשינו

מניטו: כן. ומה הוא מעשינו?

קהל: תפילה.

מניטו: לא! זה לא מעשים. זה לא הודאה שאני מודה. זו בקשה. אז אתה לא תופס שפה טמונה השאלה למה? למה? למה אותה עבודה צריכה להיות שאלה?

קהל: זה מה שאמר ה', בגלל זה השאלה. הוא ברא שהכל ייעשה מעצמו הוא יכל גם שאנחנו נהיה רובוטים בלי בחירה, בלי...

מניטו: וכך.. ששש! וכך המצב לכל הבריות מחוץ לאדם ואתם קרויים אדם. מדובר בתפילת ישראל, טוב? פה יש יוצא מן הכלל. איזה מין בריאה שיש לה צרכים משלה למעלה מהטבע. כל מה שאנו מבקשים זה למעלה מהטבע. אנחנו שואלים בכל הברכות של הצרכים אנחנו שואלים נס ש. [תלמידה ב']

קהל: אז אם האדם לא יתפלל אז לא יקרה נס ולא יקרה נס, והכל יתנהג.

מניטו: לא. אם האדם לא יתפלל - הוא לא מקבל זו השאלה שלי - למה צריך לבקש כדי לקבל? אני חוזר, על הפשט של השאלה הנה, המצב הוא ככה: יש לי צרכים מיוחדים ואני מרגיש בחיסרון של אותם צרכים ואני צריך לבקש אותם אף על פי שאני לא אקבל. אם אין לי זכות בזה אבל הנה יש לי זכות בזה- ואני צריך לבקש? אתם לא תופסים את ה? כבר יצאנו מאותה הגדרה שצריך להודות כשאני מקבל וזה נקרא עבודה אבל זו לא אותה עבודה של התפילה.

קהל: ההופעה היותר גדולה כשהיא באה דרך מעשה האדם

מניטו: מה?

קהל: ההופעה

מניטו: איזה הופעה?

קהל: ההופעה של דבר שבא לעולם גשם, כל דבר כשזה בא לעולם זה יותר גדול כשזה בא דרך מעשה האדם.

מניטו: אבל אותו מעשה זה שאלה והשאלה שלי היא למה צריך לשאול? תשמע, אם המעשה היה מצוות ומעשים טובים הייתי ילד טוב אז, אני רוצה לקבל את הסוכריה אבל לא רק שהייתי ילד טוב אני צריך לבקש את הסוכריה?

 

{bfaccordion-slider מדוע רצו האחים להרוג את יוסף?}

 

מקור: תורת התולדות

אולי נחזור בקצרה, להתחלת "וישב". וההסבר של המדרש, על מה שקרה ליוסף. אז אני חוזר להסבר, ככה:

איפה שהגענו - שאחי יוסף, ובראשם יהודה, ידעו לפי הניסיון, שהחלום של יעקב להביא את הברכה לבית לבן. זאת אומרת: להחיות את הגזע של אברהם דווקא במקומו - זה כישלון! הם יודעים את זה. כי סופסוף מתגלית האנטישמיות של לבן, הם ראו את זה. יוסף - היה קטן מאד! נולד באותה תקופה. ולכן - אין לו את הניסיון של השואה! אם אפשר להגדיר את זה ככה... אין לו את אותו ניסיון שסופסוף אלפיים שנה שיהדות אירופה נתנה את מיטב הערכים שלה, כדי ל... לברך, נאמר, לקדש ל[...] את התרבות ההיא. וזה דווקא יעקב אצל לבן, כן? עשו מבחינת לבן. וסופסוף מתגלה - הכישלון החרוץ! ואחר כך יוסף על בשרו ראה את זה, דווקא, במצרים. הוא ראה את כל הסימנים של הכישלון של האסטרטגיה שלו. ולכן אמר לאחיו: "פקד יפקוד אתכם, והעליתם את עצמותיי מזה איתכם". הוא ראה את זה, גם כן.

אז - אני חוזר למה שקרה בסוף "גלות לבן". יוסף ממשיך בחלום של יעקב. ולכן הוא חלם חלומות של גלות! כשאחי יוסף ראו את זה - דנו אותו כחייב מיתה! אז עכשיו צריך להבין את הכיוון של יוסף עצמו. נקרא בהתחלת "וישב": וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף אז חוץ מכל מהדיוקים שיש בעניין...

קהל: כשיוסף בא למצרים, אז הוא היה העברי היחיד שם נכון?

קהל: כן. או שהיה עוד מישהו?

מניטו: היתה אסנת.

מניטו: עכשיו המצב הוא... כשעברי מארץ ישראל, בא למצרים, לאומות העולם - יש שם מלא עברים! יש מלא יהודים! אז אפשר לתפוס ש... חס ושלום, הנוחיות הזאת, של ההליכה בתוך העמים, יקרה יותר ויותר... אני מדברת על הירידה [מהארץ[ אפשר לבוא לניו יורק, ולהיות... הוא יהיה יהודי לגמרי, ו... טוב, אני מבין, אבל ניקח ניקח את כל הפרשה ההיא, אחר כך, כשאחי יוסף סופסוף באו למצרים אז מה הם אומרים לו?

אנחנו כנענים... במובן של סוחרים, כן? באנו ל"עסקאות."והוא [יוסף] מגלה להם את ה... האמת לפי דעתו" באתם לראות את ערוות הארץ""באתם לטהר את הטמא"הוא מגלה להם את ה... את המטרה העמוקה, ה... המטאפיזית האמיתית של הירידה של הגלות בדו-שיח ביניהם יש סוד. יש נסתר. הם אומרים, כמו שאומרים כל היהודים: לנוחיות, לסחר... איך אומרים... לקנות דגן... ודווקא הוא, שמבין את המשימה שלהם, אומר להם: לא, אתם טועים. אתם באתם לראות את ערוות הארץ. יש" לכסות"את ערוות הארץ. הבנתם את הרמז שיש פה? עד שהם מגלים לעצמם את האמת. ולכן - ניכר, כשזה... אני בטוח שלרוב זה לא במודע. חוץ מכמה דתיים שלפי מסורת... ככה... עתיקה... ו[מסונכרנת?] ככה:" יש לנו תפקיד, אור לגויים"וכן הלאה... לאמתו של דבר, הם לא אוהבים את הגויים האלו! אבל - יש להם אמונה כזו: שיש להם תכלית של קדושה בין הגויים. הם בעצמם - בתוך סתירה גמורה כשאתה שואל יהודי, אפילו היותר דתי בגולה, אם הוא אוהב את הגוים האלה שמביא להם את האמת? הוא שונא אותם. אבל הוא אוהב את ארצם, כן... הבנתם את ה... את התרבות שלהם הוא אוהב, אבל לא... וזה גורם! זה גורם רציני של אנטישמיות,ברור. כי הגויים אינם... טיפשים. הם מרגישים בזה. זה מובן, כן? לפי דעתי, צריך... יש סמך במסורת עצמה. כי כל עיקר הסיפור שבתורה, הוא כדי להסביר לנו, קודם כל - בדגם הזה של יעקב אצל לבן, ואחר כך - בכל ספר שמות שהניסיון הזה- היה כבר, וזה כישלון! זה העניין של מצרים אני חושב שלא לחינם, שהתורה בחרה לעצמה את ההקדמה ההיסטורית של מצרים, כדי לתת את ספר המצוות. יש איזה מקור, ולפי דעתי זה הנושא שלנו, כדי להסביר לנו ש- הדרך של יוסף מביא לכישלון ורק הדרך של יהודה הוא יכול להצליח. ולכן, בלי" אבל:"אין שום בסיס לחזור על אותה השקפה של יוסף. ובשורש של הדברים, כשיהודה תפס את זה - דן את יוסף דין מוות. זה מובן ולכן אין עכשיו שום אחיזה, אני חושב שאין מקום להתווכח עם היהדות שבגולה, על תוכן העניינים, צריך [...] את זה. זו דעת התורה! ספר שמות, כולו! כהקדמה. להר סיני זה העדות - שאותה אסטרטגיה זה כישלון! ודווקא - בספרים שלהם, הנוצרים מתחילים בזה:" זו היתה ההיסטוריה של היהודים.""אנחנו מתחילים בהיסטוריה אחרת של יוסף."הם יסדו את האמונה שלהם ככה! זה מובן? הגוים מתחילים ככה:" שפעם היתה איזה" ברית ישנה, שנכשלה. לפי יהודה, דרך תורה ומצוות, דרך ישראל." אנחנו מתחילים דף משיחי חדש לגמרי""בן יוסף"וזה לא לחינם, כן? והמתנגד שלו נקרא" יהודה"," שאנחנו רוצים להציל את כל העולם כולו""ואין שום ברית מיוחדת לעם ישראל. זה של העבר, וזה נכשל", כן? אז הם נגד המשיחיות של יהודה, ואומרים שהבן יוסף - הוא הוא הבן דוד האמיתי. ולכן משתבחים בעניין של התולדות שלהם, זה ידוע. כל היוחסין של המטיף הזה...!יש כמין סתירה,ואין סתירה הם יודעים מה הם רוצים. הם רוצים איזה מין משיח שנקרא" בן יוסף", והוא הוא הבן דוד שאנחנו מחכים לו. ולכן, זה ברור כי אין פשרה בין הגישות האלו. או זה לפי התורה: המשיחיות של יהודה, אבל צריך שלב ראשון שיהיה ה"בן יוסף"הכשר, הצדיק האמיתי, שדווקא שזה מתגלה בימינו אנו שהוא הציונות. וזה מסביר למה כל ה... למה היה צריך לעבור את התרבות של הגויים - כדי לחזור לייסד מין..." מלכות יוסף"לפני מלכות דוד.

קהל:...נתת לנו קטע פתח תקווה שאמרת: שרק משיח בן יוסף, רק משיח בן דוד, רק עם יהודה - הם נידונים לכישלון,

מניטו: לא אמרתי את זה.

קהל: רק עם...

מניטו: לא, שניהם - כששניהם הם" רק", זה כישלון. אבל יש סדר. אז אם אנחנו מביטים, כשאתה לוקח את זה בראיה קרובה מאד, ואתה אומר: הציונות היא משיח בן יוסף הכלי שמכין את משיח בן דוד הבעל"ט בארץ למה בהדחקה [?] אתה לא יכול לראות את אותו... את הפונקציה, את התפקיד של אלה שבגלות - הם" משיח בן יוסף"בתוך התמונה היותר רחבה! הם באמת ממשיכים את העבודה שמה, שאנחנו עושים פה את העבודה, כאן!

מניטו: לא. מכיוון... לא לא...

קהל: למה הם לא...?

מניטו: לא לא. אני אסביר את זה

קהל: למה ייקים [?] חילונים, לפי הניתוח שלך, כבר [...]. כבר עכשיו.

מניטו: כן.

קהל: תן להם צ'אנס!

מניטו: לא, מכיוון שלמדנו... לא לא, הבנתי את השאלה. למדנו שבחיי יוסף יש שלבים: השלב הראשון זה הניסיון, שאפשר להגדיר אותו... בעולם הנוכחי, כ"דיאספורה"(גלות). איך רצה לעשות את זה? כעברי ששולל אה.. לא, אני מגזים קצת, הוא... איך אומרים... השיל את זה לפני. שנאמר: ששולל את הייחוד העברי שלו, הלאומי שלו, לאום מיוחדת בפני עצמה, כן?" ממלכת כהנים וגוי קדוש"זה לא לאום, כלאום... אבל זה לאום. וכדי להיות עבד לתרבות החיצונית. זה השלב הראשון. בשלב הזה: אם הכוונה היא, פשוטו כמשמעו, להיות מלך של המצרים - זה כישלון מתוך זה, בא לו הכישרון להכין את המשיח בן דוד. בשלב השני, זה הציונות ולכן מי שנשאר בשלב הראשון -נשאר בכיוון של הכישלון. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת - האחד נגמר באופן מלא, השני התחיל באופן מלא. זה לא שיש איזה חפיפה ערכית...

מניטו: לא, לא. רק, דווקא הישראלים יכולים להיות בחו"ל בבחינת" יוסף צדיק."יהודים - זה כישלון. רק דקה, לפני שאני אשכח. דיברתי עם אחד מהנציגים של צרפת, בכנס הזה. והוא אמר לי (ואני מכיר אותו מהתנועה, זה שנה) והוא אמר לי: צריך שה[...] ידעו שיש לנו נוער יוצא מן הכלל, וזה לא סתם... כמה רופאים, כמה פרופסורים, כמה מהנדסים, כמה... תפתח את הטלוויזיה הצרפתית, כל השמות זה דווקא אצל הטכנאים, אז אני אמרתי לו: דווקא את כל הכוח הזה אתם נותנים לגויים! לצרפת! הוא לא הבין את זה! זה הקהילה היהודית! מה זה" קהילה יהודית"? דווקא מתפקדים כצרפתים שמה, לא כ... הוא לא תופס את זה! הוא לא יחליף שיטה!" יש לנו נוער נפלא! יוצא מן הכלל!"אבל נוער צרפתי, אני אמרתי לו.

קהל: איך הישראלי מבחינת" יוסף צדיק"?

מניטו: אני אמרתי: שרק ישראלי יכול להיות. זה לא במציאות, זה לא בטוח זאת אומרת: כשהוא שייך לאומה מיוחדת, בלי שום פשרה," אני ישראלי, אתם גויים"אז אנחנו עובדים במשותף. אבל בתור ישראלי, לא בתור... צרפתי......ולהישאר הוא נשאר - שילם. אני צריך לברוח וזה מה שיעקב השכיל לעשות ברח מעשו רבקה רבקה ראתה את המצב.

קהל: הוא ברח לגלות

מניטו: ברח? כן ברח לגלות. אבל זה גלות מיוחדת. אני חושב שזה דגם, זה ממש... איך אומרים? מופת? לא מופת דגם של מה שקורה בגלות. בהתחלה - מרגישים שזה גלות. אח"כ - מתרגלים, ורק בסוף - מרגישים שוב שזה גלות. התקופות של גלות ממש, אצל יעקב - זה בהתחלה, אותו דבר. אח"כ - בסוף. כשלבן התגלה כאנטישמי, נאמר. אז בסוף הרגיש את זה, שזה ממש גלות.

קהל: מניטו, אבל יש באיזשהו מקום סיפור של הצלחה? שמישהו הצליח בכך? לחנך את הגויים? שלמה המלך... כל העניינים...

מניטו: טוב, אני חושב שלא! זאת אומרת... הרבה פעמים חזרתי על זה: צריך להבין מה זה היחס של הנפש היהודי, מההתחלה הנפש של עם ישראל - להיסטוריה הכללית. ורואים את זה יותר ויותר במשך הזמן דרך הנביאים, ואח"כ חז"ל בגמרא בעיקר, כן? המבט על ההיסטוריה הכללית -זה ממש פסימי לגמרי. אבל המבט על ההיסטוריה דרך עם ישראל - הוא אופטימי לגמרי. זה מובן מה שאני מסביר? העולמית. זה פסימי לגמרי. ולכן... זה לא להפליא שאנחנו מוצאים כמה ביטויים שליליים כשחז"ל מדברים על הגויים. הגויים בדר"כ. ודרך אותה האנושות ההיא. זה ממש... הגדרה שלילית, פסימית לגמרי. כי הניסיון נותן - שלא רואים! זה השאלה שלך מי הצליח - לעשות דבר כזה, שהתרבות של הגויים, מבחינת תרבות כללית מבחינת כלל הגויים, היא תהיה חיובית, תצליח? כל ארבעה המלכויות זה סופסוף כישלון חרוץ! דרך ההיסטוריה ההיא - כמה יחידים, המון יחידים, יחידי סגולה, של חסידי אומות העולם - ניצלו אבל - רק הקב"ה יכול לשפוט. אם זה כדאי. המחיר שעם ישראל שילם, דרך בבל, דרך פרס, דרך יוון, דרך רומי הוא כ"כ חמור, כ"כ גדול, שכדאי לשאול את השאלה: האם זה היה כדאי?! ופה, אני לא זוכר אם דיברנו על זה בשיעור הקודם, יתכן. זה ההבדל בין השיטה של יוסף, והשיטה של יהודה. דיברנו על זה כן? השיטה של יוסף זה אופטימיות... ענקית." עד הסוף - נקווה.""וננסה."להציל, להציל להציל את הגויים באשר הם שם. זה יוסף. יהודה - זה מידת הדין. מיד: מי שזוכה - זוכה, במהרה בימינו - מיד, את מלכות המשיח, ולזרוק את" הבהמות האלו". זה יהודה. הנבואות, החזון של הנביאים שבאחרית הימים כל העמים יעמדו על הר הבית... כן, אז תזכרו את זה: יש שני עניינים אצל הנביאים. או - חזיונות כאלו שהם ממש חיוביות

קהל: זה לאחר מעשה. אבל לפני מעשה? כשאתה עומד לפני פעולה כשגויים באים ו... מצד אחד יש רתיעה כי יודעים שהם לא תופסים את העיקר," ולא מדובשם ולא מעוקצם", ומצד שני שאלה: האם לקרב? האם לקרב?

מניטו: לפי דעתי ההבדל זה השיטה של יוסף, לעשות את זה בגלות, אצלם. וכשרואה שזה כישלון, אז הוא אומר: פקוד יפקוד אתכם, והעליתם את עצמותיי מזה איתכם. השיטה של יהודה - זה מלכתחילה לשלול את זה. צריך לבנות עם ישראל בארצו, בית המקדש, ומציון תצא תורה. מירושלים - אור לגויים. לא לפי שיטת יוסף. זה מובן, כן? שיטת יוסף זה... מה?

קהל: מה שסיפרת גם... שמקודם. שקראנו עכשיו בספר עובדיה

מניטו: ההפטרה השבוע, כן." בית יעקב יהיה אש"

מניטו: זהו, זהו." ובית עשו יהיה לקש"אבל מה יוסף...? יהיה להבה?

מניטו: זהו! זה יוסף בסוף, בשלב השני. שיוסף מתגלה כשטנו של עשו. כשיוסף מתגלה כ... כדווקא" משיח בן יוסף"כן?

קהל:...ששם ה' עדיין לא נודע... זה אופייני בעיני... ביחזקאל

מניטו: כן... זאת אומרת זה... אתה רומז לימות המשיח. אז עד ימות המשיח - יש את התקופה של ארבע המלכויות והנושא שלנו זה היה: אם אף פעם - זה היה מוצלח אני חושב שהדגם של העניין זה החלום של יוסף עצמו במצרים. הוא ציפה לזה הוא חשב להפוך את מצרים כעם קדוש. כתרבות קדושה נכשל! אני לא חושב שיש איפה שהוא מקרה של... של הצלחה. זה נאיביות לומר: שדרך ה... הכישלון שלהם, הגויים מתקרבים, מתקרבים, מתקרבים לאמת. זה נאיביות! אנחנו רואים מהי התוצאה של שנה של תרבות רומאית! השואה! וההמשך. והאיום של שואה כלל-עולמית, כן? אני...

מניטו: כן, אבל מה שאני רוצה להדגיש, זה שהמבט הפסימי - על ההיסטוריה הכלל עולמית. ולכן יש מקובלים שאומרים שאנחנו נמצאים בעידן של גבורה. זאת אומרת - מידת הדין הקשה מאד, זה [...] של גבורה ו... זה.... התקופה הכי קשה של השתלשלות כל העולמות. התקופה של מידת הגבורה ששולטת בכל ההיסטוריה שלנו. יתכן מאד ש... זה ההבדל גם כן, בין שורש" יעקב"לשורש" ישראל."שורש" יעקב"נוטה לזה. להיות פשרן לגמרי כמידתו של יוסף. זה ההבדל בין... מה שקרה עם דינה, כן? בין יעקב עצמו, לאחי דינה, שהם מתקשרים לשם" ישראל". ואחר עד עתה, אני לא רוצה לומר שנאת אחים, אבל... כל העניין הזה בעם ישראל

מניטו: נכון

קהל: כי הרי יש צד של עונש ב... כמעט הכל על פי מה שאני לומדת ממה שאתה אומר, תפקיד אין. אלא אם כן הוא מסוגל לחנך, אבל זה כבר אנחנו יודעים מזמן...

מניטו: אבל צריך להבין את זה: פה יש נקודות יש קשר ביניהן, אבל הן שונות לגמרי. התפקיד של עם ישראל כ-"אור לגויים"- לא צריך גלות. לא צריך גלות! וכשהגלות באה, הגלות באה עם ה... עם היעד שלה עצמה לגבי ישראל, לתקן את החטא הזה של שנאת אחים. זה יותר עמוק מזה. להחזיר לעם ישראל את האמונה שהוא שייך לארצו. מכיוון שאנחנו לומדים, זה בפרק טו בספר בראשית זה בברית בין הבתרים, כן? כשהקב"ה אומר לו [לאברהם]:" אני ה' אשר הוצאתיך מאושר כשדים"לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. מיד - אברהם שואל:" במה אדע כי אירשנה"? אז הוא אומר לו, סופסוף:" ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"זאת אומרת כנראה יש בשורש איזה ספק בעם עצמו, אם הוא שייך לאותה ארץ. הרומזת לארץ ישראל של מעלה, וכן הלאה, ולכן הגלות בא כעונש, קודם כל, לפני כל הסיבות המיוחדות: שנאת אחים וכן הלאה, ויש הרבה קודם כל כדי להחזיר את האמונה שאותו עם שייך לאותה ארץ! ולכן רק אלו שמחזיקים באותה אמונה חוזרים לארץ! ולכן זה לא היה צריך לקחת כ"כ הרבה זמן במשך הזמן עם ישראל המציא לו את המשימה, המציא לעצמו את המשימה:" אור לגויים בגלות."זה הכישלון כי - גם, באותן התקופות שעם ישראל הצליח להעביר מכמה מידות של האבות, מהבשורה של האבות לגויים, קודם כל: זה לא צריך לקחת כל כך הרבה זמן, קודם כל התוצאה היא כישלון, כן? לא כישלון אולי, לגבי המון, המון המון יחידי סגולה שקנו חלקם בעולם הבא הודות לגלות של היהודים. למדו ממידות היהודים והם, פחות או יותר, חסידי אומות העולם - יש להם חלק לעולם הבא אבל לגבי התרבות עצמה - אנחנו לא רואים שום... שום תוצאה. manitou.org.il

מה ההבדל בין מיסטיקן למקובל?

מקור: מהפכת הזהות העברית, שערי אורה

טקסט יבוא בהמשך.

מה מניטו חשב על ממשלת מיעוט?

מקור: שערי אורה קובץ 88

רק נראה בקצרה, הנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" "שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" אני אזכיר לכם את הפשט של הרב [קוק]: ועמך כולם = צדיקים הוא שאל השאלה ככה: איך אפשר לומר אצל עם שכולו צדיק? בעם יש צדיקים, בינונים, ורשעים. ויש מושג כזה: "פושעי ישראל" זה קיים. ויש כל מיני פושעים, אבל זה קיים. איך הפסוק יכול לומר: "ועמך כולם צדיקים?" אז הוא היה קורא ככה: ועמך כולם - צדיקים. כשעמך הוא בבחינת "כולם" אחדות לאומית, כולם צדיקים. זה מה שראה בלעם הרשע. כי לא היה יכול לקלל את העם, כשהוא רואה אותו כולו. ולכן בלק נתן לו עצה: "אפס קצהו" כי אם אתה רואה רק הקצה הזה, אתה מוצא רע. אבל אם רואה את כולו אתה לא יכול לקלל. אתם מבינים את ההבדל. וזה הצרה, וזה הקללה של המצב הנוכחי בישראל - יש לנו ממשלת מיעוט. זה כולו רע. כשתהיה אחדות לאומית זה יהיה משהו אחר. אתם מבינים את ההבדל. ולכן זו הבעיה: יש הרבה טועים שחושבים שאף על פי שזה ממשלת מיעוט, יש לה דין מלכות. אין לה דין מלכות! כשהיא במיעוט. כי ויש המאמרים של הרב על זה. יש הרבה כרוזים של הרב: אם זה ממשלת מיעוט שנשענת על גויים זה לא דין מלכות. אלא זה ממשלת זדון. מלכות הרשעה. זה משהו אחר לגמרי! והרבה טועים בזה. שנדמה להם ש"ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא" אבל לא מדובר בממשלה. מדובר בישראל. אתם מבינים את ההבדל. אם כן, זה העניין: ועמך כולם = צדיקים. זה מובן, כן?

 

{bfaccordion-slider מה מניטו חשב על ממשלת מיעוט?}

 

מקור: שערי אורה קובץ 88

רק נראה בקצרה, הנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" "שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" אני אזכיר לכם את הפשט של הרב [קוק]: ועמך כולם = צדיקים הוא שאל השאלה ככה: איך אפשר לומר אצל עם שכולו צדיק? בעם יש צדיקים, בינונים, ורשעים. ויש מושג כזה: "פושעי ישראל" זה קיים. ויש כל מיני פושעים, אבל זה קיים. איך הפסוק יכול לומר: "ועמך כולם צדיקים?" אז הוא היה קורא ככה: ועמך כולם - צדיקים. כשעמך הוא בבחינת "כולם" אחדות לאומית, כולם צדיקים. זה מה שראה בלעם הרשע. כי לא היה יכול לקלל את העם, כשהוא רואה אותו כולו. ולכן בלק נתן לו עצה: "אפס קצהו" כי אם אתה רואה רק הקצה הזה, אתה מוצא רע. אבל אם רואה את כולו אתה לא יכול לקלל. אתם מבינים את ההבדל. וזה הצרה, וזה הקללה של המצב הנוכחי בישראל - יש לנו ממשלת מיעוט. זה כולו רע. כשתהיה אחדות לאומית זה יהיה משהו אחר. אתם מבינים את ההבדל. ולכן זו הבעיה: יש הרבה טועים שחושבים שאף על פי שזה ממשלת מיעוט, יש לה דין מלכות. אין לה דין מלכות! כשהיא במיעוט. כי ויש המאמרים של הרב על זה. יש הרבה כרוזים של הרב: אם זה ממשלת מיעוט שנשענת על גויים זה לא דין מלכות. אלא זה ממשלת זדון. מלכות הרשעה. זה משהו אחר לגמרי! והרבה טועים בזה. שנדמה להם ש"ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא" אבל לא מדובר בממשלה. מדובר בישראל. אתם מבינים את ההבדל. אם כן, זה העניין: ועמך כולם = צדיקים. זה מובן, כן?

 

{bfaccordion-slider מהצער של שפינוזה עד היאוש במזרח הרחוק}

 

https://www.youtube.com/watch?v=BS1z_vQFX40

מקור: שערי אורה קובץ 16

הרב אורי שרקי: כל מה שנאמר על הדת הטבעית. שהדת הטבעית היא דווקא האלילות. אנחנו מוצאים הרבה מאוד אלילים של דתיים פנתאיסטיים, האם אין מקום לומר שהדת הטבעית, או השכל הטבעי, דווקא פונה לפנתאיזם יותר מאשר [עובדי האלילים]? מניטו: כשמחפש את סוד האחדות נופל בפנתאיזם. והאל של הפנתאיזם אינו 'מישהו'. אין לו רצון. זה תפקוד ה... היוונים היו אומרים: 'moira' איך אומרים בעברית? תפקוד הגורל. זה יותר חמור מ'גורל'. המילה נעלמה ממני. זה מה ש... סליחה? קהל: מזל. מניטו: זה... אצלם זה למעלה מהמזל. וזה מה שהלטינים היו אומרים: 'fatum' אבל כשהמוסלמים אומרים: 'מכתוב' זה עניין אחר לגמרי. 'מכתוב' זה גזרה מרצונו. אלא - אין שום רצון אצל הפנתאיזם. הרב אורי שרקי: אבל יש איחוד המידות, לכאורה. מניטו: אבל זה כבר לא אל. זה כבר לא האל. זה כבר הטבע. והבולט בזה זה שפינוזה. כשהוא אומר בפירוש: 'האל - דהיינו הטבע'. והוא מדגיש את זה: דהיינו - הטבע. ורוב רוב המאמינים דרך הפילוסופיה הדתית, מאמינים רק באלקות. לא באלוקים. הרב היה רגיל להדגיש את זה, כן. כשהיה מדבר על שפינוזה או על קאנט. ברגסון זה היה פרשה אחרת. אבל הם מאמינ.... הוא היה מדגיש את זה: הם מאמינים באלקות. לא באל. זוכרים את זה? זהו זה. ואצל שפינוזה למשל, הטבע הוא האלקות. ופעם אני הגדרתי את זה ככה: הטעות של שפינוזה, שהכתוב אומר: ה' הוא האלוקים. והוא מאמין בהפך: שהאלוקים הוא ה'. זה הטעות של... טוב. מה היתה השאלה? קהל: הרב אמר שבאופן טבעי האדם נוטה לפנתאיזם. מניטו: כן. קהל: אבל אנחנו רואים למשל... מניטו: נוטה לפוליתאיזם. קהל: אנחנו רואים ש... המדע למשל, האדם תמיד מחפש איזה תפיסה... מניטו: במה? במזל? קהל: במדע. מניטו: במדע. כן. קהל: מחפשים תמיד איזה הסבר אחד לכל התופעות. לא הרבה הסברים. מניטו: טוב, לפי דעתי, זה חידוש של האפיסטמולוגיה המודרנית, ומאחורי החידוש הזה יש דווקא יהודים, וזה מנטאליות יהודית. הראשון מהם היה מאירסון. היה יהודי פולני. [ככל הנראה הכוונה לאמיל מאירסון] מכל מקום, המדע המודרני, הבסיס של המנטאליות של המדע המודרני, זה תגובה נגד המנטאליות היוונית והנוצרית. זה היה בתקופה של דקארט, דווקא. זה היתה מלחמה בין הכמרים, זה הישועים, איך אומרים את זה בעברית? ונגד הפילוסופים של אותה תקופה. כי המדע המודרני לא היה יכול לקום, להתחיל, אלא כשדחו את העניין של שתי רשויות. אז, המעבר זה דקארט. ודווקא אחריו שפינוזה נפל בפנאנתאיזם, זה לאו דווקא פנתאיזם, אלא פנאנתאיזם. שלו, שדיברנו לפני זה. אבל אני משוכנע שהחידוש הזה בא נגד הנצרות, ונגד המחשבה היוונית. למדתי את זה... קהל: זה לא טבעי לאדם ככה לחשוב? מניטו: לא. זה חידוש של המדע המודרני בתרבות המערבית. כי היה כבר דבר כזה במזרח הרחוק. במזרח הרחוק היה להם ניחוש זה העניין, אני מכיר את זה בסינית: 'היאנג ויאנג', אם שמעתם על זה, שזה סופסוף אותו דבר. אבל לא תופסים את השורש של ה"סופסוף אותו דבר". אבל זה לא מישהו. זה לא רצון. זה לא אל. זה דווקא הטבע. נכון? כוחות. כוחות בלתי פרסונאליים. ולכן בכל הדתות האלו, חסר מה שמאפיין את הדת של התורה זה השמחה. ויש קצת, ממשהו מזה, גם באסלאם, וגם הנצרות לקחו את זה מישראל. אבל כל שאר הדתות, כל שכן אצל שפינוזה, כן? עם כל הגדלות השכלית של אותה תפיסה, יש שעמום, ויש איך... חסר את השמחה, אבל... אני מחפש להגדיר משהו, יש איזה... ההפך של האמונה - ייאוש. כי סופסוף, הם יכולים להאמין דווקא על האדם. רק על אדם. האמונה שלהם - הם מאמינים באדם. והם יודעים, מכיוון שהם בני אדם, שהם מתייאשים סופסוף מאותה אמונה של האדם. מגיעים לאכזבה. מגיעים לייאוש. מכיוון שהם בעצמם בני אדם! והפייטנים שלהם מורים את זה באופן בולט. ובעיקר בספרות שאני מכיר זה הספרות הצרפתית, אחרי התקופה של דור המאמינים שלהם, אנחנו מבחינים בספרות שלהם איזה ייאוש, אכזבה, דאגה, איך אומרים... צער. צער לחיות. ומרגישים את זה דווקא באמנות שלהם. מכיוון שלא מאמינים באל, אין להם תקווה, אין להם תקווה של ישועה. סופסוף - אם מאמינים, מאמינים באדם. ואין יאוש יותר טראגי מזה. כשהאדם מאמין בעצמו הוא אבוד. אז כשהוא צעיר, אפילו קצת מבוגר, הגאווה מכסה את זה. אבל כשמגיע בזקנה... ולכן הזקנים אצלם, הם... ממש ב... בגהינום. הם יודעים שאין שום תקווה בעולמם. טוב, אני לא יודע למה דיברנו על כל זה. ויש עוד מימד של אותו ניתוח, שכל הדתות האלו, פוליתאיזם קודם כל, העבודה זרה של הפוליתאיזם והפילוסופיה של הפנטאיזם, אינם קשורים למוסר. זה מה שחסר להם. הקשר בין הדת והמוסר. זה שני תחומים שאין להם שום שייכות! אין להם שמחה, ואין להם תפיסה של מוסר, שהמוסר הוא העיקר של האמונה ושל הישועה. "אשר יעשה אותם האדם וחי" אין להם שום תפיסה. הרב אורי שרקי: יש אתיקה! מניטו: אתיקה! מה זה 'אתיקה'? אתיקה זה אמנות. המצפון היווני, למשל, הוא רגיש לאסתטיקה, ולאתיקה. אבל אצלם זה אותו דבר! זה מחוץ למציאות האמיתית. למציאות היומיומית. והנצרות מעידה על זה. האמונה הראסמית של הנצרות זה דווקא הגאולה נוסח עברי, נוסח יהודי. אבל הם חיים דווקא בעולם יווני. ולהם - המצפון שלהם, הנפש שלהם הוא טראגי. זה הולך יחד. זה מובן? כן? אז צריך ללמוד למה הם ככה. מה שאני למדתי ביחס לאותו נושא, מכיוון שאין להם שום מושג עמוק, מבוסס, של 'התשובה.'‎ החידוש של התורה זה התשובה. הרב הסביר את זה ב'אורות התשובה'. כשהוא מביא את המקור, כל החכמים מביאים את אותו מקור: הדבר הראשון שהקב"ה ברא, לפני שברא עולם, זה התשובה. כי בלי תשובה אי אפשר להיכנס באמונה של התורה. זה מה שחסר להם.

 

{bfaccordion-slider מחלה ושמה:" דתי"}

 

מקור: שערי אורה

מניטו: ואני... שוב רוצה להסביר את זה: זה לא דבר מיוחד לבריאה מיוחדת ‎שיש לה סגולה מיוחדת להיות - כפי שמגדירים:" דתי"או" לא דתי."אני זוכר כשהייתי צעיר, ‎היה כבר דור של התבוללות נוראה, בקהילה שנולדתי בה, והיינו... זעיר ממש, מעטים מאד שהיינו שומרי מצוות. והיו לנו הרבה ידידים יהודים חמים, כן? יהודי חם - זה גם חסיד ומתנגד. ח"ם, כן? אז אני זוכר... שאחד מחבריי היה רואה אותי מכין את הפרשה של הבר-מצווה, הוא היה רואה אותי כאיזה גדול בתורה..." הוא לומד תורה."הייתי מכין דווקא את הפרשה... כן... אז פעם אמר לי: ברצינות," אני מבין! אתה דתי""ולכן זה מובן - אתה דתי."אני הייתי בפחד! איזה מחלה זה? מה יש לי מיוחד? מה אמר לי? לא תפסתי! אני הייתי לומד פרשה מכיוון שהייתי יהודי! והוא אומר לי:" אתה דתי."פחדתי. ממש. כן? זה היה בצרפתית, לכן המילים... ורק אחר-כך הבנתי: שזה בא מהמנטליות הנוצרית, כן? יש אלו שקיבלו... בחסד עליון... את הסגולה להיות" דתי."אז הם... בגן עדן. והשאר?! זה לא בריות ה?! ' אנחנו לפני בורא אחד שברא את הכל! זה מובן? יהדות זה משהו אחר לגמרי! לכן - ביהדות אין דבר כזה )כפי שקוראים הפסיכולוגים, או הפילוסופים, או ה(... )מאיזה שיטה שהיא(" רגש דתי."יש הרגש האמיתי הבריא של הבריאה הבריאה. של הבריאה בריאה. דהיינו: האדם נברא עם רצון חופשי. וזה המימדים של הרצון החופשי כש... הוא מודע מהאחריות שלו. כי השמחה באה כשהחופשיות שיש בבחירה של הרצון של האדם - מצליחה. אז באה השמחה. היראה באה כשאותו רצון נכשל. ולכן - הרגש הדתי הזה, שאנחנו מחפשים ב"כובד ראש"זה דווקא הרגש של הנפש של הבריאה כשהיא מודעת מהזהות של בריאה שלה:" אני בריאה עם רצון חופשי לפני הבורא"! ולכן אני לא יודע אם הצלחתי להגדיר את זה, אבל לפי דעתי זה פשוט מאד. ולכן מי שמרגיש בבת אחת יראה ושמחה. דהיינו: ‎החוויה של הרצון מצליח. של החופשיות, הבחירה החופשית - כשהיא מצליחה. זה השמחה! וגם - המימד השני: את הרגש של הרצון החופשי כשהוא נכשל - זה היראה, ‎‎מי שמרגיש את זה בבת-אחת,‎ שנמצא גם בשמחה, וגם ביראה בבת-אחת, זהו ה"כובד ראש"שהמשנה מבקשת ממנו. זה מספיק ברור? אבל זה ניתן לכל ברייה וברייה ]בריאה ובריאה[ כשאנחנו לומדים את מה שאומרת התורה על אברהם אבינו, אז אברהם אבינו שיסד את" עם התורה"אז כל מה שאומרת התורה על אברהם אבינו, זה - שנתן פתח לכל באי עולם להיות מאמין של האל האמיתי. זה מובן? וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה מי שמסוגל להיות בן-אדם אמיתי הוא מסוגל להיות מאמין אמיתי. זה מה שאנחנו מקבלים מאברהם אבינו. זה מובן? זה לא עניין של כת מיוחדת, שיש לה איזה מין..." תפריט מיוחד"של הרגש הדתי, אז הוא" בן עולם הבא."אלא - כל ישראל [יש להם חלק לעולם הבא] וכן הלאה. תפסתם את הנושא. אין דבר כזה -" רגש דתי"מסויים, מיוחד, שאפשר להגדיר אותו:" זהו זה"איך אני יכול... אין מילים בלשון-הלימודים שלנו, זה עניינים חיצוניים מהתורה. זה - רק במילים של הפילוסופים אפשר לדבר על הנושא שלהם. אין דבר כזה בעברית מסורתית:" איך אתם אומרים רגש דתי"? אין דבר כזה! וסופסוף, אין מילה כזו! מכיוון שאין דבר כזה! אלא - סופסוף הגמרא משתמשת ב- ביטויים של החוויה הרוחנית השייכת לכל אדם בעולם! אין דבר כזה:" מי שיש לו את הסגולה להיות דתי""ומי שאין לו את הסגולה להיות דתי"כפי שאומרים, בטעות, למשל - הנוצרים!" כשהקב"ה החליט - אתה תהיה דתי, אז יש לך החסד של הדת""ואם החליט - אתה תהיה אבוד, אז יש לך החסד של הפילוסופיה"תפסתם? זה תפיסת עולם אחרת לגמרי!

 

{bfaccordion-slider מחשבות על חינוך למצוות}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל [שיעור 10] (הסתייעתי בתמלול של רות ספז הנמצא באתר)

ולכן - אני אומר, צריך... וזה עניין של מחנכים, צריך לא לבלבל את השורות: צריך להבין כי התכלית של החינוך - זה המוסר, והתכלית של 'תלמוד תורה' זה הקדושה. ובדורות כתיקונם, החינוך זה היה עד גיל הבר-מצווה! לא צריך יותר! זה חינוך. לכן נקרא "בר חינוך" ומגיל הבר-מצווה הוא נקרא" בר מצווה" הוא שייך לעולם הקדושה. מצווה לקדושה. עד כאן - עד גיל זה חינוך. מה קורה? קרה מה שקרה, נתגלגלו הדברים, ואנחנו צריכים לחנך ילדים בני ארבעים. זו הצרה! במשפחה כתיקונה החינוך מסתיים בגיל הבר-מצווה! ואחר-כך הילד הזה הוא נקרא 'מבוגר'- בר מצווה. לא לכל המצוות לגמרי. יש מצוות צריך להגיע ל... מצוות שצריך להגיע ל... קצת יותר, קצת יותר, קצת יותר, אבל בכל זאת - הוא כבר בר-מצווה, הוא איש ולא ילד. והרבה בעיות של התרבות הנוכחית באות מפה: מתייחסים לאיש כילד, מכיוון שעבר כבר את הבר-מצווה, ובמשפחה זו היתה חגיגה של בר-מצווה ולא בר-מצווה ממש. אני זוכר, טוב, זה זיכרון אישי: עד גיל הבר-מצווה, אני הייתי... זה היה כבד בשבילי, הייתי מביא לבית-הכנסת את הטלית של האבא. מכיוון - שזו שבת, לא... [מטלטלים] ואז - בגיל הבר-מצווה היה אסור לי לקחת את התיק של ה[טלית]. מה עושים עכשיו? גם ילד של גיל בר-חינוך אוסרים עליו לקחת את התיק של [הטלית] האבא? כאילו הוא כבר בר-מצווה [אבל] אינו בר-מצווה! הוא בר-חינוך. ולפי דעתי עדיף שהילד ידע את האמת, שזה מותר לו מכיוון שהוא לא בר-מצווה, ושמגיל בר-מצווה ואילך, אז... זה מובן? וכולם יודעים מה זה גיל הבר-מצווה, ואם לא מסבירים לילד: למה דווקא באותו יום הוא בר-מצווה, הוא לא מבין כלום! כל עוד שהילד אינו מסוגל לתת חיים למישהו אחר, אני לא מוצא ביטויים אחרים, מכיוון שזה נושא עדין, אז מיד - כשהוא מסוגל להוליד, הוא בר-מצווה. זה שעת הבר-מצווה. ולכן - מכיוון שהבנות זה שנה לפני זה, אז הם בת... איך אומרים? 'בנות-מצווה' שנה לפני זה. אז שכחו את כל זה, כן? ועכשיו יש איזה בלבול בין 'בר-חינוך'ו'בר-מצווה'. מכיוון שאנחנו חיים בדור שלא כתיקונו, יש הרבה הרבה תינוקות שנשבו. מבינים למה אני מתכוון. אז צריך להתייחס ל'תינוקות שנשבו' האלו, אפילו אם הם בגיל ארבעים, לפי הסדר: קודם כל - בר-חינוך, ויום או יומיים, והבית-דין יכריע: בר-מצווה. ואני מתכוון לבעלי תשובה. הבנתם את ה[עניין]

 

{bfaccordion-slider מלכודת החשיבה היוונית ומסורת החשיבה הפרסית}

 

יש כלים ששבירתם טהרתם

מקור: נר מצווה למהר"ל, תורת התולדות

מקור: תורת התולדות

מקור ראשון: נר מצווה למהר"ל

מניטו: חכמי ישראל לקחו סיכוי גדול. הפיתוי היה גדול, גם כן: לתת לתרגם את התורה ללשון יוון. אבל לפי דעתי - לא היתה ברירה. זה נעשה בעל כורחם. אנחנו רואים, לפי ההמציאות התרבותית של עם ישראל בכל תקופה, ודווקא יש לנו הרבה הרבה הרבה עדויות מאותה תקופה- היהודים, ובכללם הרבה מחכמי ישראל, בחרו את התרבות היוונית על התרבות הקודמת של פרס, מדי, ובבל, וזה היה הכישלון של התרבות היהודית דאז. מכיוון שכל עוד היהודים היו נאמנים לתרבות הפרסית, ה"מדאית" כך אומרים? 'מדאית'? באל"ף? כן? ו'הבבלית' - שזה הכלי של החכמה של התלמוד, זו תרבות בבלית, זו לא תרבות יוונית, כן? אז הכל היה עוד קשור לתקופת הנבואה. לכלים התרבותיים של תקופה הנבואה. מיד כשהתחילו להעדיף, לבחור את התרבות היוונית כ-כלי של תרגום [או כיוון] התורה, ואחר כך הלטינית, זה היה הרס של המסורת. והתחלת הצדוקיות.

אתם מבינים שפה יש נקודה חשובה מאד?! סופסוף, אם אני הולך לסוף הנושא הזה, מהו ההבדל בין עולם היהדות ועולם הנצרות? עולם היהדות נשאר נאמן לכלים התרבותיים של התקופה של הנבואה. דהיינו - התרבות הבבלית והפרסית. הנצרות בחרה בכלים של יוון ורומי. וכל פעם שיהודי- תלמיד חכם, משכיל, נבון - עושה אותו דבר, זאת אומרת: זורק את דרכי החשיבה של התלמוד שהם בבליים ופרסיים, מי שבקיא קצת בתלמוד מבין את זה, ומעדיפים את הכלים התרבותיים של המערב האוניברסיטאיים, האקדמיים. דהיינו - יוון ורומי. ‎זה כבר הרס המסורת. זה ההבדל בין הישיבה והאוניברסיטאות. בעניין של [לימודי קודש] תפסתם את זה? זה מובן?

קהל: למה לפי זה דרשו:" יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם"

קהל: שמותר לתרגם את התורה ביוונית?

מניטו: נכון.

מניטו: לכן אני אמרתי, התחלתי קצת, זה היה פיתוי ולקחו סיכון חמור! זה נכשל. זה היה יכול להיות אפשרי אם לא היתה אותה מלחמה תרבותית שהיוונים לא הסתפקו בסגולה שלהם. דהיינו - החכמה של החיצוניות של המציאות. עולם האסטתיקה, ועולם המתמטיקה. רצו לטפל... והמושג במקומו, בנושאים של הנבואה: פילוסופיה. ואז הכניסו חושך במקום האור. הכניסו את הטומאה במקום הטהרה. כפי שלמדנו בשיעור של הרב, כן? [השיעור על מאמרי הראי"ה] זוכרים את זה? כל עוד שאיש מדע עושה מדע זה כשר למהדרין. אבל כשהוא מתחיל להתפלסף הוא מתחיל לסלף. כי הוא מטפל בתחום שמחוץ לסגולה שלו וזה התחום של הנביאים. של הנבואה. אתם מבינים את ה... זה... סופסוף - זה פשוט להבין את זה. אבל זו היתה מלחמה שלא נגמרה.

ולפי דעתי ההסבר ההסטורי-תרבותי אפשר למצוא במה שאומר המהר"ל. כל עוד... אני חוזר על זה: שאנחנו נשארים בתחום החכמה התלמודית-אם זה בבלי, אם זה ירושלמי- דרכי החשיבה הם בבליים ופרסיים. וכשעוזבים את זה, ומתחילים ל... איך אני יכול לומר... לפלסף עם דרכי החשיבה של יוון ורומי, זה כבר התחלה של הנצרות! וזה מתחיל - בצדוקיות וזה המצב עכשיו. כבר מתקופת הרנסאנס, עד ימינו-אנו, זה ההבדל המהותי בין העולם הרוחני של הישיבה והעולם הרוחני של האוניברסיטה! ואין שום פשרה אפשרית! זה או זה או זה. אתם מבינים?

אז אני לא אומר שבלתי אפשרי להיות איש ישיבה עם מידע. לא מדע. מידע אוניברסיטאי, זה אפשרי! התרבות היא אוניברסאלית. אני לא אומר שאי אפשר להיות איש אוניברסיטה עם מידע תלמודי, אבל... איך מתחילים הפסוק הראשון של ספר תהלים? "אשרי האיש", כן? "אשר לא הלך". הבנתם מה שאני אמרתי? זה מובן?

טוב, אז אתם רואים שהבעיה מתחילה עם ההתמודדות עם יוון. כל עוד שהיינו עם בבל זה כוחות הנפש. תרבות של כוחות הנפש. והיתה מלחמה ביניהם. אבל זה לא הגיע עד השכל. מדי - זה עניין הרוח. הרגישות שבחיים. ההאמנות של "כוח המרגיש" כמו שאומר הרמב"ם. זה היה מדי. טעויות עצומות, אבל בלי שום שכל. מיד כשמתחיל עם יוון אז זה כבר חומרת העניין. לכן אני אומר היה פיתוי לאותה אפשרות - שאולי זה אפשרי לתרגם וזה יהיה הקשר, הגשר, עם העולם הכללי, דרך לשון יוון מכיוון שכבר נאמר: "יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת" וזה נכשל!

קהל: ולמה לא אסרו את זה פה אתה חושב?

מניטו: לא. התאבלו בזה. התאבלו. זה היה אבל כשרצו. מכיוון שבאופן היסטורי מדויק, זה לא הסנהדרין שהחליטו לתת [לתרגם] אלא מלכי יוון

מניטו: זה ה...

קהל: [...]

מניטו: נכון. הכריחו את חכמי ישראל לתרגם.

קהל: אבל יש בתלמוד הלכות שלמות על זה שבלשון, וזה גם הלכה, מותר לתרגם יוונית דווקא, ולא...

מניטו: לכן אני הבאתי את המקור של ה"מגן אבות" שאומר: יש הבדל מהותי בין... פייטנות יוונית, ספרות יוונית זה העולם שמתאר הרב של היופי, של ה... האמיתות שיש במציאות החיצונית של העולם. ומי שלומדים מתמטיקה, גם כן רואים שזה רצון הבורא, כן? לגבי הכלים של העולם. מיד כשמגיעים לתקופה של הפילוסופיה זה עניין אחר לגמרי. זה חכם- חכמי יוון שרוצים לדבר על הנושאים של הנביאים! אז זה מה שאומר המדרש: "מביאים חושך במקום האור". יש איזה מין מימד טראגי במה שהם אומרים. כשמדברים על הנושאים של הנשמה: מוות במקום חיים. למה? מכיוון שהחשיבה שלהם התרגלה לסדר של החיצוניות, וכשמדברים על הפנימיות מכניסים בפנימיות את הסדר של החיצוניות. זה המוות בנשמה. הבנתם את זה? כן? תפסתם את זה? והדוגמא המאפיינת זה הנצרות. זה איש של יוון שנשאר יווני, עם הטרגדיה שלו, כן? ושמאמין באמונה של ישראל. אז הוא הופך את האמונה של ישראל - מחיים למוות. זה מובן כן? זה ברור! זה המצב התרבותי של ה...

אם אני חוזר לנקודה ההיא, של ההבדל בין האווירה של עולם הישיבה. שלומדים את התורה עם כוח סגולי של החכמה השייך לישראל, אבל דרך דרכי החשיבה של בבל ופרס. מיד כשמתחילים ללמוד את זה דרך דרכי החשיבה של יוון ורומי זה כבר נוצרי! זה קצת סכמטי מה שאני אומר, אבל לא כל כך. מכיוון שלאמתו של דבר זה יותר חמור מזה... יש גם [...] של חכמי ישראל כל חכמי ישראל שהשתמשו בדרכי החשיבה של יוון ורומי נ כ ש ל ו!!! נקודה. אין יוצא מן הכלל. אין יוצא מן הכלל! והדוגמא זה לאו דווקא שפינוזה שהיה כבר בוגד. אלא - פשוט: מנדלסון. הוא התחיל בדרך ההיא - נכשל. מיד. ומידה כנגד מידה: בניו - התנצרו. והוא היה יהודי אדוק. כן? בניו כבר. מכיוון ש... הוא הורה להם את הדרך - הלא-נכונה. ואין יוצא מן הכלל!

קהל: אבל גם הרמב"ם משתמש בחכמה היוונית!

מניטו: מה?

קהל: הרמב"ם!

מניטו: אני לא דיברתי על הרמב"ם. אתה מדבר על הרמב"ם.

קהל: אבל הוא לא השתמש ב... אריסטו?...

מניטו: נכון. מה אתה רוצה שאני אומר... כבודו מונח במקומו. למעשה אני חוזר על מה שאני אמרתי: בלי יוצא מן הכלל! כל חכמי ישראל שהשתמשו בזה - נכשלו! נקודה. אל תביא את הרמב"ם פה. והמשכיל ישכיל זה לא הנושא. אנחנו עם המהר"ל. אם אתה אומר כבר 'הרמב"ם' אז... תאמר אולי "מיימונידס" זה משהו אחר. הרמב"ם זה הרמב"ם. אתה מבין את ההבדל? אולי? כן? אז נחזור לנושא. ורק רציתי להוסיף, כדי... המצב שאנחנו חיים עכשיו, מאז תקופת האמנסיפציה, בחברה היהודית, ובפרט בחברה הישראלית, העימות הזה בין הגישות האלו: אלו שבאים ואומרים: "התורה זה חכמה גדולה. יותר גדולה מכל החכמות האחרות אבל מאותו סוג!" וזה - שונה לגמרי מהמסורת שלנו שהתורה היא החכמה של הקודש! זה משהו אחר לגמרי. תפסתם את זה? והקודש שייך דווקא לעם ישראל: עם קדוש, תורה קדוש, לשון הקודש ולכן - לתרגם את התורה בלשון יוון זה כבר משהו. כי זה לשון יפה, אמיתי, כשר. למהדרין. לתרגם את התורה בדרכי החשיבה של יוון זה כבר משהו אחר. צריך לתפוס את זה שתקופות שונות היתה תקופה של תרבות יוון מבחינת היופי, וכשהגענו לתקופה השנייה של תרבות יוון מבחינת הפילוסופיה זה כבר משהו אחר. הבנתם את זה?

מקור: תורת התולדות

קהל: בין ישמעאל ל?...

מניטו: לא. בין מלך פרס, ומלך ערב.

קהל: הם לא ערבים.

מניטו: לא. איראנים הם לא ערבים. לא, לא. שיעים זה עניין של דת מוסלמית. אבל בכלל הם אינם ערבים. הם מוסלמים.

קהל: הם ארים.

מניטו: כן. זאת אומרת... איראנים. פרסים.

קהל: יש תפיסה שהפרושים זה פרסים?

מניטו: מי? אה?

קהל: פרושים.

מניטו: מה פרושים?

קהל: קראתי חוקר שאומר שהפרושים זה בא מפרסים.

מניטו: לא. פרסי? לא. פרושים זה פשוטו כמשמעו

קהל: אבל אני קראתי איזה מחקר של גוי שדווקא לא מקבל את זה אבל יש הרבה ביטויים של לשון פרס שנכנסו בעברית המשנאית [העברית של המשנה] הרבנית.

מניטו: מכיוון שדווקא... אולי פעם הסברתי את זה ככה, וזה נושא חשוב מאד: כל הויכוח בין היהדות והנצרות בהתחלה, היה מבוסס על הויכוח בין כלים תרבותיים. מה שאנחנו קוראים "בבל" זה פרס, כן? באותה תקופה. ויוון ורומי, זאת אומרת הנוצרים, בחרו בכלי התרבותי של יוון, נגד הכלי היהודי שהיה פרסי.

קהל: רגע. עוד פעם? מה?

מניטו: זה ההבדל בין היהדות והנצרות בהתחלה, כן? שהתורה שבעל-פה שלנו מבוססת על הכלים של הבבלי. זאת אומרת - הפרסי. כן? והם בחרו, הנוצרים בחרו, בכלי התרבותי של יוון ורומי, אחר-כך. כל הויכוח ביננו זה עניין של תורה-שבעל-פה, כן? זה מובן? וזה... אולי למדנו את זה פעם, ב'כי מציון' שמה. שאנחנו מרגישים עכשיו: מה ההבדל בין העולם הרבני והעולם האקדמי פה בארץ? זה אותו עניין! העולם האקדמאי - דרכי החשיבה שלו - זה יוון ורומי. והעולם הרבני - זה דווקא פרס.

מניטו: הבנתם את ההסבר?

קהל: אבל בבל ופרס זה אותו דבר?

קהל:...

מניטו: כן, כי אחר כך... כי אחר-כך פרס ירש את בבל. וכל הגרסה של התורה שבעל-פה שלנו זה הבבלי, שהוא הפרסי. זה מובן? ולכן הרבה הרבה דברים נכנסו בעברית שלנו, וזה בא מלשון פרס. למשל: "אפרסק". "פרדס" גם כן.

קהל: וגם בערבית יש הרבה מילים פרסיות. בערבית ה...

מניטו: כן. זה... זה לא מפתיע, מכיוון שהיה... נכון. זאת אומרת - השקפת העולם של הפרסים - היא מיוחדת לגמרי. זה לא השקפת עולם של הבבלים, וזה לא של היוונים, כן? וכל הרקע של הויכוח בין היהדות והנצרות זה ההבדל. וזה מה ש..., אם אפשר לומר, אני... אני הרגשתי בזה: כשהתחלתי ללמוד תלמוד ובמקביל - פילוסופיה. זאת אומרת, הקטגוריות של התלמוד זה - חכמת בבל. הקטגוריה של הפילוסופיה - זה חכמת יוון. זה מובן? ולכן ההתבוללות באה דרך הקטגוריות של יוון יותר מהקטגוריות של בבל. זה קצת יותר מורגש, כן? נאמר - למשל: יהודי בבלי לא יכול לכתוב את "מורה נבוכים" מורה נבוכים זה שייך לתקופה של יוון ורומי. זה מובן, כן? טוב, אני לא רוצה להרחיק לכת בזה.

קהל:...

מניטו: יש להם? קודם כל - ברור שיש להם. אבל הלבוש - הוא שייך לתקופה של תרבות זו או אחרת. למשל - יצאנו ממצרים עם הרבה ערכים של מצרים בבחינת תורה שבעל-פה. יצאנו מבבל, עם הרבה ערכים של בבל, בבחינת תורה שבעל-פה, וכן הלאה. אבל הויכוח היה: האם אפשר לגרוס את התורה בלשון יוון? זה... זה הבעיה. ולפי ניסיון ההיסטוריה, זה ברור מאד: בלתי אפשרי! זה כבר התחלה של הנצרות. זה מובן? כשהם אומרים למשל:"לא יווני ולא יהודי" הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן? יש פסוק באוונגליון שלהם:"לא יווני ולא יהודי" אז הם אומרים את זה ביוונית! זה מובן, כן?

קהל: מניטו, זאת אומרת, ש[הצ'ק] בבחינת אותו שלל, אותו רכוש, אותה תרבות, שאנחנו מוציאים מכל גלות, מכל מקום, מכל העולם, זה תמיד בבחינת כלי?

מניטו: תמיד בבחינת כלי. ויש כלל גדול בקבלה: חכמת הגויים זה לבנות את הכלים. חכמת ישראל זה להביא את האורות בכלים. אבל יש כלי טמא. זה מה שצריך להבין. שאי אפשר לטהר אותו. צריך לשבור אותו, כדי ל... לטהר אותו. זה:"שבירתם - טהרתם" יש כלי שאפשר להעביר באש/ במים - אז הוא מיטהר. אבל יש כלי ש"שבירתם הם טהרתם".

קהל: כי מה קורה היום? היום אנחנו לוקחים מאירופה באמת את כל ה... בעיקר בפדגוגיה בעיקר בחינוך. אז העולם הדתי הם מחנכים כמו הגויים?!

מניטו: כן. אבל לא כל העולם הדתי. אלו שבאו ממערב. זהו. ברור. כן?

קהל: אבל הסכנה היא מאד גדולה, כי הם לוקחים את זה לא כ... בבחינת

מניטו: זהו. זהו.

קהל: זה נכון?

מניטו: אז יש נטייה לאיזה מן התייוונות. זה ברור, כן? אולי כשתשמעו... אולי אפילו מאותו רב. שיעור בעברית. ושיעור בשפה זרה, אותו תוכן - כששומעים את זה בעברית - זה קדוש, כששומעים בשפה זרה זה טמא לגמרי. אותו תוכן. מבחינת הכלים אני מתכוון. לא?

קהל: רק מורה אמיתי, או רב אמיתי.

מניטו: ברור! למשל - אני מודע לזה, גם כשאני מלמד בצרפתית, הכלים הם... זרים.

קהל: אתה מדבר בצרפתית - בעברית.

מניטו: לא. זה ערבית אולי... משהו כזה... ואני חושב שגם בערבית זה יותר קרוב, מכיוון שזה יותר קרוב. פשוט, כן? אבל בארמית - זה השפה של הרבנים. זה לא לחינם, שנאמר: שהיידיש המקורי זה הארמית. ולאו דווקא - היידיש, זאת אומרת הלשון של העם היהודי בבחינת עם. זה הארמית. וזה לאו דווקא מכיוון ש... זה לשון שבבת-אחת כל העם דיבר. ולכן יש לו קדושה יותר גדולה מהשפות של שבט זה או אחר. למשל - יש יהודית ערבית, יהודית-ספניולית, יהודית-גרמנית, אבל זה לשון יהודית וביידיש - זה המילה" יידי", כן? ששייכת לשבט מיוחד. אבל רק הארמי היה שייך לכל העם בבת-אחת, ולכן יש לו קדושה יתירה, נאמר. אבל זה לאו דווקא המקור מכיוון שזה שייך לאותה תרבות של משפחת אברהם, שיצאה משמה. אז יש איזה מקוריות יותר מושרשת, יותר עמוקה. זה... זה מובן? אני זוכר כשהיינו כותבים או מדברים בעברית- בסוגריים, היינו מדברים בארמית. לא בעברית. כשהיו כותבים שירים - זה היה בעברית. אבל מכתבים - זה היה בארמית. זה מובן, כן? ואני מרגיש את זה. זאת אומרת: דרכי החשיבה של המרצים האקדמאיים, זה היוונית. כן? דרכי החשיבה של הרבנים זה ארמית. ‎ואין שום פשרה. זה נוטה לנצרות, וזה נוטה ל... [לארמיות] נאמר. וזה מורגש, כן?

קהל: ואם כי יוון...

קהל: ואם כי יוון, מניטו, לפני הפילוסופים! היתה חכמת יוון העתיקה, מה שהם קוראים -" מיתולוגיה"

מניטו: כן. זה היה עבודה זרה. זאת אומרת...

קהל: אבל גם אז היה הכלי "לא ניתן לשימוש?" יוון בתור חכמת יוון, לא בתור הפילוסופיה היוונית?

מניטו: הבנתי. הבנתי. זאת אומרת, מכל מקום, זה מה שאני רוצה להסביר עכשיו, מה שאמרו בגמרא כן? שהתירו לתרגם את התורה דווקא בראשונה - ביוונית. זה... [הכוונה ל] השפה של יוון. אבל צריך לדייק שזה היה מהתקופה שקדמה לפילוסופיה היוונית. לא, מה שאני הבנתי, שזה נדיר מאד שהמדרש מביא דוגמאות מהמיתוס היווני. הוא מביא הרבה הרבה דוגמאות מהבבלים, מהרומאים גם כן, אבל לאו-דווקא מהיוונים.

קהל: אבל יש...

מניטו: יש, אבל לא הרבה. לא הרבה. מה?

קהל: למה אמרו שמותר לקרוא בכתבי [המרד] הם כתבו...

מניטו: מי? איפה זה נכתב?

קהל: ראיתי את זה... לפני, ראיתי את זה בסנהדרין, כשמדברים על 'בן סירא' וכל זה, אז הם אומרים ש... ועדין שטיינזלץ אומר שמה, הוא אומר: מותר לקרוא. אבל הוא אומר את זה! אבל בתלמוד זה נכתב ככה? לא, זה בפרק...

קהל: עדין שטיינזלץ?

מניטו: רק שנייה. לא, יתכן שהוא מצא איזה... זאת אומרת

קהל: ספרים חיצוניים - לא, אבל הוא אומר: כן. כאן...

מניטו: כן, אבל זה לא יוצא מן הכלל. זאת אומרת: מה שאמרו שמה, וזה בפרק 'חלק', זה ספרי היסטוריה. ספרי היסטוריה. זה בסנהדרין. ובמסכת שבת - אוסרים לקרוא ספרי היסטוריה בשבת.

קהל: כי הוא אמר לי שזה עבודה זרה, בגלל זה אני...

קהל: גם במיתולוגיה ו...

מניטו: נכון, זאת אומרת: יש מקום לומר שהיחס לעבודה זרה זה פחות מסוכן, מהיחס לפילוסופיה. זה מה שרציתי לומר.

קהל: אבל בגמרא חגיגה, מתייחסים למקרה של שירה [מסכת חגיגה יב ב]

מניטו: כן. וגם בסנהדרין, וגם בשבת,

קהל: כי היה שם שירה וזה מעניין, כי הוא כתב, הטקסט הראשון שהוקם [ביוון], זה החוקה של סולו

קהל: וזה כתוב....

קהל: זאת אומרת - זה הטקסט הראשון שמופיע.

מניטו: נכון. אני מבין.

קהל: ואני רציתי לשאול אותך: לנס הזה, מה שנקרא, כי הפילוסופיה היא... ורציתי לשאול: אם זה לא יותר... זאת אומרת, המיתולוגיה היוונית שאפשר להשת...

מניטו: לא. לפי היהדות היינו מגדירים את זה ככה: לא זה, ולא זה. אלא דווקא... אולי אפשר ללמוד את העניין. פה, במקור. אלא דווקא המתמטיקה שלהם. זאת אומרת: חכמת הצד החיצוני של העולם. היופי. היופי. "יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת"

קהל: הרב צבי-יהודה מאד...

מניטו: מי?

קהל: הרב צבי-יהודה.

קהל: הוא היה שם אותם במקום מאד מאד [גבוה].

מניטו: המיתולוגיה היוונית?

קהל: היוונית.

מניטו: הייתי אומר - לאו דווקא. זאת אומרת... בכל המיתולוגיות האלו, יש יחס לגילוי החיצוני של האלקות. ולכן, כל המדרש הוא.. איך אומרים? הוא... משתמש בזה. אז פה - יש לנו מקור פה ששייך לשפה. נראה מה אומר "תורה תמימה" בזה.

קהל: זה מלא טומאה.

קהל: [...] זה מלא טומאה

מניטו: לא, כשמבררים את צד החכמה שיש בזה. עד כאן...רק נראה את המקור:זהו זה בפרק ט' פסוק כ"ז. ואז אומרת הגמרא, והרב צבי-יהודה היה מאד מדבר על המקור הזה דווקא, זה ככה: "תני, רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא התירו לכתוב את הספרים חוץ מלשון הקודש"... כמובן "אלא יוונית. מאי טעמא?, דאמר קרא: יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם". יפיפותו של יפת יהא באהלי שם" זה ברור, כן?

קהל: באהלי שם.

מניטו: באהלי שם. כן.

קהל: לא. העיקר מה שהאקדמאים עושים ב... יש מדרש שמופיע פעמיים: כשבאו לקבור את יעקב אבינו, כשחזרו ממצרים, אז עשו בא במערה וטען שמקום הקבורה הזה שייך לו. אז אחד מבני בנימין [דן] 'חושים'- נקרא, הוריד לו את הראש, והראש נפל בקבר. ולכן - זה מוזר מאד. ראשו של עשו הוא בתוך הקבר של יעקב. מה?... זה... זה מדרש. מה המשמעות של זה? זה רק הצד השכלי שלהם. אפשר לקדש. לא הצד המוחשי. ולכן אולי זו הסיבה שנקרא 'חושים' כי החושים שלהם זה טמא. כל מה שמגדירים: "הפנומנולוגיה" זה טמא. אבל השכל ההגיוני - זה אפשר לקבל מהם. אבל זה דווקא המתמטיקה שלהם.

קהל: המדעים.

מניטו: המדעים.

קהל: זאת אומרת השכל הוא כלי.

מניטו: ברור. ברור.

 

{bfaccordion-slider ממה יהודי צריך להיזהר בלימודי פילוסופיה?}

 

מקור: לימוד בחבורה

סרטון המורכב משני קטעים חשובים. הקטע הראשון נחתך מקלטות נדירות שקיבלתי מכלתו של מניטו, יעל אשכנזי. לימוד משותף של מספר רבנים עם מניטו. השיעור המלא נמצא באתר. תחת הכו': לימוד בחבורה. האיכות לא משהו. עשינו כל מה שיכולנו. אם טעיתי בשכתוב, בבקשה עדכנו אותי. תודה לכל התורמים דרך הPaypal שמאפשרים לנו לשפר את ההקלטות. סוגריים מרובעות - הוספות שלי..)א.ק

מניטו:אז אולי אני אסביר את ה... פשט של ה... הביטוי הזה: "עץ הדעת טוב ורע" לרוב מבינים את זה בתרגום איך אומרים? טועים?

קהל: מטעים

מניטו: מטעים. טועים ומטעים. זה טעות. כאילו כתוב: "עץ הדעת - הטוב והרע" כל התרגומים מתרגמים ככה. אבל זה לא מה שאומר הפשט. הפשט אומר:" עץ הדעת - טוב ורע" מעורב זה מובן? כן? ויש מושג בפילוסופיה הלועזית, ‎זה [אינטיפיקציה] כל העבודה של התלמוד, זה - להבדיל בין טוב לרע. לברר מה הוא הצד הטוב? מה הוא הצד הרע? זה מובן, כן? ולכן - כל עוד הוא עוסק רק בזה, אם יש דעת, זה עניין של דעת טוב ורע. כי עוד לא הגיע לעץ החיים! ולכן יתכן שבכוונה בית המדרש של האר"י הגדירו את הקבלה כ-עץ החיים.

קהל:...לכאורה, ההלכה זה זה דרך מתן תורה. זה דווקא בא לתקן את ה...

מניטו: טוב. העניין הוא ככה:

קהל: אז הוציאו כל מיני הגדרות של...

מניטו: לא.

מניטו: זה היינו-הך. מהי ההגדרה של חטא אדם הראשון באותו נושא? שהוא התחיל בעץ הדעת טוב ורע, ולכן - הקב"ה מנע ממנו להגיע לעץ חיים. מכיוון שכל עוד הוא בערבוביא של טוב ורע, הוא נכנס בנצחיות של עץ החיים, אין לו תקנה. ברור? כי - הסדר (וזה קשור ל"נעשה ונשמע"גם כן) הסדר הוא: עץ החיים - קודם כל, ואח"כ כשמגיע לעץ הדעת זה לא מסוכן. ומכיוון ש... הפשט: היעד של האדם הוא "מכל עץ הגן אכל תאכל". נקודה. אם הוא טעם מעץ הדעת, כי היה סדר: "מכל עץ הגן אכול תאכל" אבל עץ החיים קודם כל, ואח"כ עץ הדעת! זה כל העניין של הפילוסופיה והתורה. מי שמתחיל בפילוסופיה, הוא לא יוצא מזה. צריך... לתקן את הפגם ולפי דעתי זה נושא חשוב מאד. אין תיקון אלא מיתה. מי שהתחיל בפילוסופיה הוא לא יכול להיכנס... לצאת מאותה טומאה, ולהיכנס בחכמת התורה, טהור ונקי. ולכן, צריך ל[...] יתכן מאד ש... שזה ש... הביא את 'הנזיר', לתענית דיבור. דיברנו על זה פעם? כן. והוא אמר בפירוש! כדי לכפר על כל השטויות שאמר כשהיה מורה לפילוסופיה. לפני התשובה שלו בשוויץ. אבל מי שהתחיל בעץ החיים, אח"כ- הוא יכול להיכנס בעניין של הבירור בין טוב ורע, בלי שום נזק.

הרב אורי שרקי: אז גם אין לומדים הלכה לפני קבלה?

מניטו: מה?

הרב אורי שרקי: צריך להיזהר? צריך ללמוד קבלה לפני שלומדים הלכה?

מניטו: כן. זה הקושי.

הרב אלפסי: יראה שקודמת לחכמה

מניטו: למשל. זה מקביל אבל הפיתרון הוא פשוט. כי הרב צריך להיות מקובל

הרב אורי שרקי: כן. לא שהתלמיד מתחיל בקבלה.

מניטו: הרב צריך ללמוד קבלה. אז הוא מכניס אותו לדרך הישר. וזה עניין של נעשה ונשמע. לפי פירוש התוספות במסכת שבת. צריך קודם לעבור על [...] אז... תחת ה...‎ [הסמכות] של תורת הרב, שה ו א הגיע לקבלה. הסדר הוא ככה: תלמיד מתחיל בהלכה, ומגיע לקבלה. ואח"כ כשהוא חוזר להלכה, אז - הלימוד שלו מתחיל. זה מובן. ולכן - מי שיש לו רב מקובל, אין לו שום בעיות. בהלכה. מכיוון שהדרך שלו זה דרך [הסמכות] שבא מן הקבלה של הרב. הקטע הבא פורסם בעבר, אך מפאת חשיבותו, אני חוזר אליו. מתוך שיעורי הרב על דרך חיים למהר"ל מפראג. קובץ אם אני זוכר נכון.

קהל: כי, כי מה הוא שכלי?

מניטו: בשכלי יש גם כן כלי. שייק כלים, כן? ‎השכל עצמו הוא...

קהל: מבחינה טבעית... לא. אני רוצה להסביר את זה ככה. אם היינו בריות של שכל טהור כולו "שכלי", כמו שאמרנו, אז יכול – מאותו "שכל הפשוט" כמו שאומר המהר"ל, לחדש את התורה מעצמו. אבל דווקא - האדם, אפילו הגדול, הענק שבגדולים! הוא לא כולו"שכלי", ולכן, התורה שהיא כולה "שכלית" אינה טבעית לאדם שהוא איננו כולו "שכלי"! [לע"נ, ע"פ המהר"ל: שכלי = נבדל. א.ק] במושגים של המהר"ל כי יש מקום לטעות, עם מושגים דומים ב... תלמיד חכם אחר. ישראל, רצית...?

קהל: כמה נקודות. נקודה ראשונה: הרב, הרב קוק, גם ב"אורות", גם ב"אורות הקודש", ב"אדר היקר", הוא אומר: שהתורה היא טבעית ב...

מניטו: טוב. אז אותה... עד... עד הנקודה הזו. ו... זה יפה. מכיוון ש... הרבה ויכוחים היו לי, עם תלמידי הרב. בזה. כן? לכן, אני רציתי להקדים, ואתם יודעים - שכל התורה שלי, אם יש קצת, זה בא מהרב. כן? אבל ש... ואני למדתי איתו אישית, כן? אני מתכוון הרב צבי-יהודה ז"ל. ואתה מתכוון לכתבים של הרב, אבל זה אותה תורה. ודיברנו הרבה על זה. זה משמעות של המילה. ולכן הקדמתי לומר: יש משמעויות. מלכתחילה ובדיעבד. מלכתחילה, במה שהאדם הוא אדם, ואפילו האדם הסגולי הזה, עם סגולה, שנקרא "ישראל" כן? אדם הראשון לפני החטא, עד אברהם אבינו וכן הלאה, יש מדרש שאומר: שאברהם אבינו היו לו רבנים. שהיו [מטיפים] לו תורה זה שתי הכליות שלו. כן? הרבנים שלו. אין יותר טבע מזה! כן? אבל - צריך להבין. שזה לא במשמעות של "טבעי" כמו "הטבע" למשל במושג "חוקות הטבע"‎ מי ש... רוצה יש לו... הדעה שלו זה... ‎לחדש את התורה למצוא את התורה מחוקות הטבע מגיע לפילוסופיה ה כ י חכמה, אבל לא לתורה. כי - מחוקות הטבע, ואני מדבר פה כפילוסוף, כן? מחוקות הטבע, מה שיוצא מבחינת המוסר, מבחינת קדושה, מבחינת כל המושגים האלו, זה משהו אחר לגמרי! וההיסטוריה של הפילוסופיה מוכיחה. רק פילוסוף אחד שמצד אחר - קיבל דברי תורה וקיבל!!! זה לא בא מהשכל שלו מלכתחילה!!! קיבל את זה אז - סופסוף התרגל לזה, הוא, איך אומרים? [...]‎ [קלט], כן. כל כך, שזה כ א י ל ו זה הטבע האנושי שלו אבל זה כאילו. הבנתם את העניין [שאלה גדולה למי בדיוק התכוון. אולי לרמב"ם?] לכן, כשאנחנו אומרים, והכוונה היא לדברי הרב שהתורה היא הטבע האמיתי של ישראל, צריך להוסיף "אמיתי" ולא במשמעות של הטבע של חוקות הטבע. הטבע של הפילוסופים. זהו. זה מה שרציתי להגיד.

קהל: והשאלה השנייה, [...] [ב"מורה" שלו] אם נמשיך את הרמב"ם פה, אז הוא אומר שמה מספר דברים על הגאווה, אח"כ הוא אומר דבר מאד מעניין: "כל מי שלא מוסיף" דרוש מקור לא יציץ בתוך

מניטו: נכון.

קהל: איך זה מסתדר עם מה שאמרת?

מניטו: נכון. אולי אני אביא עוד מקור דומה. אני זוכר כשהייתי לומד אצל אבא שלי ז"ל, בתלמוד תורה, היינו לומדים ככה: מה זה 'עם הארץ'? והוא נתן לנו הרבה הגדרות, והגדרה אחת מעניינת: "מי שיודע כל הש"ס - ולא יותר" זה עם הארץ. מי שאינו מוסיף, אז הוא מאבד את הכל, כן? זאת אומרת - מי שאינו מסוגל לחדש משהו. זה ברור. אבל לחדש משהו, זה לחדש על משהו!

קהל [...]:

מניטו: אם היית אומר לפי דעתי. לפי דעתי המשמעות של "מוסיף" זה העניין של החידוש.‎ ‎צריך לחשוב על זה. ולראות מה אומרים המפרשים על זה. כי כל פעם... שוב, העניין החמור בזה- זה ההבדל בין הפרושים והצדוקים, כן? כי הצדוקים מראים את עצמם כאילו - עם ישראל בגאונות שלו, הטבעית - כתב את התורה. וכשאומרים 'תורה מן השמיים' שאומרים את זה, עם הפה שלהם. לא עם הדעה שלהם. מכיוון שהם שוללים את העניין של תורה שבעל פה, אז, זה סימן שלא מאמינים בתורה שבכתב. במושגים של 'תורה מן השמיים!' אלא, זה חכמה נפלאה, הכי גדולה, הכי אמיתית ואנחנו עם ישראל עדים לזה. ש'הגניוס של עם ישראל', וזה איך אומרים? גאווה גזענית, כן? 'הגניוס של עם ישראל' יש גניוס של עם ישראל! אבל זה גניוס שמחדש משהו בתורה שניתנה! שקיבלו אותה! אנחנו היהודים, קיבלנו את התורה, מהעם העברי.‎ העם העברי מסר לנו את זה! ואנחנו יכולים דרך כוח השכל היהודי, שזה לא כלום, לחדש. וחידשנו, וחידשנו, וחידשנו. אבל מה זה 'חידוש'?! חידוש על משהו! אבל ה"משהו הזה"- מי המציא את זה?! קיבלו! הבנתם? מה ההבדל בין התקופות האלו: העם העברי והעם היהודי? כמו שאנחנו לומדים הרבה פעמים, העם העברי היה לו המימד של הנבואה! התגלות מן השמיים. זה נפסק פעם. לא לגמרי. יש רוח הקודש וכן הלאה, אבל - מסרו לנו "ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" [אבות א א] ‎ואנשי כנסת הגדולה מסרו ליהודים זה התקופה של התחלת היהדות, כן? אחרי ה'עבריות'. אם אפשר לומר את זה ככה. ולכן צריך ל... ‎להיזהר מאד. להיזהר מאד בזה. לפי ההגדרה הזו. אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את תורת מניטו.

 

{bfaccordion-slider מעמד הר סיני הפרטי}

 

מקור: שיעורים על התפילה, ברכת המשפט

זה הפסוק של "שלום שלום לרחוק ולקרוב". יש מצב של רחוק ויש מצב של קרוב וחכמי החסידות, ובעיקר זה הרב נחמן מברסלב. יש להם תורה חשובה מאד על זה: כשנדמה לך שאתה קרוב -תדע שאתה רחוק וכשנדמה לך שאתה רחוק -תדע שאתה קרוב. זה חסידות כן? צריך לחשוב על זה. אז, בבחינת קרוב – זה "דרשי" דרשו ה' בהימצאו [ישעיהו נ"ה, ו-ז]... בהיותו קרוב. אז כשהוא קרוב - הוא מלך המשפט. כשהוא בבחינת רחוק - מלך אוהב צדקה ומשפט. זה מובן? טוב. לכן קוראים לזה "ימים נוראים" זה נורא – קרוב. "מה נורא המקום הזה" ואפשר לקשור את זה גם כן: "ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" ארץ פלשתים זה רחוק כן? זה לא רחוק מפה, אבל...

קהל: יש לי שאלה נוספת: אתה השתמשת במשך ההרצאה הקצרה במונחים אבסולוטיים, לפחות לטעמי, באמת מסוימת שהיא האמת המוחלטת

מניטו: באמת המוחלטת- כן

קהל: עכשיו, מה שְ-לי קשה, אני מבין את התפיסה מבחינה תיאורטית אבל קשה לשים, לתרגם את המושגים האלה ת.

מניטו: בחיים היומיומיים

קהל: בחיים, בנורמות התנהגות מי בעצם יש לו את הלגיטימציה לבוא ולטעון...[שהוא מחזיק באמת...]

מניטו: זהו! זה העניין, זה העניין של אמונת חכמים. זה הנושא. זאת אומרת, זה שאלה, כן? ולכן אנחנו אומרים: אתה ה' לבדך השאלה שלך - מי יכול להגדיר ה' לבדך? כן? כיוון ש... השאלה היא עצומה. ענקית: העולם ומלואו מצד אחד וקומץ יהודים מצד שני, ואומרים האמת איתנו. זה כבר מתחיל מאברהם אבינו. מעבר הנהר הוא מעבר אחד, לבד, כל העולם כולו מעבר השני והעיקר לא לפחד. טוב זה שאלה ישנה מאד, ולכן צריך ללמוד. אין תשובה אחרת. התשובה המרכזית, הבסיסית היא - צריך ללמוד את הנושא אי אפשר להחליט תיאורטיתף כי תיאורטית זה מבוי סתום. אני רוצה להסביר קצת: צריך ללמוד [את] התורה וגם כל התורות האחרות כדי לראות את ההבדל ולכן אמרו על הסנהדרין: שכל חכם אחד מהסנהדרין, היה צריך להיות מומחה בתורה, ומומחה בשפה אחת ובתורה אחת של עובדי עבודה זרה כדי להיות חכם של סנהדרין [תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יז עמוד א] אז זה השאלה שלך, כן?

קהל: השאלה היא...

מניטו: אז אני רוצה ל... אז אם ככה - מי יגיע? מי יעלה להר ד?' ולכן יש לנו תשובה: התורה זה אוקיאנוס. ים התורה. ים התלמוד. מי שמתחיל בים התורה יודע שזה ים כן? מולו אבל, מספיק לראות, בנקודה אחת של התורה, בפסוק אחד, במילה אחת, וכל יהודי יש לו אות אחת שלו בתורה [פרי צדיק במדבר פרשת פנחס] מספיק לראות במקום אחד בתורה התגלות מעמד הר סיני כי זה האמת המוחלט כדי להיות בטוח בכל השאר וכל אחד במקום שלו.

זה בא מהניסיון שלנו כמורים דרך כל כך [הרבה] שנים אנחנו לומדים כל השנה ואנחנו תופסים את זה: לתלמיד זה ולתלמידה הזו זה היה הפסוק הזה שהיה מפתח. לתלמיד אחר זה פסוק אחר לגמרי, או משנה אחרת, או מימרא אחרת. כל אחד בחייו יש לו את חנינה כזו: שפעם אחת בחיים הוא רואה את המוחלט זה מספיק אז, זה נקרא "יש", יודעים שיש כל ישראל יש להם. כן. יודעים שיש ואח"כ... יורדים בבחינת רחוק, אבל פעם היה קרוב, שידע שיש. כן?

אז בחשיבה המתמטית יש זה ידוע למתמטיקאים, כן? כש... זה נקרא... אני זוכר את זה בצרפתית אולי אם יש מתמטיקאי עברי, תתרגם זה נקרא [שיחה בצרפתית] אז הוא אומר ככה: אם יש לך הוכחה של משפט אחד ואותו חוק נמצא אמיתי גם כן בעוד מקרה אחד, יש חזקה שהכל נכון. זה מה שאני אומר. כשהמשנה אומרת: כל אחד קונה עולמו בשעה אחת [תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב] קנה עולמו בשעה אחת וכל שאר החיים זה מסביב לאותה שעה. זה מובן? ויש שזוכים להרבה מזה, אבל פעם אחת מספיק זה נקרא - מעמד הר סיני הפרטי של כל אחד ואחד. אז איזה פסוק?, איזו משנה?, איזו חכמה? איזו תורה? איזו עצה? - תלוי. כל אחד ושורש נשמתו. מובן? ולכן אנחנו רחוקים מאותם החוגים שכולם צריכים להיות במודל אחד, זהו ולא אחר. זה לא התורה. תפסתם את זה, כן? הקטע העשיר אותך? מכון מניטו זקוק לעזרתך אנו זקוקים לתרומתך על מנת שנוכל להמשיך בפעילות ובהפצת מניטו.תרומה קטנה של כמה שקלים תעזור מאד ניתן לתרום דרך האתר.

 

{bfaccordion-slider מפתחות הסוד לפסיקת הלכה}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, נתיב התורה למהר"ל

ולכן, שוב אני חוזר: אנחנו לא חיים בדור נורמאלי בעניין הזה. זה היה בעיקר... זה קרה אחרי ש... כמה דורות, כמה מאות בשנים, אחרי שהדיינים הפסיקו ללמוד קבלה. אז רוב הדיינים, נאמר. אז הם מחליטים לפי כוח השכל. ואנחנו יודעים שהגדולים שבהם שמחליטים - זה ע"י רוח הקודש. אבל לא מחליטים לפי הטעמים של המצווה. מכיוון שזה, החכמה ההיא, נפסקה. זה חכמת הקבלה - הטעם של המצווה. אז,מחליטים לפי הכוח של השכל. ומחפשים החלטה שהיא לא נוגדת אף פסק שניתן במשך הדורות על אותו נושא. וזה לא קל. ו"כוחא דהיתרא עדיף" וכדי להיות מסוגל לאותו כוח שנקרא" כוחא דהיתרא"-לדעת להתיר לפי האמת של ההלכה- זה כוח גדול, כן? זה נדיר עכשיו! כי עכשיו רוב החכמים מעדיפים לאסור. מכיוון שאין בהם הכוח המספיק כדי לדעת איך להתאים את דעת התורה לפרצוף הדור. הבנתם את זה?

כדי להבין איך לתפוס מהר "תורה מן השמיים" דרך לימוד הגמרא, ולאו-דווקא סתם שולחן ערוך, הלכה, דינים... איך מאחורי ה"שקלא וטריא" של הגמרא, הלימוד של הגמרא, מהלך סברות, אפשר לתפוס לא רק סתם חכמה, אלא – תורה? אם זה מספיק ברור, כן? איך לגלות משהו שהשכל האנושי לא יכול לדעת מעצמו? דאם-לא-כן, כל המושג של "תורה מן השמיים" הוא תלוי באוויר. כי זה הבעיה שעליה דיברנו, כן? זה השאלה שלי.

פה יש לנו דוגמא לפי דעתי ויש בהתחלת הרבה מסכתות זה אותו דבר, כך אנחנו בשיטה הספרדית למדנו, זה מה שנקרא "סוגיית הגאונים"- הסוגייה הראשונה של המסכת. הוא לא מחפש לחדש דין, או לחדש הלכה, או להשיב על שאלה, אפילו שזה קורה, שאלה חדשה, וצריך להגדיר מכאן ואילך איך אנחנו מקיימים אותה מצווה של תורה-שבכתב? אלא - סוגיית הגאונים זה סוגייה שמבררת המשמעות של הנושא. המשמעות התורנית, נאמר, של הדין עצמו

קהל: למה זה "סוגיית הגאונים"?

מניטו: אם... אני זוכר כשלמדנו בתלמוד-תורה, הגאונים היו רגילים לפני לימוד מסכת להגדיר הנושא של המסכת. למשל - הסוגיה הראשונה של מסכת קידושין, אני זוכר. לא לחפש לחדש דין מיוחד, אלא, לגלות, להסביר לפי התורה מה זה עניין הנישואין? מה זה עניין הקידושין? חכמת הקידושין לפי התורה. אותו דבר להתחלה של מסכת ברכות. מה המשמעות של קריאת-שמע? אותו עניין פה: מה הדעה של התורה על העונש של נזק? ופה אנחנו רואים שהיא מחפשת את היוצא-מן-הכלל, "דלאו כיוצא בהן"

קהל: לפי מה שאני למדתי, "סוגיית הגאונים" תמיד סיפרו לי שזה חידוש של החוקרים.

מניטו: כן. לכן אמרתי:"לפי השיטה שלנו"

קהל: כלומר, מעניין שפעם ראשונה שאני שומע שזה בעצם...

מניטו: טוב.

קהל: לפני, ולפני-ולפנים...

מניטו: לא, לא, לא. אין סתירה.

קהל: אני לא אומר שיש סתירה. להפך!

מניטו: כדי לתת מפתח לחידוש הלכות למי שצריך, אם יש צורך. אני מסביר את דעתי: אנחנו מאמינים שהחורבה ככולה באה להשלים כל דבר שעתיד להתחדש זה כבר בכוח בתורה שקיבלנו מרבותינו, מאבותינו. שקיבלו ממשה רבנו. כן? ולכן כדי לחדש דין ולהיות בטוח שזה דין אמיתי לפי התורה, אז - יש רק שיטות: או מי שקיבל את המפתחות של המשמעות של המצווה, יכול להסיק מסקנות לשאלות החדשות. מי שאינו יודע את המשמעות של המצווה, יש לו רק את החיצוניות של ההחלטות של החכמים שקדמו לו, והוא צריך לפי הכוח של הסברא שלו, לנסות למצוא את התשובה ורק שהתשובה שלו לא תתנגד למה שקודמיו כבר החליטו. על הנושא. זה יש שתי אפשרויות. אני לא רואה אפשרות שלישית. או - אחד נמצא בקבלת המסורה, של אותו עניין, אז - הוא יודע בין כמה דעות שלפי השכל כולן דברי אלוקים-חיים, הלכה כמאן! "זה בא לו מרוח הקודש" אנחנו אומרים, מה זאת אומרת? יש לו את הכללים של הרוח-הקודש. לפי המשמעות של המצווה! מי שאין לו את זה, יכול להיות בקיא, ובבקיאות שלו, הוא יכול להסיק מסקנה, לתת תשובה, אבל אבל הוא צריך להיות בטוח שזה לא נוגד דבר שקדם לו. זה מובן מה שאני אומר? ויתכן מאד, שבמרוצת הזמן, השיטה הראשונה נשכחה! נשארו רק תלמידי-חכמים שיש להם בקיאות, ושכל חריף, ורצון טוב, יראת שמיים, והם מחפשים: "מה התורה אומרת לשאלה שלי?" אבל זה רק "הווה אמינא" זה רק דעת יחיד! אין הוכחה שזה מה שמשה רבנו היה אומר! אפילו משה רבנו של הדור הקודם. מכיוון שאין לו המשמעות של המצווה. לכן...

קהל: איך החלוקה הזאת איך החלוקה הזאת בין משמעות, ידיעת המשמעות, לבין כללי-שכל, איך זה עומד ביחס למה שהרמב"ם אומר: בהקדמה למשנה? הרי גם הוא מחלק שמה, הוא נותן תמונה של:" מה עושים חכמים"? איך התאור הזה עומד ביחס לתאור שלו?

מניטו: אני נוטה לומר שזה, לפי הרמב"ם, זה רק זה רק הכוח השכלי שנותן לך להבין מעצמך איזו משמעות לתת לדבר. אני לא חושב שהרמב"ם היה מקובל. אני חושב שקיבל תוכן האמונה והחכמה של התורה מרבותיו. היו לו מורים. אבל, מכל מקום, לפעמים, אולי לרוב, הוא מחליט כפילוסוף. יותר מכאיש תורה. לא לא! חלילה! אני חושב שהוא איש-תורה! הוא...

קהל: המתודה. לא התוכן.

מניטו: כן.

קהל: כמתודה של איש-פילוסוף.

מניטו: כן.

קהל: כמתודה. לא מבחינת התוכן.

מניטו: בבחינת תוכן, אני משוכנע שהוא היה מיסטי. הרמב"ם הוא מיסטי. דברים שהם למעלה-מהשכל. והוא אומר את זה דוגרי. בפירוש. "פה - זה עניין של אמונה"

קהל: אבל מבחינת השיטה שלו, בהסקת דינים, כן?

מניטו: כוח השכל.

קהל: שעל זה אנחנו מדברים...

מניטו: כוח הפלפול.

קהל: שזה רק כוח רציונאלי.

מניטו: כוח... ומה שאנחנו קיבלנו, ומה שקיבלתי אני, זה בסוף תקופה ארוכה, של חכמי צפון-אפריקה, אני קיבלתי "פירורים", כן? אבל מכל מקום מספיק כדי לדעת שבכל לשון זה ככה חכמי התלמוד - היה להם משמעות של הדברים ומהמשמעות היו מסיקים מסקנות."רב פלוני אמר את זה", "ורב פלוני אמר את זה" איך אתה לומד הלכה כמאן? למה? מאיזה קריטריון אומר: "הלכה כרבי פלוני?" יש - משמעות הדברים. אבל מכיוון שהתורה זה לא מיסטיקה. מה זה מיסטיקה? אחד שהוא משוכנע, מטעמים רציניים, שפעם הקב"ה דיבר וגילה את רצונו, אבל - זה נפסק, אבל הוא יוצא מן הכלל, ויש לו קשרים, יש לו טלפון פרטי עם הקב"ה זה מיסטיקה. אז - זה לא היהדות. אנחנו יודעים שמאז הפסקת הנבואה הנביאים האחרונים מסרו את המפתחות של חכמת המקרא, של חכמת לשון-הקודש, של חכמת הנבואה לתלמידיהם חכמי ישראל הראשונים. עזרא שירד כ'תלמיד הנביאים' ועלה כ'אב לחכמים'ומסרו בעל-פה את המשמעות של הדברים.

קהל: יש כאן שאלה שקשורה לשאלה של דניאל אנחנו לומדים גמרא עם רש"י. כולנו תלמידים של רש"י. הרמב"ם לא למד גמרא עם רש"י. בהרבה סוגיות רואים שהרמב"ם הבין את הגמרא אחרת.

מניטו: פשט הגמרא. כן.

קהל: הוא למד את הגמרא עם הרי"ף.

מניטו: נכון.

קהל: והרי"ף הוא שייך לגאונים. לכאורה זה קצת הפוך. היה צריך להיות שדווקא הרמב"ם, לפי שיטת הרב, היה צריך לקבל את אותה תפיסה של הגאונים. זה היה צריך להיות בא לידי-ביטוי בפסיקת הלכה שלו.

מניטו: כן. אבל - אני מתכוון לעניין קצת שונה. מה שאנחנו קוראים: "סוד הדברים"

קהל: כן, אבל בגאונים היו

קהל: אני מבין שמה שהרב אומר, זה לא.. זה כך: יתכן, בהרבה מהלכות הרמב"ם על הפסק, הוא יותר קרוב לפשט של הגמרא, מאשר האשכנזים. בהרבה מקומות.

מניטו: לרוב, אתה צודק.

קהל: בפסק, בתוכן של הפסק שלו, הוא הרבה יותר קרוב הרמב"ם, בתוכן של הפסק שלו, הוא הרבה יותר קרוב לדעתי, ליסודות, לתוכן של הגמרא, רק הדרך של הפסיקה, של המתודה של ה... לפחות ה... יש הבדל בין המתודה שהאדם עובד, ואיך הוא מסביר לעצמו את מה שהוא עושה? שבאמת הוא עושה. מה שהוא באמת עושה. הוא באמת יש לו קבלות.

מניטו: אני רוצה להתמקד רק בפרט של כל הנושא הזה. מי שצריך לפסוק בין דעות שונות, כי - לפי השכל, ולפי כל מה שכל אחד קיבל מרבותיו, וכן הלאה, כל הדעות הן דברי אלוקים-חיים! והוא צריך לפסוק לפי-שעה איך עושים. הלכה כמאן. איך הוא פוסק? אם הוא פוסק לפי כוח הסברא שלו, או אם הוא פוסק לפי איזה מפתח שיש לו של משמעות הדבר. ולכן - לפי משמעות הדבר אז - לפי הנסיבות, לפי התקופות, הוא פוסק כך או אחרת. לפי דעתי, אני למדתי כמה סוגיות שבעלי הגמרא הם חליטו לפי משמעות הדבר ולא לפי כוח הסברא גרידא.

קהל: איך הרב מבין מה זה "סברא דאורייתא?" הרי לפי... יש כמעט, רוב הראשונים והאחרונים, אבל גם לפי הגמרא בבבא-קמא, פה, סברא דאורייתא! למה נקרא "סברא היא" זאת אומרת שהסברא יש לה כוח כמו פסוק!

מניטו: כן. תשמע.

קהל: זאת אומרת שהשכל שבמקרה הזה יש לו כוח דאורייתא!

מניטו: אתה צודק.

קהל: אז אני לא כל כך מבין...

מניטו: אתה צודק. אבל גם הקטגוריה ההיא, של הסברא מדוארייתא זה הסברא מ-דאורייתא. זה לא סברא יורידית (משפטית)

קהל: הסברא מ-דאורייתא. אה. זה סברא - דאורייתא.

מניטו: "אי בעית מ...", אבל מכל-מקום, הסברא ההיא, זה סברא מסורתית. זה סברא של חכמים. זה לא סברא של עורך דין. אולי נתחיל ונראה למעשה. לפי דעתי, ואני מדבר עכשיו כמחנך. עד כאן

וחוץ מזה, אני חושב שיש הרבה פחד מהקנאה. קנאת סופרים, זה משהו. קנאת דיינים זה יותר מהפחד של האחרים. מה יאמר הדיין השני? מה יאמר ה... מה יאמרו בזרם האחר?, או בשיטה האחרת? אתם מבינים את העניין? זה אסון! מכיוון שזה נקרא: "להוציא את עצמו מן הכלל" זה נקרא: "להרוס את הכלל" אין הלכה לכלל! יש הלכה רק לקיצונים. הבנתם את ה...? וזה לא עניין של בית הלל או בית שמאי. זה עניין אחר. נותנים הלכה רק לקיצונים. וההלכה לגבי הכלל, לא נותנים. ולכן זה נקרא: "להוציא את עצמו מן הכלל" זה דברים חמורים מה שאני אומר, כן?

לכן אני מסביר שאנחנו נמצאים ב... איך אומרים? בעולם, בתקופה קצת מלאכותית. לפי השאלה שלכם. זה נושא עדין מאד, כן? ולכן יש כל כך הקצנה בעולם הדתי. נטייה להיות. איך אומרים את זה?... בלשון נקייה- נטייה להיות... קיצוני. ככה אנחנו... ככה אנחנו "מכוסים" זאת אומרת, הרמב"ם, אם הרמב"ם היה חי בדורות שלנו, היה כועס על זה, כן? היה מסביר מה זה "דרך האמצעי"? כי כל קיצוני - הוא רשע. כי אין דבר כזה קיצוני-צדיק. כן? ו... זה הרמב"ם, כן? בחסידות, בכמה זרמים של החסידות, זה דווקא הקיצוני שהוא החסיד! אבל זה חסידות!!! וזה לא ההלכה! חסידות זה לא ההלכה. זה מובן מה שאני אומר? כן

 

{bfaccordion-slider משה רבנו לא מסר תורה לפילוסופים}

 

https://www.youtube.com/watch?v=ejGSKo6Wdfk&t=42s

אבל רק את התיאור הזה: עד סוף יום השישי זה עולם הבריאה. מערב שבת וכל היום השביעי זה עולם הטבע. כשנכנס האדם בבריאה, הבריאה הפכה להיות טבע. ומה ההבדל? בששת ימי המעשה הכל משתנה לפי היצירה של היוצר. מיד - לפי הסיפור, כן? אני לא מוסיף שום דבר מהסיפור - מיד כשהאדם נכנס בעולם - מה אומר הפסוק? הקב"ה שבת מכל מלאכתו. הוא הפך את העולם מבריאה לטבע. זה מובן? והסיבה היא פשוטה מאוד: כדי שההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל, כדי שהבחירה של האדם תהיה לה בסיס, צריך שהעולם שלו יהפוך לטבע. שהעולם יהיה מסודר לפי חוקות, של 'דטרמניזם' בלועזית, חוקות הטבע במובן היווני, של המילה. כדי שהבחירה יכולה לתפקד. זה מובן? וזה הסיפור שלנו: ששת ימי המעשה: כשהעולם נבנה כבית לאדם ההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל, ואז הבריאה נהפכה לטבע, כדי שההיסטוריה של האדם תתחיל. זה מובן?

אחר כך נלמד מה המושגים של הקבלה באותו נושא. אבל עכשיו רק צריך לזכור מושג אחד: יש הסתלקות של הבורא כבורא. ונשאר מאותה הסתלקות, שנקרא: 'שבת הבורא', נשאר חוקות הטבע. ולא היינו יודעים היינו שוכחים לגמרי, לא היה אפשר לזהות את זה: שהעולם היה נברא, שיש לו בורא, מכיוון שהבורא מסתתר דרך המסווה של הטבע, כדי שההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל, זה מובן, אלא אם כן לא השאיר בעולם איזה רשימו של השפע שלו שנקרא 'הברכה.' ההוכחה שלעולם יש בורא זה מה שהמקרא קורא 'הברכה.'

ולכן - ואולי זה יהיה הנושא של השיעור הבא: מה זה 'הברכה.' אבל רק נקרא את הפסוקים: מפסוק ראשון של פרק ב': "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" "וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" זה מובן? בשיעור הבא נחזור על כל הפסוקים האלו. "ויברך אלהים את יום השביעי" מה זה "לברך" יום? הבורא שם - לפני שהסתלק כבורא - שם בעולמו מה שנקרא 'ברכה.' דאם לא כן, העולם היה הופך להיות גהינום. ברכה - זה הרושם שנשאר מהאור. כשהאור הסתלק נשאר הרושם של האור. כשהקב"ה מסתלק, מסתתר, כי לא מסתלק, הוא מסתתר מאחורי הטבע, נשאר הברכה. ולכן צריך להבין את המושג של 'ברכה.' שוב, זה לא מושג שכלי פשוט. כשאנחנו אומרים "ברכה" מהי הכוונה? וצריך ללמוד את זה, אנחנו צריכים הרבה הרבה זמן.

אז: "ויברך אלוקים את יום השביעי" הוא ברך את העולם של היום השביעי ורק אחר כך: "ויקדש אותו" מה זה "ויקדש?" הוא רואה את העולם כקדוש בשבילו. כהקדש. הוא אוסר לעצמו לנגוע בעולם. זה נקרא 'קדוש.' למה? כדי לתת את החירות לאדם. אבל אם לא היתה ברכה, הקדושה היתה קללה. זה מובן? לכן צריך קודם כל ברכה, ואחר כך קדושה. הסדר הוא חשוב מאוד. "ויברך" - "ויקדש" למה? "כי בו שבת" "מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות" זה מה שנלמד בשיעור הבא, רק אני רוצה שתקראו מה שאומר רש"י על הסדר של: "ויברך", "ויקדש." תקראו ברש"י פסוק ג' "ברכו במן, שכל ימי השבוע ירד להם עומר לגולגולת" "ובשישי לחם משנה" "וקידשו במן שלא ירד כלל בשבת" "והמקרא כתב על העתיד" מה רוצה להסביר רש"י? מה זה "ברכה?" זה תוספת. ביום שישי יש תוספת של המציאות. זה הברכה - כשיש הרבה. כשיש יותר ממה שצריך כדי להתקיים. זה נקרא 'ברכה.' אז בעולם שלנו - אין רק העולם של הטבע כטבע. יש משהו שנקרא 'ברכה.' מה שנותן טעם לעולם.

וחכמי המדרש נותנים את הדוגמה: מכיוון שיש פסוק בתהלים שאומר: טעמו וראו כי טוב ה' הם לוקחים את הדוגמה של האוכל: לא רק שהלחם הוא לחם, אלא יש לו טעם. הטעם של הלחם זה הברכה של הלחם. לחם בלי טעם זה חיים בלי טעם. אנחנו לא אוכלים מהטבע, אוכל מהטבע, בלי הברכה. כי אי אפשר להתקיים מתוכן האוכל בלי הטעם שלו. זה מובן? זה טעם החיים. הברכה איננה בטבע. זה דבר שבא מלמעלה מהטבע. הברכה. וכשאדם מאבד את הטעם של הברכה, הוא כבר לא נמצא בעולם. [צחוק] זה מובן. ולכן היתה תקופה שזה התגלה. במדבר, שזה תקופה של התגלות, אז זה התגלה: כי ביום השישי יש יותר, וביום השביעי אין. זה מובן? זה ויברך, ויקדש.

אולי אני רוצה להוסיף עוד הסבר לעניין הזה: מה שצריך לגלות שלפי היהדות, לפי התורה שלנו, דעת ה' יתברך זה לא דרך מושגים. כי אם היינו צריכים להבין על בוריו את המושג של 'בריאה' את המושג הפילוסופי של 'בריאה' אז רק הפילוסופים הגדולים היו יכולים להיות יהודים. וזה [מה] שטוענים הפילוסופים. זה מובן? ‎מי יכול לעמוד על המושגים האלו? מומחים של מומחים של מומחים. השכל שלנו - לא מבין מה זה בריאה. כי יש סתירה במושג: בריאה זה יש מאין. מאין - יש!? זה סותר את כל חוקי השכל. אי אפשר להבין את זה. רק מי ששמע הסברים מפי הקבלה, מתחיל להבין במקצת במה מדובר. ולכן אם המסורת היתה אומרת לכל יהודי: קודם כל, אתה צריך להבין מה זה 'בורא.' כדי להאמין בזה, אם לא מסוגל להבין מה זה, אז הוא לא מסוגל להאמין בזה. ולכן הוא יהיה מחוץ לתורה. ולכן התורה לא מבקשת ממנו להבין מושגים פילוסופיים כדי להכיר בבורא. אם האמונה היתה צריכה לעבור דרך מושגים שאף אחד חוץ ממומחים גדולים גדולים גדולים יכולים לעמוד בהם, מושגים פילוסופיים, אז היה בזה סתירה. היה בזה... זה בלתי אפשרי. משה רבנו מוסר את התורה לבני ישראל. לא למרצים בפילוסופיה. זה מובן? זה מובן, כן?

ולכן מה שהתורה מבקשת ממנו זה לדעת שבעולם יש ברכה. מי שמסוגל ל... לגלות את זה: שיש ברכה בעולם, הוא מגלה שיש בורא לעולם ולכן הברכה שאנחנו אומרים על כוס מים, וברכה שאנחנו אומרים על הריח, וברכה שאנחנו אומרים על השמש, בזה אנחנו מכירים שיש בורא. אבל מה שצריך להבין: שכל בן אדם, אם הוא בריא, מסוגל לגלות את זה: יש בורא עולם מכיוון שבעולם יש ברכה. ולכן אחרי הבריאה, כשהקב"ה מסתתר מאחורי הטבע, כדי שההיסטוריה של האדם יכולה להתחיל. כדי שהאדם יהיה בעל בחירה, צריך שהקב"ה יסתתר. זה נקרא: 'שבת הבורא' מכיוון שאם הקב"ה מתגלה אין שום בסיס לבחירה. רק דקה. לפני המלך - אין בחירה לעבד. אז המלך מסתתר. זה מובן? ולכן הוא השאיר אחריו את הברכה. ולכן הפסוק אומר: "ויברך אלוקים את יום השביעי" "ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו". "כי בו שבת מכל מלאכתו" זה הסיבה שברך וקידש אותו. זאת אומרת כשהקב"ה כביכול מסתתר מהעולם, הוא לא מסתתר לגמרי. הוא נותן לנו לנחש שיש מישהו מאחורי המסך. מהו הרמז? הברכה. הוא שם ברכה בעולם וזה רמז שיש מי שברא את העולם.

כי מה זה הברכה? זה מה שבטבע - אינו טבעי. והדוגמה של החכמים היא טעם של האוכל. האוכל - זה חומר טבעי. אבל הטעם שבאוכל זה לא טבעי. כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתפללים לא שהקב"ה ייתן לנו אוכל. אלא שהקב"ה ייתן לנו ברכה באוכל. כי שום עבודה טבעית לא יכולה להשיג את הברכה. וזה אסור להתפלל כשאתה צריך לעבוד כדי שסוף סוף להגיע למכולת לקנות לחם. אתה צריך לעבוד! למה אתה מתפלל? על הברכה שיש על הלחם. לא על הלחם. "כי לא על הלחם לבדו" זה מובן?

ולכן לדעת מה זה 'ברכה' בעולם כל בן אדם מסוגל אם הוא בריא. כל בן אדם מסוגל להיות בן אברהם. זה הגילוי של אברהם: יש ברכה בעולם? לכן יש ברוך. יש מקור ברכות. בטבע - יש משהו שהוא למעלה מהטבע וזה נקרא ברכה. אבל מה קרה לנו? שמרוב הברכות אנחנו לא מרגישים בסגולה של הברכה. יש כל כך מים, שלא מרגישים בזה, שמים זה ברכה. אלא כשנשאר רק כוס מים אז מתחילים לגלות את זה: שכל כוס מים זה ברכה. הבנתם את העניין. לא מרגישים שריח של פרח זה ברכה. לא מרגישים שאור של השמש זה ברכה. וכן הלאה.

מה שרציתי להסביר שהיסוד של היהדות כדת זה הברכות! זה לא המושגים הפילוסופיים של התאולוגים. אין שום רמז לשום תאולוגיה בתנ"ך. אין שום סברה תאולוגית בתנ"ך. זה בא אחר כך. כשהיה צריך להסביר לכופרים במה אנחנו מאמינים. ורק מי שהוא מסוגל להבין מה זה להיות כופר, הוא יכול להיות תאולוג. הבנתם מה שאני אמרתי פה, כן? [צחוק] זה מובן? כי המחשבה של התורה זה לא התאולוגיה. התאולוגיה זה: מאמין שמשיב לכופר. ו0-כדי להיות תאולוג צריך להיות בקיא גם באמונה וגם בכפירה. זה מקצוע, מיוחד כזה. זה לא לתאולוגים שניתנה התורה. אלא לבני אדם. תפסתם? אז מה הוא הבסיס של האמונה? זה: אני גיליתי שבעולם יש ברכה, אז אני אומר: ברוך אתה ה' אני מכיר בך כמקור הברכות: "ברוך אתה." לא כתוב: "ברוך תהיה" אלא: "ברוך אתה." אתה הוא הברוך. אתה הוא שנותן לנו את המים. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. זה מובן? לכן דרך הכוס מים אני מגלה שיש בורא. ואני קורא לו: "ברוך" כי 'בורא' - אני לא מבין מה זה! 'ברוך' - אני מבין מה זה. 'ברוך' - אני טועם את זה. יש פסוק שאומר בתהלים: "טעמו וראו כי טוב ה" ' איך אני יכול לטעום את ה?' כוס מים. כן? מה רצית לשאול?

קהל: לפי מה שהרב אומר, זה בעצם נכון כי הרגש הבסיסי של כל יצור אמור להתבטא במה שקוראים לו: הכרת תודה. והנביא ישעיהו בתוכחה שלו גם אומר: ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ומכאן שהקצף על עם ישראל הוא בגלל שהרגש הבסיסי של הכרת התודה, שבעצם זה צריך להימצא אצל כל בן אדם. לא מי הוא הבורא או מה הוא הבורא. אלא הכרת התודה.

מניטו: יפה מאוד. יפה מאוד. ולכן היהדות כדת היא מעיקרה כלל עולמית, אוניברסלית. זאת אומרת כל בריאה יכולה להיות בן אברהם. לא צריך איזה סגולה מיוחדת של תאולוגיה מיוחדת של סגנון פילוסופי מיוחד. ולכן הרבנים לא אוהבים את התאולוגים. תפסתם למה? רק באוניברסיטה מדברים עליהם. אתם מבינים למה? זה מובן? קהל: אפשר להגיד משהו? מניטו: כן. קהל: ברכה - אפשר להסתכל על הברכה מצד 'ברך.' מניטו: אה! יפה מאוד! מצד ה... על המילה ברך... טוב, זה הסבר סמנטי, מילולי, לא מסורתי. זה לא שייך.

אני אסביר לך מיד. למה הברך נקרא ברך? כי זה המקום שהאישה מקבלת על הברכיים את הילד, את התינוק - שהוא סימן הברכה. "ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו" ולכן מקבלים את סימן הברכה דווקא על הברכיים. ולכן זה נקרא 'ברך' זה מובן כי צריך להבין את הפסוק: "ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו." מה המשמעות של "ויברך אותם"?! נתן להם ברכה שה' יברך אותם? הוא ה' שבירך אותם. אז כשאנחנו מתרגמים או מבינים "ויברך אותם" - כאילו היתה פה איזה איחולים של ברכה. כאילו הקב"ה אמר להם: תהיו ברוכים. לא! עשה אותם ברוכים. שם בהם את הברכה, היכולת להיות נושא פרי זה הברכה. ומכיוון שבטבע שלהם יש כבר הברכה, היכולת להוליד, אז מצווה - פרו ורבו. "ויברך אותם": עשה אותם ברוכים, ויאמר להם פרו ורבו. ולכן הרמז הראשון לברכה שיש לנו במקרא זה ההולדה. הלידה. כשהאישה יולדת - אז היא מקבלת את הברכה על הברכיים דווקא. זה הקשר בין שני ה... זה מובן? רק אצל הגויים אפשר למצוא הסבר אחר, לגמרי אחר, מכיוון שהם היו רגילים כדי לקבל את הברכה להיות על הברכיים, להבריך ברך. אבל זה הסבר של המאה ה-15... לא זוכר איזה מהאימהות, אני חושב שרחל אמרה על השפחה שלה: "ותלד על ברכי" טוב, צריך לבדוק, זה מובן כל העניין?

 

{bfaccordion-slider משיח עכשיו?}

 

מקור: תורת התולדות

קהל: במילים פשוטות - המשיח - תוך כמה זמן?

מניטו: שמעתם? שמעתם? הוא אמר:" במילים פשוטות". יש... יש ספר של הרמב"ם, יש ספר של הרמב"ם שאומר: (שנקרא 'הי"ד החזקה") בהלכות מלכ... מה?

קהל: לא" מתי יבוא"-" אם יבוא".

מניטו: כן, אני מתחיל לתת תשובה על זה. יש... קודם כל צריך לשאול: "מה זה משיח?" זה השאלה הראשונית, כן? במה מדובר? ויש ספר גדול של הרמב"ם: 'י"ד החזקה'. בהלכות ממרים, פרק יא [חושב שכוונתו היא להלכות מלכים] הוא אומר: ודאי שיבוא. מה התפקיד שלו? להקים ממשלה בישראל. זה מתחיל ככה. זה רמב"ם, זה לא אני. זה לא פרס וזה לא שמיר. זה רמב"ם, כן? להחזיר הממשלה החדשה הראשונה בישראל. אח"כ יש לו תכנית: בניין בית המקדש, קיבוץ גלויות - זה מדובר בעשרת השבטים, לא ביהודים ויש לו תכנית שלם אז הוא אומר... עוד לא גמרתי. סליחה?

קהל: צריכים לשמור את זה בסוד, אולי [...] ישמע, ועכשיו הוא ילך ויעשה את זה

מניטו: לא, אני לא אומר - רק: זה כתוב בתורת הנגלה, אתם יכולים לפתוח ספרים, ולקרוא. כן? פרק 11 בהלכות מלכים ב'י"ד החזקה". אז - איזה פסוק הוא מביא להוכיח את זה? פסוק שלא רומז, אפילו מילה, למה שאתם קוראים "משיח". והוא אומר: כי יש פסוק בפרשת "ניצבים": בספר דברים. יש פה איזה ספר דברים? אין. טוב, אולי בע"פ אני זוכר את זה, "ושב ה' אלוקיך את שבותך"." ושב - ה' אלוקיך - את שבותך" אז הרמב"ם אומר: מי שלא מאמין בביאת המשיח - לא מאמין בתורה. מכיוון שכתוב בתורה: ושב - ה' אלוקיך - את שבותך מה קורה פה? שהקב"ה משיב אותנו לארץ הקב"ה מחיה מתים וכך הלאה. המשיח - זה המלך של ישראל באותה תקופה לא זכינו במלך. זכינו בנשיא. זכינו בשיבת ציון. צריך להיות מודע לעניין, כן? חזרנו מתרבות נוצרית!

קהל: [...]

מניטו: סליחה? רק דקה תפתחו את הספר! חזרנו מתרבות נוצרית! אלו שחזרו מהתרבות הנוצרית (יש שחזרו מתרבות מוסלמית - זה עניין אחר) עם המושגים שלהם! וכשאומרים" משיח" רואים איזה מין אליל, כן? לפתוח את הספרים של היהדות, ולהבין במה מדובר. אולי עוד תשובה אחרת- אנחנו מתפללים כל בוקר, בשבת וביום טוב: ב"יוצר" לפני הקריאת שמע, ואומרים ככה: "אפס זולתך גואלנו לימות המשיח" אני חוזר (ומדברים לקב"ה)"אפס זולתך מלכנו" "גואלנו לימות המשיח". והמשיח? מה אמרה התפילה? "אפס". אנחנו לא עובדי עבודה זרה! זה מובן מה שאני אומר? זה לא? מי אמר לא? מה? מה לא מובן?

קהל: אני רוצה שתחזור על זה עוד פעם, אולי אני...

מניטו: אה, יפה. תפתחו ספר... סידור, ספר תפילות. ב"יוצר", לפני קריאת שמע, של יום שבת ויו"ט, כתוב: "אפס בלתך גואלנו לימות המשיח". מדברים לקב"ה. שום אחד זולתך, כן? מלכנו "לימות המשיח"- וזה ימות המשיח! לפי הטקסט. אז - והמשיח...?

קהל: אפס

מניטו: לא, זה לא אפס אלא- יהודי זה לא עובד ע"ז. אפילו אם דוד המלך נמצא פה, אני מתפלל - לא לדוד המלך, [אלא] לקב"ה. כשהמשיח נמצא פה, זה הקב"ה שהוא הקב"ה לא המשיח! אז, חזרנו עם... הזיות. אני לא רוצה להגזים ולומר "נוצריות" אבל זה דומה, כן. צריך להיות קצת 'עברי'. תפסתם עכשיו? ולא "עיוור"

 

{bfaccordion-slider נא לסלק לפני הלימוד: נצרות, פילוסופיה, ותחושות אשמה}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, קובץ 1.

קהל: איך הרב רואה תבנית של הישיבה התיכונית היום?

מניטו: תשמע, אני ניהלתי ישיבה תיכונית ארבע שנים.

קהל: איפה? בארץ?

מניטו: כן, בארץ. זה היה ה"מתיבתא" הספרדי בעיר העתיקה, אחרי מלחמת ששת-הימים, כשחזרנו לעיר העתיקה, אני ניהלתי את זה, הרמתי ידיים! כי - כל הר"מים, הר"מים זה העיקר של תורה בישיבה תיכונית היו שייכים לשיטה של "פורת יוסף!" לא היה אפשרות לתפקד. אז אני אמרתי: "או - זה התוכניות של משרד החינוך או - אני מתפטר" התפטרתי, וסגרו את הישיבה. שמעתם על ה"מתיבתא", כן? סגרו את זה...

קהל: מה זה התוכניות של "פורת יוסף"? מה זה?...

מניטו: השיטה של "פורת יוסף" זה הרב עובדיה יוסף! כשמו כן הוא, כן? למשל - היתה מלחמה כל יום העצמאות - היתה מלחמה! ר"מ זה - רוצה תהלים. ר"מ זה - רוצה תחנון. ר"מ זה... כל הר"מים לא רוצים דגל. וכן הלאה. זה רק סימן איך היו מעבירים דף גמרא. אני אמרתי: "אתה לא כומר! אתה רב! תשנה את הרמה, תשנה את הסגנון". הם מדברים כמו כמרים!

קהל: מה זה" כמרים?!"לומדים דף! מה זה כמרים?!

מניטו: לומדים דת! כשאתה רואה - בורא עולם מדבר בדף גמרא - זה תורה. כשאתה רואה איזה כומר מדבר זה לא גמרא! זה לא תורה! אתה מבין, כן? חוץ מאחד: דווקא הרב כהנא. אחיו של כהנא. שהוא ממש תלמיד-חכם... עצום. יש לו איזה צד רליגיוזי גם כן. אבל החכמה שלו היא חכמה אמיתית. מי שלמד תורה - כתורה! צריך לסלק מהלימוד את כל האדיקות ההיא "ברוך ה'" וכן הלאה. צריך לסלק את זה. לא יודעים אם זה אמונה אמיתית, או אם זה אמונות טפלות. במה הם מתכוונים, כן? וצריך לגלות להם: גדלות של מחשבת הבורא. ודווקא [דופק על השולחן] בגמרא! באביי ורבא, ברש"י, ברמב"ן, בגדולים! ולסלק את כל הפירושים האלו שמביאים אדם להיות משוכנע שהוא חוטא. אז" הוא צריך להיות דתי כדי לכפר על החטאים. זה לא התורה!

אולי אני אתייחס לזה: יש לנו הרבה מקורות שמסבירים כי כל מה שקיבל משה, גם אהרן קיבל. ולמה אנחנו אומרים: "תורת משה" ולא "תורת אהרן"? מה ההבדל בין תורת משה ותורת אהרן? ההבדל הוא פשוט מאד: משה בא כדי לגלות תורה של תיקון העולם. אהרן - הוא שייך לכהונה. אם יש חטא - צריך לכפר את החטא. "תורת אהרן"- זה תורת הכפרה." תורת משה"- זה תורת התיקון. משה - לא מעניין אותו כל העניינים של בית-המקדש. זה דווקא פרשת "תצווה", כן? מה? ששמו של משה לא מופיע ב"תצווה. המדרש היה אומר, זה בגמרא: "היה לומד ביום ושוכח בלילה". זה שייך לאהרן. אבל - אם יש חטאים צריך לכפר! אבל לראות כל התורה כתורה של כפרה - זה נצרות! אתם מבינים את העניין? טוב, אז - הסכנה היא שמי שתופס את זה, וחושב כי חכמת התורה זה פילוסופיה, זה סכנה יותר חמורה. כן. צריך להיות גם מאמין, וגם חכם. קשה להסביר למה אני מתכוון, אבל זה ברור, כן?

קהל: פה השאלה היא, תכל'ס, איך מתקדמים מפה.

 

{bfaccordion-slider סוגיות שבין איש ואישה}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל, קובץ 20

 

קטע א'

"אין כאן תורה, כי המקרה - שאינו דבר עצמי, אינו נחשב מציאות כלל. וכך יש לומר - פשט הכתוב גם כן, כי האישה היא השלמת מציאות האדם, שעל ידה - האדם שלם".

טוב - זה כלל גדול בתורה. אדם שעוד לא פגש את בן זוגו, הוא עוד לא נקרא "אדם" במלוא המובן. כי "אדם" זה: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". זה מובן. ולכן "האשה היא השלמת האדם".

פה - יש נושא ש... בדרך כלל מתקשים להבין באותה משמעות - מצד האשה ומצד האיש. כוונתי להסביר שאיש אינו מבין איך אישה מבינה את הנושא ואישה איננה מבינה איך האיש מבין את הנושא. "שהאישה היא השלמה של האדם". לא אמר: "השלמה של האיש". תפסתם, כן? כל עוד אין בניין של הזוג, אז לא מבינים מה זה "אדם". כי האדם - זה לא האיש! או האישה. וכשהם נפרדים - אין כאן "אדם". יש איש ואישה. נפרדים. כן. כשיש קשר עצמי ביניהם - אז יש"אדם". אבל מכל מקום זה חד-צדדי: האישה היא "השלמה של האדם", ולא: "האיש ההשלמה של האישה".

אז אני רוצה להעמיק קצת את העניין לפי המסכת קידושין, כדי שלא תחשבו‎ שזה... איך אומרים? 'גזעני'. כן. או 'גברי', מצד גדלות.

קודם כל - אני רוצה לברר את הנקודה הראשונה. זה כלל בחכמה: אף על פי שבתרבות הכללית שאנחנו שייכים לה - התרבות המערבית, סופסוף שורש התרבות המערבית זה התרבות היוונית. ומי שמתעמק קצת בתרבות היוונית יודע שהפילוסופים הראשונים היה להם איזה זלזול על הנשים ועל האישה מחוץ ל... ל... לכל מימדים. זה טעות לחשוב שבתרבות יוון - המקורית, כן? - חשבו על איזה מין השוואה בין איש לאישה. למשל - הנושא של האהבה אצל הפילוסופים היוונים הראשונים: זה לא אהבה בין איש לאישה! זה אהבה בין איש לאיש. צריך לדעת את זה, ולהבין. וזה מסביר הרבה הרבה דברים. לאו דווקא בעולם הפילוסופי, אלא - גם בנצרות. כי... שורש הרבה מיסתורין שיש בנצרות, באו... באים מאותו שורש. מי ש... למד, קרא אפלטון, ויודע מה... מה ההשקפה שלו על האהבה, אז מבין קצת במה מדובר. אין מעמד לאישה בעולם של הפילוסופיה הקדומה. המעמד של האישה בא כתוצאה של ההשפעה של תורת האבות! ויש הרבה הרבה מימדים לעניין.

אבל מכל מקום, צריך להבין את זה: הנפש של האישה, והנפש של האיש, כזכר ונקבה נפרדים הוא לא בנוי כאותו... באותה מתכונת. רק כשיש זיווג, איחוד של איש ואישה, אז מופיע נפש "אדם". וצריך להתרגל לזה.

ולכן - לפי הנושא שלנו, של החכמה, וזה הניסיון של כל תלמידי חכמים: אישה - לא תופסת את החכמה באותו צד של האיש, ואיש לא תופס את תוכן החכמה מאותו צד של האישה. תלמיד חכם - יש לו שתי (להשלים יוטיוב) הסגולות. הוא יכול לתפוס את תוכן החכמה - כאיש וכאישה. ולכן יש ערווה גם כן לתלמיד חכם. אני לא יודע אם אתם יודעים את כל הפרטים של ההלכה, כן? בעולם הקדמון, ואני - כשהייתי צעיר לפני מלחמת העולם, זכיתי עוד לראות תלמידי חכמים כאלו - שהיה להם" סוּדר"^[1] והיו מכסים את הפנים‎ כשהיו מלמדים תורה. וזה היה אסור להסתכל בפנים של התלמיד-חכם, מכיוון שבפנים של התלמיד-חכם יש גם כן פנים של אישה, ולאו דווקא של איש. ולכן זה נקרא: "ערווה". תפסתם את זה? כן? ולכן - החכמים הקדומים היו מכסים את פניהם עם מה שנקרא: "סוּדר". אולי... ראיתם בתמונות, גם כן כמה רבנים ספרדים, גם כן, הם רגילים לזה. על ה[...] שלהם, יש להם כמין איזה מטפחת. כן? זה רמז, זכר, למה שהיו מתכסים ב... בסוּדר שלהם. ואצל האשכנזים היו מתכסים עם הטלית שלהם. כשהיו לומדים. טוב, זה היה עולם ישן לגמרי. אבל זה מסביר מה שאני רוצה לבאר קצת, פה. שהנפש של התלמיד-חכם יש לו שתי (להשלים יוטיוב) הסגולות: הקשר לחכמה כאיש וכאישה, זה כדי להאיר את זה.

ואני מדבר מתוך הניסיון שלי, כן? אתם יודעים שזה לא רגיל ללמוד בצוותא - נשים וגברים, אנשים ונשים. זה לא רגיל. והשולחן-ערוך יודע מה שהוא רוצה. אבל מדובר בעולם כתיקונו, כשאיש הוא איש, ואישה היא אישה. כן? אבל - בכל זאת, זה צורך השעה,

אני משוכנע שגם אתם, לפי הניסיון שלכם, הרגשתם בזה: אותו נושא, אותו תוכן, כשאיש שואל - השאלה לא מובנת לנשים. וכשאישה שואלת - השאלה לא מובנת לאנשים. תפסתם את זה פעם? אם זה רק פעם אחת, זה מספיק כדי לבאר מה שאני רוצה... להסביר. בדרך כלל האיש תופס את הסברא שיש בנושא. והאישה תופסת התוכן, החכמה, שיש בנושא, והיא לא מסוגלת לעבור דרך הסברא. אז - יש יוצא מן הכלל, כמובן. זה לא 'יוצא מן הכלל', זה – מדרגות. כן... אבל - תלמיד-חכם כולל, נאמר, במובן הספציפי הזה, תופס את תוכן החכמה משני הפנים. משני הצדדים. "פנים אל פנים דיבר ה'", כן. זה קצת יותר מובן, כן?

אבל כשיש כבר הבניין שנקרא... - הזיווג נקרא "בניין", אתם יודעים את זה, כן? - אז - נפש האדם מופיעה. זה נקרא "נפש אדם" ולכן לא מלמדים תורה למי שאיננו נשוי! זה כלל, זה ידוע. יש לי הרבה תלמידים שבאים כדי ללמוד תורה - תפסתם שהכוונה 'תורה' ממש - והתנאי הראשון זה - נישואין. מי שנמצא רווק, הוא לא יכול לתפוס את תוכן התורה. מה שאני אומר זה גדולות, כן? "אז כל הרווקים שלומדים?" זה הכנות. לומדים אלפא-ביתא. כדי להגיע לתוכן פעם. זה מובן? כן? הכנות. ורק אחרי הרבה הרבה שנים, ואחרי הנישואין כמובן, אז מתחילים לתפוס: "אה! עכשיו אני מבין במה היה מדובר לפני (להשלים יוטיוב) שנה". תפסתם את זה... וזה ברור לפי ה... לפי הניסיון. וזה הכלל: מי שאינו נשוי אין לו קשר לתורה!

טוב, אני מקווה שהבנתם הכוונה שלי בדברים האלו. לכן יש הרבה הרבה תוצאות של זה... לפי הניסיון, [לפי] הכלל אפשר לומר ככה: מי שאינו נשוי – אף על פי שיש לו קשר לתורה - הוא לא מבין. פשוט, הוא לא מבין איך מתפקד. איך זה מתקשר. זה רק הניסיון שיכול לתת את התשובה. כן?

אז אני חוזר לנושא: ופה - המהר"ל מתחיל איזה הקבלה בין האישה והתורה. ויש לנו ‎פה - הנושא של ההבדל בין איש ואישה. והכלל - שהתורה בלשון נקבה נקראת. 'תורה' - זה לשון נקבה. ובגמרא - נראה מיד את הגמרא אחרי שנקרא את המהר"ל, בגמרא - כדי להוכיח שתורה זה בלשון נקבה, כאילו זה לא מובן מאליו כי תורה זה נקבה - אז היא מביאה פסוק: "תורת ה' תמימה משיבת נפש"^[2]. למה אני צריך את הפסוק של: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" כדי לד

עת שהמילה 'תורה' זה נקבה?! כן? דווקא - זה נצרך.

תפסתם כבר את ההקבלה? מי היא ה"משיבת נפש"? זה האישה! זה מובן. "תורת ה' תמימה - משיבת נפש". התורה זה אישה, אישה זה תורה. ולכן כשהגמרא מסבירה שצריך להבין למה תורה היא לשון נקבה, היא מביאה את הפסוק שמסביר: מכיוון שהיא משיבה את הנפש של האיש. זה מובן? כמו התורה: "משיבת נפש", אז גם האישה... זה אותה עצם. היא משיבת נפש של האיש.

אז אני אתחיל את זה מיד כשנקרא מהר"ל. תפסתם את הנושא? פה יש הקבלה בין האשה והאיש. אז - אי אפשר לומר שהאיש מחזיר את הנפש של האישה. זה ההיפך! האישה מחזירה את הנפש של האיש. ומה נותן האיש לאישה? לא הנפש. אלא ה?... העצם. האישה קונה את העצם מהאיש, והאיש קונה את הנפש מהאישה. זאת אומרת: איש בלי אישה, זה עצם בלי נפש. אישה בלי איש, זה נפש בלי עצם. אז בזיווג - האישה קונה את העצם, לשון ההלכה זה: "קונה את עצמה"^[3] פשוטו כמשמעו. היא קונה את עצמה. היא קונה את העצם שלה. והוא נקרא: "קונה נפש"^[4]. זה קניין נפש. הוא קונה את הנפש שלו, והיא קונה את העצם שלה. זה מובן? אז - בקניין הזה, ההדדי, אז מתחיל הבניין של האדם. שיש גם עצם, וגם נפש. ומאיפה אנחנו לומדים את זה? הגדרה של התורה. מה אמר אדם? כשפגש את אשתו?

קהל: עצם מעצמ...

מניטו:" זאת הפעם"..." עצם מעצמיי". זהו. יפה.

קטע ב'

נתחיל עם המהר"ל, ואח"כ נראה את זה אם ישאר לנו קצת זמן, בגמרא עצמה. אז נחזור לזה:‎

"וכן יש לומר. פשט הכתוב גם כן. כי האישה היא השלמת מציאות האדם, שעל ידה האדם שלם. וכאשר יש לו אישה מיוחדת, יש לו מציאות בעצם לא במקרה"

עכשיו זה פשוט. כן.

"אבל - כאשר הוא נואף אישה, שדבר זה במקרה בלבד לפי תאוותו שמגיע לו, הנה נחשב מציאות של מקרה, וזהו נואף אשה חסר לב"

עכשיו זה פשט:‎ "נואף אשה במקרה חסר לב". אין לב. מציאות בעצם (להשלים יוטיוב). לפי הלשון שהסברתי כאילו - אין לו נפש!

וצריך לתפוס את זה. ה... הבדידות של האיש בלי אישה, והבדידות של האישה בלי איש. לכאורה - זה אותה בדידות. אבל - בעצם הדבר זה לא אותה בדידות. בדידות של נפש בלי עצם, ובדידות של עצם בלי נפש - זה לא אותה בדידות. היחס לחיים מצד הזכר זה יחס מיוחד: הוא מחפש את אבידתו. אבד את הנפש שלו. ולכן הוא מחזיר [מחזר] אחריה. והבדידות של האישה זה בדידות מסוג אחר לגמרי! זה בדידות של נפש בלי עצם. אז - היא גם כן מחכה לאותה פגישה של העצם, אבל - זה לא חד צדדי. הבנתם למה אני מתכוון. זה עבודה אחרת לגמרי. איש שמחפש אישה ואישה שמחפשת את בעלה. זה לא אותו ניסיון. אף על פי שלכאורה משתמשים באותן המילים. אבל המצב הקיומי, הפנימי, הוא אחר לגמרי.

וזה קשור למה שאמרנו מקודם: הגישה לחכמה היא אחרת לגמרי! כי - האישה יש לה, מטבעה, את צד הנוקבא של התורה. זה חסר לאיש. לכן הוא מחפש אותה. הוא מתקשר דווקא לתורה כאישה. ולכן אין חיוב תלמוד תורה לנשים שמכיוון... ואני רוצה שתבינו את המשמעות של הדבר: מכיוון שהן הן מטבען כבר... ולכן אין חיוב בשבילן. זה מתקשר ל... לנושא הרחב ש... שהאישה אומרת כל בוקר: "שעשני כרצונו" והאיש אומר: "שלא עשני אישה". וכל ברכה יש הסברים וטעמים לשניהם. אבל הכוונה: "שעשני כרצונו" - האישה בנויה כרצון הבורא, מטבעה. והאיש - צריך לבנות את התיקון שלו לפי חיוב המצוות. טוב - זה נושא לא קל. כן? אבל צריך לגלות אותו.

ולכן... רק דקה. אני מוסיף: ולכן אין מצוות המילה לנשים. מכיוון שהן מולות מטבען. זה בא מהביטוי בתורה: חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת^[5] - הן מולות מטבען. ולכן אין חיוב של ברית מילה לנשים. אף על פי שיש כמה עמים שיש להם משהו דומה גם לנשים, אבל זה לא ההשקפה של התורה. כי האישה - ויש מדרגות בזהות כל אחד, יש לו מדרגה, בזהות שלו - אישה שהיא באמת אישה היא כרצון הבורא! ולכן יש הרבה מצוות - דווקא המצוות שהזמן גרמא - שאין חיוב לאישה, מכיוון שהן כבר מטבען יש להן סדר לפי הזמן. סדר שנקרא "מחזור" שאין לאיש. האיש הוא בתהו ובהו בעולם הזמן, ולכן הוא צריך לסדר את הזמן שלו כדי לבנות הסדר הזה, שאצל האישה היא מהטבע שלה. זה מובן? ולכן, זה רק על קצה המזלג. כדי שתבינו שפה יש נושא... פה יש נושא חשוב. זה קשור! אז מה היתה השאלה שלך?

קהל: "אישה משיגה את העצם" - מה זה בדיוק "עצם?"

מניטו: אז אני רוצה להסביר לפי הגמרא. כן? וזה גם כן מאפיין דווקא זה איש ששאל אותה שאלה. כי האישה מבינה בלי לשאול במה מדובר. כן? אז - הפסוק אומר: "לא טוב היות האדם לבדו" "אעשה לו עזר כנגדו" אז עכשיו האדם בבחינת "איש" איננו... אף על פי שהפשט הוא יותר רחב מזה, כן? אני חוזר רק על הנקודה של הנושא שלנו. עכשיו האדם כאיש - יש לו עזר. והעזר בא לשבור את הבדידות שלו. עכשיו - מי נמצא לבד? מי נמצא בניסיון של הבדידות? האישה! ולכן עולם הקיום של האישה הוא אחר לגמרי! מהעולם הקיומי של האיש. כשהאישה מרגישה בעניין של הבדידות, זה רציני אלף אלפי פעמים יותר מ- כשאיש מרגיש בזה. אם איש זכר - מרגיש בבדידות, זה אשמתו! אם אישה מרגישה בבדידות של... במובן הקיומי, "אקזיסטנציאלי" אומרים הפילוסופים, במובן הקיומי של המילה, כיצור בעולם, אז - זה הטבע שלה. כי היא נוצרה כדי להיות עזר, השלמה, של האיש. היא נוצרה בבחינת אישה. ולכן ההבדל בין "נפש" ו"עצם" בנושא של...

ו"עצם" - זה השייכות לבריאה שנקראת "אדם". ה"נפש" - זה הייחוד האישי, הפרטי, של כל אחד ואחד. כל אחד נקרא: "אדם" ונקרא "אנוש". במובן של "אדם" - אנחנו שייכים לטבע ש... היצור שנקרא "אדם". כ"אנוש"- כל אחד זה אנוש מיוחד לעצמו^[6]. אז -"הנפש" זה הצד הייחודי של כל אחד ואחד. האישה נותנת את ה... האישיות היחידית, הפרטית, ה... האישית של כל איש ואיש. והיא מחפשת שייכות לעצם, של להיות...

[הפסקה בהקלטה]

קטע ג'

כל יצור של בני אדם הוא יותר אישה מאיש, או יותר איש מאישה. ויש לנו הגדרה של ברית הנישואין: זה - לפני הנישואין, כל אחד, יש לו נטיות להיות איש או אישה בבת אחת. וכשרואים איש, גבר זה - הדומיננטיות שלו זה גבר. אישה - זה הדו... זה מובן? כן? ויש כל הקרי-כתיב של ה"נערה-נער" לפני הנישואין. לא מבחינים אם זה נער-נערה, כן? ועכשיו זה אופנה אצל הגויים, כן? ואחרי נישואין כל מה שהיה אצל שניהם, מצד אישה, עובר לאישה. וכל מה שהיה אצל שניהם - מצד האיש, עובר לאיש. זה נישואין מוצלחים. אז - זה בניין האדם. איש או אישה. זה קצת... אולי קצת יותר מובן.

מה שצריך לזכור זה מה שאמרתי מקודם: אותה בעיה, אותה חוויה, דרך אותן המילים - אישה כאישה מרגישה את זה אחרת לגמרי מהאיש, ולהיפך. זה רק בבחינת "חכמה" שאפשר לתפוס גם זה וגם זה. והניסיון נותן - שרק אחרי הנישואין מתחילים לתפוס מה זה "עצם אדם" אצל האישה, ומה זה "נפש אדם" אצל האיש.

טוב, אנחנו חיים בעולם מדולדל. כל הערכים האלו, היו ערכים אמיתיים בדורות הקדומים. אצל הקדמונים. עכשיו הכל מדולדל. ורק במקרים יוצאים מן הכלל אז תופסים את הקטגוריות האלו, אם אפשר לומר: אישה שהיא אישה, איש שהוא איש. ולפי דעתי, כל הפגמים של התרבות הנוכחית באים מזה. שאין חלוקה ברורה בין הזהות של אישה והזהות של איש. וזו היתה בעיה מהתחלת ההיסטוריה של האדם. לכן רציתי לציין את זה.

ותופסים את זה דרך ההסברים של המהר"ל, כי התורה בעצמה היא... נשית. העצם שלה - זה להיות נקבה. ולכן יש חובה לאיש על התורה. "כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה"^[7] - זה ביטוי של הגמרא. כל התורה כולה - בלשון זכר... הציווי - זה לזכר. זה קצת יותר מובן. כן? ויש ציווי לנקבה דרך הקשר שלה לזכר. כדי שהזכר יכול לקיים את המצוות, אז גם הנקבה מקבלת את המצוות עליה. אבל מטבעה, באופן עמוק, כן? "שעשני כרצונו".

ולכן, כל ה... איך אני יכול להגדיר את זה... החפץ^[8] של המין האנושי זה לפתור את אותה בעיה: מה בין איש לאישה. אז – הגמרא, דווקא בקידושין, יש לה סוגיה ארוכה מאד. מכיוון שאף על פי שכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, המשנה מגדירה את הדרך לקידושין בלשון נקבה. הנה ה... הפשט של ה... של התלמוד^[9]:

"האשה נקנית בשלוש דרכים"

הקושיה זה בשלושה.

"האישה נקנית בשלוש דרכים. וקונה את עצמה בשתי דרכים"

אז אתם רואים? נקנית – כנפש. זה נקרא "קניין נפש".

"וקונה את עצמה בשתי דרכים"

לאמתו של דבר, לפי עומק הסוגיה, האישה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשלוש דרכים. הדרך הראשונה זה הנישואין עצמם. אם זה מצליח - הכי טוב. כן? אם זה לא מצליח - יש לה עוד אפשרויות: או גט, או מיתת הבעל. תפסתם את זה? זה לא פשט רגיל של המשנה. המשנה אומרת: האישה נקנית - לבעל, לבעלה, בשלוש דרכים: זה - כסף, שטר וביאה. וקונה את עצמה בשתי דרכים מה זה "קונה את עצמה"? להיות... המפרשים מסבירים כך: "להינשא לאיש אחר". אבל כבר אם היתה נשואה פעם - כבר קנתה את עצמה. היא קנתה את עצמה. דרך הנישואין. אם זה לא מצליח - אז נשאר גט או מיתת הבעל. אבל מכל מקום, היא מחפשת קניין עצם. ומה מחפש האיש? כפי שהגדרנו? קניין נפש. אבידתו שנאבדה לו. ויש כמעט (להשלים יוטיוב) דפים על כל הסוגיה.

אז אנחנו רואים שורה אחרי שורה, הגמרא מחפשת הסבר למה דווקא באותה מצווה היא משתמשת במילה [ב]לשון נקבה. אף על פי שהחובה זה לאיש. היה צריך לומר: "האישה נקנית בשלוש דרכים" כי הדרכים הם הדרכים של האיש לקנות את האישה. כן? אז כדאי שתלמדו את הסוגיה. לעומקה.

כדי להבין את כל הדיוקים שיש בגמרא אני רק רוצה לצטט כמה נקודות כדי להאיר את זה: הנושא של המעשה של הנישואין.

הנושא הוא: בחיים, במציאות - הנושא זה האיש. האיש לוקח אישה. אבל לפי התורה, הנושא של ה... הדרך של הנישואין - זה האישה. ולכן המשנה אומרת: "האישה נקנית" ולא "האיש קונה". כי הנושא של האקט הזה, של הקניין לכאורה - זה האיש שלוקח. אבל לקחת אישה זה זנות! נישואין - זה להפוך את הקיחה לקניין. מה ההבדל? כי "קיחה" זה לפרקים. זה לשון הגמרא, ולשון הרמב"ם, ב"משנה תורה": אדם יוצא לשוק, פוגש אישה, נותן כסף, לוקח אותה וזורק אותה^[10]. לקחת אישה עם כסף - זה זנות! ולכן - אף על פי שביטוי התורה זה: "כי יקח איש אישה^[11]" - זה לשון קיחה, הגמרא אומרת, המשנה אומרת סליחה, תורה שבע"פ אומרת: "קניין". מה ההבדל? "קניין"- זה תדיר. אין חזרה לקניין. יצא מרשות זה לרשות אחר. וזה... בלתי חוזר. כן? קניין - זה לעולם.

הרבה פעמים אתם למדתם בישיבות אולי: בסדר של הש"ס יש מסכת גיטין לפני מסכת קידושין. אז אומרים, וזה לא בדיחה: "זה מקדים רפואה למכה". מקדים רפואה למכה. אבל - ההסבר קצת יותר עמוק, הוא קצת יותר אחר: קודם כל לומדים איך... מתגרשים, אם חלילה וחס מתגרשים. ואחר כך לומדים איך מתקדשים קידושין שאין אחריהן גירושין! וזה קידושין אמיתיים. כי התורה לא אוהבת את הגירושין. היא מסכימה. יש אפשרות להתגרש, אם זה היה טעות בפגישה הגורלית שנקרא: "שידוך". אבל אם יש טעות - צריך לתקן. פעם שמעתי ש... קידושין זה נותן אושר לשני בני אדם: האיש והאישה. אבל - לפעמים גירושין זה נותן אושר לארבעה‎ בני אדם. כן... תפסתם את ההסבר... התורה לא אוהבת את זה. אתם זוכרים מה אומרת הגמרא? "המזבח מזיל דמעות על הגירושין"^[12] אבל: אם יש צורך - יש צורך. זאת אומרת: זה המושג של "קניין". כשלוקחים אישה - זה לא בכוונה: אם זה לא מסתדר - אני אזרוק אותה. זה זנות. כשלוקחים אישה - צריך להיות את זה - קניין לגמרי. ולא - "קיחה". לכן – אף על פי שהתורה אמרה: "כי יקח איש אישה" - התורה שבכתב, התורה שבע"פ אומרת: "האישה נקנית". ואם תרצו, נראה מיד את הדיוק של הגמרא, זה לא קל, אבל אני חוזר על זה.

קטע ד'

האישה נקנית - מאי שנא הכא דתני 'האשה נקנית' ומאי שנא התם דתני 'האיש מקדש'"?

בהתחלת הפרק השני המושג משתנה לגמרי: האיש מקדש את אשתו. אז יש מושג של קניין: 'האישה נקנית', והיא הנושא של הקניין. היא מסכימה - זה אפשר. אם לא מסכימה, הגמרא אומרת: "ד-מדעתה, אם שלא מדעתה - לא"^[13]. אם היא מסכימה, אם היא מקבלת את הטבעת - יש קידושין. אם היא לא מקבלת - אין קידושין. לכן האישה היא הנושא של הדרך הזה.

זה היוצא מן הכלל בכל התורה כולה. כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, חוץ מעניין של קניין אישה. היא הנושא. ו[ב]המשך הלימוד, אז הגמרא מסבירה: "ולמה אמרו שלוש ולא שלושה"? כי הדרכים - זה דרכים של התורה, "דרך" לשון זכר - זה מלחמה. "דרך" לשון נקבה - זה תורה. שנאמר: "את הדרך ילכו בה"^[14]. וזה תורה. ופה הגמרא אומרת: "ומאין אנחנו יודעים שהתורה היא נקבה? מהמילה 'תורה'? לא. מהפסוק: 'תורת ה' תמימה משיבת נפש'"- זה הנושא שלנו. ולכן פה יש יוצא מן הכלל. המימד של הקניין - האישה היא הנושא, והמימד של הקידושין - האיש הוא הנושא. הוא מקדש אותה כהקדש - לכל העולם כולו. זאת אומרת מכאן ואילך - זה הקדש לאיש הזה, וזה סופי. אז הוא הנושא של הדרך של קידושין. אבל היא הנושא של הדרך של הקניין. אם היא מסכימה - כן, אם לא - לא. תפסתם את זה? אף על פי שבמציאות האיש הוא מחזר עליה [אחריה] מכיוון שהוא מחפש את אבידתו. לכן התורה אמרה: "כי יקח איש אישה" ולא: "כי תילקח אישה לאיש".

אז בפרק השני הגמרא שינ[ת]ה את הביטוי. פה זה קניין, שמה זה קידושין. לכן - הנה פשט הגמרא:

מאי שנא הכא דתני "האשה נקנית" ומ"ש התם דתני "האיש מקדש"?

ורגילים להסביר את זה, וזה לא מספיק ההסבר הזה שאני אצטט עכשיו. מה ההבדל בין פה ושמה? פה אמר: "קניין", ושמה אמר: "קידושין". הפשט האמיתי של הגמרא הוא אחר לגמרי. "מאי שנא הכא" – מהתורה, "דתני - 'האשה נקנית'". כי התורה אמרה: "כי יקח איש אישה" - יש כבר שינוי ראשון בין קיחה לקניין. ואם יש צורך לשנות את הקיחה לקניין, למה שינה אחר כך את הקניין לקידושין? ולכן יש ארבע שאלות. ולא שתיים. תפסתם את זה?

אני חוזר על הפשט הרגיל ואחר כך על הפשט השני:

מאי שנא הכא דתני "האשה נקנית" ומ"ש התם דתני "האיש מקדש"?

אז רגילים להסביר את זה ככה: מה ההבדל בין פה - פרק ראשון, ופרק שני? פה - קניין, שמה - קידושין. לאמיתו של דבר זה קצת אחרת: מה ההבדל בין התורה שבעל פה לתורה שבכתב?! התורה שבכתב אמרה: 'קיחה'. והתורה שבע"פ אמרה: 'קניין'. ואם יש צורך לומר 'קניין', אז מה ההבדל בין פה - הפרק הראשון, ושמה הפרק השני שאומר "קידושין"? תפסתם את זה? מכיוון שיש שני מימדים בנישואין [לבדוק יוטיוב]: הקיחה - שצריך לומר 'קניין', דאם לא כן זה זנות. והקידושין – "דאסר לה אכולי עלמא כהקדש"^[15] - הוא אסר אותה, הבעל אסר אותה לשאר בני אדם. כי עד כאן - היתה פנויה לכל קשר אפשרי, לכל קשר שבכוח. מכיוון שהיא מחפשת את העצם שלה. והעצם שלה יכול לבוא דרך כל בן אדם. אם מוצא חן בעיניה, כמובן [צחוק]. אבל מבחינת... מבחינה תיאורטית, כל דהוא. ולכן, מכיוון שהיא פנויה, כדי לשבור את המצב של הפנוי הזה, אז צריך קידושין. האיש מכריז: "הרי היא מקודשת לי". גמרנו. צריך האקט הזה של הקידושין, והוא הנושא של הקידושין. אבל שוב - הנושא של הקיחה: אף על פי שבמציאות הוא הולך אחריה לפי התורה, בחופה - היא מחליטה אם יהיה קניין או לא. אם מקבלת את הטבעת - מובן, ואם לאו - לא. מדעתה, אם שלא מדעתה. זה מובן?

אז למה הגמרא שאלה אותה שאלה? הנה ככה, התשובה של הגמרא:

"מאי שנא"

למה שינה קיחה בקניין?

"משום דקא בעי למתני כסף"

מכיוון שהתורה התירה את הדרך של כסף לקניין הזה. וכסף שנקרא "קיחה" זה זנות. אז מכיוון שהתירה את הכסף, לכן שינה את המושג ואמר: "קניין" ולא "קיחה". כי "קיחה" ו"כסף" לגבי אישה זה זנות! תפסתם את זה?

מיד אני אראה לכם לפי הקבלה, לפי הספירות. אתם רואים את הקווים של קו החסד, קו הדין, וקו הרחמים באמצע. כן? אז - פה יש לנו דרכים: אחד נקרא "כסף". מה זה "כסף"? אני נותן כסף לקבל דבר שיש לי כיסוף בו. כסף מבטא את הכיסוף שיש לאיש לגבי האישה, מכיוון שכשאני רוצה לקנות דבר - זה סימן שיש לי חפץ, כן? כיסוף לדבר. כשאני נותן כסף כדי לקבל את הדבר של הכיסוף שלי. מובן? אז - לפי התורה - זה זנות! כיסוף לאישה שנקרא "קיחה". אני נותן כסף לקחת דבר שנקרא "אישה". זה זנות! אז מכיוון שהתורה שבע"פ התירה את הנישואין, שהגורם שלה זה הכיסוף - דאם לא כן, לא יהיו הרבה הרבה... נישואין כשרים. כן? - מכיוון שהתירה את זה, אז - היא צריכה לקבוע תנאים: בתנאי שזה יהיה סופי. בתנאי שתלמדו גיטין לפני קידושין. לא ההיפך. בתנאי שלא תקראו את זה "קיחה" אלא - "קניין". אז כסף - זה בקו החסד. שטר - זה בקו הדין. ביאה - זה בקו הרחמים. ולכן מיד, מתחת לספירה "חסד" יש הספירה "נצח". החסד צריך להגיע למימד הנצח, וזה נקרא "קניין". כי חסד בלי נצח - זה כיסוף. זה חסד לשון טמא. "חסד היא", כן? תפסתם את זה? טוב, אני סוגר את הסוגריים האלו. אז -"משום דקא בעי למתני כסף".

אז - קרא לזה "קניין". אבל יש תנאים. ויש מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי, כמה זה "פרוטה". מה זה? כסף זה פרוטה, אבל כמה זה פרוטה? אם זה... אחד מכ"ד^[16] בדינר, זה בית שמאי, או אחד משמונה באיסר איטלקי זה בית הלל. פה יש סודות, כן? מה זה? מחלוקת בין החכמים: האם אישה, ומה זה אישה? [לבדוק יוטיוב] זה... היא באה כדי להחזיר את הנפש של האיש - קונים את זה בפרוטה?! ואם תאמר: לא פרוטה, אלא- דינר. קונים את זה בדינר?! תראו בגמרא אחר כך: אפילו סל מלא מרגליות היא לא מוכרת את עצמה! תפסתם את זה? לכן יש סודות בדבר. כן?

אז - אני נותן מיד את התשובה. לפי המספרים שנותנת המשנה. זה - אנחנו חוזרים לעניין שלנו. כשאומרים לאישה "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל", הפשט זה: כדת משה, וכדת ישראל. בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ. כן? [...]

אני פעם שמעתי חידוש על זה. מהרב שלי, ז"ל, שאמר: "הרי את מקודשת לי כדת משה לישראל" זאת אומרת: הכיסוף שלי לך [אלייך], זה אותו כיסוף של עם ישראל לתורה! כן? אז זה כבר מתחיל להיות רציני. כן. וזה ההגדרה. זאת אומרת: כשנותן את הטבעת והוא אומר: "הכיסוף שלי היא מאותו סוג של אהבת עם ישראל לתורה". אם זה ככה - מקבלים את הכסף הזה, את הכיסוף הזה. זה לא בהמי! זה קדושה, זה אהבה אמיתית! כי לא מצאנו שום עם שאוהב את החוקה שלו כמו שעם ישראל אוהב את התורה. זה אהבה ממש. איך הקב"ה מדבר על התורה? "בת היתה לי ונתתי לכם, אז תיזהרו לשארה, כסותה, ועונתה". "שארה"- זה פרנסה של תלמידי חכמים, "כסותה"- זה המפה של הספר תורה "ועונתה" וכו'... אז היא נקראת "בת-י-ה" - בתו של הקב"ה. ולכן אתם זוכרים שביום השבועות, בחג השבועות, כשמוציאים את הספר תורה, קוראים את הכתובה בין עם ישראל לתורה. יודעים את זה? כן? ודווקא - כתובה יפה מאד, וגם הבחור הוא יפה - עם ישראל, זה לא סתם...

אז ה... יש תנאים! ולכן אנחנו מוצאים שיש כ"ד ספרים בתנ"ך. כן? אז - מה מבקש בית שמאי? אם הכיסוף הזה הוא מסוג של הקדושה שיש בכ"ד ספרים, אחד מהם זה מספיק: שיר השירים. כן? אז - [הוא מסכים]. ואם לא - לא. אז - לפי בית הלל, זה יותר מדי חמור: מתירים נישואין רק אם אנחנו בטוחים שהאיש אוהב את האישה כמו [ש]עם ישראל אוהב את התורה! ו... גם הנישואין יהיו כשרים. אפילו תלמידי חכמים, יש להם תאוות לגוף האישה, ולאו דווקא ל... טוב זה בא עם הזמן, כן? ולכן - התורה שבעל פה התירה את זה: במדרגה של בית הלל, בתנאי שיש הבדל בפרוטה שמשתמשים בבית המקדש ובפרוטה שמשתמשים בשוק. אז הפרוטה שמשתמשים בשוק זה אחד משישה באיסר איטלקי, והפרוטה שמשתמשים בבית המקדש זה אחד משמונה באיסר איטלקי. ויש רמזים: ביום השישי משותף לבהמה ולאדם, ויום השמיני - זה ביאת המשיח.

יש איזה רמז ברור מאד: מיד, כשמרגישים שיש איזה "לשמה" בכיסוף הזה, הנישואין כשרים. בתנאי - שזה ישתפר. כי בהתחלה נקרא "בעל" - "האשה נקנית לבעלה". ו"בעל" זה מילה גסה. בעל, כן. זה זנות! זה כאילו זנות. רק כשקידש את עצמו, נקרא "איש". אז "האיש מקדש", לא הבעל. הבעל קונה. אבל האיש מקדש. ואתם זוכרים מה יש בנביא. פסוק. והוא קשור לנושא שלנו: כשהקב"ה אומר לישראל "לא תקראי עוד בעלי, אלא אישי"^[17]. אז תפסתם?

זה יותר רחב הנושא בגמרא, רק רציתי לציין מה קורה באותה הקבלה בין התורה והאישה כפי שהסביר המהר"ל. ואנחנו רואים שזה דברי תלמוד, כן? ואני נזכר סיפור שמספרים בישיבות: אל תשאלו באיזו ישיבה, אני לא יודע... שפעם אחת אישה ביקשה את הכתובה שלה, ביקשה להתגרש, הצדק היה איתה. אבל האיש צריך לתת את הגט, מכיוון שהאיש קידש - "הפה שאסר הוא הפה שיתיר"^[18]. מי שלא מבין את זה: שהאיש צריך לתת את הגט, אז לא מתייחס ברצינות לקידושין עצמם, כן?

[...]

אם הפה של האיש, היה בכוחו לאסור אותה לכולי עלמא, רק הפה של אותו איש יכול להתיר אותה. זה מובן כן? והוא לא רצה! יש ככה... יהודים עקשנים... והוא לא רצה. אז הדיין אמר לו: "תקרא את המשנה: 'האשה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים: בגט או מיתת הבעל'. אם תיתן את הגט - מוטב. אם לא... זה מיתת הבעל...". זה לפי הפשט. זה לפי הפשט. אבל אפשר להבין את זה לפי הדרש.

מכל מקום - צריך מיתת הבעל כ"בעל" עד שיגיע להיות "איש". אז הבעל נפטר כ"בעל". יצא כ"בעל". והוא נקרא "איש". אז - האיש מקדש. זה כוחה של המילה של איש. הבנתם את זה? כן?

ולכן - זה מה שרציתי לציין. כי בצדק המהר"ל מסביר את זה: כפי שהאשה משיבת נפש - אף על פי שזה לא המילים שלו, אבל אתם רואים שזה בא מהגמרא - כפי שהתורה היא משיבת נפש, גם האישה היא משיבת נפש. ולכן צדקה הגמרא כשאמרה: "מי שלומד תורה רק לפרקים, זה דומה לזנות"^[19], למי שיש לו אישה רק לפרקים. זה לא אישה. מי שיש לו תורה רק לפרקים - זה לא תורה. תפסתם את ה?... כן?

ואני נזכר בחידוש ששמעתי מהרצי"ה ז"ל, על פסוק בסיסי שאמר - אולי ציטט את זה מפי ה"חפץ חיים" - בשם ה"חפץ חיים": "תורת ה' תמימה משיבת נפש". הוא הסביר פעם: אם איננה משיבת נפש - זה סימן שאיננה תמימה. אני רוצה להסביר את זה: יש הרבה שלומדים - ולא מוצאים סיפוק. אז זה סימן שלא לומדים תורה אמיתית. אם לומדים תורה אמיתית - היא משיבת נפש. ואם לא משיבת נפש - זה סימן שאיננה תמימה. תפסתם את זה? כי לפי הפשט, אמר גם הרב: "תורת ה' תמימה, והיא נשארה תמימה. אף אחד לא נגע בה". מי יכול... מי יכול לומר: "בעל תורה", "בעלה של התורה", כן? אפילו משה רבנו הגיע עד: "ותחסרהו מעט מאלוקים"^[20]. אז היא נשארה תמימה. ואני חוזר למדרש^[21] שלמדנו בהתחלה: "כי אם בתורת ה' חפצו", אז הוא "תורתו יהגה יומם ולילה". וזה נקרא "תורתו". תפסתם את הקשר. כי תורת ה' - נשארה תמימה. אז - כל מה שמשיב נפש, והעיקר - זה האישה. והאיש מחזיר את ה"עצם" לאישה, והאישה נותנת את ה"נפש" לאיש. ולכן זה נקרא "קניין נפש". והפשט חוזר... במקומו. כל מה ש... זה שייך לעולמה של תורה! ולכן - זה מסביר למה הגמרא... ריש לקיש אמר: היחס לתורה - זה כמו היחס לאישה! מכיוון שזהו זה! זה אותו עניין! האהבה של עם ישראל לתורתו, זה האהבה של האדם לנשמתו! ומשנ"ה - אותיות נשמ"ה. זה ידוע. אז פחות או יותר זה התוכן של אותו הסבר של המהר"ל. ואם יש עוד שאלות...

קהל: כשאומרים - "לומדים תורה לשמה" - "לשמה"- זה מבחינת "עצם"?

מניטו: אפשר להגדיר את זה ככה. כן. ברור. זאת אומרת: לומדים תורה כדי... לפי מה שהיא רוצה!

קהל: יש דרכים שמה...

מניטו: לפי מה שהיא רוצה! לשאלה שלך. כן? לומדים תורה לשמה של תורה. התורה אומרת - שזה רצון הבורא. כך אני מתייחס. אני מתייחס לרצון הבורא. כך אמרה התורה. לשמה. מי שלומד לא לשמה, יש לו... סיבות ללמוד תורה, אבל זה לא לשמה. הוא לא מתייחס לתורה כמי שמחפש את אשתו. כדי לתקן את עולמו. מהו רצון הבורא? "שעשני כרצונו" - זה האישה. כן? ו"רצון הבורא"- זה התורה. והכל חוזר ל...

ולכן אני שוב, רוצה להדגיש את זה! זה לנשים: זה מעלה של האישה. זה התורה. זה הנשמה. זה... טוב. אבל דווקא צריך להבין שהנשים לא יכולות להבין איך זה מתפקד במוח של האנשים וההיפך. כן? ולכן בדורות כתיקונם, זה ההורים שהיו מסבירים לבנים לפני הנישואין מה זה "אישה", מה זה "איש". כי כבר ההורים ידעו מה זה. ולכן - האמא של הבחור היתה מדברת איתו, והאבא של הבחורה היה מדבר איתה. כדי שיגלו מה זה איש, מה זה אישה. כי אישה לא יכולה להבין מטבעה מה זה איש. וההיפך - איש לא יכול... והאיש מפחד מהאישה... והאישה מפחדת מהאיש. למה? מכיוון שלא מגלים במה מדובר, זה... מסתורי. כן? עולם אחר. איזה מין יצור שבא מפלנטה אחרת... ולכן היה צריך שההורים ידברו. ואם אין הורים, אז... האפוטרופוסים. זה אותו דבר. ויסבירו את זה.

טוב. תפסתם את העניין. יש עוד שאלה? טוב. אז לי יש... איך אומרים? להגיד... חג שמח. איך אומרים את זה...

קטע ו'

מקור: בראשית רבה (עד עכשיו המקורות היו מ'נתיב התורה למהר"ל')

 

מניטו: זה מובן? אז זה פשוט. הבנתם את זה?

קהל: יש גמרא שאומרת: "אין מלמדים תורת הנסתר אלא למי שמבין מעצמו"

מניטו: אה... זה...

קהל: זה לא מדויק.

מניטו: זה לא מדויק. "אין מגלים ראשי פרקים אלא למי שמבין מדעתו"^[22] לא "מעצמו". כן. וכך אנחנו נוהגים! כן? וזה שייך לחכמת הנסתר. "אין מגלים" במה מדובר... ואסור לרווקים. רווקוֹת - מותר. אבל רווק - אסור. כי דווקא כפי שלמדנו: התורה היא האישה. כן? ולכן - אישה יכולה להבין אישה. אבל איש בלי אישה לא יכול להבין אישה. לכן [ל]רווק אסור ללמוד נסתר. זה מובן? גם זה מהנסתר...

 

{bfaccordion-slider סוגיית שלוש השבועות: מדוע הסאטמר טועים?}

 

מקור: תורת התולדות

אז, אני חושב, שאפשר להסביר, אין לי מקור, כן? אולי פעם אכתוב, אבל אין לי מקור שהתשובה של הכלל היא חזרה לארץ ישראל. זה עניין של ימות המשיח. תפסתם? כי כל עוד - שבחוץ לארץ, זה תחת המזלות! (ההקשר הוא לחטא העגל) לפי הגמרא של כתובות, כן? לכן אני אמרתי ככה: המשיח יתקן את חטא העגל. זה מובן עכשיו?

קהל: רק אחר כך מבינים מה לא היה בסדר. מי אומר שזה באמת זה, עכשיו? רק אח"כ אנחנו מבינים...

מניטו: מכיוון שכמו שאמר ה"חפץ חיים" התחיל העסק. העסק התחיל!! זהו! פשוט מאד! התחיל העסק! יש לנו מדינה. זה - פשוטו כמשמעו.

קהל: אבל הפחד שלי, שבעצם שעם ישראל שכל כך הרבה פעמים קרה שזה...

מניטו: לכן אנחנו צריכים...

קהל: משיחי שקר

מניטו: לא. לכן אנחנו צריכים את תורת המקובלים שהם נתנו תאריכים.

קהל: טוב, אבל אפילו ר' עקיבא העיז

מניטו: כן. זה היה אפשרי בבחינת: "זכה – אחישנה". אבל הדור לא זכה! אבל - בכוכב הזה, [הכוונה לבר-כוכבא] היה אפשרות. ור' עקיבא הוא גדול מהגדולים. הוא ידע מה... הוא לא הצליח. מה אומר הרמב"ם? מי שמחזיר את השלטון על ארץ ישראל הוא בחזקת משיח. מצליח? הוא המשיח. לא הצליח. אבל היה יכול להיות.

קהל: מה זאת אומרת מחזיר את השלטון?

מניטו: כן,

קהל: לעם ישראל?

מניטו: כן. על ארץ ישראל. כן. זה היה היעד של בר כוכבא. כן?

קהל: אז [למה] אין מה לסמוך על זה שזה עכשיו? מפני שאם נזכה, אם נאמין, זה יכול להצליח אני חושבת. לא?

מניטו: כן כן. נכון מאד. זה עניין של אמונה. מי שמאמין

קהל: זאת האפשרות היחידה ל...

מניטו: מי שמאמין - מאמין. מי שלא מאמין - לא מאמין. לכן אני אומר.

קהל: לא, אבל עכשיו זה לא "אחישנה, זה "בעיתה"

מניטו: עכשיו, מכל מקום, זה לא - "אחישנה". "זה בעיתה" כמו ש...

קהל: אבל הייסורים, אפשר... על פחות ייסורים.

מניטו: כן, אבל המחיר לשלם...

קהל: אבל המחיר...

מניטו: יתכן. אבל מכל מקום - הרחמן ירחם. גם זה לא בידנו. ואם הוא בטובו ובחסדו יחליט בלי ייסורים. הוא המלך. כן? אפשר גם בלי ייסורים. אבל העניין הוא שזה הפעם הראשונה שעם ישראל חזר בתור אומה! כל העניינים של משיחיות שקר לכן הדוגמא של בר-כוכבא היא מאפיינת מאד, כן? כל התנועות של משיחיות שקר זה לא היה תנועה לאומית. זה היה תנועה דתית. לכן זה הכשיל. מכיוון שהעם לא הסכים! כמה משוגעים לדבר, בבחינה דתית, הם חשבו שאפשר. היו... אותם תאריכים היו נכונים. היתה אפשרות. אבל לא זכינו. זה מה שצריך להבין. כן.

קהל: זו הפעם הראשונה ש...

מניטו: שחזרנו בבחינה לאומית. ולפי הגמרא - זה הסימן ש"לעלות בחומה" זאת אומרת: "יחד. ביד חזקה" ולא כדתיים, שרוצים למשיחיות-דתית. כן? משיחיות-דתית היא פסולה. כי המשיח זה מלך של עם ישראל. תפסתם את ה?... זה מובן?

קהל: מניטו, אתה פעם אמרת בפריז, סיפרת, כשהיו ה... אז היה משא-ומתן בין... אחרי שסאדאת בא לירושלים, תמיד היו שואלים אותך, כשבאת: "נו מה? אז, אז אמרת שאתה לא יודע בדיוק. ‎צריך לדעת אם זה ישמעאל או עמלק.

מניטו: כן.

קהל: אבל סיפרת... זאת אומרת הסיפור של אבימלך ואברהם

מניטו: אה, כן כן.

קהל: ואח"כ מיד אחרי זה [אחרי המעשה של אבימלך ואברהם] "קח את בנך, את יחידך" אחרי אבימלך.

מניטו: כן. זהו. כן. זאת אומרת - כש‎...

קהל: וזה ממש...

מניטו: זה ממש מה שאנחנו חיים. כן. העניין הוא ככה: אברהם כרת ברית עם אבימלך. ואבימלך אומר לו: "בכל מקום"... אני לא זוכר את הפסוק אבל זה הביטוי: "בכל מקום שאתה חפץ, אתה יכול להיות בארצי". אבימלך אומר לו:"בארצי" ואברהם הסכים! הוא [אברהם] שקיבל את ההבטחה: ש"זה ארצך" הוא כורת ברית עם מי שאומר:"ארצי" מיד - עקידת יצחק.

קהל: מיד הפסוק הבא זה "קח את בנך" אז זה ממש... זה סיפרת - ואחרי שנתיים!

מניטו: ברור. ברור.

קהל: בתור אתה, בעצמך עוד לא רצית...

מניטו: לא, אני משוכנע עכשיו שזה נגמר לא יהיה שלום ב...

קהל: אמרת משהו על היהודים אתמול, שזה יהיה ב"חימה שפוכה"

קהל: אתה מחזיר את הגלגל אחורנית?

מניטו: כן. ברור. אנחנו צריכים עוד להילחם. ברור מאד. אבל - זה רק עניין אלו שיהיו קורבנות במלחמה, אבל צריך להאמין שיש תחיית המתים. מי שמאמין שיש תחיית המתים, זה לוקח תמונה אחרת, כן?

קהל: כבר יודעים מה זה תחיית המתים ממש?

מניטו: אבל זה יהיה גם פשט, גם רמז, וגם דרש, וגם סוד. אבל פשט גם כן...

קהל: אה, ב' רציתי לשאול: האם גם הרב קוק הולך לאותו הכיוון? למשל העניין: ש"עלו בחומה" אני קראתי את זה גם כן אצל הרב עטייה שכתב...

מניטו: כן." סוד השבועה" סוד השבועה.

קהל:" סוד השבועה", או יש לו חוברת אחרת?

מניטו: כן. סוד השבועה.

קהל: אז קראתי ב...

מניטו: וההסבר שלו הוא קו ונקי.

קהל: אבל בכל זאת, בדיוק! בכל זאת... אין זה הפרוש המקובל, ואין זה הפירוש שנותנים כל המפרשים!!

מניטו: אני יודע. זה... הפירוש הזה, אם זה - הפירוש הזה זה נכון, ויש הרבה הרבה רמזים.. לא רמזים, מקורות - שזה הפירוש הנכון, אלו שנותנים את הפירוש ההפוך, אלו הם ש... איך אומרים? נגד המדינה ונגד...

קהל: לא אמרתי... לא לקחת את המפרשים של היום.

מניטו: אז מה?

קהל: אם אנחנו לוקחים את המפרשים מכתיבת התלמוד עד ימינו-אנו,

מניטו: אז, אני רוצה להסביר את זה.

קהל: אנחנו רואים בכל זאת שזה פירוש אחר!

מניטו: אז מ...

קהל: לכן אני באמת שואלת.

מניטו: טוב טוב.

קהל: גם הרב מזדהה עם ה...

מניטו: ברור ברור ברור. ברור.

קהל:...עם הרב עטייה?

מניטו: ברור, ברור ברור. לא באותו סגנון, אבל... אני רוצה להסביר את העניין הזה ככה: זה בגמרא: אפילו לא צריך את הספר. יש עניין שיש שבועה כזו: ש"לא יעלו בחומה". יש שבועה כזו לפני הזמן. מכיוון שמסתמכים על הפסוק: "השבעתי אתכם בנות ירושלים מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד - ש ת ח פ ץ" אז -"עד שתחפץ"- נשבעו שלא יעלו בחומה. כי צריך שהתפקיד של הגלות יסתיים. כך בפסוק הקודם של רב יהודה, כמה שורות לפני זה, "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם" ולכן אסור לפני זה. ולפי ההלכה, זה לא סוגיה של הלכה! אף פוסק אחד לא חשב שזה הלכה. זה לא היה אגדה גם כן, אבל זה הסבר של המצב של גלות-גאולה. אבל לפי הפוסקים, אם ניקח את זה ברצינות כמו הלכה, זה ברור מאד: זה רק שייך לבבל, ליהודי בבל, וזה רק שייך למאה שנה משלמה המלך ומאותה תקופה גמרנו. אותה שבועה - אין לה תוקף.

קהל: איך הוא מסביר את המפרשים האחרים?

מניטו: סליחה, אני רוצה לגמור. אבל אחר כך יש שבועה אחרת! שאמר ר' אלעזר, מיד אחר כך: "אמר להם הקב"ה לישראל: "אם אתם מקיימים את השבועה - מוטב""ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה", ורש"י מפרש: הפקר..... טוב. אז פה - הויכוח עכשיו הוא במה מתכוון ר' אלעזר? אותה שבועה שלא יעלו כחומה, ויש שש שבועות שמה, לא רק אחת. או לשבועה אחרת לגמרי. וזה ההסבר של הרב עטייה שהוא חזק מאד: מיהו זה ר' אלעזר הזה? שאומר מיד אחר כך:"אמר ר' אלעזר:"מי שמי שדר בארץ ישראל חשוב כלא עון". בלי עוון. זוכרים את ההמשך?

קהל: יש לי את זה פה. הר' אלעזר הזה, כן? הוא תלמידו של ר' יוחנן הסנדלר. שהיה ציוני "שרוף" כן? וצריך להבין - ר' אלעזר עד ר' אלעזר, כן? ור' אלעזר מביא ממקום אחר השביע הקב"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שישראל יכנס בירושלים של מטה ולכן - אותה שבועה של ר' אלעזר זה עניין אחר לגמרי- שאם אתם נותנים לי לקיים את השבועה שלי, אם אתם מקיימים את השבועה, שאם לא כן - היה אומר:אם אתם מקיימים את השבועות- שהיו שש שבועות- זאת אומרת: אם אתם נותנים לי להיכנס בירושלים של מעלה, מוטב, מכיוון שהשבעתי שאני לא אכנס למעלה אם אתם לא נכנסים למטה, ואם לא- אני מפקיר את בשרכם. אז הנה הויכוח בינינו ובין הסאטמר למשל הם אומרים: "מכיוון שעלו כחומה אותם הציונים אז באה השואה" לפי הפשט - זה ההיפך! מכיוון - שלא נתנו לקב"ה להיכנס בירושלים של מעלה, באה השואה, ממש היינו הפקר. אז זה הויכוח. תפסתם את חשיבות העניין. מכל מקום, אם אנחנו נקבל את זה לפי ההלכה, צריך לדעת: שלכל הפחות, בהצהרת בלפור שאומות העולם נתנו את האפשרות, זה נגמר. מכיוון שבשבועה השנייה, יש שלוש שבועות בבת אחת, אני רוצה להסביר את זה: ואחר כך עוד שלוש שבועות. אז השלוש שבועות הראשונות הן ככה: שישראל נשבע שלא יעלו כחומה. רש"י מפרש:"יחד, ביד חזקה" זה הציונות, ולא התנועות של המשיחיות הדתית. אחר כך, ישראל נשבע שלא ימרדו נגד אומות העולם. זאת אומרת: שיחכו עד שיקבלו רשות מאומות העולם. ואומות העולם השביעו [הושבעו] שלא ישתעבדו בישראל יותר מדי, אז כל זה - זה חבילה אחת. זה עסקת חבילה, נאמר. מכיוון שהם הפרו את השבועה שלהם [אומות העולם] השתעבדו בישראל יותר מדי, וזה הסיבה המיידית, ההיסטורית של הציונות, מכיוון שקיבלנו את ה-OK משלהם, נתנו את הרשות אז גם השבועה הראשונה - גמרנו איתה. זה הולך יחד! וזה ההסבר של המקובלים של התקופה שלנו

קהל: מי למשל?

מניטו: למשל, כל המקורות הם ב... ספר חשוב מאד של הרב כשר: "התקופה הגדולה" אולי תלמדו את הספר הזה. הוא מביא כמה מכתבים של גאוני עולם, שאמרו: מכיוון ש... ובפרט בסן רמו כשאומות העולם ממש קיבלו את הצהרת בלפור, עכשיו, השבועה" שלא יעלו כחומה"אין לה תוקף. עכשיו - זה כבר משהו אחר. ותזכרו את זה: שביציאת מצרים היה צריך לחכות את ה OK של פרעה! מיד כשנתן - אז יצאנו! אחר כך - הוא, איך אומרים, התחרט. זה... מאוחר. כן?

קהל: גם עכשיו מתחרטים!

מניטו: זהו! אז זה מאוחר! נתנו כבר! גמרנו. ויש לנו טענה חזקה מאד: השתעבדו בישראל יותר מדי. וזה היה לפני תקופת השואה! ברוסיה, במרכז אירופה, זה התחיל להיות חמור מאד! אז הציונות קמה. מכיוון ש... העם לא עלה בא היטלר. זה סדר הדברים. אז הסאטמרים אומרים ההפך. בדיוק ההפך. למה בא היטלר? מכיוון שחשבנו לחזור לארץ ישראל בלי המשיח, וזה אסור לפי השבועה. אז עכשיו - זה לא עניין של אידאולוגיה, או של תפיסת עולם. זה עניין של למדנות פשוטה- מה אומרת הגמרא? תפסתם את חומרת העניין. כן? מה אומרת הגמרא! ולכן, תודה לרב עטייה, שדייק את העניינים. אבל יש הרבה הרבה מקורות. הרב אבינר, מתלמידיו של הרב קוק, כתב חוברת, עם כל המקורות, אז אני אשאל אותו שישלח לי כמה, ואני אתן לכם. יש עוד חוברת אחרת, שוכח [שכחתי] מי חיבר את זה, זה שם אשכנזי שאני לא זכרתי, לא רגיל לשמות האלו אבל החוברת נקראת:"השבעתי אתכם" זה עוד חוברת אחרת מהרב עטייה. וכשקוראים את ההסברים האלו, כן? מי שלא רוצה לקבל אותם, זה סימן שיש פגם באיזשהו מקום. ולכן, רק קראתי מאמר לפני כמה חודשים מהרב הירש של הנטורי קרתא שהוא אומר את זה בפירוש, זה היה ב"ידיעות אחרונות": הציונים האלו הם אחראים על השואה מכיוון שכתוב בגמרא "שלא יעלו כחומה, זאת אומרת: מוכנים למלחמה, והם באו לעשות מלחמה נגד הצדיקים האלו ששמם הערבים כן? ולכן - סבלנו את כל זה הודות לציונים. מה הם עושים פה בירושלים??!

קהל:

מניטו: אז המצב הוא חמור מאד, מכיוון ש... לפי דעתי, אני חוזר לעניין חינוכי-פדגוגי, ההשפעה של אותם החוגים היא גדולה מאד. למשל אם אני לוקח את הקהילה שאני מכיר אותה - הקהילה בצרפת. יש תנועה של חזרה בתשובה. וסופסוף זה מגיע לישיבות שלהם. מכיוון שאין ישיבות אחרות!! מה?

קהל: זאת הבעיה...

מניטו: זאת הבעיה. טוב. אבל - ההשפעה שלהם היא חזקה מאד. וזה מעכב את היהודים, לחשוב על העלייה. אף על פי שאינם דתיים. אינם כל כך דתיים, טוב - אוכלים כשר, ככה או ככה, הולכים לבית הכנסת, אבל הם מפחדים מהדמות של הרב שאומר להם: "אסור! זה כתוב בגמרא! אל תעלו שמה!" כן?

קהל: האם מלבד סאטמר יש עוד מישהו שמתנגד לעלייה?

קהל: ודאי!

מניטו: כן.

מניטו: כולם, חוץ משיטת הרב [קוק] אני רוצה להסביר את זה.

קהל: חוץ מ...

מניטו: משיטת מרכז הרב. אני רוצה להסביר את זה ככה:

קהל: זה לא ש...

מניטו: לא לא. לא לא, אני רוצה להסביר את זה ככה: יש רק שיטות בעניין הזה: שיטת הרב קוק:"אנחנו באתחלתא-דגאולה" או שיטת הסאטמר: "זה מעשה שטן". ביניהם - יש רק מי שיותר ככה, או יותר ככה. אבל אין שיטה אחרת! כן? אבל יש הרבה, שחושבים, על המשפחה שלהם, כשיהיו "בדימוס" איך אומרים את זה... פנסיונר, כן? לעלות ארצה, הודות למדינה של הציונים, אבל - לא אומרים: "אסור לעלות" אבל כל החינוך שלהם, זה כדי להשפיע על היהודים: "זה מעשה שטן" והמצב הוא חמור מאד!!! מכיוון שמה שאני מפחד – זה חס ושלום, שתהיה עוד שואה. ובפרט - בצרפת. ואני מפחד מאד. מכיוון שהיהודים שמה - הם גאים להיות יהודים. פרובוקטיביים. כשהולכים באיזה רחוב ברובע יהודי, בפריז למשל, רואים "כשר" באותיות [קידוש] לבנה, וכן הלאה באמריקה זה עניין אחר לגמרי. באמריקה זה מקובל. אבל בצרפת יש איזה פרובוקציה, של היהודים. אומרים: אנחנו צרפתים, אבל לא כמוכם. יותר מכם. פעם תראו תגובה, וזה בלתי נמנע, מהגויים האלו. ועכשיו הברית שיש בין צרפת והערבים זה [...] תוצאות. ואני מפחד מאיזה מין אנטישמיות-מדינית שמה בצרפת. ולכן אני אומר - צריך חזרה של הכלל. ואין חזרה, אלא: "ושבתם עד ה' אלוקיכם" זה [פרשת] ניצבים, כל הפסוקים האלו, "ושבת עד ה' אלוקיך" זה חזרה לישראל, כן? לצאת מהשפעת המזלות. לצאת מ"תנה ראש - ונשובה מצרימה"- תוצאות חטא העגל. זה מובן? טוב. אבל מה? האחריות היא לא במנהיגות המדינית. האחריות היא אצל הרבנים! כי אני מכיר את היהודים האלו. כשהרב אומר - אז הם עושים. אם הרב לא אומר - לא רוצים. תפסתם את העניין?

קהל: אבל הם פוחדים שפה תהיה השואה.

מניטו: לא... אם הרב אומר, אז... אבל יש גם הליובאוויטש הוא גם כן יש לו... איפה הוא שם?

מניטו: אני קראתי בעיתון של חב"ד, אבל שכחתי להביא אותו. זה כתוב בכותרת ענקית: שהרבי אמר: "בקרוב ממש, אני בא עם משיח צדקנו" זה כתוב ככה.

קהל:"אני בא?"...

מניטו: עם משיח צדקנו.

קהל: הם לא אומרים תפילה לשלום המדינה, שמעתי.

מניטו: מה?!

קהל: מה?!

קהל: הם לא אומרים תפילה לשלום המדינה.

מניטו: הליובאוויטש? שמה בברוקלין? זה פלא!

קהל: פה בארץ. אה, פה בארץ?! בכפר חב"ד?! לא. זה לא ייתכן. לא לא...

קהל:...קיבוץ ענתות...

מניטו: צריך לבדוק. לא לא. צריך לבדוק. טוב, יתכן שיש שיטות משיטות שונות בתוך אותה שיטה, אבל... זה לא חושב. לא חושב. עד כדי כך? אני לא חושב. טוב. אז סופסוף הגענו לזמן, אבל אבל פעם הבאה נתחיל בלי שאלות, כן? נכון? יאללה. אז - תודה רבה.

 

{bfaccordion-slider סוד בית המקדש על פי הקבלה: בניין העולם לקראת המפגש}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, דרך חיים למהר"ל

ולר' אליעזר" דמחייב אתולדה במקום אב""אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה תולדה""הך דהוה במשכן חשיבא""קרי ליה אב""הך דלא הוי במשכן חשיבא קרי לה תולדה"ופה ההגדרה היא מחוץ לעניין משפטי! זה תולדה לפי המשמעות של העניין!

קהל: למה" משמעות?"לפי מקור, לפי ה...

מניטו: לא. תשמע...

קהל:" תולדה"זה - שלא נזכר במקרא,

מניטו: לא, אבל...

קהל: זה עניין פילולוגי...

מניטו: זה לא נזכר במקרא.

קהל: זה לא נזכר אף פעם

מניטו: זה לא נזכר אף פעם!

קהל: אהא... לא היה במשכן.

קהל: אז זה בכלל פלא גדול. שרק מה שמוזכר במשכן זה נקרא" מלאכה!" לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה זה" מלאכה!"

קהל: לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה - זה מלאכה!

מניטו: כן. אה... יפה. מהי התשובה? אז פה אנחנו גולשים לרבד אחר לגמרי. קודם כל - הסגנון:" ארבעים חסר אחת"למה" ארבעים חסר אחת"?

קהל: למה לא שלושים ותשע?

מניטו: כן! היה צריך לומר:.שלושים ותשע זה דומה קצת לעניין של מלקות, כן?

קהל: כן" ארבעים יכנו..."לא הגיע לארבעים? ארבעים חסר אחת. זה דומה. אני לא חושב שזה אותו נושא, אבל זה דומה. אני שמעתי הסבר לפי הקבלה: כי כל ההיסטוריה של העולם, זה בניין העולם כבית-המקדש. בית-המקדש שלנו, זה הדגם שכבר קרה בנקודה אחת של הזמן, נקודה אחת של העולם, נקודה אחת של האדם: עם ישראל, ירושלים, אותה תקופה - זה כבר נבנה כבית-המקדש. אבל העולם כולו - זה:" אשרי יושבי ביתך"- ביתו של הקב"ה וצריך להפוך את כל העולם כולו לבית המקדש.

דהיינו הקב"ה ברא את העולם ויצר אותו עד היום השישי- ששת ימי בראשית- ומסר את העולם לאדם. אז - האדם וזה החלק שלו, צריך לבנות את העולם כביתו של הקב"ה. בששת ימי המעשה העולם בנה את ביתו של האדם, ואותו בית שהקב"ה צמצם את עצמו ממנו, האדם צריך לייצר אותו, לתקן אותו, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה, ואז יהיה מפגש בין הבורא והבריאה. כי - לפי תורת הקבלה בעולם של הבורא אין מקום לבריאה. הזהר מסביר את זה: כ"נר בשמש". הוא מבוטל. זה ביטול ב-יש. ולכן צריך צמצום כדי לתת מקום לעולם.

קהל: אתה רוצה להגיד שהצמצום כבר כתוב בזהר?

מניטו: זה כתוב בזהר?! אני מבין את השאלה. ברור. כל הזהר כולו זה ההסבר של הצמצום. תשמע... האר"י ז"ל המציא את ה...

מניטו: לא.

קהל: את הצמצום

מניטו: יש לנו כלל: שכותבים ספר לא לחדש דבר. אלא מכיוון שהדבר עלול להישכח, אז כותבים אותו. אתה מבין את זה ההפך! כן? ריבוי ספרים - זה סימן של ירידה בחכמה.

קהל: מדייקים שהאר"י ז"ל בעצמו הוא לא לימד את תורת הצמצום אלא בסוף... בחודש האחרון! יש איזה בלש אחד פה בירושלים שהוא מצא את זה בבניין אריאל.

מניטו: תשמע אני מצאצאי הבר-פלוגתא של המהרח"ו.

קהל: של ה-מי? של הר' חיים ויטאל. הרב אבן-טובול, של ה"דרוש חפציבה". הוא היה המייסד המשפחה של האמא שלי. והוא כתב דווקא ה"דרוש חפציבה" עד לאחרונה היו חושבים שזה מהרב חיים ויטאל, וגילו כתב-יד שזה מהר' אבן טובול. והוא מגלה את עניין הצמצום מהזהר. והפלוגתא בינו ובין הר' חיים ויטאל זה דווקא על אותו מקור בזהר. ואני אספר לכם: יש לנו מסורת במשפחה שבסוף ימיהם השלימו ביניהם, הר' חיים והרב יוסף, ובמשפחה של הרב יוסף (אבן טובול ) החליטו לתת את השם "יוסף" מאב לבן, "יוסף - חיים", "יוסף - חיים" עד הדור שלי זה היה ככה! הסבא היה חיים בנו היה יוסף בנו של יוסף היה חיים, ובנו של חיים היה יוסף. כדי להוכיח שהשלימו. וכל פעם, עד ימינו אנו, שאנחנו עושים אשכבה, יזכור, לאיזה תלמיד-חכם של המשפחה, עושים גם כן לר' חיים ויטאל. עד ימינו. כדי להוכיח שהשלימו ביניהם. באוניברסיטה לא יודעים את זה... ודווקא - אי אפשר להבין את הזהר. בלי תורת הצמצום. והפשט של... אני אמרתי -"הפשט" של האר"י טוב, סופסוף זה בא מהמקרא: "בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ" המילה "ברא" זה כבר מורה על הצמצום.

קהל:"ברא" מה זה? הוציא החוצה?

מניטו: הוציא החוצה!

מניטו: ואיפה הוציא את זה? בחלל! ולכן - הצמצום קדם לבריאה. אני רגיל להסביר את זה ככה: המושג "בריאה יש מאין" זה מושג פילוסופי שאין לו משמעות הגיונית. כי מאין=אפס. זה מושג שבאמונה! המושג "בריאה יש מאין" אין לו משמעות שכלית. אנחנו מאמינים מכיוון שרבותינו לימדו אותנו כי הבריאה זה: "יש מאין" אבל אי אפשר לתפוס את זה לפי השכל! המקובלים הסבירו: "שלבריאה"- כי הבריאה היא: "בריאה יש באין" ולבריאה "יש באין" קדמה בריאה של "אין מיש" זה הצמצום. כן? קודם כל היה צריך צמצום, כדי לברוא את החלל, ובחלל - יש ההתפשטות של האורות שבאים מהאין-סוף. ולכן - זה המשמעות השכלית של המילה "בריאה" ולמה דיברנו על כל זה? כן? מאיפה יצאנו? מאיפה יצאנו? מלפני זה? דיברנו על...

מקור – דרך חיים למהר"ל

גמרנו את ההסבר. יש לכם שאלות? יש לנו עוד זמן.

קהל: הוא [המהר"ל] מדבר על הבית ועל התלמיד-חכם בתוכו כמו על הגוף, ועל השכל. זאת אומרת, הבית - הוא כמו בבחינת גוף לשכל.

מניטו: נכון.

קהל: האם אפשר כך להתחיל להבין גם את בית המקדש? כי הרי להגיד... אז השאלה עולה: "לית" הקב"ה. לית אתר

מניטו:"פנוי מיניה" אז מה זה בית המקדש? כלומר - איך אפשר לצמצם?... את... אותו - ש"כבודו מלא עולם"?

מניטו: זה עניין של מדרגות של גילוי!

קהל: אז בכל הפרק יש לנו...

מניטו: זהו. אז אולי אני אסביר עוד קצת, ונראה דרך השאלה שלך. הפסוק הוא:"אשרי יושבי ביתך" נראה אחר כך איך זה מתקשר. יש... זה עניין של מדרגות של גילוי. "לית אתר פנוי מיניה" וצריך להיזהר מהמימרא ההיא. כן? החכמים. היזהרו מאד בזה.

קהל: באיזה מימרא?

מניטו: אני אתרגם בעברית: "אין מקום ריק ממנו" אי אפשר לומר את זה, ככה,בלי זהירות. בלי הסברים. כן? כי יש מקומות שלא ראוי לומר ש... "כבודו מלא עולם" אבל - במדרגות של גילוי שונות לגמרי! "כבודו מלא עולם" אבל בהסתר. בהסתר-פנים. ויש מקום מיוחד שהגילוי הוא בולט יותר- שהגילוי הוא בגילוי. אולי אני אסביר את זה בקצרה: מה עניין בית המקדש? ולפי ההסבר הזה, כל העולם כולו עתיד להיות בית-מקדש. וזה סוד של: "אשרי יושבי ביתך" כי כל העולם כולו נקרא "בית" והבעל הבית זה האדם. אני רוצה לדייק בזה: מי שברא את הבית, ה"בעל הבית" במובן של העליון, כן? הבעל האמיתי של הבית, זה הקב"ה. העולם נקרא "עולמו" אבל הוא הזמין בבית הזה אורח: האדם, כדי שהאורח הזה - יהיה בעל הבית, זה מובן? אז אפשר להסביר את זה ככה: קודם כל, כשאנחנו קוראים את המילה "בראשית" אז המילה "בראשית" זה המילה "ראש",עם ההסבר ל"שית" בסוף, כן? סמיכות. ועם ההסבר של בי"ת בהתחלה:"בראשית" ואני לא רוצה לכתוב בלוח, זה - לא צריך. אבל, תראו את זה בעצמכם, אבל אפשר לקרוא את אותה מילה -"בראשית" ויש בתיקוני זהר תיקון שלם על ההסבר הזה, "ראש"- "בית" מבינים? והמשמעות של "בראשית" ו-"ראש"- "בית" זה אותה משמעות! ראשית של הבית, הוא ראש של הבית, מהבית בראש, וזה אותו עניין. העולם כולו - נרמז לבית אחד. וזה מתחיל ב-"בית" האחד. "והאחד איננו"[פרשת ויגש] "איננו עוד" זה רמז לביאת המשיח, כן? אז הקב"ה ברא את העולם יצר אותו, בנה אותו, כדי שיהיה בית לאדם. [הפסקה בהקלטה] אז אומרים זה פלא. כן? ולכן אומרים את ה"הלל"כן? טוב. אז אני חוזר לעניין. בששת ימי המעשה, הקב"ה יצר ובנה את העולם כדי שהעולם יהיה ביתו של האדם, כן? ואז מתחילה ההיסטוריה של העולם. עד ביאת המשיח. מהי המטרה של ההיסטוריה של העולם? שעכשיו האדם צריך לבנות את העולם, כדי שהעולם יהיה שוב, גם כן, הבית של הבורא. הבית של הקב"ה. שהבורא יכול להתגלות באותו בית. ואנחנו חיים בשלב שנקרא "עולם הזה": הקב"ה מסתתר דרך הטבע. והאדם - יש לו יעד לבנות את העולם, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה. כל מקום שמגיעים לקדושה - זה בית המקדש. מה זה בית המקדש? זה בית זה בית שגם האדם וגם הקב"ה יכולים להיות יחד במחיצה אחת. זה מובן? ולכן זה לא לחינם שכל המושג של "מלאכה" לגבי השבת הם המלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כי מה זו העבודה של בית המקדש? בית שלם לפי המימדים של הקדושה. שבו - אדם שלם, לפי המימדים של הקדושה- הכהן הגדול - שהוא הכי קדוש שבעם, ולבוש בלבושים השלמים, לפי המימדים של הקדושה, שאוכל את הסעודה השלמה לפי המימדים של הקדושה. זו העבודה של בית-המקדש. ולכן - כשמגיעים למדרגה של קדושה, אז - הקב"ה מתגלה בבית-המקדש שלו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זה הפשט של הפסוק. ולכן - קרה את זה פעם בעולם במשך כל הזמן בעם מיוחד של כל מין האנושי, שבית המקדש נבנה פעם. קרה משהו כזה שהיה בית משותף לשכינה ולאדם. אבל זה רק סמל רמז של העתיד של העולם כולו בבחינת "עולם הבא" שיהיה כולו בית-המקדש.

מניטו: נכון. מכל מקום, מה שאני הסברתי לפי אותו הסבר, שיש לנו כבר דגם של זה: בית מתוקן אז - הקב"ה מתגלה בו. זוהי ההקבלה. כן? ומה שאני הוספתי, שזה היעד של כל ההיסטוריה של כל העולם כולו. זה הסוד של "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ורק אני מוסיף קצת הסבר על העניין של המלאכה. אתם רואים עכשיו את הקשר בין ההגדרה של: מה זה "מלאכה" לגבי שבת? זה לפי הגמרא, ט"ל מלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כל מה שצריך לבית המקדש. זאת אומרת - כל מה שצריך לבניין הבית. כל מה שצריך להכין את הבגדים, כל מה שצריך להכין את האוכל- זה נקרא מלאכה. מכיוון שכל העבודה של האדם בעולם זה לבנות בית המקדש, להפוך את העולם: עולם הטבע לעולם של הקדושה. ולכן אנחנו צריכים ששת אלפים שנה, "שש ימים תעבוד" "ויום השביעי - שבת לה' אלוקיך" אז אנחנו מכינים את [יום המקדש].

קהל: זה המשמע אגב של...

מניטו: משמעות

קהל: משמעות, סליחה. "ברא את העולם לעשות"

מניטו:"אשרי". יפה. יפה. ולכן - בהסבר הזה: "אשר ברא אלוקים - לעשות" כדי שהאדם יתקן את העולם במלכות שד"י.

קהל: ומאיפה הפירוש הזה? של מה ש... זאת אומרת...

מניטו: שמה?

קהל: על ה... זה... "לעשות"

מניטו: זה במדרש רבה. ו"לעשות" כי - עשייה כל פעם במקרא: "עשייה" זה תיקון. לתקן. אז יש כבר תיקונים שהקב"ה - הוא הוא עשה בעצמו" ויעש אלוקים" "ויעש אלוקים" אבל אחר כך - "אשר ברא אלוקים לעשות" האדם צריך לעשות את המצב של שבת. "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת"

קהל: אבל דווקא שבת זה יום שאנחנו לא עושים מלאכה. שהיא מלאכה ש...

מניטו: דווקא. לכן כשזה שבת, אז זה שבת! "ששת ימים תעבוד" איזה עבודה? כל העבודה שצריכה לבנות בית המקדש. ולכן... רק דקה, אני רוצה להוסיף קצת הסבר. כדי שזה יהיה ברור: כל ההיסטוריה כולה של כל העולם כולו זה בניין בית המקדש. וכל אחד יש לו תפקיד בזה. "כל אחד"- הגויים במשמע. בבניין בית המקדש כל הגויים הם הביאו את כל העבודה שלהם, כדי לבנות בית המקדש שעם ישראל מקדש אותו. זה מובן? ואתם רואים איך כל הגויים רוצים שבית המקדש יהיה שלהם. רק השבוע קרה עוד משהו שאמרו ש... טוב. מה?...

קהל: שמעתי לפני כמה שבועות, באיזה שיעור, ושמה הרב הזכיר משהו שאינו דומה למה שהרב אומר, הוא אמר שבתקופת החורבן כל האבנים של בית המקדש למעשה התפזרו בכל העולם. אז בכל מקום שיש בית כנסת בעולם - זה אבנים... שנפלה שם.

מניטו: כן.

קהל: אז... בבוא הסוף, כל האבנים האלו יתכנסו חזרה, ואז יבנה הבית השלישי.

מניטו: יפה. זה רמז לבתי כנסת, שנקרא: "מקדש מעט" אבל צריך להיזהר. כדי לא ליפול בהסבר גלותי. ולשלוח אבנים לגלות, כדי לקנות בתי כנסת. צריך להיזהר מזה. כי יהיה עוד מעבר דומה לעניין הזה: שלעתיד-לבוא קדושת ארץ ישראל תהיה כקדושת ירושלים, וקדושת כל העולם כולו, בחוץ לארץ, יקבל קדושת ארץ ישראל. ויש המון המון יהודים שמחכים את הזמן שארץ ישראל תגיע להם, שמה.

קהל: אז מה צריך בית שלישי?

מניטו: מכיוון שהבית נחרב! זה "מעביר ראשון ראשון" זאת אומרת הבית הראשון נחרב, הבית השני שהיה צריך, והיה יכול להיות התחלת הבית השני, הסופי, כן? ונחרב גם כן, מכיוון שרוב העם בחר בגלות ולא לחזור לארץ הקודש. והבית השלישי - יהיה הבית הסופי! ויש הקבלה בין שלושה אבות ובית המקדש גם כן: הראשון, השני, והשלישי. אם אני זוכר היטב זה נרמז בפרושו של רבנו בחיי על התורה. הוא אומר רמז לחורבן בית ראשון "ויקח מאבני המקום" אני יכול לקבל ספר בראשית אם יש פה? ונראה מיד את... יש בראשית? טוב, רק דקה. זה ב"ויצא" כן? אבל תבדקו את זה בפירושו של רבנו בחיי על התורה, "ויקח מאבני המקום" זה רמז לחורבן בית ראשון. ואחר כך... טוב, צריך לבדוק איך הוא מסביר את זה ויש כמה רמזים. מה?

קהל: זה ההסבר.

קהל: אני שמעתי את... את הפירוש הזה על ה... בקיצור - אפשר להגיד גם ש...

מניטו: צריך...

קהל: בקיצור, על רגל אחת.

מניטו: כן. העניין הוא ככה: למשל: יש לפי הפסוק: "ושב וקבצך", "ושב וקבצך" שתי פעמים. קיבוץ גלויות. זה בפרשת ניצבים. פרק ל' אם אני זוכר, בהתחלה. אנחנו מחכים לשתי תקופות של משיח. אבל מי אמר שהפעם השנייה זה לגבי היהודים? מי אמר את זה? זה לגבי "הנידחים" "אם יהיה נדחך" זה לא יהודים! יהודים - זה שיבת ציון.'קיבוץ גלויות'. זה משהו אחר, כן? ‎אולי זה משהו אחר. אז הם מחכים שהמשיח השני יבוא לקחת אותם. אולי הוא... יהיה לו עסק עם... עשרת השבטים. או עם היהודים. זאת אומרת - זה מסוכן לחכות שמה. טוב, מה היתה השאלה?

קהל: אז כאילו, בזעיר-אנפין, אולי הכל אותו דבר אותה מערכת ובזעיר-אנפין השאלה היא מה בזעיר-אנפין. כי האדם.

מניטו: זה מה שאמר האר"י.

קהל: כי האדם והשכל- זה לא, כאילו זה - בגדולה. זה הסיכון הגדול מאשר בית ועד. "בית ועד" זה כבר ירידה מהאדם והשכל.

מניטו: לא לא. זה ההפך!

קהל: אז בקטע סמלי "מה טבו אהליך יעקב משכנותך ישראל" זאת אומרת: האדם בביתו הוא מקבל בבחינת "בעל הבית" מימד יותר ויותר גדול, כשהוא לגופו. צריך להבין את המושג "בית" פה, לפי הפירוש של המהר"ל. זה מדרגה יותר עליונה אדם בביתו. ולכן, כדי לקדש את הבית, נאמר, צריך מעלה של השכל יותר גדולה מהבעל בית עצמו זה התלמידי-חכמים. כי - בית, זה מימד יותר גדול מ.. מי שאין לו בית לא נקרא "אדם" זה מה שאני רוצה להסביר שב'בית' יש כבר מימד יותר כללי מלאדם עצמו. אדם מחוץ לביתו, אדם בלי בית, אני לא רוצה להסביר רווק או משהו אלא כשהוא במצב ש"בגפו", כמו שאומר הפסוק- הוא לא אדם שלם. אדם בחינת "בעל בית" זה מימד אחר לגמרי ולמימד הזה, "בית בישראל", יש כבר משהו דומה לבית-המקדש. ולכן - לאו דווקא בית-כנסת זה "מקדש מעט" אלא - כל פעם שרב מברך קידושין - אז מסביר את זה. מי שבונה בית בישראל כאילו בונה בית-המקדש בימיו. השולחן זה המזבח, וכן הלאה, וכן הלאה. ולכן סומכים על היהודים, ש... צריך לגלות מה זה מושג -"בית"- "לא תהו בראם לשבט יצרם" טוב, רק ברמיזה. כי העניין הוא עדין מאד. זאת אומרת: האדם האמיתי זה אדם בביתו. זה מובן? אז - יש בית-כנסת, וזה - בבחינת כלל, ויש - כל בית ובית, בבחינת... וכל אחד במדרגתו. ולכן - החכמים מביאים גילוי שכינה בזעיר-אנפין, אבל - מאותו אור שהיה בבית-המקדש.

 

{bfaccordion-slider סוד הביות והרועה}

 

https://www.youtube.com/watch?v=xjsJLACwJQs&t=1s

שערי אורה, שיעור 62

ולכן, ההסבר הוא ככה: מהבהמה עד האדם, יש עלייה במדרגת הקדושה, המדרגה של הבהמה זה 'זכר ונקבה'. לאותו כלי של פריה ורביה, זכר ונקבה. אף על פי שיש רמזים שנאמר, לגבי הבהמות, "איש ואשתו" אבל זה היה לפני המבול.

טוב, פה יש נושא אחר שרק אני רוצה לנגוע בקצרה: המטרה של האדם בעולם ששייך לבהמות זה לקרב את כל הישות לנשמת האדם. לחנך את העולם, זה נקרא 'קרבן אִשֵּׁה'. וזה התחיל לפני המבול, זה סוד 'הרועה'. החיה, כשהיא קרובה לאדם, היא כבר 'בהמה'. לפי סוד המקובלים, וב'הגיון הנפש' של הרב חייא בר אשר, יש בה-מה. בבהמה יש כבר משהו קרוב לאדם. אצל האדם - זה סוד ה'מי'. אדם בגימטריה: 'מי'. אבל כבר בבהמה יש ההתחלה של ה'מה', שצריך להפוך ל'מי'. ו'מי' זה בגימטריא 'האדם'. גימטריא 'אדם' זה 'מה'. אז סוד הבהמות - זה חיות שכבר יש בהם 'מה', ה'מה' שצריך להפוך ל'מי'. תפסתם את המושג, כן?

ואחרי המבול האדם אבד את הכוח של החינוך של הבהמות. איך קוראים לזה בעברית? domestiques; domestication

קהל: לביית.

קהל: ביות.

קהל: חיות-בית.

מניטו: לא. חיות-בית זה domestiques

קהל: אילוף, ביות.

קהל [בתיה לנצט]: 'לביית'.

מניטו: 'ביות'. תפסתם את המושג. פתאום אנחנו רואים את זה: אבדנו את הכוח הזה! חוץ מהקרקס, אבל זה לא אותו עניין. זה סוד של הנבואה של ישעיהו (יא ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ [וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר] וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם". שהכבש והארי יהיו יחד (מתקן את עצמו:) הזאב והכבש.

קהל: זאב עם כבש.

מניטו: זאב עם כבש. אז תראו מה קורה בצאן: יש דווקא זאב, שהוא עם כבש - זה הכלב, ונער קטן איתם. זה מה שכתוב בפסוק של ישעיהו, כן? הכוח הזה שהיה במין האנושי - נאבד! אז למה התחלתי בזה? טוב, זה 'סוד הרועה'. זה המטרה של האדם: וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם - זכה - רדו, לא זכה - ירוד (בראשית רבה ח יב). יש משימה לאדם לגבי העולם, אבל העולם שייך לבהמות. ר' יהודה הלוי, הריה"ל, אומר באחד השירים שלו: "כי גר-תושב אני על גב אדמה" - אנחנו כגרים-תושבים. כאילו באנו מעולם אחר. הנשמה שלנו באה מעולם אחר.

ואנחנו מרגישים בזה: אנחנו שייכים, ולא שייכים. 'גר-תושב'. וזה סוד המושג 'גיור': כשלא-יהודי רוצה להתייהד, אומרים עליו שהוא 'מתגייר'. אבל זה הפוך! המשמעות היא הפוכה! הוא היה גר, היה נכר, והוא התייהד, אז אנחנו אומרים שהוא התגייר? כי היהודי הוא גר בעולם. יש מדרש יפה של החסידים, על הפסוק: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם" - זה מה שהקב"ה אומר לישראל. והחסידים מסבירים את זה, אני לא זוכר איזה חכם, אבל חסיד זה חסיד: אם אתם רואים את עצמכם כתושבים, אז אני גר. אם אתם רואים את עצמכם כגרים - אז אני תושב. לכן - "גר ותושב אנכי עמכם" - תלוי בהתנהגות שלכם. אם אתם רואים את עצמכם כשייכים לאדמה, כמו "משפחות האדמה" - אומות הטבע, אומות העולם, 'טבעי', כן? ש"נדמו כבהמות" - אז אני בחוץ. ואם אתם רואים את עצמכם כגרים, אז אני מלך העולם. תפסתם את הכוונה של המדרש. אז אני חוזר לסוף ההסבר של החת"ם סופר: מהבהמה - 'זכר ונקבה', אנחנו עולים למדרגה של 'איש ואישה'. כמו שציינתי: יש משימה של האדם, איך אומרים, אין מושג כזה, חוץ מאיזה רמז: "עורות אילים מְאודָּמִים" - "מאדמים" זה אדום, כן? - אבל אפשר להבין את המשמעות: זה אילים שהתקרבו להיות אדם. וזה סוד ה'אִשֵּׁה'. עלי, 'עולה', עלייה של 'נפש החיה'. אז אצל אדם הראשון: " לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" - יש כבר הכרה 'פנים אל פנים', אחד מול השני, בסוד המילה, והתחלה של לשון הקודש, והתחלה של הקדושה של הנישואים שנקראים קידושין. אבל זה רק המדרגה הראשונה, שלב הראשון.

 

{bfaccordion-slider סוד העיבור}

 

ויש רמז בירמיה שנביאי ישראל ידעו את המשמעות הנבואית של ההיסטוריה של כל עם ועם. "נביא בגוים נתתיך" זה ירמיה הנביא. ויש כמה רמזים במקורות שלנו, שאפשר להבין מה פשר הדבר של ישמעאל או עשו, או מישהו אחר, לפי בורא עולם! למה ברא את זה? מה התכלית? מה קורה אצלם? תפסתם את הנושא, כן. ויש פרק ב"אורות" של הרב קוק, שמסביר שכל אומה ואומה יש לה ערך אחד של הערכים הכי עליונים, שהיא מומחית בזה. ואפשר להוסיף - שזה מהסיבות של הגלות. כשעם ישראל הולך לאותה אומה, הוא מחזיר ניצוצות הקודש של אותה מידה. שרק הם מסוגלים להיות מומחים לזה. תפסתם? זה הרב שהסביר את זה. ולכן אל לנו לעסוק באינטרסים של עמים אחרים, אבל צריך לדעת שאי אפשר שההיסטוריה שלהם תהיה בלי שום משמעות! כי "כל מה שברא הקב"ה לכבוד בראו" אפילו הגויים! אפילו הע(ק)רבים... הגוי כל שכן, כן... כן. רצית... קהל: האם זה לא הסיבה שחסר לאומות העולם נביאים שהם באים לקחת את האמונה של ישראל? מניטו: יתכן. יתכן, אבל בכל זאת, אני משוכנע שמשה רבנו צדק. [שביקש שתיפסק הנבואה אצל אומות העולם] כי אני מכיר כמה פילוסופים של אומות העולם, בעיקר נוצרים. אם היו מבינים, לפי התורה, את... למשל את ה'תיק' של עשו. אם היו מבינים את זה, זה היה מסוכן לישראל. מסוכן מאוד! תופסים את זה? יתכן מאוד שאנחנו מתקרבים לאיזה תקופה שהם סופסוף יתחילו להבין את הסודות האלו. למשל, יש נושא אחד שחכמי הגמרא דיברו על זה: שאסור לגלות לאומות העולם את "הסוד." איזה סוד? קהל: ... מניטו: לא, רש"י מביא שני פירושים. "יש אומרים - סוד העיבור, ויש אומרים - טעמי מצוות" וסוד העיבור, זה הסוד של היחס בין ישראל לעמים בגלות. כי מה זה סוד העיבור? זה היחס של הלבנה לחמה. שישראל שנמשל ללבנה, בתוך הזמן של החמה, שהגויים נמשלו לחמה, אז להבין את סוד העיבור, זה להבין... זה מסוכן לישראל, כל עוד שישראל הוא... בעיבור אצלם. כעובר במעי אימו. עכשיו, כשהחל, [או 'כשחלק]' יצא, ממעי אימו, אז זה הזמן להתחיל לגלות ולהבין את הסוד הזה. ואני משוכנע שכבר יש אצל היהודים ואצל הגויים אלו שכבר מתחילים להבין את סוד העיבור הזה! מה היחס בין ישראל והעמים, לפי סוד העיבור. פשט העיבור זה - איך מונים את השנים, כן. (צחוק) אבל סוד העיבור? מסוכן מאוד לגלות את זה! רק דקה. למשל, הטענה של הגויים נגד ישראל, כשדווקא ישראל הוא בגלות, זה טענה שישראל הם 'טפילים' של הגויים. כן? פשוט. זה האנטישמיות הכי... טפילים. כן. אבל זה אמת! כי העובר במעי אימו - הוא טפיל! אבל כל עוד שהוא עובר, זה מסוכן לגלות את זה! זה לישועת האנושות כולה! [כאשר] אנחנו בסוד העיבור, כן. עבו"ר, עוב"ר, לשון עבר"י. העברי הוא העובר של העולם. וזה סוד הגלות, במעי... יש הרבה מדרשים שמסבירים את יציאת מצרים כ"לידת הילד." מי היא האם? מצרים! אבל כש... כשהגויים אינם חכמים, לא מסוגלים להבין את זה: זה לטובתם, לגדל את ישראל, ולתת לו לחיות, כדי לישועות העולם, לא מסוגלים להבין את זה: אז הטענה שלהם: "אתם טפילים"! ואינם יודעים שהם צודקים! זה מובן? טוב. קהל: אז למה זה מסוכן בשבילנו? למה זה מסוכן בשביל ישראל שהם ידעו שהם [הגויים] באמת אם. מניטו: הם יהרגו את כל היהודים. מכיוון ש... רק דקה. כל פעם שהעובר הזה קם לתחייה זה היה הסוף של האם. החורגת. כן. כשישראל יצא ממצרים זה הסוף של מצרים. כשישראל יצא מאירופה זה סוף אירופה! אז... אם מבחינים את זה, זה מסביר למה לא נותנים ליהודים לצאת! אבל כשנותנים ליהודים לצאת, זה הזמן להסביר במה מדובר! ואז היחס של אומות העולם לישראל, זה היחס של אם הבנים, אם אבנים... הם הבנים לבן. זה היחס של בינה לתפארת! וכל עוד שהיא אמא רעה, אז זה מסוכן! והם אמא רעה! והטעם השני זה "טעמי מצוות." אני הבנתי את זה דווקא ממופתי אחד. אני זוכר, בחתונה של אחותי, זה היה לפני הרבה זמן בצפון אפריקה, המופתי בא לבית הכנסת, היינו ידידים - הערבים והיהודים, כביכול, מכיוון שהמשטרה היתה צרפתית היו ידידים, כן... (צחוק) אז אני זוכר, כששמע את התפילה, וראה את הכתובה, ואבא שלי הסביר לו קצת איך אנחנו עושים את זה. אז הוא אמר את זה בערבית, אה! זה יפה! "יש לכם הדברים שלכם, יש לנו הדברים שלנו" דהיינו: טוב, יש לכם מצוות משלכם, יש לנו מצוות משלנו, דת משלכם, דת משלנו. זה התפיסה הכי אופטימאלית, נאמר, של הגויים, על היהדות. "זה דת." כמו שיש לנו דת, יש לכם דת, והכל בסדר. הדברים שלכם, הדברים שלנו. ואם מבינים שהמטרה של המצוות זה לא עניין דתי, אלא - הפרדה לאומית, אז זה יהיה מסוכן! וזה פשט התורה! זה מובן? למה לא תעשו כמעשיהם? מי חושב לעשות כמעשי עבודה זרה, כן? "אל תעשו כמעשיהם" זה ה... ההפרדה הלאומית בין ישראל והגויים. זה המצוות. אני פה מסביר דברים אולי... שאתם לא כל כך רגילים לתפוס אותם ככה: המושג של "התבוללות" זה לא מושג דתי. זה מושג לאומי. מה זה "יהודי מתבולל?" זה יהודי שרואה את עצמו כשייך לעם אחר, ללאום אחר. אף על פי שיש בידו תורה ומצוות. אף על פי שיש בידו תורה ומצוות - הוא כבר מתבולל. והוא "כאילו עובד עבודה זרה." וכן הלאה. זה ברור? למשל, אותה שיטה מפורסמת, של: "תורה עם דרך ארץ." היו אנשים שומרי מצוות, מאמינים, היו גרמנים כבר! לא היו יהודים! [הכוונה ככל הנראה לתקופת מנדלסון וההשכלה] גרמנים מדת יהודית. היו מתבוללים! לא רוצה להתייחס ל... לרב זה או אחר. אלא הנטייה של "תורה עם דרך ארץ" כשה"דרך ארץ" זה דרך ארץ של הגויים. ודווקא בפרנקפורט הדרך ארץ שלהם היה דרך ארץ הגרמני! דווקא! נכון? אז המושג "התבוללות" זה לא מושג דתי! זה מושג לאומי! ולכן יהודי שומר מצוות, ושאיננו עברי הוא כבר מתבולל! יהודי, אף על פי שאינו שומר מצוות, אבל הוא עברי - הוא ישראל! זה טעמי המצוות. ברור כן? זה פשוט טוב, צריך להתרגל למושג. אתם רואים שעוד לא התחלנו 'לקרוא.'

 

{bfaccordion-slider סוד הקסם של העיניים}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מניטו: היתה עוד שאלה פה? אה כן.

הרב אורי שרקי: איך זה... דווקא... נזכרתי ב... לגבי:" לפי שהאדם שכלי"הביטוי הזה. המהר"ל ב"אור חדש"מבאר ש - ע"פ הפסוק:"והאדמה על ראשה" -דרוש מקור- שלעולם מדרגת האדם מחוברת אל החומר.

מניטו: ברור.

הרב אורי שרקי: כלומר... אה... אם אפשר יותר לברר את הביטוי, אם כן -" אדם שכלי". מה... מה זה ‎‎

מניטו: טוב, זה היה הנושא... הנושא... לפני כמה שבועות, כן? זאת אומרת - אף על פי שהוא חומרי הוא" שכלי", ולכן הוא [המהר"ל] אומר: "הוא שכלי גמור" מכיוון שהוא חומרי. זה מה שאמרנו מקודם, כן? יש מצב כזה שהכלי עצמו הוא כולו אור. אבל הוא כלי. כולו אור, אבל כלי. "זה קלי [כלי] ואנווהו" זה... ביטוי‎... ויש איזה רמז יפה: דווקא קשור לפסח אתם יודעים שאנחנו לוקחים... שלוש מצות, כן? אחד כהן, אחד לוי, אחד ישראל. אותיות כל"י. זה הכלי של... כהן, לוי, ישראל. עזרו לנו להמשיך ולהפיץ את משנתו של מניטו. לתרומות כנסו לאתר. התרומות נחשבות כמעשר. זה ברור שכל הלימוד הזה, בא לו מהקבלה. מהקבלה. כן? המושג הזה של: "חומר שהוא כולו שכלי"והוא חומר, ו[לא] שכלי. [אתה אומר] גמור לגמרי. זה קבלה, כן? טוב, לפי המושגים של הנגלה, סופסוף אפשר לתפוס את זה: יש מדרגות. כשמבינים את זה - שיש מדרגות, אז מבינים. וזה הכלל של הרב, הוא היה חוזר כמעט כל שיעור, צריך לא לשכוח את זה: "יש מדרגות בכל". ודווקא בקודש יש מדרגות. יש קודש, יש קודש הקודשים, למשל. ולכן - אם יש לנו דוגמא של מדרגה פחותה של מדרגת תחתון, לא מבינים במה מדובר במדרגות העליונות. זו מדרגה אחרת. אותה מתכונת: כלי אור, אבל במדרגה אחרת לגמרי. במשל ש... ההסבר שנותנים המקובלים, הקשר בין הכלי והאור וזה הסוד של הקשר בין הגוף והנשמה: זה העיניים. אז - העיניים, זה - סופסוף בשר. אבל - במדרגה הכי עליונה של זכּוּת. זה נשאר בשר, אבל זה כמעט כבר אור. והעיניים מאירים. כן. זה קשור לאור. זה לא אור, אבל זה אור! זה מובן? וזה נשאר בשר. אבל זה העיניים.

הרב אורי שרקי: אז זה נכון לומר שזה "מקווה העיניים" דווקא? או או עין [...]

מניטו: בבת העיניים. טוב. וזה מסתורי! אי אפשר לתפוס את זה! לפי השכל. כי זה נשאר מצד החומר אבל זה כבר מצד הרוח. ואי אפשר לתפוס, להבין את האת המעבר בין מדרגה הכי עליונה של החומר, והכי תחתונה של האור. ויש מעבר! וזה אור, וזה חומר. ולכן - באותה מדרגה, נמצא "איש הא-לוקים" מובן? אף על פי שהוא חומרי, הוא "שכלי". ‎והוא "שכלי", אף על פי שהוא חומרי "לגמרי" כפי שאמר המהר"ל. זה פשוט. הכלל הוא - העניין של המדרגות.

 

{bfaccordion-slider סוד השמיטה: דיון על הבחירה החופשית}

 

אז עכשיו הוא מסכם כל מה שלמדנו באורך. בקטעים הקודמים, עניין של איחוד המידות. אם אתם זוכרים כל השנה כל הנושאים היו קשורים לאותו עניין של איחוד המידות, ופה הוא מסביר איך זה מתגלה במושג של 'בית דין של מעלה.' "המבין סוד סתרי המרכבה בעניין השמות והכינויין" פה המשמעות של המילה 'מרכבה' זה לא רק ה'רכב' של השכינה, 'מרכבה לשכינה,' אלא המעשה של ההרכבה של איחוד המידות. זה מובן, כן. "יבין סוד בית דין של מעלה" "ומה היא המידה המלמידת זכות, או המלמידת חובה", "או המכרעת ביניהם." "ויבין סוד מה שאמרנו" " שאין לך מידה מן הכתר ולמטה שאינה מעורבת במידה אחרת", "ויבין היאך המרכבות כולן מריקות זו בזו", "ויבין מדוע חילוק השמות והיסודות הוא לשלושה חלקים", "ומדוע הם [ארבעה]" צריך לומר: שלושה שהם ארבעה. ונראה את זה בהמשך. וכן חילוק אותיות השם הגדול שהן ג' וכללן ד'. "דע כי חילוק אותיות השם יתברך, שלוש שהן ארבע", "וכן חילוק היסודות, שלושה שהן ארבעה." "והטעם, כי חילוק היסודות שלושה הם": ,"מים כנגד אש, ורוח מכרעת בינתיים" "והארץ בית קיבול לשלושתן." הארץ זה עפר. "וכפי שיתגבר אחד מאלו השלושה יסודות בארץ", "כך הפעולה נעשית בארץ". פה צריך להבין, ולפי דעתי זה כבר למדנו, ממה זה בא שכוח זה מתגבר על כוח אחר? הרב אורי שרקי: למדנו [...] לפי המקבל זה בא. מניטו: דהיינו? נכון. דהיינו? הרב אורי שרקי: של 'פנים ואחור.' מניטו: לא לא. זה עוד עניין אחר, 'פנים ואחור.' הנה, נקרא מה שהוא אומר: "וכפי שיתגבר אחד מאלו היסודות בארץ", "כך הפעולה נעשית בארץ". מה הגורם? אמרת - "זה בא מצד המקבל." מקבל מה? איך זה בא מ... תסביר קצת. הרב שרקי: זאת אומרת, לפי ה... לפי הרצון שלו לקבל. מניטו: אהא. הרב שרקי: אז אני שואל... מניטו: לא. לפי הזכות. זה לפי מה שאומרת המשנה: "דע, מה למעלה ממך." "דע מה למעלה ממך." לא, זה המעשים של הבריות שגורמות - אם זה כוח הרחמים, או כוח הדין שמכריע. צריך לזכור את זה כל פעם. לזמן מסוים. אחר כך - יש תקופות. ואחר-כך זה רצון הבורא שפועל. "וריחמתי את אשר ארחם" מקור וחנתי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם זה סוד השמיטה. דהיינו - הרשות נתונה בשש שנים. אבל בשנה השביעית, בעל כורחך, זה שבת לה.' רצון הבורא מתגשם סופסוף. ולכן יש תקופה שהכל לפי הזכות, מלמטה למעלה. אבל סופסוף רצון הבורא יתקיים. זה מובן, למדנו את זה בצורות שונות. אתה רואה, זה מצד המקבל. [צחוק] הרב אורי שרקי: אבל [...] את הנושא. מניטו: מה? הרב שרקי: לפי זה, כל המערכת של הזכות והחובה מגיעה עד נקודה ש[...] לכאורה. מניטו: איך? הרב שרקי: אם בסוף מוכרח להיות שרצון הבורא יתגלה, בין אם בזכות בין שלא בזכות, אז זה מראה שכל המערכת של הזכות והחובה... מניטו: לא. לא לא. כי זה... יש, "תן חלק לשבעה וחלק לשמונה". קהלת יא ב זה אותו כיוון. יש חלק של הזמן שהבחירה נתונה, וחלק מהזמן שרצון הבורא מתקיים! יש... בסוף הפרקי אבות יש משנה כזו: "הכל צפוי והרשות נתונה" הרשות נתונה, עד זמן קצוב. אבל הכל צפוי. זה עניין של ה... הבריאה מקבלת, אוכלת, ממה שעשתה. ולכן האושר שלה תלוי בה. אבל בכל זאת רצון הבורא שברא כדי להיטיב לבריותיו - יתקיים, לבסוף. איך זה יתקיים? זה תלוי לפי הזכות של המעשים. אז פה הוא מסביר איך באופן מדויק כל מה שמתגלה למעלה בבית דין של מעלה, זה תוצאה ממה שנעשה בארץ. עלי-אדמות, כן. אבל בכל זאת, מטה כלפי חסד. זה הסוד של מידת התפארת. זה כל מה שראינו. אז נמשיך. אם כן, זה ברור: זה עניין של 'סוד השמיטה.' ששת שנים "שש שנים תעבוד, ובשביעית..." כן. זהו. יש 'אל.'. יש 'אלוקים'. יש 'יקוק.' כשכוח 'אל' מתגבר על כוח 'אלוקים,' אז המכריע זה חסד. כשכוח 'אלוקים' מתגבר על כוח 'אל,' המכריע זה דין. ולכן 'אדנ"י-מלכות,' מקבלת יותר חסד או יותר דין לפי מה? לפי המעשים של הבריות. זה בזמן הקצוב לבחירה. אבל מכל מקום רצון הבורא יתקיים. רצון הבורא זה להיטיב. ולכן תחזרו כל פעם לאותם הפסוקים: "והיה ביום ההוא" [יהיה יקוק אחד] "יקוק לבדו ביום ההוא" "יקוק לבדו" - דהיינו רחמים גמורים. סוף מעשה במחשבה תחילה. במחשבה תחילה - זה רחמים גמורים. כך יהיה בסוף המעשה. אבל במהלך של המעשה, 'מעשה' זה דין. 'מעשה' זה תיקון. תיקון זה הטוב והמיטיב. זה מובן? כן? טוב. אז נמשיך. קהל [גיל בן משה]: רק [...] זה התשובה שניתן לאורי. מניטו: של? קהל: לא הבנתי את התשובה שהרב ענה לאורי. קהל: לפי השאלה של אורי, אם לא הצלחנו שזה יהיה ככה בגלל הזכות שלנו, אלא בגלל שהזמן הגיע, זה סימן שנכשלנו! מניטו: לא. אתה זוכר, בתורת הנגלה, בגמרא: "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב." מהו הפשט של הסוגיה? שאם הדור הוא כולו זכאי, אז הכל בא לפי הזכות. דהיינו, במהרה בימינו, זכה - אחישנה. אם הקץ בא בדור שכולו חייב, הוא בא בעיתו. אבל מכל הוא בא אם זכינו, אז זכינו קודם. אם לא זכינו, זכינו לכל הפחות להיות אלו שמקבלים את הקץ. זכינו להיות קיימים כדי לקבל את הקץ. קהל: בשאלה שלי - אז 'נכשלנו,' הכוונה היא לא שלא נקבל. בשאלה שלי אמרתי: 'נכשלנו,', לא הכוונה שלא נקבל, אלא - 'לא זכיתם.' מניטו: לא זכינו שזה יהיה בבחינת 'אחישנה.' בבחינת זכות. אבל למדנו את זה בצורות שונות. בבחינת 'אחישנה' יש יתרון. כי הכל זה לפי ניסים גלויים. אבל יש חיסרון: זה הכל תלוי בנו, ולכן זה הכל לפי הזכות. הרב אורי שרקי: אבל למשל... למשל יציאת מצרים. הרב אורי שרקי: אבל לקבל בלי זכות, זה חובה! מניטו: לקבל... הרב אורי שרקי: אם נקבל שלא בזכות, מניטו: לא הבנתי. הרב אורי שרקי: אני מקבל לא מכוח זכותי. מניטו: כן. אז תחזור למשנה. "בעל כרחך אתה נולד. בעל כורחך"... וכך הלאה. הרב אורי שרקי: אבל זה הסבר עצוב [...] כלומר, הרב אומר שבסופו של דבר זה בגלל רצון ה' להיטיב מוכרח להתקיים. מניטו: כן. הרב אורי שרקי: אבל זה לא נקרא להיטיב, לפי ההגדרות שלמדנו. מניטו: למה? הרב אורי שרקי: כי זה 'נהמא דכיסופא.' מניטו: אה, יפה. אבל לא. כי אחר כך, אחרי כל התלאות האלו, אתה מגיע לסוף, לקץ, ואתה זכית דרך הזמן. אתה זכית בבחינת 'זהות.' לא בבחינת 'מעשים.' אם היית זוכה בבחינת מעשים, היית מקבל אושר כל הזמן. אבל אתה זכית דרך ייסורים. אבל זכית! הרב אורי שרקי: אז בבחינת "זה ספר תולדות אדם?" מניטו: איך? הרב אורי שרקי: זה ש... יש... שבן אדם לעצמו, אדם... שבא לראות כל עם ישראל כולם כגילוי הנשמה של האדם את האל עצמו. מניטו: "וכל מעשיך בספר נכתבים" הרב אורי שרקי: "שזה כלל גדול מ'ואהבת לרעך כמוך" מניטו: כן. זה בן אדם לעצמו. אבל רוב המפ... הפשטנים מסבירים אחרת: דווקא רוב הפשטנים מסבירים כי: 'זה ספר תולדות אדם, זה עניין הערך של האדם, דהיינו הזולת. לפי דעתי זה לא כל כך מסורת... זה לא כל כך 'רבני' ההסבר הזה. אבל זה שכיח. כל עוד אנחנו נמצאים בתהליך של התיקון, אז ברור כי דרך הספירת 'מלכות' שהיא הבית דין הזה, דרך ספירת 'מלכות' בא השפע לפי הזכות של הבריות. אם זה דין, אם זה חסד. אבל בכל זאת, בגמר התיקון, זה רצון הבורא שמתקיים. זה מובן, כן. זה סוד, דווקא - "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ." דאם לא כן - לא היתה שום אפשרות של אמונה על איזה תקווה של ישועה מכל התהליך של התיקון. מכיוון שיש ראשית, אז יש שארית. מכיוון שיש בורא, אז יש גואל. אבל בכל זאת, זה ברור מאוד כי הספירה ההיא - 'תפארת' - היא שייכת לעניין של 'ששת ימים,' שש קצו... הו' הזה. גם בזמן וגם בשטח. אבל בגמר התיקון של הו', אז זה "סוף מעשה במחשבה תחילה." כמו כן, שלושת וכפי שיתגבר שלושת אחד משמות אלו, כך הפעולה נעשית על ידי אדנ"י שהוא בית דין של מטה. מה שאומר: 'כפי שהדין נותן,', 'כפי שיצא מן הדין,' זה מה שאמרנו - לפי הזכות של הבריות. והכל במידה מדויקת. אבל בכל זאת - מטה כלפי חסד. זה מה שצריך להבין. יתכן מאוד שאפשר להסביר למה, כשאנחנו לומדים קהל: זה - אף על פי שזה עובר מלמעלה למטה, אם זה מתגבר למעלה, אף על פי שזה עובר דרכנו, מניטו: זה ההפך. זה מתחיל למטה, וזה גורם למעלה, ואז יורד מלמעלה למטה. המעשים של הבריות גורמים את המתכונת של 'המרכבה.' ואז המרכבה מחליטה מאיזה דרך מידת המלכות מעבירה את הדין. אם זה דין רפה, אם זה דין קשה, אם זה רחמים. זה מובן? אז תזכרו את המשנה: "דע מה למעלה ממך" לפי הקבלה קוראים: "דע! מה למעלה? ממך". זה פשוט, כן? זה, אחר כך נגיע לאיזה סוגיה לא כל כך קלה. כי המלכות שהיא מקבלת, בבת אחת היא משפיעה. זה סוד 'כתר מלכות.' לכן הבריאה [כ]שהיא מקבלת, היא בבחינת 'אור חוזר' היא משפעת. אז זה סוד האותיות גם כן. האותיות של השם שמתגלות למעלה - הם באים מלמטה. וזה ההסבר של השל"ה. זה מלשון 'אתה' שבאו אחר כך. קודם כל נתגלה אור שאין לו שום אותיות. לא נכתב ולא נקרא. ולפי התנהגות הבריות - אז השם מתגלה באותיותיו. אם זה אל"ף-למ"ד, אם זה... וכן הלאה. זה מובן? כן? קהל: שאומרים "למטה" מדובר מניטו: על הבריות. קהל: על עולם ה... מניטו: האדם קהל: [על עולם] העשייה? או... מניטו: ברור. למטה זה למטה. זה האדם עלי אדמות. מי שקיבל את התורה, כן. [צחוק] אז הוא הגורם שהבית דין יושב כפי שיושב. התפילה של הקב"ה היא: "יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי" מאיפה יבוא הרצון הזה? "יהי רצון?" הרב אורי שרקי: "מלפניי." מניטו: מה? הרב אורי שרקי: "יהי רצון מלפניי." מניטו: "מלפניי", כן. מאיפה יבוא? יש פרק שלם במהר"ל ב'באר הגולה' שמסביר את זה. זה תפילה ממש. זה לא שהוא 'חפץ ש'... אלא שהוא מחכה שהרצון יהיה. ימלא. שכך יהיה. ולכן צריך להתפלל. ויש פסוק שאומר: "מלכותך קיבלו ברצון." כשהבריות מקבלים את המלכות ברצון, אז הרצון מתגלה למעלה. קהל: הרצון של הבריאה עצמה, אז. מניטו: הוא גורם לרצון למעלה. זה למדנו הרבה פעמים, כן?

 

{bfaccordion-slider סודות של מקובלים: כל הנחלים הולכים אל הים?}

 

מקור: שערי אורה

מניטו [קורא בספר 'שערי אורה', השער הראשון, ספירת מלכות]:

"וזהו סוד: 'כל הנחלים הולכים אל הים'".

טוב אז - אני רוצה... שנעמיק קצת, אולי זה ההזדמנות הראשונה. ‎המילה: "סוד". מה זה? כשמביאים פסוק ואומרים: "זה סוד הפסוק הזה", איך אתם מבינים את זה? אני אמרתי לא פעם - כי: הספרים של המקובלים זה נכתב בשפה הכי פשוטה של כל התורה שבעל-פה. אבל לא מבינים... נכון?

"וזה סוד: כל הנחלים הולכים אל הים".

מה זאת אומרת? כי הכוונה של הפסוק: זה על... עולם האצילות. כל השפע שבא מ"כתר דאצילות" דרך כל המדרגות, עד המלכות. אבל - אם אנחנו מבינים מה שהרב מסביר - זה לא הסוד. זה הפשט! נכון? יפה. אז... במה הוא מתכוון כשהוא אומר: "זה סוד: כל הנחלים הולכים אל הים"? קודם כל - מכיוון שהפסוק הזה אין לו... אין לו... הייתי אומר: "אין לו פשט". אין לו סוד! ברור שכל הנחלים הולכים אל הים! לא צריך להיות 'בן תורה' כדי לדעת את זה, כן? אז - מה מחדש הפסוק? "כל הנחלים הולכים אל הים?" מה החידוש של הפסוק?

קהל: אני רוצה לשאול שאלה אולי.

מניטו: כן. קצת יותר בקול רם.

קהל: כן כן. האם הכוונה זה ככה, שיש כל מיני מושגים של "ברכות" והם מרמזים למיני עולמות שונים, שמטרתם להגיע לעולם מסוים, שנקרא:"ים".

מניטו: כן. תשמע, אני רוצה להסביר מה שאתה אמרת. יש לנו פסוק: שהמילים של הפסוק... והמושגים הם פשוטים. אפשר לזהות את זה בעולם שלנו, כן? מה זה "נחל", מה זה "ים". ויש כמה נחלים, וכולם יודעים - ולא צריך להיות בן תורה כדי לדעת את זה - שסופסוף כל הנחלים, אם אין עיכוב, הולכים - עד הים. אם זה ים התיכון, ים סוף, ים אחר. אבל – המושג, זה - בלימוד של התלמוד אומרים: "פשיטא". מה אתה מחדש לי? פשיטא! מה?

קהל: [...]

מניטו: לא לא. מכל מקום, גם בעולם הפשט אין שום חידוש ב... כי פשיטא שכל הנחלים הולכים אל הים! מה רוצה לחדש הפסוק?

קהל: [...]

מניטו: לא, אחר-כך, אני רוצה לגמור עם השאלה שלנו. אז הרב פה מסביר לנו: שהספירה מלכות נקראת "ים". מכיוון שכל מיני שפע שבא מלמעלה - מהמלכות מכתר דאצילות עד המלכות - סופסוף מגיע למלכות, ולכן המלכות נקראת "ים". והוא מוסיף: "וזהו סוד כל הנחלים הולכים אל הים" אתם מבחינים איך זה קשה? זה פשוט מאד, כן? אפילו תינוק דבי רב יכול לקרוא את זה בלי מילון. אבל לא תופס - מה הוא רוצה ממנו?

אז - לכן אני לוקח את הדוגמא ההיא כדוגמא, כדי שנבין את המשמעות של המילה "סוד", והשימוש של המילה "סוד" אצל המקובלים כשאומרים: "זה סוד אותו פסוק". למשל הדוגמא שהבאתי מקודם, כשהסברתי את ההקבלה בין המדרגות של הנשמה והעולמות. והבאתי: "ויהי האדם לנפש חיה". הייתי צריך לומר: "וזה סוד הפסוק - 'ויהי האדם לנפש חיה'". אתם תופסים? טוב. לפי דעתי - הכוונה... ברור, אבל זה... זה עובר את זה. הכוונה ש... לפי הפשט - "נחל" זה נחל, "ים" זה ים. אבל לפי הסוד - "נחל" זה שפע, "ים"- זה מלכות.

אבל זה לא הכוונה של [הרב]. תפסתם את השאלה, כן? לכן צריך להבין את זה: כשמישהו מקבל מושג של חכמה. כשמדברים, או - רב לתלמיד, או תלמיד לרב, או תלמידים ביניהם - כששני תלמידי-חכמים מדברים על איזה מושג של חכמה. מדברים דרך מילים. ויש משמעות של מילים שאפשר לתפוס אותה משמעות דרך השכל. אבל כשאומרים: "סוד הדבר"- זה מה שכל אחד בשלו, בעצמו, מבין מזה, ושאי אפשר למסור לאחר! זה "סוד הדבר."

דהיינו: אני מבין דרך השכל מה זה "נחל". אני מבין דרך השכל מה זה "ים". אני מבין דרך השכל את ההקבלה בין"נחל" ו"שפע" ו"ים" ו"מלכות". אבל - המשמעות הפנימית של הדברים, רק בנפש שלי - יש איזה תיאור. והתיאור הזה אי אפשר למסור לאף אחד. ולכן ולכן כשהרב [ר' יוסף ג'קטיליה] אומר: "תדע שזה סוד של הפסוק הזה: כל הנחלים הולכים אל הים", הוא רומז לזה: "אתה צריך להבין מה שאמרתי כפי שאתה מבין בעצמך. אני רק רומז לך: פה אתה צריך להשתמש במשמעות שלך! כדי להבין מה זה 'נחל', מה זה 'ים'. כדי להבין למה אמרו החכמים: כי נחל זה מקביל לשפע, וים זה מקביל ל'מלכות'. דאם-לא-כן - אין שום פשט לאותו פסוק! כי פשיטא - כי הנחלים הולכים אל הים. אבל הכוונה - זה: "את העניין הזה שאי-אפשר לתאר במילים, אני רק מנסה לרמוז". כפי שאומרים כבר בתלמוד: "די לחכימא ברמיזא". כל זה - זה רמזים. כן. רמזים ל-מה? דווקא לסוד של המשמעות הפנימית, שכל אחד יש לו ב... אני לא רוצה לומר "במוחו". בנפשו, ורק בנפשו.

למשל, כשאני תופס איזה צבע. אני יודע שבן-אדם אחר רואה אותה התמונה וגם הוא רואה צבע. אבל אף-פעם אני לא יכול לדעת אם מה שאני רואה בנפש הפנימית שלי הוא רואה אותו דבר. בינינו זה סוד! מה שאני רואה - בשבילו זה סוד. מה שהוא רואה - בשבילי זה סוד. ולכן אני לא יכול לדבר על מה שאני מרגיש. רק אני יכול לרמוז: "מדובר במה שאתה מרגיש". תפסתם את העניין? אז - זה ההסבר.

אז... לא לא, תנו לי לגמור. ולכן - פה זה רומז לאיזה עניין שאני מנסה לתאר, ככה, בבחינת סוד, ואפשר לתאר את זה בכמה דרכים. אבל צריך כבר את הכוח של הפייטנות. וזה הכוח של הנבואה. הנבואה - זה דיבור שמעביר מוסר חכמה אבל דרך כוח פייטני. כי הכוח הפייטני הוא דווקא הכלי של אותו סוד: אחד מבין מה שהשני אומר. וזה לא נמצא - לא בדברים, ולא בניתוח השכלי של הדברים. זה הכוח של ה... איך אומרים בעברית... בכל אמנות יש הרמוניה. הבנתם. זה סוד. כל אחד הבין מה ש... זה הסוד.

אז - הנה דוגמא: יש דברים שהם למעלה. ויש דברים שיש למטה. ויש כוח שעושה שכל מה שיש למעלה - יורד למטה. זה סוד כל הנחלים הולכים אל הים. תפסתם?

אני רוצה להוסיף עוד משהו, אחר-כך תשאל. טוב - "יש דברים למעלה, יש דברים למטה". אבל למה הדברים שהם למעלה לא נשארים למעלה? למה הדברים שיש למטה [למעלה], יש להם נטייה לרדת למטה? זה סוד. הסוד הזה, אנחנו תופסים אותו בעולם העשייה במושגים של "נחל" ו"ים". טוב - יש נחלים, יש ים. אבל למה העולם מתפקד ככה שכל הנחלים הולכים אל הים? זה לא מה ש... התיאור הזה - זה לא מה שהפסוק רוצה למסור לנו.

אלא - יש סוד בדבר: שזה לא... שעכשיו - זה לא פשיטא, מכיוון ש... למה המים בנחל זורם מלמעלה למטה? למה המים לא זורם מלמטה למעלה? זה סוד! יש לנו עולם כזה שהמים זורמים מלמעלה למטה. אבל זה לא מובן מאליו! אנחנו כל כך רגילים שנדמה לנו ש"כך צריך להיות, "לא? החכם [כאן] אומר לנו: "לא, זה סוד". השפע שבא מהכתר היה יכול להישאר בכתר! למה הוא יורד במלכות?‎‎ אם כן - יש כוונה של הבורא שהדברים יהיו ככה. לפי ההיגיון הפשוט, הקר, אין שום צורך! מה שלמעלה - זה למעלה! מה שלמטה - זה למטה! המעיין של השפע. טוב, זה הדוגמא שרציתי לתאר.

עכשיו אני חושב, לפי מה שאני מנחש - שתפסתם משהו מזה. המשמעות של המילה "סוד". רק דקה - הבנת? טוב, בסדר. מה היתה השאלה שלך?

קהל: כל מה ש... כל הרעיונות האלה - אי אפשר להבין בלי הסוד?

מניטו: לא. כי - מה שהפסוק מחדש, נאמר ש"לא רק כפי שאתה רואה - כך הוא". אלא - זה רצון הבורא. זה ככה - לפי דעת הבורא, לא לפי התפיסה שלך. מה שאתה תופס בתפיסה שלך, של - כל הנחלים הולכים אל הים - יש איזה הכרח שבא מדעת הבורא. אז אנחנו כל כך רגילים, אנחנו כל כך רגילים לזה, שאנחנו חושבים כאילו זה הכרחי. זה לא הכרחי! זה ההרגל שלנו שנדמה לנו שזה הכרחי.

סיפורו המשפחתי המרתק של מניטו על ר' יוסף אבן טובול, המהרח"ו, והצמצום

מקור: מהפכת הזהות העברית, דרך חיים למהר"ל

ולר' אליעזר" דמחייב אתולדה במקום אב""אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה תולדה""הך דהוה במשכן חשיבא""קרי ליה אב""הך דלא הוי במשכן חשיבא קרי לה תולדה"ופה ההגדרה היא מחוץ לעניין משפטי! זה תולדה לפי המשמעות של העניין!

קהל: למה" משמעות?"לפי מקור, לפי ה...

מניטו: לא. תשמע...

קהל:" תולדה"זה - שלא נזכר במקרא,

מניטו: לא, אבל...

קהל: זה עניין פילולוגי...

מניטו: זה לא נזכר במקרא.

קהל: זה לא נזכר אף פעם

מניטו: זה לא נזכר אף פעם!

קהל: אהא... לא היה במשכן.

קהל: אז זה בכלל פלא גדול. שרק מה שמוזכר במשכן זה נקרא" מלאכה!" לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה זה" מלאכה!"

קהל: לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה - זה מלאכה!

מניטו: כן. אה... יפה. מהי התשובה? אז פה אנחנו גולשים לרבד אחר לגמרי. קודם כל - הסגנון:" ארבעים חסר אחת"למה" ארבעים חסר אחת"?

קהל: למה לא שלושים ותשע?

מניטו: כן! היה צריך לומר:.שלושים ותשע זה דומה קצת לעניין של מלקות, כן?

קהל: כן" ארבעים יכנו..."לא הגיע לארבעים? ארבעים חסר אחת. זה דומה. אני לא חושב שזה אותו נושא, אבל זה דומה. אני שמעתי הסבר לפי הקבלה: כי כל ההיסטוריה של העולם, זה בניין העולם כבית-המקדש. בית-המקדש שלנו, זה הדגם שכבר קרה בנקודה אחת של הזמן, נקודה אחת של העולם, נקודה אחת של האדם: עם ישראל, ירושלים, אותה תקופה - זה כבר נבנה כבית-המקדש. אבל העולם כולו - זה:" אשרי יושבי ביתך"- ביתו של הקב"ה וצריך להפוך את כל העולם כולו לבית המקדש.

דהיינו הקב"ה ברא את העולם ויצר אותו עד היום השישי- ששת ימי בראשית- ומסר את העולם לאדם. אז - האדם וזה החלק שלו, צריך לבנות את העולם כביתו של הקב"ה. בששת ימי המעשה העולם בנה את ביתו של האדם, ואותו בית שהקב"ה צמצם את עצמו ממנו, האדם צריך לייצר אותו, לתקן אותו, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה, ואז יהיה מפגש בין הבורא והבריאה. כי - לפי תורת הקבלה בעולם של הבורא אין מקום לבריאה. הזהר מסביר את זה: כ"נר בשמש". הוא מבוטל. זה ביטול ב-יש. ולכן צריך צמצום כדי לתת מקום לעולם.

קהל: אתה רוצה להגיד שהצמצום כבר כתוב בזהר?

מניטו: זה כתוב בזהר?! אני מבין את השאלה. ברור. כל הזהר כולו זה ההסבר של הצמצום. תשמע... האר"י ז"ל המציא את ה...

מניטו: לא.

קהל: את הצמצום

מניטו: יש לנו כלל: שכותבים ספר לא לחדש דבר. אלא מכיוון שהדבר עלול להישכח, אז כותבים אותו. אתה מבין את זה ההפך! כן? ריבוי ספרים - זה סימן של ירידה בחכמה.

קהל: מדייקים שהאר"י ז"ל בעצמו הוא לא לימד את תורת הצמצום אלא בסוף... בחודש האחרון! יש איזה בלש אחד פה בירושלים שהוא מצא את זה בבניין אריאל.

מניטו: תשמע אני מצאצאי הבר-פלוגתא של המהרח"ו.

קהל: של ה-מי? של הר' חיים ויטאל. הרב אבן-טובול, של ה"דרוש חפציבה". הוא היה המייסד המשפחה של האמא שלי. והוא כתב דווקא ה"דרוש חפציבה" עד לאחרונה היו חושבים שזה מהרב חיים ויטאל, וגילו כתב-יד שזה מהר' אבן טובול. והוא מגלה את עניין הצמצום מהזהר. והפלוגתא בינו ובין הר' חיים ויטאל זה דווקא על אותו מקור בזהר. ואני אספר לכם: יש לנו מסורת במשפחה שבסוף ימיהם השלימו ביניהם, הר' חיים והרב יוסף, ובמשפחה של הרב יוסף (אבן טובול ) החליטו לתת את השם "יוסף" מאב לבן, "יוסף - חיים", "יוסף - חיים" עד הדור שלי זה היה ככה! הסבא היה חיים בנו היה יוסף בנו של יוסף היה חיים, ובנו של חיים היה יוסף. כדי להוכיח שהשלימו. וכל פעם, עד ימינו אנו, שאנחנו עושים אשכבה, יזכור, לאיזה תלמיד-חכם של המשפחה, עושים גם כן לר' חיים ויטאל. עד ימינו. כדי להוכיח שהשלימו ביניהם. באוניברסיטה לא יודעים את זה... ודווקא - אי אפשר להבין את הזהר. בלי תורת הצמצום. והפשט של... אני אמרתי -"הפשט" של האר"י טוב, סופסוף זה בא מהמקרא: "בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ" המילה "ברא" זה כבר מורה על הצמצום.

קהל:"ברא" מה זה? הוציא החוצה?

מניטו: הוציא החוצה!

מניטו: ואיפה הוציא את זה? בחלל! ולכן - הצמצום קדם לבריאה. אני רגיל להסביר את זה ככה: המושג "בריאה יש מאין" זה מושג פילוסופי שאין לו משמעות הגיונית. כי מאין=אפס. זה מושג שבאמונה! המושג "בריאה יש מאין" אין לו משמעות שכלית. אנחנו מאמינים מכיוון שרבותינו לימדו אותנו כי הבריאה זה: "יש מאין" אבל אי אפשר לתפוס את זה לפי השכל! המקובלים הסבירו: "שלבריאה"- כי הבריאה היא: "בריאה יש באין" ולבריאה "יש באין" קדמה בריאה של "אין מיש" זה הצמצום. כן? קודם כל היה צריך צמצום, כדי לברוא את החלל, ובחלל - יש ההתפשטות של האורות שבאים מהאין-סוף. ולכן - זה המשמעות השכלית של המילה "בריאה" ולמה דיברנו על כל זה? כן? מאיפה יצאנו? מאיפה יצאנו? מלפני זה? דיברנו על...

מקור – דרך חיים למהר"ל

גמרנו את ההסבר. יש לכם שאלות? יש לנו עוד זמן.

קהל: הוא [המהר"ל] מדבר על הבית ועל התלמיד-חכם בתוכו כמו על הגוף, ועל השכל. זאת אומרת, הבית - הוא כמו בבחינת גוף לשכל.

מניטו: נכון.

קהל: האם אפשר כך להתחיל להבין גם את בית המקדש? כי הרי להגיד... אז השאלה עולה: "לית" הקב"ה. לית אתר

מניטו:"פנוי מיניה" אז מה זה בית המקדש? כלומר - איך אפשר לצמצם?... את... אותו - ש"כבודו מלא עולם"?

מניטו: זה עניין של מדרגות של גילוי!

קהל: אז בכל הפרק יש לנו...

מניטו: זהו. אז אולי אני אסביר עוד קצת, ונראה דרך השאלה שלך. הפסוק הוא:"אשרי יושבי ביתך" נראה אחר כך איך זה מתקשר. יש... זה עניין של מדרגות של גילוי. "לית אתר פנוי מיניה" וצריך להיזהר מהמימרא ההיא. כן? החכמים. היזהרו מאד בזה.

קהל: באיזה מימרא?

מניטו: אני אתרגם בעברית: "אין מקום ריק ממנו" אי אפשר לומר את זה, ככה,בלי זהירות. בלי הסברים. כן? כי יש מקומות שלא ראוי לומר ש... "כבודו מלא עולם" אבל - במדרגות של גילוי שונות לגמרי! "כבודו מלא עולם" אבל בהסתר. בהסתר-פנים. ויש מקום מיוחד שהגילוי הוא בולט יותר- שהגילוי הוא בגילוי. אולי אני אסביר את זה בקצרה: מה עניין בית המקדש? ולפי ההסבר הזה, כל העולם כולו עתיד להיות בית-מקדש. וזה סוד של: "אשרי יושבי ביתך" כי כל העולם כולו נקרא "בית" והבעל הבית זה האדם. אני רוצה לדייק בזה: מי שברא את הבית, ה"בעל הבית" במובן של העליון, כן? הבעל האמיתי של הבית, זה הקב"ה. העולם נקרא "עולמו" אבל הוא הזמין בבית הזה אורח: האדם, כדי שהאורח הזה - יהיה בעל הבית, זה מובן? אז אפשר להסביר את זה ככה: קודם כל, כשאנחנו קוראים את המילה "בראשית" אז המילה "בראשית" זה המילה "ראש",עם ההסבר ל"שית" בסוף, כן? סמיכות. ועם ההסבר של בי"ת בהתחלה:"בראשית" ואני לא רוצה לכתוב בלוח, זה - לא צריך. אבל, תראו את זה בעצמכם, אבל אפשר לקרוא את אותה מילה -"בראשית" ויש בתיקוני זהר תיקון שלם על ההסבר הזה, "ראש"- "בית" מבינים? והמשמעות של "בראשית" ו-"ראש"- "בית" זה אותה משמעות! ראשית של הבית, הוא ראש של הבית, מהבית בראש, וזה אותו עניין. העולם כולו - נרמז לבית אחד. וזה מתחיל ב-"בית" האחד. "והאחד איננו"[פרשת ויגש] "איננו עוד" זה רמז לביאת המשיח, כן? אז הקב"ה ברא את העולם יצר אותו, בנה אותו, כדי שיהיה בית לאדם. [הפסקה בהקלטה] אז אומרים זה פלא. כן? ולכן אומרים את ה"הלל"כן? טוב. אז אני חוזר לעניין. בששת ימי המעשה, הקב"ה יצר ובנה את העולם כדי שהעולם יהיה ביתו של האדם, כן? ואז מתחילה ההיסטוריה של העולם. עד ביאת המשיח. מהי המטרה של ההיסטוריה של העולם? שעכשיו האדם צריך לבנות את העולם, כדי שהעולם יהיה שוב, גם כן, הבית של הבורא. הבית של הקב"ה. שהבורא יכול להתגלות באותו בית. ואנחנו חיים בשלב שנקרא "עולם הזה": הקב"ה מסתתר דרך הטבע. והאדם - יש לו יעד לבנות את העולם, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה. כל מקום שמגיעים לקדושה - זה בית המקדש. מה זה בית המקדש? זה בית זה בית שגם האדם וגם הקב"ה יכולים להיות יחד במחיצה אחת. זה מובן? ולכן זה לא לחינם שכל המושג של "מלאכה" לגבי השבת הם המלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כי מה זו העבודה של בית המקדש? בית שלם לפי המימדים של הקדושה. שבו - אדם שלם, לפי המימדים של הקדושה- הכהן הגדול - שהוא הכי קדוש שבעם, ולבוש בלבושים השלמים, לפי המימדים של הקדושה, שאוכל את הסעודה השלמה לפי המימדים של הקדושה. זו העבודה של בית-המקדש. ולכן - כשמגיעים למדרגה של קדושה, אז - הקב"ה מתגלה בבית-המקדש שלו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זה הפשט של הפסוק. ולכן - קרה את זה פעם בעולם במשך כל הזמן בעם מיוחד של כל מין האנושי, שבית המקדש נבנה פעם. קרה משהו כזה שהיה בית משותף לשכינה ולאדם. אבל זה רק סמל רמז של העתיד של העולם כולו בבחינת "עולם הבא" שיהיה כולו בית-המקדש.

מניטו: נכון. מכל מקום, מה שאני הסברתי לפי אותו הסבר, שיש לנו כבר דגם של זה: בית מתוקן אז - הקב"ה מתגלה בו. זוהי ההקבלה. כן? ומה שאני הוספתי, שזה היעד של כל ההיסטוריה של כל העולם כולו. זה הסוד של "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ורק אני מוסיף קצת הסבר על העניין של המלאכה. אתם רואים עכשיו את הקשר בין ההגדרה של: מה זה "מלאכה" לגבי שבת? זה לפי הגמרא, ט"ל מלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כל מה שצריך לבית המקדש. זאת אומרת - כל מה שצריך לבניין הבית. כל מה שצריך להכין את הבגדים, כל מה שצריך להכין את האוכל- זה נקרא מלאכה. מכיוון שכל העבודה של האדם בעולם זה לבנות בית המקדש, להפוך את העולם: עולם הטבע לעולם של הקדושה. ולכן אנחנו צריכים ששת אלפים שנה, "שש ימים תעבוד" "ויום השביעי - שבת לה' אלוקיך" אז אנחנו מכינים את [יום המקדש].

קהל: זה המשמע אגב של...

מניטו: משמעות

קהל: משמעות, סליחה. "ברא את העולם לעשות"

מניטו:"אשרי". יפה. יפה. ולכן - בהסבר הזה: "אשר ברא אלוקים - לעשות" כדי שהאדם יתקן את העולם במלכות שד"י.

קהל: ומאיפה הפירוש הזה? של מה ש... זאת אומרת...

מניטו: שמה?

קהל: על ה... זה... "לעשות"

מניטו: זה במדרש רבה. ו"לעשות" כי - עשייה כל פעם במקרא: "עשייה" זה תיקון. לתקן. אז יש כבר תיקונים שהקב"ה - הוא הוא עשה בעצמו" ויעש אלוקים" "ויעש אלוקים" אבל אחר כך - "אשר ברא אלוקים לעשות" האדם צריך לעשות את המצב של שבת. "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת"

קהל: אבל דווקא שבת זה יום שאנחנו לא עושים מלאכה. שהיא מלאכה ש...

מניטו: דווקא. לכן כשזה שבת, אז זה שבת! "ששת ימים תעבוד" איזה עבודה? כל העבודה שצריכה לבנות בית המקדש. ולכן... רק דקה, אני רוצה להוסיף קצת הסבר. כדי שזה יהיה ברור: כל ההיסטוריה כולה של כל העולם כולו זה בניין בית המקדש. וכל אחד יש לו תפקיד בזה. "כל אחד"- הגויים במשמע. בבניין בית המקדש כל הגויים הם הביאו את כל העבודה שלהם, כדי לבנות בית המקדש שעם ישראל מקדש אותו. זה מובן? ואתם רואים איך כל הגויים רוצים שבית המקדש יהיה שלהם. רק השבוע קרה עוד משהו שאמרו ש... טוב. מה?...

קהל: שמעתי לפני כמה שבועות, באיזה שיעור, ושמה הרב הזכיר משהו שאינו דומה למה שהרב אומר, הוא אמר שבתקופת החורבן כל האבנים של בית המקדש למעשה התפזרו בכל העולם. אז בכל מקום שיש בית כנסת בעולם - זה אבנים... שנפלה שם.

מניטו: כן.

קהל: אז... בבוא הסוף, כל האבנים האלו יתכנסו חזרה, ואז יבנה הבית השלישי.

מניטו: יפה. זה רמז לבתי כנסת, שנקרא: "מקדש מעט" אבל צריך להיזהר. כדי לא ליפול בהסבר גלותי. ולשלוח אבנים לגלות, כדי לקנות בתי כנסת. צריך להיזהר מזה. כי יהיה עוד מעבר דומה לעניין הזה: שלעתיד-לבוא קדושת ארץ ישראל תהיה כקדושת ירושלים, וקדושת כל העולם כולו, בחוץ לארץ, יקבל קדושת ארץ ישראל. ויש המון המון יהודים שמחכים את הזמן שארץ ישראל תגיע להם, שמה.

קהל: אז מה צריך בית שלישי?

מניטו: מכיוון שהבית נחרב! זה "מעביר ראשון ראשון" זאת אומרת הבית הראשון נחרב, הבית השני שהיה צריך, והיה יכול להיות התחלת הבית השני, הסופי, כן? ונחרב גם כן, מכיוון שרוב העם בחר בגלות ולא לחזור לארץ הקודש. והבית השלישי - יהיה הבית הסופי! ויש הקבלה בין שלושה אבות ובית המקדש גם כן: הראשון, השני, והשלישי. אם אני זוכר היטב זה נרמז בפרושו של רבנו בחיי על התורה. הוא אומר רמז לחורבן בית ראשון "ויקח מאבני המקום" אני יכול לקבל ספר בראשית אם יש פה? ונראה מיד את... יש בראשית? טוב, רק דקה. זה ב"ויצא" כן? אבל תבדקו את זה בפירושו של רבנו בחיי על התורה, "ויקח מאבני המקום" זה רמז לחורבן בית ראשון. ואחר כך... טוב, צריך לבדוק איך הוא מסביר את זה ויש כמה רמזים. מה?

קהל: זה ההסבר.

קהל: אני שמעתי את... את הפירוש הזה על ה... בקיצור - אפשר להגיד גם ש...

מניטו: צריך...

קהל: בקיצור, על רגל אחת.

מניטו: כן. העניין הוא ככה: למשל: יש לפי הפסוק: "ושב וקבצך", "ושב וקבצך" שתי פעמים. קיבוץ גלויות. זה בפרשת ניצבים. פרק ל' אם אני זוכר, בהתחלה. אנחנו מחכים לשתי תקופות של משיח. אבל מי אמר שהפעם השנייה זה לגבי היהודים? מי אמר את זה? זה לגבי "הנידחים" "אם יהיה נדחך" זה לא יהודים! יהודים - זה שיבת ציון.'קיבוץ גלויות'. זה משהו אחר, כן? ‎אולי זה משהו אחר. אז הם מחכים שהמשיח השני יבוא לקחת אותם. אולי הוא... יהיה לו עסק עם... עשרת השבטים. או עם היהודים. זאת אומרת - זה מסוכן לחכות שמה. טוב, מה היתה השאלה?

קהל: אז כאילו, בזעיר-אנפין, אולי הכל אותו דבר אותה מערכת ובזעיר-אנפין השאלה היא מה בזעיר-אנפין. כי האדם.

מניטו: זה מה שאמר האר"י.

קהל: כי האדם והשכל- זה לא, כאילו זה - בגדולה. זה הסיכון הגדול מאשר בית ועד. "בית ועד" זה כבר ירידה מהאדם והשכל.

מניטו: לא לא. זה ההפך!

קהל: אז בקטע סמלי "מה טבו אהליך יעקב משכנותך ישראל" זאת אומרת: האדם בביתו הוא מקבל בבחינת "בעל הבית" מימד יותר ויותר גדול, כשהוא לגופו. צריך להבין את המושג "בית" פה, לפי הפירוש של המהר"ל. זה מדרגה יותר עליונה אדם בביתו. ולכן, כדי לקדש את הבית, נאמר, צריך מעלה של השכל יותר גדולה מהבעל בית עצמו זה התלמידי-חכמים. כי - בית, זה מימד יותר גדול מ.. מי שאין לו בית לא נקרא "אדם" זה מה שאני רוצה להסביר שב'בית' יש כבר מימד יותר כללי מלאדם עצמו. אדם מחוץ לביתו, אדם בלי בית, אני לא רוצה להסביר רווק או משהו אלא כשהוא במצב ש"בגפו", כמו שאומר הפסוק- הוא לא אדם שלם. אדם בחינת "בעל בית" זה מימד אחר לגמרי ולמימד הזה, "בית בישראל", יש כבר משהו דומה לבית-המקדש. ולכן - לאו דווקא בית-כנסת זה "מקדש מעט" אלא - כל פעם שרב מברך קידושין - אז מסביר את זה. מי שבונה בית בישראל כאילו בונה בית-המקדש בימיו. השולחן זה המזבח, וכן הלאה, וכן הלאה. ולכן סומכים על היהודים, ש... צריך לגלות מה זה מושג -"בית"- "לא תהו בראם לשבט יצרם" טוב, רק ברמיזה. כי העניין הוא עדין מאד. זאת אומרת: האדם האמיתי זה אדם בביתו. זה מובן? אז - יש בית-כנסת, וזה - בבחינת כלל, ויש - כל בית ובית, בבחינת... וכל אחד במדרגתו. ולכן - החכמים מביאים גילוי שכינה בזעיר-אנפין, אבל - מאותו אור שהיה בבית-המקדש.

 

{bfaccordion-slider סיפורו המשפחתי המרתק של מניטו על ר' יוסף אבן טובול, המהרח"ו, והצמצום}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית, דרך חיים למהר"ל

ולר' אליעזר" דמחייב אתולדה במקום אב""אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי לה תולדה""הך דהוה במשכן חשיבא""קרי ליה אב""הך דלא הוי במשכן חשיבא קרי לה תולדה"ופה ההגדרה היא מחוץ לעניין משפטי! זה תולדה לפי המשמעות של העניין!

קהל: למה" משמעות?"לפי מקור, לפי ה...

מניטו: לא. תשמע...

קהל:" תולדה"זה - שלא נזכר במקרא,

מניטו: לא, אבל...

קהל: זה עניין פילולוגי...

מניטו: זה לא נזכר במקרא.

קהל: זה לא נזכר אף פעם

מניטו: זה לא נזכר אף פעם!

קהל: אהא... לא היה במשכן.

קהל: אז זה בכלל פלא גדול. שרק מה שמוזכר במשכן זה נקרא" מלאכה!" לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה זה" מלאכה!"

קהל: לפי השכל באמת - כל מה שאדם עושה - זה מלאכה!

מניטו: כן. אה... יפה. מהי התשובה? אז פה אנחנו גולשים לרבד אחר לגמרי. קודם כל - הסגנון:" ארבעים חסר אחת"למה" ארבעים חסר אחת"?

קהל: למה לא שלושים ותשע?

מניטו: כן! היה צריך לומר:.שלושים ותשע זה דומה קצת לעניין של מלקות, כן?

קהל: כן" ארבעים יכנו..."לא הגיע לארבעים? ארבעים חסר אחת. זה דומה. אני לא חושב שזה אותו נושא, אבל זה דומה. אני שמעתי הסבר לפי הקבלה: כי כל ההיסטוריה של העולם, זה בניין העולם כבית-המקדש. בית-המקדש שלנו, זה הדגם שכבר קרה בנקודה אחת של הזמן, נקודה אחת של העולם, נקודה אחת של האדם: עם ישראל, ירושלים, אותה תקופה - זה כבר נבנה כבית-המקדש. אבל העולם כולו - זה:" אשרי יושבי ביתך"- ביתו של הקב"ה וצריך להפוך את כל העולם כולו לבית המקדש.

דהיינו הקב"ה ברא את העולם ויצר אותו עד היום השישי- ששת ימי בראשית- ומסר את העולם לאדם. אז - האדם וזה החלק שלו, צריך לבנות את העולם כביתו של הקב"ה. בששת ימי המעשה העולם בנה את ביתו של האדם, ואותו בית שהקב"ה צמצם את עצמו ממנו, האדם צריך לייצר אותו, לתקן אותו, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה, ואז יהיה מפגש בין הבורא והבריאה. כי - לפי תורת הקבלה בעולם של הבורא אין מקום לבריאה. הזהר מסביר את זה: כ"נר בשמש". הוא מבוטל. זה ביטול ב-יש. ולכן צריך צמצום כדי לתת מקום לעולם.

קהל: אתה רוצה להגיד שהצמצום כבר כתוב בזהר?

מניטו: זה כתוב בזהר?! אני מבין את השאלה. ברור. כל הזהר כולו זה ההסבר של הצמצום. תשמע... האר"י ז"ל המציא את ה...

מניטו: לא.

קהל: את הצמצום

מניטו: יש לנו כלל: שכותבים ספר לא לחדש דבר. אלא מכיוון שהדבר עלול להישכח, אז כותבים אותו. אתה מבין את זה ההפך! כן? ריבוי ספרים - זה סימן של ירידה בחכמה.

קהל: מדייקים שהאר"י ז"ל בעצמו הוא לא לימד את תורת הצמצום אלא בסוף... בחודש האחרון! יש איזה בלש אחד פה בירושלים שהוא מצא את זה בבניין אריאל.

מניטו: תשמע אני מצאצאי הבר-פלוגתא של המהרח"ו.

קהל: של ה-מי? של הר' חיים ויטאל. הרב אבן-טובול, של ה"דרוש חפציבה". הוא היה המייסד המשפחה של האמא שלי. והוא כתב דווקא ה"דרוש חפציבה" עד לאחרונה היו חושבים שזה מהרב חיים ויטאל, וגילו כתב-יד שזה מהר' אבן טובול. והוא מגלה את עניין הצמצום מהזהר. והפלוגתא בינו ובין הר' חיים ויטאל זה דווקא על אותו מקור בזהר. ואני אספר לכם: יש לנו מסורת במשפחה שבסוף ימיהם השלימו ביניהם, הר' חיים והרב יוסף, ובמשפחה של הרב יוסף (אבן טובול ) החליטו לתת את השם "יוסף" מאב לבן, "יוסף - חיים", "יוסף - חיים" עד הדור שלי זה היה ככה! הסבא היה חיים בנו היה יוסף בנו של יוסף היה חיים, ובנו של חיים היה יוסף. כדי להוכיח שהשלימו. וכל פעם, עד ימינו אנו, שאנחנו עושים אשכבה, יזכור, לאיזה תלמיד-חכם של המשפחה, עושים גם כן לר' חיים ויטאל. עד ימינו. כדי להוכיח שהשלימו ביניהם. באוניברסיטה לא יודעים את זה... ודווקא - אי אפשר להבין את הזהר. בלי תורת הצמצום. והפשט של... אני אמרתי -"הפשט" של האר"י טוב, סופסוף זה בא מהמקרא: "בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ" המילה "ברא" זה כבר מורה על הצמצום.

קהל:"ברא" מה זה? הוציא החוצה?

מניטו: הוציא החוצה!

מניטו: ואיפה הוציא את זה? בחלל! ולכן - הצמצום קדם לבריאה. אני רגיל להסביר את זה ככה: המושג "בריאה יש מאין" זה מושג פילוסופי שאין לו משמעות הגיונית. כי מאין=אפס. זה מושג שבאמונה! המושג "בריאה יש מאין" אין לו משמעות שכלית. אנחנו מאמינים מכיוון שרבותינו לימדו אותנו כי הבריאה זה: "יש מאין" אבל אי אפשר לתפוס את זה לפי השכל! המקובלים הסבירו: "שלבריאה"- כי הבריאה היא: "בריאה יש באין" ולבריאה "יש באין" קדמה בריאה של "אין מיש" זה הצמצום. כן? קודם כל היה צריך צמצום, כדי לברוא את החלל, ובחלל - יש ההתפשטות של האורות שבאים מהאין-סוף. ולכן - זה המשמעות השכלית של המילה "בריאה" ולמה דיברנו על כל זה? כן? מאיפה יצאנו? מאיפה יצאנו? מלפני זה? דיברנו על...

מקור – דרך חיים למהר"ל

גמרנו את ההסבר. יש לכם שאלות? יש לנו עוד זמן.

קהל: הוא [המהר"ל] מדבר על הבית ועל התלמיד-חכם בתוכו כמו על הגוף, ועל השכל. זאת אומרת, הבית - הוא כמו בבחינת גוף לשכל.

מניטו: נכון.

קהל: האם אפשר כך להתחיל להבין גם את בית המקדש? כי הרי להגיד... אז השאלה עולה: "לית" הקב"ה. לית אתר

מניטו:"פנוי מיניה" אז מה זה בית המקדש? כלומר - איך אפשר לצמצם?... את... אותו - ש"כבודו מלא עולם"?

מניטו: זה עניין של מדרגות של גילוי!

קהל: אז בכל הפרק יש לנו...

מניטו: זהו. אז אולי אני אסביר עוד קצת, ונראה דרך השאלה שלך. הפסוק הוא:"אשרי יושבי ביתך" נראה אחר כך איך זה מתקשר. יש... זה עניין של מדרגות של גילוי. "לית אתר פנוי מיניה" וצריך להיזהר מהמימרא ההיא. כן? החכמים. היזהרו מאד בזה.

קהל: באיזה מימרא?

מניטו: אני אתרגם בעברית: "אין מקום ריק ממנו" אי אפשר לומר את זה, ככה,בלי זהירות. בלי הסברים. כן? כי יש מקומות שלא ראוי לומר ש... "כבודו מלא עולם" אבל - במדרגות של גילוי שונות לגמרי! "כבודו מלא עולם" אבל בהסתר. בהסתר-פנים. ויש מקום מיוחד שהגילוי הוא בולט יותר- שהגילוי הוא בגילוי. אולי אני אסביר את זה בקצרה: מה עניין בית המקדש? ולפי ההסבר הזה, כל העולם כולו עתיד להיות בית-מקדש. וזה סוד של: "אשרי יושבי ביתך" כי כל העולם כולו נקרא "בית" והבעל הבית זה האדם. אני רוצה לדייק בזה: מי שברא את הבית, ה"בעל הבית" במובן של העליון, כן? הבעל האמיתי של הבית, זה הקב"ה. העולם נקרא "עולמו" אבל הוא הזמין בבית הזה אורח: האדם, כדי שהאורח הזה - יהיה בעל הבית, זה מובן? אז אפשר להסביר את זה ככה: קודם כל, כשאנחנו קוראים את המילה "בראשית" אז המילה "בראשית" זה המילה "ראש",עם ההסבר ל"שית" בסוף, כן? סמיכות. ועם ההסבר של בי"ת בהתחלה:"בראשית" ואני לא רוצה לכתוב בלוח, זה - לא צריך. אבל, תראו את זה בעצמכם, אבל אפשר לקרוא את אותה מילה -"בראשית" ויש בתיקוני זהר תיקון שלם על ההסבר הזה, "ראש"- "בית" מבינים? והמשמעות של "בראשית" ו-"ראש"- "בית" זה אותה משמעות! ראשית של הבית, הוא ראש של הבית, מהבית בראש, וזה אותו עניין. העולם כולו - נרמז לבית אחד. וזה מתחיל ב-"בית" האחד. "והאחד איננו"[פרשת ויגש] "איננו עוד" זה רמז לביאת המשיח, כן? אז הקב"ה ברא את העולם יצר אותו, בנה אותו, כדי שיהיה בית לאדם. [הפסקה בהקלטה] אז אומרים זה פלא. כן? ולכן אומרים את ה"הלל"כן? טוב. אז אני חוזר לעניין. בששת ימי המעשה, הקב"ה יצר ובנה את העולם כדי שהעולם יהיה ביתו של האדם, כן? ואז מתחילה ההיסטוריה של העולם. עד ביאת המשיח. מהי המטרה של ההיסטוריה של העולם? שעכשיו האדם צריך לבנות את העולם, כדי שהעולם יהיה שוב, גם כן, הבית של הבורא. הבית של הקב"ה. שהבורא יכול להתגלות באותו בית. ואנחנו חיים בשלב שנקרא "עולם הזה": הקב"ה מסתתר דרך הטבע. והאדם - יש לו יעד לבנות את העולם, כדי שיהיה ביתו של הקב"ה. כל מקום שמגיעים לקדושה - זה בית המקדש. מה זה בית המקדש? זה בית זה בית שגם האדם וגם הקב"ה יכולים להיות יחד במחיצה אחת. זה מובן? ולכן זה לא לחינם שכל המושג של "מלאכה" לגבי השבת הם המלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כי מה זו העבודה של בית המקדש? בית שלם לפי המימדים של הקדושה. שבו - אדם שלם, לפי המימדים של הקדושה- הכהן הגדול - שהוא הכי קדוש שבעם, ולבוש בלבושים השלמים, לפי המימדים של הקדושה, שאוכל את הסעודה השלמה לפי המימדים של הקדושה. זו העבודה של בית-המקדש. ולכן - כשמגיעים למדרגה של קדושה, אז - הקב"ה מתגלה בבית-המקדש שלו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" זה הפשט של הפסוק. ולכן - קרה את זה פעם בעולם במשך כל הזמן בעם מיוחד של כל מין האנושי, שבית המקדש נבנה פעם. קרה משהו כזה שהיה בית משותף לשכינה ולאדם. אבל זה רק סמל רמז של העתיד של העולם כולו בבחינת "עולם הבא" שיהיה כולו בית-המקדש.

מניטו: נכון. מכל מקום, מה שאני הסברתי לפי אותו הסבר, שיש לנו כבר דגם של זה: בית מתוקן אז - הקב"ה מתגלה בו. זוהי ההקבלה. כן? ומה שאני הוספתי, שזה היעד של כל ההיסטוריה של כל העולם כולו. זה הסוד של "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ורק אני מוסיף קצת הסבר על העניין של המלאכה. אתם רואים עכשיו את הקשר בין ההגדרה של: מה זה "מלאכה" לגבי שבת? זה לפי הגמרא, ט"ל מלאכות שהיו צריכות לבניין בית המקדש. כל מה שצריך לבית המקדש. זאת אומרת - כל מה שצריך לבניין הבית. כל מה שצריך להכין את הבגדים, כל מה שצריך להכין את האוכל- זה נקרא מלאכה. מכיוון שכל העבודה של האדם בעולם זה לבנות בית המקדש, להפוך את העולם: עולם הטבע לעולם של הקדושה. ולכן אנחנו צריכים ששת אלפים שנה, "שש ימים תעבוד" "ויום השביעי - שבת לה' אלוקיך" אז אנחנו מכינים את [יום המקדש].

קהל: זה המשמע אגב של...

מניטו: משמעות

קהל: משמעות, סליחה. "ברא את העולם לעשות"

מניטו:"אשרי". יפה. יפה. ולכן - בהסבר הזה: "אשר ברא אלוקים - לעשות" כדי שהאדם יתקן את העולם במלכות שד"י.

קהל: ומאיפה הפירוש הזה? של מה ש... זאת אומרת...

מניטו: שמה?

קהל: על ה... זה... "לעשות"

מניטו: זה במדרש רבה. ו"לעשות" כי - עשייה כל פעם במקרא: "עשייה" זה תיקון. לתקן. אז יש כבר תיקונים שהקב"ה - הוא הוא עשה בעצמו" ויעש אלוקים" "ויעש אלוקים" אבל אחר כך - "אשר ברא אלוקים לעשות" האדם צריך לעשות את המצב של שבת. "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת"

קהל: אבל דווקא שבת זה יום שאנחנו לא עושים מלאכה. שהיא מלאכה ש...

מניטו: דווקא. לכן כשזה שבת, אז זה שבת! "ששת ימים תעבוד" איזה עבודה? כל העבודה שצריכה לבנות בית המקדש. ולכן... רק דקה, אני רוצה להוסיף קצת הסבר. כדי שזה יהיה ברור: כל ההיסטוריה כולה של כל העולם כולו זה בניין בית המקדש. וכל אחד יש לו תפקיד בזה. "כל אחד"- הגויים במשמע. בבניין בית המקדש כל הגויים הם הביאו את כל העבודה שלהם, כדי לבנות בית המקדש שעם ישראל מקדש אותו. זה מובן? ואתם רואים איך כל הגויים רוצים שבית המקדש יהיה שלהם. רק השבוע קרה עוד משהו שאמרו ש... טוב. מה?...

קהל: שמעתי לפני כמה שבועות, באיזה שיעור, ושמה הרב הזכיר משהו שאינו דומה למה שהרב אומר, הוא אמר שבתקופת החורבן כל האבנים של בית המקדש למעשה התפזרו בכל העולם. אז בכל מקום שיש בית כנסת בעולם - זה אבנים... שנפלה שם.

מניטו: כן.

קהל: אז... בבוא הסוף, כל האבנים האלו יתכנסו חזרה, ואז יבנה הבית השלישי.

מניטו: יפה. זה רמז לבתי כנסת, שנקרא: "מקדש מעט" אבל צריך להיזהר. כדי לא ליפול בהסבר גלותי. ולשלוח אבנים לגלות, כדי לקנות בתי כנסת. צריך להיזהר מזה. כי יהיה עוד מעבר דומה לעניין הזה: שלעתיד-לבוא קדושת ארץ ישראל תהיה כקדושת ירושלים, וקדושת כל העולם כולו, בחוץ לארץ, יקבל קדושת ארץ ישראל. ויש המון המון יהודים שמחכים את הזמן שארץ ישראל תגיע להם, שמה.

קהל: אז מה צריך בית שלישי?

מניטו: מכיוון שהבית נחרב! זה "מעביר ראשון ראשון" זאת אומרת הבית הראשון נחרב, הבית השני שהיה צריך, והיה יכול להיות התחלת הבית השני, הסופי, כן? ונחרב גם כן, מכיוון שרוב העם בחר בגלות ולא לחזור לארץ הקודש. והבית השלישי - יהיה הבית הסופי! ויש הקבלה בין שלושה אבות ובית המקדש גם כן: הראשון, השני, והשלישי. אם אני זוכר היטב זה נרמז בפרושו של רבנו בחיי על התורה. הוא אומר רמז לחורבן בית ראשון "ויקח מאבני המקום" אני יכול לקבל ספר בראשית אם יש פה? ונראה מיד את... יש בראשית? טוב, רק דקה. זה ב"ויצא" כן? אבל תבדקו את זה בפירושו של רבנו בחיי על התורה, "ויקח מאבני המקום" זה רמז לחורבן בית ראשון. ואחר כך... טוב, צריך לבדוק איך הוא מסביר את זה ויש כמה רמזים. מה?

קהל: זה ההסבר.

קהל: אני שמעתי את... את הפירוש הזה על ה... בקיצור - אפשר להגיד גם ש...

מניטו: צריך...

קהל: בקיצור, על רגל אחת.

מניטו: כן. העניין הוא ככה: למשל: יש לפי הפסוק: "ושב וקבצך", "ושב וקבצך" שתי פעמים. קיבוץ גלויות. זה בפרשת ניצבים. פרק ל' אם אני זוכר, בהתחלה. אנחנו מחכים לשתי תקופות של משיח. אבל מי אמר שהפעם השנייה זה לגבי היהודים? מי אמר את זה? זה לגבי "הנידחים" "אם יהיה נדחך" זה לא יהודים! יהודים - זה שיבת ציון.'קיבוץ גלויות'. זה משהו אחר, כן? ‎אולי זה משהו אחר. אז הם מחכים שהמשיח השני יבוא לקחת אותם. אולי הוא... יהיה לו עסק עם... עשרת השבטים. או עם היהודים. זאת אומרת - זה מסוכן לחכות שמה. טוב, מה היתה השאלה?

קהל: אז כאילו, בזעיר-אנפין, אולי הכל אותו דבר אותה מערכת ובזעיר-אנפין השאלה היא מה בזעיר-אנפין. כי האדם.

מניטו: זה מה שאמר האר"י.

קהל: כי האדם והשכל- זה לא, כאילו זה - בגדולה. זה הסיכון הגדול מאשר בית ועד. "בית ועד" זה כבר ירידה מהאדם והשכל.

מניטו: לא לא. זה ההפך!

קהל: אז בקטע סמלי "מה טבו אהליך יעקב משכנותך ישראל" זאת אומרת: האדם בביתו הוא מקבל בבחינת "בעל הבית" מימד יותר ויותר גדול, כשהוא לגופו. צריך להבין את המושג "בית" פה, לפי הפירוש של המהר"ל. זה מדרגה יותר עליונה אדם בביתו. ולכן, כדי לקדש את הבית, נאמר, צריך מעלה של השכל יותר גדולה מהבעל בית עצמו זה התלמידי-חכמים. כי - בית, זה מימד יותר גדול מ.. מי שאין לו בית לא נקרא "אדם" זה מה שאני רוצה להסביר שב'בית' יש כבר מימד יותר כללי מלאדם עצמו. אדם מחוץ לביתו, אדם בלי בית, אני לא רוצה להסביר רווק או משהו אלא כשהוא במצב ש"בגפו", כמו שאומר הפסוק- הוא לא אדם שלם. אדם בחינת "בעל בית" זה מימד אחר לגמרי ולמימד הזה, "בית בישראל", יש כבר משהו דומה לבית-המקדש. ולכן - לאו דווקא בית-כנסת זה "מקדש מעט" אלא - כל פעם שרב מברך קידושין - אז מסביר את זה. מי שבונה בית בישראל כאילו בונה בית-המקדש בימיו. השולחן זה המזבח, וכן הלאה, וכן הלאה. ולכן סומכים על היהודים, ש... צריך לגלות מה זה מושג -"בית"- "לא תהו בראם לשבט יצרם" טוב, רק ברמיזה. כי העניין הוא עדין מאד. זאת אומרת: האדם האמיתי זה אדם בביתו. זה מובן? אז - יש בית-כנסת, וזה - בבחינת כלל, ויש - כל בית ובית, בבחינת... וכל אחד במדרגתו. ולכן - החכמים מביאים גילוי שכינה בזעיר-אנפין, אבל - מאותו אור שהיה בבית-המקדש.

 

{bfaccordion-slider עמלק: המתחרה המסוכן ביותר של ישראל}

 

מקור: ישראל ואומות העולם

יש פה הסבר טוב לשיטה של 'התולדות'. הייתי מכניסה את זה.

מניטו על השואה קטע שני" .מתוך הרצאה בנושא -" ישראל ואומות העולם.בישוב קרית ארבע, שנות ה-?? השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: אז אני מסתמך עכשיו יותר על ההסברים של המהר"ל אבל זה נמצא, ברמז, בהרבה מדרשים, וגם - יותר מברמז, אצל הרבה מפרשים ה'פרי צדיק' למשל, צדוק הכהן מלובלין, השל"ה גם כן, כמובן איזה מין תחרות שמתגלה - מאז התחלת ההיסטוריה של ישראל כישראל ובאותו יעד – לבנות את אחדות העולם. יש רק אפשרויות או המלכויות, זה ההיסטוריה של אומות העולם ‎או המשיחיות. שזה לא כי צורה אחת בין האומות מכפה [כופה] על כל השאר זה האימפריאליזם, את הצורה שלה אלא - "ואתם תהיו לי‎ ממלכת כהנים וגוי קדוש" מה זה כהן? זה כהן של עם. מה זה ממלכת כהנים? שזה ממלכת של הכהנים או של אומות העולם? החלום הזה זה החלום של ימות המשיח. אבל זה אסטרטגיות שונות לגמרי. זה: או המלכויות, ואנחנו ראינו שאין יוצא מן הכלל זה כישלון אחרי כישלון ואי אפשר אחרת, מכיוון שהכלי לא מתאים לאור שלו, אז - הוא מתפוצץ או האסטרטגיה של המשיחיות דרך עם ישראל שמתחיל באברהם אבינו. ואני רציתי לסכם את כל זה בהסבר של התחרות שמתגלה בקשר בין עם ישראל לאומות העולם: ונתחיל מההתחלה מהתחלת ההיסטוריה של אברהם, אנחנו רואים מתחרים ובכל הדורות -אברהם, יצחק יעקב. נראה אותה תופעה: שני מתחרים -מצד אחד מתחרה שבא כמייצג המלכויות ושהוא רוצה לחסל את הזרע שמתחיל להתפתח מאברהם עד ישראל. בדור של אברהם הוא נקרא "נמרוד" ראשית מלכותו בבל. מה רצה נמרוד?‎ לחסל, לעקור, מהשורש. ויש מתחרה שני שהוא דומה לאברהם, קרוב לאברהם, קרוב כאח אבל - בטומאה. זה, הוא נקרא לוט, אז, אנחנו רואים, בדור הראשון, מצד אחד - האויב שנקרא נמרוד מצד שני, המתחרה שנקרא לוט. דומה מאד. יש פסוק שאומר, אברהם אומר ללוט: "ואל תהיה מריבה ביננו כי אנשים אחים אנחנו". לא היו אחים, פשוטו, כמשמעו אבל דומים כאחים. יש להם אותו כוח להיות אח אבל לוט - זה בטומאה. אברהם - זה בקדושה. בדור השני - אותה תופעה- זה יצחק. מי שרוצה לעקור את יצחק מארצו זה אבימלך, מי שדומה ליצחק ומתחרה עליו זה ישמעאל. זה אותו סיפור בצורה אחרת. בדור השלישי, יעקב, זה מצב אחד לבן- לבן ביקש לעקור את הכל, מצד השני - המתחרה זה עשו. אז דווקא, מאותה משפחה, יצא הזרע של ישראל, שמביא דרך אברהם, יצחק, יעקב - לישראל, יצאו גם כן איזה מין קשר בין ישראל לאומות העולם שדווקא הוא המקור‎...לתחרות ההיא, ולשנאה, ולקנאה וזה מסביר את כל,כמעט... אולי כל ההיסטוריה שלנו, לפי הנושא שלנו? מה בין ישראל לאומות העולם תחרות בין אסטרטגיות להביא מה שאנחנו קוראים ימות המשיח, מה שהגויים קוראים, "האוניברסאליות". וראינו כבר לפי השל"ה, מה קורה דרך אומות העולם? מה קורה דרך ישראל? אבל - פה, וזה ההסבר של המהר"ל, באותה הקבלה של זהות האדם, זהות האדם בישראל, וזהות האדם באומות העולם, וזה אותה היסטוריה. לפי התורה קמו כמה מתחרים. מה שמעניין שיש תקופות מיוחדות שמופיע עוד מתחרה נוסף- השביעי. היו כבר שש, כן? נמרוד, אבימלך, לבן, לוט, ישמעאל, עשו, אז - קם שביעי ושמו ידוע לשמצה עמלק. ועמלק כולל בתוכו את כל הטענות של השש הקודמים הוא רוצה להיות גם, מי שמחסל ישראל וגם מי שתופס את מקומו בכל המימדים גם מתחרה וגם אויב. והוא נקרא עמלק. אבל דווקא זה בתקופות מסוימות, מיוחדות. זה בסוף הגלויות. בסוף כל גלות: מופיע, מי שנקרא לפי המקרא "עמלק". מי שמדבר בקולו של נמרוד בקולו של לוט, בקולו של ישמעאל, בקולו של עשו, וכן הלאה. אחרי גלות מצרים, זה פשוט מאד. בחומש: "ויבוא עמלק" ,אחרי גלות השניה, גלות בית ראשון, שנקראת גם גלות בבל יש לכם מגילת אסתר שכל כולה - רק סיפור של התחרות של עמלק מכיוון שזו היתה תקופה של סוף גלות, אז מופיע עמלק. ובתקופה שלנו לא צריך ל... שמעתי שההרצאה הראשונה היתה על השואה. דווקא בתקופה של סוף גלות אז קמים כוחות של עמלק? מה המטרה שלהם לחסל בשם אומות העולם, בשם המטרה של אומות העולם, לחסל את ישראל ]לא מצליח לשמוע[. במקומו. את מקומו אני זוכר את הספר של היטלר 'מיין קאמפף'. הוא כתב את זה בפירוש. הוא כתב את זה בפירוש בספרו. אף אחד לא רצה להאמין לו באותה תקופה: "זה או היהודים, או אנחנו – הגרמנים". כך כתב בפירוש ואנחנו שומעים אותו קול מ.. אתם יודעים ממי? מהטון של אותו רוח, והנה. בקצרה, אז דרך אותן השיטות של המפרשים: ששוב השורש זה 'הכוזרי', בלי שום ספק, אבל עיקר הלימוד, אפשר לקבל דרך השל"ה. ודרך המהר"ל בפרוטרוט...ואם יהיה לנו עוד זמן, נרחיב את זה. רק דקה, אני רוצה לגמור את המשפט. אז - אנחנו רואים שלפי התורה, יש משמעות לאומות העולם, יש משמעות לישראל ויש משמעות לקשר בין אומות העולם וישראל וזה מסביר לפי דעתי הרבה הרבה נושאים בהיסטוריה שלנו. טוב, זה רק חלק מחלקים קטנים של הנושא. אין לנו הרבה זמן כדי להגיע לממדים האחרים, אבל, אם יש שאלות, אני מוכן.

אני רוצה להודות לרחל הדס, תלמידתו,של מניטו שמסרה לי את הקסטה של השיעור לאחר שיחת טלפון פשוטה שעשיתי לצערנו חסרים לנו עשרות קלטות וקסטות שמסתובבות אצל התלמידים? יש ברשותכם הקלטות של מניטו עזרו לנו לזכות את הציבור. הזמן קצר. כדאי להתעורר ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר

 

{bfaccordion-slider עץ הדעת התלמודי}

 

אכילה של עץ הדעת, אם היא לא בתיקונה, לא בסדר, יכולה להביא למיתה בעולם הזה. ואם אין תשובה, ואחר כך נברר במה מדובר, אז המיתה של העולם הזה תהיה גם כן המיתה של העולם הבא. זה הפשט. קהל: [...]

מניטו: רק דקה, תן לי לגמור ואחר כך נראה. כי אחר כך אני עלול לשכוח, כן. ופה יש שתי אפשרויות: או לומר שמלכתחילה זה היה מוכרח. או לומר: שאף על פי שזה קרה בדיעבד, יש בכל זאת משמעות ותיקון לעניין. אין... איך אומרים את זה בעברית, זה לא גורלי מלכתחילה. אם... ההסבר הוא ככה: אם אדם הראשון היה אוכל קודם כל את עץ החיים, ואחר כך את עץ הדעת, הכל היה בסדר. מכיוון שאכל קודם כל את עץ הדעת, אז הקב"ה מנע אותו מלאכול את עץ החיים כי היה נשאר לעולמי-עד בקלקולו. זה הפשט, כן. אבל אחר כך נראה את ההסבר של המחבר שהוא אומר כי מכל מקום עץ הדעת זה הכנה לעץ החיים. ולכן יש קושי. לפי ההסבר שלנו ב'שערי אורה' כנראה היה צריך לאכול קודם כל מעץ הדעת ורק אחר כך מעץ החיים. אבל לפי הפשט שאני אמרתי, ונראה את זה מיד בפסוק: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ פה יש מקום לפרש: כי היה צריך לאכול מכל עץ הגן, אבל - "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" - לפני שתאכל מעץ החיים. זה מובן? והקושי - זה ההסבר שלו, אחר כך נראה את הפיתרון. אבל לאט לאט. טוב, מה היתה השאלה? קהל: הפירוש של "אכול תאכל" אכול בעולם הזה, תאכל בעולם הבא.

מניטו: לא, לא אמרתי את זה ככה. התחלתי לומר: שכל פעם כשיש כפילות המדרש מסביר בצורה פורמאלית הביטוי הראשון - לעולם הזה, הביטוי השני - לעולם הבא. למשל, וזה מפורש במדרש, "מות תמות" - מות בעולם הזה... נכון? ולכן היה צריך להבין לפי אותו הסבר מה המשמעות של "אכול בעולם הזה ו"אכול" לעולם הבא?" אז אני קשרתי את זה לאכילה מעץ הדעת ואכילה מעץ החיים. ומפה אנחנו מגיעים לשאלה שהסברתי, מה הסדר של האכילה? מכל מקום, היה צריך לאכול מכל העץ. "מכל עץ הגן" זה פשט הפסוק. אלא - ההסבר הרגיל של בעלי המדרש זה: שאם היה אוכל מעץ החיים קודם, ורק אחר כך מעץ הדעת - הכל היה בסדר. אז מכיוון שאכל מעץ הדעת וקלקל, אז הקב"ה מנע ממנו את אכילת עץ החיים. אני אזכיר לכם אני לא זוכר אם למדנו את זה בשיעור הזה, אבל, איך הרב צבי יהודה היה רגיל להסביר את זה: זה העניין של הויכוח בין החכמים בפרט בימי הביניים האם לימוד הפילוסופיה זה מותר? והפסק של החכמים הוא: רק למי שכבר למד תורה אפשר להגיע לזה. אם מתחיל בלימוד הפילוסופיה אז זה דומה לעניין של עץ הדעת שמקלקל ואחר כך אסור, אי אפשר להגיע לעץ החיים. אני נוטה להסביר את זה ככה: הזיהום של אותו חטא של עץ הדעת, בלימוד הפילוסופיה, הוא כל כך חמור - שצריך מיתה, שצריך את התיקון של המיתה כדי לנקות את הנפש. ולכן מי שלמד קודם כל תורה יכול ללמוד אחר כך פילוסופיה בלי סכנה גדולה. אם הוא בקיא, זאת אומרת אם תורתו זה באמת תורתו. אז הוא יכול. למשל - הרמב"ם. הרמב"ם - בשבילו, בשביל עצמו. אלו שקוראים ספרי הרמב"ם זה עניין אחר. אלא אם כן יש להם רב שהוא כבר למד את התורה, והוא יכול להדריך להם להיכנס בעולם הפילוסופיה אבל בשלב שכבר תיקן את נפשו בתורה. זה מובן? לא גמרתי. ולכן אם זה מספיק ברור, זה ההסבר של בעל המדרש. קודם כל עץ החיים שהיא התורה, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" ורק אחר כך עץ הדעת. וצריך לאכול את כולם! אבל זה הסדר ההלכתי. קודם כל - תורה, אחר כך - חכמה חיצונית. מי שמתחיל בחכמה חיצונית, אף פעם הוא לא יכול לתקן את עצמו אלא דרך מיתה. טוב, יש הרבה הסברים איזה סוג של מיתה. זה לא צריך להיות מיתה בקבר, כן? [גיחוך] אף על פי ש'חבוט הקבר' יש גם כן בחיים. זה מובן מה שאני אומר? וזה מהניסיון של כל גדולי ישראל. הסם של הפילוסופיה, אי אפשר לתקן את זה, אלא... הם נתנו דוגמה: יש כלים - שרק שבירתם היא טהרתם, תיקונם. כשנפש התלכלכה בחכמה החיצונית, אז היא לא יכולה להגיע באופן נקי לתורה. זה מובן? אז מה השאלה. קהל: מה זה 'פילוסופיה?' מה ההגדרה של 'פילוסופיה?'

מניטו: 'פילוסופיה' זה: לנסות להבין את העולם מחוץ למה שאמרו נביאי ישראל. זהו. כאילו השכל האנושי מתוך כוחו מנסה לומר מהי האמת של העולם. וזה חטאו של אדם הראשון באיזה שהיא צורה. "הן [האדם] היה כאחד, ממנו - לדעת טובו רע" הוא שולל תורה מן השמיים. זה פילוסופיה! ופילוסוף אמיתי, ברור ש-במה שהוא פילוסוף הוא שולל תורה מן השמיים. השאלה היא - כי יש הרבה מאמינים, תלמידי חכמים, שקוראים לעצמם 'פילוסוף' או שהעם קורא להם 'פילוסוף' 'דעות פילוסופיות' וכו' השם הוא לא במקומו. פילוסופיה אמיתית זה מי ששולל את גילוי השכינה, תורה מן השמיים, וזה השיטה של סוקרטס עצמו: הוא מעצמו מנסה להבין. זה חטאו של אדם הראשון, ברור. "ממנו - לדעת טוב ורע" זה נקרא בלועזית: 'הומניזם.' וזה לשון נופל על לשון. מה זה חטאו של האדם? זה ההומניזם. אף על פי שחכמתו של ניטשה יש לחכמי ישראל כבוד גדול לפילוסופים של הגויים, מכיוון שלכל הפחות זרקו את העבודה זרה, מכיוון שאינם מאמינים בעבודה זרה - הפילוסופים, אבל יש להם זלזול על הפילוסופים היהודים מכיוון שברור שהם מינים! ואני רוצה

מניטו: 'חכם' זה לא פילוסוף. תשמע, חכם... העניין של "חכם עדיף מנביא" זה עניין אחר. ולמדנו את זה: יש פרק במהר"ל, יש פרק אצל הרב קוק, והוא מסביר את זה באופן ברור. אבל חכם זה לא פילוסוף. אני רוצה להסביר את האטימולוגיה של המילה "פילוסופים." "פילוסופוס" [ביוונית] [הפרעה מהקהל] "פילוסופוס" ביוונית זה בא מ: philen - sophia' ותוספות מביא דווקא באותה סוגיה בשבת תוספות מביא משהו ממש עמוק מאוד. הוא אומר: ‎"שמעתי מיהודי שבא מארץ יוון שהמשמעות של פילוסוף זה: אוהב החכמה" אוהב החכמה. וזה המשמעות ביוונית: 'philen sophia phil ביוונית - זה "מי שאוהב" למשל hydrophile "אוהב את המים" אז "פיל"ו"סוף" - הוא אוהב ה"סופיה" - החכמה. הוא מחפש את החכמה. זה המשמעות. הוא כבר הפילוסופיה היוונית מתחילה אחרי סיום תקופת הנבואה. ולכן כל עוד שהאנושות היתה בתקופת הנבואה, אפילו אצל אומות העולם היו נביאים! כשהנבואה נפסקה לא היה להם אפשרות לזהות את דברי הנביאים שלהם, מכיוון שהנבואה שלהם היתה טמאה. לא היתה ברורה, לא היתה: "דברים הנאמרים באמת." ולכן כשנפסק עידן הגילוי, לא הבינו כלום בדברים של הנביאים שלהם, ולכן זרקו את זה. ואמרו: אף פעם האל לא דיבר לאדם. מי דיבר לאדם? זה החכם של הבני אדם שדיבר לדורו ואמר שזה האל שהוא מדבר. ולכן זה התחלת הפילוסופיה, זה התקופה של סוקרטס. וסוקרטס זה מיד אחרי סיום אחרוני הנביאים. זה אותה תקופה, כן? והבודהה במזרח הרחוק. זה אותה תקופה: בודהה, עזרא ונחמיה, וסוקרטס. זה אותה תקופה. התגובה במערב היתה פילוסופיה: שלילת הדיבור האלוקי. מכיוון שלא היתה להם שום אפשרות לזהות במה מדובר. היה צריך לחכות עד העידן המודרני כדי שהמודרנים, והראשון היה פרויד, כן? מגלה חכמה טמאה, אבל חכמה, בדברי נביאי עובדי עבודה זרה. זה מובן, כן? אבל מכיוון שהנבואה בישראל היתה נבואה טהורה, בלי שום אמצעי, נבואה של העברי, אז היהודים - אחרי סיום הנבואה - ממשיכים להבין את נביאי ישראל. ולכן אין פילוסופיה יהודית. יש פילוסופים יהודים, שיש להם איזה מין ייאוש מהחכמה של המקרא, מכיוון שאינם מסוגלים להבין מה זה 'מקרא.' אבל 'פילוסופיה יהודית' - אין! יש 'חכמה יהודית.' והחכמה היהודית זה הפירוש של הנבואה של נביאי ישראל. ולכן אני חוזר, אני רוצה שהכל יהיה ברור: אפילו תלמיד-חכם גדול, מאמין, שומר מצוות, אם הוא אומר מעצמו שהוא פילוסוף, יש דברים בגו.‎ ואני מכיר הרבה מהם. ולרוב - הם צדוקים. דהיינו - הם פילוסופים, אבל אומרים שהם מאמינים בתורה מן השמיים. אבל זה מהפה ולחוץ. הם אומרים - בחכמתם הם. הם אומרים - בשכלם הם. ומכיוון שיש להם סיבות תרבותיות לכבד את המסורת היהודית, אז ממשיכים באותם הסמלים! יש הרגל לומר ש: "וידבר ה' אל משה" - נמשיך, אבל לא מאמינים בזה. תפסתם את חומרת העניין? ולפי דעתי, רוב המרצים באוניברסיטאות שהם מרצים בלימודי יהדות, ב"לימודי קודש" כפי שהם אומרים, ובעיקר הדתיים, בעיקר ב[אוניברסיטת] בר אילן, ואני מכיר כמה מהם, יש להם בעיה! מכיוון שמצד אחד הם מאמינים. מצד שני - במקצוע שלהם הם אפיקורסים והם יודעים את זה. אז יש להם בעיה של סכיזופרניה סכיזופרניה רוחנית. והם... וצריך לרחם עליהם! הם בדיכאון תמידי. אני שמעתי פעם אחד ממשפחת ברויאר, הם משפחת תלמידי-חכמים ממש אורתודוקסים, של בית המדרש של הרש"ר הירש שכתב את זה - ואני שמעתי הרצאה על זה - שכתב את זה ככה: שהוא מאמין בכל מה שאומרת ביקורת המקרא. אבל הטקסט, עם הסתירות שלו, בא לנו מן השמיים. זה ממש... צריך להיות... צריך להיות מרצה באוניברסיטה כדי להיות משוגע כזה. [צחוק] אבל הוא מסכן! כי כש[הוא] מתפלל הוא אומר: "השיבנו לתורתך" במה הוא מתכוון? לתורת... ביקורת המקרא? [צחוק] ואתם יודעים שזו האמת באותה שכבה של האינטליגנציה הדתית הם מקוטעים בין עולם הפילוסופיה ועולם התורה. לכן אני רגיל לומר את זה באופן סכמטי [כוללני]: זה נטייה לצדוקיות! הצדוקים היו ככה! קהל: זה הסיבה שהמאמינים כל כך נגד חלק מה...

מניטו: אני משוכנע שחלק גדול מתלמידי החכמים של החרדים הם ככה! אבל הם הוסיפו איזה מין רגש דתי, שלפי דעתי הוא יותר מדי קרוב לפגאניזם עצמו! ולכן ההתייחסות לשולחן ערוך ובמקביל - וזה קשור - השלילה של ארץ ישראל, זה תופעה של הערב רב! ואני לא רוצה לומר שכל החרדים הם מהערב רב, אני אפילו לא יודע אם אף אחד מהם בא מהערב רב. אני לא יודע. זה לא מה שאני אמרתי. אבל זה אותה תופעה. היחס לתורה הוא יחס פגאני, והיחס לארץ ישראל הוא יחס שלילי. זה מובן? הם מאמינים בארץ ישראל של מעלה. "הארץ הקדושה" וזה דומה מאוד למה שאומרים הנוצרים או המוסלמים. אף על פי שיש הבדל, כן? מכיוון שסופסוף, למרות הכל, הם יהודים. אני לא יודע עוד כמה זמן, אבל הם יהודים. אבל זה כל כך דומה לזה, זה צדוקיות בכל החומרה! ולכן - אינם גומרים את ההלל ביום העצמאות, מכיוון שגומרים את הוידוי כל יום. [צחוק] אפילו ביום העצמאות... [צחוק] ואני יודע שגדולי הדור ידעו את זה, אבל לא אמרו את זה, כי לא רצו לגרום פילוג... [הפסק הקלטה] צריך להסביר קצת יותר. מי שלומד, ילד שלומד, מאיזה סוג הוא הרב שלו? אם הרב שלו למד באותו סדר, דהיינו - עץ החיים קודם, ואחר כך עץ הדעת? אם הוא למד כמו שלומדים ברוב התלמודי תורה, עץ הדעת קודם כל, ואחר כך עץ החיים, אז זה אבוד. כי בהקדמה של פירוש הזוהר, וגם המהרח"ו מביא את זה מהצד השני, בפירושו על ה'עץ חיים,'‎ בהקדמתו על ה'עץ חיים,' זה ברור מאוד! לפי המקובלים - עץ הדעת זה המשנה. עץ הדעת טוב ורע זה המשנה. ועץ החיים זה הקבלה. זה ברור. אז כל העניין זה הסדר. אנחנו יודעים כי לפי ההלכה הסדר של התלמיד צריך להיות קודם כל משנה, דהיינו - תלמוד, ואחר כך - קבלה. אבל זה הסדר אצל התלמיד. אבל הרב - כבר הגיע לעץ החיים. ולכן הרב מלמד את עץ הדעת מתוך עץ החיים. ולכן הסדר אצל הרב זה הסדר שאמרתי, והסדר אצל התלמיד זה הסדר של עץ הדעת קודם כול. זה ברור? ולכן הקושי - זה השאלה ונלמד את זה - מה קרה לאדם הראשון? לא היה לו רב! מה קרה לאדם הראשון? ולפי כל מה שאני למדתי על זה, סופסוף ההסבר של הרב אשלג הוא ההסבר הכי ברור. ולכן אני נוטה לומר, כפי שהיו אומרים בדורו: שהרב אשלג היה האר"י שחי בדור שלנו. לי אין שום ספק בזה. אני מתכוון לרב אשלג האב. לא הבנים... השועלים הקטנים שבאו אחר כך. זה מובן? קהל: הרב שואל מה קרה לאדם הראשון.

מניטו: זה - נגיע לזה. קהל: אם להסתמך על המשנה הזאת, יכולים לשאול: מה קרה למי שלימד את המשנה הזאת?

מניטו: של מי? איזה מישהו? קהל: את המשנה. ללמד ילד, לבין ללמד זקן.

מניטו: לא לא. לאיזה משנה אתה מתכוון? לעניין של "אחר?" מי זה שם אומרת המשנה? זה ר' עקיבא? ר' מאיר? קהל: במשנה הזאת זה לא ר' מאיר, זה אלישע בן אבויה. זה אלישע בן אבויה עצמו? אבל זה שמה זה לא מלמד. זה לומד. הלומד. זה דווקא מה שקרה לו. הטעות של אלישע בן אבויה סופסוף שלא תפס כי גם במקרה שלו התשובה היא אפשרית. אבל כשגילה את זה, שהחטא שלו הוא כל כך חמור, זה דומה מאוד למה שלמדנו מקין: אמר: "גדול עווני מנשוא." והוא אמר: שמעתי מאחורי הפרגוד "שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ‎ור' מאיר השיב לו או זה דרשה של איזה חכם על ר' מאיר: כל מה שאומר לך בעל הבית עושה, חוץ מצא! שמעת בעל הבית אומר "צא?" אבל יש לנו משנה ש... [צחוק] זה מובן? מה המשמעות? ואני חושב שזה הכפירה הכי עמוקה, הכי בסיסית, מקין עד אחרית הימים: למי שלא מבין כי התשובה היא אפשרית אפילו לחטאו של אלישע בן אבויה. זה נקרא "עם קשה עורף" זה הגאווה. "גדול עווני מנשוא" זה הגאווה. יש עוונות שאפשר לכפר, אבל עווני שלי? זה גדול... [צחוק] כמה חסר? שניים. אז זה אלישע ואבויה. [צחוק] [מניטו קורא בספר שערי אורה] "ואם כן התבונן כי השם יתברך לא הזהיר אדם הראשון שלא יאכל מעץ החיים ולא מנעו ממנו, ומי יתן ויאכל, אבל מנעו שלא יאכל מעץ הדעת." פה יש קושי. כי לפי הפשט שראינו, גם מעץ הדעת היה צריך לאכול. ופה צריך לדייק על מה שאומר הרב, אולי לפרש קצת יותר: הוא אכל הקליפות. אבל אם היה אוכל עץ הדעת בלי לאכול את הקליפות, זה חוזר למה שאמרנו: זה הסדר של עץ החיים קודם כל, ואחר כך עץ הדעת. כי מה שאמר ר' מאיר דווקא הוא מצא פרי, תוכו אכל, קליפתו זרק. אז מי שהוא באמת שייך לעץ החיים, הוא יכול לאכול מהפרי של עץ הדעת ולזרוק את הקליפה. זה מה שהסברתי מקודם. ובימינו אנו, בתרבות שלנו, בתקופה שלנו, זה ממש העניין של תורה ופילוסופיה.

עקידת יצחק

מקור: תורת התולדות

סדרה של קטעים מתוך שיעורי הרב ב"תורת התולדות."כולם מתוך קובץ. שיעור לנשים. השיעורים המלאים נמצאים באתר. קטע שני:

מניטו: ההתנהגות של דוד המלך, היה צריך... היתה יכולת..." יכולת"? כן?

קהל: יכולה

מניטו: יכולה, להיות קצת אחרת לפי ההלכה. למשל: בעקידת יצחק, יש בו פגם. אצל אברהם אבינו כי ההתנהגות שלו, הוא טעה בהלכה! זה לא חטא מוסרי. טעה בהלכה!

קהל: אבל אברהם אבינו מדבר כאילו היה צו

מניטו: כן. זה מה שאנחנו ק ו ר א י ם! אבל חטא של מלך זה לא עניין מוסרי. אנחנו לומדים מוסר מזה?

קהל: זה בשבילנו המוסר?‎

מניטו: וזה נכון! המוסר הזה הוא אמיתי!

קהל: המוסר הוא בשבילנו?

מניטו: הלא ברור. לפי המהר"ל, אין שום שמץ של מוסר בכל תקופת התנ"ך. העניין המוסרי שלנו. זה במדרגות אחרות לגמרי זה בבחינת מימד מימד אנתרופולוגי, נאמר, אחר לגמרי. זה תקופת האבות. זה אחרת. צריך ללמוד.

קהל: זה יחסי ציבור למוסר הזה ש...

מניטו: מה?

קהל: זה יחסי ציבור? מה...?

מניטו: לא לא לא. זה... זה במימד אחר לגמרי. זה עוד חכמה של הקבלה שאף פעם לא נגענו בזה. אפשר להגיע. עם קצת סבלנות, כן? וכדאי ללמוד את ההקדמה של המהר"ל על פרקי אבות על "דרך החיים". וזה ברור שמה. עניין המוסר מתחיל עם התנאים. שהם גם כן אבות העולם, אבל בעולם של המוסר. לפני התנאים, כל מה שמספרת התורה - זה בעולם אחר לגמרי. עולם שהיתה נבואה, וזה עניין אחר לגמרי. לכן יש איזה פגם, אם אני יכול לומר את זה, עם כל הכבוד, לעליונים, של לפי ההלכה. אני אתן דוגמאות. למשל - אברהם אבינו. מה שמע? "והעלהו שם לעולה" טוב. הוא אמר: הלכה לפי הדתות, הגויים, ההלכה -"העלהו שם לעולה"- זה קרבן. אז הוא התחיל לעשות ככה, כן? טעה בהלכה. ואח"כ הקב"ה מתגלה לו, דרך הנביא וכן הלאה, דרך הפסוקים: "דבר שלא עלתה על לבי" [ישעיהו] כדאי למצוא את כל המקורות, אם אתן רוצות, אני צריך להכין את זה, אולי אני ארשום אני אכין את זה, יש פסוקים בירמיהו [ישעיהו מ"ג] הנביא "אביך הראשון חטא" אביך הראשון חטא - זה אברהם אבינו" ומליציך פשעו בי" שחשב שכך היא הלכה, והקב"ה אומר:"זה לא עלתה על לבי" לא ביקשתי קרבן! ביקשתי עלייה. זה משהו אחר. כן? תפסתם? ואני שמעתי מהרבה הרבה בעלי מוסר, שמהפכים את כל העניין! ואומרים: חבל שהקרבן לא הצליח! זה היה הצלחה של כל העולם! למשל יש איזה שיטה מה? ואני...

קהל: מי השיטה הזו? שאומרים את זה?

מניטו: כן. למשל - אומרים מפי ה"מכתב מאליהו"[הרב אליהו דסלר] הרב דסלר, ז"ל. אני משוכנע שהוא לא דיבר ככה. כי - הרבה קטעים ב... זה שיגעון נוצרי! כן? הרבה קטעים ב"מכתב מאליהו"‎ זה התלמידים שכתבו את זה! ויש דברים של אפילו ילד קטן של תינוק דבי רב לא אומר. דברים כאלו, כן? יש לי הרבה דוגמאות להביא, אבל... לא צריך להתווכח עם

קהל: אבל בזהר עצמו יש עניין על זה

מניטו: לא לא לא! לא לא...

קהל: אמנם הם מסבירים במפורש איזה קטע. אני זוכרת ממש -עברתי על קטע...

מניטו: כן. אבל זה אותו קטע...

קהל: רגע! לא! אבל מה היית צריך להבין מזה, זה כל העניין. הרמב"ם היה רצוי וזה הקורבן, אבל מהו הקרבן של "העלייה?" זה כל העניין, שהפירוש של הקרבן...

מניטו: כן. אני קראתי את הקטע הזה ואמרתי בפירוש שזה מסוכן מאד להתבטא ככה! כן? לא. כל שכן לפני קהל של עמי הארץ! ולומר, עם איזה סגנון של. איך אומרים" האדוקים"? אדוקיות, כן? איזה סגנון של פיאטס בלטינית, כן? ושכן אנחנו לא מבינים מה זה קרבן של בן אדם, אבל קרבן של הבן דרך האב,ואם האב הזה היה מקריב את קרבנו -זה היה תיקון של כל העולמות זה שיגעון! בזהר יש משהו אחר לגמרי! כשיש קרבן למטה בבית המקדש שלמטה – ואסור(!) לחשוב על קרבן של בני אדם, כן? כי יש... מה בין... רש"י אומר את זה, אני אביא כל ה...

קהל: זהו! שזה הרצון...

מניטו: לא לא לא...

קהל: לתת. הקרבן בא בתרומה...

מניטו: אני רוצה להסביר, כי יש פה לא רק הבדלים של שיטות, של שיטות של לימוד, אלא - יש הבדלים של שיטות של הבנות, כן. כשיש לנו הסבר ב"שם הרב דסלר". שאני מכבד אותו, אני הכרתי כמה מתלמידיו שלו, וזה היה מחנך בחסד עליון, כן? אבל כששומעים דברים כאלו, ואומרים: "הסמכות של הרב דסלר" ויש לי רש"י, ירמיהו הנביא פשוטו כמשמעו, מי הוא הסמכות? אתם תופסים את העניין? זה חמור מאד! אז למשל: הזהר מסביר והייתי אומר זה נכון. הזהר זה הזהר, כן? כשיש קרבנות למטה, אז מיכאל, שר ישראל, שהוא הכהן הגדול למעלה, מביא קרבנות בבית המקדש של מעלה, זה עניין אחר לגמרי! כן? אז אני חוזר על העניין הזה. כשהסבל בא לישראל, למשל, איך אומרים? כשהורגים יהודי לשם שמיים זה קרבן! נאמר. אבל - למדנו את זה הרבה פעמים, זה בדיעבד- אם הדבר קרה, אז שזה יהיה קרבן. מלכתחילה - הקב"ה מבקש דבר כזה?! זה לא היה ולא נברא! זה לא היהדות!

קהל: רק... סאדאת אמר בדיוק דבר נורא כזה!

מניטו: מה? שהיטלר הוא שהביא את הרצון הגדול לחיות, זה ממש...

מניטו: זה קצת קשה. ואתן מבינות? זה דבר חמור. מבחינה פדגוגית זה הריסוּת לימוד תורה. אני לא רוצה לומר שהם איזה אפשרות של משמעות, של מיסטיקה, בעניינים האלו. אבל אסור להשתמש ב... צריך להיזהר. כן. צריך להיזהר מאד. ו"תולים", כמו שאנחנו אומרים בישיבות, "תולים פירות שנשרו על אילן גדול" הרב דסלר הוא אילן גדול. לוקחים "פירות שנשרו", ותולים אותם על אילן גדול. זה אסור! זה ממש יותר מעוון, כן? כי הוא לא יכול עכשיו לרדת ולומר: "טעיתם" זהו זה! זה העניין. צריך להיזהר! לא קוראים מפי תלמידים! צריך מפי הרב עצמו! איך אמר את זה? זה העניין. ויש בספר הזה, שיש הרבה מרגליות, כן? יש כמה וכמה דברים שאין להם רגליים וידיים. אז - מאיפה זה בא?! מהתלמידים! צריך להיזהר מזה. מהתלמידים, שרובם בעלי תשובה, והושפעו, מהפילוסופיה האנגלית, דווקא, אז מי שמכיר קצת פילוסופיה, אני למדתי קצת, רואה מי מאחורי הדברים האלו? איזה גוי אחד ששמו ככה או ככה, או ככה. אז - צריך להיזהר מכל העניינים. תפסתם את העניין? טוב.

קהל: מניטו, מה עם...

מניטו: למה דיברנו מזה?

קהל: בת שבע ודוד... לפני התנאים...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח? את הקטעים הבאים לקחתי מתוך שיעוריו ב"דרך חיים"למהר"ל השיעור המלא באתר אז נמשיך: "יצחק בן אברהם" מה אמר המדרש? שבזכות אותה העבודה האמיתית של יצחק, שהיה מוכן להקריב את עצמו, צפונה אז - יש אפשרות של עבודה כדי לכפר את ה... אולי אני אחזור קצת למה שראינו באריכות בשיעור הקודם: כי מי שמרגיש מה זה מידת הדין- האמת באה, ותובעת ממנו הזכות האמיתית להחזיר במה שקיבלתי ממידת החסד. זאת אומרת: אני צריך לשלם את המחיר של מה שקיבלתי. זוכרים את ההסבר? אז אין אפשרות אחרת, אלא להקריב את עצמי, כמחיר הזה. ומה ביקש הקב"ה? זה נלמד כשנלמד את עקידת יצחק באורך, כן? באריכות. הוא ביקש - להיות מוכן לזה. וזה נקרא מסירות נפש. זוכרים את זה, כן? הוא לא ביקש את הקרבן עצמו! אלא - את ה... איך אומרים את 'הנכונות'- נכון? נכון? את הנכונות להיות מוכן להקריב. אז - ברגע שאני אומר:"אז, טוב. אני משלם". אז המלאך בא ואומר לי:"זה שלך" מכיוון שהיית מוכן לשלם -זה כבר שלך. זה מובן? הניסיון הוא‎ שלאמתו של דבר, אנחנו באותו מצב שלא יודעים אם המלאך יבוא או לא! מסירות נפש אמיתית לא סומכים על הנס של המלאך. וזה - כך זה במציאות. כשעוברים בניסיון, אף על פי שבשכל יודעים שהקב"ה הוא מלא רחמים, חיים את הניסיון של העקידה כעקידה, ולא ולא וזה לא [היתר לכלום]

קהל: למה הניסיון הזה הוא נלקח בחלקו של אברהם? בין עשרת הניסיונות של אברהם? זה למעשה ניסיון של יצחק.

מניטו: יפה. יש לי עוד שאלה ששאלו בשיעור הקודם, למה התורה נקראת "מפי הגבורה" מי שאל את זה?

קטע מתוך" דרך חיים"למהר"ל: השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: השלב השני, זה כבר, אם אפשר להגדיר את זה ככה, התבגרות של העולם. אנחנו יוצאים מהשלב הראשון, שהוא כולו חסד, ומגיעים למדרגה שנייה של הצדיק. ואף על פי שהיו זהים בפרצופיהם, יצחק היה דומה לאברהם לפי המדרש. מבחינת תוכן עצמות נפשו - זה צדיק אחר לגמרי. צדיק לפי מידת הדין. אז מהו הסימן‎ שהוא צדיק לפי מידת הדין? שהוא מוכן, מלכתחילה, כדבר מובן מאליו, להקריב את עצמו, לפני מידת הדין. כי הוא מרגיש את אמיתת הבורא, דווקא באותו פרצוף שנקרא "מידת הדין" ולכן אלוקי יצחק נקרא במקרא: "פחד יצחק" מי שמגלה את מידת הדין, מגלה אותו באותו פחד וחרדה. כי מידת הדין לחוד, זה משהו מפחיד לגמרי. כי לפי הדין, לפי ה.. אני לא רוצה לומר "לפי האמת" כי האמת זה גם חסד וגם דין. בעברית, "בלשון הקודש", נאמר. אלא - לפי האמיתות של מידת הדין, הצד המוחלט של מידת הדין, הדין איך אומרים? מבקש את הכל. כי צריך לשלם את הכל כדי לשלם מה שקיבלתי מהבורא:"היש" אין לי שום מטבע אחר אלא - עצמי. אלא - היש עצמו. זה מובן? ולכן המידת הדין, כשלעצמה, אם היתה לחוד, שולטת על העולם, היא מבקשת הכל. אין שום קרבן אחר אלא אני עצמי. אין שום תחליף. כשאלוקי אברהם מתגלה אז הוא מקבל תחליף: האיל הזה, כן? אבל זה בא מצד החסד. מצד מידת הדין - אין שום תחליף אפשרי. כופר נפש זה נפש. זה חידוש של התורה! שאפשר להקריב כופר נפש במקום הנפש. זה בא מצד תורת חסד, ולא תורת הדין. תורת הדין מבקשת ל... ולכן אנחנו מוצאים בהרבה דתות, לפי הטבע, שהם היו מקריבים את עצמם. מכיוון שלפי השכל הטבעי, הקרבן האמיתי זה להקריב קודם את עצמו. כי אין שום מטבע אחר כדי לשלם את זה. אם אני צריך לשלם את המחיר, של מה שקיבלתי – דהיינו- אני עצמי, אין שום כופר נפש, אלא אני עצמי. אח"כ נלמד איך כל המצוות באים כ... לא תחליף אלא כתמורה, כן? לעקדת יצחק. לקרבן ממש. כל המצוות זה סה"כ של הקרבן האמיתי. בכל מצווה, אנחנו מקריבים כופר נפש של נקודה אחת של הנפש. זה מובן? זה נלמד כשנגיע לתפילות של ראש השנה, בעיקר, גם יום הכיפורים במנחה, המקום שתופסת עקידת יצחק בראש השנה, שזה יום הדין. כשנגיע זה אותה נקודה נראה שכל התורה כולה היא בבחינת מצוות באה‎ כתמורה לעקידת יצחק. זה מובן? ולכן מה שאנחנו לומדים באותו מדרש אני חוזר על המדרש "אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תיקן הקב"ה שני כבשים חד בשחרית ואחד בין הערביים" זאת אומרת: עבודת הכפרה, באה, זה עולת התמיד, כן? באה כתמורה לעקידת יצחק. בזכות עקידת יצחק. אתם זוכרים את מה שאנחנו מתפללים בראש השנה בעיקר, "ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור" זאת אומרת: הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק. כשהמלאך התגלה לאברהם ואמר לו: "אל תעש לו מאומה" זה דרך מידת החסד זה אלוקי אברהם שמתגלה לאברהם מכיוון שכבר זה ברור שיצחק היה מוכן להקריב את עצמו. וזה כל מה שהיה דרוש. אם היה מוכן, לשלם כופר נפשו. מכיוון שהיה מוכן, הכופר עצמו, זאת אומרת השחיטה של הקרבן - לא היה צריך. מכיוון שזה סותר את כוונת אלוקי אברהם. שהוא הבורא. זה מובן? אולי אני אלך לאט לאט: הבורא רצה לברוא בריאה. אבל - כשהבריאה יהיה לה יסוד לפי הזכות להתקיים, בקיום, אז היא צריכה לשלם כופר נפשה. אבל זה מספיק שיצחק היה מוכן לזה, מכיוון שמבחינת אלוקי אברהם המטרה היתה לא שיצחק יחזור לאין, אלא - דווקא שיצחק יתקיים, מכיוון שאלוקי אברהם , הבורא, רצה להשפיע, לא לקבל. כן. רק דקה...

קהל: אני רוצה לדעת אם יש סתירה...

מניטו: אולי... קצת בקול רם.

קהל: מסירות נפש שייכת לאבותינו, זה ה... זאת אומרת - פה יש לנו הגדרה של המסירות נפש האמיתית. ומסירות נפש האמיתית, זה פשוטו כמשמעו. מסירות נפש, זאת אומרת: אני מוכן לאותו קרבן. זה מסירות נפש.

קהל: זה כבר אחרי הסיפ... זאת אומרת זה כבר אחרי. ההגדרה הזאת אם אפשר לומר, כבר בהגדרה של "חסד אברהם"

מניטו: לא, לא לא.‎ מכיוון שאנחנו... לא. פה יש נקודה עדינה, שאני רוצה ללכת להסביר. מכיוון שלאמתו של דבר, הבורא האמיתי, האל האמיתי, הקב"ה האמיתי, הוא קודם כל אלוקי אברהם. מי שרוצה לתת. אבל כדי שמי שיקבל, יקבל באמת, הוא צריך לשלם בזכות שלו, בזכות קיומו, ולכן החלק השני, אלוקי יצחק, זה רק ארעי בין אברהם ויעקב. בין חסד ואמת. כדי שהחסד יהיה אמיתי, אז אני צריך לגלות לתת הוכחה, שאני גם כן צדיק של מידת הדין. אבל הכוונה של אלוקי אברהם, לא היתה שאברהם ישחוט את בנו, אלא ש"יקריב" את בנו. ויש לנו הרבה מקורות, שמסבירים לנו את זה, כי - לא... הנביא אומר, זה בירמיהו הנביא [יט], כי "לא ביקשתי ולא עלתה על לבי" אלוקי אברהם לא רצה שאברהם ישחוט את בנו. אלא, "והעלהו שם לעולה". זה ביטוי אחר. בהלכה, שחיטה ממש אומרים:"שה עולה"לא" העלות עולה". תראו את זה במלבי"ם, על פרשת עקידת יצחק. ולכן המסירות נפש צריכה להיות אמיתית. מי שמתכוון למסור את נפשו, צריך להתכוון עד הסוף, כן? דאם לא כן זה לא אמיתי. וכל מסירות נפש, זה לוקחת בחשבון שיש סיכון של הסוף הזה. וזה תוכן הניסיון מכיוון שהזמן של האבחנה הזו, של הניסיון הזה,"והאלקים ניסה את אברהם" הגיע אז - אי אפשר לסמוך על הנס. לשון ניסיון אי אפשר לסמוך על זה. כאילו זה עלול לקרות. אבל - זה היה לפני מידת הדין לחוד, אבל האל האמיתי - זה לא מידת הדין לחוד! אלוקי אמת - זה לא מידת הדין לחוד! זה קודם כל "אלוקי אברהם" שרצה לברוא את הבריאה. ולכן כשהמסירות נפש היא אמיתית, אז דווקא הקב"ה מתגלה כ"אלוקי אברהם" ואומר:"אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי" זה מובן? ולכן, מפה באה הטעות של הגויים, שמדברים על עקידת יצחק כאילו זה קרה! יש מדרש אחד, שרומז לזה, בעיקר בזהר. שדווקא שרה אמנו מתה, מכיוון ששמעה את זה. אבל - צריך לדייק את זה, ויש... דרשה ארוכה בשל"ה," שני לוחות הברית"- על זה בפרשת וירא דווקא. שהחלק של הנפש של הנשמה צריך להקריב אותה. זאת אומרת: הוא איבד את החלק הכי" גרוע"נאמר של מדרגות הנשמה, שנקרא:" נפש"לפני העקידה, הוא היה גם כן בעל נפש, אבל אחרי העקידה, הוא היה במדרגה יותר גבוהה באמת - הנפש שלו עלתה למרום. אבל - זה רק על הנקודה של הנפש. זה מובן? זה רק ברמיזה. ולכן לפי הפסוק: "הנפש החוטאת היא תמות" רק הנפש. לא המדרגות העליונות. ולכן - השלב הראשון זה גילוי פני הקב"ה כאלוקי אברהם- מידת החסד- ‎ויש הרבה דתות שנשארות בשלב הזה, בשלב הראשוני הזה. אח"כ השלב השני - מידת הדין. ומידת הדין כשלעצמה זה פחד יצחק. כי אין פשרה עם מידת הדין. מסירות נפש צריכה להיות אמיתית, עד הסוף. וזה - זה הנושא של הכוונה: הכוונה צריכה להיות ככה. ואח"כ בא השלב השלישי. שהוא השלב של איחוד המידות האלו, ואז, ודווקא אז, הקב"ה מתגלה כאלוקי ישראל. זה מובן? אהבתם את הקטע? שתפו. יחד נפיץ את מניטו.

קיצור תולדות העברי

https://youtu.be/6JEM_a4lOOo

מקור: ראיון עם עיתונאית, בראשית רבה

אז אני חוזר על זה, כדי להבהיר את זה: כי לפי ההיסטוריונים, יש איזה מין טעות של דורות של היסטוריונים, כן? שמדברים על אברהם כאילו הוא איש בבל שהתגייר‎ באופן מסתורי לזהות של ישראל. איזה מין... באופן מאגי. פתאום - אנחנו מוצאים שבבלי הופך להיות עברי. הוא היה ממשפחה של עברים מתבוללים מאור-כשדים, וחוזר לזהות שלו! וזה מאיר את פשט המקראות! "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" לפני שהקב"ה אמר לאברהם: "לך-לך מארצך!" זה יוזמה משלהם. יוזמה משלהם. פעם הסברתי, אני לא זוכר אם למדנו את זה השנה, [ניתן לשמוע באתר של מכון מניטו] אנחנו רואים אותו מצב עם משה רבנו ביציאת מצרים. לפני שום נבואה! המדרש מגדיר את המצב של משה רבנו עד גיל: כ"טירון בנבואה"ל. א שמע שום נבואה. היה טירון בנבואה, אומר המדרש, אז הוא מעצמו מחליט לצאת ממצרים, לשים קץ לגלות מצרים ולחזור לארץ ישראל. לפני שהקב"ה התגלה לו, ארבעים שנה אחר כך. בסנה. זה מובן?

ההקלטה מפסיקה פה ועוברת לראיון האחרון עצמו. הראיון לא מוקלד פה מההתחלה.

אז אם כבר הגענו להבהיר את העניין הזה, המדרש הוא יותר פשוט! ולכן - פרט אחד של המדרש שלמדנו הוא חשוב מאד, אם אתם זוכרים: איך מפרש המדרש כל ביטוי וביטוי מאותו פסוק:"וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" -זה- "שכונתך" לאמתו של דבר ארץ מולדת של משפחת העברים של אברהם העברי שהיו - מכמה דורות, היו בגלות באור כשדים, בכמה אזורים של אותה מדינה. נאמר, זה היה יותר ממדינה, זה היה אימפריה שלמה."ארם נחור", "ארם נהריים", אבל המולדת שלהם היתה - ארץ כנען! ולכן כשיצאו מאור-כשדים, חזרו מעצמם למקור מקומם - שזה ארץ כנען, לפי פשט הפסוק. אני חוזר על הפסוק: "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" ‎זה בסוף פרשת נח, כן? בא המדרש ומדגיש: שהביטוי "ממולדתך" מהפסוק שלנו המשמעות זה: שכונתך. זוכרים את זה, כן? ופה יש לנו כבר דוגמא של הדיוקים של המדרש. זה לא לחינם שהמדרש בא ונותן משמעות מדוייקת של איזה ביטוי של המקרא, שלכאורה - הוא פשוט! כולם, כשקוראים את הפסוק הזה, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ" - הכוונה זה אור-כשדים. זה לא נכון, המדרש מדייק: מולדתם של העברים זה ארץ כנען, "ארץ העברים" לפי פסוק אחר של החומש בסיפור יוסף הצדיק: גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. כמה עברים היו בתקופה של יוסף? יעקב ובניו. וכולם ידעו שאותה ארץ שנקראת: "ארץ כנען" מכיוון שהַכְּנַעֲנִי אָז היה פולש בָּאָרֶץ [על פי רש"י על בראשית יב ו] כולם ידעו שאותה ארץ כנען זה ארץ העברים! זה מובן, כן? אז פה יש לנו דוגמא של הדיוקים של המדרש ורציתי לציין את זה. זה מובן? אבל אני מחכה לתגובות של שאלות! אין? יפה אז תגיבו קצת.

קהל: אז אם אין מדרש שמורה שזה היתה יציאה [...] של אברהם?

מניטו: אנחנו לא צריכים מדרש! זה פשט המקרא! זה פשט המקרא! בסוף פרשת נוח אחרי סיפור התולדות של משפחת שם, אנחנו מגיעים לעבר, אחי יפת הגדול, והוא הסבא של הסבא של אברהם העברי, השם עברי בא מעבר, זה הפשט של הביטוי "עברי" יש הרבה צלילים של מדרש בביטוי הזה - "עברי" אם יש צורך אני אחזור על זה, אבל הפשט זה מבני בניו של עבר. זה ר' נחמיה במדרש רבה, ולמה ר' נחמיה ראה לצורך לציין פשט הכתוב? שאברהם הוא בנו של תרח, שהוא בן בנו של עבר? וזה מורה לנו שהיה עם שלם של עברים! באותה גלות של אור-כשדים. כולם נאבדו בשואה של נמרוד! מי יצא מאותה שואה של נמרוד? מאותה תקופה? משפחת אברהם אבינו. שאר העברים נאבדו! ולכן - מציין ר' נחמיה וזה פשט המדרש שלו, "מבני-בניו של עבר" - זה לא היה צריך. אנחנו קוראים את זה בפשט של המקרא. הם היו שארית הפליטה של בני-בניו של עבר. מבני-בניו של עבר. הכל נאבד, חוץ מאותה משפחה שהתורה מספרת עליה, אודותיה. זה מובן? כך אומר הפסוק: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ לפני "לֶךְ-לְךָ" "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". רק אחר-כך אנחנו שומעים: "וַיֹּאמֶר ה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וכו" זה מובן? טוב אני מודע שפה יש איזה אולי לא חידוש, אבל התחדשות של הפשט של המקראות. כי אנחנו רגילים לחשוב על אברהם אבינו שמעיקרא היה איזה עיראקי, איזה בבלי, שבאופן מאגי פתאום - מוצא את עצמו עברי. מה פתאום?! איפה? היה עברי בגלות באור-כשדים והעברי בגלות באור-כשדים נקרא: "ארמי" זה מובן? טוב. זהו. זה מה שרציתי לציין

את למדת פעם: במשפחה של אברהם אבינו היו הרבה אויבים ומתחרים לישראל. בזמן אברהם - זה היה נמרוד. שרצה להרוג את כל העברים ב-בבל, פה יש אגדה שאברהם היה בבלי. אברהם היה עברי ב-בבל. כתוב במפורש היתה גלות של העם העברי ב-בבל.

עיתונאית: אבל איזה עם אז היה עברי?

מניטו: העם שיסד עבר. שהיה מייסד את האומה העברית. ואברהם, זה מאוחר מאוד, נקרא: "אברם העברי" מכיוון שהוא מצאצאי עבר, מצאצאי שם.

עיתונאית: לא בגלל שאז הוא היה גר פה? אז הוא נקרא "עברי"

מניטו: לא. צריך ללמוד את המקרא עם המדרש והמפרשים. כשהיה נקרא "עברי" שמו היה עוד "אברם", לא "אברהם". כתוב: "אברם העברי"

עיתונאית: בסדר, אבל אברהם הוא היה כמה עשרות שנים פה.

מניטו: לא כי - לפי ההסבר שלך, כשחזר מארץ כנען הוא נקרא: "אברהם". אבל הפסוק אומר: "אברם העברי"

עיתונאית: לא, אברהם הוא נקרא אחרי 40 שנה, משהו, זה שהוא נכנס לפה. בטח!

מניטו: לא!

עיתונאית: הוא נכנס בגיל 65, כן?

מניטו: אז באותו זמן,

עיתונאית: והוא נקרא...

מניטו: באותו זמן, כשנכנס, במלחמה נגד הכנענים כדי להציל את לוט, הוא נקרא "אברם העברי". רק שנייה

עיתונאית: אבל זה בשביל כנענים הוא היה כזה.

מניטו: לא! זה כתוב בתורה!

עיתונאית: אוקי. אה, אתה חושב - זאת אומרת, שזה לא שכנענים קראו לו ככה?

מניטו: ברור שלא! זה השם הארמי שלו. העברים בבבל היו ארמים. כמו העברים ברומי היו יהודים. וזה אותו סיפור. זה לא נודע, למי שלא למד קבלה זה לא נודע. זה לא... הברית עם האבות באה, וזה כתוב מפורש בתורה, מכיוון שהם היו הזהות העברית האמיתית. והיו הרבה הרבה זרמים של אותה זהות העברית הקדומה, [שאני אגדיר], הפכו להיות אחרת. אחרים. אבל את צריכה ללמוד משהו [קטן]: התורה מעבר, שהוא הסבא של אברם, הוא חי בתקופה של בבל, אחרי מגדל בבל נפוצו כל אומות העולם בדור שנקרא "דור הפלגה", ועבר נתן שם לבנו- "פלג". והתורה מסבירה באופן מפורש: כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ,‎ ולכן מאז יש הגויים, שהם התוצאה של הפילוג של האנושות. והעברים - שהם מחוץ לפילוג הזה. ובשושלת של עבר נשארת הזהות [של] האדם הראשון. ולכן התנ"ך אומר: בישראל אתם קרויים "אדם", ולא אומות העולם. יש אומות העולם ויש ישראל. והזהות של ישראל מחוץ לאומות העולם זה הזהות העברית. זה מה שהיהודים שכחו. היהודים, היהודי זה, העברי של הגלות. אז, כשאברהם חזר מהגלות שלו, הוא חזר לארץ העברים מעצמו. אף אחד [לא] אמר לו איפה צריך לחזור. הוא היה יודע.

עיתונאית: אבל הקב"ה שלח אותו.

מניטו: לא! אתם לא יודעים לקרוא.

עיתונאית: נו?

מניטו: אז אולי נביא איזה ספר.

עיתונאית: אה נכון, הם התחילו, זאת אומרת - תרח עוד יצא, עם המשפחה, אבא שלו יצא עם המשפחה.

מניטו: וכתוב: "לארץ כנען"

עיתונאית: נכון

מניטו: היה יודע לאיפה לחזור!

עיתונאית: נכון.

מניטו: זה הארץ שלו. בקונגרס הציוני, הראשון, ‎היה צריך להסביר ליהודים איפה ללכת?! הם היו יודעים שצריך ללכת לארץ-ישראל. אותו דבר! האם הקב"ה היה צריך לומר לאברם: "תחזור לארץ כנען?!" ואותה ארץ זה נקרא בתורה: "ארץ העברים", בסיפור של יוסף הצדיק כשהיה בכלא במצרים, אמר: כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. באותה תרבות דאז - כולם ידעו מה זה "ארץ העברים", ולכן זו הטעות של היהודים של הגלות. יש להם פחד שאולי זה לא שייך להם.

לכן הדגשתי כשאני שמעתי: שהמוסלמים חושבים שזה הארץ שלהם. גם היהודים חושבים ככה, שזה הארץ של הערבים! מכיוון שהם גלותיים. הם שכחו שהם עברים. את מבינה מה שאני אומר?

עיתונאית: כן אני מבינה.

מניטו: מה שאני אומר זה חמור מאוד! כי גם בשואה, גם עכשיו במה שקורה עם האסלאם, החלק של האחריות של היהודים עצמם הוא גדול מאוד! טוב, זה סיפור אחר. לא, זה נושא אחר.

עיתונאית: לא, אבל זה מעניין.

מניטו: לא, זה נושא אחר. אבל זה אותו סיפור, כן? מה שרוצה הממשלה עכשיו, זה יותר חמור מהסיבות של השואה! [הראיון התקיים ב-1996 א.ק.] היא מכינה בעצמה שואה נוספת עם הערבים. ואנחנו רואים את זה יום-יום, והנאיביות של היהודים - הם נאיביים כמו... זה ההגדרה של היהודים. קודם כל עם נאיביותם. גם עכשיו, יש סימנים של אנטישמיות מסוכנת באירופה. אף יהודי לא רוצה לראות את זה! כשאני מדבר עם הרבנים שמה, או עם ראשי הקהילות, אני שואל, ואני זוכר איך זה התחיל עם הגרמנים, שזה מין אסטרטגיה אנטישמית של [...] "אתם לא רואים כל מה שקורה"?" כל מה שמתרחש"?!" לא, לא. זה סתם בריונות" את מבינה? זה מה שקורה פה בישראל. לא רוצים לראות מה שקורה.

עיתונאית: "זה סתם פושעים". "המחבלים האלה הם סתם פושעים".

מניטו: זהו. "בריונים"

עיתונאית: כן, איזו קבוצה קטנה של...

מניטו: כן. "שהם שונאים את השלום", לא רואים ששונאים את ישראל. לא, מה שאני אומר זה רציני מאוד!!!

עיתונאית: זה נכון.

 

{bfaccordion-slider עקידת יצחק}

 

מקור: תורת התולדות

סדרה של קטעים מתוך שיעורי הרב ב"תורת התולדות."כולם מתוך קובץ. שיעור לנשים. השיעורים המלאים נמצאים באתר. קטע שני:

מניטו: ההתנהגות של דוד המלך, היה צריך... היתה יכולת..." יכולת"? כן?

קהל: יכולה

מניטו: יכולה, להיות קצת אחרת לפי ההלכה. למשל: בעקידת יצחק, יש בו פגם. אצל אברהם אבינו כי ההתנהגות שלו, הוא טעה בהלכה! זה לא חטא מוסרי. טעה בהלכה!

קהל: אבל אברהם אבינו מדבר כאילו היה צו

מניטו: כן. זה מה שאנחנו ק ו ר א י ם! אבל חטא של מלך זה לא עניין מוסרי. אנחנו לומדים מוסר מזה?

קהל: זה בשבילנו המוסר?‎

מניטו: וזה נכון! המוסר הזה הוא אמיתי!

קהל: המוסר הוא בשבילנו?

מניטו: הלא ברור. לפי המהר"ל, אין שום שמץ של מוסר בכל תקופת התנ"ך. העניין המוסרי שלנו. זה במדרגות אחרות לגמרי זה בבחינת מימד מימד אנתרופולוגי, נאמר, אחר לגמרי. זה תקופת האבות. זה אחרת. צריך ללמוד.

קהל: זה יחסי ציבור למוסר הזה ש...

מניטו: מה?

קהל: זה יחסי ציבור? מה...?

מניטו: לא לא לא. זה... זה במימד אחר לגמרי. זה עוד חכמה של הקבלה שאף פעם לא נגענו בזה. אפשר להגיע. עם קצת סבלנות, כן? וכדאי ללמוד את ההקדמה של המהר"ל על פרקי אבות על "דרך החיים". וזה ברור שמה. עניין המוסר מתחיל עם התנאים. שהם גם כן אבות העולם, אבל בעולם של המוסר. לפני התנאים, כל מה שמספרת התורה - זה בעולם אחר לגמרי. עולם שהיתה נבואה, וזה עניין אחר לגמרי. לכן יש איזה פגם, אם אני יכול לומר את זה, עם כל הכבוד, לעליונים, של לפי ההלכה. אני אתן דוגמאות. למשל - אברהם אבינו. מה שמע? "והעלהו שם לעולה" טוב. הוא אמר: הלכה לפי הדתות, הגויים, ההלכה -"העלהו שם לעולה"- זה קרבן. אז הוא התחיל לעשות ככה, כן? טעה בהלכה. ואח"כ הקב"ה מתגלה לו, דרך הנביא וכן הלאה, דרך הפסוקים: "דבר שלא עלתה על לבי" [ישעיהו] כדאי למצוא את כל המקורות, אם אתן רוצות, אני צריך להכין את זה, אולי אני ארשום אני אכין את זה, יש פסוקים בירמיהו [ישעיהו מ"ג] הנביא "אביך הראשון חטא" אביך הראשון חטא - זה אברהם אבינו" ומליציך פשעו בי" שחשב שכך היא הלכה, והקב"ה אומר:"זה לא עלתה על לבי" לא ביקשתי קרבן! ביקשתי עלייה. זה משהו אחר. כן? תפסתם? ואני שמעתי מהרבה הרבה בעלי מוסר, שמהפכים את כל העניין! ואומרים: חבל שהקרבן לא הצליח! זה היה הצלחה של כל העולם! למשל יש איזה שיטה מה? ואני...

קהל: מי השיטה הזו? שאומרים את זה?

מניטו: כן. למשל - אומרים מפי ה"מכתב מאליהו"[הרב אליהו דסלר] הרב דסלר, ז"ל. אני משוכנע שהוא לא דיבר ככה. כי - הרבה קטעים ב... זה שיגעון נוצרי! כן? הרבה קטעים ב"מכתב מאליהו"‎ זה התלמידים שכתבו את זה! ויש דברים של אפילו ילד קטן של תינוק דבי רב לא אומר. דברים כאלו, כן? יש לי הרבה דוגמאות להביא, אבל... לא צריך להתווכח עם

קהל: אבל בזהר עצמו יש עניין על זה

מניטו: לא לא לא! לא לא...

קהל: אמנם הם מסבירים במפורש איזה קטע. אני זוכרת ממש -עברתי על קטע...

מניטו: כן. אבל זה אותו קטע...

קהל: רגע! לא! אבל מה היית צריך להבין מזה, זה כל העניין. הרמב"ם היה רצוי וזה הקורבן, אבל מהו הקרבן של "העלייה?" זה כל העניין, שהפירוש של הקרבן...

מניטו: כן. אני קראתי את הקטע הזה ואמרתי בפירוש שזה מסוכן מאד להתבטא ככה! כן? לא. כל שכן לפני קהל של עמי הארץ! ולומר, עם איזה סגנון של. איך אומרים" האדוקים"? אדוקיות, כן? איזה סגנון של פיאטס בלטינית, כן? ושכן אנחנו לא מבינים מה זה קרבן של בן אדם, אבל קרבן של הבן דרך האב,ואם האב הזה היה מקריב את קרבנו -זה היה תיקון של כל העולמות זה שיגעון! בזהר יש משהו אחר לגמרי! כשיש קרבן למטה בבית המקדש שלמטה – ואסור(!) לחשוב על קרבן של בני אדם, כן? כי יש... מה בין... רש"י אומר את זה, אני אביא כל ה...

קהל: זהו! שזה הרצון...

מניטו: לא לא לא...

קהל: לתת. הקרבן בא בתרומה...

מניטו: אני רוצה להסביר, כי יש פה לא רק הבדלים של שיטות, של שיטות של לימוד, אלא - יש הבדלים של שיטות של הבנות, כן. כשיש לנו הסבר ב"שם הרב דסלר". שאני מכבד אותו, אני הכרתי כמה מתלמידיו שלו, וזה היה מחנך בחסד עליון, כן? אבל כששומעים דברים כאלו, ואומרים: "הסמכות של הרב דסלר" ויש לי רש"י, ירמיהו הנביא פשוטו כמשמעו, מי הוא הסמכות? אתם תופסים את העניין? זה חמור מאד! אז למשל: הזהר מסביר והייתי אומר זה נכון. הזהר זה הזהר, כן? כשיש קרבנות למטה, אז מיכאל, שר ישראל, שהוא הכהן הגדול למעלה, מביא קרבנות בבית המקדש של מעלה, זה עניין אחר לגמרי! כן? אז אני חוזר על העניין הזה. כשהסבל בא לישראל, למשל, איך אומרים? כשהורגים יהודי לשם שמיים זה קרבן! נאמר. אבל - למדנו את זה הרבה פעמים, זה בדיעבד- אם הדבר קרה, אז שזה יהיה קרבן. מלכתחילה - הקב"ה מבקש דבר כזה?! זה לא היה ולא נברא! זה לא היהדות!

קהל: רק... סאדאת אמר בדיוק דבר נורא כזה!

מניטו: מה? שהיטלר הוא שהביא את הרצון הגדול לחיות, זה ממש...

מניטו: זה קצת קשה. ואתן מבינות? זה דבר חמור. מבחינה פדגוגית זה הריסוּת לימוד תורה. אני לא רוצה לומר שהם איזה אפשרות של משמעות, של מיסטיקה, בעניינים האלו. אבל אסור להשתמש ב... צריך להיזהר. כן. צריך להיזהר מאד. ו"תולים", כמו שאנחנו אומרים בישיבות, "תולים פירות שנשרו על אילן גדול" הרב דסלר הוא אילן גדול. לוקחים "פירות שנשרו", ותולים אותם על אילן גדול. זה אסור! זה ממש יותר מעוון, כן? כי הוא לא יכול עכשיו לרדת ולומר: "טעיתם" זהו זה! זה העניין. צריך להיזהר! לא קוראים מפי תלמידים! צריך מפי הרב עצמו! איך אמר את זה? זה העניין. ויש בספר הזה, שיש הרבה מרגליות, כן? יש כמה וכמה דברים שאין להם רגליים וידיים. אז - מאיפה זה בא?! מהתלמידים! צריך להיזהר מזה. מהתלמידים, שרובם בעלי תשובה, והושפעו, מהפילוסופיה האנגלית, דווקא, אז מי שמכיר קצת פילוסופיה, אני למדתי קצת, רואה מי מאחורי הדברים האלו? איזה גוי אחד ששמו ככה או ככה, או ככה. אז - צריך להיזהר מכל העניינים. תפסתם את העניין? טוב.

קהל: מניטו, מה עם...

מניטו: למה דיברנו מזה?

קהל: בת שבע ודוד... לפני התנאים...

מניטו: מה?

קהל: מה עם בת יפתח? את הקטעים הבאים לקחתי מתוך שיעוריו ב"דרך חיים"למהר"ל השיעור המלא באתר אז נמשיך: "יצחק בן אברהם" מה אמר המדרש? שבזכות אותה העבודה האמיתית של יצחק, שהיה מוכן להקריב את עצמו, צפונה אז - יש אפשרות של עבודה כדי לכפר את ה... אולי אני אחזור קצת למה שראינו באריכות בשיעור הקודם: כי מי שמרגיש מה זה מידת הדין- האמת באה, ותובעת ממנו הזכות האמיתית להחזיר במה שקיבלתי ממידת החסד. זאת אומרת: אני צריך לשלם את המחיר של מה שקיבלתי. זוכרים את ההסבר? אז אין אפשרות אחרת, אלא להקריב את עצמי, כמחיר הזה. ומה ביקש הקב"ה? זה נלמד כשנלמד את עקידת יצחק באורך, כן? באריכות. הוא ביקש - להיות מוכן לזה. וזה נקרא מסירות נפש. זוכרים את זה, כן? הוא לא ביקש את הקרבן עצמו! אלא - את ה... איך אומרים את 'הנכונות'- נכון? נכון? את הנכונות להיות מוכן להקריב. אז - ברגע שאני אומר:"אז, טוב. אני משלם". אז המלאך בא ואומר לי:"זה שלך" מכיוון שהיית מוכן לשלם -זה כבר שלך. זה מובן? הניסיון הוא‎ שלאמתו של דבר, אנחנו באותו מצב שלא יודעים אם המלאך יבוא או לא! מסירות נפש אמיתית לא סומכים על הנס של המלאך. וזה - כך זה במציאות. כשעוברים בניסיון, אף על פי שבשכל יודעים שהקב"ה הוא מלא רחמים, חיים את הניסיון של העקידה כעקידה, ולא ולא וזה לא [היתר לכלום]

קהל: למה הניסיון הזה הוא נלקח בחלקו של אברהם? בין עשרת הניסיונות של אברהם? זה למעשה ניסיון של יצחק.

מניטו: יפה. יש לי עוד שאלה ששאלו בשיעור הקודם, למה התורה נקראת "מפי הגבורה" מי שאל את זה?

קטע מתוך" דרך חיים"למהר"ל: השיעור המלא נמצא באתר

מניטו: השלב השני, זה כבר, אם אפשר להגדיר את זה ככה, התבגרות של העולם. אנחנו יוצאים מהשלב הראשון, שהוא כולו חסד, ומגיעים למדרגה שנייה של הצדיק. ואף על פי שהיו זהים בפרצופיהם, יצחק היה דומה לאברהם לפי המדרש. מבחינת תוכן עצמות נפשו - זה צדיק אחר לגמרי. צדיק לפי מידת הדין. אז מהו הסימן‎ שהוא צדיק לפי מידת הדין? שהוא מוכן, מלכתחילה, כדבר מובן מאליו, להקריב את עצמו, לפני מידת הדין. כי הוא מרגיש את אמיתת הבורא, דווקא באותו פרצוף שנקרא "מידת הדין" ולכן אלוקי יצחק נקרא במקרא: "פחד יצחק" מי שמגלה את מידת הדין, מגלה אותו באותו פחד וחרדה. כי מידת הדין לחוד, זה משהו מפחיד לגמרי. כי לפי הדין, לפי ה.. אני לא רוצה לומר "לפי האמת" כי האמת זה גם חסד וגם דין. בעברית, "בלשון הקודש", נאמר. אלא - לפי האמיתות של מידת הדין, הצד המוחלט של מידת הדין, הדין איך אומרים? מבקש את הכל. כי צריך לשלם את הכל כדי לשלם מה שקיבלתי מהבורא:"היש" אין לי שום מטבע אחר אלא - עצמי. אלא - היש עצמו. זה מובן? ולכן המידת הדין, כשלעצמה, אם היתה לחוד, שולטת על העולם, היא מבקשת הכל. אין שום קרבן אחר אלא אני עצמי. אין שום תחליף. כשאלוקי אברהם מתגלה אז הוא מקבל תחליף: האיל הזה, כן? אבל זה בא מצד החסד. מצד מידת הדין - אין שום תחליף אפשרי. כופר נפש זה נפש. זה חידוש של התורה! שאפשר להקריב כופר נפש במקום הנפש. זה בא מצד תורת חסד, ולא תורת הדין. תורת הדין מבקשת ל... ולכן אנחנו מוצאים בהרבה דתות, לפי הטבע, שהם היו מקריבים את עצמם. מכיוון שלפי השכל הטבעי, הקרבן האמיתי זה להקריב קודם את עצמו. כי אין שום מטבע אחר כדי לשלם את זה. אם אני צריך לשלם את המחיר, של מה שקיבלתי – דהיינו- אני עצמי, אין שום כופר נפש, אלא אני עצמי. אח"כ נלמד איך כל המצוות באים כ... לא תחליף אלא כתמורה, כן? לעקדת יצחק. לקרבן ממש. כל המצוות זה סה"כ של הקרבן האמיתי. בכל מצווה, אנחנו מקריבים כופר נפש של נקודה אחת של הנפש. זה מובן? זה נלמד כשנגיע לתפילות של ראש השנה, בעיקר, גם יום הכיפורים במנחה, המקום שתופסת עקידת יצחק בראש השנה, שזה יום הדין. כשנגיע זה אותה נקודה נראה שכל התורה כולה היא בבחינת מצוות באה‎ כתמורה לעקידת יצחק. זה מובן? ולכן מה שאנחנו לומדים באותו מדרש אני חוזר על המדרש "אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, תיקן הקב"ה שני כבשים חד בשחרית ואחד בין הערביים" זאת אומרת: עבודת הכפרה, באה, זה עולת התמיד, כן? באה כתמורה לעקידת יצחק. בזכות עקידת יצחק. אתם זוכרים את מה שאנחנו מתפללים בראש השנה בעיקר, "ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור" זאת אומרת: הקרבן האמיתי זה עקידת יצחק. כשהמלאך התגלה לאברהם ואמר לו: "אל תעש לו מאומה" זה דרך מידת החסד זה אלוקי אברהם שמתגלה לאברהם מכיוון שכבר זה ברור שיצחק היה מוכן להקריב את עצמו. וזה כל מה שהיה דרוש. אם היה מוכן, לשלם כופר נפשו. מכיוון שהיה מוכן, הכופר עצמו, זאת אומרת השחיטה של הקרבן - לא היה צריך. מכיוון שזה סותר את כוונת אלוקי אברהם. שהוא הבורא. זה מובן? אולי אני אלך לאט לאט: הבורא רצה לברוא בריאה. אבל - כשהבריאה יהיה לה יסוד לפי הזכות להתקיים, בקיום, אז היא צריכה לשלם כופר נפשה. אבל זה מספיק שיצחק היה מוכן לזה, מכיוון שמבחינת אלוקי אברהם המטרה היתה לא שיצחק יחזור לאין, אלא - דווקא שיצחק יתקיים, מכיוון שאלוקי אברהם , הבורא, רצה להשפיע, לא לקבל. כן. רק דקה...

קהל: אני רוצה לדעת אם יש סתירה...

מניטו: אולי... קצת בקול רם.

קהל: מסירות נפש שייכת לאבותינו, זה ה... זאת אומרת - פה יש לנו הגדרה של המסירות נפש האמיתית. ומסירות נפש האמיתית, זה פשוטו כמשמעו. מסירות נפש, זאת אומרת: אני מוכן לאותו קרבן. זה מסירות נפש.

קהל: זה כבר אחרי הסיפ... זאת אומרת זה כבר אחרי. ההגדרה הזאת אם אפשר לומר, כבר בהגדרה של "חסד אברהם"

מניטו: לא, לא לא.‎ מכיוון שאנחנו... לא. פה יש נקודה עדינה, שאני רוצה ללכת להסביר. מכיוון שלאמתו של דבר, הבורא האמיתי, האל האמיתי, הקב"ה האמיתי, הוא קודם כל אלוקי אברהם. מי שרוצה לתת. אבל כדי שמי שיקבל, יקבל באמת, הוא צריך לשלם בזכות שלו, בזכות קיומו, ולכן החלק השני, אלוקי יצחק, זה רק ארעי בין אברהם ויעקב. בין חסד ואמת. כדי שהחסד יהיה אמיתי, אז אני צריך לגלות לתת הוכחה, שאני גם כן צדיק של מידת הדין. אבל הכוונה של אלוקי אברהם, לא היתה שאברהם ישחוט את בנו, אלא ש"יקריב" את בנו. ויש לנו הרבה מקורות, שמסבירים לנו את זה, כי - לא... הנביא אומר, זה בירמיהו הנביא [יט], כי "לא ביקשתי ולא עלתה על לבי" אלוקי אברהם לא רצה שאברהם ישחוט את בנו. אלא, "והעלהו שם לעולה". זה ביטוי אחר. בהלכה, שחיטה ממש אומרים:"שה עולה"לא" העלות עולה". תראו את זה במלבי"ם, על פרשת עקידת יצחק. ולכן המסירות נפש צריכה להיות אמיתית. מי שמתכוון למסור את נפשו, צריך להתכוון עד הסוף, כן? דאם לא כן זה לא אמיתי. וכל מסירות נפש, זה לוקחת בחשבון שיש סיכון של הסוף הזה. וזה תוכן הניסיון מכיוון שהזמן של האבחנה הזו, של הניסיון הזה,"והאלקים ניסה את אברהם" הגיע אז - אי אפשר לסמוך על הנס. לשון ניסיון אי אפשר לסמוך על זה. כאילו זה עלול לקרות. אבל - זה היה לפני מידת הדין לחוד, אבל האל האמיתי - זה לא מידת הדין לחוד! אלוקי אמת - זה לא מידת הדין לחוד! זה קודם כל "אלוקי אברהם" שרצה לברוא את הבריאה. ולכן כשהמסירות נפש היא אמיתית, אז דווקא הקב"ה מתגלה כ"אלוקי אברהם" ואומר:"אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי" זה מובן? ולכן, מפה באה הטעות של הגויים, שמדברים על עקידת יצחק כאילו זה קרה! יש מדרש אחד, שרומז לזה, בעיקר בזהר. שדווקא שרה אמנו מתה, מכיוון ששמעה את זה. אבל - צריך לדייק את זה, ויש... דרשה ארוכה בשל"ה," שני לוחות הברית"- על זה בפרשת וירא דווקא. שהחלק של הנפש של הנשמה צריך להקריב אותה. זאת אומרת: הוא איבד את החלק הכי" גרוע"נאמר של מדרגות הנשמה, שנקרא:" נפש"לפני העקידה, הוא היה גם כן בעל נפש, אבל אחרי העקידה, הוא היה במדרגה יותר גבוהה באמת - הנפש שלו עלתה למרום. אבל - זה רק על הנקודה של הנפש. זה מובן? זה רק ברמיזה. ולכן לפי הפסוק: "הנפש החוטאת היא תמות" רק הנפש. לא המדרגות העליונות. ולכן - השלב הראשון זה גילוי פני הקב"ה כאלוקי אברהם- מידת החסד- ‎ויש הרבה דתות שנשארות בשלב הזה, בשלב הראשוני הזה. אח"כ השלב השני - מידת הדין. ומידת הדין כשלעצמה זה פחד יצחק. כי אין פשרה עם מידת הדין. מסירות נפש צריכה להיות אמיתית, עד הסוף. וזה - זה הנושא של הכוונה: הכוונה צריכה להיות ככה. ואח"כ בא השלב השלישי. שהוא השלב של איחוד המידות האלו, ואז, ודווקא אז, הקב"ה מתגלה כאלוקי ישראל. זה מובן? אהבתם את הקטע? שתפו. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider קיצור תולדות העברי}

מקור: ראיון עם עיתונאית, בראשית רבה

אז אני חוזר על זה, כדי להבהיר את זה: כי לפי ההיסטוריונים, יש איזה מין טעות של דורות של היסטוריונים, כן? שמדברים על אברהם כאילו הוא איש בבל שהתגייר‎ באופן מסתורי לזהות של ישראל. איזה מין... באופן מאגי. פתאום - אנחנו מוצאים שבבלי הופך להיות עברי. הוא היה ממשפחה של עברים מתבוללים מאור-כשדים, וחוזר לזהות שלו! וזה מאיר את פשט המקראות! "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" לפני שהקב"ה אמר לאברהם: "לך-לך מארצך!" זה יוזמה משלהם. יוזמה משלהם. פעם הסברתי, אני לא זוכר אם למדנו את זה השנה, [ניתן לשמוע באתר של מכון מניטו] אנחנו רואים אותו מצב עם משה רבנו ביציאת מצרים. לפני שום נבואה! המדרש מגדיר את המצב של משה רבנו עד גיל: כ"טירון בנבואה"ל. א שמע שום נבואה. היה טירון בנבואה, אומר המדרש, אז הוא מעצמו מחליט לצאת ממצרים, לשים קץ לגלות מצרים ולחזור לארץ ישראל. לפני שהקב"ה התגלה לו, ארבעים שנה אחר כך. בסנה. זה מובן?

ההקלטה מפסיקה פה ועוברת לראיון האחרון עצמו. הראיון לא מוקלד פה מההתחלה.

אז אם כבר הגענו להבהיר את העניין הזה, המדרש הוא יותר פשוט! ולכן - פרט אחד של המדרש שלמדנו הוא חשוב מאד, אם אתם זוכרים: איך מפרש המדרש כל ביטוי וביטוי מאותו פסוק:"וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" -זה- "שכונתך" לאמתו של דבר ארץ מולדת של משפחת העברים של אברהם העברי שהיו - מכמה דורות, היו בגלות באור כשדים, בכמה אזורים של אותה מדינה. נאמר, זה היה יותר ממדינה, זה היה אימפריה שלמה."ארם נחור", "ארם נהריים", אבל המולדת שלהם היתה - ארץ כנען! ולכן כשיצאו מאור-כשדים, חזרו מעצמם למקור מקומם - שזה ארץ כנען, לפי פשט הפסוק. אני חוזר על הפסוק: "וַיֵּצְאוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" ‎זה בסוף פרשת נח, כן? בא המדרש ומדגיש: שהביטוי "ממולדתך" מהפסוק שלנו המשמעות זה: שכונתך. זוכרים את זה, כן? ופה יש לנו כבר דוגמא של הדיוקים של המדרש. זה לא לחינם שהמדרש בא ונותן משמעות מדוייקת של איזה ביטוי של המקרא, שלכאורה - הוא פשוט! כולם, כשקוראים את הפסוק הזה, "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ" - הכוונה זה אור-כשדים. זה לא נכון, המדרש מדייק: מולדתם של העברים זה ארץ כנען, "ארץ העברים" לפי פסוק אחר של החומש בסיפור יוסף הצדיק: גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. כמה עברים היו בתקופה של יוסף? יעקב ובניו. וכולם ידעו שאותה ארץ שנקראת: "ארץ כנען" מכיוון שהַכְּנַעֲנִי אָז היה פולש בָּאָרֶץ [על פי רש"י על בראשית יב ו] כולם ידעו שאותה ארץ כנען זה ארץ העברים! זה מובן, כן? אז פה יש לנו דוגמא של הדיוקים של המדרש ורציתי לציין את זה. זה מובן? אבל אני מחכה לתגובות של שאלות! אין? יפה אז תגיבו קצת.

קהל: אז אם אין מדרש שמורה שזה היתה יציאה [...] של אברהם?

מניטו: אנחנו לא צריכים מדרש! זה פשט המקרא! זה פשט המקרא! בסוף פרשת נוח אחרי סיפור התולדות של משפחת שם, אנחנו מגיעים לעבר, אחי יפת הגדול, והוא הסבא של הסבא של אברהם העברי, השם עברי בא מעבר, זה הפשט של הביטוי "עברי" יש הרבה צלילים של מדרש בביטוי הזה - "עברי" אם יש צורך אני אחזור על זה, אבל הפשט זה מבני בניו של עבר. זה ר' נחמיה במדרש רבה, ולמה ר' נחמיה ראה לצורך לציין פשט הכתוב? שאברהם הוא בנו של תרח, שהוא בן בנו של עבר? וזה מורה לנו שהיה עם שלם של עברים! באותה גלות של אור-כשדים. כולם נאבדו בשואה של נמרוד! מי יצא מאותה שואה של נמרוד? מאותה תקופה? משפחת אברהם אבינו. שאר העברים נאבדו! ולכן - מציין ר' נחמיה וזה פשט המדרש שלו, "מבני-בניו של עבר" - זה לא היה צריך. אנחנו קוראים את זה בפשט של המקרא. הם היו שארית הפליטה של בני-בניו של עבר. מבני-בניו של עבר. הכל נאבד, חוץ מאותה משפחה שהתורה מספרת עליה, אודותיה. זה מובן? כך אומר הפסוק: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ לפני "לֶךְ-לְךָ" "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". רק אחר-כך אנחנו שומעים: "וַיֹּאמֶר ה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וכו" זה מובן? טוב אני מודע שפה יש איזה אולי לא חידוש, אבל התחדשות של הפשט של המקראות. כי אנחנו רגילים לחשוב על אברהם אבינו שמעיקרא היה איזה עיראקי, איזה בבלי, שבאופן מאגי פתאום - מוצא את עצמו עברי. מה פתאום?! איפה? היה עברי בגלות באור-כשדים והעברי בגלות באור-כשדים נקרא: "ארמי" זה מובן? טוב. זהו. זה מה שרציתי לציין

את למדת פעם: במשפחה של אברהם אבינו היו הרבה אויבים ומתחרים לישראל. בזמן אברהם - זה היה נמרוד. שרצה להרוג את כל העברים ב-בבל, פה יש אגדה שאברהם היה בבלי. אברהם היה עברי ב-בבל. כתוב במפורש היתה גלות של העם העברי ב-בבל.

עיתונאית: אבל איזה עם אז היה עברי?

מניטו: העם שיסד עבר. שהיה מייסד את האומה העברית. ואברהם, זה מאוחר מאוד, נקרא: "אברם העברי" מכיוון שהוא מצאצאי עבר, מצאצאי שם.

עיתונאית: לא בגלל שאז הוא היה גר פה? אז הוא נקרא "עברי"

מניטו: לא. צריך ללמוד את המקרא עם המדרש והמפרשים. כשהיה נקרא "עברי" שמו היה עוד "אברם", לא "אברהם". כתוב: "אברם העברי"

עיתונאית: בסדר, אבל אברהם הוא היה כמה עשרות שנים פה.

מניטו: לא כי - לפי ההסבר שלך, כשחזר מארץ כנען הוא נקרא: "אברהם". אבל הפסוק אומר: "אברם העברי"

עיתונאית: לא, אברהם הוא נקרא אחרי 40 שנה, משהו, זה שהוא נכנס לפה. בטח!

מניטו: לא!

עיתונאית: הוא נכנס בגיל 65, כן?

מניטו: אז באותו זמן,

עיתונאית: והוא נקרא...

מניטו: באותו זמן, כשנכנס, במלחמה נגד הכנענים כדי להציל את לוט, הוא נקרא "אברם העברי". רק שנייה

עיתונאית: אבל זה בשביל כנענים הוא היה כזה.

מניטו: לא! זה כתוב בתורה!

עיתונאית: אוקי. אה, אתה חושב - זאת אומרת, שזה לא שכנענים קראו לו ככה?

מניטו: ברור שלא! זה השם הארמי שלו. העברים בבבל היו ארמים. כמו העברים ברומי היו יהודים. וזה אותו סיפור. זה לא נודע, למי שלא למד קבלה זה לא נודע. זה לא... הברית עם האבות באה, וזה כתוב מפורש בתורה, מכיוון שהם היו הזהות העברית האמיתית. והיו הרבה הרבה זרמים של אותה זהות העברית הקדומה, [שאני אגדיר], הפכו להיות אחרת. אחרים. אבל את צריכה ללמוד משהו [קטן]: התורה מעבר, שהוא הסבא של אברם, הוא חי בתקופה של בבל, אחרי מגדל בבל נפוצו כל אומות העולם בדור שנקרא "דור הפלגה", ועבר נתן שם לבנו- "פלג". והתורה מסבירה באופן מפורש: כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ,‎ ולכן מאז יש הגויים, שהם התוצאה של הפילוג של האנושות. והעברים - שהם מחוץ לפילוג הזה. ובשושלת של עבר נשארת הזהות [של] האדם הראשון. ולכן התנ"ך אומר: בישראל אתם קרויים "אדם", ולא אומות העולם. יש אומות העולם ויש ישראל. והזהות של ישראל מחוץ לאומות העולם זה הזהות העברית. זה מה שהיהודים שכחו. היהודים, היהודי זה, העברי של הגלות. אז, כשאברהם חזר מהגלות שלו, הוא חזר לארץ העברים מעצמו. אף אחד [לא] אמר לו איפה צריך לחזור. הוא היה יודע.

עיתונאית: אבל הקב"ה שלח אותו.

מניטו: לא! אתם לא יודעים לקרוא.

עיתונאית: נו?

מניטו: אז אולי נביא איזה ספר.

עיתונאית: אה נכון, הם התחילו, זאת אומרת - תרח עוד יצא, עם המשפחה, אבא שלו יצא עם המשפחה.

מניטו: וכתוב: "לארץ כנען"

עיתונאית: נכון

מניטו: היה יודע לאיפה לחזור!

עיתונאית: נכון.

מניטו: זה הארץ שלו. בקונגרס הציוני, הראשון, ‎היה צריך להסביר ליהודים איפה ללכת?! הם היו יודעים שצריך ללכת לארץ-ישראל. אותו דבר! האם הקב"ה היה צריך לומר לאברם: "תחזור לארץ כנען?!" ואותה ארץ זה נקרא בתורה: "ארץ העברים", בסיפור של יוסף הצדיק כשהיה בכלא במצרים, אמר: כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים. באותה תרבות דאז - כולם ידעו מה זה "ארץ העברים", ולכן זו הטעות של היהודים של הגלות. יש להם פחד שאולי זה לא שייך להם.

לכן הדגשתי כשאני שמעתי: שהמוסלמים חושבים שזה הארץ שלהם. גם היהודים חושבים ככה, שזה הארץ של הערבים! מכיוון שהם גלותיים. הם שכחו שהם עברים. את מבינה מה שאני אומר?

עיתונאית: כן אני מבינה.

מניטו: מה שאני אומר זה חמור מאוד! כי גם בשואה, גם עכשיו במה שקורה עם האסלאם, החלק של האחריות של היהודים עצמם הוא גדול מאוד! טוב, זה סיפור אחר. לא, זה נושא אחר.

עיתונאית: לא, אבל זה מעניין.

מניטו: לא, זה נושא אחר. אבל זה אותו סיפור, כן? מה שרוצה הממשלה עכשיו, זה יותר חמור מהסיבות של השואה! [הראיון התקיים ב-1996 א.ק.] היא מכינה בעצמה שואה נוספת עם הערבים. ואנחנו רואים את זה יום-יום, והנאיביות של היהודים - הם נאיביים כמו... זה ההגדרה של היהודים. קודם כל עם נאיביותם. גם עכשיו, יש סימנים של אנטישמיות מסוכנת באירופה. אף יהודי לא רוצה לראות את זה! כשאני מדבר עם הרבנים שמה, או עם ראשי הקהילות, אני שואל, ואני זוכר איך זה התחיל עם הגרמנים, שזה מין אסטרטגיה אנטישמית של [...] "אתם לא רואים כל מה שקורה"?" כל מה שמתרחש"?!" לא, לא. זה סתם בריונות" את מבינה? זה מה שקורה פה בישראל. לא רוצים לראות מה שקורה.

עיתונאית: "זה סתם פושעים". "המחבלים האלה הם סתם פושעים".

מניטו: זהו. "בריונים"

עיתונאית: כן, איזו קבוצה קטנה של...

מניטו: כן. "שהם שונאים את השלום", לא רואים ששונאים את ישראל. לא, מה שאני אומר זה רציני מאוד!!!

עיתונאית: זה נכון.

 

{bfaccordion-slider פוסק הדעות: פסיקת הלכה גם בענייני אמונות ודעות}

 

תפארת ישראל, פרק לא2:

ולכן העניין הוא ככה: הריבוי הוא טוב מאוד! אם אפשר לומר את זה. אבל כשהריבוי מתגלה מתוך המחלוקת - זה שלילי. אבל המטרה של הבריאה זה היה ודאי לגלות את ריבוי המידות, בבחינת אינסופי! ולכן, באה המצווה הראשונה, - זה המצווה של פריה ורביה. ומה זה פריה ורביה? לרבות את הכלים של הצלם האלוקי! לרבות, מיד. וכל המרבה הרי זה משובח. אפילו במצווה הזו (צחוק קל) אז זה מובן? קרה מה שקרה, שהפילוג הזה היה בבחינת מחלוקת, רע, פירוד, וכן הלאה, אבל הריבוי כשלעצמו - זה טוב. בתנאי שהוא בא במקומו. קודם כל - לפרות, ומהפרי הזה - לרבות. כי לרבות קליפות - זה לא טוב. זה לא 'טוב'. הבנתם את זה? רק שנייה, אני ארשום את זה, נמשיך כן, כן, אני שומע.

קהל: אבל ההלכה פסוקה, ... זה לצאת מתחום הריבוי!

מניטו: לא. יש הבדל בין הלכה למעשה ועיון ההלכה. בעיון ההלכה, לומדים את דעות כולם. וזה מצווה ללמוד אותם. כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים. אבל הלכה למעשה (דפיקה על השולחן) הלכה פסוקה (דפיקה על השולחן) היא היא התורה האמיתית. ויש לנו פה מבנה שלם: אם אתה מחפש הלכה פסוקה במישור של בן אדם לעצמו, אתה צריך לדעת שהקו המנחה זה החומרא. וזה מובן מאליו. בין אדם לחברו, הקו המנחה צריך להיות הקולא. בקודשים, בין אדם למקום, לא קולא ולא חומרא. כמו שצריך. זה מובן. וזה פשוט מאוד. ונותנים דוגמאות: אם אתה שואל "היכי דמי הלכה פסוקה" למה זה דומה? לא שמעתי דבר כזה מעולם, אז אומרים דוגמאות: יש לך רבנים, ר' זירא, ר' זעירא. תפסת את העניין? [יש הבדל [בין עיון בלימוד והלכה למעשה. זה הסיפור, בתורה עצמה. כשאהרן לקח את המחתות. זה ההבדל בין דבר הלכה, והלכה פסוקה. הלכה פסוקה זה במישור המעשה. ?זה מובן ויש שני עניינים בעניין המחלוקת. יש מחלוקת על העניין של הלכה למעשה, וזה, איך אומרים, זה המקום הטבעי של המחלוקת. אולי גם... זה נראה כפרדוקסלי מה שאני רוצה להסביר, אבל המקום הטבעי של המחלוקת, זה ההלכה למעש... המעשה עצמו. למה? מכיוון שמה שמפחיד - לא מפחיד, מבדיל - לא מבדיל, מה שמבחין בין הבריות - זה הכלי, הגוף, המעשה. ולכן גבי אותה מצווה - אם אחד בא לומר: אני נוהג ככה, אחר בא לומר: אני נוהג ככה, זה מקום טבעי לריבוי הדעות. במישור של המעשה. אבל יש עניין אחר: עולם הדעות. ובעולם הדעות - זה לא המקום הטבעי של המחלוקת. ומה שאני אומר פה זה ההיפך ממה שחושבים כרגיל. מכיוון שכוונת התורה, טעם התורה - הוא אחד. וכל עוד שלא מגיעים לדבר האחד בעניין המחשבה - הדעה, לא הגענו לסוף כוונת התורה! אבל המקום הטבעי של ההבדלים - זה המעשה, זה המנהגים. הנוהגים. הבנתם את ההבדל? והגענו לאיזשהו מצב - וזה מפתיע מאוד - שרוב העולם חושבים אחרת! דווקא ההיפך! שעולם הדעות - זה המקום הטבעי של חילוקי דעות, רחמנא ליצלן (גיחוך) ועולם המעשה - "צריך לאחד את הנוהג של המעשה". זה לא טבעי! זה ההיפך! תפסתם את העניין? זאת אומרת, בעולם היהודי המסורתי - זה ההבדל. אז מה קרה? קרה דבר חמור מאוד. שחכמת המחשבה נעלמה מהעם. חכמת המעשה לא נעלמה. אבל חכמת המחשבה נעלמה. ולכן יש לנו הרבה פוסקים במישור המעשה ולאמיתו של דבר, אין לנו הרבה פוסקים בעולם הדעות! זה מה שקוראים: פסקן דעות. יש רק דוגמה אחת שכולם הסכימו לו: זה הרמב"ן. שהוא פסקן הדעות.

קהל: סליחה, אבל קודם לזה שהוא פסקן דעות, כותב, בספר 'הארי הנוהם', הרב [אריה] די מודינה, כותב, המילים אני זוכר פחות או יותר: "החוצפן הזה, הרמב"ן, שיוצא נגד הרמב"ם" וכולי וכולי.

מניטו: אז אתה נתת את התשובה בשאלה עצמה. זה היה מחסידיו של הרמב"ם. זהו. זה התשובה.

קהל: אז יש...!

מניטו: אבל.... לא. אבל הרמב"ם עצמו לא אמר ככה.

קהל: כן, הוא לא היה בתקופה של ה[רמב"ן]

מניטו: אה! ברור. (צחוק מהקהל)

קהל: הרבה התקיפו את הרמב"ן!

מניטו: כן כן. לא לא, לא לא. לא, זאת אומרת, נאמר ככה: בדרך כלל, גם הפשטנים והמקובלים, גם הפשטנים וגם המקובלים מקבלים... [הפסקה בהקלטה] ...דברי רז"ל - לא חולקים! ואחרי הגאונים, אתם זוכרים את השושלת, כן? תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים. אחרי הגאונים, מתחילים להיכנס בתקופה שכמעט יש רק מחלוקת. זאת אומרת, חסר משהו. נעלם משהו. מה נעלם? פסקן הדעות. אז כולם ממשיכים, ל... איך אומרים, לצטט את דברי הגמרא, את דברי המדרש, בכוונה אמיתית, כי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", "כולם נתנו מרועה אחד", ומתנהגים כאילו זה בהיפך! שלא, שאין דעת כולם אמיתיות. ובוחרים דעת אחת נגד דעת השנייה. לא מגיעים לשלב הזה של תורה אחת! שמתגלית דרך דעה זו, או דרך דעה זו. כל עוד לא מגיעים בשורש, ובשורש הדברים הם אחד! לא מגיעים לדעת התורה. היו תקופות שכן. אבל אני חושב שאחרי תקופת הגאונים, קרה משהו... נורא ואיום. זאת אומרת, חסר הרועה האחד הזה. תפסתם? אני מודע [לזה] כי אני אומר דברים לא רגילים. אבל צריך לגלות פעם את המישור הזה! כי המצב של - נאמר - חכמת ישראל, בדרך כלל, הוא במצב של תהו ובהו. אבל יש סיבה לזה. זאת אומרת, להמשיך במחלוקת, להדגיש את החילוק שיש במחלוקת - זה קל! לאחד הדברים, לגלות שהם "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - באיך ובמה - זה לא כל כך קל. זה מה שחסר. תפסתם את ה...? אולי פעם ניקח דוגמה אחת. אבל תזכירו לי. זה נמצא בבבא בתרא. דף עשר ככה, צריך לרשום כדי להכין את הדפים. זאת אומרת, זה על הפסוק: "צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת" אולי פעם נלמד את זה. על אותו פסוק החכמים בגמרא אומרים כל אחד את הדעה שלו. ונראה אחר כך שאין להם מחלוקת על המשמעות של הפסוק. יש להם אותה משמעות של הפסוק. אבל מהפסוק הזה המסקנה שלהם לנושא של הסוגיה - היא אחרת. אבל כל עוד שלא מבינים את אותה המשמעות היחידה שיש לכולם של אותו פסוק לא מבינים במה חולקים! הבנתם את העניין. אולי ניקח פעם את זה כדוגמה.

קהל: אבל הרמב"ם באמת... ש[במעשה] יש פסיקת הלכה, ובנושא חשיבה אין פסיקת הלכה.

מניטו: לזה אני מתנגד, בהסבר שלי, ברור. אולי אם יש פה שמואל הנגיד, יש פה? בעתיד נעלה קטע של פירוש] [מניטו על שמואל הנגיד - יש בשיעורים על התפילה .ברכת הצדיקים, ובראשית רבה 3 אז צריך להביא פעם שמואל הנגיד. ונראה מהי ההגדרה של 'הגדה' ו'הלכה'. צריך להבין את זה ככה: ,הייתה תקופה שהדברים היו כמו שאני מסביר, בהיפך. המישור הלגיטימי של המחלוקת, זה הנוהג במעשה. ובמישור האגדי, המחשבתי, אין דבר כזה. אבל אחר כך משהו נעלם. ולכן נתנו היתר. "אין חולקין על הדרש" "שבעים פנים בתורה" - זה הנושא שלנו, כל אחד והדעה שלו, אבל עד שבכל דבר הלכה צריך לציית להלכה הפסוקה, כמו שאמרנו. אבל זה ירידה במדרגה. זה תקופה של הקטנה, של קטנות! זה מה שאני רוצה להסביר. ואפשר לראות כל הדוגמאות בכל המישורים... אולי, תזכירו, שנביא איזה ספר עם שמואל הנגיד. כן, רק שנייה. כן?

קהל: באיזה זמן... בתקופה של...

מניטו: לא, זה אחרי האלף הראשון. אחרי תקופת הגאונים.

קהל: אבל איזה זמן זה יוצא?

מניטו: לפני אלף שנה. :קהל

מניטו: לפני אלף שנה! ..................

קהל: ... מהגמרא, שהיה דבר ...

מניטו: כן, דווקא הביטוי הזה: "לא חולקים על הדרש" מה זה "לא חולקים על הדרש"? צריך להסכים שכל הדברים שנכתבו בשם חז"ל - הם אמת. זאת אומרת, אם אתה מבין איך זה מתיישב עם מה שאתה יודע מצד אחר, זה בסדר, אם לא - אסור לך לחלוק. זה רק סימן שאתה לא מבין איך זה מתיישב. אבל חבל שאין לי פה שמואל הנגיד. אבל בפעם הבאה ניקח את זה, עם אותה גמרא. אבל זה בעניין של אחד וריבוי. אני יודע שבדורות האחרונים נתנו היתר, כן‎? אבל זה סימן של חולשה! זה סימן של ירידה. קטנות. לכן, למשל: תקחו את הפסוק הזה בנביא, זה נדמה לי ישעיהו הנביא: שיבוא זמן, ועשרה אנשים - איך אומרים? - יחזיקו בכנף... ואומר (השלמה מהקהל) כן, יהודי אחד, ואומרים לו? (זכריה ח כג) ואחר כך? טוב, העניין הוא שמה: "תגיד לנו מה התורה שלך". אנחנו צריכים תורת ישראל. אז כל אחד ואחד, כל רב ורב, יאמר דבר אחר לגוי הזה? הם יתבלבלו לגמרי! הבנתם את העניין? זה פשוט מאוד. ואני זוכר כשהייתי בתלמוד תורה, למדנו את העניין הזה, ואני שאלתי בתמימות: למה זה לא קורה? אז המלמד ענה לנו: תודה לאל שזה לא קורה. אם זה היה קורה, אתם תראו את כל היהודים בורחים. מה יש לנו להגיד? מה יש לנו להגיד להם? למשל, אם הגויים יקחו ברצינות את זה - "לכו ונלכה באור ה'" אז שואלים את ישראל: מהי התורה שלכם? אז בישיבה זו אומרים ככה, בישיבה זו אומרים ככה... בקתדרה הזו אומרים ככה, רב זה אומר ככה... ישתגעו, כן?

קהל:

מניטו: ברור, ברור. :קהל

מניטו: לא. אם יש תורה אחת, אז יש שבעים פנים - בתורה האחת הזו. אז צריך שהפנים האלו יהיו הפנים של התורה האחת. זה העניין. אם יש רק הפנים..., רק הפנים בבחינת הריבוי, זה תהו ובהו! איך ליישב את זה? הבנתם? אז מכיוון שיש שבעים פנים לתורה, עם ישראל צריך לומר לעם זה: "הנה השולחן ערוך שלך" ולא דומה - "אתה מפינלנד? הנה השולחן ערוך שלך". "אתה סקנדינביה". "אתה קורסיקאי? הנה השולחן ערוך שלך". וזה פנים שונים של אותה התורה, אבל איפה אותה התורה? איפה התורה האחת? זה העניין. הבנתם את זה? אולי אני ארמוז קצת, מה אומר הפסוק? למה אבדה הארץ? על...? [ירמיהו ט יא-יב]

קהל: "על עזבתם את תורתי"

מניטו: את תורתי! לא תורתם. תורתי בתפילה, אנחנו מתפללים כל יום, וגם התלמידי חכמים מתפללים ככה: "השיבנו לתורתך" מה זה? אין תורה בידינו? יש תורה בידינו. אבל זה תורתנו. אבל על מה אנחנו מתפללים? השיבנו לתורתך! לתורה האחת שנעלמה. ?הבנתם לכן אומר הפסוק: "עזבו את תורתי" לא עזבו את התורה חלילה. יש להם תורה. אבל את תורתי עזבו. זה - אולי אתם זוכרים את הבדיחה הצרפתית הזו: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי" - תורתי - "אל תעזובו". כשקם נפוליאון בצרפת, ונתן את האזרחות הצרפתית, אז הרבנים אמרו ליהודים, כי נפוליאון נקרא 'בונפרטה', בונפרטה זה לקח טוב. אז - כי לקח טוב נתתי לכם, אבל - תורתי אל תעזובו. (צחוק משותף) הייתה שאלה? פה, כן.

קהל: האם אפשר, שלעתיד, בזמנים האלו (שנחתו), כל אחד ...ישראל שיהיה מתאים להתגלות, מוצאים פה כל אחד ...הבדלים... (מקומו) ,ותפקידו ...עם ישראל

מניטו: כן. זה נס. אבל זה הנס של האהבה. מה זה "כל אחד מכיר את מקומו ואת תפקידו"? אם יש אהבה בין כולם, אז כל אחד הוא במקומו. זה מה שקרה דווקא במעמד הר סיני. לפי המדרש, כל עם ישראל, כל אחד לפי מדרגתו, לפי כוחו, היה - איך אומרים - מסודר בהר. אז מי שהיה יותר גדול, היה עולה יותר, והיה שומע יותר. וכל אחד היה שומע באוזנו שלו. אז מהאחד יצא ריבוי. הריבוי בא מהכלי, מהמקבל. אבל כשכל אחד הוא במקומו האמיתי, יש אהבה, ויש סדר, ויש אחדות וריבוי. והכל באופן חיובי. אם האחדות הזו נעלמה, אז נשאר התהו ובהו של הריבוי.

קהל: אבל יש כוונה לפי כל... אז יכול להיות שיהיה גם אהבה

מניטו: אני חושב שזה קשור לזה. אם יש יותר אהבה יש יותר אור. ואם יש יותר אור - אז יש יותר הבנה, אז זה נותן יותר אהבה, אז יש יותר אור... ואז זה ממשיך. אין סוף. יש פסוק בפרשת ויגש, אם אני זוכר, כן, זה בפרשת ויגש. כשיוסף אמר לאחיו: "עיניכם הרואות ועיני אחי בנימין, כי פי המדבר אליכם". היה צריך לומר: אוזניכם השומעות כי פי מדבר אליכם. מה זה עיניכם הרואות כי פי מדבר אליכם? ואני קיבלתי את זה מהרב אשלג עצמו: שחוץ מכל מה שאומר המדרש על זה, ומביא רש"י מדרשים מדויקים, על אותו פסוק, יש לפעמים תלמיד - כשהוא לומד עם רבו הוא מבין. אחר כך הוא מסתלק מבית המדרש, כל מה שהבין מסתלק ממנו. הוא חוזר על הפסוק ולא מבין. הבנתם את המקרה הזה. זה מה שיוסף אמר להם: "עיניכם הרואות - כי פי מדבר אליכם" תפסתם? זה רמז דק מאוד, אבל זה ברור מאוד. טוב, אז מה חסר? חסר הרועה אחד של אותה גמרא. כשהרועה האחד נמצא - אז אלו ואלו דברי אלוקים חיים. כשנעלם - אז נשאר תהו ובהו של דעות! וזה, שוב, אני חושב, זה ההבדל בין הצדוקיות והפרושים. לפרושים [=לצדוקים] מספיק ספר. נותן הספר - לא מכירים אותו. אבל הפרושי מתחיל בנותן הספר. הבנתם את ההבדל? ולכן הדתיות של הצדוקים אינה דומה לגמרי לדתיות של הפרושים. זה לא רק שיטה אחת. זה כבר דת אחרת. הבנתם את ההבדל. אולי פעם הסברתי את זה ככה: מהו ההבדל בין שיטת הפרושים ושיטת הצדוקים? הצדוקים - יש להם עובדה תרבותית: ספרים בידיהם. זה תוצאה של ההיסטוריה שלנו, והם שייכים לעם ישראל, יש להם ספרייה, עם ספרים גדולים: תנ"ך, ש"ס ופוסקים, וכן הלאה. אז הם לומדים כדי לדעת במה צריך להאמין. והם מאמינים במה שהם מבינים. זה הצדוקיות. הפרושים זה ההפך לגמרי: יש להם מסורת שיודעים שזה האמת. אז מאמינים שזה האמת. ולומדים כדי להבין במה מאמינים. זו שיטה אחרת לגמרי. והתוצאות הן אחרות. הבנתם את ההבדל.

קהל: ומה התוצאות?

מניטו: התוצאות - שהצדוקים מאמינים בדברים שבדו מליבם. והפרושים מאמינים בדרך אמונת חכמים ומסורת ישראל. זה הבדל גמור. פה - זה תרבות דתית, ופה - זה מסורת.

קהל: אבל, עיקר המעשה...

מניטו: כן, ויש הרבה מצוות שהצדוקים וגם הכותיים עשו כמו הפרושים. אבל זה רק אחיזת עיניים. כשבאים לאיזה מחלוקת עיקרית, מהותית, של מצווה זו או אחרת, רואים את ההבדל, והוא תהומי. אני לא רוצה להיכנס בדוגמאות, אבל אנחנו נמצאים בתקופה של בירור. זה מובן. טוב, אז כדאי להבין את העניין הזה. ברור שעכשיו אנחנו נמצאים בתקופה תרבותית, נאמר, שהכלל הוא כמו שאמרתם מקודם: אנחנו רגילים לזה: שבמישור המעשה צריך מנהג אחד. ולציית לזה. ואני חושב שזה הריסוּת החברה הדתית. כי מי שאינו שייך לאותו אופי של בעל המנהג - הוא לא שייך כלל, סוף סוף, לתורה של בעל המנהג הזה. מבינים את העניין. ובמקביל לזה - חופשיות גמורה בדעות. אבל בתנאי - שלא לומר שזה דעת התורה. שיאמר ש"כך אני מבין". "כך אני רואה את הדברים". אם הוא אומר: "זה דבר התורה" - נקרא 'זקן ממרא'. הבנתם את העניין. אבל בדורות הראשונים - היה בהיפך! הכלל היה הפוך לגמרי. אז אולי נחזור קצת למהר"ל? שהוא ה"רועה האחד" שלנו. דרך חיים למהר"ל 25: "ומכאן אמרו חכמים" וזה עוד מתפתח, מכאן אמרו חכמים דבר עוד יותר חמור: כל זמן שהאדם מרבה שיחה עם האישה, והלשון הוא קצת מדויק פה, בגרסה של המהר"ל. יש גרסה אחרת, יותר פשוטה. מכאן אמרו חכמים: "כל המרבה שיחה עם האישה" אתם רואים, זה קצת יותר מדויק. כל זמן שאדם מרבה שיחה, עם האישה, ואתם רואים שזה עניין של ביטול זמן, (צחוק קל) "גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה," "וסופו יורש גיהנום". וכל כך למה? טוב, אז אנחנו לא צריכים ללמוד את זה מההתחלה, (בתחילת השיעור מניטו האריך בסוגיה זו) אחר כך נראה, אם אני אשכח, תזכירו לי. זה פשט המשנה. זאת אומרת, בעולם העשייה. זאת אומרת, בעולם העשייה. בעולם ההתנהגות של הנפש, לפי המעשים, במובן הכי בסיסי, יסודי, של נפש האדם. אז יש עוד הסברים במישורים אחרים. למשל, אני אתן דוגמה. יש קטגוריות במקרא, בלשון של המקרא, בבחינת לשון הקודש. כל מה שנאמר 'זאת', זה אותו דבר. למשל. כל מה שנאמר 'זה' - זה אותו דבר. אז יש לכם המון מדרשים: "זה" - בעולם מסוים, זה אדם הראשון, בעולם יותר עמוק, יותר עליון - זה המשיח, וכן הלאה. זה אותו דבר, אבל במדרגות שונות. "זאת" - יש לנו: "אין זאת אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה", "אין זאת אלא אישה, שנאמר: לזאת יקרא אישה". ולכן ההסבר הוא, החכמים הסבירו כל המשנה, גבי התורה: היחס בין האדם ותורתו. "אל תרבה שיחה עם האישה" - זה: אל תרבה פלפול עם התורה. זה דוגמה אחרת של אותו נושא. "באשתו אמרו" - בתורתו אמרו, "כל שכן בתורת חברו". אתם מבינים לאן זה מוביל, כן? כי 'שיחה' זה - בכל המקורות שמשתמשים באותו מושג שיחה - זה מביא לשיחה בטלה. ובלימוד התורה - זה נקרא "פלפול". קצת - זה מועיל. קצת זה פלפל, כן? אבל קצת. יותר מדי זה... הכל בטל. מבינים את הכיוון של העסק. טוב, אז אני חוזר עכשיו להסבר של המהר"ל: זה היה רק - לא רק הקדמה - אלא קריאה קצת... קצרה של המשנה. ואם יש שאלות, אני מוכן לתת לקול שלי קצת מנוחה. שאלה: בעניין הפלפול

מניטו: קצת יותר בקול (צחוק) רק אני צרוד (צחוק)

קהל: בעניין הפלפול באמת, אז זאת השיטה שהיא מאוד רווחת! פלפול. איזה עוד שיטה יש בלי פלפול? בלי "שיחה עם האישה"?

מניטו: שיטת הפשט. יש הפשט. למשל, לאותו עניין, דווקא המהר"ל היה מתנגד באופן חריף לשיטת הפלפול. [ראו בהרחבה בספרו של המהר"ל "גור אריה", דברים, ו, ז, ד"ה: ושננתם לבניך] יש פרק שלם של המהר"ל, אולי פעם נלמד את זה, ומסבירים את זה ככה: פעם היה, במקרה שלא מקרה, באמסטרדם איך אומרים, אמשטרדם או אמסטרדם? אמסטרדם. ונכנס לבית המדרש של הספרדים. ואז שמע את השיטה של הספרדים, השיטה של הספרדים היא: קודם כל מקרא, אחר כך משנה, אחר כך גמרא, אחר כך מפרשים. והוא היה יודע את השיטה של האשכנזים, זו היתה שיטת הפלפול: מתחילים בתוספות אחד, שמצטט גמרא אחת, אז [ ] אותה גמרא, מכיוון שהגמרא מצטטת את המשנה, יודעים שיש משנה, ואחר כך מחפשים הפסוק, אבל הסדר הוא הפוך: מתחילים בתוספות, ומגיעים לתורה שבכתב. אז כשגילה את השוני מה שיש בין שתי השיטות האלו, אז ממש כעס עליהם! (על לומדי שיטת הפלפול) וכמעט החרים אותם. וכתב פרק שלם על זה. ולכן בארץ יש כמה ישיבות שלומדים לפי אותה שיטה, וקוראים לה: שיטת המהר"ל. שהיא השיטה הספרדית. זאת אומרת, יש גם אצל הספרדים, יש סדר... שהרב נותן תרגילים של פלפול. כדי לחדד את הסברא. אבל קרה מה שקרה, וכמעט כל השיטה של לימוד הגמרא הפכה להיות שיטה של פלפול. מהו ההבדל? בפלפול יוצאים מהנחות. זאת אומרת, דברים שאינם במציאות. ושלא יהיו במציאות. אלא, זה תרגילים, כדי לתת לתלמיד לחדד את הסברא שלו, בלי לנגוע בדברים של ערך, בדברים עדינים של רוחניות. כי אם התלמיד מסביר איזה סברא שהיתה לו, סברא לגמרי של כפירה, אבל זה הווא אמינא. "אולי אני יכול לומר ככה" וזה טעות גמורה. והוא צריך להסביר את הדעה שלו, אז נוגעים בקודש. ולכן היו נותנים הנושאים של הפלפול - כנושאים שאינם במציאות. תפסתם את זה? וכשהתרגלו לתרגילים האלו של הפלפול, זה כל כך מצא חן בעיני התלמידים, שראו הכוח של הסברא, ששכחו שמדובר בגמרא. זאת אומרת, בדברי קודש. אתם מבינים את זה. ואני למדתי, כשהייתי צעיר, עם תלמיד חכם אשכנזי. שהוא היה מרוסיה. זה יעקב גורדין ז"ל. הרבה פעמים שמעתם את השם שלו, כן? והוא הסביר לי את זה, הוא היה ממש תלמיד חכם חריף מאוד. והוא גם כן היה שונא את הפלפול. הוא היה מרוסיה, מאודסה. והוא שגילה את המהר"ל, בעולם המערבי, הוא שגילה אותו. עכשיו כולם מדברים על המהר"ל, אבל שוכחים שהייתה איזו תקופה באירופה, ממש מדבר שמם. לא היה... טוב, הזמן עשה את שלו. אז פעם הייתי לומד אצלו בבית, וראיתי בספרייה שלו המון המון ספרי בלשים. כמויות. ואז - איך אומרים את זה בעברית? העזתי לומר לו שגם אני קורא ספרי בלשים. (צחוק) והוא הסביר לי בהתלהבות, ממש הרצאה שלמה על זה, שזה הספרים - שלא רק שזה מותר לקרוא, אלא שזה חובה לתלמיד חכם (צחוק) מכיוון שהנושא של הספרים האלו זה הנושא של התורה. אבל דרך הספרים האלו מחדדים את הסברא. איך? קרה איזה חטא, לא יודעים מי אחראי, מי אשם בחטא. נאמר, מחפשים אותו, בכל מיני דרכים. והיה מסביר: וזה הנושא של התנ"ך, מחפשים מי עשה החטא. אבל ההבדל שבתנ"ך זה במציאות, זה ההיסטוריה שלנו. ובספרי בלשים זה דמיון. ולכן מי ששולט על השיטה של הספרות הבלשית, אז הוא מחדד את השכל שלו ויכול ללמוד גמרא באופן יותר עמוק. (צחוק מהקהל) זה לא בדיחה! זה ממש אני מוסר לכם מה ששמעתי. זה הפלפול שאין לו סכנה. זה מובן?

קהל: אבל השיטה של הגמרא, הדיונים של חז"ל, זה לא פלפול?

מניטו: לא. בגמרא, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". בגמרא...

קהל: אין סברות.

מניטו: כל מילה... יש המון סברות, שאינם לפי ההלכה. ‎מכיוון שסוף סוף ההלכה נפסקה, אחר כך, בגמרא, כולם - זה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כל דבר זה דבר אמת, זה תורה אמיתית. זה לא סברות, ככה, מהשכל המופשט. זה מובן? למשל, יש תקופות למשל. בתקופה מסוימת כל אחד היה מתנהג לפי ההלכה של המורה, הרבי שלו. של האב בית דין שלו. כל בית דין היה רשאי לפסוק הלכה ליהודים שלו. הייתה, איך אומרים, איזה ריבוי דעות - לגיטימי לגמרי - בהלכה. באגדות - זה היה אסור. כולם היו צריכים להאמין באותה תורה. אגדה - אין מחלוקת באגדות. מה נשאר מאותה תקופה? "אין חולקין על הדרש", כן?

קהל: על הדרשן. על הדרש, על הדרשה. דרשן זה עוד משהו אחר. אבל עכשיו אנחנו בתקופה אחרת לגמרי, שהכל התהפך. הכלל הוא: שאגדות - כל אחד חושב לפי דעתו, אבל הלכה - יש רק אחת. מכיוון שההלכה נפסקה, אבל היתה תקופה שזה היה בהפך גמור. זאת אומרת, ריבוי דעות בהלכה זה לגיטימי! ריבוי דעות באגדה, זה כבר... איך אומרים את זה? כפרנות.

קהל: כפירה.

מניטו: כפירה, כן. זה כבר כפירה! או זה האמת, או זה לא האמת. אתה יכול לחשוב ההפך של האמת? באגדה? בהלכה אתה יכול לחשוב ההפך של הסברא. גם זה וגם זה דברי אלוקים חיים. בתקופה מסוימת, זה היה יותר, איך אומרים, עם בחירה. יותר גמיש. הגיעה תקופה, שלגבי נושא זה של ההלכה, נושא מסוים, צריך לפסוק הלכה אחידה, לכל היהודים, אז מכאן ואילך, 'הלכה למעשה' - זה ככה. אבל הלכה, דבר הלכה, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. ממשיכים ללמוד את כל הדעות, מכיוון שזה גוף התורה. ולכן אתם מגיעים לאיזו תקופה, אני חושב שזה כבר מגלות בבל, זה היה בבבל, והירושלמי חולק על זה. בבבל, שעולם האגדה - כל אחד היה חופשי . ולפי דעתי, הסיבה היא: שלא היו מבינים במה מדובר. אז היו אומרים להם: תחשוב מה שאתה רוצה לחשוב. העיקר שתקיים את ההלכה כמו שצריך. מבינים את זה? אני בטוח שנגיע, בלי שום ספק, זה הכרחי, לתקופה שהכלל האמיתי יהיה הכלל הראשון! (כלומר ריבוי בהלכה ואחידות באמונה) וצריך לגמור עם הגלות, זה כלל של הגלות. אבל זה מסוכן מאוד, מכיוון שבעולם הדתי, גם בעולם האקדמאי, העניין הזה - מפחדים ממנו. כי הם מגדירים את זה כ"סכנה של שבתאות". אני לא יודע אם זה כבר בדור שלנו, אבל זה מוכרח להיות שנגיע לתקופה מסוימת שהתורה בבחינת אמונה תהיה אחת, וכל בית דין - לפי התורה עצמה, כל בית דין רשאי לפסוק הלכה ליהודים שלו. הבנתם את זה? עכשיו אנחנו בתקופה אחרת לגמרי. אבל זה תקופה גלותית.

קהל: אבל היום יש הרבה [ ] בהלכה.

מניטו: למשל, אולי ניקח דוגמה וזה יהיה יותר קל להבין. מה שאני רוצה להסביר, זה העניין: עכשיו שיש קיבוץ גלויות, כל שבט מישראל חזר עם הלכה משלו. קוראים לזה "מנהג". נאמר, מנהגים [ ] אז כשיש ניגוד, מחלוקת, בין שני סדרי מנהגים, נאמר, למשל, כשהאב הוא אשכנזי האמא היא ספרדייה, או תימנייה, יש בכמה דוגמאות של עולם ההלכה עניינים שסותרים לגמרי אחד את השני. אז איך להתנהג בבית? לפי איזה כלל? יש הרבה הרבה מקרים של הבתי דינים עכשיו, אינם יכולים לפסוק! מכיוון שיש שני כללים סותרים אחד את השני, ואסור לשנות את המנהג! אז איך לעשות? כל הקושי הזה הוא קושי שבא מהגלות. וזה, למעשה, [ ] לבד. בהרבה הרבה מצוות, יש שורש של מנהג זה או אחר בדעה אחרת בהלכה, בגמרא עצמה. וסוף סוף, כשההלכה נפסקה, אז ממשיכים מכאן ואילך לפי פסק ההלכה. וזה נתן מקום לטעות, לחשוב שהדעות האחרות אינן אלא סברא, וזה טעות! הדעות האחרות לא היו סברא, גרידא, אלא דברי תורה ממש. וזה, שוב, לגיטימי, שיהיה חילוק בהלכה למעשה. זה לא לגיטימי שיהיה חילוק במחשבה. זה מה שצריך להבין. הכל התהפך! במשך הרבה הרבה זמן. זה מובן? טוב, אז אם אין עוד שאלות, הייתה שאלה אחת - פלפול, כן? תיקון בית, זה נושא המשנה. בקשר לעניין הזה של [ ] והלכה אז היה לי פעם בשבת איזה שיחה עם חבר, אז הוא מצא את ההבדל ,בין המנהג שלנו אצלנו, נתנו [ ] במחשבה. אבל הלכה למעשה, אין חידוש, נניח [ ] או בדברים מסוימים אבל למשל בנצרות, אז הם מאוד .דוגמטים במחשבה אבל למעשה יש להם, הם לא, אין להם, איזה [ ] חופשי במובן השלילי של ה...

מניטו: טוב, אני רוצה...

קהל: אני מבין שהתורה שאתה אומר זה אמת, זה נכון, אבל פשוט אני, אולי בטעות, רואה, אולי איזה פתח לדברים מסוימים, אני חושב שלא, אבל...

מניטו: לא, למשל, אני אתן דוגמה. ההלכה, ההלכות נאמר, של התפילין אצל האשכנזים ואצל הספרדים, [ ] מכל מקום, כולם מודים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. אז מי נתן כוח לבית דין הספרדי להחליט: "כך המנהג"? ומי נתן כוח לבית דין האשכנזי לומר: "לא, כך המנהג"? (צחוק) חוץ מזה, יש תפילין של רבנו תם ויש תפילין של רש"י. טוב, זה רק דוגמאות שבמישור ההלכתי, הלכה למעשה, המחלוקת היא לגיטימית. אבל הטעות לחשוב שזה יצא מהסברא. זה לא מן הסברא. מוכרח שאשכנזי יניח תפילין ככה, והספרדי ככה. ויש סיבות בקבלה בשביל זה. זה לא סברא. זה תורה. והמון דוגמאות אחרות. אבל מה? האמת היא שהשיטה היא שונה בנושא הזה. האשכנזים היו בעולם של הנצרות. בעולם של הנצרות, וזה נכון, העיקר זה האמונה. ואין שום הלכה למעשה. ולכן במרוצת הזמן - אלפיים שנה זה ארוך מאוד - התגובה של האשכנזים זה: לשלול לגמרי את השיטה הנוצרית: "כי העיקר זה האמונה, ואין הלכה למעשה". אבל יהודי ספרדי, שבא מעולם אחר לגמרי, מעולם האסלאם, אין לו את התסביך הזה. מבינים את ההבדל? ולכן אנחנו עכשיו הגענו למצב חמור מאוד: שבעולם המחשבה כל אחד פוסק לעצמו! הוא חושב - מכיוון שיש לו שכל - ומאמין במה שהוא חושב. והוא אומר - אבל זה רק זה היה ממש היתר, זה היה קולא - חושב שיש לו זכות להחליט: הנה המשמעות של הפסוק. הנה המשמעות של ה... כן? זה... זה... זה הפוך לגמרי. זה גם מסוכן מאוד. ולכן יש שני עניינים: קודם כל להגיע למצב של תורת אמת אחת, בעולם האמונה. ולחזור למצב של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" בהלכה. אני מודע לזה שאני אומר דברים אולי חדשניים. אבל זה הדברים הותיקים ביותר. שלא יצאו מהותיקן, כן? (צחוק) ומכיוון שיש אותה אווירה של בעיה של השבתאות, אז מפחדים לנגוע בנושא. אבל זה הנושא העיקרי של עתיד עם ישראל! זה מובן?

קהל: יש לזה השפעה לגבי כל המחלוקת וכל הנושאים לאומי, דתי, לגבי בעיות...

מניטו: זה גם קשור. זה גם קשור. ואני חושב שה[ ] זה חמור, זה כל דיני הכשרות. טוב, לא צריך לקחת זמן על זה, אבל בכל העניין הזה של הכשרות, המצב הוא חמור ביותר. שמגיעים לאיזה מצב שבאים בני משפחה אחת, בן אחד למד בישיבה פלונית, בת אחת למדה בבית רבקה אלמונית, מה שזה כשר בשביל אחד, זה לא כשר בשביל השני. אז הגענו למצב של תהו ובהו לגמרי. אז נחזור לעניין

 

{bfaccordion-slider פרו ורבו}

 

אחר כך נראה מה קורה פה ב"ותהר." זה ברור שזה מיותר. אם אני מבין את הכוונה של: "והאדם ידע את חוה אשתו," זה ברור ש- פריה ורביה, ותלד, "ותהר" - זה מיותר. אי אפשר ללדת בלי הריון. ולכן פה יש איזה לימוד שאנחנו צריכים ללמוד מזה. אז יש הרבה פעמים, שתראו דרך התולדות, בסיפורים אחרים, שזה לא מופיע - "ותהר." כשזה לא מופיע "ותהר," אין... איך אומרים? חידוש בין דור האבות ודור הבנים. וזה ממשיך. כן. זה ממשיך, אם אפשר לומר: כמו [ש]אצל הבהמות - יש דורות אפילו שאין מושג של "דור" אצל הבהמות, אבל מבינים למה אני מתכוון, כן. זה ממשיך כהעתקה. העתק של הפרצופים. אבל פה - "ותהר" - קרה משהו. "ותהר" - יש שינוי, חידוש בזהות של חוה. קהל: של? מניטו: של חוה. כי כל הנושא פה זה חוה, כמו שראינו. "והאדם ידע את חוה אשתו" אז - היא - "ותהר." היא - "ותלד." לכן ה-"ותהר" הזה הוא חשוב מאוד להבין. קרה משהו בתוך-תוכי הזהות של חוה. אז היא יכולה כבר לתת את הפרי, של 'פרו ורבו.' זה מובן? ונראה את התוצאות, את ההשלכות אחר-כך. קהל: מניטו: טוב, זה - אני לא רואה מה הקשר, אבל זה רק, אולי, פורמאלי. "ותהר" - זאת אומרת יש איזה מין ברכה, במובן של - תוספת יש. "ותהר", כן? הריון. אבל במובן ממש השורשי של העניין. לפני ההריון, ואחרי... לפני ה'דעת' הזו, ואחרי ה'דעת' הזו - היא לא אותה אישה. "ותלד את קין." יש סדר במצווה, לגבי אדם הראשון. "פרו" - קודם כל, ואחר כך - "רבו." אם מתחילים ברביה לפני הפריה - זה קטסטרופה. זאת אומרת: מה זה "רביה?" לרבות איזה מין... העתק איזה מין דגם. להרבות בזה. אבל "פרו," פרי - יש [בו] יותר מבעץ. יש משהו, יש... זה מובן? כן? "פרו" - לתת את הפרי. אז הפרי צריך להיות יותר קרוב למשיחיות. זה - ההיסטוריה באה מאדם הראשון עד ה"בן-אדם." הפרי - זה כדי להגיע יותר ויותר לבן-אדם האמיתי. פה הרמז זה - "ותהר." קרה משהו. זה מובן ש... זה מובן? זה מספיק כדי להבין את זה, כן. קהל: זה לא מובן לי. בגלל, שללדת הרבה ילדים, מניטו: לא. קהל: להרבות מניטו: לא לא. זה במישור אחר לגמרי. אולי אנחנו ניקח איזה דוגמה. מה קרה לפני המבול. אז תקראו את פרק ח' אם אני זוכר, איך אומרים "..." בעברית? טוב, אז "פרו" ו"רבו" זה לא שם נרדף. זה שני דברים שונים לגמרי. קודם כל - לפרות, ואחר כך - לרבות. אז תקראו פה, פרק ט' אני אתן את ה... התחלת פרק ח' בסוף פרשת בראשית. אז פרק ו' אולי. רק דקה, רק דקה. הפסוק הראשון של פרק ו,' ותראו מה קורה פה: וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם זה לא מובן. תסתכלו בפסוק הזה, אני בא מיד. - ההקלטה הופסקה - וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם מה הקשר? כי "בנות יולדו להם", אז אי אפשר לרוב על פני האדמה בלי בנים. רק בנות? לא מובן. אז צריך להבין בהתחלה: וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לרוב לא כתוב: "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם רוב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה "לרוב" - זאת אומרת: לרוב מלפרות. עשו ההפך! זאת אומרת: ההתפתחות של זהות האדם הגיעה לשלב מסוים, אז התחילו להרבות בזה. לרבות את זה, איך אומרים את זה בעברית? קהל: להכפיל? מניטו: להכפיל, לשכפל אולי. [צחוק] זאת אומרת - לפני שנתנו את הפרי האמיתי, התחילו להרבות את הטיוטא. אז - קטסטרופה. הבת - פה כעיקר של - רבייה. כי הרחם יש לה יכולת להרבות את הזרע. מבינים? אז - "ובנות יולדו להם." יש הרבה מימדים בעניין הזה. למשל, כשאומה מיוחדת, תרבות מיוחדת, מגיעה לסוף שלה, אז זה מתבטא בבנות של האומה. הבנות הן יותר יפות, ויש יותר בנות מבנים, וזה סימן שזה סוף תרבות מסוימת. קהל [בתיה לנצט]: השיא שלה, אתה מתכוון. מניטו: זה השיא אבל זה הסוף. קהל: אתה מתכוון לשוודיות? מניטו: לבלונדיניות? זה אומר ש... מה? קהל: [זה לא נקרא יפות] מניטו: טוב, אצל הבנים זה טעם אחר. [צחוק] קהל: אבל גם בסוף בית ראשון, כי גם הבנות, עם עקבים, [ישעיהו ג טז, שבת סב ב] מניטו: לא. יש לנו הרבה מאמרים שהבנים גם כן היו יפים מאוד. וכשהבנים גם כן הם יפים, זה טבעה של האומה הזו. אבל זה ידוע: שדרך ההתפתחות של עם מסוים, הסימנים של האבולוציה מתבטאים קודם כל אצל הנשים, ואחר כך אצל הזכרים. זה ידוע, כן? קהל: מה למשל? למשל הצורה של הפנים. אנחנו רואים שרק אחרי שלב מסוים, גם האנשים, הזכרים נאמר, מקבלים את הצורה של הפנים שכבר התגלתה אצל הנשים. יש מדרש שמסביר את זה ככה: שהמילה "אשה" נכנסה במקרא לפני המילה "איש." לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ אז האישה באה לפני האיש. זאת אומרת, סימני ההתפתחות... וזה ידוע שאצל הילדים, יש התפתחות יותר מהירה אצל הבנות, ואחר כך לבנים. זה מוכר. טוב,

 

{bfaccordion-slider קיום לצורך גבוה}

 

מתוך דרך חיים למהר"ל שיעור 13

"ובזה שהעולם נברא לעבוד ה' יתברך, היה כל העולם חלק גבוה". "חלק גבוה" זה מושג שאפשר להסביר אותו: זה חלקו של ה' יתברך. והחלק הזה הוא גבוה מאוד. יש ערך גבוה מאוד. כל העבודה של העולם זה לצורך גבוה. אף על פי שנדמה לנו שכל העבודה שלנו, התכלית - זה אנחנו, למשל - אני מתפלל כדי לקבל ברכות. לכן אני מתפלל ל'ברוך' מקור הברכות. כדי לקבל ברכות. אז לכאורה - זה לצורך הדיוט. זה לצורכי. זה נקרא 'שאלת צרכים.' אני צריך משהו, אני לא יכול להשיג את זה דרך עבודתי, אז יש עבודת הקודש. אני יכול להשיג את זה דרך התפילה. דרך אותה עבודה, עבודה שבע"פ - כן? אותה עבודה, כדי שאני אקבל את זה מהבורא. ולכאורה זה לצורכיי. זה מובן, כן? ובנקודת [חירות] יותר עמוקה: לא. זה לצורך גבוה. איך להבין את זה? מכיוון שהוא ברא אותי. הוא יודע למה. אם ההנחה - זה שאני נברא, בריאה שלו, אז הוא ברא אותי, הוא יודע למה. ולכן הקיום שלי זה לצורך גבוה. אף על פי שאני לא מבין. זה מסתורי. למה כל זה ככה? הוא החליט. אבל התוצאה היא שהקיום שלי זה לצורך גבוה. ולכן כשאני מקבל ברכה, זה בשבילו. לא רק בשבילי. זה מובן? וזה חסידות עמוקה. כשחסיד מתפלל, הוא אומר: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת, השאלה שאנו שואלים: למה רצון הבורא לא מתקיים? הבורא הוא רוצה לתת. אבל השאלה היא שלו! הוא שואל: למה רצוני לא מתקיים? אבל זה הרצון שלו! שהמקבל יקבל. ולכן כשאני מקבל, אני מקיים הרצון שלו. לא הרצון שלי. זה נקרא "לצורך גבוה" אז מי שמתפלל לצורך הדיוט זה תפילה קטנה, ילדותית. הכוונה האמיתית זה לצורך גבוה. לכן מתחילים ב"יהי רצון מלפניך" שמה שאני רוצה, שאתה תרצה את זה. דאם לא כן זה לא יתקיים [צחקוק] זה מובן? למשל, כמה דוגמאות: כשיעקב אבינו ברך את בניו אז הוא מפסיק את הברכות ואומר - זה מפרשת ויחי: לישועתך קיוויתי ה' הפשט הרגיל: שהוא לא מצא מספיק זכות אצל בניו, כדי לגלות להם את קץ הגלות, אז הוא מתפלל: לישועתך קיוויתי ה' הישועה תבוא ממך. אין להם מספיק זכות, אבל אתה תושיע אותם. זה הפשט. אבל לפי הסוד זה יותר עמוק, כמובן: טוב, אני רואה שאין מספיק זכות בבני ישראל כדי שהגאולה תבוא. אבל שתבוא בשבילך, לישועתך שלך. "לישועתך" אתה "קיוויתי" ומכיוון שאני מקווה לישועתך, אני בטוח שהישועה תבוא. כי זה לצורך גבוה. כל עוד ישראל בגלות השכינה בגלות. צריך לגאול את השכינה! אז כדי לגאול את השכינה... פזה מובן? "לישועתך קיוויתי ה' " או: "ממעמקים קראתיך ה' " לפי הפשט: אני נמצא במעמקים. וממעמקים שאני נמצא אני קורא אותך. אבל לפי הסוד זה ההיפך: אני קורא אותך ממעמקים שאתה נמצא. ממעמקים קראתיך ה' זה מובן? לא? זה סוד העומק. והסוד הוא עמוק [צחוק] יש עשרה עומקים. אז מהמעמקים האלו קראתיך כדי לגלות ולגאול את השכינה. זה מובן? זה מובן רק ברמיזה אבל צריך לתפוס את זה מה הוא אומר "לצורך חלק גבוה?" העבודה היא חלק גבוה לא. מכיוון שהתכלית של העולם זה עבודה, אז העולם הוא בבחינת צורך גבוה, הוא חלק גבוה. זה יותר מובן? זאת אומרת יש ערך לעולם. אם העולם היה עומד בפני עצמו - לא היה לו שום ערך! זה עולם שחולף. והיה כאילו לא היה. אבל מכיוון שיש לו תכלית, אז הוא לוקח מימדים של חלק גבוה. מכיוון שזה לצורך גבוה. זה עוד לא מובן איך העבודה היא לצורך הבורא. אבל התקדמנו קצת. קצת קצת. ואני מקווה שזה קצת יותר פתוח. קהל: ... גם פה בעצם, אהבת ה' אם אוהבים את ה' ... מניטו: טוב, זה האמצעים של העבודה. אבל תוכן העניין, איך העבודה היא לצורך גבוה. קהל: המטרה שהוא הציב לעצמו. מניטו: לא. אם אנחנו מסבירים את זה ככה, אז זה נראה קצת ילדותי: הקב"ה גזר שיהיה עולם כדי שישתחוו לו. זה לא מובן! לכן צריך להבין את זה באופן יותר עמוק. מה זה "לצורך גבוה." איך באמת - למשל בקורבנות - פשט התורה אומר: "את קרבני לחמי" מה זה "לחם" בשבילו? אפילו אם זה סמלי, או יש משמעות ברמיזה, אבל צריך להבין את זה! להבין את זה: מה זה "צורך גבוה?" זה מובן? דווקא אני רוצה להזכיר את הרב אשלג, ז"ל, שלמדנו ממנו: כשהמקבל מקבל, הוא נותן לנותן. זה צורך גבוה. ולכן אם אתה חושב: "אני נותן לו אהבה, אז זה העבודה שמועילה לו" לא! זה לא זה! זה הפשט, כן? כשאני מקבל ממנו, אז אני נותן לו הנאה. זה העבודה. הבנתם את העניין? ולכן צריך לבקש כל היום, ככל היותר, כדי לתת ככל היותר.

 

{bfaccordion-slider קיום לצורך גבוה - ב}

 

"ובזה שהעולם נברא לעבוד ה' יתברך, היה כל העולם חלק גבוה "חלק גבוה" זה מושג שאפשר להסביר אותו: זה חלקו של ה' יתברך. והחלק הזה הוא גבוה מאוד. יש ערך גבוה מאוד. כל העבודה של העולם זה לצורך גבוה. אף על פי שנדמה לנו שכל העבודה שלנו, התכלית - זה אנחנו, למשל - אני מתפלל כדי לקבל ברכות. לכן אני מתפלל ל'ברוך' מקור הברכות. כדי לקבל ברכות. אז לכאורה - זה לצורך הדיוט. זה לצורכי. זה נקרא 'שאלת צרכים.' אני צריך משהו, אני לא יכול להשיג את זה דרך עבודתי, אז יש עבודת הקודש. אני יכול להשיג את זה דרך התפילה. דרך אותה עבודה, עבודה שבע"פ - כן? אותה עבודה, כדי שאני אקבל את זה מהבורא. ולכאורה זה לצורכיי. זה מובן, כן? ובנקודת [חירות] יותר עמוקה: לא. זה לצורך גבוה. איך להבין את זה? מכיוון שהוא ברא אותי. הוא יודע למה. אם ההנחה - זה שאני נברא, בריאה שלו, אז הוא ברא אותי, הוא יודע למה. ולכן הקיום שלי זה לצורך גבוה. אף על פי שאני לא מבין. זה מסתורי. למה כל זה ככה? הוא החליט. אבל התוצאה היא שהקיום שלי זה לצורך גבוה. ולכן כשאני מקבל ברכה, זה בשבילו. לא רק בשבילי. זה מובן? וזה חסידות עמוקה. כשחסיד מתפלל, הוא אומר: "יהי רצון מלפניך" זאת אומרת, השאלה שאנו שואלים: למה רצון הבורא לא מתקיים? הבורא הוא רוצה לתת. אבל השאלה היא שלו! הוא שואל: למה רצוני לא מתקיים? אבל זה הרצון שלו! שהמקבל יקבל. ולכן כשאני מקבל, אני מקיים הרצון שלו. לא הרצון שלי. זה נקרא "לצורך גבוה" אז מי שמתפלל לצורך הדיוט זה תפילה קטנה, ילדותית. הכוונה האמיתית זה לצורך גבוה. לכן מתחילים ב"יהי רצון מלפניך" שמה שאני רוצה, שאתה תרצה את זה. דאם לא כן זה לא יתקיים [צחקוק] זה מובן? למשל, כמה דוגמאות: כשיעקב אבינו ברך את בניו אז הוא מפסיק את הברכות ואומר - זה מפרשת ויחי: לישועתך קיוויתי ה' הפשט הרגיל: שהוא לא מצא מספיק זכות אצל בניו, כדי לגלות להם את קץ הגלות, אז הוא מתפלל: לישועתך קיוויתי ה' הישועה תבוא ממך. אין להם מספיק זכות, אבל אתה תושיע אותם. זה הפשט. אבל לפי הסוד זה יותר עמוק, כמובן: טוב, אני רואה שאין מספיק זכות בבני ישראל כדי שהגאולה תבוא. אבל שתבוא בשבילך, לישועתך שלך. "לישועתך" אתה "קיוויתי" ומכיוון שאני מקווה לישועתך, אני בטוח שהישועה תבוא. כי זה לצורך גבוה. כל עוד ישראל בגלות השכינה בגלות. צריך לגאול את השכינה! אז כדי לגאול את השכינה... פזה מובן? "לישועתך קיוויתי ה' " או: "ממעמקים קראתיך ה' " לפי הפשט: אני נמצא במעמקים. וממעמקים שאני נמצא אני קורא אותך. אבל לפי הסוד זה ההיפך: אני קורא אותך ממעמקים שאתה נמצא. ממעמקים קראתיך ה' זה מובן? לא? זה סוד העומק. והסוד הוא עמוק [צחוק] יש עשרה עומקים. אז מהמעמקים האלו קראתיך כדי לגלות ולגאול את השכינה. זה מובן? זה מובן רק ברמיזה אבל צריך לתפוס את זה מה הוא אומר "לצורך חלק גבוה?" העבודה היא חלק גבוה לא. מכיוון שהתכלית של העולם זה עבודה, אז העולם הוא בבחינת צורך גבוה, הוא חלק גבוה. זה יותר מובן? זאת אומרת יש ערך לעולם. אם העולם היה עומד בפני עצמו - לא היה לו שום ערך! זה עולם שחולף. והיה כאילו לא היה. אבל מכיוון שיש לו תכלית, אז הוא לוקח מימדים של חלק גבוה. מכיוון שזה לצורך גבוה. זה עוד לא מובן איך העבודה היא לצורך הבורא. אבל התקדמנו קצת. קצת קצת. ואני מקווה שזה קצת יותר פתוח.

קהל: ... גם פה בעצם, אהבת ה' אם אוהבים את ה' ...

מניטו: טוב, זה האמצעים של העבודה. אבל תוכן העניין, איך העבודה היא לצורך גבוה.

קהל: המטרה שהוא הציב לעצמו.

מניטו: לא. אם אנחנו מסבירים את זה ככה, אז זה נראה קצת ילדותי: הקב"ה גזר שיהיה עולם כדי שישתחוו לו. זה לא מובן! לכן צריך להבין את זה באופן יותר עמוק. מה זה "לצורך גבוה." איך באמת - למשל בקורבנות - פשט התורה אומר: "את קרבני לחמי" מה זה "לחם" בשבילו? אפילו אם זה סמלי, או יש משמעות ברמיזה, אבל צריך להבין את זה! להבין את זה: מה זה "צורך גבוה?" זה מובן? דווקא אני רוצה להזכיר את הרב אשלג, ז"ל, שלמדנו ממנו: כשהמקבל מקבל, הוא נותן לנותן. זה צורך גבוה. ולכן אם אתה חושב: "אני נותן לו אהבה, אז זה העבודה שמועילה לו" לא! זה לא זה! זה הפשט, כן? כשאני מקבל ממנו, אז אני נותן לו הנאה. זה העבודה. הבנתם את העניין? ולכן צריך לבקש כל היום, ככל היותר, כדי לתת ככל היותר.

 

{bfaccordion-slider קצת פרופורציות}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

לקט מתוך שיעורי הרב ב"נתיב התורה" למהר"ל השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר של המכון

מניטו: למדנו בפרקים הקודמים שכל עוד יש חסר שצריך למלאות ובעולם הזה מתקנים את החסר הזה דרך עשיית המצוות אז זה יותר גדול מההשלמה שיכולה לבוא אח"כ. למה זה דומה? זה דומה לחטא של אדם הראשון כשהפסוק אומר: "ועתה פן ישלח ידו ולקח ואכל מעץ החיים וחי לעולם" מה קרה? אכל מעץ הדעת טוב ורע ולכן נפגם אז הוא נמצא במצב של קלקול ואם קונה את המעלה של הנצחיות של עץ החיים הוא ישאר בנצחיות בקלקול שלו ולכן אף על פי שעץ החיים יותר גדול מעץ הדעת טוב ורע אז כדאי לתקן קודם כל את העניין של טוב ורע ולא לפגוע בעץ החיים - זה גדול מכיוון שכל עוד שיש לו פגמים עץ החיים זה מזיק לו הבנתם את העניין?

קהל: אבל יש פגמים לכל החיים

מניטו: סליחה? נכון נכון לכן אנחנו ב"מעבדה" בעולם הזה וכל אחד מתקדם קצת קצת עד שברור. מי שאומר: "אני כבר הגעתי להיות צדיק לפי המעשה אני יכול להסתלק מן העולם" הוא רשע גמור! הוא רשע גמור! זאת גאווה, כן? יש פסוק שאומר אדם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" צריך להיות קצת רציני. מה זה "צדיק גמור?" אתם זוכרים מה שכתוב בגמרא: יש ספרים בראש השנה, כן? הספרים של הצדיקים הספרים של הרשעים והספרים של הבינוניים. והתנאים שאלו: בינוני כגון מה? והם אמרו: כגון אנא. התנאים אמרו: "אנחנו בינוניים" ואם הם כבר אמרו בינוניים.

קהל: אבל למה יש כאלה בדור שלנו שנוגעים עד לעץ החיים? ת.

מניטו: לא הבנתי, לא שמעתי. סליחה. למה?

קהל: למה יש, נגיד, בדור שלנו, שנוגעים בעץ החיים?

מניטו: שנוגעים בעץ החיים? כן. אני חושב שכדאי להבין את זה כפי שהסברתי מקודם. מדברים על תורה. תורה יש לנו ריח של תורה. יש המון. וזה רק בזמן הקרוב, כן? שאומרים שלומדים מדרש אבל מה לומדים? לומדים את הפשט של המדרש. וצריך הרבה הרבה לימוד, הרבה הרבה זמן, כדי להגיע לכוונה של המדרש כל שכן קבלה, כן? אבל, מתחילים בלבוש, מתחילים בפשט, מתחילים ב... אז מי אמר שכבר הגיע למדרגה של: "הבין מה שכתוב?" כפי שאמר מי שאמר מי שלמד באופן רציני את הספרים האלו יודע מה היתה הענווה של הגדולים האלו והם אומרים כמעט בכל שורה: "ואם הבנתי כפי שצריך"... "ואם לפי עניות דעתי" ואם, ואם, ואם, ואם, ואם אפשר אולי לומר את זה ככה". אז באים קטנים, קטנים, שאמרו: "הבנתי את הכל" "יש לי דוקטורט ב"..."ויש לי..." צריך להיות קצת ענו

קהל: אני מקשרת את זה [?] את זה לטקסט

מניטו: כן, אה... אני ראיתי עץ החיים של האר"י.

קהל: לא לא לא. מה שאמרת אם צריכים לשבת, ואת המצוות ורק אחר כך לגעת בעניינים גדולים בעץ החיים אז אומרים ש.

מניטו: לא

קהל: אף אחד לא יגיע לשלמות

מניטו: לא אמר ככה לא אמר ככה לא לא. זה נושא קצת אחר. לא אמר ככה. השאלה היתה מה גדול [תלמוד או מעשה] וברור שכולם מסכימים שצריך גם זה וגם זה הנושא הוא קצת קצת אחר זאת אומרת צריך גם זה וגם זה כל אחד לפי מדרגתו אבל מי?... אתם זוכרים את העניין של "תלמיד שתוכו כברו" יש עוד ביטוי אחר בגמרא:"תלמיד שהוא הגון ותלמיד שאינו הגון" זו הכוונה פה של ההסבר של המהר"ל זאת אומרת: מי שעוד לא הגיע למדרגה של להיות תלמיד הגון בהקשר לעשייה של המצוות אז לא יכול להגיע לתלמוד כתלמוד קודם כל זה היה בדורות הראשונים מהר מאד נתנו את הרשות לפי הכלל:"מתוך שלא לשמה בא לשמה" אבל נאמר, הלכה - לא הלכה למעשה - ההלכה אמיתית זה היה אסור לנגוע לתלמוד, ללימוד למי שלא היה כבר שלם במידותיו וזה נקרא תלמיד הגון או תלמיד ותיק זה מובן קצת שונה אבל זה תלמיד הגון. רק תלמיד הגון היה נכנס לבית המדרש אז מה היה לומד כדי להיות תלמיד הגון? היה לומד כל מה שצריך כדי לדעת את התורה כדי לקיים אותה! כדי לעשות אותה פה מדובר בהבנת התורה כמחשבת הבורא. שוב אולי צריך לחזור על העניין כדי להגדיר את זה, כי אנחנו לא רגילים לזה. אנחנו לומדים איזה מצווה לומדים שנים כדי לדעת על בורייה! איך לקיים אותה? מקרא, משנה, מדרש, גמרא, ראשונים, אחרונים, שאלות ותשובות, שולחן ערוך הכל. שנים! ולא מבינים במה מדובר! בכוונת הבורא אז רק מתחילים להיכנס לבית המדרש של הבורא. מהי הכוונה של אותה מצווה? הבנתם את ההבדל?! אני לא שומע אם זה מספיק ברור, כן? למשל, אני רגיל לומר את זה. אנחנו מתפללים כל יום: "השיבנו לתורתך" ואפילו תלמידי החכמים הכי גדולים מתפללים ככה: "השיבנו לתורתך" אז, מה זה? יש "תורתו", יש "תורתנו"? זאת אומרת: השיבנו לתורה כפי שאתה מכיר אותה. תורתך – אתה. הבנתם? יש לנו בידינו. יש "תורתנו" אבל, בא המדרש, ונתן לנו נחמה זה יותר מחצי נחמה, כן? "כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" [תהלים א] זה נקרא תורתו יש לו חפץ של תורת ה', לא... [הפסקה בהקלטה] ומלמד לאנוש בינה וחננו מאיתך חכמה ודעה ובינה והשכל או לפי הנוסחאות האחרים: וחננו מאיתך - חכמה בינה ודעת אז מהו הפשט של אותה שאלה? אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה חננו מאיתך". בלי אמצעי. מאיתך - חכמה בינה ודעת זה הפשט הרגיל "כי טובים דודיך מיין" אתם יודעים את המפרשים על זה, כן? אבל, יש עוד משמעות אחרת "וחננו מאיתך דעה" שיהיה לנו את הדעה שלך המושג "תורתך" תורת ה' תמימה. יש לנו רק תורתנו! התורה כפי שאנחנו מסוגלים לקבל אותה! אבל תורת ה' ומחשבת הבורא? זה במה מדובר! התלמוד שמדובר פה הבנתם את זה? זאת אומרת, התורה כפי שהקב"ה מסר אותה. לא כפי שאנחנו קיבלנו אותה. זה נקרא "תורה לשמה" וזה נקרא "לימוד אמיתי" וזה נקרא "תורתו אומנותו" עד שמגיעים לזה. יש שאלה- מעשה? לימוד? אז, כל מי שלא גמר את המעשה -לא מגיע לזה! זה מובן? זה באותה מדרגה שצריך להבין את הסוגיה פה! [סוגיית הגמרא: מה קודם- לימוד או מעשה]

קהל: אבל יש כאלה שהגיעו לזה!

מניטו: מה?

קהל: [משהו בצרפתית] שהגיעו להבנה של התורה.

מניטו: למשל, כשאנחנו לומדים רש"י. טוב בלי רש"י זה ברור שאנחנו לא מסוגלים להבין. מהוא זה מפשט התורה. ולכן, אם רש"י היה מסוגל לקבל מלמעלה את ההסברים שמסר לנו, זה סימן שרש"י הגיע כבר לאותה מדרגה! בשבילנו זה חידה - מי זה רש"י? חידה! מי האיש החפץ חיים? מי? זה שאלה, כן? מי? זה חידה. אבל היו אנשים כאלו- זה חכמי ישראל. והביאו מלמעלה עד המדרגה התחתונה שאנחנו נמצאים את ההסברים שלהם. מאיפה שאבו את זה!?!? מהשכל האנושי?! זה בלתי אפשרי. זה בלתי... מי, מי יכול להאמין את זה!?!? ולמשל - מי שלמד את ה"עץ חיים" של האר"י זה גילוי חכמה!!! מאיפה? איפה שמע את זה? איפה ראה את זה? אז - מי היה מסוגל להגיע לאיפה שהגיע כדי לראות את זה?! צריך להבין את זה: החכמים האלו, לא היו אנשים פשוטים. למשל, כשהתנאים אמרו: "בינונים כגון אנא" אז מי היו הצדיקים? צריך לתפוס את זה. באים עכשיו מלומדים ולוקחים איזה מדרש מדרש אחד, ואתם יודעים מה זה המדרש, כן? זה עולם ומלואו! אז לוקחים קטע של מדרש ומתחילים לפלפל. לפלסף. ואומרים שטויות. זה דברי הבל. החכמים האלו, היה להם בראש "עולם התורה" מבינים למה אני מתכוון, כן? עכשיו, איזה דור יתום אנחנו? כשאנחנו לומדים פרשת השבוע בשבת: כמה מילים, כמה פסוקים אנחנו לומדים? ואני זוכר: בדור של הסבא שלי, היו לומדים עם רש"י כל הפרשה! איך היו עושים? [דפדוף]

קהל: לא היה טלוויזיה...

מניטו: היו אנשים... היו אנשים... מסוג אחר! אני זוכר כשהייתי קטן ראיתי את החכמים של הדור הזה של הסבא, ושל האבא של הסבא, איך היו אוכלים בשבת! אף אחד לא מסוגל לאכול אפילו עשירית שהיו אוכלים! אתם מבינים? תופסים את זה? אני ראיתי את זה! אז כשהיו לומדים - היו לומדים. כשהיו אוכלים - היו אוכלים. כשהיו חיים היו חיים! אנחנו קטנים-קטנים לגביהם. זה מובן מה שאני אומר?

 

{bfaccordion-slider קריאת השכמה לעם ישראל: הגויים מחכים לנו}

 

מקור: גבורות ה' למהר"ל

קטע מתוך שיעורי הרב על הספר גבורות ה' למהר"ל מפראג. קובץ דקה. השיעור המלא זמין להורדה באתר בקשה אישית: הדברים הבאים של מניטו שאתם הולכים לשמוע הם לענ"ד בעלי חשיבות לאומית, ונוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו. עזרו לי בבקשה להפיץ את הקטע בציבור. [מניטו קורא בספר גבורות ה' בפרק לא]

"ואין זה קשיא של כלום", אומר המהר"ל, "כי מפני שאמר פרעה: מי ה' אשר אשמע בקולו?"

מיד הוא אומר: [הוא = המהר"ל] "הרשע הזה", כן? "ועמו היו גורמים שלא יהיה נודע שמו - ה".

אז - אולי הבנו קצת, את חשיבות העניין. כן? אולי אני אסביר במילים אחרות: היעד של עם ישראל זה לא להודיע שיש אלוקים בעולם. זה - הגויים יודעים את זה. אבל זה דווקא העבודה זרה שלהם. תפקוד העולם‎ שמכנים את זה בשם "אלקות". חוקות הטבע. המטריאליסטים המודרניים? איך אומרים את זה בעברית? ככה אולי? אז – הם, בשיטה המטריאליסטית שלהם הם באותה מנטליות, באותה מתכונת שכלית, של תרבות מצרים. אבל - לא רואים את הצד העמוק, האלוקי, שיש בתפקוד של חוקות העולם. אולי איינשטיין [אלברט איינשטיין] ניחש את זה קצת, איינשטיין, היהודי הזה, כן? הוא ניחש את זה קצת. הוא אמר ככה: "יתכן מאד, שהיופי של התפקוד זה מורה על מציאות אלוקות" אבל זה עוד עבודה זרה. תפסתם את העניין? כן? זה קרוב, אולי זה קרוב קצת, נאמר, לשיטה של שפינוזה, אבל זה השיטה של איינשטיין. כן? הוא היה פיזיקאי גדול, אבל פילוסוף אה... זה משהו אחר, כן? אבל - מכל מקום, זה לא מה שאנחנו צריכים להסביר לגויים. אלא - מי ה? זה דבר אחר לגמרי! זה החידוש של נבואת ישראל. וכל עוד אנחנו לא מגיעים באותה מדרגה, אז – היעד לא טוב. "כי הכל ידעו הכפירה" (אותה הכפירה) וגרם חילול שמו יתברך "לכן אני לא רוצה להוציא לאור אם אפשר לומר את זה ככה, כי זה אסור, מכל מקום. זה האחריות של בני ישראל. איך יתכן שלא הצליחו?!

קהל: לא רוצים?

מניטו: מה?

קהל: הם לא רוצים.

מניטו: זה יותר חמור לפי דעתי. אפילו אם הם רוצים - לא מצליחים. יש משהו, יש דברים בגו. זה פרשה חשובה מאד. כי אנחנו חיים באותה בעיה: כל העולם כולו מחכה - דבר כזה מעם ישראל! ובפרט מהעם היושב בציון. כן? לא שומעים ומה מדברים? כן? דקדוקים של דברי סופרים? על מצוות כשרות זו או על מצוות אני לא רוצה לזלזל. דיברנו על זה, כן? אני חס ושלום, לא רוצה לזלזל על המומחים של השולחן-ערוך, אבל, העולם כולו מחכה עוד [ל]משהו אחר- דבר ה'. מבינים את חומרת הבעיה? כן? ויש בזה בעיה שצריך להתמודד איתה פעם: למה אנחנו לא מצליחים להעביר לעולם את..?, וזה מהתחלת ההיסטוריה שלנו, מהאבות הקדמונים, כן? זה אותו עניין. "כי שמי נקרא עליך!" (דברים כח י) איזה שם? שם ה'! כן? י' ק' ו' ק' ולאו דווקא את הפילוסופיה הדתית של האוניברסיטאיים האלו אפילו אם אלו רבנים! אפילו אם הם שומרי מצוות! כן? זה אותו עניין: לגויים יש דת, לנו יש דת, לא רואים את ההבדל! זה העניין שלהם, הדתיות שלהם - זה הדתיות שלנו, אבל - פה יש שוני, שוני עמוק מאד. הם מדברים על האלוקות, אבל – רק, ודווקא עם ישראל, מסוגל לדבר על ה', שה' הוא האלוקים. מי שמע את זה? "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

פה פרעה בא בטענות! כן? מי ה' אשר אשמע בקולו? כמוכם... אז - זאת אומרת: אם אתם לא מסוגלים להשמיע לי, זאת אומרת שאתם לא שומעים. גם אתם לא שומעים. אז - בא הרשע מישראל: "מה העבודה הזאת לכם?" זה קשור גם כן אולי קצת. טוב. כן?

קהל: שם ה' נקרא על ישראל בתוך עם ישראל בארצו! אז איך מצרים היו יכולים‎ להגיע למדרגה/ להבין?

מניטו: לכן לא. מכל מקום. או לא, או, אם אפשר לומר ככה. או - היהודים אפילו בחוץ לארץ, נשארו יהודים, כן? ותדע, כשאנחנו נמצאים בתקופה של גלות היהודים - הם יהודים ממש. בתקופה של גלות, כן? אף על פי שהם בחוץ לארץ, הם יהודים אמיתיים! הבעיה היא שונה לגמרי כשבאה העת של הגאולה ואלו שרוצים להישאר שמה הם מוצאים את עצמם מן הכלל, זה כבר יהודי מלאכותי. כן? זה עניין אחר. אבל, כל עוד שזה תקופה של הגלות, יש השגחת השכינה על היהודים, והיהודים היו אמיתיים: יהודה הלוי בספרד, רש"י בצרפת, וכן הלאה, היו ממש צדיקים, חכמים מחוכמת האבות, כן? זה יחידי סגולה. לא לא, רק אני מתחיל להסביר, כן? אבל לכן אני אמרתי בהתחלה, כן? אם כבר אנחנו טוענים שיש איזה יעד לעם ישראל בתוך הגלות, שהסיבה של הגלות היא להודיע משהו לגויים, אז השאלה היא: למה אנחנו לא מצליחים? השאלה שלך אולי זה לא אמת? אולי הסיבה של הגלות היא אחרת לגמרי? אולי לאמיתו של דבר היה צריך להודיע את זה מציון? "כי מציון תצא תורה", כן? אני מבין את השאלה שלך. אבל השאלה שלי עכשיו היא: למה גם מציון לא שומעים את זה?! שומעים הרבה דברים ברדיו, אבל את זה לא שומעים. כן? ב"קול ישראל" לגולה כן או פר-גולה בלטינית זה שאלה חמורה מאד. זה שאלה חמורה מאד. זה בעיה חמורה מאד. ואני משוכנע שזה - עניין של תקופות. יש תקופות שכן! בגולה היה יעד של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בבחינת גלות מכיוון שלא זכינו יותר. זה קשור לסיבות של גלות כעונש. אבל דרך גלות כעונש- הוא סיבה אחרת לגמרי, יש היעד של עם ישראל וכמה תקופות הצלחנו קצת. כן? אבל - השאלה היא למה סופסוף לא מצליחים? זוהי הטענה של פרעה. ברשעות שלו, יש גם כן איזה מין צעקה, כן? צריך קצת...

[הפסק בהקלטה]

עם הגויים שלנו עכשיו, כן? מי הסביר לגויים את גודלה של התורה האמיתית? מדברים על זה, כאילו זה פילוסופיה דתית כמו שלהם אז - התגובה שלהם היא חריפה מאד. "אתם אמרתם: אנחנו המושיעים. אנחנו שמביאים ישועה לעולם"" לא שומעים. לא שומעים במה מדובר. תפסתם את העניין? כן? כשהמשכילים של העם היהודי הוא עם ישראל, מתחילים לדבר - הגויים לא שומעים את ההבדל בין מה שמקבלים מהכומרים שלהם ומה שהם שומעים מהרבנים שלנו, לרוב, כן? כאילו יש איזה ויתור של עם ישראל בבחינת היעד הזה. על דבר... זה הנושא שלנו! מה אמר הקב"ה למשה? "אתם לא מצליחים? אני יעשה את זה!" לכן צריך [סבל] סבלנות. כן? עד הסוף. זהו. אז אנחנו חוזרים להסבר של המהר"ל? וממש - כל פעם שאני מסביר דברים האלו, אני ממש מזדעזע! כן? מכיוון שיש בזה אחריות נוראה! אחר כך, אי אפשר לבוא לטענות כלפי מעלה ולומר: "מה עשית עמדי?" לא קראנו את הספרים שלנו! לא הבנו את הספרים שלנו! שזה... יש אזהרות פה. בכל העניין הזה. "תיזהרו". אם אתם לא מצליחים להודיע שם ה' בעולם אז אוי ואבוי. אבל - השאלה היא למה אנחנו לא מצליחים? ולכן - פה אני משיב לך, לכן זה לא משנה אם זה מאיזשהו בית כנסת שיש בגלות ומאיזה שהיא ישיבה שיש בישראל- לא שומעים! שומעים על הרבה דברים חשובים! אבל לא העיקר הזה! תפסתם את ההסבר הזה? ואני חושב שזה לא במקרה. שאנחנו מודאגים מהבעיות האלו עכשיו. כי עכשיו זוהי התקופה. כן? אני מפחד מאד! אם מהר מאד לא יבוא דבר ה' מירושלים, ותורה מציון פשוטו כמשמעו, לא דברים קטנטנים שאנחנו צריכים בחיים היומיומיים אבל זה לא שייך לא לעולם ולא לגויים, זה - חינוך פנימי. כן? אבל אם דבר ה' ב "תורה מציון" לא יבוא פעם, יתכן מאד, כמו שאמרו כל הנביאים, גם משה רבנו התחיל בזה, שיבואו מאורעות. אולי יותר... אני לא רוצה להמשיך. הבנתם? זה התחיל כבר. יש ספר חשוב מאד שנקרא "חסד לאברהם" כן? אולי תקראו מה כתוב בספר הזה על התקופה שלנו. זה ספר שנכתב לפני כמה מאות בשנים. והוא מתאר ככה בדרך אגב, מה יקרה באחרית הימים בתקופה זו, ואחר כך אם אנחנו לא מסוגלים‎ להיות כמו שצריך להיות אז הקב"ה" ידין את עמו במידת הדין החריפה מאד"

קהל: מה אפשר לעשות?

מניטו: אז, אולי כל זה קשור לעניין שלנו. מה? מה?

קהל: מה אפשר לעשות?

מניטו: לא, אם זה היה...לעשות.. יש לי רק פתרון אחד: לקרוא תהלים. לא, אני חושב שצריך מהפכה פוליטית גמורה. גם בעם היהודי וגם בחברה הישראלית. אנחנו צריכים מפלגה אחרת לגמרי מכל המפלגות האלו... כן. אז אולי זה יתחיל לזוז קצת כן.

קהל: [....]

מניטו: מה?

קהל: שגעון גדלות...

מניטו: כן. "דבר אל בני ישראל"... [צחוקים]. טוב, " דבר בעתו מה טוב" אבל יש איזה מין חיפזון לא נורמלי. כי..., איך אומרים את זה? אי התאמה של הזמן והבעיות, כן? "מרוץ נגד השעון" כך אומרים, כן? וזה מוזר, מכיוון שישעיהו הנביא אמר:" כי לא בחיפזון תצאו" באחרית הימים. ממצרים יצאנו בחיפזון אז החמיץ? איך אומרים? החמצנו את השעה לכן אסור לאכול חמץ, כן? זה קשור. אבל עכשיו - הנביא אמר: "כי לא בחיפזון תצאו" מה קרה? מה קרה? אני חושב שזוהי אחריות של הדור שקדם או הדורות שקדמו. כי ה-"לא בחיפזון הזה" התחיל לפני מאה שנה, כן? אבל - לא רצו. לא רצו. כן? אז עכשיו אנחנו הגענו למצב שאולי אין מספיק זמן כדי לומר מה שצריך לומר. כבר הגויים התחילו ב... איך אומרים? בהחלטה כלל עולמית נגד ישראל, כן? ונגד היהודים. מי שאינו רואה את המצב לא רואה כלום! כן? אז - האם‎ יש עוד זמן כדי לתקן את ה... אז צריך לקרוא תהלים. מהר. טוב. יש תהלים, ויש אומרים "טילים". אם כן, יש אחריות אצל פרעה ויש אחריות אצל פרעה במצרים, שחילול ה' בא לעולם דרכם. ויש גמרא שאומרת הקב"ה" לא נותן "הלוואות" בעניין של חילול ה'- "אין מקיפין בחילול השם", כן? כשיש חילול ה' לא נשאר זמן. כן? אין ארכה. כן? ולכן הקשר הזה, בין עם ישראל - שלא תפקד כראוי בתור "ממלכת כהנים וגוי קדוש" והרשעות של הגויים שלא נתנו להם לתפקד ככה, אבל, יש איזה מין קשר שצריך להבין אותו. אי אפשר להבין אותו באופן מופשט. תאורטי. אנחנו רואים את זה במה שקורה בתרבות שלנו, כן? זה - פשוטו כמשמעו: בתקופה שלנו. אם אתם שומעים מה אומרים היהודים בעולם עכשיו, כן? אז - זה מצב דומה מאד, בסגנון אחר לגמרי. אבל זה מצב דומה מאד למה שקרה במצרים. ולכך אמר (הקב"ה): "ואני אקשה את לב פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וידעו כי שמי ה'" פשט, כן? זוהי היעד: צריך גילוי שם ה' בעולם. מי עושה את זה?! "תחת אמרו: "מי ה' אשר אשמע בקולו?" זה מידה כנגד מידה. הוא אמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו"? אז - אתה לא רוצה? אז - תקבל מכות. כן. לפי מה שנאמר, אבל זה רק בדיחה "על מכות ומרורים יאכלוהו", ולפיכך, חייב פרעה לתקן מה שקלקל כבר עד - שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך"‎ זה - מה שאומר המדרש: "ועל ידו"- זה צריך עד שנגיע בזה. כן? אבל - מי הוא הפרעה של ימינו אנו? אני לא יודע. לא, אני לא יודע. אני חושב שיש הרבה פרעונים. יש הרבה. כן. אבל מכל מקום, אתם מבינים מה קורה פה?

קהל: הפרעה הראשון שאנחנו..

קהל: כדי להציל...

מניטו: כן..

קהל: להציל, להגן על עצמנו.

מניטו: כן, זה לא צריך לומר פרעה, זה הרשע שבחבורה, כן. מי שמוציא את עצמו מן הכלל, שכפר בעיקר, כן? כמו שאומרת הגדה של פסח: "עד שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך, לכך הקשה לבו, שלא ישמע, למען יביא עליו ה' מכות הכתובות" ואז יהיה נודע שמו יתברך". אתם רואים איזה פלא? אח"כ, בפרקים אחרים, המהר"ל חוזר על עוד סיבות אחרות של המכות. מצרים- המצרים פרעה והמצרים, צריכים לקבל עונש, על כל השעבוד שעשו על ישראל. אבל - זה לא הדבר [ה]דחוף. הדבר הכי דחוף זה: למען איך אומר הפסוק? "וידעו - כי שמי ה"', זה הדחוף. מכל מקום - הם יקבלו גם כן, זה - צורת המכות. יקבלו על זה שהשתעבדו בישראל יותר מדי יותר מדי, וזה עבר כל גבול, אנחנו עדים לזה - בכל התקופות בכל התרבויות, כן? יקבלו גם כן על זה, אבל הדבר הכי חשוב, הכי דחוף, הייתי אומר, זה... וידעו כי שמי ה'. ופה, אני משוכנע, שוב פעם, שהאחריות של בני ישראל - היא יותר גדולה כאן. מי יכול להסביר את זה? גוי לא יכול להבין מעצמו. צריך עידוד, כן? צריך... וזהו זה. הלמה אין אנו מסוגלים להצליח בזה? עכשיו אני מדבר כאילו בפסימיות, זה רק מחוסר זמן. לא בשיעור, אלא בהיסטוריה. כן? אבל - זה בעיה בפני עצמה. מה חסר? כי אנחנו יודעים שיש בעם ישראל ובעם ישראל דווקא, אותה סגולה. כי שמי נקרא ה' ומדובר בשם המפורש. ולמה אנחנו לא מצליחים אני לא מדבר על החילונים לא. "חילונים" זה לא הביטוי. על העם-ארציים נאמר. כן? אני מדבר על אלו שתורתם אומנותם ולא מצליחים להשמיע את זה, דווקא בישראל, כל שכן, כמו שאומר הנביא מלאכי: "אז תאמרו - יגדל ה' מעל גבול ישראל" (מלאכי א, ה) זוכרים את הנביא, כן? יגדל ה' - מעל גבול ישראל. ה' כתיב! ולא אלוקים. אז נמשיך: ולפיכך חייב פרעה לתקן מה שקלקל כבר, ‎"עד שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך לכך – "היקשה לבו שלא ישמע, למען יביא עליו ה' מכות הכתובות, ואז יהיה נודע שמו יתברך" איך? כמו שהסברנו קודם: כשירגישו שיש כוח חופשי למעלה מתפקוד האלקות הטבעית. זהו זה. כן? מי רצה לשאול שאלה?

קהל: אולי משה[...] במסירות נפש?

מניטו: מה?

קהל: מסירות נפש

מניטו: נכון! זה הסבר אפשרי! אולי יש יותר, עוד משהו. אולי יש פשוט חיסרון באמונה. חיסרון באמונה. חיסרון יש רמז בגמרא. שיש תקופות כאלו, שיש צדיקים שאינם מאמינים. צדיקים(!) אבל אינם מאמינים. קטני אמנה, כן? אבל צדיקים ואינם מאמינים, זה בסוף מסכת סוטה. בדף לפני האחרון. יש איזה רמז שמה, שבאחרית הימים יהיו דור של צדיקים שאינם מאמינים. אז אם כבר הם אינם מאמינים, מה יאמר הגוי? אז הוא אומר:" ברוך שלא עשני"

הקטע הבא מתוך שיעורים בתורת התולדות קובץ דקה:

" כן. זה העניין של ה"ערב רב". זאת אומרת- קיבלו את הכול מהיהדות חוץ מארץ ישראל ולמה? כי לא היו שייכים לארץ ישראל. הערב רב‎ אבל בגלות יש יותר ויותר. בגלות צריך להיות יותר, כל כך הרבה, ערב רב יש לנו?.

מניטו: לא יש גם כן מקורות בזהר על זה. זה עידן של בירור. בירור! מי ששייך לנו - בא לנו, מי שלא שייך - חוזר!

קהל: אבל גם פה יש" ערב רב!" כשמוכרים את האדמה יותר בקלות מאשר.. טוב, צריך אריכות אפיים!

קהל: אבל אין לנו סבלנות.

מניטו: מה?

קהל: לנו אין סבלנות.

מניטו: לא, לקב"ה אין. זה הבעיה. איך אומרת המשנה? "ובעל הבית דוחק" הוא רוצה לקדם!

קהל: אבל יש קידום. הכל השתנה בין רגע.

מניטו: נכון. נכון.

קהל: כבר הגענו ל"בעתה" ועוד לא זז שום דבר.

מניטו: זז הרבה. אנחנו נמצאים פה. זה צריך לא לשכוח את זה.‎ כן, אני חושב שלפני שנה, פה במקום, היו רק אבנים ויתושים ובריטים קצת...

שמעתם על תלמידים של הרב או חומרים שלא פורסמו? צרו עימנו קשר בבקשה כדי שנוכל לזכות את הציבור כמו כן, תרומות לעמותה יעזרו לנו להמשיך בפעילות. תודה

רדיפות ישמעאל

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מתוך שיעורי הרב אשכנזי ז"ל ב"נתיב התורה "למהר"ל מפראג. השיעור המלא זמין להורדה באתר.

מניטו: אני זוכר שהפעם הראשונה שלמדתי עם רב אשכנזי בצרפת, זה היה מיד אחרי מלחמת העולם, אז היינו לומדים ההבדל בין ישמעאל ועשו. והספרדים, כמובן, היו בארצות האסלאם. כששמענו, מה קרה לאשכנזים בארצות עשו בארצות אדום, אז היינו תמימים. היינו חושבים שהאכזריות של אדום זה סוף האכזריות. העולם הנוצרי, כן? הרדיפות בעולם הנוצרי. והרב שלי היה אשכנזי, מרוסיה. [הכוונה כנראה לרב יעקב גורדין. א.ק] ובהתחלה, או זה היה פרהיסטוריה, אני לא הייתי מבין את העברית שלו, מכיוון שההברה שלו היתה אשכנזית מקורית אחר כך התרגלתי, כן? היינו לומדים בכתב: היה כותב לי כדי שאני אבין מה שהוא אמר. טוב, עכשיו, האשכנזים התרגלו להברה הזו שקוראים לה "ספרדית", היא לא ספרדית בדיוק היסטורית, נאמר. טוב, אז הייתי מופתע מכיוון שהיינו לומדים ש: "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך" וכן הלאה, ּ"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּו" היינו לומדים בשל"ה, והוא אמר לי:"זה ישמעאל"! ישמעאל. שפוך חמתך אל הגוים? ברור שרדיפות, רוב הרדיפות, האכזריות זה היה אצל אדום, כן? אז הוא אמר לי: "אתה לא יודע ללמוד" והוא הסביר לי איך? עד עכשיו אני מופתע. הוא לא ראה ערבי מימיו. מרוסיה, מצפון רוסיה. והוא אמר לי: "הרדיפות של הנוצרים, אדום היו שייכים לגלות אבל הרדיפות של הישמעאלים, ערב, זה מתחיל עם הגאולה וזה יותר חמור" מבינים את זה? וצריך להבין את זה. ולכן הוא הסביר את זה ככה: ישמעאל זה "אכזר" זה יותר רחוק מהכוזרי- אכזר. כי הכוזרים היו בין הנוצרים והערבים. אתם יודעים את כל הסיפור? והיה מסביר לנו את המילה "אכזר" לפי המדרש – הוא "אך"+ "זר" [אולי "אח"+"זר"]. שתי מילים, כן אך-זר והוא הסביר לנו את זה: הגלות נקרא "גלות אדום" אבל זה אדום וערב. אתם יודעים כי לפי הקבלה, כל אומה יש לה "שר" אבל לישמעאל, אין לו שר מיוחד, זה" שרו של עשו. יש ברית בין ישמעאל ועשו ברדיפות נגד ישראל תחת השפעתו של שרו של עשו: אדום וערב. ואפשר לראות את זה מוחשית במה שמתרחש בהיסטוריה: יש איזה מין ברית, אפילו לא כתובה, בין אדום וערב ברדיפות נגד ישראל, אז זה הנקודה שלמדתי איתו: שהרדיפות של אדום היו אכזריות. אבל הפסוק: "כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו" זה מתחיל עם הרדיפות של הישמעאלים מכיוון שהם שייכות למי שייך הירושה של אברהם אבינו? זאת אומרת ,בזמן, בתקופת הגאולה. זה מה שלא מבחינים את [אותם] היהודים שהם בתרבות מערבית הם חושבים שאף פעם לא היו רדיפות בארצות האסלאם. היו רדיפות, אבל לא במימדים שראינו עם הנוצרים. סופסוף האינקוויזיציה, השואה. אבל מה שמתרחש כשעם ישראל החליט לחזור לירושה של אברהם אבינו, הארץ, אז זה מימד אחר לגמרי. ואנחנו רואים שזה לא פשוט. זה מורכב מאד. מה שקורה באותה שנאה של ישמעאל נגד עם ישראל, כשעם ישראל מתחיל לחשוב לחזור לארץ. זה מובן? אז קרה משהו חדש לגמרי. משהו שונה. אתם מבינים את זה. ויש הרבה הרבה יהודים, שבתמימות חושבים שאפשר לחיות עם ישמעאל, אבל - ייתכן שהיה אפשר, כל עוד שישמעאל היה בטוח שישראל היה בגלות. איזה גלות? גלות אדום. נקודה. כן? מאז שעם ישראל החליט לחזור לארץ ישראל, אז זה לקח מימד אחר לגמרי. תפסתם את זה? טוב, לכן אמרתי "עורב", "ערב", יש הרבה מדרשים שמסבירים את זה באופן. אתם זוכרים מה שלמדנו במהר"ל, בספר אחר? זה לגבי חנוכה, אולי לא השנה שישמעאל לא שייך למלכויות ארבע המלכויות זה: בבל, פרס, יוון ואדום. אבל המהר"ל מוסיף - זה ב"נר מצווה", הספר שלו, "נר מצווה" על חנוכה הוא מוסיף, לפי דעתי, אולי זה לא בדיוק מה שאומר אבל זה הרעיון: "ישמעאל שייך למלכות פרס" ולמדנו את זה פעם. היה צריך להגיע עד ימינו אנו עם מה שקורה באיראן שזה פרס כדי שזה יתגלה: שהשנאה של ישמעאל באה דרך פרס בעיקר. זה מפתיע איך המהר"ל ידע את זה! עוד לא מצאתי את המקור של המהר"ל. אם אתם מוציאים את המקור הזה של המהר"ל תשלחו לי מברק. לא צריך בערבית.

אם אהבתם את הקטע, שתפו בבקשה למען הפצת התורה בעם ישראל

 

{bfaccordion-slider רדיפות ישמעאל}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מתוך שיעורי הרב אשכנזי ז"ל ב"נתיב התורה "למהר"ל מפראג. השיעור המלא זמין להורדה באתר.

מניטו: אני זוכר שהפעם הראשונה שלמדתי עם רב אשכנזי בצרפת, זה היה מיד אחרי מלחמת העולם, אז היינו לומדים ההבדל בין ישמעאל ועשו. והספרדים, כמובן, היו בארצות האסלאם. כששמענו, מה קרה לאשכנזים בארצות עשו בארצות אדום, אז היינו תמימים. היינו חושבים שהאכזריות של אדום זה סוף האכזריות. העולם הנוצרי, כן? הרדיפות בעולם הנוצרי. והרב שלי היה אשכנזי, מרוסיה. [הכוונה כנראה לרב יעקב גורדין. א.ק] ובהתחלה, או זה היה פרהיסטוריה, אני לא הייתי מבין את העברית שלו, מכיוון שההברה שלו היתה אשכנזית מקורית אחר כך התרגלתי, כן? היינו לומדים בכתב: היה כותב לי כדי שאני אבין מה שהוא אמר. טוב, עכשיו, האשכנזים התרגלו להברה הזו שקוראים לה "ספרדית", היא לא ספרדית בדיוק היסטורית, נאמר. טוב, אז הייתי מופתע מכיוון שהיינו לומדים ש: "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך" וכן הלאה, ּ"כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּו" היינו לומדים בשל"ה, והוא אמר לי:"זה ישמעאל"! ישמעאל. שפוך חמתך אל הגוים? ברור שרדיפות, רוב הרדיפות, האכזריות זה היה אצל אדום, כן? אז הוא אמר לי: "אתה לא יודע ללמוד" והוא הסביר לי איך? עד עכשיו אני מופתע. הוא לא ראה ערבי מימיו. מרוסיה, מצפון רוסיה. והוא אמר לי: "הרדיפות של הנוצרים, אדום היו שייכים לגלות אבל הרדיפות של הישמעאלים, ערב, זה מתחיל עם הגאולה וזה יותר חמור" מבינים את זה? וצריך להבין את זה. ולכן הוא הסביר את זה ככה: ישמעאל זה "אכזר" זה יותר רחוק מהכוזרי- אכזר. כי הכוזרים היו בין הנוצרים והערבים. אתם יודעים את כל הסיפור? והיה מסביר לנו את המילה "אכזר" לפי המדרש – הוא "אך"+ "זר" [אולי "אח"+"זר"]. שתי מילים, כן אך-זר והוא הסביר לנו את זה: הגלות נקרא "גלות אדום" אבל זה אדום וערב. אתם יודעים כי לפי הקבלה, כל אומה יש לה "שר" אבל לישמעאל, אין לו שר מיוחד, זה" שרו של עשו. יש ברית בין ישמעאל ועשו ברדיפות נגד ישראל תחת השפעתו של שרו של עשו: אדום וערב. ואפשר לראות את זה מוחשית במה שמתרחש בהיסטוריה: יש איזה מין ברית, אפילו לא כתובה, בין אדום וערב ברדיפות נגד ישראל, אז זה הנקודה שלמדתי איתו: שהרדיפות של אדום היו אכזריות. אבל הפסוק: "כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו" זה מתחיל עם הרדיפות של הישמעאלים מכיוון שהם שייכות למי שייך הירושה של אברהם אבינו? זאת אומרת ,בזמן, בתקופת הגאולה. זה מה שלא מבחינים את [אותם] היהודים שהם בתרבות מערבית הם חושבים שאף פעם לא היו רדיפות בארצות האסלאם. היו רדיפות, אבל לא במימדים שראינו עם הנוצרים. סופסוף האינקוויזיציה, השואה. אבל מה שמתרחש כשעם ישראל החליט לחזור לירושה של אברהם אבינו, הארץ, אז זה מימד אחר לגמרי. ואנחנו רואים שזה לא פשוט. זה מורכב מאד. מה שקורה באותה שנאה של ישמעאל נגד עם ישראל, כשעם ישראל מתחיל לחשוב לחזור לארץ. זה מובן? אז קרה משהו חדש לגמרי. משהו שונה. אתם מבינים את זה. ויש הרבה הרבה יהודים, שבתמימות חושבים שאפשר לחיות עם ישמעאל, אבל - ייתכן שהיה אפשר, כל עוד שישמעאל היה בטוח שישראל היה בגלות. איזה גלות? גלות אדום. נקודה. כן? מאז שעם ישראל החליט לחזור לארץ ישראל, אז זה לקח מימד אחר לגמרי. תפסתם את זה? טוב, לכן אמרתי "עורב", "ערב", יש הרבה מדרשים שמסבירים את זה באופן. אתם זוכרים מה שלמדנו במהר"ל, בספר אחר? זה לגבי חנוכה, אולי לא השנה שישמעאל לא שייך למלכויות ארבע המלכויות זה: בבל, פרס, יוון ואדום. אבל המהר"ל מוסיף - זה ב"נר מצווה", הספר שלו, "נר מצווה" על חנוכה הוא מוסיף, לפי דעתי, אולי זה לא בדיוק מה שאומר אבל זה הרעיון: "ישמעאל שייך למלכות פרס" ולמדנו את זה פעם. היה צריך להגיע עד ימינו אנו עם מה שקורה באיראן שזה פרס כדי שזה יתגלה: שהשנאה של ישמעאל באה דרך פרס בעיקר. זה מפתיע איך המהר"ל ידע את זה! עוד לא מצאתי את המקור של המהר"ל. אם אתם מוציאים את המקור הזה של המהר"ל תשלחו לי מברק. לא צריך בערבית.

אם אהבתם את הקטע, שתפו בבקשה למען הפצת התורה בעם ישראל

 

{bfaccordion-slider רוחות שרים ואלילים: הסוד של אור חוזר}

 

אני זוכר שפעם למדנו את הנושא של המחלוקת בין ה'גור אריה' והרא"ם על פירושו של רש"י על הפסוק של קריאת-שמע. ותראו שמה, המחלוקת היא לפי פירושו של רש"י: האם יש קיום מציאותי לאלוהים אחרים שאומות עובדי האלילים מכירים בהם, או האם זה בא רק ממה שעובדי עבודה זרה מאמינים בזה. הבנתם את המחלוקת. טוב, השיטה של הרא"ם, זה - אני לא... אני לא יכול לומר שיש פה שתי שיטות. כי אצל הרא"ם זה שאלה. איך להבין את רש"י? הוא מקשה קושיות על רש"י, כן. ולפי מה שמשתמע מדברי הרא"ם, אז זה בא מכוח האמונה של האדם, שממציא את האליל. כי כל עיקר המציאות של האליל הוא בא דווקא מהמחשבה שנותנים בו. ויש גם סמך על רש"י אחר, על רש"י על עשרת הדיברות. תראו את זה שמה. אם אתה זוכר. אולי נראה את רש"י... זה מתחיל באמונה של המאמין, ואחר כך זה נותן קיום למיתוס הזה. אבל השיטה של המהר"ל, היא שיטה בפני עצמה, עד אחרית הימים, עד תיקונו של עולם, יש מה שנקרא "אלוהים אחרים". והצו של התורה: לֹא יִהְיֶה לְךָ אלוהים אֲחֵרִים עַל פָּנָי צריך להבין את זה כפשוטו! יש אלוהים אחרים על פניו! ולכן לפי הפשט, לפי הנגלה, זה קושיה עצומה! איך לצאת מזה? אז נראה איך לפי הקבלה זה יותר קל. אז קודם כל אולי... אני עייף היום. [מניטו פונה לרב אורי שרקי] תמצא את רש"י על "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" ותאמין לי שאני אמצא את הדיוק של רש"י. הרב אורי שרקי: "לא יהיה לך" מניטו: מה אומר רש"י? הרב אורי שרקי: "למה נאמר?" "לפי שנאמר 'לא תעשה לך', אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר" "מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך" "אלהים אחרים - שאינן אלהות אלא אחרים עשאום אלהים עליהם" מניטו: אה. זהו. תמשיך. הרב שרקי: ",ולא יתכן לפרש אלהים אחרים, זולתי," "שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות" מניטו: זהו. אז פה יש איזה רמז ברש"י, שזה דווקא הכוונה של המאמין, שממציא את הכוח הזה שנקרא "אלוהים אחרים". הרב אורי שרקי: "דבר אחר" "אלהים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם" "צועקים אליהם ואינן עונין אותם" "ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם" מניטו: כן, אבל פה זה דרש. כי זה... זה קצת דרש. אבל מה הכוונה של רש"י? הוא רוצה לדחות משמעות אחרת: אלוהים של אחרים. זה לא אלוהים של אחרים. זה ממש אלוהים אחרים. ולכן בא רש"י להסביר את המילה 'אחרים' כפשוטה. זה מובן, כן. כי יש מפרשים שמפרשים ככה: אלוהים של אחרים, ואנחנו רואים ש'אלוהים של אחרים' זה דווקא לפי שיטת המהר"ל... אבל אנחנו רואים שפה יש... נאמר 'מחלוקת', אבל לפי דעתי, כשעיינתי באותו נושא, אני חושב שכדאי ללמוד מה שאומר ה'גור אריה' על זה. אני לא רוצה לומר שהוא 'מתקיף' את הרא"ם, אבל הוא דוחה אותו. לגמרי. ושיטת ה"גור אריה", היא שיטה... היא השיטה המתאימה לקבלה בלי שום ספק. כי - יש קיום לשרים מטעם הבורא. "חלק להם" נתן חלק להם. אפשר לקשור את זה למה ש... אנחנו לומדים על "המתנות" שאברהם נתן לבני הפילגשים. "מסר להם שמות של טומאה". יש קיום... סליחה, יש מציאות לקליפות. יש מציאות לשרים, והקיום של אותה מציאות באה מניצוץ קודש שלעתיד-לבוא יגאל מזה. זה ידוע. ולכן - איך אפשר לפתור את המחלוקת? הבנתם את הנושא, כן? מה שאנחנו צריכים להבין זה: איך להאמין בזה שאף-על-פי שמיד אנחנו מוסיפים: "עד אחרית-הימים", "עד ימות-המשיח", "עד גילוי-שכינה", יש בבחינת 'עולם הזה' אותה בחינה שנקראת: "אלוהים אחרים" אף-על-פי שזה נקרא אלוהים-חול, אבל מכל מקום - זה אלוהים! אף-על-פי שזה אלוהים-חול - אלוהים! כוחות. "לא יהיה בך אל נכר" זה פשט של התורה! זה פשט של המקרא. אז מי יכול לפתור את זה? מי שלמד קצת כללי הקבלה יודע את התשובה. בינתיים אני אקח כדור של קבלה... מה? מניטו: למה? אז אולי נתחיל באיזה דבר של חסידות. אני באמת מצטער אבל יש לי איזה 'חתול' מסתובב בגרון. [צחוק] עד כאן אתם זוכרים שאולי למדנו פעם, והדיוק הזה בא מהרב עמיאל. אולי מישהו שמע על הרב עמיאל, שהיה רבה של תל-אביב. הוא כתב הרבה דיוקים יפים. "דע מה למעלה ממך" לפי הפשט: דע מה למעלה ממך, אבל הוא קורא את זה ככה: והוא אומר שזה לפי החסידות: "דע! מה למעלה? ממך". הפשט הוא ברור. דהיינו: כל מה שנמצא למעלה, זה בא ממך. מניטו: אה? קהל: 'נפש החיים' כותב את זה מניטו: 'נפש החיים'?... הרב שרקי: זה הגהה. מניטו: טוב, יפה. אז לא ידעתי שהוא חסיד... אף-על-פי שאומרים בשבילו "החסיד האלוקי" אז הוא חסיד אלוקי. אז זה הסוד של עניין של: "אור חוזר." בבחינת "אור ישר" - אין דבר כזה: "אלוהים אחרים" אבל - זה נמצא בבחינת "אור חוזר" זה בא מכוח המקבל. זה דווקא המחשבה של המאמין שממציא, בבחינת אור חוזר, את ה... אלילים האלו. נאמר. זה מובן? טוב. אז אתם רואים ש... הייתי אומר - "לפעמים" אין יוצא מן הכלל: כל הנושאים שאין להם פתרון לפי הנגלה, מבחינת הסגנון של הקבלה זה קל מאד לתפוס את זה. אבל צריך קודם כל להבין את הכלל של ה"אור חוזר," ומי שתפס את הכלל של "אור חוזר" אז הוא רואה שאין שום קושיה. כל עוד שיש פילוג במין-האנושי, והשרים הופיעו דווקא בדור הפלגה. כל עוד שיש פילוג במין-האנושי זה ממציא את השרים. אז, איזה... איזה צליל של אור השכינה שבא מכוח ההכאה של אור חוזר. אבל זה בא מהמקבל. ברור. זה מובן? קהל: האם זה יכול להיות הדיוק של: "אלוהים..." "אלוהים אחרים על פני" במקום "לפני" מניטו: "על פני!" זה הפשט!‎ קהל: מבחינת ה'אור חוזר' מניטו: יש - על פניו - יש אלוהים אחרים! אבל לא בשבילך! לא יהיה לך, אלוהים אחרים על פניי. כי ה"אלוהים האחרים" אשר על פניו כביכול, זה דבר אמיתי! צריך להבין את זה: יש הבדל במשמעות של שני המושגים האלו: עובדי עבודה-זרה, ועובדי עבודת-אלילים. או "עבודת גילולים." זה עניין אחר לגמרי. "עבודה זרה" - זה עבודה. אבל היא זרה. זה לא אומר שזה... (אני מחפש מילה) שזה לא קיים. זה קיים! אבל זה זר לישראל. נכר. זה מובן? אבל זה קיים! הרב אורי שרקי: [...] עבודה שהיא זרה לו. הרב שרקי: "לעולם יעבוד אדם עבודה זרה ואין צריך לבריות" הרב שרקי: אם עבודה היא זרה מניטו: שהיא זרה לו. מניטו: זה באותה משמעות. והתורה מצווה עלינו שזה יהיה זר לנו. זה אסור לנו. זה עבודה! למשל - מדרש שאומר, ממדרשים: ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' על ידי מי? טוב - אפשר להסביר: על-ידי הקהילות שבגלות... אבל... אבל זה לא ה... התשובה האמיתית... [צחוק] קהל: אבל אומרים שאין לזה משמעות, גם כן. הם לא... האלוקים האחרים לא שומעים, לא רואים, מניטו: אבל בכל זאת... קהל: אין שום משמעות. מניטו: לא. צריך לבדוק, לדייק, אם מדובר ב"עבודת אלילים" או ב"עבודה זרה" כי - למשל יש פחד מאותם השרים! כשיעקב אבינו לחם עם שרו של עשו, היה לו פחד! זה מציאותי! זה ממש ממשי! "כי תקע כף ירכו" "כף ירכו" או - זה מציאותי, או - זה סמלי. יש מפרשים שאומרים שזה סמלי. אבל זה מציאותי. כי מצוות מעשיות זה מציאותי. ולכן "לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה" זה בא מסמל, או ממשהו מציאותי? הטומאה של גיד הנשה זה ממש טומאה. טומאה - זה ממש טומאה. אבל מכל מקום - הטומאה באה מהמקבל, אבל בכל זאת - זה ממש טומאה. כן? זה מובן. ‎אבל לא גמרתי... אז כשאומר: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה' אבל - זה מנחה אמיתית! אבל זרה לישראל. זה העבודה של אומות העולם. אז זה נקרא: 'עבודה זרה.' אבל 'עבודת אלילים' זה משהו אחר. זה מגונה ויש עוד צד יותר מגונה: 'עבודת גילולים'. קליפות. טומאה ממש. קהל: זה מה שצריך "לבער מן הארץ" מניטו: זהו. זהו. זה מה שאנחנו מתפללים ב'עלינו לשבח' "להעביר גילולים מן הארץ." זה עניין אחר. יש מדרש שאומר, אני לא זוכר אם זה קבלה או סתם מדרש. אבל אין "סתם מדרש." מדרש - זה קבלה, כן? שלעתיד לבוא, הס"מ של סמא"ל מסתלק ונשאר א"ל. זה ידוע! זה אותו כיוון. קהל: סליחה, אפשר לקבל דוגמה של עבודה זרה? ושל עבודת אליל, אלילים? מניטו: כן. עבודת השרים. עבודת השרים, זה עבודה זרה! עכשיו, חוץ מיוצאים מן הכלל, אני חושב שזה עבר מן הארץ, מההיסטוריה, עכשיו לא מוצאים דתות אחרות, שיודעים לכוון לשרים. אבל זה היה קיים בזמן הנבואה. בזמן הנביאים. אבל זה אסור לישראל! או בעניין של הכוונות: מי שמכוון לספירה זו או אחרת - זה אסור! זה עבודה זרה! זה מובן? כן? זה ממציא... תחזרו על ה'פתיחת אליהו', זה יותר... שמה זה פשט. זה מנתק כוח מאיחוד הכוחות, זה ממציא אליל! קהל: "עבודת כוכבים ומזלות" זה עוד סוג נוסף? או זה נכנס תחת אחד מה... מניטו: זה נכנס תחת 'עבודה זרה.' זה הסוג הראשון. זה עבודה זרה! זה נקרא "עבודה זרה כדור אנוש". קהל: ואין סוג של 'עבודת אלילים' - היום יש? מניטו: כן! הנצרות! מי שמבין את הטומאה שיש במיתוס הזה אז הוא מבין שזה עבודת-אלילים מהסוג הכי גרוע שיש. זה העבירות שאסור לעבור כולם נמצאים באותו מיתוס: גילוי עריות המקסימאלי, ושפיכות דמים המקסימאלית, ועבודה זרה המקסימאלית. זה טומאה מוחלטת. לא צריך פירוש. הבנתם עוד, כן? זה מובן? הרב אורי שרקי: האם יש קיום לשרים כשגם - כשמפסיקים להאמין בהם? כלומר... מניטו: כן. זה שאלה נכונה. והתשובה היא כן. ברור. ברור. כל אומה - יש שר בשבילה. ודווקא אני שאלתי כבר פעם את הרב. ואני זוכ... לא רק פעם. לא קיבלנו תשובה. מה עדיף? אפיקורוס או עובד עבודה זרה? עכשיו הגויים הם אפיקורסים. אבל מה עדיף? עובד עבודה זרה, לכל הפחות הוא מאמין במשהו! אפיקורוס - אולי זה יותר חמור? אז יתכן, לפי דעתי, שיש להבדיל בין אפיקורוס של אומות העולם ואפיקורוס של ישראל. אצל האומות העולם עדיף אפיקורוס. אבל אצל ישראל... אה. לא. זה ההבדל. זה ההבדל. קהל: זהו... מניטו: לא לא לא. אני לא נותן תשובה. התבלבלתי... אבל פה יש... שאלה. אני צריך לזכור בדיוק מה למדנו. קהל: עדיף אפיקורוס אצל האומות, כי הוא אפיקורוס ממה שהם מאמינים? מניטו: יפה. אבל זה שאלה. כי... למה עובד עבודה זרה זה גרוע? זה - מכיוון שהוא... הוא חסר כל מוסר. לפי הגמרא זה פשוט. צריך לפחד מעובד עבודה זרה. זה אכזריות. אבל... עכשיו אנחנו חיים בתרבות שדווקא אפיקורוס הוא חסר מוסר. אתם מבינים את זה? אני זוכר, פעם שמעתי מיעקב גורדין ז"ל, אם מישהו אומר לך שאין לו יראת שמיים - אתה תירא ממנו. [צחוק קל] זה, זה ידוע. זה ברור. קהל: האם יש קשר בין 'שר האומה' לשר... מניטו: יותר חזק. קהל: האם יש קשר בין 'שר האומה' ל'שר הארץ?' האם זה אותו דבר? מניטו: שר האומה ו...? קהל: שר הארץ. האם שר האומה הוא שר של הארץ, ובתוך כך הוא שר של האומה? לא זה שרים מסוג אחר. יש שר של הים, שר של הארץ, שר של התהום זה שרים מסוג אחר. קהל: אני מתכוון 'ארץ' מבחינת מדינה, מבחינת טריטוריה מסוימת. מניטו: כן. לא. זה אומה. אומה וארץ, זה בבת אחת, כפי שראינו מקודם. קהל: זה אותו שר בעצם. מניטו: אה. אתה מתכוון ל'ארץ' כדור הארץ? או... מדינה, כן? הארצות. כן. ברור, ברור. קהל: זאת אומרת שאומה היא צומחת מתוך הארץ בה היא נמצאת מניטו: ברור. קהל: אז הוא שר של הארץ כאילו. מניטו: כן. וזה פשט הפסוקים! "ללשונותיהם לאומתם לארצותם" זה ברור אבל אני רוצה שתבינו מה זה "אור חוזר". על זה לא שמעתי כלום. כן, מה? קהל: יש קיום של השרים בארץ ישראל גם כן? מניטו: לא. אין שרים, אין רוחות, אין... כל זה... נקי. קהל: ... מניטו: לא, יש יוצאים מן הכלל מכיוון שיש בתי קברות של גויים. אבל... האוויר של ארץ ישראל הוא נקי מכל זה. וזה הסוד ש"אוירא דארעא מחכים". זה הסוד של טומאת חוץ לארץ. זה הטומאה של הרוחות. קהל: יש את הגמרא בכתובות ש"עובדי עבודה זרה" מניטו: כן? קהל: "כל הדר בחוץ לארץ" מניטו: נ... יפה! יפה! זה עבודה, אבל זרה. קהל: אבל מה קורה באומה שאינה אומה? למשל השר... מניטו: מה קורה בין...? תחזור, לא שמעתי. קהל: מה קורה באומה שאינה אומה? מניטו: שאיננה אומה קהל: כן. אספסוף של זהויות, כמו אמריקה למשל. מניטו: לא. לפי דעתי אמריקה זה אומה. זה אדום במלוא המובן. בלי שום ספק. אף על פי שזה... שיש מה שאתה קורא "אספסוף" יש דבר כזה גם. יש להם בעיות עם זה. אבל הם אדום מאה אחוז. גם רוסיה זה אדום. כל זה בא מרומי. קהל: אבל יש... זאת אומרת שר... [לא שומעים טוב את השאלה] נגיד העם היהודי ותורתו, או גם בשביל עובדי אלילים? מניטו: לא לא. זה מציאותי זה מציאות [שכזו] ולכן יש יש גילולים, יש טומאה שמביאים העובדי... הגויים, כן? ויותר הנוצרים מהמוסלמים. בלי שום ספק. אבל מכל מקום יש טומאה משלהם אבל זה כלום, כי יש פה... וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ קהל: האם אפשר לקרוא "עבודה זרה" לכל פעילות שהאדם הוא שם בה הרבה כוח מניטו: מי שם? מי שם כוח? קהל: האדם, הבנאדם, שהיא לא מכוונת לעבודת ה' מניטו: כן! קהל: כמו למשל מי שמתעסק ב... אני אתן דוגמה, סתם: מניטו: ברפואה? [צחוק] קהל: לא, בקולנוע, או באופנה קהל: האם אפשר כלל? מניטו: לא. פה צריך לדייק: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ אפילו בקולנוע אם הכוונה שלך היא "כי אם בתורת ה' חפצו", אז - "תורתו יהגה" צריך לדייק. הכלל הזה הוא חשוב "בכל דרכיך דעהו" אבל הרמב"ם דיבר הרבה על זה, וגם המהר"ל. למשל הגאווה הגאווה זה עבודה זרה! והגאווה נקראת "ידי עבירה"! "ידי עבירה". זה מביא לכל העבירות. וזה החידוש של המהר"ל: ידי עבירה זה הגאווה. "והסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה" מה שמביא לעבירה. ויתכן מאוד שחטא אדם הראשון זה קרוב מאוד לזה. זה גאווה גאווה של המקבל "והייתם כאלוקים" אפשר לדייק. כי יש לנו כלל: שאין דבר שקר בתורה. אפילו דברי הנחש! וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל גם הנחש - אומר אמת. גם קרח אומר אמת. בשיעור בצרפתית הבאתי מקור נפלא מ"גלילי זהב" שהוא אומר שלעתיד לבוא תתגלה צדקתו של קורח! הוא אמר שקר באומרו אמת. וזה סופי תיבות של "צדיק כתמר יפרח" - זה קרח. צדיק כתמר יפרח. קרח. ואתם זוכרים מה אומרת הגמרא? שלקורח היה לו חלום. וראה תמר... מניטו: מה? קהל: ... וראה תמר שיוצא מהטבור שלו וראה שמואל שהיה תחת אותו תמר. אז זה המקור. הרב אורי שרקי: מי זה ה"גלילי זהב"? מניטו: "גלילי זהב" זה רב... [הרב דוד מושקוביץ, מרומניה] כן. מושקוביץ. זה מרומניה או מהונגריה? מרומניה. רב ציוני לפני הציונות. הוא היה אחד מהמקורות של הרב צבי יהודה. אבל צריך ללמוד את "גלילי זהב". קודם כל זה עברית ארץ-ישראלית, ויש הרבה חידושים ומוסר צלול. וציונות לפי התורה, במלוא המובן. הוא תלמיד חכם! אז אני למדתי את ה"גלילי זהב" בבית המדרש של הרב. [הכוונה לרב צבי יהודה קוק זצ"ל] [לפי עדות המשפחה] [מניטו היה צועד בערבי שבתות למרכז הרב משכונת רמת אשכול] [ולומד יחד עם הרצי"ה בחברותא] אז העניין הוא ככה: וזה מה שאנחנו לומדים פה עם 'שערי אורה': שיש קיום, אבל זה בא בהכרח מצד המקבל. קהל: נגיד, מה זה "אור חוזר"? מניטו: מה? קהל: אור חוזר. הרב רצה ל... מניטו: זה החידוש שבא מ... זה, לפי הרב אשלג - הוא מגדיר את זה כ"זווג דהכאה". אור ישר והכלי המקבל. אז האור, כשחוזר, מקבל צורה אחרת. הצורה שהוא מקבל באה מלמטה. דע: מה שלמעלה - ממך. זה פשוט. וזה סוד החידוש! החידוש הוא כל כולו אור חוזר של התורה. ולכן יש חידוש אמיתי, ויש חידוש לא אמיתי... זה - הכל תלוי בטהרת המקבל, שהוא בסוד "כתר מלכות" המקבל הוא בבחינת "מלכות", אבל... לעניין של "אור חוזר" דווקא המלכות הוא הכתר, והכתר הוא המלכות. "עושה נחת רוח ליוצרו" אז הוא השורש ל... הוא המקבל. הברייה עושה נחת רוח ליוצר. בבחינת אור חוזר והוא מקבל הנאה מה"אור חוזר". וזה הסוד של "נושא עוון" לפי הרמ"ק. [בספרו של הרמ"ק תומר דבורה, על נושא עון] כי כביכול הוא מוכרח לשאת את העוון שעושים למטה. אבל מי עושה עוון? העוון זה הבריאה. והוא נושא את העוון של הבריאה בבחינת... אז מכיוון ש... טוב, שני דיוקים: קודם כל - לפי המקרא, עד דור הפלגה לא היה דבר כזה "שרים". זה בא לעולם אחרי הדיאספורה [תפוצה] של אומות העולם. אם אפשר לומר את זה ככה. והניאוף שיש בגלות, זה כשהיהודים שבגלות עובדים לאותם שרים! מי שנושא דרכון זר - זה כבר התחלה של אותה עבודה. ואתם יודעים מה זה "דרקון", מבחינה אטימולוגית? זה Dragon פנחש. [צחוק] זה dragon קהל: יש גם מטבע. זה הנחש הקדמוני... [צחוק] אז כל קהילה יש לה רומן עם גוי אחד, עם שר אחד. רק דקה, עוד מקור. וזה גם כן סוד ה"אלוהי האלוהים" "ואדוני האדונים". הוא האלוהים של האלוהים. ולכן הם אלוהים! אבל הוא האלוק שלהם. והוא האדון שלהם. מלך מלכי המלכים. המלכים - זה מלכי בשר ודם. ויש מלכי המלכים - זה השרים, והוא מלך מלכי המלכים. וצריך בבתי מדרשות שלכם לתקן טעות שיש ב"שלום עליכם" אני - לא פעם אני שומע, "מלך מלכי המלאכים" זה לא המלאכים, זה המלכים. זה בעלי תשובה, לרוב, כן? חוץ מזה הרב אורי שרקי: אבל יש תוספת: מלאכי המלכים. מלאכי המלכים, זה חצי... מניטו: יש גם כן "מלאכי המלכים" שמעתי את זה. אבל בשעת הקידוש אי אפשר להפסיק. ואחר כך אני שוכח. כמה פעמים שמעתי את זה... [צחוק] כדאי לפרסם את זה. זה טעות נוראה [צחוק] כי דווקא "שלום עליכם" זה פזמון קבלי, כן? צריך להתחיל: "מלאכי השרת",. ורק אחר כך: "בואכם לשלום מלאכי השלום". ולא להוסיף: "מלאכי השרת" אחר כך: "בואכם לשלום"... לא להוסיף "מלאכי השרת". כי "מלאכי השרת" זה מלאכים של חול. אז אומרים "שלום עליכם מלאכי השרת" זה המלאכים של חול ואחר כך "בואכם לשלום מלאכי השלום" "מלאכי עליון" אבל לא "מלאכי השרת" שוב. זה מובן? ותראו - בספרים האמיתיים כתוב ככה. אפילו בספרים של החרדים, זה כתוב נכון [צחוק] לא ראיתי את כולם... וחוץ מזה יש עוד מקור. במדרש רבה יש שאלה: אם המלאכים נבראו ביום שני או ביום שישי. אז זה השאלה שלך: מי שעלה לארץ [מניטו פונה אל התלמיד]: אתה אז ביום שני נבראו השרים של כוחות הטבע ביום שישי - נבראו השרים של האדם. זה מובן? טוב. לכן אין מחלוקת, אף על פי שזה מחלוקת: האם זה אותו סוג של מלאכים? אבל כל עניין המלאכים זה חכמה בפני עצמה. וכדאי להתחיל, כדי להבין איך לא מבינים, עם מה שאומר הרמב"ם במורה נבוכים על כל סוגי המלאכים. עד כאן קהל: האם יש סכנה לישראל שהם יתבלבלו כשהקב"ה [...] אור חוזר? האם [...] הכוונה של [...] "לא תעשו כן לה' אלוקיכם," זה הכוונה של: "ותמונה לא ראיתם" תמונה זה 'אור חוזר.' יש יוצא מן הכלל של משה רבנו, אבל זה נושא אחר. "ותמונת יהו"ה יביט." קהל: הרב הביא קודם מחלוקת: האם האלוהים האחרים זה מציאות או לא. [...] את העניין של 'אור חוזר' איך זה עונה על המחלוקת? זה מציאות או לא מציאות? מניטו: זה מציאות, אבל זה מציאות שתלויה במקבל. היא לא באה מהבורא. קהל: [...] על שבעים השרים. מניטו: זהו. זה האדם שגילה את שבעים השרים שהיו בהיעדר באין סוף. אז הוא גילה אותם. ולכן כל החיות שיש בשרים תלויה בחיות שיש באותו עם. כשהשר הזה נופל, זה סימן שאותו עם מת, עבר מהעולם. קהל: [הוא מתגייר] מניטו: לא, השרים זה לא שייך ליחיד יחיד - מתגייר. השרים שייך לכלל של האומה. לכן אין השגחה פרטית אצל אומות העולם. וזה מסביר את הקושיה על הגרים. מצד אחד אומרים: "קשים גרים לישראל כספחת." ומצד שני אומר: "ואהבת את הגר." אז חכם אחד, שכחתי מיהו, אמר שזה ההבדל בין לשון יחיד ללשון רבים. כשגרים באים בערבוביא, למשל הערב רב, אז "קשים גרים לישראל" לשון רבים. כשגר בא כיחיד, "ואהבת את הגר" אתם מבינים את ההבדל. זהו, פותר את הקושיה. קהל: "לא יהיה לך" האם "לא יהיה לך" זאת אומרת: אל תהיה מסוג המקבל, שממנו יוצא אור חוזר? מניטו: לא לא. אל תהיה מה'עושי האלילים' האלו. "לא תעשה לך" אתה עושה את זה. "אל תהיה", זה אסור. ותשמע, ישראל הוליד בעולם, בהיסטוריה, כל העבודות זרות שבעולם. כל זה - בא מישראל. זה ידוע! כל האפיקורסיות שבעולם כל זה בא מיהודי אחד. או שניים. [צחוק] ועכשיו אנחנו גם בדור... מבחינת התרבות של היהודים בדור שלנו, יש יהודים שממציאים עבודות זרות. וקוראים לזה "יהדות". למשל אני הסברתי הרבה פעמים בחו"ל יש הבדל בין: 'המחשבה של היהודים' ו'מחשבת ישראל.' מחשבת יהודית [מחשבת ישראל] זה התורה. המחשבה של היהודים - זה מה שאתם רוצים. זה תרבות. היהודים חושבים, ומאמינים במה שחושבים. טוב! זה מעניין, אבל... אין זמן. זה ביטול זמן. אבל המחשבה היהודית מחשבת ישראל - זה התורה. זה עניין אחר לגמרי. עד כאן קהל: הרב אני לא הבנתי. מה ההבדל בין זה שאדם עושה לו אליל, לבין אוטוסוגסטיה למשל. מניטו: זה אותו דבר. קהל: גם האוטוסוגסטיה זה מציאות? מניטו: זה מציאות. תשמע, מי שחולה מזה, יודע שזה מציאות. זה מסוכן! וזה מה שאומרת הגמרא: "אין אדם עושה עבירה, אלא שנכנס בו רוח שטות." רוח שטות - זה מציאות! הרופאים יודעים את זה. צריך להוציא את זה. מציא out טוב, נחזור ל... [צחוק] לנושא. טוב, תפסתם במה מדובר, בעניין של 'אור חוזר'. וזה הסגולה של הבריאה להיות בסוד: 'כתר מלכות' היא ממציאה את ריבוי האור, וזה תפקידה בעולם, ולכן יש פה סיכון של להמציא עבודה זרה.

רוצה ללמוד קבלה? תעבור לפרטי

מקור: אורות הקודש ושערי אורה

תשמעו, הקושי של לימוד התורה, זה שכל אחד נמצא בשלב אחר לגמרי במציאות לפי העניינים האלה. ולכן כל אחד קולט לפי המדרגה שהוא הגיע לפי התיקון שלו. ולכן זה היה אסור ללמוד תורה בפומבי ככה. אנחנו במצב לא נורמלי. המצב ההלכתי האמיתי, זה רב אחד לתלמיד אחד. בכמה נושאים - אולי שני תלמידים. והרב מחליט אם זה מתאים, לפי שורש נשמתם. כל הלימוד, זה - מאז 'חורבן הצינורות,' אנחנו לומדים ככה בפומבי, זה קשה מאוד! כי כל אחד להבין את הדברים לפי מדרגת התיקון שלו. זה מובן? ולכן יש הרבה רבנים, כשמגיעים לעניין של מחשבה קצת עמוקה, ואנחנו בתורת הנגלה פה, יש רק רמזים שיש תורת הנסתר, [השיעור הוא בכתבי הרב קוק] השאלות - זה אסור. אסור לשאול בפומבי. אתם יכולים לשאול. כי אנחנו עוד לא מגיעים לאותה מדרגה שזה אסור לשאול. [צחוק] ואתם מבינים את העניין? מכיוון שהשאלה של מישהו, ‎רק הוא מבין אותה. ואולי הרב. החבר שלו - כבר הוא לא מבין את השאלה. הבנתם? ולכן זה קשה מאוד. בפרט אני חושב שיש מישור אחד, שהיה כדאי להפסיק את השיעורים בפומבי, זה שיעורי מוסר. פה זה ממש קטסטרופה. שיעור מוסר בפומבי זה הורג כל המשתתפים חוץ [מ]האחד, ומי יודע מי, שזה שייך לו. אתם מבינים למה אני מתכוון? כן? טוב,‎ זה כל מה שקורה בישיבות הרגילות. לא אמרתי מילה אחרת. אלא - 'הישיבות הרגילות.' הם קוראים לעצמם 'הישיבות הגדולות.' מה, מה השאלה? קהל: תלמדו את הגמרא, "עשה לך רב וקנה לך חבר" זה משנה כבר. "עשה לך רב וקנה לך חבר" אז אני אמרתי: יש מקרים שאפשר אולי שני חברים עם רבם. אנחנו קטנים, ננסים לגבי המצב התקין של לימוד תורה בעם ישראל. אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי, בתקופה של ממש... דלדול... הבנתם מה שאני מנסה להאיר. ולאט לאט, אנחנו בשלב 'התחיה.' ואתם יודעים שהשלב הראשון של התחיה זה מלא טומאה. ולאט לאט זה ישתפר, ונחזור למצב הנתון הקודם. יש גם כן ב'אבות דרבי נתן' על המשנה שאמרתי במסכת אבות: "עשה לך רב," האבות דרבי נתן, אני לא זוכר בדיוק את המשפט, אבל התוכן: והוא מדגיש - רב אחד. מי שיש לו יותר מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה בתלמודו. למדתם את זה פעם? ולכן אתה זוכר את ה... רב אחד שילמד ממנו הלכה, אגדה, מחשבה, תלמוד, הכול. מקרא, הכל. וכל עוד שלא מגיע לאותו מצב, אינו רואה סימן - הפסקה בהקלטה - ...של כל הרבנים - היו נוכחים. היו על יד רבם והיו שומעים את כל הדעות. אז זה כדי לשמוע את הדעות של האחרים. אבל בבחינת היחס בין תלמיד לרב, זה רק תלמיד לרבו הבנתם מה שאני הסברתי פה? ,למשל :'כשנתחיל ב'עץ חיים ,"כשעלה ברצונו" .נכון? זה מתחיל ככה, העץ חיים ,"אז כשהוא אומר: "כשעלה !יש עניין של טרם ואחר-כך !והוא לא משגיח בזה כאילו זה שאלה .שלא קיימת .כשעלה ברצונו" זה נצחי" וזה רק לגבי הבריאה .שיש עניין של ראשית ואחרית ?זה מובן ,ולכן מבחינה נאמר - תאורטית זה תפיסה שאין לה שום השוואה .עם השכל הפילוסופי השכל הפילוסופי - אין .לו בסיס באותה שאלה כי בשכל הפילוסופי אין מושג של ראשית .יש רק מושג של 'התחלה וכל הויכוח בין המפרשים ,"על המילה "בראשית .הוא קשור לנושא שלנו אם מאריכים ימים ואני מודע לזה - צריך הרבה זמן של התרגלות כדי לתפוס במה מדובר כל זה קשור .לניסיון של הזקנה ,יש חכמה שבאה לא מהמידע .אלא מהזקנה ,ולכן זקן נקרא חכם .מחמת הגיל שלו .לאו דווקא מחמת המידע שלו זה מובן מה ?שאני מנסה להסביר :הרב אורי שרקי ?זקן בגיל - הכוונה במספר השנים ?מאז לידתו מניטו: אני הייתי אומר .כמות הזמן .לאו דווקא מספר השנים זה תלוי - לכל אחד ואחד .יש לו שורש מיוחד ...אפשר להיות זקן בן ?ר' אלעזר בן עזריה, כן .היה לו... בן שמונה עשרה ולכן הוא אומר "כבן שבעים שנה" :אני מנסה להסביר את זה ,איזה מושג ,איזה ערך מיוחד הוא לוקח משמעות אחרת .אחרי ניסיון החיים .דרך ניסיון החיים .זה כבר אומר משהו אחר 'וזה קשור ל'סוד הקבלה :שהמשנה כבר אומרת לומדים - רק רב .אחד ותלמיד אחד אנחנו פה משחקים ?על אל"ף בי"ת, כן אבל -לימוד הקבלה זה רק .כל אחד והנתיב שלו מכיוון שהמשמעות של המושגים היא שונה לפי שורש נשמה .של כל אחד ואחד ,זה אותו מושג ,זה אותה אמת אבל התוכן של המשמעות .זה שונה ,למשל .אני זוכר כשהייתי ילד ואני שומע את החזנים .של הדור של הסבא שלי ,החזנות שלהם היתה אחרת ,עם אותה מנגינה ,אותם מילים זה היה עולם אחר לגמרי .מה שהיה אומר לנשמה וכל תקופה - יש לה .מציאות משלה ולכן, כשאותם חכמים של ,הדור של הסבא ,היו לומדים אותו נושא המשמעות שהיו נותנים למושגים .היתה אחרת לגמרי ?זה מובן, כן .וכן הלאה וזה סוד תורה שבעל פה .פשוטו כמשמעו .נמשיך קצת

 

{bfaccordion-slider שבת הבורא}

 

מקור: שיעורים על תורת התולדות תורת התולדות

https://www.youtube.com/watch?v=oKlSdQXit2I&t=38s

* להרחבה בנושא, ראו כי מציון על פרשת פקודי ובהעלותך.

מניטו: ואתם יודעים שבחשיבה המוסלמית אין שום יחס לזמן. אולי אתם יודעים את זה, כן? הם חיים בהווה! אני אחר כך אקדים עוד הסבר אחר, אז התוצאה היא - ההשקפה של המוסר. היא השקפה אחרת. טוב. ולפני שאני אסיים עם, עוד דוגמה בנושא: ואחר כך אתם תשאלו, כן? אני אסביר את זה: אתם רואים ש... אצל האסלאם היום הקדוש - זה יום השישי. הם קוראים לזה: "יום אל-ג'ומעה" יום המועד. וביהדות זה יום השביעי. ובנצרות - זה לכאורה יום ראשון, אבל לאמיתו של דבר זה למחרת מיום השביעי. זה יום השמיני. ואני אסביר את זה מיד. לפי סיפור התורה, בפרק ראשון כבר, זה סיפור לא קל, מעשה בראשית,, סתום וחתום, אבל יוצא משהו ברור: ש... כאילו יש איזה מין סיום של העבודה של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" אחר כך: "ויהי ערב ויהי בוקר"... עד יום השישי. לא כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי" כאילו לפי ההשקפה של התורה אחרי התקופות, ואין לנו שום מושג מה היו אותן התקופות. אני לא רוצה להיכנס בשאלות אחרות על הנושא, זה לא הנושא שלנו, מכיוון שלא היה אדם. וזמן שהאדם לא תפס, אין לו המשמעות של הזמן שלנו. פשוט מאוד. כן. חכם גדול מאוד שהיה: רבי שם טוב גפן, מרוסיה, שהסביר את זה במקורות שלו על קאנט. שזמן שהנפש היינו שהיא לא תפס, אינו בזמן. כי... טוב, זה עוד נושא פילוסופי אחר. אבל אפשר להבין שלפי השקפת התורה כל ההיסטוריה שלנו של מה שהמקרא קורא: מהאדם הראשון ואילך, נמצאת בתוך היום השביעי הזה שעוד לא נגמר. עוד לא כתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי בכל יום של מעשה בראשית יש איזה מין פרויקט. תכלית. למשל ביום הראשון: "יהי אור". "ויהי אור"! וכן הלאה. תראו במקרא עצמו, אפשר להגדיר את הפרויקט של יום השביעי בפסוק פשוט מאוד שנמצא בתורה: בהקשר - "ויברך", "ויקדש", זה - "קדושים תהיו כי קדוש אני" זה הפרויקט של ההיסטוריה של העולם. אז - זה עוד לא נגמר! אז פעם יהיה כתוב: "ויהיו קדושים" "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי" ונתחיל את היום השמיני. הבנתם פחות או יותר את ההסבר הזה. קהל: וגם ה... נח.

מניטו: סליחה? קהל: ש"וינח" - זה יום מנוחה.

מניטו: אם אתם רוצים אחר-כך, ניקח את ה... "וישבות מכל מלאכתו אשר עשה" אבל זה לא פשוט להבין את זה: מה זה "ברא", מה זה "עשה", ומה זה "מלאכה", מה זה "עבודה" בבריאה. אבל רק אני רוצה להסביר את ההשקפה של השבוע לפי האסלאם, לפי היהדות, לפי הנצרות. מיד מגיע. מה קרה ביום השביעי? שהבורא שבת ממלאכתו של בורא. כבורא. לא כהשגחה. כי השגחה - זה ממשיך. והעולם נהפך מבריאה לטבע. כי במשך ששת הימים, אנחנו מרגישים שהבורא יוצר את כל מה שברא. כן? הוא פועל. אין אדם! אבל הכל משתנה מרגע לרגע. מיד כשהאדם נכנס בסיפור הכל נהפך לטבע. חוקות הטבע. וזה הטבע שלנו. זה העולם שלנו. התורה מסבירה לנו שלעולם שלנו יש בורא, אבל בכל זאת היא יודעת שהבריאה עצמה הפכה לטבע. אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי ו"חוק ולא יעבור", טבע זה טבע. ולכן צריך להבין - למה היה צריך ככה? שהבורא יסתתר מאחורי הטבע? והתשובה היא פשוטה מאוד: כדי שההיסטוריה של האדם תוכל להתחיל. כי אם יש גילוי הבורא, אין בחירה לאדם. אז כדי שתהיה בחירה לאדם, שההיסטוריה שלו תתחיל, צריך שהעולם יהפך לטבע. זה מובן? היו תקופות של תאופניה [התגלות האל, בלועזית] ניסים. מעמד הר-סיני. אבל זה נדיר. והגמרא אומרת: אסור לסמוך על הניסים. כי בכל... לא התכוונתי לשר ניסים [השר משה ניסים שפעל בשנות ה-80] אבל - אסור לסמוך. כי בכל העידן הזה של היום השביעי, עד אחרית הימים, יש לנו פגישה, מועד, כן? אנחנו במבחן בהיסטוריה. וכדי שההיסטוריה תתפתח, אז צריך בחירה וכדי שיהיה בחירה, אנחנו צריכים להיות בעולם שנקרא: העולם של היום השביעי. זה ההגדרה של היום השביעי. וזה ההשקפה של היהדות. מה אומרים המוסלמים? אין בחירה לאדם. זה האל שגוזר את הכל. כאילו הם נמצאים עוד בתוך ששת הימים. וזה לא רמז למלחמה של [...] שכאילו נמצאים עוד ביום השישי! שהוא משותף לבהמות ולאדם. והם אומרים מעצמם בתאולוגיה שלהם: הם בדביר של ההיכל. ולא בהיכל. לא נכנסו בעידן של היום השביעי. ולכן היום הקדוש אצלם זה היום השישי. זה מובן? באו הנוצרים ואמרו התקופה של הבחינה ההיא שנקרא יהדות, דרך המוסר, נגמרה. המשיח הגיע. לא צריך עוד... עניין של בחירה, לא, אנחנו למעלה מהמוסר. הישועה לא באה דרך המוסר. אלא דרך ה"ישו", בלי "עה". הבנתם? וכאילו הם חיים בחלום שלהם, זה אשליה. אבל כאילו הם חיים בעולם של היום השמיני. ולכן היום הקדוש שלהם זה היום ראשון, למחרת מ... והשאלה היא פשוטה: באיזה עולם אנחנו חיים? האם אנחנו חיים בעולם שיש בחירה לאדם? או לא. המוסלמי אומר: "לא! אין לנו עוד בחירה" "אנחנו עוד ביום השישי". אבל... והוא... אולי הוא לא מרגיש. אולי הוא לא יודע. אני לא יודע. אני לא מוסלמי. אני לא יכול לזהות את זה מבפנים. שהעולם הוא כמות שהוא! הנוצרים כבר מתחילים לגלות שאולי טעו. שאולי כן - המוסר זה חשוב. שאולי כן - הבחירה יש לה תכלית, יש לה משמעות. ולכן לגשש, לחפש, איזה מין תלמוד כדי לבסס את הדת שלהם בעידן הנוכחי, כן? ואני חושב שהתשובה היא פשוטה מאוד: אנחנו פשוט ביום השביעי והוא עוד לא נגמר. ואנחנו רואים פה, לנושא שלנו, את ההבדל: מי שמאמין שהיחס שלו לעולם הוא יום השישי מצחק בהווה, אין בחירה. אין אחריות מוסרית. מי שהיחס שלו לעולם הוא היחס של היום השביעי יש בחירה, יש אחריות, יש משמעות למוסר, אז - אף על פי שהדת דומה מאוד: יש בורא, ההשקפה העיקרית היא שונה לחלוטין.

שואה – קטעים שונים

מדוע החלה השואה דווקא בגרמניה?

כיצד להתייחס לייסורים?

האם צמחה תועלת מהשואה? (קטע לא מתומלל)

https://youtu.be/72iuhMiUbWA

שאלת הסבל והייסורים בשואה

מקור: תפארת ישראל למהר"ל

נערך ללא קטע הקלטה ולכן יתכנו אי דיוקים...

מניטו: יש... היה שאל... היתה שאלה באיזשהו מקום, לא?

קהל: כן. כאן. פה. ‎

מניטו: אה כן.

קהל: אם הכלל יהיה... אם התורה תהיה, בכלל ישראל, בבחינת "מידה" אז כלל ישראל, אם כן, יהיה פטור מן המצוות?

מניטו: לא! לא! לא אני אמרתי את זה. אלא כלל ישראל מקיים את התורה בלי שום בחירה! זאת אומרת: הוא מוכרח. זה החיים שלו. אני מתכוון לכלל ישראל. אולי ניקח כדוגמא כל מצווה ומצווה ניקח כדוגמא כל בשורה ובשורה שיש בתורה אותו פסוק זה בשורה שכך תתנהג, [ל]גבי כלל ישראל. אני מבשר לך - כך יהיה הגורל שלך ההיסטוריה שלך. אבל היחיד מקבל את זה בבחינת מצווה, צו, חובה. למשל אולי אני אקח איזו דוגמא מאפיינת. אבל אין לנו עוד ספרים, זה יבוא זה בשורה, כן? וחובה לקבל את זה, כן? להשיג את זה. למשל - אותם הפסוקים, בפרשת ניצבים על הנושא של התשובה. לפי הרמב"ם "ושבת עד ה' אלוקיך" זה לשון עתיד של ברכה ובשורה, אני, איך אומרים? מבשר לך? איך אפשר לומר את זה? אני מבטיח לך סופסוף תשוב. זה בשורה לכלל ישראל לפי הרמב"ם, זה הלימוד שלו. לפי הרמב"ן - זה מצווה ליחיד, פשוט. מבינים את העניין? ובכל הדוגמאות. ולכן ה"כלל ישראל" אין לו בחירה! זה ההיסטוריה שלו, ירצה או לא ירצה, יקבל או לא יקבל, כך זה ההיסטוריה שלו. כל יותר כללי, יש לו פחות בחירה כל יותר פרטי - יש לו יותר בחירה. ולכן - כל יחיד שהוא בבחינת כלל, כי יש יחידים שהם בבחינת כלל. יש להם פחות בחירה. טוב, זה ה... הדיאלקטיקה אם אפשר לומר, בין כלל ליחיד. כלל זה יותר קדוש. פחות בחירה. יחיד - זה פחות קדוש. יותר בחירה. זה העניין.‎?

קהל[...]!

מניטו: ברור ברור זאת אומר כן. אין שום בחירה חופשית לעם ישראל להיות אחרת מעם ישראל. וזה ההיסטוריה שלו. מה שכתוב בתורה. ואנחנו חיים את זה. הדורות הראשונים, היה להם זכות גדולה כיוון שזה היה ההתחלה של ההיסטוריה, כן? אנחנו, שאנחנו בבחינת "דורות האחרונים" אין מקום לזכות. כי אנחנו יש לנו את כל העדות של כל ההיסטוריה שלנו שכך זה, שכך זה קורה. סופסוף מה אמרה התורה? "ושבת"- סופסוף שבנו. בזכות מי? הרצל! לא פחות ולא יותר. כן? זאת אומרת, זה הוא, כן? זאת אומרת זה הבשורה של הקב"ה שהתקיימה. ומכיוון שמגלגלים זכות ע"י זכאי, זה הזכות של הרצל. זה שיטה של הרמב"ם. סופסוף תחזרו השיטה של הרמב"ן: שכל יחיד צריך לקיים בבחינת חובה. אותה בשורה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" גם זה אמת, וגם זה אמת. אחד מבחינת יחיד, ואחד מבחינת כלל. וכל הדוגמאות שאתם..אני חושב שכל התורה כולה היא ככה. היא בבחינת מידה לגבי כלל ישראל. בבחינת מצווה צו ציווי, חובה, ‎לגבי היחיד, שהוא חייב לצאת מידי חובתו להיות ישראלי. פשוטו כמשמעו. לצאת מידי חובתו להיות הוא עצמו! אבל - אולי זה יעזור לנו. להבין המדרגות האלו. "יעקב" זה בבחינת העם. בבחינת עם לפני קבלת התורה. רק העם הזה מוכן לאותה קבלה. שוב: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב"- לא מישהו אחר. אבל -"ישראל" זו הזהות האמיתית של יעקב כשקיבל את התורה אבל לא לשכוח את המימד של דוד. זה מה שאומר לנו רש"י, כן? זאת אומרת - ההסבר של בן איש חי, אנחנו קוראים אותו ברש"י. [בתחילת השיעור הסביר הרב פירוש של הבן איש חי:

מניטו: הבן איש חי לא התכוון על רש"י, כן? אבל זה... אולי התכוון, אני לא יודע. אבל זה ממש אותו הסבר. אותו פירוש. אחד לפי תורת הנסתר, ואחד לפי תורת הנגלה. וזה ברור שהנגלה - הוא הנגלה של הנסתר. כן? יש שאלה?

קהל: זאת אומרת - הסבל שלי [כי הכלל] לא מקיים את המצוות?

מניטו: מה? לא שמעתי. לא שמעתי

קהל: אני אומרת - אם כלל ישראל צריך לקבל את המצוות

מניטו: כלל ישראל - מה?

קהל: אם הוא [יותר] או לא.

מניטו: אין לו שום בחירה!‎

קהל: אין בחירה. זהו. וזה - זה לא...

מניטו: הכלל, העם.

קהל: הכלל. אם הוא לא מקיים את המצוות, זאת אומרת - הוא סובל

מניטו: לא. זה היחידים שסובלים. זה היחידים שסובלים.

קהל: אבל...

מניטו: לא לא. אני צריך לברר את זה. כלל ישראל זה זהות מסוימת שהיא לא הסכום של כל יחידים. זה מימד אחר לגמרי. כלל ישראל - לא סובל מהייסורים של היחידים. היחידים סובלים אם הם מקיימים או לא מקיימים. אבל כלל ישראל - הוא חוץ מכל העניין הזה.

קהל: לא, לא זה. לא אמרתי ככה. אמרתי שכלל ישראל הוא לא מתחייב על המצוות. הכלל. לא הפרטים. אך יש סובל

מניטו: סבל

קהל: סבל, בשביל העם

מניטו: לא לא לא. זו התשובה שלי.

קהל: ש...

מניטו: לא לא לא. זה לא נכון. מי סובל? היחידים. הפרטים. כל אחד ואחד סובל. מה זה "כלל שסובל?" אז מה שלא מובן זה "כלל".

קהל: כן.

מניטו: הכלל [כתיבה על הלוח] זה לא הסה"כ של יחידים. כן? זה בדרגה אחרת. יש מימד אחר.

קהל: נגיד שיהודים שסבלו במלחמת [העולם] השנייה, בגרמניה, אז איך כל הפרטים האלו סבלו מפני סבל העם?

מניטו: נו.

קהל: גזירה של עם ישראל באותם ימים.

מניטו: לא, אני רוצה להסביר את זה ככה: זה נושא אחר, עדין מאד, ואי אפשר לדבר על הנושא הזה רק בקצרה. מכל מקום זה עניין של ייסורין לקידוש ה' זאת אומרת - אלו שסבלו זה עניין של קידוש ה.' אבל זה יחידים שסבלו. בבחינת ש"כל ישראל ערבין זה לזה" אז יש מקום לומר: שכל העם בכלל סבל מהסבל של היחדים האלו. אבל מי סבל לאמיתו של דבר? היחידים האלו? לא. שאר בני ישראל. אומרים ככה: כשיהודי אחד במוסקבה יש לו כאב שיניים, אז - מי יש לו הכאב – זה יהודי בניו יורק. אבל זה רק השערה, כן? לאמיתו של דבר זה היהודי הזה שיש לו כאב שיניים הוא שסובל. לא היהודי האחר. יש איזה מין ערבות, הזדהות, כן. אבל יש הבדל בין כלל "כלל ישראל" זה הכלל ישראל לא של - דור זה או דור אחר, לא של - מקום זה או מקום אחר. זה מימד אחר של זהות הזהר אומר "מאן ד..." אני אומר בעברית - אלו שהיו אלו שנמצאים ואלו שיהיו כל זה כלל ישראל, כן? אז ההיסטוריה של הכלל הזה, זה - מה שמספרת התורה. כך מתנהג הכלל הזה דרך ההיסטוריה. ואין בחירה. אין בחירה גם לאומות אחרות כל אומה ואומה, בפני עצמה זו זהות כללית שאין לה בחירה. היא מה שהיא. היחיד - יש לו בחירה. הפרטים - הפרט, יש לו בחירה. זה מה שרציתי להגיד. אם את אומרת שהכלל סובל ממעשים של היחידים, זה עניין אחר לגמרי!

קהל: לא, לא, לא ככה הכלל... אמרתי שהכלל, לא בשביל היחידים, אמרתי שהכלל היה סובל בשביל חטא של כלל. בשביל [...] השלישית מן העם!

מניטו: טוב, אני יודע שזה פסוק בנביא: כן?

קהל: לא! כי חיים שלי אני מדברת עכשיו!

מניטו: זה גם פסוק בנביא. אבל - ברור, זה גם החיים שלנו. כן.

קהל: כן.

מניטו: אבל... אני רוצה להסביר ככה: אם השאלה היא אם היה אפשר למנוע מה שקרה התשובה היא פשוטה מאד: היה אפשר למנוע, כן? זה לא פטאליות. זה לא - גורל של פטאליות. כל דבר שבנבואה היא ככה אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. היחיד יש לו בחירה להתנהג ככה או ככה. אבל הכלל - אין לו בחירה! על מה שאמר הנביא: ש"אם זה - זה ככה. אם זה - זה ככה". אבל צריך לשמוע את מכלול הדברים, כן? גם האפשרות הזו, וגם האפשרות הזו, בבת אחת זה הגורל של העם. ולא הפטאליות של זו או זו או זו. הבנתם? כן? זאת אומרת [הדילמה] הזו האפשרויות האלו זה - ההיסטוריה של העם. אבל, למשל יש פסוק שאומר: "הנני נתתי לפניך את החיים ואת המוות, ובחרת בחיים", כן? בחרנו בחיים מכל מקום. אבל יש אפשרויות בבת אחת. זה - [מה] שאי אפשר למנוע. אבל - פטאליות של: או זה, או זה, אין דבר כזה. לכן אני אומר: אם אתם רוצים, פעם, נלמד את העניין הזה, כי כל שנה השאלה מתעוררת. איך להבין את העניין של השואה, כן? אבל זה סיפור בפני עצמו, וזה לוקח הרבה הרבה זמן. כן? אבל אי אפשר לומר שזה שייך לסבל של הכלל שהיה בלתי נמנע!

קהל: מה קורה מבחינת אנשי ציבור: ראש ממשלה, או שאדם פרטי... ‎

מניטו: זהו. זהו. אדם פרטי שהוא אישיות כללית אין לו בחירה. והסימן שהוא באמת איש ציבור אמיתי, שכשאין לו בחירה. כשמתנהג כפי התורה. לא, זה לא בדיחה, כן? למשל, אני אתן דוגמאות כשקורה משהו במצבים של החיים, לאדם פרטי אין הרבה משמעות לזה. אבל כשזה קורה לאדם כללי יש משמעות כללית ואין לו בחירה. נאמר - יש לו פחות בחירה. יש רק אחד שהיה שווה לכלל ישראל - זה משה רבנו. ומי שלומד את ההיסטוריה של משה רבנו, אז הוא מבין וזה שיטה של המהר"ל, מההתחלה שזה מתנהג כמו שהיה צריך להיות ואין שום אפשרות של עניין של בחירה מצד זה או אחר. "משה שקול כנגד כל ישראל" אתם זוכרים את הסיפור הזה בגמרא. פעם ר' עקיבא היה מלמד והיה רואה שהקהל שלו היה מתנמנם. אז - הוא החליט ללמד דברים של בדיחה, כדי לעורר אותם. אז הוא אמר להם: "אשה אחת הולידה ריבוא" כולם תוהים: מי זה האשה הזו? אמר: "אימו של משה, מפני שהוא שקול כנגד כל ישראל",אבל, השאלה היא לא מה שאמר ר' עקיבא. ההתחלה של המדרש: איך זה יתכן? כשר' עקיבא מלמד, הקהל מתנמנם? זו השאלה יש לכם תשובה? לי יש תשובה. כשר' עקיבא שהיה התלמיד חכם של הדור, היה מלמד, כל הנשמות של הקהל היו בישיבה של מעלה אז הגוף היה מתנמנם, אז הוא רצה להוריד אותם לאדמה. יש תולדות בארץ. כן? אשה שהיא מולידה מישהו, כן? זה לא בשמיים. טוב. אז, כן? מה? מה?

קהל: איך מסבירים את הגלויות ואת החורבן?

מניטו: לא לא שמעתי.

קהל: איך מסבירים את הגלויות בחורבן של... בית המקדש אם הם כתוצאה של מעשה, של חטא העם ככלל?

מניטו: אולי אתם זוכרים מה שלמדנו עם המהר"ל? אבל זה היה לפני, אולי, כמה שנים. אבל זה באותו ספר. לא? בגבורות ה'. וההסבר הוא פשוט מאד. שנאמר לאברהם אבינו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" לפני כל חטא של עם ישראל מכיוון שזה היה לפני כל היסטוריה של עם ישראל. צריך להבין את זה: יש הכרחיות של פיזור עם ישראל בין הגויים. זה לא היה מוכרח להיות מבחינת גלות. זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת. אם העם חוטא אז - המימד הזה של ההיסטוריה שלנו: "ממלכת כהנים וגוי קדוש" הוא מתגלה בבחינת "גלות" אם אפשר לומר את זה ככה. אם העם לא היה חוטא, זה בבחינה אחרת. לכן יש איזה רמז, אנחנו אומרים ככה בתפילה: "מפני חטאנו גלינו מארצנו" אפשר להבין "מלפני חטאנו גלינו מארצנו..." איזה חטא? זה אנטישמיות לומר שגלינו מארצנו בעקבות החטא. היו חטאים. ולכן הגלות היתה מרה מאד. מכיוון שהיו חטאים. אבל החטאים - לא היה הסיבה של הגלות. אולי הגלות הוא אחרת זה עניין אחר כי יש תקופות שהעונש של הגלות הוא הגלות עצמה. להישאר בגלות זה כבר העונש של "האיחור" הזה, כן? "ואחר עד עתה"‎ הבנתם את זה? מכיוון שמגיע זמן שאי אפשר לחזור מהגלות. וזה העונש של המשך הגלות.‎ שקשה לחזור מהגלות. זה מה שקורה. יתכן מאד שזה מה שקורה עכשיו גם. [הפסק בהקלטה[...

מדוע השואה התחילה בגרמניה? (קטע היוטיוב מתחיל מפה... ה.ה.)

מניטו: רבים. אבל זה רק חלק מן העם, כן? טוב, לי אין תשובה מיידית, ככה. צריך ללמוד את העניין באורך זמן. אבל, לא לשכוח: שאלו שמתו בשואה מתו לקידוש ה' זאת אומרת הסבל הזה זה גמר התיקון שלהם. זאת אומרת, הם קדושים. פשוטו כמשמעו. צריך להבין את זה. אבל אולי אפשר לומר בקצרה, שזה קרה שמה, מכיוון, ששמה היתה הסיבה של עיכוב הגלות. ולכן זה קרה שמה. יש איזה רמז, בהיסטוריה, אולי כמה מכם למדתם את זה, שבימי עזרא כבר עזרא אמר לכמה קהילות שהיו בגולה בימי עזרא, מהגלות של הבית הראשון, שאם לא יחזרו לבית השני- כשהשואה תבוא, היא תתחיל בהם. אבל כל זה מסתורי לגמרי, מכיוון שבבחינת הגורל הפרטי של כל אחד ואחד, עברו 200 שנה ויותר, 2400 שנה אז - החטא של אלו שהיו בימי עזרא, קיבלו העונש. מי? צאצאיהם. אחרי כל כך זמן, זה קצת מיסתורי. אי אפשר להבין את זה, רק - לפי תורת הנסתר. רק לפי תורת הגלגולים מי הוא הגלגול של מי. אבל זה לא בידנו. גורל הפרטי וקשר לגורל של הכלל, אי אפשר להבין! זה רק סודות של הקב"ה. חשבונות של הקב"ה. אבל למה זה קרה דווקא מגרמניה ואילך? ההסבר הוא אצל עזרא. שאמר לאותם הקהילות: כשהשואה תתחיל - תתחיל מכם. זה מפחיד, כן? כי סופסוף זה קורה. אבל זה גם.. מה ההיפך של" פחד"?

קהל:...

מניטו: זה גם?... לא - נחמה. אולי חצי נחמה. זה סימן שיש משמעות. העניין הזה. אם יש משמעות, אפילו שהמשמעות, אנחנו לא תופסים אותה, אז אפשר להתנחם. זה עניין של איוב. כל עוד שלא הבין שיש משמעות, הוא סבל. מכיוון שהקב"ה מתגלה לו, ומסביר לו שיש משמעות, אף על פי שאיוב לא הבין כלום! ממה שאמר הקב"ה, הוא התנחם: אה, יש משמעות? ברוך דיין האמת. מבינים את העניין. אבל - אני רוצה להזכיר מה שלמדתי מהרבנים הראשונים של האשכנזים שלמדתי אצלו. זה מייד אחרי המלחמה. אחרי כל ה... כל השואה הזו. והוא התייחס למה שקרה בתרבות היהודית של גרמניה. ביקורת המקרא. זה התחיל שמה, כן? והסביר לנו. הסברתי את זה פעם, אבל כדאי לזכור את זה. העניין חשוב מאד. מתי בא עמלק? כשיש ספק בישראל. ואנחנו לומדים את זה מהמקרא. מספר שמות. כשהעם אמר: "היש ה' בקרבנו אם אין" מייד -"ויבוא עמלק" אז מה זה: "היש ה' בקרבנו אם אין?" יש הרבה משמעויות. אבל משמעות אחת, זה הספק הזה, ש- 'האם תורה היא מן השמיים או לא?' ויש לנו הוכחות, שכל התיאוריה של ביקורת המקרא, התחילה דווקא בגרמניה! ודווקא בגרמניה, בא עמלק. זה - אי אפשר להכחיש את זה. כן. כי זה עובדות. ואנחנו יודעים, מלימודים אחרים, שכל אותם הגויים, זה התחיל עם יהודי אחד, ששמו שפינוזה. כן? אבל - דרך יהודי אחר, ששמו אסטרוק, וכן הלאה, זה התגלגל דרך גויים. זה ידוע, כן. ואנחנו יודעים שאותם הגויים, שעסקו בביקורת המקרא, היו - פשוטו כמשמעו, אנטישמיים גמורים והיו התחלה של השקפת השל הנאצים. טוב. זה עניין ששייך לכלל! כשהספק הזה, מופיע, אז העמלק הזה בא. ודווקא באותו מקום. טוב, ויש עוד, ויש עוד, כהנה וכהנה. ורק אני רציתי להדגיש את זה. זה כמו שאמרנו על דברי הנביאים! זה: או -או. אם ככה - אם ככה. אם אין ספק - אין עמלק. אם יש ספק - יש עמלק. למה זה נוגע לאלו, ולא לאלו? זה הסתרים, זה הסודות של הגורל של כל יחיד ויחיד מאדם הראשון עד ביאת המשיח. זה לא בידנו. כן? אבל התפקוד של העניין זה מה שאמרנו! כי אין בחירה לכלל מבחינת כלל! אם קורה זה - אז קורה גם כן זה. ואין שום בחירה. איפה יש בחירה? למנוע שזה קורה בבחינת ה"אם" הזה הבנתם את העניין? טוב.

מניטו: כן?

קהל: מישהו מהקהל שואל שאלה לא ברורה על קידוש ה', וכפרה. חתכתי אותה. מי שמצליח לשמוע משהו[, ]מוזמן לנסות לשמוע את הקובץ המקורי באתר[

מניטו: יש פה יש כבר שאלות אז השאלה הראשונה, הסבל עצמו. בלי שום כוונה. זאת אומרת, מתו לקידוש ה', וכל פעם שאנחנו אומרים האזכרה בשבילם, זה הביטוי. כן? והשאלה השנייה, יש הבדל של יעד, של תכלית, של גורל, אבל - סופסוף זה אותו דבר. יש מחלוקת בבא בתרא אם איוב היה גוי או יהודי. אז בין כה וכה - זה אותו סיפור. אם הוא היה גוי, או אם הוא היה יהודי. אתה מבין את העניין. זאת אומרת - למשל כשהגמרא אומרת "מיתה מכפרת" זה עצם המיתה שמכפרת, ולכן אני רוצה רק להוסיף קצת הסבר: קרה מה שקרה. הסיבות שקרה מה שקרה זה לא החטאים של אותם היהודים. כן? אי אפשר לתפוס את זה! יהודי אירופאי לא הניח תפילין, אז - בא היטלר?! אין שום השוואה. כן. הוא לא אכל כשר, אז - באו הנאצים?! מי יכול לתפוס דבר כזה? הסיבות - זה סיבות אחרות לגמרי. אלא - למפרע, אם הייסורין האלו הגיעו, עם הסיבות שלהם, עם הדבר הגיע אז - יש... אפשר לקדש את העניין. ולכן קיבלו את זה בבחינת קידוש ה.' אבל זה למפרע. לא מלכתחילה. כי הקב"ה לא מתאווה לייסורים של בני אדם. כן? אלא אם יש סיבה לייסורים, אז אפשר, לא "להשתמש" בזה, זה מילה גסה, אפשר להקדיש את זה. אבל - זה למפרע. כן? מי שאומר אפילו בחוגים יהודיים, אפילו דתיים - אומרים: שכל מה שקרה - קרה בסיבה של החטאים של אותם היהודים של אותו דור, אומרים דברי הבל. זה לא זה שייך להיסטוריה של כלל ישראל. הבנתם את ההבדל? טוב. כן? אני רוצה רק לדייק קצת, בסדר המאורעות. הציונות קמה אחרי המאורעות של מזרח אירופה. ברוסיה. כן? והצהרת בלפור היתה א ח ר י הפוגרומים האלו. כן? והשואה באה, הנאצים בא, א ח ר י שעם ישראל לא קיבל את הצהרת בלפור שהיא, בימינו אנו, במימד, אולי יותר גדול, משל הצהרת כורש בזמנו. כן? מבינים את ההקבלה? ולכן, היה כבר, השתעבדות יתירה לפני השואה.‎ לא היה צריך את זה. כדי להקים את התנועה הציונית. אז כבר הציונות באה כתשובה לאי סבל בגלות. אבל, בזמן יותר מוקדם, מהשואה. ולכן המשכיות של סיבה ומסובב הוא אחרת לגמרי. לא לא. האמת הוא בגמרא, יש לנו גמרות, יש לנו בתיקוני הזהר - הכול ברור. כן? כי - כל המשכיות של הגלות, היא גלות של השכינה. והזהר אומר: אוי למי שגורם סבל לשכינה בגלות. מי גורם סבל לשכינה בגלות? אלא - אלו שממשיכים להיות בגלות - השכינה איתם! חלק מהשכינה. ואין חלק באינסוף, אבל זה [...] טוב, מאיפה יצאנו? מהשנאה של העכו"ם? טוב, אולי בדרך עקומה נגיע לנושא. יש עוד יש עוד שאלה?

קהל:...

מניטו: לא, לא שמעתי.

קהל:...כותב בגמרא: שאתה רוצה להדגיש - שאין סבל לכלל, גם אצל הפרט אתה מתכוון לומר שאנחנו לא יכולים להשוות שום סבל ב[...] שכל אחד ואחד סובל. למעשה - כל אחד ואחד סובל. בעניין סבל אמיתי. ואין פה... הסבל מציאותי. כן? הוא סבל.

מניטו: נכון. נכון. זה ההסבר.

קהל: והפרט משתתף בזה. אבל יש ילדים שלא היו [...]בגן.

מניטו: מה?

קהל: יש... אין סבל של כלל. אם יש סבל של מי שכואב לו ברגל, או בגב, כן? וזה הסבל האמיתי. ולזה צריך להתייחס, כסבל, שדברים שגם הם אמרו...

מניטו: ברור. ברור! אבל זה נושא אחר. וזה לא... מבחינת הפרט... לא לא. זה נושא אחר, וזה לא שייך למימד הזה של פטאליות, הכרחיות - שזה יהיה ככה. זה לא התכנית של התורה. למשל והיה באחרית הימים, כשזה יקרה - אם יקרה אז - יקרה גם כן זה אם יקרה. כל הדברים שבנבואה זה רק בבחינת‎ "והיה אם שמוע" והיה אם לא תשמעו. או זה, או זה. אין הכרחיות של: או של זה, מצד אחד, או זה, מצד שני. זה בבת אחת! מהי ההכרחיות? או זה, או זה. ואנחנו חופשיים מבחינת יחיד, פרט, כדי לעשות את הגורל מצד זה, או מצד זה. אבל מהו הכרחי בלי בחירה? המכלול של האפשרויות! זה הכרחי בלי בחירה. הבנתם את זה? מה בידי הפרט? להכריע, ברובו, וכל דור נדון לפי הרוב, בצד זה או בצד זה. הוא יכול לשנות את הגורל של הכלל: שזה או זה, או זה. זה - הוא לא יכול לשנות. אבל - להחליט אם זה ילך ככה, או ככה, זה הוא יכול לעשות. למשל, אני אתן דוגמה. לפני שאני אשכח. יש גמרא בסנהדרין, מפורסמת: "זכה – אחישנה. לא זכה - בעיתה". מדור לדור, אנחנו רואים שדברי חכמים נוטים יותר ל-"בעיתה" מכיוון שראו שמדור לדור דרך הבחירה החופשית! של הפרטים. הרוב בחר מבחינת "בעיתה". אז - פחדו שזה ילך עד "בעיתה" (או בעיטה) אבל מדור לדור היתה בחירה: או זה, או זה. מבינים את זה? למשל אולי בעניין אחר. עניין של בניין בית המקדש השלישי. יש דעות! או שעם ישראל יבנה את זה, או שירד בנוי מן השמים. או זה, או זה! אז - במשך הזמן רואים, שנוטים יותר בדעה אחת, מדעה אחת (אחרת). אני לא אמרתי את זה. זה עושה הבחירה, אבל, שום בחירה של סה"כ של היחידים אפילו כולם, בלי יוצא מן הכלל, יכולה לשנות את תורת ישראל. את תורת כלל ישראל. אבל בתורת כלל ישראל, יש בכל שלב שתי אפשרויות: "זכה - אחישנה. לא זכה – בעיתה". וכן הלאה. "זכה -עזר. לא זכה - כנגדו" האמביוולנטיות של או זה או זה,"עזר, כנגדו"- אי אפשר לשנות. אבל - אפשר לזכות, סליחה או בזה, או בזה. זה מה שאני אמרתי. החופש הוא בפרט. לא בכלל. ולכן היה בכוח של הפרט למנוע את הסבל של הרוב. זה היה בבחירה. טוב?

כיצד יש להתייחס לייסורים?

הקלטת היוטיוב מתחילה מפה..

מניטו: רק רציתי לתקן קצת את העניין המילולי הזה," סבל של הכלל" ואני מפחד מזה. כי הייסורין מתקבלים רק למפרע! לא מלכתחילה. מלכתחילה-אין דבר כזה. זה לא תורת משה. זה לא תורת ישראל. יש דתות אחרות. שמתאווים לזה, כן? אבל זה לא היהדות. זה ברור, כן? למשל בגמרא - אתה זוכר? בברכות. יש הסיפור של ר' יוחנן. שאלו אותו:" חביבין עליך יסורין"? אמר - פשוטו כמשמעו –וזה יהודי טהור- "לא הן ולא שכרן" אם הייסורין באים, אז אני מקבל את זה לקידוש ה.' אבל מלכתחילה - לחפש ייסורים? זה שיגעון! דווקא שונאי ישראל עשו לנו תדמית כזה "אתם כזה"! "בבקשה מכם - תהיו כזה"! כן? "ואם אתם לא רוצים אנחנו נשתדל שזה יהיה"...

קהל: להם יש עוד כמה שמתנהגים ב...

מניטו: מה?

קהל: להם יש כמה עניינים שמקבלים

מניטו: נכון. נכון. נכון, וזו התנהגות גלותית. זה תבנית גלותית. אתם זוכרים מה שאמר הראשון לציון, הרב עוזיאל ז"ל. הוא אמר: אנחנו מחכים לשני משיחים: אחד - בן יוסף. שיוציא אותנו מהגלות, ואחד - הבן דוד שיוציא את הגלות מאיתנו. כן? זהו. אז אתם מבינים מה קורה פה במדרש הזה?

קטע נערך ללא הקלטה- ייתכנו טעויות.

מניטו: מוצאים כמה שמות לאותו הר, באותו מדבר, נמשיך קצת? "מדבר סיני"- שירדה שנאה על העכו"ם". טוב, אז כל הממדים האלו עכשיו המהר"ל רוצה להסביר אותם. תפסתם מה קורה במדרש הזה? היתה שמה שאלה? עדנה. היתה שאלה? כן.

קהל: כן. "הכל צפוי והרשות נתונה" עכשיו אפשר להסביר את זה. וזה - לכאורה כאילו ישנן הבנות. זה בדיוק זה שלגבי הכלל...

מניטו: ברור. יפה. שם - באמת אין בחירה. הבחירה, הרשות "הכל צפוי" אך ורק לגבי הבחירה של הפרט. בסדר?

קהל: ולכן הבחירה ניתנת בתוך

מניטו: כן

קהל: בתוך מכלול של אי הבחירה. נכון? זה משנה, זה לא ברמב"ם. זה משנה. זה בפרקי אבות, כן?

מניטו: פרקי אבות. כן. אבל צריך להוסיף קצת: שיש בכוחו של הפרט, לשנות את המימד של הגורל הכללי. את הצורה של הכל. אבל הכל צפוי. ככה, או ככה, או ככה - הכל צפוי. איך זה יהיה במציאות, זה בכוחו של הפרט לגרום את זה." לגרום את זה" - כך אומרים?

קהל: לגרום לכך.

מניטו: לגרום לכך. כן. כך למשל, "ועבדום ועינו אותם 400 שנה" זה מספיק להיות גר בארץ נכרייה - וזה עינוי, וזה עבדות. זה מספיק להיות... אם היינו זוכים יותר, במצרים למשל, אז - סתם, העובדה, שאנחנו נמצאים במצרים -זה העינוי. כן? לא זכינו. אז בא העינוי במציאות. במימד אחר, במדרגה אחרת. המצב צפוי. איך יהיה במציאות? זה תלוי במה עושה הפרט בבחירה שלו. זה למשל - בדוגמא אחרת לגמרי. זה דוגמא שאני לוקח לפעמים, כדי ל[הסביר] את כוונות המצוות. מה כתוב למשל בעשרת הדברים? "לא תרצח". אבל למי מדברת התורה? לעם ישראל. השופרא דשופרא דכל המין האנושי ומה אומרת התורה לאותו עם ישראל? "לא תרצח" אז - האם הכוונה רצח - רצח? ברור שהכוונה של התורה מדברת על ישראל לומר לו - "לא תרצח?" או "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" רק המאמינים באחדות ה' אומרים: "שמע" תיזהר: ה' אלוקינו ה' אחד" במה מדובר? זה במדרגות אחרות. "לא תרצח" אפילו בדיבור שלך. אפילו באיזה מבט שלך. ברור שזה לא צריך להיות רצח עם סכין. כן? זה גם כן נקרא "רצח", אפילו בדיבור. הכל תלוי באיזה מדרגה זה... והגויים מבינים את זה: מה קורה בלבנון? כן? לא עשינו שום דבר! אבל אתם רצחנים [יהודים] במדרגות אחרות. טוב. זה אותו עניין. מה שכתוב בתורה, זה יכול, זה הכרחי, אבל - זה יכול להתגלות במציאות במימד זה או אחר. זה תלוי בבחירה. של הפרט. אני חושב שפה יש דיוק חשוב. זה מובן. לכן אפשר לקשור את זה: "הכל צפוי" לכלל. [והבחירה – נתונה]. והשאיפה של הצדיקים, זה דווקא להסתלק מאותה בחירה. כי אם אנחנו מבינים את זה, לאותה בחירה שנקראת: "חופש הבחירה" יש מדרגות של הבחירה של האמיתית. "וקראתם דרור"- זה משהו אחר. כי מהי הבחירה? להיות מסוגל לעשות - או הטוב, או הרע. זה מסוכן, כן? יש אפשרות גם - או הרע. אז הצדיק האמיתי הוא לא רוצה להיות בה. על בחירה כזו. והזכות שלו שלוקחים ממנו את הבחירה הזו. הבנתם את העניין? כן? אז - הוא יותר כללי. וזה השמחה שלו. כן טוב - אני חושב שיש [גרים] לזה. צריך גיל של בחירה וגיל של, נאמר - התבגרות מה?

קהל: [...]

מניטו: כן. גיל של "ידיעה", נאמר. וכשיש ידיעה, אם הידיעה היא אמיתית, אין בחירה. הבנתם את זה כשיש ידיעה אמיתית, מי יכול לזוז. כן? זה סימן של ידיעה. ו"אתה חונן לאדם דעת", זה היעד. כן? זה מה ש"חכמי לב"

מניטו: יפה. זה דווקא המדרגה של "חכמי לב?" נכון. יפה. זה אותו.. בדיוק אותו פסוק. "וכל חכם לב", ו"לב כל חכם לב" "נתתי חכמה" זה אותו עניין. כן? אז מה קרה "לאחר?" מצד ה[הברית]?

מניטו: זה סימן שלא שימש את רבו כל צרכו. לא היה לו ידיעה, אז היה לו בחירה. לא הבין העניין. לא הבין.‎ אז היתה בידו בחירה. הבנת? עניין של "קן ציפור", כן? לא הבין במה מדובר. ואני חושב... אני רוצה להסביר: כי - אלישע בן אבויה זה גדול, כן? כבודו מונח. זה לא עניין של קטנים. לגבי גדולים אלא מה? הידיעה הזו - זה לא רק הבנה דרך השכל. זה ה... איך אומרים? הרצון של הנפש. לא הרצון של הנפש. לבחור - לחשוב ככה, ולא ככה. אח"כ השכל בא לתת לך טענות? לשון טענות, אבל זה בא אח"כ, כן? ומה היה הטעות שלו? הוא לא הבין מה זה עולם הבא! לכן הוא גם לא מבין מה קורה בעולם הזה. מכיוון שלא תפס עניין של עולם הבא. וצריך להבין את זה, שאפשר להיות חכם גדול וכופר בעיקר. חכם גדול בחיצוניות של החכמה. העניין של "ארבעה נכנסו לפרדס", כן? רק מי שנכנס "לפני ולפנים" יצא בשלום. מי שהסתפק בפשט, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק בדרש, במדרש, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק ברמז - קרה מה שקרה לו. עקיבא - נכנס בשלום, יצא בשלום. והוא הגיע ל-ס' של הפרד"ס. האחרים, פשוטו כמשמעו -"אחרים" הסתפקו במדרגות פחותות. תפסתם את העניין?

קהל: וכולם נקראים" אחרים"?

מניטו: מה?

קהל: כולם בחזקת" אחרים?"

מניטו: לא.‎ בחזקת "אחרים", ברור. אחד נפגע, אחד... וזהו זה.

קהל: איך להסביר את מה שאתה אמרת לגבי..."גדול מחברו יצרו גדול הימנו"?

מניטו: איך? תסביר אתה?

קהל: מעין זה, מתייחס ל...

קהל: [...]

מניטו: אה. מכיוון שיש קצת סתירה. כן?

קהל: כן. יש סתירה [...]

מניטו: זאת אומרת - מה? מה אתה אמרת? תקופה האמצעית. כל עוד שהוא מתרבה בחכמה, גדול אז ברור

קהל:...ועד שהוא מגיע לשלב

מניטו: נכון. זאת אומרת ה... הסיכונים של הבחירה שלו הם יותר חמורים. כן. זאת אומרת זה עניין של "להרבות ב" זה סימן שלא הגיע למדרגה שצריך להגיע. להרבות ב..." כל המרבה דברים" למשל, "מביא חטא" כל עוד שיש ריבוי - זה סימן שלא הגיע לתיקון. למשל "טוב מאד" זה פחות מ-"טוב" כל עוד שיש "מאד"- עוד, עוד, עוד, עוד - זה פחות מ-"טוב". טוב זה סתם טוב. טוב? אז נמשיך.

 

{bfaccordion-slider שואה – קטעים שונים}

 

האם צמחה תועלת מהשואה? (קטע לא מתומלל)

https://youtu.be/72iuhMiUbWA

שאלת הסבל והייסורים בשואה

מקור: תפארת ישראל למהר"ל

נערך ללא קטע הקלטה ולכן יתכנו אי דיוקים...

מניטו: יש... היה שאל... היתה שאלה באיזשהו מקום, לא?

קהל: כן. כאן. פה. ‎

מניטו: אה כן.

קהל: אם הכלל יהיה... אם התורה תהיה, בכלל ישראל, בבחינת "מידה" אז כלל ישראל, אם כן, יהיה פטור מן המצוות?

מניטו: לא! לא! לא אני אמרתי את זה. אלא כלל ישראל מקיים את התורה בלי שום בחירה! זאת אומרת: הוא מוכרח. זה החיים שלו. אני מתכוון לכלל ישראל. אולי ניקח כדוגמא כל מצווה ומצווה ניקח כדוגמא כל בשורה ובשורה שיש בתורה אותו פסוק זה בשורה שכך תתנהג, [ל]גבי כלל ישראל. אני מבשר לך - כך יהיה הגורל שלך ההיסטוריה שלך. אבל היחיד מקבל את זה בבחינת מצווה, צו, חובה. למשל אולי אני אקח איזו דוגמא מאפיינת. אבל אין לנו עוד ספרים, זה יבוא זה בשורה, כן? וחובה לקבל את זה, כן? להשיג את זה. למשל - אותם הפסוקים, בפרשת ניצבים על הנושא של התשובה. לפי הרמב"ם "ושבת עד ה' אלוקיך" זה לשון עתיד של ברכה ובשורה, אני, איך אומרים? מבשר לך? איך אפשר לומר את זה? אני מבטיח לך סופסוף תשוב. זה בשורה לכלל ישראל לפי הרמב"ם, זה הלימוד שלו. לפי הרמב"ן - זה מצווה ליחיד, פשוט. מבינים את העניין? ובכל הדוגמאות. ולכן ה"כלל ישראל" אין לו בחירה! זה ההיסטוריה שלו, ירצה או לא ירצה, יקבל או לא יקבל, כך זה ההיסטוריה שלו. כל יותר כללי, יש לו פחות בחירה כל יותר פרטי - יש לו יותר בחירה. ולכן - כל יחיד שהוא בבחינת כלל, כי יש יחידים שהם בבחינת כלל. יש להם פחות בחירה. טוב, זה ה... הדיאלקטיקה אם אפשר לומר, בין כלל ליחיד. כלל זה יותר קדוש. פחות בחירה. יחיד - זה פחות קדוש. יותר בחירה. זה העניין.‎?

קהל[...]!

מניטו: ברור ברור זאת אומר כן. אין שום בחירה חופשית לעם ישראל להיות אחרת מעם ישראל. וזה ההיסטוריה שלו. מה שכתוב בתורה. ואנחנו חיים את זה. הדורות הראשונים, היה להם זכות גדולה כיוון שזה היה ההתחלה של ההיסטוריה, כן? אנחנו, שאנחנו בבחינת "דורות האחרונים" אין מקום לזכות. כי אנחנו יש לנו את כל העדות של כל ההיסטוריה שלנו שכך זה, שכך זה קורה. סופסוף מה אמרה התורה? "ושבת"- סופסוף שבנו. בזכות מי? הרצל! לא פחות ולא יותר. כן? זאת אומרת, זה הוא, כן? זאת אומרת זה הבשורה של הקב"ה שהתקיימה. ומכיוון שמגלגלים זכות ע"י זכאי, זה הזכות של הרצל. זה שיטה של הרמב"ם. סופסוף תחזרו השיטה של הרמב"ן: שכל יחיד צריך לקיים בבחינת חובה. אותה בשורה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" גם זה אמת, וגם זה אמת. אחד מבחינת יחיד, ואחד מבחינת כלל. וכל הדוגמאות שאתם..אני חושב שכל התורה כולה היא ככה. היא בבחינת מידה לגבי כלל ישראל. בבחינת מצווה צו ציווי, חובה, ‎לגבי היחיד, שהוא חייב לצאת מידי חובתו להיות ישראלי. פשוטו כמשמעו. לצאת מידי חובתו להיות הוא עצמו! אבל - אולי זה יעזור לנו. להבין המדרגות האלו. "יעקב" זה בבחינת העם. בבחינת עם לפני קבלת התורה. רק העם הזה מוכן לאותה קבלה. שוב: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב"- לא מישהו אחר. אבל -"ישראל" זו הזהות האמיתית של יעקב כשקיבל את התורה אבל לא לשכוח את המימד של דוד. זה מה שאומר לנו רש"י, כן? זאת אומרת - ההסבר של בן איש חי, אנחנו קוראים אותו ברש"י. [בתחילת השיעור הסביר הרב פירוש של הבן איש חי:

מניטו: הבן איש חי לא התכוון על רש"י, כן? אבל זה... אולי התכוון, אני לא יודע. אבל זה ממש אותו הסבר. אותו פירוש. אחד לפי תורת הנסתר, ואחד לפי תורת הנגלה. וזה ברור שהנגלה - הוא הנגלה של הנסתר. כן? יש שאלה?

קהל: זאת אומרת - הסבל שלי [כי הכלל] לא מקיים את המצוות?

מניטו: מה? לא שמעתי. לא שמעתי

קהל: אני אומרת - אם כלל ישראל צריך לקבל את המצוות

מניטו: כלל ישראל - מה?

קהל: אם הוא [יותר] או לא.

מניטו: אין לו שום בחירה!‎

קהל: אין בחירה. זהו. וזה - זה לא...

מניטו: הכלל, העם.

קהל: הכלל. אם הוא לא מקיים את המצוות, זאת אומרת - הוא סובל

מניטו: לא. זה היחידים שסובלים. זה היחידים שסובלים.

קהל: אבל...

מניטו: לא לא. אני צריך לברר את זה. כלל ישראל זה זהות מסוימת שהיא לא הסכום של כל יחידים. זה מימד אחר לגמרי. כלל ישראל - לא סובל מהייסורים של היחידים. היחידים סובלים אם הם מקיימים או לא מקיימים. אבל כלל ישראל - הוא חוץ מכל העניין הזה.

קהל: לא, לא זה. לא אמרתי ככה. אמרתי שכלל ישראל הוא לא מתחייב על המצוות. הכלל. לא הפרטים. אך יש סובל

מניטו: סבל

קהל: סבל, בשביל העם

מניטו: לא לא לא. זו התשובה שלי.

קהל: ש...

מניטו: לא לא לא. זה לא נכון. מי סובל? היחידים. הפרטים. כל אחד ואחד סובל. מה זה "כלל שסובל?" אז מה שלא מובן זה "כלל".

קהל: כן.

מניטו: הכלל [כתיבה על הלוח] זה לא הסה"כ של יחידים. כן? זה בדרגה אחרת. יש מימד אחר.

קהל: נגיד שיהודים שסבלו במלחמת [העולם] השנייה, בגרמניה, אז איך כל הפרטים האלו סבלו מפני סבל העם?

מניטו: נו.

קהל: גזירה של עם ישראל באותם ימים.

מניטו: לא, אני רוצה להסביר את זה ככה: זה נושא אחר, עדין מאד, ואי אפשר לדבר על הנושא הזה רק בקצרה. מכל מקום זה עניין של ייסורין לקידוש ה' זאת אומרת - אלו שסבלו זה עניין של קידוש ה.' אבל זה יחידים שסבלו. בבחינת ש"כל ישראל ערבין זה לזה" אז יש מקום לומר: שכל העם בכלל סבל מהסבל של היחדים האלו. אבל מי סבל לאמיתו של דבר? היחידים האלו? לא. שאר בני ישראל. אומרים ככה: כשיהודי אחד במוסקבה יש לו כאב שיניים, אז - מי יש לו הכאב – זה יהודי בניו יורק. אבל זה רק השערה, כן? לאמיתו של דבר זה היהודי הזה שיש לו כאב שיניים הוא שסובל. לא היהודי האחר. יש איזה מין ערבות, הזדהות, כן. אבל יש הבדל בין כלל "כלל ישראל" זה הכלל ישראל לא של - דור זה או דור אחר, לא של - מקום זה או מקום אחר. זה מימד אחר של זהות הזהר אומר "מאן ד..." אני אומר בעברית - אלו שהיו אלו שנמצאים ואלו שיהיו כל זה כלל ישראל, כן? אז ההיסטוריה של הכלל הזה, זה - מה שמספרת התורה. כך מתנהג הכלל הזה דרך ההיסטוריה. ואין בחירה. אין בחירה גם לאומות אחרות כל אומה ואומה, בפני עצמה זו זהות כללית שאין לה בחירה. היא מה שהיא. היחיד - יש לו בחירה. הפרטים - הפרט, יש לו בחירה. זה מה שרציתי להגיד. אם את אומרת שהכלל סובל ממעשים של היחידים, זה עניין אחר לגמרי!

קהל: לא, לא, לא ככה הכלל... אמרתי שהכלל, לא בשביל היחידים, אמרתי שהכלל היה סובל בשביל חטא של כלל. בשביל [...] השלישית מן העם!

מניטו: טוב, אני יודע שזה פסוק בנביא: כן?

קהל: לא! כי חיים שלי אני מדברת עכשיו!

מניטו: זה גם פסוק בנביא. אבל - ברור, זה גם החיים שלנו. כן.

קהל: כן.

מניטו: אבל... אני רוצה להסביר ככה: אם השאלה היא אם היה אפשר למנוע מה שקרה התשובה היא פשוטה מאד: היה אפשר למנוע, כן? זה לא פטאליות. זה לא - גורל של פטאליות. כל דבר שבנבואה היא ככה אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. אם אתם מתנהגים ככה - כך יקרה. היחיד יש לו בחירה להתנהג ככה או ככה. אבל הכלל - אין לו בחירה! על מה שאמר הנביא: ש"אם זה - זה ככה. אם זה - זה ככה". אבל צריך לשמוע את מכלול הדברים, כן? גם האפשרות הזו, וגם האפשרות הזו, בבת אחת זה הגורל של העם. ולא הפטאליות של זו או זו או זו. הבנתם? כן? זאת אומרת [הדילמה] הזו האפשרויות האלו זה - ההיסטוריה של העם. אבל, למשל יש פסוק שאומר: "הנני נתתי לפניך את החיים ואת המוות, ובחרת בחיים", כן? בחרנו בחיים מכל מקום. אבל יש אפשרויות בבת אחת. זה - [מה] שאי אפשר למנוע. אבל - פטאליות של: או זה, או זה, אין דבר כזה. לכן אני אומר: אם אתם רוצים, פעם, נלמד את העניין הזה, כי כל שנה השאלה מתעוררת. איך להבין את העניין של השואה, כן? אבל זה סיפור בפני עצמו, וזה לוקח הרבה הרבה זמן. כן? אבל אי אפשר לומר שזה שייך לסבל של הכלל שהיה בלתי נמנע!

קהל: מה קורה מבחינת אנשי ציבור: ראש ממשלה, או שאדם פרטי... ‎

מניטו: זהו. זהו. אדם פרטי שהוא אישיות כללית אין לו בחירה. והסימן שהוא באמת איש ציבור אמיתי, שכשאין לו בחירה. כשמתנהג כפי התורה. לא, זה לא בדיחה, כן? למשל, אני אתן דוגמאות כשקורה משהו במצבים של החיים, לאדם פרטי אין הרבה משמעות לזה. אבל כשזה קורה לאדם כללי יש משמעות כללית ואין לו בחירה. נאמר - יש לו פחות בחירה. יש רק אחד שהיה שווה לכלל ישראל - זה משה רבנו. ומי שלומד את ההיסטוריה של משה רבנו, אז הוא מבין וזה שיטה של המהר"ל, מההתחלה שזה מתנהג כמו שהיה צריך להיות ואין שום אפשרות של עניין של בחירה מצד זה או אחר. "משה שקול כנגד כל ישראל" אתם זוכרים את הסיפור הזה בגמרא. פעם ר' עקיבא היה מלמד והיה רואה שהקהל שלו היה מתנמנם. אז - הוא החליט ללמד דברים של בדיחה, כדי לעורר אותם. אז הוא אמר להם: "אשה אחת הולידה ריבוא" כולם תוהים: מי זה האשה הזו? אמר: "אימו של משה, מפני שהוא שקול כנגד כל ישראל",אבל, השאלה היא לא מה שאמר ר' עקיבא. ההתחלה של המדרש: איך זה יתכן? כשר' עקיבא מלמד, הקהל מתנמנם? זו השאלה יש לכם תשובה? לי יש תשובה. כשר' עקיבא שהיה התלמיד חכם של הדור, היה מלמד, כל הנשמות של הקהל היו בישיבה של מעלה אז הגוף היה מתנמנם, אז הוא רצה להוריד אותם לאדמה. יש תולדות בארץ. כן? אשה שהיא מולידה מישהו, כן? זה לא בשמיים. טוב. אז, כן? מה? מה?

קהל: איך מסבירים את הגלויות ואת החורבן?

מניטו: לא לא שמעתי.

קהל: איך מסבירים את הגלויות בחורבן של... בית המקדש אם הם כתוצאה של מעשה, של חטא העם ככלל?

מניטו: אולי אתם זוכרים מה שלמדנו עם המהר"ל? אבל זה היה לפני, אולי, כמה שנים. אבל זה באותו ספר. לא? בגבורות ה'. וההסבר הוא פשוט מאד. שנאמר לאברהם אבינו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" לפני כל חטא של עם ישראל מכיוון שזה היה לפני כל היסטוריה של עם ישראל. צריך להבין את זה: יש הכרחיות של פיזור עם ישראל בין הגויים. זה לא היה מוכרח להיות מבחינת גלות. זה היה יכול להיות בכבוד ובתפארת. אם העם חוטא אז - המימד הזה של ההיסטוריה שלנו: "ממלכת כהנים וגוי קדוש" הוא מתגלה בבחינת "גלות" אם אפשר לומר את זה ככה. אם העם לא היה חוטא, זה בבחינה אחרת. לכן יש איזה רמז, אנחנו אומרים ככה בתפילה: "מפני חטאנו גלינו מארצנו" אפשר להבין "מלפני חטאנו גלינו מארצנו..." איזה חטא? זה אנטישמיות לומר שגלינו מארצנו בעקבות החטא. היו חטאים. ולכן הגלות היתה מרה מאד. מכיוון שהיו חטאים. אבל החטאים - לא היה הסיבה של הגלות. אולי הגלות הוא אחרת זה עניין אחר כי יש תקופות שהעונש של הגלות הוא הגלות עצמה. להישאר בגלות זה כבר העונש של "האיחור" הזה, כן? "ואחר עד עתה"‎ הבנתם את זה? מכיוון שמגיע זמן שאי אפשר לחזור מהגלות. וזה העונש של המשך הגלות.‎ שקשה לחזור מהגלות. זה מה שקורה. יתכן מאד שזה מה שקורה עכשיו גם. [הפסק בהקלטה[...

מדוע השואה התחילה בגרמניה? (קטע היוטיוב מתחיל מפה... ה.ה.)

מניטו: רבים. אבל זה רק חלק מן העם, כן? טוב, לי אין תשובה מיידית, ככה. צריך ללמוד את העניין באורך זמן. אבל, לא לשכוח: שאלו שמתו בשואה מתו לקידוש ה' זאת אומרת הסבל הזה זה גמר התיקון שלהם. זאת אומרת, הם קדושים. פשוטו כמשמעו. צריך להבין את זה. אבל אולי אפשר לומר בקצרה, שזה קרה שמה, מכיוון, ששמה היתה הסיבה של עיכוב הגלות. ולכן זה קרה שמה. יש איזה רמז, בהיסטוריה, אולי כמה מכם למדתם את זה, שבימי עזרא כבר עזרא אמר לכמה קהילות שהיו בגולה בימי עזרא, מהגלות של הבית הראשון, שאם לא יחזרו לבית השני- כשהשואה תבוא, היא תתחיל בהם. אבל כל זה מסתורי לגמרי, מכיוון שבבחינת הגורל הפרטי של כל אחד ואחד, עברו 200 שנה ויותר, 2400 שנה אז - החטא של אלו שהיו בימי עזרא, קיבלו העונש. מי? צאצאיהם. אחרי כל כך זמן, זה קצת מיסתורי. אי אפשר להבין את זה, רק - לפי תורת הנסתר. רק לפי תורת הגלגולים מי הוא הגלגול של מי. אבל זה לא בידנו. גורל הפרטי וקשר לגורל של הכלל, אי אפשר להבין! זה רק סודות של הקב"ה. חשבונות של הקב"ה. אבל למה זה קרה דווקא מגרמניה ואילך? ההסבר הוא אצל עזרא. שאמר לאותם הקהילות: כשהשואה תתחיל - תתחיל מכם. זה מפחיד, כן? כי סופסוף זה קורה. אבל זה גם.. מה ההיפך של" פחד"?

קהל:...

מניטו: זה גם?... לא - נחמה. אולי חצי נחמה. זה סימן שיש משמעות. העניין הזה. אם יש משמעות, אפילו שהמשמעות, אנחנו לא תופסים אותה, אז אפשר להתנחם. זה עניין של איוב. כל עוד שלא הבין שיש משמעות, הוא סבל. מכיוון שהקב"ה מתגלה לו, ומסביר לו שיש משמעות, אף על פי שאיוב לא הבין כלום! ממה שאמר הקב"ה, הוא התנחם: אה, יש משמעות? ברוך דיין האמת. מבינים את העניין. אבל - אני רוצה להזכיר מה שלמדתי מהרבנים הראשונים של האשכנזים שלמדתי אצלו. זה מייד אחרי המלחמה. אחרי כל ה... כל השואה הזו. והוא התייחס למה שקרה בתרבות היהודית של גרמניה. ביקורת המקרא. זה התחיל שמה, כן? והסביר לנו. הסברתי את זה פעם, אבל כדאי לזכור את זה. העניין חשוב מאד. מתי בא עמלק? כשיש ספק בישראל. ואנחנו לומדים את זה מהמקרא. מספר שמות. כשהעם אמר: "היש ה' בקרבנו אם אין" מייד -"ויבוא עמלק" אז מה זה: "היש ה' בקרבנו אם אין?" יש הרבה משמעויות. אבל משמעות אחת, זה הספק הזה, ש- 'האם תורה היא מן השמיים או לא?' ויש לנו הוכחות, שכל התיאוריה של ביקורת המקרא, התחילה דווקא בגרמניה! ודווקא בגרמניה, בא עמלק. זה - אי אפשר להכחיש את זה. כן. כי זה עובדות. ואנחנו יודעים, מלימודים אחרים, שכל אותם הגויים, זה התחיל עם יהודי אחד, ששמו שפינוזה. כן? אבל - דרך יהודי אחר, ששמו אסטרוק, וכן הלאה, זה התגלגל דרך גויים. זה ידוע, כן. ואנחנו יודעים שאותם הגויים, שעסקו בביקורת המקרא, היו - פשוטו כמשמעו, אנטישמיים גמורים והיו התחלה של השקפת השל הנאצים. טוב. זה עניין ששייך לכלל! כשהספק הזה, מופיע, אז העמלק הזה בא. ודווקא באותו מקום. טוב, ויש עוד, ויש עוד, כהנה וכהנה. ורק אני רציתי להדגיש את זה. זה כמו שאמרנו על דברי הנביאים! זה: או -או. אם ככה - אם ככה. אם אין ספק - אין עמלק. אם יש ספק - יש עמלק. למה זה נוגע לאלו, ולא לאלו? זה הסתרים, זה הסודות של הגורל של כל יחיד ויחיד מאדם הראשון עד ביאת המשיח. זה לא בידנו. כן? אבל התפקוד של העניין זה מה שאמרנו! כי אין בחירה לכלל מבחינת כלל! אם קורה זה - אז קורה גם כן זה. ואין שום בחירה. איפה יש בחירה? למנוע שזה קורה בבחינת ה"אם" הזה הבנתם את העניין? טוב.

מניטו: כן?

קהל: מישהו מהקהל שואל שאלה לא ברורה על קידוש ה', וכפרה. חתכתי אותה. מי שמצליח לשמוע משהו[, ]מוזמן לנסות לשמוע את הקובץ המקורי באתר[

מניטו: יש פה יש כבר שאלות אז השאלה הראשונה, הסבל עצמו. בלי שום כוונה. זאת אומרת, מתו לקידוש ה', וכל פעם שאנחנו אומרים האזכרה בשבילם, זה הביטוי. כן? והשאלה השנייה, יש הבדל של יעד, של תכלית, של גורל, אבל - סופסוף זה אותו דבר. יש מחלוקת בבא בתרא אם איוב היה גוי או יהודי. אז בין כה וכה - זה אותו סיפור. אם הוא היה גוי, או אם הוא היה יהודי. אתה מבין את העניין. זאת אומרת - למשל כשהגמרא אומרת "מיתה מכפרת" זה עצם המיתה שמכפרת, ולכן אני רוצה רק להוסיף קצת הסבר: קרה מה שקרה. הסיבות שקרה מה שקרה זה לא החטאים של אותם היהודים. כן? אי אפשר לתפוס את זה! יהודי אירופאי לא הניח תפילין, אז - בא היטלר?! אין שום השוואה. כן. הוא לא אכל כשר, אז - באו הנאצים?! מי יכול לתפוס דבר כזה? הסיבות - זה סיבות אחרות לגמרי. אלא - למפרע, אם הייסורין האלו הגיעו, עם הסיבות שלהם, עם הדבר הגיע אז - יש... אפשר לקדש את העניין. ולכן קיבלו את זה בבחינת קידוש ה.' אבל זה למפרע. לא מלכתחילה. כי הקב"ה לא מתאווה לייסורים של בני אדם. כן? אלא אם יש סיבה לייסורים, אז אפשר, לא "להשתמש" בזה, זה מילה גסה, אפשר להקדיש את זה. אבל - זה למפרע. כן? מי שאומר אפילו בחוגים יהודיים, אפילו דתיים - אומרים: שכל מה שקרה - קרה בסיבה של החטאים של אותם היהודים של אותו דור, אומרים דברי הבל. זה לא זה שייך להיסטוריה של כלל ישראל. הבנתם את ההבדל? טוב. כן? אני רוצה רק לדייק קצת, בסדר המאורעות. הציונות קמה אחרי המאורעות של מזרח אירופה. ברוסיה. כן? והצהרת בלפור היתה א ח ר י הפוגרומים האלו. כן? והשואה באה, הנאצים בא, א ח ר י שעם ישראל לא קיבל את הצהרת בלפור שהיא, בימינו אנו, במימד, אולי יותר גדול, משל הצהרת כורש בזמנו. כן? מבינים את ההקבלה? ולכן, היה כבר, השתעבדות יתירה לפני השואה.‎ לא היה צריך את זה. כדי להקים את התנועה הציונית. אז כבר הציונות באה כתשובה לאי סבל בגלות. אבל, בזמן יותר מוקדם, מהשואה. ולכן המשכיות של סיבה ומסובב הוא אחרת לגמרי. לא לא. האמת הוא בגמרא, יש לנו גמרות, יש לנו בתיקוני הזהר - הכול ברור. כן? כי - כל המשכיות של הגלות, היא גלות של השכינה. והזהר אומר: אוי למי שגורם סבל לשכינה בגלות. מי גורם סבל לשכינה בגלות? אלא - אלו שממשיכים להיות בגלות - השכינה איתם! חלק מהשכינה. ואין חלק באינסוף, אבל זה [...] טוב, מאיפה יצאנו? מהשנאה של העכו"ם? טוב, אולי בדרך עקומה נגיע לנושא. יש עוד יש עוד שאלה?

קהל:...

מניטו: לא, לא שמעתי.

קהל:...כותב בגמרא: שאתה רוצה להדגיש - שאין סבל לכלל, גם אצל הפרט אתה מתכוון לומר שאנחנו לא יכולים להשוות שום סבל ב[...] שכל אחד ואחד סובל. למעשה - כל אחד ואחד סובל. בעניין סבל אמיתי. ואין פה... הסבל מציאותי. כן? הוא סבל.

מניטו: נכון. נכון. זה ההסבר.

קהל: והפרט משתתף בזה. אבל יש ילדים שלא היו [...]בגן.

מניטו: מה?

קהל: יש... אין סבל של כלל. אם יש סבל של מי שכואב לו ברגל, או בגב, כן? וזה הסבל האמיתי. ולזה צריך להתייחס, כסבל, שדברים שגם הם אמרו...

מניטו: ברור. ברור! אבל זה נושא אחר. וזה לא... מבחינת הפרט... לא לא. זה נושא אחר, וזה לא שייך למימד הזה של פטאליות, הכרחיות - שזה יהיה ככה. זה לא התכנית של התורה. למשל והיה באחרית הימים, כשזה יקרה - אם יקרה אז - יקרה גם כן זה אם יקרה. כל הדברים שבנבואה זה רק בבחינת‎ "והיה אם שמוע" והיה אם לא תשמעו. או זה, או זה. אין הכרחיות של: או של זה, מצד אחד, או זה, מצד שני. זה בבת אחת! מהי ההכרחיות? או זה, או זה. ואנחנו חופשיים מבחינת יחיד, פרט, כדי לעשות את הגורל מצד זה, או מצד זה. אבל מהו הכרחי בלי בחירה? המכלול של האפשרויות! זה הכרחי בלי בחירה. הבנתם את זה? מה בידי הפרט? להכריע, ברובו, וכל דור נדון לפי הרוב, בצד זה או בצד זה. הוא יכול לשנות את הגורל של הכלל: שזה או זה, או זה. זה - הוא לא יכול לשנות. אבל - להחליט אם זה ילך ככה, או ככה, זה הוא יכול לעשות. למשל, אני אתן דוגמה. לפני שאני אשכח. יש גמרא בסנהדרין, מפורסמת: "זכה – אחישנה. לא זכה - בעיתה". מדור לדור, אנחנו רואים שדברי חכמים נוטים יותר ל-"בעיתה" מכיוון שראו שמדור לדור דרך הבחירה החופשית! של הפרטים. הרוב בחר מבחינת "בעיתה". אז - פחדו שזה ילך עד "בעיתה" (או בעיטה) אבל מדור לדור היתה בחירה: או זה, או זה. מבינים את זה? למשל אולי בעניין אחר. עניין של בניין בית המקדש השלישי. יש דעות! או שעם ישראל יבנה את זה, או שירד בנוי מן השמים. או זה, או זה! אז - במשך הזמן רואים, שנוטים יותר בדעה אחת, מדעה אחת (אחרת). אני לא אמרתי את זה. זה עושה הבחירה, אבל, שום בחירה של סה"כ של היחידים אפילו כולם, בלי יוצא מן הכלל, יכולה לשנות את תורת ישראל. את תורת כלל ישראל. אבל בתורת כלל ישראל, יש בכל שלב שתי אפשרויות: "זכה - אחישנה. לא זכה – בעיתה". וכן הלאה. "זכה -עזר. לא זכה - כנגדו" האמביוולנטיות של או זה או זה,"עזר, כנגדו"- אי אפשר לשנות. אבל - אפשר לזכות, סליחה או בזה, או בזה. זה מה שאני אמרתי. החופש הוא בפרט. לא בכלל. ולכן היה בכוח של הפרט למנוע את הסבל של הרוב. זה היה בבחירה. טוב?

כיצד יש להתייחס לייסורים?

הקלטת היוטיוב מתחילה מפה..

מניטו: רק רציתי לתקן קצת את העניין המילולי הזה," סבל של הכלל" ואני מפחד מזה. כי הייסורין מתקבלים רק למפרע! לא מלכתחילה. מלכתחילה-אין דבר כזה. זה לא תורת משה. זה לא תורת ישראל. יש דתות אחרות. שמתאווים לזה, כן? אבל זה לא היהדות. זה ברור, כן? למשל בגמרא - אתה זוכר? בברכות. יש הסיפור של ר' יוחנן. שאלו אותו:" חביבין עליך יסורין"? אמר - פשוטו כמשמעו –וזה יהודי טהור- "לא הן ולא שכרן" אם הייסורין באים, אז אני מקבל את זה לקידוש ה.' אבל מלכתחילה - לחפש ייסורים? זה שיגעון! דווקא שונאי ישראל עשו לנו תדמית כזה "אתם כזה"! "בבקשה מכם - תהיו כזה"! כן? "ואם אתם לא רוצים אנחנו נשתדל שזה יהיה"...

קהל: להם יש עוד כמה שמתנהגים ב...

מניטו: מה?

קהל: להם יש כמה עניינים שמקבלים

מניטו: נכון. נכון. נכון, וזו התנהגות גלותית. זה תבנית גלותית. אתם זוכרים מה שאמר הראשון לציון, הרב עוזיאל ז"ל. הוא אמר: אנחנו מחכים לשני משיחים: אחד - בן יוסף. שיוציא אותנו מהגלות, ואחד - הבן דוד שיוציא את הגלות מאיתנו. כן? זהו. אז אתם מבינים מה קורה פה במדרש הזה?

קטע נערך ללא הקלטה- ייתכנו טעויות.

מניטו: מוצאים כמה שמות לאותו הר, באותו מדבר, נמשיך קצת? "מדבר סיני"- שירדה שנאה על העכו"ם". טוב, אז כל הממדים האלו עכשיו המהר"ל רוצה להסביר אותם. תפסתם מה קורה במדרש הזה? היתה שמה שאלה? עדנה. היתה שאלה? כן.

קהל: כן. "הכל צפוי והרשות נתונה" עכשיו אפשר להסביר את זה. וזה - לכאורה כאילו ישנן הבנות. זה בדיוק זה שלגבי הכלל...

מניטו: ברור. יפה. שם - באמת אין בחירה. הבחירה, הרשות "הכל צפוי" אך ורק לגבי הבחירה של הפרט. בסדר?

קהל: ולכן הבחירה ניתנת בתוך

מניטו: כן

קהל: בתוך מכלול של אי הבחירה. נכון? זה משנה, זה לא ברמב"ם. זה משנה. זה בפרקי אבות, כן?

מניטו: פרקי אבות. כן. אבל צריך להוסיף קצת: שיש בכוחו של הפרט, לשנות את המימד של הגורל הכללי. את הצורה של הכל. אבל הכל צפוי. ככה, או ככה, או ככה - הכל צפוי. איך זה יהיה במציאות, זה בכוחו של הפרט לגרום את זה." לגרום את זה" - כך אומרים?

קהל: לגרום לכך.

מניטו: לגרום לכך. כן. כך למשל, "ועבדום ועינו אותם 400 שנה" זה מספיק להיות גר בארץ נכרייה - וזה עינוי, וזה עבדות. זה מספיק להיות... אם היינו זוכים יותר, במצרים למשל, אז - סתם, העובדה, שאנחנו נמצאים במצרים -זה העינוי. כן? לא זכינו. אז בא העינוי במציאות. במימד אחר, במדרגה אחרת. המצב צפוי. איך יהיה במציאות? זה תלוי במה עושה הפרט בבחירה שלו. זה למשל - בדוגמא אחרת לגמרי. זה דוגמא שאני לוקח לפעמים, כדי ל[הסביר] את כוונות המצוות. מה כתוב למשל בעשרת הדברים? "לא תרצח". אבל למי מדברת התורה? לעם ישראל. השופרא דשופרא דכל המין האנושי ומה אומרת התורה לאותו עם ישראל? "לא תרצח" אז - האם הכוונה רצח - רצח? ברור שהכוונה של התורה מדברת על ישראל לומר לו - "לא תרצח?" או "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" רק המאמינים באחדות ה' אומרים: "שמע" תיזהר: ה' אלוקינו ה' אחד" במה מדובר? זה במדרגות אחרות. "לא תרצח" אפילו בדיבור שלך. אפילו באיזה מבט שלך. ברור שזה לא צריך להיות רצח עם סכין. כן? זה גם כן נקרא "רצח", אפילו בדיבור. הכל תלוי באיזה מדרגה זה... והגויים מבינים את זה: מה קורה בלבנון? כן? לא עשינו שום דבר! אבל אתם רצחנים [יהודים] במדרגות אחרות. טוב. זה אותו עניין. מה שכתוב בתורה, זה יכול, זה הכרחי, אבל - זה יכול להתגלות במציאות במימד זה או אחר. זה תלוי בבחירה. של הפרט. אני חושב שפה יש דיוק חשוב. זה מובן. לכן אפשר לקשור את זה: "הכל צפוי" לכלל. [והבחירה – נתונה]. והשאיפה של הצדיקים, זה דווקא להסתלק מאותה בחירה. כי אם אנחנו מבינים את זה, לאותה בחירה שנקראת: "חופש הבחירה" יש מדרגות של הבחירה של האמיתית. "וקראתם דרור"- זה משהו אחר. כי מהי הבחירה? להיות מסוגל לעשות - או הטוב, או הרע. זה מסוכן, כן? יש אפשרות גם - או הרע. אז הצדיק האמיתי הוא לא רוצה להיות בה. על בחירה כזו. והזכות שלו שלוקחים ממנו את הבחירה הזו. הבנתם את העניין? כן? אז - הוא יותר כללי. וזה השמחה שלו. כן טוב - אני חושב שיש [גרים] לזה. צריך גיל של בחירה וגיל של, נאמר - התבגרות מה?

קהל: [...]

מניטו: כן. גיל של "ידיעה", נאמר. וכשיש ידיעה, אם הידיעה היא אמיתית, אין בחירה. הבנתם את זה כשיש ידיעה אמיתית, מי יכול לזוז. כן? זה סימן של ידיעה. ו"אתה חונן לאדם דעת", זה היעד. כן? זה מה ש"חכמי לב"

מניטו: יפה. זה דווקא המדרגה של "חכמי לב?" נכון. יפה. זה אותו.. בדיוק אותו פסוק. "וכל חכם לב", ו"לב כל חכם לב" "נתתי חכמה" זה אותו עניין. כן? אז מה קרה "לאחר?" מצד ה[הברית]?

מניטו: זה סימן שלא שימש את רבו כל צרכו. לא היה לו ידיעה, אז היה לו בחירה. לא הבין העניין. לא הבין.‎ אז היתה בידו בחירה. הבנת? עניין של "קן ציפור", כן? לא הבין במה מדובר. ואני חושב... אני רוצה להסביר: כי - אלישע בן אבויה זה גדול, כן? כבודו מונח. זה לא עניין של קטנים. לגבי גדולים אלא מה? הידיעה הזו - זה לא רק הבנה דרך השכל. זה ה... איך אומרים? הרצון של הנפש. לא הרצון של הנפש. לבחור - לחשוב ככה, ולא ככה. אח"כ השכל בא לתת לך טענות? לשון טענות, אבל זה בא אח"כ, כן? ומה היה הטעות שלו? הוא לא הבין מה זה עולם הבא! לכן הוא גם לא מבין מה קורה בעולם הזה. מכיוון שלא תפס עניין של עולם הבא. וצריך להבין את זה, שאפשר להיות חכם גדול וכופר בעיקר. חכם גדול בחיצוניות של החכמה. העניין של "ארבעה נכנסו לפרדס", כן? רק מי שנכנס "לפני ולפנים" יצא בשלום. מי שהסתפק בפשט, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק בדרש, במדרש, קרה מה שקרה לו. מי שהסתפק ברמז - קרה מה שקרה לו. עקיבא - נכנס בשלום, יצא בשלום. והוא הגיע ל-ס' של הפרד"ס. האחרים, פשוטו כמשמעו -"אחרים" הסתפקו במדרגות פחותות. תפסתם את העניין?

קהל: וכולם נקראים" אחרים"?

מניטו: מה?

קהל: כולם בחזקת" אחרים?"

מניטו: לא.‎ בחזקת "אחרים", ברור. אחד נפגע, אחד... וזהו זה.

קהל: איך להסביר את מה שאתה אמרת לגבי..."גדול מחברו יצרו גדול הימנו"?

מניטו: איך? תסביר אתה?

קהל: מעין זה, מתייחס ל...

קהל: [...]

מניטו: אה. מכיוון שיש קצת סתירה. כן?

קהל: כן. יש סתירה [...]

מניטו: זאת אומרת - מה? מה אתה אמרת? תקופה האמצעית. כל עוד שהוא מתרבה בחכמה, גדול אז ברור

קהל:...ועד שהוא מגיע לשלב

מניטו: נכון. זאת אומרת ה... הסיכונים של הבחירה שלו הם יותר חמורים. כן. זאת אומרת זה עניין של "להרבות ב" זה סימן שלא הגיע למדרגה שצריך להגיע. להרבות ב..." כל המרבה דברים" למשל, "מביא חטא" כל עוד שיש ריבוי - זה סימן שלא הגיע לתיקון. למשל "טוב מאד" זה פחות מ-"טוב" כל עוד שיש "מאד"- עוד, עוד, עוד, עוד - זה פחות מ-"טוב". טוב זה סתם טוב. טוב? אז נמשיך.

 

{bfaccordion-slider שיחות על הנצרות}

 

שערי אורה 37-38

"ולפיכך כל שבעים שרים שעומדים מבחוץ, לשורה פנימית" לשורה פנימית - כי בשורות החיצוניות יש עוד, יש עוד, ויש עוד, עד אינסוף. כלל הדבר: כל בריאה -יש לה מלאך מלמעלה. ולכן ריבוי בבריאה, בעולם העשייה, זה מורה על האינסוף של דמויות למעלה. לפי הכלל שראינו כבר: "דע, מה למעלה? ממך" כל ברייה וברייה יש לה 'מזל,' יש לה מלאך. אבל צריך להבין את זה, שאין שום ממשות לאותן צורות. אלא מלמעלה למטה. אין שום ממשות מלמטה למעלה. מלמעלה למטה, זה נאצל משורש כל האצילות. אבל מלמטה למעלה - ה' לבדו. זה מובן הכלל הזה? ראינו את זה הרבה פעמים. ועבודה זרה זה דווקא להתייחס לאותן מדרגות כאילו נמצאות בפני עצמן.

קהל: אצל יעקב, שהוא חלם על סולם, אין עניין... עולים ויורדים? זאת אומרת...

מניטו: אה, אפשר לקשור את זה. אני לא חושב שזה אותו עניין ממש, אבל אפשר לקשור את זה. כי המדרשים הסבירו מה הסדר הזה של עולים ויורדים. אפשר לקשור את זה, ברור, כן.

קהל: אז יש בחינה של למטה ולמעלה.

מניטו: לא,

קהל: בנפש החיים נדמה לי שהוא מזכיר את זה.

מניטו: אבל אסור להתייחס לזה!

מניטו: זה דווקא עובדי עבודה זרה שתופסים את זה. גבי ישראל נאמר: ה' לבדו. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. קודם כל, אנחנו חיים בתקופה שאין התגלות. מאז סיום תקופת הנבואה, אין התגלות של הדברים האלו. יש מאמר בגמרא, ואני לא זוכר בדיוק את המקור, אני חושב שזה במסכת ברכות אלמלא העין יכולה לראות מה יש באוויר, אף נפש לא יכולה להחזיק מעמד. נכון? זה בברכות, כן? אתה זוכר איזה פרק? לא. זה מובן? כי הזכות, לא - זה לא הזכות, אבל החסד שעשה הקב"ה לגבי עם ישראל, מאז חורבן בית המקדש, שההתגלות הסתיימה. ולכן אין עבודה זרה בישראל אחרי סיום תקופת ההתגלות. זוכרים את התפילה של עזרא? שהתפלל. והתפילה התקבלה, אבל כדי שלא יהיה סכנה של עבודה זרה, צריך לשים קץ להתגלות. כשיש התגלות - מי שרואה רואה. מי שטועה - טועה. עם ישראל רואים רק את הקולות. "ותמונה לא ראיתם." זה סגולה של עם ישראל. אבל בתקופת ההתגלות, כל בני אדם ראו מה שראו! כל אחד לפי המתכונת נפשו, ראה מה שראה. אבל מכל מקום, זה היה אסור לישראל. זה היה רשות לאומות העולם. להתייחס לבורא העולם דרך התמונה של השרים שלהם. זה היה רשות להם, אבל זה היה אסור לישראל. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה שאין סכנה כזו. מכיוון שהבן אדם המודרני הוא לא מסוגל אפילו להיות עובד עבודה זרה. אין לו אותה סכנה. זה המחיר שהיה צריך לשלם כדי לגמור עם העבודה זרה. !וזה פלא כי כל התקופה של הנביאים, של הנבואה, היה עבודה זרה בישראל. מיד, בהתחלת אנשי כנסת הגדולה, המשנה, כל שכן הגמרא - כל זה הסתיים. מה בא במקום העבודה זרה? זה נקרא 'מינות.' בעולם החיצוני, כשאתה רואה, אתה רואה - אז אתה טועה בעבודה זרה. אבל כשאין התגלות בעולם החיצוני, אז אותה סכנה של עבודה זרה נקראת: מינות. :יש פסוק מפורש "אמר נבל בליבו אין אלוקים." הפירוש הוא: משום עסקי לבו. זה מינות. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" "אחרי עיניכם" - זה עבודה זרה, "אחרי לבבכם" - זה מינות. )בבלי, יב, ב( בתקופה של עבודה זרה לא היה מקום למינות. כי ראו כל כך התגלויות, שלא היה מקום למינות. מי יכול להכחיש? ראו! אבל אחרי סיום תקופת הנבואה, אז התחדשה המינות, זה משהו אחר. המינות במובן של שלילת מציאות הבורא, מציאות האל, זה אפיקורסיות במובן הבסיסי של המילה.

קהל: מה עם הכוח שהיה לנצרות? שהיה לנצרות, כדת, במינות. והמעשים, מה שהם מספרים, מעשי ניסים.

מניטו: כי דווקא

קהל: זה הצד... אם הבנתי את השאלה, מה נתן לנצרות להצליח כל כך בין כל כמה צורות של מינות כאלו? לא של מינות, של עבודה זרה.

קהל: גם, האם זה לא עניין של עבודה זרה?

מניטו: זה עניין של עבודה זרה.

קהל: שאין עניין של התגלות אצלם?

מניטו: לא, ברור שלא. כי סוד ההצלחה של הנצרות, זה שבמיתוס שלהם התייחסו לזהות של עם ישראל. כל המסתורין שלהם - זה סתרי תורה של עם ישראל. הכוח שפועל במיתוס של הנצרות, זה כוח החיוּת שבישראל. הם לקחו את הזהות של ישראל כשיתוף שלהם. הבנת מה שאני אומר? .

קהל: כן

מניטו: רק דקה. יש לי שאלה על מה שאתה אומר. אני רוצה להבין, ,במיוחד הנוצרים ממשיכים סיפורים של מעשי ניסים, או של מעשי... זה רק שקרים גמורים, או יש גם איזושהי התגלות?

מניטו: זה שאלה אחרת! זה לא עניין של עבודה זרה, במובן של השאלה הראשונה שלך. אין שום התגלות של האליל שלהם. אבל זה תוצאה מהאמונה שלהם. זה בדמיון הדתי, נאמר. ומכיוון שאמונה שלהם וזה השאלה שלך: מאיפה הכוח של האמונה שלהם? כי במה הם מאמינים? בישועה מבעיות של נפש האדם. מכיוון שהלבישו את זה דווקא במה שאנחנו מגדירים כ'סתרי תורה,' המסתורין של ישראל, של עם ישראל, אז זה נתן את ההצלחה שלהם, בבחינת עבודה זרה. אבל...

קהל: אתה מדבר על השילוש? לא, אני מדבר לא רק על השילוש, זה עניין תאולוגי מאוחר. אלא על הפרצופים שהם מכנים כ'אלקות.' זה פרצופים של הזהות של ישראל, כפי שהתורה מספרת אותם לנו. אבל בשבילנו זה סתרי תורה, דהיינו... אולי פעם הסברתי את זה: מה ההבדל בין מסתורין וסתרי תורה? אצל הגויים יש מסתורין. מה זה מסתורין? זה ידיעה שאין לך, ואתה לא יכול להשיג אותה. זה מסתורין. סתרים, סתר - זה ידיעה שאין לך, אבל אתה יכול להשיג אותה אם מישהו מוסר לך את המפתח. זה הבדל מהותי. אני לא זוכר אם אני סיפרתי את זה פעם. לפני הרבה הרבה זמן, דורות, הייתי אחראי על הסטודנטים היהודים בצרפת, והשתתפתי באיזה מחנה כלל עולמי של סטודנטים באותה תקופה, מיד אחרי מלחמת העולם. ואני הכרתי שמה סטודנט אחד, נציג של ההתאחדות של יוגוסלביה. כשהיה צעיר היה נוצרי, ואחר כך היה מרקסיסטי. עכשיו אני לא יודע מה הוא עושה... (צחוק) והוא סיפר לי איך עזב את הנצרות.

קהל: מסתמא הוא צריך להיות מוסלמי עכשיו.

מניטו: אה, מוסלמי? (צחוק) אז הוא סיפר לי איך הוא עזב את הנצרות. כשתפס שמדובר רק בעניינים שקשורים לשבט קטן מהמזרח הקרוב, שקרוי 'עם ישראל' משהו מוזר, אקזוטי, מה שייך לנפש של מי שנולד ביוגוסלביה לעם הזה שנקרא 'ישראל?' אז הוא ויתר על כל זה, הוא זרק את כל זה. זה לא שייך לו! וזה נתן לי להבין מה אמרו השליחים שלהם כשדיברו על המסתורין באמונה שלהם. זה פשוט מאוד: כשעובדי עבודה זרה שאלו אותם: במה אתה מדבר? אז היו משיבים: אתה לא יכול להבין במה מדובר, זה שייך ליהודים. זה עניין של משפחת היהודים. אצלכם זה מסתורי. זה מובן, כן? ולכן כשלומדים בשורשים של הנושא, את השורשים של אמונה של הנוצרי, הדבר הוא פשוט מאוד: הם מתייחסים לישראל כשיתוף לבורא, בין הבורא ואומות העולם. ולכן הכוח של המיתוס שלהם זה הכוח של האמת של ישראל, בבחינת עשו, שהיה תאום של יעקב. זה לא סתם, זה בא מאותו שורש. תודה לאל שהם שכחו את השורשים שלהם. לא תופסים ולא מבינים מאיפה זה בא. מאמינים. אבל הכוח של האמונה שלהם - שהם צריכים ישועה. שהם צריכים גאולה. גאולה ממה? דווקא מהאי-יכולת לעמוד על הבעיה של טוב ורע. אי-יכולת. אין להם תורה. ואין להם כוח של תורה. והם צריכים גאולה, הם שואפים לזה. שואפים לזה דרך איזה אסטרטגיה מאגית של התאולוגיה שלהם. אבל במה מאמינים? בישראל כגואל העולם. זה מובן? טוב, מה השאלה?

הרב שרקי: איך זה שיש יהודים שהתנצרו? כלומר, לפי זה, זה פלא.

מניטו: כן, תשמע. לפי הניסיון שלי, אני מכיר כמה מהם, לא הרבה. הבעיה של יהודי שמתנצר, זה לא שהוא מאמין כנוצרי. אלא זה יותר חמור. זה מחלה נפשית יותר יותר עמוקה. הוא רואה את עצמו כמשיח. זה ברור מה שאני אמרתי? זה מחלה של יהודים.

הרב שרקי: זה יכול להסביר את פאולוס?

מניטו: לא. הוא לא רואה את עצמו כתלמיד של ישו. הוא רואה את עצמו כישו. יהודי שמתנצר. שאול הזה (פאולוס), זה עניין אחר לגמרי. הוא שיסד את האמונה של הנוצרים. כי הנוצרים הראשונים, שהיו גם כן יהודים, ורוב מהם שומרי תורה ומצוות, כן? היו מאמינים במשהו אחר לגמרי מהנצרות הנוכחית. מאחרי שאול (התרסי), פאולוס. הוא שיסד את ה... ויש הרבה מהוגי דעות של הנוצרים שמתחילים לגלות שיש בעיה פה. כי הישו של הנוצרים הראשונים, לפני פאולוס, הוא אחר לגמרי מאותו דמות שאנחנו מוצאים בכתבים של פאולוס. הוא אחר לגמרי. זה היה איזה כת משיחית, תמהונית, כמו שיש עכשיו בישראל גם כן. אבל לפי דעתי, זה עניין של מחלה נפשית ורואים את עצמם כשייכים לדמות המשיחית. הגויים, שהם נוצרים, שואפים לזה, אבל הם לא יכולים. מכיוון שלא נולדו יהודים. אבל ליהודי יש עדיפות.

הרב שרקי: זה ההסבר של השאלה שלו, שהוא עבר התגלות פאולוס, החוויה שהוא עבר, .גם כן, בדרך לדמשק

מניטו: כן, אבל תשמע. יש רק פסוק אחד באוונגליון, רק פסוק אחד, בדרך לדמשק, אבל זה דומה מאוד למה שמגדירים כ'גנוסיס.' ולא התגלות ממשית. כי היה אפיפיור, מי שקדם לאפיפיור הנוכחי, שכחתי את שמו, שאמר שהייתה לו התגלות. אמר את זה

קהל: פאולוס השישי?

מניטו: כן, כנראה, כן. והיו שתי תקופות בחייו: לפני ההתגלות, ואחרי ההתגלות. זה ידוע. אבל מה שהוא מספר זה עניין של גנוסיס, זה לא עניין של התגלות.

קהל: כנראה שהם יודעים שזה כבר הסוף שלהם.

קהל: מה ההבדל בין גנוסיס לבין?...

מניטו: אה, מה ההבדל? גנוסיס זה איזה מין תאולוגיה שחושבת שלא הייתה נבואה, אלא התגלות שכלית של סודות העולם. שהשכל האנושי יכול לתפוס את זה, אם הוא מפענח את מה?

קהל: מכמני העולם.

מניטו: למשל. דרך כל כתבי קודש של כל אומה ואומה, של כל תרבות ותרבות. הם לא מאמינים בהתגלות. ולא מאמינים בבורא עולם. חוץ מזה, יש להם שיטה על התורה, שהאל האמיתי זה לא שם הויה. אלא דווקא הנחש. ולכן הנצרות בהתחלה הייתה צריכה להילחם נגד הגנוסיס. כמו היהדות גם כן. אבל המוקד של הבתי מדרשות שלהם היה דווקא בדמשק, באותה תקופה. אז התגלות מדמשק, זה לא סוד. כולם יודעים במה מדובר.

הרב שרקי: זה מתואר ברגש, .לא בשכל

הרב שרקי: זה מתואר כדבר רגשי.

מניטו: לא רק רגשי, לא. שכלי. הם... זה מה שנקרא בלועזית occultisme יש להם קשר עם הטבע, גם כן רגשי, אבל אצלם זה שכלי קודם כל. למשל, בדרום צרפת, אלו שמגדירים כ'קטרים' Albigeois וכן הלאה היו שייכים קצת לזה. ויתכן מאוד שהתאולוג הראשון היה פאולוס הזה. והוא ייסד את הנצרות, על דווקא מה שהתחלתי לנסות להסביר: על עם ישראל כגואל של העולם. בבחינת 'בן יוסף.' ככה התחיל המיתוס אולי. לא, השאלה שלך היא חשוב מאוד. מאיפה בא הכוח של ההצלחה של אותה עבודה זרה? כי דת מאותה צורה, של גואל אחד, שבא במקום המצוות, היו המון מאותה תקופה. למה דווקא היא הצליחה? זה יצא מהיוונים, כן? למה דווקא היא הצליחה? כי המיתוס שלהם הוא המיתוס של ישראל. והשורש הקבלי הוא יותר עמוק: זה עשו. זה דווקא עשו. זה ישראל הטבעי, ישראל בבחינת נחש. בשורש עשו. יש בזוהר כמה רמזים על הנחש הקדמוני. אז זה דת של הנחש הקדמוני. טוב, עכשיו הם שכחו את כל זה. מהר מאוד. והם ממש מאמינים בצורה נאיבית שהם ה'ישראל האמיתי,' מכיוון שישראל ההיסטורי הוא מעד, הוא חוטא, הוא לא הבין שדת זה רוחניות, הוא חרדי, ולכן... (צחוק) תפסתם?

קהל: למה... יהודי שהתנצר

מניטו: הוא חולה! תשמע,

קהל: הוא מאמין שהוא המשיח לא לא, זה מחלה. תשמע, הוא רואה גבי נפשו הפרטית מה שהתורה אומרת גבי כלל ישראל. זה המחלה. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת המשיח יכול להיות רק כללי

מניטו: לא, המשיח הוא יכול להיות רק המשיח של כלל ישראל. ודרך כלל ישראל - של כל העולם כולו.

קהל: אז הוא חושב שהוא יכול לגאול רק את עצמו?

מניטו: לא! הוא חושב שהוא הכוח המשיחי הזה. אולי אני אסביר את זה בצורה אחרת. יהודי אמיתי, בריא בנפשו, לא יכול להיות נוצרי. זה מגוחך אצלו. דווקא יהודי לא יכול להיות נוצרי. אז יהודי שכן מתנצר, זה סימן שהוא חולה נפש. (צחוק)

הרב שרקי: ברגסון.

מניטו: ברגסון זה הגאווה של הפילוסוף. זה עוד דוגמאות. זה הגאווה של הפילוסוף, זה כוח הפילוסופיה. אבל הוא רצה להיות דווקא המייסד של הנצרות האמיתית. הפילוסופית האמיתית. ואני מצאתי את התהליך שלו בפילוסופיה שלו. טוב, זה עניין קצת ארוך, אם אתם רוצים פעם נלמד את זה. היה לי ויכוח, לפני כמה שנים, היה איזה יום הולדת של ברגסון בצרפת, ]במרכז] רש"י. כן. היית שמה? אז זה היה ממש מגוחך: היה כומר שם, Le P?re Dupuis שהוא אמר: שברגסון היה יהודי גדול. ואני אמרתי לו שברגסון היה נוצרי גדול. (צחוק) הוא לא ידע איפה הוא היה.

קהל: סליחה, האם אדמו"רים חסידיים שלפחות צאן מרעיתם ראה בהם גם בעבר וגם בהווה, כמשיחיים?

מניטו: כן...

קהל: יש משהו, מעין הדמייה לאותה תופעה.

מניטו: כן, אבל בצורה אחרת לגמרי. בצורה אחרת לגמרי. יש אצל החסידים האמיתיים, יש חוש הומור שמונע את העבודה זרה.

קהל: זה צניעות ירושלמית אולי לפני הציניות המקומית הם באמת מאמינים שהרבי הזה, או הרבי הזה, הוא פעל כוח גאולה כמשיח...

קהל: או שגם הרבי בעצמו מאמין בזה

מניטו: לא. השאלה: למה הוא לא מגיב כשהחסידים שלו אומרים את זה? זה שאלה. אבל אני לא מאמין שהוא מאמין בזה.

קהל: היו גם אחרים לא רק בדורנו.

מניטו: כן. משיח שקר. אבל אם מדברים על החסידים האמיתיים, הם רואים דמות של צדיק. צדיק כ - אפשר לומר - אמצעי בין הקב"ה ו... אבל צדיק. לא משיח. אף על פי שאומרים, אבל זה פשוטי עם שאומרים משיח. שמע, אני לא יכול להסביר איך אני מרגיש את זה. מכיוון שדווקא אני ספרדי, אני לא חסיד. אבל כספרדי יש לי נטייה להבין מה קורה אצלם, מה קורה בנפשם. זה לא עניין של משיח בצורה של המשיח הנוצרי. זה עניין של צדיק שיש אלקות בו, אלקות, גילוי של אלקות, אבל זה עניין אחר. צדיק זה משהו אחר. אצלם זה ממש אליל, זה ממש אליל אצלם, אצל הנוצרים. זה אל.

קהל: אמרת מקודם דבר מאוד חשוב שלגבי הנצרות, אז הם צריכים להיוושע מהבעיה של טוב ורע.

מניטו: נכון עכשיו, יש כמה מאמרי רז"ל, יש באמת את החוויות של החסידים, דבר כזה: שמעשיו ודיניהם של הצדיק הם מכפרים.

מניטו: תשמע, אבל זה שונה מהשבתאות. זה שונה מהשבתאות! השבתאים היו ככה, באותו כיוון. שצריך להיוושע מהבעיה של טוב ורע. במושג פשוט מהבעיה המוסרית. כי יש להם פחד מעץ הדעת טוב ורע. יש להם פחד מזה. מכיוון שיודעים בנפשם שאין להם שום כוח להתגבר על זה. נגיע לאיזה פרט של הנושא. ובעיקר מכיוון שאין בהם כוח התשובה. אז לקבל תורה בלי כוח התשובה - זה בלתי אפשרי. הם אבודים. והם אומרים את זה בפירוש! ובעיקר פאולוס. הישועה דרך התורה זה אבדון, גיהנום. וכל פעם אני תוהה: לא חושבים על התשובה? זה דבר כל כך פשוט ליהודי. אין דבר שעומד בפני התשובה. אבל זה - אי אפשר, הם אינם מסוגלים לתפוס את זה. ונראה אחר כך שזה... לא, אחר כך, קיבלו המושג תשובה מהיהדות, מהתורה, אבל המושג 'תשובה' אצלם, זה כלל ועיקר לא עניין של התשובה מהחטא. אלא זה התשובה - מה שאצלנו מגדירים כ'גיור,' הם מגדירים כתשובה. המילה היוונית זה m?tanoia בצרפתית זה repentir אצלם זה conversion זה 'גיור' אצלנו. התשובה אצלם זה להגיע לאמונה. לא לכפר על החטא. אין דבר כזה. לא לא, תשמע, צריך ללמוד את התאולוגיה שלהם. זה ברור

קהל: הפונדמנטליסטים זה קיים...

מניטו: כן.

קהל: לא, זה קיים העניין של התשובה.

מניטו: למשל?

קהל: אצל הפונדמנטליסטים

מניטו: למשל? תן לי דוגמה. איזה חטא למשל?

קהל: לא רק על עניין קבלת ישו, כדמות, שמים דגש על שנגמלו מסמים, מאלכוהול, מעישון, מנשים, וכהנה וכהנה,

מניטו: כן. הודות ישו. ישו עשה את זה.

קהל: זה חלק מ...

מניטו: לא, אדם שקיבל את ישו צריך לפשפש במעשיו, אני מדבר עכשיו יותר.... על ה... בארצות הברית זה קיים שם להחזיר את... כן, אבל תשמע, אולי אני אגדיר את זה בצורה אחרת. כי אצלם, המושג של 'חטא' זה לא חטא גבי תורה, כחוקת הישועה, כמו שאנחנו לומדים את זה ביהדות. המושג של 'חטא' זה חטא של דרך ארץ. כי לא חטא ולא זכות לא יכול להטות את הישועה. רק האמונה שלהם באליל שלהם יכולה לתת את הישועה. לכן התשובה אינה האפקט הדתי של גאולה. ואנחנו נגיע לאותו נושא אחר כך, כי אם אנחנו שואלים את עצמנו: מה קרה ליהודים שיסדו את דת הנצרות? הם ידעו שכל חטא אפשר לכפר דרך התשובה. היו יהודים, כן? אבל היו צריכים למסור איזה אמונה לגויים שאין להם אותו כוח של התשובה. ולכן אין שום רמז באוונגליון שלהם, אין שום רמז לזה, שאפשר להתגבר על החטא דרך התשובה. שום רמז. אחר כך קיבלו את המושגים של היהדות, והכניסו את זה בתאולוגיה שלהם. למשל, האמונה, המושג 'אמונה' שלהם, זה אמונה של הגאולה - אבל דווקא כפי שאמרנו: לא של הגאולה ממצב קיומי של בריאה. אף על פי שמייסדי הדת שלהם ידעו שזה האמונה שרצו למסור. אלא דווקא אמונה שאפשר להיגאל מהקללה של טוב ורע. ולכן שמו את הדגש כל כך חזק על חטא של אדם הראשון. אני לא אומר שביהדות זה לא קיים. זה קיים, אבל יש אופק אחר לגמרי של חטא של אדם הראשון. על העניין של החטא של אדם הראשון, למדנו את זה פעם באיזה שיעור, אני חושב פה, כי לפי היהדות אפשר להינצל מזה. אף על פי שבקבלה יש חומרה עצומה על התוצאה של החטא של אדם הראשון, אבל מכל מקום התורה ניתנה ככפרה על אותו חטא של אדם הראשון, אפילו אצל המקובלים. אצלם - זה לא בא בחשבון. אף דבר לא יכול לכפר על אותו חטא של אדם הראשון. דהיינו, במושגים הפילוסופים הפשוטים: זה נפש של אדם שמודע שאין בכוחות עצמו, כאדם, להתגבר על העניין של טוב ורע. אין לו את החוקה של זה. ויתרה מזה, אין לו אפשרות להינצל מהחטא כשחטא. הוא צריך לשוב מדרכיו, אבל החטא נשאר חטא. רק הישועה שבאה מהאליל שלהם - גואל אותם. לא הזכות, כפי שאנחנו אומרים.

הרב שרקי: גם אצלנו יש 'סיעתא דשמיא' "אם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו."

מניטו: כן אבל

מניטו: לא לא, אבל תשמע, המושג מסביר את העניין. זה סיעתא דשמיא, אבל העיקר הוא בא משלך. העיקר זה משלך. טוב, אפילו שאני משוכנע שיש בהיסטוריה של היהודים מחוץ לחוגים של הנוצרים, הייתה נטייה, אמרתם את זה קצת, נטייה להאמין בזה. שאין בי שום כוח אם הוא לא מציל אותי. אבל זה הבורא! זה לא האמצעי הזה, שהוא הבן של האב, שהאב נתן את התורה, הבן מציל מזה... זה מובן? ואני יותר ויותר משוכנע, שבהתחלה, היהודים שיסדו אותה דת, הם סימלו את ישראל כגואל של אומות העולם. בפרצוף הזה של עשיו. כי עשיו אותיות ישוע ולכן אני חוזר ואומר, לפי הניסיון שלי, אין לי שום יוצא מן הכלל: זה קשה מאוד לנסות לרפאות יהודי שהתנצר. הצלחתי פעם, אבל לא, לא כל כך. יהודי אחד, שהיה שייך למשפחה של אדמו"רים, התנצר במלחמה, במלחמת העולם, המשפחה סוף סוף, התגלגל הדבר, שלחו אותו אליי. והוא היה כבר כומר, כן? היה מכיר את התנ"ך בלטינית. ד"ר בתאולוגיה קתולית. אבל סוף סוף חזר בתשובה, אבל לא כל כך. נשאר אצלו, אני לא רוצה לנקוב בשם, נשאר אצלו איזה פגם נוצרי מובהק. טוב, מכיוון שחזר בתשובה, הוא רואה את עצמו כיחיד בכלל ישראל, אבל, אגב, נשאר גלותי. זה אומר דרשני, כן? זה לא כל כך חמור. אבל מכל מקום, נשאר אצלו משהו. יש אצלו בעיה של נפש. יהודי שמתנצר, זה סימן שיש בנפשו איזה פגם. ברור. זה מובן? ורק רופא נפש יכול להחזיר אותם בתשובה כנראה. תשמעו, אני לא רוצה להגזים, מי שרואה את עצמו כדתי, בדומה לנצרות, אפילו אם הוא יהודי, הוא חולה נפש. וזה קיבלתי מהרצי"ה ז"ל. היה מסביר את זה פעם ככה: יהודי כדי להראות כאפיקורוס, הוא צריך להיות א-נורמלי. וגוי, כדי להראות את עצמו כדתי, הוא צריך להראות לעצמו כא-נורמלי. כי גוי דתי זה לא לא נורמלי. יהודי אפיקורוס זה לא נורמלי. טוב, זה משהו עמוק מה שהוא אמר. ולכן, כשיהודי הוא דתי בצורה של הנצרות - זה אומר דרשני. זה לא נורמלי (צחוק( אפילו אם הוא נשאר יהודי. אבל הוא דתי כזה, איזה מין... חוויה... מוזרה.

קהל: כל מיני סיפורים שהיו מהמתגיירים תמיד, מכניסים את עצמם .כאילו העמוד של הכנסייה

מניטו: כן. חוץ מזה, יש תופעה של נאיביות עמוקה מאוד. אני קראתי את הספר של לוסטיגר הזה, שממש - או שהוא באמת נאיבי, או שהוא רשע מרושע. מי ששכח. אני חושב שזה שני דברים ביחד. גויים, כשקוראים את התנ"ך, מייד אחר כך מתחילים לקרוא את הברית החדשה, הם רואים את הפער. זה מגוחך, אינפנטילי. פתאום.

שערי אורה 22

מתוך שיעור על שכם ודינה –

זה אותיות שכם.

קהל:

מניטו: אני אסביר את זה. זה שאלה יפה. כי עד כאן, כל הבעיה שהאדם היה צריך לפתור, במישור של בן אדם לחברו, זה בין אח לאח. קין הרג את האח. אין אח, אין זולת. המילה 'אח' מסתלקת מהמקרא. ולכן יש איזה מין ארכה שנותן הבורא לקין. עד שיתברר אם הוא באמת רשע או נקי - אותיות קין, או צדיק. ונתן לו, כעזר לאותה בעיה של בן אדם לחברו, את העניין של הבן. כי אם... ויש איזה זיקה למה שאומרים הנוצרים, אחר כך אני אסביר את זה. ואם אי אפשר להתייחס לאח כזולת, אולי יש פתרון דרך היחס של האב לבנו. וזה העבודה זרה של הנוצרים. הישועה של העולם, של חטאו של קין, באה דרך הבן. תפסתם את הקשר? זה קשה ליהודי לתפוס את זה, אבל זה אותו... ולכן עובדים לבן כבן, "ואהבת לרעך כמוך" זה בלתי אפשרי, אלא דרך הבן. אז נותן לו בן ששמו 'חנוך.' המחנך היה צריך להיות הבל, האח, הרועה. הוא הרג את המחנך. אז הוא מחזיר לו את הפונקציה של החינוך דרך חנוך. מה עושה? הוא לוקח את הערך שהוא האדם, הנפש של האדם, ונותן את השם לעיר. הוא הורג שנית את הבן אדם. הערך זה העיר, זה לא האדם. אני למדתי

שערי אורה 61

לפי התורה לא צריך לישמעאלי להיות יהודי כדי להיות צדיק. הוא יכול להיות ישמעאל צדיק. אבל המושג הזה, של 'עשו צדיק', לא נמצא בתורה. עשו צדיק זה יעקב. כי היו תאומים. זה מובן. ולכן אין...

הרב שרקי: "באותה שעה נשקו בכל לבו?"

מניטו: מה? "באותה שעה נשקו בכל לבו" )ספרי, ט, י( ב"וישקהו" )בראשית, לג, ד(

מניטו: כן כן, "באותה שעה," באותה שעה. זהו. זה פרה-פיגורציה לסוף הנצרות. (צחוק)

קהל: ואם אחד...

מניטו: רק דקה, אתם רואים אפיפיור מנשק את?... אפילו יוסי שריד? אין דבר כזה.

קהל: אין דבר כזה?

מניטו: ברור (צחוק)

קהל: האם אפשר להיות צדיק, בשביל צאצאי עשו, דרך...

מניטו: גיור.

קהל: [דרך] שבע מצוות בני נח?

מניטו: לא. דווקא זה שאלה מעניינת, אבל אני צריך שעה כדי להשיב לה. רק בקצרה, דרך ראשי פרקים: אני חושב, ולמדתי את זה אצל הרב, הרצי"ה ז"ל, ולא קיבלתי תשובה סופית, כן? השארנו את הנושא דרך הלימודים. אבל ליבון השאלה - הספקנו. לפי דעתי, כל אדם יכול להיות בן נח, חוץ מנוצרי. כי יש בנצרות דברים נוגדים את שבעה מצוות בני נח.

קהל: כמו מה?

מניטו: ויש מחלוקת אצל הפוסקים. למשל, ואני חושב שיש דברים בגו: אצל הפוסקים הספרדים, ובעיקר אלו שהיו בספרד ובדרום צרפת, יש נטייה לקולא בזה. אצל האשכנזים, אין שום ויתור. יש שני דברים. אחר כך אני אחזור לשאלה שלך: הצאצאים של עשו. אבל קודם כל במישור של עשו עצמו. הכנסייה עצמה. יש עניין של השיתוף, ויש עניין של אבר מן החי. ואכילת הדם. רק דקה, אני מתחיל עם... יש דברים עם עשיו. אני רוצה להסביר את זה: שיתוף זה מותר לבן נח. אבל השיתוף של הנוצרים הוא מיוחד במינו: מכיוון שהם מגדירים את עצמם כ'ישראל.' אבל השיתוף אסור לישראל. ולכן צריך שנוצרי יוותר על שם 'ישראל,' כדי להיות בן נח. כל עוד שהוא נוצרי הוא לא יכול להיות בן נח. זה הדעה שלי בשיתוף, ועוד לא הספקנו להגיע לפסק הלכה עם הרב. אבל אני משוכנע שפעם הדבר יתגלה. כי העמדה, למשל של 'המאירי' אצל אותה בעיה: האם נוצרי יכול להיות בן נח? היא ותרנית לגמרי. והשאלה השנייה: האם אצל בן נח אכילת הדם, עניין של אבר מן החי, זה עוד עניין. כי אפשר למצוא נוצרים שמוותרים על איבר מן החי. אבל לא מוותרים על הדם. ובעיקר, באופן מיסטי, הם אוכלים את הדם של האליל שלהם. מבחינה מיסטית. רק דקה. מה?

קהל: הותיקן ויתרו על זה.

מניטו: ויתרו על מה?

קהל: על'aucharistie' )אוכריסטיה, סעודת הקודש(

מניטו: או! איפה?

קהל: מה, הם לא ויתרו על זה?

מניטו: זה jamais de la vie (צחוק) לגמרי לא...

קהל: [...] שזה ממש אדם שלא...

מניטו: זה עיקר הנצרות. אבל מכל מקום אני אמרתי "באופן מיסטי" הנוצרים שאני מכיר, בעיקר הקתולים, אף על פי שבבחינה אורתודוקסית, אומרים שמוותרים, לא מוותרים. וזה סוד האנטישמיות שלהם. הם אוכלים את הבשר ושותים את הדם של יהודי! זה הפולחן שלהם! ואנחנו היהודים, צריכים לקחת את זה ברצינות! כל עוד נוצרי הוא נוצרי, יהודי - הוא בסכנה אצלו! כי זה האמונה שלהם. כי הבשר והדם של היהודי - זה הצלת העולם. זה האמונה שלהם! לא פעם... אני יש לי את המזל הביש הזה, שאני מבין את השטויות שלהם. ולכן הם לא יכולים לשחק עם זה, ולצחוק איתי. לא פעם, אני נמצא בכנס של כמרים, ואני אומר להם פחות או יותר את הדבר הזה: אתם אומרים שאתם מאמינים כי בורא עולם עשה את עצמו אדם, בריאה, כדי להציל את העולם. אבל זה שקר! אתם לא מאמינים בזה! אתם מאמינים בדבר אחר לגמרי! שבורא עולם עשה עצמו יהודי! כדי להציל את העולם. אז תאמרו את זה ככה! וזה מגלה את המוטיבציה הפגאנית, העמוקה, של המיסה שלהם: הם הורגים את היהודי, ‎בבחינה מיסטית. וזה ההצלה של העולם. זה האמונה שלהם! ולכן כל פעם אני חוזר על זה: אף על פי שיש אצל חכמי ספרד ותרנות לנצרות מכיוון שהיו בסכנה אצלם (גירוש ספרד) לא היו יכולים לומר מה בליבם. יהודי הוא בסכנה בעולם הנוצרי, כל עוד הנוצרי הוא מאמין באמונה שלו! תודה לאל הם לא מבינים במה הם מאמינים. אבל הם חיים את זה! זה מובן מה שאני אומר?

קהל: זה תכונה נפשית שלהם?

מניטו: זה ממש עבודה זרה ואחר כך אני מגיע לחלק השני של השאלה. זה עבודה זרה שהמייסדים האחרונים - לא הראשונים - של הנצרות הכניסו בליבם. וזה, אני רוצה להסביר את זה ככה: דווקא הנוצרים הראשונים, היו באמת יהודים. והאמונות שלהם היו שונות לגמרי ממה שאנחנו מוצאים בתאולוגיה הנוכחית של הנוצרים, אחרי פאולוס. ודווקא הם (הגויים) מכירים את היהדות דרך יהודים בורים, עמי ארצים. מהתחלת הנצרות. הם לא מכירים את היהדות באמיתת היהדות. ואני רוצה להרחיב את הרעיון הזה: יש לדאבוננו יותר מדי יהודים שמוסרים לעולם החיצוני דווקא את הדמות המכוערת שהם רואים ביהודים. ומכיוון שפגשו יהודים מסוג זה, הם משוכנעים שהצלת העולם זה דווקא טהרת היהודים דרך האש ודרך הרדיפות, ודרך... הם משוכנעים בזה. מכיוון שלא הכירו אלא יהודים לא אמיתיים. וזה מתחיל דווקא עם אותה תקופה של ההתבוללות של היהודים לתרבות יוונית! פאולוס הוא יהודי מתבולל לתרבות יוונית. מי שקורא את הספרים שלהם, הוא רואה שדווקא כל הציטטות מהתנ"ך הם שקר מוחלט. כי פאולוס הזה הוא היה עם הארץ גמור. הפרופיל התרבותי שלו זה יהודי מתבולל לתרבות יוונית. והוא היה נתין רומאי. זה הדמות של יהודי גלותי במובן הכי מכוער של ה...

הרב אורי שרקי: אבל מאמין.

מניטו: מאמין במה?

הרב שרקי: בתורה.

מניטו: לא! הוא מאמין בנצרות דווקא. הוא לא מאמין בתורה.

הרב שרקי: בתחילתו?...

מניטו: לא לא! הוא מאמין... תשמע, אם אני תפסתי את השאלה שלך, הוא חושב שהוא מאמין בתורה, הוא מאמין בתורה של מינים אצל היהודים. זה מה שצריך להבין. הפרופיל התרבותי שלו הוא פרופיל של יהודי מתבולל ודווקא מאמין במה שהוא חושב שזה יהדות! אבל אני מכיר מספיק את הקהילות של היהודים, גם בגולה, לא, ההיפך: גם בארץ אבל בעיקר בגולה, שזה נותן אותה תמונה: היהדות של פאולוס. וזה לא היהדות של התורה! אני מדבר רק על קצה המזלג. זה נושא חמור מאוד. אבל צריך להודות בזה! כשנוצרי פוגש ומכיר את אמיתת של היהדות - הוא מתגייר מיד. ליהדות. אבל כל עוד שהוא באותה דעה, אז הוא מגיע למה שהגדרתי: בשבילו, כדי להציל את העולם, צריך להצליב את היהודים תפסתם לאיזה כיוון אני הולך. טוב, זה קצת מחוץ לנושא, אבל זה נקרא בלשון חכמים: 'שדין יהודאין.' כשגוי פוגש איזה שד יהודאי, אז... זהו. תפסתם את חומרת העניין. כן?

קהל: האם זה לא היה אותה תופעה של

מניטו: אני לא רוצה לשכוח את החלק השני של ה... ‎

קהל: שקרה בהתחלת המרקסיזם עם היהודים, שרצו 'לגייר' כל היהודים מרוסיה לקומוניזם?

מניטו: משהו דומה. משהו דומה. החלק השני: לפי ההלכה, של השאלה שלך, ההגדרה היא: חטא אבותיהם, הם מחזיקים חטא אבותיהם בידם. ולכן אינם אחראים, אינם אשמים מחטא אבותיהם. תפסת את ה... זה ההלכה. כשאתה מתייחס לאיזה נוצרי, אתה לא יכול להאשים אותו על חטא של מייסדי הנצרות. הוא גוי, והוא מאמין במה שהוא מאמין. אבל שהוא מתיימר לומר: זה היהדות האמיתית אז זה עשו עצמו. תפסתם את העניין. לכן כל פעם אני אומר להם: "תוותרו על שם ישראל"! "ונהיה אחים תאומים". אבל הם לא מוותרים על זה. כל עוד שלא מבינים מהו ישראל האמיתי, שהוא העם העברי. הם פגשו רק היהדות של הגלות. ובצורה לא אמיתית. תפסתם את זה? כי יש הרבה הרבה נוצרים שהתגיירו, והגיעו להיות תלמידי חכמים עצומים, כשפגשו יהדות אמיתית! ולכן הם מפחדים מישראל כישראל, ישראל העברי, יותר מהיהודים שבגלות. היהודים שבגלות- הם יכולים להסתדר איתם. אבל עברי? זה פחד בשבילם. והם מתחילים לגלות את זה, ההבדל. מנחשים שיש הבדל, בעצם. תפסתם?

שמות רבה 12

"ייאספו לאומים" זה המשך הפסוק ואין לאום שנאמר: "ולאום מלאום יאמץ" ותזכרו ש"לאום מלאום יאמץ" - זה כבר רמז לעשו. כי הפסוק הזה נאמר גבי התחרות בין יעקב ועשו. ולכן, ישראל נקרא לאום ועשו נקרא לאום. יעקב נקרא לאום, ועשו נקרא לאום. לכן התחרות הראשונה זה בין ישראל ורומי, זה קשור למה שהגדרנו: הקליפה הפנימית שיצאה מישראל. זה מובן? אז פה יש לנו הפרצוף של רומי, ששורשו עשו, שנקרא בהלכה, עשו עצמו, "ישראל מומר." ישראל מומר. ולכן, כשחוזר בתשובה נקרא 'ישראל.' ולכן אין מקום לעתיד של עשו. זה מובן? אני חוזר על אותה הגדרה: ההגדרה של עשו, עשו בנו של יצחק, אחיו של יעקב, הוא נקרא 'ישראל מומר.' היה יכול להיות ישראל. והוא לא רצה. ולכן הוא ישראל מומר. צאצאי עשו - ההגדרה היא: חטא אבותיהם בידיהם. אינם אחראים, אינם ישראל מומר. הם גויים, לכל דבר. אבל הם מתיימרים להגדיר את עצמם כישראל. אבל אין להם שום שייכות ולא כלום לישראל. עשו עצמו, בשורשו, הוא ישראל מומר. אבל דינם כדין עשו. החזרה בתשובה של נוצרי - זה להיות ישראלי. אין אפשרות אחרת. אין דבר כזה 'נוצרי צדיק' גבי ישראל. אולי אני אסביר את זה בקצרה. לא רק בקצרה, כי זה... לפי דעתי זה פשוט להבין. מי זה נוצרי? זה גוי שרואה את עצמו כישראל, במקום ישראל. ויש לו בעיות. מכיוון שעכשיו מגלה שישראל זה קיים. ולכן יש לו בעיות. והוא מחפש דרכים לחזור בתשובה. לכל החטאים שיש עליו אלפיים שנה נגד ישראל. ומרגישים את זה עמוק, כן? יש להם תסכול עמוק, מכיוון שאין להם אפשרות לצאת מאותה אשמה שהם יודעים שיש להם כלפי היהודים. בבת אחת מגלים את זה האשמה שלהם זה שהיהודים הם ישראל. ולכן יש להם בעיה עצומה מאוד. וחכמי ישראל ראו את זה מראש. יש גמרא מפורשת: הלכה - עשו שונא את יעקב. אין דבר כזה עשו שאוהב את יעקב. זה מובן מה שאני אומר? אולי שמעתם ביום שישי שעבר איזה כומר שדיבר. זה היה מורגש. שהלכה - אין, עשו שונא את יעקב. זה משהו מדהים. איך זה יוצא מתוך דבריו. התסכול הזה, ש.... טוב, זה מובן? הסיפור הזה של אותו כומר זה לא נגמר. עוד חזון למועד. (צחוק) ולכן אף על פי שאנחנו למדנו הרבה פעמים, שיש מושג של ישמעאל צדיק כשחוזר בתשובה, אין מושג של עשו צדיק. כשחוזר בתשובה הוא ישראל. אין מקום לזהות אחרת. ולכן אם אתם שואלים: אבל יש מיליונים! איזה מיליונים, מאות של מיליונים של נוצרים. מה נעשה איתם כשיחזרו בתשובה? מהי התשובה? (צחוק)

קהל: גוי של שבת )

מניטו: לא (צחוק גוי שבת (צחוק), לא יתכן, אבל זה... בני נח! ברור! בבחינת בני נח, הם יכולים להיות צדיקים, חסידי אומות העולם. אבל 'ישראל' למה? זה התשובה שלהם. ואני אסביר את זה בקצרה. בחיי עשו עצמו, התורה מספרת שחזר בתשובה גבי יצחק. ולא גבי רבקה. בתהליך של ההיסטוריה של רומי יש התחלה של תשובה כלפי אביהם שבשמים. אבל לא כלפי כנסת ישראל. אם יחזרו בתשובה כלפי כנסת ישראל, ימצאו את עצמם ישראל או בן נח. אבל אין עתיד לעשו. זה מובן, כן? זה הביטוי של "ימח שמו וזכרו" (י'ש'ו(' פשוטו כמשמעו. כי זה אותן האותיות. זה עשיו. )ישוע( זה מובן. זה גלגול של אותו טמא. זה אותן האותיות! הם יודעים למה הם מתפללים. (צחוק) ולכן זה מיתוס, אבל השם הוא ברור מאוד. אם כן, לפי הפסוק הזה: "ולאום מלאום יאמץ" - קודם כל נכנס רומי. זה התחרות של אומות העולם בבחינת לאום, דהיינו בבחינת מלכות, גבי אותו משפט, מי עסק בספר תורה. אז בא רומי. כן?

קהל: הם חושבים [...] בתורה?

מניטו: כן, למזלכם, אתם הישראלים הצברים, אתם לא יודעים מה זה נוצרי. זה איזה מין יצור כזה, (צחוק) שהוא גוי גמור, ושרואה את עצמו כישראל אמיתי. דבר מוזר, כן? זה לקח להם אלפיים שנה כדי לגלות את זה, ש"אבדה חכמה מאדום" אפשר לומר את זה בסגנון ר' אסטריקס (צחוק) "הרומאים משוגעים." הם רואים את עצמם כישראל. פלא, אלפיים שנה. ועם איזה כנות, אמונה, זה משהו... הבנתם למה אני רומז, כן? אני זוכר, לפני הרבה הרבה זמן, הייתי נציג של הסטודנטים היהודים באירופה. והייתי במחנה בינלאומי של סטודנטים, ופגשתי איזה סטודנט מיוגוסלביה. שהיה נוצרי כשהיה צעיר, ואחר כך עזב את הנצרות והיה מרקסיסט. ומכיוון שהיה מדבר צרפתית, קרה שהתיידדנו. אז הוא סיפר לי למה עזב את הנצרות. אמר לי: פתאום גיליתי שמדובר באיזה משפחה אקזוטית, אברהם, יצחק, ויעקב, של המזרח הקרוב. ומה אני, יוגוסלבי, -הוא היה קרואטי - מה אני שייך לאותה משפחה!? וכשהייתי בכנסייה הייתי מתפלל לאלוקים של היהודים! אני לא שייך לזה, זה עניין של המשפחה שלכם. תפסתם את זה, מה קרה בכל העולם כולו נוצרים רואים את עצמם כישראל האמיתי. ופתאום מגלים שיהודי זה דבר קיים, ושישראל בעולם - זה היהודים! ולכן יש להם איזה טראומה עמוקה מאוד, וצריך להיזהר מזה. זה חומר נפץ! אם אנחנו לא נותנים להם את הפתרון, זה ילך ויחמיר. כי אי אפשר לחיות - זה אנושות מלאה, אנושות גדולה - אי אפשר לחיות עם תסכול כזה. זה מובן? טוב, זה סיפור אחר, אבל מכל מקום זה מה שאומרת הגמרא. מי בראש? אלו מאומות העולם

שיעור על ראש השנה ופסח

קהל: לי מפריע, המובן הזה, זאת אומרת, בעצם היהדות... ישו וכל האלה שבאו אחריו, פטרוס וכולם, היו יהודים, יהודים בני יהודים ממש.

מניטו: יפה.

קהל: זאת אומרת שהם הכניסו את האתאיזם, והם היו צריכים לעורר את אדום, הם, היהודים שלנו, לעורר את אדום ליצור דת חדשה, אתאיסטית, כדבריך.

מניטו: כן.

קהל: אבל זה בעצם, הלא... זה בעצם מדמנו יצא!

מניטו: כן. אז אני רוצה ל...

קהל: זה בניגוד לנטייה הטבעית לחזור!

מניטו: יפה, אני רוצה ל...

קהל: זה מפריע לי מבחינה המחשבה!

מניטו: נכון. אני רוצה לנסות להשיב תשובה קצרה וברורה. אני אמרתי שני פעמים: האדום הזה - רומי - שמע את הבשורה של האמונה מיהודים.

קהל: מיהודים.

מניטו: כן. אז זה החלק החיובי. הם, אני חושב שהם רציניים כשהם אומרים. שהם מאמינים שהישועה היא אפשרית. והם - יש להם שאיפה לזה, יש להם חפץ לזה, רצון להיגאל. הם מחפשים ישועה.

קהל: אבל הם נגאלו כבר.

מניטו: מה?

קהל: כדבריהם, הם נגאלו כבר.

מניטו: לא לא, בכוח, רק בכוח. "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" - יש לנו קדושה בכוח, ממה שקיבלנו את המצוות, אבל צריך לקיים את המצוות, זה הקדושה האמיתית. הם מדברים על החזרה של אותו איש, שנקרא Parousia בלשון שלהם ולפי דעתי כשאומרים שהם מחכים שיחזור, זה דומה מאוד לכמה יהודים שאומרים שמחכים שיבוא, אבל לא מחכים (צחוק) אבל לא מאמינים. ואני חוזר לשאלה. אבל מכיוון שהם שייכים לתרבות היוונית-רומאית, אינם מסוגלים לתפוס את זה. ולכן, עד פאולוס, עד שאול

קהל: שאול התרסי.

מניטו: היו קשורים גם לתורה. אבל משאול הזה ואילך - הם ניתקו את עצמם מהתורה, מכיוון שההשפעה של התרבות היוונית-רומאית הייתה יותר גדולה מההשפעה של היהודים האלו. אני לא רוצה, אין לנו מספיק זמן. לפי דעתי, וזה הודות התנועה של חב"ד, אפשר להבין שיהודי שמאמין שהמשיח כבר בא, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי, והאמונה שלו זה אמונה שלו. אז הייתה תקופת מעבר, והיו ככה יהודים שהיה להם מדרשים משלהם, אמונה משלהם: הנוצרים הראשונים. אבל אחר כך, כשניתקו את עצמם מהיהדות, בבחינת לאום אז זה כבר חזרו להיות עבודה זרה. אז כל עוד שמישהו שחושב שאולי המשיח התימני הזה הוא משיח, כל עוד שהוא נשאר יהודי הוא יהודי. יש אפילו, יש יהודים מצוננים. הוא יהודי. יהודי מצונן זה יהודי. (צחוק) אז יהודי אתאיסטי זה גם כן יהודי. אבל רומאי אתאיסטי זה לא יהודי (צחוק)

מהפכת הזהות העברית, מפגש ראשון

דניאל שליט: עכשיו אני רוצה לשאול משהו על הגמרא: בית שני. בית שני, גמרא, זה - לפי זה... זה תורה קצת ירודה... יש שתי דרכים לתפוס את התורה הזאת: מצד אחד - אפשר להגיד "זה הכרחי", זה כמו היחס בין חכמה ובינה. מוכרח להיות ברק, איזשהו ברק נבואי, אחר-כך צריך להיות איזשהו תקופה של עיבוד, של בירור, של ירידה לעומק העניין. ואז שני…

מניטו: כן כן. תמשיך…

דניאל שליט: עכשיו - השאלה, השאלה היא אם זה נשאר בטהרתו, או שזה עבר שלבים נוספים של איזשהו התקשות?

מניטו: תשמע, אולי נחזור להגדרות הכלליות. מה שקרה בבית שני, והרב מסביר את זה אפילו ברמיזה, גם ב"אורות", גם ב"ערפילי טהר": שהיהדות הפכה להיות דת בבית שני. ועיקר החברה היהודית בבחינת...

דניאל שליט: הוא תולה את זה בבית שני, או ב…?

מניטו: בבית שני

דניאל שליט: או בגלות?

מניטו: לא לא. בבית שני. בבית שני עצמו

הרב דב ברקוביץ': זה גם בר' צדוק בבית שני, הוא כותב

מניטו: מה?

הרב דב ברקוביץ': גם בר' צדוק זה מופיע בבית שני.

מניטו: כן. נכון. ועיקר הממסד הדתי בבית-שני היה צדוקי!

דניאל שליט: אז לפי זה אותו הבנאדם מנצרת - אמר מה שאמר בצדק!

מניטו: מה? מי?

דניאל שליט: היה בנאדם אחד מנצרת

מניטו: אה! לא לא לא!

דניאל שליט: שהוא בא ואמר את זה: "חבר'ה - אתם שבויים באות" יש "האות" ויש "הרוח", נכון?

מניטו: תשמע. זה מה שהנוצרים אמרו שמישהו אמר, אבל ה"מישהו" הזה? כבר יש לדון על זה אם היה קיים או לא. אם אתה לומד את האוונגליון - עם החכמה היהודית, כן? - אם אתה מבין מה מחברי האוונגליון, כשהיו יהודים, אמרו במה שאמרו - אז אתה מבין שזה היה מיתוס. זה... זה מין פרצוף שמגלה את זהות ישראל - לגויים. צריך לתפוס את זה! כן. כי אנחנו מאמינים שיש השגחה בעולם! אז המשגיח העליון - לא עושה טעויות כזה! לייסד... נצרות. עולם ומלואו! זה משהו... נדי... זה משהו ענקי הנצרות! כן? בתפקוד העולם. אז זה בא מאיזה טעות?!

מה זה... מה קרה? הם רצו לייסד איזה מין דיאספורה [תפוצה] של עם ישראל בבחינת "משיח בן יוסף". דהיינו: ישראל כעבד לתרבות החיצונית. מה שעשה יוסף במצרים הם רצו לייסד לרומי. ולכן נתנו כ-אב לאותו משיח-שקר - את "יוסף". וזה ברור מאד! אין לי הספרים שלהם פה, אז אני רוצה להסביר רק בקצרה: כי זה חשוב להבין שמייסדי הנצרות ידעו את תורת ישראל! הם... זה במתתיה, איזה מין... פרק ראשון, כן? הם מסבירים את השושלת של המשיח שלהם. אז בהתחלה כתוב ככה: "אברהם הוליד את יצחק", "יצחק הוליד את יעקב", "יעקב הוליד את יהודה ואחיו" בסוף של השושלת יש מישהו בשם "מתן" שהוליד את "יעקב", שהוליד את "יוסף" - שאמרו עליו שהוא... בעל של... היא שהולידה את מי שיצא... טוב.

אז - המתתיהו הזה, מסביר מה הם רוצים: עד כאן - היה לנו היהדות, דהיינו - התורה לפי יהודה. עכשיו - אנחנו רוצים לייסד תורה לפי יוסף! מה ההבדל? יהודה זה דווקא המימד הפנימי, העברי, של עם ישראל. יוסף - זה הקשר לגויים! זה מובן? וכל התחרות המשיחית‎ בסיפורי התורה זה בין יהודה ויוסף! אז שוב כתבו מיתוס. הם מכירים במשיח-בן-יוסף, ומי השטן של יוסף? אחד בשם "יהודה"! זהו! וזה ברור, כן? שזה מיתוס.

ולכן... דווקא המייסדים של הנצרות, זה עובדה היסטורית, והם מאמינים במה שהם מאמינים, במה מאמינים? בישראל כאמצעי בין הבורא ואומות העולם. וזה טיפוס של ישראל ש... שמספרים ההיסטוריה שלו. צריך ללמוד את האוונגליון שלהם.

אני חוזר לנושא שלנו: דווקא, צריך להבין מה אומרים המקורות על המושג "עברי"! לא זוכר אם למדנו את זה, אז אם אתם רוצים - נלמד קצת, פסוק אחד, במדרש, אני מחפש את המקור… זהו, רק דקה…

וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃ וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ

כן, ולכן - בנו של עבר נקרא "פלג" כי בימיו נפלגה הארץ. זה אומר שהזהות של עבר היתה זהות כלל-אנושית לפני הפְּלגה של הגויים. זה מובן? כן?

ולכן יש, מכאן ואילך אומות העולם, וצאצאי עבר, העברים, שהם האדם האמיתי לפי ההגדרה שלנו: "כלל-אנושי". ולכן יש כוח כלל-עולמי בזהות היהודית שהיא קיבלה מהזהות העברית. וזה נותן אפשרות ליהודים להיות - "יהודי-כל-גוי-שאתה-רוצה". זה מגלה, באופן פרדוקסאלי, את הכוח הכלל-אנושי של העם העברי. היהודים מגלים את זה. ולכן כל עוד היינו בתקופה של ההיסטוריה היהודית, כל יהודי ויהודי יכול להיות רק - צמוד, קשור, לפן אחד של האנושות – הפנים של הגוי שהוא חי בתוכו. ישראלי, שחוזר ל"עבריות", הוא צמוד לאנושות כולה, בדרך כלל.

קהל: עכשיו המצב הוא... כשעברי מארץ ישראל, בא למצרים, לאומות העולם - יש שם מלא עברים! יש מלא יהודים! אז אפשר לתפוס ש... חס ושלום, הנוחיות הזאת, של ההליכה בתוך העמים, יקרה יותר ויותר... אני מדברת על הירידה [מהארץ] אפשר לבוא לניו יורק, ולהיות... הוא יהיה יהודי לגמרי, ו...

מניטו: טוב, אני מבין, אבל ניקח, ניקח את כל הפרשה ההיא, אחר כך, כשאחי יוסף סופסוף באו למצרים. אז מה הם אומרים לו? 'אנחנו כנענים'. במובן של סוחרים, כן? באנו ל'עסקאות'. והוא [יוסף] מגלה להם את ה... האמת לפי דעתו – 'באתם לראות את ערוות הארץ'. 'באתם לטהר את הטמא'. הוא מגלה להם את ה... את המטרה העמוקה, ה... המטאפיזית האמיתית, של הירידה של הגלות. בדו-שיח ביניהם יש סוד. יש נסתר. הם אומרים, כמו שאומרים כל היהודים: 'לנוחיות, לסחר', איך אומרים... 'לקנות דגן'... ודווקא הוא, שמבין את המשימה שלהם, אומר להם: 'לא. אתם טועים. אתם באתם לראות את ערוות הארץ'. יש 'לכסות' את ערוות הארץ. הבנתם את הרמז שיש פה? עד שהם מגלים לעצמם את האמת. ולכן - ניכר, כשזה... אני בטוח שלרוב זה לא במודע. חוץ מכמה דתיים שלפי מסורת... ככה... עתיקה... ו[מסונכרנת?] ככה: "יש לנו תפקיד, אור לגויים" וכן הלאה... לאמתו של דבר, הם לא אוהבים את הגויים האלו! אבל - יש להם אמונה כזו: שיש להם תכלית של קדושה בין הגויים. הם בעצמם - בתוך סתירה גמורה כשאתה שואל יהודי, אפילו היותר דתי בגולה, אם הוא אוהב את הגוים האלה שמביא להם את האמת? הוא שונא אותם. אבל הוא אוהב את ארצם, כן... הבנתם את ה... את התרבות שלהם הוא אוהב, אבל לא... וזה גורם, זה גורם רציני של אנטישמיות, ברור? כי הגויים אינם... טיפשים. הם מרגישים בזה. זה מובן, כן? לפי דעתי, צריך... יש סמך במסורת עצמה. כי כל עיקר הסיפור שבתורה, הוא כדי להסביר לנו, קודם כל - בדגם הזה של יעקב אצל לבן, ואחר כך - בכל ספר שמות שהניסיון הזה- היה כבר, וזה כישלון! זה העניין של מצרים אני חושב שלא לחינם, שהתורה בחרה לעצמה את ההקדמה ההיסטורית של מצרים, כדי לתת את ספר המצוות. יש איזה מקור, ולפי דעתי זה הנושא שלנו, כדי להסביר לנו ש- הדרך של יוסף מביא לכישלון ורק הדרך של יהודה הוא יכול להצליח. ולכן, בלי" אבל:"אין שום בסיס לחזור על אותה השקפה של יוסף. ובשורש של הדברים, כשיהודה תפס את זה - דן את יוסף דין מוות. זה מובן ולכן אין עכשיו שום אחיזה, אני חושב שאין מקום להתווכח עם היהדות שבגולה, על תוכן העניינים, צריך [...] את זה. זו דעת התורה! ספר שמות, כולו! כהקדמה. להר סיני זה העדות - שאותה אסטרטגיה זה כישלון! ודווקא - בספרים שלהם, הנוצרים מתחילים בזה: "זו היתה ההיסטוריה של היהודים". "אנחנו מתחילים בהיסטוריה אחרת של יוסף." הם יסדו את האמונה שלהם ככה! זה מובן? הגוים מתחילים ככה: "שפעם היתה איזה "ברית ישנה", שנכשלה. לפי יהודה, דרך תורה ומצוות, דרך ישראל. אנחנו מתחילים דף משיחי חדש לגמרי "בן יוסף" וזה לא לחינם," כן? והמתנגד שלו נקרא" יהודה" " שאנחנו רוצים להציל את כל העולם כולו" ו "אין שום ברית מיוחדת לעם ישראל". זה של העבר, וזה נכשל, כן? אז הם נגד המשיחיות של יהודה, ואומרים שהבן יוסף - הוא הוא הבן דוד האמיתי. ולכן משתבחים בעניין של התולדות שלהם, זה ידוע. כל היוחסין של המטיף הזה...!יש כמין סתירה,ואין סתירה הם יודעים מה הם רוצים. הם רוצים איזה מין משיח שנקרא "בן יוסף", והוא הוא הבן דוד שאנחנו מחכים לו. ולכן, זה ברור כי אין פשרה בין הגישות האלו. או זה לפי התורה: המשיחיות של יהודה, אבל צריך שלב ראשון שיהיה ה"בן יוסף" הכשר, הצדיק האמיתי, שדווקא שזה מתגלה בימינו אנו שהוא הציונות. וזה מסביר למה כל ה... למה היה צריך לעבור את התרבות של הגויים - כדי לחזור לייסד מין... "מלכות יוסף" לפני מלכות דוד.

קהל:...נתת לנו קטע פתח תקווה שאמרת: שרק משיח בן יוסף, רק משיח בן דוד, רק עם יהודה - הם נידונים לכישלון,

מניטו: לא אמרתי את זה.

קהל: רק עם...

מניטו: לא, שניהם - כששניהם הם "רק", זה כישלון. אבל יש סדר. אז אם אנחנו מביטים, כשאתה לוקח את זה בראיה קרובה מאד, ואתה אומר: הציונות היא משיח בן יוסף הכלי שמכין את משיח בן דוד הבעל"ט??? בארץ למה בהדחקה [?] אתה לא יכול לראות את אותו... את הפונקציה, את התפקיד של אלה שבגלות – הם "משיח בן יוסף"בתוך התמונה היותר רחבה! הם באמת ממשיכים את העבודה שמה, שאנחנו עושים פה את העבודה, כאן!

מניטו: לא. מכיוון... לא לא...

קהל: למה הם לא...?

מניטו: לא לא. אני אסביר את זה

קהל: למה ייקים [?] חילונים, לפי הניתוח שלך, כבר [...]. כבר עכשיו.

מניטו: כן.

קהל: תן להם צ'אנס!

מניטו: לא, מכיוון שלמדנו... לא לא, הבנתי את השאלה. למדנו שבחיי יוסף יש שלבים: השלב הראשון זה הניסיון, שאפשר להגדיר אותו... בעולם הנוכחי, כ"דיאספורה"(גלות). איך רצה לעשות את זה? כעברי ששולל אה.. לא, אני מגזים קצת, הוא... איך אומרים... השיל את זה לפני. שנאמר: ששולל את הייחוד העברי שלו, הלאומי שלו, לאום מיוחדת בפני עצמה, כן? "ממלכת כהנים וגוי קדוש" זה לא לאום, כלאום... אבל זה לאום. וכדי להיות עבד לתרבות החיצונית. זה השלב הראשון. בשלב הזה: אם הכוונה היא, פשוטו כמשמעו, להיות מלך של המצרים - זה כישלון מתוך זה, בא לו הכישרון להכין את המשיח בן דוד. בשלב השני, זה הציונות ולכן מי שנשאר בשלב הראשון -נשאר בכיוון של הכישלון. זה מובן, כן?

קהל: זאת אומרת - האחד נגמר באופן מלא, השני התחיל באופן מלא. זה לא שיש איזה חפיפה ערכית...

מניטו: לא, לא. רק, דווקא הישראלים יכולים להיות בחו"ל בבחינת " יוסף צדיק". יהודים - זה כישלון.

אולי אפשר להסביר, להגדיר, את ההבדל המהותי שיש בין היהדות לנצרות, דרך הנושא הזה: הם - לקחו את כל התנ"ך כספר של אבל וכפרה. וביהדות - זה תיקון העולם! הקב"ה בשביל היהודים זה לא מייסד דת! זה לא מייסד פולחן! זה בורא עולם! הבורא עולם הזה ביקש קרבנות כשיש חטאים. אבל העיקר – זה "לתקן עולם במלכות שדי"! שוב! שכחנו את המשמעות הבסיסית, היהודית, של המילים העבריות. מכיוון שתרגמו את זה בלטינית, ביוונית, ב... זה מובן? כשקוראים פרק של התנ"ך דרך איזה תרגום גוי אז - מיד מרגישים איזה ריח של כנסייה. אבל כשקוראים בעברית - זה... יש צליל אחר לגמרי! זה בורא עולם שמדבר! אני רגיל לצטט... גם לכמרים האלו, לצטט את ההבדל בין הפרק שמדבר על הבשורה לשרה אמנו. מה עשתה? צחקה. צחקה. אז זה בסדר - צחקה. זה רציני. אבל... אותו... אותו פרק, באים בצורת מלאך לומר לאישה זקנה כשרה אמנו אז תדע: "למועד..." איך אומר הפסוק? "כעת חיה ולשרה בן" אז היא צחקה. אז יש איזה מין ביטחון שזה רציני! צחקה. אבל - הסיפור שלהם, כשבא מלאך לומר לנערה הזו, כל מה שאמר, היא מאמינה. זה לא רציני. אפשר להאמין דבר כזה?! זה לא רציני. הבנתם את ההבדל?

שכר ועונש

מקור: דרך חיים למהר"ל

מתוך שיעורי הרב ב"דרך חיים" למהר"ל מפראג. השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר. למעוניינים לעזור להפצת משנת מניטו - ניתן לתרום לעמותה דרך האתר.

מניטו: ההסבר הוא פשוט. למה? מכיוון שמי שמכוון כוונתו על מנת לקבל הפרס יגיע לייאוש, כי הפרס לא שייך לעולם הזה. זה מובן? אז הוא יתייאש! והוא יעזוב את תורתו סופסוף. אם הכוונה היא‎ כדי לקבל את הפרס "על מנת לקבל הפרס", אף על פי שפרס, סופסוף - פרס יש, ואפילו החלק של הפרס שבא לעולם הזה לא יודעים באיזה דרך הוא יגיע? או מתי.? יש הבדל ביחס בעולם המוסרי, הרוחני, בין הסיבה והתוצאה. הבדל עצום מאותו יחס של סיבה ותוצאה בעולם הטבע. בעולם הטבע, רואים מיד תוצאה של הסיבה. אני עושה איזה מעשה, התוצאה באה מיד. אבל, בעולם הרוחני, התוצאה, הפרס - שכר, בא אחרי דרכים מסובכות מאד. אי אפשר לסמוך על זה. ולכן - זו עצה: עדיף לא לכוון כוונת העבודה על הפרס. אבל תדעו שפרס יש. והנושא היה כל כך עדין, שאנחנו מבינים למה תלמידים של אנטיגונוס יצאו לתרבות רעה, מכיוון שהנושא היה עדין. תתארו לעצמכם איזה מרצה שבאופן מבריק, כן? מסביר גודל ההתנהגות של העבודה בלי פרס. כן? אז מושפעים מזה, ואח"כ ממשיכים:" אה? אין פרס" הבנתם את ה[עניין] כן?

קהל: קודם כל אודות המילה שאל תשכח שזה פרס ולא שכר. נוסח של תחרות.

מניטו: לא, זה בזה במשמעות המודרנית של

קהל: מדברים על עניין התחרות פה.

מניטו: יתכן - התייחסתי בהתחלה לאותו נושא כי השכר של המצוות "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" אין שכר מצוות בעולם הזה. ואפילו באותן מצוות שיש איזה מין.. איך אומרים את זה בעברית? "ריבית" אולי, בעולם הזה, כן? ה"ריבית" הזאת, אי אפשר לסמוך עליה. ואנחנו מאמינים שיש ריבית. "אוכל פירותיהם בעולם הזה" והקרן קיימת לעולם הבא. עדיף שהקרן קיימת יהיה בעולם הזה, זה "הקרן קיימת לישראל", אבל... מכל מקום אי אפשר לסמוך על זה, ולכן - זה לא מדובר בשכר. אף על פי שמוצאים כמה מפרשים שאומרים כאילו זה אותו דבר, כן? לא מדובר בשכר של המצווה. שכר של המצוות זה העולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש - אוכל פירותיהם בעולם הזה.

קהל: וזה הפרס.

מניטו: זה הפרס. אבל מי שמתכוון "אני מתנהג לפי השו"ע כדי להיות", איך אומרים? כדי להנות מהעולם הזה, זה טעות. כי אי אפשר לסמוך על זה. רק דקה דקה, אני רוצה להוסיף משהו. [דילוג על כמה דקות מהשיעור] הוא יתייאש! זה מובן? כי - למשל, רק דקה. למשל - אנחנו רואים בתורה לפי המצוות- כי היא חיינו ואורך ימינו. טוב. טוב. באיזה סוג של חיים מדובר? יש כמה רמזים שהמצוות שעושה אותם האדם "וחי בהם" ואנחנו רואים כמה וכמה וכמה בני אדם עלי אדמות שחיים בלי מצוות- וחיים! אז זה סימן שלא מדובר באותם החיים הביולוגיים! מי שלא אוכל כשר - חי! אז לפי התורה- מי שאוכל טריפות - מת. אז זה - חיים ומיתה במובן אחר לגמרי. זה מובן?

קהל: [...]

מניטו: כן! אבל לא החיים הביולוגיים. אני רואה למשל גויים שאוכלים "ראשיהם" כמו שאומרים בערבית, כן? שאוכלים טריפות. כן? והם בריאים, ברוך ה', ככה, חזקים! אז זו סתירה כל כך גדולה, שלא רואים אותה! כן? מי שאומר: "אם אתה אוכל לא כשר, אתה לא תהיה בריא" מי אמר את זה? כן? איפה? זה לא בריאות במושגים הביולוגיים. זה לא חיים במושגים הביולוגיים. הבנתם את זה? ולכן יש הרבה מאמינים בסוגריים שמתביישים להאמין, פשוטו כמשמעו, נקודה, ואומרים:" כן, כן, כן אני שומר מצוות, מכיוון שזה בריא באופן ביולוגי" מי ראה את זה? אז כל הגויים הם משוגעים?!

קהל: מי שצם ביום כיפור כדי שהוא יהיה בריא.

מניטו: למשל, אז זה נקרא זה נקרא "לא לשמה שמביא ל-לשמה" אבל - גם מי שעובד לא לשמה, הוא נקרא "צדיק גמור" נראה את זה אח"כ במהר"ל. הוא עשה מה שהוא צריך לעשות. הסיבות שהוא נותן לעצמו, זה עניין אחר. אבל זה מדרגה של צדיק, נמוכה מאד, אבל בלי שום ספק - מדרגה של צדיק. יש מדרגה עוד יותר גדולה "על מנת שלא לקבל פרס" זה התכנית של המצוות שלנו. המדרגות האלו. זה מובן? כן.

 

{bfaccordion-slider שכר ועונש}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

מתוך שיעורי הרב ב"דרך חיים" למהר"ל מפראג. השיעורים המלאים זמינים להורדה באתר. למעוניינים לעזור להפצת משנת מניטו - ניתן לתרום לעמותה דרך האתר.

מניטו: ההסבר הוא פשוט. למה? מכיוון שמי שמכוון כוונתו על מנת לקבל הפרס יגיע לייאוש, כי הפרס לא שייך לעולם הזה. זה מובן? אז הוא יתייאש! והוא יעזוב את תורתו סופסוף. אם הכוונה היא‎ כדי לקבל את הפרס "על מנת לקבל הפרס", אף על פי שפרס, סופסוף - פרס יש, ואפילו החלק של הפרס שבא לעולם הזה לא יודעים באיזה דרך הוא יגיע? או מתי.? יש הבדל ביחס בעולם המוסרי, הרוחני, בין הסיבה והתוצאה. הבדל עצום מאותו יחס של סיבה ותוצאה בעולם הטבע. בעולם הטבע, רואים מיד תוצאה של הסיבה. אני עושה איזה מעשה, התוצאה באה מיד. אבל, בעולם הרוחני, התוצאה, הפרס - שכר, בא אחרי דרכים מסובכות מאד. אי אפשר לסמוך על זה. ולכן - זו עצה: עדיף לא לכוון כוונת העבודה על הפרס. אבל תדעו שפרס יש. והנושא היה כל כך עדין, שאנחנו מבינים למה תלמידים של אנטיגונוס יצאו לתרבות רעה, מכיוון שהנושא היה עדין. תתארו לעצמכם איזה מרצה שבאופן מבריק, כן? מסביר גודל ההתנהגות של העבודה בלי פרס. כן? אז מושפעים מזה, ואח"כ ממשיכים:" אה? אין פרס" הבנתם את ה[עניין] כן?

קהל: קודם כל אודות המילה שאל תשכח שזה פרס ולא שכר. נוסח של תחרות.

מניטו: לא, זה בזה במשמעות המודרנית של

קהל: מדברים על עניין התחרות פה.

מניטו: יתכן - התייחסתי בהתחלה לאותו נושא כי השכר של המצוות "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" אין שכר מצוות בעולם הזה. ואפילו באותן מצוות שיש איזה מין.. איך אומרים את זה בעברית? "ריבית" אולי, בעולם הזה, כן? ה"ריבית" הזאת, אי אפשר לסמוך עליה. ואנחנו מאמינים שיש ריבית. "אוכל פירותיהם בעולם הזה" והקרן קיימת לעולם הבא. עדיף שהקרן קיימת יהיה בעולם הזה, זה "הקרן קיימת לישראל", אבל... מכל מקום אי אפשר לסמוך על זה, ולכן - זה לא מדובר בשכר. אף על פי שמוצאים כמה מפרשים שאומרים כאילו זה אותו דבר, כן? לא מדובר בשכר של המצווה. שכר של המצוות זה העולם הבא. זה צריך לדעת. אבל יש - אוכל פירותיהם בעולם הזה.

קהל: וזה הפרס.

מניטו: זה הפרס. אבל מי שמתכוון "אני מתנהג לפי השו"ע כדי להיות", איך אומרים? כדי להנות מהעולם הזה, זה טעות. כי אי אפשר לסמוך על זה. רק דקה דקה, אני רוצה להוסיף משהו. [דילוג על כמה דקות מהשיעור] הוא יתייאש! זה מובן? כי - למשל, רק דקה. למשל - אנחנו רואים בתורה לפי המצוות- כי היא חיינו ואורך ימינו. טוב. טוב. באיזה סוג של חיים מדובר? יש כמה רמזים שהמצוות שעושה אותם האדם "וחי בהם" ואנחנו רואים כמה וכמה וכמה בני אדם עלי אדמות שחיים בלי מצוות- וחיים! אז זה סימן שלא מדובר באותם החיים הביולוגיים! מי שלא אוכל כשר - חי! אז לפי התורה- מי שאוכל טריפות - מת. אז זה - חיים ומיתה במובן אחר לגמרי. זה מובן?

קהל: [...]

מניטו: כן! אבל לא החיים הביולוגיים. אני רואה למשל גויים שאוכלים "ראשיהם" כמו שאומרים בערבית, כן? שאוכלים טריפות. כן? והם בריאים, ברוך ה', ככה, חזקים! אז זו סתירה כל כך גדולה, שלא רואים אותה! כן? מי שאומר: "אם אתה אוכל לא כשר, אתה לא תהיה בריא" מי אמר את זה? כן? איפה? זה לא בריאות במושגים הביולוגיים. זה לא חיים במושגים הביולוגיים. הבנתם את זה? ולכן יש הרבה מאמינים בסוגריים שמתביישים להאמין, פשוטו כמשמעו, נקודה, ואומרים:" כן, כן, כן אני שומר מצוות, מכיוון שזה בריא באופן ביולוגי" מי ראה את זה? אז כל הגויים הם משוגעים?!

קהל: מי שצם ביום כיפור כדי שהוא יהיה בריא.

מניטו: למשל, אז זה נקרא זה נקרא "לא לשמה שמביא ל-לשמה" אבל - גם מי שעובד לא לשמה, הוא נקרא "צדיק גמור" נראה את זה אח"כ במהר"ל. הוא עשה מה שהוא צריך לעשות. הסיבות שהוא נותן לעצמו, זה עניין אחר. אבל זה מדרגה של צדיק, נמוכה מאד, אבל בלי שום ספק - מדרגה של צדיק. יש מדרגה עוד יותר גדולה "על מנת שלא לקבל פרס" זה התכנית של המצוות שלנו. המדרגות האלו. זה מובן? כן.

 

{bfaccordion-slider שנאת האחים בישראל}

 

מקור: שיעורים על התפילה, ברכת בית דוד

קהל: רציתי לשאול, אם אפשר לפי שיטתך, איך אתה רואה את המצב הזה, שלמעשה חוסר הזהות, בעיה של התבוללות בגולה, או בעיה של התבוללות פה. אנחנו בעצם. קשה לנו מאד לענות על שאלת הזהות שלנו!

מניטו: כן.

קהל: איך אתה רואה את הבעיה?

מניטו: כן. זה גם כן שאלה גדולה מאד. רחבה מאד. אני חושב, שצריך להבין את ההבדל בין הכלל והפרט. מה שניסיתי לתאר הערב, זה ההליך ההיסטורי של הכלל כ-כלל. ברור שבעיית כל אחד ואחד נשארת במקומה. אבל קרה משהו במישור של הכלל. של כלל ישראל. כלל ישראל החליט, לחזור לעבריות שלו. זה מדינת ישראל. טוב, אפשר לדון, לחשוב על זה, להתווכח, אבל – עובדה. קיים, קם, קרה משהו. במישור הפרט, אפשר לומר שכל אחד יש לו התהליך, ההליך שלו, והגורל הפרטי שלו. כל עוד שאנחנו נמצאים במצב של פילוג בין הזרמים, פילוג בין השבטים, פילוג בין היחידים, אנחנו במצב של "חילוץ עצמות" אנחנו חוזרים כעצמות. אז צריך לתת קצת חֹיוּת לזה ולאחד, ולאחד את זה. אני חושב אישית, אין לי סמך על זה, חושב אישית, שהדור שלנו - הוא דור לא מבוטל. הוא דור גדול מאד. אז יש בדור, דור, דור של ניצולים. של פליטים. ויש מושג בתלמוד שנקרא: "תינוק שנשבה" יש הרבה" תינוקות שנשבו. אבל, לפי דעתי, הזכות להיות בחברה הישראלית העברית בכלל כלל מגן עליהם. רק צריך להבין את זה, ולהתייחס עם הרבה דרך ארץ, עם הרבה עדינות, לבעיה ולשאלה של כל אחד ואחד באשר הוא שם. אי אפשר להכליל דברים כאלו, מכיוון, שלכל אחד יש גם כן היצר הרע שלו. וכשמשה רבנו רצה להוציא את עם ישראל ממצרים, קודם כל ניתק את עצמו ממצרים, כן? "ויך את המצרי" מיד, ממחרת, ראה איזה מין מחזה מפחיד: "איש עברי מכה איש עברי מאחיו". אז - פחד וברח. משה רבנו, כן? והוא אמר: "אכן נודע הדבר" לפי הפשט זה שוב פירושו של רש"י" אכן נודע הדבר"- איזה דבר? שהרגתי את המצרי? הוא היה כל יכול במצרים היה יושב על כיסא פרעה. משה רבנו, דאז. כן? אלא נודע הדבר שבחרתי בישראל ועזבתי את מצרים ולכן פחד מפרעה. אבל רש"י מביא פשט אחר. רש"י אומר - לפי המדרש, עכשיו, אומר משה רבנו, אני מבין, "נודע הדבר", אני מבין נודע לי הדבר, שלא הבנתי כל חיי למה העם הזה סובל כל כך? אז במילים אחרות, רש"י אומר: כנראה שמגיע לו, כן? הבנתם מה שקורה? כן? אנחנו חוזרים במצב של תחיית המתים, אף על פי שאנחנו לא הגענו ליום השמיני, כן? "תחיית המתים" אנחנו חולים ממחלה של תחייה. זה מובן מה שאני אומר? אז צריך החלמה. כן?

הקטע הבא הוא משיעורי הרב על תפילת שמונה עשרה בשיעור על ברכת "בונה ירושלים". לקראת הסוף. השיעורים יחד עם השכתוב שלהם זמינים להורדה באתר.

מניטו: וזה - סימן של סוף הגלות. יוסף - זה בבחינת "אור מקיף" אני לא יודע למה אני מסביר את זה? טוב. אור מקיף של הנשמה של קין. יש כמה מדרגות: המצרי, קרח, אהרן הכהן, ויוסף. זה הגלגול של קין. כי "שבעתיים י ק ם קין" י', יק"ם קין": י'- זה יתרו סליחה, שכחתי יתרו. ק'- קרח, יתרו זה בחינת נשמה. קרח זה בחינת רוח, ו(ומ- בחינת מצרי). מצרי זה בחינת נפש. "הנפש החוטאת היא תמות" ולכן הרג את המצרי, כן? וקרח צריך לתקן אותו בחבלי חבוט הקבר. יתרו זה - החזיר לו את ציפורה, זו האישה השנייה. זה מובן כן? כי בחינת כי הבל היה לו נשים, וקין - רצה לקחת את האישה השנייה של הבל. אז היא חזרה למשה רבנו שהוא בחינת הבל עם ציפורה. בת יתרו. טוב זה... אי אפשר להבין את זה, קבלה. כן? רק אני מצטט. ולכן - מצרי קרח יתרו אהרן - זה בחינת "חיה" ובחינת אור מקיף, בחינת "יחידה", זה "אורות של משיח בן יוסף" ויוסף - זה גמר התיקון של קין. זה מובן? טוב. אז אני חוזר ל... אני חוזר לכוונה של התפילה שלנו.

קהל: עם ישראל מתקן את קין?

מניטו: סליחה?

קהל: אז עם ישראל מתקן את קין?

מניטו: ברור

קהל: כי קין - אחר כך נשאר בחינת כל האנושות.

מניטו:" בני בכורי ישראל". יש לנו בעיה של בכור. הבן הבכור שאוהב את אחיו זה יוסף. וזה התיקון של חטאו של קין.

קהל: דרך הענף של שת?

מניטו: דרך?

קהל: הענף של שת?

מניטו: כן.

מניטו: כן. כי נעמה היתה אימו של נוח. ונעמה - זה מקין.

קהל: זה שייך לישראל והם, או, לישראל מול אומות העולם?

מניטו: טוב. מכיוון ש"בני בכורי ישראל" לכן, יש לנו את התורשה של בכור. בכור של אומות העולם, כן? ולכן, יש לנו לתקן, את החטא השייך לנטייה של בכור, אז, התיקון של השנאת חינם, והשנאת חינם זה מה שמאפיין את עם ישראל לדאבוננו. התיקון של השנאת חינם, זה לידת יוסף. והרב קוק ז"ל הסביר והשורש זה אצל הגאון מוילנא, כן? כי הציונות זה משיח בן יוסף. כל מה שנאמר לציון, נאמר ליוסף במדרש. "ציון" בגימטריא "יוסף" ציוני - זה משיח בן יוסף. וזה ברור כן? אנחנו רגילים לזה. ולכן, אלו שלא למדו, שיש קודם כל משיח בן יוסף ואחר כך משיח בן דוד לא מבחינים מה זה ציונות. וזה מה שרומז הפסוק: שאחי יוסף לא הכירו אותו. הוא הכיר אותם, אבל הם לא הכירו אותו. למשל, יש לנו הטיפוס הזה של יהודי דת שלא מכיר בציונות. אבל הציוני - מוכרח להכיר ביהודי דתי כיהודי, אף על פי שהוא דתי. הוא מוכרח. יש הרבה ציונים ככה, "שמאלנים" נאמר, על אפם ועל חמתם - יהודי דתי זה יהודי. אבל לגבי היהודי דתי, יהודי לא דתי - ספק אם הוא יהודי! טוב, זה הבעיה של יוסף ואחיו! מיהו הצדיק באותה בעיה? דווקא יוסף, זה לא הדתי.

הקטע הבא גם הוא מהשיעורים על תפילת שמונה עשרה ברכת מלכות בית דוד. המקור הוא מדרש ממסכת פסחים.

מניטו: כשמגיע לברכה של דן, תתחילו בט"ז: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". פה מתחיל הנושא. "יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור", הוא מפסיק ואומר: "לישועתך קיוויתי ה'". טוב, זה הנתונים של הנושא. אז בא המדרש ומסביר את זה ככה: כשבני יעקב באו אל אביהם, יעקב הרגיש שהנבואה הסתלקה ממנו, אז - הוא שאל אותם: שמא יש בכם חטא? שגורם הסתלקות הנבואה. והם קמו ואמרו: תסתכל בשמות שלנו, זה מה שהוא רוצה, הוא מגדיר, מה שהוא עושה פה- הוא מגדיר מה יש בכל זהות וזהות של כל שבט ושבט. תסתכל בשמות שלנו ותראה שלא תמצא האות ח"ת. ואם אנחנו לוקחים את השמות של בני יעקב - לא מוצאים את האות ח' דהיינו - אין ח' (חטא) ביעקב. "כי לא נחש ביעקב" זה קשור, כן? האות ח' - זה לא נכתב חט"א. ח', א, ט, זה נכתב: ח"ת, זה רמז לחיתים, אנשי ח"ת, זה רמז אחר. אבל בכל זאת, זה אותה משמעות. לא מצא את החטא. דהיינו - אין חטא. ולמה הנבואה נסתמה? תפסתם את השאלה, כן? אז קמו ואמרו: ממשיך המדרש: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" דהיינו, כשם שאתה מאמין באל אחד, אנחנו כולנו מאמינים באל אחד, וזה מגלה על איזה חטא היה מתכוון? כי - אם, האל של ישראל הוא - ה' אחד, אז דווקא ההגדרה של החטא בישראל - זה החטא נגד האחדות. וזה מה שאומר הפסוק: "דן ידין עמו - כ א ח ד שבטי ישראל" אם יש איזה רמז, איזה חשד שיש חטא, זה מתגלה כששבטי ישראל נדונים על עניין האחדות שלהם זה בא דרך דן. מאסף את כל המחנות. ודן - זה השורש של דין. "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" כשדן ידין עמו - אז יתגלה אם יש חטא של אחדות, (עוד רמז - השופט שלפני אחדות העם בפילגש בגבעה היה שמשון. א.ק) אז - לכן זה הכוונה של המדרש: הם הבינו מיד למה הוא מתכוון, "שמא יש בכם חטא" שמא יש עוד בכם שנאת חינם, שנאת אחים. שזה מעכב את תיקון של חטא דרך כפי שהסברנו מקודם, כן? זה מובן? ומכיוון שהגלות זה דווקא העונש של השנאת חינם, אז - נסתמה לו הנבואה של קץ הגלות. זה מובן? זה הפחד של יעקב בשעת פטירתו. דווקא הם הבנים אמרו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", דהיינו - כפי שאומר המדרש, אין חטא כזה. זה רק אחיזת עיניים, אבל - המדרש ממשיך, כשהיה מהטט את השמות שלהם, אות ואות כדי לחפש את האות ח', הוא גילה גם כן שיש אותיות שלא נמצאות בשמות של בניו זה: קו"ף וצד"י. ק"ץ. לא מצא חטא, אבל לא מצא קץ. ולכן - לא היה יכול לגלות את הקץ. מה המשמעות של זה? כל מה שאומרים ויש פסוק בנביא: על חטא של ישראל –"יבוקש ואיננו" (ירמיהו נ) כשבאים לבקש: איזה חְטא חַטא ישראל? אין. כל אומות העולם יש להם טענות של כל החטאים שבעולם נגד ישראל. אבל, בא יום הדין מבקשים: מהו החטא של ישראל? אין. אבל - אין קץ! ולכן - זה נסתם ממנו. אפשר לתאר, לפי ההסבר של המדרש, את הפחד של יעקב אני, נוטה לנסח את השאלה ככה: שמא אינכם ישראל? אם אני לא יכול לנבא את קץ הגלות לנבא את עתיד של ישראל, אז יתכן שאתם לא ישראל. כי אני לא יכול לנבא את זה. אז, מיד, הוא חושב על חטא נגד האחדות. ואז, קמים ואומרים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ופה יש דבר חשוב מאד: כי לכאורה כל שבט ושבט, הוא - ישראל בפני עצמו. ראובן - זה ישראל. שבט שמעון - זה ישראל. שבט לוי - זה ישראל, וכן הלאה. אבל יחד, כ"אחד שבטי ישראל", זה לא מתגלה שיש אהבה ביניהם. אתם זוכרים את הכוונה? "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" זה בגימטריא שלוש עשרה, "אחד". ואהבה זה בגימטריא (גם) שלוש עשרה, "אחד" ו"אהבה" זה בגימטריא (בחיבור יחד שווה) עשרים ושש (שם הוי"ה). כדי ששם ה' יקרא על ישראל צריך אהבה בין השבטים. זה כוונה ידועה, כן. אז מה שגילה - זה יותר חמור! אין חטא! אין אותו חטא של שנאת חינם. זה אחיזת עיניים. אבל מאיפה באה כל השנאת חינם שיש בישראל? זה בא מהגויים. זה עניין אחר. זה בא מהשטן, כן? אבל זה לא מזהות ישראל. אבל יש משהו אחר, אין "קץ", וצריך להבין את הקשר בין הדברים. אם אין קץ זה מורה שהגלות כעונש של שנאת אחים תתמשך. זה קשור. כן? אז השל"ה, השל"ה הקדוש מסביר, לפי הזהר, כי מצד שאנחנו בני יעקב, אין קץ מכיוון שיעקב אבינו לא מת. הוא כולו חי. אין קץ ביעקב. כצאצאי יעקב אבינו יש חיים נצחיים. אין מימד של קץ. אבל דווקא כצאצאי יצחק אבינו, יש לנו קשר לקץ בשורש יצחק. כי אתם רואים את השם "יצחק" יש אותיות "חי", ואותיות "קץ" אז - הוא נתן ליעקב את כל ה"חי" ואת כל ה"קץ" נתן לעשו. ולכן, אין קץ ביעקב. וזה צריך להבין, את המשמעות של הדברים. מבחינת בני יעקב אין קץ. יעקב - זה ישראל בגלות. וביעקב אין קץ. "ויחי יעקב בארץ מצרים" אפילו בארץ מצרים הוא חי. טוב, זה גם קשור לנושא אחר, זה כוחו של יוסף כל עוד שהוא עם יוסף, ויוסף עימו, אז יעקב אבינו חי. אבל, ופה זה מסביר את הפילוג בעם, אלו שמגדירים את עצמם רק כ"בני יעקב", והם שייכים לגלות בלי קץ. זה ברור, כן? אבל - כ"בני ישראל" יש לנו שורש ביצחק. עכשיו, אני חושב על זה, אולי יש קשר ל"כי ביצחק יקרא לך זרע"

קהל: למה יש יותר קשר בין ישראל ליצחק?

מניטו: אני רוצה להסביר את זה. אז ביצחק יש יו"ד, צד"י ח"ת, קו"ף. וכשרבקה אמרה "קצתי בחיי" תראו בפסוק, הקו"ף של "קצתי" הוא קטן. כן? אז זה מגלה מה קורה בזהותו של יצחק אבינו. שילוב של שני הפכים. מצד אחד: הוא כולו קץ. מצד שני: הוא כולו חי. אז - כשמסר את הברכות, לבנים. מסר את כל ה"קץ" לעשו ואת כל ה"חי" ליעקב. ולכן אומרים: יעקב אבינו לא מת. הוא כולו חי. הטוניסאים יודעים את זה, כן? יש להם שרשרת עם "חי". כן, זה מתחיל בטוניס. רק אצל הטוניסאים יש השם "חי"

קהל: אצל שאר הקהילות - זה חיים.

קהל: גם כתבו לו:"לא מת"

מניטו: נכון. טוב, זה מסורת טוניסאית, לא יודעים את זה? כן. חי ואחר כך אני אחזור. כן?

הרב אורי שרקי: אם כוחו של יעקב, זה לכאורה כוח החיים הזה שדוחה את קץ. זה כוח שורשי. אז, כלומר זו הסיבה לשורש הנשמה שלנו מבחינת יעקב, אז חייב להיות שיש לו איזשהו ביטוי גם בזמן שיעקב הופך להיות ישראל. כלומר ששבים מהגלות, חייב להיות שמבחינת יעקב תישאר איזושהי צורה גם בתוך המדרגה של הגאולה. שאם לא כן, אז ישובו עוד פעם.

מניטו: מה ישוב?

הרב אורי שרקי: כלומר הכוח של יעקב ינסה להתעורר עוד פעם. אם אין לו ביטוי בארץ ישראל עצמה אז הוא ינסה תמיד, באיזשהו שלב של ההיסטוריה, להשיב את ישראל ל...

מניטו: אני מבין את השאלה. אבל אולי תסביר קצת, קצת יותר. כי כש.. אולי... אולי תסביר קצת יותר.

הרב אורי שרקי: נאמר כך, ש... מה שדיברנו עכשיו: הנטייה של יעקב, בתור יעקב, לא בתור ישראל, זה הנטייה לגלות. והנטייה הזאת - היא נטייה בזהות של עם ישראל. זה לא איזה... יצר הרע מבחוץ. אלא זה דבר שהוא בא מ...

מניטו: שבא מהאבות.

הרב אורי שרקי: כן. זה בא מ...

מניטו: מהאבות. אני רוצה להסביר את זה בקצרה. מיד אחרי התקופה של יעקב אבינו אז מתחיל הפילוג בין יוסף מצד אחד, ויהודה - מצד שני. יוסף מחפש את המשיחיות דהיינו, ההצלחה של הערכים של האבות "לתקן עולם במלכות שד"י" ד ר ך התרבות של הגויים. זה יוסף. ויש קשר הדוק בין יוסף ויעקב אלה תולדות יעקב - יוסף. אבל, תמצא בפרק של תולדות בני ישראל, זה ראובן. זה לא יוסף, שמתחיל. ואחר כך זה עובר ליהודה. אבל זה בני לאה. ויוסף מחפש בחוץ ועד הסוף אפילו המקרא לא יודע איפה יוסף. יעקב אבינו לא יודע איפה יוסף. רק בסוף - זה מתגלה, שהוא נמצא במצרים, והוא המלך של... המשנה למלך של מצרים. והמשיחיות של יהודה, זה בפנים. לא בחוץ. ולכן, לנושא של המשך התולדות, יוסף מחפש אישה כדי להמשיך בתולדות, בחוץ. והוא נופל בידיים של אשת פוטיפרע. רק בנס - ניצל. ואז המדרש מסביר שהוא מתחתן עם אסנת. שהיא באופן סודי לגמרי בתו של שכם ודינה, כן? אבל כל זה בחוץ. ולכן יוצא מיוסף - אפרים ומנשה. ואפרים הניצוץ של יוסף שהוא מתאבד (מאבד את) עשרת השבטים. "אהל שיכן באדם" המקום שלו זה – רחוק, אצל אומות העולם. זה בא מהאבות. יהודה לחוד - זה עוד לא ישראל. הוא מחפש את ההמשך דווקא בפנים. אז אולי נלמד את זה בשבועות. כי זה כל הסיפור של רות.

אהבת? שתף / שתפי. יחד נפיץ את מניטו.

 

{bfaccordion-slider שרשרת הדורות בצבע אוניברסאלי}

 

מקור: דרך חיים למהר"ל

מניטו: פה יש משהו אחר לגמרי! יש איזה מפגש בין הקב"ה כנותן התורה ומי שמסוגל לקבל את התורה. לא לקבל תורה זו או אחרת. אני רוצה לדייק: לא לקבל חלק זה או אחר מהתורה. אלא לקבל "תורה", במובן הכללי. וזוהי המעלה של משה. זה ההסבר הראשון. נמשיך: [מניטו קורא במהר"ל] "כי זה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה שהיה הקב"ה מייחד לו מקו והוא הר סיני לתת לו שם תורה" בבחינה של הזמן,‎ יש מקור בגמרא, שהזמן של העולם זה ששת אלפים שנה. זוכרים את המקור הזה? אלפיים שנה "תהו" אלפיים שנה "בהו" לא, סליחה... אולי יש איזה רמז לפי הסוד- בו הוא"= בתורה. [אלפיים שנה] תורה, ואלפיים שנה ימות המשיח. אז ה"אלפיים שנה תורה", זה מתחיל מאברהם אבינו, עד חורבן הבית, בימי עזרא ונחמיה. זה הזמן המסוגל, המתאים, הזמן האמצעי, המסוגל והמתאים לקבלת התורה בעולם. ולכן, זכינו שבהתחלת הזמן הזה של שנה האמצעיים, כבר בדור הזה של משה רבנו זכינו לקבל את התורה. המקור הזה מסביר קצת בהרחבה: שיעקב כבר היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שהדור לא זכה. אחר-כך אני אחזור על הדיוק הזה. ועזרא גם כן היה מסוגל לקבל את התורה, אלא שקדם לו משה. וזה הזמן - בין האבות עד חורבן הבית, זה, פחות או יותר אפשר להגדיר את זה לפי ההגדרה האוניברסיטאית, נאמר, זמן התנ"ך, כן? ולמה אברהם לא זכה? מכיוון שהיה צריך להגיע עד הזהות של ישראל, "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" אברהם - זה המידה הראשונה, מידת החסד. ויצחק - המידה השנייה, מידת הדין, זה עוד לא התורה של תורת-אמת, בבחינת "תורת אמת" צריך להגיע עד שלב של יעקב, שהוא בין-יצחק, לבין-אברהם, איחוד המידות, אז, תורה מן-השמיים יכולה להתגלות לקהילת יעקב בפרט. במיוחד. זה מובן. מה שאמרה הגמרא: יעקב אבינו היה מסוגל לקבל את התורה, זה מסביר לנו למה לא יצחק, ולא אברהם, כן? אף-על-פי שהתורה שייכת להם, אבל, אין עוד כלי מוכן דיו כדי לקבל את התורה האחת. תורת אמת, של איחוד המידות. כי אברהם קיבל את התורה מצד החסד. ויצחק קיבל את התורה מצד הדין. אבל מצד איחוד המידות היה צריך יעקב ששמו "ישראל", מובן? טוב. אבל הגמרא מוסיפה: "אלא שהדור לא זכה" מה זאת אומרת "הדור לא זכה"? אני מציע הסברים: אם אנחנו מבינים את הביטוי "הדור" (כ)דור של בני-ישראל, היו רק בני-יעקב, השבטים. מה זאת אומרת "הדור לא זכה"? כי המצב של משפחת בני-יעקב לא היה עוד מספיק מתוקן אם אפשר לומר את זה, בבחינת התנאי של התורה. התנאי הכי יסודי, כללי, של התורה -"ואהבת לרעך כמוך", וזה המצב של שנאת חינם בין האחים, עוד לא תוקן. ולכן היה צריך כל המעבר דרך הגלות כדי לתקן את זה. ורק ביציאת גלות-מצרים בני-יעקב, קרי ישראל, היו מוכנים לקבל את התורה. אבל זה מתחיל ביעקב עצמו. זה מובן? זה במשמעות המצומצמת של הביטוי "הדור" לפי האמת. אני לא אומר שזה לא אמת, זה אמת, אבל זה לא מספיק. אפשר לומר דבר אחר: הביטוי "דור" זה הדור של כל העולם כולו. מבינים? ואני רוצה קצת להסביר את זה. דור יציאת מצרים זכה. אבל זה גם כן מלמד זכות על הדור של הגויים, של אותו דור. במידה שעם ישראל הוא קשור למין האנושי כולו- "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אפשר עוד להרחיב הדיבור על זה, אבל אני חושב שזה מספיק מובן. זה זכותו של אותו דור, שהגיע לאיזה שהיא התפתחות של תרבות האנושית שזכה - שהדור המקביל של עם-ישראל קיבל את התורה. וזה מסביר לנו, למה התורה מספרת כל כך באריכות מה טיבה של אותה תרבות של מצרים שיצאו ממנה כדי לקבל את התורה.

קהל: קשה להאמין איך מדור רשע כזה, כפי שהיו המצרים אז, איך אפשר להסביר את זה?

מניטו: זהו. זוהי השאלה. כי "זה לעומת זה עשה אלוקים" ואפשר לתת הרבה הרבה דוגמאות. פרעה הרשע הזה זכה להיות חלק ניכר מסיפורי התורה, גוף התורה. אנחנו מתפללים: "ותן חלקנו בתורתך" מה זכה פרעה הזה? לפי הקבלה, השם "פרעה" זה שם קדוש של ניצוצות הקודש שהיו בתוך הקליפות. וצריך לגלות את זה. להציל את זה. טוב, זה סודות של התורה. אבל גם לפי תורת הנגלה אפשר להבין את זה. למשל, עוד דוגמא אחרת: אנחנו...אבותינו יצאו ממצרים, כן? אחר-כך יש דור שיצא מהגלות. דור עזרא ונחמיה. מה זכותו של העולם שדווקא בדור הזה עזרא ונחמיה יצאו עם חלק מעם ישראל? זה זכותו של כורש. זה זכות מסוימת של איזה שהיא תרבות מסוימת, שמלאה רשעות, אבל, מתוך הרשעות הזה התגלה את הצדקות שלה הצד הטוב שלה. וזה הרכוש שלקחנו ממצרים זה היה הרכוש שדרכו בנו את המשכן במדבר. יש עוד הסבר אחר, כן? וגם כן אחר-כך אני אסביר עוד קצת יותר, מכיוון שאני חושב שהשאלה היא חשובה. וגם כן בדור עזרא ונחמיה זה היה זכותו של כורש אותיות ר.כ.ו.ש. טוב, זה רק צירוף מקרים אבל זה אומר דרשני. הגוי הזה נקרא אותיות "רכוש", "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"

קהל: גם שיכור... (צחוקים מהקהל)

מניטו: מה?

קהל: גם "שיכור" היא אומרת

מניטו: גם שיכור. אבל זה רכוש. ו"אין יין אלא חכמה" וכן הלאה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול יש הסבר של הפרי-צדיק ובמציאות, זה ככה. למשל - במישור אחר: ארץ ישראל. אז יצאנו מאיזה שלב מסוים, מיוחד, של תרבות מלכות אדום. לא לפני זה, ולא אחר-כך. וזה מלמד זכות על הערכים של אותה תרבות שהיה צריך לחכות עד השלב של ה"בישול" של אותם הערכים כדי לצאת מאותה גלות.

קהל: אתה מתכוון לימינו, או...

מניטו: ברור. ברור. ואי אפשר ללמוד את ההיסטוריה של שיבת-ציון של ימינו בלי להתייחס לערכים של אירופה של איזה שלב מסוים. זה בלתי אפשרי. זה מובן? מאיפה יצאנו? ממצרים יצאנו, אבל מאיפה...

מקור: לימוד בחבורה

מניטו: פה יש התחלה של ההסבר של הנושא הזה: למה צריך כל כך נוראות באחרית הימים? אז אולי פה יש לנו התחלה של הסבר. אם היה מספיק זכות, לא היה צריך כל זה. אבל מכיוון שאין מספיק זכות, אז צריך - דרך הייסורים כדי לתקן את המצב, ולתת אפשרות למשיח להתגלות, דאם-לא-כן, זה האסון של התגלות הנחש!

קהל: אבל פה שוב - העניין של ה...

מניטו: זה מובן? רק רגע, אני רוצה להוסיף משהו

קהל: אבל צריך ערך סגולי לעולם? או שצריך שהייסורים של החבלי לידה של ימות המשיח הם ישנו משהו במציאות הממשית העולמית?

מניטו: זה ההפך: המציאות של העולם גורמת את חבלי משיח

קהל: זאת אומרת שכל התקופה הזאת, זה בירור של הזהות. וכל הייסורים זה ייסורים שבאים לברר את הזהות, גם של העמים, וגם של עם ישראל. בגלל שאין מספיק התייצבות של הזהות.

מניטו: כן. ובתנאי שנבין שיש קשר הדוק בין המצב של דור של ישראל, למצב של דור של כלל העולם. זה למדנו פעם, אולי אם אתם זוכרים, יש גמרא בסנהדרין שאומרת ששלושה היו יכולים לקבל את התורה: יעקב, משה, ועזרא. יעקב - הדור לא זכה, ולכן משה קיבל את התורה, עזרא - מכיוון שמשה קיבלה כבר. אבל מכל מקום, הוא החזיר את התורה ליושנה. אז, לפי ההסבר הזה, "הדור לא זכה" איזה דור? דור של יעקב. אם זה רק ישראל- כולם צדיקים! ולכן צריך להבין ש[זה] דור של העולם כולו. זה מובן? כן? וזה נושא לא קל. דהיינו: זה הגדלות של מצרים דאז! שהיה דור של גילוי התורה. ‎

קהל: אבל בעצם בדור של משה רבנו הדור לא זכה. הקב"ה רצה לתת את התורה לאומות העולם ולא רצו לקבל אותה.

מניטו: יפה. זו שאלה יפה. אז איך אתה מתרץ?

שתיקת המקובלים

מקור: מהפכת הזהות העברית

זה מובן מה שאני אומר? ולכן זה גם התפיסה הדתית שונה לגמרי. פעם אני אמרתי כבדיחה, ולפי דעתי אולי זה לא בדיחה: הם מאמינים שהקב"ה ברא הישיבה שלהם ומסביב שם עולם.

קהל: סורא- פומבדיתא

קהל: אנחנו מאמינים שהקב"ה ברא עולם, ובעולם הוא ביקש שיהיה בית המקדש, בית מקדש בית כנסת, ישיבות, וכן הלאה. זה כבר דת אחרת לגמרי. מה שאני מפחד, שעכשיו הגענו למצב, ולכן זה אולי לא במקרה שאנחנו מתחילים ללמוד יחד, שזה לא כבר תורות. כי התורות דומות עוד, וזה כבר הרבה זמן כשזה...שהעם יראה הבדל בין התורות עם ההתנהגות הדתית. זה ממש עמים וזה יותר חמור .

קהל: זה יש על זה גמרא בסנהדרין, על מה הרב אומר.

קהל: שמה?

קהל: גמרא...

מניטו: מה אתה מחפש? כל מה שהרב אומר זה גמרא בסנהדרין." אמר ר' אושעיא: "א"ר אושעיא: "מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי את שני מקלות. לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים. נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה "הם מחבלים אולי גם תחבולות, זאת אומרת שיש להם איזה מהלך אינטלקטואלי. סגור? אולי הנעימות באה מזה שפתוח? הלאה? לקרוא הלאה "ויאמר אלי: אלה שני בני היצהר העומדים ושנים זיתים עליה. אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית. שנים זיתים עליה- אלות"ח שבבבל שמרורין"...

מניטו: ומה ההבדל? מה ההבדל,‎ אלו - שרק לפי הסברא, ואלו - זה לפי התורה זה קשור קצת לעניין שלנו. כי אני מדבר כל פעם כמחנך. אבל אני למדתי הרבה את הפילוסופיה, הקלאסית, היהודית, וכן הלאה, ולכן, יש לי כל כך... אני מתייחס כל כך לדוגמאות שלא מופיעות. אני חושב שיש איזה מין סכיזופרניה אינטלקטואלית. מצד אחד, הם מאמינים ומאמינים באמונה של עם ישראל. אבל, מכיוון שלא למדו קבלה, לא יודעים במה מדובר?. זה רק קוסמטי. שמעו במה? ... 'בזה צריך להאמין', מאמינים ב"זה" אבל - במה מדובר? לא יודעים. מצד אחד - הם מאמינים, אבל מוסלמי הוא מאמין, נוצרי הוא מאמין, בודהיסטי הוא מאמין, כל אחד לפי דרכו. ומצד שני, יש להם כוח שכלי של חכמת ההלכה. ואני לא הרגשתי איחוד בין החלקים של האישיות שלהם. ואני מפחד מזה. כי זה מביא פירוד בעם. התורה ניתנה לעם ישראל. ככלי של התורה, אבל העם קודם. ולכן אני רואה... זה משימה לאומית, להתחיל להסביר כי הבעיה וההבדל זה כבר מתחיל בשיטה של לימוד התורה.

קהל: האם ה... )

מניטו: זה - הוא בא מאנגליה. אתם רואים את האופנה שם...

קהל: האם כשהרב מדבר על הרבנים של צפון אפריקה. כבעלי מסורת הלימוד הזאת.

מניטו: חלק מהם. כי היו פשטנים.

קהל: יש ספרות? זאת אומרת - יש...

מניטו: תשמע...

קהל: ספרי פרשנות שהם כתובים על הגמרא?

קהל: של אור החיים. אור החיים... אבל על הגמרא אני מתכוון.

מניטו: לא לא לא....כל זה...

קהל: הגמרא לא כתוב?

מניטו: לא לא לא. אצל החסידים "דרך מצוותיך" למשל זה דומה מאד

קהל: דרך?...

מניטו: דרך מצוותיך

קהל: דרך מצוותיך, כן. אבל זה לא... אני מתכוון על...

מניטו: לא, אבל ב"דרך מצוותיך" יש דוגמאות - זה בגמרא.

קהל: המעניין שאני למדתי בחב"ד, אז סיפרו לי ש"דרך מצוותיך" זה השכל של התורה, הפנימי. אבל, הספרדים, כשהם לומדים קבלה, אז, הם לומדים את הצד הטכני של מבנה העולמות. זאת אומרת: שאין להם את הנמשל. אין את הנמשל כל כך.

מניטו: זה הנגלה של הנסתר. זה, למשל, השיטה של הרב עטיה ז"ל, כן? זה ממשיך. יש המשך. זה החיצוניות של העניין.

קהל: היו ספרדים שהם ממש חיו קצת את ה...

מניטו: ברור

קהל: את הנמשל? את הפנימיות?

מניטו: עד דור הסבא שלי. עד דור הסבא שלי היה מניין שהיה לומד ככה, ואני אספר לך משהו. שאלתי פעם את ה'באבא סאלי'.

קהל: איזה רב?

מניטו: ה'באבא סאלי'.

קהל: אה כן.

מניטו: שהוא היה ממש אדם קדוש. מה שממשיך עכשיו עם הבאבא ברוך, זה 'שומו שמיים'

קהל: פולקלור...

מניטו: זה... זה יותר מזה. זה גנגסטריזם. ואני הכרתי את המשפחה, כי שתי המשפחות שלנו היו ידיד..כשהבאבא סאלי עלה לארץ, הוא השאיר את הקערה של פסח שלו, מזהב, אצל אבא שלי. אני זוכר. ואני הייתי צריך להיות תלמיד שלו. אבל מכיוון שאני הייתי צרפתי, אלג'יראי-צרפתי, כשהתחילה המלחמה, הייתי צריך ללכת למלחמה. דאם לא כן - הייתי לומד במרקש אצלו, והייתי רב מרוקאי, תלמידו של הבאבא סאלי. טוב, זה עניין אחר. אני... הוא סיפר את זה פעם: כשהצרפתים הגיעו לצפון אפריקה המקובלים החליטו לא להמשיך ללמד. רק משנה ודקדוק. כי הם בחנו בזה. מהפכה תרבותית תהיה בצפון אפריקה, ולכן, לא רצו למסור התורה לתרבות הצרפתית. כל עוד היו קשורים לתרבות הערבית, היו מלמדים. ואני זוכר את זה. זו היתה החלטה. וזה התחיל להיגמר באלג'יריה.

קהל: לא למסור את סודות התורה ליהודים עם תרבות צרפתית? כאילו, ודאי שלא מדובר על גויים.

מניטו: לאף אחד מהתלמידים שהיו להם. חוץ [מ]כמה משפחות שהמשיכו - רק במשפחה. כי הם אמרו: כי דרך התרבות הצרפתית זה יהיה קטסטרופה. וזה התחיל, זה... ההפסקה התחילה באלג'יריה, אחר כך - בטוניסיה ורק אחר כך - במרוקו, אבל זה כמעט אותה תקופה. חמישים שנה של הבדל. והיתה בתלמסאן באלג'יריה, זה היה עיר ואם של מקובלים

קהל: מה שמה?

מניטו: תלמסאן

מניטו: והרב חיים בלייח [רבה הראשי של תלמסאן במאה ה-] הרב אנקווה היו לומדים דרך הקבלה. אבל כשהגיעו הצרפתים - הפסיקו. זה לא ידוע. כן? אבל אני זוכר את זה. חוץ מזה, כשהצרפתים נתנו הנתינות הצרפתית ליהודים, הרבנים החליטו שלושה ימים של צום.

קהל: סליחה?

מניטו: שלושה ימים של צום.

קהל: כש-מה קרה?

מניטו: כשקיבלנו את הנתינות הצרפתית. אמרו: "ההתבוללות מתחילה" וכך היה - ההתבוללות התחילה, הלכו לצבא הצרפתי, הלכו לבתי ספר הצרפתיים, זה התחיל להידרדר. אבל במקביל, חכמי הקבלה החליטו: לא להמשיך ללמוד.

קהל: זה מזכיר לי, שהרבי מחב"ד, הוא התפלל לניצחון הצאר ולכשלונו של נפוליאון, כי עם נפוליאון הלכו זכויות האזרח

מניטו: יתכן, זה דומה, ולכן - מה שנשאר - זה רק החיצוניות.

קהל: יש איזה רב אחד, מקובל, שנמצא במירון, הוא גר במרוקו הרב מכיר אותו?

מניטו: מה?

קהל: יש איזה מקובל אחד,

מניטו: ממוצא מרוקאי?

קהל: הוא גר גם עכשיו במרוקו, הוא בא לארץ פעם בחצי שנה

מניטו: מה שמו? תלוי מי היה הרב שלו. [הפסקה בהקלטה]...הרב לוי נחמני אביו - היה מקובל. הרב נחמני, בצעירותו, הוא שינה לגמרי, הוא היה רמב"מיסט, כן? ורק פה בירושלים, חזר קצת לקבלה, אבל השיטה שלו - היא אוטודידקטית. אף על פי שאביו היה מקובל מדורי דורות. אבל, משהו נשאר בנשמה שלו.

קהל: הרב מרדכי אליהו, הוא גם מקובל. הוא, יש לו את הקבלה של הבן איש חי.

מניטו: של הבן איש חי. של הרב עטיה, אולי. [מ-בגדד] כן? אבל זה משפחות, משפחות שונות. תשמע, יש...

קהל: לא, מה שאני רוצה להבין, ז האם יש מקובלים ספרדים שהם לומדים את החיצוניות, של הכוונות, וכן הלאה. מין טכנ... לכאורה טכנ...

מניטו: יש!" טכנולוגיה קבלית"

מניטו: כזה - יש. אבל המשמעות שאנחנו מדברים...

קהל: והיו משפחות, אני מבין, ‎שלמדו את זה עם המשמעויות?

מניטו: זהו. ובעיקר - דרך הגמרא. זה החידוש. אני זוכר... מי אמר לי את זה?... היו לי כמה רבנים. האם היה אשכנזי? לא. לא היה אשכנזי... זה היה בן דודו של הרבי מליובאוויטש.. למדתי את ספר התניא בפריז עם הבן דוד של... אחרי המלחמה. והוא אמר: "מי שלא למד קבלה" הוא אינו בן-אדם. "החונן לאדם דעת - זה קבלה", כן?. כך אמר לי. "ומי שלא למד גמרא אינו יהודי" - מה יותר חמור? מכל רבותיי המקובלים למדתי משהו ברור: תלמוד תורה - זה גמרא. וכל עיקר חכמת הגמרא, סליחה, חכמת הקבלה, זה ללמוד את הלשון הקודש כדי להבין גמרא. כל הלימוד השכלי, של מבנה העולמות וכו' וכו' זה חיצוני לגמרי. זה ברור.

קהל:...כשכתבתי על הרב קוק, לדעתי כך הוא: "מי שלא למד גמרא לא יכול להתחיל". ומי שחושב שהוא לומד קבלה, למד קבלה, ויכול להבין מה שכתוב ברב קוק, הוא לא יכול להבין כלום. שכל מה שהרב קוק מנסה לתאר, זה איך שהקבלה מתארת את החוויה של הלימוד.

מניטו: זהו.

קהל: ככה...

מניטו: זה, זה ברור. ולכן כשפגשתי בפעם הראשונה את הרב קוק (הרצי"ה) הרגשתי את זה: זה אותו דבר! בית המדרש של הסבא שלי, בית המדרש של הרב צבי-יהודה מכל מקום, בחיצוניות - זה היה דומה. הארונות, הספרים, זה היה דומה, כן? אבל - מכל מקום, שיטת הלימוד, זה היה -אלפיים שנה לא ראינו זה את זה... הייתה... זה היה זה. ברור - בסגנון אחר, אבל התוכן הפנימי...

קהל: האם הרב יודע שיש איגרת של הרב קוק שהוא מדבר בה על "חצי נזק צרורות" בתור דוגמא לרוח הקודש שעובדת דרך חכמי הגמרא?

מניטו: איפה זה? זה?...

קהל: זה באיגרות. כן. אני...

מניטו: תשלח לי את זה.

קהל: כן כן. אני אצלם את זה ואשלח.

קהל: יש פה לרב איגרות בטח. אז אולי?

קהל: כן, צריך לזכור למי זה? למי הוא כתב את ה?

מניטו: אני לא זוכר את זה לגמרי.

קהל: זה איגרות א', ב', ג? איפה זה.?

מניטו: אתה רואה?

קהל: זה שלוש-ארבע שורות שמה.

מניטו: אתה רואה שזה אותו דבר. לא, אבל גם ב"דרך מצוותיך", כן?. ב"דרך מצוותיך" מצאתי, יש איזה רמזים כאלו. שהיו לומדים באותה דרך. אבל, זה היה רק זה היה נדיר מאד, טוב, התמזל מזלי, שאבא שלי מסר לי אני זוכר, כשהסבא שלי נפטר, הייתי תינוק קטן, אבל אני זוכר אותו, מסר לי את הכללים כדי להבין בצרפתית איך לבטא את זה. וזה עזר לי בבחינת מחנך. כי מה שהתלמידים רוצים לשמוע, כשלומדים גמרא, פעם אחת, פעם אחת בחיים שלהם שבאותה צורה, שנשמע איזה הד מהר-סיני בגמרא. זה העיקר. עכשיו אם אתם רוצים, נלמד מילה במילה, כדי להבין את החידושים של הלימוד של אותה סוגיה, כי פחות או יותר כבר הבנו את המבנה. זה דוגמא מאפיינת כמה דפים כדי להוכיח, כי לפי הסברא, אי אפשר להבין המשנה. פשוט. כן. וברור שלא נגענו לעניין של קבלה פה, אבל זה ברור שמדובר בחכמה ענקית! של מה שאני מגדיר כ-המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? מה ה?...

מניטו: המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? הנזיקין?

מניטו: ברור! זה השור, הבור, המבעה, וההבער זה המרכבה של הסיטרא אחרא! ופה, אני לא רוצה להגזים, אבל זה ברור שהתוספות הזה היו מקובלים. כי זה...

קהל: אולי הם הרגישו, אולי לא...

מניטו: הרגישו. כן, ברור. כי זה כל כך ברור, כן? כל הדוגמאות שיש" הן", זה - חיובי. כל הדוגמאות שאין "הן" זה - שלילי.

קהל: יש מקום אחר שאנחנו גם מצאנו אותו דבר ברש"י, בתוספות, את התחושה של התורה מסיני שיש בחכמה של חז"ל, זה בעובדה שהם הרגישו שמדובר פה בלשון הכתוב. שהמשנה עצמה,‎ זאת אומרת, אותו דבר מה שהרב נתן דוגמא על ה"הן"

מניטו: אה, כן.

קהל: אנחנו שלמדנו,

 

{bfaccordion-slider שתיקת המקובלים}

 

מקור: מהפכת הזהות העברית

זה מובן מה שאני אומר? ולכן זה גם התפיסה הדתית שונה לגמרי. פעם אני אמרתי כבדיחה, ולפי דעתי אולי זה לא בדיחה: הם מאמינים שהקב"ה ברא הישיבה שלהם ומסביב שם עולם.

קהל: סורא- פומבדיתא

קהל: אנחנו מאמינים שהקב"ה ברא עולם, ובעולם הוא ביקש שיהיה בית המקדש, בית מקדש בית כנסת, ישיבות, וכן הלאה. זה כבר דת אחרת לגמרי. מה שאני מפחד, שעכשיו הגענו למצב, ולכן זה אולי לא במקרה שאנחנו מתחילים ללמוד יחד, שזה לא כבר תורות. כי התורות דומות עוד, וזה כבר הרבה זמן כשזה...שהעם יראה הבדל בין התורות עם ההתנהגות הדתית. זה ממש עמים וזה יותר חמור .

קהל: זה יש על זה גמרא בסנהדרין, על מה הרב אומר.

קהל: שמה?

קהל: גמרא...

מניטו: מה אתה מחפש? כל מה שהרב אומר זה גמרא בסנהדרין." אמר ר' אושעיא: "א"ר אושעיא: "מאי דכתיב (זכריה יא, ז) ואקח לי את שני מקלות. לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים. נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה "הם מחבלים אולי גם תחבולות, זאת אומרת שיש להם איזה מהלך אינטלקטואלי. סגור? אולי הנעימות באה מזה שפתוח? הלאה? לקרוא הלאה "ויאמר אלי: אלה שני בני היצהר העומדים ושנים זיתים עליה. אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית. שנים זיתים עליה- אלות"ח שבבבל שמרורין"...

מניטו: ומה ההבדל? מה ההבדל,‎ אלו - שרק לפי הסברא, ואלו - זה לפי התורה זה קשור קצת לעניין שלנו. כי אני מדבר כל פעם כמחנך. אבל אני למדתי הרבה את הפילוסופיה, הקלאסית, היהודית, וכן הלאה, ולכן, יש לי כל כך... אני מתייחס כל כך לדוגמאות שלא מופיעות. אני חושב שיש איזה מין סכיזופרניה אינטלקטואלית. מצד אחד, הם מאמינים ומאמינים באמונה של עם ישראל. אבל, מכיוון שלא למדו קבלה, לא יודעים במה מדובר?. זה רק קוסמטי. שמעו במה? ... 'בזה צריך להאמין', מאמינים ב"זה" אבל - במה מדובר? לא יודעים. מצד אחד - הם מאמינים, אבל מוסלמי הוא מאמין, נוצרי הוא מאמין, בודהיסטי הוא מאמין, כל אחד לפי דרכו. ומצד שני, יש להם כוח שכלי של חכמת ההלכה. ואני לא הרגשתי איחוד בין החלקים של האישיות שלהם. ואני מפחד מזה. כי זה מביא פירוד בעם. התורה ניתנה לעם ישראל. ככלי של התורה, אבל העם קודם. ולכן אני רואה... זה משימה לאומית, להתחיל להסביר כי הבעיה וההבדל זה כבר מתחיל בשיטה של לימוד התורה.

קהל: האם ה... )

מניטו: זה - הוא בא מאנגליה. אתם רואים את האופנה שם...

קהל: האם כשהרב מדבר על הרבנים של צפון אפריקה. כבעלי מסורת הלימוד הזאת.

מניטו: חלק מהם. כי היו פשטנים.

קהל: יש ספרות? זאת אומרת - יש...

מניטו: תשמע...

קהל: ספרי פרשנות שהם כתובים על הגמרא?

קהל: של אור החיים. אור החיים... אבל על הגמרא אני מתכוון.

מניטו: לא לא לא....כל זה...

קהל: הגמרא לא כתוב?

מניטו: לא לא לא. אצל החסידים "דרך מצוותיך" למשל זה דומה מאד

קהל: דרך?...

מניטו: דרך מצוותיך

קהל: דרך מצוותיך, כן. אבל זה לא... אני מתכוון על...

מניטו: לא, אבל ב"דרך מצוותיך" יש דוגמאות - זה בגמרא.

קהל: המעניין שאני למדתי בחב"ד, אז סיפרו לי ש"דרך מצוותיך" זה השכל של התורה, הפנימי. אבל, הספרדים, כשהם לומדים קבלה, אז, הם לומדים את הצד הטכני של מבנה העולמות. זאת אומרת: שאין להם את הנמשל. אין את הנמשל כל כך.

מניטו: זה הנגלה של הנסתר. זה, למשל, השיטה של הרב עטיה ז"ל, כן? זה ממשיך. יש המשך. זה החיצוניות של העניין.

קהל: היו ספרדים שהם ממש חיו קצת את ה...

מניטו: ברור

קהל: את הנמשל? את הפנימיות?

מניטו: עד דור הסבא שלי. עד דור הסבא שלי היה מניין שהיה לומד ככה, ואני אספר לך משהו. שאלתי פעם את ה'באבא סאלי'.

קהל: איזה רב?

מניטו: ה'באבא סאלי'.

קהל: אה כן.

מניטו: שהוא היה ממש אדם קדוש. מה שממשיך עכשיו עם הבאבא ברוך, זה 'שומו שמיים'

קהל: פולקלור...

מניטו: זה... זה יותר מזה. זה גנגסטריזם. ואני הכרתי את המשפחה, כי שתי המשפחות שלנו היו ידיד..כשהבאבא סאלי עלה לארץ, הוא השאיר את הקערה של פסח שלו, מזהב, אצל אבא שלי. אני זוכר. ואני הייתי צריך להיות תלמיד שלו. אבל מכיוון שאני הייתי צרפתי, אלג'יראי-צרפתי, כשהתחילה המלחמה, הייתי צריך ללכת למלחמה. דאם לא כן - הייתי לומד במרקש אצלו, והייתי רב מרוקאי, תלמידו של הבאבא סאלי. טוב, זה עניין אחר. אני... הוא סיפר את זה פעם: כשהצרפתים הגיעו לצפון אפריקה המקובלים החליטו לא להמשיך ללמד. רק משנה ודקדוק. כי הם בחנו בזה. מהפכה תרבותית תהיה בצפון אפריקה, ולכן, לא רצו למסור התורה לתרבות הצרפתית. כל עוד היו קשורים לתרבות הערבית, היו מלמדים. ואני זוכר את זה. זו היתה החלטה. וזה התחיל להיגמר באלג'יריה.

קהל: לא למסור את סודות התורה ליהודים עם תרבות צרפתית? כאילו, ודאי שלא מדובר על גויים.

מניטו: לאף אחד מהתלמידים שהיו להם. חוץ [מ]כמה משפחות שהמשיכו - רק במשפחה. כי הם אמרו: כי דרך התרבות הצרפתית זה יהיה קטסטרופה. וזה התחיל, זה... ההפסקה התחילה באלג'יריה, אחר כך - בטוניסיה ורק אחר כך - במרוקו, אבל זה כמעט אותה תקופה. חמישים שנה של הבדל. והיתה בתלמסאן באלג'יריה, זה היה עיר ואם של מקובלים

קהל: מה שמה?

מניטו: תלמסאן

מניטו: והרב חיים בלייח [רבה הראשי של תלמסאן במאה ה-] הרב אנקווה היו לומדים דרך הקבלה. אבל כשהגיעו הצרפתים - הפסיקו. זה לא ידוע. כן? אבל אני זוכר את זה. חוץ מזה, כשהצרפתים נתנו הנתינות הצרפתית ליהודים, הרבנים החליטו שלושה ימים של צום.

קהל: סליחה?

מניטו: שלושה ימים של צום.

קהל: כש-מה קרה?

מניטו: כשקיבלנו את הנתינות הצרפתית. אמרו: "ההתבוללות מתחילה" וכך היה - ההתבוללות התחילה, הלכו לצבא הצרפתי, הלכו לבתי ספר הצרפתיים, זה התחיל להידרדר. אבל במקביל, חכמי הקבלה החליטו: לא להמשיך ללמוד.

קהל: זה מזכיר לי, שהרבי מחב"ד, הוא התפלל לניצחון הצאר ולכשלונו של נפוליאון, כי עם נפוליאון הלכו זכויות האזרח

מניטו: יתכן, זה דומה, ולכן - מה שנשאר - זה רק החיצוניות.

קהל: יש איזה רב אחד, מקובל, שנמצא במירון, הוא גר במרוקו הרב מכיר אותו?

מניטו: מה?

קהל: יש איזה מקובל אחד,

מניטו: ממוצא מרוקאי?

קהל: הוא גר גם עכשיו במרוקו, הוא בא לארץ פעם בחצי שנה

מניטו: מה שמו? תלוי מי היה הרב שלו. [הפסקה בהקלטה]...הרב לוי נחמני אביו - היה מקובל. הרב נחמני, בצעירותו, הוא שינה לגמרי, הוא היה רמב"מיסט, כן? ורק פה בירושלים, חזר קצת לקבלה, אבל השיטה שלו - היא אוטודידקטית. אף על פי שאביו היה מקובל מדורי דורות. אבל, משהו נשאר בנשמה שלו.

קהל: הרב מרדכי אליהו, הוא גם מקובל. הוא, יש לו את הקבלה של הבן איש חי.

מניטו: של הבן איש חי. של הרב עטיה, אולי. [מ-בגדד] כן? אבל זה משפחות, משפחות שונות. תשמע, יש...

קהל: לא, מה שאני רוצה להבין, ז האם יש מקובלים ספרדים שהם לומדים את החיצוניות, של הכוונות, וכן הלאה. מין טכנ... לכאורה טכנ...

מניטו: יש!" טכנולוגיה קבלית"

מניטו: כזה - יש. אבל המשמעות שאנחנו מדברים...

קהל: והיו משפחות, אני מבין, ‎שלמדו את זה עם המשמעויות?

מניטו: זהו. ובעיקר - דרך הגמרא. זה החידוש. אני זוכר... מי אמר לי את זה?... היו לי כמה רבנים. האם היה אשכנזי? לא. לא היה אשכנזי... זה היה בן דודו של הרבי מליובאוויטש.. למדתי את ספר התניא בפריז עם הבן דוד של... אחרי המלחמה. והוא אמר: "מי שלא למד קבלה" הוא אינו בן-אדם. "החונן לאדם דעת - זה קבלה", כן?. כך אמר לי. "ומי שלא למד גמרא אינו יהודי" - מה יותר חמור? מכל רבותיי המקובלים למדתי משהו ברור: תלמוד תורה - זה גמרא. וכל עיקר חכמת הגמרא, סליחה, חכמת הקבלה, זה ללמוד את הלשון הקודש כדי להבין גמרא. כל הלימוד השכלי, של מבנה העולמות וכו' וכו' זה חיצוני לגמרי. זה ברור.

קהל:...כשכתבתי על הרב קוק, לדעתי כך הוא: "מי שלא למד גמרא לא יכול להתחיל". ומי שחושב שהוא לומד קבלה, למד קבלה, ויכול להבין מה שכתוב ברב קוק, הוא לא יכול להבין כלום. שכל מה שהרב קוק מנסה לתאר, זה איך שהקבלה מתארת את החוויה של הלימוד.

מניטו: זהו.

קהל: ככה...

מניטו: זה, זה ברור. ולכן כשפגשתי בפעם הראשונה את הרב קוק (הרצי"ה) הרגשתי את זה: זה אותו דבר! בית המדרש של הסבא שלי, בית המדרש של הרב צבי-יהודה מכל מקום, בחיצוניות - זה היה דומה. הארונות, הספרים, זה היה דומה, כן? אבל - מכל מקום, שיטת הלימוד, זה היה -אלפיים שנה לא ראינו זה את זה... הייתה... זה היה זה. ברור - בסגנון אחר, אבל התוכן הפנימי...

קהל: האם הרב יודע שיש איגרת של הרב קוק שהוא מדבר בה על "חצי נזק צרורות" בתור דוגמא לרוח הקודש שעובדת דרך חכמי הגמרא?

מניטו: איפה זה? זה?...

קהל: זה באיגרות. כן. אני...

מניטו: תשלח לי את זה.

קהל: כן כן. אני אצלם את זה ואשלח.

קהל: יש פה לרב איגרות בטח. אז אולי?

קהל: כן, צריך לזכור למי זה? למי הוא כתב את ה?

מניטו: אני לא זוכר את זה לגמרי.

קהל: זה איגרות א', ב', ג? איפה זה.?

מניטו: אתה רואה?

קהל: זה שלוש-ארבע שורות שמה.

מניטו: אתה רואה שזה אותו דבר. לא, אבל גם ב"דרך מצוותיך", כן?. ב"דרך מצוותיך" מצאתי, יש איזה רמזים כאלו. שהיו לומדים באותה דרך. אבל, זה היה רק זה היה נדיר מאד, טוב, התמזל מזלי, שאבא שלי מסר לי אני זוכר, כשהסבא שלי נפטר, הייתי תינוק קטן, אבל אני זוכר אותו, מסר לי את הכללים כדי להבין בצרפתית איך לבטא את זה. וזה עזר לי בבחינת מחנך. כי מה שהתלמידים רוצים לשמוע, כשלומדים גמרא, פעם אחת, פעם אחת בחיים שלהם שבאותה צורה, שנשמע איזה הד מהר-סיני בגמרא. זה העיקר. עכשיו אם אתם רוצים, נלמד מילה במילה, כדי להבין את החידושים של הלימוד של אותה סוגיה, כי פחות או יותר כבר הבנו את המבנה. זה דוגמא מאפיינת כמה דפים כדי להוכיח, כי לפי הסברא, אי אפשר להבין המשנה. פשוט. כן. וברור שלא נגענו לעניין של קבלה פה, אבל זה ברור שמדובר בחכמה ענקית! של מה שאני מגדיר כ-המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? מה ה?...

מניטו: המרכבה של הסיטרא אחרא!

קהל: מה? הנזיקין?

מניטו: ברור! זה השור, הבור, המבעה, וההבער זה המרכבה של הסיטרא אחרא! ופה, אני לא רוצה להגזים, אבל זה ברור שהתוספות הזה היו מקובלים. כי זה...

קהל: אולי הם הרגישו, אולי לא...

מניטו: הרגישו. כן, ברור. כי זה כל כך ברור, כן? כל הדוגמאות שיש" הן", זה - חיובי. כל הדוגמאות שאין "הן" זה - שלילי.

קהל: יש מקום אחר שאנחנו גם מצאנו אותו דבר ברש"י, בתוספות, את התחושה של התורה מסיני שיש בחכמה של חז"ל, זה בעובדה שהם הרגישו שמדובר פה בלשון הכתוב. שהמשנה עצמה,‎ זאת אומרת, אותו דבר מה שהרב נתן דוגמא על ה"הן"

מניטו: אה, כן.

קהל: אנחנו שלמדנו,

 

{bfaccordion-slider תורה ואמונה בזמן השואה}

 

מקור: לימוד בחבורה

מניטו: פה, מה שהרב מסביר, וגם ב"אורות" שכשאומות העולם, אינם מסוגלים ויתכן שפה יש המשימה של ישראל. אינם מסוגלים בכוחות עצמם להגיע לאיזה זיכוך של הזהות אז באות המלחמות כדי ל... לה...

הרב אורי שרקי: כדי להוציא את הדינים.

מניטו: טוב. אז עכשיו אנחנו צריכים להבין מה "חבלי המשיח" לפי הגמרא אתה רוצה לקרוא את הגמרא?

הרב אורי שרקי:"עולא"

מניטו: כן.

הרב אורי שרקי:" אמר עולא: ייתי ולא אחמיניה", "וכן אמר רבא" "ייתי ולא אחמיניה" "רב יוסף אמר: ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"

מניטו: כן

מניטו: בהמשך. בהמשך."אמר ליה אביי לרבא"

מניטו: לרבא" מאי טעמא? אילימא משום חבלו של משיח"

מניטו: זהו. אז מה זה "חבלו של משיח?"

הרב אורי שרקי: אהמ... יש פה רש"י?

מניטו: כן. זה בעניין הייסורים.

הרב אורי שרקי:" והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר"

מניטו: מה אומר רש"י על זה, על" חבלו של משיח?"

הרב אורי שרקי:" גורלו ולקמן בעי מאי היא ולקמן בעי מאי ולקמן שואלים - מה הוא אוכל? מה זה גורלו? הרב יעקב נהון: מסביר "חבלו - גורלו"

הרב אורי שרקי: כן, כמו "חבלים נפלו לי בנעימים"

מניטו: כן.

הרב אורי שרקי: חבל נחלה. גורלו של משיח "לשנא אחרינא: חבלו פחדים וחבלים שיהיו בימיו, מחיל העובדי כוכבים"

מניטו: זהו. זה הייסורים. זה דווקא הנושא שלנו! כן?

הרב אורי שרקי:" והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים" ומר"...

מניטו: טוב

הרב אורי שרקי: "הא תורה והא גמילות חסדים"

מניטו: לפני שנגיע ל"מר" איך -"תורה וגמילות חסדים"-ינצל מחבלו של משיח? איך להסביר את זה? איך להבין את זה?

הרב אורי שרקי: אולי כי "חבלו של משי" זה בגלל שאין מספיק תורה ואין מספיק גמילות חסדים? כלומר - אין מספיק זכות. אז מי שיש לו זכות... ‎

מניטו: לא לא. טוב. זה השאלה. זה לא התשובה. אתה מסביר את השאלה...

הרב מאיר אלפסי: אולי העניין של התורה היא להתעלות מעל הדור? התורה והמצוות - להתעלות מעל הדור? הזהר מביא: שמי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים בעצם הגורל לא שולט בו.

מניטו: כן. כן! אני הבנתי את זה בשואה. כי - בתקופת השואה, וזה. "חבלים". כן? בתקופת השואה, אז העולם מאבד את כל משמעות. שואה זה כמו המוות, בגורל של היחיד, החוויה של המוות זה נוגדת את כל האמונה! ובבחינת ההיסטוריה הכללית, השואה זה בניגוד לכל האמונות. אז מי שיש לו תורה, "תורה"- זה יחס לאמת.‎ וגמילות חסדים. "גמילות חסדים"- זה המידות, הערכים. אז - הוא מוגן מהאווירה החיצונית של תקופה של שואה שאין משמעות לעולם. זה מובן? ולכן אני לא יודע אם זה לפי הפשט של הגמרא פה. כי אח"כ שואלים "ומר וזה עניין של "שמא יגרום החטא" איזה חטא? אבל מכל מקום בהגדרה של "חבלי משיח" זה מה שמתאר הרב פה המצב של שואה בעולם ומי שיש לו תורה וגמילות חסדים אף על פי שהוא סובל את ה"חבלים" ואת הייסורין, לכל הפחות, הצד של המשמעות של האמונה הוא לא מאבד את זה.

הרב יעקב נהון: זה לפי פשט הגמרא לכאורה, כתוב: "ינצל מחבלו של משיח"‎

מניטו: זהו.

הרב יעקב נהון: לא מהתוצאות של...

מניטו: זהו

הרב אורי שרקי: רש"י אומר" פחדים"

מניטו: כן. ואני היתה לי... כשהייתי חייל במלחמה, בזעיר אנפין, תפסתי את העניין הזה. כי מי שחי אותה חוויה, זה היה ברור - עולם בלי שום משמעות.

הרב יעקב נהון: בלי מנהיג.

מניטו: לא רק בלי מנהיג! בלי... לא היה אמת בעולם, הכל היה הפוך מכל האמונות של כל מאמין! לאו דווקא יהודי. כן? אבל, מי שבכל זאת בעולם הפנימי שלו היה קשור דרך תלמוד תורה, לאיזושהי אמת מוחלטת בעולם, אף על פי שמה שקורה זה סותר וזה נוגד מי שהיה לו שמץ של... יחס של גמילות חסדים ערכים, מידות, אז - אף על פי שהעולם החיצוני היה גיהנום ממש, הוא היה ממשיך באמונתו. אפשר להסביר את זה ככה. זה מובן מה שאני אומר? כי - הבעיה היא ככה: הרבה מאמינים איבדו את האמונה שלהם. אבל יש הרבה מאמינים שהאמונה שלהם התחזקה. אז מה ההבדל? אותה חוויה, כן? ולפי דעתי זה תורה לשמה, וגמילות חסדים לשמה. אני זוכר את זה היטב. אולי פעם צריך להרחיב את הדיבור על זה. כי מי שלא חי באותה תקופה, באותה חוויה לא יכול לתאר במציאות במה היה מדובר. דרך מושגים, דרך הגדרות, אבל החוויה עצמה - זה משהו אחר. העולם איבד את כל משמעות. אני זוכר פרט אחד: כי - מי שהיה לו תקווה, טוב, הצד הכוחות שהיו נגד הגרמנים איך אפשר להגדיר?...

הרב אורי שרקי: בעלי הברית.

מניטו: בעלי הברית. כשינצחו התקווה היא הניצחון, ונצא מזה. אבל אני זוכר כאלג'יראי, הבעלי ברית ניצחו את הגרמנים באלג'יריה. ובכל זאת היהודים המשיכו להיות באותו סטטוס של רדיפה. ולכן לא היה שום תקווה מציאותית. הנה הם ניצחו במלחמה, ואנחנו ממשיכים להיות באותו מצב. תפסתם למה אני למה אני מתכוון? אבל - בכל זאת, היו ממשיכים להאמין. וזה מה שאומרת הגמרא, כן? זה זכות התורה וגמילות חסדים. פה צריך להרחיב את הדיבור למה התורה זה לא מספיק? לפי דעתי - מדובר במשיח. ומשיח - זה המימד "בין אדם לעצמו" תורה - זה" בין אדם למקום", וגמילות חסדים- זה "בין אדם לחברו" לכן צריך שני המימדים האלו.

תלמידים: יש גמרא... זה ר' טרפון?

הרב יעקב נהון:...

מניטו: כן.

הרב אורי שרקי: זה ר' חנניה בן תרדיון ר' יוסי בן קסמא לא?

מניטו: זהו. יש גם מקור אחר. מי שאומר: יש לי רק תורה -תורה אין לו. ושמה לפי הפשט - זה תורה בלי גמילות חסדים. זה ברור. כן?

נתקלת בהקלטות, סיכומים, או בתלמידים לשעבר של מניטו? צור איתנו קשר בבקשה כדי שנוכל להמשיך לזכות את הציבור.

 

{bfaccordion-slider תורה כללית}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל

מכון מניטו העמותה להפצת מורשתו של הרב יהודא אשכנזי ז"ל מתוך שיעוריו ב"נתיב התורה"למהר"ל. קובץ מניטו: אם אתם רוצים אני יכול להרחיב את ההגדרה, מכיוון ש... כשאנחנו פותחים את ספר תורה יש שני חלקים: הסיפורים שמסבירים ההיסטוריה של העולם דרך עם ישראל מהר מאד לפי הנבואה לפי רצון הבורא זה לא סתם ספר של היסטוריה. זה "ספר תולדות אדם" לפי רצון הבורא ובתוך אותו ספר, יש מצוות יש הלכות כמו כן, בגמרא, יש אגדה ויש הלכה. אז בכל השיטות האלו, שאני מגדיר אותן כ"שיטות מיוחדות", אמיתיות, אבל מיוחדות, יש הרבה הלכה אולי רק הלכה. אין שום רמז לכל החלק הזה של תורה, שזה גוף התורה, של הסבר ההיסטוריה לפי הבורא. אנחנו מוצאים את זה רק אצל הריה"ל, אצל המהר"ל, וסופסוף אצל הרב קוק. לפי התקופות. אולי אני ארחיב קצת את העניין אם זה לא מספיק ברור, כן? ולכן, מה שאני רוצה להגדיר כתורה השייכת לכלל זה לאו דווקא עניין של סוג של שו"ע כן? גם לזה יש צורך. שולחן ערוך לכל עם ישראל. אלא, תורה ששייכת לעם ישראל כעם, עם ההיסטוריה שלו. אי אפשר להמשיך הרבה זמן ככה. יש תשובות לכל. לדיוק של כשרות זה, לדיוק של עניין של שבת זה תחום, עירוב, תחום, כל... טוב. יש תשובות מיוחדות.

קהל: לקולא ולחומרא

מניטו: לא לקולא או לחומרא! יש תשובות. אבל לשאלות הגדולות של ההיסטוריה, האם למשל, אנחנו חיים בתקופה של גלות- צריך להיות בגלות. האם למשל אנחנו חיים בתקופה של גאולה - צריך להיות בישראל? אין תשובה, ואומרים: "שיקול דעת". "שיקול דעת של יחיד". אז הרב הגדול, פלוני אלמוני, יש לו תשובה מן התורה כדי לדעת אם הכנף של העוף הוא כשר או טרף, כן? אבל כדי לדעת אם זה כשר לחיות בחו"ל, או לחיות בארץ ישראל - "שיקול דעת". אין תורה. זה אסון, כן? ויש עוד שאלות, לאו דווקא השאלה הציונית ההיא, כן? ולכן תורה לגבי הכלל, היא צריכה לקחת בחשבון מה זה" תורה"? ספר תורה זה לא סתם תרי"ג מצוות. זה כל המקרא. זה נקרא" תורה". ואם אתם חוזרים על ההקדמה של הרמב"ן לפירושו על התורה הוא מביא קטע ממסכת ברכות מה זה "תורה"? במלוא המובן? זה הסיפורים שיש במקרא. כי המצוות - זה משנה. זה כבר משהו אחר. זוכרים את הקטע הזה של הרמב"ן? והוא מביא, אם אני זוכר מדרש של ריש לקיש. לא, ר' יהושע בן לוי. סליחה. במסכת ברכות. [אני חושב שהתכוון לדף ה ע"א] אז זה ההגדרה שמה זה תורה לכלל? ושוב, זה לא אומר שכל שאר חכמי ישראל, אינם חכמי ישראל ברור שהם חכמי ישראל. "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". אבל, בריבוי המדרגות. של קו היושר בריבוי הפינות, בריבוי השיטות. בריבוי הפלגה. כן? סופסוף, ויש כל אחד בונה במה לעצמו אבל הגענו לאיזה שהיא תקופה שהיה חסר דווקא "תורת הכלל". זה מה שרציתי להגיד. טוב, זה מה שהמהר"ל מגדיר: כ"התורה הפשוטה". שייכת לכל. אבל"כלל" - "הכל"- זה קשור, כן? מה רצית לשאול?

מאותו שיעור: היה קו, דרך המלך, שעבר את כל ההיסטוריה שלנו, של "תורה כללית". ולפי השיטה שאנחנו למדנו אצל הרב קוק, זה מתחיל, בדורות האחרונים, ביהודה הלוי, הריה"ל, רבנו יהודה הלוי. וזה ממשיך במהר"ל, וכל הגדולים האלו, של "פרי צדיק", השל"ה, וכן הלאה, אבל בעיקר זה "הכוזרי", המהר"ל, ומיד מגיעים להסבר של הרב קוק עצמו. אני רוצה להסביר את דעתי: זה רק אצלם, שאנחנו מוצאים, לא רק תורה של הלכה, של חכמת ההלכה, שמביא לשו"ע, שו"ע האמיתי. אף על פי שיש כמה שיטות של שולחן ערוך. טוב, כל שו"ע הוא שו"ע. ואנחנו צריכים שו"ע לכלל ישראל, גם כן. עוד לא הגענו לזה. אבל - מה שגילה הרב קוק, באותו "דרך המלך" כמו שאני מגדיר אותו, לא רק תורה לגבי צרכי ההלכה, אלא, תורה שמסבירה את ההיסטוריה של עם ישראל לפי הדורות, עד ימינו אנו. זה אנחנו לא מוצאים, רק ב'שביל הזהב' שעובר דרך' הכוזרי' עד הרב קוק.

 

{bfaccordion-slider תורה מן השמיים?}

 

מקור: נתיב התורה למהר"ל, מדרשים על מתן תורה

מניטו: ...ו כל פעם שאני נתקל באותו עניין, אני חוזר על זה. זה טעות גמורה לחשוב שחכמת התורה היא שייכת לעולם שלנו שאפשר לחדש אותה מהטבע. זה הטעות של הצדוקים ,של הצדוקיות, בדרך כלל. כל דבר תורה, זה תורה מן השמיים זה התגלות גמורה. מאיפה באה הטעות ההיא? מכיוון שאנחנו חיים, בעולם ש"לא בשמיים היא" אבל אף על פי שלא בשמיים היא! "לא לשכוח שהיא -"מן השמיים" היא בארץ היא על הארץ אבל "מן השמיים", מי ששכח דבר תורה הוא לא יכול להחזיר אותו. 'חסדי ה' עשו, שיש המימד של רוח הקודש ודרך רוח הקודש, אפשר לחדש, דרך הפלפול של השכל דבר תורה שנשתכח, אבל, מי עושה את זה? חכמי ישראל לא השכל של אריסטו, או של... זאת אומרת, זה לפי רוח הקודש, אבל, זה חסדי ה. אבל, מעיקרא אי אפשר להחזיר לשכל דבר שנשתכח? זה מובן, כן? ואפשר להאיר את לשון הפסוקים "לא תישכח מפי זרעו"[דברים לא כא] "זכור אל תשכח"[דברים ט ז] "זכרו תורת משה עבדי"[מלאכי ג כב]. המימד של הזכר חשוב מכיוון שאי אפשר להחזיר את זה דרך השכל. זה זיכרון "זכרו תורת משה עבדי". זו ההגדרה של הלימוד? מה זה הלימוד זה להפוך את הזכר לידיעה אבל אם אין זכר - אין חומר ללימוד, כן? זה רק דמיון, וכל, כל התוקף של השיטה של ריה"ל פה אנחנו יודעים שהקב"ה בורא עולם מכיוון שהתורה אמרה את זה. אם היינו צריכים לדעת את זה מהשכל שלנו, כמו שאומרים הפילוסופים, זה יישאר לעולם כהנחה. אין שום וודאות [?מכיוון שהשכל יכול להכריע] להכריח ככה או ככה, זאת אומרת, לא יוצאים מהספק דרך השכל. ייתכן מאד שזה הכוח של עמלק שמביא את הספק דרך השכל. זוכרים את זה? ולכן, אם אתם ואני שמעתי הרבה פעמים תלמידי חכמים שאומרים

[הקטע הבא משיעורים במדרשים על מתן תורה]

התורה אינה טבעית לעולם. אין התורה מתקבלת בירושה ויש הרבה הרבה מקורות לזה: למשל אנחנו מתפללים "ותרגילנו בתורתך". התורה נקראת תורת ה', והיא ניתנה לאדם שמקבל את התורה. שמסוגל לקבל את התורה. ולא כל אחד מסוגל לקבל את התורה. למה מכל האנושות דווקא ישראל קיבל את התורה? כן, התורה, יש לה מה לומר. יש לה מה ללמד גם לאומות העולם דרך מצוות בני נוח וכן הלאה. אבל, אותה תורה איננה טבעית לעולם. מי שלא קיבל את התורה איש מפי איש, עד משה רבנו מפי הגבורה לא קיבל כלום. לא המציא כלום: בא אחד, הוגה דעות, ואומר: "אני, משכלי אני הגעתי לזה". מאיפה הגעת לזה? פתחת ספר כגנב ראית בספר? ואתה אומר שזה משכלך? אתם מבינים על מה אני אומר? זה ברור

הקטע הבא לקוח משיעורים על] [תפילת שמונה עשרה. ברכת הדעת?ת.

מניטו: ולכן... סליחה.

קהל: מכאן, זה לא האלוהות בעצמה.

מניטו: לא התכונה האפשרות הכושר להיות בדעה, בר דעה זה חנינה, והתוכן של הדעה זה הטעם שהוא מבין בניסיון עצמו. כל עוד שהוא לא תפס בניסיון עצמו הוא לא הגיע למדרגה של דעת. יש לו חכמה, יש לו בינה, אבל במה מדובר? הוא לא יודע. יש ביטוי כזה בגמרא "אין חכם כבעל ניסיון" משהו כזה.. זהו. אין חכם כבעל ניסיון כי חכם בלי ניסיון זה לא החכם האמיתי. חסר מה שמדובר פה הדעת, האפשרות, להיות בר דעה. אנחנו מקבלים את זה כחנינה זה לא שייך לטבע, של הבריאה כי כל שאר הבע"ח הם מחוץ לעניין. תפסת את זה? מי שלמד מרבו מי שלמד מספרו, וכך אנחנו רגילים לומר "מפי סופרים ומפי ספרים": מפי סופרים זה הרבנים, אפילו דרך מלאכים. ומפי ספרים זה - מפי הספרים. ומי שעוד לא קיבל אותו חן, אותה חנינה לדעת מעצמו, הוא לא יכול להבין במה מדובר. זה נקרא "לשון לימודים" גם כן אצל הרבנים, ואצל כמה מפרשים, וזה מה שאומר רש"י -"רוח הקודש", זה מה שאנחנו אומרים: מסיעתא דשמיא. אחד לומד, ולא תופס. למד מרב, למד מספר לא תופס. אם אין לו סיעתא דשמיא כדי שהדעת תיכנס ברוחו זה לא נכנס, זה מובן? וזה מה שאומר רש"י רוח הקודש

קהל: האם אפשר להסביר את הדעת של הרמב"ם...לדעת את ה' של הרמב"ם גם בהגדרה של?

מניטו: למה אתה מתכוון בדיוק כי יש כמה ביטויים שמה.

קהל: להבין, לדעת את, בספר המדע, ההתחלה

מניטו: אה.. הפסוק אומר דע את אלוקי אביך"באותו מובן"...

קהל: כל התהליך של..

מניטו: ברור?

קהל: גם בהגדרה הזאת.

מניטו: כן. מכיוון שצריך תכונה של האדם כדי שזה יהיה אפשרי - אבל אם הוא לא מקבל את זה כחנינה זה בלתי אפשרי. אין לי דוגמאות בזיכרון אבל זה עניין של האמונה. הרב קוק האב, זכרונו לברכה, מסביר את זה באחת מהאגרות שלו. מי שטועה זה סימן שאין בו דעת, ולכן יש מקום לדון אם יש חטא או לא? כיוון שאם אין בו דעת ,והסימן הוא שטועה, כן?, אין בו אשמה. זאת אומרת מאותו לימוד, אחד - מבין לשמה, אחד - לא מבין לשמה, ולמד אותו דבר? מה חסר מאותו דעה? אחד בא לאמונה ואחד לא בא לאותה אמונה, מאותה דעה. תפסתם את ההסבר של הרב קוק, כן? ולכן, יש מקום להסביר. יש הרבה גורמים, אבל יש מקום להסביר שלא זכה לאותה חנינה של "אתה חונן לאדם דעת", וזה בא מהניסיון. אותו לימוד, תלמיד אחד לומד אותו דבר של התלמיד השני לומד, התלמיד האחד - תפס לשמה, ומאמין התלמיד השני - לא תפס? מה חסר? כוח השכל? יש להם אותו כוח שכל? בפסוק הקודם זה היה ההיפך. זה לא עניין של כוח השכל, זה עניין של זכות הנשמה- זכה או לא זכה לדעה? ולכן הרמב"ם רגיל לומר: דע והאמין ב"מורה" לרוב, גם ב"משנה תורה"

קהל: יוצא מכאן, שאותו...אותה

מניטו: אותו מידע

קהל: אותה אינפורמציה שכלית וידיעה, כל עוד, לפי מה שהקב"ה חנן אותו?

מניטו: לפי מה

קהל: לפי כמה שהקב"ה חנן את האדם?

מניטו: אני אמרתי - זה אחד מהגורמים, כן?

קהל: אז האם הדרישה של האדם היא היא שקובעת כמה מידת הזכות.

מניטו: תפס... זכות זה זכות. זכות - ויש הרבה הרבה גורמים לזכות, ולכן הפסוק אומר: והמפרשים מביאים את הפסוק הזה וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵ. אף על פי שאינו הגון, זה חנינה, זה הפירוש. אף על פי שאינו הגון, הפשט של הפסוק: הוא קצת יותר עמוק עוד. "וחנותי כבר, את אשר אחון בעתיד" יש סיבות כבר אף על פי שאינו הגון, עכשיו חנותי. כבר יש לי סיבות, אבל חוץ מהפשט הזה, צריך להבין שזה חנינה ממש. פשוטו כמשמעו זה סיעתא דשמיא. מי שחושב שבזכות עצמו, אז המילה זכות איננה במקומה, בכוחות עצמו, הוא הגיע לדעת, זו גאווה נוראה. זה בלתי אפשרי וההוכחה- יש הרבה הרבה הוגי דעות בעלי השכלה, בעלי מידע, בעלי שכל, בעלי כל מה שאתם רוצים שלא תופסים. לא תופסים את הפשט של הפסוק. כמה ספרים אני... זה... זה עבודה קשה בחומר ובלבנים [?] קל וחומר וליבון עדין - כמה ספרים של בעלי אוניברסיטאות אני תופס את זה כמי כתב את זה? בור ועם הארץ שלם. אפילו פשט של הפסוק הוא לא מבין הוא לא תופס. מה? מה זה אומר? שהוא אינו בעל שכל? יש לו.חריף. אבל - לא זכה.

אהבת? שתף

תורת משה ותורת אהרן

בראשית רבה

קהל: אם לא היה חטא אדם הראשון, אז הפרויקט של בריאת העולם, ומתן-תורה, הר סיני, גם כן היתה אותה תכנית?

מניטו: כן.

קהל: חטא אדם הראשון לא...

מניטו: לא, הוא קלקל את הדברים. ולכן, אנחנו צריכים משמעות של אותה תורה, בממד הכפרה. ומשמעות בממד התיקון. אבל מלכתחילה - הכול היה צריך להיות תיקון. זה - בדיעבד של החטא, שיש ממד בתורה שמתגלה ככפרה. זה הנושא שלמדנו אולי פעם, אני חוזר רק קצת, כי זה נושא חשוב.

אנחנו יודעים, מהמדרש דווקא, כי משה ואהרן הם שווים בתורה. "תורת משה", "תורת אהרן". שניהם קיבלו אותה תורה. והמדרש מוכיח את זה לפי הפסוקים. השכינה מדברת מתוך הלימוד המשותף של משה ואהרן. יודעים אותו מדרש, כן? הדיבור היה יוצא מביניהם. אבל אנחנו רגילים למושג של "תורת משה"! למה אנחנו לא רגילים למושג של "תורת אהרן"? מה ההבדל?

"תורת אהרן" זה תורת הכפרה ו"תורת משה" זה תורת התיקון. ולכן תורת ישראל, הדגש זה בצד התיקון של התורה. בנצרות זה דווקא ההפך. הדגש זה בכפרה. ולכן יש הבדל תהומי בין הדתות האלו. אז כשביהדות מתגלה הנטייה לכפרה עיקר, ותיקון טפל - זה מסוכן מאד. זה כבר התבוללות. זה מובן מה שאני אמרתי? ולדאבוננו, אנחנו רואים את זה. יש את האת הפרופיל הזה, שעֵבד התורה זה אדם שהוא באבל. זה נוצרי, זה לא יהודי! איפה שמחת התורה? זה מובן?

אז אם יש חטאים - צריך לכפר. אבל זה לא: כדי שיהיו חטאים, כדי שיהיו כפרות - שנברא העולם. נברא העולם, כדי שהאדם יזכה בו, בעולמו, דרך התיקון של העולם. "אשר ברא אלוקים לעשות" זה מובן, כן? אז באותו תפקיד של מתקן העולם, שהוא התפקיד של עבד-ה' ,יש איך אומרים? פאנצ'רים. חטאים. אז צריך לכפר. אבל זה משני. מכיוון שיש כל כך [הרבה] חטאים, אז אנחנו רואים כל כך [הרבה] כפרות. אבל זה לא היעד.

אני יכול לקבל ספר ירמיה? אה, יש לי תנ"ך פה. רק דקה, אני אקרא לכם איזה פסוק בירמיה, על אותו נושא. אם אני זוכר, זה פרק שביעי: "כֹּה אָמַר יקוק צְבָאוֹת א-לקי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְל?וּ בָשָֽר כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח"- כפרות. "כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם". וזה הנושא שלנו- תיקון. מי שמתקן - ייטב לו, בעבור התיקון.

זה סלע המחלוקת בין התאולוגים הנוצרים והיהדות. "אתם רואים"? אומר ירמיהו, "כי הקב"ה ביציאת מצרים לא ביקש קורבנות". ואתם זוכרים שירמיהו היה כהן? מקריב קרבנות. אז הפשט - לא יודעים לקרוא את הפשט! הפשט הוא ברור מאוד, כי מה שהקב"ה ביקש זה לא כפרות! מעיקרא. כי כפרות באים לכפר את החטאים, ולא ביקש חטאים. אלא: תהיו בסדר, ואם יש אי-סדר, צריך לכפר את האי-סדר. אבל היעד זה לא הכפרות, כי זה התיקון. זה מובן ההבדל? ולכן - העיקר זה תורת משה. ולכן המדרש מסביר: כל המצוות שהיו שייכות לבית המקדש ככפרה, משה - היה לומד ושוכח. זה לא שייך לו. זוכרים אותו מדרש? זה בפרשת תצווה. זה לא שייך לו! כי לא בא לשם כך. מה הייתה השאלה?

קהל: עבודת הקורבנות?

מניטו: אה, כן כן. זה בדיעבד שהעבודה של הקרבנות מתגלית כעבודת כפרה. אבל מלכתחילה, זאת היתה עבודה הודיה! ולכן זה לכל הדעות, לעתיד לבוא כל הקרבנות מתבטלים חוץ מקרבן עולה. מקרבן הודיה זה. זה קשור. זו המשמעות. אני חוזר בקצרה: התהליך בעולם הזה זה לתקן את העולם הזה. בתהליך של התיקון יש קלקול. אז צריך לכפר על הקלקול, ולתקן את הקלקול. אבל העיקר זה התיקון. זה לא הכפרה. כי זה עולם ממש... ואני לא תופס את הנפש הדתית, של דת כמו הנצרות למשל. "כי עיקר הדת - זה אבל וכפרה". שזה עולם של מפלצת. מובן? אבל אצלם זה ברור. זו הדת, ואינם תופסים את שמחת המצווה. אז כשכבר מתפשט אותו נגע צרעת מתפשט בישראל, בקהילה היהודית, זה צרעת צרורה.

קהל: נגיד, מה זה התיקון כאשר אין חטא? מה צריך לתקן?

מניטו: אהה. יפה. זה השאלה. טוב ששאלת. זהו: העולם נברא, ומיד העולם נמצא במצב של תהו-ובהו. ויש סיבות לזה, כן? זה עניין של קבלה, ויש סיבות לזה. מכל מקום זה פשט המקרא: "בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו". קוראים, ולא רואים מה שקוראים! אז - צריך לתקן את ה"תהו ובהו". אז הקב"ה, שהוא המאציל, הוא הבורא, הוא היוצר, כיוצר, תיקן את התהו-ובהו, עד שלב של היום השישי. ומסר את העולם לאדם, שישלים את התיקון. "אשר ברא א-לקים - לעשות" מי הנושא של "לעשות"? ברור שזה ה', אבל דרך האדם. וזה דיוק של המדרש: כל מקום שבמקרא יש עשייה, המשמעות זה תיקון. תראו את זה בפרשת "כי-תצא" למשל, "וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ" לשון תיקון. אומר רש"י ויש מחלוקת: מהו התיקון? אם צריך להגדיל את הציפורניים, או לקצץ אותם. זה המחלוקת בין החכמים, כן? אבל מכל מקום, "כל המוסיף גורע" טוב? אבל "עשו"- זה לתקן. תפסת?

ולכן כשאנחנו שומעים את התאולוגים אומרים: "שהעולם נברא מושלם, והתקלקל". מי קלקל אותו? אז זה לא מה שאומר פשט המקרא. תפסתם את השאלה? כן? אז באים כל ההסברים המיתולוגיים-מאגיים של התאולוגים האלו שמסבירים ש... טוב, אני לא זוכר מה מסבירים, אבל אין הסבר (צחוק). לאמתו של דבר העולם מבחינת "בריאה" הוא שלם. במדרגה שנקראת "בריאה", זה מחשבת הבורא, הוא כבר ברא, בבחינת "ברוא" את העולם הבא. וצמצם אותו לממדים של עולם הזה, וזה עניין ה"תהו-ובהו".

ולכן אנחנו מתחילים בהיסטוריה של האדם- לא עם עולם שלם, עם עולם בתהו ובהו, שלב שצריך לסיים בתיקון של התהו-ובהו. אבל הקב"ה שם את האדם בגן-עדן כדי שיכול להכין את עצמו, "עבודת בית", כן? כדי לדעת איך לתקן את העולם מחוץ לגן-עדן כדי לזכות בגן-עדן שנקרא "עולם הבא". תפסתם את זה? אז הוא רצה לצאת בלי הכנה כדי לראות מה קורה בחוץ. אז הוא גורש מהגן-עדן. היה בתלמוד-תורה שנקרא "גן-עדן", כדי להכין את עצמו. דור המדבר טעם טעם של עולם-הבא. בבחינת "גן-עדן". אבל שמה החטא הוא הפוך. הם לא רצו לצאת מהתלמוד תורה שהיה המדבר, כן? רצו להישאר בישיבה של משה רבנו במדבר. "איזה מחנה עם מדריך שנקרא משה רבנו, ואתה רוצה שאני אלך לקיבוץ"? זה מה ששקרה לדור המדבר. טוב, אז אם אין עוד שאלות, אפשר להמשיך. יפה.

מתוך שערי אורה

מניטו: אז - משה רבנו נמצא ב[ספירת] בינה. הוא [ר' יוסף ג'קיטיליא] מסביר: "והנה משה רבנו עליו השלום שהוא המליץ הנאמן, השיג בבינה מ"ט שערים, כאומרם ז"ל": "חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד". טוב, פה הגענו לסוד הזה של: למה "חוץ מאחד"? זה ידוע, כן? יש חמישים. השורש של הנושא הוא ככה: השלוש עליונות הן בסוד "אין" אל"ף - כתר, יו"ד - חכמה, נו"ן - בינה. בבינה - יש נו"ן מדרגות. ומשה נכנס ב-"בינה" עד מ"ט שערים. טוב, עכשיו אולי צריך להעמיק קצת את הנושא הזה: קודם כל, לפי תורת הנגלה. אז ההסבר הוא ככה: אני מסתמך בעיקר על ההסבר של השל"ה. יש נו"ן מדרגות של טומאה. ונו"ן מדרגות של טהרה. סוד התשובה - זה לצאת ממדרגה אחת של טומאה, למדרגה המקבילה של טהרה. אז הוא קונה אותה מדרגה של בינה. אתם זוכרים, כי לפי תורת הנגלה, בעל-תשובה קונה מדרגה של זכות. שלא היה לו קודם שחטא וחזר בתשובה. זה אני רוצה שנבין את זה באופן ברור מאד. יש שני דרכים כדי להגיע לתיקון. או הדרך הישרה של הצדיק, או הדרך של הרשע, אם חוזר בתשובה. ולכן יש הפלוגתא בגמרא: מי עומד על מי? מי גדול ממי? בעל תשובה, או צדיק מעיקרא? אתם זוכרים אותה מחלוקת בגמרא, כן? ויש שתי הדעות. יש דעה שמסבירה ש"במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" אבל יש הדעה ההפוכה: שצדיק מעיקרא הוא יותר גדול מבעל תשובה, לכן, מכל מקום, יש שתי הדרכים האלו. השורש הוא... זה לא מהר? זה מובן? כן? ויש מדרש שאומר: הקב"ה ברא אור, וברא חושך. ועדיין אני לא יודע מי מהם הוא בוחר. כשהוא אומר: "וירא את האור כי טוב" אני יודע שהוא בוחר באור, ולא בחושך. אני צריך? מי צריך את זה, כן? כדי לדעת שהאור יותר טוב מהחושך?! ויש עוד מדרש שאני רוצה ל... אני צריך לקשור את המדרשים האלו. טוב, זה יחזור לי. זה הסוד של משה ואהרן. משה - הוא מוסר את התורה. ויש פרשה בתורה שהיא לא שייכת לו: איזה פרשה? ואתה?..." תצווה". למה? מכיוון שזה פרשה של בניין המקדש. ולכן היינו צריכים אהרן כדי לקבל את הפרשה של בניין המקדש. משה ואהרן קיבלו שניהם את כל התורה, כן? אבל מכל מקום, אנחנו יודעים את זה, כן? יש הרבה מקורות שמסבירים שגם אהרן וגם משה לפעמים זה משה ואהרן, לפעמים זה אהרן ומשה, הקב"ה מסר את התורה למשה ואהרן ביחד. כמו-כן אחר-כך אצל התנאים יש הנשיא והאב בית-דין. אחד מצד החסד, אחד מצד הדין. ולכן - בזוגות, ותנאים, תראו במשניות של פרקי אבות: אחד נותן את התורה של מידת "עשה" מצד החסד והשני נותן את התורה מצד "לא תעשה", מצד הדין. תראו את זה במשניות. אני חוזר: אבל אנחנו קוראים את התורה: "תורת משה!" לא "תורת אהרן" אין לנו "תורה אהרן". זו אותה תורה, אבל יש שתי בחינות: הבחינה של משה, והבחינה של אהרן. היהדות זה הבחינה של משה. מהי הבחינה של משה? "הנה המצוות", הנה הטוב, "ובחרת בחיים". נקודה. תורת אהרן? אם חלילה היה חטא, צריך לכפר, ודרך התשובה והכפרה, הוא עולה לאותה מדרגה של הצדיק. ויש שתי דרכים. [ציטוט מתחילת השיעור] [או הדרך הישרה של הצדיק, או הדרך של הרשע אם הוא חוזר בתשובה]. ואני רוצה להוסיף את זה: בכל הקהילות שהנטייה לתורת-אהרן היא יותר גדולה מהנטייה לתורת-משה, זה סממן של צדוקיות שנוצר. זה הצד השני של מה שנמצא בתלמוד. להשלים זה מספיק ברור מה שאני אומר, כן? אנחנו צריכים את תורת-אהרן.

קהל: למה הם נוטים נטייה לצד הצדוקי?

מניטו: תראה, אני אמרתי... נאמר - המינות. לאמתו של דבר זה יותר חמור מזה, כן? כי הקב"ה רצה, אולי מישהו ייתן לי איזה תנ"ך. נקרא לכם כמה פסוקים בירמיהו ותראו את הנושא, הוא ברור מאד: קח את פרק שביעי בירמיהו. אתם זוכרים כל מה שאמרו המדרשים על פרשת תצווה, כן? כ"ֹּה אָמַר יקוק צְבָאוֹת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם". איך ירמיה הנביא, שהוא היה כהן, יכול לומר דבר כזה? "כי לא ציויתי את אבתיכם על דבר עולה וזבח" אבל הכוונה של ירמיה היא פשוטה מאד: אני לא אמרתי לכם שכדאי לעשות חטאים, כדי להביא קרבנות, כדי לכפר על החטאים. אני אמרתי לכם: "שמעו בקולי!!" אם חלילה קרה החטא - תביאו את הקרבנות. אבל המטרה זה לא הקרבן. זה מובן?

קהל: יש תמידים...

מניטו: התכלית זה לא תורת- אהרן! התכלית זה תורת-משה!

קהל: יש תמידים רק.

מניטו: גם בתמידים יש צד של כפרה. נכון זה קרבן תודה. אבל, בכל זאת, גם ב... לכן - הוא מדייק: "עולה וזבח". נעזוב את העניין של קרבן-תודה, כן? העבודה של תודה זה - העבודה דרך האכילה, נושא אחר. אבל פה - הוא מדבר על קרבן של כפרה. וכך הוא אומר: "עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר". חבל על הבשר. כך אמר, ולכן התורה דרך משה היא, הנה מה שצריך לעשות- לשמוע בקולי. אם קורה שיש חטא, אז יש דרך אחרת, לתקן. זה דרך הכפרה. ולכן - ההבדל בין תורת-משה לתורת-אהרן- אותה תורה, אבל המימד של תורת-משה זה תורת התיקון. המימד של תורת-אהרן זה תורת הכפרה. הרגש הדתי שרואה דת ככפרה על חטא, זה כבר התחלה של הנצרות. של הנצרות!! כן! וזה גם כן אמת, אבל זה הצד השני. זה הצד האופל. הקב"ה ברא - גם האור, וגם החושך. המדרש השני אומר: "ברא מעשה צדיקים, ומעשה רשעים" ואני לא יודע מי מהם בוחר. זה מדרש קשה! עד שאומר: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי יֹאכֵלוּ פְרִי מַעַלְלֵיהֶם. כִּי טוֹב" של "וירא אלוקים את האור כִּי טוֹב" כִּי טוֹב של -"אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב". יש הוכחה שאף-על-פי שיש דרכים, הקב"ה מעדיף את הדרך הטוב. של הטוב, של האור. תורת-משה ולא תורת-אהרן. אבל אנחנו צריכים אהרן. אנחנו צריכים אהרן בדיעבד. זה מובן, כן? אבל מלכתחילה זה תורת-משה ותראו בפרשת החודש: "וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" מה אומר רש"י? התורה חילקה כבוד לאהרן מכיוון שגם הוא טרח בניסים של יציאת-מצרים. זוכרים את הרש"י הזה, כן? אנחנו צריכים את אהרן! אבל - מדובר בתורת-משה!

 

{bfaccordion-slider תורת משה ותורת אהרן}

 

בראשית רבה

קהל: אם לא היה חטא אדם הראשון, אז הפרויקט של בריאת העולם, ומתן-תורה, הר סיני, גם כן היתה אותה תכנית?

מניטו: כן.

קהל: חטא אדם הראשון לא...

מניטו: לא, הוא קלקל את הדברים. ולכן, אנחנו צריכים משמעות של אותה תורה, בממד הכפרה. ומשמעות בממד התיקון. אבל מלכתחילה - הכול היה צריך להיות תיקון. זה - בדיעבד של החטא, שיש ממד בתורה שמתגלה ככפרה. זה הנושא שלמדנו אולי פעם, אני חוזר רק קצת, כי זה נושא חשוב.

אנחנו יודעים, מהמדרש דווקא, כי משה ואהרן הם שווים בתורה. "תורת משה", "תורת אהרן". שניהם קיבלו אותה תורה. והמדרש מוכיח את זה לפי הפסוקים. השכינה מדברת מתוך הלימוד המשותף של משה ואהרן. יודעים אותו מדרש, כן? הדיבור היה יוצא מביניהם. אבל אנחנו רגילים למושג של "תורת משה"! למה אנחנו לא רגילים למושג של "תורת אהרן"? מה ההבדל?

"תורת אהרן" זה תורת הכפרה ו"תורת משה" זה תורת התיקון. ולכן תורת ישראל, הדגש זה בצד התיקון של התורה. בנצרות זה דווקא ההפך. הדגש זה בכפרה. ולכן יש הבדל תהומי בין הדתות האלו. אז כשביהדות מתגלה הנטייה לכפרה עיקר, ותיקון טפל - זה מסוכן מאד. זה כבר התבוללות. זה מובן מה שאני אמרתי? ולדאבוננו, אנחנו רואים את זה. יש את האת הפרופיל הזה, שעֵבד התורה זה אדם שהוא באבל. זה נוצרי, זה לא יהודי! איפה שמחת התורה? זה מובן?

אז אם יש חטאים - צריך לכפר. אבל זה לא: כדי שיהיו חטאים, כדי שיהיו כפרות - שנברא העולם. נברא העולם, כדי שהאדם יזכה בו, בעולמו, דרך התיקון של העולם. "אשר ברא אלוקים לעשות" זה מובן, כן? אז באותו תפקיד של מתקן העולם, שהוא התפקיד של עבד-ה' ,יש איך אומרים? פאנצ'רים. חטאים. אז צריך לכפר. אבל זה משני. מכיוון שיש כל כך [הרבה] חטאים, אז אנחנו רואים כל כך [הרבה] כפרות. אבל זה לא היעד.

אני יכול לקבל ספר ירמיה? אה, יש לי תנ"ך פה. רק דקה, אני אקרא לכם איזה פסוק בירמיה, על אותו נושא. אם אני זוכר, זה פרק שביעי: "כֹּה אָמַר יקוק צְבָאוֹת א-לקי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְל?וּ בָשָֽר כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח"- כפרות. "כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם". וזה הנושא שלנו- תיקון. מי שמתקן - ייטב לו, בעבור התיקון.

זה סלע המחלוקת בין התאולוגים הנוצרים והיהדות. "אתם רואים"? אומר ירמיהו, "כי הקב"ה ביציאת מצרים לא ביקש קורבנות". ואתם זוכרים שירמיהו היה כהן? מקריב קרבנות. אז הפשט - לא יודעים לקרוא את הפשט! הפשט הוא ברור מאוד, כי מה שהקב"ה ביקש זה לא כפרות! מעיקרא. כי כפרות באים לכפר את החטאים, ולא ביקש חטאים. אלא: תהיו בסדר, ואם יש אי-סדר, צריך לכפר את האי-סדר. אבל היעד זה לא הכפרות, כי זה התיקון. זה מובן ההבדל? ולכן - העיקר זה תורת משה. ולכן המדרש מסביר: כל המצוות שהיו שייכות לבית המקדש ככפרה, משה - היה לומד ושוכח. זה לא שייך לו. זוכרים אותו מדרש? זה בפרשת תצווה. זה לא שייך לו! כי לא בא לשם כך. מה הייתה השאלה?

קהל: עבודת הקורבנות?

מניטו: אה, כן כן. זה בדיעבד שהעבודה של הקרבנות מתגלית כעבודת כפרה. אבל מלכתחילה, זאת היתה עבודה הודיה! ולכן זה לכל הדעות, לעתיד לבוא כל הקרבנות מתבטלים חוץ מקרבן עולה. מקרבן הודיה זה. זה קשור. זו המשמעות. אני חוזר בקצרה: התהליך בעולם הזה זה לתקן את העולם הזה. בתהליך של התיקון יש קלקול. אז צריך לכפר על הקלקול, ולתקן את הקלקול. אבל העיקר זה התיקון. זה לא הכפרה. כי זה עולם ממש... ואני לא תופס את הנפש הדתית, של דת כמו הנצרות למשל. "כי עיקר הדת - זה אבל וכפרה". שזה עולם של מפלצת. מובן? אבל אצלם זה ברור. זו הדת, ואינם תופסים את שמחת המצווה. אז כשכבר מתפשט אותו נגע צרעת מתפשט בישראל, בקהילה היהודית, זה צרעת צרורה.

קהל: נגיד, מה זה התיקון כאשר אין חטא? מה צריך לתקן?

מניטו: אהה. יפה. זה השאלה. טוב ששאלת. זהו: העולם נברא, ומיד העולם נמצא במצב של תהו-ובהו. ויש סיבות לזה, כן? זה עניין של קבלה, ויש סיבות לזה. מכל מקום זה פשט המקרא: "בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו". קוראים, ולא רואים מה שקוראים! אז - צריך לתקן את ה"תהו ובהו". אז הקב"ה, שהוא המאציל, הוא הבורא, הוא היוצר, כיוצר, תיקן את התהו-ובהו, עד שלב של היום השישי. ומסר את העולם לאדם, שישלים את התיקון. "אשר ברא א-לקים - לעשות" מי הנושא של "לעשות"? ברור שזה ה', אבל דרך האדם. וזה דיוק של המדרש: כל מקום שבמקרא יש עשייה, המשמעות זה תיקון. תראו את זה בפרשת "כי-תצא" למשל, "וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ" לשון תיקון. אומר רש"י ויש מחלוקת: מהו התיקון? אם צריך להגדיל את הציפורניים, או לקצץ אותם. זה המחלוקת בין החכמים, כן? אבל מכל מקום, "כל המוסיף גורע" טוב? אבל "עשו"- זה לתקן. תפסת?

ולכן כשאנחנו שומעים את התאולוגים אומרים: "שהעולם נברא מושלם, והתקלקל". מי קלקל אותו? אז זה לא מה שאומר פשט המקרא. תפסתם את השאלה? כן? אז באים כל ההסברים המיתולוגיים-מאגיים של התאולוגים האלו שמסבירים ש... טוב, אני לא זוכר מה מסבירים, אבל אין הסבר (צחוק). לאמתו של דבר העולם מבחינת "בריאה" הוא שלם. במדרגה שנקראת "בריאה", זה מחשבת הבורא, הוא כבר ברא, בבחינת "ברוא" את העולם הבא. וצמצם אותו לממדים של עולם הזה, וזה עניין ה"תהו-ובהו".

ולכן אנחנו מתחילים בהיסטוריה של האדם- לא עם עולם שלם, עם עולם בתהו ובהו, שלב שצריך לסיים בתיקון של התהו-ובהו. אבל הקב"ה שם את האדם בגן-עדן כדי שיכול להכין את עצמו, "עבודת בית", כן? כדי לדעת איך לתקן את העולם מחוץ לגן-עדן כדי לזכות בגן-עדן שנקרא "עולם הבא". תפסתם את זה? אז הוא רצה לצאת בלי הכנה כדי לראות מה קורה בחוץ. אז הוא גורש מהגן-עדן. היה בתלמוד-תורה שנקרא "גן-עדן", כדי להכין את עצמו. דור המדבר טעם טעם של עולם-הבא. בבחינת "גן-עדן". אבל שמה החטא הוא הפוך. הם לא רצו לצאת מהתלמוד תורה שהיה המדבר, כן? רצו להישאר בישיבה של משה רבנו במדבר. "איזה מחנה עם מדריך שנקרא משה רבנו, ואתה רוצה שאני אלך לקיבוץ"? זה מה ששקרה לדור המדבר. טוב, אז אם אין עוד שאלות, אפשר להמשיך. יפה.

מתוך שערי אורה

מניטו: אז - משה רבנו נמצא ב[ספירת] בינה. הוא [ר' יוסף ג'קיטיליא] מסביר: "והנה משה רבנו עליו השלום שהוא המליץ הנאמן, השיג בבינה מ"ט שערים, כאומרם ז"ל": "חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד". טוב, פה הגענו לסוד הזה של: למה "חוץ מאחד"? זה ידוע, כן? יש חמישים. השורש של הנושא הוא ככה: השלוש עליונות הן בסוד "אין" אל"ף - כתר, יו"ד - חכמה, נו"ן - בינה. בבינה - יש נו"ן מדרגות. ומשה נכנס ב-"בינה" עד מ"ט שערים. טוב, עכשיו אולי צריך להעמיק קצת את הנושא הזה: קודם כל, לפי תורת הנגלה. אז ההסבר הוא ככה: אני מסתמך בעיקר על ההסבר של השל"ה. יש נו"ן מדרגות של טומאה. ונו"ן מדרגות של טהרה. סוד התשובה - זה לצאת ממדרגה אחת של טומאה, למדרגה המקבילה של טהרה. אז הוא קונה אותה מדרגה של בינה. אתם זוכרים, כי לפי תורת הנגלה, בעל-תשובה קונה מדרגה של זכות. שלא היה לו קודם שחטא וחזר בתשובה. זה אני רוצה שנבין את זה באופן ברור מאד. יש שני דרכים כדי להגיע לתיקון. או הדרך הישרה של הצדיק, או הדרך של הרשע, אם חוזר בתשובה. ולכן יש הפלוגתא בגמרא: מי עומד על מי? מי גדול ממי? בעל תשובה, או צדיק מעיקרא? אתם זוכרים אותה מחלוקת בגמרא, כן? ויש שתי הדעות. יש דעה שמסבירה ש"במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" אבל יש הדעה ההפוכה: שצדיק מעיקרא הוא יותר גדול מבעל תשובה, לכן, מכל מקום, יש שתי הדרכים האלו. השורש הוא... זה לא מהר? זה מובן? כן? ויש מדרש שאומר: הקב"ה ברא אור, וברא חושך. ועדיין אני לא יודע מי מהם הוא בוחר. כשהוא אומר: "וירא את האור כי טוב" אני יודע שהוא בוחר באור, ולא בחושך. אני צריך? מי צריך את זה, כן? כדי לדעת שהאור יותר טוב מהחושך?! ויש עוד מדרש שאני רוצה ל... אני צריך לקשור את המדרשים האלו. טוב, זה יחזור לי. זה הסוד של משה ואהרן. משה - הוא מוסר את התורה. ויש פרשה בתורה שהיא לא שייכת לו: איזה פרשה? ואתה?..." תצווה". למה? מכיוון שזה פרשה של בניין המקדש. ולכן היינו צריכים אהרן כדי לקבל את הפרשה של בניין המקדש. משה ואהרן קיבלו שניהם את כל התורה, כן? אבל מכל מקום, אנחנו יודעים את זה, כן? יש הרבה מקורות שמסבירים שגם אהרן וגם משה לפעמים זה משה ואהרן, לפעמים זה אהרן ומשה, הקב"ה מסר את התורה למשה ואהרן ביחד. כמו-כן אחר-כך אצל התנאים יש הנשיא והאב בית-דין. אחד מצד החסד, אחד מצד הדין. ולכן - בזוגות, ותנאים, תראו במשניות של פרקי אבות: אחד נותן את התורה של מידת "עשה" מצד החסד והשני נותן את התורה מצד "לא תעשה", מצד הדין. תראו את זה במשניות. אני חוזר: אבל אנחנו קוראים את התורה: "תורת משה!" לא "תורת אהרן" אין לנו "תורה אהרן". זו אותה תורה, אבל יש שתי בחינות: הבחינה של משה, והבחינה של אהרן. היהדות זה הבחינה של משה. מהי הבחינה של משה? "הנה המצוות", הנה הטוב, "ובחרת בחיים". נקודה. תורת אהרן? אם חלילה היה חטא, צריך לכפר, ודרך התשובה והכפרה, הוא עולה לאותה מדרגה של הצדיק. ויש שתי דרכים. [ציטוט מתחילת השיעור] [או הדרך הישרה של הצדיק, או הדרך של הרשע אם הוא חוזר בתשובה]. ואני רוצה להוסיף את זה: בכל הקהילות שהנטייה לתורת-אהרן היא יותר גדולה מהנטייה לתורת-משה, זה סממן של צדוקיות שנוצר. זה הצד השני של מה שנמצא בתלמוד. להשלים זה מספיק ברור מה שאני אומר, כן? אנחנו צריכים את תורת-אהרן.

קהל: למה הם נוטים נטייה לצד הצדוקי?

מניטו: תראה, אני אמרתי... נאמר - המינות. לאמתו של דבר זה יותר חמור מזה, כן? כי הקב"ה רצה, אולי מישהו ייתן לי איזה תנ"ך. נקרא לכם כמה פסוקים בירמיהו ותראו את הנושא, הוא ברור מאד: קח את פרק שביעי בירמיהו. אתם זוכרים כל מה שאמרו המדרשים על פרשת תצווה, כן? כ"ֹּה אָמַר יקוק צְבָאוֹת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר. כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם". איך ירמיה הנביא, שהוא היה כהן, יכול לומר דבר כזה? "כי לא ציויתי את אבתיכם על דבר עולה וזבח" אבל הכוונה של ירמיה היא פשוטה מאד: אני לא אמרתי לכם שכדאי לעשות חטאים, כדי להביא קרבנות, כדי לכפר על החטאים. אני אמרתי לכם: "שמעו בקולי!!" אם חלילה קרה החטא - תביאו את הקרבנות. אבל המטרה זה לא הקרבן. זה מובן?

קהל: יש תמידים...

מניטו: התכלית זה לא תורת- אהרן! התכלית זה תורת-משה!

קהל: יש תמידים רק.

מניטו: גם בתמידים יש צד של כפרה. נכון זה קרבן תודה. אבל, בכל זאת, גם ב... לכן - הוא מדייק: "עולה וזבח". נעזוב את העניין של קרבן-תודה, כן? העבודה של תודה זה - העבודה דרך האכילה, נושא אחר. אבל פה - הוא מדבר על קרבן של כפרה. וכך הוא אומר: "עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר". חבל על הבשר. כך אמר, ולכן התורה דרך משה היא, הנה מה שצריך לעשות- לשמוע בקולי. אם קורה שיש חטא, אז יש דרך אחרת, לתקן. זה דרך הכפרה. ולכן - ההבדל בין תורת-משה לתורת-אהרן- אותה תורה, אבל המימד של תורת-משה זה תורת התיקון. המימד של תורת-אהרן זה תורת הכפרה. הרגש הדתי שרואה דת ככפרה על חטא, זה כבר התחלה של הנצרות. של הנצרות!! כן! וזה גם כן אמת, אבל זה הצד השני. זה הצד האופל. הקב"ה ברא - גם האור, וגם החושך. המדרש השני אומר: "ברא מעשה צדיקים, ומעשה רשעים" ואני לא יודע מי מהם בוחר. זה מדרש קשה! עד שאומר: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי יֹאכֵלוּ פְרִי מַעַלְלֵיהֶם. כִּי טוֹב" של "וירא אלוקים את האור כִּי טוֹב" כִּי טוֹב של -"אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב". יש הוכחה שאף-על-פי שיש דרכים, הקב"ה מעדיף את הדרך הטוב. של הטוב, של האור. תורת-משה ולא תורת-אהרן. אבל אנחנו צריכים אהרן. אנחנו צריכים אהרן בדיעבד. זה מובן, כן? אבל מלכתחילה זה תורת-משה ותראו בפרשת החודש: "וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" מה אומר רש"י? התורה חילקה כבוד לאהרן מכיוון שגם הוא טרח בניסים של יציאת-מצרים. זוכרים את הרש"י הזה, כן? אנחנו צריכים את אהרן! אבל - מדובר בתורת-משה!

{bfaccordion-slider תחייתה של האמנות העברית}

 

מקור:

מקור: הקלטת של רחל הדס

קטע של שיחה בין קבוצה של אמנים ויוצרים לבין מניטו שהתרחש בסוף שנות ה-80. הקטע הוא מתוך הקלטה חדשה שהגיעה אלינו, של סמינר בן שלושה ימים ויצר מפגש בין אמנים לרבנים שעסק בסוגיות של יצירה יהודית בסוף שנות ה-80. בין מארגני האירוע היו מוטי שקלאר, אודי ליאון ורחל הדס. בין הרבנים המשתתפים היו מניטו, הרב עדין שטיינזלץ, והרב יצחק גינזבורג. בין האמנים המשתתפים היו עודד תאומי, אהרון מגד, אייל מגד, יונדב קפלון, שלמה בר (שאף ניתן לשמוע אותו בהקלטה) ועוד. השיחה היא המשך של הרצאתו של מניטו בנושא האמנות והקדושה, והחשיבות של חידוש האמנות העברית בזמן החזרה לארץ. לדברי אחד המשתתפים בשיחה האמנים" אהבו מאוד"את מניטו ואת תורתו. תודתנו נתונה לרחל הדס, תלמידתו של הרב, שהעבירה את ההקלטה אל מכון מניטו.

מניטו: דרך השאלות כי כל הדברים האלו, היו... למדנו אותם במשך אלפיים שנה, בכל החיים של הגלות, רק בבחינה אחת, אולי אני אסביר את זה ככה: היינו 13 שבטים. 12 שהם 13 ויתכן מאוד שבמשך אלפיים שנה, מה שנשאר באופן גלוי, זה רק השולחן ערוך של שבט לוי, של השולחן ערוך הדתי המוסרי שלנו. אבל לכל שבט ושבט ישנו מין תבנית האנושית עם המציאות שלה, והתורה עצמה אומרת שהמלך היה צריך לכתוב ספר תורה לעצמו. וכל ראשי שבטים היו צריכים לכתוב ספר תורה לשבט שלהם, זה אותו ספר, אותן האותיות, אבל תורה שבעל-פה, זאת אומרת המימד הרוחני, שייך למידה זו או אחרת של שבט זה או אחר, זה היה התרבות העברית, כל זה... [הפסקת ההקלטה] היה גילוי של התגלות האלקות, [הפסקת הקלטה] צמצום רק בתחום של שבט לוי זה מספיק ברור מה שאני מסביר?

קהל: אולי כדאי...

מניטו: טוב, אולי אני אתן דוגמאות ככה, אבסטרקטיות. יש לנו שולחן ערוך של שבט לוי, זאת אומרת "תורת כהנים". אבל יש גם כן שולחן ערוך של הרופאים. של המהנדסים, של כל... אני לא רוצה לומר" מקצועות", זה קצת שלילי, אלא כל התפקידים לפקודיהם בחברה. אז באומה העברית היה הרוח הקודש השייך לכל הפקודים ובחיים של הגלות נשאר רק מה שהיה צריך לשבט לוי. זה קצת מוגזם מה שאני אומר, כן? [...] היו גדולי ישראל מכל השבטים. אבל מבחינת כלל העם היהודי, גדולי ישראל זה היו תלמידי חכמים של שבט לוי. [סוף הקלטה] [אבל בכל זאת] עברי. זה אולי מה שצריך לחדש.

קהל: ....

מניטו: זהו. הדתיות. כי התפקיד, או התכלית ב... אני מתכוון בחברה, של הדתיים [...] זה התפקיד של שבט לוי! אז אי אפשר לעשות עם ישראל רק עם שבט לוי. בלי שבט לוי - ברור שלא. אבל רק עם שבט לוי, אי אפשר גם כן. ולכן קרה איזה צמצום בחיים הרוחניים שהתמקד דווקא על נושאים השייכים לשבט לוי. ולכן אנחנו לא מוצאים מה אומרת התורה לכל העניין של כל האומנויות האלו. חוץ מהיוצא מן הכלל - המוזיקה. כי היא הייתה העבודה של שבט לוי. זה לא חידוש, זה מפורש ב... ונקראת" עבודת עבודה". "עבודת עבודה" זו השירה. ויתכן מאוד שיהיה בכל מה שהבאנו מהגולה ועכשיו אנחנו רואים את זה בכל קהילה. היה לה סגנון עשיר מאוד של התרבות היהודית. כל מה שהבאנו מהגולה זה הצטמצם בישראל. זאת אומרת... התקטן, איך אומרים?

קהל: התמקד.

מניטו: לא לא. במימדים. הצטמצם, כן. מכיוון שאנחנו במעבר שצריך להגיע לשלב אחר לגמרי, שלב עברי, שמתחיל לאט לאט, זאת אומרת שיעור קומה של האומנות הישראלית, היא בהתחלתה. היא.. אפשר לומר, זה רק התחלה. משהו קטן לגבי השיעור קומה של התרבות היהודית העתיקה. אבל מכיוון שזה מעבר מתקופה שנגמרה לגמרי, אני נוסע הרבה פעמים בגולה, ואני רואה שיש ניסיונות לחדש התרבות הספרדית, או האשכנזית, או האשכנזית דרך היידיש, או דרך... למשל בצרפת, כן? אבל זה מלאכותי לגמרי. זה צריך להיות בעברית. כשזה בעברית - זה לוקח מימד אחר לגמרי. תפסתם במה שאני מנסה להסביר. למשל, רק אתמול בוושינגטון, [...] הסברתי לזה יהודי [הפסק הקלטה] הבעיה היא להתפטר. אבל יש צורך של החלום. מה שאני מציע למשל, שהמפגשים האחרים ובפרט נושאים מסוימים, אחד לפי נקודת הראות של האומן, ואחד לפי נקודת הראות של המקורות ה...

קהל: הנקודה שכל שבט יש אחריות להתחדש בישראל רק על ידי הלימוד, זאת אומרת - רק על ידי לימוד? אין אפשרות ל...

מניטו: אני רוצה, לפי מה שמסביר הרב קוק, קודם כל על ידי התחדשות החיים של האומה. כן. ואז בא השלב שצריך להגדיר את ה... איך אומרים? לאמת את ה... זה, אם זה ממש ישראלי או לא?. זאת אומרת, זה, פה צריך לבוא עם תפקוד האומה. ותלמידי חכמים שייכים לזרם... לא, לא זרם. למקצוע זה או אחר, אז הם יכולים אחר כך להגיד אם זה בעיניהם קדוש או לא. [הפסק הקלטה]

קהל: אם...

קהל: בצורת, נניח הנבואה, נניח ה... אני מבדיל, למשל, בין נבואה למוסיקה מזרחית. כשבא לך מסר מסוים, זה מין פריצת גדר, זאת אומרת... אתה כאילו... אתה פורץ איזה מסגרת מסוימת עכשיו איך זה שיושב בתוך המסגרת יכול להסכים למה שאתה פורץ? אני תמיד רואה... זאת אומרת, החידוש נגד ה... נגד התפיסה כמסגרת - לא לפרק אותה. אז איך יכול לקרות שאדם שנמצא בתוך המסגרת, יכול לראות מעבר?

מניטו: אני חושב שאם הוא באמת נמצא בתוך המסגרת באופן סגור, מסגרת סגורה, הוא לא יכול. הוא לא יכול. זה נקרא צדיק ורע לו. זאת אומרת הוא שייך כבר לתקופה... לתקופה קודמת. האיש עצמו, שמקבל את המסר הזה, הוא צריך להבחין: מה בא מצד הרע? מה בא מצד הטוב?. הוא צריך בעצמו להבחין את זה. אני יכול לומר רק בדברים כלליים מאוד. אם הוא מרגיש מהו הקריטריון של החיים האמיתיים, של המוסר האמיתי, הוא יכול לשפוט. הוא יכול לדעת את זה. למשל אם הוא כותב פיוטים, כן? פואט.

קהל: שירה

מניטו: שירה הוא יכול לדעת: זה יתן חיים למי שיקרא את זה, זה לא יתן חיים. זה לא... זה סם, סם חיים או סם מוות. הוא מעצמו יכול להבין את זה. מכיוון שכמו שאומרים המקובלים עכשיו: כל הצינורות האלו - הם מקולקלים. כל הכל המערכת של הצינורות היתה מקולקלת. ולכן צריך לעשות קטגוריות, זאת אומרת לעבוד על זה, מה הולך לצד ההנאה גרידא, מה הולך לצד שמחת החיים, מה הולך לצד שאיפה לקדושה? וכדי לאיך אומרים? לגרוס קריטריונים ברורים שתלמידי חכמים של התורה יכולים להבין אותם, וגם [אמנים] למשל - כשאני רואה איזה תמונה. אני אומר: [אצבע צרידה] "זה יפה" "זה לא יפה" זה קריטריון סובייקטיבי שאין בו חכמה, שום חכמה. צריך לעבות את החכמה, ולמה איש דתי יכול לומר שבשבילו זה יפה, איש לא דתי אומר את ההיפך. למה? מאיפה זה...?

קהל: ממה זה נובע?

מניטו: ממה זה נובע? כן. זה עבודה שלא נעשתה עד עכשיו. אני מכיר הרבה אנשים מהדור, שמנחשים כבר שיש משהו (אין צורך ב...) אבל העבודה עצמה לא נעשתה מספיק. לא התחילה אפילו.

קהל: אתה לא חושב ש... שאחד הדברים הראשוניים שאנחנו צריכים לבנות, זה לנסות לקבוע קריטריונים, זאת אומרת - נקודות מוצא שיסגרו אותנו אתה מבין? כי ריבוי אפשרויות - זה פריצות. זאת אומרת, חייבים לקבוע אמת מידה שממנה כולנו צריכים לחשוב. אחרת, זה גורם לאבסטרקט, ל... [הפסקה בהקלטה]... בין אנשי התורה, ואנשי האומנות. וכדי להגיע בזה צריך ללמוד יחד. וזה לא משנה איזה נושא. כדי שאחד יבין את השני: 'מה קורה בחיים הפנימיים שלך?' כשאני אומר: אמת לפי התורה, כשאתה אומר: אמת לפי היופי מה, מה קורה? כדי שנבין אחד את השני. מה?

קהל: יפסיקו להיות רבנים, [...] אם יתחילו ללמוד את זה ביחד,

קהל: [...]

מניטו: כן. ואני חושב על כן, יש... היו כמה תופעות של האמנות היהודית ב[...] אני לא מתכוון רק לעניין של חנוכיות, גוף החנוכייה - היא החיים התרבותיים של הגויים שהיו חיים כבר, אלא מה שיהודים עשו לעצמם, בתור יהודים, אפשר ללמוד את זה כדי לראות מה זה אומר למומחים של הדור, מה זה אומר להם? איפה עובר החוט של החיים הרוחניים האמיתיים? זה חי, זה מת. איך להבין את זה, כן? מה שרציתי להביא, רק עדות - שלפי מה שאני למדתי, דרך 2000 שנה לא למדו דברים אחרים. רק למדו מה שהיה קשור לדינים. זאת אומרת, לחיים של הבית דין.

קהל: למה זה קרה ככה?

מניטו: זה הפחד של העבודה זרה.

קהל: האם כוח הנבואה, או... היא לא באה מתוך הטוב והרע ביחד, זה לא...

מניטו: גם. זה מה שאני...

קהל: אין הפרדה, זאת אומרת,

מניטו: צריך... אולי אני אסביר במושגים פשוטים של הקבלה. שורש הנבואה בא מעולם החכמה. ועולם החכמה הוא עולם עליון מאוד, כן? אז כל מה שבא מעולם החכמה, צריך לברר אותו ממש עבודת בירורים, דרך עולם הבינה. אחר כך זה התפשט דרך המידות, של המידות שאנחנו מגדירים אותם: החיים של הרוח. מה הוא ההבדל? להבין דרך החכמה זה להבין איך שני דברים הפוכים זה אותו הדבר. זאת אומרת: אין הבדל בין טוב ורע. החכם יכול להבין איך הרע הוא טוב, איך הטוב הוא רע. עולם הבינה זה ההבדלה בין בריות: זה טוב, זה רע. ולכן כשהמסר, כמו שאתה אמרת, בא מעולם החכמה, אם אין לי את האפשרות לברר דרך הבינה, מה זה טוב באמת?, מה זה רע באמת? אז - זה אבוד. זה ההבדל בין רוח הקודש ורוח הטומאה. רוח זה רוח. אבל זה יכול להיות מצד הרע, או מצד הטוב. ולכן, זוהי ההגדרה של לימוד התורה: לברר דברים, כדי להבדיל מה בין טוב ורע, בכוחות של המידות המוסריות. העבודה הזו נעשתה לגבי החוקה של התורה. אבל לא לגבי התחומים האחרים. הבנתם? למשל - יש דבר יפה אצל המקובלים: הכוח של התורה שבעל-פה זה להוציא הסולת מהפסולת. ההבדל זה פ"ה. אז זו אותה עבודה שצריך לעשות בתחום שלכם. יש מצב של ערבוב בין סולת פסולת. צריך לדעת איפה הסולת ואיפה הפסולת.

קהל: וזה צריך לעשות בצמידות עם אנשים... עם דתיים אסור?

מניטו: מותר, מותר. אבל, לא שמעתי איזה עילוי, אבל מה שזה ברור - שאף תלמיד חכם לא יכול לתת לכם. זה צריך לבוא מצדכם. תלמיד חכם של התורה יכול להסביר לכם איך המצב בתחום שלו. אבל הוא לגמרי לא מומחה בעניינים שלכם. בין אם זה שירה, אם זה אמנות אחרת. אלא - דברים כלליים מאוד, של אותו לשון הקודש של הקבלה. ומה התוכן בבחינת הניסיון המיוחד שלכם? רק אתם יכולים להסביר את זה.

קהל: האם החכמה היהודית היא לא נובעת מחוק הצמצום?

מניטו: לא, זאת אומרת: בחכמה היהודית חוק הצמצום זה אחד מהכללים החשובים כדי להבין הרבה דברים. אבל... למה אתה מתכוון?

קהל: זאת אומרת, זה כמו אש בעצמותיי. זאת אומרת, כשהנבואה באה, זה... אתה לא יכול לעמוד בפני זה!

מניטו: אז צריך...

קהל: זה לא ריבוי אפשרויות. זה...

מניטו: נכון. אז צריך... אולי תעזרו לי עם איזה מילה.

קהל: המסנן.

מניטו: כן. מה שקורה פה. זאת אומרת, הבעיה היא: להחזיר לאמנות את המקום שהיה לה בחיי הרוח. ולאו דווקא בחיי ההנאה, התרבות. זהו, זה כלל מסוים.

תודה לרחל הדס, זמרת ותלמידתו של מניטו, על ההקלטה החשובה. ותודה לבני משפחתו של מניטו, שמשקיעים ימים ולילות לטובת הפצת תורתו.

 

{bfaccordion-slider תעלומה: מדוע שכח מניטו את שמו של עשו?}

 

מקור: תורת התולדות

גבריאלה: כן, אבל מה קורה... כל העניין עם הברכות לא ברור. זאת אומרת - כל מה שקורה שמה, עם ה... כל האסטרטגיה...

מניטו: על איזה?...

גבריאלה: על רבקה.

מניטו: טוב, האסטרטגיה של רבקה היא פשוטה מאד: אם יצחק נותן את הברכות של העולם הזה ליצחק, אז... גבריאלה: לעשו

מניטו: לעשו אז היא מאבדת את שניהם ביום אחד. כי יעקב - לא יהיה לו חלק בעולם הזה, לא מגיע לעולם הבא. ויצחק

גבריאלה: עשו...

מניטו: סליחה. עשו. זה ה [...] שלי, חוזר וחוזר. זה...

גבריאלה: אתה לא אוהב אותו!

מניטו: לא לא. אני יודע למה זה קורה לי? היה לי מורה אחד כשהייתי בתלמוד-תורה, ששמו היה יצחק. אבל לאמתו של דבר הוא התנהג כעשו. אז אני יודע מאיפה זה בא, ואני עוד לא יכול לתקן את זה. כנראה שלא סלחתי לו. אף פעם לא נתתי את ההסבר, אבל אני מכיר. אני יודע.

גבריאלה: נו, מה?

מניטו: הוא היה התלמיד הכי אהוב של אבא שלי. ואני הרגשתי, כשהייתי ילד, שיש בבן-אדם הזה משהו לא בסדר. אחר-כך התגלה שהוא היה... טוב, כבודו מונח עכשיו, נפטר, אני לא רוצה לומר דברים... [...] אבל שהוא לא היה כל כך בסדר. ורק אחר-כך האבא שלי הוא גילה את זה, ונפגע מזה הרבה הרבה. הוא, היה אצלו ממש אבל. ולכן יש לי איזה טינה. וכל פעם זה חוזר לי. חוץ מזה, רבותיי אמרו לי: לפי הקבלה, השורש שלי הוא ביצחק. דווקא. ולכן אני לא אוהב את עשו.

מניטו: לא, תיקנתי כבר [...] על זה אבל קשה מאד להיות משורשו של יצחק. זה לא קל. טוב, אז הנה, זהו, זה מה שקורה לו: ולכן, צריך לקשור את זה לחצי-תשובה שלו. מה נשאר בשאלה?

גבריאלה: יצחק קורא לו ואומר לו שהוא רוצה לתת לו את הברכה החומרית,

מניטו: כן.

גבריאלה: והוא אומר לו לצאת לשדה ולהביא לו...

מניטו: ציד.

גבריאלה: מטעמים. עכשיו אני מתארת לעצמי שגם בתוך זה טמון משהו. מה הוא בעצם אומר לו?

מניטו: כן. דווקא יצחק הוא שייך למידת הדין. ולכן הוא רוצה לקדש את הטבע, אז הוא רוצה דווקא מציד של עשו. ציד אמיתי. טבעי. זה מובן? ומכל מקום, הציד, המטעמים של יעקב זה רק תחליף. זה ersatz זה בא מן הצאן. לא מה... לכן, זה מה שהוא רוצה. וכל עוד שזה לא נעשה, התיקון של הטבע בבחינת מידת הדין של יצחק, אז עם ישראל הוא בגלות! כי... כי... מבינה למה?

גבריאלה: לא.

מניטו: צריך ללכת איפה שיש לתקן את הדבר הזה. וזה היה המשימה של עשו: בחוץ, בשדה. וסופסוף, בהיסטוריה זה קרה! מה מנסה הנצרות לעשות? דווקא את התפקיד הזה! היא נכשלת, אבל...

גבריאלה: עכשיו, רבקה שומעת את זה,

מניטו: אה, זה מה שאמרתי. הפסוק הוא: לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד צריך למצוא את הפסוק הזה, ואחר-כך, אני אחזור לעוד פסוק מעניין.

 

{bfaccordion-end}